PAGE
20

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, כ"ה טבת, תשס"ט (21/1/2009) בשעה12:00

סכנת סגירת מפעל “פרי הגליל” בחצור הגלילית

חברי הוועדה: אבישי ברוורמן – היו"ר

אבשלום וילן

יצחק זיו

שי חרמש

שלי יחימוביץ

אמנון כהן

שלמה מולה

גבריאל מימון – מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

אריק פרץ – משרד האוצר

רן קיוויתי – משרד התמ"ת

מאיר בלישה – מנהל אגף אשראי, בנק דיסקונט

רות רנרט – מנהלת מח' רגולציה, בנק דיסקונט

עופר עייני – יו"ר ההסתדרות החדשה

יונה פרטוק – הסתדרות גליל עליון

עודד גרוס – מנכ"ל ויטה פרי גליל

אורי נעמתי – מנכ"ל ארגון עובדי הפלחה

מישל מלכה – חבר ועד עובדים פרי גליל

מרדכי חזיזה – יו"ר ועד ה עובדים, פרי גליל

יוסף ארזי – ארגון מגדלי הירקות

ברכיה רוזנברג – מנהל רגולציה, בנק לאומי

עו"ד משה אינגביר – בנק לאומי

שמעון סוויסה – ראש מועצת חצור

עידו עשת

טמיר כהן

אתי אפלבוים

סכנת סגירת מפעל “פרי הגליל” בחצור הגלילית

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים. על סדר היום: סכנת סגירת מפעל “פרי הגליל” בחצור הגלילית.


קיבלתי פניה ממר מוטי חזיזה, יו"ר ועד העובדים של "פרי הגליל" וממר סויסה ראש מועצת חצור הגלילית, ממר פרטוק וממר עייני לקיים דיון בנושא מפעל "פרי הגליל". אני מקיים את הדיון הזה כדי להבהיר את המצב של "ויטה פרי הגליל". הזמנו לדיון גם את נציגי הבנקים.


המצב הכלכלי בישראל מתחיל להיות קשה מאוד. בארצות הברית יודעים וגם ברק אובמה יודע, שהשנתיים הבאות יהיו קשות מנשוא והמלחמה האמיתית היא המלחמה באבטלה, גם אם בעוד שנתיים תהיה אינפלציה גדולה, כי כרגע המערכת ממש בקריסה.


עם כל מה שאומרים לגבי ישראל, שכאן יותר טוב והמצב יציב, אני מזהיר את כל אלה שאומרים את הדברים האלה. המשבר נמצא בפתחנו והוא קורה. לכן הדבר החשוב ביותר כרגע הוא למנוע סגירת מפעלים. עוד מעט ניתן את כל התמריצים כדי להקים מפעלים חדשים.


רבותיי, יש לנו כאן דוגמה למפעל שמעסיק 600 עובדים והוא מהווה בסיס לחצור ולכל אזור הגליל. המפעל נקלע לקשיים לא בגלל העובדים ואנחנו צריכים לעשות את כל המאמצים כדי שהמפעל הזה לא ייסגר כי זאת תהיה מכה אנושה לכל הגליל.


ראשון הדוברים יהיה מר יונה פרטוק, שהוא ראש מרחב ההסתדרות בגליל העליון.

צהריים טובים. אני דווקא אתחיל קצת יותר בצפון, באצבע הגליל. אני רוצה לומר לכם שבארבעת החודשים האחרונים עברנו כמה משברים. לדוגמה, בגליל העליון בקרית שמונה נסגר מפעל "אטמור" ו-45 עובדים כבר הלכו הביתה. ב-"גיבור ספורט", המעסיק 450 עובדים, נשארו כרגע 70 עובדים, שעובדים תחת חברה אחרת.


בארבעת החודשים האלה אנחנו רואים שמפעל אחר מפעל קורס או מפטר עובדים. "במוני פלסט" בקרית שמונה, פוטרו 70 עובדים. לפני שבועיים הודיעה "חנית סיבים", המעסיקה 23 עובדים, שהיא מבקשת לסגור ולהוציא הודעה מוקדמת לכולם. עכשיו אנחנו במשא ומתן איתם. אנחנו מתחננים בפני המשקיעים שימשיכו לעבוד עוד חצי שנה. "חנית סיבים" היא מפעל "נילית" לשעבר, והם מייצרים חוטים.


בגליל העליון יש את מפעל "פרי גליל". זה מפעל שמעסיק בשיא מעל 1,000 עובדים, כולל מה שמסביב.


אני רוצה להתייחס לנקודה שתלויה יותר בוועדה ובמדינה. נבחרו עכשיו ראשי רשויות חדשים וכולם מבקשים כרגע תכנית הבראה. עוד 40 כאן, עוד 17 כאן, עוד 30 כאן. לגבי כל מה שבתחום המדינה, בבקשה, צריך להגיד לראשי הרשויות ולמשרד הפנים שיעצרו מה שהם יכולים להציל. זה לא תלוי במשקיעים, זה תלוי בכם.


צריך להגיד לראשי הרשויות כל הכבוד שהם נבחרו אבל שלא יפטרו עכשיו. שיחכו כי המשבר קשה.


מעל 1,500 איש בגליל העליון ימצאו את עצמם בחוץ. אין פיתרונות, אין אלטרנטיבה תעסוקתית לאף אחד. אני אומר את האמת, התחושה היא תחושה מאוד קשה של חוסר אונים מוחלט. מישהו צריך להתעורר ולהגיד: רוצים פריפריה.


האמת היא שזעקנו אבל היתה מלחמה בדרום ואני לא רוצה להתחרות. היינו במלחמה הזאת, היא היתה קשה גם לנו. לא רצינו להפריע, אמרנו שצריך להזדהות ולא לעשות הפגנות וצריך לשבת בשקט. אבל חברים, זה הולך ומחריף. אם מישהו לא יעצור את זה כאן, אנחנו נמצא עצמנו עם 2,000 ו-3,000 איש מפוטרים מבלי שנוכל לתת פיתרון.

מר מוטי חזיזה יושב ראש הוועד של "ויטה פרי גליל", בבקשה.

בראשית דבריי אני רוצה להודות לכל אלה שהסכימו לקבל אותנו ולהקשיב לנו. בעצם אתם מקשיבים ללב ליבה של הבעיה. באנו להציג את הבעיה האמיתית. אין לנו זמן למשחקים. לא באתי לפה להיות בכיין ולהראות את הבכי שלנו אלא את הכאב האמיתי של עובדי מפעל “פרי הגליל” בחצור הגלילית. אני אומר את זה עם תחושה של כאב. נכון שמרגש להיות פה ולראות את כל החברים. זה מרגש, זה מעודד ונותן לנו תקווה שבעזרת השם נצא מפה עם הצהרה ונחזור הביתה רגועים.

אני יכול לומר לחברי הכנסת המכובדים שיושבים פה, שאתמול אחד מהעובדים עזב את הבית ויש חשש לחייו כי הוא הלך להתאבד. המשטרה וכולם מעורבים בדבר הזה וזה מוסיף לנו על מה שיש לנו. כרגע אני רוצה להתמקד מעבר לבעיה הקשה של אותו עובד.

אני אומר לכם שאין לנו דרישות מיוחדות. סך הכול אנחנו רוצים לעבוד ולהתפרנס בכבוד. לא רוצים להיות נטל על המדינה, לא רוצים טובה מאף אחד. אבל, מה חטאו של עובד שעבד 40 שנה בחייו והיום אומרים לו ללכת הביתה? מה הוא חטא? במה הוא פגע במדינה הזאת? למה? מה עשינו? למה אנחנו צריכים להגיע לסיטואציה הזאת כשאני יודע שאני וחבריי עובדים 40 שנה, המפעל מרוויח, עבדנו לילות וימים ותרמנו? היום אומרים לנו: "תלכו הביתה". למה?

האם כך נוהגת המדינה כאשר היא רוצה לתמוך ולתת לגיטימציה לאנשים לעבוד ולהתפרנס בכבוד?

כיושב ראש ועד העובדים אני רואה את העובדים קרועים מכל הכיוונים. אין לי תשובות ואין לי מענה. התחננתי בשם העובדים לכל גורם וגורם. לא חטאנו, לא פשענו ולא עשינו עוול לאף אחד.

אני בא מהצפון הרחוק לבקש את העזרה שלכם. זאת עזרה אמיתית - להציל את העיירה חצור הגלילית. להציל את אותם עובדים שהתפרנסו ועובדים.


אני לא רוצה להאריך בדיבורים. קשה לי, אני מרגיש שמאוד קשה לי. אני מכבד את זה שעופר עייני הגיע. נפגשנו גם עם גבי ועם שלי ואנחנו מבקשים מכם בכל לשון של בקשה. כרגע אני לא משחק משחק פוליטי, אני משחק משחק מציאותי כואב בחיים וקשה מאוד. מחר לא יהיה לעובדים עם מה לשלם את החובות שלהם.

אני מודה לכם על ההזדמנות שנתתם לנו. שמענו את דבריהם של יושב ראש המרחב ושל יושב ראש ועד העובדים. אני ראש רשות חדש ומכהן בחודש השני לתפקידי. כראש רשות חדש, אני רוצה לומר לכם, ואני לא מגזים, שזה הדבר החשוב ביותר שנמצא על סדר היום שלי. המפעל הזה מעסיק מאות עובדים במשך עשרות שנים. זה מפעל הוגן. אני לא מדבר במילים גבוהות, סגירתו של המפעל פירושו סגירה של חצור הגלילית. המפעל כלכלי ורווחי ואין סיבה בעולם שמפעל כזה לא ימשיך להתקיים.

לכן אני פונה אליכם ומבקש. הבקשה שלי כוללת שלושה נושאים. הנושא הראשון - ועדת הכספים צריכה לראות בזה משהו חשוב ולהקצות תקציב מיוחד כדי לעזור - - -

שמעון, אני רוצה להסביר לך. לוועדת הכספים אין שום סמכות להקצות תקציבים לנושא הזה. ועדת הכספים נותנת לכם את הבמה כדי שביחד ניצור לחץ על כל הגורמים, אם זה האוצר והבנקים, להגיע לביטחון. אנשים נמצאים בציפייה שכזאת. לוועדת הכספים אין תקציב. לפעמים יש אי הבנות וחושבים שאני וחבריי נותנים את התקציב הזה. אין דבר כזה. אנחנו נותנים את הבמה למאבק כדי שמפעל "ויטה פרי גליל" לא ייסגר.

אני מסכים. בכל זאת, יושבים פה חברי כנסת ותפקידכם לעשות נפשות.

בהחלט, אבל חשוב שהדברים יהיו ברורים.

הנושא השני: המפעל הזה מפרנס משפחות קשות יום ופיטורים יכולים לגרום לנזק למדינה שלנו. אנחנו צריכים ללמוד דברים טובים מהאמריקאים. יש הרבה תקציבים למשרד הביטחון ולמשרדים אחרים. אם כל המפעלים היו מתגייסים כדי לקנות מפרי גליל, זה מעשה שיכול לעזור ולהציל את המפעל בצורה דרסטית. זה דבר שאפשר להחליט לגביו. כשהאמריקאים אומרים שניקח מיליארדים, מה הם אומרים? תקנו ממני את ה"האמרים", את הבגדים והנעליים וכך הם תורמים לכלכלה של ארצות הברית.

הנגיד אמר דבר נכון. בעת קשה כזאת צריך לקנות. אם גורמים משמעותיים יקנו מהמפעל הזה, אפשר יהיה להציל את המפעל. אחרת, אני אומר לכם, יישוב שלם ייסגר.

אני רוצה לחזור על מה שאתה אומר. כרגע דיברת על יצירת ביקושים למוצרי "פרי גליל" באמצעות הסקטור הציבורי והצבאי.

מישהו יכול להציג מספרים? זה מפעל רווחי ואני רוצה להבין מה הבעיה.

מנכ"ל החברה בבקשה.

אני מנכ"ל החברה. החברה מורכבת מ-3 חברות. זאת חברה ציבורית שיש מתחתה 3 חברות בת. האמת היא שלא תכננתי לדבר אלא רק להקשיב, אבל הקשבה היא לוקסוס שאין לנו.

לפני שבועיים התמניתי למנכ"ל החברה. לעשות מהפכות בשבועיים הוא דבר בלתי אפשרי.

זה עדיין הכול במסגרת הבעלות הקיימת?

כן.

המספרים מוכיחים שנכון לעכשיו המפעל עדיין מרוויח. אחת הבעיות היא, שבתחום הניהול אפשר היה לעשות דברים שהם שונים. החברה הציבורית מכילה 3 חברות, שהסינרגיה ביניהן לא מושלמת.

בגלל ניהול כושל?

כן.

אני לא הייתי שם.

אני מדבר על עובדות לא על דעות. סינרגיה לא טובה זאת אמירה.

קראנו בעיתונות על בעיות הניהול שהיו בחברה הזאת ואנחנו מודעים לכך.

מדינת ישראל לא יכולה לסייע לכל מפעל.

זה חלק מהדברים. מה עם המנהלים? מה אפשר לתקן? איך אפשר לעזור לעובדים?

רובי, מה תעשה עם העובדים?

יכול להיות שצריך להעביר את הבעלות לעובדים.

להציל את המפעל זה דבר לא מסובך. אנחנו צריכים לקבל את עזרת הבנקים. אם קודם הבנקים סירבו, עכשיו הם מקשיבים. יושב לידי אחד האנשים הכי בכירים בבנק לאומי. הוא שמע אותי פעם לדקה. זה היה ביום השני לעבודתי. אני מבין את הצעדים של הבנקים. לצערי, עד עכשיו הצעדים של הבנקים היו ברמה ההגיונית הסבירה ונכון לעכשיו יש צו של בית משפט שמאפשר לנו לתת תכנית הבראה תוך 21 יום. אני מקווה שהבנקים יהיו מרוצים ממנה.

במצב של חובות גדולים, בוודאי יחסית גדולים למחזור המכירות של החברה - - -

אתה יכול לתת לנו את מחזור המכירות וסדר הגודל של החובות?

מחזור המכירות הוא 270 מיליון שקל לשנה, חובות לבנקים 160 מיליון שקל. זה היה נכון לשלשום אבל כפי הנראה, עם הריבית, זה יותר.

זה של המפעל או של כל הקבוצה?

מה סך החובות של המפעל הספציפי?

160 מיליון שקל זה חובות לבנקים.

אני שואל לגבי החובות של המפעל.

החובות של המפעל הם לבנקים ולספקים. לבנקים זה 160 מיליון שקל, לספקים זה למעלה מ-40 מיליון שקל.

אתה לא עונה לשאלה שלי.

“פרי הגליל”, לעומת יתר המפעלים.

אין הפרדה.

האם “פרי הגליל” סוחב על גבו את ההפסדים של החברות האחרות?

אין הפרדה, זה מאוחד. החובות הן של שלושת החברות.

עודד, אין דבר כזה שאין לך תמחיר נפרד לשלושת החברות. הרי כך אתה לא יכול לבדוק את הפעילויות של החברות. אני מבין שאתה לא רוצה לומר במקרו. בכל אופן, כדי לפתור את הבעיה, אנחנו רוצים לדעת מה התרומה של “פרי הגליל” לחוב?

אני לא יודע איפה ממוקמים שני המפעלים הנוספים. מבחינתי, אם שני המפעלים האחרים נמצאים ברמת אביב ג', ההתייחסות צריכה להיות אחרת.

שלמה, השאלה שאתה ואבשלום וילן העליתם היא מאוד חשובה. קודם נקבל את הנתונים מעודד, נקבל את הנתונים מהבנקים, נשמע את יו"ר ההסתדרות ואז נראה איך אנחנו יכולים לסייע לפיתרון.

לשאלתך, אין לנו אף מפעל ברמת השרון או במרכז. המפעל השני נמצא בבאר טוביה. גם שם האזור לא קל מבחינה תעסוקתית.

אני אשתדל לא להיכנס למספרים המדויקים. יש לנו מתווה שמוכיח שבעזרת מספר פעולות יחסית פשוטות אפשר יהיה להבריא את המפעל תוך 3-4 חודשים. כדי לקבל את ארבעת החודשים אנחנו צריכים את עזרת הבנקים והנושים האחרים. אנחנו בשיחות איתם.


אני חושב שהבנקים מקשיבים היום יותר. אם קודם הרגשתי שאי-אפשר לעבור, היום אני מרגיש שאפשר לעבור בעזרת הבנקים.

אתה ממקד את הנקודה בקבלת אשראי מהבנקים למספר חודשים. מה לגבי הטענה של מר סוויסה, שבמקביל צריך ליצור ביקושים נוספים באמצעות המגזר הציבורי והצבאי?

זה דבר שהוא תמיד טוב.

אבל אתה מסתדר גם בלי זה.

נכון.

אני חושב שבעזרת תכנית ההבראה שאנחנו עושים עכשיו, לא רק שלא נפטר עובדים, אנחנו עוד נגייס עובדים.

נציגי הבנקים, בבקשה. מה מצבת החובות בין בנק לאומי לבנק דיסקונט?

60% לאומי ו-40% לדיסקונט.

גם אנחנו, כמו כולם נשמח מאוד שהמפעל הזה ימשיך לעבוד, להעסיק עובדים ולייצר. בשנים קודמות כבר עשינו הסדר אחד ותרמנו ועזרנו ואנחנו עוזרים לכל אורך השנים. אני לא יודע על איזה תכנית עודד מדבר. יכול להיות שיש לו תכנית אבל אני לא מכיר אותה.

עודד אומר שהוא שומע זרמים אופטימיים? אתה לא מרגיש זרמים מהכיוון שלך?

אני בכלל לא מרגיש זרמים. כמו שעודד אמר, הוא מנכ"ל חדש. אני לא מכיר תכנית שהוא הציג לנו, שאומרת שהמפעל יכול לנקוט במספר פעולות פשוטות ולהמשיך ולייצר. יכול להיות שכן, אני לא מכיר את זה. אנחנו מוכנים לשמוע. תמיד היינו מוכנים לשמוע.

מה עמדת הבנק היום לגבי החובות של המפעל? האם הבנקים אומרים שהמפעל חדל פירעון? האם אתם עומדים ללחוץ? הרי גם אתם לא יכולים להרשות לעצמכם להפסיד. אני שואל אותך מה עמדת הבנק לגבי המפעל?

היום המפעל, פלוס מינוס, חייב את גובה הייצור שלו. מי שמבין בנושא, מבין שיש לו גיבנת גדולה מאוד.

חייב למחר? חייב לעוד 20 שנה? חייב לפריסה באמצע? יש כל מיני חובות. יש חוב למחר בבוקר ויש חוב לפריסה ל-10 שנים.

המפעל, כמו שהוא היום, לא יודע לשלם את הריבית שלו. יש לו רווח תפעולי אבל ברגע שהוא צריך לשלם ריבית, הוא לא יודע לשלם אותה.

עודד נתן הצהרה. הוא אומר שהוא רוצה לשבת איתך. יש לו תכנית פעולה ואם תיתן לו מרחב אשראי הוא יעביר את הנושא הזה לנושא רנטבילי.

אני לא הבעלים של המפעל. אני סך הכול נושה שלו ואני לא שומע מילה על-כך שהבעלים מוכנים להזרים כסף. קודם כל הבעלים צריכים להתגייס.

למה הסכמתם להסדר הביניים?

כדי לתת צ'אנס.

כלומר שאתם נותנים אופציה להפעלת המפעל כעסק חי.

אמרתי בהתחלה שאנחנו מעוניינים שהמפעל יעבוד.

כדי שמישהו אחר יקנה אותו, זאת הנקודה המרכזית. הקבוצה היא של איאן דיוויס, אביב ואלגור.

הוא הסכים למה שבית המשפט היה מבקש ממנו להסכים והיה ממליץ בפניו המלצה שהוא לא יכול היה לסרב לה.

זה לא נכון. אנחנו, יחד עם החברה, באנו עם הצעה. זה לא שבית המשפט נתן הצעה.

יש מישהו שהיה מעוניין לקנות את המפעל? האם יש מועמדים לרכישה?

יש מועמדים שיש להם כל מיני הצעות. ניהלנו איתם משא ומתן. אגב, מבחינתנו, המועמד הכי טוב זה צ'סקלה. מכל מיני סיבות, הממונה על ההגבלים העסקיים לא רוצה לתת לו אישור בגלל שהוא רב איתה בסיפור אחר. הוא מועמד סינרגטי, גם יש לו כסף, הוא מוכן להיכנס.

הוא מוכן לקחת את כל ההתחייבויות של העובדים?

לא הגענו למצב של רזולוציה כזאת אבל בהחלט הוא מועמד ראוי.

משה, אתה אדם מנוסה ועברת הרבה דברים. אתה יודע את המצב. באמת, משמעויות הקריסה של מפעל כזה בגליל הן בלתי אפשרויות ולכן צריך פה הרבה רצון טוב.


לאור זה שיש מנכ"ל חדש, הגישה החדשה של הבנקים והקונים החדשים, פשוט צריך לתחזק אותם בתהליך הזה כדי להגיע לפיתרון. בעצם זה המשחק שאנחנו מדברים עליו. איפה הרצון הטוב של בנק לאומי שאחריו יבוא גם בנק דיסקונט?

לתחזק אותם זה אומר שהם צריכים לייצר. כיוון שבעוטף עזה היה צריך לעבד גזר גמדי, הסכמנו, ביוזמתנו ולא ביוזמת בית המשפט, שיעבדו אותו והמפעל עובד. יש מגדלים שאומרים שהם לא יגדלו חומר גלם למפעל אם לא יפתרו את חובות העבר. לכן, ההסדר צריך להיות כולל.

שכחת לומר שחייבים להם 40 מיליון שקל.

אם כפר עזה מוכן לנדב להם 40 מיליון שקל, יפה מאוד.


בכל אופן, יש מגדלים שנכון לעכשיו לא מוכנים לזרוע. הם אומרים שאם לא יהיה הסדר כולל למפעל, הם לא יגדלו.

המטרה כאן היא להגיע לפיתרון. כולם רוצים להגיע לפיתרון. מי יוביל את הדברים כדי להגיע לפיתרון עם קונים חדשים, עם הבנקים, עם הספקים, כדי שהמנכ"ל החדש יוכל להוביל את המפעל?

אני לא מכיר את התכנית של המנכ"ל, שבכמה פעולות פשוטות ניתן להגיע לפיתרון. אני לא חושב שמדובר בכמה פעולות פשוטות, אלא אם הוא חושב שלמחוק 70 מיליון שקל של בנקים זאת פעולה פשוטה. אם הוא חושב כך, יכול להיות שהוא צודק.

אני נציג בנק דיסקונט. אני רוצה להוסיף ולומר שעל שולחן של שני הבנקים, שמעורבים מבחינת האשראי, עומדת מטרה אחת והיא, שהמפעל ימשיך לעבוד. אין לנו שום דבר אחר שאנחנו דנים בו או שוקלים אותו כרגע. יש לנו 5 הצעות שקיבלנו. יש מנהל מיוחד שמונה מטעמנו שממשיך להפעיל את המפעל במשך שלושת השבועות. כמעט 60% מהעובדים יעבדו ואלה שלא יעבדו זה יהיה על חשבון ימי חופש והם לא יהיו מפוטרים.

80% מהעובדים מועסקים כרגע.

יש הליכים משפטיים?

יש מנהל מיוחד מטעם בית המשפט. עופר אטיאס מונה כמנהל מיוחד. הוא התבקש לאסוף הצעות לצורך הפעלת המפעל כעסק חי. יש גם מנהל מטעם הבעלים שהולך להציע הסדר נושים.

למיטב ידיעתי, עופר אטיאס הוא עורך דין ולא מנהל.

ברור שהוא לא מנהל. כרגע הוא מנהל מיוחד. הצבנו שמירה על המפעל בעלות של הבנקים. שכרנו משרד עורכי דין שיטפל מול הממונה על ההגבלים העסקיים על מנת לקבל אישור. הדבר היחיד שמעכב אותנו כרגע הוא האישור של הממונה. אם היה בידינו אישור של הממונה - - -

אין כאן נציג של הממונה על ההגבלים העסקיים. אנחנו נברר את זה וניתן לכם תשובה.

הוא מפעל מתחרה.

לא מדובר פה במפעל מתחרה. אם היה בידינו האישור של הממונה, אנחנו מאמינים שיכולנו לבוא תוך יומיים שלושה עם הסדר שיפעיל את המפעל. המפעל הזה מייצר רסק עגבניות ועגבניות מרוסקות והמפעל הזה מייצר תירס. מה הקשר?

הממונה נמצאת בחו"ל אבל אנחנו נהיה בקשר עם אנשים ממשרדה.

כל מי שיפעיל את המפעל הזה יהיה מישהו שעוסק בתחום ייצור המזון. יש לנו אחד שמייצר טונה, יש אחד שמייצר משהו אחר, המגדלים עצמם מעוניינים. יש עוד שני גופים מחוץ לארץ שגם הם שלחו הצעות, אבל כולם שייכים לענף.

אז כרגע זאת אבן הנגף.


יושב ראש ההסתדרות, מר עופר עייני, בבקשה.

צהריים טובים לכולם. נדמה לי שהוצאת את העובדים בקרית מלאכי לחופשה. אני לא יודע אם זה בתשלום.

זה בתשלום. יש פה נייר עבודה.

רבותיי, שמעתם את מוטי. לצערי זה כנראה לא יהיה המפעל האחרון שייקלע לקשיים בתקופה האחרונה. אגב, אבישי, לוועדת הכספים יש הרבה מאוד שיניים. אני רוצה לבשר לכם שנושא שהתחיל פה בוועדה כנגד כל הסיכויים - נושא גמלאי "ביקור חולים" התחיל פה בוועדת הכספים ואתמול בית המשפט אישר את הפנסיה שלהם. הצלתם מאות משפחות שיקבלו פנסיה. לוועדה הזאת יש הרבה זכויות.

ראשית, אני רוצה לדבר באופן כללי. יש פה מצב כלכלי קשה שמצריך טיפול לא רגיל ולא נורמטיבי. לצערי, חלילה לא להקניט, באוצר כנראה לא הפנימו שהבעיה היא בעיה כבדה. הדבר הכי גרוע הוא שהבעיה נמצאת בפריפריה. מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא רוצה פריפריה.

ניקח לדוגמה את קריית שמונה ואת חצור הגלילית. הרי אם אין את המפעל הזה בחצור הגלילית, אין עיר, אין ישוב. מדובר במאות עובדים ובעוד מאות שעובדים מסביב למפעל. אז נסגור את העיר.

שאלתי את שר האוצר ואת גבי מימון כמה עולה לייצר מקום עבודה. נאמר לי שעולה 100,000 שקל לייצר מקום עבודה.

יסגרו ואז יעשו תוכניות לבנות מפעלים.

נכון שהיתה מלחמה והנושא הכלכלי, ברמה התקשורתית, זז הצידה, אבל המשבר לא הפסיק בגלל שהיתה מלחמה, הוא רק החמיר.

באתי לפה עם הצעה אופרטיבית אותה הצעתי השבוע לשר האוצר. נניח שנעשה את כל המאמצים למנוע את סגירתו של פרי גליל, אבל עוד יומיים נבוא לפה עם מפעל אחר ומחרתיים נבוא עם מפעל אחר. לא יכול להיות טיפול כזה. אני מציע הצעה שאותה הצעתי גם לשר האוצר, שבה כולם תורמים את חלקם.

אני מציע לעשות הסכם קיבוצי עם משרד האוצר, כמעסיק של עובדי המדינה, והחברות הממשלתיות. אני מנסה להביא לעניין הזה את המעסיקים הפרטיים. בהסכם הקיבוצי הזה יהיה כתוב שכל העובדים במדינת ישראל תורמים יום חופשה. אני מדבר על, המעסיקים, המדינה והמעסיקים הפרטיים. יכול להיות שנוכל לפטור מעסיקים שנמצאים בבעיה. כמובן שהמעסיקים פודים את יום החופשה. בדרך הזאת, במינימום, אנחנו מגייסים בין 200 ל-300 מיליון שקל. אנחנו הולכים עם זה לבנקים. המדינה נותנת לזה ערבות. ממנפים את זה לפי 5 ויש לנו קרן של 1 מיליארד עד 1.5 מיליארד שקל. הקרן תנוהל במשותף ממשלה, אוצר, תמ"ת, מעסיקים, עובדים. אפשר להעמיד בראש הקרן שופט בדימוס על מנת שיהיה האלמנט הציבורי. זאת לא תהיה קרן הלוואות, זאת תהיה קרן לפיתרון בעיות. יהיה לה את רואה החשבון שלה ואת המנגנון שלה.

כשייקחו מפעל כמו ויטה פרי גליל, ישבו ויראו מה צריך. בדרך הזאת כל העובדים במשק תורמים מעצמם, המדינה נותנת את הרצון הטוב להעביר את זה בחקיקה וכמעסיק היא תעביר את החלק שלה בפדיון.

הנה יש איזו דרך לפיתרון. אולי נפתור את הבעיה של פרי גליל אבל יש לנו עוד הרבה כאלה ויהיו עוד הרבה כאלה.

זה דורש חקיקה?

זה הסכם קיבוצי ויכול מאוד להיות שאולי נצטרך לעגן אותו בחקיקה מהירה. נדמה לי שפדיון ימי חופשה מוגן בחקיקה. אגב, אני לא ממציא את הגלגל. בעבר עשו דבר כזה. לפני עשרות שנים הקימו את "קרן תנופה לצמיחה" שסייעה הרבה למפעלים. לצערי אין בה היום הרבה כסף. אפשר לעשות דבר כזה ואז בדרך הזאת, במקום לשבת בדיון כזה, נשב בדיון ענייני מול כל מפעל וננסה לסייע.

איך מונעים אפשרות בידי מעסיקים לקפוץ על ההזדמנות ולמצוא תירוץ על מנת לבוא ולעשות דבר שהוא בדיוק היפוכה של אותה מטרה? איך יהיה מנגנון שיוכל להבחין בין דבר אמיתי, כמו “פרי הגליל”? יכול להיות שיש מפעל שמתקשה מול דיסקונט ולאומי יבוא וינמק בתירוצים מתירוצים שונים את אי יכולתו להמשיך ולפעול עד אשר הוא יקבל את אותו מענק, כאשר הוא מתעלם מהמחויבות שלו, כבעלים, להשקיע בעסק.

הבעיה היא איך להבדיל. הבעיה היא לסנן.

אתה היית הראשון, אדוני היושב ראש, שהבחנת בתופעה של "טרמפים" על אותה אזהרה של יושב ראש ההסתדרות והמעסיקים, כאשר הם באו ואמרו: רבותיי הושיעו. אז ראינו איזה תהליך של פיטורי עובדים התחיל מתוך תירוץ שיש איזה משבר.

השאלה היא, איך אפשר להפריד? יש צורך במנגנון בדיקה.

אני בהחלט חושב שהתכנית הזאת ראויה לדיון.

אני רוצה לענות לחבר הכנסת ריבלין. השאלה במקומה. אמרתי שהקרן תנוהל בידי כל הגורמים. יהיה לה רואה חשבון משלה. ייקבעו קריטריונים. אחד הקריטריונים, לדעתי, צריך להיות מתן עדיפות למפעלים בפריפריה על מפעלים במרכז הארץ. יהיה לה רואה חשבון משלה, שימונה על ידי שלושת הגורמים. אין בעיה לראות את המאזנים ואת המצב מול הבנקים. נשמח לבדוק את כל הנתונים. היא תיתן עדיפויות למפעלים על סף קריסה.

כדי שיהיה לה גם מעמד ציבורי, הצעתי שבראשה יעמוד שופט בדימוס. תהיה עין ציבורית מלמעלה. אני חושב שבדרך הזאת נשיג 1-1.5 מיליארד שקל. העובדים במדינת ישראל יתרמו למען עובדים חלשים. המדינה תיתן את חלקה, המעסיקים יתנו את חלקם והנה יוצאים לדרך. אחרת, אני לא רואה פיתרון למה שצפוי לנו בימים הקרובים.

ההצעה הזאת הוצעה על ידי לשר האוצר, בשיחת טלפון והוא הבטיח לבחון אותה. אני חושש מדבר אחד והוא אלמנט הזמן. לזמן יש משקל גדול. אני חושב שאם עושים את זה ביחד - דווקא כשאנחנו ערב בחירות צריך סוג של קונצנזוס מצד כולם. כל העובדים, כל המפלגות, רוצים לייצר משהו. אם נצליח להציל מפעלים בפריפריה, עשינו את שלנו.

אתייחס לדברים בקצרה, כי עופר כבר דיבר על חלק מהדברים עליהם שוחחתי איתו. השר ואנוכי ישבנו עם נציגי העובדים וממש באותו יום שוחחתי גם עם מנכ"ל בנק לאומי, הגברת גליה מאור וגם עם מר משה אינגביר. אני מאוד שמח שבסופו של דבר נתנו פסק זמן של 21 יום ואני מקווה שהוא שיאפשר מוצא טוב, שיאפשר את המשך פעילות העסק כעסק חי מבלי לפטר עובדים. בוודאי שהדבר חיוני במקום כמו חצור מכיוון שאין שם חלופות תעסוקה.

בנוסף ובמקביל אני רוצה להזכיר. כבר בשנת 1986 הוקמה במדינת ישראל קרן סיוע לעסקים בקשיים. נכון שכמדינה שלא היינו רוצים להחליט למי מסייעים ואיך עושים את זה. אפשר בהחלט, במקרים מסוימים, להוציא את זה מהמדינה. אפשר בהחלט להגדיר את המקרים שבהם כן ניתן, באמצעות כלים של אשראי ו/או סיוע בהשתתפות מסוימת בעלות תשומות העבודה, לאפשר למפעלים שיש להם רווח תפעולי, שרידות לאורך זמן עם יכולת להחזיר ולשקם את העסק. יאפשרו למפעלים להמשיך לתפקד כעסק חי לאורך זמן יחד עם תכנית הבראה שנדרשת גם במוסדות ציבוריים וגם במוסדות פרטיים.

זאת תהיה רשות נפרדת?

גבי, אתה תומך בהצעה של עופר?

בהחלט. גם הגשתי נייר לממונה על התקציבים, בתיאום עם יושב ראש ההסתדרות. הגשתי את הנייר ביום שני. הנייר מדבר על מודל של קרן שתייחד מתן סיוע רק לעסקים שמרוחקים ממרכז הארץ באופן קיצוני. הקרן תאפשר מתן סיוע באשראי.

מה זה קיצוני, אשקלון?

זאת בעיה כי חלק מהאבטלה תהיה במקומות מסוימים.

אפשר להגדיר שיעורי אבטלה בנפות.

אדוני היושב ראש, אפילו לא ביקשתי שהממשלה תיתן שקל על שקל. אפילו את זה לא ביקשתי.

בארצות הברית, לפני 50, היה פרופסור כלכלן בשם ג'ורג' קנט גלברייט. הוא היה אחראי מטעם הממשל של קנדי. כשהיו קשיים כלכליים בארצות הברית הוא מונה ל-"שר לענייני בעיות נקודתיות באבטלה" שטיפול בפיתרון לבעיות נקודתיות.

מדינת ישראל היא מדינה מאוד קטנה לכן אני חושב שהרעיון נכון. כמובן צריך שהניהול יהיה טוב וצריך לפטור את הבעיה של ה"moral hazard". הרעיון נכון ואני מקווה שהממשלה החדשה שתקום תעשה דבר כזה. אני חושב שיש לזה תקדימים והרעיון הזה מעניין.


אורי נעמתי, נציג החקלאים, מה יש לך להגיד לגבי “פרי הגליל” והספקים?

מוטי, אני רוצה להגיד שמאוד התרגשתי מהדברים שלך. כחקלאי ובן של חקלאי אני באמת מבין את המצוקה. צריך להבין שהמפעל הזה מקבל סחורה. אני לא יודע אם אנשים יודעים אבל הגזר הגמדי מגיע מכרם שלום, התירס מגיע מגבול הצפון. אנחנו, כמגדלים, סיפקנו למפעל הזה תירס לעונת 2008 בסכום של 22 מיליון שקל. יש למישהו ניחוש כמה שילם המפעל לחקלאים? 700,000 שקל. אנחנו סיפקנו אפונה, סיפקנו שעועית, סיפקנו תפוחי אדמה, אנחנו מספקים גזר גמדי. המפעל חייב לחקלאים מעל 30 מיליון שקל. החקלאים, שלא כמו הבנקים, לא הלכו לכינוס. אנחנו מבינים שהעתיד שלנו והעתיד של מוטי חזיזה משותף ומשולב.

אני אומר פה בצורה חד משמעית, שאנחנו לא נזרע אם לא ישולם לנו החוב. אין מה לעשות, אנחנו צריכים לפרנס הרבה משפחות של חקלאים. אנחנו הספקים היחידים של הסחורה.

הם הרוכשים היחידים?

לא, יש עוד מפעלים.

אז תגדלו בכל מקרה.

אני אומר כך. הם קליינט מאוד גדול וחשוב לנו אסטרטגית. הם מאוד חשובים לנו. אם חס-וחלילה יקרה משהו לפרי גליל, אנחנו ניפגע. יש לנו אינטרס חד-משמעי שהמפעל הזה ישרוד, אבל אנחנו לא נוכל לגדל בלי שישלמו לנו.

אני מארגון מגדלי הירקות. אני רוצה לחדד נקודה אחת. חלון הזמן שעומד לרשות כל הנושא של הטיפול מול המגדלים הוא מאוד מצומצם. חלון הזמן שלנו הוא שבועות בודדים. אחרת, גם אם יגיעו להסכם ונרצה לשתול זה יהיה מאוחר מידי.

אני לא רוצה להטעות ויכול להיות שעשיתי את זה כשאמרתי שמדובר במספר פעולות פשוטות. מספר פעולות פשוטות אומר שגם אני וגם מוטי עובדים 18 שעות ביממה. אנחנו עובדים כל יום מ-6 בבוקר עד 12 בלילה, שזה כולל גם את העבודה וגם את השיחות.


לגבי הגזר הגמדי. ירדתי לפתחת רפיח וראיתי את המקום שממנו נחטף גלעד שליט ושם מגדלים את הגזר הגמדי. מגדלים גם בכרם שלום ובניר יצחק. הם ביקשו ממני אישור להשקות לכמה ימים כדי שהעסק לא ייהרס. כנ"ל לגבי התירסים. אם אנחנו לא נגיע להחלטה, לא יהיה תירס. אם לא נקנה חלקי חילוף, לא יגדלו את התירס. אנחנו יכולים לעשות את זה בהסכמה טובה של כולם.

שמעתי את משה אינגביר ואין לנו שום טענה אליו. משה, הייתי רוצה לומר לך דבר אחד פשוט. אני מבין את השיקולים שלכם, אני מבין את הכול. אל תחיו את המפעל ותהרגו אותנו. תיקחו את מי שאתם רוצים, אנחנו לא מתערבים בשיקולים שלכם. אבל אם אתם לוקחים אדם שבא לקנות את המפעל, וזה האינטרס שלכם, שיהיה לכם דבר אחד מול העיניים - אם תצילו את המפעל ותהרגו אותנו זה לא יועיל כלום. ללא אותם עובדים שמכירים את העבודה לא פתרתם את הבעיה. אז פתרתם בעיה לאותו אדם, משיקולים כאלה ואחרים אבל לנו נשארה בעיה יותר קשה.

להיפך, אדוני יושב ראש הוועד. אם אנחנו נחשוב שצריך לעזור זה יהיה רק בגלל העובדים ולא בגלל הבעלים.

מוטי, כל כך הרבה אנשים פה מכירים אותך ואת העובדים. כשאתה מדבר, אתה מדבר מהלב, העיניים שלך בורקות. אנחנו נעשה את כל מה שצריך לעזור לך ולחבריך.

אנחנו פותחים את הדיון. חברת הכנסת יחימוביץ, בבקשה.

קודם כל ולפני הכול. מוטי, אני מלווה אותך ואת המפעל כבר 3 שנים. אני ממש רוצה לשבח ולהביע את ההערכה שלי. אתה עושה ומעל ומעבר למה שראש ועד צריך לעשות. הדמעות והקול החנוק כאן זה רק קצה קצהו של הקרחון כי אני יודעת שאתה מבצע מהלכים – אני לא בטוח שיש יו"ר ועד שמסוגל לבצע אותם. אתה מגיע לכל מקום, מפעיל את כל מי שאפשר, אם זה במכרזים שאתה דואג שיגיעו למפעל. כל בעלים היו צריכים להצדיע לך ולהגיד לך תודה על הפעילות שלך. אתה יודע שאני יודעת על מה אני מדברת, כולל לספק עבודה למפעל.

כפי שנאמר, למרות שאנו ע דים לקריסה כלכלית, אנחנו לא מדברים כאן על עוד מפעל. אנחנו מדברים על מפעל שברגע שהוא ייסגר חצור פשוט תתמוטט ותתפרק. זה מפעל שמחזיק את חצור. עוד לא אמרתי מילה כל הכפרים הערביים שמסביב, שגם משתתפים בעבודה. הם אפילו לא יושבים במפעל. מביאים להם את המשאיות עם האשכוליות כדי שיקלפו את הקליפה הדקה של האשכוליות למוצרי איכות של המפעל. מדובר ב-1,000 איש מסביב שהמפעל הזה מפרנס. הדבר הכואב ביותר הוא שזה מפעל שיש לו זכות קיום. אנחנו לא מדברים על מפעל שאין יותר ביקוש למוצרים שלו או שהיבוא יותר זול. לא, זה מפעל שצריך להתקיים בארץ, ניזון על תוצרת חקלאית של הארץ ומפרנס עיירה שלמה ואת כל מה שמסביבה. זאת לא גזירת גורל שהוא ייסגר. אין סיבה שהוא ייסגר. זה מפעל טוב. עודד, לא אמרת, אבל כשלעצמו זה מפעל שהוא כן רווחי. הוא סוחב עליו את קפולסקי את ריצ' ואת כל מיני הדברים האחרים והם משלמים את המחיר.

אני יודעת שהבנקים עשו מעל ומעבר ואני יודעת שגליה מאור התגייסה גם בסיבוב הקודם, לתת אורך נשימה לבעלים. הבעלים לא מעניינים אותי. הם עשו המון שגיאות ויש לי המון דברים לומר עליהם. יש לי דברים לא טובים להגיד על הבעלים אבל אני לא ארחיב כאן. הם מעניינים אותי כקליפת השום. אבל מה עם העובדים? אלוהים אדירים, אמר כאן עופר כמה עולה לייצר מקום עבודה. כמה יעלה אחר כך לשלוח אותם להשמה בתכנית ויסקונסין, לשלם להם אבטלה, לטפל בילדים שלהם בלשכות הרווחה? זה מטורף לחלוטין. כמדינה, אנחנו צריכים לקחת אחריות.

בכל זאת אני פונה לנציגי דיסקונט ולאומי. אתם ידועים כמי שרוצים לתרום לחברה ולהצטייר כמי שמסייעים לחברה בכל מיני מבצעים למיניהם מתוקשרים היטב. הנה ההזדמנות שבה אתם יכולים לעזור ולהציל ולסייע לגורלם של העובדים ושל החקלאים, לפלח גדול באוכלוסיה. עוד מאמץ אחד קטן ועוד הליכה לקראתם. אני בטוחה שאתם יכולים ואני יודעת שהאינטרס שלכם זה לשמור את המפעל כעסק חי.

אבל, אנא, תערבו בכל המהלכים החל מעכשיו גם את העובדים. אל תשאירו אותם בצד. הם לא סרח עודף, הם העיקר ולא התפל. הם לא משהו שאפשר להיפטר ממנו. בשבילם אנחנו כאן ואנחנו גם נתגייס בשבילכם. אנחנו נפנה לממונה על ההגבלים העסקיים כדי שתתגמש ושיהיה אפשר להכניס את השותף הנוסף, אבל אתם חייבים ללכת לקראתם ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מהמהלכים. אגב, הם יעזרו לכם. הם גם ישמרו על הבעלים שלא יעשו שטויות. להם יש את האינטרס הגדול ביותר שהדבר הזה ימשיך לפעול. אנחנו נלך איתכם יד ביד אבל תשתפו אותם ותשתפו אותנו. נעשה כל מה שאנחנו יכולים. אנחנו לא יכולים הרבה, אנחנו יכולים במשהו.

מילה אחת על התכנית של עופר עייני. ברור שאנחנו מדברים כאן על מיקרו קוסמוס, למרות שכאן הוא יותר קריטי מאשר מפעלים אחרים. זאת פעם שניה שעופר בא לכאן ומציע תכנית שהיא מאוד טובה ומקובלת על המעסיקים. אנחנו כבר מקבלים כמובן מאליו שמעסיקים מקבלים תכניות של ההסתדרות - - -

האמת, עוד לא דיברתי עם המעסיקים אבל אני מבטיח שאני אצליח לשכנע אותם. לקחתי את זה על עצמי, עדיין לא התייעצתי עם חבריי בהסתדרות. בדרך לפה אני שובר את הראש מה עושים.

הוא נאה דורש נאה מקיים.

על כל פנים, עופר מביא לנו פעם שניה תכנית ליציאה לחופשה ללא תשלום, שכן יקבלו את הזכויות מהמעסיקים, עם ההשתתפות של המדינה וכן הלאה.


השותפות של המעסיקים היא בכלל לא מובנת מאליה. מדובר כאן בנס. ההסתדרות והמעסיקים מצליחים להביא ביחד תכניות שהן טובות, הגיוניות, והעלות שלהן למשק יותר נמוכה מהפיטורים. העובדה שבסופו של דבר זה נתקע מול קיר אטום זה דבר שכואב הלב עליו. ההצעה הזאת כל כך קונקרטית וקלה, למדינה אין עלויות. למה שלא נתגייס עכשיו ערב הבחירות ונריץ אותה בכל הכוח בחקיקה? דווקא בגלל שזה ערב בחירות נראה שאנחנו מוכנים להתעלות על הכול ולהריץ אותה יחד. אם דרושה חקיקה, אז נתכנס ונעשה את החקיקה. בואו נניע את זה יחד כוועדת כספים.

אדוני היושב, תודה לך על הדיון. תודה ליושב ראש ועד העובדים ולראש המועצה.

כשמוטי התקשר בלילה, אי-אפשר היה לעמוד בפניו.

אני חושב שעשית מעשה חסד.

קודם כל אני מסרב לקבל את העובדה שהמפעל צריך לשאת על גבו כל החובות שיש לחברה במקומות אחרים ושלא עושים דיפרנציאציה. כשאתה בא לדון בעובדים ובחובות של חברה כזאת או אחרת – כחברי כנסת, יש לנו אחריות גם בדרישה שלנו בממשלה להיות שותפה ואנחנו יכולים לעשות צדק רק כאשר הנתונים יהיו בידנו.

אני רוצה לפנות למנכ"ל התמ"ת. אני חושב שזה תפקידכם וחובתכם. עם כל הכבוד ליו"ר עופר עייני, שמציע פיתרון למשבר, הייתי רוצה לראות שדווקא אתם מבקשים ממנו לבוא ולהיות שותף. משרד התמ"ת אחראי על הפריפריה. איפה ערבות המדינה והאחריות שלכם? לא להגיע לנקודה שהולכים לבית המשפט כדי לפרק אותו. יש פה 800 עובדים שמתפרנסים.

פה מדובר בהתנגשות של תפיסות שלנו כחברה.

כל פעם שאתה נותן את הנאומים האלה אני מזכיר לך שאתה יושב בקדימה.

בסדר גמור. יש משרד התמ"ת שהוא שותף. בכלל, אני לא רוצה לערב פוליטיקה.

בוא נגיד הפוך. אם כל קדימה היו בהשקפת העולם הכלכלית של שלמה, היינו מסודרים.

הוא לא במפלגה הנכונה.

אני רוצה לבקש ממנכ"ל התמ"ת. האם אתם יכולים לתת ערבות לתקופת המעבר? המנכ"ל החדש אומר שהוא רוצה לבנות תכנית הבראה. אנחנו נפנה גם אל הבנקים. כל עובד שמגיע לעבודה יידע שלא סוגרים את המפעל מחר בבוקר. מה הוא יעשה?

רק לידיעה, המוסמך היחיד במדינת ישראל לתת ערבויות בשם המדינה הוא החשב הכללי.

אז תציעו. תביאו את האוצר.

אפשר לעזור הרבה לפני כן.

אל תתחיל עם זה כי מחר יהיו עוד 150 כאלה.

יש לי הרגשה מאוד לא נעימה. אני מסתכל על הבנקים כי הם חלק מהמאמצים לסגירת המפעל. סליחה שאני אומר את זה. עצם העובדה שהם היו חייבים להגיע לכונס נכסים, אני לא יודע אם זה בתום לב. יכול להיות שיש מישהו מאחריהם שרוצה לקנות את המפעל וזה הדבר שמפחיד אותי. אם הבנקים לא היו הולכים לכיוון הזה הייתי מאמין להם יותר. כרגע אני לא כל כך מאמין להם. הם רוצים כונס נכסים כי יש מישהו בגב שלהם שרוצה לקנות את המפעל כי המפעל הזה ריווחי. כולנו יודעים שהוא ריווחי.

זאת השמצה חסרת בסיס.

מותר לך להעיר, אין דבר, אבל זאת דעתי.

במקרה הזה אני מוכרחה להגן על הבנקים באופן חריג וחד פעמי. הם באמת רוצים את המפעל הזה חי ומתפקד, זה אינטרס שלהם.

אבל מה שהם עושים בשטח, זה לא בדיוק הכיוון.


אני חוזר ואומר. המפעל הזה ריווחי, יש כאן ניהול שהוא בעייתי. זה הכיוון שצריך ללכת. לתת ולעזור. לפני 10 ימים הייתי אצל ראש המועצה והוא כבר צפה את מה שקורה. הוא כבר ראה את זה. הוא אמר לי: "תעשו כל מה שאפשר כדי שהמפעל לא ייסגר, כי זה גזר דין מוות לישוב".

אין ספק שצריך להגיע לתכנית הבראה כי האלטרנטיבה היא הרבה יותר קשה. אני לא רואה איך היום בנק לאומי ודיסקונט שעשו מעל ומעבר, ממשלת ישראל וכל הגורמים – קודם התקיים כאן דיון של שעתיים. בלי הרבה דמגוגיה, איפה שמגדלים את הגזר הגמדי זה בדיוק איפה שנחטף גלעד שליט. נאמר פה בדיוק מה המשמעות של סגירת המפעל בחצור. אם הייתי רואה נתונים שהמפעל איננו ריווחי – יש פה בעיית מימון, שלא בפעם הראשונה. הבנקים כבר הלכו פעם אחת להסדר. במצב הנוכחי של מדינת ישראל אין ברירה אלא ללכת להסדר נוסף. כולם צריכים לתת כתף. לא הוצגו פה התנאים, לא הוצג פה שום דבר.


בפעם הקודמת היה לי "אינסידנט" עם אינגביר ואחר כך קיבלתי טלפונים משני היו"רים של בנק לאומי שאמרו: "אנחנו לא פחות פטריוטים מכם. אנחנו לא נעמוד במצב שנגיד מול ועדת הכספים שכל מה שמעניין אותנו זה הרווח. לא, גם לנו יש אחריות לאומית". אני לוקח את המשפט הזה כפשוטו ולכן אני מאמין שצריך להושיב את כל הצדדים כדי למצוא פיתרון. הבעיה תלויה במימון ובפריסתו וגם במחיקת חלק ממנו. אם זה יקרה, אפשר יהיה להגיע להסדר.

אני מזהיר את עצמי כאשר אני הולך לתמוך באופן אישי, אם כי לא מערכתי, בתכניתו של יושב ראש ההסתדרות.

אתה לא חבר הסתדרות?

במקרה לא זכיתי אף פעם להיות חבר הסתדרות כי תמיד הייתי עצמאי. יש לי גישה חברתית כלשהי בגלל שאני ירושלמי אבל אני מוכרח לומר שאף פעם לא למדתי להיות פטרון אז אף פעם לא יכולתי להיות סוציאליסט.

אני באמת חושב שהתכנית חשובה ביותר. אני מזהיר את עצמנו שאסור לקבוע תכניות כלליות שיוצאות מנקודה פרטית.

אז קודם כל לגבי הנושא הפרטי. בהחלט אני מקבל את דבריו של חבר הכנסת זיו, לא מתוך האשמה. כפי שאמרה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, לא צריך לחשוד בכשרים. יחד עם זאת, הדבר הזה יכול להביא לידי מצב שבו רוצים להתחכם. דווקא בקפיטליזם, כמה שיותר גרוע יותר טוב. הממונה על ההגבלים העסקים, אשר בדרך הטבע לא תאשר מהלך כזה, תאשר את העניין אם באמת יבואו העובדים ויזעקו זעקה. כל מה שאני יכול לעשות זה להזדהות איתם באופן מוחלט.

ביקור חולים היה דוגמה. יש מקום שבו יש מפעל שיש לו עיר. לביקור חולים היה מפעל בן 160 שנה שהעובדים נתנו שם את כל חייהם ואי-אפשר היה לזרוק אותם משם. המדינה רצתה לשמר איזו מערכת שלא היתה יכולה לעלות בקנה אחד עם זכויותיהם של עובדים, היא היתה חייבת להתערב. צריך לברך את השר הירשזון שבאמת נתן לנו, לשלי, לג'ומס, לליצמן ולי את הגיבוי והצלחנו להביא להישג. אני חושב שאפשר להציל את המפעל הזה אבל צריך להיזהר בזהירות רבה שלא ינצלו אותנו כדי להשיג הישגים שהם לא היו יכולים להשיג בדרך רגילה. אני לא מאשים את הבנקים וודאי לא את החקלאים. נדמה לי שיש פה איזה כשל שצריך ואפשר לעזור.

אני רק רוצה לומר שכתוצאה מהדיון הזה נראית בעיניי מאוד תכניתו של יו"ר ההסתדרות, כתכנית מרחיקת לכת שתהווה בסיס לעזור לפריפריה. אני שמח שגם משרד המסחר והתעשייה שותף לה. אני מתחייב להביא את זה למקומות שבהם אני משתתף בהחלטות ובדיונים כדי לתמוך בעניין הזה, גם לעתיד לבוא, אם תהיה לנו איזו השפעה על המערכת.

תודה רבה. אני רוצה לסכם בשלושה משפטים. אני מודה למוטי, ליונה, לשמעון סויסה, לכל החברים, לנציגי הבנקים, למנכ"ל, כמובן ליושב ראש ההסתדרות ולמנכ"ל משרד המסחר והתעשייה ולכל הגופים.

בשבוע הבא נקיים דיון בנושא הפרטי. נקבל דיווח מה מתקדם בנושא “פרי הגליל”. במקביל, אבדוק מול הממונה על ההגבלים העסקיים, האם זה ייהרג ובל יעבור או שאפשר להגיע לפיתרון בעל משמעות. יש פה הרבה רצון טוב. ברור לכולם שאסור לתת ל"ויטה פרי הגליל" להיסגר כי זה גזר מוות לחצור. בנימת הדיבור של מר אינגביר יש רצון טוב. אנחנו ממליצים שתתכנסו לקראת פיתרון. אנחנו נקיים דיון ודיווח בשבוע הבא.

לגבי הנושא במקרו. אמר יושב ראש ההסתדרות ובצדק, “פרי הגליל” כמשל. השנה הבאה תהיה שנה קשה מנשוא. ייסגרו פה הרבה מאוד מפעלים ולכן אני חושב שביוזמה שהוא הציג יש הרבה מאוד מהתבונה. אני חושב שחבל שבגלל מערכת הבחירות, בגלל אוזלת ידו של משרד האוצר, שבעצם כבר מחכה לממשלה הבאה, אנחנו מפסידים שבועות ואולי חודשים ובתקופה שלאחר מכן המחיר יהיה קשה מנשוא.

לכן אני מסכים לדון בהצעה, לדאוג שיהיה מנגנון שיפקח על אותה קרן ושיהיו בה כל האנשים המקצועיים מכל המערכות כדי למנוע את הסיכון המוסרי, שבו מפעלים כושלים ממילא יתפסו טרמפ על המערכת הזאת.

או ישיגו הישגים בגלל כשלים פוליטיים.

לכן, גם אנחנו נתרום עם חלקנו. אני מסכים שנשב ביחד.


אני קורא לשר האוצר להצטרף לשולחן הזה. אני בטוח שגם כלכלנים ממשרד ראש הממשלה יצטרפו לנושא הזה. אני וחבריי מוכנים לעזור. אנא אדוני שר האוצר, בוא תשקול את הדברים האלה כי ההתעלמות מהאבטלה במדינת ישראל היא פשוט חוסר אחריות. תודה רבה לכם.


הישיבה נעולה.

(הישיבה הסתיימה בשעה 13:20 )