טיפול משרד החוץ בנושאים הקשורים לעובדים זרים________נוסח לא מתוקן

5
הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
20.1.09
הכנסת השבע-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב רביעי



פרוטוקול מס'
מישיבת הוועדה לבחינת בעיות העובדים הזרים
יום שלישי, כ"ד טבת התשס"ט (20 בינואר 2009), שעה: 10:00

טיפול משרד החוץ בנושאים הקשורים לעובדים זרים

חברי הוועדה: רן כהן – היו"ר
אורי מקלב

עו"ד אסתר אפרת סמילג – מחלקה משפטית, משרד החוץ
רויטל מלי דנקר – מחלקה קונסולרית, משרד החוץ
נטליה אייזנפלד – לשכה משפטית, משרד החוץ

עו"ד שושנה שטראוס – מנהלת תחום עובדים זרים, לשכה משפטית,
משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יוסי אדלשטיין – מנהל אגף לזרים, משרד הפנים

יובל יעקובי – רפרנט תעסוקה ועליה, משרד האוצר

מורן דהן – ועדה בין משרדית לעיצוב מדיניות בנושא עובדים לא ישראליים בענף החקלאות
בנק ישראל

סיגל רוזן – מוקד סיוע לעובדים זרים

ענת קידרון – קו לעובד

בת שבע פנחסוב

דרורה רשף












טיפול משרד החוץ בנושאים הקשורים לעובדים זרים

שלום לכולם. זו ישיבת פרידה שלי גם מהכנסת וגם מהוועדה.

לצערי, הטיפול בכל הקשור להבאת עובדים זרים ממדינות רחוקות והאופן שבו הם מובאים לארץ, לוקה מאד בחסר. בעבר הבעתי תרעומת על העובדה שהממשלה, מזה שלוש שנים, אינה מקיימת את החלטותיה שלה בקשר לכך. לא מתקיימות ההחלטות של הממשלה, שהחליטה מספר פעמים לייבא עובדים זרים דרך הIOM.. הכוונה הזו בעצם לא מתקיימת. היתה לנו כבר ישיבה בעניין הזה ביולי שעבר, וכבר אז בסיכום הישיבה אמרתי שהממשלה נכשלה באי קיום ההחלטה שלה להפעיל את יבוא העובדים הזרים דרך ה-IOM, ובעניין הזה אין לנו ברירה אלא להתרעם על בזבוז הזמן והכשלים שחלו בעניין הזה. בעינינו, ההחלטה לייבא עובדים דרך IOM היא החלטה נכונה, ואני מוסיף עכשיו: ומאוד מאוד מצער שהיא לא התקיימה. הסיבה היא מאוד מאוד פשוטה וכל אחד שיושב כאן מבין את זה: יבוא העובדים, כאשר הוא נעשה על ידי גורמים פרטיים לחלוטין, אינטרסנטיים, נעשה בדרך החשוכה, האנטי מוסרית והמושחתת ביותר שאפשר להעלות על הדעת. כי העובדים בעצם הופכים להיות כלי לסחטנות כספית של אלפי דולרים, לא בגין ניצול עבודתם, אלא רק בגין אשרת ההבאה שלהם לישראל לעבודה. הכספים הללו מתגלגלים במאות מיליונים ואולי אפילו במיליארדים. כי כלכלה שחורה, בכל משמעות היא שחורה, גם בלתי חוקית, גם שחורה בזיהום המוסרי שלה, גם שחורה בכך שהיא משחירה את פניה של מדינת ישראל ברבים.

לכן הממשלה, בצדק, קיבלה גם את דעתנו בעניין הזה מלפני שנים, שייבוא העובדים דרך ה-IOM וגם המיון שלהם בארצות המוצא על ידי השגרירויות שלנו, הוא בעצם המוצא הנכון כדי לייבא את העובדים המתאימים, המיומנים, המוכשרים ושדרך הבאתם תהיה בדרך מוסרית וחוקית.

הישיבה הזאת באה לבחון בעצם מה הוא מצב הדברים היום ונמצאות איתנו כאן ממשרד החוק עורכת הדין אסתר אפרת סמילג, מהמחלקה המשפטית, רויטל מלי דנקר, מהמחלקה הקונסולרית, וגם נטליה אייזנפלד, מהלשכה המשפטית. אני מבקש באמת, עורכת הדין אסתר, תציגי את הדברים איך הם נראים היום. מאחר שהישיבה משודרת אז אולי גם תאמרי מה את עושה במשרד החוץ.

אני סגנית היועץ המשפטי ומנהלת מחלקות אמנות במשרד החוץ. בעקבות כל ההחלטות שהיו הייתה ועדה בין משרדית, בהשתתפות כל משרדי הממשלה ובראשות גברת שושנה שטראוס שנמצאת כאן ממשרד התמ"ת. ביחד עם כל המשרדים הכנו טיוטה שהייתה אמורה להישלח לכל המדינות, כדי לענות על ההחלטה.

הכנו בעצם שני מסמכים. אחד מסמך מיוחד לתאילנד, כי בתאילנד כבר היה משהו. יש הסכם.

בין המדינות.

לא, אין הסכם בין – הטיוטה שהכנו הייתה לטיוטה של הסכם בין מדינת ישראל, בין ממשלת ישראל לממשלת תאילנד. המסמך הזה נועד להיות השלמה למסמך שכבר קיים וכבר חתום בין ממשלת תאילנד לבין IOM, שבאותו מסמך כבר גם כן היה איזשהו נספח שממשלת ישראל גם כן מברכת עליו. אבל מכיוון היו טענות שחסרה החוליה של המשולש של בין ממשלת ישראל לבין ממשלת תאילנד, אז ניסחנו טיוטה כזאת, שלחנו אותה לתאילנד, שלחנו אותה באוגוסט 2008.

רק כדי שאני אבין, אסתר. אני מבין שכדי שההסכם יהיה מלא צריכים להיות בעצם שני הסכמים. הסכם אחד של ישראל עם IOM והסכם אחד של ישראל עם המדינה, במקרה הזה תאילנד, שממנה מביאים את העובדים. אני צודק?

ההתרשמות שלנו הייתה אחרת. ההתרשמות שלנו הייתה שאפשר היה – אפשר היה מבחינת ממשלת ישראל להתחיל להפעיל. ככל שאנחנו יודעים אפשר היה להתחיל להפעיל את ההסכם, את העבודה של ה IOM ביחד עם ממשלת תאילנד להבאת עובדים לארץ, מיד אחרי שנחתם ההסכם בין IOM לתאילנד. כי אנחנו חשבנו שאין צורך בחוליה של ממשלת ישראל, בהסכם מפורש בין ממשלת תאילנד וממשלת ישראל, מכיוון שממשלת ישראל כבר הביעה את דעתה שהיא תומכת והיא תפעל והיא תסייע והיה מכתב של שגרירות ישראל בבנגקוק, השגרירות הישראלית בתאילנד, שמודיעה את זה גם לממשלת תאילנד וגם ל-IOM.

רגע, מה, אז חשבנו שאנחנו לא צריכים, לא הסכם בינינו לבין IOM ולא בינינו ובין ממשלת תאילנד? זה יהיה הוקוס פוקוס?

לא, לא הוקוס פוקוס, עם IOM היו הסכמות, היו חילופי מכתבים.

בינינו? לממשלת תאילנד היה הסכם עם IOM. לא לנו.

לא, בין ממשלת ישראל לבין IOM היו הסכמות, היו פגישות בדרכים בכירים, היו התכתבויות, היו אימיילים.

רגע, אוזני בכל זאת די חדה להבדל בין הסכמות ובין הסכם. היה הסכם בינינו לבין IOM?

לא.

על זה שהם יהיו הגורם שדרכו יבואו העובדים לישראל?

לא. הסכם חתום לא היה, אבל היו הבנות.

אז חשבתם שגם לא יהיה הסכם בינינו לבין IOM וגם לא בינינו לבין ממשלת תאילנד? אז איך זה יעבוד? כולם יעשו בשבילנו את העבודה?

לא. בהסכמה עם ממשלת תאילנד, הרי מדובר מה התפקיד של IOM. התפקיד של IOM היה לגייס עובדים תאילנדים בתאילנד.

עבור ישראל?

עבור ישראל, כן. אבל היו הסכמות, היו התכתבויות של כל מיני גורמים. אולי שושנה יכולה להרחיב על ההסכמות האלה.

כן, אני אבקש משושנה לאחר מכן להרחיב.

היו הסכמות והיו הבנות ש-IOM יעשה את העבודה הזאת ולכן, ככל שאני יודעת או שאני הבנתי, ההנחה הייתה שאפשר היה להתחיל להפעיל את זה מבחינת ממשלת ישראל. זה לגבי תאילנד.

תגידי, אסתר, במשרד החוץ זה היה מוטל על המחלקה המשפטית?

כן.

מי היה הגורם שאמור היה לעבוד על כל הנושא של ייבוא עובדים זרים וחלקו של משרד החוץ בעניין? בדרך כלל המחלקה המשפטית, מניסיוני כשר וסגן שר בממשלה, עוזרת למחלקות האחרות בצד המשפטי. היא לא מחלקה שמקיימת יחסים בינלאומיים.

הייתה מעורבות של כל הגורמים הרלוונטיים במשרד, החל מלשכת מנכ"ל וכלה במחלקות הגיאוגרפיות. המחלקה שאחראית על תאילנד, מחלקת דרום מזרח אסיה, הייתה מעורבת, השגרירות שלנו בתאילנד, השגרירה הייתה מאוד מעורבת. אז היה כל הזמן. כל מי שהיה צריך להיות מעורב היה מעורב. זה היה מה שהיה לגבי תאילנד.

זאת הייתה ההנחה. זאת הייתה ההנחה גם של משרד החוץ וגם של כל המשרדים האחרים. הרי הסכם כזה משרד החוץ לא עושה בעצמו, הרי זו החלטה בין ממשלתית. אז זו הייתה ההנחה, שזה הפיתרון, שחותמים הסכם בין IOM ובין - - -

אבל מי שעושה את זה בין-ממשלתי זה משרד החוץ. אין מישהו אחר שייעשה את זה.

כן, בין-ממשלתי זה משרד החוץ אבל זה מה ש - - -

כשאני הייתי שר התעשייה והמסחר, אני אתן לך את הדוגמא, אז ממשלת ישראל חתמה על הסכמים עם מדינות אחרות בנושא של סחר בין שתי המדינות. אבל מי שעשה את זה היה משרד התמ"ת – היה תמ"ס אז.

בתיאום עם משרד החוץ.

בוודאי. ועם משרד האוצר, בוודאי. עשינו את הכול. אבל המשרד שהוביל היה משרד התעשייה והמסחר. במקרה הזה, כאשר מדובר על ייבוא עובדים והסכמה עם מדינות אחרות, המשרד שמוביל זה אתם.

לא. לא. מכיוון שזה בדיוק אותו הדבר. המשרד שהוביל הוא משרד התמ"ת, ככל שאני יודעת.

משרד התמ"ת קיים את הקשרים עם ממשלת תאילנד לגבי הדרך של ייבוא העובדים הזרים וההסכמות?

בין היתר, כן. אני חושבת שכן.

טוב, את זה נשאל מיד את שושנה, עוד מעט.

זאת אומרת, נכון לעכשיו את אומרת לנו שבעצם עדיין אין הסכם בין ישראל לבין IOM ואין הסכם בין ישראל לבין ממשלת תאילנד.

אין הסכם בין ישראל לבין ממשלת תאילנד. יש נספח להסכם בין ממשלת תאילנד לבין IOM שהוא מכתב של שגרירת ישראל בבנגקוק, שמודיעה לכל הצדדים שממשלת ישראל תסייע ותפעל בהתאם להסכם הזה. זה מה שהיה.

זה המצב היום.

בנוסף לזה, מכיוון שהתעוררו כל מיני טענות, בעיקר בתאילנד, אולי גם מצד IOM, שאי אפשר להחיל את זה מכיוון שהם רוצים בכל זאת גם – שמה שמונע את ההפעלה של ההסכם, לטענתם – מה שהם לא אמרו מלכתחילה, אבל אחרי שההסכם כבר היה חתום ואחרי שאמרנו: נו, אז למה זה לא פועל? – אז אמרו: חסרה עוד צלע במשולש, חסר ההסכם בין ממשלת ישראל ובין ממשלת תאילנד. לכן, במסגרת הוועדה הבין ממשלתית שבה ניסחנו טיוטה שעליה תכף אני אדבר, ניסחנו התאמה של ההסכם הכללי, התאמה מיוחדת לתאילנד על בסיס העובדה שכאן כבר היה חלק מהדברים חלק היו בהסכם קיים. אז הוספנו את הצלע של הסכם בין ממשלת ישראל וממשלת תאילנד.

וזה נחתם?

לא, לא נחתם מכיוון שכדי לחתום צריך שני צדדים, אנחנו שלחנו טיוטה, שלחנו הרבה מאוד תזכורות ולא קיבלנו עד עצם היום הזה שום תגובה ממשלת תאילנד, למרות תזכורות שלנו. עכשיו בתאילנד היו כל מיני בעיות פוליטיות כאלה ואחרות אז כל פעם הייתה איזו סיבה, אבל על כל פנים תשובה ממשלת תאילנד לא קיבלנו עד עצם היום הזה. זהו.

ומה אומרת על זה שגרירות ישראל בתאילנד?

שהם מנסים לקבל תשובה ולא קיבלו, כי היו שם כל מיני בעיות פוליטיות, כל מיני התפתחויות וכל מיני דברים. אבל כל פנים, תשובה ממשלת תאילנד לא קיבלנו.

אז זה לגבי תאילנד.

זאת אומרת שמי שבינתיים הוא הגורם המעכב להסכם הזה בינינו לבין ממשלת תאילנד זו ממשלת תאילנד?

כן. זו השורה התחתונה כי עובדה שלמרות כל הפניות שלנו וכל מיני תזכורות לא קיבלנו מהם תגובה. אז קודם זה היה: למה אנחנו לא חותמים הסכם. עכשיו, כשאנחנו באים עם הסכם אז בעצם, לא קיבלנו תשובה עד עצם היום הזה.

כמה זמן אנחנו ממתינים לתשובה הזו?

מאוגוסט.

זאת אומרת ארבעה או חמישה חודשים.

כן.

ואין דרך לפרוץ את העניין הזה?

היה אמור להיות דיאלוג איתם, לקראת הדיאלוג הם היו אמורים לבוא הנה, אז לקראת הדיאלוג גם שלחנו עוד הפעם מברק להזכיר לשגרירות, שלפחות בדיאלוג אנחנו מצפים לאיזושהי תגובה. הדיאלוג הזה נדחה עכשיו.

עכשיו תגידי, אסתר, למה אנחנו לא עושים בינתיים מאמץ בכל זאת להגיע להסכם ישיר כתוב וחתום בינינו ובין IOM? אולי זה היה עוזר גם לממשלת תאילנד להתקדם.

בינינו ובין IOM – את זה אני רציתי להזכיר לגבי המודל הכללי שהכנו, לגבי יתר המדינות. לגבי IOM התעוררו – המודל הכללי שלנו שהכנו, כאמור, בצוות בין משרדי וכולי, באמת מדבר בעצם על זה, על השיטה של גיוס עובדים דרך IOM. אבל תוך כדי זה שסיימנו את הכנת המודל, התעוררו מצד IOM כל מיני השגות ושאלות. אני מבינה שזה הגיע במישרין לתמ"ת, אני חושבת, ועל כל פנים התמ"ת – בינתיים גם זה עבר והוקמה רשות חדשה. אז כל פנים עם IOM הדברים עכשיו, למיטב הידוע לי, לא סגורים.

את יכולה להגיד לנו בערך איזה סוגיות לא סגורות בינינו לביניהם?

אני מעדיפה לא להתייחס לנושא הזה. שיתייחסו אחרים.

רגע, עכשיו זה נמצא בטיפול של משרד התמ"ת, שושנה, או משרד הפנים?

עכשיו הוקמה רשות הגירה.

רשות ההגירה זה משרד הפנים.

כן.

אז אתה מצוי בזה, יוסי?

לא. שושנה עדיין, למרות שהיא עדיין לא עברה לרשות, מנהלת את הדיאלוג הזה עם IOM.

או.קי. אז נשמע את זה מיד. אני רוצה קודם - - -

למה זה סוד? זה מופיע פה. אני מבין שיש גם שאלה כספית, ויכוח כספי. הם רוצים כסף עבור הקמת התשתית של כל ההסדר הזה. אז אפשר להגיד. למה זה סוד?

כנראה שגם זה, אני לא יודעת.

אורי, יש לי הצעה. בואו נשמע את זה משושנה. היא בדרך כלל מצויה טוב מאוד באינפורמציה, אז נשמע ממנה. אם יחסר ואתה תוכל להשלים – אז נשלים.

אני רק רוצה לשקף את הדברים. אני מבין שגם אם היינו עושים היום הסכם עם ממשלת תאילנד אז עוד ארוכה הדרך להסכם עם IOM.

עם IOM.

ככה זה ברור.

תראה, אני חשבתי באופן הכי, איך להגיד, הכי פשוט בעולם, שכדי שהדבר הזה יעבוד צריך גם הסכם ישראלי עם IOM וגם הסכם ישראלי-תאילנדי, כי בלי זה זה לא יעבוד. מסתבר בינתיים שלא זה ולא זה. תבין, ושלוש שנים יש החלטת ממשלה להגיע להסכם, לייבא דרכם, אבל היא לא מתבצעת. למה? כדי שהמושחתים יחגגו. אתה מבין? זה בעצם מה שקורה.

או.קי. אז בוא נתקדם הלאה, אני פונה לרויטל מלי דנקר מהמחלקה הקונסולרית., תוכלי למסור לנו באמת מה קורה בשטח הקונסולרי שלנו בטיפול בהבאת עובדים.

טוב, אתה יודע הקונסוליות שלנו בעצם מקבלות אישור ממשרד הפנים להעניק – בואו נלך רגע על הסיעודי – אישור ממשרד הפנים להעניק אשרה, במקרה הסיעודי, עובד חייב להגיע לראיון בנציגות.

מה חייב?

להגיע לראיון בנציגות, עובד סיעודי.

בנציגות שלנו, בשגרירות?


,

כן. כן. שם בראיון, מעבר לבדיקות הרפואיות שבודקים - - -

רגע, מי מראיין אותו?

תלוי, אם יש בעיית שפה, בדרך כלל לא אמורים - - -

בשגרירות שלנו, למיטב ידיעתי, אין נציגים של משרד הרווחה או משרד הבריאות.

לא, לא אנחנו, הקונסול שלנו מראיין בעצמו, בעיקר בנפאל, לדוגמה, יש לנו עכשיו בעיית כוח אדם אז הקונסול יושב בעצמו עם עוד עובד מקומי.

בנפאל?

כן, לדוגמה.

לא דוגמה. בנפאל אני יודע שהיה ייבוא עובדים לסיעוד וזה היה כישלון טוטאלי.

לא, אבל זה נפתח לפני חצי שנה.

רוב התחום של העובדים שבאים לסיעוד הם מהפיליפינים.

לא, מקטמנדו. יש לה חלק מאד גדול. לפני חצי שנה חידשו את האשרות לנפאלים. הרבה מאד.

אני מתחיל לחשוד שיש לנו בעיה גדולה מאוד.

לא, אין בעיה.

אם מתחילים לייבא מנפאל - - -

ייבאו גם לפני כן מנפאל.

סימן שזה יותר קל ויותר מושחת.

אני לא חושבת. לצערי, מכל מדינה זה מושחת.

לא, לא בהכרח. תלוי איך מתנהגים. אני יודע שהקנדים, ואם את רוצה לשם השוואה, גם מערב הסעודית, בסדר? הם מביאים עובדים זרים בסיעוד מהפיליפינים והם עושים את זה עם ראיונות מסודרים, עם בדיקה של היכולות והמיומנות וההשכלה - -

עושים את זה גם אצלנו.

ומפקחים גם על הדרך שבה מייבאים אותם בלי 10,000$ של שוחד.

יכול להיות. יש משהו אחר, יש הסכם בין הפיליפינים וקנדה. את זה אנחנו יודעים מהדיאלוג עם הפיליפינים, יש הסכם בין הפיליפינים לקנדה שעובד זר לא צריך לשלם שום דבר. זה הסכם בין המדינות.

נכון, הוא לא צריך לשלם.

הוא משלם כרטיס טיסה, אני חושבת, והוא מגיע והמעביד משלם.

אבל אצלנו הוא משלם לחברה שמספסרת בוואוצ'רים.

טוב, לא אנחנו מחליטים על זה. הכספים, בוא נגיד, הידועים לנו, הכספים שנגבים מעובדים זרים מכל המדינות, וידוע שזה נושא רגיש וכואב, אני מקווה שדרך IOM זה ייפתר – אני בספק, דרך אגב. אבל זה נושא ש – אנחנו עובדים על פי נהלים ברורים. אנחנו מראיינים את העובדים, מעבר לזה שאנחנו מידי פעם מוציאים מהם גם מידע לגבי כספים שנגבים מהם, שדרך אגב הם די מפחדים להודות, כי מדובר באנשים שמשכנו כפרים שלמים כדי להגיע לישראל ומפחדים לספר לך את האמת.

נכון.

עכשיו מעבר לדברים – אנחנו לא יכולים לפסול בן אדם על זה שהוא סיפר לנו שהוא שילם, במקום 3000 שקלים לפי החוק פה, 7000$.

למה 7000? יש גם כאלה שהגיעו כבר ל-18,000$.

נכוו. אבל זה לא נושא שייעצר בשגרירות ישראל.

אני אחר כך אבקש מסיגל רוזן שתמסור לנו מה היא יודעת בתור מוקד סיוע לעובדים זרים.

אנחנו יודעים, זה, כן.

בכל אופן, הנהלים איך לראיין את העובדים, מה לשאול אותם ואם יש שינוי בנהלים – זה משהו שמשרד הפנים צריך להנחות אותנו. כרגע אנחנו עובדים על פי שטאנץ קבוע: בדיקה של כשרות רפואית, בדיקה של שפה, כי בכל זאת מגיעים כסיעודיים והם צריכים לנהל תקשורת.

נכון.

בודקים, כמובן, שאדם בכלל יודע אל מה הוא נוסע.

רגע, יש לכם הנחיות כאלה, כתובות, ממשרד הפנים ממשרד הרווחה? ממשרד הבריאות? ממישהו שאומר לאותם קונסולים שיושבים בבנגקוק מה הם צריכים לבדוק?

הנחיות רפואיות זה משהו שקיים כבר כמה שנים, בדיוק איזה בדיקות רפואיות אנחנו עושים וזה עובד. הנחיות של משרד הפנים גם קיימות אבל אנחנו מחכים לרענון, מאחר שיש שינוי בשיטת ההעסקה בנושא הסיעוד, שנכנס לפני כמה חודשים לתוקף. למען העובד, כן? כדי להביא עובדים יותר טובים, עובדים יותר מוכשרים, עובדים שאין להם בעיית שפה, עובדים שעברו אפילו הכשרה מינימאלית בנושא סיעודי במדינת המוצא. כמובן שיש הנחיות חדשות שאנחנו מחכים להן. אנחנו עוצרים אותם – בוא נגיד שברגע שיש בעיית שפה אנחנו לא נותנים את האשרה.

אנחנו פוגשים אותם בכלא.

בכלא?

בכלא, את העובדים האלה.

אנחנו משתדלים כמה שיותר – אבל הנחיה סופית זה משרד הפנים.

אם אני מבין נכון, רויטל, קודם כל – מה שאת מדברת עד עכשיו זה רק על עובדי סיעוד.

כן, כי עובדים אחרים לא צריכים - - -

כלומר, מאחר שאסתר קודם דיברה על תאילנד, משם לא באים עובדי סיעוד.

לא. משם באים עובדי חקלאות.

עובדי חקלאות בעיקר.

סינים, בניין, כן.

סינים, בניין וכולי וכולי.

כן.

עכשיו, כל אלה לא עוברים ראיון?

לא. זה לא פרקטי.

זאת אומרת: אותם אוספים ברחוב, איזה מאכר אוסף אותם ברחוב, עושה איתם מה שהוא רוצה ומביא אותם איך שהוא רוצה. יש לו ביד ואוצ'ר של מדינת ישראל והוא אבו עלי, עושה מה שהוא רוצה.

גם את הסיעודי, דרך אגב , כנראה אוסף איזשהו מאכר, זה לא משנה, הראיון לא ישנה.

למה? בראיון אתם בודקים.

ואם את רוצה לבדוק בבניין? הם מגיעים, קודם כל הסינים, הסינים מגיעים - - -

כן, סליחה, רבותיי. חבר הכנסת אורי מקלב, כן.

אני שואל על הסיעוד. האם יש קריטריונים ברורים בעניין הזה, על נושא של עבר פלילי ועל נושא של שפה ועל נושא של הכשרה מקצועית?

לא, גם בבניין. גם בניין. בבניין וחקלאות בודקים, בלי קשר, תעודת יושר מהמשטרה, בדיקות רפואיות, זה משהו שקבוע. אבל לא מראיינים באופן – תראה - - -

אני שואל על הסיעוד. האם יש קריטריונים ברורים בעניין הזה? ויש הסכמה בין המשרדים בעניין? אני שומע מצד אחד שאומרים שמביאים עובדים שלא יודעים שפה והם פוגשים אותם בכלא.

בוא נאמר שיש קריטריונים ברורים אבל הם לא מספיקים.

מה זה נקרא לדעת שפה? יש איזה דברים ברורים מה זה נקרא שפה? שהוא אומר: שלום ירושלים? מה? האם יש לדברים האלה הנחיות ברורות? כמו שאמר היושב ראש, כשאין סדר אז יש בלגאן ואז באמת דברים אחרים פועלים, השאלה היא אם לדברים האלה יש דברים ברורים?

כבוד היושב ראש, ברמת העיקרון, כשרוויטל מדברת על שפה, זה לאור בקשה שאנחנו העברנו למשרד החוץ, שיראו שהם יודעים לפחות אנגלית בסיסית שמתקשרת בארץ, זה מה שהם בודקים, זה לאור שינוי שיטת ההעסקה. זה חלק מההנחיות שביקשנו ממשרד החוץ לבדוק.

למרות שזה לא הגיע בכתב, יוסי.

בסדר, אז, אני אומר - - -

זה לא הגיע?

לא, זה לא משהו מעוגן בכתב אלא משהו שאנחנו מחכים לו, שצריך להגיע.

תהרגו אותי, אני ממש לא מבין. תגידו, אתם בלגאן או משרדי ממשלה? אני לא מבין. איך זה עובד הדבר הזה? למה זה לא צריך להיות בהנחיות כתובות, ברורות, אגב עם העתק לוועדת העובדים הזרים בכנסת? למה הדבר הזה כל כך שלומיאלי, למה? מגלגלים מיליארדים, חיים של אנשים תלויים בזה, הכלכלה הישראלית תלויה בזה, שוק התעסוקה הישראלי תלוי בזה והכל תפור על הברך. למה? לא מבין למה.

כבר שנים אנחנו מביאים עובדים סיעודיים ואנחנו בודקים את מה שאנחנו בודקים. תראה בסך הכול אנחנו צריכים לבדוק שלא מדובר באיש עם בעיות נפשיות, שמדובר באדם שיודע לאיזה מטרה הוא מגיע, שיש – גם כוח פיסי לפעמים צריך.

לא, רויטל, אין לי טענה אישית אלייך. את מנסה הרי עכשיו לברור את כל הדברים בראש, מה הגיוני, אני מבין. אבל הדברים האלה – זה לא הולך רק על מה הגיוני. גם לי יש היגיון, אבל אני לא מעוניין לכתוב אותו. צריך ללכת לאנשים בעלי מקצוע, שעוסקים בעניין הזה ממשרד הבריאות ומשרד הרווחה, לראות מה צריכים להיות האפיונים הבסיסיים של עובד שבא לסעוד אדם שזקוק לעובד סיעודי.

לא, יש לנו משהו כתוב זה לא שאין משהו כתוב, אבל אני אומרת שזה צריך לעבור רענון, מאחר ושינוי שיטת ההעסקה של עובדים זרים בתחום הסיעוד נכנס לפני כמה חודשים במטרה לייעל את הבאת העובד, במטרה להביא עובדים יותר איכותיים. זה משהו שעדיין מחכים לו באופן רשמי.

אבל לפני רגע אמרת ליוסי אדלשטיין שאפילו העניין של ידע בסיסי בשפה, לא כתוב.

השפה – לא היה. זה משהו שעלה מהמקום, צורך מהמקום, מהשגרירות עצמה. אנשים, הקונסולים שלנו, העלו את הנושאים האלה, בעיקר בהודו לדוגמא, סרי לנקה, העלו את הנושא הזה ואנחנו באמת בנושא של השפה אנחנו עוצרים את האנשים, אבל לפעמים, אני מודה, אנחנו מקבלים הנחיות ממשרד הפנים כן. יוסי יודע מזה והוא אמר - - -

יש הנחיות ממשרד הפנים להכניס עובדים שלא יודעים את השפה?

בדיוק רציתי לשאול את השאלה האחרונה הזאת.

לפעמים לא צריך את האנגלית הבסיסית.

רויטל, סליחה, את יודעת אולי מהשגרירויות או מהשגרירות בתאילנד. לא בתאילנד, קטמנדו, איפה?

בהודו, בהודו שמעתי. בנפאל.

בהודו. איזה אחוז של המועמדים נפסל בגלל אי כשירות?

לא אחוז גדול.

את לא יודעת?

לא אחוז גבוה, לא יכולה להגיד.

אחוז קטן. זאת אומרת שזה בכלל – הערבים אומרים: "קלאם פאדי". דיבורי סרק.

כן. אחוז קטן שלא עומד בקריטריונים של השפה, אני מתכוונת.

לא, אני אומר איזה חלק מהמועמדים שמובאים, הרי הם לא באים לבד. איזה מאכרים גם מביאים אותם לשגרירות כדי לעבוד, נכון?

זה סוכני כוח אדם, תשמע, שעובדים מול סוכני כוח אדם בארץ.

או.קי. אז משרדי כוח האדם האלה, הפרטיים והאחרים, מביאים אותם. איזה חלק מהם לא מקבל את אשרת הכניסה לישראל?

אין בעיה להוציא את הנתון הזה, יש לנו אשרות פסולות, לא יכולה להגיד לך את האחוזים.

אז מאוד אודה לך אם תבדקי במשרד ותעבירו לנו.

אני יכולה להעביר לגלעד.

תודה רבה.

ומאיזה סיבה.

כל מיני סיבות.

רויטל, עומדות להיות הנחיות על הכשרה מקצועית בסיעוד?

כן, אנחנו מחכים לזה. זה חלק מהשיטה החדשה.

יש נוהל, בנוהל. נכון, שושנה?

בנוהל יש הגדרה איזה הכשרה הם צריכים לעשות בסיעוד, החברות? הלשכות הפרטיות.

תלוי. זה באופן כללי.

- - -

או.קי. אז אני ממילא מיד פונה גם ליוסי אדלשטיין וגם לשושנה שטראוס, אבל לפני כן חבר הכנסת אורי מקלב מאיר את אוזניי פעם נוספת אני חייב לומר: מה לגבי העובדים האחרים? מה לגבי עובדי בניין? מה לגבי עובדי חקלאות? מתי יהיו - - -

לגבי עובדי בניין – בשנת 2008 לא נכנסו לפה עובדי בניין. השמים סגורים. המכסה הולכת ומצטמצמת ויש רק יציאה של עובדי בניין.

ב-2009 לא ייכנסו יותר?

ב-2008 לא נכנסו.

ב-2009 גם לא ייכנסו?

גם לא ייכנסו.

יפה.

אנחנו כרגע במגמה של ירידה.

אבל עובדי חקלאות רק לאחרונה נכנסו.

עובדי חקלאות זה משהו אחר.

מה עם עובדי חקלאות? מה לגבי בדיקתם? מיונם? ראיונות איתם? אין דבר כזה?

אין.

אין וגם אין בכוונת הרשות וגם לא משרד החוץ לקיים את זה?

לא חושבת שיש.

זה לא שאין כוונה, יש כוונה להפעיל שיטה חדשה גם בחקלאות, כדוגמת השיטה שקיימת בסיעוד.

או.קי. אז, יוסי אדלשטיין, אתה מעדיף להיות ראשון או שושנה שטראוס?

לא, ששושנה תתחיל.

או.קי. הגברת שושנה שטראוס, בבקשה משרד התמ"ת, יועצת משפטית מנוסה מאוד בתחום הזה. תאירי את עינינו גם לגבי ההסכמים וגם לגבי הבדיקות של העובדים האלה. איך עוקרים את השיטה המושחתת הזאת של ייבוא עובדים וניצולם באופן מחפיר?

כן, שוב, אנחנו חשבנו וזה כבר כמה שנים, כפי שאתה הערת, שהדרך הכי טובה זה לעבוד עם ארגון בין לאומי שממוקם בכל הארצות שמייצאות אלינו עובדים זרים, שיש לו ניסיון במיון העובדים, בהכשרת העובדים, במסירת מידע לעובדים, בקשר עם העובדים גם לאחר שהם מגיעים לישראל, לפתור. בעיות ולכן התחלנו בזמנו, מול תאילנד, והגענו למצב שיש הסכם מפורט בין תאילנד ל IOM להבאת עובדים זרים לישראל. בישראל גם הערנו על ההסכם, ניסינו להתאים אותו לחקיקה בישראל וזה היה אמור לפעול.

בעקבות ההסכם היינו בקשר עם נציגי IOM, הגיעו לפה, הכנו מסמכים, הודעות, פרסמנו באינטרנט, פרסמנו ללשכות עצמן שאוטוטו הם אמורים לדעת שההבאה של עובדים מתאילנד תהיה מוגבלת רק דרך IOM ולא דרך כל מיני, מה, שרוויטל כינתה, מאכרים.

מתאילנד, אמרת?

התחלנו עם תאילנד.

כן.

אבל בפועל, החלק התפעולי של הדבר הזה לא יצא אל הפועל. זאת אומרת, החלק ההסכמי וההודעות – החלק התפעולי לא התקדם ועד היום לא התקדם. עכשיו, שוב, הנושא הזה היה במשרד התמ"ת והנושא של עובדים זרים עבר למשרד הפנים וזה גרם לעיכוב ואני מבינה גם שיש החלטת ממשלה שבמשרד הפנים יהיה אדם אחראי על קשרים בינלאומיים שיוכל לקחת את זה בידיים מבחינה תפעולית ולגרום לזה לקרות, אבל בינתיים אנחנו עדיין בשלבי הקמה ומעבר, ומלבד הרצון, שבאמת אני שומעת שמביעים רצון שהדבר הזה ייצא אל הפועל, הדברים התפעוליים האחרונים לא סוכמו.

רגע, שושנה, עד למעבר הזה לרשות במשרד הפנים, את טיפלת ישירות מול ה-IOM ומול המדינות האלה? את עצמך?

אני, מהפן המשפטי, כמו שאמרת.

כן, זה מה שאני שואל.

כן.

מהפן המשפטי.

כן, ומאחר ואני דוברת אנגלית ומדפיסה אנגלית אז אימיילים וזה.

כן, רואים שאת יודעת אנגלית. זה בסדר גמור.

לדאבוני.

שומעים, בעצם. אז תגידי לי, שושנה, עכשיו, מאז שהוקמה הרשות הזאת, את יותר לא עומדת בקשר לא עם IOM ולא עם המדינות האחרות?

פשוט כבר כמה זמן אין קשר. זאת אומרת לפני – גם כשהיה הנושא בתמ"ת הם הביאו שאלות של מדיניות, שאלות תפעוליות שעדיין לא נענו, כי באמת בגלל המעבר לא היה מי שיענה. באמת,שוב אני אעיר שהדבר הזה עדין מאוד, לא לפגוע בחקלאים, לא לפגוע בתאילנדים, לא לפגוע בעובדים, לא לפגוע בלשכות, זאת אומרת זה די עדין. יש צורך בהחלטות מדיניות והחלטות תפעוליות.

לא, אבל יש דבר אחד שכן יש פה כוונה לפגוע, ולפגוע אפילו קשה, זה במאכרים.

נכון.

כל העניין הוא בעצם לנהל את זה נקי כדי שהמאכרים האלה יפסיקו לחגוג על חשבון העובדים ועל חשבון אנשי הסיעוד והחקלאים ועל חשבון המדינה.

אז בעצם עכשיו הכל נמצא באוויר?

זה נמצא די בהקפאה כבר כמה חודשים, עד כמה שלי ידוע.

או.קי. טוב. יוסי, מה אתה יכול להשלים לנו?

אז כמו ששושנה ציינה פה, בסך הכול באמת נעשתה עבודה מול IOM והכנו את כל המסמכים והעברנו תגובות ושינויים בשיטה, כפי שהם הציעו.

אגב, יוסי, IOM מוכנים לעבוד איתנו, אני מבין ברמת העיקרון – אולי אסתר או שושנה יתקנו וגם כן יגידו – אם אני מבין נכון הם מוכנים לעבוד אתנו בהסכם גם בתאילנד וגם בפיליפינים, בכל מדינה שאנחנו.

אני מניח שהם מוכנים לעבוד, אני לא יודע איפה יש להם נציגויות, הבנתי מ- IOM שלא בכל המדינות יש להם, אבל הבנתי שבפיליפינים יש להם.

בפיליפינים וגם בתאילנד יש להם.

נכון, כן, בתאילנד.

IOM היה מוכן לעבוד בכל המדינות שיש להם נציגויות.

ואני הבנתי מרוויטל שגם בנפאל יש.

כן.

כן.

זאת אומרת הם מוכנים לעבוד איתנו?

הם מוכנים לעבוד, בוודאי שהם מוכנים לעבוד וגם אנחנו מוכנים לעבוד אתם. פשוט מאוד מאז שהתחלנו עם IOM – וכפי שאתה רואה זה לא כזה פשוט כמו שזה גם לנו נראה – לא יכולנו להתפרש על כל המדינות בו זמנית. התחלנו ולקחנו את תאילנד כמודל להתחלת העבודה עם IOM וברגע שהיינו עולים על דרך המלך עם IOM בתאילנד, אני מניח שהיינו מעתיקים את זה במהירות למדינות האחרות. אבל כפי שאתה רואה גם בתאילנד זה הולך קשה. שושנה פה הייתה עדינה וגם אסתר. היו גם כל מיני קשיים, בעדינות אני אומר, שממשלת תאילנד עשתה גם ל-IOM וגם לנו, ולכן זה קצת עיכב את הנושא.

בסך הכול, אנחנו רוצים להפעיל את זה כי זה חשוב לנו יותר, אני חושב, מאשר לתאילנדים וזה נכון שכרגע במסגרת המעבר של התמ"ת והאיחוד ושינוי כל הארגון הזה לתוך הרשות זה קצת עיכב את זה, אבל גנות, כפי שעדכן אותך בפגישה בשבוע שעבר, נתן את דעתו לנושא הזה והוא מתכוון, איך אומרים, להאיץ את הטיפול לסגור את הנושא הזה מול IOM. אני מניח שזה יקרה בתקופה הקרובה.

עכשיו לגבי הראיונות ששאלת, גם רויטל ככה בעדינות אמרה לך: לא הראיון יפתור את נושא העמלה. כי ברגע שהעובד הזר מגיע לראיון הוא לא אומר שהוא שילם, גם כשהוא מגיע.

אגב, חלקם, לפי מיטב ידיעתי, אומרים.

לא, אז אני אומר לך שרובם לא.

שם מתחיל ראשית הגילוי.

רובם לא אומרים.

כי הם לא נשאלים.

רובם לא אומרים, כבוד היושב ראש, וגם בסיור שערכתי לך בנתב"ג ציינו את זה בפניך, שגם כשהם מגיעים לארץ – והבאנו מתורגמנים ושאלנו אותם בשדה התעופה – ושם יש להם לפעמים קוד – 500$-750$ - הם לא אומרים. זה מתגלה בשלב יותר מאוחר. ולכן אני אומר שהראיון לא יפתור את הבעיה. מה שיפתור את הבעיה זה באמת העבודה מול IOM ופיקוח הדוק יותר על הלשכות הפרטיות שינהלו את העסק פה. זה מה שיכול לפתור את הבעיה באופן עקרוני, לא הראיון יפתור את הבעיה.

לא, הראיון אמור לפתור את הבעיה המקצועית בעצם.

לא, בסדר. או.קי.

של התאמה אישית ומקצועית.

לא, הראיון הוא יותר ספציפי ויותר נחוץ בתחום הסיעוד. כי בתחום הסיעוד הרי אנחנו אומרים שלפני שמזמינים את העובד, צריכה להיעשות פה ביקורת של עובדת סוציאלית לבחון את ההתאמה של העובד שצריך להגיע. בתחום החקלאות זה פחות רלבנטי כי אתה מגיע עובד חקלאי כי היום הוא קוטף תפוזים ומחר הוא קוטף תפוחים. זאת אומרת אתה לא עושה לו ראיון אם הוא יודע לקטוף מישמיש או תפוחים. המקצועיות שם היא יותר רחבה מאשר בתחום הסיעוד, שבתחום הסיעוד אנחנו מצפים שתהיה התאמה יותר ספציפית של העובד למועסק שהוא צריך להגיע אליו, ולכן הראיון הוא יותר חשוב בתחום הסיעוד מאשר בתחום החקלאות.

כן, הבעיה היא שלצערי, אתה יודע, גם בחודשים האחרונים הובאו אלפי עובדים בחקלאות בלי שיש הסכם עם תאילנד, וגם מידי שנה מובאים 8000, לא יודע כמה, עובדי סיעוד בעיקר מהפיליפינים וממקומות אחרים וגם זה בלי הסכם עם IOM . זאת אומרת אני עושה את הבידול. הראיון לא נועד, באמת, לעשות את הסידור נגד המאכרים, הראיון נועד להיות גורם ממיין מבחינת היכולות, ההתאמה, ואולי גם פה ושם שיהיה למדינת ישראל איזה קצה חוט להבין מהעובדים האלה באיזה אופן הם מגויסים, מי מגייס אותם וכולי וכולי. בכל זאת למדינה צריך להיות איזשהו חוש מישוש על התהליך הזה, אין לה אחרת. זה הכול הרי מופקר.

אני בונה על זה שעקירת התופעה של דמי התיווך המושחתים האלה תיעשה על ידי ההסכם עם IOM, זה גם מה שאני מבין שהממשלה רצתה. זה מה שנאמר לנו פה כל הזמן.

זה גם מה שהממשלה רצתה וזה גם מה שראש הרשות עדכן אותך בפגישה בשבוע שעבר. מעבר לזה, לנושא שהוא אמר לך שהוא הולך לקדם במהירות את נושא הסגירה מול IOM הוא גם אמר לך ככה ברמז, אם אני זוכר נכון, שיש לו כוונה להציב קונסולים של הרשות במדינות היעד שהם כאילו יהוו מעין פיקוח על הנושא הזה.

טוב מאוד. צריך לעשות את זה. כן, חבר הכנסת מקלב.

אני חוזר ואומר את הדברים, אני שומע את זה הרבה מהיושב ראש: אין ספק שהסוגיה של העובדים הזרים, הייחוד של עובדים זרים והחשיבות שלנו לסדר בעובדים זרים הם לאין ערוך, מכיוון שייבוא עובדים זרים הוא ידוע, זה לא יבוא של צעצוע או יבוא של איזה מסך פלזמה. מדברים כאן על אנשים שהם בעצם – לא רק איכות חיים נותנים לאנשים שאמורים להגיע לכאן אלא גם חיים ממש.

לפעמים שומרים על החיים עצמם.

החיים עצמם. אני לא רוצה להשוות את זה לרופאים, אבל זה במידה מסוימת. כל נושא הסיעוד – אני מדבר בעיקר על נושא הסיעוד כרגע – אין ספק שסוג האנשים, הערכיות של האנשים שאנחנו מביאים לפה, יש להם חשיבות מאוד גדולה כי התפקיד שלהם מאוד חשוב.

עכשיו אני כן רואה קשר בין הראיונות לבין זה שקל להביא כל אחד. מכיוון שכמה שהאדם יותר אינטליגנטי ויותר מתאים הוא פחות משלם שוחד כדי לבוא למקום אחר ולמצוא מקום עבודה. מכיוון שמי שיותר אינטליגנט, מי שיותר אדם מסודר, ככה הוא יותר גם עושה את הדברים. לא אוספים אותו ברחוב. על פי רוב אלה שלוקחים, כל המאכרים, יותר קל להם להביא אנשים מהרחוב. הם יותר משפיעים, הוא יותר יכול לאיים עליו שכן יגיד ושלא יגיד. כל מה שהוא רוצה הוא עושה עם האנשים הפשוטים יותר, שאין להם עבודה. כמה שאדם הוא יותר מסודר, יותר אינטליגנט, הוא יותר גם יודע מה רוצים ממנו ומה שמדברים איתו – לאן הוא הולך, ככה האיכות שלו, וככה פחות המאכרים יכולים להביא אותו.

זה נכון שאם לא יהיה הסכם זה לא שווה שום דבר, שהראיון לבד לא יכול לעשות שום דבר. אבל הסכם עם ראיון הוא זה שיכול לעשות דבר הרבה יותר מושלם והרבה יותר טוב.

אם יותר לי להוסיף לדברים של חבר הכנסת מקלב, העובדה שלעובד הזה יש גם מגע עם נציג של מדינת ישראל, היא גם איזו כתובת לבעיה, מצוקה, זו כתובת לבוא אליה. הוא פוגש גם נציגי המדינה שאליה הוא הולך, הוא לא פוגש רק את המאכר שלו שאוסף אותו ברחוב, "היידה", עולים לארץ הקודש כדי לעבוד על ממשלת ישראל או על היהודים או על הערבים, לא משנה, הישראלים. או.קי, סיגל רוזן?

כן.

בבקשה, אני אשמח שתוסיפי לנו, מרכז הסיוע לעובדים זרים. יש לי הזדמנות להודות לכם על כל השנים שבהם בתפקידי כיושב ראש הוועדה הזאת או חבר בה עזרתם לנו, לפעמים כמעט לפתוח את העיניים.

תודה רבה. ננסה לעשות את זה גם היום.

תודה.

ראשית, אני רוצה לחלוק על דבריו של מר אדלשטיין. גם אם לא כולם, גם אם לא כל עובדי הסיעוד שמגיעים לראיון מספרים כמה כסף התבקש מהם כדי להגיע לישראל, חלקם יגידו, ואם הראיון יתמקד בעניין הזה חלקם כן יגידו. וזה מספיק כדי לאסוף מידע על חברות כוח אדם מקומיות, לוודא עם איזה חברות ישראליות הן עובדות, ואם אחרי מספר פעמים שחברות ישראליות תדענה שנערכים כאלה ראיונות, והמידע עלול להגיע לאוזניים שהן לא מעוניינות שהמידע יגיע אליהן, יכול להיות שזה ייפסק, ואם לא ייפסק לגמרי אולי לפחות התופעה תצטמצם.

סליחה שאני מתערבת, אבל המידע, בסופו של דבר, רוב הנתונים שנותנים, עד כמה שאני מבינה, על הסכומים – ה עובדים מוכנים להתחיל לדבר כאשר הם נמצאים כאן, כאשר כבר רוצים לגרש אותם. אז בשלב הזה אולי יש מידע. הבעיה אני חושבת, היא שהמידע שקיים, עד כמה שאני הבנתי, נאסף לא בשלב של הראיון. בשלב של הראיון אנשים יודעים מה מצפים מהם להגיד והם ידקלמו את מה שאמרו להם להגיד.

חלקם.

בשלב של הראיון הוא רוצה להגיע לארץ. הוא לא יגיד שום דבר שימנע ממנו את ההגעה.

בדיוק.

תלוי מה נציג מדינת ישראל ייתן לו להבין. זה תלוי בכם.

לא, אני לא חושבת. אבל מה שאני חושבת זה שהדוגמאות, הדוגמאות שיש, שכן אנשים אומרים, הם אומרים אותן בשלב שרוצים לגרש אותם, שהם כבר רוצים לסלק אותם.

כן, אסתר, אבל גם בדיבור אפילו בשיחה שהייתה ביני ובין רויטל, הבנתי שחלק כן אומרים. כל מה שאמרנו, גם חבר הכנסת מקלב וגם אני, זה שהעובדה שיש לעובדים הללו כתובת שהיא מדינת ישראל הרשמית, הפורמאלית, היא חשובה. אני מתפלא שמשרד החוץ בא להגיד כאן שמשרד החוץ הוא לא חשוב.

אני אומרת שהשאלה היא מה עשו עם הנתונים – כאשר בסוף השירות, כאשר אנשים כבר הולכים לגרש אותם מהארץ, אחרי נניח זמן מסוים שהם היו כאן, ונניח חרגו מהזמן.

טוב, בסדר, או.קי. אני מבין שאחרי זה הם מתלוננים ובוכים. כי הם גם סבלו. אז זה בסדר.

לא, לא בסדר. אבל זאת בדיוק השאלה - - -

זה כסף שניתן לפני שלוש שנים – את צודקת במה שאת אומרת. את אומרת למעשה: אם יש לנו היום מידע אנחנו גם לא עושים אתו שום דבר. אבל, המידע הזה הוא מידע ישן. אינו דומה מידע שאדם נתן לפני חודש למידע שהוא מספר על לפני חמש שנים או לפני ארבע שנים. לכן קשה יותר לטפל בזה.

למה קשה? למה קשה לטפל?

אני רוצה לבקש מכם שנפסיק וניתן בכל זאת לסיגל להמשיך. אוקי? סליחה, תודה. בבקשה, סיגל.

יש פה גם נושא של מסירת מידע. מסירת מידע לעובדים, שזה לא מידע שניתן על ידי נציגי חברות כוח האדם שהאינטרס שלהן ברור בכל התחומים. אנחנו פוגשים מהגרי עבודה שהם מאמינים שמהרגע שהם נכנסו למדינת ישראל הם יוכלו להישאר פה כל אותם 63 חודשים שתיאורטית יש סיכוי שהם יצליחו להישאר, לשרוד את כל התקופה. אבל במרבית המקרים הם לא מצליחים להישאר כי הם מאבדים את המעמד שלהם הרבה קודם לכן.

אם נציג של מדינת ישראל יבהיר להם את הנהלים והחוקים של המדינה, ולא חברת כוח אדם היא זאת שתיתן את כל המידע, יתכן שחלק מהם יחליטו שהם לא מעוניינים להגיע. גם זה יכול להיות. הם יודעים כמה הם נדרשים לשלם, ההימור פה מאוד גדול ולכם יש את הזכות לפגוש, את האפשרות לפגוש את אום אנשים לפני שהם מגיעים ואולי למנוע מבעדם לעשות את הטעות הזאת שעבור חלקם זה בהחלט מתברר כטעות. זה נושא אחד.

הנושא השני הוא נושאים שהמתנדבים של מוקדי הסיוע לעובדים זרים נתקלים בהם כל הזמן בכלא, כל אותם אנשים שלא ניתן לגרש אותם בגלל שלמדינת ישראל אין קשרים עם המדינות שמהם הם הגיעו. יושבים אנשים בכלא תקופות ממושכות, לעיתים למעלה משנה.

זה לא עובדים זרים.

זה לא עובדים זרים.

זה שוהים בלתי חוקיים, אבל זה לא עובדים זרים.

שוהים שלא כדין.

פה כרגע דנים בנושא העובדים הזרים.

הבעיה המרכזית באמת זה עם מדינות כמו סנגאל - -

זה לא קשור לנושא, זה נושא אחר.

גיניאה, טוגו.

זה נושא קשה, אבל זה לא נושא של הדיון.

זה לא הנושא של הדיון. אנחנו מדברים על נושא העובדים הזרים ולא על נושא השוהים הבלתי חוקיים באופן כללי.

זה לא קשור.

אני רואה פה הזדמנות לדבר עם נציגי משרד החוץ ולמשל כרגע יושב בכלא אדם קרוב לחמש שנים, שנעשה ניסיון לגרש אותו לליבריה, הוא אזרח גיניאה-קונקרי, נעשה ניסיון לגרש אותו לליבריה ולמרות שהוא הוחזר משם ופנינו עם מכתב של אתיופיאן-איירלינס שמבהיר שליבריה מסרבת לקבל אותו כי הוא אזרח של גיניאה-קונקרי, עכשיו משטרת ההגירה מתכוונת לנסות לגרש אותו פעם נוספת, לליבריה. פה אתם יכולים להיכנס לתמונה ולנסות להסדיר את הגירוש שלו לגיניאה.

חמש שנים יושב בכלא?

כן. כן.

הוא לא פושע. הוא לא חוקי.

כל פשעו זה שהוא טען שהוא מליבריה.

שהוא לא משתף פעולה עם רשויות המדינה ומשקר את רשויות המדינה כל הזמן.

לפני מספר שנים הוא אכן לא שיתף פעולה.

הוא היה מתיש אותנו - - -

יוסי, אבל אי אפשר לגזול חירותו של בן אדם חמש שנים בכלא. הוא לא רצח. עם כל הכבוד, באמת, צריך גם להיות אנושיים, מה לעשות. צריך למצוא לזה פיתרון.

לא אני אמורה לדבר על זה אבל אנחנו מדברים פה גם על עלות כלכלית. לא רק של אחזקתו בכלא אלא גם של הטסתו פעם שנייה למדינה שאנחנו יודעים שלא תקבל אותו, זו גם אווילות.

או.קי. טוב, גלעד נתן, בבקשה. שאלות לאורחים שלנו.

למשרד החוץ יש לי שאלה אחת. בדקתי עם שגרירויות של מדינות בארץ וגם עשיתי סקירה משווה בנושא. אנחנו המדינה היחידה במערב שאליה עובד זר יכול להיכנס על בסיס זה שמאכר מגיע ומחתים דרכונים. הנושא של ההגעה לשגרירות זה לא רק נושא של לראות שאדם דובר אנגלית, שזה לא קריטי בחקלאות, זה גם נושא של ליידע את העובד ולתת לו את הזכויות שלו. אם יש מישהו כאן שמאמין שהמאכר שמחתים את הדרכונים לוקח זכותון ומחלק אותו לעובדים שלו, אז הוא מאוד מאוד תמים.

אני מבקש להבין למה. מה האנומליה הזאת במדינת ישראל.

השאלה השנייה זה נושא ההכשרה המעשית - - -

רגע, מה שאתה אומר, גלעד, זה שיש מצב שמאכר בא עם ערימה של דרכונים, והשגרירות אוטומטית נותנת להם את הוויזה לכניסה.

אין מדינה מערבית, אין מדינה בעולם המפותח, ולמען האמת גם חלק גדול מהמדינות שלא נחשבות מפותחות, שמכניסה עובדים על בסיס זה שמישהו החתים את הדרכון שלהם והעובד לא היה בשגרירות. עובד מגיע לשגרירות, עובר ראיון, ולא משנה לאיזה ענף הוא הולך.

השאלה השנייה היא למשרד הפנים.

אתה לא עונה למה ששאל אותך היושב ראש. האם יש באמת תופעה כזאת שאדם מגיע עם ערימה של דרכונים, או שאתה רק אומר את זה באופן תיאורטי?

גם מה שרוויטל אמרה, שלא כולם עוברים ראיון, איך זה עובד? שהמאכר מביא ערימה של דרכונים של העובדים שלו, בא לשגרירות ואומר: אלו עובדים שאני רוצה לייבא על פי בקשת ממשלת ישראל או לא יודע מי, והוא מקבל אוטומטית.

יש אישור משרד הפנים מראש.

יפה מאד.

אף אחד לא רואה אותו.

דרך אגב, כשהוא נוחת בנתב"ג הוא גם אמור לקבל זכותון, לא שזה משנה.

הוא מקבל זכותון בנתב"ג אבל העניין של הקשר איתו שם, על מה שהוא עולה לארץ ועל הזכויות שלו, הוא לא יכול חזור בו בעודו שם. הוא לא יכול, רק כשהוא כבר פה וכשהוא כבר פה הוא כבר בבוץ.

השאלה השנייה היא למשרד הפנים לגבי הנושא של הכשרה המקצועית. אתם תולים המון ברפורמה החדשה, החברות יהיו אחראיות להכשרה המקצועית של העובדים בחו"ל. זה יפה, אבל אם הדבר הזה לא ייבחן ברצינות בחו"ל, אז יש יסוד סביר להניח שכמו דברים אחרים שחברות היו אחראיות עליהם עד היום, לא בטוח שזה יקרה. מה זאת אומרת אחראיות על ההכשרה המקצועית? הולכת להיות רשימה של מוסדות מורשים? אני שומע מביטוח לאומי שעובדים ישראליים שעובדים בסיעוד לא עוברים כולם את ההכשרה המקצועית שהמוסד לביטוח לאומי דורש מחברות הסיעוד. אז אתם מספרים לי שהעובדים בחו"ל יעברו את ההכשרה המקצועית הזאת?

מה הכלים לבדוק שבאמת נעשתה הכשרה מקצועית ואיפה?

יש תשובות?

כמו שקבענו, הטלנו את האחריות על הלשכה וזו המקצוע שלה, היא לשכת תיווך. כל המומחיות שלה אמורה להיות להתאים עובד מתאים לפציינט או למטופל מתאים. עכשיו אם הלשכה לא עושה את זה, אז צריכים לקחת ממנה את ההיתר. אבל ההנחיה הייתה שהלשכה שמביאה עובד מוכשר גם מתחייבת במשרד הפנים לפני שהיא מביאה עובד מחו"ל, שהיא בדקה את העובד, היא שלחה עובדת סוציאלית לבדוק את המטופל, היא תתאים את הכישורים של העובד באופן מפורט ואחרי בדיקות למטופל, ומלבד זה ביקשנו, וזה לא נכנס לגמרי לתוקף, שתהיה גם תעודת הכשרה שהעובד עבר הכשרה במוסד מוכר במדינה השולחת.

רגע, הלשכות האלה קיבלו איזשהו מסמך מחייב על כל הכישורים שנדרשים, על ההכשרה והכללים שהמדינה דורשת מהם?

אין פירוט בנוהל, לא משך ההכשרה ולא סוג ההכשרה.

זה בדיוק מה ששאלתי. האם יש פירוט ואת אומרת לי לא.

לא מי יממן את ההכשרה. אין בכלל פירוט בנוהל, הוא כללי לחלוטין, רק שהם צריכים לעבור הכשרה.

כתוב בנוהל שזה הכשרה על פי מוסד מוכר.

רגע, יובל יעקובי, ממשרד האוצר.

רק רציתי לשאול את גלעד: בשיטה הזאת שתיארת, איך כן עושים את זה בעולם המערבי? כי זה לא נשמע לי כזה מופרך. זאת אומרת, אם אני מבין נכון, היום בן אדם הולך למשרד התמ"ת – עכשיו זה יהיה רשות ההגירה – מקבל את ההיתר שלו, אחרי זה עם ההיתר הזה הוא הולך לחברת כוח אדם וחברת כוח אדם מאתרת לו עובד זר בחוץ לארץ. היא אומרת לבן אדם בישראל מה השם של העובד הזר שהיא רוצה להביא לו, הוא הולך ומקבל אישור ממשרד הפנים להביא את עובד זה וזה, תעודת זהות או מספר דרכון זה וזה לארץ. אז מגיע המאכר הזה, כמו שאתה אומר, ומחתים את הדרכונים בשגרירות, על פי תעודות זהות ומספרי דרכון שמשרד הפנים נתן לו. אז על פניו, אני רוצה להבין מה כן נעשה במדינות המערב.

אני אגיד לך מה, אולי אני אשיב לך, יובל.

אמרה לי יושבת ראש הכנסת שהיא הייתה בביקור בפיליפינים, בתפקידה כיושבת ראש הכנסת. נחשפה בעם לזה שאחת ממערכות היחסים הכי עזות בין ישראל ובין הפיליפינים אלה העובדים והעובדות בסיעוד. שם, קטאר – בסדר, לא קנדה שזה כאילו איזה מודל שאי אפשר להגיע אליו, קטאר – מחזיקה בפיליפינים נציגים מקצועיים שלה שבודקים כל עובדת וכל עובד שבא לעבוד בסיעוד בקטאר. הכשרה, יכולת, שפה, התאמה, גיל, צרכים, כל הדברים האלה, ורק מי שהמדינה בדקה והוא יכול, מאושר לעבור לקטאר ומקבל את הוויזה. ואז משרד החוץ נותן לו את הויזה. ויזה או איך זה נקרא?

כן, אשרה.

אשרה. זו בעצם הדרך שבה עושים את זה. אצלנו, אוספים ברחוב. ובסוף זה צריך לבוא לאיזה – אני יודע מה, קשיש או נכה או תשוש בנתניה או בחדרה או בגדרה, או אני לא יודע איפה, ולטפל בו. למה אספו אותו ברחוב במנילה.

זאת אומרת שכל עובד ועובד.

עובר מיון.

עובר מיון על ידי איש מדינה, עובד מדינה של קטאר.

כן. עכשיו, לפי מה שנאמר לי לא זו בלבד, אלא שבהגעתם לארץ שבה הם עובדים הם עוברים איזושהי הכשרה שמאורגנת על ידי המדינה.

מה שאתה אומר, כבוד היושב ראש, זה חלק מהתהליכים שאנחנו הולכים להפעיל באמצעות IOM.

יוסי, בסדר. אני מברך אתכם לתהליכים.

לא, בסדר.

אבל שלוש שנים אנחנו עוקבים אחרי החלטות של הממשלה, לא שלנו.

בסדר.

אגב, אנחנו הסכמנו עם ההחלטות האלה, בירכנו עליהם, האצנו בהם. אני מקיים את הישיבות האלה, אני מודה, בעוונותיי, חבר הכנסת מקלב, אני מקיים את זה כדי להאיץ את התהליך הזה כדי שתתקדמו איתו, אבל לצערי הרב אני כל פעם חוטף סטירה נוספת בפרצוף, זה בעצם מה שאני מרגיש. טוב, או.קי. עוד? סיגל? אה, ענת.

יושב ראש, אני יכול לצטט את מה שאמרת ב-23 ביולי.

קראתי. קראתי כבר.

קראת? יופי.

עוד לפני שהגעת קראתי.

אז אני חושב שזה חשוב עוד הפעם, אז אתה כבר באמת זעקת ואמרת שהממשלה נכשלה באי קיום ההחלטה של לא להפעיל את ייבוא העובדים הזרים דרך IOM.

נכון.

ואין ברירה אלא להתרעם – מילים קשות, אני אפילו לא רוצה לחזור על זה.

קראתי את זה גם מילה במילה.

גם לכולם פה?

כן.

עכשיו אתה יותר עדין .

ענת. בבקשה.

כן.

בבקשה.

בעניין IOM ואחר כך בעניין הראיון. קודם כל החלטת הממשלה - - -

רגע, את גם ממוקד סיוע לעובדים?

אני מקו לעובד.

קו לעובד, סליחה. כן.

החלטת הממשלה בנושא ההסכמים שיחתמו עם המדינות לא איחדה את הנושא של IOM. זאת אומרת ההחלטה היא להביא באמצעות הסכמים בין המדינות או באמצעות ה-IOM. עכשיו אומרים לנו שה-IOM לכאורה עושה בעיות ולא מצליחים לתפעל ושזה לא קורה. אז למה המדינה לא מחפשת בנוסף את הנתיב האלטרנטיבי, שגם גלעד דיבר עליו, שזה בעצם גיוס על ידי המדינה, מדינה מול מדינה. מה גם הבנתי שחלק מהמדינות מתנגדות לגיוס באמצעות ה-IOM, אבל כן מוכנות, כמו בפיליפינים למשל, לגייס מדינה מול מדינה.

אגב, ענת, את יודעת – במדינה יש שירות שזה ייעודו וזו מקצועיותו.

שירות התעסוקה.

שירות התעסוקה.

אני מסכימה, אני חושבת - - -

פשוט אפשר להשתמש בו.

התחושה שלנו היא שההיתלות הזו ב-IOM נועדה – אל"ף, יש מישהו להאשים אותו למה הדברים מתעכבים, ושנית כדי שהמדינה לא תהיה אחראית לכל מה שקורה במהלך הגיוס. אבל זו בהחלט לא הדרך היחידה ולא בטוח שזו אפילו הדרך המועדפת. והנושא של גיוס על ידי נציגי מדינה הוא דבר מקובל בעולם ופועל במדינות מסוימות שישראל עובדת אתן. זה פועל בין פיליפינים לקוריאה, זה פועל גם בנפאל עם חלק מהמדינות. וברגע שאנחנו יודעים עכשיו שהמצב לא טוב ושמבחינת אכיפה, אגב, לא נעשה דבר מבחינת דמי התיווך, אז צריך לנסות נתיב אחר.

עכשיו קצת התפלאתי על מה ששמעתי פה ממשרד החוץ – אומרים שבראיון עובדים לא אומרים שום דבר. אז קודם כל, מבחינת צפיית פני העתיד, אם יסבירו לעובד ויבטיחו לו שמה שהוא אומר לא יפגע בו, או שישאלו אותו שוב אחרי שהוא מ קבל את הוויזה, אז אולי יש סיכוי שהוא יותר יגיד. אבל מעבר לזה, הבנתי שבמקום שיש כן מוכנות להגדיל ראש, למשל, בנפאל יושב נציג שבאמת אכפת לו, והוא הצליח לאסוף נתונים מאוד מאוד משמעותיים. זאת אומרת שעובדים כן מגיעים. אני רוצה לעדכן את כבוד היושב ראש ואת הוועדה שכיום הפיליפינים, לפחות מה שאנחנו רואים, היא לא הספקית המרכזית של עובדים זרים אלא מגיעים מנפאל, מסרי לנקה ומהודו, ועובדים מהודו במיוחד גברים, הם באופן קונסיסטנטי עובדים שלא מתאימים ולא יודעים אנגלית.

עכשיו, יותר מזה. לגבי כל ההנחיות – נפגשתי עם שגריר ישראל במאנילה ועם הקונסול, והם אמרו לי: אנחנו לא בודקים שפה ואנחנו לא מוסמכים לבדוק שפה, ולא היתה הכשרה ואנחנו לא עושים את זה. אנחנו עושים בדיקות רפואיות, בודקים אם יש קרובי משפחה בישראל ואנחנו לא יכולים בכלל להחליט. והם לא היו מעודכנים בהרבה נהלים שקשורים להגעת עובדים זרים. יותר מזה, הקונסול במאנילה בכלל לא ידע שעובדים שהיו בעבר בישראל לא יכולים לחזור אליה למלוא התקופה לפי ההוראות החדשות של משרד הפנים. הוא אמר לי: אני, מבחינתי, הוא יכול להיות בישראל רק חודש, אני נותן לו אשרה.

הוא לא נותן לו.

לא, אבל הוא אמר - - -

הוא לא נותן לו. הוא לא יכול לתת לו, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה. אם הוא לא מקבל מברק ממדינת ישראל, ממשרד הפנים, אז הוא לא יכול לתת לו שום דבר.

אבל הוא מקבל. ואגב, ראינו מקרים כאלה.

שמה?

שעובדים שהיו בעבר נכנסו.

אבל הוא מקבל, יוסי.

לא, הוא לא מקבל.

הוא מקבל, איך כל העובדים האלה באים?

לא.

מקבלים את ההיתר הגורף. תביאו 3000 תאילנדים והם באים.

לא, זה לא עובד כך.

ואפילו בסיעוד.

לא. אני נורא מצטער, זה לא הולך היתר גורף בסיעוד, זה הולך פרטני, זה לא – גם בחקלאות - - -

אני, דרך אגב, חייב לומר לך, יוסי, במאמר מוסגר: זו הפעם השנייה או השלישית שעולה בישיבה הזאת העניין הזה של המעבר מעובדי סיעוד מהפיליפינים למדינות אחרות, נפאל וסרי לנקה והודו ואחרים, ואני מתחיל להרגיש שיש פה משהו מאד מאד מסריח.

מאד.

לא בגל שהפיליפינים לא יודעים לספק עובדים בסיעוד.

להפך, למעשה - - -

הפיליפינים מספקים עובדות ועובדים בסיעוד לכל העולם. זה הענף נדמה לי הכי גדול בכלכלה הפיליפינית. אז מה קורה כאן? מה ההסטה הזאת? מה קרה כאן שיש פה הסטה? אני לא יודע, או שיש פה עניין שהפיליפינים כבר יודעים לעמוד על הזכויות שלהם.

לא, לנו זה ברור מאוד מה העניין.

אז מה העניין?

כיוון שמהודו מגיעים גברים, בעיקר גברים, אבל גם באופן כללי אנשים שלא יודעים את השפה, מגיעים אלינו כל מיני מאכרים, אז מאוד קל לעבוד עליהם.

לא, לא, לא, ענת, בואי תגידי לי הכי גלוי בעולם.

או.קי.

מה היתרון של המאכרים? זה לא הם באים לבד. שום גבר מהודו לא בא לישראל לבד. הוא בא אם מאכר ישראלי מביא אותו.

היתרון בהבאת עובדים שלא יודעים את השפה זה שהם מגורשים תוך זמן קצר מאוד מישראל ואפשר להביא אחרים במקומם. נקודה. האנשים האלה מגיעים בעשרות, בעשרות, אלינו למשרד. ואחר כך, כשמשרד הפנים ברוב טובו מאפשר להם עוד זמן למצוא עבודה, אז מתפתחת תעשייה חדשה, שגם בישראל חברות כוח אדם גובות מהם כספים עבור השמה בישראל, ואם לא – הם לא מצליחים למצוא עבודה.

זו תעשיית ייבוא העובדים, זה לא.

זה פשוט, ככל שהאדם מוכשר פחות כך יותר משתלם להביא אותו.

כך הוא יפנה את האשרה שלו יותר מהר.

ברור, זו תעשיית יצירת אשרות חדשות.

אבל לפי מה שאמרת מקודם, היושב ראש, יכול להיות שבמדינות אחרות הדבר יותר מסודר והפירוש הוא שהם יכולים ללכת לקטאר או יכולים ללכת למקומות אחרים והם לא צריכים לשלם את דמי התיווך למאכרים. לכן הפיליפיני, למה שהוא יבוא לישראל אם הוא יכול ללכת למדינה אחרת ושם הוא לא צריך לשלם את התיווך? אולי זאת הסיבה שנמנעים לעבוד בישראל ולכן אין ברירה למאכרים, רק ללכת להודו ששם הם כן משלמים להם, שם אין להם ברירה.

כי אם זאת הסיבה, אז זה עוד יותר אומר מה קורה. שאם אנחנו רוצים לצאת מתוך נקודת הנחה שהעובדים הפיליפיניים יותר מיומנים ויותר מתאימים לעבודה הזאת מאשר עובדים במדינות אחרות, סגרנו את השערים לאנשים פה מהפיליפינים, לא באים עובדים פיליפינים ובאים עובדים אחרים, כפי שאתם אמרתם, שפחות מתאימים. אבל אני חוזר ואומר: יכול להיות שהסיבה המרכזית היא שהם לא צריכים, יש להם מדינות אחרות ששם הם באים לשם ובלי שהם צריכים לשלם את התיווך.

חבר הכנסת מקלב, האמן לי זה לא כל כך תלוי לא בהודים ולא בפיליפינים, זה תלוי במאכרים הישראליים.

ברור. החברות הישראליות של המאכרים בוחרות עם מי להתקשר.

המאכרים הם שעושים – למה האוזניים שלי מתחדדות בדיון הזה? כי ברור לי לגמרי שמי שעומד מאחורי זה זה לא ההודים ולא התאילנדים ולא הפיליפינים ולא הנאפלים. מי שעומד מאחורי העניין הזה והוא המנוע בתוך כל העניין, זה המאכרים. עכשיו, אם המאכרים יחליטו ללכת להודו, סימן שמשתלם להם יותר בהודו. עכשיו לענת ולסיגל יש הסבר. הן אומרות שככל שיביאו משם פחות מתאימים, כך תעשיית יצירת הואוצ'רים תהיה גדולה יותר, כי יחזירו אותם ויביאו עוד אחרים. הם מרוויחים לא על דמי התיווך, לא על ה-70 שקל בחודש שזמשלם כל אדם סיעודי לחברה הזאת, הם מרוויחים על הבוחטות של אלפי הדולרים שכל עובד כזה משלם. זה מה שקורה.

או.קי. תודה, ענת. מורן. מייצגת את?

אני מבנק ישראל, מרכזת את הוועדה של צמצום העובדים הזרים. רציתי להדגיש את החשיבות של IOM או את היתרון. אנחנו במסגרת הוועדה מנסים לקדם את העניין של עובדים עונתיים כדי - - -

הוועדה זה צריך להגיד – הוועדה הממשלתית.

הוועדה הבין משרדית.

הבין משרדית עם בנק ישראל.

בנק ישראל, משרד האוצר, משדר התמ"ת, משרד המשפטים, משרד החקלאות, משרד הפנים ויושב ראש ההתאחדות החקלאית. בוועדה זו גם מנסים למגר את התופעה של דמי התיווך ובעצם לצמצם את ההשפעה על שוק העבודה הישראלי. אחד הרעיונות שעלה זה בעצם להביא תעסוקה של עובדים עונתיים בענף החקלאות לשבעה חודשים. זה דבר שאמור באמת לבטל את דמי התיווך, אבל אם אני ממקדת את הבעיה של שיטת ההעסקה הקיימת זה גם חוסר השקיפות במידע. כל העובדים שמגיעים תחת חברות לעבוד כאן חמש שנים, בעצם למעסיק יש את ההיתר לשנה וגם ההתאמה לכישורים. אם IOM לא יפעל יחד עם שיטת ההעסקה, לא יהיה אפשר לקדם את העניין של העובדים העונתיים. שהדבר הזה לדעתי הוא הפיתרון לביטול דמי התיווך. יש בזה חשיבות ושיטת ההעסקה ממש מתעכבת ואני לא מקבלת תשובות לא ממשרד הפנים ולא מהגורמים הרלבנטיים איפה זה עומד.

אוקי, תודה לך. יש למישהו עוד משהו להוסיף לפני חברי הכנסת? לא, תודה. בבקשה, חבר הכנסת מקלב.

שושנה, סליחה.

אני רק רציתי לומר שאני מאד מצטערת שזו הישיבה האחרונה שלך, כבוד יושב הראש, ומאד נהנינו משיתוף הפעולה ובאמת ההתמקדות על הנושאים שהם מאחורי הקלעים, כי קלה מאוד בתחום של העובדים הזרים הסוואה, אבל באמת זה ללכת מתחת לפני השטח ולהעלות את הבעיות וזה לטובת כל הציבור כולו.

אני מודה לך. אני אשתדל להיות יעיל גם במקומות אחרים. אני מודה לך.

גם אני, בשם האוצר, מצטרף לזה.

וואו. זה, זה – אני מודה לך, יובל, באמת תודה רבה. טוב בנושא של העובדים הזרים לפחות היו כמה דברים שראינו באמת עין בעין ואני שמח על זה. תודה, חבר הכנסת מקלב.

אני גם לא יכול בלי להשתתף במילות ההערכה, אנחנו, כחברי כנסת, הייתה לנו הזדמנות במליאה לברך ולהוקיר את הפעילות של רן בכנסת, אבל באמת גם בעבודה בוועדה הזאת – אני לא הרבה זמן נמצא בוועדה, אבל אני נוכחתי בעבודה, שהיא לא רק עבודה מקצועית אלא עבודה מכל הלב, וזה לפעמים מוסיף הזדהות חזקה מאוד עם הדברים והאכפתיות, וזה מה שבאמת נותן את ערך המוסף לך כיושב ראש, אבל לא נאריך בזה.

לא.

עיקר הדברים, בשתי נקודות. הנקודה הראשונה שבכל מה שאמרת, היושב ראש, לא מתקדם שום דבר. לא ההסכם עם IOM וגם לא ההסכם עם תאילנד. זה לא נראה שזה נכנס לאיזו תאוצה יותר חזקה, ומה שהפניה שלי, אני חושב, ושלך בוודאי כיושב ראש, למשרד החוץ בעיקר, היא להאיץ תהליכים. זה יכול לעבור, לשדרג, בדרגות יותר גבוהות. יכול להיות שמברק פה מברק שם לא עושה את שלו אז צריך שאנחנו חוזרים ואומרים שאנחנו רואים את זה כדבר מאוד מאוד אקוטי לסיעודיים, ובאופן כללי לכלכלה הישראלית וכולי, כמו שהיושב ראש הרחיב בדבריו.

כן, אני מרגיש בכל אופן שבצד הממשלתי אולי אין מספיק את ההרגשה או את ההחלטה שיש חשיבות לנציגות של ישראל במדינות ששם זה נעשה. יש לזה חשיבות גדולה. אני, בכל אופן, מרגיש חשיבות מאוד גדולה מכמה וכמה היבטים. אדם שמתמקצע ומתמחה, או גוף, או מחלקה שמתמקצעת בדברים האלה, יודעת להבחין עם הזמן, יודעת לשמוע מה היה. זה לא סוד, אתה ציינת את זה, אדוני היושב ראש, בוועדה הקודמת: אני חושב שחלק מהעובדים הזרים – אני מתמקד כרגע בסיעוד – חלקם אולי אפילו חסידי אומות העולם. באמת אנשים נפלאים, שמוסרים נפשם ולא רואים דבר כזה. רואים את המסירות שלהם, את הרצון לעזור, שהם עושים את זה ללא כחל ושרק, ממש בצורה המעולה ביותר. חלקם, אני מניח גם כן, רובם, מצוינים. אנחנו גם שומעים אצל חלק על תופעות שאנחנו לא אוהבים לשמוע שיש. אז דיברנו על זה שזה יכול להיות שנעשה מתוך לחץ, מתוך עבודה קשה, אבל עם הזמן יכול להיות שיש עוד מאפיינים בזה. כשיש מישהו מיומן שעומד בראש מחלקה כזאת, והם מראיינים, ויודעים גם להבדיל אם יש – מקבלים את המיומנות כמו בכל נושא, יודעים לחקור, יודעים איך לגעת בנקודות, איך כן לדעת את האמת להגיד איך הוא מקבל מה הוא מקבל, ומי יכול יותר להתאים פחות להתאים. זה גם מקשה על חברות המאכרים האלה וממילא כל הדבר הזה מקבל אופי אחר לגמרי, כשיש מישהו, גורם מקצועי, שמטפל בזה. וכן יש לזה חשיבות מאד גדולה.

או.קי. אני באמת מזדהה עם כל הדברים שאמר כאן חבר הכנסת מקלב. אני רוצה להוסיף קודם כל תודה רבה לכם על העבודה המשותפת. אני באמת מרגיש, באמת, הרגשה מאוד עמוקה של היכרות שיצרה הרבה מאוד פעמים כמעט כימיה בין אישית ביני לביניכם, ואני מודה לחבר הכנסת מקלב על זה שהוא ואני הם כמעט הקדושים היחידים שממשיכים לעבוד בפגרת הבחירות. אבל, בכל פעם אני מסתכל על לוח הנוכחות ואני רואה מי מופיע, אז כמעט תמיד זה הוא ואני או אני והוא, זה לא משנה באיזה סדר.

אני מודה לכם גם על הברכות שבירכתם. אני באמת עשיתי את העבודה הזאת שלי בוועדה הזאת מכל הלב. אני באמת חושב שזה תחום חשוב מעל ומעבר לחשיבותה של הוועדה הזו בכנסת, אני גם חייב להודות שלא זלזלו בעבודת הוועדה הזאת. באו לכאן שרים הכי בכירים במדינה, שר האוצר היה פה, שר התמ"ת היה, שר הפנים היה, שרים רבים וחשובים וגם מנכ"לי משרדים. ואני חושב שטיפלנו בחוליה מאוד מאוד רגישה ומאוד מאוד, מותר לי להגיד, כואבת של החברה הישראלית.

אני חייב לסכם את הישיבה הזאת למען הוועדה הבאה, שתהיה בכנסת הבאה ואני מקווה מאוד שחבר הכנסת מקבל יסכים איתי בסיכום הבא:

אל"ף, שוב אני חוזר ואומר שהממשלה נכשלה כישלון חרוץ, בהגעה להסכמים עם המדינות המייבאות עובדים זרים, ועם IOM. ואם יותר לי לומר בהערכה של מנוסה, שבע פעמים בכנסת, שבע כנסות, אני מעריך שעד האחד במאי, לכל המאוחר, יהיו כבר ועדות ותהיה גם ועדה לעובדים זרים – אני מקווה שאני צודק, בת שבע – ואנחנו דורשים מהממשלה עד האחד במאי 2009, להגיע להסכם עם IOM בכל מחיר. אנחנו גם דורשים להגיע להסכמים בין המדינות.

אני אומר לכם באמת – אני לא אומר את זה מלשון הטפה או חלילה נזיפה – אין מצב שבו ממשלת תאילנד לא עונה ואין מה לעשות. אין מצב כזה. שיחה טלפונית של שרת החוץ עם שר החוץ של תאילנד ותהיה תשובה. עכשיו אני אפילו אספר לכם סתם סיפור רכילותי: כשהייתי שר התעשייה והמסחר, נפל עלי אירוע, שלא העליתי בדמיוני שאני אצטרך לקיים אותו, לארח את הנסיכה של תאילנד. ולמה זה נפל עלי? כי היא עמדה ואולי גם עומדת עדיין, בראש המכון הטכנולוגי של תאילנד. ואירחתי אותה פה, תאמינו לי, כיד המלך. אני מוכן לכתוב לה, אם אתם רוצים, אם אין תשובה. היא בת המלך. אני רוצה לראות מי יעז לא לענות במצב הזה. אני בטוח שמכתב ממשרד ראש הממשלה, משרד התמ"ת, ממשרד החוץ, ייענה בסיכומו של דבר. אין מצב שלא ייענה. שהשגריר ילך ויעמוד על יד משרד החוץ ולא ייתן מנוח עד שיתנו תשובה. כי זה חשוב למדינת ישראל. אז אנא, תעשו את זה. בואו נגיע להסכם גם עם תאילנד, גם עם הפיליפינים, עם כל מדינה שממנה מייבאים עובדים זרים.

הדבר השלישי, אני מאמץ בחום ובעידוד את הכוונה של ראש הרשות, מר גנות, לשלוח נציגים של הרשות הזאת למדינות, כדי לחזק את הבדיקה של ממשלת ישראל, את העובדים הזרים שמיועדים לבוא לארץ. את המיון, את הבדיקה, את הפרמטרים, את הקריטריונים. חייב להיות פה גורם ממשלתי שיידע מה עושים עם זה. זה לא יכול להישאר רק להפקרות בידיהם של המאכרים, גורפי המיליונים על חשבון העובדים ועל חשבון המדינה. ואני מאמין שאם הדבר הזה ייעשה, יש אפשרות שבכל זאת גם הממשלה, גם הכנסת, יהיה להם איזשהו "קונטרול", איזשהו פיקוח, על התחום הזה, כי הגיע הזמן לעקור את התופעה הזאת של השחיתות הנוראה, המבאישה, המסריחה, המרקיבה מלשון ריקבון, את התחום הזה של העובדים הזרים בישראל. אני אומר לכם, אם יש לי דבר שאני רוצה להוריש אותו כמסר – זה דבר שיש בו המון, זה פצע שיש בו המון מוגלה. וזה ימית את הגוף אם אנחנו לא נטפל בזה טיפול יסודי.

תודה רבה, הישיבה נעולה. אני מודה לכם.

11:30.