PAGE
21

הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 525
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ג' בטבת התשס"ט (30 בדצמבר 2008), שעה 09:30

מצב החירום במערכת החינוך בדרום הארץ עקב המצב הביטחוני

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

זאב אלקין

חיים אמסלם

שי חרמש

אלכס מילר

שכיב שנאן

יוסף שגל

רונית תירוש

שלומית עמיחי, מנכ"לית משרד החינוך

דוד בוסקילה, ראש עיריית שדרות

יעל גרמן, ראש עיריית הרצליה ויו"ר ועדת החינוך, מרכז השלטון המקומי

עמירה חיים, מנהלת מחוז הדרום, משרד החינוך

קובי וינסברג, ראש תחום תכנון אסטרטגי, משרד הביטחון

יאיר אדרי

יעקב אגמון, מרכז השלטון המקומי

שלום בן-משה, מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שמעון שבת, ממונה אזור באר-שבע, הכשרה, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

יהודית בלום, מפקחת, משרד החינוך

מאיר סבג, מחוז הדרום, משרד החינוך

יונתן רגב, רכז תחום חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

ריקי ארמן, רפרנטית תחום חינוך, אגף התקציבים, משרד האוצר

שלמה בן-שושן, יו"ר הנהגת ההורים העירונית באר-שבע וסגן יו"ר ארצי

דודי ליפשיץ, ראש מינהל החינוך והתרבות, עיריית באר-שבע

עו"ד אביבית ברקאי-אהרונוף, המועצה לשלום הילד

עו"ד אפרת בן-מאיר, המועצה לשלום הילד
פרופ' נתי לאור, מנהל מרכז חוסן על-שם כהן אריס, מרכז השלטון המקומי

ד"ר נתי חמיאל, מרכז השלטון המקומי

יהודה נגב, מנהל מחלקת החינוך, מועצה אזורית בני שמעון

מרים שאשי, מנהלת אגף החינוך, עיריית שדרות

אריה מימון, מנהל היחידה לתכנון, רשת אמי"ת

נועה ברגמן, כתבת חינוך, גלי צה"ל

דוד מנצור, יו"ר הסתדרות המורים, סניף אשקלון והסביבה

ניר הירשמן, דובר ועדת החינוך, התרבות והספורט

יהודית גידלי

רבקה וידר

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

מצב החירום במערכת החינוך בדרום הארץ עקב המצב הביטחוני

אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט שאנחנו מקיימים בתיאום עם מנכ"לית משרד החינוך, עם גורמי הביטחון וכמובן עם ראש העיר החדש שאנחנו מברכים אותו ומאחלים לו – כמו שאנחנו מאחלים לכל התושבים כאן ובעוטף עזה – שהוא יהיה ראש עיר של עיר שחיה בשקט, בשגשוג ובפיתוח. במיוחד אנחנו דואגים לפיתוח החינוך והתרבות של העיר שלך, אבל אנחנו יודעים שאתה לא יכול לעשות זאת כל זמן שכל יום כל התושבים, ובמיוחד הילדים, חיים בחרדה.

אנחנו גם מחזקים לא רק את התושבים אלא כמובן גם את כוחות הביטחון במדינת ישראל שיצליחו במשימה שלהם, משימה ראויה וקדושה, ויביאו להפסקת הטרור של הסקאדים, הגראדים והקטיושות על התושבים שחיים באזור הזה, שזכותם לחיות בתוך גבולות מדינת ישראל. אנחנו מקווים מאוד שבמהרה בימינו, ובלי אבדות, המטרה הזאת תושג ושתוכל לתפקד כמו כל ראש עיר בתפקידך החדש.

חשבתי שזה נכון לקיים את הישיבה כאן. היו כל מיני תגובות של פליאה על כך, אבל אני חושב שזה נכון.

מטרת הישיבה היא לבחון את כל ההיערכות. יש כאן שיקולים לכאן ולכאן. קודם כל, המחויבות שלנו היא כלפי התושבים וכלפי הילדים. אנחנו ככנסת ישראל נעשה הכל כדי שלא תהיינה מגבלות, תקציבים, היערכות וכוח אדם בתקופה הזאת. אני מקווה שגם אחר כך, ביום שאחרי, לא נשכח לעשות זאת. אני יודע שזאת גם המגמה של משרד החינוך. אנחנו נבחן את הדברים בפרטים ונשמע על ההיערכות גם מצד כוחות הצבא וההוראות שמגיעות מכוחות הביטחון והמשטרה.

זה כפתיחה כללית לדברים. כהרגלנו, בהמשך ניכנס לעומק ונדון גם בפרטים.

אדוני היושב-ראש, חברי הוועדה, גבירתי מנכ"לית משרד החינוך, מנהלת המחוז, הגברת יעל גרמן ראש עיריית הרצליה, חברות וחברים שהגיעו לכאן לשדרות.


ראשית, אני מברך על כינוס הוועדה כאן. אני חושב שזה אקט סמלי חשוב מאוד שכנסת ישראל וועדה מבכירי הוועדות של כנסת ישראל יורדת לשדרות בימים האלה. יש בזה סוג של אמירה לגבי חוסנו של העם ויש בזה סוג של אמירה גם לגבי חיזוק ידיו של צה"ל שפועל כרגע להשבת השקט לאזור שלנו.


אגזול מכם רק מספר דקות כדי לומר ששדרות בשמונה השנים האחרונות הפכה להיות סוג של סמל ליכולת עמידה של תושבים. 22,700 תושבים שמתגוררים היום בשדרות הם אנשים שבמשך שמונה שנים ידעו חרדות, ידעו תחושות של אי-ודאות, ידעו קשיים שנובעים ישירות מהמצב הביטחוני, ידעו אובדן, ידעו פגיעה בנפש, ידעו פגיעה בגוף והאנשים האלה המשיכו לקבוע את מקום משכנם כאן ולהיות חלק מהריבונות של העם היהודי וזאת עם תחושות של תסכול במשך שנים רבות שאולי התעוררו בליבם של חלק מהתושבים, ואפילו בלב המנהיגים, שאולי מדינת ישראל שכחה אותנו, אולי מדינת ישראל לא כיבדה מספיק את היותנו כאן, אולי מדינת ישראל לא שלחה את זרועה הארוכה לשמור עלינו יותר מדיי. לעתים מצאנו את עצמנו זועקים את הזעקה הזאת בתחושה שאין שומע לזעקה. תארו לכם שילד שהיום ילד שהוא בן שמונה לא מכיר מציאות אחרת. תארו לכם שילד בגיל שנתיים-שלוש, המלים הראשונות שהוא יודע לומר הן "צבע אדום" והוא לא אומר את זה בגלל פריחת הכלניות שהיא רבה כאן בעונה אלא הוא אומר את המלים האלה כי אותן הוא שומע וזה דבר שהוא שומע כמעט באופן קבוע ומדי יום ביומו.


קשה מאוד להבין אבל הורה לילד כזה לא יכול לפעול מתוקף סמכותו כמחנך לילדיו, מתוקף המחויבות שלו כמחנך לילדיו ולעסוק בחינוך הרגיל של ילדיו אלא במשך רוב הזמן עוסק בשמירה על ביטחונו של הילד, דבר שיוצר איזושהי מציאות מעוותת גם ביחסים בין הורים לילדים וגם ביחסים שבין מחנכים לילדים.


אני רוצה לומר לכם בהערכה גדולה מאוד, וקודם כל למשרד החינוך, למנהלת המחוז, לצוות המנהלים, המורים, רשת אמי"ת שמנהלת עבורנו חלק מהמוסדות שלנו, שאנחנו נמצאים כאן והמורים שאמורים לטפל בילדים האלה עושים זאת חרף המצב ולמרות המצב. הם מביאים את הילדים לסף של הישגים בהם אין להם להתבייש בכל קנה מידה.


כדי לסבר את האוזן אמסור לכם סטטיסטיקה מאוד קשה וכואבת. כמעט שני-שליש מבתי האב בשדרות מטופלים במידה כזו ואחרת של אינטנסיביות בנושאים של בריאות הנפש, וזאת תוצאה כמעט ישירה של המצב הביטחוני הקיים. מרכזי החוסן, מרכזי הדחק, כל פעילות צה"ל במרכזי החוסן שפתוחים כל ימות השנה, אלה מרכזים שמטפלים בתוצאות שלצערנו עוד יבואו לידי ביטוי בשנים הבאות. אני לא יודע אם יש מחקרים לגבי מקומות אחרים שם היו תופעות של מציאות ביטחונית מעוותת במשך כל כך הרבה שנים, אבל אני בטוח שאוניברסיטאות רבות ומחקרים גדולים עוד יעסקו בזה בעתיד כדי לראות איך דור שלם מקבל הזדמנות לא טובה לצמוח בתוך אזור שהוא אזור מועד לתחושה של אי-ודאות וחוסר ביטחון.


הדרך הראשונה והחשובה לזקיפת קומתם של התושבים באה לידי ביטוי בשבת האחרונה. אני רוצה לומר לכם מרחשי לב הציבור, ובתחושה האישית שלי, שבשבת, בשעה 11:30 בבוקר הרגשתי שאני תושב גאה של מדינת ישראל, הרגשתי שמדינת ישראל, אותה מדינה בשמה ולמענה שירתנו בצה"ל, בשמה ולמענה נמצאנו כאן, בשמה ולמענה באו ההורים שלנו, יישבו ובנו את המקום הזה, אותה מדינה פתאום לקחה אותנו ואימצה אותנו אל חיקה ואמרה לנו אמירה מפורשת והיא שהיא שלחה את הצבא של כולנו להגן עליכם ולהחזיר את השקט אליכם. כל כלי התקשורת בעולם היום כמובן לא ששים להראות את התמונות הקשות ממה שהתרחש במשך שמונה שנים בעיר הזאת. יותר סימפטי ויותר טוב להראות גופות מתגוללות ברחובות עזה, קשיים הומניטריים. זה מצטלם טוב, זה גורף אהדה עולמית, אבל בל נשכח שגם אצלנו בשדרות, אפיק אוחיון, ילד בן שלוש, אם לא היו מונעים ממנו, הוא היה היום בן שבע, אם לא היו מונעים ממנו, הוא היה ילד שצומח כבן יחיד לאמו והיום היה גדל ומתפתח, אבל מנעו ממנו. פגיעת קסאם שמה קץ לחייו. שני ילדים מקרב הקהילה האתיופית ששיחקו להנאתם בפינת המשחקים והבינו שזה המקום לשעשוע, מצאו שם את מותם.


אלה דברים קשים, אבל לעם ישראל יש דרך אחרת להביע את כאבו. במדינת ישראל, כאשר ילד נרצח ונפגע על-ידי מרצחים מארגוני טרור, עוטפים את גופתו מתוך שמירה על כבוד המת. אצל היריבים או האויבים שלנו, משתמשים בזה כמסע הסברה. אני חייב לומר לכם, עם כל הכאב, שזה מסע הסברה שמצטלם טוב ולפחות מקנה לנו איזה שהן נקודות חולשה בהסברה העולמית.


אנחנו כאן ואני רוצה לומר לכם שתדעו ותאמרו לכולם שיושבת כאן אוכלוסייה חזקה, גאה, אוכלוסייה של אנשים שבמשך שמונה שנים שירתו את החברה הישראלית בכך שקיבלו על עצמם להיות החלק המוכה של החברה והחשוף לזעמם של ארגוני הטרור שלא פגעו בשדרות בגלל שהיה להם איזשהו סכסוך אישי עם אחד מתושביה אלא פגעו בשדרות כי היא חלק מהריבונות הישראלית. אנחנו עדים היום שהשטנה הזאת והפגיעה הזאת מתפשטת לאשדוד, מתפשטת לאופקים, מתפשטת לישובים שלא הוזכרו במפת התפוצה של פגיעות הקסאמים והגראדים, אבל היום הם מצטרפים, דבר שמוכיח שעם ישראל צריך להיות מאוחד בגדיעת ידו של כל ארגון טרור ובהשבת השקט לחבל ארץ זה.


אני חושב שהנוכחות שלכם כאן היא מסוג הדברים שמחזקים אותנו, מחזקים את ידינו, ואני מודה לכם על כך. אני רוצה שכל אחד ואחת מכם, כאשר אתם יוצאים מהעיר הזאת, יהיה שגריר של העיר הזאת כי להיות שגריר של העיר הזאת משמעות הדבר היא להיות שגריר של עם ישראל, להיות שגריר של העם היהודי שיושב כאן בציון, ולהיות חלק מהשלמות של המדינה שכולנו אוהבים.


ברוכים הבאים. אני מאחל לכם יום פורה של דיונים.

תודה לכבוד ראש העיר.


אני מציע שכדי להיכנס לעומק נשמע קודם סקירה של משרד החינוך ואחר כך חברי הכנסת ישאלו את שאלותיהם. נמצאת אתנו כאן ראש עיריית הרצליה, נציגים של משרדי הממשלה השונים ונציגי כוחות הביטחון.


במהלך השנים היו לנו הרבה מאוד ישיבות בהן דנו גם על המערך הפסיכולוגי כאן, גם על המתנ"ס, וכמובן גם ביקרנו כאן. זאת חובה בסיסית שלנו ככנסת ישראל להיות כאן אתכם היום וכפי שאמרתי בתחילת הדברים, זה המינימום שאנחנו יכולים לעשות ולתרום מצדנו את כל מה שאנחנו יכולים כדי להקל בתקופה הקשה הזאת כאשר צה"ל עושה את עבודתו, אבל יש אוכלוסייה שצריכה לקבל את מלוא החיזוק שלנו.

אני רק אומר שבזמן מלחמת לבנון השנייה אני לא הייתי במשרד החינוך אלא הייתי במה שקרוי המגזר השלישי, כאשר אז דיברו בשבח משרד החינוך שנערך כפי שצריך. אני צריכה לומר שלמרבה הצער ניתן לי עכשיו לבחון את ההיערכות. עמירה חיים, מנהלת המחוז, והמפקחים שאתה נערכו כבר במוצאי שבת ואז ידעתי שאנחנו יודעים איך לעבוד ואנחנו ערוכים למתן עזרה.


פתחנו שני מוקדים של פניות הציבור, האחד בירושלים, כאשר אתמול אחר הצהרים היו בו כבר חמש עמדות כי הפניות היו מרובות, למעלה מ-1,500 פניות, והמוקד השני פתוח במחוז הדרום כאשר גם לשם מגיעות מאות פניות של אזרחים, ילדים, מורים, רשויות מקומיות ועוד.


300 מורות חיילות הופנו מיד לאזורים הללו והן משובצות לעבודה עם ילדים ועם בני נוער שנמצאים במרחבים ממוגנים. אנחנו פועלים – ואני מקווה שזה ייעשה תוך יומיים-שלושה - לצייד אותן בערכות הפעלה כדי שניתן יהיה לתת להן גם חומרים לעבודה, כפי שהיה בעבר. בסך הכל המורות החיילים יעשו את עבודתן כפי שהן הודרכו.


המערכת המתוקשבת שהיא מערכת למידה מרחוק שמופעלת – ועמירה בוודאי תוכל להרחיב, אם תרצו לשמוע – והופעלה כבר יותר מפעם אחת בשנים האחרונות בעוטף עזה ושדרות, מתחילה לפעול בהדרגה כאשר בשלב הראשון היא מופעלת באזורים הללו ובהמשך תופעל גם באשקלון ואם נזדקק, אני מניחה שתופעל גם באשדוד.


יש לנו בעיה של פסיכולוגים. אני צריכה לומר שהבעיה היא לא רק כספית אלא הבעיה היא האיוש של המשרות הללו. אנחנו נערכים עכשיו לגיוס של פסיכולוגים לתקופה של שלושה חודשים וזאת במסגרת היערכות חירום. מדווחים לי שיש היענות והתעניינות, כך שאני מקווה שנוכל לאייש גם לא מעט עמדות חסרות של פסיכולוגים גם כאשר יש תקן.


מעבר לכך, יש היענות או הצעות של רשויות מקומיות שמציעות לנייד פסיכולוגים שלהן כעזרה. עיריית תל-אביב כבר באה בפנייה כזאת. היה איזה יום של ערפל, אם משרד הפנים מתיר זאת או לא מתיר, אבל הוא מתיר ואין בעיה, כך שפסיכולוגים יוכלו להתנייד לתקופות קצרות גם מרשויות במרכז הארץ.


הוצאתי אתמול מכתב למנהלי בתי הספר בארץ – וזה מתואם עם השלטון המקומי – בו ביקשתי שכל מנהל בית ספר יקלוט בבית ספרו ילדים שנמצאים אצל קרובי משפחה במקום וכבר הגיעו אלינו פניות. אנחנו עורכים רישום מסודר לגבי הילדים כדי שתהיה לנו גם בקרה ואכן בסך הכל כבר יש היענות כזאת. זה לא יזום על ידינו אלא מה שיזום על ידינו זה מתן סיוע לילדים שנמצאים במקומות אחרים. בכל מקרה, מחוז הדרום מרכז את כל המידע ומחוז הדרום מבחינתנו הוא החמ"ל החינוכי לכל הנושא הזה. מחוז המרכז שכרגע כולל רק ישוב אחד – ואני מקווה שכך זה יישאר – גם הוא יצטרף להיערכות.


ברשותך, אני חושבת שנשמע את עמירה שתתייחס.

אתמול פנו אלינו ילדים מהעיר שדרות – יש ילדים שאנחנו בקשר אתם במשך השנים – וטענו על כך שהם בחוסר תעסוקה בימים אלו וביקשו מאתנו עזרה. אני מבין את ההחלטה האסטרטגית לא לשלוח לבית ספר, אבל מה התשובה שניתן לילדים הללו שמבקשים מאתנו עזרה ואיך אנחנו עוזרים להם. אם תוכלי לציין גם מספרים ונתונים, כלומר, הרי יש לנו ישובים שהם בטווח של 7 קילומטרים, 20 קילומטרים ו-30 קילומטרים, והשאלה היא האם תוכלי לתת לנו תמונה לגבי ההיערכות בכל טווח וטווח וזאת כדי שתהיה לנו תמונה יותר כוללת של המצב כיום.

עמירה, גם תזכירי את הטלוויזיה החינוכית שנשמטה מרשימת העשייה.

אני אכנס לנושא בצורה מסודרת ואז אני גם אתן תשובות לשאלות. אנחנו נמצאים בעיר שדרות וצריך לברך את ראש העיר על כניסתו לתפקיד ועל כך שקיבל הרבה מחמאות מפיקוד העורף על תפקוד מעולה של ראש עיר בשעת חירום. יישר כוח. אנחנו לצדך ותודה רבה לך.


אנחנו ערוכים בנושא של חירום ושגרת חירום ונערכנו לכך במשך כל שמונה השנים האחרונות. נערכנו למספר תרחישים ואנחנו מקיימים באופן שוטף וקבוע במחוז צוותי עבודה, צוותי חירום. לימיני יושב המחמ"ד מאיר סבג ולשמאלי מפקחת המחוז, יהודית בלום, שהם שותפים כל הזמן עם כל צוותי המחוז. קיימנו פגישות של צפה פני העתיד, כדי לחשוב אפילו מה יקרה הלאה, כך שאנחנו ערוכים לשעת חירום ולשגרת חירום.


אנחנו פועלים בשגרת חירום כבר במשך שמונה שנים אבל היום אנחנו נמצאים בתוך מערך שהוא קצת שונה. לכל מצב מול פיקוד העורף הכנו תרחיש. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה ויש ארבעה מצבים מולם אנחנו פועלים. הפעילות היא בשני מישורים מרכזיים כאשר המישור האחד הוא המישור של החוסן הנפשי ואני אפתח בו ואתייחס אליו, מישור שהוא המישור המרכזי ביותר כי עליו בונים הכל ובלעדיו אי אפשר לעשות דבר. במישור של החוסן הנפשי, לדעתי מה שקרה הוא שתושבי שדרות ועוטף עזה נתנו חוסן נפשי לכל מדינת ישראל ואת זה צריך לומר וזה ברור לחלוטין, אבל השאלה מה קרה עם זה ואיך זה התרחש. אנחנו תמכנו בכל המעגלים. צריך להבין שגם אנחנו בעצמנו מוצאים את עצמנו תומכים במפקחים, המפקחים תומכים במנהלים, המנהלים תומכים במורים וכולי. אלה מעגלים שמגיעים עד התלמיד.


השירות הפסיכולוגי הייעוצי, כל התחנות הפסיכולוגיות של כל עוטף עזה – ותכף אני אתייחס לעוטף עזה המורחב כי אנחנו כבר ערוכים לו – במשך השנים האחרונות הכינו את צוותי החינוך להתמודדות במצבי חירום כאשר המבוגר האחראי בשטח נותן מענה גם במצב קשה, איך לאסוף את עצמי, איך לעשות את הפלא הזה שגם אם נופל קסאם אני אוסף את עצמי ועוזר. אנחנו נמצאים כאן ליד בית ספר שקמים בניהולה של חנה מויאל. לפני שבוע נפל קסאם ממש מאה מטרים מבית הספר וכשהתקשרתי אליה היא אמרה לי שהיו שם שתי מורות שהתמוטטו לרגע אבל הן ראו לידן ילדים כך שמיד אספו את עצמן, לבשו מדים ונכנסו לכיתה. זאת האמירה, איך ללבוש את המדים האלה, איך אני לובשת את המדים, איך המנהלים לובשים אותם. על כל זה עבדנו וכאן האנשים מהווים תמיכה ועל זה צריך לומר הרבה תודה.


בשעת חירום אנחנו מקיימים קשר אישי עם התלמידים. היום נפתחה שנת הלימודים, מבחינתי חזרנו מחופשה. המנהלים והמורים ברוב יישובי עוטף עזה נמצאים בבית הספר, כולל המנהלים של בתי הספר בשדרות וזה בתיאום עם ראש העיר, כך שבתי הספר מאוישים על ידי המנהלים והמורים. נכון, לא כל המורים, באנו לקראת מורים שלא יכלו ואנחנו בתיאום מלא עם הסתדרות המורים.


אנחנו יוצרים היום קשר אישי עם כל תלמיד ותלמידה. זה מעגל ראשון של שיחה של המחנך.


המעגל השני הוא המעגל של ילדים שמקרינים מצוקה וכאן היועצים ידברו אתם.


המעגל השלישי כולל את הפסיכולוגים שייכנסו ויבואו לבתי הילדים במידה שיהיה צורך בכך.


יש לנו היום מוקד עבודה מאוד מרכזי באשדוד. אירית שטרית זיכרונה לברכה שנהרגה היא מזכירה בבית הספר, שלושת ילדים לומדים בבית הספר, אנחנו מלווים את המשפחה ואנחנו נמצאים עם כל הצוותים בבית ואכן זה מאוד טראגי. אני אומרת רק שהמערך מוכן וברגע שקורה משהו, אנשים יודעים בשבתות ובחגים להגיע לבתים של הילדים וזה קרה גם כאן, כאשר היו מקרים, כאשר צוותי החירום שלנו יודעים לאן ללכת.


אני רוצה להתייחס ללמידה ולהפעלות הילדים. במהלך כל החופשות – חופשת הקיץ, חופשת חנוכה, חופשת סוכות – נתנו מענה, יחד עם אגף החינוך – יושבת כאן מרים שאשי שאתה עבדנו גם בעבר – ונתנו הצעות לפעילויות. הפעילויות היו דרך הרשות המקומית או דרך המתנ"ס. בחנוכה, על פי החלטה של משרד ראש-הממשלה - כי התקציב ניתן לקיץ על ידי משרד ראש-הממשלה ונשאר איזשהו עודף - השתמשנו בתקציב הזה יחד עם תקציב של משרד החינוך והצענו את הפעילויות. ניתנה רשימה של 1,450 תלמידים שרוצים פעילויות בקיץ ועבורם הכנו פעילויות. רצינו לתת יותר – נשארתי עם עודף תקציבי לנושא הזה – אבל ילדים הביעו רצון לצאת מהעיר, להתאוורר, לישון עד מאוחר ולא כולם רצו את הפעילות הזאת.


לגבי החזרה ללימודים. אותם ילדים שדיברת אתם שאמרו שאין להם מה לעשות, יתכן שזה כך. אנחנו בחופשת חנוכה, יכול להיות שהם לא השתלבו בפעילויות שהמתנ"ס ארגן, אבל השאלה מה קורה מהיום ואנחנו התכוננו ליום הזה ואת היום הזה הכנו בפריסה מאוד מאוד רחבה של למידה מרחוק. הרווחנו כאן עוד מהלך פדגוגי מאוד מאוד מרכזי שממילא אנחנו הולכים אליו של דרכי הוראה-למידה באמצעות המחשב.


לכל בית ספר יש אתר. אגב, יש לנו אתר מחוזי שאנחנו נשענים עליו וגם מחוזות אחרים נשענים על האתר. יש אתר כיתתי ומעבירים חומרים. המערכת הזאת פעילה בכל עוטף עזה, שדרות וארבעת הישובים והמועצות האזוריות כאשר כל ילד מקבל בין שתיים לשלוש משימות מתוקשבות לשבוע במהלך השנתיים האחרונות ובשנה האחרונה במיוחד. זאת מערכת חמה וחיה. הבוקר, כאשר המערכת מתחילה לפעול מול התלמידים עם חומרי למידה, זאת מערכת מוכרת לכל הילדים.


אנחנו בפעולה מאוד רחבה יחד עם משרד ראש-הממשלה חילקנו מחשבים לבתי הילדים, כך שלכל הילדים בשדרות ובעוטף עזה יש מחשבים בבתיהם. המחשבים חולקו לילדים מכיתה א' ועד כיתה י"ב. הבתים היחידים שאין להם היום מחשב בשדרות, זאת קבוצת ילדים קטנה שהילד הראשון במשפחה עלה השנה לכיתה א', אבל כבר אנחנו ערוכים למהלך של הכנסת מחשב למי שאין לו.

ידוע לי שחילקו מחשבים. את יודעת איזה אחוז מהילדים משתתפים באופן יומי בפעילות הזאת של למידה מרחוק?

מהבוקר הם חייבים במאה אחוזים. קודם כל, מדברים עם כולם אישית. המערכת מופעלת והם מקבלים התייחסות וציון.

זאת אומרת, ההנחה שלכם היא שרוב רובם של הילדים משתתפים בזה.

אני מתייחסת עכשיו לשבעה הקילומטרים ומיד אני אתייחס מעבר להם. בתוך שבעת הקילומטרים, מאה אחוזים משתתפים. זה חלק מההישגים הלימודיים אליהם הגענו ואני מאוד שמחה על כך וצריך לומר תודה גדולה לצוותים כאן כי זה לא מובן מאליו. הם לקחו את זה באופן אישי והבינו שלהגיע להישגים גבוהים זה גם חלק מהחוסן.

יש גם מאמץ של המחנכים.

מאמץ מאוד מאוד גדול. אלה מחנכים, אלה מפקחים, אלה מדריכים בתגבור מאוד מאוד רציני. הסטתי תקציבים ומדריכים לצורך העניין הזה.


חלק מההישגים שאנחנו נהנים מהם גם היום הם הישגים שקרו גם בעקבות הלמידה מרחוב. ילדים למדו בבית גם לפני כן.

ילד יושב בבית כל היום והוא לומד בלמידה מרחוק, אבל מה חוץ מזה העצה שלכם לילדים האלה.

לפני כן אני רוצה לומר שגם לגבי הבגרויות אנחנו נותנים כאן תמיכה והמערך של מדע וטכנולוגיה במטה – אתמול הייתה ישיבה בראשותה של שלומית עמיחי וכל היחידות היו שותפות – פתח אתרים מיוחדים ביחד עם המסירות הפדגוגית. היום יושבים מנחים ומסייעים לילדים בלמידה וירטואלית לשאלות ספציפיות לקראת ההכנה לבגרות כי יש לנו ב-12 בינואר בחינת בגרות ראשונה ואנחנו כבר מתחילים למצוא פתרונות לעניין הזה.


מה הילדים עושים מעבר לזה. הם לא יכולים לצאת החוצה ובטווח של 4.5 קילומטרים – ואתמול בלילה אלוף הפיקוד דיבר אתי אישית והדגיש את זה – הם לא יכולים לצאת גם לפעילויות מחוץ למקום. גם אם אני רוצה לארגן היום פעילות לילדי שדרות, אסור לי לעשות זאת כי אסור להוציא אותם החוצה ואסור לאסוף אותם.


הטלוויזיה החינוכית במאמץ מאוד מאוד גדול פתחה תוכניות מאוד טובות וגם התקשורת מדברת על כך. זה מה שיש עכשיו. צריך לשמור עכשיו על הילדים בצד הפיזי, בצד של הביטחון שלהם ואנחנו עושים מאמץ מקסימאלי כדי לתת מענה.


הקו הפתוח שהוצג על ידי שלומית עמיחי, רק אתמול היו אליו אלפיים פניות. אנשים רבים פונים וגם פונים מתנדבים רבים שרוצים לסייע וזה מאוד מאוד משמח. גם לזה יצרנו ערוץ מאוד מסודר עם השלטון המקומי כאשר המחוז מרכז את זה אבל אנחנו מעבירים את זה לרשויות המקומיות. יעל גרמן בטוב לבה ומקצועיותה כבר הציעה את עזרתה לבית ספר באשדוד ואנחנו נטפל בזה. הצעות כאלה יש לנו למכביר.

כשהגענו הבוקר ראינו את האוטובוסים שמוציאים את הילדים החוצה מהאזור לסוג של בילוי. את יכולה להרחיב על זה?

זאת יוזמה אישית של אנשי הגרעין התורני שיושבים כאן בתוך הישוב שבאופן אישי לקחו קבוצה של ילדים. קיבלנו אישור להכניס עד עשרים ילדים לאוטובוס והם יצאו אבל באופן כללי אין אישורים.

צריך לומר ש-85 אחוזי בגרות בשדרות זה לא דבר מובן מאליו. צריך לומר את זה ולברך על זה.

תודה רבה לצוותים, תודה לראש העיר ולכל הצוותים העירוניים.

כמה ילדים נמצאים בטווח של 4.5 הקילומטרים, 7 קילומטרים, 20 קילומטרים, 30 קילומטרים?

עד היום טיפלנו במעגל של 9,700 ילדים שהם במעגל הראשון של עד 7 קילומטרים. ברגע שאנחנו יורדים למעגל נוסף של 20 קילומטרים, אנחנו מגיעים ל-50 אלף תלמידים, כך שאנחנו עכשיו מטפלים במעגל מאוד מאוד ראשוני של 50 אלף. אתמול בלילה הרחבנו מעגל ל-30 קילומטרים כך שהגענו ל-150 אלף ילדים. אם אנחנו מרחיבים את המעגל – עם באר-שבע, המעגל עוד לא הורחב – למעגל חמישי, אנחנו מגיעים כבר לקרוב ל-200 אלף תלמידים. אנחנו מדברים היום על סדר גודל של 150 אלף תלמידים שנמצאים בבית. במקרה הזה הפתרון הוא לא פתרון כפי שקיים ל-10,000 ילדים בלמידה מרחוק אלא זה פתרון אחר לגמרי.


למעשה הרחבנו את הפעילות כאשר למשל באשקלון אנחנו יודעים שהיום חסרים מחשבים ב-305 בתי אב. יש לי מיפוי עד המשפחה האחרונה ואני יודעת לאן אני צריכה להביא מחשב. באשדוד המצב רחב יותר מכיוון שכל האוכלוסייה החרדית לא מעונינת להיכנס לתוך המהלך הזה ואני מבינה אותה. בנתיבות נכנסנו עם מחשב לכל בית וכך גם באופקים. מחשב בכל בית במסגרת שבעת הקילומטרים, זה סגור, אבל מעבר לזה אנחנו במהלך וכבר חצי שנה אנחנו מנסים להרחיב אותו.


כל הנושא של שפ"י, של למידה מרחוק, של צוותי חירום יישוביים, אנחנו שותפים בהם עם מפקח אישי שלנו בתוכם לחשיבה מול המתנדבים ומול המגזר השלישי. הכנו גם מסמך שהוגש לפיקוד העורף – הוא לא להצגה כאן – לגבי פינוי. אנחנו מסודרים ויודעים בדיוק לאן לפנות כל אחד. לא ניכנס לזה עכשיו אבל אנחנו ערוכים גם בנושא זה.

לגבי המעגל של 150 אלף ילדים, אתם נערכים עכשיו לסוג של למידה מרחוק והפעלה מרחוק?

כן. לגבי ה-150 אלף, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להפעיל את מערך הלמידה מרחוק, מערך שונה, כפי שפותח במלחמת המפרץ. משרד החינוך, בזמן מלחמת המפרץ הראשונה ואחר כך השנייה, כבר אז נתן הנחיה למנהלי בתי הספר – אז ניהלתי בית ספר ואני זוכרת מה עשינו – והכנו תיקי הפעלה שאמורים לעבור לבתי הילדים, מה שאנחנו עושים היום מול גני הילדים כי לילדים אלה אין מחשבים והם גם לא אמורים לדעת איך עובדים מול מחשב. יש לנו את 300 החיילות שפרושות עכשיו בשטח, ואנחנו בקשר עם הצבא דרך מינהל חברה ונוער, להעברת חומרים לבתי הילדים. במידה שתהיה למידה מתמשכת בבתים, אנחנו נעביר לילדים חומרים הביתה. מבחינתי נראה לי שזה התפקיד שלי כמנהלת מהלך מאוד חשוב עם הכנה של מפל מידע, העברה מהקודקוד למטה כך שכל אחד יודע למי הוא מעביר. אם אני אתמול בשעה 1:00 בלילה הייתי צריכה למסור מסר אחרי שיחה עם אלוף הפיקוד, קיימתי שיחת טלפון אחת וכל אחד ידע למי הוא מתקשר.

לגבי כל ה-2,000 פניות לטלפון החירום, אתם בודקים שבאמת הילדים או המורים או ההורים שפונים מקבלים את הסיוע?

מאיר ישב אתמול עד 8:30 בלילה במוקד ויהודית הייתה כבר ב-7:00 בבוקר. עשרה אנשים יושבים בחדר המוקד ורושמים את מספרי הטלפון ומוודאים. רשמתי לעצמי מה השאלות שחוזרות על עצמן כדי לוודא שכולם ידעו את התשובות להן.

מה השאלות?

אנחנו גם בסינכרון מלא מול הקו הפתוח בירושלים. כמובן השאלות הן לגבי האם מתקיימים לימודים ואיפה, וכאן אין בעיה כי יש לנו פריסה מסודרת ומדויקת של ישובים. קיבלנו טלפון מקריית ים כי אנשים בחרדה. זה אומר שכל המדינה מרגישה שקורה לה משהו. מורים שאלו מה לעשות. מורה שגרה בנתיבות ועובדת בבאר-שבע פוחדת לנסוע ושואלת מה לעשות. אנחנו לא רוצים לשבש את הלימודים בבאר-שבע ולכן ביקשנו ממנה להגיע. במידה שיש שלה בעיה עם הילדים שלה, מצאנו לה ממלא מקום. בעניין הזה לא נכנסנו לקטנוניות מול המורים.


הגיעו שאלות רבות לגבי בחינות הבגרות. אתמול בישיבת ההנהלה המינהל הפדגוגי הציג את התרחישים ויש ארבעה תרחישים אפשריים של מה יקרה עם בחינות הבגרות. אנחנו ערוכים מול בתי הספר וניתן מענה פרטני. הודענו להורים שהילדים לא ייפגעו. יש אלינו פניות רבות של מתנדבים ורשויות מקומיות שמבקשות לסייע ואנחנו יודעים איך לנתב אותם. בנוסף לכך יש בקשות להוציא את הילדים.

תודה. אני רוצה לחזק את ידייך. בכל זאת אני אשאל אותך האם לא חסר לך שום דבר והאם יש לך את כל הכלים.

היא אמרה שיש לה עודף תקציבי.

לא, הסכום הוא רק 100 אלף שקלים.


אתמול בערב נפגשנו אצל מתן וילנאי עם רשות החירום הלאומית שהזמינה למפגש הזה את המגזר השלישי. המגזר השלישי שאל מה אנחנו רוצים. משרד החינוך הכין מסמך מאוד מסודר בעניין הזה ויש לנו שלושה כיוונים כאשר כיוון אחד הוא נושא המחשבים. הגענו עם מיפוי מסודר לפיו אנחנו רוצים מחשבים בבתי הילדים כדי שנוכל להפעיל בצורה מיטבית ורחבה את הקשר אתם.

אמרת שאתם בפריסה כמעט מלאה.

לא. באשקלון, לא.

אמרת שבאשקלון חסרים 300 מחשבים.

305 בתי אב ממופים עכשיו בנושא המחשבים. באשדוד אנחנו מדברים על מאות. בנתיבות חסר ובאופקים חסר.

אני מכיר את הפריסה הארצית של המחשוב. כמעט 50 אחוזים מהילדים במדינת ישראל לא מחוברים לאינטרנט. המצב במחוז שלך שונה לגמרי.

אנחנו הולכים למהלך מאוד רציני עם המשרד לפיתוח הנגב.

אני מודה לראש העיר שעוזב את הישיבה. אנחנו נשמור על קשר.

יש שלושה תחומים מרכזיים שאנחנו כן צריכים בהם סיוע תקציבי. הנושא הראשון הוא מחשבים לבתי הילדים כאשר באופקים המצב לא טוב ובנתיבות יש מקום לשיפור. בקריית גת אנחנו עם פחות מ-50 אחוזים. יש מה לעשות במעגל המורחב.

אפרופו מחשבים. יש גם חבילת אינטרנט?

כן.

זה כלול?

כן. המשרד תקציב עכשיו גם חבילת אינטרנט לילדים וגם כניסה לאתרים שבעבר היה צריך לשלם עבורם.


הנושא השני הוא הנושא שמינהל חברה ונוער מרכז וזה כל הנושא של שעות הפנאי. הערכות שפותחו וניתנו לצפון, שניקנו בסיוע המגזר השלישי, הן ערכות מאוד מאוד רחבות ורציניות שירדו למקלטים ולפינות. זאת בדיוק השאלה ששאלת, כאשר ערכה כזאת נכנסת לתוך מקלט ולתוך בית ולילדים יש מה לעשות, אבל אין לנו תקציב לערכות האלה. אנחנו יודעים איך לעשות את זה ומינהל חברה ונוער מאוד מתורגל בנושא. המנכ"לית נתנה אתמול ליוסי לוי, ראש המינהל, הנחיה בעניין הזה אבל בנושא הזה חסרים תקציבים.


הנושא השלישי הוא שפ"י. גם שם אנחנו צריכים להפעיל תוכניות מיוחדות, פסיכולוגים שבאים עם תוכניות שפותחו, דבר שהוא מאוד מאוד יקר.

יש לך הערכה תקציבית?

כן. יש לי מסמך מסודר שאם אתם רוצים, אני יכולה להעביר אותו. המסמך נחתם אתמול בלילה והמנכ"לית אישרה אותו. רצינו מעט להרחיב אותו כי ראינו שהנושא של בחינות הבגרות הופך להיות יותר בעייתי עם התקציבים שיש לנו. ככל שהמצב מחמיר, אני צריכה יותר תגבור שחסר לנו.


צריך לציין שאנחנו מול 21 בתי ספר עם מיגון מלא בכל עוטף עזה.

אנחנו עוקבים אחרי זה.

אני רוצה להדגיש לחברי הוועדה וליושבים כאן ולומר שאנחנו הולכים בצעדים מדודים ואיטיים. עמירה מדברת עכשיו על החסרים שאנחנו יודעים עליהם עכשיו וזה בהנחה ובתקווה שהזמן הוא קצר. אם ידובר בזמן ארוך, הסיפור הופך להיות שונה לחלוטין. צודקת חברת הכנסת תירוש שאומרת שהכנת החומרים גם היא מחייבת, ואני מניחה שהטלוויזיה החינוכית תפעל בצורה אחרת. כלומר, כל ההיקפים יהיו שונים לגמרי. מינהל חברה ונוער יצטרך כפי הנראה לנייד ילדים, להוציא אותם להפוגות דבר שמחייב הסעות וקליטה. חברת המתנ"סים שנמצאת אתנו במטה שלנו גם היא תצטרך להצטרף. אני מדברת על תקופה קצרה.


אני רוצה לומר שסיכמנו עם אגף התקציבים, שיוני שיושב כאן יקבל היום את הרשימה הצנועה שנכונה להיום. לגבי ההמשך, אנחנו יושבים כל יום ורואים מה קורה ונביא את הצרכים בצורה אחראית. ברור שנושא המחשוב הוא מיידי, ברור שערכות הלמידה הן דבר מיידי, ברור שלפסיכולוגים זקוקים באופן מיידי ויש צורך בתגבור לימודי לילדים שיזדקקו ואפילו ברמת שיעורים פרטיים. אלה הם צרכים מיידיים שכבר עכשיו נדע להראות במה מדובר.

אני רוצה לומר משהו לגבי היום שאחרי. כולנו עוסקים ביום הזה אבל יש יום אחרי. אתמול היה לילה קשה ביותר שנגמר רק אחרי ירי תותחים. כאמור, יש יום שאחרי. האזור הזה הוא אזור פגוע וצריך להחזיר לאזור הזה את מה שהיה לו ומה שהיה לו היה לפני שמונה שנים וזה היה בצורה יוצאת מן הכלל. שדרות היא עיר שידעה ימים יפים. לא אזכיר כאן את חבר הכנסת עמיר פרץ שלא נמצא כאן שבהיותו ראש עיריית שדרות הביא את העיר הזאת להיות אחת הערים המשגשגות בדרום. באזור יש פוטנציאל נהדר. יושב כאן מנכ"ל המכללה שיוכל להתייחס לדברים.


האזור הזה דורש שיקום. כל עוד תנאי השירות בהרצליה ובשדרות יהיו אותם תנאי שירות, רמת החינוך באזור הזה תהיה נחותה מול רמת החינוך במרכז הארץ והדברים צריכים להיות ברורים לגמרי.


ראיתי את הרפורמה והייתה לי ביקורת עליה, אותה אמרתי לשרת החינוך שאני מאוד מעריך ובידידות אתה. רבותיי, האזור הזה – ולא רק האזור הזה אלא הפריפריה במדינת ישראל – צריך דיפרנציאציה בתנאי השירות. אם לא יגיעו לכאן מורים מנוסים, רמת החינוך כאן תמיד תהיה מפגרת אחרי רמת החינוך במרכז הארץ. הדברים האלה לא לרגע זה כי כרגע יש לנו בעיה עם תוכנות, עם מקלטים, עם מסכים, עם הוראה מרחוק, עם הוראה מקרוב, עם הגדלה מ-10,000 ל-40 אלף ילדים. מה שאני אומר עכשיו הוא בגדר אמירה לעיסוק בנושא של חינוך בפריפריה.


כוח ההוראה הוא הכוח שקובע והוא צוואר הבקבוק שיקבע איזה חינוך יהיה כאן.


בסקרים שעשינו לגבי אכלוס באזור, סדר עדיפות, לפני איכות דיור, לפני רמת תעסוקה, מופיע החינוך. ברגע שאתה נותן לאזור חינוך, כל שאר הדברים מתגמדים. אנשים יכולים לנסוע שעה-שעה וחצי למקום עבודה אבל הם לא מוכנים לוותר על החינוך הטוב ביותר לילדים שלהם ואנחנו רואים את זה כאן.


אני אומר את הדברים כאמירה ליום שאחרי. כולנו עוסקים כרגע במציאות בה אנחנו נתונים עתה, אבל צריך לראות מה יקרה אחרי. כאמור, נושא כוח ההוראה הוא צוואר הבקבוק. ברגע שהמורים הלא מנוסים נמצאים כאן, לא יעזרו התוכנות והתוכניות הטובות ביותר והתוצאות מיד נראות. תוצאה של 85 אחוזי בגרות היא מאוד מאוד מרשימה, אבל כמי שעומד בראש המועצה להשכלה גבוהה באזור, אנחנו יודעים שיש בגרות ויש בגרות.

בגרות איכותית.

יש בגרות ויש בגרות. אני לא אומר את זה לגבי שדרות כי שדרות היא דוגמה טובה. זה ש-85 אחוזים הוציאו בגרות, צריך לדעת גם כמה אנשים בדרך לא הגיעו לבגרות ויש כאן שני פרמטרים שכדאי גם אותם לזכור.

ראשי הערים התגייסו עוד לפני שהתחילה ההתארגנות. כבר במוצאי שבת ראשי הערים פרסמו את המוקדים וכרגע אנחנו נמצאים בעודף היצע על ביקוש כי תושבי הדרום לא רצים למרכז ולצפון. לנו יש כרגע עשרות משפחות שמבקשות לארח וכמה משפחות בודדות שרצו להגיע אבל חלקן בסופו של דבר נשארו בדרום ומיעוטן הגיעו. עם זאת, אנחנו ערוכים לקלוט גם משפחות וגם תלמידים.


יש לי בעיה עם חוסר בהירות. מצד אחד פיקוד העורף או הממשלה – אני לא יכולה לקבוע מי מהם קבע את המדיניות - אומר לא להוציא משפחות ולא להוציא ילדים ליותר מיום אחד. דרך אגב, אנחנו ערוכים לארח גם למספר ימים וגם ללמעלה משבוע.

יש מישהו שיכול להתייחס לזה?

אני לא מכירה הנחיה כזאת.

אני מוכרח לומר שזה נשמע לי מפתיע.

אני לא מכיר הנחיה כזאת.

ההנחיות בנושא הלימודים אומרות שאין לימודים. לא מדובר ביציאת משפחות. אנחנו לא מנחים אף משפחה אם להישאר או לצאת.

להוציא קבוצה של ילדים שתשהה חמישה ימים בהרצליה.

אנחנו אפילו לא מתייחסים לזה.

גם אני לא שמעתי הנחיה כזאת וזה נשמע מאוד מפתיע.

אני מאוד מאוד שמחה לשמוע כי לנו הייתה בעיה כאשר אמרו לנו שאי אפשר לשלוח את הילדים ליום אחד.

אם כן, אנחנו בהחלט ערוכים לארח גם תלמידים, גם בתי ספר שלמים. לדאבוני בתי הספר שלנו במרכז דלילים ואנחנו יכולים לצופף אותם גם אם יהיו מעבר ל-40 תלמידים למשך יום או יומיים. מכל מקום, אנחנו בהחלט ערוכים. ערוכים גם לקבל משפחות שלמות ורק מחכים ומקווים שזה יסתיים במהרה.


יעקב אגמון יכול לספר לכם שיש לנו מספר מרכזים וכי פרסמנו היום מודעה עם מספרי טלפון, כך שהדברים מאוד מאורגנים.

אני אשלים את הדברים בנוגע להיערכות. קיימנו מספר בירורים שקשורים לאירוח ברשויות. בזמנו הייתה הנחיה שאסרה על פעילות כלשהי בתחומי הרשות ואכן משרד הפנים אתמול שחרר את האיסור הזה והבטיח לרשויות איתנות לעשות כל פעולה בתחום.

לא אישרו לנו להוציא כספים בגין האירוח. דרך אגב, קיבלנו החלטה ואמרנו שיחייבו אותנו אישית, אבל הם הבינו שזה לא רעיון טוב והם ביטלו את ההוראה.

אנחנו שמחים שהם הבינו שזו הוראה בלתי מתקבלת על הדעת.


ראיתי פתק של המנכ"לית שגם היא טיפלה מול משרד הפנים בנושא של תגבור פסיכולוגים ויועצים כך שאפשר יהיה לשלוח ולתגבר באופן מסודר. אנחנו נודיע את זה לרשויות ואנחנו עושים זאת ברצון. יש לנו מוקד והדברים האלה פורסמו. יש יותר ערים שרוצות לארח מאשר הדרום רוצה להגיע.


עוד במלחמה הקודמת הקמנו מרכז חוסן שיתחיל לפעול. נמצא כאן פרופסור נתי לאור שגם ביקש את רשות הדיבור והוא יוכל להתייחס לכך.

אני חושב שהדבר החכם ביותר לעשות היה לפתוח את הישיבה הזאת בשליחת תנחומים למשפחות שלושת ההרוגים שנהרגו אתמול - החייל מדלית אל כרמל, הגברת מאשדוד והפועל מערוער – ולאחל החלמה לכל 36 הפצועים שנמצאים בבתי החולים. מיותר לומר שכולנו מחזקים את ידיהם של העוסקים במלאכה, מראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ"ל, ועד אחרון החיילים.


להבדיל מיעל גרמן, אני שמח מאוד שיש היצע שגובר על הביקוש. אני חושב שזאת גם הזדמנות לחזק את תושבי האזור שבחרו והחליטו החלטה אמיצה מאוד. העמידה של העורף בעניין הזה, יש לה חשיבות גדולה מאוד ביכולת של אלה שנלחמים בפנים כדי שיוכלו להמשיך את הלוחמה. נקווה שהמנכ"לית צודקת וכי המצב הזה יהיה קצר ומהר מאוד נמצא פתרון שיפסיק את שפיכות הדמים בשני הצדדים. זה לא דבר טוב שנהרגים ילדים, נשים ואנשים חפים מפשע בשני הצדדים. אני מקווה שמהר מאוד יגיעו למצב שהתוכניות של עמירה לא תתרחבנה.

אני מצטרף לתנחומים למשפחות השכולות ומאחל החלמה מהירה לכל הפצועים. כמובן אני מחזק את ידי החיילים ומאחל להם לחזור בשלום הביתה.


כאשר התחלנו את הדיונים בזמן מלחמת לבנון השנייה, שמענו הרבה מאוד דברים. שמענו על ההיערכות אבל בסופו של דבר הדברים התחילו לקרוס והתחילו לאבד שליטה בתוך המערכת. אני מאוד מקווה שמערכת החינוך נערכה לכל אותם התרחישים שיכולים להתרחש מבחינת הזמן, מבחינת המקומות שיכולים להיות תחת הפצצות, ואותם ילדים שלא ילכו ללימודים, אני מקווה מאוד שמערכת החינוך מבינה שלא יכול להיות מצב שיהיה ילד בישראל שעקב המצב ייפגע בהשכלתו ובלימודיו, כך שבסופו של דבר צריך למצוא דרך להשלים ולדאוג שאותם ילדים ילמדו בזמן שהם נמצאים בבית. אני מקווה מאוד שהאוצר ייתן לזה את כל הכלים כי כרגע, כמו ששמעתי, מבחינת ההיערכות הכלכלית אתם נמצאים במצב טוב אבל יכול להיות שהדברים יגלשו למצבים יותר גרועים ותצטרכו עוד כלים לכך. אני מקווה מאוד שהאוצר לא יאמר שהוא שמע שהכל היה בסדר וישאל מהיכן הכסף בא ולמה יש דרישות נוספות.


אני רוצה להתייחס להשכלה הגבוהה. יש לנו כאן מוסדות שכנראה יהיו סגורים עקב המצב. באשקלון יש מוסדות כאלה וגם באשדוד. צריך לחשוב גם על החיילים שיגויסו לשירות מילואים במידה שיהיה צורך. גם כאן אני מקווה שיהיה מסר משרת החינוך ותגיע הוראה למועצה להשכלה גבוהה להיות מוכנה לכל אותם תרחישים שיכולים לקרות במערכת ההשכלה הגבוהה.


שמעתי ששרת החינוך יצאה בהודעה ואמרה שהיא מבקשת מכל המורים לדבר על המצב שקיים כאן ורציתי לשאול האם זה קורה גם במגזר הערבי. אני חושב שמה שקורה עד עכשיו זה כשלון מוחלט של מערכת החינוך בטיפול במגזר. במקום לשבת בבית ספר ולדבר על הנושאים, אני רואה אותם זורקים אבנים, מפגינים ומזדהים עם האויב.

המגזר הערבי נמצא עכשיו בחופשה.

פתאום התברר להם שיש לנו בעיות בדרום? לא יכול להיות שקורה מצב כזה. בגלל שהם בחופשה הם יכולים לצאת ולהפגין כנגד מדינת ישראל ולהזדהות עם האויב?


אני מקווה ששרת החינוך תדאג לכך שכל ילד וכל מורה במדינת ישראל ילמד מה קורה כאן במדינה. לא יכול להיות שאנחנו מצפים שברשות ישנו את מערכת החינוך, אבל זה מה שקורה במדינת ישראל. לא יכול להיות שסטודנטים מפגינים במוסדות להשכלה גבוהה ומזדהים עם האויב וקוראים מוות ליהודים. לא יכול להיות שקורה דבר כזה. אולם מורים שמלמדים אותם את הדברים האלה מקבלים משכורת ממדינת ישראל ולא מהרשות.


אני מבקש מכם להתחיל לטפל בזה כי לא יכול להיות שדברים כאלה קורים אצלנו במדינה.

חבר הכנסת מילר, בכל ההערכה והידידות, אני מציע שנתרכז בנושא לשמו באנו לכאן. אני בטוח שהוויכוח הזה ייעשה בהמשך. האנשים שיושבים כאן, אין להם שום קשר עם מערכת ההשכלה הגבוהה ואין להם כל סמכות. אני מדבר על מי שאחראי על ההשכלה הגבוהה מטעם משרד החינוך, על המועצה להשכלה גבוהה. מה שקורה בעוטף עזה בנושא ההשכלה הגבוהה, מה שקורה לסטודנטים – וטיפלנו בזה הרבה מאוד וגם חוקקנו בנושא – שנקראים עכשיו למילואים, זה כן נושא שאנחנו חייבים לטפל בו. אני מציע שאת יתר השאלות נעביר למערכת הבחירות ולא נזנח את התפקיד לשמו באנו לכאן היום.

מערכת הבחירות הוקפאה.

היא לא הוקפאה. הדמוקרטיה הישראלית עדיין לא הוקפאה.

אנחנו עושים פעולות רבות בתוך בתי הספר, כולל עכשיו ברהט.

זה לא נאמר כלפיך אלא כלפי שר התרבות.

מערכת החינוך חרדה לדמותה של הדמוקרטיה במדינת ישראל ואנחנו לא מתעלמים מזה.

עם כל הכבוד, נאמרו כאן דברים שאי אפשר לעבור עליהם ללא תגובה.

אפשר.

אני מאוד מבקש לחסום את הדברים ולא להפוך את הישיבה למערכת בחירות.

את זה אמרתי. קיבלתי את בקשתך לפני שהבעת אותה.

אני מנהל מרכז חוסן על שם כהן אריס, עובד בשיתוף הדוק עם מרכז השלטון המקומי ולאחרונה גם עם רשות החירום הלאומית. מאז מלחמת לבנון השנייה יישמנו ארבעה מרכזי חוסן בצפון שמאגמים חינוך, רווחה ובריאות, כולל בריאות נפש. בבתי הספר יישמנו תוכנית מיוחדת בה מועבר חומר דרך המורה, חומר דידקטי לכיתות, בהדרכה של היועצות. בתוכנית הזאת היום בצפון ובדרום מעורבים 16,500 תלמידים והדגמנו שבתוך מספר חודשים ניתן להקטין את היקף הטראומה מ-35 אחוזים ל-8 אחוזים בהתערבות של מורים בכיתות.


בדרום, באשקלון, במרכז החוסן שם, למעשה 50 אחוזים של בתי הספר היסודיים באשקלון, חלה בהם ההתערבות הזאת. אנחנו מתכננים עתה הרחבה של התוכנית לכל בתי הספר באשקלון. גם בשער הנגב מועברת התוכנית הזאת ואני מקווה שהיא תורחב שם גם לגני הילדים.


בנוסף לכך הוספנו כאן בשדרות תוכנית בתוך המרפאה הראשונית בשיתוף עם "מכבי". במשך השנה וחצי האחרונה יושמה תוכנית דרך האחיות והרופאים הראשוניים להתמודדות בטראומה, דרך המרפאה הראשונית, כאשר ראינו כ-200 עד 300 ילדים.


בימים האחרונים, ממש בשבועות האחרונים, סיכמנו עם חנה שדמי במשרד החינוך ועם יוכי סימנטוב שתוקם ועדה משותפת של הגורמים העוסקים אצלנו בנושא הזה ושל משרד החינוך וזאת כדי לראות איך התוכנית הזאת משתלבת עם כישורי חיים מצד אחד ומצד שני ממש עתה העלינו רעיון לגבי התוכנית הזאת, שזה חומר דידקטי שיכולים להעביר אותו גם דרך האינטרנט במידה שהלימודים יושבתו בהיקף רחב. נוכל להעביר את החומר גם בצורה אלקטרונית לבתי הילדים ולעשות זאת בהנחיית המורות.

אני חייבת לומר שיש לי אי-נוחות מסוימת מהישיבה כאן היום. מצד אחד זה מאוד חשוב – וגם שמענו מראש העיר – לבוא לכאן ולהזדהות, ומהבחינה הזאת, ורק מהבחינה הזאת, אולי טוב שבאנו, אבל מצד שני יש לי אי נוחות כלפי משרד החינוך. אני חושבת שיש בעיות רבות ואנחנו לוקחים מזמנם היקר של העובדים ואני אומרת זאת באי נוחות רבה. הלוואי שהישיבה כאן תתקצר. לא איכפת לי שאנחנו נישאר אבל שהם ישוחררו לתפקידים שלהם.


אני חייבת לומר שאני שוב מרגישה שהמשרד מתפקד בצורה יוצאת מן הכלל מקצועית וטובה, בעיקר במחוז הדרום עם עמירה והצוות שלה, בשיתוף עם מנהלי מחלקות החינוך ברשויות. מרים שאשי עושה עבודה נהדרת. אגב, הם מועמדים לפרס החינוך ואני מאוד מקווה שזה לא בגלל רחמים אלא בגלל שבאמת זה מגיע למקום הזה. כמובן צריך לציין את מטה המשרד בירושלים שעושה עבודה יוצאת מן הכלל וחולש על כל המקומות. אני חושבת שאם אנחנו כבר כאן, אם כבר התכנסנו כאן, תאמרו לנו אם יש משהו שאתם חושבים שאנחנו יכולים לתרום לכם או משהו שאולי אנחנו יכולים לסייע בו.


אני זורקת לחלל שאלה כי אני לא יודעת למי להפנות אותה. במקרה שאני מנסה לסייע כאן למשפחה לצאת לסוף שבוע, אין בידה כסף לשלם להתאחדות המלונות שעושה מעשה יפה מאוד אבל רוצה מינימום סמלי שאפילו אותו אין לאותה משפחה. אמרנו שאולי המשפחות יתארחו בבתים, אבל נשאלתי איך הם ייסעו מכאן.

אנחנו נסדיר את ההסעה למשפחות שזקוקות לכך. אנחנו מעמידים אוטובוסים ומכוניות. אם יש משפחות שלא יכולות לממן את הנסיעה, אין כל בעיה ואנחנו נסדיר את הכל.

כל הסימנים שקיבלנו מהאזור אומרים שהם רוצים לראות אותנו כאן אתם בשעה זאת וזאת חובתנו.

אני רוצה לברך על היוזמה של ועדת החינוך של הכנסת להגיע לכאן. אני רוצה לברך – ובעיקר רק לברך, כי אני חושב שאם יש ביקורת כזו או אחרת, נמצא את הזמן ואת המקום לדון, ללבן ולברר – את תושבי שדרות על העמידה האיתנה הרצופה. העמידה שלהם נוסכת גם בנו רוח נוספת של חוזק. אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון ובמיוחד אני רוצה לברך את חיילי צבא הגנה לישראל שהקדוש ברוך הוא ישמור צאתם ובואם, שישמור את כל החיילים שעושים את השליחות של כל העם. אומרים שכאשר התותחים רועמים, המוזות שותקות, אבל אני רואה שהמוזות של ועדת החינוך לא שותקות אלא פועלות. תודה אדוני היושב-ראש על היוזמה המבורכת. תבורכו.

פתחנו את הישיבה בחיזוק התושבים וצה"ל.

אני שמח על הכינוס שמתקיים דווקא כאן. אני מצטרף לדברי משרד החינוך ואומר שהמורים שלהם, שלנו, עושים את כל העבודה המקסימלית בדרך הטובה ביותר ורואים זאת כשליחות. אכן, יחד עם המשרד הם באמת עושים עבודה מאוד מאוד מכובדת ומאוד אחראית.


אני רוצה לציין לגבי המורים את אחת הבעיות הגדולות. הם במצב שלפעמים הם במתח נוראי כי הם צריכים גם לטפל בבית הפרטי שלהם ואחר כך לבוא לבית הספר ולטפל בילדים, דבר שגורם למתח נפשי לא פשוט.


הסתדרות המורים ראתה חשיבות בעניין הזה להתערב ולכן פתחה מוקד שנותן שירות למורים האלה ומטפל בנושאים של בעיות נפשיות, פסיכולוגיות וכיוצא בזה. כל מורה שנזקק לעניין, מטלפן למוקד. לא הרבה עושים זאת, אבל מי שעושה, מקבל את מלוא השירות. לא פשוט לפנות, במיוחד בדברים האלה כי אף אחד לא יודע בדיוק באיזו נקודה הוא נמצא כדי לפנות והאם זה יעזור לו או אולי מדובר בבזבוז זמן. זאת בעיה לא פשוטה אבל המורים בוודאי עושים את מלוא העבודה במסירות נפש רבה.


הסתדרות המורים דואגת למשפחות של כל המורים ודואגת להוציא אותן החוצה לשישי-שבת ואני מקווה שהתקופה הקשה הזאת שאנחנו עוברים, במהרה בימינו נשמע שקט ויבוא השלום לעם ישראל.

אני נציג ההורים. אני משמש כיושב-ראש הנהגת ההורים העירונית בבאר-שבע ומכהן כסגן של אתי בנימין מההנהגה הארצית.


אני רוצה להעלות שני נושאים כאשר הנושא הראשון הוא אבטחת מוסדות החינוך. עדיין יש אי-בהירות בנושא כאשר חלק אומרים שהלימודים יתקיימו וחלק אומרים שהלימודים לא יתקיימו. אני לא צריך לומר לוועדה הנכבדת הזאת מה זה בימים רגילים מוסד חינוכי מבחינת ארגוני הטרור ועל אחת כמה וכמה בימי מלחמה. אני מבקש שהוועדה תצא בהצהרה מאוד פשוטה ותאמר שאבטחת מוסדות החינוך מתקיימת כרגיל וכי יימצאו לזה מקורות תקציביים.

אני מוכן לומר את הדברים אבל אני מעדיף שהממשלה תצא בהצהרה הזאת.

שמענו את ראש-הממשלה, לאחר מכן שמענו את שר האוצר ואחר כך שמענו שוב את ראש-הממשלה ושוב את שר האוצר ואת השר לביטחון פנים. בפועל הילדים לא משחק. צריכה להיות אבטחה. אם במדינת ישראל צריכים לאבטח בית קפה, על אחת כמה וכמה צריך לאבטח מוסד חינוכי. לא יעלה על הדעת שמישהו ינסה עכשיו להוריד אבטחה ממוסדות החינוך, דבר שהוא מעבר לקווים אדומים.


אני תושב העיר באר-שבע ואנחנו במעגל החמישי ועדיין לא ערוכים למצב. למרות שכל הפעולות נעשות, עדיין יש מחסור של צופרים, ערכות הפעלה, מערכות קריזה וזאת כדי שנוכל לעמוד איתנים והיום אנחנו לומדים ונמשיך ללמוד. נשמח מאוד אם נוכל לקבל כאן איזשהו מסר חד וברור שהדברים האלה לא נכנסים להליכים בירוקרטיים אלא מקבלים פתרון מיידי.

דנו בנושא האבטחה וקיבלנו הבטחות, אבל יש הבדל בין הבטחות לאבטחה וכנראה נצטרך לעשות הבחנה.


יוני, אתה יודע משהו בנושא?

לא. זה לא שייך לצוות שלי ולא התכוננתי לנושא.

אתה יודע שגם שירותי מגן דוד אדום לבתי הספר מפסיקים להינתן ב-1 בינואר?

זה בידי השר לביטחון פנים.

במערך של הלחצים הפנימיים והעברה ממשרד למשרד, בסוף הילדים יהיו הקורבן.

משרד האוצר היה רוצה שיעבירו את התקציבים.

השאלה אם יש לזה תקציב ייעודי.

זה תקציב צבוע.

זה תקציב צבוע במשרד לביטחון פנים.

ההצעה שלנו כהורים, שבאה מתוך אחריות, היא שבכל מוסד חינוכי שלא תהיה אבטחה, לא יתקיימו הלימודים. אז יכול להיות שאנחנו פותרים בעיות תקציביות אחרות של הסעות, מערכות קריזה, צופרים וכולי. לאור התוצאות של שדרות, אולי גם אנחנו נרצה להיות מתוקשבים כי האחוזים כאן הם גבוהים מאוד, ואם ישקיעו בבאר-שבע כמו שמשקיעים בשדרות, אולי נזכה למשהו.

האם אפשר לקבל התייחסות לגבי ילדי החינוך המיוחד? כיצד נערכתם והאם אתם נערכים לסייע להם? אני מניחה שלמידה מרחוק לא מתאימה לכולם.

החינוך המיוחד, אלה המוסדות שאנחנו פותחים ראשונים ובדרך כלל לא סוגרים אותם. ביקשנו מפיקוד העורף שברגע שיש איזושהי הקלה קטנה, להודיע לנו ואז נפתח את המוסדות האלה ראשונים. אנחנו לא יכולים לפתוח היכן שלא מרשים לנו לפתוח.

בכל האזור לא מתקיים החינוך המיוחד או רק במעגל הראשון?

ילדים שלמשל נוסעים מאשדוד לראשון לציון.

אני לא מדבר על אלה שמוסעים אל מחוץ לאזור אלא ילדי החינוך המיוחד באשקלון ובאשדוד.

באשקלון בתי הספר של החינוך המיוחד נסגרו היום ועל פי ההנחיה הם לא פועלים.

איך מתגברים את ההורים של ילדי החינוך המיוחד בתקופה הזאת?

שם הכנסנו את המורות החיילות, המדריכים שלנו שמגיעים עד לבתי האנשים, אבל זאת מצוקה אמיתית. אתמול בישיבה של רח"ל, הבקשה הייתה ששירותי הרווחה עם העובדים הסוציאליים וכל המתנדבים הרבים שנמצאים ייכנסו לבתים של ילדי החינוך המיוחד - והם ממופים ויודעים בדיוק מי הם – כדי לסייע. בעיקר מדובר בילדים הנכים. זאת מצוקה אמיתית.

אם מדובר על עוד יום-יומיים, זה דבר אחד, אבל אם באמת אנחנו נכנסים לשבוע הבא ובתי הספר לחינוך מיוחד לא פועלים, אנחנו חייבים להפעיל מערך של מתנדבים הרבה יותר רחב מזה המדובר.

הכיוון הוא להפעיל מחר את בתי הספר.

נסכם שאם זאת הכוונה, זה בסדר, אבל אם לא, חייבים להיכנס לתוך הבתים. לא מספיק שיש מספר מורים בתחום הזה לכל האזור.


המנכ"לית, כאשר היית בחוץ עלתה כאן דאגה גדולה מצד הרשויות המקומיות, מצד ההורים ומצד חברי הכנסת בנושא אבטחת מוסדות הלימוד. יש שמועה – בניגוד למה שהובטח לוועדת החינוך – שממחר אין יותר אבטחה במוסדות הלימודים. לא צריך לומר שבתקופה הזאת זה פשוט פשע לעשות זאת, אבל לא רק לגבי התקופה הזאת. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להפעיל היום במדינת ישראל בתי ספר ללא שיהיה בהם מינימום אבטחה. אנחנו רוצים לדעת היכן זה עומד נכון לרגע זה.

שאלה אחת קשורה להערכות של הזמן כי אני שומע את הדיון כאן ונאמר שצריך להפריד בין הטווח הקצר לבין הטווח הארוך, אבל כולנו מקווים שזה יסתיים תוך יום-יומיים. זה מתחיל להזכיר קצת את מה שאמרנו במלחמת לבנון, התקוות שזה יסתיים תוך יומיים, אבל פתאום בלי ששמנו לב אנחנו מוצאים את עצמנו במצב הזה במשך שבועות. כמו שאמר אלכס מילר, אני מניח שלמשרד יש תוכניות והוא יודע מה קורה אם המצב נמשך, ואני מניח שיש איזושהי החלטה מושכלת מראש איפה עובר קו פרשת המים. כשאני שומע את ראש-הממשלה, אני לא שומע ממנו שמדובר ביום-יומיים.

אמרנו תקוות אישיות של כל אחד. אף אחד לא נתן כאן הערכה ואמר שזה מה שיהיה.

תקוות זה מצוין, אבל אין דבר יותר מסוכן מהתנהלות בצורה בה כולנו חושבים שעוד יום-יומיים זה יסתיים.


אני מאוד מקווה שלמשרד החינוך יש כבר היערכות והוא יודע מה יקרה אם זה ייקח שבועות וכי יש החלטה מודעת ומושכלת מראש לגבי קו פרשת המים שאם עוברים אותו, גם אם נראה שזה ייקח עוד יום-יומיים, מחליטים להיכנס להיערכות של הטווח הארוך ולא נגררים בהיערכות של הטווח הקצר שממצה את עצמו באיזשהו שלב.


במצב בו היינו לפני שנתיים וחצי, למדתי שהמערכת לא הספיקה להגיב בזמן להימשכות הפעולה.


השאלה השנייה קשורה לפרופיל של המקומות האלה. כאשר לוקחים את שדרות, כאשר לוקחים את אשקלון, אשדוד, אופקים ונתיבות, למעשה כל המעגל הזה שנכנס, אלה ערים בהן מתגוררת בין 30 ל-40 אחוזים אוכלוסייה מבוגרת שהיא אוכלוסיית עולים. כל פעולת ההסברה שמכוונת להורים בנושא החינוך – אני לא מדבר על ילדים כי הילדים שולטים מצוין בשפה העברית ובדרך כלל אין שם בעיה – לגבי פתיחת המוסדות, לגבי כללי התנהגות במוסדות של ילדים, לגבי אפילו יציאה החוצה, האם זה עובר גם את האפיק של השפה הרוסית או שהכל נשאר בעברית?

גם אמהרית. יש פה לא מעט אוכלוסייה אתיופית.

השאלה היא גם באיזה כלי תקשורת. אם כל הדבר הזה נעשה בכלי תקשורת שחלק גדול מאוד מהציבור – ואלה אחוזים גדולים מאוד – לא צורך אותו, הוא גם לא ידע שאפשר לצאת ואיך צריך להתנהג.

אתמול מסרה לי שרת החינוך – אני מקווה שמה שהיא יודעת לא השתנה – שהגיעו להסדר בין האוצר לבין המשרד לביטחון פנים, בתיווך משרד ראש-הממשלה או ראש-הממשלה, כך שהאבטחה תימשך כסדרה. אני הורדתי את הנושא מדאגותיי ואני מקווה שאי הידיעה שכאן לא משקפת איזושהי בעיה. כמובן ברגע שאני אסיים את הישיבה כאן, אני אוודא שהמאבטחים יודעים זאת וכי הרשויות המקומיות יודעות זאת. אני שומעת את הדברים שנאמרו כאן ואני כמובן אבדוק האם מה שהודיעו לשרת החינוך יודיעו גם בשטח לכל מי שצריך לדעת. אין ספק שגם השרה, כולנו, גם השלטון המקומי וגם המשרד לביטחון פנים, לא העלינו על הדעת שבעת הזאת – עוד לפני שפרצה המלחמה הזאת – המאבטחים לא יפקדו את בתי הספר הן בגלל הביטחון והן בגלל המאבטחים. אני מקווה שאמנם נפתרה הבעיה אבל אבדוק זאת מיד עם תום הישיבה.


נשאלתי לגבי העתיד. ממחר אנחנו בוחנים גם את ההצעות לזמן ממושך יותר ובצניעות אני רוצה לומר שאני מניחה שכמו שנערכנו בצורה ראויה עתה, נדע ונשכיל להיערך גם למצב ארוך יותר. צריך לומר שבמחוז יש כבר ניסיון גם לתקופות ארוכות יותר. כל הגופים מרושתים ומחוברים. יש לי את כל הכלים להגיע לתוכנית מסודרת מיידית וכך נעשה.


לגבי השפות. אני שומעת את אשר אתה אומר ואנחנו ניתן את הדעת לראות אם אנחנו יכולים גם בקו הפתוח להוסיף זאת.

ערוץ 9 משדר בקו הפתוח.

כבר הבוקר הדוברת שנסעה אתי ברכב דאגה שיתראיינו גם ברדיו רקע וגם בערוץ 9 כדי להסביר. מנהלת המינהל הפדגוגי הסבירה מה קורה ומה המערכת מציבה ומציגה. יחד עם זאת אני לוקחת כשיעורי בית מיידיים לראות במה אפשר עוד לתגבר בנושא, כולל השפה האמהרית לה לא נתנו פתרון. אני מודה על השאלה ונפעל בנושא.

בנושא האמהרית והילדים האתיופים, זאת אוכלוסייה שבהרבה מאוד מהישובים כאן תלויה במערכות הציבוריות. ברגע שאי אפשר לבוא במרוכז למערכות הציבוריות, המצוקה היא הרבה יותר גדולה. לכן אני מבקש כחלק מההחלטה שלנו לעשות מאמץ מכוון כלפי כלל אוכלוסיית העולים ובפרט כלפי אוכלוסיית העולים מאתיופיה.


אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מאוד שמח על כך שקיימנו כאן את הישיבה. זה היה נכון לעשות זאת. אני גם מאוד שמח על הדיווחים שקיבלנו ממשרד החינוך. אני ממש גאה בעבודה שנעשתה על ידי מנהלת המחוז, על ידי כל העוזרים, על ידי המשרד, על ידי אלו שעובדים עם הקו הפתוח וקודם כל על ידי העובדים במקום, על ידי המורים. כל מורה ומורה שבקשר יום יומי עם כלל התלמידים, הפסיכולוגים, כל המערך של הסיוע, המורות החיילות וכולי. אניע חושב שההיערכות היא אחראית, רצינית, מעמיקה ומגיעים לכל ילד. אנחנו מצדנו רק נעודד ונחזק את ידי העושים במלאכה.


יחד עם זאת צריך לדעת שאם יהיה המשך הלחימה בשבוע הבא, אנחנו נעבור למערך אחר ונצטרך להגביר תקציבים גם למערך היותר ארוך. זה לא אותו הדבר כאשר ילד יושב בבית כמה ימים או אם הוא יושב כמה שבועות, בפרט שחלק מההורים יצטרכו לצאת לעבוד. במקרה כזה מדובר במערך לגמרי אחר וצריך להיות כאן תחזוק גם של נושא המחשוב, נושא הערכות, נושא הסיוע המיוחד, שפ"י, פסיכולוגים וכולי. כל המערך צריך להיכנס לפאזה אחרת בתחילת השבוע הבא, כאשר ניתן תגבור התקציבים הנחוצים כדי לבצע את הפעילות הזאת.


אני שמח על ההודעה שהוסדר נושא אבטחת בתי הספר. אני רוצה לקוות שאכן זה כך. התבקשנו לכנס את הוועדה לישיבת חירום בנושא הזה אבל כרגע אני לא עושה זאת מאחר ששמעתי שהעניין הגיע לידי פתרון ולכן אין צורך בקיום ישיבות חירום. דבר ברור ומובן הוא שלא יהיו לימודים במדינת ישראל אם הנושא הזה לא מוסדר. אמרנו את זה חד-משמעית בעבר וביום הזה בוודאי אנחנו צריכים לחזור על הדברים ולחזק אותם.


אני רוצה לשבח את השלטון המקומי שעשה דברים שמראים שאנחנו אכן בברית גורל במדינת ישראל וכאשר אזור אחד נמצא באופן מתמיד תחת התקפות מבחוץ ותחת טרור, בוודאי שכל שאר האזורים פותחים את שעריהם. אני חושב שזה הוצג כאן בצורה ראויה לכל שבח ואני מודה לכם על כך. אני יודע שזה גם נכון לירושלים ולהרבה מקומות ברחבי הארץ כאשר כולם ערוכים.


נצטרך להיכנס ספציפית לנושא של חינוך מיוחד וגני הילדים. אם יהיה המשך של שביתת מערכת החינוך, נצטרך מערך של מתנדבים שיהיה שונה מהקיים היום.


אני רוצה לסיים את הישיבה בתפילה לבורא עולם שגם הוא יעשה את עבודתו וישמור על כוחות צה"ל וידביר שונאינו תחתיהם, שיחזרו כולם שלמים בשלום ושלא נראה עוד שפיכות דמים באזור הזה.


שוב אני רוצה לחזק את כל העוסקים במלאכה בשעה הקשה הזאת. אנחנו אתכם וזה חשוב לנו לומר לכם שלכל דבר ועניין אנחנו בוועדת החינוך אתכם. זה התפקיד שלנו להיות אתנו ותפנו אלינו אם אתם צריכים עזרה מאתנו.


תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:15