PAGE
32

הכנסת השמונה עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב ראשון

פרוטוקול מס' 4

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, כ"ג באייר התשס"ט (17 במאי 2009), שעה 10:30

סיור במרכזי קליטה של הסוכנות היהודית בקריית ים ובכרמיאל

חברי הוועדה: ליה שמטוב – היו"ר

אברהם מיכאלי

עו"ד ראובן שלום, הנהלת הסוכנות היהודית

אלי כהן, מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית

אדם אמילוב, סגן ראש העיר

זלמן פרלמוטר, מנהל חטיבת הקליטה, הסוכנות היהודית

משה הראל, מנהל מחוז צפון, המשרד לקליטת העלייה

משה באטה, מנהל קשרי עולים, הסוכנות היהודית

דוד יאסו, ממונה על קליטת עולים, הסוכנות היהודית

אלכס סלסקי, הסוכנות היהודית

דליה צרפתי, מנהלת אזור צפון, מערך אתיופיה, הסוכנות היהודית

דבורה גיני-מלכי, מנהלת מערך עולי אתיופיה, הסוכנות היהודית

נגה אחיהון, מנהלת מרכז קליטה גלבוע, הסוכנות היהודית

רותי כהן, מנהלת מרכז קליטה, קריית ים, הסוכנות היהודית

אורה מגיסטו, מדריכה, מרכז קליטה קריית ים

הדרה שמחה, מרכז קליטה, קריית ים

מלי סומך, מרכז קליטה, קריית ים

שוש רוזנטל, מנהלת לשכת חיפה והקריות, המשרד לקליטת העלייה

רותי בן-דור, רכזת חברה, חינוך ותרבות

שלמה זיו, המשרד לקליטת העלייה

ציונה אייזנשטט-אדלשטיין, מרכז קליטה, כרמיאל

דנה גורדון

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

סיור במרכזי קליטה של הסוכנות היהודית בקריית ים ובכרמיאל

סיור הוועדה במרכז קליטה קריית ים

ברשות יושבת-ראש הוועדה, אומר כמה מילות פתיחה.

אנחנו נמצאים כאן במרכז הקליטה בקריית ים. אנחנו באיחור אבל נשתדל לעמוד בלוח הזמנים.


הסוכנות היהודית והמחלקה לעלייה וקליטה מקדמת בברכה את הוועדה לעלייה וקליטה של הכנסת. זאת הזדמנות לאחל לך באופן אישי, גברתי היושבת-ראש, אחרי שכתבנו לך, ברכות, לאחל לך הצלחה. הצלחה שלך היא הצלחה שלנו. נמצא אתנו גם חבר הכנסת מיכאלי, אותו היה לנו הכבוד לפגוש וללוות בנושא בו עסקנו לאחרונה, בעיקר בנושא של בית אלפא. נמצאת כאן ורד שהיא המנהלת החדשה של בית אלפא.


כאמור, אנחנו נמצאים במרכז הקליטה שהוא בעיקרו לעולי אתיופיה. לאחר מכן נהיה במרכז הקליטה בכרמיאל, שם מתגוררות אוכלוסיות אחרות.


אני אתלווה אליכם ואהיה אתכם באוטובוס, כך שנוכל לנצל את הזמן. אם תרצי לשאול שאלות לגבי עלייה וקליטה בכלל, לקבל מספרים, אוכל לספק את המידע. אני רוצה לומר לך שבנושא של העלייה האתיופית, אחרי שוועדת העלייה והקליטה של הכנסת קיבלת החלטה בנושא בישיבתה האחרונה, אנחנו בסוכנות היהודית מצווים על מילוי החלטות הממשלה, אנחנו איננו קובעים אותן, אבל את תראי כאן שיש חשיבות רבה בנושא איחוד המשפחות וחשיבות הקליטה הטובה במרכזי הקליטה. לעלייה בכלל יש חשיבות רבה ואני שמח מאוד שאת אחת מהחלטות הוועדה. לכשתתקבל החלטת ממשלה, אנחנו כמובן נשמח למלא אחריה.


כל מה שאנחנו עושים כאן, לשמחתי הרבה אנחנו עושים ביחד עם משרד הקליטה. עשרה חודשים אני בתפקיד, אבל עבדנו גם קודם עם פרס חלפון ועבדנו עם השר הקודם. אנחנו בטוחים שכך יהיה גם עם המנכ"ל הנוכחי, בוודאי גם השרה הנוכחית ובוודאי גם עם החברים שנמצאים כאן ממשרד הקליטה שתכף אציג אותם. הם שותפים מלאים לנו. אי אפשר לעשות עלייה וקליטה בלי ממשלת ישראל שהיא למעשה הגוף הריבוני ואנחנו השלוחה שמבצעת.


משה הראל הוא מנהל המחוז.

בוקר טוב לכולם. תודה למנכ"ל המחלקה של הסוכנות היהודית על האמירה שהיא נכונה גם במישור המחוזי כאשר לאורך עשרות שנים אנחנו פועלים בשיתוף פעולה מלא שמתקיים בין הנציגים שלך והעובדים שלנו ולפעמים אנחנו מתבלבלים בין המדינה לבין הסוכנות וזאת מאחר שעושים את כל הדברים יחד. גם כשיש רגעים קשים, אנחנו פועלים בשותפות.


מרכז הקליטה הספציפי הזה הוא אחד האחרונים שנותר לצערנו הרב. סגירת מרכזי הקליטה מאוד משפיעה על מערכי הקליטה בצפון. לאחר מלחמת לבנון השנייה אנחנו רואים ירידה דרסטית בהגעת עולים לצפון. בעבר הגיעו כ-35 אחוזים מהעולים לצפון הארץ, אבל היום המספר ירד אל מתחת ל-28 אחוזים.


מרכז קליטה קריית ים במשך עשרות שנים, מאז הקמתו, שימש בית חם לאלפי עולים חדשים ממזרח אירופה בעיקר, מדרום אמריקה ולאחרונה מאתיופיה. המרכז היה אחד המקומות המרכזיים בהם הפעלנו את האולפנים עבור כל תושבי הקריות. בגלל מיעוט העלייה, יש לנו פחות כיתות אולפן.


בשלב הנוכחי שוהים בו כ-72 משפחות יוצאות אתיופיה כאשר ליותר ממחציתן כבר יש דירות אותן רכשו והן אמורות לעזוב. ביחד עם הסוכנות אנחנו מקפיאים את אפשרות העזיבה וזאת מאחרי חופשת הפסח ועד סיום הלימודים ולא מאפשרים מעברים לקהילות.

הם רכשו דירות כאן בסביבה?

לא בסביבה. רוב העולים בצפון קונים דירות דרומה לחיפה ודרומה לחדרה. מעט קונים כאן ובחיפה, אבל מדובר בפחות מ-10 אחוזים.

יש לזה סיבה?

כן, בצפון יש מעט קהילות של הפלאשמורה ורוב הקהילות נמצאות במקומות אחרים, כך שהם עוברים למקומות היכן שמתגוררים קרובי המשפחה שלהם. המעבר הוא לא על בסיס מקום העבודה אלא היכן שנמצאת משפחה ולשם הם עוברים.


נעשית כאן עשייה מרובה ותוכלו לשמוע דיווח על כך מהצוות של הסוכנות. העולים מגיעים לכאן ישירות מהמטוס ויוצאים אזרחים בשלים להתמודדות בקהילה וזאת מאחר שנעשות כאן עשרות פעילויות בתרבות, בחינוך, ברווחה ופועלים להכנתם לחיים בקהילה.


לא נותר לי אלא להודות לשותפים הנאמנים מהסוכנות, לדליה, למנהלת המרכז, ולצוותים. אנחנו פועלים אתם יד ביד לאורך הדרך ונמשיך בעשייה המשותפת. תודה רבה.

כפי שאתם יודעים, יושב-ראש עדיין אין, אבל יש כאן נציג הנהלה, עורך-דין ראובן שלום.

מערכת היחסים בין הכנסת לבין הסוכנות היא רבת שנים והיא קיימת עוד מלפני שקמה הכנסת. במסגרות האלה אנחנו משתפים פעולה עם הכנסת ורואים חשיבות בפעולה שלה. בוודאי שאנחנו משתפים פעולה עם ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות. יוזמה משותפת גם של חברי הכנסת שהם חברי הוועדה וגם של הסוכנות להרבות סיורים בשטח, בארץ וגם לפעמים בחוץ לארץ, לראות את הפעילות כי אנחנו יודעים שדברים שרואים משם, לא רואים מכאן. ההתייחסות בדרך כלל מאוד בונה ועוזרת לנו לשפר תהליכים. לחברי הכנסת יש מודעות למה שקורה ויש להם רצון לעזור, כך שהגישה שלהם עוזרת לנו מאוד וזה מהניסיון שלנו.


לכן אני מאוד מאוד שמח שהסיור הראשון של הוועדה הזו מתקיים במסגרת פעולת המחלקה לעלייה וקליטה בסוכנות היהודית ואתם מסיירים במרכז הקליטה הזאת. תבורכו. אנחנו מצפים להמשך שיתוף פעולה פורה במשך הקדנציה הזאת.

כפי שאמרתי, המחלקה לעלייה והסוכנות היהודית החליטה במבנה החדש שלה להתייחס למערך עולי אתיופיה בדיוק כמו למערך עולי צפון אמריקה וכמו למערך העולים מארצות אמריקה הלטינית. בראש המערך הזה של העלייה והקליטה עומדת דבורה גיני שתאמר מספר משפטים על העלייה מאתיופיה.

ברוכים הבאים. העלייה מאתיופיה מהווה את אחד האתגרים הלאומיים של כולנו ואחד הסיפורים המעניינים של העלייה מהתפוצות. יש הסדרים מאוד מורכבים ומאוד שונים שדורשים מאתנו יום יום יצירתיות, הרבה אהבה, פתרונות מותאמים והרבה מאוד עבודה קשה. העולים מגיעים ממקום מאוד שונה מישראל והמקום הוא שונה בכל הפרמטרים. בתוך השוני הזה, במעבר, יש הרבה מאוד משברים והרבה מאוד קשיים שהעולים עומדים בהם בצורה יפה. רוב הקרדיט על ההצלחות בתהליך, אני רוצה לתת לעולים וחלק מזה אני רוצה לקחת לנו, אלה שעוסקים בקליטה. הם באמת עושים מאמצים מדהימים להתרגל, להסתגל ולהבין את החברה החדשה שמשתנה בתוך כמה שעות במאות שנים מבחינת הכל, מבחינת השפה, המנהגים, האוכל, התפקידים בתוך המשפחה, התפקידים הזוגיים, היחסים עם מה שנמצא בחוץ ותהליך הקליטה לוקח שנים רבות ולפעמים הוא אפילו עובר לדור הבא.


בשנתיים שהעולים נמצאים כאן – ורותי תפרט יותר על התוכניות הספציפיות – אנחנו מנסים לראות מהיכן הם באו ואיזה כלים אנחנו רוצים לתת להם כדי שיוכלו ביום שאחרי שהם יוצאים ממרכז הקליטה לדיור הקבע לתפקד בצורה מיטבית, בצורה סבירה, בצורה שתאפשר להם חיים בכבוד. הסוכנות היהודית, כמו שאתם יודעים, במשך עשרות שנים ויותר מתמחה בקליטת עליות מעליות שונות. אנחנו מומחים מאוד גדולים ומכל העולם באים לראות את העבודה שלנו. לפני שעה קלה אמרתי לאלי ששר ההגירה הקנדי ביקש לבוא ולראות את פעולתנו למען העלייה. יש כאן הרבה תורה והרבה מומחיות שאנחנו ממשיכים ויוצרים אותה כל הזמן.


הסוכנות גם משקיע, מעבר לתקצוב של משרד הקליטה, מיליוני שקלים בתוכניות, ופועלת לגיוס תרומות מכל הקהילות בעולם לתוכניות ספציפיות ולקליטה בכלל.

יש כמה דברים שמדירים שינה מעיני העולים ואני אעלה אותם כאן ונראה אם אחר כך תהיה לנו הזדמנות לטפל בהם.

הנושא של המשכנתאות המוגדלות הוקפא ורבים מהם ממתינים ומפסידים זמן ולא רוכשים דירה. זה משהו שאני אשמח אם הוא יטופל.

הנושא של אישורי העלייה מאתיופיה. רבים מהעולים, ואנחנו בטח נשמע אותם עוד מעט, אומרים שהתהליך של הבקשות - מי מאושר, מי לא מאושר, למה, מתן תשובות - לא בא בקלות וצריך לתת על זה את הדעת.

פתרונות דיור לבודדים הוא דבר שלא קיים, לא לקשישים בודדים ולא לצעירים בודדים ולכן זה ממלא את מרכזי הקליטה באנשים ללא פתרונות דיור.

רותי היא מנהלת מרכז הקליטה בקריית ים והיא גם תציג את הצוות ותספר על המקום.

אני מנהלת את מרכז הקליטה קרוב לארבע שנים. חברי הצוות יציגו את עצמם ויאמרו מה תפקידם.


הבניין שלנו משמש כמרכז קליטה משנת 1976 והוא קלט עולים מכל העולם, אבל בעשר השנים האחרונות המרכז קולט עולים מאתיופיה. אנחנו קולטים משפחות ובודדים. יש לנו דירות של חדר, שני חדרים ושלושה חדרים והמשפחות נקלטות בהן בהתאם לגודל המשפחה.


אנחנו מהווים עבור העולים בית ראשון במולדת. אנחנו משתדלים שהמקום יהווה עבורם בית שיהיה להם נעים וטוב לגור בו. הם מגיעים לדירות מרוהטות שנמצא בהן כל מה שצריך להיכנס לבית – מקרר, גז, מיטות, מצעים, אוכל למספר ימים ראשונים, כלים, מגבות וכולי. כל הפריטים האלה הם מתנה וביום שהם יעברו לדיור הקבע, הם ייקחו את כל הציוד שהם קיבלו והוא ישמש אותם בדיור הקבע. לאחר עזיבתם, הדירה מתפנה, עוברת שיפוץ וקולטת משפחת עולים חדשה.


המשפחות מגיעות אלינו ישר משדה התעופה. הם מגיעים לעולם מערבי וחדש להם בכל המובנים של החיים שלהם. בדרך כלל כשהם מגיעים מחכים להם קרובי משפחה ויש שמחה רבה והתרגשות. מאוד מרגש לראות אותם יורדים מהאוטובוס או מהמונית ואת המפגש שלהם עם המשפחה. הם מגיעים לבושים יפה, הם מביאים אתם את הכלים המסורתיים שלהם מאתיופיה ובסיוע של הסומכות והמדריכים מלווים אותם לדירות ומוודאים שהם מרגישים טוב. ביום הראשון בדרך כלל השכנים באים עם האוכל המסורתי, הקפה וכולי. כאמור, יש הרבה התרגשות ולמעשה יש להם רק את היום הזה להתרגש ויום אחרי כן מתחילים החיים האמיתיים בארץ. זה מתחיל למעשה בהרבה הליכים בירוקרטיים שזה אומר ללכת לקופת חולים ולהירשם וגם כאן הם מגיעים לרופא בעולם מערבי, הם עוברים בדיקות, אנשים שמגיעים עם כל מיני מחלות שלא טופלו, הולכים אתם לרופאים מקצועיים, הוצאת תעודת זהות, קצבאות ילדים, פתיחת חשבון בנק וכולי. העולים האלה אף פעם לא הכירו בנק ופתאום אנחנו לוקחים גם את האישה עם הגבר לבנק. אני נותנת דוגמאות לשוני והמשבר שהם עוברים כאשר פתאום האישה הולכת עם הבעל לבנק וגם היא צריכה לחתום. פתאום הם שניהם באותו מעמד כאשר באתיופיה רק הבעל עסק בנושאים הכספיים. זה חלק מהמשברים בתוך המשפחה והשוני מתקיים כבר בימים הראשונים.

בערך כשבועיים עד חודש אורך לסיים את כל התהליכים הבירוקרטיים והבדיקות שהעולים עוברים ואז הם למעשה מתפנים לתחילת תהליך הקליטה האמיתי שזה אולפן ושילוב הילדים בבתי הספר. באתיופיה האימא רגילה לקחת את הילד עד גיל שלוש על הגב, אבל פתאום אנחנו אומרים לה אחרי חודש שיש כאן מעון ילדים וצריך לקחת את הילד למעון משעה 8:00 בבוקר עד 4:00 אחר הצהרים. לאימהות מאוד קשה להיפרד מהילדים ולפעמים לוקח להם קצת זמן עד שהן מוכנות ועד אז הן הולכות עם הילד על הגב לאולפן אבל בסופו של דבר הן לומדות את יתרונות המעון. הילד, גם הוא בן חצי שנה, הולך למעון, ילדים יותר גדולים הולכים לגני טרום-חובה וחובה וילדים גדולים יותר לכיתות אולפן בבתי הספר. המבוגרים מתחילים ללמוד כאן באולפן.

תארי לנו את מסלול הקליטה, איך אתם קולטים אותי ולמה אתם מצפים בעוד חצי שנה-שנה-שנתיים.

המטרה שלנו היא הכנה לחיים עצמאיים אותם יחיה העולה כשיעזוב אותנו בעוד שנה וחצי.

אבל זה שונה מקליטה לקליטה.

נכון.

אנחנו מדברים כרגע על יהודי אתיופיה. תסבירי לי מה התוכנית.

המטרה שלנו שהם יעזבו לפתח-תקווה או לקריות ושהם יהיו עצמאיים ויוכלו לנהל את חייהם בצורה עצמאית. שהעולה החדש ידע ללכת לבנק ולהסתדר בו, שידע לקבוע תור בקופת-חולים וללכת לרופא בכוחות עצמו, וזה דבר שלא מובן מאליו. הכוונה היא שאת הדברים הבסיסיים, במיוחד העולים המבוגרים יוכלו לעשות בכוחות עצמם. בהתחלה כשאנחנו עובדים אתם ישנם המדריכים שבחודש-חודשיים ראשונים לוקחים אותם לרופא, מלווים אותם ומתרגמים להם, אבל לאט לאט אנחנו משחררים את החבל.

תנסי לתאר מה הם השלבים במסלול הקליטה.

בגדול אני יכולה לומר שזה כמו ילד שלומד לרכב על אופניים. בהתחלה אנחנו מחזיקים אותו חזק שלא ייפול, לאט לאט משחררים וגם אם הוא נופל, עוזרים לו לקום, ובסופו של דבר הילד רוכב על אופניים לבד. אנחנו רוצים שהעולה יסתדר לבד וכל העבודה שלנו כאן מושקעת למימוש המטרה הסופית הזאת שלנו. אני תכף אתאר את כל מה שהם עוברים כאן ותראו שהכל מכוון למטרה הזאת.


העולים מתחילים ללמוד באולפן לעברית. זה נראה מאוד פשוט – הולכים ללמוד, יושבים בכיתה, לומדים עברית. הרבה מהעולים לא למדו קרוא וכתוב באתיופיה, אין להם מיומנויות יסוד של מוטוריקה עדינה איך להחזיק עיפרון ואיך להשתמש אפילו במספריים. כשאני לומדת שפה שנייה, אני יושבת ומתרגמת,כותבת את המילה ואת התרגום בעברית מעל, אבל אצלם הכל צריך להיות בזיכרון כי הם לא יודעים לקרוא ולכתוב אמהרית. אם כן, העבודה באולפן מתחילה מהבסיס של המיומנויות של כתיבה וקריאה וזה מועבר הרבה עם משחקי תפקיד. יש לנו כאן חדר מחשבים ועובדים אתם באמצעות המחשבים. בצורה מאוד מגוונת מנסים ללמד אותם את השפה.

הם לומדים זמן כפול מיתר העולים. העולים לומדים חמישה חדשים בעוד שעולי אתיופיה לומדים עשרה חודשים.

העולים הולכים לאולפן במשך עשרה חודשים. האולפן מתקיים כל בוקר משעה 8:00 עד 1:00 בצהרים. נעשית הרבה עבודה של הסומכות בדירות. כלומר, לכל משפחה יש סומכת או מדריכה שמלווה אותה בדירה. אנחנו מדברים על הרגלי ניקיון, איך להלביש את הילדים לבתי הספר, איך להכין כריך לילד לבית הספר - דבר שלהם הוא לא מובן מאליו - כדי שהוא ירגיש נוח להוציא את הכריך שלו בבית הספר ולאכול אותו, איך לסדר את הבית, איך לחנך את הילדים בעולם המערבי, השינוי בחינוך הופך להיות שינוי מאוד מהותי. באתיופיה בתרבות שלהם המבוגר הוא במרכז והם מגיעים למדינה שהילד הוא במרכז והשאלה איך מסתדרים עם כל השינויים בחינוך. באתיופיה החינוך יכול להיות בעזרת קצת אלימות או מותר להכות את הילד ולפעמים גם את האישה והנה הם מגיעים למדינה בה זה אסור. כל השינוי במעמד הבעל והאישה, על כל זה עובדים בדירות בעזרת הסומכות ועם העובדת הסוציאלית בסדנאות קבוצתיות וזאת מתוך כוונה שהם ייכנסו לעולם של החברה הישראלית.


אנחנו חוגגים אתם את כל חגי ישראל, גם באולפן וגם עם הילדים אחר הצהרים. בפסח היה לנו ליל סדר מרכזי וכל העולים ישבו כאן לסדר בערב החג עם ארוחה ועם עורך סדר. ביום הזיכרון היה טקס והם הלכו להניח זר בקריית ים. ביום העצמאות הם ביקרו בבסיס של חיל האוויר. כלומר, הכל סוציאליזציה לחברה הישראלית, להכיר את המנהגים ואת המסורת שלנו. אני תמיד אומרת שכל מה שהילדים שלנו חווים בגן, לכל ילד ישראלי יש לו איזשהו מסלול, וכאן במרכז הקליטה אנחנו אכן מנסים לסגור את הפער.

צריך לזכור שהתהליכים האלה בתוך מרכז הקליטה מלווים בנושא האישי ובנושא הגיור שהוא שאלה לא פשוטה אלא שאלה מרכזית בחיים שלהם. תהליך הגיור הוא תהליך שמצריך התייחסות בסדר גודל שלכם כמנהיגי האומה. זה לא דבר שיכול להיפתר כאן. השאלה הזאת היא עמוקה ורצינית. תהליך הקליטה של הילדים שלהם הוא הרבה יותר קל יחסית. אנחנו מעריכים שהמשפחה תהיה כאן בין 18 חודשים ל-24 חודשים. ככל שאנחנו נקדים את יציאתם מכאן ותהליך הגיור יסתיים – וזה תהליך בסיסי כי בלי סיום גיור יש קושי עצום שהם יצאו מכאן – הדבר יהיה יותר טוב. למעשה העולים האלה עושים אחר כך עלייה שנייה. הם מגיעים מאתיופיה ונקלטים כאן, אחר כך הם קונים דירה באשדוד והוא מתחיל מחדש. לגבי המשפחות זה דבר מאוד מאוד לא פשוט. תהליך הקליטה שלהם כאן נמשך מספר שנים ובוודאי הוא לא אורך שנתיים אלא הרבה יותר.


צריך לזכור שבנוסף לכך יש את כל נושא ההשתלבות בחברה. ההקצבות של הביטוח הלאומי אינן מספיקות. מאחר שגם יש שחיקה במשך השנים בסל הקליטה ובהקצבות שניתנות להם, הם צריכים לצאת לתעסוקה. אני חושב שמשרד הקליטה עשה מהפכה לא קטנה בתחום התעסוקה אבל זה עדיין לא מספיק כי אלה לא רק הרגלים. אתם תפגשו כאן עוד מעט אדם שהוא היה שוטר עם תואר ראשון והוא הגיע לכאן ולא יכול למצוא את עצמו.


אם כן, כאן קיים הנושא האנושי, האישי, הפשוט, החיים היום-יומיים. הדבר היותר גדול בדרך לקליטה בחברה הישראלית הוא תהליך הגיור והדבר היותר גדול מזה היא כמובן שאלת ההשתלבות בחברה הישראלית.


גם הקליטה שלהם בתוך החברה האתיופית איננה פשוטה. אנחנו מדברים על אוכלוסייה אחרת שמגיעה עם תרבות אחרת ועם משקעים בין-דתיים לא פשוטים שגם עושים להם את החיים לא קלים.

מה קורה אחרי שנתיים שהם כאן?

אני אגיע לזה.

כמה זמן עבר מאז הגיעה לכאן העלייה האחרונה?

העולים האחרונים שהגיעו לכאן הגיעו ב-5 באוגוסט ומשך השהייה שלהם כאן הוא קרוב לשנה. יש גם עולים יותר ותיקים. הוותיקים נמצאים כאן בסביבות שנתיים.

את אומרת שתקופת השהות כאן נמשכת בערך שנתיים ואפילו שלוש שנים. מה יקרה עם העולים כשהם יעזבו את המקום?

אין לזה פתרון.

עוד נושא שהוא נושא החינוך. בבוקר הילדים הולכים למוסדות החינוך הממלכתיים-דתיים ובשעות אחר הצהרים מתקיים כאן מיני בית ספר עבור הילדים שנועד לסגירת הפערים. זה כולל עבודה עם חונכות, הכנה לכיתה א', שיעורים בקבוצות קטנות של עברית וחשבון, אנחנו חוגגים בר-מצווה בחודש הבא לכל הילדים בגיל המצווה. באמת עובדים אתם הרבה כאשר מצד אחד אלה לימודים ומצד שני גם קצת כיף והנאה. בקיץ יש לנו כאן קייטנות וכל ילדי מרכז הקליטה במשך חודש וחצי נמצאים גם באולפניות וגם בקייטנות. אם כן, כל הזמן עובדים אתם והילדים הם עם המון מוטיבציה והמון רצון להצליח וללמוד.


העולים – חוץ מהבודדים – זכאים למענקים של משכנתאות ממשרד הקליטה. אחרי כחצי שנה מתחילים לבדוק את נושא רכישת הדירה והרבה מהמשפחות קונות את הדירה עד סוף השנה הראשונה להיותם כאן או קצת אחרי שנה. המשכנתאות תלויות בגודל המשפחה, כמה נפשות יש במשפחה, ויש אזורים שהם לפי הנחיות משרד הקליטה ואנחנו עובדים עם רשימות המקום בו העולים יכולים לקנות דירה, מה גודל המענק וכמובן זה תלוי היכן הם רוצים לקנות את הדירה.


רוב העולים רוצים לגור באזור מרכז הארץ שזה פתח-תקווה, חולון, ראשון לציון, יפו, תל-אביב, אזור שהפך להיות משהו מאוד מאוד קשה להשגה. בשנה שעברה היה מבצע של משכנתאות מוגדלות ונתנו מענקים יותר גדולים למשפחות שרוצות לרכוש דירות מתוך כוונה שייקנו דירות באזורים יותר טובים. אז נפתחו אפשרויות בפני העולים לרכוש דירות בערים חדשות כמו מעלה אדומים אבל גם שם הדירות נחטפו והרבה משפחות נשארו ללא המשכנתא המוגדלת. היום יש רק משכנתאות רגילות, ותיקות,משכנתאות שהן יותר קטנות והעולים לא מצליחים לקנות דירה. כלומר, מאז הופסקו המשכנתאות הגבוהות, אין רכישות באזור המרכז אלא פה, בקריית חיים, קצת בחיפה, אבל כאמור, באזור המועדף עליהם הם הפסיקו לרכוש דירות. למעשה יש הרבה משפחות שיושבות כאן ומחכות ולא קונות דירות - קרובי המשפחה שלהם כבר קנו דירות מאחר שהם הגיעו לארץ לפני שנתיים ורכשו דירה במרכז הארץ – והמשפחות כאן מחכות לתקציב המדינה ומקוות שבכל זאת יוכלו לרכוש דירה באזור מרכז הארץ, שם מתגוררים קרובי המשפחה.

יש היום הכוונה שהם יגורו ביחד או לפזר אותם? יש הכוונה מטעם משרד הקליטה או מטעם הסוכנות?

אין הכוונה. בזמנו, בשנות ה-90 וה-80 הייתה הכוונה אבל היום היא לא קיימת. המענקים ניתנים על מנת שכל עולה ועולה יחליט איפה הוא רוצה לגור, איפה הוא רוצה לקנות, באיזה אזור ובאיזו שכונה. כפי שאמרה רותי, יש אזורים שהם מתואמים בין משרד האוצר, משרד השיכון ומשרד הקליטה, שם אפשר לקנות לפי גודל המשפחה כאשר מדובר באזור שהוא יותר חזק כי המטרה שלנו היא שהם יקנו בשכונות ובערים יותר חזקות. ההכוונה היחידה שיש לעולים החדשים היא שעם נחיתתם מביאים אותם למרכזי הקליטה, כדי לקבל את הקליטה הטובה שניתנת על ידי הצוות המופלא במקום.


לשאלתך, מה קורה אחרי שנתיים – שוב, באותם הישובים בהם נמצאים מוקדי קליטה והיום הם קיימים ב-22 ערים, הם אלה שמקבלים את העולים ומסייעים להם להשתלב בנושא תעסוקה, בבתי הספר, בהכשרות למיניהן, מעקב וכולי. כלומר, הכל בשלבים ואין נתק אלא אנחנו מקבלים את המטה מהסוכנות וממשיכים גם ביישובי הקבע.

אם ניקח כדוגמה את מרכז הקליטה, אנשים שגרים כאן יותר משנתיים, הם ממשיכים לגור כאן?

עד שהם רוכשים דירה הם נמצאים כאן.

באיזה תנאים?

יש כאן תנאים מאוד מאוד טובים, מה עוד שזו האוכלוסייה היחידה שמקבלת את המענקים לרכישת דירה שהם עד 95 אחוזים מערך הדירה.


התוספת שהתקבלה בשנת 2008, תוספת של כ-40 אחוזים, היא באמת סייעה להם יותר ברכישת הדירה. הייתה איזושהי הפסקה אבל הוגשה תוכנית חומש שאני מקווה שעכשיו אושרה ונראה מתי יתקבל התקציב.

הם יודעים ומבינים שזה מענק. אחרי שנתיים המענק יורד. כלומר, זה מענק מדורג. אם עד תום השנתיים הם לא רוכשים דירה, הרי שמדובר במקרים מיוחדים.

הם משלמים כאן שכר דירה?

כן. הם משלמים שכר דירה ואם הם לא קונים דירה אחרי שנה, שכר הדירה עולה.

כמה זמן הם לא משלמים שכר דירה?

הם משלמים מהיום הראשון.

אבל זה שכר דירה מאוד מסובסד.

הם משלמים גם חשמל, מים וגז.

כמה הם משלמים?

זה נע מ-200 שקלים, לפי גודל הדירה.

גם אחרי שנתיים הם ממשיכים לשלם את אותו הסכום?

לא, שכר הדירה עולה, ואם הם קונים דירה, זה נעצר.

ברגע שהם קונים דירה, יש להם משכנתא לשלם.

זה לא אותו מצב כפי שהיה בשנים קודמות של עולים שיושבים במרכזי קליטה במשך שנים. זה מצב שלא קיים מאז הוחלט על קיום מענק המשכנתאות.

אנחנו מסייעים להם לעבור לדיור הקבע. מאוד חשוב לי לומר שחלק מהאני מאמין שלי הוא מציאת תעסוקה. אנחנו חברנו ללשכת התעסוקה בקריית ים ולהרבה חברות כוח אדם בסביבה. למזלנו האזור הוא אזור בו יש תעסוקה ובאמת אחרי שנה, כאשר העולים מופנים להבטחת הכנסה, כמעט כל מי שיכול לעבוד, עובד. יש לנו הרבה זוגות ששני בני הזוג עובדים. זה המפתח להצלחה. אפשר לראות את הגאווה שלהם כשהם חוזרים מהעבודה וההכנסה שלהם מהעבודה גדלה פי שתיים ואפילו שלוש לפעמים מאשר קבלת הבטחת ההכנסה ולא משנה כמה נפשות יש בבית. מדובר בסכום של קרוב ל-2,000 שקלים שניתן כהבטחת הכנסה וזה סכום אתו אי אפשר לחיות. אם שני בני הזוג עובדים אפילו במשכורת מינימום, השכר שהם מביאים הביתה גבוה פי שלוש מאשר הבטחת ההכנסה. אני יכולה לציין שזה ערך שהם יודעים אותו. מסיימים את האולפן וכל מי שבוכה שאין לו כסף, אני שואלת אותו איך הוא הסתדר באתיופיה ואומרת לו שגם כאן הוא צריך לעבוד. כמה שפחות להיות תלויים במדינה ובקצבאות. כל מי שהוא בגיל תעסוקה ויכול לעבוד, יוצא לעבודה. פתחו כאן סופרמרקט של רמי לוי, מגה וכולי והעולים עובדים במקומות האלה. כל עבודה שהם יכולים, הם עובדים בה ואנחנו מאוד מאוד גאים בהם.

זה איזשהו שינוי שנוצר לעומת מה שהיה לפני ארבע או חמש שנים, כאשר אז אולי בגלל שהיו קצבאות יותר נדיבות היה יותר כיף להישאר בבית ולא לצאת לעבודה. היום, כמו שרותי אומרת, אנחנו רואים את זה בכל מרכזי הקליטה, יש אינטרס ועניין לעבוד ולהרוויח כסף. יש כאלה שמתחייבים על משכנתא יותר גדולה מהמענק במטרה לשפר תנאי דיור או לרכוש דירה במקום יותר טוב ועקב כך הם נכנסים למחויבות כספית ולכן הם יוצאים לעבודה.

ברגע שהכסף לא מספיק להם, הם יוצאים לעבוד אבל זה פוגע בלימודי העברית שלהם, זה פוגע בלימודי הגיור שלהם, זה פוגע בתהליך הקליטה שלהם. נוצר מאזן אימה בין שני הדברים האלה, אבל בסופו של דבר כולנו מודעים לצרכים ולמצוקות.

אם לא מסיימים את תהליך הגיור בו זמנית, יש להם שיעורי יהדות אחר הצהרים ולכן הם יכולים לעבוד רק בבוקר אבל בדרך כלל אחרי תקופה קצרה זה מתאזן.

היכן מתקיימים לימודי הגיור?

כאן בשעות אחר הצהרים. אם חושבים על סדר היום שלהם, בבוקר בין 8:00 עד 1:00 הם לומדים באולפן, יש להם הפסקה קצרה לארוחת צהרים ולקבל את הילדים, ואז האישה לומדת במשך שעה וחצי והגבר לומד בנפרד. לוח הזמנים שלהם מאוד מאוד צפוף. גם הם עוברים לארץ חדשה עם כל השינויים וגם מכניסים אותם לסדר יום מאוד מאוד עמוס, כך שאין להם זמן לנשום. צריך לזכור שמעבר לכך לחלקם יש חמישה ושישה ילדים לגדל בבית בהם צריך לטפל, להכין להם אוכל ולראות מה קורה אתם.


כל משפחה שעוזבת עוברת אצלנו הדרכה לגבי מה שהיא צריכה וזאת כדי להתכונן לקראת המעבר, אם זה בעירייה, מחלקת חינוך שם רושמים את הילדים וכולי. אנחנו מעבירים את האינפורמציה בצורה מסודרת למוקדי הקליטה, למשרד הקליטה, למשרד החינוך. לפני שהמשפחה עוזבת אנחנו דואגים שיש באמת בית ספר לילד. לא נוציא מכאן ילד אם לא נדע שיקלטו אותו בבית ספר בעיר החדשה. זה משהו שמאוד מאוד חשוב לנו. כמו שמשה אמר, מפסח ועד סוף השנה אנחנו נותנים להם להישאר כאן כי מאוד קשה לקלוט אותם בבתי הספר לחודש-
חודשיים. היה לי מנהל שאמר שמשאיות נוסעות בקיץ. כלומר, יולי-אוגוסט זו התקופה שרוב המשפחות עוברות לדיור הקבע.

בתוכנית שלנו אנחנו רוצים שתפגשו ותדברו עם עולים שנמצאים כאן ובנוסף לכך נערוך סיור.

אני חושבת שאפשר להזמין את העולים.

ישיבת הוועדה הראשונה שבראשותי הייתה ועדה חגיגית, אבל אחרי כמה ימים דיברנו ודנו בעניין של עולי אתיופיה והפלאשמורה. לפני שהשרים דנו בתקציב, עברנו – גם הוועדה וגם אני - על התקציב וראיתי שבאמת הממשלה רוצה לקצץ בתקציבים הקשורים לקליטה ובמיוחד בתוכנית החומש כפי שצוין כאן, וגם בכלל להקפיא את נושא העלייה מאתיופיה. אנחנו בוועדה דני בנושא ואני רוצה לומר לכם ששרת הקליטה, חברת הכנסת סופה לנדבר, עשתה מאמצים רבים ולא רק שהממשלה לא קיצצה את הקיצוץ הדרסטי הזה אלא הוסיפו תקציבים לתוכניות שונות. זה דבר משמח וחשוב.


באנו לכאן לראות איך עולי אתיופיה נקלטים בארץ, מה צריך לשפר, אולי לכם יש איזה שהן בקשות ודרישות. אנחנו רוצים לראות באיזה מצב נמצאים היום מרכזי הקליטה ולצורך כך התחלנו היום עם מרכז הקליטה כאן בקריית ים.


אני רוצה לקוות שהעולים מאתיופיה ועולים מכל הארצות יגיעו ארצה וייקלטו בה. אני מקווה מאוד שהקליטה שלהם תהיה יותר קלה מהקליטה שלנו.

לא סתם שאלתי קודם על התוכנית. אני כבר ותיק בסיורים האלה. כל המטרה של מרכז הקליטה הוא לשים לעצמו יעד ולראות אחרי שנה - במקרה של עולים מאתיופיה אולי קצת יותר מאוחר כי אנחנו יודעים שבעיות הקליטה הן שונות – מה מראש שמנו כיעד ולמה הגענו. בהרבה מאוד סיורים שהיו לנו בעבר, התחושה היא שבשהות שלהם במרכזי הקליטה הם צוברים הרבה מאוד התמרמרות ואני חושב שאסור שזה יקרה כי אם התקופה הזאת היא תקופת החממה שלהם מבחינת הקליטה ומבחינת ההסתגלות לתנאים בארץ, אז מה יהיה אחרי שיצאו מכאן ולא התכוננו או לא מוכנים ליציאה לשטח? זה שיש בכל עיר את מוקד הקליטה, מהניסיון שלי אני יודע כמה הם לא מצליחים הרבה להתמודד עם הבעיות כי בדרך כלל – ולא נעים לי לומר מה שאמר קודם דוד – אנחנו יודעים ששולחים אותם לשכונות הכי בעייתיות שיש בכל עיר ועיר כי זה הכסף שעומד לרשותם לרכישת דירה. אין להם כסף לרכוש דירה לא ברמת אביב ג' ולא ברמת השרון. לכן השאלה היא מה לומדים משנה לשנה כלקח. אלי ואני ליווינו את הסיפור הזה של בית אלפא וגם הוא היווה עבורנו איזשהו מודל של בעיות. כן נכון, לא נכון, כן המרידו אותם או לא המרידו אותם, אבל חלק מהבעיות היו בעיות אמיתיות.


איך שנכנסתי לכאן, קודם כל התרשמתי לחיוב כי באמת המיקום של המרכז הוא מיקום אידיאלי, גם מבחינת תעסוקה, גם מבחינת תנאי סביבה. בבית אלפא התלוננו על דברים בגדר שירותי דת פשוטים שלא ניתנו להם שם. אני מבין שכאן אין בעיה כי אתם כאן בתוך העיר.

הם מתפללים בבתי כנסת בקהילה.

לכן שאלתי לגבי התוכנית כי היעד של קליטה במקום כזה צריך להיות אולי יותר קל מאשר במקומות אחרים, שם הסתובבנו בעבר וראינו את הבעיות. זה לא רק עבודה למרות שזה חשוב מאוד וגם נושא ההכנה כדי שכמה שיותר מהר יצאו למגורים הוא חשוב, אבל השאלה היא אם בדרך מספיקים באמת גם ללמוד עברית, גם לעבור גיור שחשוב מאוד להספיק לעשות אותו כאן כי בחוץ הם עוברים גיהינום כדי להתמודד עם הבעיות האלה. לכן שאלתי האם אחרי שאת כאן כבר ארבע שנים את רואה שהתוכנית מיושמת והאם אתם מגיעים לאותן מטרות שהצבתם בתחילת התוכנית.

אני יכולה לענות בשם מרכז הקליטה שלנו. אני מכירה את העולים שלנו ואני לא חושבת שהעולים שלנו ממורמרים. כמו שאמרתי בהתחלה, זה בית. אני מאמינה בעולים וגם הצוות שלי מסתכל על העולים כמוני וכמוך, בגובה העיניים ומתוך אמונה שיש להם כוחות. הם ניהלו באתיופיה משק בית, הם פרנסו את המשפחה שלהם ואנחנו מאמינים בכוחות שלהם כאן וכך אנחנו עובדים אתם, אני, העובדת הסוציאלית וכל הצוות. אני חושבת שאהבה ומתן חום, זה המפתח. כולנו כאן כדי לעבוד אתם, להיות אתם ולעזור להם. לפעמים זה גם קשה ולפעמים אני אומרת שזה מה שיש ולא מנסה לרצות אותם כי אני מאמינה שרק לתת להם ולתת זה לא מה שיוביל אותם להצלחה. כלומר, צריך לדרוש מהם להתמודד וגם אם הוא לא רוצה ללכת לרופא לבד, הוא יתווכח אתי אבל אני לא אוותר כי אני מאמינה שהוא צריך ללמוד את זה פה כי אני לא אעבור לגור לידו בפתח-תקווה ואלווה אותו לכל מקום. אם כן, מצד אחד זה לתת אהבה ולעזור ומצד שני גם ללכת לפי האני מאמין שלי, להאמין בכוחות שלהם ולתת להם את הכוחות להתמודד לבד בחיים עצמאיים.


אני יודעת שכאן עולים שלנו, רובם עובדים. אני בקשר אתם, הם מתקשרים גם כשהם בדיור הקבע שלהם והם נעזרים בנו בכל מיני נושאים. ברגע שהם עוברים לשם, הם עובדים גם שם.

אני חושב שהערתו של חבר הכנסת מיכאלי צודקת ונכונה. אנחנו לא נטמון את הראש באדמה ונגיד שהנה עכשיו יש לנו כאן מסלול שהנה אנחנו עולים עליו ויושבים על מי מנוחות ואומרים שהשגנו את המטרה. אנחנו רחוקים מהמטרה. יש קושי בתהליך הקליטה. יש קשיים שהם קשיים לא פשוטים שנובעים גם ממה שאמרנו קודם. האוכלוסייה שמגיעה עכשיו היא אוכלוסייה שבאה עם קשיים משפחתיים לא פשוטים, עם זהות מאוד קשה, משפחות חצויות שמגיעות לכאן עם איזשהו בסיס של מתח נפשי ומשפחתי שהוא הרבה יותר נמוך ממה שהיה בשנים הקודמות. האנשים האלה חיכו הרבה זמן להגיע לכאן.

אחד הדברים שאני אבקש מהוועדה הוא לקבל החלטה לגבי הפלאשמורה, החלטה כלשהי, כי אנחנו חיים את זה יום יום.

אני מבין שהממשלה רוצה להוריד את זה מסדר היום.

היא הורידה. ממשיכים את המדיניות.

אני חושב שרוב הסיעות בכנסת מקיימות חקיקה פרטית בנושא הזה ללא קשר לממשלה. אני יודע שבישיבת הממשלה האחרונה הנושא של הפלאשמורה קיבל גיבוי בלתי רגיל, גם הוצאנו
מכתבי מחאה של כמה ראשי סיעות וגם אפילו הרב הראשי לישראל, שהוא דמות מאוד מאוד דומיננטית בנקודה הזאת ובהכרעה, הוציא מכתב מאוד מאוד חשוב לראש-הממשלה ודעו לכם שזה השפיע.

בספטמבר שנה שעברה התקבלה החלטה והאנשים באו לכאן, כתבו מכתבים למשפחות שלהם ואמרו להם שהם עומדים להביא אותם, ואחר כך הם התאכזבו שוב. כשאתה מגיע עם רמת מרירות כזאת, במה אתה יכול לשכנע את האנשים?

האמינות היא חשובה.

מדובר על 8,000 אנשים שגם הם שצריכים לעבור גיור. הממשלה הקודמת החליטה ש-3,000 אנשים יכולים להגיע לארץ ולעבור את הבדיקות והשאלה מה אומר המספר הזה מתוך ה-8,000. נעשה סלקציה? נתחיל לומר שאלה כן ואלה לא? צריכים לבדוק את כולם וכל מי שרשאי, צריך להגיע לארץ.

החלטה צריכה להתקבל. מבחינתי, כמנכ"ל המחלקה לעלייה, אני רואה כאן שני דברים שהם מרכזיים שיש לכם את הכוח ואת היכולת להשפיע עליהם ולעזור לנו. האחד הוא קבלת החלטה בממשלה לגבי מה קורה עם הפלאשמורה וההחלטה צריכה להיות לכאן או לכאן. זה לדעתי יקבע עובדה ועמדה ואתה צריכים ללכת. הדבר השני הוא הנושא של המשכנתאות. כדי שהשאלות שלך יקבלו תשובות ברורות, אם המשכנתאות יהיו נמוכות, הם ילכו לגור בקריית מלאכי ובשכונות הכי חלשות ואת זה אני אומר מבלי לפגוע בערים השונות. אם יהיו משכנתאות יותר סבירות, יש להם סיכוי ללכת למקום אחר ולהתחיל חיים חדשים טובים יותר.

אני גר באור יהודה ואני מודיע לך שאני כבר שנים מדבר על זה בכנסת. שלחו אותם לשכונה הכי בעייתית באור יהודה. יש שם מוקד קליטה וארז סיפר לי לפני שהוא עזב שהוא אישר לממן את המוקד על חשבון משרד הקליטה, וכל הכבוד על כך. השאלה היא אם נעביר אותם ממרכז הקליטה, שלדעתי הוא בגדר חממה, לבעיות של שכונה נזקקת באור יהודה, מה עשינו בזה?

שמענו כאן שבזמן האחרון – וזה כבר כמה שנים – עולי אתיופיה יוצאים ועובדים, מה עוד שכאן יש סופרמרקטים ומפעלים. אם מקום העבודה הוא כאן, למה לא לשכנע אותם לקנות דירה כאן בסביבה?

יש עולים שאין להם כסף.

כשהעלייה מגיעה, אנחנו מלמדים אותם הכל מהתחלה, והנה אנחנו רואים שיש כאן תופעה חדשה, שהם כן יוצאים לעבודה, שהם כן יודעים שצריך לעבוד, שהם יודעים שצריך להרוויח וכולי. הם רוצים שאיכות החיים שלהם תהיה טובה יותר ולכן השאלה היא למה לא לשכנע אותם שבכסף שהם מקבלים ירכשו דירה כאן בסביבה. הילדים כבר הולכים לבית הספר
במקום והם עובדים. קרובי משפחה זה משהו קדוש, אבל יש לנו תחבורה ציבורית לא רעה אתה אפשר להגיע לביקורים.

אני מסכימה אתך. אנחנו עובדים על זה הרבה אבל כאשר הסבתא בחולון לוחצת שהבת שלה תבוא לגור לידה ותעזור לה ותטפל בה, זה מאוד קשה לשכנע אותם לגור כאן. אני יכולה לומר שכאן חל שינוי ואני חושבת שיש לנו קרוב ל-15 משפחות שקנו בקריות, דבר שלא היה לפני כן.

לפני כן היה לנו אתר קרוואנים גדול בחצרות יסף ועשרות משפחות אתיופיות רכשו דירות. לדוגמה, בקריית מוצקין, בלי הכוונה של אף אחד, ברחוב קדיש לוז, הם רכשו בניין שלם ואת זה עשה התהליך שהם עברו.

אני מדברת על מרכז הקליטה שלנו.

לאחרונה הקהילות בצפון – חוץ מחיפה – הן קהילות של ביתא ישראל, עולים ותיקים, והם מתרחקים מהקהילות האלה. אין קשר בין מקום העבודה והמקום בו הם רוכשים את הדירה. השיקולים שלהם הם אחרים לגמרי. אנחנו משכנעים אותם לרכוש דירה אבל אנחנו לא מכוונים אותם. בשום אופן לא.

במרכז הארץ יש יותר עבודה והם משוכנעים שכמאבטח או מנקה בסופרמרקט זה לא שהם יפסידו כאן את עולמם והם לא ישיגו את זה שם. בכל אופן, בפתח-תקווה יש יותר סופרמרקטים מאשר יש בקריית ים מה גם שהסיוע המשפחתי מאוד משמעותי. כל אחת רוצה שאימא שלה תשמור על הילדים שלה כשהם לא מרגישים טוב והיא צריכה ללכת לעבודה.

מצטרף אלינו משה באטה שהוא אחראי על הגישור במשרד הקליטה ועושה עבודה נהדרת.

שאלת לגבי השוני. אני חושב שיש היום מגמה שיהיו יוצאי אתיופיה בניהול של מרכזי קליטה דבר שלא היה לפני שנים עת אני עליתי לישראל, אז לא הייתה מגמה כזאת. היום יש מגמה שיוצאי אתיופיה יהיו בהנהגה ויקלטו. הם היו נקלטים והיום הם קולטים, דבר שהוא מהווה את אחד השינויים. מאוד חשוב להעביר את המקל. פעם העולה הלך איכשהו ולא מצא אבל היום יש הדגשה מהמנכ"ל לפיה אנחנו מעבירים את העולה למישהו אחר וכתובת אחרת מקבלת אותו. זה שינוי שאנחנו מלמדים את העולה.

נמצאים כאן שלושה עולים שהם נציגי העולים שלנו. בכמה מלים הם יספרו על עצמם ועל הכיתה שלהם.

אני שמח להיות אתכם כאן. קודם כל אספר לכם על עצמי. עליתי לארץ לפני 11 חודשים עם אשתי והילדים שלי. באתיופיה עבדתי כשוטר במשטרה, כפקיד מודיעין. אחרי שעליתי לישראל למדתי באולפן קריית ים במשך חמישה חודשים ולאחר סיום אולפן א', עכשיו אני לומד באולפן תעסוקתי. הייתי בראיון במשטרת חיפה ובמשטרת תל-אביב מפני שאני רוצה לעבוד במשטרת ישראל מאחר שזה מקצועי. עדיין לא קיבלתי תשובה ואני צריך לעבור מבחן נוסף אליו אוזמן בעוד חודשיים. אף על פי שעליתי לישראל, אני לא מרגיש טוב מפני שאימא שלי והמשפחה שלי נשארו באתיופיה. אני לא יכול לשלוח לאמי כסף ולעזור לה מפני שאנחנו מקבלים מעט כסף וההכנסה שלנו נגמרת באמצע החודש. אני גם לא יכול להרגיש טוב כאשר ההורים שלי באתיופיה ואני כאן. ממשלת ישראל הפסיקה להעלות את ההורים שלנו ואת המשפחות שלנו ואני לא יודע למה. אימא שלי מחכה לעלות לארץ ישראל ביחד עם הילדים שלה וזה שהיא לא באה גורם לי לא להרגיש טוב.


אני מקווה שאתם תעזרו לי. יש הרבה אנשים שמחכים לעלות לארץ ישראל.

איפה הם נמצאים היום?

בגונדר.

עליתי לישראל לפני שנה. אני נשוי ויש לי ילד אחד. באתיופיה התחלתי ללמוד באוניברסיטה כלכלה אבל החלטתי לעלות לארץ ישראל ולכן הפסקתי את הלימודים. אני רוצה להמשיך ללמוד כאן כלכלה באוניברסיטה ולכן אני רוצה שיעזרו למשפחתי. אבי נמצא עדיין באתיופיה. אני חיכיתי בגונדר במשך עשר שנים עד שעליתי לישראל. יצאתי מצ'לדר – שם נולדתי – לגונדר עת הייתי בן 18 ועליתי לישראל בגיל 28. חיכיתי בגונדר במשך עשר שנים.


היהודים מאתיופיה רוצים להגיע לישראל אבל הם צריכים לחכות זמן רב. יש כאלה שמחכים לעלייתם כבר עשר שנים ועשרים שנים בגונדר או באדיס-אבבה. היהודים רוצים להגיע לישראל ואני שואל כמה זמן הם צריכים לחכות בגונדר או באדיס-אבבה. בגונדר יש הורים שמחכים כבר 13 שנים.


האנשים שעובדים במרכז הקליטה הם טובים, מתנהגים יפה ועוזרים לנו בכל הדברים להם אנחנו זקוקים. המנהלת שלנו היא לא רק מנהלת אלא גם מטפלת בנו כמו אימא.


הייתי רוצה שמישהו יעזור לי ולמשפחתי כדי שאוכל ללמוד ואני אשמח אם הוריי יגיעו גם הם לישראל.

אנחנו מנסים להכניס אותו למכינה באוניברסיטת חיפה דרך מינהל הסטודנטים. אנחנו מקווים שהוא יצליח להתקבל למכינה ויתחיל ללמוד.

את העברית הם למדו כאן?

כן.

יפה מאוד. העברית שלכם היא כמו העברית של עולים שנמצאים בארץ כבר עשר שנים.

עליתי לישראל עם הבן שלי לפני שנה. אני מאוד שמחה להיות כאן. חיכיתי לעלייה זמן רב בגונדר וחלמתי על ישראל זמן רב. אבא שלי הגיע לישראל לפני 24 שנים, אבל אני גדלתי עם אימא שלי שהיא לא יהודיה. זמן רב חשבתי מתי אגיע גם אני לישראל וחיכיתי שם שמונה שנים עד שהגעתי לכאן. קודם לקח זמן רב עד שהתקבל האישור עבורי אבל הייתה תקווה ואכן בסוף הוא הגיע ועליתי, אבל עכשיו הפסיקה העלייה לישראל ואנשים רבים מחכים בגונדר וזה כאשר המצב הכלכלי באתיופיה הוא קשה. בכל זאת אנשים מקווים לעלות לישראל והם מחכים בגונדר. בגונדר שכר הדירה הוא יקר מאוד וגם אין להם אוכל לקנות אוכל ולבוש. למה הפסיקו להעלות אנשים לישראל? לא קיבלנו תשובה על זה. מרוסיה אנשים מגיעים לישראל, מאמריקה מגיעים לישראל, ולמה לא מגיעים מאתיופיה? הפסיקה העלייה רק מאתיופיה ולא ממקומות אחרים. אני מבקשת שתעזרו לנו כך שהמשפחות שלנו יגיעו לכאן. אני מקווה שהמשפחה שלי תגיע ונוכל להרגיש כאן טוב.

בגלל זה אנחנו כאן. שמענו אתכם ואנחנו יודעים את הבעיות. הגענו, ראינו ושמענו ואני מקווה מאוד שממשלת נתניהו תביא את כל האתיופים שהם זכאי עלייה ובעזרת השם הם יגיעו לכאן ותוכלו להתאחד עם המשפחות שלכם.

אני חושב שהנושא הזה נדון לא פעם אחת. זאת לא סוגייה פשוטה אבל החליטו שמעלים אותם.

הם לא יודעים שיש החלטה כזאת.

אני מדבר כרגע על ההחלטה הקודמת.

ההחלטה קיימת.

הממשלה החליטה באוקטובר וכרגע אין שינוי בהחלטה. אני מייצג סיעה, היושבת-ראש מייצגת סיעה, ואנחנו לא ניתן לממשלה שבגלל כסף או בגלל שיקולים כלכליים לא יעלו יהודי אתיופיה. זה בלי נדר הבטחה שלנו לפחות בשם הסיעה שלי. אנחנו נילחם נגד זה וכל מי שזכאי לעלות, יעלה לארץ ישראל בעזרת השם.

תודה רבה. תודה רבה לאדם, לעיריית קריית ים, על העזרה, על התמיכה ועל שיתוף הפעולה שקיים. למרכז הקליטה יש מערכת יחסים מאוד טובה עם העירייה שעוזרת מאוד. באמצעותך אני רוצה למסור תודה לכל מי שהיו שותפים בשם מרכז הקליטה, בשם הסוכנות היהודית ואני מניח שגם בשם משרד הקליטה.


גבירתי היושבת-ראש, הזמן הוא שלך. ברגע שתאמרי, אנחנו נקום ונצא לסיור.

נצא לסיור.

כאן אתם רואים שהם מקבלים תרגילים מתוקשבים והם עושים עבודה אישית. יש להם ציוד בצד והם בעצמם רואים איך הם מתקדמים באופן אישי.

יש לי בעיה. אחותי באתיופיה נפטרה וארבעת הילדים נשארו בבית.

מתי זה קרה?

לפני חודשיים-שלושה.

הילדים עם אבא?

כן.

האבא והילדים לבד? יש עוד משפחה?

יש עוד אחות.

ביקשתם באופן מיוחד בגלל הטרגדיה להעלות אותם לארץ.

כן.

צריך לשאול את אלי כהן אם הסוכנות יודעת שזה משהו ספציפי ולא מקרה רגיל. אפשר להעביר אלינו פרטים.

אנחנו ניקח את הפרטים ואת השם ונעביר לוועדת העלייה והקליטה.

אנחנו נבדוק את זה באופן ספציפי, אם אפשר לעשות משהו אפילו בלי להמתין.

אנחנו נעביר את השמות לחברי הכנסת והם יטפלו.

תכתוב את שמות הילדים. תעבירו לנו את זה ואנחנו נבדוק איפה אפשר לעזור, בלי נדר. לגבי כל היהודים, כבר דיברנו. דעו לכם שאנחנו נעשה הכל. מדברים עכשיו על ביטול התוכנית להעלות את היהודים, אני מודיע לכם שבעזרת השם זה לא יהיה. אנחנו נילחם כולנו ביחד, כל המפלגות, כדי שכן יעלו בקצב עליו החליטה הממשלה. תבינו שבעזרת השם זה יסתדר. אל תהיו מוטרדים.


אני מבין שמדובר כאן במקרה חריג. אחותו נפטרה והילדים נותרו שם לבד. אפשר לבדוק את הפרטים ספציפית ובמקרה טרגי אולי אפשר להעלות אותם?

אני במקרה מכיר גם את אביו זיכרונו לברכה ויודע איזה איש מיוחד הוא היה. אנחנו ניסינו באופן חריג להביא אותם ארצה לשלושים.

האבא נפטר בארץ?

כן. האבא נפטר לא מזמן בארץ. הוא היה איש מכובד מאוד.

הוא מדבר על אחותו שנפטרה ונשארו ארבעה ילדים.

הוא אומר שיש לו בגונדר שתי אחיות. אחת נרצחה על ידי אנשים שם ואין מי שיטפל בארבעת הילדים שלה והם נמצאים לבד בגונדר. אחת הילדות ראתה את הרצח של אימא שלה, היא בת 11, ועכשיו היא מאוד חולה וכבר לא שולטת בעצמה. כרגע אין מי שיטפל בילדים האלה. אבא שלהם היה עובד ממשלה ובגלל העבודה שלו אין מי שיטפל בילדים האלה והם ללא השגחה. הוא מבקש שהילדים יתאחדו עם הקרובים שלהם.

מי יטפל בהם בארץ?

הקרובים נמצאים כאן. נמצאת כאן המשפחה המורחבת והיא יכולה לסייע או שבמקרים כאלה גם מדינת ישראל תעזור.

ביקשנו ממנו שיעביר פרטים ואנחנו נבדוק אפשרות עזרה.

אני באתי עם שני ילדים לארץ ויש לי עוד שבעה ילדים שממתינים באתיופיה לעלייה.

מה הסיבה להפרדה בין הילדים?

אלה נשואים ומי שנשוי לא יכול לבוא. לכן באתי אני עם שני ילדים קטנים, אבל הילדים הגדולים הנשואים לא הגיעו.

לצערנו זה לא מקרה ראשון שאנחנו שומעים על הפרדה בתוך המשפחות. זאת בעיה כללית יותר.

אני לא יודע מה אני אוכל, מה אני שותה ואין לי מושג מה אני עושה כאן כי הילדים שלי נמצאים שם. מה שנותנים לי כאן בשביל לאכול, אני לוקח מעצמי ולא אוכל אלא מעדיף לשלוח כסף לילדים שלי שם.

הילדים הם זכאי עלייה?

אני מניח שהוא זכאי עלייה, כך שהילדים שלו כביכול לא זכאי עלייה אבל ההפרדה הזאת קורעת לב. עדיף לומר לאבא שהוא לא מגיע מאשר לגרום להם להיות במרחק כזה. זה לא אנושי.

שמענו את הדברים ונעביר אותם הלאה.

תסביר להם שדוד והחברים גם ממשרד הקליטה וגם מהסוכנות כל הזמן מטפלים בבעיה הזאת.

גם לי יש משפחה באתיופיה, אחי ואחותי, שלא הגיעו לכאן.

אתה נשוי?

כן.

אתה באת עם אשתך?

כן.

מכל המשפחה, אתה היחידי שנמצא בישראל?

לא, יש לי כאן משפחה. יש לי אח בישראל.

איפה הוא גר?

במרכז הקליטה.

באתם ביחד.

אנחנו קרועים כי המשפחות שלנו שם ואנחנו כאן.

זה ידוע לנו ואנחנו מטפלים בזה. דעו לכם שאנחנו לא נרפה בעזרת השם ונעשה כמה שאנחנו יכולים ככנסת. הממשלה תעשה עשרים חשבונות, אותנו זה לא מעניין. אנחנו לא נוותר על העניין הזה. דעו לכם שיש לכם תמיכה מאוד גדולה מצד הרבנים וזה מאוד קובע כאן. כמעט כל הרבנים הקובעים היום הם אתכם וזה מאוד חשוב. בעזרת השם נשתדל לעזור כמה שנוכל, היושבת-ראש, אני וחברים אחרים.

אם נצטרך לעשות כמה ישיבות של ועדת העלייה והקליטה, נעשה זאת.

אתם עכשיו רק תלמדו. אתם צריכים להיות חזקים כי כאשר יגיעו ההורים תוכלו לעזור להם.

תודה על המפגש הזה. אנחנו באנו לכאן לפני שנה אבל המשפחה שלנו לא אתנו. אנחנו מבקשים שתעזרו לנו.

אנחנו מבינים את זה, אבל אם אתם לא תלמדו עברית, לא תעבדו קצת, יהיה לכם קשה לקבל את המשפחות כשיגיעו. אתם הראשונים שצריכים לקבל את המשפחה וכדי לקבל את המשפחה אתם צריכים קצת לעמוד על הרגליים וזה אומר קודם כל לדעת עברית. אנחנו מבינים שהראש שלכם עדיין שם עם המשפחות, אבל אתם צריכים לעשות הכל. אתם כבר הגעתם לארץ ואתם צריכים ללמוד, לעבוד, לדאוג למשפחה ותאמינו לי שכשיבואו ההורים שלכם, האחים והאחיות, יהיה להם יותר קל כי אתם כבר תדעו הכל. אם הם יגיעו ואתם עדיין תצטרכו עזרה, יהיה קשה גם לכם וגם להם. תעשו הכל כדי לעמוד על הרגליים כך שתוכלו לעזור להם.

בהצלחה לכולם.

חברים, חברת הכנסת ליה שמטוב וחבר הכנסת אברהם מיכאלי באו לבקר אתכם.

שלום. באנו לבקר והתרשמנו מהמקום. אני מבינה שאתם לומדים עברית.

לא כולם.

יודעים עברית?

כן.

אני רואה שבשבוע הבא הם חוגגים את יום ירושלים.

נכון.

המשפחות שלנו שם ואנחנו כאן ולכן אנחנו לא כל כך מבינים את מה שמלמדים אותנו.

זה נושא שכבר עלה.

הדאגות מפריעות להם ללמוד.

מאמינים להם.

אם אתם תהיו אופטימיים, זה יעזור למשפחה שלכם. אם אתם כל הזמן דואגים, הכל עובר למשפחות. תהיו אופטימיים ותראו שהם יגיעו לכאן בעזרת השם והכל יהיה בסדר.

ממה שאנחנו מקבלים, את המנה שאנחנו מקבלים אנחנו מחלקים. אם הם לא שבעים, גם אנחנו לא שבעים. אנחנו מודאגים וגם הם מודאגים. למה לא לאחד אותנו כך שנהיה כולנו בראש שקט? יש מקרים שאימא הגיעה והבת לא הגיעה או להפך. כל מה שאנחנו לומדים כאן, בקושי נקלט. לכן אנחנו מבקשים למצוא לסוגייה הזאת פתרון. יש לי אחות שבשנת 1991 מילאה טפסים אבל אין תשובה והיא עדיין ממתינה בגונדר.

היא ממתינה מ-1991?

יכול להיות שהיא טעתה ורצתה לומר מ-2001.

שמענו את הבעיה ונראה שאותה בעיה קיימת אצל כל המשפחות.

לי נשארו שם שבעה ילדים.

הם נשואים?

כן.

הפתרון לבעיה הזאת עומד אצלנו בסדר עליון מבחינתי.

סיור הוועדה במרכז קליטה בכרמיאל

אני מוכרח להודות שפעם ראשונה אני נפגש עם יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, חברת הכנסת ליה שמטוב, באופן יותר צפוף. יש לנו בעיה חיובית אתה מכיוון שהיא מבינה בעלייה, מבינה בקליטה, חוותה את זה בעצמה ויודעת בדיוק למה צריך מרכזי קליטה.


אנחנו נשתדל לעמוד בציפיות. כאמור, נמצאת כאן יושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה של הכנסת, חברת הכנסת ליה שמטוב, וחבר הכנסת אברהם מיכאלי שאותו בוודאי אנשי הצוות מכירים מהטיפול השוטף שלו בנושאי העלייה והקליטה האתיופית והאחרת במהלך השנים האחרונות. נמצאת דנה גורדון שהיא מנהלת הוועדה. נמצא משה הראל שהוא מנהל מחוז הצפון של המשרד לקליטת העלייה ונמצאים אתנו כאן החברים שלנו מהמטה שלנו. נמצאת כאן מנהלת המרחב.


אני לא יודע איך בחרתם את שני מרכזי הקליטה, אבל כנראה שבכל זאת חשבתם על כך. ראינו מצד אחד את הנושא של אתיופיה אבל כאן הסיפור הוא אחר לחלוטין. במרכז הקליטה בכרמיאל תראו התייחסות אחרת ותראו את חשיבות מרכזי הקליטה בכל נושא הצעירים. שמעתי ממך על התובנות שיש לך ואני עוד אצטרך לתת לך תשובות על השאלות שהצגת לי, דבר שאעשה בשמחה. חשוב לדעת יותר מכל, כמו שציינו במקומות אחרים, שגם כאן קיים שיתוף הפעולה עם המשרד לקליטת העלייה. אני לא אומר את זה כי אני חייב אלא אני אומר את זה כי אני רוצה וכי זה נכון לומר את זה. אני חושב שזה בכל זאת מערכת יחסים מקצועית ואיכותית עם המשרד לקליטת העלייה. על כך אמרתי תודה רבה ואני מנצל את ההזדמנות לומר תודה לכל אלה שנמצאים כאן.


הגברת ציונה אייזנשטט-אדלשטיין מילאה מספר תפקידים במחלקה אצלנו, הייתה בין מקימי מרכז הקליטה שהקמנו בזמנו בשיכוני האלף באוניברסיטה העברית בירושלים, עשתה עבודות רבות ומכירה טוב את עולם העלייה והקליטה. היא עושה כאן עבודה שראויה למלוא ההערכה.

אני עשור שנים בכרמיאל ו-18 שנים בסוכנות היהודית. אנחנו מדברים היום על מרכז קליטה של כרמיאל שהוא חלק נפרד מהעיר, אבל הוא חלק בלתי נפרד מעוד הרבה דברים ואם אנחנו מסתכלים בראייה הוליסטית שמתחמת ומחברת בתוכה את הכל, עיר שאין בה אהבה וקליטה כמו כרמיאל, לא יכולה לקלוט לתוכה לא את תוכניות הצעירים שלנו ולא תוכניות נוספות.


היום אתם תפגשו אחד לאחד תוכניות. אנחנו עם 264 עולים היום כשאנחנו יכולים להגיע ל-318 כשכל הדירות מלאות במשפחות. אנחנו יכולים לקחת בני זוג או משפחה בת ארבע נפשות ולהכניס לדירה ובסך הכל מרכז הקליטה מלא עולים מכל העולם ותכף תפגשו אותם.


אנחנו התכוונו היום שהמפגש יהיה קצת בלתי אמצעי. זאת אומרת, אתם תשמעו קצת עולים, חלקם חדשים וחלקם ותיקים, ותראו בעצם מה מחבר אותם למקום הזה ולמה הם באים לעיר הזאת, ומה מחבר אותנו לעשייה של עבודה בסוכנות היהודית בכלל ובמרכזי הקליטה בפרט כמי שיודע שהשעון לא עוצר אף פעם.


מספר התוכניות שעברו אותנו כצעירים בכלל בסוכנות היהודית הם 13 ו-13 בר-מצווה שזו דווקא שנה טובה. אני מדברת על תוכניות סלה, סטודנטים לפני הורים, שזאת בעצם כתוכנית ראשונה כבר קלטתי אותם במרכז הקליטה בנהריה. אותם צעירים שמגיעים לבדם אחרי מיונים בשלהי הקיץ ואנחנו מדברים על אוגוסט, והם נשארים כאן עד סוף השנה שלהם מבחינת הלימודים. בסוף יוני-יולי מסיימים להיבחן בפסיכומטרי, חלקם הגדול ילמד בטכניון ובכל מיני אוניברסיטאות או חלקם, מי שירצה על פי רצונו, יתגייס לצבא.

אותו הדבר לגבי קדמא. קדמא – קידום רוחנית אישית – היא תוכנית של עולים שמגיעים עם משפחותיהם ומפוזרים בכל הארץ. הצעירים שבאים לכאן ומתחילים באיזשהו מרתון שאמור לנצח את הזמן שאותו הם לא הספיקו ללמוד או את הזמן שבו הם לא הצליחו לקבל כל מיני כלים לגבי החיים והם עושים את זה כאן במשך שנה. זה לא הרבה, אבל הם עושים את זה יפה.

יש לנו כ-80 אחוזים מכל קבוצה. היום יש לנו 54 שלומדים בקדמא שיגיעו לאחר מכן למוסדות אקדמאים על פי רצונם כמובן וימשיכו הלאה לגדל את עצמם ואת הקהילה של העולים מאתיופיה.

יש לנו את העולים של C&C. זה פרוייקט חמישי במספרו שאנחנו קולטים כאן בכרמיאל לאחר שני פרוייקטים של מולדוביה ונמצאת כאן הגברת רינה גרינברג שבלעדיה אף פרוייקט לא יכול היה לצאת לדרך. לאחר פרוייקט של סיסקו במייקרוסופטינג, רשת אורט, ועוד פרוייקטים נוספים שנעשו במשך השנים, שהובילו את האנשים מחד ללמוד ולארגן את עצמם לקראת עתיד חדש, ומאידך להצליח כאן. מרבית – ואני מדברת על מרבית שזה משהו בין 70 ל-80 אחוזים, וזה בדוק – האנשים נשארים בכרמיאל, רוכשים דירות ולא רק שוכרים דירות, ומתעסקים במקצוע אתו הם באו.

הפרוייקט הנוסף שנמצא כאן הוא בעצם לא פרוייקט אלא הוא משנה לשנה ואלה הם סטודנטים שלומדים באורט בראודה או במכללה בצפת ומשרד הקליטה מאפשר להם את השהות על פי זכאותם. יש לנו 21 כאלה.

יש משפחות נוספות שהן בסידור מוקדם והן באות מכל העולם וגם אותן תכף תפגשו.

אחרי שאנה פתחה את הסיור בקטע פסנתר, יש לנו משפחה שרוצה לפתוח בקטע מוזיקלי והיא גם תספר על עצמה. הם יפתחו בקטע מוזיקלי שהמשפחה כולה מנגנת.

לפני שנמשיך לקטע הנוסף כי אחרי כן הם ילכו כי הילדים הגיעו כרגע מבתי הספר, אני רוצה לומר שהצוות שלי היום הוא קטן אבל איכותי. יש לי את נירית שהיא העובדת הסוציאלית שלי והיא זו שבעצם מלווה את כל התוכניות בטוב ובפחות טוב. יש את גל שהייתה רכזת תוכניות אבל היא מילאה את מקומה של חדוה, רכזת תרבות, שהיום חזרה מחופשת לידה. אם כן, יש לנו גם את גל וגם את חדוה. יש לנו את שושי שהיא עוזרת מינהלית שלנו והיא עושה עוד שני תפקידים נוספים. נמצא כאן יוחנן שהוא מנהל המשק.

כפי שאתם רואים המבנה הוא חדש, הוא רק סיים עכשיו את השיפוץ שלו. המעטפת החיצונית עוד לא התחילה אבל המעטפת הפנימית מושלמת. בסיור שלנו היום אנחנו הולכים לראות שתי דירות. בפנים זה נפלא, אנשים מרגישים טוב וגם הילדים יוכלו לספר על זה. בחוץ, אנחנו נתחיל עם הזמן והוא יהיה כמו מוזיקה נפלאה וערבה.


אנחנו נתחיל בתוכנית C&C וכמו שראיתם יש לנו את ניקולאי שהוא ממשפחה מוזיקלית. הם באו ואנחנו רק נתנו את הכלים והכל כבר נעשה לבד. הוא יספר קצת על התוכנית אליה הוא הגיע. גל תעזור לי כי הוא רק חודשיים בארץ.

(דבריו מתורגמים מרוסית לעברית).

הגענו לישראל לפני כחודשיים מרוסיה. לפני העלייה היו לנו הרבה מאוד חששות כי אנחנו משפחה מאוד גדולה ולא הייתי בטוח האם נסתדר כאן או לא. כשהגעתי לארץ, ידעתי שיש לי הרבה מאוד דברים שאני חייב לעשות אותם במהירות. קודם כל, לרשום את הילדים לגני ילדים ולבתי ספר, לפתוח תיק בקופת חולים, לפתוח חשבון בנק ולדאוג לכל הניירת. אני חושב שאם הייתי צריך לעשות את כל הדברים האלה בעצמי, בטוח זה היה לוקח לי חצי שנה. אני מאוד שמח שנפל בחלקי להגיע למרכז קליטה ולקבל את כל העזרה שקיבלתי מצוות המרכז. העזרה הזו נתנה לי הרגשה שאני בבית. אני מאוד שמח שהיחסים בין העולים לבין הצוות במרכז הקליטה אלה לא יחסים רשמיים אלא יחסים כמו שקיימים בין בני משפחה. כך יש לי הרגשה שהמשפחה שלי גדלה. גל היא כמו אחותי הקטנה.

כשנרשמתי לתוכנית, שאלו אותי מה המקצוע שלי. אני במקצועי מורה למלאכת יד. כשהציעו לי את הקורס, הסבירו לי מה אעשה בו, מאוד אהבתי את הנושא ואמרתי שהמקצוע הזה מתאים לי, גם ללמוד משהו חדש וגם אני אוהב את התחום הזה.

כיתה שלישית של האולפן נפתחה לפני שבוע וכיתה ראשונה נפתחה לפני חודש וחצי. יש לנו שלוש כיתות היות שהפרוייקט הוא גדול וכולל 37 משפחות שכבר נמצאות כאן. האחרונה שהייתה צריכה להגיע ביום חמישי, כנראה תגיע במהלך השבוע. 38 משפחות מחכות לאולפן עברית. כל המשפחות נכנסו לאולפן עברית, כל הילדים שולבו במערכות החינוך ורק לאחר חמישה חודשים אנחנו בעצם מתחילים את הפרוייקט עצמו. נכון להיום הם לומדים בבוקר עברית, אחר הצהרים קצת מסתדרים ורואים מה קורה, כאשר בעוד שבוע אנחנו רוצים להתחיל לתת מינוח של מושגים בנושא הפרסום ובנושא C&C.

מי יזם את הפרוייקט הזה?

שלושה משרדים עיקריים.

מה קורה עם ארגונים תעשייתיים? זה מקצוע מאוד מבוקש בארץ. זה מקצוע שמאוד חסר בארץ וכל אחד נחטף לתעסוקה.

אחד הדברים העיקריים שלקחה על עצמה חברת סטטוס זאת אמירה בה היא כמעט בטוחה. היא אומרת שבסיום הקורס תהיה השמה וזה הכי חשוב. חברת סטטוס היא חברה ידועה שעובדת בחיפה. היא יצאה למיין אותם והגיעה לכאן ביחד עם משרד הקליטה וביחד עם הסוכנות היהודית וביחד עם משרד התעשייה ואנחנו אכן מקווים שהקורס הזה יתחיל ב-1 באוקטובר.

רק הבעל במשפחה משתתף?

עכשיו כן, מכיוון שיש הרבה. המספר הכפיל את עצמו.

זאת אומרת, המשפחה תלמד עברית ואחרי חמישה חודשים הם יעברו את הקורס.

היא יכולה גם להשתלב בכל קורס. אנחנו ממוקמים נפלא בכניסה לעיר כאשר מימיננו ומשמאלנו יש את המרכז להכשרה מקצועית בו אפשר לבחור כל קורס שרוצים ורשאים לקבל אותו. עולה עד עשר שנים רשאי לקבל כל קורס שהוא בוחר בו.

כל קורס שיש לו סיכוי להשמה.

הם יהיו כאן במשך שנה, עד גמר הקורס עצמו.


אנחנו עוברים לשמוע על תוכנית סלה.

שלום לכולם. שמי ניקולאי ואני אח של אנסטסיה. אנחנו מאוקראינה ונמצאים בארץ שמונה חודשים. ההורים שלנו באוקראינה.

אני שמחה שאני כאן בתוכנית כי התוכנית מאוד עוזרת להתאקלם כאן במדינה. יש הרבה דברים שאנחנו עושים בתוכנית והם מעניינים ועוזרים לנו להסתדר במדינה. התוכנית עוזרת לחיינו בעתיד.


בתוכנית יש אולפן, הרבה פעולות עם ישראלים, פעולות רבות עם המדריכים שלנו, הרבה חוגים כמו קרמיקה. בעיר יש בריכה וחדר כושר ואנחנו הולכים לשם.

מה את הולכת לעשות אחרי סיום התוכנית?

אחרי התוכנית אני מתכוונת להגיע לאילת ולעבוד שם. אחר כך אני רוצה לבקר את ההורים באוקראינה. קיבלתי צו גיוס ל-15 בדצמבר אבל עד דצמבר אני רוצה להתנדב לתוכנית סלה החדשה בכרמיאל.

אחד הדברים שעשינו היה להביא אותם ולא רק בודדים אלא יש לנו זוגות אחים גם בקדמא וגם בסלה. זה רק אומר שההורים מאוד סומכים עלינו ולכן זוגות האחים מגיעים ויש הרבה כאלה. אנסטסיה לא הספיקה לספר לכם שהיא גם מתנדבת. היא קלטה את פרוייקט C&C והיא עושה לו את הליווי. היא מתנדבת בבתי קשיש והם מנגנים ושרים. כל פעילות שמתבצעת מחוץ למרכז הקליטה, הילדים מבצעים. הם באים אחרי הצהרים לשאול מה צריך לעשות, איזה עולה מגיע, והם הולכים יד ביד ומלווים את העולים אחד לאחד.

מה גילאי הילדים?

מגיל 16 ושמונה חודשים. הם אחרי סיום בית ספר ותנאי הקבלה הוא תעודת בגרות. הקבוצה עצמה לא מכירה אחד את השני. זה לא שהילדים באים מבית ספר מסוים אחד אלא כל אחד בא ממקום אחר, מכל רחבי ברית-המועצות לשעבר. הם מגיעים לכאן וכאן נוצרות קבוצות.

ניקולאי, מה אתה תעשה אחרי הסיום?

אנחנו נוסעים לאילת ביחד ונוסעים ביחד לבקר את ההורים באוקראינה. הגיוס שלי יהיה ב-14 בפברואר.

היות שאין להם כסף, הם קצת בזבזו והיות שכך הם צריכים ללכת ולעבוד כדי לקנות כרטיס טיסה הביתה. הם ילכו לעבוד בבתי מלון ויחסכו כסף, ייסעו הביתה לביקור, ומי שחוזר, חוזר ללימודים או חוזר לקראת גיוס לצבא, אבל זה טוב כיוון שהם הולכים למקומות מסודרים גם כשאנחנו עוזרים להם על ידי חברות כוח אדם לעבוד במקום מסודר. החבר'ה האלה יכולים להרשות לעצמם לקנות את כרטיס הטיסה, לנסוע לבקר ולחזור אלינו שמחים ומאושרים .


התוכנית שלהם עמוסה ומתחילה בשעה 7:00 בבוקר עד 11:00. מה שנקרא מצאת החמה עד צאת הנשמה. כדי להתקבל לטכניון לא מספיק לעבור שם את המבחנים אלא צריך ללמוד כאן קשה. משעה 8:00 עד 1:00 לומדים עברית, יש להם ארוחות כאשר בשלושת-ארבעת החודשים האחרונים הארוחות הן מלאות, אבל מהשעה 3:00 ועד השעה 11:00, יש להם מרוץ מרתוני. יש להם גם חוגים אבל יש גם אנגלית, גם מתמטיקה, גם פסיכומטרי, גם מחשבים וכל מה שאפשר כדי שיכינו אותם לטופ של הטופ. מרביתם אכן אחרי מכינה מתקבלים למרות שכאשר הם באים לשם ואומרים להם שהם התקבלו והכל בסדר – יש מבחני כניסה. כשצריך לעבור את מבחני הכניסה, מי שלא מוכן, לא עובר. יש להם כאן מספיק זמן והמורים כאן הם ברמה מאוד טובה. יש פה שילוב מלא של עבודה גם עם משרד החינוך והחבר'ה האלה יסיימו כאן עם תעודה של אולפן ובהחלט יצליחו להשתלב במערך, מי שילך ללמוד עכשיו, ברמה טובה.

רציתי לומר תודה רבה לציונה. אנחנו ביקרנו כבר בהרבה מקומות בישראל.

אנחנו בקשר מאוד הדוק עם הצבא. יש לנו כאן גם חיילים שמשרתים את העיר וגרים כאן. אחד מהחובות שלהם הוא לעזור לנו בנושא הליכי גיוס וכל מה שקשור לצבא. יש לנו יום חיול כאשר כל הילדים נוסעים כיוון שהם חייבים היום בצבא, אבל מי שרוצה לדחות את הגיוס, הצבא מקבל את זה באהבה ודוחה את הגיוס.

לקראת הביקור שלכם כמעט כל ה-47 התנדבו לבוא לפגישה ואני אמרתי שלא צריך כל כך הרבה, כך שכל מי שנמצא כאן אם אלה שרוצים לספר לכם. מראש אני אומרת שהילדים לא מוכנים מלפני זה. חוץ מזה שהם צריכים להגיד את השם ומהיכן באו, הם בעצם יספרו על עצמם באופן חופשי ואתם יכולים לשאול שאלות.

אני בת 17. הגעתי לכאן לפני שמונה חודשים מאוקראינה. ההורים שלי כאן וגם אחותי כאן. אבא שלי נמצא כאן כבר עשר שנים ואמי ואחותי הגיעו אתי.


בתוכנית אני מרגישה טוב מאוד ואני מרגישה שמרכז הקליטה הוא ביתי ותוכנית סלה היא בגדר משפחה עבורי. אני מאוד מאוד שמחה שאני כאן. אחרי סלה אני רוצה להתגייס לצבא כי עכשיו אני עוד לא יודעת מה אני רוצה ללמוד. אני חושבת שבצבא אני אשפר את השפה העברית.

יש לך עברית נהדרת. תודה רבה.

אני מרוסיה ואני בארץ כבר שמונה חודשים. ההורים שלי ברוסיה ואחרי התוכנית אני רוצה לעשות פסיכומטרי ואחר כך לבקר אותם. ברוסיה למדתי בבית ספר למוזיקה וכאן יש פסנתר וכשראיתי אותו שמחתי מאוד כי פסנתר הוא אורח חיי.


אני רוצה ללמוד בטכניון ודרך תוכנית סלה יותר קל להתקבל כי המבחנים באנגלית ובמתמטיקה היו כאן במרכז הקליטה וזה עזר מאוד. אני מאוד שמחה על כך שאני בתוכנית הזאת.

מה את רוצה ללמוד בטכניון?

אווירונאוטיקה.

אני מבלארוס. הגעתי לכאן לפני שמונה חודשים אחרי שסיימתי ללמוד בבית ספר. אני מרוצה על כך שיש כאן לימודים כמו אנגלית, מתמטיקה ועברית.


אחרי הצבא אני רוצה ללמוד בטכניון או באוניברסיטה. כבר התקבלתי.

אני מרוסיה. הגעתי לישראל לפני שמונה חודשים. אני בת 20 וברוסיה למדתי אדריכלות באוניברסיטה במשך שלוש שנים ורציתי להמשיך ללמוד גם כאן ואכן התקבלתי לבצלאל ועל כך אני שמחה מאוד. אמרו לי שצריך ללמוד ארבע שנים לתואר ראשון אבל אני אלמד שנתיים-שלוש.


התוכנית שלנו בהתחלה הייתה קשה כי כולם התגעגעו ולא הבנו איך אנחנו יכולים לגור בלי ההורים שלנו אבל עכשיו כולנו משפחה. עצוב לי לחשוב על כך שבעוד שבועיים התוכנית שלנו מסתיימת.

מה שנפלא בשלושת המחזורים האחרונים הוא ש-80 אחוזים מההורים באים לבקר כאן וזה נהדר. מילת המפתח היא שהם מתגעגעים, בוכים הרבה וקשה. יש לנו את אחד המדריכים המנוסים שנמצא כאן, אלכס, והוא אתנו שנים רבות והוא זה שמלווה ומכיר. יש לנו עוד מדריכה ששמה גם אלכס אבל אלכס שרון. על כל 25 ילדים יש מדריך שגר, ישן, אוכל, נושם אותם. הקומות שלנו, הבניין הוא בן שמונה קומות, מחולקות על פי תוכניות ולכן בקומת בנים, גר בן, בקומת בנות, גרה בת ואין משהו אחר. זה רק כך וזה מחולק על פי תוכניות ועל פי חלוקה מגדרית. בהתחלה זה קשה והם יכולים לומר לכם שקשה וזה נכון ואמיתי, אבל לאחר מכן לאט לאט זה מסתדר בגלל החברויות. הילדים מתחילים ליצור חברויות, לאט לאט מכירים, רואים שהשד לא גדול כל כך והדברים מסתדרים.

אני מאוזבקיסטן. כשהחלטתי לנסוע לישראל לתוכנית סלה, החברים שלי שעברו את הלימודים בסלה אמרו לי שזה טוב מאוד שאני נוסעת לכרמיאל כי שם יש מרכז קליטה טוב מאוד, כי שם המנהלת היא ציונה שהיא טובה מאוד, ויש שם מדריכים טובים. אמרו לי החברים שאני אסתדר שם טוב וכך היה.


מאחר שרמת הלימודים בכרמיאל היא גבוהה מאוד, התקבלתי לטכניון ואני מקווה שאכן אלמד שם. אנחנו לומדים הרבה אבל יש לנו זמן לחוגים. אני מצטרפת לכל החוגים שמתקיימים וזה סוד ההצלחה.


כשאני אחזור לאוזבקיסטן אני אמליץ לכולם להגיע לתוכנית סלה בכרמיאל.

עד כאן תוכנית סלה. יש לנו לפגוש עוד שתי תוכניות. כמו שהבנתם, אצלנו כולם מנגנים ושרים ואנחנו נשמע עכשיו קטע מוזיקלי שינוגן על ידי סרגיי. אגב, סרגיי הוא מיון שלי. נפלה בידי הזכות לפני שנתיים ופגשתי חלק מהילדים אותם אני רואה היום. זה סוגר לי איזשהו מעגל כי ההורים מסתכלים עלי ואומרים לי: היא לא רוסיה, יהיה בסדר, ניתן לך את הילד. אם כן, חלק גדול מהילדים שיושבים כאן הם מיון שלי כשההבטחה היא מאוד קשה. כשהילד הוא לא ילד פרטי שלך, אתה לוקח אחריות הרבה יותר גבוהה והמשא יותר כבד. כשאנחנו כותבים אליהם מכתבים ומקבלים תגובות, התגובות הן טובות.

סרגיי רוצה להתקבל ללהקה צבאית ואני מקווה שהצבא אכן יקבל אותו.


אנחנו עוברים לתוכנית השנייה שלנו שהיא מקבילה ל-סלה והיא תוכנית קדמא – קידום מוכנות אישית.


אמרתי קודם, הילדים מגיעים עם משפחות ומפוזרים במרכזי קליטה ורק הצעירים מגיעים לכאן.

אני באתי לישראל מאתיופיה והגעתי כבר עם דיפלומה. עכשיו אני לומד בפרוייקט קדמא. בבוקר אני לומד באולפן ואחר הצהרים יהדות, מחשבים, מתמטיקה ואנגלית. אמי נשארה באתיופיה ואבי בישראל. אבי הגיע לישראל לפני 18 שנים.

יהודה הוא אגרונום במקצועו. אביו מתגורר במבשרת ציון.

בן כמה אתה?

בן 25.

נולדתי באתיופיה שם למדתי עשר שנים. לישראל הגעתי לפני שמונה חודשים עם אבי. אבי גר במרחביה ליד עפולה. עכשיו אני לומדת בפרוייקט קדמא כאשר בין הדברים שאני לומדת, אני לומדת עברית, תורה, מחשבים, מתמטיקה ואנגלית. בנוסף לכך אנחנו יוצאים לטיולים.

נשמע משפחות שהגיעו בסידור מוקדם.

מה המטרה של קדמא?

אתה רואה כאן שניים שהם ברמה מעט יותר גבוהה אבל חלקם גם מגיעים בלי ידע בקריאה וכתיבה בסיסית. המטרה העיקרית והראשונית של קדמא היא להביא אותם לידי קריאה וכתיבה בשפה העברית כאשר אחר הצהרים נלמדת גם קריאה וכתיבה בשפה האמהרית. ילדים כאלה שמסיימים בהצלחה יכולים להגיע למסלול של השלמת השכלה תיכונית ולאחר מכן להגיע לאקדמיה. ככל שהציונים שלהם גבוהים יותר וככל שהם מצליחים ללמוד את השפה ולעשות בה שימוש נכון, הם יכולים להגיע רחוק. ילד, גם אם יש לו תואר אבל לא יצליח לעבור את מבחני הכניסה, יהיה לו מאוד קשה ולכן המטרה העיקרית כיום היא להגיע לרמה הגבוהה ביותר בעברית, באנגלית ובמתמטיקה. זה מאוד קשה כי יוצא שהם לומדים ארבע שפות ON TIME. זה לא פשוט. הקבוצה הזאת צריכה להתמודד עם המון פערים אבל היא עושה את זה בהצלחה. זאת הקבוצה השישית שאנחנו רואים בה פרוייקט ממדרגה ראשונה מכיוון שכ-80 אחוזים, כפי שאמרתי קודם, בהחלט יגיעו לאקדמיה רק אם ירצו בכך. הם מתקבלים. במכללת ספיר יש לנו 27 תלמידים. בעמק יזרעאל, שלפני שנתיים היו לנו 18 תלמידים, שוב, זה תלוי בגודל הקבוצה אבל יחסית במספרים מעל לחצי שרוצים, מתקבלים. החלק השני שלא רוצה או מתגייס לצבא או מוצא מקומות עבודה. הגילאים הם שונים מסלה כי נקודת הפתיחה היא שונה. יכולים להגיע לכאן עד גיל 28. הקבוצה עובדת היטב.


חשוב לדעת שלמשל מהמחזור הקודם כמה שובצו בספיר ואלה שלא הספיקו להשתבץ או לא כל כך רצו ורצו יותר ללמוד מקצוע, נכנסו לכאן בעזרתה של רינה. היו לנו כאן בני מנשה והבנות רצו קורס מטפלות. הצלחנו לעשות גרעין של 25 מטפלות וזה היה מדהים. השתתפו בזה גם עולות מאתיופיה, גם עולות מבני המנשה וגם עולות מהעיר כרמיאל. זה היה אחד הקורסים המדהימים ביותר שנפתח אי פעם. זה רק אומר שכור ההיתוך הוא מעולה. כל קבוצה רצתה להוכיח את עצמה ויצא אחד הפרוייקטים הטובים. לכולן יש תעודה של משרד התעשייה על כך שהן מטפלות מוסמכות, וזה בהחלט צעד נוסף להוכיח שאפשר. לולא העברית ולולא שנה של אינטגרציה מלאה כאן, זה לא היה קורה.


למטפלות דורשים או בגרות או עשר שנות לימוד או מבחני כניסה של משרד התעשייה ומבחני עברית שהם לא פשוטים.


אנחנו עוברים למשפחות שהגיעו בסידור מוקדם.

שלום לכולם. העברית שלי לא כל כך טובה אבל אני רוצה לנסות ולדבר עברית. אני באתי לישראל מברזיל לפני שישה חודשים ועכשיו סיימתי את האולפן. באתי לכאן וכאן לא הייתה לי משפחה, לא היו לי חברים ולא הייתה לי שפה. היה קשה מאוד לעולה חדשה להגיע אבל כאן קיבלתי הכל. קיבלתי עזרה ממרכז הקליטה, קיבלתי עזרה מכל האנשים כאן, קיבלתי אפשרות ללמוד ולמדתי באולפן א', גם הילדים שלי קיבלו אפשרות ללמוד, קיבלתי דירה, קיבלתי עזרה ואני רוצה לומר שמרכז הקליטה היה הפתרון שלי כאן. אחרי שישה חודשים אני מרגישה טוב ויש לי כוח לחפש דירה ועבודה. אני לא רוצה להישאר כאן וכאן אני באופן זמני כי עכשיו אני מרגישה טוב ואני רוצה להתחיל חיים חדשים.

אני מדברת קצת מאוד עברית כי אני בארץ ארבעה חודשים ולומדת באולפן במשך חודשיים.

בלי עזרת המרכז לא הייתי מסוגלת לקבל עבודה ולמצוא דירה. אני עוזבת את המרכז. יש לי דירה ויש לי עבודה וכל זה לא היה אפשרי בלי עזרתה של ציונה ושל המרכז שעזרו לי להתאקלם, לי ולבני בן ה-15 שמאוד יהיה גאה להתגייס לצבא. למרות שהוא נולד בארגנטינה הוא מרגיש שהוא כבר ישראלי. הוא הולך לבית ספר ובשנה הבאה ילמד בכיתה י'. יש לנו מדינה חדשה. אנחנו אזרחי מדינת ישראל וכל זה תודות למרכז ותודות לציונה שהייתה אימא לכולנו.

את נשארת בכרמיאל?

כן, בכרמיאל. אני אוהבת את כרמיאל והבן שלי אוהב את כרמיאל. בעלי יבוא גם הוא ביום רביעי ואנחנו נשארים בכרמיאל.

אני רוצה להודות גם לחייל כי בכל יום בצהרים הוא עוזר לילדים לעשות שיעורי בית.

לוורוניק יש שני ילדים אותם היא מגדלת לבד. כמו שאמרתי קודם, יש לנו כאן חיילים ובתמורה לזה שהם גרים כאן, הם מתנדבים בבתי ספר ובהרבה מאוד מסגרות אבל הם עוזרים בשיעורי בית לכל הילדים של כולם. יש לנו 25 ילדי C&C ועוד כ-20 ילדים של כל המשפחות. כל ילד שמגיע לכאן בסביבות השעה 3:00 אחר הצהרים וצריך עזרה או המורה כתבה איזשהו פתק או יש לפעמים דברים שצריך לרכוש, אותו חייל לוקח את האימא ואחר הצהרים מוקדש רק למשפחות שלנו.

אני מדריכה של קבוצת צרפתים מטעם הסוכנות היהודית.

אני מהתוכנית של מסע. אני בן 20 ובאתי מצרפת, מפריז. רציתי לעשות את העלייה ובחרתי לעשות תוכנית של מסע. אנחנו נהיה בישראל שנה אחת ואני הגעתי למרכז הקליטה לפני שלושה חודשים ולארץ הגעתי לפני חמישה חודשים. אנחנו עוסקים בהתנדבות ואנחנו עוזרים במקום. יש לנו הרבה פעילויות כמו בתוכנית סלה שם ערכנו טיולים ליום העצמאות או לפורים. גם כאן יש חיילים שאפשר לקבל מהם עזרה. אני חושב שזה מאוד חשוב עבורי לדעת כדי ללמוד על החיים כאן בישראל. אחרי התוכנית אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים לעשות, אם אנחנו רוצים להישאר בארץ או אם אנחנו רוצים לחזור.

יש לנו גם עולים מארצות-הברית.

(דבריו מתורגמים מאנגלית לעברית): כשנפגשתי לראשונה עם השליח במיאמי, משה בן-עמי, הצגתי את עצמי בפניו ואמרתי ששמי הוא שמואל הלפרין ואני רוצה לבוא לישראל ולגור בה. אחרי יום הוא אישר את כל המסמכים שלי.


אני נולדתי בקולומביה בשנת 1951 וגדלתי כציוני. תמיד הרגשתי שישראל היא עבור היהודים. השיחה שלי אתכם נותנת לי את האמונה שאני כאן עם אבותיי שכולם נמצאים כאן כי כולם רוצים להיות כאן. בקולומביה הלכתי לבית ספר שנקרא תיאודור הרצל. כשהייתי בגיל בר-מצווה, הוריי הודיעו לי שאנחנו נוסעים לאמריקה כך שבגיל 14 הגעתי לאמריקה. במשפחתי יש שישה ילדים ואני הבכיר. הגענו לאמריקה ובאמריקה קיבלתי עבודה במחלקת מכבי האש שם עבדתי 32 שנים, אז יצאתי לפנסיה. כשסיימתי את הלימודים, חבר הקונגרס הכריז עלי כגיבור. כשיצאתי לפנסיה שאלתי את עצמי מה אוכל לעשות בשארית חיי והלכתי לפגוש את בן-עמי במיאמי. אמרתי לו שאני לא רוצה ללכת לגור במקום בו מתגוררים אמריקאים זקנים, אני לא רוצה ללכת לגור בתל-אביב, אני לא רוצה ללכת לגור בירושלים, אלא אני רוצה לגור במקום אחר ושונה. משה בן-עמי אמר לי שאני יכול ללכת לצפון, לכרמיאל. שאלתי אותו אם זה הכרמל, אבל הוא אמר לא, כרמיאל.


אני נמצא בכרמיאל כבר ארבע שנים. הייתי במרכז קליטה במשך 10 חודשים. אני אוהב את ישראל. ציונה, אני אוהב את ציונה. אני מרגיש שאני חלק מישראל. השורשים שלי כאן. הנשמה שלי כאן. אחרי שלושה חודשים במרכז הקליטה, אנשים נראים כבר אחרת והם שמחים. הבניין הזה מהווה את הכניסה הראשית לכרמיאל. זה בניין שכל אחד רואה כשהוא בא לראשונה לכרמיאל. אני מתנדב כאן ועוזר. כשהקטיושות נפלו, קטיושה אחת כמעט נפלה על הבניין ועדיין רואים את הסימנים המעידים על כך. אנחנו היינו כאן ותודה לאל אף אחד לא נפגע.


העיר כרמיאל היא עיר טובה. הקהילה בכרמיאל עזרה מאוד למרכז הקליטה מבחינת ההתארגנות והכלכלה. האנשים שיוצאים ממרכז הקליטה מהווים חלק מהעיר כרמיאל.


מאוד שמחתי כאשר ציונה ביקשה ממני לבוא ולדבר אתכם היום. שאלתי מה אני יכול לומר למשלחת כל כך חשובה, והיא אמרה לי שאדבר מלבי. אמרתי לבוס שלי הבוקר – אני עובד בלהבות הבשן – שאני בא לכאן. מי שעזרה לי לקבל את העבודה הייתה ציונה.


אני בן 50 אבל כשבאתי לישראל, נולדתי מחדש.

יש עולים שעוזבים את העיר אבל באים לכאן. הם יוצאים מכאן אבל שואלים מה יש לנו להציע. אם אנחנו עושים כל מיני אירועים כמו יום הזיכרון, יום השואה, שבועות בפתח עכשיו, ראש השנה וכולי, הם רוצים לבוא ולהשתתף.


כל המשרדים עוזרים, ואני מדברת בעיקר על משרד הקליטה, על משרד החינוך, בוודאי בלי משרדי הממשלה אי אפשר לעשות כלום.


הילדים לא מוותרים לכם והם רוצים שתשמעו שהם גם שרים בעברית.


תודה רבה לכל מי שהיה אתנו.

תודה רבה. התרשמנו מכל הקבוצות ומכל התוכניות. אני משוכנעת יותר ויותר שעולים שמגיעים לארץ צריכים להיות במרכזי קליטה כי הצעדים הראשונים כאן הם קשים מאוד. אני לא אומרת שאחרי חצי שנה שהם יצאו או יקנו דירות, יהיה להם קל אבל כאן הם עוברים את התקופה הראשונה והיא קשה. לוקח זמן להתאקלם במקום חדש. עולה חדש, ולא משנה מהיכן הוא הגיע, מאתיופיה, מברית המועצות או מארצות הברית, הוא אותו עולה חדש. אני אמליץ בחום שעולים חדשים יגיעו למרכזי קליטה כך שלא נצטרך לסגור את מרכזי הקליטה שמטפלים בעולים.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45