PAGE
17
ועדת הכלכלה

25.03.2008


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 542

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ח באדר ב' התשס"ח (25.03.2008), בשעה 14:00

אי עמידה במחויבויות ההפקה של ערוץ 10 ובחינה של הערכת הזיכיון לערוץ

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

יורם מרציאנו

רונית תירוש

עו"ד שריל קמפינסקי – לשכה משפטית, משרד התקשורת.

עו"ד דודי קופל – משרד התקשורת

אבי אזוז – רכז בכיר אגף כלכלה ותקציב, משרד התקשורת

נורית דאבוש – יו"ר מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

מנשה סמירה – מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

דורון אבני – יועץ משפטי, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

איילת מצגר – סמנכ"ל לטלוויזיה, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

אלונה אריאלי להב – דוברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

נחי בן אור – עוזר בכיר למנכ"ל מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו

עו"ד דנה נויפלד – משרד משפטים

רועי רוזנברג – כלכלן, רשות ההגבלים העסקיים

עו"ד הדס פלד – סמנכ"ל ויוצת משפטית רשת נגה, חברת קשת

עו"ד איה מרקל – עוזרת היועצת המשפטית, חברת רשת

עמוס נוימן – סגן מנהל מחלקת תכניות, חברת רשת

אבי ניר – מנכ"ל חברת קשת

עו"ד ורד אשכנזי – מ"מ היועצת המשפטית, חברת קשת

עו"ד רון גזית – יועץ משפטי, חברת קשת

מודי פרידמן – מנכ"ל ישראל 10

עו"ד דבורה קמחי – יועצת משפטית, ישראל 10

ליהי גורדון – יועצת, ישראל 10

אפי דלמוני – סמנכ"ל ערוץ 10 וסמנכ"ל חדשות 10

עו"ד אביגדור דנן – יועץ משפטי, הטלוויזיה החינוכית

נילי בן גיגי וולף – מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

יהודית קרייף – רכזת האגודה לזכות הציבור לדעת

יורם חטב – יו"ר מנכ"ל שח"ם-איגוד שחקני המסך

עו"ד עדי שי – יועצת משפטית, מוסיקה 24

עו"ד אבשלום לזר – יועץ משפטי, מוסיקה 24

אתי בנדלר

לאה ורון

מיטל בר שלום

אי עמידה במחויבויות ההפקה של ערוץ 10 ובחינה של הערכת הזיכיון לערוץ

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני רוצה להבהיר, שהוועדה הזו לא בוחנת את הארכת הזיכיון של ערוץ 10. כפי שהסברתי בדיון שהתקיים לגבי זכייניות ערוץ 2, תפקידה של הוועדה, לוודא שעמידתו של ערוץ 10 במחויבויות המוטלות עליו מכוח החוק, וכן קבלת ההחלטות הן של משרד התקשורת והן של הרשות השנייה, מתקיימות.


אני רוצה להזכיר, שכאשר קם ערוץ 10 – והיו לא חבלי לידה קשים, חלק באשמתו וחלק לא מבוטל בגלל שמי שהוציא את המכרז למפעיל השלישי לא יכול היה לצפות שתהיה אינתיפאדה בשנת 2000 ושעוגת הפרסום תצטמצם באופן מהותי, ועוד הנחות לגבי הכלכלה הישראלית שהתבררו לאחר מכן כלא נכונות. לכן, מספר פעמים לא מבוטל הכנסת – וגם אני התגייסתי למאמץ הזה – תיקנה תיקוני חקיקה כדי להפחית את המחויבויות בהן מחויב ערוץ 10. פעם אחת היא קבעה, שאם הוא יעמוד בשלושה חודשים במחויבויות שלו, אז יראו אחורה שנה ו-9 חודשים, סך הכל שנתיים. היה גם תיקון חקיקה שהובלנו חה"כ שמחון ואני, שהציע להפחית בעשרות או מאות מיליונים בשנה את הסכום שערוץ 10 צריך להוציא, מ-380,000,000 שקלים ל-220,000,000 שקלים. יזמתי תיקון חקיקה נוסף עם חה"כ ליבוביץ, ובו נקבע כי אם ערוץ 10 יעמוד במחויבויות שלו עד תום תקופת הזיכיון שלו, שהיא ביום 27 לינואר 2010, 8 שנים מיום בו הוא התחיל, ניתן יהיה לתת לו שתי הארכות זיכיון ללא מכרז, כל פעם לשנתיים, ובלבד שהוא לא הפר את המחויבויות המוטלות עליו.

בחלק מהסבבים של תיקוני החקיקה הופיעו בפני הוועדה בכירי הערוץ ומנהליו, והתחייבו שהפעם הם יעמדו בכל המחויבויות שהמחוקק הטיל על הערוץ. אין ספק, שהמחויבויות האלו הוטלו גם כדי לעודד את התחרות בשוק הפרסום, להפחית מחירים, לאפשר גם לעסקים קטנים יותר לפרסם, אבל גם כדי לעודד את היצירה הישראלית. השיקול של ההשפעה התרבותית והחברתית על הציבור, הוא גם שיקול מאוד רלוונטי. היום, שנה ו-8 לפני שמסתיים הזיכיון, אנחנו צריכים לראות מהן ההחלטות שנותרו לרשות השנייה לקבל, האם ניתן בכלל לקבל אותן בלוח הזמנים שנותר לנו, ואם לא אז נשאלת השאלה מדוע ההחלטות הללו לא מתקבלות. על פי הפרשנות המשפטית שקיבלתי מהיועצת המשפטית של הוועדה, שר התקשורת היה צריך להגיש תקנות לאישור הוועדה, על מנת לקבוע מהם המועדים שהערוץ יכול לבקש כדי להאריך את הזיכיון שלו, ואז לאפשר לאחרים להגיב לבקשה הזו. על פי החוק, התקנות היו צריכות להיות מוגשות לוועדה עד ליום 22 לינואר 2006. כלומר, שר התקשורת מאחר בשנתיים וחודשיים. אנחנו רצינו שלא יקרה מצב בו נתאים את העובדות בשטח להחלטות שצריך לקבל, אלא שההחלטות יתקבלו על לוח נקי.

אני מבקש לשמוע ממשרד התקשורת, מה קורה עם התקנות האלה. מעבר לכך, הרשות השנייה היתה צריכה עד יום 27 לינואר 2006, שאז עובר חצי מהזיכיון, לחוות דעתה האם המחויבויות של הערוץ בחצי הראשון של תקופת הזיכיון כובדו. יש אפשרות לדחות בשנה את כל לוחות הזמנים, עד ה-27 לינואר 2007, אבל הרשות השנייה היתה צריכה לקבל החלטות לעניין מחויבויות ערוץ 10 כבר לפני שנה וחודשיים. לכן, נשמח לשמוע איפה הדברים עומדים, מתי תתקבלנה החלטות, ומה מתכוונת הרשות השנייה לעשות בענייני הארכת הזיכיון. לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לנציגים, אני רוצה לתקן ולומר שמשרד התקשורת היה צריך להגיש את התקנות עד ה-22 לנובמבר 2006. אם כך, הוא לא מאחר בשנתיים וחודשיים אלא בשנה ו-4 חודשים.

לפני שאני מדברת על מחויבויות הערוץ בעבר, אני חייבת לומר כי אנחנו כמועצה התחלנו את תפקידנו באוגוסט 2005. השנים בהם אנו עסקנו בשוטף מול ערוץ 10 הן 2006-2007. בשנים האלה ניסינו להקפיד עם ערוץ 10 על העמידה שלו במחויבויות התוכן ובמחויבויות הכלכליות. לשמחתי, במחויבויות הכלכליות בשנת 2006-2007 ערוץ 10 עמד ושילם גם את התמלוגים וגם את דמי הזיכיון. במחויבויות התוכן בשנת 2006 ערוץ 10 לא עמד, אבל הגיש לוח משופר ומתוקן לשנת 2008, שכולל את המחויבויות של שנת 2006. מהבחינה הזו, אנחנו נקטנו מול ערוץ 10 ביד תקיפה, בדיוק כמו שעבדנו מול הזכיינים של ערוץ 2.

הבחינה של ערוץ 10 היא משמעותית וחשובה למועצת הרשות השנייה משני טעמים. הטעם הראשון הוא, שאנחנו חושבים שנכון לדמוקרטיה הישראלים שיהיה ערוץ תקשורת חזק, שיוצר תחרות ופלורליזם. היום אפשר להגיד, שאכן הערוץ הזה התייצב ויצר את המציאות הזו. עם המציאות הזו אנחנו חייבים להודות שאי אפשר להתנער לחלוטין מהמחויבויות של הערוץ בשנים 2004-2005.

האם באופן חלקי אפשר?

אני לא יודעת. כדי לבחון את כל הנתונים, אנחנו הקמנו ועדה בראשותה של חברת המועצה, רחל תורג'מן. הוועדה הזו כבר התחילה בעבודה, היא עובדת כבר למעלה מחודש וחצי. במסגרת הוועדה התקיימו מספר דיונים, שהעלו על סדר היום את המחויבויות שערוץ 10 לא עמד בהן בשנים 2004-2005, ואת הדרכים לפתרון. הוועדה תסיים את תפקידה באמצע החודש הבא, והתוצאות יונחו על השולחן הזה. אני מעבירה את רשות הדיבור למנשה, שייתן את כל הסקירה.

למען הגילוי הנאות, הייתי יו"ר מועצת הרשות השנייה בשנים 2003-2005, השנים בהן אני כיו"ר והמועצה דאז נרתמנו על מנת לסייע לערוץ 10. חשבנו שזה נכון לעזור לו לעשות את ההתאמות הנדרשות, בין אם זה בהליך של חקיקה ובין אם זה בדרישות, כדי שיהיה ערוץ נוסף שיאפשר את התחרות.

אני רוצה שיובהר לציבור שקורא את הפרוטוקול, כי אין מחלוקת עם הכנסת שהעובדה שיש שני ערוצים מסחריים היא מבורכת, ראויה וצריך לשמור עליה. מי יפעיל את הערוץ השני, האם אנשים שמפירים את החוק או כאלה שעוד לא הפרו אותו,זו כבר שאלה אחרת. צריך להבין, שגם אם יופעל נשק יום הדין, עדיין יישארו שני ערוצים, אלא אם כן יקרה אסון נורא ואף אחד לא ירצה את הזיכיון הזה. אז הכנסת ואתם תצטרכו לשקול הכל מחדש. אין כאן אלטרנטיבה לבטל את התחרות בתחום, את הפריית היצירה או את התחרות בשוק הפרסום. על כך כולנו מאוחדים.

במסגרת החוק אפשר היה לדחות מחויבויות של שנת 2004-2005, והכל נעשה באופן מוסכם, אבל כעת הגענו לשלב שהמחויבויות הפכו להיות משמעותיות וצריך היה לממש אותן. לכן, אנחנו שותפים לדיון הזה ולתהליכי הבדיקה של ערוץ 10. מאחר והמצגת לא עולה כי יש תקלה, אני אומר את הדברים בקצרה.


החוק וכללי הרשות קבעו מחויבויות תוכן בסיסיות, שהמחויבויות של הערוץ נגזרות מהיקף ההכנסות ובכפוף לעמידה בהוצאות מינימום. החוק גם הגדיר מינימום.

האם אתה יכול לפרט את הסכומים?

כפי שאמרת, דובר על 220,000,000 שקלים או 60%. מזה 17% סוגה עלית, או לפחות 50,000,000 שקלים.

בעניין הסוגה העלית, זה לפי הגבוה.

בדיוק. ערוץ 10 בשנת 2002 עלה לאוויר. בשנת 2003-2004 הוא היה בהקפאת תהליכים בגלל העלייה הלא מוצלחת הראשונה. בשנים 2004-2005 בעקבות תיקוני חקיקה היתה השקה מחודשת, ועל פי חוק נדחו חסרים ומחויבויות לשנים שלאחר מכן.

לפני ה-220,000,000 שקלים כמה היתה המחויבות הכוללת?

אמרת את זה קודם.

380,000,000 שקלים.

כן.

כלומר, ההפחתה היתה ב-160,000,000 שקלים לשנה.

הסכום של 380,000,000 שקלים נגזר מהמחויבויות שלהם במכרז.

זה מה שהם התחייבו כאשר הם זכו, והכנסת הפחיתה את הסכום ל-220,000,000 שקלים בכל שנה.

בשנים 2004-2005 היתה השקה מחודשת. חלק מהמחויבויות שלא בוצעו ניתן היה לדחות, על פי החוק. שנת 2006 היתה שנה שלא היתה בתוך ההסדר. זו שונה שדיווחנו עליה כאן בדיון שהתקיים לפני כמה חודשים, שנה בה היה פער בעיקר בסוגה העלית, פער של כ-30,000,000 שקלים. כאמור נדרשו 50,000,000 שקלים מינימום.

ועדת תורג'מן לא בודקת את שנת 2006.

היא בודקת. היא בודקת את השנים 2004-2006.

בחצי הראשון הכירו בו רטרואקטיבית.

השנים 2002-2003 נמחקו בגלל הקפאת תהליכים. השנים 2004-2006 זו תקופת הבדיקה. לשנת 2006 התייחסנו בדוח 2006 שהוצג בוועדה לפני כמה חודשים. שנת 2007 זו שנה שסיימנו, והדוח שלה יתפרסם באמצע שנה זו.

האם בשנת 2007 מסתמנת עמידה במחויבויות?

מסתמן שיפור ביחס לשנת 2006, אבל יהיה פער מסוים, קטן יותר. אין לי נתונים סופיים.

אם הפערים ביניכם זה האם ההפרה היא בסך של 10,000,000 או 20,000,000 שקלים, זה לא מעניין את הוועדה. מה שמעניין את הוועדה, הוא האם גם בשנת 2007 תהיה הפרה. זה מה שרלוונטי מבחינת קבלת החלטות.

אנחנו בודקים את זה.

כאמור, תום תקופת הזיכיון הוא בינואר 2010. בנובמבר 2007 מונתה ועדת בדיקה, שבימים אלו תסיים את העבודה. אנחנו נציג לכם את הדברים.

לדיון הזה היו שתי מטרות. האחד, הוא מה נעשה בעקבות דוח 2006. עכשיו אני מתייחס לדוח 2006.

שבו היה פער בסוגה עלית בסדר גודל של 30,000,000 שקלים מתוך 50,000,000 שקלים. זה רק 60% מהמחויבות.

הנתונים האלה היו על השולחן גם לפני כמה חודשים. הם לא השתנו. נקבע אותו מנגנון של אבני הדרך, שהסברנו אותו בדיון שהתקיים בבוקר. בנוסף, נקבע פיקוח הדוק וחילוט ערבויות במידה של אי עמידה בהתחייבויות. אני שמח לומר, שהלוח שהוגש על ידי ערוץ 10 לשנת 2008 כולל מחויבויות לשנת 2008 והשלמת פערי התחייבויות של שנת 2006. לא נדרשנו גם לחלט אפילו את העצום הראשוני.

בואו נבין על מה אנו מדברים. אנחנו עוסקים בטרמינולוגיה, וכדאי לתרגם את זה למעשה. בפועל הם הפרו ב-60% את המחויבויות בשנת 2006. בפועל, הם הגישו לך דף, שבו מופיע שבשנת 2008 הם יחזירו את כל ה-40,000,000 שקלים לתוך התשעה חודשים שנותרו עד סוף 2008. הקים של זה בשנת 2008, זה בתיאוריה בינתיים. על ידי זה הם נמלטו בינתיים מסנקציות לגבי 2006.

תמהיל השידורים של ערוץ 10 מתקיים על פי הדף הזה נכון לעכשיו. בבדיקה בשטח עם היוצרים, מתברר כי מתקיימת עשייה בהיקף של 85,000,000 שקלים לסוגה עלית שתעלה למסך בשנת 2008, ואנו נאכוף את זה.

אם אני מבין נכון, עד תום 2008 אנחנו נצפה בערוץ 10 בשידורי סוגה עלית בסך 50,000,00 שקלים שהם מחויבים ממילא, פלוס 30,000,000 שקלים.

יתרה מזאת, אנחנו גם נקפיד שהתמהיל יהיה התמהיל הנכון.

מה לגבי תוכנית הישרדות?

זו לא תוכנית סוגה עלית.

מה זו סוגה עלית?

תוכנית של אשרת קוטלר, הדרמה "מתי נתנשק", הדרמה "המקום".

האם יש סימון? כי לפי זה אני אצפה אולי.

אולי נשים כוכבית צהובה לסוגה העלית.

בשביל לא להלאות את הפורום, לא נחזור על הדברים שנאמרו בדיון הקודם שהם רלוונטיים גם לגבי ערוץ 10, אותה בדיקה הנוגעת להפקה קנויה ושתוצאותיה יוחלו גם על ערוץ 10. סיימנו את השימוע בכתב לגביהם, ועכשיו הם מוזמנים לסיים את התהליך של ההפרות החוץ מסכיות. אלה הצעדים שננקטו בעקבות דוח 2006.

היועצת המשפטית דיברה איתי לפני הדיון, והיא הסבירה לי את רוח החוק. הזיכיון הוא לא עסקה בתשלומים. כלומר, בשנה מסוימת לא מקיימים כלל את ההתתחיבויות ובשנה אחרת דוחסים לציבור 200% סוגה עלית. המחוקק החליט על איזשהו תמהיל, ואם מפרים את התמהיל הזה באופן ש-60% לא מקוים אני לא רואה איך אפשר לאפשר לו להשלים את זה בשנה הבאה ולפטור אותו – אני לא אומר משלילת הזיכיון, אם כי אני לא שולל את זה – לכל הפחות מענישה פיננסית מאוד משמעותית, שלא תאפשר לערוץ הזה לחשוב שזו עסקה בתשלומים עם הציבור, ברצותו ישלם השנה וברצותו לא.

החוק קובע, שבמידה ויש פערים חייבים להשלים אותם בשנה שלאחר מכן. לכן, כאשר יש פערים, אנו מחייבים אותם לשלם באותה שנה או בשנה שעוקבת אחריה. הנקודה השנייה, היא שהיקף הסוגה העלית יכול לעמוד בסדרי גודל של 150,000,000-200,000,000 שקלים בשנה. ערוץ 2 מספק סוגה עלית בהיקף של 200,000,000 שקלים בשנה. גם לו היו קצת פערים.

אני לא אומר שהוא לא יכול לשאת את זה, אלא שזה עלול לבוא על חשבון חדשות ודברים אחרים. התמהיל שנקבע, הוא התמהיל המחייב.

אנחנו לוקחים את התמהיל הזה בחשבון.

אז איפה הסנקציה?

בראש ובראשונה, התפקיד של הרשות השנייה הוא לוודא שאכן הדברים יתבצעו. אם הדברים מוחזרים ומתבצעים, המנהל התקין מחייב להטיל סנקציה, להעניש או להגיב. אנחנו עושים את זה, בין אם דרך נטילת דקות פרסום במהלך השנה על הפרות, ובין אם זה עיצומים מהסוג שהצגנו כאן, כגון חילוט או עיצומים כספיים, שאנו צריכים עכשיו לסכם את הסכום לנוכח ההפרות שהיו על הנושאים החוץ מסכים.

השיקול הוא שיקול רחב. כאשר המועצה שוקלת את העניין היא לוקחת בחשבון את זה שאנחנו רוצים להחזיר את זה לציבור. חשוב ששוק ההפקה כן יבצע את הדברים. לכן, נכון להשלים את זה בשנה שלאחר מכן בצורה מאוזנת. דבר שלישי, הוא יתרת תקופת הזיכיון.

מה הסנקציה על ההפרה. הבנתי שצריך להחזיר, אבל מהי הסנקציה על כך שבשנת 2006 הם הפרו את המחויבויות?

אני רוצה לומר משהו, שיתחבר לסיפא של דבריו של יורם חטב מהדיון הקודם. זה לא סוד שאנו נמצאים פה דיון אחרי דיון. יש בעיה אמיתית עם חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. אני מסכימה איתך, שגרירת חובות מהעבר על מנת שאתה תממש אותן על המסך בשנה שלאחר מכן, היא פתרון בעייתי. אנחנו אומרים את זה. אנחנו מבינים בדיוק על מה אתה מדבר. המסך הוא מסך מורכב. אנחנו מדברים על אינטרס ציבורי. אינטרס ציבורי של סוגה עלית הוא אינטרס ציבורי מהצד האחד, כאשר יש פה גם ערוץ מסחרי מהצד האחר. יש פה שאלה מקצועית לחלוטין. דקות פרסום הוא פתרון שהוא חרב פיפיות. בצד אחד אנו רוצים להגדיל האת הסוגה העלית, ומצד שני אם אתה מוריד את דקות הפרסום אתה מקטין את ההכנסה ופוגע בסוגה העלית. יש פה תגובת שרשרת שמחייבת דיון יותר מעמיק.

למה אני פוגע בסוגה העלית אם אני מוריד מההכנסה שלהם?

זו הנגזרת.

אני לא הצעתי לשלול מבעלי המניות להזרים עוד כסף לערוץ לטובת מימוש התחייבויותיו.

לא זה מה שאמרנו. הסוגה העלית היא נגזרת של הכנסות הערוץ.

לא. יש מינימום.

למעט המינימום. אני רוצה להעניק מסך איכותי, שיהיה הרבה יותר מהמינימום. אני רוצה לאפשר לתרבות הישראלית וליוצרים הרבה יותר מאשר המינימום. כל הסיפור הזה הוא מורכב. אין פה עמדה נחרצת לכאן או לכאן. השאלה שאתה מעלה היא נכונה. צריך לומר באופן מובהק, כי החזרה של תכנים בסדר הגודל הזה היא שאלה.

אז איזו סנקציה את יכולה להטיל?

עכשיו גם החזרת התכנים מוטלת בספק.

היו"ר העלה את זה, ואי אפשר להתעלם מזה. יש פה שאלה, והיא לא פני העבר. זה מה שחשוב להגיד. אני לא מדברת על פני העבר. פני העבר היו מאוד ברורים, גם למועצת הרשות השנייה וגם לרשות השנייה. מה שהם מחויבים בעבר, הם יצטרכו להשלים. זה חד משמעי, זה ברור וזה ידוע. אני מדברת על פני העתיד, וכיצד אתה בסופו של דבר שומר על האינטרס הציבורי, שמשמעותו מה מקבל בסופו של התהליך הצופה הישראלי על המסך בשני ערוצי הברודקסט. אם אנו רוצים להגיע למצב שבו הסוגה העלית היא התרבות המובילה במדינת ישראל, אנחנו צריכים לשמר את העניין הזה, לעשות את השינויים הנדרשים. בסך הכל חוק הרשות השנייה חוקק לפני 12 שנים. יש שינויים בשוק התקשורת הישראלי, ויכול להיות שנצטרך להידרש להם.

הוועדה הזו שינתה אותו מספר פעמים. אילו שינויים חלו בשוק מאז שהחוק תוקן לפני שנתיים וחצי? החוק תוקן לפני שנתיים וחצי, והכנסת אמרה בעצה אחת עם ערוץ 10, שתינתן להם האפשרות להאריך את זיכיונם ללא מכרז פעמיים בשנתיים, ובלבד שהם יעמדו בכל המחויבויות שהם ידעו אותם אז. מה השתנה בשנתיים ו-4 חודשים מאז בשוק התקשורת? אני קראתי שיש צמיחה אדירה, בין הגבוהות בעולם המערבי. האם הם ציפו למעבר לזה?

גם אם יש צמיחה, זה שינוי, ושינוי חיובי, אבל צריך להגיד את זה. בנוסף, אנחנו מדברים על סוג של פתרון, פתרון שבו מבחינה חוקית אנו לוקחים את מחויבויות השנה שהיתה וגוררים את זה לשנה אחרי. אנחנו אומרים: רבותי, זה מה שאתם צריכים לשדר גם בשנה אחרי. זה מה שהמחוקק קבע. בזה אנחנו רוצים להתעכב, ולגרום למצב שאכן זה מה שיהיה. אתה מעלה פה סוגיה, שגם אנחנו צריכים ללמוד אותה.

אז מה התשובה, שאין סנקציה?

לגבי הנושא של הסנקציות דיברנו גם בדיון הקודם. אני חושבת, שטוב יהיה אם יאפשרו לרשות השנייה לבצע את הקנסות במקומות ובזמנים הרבה יותר יעילים מבחינה משפטית. אני חושבת, שזה יהיה נכון יותר. מי שמסתכל על הכבלים ועל הלוויין רואה את זה.

מי צריך לאפשר?

שיתקנו את החוק, שתהיינה להם דרכים מהירות יותר. עד שלא יתקנו את החוק, לא תהיינה סנקציות, לא ישללו זמן פרסום ולא ישללו זיכיון, וידרשו מהם בשנה הבאה להשלים את המחויבויות שלהם.

מאחר ואנו נמצאים בפני דיון כללי תקופתי בנוגע לערוץ 10, אזי ההחלטה היתה לגבי שנת 2006. אנחנו מטילים עליו עיצומים כספיים על ההפרות החוץ מסכיות. את החילוטים לא נדרשנו לעת עתה לבצע.

האם הטלתם עליו עצום על ההפרה החוץ מסכית, שהאולפן שלהם הוא בגבעתיים ולא בירושלים?

סוגיית ירושלים היא נפרדת, שצריכה לידון מחדש.

אבל היא חוץ מסכית.

תגיד: עד שמחליטים אם מחלקים אותה או לא.

ההחלטות המשמעותיות ביותר לגבי ערוץ 10, הן סיכום חצי התקופה, כאשר שנת 2006 היא חלק מתוך העניין הזה. לכן, לא נכון היה לבודד ולהחליט לגבי 2006 החלטות דרמטיות מבלי שקושרים אותם לנקודת הבדיקה ולחצי התקופה, ולראות מהן ההשלכות של זה לגבי ההמשך. לעומת זאת, בערוץ 2 היו חילוטים בגלל שהם לא הגיבו כמו ערוץ 10.

מה זה הגיבו? האם זה שהם העבירו לכם לוח תוכניות, זה אומר שהם פטורים מסנקציה על ההפרה של 60% ממחויבויות סוגה עלית?

הם לא פטורים מסנקציה. היו חילוטים ועיצומים כספיים על הפרות אחרות.

אתה מדבר על ערוץ 2.

גם על ערוץ 10.

מה חולט לערוץ 10?

ערוץ 10 הגיש את הלוח בזמן.

אבל מהי הסנקציה על שנת 2006? אל תדבר יותר על הקיום בשנת 2008, שעוד לא בוצע. תדבר על הסנקציה לגבי 2006.

יש שלושה דברים שחולטו בערוץ 10. הדבר הראשון, הוא עיצומים כספיים של 600,000 שקלים בגלל הפרות חוץ מסכיות ומסכיות.

אז פתאום אתם כן יכולים להטיל עיצומים על הפרות מסכיות.

אמרנו את זה קודם. המנגנון שהצבנו, היה זה. זה המנגנון שהודענו עליו.

לא הודעתם רטרואקטיבית על שנת 2006. הסברת לי קודם, שאם אתה עומד להודיע להם עכשיו שמה שהם יפרו ייקחו להם סכום מסוים זה מותר, אבל אסור לעשות זאת רטרואקטיבית. עכשיו אנו יודעים שהיתה הפרה בשנת 2006. מהן הסנקציות שהופעלו עליה בלבד?

היו שני מנגנונים שהצגנו קודם.

בוא נעשה סדר. הנושא הראשון, הוא מחויבויות בנוגע לתוכן.

כרגע אנו מתעניינים רק בזה, ולא על ההפרות החוץ מסכיות.

לגבי המחויבויות של התוכן גם של ערוץ 2 וגם של ערוץ 10, נקבע מנגנון שאומר שאנו רוצים לבצע הלכה למעשה את ההשלמה של החסרים של 2006 בשנת 2008. כדי שהזכיינים לא יבואו ויגידו, כי הם לא מסוגלים לעשות זאת מבחינת לוחות הזמנים, נבנה המנגנון שעליו מנשה דיבר. המנגנון אומר, שאם הם לא מגישים לוח שכולל גם את מה שהייתם צריכים להוציא לגבי הסוגה העלית בשנת 2006, אנחנו מחלטים. חילטנו לערוץ 2, אבל לא נדרשנו לחלט לערוץ 10. ערוץ 10 הגיש את הלוח לגבי שנת 2008, כאשר הלוח הזה כולל את הפערים מבחינת התכנים של 2006.

זה לגבי החזרת המחויבויות.

מנגנון שני, הוא סוג אחר של עיצומים כספיים שאנו מטילים. העיצומים הכספיים שאנחנו מטילים מחולקים לשניים. האחד, הוא על הפרות שהן חוץ מסכיות. המנכ"ל מצביע על כל אחת מההפרות האלה וגובה עצום כספי של 60,000 שקלים. בסופו של דבר, כל אחד מהזכיינים, כולל ערוץ 10, צריך לשלם 600,000 שקלים.

לא נכון. ערוץ 10 נדרש לשלם 350,000 שקלים.

לא חשוב. זו בדיחה וזו בדיחה, עצובה. האם זה אותו סיפור כמו ברשת? האם הויכוח הוא בתוך הסוגה העלית?

לא, על כל אחד מהחסרים. החסרים הם גם בהפקה מקומית והפקה קנויה. אלה סוג העיצומים הכספיים שאנו מדברים עליהם: הפרות בתוכן ואי עמידה בפרסום.

כאשר דיברנו על חסרים בסוגה עלית, אז ברשת או בקשת דיברנו על מחלוקת לגבי הסיווג בתוך הסוגה העלית, האם זה ז'אנר מיוחד או ז'אנר עליון. האם השאלה של אותם 30,000,000 שקלים בערוץ 10 היא על רקע אותה מחלוקת, או שיש דברים שם שבכלל לא נכללים בסוגה עלית.

בחלקם מחלוקות לגבי סיווג ז'אנר, ובחלקם מהעדר השקעה בסוגות מסוימות.

מתוך ה-30,000,000 שקלים יש כמה מיליונים בודדים, שיש עליהם ויכוח.

מעל מחצית מהסכום.

זה עצום כספי אחד, והעצום הכספי הנוסף הוא המיליון שקלים. המועצה החליטה, שלאור זה שהם לא עמדו במחויבויות, אנחנו חושבים שאנו צריכים לקחת את הכסף הזה ולהעביר אותו ליצירה הישראלית. על זה אמור להתקיים שימוע.

אתם עוד בהיערכות לשימוע.

אנחנו עובדים לפי הסקירה המשפטית.

אבל אתם לא משתמשים בסמכות שלכם לשלול זיכיון או לשלול דקות פרסום.

שאלת שלילת הזיכיון נמצאת על הפרק.

אני מדבר על ההפרה האגרסיבית של שנת 2006. לא חייבים להפר 4 שנים כדי לשלול זיכיון.

כדי לקבל החלטה שקשורה בערוץ 10, והיא החלטה מאוד משמעותית, ועדת תורג'מן דנה בכל סוגיית 2004-2005 כאשר צירפנו גם את שנת 2006 כדי שהיא תוכל לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר.

יכול להיות, שאתם חושבים שבעניין הזה אתם פועלים מתוך אחריות לעתיד הערוץ. התוצאה היא, שכמו בעוד תחומים כאשר לא ננקטות סנקציות מיידיות, הפרשנות של מי שלא נוקטים נגדו את הסנקציות היא של הסכמה שבשתיקה להפרה. לאחר מכן, עוד משתמשים בחוסר האכיפה כטענה מול מי שלא אכף. אני חושב, שאתם מבינים היטב למה אני מתכוון. אם דיברת על חרב פיפיות, זה סוג של חרב פיפיות.

במקרה של ערוץ 10, ננקטו מול הערוץ הרבה מאוד צעדים, שהם לא צעדים שגרתיים ביחס של רגולאטור מול זכיין. בסופו של דבר הם אכן עמדו במחויבויות הכלכליות, וצריך גם את זה להגיד.

המחויבויות הכלכליות הן זה לא רלוונטיות לדיון הזה.

הם ישבו בוועדת הכספים בשימוע, והם אכן שילמו את הכסף על מנת שלא נחלט ערבויות.

כאמור, נקודת הבדיקה היא בוועדת תורג'מן, והמועצה תחליט לגבי ההמשך. צריך להבין, שזו עמידה במחויבויות, ובתנאי שאפשר יהיה לעשות את כל הפעולות הנדרשות עד סוף תקופת הזיכיון הראשונה.

נגעת בנושא של הארכת הזיכיון. חשוב שיהיה ברור, כי הארכת הזיכיון מותנית לאחר התקנות. אמנם יש איחור, אבל בסך הכל זה רלוונטי לשנת 2009, כך שאין בעיה.

אדוני, נותרו לנו שנה ו-8 עד לתום הזיכיון. אני לא מצאתי עותר לבג"צ בעניין הזה, אבל בוודאי שיש פה משהו בלתי סביר בהתנהלות הרשויות, כאשר הרשויות עוד לא קיבלו החלטה לגבי החצי הראשון של הזיכיון וכיצד הן יפעלו לגביו. הרשויות לא קיבלו החלטה גם לגבי החצי השני של הזיכיון. כיוון שהחוק לא מותיר שיקול דעת אם הזכיין לא עמד במחויבויותיו, יש צורך לדון בבקשה שלו להאריך את הזיכיון שלו, לדחות אותה, להוציא מכרז ואם תהיינה עתירות נגד תוצאות המכרז יש לדון גם בהן בערכאות משפטיות. כל הדברים האלה נדרשים להיעשות בשנה ו-8 חודשים. זה עלול להוביל למסקנה, שהמסך עלול להיות מוחשך. הברירה שלכם להבין, או שתעזרו לו להאריך את הזיכיון או שהמסך יוחשך לכמה חודשים בגלל החוק, או שיהיה צריך שוב לתקן את החוק ולהתאים אותו למציאות שנוצרה, דבר שלא רצינו שיקרה.

או להחליף שר תקשורת, או לבטל את המשרד המיותר הזה.

בהנחה שההחלטות יתקבלו לגבי חצי התקופה בחודש הקרוב, וכך אמור להיות, אנחנו נעמוד בלוחות הזמנים ולא יהיה צורך להחשיך מסך.

האם נציג התקשורת רוצה להתייחס לדברים?

אנחנו כרגע נמצאים בסיג ושיח עם הרשות השנייה. אנחנו נוכל להכין אותם בלוח זמנים קצר יחסית.

האם יש לך הסבר מדוע לא הובאו התקנות לאחר שנה וחצי?

לא, אין לי הסבר.

קשה לדרוש קיום מחויבויות ככה מאחרים.

אנחנו מגיעים לפה מאיזושהי סיבה, שכנראה יש בעיה יותר גדולה מאשר התנהלות כזו או אחרת. אני מנסה לקחת את זה לדיון קצת יותר רחב ויותר גדול. אולי צריכה להיעשות עשייה יותר משמעותית, כדי שערוצים טלוויזיה לא יצטרכו להגיע לוועדת הכלכלה כדי לדון במחויבויות.

ברור, רק בהקלות.

גם לא בהקלות. לא בכלל.

באופן עקרוני אני מסכים איתך. אני בהחלט חושב, שצריך לעבור למשטר של רישיונות, על מנת שלא תצטרכו להגיע לוועדות.

כנגזרת של זה, אני חושב שלאף אחד לא היתה כוונה כאשר הערוצים האלה יצאו לדרך, שבעלי הזיכיון ימצאו עצמם בבעיות כלכליות שכאלה. זאת לא היתה הכוונה. כפי שציינת בתחילת דבריך, שוק הפרסום חווה חוסר עמידה בתוכניות העסקיות של כולם. השנה היחידה שבה ראינו התקדמות ושיפור, היתה שנת 2007. גם אז מצב הזכיינים בכלל – ואני מרשה לעצמי להיות מייצג של כולם – לא היה טוב.

לגבי ערוץ 10 והמחויבויות שלו, אני יכול לומר שערוץ 10 עושה מאמץ ארוך ומייגע שעולה לבעלי מניותיו מאות מיליוני שקלים על מנת להעמיד ערוץ מכובד וראוי, שזוכה לאחוזי צפייה שמעידים על שני דברים. הדבר האחד, הוא שהצופים נהנים לצפות בו. הדבר השני, הוא כדי שהוא יוכל לעמוד במחויבויות התוכניות שהוא לקח על עצמו. בנוסף, על מנת לעשות מזה כסף. בואו לא נשכח שמדובר בערוץ מסחרי, ולא בערוץ ממלכתי שמקורות הכספיים שלו שונים. אנחנו אכן מנהלים שיחות קשות לכל הצדדים, שבהן אנחנו באים מדי פעם ככאלה שלא עומדים או לא מסוגלים לעמוד במחויבויות. זה לא בגלל עניין של רצון, אלא בגלל מציאות כלכלית. אני חושב, שהערוץ הזה עשה קפיצת מדרגה גדולה מאוד בשנים האחרונות. אני חושב שחלק מהמחויבויות שנגזרו, גם אחרי התיקונים שציינת שנטלת חלק בהם, גם ברמת הישימות ההפקתית אי אפשר היה לעמוד בשנים האלה בלוחות הזמנים. אני חושב שידידיי יוכלו לספר לכם, שדרמה לא יכולה להיעשות במהלך שנה. זה לוקח יותר זמן, לפעמים יותר מאשר שנה וחצי או שנתיים.

אבל שמענו שאתם מוסיפים ב-9 חודשים הקרובים עוד 30,000,000 שקלים.

צוין קודם, שהצגנו לרשות התחייבויות לא שידוריות. אתה שאלת, מה זאת התחייבות לשדר. המשמעות האמיתית שלנו כגופים משדרים, אלה החוזים עליהם חתמנו עם התעשייה. אלה הם חוזים משפטיים, חוזים כלכליים. התחייבות היא התחייבות לפיה חתמת עם גוף הפקה על ביצוע סדרת דרמה, שאמורה להיות משודרת בשנת 2008. האמירה היא לא למלא לוח שידורים, ולהעביר אותו במייל. הכוונה שלנו היא לשדר אותה. אם אנחנו חתמנו על הסכם, זה אומר שאנחנו כבר משלמים. אנחנו מסיימים לשלם על הדרמות לפני שהן עולות לשידור.

כלומר, אתה אומר שעד סוף שנת 2008 היקף ההוצאה שלכם על סוגה עלית לא יפחת מ-80,000,000 שקלים.

אתה חייב להבין, שיש שני תהליכים. יש תהליך אחד שבו אתה מוציא את הכסף, ויש תהליך אחר שבו אתה משדר. לא חייב להיות קשר בין השניים. אתה שואל, האם יש לנו כוונה לזה? כן. האם בפועל כל הדרמות או התכניות האחרות שחתמנו עליהן תגענה בשנת 2008? כוונתי שכן. האם זה יקרה? אני לא יודע. זה חלק מהמקצוע שבו אנו חיים. הרצון לשדר דרמה לא תמיד מסתדר עם הזמנים. הדרמה שכרגע ירדה מהמסך שלנו "מתי נתנשק", איחרה בשנה ולא בגללנו. אנחנו התחייבנו חוזית בחוזים, כדי לנסות ולהשלים את החסרים.

המצב שבו אנו מוצאים את עצמנו בדיונים האלה לא נעים לי. אני לא חושב שזה המצב שבו גופים צריכים למצוא עצמם. אני חושב, שצריכה להיעשות עבודה קצת יותר גדולה. צריך לנסות לייצר התאמה הרבה יותר מהותית בין השוק שבו אנו פועלים לבין המציאות הכלכלית שבה אנחנו פועלים. לפעמים אנו מתנהלים במצב שבו כאילו ערוץ 2 וערוץ 10 הם שני הערוצים היחידים שמשדרים במדינת ישראל, מבלי להתייחס לערוץ 1 שיצא מכל פריזמה של התחייבות או עמידה במשהו. לי יש תחושה, שכאילו מצאו את ערוץ 2 וערוץ 10 כפותרים בעיה שיש בערוץ ממלכתי. אני מעריך, שזה חלק מבעיה בשוק היצירה. אני מבין אותה, ואני חושב שצריך לעודד אותה, אבל אי אפשר לוותר על ערוץ כל כך משמעותי, כך שהיוצרים לא יקבלו את יתרת הבשר משם. מקורות ההכנסה של הערוץ ההוא מאוד ברורים לכולנו. כולנו נוטלים בזה חלק. למרות שאני עובד בערוץ 10 אני משלם אגרה.

המשברים הכלכליים של ערוץ 10 טופלו פה. ערוץ 2, שהוא ערוץ משגשג ומצליח – ואני אומר את זה ללא שום ציניות - גם הוא מצא עצמו במצבים לא פשוטים כלכלית, ואין שום סיבה שבעולם שהוא ימצא עצמו במצבים כאלה. למה שלא ימצא את עצמו? אם תבחנו באיזה ערוצים צופים במדינת ישראל, תגלו שמעל 60% צופים בערוץ 2, ערוץ 1 וערוץ 10. כלומר, הערוצים האלה מבחינה שידורית מצליחים. הם לא יודעים לתרגם את ההצלחה השידורית למצב כלכלי. בדבר הזה צריך לטפל, בלי שום סתירה לכך שצריך לדאוג ליצירה הישראלית. לא יכול להיות שערוצים שמשדרים וזוכים לצפייה – ואני מפרגן לערוץ 2. אנחנו בכלל לא בסדרי גודל שלהם, למרות שאנחנו היום במצב טוב יותר מבעבר - לא יודעים לתרגם את הדבר הזה כך שלא להפסיד את הסכומים המטורפים שבעלי המניות הפסידו עד היום. אני קורא ליו"ר המועצה, לנסות לעשות טיפול שהוא טיפה יותר מאשר למצוא את עצמנו במודל של פלסטרים. הפלסטרים האלה לא עוזרים לאף אחד מאיתנו. אנחנו לא רוצים לשבת פה, ולמצוא עצמנו מתחבטים עם ערוץ 2 ועם ההופעות של יורם חטב.

שהם ללא תשלום.

חלק מבעלי המניות היו גם בזמן תיקוני החקיקה של שנת 2003 ושנת 2005, לפחות זה שהוא עדיין בעל שליטה. היועצת המשפטית היתה אותה יועצת משפטית, והדברים נעשו בעצה אחת איתכם. זה קצת צורם באוזן הציבורית. אנחנו לא בג"צ, ולא צריך לבוא אלינו בידיים נקיות. אבל כאשר רומזים שצריך לתקן חוק או מחויבויות, אז יכול להיות שאחרי ששינו חקיקה ולא היתה קריסה כלכלית והייתם מקיימים את המחויבויות שלכם בשנת 2006, אז הייתם יכולים לבוא בשנת 2008 ולומר: קיימנו את המחויבויות בשנת 2006, התייעלנו, עשינו איקס ווי ועדיין הערוץ מפסיד, תבינו שהדרישות הן לא רציונאליות. לא עשיתם את זה. הפרתם את המחויבויות, ועכשיו אתה אומר את אותו דבר שנאמר כבר בפעם השלישית או הרביעית שאחרים אמרו בשם הערוץ. איך חברי הכנסת ייראו בעיני הערוץ? כרגע, לפי הפרשנות שלי, צריך לתקן את החקיקה אם רוצים להאריך את הזיכיון של ערוץ 10, אלא אם כן יצליחו לעשות כאן משהו אחר שאני לא רואה איך עושים אותו. זו בעיה ציבורית מאוד משמעותית. גם אם רוצים לדבר על מעבר למשטר
של רישיונות, הכנסת לא תוכל להסתפק בזה שהערוץ יגיד לה שהוא יקיים את המחויבויות שלו. אי אפשר עוד פעם ללכת באותו מסלול.

יכולתי להגיד שלא הייתי בדיון לפני 3 שנים, אבל אני לא יכול להגיד את זה כי הייתי. בחנתי אפשרות לבוא עם ג'ינס ולהימנע מלהיכנס. אני מסכים איתך, אבל אני רוצה לדייק. אנחנו לא קיבלנו את מה שרצינו לפני 3 שנים.

לעניין הארכת הזיכיון.

לא. אני מדבר על המחויבויות.

זה כבר 4 שנים וחודשיים. מכיוון שאני בוחן את זה יומיום, אני יכול לומר לך שלא קיבלנו. היתה התעקשות, שבדיעבד היתה מנותקת מראייה כלכלית של שוק. בסופו של יום, הראייה הכלכלית צריכה להיות ראייה נכונה. נגזרת של הראייה הכלכלית צריכה להיות עולמות התוכן והשידורים, שאתה מחויב לציבור. אם הדבר הזה היה עומד בראייה הכלכלית, לא היינו מוצאים עצמנו פה. האם היינו מוצאים את עצמנו אם אותו ערוץ שידורים? להערכתי, כן. האם עם ישראל היה מקבל אופציה נוספת לצפייה, גם ברמה החדשותית וגם ברמה השידורית? כן. לצערי, אנחנו נמצאים פה כי השוק הישראלי הוא קטן. זו התשובה לכל תחלואינו בנקודה הזו.

אני מתחבר לדברים של מוטי ולדברים שכבוד היו"ר הזכיר, אותו ריטואל הפתטי שבו כל פעם מגיעים לוועדה, עוד פעם ועוד סיבוב.

זה אנחנו הפתטיים.

כולנו. כולנו ידנו במעל. גם אני הייתי בדיונים ההם. דורות עוברים, ואנחנו עוד מתדיינים על אותו דבר. יש פה מצב, שבו כל הצדדים מותשים וחבולים מספיק כדי להבין, שלנו יש מספיק כלים ופרספקטיבה כדי לדעת איך השוק הזה יכול לעבוד בצורה מסודרת, מבלי בכל פעם לבוא ולחפש נקודה ארכימדית דרך בג"צ, דרך ועדה, דרך תיקון חקיקה, כדי לשנות סדרי עולם, לא לקולה ולא לחומרה.

אני רוצה להציג את דעתי, דעת היוצרים. בשנים האחרונות הדגש היה על חשיבות התחרות. יש פקטור אחד שבאזור הממונה על ההגבלים העסקיים ובאזורים אחרים לא שמו את הדגש מספיק, וזה התחרות בתחום התוכן. התחרות היא לא רק בתחום הפרסום, אלא גם בתחום התוכן. זה מה שהציבור רוצה. הציבור רוצה להיות מסוגל לזפזפ בין תכנים. אני לא מדבר על תכנים עליונים ותחתונים, ימניים ושמאליים. אני מדבר על תכנים, על תחרות והיצע בתוכן. כדי שתהיה תחרות בתוכן, צריך רגולאטור עם כלים. תחושתנו, שהרשות השנייה מגדירה בימים אלה צורת עבודה שונה ממה שהיה כאן עד היום, וצריך לחזק אותה, צריך לתת לה כלים לעשות את זה. צריך ליצור כללי משחק. גם ערוץ 10 עכשיו במגרש של הגדולים, ואנחנו שמחים שהוא במגרש של הגדולים. כולם צריכים לקבל את כללי המשחק. מי שלא יכול לשחק במגרש של הגדולים, הוא עובר לליגת נוער. בליגה של הגדולים צריך לקבל את הכללים האלה. אני קורא עוד פעם לכל הצדדים: לערוץ 10, לערוץ 2, לרשות ולנו, לשבת במקום אחד, לריב כמה שצריך ולצאת עם תשובות. אחרי שסוגרים את המחויבויות וסוגרים את המכרזים ואת תיקוני החקיקה, הנקודה הקריטית היא האכיפה.

לייצר דרמה לוקח בין שנה לשנתיים מרגע הגיית הרעיון ועד לרגע השידור. זה תהליך ארוך בשיתוף הרבה אנשים. דווקא משום כך, בשל הסוג המיוחד של התחום הזה, הבדיקה והאכיפה צריכות להיות תכופות יותר ומיידיות יותר. גם כאשר מבקשים מאנשים לשלם חובות, זה ייקח הרבה זמן עד אשר ישלמו את החובות האלה. לכן, צריכים להקדים תרופה למכה, לבדוק חתימה על חוזים, ולבדוק מראש ככל האפשר כדי שהאדם לא יגיע לפקק תנועה כמו שקרה בכבלים, שגם שם משרד התקשורת שכח שהוא משרד התקשורת בכל מיני תחומים בהם היה צריך להתקין תקנות. אם אין אכיפה ואין סנקציות והרשויות לא עושות את שלהן, אין פלא שהעוברים באור אדום עוברים באור אדום. הרמזור לא ברור. הרמזור צריך להיות מאוד ברור ומוסכם על כולם.

אנחנו מבקשים שערוץ 10 יעמוד בחוק ובכללים, ושיהיה שוויון מלא בין הערוצים.

אני רוצה לסכם את הישיבה. לאור הודעת הרשות השנייה, שדוח ועדת תורג'מן יוגש באמצע חודש אפריל, נקיים בתחילת המושב הבא של הכנסת, באמצע מאי, דיון משולב בנושאים שעלו פה וגם בדיון לגבי זכייניות ערוץ 2, בעקבות המגמות שהסתמנו לאחר הדיון בבג"צ. בכל מקרה אי אפשר שלא להתייחס לעובדה, שלכאורה הדיון התנתק מכך שהיה מכרז. אף אחד לא מכריח להתמודד במכרז הזה, אין ערבויות של המדינה לכך שכל מי שמתמודד במכרזי המדינה צריך לצבור רווחים. אנשים בוגרים, בעיקר אנשי עסקים מוצלחים, לוקחים בחשבון את כל השיקולים, ולפעמים הם מצליחים ולפעמים הם נכשלים. כאשר הם מצליחים, הם נהנים. כאשר הם נכשלים בהערכת העסקה שהם נכנסו אליה, לא הציבור הישראלי ישלם את המחיר. זה התפקיד של הכנסת, זה התפקיד של הרשות השנייה, זה התפקיד של משרד התקשורת, שאנחנו קצת שוכחים אותו בכל הסיפור הזה.

אני מבקש, שמשרד התקשורת יעביר בדחיפות את התקנות עם המועדים שהוא מציע לצורך הגשת הבקשות להארכת הזיכיון, ולא ימשיך להפר את החוק. אני מצפה מהרשות השנייה, במנותק מוועדת תורג'מן, להפעיל את סמכויותיה במסגרת הסנקציות שצריך להטיל על ההפרות הפנים מסכיות של שנת 2006, כולל נשק יום הדין במידה ולא יופקדו הערבויות הנדרשות שמספקות אתכם ברמת ודאות נדרשת. כמו ששמענו פה ממנכ"ל הערוץ, הגשת לוח משדרים היא הגשת לוח משדרים, ובין זה לוודאות שהדברים יתרחשו עדיין יש מרחק. הוא לא מוכן להגיד, כי הם יתרחשו בוודאות. אני מכבד את האמירה שלו, כי היא אמירה כנה והוגנת. אנחנו מבחינתנו כן צריכים למקסם את רמת הוודאות הזו, כי זו החובה שלנו כלפי הציבור. בכל שאר הדברים נעסוק לאחר שיוגש דוח תורג'מן. תודה רבה הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30