PAGE
16
ועדת החינוך, התרבות והספורט

10.3.2008

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 389

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום שני, ג' אדר ב' תשס"ח (10.3.2008), שעה 09:30

תכנוון ומיפוי אזורי ומרחבי בשל סוגיית הפסקת לימודים במודיעין הצעה לדיון מהיר של חה"כ אסתרינה טרטמן

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – יו"ר

ג'מאל זחאלקה

יצחק זיו

אסתרינה טרטמן

מלכי אסולין

סגנית מנהל מחוז ירושלים, משרד החינוך




יגאל צרפתי

מנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך




שאולי פאק

דוברות, משרד החינוך

חיה שינטאי

ראש מינהל חינוך, עיריית מודיעין

דנה חפץ


יועמ"ש, עיריית מודיעין

יאיר חודציזן

מזכיר מ.א, בית חורון

גל בביוף

חבר ועד בישוב בית חורון

יעקב ליבי

מנהל מחלקת חינוך במ.א. מטה בנימין

אילנית גוהר

נציגת הורים

הרב שמעון דדון

הסתדרות המורים

דני אלעזר

מנהל עמותת יחד מודיעין




שוש רבינוביץ




יהודה סקר

ארגון הורים ארצי

גדעון בן דרור

יהודית גידלי

יעל – חבר המתרגמים בע"מ
תכנוון ומיפוי אזורי ומרחבי בשל סוגיית הפסקת לימודים במודיעין הצעה לדיון מהיר של

חה"כ אסתרינה טרטמן

שבוע טוב, אנחנו מתחילים השבוע בפרשת שבוע והפעם הגיע חבר הועדה חבר הכנסת ג'מאל זאחלקה, שישתף אותנו ברעיונותיו בפרשת השבוע שלו, הוא יאמר את דברו ואנחנו נשמח לשמוע.

אני אקרא את הטקסט, ואתן הערכה.

"אני וכמעט מגיע למסקנה המצערת שהמחסום המכשיל ביותר במאבקו של אדם השחור למען החופש, הוא לא חבר מועצת העיר הלבן או קוקל-סלאמס, אלא האיש הלבן המתון אשר מסור לסדר מאשר לצדק, אשר מעדיף שלום שלילי שהוא העדרה של מתיחות על פני שלום חיובי שהוא נוכחותו של צדק, זה אשר תמיד אומר, אני מסכים עם היעדים של מאבקך, אבל איני יכול להסכים עם שיטות פעולות הישירה שלך, זה שבאופן פרטניליסטי מאמין שהוא יכול לקבוע את לוח הזמנים לחרותו של האחר, זה אשר חי לפי תפיסה מיתית של הזמן ואשר תמיד מציע לאדם השחור להמתין לזמן נוח יותר".

כל דמיון של הקטע שהקראתי לבין המציאות הישראלית אינו מקרי לחלוטין, למי שלא ידע, זו ציטוט של מרטין לותר קינג.

תודה רבה, חומר למחשבה, ואין ספק שבהזדמנויות כאן אנחנו נדון בהשלכות של הציטטה הזאת, אבל לא היום, היום זה רק חומר למחשבה.

היום יש לנו דיון בנושא תכנון ומיפוי אזורי ומרחבי בשל סוגיית הפסקת לימודים במודיעין, דיון מהיר שביקשה חברת הכנסת אסתרינה טרטמן מנשיאות הכנסת, ואכן בקשתה התקבלה, אנחנו כמובן הזדרזנו ושמנו את הנושא על סדר היום של ועדת החינוך.

אני רוצה קודם לומר שקיבלתי כמה טלפונים בנושא של הוועדה היום, אני מקוה להגיע היום לפתרונות, אף על פי שאני מוכרח לומר שהשחקנים הראשיים בעסק חסרים מסביב לשולחן פה, עיריית מודיעין כתבה מכתב, דיברתי מספר פעמים גם עם ראש העיר. חבל לי שהוא לא בא לפה, בגלל שהוא אדם שלדעתי, לא רק יודע לנהל עיר, אלא גם לנהל חינוך טוב. אני בטוח שהנציגים שלו כאן ייצגו אותו בכבוד, ושנוכל להגיע לפתרונות. אנחנו לפעמים גם על ההצלחה משלמים מחיר, כשמצליחים זה הופך להיות דבר מבוקש ויש על כך מחיר, על זה נדבר בהמשך היום.

אני רוצה לברך פה את יגאל צרפתי שזכה למינוי מאוד חשוב במשרד החינוך, וכעת הוא אחראי למינהל הפיתוח והבינוי. הוא זכה במכרז ושמענו שמועות שהוא אדם מוכשר רב פעלים והוא יצטרך את מלוא הכישרון כדי לעזור לנו בישיבה הזאת לפתור את הבעיות. אני בוחן, לפחות אצלי בוועדה, בין מי שבא לפה במגמה לפתור בעיות לבין מי שבא במגמה לעשות בעיות. בדרך כלל אלה הם שני סוגי אנשי ציבור שמגיעים לפה, אני שמעתי שמועה שאתה מסוג של פותרי הבעיות, אבל במסגרת מינהל תקין וכל הדברים שצריך לעשות.

אני רוצה גם לומר, למען הגילוי הנאות לפני הדיון. אני משפטית נמצא בניגוד עניינים, אבל רעיונית, אני נמצא בניגוד עניינים בזה שיש לי חיבה מיוחדת למודיעין ולחינוך במודיעין. ולכן גם התחלנו את שנת הלימודים השנה, גם ביקרתי מספר פעמים השנה, וגם עזרתי שם להקים את בית הספר ביחד, שזה גם חלק מהנושא הזה פה היום. לכן היום ההעדפה לחזק את החינוך שם. והיועצת המשפטית שלנו אומרת שזה לא נחשב לניגוד עניינים, אלא זה להיפך זה בעד העניינים, אז אנחנו בהחלט עושים כך.

חוץ מזה אני לא אומר דבר ואני אתן את זכות הדיבור לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן שהיא בהתלהבות רבה, כדרכה בקודש, ביקשה את הדיון והיא תציג את הנושא בעצמה.

תודה אדוני היושב ראש. אני מציעה לברך אותך ואת היוזמה הברוכה של הועדה להיענות כל כך מהר לפניה שלי לנשיאות הכנסת לקיים את הדיון, ואכן אנחנו יושבים כאן הבוקר.

אני חשבתי לקיים את הדיון הזה דחוף, משני כובעים. ראשית כיושבת ראש השדולה של הכנסת, שדולה פרלמנטרית בצפון ירושלים, בנושאים רחבים, לאו דוקא בנושאי חינוך, אבל גם סוגיית החינוך הונחה על שולחני כמי שמקדמת נושאים של האזור הזה. ובכובע השני - בכובע פרקטי של הורים, ולמען הגילוי הנאות גם אני הורה, לא קשורה לבית חורון, גם בתי כנראה לא תמשיך ללמוד בשנה הבאה יחד עם תלמידים, אנחנו כבר מתואמים בינינו עוד הורים, לצערי בגלל ההתפתחויות. אילולי כך הם היו ממשיכים ללמוד במודיעין, לכן הסוגיה הזו של הפסקת הלימודים היא רלוונטית במיידית, אבל הסיבה לכינוס הישיבה הזאת היא באמת עקרונית מהותית, למה?

אינני יודעת מתי לאחרונה נעשה מעשה בעניין המיפוי של משרד החינוך, ואין לי ספק שמשרד החינוך עם הכלים שבידיו עושה את המירב והמיטב כדי לשרת את האוכלוסיה במדינת ישראל. לצערי הרב יש לנו תופעה במדינה, שאינה קשורה דווקא לסוגיית החינוך, שיותר ויותר בנושאים שונים אנחנו מוצאים שאנחנו משתדלים לכופף, ותסלחו לי על הביטוי המושאל, את אזרחי המדינה בהתאם למבנה, או לצרכים, או למצב הקיים במשרדי הממשלה, וכמעט וזה לא קורה הפוך. למרות שבעצם, אנחנו לפחות כנבחרי ציבור, אנחנו באים פה לייצג את האינטרס של הציבור בישראל, אני לא באה מעמדה של ביקורת, אני יודעת שכל ארגון וארגון, וכל משרד ומשרד עושה כמיטב יכולתו עם הכלים שבידיו, אני באה מעמדת הצבת ראי, כנבחרת ציבור, כחברת כנסת, בריבוי פניות שאני נתקלת שהמדינה שלנו, לצערי עוסקת בדרך כלל בטיפול בתוצאות במקום בטיפול בתופעות בקשת רחבה של נושאים, לאו דוקא בחינוך.

כיוון שהסוגיה הזו עלתה על שולחני, נוכחתי לראות שיש מצב שהוא אבסורדי בשני היבטים, א' –בבהיבט הגאורפי וב'- בהיבט התכנים. אני דווקא אתחיל בצד הגאורפי, מבחינת מיפוי משרד החינוך, ויש הרבה הגיון ומיפוי זה דבר שמתבקש והכרחי, אני בטוחה שכל מי שיושב מסביב לשולחן הזה מבין כמה חשוב נושא המיפוי, ואני תומכת בנושא המיפוי, אבל אני לא יודעת מתי לאחרונה בחנו שינויים גאורפיים בזרמים כאלה ואחרים. יש מצב נתון בצפון ירושלים ובמועצה אזורית מטה בנימין, ונדמה לי שחוץ מהמזכיר פה אני לא רואה נציג המועצה. מועצת מטה בנימין שהיא נחשבת למועצה הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, מועצה אזורית עם פריסה רחבה של גזרה, מדרומית למעלה אדומים ועד אחרי מודיעין, הישובים בפרסה רחבה, יש חלוקה של מיפוי.

היום אזור המיפוי של בית חורון, ואינני תושבת של בית חורון, אזור המיפוי של בית חורון הוא ירושלים. גם לציבור הדתי, גם לבתי הספר הממלכתי דתי וגם לבתי הספר הממלכתי, יש מצב גאורפי.

נבנתה לאחרונה עיר לתפארת, ואני מברכת את מודיעין על העשיה המבורכת שלה, וכמו שאמר חבר הכנסת מיכאל מלכיאור לפעמים ההצלחה לכאורה מהווה קצת מכשול, אם אפשר לקרוא לזה כך, נבנתה עיר יחסית חדשה באזור שיש סביבה ישובים. נוצר מצב אבסורדי, יש ישוב כמו בית חורון, תרשו לי לדבר כרגע על בית חורון אבל זה נכון גם לגבי ישובים אחרים באזור, שגאוגרפית קרוב לבית הספר במודיעין, מרחק גאוגרפי, דומה בית ספר בירושלים פי שניים וחצי, הוא רחוק מבחינת הקילומטרז', זמן הנסיעה לעומת פחות מ- 20 דקות מבית חורון לבית הספר במודיעין, זמן הנסיעה של התלמידים האלה שעה ושלושת רבע, שעה וחצי, כי זה תלוי במחסומים, פקקים, מרחק גאוגרפי, לבית ספר מקביל לירושלים. עלות הנסיעה – בתחבורה ציבורית חלקית הקיימת באזור מודיעין, היא שליש מעלות התחבורה לירושלים. נוצר מצב אבסורדי, מגיעים תלמידים, ואנחנו הן כהורים לילדים והן כמחנכים, הרי בסך הכל רוצים לגרום לילדים נוחות ורצון לבוא בשמחה לבית הספר, וכאמא לארבעה ילדים, ששלושה כבר סיימו את מסגרת חינוך החובה שלהם, אני יודעת שלמרכיב הזמן, השכמה בבוקר, מתי צריך לקום, כמה אוטובוסים צריך כדי להגיע לבית הספר, בקיץ זה פחות נורא בחורף זה יותר נורא, זה חלק מהמרכיבים של התלמיד הממוצע בכלל לבוא למוסד חינוכי.

אין לי ספק שכל העוסקים במלאכה בתחום של חינוך ירצו לעשות את המרב והמיטב כדי להשביח לפחות את הגישה הזאת של ההגעה בבוקר לבית הספר, פחות זמן, מחיר יותר זול, קירבה גאוגרפית יותר טובה לבית הספר, שהוא בית ספר מבוקש. בסוגיה הזאת שאנחנו נוגעים בה ספציפית, אין ספק, זה הוכח וזה נדון גם בועדה במשרד החינוך והסכימו עם הסוגייות האלה, שהנתונים שהצגתי פה הם מדויקים, פי שלוש זמן, פי שניים במחיר, שלא נדבר על המרחק הגאוגרפי, כך שנראה לי שמשהו במיפוי מבחינה פרקטית טעון בדיקה מחודשת, זה ברמה הגאורפית שהיא תמוהה בעיניי.

הסוגיה השניה שרציתי לגעת בה היא ברמה התכנית. היום במדינת ישראל, ואני לא מדברת על הזרמים העצמאי וש"ס, יש שני זרמים עקריים. בגדול יש את הזרם הממלכתי והזרם הממלכתי דתי, בעובדה הזרם הממלכתי דתי ומי שמכירה אותו היטב מבפנים, הלך והתחרד עם השנים מצד אחד, ומצד שני במדינת ישראל יש דור של לפחות עשור וחצי, שהוא יותר מתגבש והוא מתרבה, ברוך ה' תודה לאל. זה דור שהוא שוחר זיקה מהותית ליהדות ולדת היהודית, אבל לא בהכרח הולך בנשימה אחת עם הסימנים החיצוניים של כיסוי ראש או חצאית, גרביים. נוצר מצב של דיסוננס בין מערכת חינוך שמוגדרת בהגדרה ממלכתי דתי לבין האוכלוסיה שהיא דורשת וזקוקה לחינוך הזה, מתוך המציאות ומתוך הטבע. בכלכלה אומרים שהטבע יותר חזק מכל תחשיב כלכלי, אז מסתבר שגם בחינוך זה עובד, יותר ויותר במדינת ישראל. יש דור, עם שלם שמשווע למסגרת חינוכית שהיא תהיה מסגרת משולבת, שהיא תתן יותר מהערכים והזיקה היהודית, כמו בממלכתי דתי אבל היא תאפשר גם התנהגות פלורליסטית כמו בחינוך הממלכתי. הזרם הזה הוא זרם משולב, הצורך הזה קיים ועל כך אין ויכוח. די לנו להעיף מבט במספר בתי הספר הפרטיים הצומחים וגדלים, רמת הביקוש של ההורים לתלמידים יותר ויותר לבתי ספר כאלה, דרך אגב בארץ כולה, וכאן מיכאל מלכיאור בודאי יכול לתת את הנתונים יותר טוב ממני. והביקוש של ההורים בשטח, בכל מקום שאני נוגעת בו, בכל אזורי הארץ אגב, לא באזורים ספציפיים, אני רואה את זה בתל אביב ואני רואה את זה בדרום, אני רואה את זה בגליל, אני רואה את זה ביהודה והשרון, אני רואה את זה בירושלים, אנשים רוצים מסגרת ממלכתית דתית, שתאפשר להם באמת לשמור על הערכים היהודיים אבל לא בהכרח להקפיד על חצאית ארוכה, אפשר ללבוש מכנסיים, ולא בהכרח אמהות צריכות להתחפש כשהן באות לאסיפת הורים ולכסות ראש וללבוש שמלות ארוכות, כי בעצם ביום יום שלהם, הן שומרות על שבת, הן שומרות על כשרות, הן מדקדקות פחות או יותר בשמירת מצוות. אף אחד מאיתנו אינו שם שומר לבדוק מי פחות ומי שומר יותר, אבל הן בפירוש אינן מכסות ראש והן לובשות מכנסיים. המכשול הזה מהווה בעיה והוא מעורר צורך מהותי וחומר למחשבה, אין לי כמחוקקת, אין לנו כנבחרי ציבור, ובוודאי ובוודאי לרשות המבצעת, קרי משרד החינוך, ואני יודעת שזה שינוי מהותי, לאפשר לאוכלוסיה הצומחת וגדלה היום מסגרות חינוך הולמות במסגרת החינוך החובה של מדינת ישראל.

בשל שני הדברים האלה נוצר המצב שבמודיעין בנו תודה לאל, בית ספר בזרם דומה, שזה בית הספר "ביחד", ושאני מברכת את העמותה ואני מברכת את העשייה כי הוא באמת נותן מענה, מענה שלפי הביקוש אפשר להבין איזה צורך יש בעם, בציבור, במדינה שלנו, למין בתי ספר חלופיים שכאלה. הוא גם נותן מענה שהחלופה שלו בירושלים זה בית ספר "רעות", נכון?

זה רק בית ספר תיכון.

רק חטיבה.

לא חשוב שאין יסודי. לא כרגע, זה פחות רלוונטי.

בירושלים בתי הספר בתיכון הם גם חטיבה.

בכל אופן, אין מענה כזה לציבור ההורים בפרט בגיזרה כזאת או אחרת, שלאורך הדרך שאני יושבת ראש השדולה, דרך אגב, השדולה מורכבת מעשרה חברי כנסת מכל סיעות הבית, היא לא ייחודית לסיעה כזאת או אחרת, לכל סיעות הבית מימין או שמאל. יש ביקוש של ההורים, אין לנו מענה חלופי, יש גאוגרפית שטענתי קודם, קרוב הרבה יותר. פנינו למשרד החינוך, ביקשנו הכרה, קיימנו ישיבה במשרד החינוך, דנו ואמרו אכן יש הרבה מאוד היגיון בטיעונים האלה, כרגע המבנה הוא לא כזה, הפנו אותנו לועדת חריגים. פנינו לועדת חריגים, ועדת חריגים הכירה באמת הפשוטה של הצורך הזה, צורך טבעי, צורך הגיוני, צורך כלכלי, וכמובן בצורך חברתי שצריך לתת מענה לדבר הזה. היא אמרה אין בעיה, אנחנו נכיר ברמה הפרקטית, הטכנית, לצורך שנת הלימודים הנוכחית למטה בנימין, נכיר בצרכים של התלמידים שלכם במודיעין, ובלבד שבשנת הלימודים הבאה אכן בית חורון יהפוך להיות בזרם הממלכתי שלו אזור רישום של מודיעין.

האמת, שדבר אחרון ברכתי את העשיה ואת הנכונות של משרד החינוך כי אני באמת זיהיתי אנשים שרוצים בצורה הגיונית, חכמה, עם הכלים שלהם לבוא לקראת העם כי זה התפקיד שלהם. עברנו לבית חורון ובאמת ההורים בבית חורון בשיתוף של מזכיר הישוב הגיעו להסכמה שהזרם הממלכתי ילך למודיעין, קרוב יותר, נכון יותר, כל הטיעונים שציינתי, לא העלאתי בדעתי שדווקא במודיעין אנחנו ניתקל בבעיה. שוחחתי עם חיה שיטאי, אני חייבת לומר שיש הרבה הגיון והרבה טעם בדברים שהיא הציגה מכוח רשות מקומית. למען הגילוי הנאות פעם שניה, אני מכירה את הסוגיות של הרשויות המקומיות, לא בזכותי אלא בזכות מי שהוא אבא של ארבעת ילדיי, שהקמנו עיר בישראל וכל נושא החינוך 25 שנה ישב על שולחננו בוארסיה כזאת או אחרת. מי שלא יודע אני מדברת על מעלה אדומים. אני מכירה את הבעיות, אני מכירה את זה מגבעת זאב כי היום הוא ראש רשות בגבעת זאב, אני מכירה את הסוגיות המוניציפאליות, אני מכירה את הסוגיות של האינטרס לשרת את אלה שהציבור האלקטורט הפורמלי שמי ששייך לרשות שלי, ומי שלא שייך פורמלית לשרות שלי, אני מבינה, אני מכירה את הבעיה, אבל עדיין זה לא מביא פתרון.

חיפשתי פתרון, לכן ביקשתי לכנס פגישה ברשות חבר הכנסת מיכאל מלכיאור יושב ראש ועדת החינוך, נציגי העמותה בבית חורון, וכמובן נציגי משרד החינוך כדי שמפה תצא תורה ונביא בשורה. תודה.

תודה רבה, נשמע את נציגי מודיעין, אני מודה ומתוודה.

אני רואה שהם הגישו מכתב, חבל שלא הייתי מכותבת כי הייתי מתייחסת אליו.

אני גם מצטרף לדבריה של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן, גם אני קבלתי את המכתב בדיוק 10 דקות לפני תחילת הישיבה, ומאחר והיו עוד כל מיני עניינים, אז ב- 10 דקות הללו לא הספקתי לקרוא. אתם תסלחו לי שנתייחס שכאילו לא הגיע המכתב.

זה בסדר, זה גם איכשהו לארגן לנו את המחשבות, אני אגיד את הכל בעל פה.

לאזור המיפוי אני לא אתייחס כי זו סוגיה של משרד החינוך מבחינת התכנון. אני אתייחס באמת לעמדה שלנו כעיר ולבית הספר "ביחד".

אני לא מבין, זה חשוב מאוד.

אני אתייחס לעמדה שלנו אבל לא לחלק הראשון שאסתרינה טרטמן דיברה, על המרחקים ועל העבודה של משרד החינוך, אני אתייחס לכל מה שנוגע לנו. אני אדבר ואם אחר כך יהיה משהו שאינו ברור או שאינו שלם אני אשלים.

מודיעין היא עיר שקיימת 11 שנים, עיר צעירה, לכן באמת קשה להשוות אותה לערים אחרות. יש לנו כמעט 20,500 תלמידים במערכת החינוך, ואנחנו כל שנה מופתעים מחדש, כל כמה שאנחנו עובדים עם התכנון האסטרטגי ומנסים להעריך בהתאם, בצורה הראויה ביותר למוסדות כדי לפתוח את שנת הלימודים כראוי ושלכל תלמיד יהיה שולחן וכסא בתחילת שנת הלימודים, אנחנו מופתעים בקיץ. כי לא תמיד אנחנו יכולים לצפות את גודל האוכלוסיה ובדיוק את הרכב האוכלוסיה שמגיעה אלינו.

בית ספר יחד קם, והוא באמת פנינה.

אתם מקבלים רק ילדים בגיל מסוים לביתי הספר, זה לא שאתם מקבלים תלמיד רק מכיתה א'.

כשמתאכלסת שכונה, אנחנו לא יכולים לדעת מראש כמה ילדים, אנחנו מנסים לצפות.

יש כ- 8,000 תושבים חדשים כל שנה במודיעין.

אז אתם יודעים.

לא, אנחנו לא יודעים מתוכם באיזה גילאים הילדים יהיו.

אם כך בית חורון היא מציאה בשבילכם, שם תוספת משפחות, אתם יודעים מראש כמה תלמידים יש, באיזה גילאים יש, זה יתרון, משם מביאים לכם יציבות.

יש תופעה שאנשים רוצים לעבור לגור בעיר בשביל החינוך בעיר.

על זה אנחנו בדיוק מדברים. יש כרגע כל שנה 8,000 תושבים חדשים בנוסף לגידול טבעי בעיר של 1,500 תינוקות בערך לשנה. זה נתון מבורך ואנחנו מברכים עליו, ומצד שני גיל חינוך חובה הוא רק מגיל 5, כרגע יש 25,000 קטינים בעיר, מתוך כ- 70,000 תושבים בערך, ומתוכם 20,500 הם מגיל 5 ומעלה במערכות החינוך מתוך תושבי העיר.

בית ספר יחד, יסודי וכרגע חטיבת ביניים, ובית הספר צומח הוא הוקם בעיר, וכרגע הוא נחשב פנינה, מאוד מבוקש בעיר. הביקוש עולה הרבה יותר על המספר שהוא יכול להכיל, וגם על זה אנחנו שמחים כי יכול להיות שזה יהיה פתח לבאות ואולי הוא יהיה אינטגרטור לבניית מוסדות נוספים כאלה.

אנחנו השבוע מנסים להעביר חקיקה, ואני בטוח שנעביר, שבית ספר יחד יהווה דוגמה למה שאנחנו רוצים שיהיה בכל מדינת ישראל.

אני באופן אישי מאוד שמחה על זה. גם בתל אביב ניסתי להוביל מהלכים דומים, אני רק אשמח אם זה יהיה. בכל אופן הצורך של הציבור, ועובדה שההרשמה, באמת אנחנו מתמודדים עם זעם של תושבים שאינם מצליחים להתקבל לבית הספר, וכפי שאמרתי הביקוש עולה הרבה מאוד לאחרונה.

נכון להיום יש לכם פחות 2,5 כיתות.

אני מדברת על היסודי, ביסודי לשנה הבאה יש כבר כיתות מלאות, ואנחנו רק בתחילת ההרשמה, ברישום ראשון.

וכמה יש לך בכל שכבה?

שלוש כיתות יסודי. בית ספר מאוד מבוקש ובעקרון נקודת קבלה לבית הספר היא בכיתה א', ואחר כך בחטיבת הביניים. בית הספר הוא בית ספר צומח, ובאמת שהילדים שמגיעים אליו יעמדו באיזה עקרונות שאורח החיים המשותף יהיה חשוב להם. לשמחתנו אני שוב אומרת, מספר גדול של ילדים מבקש להירשם לבית הספר. בית הספר הוא בית ספר צומח ולכן כרגע במציאות שאנחנו חיים כרגע, בחטיבת הביניים יש מקומות פנויים, וככה קורה בבית ספר צומח. גם בממלכתיים כשהם צמחו מספר הכיתות בחטיבות העליונות הוא נמוך מאשר בכיתות הנמוכות, אנחנו צופים לאור הלך הדברים בעיר שבית הספר הזה יתפוס תאוצה ויהיה לו ביקוש גדול מאוד גם בחטיבת הביניים, שוב זה מאוד משמח אותנו.

קיבלנו באמת את הבקשה של בית חורון, דרך אגב לא רק של בית חורון, כרגע לומדים תלמידים גם מחשמונאים וגם משוהם וילדים מגמזו התעניינו, מכפר דניאל ונוף איילון התקשר אלי מישהו, יש התעניינות גדולה לבית הספר כי בית הספר הוא מיוחד. ובאמת הוגשה בקשה מבית חורון לשינוי מיפוי, והעמדה אמרה שאנחנו נשמח מאוד שהילדים ילמדו כי יש כרגע מקומות פנויים בבית הספר, היות ואנחנו צופים שהביקוש לבית הספר ילך ויגדל קשה לנו להתחייב, מבחינת עמדת העירייה לקבל באופן גורף ילדים מישוב כלשהו כשאנחנו צריכים לתת מענה לתושבי מודיעין וכרגע נמצאים במצוקה בכלל בעל יסודי. אנחנו כבר מתחילים מהלך של בניית תיכון רביעי, זאת אומרת שיש פה איזו בעיה, שאנחנו בעצם משיבים ריקם אנשים מהעיר. זאת אומרת יכולה להיווצר מציאות כזאת, ובאופן גורף יש ישוב אחר שאנחנו נבטיח שאנחנו נקבל את התלמידים שלו, שלא לדבר שישובים נוספים שיפנו אלינו בעתיד וכבר פנו, איך אנחנו יכולים בעצם לנהוג איפה ואיפה, זאת אומרת כלפי הישובים.

העמדה שלנו היתה שצריך למצוא פתרון לתלמידים האלה מבית חורון, כי כרגע יש מקום בבית הספר, צריך למצוא פתרון לבעיית ההסעות כי הרי חינוך ממלכתי יש גם בגבעת זאב שהוא קרוב, אבל רוצים בבית הספר המיוחד הזה, אז צריך למצוא פתרון לבעיית ההסעות.

בגבעת זאב אין תיכון.

יש חטיבת ביניים.

ואחר כך, צריך הגיון.

זה תיכון צומח, ויכול להיות שצריך לפתוח תיכון, אני לא נכנסת לשיקולים האלה. אני שוב אומרת, אנחנו מקבלים בשמחה כרגע את הילדים, ואת זה אמרתי, וצריך למצוא פתרון להסעות, אבל יחד עם זאת ליצור מציאות שמראש אנחנו מאשרים באופן גורף קבלת ילדים מהחינוך הממלכתי כשיש לנו מצוקה של כיתות בעיר, וילדים שלא יעמדו בעקרונות הקבלה, בעצם נהיה מחויבים למצוא להם פתרון בעיר. כשהיום לפעמים ילד או שני ילדים נוספים מאלצים אותנו לפתוח כיתות בתנאים ללא תנאים בתיכוניים, אז מבחינתנו באמת אמרתי בשיחה, שצריך למצוא פתרון בהסעה ולא לשנות באופן גורף מיפוי של אזור מודיעין שעדיין מתמודד כל שנה מחדש בשיבוץ התלמידים שלו במוסדות החינוך.

יש במודיעין עוד בתי ספר יחודיים כמו בית ספר ביחד?

כן, יש את בית הספר הדמוקרטי.

שזה גם כן בית ספר ממלכתי?

כן, וגם אליו יש ביקוש. וגם בו לומדים על בסיס פנוי ילדים מישובים שכנים שגם היו רוצים מאוד לשנות את אזור המיפוי כי גם להם יש את בעיית ההסעות.

אדוני יש עוד נקודה נוספת, העיר מודיעין היא עיר בהתהוות, עיר בהתהוות צריכה ליצור גאוות יחידה. כשעיר קולטת מכל מיני אזורים בארץ, היא קולטת מכפר סבא, היא קולטת מבאר שבע, היא קולטת מתל אביב, היא קולטת מירושלים, וכל הילדים האלה מגיעים, וצריך ליצור בינהם שפה אחידה, שפה וזהות עם המקום. יש לזה משמעות לתת קודם כל לאלה שמגיעים לגור בעיר איזו גאוות יחידה, ועל זה החינוך מנסה להתמודד. לפעמים יש כיתות שפותחים עם 35 ילדים שהגיעו מ – 20 מקומות שונים בארץ, וצריך ללמד אותם לדבר עם אותה שפה ועם אותו חומר לימודי, והקליטה אדירה.

דנה חפץ, את חושבת שהילדים שבאו מבית חורון, הרסו את רמת גאוות היחידה?

חס וחלילה.

אבל זה יכול להשתמע מכך.

אז אני מבקשת להבהיר, חס וחלילה. אנחנו מברכים על הילדים מבית חורון, ומברכים על הילדים שמגיעים מהאזור על בסיס מקומות פנויים, אנחנו אומרים את זה. כרגע בתוך מודיעין יש בעיה מאוד קשה של מחסור בכיתות.

את הרי רצית להוסיף, את זה כבר חיה שינטאי הסבירה לנו. רצית להוסיף לנקודה, אני חושב שהנקודה שציינת לא הוסיפה במקרה הזה.

חלילה אדוני, לא היתה כוונה לפגיעה, היתה כוונה להבהיר. אני אתמקד בנקודה השניה ואני אתן מספר. לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה, חסרות כרגע 21 כיתות.

איך את יכולה לדעת?

אנחנו יודעים על סמך גידול הילדים, אנחנו יודעים על סמך הילדים שנמצאים כרגע.

מנהלת הועדה שאלה משום שאת אמרת שבדרך כלל אתם לא יודעים להיערך.

זה על סמך מספר הילדים שנמצאים כרגע בגיל 3. אנחנו יודעים שבגיל 5 צריך לקלוט אותם למערכת, חסרות 21 כיתות, אנחנו לא מדברים עוד על האוכלוסיה שצריכה להגיע, זה על סמך האוכלוסיה הקיימת.

מה זה קשור ליועצת המשפטית, זה התפקיד שלך במועצה? אני רק רוצה להבין.

במסגרת תפקידי ביקשו ממני, אני מייצגת את הרשות בכל מיני מקומות, ביקשו אותי לייצג אותה גם בוועדת חינוך יחד עם ראש מינהל חינוך. במסגרת תפקידי, ומה שרצינו להבהיר אדוני, שצריך להבין שאם אזור המיפוי יהיה מתאים, זה לא אומר בהכרח שילדים של מבוא חורון ילכו לבית ספר יחד.

בית חורון.

אם הם יכנסו למיפוי, זה אומר שיבחנו אותם כמו שאר ילדי מודיעין, ואז זה לפי קריטרוניום, ומי שלא יוכל להיכנס לבתי הספר מי מפאת מקום כי על המקומות החסרים מנהלים כרגע הגרלה, כי יש כל כך מעט מקומות ביסודי, הוא יצטרך להיכנס לחינוך הממלכתי שהוא הרגיל, שהם בתי ספר שיש בהם ממילא מצוקת אכלוס נוראית. יש כמות אדירה של כיתות כל שנה בשכבה, יש אינספור ילדים בכיתה.

יש לנו מספר באמת הרבה יותר מהמומלץ, אם רצינו לבנות את התיכונים מ- 6 כיתות עד 8, אז יש לנו תיכוניים עם 10 כיתות ובאמת התיכוניים השש שנתיים הופכים למשהו מפלצתי.

אני אומרת לצורך הדיון באמת, בנושא של בית ספר יחד, אני חושבת שהסוגיה העקרונית שלנו, שקצת יהיה בעייתי להשיב ריקם אדם שעבר למודיעין גם בזכות החינוך ובאופן גורף לקבל ילדים מישוב אחר.

אני חושב שהבנו את הנקודה, אני חושב שקלטנו את זה.

עלה לי רעיון תוך כדי השיחה. אני מבין שבבית ספר יחד יש בעיה בסוגיה של הילדים בחטיבה הנמוכה והוא כבר מלא, ויש לכם בעיית קליטה. בבית חורון יש בית ספר יסודי שהוא זהה לדרך שמוליכה "יחד", בואו שלחו אלינו באותה הסעה תלמידים שלא יכולים בסגנון הזה, נחזק את בית הספר שלנו, אנחנו נעביר את חטיבת הביניים אליכם ונפתור את הבעיות האלה, נארגן הסעות הלוך ושוב, וכולם ירווחו מהעסק.

אצלנו הדרישה היא אמיתית, אני יודע, בררתי במטה בנימין. ישנם עוד ישובים, שמאוד מעוניינים שהילדים שלהם יגיעו ל"ביחד", אנחנו איזה כוכבים בלווין, אין לנו פתרונות חינוך, ואנחנו רוצים לתת להורים פתרונות לחנך את הילדים על פי הדרך שלהם, זו המטרה, וההורים שצריכים למצוא את בית הספר קודם, זו בעיה אחת. הבעיה השניה שהם צריכים להסיע את הילדים ונאמר כאן שאלמנט ההסעה יכול להיות בהצעה שאני יודע שכבר הועלתה, שכל ילד יהיה זכאי על ידי המדינה להסעה, ומה זה משנה אם הוא התקבל לבית ספר מיוחד ברמלה-לוד, ושם יש בית ספר שנותן חינוך גבוה במיוחד ומוכר באיכותו, אותו ילד ילך לשם או למקום אחר, ואנחנו רוצים לקדם את הילדים כדי שיהיה את האוצר החינוכי מהם.

אם אתה תאפשר לכל ילד מכל הארץ ללכת לכל בית ספר מיוחד שהוא רוצה ללמוד בו.

אני אומר על פי אזורי לימוד, אבל משהתקבל ילד לבית ספר מסוים, פה הועלתה הסוגיה של אנחנו נקבל או לא נקבל. לרשות, לבית הספר יש את הסמכות אם ילד יתקבל לשם, אבל מרגע שהוא התקבל למה למנוע את אותה ההסעה שהוא היה מקבל בכל מקרה ממשרד החינוך אילו היה הולך לבית ספר שאינו מתאים לו, אין לזה הגיון.

האם הישוב בית חורון מוכן גם לתרום, או מטה בנימין, יש כאן מישהו שמיצג את מטה בנימין, האם אתם מוכנים לתרום משהו לעלות ההסעה בנושא הזה?

מטה בנימין כמועצה אזורית זה 44 ישובים. באופן טבעי היא סמוכה על שולחנם של הערים הנמצאות בסביבה, כי בישוב כמו בית חורון לא ניתן להקים בית ספר על יסודי שיכיל את הילדים של בית חורון, לכן באופן טבעי זה מתחייב לשלוח את הילדים למודיעין, ירושלים, השאלה היא לא אם יפתחו במקום. בכל מקרה יצטרכו להסיע אותם לבית ספר בחוץ. זה אבסורד זועק, הישוב בית חורון, זה ישוב לדוגמה, שבחר לעצמו דרך אידיאולוגית של שיתוף דתי חילוני, ובית הספר של בית חורון הוא בית ספר המשרת חילונים ודתיים, זו האידיאולוגיה שלו. ובית הספר יחד הוא בית ספר שממשיך את הקו שלהם. לבוא להעביר אותם לירושלים שזה מרחק של חצי שעת נסיעה, בזמן שיש להם 10 דקות מהבית ושבדיוק תואם אותם, זה אבסורד זועק לשמים.

אני מבין את המצוקה של מודיעין ואני שותף למצוקה, אבל אני חושב שצריך לתת מענה לצרכים של הכיתות במודיעין בכל מקרה, אם הילדים הללו או בלי הילדים הללו. לכן בואו נפריד, מדובר על שבעה שמונה ילדים בשנתון, אני לוקח מקדם, צריך לפתור את הבעיה הספציפית של הילדים הללו. כפי שמודיעין עם כל גאוות היחידה שלה, היא תהייה חייבת לקלוט, את חשמונאים ועוד ועוד, בכל מקרה כי זה המיפוי שלהם.

ההצעה שלנו לכן, שהילדים הללו בכל זאת יקלטו, יכול משרד החינוך לבוא ולהחליט שזה אזור הרישום שלהם. לגבי ההשתתפות של מטה בנימין, מטה בנימין קודם כל הסיע אותם עד היום, בלי לשאול שאלות. עד שקיבלנו תשובה שמדינת ישראל לא מוכנה להיות חלק מהשותפות. אנחנו בכל מקרה, אנחנו שותפים, גם כשמדינת ישראל מסיעה אנחנו שותפים, ואנחנו מוכנים לקחת את השותפות הזו, אבל לקחת על עצמנו את כל העלות, הבעיה שלנו היא בעיה מאוד קשה, כי זה תקדים, המקרה הזה הוא מקרה שיחזור על עצמו בהרבה ישובים, ואם אנחנו ניקח על עצמנו בלי קריטריונים של משרד החינוך את נושא ההסעות אין לדבר הזה סוף, ואפילו רשות כמו מטה בנימין עלולה ליפול מכך.

זאת אומרת שאתם מוכנים ביחד למצוא פתרון לנושא הוצאות ההסעה.

בהחלט.

אני סגנית מחוז ירושלים, אני מדברת בשם המחוז. קודם כל מודיעין מתפתחת, היא עיר מאוד גדולה במחוז ירושלים, ואנחנו מאוד שמחים על כך. ואני יכולה לומר שמשרד החינוך נותן מענה, למרות כל השינויים שעליהם אתם מדברים וכל הגידול הטבעי שיש במודיעין. מידי שנה משרד החינוך מסייע ונותן מענה לכיתות בעיר מודיעין, אני לא בטוחה אם זה 8,000 אני לא יודעת מה מספר התלמידים, בסופו של דבר יש לכם גידול, כשאתם אומרים 8,000 אנחנו לא מתייחסים. יש איזה צפי, אתם יודעים מי נרשם אצלכם, אתם יודעים מי קונה דירה, ובאיזה מקום גם משרד החינוך מבקש את זה מכם, אם אני צריכה להקצות תקנים אני צריכה לדעת בשלב מסוים מתי בעצם אני מקבלת את מספר התלמידים כדי לתת לכם כיתות, נכון שבעבר היה מצב שבאמת לא ידענו מה קורה, אבל היום המעבר למודיעין יותר ברור, יותר ידוע, התושבים קונים דירות, הם יודעים מתי הם מגיעים, אין מצב שהם מגיעים בחודש נובמבר לאלכס שם. בדרך כלל אנשים מעבירים את הילדים שלהם והם יודעים שמערכת החינוך מתחילה בחודש ספטמבר, אני יודעת אני עורכת את נושא התקנים אצלכם.

דבר שני, אני מבינה שמדובר על ישובים אחרים שרוצים להגיע לעיר מודיעין. כנציגת המחוז, אני אומרת, אותי מעניין קודם כל אזור המחוז, ובית חורון זה אזור המחוז, בית הספר הוא בית ספר יחודי במודיעין, ואני בהחלט חושבת שבית הספר שהוא יחודי, שלדעתי נחשב בית ספר על אזורי, אנחנו לא נוכל להקים בית ספר כזה במועצה האזורית מטה בנימין. ונכון שעם כל התקציבים שמשרד החינוך משקיע שם בבית ספר יחד, אני באמת חושבת שצריך לקבל את הילדים מבית חורון כאשר בעצם מספר התלמידים הוא לא גדול. על כל מכסת התלמידים שאתם צריכים לקבל, אם מדובר על שבעה ילדים בשנתון בהחלט לספוג את זה, באחריות מלאה אני אומרת את זה.

גם זה לא, יש שנתונים של ילד בשנתון, של שלושה ילדים.

נושא ההסעות, ברגע שמשרד החינוך מאשר את המיפוי, משרד החינוך משתתף בהסעות, זאת אומרת שלא מטה בנימין ולא מודיעין ישתתפו בהוצאה הזו, ולא ההורים. ברגע שהמיפוי מאושר בהחלט משרד החינוך יכול לאשר את ההסעות.

דבר נוסף שאני רוצה לומר, העיר מודיעין היא עיר גדולה ומסביבה הרבה ישובים קטנים. יש הרבה מאוד מסגרות נוספות חינוכיות שאנחנו נעזרים בכם, גם בנושא של חינוך מיוחד. הרי אנחנו לא יכולים לפתוח כיתת חינוך מיוחד בכל מקום ובכל רשות שלנו, ולכן מהעבר, וגם מההווה, אנחנו בעצם נעזרים בעיר מודיעין בפתיחת מסגרות נוספות, אין לנו בררה. באותה מידה שאני טוענת שכשאני בפריפריה אני רוצה שהעיר ירושלים עם ישובים קרובים שלנו, תקבל גם תלמידים שלנו, הרי אי אפשר לפתוח מסגרות עד בלי סוף בכל מקום קטן במחוז. לכן אני חושבת, ואני מאוד ממליצה, שילדי בית חורון יכנסו לרישום של העיר מודיעין. אנחנו נשנה את המיפוי, אנחנו נבקש מיגאל צרפתי, אנחנו נשנה את המיפוי ושהעיר מודיעין תקלוט את התלמידים מבית חורון.

אני רוצה להציע משהו יגאל צרפתי, אני רוצה להציע איזו פשרה בעניין. אולי יכולה להתקבל גם כדי לפתור בעיה, אני רואה שהעיר מודיעין לא מאוד ששה לקבל את ההצעה של סגנית מנהל המחוז, היא אמרה את זה בקול. מצד שני אנחנו רואים שיש בעיה ויש פתרון לבעיה, אני רוצה להציע ואולי לעשות משהו יצירתי בעניין הזה, במקום לשנות לגמרי את אזור המיפוי, להגיד שלגבי בתי הספר הייחודיים, שהם גם באופן טבעי מחוברים בתפיסת עולם, לגבי בתי הספר הייחודיים הללו שיהיה שינוי של המיפוי, נקבל איזה מצב ביניים, אני יודע שבדרך כלל לא אוהבים את זה, אבל על זה דובר פה בפועל, וזה גם בפועל מה שנעשה עכשיו, אבל שנקבל את זה כמצב ביניים, אני רואה שמפחדים מאוד במודיעין, אם הם לוקחים את הכל, הם פוחדים שגם לחינוך היסודי יבואו מכל האזור ויבואו לכל בתי הספר.

אם אנחנו אומרים שלבתי הספר היחודיים וכדי למצוא פתרון לבעיה שנוצרה מסיבות טובות, אז אני חושב שזה יכול לספק גם את מודיעין, שהם יקחו עליהם את ההתחייבות הזו, זה יכול לספק את הצורך של ההורים, זה יכול לספק גם את בית חורון, וזה יכול לדעתי גם להיות פתרון למשרד החינוך.

וגם מקדם לחוק.

אגב גם אני תושב העיר מודיעין, דובר על גילוי הנאות. עקרונית אם אני מבין נכון את החברים מהעירייה, בעצם אני כן ראיתי נכונות וגם הסכמה עקרונית למצב הנוכחי כרגע, הטענה היא שאנחנו מתקשים לחזות את העתיד.

לקבל על עצמם את ההתחייבות הגורפת עתידית.

לא רק זה, אמר המזכיר, הוא אמר יש ישובים נוספים, גם שוחחתי איתו בטלפון, לא רק בית חורון, אני שואלת את עצמי, מבחינה עניינית, אם יש לי מצב שתושבי מודיעין רוצים ובית הספר תופס תאוצה כמו שאנחנו מקווים, גם התיכון דרך אגב, אני חושבת שבעבודה נכונה הוא כן יקבל תאוצה, איך אני משיבה תשובה שלילית לתושבים, ומה אני עושה קודם?

אנחנו שמענו את הטענות שלך.

מאחר ונוצר כאן מכנה משותף ובאמת אני רואה נכונות, גם המיפוי הבינ-ישובי, שהוא בעצם התשתית להסעות, המיפוי הבינ-ישובי הוא הקובע את מדיניות ההסעות של משרד החינוך, לא חשוב לאיזה בית ספר או לאיזה ישוב. למעשה יש את הנושא של המיפוי, הוא נושא דינמי ומידי שנה אנחנו מודיעים לרשויות המקומיות מה המיפוי הבינ-ישובי, כל שנה החברים ממטה בנימין מקבלים לאן הוא שולח את התלמידים. כמו כן העיר מודיעין כעיר מארחת מקבלת הודעות את מי היא הולכת לקלוט. מאחר ואנחנו רוצים להגיע להסכמה בעניין הזה, ואנחנו רואים חשיבות, כמו שאמרה מלכי אסולין ואני תומך בכל מלה שאמרה על הצורך שהם ייקלטו שם, אז מידי שנה במסגרת ההערכות לפתיחת השנה, היה ותתעורר בעיה נדון בה קונקרטית, אז מלכי אסולין תוכל לעזור לנו בכמה שעות שנפצל איזו כיתה, נוכל לתת איזה מענה פיזי לעניין הזה, אבל אני מסכים איתם שהם לא יכולים לתת אישור גורף מכאן ולנצח, אלא כל שנה אנחנו נדון בזה, ותאמינו לי שאנחנו נמצא פתרונות. אני לא רואה בזה סיפור גדול. הם לא יודעים מה קורה אצלם מבחינת הקליטה המסיבית בעיר, אבל בבית חורון אנחנו יודעים מה מספר התלמידים שם, אנחנו לא מצפים שם לשינויים מרחיקי לכת.

אני מציע להתחיל בזה כרגע, ושוב נטפל בנקודה כפי שהוגדה במקום הכואב, ומידי שנה, אנחנו לא נטריח את כולם וכמובן אנחנו נמצא לזה פתרונות, אנחנו מתמודדים עם בעיות כאלה בכל רחבי הארץ.

נשמע הגיוני, מה אתם אומרים?

אני לא הבנתי בדיוק, בעצם מה שאתה מציע זה שינוי איזור המיפוי לשנת הלימודים תשס"ט בלבד?

אני אומר, שאנחנו מאשרים את המיפוי כפי שביקשו מטה בנימין, מה שנעדר נכון לרגע זה, זו הסכמת העירייה, אז אנחנו באים ומרגיעים את העירייה ואומרים, נמצא פתרון, נדון על זה קונקרטית, למה מעכשיו להטריח את עצמנו.

אני חושב שאמרת משהו שזה לא יהיה אישור גורף שנקבע לדורי דורות ונקבע האזור הזה, אלא כל פעם לפי העניין, כל שנה חדשה, יישקל העניין יחד עם העיר מודיעין, יישקל העניין לפי הצרכים של העיר ולפי צרכי בית הספר, אני באמת חושב שזו הצעה קונסטרוקטיבית.

כפי שאמרה מלכי אסולין, ברגע שאנחנו מאשרים בינ-ישובי, מבית חורון למודיעין, כמובן שהנגזרת של זה נושא ההסעות חד משמעית.

צריך לשפר את ההצעה לא לעשות שנה אחת, כי באמת יש שנתון אחד ככה ושנתון אחד ככה, אלא לעשות את זה ליחידת זמן של שלוש שנים, ואז אנחנו נדון מחדש, גם אנחנו שותפים ומודעים עם מודיעין, ואנחנו רוצים ללכת יחד איתם.

אני אומר קודם כל שיש לי הרבה נחת מהדיון הזה, אני מודה לכולם. אנחנו מקבלים פה הרבה מחמאות ואני מקווה שנמשיך לעמוד בהן, אני גם מודה לחברת הכנסת אסתרינה טרטמן על תיאור החשיבות של דברים כמו "יחד", אני מקווה שהדיון הבא כאן יהיה על הזרם השלישי.

חשוב לי לומר, אנחנו שמחים על כל תלמיד ששותף לרעיון שמצטרף ליחד, כלומר מכל מקום שהוא, בין אם הוא מהעיר מודיעין ובין אם זה ממקום אחר, מבחינתנו זה מחזק את הרעיון שאנחנו מובילים, אנחנו שמחים על תלמיד ששותף לרעיון שמצטרף ליחד מכל מקום שהוא, אנחנו מקווים שנוכל לענות לכל הביקוש שיהיה, ואני מודע שעם כל צמיחה תהייה בעיה, כפי שהציגה עיריית מודיעין, שלאט לאט לא יהיה מקום לכל התלמידים.

חשוב לומר ש"יחד מודיעין" בסופו דבר לא יכולה לקבוע מדיניות. אנחנו מקבלים את המדיניות של העירייה ושל משרד החינוך, זה המקום שלנו, ולכן כפי שעבדו עד היום "יחד מודיעין" כל מדיניות שתקבע על ידי הרשויות ובמיוחד עיריית מודיעין, נקבל אותה מתוך תקוה שנוכל לקבל כמה שיותר תלמידים מכל מקום.

אני רוצה לומר כמה מילות הרגעה, אני מבינה את המקום, ואמרתי את זה בראשית דבריי אחרי השיחה שהיתה לי עם חיה שינטאי.

אני רוצה לחדד את הדברים שהעלאת בשיחה בינינו, ולחזק את הדברים שמלכי אסולין אמרה. מתוך השיחה ומהדיון הזה הבנתי שהבעיה המרכזית שלכם זה חשש מפני כיתות לימוד, בסופו של דבר זה עניין שצץ ועלה, ואני שמחתי. בגדול אני מבינה שסוגיית הכיתות, שמשרד החינוך נכון לסייע, אני כאן אמרתי והדגשתי שאני יושבת ראש השדולה של צפון ירושלים, זה די דומה לאמירה של מחוז ירושלים, אני מבינה את הצרכים של כל עם ישראל, וכנבחרת ציבור החובה היא לדאוג לכל עם ישראל בלי יוצא מהכלל, אבל כרגע בכובע שאני יושבת פה, זה כובע של צפון ירושלים, לכן כל רשימת הישובים שאת ציינת קודם, אינם עולים בנשימה אחת ובקנה אחד, לא עם מחוז ירושלים, ולא עם צפון ירושלים, כאן מתקבלת החלטה ברמת מחוז ירושלים, ולכן מבחינה הגדרתית, משפטית כפי שאתם חששתם קודם, אין לכם בעיה כי יש פה החלטה ממוקדת בהגדרה גאוגרפית, לכן אני כיושבת ראש צפון ירושלים, אני מדברת על בית חורון, ופה אני נוגעת לצפירת ההרגעה השלישית, דיברו פה אפילו על מספרים בפוטנציה בבית חורון, זה בסדר כדי להגדיל ולנפח, אבל אני העברתי לכם את הנתונים המדויקים, בבית חורון יש צפי מדויק מכיתה א' ועד כיתה ו' לגבי כמה תלמידים לומדים, אתם יודעים בדיוק כמה, יש חיתוך מובהק כמה מתוכם הולכים לבית ספר דתי, כי אלו בתים דתיים. כך שמודיעין בכלל לא באה בחשבון, ובשורה האחרונה אנחנו עומדים במיפוי של שש שנים קדימה של בין תלמיד אחד בשנתון למודיעין, לארבעה תלמידים בשנתון, אם אני רוצה להגזים אני אוסיף עוד אחד שיש לנו בצפי, כך שמדובר באמת בסדר גודל שהוא ביחס לתלמידים שאתם ציינתם קטן מאוד. אני לא רוצה לומר בטל ב- 60 כי בילדי ישראל מדובר. אני באה רק מתוך צפירת הרגעה, הסוגיה של בית חורון היא סוגיה ראויה ונכון שתיפתר לאלתר ואני מקוה שיהיה פתרון בזרם שלישי לכל ילדי ישראל באשר הם, בקרוב, בעזרת ה'.

אני אחזור דווקא לראשית דבריי, אנחנו שמחים על הילדים האלה השנה. גם אמרתי את זה ואני לא רוצה לחזור על מה שאמרתי כי זה לא רק מה שהטריד אותי, הטרידו אותי דברים נוספים, מה שרציתי באמת באופן אופרטיבי לאור מה שעלה כאן, אם ניתן להחליט לשנות את אזור מיפוי של בית חורון, של הממלכתי רק מחטיבת הביניים ואילך.

זה מה שאנחנו רוצים.

בשלוש השנים הקרובות. ובעוד שלוש שנים יבחן מחדש, אני חושבת שזאת פשרה עם משרד החינוך, אבל באמת שזה יקבע לשלוש שנים, אני חושבת שזו פשרה שכולנו נסכים.

ראשית אני מודה לך, ואני מודה לכולם, כי כולם באו לפה, ולא תמיד זה קורה בגישה קונסטרוקטיבית ואני מציע את ההצעה של חיה שינטאי, משרד החינוך ושלנו כחברי כנסת, ושמים עליה את ידינו.

רק לבתי הספר העל אזורי, גם לממלכתי דתי?

לא, אנחנו מדברים על אזור מיפוי שיכלול את הכל, את כל התלמידים.

כשמדובר על מספר תלמידים חמישה לשנה, אני לא חושב.

רק כדי להבהיר, האם הכוונה שיש חמישה שישה ילדים לשנה בכלל גם לממלכתי הרגיל?

כן, כל הזרם הממלכתי.

אדוני, רק שיהיה ברור שהם יצטרכו לעמוד בקריטריונים שיש בקבלה ל"ביחד".

כמו כל ילד, ברור, זה ברור לגמרי.

אני רק מציעה שהקריטריונים יקבעו עם מנהל מערכת החינוך ברשות המקומית, במטה בנימין, הקריטריונים נקבעו על ידכם אבל כדאי שהוא יהיה מעורב החלטות, זה מה שאני מבקשת.

שאחד הקריטריונים לא יהיה שהוא לא יהיה מבית חורון.

נגיד את זה לפרוטוקול, זה לא הקריטריון. הקריטריונים כבר קבועים.

שקיפות מראש.

שקופים וידועים, אני פשוט מכיר את זה, לא לעלות סוגיה שאינה סוגיה.

כהצעת סיכום אני מקבל את הצעת הסיכום שכאן מתגבשת, אנחנו נציג את הסיכום הזה לפי תקנון הכנסת בפני מליאת הכנסת ואני מבקש את המילה האחרונה למי שיזמה את הדיון הזה, חברת הכנסת אסתרינה טרטמן.

אדוני היושב ראש, אני רוצה פשוט להודות ולהודות פעמיים, פעם מלשון הודעה ופעם מלשון תודה. אני מודה שנכנסתי לחדר הזה בתחילת הדיון ברגשות מאוד מעורבים, לא ידעתי לאן תשוב הרוח, אבל נכנסתי עם הרבה תקוה שאכן יימצא פתרון הולם לילדי ישראל על כל ההיבטים. אני שמחה על המקום שאליו התגלגל הדיון. לא היה לי ספק שכל הנוכחים מסביב לשולחן הזה, שכל אחד רואה את הצורך האמיתי ויעשה כמיטב יכולתו, אני שמחה שלא התבדתי. אני רוצה להודות לכל אחת ולכל אחד מהנוכחים הנמצאים פה, ואני בכוונה לא אכנס לשמות, שאני לא אשמיט אות או תו, ואני לא אעשה עוול למאן דהו, לכן אני מודה, קחו את זה אישית, תודתי לכל אחת וכל אחד מכם, ובוודאי לך אדוני יושב ראש הוועדה על הנכונות, על הדריכות, על המהירות ועל היעילות ואני בטוחה שאנחנו נמשיך לעשות עוד דברים חשובים לציבור בישראל כנבחרי ציבור, גם ביחד.

תודה רבה להורים שנמצאים פה.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30.