PAGE
22

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 4

מישיבת הוועדה המשותפת כלכלה וחינוך לעניין חוק הרשות השנייה

יום שלישי, ב' בשבט התשס"ט (27 בינואר 2009), שעה: 14:00

תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי) (תיקון), התשס"ט-2008, בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש.

חברי הוועדה: משה כחלון – היו"ר

גלעד ארדן

אלכס מילר

עו"ד בני זלמנוביץ' – הלשכה המשפטית, משרד התקשורת

אורי ישראלי – רכז תקשורת, אגף התקציבים, משרד האוצר

עו"ד דנה נויפלד – משרד המשפטים

נורית דאבוש – יו"ר, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד דורון אבני – יועץ משפטי, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

יוסי ורשבסקי – מנכ"ל, ישראל 10

מודי פרידמן – מנכ"ל, ישראל 10

יואב הלדמן – סמנכ"ל כספים, ישראל 10
עו"ד דבורה קמחי – יועצת משפטית, ישראל 10

אתי בנדלר

לאה ורון

דרורה רשף

תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי)

(תיקון), התשס"ט-2008, בקשה לדיון מחדש ודיון מחדש

שלום לכולם, צהרים טובים. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. יש לנו על סדר היום בקשה לדיון מחדש בעקבות דיון שהתקיים לפני כחודש וחצי, בנושא התקנות. חודש, בערך. ב- 29 בדצמבר הדיון התקיים, הנושא היה תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי)(תיקון), התשס"ט-2008.


לאחר תום הדיון, כתב אלינו מכתב חבר הכנסת גלעד ארדן וביקש לקיים דיון חוזר, על רקע זה שהוא לא לקח חלק בדיון ההוא, ואנחנו, אכן, היום, מתכנסים. לפי תקנון הכנסת צריך לקבל את אישור החברים לקיים דיון חוזר. אז אני מבקש – גברתי היועצת המשפטית, הצבעה, נכון? מי בעד, מי נגד?

מותר למבקש לנמק את בקשתו, ורק לאחר מכן מתקיימת הצבעה אם לקיים או לא לקיים הצבעה מחדש. ורק אם הבקשה מתקבלת בהצבעה - - -

אבל הבקשה נומקה במכתב.

בסדר.

אם תגיד לי שאתה עומד לתמוך בהצעה שלי לקיים דיון מחדש, אז הנימוק שלי עכשיו יהיה מאד קצר ובדיון אני אנמק באריכות. תלוי מה אדוני – האם הצלחתי לשכנע אותו בשיחותינו שצריך לקיים דיון מחדש. אני לא יודע.

אני בספק, אבל אני מבקש להביא להצבעה את נושא הדיון מחדש.

טוב, אז אם כך, אני מבקש לנמק את הבקשה לדיון מחדש. זה המינימום שמגיע לי, לפחות.

בבקשה, נמק – לקח לך הרבה יותר, אגב.

את הבקשה בלבד, לא את הנושא לגופו.

אתה יודע שאני מסתפק במינימום.

אתה תמיד היית צנוע ופרגמטי.

טוב, אז אני אסביר למה ביקשתי את הבקשה לדיון מחדש, אדוני היושב ראש. קודם כל, צר לי שלא – כיוון שהדיון הקודם כונס כשהכנסת בפגרת בחירות – לא יכולתי להגיע, כי יכול להיות שאם חברי הוועדה שהיו אז היו שומעים את מה שיש לי לומר, כמי שעוסק רבות בנושא של ערוץ 10 בשנים האחרונות, יכול להיות שהיו סוברים אחרת. או או אבל אני אעשה עכשיו ניסיון לשכנע אותך ואת חבר הכנסת מילר, מדוע לא היה צריך לאשר את התקנות.


חשבתי לפתוח באמירה הידועה שיש גבול עד כמה אפשר לבזות את הכנסת או להתעלם מהחלטותיה או לצפצף עליה, אבל אני לא אומר זאת כי כנראה אין גבול. השאלה היא עד כמה חברי הכנסת רוצים להרחיב את האמירה הזאת, שאין גבול לכמה שמוכיחים לנו פעם אחר פעם שמה שמוחלט פה מסביב לשולחן הוא בעצם בשבילנו, כי חוץ מאשר על עצמנו הוא לא עושה רושם על אף אחד אחר. ומה שאני אראה זה שאם שוב הכנסת תאשר את התקנות, שהרשות השנייה ומשרד התקשורת הגישו לנו, אז היא בעצם רק תמשיך ותעצים את האמירה הזו, שמה שמחליטים כאן מסביב לשולחן הוא אולי בשביל עצמנו, אבל מעבר לעצמנו הוא לא משפיע על אף אחד אחר, ואני אסביר למה אני מתכוון.


כאשר כולנו בחודשים האחרונים הפסדנו כסף בקרנות ההשתלמות, זה לא נעים, זה רע מאד, אבל הממשלה לא מחזירה לנו את הכסף הזה, שהפסדנו. כשהתברר לחברת דניה סיבוס, אחרי שהיא זכתה בסלילת כביש 431, שהסלילה תהיה בסוף לא רווחית אלא הפסדית, כתוצאה מהתייקרויות של הברזל או כל מיני דברים אחרים, אז היא לא מחליטה על דעת עצמה לשים בכביש שהיא בונה לאזרחי המדינה, במקום דברים בטיחותיים חומרים זולים יותר. אבל יש גופים במדינה שלהם כן מותר להחליט את ההחלטות האלו על בסיס רווחיות כלכלית. קוראים להם: הזכיינים של הטלוויזיה המסחרית. גם זכייני ערוץ 2, גם זכייני ערוץ 10, שכבר הרבה מאד שנים הם אומרים לנו: זה נכון, נכנסנו להתחייבות מול מדינת ישראל ומול אזרחי מדינת ישראל – כי צריך להדגיש: הרשות השנייה היא לא מס הכנסה. היא לא גובה מהם חובות למדינה. החובות של הזכיינים הם מול האזרחים. הזכיינים התחייבו לספק לאזרחים טלוויזיה מסוג מסוים. יכול להיות שאחר כך יתברר להם שזה פחות רווחי ממה שהיה נדמה להם, אבל זה לא עניינינו. להחזיק ערוצי טלוויזיה במדינת ישראל יש לזה יתרונות רבים ומגוונים. לא רק בתחום הרווחיות הכלכלית. יש שיגידו שזה נותן לך - - -

הישירה.

אני מדבר בצורה הכי פתוחה.

לא, רווחיות ישירה.

כן, יש רווחיות ישירה שלפעמים, כמו בחודשים האחרונים, היא קצת פחות. דרך אגב, גם זה נתון לוויכוח, קצת פחות או קצת יותר. מסתבר שכשרוצים, אז אפשר להוריד משכורות ממאה ומשהו אלף לפחות. אבל זה כשממש רוצים, וכשהרגולטור ממש לוחץ על הצוואר. זאת אומרת, אפשר להגדיל את הרווחיות על ידי קיצוץ בהוצאות, אבל אנחנו יודעים לנהל ממש גרוע מול המנהלים המוצלחים שקיימים בשוק הפרטי, ואנחנו לא יכולים להטיף להם מוסר, אבל מה שאני מנסה לטעון זה שהרווחיות או חוסר רווחיות שלהם לא נותנת להם גושפנקה להפר את ההתחייבויות שהם נתנו מול אזרחי המדינה. ואם אנחנו כל הזמן מסבירים – בעיקר המפלגה שלי – שחשובים להם החינוך והציונות והערכים והיהדות - - -\

מה זאת אומרת "המפלגה שלי"? המפלגה שלנו.

המפלגה שלנו. אני רק רוצה להזכיר - - -

לא, כי אתה מדבר אלי.

תראה, אי אפשר ביד אחת להטיף לחינוך, לערכים ולמצוינות, ובצד השני לוותר או לאפשר לוותר על כל הדברים האלו, על הפקות, יצירה ישראלית וסוגה-עלית, כשברור לנו, בסאב-טקסט של מה שאומרים הזכיינים: מה שרווחי לנו, למכור פרסומות ולעשות כסף, מה לעשות, זה מה שעם ישראל אוהב. אנחנו רוצים למכור לו הישרדות, ולרדת בגדול, ומפרץ האהבה, וכל הדברים שאולי כיף לראות אותם ונעים, זה לא מאמץ את השכל יותר מדי, וזה מה שעם ישראל אוהב ורק מזה אפשר לעשות כסף מפרסומות. אז זה מה שבסופו של דבר אומרים לנו בשנים האחרונות. היום, אני חייב להגיד, אולי לצערי הרב, אני השתכנעתי, שאולי לפני הרבה שנים המחוקק קבע דרישות מאד מאד גבוהות מערוץ 10, כי הוא הניח שתהיה בוננזה כלכלית ותהיה צמיחה, ותהיה עוגת פרסום שתגדל, ובאה האינתיפאדה השנייה, טפחה על פני כולנו, הורידה את עוגת הפרסום – אני לא יודע 25%, 30%, אני לא יודע את המספרים, והתגייסנו כולנו, תיקנו את החקיקה, ובהסכמה עם ראשי ערוץ 10 הורדנו להם את המחויבויות עד תום תקופת הזיכיון, בהיקף ששווה בערך למיליארד ורבע שקל. חוזר: מיליארד ורבע שקל הורדנו במחויבויות של ערוץ 10, וכולנו נשבענו אמונים, שזהו. זה היה אחרי שהמחוקק שלפנינו – עוד לפני שאני ואתה הגענו לכנסת – כבר עשה איזו קומבינה אחרת ואמר: אם הם, בשנה שלישית, נדמה לי, לקיומם – תקן אותי אם אני טועה, דורון – אם בשנה השלישית הם יפה יקיימו, נראה כאילו – ישראבלוף - גם בשנה הראשונה והשנייה לקיומם, שאז היה להם - - -

· - - הם קיימו בשנה הראשונה.

סליחה, אם הם יקיימו בשנה השנייה, נראה את זה כאילו הם קיימו גם בשנה הראשונה. כי בשנה הראשונה, אתם יודעים, היה ריב בין אלה שזכו במכרז, עדן, שמדן, לא יודע. מסכנים, הם רבו, וזה, היו להם קשיים להתרומם בהתחלה. הם לא תכננו נכון, וכולי. בואו נעזור להם. אז המחוקק לפנינו עזר להם, אנחנו כמחוקק עזרנו להם בעוד מיליארד ורבע שקל הקלות, ואז הם באו פעם שלישית, אמרו לשרת התקשורת דליה איציק – דווקא אני אגיד הכל לפרוטוקול, היום – באו פעם שלישית לדליה איציק, אמרו: תראי, גברתנו שרת התקשורת, לא יכול להיות שלא - נביא עכשיו משקיעים חדשים לערוץ 10, מה נשאר להם? בסוף 2010 מסתיים הזיכיון. איך הם יבואו וישקיעו כשנותרו להם בקושי בקושי עוד חמש-שש שנים להחזיק בערוץ 10? שרת התקשורת אמרה לחבר הכנסת גלעד ארדן: אתה יודע מה? זה עושה שכל. בוא ניתן להם אופק כמו לערוץ 2. כלומר: אם הם יעמדו בכל מה שהם התחייבו לנו, ונשבעו, כשהורדנו להם מיליארד ורבע שקל מההתחייבויות המקוריות, וכבר לא המקוריות, אחרי המקוריות, אחרי התיקון הראשון, אז ניתן להם אופק שאומר שאם הם רק יעמדו במה שהם התחייבו – דרך אגב, זה דבר לא פשוט במדינת ישראל 2009 לעמוד במה שהתחייבת. זה לא עניין של מה בכך. זה צריך להיות אדם מאד מוסרי – אם הם יעמדו במה שהם התחייבו, הרשות השנייה תוכל להאריך את זכיונם בשנתיים, ואם בשנתיים ההם יתברר שהם ממשיכים לעמוד, אפילו בעוד שנתיים.


אלא מה, אדוני היושב ראש וחבר הכנסת מילר, הכנסנו סעיף בחוק שלנו, של ועדת הכלכלה ואמרנו בחוק: אנחנו רוצים לכבול את ידי עצמנו. כי אנחנו מכירים את זה שהם באים, ועוד פעם, ולא הרווחנו מספיק, ופה ושם, ותנו לנו הפעם עוד פעם לשנות את המחויבות, אמרנו לעצמנו: נכבול את ידינו בחקיקה ראשית.

בוא, חבר הכנסת ארדן. אני מקווה שהדיון הזה יהיה קצר ככל הניתן. קיבלנו את הרקע - שאלה.

לא, לא, אני – ממש ייקח לי עוד דקה לסיים.

מתחייב.

כן. שתי דקות. אמרנו: נכבול את ידי עצמנו, ונגיד שאנחנו – והכנסנו את זה בחוק – לא יכולים להאריך להם את הזיכיון, אלא אם כן עמדו בכל המחוייבויות. עכשיו, גם לפי הרשות השנייה, הם לא עמדו במחויבויות שלהם. הם חייבים, לא לרשות השנייה, הם חייבים לעם ישראל, על המרקע, 60 מיליון שקל הפקות ברמה של סוגה-עילית, שאלה הפקות יקרות יותר. גם מכניסות כסף ליצירה, גם תכנים ברמה גבוהה יותר, שהם לא עמדו בהם. ועכשיו, מה לעשות, הרשות השנייה על פי התקנות שהוועדה הזו אישרה, היתה צריכה לקבל החלטה האם להאריך או לא להאריך את זכיונם, עד לאחד בדצמבר 2008. זה קרה פה, בוועדה, בשישה באוגוסט. כלומר: הרשות השנייה, היו לה את שמיני, תשיעי, עשירי – היו לה ארבעה חודשים לקבל החלטה, אחרי שהיא יודעת כבר - - -

השאלה שלי היא: מה עכשיו? מה אתה רוצה בתקנות האלה, לפני שאנחנו מתחילים את הדיון. הבנו, קיבלנו.

אני טוען ששום דבר לא השתנה מאז שהוועדה הזאת, שלנו - - -

מה אתה רוצה להציע?

אני רוצה להציע שהדחייה בקבלת ההחלטות של הרשות השנייה לא תאושר על ידי הוועדה. לא אמור לקרות שום דבר חדש בחודש הקרוב - - -

ואז מה?

חוץ מזה שיהיו בחירות ואז שוב פעם דברים ייתקעו, ואולי נגיד: נחכה לשר החדש שייכנס למשרד התקשורת ויקבע מדיניות – רישיונות, זיכיונות - - -

שנייה, חבר הכנסת ארדן. מה יקרה אם לא נאשר את התקנות. בוא נאמר שנבטל את ההחלטה הקודמת. מה יקרה? מה, הלילה, בערוץ 10, יחשיכו מסכים?

לא.

מה יקרה?

מה שיקרה הוא שהרשות השנייה תיאלץ לכנס דיון חירום, כי היא נמצאת בהפרת חוק כבר מהאחד בדצמבר. מהאחד בדצמבר, שר התקשורת והרשות השנייה מפרים את החוק, כיוון שהם לא קיבלו עד היום החלטה, האם הם מאריכים או לא מאריכים את זיכיונו של ערוץ 10 – אני מבקש שאת תבהירי את המצב החוקי – ואם הוועדה לא תאשר את הבקשה הזו שלהם, אז הרשות השנייה צריכה לקבל החלטה בהולה – זה לא נכון?

לא, לא.

למה?

המצב הוא מאד פשוט. אם הבנתי נכון – והדברים באו לידי ביטוי גם בפרוטוקול הקודם שעיינתי בו שוב לקראת הישיבה הזאת – הרשות השנייה החליטה כבר - -

ב-26 בנובמבר.

למעשה, שאם לא יחול משהו חדש – שלא חל עד עכשיו, לא קרה משהו חדש - למעשה לא מאריכים את הזיכיון של ערוץ 10.

ההחלטה התקבלה במועד, על פי חוק.

התקבלה החלטה. יש החלטה שבסיטואציה כזאת לא מאריכים את הזיכיון, ויוצאים למכרז חדש. אם הבקשה שלך לא תתקבל והמועד לקבלת החלטת הרשות - - -

אבל אמרת לי שהיתה החלטה של הרשות.

היתה החלטה מותנית. מותנית בכך שלא יקרה משהו, אוקי? משהו לא קרה עד כה ולכן ההחלטה היא לכאורה שאין הארכת זיכיון. אם מאריכים את המועד לקבלת החלטת הרשות, הרשות יכולה להמשיך לנהל מגעים עם ערוץ 10, לקבל מהם התחייבויות כאלה ואחרות, ולקבל, לכאורה, החלטה שכן מאריכים את הזיכיון.

רק נזכיר שכל מה שהיא מחליטה, על פי חוות דעתך שהוגשה לוועדה, היא מחליטה בחוסר סמכות. זה על פי חוות דעתך.

אני רוצה לומר – זה מה שאני רוצה לומר. הרשות יכולה לקבל החלטות אחרות. החלטה, במידה שתהיה החלטה, להאריך את הזיכיון ללא תיקון חוק, להערכתי החלטה כזאת היא מאד מאד בעייתית. אני מאמינה שמאן דהוא יעתור נגדה, ובית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, יצטרך להחליט אם החלטה כזאת, אם אכן תהיה החלטה אחרת, היא חוקית או לא חוקית.

בסדר, אבל לפי חוות הדעת שאת אמרת – היא לא חוקית.

להבנתי – היא לא חוקית. אבל, אני מניחה שיש להם חוות דעת סותרת, שהיא כן חוקית.

אז עכשיו הוועדה מתבקשת לתת להם עוד זמן נוסף, להציג דברים חדשים כדי לקבל החלטה שבעיני הפרשנות המשפטית שלך היא לא חוקית.

אכן, כך.

בסדר. ברור. לכן אני חושב שהוועדה לא צריכה לשתף פעולה עם בקשה כזאת.

לפי הפרשנות – לחוק בנוסחו היום, כדי שיהיה ברור.

זאת אומרת שאנחנו משתפים פעולה עם עבריינים אם נקבל את הבקשה.

אני לא שותף למינוח הזה. אני כן אומר שאם אם אתה - - -

אנחנו משתפי פעולה עם עוברי חוק.

לא. אם אתה מקבל את חוות הדעת של עורכת הדין בנדלר, שמרגע שיש הפרה אי אפשר לרפא את זה בלי תיקון חקיקה, אז אם אתה ממשיך לתת להם – כן, אז אנחנו בעצם נותנים להם להמשיך ולהפר את החוק. לדעתי, זו דעתי.

טוב. אנחנו כן נקיים את הדיון הזה, אני מביא את זה להצבעה. מי בעד לקיים את הדיון? שניים בעד, אחד נגד. אנחנו נקיים את הדיון. אני מבקש את נציג משרד התקשורת. בבקשה. תן לנו הסבר לנושא העבריינות.

עמדתנו היא שסמכות השר היא לקבוע בתקנות את המועד, ושאר הדברים הם בהחלטת המועצה.

גיבשתם עמדה לגבי סמכות או אי סמכות הרשות לקבל היום החלטה באשר להארכת הזיכיון?

אנחנו נסמכים על החלטת המועצה. ואנחנו אך ורק - - -

סליחה, השר כתב לנו את המכתב. לא המועצה.

אנחנו קובעים אך ורק את התאריך שעד אליו המועצה יכולה לקבל את החלטתה, כאשר אנחנו קיבלנו מהמועצה - - -

סליחה, את הפנייה כתב השר. אנחנו לא עובדים מול מועצה, אנחנו עובדים מול משרד הממשלה.

הגורם המקצועי הוא זה שמחליט.

אני לא עובד מול גורם מקצועי, אני עובד מולך. אתה משרד ממשלתי. שר כותב ליושב ראש ועדה. לא יושבת ראש רשות כותבת ליושב ראש ועדה. אז בסוף, כל מה שאתם גומרים, זה אצלכם בבית. זה בסוף יגיע אליך. בוא תגיד לי אם אתה מבין את המשמעות שאתם עוברים על החוק, לדברי חברי ארדן שהוא גם משפטן מאד בכיר.

בכלל לא בכיר. זוטר מאד. באמת.

פעם אחת אני רוצה גם להיות לטובתך. אתה גם לא רוצה?

אפשר רק לומר משהו עובדתי, לפני שהוא מתייחס?

לא, לא. אני מבקש לשמוע אותו, אחר כך אתכם ואנחנו מסיימים את הדיון. אלא אם כן הוא רוצה - - - להגיד את זה.

גדר השיקולים של השר הוא לא איזו החלטה או - - -

דרך אגב, למה השר לא מגיע? לא מספיק חשוב?

זו כבר לא החלטה משפטית.

אני מקווה.

גדר השיקולים – מבחינת המשרד – אינה איזו החלטה המועצה תקבל, אלא מועד ההחלטה. אנחנו קיבלנו במכתבים, בהתכתבויות, מהמועצה הבטחה שגם אם בראשון במרץ הם יחליטו שערוץ 10 לא עומד בהתחייבויותיו, יש להם מספיק זמן לפתוח במכרז לקראת החידוש בינואר 2010.

טוב. בבקשה. היועצת המשפטית רוצה להגיד משהו?

לא.

דרך אגב, זו לא עמדה משפטית, מה שאמרת. ברור לך, נכון? הבחינה אם לוח זמנים של תשעה חודשים מספיק – הרי הזיכיון שלהם פוקע, נדמה לי, ב-27 בינואר 2010. אם המועצה תחליט רק באחד במרץ האם לוח זמנים כזה מספיק לכתוב מכרז, לבחור, הליכים משפטיים וכולי וכולי – זו לא חוות דעת משפטית. אתה מבין, נכון? אין לכם שום ידע בעניין הזה.

הסמכות שלנו - - -

חזקת התקינות המנהלית. כן, בסדר.

הסמכות שלנו היא אך ורק לקבוע את מועד קבלת ההחלטה. חזקה על המועצה, מועצה ציבורית, שהחלטותיה יתקבלו על פי דין.

זה ברור, אבל אתה כמחלקה משפטית, אין לך say בעניין הזה. אין לך ידע מקצועי שאומר לוועדת הכלכלה: וואלה, בתשעה חודשים אפשר להוציא מכרז עם זוכים, עם ערעורים משפטיים, עם הכל. הרי כולם מאיימים בזה שהמסך יוחשך, נכון? זה נורא מפחיד. אז אני מניח שמשרד התקשורת שותף לדאגה הזו. אבל לא המחלקה המשפטית יודעת כמה זמן לוקח כל העניין הזה. זה לא בתחום שלה. סמכות ונטיה שיפוטית זה בית משפט, לא במחלקה המשפטית.

זה נלקח בחשבון במועצה הציבורית. המועצה הציבורית אמרה את זה.

את זה אני מבין, אבל זו לא עמדה משפטית.

בסדר.

תודה. בבקשה.

נושא ערוץ 10 הוא נושא מאד חשוב בפעילות של הרשות השנייה. המועצה דנה בנושא ערוץ 10 לא מעט פעמים, הנושא הזה הגיע גם לוועדה הזאת לא מעט פעמים, ואנחנו אמונים על השאלה ועל הפעילות שלנו על פי הוראות החוק והאחריות הציבורית. אנחנו, על פי הוראות החוק, קיימנו את הדיון של המועצה ב-26 בנובמבר, לא חרגנו מהוראות החוק, וב-26 בנובמבר 2008 קיבלנו החלטה. לא שלא קיבלנו החלטה – קיבלנו החלטה, היא היתה החלטה מאד ברורה. ערוץ 10 לא עומד בהתחייבויות שלו. לא רק זה שהוא לא עומד בהתחייבויות שלו ואין הסדר להשלמת כל המחויבויות שלו, גם בעינינו להשלים מחויבויות זה ערך עליון שמועצה ציבורית חייבת להיצמד אליו, קיבלנו החלטה שאומרת שאין מנוס מזה שאנחנו יוצאים למכרז. יחד עם זאת, זה גם מה שכתוב בהחלטת המועצה, לאור המשבר העולמי, ולאור העובדה שזה נותן את האותות שלו והם ניכרים מאד בשוק הטלוויזיה, אנחנו רואים את זה כל יום מחדש, ובגלל ההכרח שחשבנו שאנחנו צריכים לשמר את היצירה הישראלית ואת שוק היצירה, ומי שמכיר את מאבק היוצרים יודע עד כמה הנושא הזה כאוב, פנינו לשר התקשורת וביקשנו להעתיק בלבד את מועד ההחלטה הסופי לאחד במרץ. לכן אנחנו נמצאים באותו סד. פנינו לשר התקשורת, שר התקשורת פנה לוועדת הכלכלה. ועדת הכלכלה תחליט עכשיו שצריך להקדים את התאריכים – אין צורך לכנס מחדש את המועצה. יש החלטה של המועצה, פשוט נפרסם מכרז. אנחנו חושבים שבנסיבות האלה, עם האחריות הציבורית שמוטלת עלינו, עם המצב הכלכלי והמשבר בטלוויזיה בכללותו, אנחנו בהחלט חושבים שצריך להעניק את היכולת לערוץ 10 את היכולת, בשלושה שבועות הקרובים, בכל זאת לנסות להגיע, להציג בפנינו הסדר. אחרי שההסדר של רשות 10 יוצג בפני המועצה, חזקה על היועץ המשפטי של הרשות - - -

הסדר עם מי?

הסדר. איך הוא מחזיר את החובות שלו. חזקה על היועץ המשפטי - - -

אם הוא מחזיר אין מכרז. או יש?

אם הוא מחזיר את מכרז.

זאת אומרת, מה שדרוש לכם זה שלושת השבועות האלה?

זה רק שלושת השבועות האלה. האם שלושת השבועות האלה יהיו קריטיים בשאלת הפקת המכרז, הגיבוש שלו, הפרסום שלו והעלייה שלו לאוויר – ממש לא. ממש לא. אנחנו חושבים שזה יאלץ אותנו לעבוד קשה יותר בלוחות זמנים אינטנסיביים יותר, בפעילות הרבה יותר אינטנסטיבית. האם שלושת השבועות הם אלה שישנו את החלק הזה? ממש לא.

קודם כל, האחד במרץ הוא עוד חמישה שבועות מהיום ולא שלושה שבועות.

כבר סיימנו את חודש ינואר. מועצת הרשות השנייה אמורה להתכנס ב-26 בפברואר בשעה 16:00, המועד הזה כבר נקבע, נשלח זימון לחברי המועצה, לכן שלושת השבועות האלה הם מבחינתנו - - -

ב-26 בפברואר?

כן. ב- 26 בפברואר, ולקבל החלטה. אנחנו חושבים שמהבחינה הזאת – אני אומרת את זה פה לפרוטוקול – למועצת הרשות השנייה יהיה מספיק זמן כדי לגבש את המכרז, לפרסם אותו, לבחור זוכה חדש, גם אם תאריך ההחלטה יהיה ב-26 בחודש. לגבי אם יהיה הסדר או לא יהיה הסדר – יציג ערוץ 10 את ההסדר, חזקה על היועץ המשפטי של הרשות השנייה שהרשות השנייה תפעל רק על פי חוק, וכשההסדר הזה יוצג, אנחנו נדון.

אפשר לשאול שאלה?

בבקשה.

ערוץ 10 יודע לגבי הדרישה של ההחזרה של ה-60 או ה-103 מיליון, או לא חשוב כרגע - - -

103 מיליון שקלים.

103 מיליון, הוא יודע את זה מאז שאימצתם את דוח תורג'מן, שזה כבר כמעט חצי שנה מאז.

נכון.

אם ערוץ 10 בשנה הזאת, לא חשב שהוא יכול להגיע להסדר עם מלווים שילוו לו את הכסף – בהנחה שהוא צריך, אכן, מלווים כאלה, כי בעלי המניות יכולים גם הם להחליט שהם מזרימים את הכסף שהערוץ שלהם לא הפיק בו – אז מה אמור להשתנות בשלושת השבועות הקרובים?

תשאל אותם.

אין לי דין ודברים עם ערוץ 10, אני מדבר עם מי שמפקח על ערוץ 10.

תשאל אותם, אם יש להם היכולת לסגור בשלושה שבועות. הרי כל הפער הוא שלושה שבועות. הרי אי אפשר להחזיר את הימים אחורה.

אדוני היושב ראש, רק אם תרשה לי, אני רק אסיים. אכן, מועצת הרשות השנייה אישרה את ועדת תורג'מן, במסגרת הזאת הציגו אנשי ערוץ 10 התחייבות בלתי חוזרת שחתומים עליה שלושת בעלי המניות, להחזרת הכספים.

בשבועת צופים.

רגע. הם הציגו את זה בפני מועצת הרשות השנייה. זה היה טרם המשבר הכלכלי. הנציגים שלהם יושבים פה. חזקה עליהם שאם הם מציגים את זה בדין בפני מועצה בישיבה רשמית ופורמלית, לא בחדרי חדרים ולא בניירות שאין להם שום תוקף, המכתב הזה קיים. הם חזרו בהם מההתחייבות הבלתי חוזרת, לאור המשבר הכלכלי, הם לא היו מסוגלים לעמוד בלוחות הזמנים האלה.

זאת אומרת, ההתחייבות הבלתי חוזרת, התברר שהיא חוזרת. זה מדהים. זה ממש במילון.


גבירתי, יסביר לך עורך דין אבני: התחייבות בלתי חוזרת במושגי עולם המשפט, זה שאדם אחר כך לא יכול לטעון נגדה שום דבר. לא השתנות נסיבות – אי אפשר להגיד גם בלתי חוזרת וגם להגיד: המשבר הכלכלי. כי אם היא בלתי חוזרת זה לא משנה. מצדי שירוצו ויביאו מהחשבון הפרטי שלהם. נסיבות לא משפיעות על התחייבות אם היא באמת בלתי חוזרת, ואם היא בלתי חוזרת, מן הראוי גם שיפקידו ערבות בנקאית גם למימושה.

אנחנו, בחלק של ההסדר, התכוונו גם לעניין הזה. האם שלושת השבועות האלה זה מה שישנה את המצב? לטעמנו לא.

את זה אפשר להגיד כל פעם, ובעוד שלושה שבועות אפשר להגיד שעוד שלושה. זה כבר אחרי חצי שנה.

אי אפשר להגיד כי ההחלטה כבר התקבלה. צריך להיות מאד צמודים לעניין הזה. המועצה עבדה בעניין הזה על פי הוראות החוק, ורק על פי הוראות החוק. נצמדה לתאריכים כמו שזה נראה, אבל האחריות הציבורית שלנו, גם בנסיבות האלה, בעיקר בנסיבות האלה, שהן נסיבות שונות לכל דבר ועניין - - -

אני מאד מעריך אותך, גברתי, אבל להגיד שהמועצה פועלת על פי הוראות החוק, זה עדיין לא הופך את זה למציאות. כי היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, שאני מסכים לדעתה, חושבת שאתם לא פועלים על פי הוראות החוק.

כדאי להבהיר נקודה אחת, שהיא נקודה חשובה. עד כה, כשאנחנו מדברים כאן, בישיבה הזאת – תאשר את זה היועצת המשפטית של הוועדה – מועצת הרשות השנייה לא חרגה בסנטימטר מהוראות החוק. אם אני טועה, תתקן אותי היועצת המשפטית.

היא כן חרגה.

לא, יש החלטה נכון לעכשיו - - -

היא כן חרגה, כי אתה כתבת חוות דעת שאם הם נותנים 60 מיליון שקל, יש לכם סמכות להאריך את הזיכיון. ואני אומר שאין לכם סמכות.

קודם כל, אין חוות דעת כזאת. אם אדוני מכיר חוות דעת כזאת, הוא מתבקש להמציא לי אותה.

זה מה שנאמר לי גם על ידי מנכ"ל הרשות, גם על ידי היושבת ראש.

אין חוות דעת כזאת. אין חוות דעת כזאת בחתימתי. אם יש כזאת, אני אשמח לראות אותה.

אז למה אנחנו מחכים? אם צריך תיקון חקיקה, אז - - -

אז זה מה שאני רוצה להסביר. אז שיהיה ברור: מועצת הרשות השנייה והרשות השנייה פעלו כדין. נכון למועד ישיבה זאת לא הפרנו את החוק בכלום. במה הדברים אמורים? אומר ערוץ 10 למועצת הרשות השנייה: אני מעוניין להגיש הסדר – והסדר, שיהיה ברור, אני כבר אומר את זה לפרוטוקול, זה לא מכתב מבעלי המניות, גם אם זה יהיה התחייבות בלתי חוזרת. אני מעוניין להגיש הצעה בפני המועצה, לתמוך אותה משפטית ולנמק בפני המועצה, מדוע ההצעה שלי – שאני עוד לא יודע מהי – עומדת בהוראות החוק. אומרת המועצה לוועדה הנכבדת הזאת: אנחנו מעוניינים - - -

אבל עשיתם, עשיתם את השימוע אתו. החלטתם. החלטתם ב-26 בדצמבר כבר את ההחלטה שלכם. אז למה עוד, עכשיו? איזה מין הליך זה?

קודם כל, שיהיה ברור: אין ריב ומדון בין הרשות השנייה לבין הוועדה הזאת. יש לנו כבר החלטה, אפילו לא צריך לכנס אף אחד שוב פעם, ונתקדם למכרז.

אבל למה אתם מבקשים את הדחייה? אתם מעמידים אותנו – אותי לפחות – במצב הזה.

הדבר היחיד שאנחנו באים ואומרים: כאשר באים לקבל החלטה, שהיא החלטה מאד משמעותית – יתכן שהיא החלטה נדרשת. יתכן שהיא החלטה חוקית, נדרשת, אבל היא החלטה מאד משמעותית, על זה כולם מסכימים פה. מבחינה ציבורית, מבחינת ההשלכה על יוצרים, על האנשים שעובדים בערוץ הזה. לפני שמקבלים החלטה כזאת צריך למצות את כל האפשרויות. ואם בא ערוץ 10 ואומר: בכוונתי להגיש הצעה כזאת, ואני חושב שאני יכול להגיש הצעה שעומדת בכל הוראות החוק – אני חושב שהאחריות הציבורית מחייבת שנדון ונבחן אותה. נבחן את הבקשה הזאת קודם כל מבחינה משפטית, ובהחלט יכול להיות שהם יגישו הצעה, שאני אומר מבחינה משפטית שהיא לא עומדת בהוראות החוק. אבל, אני רוצה למצות את האפשרות הזאת. ואחרי זה, אם היא עומדת בהוראות החוק, זה יגיע למועצה, שתצטרך לדון בה מבחינה ציבורית ולהחליט: גם אם היא עומדת בהוראות החוק, יתכן שהמועצה לא תקבל אותה. אם אז נקבל החלטה שמישהו יסבור שהיא החלטה לא חוקית – בהחלט. האנשים יודעים את דרכם לבג"ץ, הם מצאו אותה הרבה פעמים, דרך אגב, לפחות בשנות כהונתי, הם מצאו את הדרך, אבל דרכם לא צלחה.

האם לחוות דעתך, במידה שהם יבואו – בוא ניקח את המצב הכי אופטימלי. הם לא באים עם הסדר משפטי, הם באים עם ארגזים עם כסף, עם 60 מיליון שקל, והם הביאו במשאית 60 מיליון שקל לישיבה שלכם אתם. האם בזה הם ריפאו את הפגם, ויש לכם סמכות להאריך את הזיכיון שלהם.

אני אומר שוב – יש יאמרו שזה חזון אחרית הימים.

עד היום לא חשבת על האפשרות הזאת?

אני חשבתי על השאלה הזאת.

אני מניח.

אם הם יגיעו עם משאיות עם 60 מיליון שקל - - -

שזה המצב הכי טוב. יותר טוב מזה הם לא יציעו לך.

למה, אתם לא מקבלים צ'קים?

אני כרגע לא מחווה דעה כי זה לא רציני. אתה לא מצפה ממני לחוות דעה כזאת - - -

טוב, טוב. אני מבקש לעצור את זה עכשיו.

בטח שזה רציני. זה אופטימלי. אין הסדר משפטי יותר טוב מזה שהם יבואו עם צ'ק על 60 מיליון. האם במצב כזה הרשות - - -

סליחה, גלעד, גלעד.

אם אין לך עמדה אז - - -

גלעד.


בדיון הקודם דיברנו על כך שעד ה-15 בינואר אתם מקבלים איזשהו מתווה. קיבלתם אותו?

עד 15 בינואר היינו אמורים לקבל את המתווה. בינתיים לא קיבלנו את המתווה, אבל מבחינתנו, אני אומרת לך שוב, שהדברים הובהרו פה באופן חד משמעי. את ההחלטה שלה לגבי עריכת מכרז קיבלה מועצת הרשות השנייה.

היא לא קיבלה.

היא קיבלה.

היא לא קיבלה נורית, זה לא פיר להגיד את זה. באמת, אני לא אוהב להתעמת אתך. זה כמו להגיד: אני החלטתי להתחיל בדיאטה. מתי? אני אודיע מתי.

לא, לא - - -

החלטתם לצאת למכרז, ואתם כבר תודיעו מתי, החלטה סופית. זה לא החלטה. זו החלטה מותנית.

אנחנו בכלל לא נכנסים לשאלה אם ההחלטה סופית או לא החלטה סופית. ההחלטה של המועצה, ב- 26 בנובמבר, היתה מאד ברורה. בנסיבות האלה, ערוץ 10 לא עמד בהתחייבויות שלו ולא הודה שלא עמד בהתחייבויות שלו, אין מנוס – זה המושג שמופיע בהחלטת המועצה – אין מנוס אלא מלצאת למכרז. מה המועצה אמרה? המועצה אמרה, מתוך האחריות הציבורית שלה ולאור המשבר הכלכלי שקיים, אנחנו רוצים למצות את התהליך ולכן פנינו לשר התקשורת ואמרנו לו: אנחנו מבקשים שתאפשר לנו, ותפנה לוועדת הכלכלה, תאפשר לנו לקבל את ההחלטה עד האחד במרץ. ולצורך העניין הזה נקבעה ישיבה של מועצת הרשות השנייה ב- 26 בפברואר.

אבל נורית, סליחה. איזו החלטה צריכה להתקבל ב-26 במרץ? לצאת למכרז – נתקבלה כבר החלטה.

אם ב-26 בפברואר יציג ערוץ 10 הסדר - - -

לא, לא לא. סליחה. לא, סליחה, אני מתנצל. היתה פה אמירה של מנשה סמיר, שאמר: עד ה-15 בינואר.

כן, אני אסביר מה קרה. כמו שאולי חברי הוועדה קראו בעיתונות, גובש מזכר הבנות בין רשת לבין ערוץ 10, שהרשות לא היתה צד לו, היא יודעה בדבר קיומו של המזכר, ולאור המזכר שקובע שם לוחות זמנים, שנקודת ההכרעה הראשונה על פי המזכר הוא האחד בינואר, פנה מנכ"ל ערוץ 10 שנמצא פה אל מנכ"ל הרשות השנייה ויושב ראש מועצת הרשות השנייה, וביקש ארכה עד ה-30 בינואר, והארכה הזאת ניתנה לו.

כלומר, תוך חמישה ימים.

זה לא מעלה ולא מוריד מבחינת התנהלות ולוחות הזמנים.

טוב. כנראה שאז ניחשתי נכון.

אני מבקשת להתייחס לשאלתו של חבר הכנסת ארדן, לגבי קיום מחויבויות. אני אשתדל להסתפק, למרות שאני לא מבטיחה שאני אצליח, בציטוט הוראות סעיף 37ג(ג) לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, ואומר כלדקמן:


"ביקש בעל זיכיון מהמועצה להאריך את תוקף זיכיונו כאמור בסעיפים (א) ו-(ב)- - -" – זאת אומרת: תקופה ראשונה או תקופה שנייה. אנחנו מדברים כרגע רק על סעיף (א) כי זו הבקשה שבה מדובר, הארכת תקופת הזיכיון לשנתיים – "רשאית המועצה להאריך את תוקף זיכיונו, אלא אם כן מצאה כי מתקיים אחד מאלה: 1. בעל הזיכיון לא קיים במהלך תקופת הזיכיון - - -" – המילים הנוספות לא רלוונטיות כרגע – "אחר ההוראות לפי חוק זה, כללי המועצה או תנאי הזיכיון, לרבות תנאים והתחייבויות שמועד קיומם נדחה לפי סעיף 59א(ג) - - -" – דהיינו: יש כאן הוראה קטגורית המונעת מהרשות השנייה להאריך את תקופת הזיכיון אם היא מצאה שהערוץ השלישי לא קיים את מחויבויותיו, ולעניין זה אומר: מחויבויות, לרבות מחויבויות מופחתות שהמועצה או ככל שהרשות החליטה להפחית אותן, עד תום תקופת הזיכיון. היו פה הצהרות חד משמעיות שאין שום דרך, אין שום דרך, גם אם ייעשו מאמצים ויהיה כל הרצון טוב שבעולם, אין שום דרך הערוץ השלישי אכן יוכל להשלים את המחויבויות המופחתות עד תום תקופת הזיכיון. לכן, מתחייבת כאן פרשנות, הייתי אומרת, כמעט לוליינות לפי לשון החוק, אם רוצים לומר שהמשאית שכוללת 60 מיליון שקל במזומן – סליחה, 103 שקל במזומן – שתובא למשרדי הרשות ב-26 בפברואר, רואים את זה משום קיום מחויבויות. משום שהמחויבויות לצרכינו זה בעצם שידור של – אני לא מדברת כרגע על התמלוגים, השקעות בקולנוע וכולי, אני מדברת כרגע רק על השקעות בסוגת עלית – מדובר על השקעות בפועל כדי שהדברים האלה יהיו על המסך בתקופת הזיכיון הראשונה.

נכון. זה מה שאני אמרתי.

אינני יודעת, אני מניחה שיש פרשנות שאומרת שפרשנות תכליתית היא עצם ההשקעה, כדי שהיא תבוא לידי ביטוי בשלב כלשהו על המסך. זה בתשובה לשאלתך אם אפשר או אי אפשר. הדברים לא נאמרו כאן במפורש על השולחן אבל להבנתי, זה כל מה שניתן לומר. פרשנות תכליתית של החוק מרחיבה – רואים את הכסף אם ניתן לרשות השנייה, כאילו נעשתה השקעה.

טוב. גלעד, חבר הכנסת ארדן, אני חושב שאתה צודק. אתה רוצה לשאול עוד שאלה או משהו לפני שיושבים להצבעה? כי אני הולך להצביע אתך. שכנעת אותי. עוד מישהו רוצה לומר עוד משהו?

גלעד, מה ההצעה שלך לוועדה?

ההצעה שלי היא לא לאשר את התקנות.

זאת אומרת, לבטל את ההחלטה.

לא, היא התקבלה. היתה הצבעה על בקשה לדיון מחדש. הבקשה התקבלה. כרגע צריכים להחליט אם מאשרים את התקנות או לא מאשרים את התקנות.

אדוני היושב ראש, ברשותך, אפשר להתייחס?

בטח.

תשמע, אנחנו לפני חודש ישבנו ושמענו בדיוק אותן טענות, והתקבלה החלטה. ואני חושב שבדיוק לאותם דברים שהתייחס גלעד כלפי חברי כנסת - אנחנו גם חייבים שתהיה לנו קצת אחריות כלפי דברים שאנחנו מאשרים, ובסופו של דבר בגלל שחבר כנסת לא השתתף בישיבה ואחרי חודש שהוא מחליט כן להעלות את הנושא הזה מחדש, בעצם כל המערכת צריכה להתאים את עצמה על פי העניין הזה. במיוחד שמדברים על תקופת זמן של שלושה שבועות לתום האישור שעשינו אותו לפני חודש.

אז גם מבחינת הדבר הזה אני חושב שבאחריותנו, אתה יודע, לא רק ליצור משברים, אלא לפעמים גם לפתור אותם. אני חושב שבתקופה שאנחנו נמצאים בה היום, ובמיוחד שבעוד כמה חודשים יהיה שר תקשורת חדש שיצטרך להיכנס לתפקיד, ויצטרך להתמודד עם כל הדברים שכרגע אנחנו מדברים עליהם, ראוי ונכון לבוא ולחזק את ההחלטה שקיבלנו לפני חודש, כי לא יכול להיות שחודש אחרי חודש בגלל נסיבות כאלה ואחרות – ואני לא רואה פה נסיבות מיוחדות, כי בדיוק אותם דברים אמרנו לפני חודש. ואותם דברים שאמרה כרגע היועצת המשפטית, אני חושב שאמרת גם בפעם שעברה. נכון?

כן. לא יודעת אם בדיוק, אבל רוח הדברים.

אז או שהדברים הוסרו - - -

לא שהוסרו. חבר כנסת ארדן אמר פה בבירור שאנחנו כמעט משתפים פעולה עם אנשים שעוברים פה על החוק. אז מותר לנו גם – לכן נוצר גם העניין הזה, של דיון מחדש או דיון נוסף או דיון חוזר. בית המשפט העליון מקיים דיונים חוזרים. לא הרבה, אבל מקיים.

לא מעניין אותי כרגע ההיבט של מועצת הרשות השנייה. מה שמעניין אותי כרגע זה האישור שביקש מאתנו שר התקשורת. שר התקשורת, מבחינתו, הביא בקשה לוועדת הכלכלה.

לשר התקשורת זה בכלל לא חשוב, דרך אגב. שני דיונים הוא לא מגיע לכאן, זה כנראה לא חשוב לו.

בסדר. אני לא יודע מה מעניין את שר התקשורת באופן אישי. מה שמעניין אותי זאת הסיבה שאני נמצא כאן. הסיבה שאני נמצא כאן זה אישור של אותו מסמך שהביא לוועדה שר התקשורת. מבחינתו הנושא הזה - - -

ככה נטשת את כל הקמפיין? זה כל כך חשוב לך? כל הכבוד. אני מעריך את זה. זו אחריות ציבורית שתראה, רוב הוועדה לא גילתה. כל הכבוד.

רגע, יש לך בעיה עכשיו עם חבר הכנסת מילר?

לא, אני מפרגן. תראה מה זה. כל הכבוד.

אז הטענה שלי היא פשוטה מאד, אדוני היושב ראש. קיבלנו החלטה לפני חודש, שינוי ההחלטה הזאת הולך להכניס למשבר נוסף תחום מאד עיקרי - - -

חבר הכנסת ארדן הוא לא מספיק אחראי, אתה חושב?

תשמע, חבר הכנסת ארדן יש לו את הטענה שלו והדעה שלו, והוא מבחינתו חושב שהוא צודק, אני מבחינתי חושב שאני צודק בדעתי. ואין ספק שבסופו של דבר אנחנו צריכים להצביע, אבל אני מבקש ממך כמי שמנהל בישיבה ותמך בנושא הזה לפני חודש, לגלות גם קצת אחריות כלפי החלטות שאנחנו מקבלים פה, ולא שונה שום דבר מאותה החלטה שנתקבלה.

ב- 15 בינואר היה צריך - - -

אני רוצה להגיד לך עוד משהו, אלכס.

אבל אם היינו מחליטים באותה ישיבה שנחכה עד ה-15 בינואר, נכנס פה ישיבה, ועל פי מה שיתקבל באותו 15 בינואר נקבל פה את ההחלטה, הייתי מסכים עם ההערה שאמרת. אבל, אנחנו לא קיבלנו החלטה כזאת. קיבלנו החלטה להאריך עד 28 בפברואר. אם היינו מקבלים החלטה על תנאי, אם היינו מקבלים החלטה שנתכנס כאן, הייתי מסכים בהחלט. היינו מגיעים לפה, היינו שומעים את הטענות, ואז היינו אומרים: תשמעו חברים, אתם לא עשיתם את מה שביקשה הוועדה לפני חודש ומשהו, אנחנו לא יכולים לתמוך בכם. אבל זה לא מה שקרה. הוועדה קיבלה החלטה, המערכת יצאה לעבודה ואנחנו עכשיו באים - - -

לאיזו עבודה המערכת יצאה? המערכת כבר היתה צריכה להיות אחרי החלטה. הם לא צריכים לעשות שום עבודה, העבודה היא אצל ערוץ 10. הם עשו את העבודה, הם קיבלו את ההחלטה.

אז זה מה שאני אומר. אני, כשאני מקבל החלטה, אני מקבל אחריות כלפי החלטות אני מקבל. לא יכול להיות שאחרי חודש אני אשנה את ההחלטות שלי בגלל אותן טענות. אז מה? אז פוליטית עכשיו לא נוח לי עם מישהו אז הוא משנה את ההחלטות שלו? לא יכול להיות דבר כזה. קצת אחריות, חברים, עם כל הכבוד.

אז בכנסת הבאה תציע הצעה לבטל את הדיונים מחדש.

בסדר, באותה מידה אני יכול לבקש מחבר הכנסת גלעד ארדן לא לבטל את ההחלטה שהתקבלה. תשמע, אדוני היושב ראש, אני חושב שזה קצת לא אחראי לבוא שלושה שבועות לפני תום ההחלטה שקיבלנו ולשנות אותה עכשיו.

מה יותר לא אחראי? לא אחראי לשנות החלטה שעל פי תקנון הכנסת אפשר לשנותה, או יותר לא אחראי זה להמשיך ולתת אפשרות למי שמקבל מהמדינה זיכיון להפר אותו פעם אחר פעם מול הציבור? מה יותר לא אחראי?

אני חושב שבמצב שבו נמצא היום השוק החופשי שלנו, אני חושב שהגיע הזמן שגם אנחנו נגלה קצת אחריות.

מה יותר קל לך? להיות לטובת אמצעי התקשורת?

לא, אל תכניס אותי מבחינה זאת.

חבר הכנסת ארדן, נגמר הזמן.

דווקא אני רוצה לספר לך - - -

אני, מה שטוב לי, את ההחלטה שלי קיבלתי - - -

אתה יודע מה? בוא נעשה משהו אחר. רגע. יש לך תחשיב כלכלי שהעסקים של בעלי המניות של ערוץ 10 נפגעו בעקבות המשבר וכמה, והאם הם יכולים לשלם או לא יכולים?

אני לא חושב שזה רלוונטי - -

הוא אמר את זה. כל הזמן המשבר הכלכלי.

לא צריך להיכנס לכיס של בעלי המניות בעסקים האחרים שלהם.

הוא אומר שהמשבר הכלכלי זה רלוונטי.

אני העליתי טענה שקיבלנו החלטה לפני חודש ואני חושב שלא היתה שום טענה חדשה בזמן הזה שיכולה לשנות את ההחלטה של לפני חודש. זהו זה. ולדעתי זה לא אחראי לשנות החלטה ללא שום סיבה.

אז לפי הטענה שלך זה לא אחראי – היית צריך להגיד לרשות השנייה פה לפני חודש, שזה לא אחראי לבוא אחרי חמישה חודשים ולבקש לדחות תאריך שהכנסת כבר החליטה עליו.

שמעת מה אמרתי בישיבה ההיא?

מה הצבעת?

אני תמכתי.

למה תמכת? זה לא אחראי.

או שאתה שואל מה הצבעתי או שאתה שואל מה אמרתי. אתה כרגע שואל: למה לא אמרתי.

אבל אותו טיעון שאתה משתמש בו היום, למה להצביע נגד, היית צריך בגללו גם להצביע נגד הבקשה לפני חודש.

חבר הכנסת ארדן, בוא, אנחנו עברנו חודש וחצי לא קלים מאז הבקשה שלך. חודש לא קל. מצביעים, מבטלים את התקנות? זו הבקשה שלך?

כן. לא, לבטל.

לא לאשר אותן.

כן.

מי בעד לקבל את הצעתו של חבר הכנסת ארדן? מי נגד? עבר. תודה רבה.

דהיינו: התקנות לא אושרו.

14:50.