הכנסת השבע-עשרה

PAGE
1
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

18.03.2008


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 415

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"א באדר ב' התשס"ח (18.03.2008), בשעה 14:00

תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח-2007

חברי הוועדה: ליה שמטוב – ממלאת מקום היו"ר

גרייב רג'ואן - מנהל מחלקת קופות גמל באגף שוק ההון, משרד האוצר

עו"ד דבורה אליעזר – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד איה דביר – רפרנטית דיני עבודה, משרד המשפטים

מאיר אסרף – נציג לשכת יו"ר הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

מירה וקנין – מכירת איגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

עו"ד יסמין וירט-ליננברג – ההסתדרות הכללית החדשה
עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת

עו"ד סיגל רונן כץ – הלשכה המשפטית, שדולת הנשים בישראל

עו"ד אודליה לוי-אטינגר – לשכת עורכי הדין

עו"ד מיכל חלי – מחלקה למשפט עבודה, התאחדות התעשיינים

שמרית שקד

וילמה מאור

מיטל בר שלום

תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל), התשס"ח-2007

שלום, אני פותחת את ישיבת הוועדה. היום אנחנו מדברים על תקנות עבודת נשים (מועדים וכללים לתשלומים לקופת גמל). אני מבקשת מהיועצת המשפטית להציג את הצעת החוק.

סעיף 7א לחוק עבודת נשים קובע, שכאשר עובדת או עובד ייצאו לחופשת לידה או כאשר עובדת יוצאת לשמירת הריון והיא זכאית לגמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח הלאומי, המעביד ימשיך לשלם לה את התשלומים לקופת הגמל שלה, בתנאי שהעובדת או העובד ממשיכים לשלם את החלק שלהם. כלומר, בחופשת הלידה העובדת ממשיכה לשלם את החלק שלה והמעביד ממשיך לשלם את החלק שלו, והכל לפי תקנות שאמור להתקין משרד התמ"ת. משרד התמ"ת הגיש את התקנות לאישור הוועדה, והן מונחות היום לפנינו.

דבי, הציגי את עמדתכם.

אני אתחיל מהדברים של שמרית. תיקון מס' 24 לחוק, שנחקק בשנת 2004, החליף הסדר שהיה קיים בסעיף 6ז בחוק אז שקבע שהמעביד היה צריך להמשיך את התשלומים להבטחת זכויות הפנסיה של העובד בזמן חופשת הלידה. הסעיף הזה הוחלף לסעיף אחר, סעיף 7א, שקבע שהמעביד לא יצטרך להמשיך ולשלם רק לקופת פנסיה אלא לכל קופות הגמל. בנוסף, לא מדובר רק על מקרה בו העובדת יצאה לחופשת לידה, אלא גם כאשר העובדת זכאית לגמלת שמירת הריון.

התיקון הזה קבע בין השאר, כי התחולה של החוק לגבי תשלומים שלא שולמו לפי סעיף 6ז יחולו רק אחרי חודש וחצי בהם יותקנו התקנות לפי הסעיף החדש. זה נכון שהסעיף נחקק בשנת 2004 והיום אנחנו בשנת 2008. אנחנו הגשנו את התקנות לוועדה כבר בשנת 2005, אבל היו התנגדויות ואנחנו היינו צריכים למשוך את התקנות. לאחר מכן היו התדיינויות עם כל מיני גורמים: ארגוני נשים, ארגוני מעבידים, משרדי ממשלה, כדי להגיע לתקנות מאוזנות.

אני אקדים ואומר, שבימים האחרונים קיבלתי הערות נוספות לתקנות. כמו תמיד, הכל בדקה ה-90. אלה אולי הערות לגופו של עניין, אבל לא יכולנו לפתור אותן תוך 3 ימים. יחד עם זאת, אם לא נגיע לאישור התקנות היום, אני מבקשת מהוועדה שתקבע דיונים תכופים בשבועות הקרובים על מנת שהתקנות האלה יאושרו בקרוב. אנחנו במצב, שתשלומים לעובדות שיוצאות לשמירת הריון, לא משולמים כיוון שסעיף 7א לא בתוקף לגביהן.

התקנות הקודמות קבעו, שעובדת שיוצאת לחופשת לידה תצטרך לשלם את התשלומים שחלים עליה לקופת הגמל תוך 60 מתום חופשת הלידה, ולהביא אישור למעביד על התשלומים האלה. רק אחרי תום חופשת הלידה, המעביד נדרש להגיע לקופה ולשלם את החלק שלו תוך 30 ימים. כלומר, כל התשלומים שלא שולמו לעובדת במהלך חופשת הלידה היו בתקופה של 90 ימים לאחר תום חופשת הלידה. המצב הזה הוא מצב בעייתי. לפי תקנות מס הכנסה מי שחב בהעברת הכספים לקופת הגמל זה המעביד. בנוסף, מכיוון שההסדר הזה יש בו כדי לפגוע בזכויות פנסיוניות של העובדת כמו לנכות ושארים, בהם התקופה של הכיסוי הביטוחי היה רק לשלושה חודשים, ואנו מדברים על שלושה חודשים פלוס עוד שלושה חודשים. על בסיס הדברים האלה אנחנו כתבנו את התיקון הבא. קבענו שהעובדת מעבירה את הכספים למעביד, והמעביד הוא זה שמעביר את כל הכספים לקופה. קבענו, שהעובדת תעביר את הכספים למעביד תוך 60 ימים מיום תחילת ההיעדרות שלה בשל שמירת הריון או חופשת הלידה. למעביד יש 21 ימים לאחר מכן להעביר את הכספים לקופה. למה 21 ימים ולא 30 ימים? כיוון שלא רצינו להגיע לגבול של שלושה חודשים, ולפגוע בזכויות מסוימות של קופות גמל. אני מציעה שנשמע את התגובות של הגורמים השונים, לפני שנעבור להקראת התקנות.

אני רוצה להקדים ולומר, כי אנחנו מדברים פה רק על המעסיקים הפרטיים. במדינה ובמוסדות ציבור זה לא כך. לגבי עובדי מדינה – אם העובדת יוצאת לחופשת הלידה, המעביד ממשיך לשלם לה חודש בחודשו את קופת הגמל. אם היא בשמירת הריון, אותו דבר. הוא מפקיד את הכסף בקופות או שאומרים לה להפקיד דרך בנק יהב או דיסקונט. נותנים לה התראה שהיא צריכה להמשיך ולשלם. כך שאנחנו מוציאים את כל הגופים המוסדיים מחוץ לחוק.

דבי, האם הם עושים את זה כעניין וולונטארי או שהם חייבים לעשות את זה?

לפי חוק עבודת נשים, הם חייבים לעשות את זה.

מה זאת אומרת? כל עוד לא הותקנו תקנות, החוק עוד לא חל.

היא מדברת על חופשת הלידה.

לא, היא אומרת שגם בתקופת שמירת ההיריון המעסיקים הציבוריים חייבים לעשות זאת.

יש הוראות בתקשיר, שמדברות על מה קורה כאשר עובדת או עובד יוצאים לחופשה ללא תשלום. יש הסדרים של המדינה ושל גופים גדולים, אבל התקנות האלה יחולו גם על גופים יותר קטנים שאין להם הסדרים כאלה. הנציגה של המעבידים כרגע בדיון אחר. אנחנו ניסינו ללכת על הכיוון הזה, אבל היו התנגדויות גורפות של המעסיקים לעניין הזה.

צריך להבין שאנחנו מוציאים מהדיון את כל המעסיקים המוסדיים. עכשיו אנחנו מדברים על מעסיקים פרטיים. יש שני סוגים של מעסיקים פרטיים. יש סוג שבאמת מפקיד, ואליו אנחנו מתייחסים. בנוסף, יש סוג שבכלל לא מפריש, וזאת הבעיה המרכזית. נניח שהיא עובדת בחנות והמעביד מעולם לא הפריש לה לקופות גמל או לקופת פנסיה, אין בעיה. בגלל שעשינו את חוק הפנסיה ועכשיו יהיו חייבים להפריש, אנחנו מדברים על כלל המעסיקים הפרטיים.

ישנן שתי הצעות. אנחנו תומכים בהצעה האופטימאלית, שהמעביד יפריש גם את חלקו וגם את חלקה של העובדת, כאשר בשלב מסוים זה יקוזז או בפיצויי פיטורין או בהמשך העבודה. אם ההצעה הזו לא תתקבל, ישנה הצעת פשרה אחרת.

אני רוצה לדייק. החוק חל על כולם, גם על המגזר הציבורי וגם על המגזר הפרטי והוא זה שיחייב את כולם.

החוק חל על כולם, אבל המגזר הפרטי לא מקיים אותו.

יכול להיות שישנם הסדרים הסכמיים שחלים בצדו. מה זאת אומרת הוא לא מחייב? הוא מחייב את המגזר הציבורי. אנחנו כן מדברים על המגזר הציבורי, כי החוק כן מדבר על המגזר הציבורי.

בהחלט. אני אמרתי משהו אחר. אני אמרתי שהחוק חל על כולם, אבל המגזר הפרטי לא מקיים אותו.

את מדברת על התקנות הקודמות.

כן. אני אומרת, שאם בתקנות הקודמות הוא לא פעל, אז למה שהוא יפעל עכשיו.

את אומרת שהוא צריך להפריש גם בשבילה, ואחר כך זה יקוזז.

זו ההצעה האופטימאלית.

בתקופת העבודה המעביד משלם את החלק שלו, והוא לוקח את החלק של העובדת מהשכר שלה. בחופשת הלידה העובדת מקבלת מהמוסד לביטוח הלאומי דמי לידה, אבל היא לא מקבלת משכורת ולכן אין לו ממה לקחת את החלק שלה. השאלה היא, מי ישלם את החלק של העובדת. ההצעה של מאירה, היא שהמעביד ישלם גם את החלק שלו וגם את החלק של העובדת, וכאשר העובדת תחזור למקום העבודה הוא יתקזז איתה על הכספים שהוא שילם בשבילה.

ההצעה השנייה, היא שזה יהיה כמו במשק הציבורי, בממשלה. המעביד ממשיך לשלם כל חודש, והיא ממשיכה לשלם מכספה.

זאת ההצעה שיש בתקנות.

ההצעה בתקנות מדברת על 60 יום. אנחנו מדברים על 30 יום.

אז בעצם את דורשת יותר ממה שדבי הציעה. דבי אמרה שיהיו לה 60 יום, ואת אומרת שהיא תהיה חייבת כל 30 יום.

זה לא משנה. זה טכני. לא אכפת לי לתת לה יותר זמן. אני לא רוצה שזכויותיה של העובדת ייפגעו. הרי אחרי 90 יום אין לה המשכיות.

מאירה, האם יש משהו שאת מתנגדת לו בתקנות?

לא. אם המצב האופטימאלי לא יתקבל, אני תומכת בתקנות.

קודם כל, אנחנו מברכים את דבי על התקנות. חיכינו וחיכינו, ואנחנו שמחים שהן הגיעו. אני מצטרפת לדעתה של עמיתתי בעניין הזה של החובה של מי תהיה להפריש גם את חלקה של העובדת. אנו מדברים על אישה שיצאה לחופשת לידה. לפי התקנות, כל חודשיים היא תצטרך להפריש את חלקה לעבודה. יש לנו חשש, שנשים רבות, בתוקף היותן אמהות חדשות, תשכחנה להפריש את הכסף.

זה בטוח.

לפי התקנות, אם היא לא מפרישה את הכסף, אז גם המעביד לא מפריש את הכסף. אם שלושה חודשים לא יופרשו הכספים, היא תיפגע מכך באופן פנסיוני. ההצעה שלנו, היא שהמעביד יפריש את החלק שלו ואת החלק שלה חודש בחודשו, ובסופו של דבר הוא יתקזז איתה על הסכומים שהוא הפריש. תמיד בסיום יחסי עובד-מעביד יש קיזוז של ימי חופשה או ימי מחלה, או פיצויי פיטורין שצריך לפדות. במקרה הכי גרוע, יש לו תביעת חוב כלפיה. האופציה השנייה היא שנשים תשכחנה, המעביד לא יפריש והן לא תפרשנה, יעברו שלושה חודשים ותהיה פה פגיעה.

אם האפשרות הזו לא מתקבלת, יש שני מנגנונים אחרים. מנגנון אחד יחייב את המעביד בחוק, למסור הודעה לעובדת שהיא צריכה להפריש כספים. עם יציאתה לחופשת הלידה תצא אליה הודעה, כי לפי החוק היא חייבת תוך 60 יום להפריש את חלקה. אנו מדברים על איזשהו מנגנון תזכורת, שיהיה מוטל על המעביד להזכיר לה את העניין הזה.

האפשרות השלישית היא, שבכל מקרה המעביד מפריש את חלקו חודש בחודשו כדי שהרצף לא ייפגע. אם האישה לא הפרישה את חלקה זה כואב, אבל לפחות הרצף לא נפגע לחלוטין.

צריך לבדוק את זה מבחינת קרנות הפנסיה.

אני מצטרפת לבקשה של דבי, שככל שהתקנות לא יאושרו היום ייעשה כל מאמץ להתקין אותן בהקדם האפשרי, כי בינתיים לגבי קבוצה מאוד גדולה של נשים לא חלה חובה של המעבידים להפריש בגינן. לגבי הפתרון המוצע, אנחנו סבורים, לאור כל ההצעות, שכדאי לשקול מחדש את ההסדר. ההסדר הזה אומנם פותר את הבעיה במידה רבה, אבל אנחנו כן חושבים שאולי אפשר להגיע לנוסח טוב יותר.

אחד הדברים שמטרידים אותנו, הוא שנשים רבים לא יידעו להשתמש בצורה היעילה ביותר במנגנון הזה. בייחוד בנסיבות של חופשת לידה, אני לא בטוחה כמה נשים יתנו דעתן דווקא להיבט של שמירת זכויותיהן הפנסיוניות. במצב כזה עלולה להיווצר בעיה של פגיעה ברצף ההפרשות, שהיא בעיה חמורה מאוד.

לגבי הסדרים פנסיונים בכלל, הגישה היא פטרנליסטית יותר. אנחנו חושבים שזה באמת נותן ביטוי לעובדה, שאנשים בגיל הזה פחות נותנים דעתם לשאלות של זכאויות במצבי קצה, בתקופת הזקנה או כאשר יש אירועים לא צפויים ומזיקים.

לגבי המעסיקים, שהם מאוד חסרים בדיון הזה ועמדתם מאוד חשובה, אנו סבורים שאפשר לחשוב על נוסח שמעגן את זכות הקיזוז במפורש, כדי שהמעסיק לא יקבל על עצמו אחריות וסיכונים גדולים מדי.

האם חשבת על נוסח?

כרגע אין לי נוסח מוצע, אבל אני בטוחה שתוך ימים ספורים אפשר לגבש נוסח ולהביא אותו למעבידים. כבר היום בחוק הגנת השכר ישנו מנגנון של קיזוז, בסעיף 25, המאפשר קיזוז משכר העבודה האחרון של חובות של נשים למעבידים. אפשר לעגן את זה כהסדר פרטני בתוך התקנות האלה. זה נושא שהוא בר פתרון. המקרים המאוד שוליים בהם למעסיק לא תהיה דרך להתקזז, הם המקרים של שמירת הריון של עובדת שעבדה בין חצי שנה לשנה ועדיין לא קמה לה הזכות לפיצויי פיטורין. בכל יתר המקרים ניתן יהיה לקזז או מפיצויי הפיטורין, או משכרה הראשון של העובדת לאחר חופשת הלידה.

כמה זמן אתם צריכים?

אני רוצה שהוועדה תקצה לנו זמן קצר של שבוע. אם לא נעשה מעשה עכשיו, נמשיך עם המצב הקיים, שבו סעיף 7א לא בתוקף. אנחנו הגענו לנוסח מאוזן בין העמדות השונות שקיבלנו. עכשיו יש תהיות גם למשרדים ממשלתיים וגם לארגוני הנשים.

אבל מאירה אמרה שהיא תומכת בנוסח.

קיבלנו היום בבוקר גם את עמדת ההסתדרות, שמתנגדת לנוסח הזה. אני העברתי לכולם את הנוסח בחודש אוגוסט. אני מבינה, שאנחנו מנסים להגיע להסדר הכי טוב שאפשר. כדי שהמעסיקים לא ירגישו שהם הולכים לקראת משהו שהם לא יכולים לעמוד בו, תוך שבוע נוכל לגבש עמדה סופית לגבי כל מיני דברים שיועלו כאן גם על ידי משרד האוצר.

מהי עמדת המעסיקים?

אני אעדכן אותה בינתיים.

אנחנו בעד התקנות, אבל יש בעיה בניסוח. נוצרת אי בהירות. צריך לזכור, שהחובה בסעיף 7א מוטלת על המעסיק. כאן הועבר הנטל על העובדת. נשאלת השאלה, מה דינם של עובדים שהעבירו תשלומים למעסיק באיחור, לאחר 60 ימים. התקנות האלה לא דנות בסוגיה הזו. בעצם, יכול להשתמע שהעובדת או העובד איבדו את הזכות שלהם להפריש. זה דבר שאסור שיהיה ניתן לפירוש. צריך להבהיר, שגם אם יש איחור עדיין הזכות מוקנית מכוח סעיף 7א, והיא לא בטלה בגלל האיחור.

בנוסף, חופשת הלידה היא בת 84 ימים. נניח שמעביד הפקיד את הכספים כמו שנדרש בזמן, מה קורה עם יתרת הסכום של ה-24 ימים שלאחר ה-60 ימים? מתי מפקידים אותו? גם בזה התקנות לא דנות.

ייתכן שהנושא הזה בעייתי בנוסח, אבל במהות התכוונו שכל חודשיים העובדת מביאה את חלקה למעביד, ואם היא ממשיכה להיעדר היא צריכה להביא את הסכום לגבי החודשיים הבאים. אנחנו לא יודעים מה תהיה תקופת היעדרותה, חודש או עד סוף חופשת הלידה. דיברנו על חודשיים מההפקדה האחרונה, שמתחילה עד חודשיים מהיום בו היא מתחילה להיעדר.

צריך להסדיר את הנושא הזה, כי זה לא ברור.

אני מבינה שיש קושי עם הנוסח.

זה קושי שיכול להתפרש לא נכון על ידי מעסיקים, ויכול להיות מנוצל לרעה ואף להחמיר את המצב שהיה לפני התקנות. מעבר לזה, אנו מצטרפים לעמדה של שדולת הנשים, שאם לא משיגים את המצב בו המעסיקים הם אלה שיפקידו את הכספים, אז שעל המעסיקים תוטל חובה תוך 10 ימים להודיע לעובדת מתי עליה להפריש. אני רוצה לציין, שלפי הדין עובדת שעבדה מעל 12 חודשים, יש לה אפשרות להארכה עד 5 חודשים. כלומר, לגבי עובדים שעבדו מעל שנה הנושא של השלושה חודשים הוא פחות קריטי.

על חל"ת לא מפרישים.

אבל אם היא עבדה מעל 12 חודשים, אז יכולים להאריך לה את תקופת ההפרשות. זה משהו שהרבה לא יודעים, ואז יש לחץ על התקופה של שלושה חודשים.

גם אם זה בסוף שנה?

בעניין הזה ההקשר היחידי, זו הטבת המס שהמעביד מקבל, גם אם זה באמצע שנה. אם היא עבדה מעל 12 חודשים, אפשר להאריך את הרציפות עד 5 חודשים.

האם גם מפרישים לקרן הפנסיה בהתאם להסכם?

לא, אפשר להפריש רטרו-אקטיבית יותר זמן.

אני אתן את העמדה של אגף שוק ההון בכובע של גוף המפקח על הגופים המוסדיים, על קופות הגמל וקרנות הפנסיה, שאמורים לקבל את הכספים. לפי תקנות מס הכנסה ההפרשות במעמד שכיר חייבות להתקבל בהפרשות חודשיות שוטפות. אלה הכללים שמחייבים את קופות הגמל לקבל כספים מעמית שכיר. לבוא ולהגיד, שייקח 4-5 חודשים להפריש, זה נוגד את התקנה שמסדירה את כל ההפרשות השוטפות של גוף מוסדי של קופת גמל. צריך גם להתייחס לנקודה השנייה, שזה הטבות המס כתוצאה מתקופה שכוללת מעבר בין שנות מס. אז יש בעיה להפריש רטרו-אקטיבית ולקבל את הטבות המס גם על החלק של המעסיק, במיוחד שהוא הופרש לא בגין אותה שנת מס. כל פעם שאנחנו מאריכים את התקופה זה יוצר בעיות, הן מהצד של הכללים החלים על קופות הגמל והן מהצד של הטבות המס שהמעסיק או העובד זכאים להן.

אני חושב, שדרך המלך היא שההפרשות ימשיכו להיות שוטפות, ושהמעסיקים והעובדים יתקזזו ביניהם. זה נשמע לי הכי נכון והכי הגיוני. כל עוד שיש פיגור בהפקדות לקופות הגמל, היא צריכה לשאול ולחשב ריבית פיגורים. לפי החוק, המעסיק חייב להעביר את הכסף תוך תקופת זמן מסוימת, ואם הוא לא העביר זאת הוא צריך לצרף ריבית פיגורים וכל מיני קנסות. אנחנו נכנסים למסלול, שאולי אנחנו לא רוצים להיכנס אליו. דרך המלך, היא שההפרשות השוטפות ימשיכו לחול, והעובד והמעביד יתקזזו. יכול להיות שבמקרה קצה נכון שהמעסיק לא יכול לקבל את חוב שהעובד חייב לו, אבל ברוב המקרים ניתן להתקזז.

ההצעה השנייה מדברת על כך שצריך לשלוח הודעה לאישה, והיא תלך ותפקיד את הכסף. יכול להיות שבמקרים מסוימים היא לא תעשה את זה, וצריך להבין מהן ההשלכות של מקרה כזה, במיוחד אחרי תקופה של שלושה חודשים בהם היא יכולה לאבד את הכיסויים הביטוחיים שלה. אם היא בקרן פנסיה וחס וחלילה קורה לה משהו והיא נפטרת, יש פנסיה לשארים. העובדת הזו לא תהיה זכאית לזה. יכול להיות שזו הצעה מצוינת על הנייר, אבל צריך לבדוק האם היא ישימה. אם לא, צריך להבין מהן ההשלכות של התקנות האלה.

אנחנו חושבים שלשלוח עבודה ליולדת, זה לא דבר נכון. צריך להיות רצף. המעסיק הוא זה שצריך לשלם, ואם בגלל איזה מקרה העובדת לא תוכל לעבוד הוא יוכל לקזז את זה מהסכומים שמגיעים לה.

אני לא מדבר בכלל על האופציה של הודעה. הודעה יוצרת כאן פתח למקרים שאנו לא רוצים להיתקל בהם. דבר נוסף, שהוא מרכיב משלים לכל הבעיות פנסיה שצצות כאן, היא שאין לו שיניים. בכל ועדות הכנסת אנו שומעים, שאין שיניים לצו ההרחבה. אולי כדאי לתת על זה את הדעת ולקבוע בחוק, שבית הדין לעבודה יהיה חייב לתת את הדעת על שיקום זכויותיו של אדם שנפגעה הפנסיה שלו. אז אותו סכום ענק שהמעסיק יחויב לשלם, יהיה תמריץ לשלם בזמן וכראוי לאותו עובד.

לנוסח התקנות כפי שהועברו אלינו אנחנו הסכמנו, למעט זה שהסכום שהמעביד מפריש יהיה ביחד עם הסכום של העובדת. לפני הישיבה ביקשו לשנות את זה, כך שהמעביד ישלם גם את הסכום של העובדת. לכך אנחנו מתנגדים. לגבי ההצעות שהועלו פה, אנו נצטרך לדון. אנחנו נצטרך לגבש עמדה לגבי כל ההצעות.

נניח שהוועדה תחליט לעשות הבחנה בין עובדת שנמצאת בחופשת לידה, שאז מדובר בתקופות קצרות יותר, לבין שמירת הריון שזו תקופה מאוד ארוכה. האם את חושבת שתוכלו להבחין בין שני המקרים?

אני אצטרך לברר את העמדה שלנו.

לגבי המס יש בעייתיות בלי קשר לשלושה חודשים. גם אם עובדת יולדת ויוצאת לחופשת לידה בסוף השנה, כבר נוצרת בעיה. השאלה היא, איך אפשר לטפל בזה.

חודש בחודשו.

רשות המסים התירה, שהפרשות בגין חודש דצמבר, ניתן להפקיד גם בחודש ינואר.

אבל כאשר מטילים חודש בחודשו על העובדת, המצב הוא עוד יותר גרוע.

לא, המטרה היא קיזוז.

אבל השאלה היא, האם נגיע להסכמה עם המעסיקים. אם לא נגיע להסכמה עם המעסיקים, עדיין יש בעיה עם המס. להטיל את זה כל חודש על העובדת, זה לא ריאלי.

אני רואה שאנחנו לא סגורים על נוסח סופי, למרות שכאשר השר העביר את התקנות לוועדה, לא היו התנגדויות הנראות לעין. אני שוב מבקשת מהוועדה, שיתקיים דיון בהקדם בתקנות על מנת שהן יאושרו. הן תקנות חשובות. אנחנו במצב שבו, הזכות הקבועה בחוק עבודת נשים לא קיימת. אני מבקשת מהוועדה, לקיים דיון כמה שיותר מהר. אנחנו ננסה תוך כדי לעשות את שיעורי הבית, כדי שנגיע לנוסח מוסכם על כמה שיותר גורמים.

אנחנו נקבל את הסיכום של דבי, ונדון על הנושא עם הנוסח החדש תוך שבוע. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00