PAGE
41

הכנסת השמונה-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון
פרוטוקול מס' 5

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום רביעי, י"ט באייר התשס"ט ( 13 במאי 2009), שעה: 09:30

הרפורמה ברשות השידור

חברי הוועדה: אופיר אקוניס – היו"ר

חמד עמאר

עמיר פרץ

כרמל שאמה

חיים אורון

אייל קציר – דובר השר הממונה על רשות השידור

ברק שטרוזברג – סגן בכיר לממונה על השכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

אורן משה – רפרנט תקשורת באגף תקציבים, משרד האוצר

גלעד אשרי – רפרנט שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

דיאא אסדי – מרכז שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר

משה גביש – יושב-ראש רשות השידור

מוטי שקלאר – מנכ"ל רשות השידור

ליאור רמתי – סמנכ"ל כ"א, רשות השידור

ערן הורן – סמנכ"ל כספים, רשות השידור

מיה גורן – מרכזת הרפורמה, רשות השידור

חנה מצקביץ – יועצת משפטית, רשות השידור

איתי לנדסברג – מנהל מחלקת תעודה, ערוץ 1, רשות השידור

תמנה עורב – יו"ר ועד מח"ר, רשות השידור

רן אפרתי – יו"ר ועד, רשות השידור

משה שגב – חבר ועד הנדסה, רשות השידור

צוריאל מימון – ועד עובדי גביה, רשות השידור

צבי גרזון – ועד הטכנאים, רשות השידור

קובי שמש – סמנכ"ל הנדסה, רשות השידור

גדי בן יצחק – יו"ר ועד עיתונאי קול ישראל, רשות השידור

מטי גרינברג – הסתדרות עובדי המדינה

נילי בן גיגי – מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

חני לוז – רכזת תדמית, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל

יהודה ביטון – חבר הנהלת פורום היוצרים והמבצעים

עו"ד גל ליבר – איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

עו"ד אמיר רוזנברג – יועמ"ש, איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה

יובל שמיר – מנכ"ל א"קט, איגוד העובדים בקולנוע ובטלוויזיה

אחיה גינוסר – יו"ר אגודת העיתונאים

ויקטוריה דולינסקי – ועד האגודה בתא, אגודת העיתונאים

אתי בנדלר


נועה קברטץ - מתמחה

לאה ורון

אושרה עצידה

הרפורמה ברשות השידור

אני פותח את הישיבה הרביעית של ועדת הכלכלה. על סדר היום הרפורמה ברשות השידור. גברתי המנהלת, אני מבין שהשר הממונה הוא בישיבת הממשלה.

אכן, כן. הם הודיעו שהוא לא יוכל להגיע לישיבה. אבל, נמצאים פה יו"ר רשות השידור, ומנכ"ל רשות השידור.

ודאי, היושב ראש, המנכ"ל והאחרים.


קודם כל, למען הגילוי הנאות אני אומר שיש לי פינה חמה בלב לרשות השידור כאשר בין השנים 90 - 91, ערכתי מוזיקה ברשת ג' כשהיא עוד שידרה מוזיקה לועזית בתוכנית ששמה מועדון הצעירים, ממתקני הרדיו בתל-אביב, וכשאני תמיד עובר ליד רחוב ליאונרדו דה וינצ'י אני נזכר. אגב, הייתי בכיתה י"ב, עוד לפני הצבא. זה היה מועדון הצעירים, והגישו את התוכנית צעירים. ערכנו אותה, ואם אינני טועה היא היתה בשעות אחרי הצהריים המואזנות של רשת ג', והיתה לזה האזנה יפה מאוד אז. מאז רשת ג' עברה איזושהי מהפכה, ואני מבין שהיא כבר לא מואזנת כמו בעבר. אבל, לא חשוב.

אלא עוד יותר.

אני שמח לשמוע, אבל אני לא בטוח שכך הדבר. אבל, לא חשוב. חוץ מזה, כמובן גדלתי על תוכניות רשות השידור, כי בזמני לא היה אינטרנט והרדיו היה הכלי הדומיננטי לצעירים, וכמובן גם טלוויזיה. אבל, זה כמו רבים בציבור.

חבל שאי אפשר לאסוף את כל הפינות יחד. אם הייתי אוסף את כל אלה שיש להם פינות חמות לרשות השידור, המצב היה יותר טוב.

טוב שאתה מעיר את ההערה על פינות חמות. לא רק פינות חמות, אלא שאני גם מאמין בשידור ציבורי חזק. אני חושב שטוב שיש שידור ציבורי חזק, בעיקר בשנים האחרונות שבהן לא תמיד חלק מאיתנו שבעים נחת מהשידורים של השידור המסחרי. אני מאמין בשידור ציבורי חזק בכל לב, ואני גם מתכוון שהוועדה הזאת בראשותי תפעל כדי לחזק את השידור הציבורי. לכן, הייתי גם רוצה לשמוע על היבטי הרפורמה שאני מאמין שהיא תוסיף לחזק את השידור הציבורי. אני מאמין שהיושב ראש יציג את הרפורמה, ולאחר מכן נפתח לדיון. בבקשה אדוני יושב-ראש רשות השידור מר גביש.

אני אישית באתי לרשות השידור מהשוק הפרטי לפני כשנתיים, מתוך אמונה והכרה שהשידור הציבורי הוא מאוד מאוד חשוב. הוא חשוב בכל מדינה, במיוחד בישראל שבה יש קיטוב פוליטי וקיטוב חברתי. מה שאנחנו רואים היום בתקציב למשל, זה הרי לא שמצד אחד אנשים טובים, ומצד אחד אנשים רעים. הקיטוב הוא קיטוב גם אידיאולוגי וגם פרקטי וגם חברתי. ודאי בענייני חוץ וביטחון, ודאי כשיש 20% מיעוטים במדינת ישראל. יש קיטוב לפי הגדרה.


תפקידו העיקרי של השידור הציבורי בכל המדינות, וכפי שאמרתי פה הוא הרבה יותר חשוב, הוא להביא קודם כל סיקור מאוזן, אם אני מדבר על תחומי האקטואליה. מדינת ישראל חשופה לסיקורים מאוד לא מאוזנים. כל תחנות הטלוויזיה והרדיו שמקיפות את מדינת ישראל הן תחנות טלוויזיה ורדיו עוינות.


השידור הציבורי לא צריך להביא את דבר הממשלה, וגם את זה צריך להבין. זה לא מחלקה במשרד ההסברה. זו היתה אחת הטענות שלנו בחוק ההסדרים עכשיו, והאוצר באמת השתכנע וגם שינה אותו. אנחנו לא מחלקה במשרד ההסברה, ולא של הממשלה. אבל, בתחום האקטואליה אנחנו קודם כל צריכים להביא את הדברים כמו שהם. למשל, הערבים במדינת ישראל בעיקר, למשל בטלוויזיה, בצלחות לוויין, הם קולטים שידורים אחרים. אני אומר שוב, אנחנו לא צריכים להיות שידור מטעם, אנחנו צריכים להביא סיקור אובייקטיבי.


אנחנו גם צריכים להביא סיקור מעניין בתחום האקטואליה. לא מספיק שהסיקור יהיה אובייקטיבי. אם הוא לא יהיה מעניין ואף אחד לא צופה בו, אז זה גם כן לא שווה שום דבר.


תחום נוסף שאנחנו כשידור ציבורי חייבים להביא אותו הוא התחום הדוקומנטארי, לאו דווקא אקטואליה. אנחנו צריכים להביא את הדברים כפי שהם קיימים במדינה. אנחנו צריכים להביא את הבעיות. אנחנו בפירוש גם צריכים להביא דברים שנויים במחלוקת - זה תפקיד של שידור ציבורי. אנחנו צריכים להביא את זה בצורה שהיא לא תהיה חד צדדית. אנחנו צריכים להביא את זה בצורה שהיא לא תהיה של ימין ושמאל, או דתיים וחילוניים, או יהודים ערביים, כשאנחנו מביאים צד אחד. אבל, בפירוש אנחנו צריכים להעלות את הבעיות, אנחנו צריכים להעלות בעיות שנויות במחלוקת. זה הדבר שכולנו צריכים לראות. קודם כל, הציבור צריך לדעת מה קורה פה. אחרי זה הוא גם צריך להסיק לעצמו מסקנות שבסופו של דבר מתורגמות גם להחלטות פוליטיות - בעד מי להצביע, ומה לעשות. אבל, אנחנו צריכים להביא את זה בצורה שלציבור יהיה מקסימום המידע. זה לא רק באקטואליה, זה גם בדוקומנטארי שמציג בעצם איך הדברים נעשים.


אנחנו צריכים גם להביא תרבות, וצריכים להביא אומנות ובידור. אבל, אנחנו חושבים שהתרבות, הבידור והאומנות שאנחנו צריכים להביא זה לא באותה מתכונת שעושים השידורים המסחריים מבלי שאני מחווה דעה אם הם עושים טוב או רע. הם עושים סוג אחד של בידור, ותרבות ואומנות, ואני באמת קטונתי מלהגיד אם הוא טוב או רע. אנחנו רוצים להביא סוג אחר, ואנחנו גם יודעים מה. הרפורמה מטרתה בעצם להביא למצב שאנחנו את כל הדברים האלה נוכל לעשות.


מניסיונך האישי כמי שהגיש תוכנית פה, אמרת דבר נכון. ההאזנה או הצפייה בשידור הציבור הולכות ויורדות, בעיקר בטלוויזיה. אני רוצה פה להזכיר לכולם, כתבנו כאן במכתב הפתיחה, רשות השידור יש לה שמונה תחנות רדיו, ובסך הכול אם אנחנו לוקחים את תחנות הרדיו של רשות השידור, ההאזנה להן היא הגדולה ביותר במדינת ישראל, יותר מכל גוף משדר.

ביחד.

כן. ביחד. אבל, רשות השידור היא גוף אחד.

גם בנפרד. רשת ב' לדוגמה גם גדולה מאחרים. אני רוצה לחזק את מה שאמרת. אפילו בנפרד אנחנו די עולים על - - -

הוא מחזק. האם רשת ב' מואזנת יותר מגלי צה"ל?

כן.

כן, אבל פחות מגלגל"צ. אני רוצה להביא את הדברים על דיוקם. גלגל"צ היא הרשת הכי מואזנת. אבל, היא לא רשת של אקטואליה, היא רשת של מוזיקה.

נכון. אולי זה אומר משהו גם עלינו.

נכון, נכון. בלי הגדרות של טוב או רע, זה מראה את ההעדפות. אבל, בין גלי צה"ל לבין רשת ב' - רשתות אקטואליה - רשת ב' מואזנת יותר.


אבל, אני רוצה לומר יותר מזה. אנחנו מחזיקים רשתות רדיו שבוודאי הן לא רווחיות, ובכוונתנו להמשיך ולהחזיק בהן, לא לפגוע בהן.

בכל התחנות?

בוא נאמר ברובן. יכול להיות שחלק גם ישנה מתכונת, אולי לאחד. לפני מספר שנים איחדו את רשת א' ומורשת. לא איחדו את התחנות, אבל איחדו את התדר. אז אנחנו מטעמי חיסכון - - -

רשת מורשת היתה בתדר נפרד מרשת א'?

כן. רשת א' היתה רשת א' במלואה, והיו תוכניות מורשת. ואז החליטו לפצל. עד שעה מסוימת רשת א', ומשעה מסוימת מורשת.

צריך לתת האזנה למגזר הדתי. זה גם חשוב.

כן, ודאי. בהחלט. אני שאלתי אם זה היה בצ'אנלים נפרדים?

זה היה דברים מפוצלים, והוחלט שרשת א' משעה מסוימת היא מורשת.


הרדיו למשל, היא הדוגמה הכי טובה לשידור ציבור. אני לא רואה אף זכיין מסחרי שישדר רשת מורשת, אני לא רואה אף זכיין מסחרי שישדר באמהרית. אנחנו משדרים באמהרית וזה לא דבר רווחי. אבל, העולים מאתיופיה חיים מהרשת הזאת. זוהי רשת שהיא אומרת להם לאן ללכת, ומה לעשות, ומה זה קופת חולים, ואיך עושים.

רדיו רק"ע הוא בתוך השידורים באמהרית.

כן. בתוך רדיו רק"ע אנחנו משדרים ברוסית. אין זכיין מסחרי שהלך לשדר רדיו ברוסית בישראל. יש לנו רשת ד' שהיא רשת של עשרים וארבע שעות בערבית, שהיא עדיין רשת שלמעלה משליש מהציבור הערבי מאזין לה. רשת ד' היא שוב דוגמה למה צריך רפורמה, אולי לא בצד התוכני כל כך. אולי גם שם, גם שם צריך לעשות שיפורים. אבל, בצד של משדרים. רשות השידור במשך עשרים שנה לא השקיעה במשדרים. ביטלו לה משדר מאוד מאוד גדול שהיה לה, מטעמי איכות הסביבה. שוב, אולי ההחלטה היתה נכונה. העובדה היא שאת רשת ד' בערבית שומעים מצוין בבני ברק, ושומעים פחות טוב בבקה אל-גרבייה ובנצרת, וזו בעיה אמיתית.

כמה דוברי ערבית יש בבני ברק, כמה מביני ערבית יש שם?

נכון, אבל שם שומעים אותה טוב. בנצרת או בבקה לא שומעים את רשת ד' מספיק טוב.


אנחנו בשנתיים האחרונות התחלנו להשקיע כסף במשדרים. זה כסף שאין לנו בעצם, והתחלנו לעשות. אבל, כמובן שזה לא מספיק. ניקח למשל את קול המוזיקה. מוזיקה קלאסית שום זכיין מסחרי לא ייתן. אבל, יש אוכלוסייה במדינת ישראל שהיא אוכלוסייה של מאה, או מאה ומשהו אלף איש שרוצים מוזיקה קלאסית.

מהי ההצדקה לדעתכם להחזיק את 88FM? איזה הצדקה יש לה שרשות השידור תפעיל?

הצדקה אבסולוטית אנחנו לא יודעים לעשות.

לדוגמא, אני באמת רוצה לדעת.

אני באמת עונה לא בווכחנות. אבל, עכשיו עשינו מספר שינויים בתוכן של 88. העברנו עורכים מהבוקר לאחרי הצהריים, קידמנו את זה שזה לא יהיה רק נניח שירי סיקסטיז, אלא זה יהיה גם שירי אייטיז'. עלינו בשנות דור או דורותיים.

אני בעד.

דפקתם אותנו.

דפקנו אותך ואותי. דפקנו את גו'מס ואותי. אבל, מה שקרה הוא שקיבלנו תגובות מהרבה מאוד אנשים, מאלפי אנשים, למה אנחנו עושים את זה. אנחנו ב-88 מנסים עכשיו לעשות ניסיון. הוצאנו מכרז לכל העיתונים הכלכליים במדינת ישראל. אתה בטח תזכור ש-88 התחיל כקול הדרך לעסקים, והוצאנו עכשיו מכרז שב-88 יהיה פעמיים בשעה, סך הכול ב-20 עד 60 שניות - לא משהו ארוך - גם מבזקים של שוק ההון וכלכלה. הסיבה לזה בדיוק מה שאמרת. אנחנו רוצים להוריד קצת את הגיל של המאזינים. ג'ומס, לא נעים. אבל, הרדיו אליך ואליי כבר לא כל כך - - -

אדוני היושב ראש, אם אינני טועה, חבר הכנסת אורון בכל יום בין שתיים לשלוש כבר בערך שלושים שנה משודרת תוכנית "רגעי קסם" של עליזה דיסטניק. בדבר הזה אף אחד לא נוגע.

בזה לא ייגעו.

אין לך פשוט מושג - התוכנית היחידה שאני לא מקשיב כי זה כל השירים הסלוניים. אנחנו בתנועה אז לא הסכמנו לשמוע אותם. זה היה הפוך.

אדוני היושב ראש, לפני שנמשיך תעביר, את מחאת חבר הכנסת אורון לעורכת.

ונהפוך את זה לשעה של שירים רוסיים, של מקהלת הצבא האדום. נעביר את זה למקהלת הצבא האדום.

כן, אבל השירים המתורגמים.

לגבי הרדיו - הרדיו נותן בפירוש תמורה הוגנת לאגרה. ברדיו גם כן - שלא יהיה ויכוח - צריך להתייעל הרבה מאוד, גם בתחום הטכנולוגי. צריך להשקיע הרבה מאוד. כשיורד גשם, אז פה באולפנים שלנו בהלני המלכה יש קצרים. לפני שנה הכנו לשידור ב"מורשת" דווקא, ואז התקלקל המחשב, והארד-דיסק נדפק. כלומר, אנחנו במצב פשוט נורא. אנחנו עשינו ביקור לפני כחודש במרכז הבין-תחומי בהרצלייה שהוא בית ספר פרטי.

האולפנים שלהם יותר טובים משלכם?

אם היינו לוקחים את זה ושמים אצלנו ברדיו, אז אנחנו לא צריכים יותר כלום, וזה בית ספר, מכללה.

אולי תשדרו משם.

יש כוונה לשדר משם.

יש גם תחנות חינוכיות.

ב"קול הקמפוס" או 106.

עשינו עכשיו רדיו חינוכי גם איתם. אתה יודע שיש לנו פרויקט של רדיו חינוכי בבתי ספר.

זה "קול הקמפוס", אם אינני טועה?

לא, לא. יש לנו היום כבר עשרות בתי ספר תיכוניים ומכללות שאנחנו מכניסים אותם לתחום הזה של שידורים, והם מקימים תחנת רדיו. גם בנצרת, גם בבקה אל-גרבייה, גם במכללת ספיר. עכשיו גם במרכז הבין-תחומי, בהרבה בתי ספר תיכוניים.


בתחום הרדיו אנחנו בסדר, אנחנו חייבים להתייעל. יש שם גם כן עודף כוח-אדם. יש שם הסכמי עבודה שמונעים יעילות. אני לא רוצה היום לחזור, יש עשרות דוגמאות שהסכמי העבודה הם לא טובים, לאו דווקא בגלל העובדים. זה הנהלת הרשות חתמה, וחלקם האוצר אישר, והעובדים, וההסתדרות. היום הסכמי העבודה ברשות השידור גם ברדיו וגם בטלוויזיה מונעים התייעלות, ואנחנו את זה רוצים לתקן.


בטלוויזיה המצב פחות טוב. בערוץ 1 - ניידות. לדוגמה, אנחנו מסקרים עכשיו את ביקור האפיפיור. נכון לרגע זה - ואני מקווה שזה עץ אמיתי - אנחנו עושים סיקור מצוין, גם מבחינת הזמינות, וגם מבחינת האיכות. כל העולם מחובר אלינו. כל מי שמשדר בעולם את ביקור האפיפיור - וזה משודר בכל מדינות העולם בטלוויזיה, באינטרנט, וברדיו - לוקח את זה מאיתנו, גם מהרדיו וגם מהטלוויזיה. אנחנו התחנה המארחת של כל השידורים בעולם, ועושים את זה מצוין, אבל, אני רוצה שחברי הוועדה פה ידעו שעושים את זה בין היתר עם ניידות משנת 72. זה לא שלושים שנה.

זה שיא הטכנולוגיה של תחילת שנת ה-80.

כן. המכונית היא מ-72, הצמיגים הוחלפו מתי שהוא בשנת ה-90.

טוב, האוטו חייב לעשות טסט פעם בשנה.

אם זה היה באמת זה היה צריך להיות שם רכב אספנות. המשאית היא משנת 72, הציוד הוא משנות ה-80. הטכנאים שלנו עם כל הטענות שיש לנו, הם מחזיקים אותם עד היום. אצלנו מחלקת הבדק היא המחלקה הכי גדולה בהנדסה, כי היא היום מתקנת מכשירים שכבר לא מיוצרים עשרות שנים. זה חלק מהרפורמה גם כן. אם מישהו היה באולפני ברוממה, האולפנים הם אולפנים נוראיים. הם אולפנים שבאמת קשה לעבוד בהם, והתחזוקה היא גם עולה המון, ובסופו של דבר היא גם בעייתית. מי שרואה את התמונה שלנו, רואה שהתמונה שלנו היא פחות טובה מרשתות אחרת. זה לא בגלל שהאנשים שלנו הם פחות טובים. לדעתי, הם יותר טובים. אבל, התמונה פחות טובה כי זה מה יש. זה גם חלק מהרפורמה.


בערוץ 1 אנחנו לא מצליחים לשדר את התוכניות שאנחנו היינו רוצים. אנחנו משדרים חלק, פשוט אין לנו כסף. בטלוויזיה בערבית בכלל אנחנו משדרים בסך הכול מספר שעות מצומצם ביותר, ובעצם חושפים. בחוק רשות השידור כתוב אל"ף, שאנחנו צריכים לתת לכל אוכלוסיית ישראל פה שידורים, ויש סעיפים מיוחד בחוק במטרות הרשות שאומר שאנחנו גם צריכים לשדר לארצות השכנות. אתה בטח זוכר, וג'ומס שגדל בזמני גם זוכר עוד יותר, שממדינות המפרץ היו משתתפים בחידונים של "קול ישראל" בערבית. זה היה ידוע.

יש שידור לאיראן? האם זה עוד קיים?

יש, אבל אין אנטנות.

השידור לאיראן קיים עד סוף חודש - - -

טוב שהשידור קיים. השאלה היא , האם הוא גם מגיע לאן שהוא צריך?

השידור לאיראן הופסק לפני כשנה כי לא יכולנו לעמוד בתחזוקת המשדרים. נחתם הסכם עם משרד ראש הממשלה שמימן במשך שנה. אנחנו נתנו את כוח-האדם והציוד, והוא מימן את תחזוקת המשדרים לבזק - לא כסף שאנחנו קיבלנו. משרד ראש הממשלה הודיע לנו השנה בחודש מרץ שהוא לא מחדש את הדבר הזה. אני פניתי לכל השרים המעורבים שזה שר החוץ, השר לאיומים אסטרטגיים, השר הממונה - - -

אבל, אם אינני טועה מאז הוחלף המשרד. בחודש מרץ היה משרד ראש ממשלה אחר.

מאז פניתי מחדש.

האם קיבלת כבר התייחסות?

לצערי, לא. אנחנו שידרנו לשם בגלים קצרים. כמעט ואין כבר משדרים בגלים קצרים, וזה באמת תחזוקת משדרים של שניים וחצי מיליון שקל בשנה. הודיעו לנו שזה איננו. פניתי גם לממשלה בהרכבה החדש, לשרים: יעלון, ליברמן ואדלשטיין. הודענו להם שהשידורים ייפסקו. לקחנו את זה שאנחנו ממשיכים עוד חודש, ופה גם בזק הסכימו. השידורים האלה עכשיו או שנפסקו או שהם נפסקים, וחבל מאוד. יש שם גם קהילה יהודית. אבל, מעבר לקהילה היהודית שם, אלו שידורים שנקלטים שם באוכלוסייה האיראנית בכלל, לא רק על-ידי יהודים, ומביאים איזושהי בשורה אחרת של חדשות ושל דברים. אני בהחלט חושב שהיה מקום להמשיך בזה, וזה חבל. גם אם זה ייפסק, המשדרים האלה לא יוחזקו שלושה-ארבעה חודשים, הם הלכו. השקעה במשדרים כאלה זה עשרות מילוני, ואף אחד לא יעשה את זה. אין היום, הפסיקו לנו את הכסף לתחזוקה.


ערוץ 1 מצבו פחות טוב בהרבה מהרדיו. הרייטינג שלו הוא לא מאוד גבוה. אנחנו גם לא סבורים שאנחנו צריכים להעלות על הרייטינג של השידורים המסחריים. אבל, במדינות שבהן יש שידור ציבורי נורמאלי, הרייטינג הוא נע בסביבות 12%, 15%, ואפילו 20%. באנגליה, בצרפת, בדנמרק, באירלנד, השידור הציבורי נותן fight טוב מאוד לשידורים המסחריים. אנחנו לא צריכים להיות הרייטינג הכי גבוה. אבל, צריכים ש- - -

אני מבין שפה תקרת הזכוכית היא בין 8% או משהו, מהדורת "מבט" בין 7% ל-8%.

נכון. אנחנו על זה צריכים לעלות, והסיבות לזה הן רבות. אל"ף, אנחנו לא מסוגלים לעשות את התוכניות שאנחנו רוצים לעשות. בי"ת, הציוד שלנו כפי שאמרתי, הוא פחות טוב, וכל זה צריך רפורמה.


המצב הכספי של הרשות הוא תוצאה של כמה דברים. בשנים האחרונות האגרה ירדה ב-40%. החוק קבע שכל שנה היא תרד באחוז בשיעור מסוים. בשנתיים האחרונות בעזרה רבתי של הוועדה הזאת, ושל חברי הכנסת למען השידור הציבורי שחבר הכנסת אורון עומד בראשם, באמת מפה זה בא, מהשולחן הזה, הצלחנו - והאוצר בסופו של דבר השתכנע - להפסיק את הפחתת האגרה. אבל, החוק הקבוע עדיין קיים. ב-2010 תחזור אותה בעיה. הסיכום עם האוצר נכון לרגע זה הוא שאם תהיה רפורמה האוצר יסכים להפסיק את הפחתת האגרה פרמננטית, לא כל שנה לקיים על זה דיונים. אני גם חושב שהאוצר צודק בנקודה הזאת. אני חושב שאם תהיה רפורמה חובה לעשות את זה. אם לא תהיה - אין סיבה לא לעשות.


דעתי האישית היא שאם לא תהיה רפורמה, לרשות במתכונתה הקיימת אין זכות קיום. זה גם כתוב במכתב שהמנכ"ל ואני חתומים עליו. אני חוזר על זה - במתכונתה הקיימת, כי אפשר לחשוב על מתכונות אחרות, כי שידור ציבורי חייב להיות, לדעתי. אבל, המתכונת הקיימת אם אין רפורמה, לדעתי הרשות לא יכולה להתקיים.


מילה אישית - אני אמרתי, אני באתי בשביל זה, ואת רוב זמני משקיע בדבר הזה, בעזרת כמובן הנהלת הרשות וכל מי שישנו. אנחנו הצלחנו להגיע לשני הסכמים שלטעמי הם יוצאי דופן. האחד הוא הסכם עם העובדים. אנחנו חתומים היום על הסכמים גם עם ההסתדרות וגם עם אגודת העיתונאים ש-700 עובדים של רשות השידור מתוך כ-1,900 עובדים יפרשו. תנאי הפרישה הם תנאי פרישה מצוינים, ועל זה אני רוצה להודות לאוצר. יושב פה ברק שטרוזברג שהוא סגן הממונה על השכר. עזרתו האישית של אדון שטרוזברג - ואני אומר את זה פה למרות שאנחנו רבים ומתווכחים, וזה לא משנה. אני חושב שלולא אדון שטרוזברג אישית, לא היינו היום נמצאים במצב שבו אנחנו נמצאים, לא היינו מגיעים לזה. מצד אחד, הוא ידע לשמור על עקרונות. מצד שני, הוא ידע להתגמש. לטעמי, הוביל גם את הממונים עליו, גם את האגפים האחרים באוצר, בדרך חכמה ונבונה.

תיזהר. היום להגיד דברים כאלה זה מסוכן.

הוא לא אמר דברים רעים ליד המיקרופון. הוא אמר דברים טובים.

אני ידוע בתור אחד שאומר את מה שהוא חושב לטוב ולרע.

אבל, הזהירות היא תמיד תכונה חיובית.

הוא הוביל את זה בתבונה, עם כל המלחמות, וגם לי יש איתו מלחמות. הוא הוביל את זה בתבונה, הוא ניווט את זה יפה.

לא הגענו לשום סיכום.

אנחנו נשמע את כולם. תן את הרגע הנדיר הזה שהיושב ראש מחמיא לאוצר.

הגענו לסיכום, והגענו להסכמים חתומים - זה לא תיאוריה - עם ההסתדרות, ועם אגודת העיתונאים לגבי מספר העובדים שפורשים, לגבי אלה עובדים יפרשו. זאת אומרת, לא רשימה שמית, אבל מתוך מה הם פורשים, ולגבי תנאי הפרישה.

אז כמה עובדים עד עכשיו פרשו לפי ההסכם?

עוד לא פרשו. ההסכמים חתומים, אני אומר מה מעכב מעכשיו את ההמשך.

אז כרגע יש 1,900 עובדים רשומים, או לפחות נמצאים בעבודה.

מתוכם 700 צריכים לפרוש. אין תקדים בשירות הציבורי ש-35% או 40% עובדים פורשים, ובהסכמה.

זה לא בדיוק בהסכמה.

סליחה, יש הסכמים עם ההסתדרות.

יש הסכמים. אנחנו לא הסכמנו, כפו עלינו את זה. זה בכפייה. אני מוועד הטכנאים.

גברתי המנהלת, תרשמי אותו בזכות דיבור. אני מבין שאתה מבקש זכות דיבור, ואתה נרשמת לזכות דיבור ונשמע את עמדתך.

אנחנו חותמים על הסכמים מול הארגונים היציגים. כמובן שיכול מחר ארגון עובדים להחליט שהוא פורש מההסתדרות. לגבי מר גרזון וחבריו, אנחנו חתומים מול עופר עיני שחתום על ההסכם, ומול יושב-ראש האיגוד המקצועי שלהם, שטיינר, שחתום על ההסכם. העובדים יכולים להגיד שההסתדרות לא מחייבת אותם, עם כל המסקנות של זה. הם לא יכולים כמובן להישאר חברי הסתדרות, או להחליט שחתימה עם ההסתדרות לא מחייבת. אנחנו חתומים עם הארגון היציג שלהם. הם נכחו בישיבה, העלו את הדברים. בהרבה מאוד דברים אנחנו והממונה על השכר על-פי תביעת ההסתדרות הלכנו לקראתם. ההסכמים חתומים פורמאלית כהסכם קיבוצי.

חתומים?

כן, בוודאי. מה חסר לעשות את הרפורמה? חסרים שני דברים. פרישת העובדים כשלעצמה היא לא מספיקה. אנחנו צריכים שהעובדים שנשארים יעבדו בצורה יותר יעילה, כי אם העובדים שנשארים יעבדו כמו היום לא עשינו הרבה. מצד שני, אנחנו צריכים להבטיח לעובדים שנשארים שהסכמי העבודה איתם גם ישמרו על זכויותיהם, אבל גם לא יחייבו אותם לדיווחים בלשון עדינה - - -

אתה מדבר על הכנסת שעון?

אני מדבר על הרבה דברים, גם שעון גם דברים אחרים.

יש התנגדות בקרב העובדים להכנסת שעון?

יש התנגדות גורפת.

אם כך,נשמע אותך.

אנחנו צריכים להבטיח לעובדים תנאי עבודה הוגנים, מצד אחד. מצד שני, אנחנו צריכים להבטיח שהם יעבדו ביעילות. אני לא רוצה בישיבה הזאת להעלות את כל ההסכמים או כל המנהגים שיש ברשות שמביאים לזה שהרשות עובדת בצורה מאוד לא יעילה. די לפתוח את דוח מבקר המדינה האחרון. דוח מבקר המדינה האחרון שהתפרסם בחודש הזה, במאי, לפני כעשרה ימים, יש לו פרק על רשות השידור כמו שיש לו כל שנה, ובו הוא מתאר את ההסכמים הלא טובים שישנם ברשות. מבקר המדינה נוזף ברשות, ובצדק. אבל, הוא גם כותב בדוח שחלק גדול מזה זה הסכמי עבודה ומנהגים שהרשות לא יכולה לשנות אותם חד צדדית. ההנהלה הנוכחית לא יכולה לשנות.

הסכמי העבודה הקודמים שאתה בא לעשות עליהם, מתי הם נחתמו? ממתי הם?

הסכמי העבודה הקודמים הם מכל שנה, משנות ה-60 ועד היום. בהסכמי העבודה האלה קורים כל מיני דברים.

מ-96.

ב-96 נחתם ההסכם האחרון?

כן, האחרון.

והרשות עובדת על בסיסו.

למשל, ציוד חדש שנכנס לא הביא יותר התייעלות, הרבה דברים מהסוג הזה.

כמה עובדים יש ברשות השידור?

כ-1,900, ומתוכם 700 יפרשו. אנחנו רוצים לקבל במהלך הזמן 150 נוספים. זאת אומרת, 700 יצאו, ובסך הכול התקן יקטן ב-550 כי אני צריך לקלוט עובדים חדשים - לזה אנחנו רוצים להגיע.


אמרתי שמצד אחד הסכמי העבודה החדשים יביאו לעבודה יעילה, כמו שנהוג גם בשידור המסחרי, אבל גם בשירות הציבורי. רשות השידור מתנהלת היום יותר רע מאשר רוב השירות הציבורי, וזה ידוע. די לקרוא את דוח מבקר המדינה. מצד שני, בעמוד הראשון במצגת שהצגנו לכם היום ציטטנו את מבקר המדינה מהדוח שלו משישי במאי 2009. מבקר המדינה אומר: "על הנהלת הרשות וכל הגורמים העוסקים ברפורמה" – זאת אומרת, העובדים והאוצר - "...להמשיך ולפעול באופן נמרץ לקידום הרפורמה, שכן בהיעדרה נשקפת סכנה להמשך קיומה של הרשות."


הרפורמה היא לא דבר שלא עולה כסף. היא עולה הרבה כסף, היא תעלה בערך 900 מיליון שקל, כאשר מתוך זה שני שליש זה לפרישת העובדים, ושליש להשקעה בתשתיות. אגב, לגבי כל הדברים האלה יש תוכנית עסקית ותזרים מזומנים שסוכמו עם האוצר - כמה תעלה פרישת העובדים, כמה צריך להשקיע בתשתיות. פרישת העובדים מתוכננת להיות על פני שלוש שנים, השקעה בתשתיות על פני חמש שנים. אני לא אכנס פה לפרטים. אבל, זה מתואם עם האוצר לפרטי פרטים - התוכנית העסקית, ותזרים המזומנים - גם עם החשב הכללי, וגם עם אגף התקציבים. יש גם טיוטת הסכם שלא נחתמה מנימוקים טכניים, אבל היא מקובלת לחלוטין.


מתוך התוכנית הזאת רשות השידור גם הודיעה - האוצר דורש, אבל גם מקובל עלינו - שכרבע אנחנו מוכנים לממן בהלוואה, לא במענק. זאת אומרת, לקחת את זה עלינו - חלק מהתוכנית העסקית, כולל החזרי הריבית והקרן שהם כרבע מהדבר הזה, כי התוכנית העסקית לוקחת בחשבון שנוכל על פני מספר שנים להחזיר את זה.


בכל חברה עסקית תוכנית עסקית כזאת היא תוכנית כדאית. היא מחזירה את עצמה מהר מאוד. אם נראה כמה אנחנו חוסכים בכוח-אדם ותוך כמה שנים זה מוחזר, זה מוחזר על פני שלוש שנים וחצי. כתבנו פה ארבע שנים וחצי למען הזהירות. אבל, החישוב החשבונאי הרגיל מראה שההשקעה הזאת מוחזרת לגבי כוח האדם בשלוש שנים וחצי.


עד כאן, אני לא רואה מקום לחזור על כל מה שכתוב כאן. החומר חולק והוא ישנו. אני מבקש שהמנכ"ל יאמר כמה דברים.

המנכ"ל ברשותך, חבר הכנסת חיים אורון ביקש כי הוא צריך לצאת. אבל, איך תשמע את התשובות?

אני אגיד בזהירות שאני שמעתי אותן כבר. מבחינתי, זהו לא דיון ראשון. היתה קבוצה של חברי כנסת, ואני רוצה לומר שנזהרנו מהמושג "לובי" כי הוא קצת נשחק. קראנו לזה צוות להגנה על השידור הציבורי, והיו בו חברים באמת מכל סיעות הבית. אלה שהם עדיין בכנסת, והם לא שרים, רוצים להמשיך בזה. יש כבר רשימה של חברים נוספים. אני פונה ליושב ראש להצטרף.

היושב ראש הודיע בתחילת הישיבה שהוא בעד שידור ציבורי חזק, ואני גם מודיע לך כאן שאני אצטרף לצוות, או לשדולה - איך שתקרא לזה. זה חשוב מאוד.

אני אומר את הדברים כי נדמה לי שאנחנו פעלנו בנקודות צומת, ומאוד בזהירות. בזהירות במובן זה שאנחנו לא הפכנו להיות גורם במשא ומתן על יחסי עובד-מעביד. אבל, היינו בכמה צמתים כשזה עמד להתפוצץ, ודחפנו את הצדדים להגיע להסכם ביניהם. לא היינו הגורם שאמר: הטכנאים יהיו כך, והעיתונאים יהיו כך. גם מאוד נזהרנו - ואני מציע גם ליושב ראש להיזהר, למרות שאני יודע שהעניין הוא בעייתי - האם אני בעד 88 עם סיקסטיז, או עם אייטינז, או אני פחות. אנחנו עוסקים בתחום שקל מאוד להפוך את הכנסת למקום שיגידו לו: אם לא תסדרו לי "מורשת" מארבע עד שש עם פרקי מרי ארי, אני לא מצביע בעדך - שלא להגיד פרקים אחרים.

אני לא חושב שלמישהו פה יש כוונה להיות העורך הראשי. לפחות, מבחינתנו, מבחינת חברי הכנסת.

אני אומר שהגבולות האלה נשמרו.


המהלך הזה של הכנסת - ואני אומר את זה דווקא לך - היה מורכב משלושה מהלכים שצריך להמשיך בשלושתם. האחד הוא חוק רשות שידור חדש, שהתפקיד המרכזי שלו הוא להרחיק עוד יותר את השידור הציבורי מהפוליטיקה, ועוד כל מיני דברים שיש בתוך החוק. גם אם מישהו לא מקבל את החוק על כל פרטיו - כמוני - הוא בהחלט היה תשתית מוסכמת של הצוות הזה להתקדם איתו הלאה, כאשר היה ברור שבתוכנו יש מחלוקת בסעיף כזה או בסעיף אחר, על הפקה עצמית, או על הפקה בפנים או הפקה בחוץ.

על מעמד העובדים.

וכו' וכו'. אבל, בגדול אמרנו שדרוש חוק רשות שידור חדש. העניין הזה נתקע. זה היה באחריותו של איתן כבל שהפסיק להיות השר הממונה והפך להיות חבר כנסת. זה נושא שנמצא אצלכם, וצריך לקדם אותו.


הרגל השנייה היא הרפורמה. הרגל השלישית היא הרגל התקציבית שבלעדיה אי אפשר לחבר את שתי הרגליים הקודמות. יש פה תוכנית על כמיליארד שקל. כמי שמכיר קצת תוכניות כאלה זה מתחיל במיליארד, ובסוף אני לא בטוח אם זה מספיק. לא במקרה עמדנו גם בכנסת שיהיו פה שלושת האלמנטים שמופיעים כאן. קודם כל, האלמנט הראשון שהיה מחובתנו לדאוג והוא של הסדר הוגן לעובדים. האלמנט השני הוא הבטחה ארוכת טווח של קיום שידור ציבורי בדרך של אגרה. אני בכוונה מדגיש את הנקודות הללו כי היו גם הצעות של תקציב מדינה, והיו הצעות של פרסומת. זה היה מוסכם בינינו לפחות, ולכן הוועדה, כולל חברים שבעבר לא זו היתה עמדתם, הצטרפו לעמדה שנפסיק לשחוק את האגרה. בתקופה מסוימת היתה מגמה כזאת בחלק מסוים של הבית. גדעון סער היה שותף, רובי ריבלין היה שותף. אני בכוונה מזכיר אנשים באגף של הבית שבעבר היה שותף לשחיקה ואמר: אנחנו מבינים שאין היום כלי יותר נכון להבטיח את התשתית הבסיסית מאשר האגרה. על גובהה, על צורתה - נשאיר את זה בצד.


הנושא הנוסף שהוא מודגש פה כל הזמן הוא הנושא הטכנולוגי שגם הוא נמצא בתוך הסיפור, ואי אפשר שלא לעשות גם אותו.


אדוני היושב ראש, אני אומר את כל הדברים הללו כי לכנסת יש פה תפקיד מאוד חשוב. אף אחד לא יחליט לסגור את השידור הציבורי. אבל, אפשר בקלות להרוג אותו ברכות, על פי אחד השירים משנות השבעים או השמונים.

למיטב זכרוני, כעורך מוסיקלי זה היה בשנות השבעים.

אני רוצה לומר את תחושתי הברורה. כמו עוד כמה מבנים במדינת ישראל, לא יקימו אותם מחדש בעת הזאת. אפשר לבוא ולהגיד: כן, בואו נהרוג את זה, ואחר כך אחרי שנת יובש נקים מחדש. לא יקימו את זה מחדש. אולי אין כוח להרוס אותה, אבל כוח להקים אותה מחדש אני בטוח שאין. לכן, החובה שלנו לעשות את הסיבוב המאוד קשה הזה, והמאוד כואב הזה, עם פיטורים גדולים. אני אומר את הדברים כמי שישב הרבה פעמים עם חלקים גדולים בציבור העובדים שזורקים עליהם הרבה פעמים דברים שהם לא באשמתם, הם לא עשו את זה. חלקם שותפים יותר קיצוניים לביקורת אפילו מחלק מהיושבים פה. מבלי להתחייב היום בשם אף אחד לכל פרט בהסכמים, יש פה איזה מסלול שאם יורדים ממנו אני מאוד חושש שאנחנו ב"בנקט" לגמרי. ולכן, אני ראיתי בזה את תפקידי יחד עם חברים נוספים, ואני מאוד מקווה שנשתף פעולה בתחום הזה, כי הוועדה הזאת היא הוועדה.

כל עוד אני פה בתפקיד הזה של יושב-ראש ועדת כלכלה, וגם כחבר כנסת, אני אומר לך שאני בעד שידור ציבורי חזק, ועם רפורמה מסייעת לחזק את השידור הציבורי. אני בעד, ואני מקווה שכל חברי הבית יתאחדו בעניין הזה. אגב, אני לא מכיר מישהו שהוא בעד סגירה של רשות השידור בממשלה החדשה או בין חברי הכנסת החדשים. אבל, אני מכיר רבים שהם בעד רפורמה, שוב על מנת לחזק את הרשות, ולכן אנחנו דנים פה. חבר הכנסת אורון, אנחנו נמשיך ונדון בעניין הזה.


בהמשך להערה שלך, אני רוצה להפנות שאלה לאנשי רשות השידור. האם יש לכם נתונים על עומק הגבייה או על אחוזי הגבייה? או כמה מבין אזרחי ישראל שמחזיקים במקלט ומחויבים על פי החוק לשלם אגרה, אכן משלמים את אגרת רשות השידור?

יש לנו נתונים, הם גם הוצגו פה בוועדה מספר פעמים. אני לא הייתי רוצה היום לזרוק מספרים. יש מגזרים שבהם התשלום יותר טוב, ויש פחות טוב. בכנסת הקודמת הוגשה הצעת חוק פרטית והיא תבוא גם אליך לבקשה לרציפות, שאנחנו נוכל להסתייע בנתונים נוספים כדי לשפר את גביית האגרה.

הצעת חוק של חבר הכנסת כבל.

בהתאם לאמצעים שלנו אנחנו חושבים שהגבייה נעשית לא רע. יש הרבה מקום לשפר. אבל, זה לא רק בזה שאנחנו נפרוץ ליותר בתים, ונעשה יותר רעש. יש הרבה לשפר.

כלומר, אתם מבקשים את data base של הוט ויס.

היום זה מתקרב לשני שליש.

אבל, זה גם לא הדבר היחיד. שוב, אני לא רוצה לזרוק פה מספרים שהם לא בדוקים. אם תבקשו נשמח להעביר לכם.

אנחנו מבקשים, אני רוצה לראות. מעניינת אותי גם החלוקה של מי משלם, ומי פחות משלם, ודאי מבין מי שמחויב. אני לא מדבר על מי שלא מחזיק מקלט טלוויזיה. אם אינני טועה מיעוט בציבור לא מחזיק.

אנחנו נעביר לוועדה.

מאה אחוז, תודה. גברתי היועצת המשפטית, בבקשה. אחר כך נעבור למנכ"ל, ולצבי גרזון.

אני רוצה להגיב לדבריו של חבר הכנסת אורון בקשר להצעת חוק רשות השידור ותיקון חוק רשות השידור שהיתה מונחת על שולחנה של הוועדה בכנסת היוצאת. הסיבה שהוועדה הפסיקה לדון בהצעת החוק הזאת לא היתה בשל העובדה שחבר הכנסת איתן כבל חדל לשמש כשר הממונה, אלא משום שהיתה מחשבה כאן שכל עוד לא רואים התקדמות בביצוע הרפורמה אין מקום לדון במוסדות רשות השידור, מה גם שהתקבלו די הרבה הערות להצעת החוק הממשלתית, לרבות הערותיו של יו"ר הרשות.


בשלב הזה כמובן ההצעה איננה מונחת שוב על שולחנה של הוועדה, אלא אם כן תוגש בקשה להחיל רציפות דיון, וגם אז יצטרך יושב-ראש הוועדה להחליט אם יש טעם לקדם את הטיפול בהצעת החוק הזאת כל עוד לא רואים ביצוע בפועל של הרפורמה.

אני רוצה להוסיף הערה משלי לגבי עניין חוק רשות השידור. לצערי, השר לא נמצא כאן. נמצא כאן נציג של השר אדלשטיין. האם אתה יודע את עמדתו של השר או עמדת הממשלה לגבי חוק רשות השידור?

השר נמצא בהצבעות.

אנחנו יודעים. אבל, האם הוא כנציג הממשלה גיבש את עמדת הממשלה על תיקון חוק רשות השידור, מכיוון שחוק רשות השידור כפי שהוצע, הוצע על-ידי ממשלה אחרת. ודאי זכותה של ממשלה חדשה לבחון את הדברים.

קודם כל, יש חוק שהשר הרצוג הניח. הוא כרגע רצה להקפיא את זה.

כן. הוא הקפיא לצורך בחינה.

כן, בדיוק.

אדוני היושב ראש, יש הליך מאוד פשוט. אם הוועדה תפנה שהיא רוצה להחיל דין רציפות, ועדת שרים לחקיקה ממילא תצטרך להתייחס לעניין ב-45 יום. אני חושב שזו תהיה טעות, כי המבנה הקיים - ואני לא אומר את זה בנימה פולמוסית - אלה שתמכו ברפורמה ראו את שלוש הרגליים, ולא מודע לעניין שהוועדה החליטה פה לעכב את החוק עד שנדע אם יש רפורמה.

אתה מדבר על הוועדה בהרכבה הנוכחית ובכנסת הקודמת.

אני חושב שצריך לפנות להחלת דין רציפות.

מדובר בהצעת חוק ממשלתית, ולכן מי שצריך לבקש החלת רציפות - - -


אני צריכה לבדוק את החוק, הוא לא לפניי.

אתי, אני לא בטוח.

לצערי, השר לא יוכל להשתתף בדיון הזה כבר. אבל, אני אבקש מנציג השר להעביר את עמדת השר לוועדה לגבי חוק רשות השידור והתיקונים, או את ההערות או ההארות של הממשלה החדשה לחוק רשות השידור.

אני רוצה להעיר הערה קצרה נוספת. שחיקת האגרה כפי שנקבעה בתיקון חוק רשות השידור - התיקון נעשה בשנת 2003, אם אינני טועה - על כל פנים, שחיקת האגרה החל בשנת 2004. הבסיס הרעיוני לתיקון הזה היה להאיץ את הטיפול ברפורמה. זאת אומרת, אמרו: אם אנחנו נשחק את האגרה, ממילא יהיה צורך לייעל את התהליכים ברשות השידור.


על הרפורמה מדובר על כל כך הרבה שנים, והעובדה היא שכל פעם - והיו הרבה מאוד דיונים בוועדת הכלכלה - הובטח שאו טו טו אנחנו על סף חתימת הסכמים. היו עוד תיקוני חוק שמטרתם היתה להביא לביצוע הרפורמה, להתחלת הטיפול ברפורמה, והדברים לא מבוצעים. הדבר היחידי שאין ברירה, הוא מבוצע, הוא באמת שחיקת האגרה. אבל, למשל תיקון לחוק שנעשה אם אינני טועה במסגרת אחד מחוקי ההסדרים לגבי שיעור ההפקות המקומיות הקנויות וכו', בפועל לא מבוצע. החוק לא מבוצע בשטח משום שהרפורמה לא מתבצעת. השאלה היא, האם יש טעם בעוד תיקוני חקיקה כשלא רואים ביצוע בשטח?

אני ביקשתי לשמוע את העמדה - אם אפשר בהקדם - אחרי שיגבש את עמדתו, ואת עמדת הממשלה.


מנכ"ל רשות השידור, בבקשה.

אני פחות או יותר מסתובב עשר שנים בוועדת הכלכלה.

היית קודם ברשות השנייה.

כן. כל יושב-ראש ועדת כלכלה דיבר על חשיבות השידור הציבורי.

והאמין בזה.

כן, והאמין בזה. אני מאחל לך שאתה באמת תצליח בעניין, ושהפעם זה יקרום עור וגידים.


השינוי בעשר השנים האחרונות הוא בשני מישורים, וכדאי לדבר על כך. ראשית, האגרה ירדה ב-40% כפי שאמר היושב ראש. כדאי לזכור שאנחנו מקום אחרון בעולם בגובה האגרה מהמדינות הקטנות. נבין מתוך זה מה המשמעות התקציבית שמדינת ישראל מקצה לשידור הציבורי. שנית, ההכנסות שלה פחות או יותר דומות לערוץ 2. להזכירכם, ערוץ 2 ערוץ טלוויזיה בלבד. אנחנו עם עוד שמונה ערוצי רדיו, פלוס בעיית העובדים, והיקף העובדים של 1,900 עובדים, ולשם כך הרפורמה. כדאי לזכור זאת.


הדבר הנוסף שהשתנה בעשר השנים האחרונות - וכדאי לזכור גם את זה - הוא שהתקשורת שינתה את פניה. כלומר, כל דיפרנסאציה התקשורתית, וכל ההתפתחות התקשורתית והעתידית מעמידה היום בסימן שאלה בדיוק מה מקומו של שידור ציבורי.

אני חושב שהיא העצימה את חשיבות השידור הציבורי.

אבל, היא יוצרת בעיה קשה בנוכחות.

שלא יהיו אי הבנות - לי באופן אישי, ואני מניח שגם לחברי הוועדה, יש כבוד גדול לשידור המסחרי. אבל, התכנים של השידור המסחרי רק מחזקים את הצורך בשידור ציבורי.

המשבר שתוקף היום את כל ערוצי המדיה למיניהם בכל תחומי התקשורת, מהווה חלון הזדמנויות לשידור הציבורי - זה נכון.


בחודש האחרון עד יום העצמאות, אנחנו שידרנו שתי סדרות שהן סדרות איכותיות בכל קנה מידה. הסדרה האחת נקראת "מדינה במיל". יושב פה איתי לנדסברג שאחראי על התחום הדוקומנטרי שפיתח את זה. מדובר בסדרה של שמונה פרקים על גדוד צנחנים במילואים. ליווינו אותם במספר מחזורי מילואים, כולל במלחמה.


הסדרה הנוספת היא סדרת דרמה מצוינת של חיים בוזגלו שנקראת "לחיות מחדש", על ספינת המעפילים "יהודה הלוי". היא עוסקת בכל מה שקרה במפגש של יהודי צפון אפריקה עם פליטי שואה. מדובר בסיפור אמיתי. הרייטינג סך הכול נע בין 4% ל-5%. ואז אתה שואל את עצמך מה קורה?


הנראות של השידור הציבורי הוא בעיקר דרך הטלוויזיה כפי שנאמר כאן.

אז איך אתם מסבירים באמת את הפער בין אחוזי הצפייה או אחוז הרייטינג הממוצע במדינות אירופה של השידור הציבורי, למה שקורה פה?

בדיוק על זה אני רוצה לבוא ולומר, ולבוא ולומר שאנחנו נמצאים בדקה ה-90 - לזה אני מתכוון. ערוץ 1 היום בין תשע בערב וצפונה, להערכתי הוא ערוץ טוב, ואפילו כמעט טוב מאוד בתכנים שלו. יש לנו בעיה של בניית ערוץ כי אין תקציב. סך הכול התקציב נראה לכאורה נורא גבוה, אבל רוב ההוצאות הן הוצאות קבועות למשכורות, ולהוצאות קבועות בסביבות 200 - 300 מיליון שקל לבזק. הדבר האבסורדי הוא 22 מיליון שקל שאנחנו מחזירים לאוצר דרך דמי תדרים, כשאף אחד מגופי השידור, למעט המסחריים, כמעט לא משלם. יד אחת מכניסה, יד אחת מוציאה.


אין לך ערוץ, ולבנות ערוץ משמעותי שיתחרה היום בערוץ 2 ובערוץ 10, אתה צריך להתחיל אותו מהבוקר, או לפחות משעות אחר הצהריים. זו הבעיה היום של ערוץ 1.

מכל הסקרים שעשינו - ולא רק אנחנו - עולה כי אדם בא הביתה, שם את השלט, וזה הערוץ שנמצא בדרך כלל. הוא לא כל הזמן מזפזפ. כיוון שאין לנו כסף לעשות תוכניות בשעות שלפני "מבט", אז האנשים שכבר שמו על ערוץ 2 או על ערוץ 10 נשארים שם. זה לא שאין זפזופ ויש משהו דרמטי. אין לנו את אותו כסף להכנסת תוכן, תרבות ואומנות, וגם בידור, וגם דברים אחרים, בכל השעות עד "מבט".

כולנו צריכים להיות פה הוגנים, ולצאת מנקודת הנחה שגם אחרי הרפורמה אחוזי הצפייה בערוץ הראשון לא יגיעו, ואפילו לא ישאפו ל- - -

אמרתי. אבל, הסטנדרט שאנחנו רוצים להגיע אליו כמו בכל מערב אירופה - באמת בכולו - זה משהו שהוא 10% וצפונה, וזה אפשרי ואפשר להגיע על-פי כל קנה מידה.

אם אינני טועה, גם אחוזי הצפייה בערוצים המסחריים ירדו באופן ניכר. אם בסוף שנות התשעים תוכנית הפריים-טיים של הערוץ השני "דן שילון מארח" היתה ב-40%, או אם תוכניתו של דודו טופז היתה ב-40% או ב-41%, היום הערוץ השני עם התוכנית הכי טובה מגיע בקושי ל-20%.


אגב, האם אתם גובים תשלום מחברת הוט? לכם יש הרי ערוץ ב-VOD, וזה ערוץ שהוא חינם?

בתשלום.

הוט משלמים לכם?

בוודאי, פר צפייה.

מה שאני רוצה לומר מתוך הסיפור הזה, וזו נקודה שנפנים אותה הוא שהיום ערוץ 2 הוא מעין שומר מסך.

מדורת השבט.

זו מדורה של שומר מסך, זה נפתח - מדורת השבט שכולם צופים, ואז זה נספר. אבל, מה שקורה - ובעיניי זו הנקודה שבה אנחנו נמצאים בדקה התשעים, ואת זה כדאי לזכור - הוא שהצופים או הציבור מתרגל לראות את הטלוויזיה כמכשיר בידורי בלבד, ואז גם אם אתה מעמיד בפניו אלטרנטיבה תרבותית מסוג התוכניות שאני כרגע מדבר, הוא לא מחפש היום דברים תרבותיים בטלוויזיה. מבחינתו, טלוויזיה זה בידור, ובידור ובידור. אם לא נעמיד מולו ערוץ משמעותי זה מה שייקבע בהרגלי הצפייה של הציבור, ואז הוא בכלל לא יצפה בערוץ 1. ולכן, אנחנו נמצאים בדקה התשעים. החשש הגדול שלי הוא שהניתוח יצליח, תהיה רפורמה, אבל החולה פשוט ימות. במובן הזה אנחנו בדקה התשעים, ואת זה כדאי לכל הצדדים להפנים. זוהי ההזדמנות שלך להוביל את זה.

אז מה זה אומר?

שצריך את הרפורמה כמה שיותר, כי אחרת יכול להיות שכבר יהיה מאוחר.

מישהו עוד יחשוב שלמרות הרפורמה אתה הולך למות, אז חבל להשקיע בניתוח.

אני אומר: תשקיע בניתוח. אבל, אם בסופו של דבר לא יישארו צופים, - - -

מה שאומר מוטי הוא שלעשות ניתוח אחרי שהחולה מת זה לא יעזור. צריך את הניתוח עכשיו.

אז דבר יותר ברור. חבר הכנסת פרץ, בבקשה.

קודם כל, אני באמת מברך את כל באי הוועדה. בסך הכול אני חושב שהדיון הזה הוא דיון שמתקיים באמת ברגעים מאוד משמעותיים, גם לערוץ, וגם לקיבוע סופי של הרגלי הצפייה ומה המשמעות של השידור הציבורי וההשפעה שלו על החברה והתרבות בישראל.


אין ספק שרשות השידור צריכה לבחון כיצד היא בכל זאת מצליחה להצליח להתמודד הרבה יותר, ושהעובדה שאתם משלמים עבור האיכות שאתם רוצים לתת תהיה בולטת באופן ניכר. כי בואו נאמר - רשות השידור היא לא רק טלוויזיה. העובדה שרשת ב' מצליחה להוכיח שהיא עומדת גם מול הרשתות האחרות, וברוב המקרים היא גם מצליחה להביס את כל מי שנמצא סביבה. יכול להיות שזה בגלל העובדה שרשת ב' כמו האחרים גם יכולה להשתמש בפרסומת, להבדיל מהטלוויזיה שאתם יכולים להשתמש רק בחסויות. אני לא יודע ממה זה נובע. זו שאלה שאתם צריכים לבחון אותה מקצועית, כי אי אפשר כל הזמן להגיד: הסטיגמה של ערוץ 1 היא סטיגמה מיושנת, וכל מי שמרגיש עצמו קצתin אז הוא מייד הולך לערוצים אחרים - פסיכולוגית. אני לא חושב, אצלי בבית דווקא יש יותר צופים לערוץ 1 בהרבה מאוד תוכניות, ובעיקר בתוכניות של ערבי שישי דווקא מעדיפים את ערוץ 1. לדעתי, התוכנית שלכם "קבלת שבת" עם דב אלבוים היא מהטובות ביותר שמוצגות, ותוכניות אחרות.


אני לא איש מקצוע, וברור לחלוטין שהשאלה שלכם לגבי מתי לשדר את מהדורת "מבט" האם בשעה שמונה או תשע, היא שאלה שבחנתם אותה כבר כמה פעמים. זוהי שאלה קריטית כי אם אתה מתחיל מהדורה בשעה תשע, ובשעה עשר אתה מתחיל את התוכניות, אז בשעה עשר אף אחד לא יגיע אליך, כי הוא כבר נמצא בתוכנית אחרת. אני מבין שפעם אחת כבר עברתם לשעה שמונה. אני לא יודע מהן המסקנות מכל המעברים האלה. אבל, זוהי בוודאי שאלה שמעמידה את העניין - - -

אם אינני טועה, השידור בשעה שמונה היה כשלא היה ערוץ 10.

אני לא יודע. יש לכם צוותים מקצועיים והם יכולים לבחון את זה.
אבל, בוודאי כמו שאתם אומרים - מי שכבר ננעל בשעה שמונה על מהדורת חדשות מסוימת, אז הוא לא יבוא לראות עוד הפעם מהדורת חדשות בשעה תשע, ולכן הוא כבר ממשיך לתוכניות האחרות, והוא כבר נשאר שם והוא כבר לא חוזר.


אבל, אני לא באתי לייעץ לכם בשאלות המקצועיות. אין לי ספק בדבר אחד - אנחנו כמערכת ציבורית צריכים לעשות הכול שהמערכת הזאת תתייצב ותתחזק. אסור לנו בשום פנים ואופן להיות שבויים רק בערוצים המסחריים. לא במקרה ישנה הפרדה בתפיסה. זוהי תפיסת עולם שלמה. מבחינתי, התמוטטות רשות השידור זה התמוטטות התפיסה כולה. ולכן, מעבר לוויכוחים כמה כסף נדרש, ואיזה תוכנית צריך, ואיזה הסכמות נדרשות להגיע לתוכניות האלה, קודם כל צריכים לקבל כאן בוועדה החלטה שלנו ברור שאסור לתת לחומה הזאת ליפול - זוהי ההחלטה העקרונית. אחר כך מה נדרש מכם, ומה נדרש מאחרים, זה כבר ויכוח הרבה יותר פרטני שהוא בוודאי כואב לא פחות. צריך להיכנס אליו.


כמובן שאני לא בעד להפוך את ציבור העובדים למיניהם לשעירים לעזאזל. אני מכיר את העובדה שאומרים: הטכנאי בערוץ 2 הוא גם הצלם, הוא גם הטכנאי, הוא גם הזה והוא גם הזה. בסדר, בגלל זה הם נראים כך. אני לא יודע איפה החבר'ה האלה יהיו בגיל מסוים, ומה יהיה גורלם. אני יודע מה גורל הפרילנסרים בתחומים השונים. זה לא פחות מעבדים מסוג מסוים.

כל הכבוד – כדורבנות.

זה ממש נכון.

קיבלת תמיכה דרמטית מוועד הטכנאים, פשוט לא שמעת את ההערות. הם תמכו בעמדתך.

גם מהעיתונאים וגם מהאקדמאים.

והעיתונאים, והאקדמאים והטכנאים.

אני לא התייחסתי למקצוע מסוים.

מעובדי רשות השידור

סוף סוף נאמרים דברים שצריכים להיאמר.

אנחנו מבינים שיש מקצוע שבגיל 22 -23 אתה מוכן לצלם בכל מחיר ובכל צורה בכל הזדמנות שייתנו לך. אבל, בסוף מדובר במשפחות, ובסוף זה אנשים שנתנו את כל חייהם, ואת כל התקופות הכי טובות שלהם לערוצים האלה. הם היחידים שרצו עם מצלמות בגודל חצי טון ממקום למקום, וזו לא חוכמה לשפוט עכשיו לפי התנאים והכללים שקיימים היום.


אני בהחלט מבין את שעת החירום. אני מציע שאתם קודם כל תקבלו כאן את ההחלטה הזאת שוועדת הכלכלה תתייצב לצידכם כדי שחס וחלילה השידור הציבורי לא יתמוטט לחלוטין. ולגבי הפרטים - אנחנו בוודאי נצטרך לשמוע תוכניות יותר מפורטות.

אדוני המנכ"ל, האם אתה רוצה להוסיף עוד משהו או שסיימת את סקירתך? או,קי. צבי גרזון, בבקשה.

שלום, שמי צבי גרזון. אני מדבר בשם ועד הטכנאים ברדיו. אבל, כמו שאני מכיר אני מאמין שאני מייצג את כלל הוועדים. כמובן שכולנו זקוקים,, מייחלים ורוצים שידור ציבורי, בוודאי שהעובדים של השידור הציבורי. אבל, אי אפשר ברצון הזה שרוצים שידור ציבורי, רוצים לרפורמה, להרוג את האנשים שעוסקים בזה.


אני חושב שלא היתה רפורמה כזאת, כל כך עמוקה, וכל כך דרקונית בתולדת מדינת ישראל. 700 עובדים מתוך 1,900 הביתה נשלחים הביתה, כשחלקם הגדול לא פורשים מרצון, אלא פורשים על-ידי פיטורין - הופכים להיות מפוטרים. זה נכון שקיבלנו על עצמנו את העניין הזה, וזה נכון שיושב ראש ההסתדרות עזר לנו לקבל את ההחלטה, ושכנע אותנו. בגלל שאנחנו מעריכים אותו ומקשיבים לו הסכמנו לקבל את המספר הזה. אני לא מאמין שיש ועד שקיבל על עצמו לפטר כל כך הרבה אנשים. עוד לא היה דבר כזה בתולדות מדינת ישראל.


לא מספיק ששולחים 700 עובדים הביתה, אלא שעם אלה שנותרים מציעים לנו הסדרי עבודה דרקוניים בלתי אפשריים. אני חושב שאלו הסדרים שפוגעים אפילו בכבודם של האנשים - מין דיקטטורה ניהולית כזאת שתהיה. המנהל יחליט מה, והמנהל יחליט כל דבר. אין זכות להתאגד, אין לנו זכות להביע דעה - שום דבר. אנחנו לא קיימים, אנחנו בסך הכול פיונים שמזיזים אותם ממקום למקום. כמובן שאנחנו לא נוכל להסכים לזה.


מר ברק שטרוזברג מהאוצר הציע לנו הצעה. אנחנו ישבנו השבוע, ודחינו אותה על הסף. גם נציג ההסתדרות דחה את ההצעה שלו. אנחנו לא נוכל לקבל אותה. אנחנו מוכנים לשבת על כל דבר, אנחנו מעוניינים ברפורמה. אנחנו חושבים שהיא חשובה, היא מצילה. אבל, לא נסכים לרפורמה דרקונית. לא נסכים להיות מובלים כצאן לטבח. תרמנו 700 איש בכל הסקטורים: העיתונאים, המינהלים, הטכנאים, וזה באמת מספר חסר תקדים. אנחנו לא מוכנים שייפגעו בנו, בתנאי השכר שלנו, בתנאי הרווחה שלנו, אפילו בעצם הקיום שלנו.


מדברים כאן על ביטולי הסכמים. אמרו לנו: אפילו את תקשי"ר עובדי המדינה שלפיו אתם עובדים, גם את זה אנחנו נבטל. אין יותר תקשי"ר של עובדי מדינה. כאילו לקחו חוק-יסוד והולכים לנפנף אותו.

לא, התקשי"ר הוא לא חוק-יסוד. אתה מדבר על אבן יסוד בשירות הציבורי.

בדיוק כך. תראה עד לאן הגיעו בדרישות מהעובדים?


אני לא מאמין שרשות השידור תוכל לתפקד בכלל אחרי שהיא תפטר 700 עובדים. אני בטוח שיהיה שם שבר גדול, תהיה התמוטטות רבתי.

שכחת להגיד שיקבלו עוד 150 עובדים.

בסדר, גם זה סימן שאלה. מפטרים עובדים מסורים, טובים וותיקים, ומקבלים עובדים חדשים.

השאלה שהוא העלה כאן מעניינת. אנחנו מפטרים 700 עובדים, וקולטים 150 עובדים.

על מה הוא מדבר?

כפי שאמרתי, אנחנו חתומים על הסכם עם ההסתדרות והעיתונאים על פרישת 700 עובדים, בתנאים שלא היה להם תקדים בשירות הציבורי. אני אישית יכול לומר את זה כי לי היתה מלחמה עם האוצר במשך למעלה משנה להחיל את התנאים האלה, והאוצר בסופו של דבר נענה, והעובדים יודעים את זה. יהיה ביקוש ככל הנראה - אני לא יכול להתחייב - לפרישה מרצון, וגם נציגי הוועדים יודעים את זה. יהיו הרבה עובדים שבתנאים האלה יהיה כדאי לפרוש. בממוצע, עובד יקבל כמיליון שקל - זה הרבה כסף. זה הממוצע של הדבר, אין מה לעשות. הוא יקבל כמיליון שקל.


עלויות הפרישה הן למעלה מ-600 מיליון לגבי אותם 700 עובדים. אין מה לעשות, אפשר לסלף מספרים איך שרוצים.

זה כולל תשלומי פנסיה?

כן, כן.

לא כולל את כל התשלומים שיהיו בעתיד. מה קורה עכשיו בפרישה - אנשים ימשיכו לקבל את הפנסיה. זה לא כולל את היוון הפנסיות של 700 עובדים להיום - ודאי שלא.

האם 700 העובדים שיפוטרו יקבלו פנסיה, או יש חלק מהם ש- - -

יהיו כאלה שיקבלו פיצויים, יהיו כאלה שיקבלו פנסיה תקציבית, ויהיו כאלה שיקבלו פנסיה צוברת - כל אחד לפי מעמדו. אי אפשר לעשות פה את כל הדיון. אבל, הגענו גם עם העובדים להסדרים מי ילך קודם, ומי ילך אחר כך. הסכמנו גם לעוד דבר שבדרך כלל לא מקובל במערכות כאלה, והוא שלהנהלה לא תהיה זכות וטו. זאת אומרת, כל עובד שירצה לפרוש מרצון - ומכיר את זה בוודאי עמיר פרץ - יוכל. אני הסכמתי לוותר על זה. זה הישג גדול לעובדים, והנה חבר הכנסת עמיר פרץ מאשר. הסכמתי על פני הטווח הזה של שלוש שנים, אנחנו נוכל להגיד שהוא לא יפרוש היום, אלא בעוד שנתיים, וזאת שנוכל להכשיר לו מחליף.

מה עם הטענות שלו לגבי מצבם של הנשארים?

מצבם של הנשארים ישופר במספר נקודות. אל"ף, הבסיס הפנסיוני שלהם יגדל.


אני רוצה לומר איפה בעיית הבעיות היום של רשות השידור. ברשות היו כל מיני הסכמי פיקציה. אגב, העובדים היום מרוויחים טוב ברשות. עלות המעביד הממוצעת לעובד ברשות, כולל כל העובדים, כולל מזכירות והכול, היא כ-250 אלף שקל בשנה. זה עלות מעביד גבוהה, הרבה יותר מאשר בשירות הציבור.

מה השכיח, לא הממוצע?

אם אנחנו נלך לא בעלות הממוצעת - אני לא רוצה פה להיכנס עכשיו, גם אין עניין. אני יכול להמציא לוועדה. אני מוכן גם להעביר לוועדה אם היא תרצה נתונים ללא פרטים אישיים.

האם ההסכם הזה הוא חתום?

כן, בוודאי – חתום. חתום עם ההסתדרות וחתום עם אגודת העיתונאים.

הסכם פרישה, לא הסכם עבודה.

הסכם הפרישה חתום עם ההסתדרות לגבי מי שמיוצג על-ידה, עם אגודת העיתונאים לגבי מי שמיוצג.

בואו נתמקד במחלוקות.

ההסכם התקציבי מול האוצר והסכמי העבודה לא חתומים.

נכון.

גם הפיטורין חתום.

זה לא פיטורין, זה הסכם גם של פרישה מרצון. בכלל, אני חושב שהתכחשות לחתימה היא - - -

לא מתכחשים.

אדוני היושב ראש, העובדים חתמו בנוכחות עורכי דין, לא עורך דין, אלא עורכי דין שלהם – הם עצמם, הארגונים היציגים שלהם. כמו שאמר עכשיו חבר הכנסת פרץ, מה שחתום, נחתם. נחתם עם עורכי דין, וכל הארגונים היציגים – אין מה לעשות.


לגבי העובדים הנשארים – הדבר המרכזי שאנחנו נלחמנו, הרשות נלחמה, - - -

האם יש מישהו שמערער על העניין של מה שחתום - חתום?

לא, לא. כל מה שאמרנו כאן זה לא שחתמנו ומנסים לרדת.

אתם לא מתכחשים לחתימות?

ממש לא. אך, אני לא חושב שמישהו חושב שחתמנו על נייר ורוד, או שהעתיד של העובדים שאמורים לפרוש - רובם או חלקם יהיו בפיטורים - זה עניין ורוד. אם תיתן לי רשות דיבור אחר כך אני אספר איך מרגישים העובדים עם העניין הזה.

אנחנו לא פותחים דיון על דברים שכבר נחתמו.

לא, לא. ממש לא.

סך הכול, השכר השוטף ברשות השידור הוא טוב, ואפילו טוב מאוד. אם הוועדה תרצה נוכל להעביר נתונים, לא שמיים כמובן, אלא לפי מקצועות על שכר ממוצע, על התפלגות, על חציונים. אתם תראו שהשכר ברשות השידור מצוין.


איפה הבעיה ברשות השידור, והיא בעיה אמיתית? נחתמו הסכמים, לא בכפיה, עם הנהלות הרשות, עם העובדים. חלקם באישור האוצר, חלקם באישור ההסתדרות, חלקם לא - אבל, מה שקיים היום - ויש פער אדיר בין השכר השוטף לבין השכר הפנסיוני. זה מכל מיני סיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. אני גם לא רוצה לדבר שרה במי שהיה שם לפנינו, אין לזה שום עניין. אני רוצה להגיד פה דברים על דיוקם - העובדות הן כאלה שהיום השכר הפנסיוני של עובדי רשות השידור הוא כמו השכר הפנסיוני של כל השירות הציבורי - לא פחות. עובד רשות השידור יוצא לפנסיה עם פנסיה לא יותר נמוכה מאשר במשרד הפנים, במשרד התקשורת, ובמשרד התעשייה והמסחר.

לא נכון.

העניין הוא שהמשכורת השוטפת שלו, או בעיקר של מקצועות מסוימים שמיוצגים פה, היא הרבה יותר גבוהה. הוא אומנם מקבל את אותה פנסיה שמקבלים עובדי השירות הציבור. הוא אמר: חל עליהם התקשי"ר, אותן דרגות. הם לא מקבלים פחות. אבל, אצלם הפער בין השכר השוטף לשכר הפנסיוני הוא יותר גדול. ולכן, את זה תיקנו. אל"ף, בהסכמים של העובדים שפורשים. הם מקבלים בפרישה יותר ממה שהיה מגיע להם בתנאים אחרים בגלל שהשכר הפנסיוני נמוך יחסית לשוטף. שוב, הוא לא נמוך יחסית לשכר בשירות המדינה. ולגבי העובדים הנשארים - אנחנו רוצים שחלק מהשכר, חלק יותר גדול, ייכנס לפנסיוני. שלא יישאר המצב שעובד התרגל לרמת חיים מסוימת, והשכר הפנסיוני - הנפילה היא גדולה מאוד.


בתוך זה אנחנו רוצים גם שלא יהיה מצב שעובדים צריכים לדווח דיווחים שהם לא אמת. היום גם הסכמי העבודה - לא שהעובדים מרמים - אומרים לעובדים: תתנו דיווחים פיקטיביים, ואין מילים אחרות לזה. הסכמי העבודה אומרים לעובד בתנאים מסוימים: אתה מתחיל לעבוד בשעה חמש אחר הצהריים, רואים אותך כמי שהתחיל לעבוד בשמונה בבוקר. אני לא ממציא, זה לא אילוסטרציה, זה הסכם קיים בתנאים מסוימים. זאת אומרת, העובד צריך לדווח דיווח לא נכון בשביל לקבל את שכרו. אנחנו רוצים להימנע מזה. אנחנו רוצים להגיע עם העובדים למצב שמה שהוא מדווח, זה מה שהוא עבד בפועל, ועל זה הוא יקבל את השכר, ובלי שהוא ירד מכל מה שהוא קיבל היום. בסך הכול, גם על זה יש עכשיו דיונים. כמו כל דיון בוודאי שבשלב הראשונים של דיונים הפערים הם נוראיים, והם יוצאים בשאט נפש, ואנחנו יוצאים במקביל של זה. בסך הכול כמו שהיו דיונים על הפרישה, אני מניח שגם פה נגיע.


יש פה דבר אחד שהוא דבר מאוד מאוד מהותי, ואמר אותו החבר גרזון באופן ברור, והוא מחלוקת אמיתית. מה אמר מר גרזון? ההנהלה פתאום רוצה שהמנהלים יגידו לעובדים מה לעשות, נכון?

לא, לא זה - - -

מר גרזון, סליחה, כיוון שהדיון מוקלט, אפשר יהיה לחזור.


אנחנו בפירוש חושבים שההנהלה צריכה לנהל. היום המצב ברשות השידור כחלק מההסכמים והמנהגים, שבהרבה דברים לא ההנהלה מנהלת, לא ההנהלה מנהלת. זה מצב - חלק מהסיבות, דיברנו על הרבה סיבות - שהביא את הרשות למצבה היום. אנחנו בפירוש על זה נעמוד, ורוצים שזה יהיה. אנחנו לא רוצים לפגוע בשכר העובדים. להיפך - רוצים שחלק יותר גדול ייכנס לפנסיה. אבל, אנחנו גם רוצים שההנהלה תנהל, וחלק מהתחלואים של רשות השידור זה שהיום אין לה מספיק כלים לנהל.

האם יש לינקג' בשאלת המימוש של הסכם הפיטורין והפרישה לבין הצורך להגיע להסכמה?

כן.

זאת אומרת, ההסכם הזה לא ייכנס לתוקף עד שלא תגיעו להסכם?

נכון, בוודאי. ההסכם אומר שתוך שלושה חודשים צריך להגיע להסכמה, להסכמים. אם לא - יש מנגנון שאפשר לאחר אותו בעוד חודש או חודשיים. ואם זה לא ייכנס, ההסכם הראשון בטל.

זאת אומרת, יש בידיהם היכולת לבטל את הכול.


שניים, ברשות היושב ראש, הייתי בהחלט רוצה לאפשר לאנשים לפרט מה המשמעות. עם כל הכבוד ידידי מושיק, אנחנו מספיק זמן מכירים אחד את השני. אני לא מתרשם כאשר מנהלים אוהבים להגיד: תנו לנו רק לנהל, תנו לנו רק את זה. אלו סיסמאות יפות, אבל בסוף - - -

באופן אישי ממני לא שמעת את זה באף תפקיד מהתפקידים שמילאתי.

בסדר. אני רוצה יותר פירוט, כי בסוף יש לך תפקיד, ויש לוועד תפקיד. אין מה לעשות, בדברים האלה אף אחד לא אוהב את החיים המשותפים. אני מכיר הרבה כאלה שמעדיפים חיים של שותפים, אבל שאין להם עמדה. אני בהחלט חושב שבנקודה הזאת כן צריך קצת לפרט, כי לפי הנימות שאני שומע, אולי זה סלע המחלוקת ביניכם להגיע להסכמות כוללות.

מר גרזון, תתחיל להתכנס לסיום דבריך כי אני רוצה לשמוע את נציג האוצר שצריך ללכת.

חוק רשות השידור שהוכנס לפני כשלוש-ארבע שנים - את זה בוודאי תזכרי - אומר בסעיף 44ג שהמליאה של הרשות רשאית אפילו לקבוע לגבי עובדים שפרשו מעבודתם, לתת להם עדיפות בהוצאת עבודות החוצה מרשות השידור לתקופה מוגבלת. זה סעיף בחקיקה ראשית שאני מאוד תומך בו, לתקופה מוגבלת, מהסיבות שגם נאמרו פה, שאם העובדים פורשים יש אפשרות בתקופה הראשונה - לא לכל החיים - לתת. זאת אומרת, זה עוד דבר נוסף שהוא לא בהסכמים שהממונה על השכר או האוצר ואנחנו יושבים מולם. זו עוד הטבה נוספת.

כן, להעסיק אותם מבחוץ. מר גרזון, בבקשה.

אני רוצה לתקן את מה שאמר היושב ראש. אני לא התכוונתי לזה שאנחנו מתנגדים לניהול. ניהול זה דבר הכרחי. אנחנו מתנגדים לדיקטטורה של ניהול, לזה שמנהל יוכל לעשות הכול. לדוגמה, אני רוצה להזכיר - נחתמים חוזים אישיים כעת עם עובדים שהם פשוט בלתי נסבלים. מופיעה שם פסקה שהיא מתנה את זה שהעובד הוא איש אמון של היושב ראש. זאת אומרת, הוא לא עובד ברשות השידור, הוא תחת אמונו של היושב ראש. זה משרת אמון של היושב ראש.

יש הסכם שכתוב שהוא איש אמון של היושב ראש?

משהו בנוסח דומה לזה.

אני מציע שאתה תיקח את דבריך. אין דבר כזה, ולא היה.

אני קראתי את זה.

וכתוב שהוא איש אמון של היושב ראש?

לא בדיוק כך.

אה, לא בדיוק כך.

אבל, משתמע מכך. למה אני מתכוון בדיקטטורה? לעובד אסור בעצם להתאגד, למנהל אסור להגיד שום דבר.

לעובד אסור להתאגד?

יש חוזים שבהם נאסר על ה- - -

אני לפחות, גם מנכ"ל הרשות, אנחנו בעד, וגם אמרתי את זה לוועד העיתונאים שישב איתי רק לפני שבוע. אני בעד הסכמי עבודה. אני בעד זה שהרשות, הרוב המכריע של עובדיה - זה לא כולם, כי יש עובדים בתחום הזה שגם צריכים להיות בחוזים - אני בעד שהרוב המכריע של עובדי הרשות יהיו בהסכמים קיבוציים. לרגע אחד ברפורמה ולא בשום מקום אחר, לא אמרנו משהו אחר. אנחנו בעד הסכמים קיבוציים. אנחנו את כל מה שעושים, עושים מול הגופים היציגים. אלו דברים שמועלים אני לא יודע מאיפה. מה זה זכות להתאגד? האם הרשות או משרד האוצר כופרים בזכותם של עובדים להתאגד? העובדים היום לא מאוגדים? יושבים פה נציגי ההסתדרות, מאיפה הדברים האלה?

הכוונה שלא יהיה יותר דבר כזה.

שמה לא יהיה?

שלא נוכל להביע את דעתנו אפילו.

לא, אני לא - - -

אין דבר כזה, ולא היה דבר כזה.

אני מוכן להעביר לוועדה נוסח סעיפים שקיבלנו, ואתם תראו. אני גם מוכן להעביר לכם נוסח של חוזה אישי.

אז תעביר כדי שנעיין. תשמע, אסור להם להתאגד וזה דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת.

אין דברים כאלה. אין דבר כזה.

שמעת, היושב ראש אומר שאין.

אם האוצר העביר - ואני לא מאמין שהוא העביר - אבל אם כדבריך הוא העביר משהו שהוא אומר שלעובדים אסור להתאגד, אני אומר: אנחנו נגד דבר כזה. אני לא מאמין שהאוצר יעשה דבר כזה.

לא משנה איך תקראו לזה - אנחנו נתנגד לדיקטטורה של ניהול.

הדובר הבא הוא נציג האוצר, הוא גם צריך לעזוב. חייבים לשמוע את עמדת האוצר.

קודם כל, אני אפתח ואומר שהאוצר תומך. אני די בטוח שאני מדבר בשם כל אגפי האוצר. אני נציג מאגף התקציבים, ויש פה כמובן נציגים מהממונה על השכר שהם למעשה הגוף שמוביל את כל תהליך המשא ומתן גם על נושא הסכמי הפרישה שנחתמו, וגם על הסכמי השכר שאני מקווה שיחתמו בעתיד הקרוב, גם נציג של החשב הכללי שמלווה את כל נושא המימון-מימון מדינה ומימון חיצוני- מול הנהלת הרשות, ומול גורמים בנקאיים.


אני התחלתי ואמרתי שאני בטוח שאני מדבר בשם כל האגפים כשאני אומר שאנחנו גם תומכים בשידור ציבור. העמדה הזאת שלנו היא הסיבה שאנחנו מעורבים כבר שנתיים בתהליכים שמלווים את הרפורמה. זה מה שרציתי לומר בהקשר הזה. אם יש למישהו שאלות, אני אשמח לענות כי אני פשוט צריך לעזוב.

לגבי המענק - האוצר יעמיד לרשות השידור מענק כספי מותנה בעמידת הרשות באבני הדרך ביישום תוכנית. האם תוכל להיות קונקרטי? החיבור פה הוא מאוד כזה בעלמא.

אני אבקש שתפרט יותר, כי אני לא מצליח להבין מה השאלה.

אני קורא ברפורמה - מודל המימון, משרד האוצר: "האוצר יעמיד לרשות השידור מענק כספי מותנה בעמידת הרשות באבני הדרך ביישום תוכנית הרפורמה." מה הם אבני הדרך?

יש לנו הסכם עם האוצר שקובע את אבני הדרך, וקובע שאם לא נעמוד באבני דרך הוא לא ייתן את המימון. מה שכתוב פה הוא מדויק. יש לנו הסכם עם האוצר. הוא לא חתום, אבל הוא מקובל. כתוב שם במפורש שעד תאריך כזה - - -

אם הוא לא חתום, האם זה אומר שהמימון לא יינתן - -

לא, מה שזה אומר זה שצריך עדיין להשלים - - -

- - כי הם לא עומדים באבני הדרך?

קודם כל, צריך להבין יותר את העלויות של הפרישה, ושל הסכמי השכר החדשים כדי לכוונן סופית את הנתונים הפיננסיים בתוכנית העסקית של הרשות. דבר שני, צריך להשלים את סוגיית המימון החיצוני, ובהתאם לדעת כמה מימון המדינה תיתן לצורך התשלומים במסגרת הרפורמה. ברגע שכל הנעלמים האלה יצאו מהמשוואה ונדע בדיוק מה המספרים, אנחנו נדע להגיד גם כמה - - -

ברשותך, אנחנו פה גם לא במחלוקת. כמה תעלה הרפורמה, אנחנו יודעים, והאוצר יודע. האוצר בעצם מעמיד לנו הלוואה. זה הרי לא הלוואה בסכום אחד מלכתחילה, אלא הכסף יינתן בהתאם להתקדמות באבני דרך. אם לא נעמוד באבני הדרך שמופיעים בתוכנית העסקית הוא יפסיק, הוא לא ייתן את המשך ההלוואה, ומה שניתן קודם לא יהיה מענק אלא הלוואה. אם נעמוד בכל אבני הדרך, ההלוואה הזאת הופכת למענק. זאת אומרת, זה מענק מותנה.

מתי בכוונת האוצר להעביר אליכם את החלק הראשון של ההלוואה?

לא יועבר אפילו גרוש לפני שנגמור לחתום את ההסכמים עם העובדים - זה בוודאי. ולכן, גם עם האוצר כרגע זה לא הדבר. האוצר נתן, אישר את התוכנית, אישר את התזרים. בוודאי שכל זמן שלא ייחתמו הסכמי עבודה עם העובדים, אז עוד אין רפורמה, אין למה לתת את הכסף.


הדבר הנוסף שיש עכשיו עם האוצר שהוא גם על דעתנו - האוצר רוצה, וגם אנחנו מסוגלים - חלק מהמימון לא לקבל כמענק מהאוצר, אלא שאנחנו נשלם אותו. אנחנו יחד עם האוצר היינו בסיבוב בבנקים, בגופים מממנים אחרים, ועכשיו אנחנו צריכים להגיע - שוב, והכול יהיה בפועל רק אחרי שייחתמו הסכמים עם העובדים - איזה חלק הרשות תיקח על עצמו, ואיך הוא יינתן. האם הוא יינתן מבנקים, האם הוא יינתן מהמדינה. אם בנקים ייתנו אותו, האם תהיה ערבות מדינה, או לא תהיה ערבות מדינה. כל הדברים האלה הם בעבודה. אבל, הם גם לא בסלע המחלוקת כרגע, כי אי אפשר לעשות סיכום סופי שלהם לפני שאנחנו יודעים שיש הסכמים עם העובדים.


לשאלתו של עמיר פרץ שעניתי, אם לא ייחתמו הסכמים בזמן שנקבע גם כן - הכול קונקרטי, פשוט לא נכנסנו פה לפרטים במה שהבאנו - אם בתוך שלושה חודשים מיום ההסכמים הקודמים, או עם הארכה זה חמישה חודשים, לא ייחתם הסכם על תנאי העבודה, גם ההסכם הקודם לא יהיה בתוקף. זה אומר שאין רפורמה, שהאגרה תמשיך לרדת.


בחוק ההסדרים עכשיו שהוגש לממשלה, ושיעבור את אישור הממשלה, יש סעיפים שנוגעים לרשות השידור שהם מוסכמים גם על מוסדות להנהלת רשות השידור, וגם על האוצר. בעצם מה שאומר היום החוק, ואני חוזר למה שאמרה היועצת המשפטית - הרשות לא מקיימת היום את הוראות החוק בקשר להפקות, לא מקיימות. בא האוצר ואומר: אנחנו רוצים שתקיימו אותם. בהנחה שיש רפורמה אתם צריכים לקיים את מה שדורש החוק לפי מתווה הרפורמה. אם אין רפורמה, אנחנו רוצים שתקיימו את החוק כפי שהוא היום. זאת אומרת, תוציאו כבר היום למעלה ממאה מיליון שקל בשנה להפקות.


ברור שאם היום הרשות ללא רפורמה עושה את זה, הרשות נסגרת. לכן, בא האוצר אחרי דיונים רבים, גם לגבי חוק ההסדרים, ואומר: אם יש רפורמה, אתם יכולים להוציא כספים להפקות לפי מתווה הרפורמה כפי שקבענו ביחד, וגם זה מקובל עליהם.


מה שעושה האוצר עכשיו כדי שלא יהיה מצב שבשנה הבאה שוב לא נקיים את הוראות החוק כפי שאמרה היועצת המשפטית, הוא קבע מנגנון שבתנאים החדשים, שזה לפי הרפורמה מקובל גם עלינו, שהכסף הולך ישירות לדבר הזה, שהוא לא יוצא על דברים אחרים. היו שנים ברשות השידור שהיה לה עודף תקציבי, וכספי העודף לא הלכו לא לחידוש המשדרים ברדיו, ולא להפקת תוכניות, אלא הוחזרו לאוצר. האוצר אומר: אל תחזירו לי כסף. אני רוצה שתעשו אותו ליעדים שלשמם הוקמה רשות השידור. בנוסח הקיים הצעת המחליטים מקובלת גם עלינו, והיא תחייב את הרשות אוטומטית. זאת אומרת, לא יהיה מצב כמו היום בחוק, כי הכסף הולך ישירות לחשבון נפרד כספי הגבייה.

והשאלה היא, האם יכול להיות מצב שאז לא יהיה כסף לתשלום משכורות?

אם תהיה רפורמה, המתווה של הרפורמה מאפשר את מה שכתוב פה. אם היא לא תהיה, אז כל שאלת רשות השידור היא שאלה בעייתית.

לא יהיה מסך, ולא יהיו שידורים.

קודם כל, שמעתי כמה דברים על עד כמה הרפורמה תהיה טובה אם הסכמי העבודה ישונו. אני עובד ברשות השידור מעל לשלושים שנה, ואני רוצה להגיד שההסכמים שאני עובד על-פיהם, וגם הטכנאים עובדים על-פיהם הם באמת לא הסכמים טובים.

על זה יש קונסנזוס מוחלט.

בהחלט. כשמדברים על תקשי"ר, או כשמשווים אותנו לעובדי מדינה, צריך לא לשכוח שברשות השידור עובדים שבעה ימים בשבוע, 356 ימים בשנה, כולל חלק מיום כיפור. זה לא כמו עובדי המדינה.

לא ביקשנו להשוות אתכם.

לא אתה. אבל, זה נשמע שאנחנו כמו עובדי מדינה, ובא גם האוצר שמסתכל רוחבית, ופתאום אני כמו עובד מדינה - לא ממש. כך גם על משכורת היסוד שלי. יכול להיות שהמשכורת שאני לוקח הביתה יותר טובה מפקיד מקביל לי בממשלה. אבל, אני עובד טיפה אחרת. עיתונאי מתחיל ברדיו יקבל פחות מעוזר פרלמנטארי על-פי האוצר. למה? האם הוא עובד פחות? האם הוא משפיע פחות על ענייני מדינה? משם אנחנו מתחילים. זה לא נשמע לי.


לגבי מצבה הרע של רשות השידור - למרות כל מה שאמרתי על הסכמי העבודה ברשות השידור, המצב ברשות השידור הוא לא כולו בגלל העובדים, או הסכמי עבודה שלהם, אלא גם בגלל בעיות מדיניות וניהול. יש לנו חובות נדל"ן אדירים. יש לנו כל מיני הוצאות על דברים שהוטלו עלינו מהממשלה, ולא בדיוק רצינו או לא רצינו.

סליחה, הנדל"ן הוא של הרשות או של המינהל?

אף אחד לא יודע.

גם על זה יש ויכוח?

עובדה היא שלנו לא יהיו משכורות בגלל זה.

יש דבר אחד מאוד מאוד נכון במה שהוא אומר. רשות השידור לקחה על עצמה, הממשלה בעצם הטילה עליה, והרשות נענתה. לפני כ-12 שנה הממשלה היתה ערבה לחובות של "שערי-צדק", וכדי להשתחרר מזה רשות השידור נודבה לקחת את הנדל"ן ב"שערי-צדק", ואת החובות האלה של הממשלה. היא פטרה את הממשלה, ולקחה את זה על עצמה.

זאת אומרת, חלק מהאגרה המופחתת הולך היום כדי לשלם חובות לא של עובדי רשות השידור.

החוב היום אחרי 12 שנים בערך, עדיין עומד על 130 - 140 מיליון שקל.

זאת אומרת, 15 מיליון לשנה ריבית על בניין שלא רצינו אותו. אתה שמעת כמה זה האנטנות לפרסית שהיה חשוב לקבל, זה 2 או 4 מיליון לשנה. בואו נעמיד את הדברים.

אנחנו לא במחלוקת בעניין הזה.

אני יודע. אנחנו עומדים באותו מקום, ורוצים אותה רפורמה. יכול להיות שעל תנאי הרפורמה יש בעיה.

- - - בהפחתה על דמי תדרים.

דמי תדרים זה הדבר הכי - - - גלי צה"ל לא משלמים את זה, ערוץ 10 לא משלם את זה - - - 20 מיליון

אתם משלמים בשביל כולם דמי תדרים?

משהו כזה.

אנחנו דיברנו גם על פרישה הוגנת. חתומים עליה ואני לא בא לערער עליה. ידעתי שאני אראה באיזשהו מקום - ציפיתי שדווקא לא ממך – את הכותרת הזאת שעובד ברשות הזאת שווה מיליון. אם תיקחו מיליון לעשר שנות עבודה עלות למעביד, תחלקו ותגיעו לסכומים מצחיקים. אחת הבעיות הגדולות שהיו לנו במסגרת המשא ומתן שגם האוצר הלך לקראתנו בעניין זה איך להוציא מישהו לפנסיה שלא תהיה מתחת לשכר מינימום

והצלחנו בזה.

אין ויכוח. אבל, כשאתה אומר מיליון זה נשמע נורא.

זה לא נשמע נורא. אמרתי פשוט שהתנאים הם תנאים טובים וסבירים, וגם אתם חושבים כך.

מה שנסגר - נסגר, לא נפתח.


העניין האחרון הוא עניין של עבודה מאורגנת, כן או לא. חלק מהחובות של רשות השידור הם גם משהו כמו כ-300 עובדים, ועליהם יתווספו עכשיו 150 - הרי אנחנו מפטרים 700 ומקבלים 150. כ-300 עובדים שהעבודה שלהם היא לא בדיוק מאורגנת, או חוזים מאוד מעניינים, שעולים הרבה מאוד כסף. כאיש איגוד אני שואל, האם הדבר הזה ברור לכולם? מספר העובדים שבאים בחוזה אמון - ואמר כאן עמיתי - משרת אמון ברשות השידור מעלה שאלות, ואני אומר את זה כעיתונאי, לא כטכנאי.

משרת אמון זה דבר שבא בגלל חוקי עבודה, בגלל שהאנשים האלה לא יכולים לקבל שעות נוספות. הכתבים הבכירים ברשות השידור למשל, מוגדרים כמשרת אמון.

זאת הבעיה.

לא אמון לא ליושב ראש ולא להנהלה - - -

יפה, מצוין. משה, אם זה נאמר כך לפרוטוקול שזה לא אמון לא ליושב ראש, ולא להנהלה, אין שום בעיה.

ודאי. זה בגלל דיני עבודה, אחרת כל אדם כזה יבוא מחר לרשות. היום לא מגיע לו שעות נוספות כי זה כלול בחוזה הגלובאלי שלו. ואם זה לא מוגדר כמשרת אמון, הוא יבוא ויתבע את הרשות על שעות נוספות. זה מוגדר כמשרת אמון כי כך דיני העבודה אומרים. ברגע שזה משרת אמון, ההגדרה היא הגדרה מתוך דיני העבודה, הוא לא יוכל לבוא לתבוע שהוא עבד בשבת ובחג, כפי שבצדק אמר גדי שהרבה עובדים ברשות נדרשים לעבוד בשבת ובחג.


לכל עובד כזה יש אפשרות אם לעבוד לפי דירוג דרגה או לפי חוזה. אם הוא עובד לפי דירוג דרגה הוא מקבל שעות נוספות.

כמה משרות אמון כאלה יש ברשות?

עשרות, פחות ממאה היום.

יש אומרים - - -

אתה אומר פחות ממאה, והוא אומר - - -

אני לא יודע מאיפה הנתונים שלהם.

נמצאת פה סמנכ"ל כוח-אדם, ואולי היא יכולה לענות לנו על זה.

אנחנו באמת בזמן קצר, והרשימה פה של הדוברים היא ארוכה. גדי, האם אתה סיימת?

כן, ואני מודה גם לוועדה וגם ליושב ראש גם על הסבלנות.

לדעתי, זה בסביבת מאה. יכול להיות שפחות. אבל, אני לא רוצה להתחייב היום על נתונים. נתונים שאתם רוצים - נביא אותם.

מאה אחוז. אני רוצה לעבור לנציג ארגוני היוצרים, לעו"ד אמיר רוזנברג כי אני רוצה לשמוע גם את עמדתו. אבל קודם כל, חבר הכנסת עמאר.

ממה שאני שומע כאן עולה שאנחנו מדברים על רפורמה, ומדברים רק על קיצוצים עם העובדים, פרישה של 700 עובדים. אני לא רוצה להגיע למצב שבעוד שנה אנחנו נשב ונראה שאחוזי הצפייה בכלל לא עלו, ושאנחנו עומדים על אחוזי צפייה של 2% ו-1%.


אני חושב שהדיון צריך ללכת גם לכיוון של איך אנחנו משפרים את איכות השידור, איך אנחנו מביאים אנשים לצפות בשידור הציבורי? שידור ציבורי הוא דבר מאוד חשוב. אבל, כשיש לי שידור ציבורי, ואין אף אחד שצופה בו, אז זה לא שווה. אנחנו צריכים להתמקד גם בנקודה זו, ותתחילו להתקדם בנושא הזה.

מאה אחוז. חבר הכנסת עמאר, תודה. עו"ד אמיר רוזנברג, בבקשה.

אני רוצה לדבר מהכיוון של ההשפעה של הרפורמה, שאנחנו באופן עקרוני תומכים בה, שמשמעותה היא ביצוע של החוק. המשמעות היא על ההשפעה על 4,000 עובדים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. היום - גם במבט לעתיד, אבל גם במבט להווה - אנחנו רואים ברשות השידור כבית להפקות מקומיות, וזה מוסכם כרגע על כולם.


אם מסתכלים על התוכנית ועל הרפורמה שהוצגה בעמודים האחרונים, רואים את הגרפים ואת הכותרות שלה, ושתיים מהן הן מרכזיות. האחת - מעבר מבית הפקה לבית שידור. שני שליש מהתכנים הלא חדשותיים יירכשו מבית הפקה חיצוני. המשמעות של זה היא הזרמה מיידית של כסף לתעשייה. התעשייה עומדת היום, היא תעמוד עוד איזה תקופה לא קצרה. הכותרת השנייה היא כותרת של הפקות סוגה עילית. היינו, יצירת דרמות וסדרות תעודה, כשהבית הטבעי של הסדרות האלה זה ברשות השידור - דברים שאנחנו רואים פחות ופחות מהערוצים המסחריים.


עניינית חשוב להגיד כאן שחלק מהדיון פה הוא מוכנס עכשיו לחוק ההסדרים. הוועדה והחלטות הוועדה אמורות להשפיע, או יש להן איזשהו סוג של סינתזה. מה נכנס לחוק ההסדרים? לחוק ההסדרים נכנסה הוראה של איחוד כספים של כל הכספים, או של חלק מהכספים, שאמורים לצאת לרכישת הפקות, שזה הפאן המעשי של הרפורמה. מעבר למבנה הרשות, כשאנחנו מדברים על יצירה, ואיך נראה הפאן המעשי של הרפורמה, התוצאה שלה זה בסופו של דבר הזרמה והחייאה של - - -

זה גם עונה לשאלת חבר הכנסת עמאר, מה בסוף? האם יהיו תוכניות אז? תהיה האזנה?

אבל, זה נשמע כאילו ברשות השידור לא עובדים. אני לא מבין.

אנחנו חלילה לא מתעמתים, ואנחנו לא בשני צידי המתרס.

אנחנו לא בעימות, ואני אומר לפרוטוקול שברשות השידור עובדים קשה. אני גם צופה ומאזין לשידורי רשות השידור.

יפה. סוף סוף מישהו - - -

לא סוף סוף. אני אמרתי את זה לכל אורך הדיון הזה, ואני ממשיך את זה כל הזמן בכל דקה. אני ממשיך את זה כל הזמן. אני בטוח שגם חבר הכנסת שאמע מצטרף, הוא נכנס לדיון עכשיו. אני מצרף את דעתו שהיא לא נאמרה, שגם הוא תומך בשידור ציבורי חזק - אתם רואים. יש פה באמת הבנה ברורה בעניין הזה, ובעניין הזה יש הסכמה מקיר לקיר.

התחלתי את דבריי בסיקור ביקור האפיפיור, איך רשות השידור - - -

אני חושב שגם צריך לא לראות בדברים שלנו לאיגודים של הטלוויזיה והקולנוע כאיזה דברים לעומתיים למה שקורה. הסידור הפנימי של מה שקורה ברשות השידור הוא חשוב מאוד. אני רק מדבר על התוצאה המעשית שלו, ועל החשיבות לזירוז העניין. אמרתי מבחינת חוק ההסדרים, כי ההחלטות שייפלו כאן ככל הנראה יגיעו בדרך זו או אחרת דרך חוק ההסדרים לשולחן הזה שוב, וחשוב שנגיד על זה שני דברים.


בחוק ההסדרים קבעו שהחל מ-1 בינואר 2010, ייפתח חשבון נפרד, וייצבעו כספים. ייצבעו ויופרדו כל הכספים - תיכף אני אתקן את המילה "כל" - שאמורה הרשות להוציא להפקות מקומיות לרכוש. יוציאו את זה, וישימו את זה בחשבון מיוחד.

מה שנקרא פה החשבון הנפרד, זה כתוב.

אני מבקש להתייחס במילה אחת.

עוד רגע, תן לי להשלים. חשוב להגיד שבתיקונים שנעשו בדיונים בין רשות השידור לאוצר, הם תיקנו שלא כל הכספים, לא כל 100 המיליון, 150 מיליון הכספים שאמורים להיות מוצאים בשנה, אלא כפי שנאמר ברפורמה המתוכננת מראש על-ידי רשות השידור - ויש לזה משמעות אדירה - בשנה הראשונה 15%, בשנה השנייה 15% או 20%, ו-25%, כאשר החוק יתחיל להיות מיושם למעשה רק בעוד חמש שנים, למעשה. לא זה המקום להתווכח על זה, כי כנראה הוויכוח על זה יהיה על שולחן חוק ההסדרים.


מה כן חשוב כאן? יש התניה, וזה מה שמפריע לנו. יכול להיות שגם הרשות יכולה להסכים לזה כאן. מה חשוב כאן ולא בחוק ההסדרים? יש התניה להזרמה של אותם 15% בלבד. אני אומר - אלו סכומים שהרשות יכולה לעמוד בהם היום אליבא לכל הדעות. זה לא אותם 150 מיליון, זה 15% מזה. יש התניה ברפורמה, ואנחנו חושבים שמפה צריכה לצאת קריאה על חלק מההחלטות, ואנחנו מבקשים שהרשות תיתן את ההסכמה שלה, שאותם 15% בשנה ראשונה, שנייה, שעולה בשלישית והרביעית, לא יותנו ברפורמה.

אתה פשוט טועה בקריאה. טעות ממש. להיפך, מה שזה אומר פה שאם אין רפורמה, החוק גובר. אז רצים ל-150 מיליון.

אז אין בעיה.

תיקנתי טכנית. להיפך, אם אין רפורמה זה קופץ.


אנחנו לא חושבים שרשות השידור צריכה להיות בית שידור, ואני אומר את זה פה. נילחם גם על זה. רשות שידור שגם לא מפיקה בעצמה, ובעיקר שידור ציבורי, היא לא רשות שידור, היא לא שידור ציבורי. מה שמקובל עלינו לחלוטין גם במספרים האלה - רשות השידור צריכה להפיק בעצמה קודם כל אקטואליה. חדשות וכל האקטואליה לא ניתן לבתי הפקה חיצוניים.

לא, ודאי.

ובנוסף, שליש מההפקות האחרות אנחנו צריכים לעשות בפנים. מקובל עלינו ששני שליש צריך לצאת החוצה גם ליוצרים. גם לפלורליזם, אנחנו לא רוצים ש- - -

האם מקובל על הוועדים?

זה מקובל מאוד, ואני חושב ש- - -

ההסכמה הזאת בעניין הזה היא התקדמות מאוד דרמטית. אני מבין שאתם בדיון על המינון – שליש, שני שליש וכד'.

ההבנה היא שהמינון חייב להשתנות. זאת אומרת, מה שקבוע בחוק מ-2005 חייב במידה כלשהי להשתנות. יש הבנה - - -

אם הרעיון הוא בהסכמה מלאה, אז אתם תגיעו להסכמה גם על המינונים.

אנחנו מסכימים במפורש. רשות השידור צריכה להיות גוף מפיק, והיא צריכה להוביל גם בזה. אם לא יהיו אנשים שיפיקו, גם לא יהיה מי שיהיה מול המפיקים החיצונים.

אנחנו חייבים על-פי התקנון פה לעלות למליאה, ולסגור את זה. אנחנו מתחייבים לקיים דיון המשך בהקדם.

אני מקבל בהחלט את מה שאומר מר גביש. אבל, מה שכתוב בטיוטת חוק ההסדרים שאנחנו קיבלנו שהשר הממונה רשאי להתיר הוצאה למימון רכישה בתנאים הבאים, הוא נכח כי הרשות מקיימת תוכנית הבראה.

אם לא - הוא לא רשאי לעשות את ההפחתה. להיפך, תאמין לי שכן.

אנחנו ככה הבנו. שנית, יש פה סוגיה נכבדה ביותר והיא סוגית הזכויות. אני רוצה לומר שתי מילים על הדבר הזה כי זה דבר מאוד חשוב. סוגיית הזכויות היא לא רק חלוקת הזכויות בין מפיקים בודדים לרשות השידור שזו סוגיה היסטורית, אלא כל השידור - רואים את זה גם בהצעת שמונחת בפניכם בעתיד - עובר להיות גם באינטרנט. כל נושא התמלוגים - חלק ניכר מהסכומים שיגיעו לתעשייה הם דרך התמלוגים. חייבים לשמור על הזכות לתמלוגים, וזו קריאה שצריכה לצאת מפה. אני מאמין שרשות השידור לא תתנגד לזה. אבל, שתצא מהוועדה הזאת קריאה שהזכויות לתמלוגים יישארו אצל כל היוצרים בכל מקרה, מפיקים, במאים, תסריטאים וכד'.

כל מקרה כזה הוא משא ומתן בין הרשות ל - - -

סליחה אדוני יושב-ראש הרשות, אנחנו לא נפתח כרגע את העניין הזה. זה הרבה יותר גדול והרבה יותר רחב.

אדוני היושב ראש, זה מאוד חשוב.

אמרתי שאנחנו נקיים דיון המשך בהקדם האפשרי יחד עם השר, ותיכף אני אקריא את הצעת הסיכום של הישיבה הזאת. לא זלזלנו בעניין הזה, הנקודה הזאת היא חשובה. נקיים בה דיון, אבל דיון נפרד.

אני משה שגב מוועד ההנדסה. יש תפקיד מאוד מאוד חשוב לאדוני בעניין הזה עם כל העניין של כמות הוצאת העבודה החוצה. לא יכול להיות שהמדינה כושלת וכושלת בכל הסיפור של הפקות מקור בערוץ 2 ובערוץ 10, ואז מגלגלים את כל הסיפור הזה לרשות השידור. בסופו של דבר, זה פוגע בנו העובדים, כי צריך להוציא את רוב התקציב החוצה לעבודות החוצה, ליוצרים. יש לי הרבה כבוד אליהם. אבל, לא יכול להיות שמזה ייפגעו עובדי רשות השידור.

זה לא במקום, זה לא אחד נגד השני.

אני רוצה להזכיר שהאגרה קוצצה ב-40% והשידורים נשארו 100%, ועכשיו עוד צריך לקנות ב- - -

אגב, גם הדיון בנושא החובות של ערוץ 2 וערוץ 10 להפקות מקור וסוגה עילית, גם יגיע לשולחן.

התשובה לזה יהיה בהחלטה על המינון. אם נגיע להסכמה על המינון, והשינוי שצריך לעשות, אני חושב שגם הוועדים יצאו נשכרים.

נכון. מכיוון שהסכמנו כבר שעל העיקרון יש הסכמה, ורק העניין של המינון, אני בטוח שתגיעו להסכמות בעניין הזה. גברתי, את תהיי אחרונת הדוברים, כי חייבים פשוט לפי התקנון לעלות למליאה.

מה שאמר חבר הכנסת עמיר פרץ זה שבעצם יש לינקג' בין שני ההסכמים. זאת אומרת, יש הסכם פרישה שנחתם. אבל, אני רוצה להבהיר שהלינקג' הזה נוצר על-ידינו. הלינקג' הזה נוצר על-ידי משרד האוצר כי אנחנו לא נהיה מוכנים שהרפורמה הזאת תהיה רק רפורמה של פרישה.


היום המצב הוא שאין באמת להנהלה בהרבה מאוד תחומים יכולת לנהל. אין יכולת לפקח, אין שעון נוכחות, ועובדים בהרבה מאוד מקרים עושים מה שהם רוצים בנושא של שעון נוכחות. אני ראיתי השבוע דוח נוכחות של אחד העובדים שכאילו עבד 30 ימים בחודש, 20 שעות כל יום. זה לא באמת קיים. אנחנו כמשרד אוצר, כאגף השכר, עומדים מול ביקורת ציבורית אדירה בנושא הזה, כולל דוחות של מבקר המדינה. נתנו משך זמן של שלושה חודשים. הסיפור הזה מתנהל כבר שנתיים. במשך שלוש החודשים האלה תהיה רפורמה, ואנחנו לא נזרוק 900 מיליון שקל, אם לא באמת באמת יוסדרו מערכת יחסי העבודה בגוף הזה באופן שיהיה אפשר להפיק בסופו של דבר שידור ציבורי איכותי. 700 עובדים זה יפה, זה מחיר כואב ששילמו העובדים. אבל, בסוף גם צריכים להיות גם הסכמי עבודה טובים, ואנחנו עמוד על זה.

משא ומתן עם הסכין פה. אם לא תהיי ילדה טובה, אין כסף, אין רפורמה, אין שידור.

שמי ויקטוריה דולינסקי, אגודת העיתונאים בתל-אביב. אני בדיוק רציתי להתייחס לשעון נוכחות.

תתייחסי במשפט אחד לשעון הנוכחות. אני אומר לך את דעתי מראש. לדעתי, זה דבר שצריך להתקיים. הוא מתקיים במשרד ראש הממשלה, הוא מתקיים ברוב המשרדים הממשלתיים.

שטרוזברג סגן הממונה על השכר מחתים כרטיס נוכחות כשהוא בא.

נכון, גם אני - - -

מדובר על עיתונאים. כמה שעות התכוננת לתוכנית שהיתה לך?

לא, אני הייתי מקבל שובר. האם זה עדיין קיים?

כמה עבדת כדי להיות שם, וכמה היית לפי שעון הנוכחות?

נכון, זו השאלה שלי. ומה אם אחרי שהעברתי כבר את הכרטיס מתקשרים אליי בענייני עבודה, ורוצים לדבר איתי? האם אני צריכה להגיד: סליחה, אני כבר לא עובדת? איך זה יהיה? איך זה ייראה? יש משהו בעייתי.

ברור. יש כאן עוד אנשים שנרשמו לזכות דיבור, והם יהיו הראשונים שיקבלו אותה בדיון ההמשך.

ועדת הכלכלה תומכת בשידור ציבורי חזק ועצמאי. מטרתה של הרפורמה ברשות השידור - חיזוק השידור הציבורי. על הרפורמה להתבצע תוך שמירת על זכויות העובדים, ותוך הידברות איתם.


הוועדה ביקשה מהשר הממונה להופיע בהקדם בפני הוועדה כדי להציג את עמדת הממשלה, הערותיה והארותיה, לגבי התיקון לחוק רשות השידור שעיקרו שינוי מבנה המוסדות העיקריים ברשות, כדי להביא לעצמאותה של הרשות ולאי תלותה בגורמים פוליטיים.


תודה רבה לכם. אנחנו נודיע על הדיון הבא בהשתתפות השר בהקדם. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:10.