PAGE
16
הועדה לזכויות הילד
18.3.2008

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 74

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, יא' אדר ב' תשס"ח (18.3.2008), שעה 13:30

הקמת מועצה ציבורית להורים

חברי הוועדה: נאדיה - חילו היו"ר



אבישי ברוורמן

מיכאל מלכיאור

רינה כהן

מנהלת המחלקה להורים ומשפחה, משרד החינוך

ד"ר יהודית דנילוב
מפקחת במנהל הפדגוגי, משרד החינוך

מיכאל קיפניס

רכז ארצי תחום הורות ומשפחה, משרד החינוך

הדס פילצר

מדריכה ארצית, שפ"י, משרד החינוך

דליה הופשטטר
מלווה של המרכז להורים ומשפחה בחברה הערבית, משרד החינוך

טובה בש

המחלקה להורים ומשפחה, משרד החינוך

רנה טוקר

המח' להורים משפחה וקהילה, אגף למבוגרים, משרד החינוך

רפ"ק שושי אדלשטיין
קצינת מניעה ושותפויות, אגף קהילה ושאב"ז משטרת ישראל

מירה חונוביץ

אחות מפקחת ארצית, משרד הבריאות

אסנת לבנדה

אוניברסיטת תל אביב, חברת צוות ההקמה

אסנת הראל

מנהלת מכון אדלר

אילת דוטיש

מנהלת פיתוח אקדמי, מכון אדלר

יהודית יבנאי

מנהלת הורים ולומדים, ביה"ה למיומנויות הוריות

חליאלה חוסיין

חבר ארגון הורים, חבר מהות, גזבר מכללת מרכז הגליל

רעד'ה מסאלחה
מנהלת מרכז ארצי להורים, משפחה והקהילה בחברה הערבית

גיטה לויפר
המרכז הארצי הרב תחומי להורים ומשפחה בקהילה החרדית.

יהודה סקר

חבר וועד, ארגון הורים ארצי


עו"ד יצחק ברקוביץ
ארגון ההורים הארצי,

אביסרור מקס

מנהל מח' חינוך, גני תקווה

מרים מנצור אביגדורי
בית הספר קהילתי, החברה למתנ"סים

ליליאן ללום

ננהלת אגף הורים ומשפחה, עיריית ראשון לציון

עו"ד איתן גרוני

סגן מנהל הרשות, הרשות הלאומית למלחמה וסמים

עו"ד יצחק ברקוביץ
ארגון ההורים הארצי

אתי בנימין

ארגון ההורים האצי

דודי פליסר

יו"ר הורים עירוני, רחובות

פנינה צ'ציק

סגו יו"ר ועד הורים ראשון לציון

ציר זילברשרום

מחנכת ומנחת הורים בבית חנה, חב"ד

גלי שוורץ

מנהלת מקום להורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים

עדה ליפציגר

מנהלת מרכז להורות, אשדוד

עפרה בן מאיר

המועצה הלאומית לשלום הילד

שלומית ביסמונובסקי
יו"ר ארגון גני הילדים הפרטיים

מרים גנץ

ארגון גני הילדים הפרטיים

שרה גילרוביץ

ארגון גני הילדים הפרטיים

נטע ליפשיץ

ארגון גני הילדים

רחל סעדה

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
הקמת מועצה ציבורית להורים

צהריים טובים לכולם, אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המאוד מיוחדת היום, גם מבחינתי זו לא עוד ישיבה של הוועדה לזכויות הילד, אני גם מברכת את חברי יושב ראש וועדת החינוך הרב מיכאל מלכיאור שמצטרף לישיבה החשובה הזאת. בעיניי זו אחת הישיבות, מבחינת התוכן והאוכלוסיה, החשובה ביותר, ואני אומר למה, הנושא של הקמת מועצה ציבורית להורים זה מהאתגרים החשובים ביותר, לא רק העכשוויים אלא גם העתידיים, כולנו יודעים את משקלם של ההורים בתוך תהליך הסוציאליזציה והחינוך של הילד, השפעתם ותפקידם, לא הייתי אומרת שהתפקיד הזה מתבצע על הצד הטוב ביותר, אבל ברור שאנחנו אמורים לחזק ולגבות את התפקיד הזה ולתת לו עוצמה לא רק מקומית, הורית, חינוכית, ואזרחית אלא לתת לו גם עוצמה ציבורית וחברתית. כולנו עדים בתקופה האחרונה גם לתופעות שליליות שקורות בחברה בקרב ילדים וצעירים, שבעיניי הצד השני של המטבע זה הוא בעצם חיזוק המערכת המשפחתית-ההורית והצבתם במרכז המעגל והעשייה, גם מבחינת קבלת החלטות וגם מבחינת המעורבות.

הרבה מסגרות בחברה דנות היום ומדברות בשם הילדים, אנחנו עדים גם לפעילות של עמותות, אני מברכת על כל פעילות על כל עמותה, שבדרך כלל עוסקות בשוליים ובתופעות היותר קשות בנושא של הקורבנות של הילדים, ואני מברכת אותם ואני חושבת שמקומם חשוב. אנחנו עדים לגורמים מקצועיים שונים, ופה כשאנחנו מדברים על ילדים יש ריבוי משרדים, החל ממשרד החינוך, משרד הרווחה והשירותיים הציבוריים, משרד התעשייה, מסחר ותעסוקה מתעסק גם בנושא הזה ועוד משרדים נוספים, ההתעסקות היא גם במישור הקומי וגם במישור הארצי, אבל דברו של הילד, או אמירתו או קולו, לא נשמע מספיק.

בשביתה האחרונה שהיתה בנושא החינוך, שביתת המורים שהיתה, היו המון דיונים בוועדת החינוך, ואני מברכת את יושב ראש הוועדה שהוביל את הנושא הזה בצורה מאוד מקצועית, אבל הוועדה הזאת קיימה דיון אחד, שבעיניי מבחינת חשיבותו מאוד נחוץ, ואני הייתי אף אומרת שהוא חשוב יותר מכל הדיונים שהיו על השכר ונושא המורים, באמצע השביתה בחרתי לקיים דיון עם נציגי התלמידים בלבד, נציגות ארצית לשמיעת קולם של התלמידים והשלכת השביתה עליהם כדי לשמוע מפיהם ובלשונם, גם הורים השתתפו, כי הפן הזה הוא פן מאוד חשוב בעיניי, הוא לא פן שנופל מבחינת המשקל שלו ומוסריותו, מההסכמים ומקולם של ההורים לגבי הסכמים ותנאים וכל השאר, אבל הקול הנוסף של הילד, הוריו ומשפחתו הוא קול, על פי תפיסתי, שצריך להישמע יותר גבוה בחברה שלנו, זה קול שאמור היום להוביל, אפילו באמירות של חקיקה מסוימת, אני רואה בכם זרוע מאוד אפקטיבית ומרכזית בהשתתפותכם במהלכים המתרחשים היום, ביוזמות, רעיונות ליוזמה, וכן יוזמות לפעילות גם המקצועית וגם החקיקתית וגם הפרלמנטרית וגם האזרחית.

לדעתי במדינה נאורה, משקל הפרט נעשה הרבה יותר רציני, לא ניתן להתעלם ולהחריג את נושא הפרט והאזרח הקטן, את הילד ואת ההורים, זה אמור להיות תהליך מקביל וככל שהמערכות המקצועיות הציבוריות מתעצמות, והן מתעצמות, כלומר במישור המקצועי, בנושא פרויקטים, הפרטות למיניהם, עמותות למינהים, אני רואה בכם מערכת נוספת מקבילה שאמורה גם להיות ולהתעצם כדי להוות מקבילה למערכות הנוספות, לצערי עד היום זה לא קרה, אנחנו ראינו דהירה של מנגנונים מקצועיים, חברתיים וציבוריים שמדברים בשם הילדים, הם אמורים לייצג אותו ואת טובתו ומצד שני היה חסר בזירה הרחבה הזאת עוצמה נוספת של הורים ושל ילדים.

בנימה מאוד אישית, הרקע שלי הוא רקע של עבודה סוציאלית טיפולית מקצועית, הרבה שנים בתחום הילדים והנוער כאחת המתמחות והמקצועיות בעניין, מחקר שאני ערכתי בזמנו, נושא התיזה עוד כשהייתי קצינת מבחן לנוער וחוקרת ילדים, זה היה בדיוק החלק של הפיקוח ההורי ומשקלם של ההורים בנושא הקונטרול וההשפעה על חייו, על שוליות, על העצמה ועל התפתחות. אני לא אחזור היום על כל התוצאות, וכל מה שגילנו במחקר הזה, אבל אני רוצה לומר דבר אחד, ברור מעל כל ספק, שהמשקל של ההורים, אני מדברת על משקלם של ההורים מגיל מאוד, מאוד צעיר, אני מברכת את חבר הכנסת הפרופסור אבישי ברוורמן.

אני הגעתי כהורה גאה, הורה מודאג לילדים בני 13.5. ו- 15.5.

הימצאותך כאן חבר הכנסת אבישי ברוורמן היא מעבר להיותך חבר כנסת, אין אחד שאינו יודע את משקלך במערכות חינוכיות בעבר, בהווה ובעתיד, כולנו הורים וזה בעצם המכנה המשותף וכולנו אמורים להיות מאוד מודאגים למה שקורה היום, אני לא מדברת רק על דאגות ואני לא מדברת רק על הגנה, תבינו אותי באופן מאוד ברור, החלק ההגנתי, המעטפת ההגנתית מאוד חשובה אבל גם מדברת על הקצה השני של העוצמה, אנחנו כהורים, אנחנו ואני מכלילה את עצמי וגם את חברי הכנסת שנמצאים פה, כי אנחנו יחד, אנחנו שייכים לאותו מעגל ואני מרשה לעצמי לומר באמירה קולקטיבית שזה אנחנו, אני חושבת שאנחנו אמורים להוביל גם את הקצה השני של העצמת ילדים, הצד החזק, הצד היפה, הצד הטוב והצד האיכותי וגם זה חשוב לא פחות מהזוית החריגה ומהילדים החריגים ששם התפקיד שלנו, מבחינת האחריות החברתית לשמש גם לחלק הזה, לצרכים מיוחדים והורים לילדים עם צרכים מיוחדים גם לשמש להם פה וגם אוזן וגם הכל.

אני חוזרת ומברכת על היוזמה הזאת, היא מאוד חשובה ואני מצפה שבעתיד הוועדה הזאת, וועדת זכויות הילד תהיה פתוחה גם למועצה הזאת, לנוכחות, להשתתפות בדיונים ואני בטוחה גם שוועדות אחרות שעניינם נוגע לילדים כמו וועדת החינוך, וועדת הרווחה ילכו באותה הדרך של פתיחת דלתות ולראות בכם קולגות ופרטנרים לאותה המטרה שאמורה להוביל את כולנו.

לעשייה יש כוח על הכל, אני מודה לכל הצוות, לכל האנשים, לכל ההורים שנמצאים פה וגם לאלה שאינם נמצאים אבל היו שותפים, ואתם מכירים אותם יותר טוב מאיתנו, הורות בתפיסה שלי זה שני הורים גם אם יש לנו משפחות חד הוריות, אבל גם זו הורות בעיניי, ואני בהחלט רואה גם בצלע של ההורה והאב צלע מרכזית וחשובה.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחברי, חבר הכנסת מיכאל מלכיאור יושב ראש וועדת החינוך והתרבות והספורט שגם כיהן כיושב ראש וועדת זכויות הילד בעבר, הוא פרטנר ושותף לחקיקות רבות שעניינם הוא ילדים. בבקשה.

תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו, אני לא מדבר רק כיושב ראש וועדת החינוך, התרבות והספורט אלא גם כחבר בוועדה לזכויות הילד, כפוף למנהיגותה של חברת הכנסת נאדיה חילו שאני מאוד שמח להיות כפוף למנהיגות הזאת בודאי בזכויות הילד ובודאי גם בנושאים אחרים, אני רוצה לשבח אותה על כך שהיא מכנסת את הישיבה החגיגית הזאת בנושא הקמת מועצה ציבורית להורים בישראל, אני מצטער שנודע לי על כך בזמן די מאוחר כך שאני ברחתי מישיבה אחת ואני חייב להיות בעוד כמה דקות בישיבה אחרת, אחרת הייתי נשאר, אני לא אוהב להיות בין חברי הכנסת שנכנסים ויוצאים מישיבות ולא שומעים ולא לומדים, אבל זאת המציאות שלי כרגע ואני שמח בכל זאת להיות פה.

אני מבקש לומר דבר אחד, אנחנו מגיעים 60 שנה אחרי קום המדינה, מגיעים לכמה שאלות מרכזיות מאוד, בכל התוכן של היותנו פה, עד עכשיו טיפלנו בעיקר במסגרת החיצונית של הישרדות ושל קיום, בטחון, מלחמה, שלום, בתקופה של הקמת המדינה היה ברור שללא תוכן לא יהיה גם בטחון ולא תהיה משמעות להיותנו פה, אבל זה נשכח עם הזמן, במיוחד קרה משהו בשנת ,1977 מפנה מאוד משמעותי מבחינה מחשבתית, בהובלת הדברים, לא ניכנס לשאלות פוליטיות, אבל היה לזה חיבור, בשנים האחרונות בצורה מאוד חזקה המשפחות והילדים הועזבו מאחור, אני זוכר שבשנת 2001 שהתרעתי שנגיע לכך ששליש מהילדים בישראל יגיע לתחת קו העוני, בקצב הקיצוצים שאז התחילו בהם, ושהם קיבלו רק העצמה משנת 2003 שאז התחילו בצורה כבדה, כולם הגיבו ואמרו הוא סתם צובע את כל הדברים בשחור, הוא מגזים, וכשעכשיו הגיענו לכמעט 36%, עברנו כבר את השליש, אני לא חלמתי שנגיע עד כדי כך, זה סיוטים, וזה לא בגלל שזה לא נושא חשוב, לא על הנושא של ילדים וחינוך הולכים לבחירות, הולכים לבחירות על מלחמה ושלום ובטחון, לא מביאים לא בטחון ולא שלום, אבל זה סיפור אחר ולא לחדר הזה. באיזה שלב אנחנו נצטרך להחזיר את הנושא המרכזי של היותנו פה, נושא המשפחה, החינוך, הילדים למרכזיות המחשבה אם אנחנו רוצים שעוד יהיה לנו עתיד פה.

בתוך ההתגבשות הזאת המצב של ההורים היה הכי חלש, הייצוב של השנים האחרונות, על אף שהיו נציגים, וכמה מהם אף יושבים בחדר הזה, יושבת פה אתי בנימין שהיא פעילה, משתתפת ותורמת ויהודה סקר ועוד כמה נציגים, אבל בגדול הקול של ההורים נדם בשנים האחרונות, גם בגלל כל מיני דברים שהיו עם ארגוני הורים וכדומה, מה שקורה כתוצאה מכך בחינוך, ספציפית, אני לא רוצה לדבר על מכלול בעיות החינוך במדינת ישראל, אבל ספציפית יש איזונים ובלי האיזונים האלה אי אפשר להגיע לפתרון, ואז זה הופך להיות עניין כוחני, אם זה מורים מול ילדים, באווירה הכוחנית של החברה הישראלית אנחנו מגיעים לתוצאות מאוד רעות ושלב הביניים שמשלים את התמונה הוא הורים שמשלימים את המשולש הקדוש, אם אפשר לקרוא לזה ככה גם כאן, נאדיה חילו היא היושבת ראש אז אפשר לדבר על משולש קדוש, המשולש בין המורים הורים והילדים, יש משהו שנשבר שם, אם רוצים להגיע לפתרון של הבעיות החינוך, גם בנושאים האחרים, רווחה ועוד, אבל בבעיות החינוך הבסיסיות ניתן לעשות את זה רק אם יש קהילת בית ספר, קהילה שתכלול את המורים והנהלה, וזה הילדים וזה הילדים, זו קהילת בית הספר שיחד ובלי כוחנות של זה מול זה אלא ביחד הם מרימים את האתגרים שהחינוך מציב ואת כל הגזרות הרעות שבאות, אני לא רוצה לומר מאיפה, כי אז אני אסתכסך עם שרת החינוך וזה לא טוב כי אנחנו רוצים לעבוד ביחד, ככה אפשר לפתור, רק אם הקהילה לוקחת על עצמה את האתגר של מכלול הרמת החינוך, ובשותפות, בהסכמות, באמנות, בהידברות ולא בכוחנות של זה מול זה, מבלי זה, זה יסוד לכל רפורמה אמיתית בחינוך.

אני רוצה לברך, אני אשמח מאוד וכפי שנאדיה חילו כבר נדבה את השתתפותי, אגב אני רוצה לומר משהו בנושא האבות, כי הלכתם קצת על זה, חשוב לי מאוד להדגיש כי הורות זה תפקיד של שני הורים, אני רואה גם מסביב לשולחן הזה משקל יתר, אני כמובן שמח על כל אמא, אבל הורות זו אחריות של האבא ושל האמא, ויש מספיק עבודה להורה היום, מספיק עבודה בשביל שניים לפחות, ולכן אני מאוד מאוד רוצה לעודד את אבות ישראל להצטרף לאמהות שכבר מובילות את הדרך, וטוב שכך, אני מאוד רוצה להצטרף ולומר זו הורות מהיום הראשון, מהיום הראשון אחריות משותפת של אבא ואמא ואנחנו רוצים לעודד גם את הפן הזה של שוויוניות, וזה גם יאפשר שוויוניות יתר, אנחנו יושבים פה בחדר של הוועדה לזכויות האישה, ואם יש חלוקה גם בעול וגם בשמחה של גידול הילדים ושל תפקידי ההורות מול בית הספר או מול כל גורם אחר אז ישנה אפשרות לשוויוניות גם בתפקידים הציבוריים והדברים האחרים שבדרך כלל, כרגע הם מוטלים על Superwomen כפי שאני קורא להן, נשים שמסוגלות הכל, הכל, הכל מכל לעשות אבל אי אפשר לצפות ככה מכל אחת ואחת.

אני מודה לכם על היוזמה, אני אצפה מאוד לשותפות עם וועדת החינוך, לא צריך להגיד שהמועצה מוזמנת באופן קבוע בכל דבר ועניין ואם אתם רוצים גם לעלות נושאים, הלחץ עצום כי המצוקה היא כל כך גדולה, אנחנו הכפלנו את מספר הישיבות של וועדת החינוך, היום עברנו את 400 הישיבות שזה למעלה מכפול ממה שהיה באיזו תקופה מקבילה, ואנחנו מרגישים שאנחנו לא מספיקים, אבל חשובה לי מאוד השותפות הזאת וזה חסר לי מאוד על אף החוליות שנמצאות, ואני משבח אותם מאוד, חסר לי מאוד, אי אפשר להגיע לדברים אם זה לא באמצעות הידברות משותפת של כלל הקהילה החינוכית בישראל. תודה.

אני מודה לך חבר הכנסת הרב מיכאל מלכיאור גם על הנכונות וגם על הדברים המאוד מקצועיים ואני רוצה להעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת אבישי ברוורמן, כפי שהוא אמר הוא גם איש מקצוע אבל הוא גם אב.

אני נכנסתי לכאן רק כדי להזדהות כי אני צריך להתראיין, אני פרופסור לכלכה, על הנושאים הכלכליים.

אני מבקש לומר שלושה דברים, ראשית אני מחזק את נאדיה חילו, דבריו של ידידי הרב מיכאל מלכיאור, אני אומר לכם את האמת אני התעסקתי כ- 30 שנה בעשייה, 14 שנה עבדתי בפיתוח כלכלי ברחבי העולם, 15 שנה באוניברסיטה ובבית הזה אני שנה וחצי, אני שואל את עצמי שאלה מאוד פשוטה, איך זה שבמטר מרובע של המדינה יש יותר צעירים, מבוגרים מוכשרים והגונים מרוב המדינות, איך זה שרמת החינוך שלו הכי נמוכה במערב? שכר המורים והסטטוס שלהם הכי נמוך והכי ירוד, איך זה שהיא המדינה הכי עניה במערב, האי שוויונית במערב, איך זה שאין יותר בטחון פנים, משטרה, אני לא מדבר על המערכות החיצוניות, והיום אתם גם רואים גם כן כניסת בורסה, שינויים, בסופו של דבר אנחנו בנינו שלוש מדינות, תל אביב, ירושלים שלא ברור לי איך זה, ויתר ישראל, פה מתחילה הבעיה של העוצמה, כי סופו של דבר מדרבים פה על הורים, ההרגשה היא הרגשה של אימפוטנציה, הרי 50% לא רוצים להצביע בבחירות, הם באים לבית הזה, הם שומעים את הדיונים האלה והם חוזרים הביתה ואומרים, הרי התפקיד של הממשל הוא לבצע, התפקיד של הממשל הוא להגיד מהן סדרי העדיפויות, עכשיו אנחנו הגענו לפה אחרי 2,000 שנה, בן גוריון, עוד מעט תהייה פה הקאנצלרית של גרמניה, מרקל, אני לא יודע מה שמעון פרס הנשיא אמר לה, אבל כשבן גוריון כשהחליט להקים את מדינת ישראל הוא דיבר על "אור לגויים", מה זה אור לגויים? זו מדינת מופת, מדינה צודקת, מדינה בר קיימא, מדינה שיש בה מצוינות, מדינה שיש בה צדק. היום הילד שלי בן ה- 12.5, אני נשוי פעם שניה, יש לי ילדים בני 15 ובן 12.5, הוא מכור להישרדות, אז אני יושב איתו ורואה גם כן, אני אומר לו הישרדות זה הסמל לקריסת המערב, ולקריסת מדינת ישראל, מה זו הישרדות? זו לא הישרדות של קבוצה, זו לא הישרדות של משפחה, זו לא הישרדות של מדינה, זו הישרדות של פלנטה, זו הישרדות של הממזר והתחכמן, והיום אם אתם תשאלו הרבה מאוד אנשים מהי מטרת מדינת ישראל, הם יגידו לכם קיום פיזי, ולכל אחד הצלחה אישית פיננסית, ולא חשוב איך, כשאני גדלתי והיתה לי מורה, עכשיו היא בת 93, המורה רוזנפלד, אני גדלתי בשכונה ברמת גן, ואנחנו מעריצים אותה כולם, אישה בת 93, כבוד אליה ותרבות וכדומה, והיום, היום כתבתי איזה מאמר בידיעות אחרונות אז ציטטתי במדור הכלכלי את חיים גורי המשורר, חיים גורי המשורר אמר לי פעם בשיחה, אני לא יודע אם הוא כתב את זה, הוא אמר שההבדל בין עכברים ואנשים זה תרבות הזכרון, אם אין זכרון עכברים כאנשים.

רבותיי, לא זכרון לגבי יהדות, לא זכרון לגבי ערכים, לא זכרון לגבי הומניות ואני מדבר כיהודים, אני בטוח שבחברה הערבית זה לא פחות גרוע בדברים האלה, לנו פחות או יותר, יש לנו משבר מוסרי, איך פותרים משבר מוסרי? אפשר לשבת ולדבר על חינוך מכאן ועד להודעה חדשה, אבל כשאני הולך לבית הספר בליך, שם הייתי פעם קפטן בכדורסל, ואני מדבר עם הסטודנטים ואחר כך אני מדבר עם התלמידים, ואחר כך עם המורים והמורים אומרים לי לאף אחד מהילדים שלנו אנחנו לא ניתן לו להיות מורה, למה שהתלמידים שלנו יהיו מורים עם שכר וסטטוס כזה? וזה אחרי השביתה, ואם זה היה סינגפור? אם זה היה אירלנד? אם זה היה במקומות אחרים בעולם? אם זה היה בארצות הברית? אומרים אפשר לשנות, הולכים ליושב ראש ההסתדרות ואומרים מחריגים את הסכם השכר של המורים, זה לא שייך לאחיות ולמהנדסים, שבע שמונה שנים הולכים ועושים פעולות, אני יכול לתת לכם את כל הנקודות, אבל כאן, בבית הזה אומרים לכם זה בלתי אפשרי, אי אפשר לשנות, אפשר רק בשוליים, אז מה קורה? יושבים ההורים פותחים את הטלוויזיה רואים את מה אנחנו מעריצים, רק בצע כסף, רק שטחיות, איך אפשר לחנך כך? איך אני יכול לבוא אל הילד שלי? אני משתדל ואני עושה, אני יושב פה בכנסת, ואשתי, וכשהוא פותח ואומר "אבא, אל תגיד שאתה חבר כנסת, אתה פרופסור, אתה היית בבנק העולמי ונשיא אוניברסיטה, אל תגיד. היה עכשיו סקר בטלוויזיה, חברי כנסת זה המקצוע עם היוקרה הנמוכה ביותר". כשאני יושב פה אני מבין למה, אני לא מבין למה קיצרו עכשיו, אני אדם שמאמין שלא היה צריך לקצר להקדים את הפגרה, לא משנה זו הקוסמטיקה, לא משנה, כי אין פה הרבה עוצמה כמו שנראה, אין פה כל כך עוצמה, עוצמה יש בעשייה.

מה שקרה במשטר הישראלי, באה לפה מרקר, יש לה שנים עשר שרים, נשיא צרפת שידוע בחיבתו לנשים, המהלך הראשון, אני לא אדבר בינו ובין אשתו, הוא הוריד את מספר השרים לשנים עשר, ארצות הברית מדינה יותר קטנה מישראל, יש להם 14, 15 שרים, מה קרה כאן? נוצר משטר שאינו מתפקד וזה לא שייך לליכוד, לעבודה, לקדימה ויושבים פה מכל המפלגות ומדברים, המשטר השאיר את התפקיד לפקידים והפקידים יודעים שהשרים מתחלפים, כל שר מתחלף כל חצי שנה וכל אחד רוצה את התפקיד הבא, והוא כמובן צריך להופיע בתקשורת, אמרו פעם שאנשים שמעשיהם גדולים ממילותיהם, הם האנשים הננסים, היום - זה דיבור. בני בגין, אני רואה אותו כבר תקופה ארוכה היינו בידידות שנים, הוא אמר לי פעם על הממשלה בזמנו, אבל זה לא השתנה זה רק נעשה יותר גרוע, הוא אמר "טקטיקה זה איך להופיע בערב חדש ואסטרטגיה – זה איך להופיע במבט", אז עוד לא היה ערוץ 10 ולא היה ערוץ 2. מה הבעיה עם זה? שאנחנו מקבלים, ציבור ההורים, העם את כללי המשחק האלה שהם ככה, ואז אנחנו באים לכאן, אני בוועדת הכספים, אני כלכלן, קיבלתי שיעור בחינוך, יש לי ניסיון כלכלי יותר מכל אחד בבית הזה, אבל קיבלתי שיעור כלכלי ממורי ורבי הרב ליצמן מיהדות התורה, כשהגעתי לפני כשנה וחצי לוועדת הכספים, אומר לי הרב ליצמן "פרופסור ברוורמן", אנחנו ידידים גם מהעבר "דע לך, תשכח את כל התיאוריות, פה זה לא מדינה, פה זה שטייטל, פה זו עיירה, ואני אסביר לך איך זה עובד, את התקציב קובעים כבר מראש, ואז משאירים חוק הסדרים", כל מיני עיזים, אתם מכירים את הבדיחות עם הרב, כשחברי הכנסת ידברו עליהם הם הכניסו אותם והוציאו, "משאירים לנו מיליארד וחצי שקל, ואנחנו מחלקים כל אחד לקבוצה שלנו, כל אחד בא, ואנחנו בסדר". ככה לא עובדים, במדינה במשבר כמו היום, במדינה כזאת צריך משטר שקובע סדרי עדיפויות ותקציבים, הוא מתנהל בצורה אחרת, כשמשה ירד מהר סיני, הרי משה ידע תמיד שקשה לנהל בישראל, ולפני זה הוא זכר את העצה של חותנו, יתרו, שאמר לו שרי אלפים, שרי מאות. ביצועים, לנו ביצועים. עקבה פורחת, אילת לא, באר שבע כמטרופולין שיש שם 25% מהאנשים הצעירים מהטובים ביותר בארץ, באוניברסיטה שאני וחבריי הצלחנו לבנות ובמכללות מסביב, ובכל מקום אתה בונה פארק הייטק, אתה בונה רכבת ואתה עושה את הכל, פה אתה צריך, ולכן השאלה שאני שואל, ואני שואל פה בסיעתא דשמייא, כי גם אני יושב בבית הזה ועיניי כלות, איך אפשר עם העוצמה הזו של הורים, של צעירים ומבוגרים, כי רובם אינם רוצים להצביע, לא מאמינים שאפשר לשנות, למה מדינה כל כך עלובה שהיתה, סינגפור, אני הייתי בחיל מצב בעזה ב- 1967, סינגפור היתה כמו עזה, בא אינקאיו, ואמר, אני הולך עכשיו ובונה את סינגפור בתור מדינת מופת, צחקו ממנו, הוא אמר אני מסתכל רק על דבר אחד, הצעירים המבריקים נכנסים פנימה או יוצאים החוצה, לקח 10 שרים צעירים, התחיל לעבוד כל שנה, והיום סינגפור המדינה השלישית העשירה בעולם, ולנו יש הרבה יותר כשרון מאשר לסינגפור, הרבה יותר, אבל אין לנו שיטה, סינגפור זו לא לגמרי דמוקרטיה, אז היו האירים, אני זוכר כשהייתי בבנק העולמי האירים היו יורדים איתי לפאבים לשתות קצת והיו בוכים, היו אומרים "יש לנו סופרים גדולים, שמעתם בטח, סופרים גדולים מאוד, אבל אנחנו עם אבוד, אנחנו יורדים לבארים שותים בירה, ורק אינדיבידואליים, אתם היהודים חזרתם מכל קצוות העולם, בניתם את המוביל הארצי, אתם יודעים לעבוד קולקטיבי", לפני 18 החליטו להיכנס לשוק האירופאי ואמרו נגמר, אנחנו קולקטיב, חתכו את הבירוקרטיה, השקיעו בחינוך, היום האירים שהיו מתחתנו מסתכלים מלמעלה למעלה. לנו יש עם יותר טוב, אני אומר את זה כאן, וגם הערבים וגם היהודים שיושבים פה הם טובים, אין לנו שיטה ולכן כשאני אומר פה ורואה פה את העוצמה של ההורים אנחנו זרקנו את כל האחריות היום על ההורים כי מערכת החינוך כושלת, ואנחנו יודעים את זה, כמה סובלים המורים הטובים שעוד נמצאים שמה, כי מה אומרים לנו, "לכו תעשו כסף, תעשו אותו בלאס וואגס, תעשו אותו בניו יורק, זאת הציונות.

אני מאמין שהעוצמה חייבת להיות מהעם, ההורים זה כוח, הבעיה שרוב הכוחות האלה, ובמפלגות אין הרבה כוח כי שמה זה קבוצות מאוד קטנות, רוב העם לא מבין מה קורה פה אחרי 2,000 שנה, אני מקווה שהמועצה הציבורית הזאת לא תהיה עוד מועצה כמו כל המועצות. אצלנו בנגב, היו אומרים מה זו וועדה? וועדה - לקחו קבוצת אנשים ואמרו להם לתכנן סוס, כשנגמרה הוועדה יצא גמל, אז יש כאן וועדות מכאן ועד להודעה חדשה, וגם מועצות, אני מתפלל שמשהו יקרה בשנים הקרובות שיזעזע את הבתים האלה בירושלים ונעבור לשיטה אחרת, לאיכות אחרת, וההורים אולי, אולי דווקא ההורים הם יובילו את המהפכה הזאת.

תודה רבה, את הפריבילגיה שנתתי לחברי הכנסת, זמן ארוך, אני לא יכולה לאפשר לכל האחרים, אנחנו כפופים לזמן ולסדר יום, אני מודה לכם, אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לגברת אסנת לבנדה חברת צוות ההקמה והיא בעצם תציג את מטרות המועצה.

שלום לכולם, אני שמחה מאוד להיות פה, אמא טריה שלושה חודשים, אבל עם עוד כובע, אני חוקרת את הנושא של מעורבות של הורים בבתי ספר ואני אציג כאן את הרעיון הזה של המועצה, אני אציג את הרעיון שעומד מאחורי אותו גוף, המועצה הציבורית לישראל וכיצד הרעיון מתממש וקורם עור וגידים ממש בימים אלו.

למצגת, תחילה אני אסביר מהי המועצה, מה זה הגוף הזה, המועצה היא בעצם גוף וולונטרי, ציבורי, ארצי שהוא כולל בתוכו נציגים של הורים, ארגונים, מוסדות ואנשי מקצוע וקהילה שפועלים בתחום של הורות ומשפחה, אשר מה שמאחד את כולנו, זה שכולנו מסכימים שקיימת חשיבות רבה וחיוניות רבה להורים אחראיים ומתפקדים עבור התפתחות תקינה וכוללת של ילדים, לבריאות ולחוסנה של חברה במאה ה-21. אני אתחיל מהנחות היסוד שהביאו להקמת המועצה, בראש ובראשונה חשיבות הורים מעצם העובדה שהורים הם יסוד עולם, ואין להם תחליף, אנחנו יודעים עד כמה הורים מהווים את הבסיס של התפתחות, כמה הם משפיעים לטוב ולרע, ומהם זה מתחיל, מהם אנחנו מתחילים ובונים חברה. מלבד זאת שכולנו נולדנו הורים מעצם היותנו בני אנוש יש לנו במורשה האבולוציונית את היכולת, את המסוגלות להיות הורים. החשיבות של הורות היא בכך שהיא גם מנהיגות, הורה הוא מנהיג והוא משמש מודל לדור הבא, ולהורים יש כוח כמובן, מכיוון שאנחנו לא מדברים על הורים ללא הקשר, אנחנו מתייחסים למשפחה שהיא ההקשר שבו בני אדם גדלים ולכן ישנה חשיבות להתייחסות למשפחה ולא רק להורה אינדיבידואל או לזוג הורים. הנחת היסוד האחרונה, שהורים ומשפחות זקוקים לחיזוק ולהעצמה, אומנם אנחנו מגיעים לעולם עם מסוגלות הורית, אבל אנחנו גם זקוקים לחיזוק ולהעצמה.

הנחות היסוד האלה החלו תהליך, תהליך שהתחיל בשנת 1998 בכנס אשדוד שבו הובעה לראשונה הכוונה להקים מועצה, מועצה ציבורית להורים, הרצון הזה הביא להקמה של מרכזים ברמה יישובית, אזורית וארצית שמטרתם לפתח תוכניות עבור הורים, להכשיר אנשי מקצוע שיעבדו עם הורים, לקיים מפגשי הדרכה להורים ולהפיץ ולקדם מודעות לנושא הזה של הורות ומשפחה, המוסדות האלה כבר קיימים ומשמשים קהילות רבות ברחבי הארץ. צעד נוסף הוא בשנת 2006 כאשר התקיימה ועידת ירושלים להורים, ובוועידה הזו הושמעה קריאה להקמת המועצה וזה הביא לתהליך של גיוס אנשים, תהליך של גיוס מתנדבים וגיבוש מגילת יסוד. מי הם המתנדבים או אולי נגיד מי אנחנו, אנחנו כולנו מתנדבים, הורים, חלקנו אנשי מקצוע מתחום חברה, חינוך ורווחה חברי ארגוני הורים וגם כאלו שהם פעילים בגופים הבאים, אני לא אעבור על כולם, אני לא אקריא אותם אבל יהיה אפשר לראות שמדובר במוסדות השכלה כמכללות חינוכיות, וועדי הורים יישוביים - בישובים שמצוינים, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, ארגוני חינוך וחברה שונים, מכונים וארגוני נשים, מדברים על עשרות פעילים.

שכחתם, "הכל חינוך" עמותה שהוקמה לפני שבועיים בראשות מאה אנשי עסקים.

הם עדיין לא שותפים להקמת המועצה, אנחנו נשמח מאוד אם יצטרפו.

אני אצרף אותם, אני חבר בעמותה.

אנחנו מודים לך מאוד, כבר הרווחנו.

מה עשינו? מה בעצם אותם מתנדבים, אותם מתנדבים עשו במסגרת הקמת המועצה? גובשה מגילת יסוד, אני אציג לכם את עיקרי המגילה, ראשית נקבעו מטרות המועצה, בראש ובראשונה המטרה היא לעלות את נושא ההורות לסדר היום הציבורי, ובכך לעלות את המודעות, את החשיבות של ההורים לצורך בחיזוק הורים, התפקיד ההורי הוא אומנם תפקיד מוכר ויומיומי לכולנו, אבל הוא לא נידון, הוא לא מדובר בצורה ישירה כתפקיד, למרות שכולנו גם הילדים וגם ההורים שבינינו עוסקים ומתעסקים באופן יומיומי בתפקיד ההורי. מלבד המטרה הזו המטרה הנוספת היא לקדם עיצוב מדיניות לאומית בנושא הורים, עד כה עיצוב המדיניות הוא עניין יוצא מתוך עיסוק במדיניות בתחומים אחרים, אנחנו מאמינים שיש לעצב מדיניות בנושא הורים באופן ישיר ולא כחלק, כנובע מ. או כתת נושא מתוך נושאים אחרים. מטרה נוספת היא לקדם שותפות של הורים בקביעת מדיניות בעשייה חברתית חינוכית, צריך גם לשמוע את ההורים ולא רק לעשות עבורם ולמענם, ההורים צריכים להיות חלק מהחלטות האלה ומהעשייה החברתית חינוכית.

אלו המטרות ולאור המטרות האלה הוגדרו גם תפקידים. התפקיד הראשון לשמש גוף מאגד, מתאר ומקדם לארגונים ולגופים שעוסקים בנושא של הורות משפחה, אני אציין שהמועצה הציבורית אינה מתיימרת לתפוס את מקומו של גוף או ארגון שעוסק בתחום אלא מתכוונת להיות בית או משפחה אם תרצו, לגופים הללו, לגורמים הללו. תפקיד נוסף לקדם ולפתח תשתיות ארגוניות ותקציביות לקידום מעמד הורים בישראל, כמובן על מנת שתהיה עשייה, תפקיד נוסף הוא לפתח מודעות בקרב הורים אבל גם בקרב קובעי מדיניות לרכישת תפקידים הוריים, רכישת מיומנויות הוריות, ותפקיד נוסף לקדם את החשיבה והידע בנושא ההורית משפחה בהיבטים רב תרבותיים שהם מאוד שכיחים אצלנו במדינה, ולהפיצם.

זאת היתה הפעילות של גיבוש מגילת יסוד, עד היום קיימנו כנס שולחנות עגולים, כנס בדצמבר האחרון של 2007, שבו נידנו סוגיות שעוסקות בתחום של תפקיד הורי, בכל הנושאים שעוסקים בפעילות בתחומים שונים של הורים, הנה הנושאים, הסוגיות שנדנו, אני רק אציין שבכנס עצמו ישבו בשולחנות עגולים, בגלל זה זה נקרא כנס השולחנות העגולים, ובכל שולחן נידונה סוגיה אחרת, נידונה מבחינת המצב המצוי ומבחינת המצב הרצוי, וכך גובשו ניירות עמדה, תוכלו לראות מדובר על הורים ומדינה -היחסים ביניהם, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, הורות משמעותית במעבר תרבותי בהתייחס למהגרים, הורים ומורים שבונים יחד עתיד בחינוך, הורים ועובדים – איך משלבים הורים במדינה, למה זקוקים הורים בחברה רב תרבותית כדי לתפקד בהורותם, ובתום התהליך הזה, אנחנו עומדים בפני השיא של התהליך שיתקיים ב- 9 לאפריל בוועידת ירושלים להורים, שבה אנחנו נכריז על הקמת המועצה להורים בישראל, אני מאחלת לכולם בהצלחה.

תודה רבה, זו באמת דוגמה של עשייה מאוד גדולה וממוקדת מאוד. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לגברת רע'דה מסלאחה מנהלת המרכז הארצי להורים ומשפחה בחברה הערבית, אני חושבת שכשאנחנו מדברים על הורים אנחנו מדברים על הורים בכל המגזרים בחברה הישראלית, ואני חושבת שהפרטנריות והקולגיות בעניין הזה, הבעיות דומות וגם שונות, ומאוד חשוב שהמועצה תשמש גם ותפתח את הדלתות שלה לכל האזורים גאוגרפית, לכל המגזרים כשהמכנה המשותף באמת עצם התפקיד ההורי. בבקשה.

תודה רבה, שלום לכולם, אני רוצה להתחיל בזה שאני מברכת את חברת הכנסת נאדיה חילו, את נאדיה הכרתי כבר בתחילת דרכי כעובדת סוציאלית טריה, השם שלה היה אחד השמות המוכרים בתחום העיסוק של העבודה הסוציאלית, ומאוד שמחתי לראות אישה ערביה בתפקיד מאוד משמעתי ומשפיע כחברת כנסת זה מאוד מחמיא ומהווה מודל לאפשרויות עשייה והשפעה בתוך החברה.

אני מייצגת את המרכז הארצי להורים ולמשפחה והקהילה בחברה הערבית, מרכז שהוקם ביוזמת המחלקה להורים, משפחה והקהילה במשרד החינוך בראשותה של הגברת רינה כהן, בשיתוף עם הקרן לפיתוח תוכניות לגיל הרך ועבודה קהילתית בחברה הערבית, ומכללת אל קאסמי שהיא מכללה אקדמית לחינוך, אני חושבת שאנחנו מייצגים את אחד המרכזים שמאגד ומביא שותפות מאוד חשובה ומאוד משמעותית בין כמה גופים שכל אחד מיצג פן ומיצג צד אחר בתוך החברה, אני מסכימה עם חברת הכנסת נאדיה חילו שהצרכים של ההורים הם צרכים מאוד דומים בכל החברות, אבל בכל זאת קיימת ייחודיות מסוימת מעצם היותנו חברה ערבית בתוך מדינת ישראל, היום כולם מדברים על מצוקות שידועות דווקא בתוך החברה, מצוקות שכל שכבות החברה סובלות מהן, אבל הן חריפות יותר ואולי גם מקבלות עוצמות גדולות יותר כשמדובר בחברה הערבית.

אנחנו באנו וניסינו בתור מרכז ארצי להורים ולמשפחה לחשוב על דרכים ולתת מענה למצוקות וגם לתת מענה להורים בתוך החברה, וחשבנו על תפקיד ההורים בפתרון הבעיות, על תפקיד ההורים במתן מענה למצוקות בתוך החברה. אני חושבת שהנושא של ההורות הוא מאוד מאוד משמעותי וחשוב כי כולם הולכים להיות הורים באופן אוטומטי, וכולם, וכפי שנאמר כאן לכולם ישנה מסוגלות הורית. השאלה היא, אם לכולם ישנה מסוגלות הורית, מה הורים צריכים לעשות כדי להיות הורים משפיעים והורים רלוונטיים? מתוך הניסיון שלנו, אנחנו מרכז שקם לפני כארבע שנים והתחיל לפעול לפני ארבע שנים, נפגשנו עם מספר גדול של הורים, וכמובן שאנחנו נפגשים עם הורים מתוך האוכלוסיה שלנו ומתוך החברה שלנו. מתוך המפגש הזה עם ההורים ראינו שלמרות המסוגלות ההורית ישנן הרגשות של חוסר אונים ואובדן סמכות הורים בקרב אמהות ובקר אבות, חלק מהניתוח שלנו לשאלה למה קיימת הרגשה כזו, היא שבין היתר גם בהיותנו בתהליך מעבר, גם בשל היותנו בעידן הטכנולוגי, עידן שכל הילדים בישראל כולל ילדים בגיל הרך, ילדים צעירים בכיתות א. ב. ו-ג. מוכשרים מאוד ומסוגלים להשתמש בכלים הטכנולוגים כאשר ההורים לעומת זאת כמעט, אחוז גדול מההורים עומדים חסרי אונים וכמובן המצוקות הגדולות שהחברה סובלת מהן מגדילות עוד יותר את הרגשת חוסר האונים של ההורים.

רק לעניין הזה, אני רוצה להודיע למשתתפים פה שאני תמכתי בחוק של הגבלת האינטרנט לגבי אלימות מינית וכאלה, למרות שהיה פה מסע מאוד מאוד רציני, ואחרי זה בדקתי את זה מול מנהלת תפעול באחד האתרים, לידיעתכם, אמרתי לה אני רוצה לקבל נתונים, כי הם היו נגד. בסקרים שלכם כמה הורים יודעים שיש אפשרות לחסום את האינטרנט, ושאלה נוספת, כמה מהגולשים בתוך האתרים הפונוגרפים והאלימים, פיזית ומינית, הם ילדים? 80% מההורים בתוך הסקר שלהם אמרו שהם בכלל לא ידעו שקיימת אפשרות לחסום את האינטרנט, וקרוב ל-50% מהילדים הנסקרים אמרו שהם בעצם נכנסו לאתרים שאנחנו מבקשים להגביל. אני חושבת, את העלאת את זה, הטכנולוגיות והשימושים הלא מבוקרים, אחד האתגרים פה למועצה ההורית, זה להיות שותפה בחקיקות כאלה וגם לפתח מודעות בקרב ההורים שיש להם כלים, גם אם החוק עדיין לא מיושם, הכלים ברשותם והם אינם מפעילים אותם מספיק, וצריך למצוא את הדרך לקמפיין להביא למודעות את הכלים האלה ואת המודעות להורים לחסימה בסוג כזה וגם בסוגים אחרים.

תודה רבה לך חברת הכנסת, אני חושבת שמשפט המפתח זה לתת כלים להורים לפעול גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים, נתבקשתי על ידי רינה כהן להדגיש יותר את הנושא של העצמת הורים ואנחנו פעלנו מאז הקמת המרכז בצורה מאוד נחרצת בנושא של העצמת הורים וכשאני מדברת על העצמת הורים אני מתכוונת גם למתן כלים מעשיים להורים שיכולו לטפל בסוגיות השונות, שידעו להתמודד עם קונפליקטים ובאתגרים שהם נתקלים במפגש היום יומי שלהם עם הילדים. אנחנו מדברים על לתת הרגשת יכולת, תחושת יכולת להורים, שוב אני חושבת שזה משותף לכולנו, הרגשת היכולת הולכת ומצטמצמת לאורך הדרך, הורים יותר ויותר מרגישים חסרי יכולת. אני חושבת שזה אחד מהתפקידים שלנו, גם כאנשים שעוסקים בתחום הזה, להחזיר להורים את ההרגשה שהם כן יכולים, שיש בידם את הסמכות, שיש להם את היכולת גם לטפל וגם להחזיר את הכוח לעצמם, לידיים שלהם כדי להתמודד עם הסוגיות השונות, אנחנו עוסקים כשאנחנו מדברים על העצמת הורים, אנחנו גם עוסקים במתן תמיכה להורים והתמיכה נעשית באופן פרטני וגם באופן קבוצתי. חשוב מאוד להפגיש הורים בקבוצות. לפני שנה התחלנו את הפרקטיקה של הקבוצה הראשונה של מנחות בתחומי ההורים, הם התחילו לעבוד עם קבוצות כחלק מהפרקטיקה שלהם.

אמרו לנו בהתחלה שהורים לא יגיעו לקבוצות כאלה ואני מתכוונת להורים ערביים, הרבה מנהלי בתי ספר, הרבה גננות, והרבה אנשי מקצוע אמרו לנו שהורים לא יבואו לקבוצות כאלה, הורים ערביים, אמהות ערביות הם לא אוהבים להיות בתוך קבוצות כאלה, אמרנו בואו ננסה, התחלנו לגייס הורים, באו בהתחלה מספר מצומצם של אמהות בעיקר, לאט לאט המספר הלך וגדל, אמא מספרת לי, יותר ויותר אמהות מגיעות לקבוצות, הופתעתי לראות שדווקא אמהות אקדמאיות, אמהות משכילות עם תארים אקדמיים יותר מתעניינות בקבוצות כאלה מאשר אמהות שהן חסרות השכלה. אני רק אצטט משפט ששמעתי מאחת האמהות, אני שואלת אותה את הרי אקדמאית, למדת חינוך, קיבלת את כל התיאוריות, היא אומרת לי "אני אלופה בלעבוד עם ילדים אחרים, קשה לי יותר ויותר לעבוד עם הילדים שלי בתוך הבית", הקבוצה נתנה לה עוצמה, הקבוצה החזירה לה את הסמכות שהיא איבדה בדרך גם בהיותה אשת מקצוע.

אני ממש מודה ל רע'דה מסלאחה, שגם היא שנים רבות מעורבת בעשייה מקצועית ועשייה בקרב הורים, תמיד אמרו שכל מקצוע וכל דבר יש לו את האג'נדה של הלימודים שלו, כל דבר, מקצוע, לימודים עם השכלה, הדבר היחיד והכי חשוב שלא לומדים והיחיד, זה מקצוע ההורות, וזה בהחלט חשוב ורצוי לחשוב גם על העניין הזה, ואני רוצה לעבור לגברת גיטה לויפר, מנהלת את המרכז הארצי להורים, משפחה בקהילה החרדית.

שלום רב לכולם, לחברת הכנסת נאדיה חילו, רינה כהן מנהלת המחלקה להורים, משפחה וקהילה שהיא שותפה ותיקה איתנו במסע מרתק שנכנס כעת לשנת השלושים שלו, אני מנהלת את המרכז הארצי הרב תחומי להורים ולמשפחה בקהילה החרדית של המכון להכשרת מנחות הורים, וכובע נוסף בכנס זה, אני הייתי יושבת הראש של פורום הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אחד מהשולחנות העגולים שהכינו את התשתית למועצה, אני אנסה להיות קול של שני הדברים הללו גם יחד.

חשבתי שיש בזה משהו מאוד סמלי, בזה אני פונה אליך אישית חברת הכנסת נאדיה חילו, כשהתכנסנו היום בוועדה שלכם לזכויות הילד כדי להכריז על הקמת המועצה להורים ומשפחה בישראל, לילד ולזכויותיו שהוא לב עניינה של הועדה הנכבדה הזו, יש לו הורים ויש לו משפחה, מתן מקום להעצמת ההורות, לחיזוקה בעצם תאפשר את המימוש של האחריות ההורית למען הילד ולמען החברה ולמען האומה כולה, ובעצם כאן סוד ולב העניין. מכאן אני חושבת שצריכה לצאת קריאה שמדינת ישראל צריכה לראות בהורים, בהורות, נכס לאומי ממדרגה ראשונה, הורות-הורים משאב מאוד יקר ערך שאם כמדינה ישקיעו בתפקודם המרבי של ההורים אנחנו בעצם בונים את החוסן וההעצמה של האומה כולה, במציאות העכשווית שקודם את הצדדים הפחות מאירי פנים שלה הזכירו גם פרופסור אבישי ברוורמן וגם הרב מיכאל מלכיאור.

חשבנו שבעצם הקמת המועצה להורים ולמשפחה יש משום, אני משתמשת במושג היהודי ותיק וישן עם שינוי והתאמה למציאותנו, השבת ההורות, עטרת ההורות והמשפחה ליושנה, "השבת עטרה ליושנה", אולי במציאות הקיימת היום במתווי חברה ומשפחה, נקרא לזה להשיב אבידה לבעליה, ולהשיב את האבידה הזאת דווקא דרך ההורים, כשאנחנו מעיינים במקורות, כשאנחנו פונים לספר משלי שאותו כתב החכם מכל אדם, ישנה שם אמירה שאומרת "עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם" כלומר אם יש בנים שממשיכים בדרך אבות, ואם ישנה דרך אבות שהיא מאוששת על ידי עשייה של הבנים ועל ידי התנהלותם אנחנו מדברים על איזה רצף דורות שיסודו בעבר, שפניו לעתיד והוא אמור לתת את החוסן לאומה כולה, והרי לכם בתהלים הפסוק שאומר "אשא עיניי אל ההרים" והמפרשים מסבירים ההרים אלו הם ההורים, כלומר אם בעצם ההתחלה והיסוד והמבט עם הפנים אל ההורים אז כל העשייה החינוכית והמעשית תראה אחרת לגמרי.

אנחנו שמענו וקראנו את דברי בלעם שבא לקלל את עם ישראל ונמצא מברך ואמר "מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" ומפרש שם רש"י אלו אבות ואמהות, ופתאום אנחנו מגלים שהנכסים האלה הם לפתחנו, כולנו הורים אבות ואמהות, ואם באמת נשתמש ביכולת, בסמכות, במסורת בכל הדברים שהם ברשותנו יהיו שונים פניה של החברה כולה. היהדות תמיד עיצבה את מהותה ואת עוצמותיה דרך הורות ומשפחה, ולכן באמת בקהילתנו רואים בעניין המשפחה ובהגשת תפקיד הורי הגשמת רצונו של הקדוש ברוך הוא והתכלית עלי האדמות, זו בעצם זכותה וחובתה של המועצה שאנחנו עומדים היום להכריז עליה שהיא לוקחת על עצמה תפקיד אחראי מאין כמותו, לחבר עבר אל ההווה ואל עתיד טוב יותר ולבוא מהמקום של היכולת שאין כמותה ולתת לזה תנופה.

כיושבת ראש השולחן העגול להורים עם ילדים עם צרכים מיוחדים, הדברים מקבלים משנה חוזק, משנה חובה מוסרית, ומשנה תוקף, הורים לילדים מאתגרים, שזה בעצם הכינוי החדש לילדים עם צרכים מיוחדים, ואל תשכחו שפעם קראו לזה הורים חרדים, ובעצם עברנו תהליך מאוד גדול ובלהסתכל על האתגר בגידול הילדים הללו, עמידותם של ההורים האלה ותפקודים המיטבי זה סיכוי השיקום והתפקוד של הילדים המיוחדים הללו.

בדיונים שהיו אצלנו והפורום שלנו ליקט סביב שולחן עגול את נציגות הממסד, אני מדברת על משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הרווחה, ארגונים וולונטריים שונים עם הורים, למען הורים, אני מדברת על קשר בזכות, אני מדברת על אלו"ט וניצן ואקי"ם וכל מיני ארגונים ללקויות שונות, ועל הורים שבאו למושב הזה כהורים ובעלי תפקיד בתחום המשפט, בתחום החקיקה, בתחום כל מיני דברים. הדיונים האלה העלו כי קיים במדינת ישראל בשנת 2008 פער מאוד גדול בין הרצוי והמצוי בכל הנושא של קשרי הורים ומערכות מחנכות, מטפלות ומשקמות. קיימת בעיתיות קשה ליישם, וכאן אני פונה אליך ואל כולם, קיימת בעיתיות קשה ליישם את מה שמוסכם בעצם על דעת כולם, שהורים הם שותפים והם נותנים את מיטבם והם יודעים פשוט מה שהילדים שלהם צריכים, והפער בין ההסכמה, בין אמנות שונות לבין היישום, ודברו כאן היום על הפרגמאטיות ועל היישום של כל הדברים, הוא עדיין לצערנו מאוד גדול, עלה קול מאוד כואב, מאוד קשה, אני עדיין כולי חלחלה כשאני נזכרת בו, של אובדן דרך, של ניכור, של בדידות, במדינת ישראל של 2008 שיא הקידמה בכל תחום והורים חשים עצמם מנוכרים, בודדים במסע המאוד מאוד קשה של ילדיהם המיוחדים.

החוקים הדנים בזכויות הילד והילד המיוחד בפרט, אני חושבת שאין כל התייחסות לדרך שבה המדינה הייתה אמורה לסייע להורים לגדל יותר טוב את ילדיהם המיוחדים, לכן חשבנו, וזו היתה המסקנה שלנו וסיכום דבריי, יש לחולל תפיסה הורית ומשפחתית בקרב כל נותני השירות לילד ולאדם המאתגר, אנחנו מזכירים את האדם כי הילד הזה יגדל ובעוד שנים אדם לפנינו, והאדם הזה במדינת ישראל. השינוי צריך להיות מערכתי, עם אופק רחב והוא חייב להתחולל, ולכן הפניה היא מחדר זה, ברמת מדיניות, ברמת חקיקה, ברמת הקצאת משאבים עד למקומות היישומים ביותר שאליהם בעצם השוועה שלנו. זה יעודה של המועצה להורים בישראל, וזה תפקידה, עליה להיות קול להורות, קול להורים הרגילים, גם הם צריכים והם צריכים הרבה, קול בוודאי להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, וקול של השותפים של כל אלה שיושבים כאן ושאינם יושבים כאן, ושיש להם את הזיקה והחיבור לגידול ילדים, לחינוכם, להחשת המקצועיות שלהם בעתיד ובכלל לחזון ולאחריות של מראה פניה של מדינת ישראל והאומה כולה. זה הסיכום ואני רוצה לסיים אותו בלשונו של הנביא מלאכי, הנביא מלאכי בסוף הספר מביא חזון שנקרא חזון אחרית הימים ואומר "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם" וברוח הזו, ובקריאה הזאת אני קוראת לכולנו שנתלכד, שנתאחד, וביחד אתכם נביא את הדברים האלה ליישום הגדול שלהם.

אני מודה לך ואמרו קודם אבות ואני רוצה לעבור לעורך הדין יצחק ברקוביץ הוא פעיל בהנהלת מרכז מהות לקשרי הורים ומערכת החינוך. בבקשה עורך הדין יצחק ברקוביץ.

שלום לכולם, אני יושב כאן כחבר הנהלת "מהות" למי שלא יודע, "מהות" ארצי רב ארגוני לקידום שותפות הורים ומערכות החינוך, הוא הוקם ביוזמת המחלקה להורים ולמשפחה הקהילה אגף לחינוך מבוגרים במשרד החינוך, המייסדת כמובן היא רינה כהן, אישה משכמה ומעלה לדעת רבים מאיתנו. המרכז משמש כתובת וצומת לפיתוח תרבות לשותפות בחשיבה ובעשייה בין כל הפועלים בחינוך, הורים, מורים, אנשי מערכות חינוך. בהנהלה יושבים נציגים מהסתדרות המורים, ארגון המורים, ומנהלי אגפי החינוך, אני באתי מטעם ארגון הורים ארצי ויש שם באמת תוכניות ומטרות וחזון והרבה מאוד פעילות שמשתלבת מצוין עם המועצה הציבורית שמוקמת היום. "מהות" קוראת להרבה ארגונים להצטרף לפעילות שלה ומי שרוצה מוזמן.

היום זה יום של ברכות, אני אעשה את זה בקיצור, ראשית אני מצטרף לכל מלה מדברייו של חבר הכנסת מיכאל מלכיאור, הוא לא נמצא פה כרגע, מרכז הכובד הוא אך ורק בשותפות אמיתית בין כלל גורמי החברה, כי היא זאת שתניב לנו ילדים ותלמידים ואזרחים טובים התורמים להתקדמות החברה בישראל.

אנחנו נמצאים בעידן של התפרקות ותחושה של חסר בדבק של המארג החברתי שבו אנו חיים, לכן לפי עניות דעתנו הגיע הזמן שהמדינה וחברי הכנסת ייקחו ברצינות את האחריות שמוטלת עליהם, תפקידה של הכנסת ושל המדינה הוא לבסס, להגיב ובעיקר לעודד ולהמריץ את הנכונות של האנשים לחיות יחד וקדם את הילדים והתלמידים, וגברתי נאדיה חילו, תודה על ההזמנה, אנחנו סבורים שלפניכם הרבה עבודה חקיקתית כדי ליצור את התנאים שאנחנו מצפים להם.

אז חצי הכוס הריקה מצויה, כשרוצים לנתח את המצב אז אנחנו אומרים שאם לא נעודד את שיתופי הפעולה האלה מגיל אפס ובהמשך, אז חצי הכוס הריקה היא שלממשלה לא יהיה על מה למשול, ולחברי הכנסת לא יהיה בשביל מה לחוקק חוקים, זו חצי הכוס הריקה.

חצי הכוס המלאה, נמצאת דווקא בדברייך גבירתי, כפי שאת אמרת, את רואה בזה עוצמה, וחצי הכוס המלאה מבחינתנו שחייבים להקצות משאבים ולהקים את המועצה הזאת, ולדחוף אותה, ולצרף לה אנשי ציבור שאכפת להם, לאו דווקא מהמפלגות אלא מהרבה סקטורים מהציבוריות הישראלית, זה יכול להיות אנשי עסקים, אנשי חינוך ותרבות, וכל מיני גורמים בציבוריות הישראלית לאו דווקא מפלגות, אבל שאכפת להם ורק ככה נוכל להביא את ההורות למייצבת, מתחזקת, ודוחפת את האזרחים גם למצוינות אישית ואת הקהילה למצוינות ולאיכות חברתית שיהיה כיף לחיות בקהילה כזאת, ואת המדינה למצוינות בתוך קהילת המדינות. החזון הזה יכול להתממש אך ורק אם נתחיל לבנות את שיתופי הפעולה החברתיים והתרבותיים, הכלכליים והעסקיים.

הבשורה מפה שהגיע עת ההורים, אם יורשה לי במלה אישית, אני 23 שנה בארגון הורים ארצי, הייתי יושב ראש וועדה משפטית שם ובעצם ייחלתי כל השנים האלה לרגעים החשובים הללו, אני מברך ושיצא מפה רק טוב.

גם אני בהנהלת פרויקט "מהות", בנוסף אני נציג של רשת קורי בארץ, ואני יושב ראש מועצת החינוך בגבעת שמואל, חברת הכנסת נאדיה חילו, ראשית אני מברך אותך ואני שמח שבחרתי בך בבחירות הפנימיות של המפלגה כי אני רואה תוצאות טובות, וזה מבטיח גם לגבי העתיד.

דבר שני, אני מצטרף לכל הברכות שנאמרו לגבי הרעיון של הקמת המועצה הזו, מועצת ההורים, אני אדם תכליתי ואני אומר שאנחנו צריכים שני דברים, האחד זה גיוס משאבים לעניין הזה, ואם אנשי עסקים רוצים להצטרף כהורים וכמקדמים את הנושא הזה אני בהחלט אשמח, אבל דבר לא פחות חשוב, צריך גיבוי ממשלתי, וכשאני אומר גיבוי ממשלתי בעיקר בנושא הרלוונטי הזה, חוץ ממשרד הרווחה אני מדבר על משרד החינוך, אם ישנה מחלקה המטפלת בנושא ההורים אני חושב שהמציאות מחייבת שהשרה תתמקד בעניין הזה ותקצה משאבים ותיתן גיבוי לעניין הזה, כי הוא בדמנו והוא חשוב לכולנו.

אני מודה לך ואני מבקשת לעבור ליהודה סקר.

מארגון הורים ארצי, מזה כ - 25 שנה, יש כמה חברים שאני מכיר אותם, אני בוגר אוניברסיטת בן גוריון, מורי ורבי פרופסור ברוורמן, אני בוגר תואר ראשון ביוגרפיה, אני מפקד גדוד במילואים, חזרתי לאוניברסיטה ושמשתי כראש מדור התקציבים שלו, ולמדתי ממנו הרבה, עד שנת 1990 הייתי שם, אני אב ל- 5, סב ל-7, והקטנים שלי לומדים היום בירושלים, הבת בפלך והבן בהימלפרב, וכל החמישה שלי מחוננים, גם זו צרה, בנושא המחוננים זו צרה גדולה לא פותרים אותה, ההורים צריכים לשלם יותר בשביל מחוננות, אני מצר על כך, צורפתי לאחרונה על ידי 100 אנשי עסקים לעמותה שנקראת "הכל חינוך", רבותיי אם אין קמח אין תורה, והמליצו עלי עופרה שטראוס והרב שי פירון, אני הייתי בעד זה, וגבירתי היושבת ראש, שם יושבים שלושה נשיאים של אוניברסיטאות ובינהם פרופסור מאוניברסיטת חיפה, ראש מחלקת החינוך, "בכל חינוך" התפיסה היא דרוזים, ערבים, יהודים, מוסלמים, ונוצרים כולם יחד, אין פוליטיקה, גם אני פוליטיקאי, התנאי להצטרפות לעמותה זה לא לעסוק בפוליטיקה, אני הייתי במאבק של הסטודנטים בירושלים, ובמאבק של ארגוני ההורים ותרמתי רבות להם, בעברי הייתי גם יושב ראש ארגון הסטודנטים בשנת 1973, אני מקוה שמועצת ההורים בשיתוף, בעזרה, כמו שהחבר מגבעת שמואל, החברים שהשתתפו שם, אני לא אציין את כולם, אנשים כמו יולי עופר, סטף וורטהיימר ועוד, אני מקווה שהם גם יעזרו למועצה הזאת, ואני הבטחתי לרינה כהן לצרף אותה, אני יכול להמליץ על שלושה חברים, אני מקוה שאת רינה אני אצליח לצרף עם עוד שניים שלושה, ואנחנו יחד עם העמותה והארגון הזה שמתגבש פה, אנחנו נקים מועצת הורים למען ההורים. אגב, חבר בוועדה גם שלמה דברת והמבין יבין. תודה רבה לכולם.

אני מודה לך מאוד, ואני עוברת לגברת מירה חונוביץ בבקשה.

שלום ותודה רבה, ואני מודה שקיבלתי את זכות הדיבור, אני מפקחת ארצית לשירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, במסגרת זו אני אחראית על טיפות חלב, על השירות ביחידות טיפות חלב שקיימות בפריסה ארצית, על השירות של משרד הבריאות למרות שגם במגזרים אחרים של קופות חולים עובדים על פי הסטנדרטים שלנו.

אני שמעתי פה רבות ואני מברכת את המועצה ואת הפעילות ואת היוזמה, הרבה שמעתי על החיבור עם משרד החינוך, רציתי להגיד שאנחנו מתחילים עם ההורים כשהנשים עדיין בהריון ואחר כך מהלידה ועד גיל 6, אנחנו עוסקים במגוון רחב מאוד של פעילויות גם עם נשים הרות, בתחום ההדרכה ללידה והורות, להכין אותם במעבר מהתפקיד של הזוגות לתפקיד המשפחה, וגם בנושאים של הורים, אני לא אדבר על החלקים הבריאותיים שזה חיסונים ובדיקות, אבל יש לנו פלח רחב מאוד בכל הנושא של הדרכת הורים והעצמת הורים בכל הנושא של גידול ילדים כי אנחנו מתחילים עם ההורים עוד לפני שהילדים מגיעים למסגרות חינוכיות, אם זה משפחתונים, אם זה גנים, ואנחנו עוסקים בכל הנושאים, עם זה עניין של גבולות ועצמאות של הילד.

אני מברכת את המועצה ואני בטוחה שיהיה שיתוף פעולה, אנחנו עובדים עם הקבוצות של ההורים גם בהדרכה פרטנית וגם בהדרכה קבוצתית, ואנחנו בשיתוף פעולה ובקשרי עבודה עם כל מיני ארגונים, אני מקוה שאחרי זה זה יהיה מאוד פורה. עד לפני כמה חודשים אנחנו ניהלנו מאבק מאוד גדול על כך שטיפות חלב יישארו, אני בטוחה שאם הארגון הזה היה קיים אז הוא היה עוזר לנו מאוד במאבקים.

דבר נוסף שאני רוצה לומר, עד לפני שנתנו גם את השירות לתלמידים בבתי ספר, לפני שנה זה הופרט לצערי, וגם שם היה לנו חלק מאוד גדול בחינוך התלמידים וגם בקשרים עם ההורים, אני מאחלת לכולם הצלחה.

אני מאוד רוצה להודות לך שהוספת תוכן מאוד חשוב, אני רוצה לשתף את כל המשתתפים, הוועדה הזאת מייחסת חשיבות מאוד מאוד גדולה לכל הנושא של בריאות הציבור ולא פעם דנו בכל הנושא הזה מבחינת הקיצוץ, אם זה בטיפות חלב שהצלחנו, אבל לא הצלחנו עדיין במה שנקרא האחות הבית ספרית על כל המשתמע מהעניין הזה, כולל התופעות הקשות או כמו התופעה הקשה שהיתה בבית הספר בגבעתיים עם החיסונים, אני אישית כהשקפת עולם נגד כל ההפרטות, אבל אני חושבת שגם אם זה נעשה חלקית היום, התפקיד שלנו ואני רואה בתפקיד המועצה הזאת בהחלט להיכנס גם לתחום הזה, ואם כבר יש כבר חלקים שהופרטו אז לפעול במקביל, מצד אחר לנסות ולהחזיר את השירותים האלה לאחריות כוללת של משרד הבריאות, כי הוא הגוף בעיניי שאמור להיות אחראי על כל המערך הזה, ושנית עד שזה יוחזר לפחות לשלוט ולנסות לפקח על התנאים שבהם ניתנים ומתבצעים השירותים האלה והאחרים על ידי עמותות שכבר נמצאות בשטח. חשוב היה לי לומר את הדברים.

אני מבקשת לעבור לאיתן גורני סגן המנהל הכללי של הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול., אחריו ידבר חלאילה חוסיין ובזה אנחנו נסיים כדי להעביר לרינה כהן שהייתה בסדר היום במקום מאוד מתקדם, היא ויתרה ואנחנו ניתן לה את מילות הסיום.

אני מבקש לברך על הקמת המועצה הציבורית להורים בישראל, שהרשות רואה בה חשיבות רבה וגם נושאת בה היום חלק ואני מקווה שתשא בחלק יותר גדול בעתיד.

הנושא הזה של ההורים חשוב מאוד בכל מה שקשור לסמים, לאלכוהול ולאלימות, המשולש הזה שבו אנחנו ראינו שמצד אחד הורים מרגישים את עצמם מאוד נבוכים ולא יודעים כיצד לדבר עם הילדים שלהם ומפחדים שהילדים שלהם אינם רוצים לשמוע להם, מצד שני למדנו מהמחקרים שהדבר הכי חשוב כמעט אצל ילדים בשאלה אם כן ללכת לסמים או לא, זה מה יחשבו עליהם ההורים והבית, כאן יש תורפה שאותה אנחנו רוצים לגשר, ואחד הכלים שאנחנו נעזר בו תהייה המועצה הזו.

תודה רבה לחברת הכנסת נאדיה חילו, לרינה כהן על ההזמנה, אני חלאילה חוסיין, אני מסכנין, יועץ מס במקצועי, אני ממקימי בית הספר "גליל" שבאזור משגב, זהו בית ספר ערבי יהודי משותף, ואני ממקימי מרכז היום לקשיש בסכנין, והגזבר של גזבר מרכז היום לקשיש בסכנין. הזכרתי במיוחד את מרכז היום לקשיש בסכנין כתשובה לרע'דה מאסלחה בעניין של המחשוב, אם הכניסו היום למרכזי היום לקשיש, דרך אשל, מחשב לכל גיל, אני חושב שהיום בבתי הספר להורות, אני תמיד דיברתי בישיבות שלנו, אני גם חבר ב"מהות" ובמועצה הציבורית להורים, על העצמת ההורים והכנסת הטכנולוגיה גם כדי שההורים לא יראו בזה מחסום בפניהם.

אני דוגל בשיתוף פעולה החל מטיפות חלב ועד לכנסת בכל מה שנקרא מועצה ציבורית להורים כדי שכולנו ביחד ננסה להרים את הנושא הזה ולהפעיל את זה גם במגזר הערבי ולא להשאיר את המגזר הערבי מחוץ למעגל. אני רואה שאני תמיד מגיע יחיד לישיבות מאזור הצפון, אני מקוה שיגיעו יותר אנשים, להזמין יותר אנשים. תודה רבה לכולם.

תודה רבה, ואחרונת הדוברים לפני שאני מסכמת, הגברת רינה כהן, אני מניחה שכולכם מכירים אותה, היא מנהלת את המחלקה להורים ולקהילה, אגף לחינוך מבוגרים , משרד החינוך, היא גם אחת היוזמות של כל הפרויקט, היוזמת של הפרויקט יחד עם כל השותפים, היא יושבת כאן בצניעות ומאפשרת לכלום לדבר ולהציג, ולך מילות הסיום על כל החלק שהוצג לפני הסיכום. בבקשה.

לעולם יפתח אדם בשבח האכסניה, אז רוצה להודות לאכסניה של הוועדה לזכויות הילד ולחברת הכנסת שזימנה את הישיבה החגיגית הזאת ואני מודה לך בשמי ובשם כל היושבים כאן, זה מעצים, זה מחזק, זה נותן לנו כוח ואנרגיה להמשיך בפעילות הזאת. כל היושבים כאן מסביב לשולחן, כולם כאחד מתנדבים בנושא של המועצה הציבורית להורים בישראל, מתנדבים מבחינת זמנם, מבחינת כוחם, מבחינת כספם, משקיעים כל מה שהם יכולים כדי לעלות, לרומם ולהעמיד על סדר היום את הנושא של ההורים וההורות.

יש לי זכות גדולה לעבוד עם כולכם, יש לי זכות גדולה להיות בקשר אתכם, אני מודה לכם לכל אחד ואחת מכם ולכולכם ביחד מקרב לב. אי אפשר למנות את שמות כל היושבים כאן ואסנת הקלה בנושא הזה והציגה את כל השותפים, וחלאילה חוסיין, הדלת פתוחה לעוד שותפים ולעוד שותפים, אתה מכיר את אסטרטגיית העבודה שלנו, שותפות, מנהיגות ושותפות, אלה הן שתי האסטרטגיות שאיתן אנחנו הולכים.

אני רוצה ברשותכם ובשמכם לפנות לחברת הכנסת ולבקש, אנחנו כל היושבים כאן חברי צוות ההקמה של המועצה פונים אליך כיושבת ראש הוועדה בדרך לחברי הכנסת הנוספים, לעלות את נושא ההורים וההורות על סדר יומה של הכנסת, ליצור כתובת בכנסת ובוועדות הכנסת לנושא הורים, לקדם חקיקה להקמת מרכזי למידה להורים על פי צורכיהם השונים בתרבויות השונות בנושאים של חינוך וגידול ילדים והקצאת משאבים. לשם כך, אני פונה אליך בדרכך, ואיתך ביחד, לכל חברי הכנסת לקדם חקיקה לסל קליטה הורי לכל הורה עולה - זה לא פשוט להיות הורה בישראל, זו אופרציה אחרת מאשר במדינות וחברות אחרות, צריך ללמוד את זה. אני פונה אליך לקדם חקיקה לתמיכה ולשילוב בין הורות לעבודה -כל ההורים גם עובדים וכולם גם הורים וצריך לשלב גם אבות, מקס אביסרור, וגם לאמהות. ואני פונה אליך בפניה שמצטרפת לפניה של גיטה לויפר שיושבת כאן ומשקיע מכוחותיה ומיוזמותיה, לקדם חקיקה להפעלת מערכת תמיכה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים, מערכת תמיכה להורים לילדים עם צרכים מיוחדים.

אני מקווה, וכולנו יחד מקווים, ברשותכם אני משמשת לכם ולעצמי פה בנושא הזה, שנושא ההורים וההורות קרוב ללבכם, ושהוא יימצא במקום ראוי בפעילות של חברי הכנסת בכנסת, אנחנו זקוקים למסד החקיקתי, עשו בנושא הזה של ההורים, כרגע אין מסד חקיקתי בנושא ההורים והמועצה כמועצה על כל היושבים בה פלוס אלה שמצטרפים ושרצו ושלא הצליחו להגיע היום, אנחנו מודים מקרב לב, זו תמיכה שעשית לנו כאן שאין כדוגמתה היא מחזקת אותנו ומעצימה אותנו ומכאן נצא כולנו עם כוחות מחודשים, נגיע לוועידת ירושלים להורים והוועידה לפניכם כולכם מוזמנים, יש הורים להצלחה ויש מקום לכולם, גם לשמוע, גם להשמיע וגם להשיק את המועצה. תודה רבה.

אני מודה לך, ולפני שאני מסכמת אני מבקשת להודות למנהלת הוועדה גברת רחל סעדה שעשתה הרבה מאוד כדי שהישיבה הזו תצליח, זה לא דבר של מה בכך להכין ישיבה רבת משתתפים וחגיגית, אני בשם כולכם מודה לך רחל סעדה.

אנחנו יושבים בוועדה לזכויות הילד, אני חושבת שאחת המטרות החשובות של המועצה זה לתת את הכוח והכלים להורים להבין את הזכות הגדולה שיש להם, אם ההורים יבינו את הזכות הגדולה אז לא נזדקק לוועדה לזכויות הילד, אולי זה המקום לצרף את ההורים והמשפחה לשם של הוועדה הזאת. אולי לקרוא לה הוועדה לקידום הורים ומשפחה.

אתם תציעו את זה ואנחנו נביא, כמובן שההחלטה אינה החלטה שלי, אנחנו נביא את זה בפני המסגרות שאמורות לעלות את זה, אני מציעה לקבל את זה מהמועצה בצורה מסודרת, נפנה את זה ליושבת ראש של הכנסת, לוועדת הכנסת, ישנם תהליכים ואני אישית כמובן אתמוך בזה. אני רוצה להודות לך על הרעיון היצירתי.

אני רוצה לסכם ולומר, הכרזה על החגיגיות של הישיבה הזאת מסתיימת בשלב זה, אני חושבת שאנחנו מפה יוצאים אל עשייה רחבה מאוד בהרבה מאוד תחומים שיש בהם הרבה מה לעשות במועצה הזאת, איפה שרק לא מסתכלים ואיפה שרק לא נוגעים אנחנו רואים כמה לגוף הזה שקם היום יכול ואמור גם לתרום ולעשות לשינוי החברתי הזה. אני רוצה להכריז שמבחינתנו ההורים הם אחריות משותפת, אני קוראת לעוד אמהות ולעוד אבות להצטרף ליוזמה הברוכה הזאת, אני בהחלט מעודדת את מטרת העל של הגברת השותפות של ההורים בחיי ילדיהם בכל תחום ותחום בחברה הישראלית מתוך התפיסה שההשקעה בילדים היא בעצם ערובה לבניית חוסן חברתי וחוזק אזרחי.

אני פונה לכל המערכות ולכל משרדי הממשלה לתמוך ולהכיר גם במועצה, להקצות את המשאבים ולפתוח את הדלתות לגוף החשוב הזה. אני גם רואה חשיבות שהמועצה תשמש מטריה לארגונים ולמטרות שפועלים בקרב הורים וילדים וכבר קיימים, חלקם הוצגו פה על ידי המשתתפים, אני חושבת שהקמת מטריה כוללת תיתן במה, עד היום לא היתה, עם כל העשיה הייחודית של כל תחום והעשיה היחודית שאמורה להמשיך, אבל לא היה גוף אחד בעצם שליכד את כל העשיה, הן מהבחינה הארגונית, חברתית, יוזמות למינהן שאת כולם אני רואה בברכה, אני חושבת שזה אחד מהתפקידים המאוד חשובים של המועצה הזאת.

אני רוצה לקרוא בשם הוועדה ובשמכם לעוד אנשי ציבור להצטרף למועצה. אחד המאפיינים של המועצה, וצריך לשמור על זה, היא אמורה לשקף נאמנה את כל המארג החברתי האזרחי, זאת אומרת את השותפות, שותפות של כל החברה האזרחית על כל חלקיה הרבים והשונים. אני קוראת לאנשי עסקים גם לתמוך במועצה אבל אני בהחלט רוצה לשים דגש שהתמיכה הבסיסית והעיקרית צריכה להיות תמיכה ממשלתית, להכיר, לתמוך ולפתוח דלתות גם למועצה לא רק בכלים תקציביים אלא בשותפות בקבלת החלטות לגורלם של הילדים.

אני קוראת לכל וועדות הכנסת לפתוח ולתת במה למועצה להשתתף בדיונים, אנחנו נפיץ את סיכום הדיון לכל חברי הכנסת עם דגש על יושבי ראשי הוועדות ובקשה וקריאה אישית שלי לכנס, לפתוח דלתות ולהזמין את הגוף הזה, כולל פניה ליושבת ראש הכנסת.

אני בזאת מסיימת את הישיבה החגיגית בברכות ישר כוח לכל המשתתפים. צאו לדרך.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:00