PAGE

25

הכנסת השבע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב רביעי
פרוטוקול מס' 737

מישיבת ועדת הכלכלה
‏יום רביעי, ד' בטבת התשס"ט (‏31 בדצמבר, 2008), שעה 14:00

1.
היערכות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לפיטורי עובדים במשק ופעילות המדען הראשי ליצירת מקומות עבודה בתחומי הטכנולוגיה

חברי הוועדה: רוברט אילטוב – היו"ר

אורי מקלב

גבי מימון
-
מנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

לידיה לזנס
-
סגנית המדען הראשי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

שלום בן משה
-
מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רן קוויתי
-
ממונה על פיתוח הנגב והגליל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

ינון אלרועי
-
יועץ למנכ"ל, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

איתי יחזקאלי
-
כלכלן, מרכז ההשקעות, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

חגי עידו
-
רפרנט תמ"ת, אגף התקציבים, משרד האוצר

יוסי פרחי
-
מנכ"ל שירות התעסוקה

אתי צור
-
מנהלת תחום השמה וייעוץ, שירות התעסוקה

קותי צבע
-
מנהל האגף למחקר, תכנון והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

יוליה איתן
-
יועצת המועצה הלאומית לכלכלה

גדי פרנק
-
המועצה הלאומית לכלכלה

עו"ד רועי קרת
-
הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד שרי בכר
-
הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד שרית דמרי
-
הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

רן טוטנאור
-
מנכ"ל טוטנאור תעשיות בע"מ, נשיאות התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל
-
מנהל המחלקה לקשרי גומלין עם הכנסת, התאחדות התעשיינים

שלמה וקס
-
מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה

דוד אסיא
-
חבר דירקטוריון איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה + איגוד קרנות הון סיכון

אורן שירזי
-
סמנכ"ל כספים, חב' TOWER
עו"ד דוד שפירו
-
יועץ משפטי, חב' TOWER
לימור רובינשטיין-אסיף
-
יחסי ציבור, חב' TOWER
זאב חושינסקי
-
יועץ כלכלי ליו"ר ההסתדרות, ההסתדרות החדשה

ד"ר לי-בת נלסון
-
קרן פלנוס, איגוד קרנות הון סיכון

חיים קופנס
-
איגוד קרנות הון סיכון

ניר קלינגר
-
מנכ"ל התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה

סרגיי אוקלנדר
-
סגן ראש העירייה, עיריית מגדל העמק

אלי בקסיס
-
סגן ראש העירייה, עיריית מגדל העמק

רמי כהן
-
יועץ ליו"ר ועדת הכלכלה

יהודה תמר
-
מחלקת המחקר והמידע של הכנסת

שי אספריל
-
עיתונאי, כלכליסט

לאה ורון

אירית שלהבת
היערכות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לפיטורי עובדים במשק

ופעילות המדען הראשי ליצירת מקומות עבודה בתחומי הטכנולוגיה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה בנושא היערכות משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה לפיטורי עובדים במשק ופעילות המדען הראשי ליצירת מקומות עבודה בתחומי הטכנולוגיה.


יזמתי את הדיון הזה כי אנו מקבלים דיווחים כמעט מידי יום על עשרות ומאות מפוטרים חדשים במשק. ערכתי ביקורים במספר מקומות, אחד מהם הוא מפעל TOWER במגדל העמק. אני רוצה לברך את סגן ראש עיריית מגדל העמק, מר סרגיי אוקלנדר שבא לכאן עם החבר'ה מ-TOWER.


בראשית דבריי אני מבקש לחזק את תושבי הדרום שנתונים להתקפה חמורה מצד ארגון הטרור חמאס. אני גם רואה בחומרה רבה מאוד שיש תושבים במדינת ישראל שמזדהים עם החמאס וחוסמים דרכים, זורקים בקבוקי תבערה, פוצעים ומנסים לפגוע בתושבי ישראל. אני רוצה לחזק את כל מי שנפגעו במערכה הזאת.


יחד עם זה, במשבר הכלכלי שפוקד אותנו אני רואה אייטם רציני וחשוב שחייב לעלות לדיון בכנסת למרות הבחירות ולמרות המצב הפוליטי והביטחוני. עניינים כלכליים שמתרחשים היום במשק לא יכולים שלא לגעת בנו. לא ייתכן שלא נטפל בהם, מסיבה אחת פשוטה: כי מחר יסתיים המשבר הפוליטי, מחר תיגמר הפעילות הביטחונית ואנו נמצא עצמנו עם אלפי מפוטרים ועם בעיות קשות בכלכלה.


הייתי רוצה לשמוע על ההיערכות של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מה אתם עושים, וגם על ההיערכות של המדען הראשי, מה נעשה בתחומי הטכנולוגיה, בתחומי סטרט-אפים והיי-טק שהם חוד החנית של הכלכלה הישראלית נכון להיום. שמעתי גם מנציגים של קרנות הון סיכון, שיידברו כאן בהמשך, שהמצב חמור וייתכן שחלק מן ההיי-טק הישראלי פשוט ייעלם. השאלה איך אנחנו פועלים היום ומה אנו עושים על מנת שההיי-טק הישראלי לא ייעלם. בסופו של דבר אחרי המשבר הגלובלי זה מה שיביא את המשק הישראלי לפיתוח אדיר. איך אנחנו משמרים ואיך נכנסים לפיתוח נוסף דווקא בימים האלה?


אבקש ממנכ"ל משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מר גבי מימון, להתייחס לדברים.

תודה אדוני היושב-ראש. צהרים טובים לכולם.


אני מניח שאני לא צריך לפתוח בנתוני מקרו, בנתונים שמשקפים את מצב המשק ואת התחזיות לשנת 2009. אנשים מצויים פחות או יותר גם בכל מה שקורה בשוק העבודה, בירידה בביקוש לעובדים, באיושי המשרות שהולכים ויורדים, במאזן העבודה שעשוי להיות שלילי לראשונה ב-2009, היינו יצירת משרות שלילית. כל זה כמובן לאור הנתונים שקיימים כבר ומציגים את ההאטה הכלכלית שחדרה למשק הישראלי והקשיים שצפויים להיות בשנת 2009 שעשויים להיות קשים יותר. גם ברמת הצמיחה, ב-2009 אנחנו צפויים לצמיחה שלילית לנפש לראשונה ב-7 השנים האחרונות. שיעור האבטלה צפוי אף הוא לעלות, והמשמעות היא עשרות אלפי אנשים שייצאו ממעגל העבודה.


במטרה לנסות ולהתמודד, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בשיתוף פעולה עם אגף התקציבים במשרד האוצר הכין תוכנית, שאני חייב לומר שלא משקפת את מלוא מיצוי הבקשות שלנו, את הכלים שאנו סבורים שצריך להפעיל והנפחים הכספיים כפי שנראה לנו שצריך להשקיע, אבל בכל זאת אנחנו יוצאים עם תוכנית שאמורה לתת מענה, ולו חלקי, לבעיה הצפויה. אין לי ספק שהכלים הללו יצטרכו תגבור בהיקף המקורות והמשאבים הכספיים שעומדים לרשותם כדי שנוכל למצות ולהעצים את ההשפעה שלהם על צמצום ההאטה ככל הניתן ועל יצירת תשתית כלשהי להאצה כלכלית בפעילות הריאלית במשק.


הבעיות העיקריות שאנו אמורים להתמודד איתן מוצגות בפניכם: גידול באבטלה; מחנק באשראי הבנקאי; כשל עצום באשראי החוץ בנקאי; וירידה בביקושים שמתחילה כבר להגיע גם לצריכה הפרטית, שהיא כידוע מרכיב משמעותי מאוד בתוצר הלאומי של מדינת ישראל.


להלן הכלים שבאמצעותם אנחנו רוצים להתמודד עם הבעיות.


אני רוצה להתחיל דווקא עם הבעיה של האשראי לעסקים. זאת אחת הבעיות הקשות ביותר, שמשפיעה על כל בעל עסק בכל רובד עסקי בו נמצא, בין בעסקים הזעירים ביותר, עבוֹר לעסקים הקטנים, עבוֹר לעסקים הבינוניים וגם בעסקים הגדולים כאשר כלים שונים נועדו לטפל ברבדים שונים של עסקים.


לגבי העסקים הקטנים יש לנו קרן אשראי לעסקים קטנים שבסך הכול מתפקדת היטב.

אם אני לא טועה, אתמול התפרסמו ידיעות בעיתונים שונים על כך שאתם רוצים לסגור את הרשות לעסקים קטנים. האם זה נכון?

אתייחס לזה, אדוני, מאוחר יותר.


הקרן לעסקים קטנים נותנת הלוואות לעסקים קטנים שהיקף הפעילות שלהם עד 22 מיליון שקל מחזור שנתי, כאשר היקף ההלוואה עשוי להגיע עד 500,000 שקל. הערבות שהמדינה מעמידה לטובת הבנק נותן ההלוואה היקפה 70% והיא מאפשרת לבנק להיכנס למשא ומתן עם הלקוח, גם לגבי סוג הביטחונות שהוא ייתן על כיסוי ה-30% הנותרים וגם לגבי שיעור הריבית על ההלוואה. יש תקרה לשיעור הריבית, פריים + 2.9%, שזה התקרה ללווה הבעייתי ביותר.


מה שעשה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה בתיאום עם החשב הכללי במשרד האוצר, לקחנו תקציב של 30 מיליון שקל ובמכרז בין הבנקים מינפנו אותו ל-180 מיליון שקל. הגדלנו את נפח הקיבולת שהקרן מסוגלת לתת באשראי להיקף של 400 מיליון שקל. אנחנו עוקבים מקרוב אחרי הניצוּלים, אחרי הגשת הבקשות. יש בנק שזכה במכרז למתן ההלוואות הללו ואנחנו מקווים מאוד שהכלי הזה יוכיח את עצמו ועסקים קטנים יוכלו לנצל את האשראי העומד לרשותם.


קרן אחרת מיועדת לרובד העסקים שהיקף הפעילות שלו בין 22-100 מיליון שקל מחזור שנתי. בנינו מודל של הלוואה כך שיתאפשר לבעל העסק לקבל הלוואה שיכולה להגיע עד ל-8% מהמחזור השנתי של השנה טרום השנה שבה הוא מגיש את הבקשה. ההלוואה ניתנת ל-5 שנים, כאשר יינתן "גרייס" של שנה על תשלומי הקרן, הריבית תשולם, וגם כאן שיעור הריבית לא יעלה על 2.8% ריבית מעבר לפריים. אין לי ספק שעסקים ינצלו את הקרן הזאת, בהכירי את המגזר העסקי ואת הקשיים שבהם נתקלים עסקים בקבלת אשראי מהמגזר הבנקאי. סיימתי לא מזמן פגישה עם החשב הכללי לגבי הסטטוס של הקרן לעסקים הבינוניים. ההערכה היא שעד ליום שלישי הבא יהיה זוכה, או מספר זוכים. אנחנו רוצים, וכנראה כך יהיה, אני מקווה, שלפחות בנק גדול אחד יהיה שותף בגופים שיתנו אשראי לעסקים הבינוניים.

מתי אמור להסתיים המכרז?

אנחנו מקווים שעד ליום שלישי הבא ייבחרו הזוכים.

נפח האשראי שהקרן תוכל לתת, ההערכה היא, מכיוון שהמכרז עדיין לא נסגר, שתגיע למיליארד שקל, היינו 200 מיליון שקל של המדינה ממונפים פי חמש ייתנו נפח אשראי של מיליארד שקל. אני אומר כבר שהמכרז נערך בצורה כזאת שהוא מאפשר הגדלה והיענות לביקושים. במידה והביקושים יצדיקו העמדת תקציב נוסף במינוף כפי שנתקבל במכרז הקרן תאפשר הרחבת נפח האשראי שיינתן דרכה.


הקרן השלישית היא קרן הלוואות ליצואנים, שהיקפה עומד על כ-560 מיליון שקל. בוצעו בקרן הזאת כמה שינויים במטרה להקל על היצואנים לממש אותה. הקרן תינתן ליצואנים שהיקף הפעילות שלהם עד 15 מיליון דולר לשנה. תקרת ההלוואה תעמוד על מיליון דולר. ובשונה מן העבר, שנתנו את זה רק לשימוש של פתיחת שווקים חדשים בייצוא, הרחבנו את האפשרויות לנצל את מקור האשראי הזה לכל מטרה, לרבות הון חוזר להשקעות, לכל מטרה שימצא לנכון היצואן, הכול כדי לעודד את היצואנים להשקיע במקומות שהם רואים לנכון להשקיע.


אנחנו מאמינים שהכלים הללו, ביחד עם כלים נוספים שמשרד האוצר מעמיד לרשות הבנקים – 6 מיליארד שקל לחיזוק ההון העצמי שלהם ביחד עם קרן כספית שאמורה לטפל במיחזור חובות של עסקים גדולים במגזר העסקי – יניעו מהלך שישנה את הסגירוּת בכל הקשור למתן אשראי לעסקים.


שכחתי לציין שיש הטבה מסוימת לעסקים שנמצאים באזור שמוגדר כעוטף עזה, שם במקום ערבות מצד הלקוח של 30% הבנקים יסתפקו בערבות של 15% כדי להקל על העסקים שם, שבשיעור ערבות נמוך יותר יתאפשר להם לממש ולקבל אשראי מהבנקים.


התוכניות ומסגרות לקליטה של עובדים חדשים – המטרה ליצור מוטיבציה לעסקים לקלוט עובדים חדשים, ויש עסקים שמסוגלים ומעוניינים לקלוט עובדים חדשים, שיש להם עדיין ביקושים גדולים יחסית. המטרה לעודד את קליטת העובדים החדשים באמצעות מסלול תעסוקה שתכליתו סבסוד עלות העבודה של המעסיק כך שהמעסיק יוכל לממן מרכיב נמוך יותר בעלות של המועסק לתקופה של 30 חודשים. אנחנו מדברים על שיעורי סבסוד בסדר גודל של 20%-25%, תלוי באיזורים, תלוי באוכלוסיות. אנחנו מקצים למטרה הזאת 100 מיליון שקל. אנו מעריכים ומקווים שבתוך שבועיים נהיה באוויר כבר עם המקצה התחרותי הזה שיאפשר לעסקים להתמודד על קליטת עובדים חדשים והשתתפות בסבסוד המדינה.


מעבר לזה אנחנו משתמשים במכשיר נוסף שיש לו כמה מטרות, לא רק קליטת עובדים חדשים אלא גם הקמת מרכזי פיתוח של חברות גדולות בפריפריה. גם שם נשתתף בסבסוד משמעותי מאוד של עלות העובדים, לתקרת שכר הרבה יותר גבוהה כדי לקלוט כוח-אדם איכותי, משאב אנושי חזק, מהנדסים בעיקר, לאזורים שמוגדרים כפריפריה.


לצד זה יהיה מסלול מיוחד לאוכלוסייה שלצערנו סובלת היום מהנסיבות הביטחוניות הקשות, ובעיקר שדרות ועוטף עזה, שם נקצה מסלול מיוחד שיאפשר שיעורי הטבה גבוהים יותר עם אפשרות ליהנות מזה גם בקליטה של מספר עובדים נמוך ומצומצם מאוד.

היום צריך להרחיב את זה כבר מעבר לשדרות.

לצערי אנו נתקלים בדרישה הזאת. אין ספק שהשרים יצטרכו לתת עליה את הדעת ולקבל החלטה למרות שכמו בכל דבר צריך בסופו של דבר לסמן את הגבול כדי לאפשר לאזורים החלשים ביותר להיעזר. גם בנסיבות הקשות הללו יש אזורים חלשים יותר ואזורים חלשים פחות. המטרה בכל זאת גם בנסיבות של התרחבות הבעיה הביטחונית לאפשר לעסקים במקומות הכי קשים, שסובלים לאורך זמן רב, אפשרות ליהנות מן ההטבה ומן הסבסוד הזה קצת יותר מאחרים שנכנסו לאחרונה למעגל הטווח של הקסאמים והגראדים.


זה בכל הקשור לניסיון לפתור את בעיית מחנק האשראי ועידוד של קליטת עובדים חדשים.


במגזר העסקים הקטנים אנחנו מתכוונים לתת סיוע. תגברנו בצורה משמעותית את התקציב שמיועד לחונכויות על מנת לאפשר לכל עסק כמעט שמעוניין בכך לקבל חונכות עסקית שתעזור לו גם בהתמודדות בנסיבות המיוחדות של היום, גם לכוון אותו מול הגורמים השונים במשק, איך להיעזר בהם, איך לקחת אשראי, איך להתמודד עם קשיים של ירידה בביקושים ומחנק אשראי, לשרוד את התקופה על מנת שיוכל להמשיך בתום תקופת ההאטה להתקיים ולהצמיח גם תעסוקה וגם עסק חי ונושם.


אנו מחזקים מאוד את כל התקציבים שנועדו לעידוד הקמת מאגדים שיווקיים. הניסיון שלנו מלמד שעסקים קטנים שהשתתפו בתוכנית של מאגדים שיווקיים צמחו בצורה משמעותית מאוד – היקפי הייצוא שלהם גדלו, הם למדו ומשתמשים בכלי ניהול ובכלי שיווק הרבה יותר מתקדמים והרבה יותר מפותחים ולכן גם מצליחים יותר. אנחנו רוצים להרחיב את זה לעסקים רבים יותר.


כל הקשור לתחום העיצוב ואסטרטגיות עיצוב – זה אחד הכלים החשובים ביותר היום כדי לעודד שיווק, להצמיח שיווק ולהגדיל את היקפי השיווק ואת היקף הלקוחות שמולם עובדים עסקים. גם כאן התוכנית פועלת בהצלחה לא מבוטלת וגם כאן המטרה לחזק ולהגדיל את התקציבים שעומדים לטובת הכלים הללו.


השקעות במחקר ופיתוח – כולם מודעים לצורך ולחשיבות של המשך ההשקעה במו"פ ויותר מכך, הגדלה משמעותית שנדרשת דווקא היום בהשתתפות הממשלה בתמיכה במחקר ופיתוח. ברבעון האחרון של 2008 היתה תוספת לתקציב המדען הראשי בהיקף של 300 מיליון שקל. אבל אני חייב לומר – ותיכף אבקש גם מגברת לידיה לזנס, סגנית המדען הראשי, להגיד כמה מילים בעניין זה – שזה מעט מדי. אנחנו מצפים מאוד שבשנת 2009 נפח ההשקעות במו"פ יהיה גדול יותר.

אתה יכול לנקוב במספרים?

אני יכול לנקוב במספרים, אבל הייתי רוצה לבקש מגברת לידיה לזנס לומר כמה מילים, גם על הצורך, גם על המשמעות בתעסוקה וגם על החשיבות האסטרטגית של יצירת ידע ויצירת תשתית לידע שתצמיח צמיחה עתידית משמעותית בתום תקופת ההאטה. בבקשה.

אתייחס בשלב הראשון למודל שלפיו עובדת לשכת המדען הראשי בהיבט התקציבי. סך ההשקעה הכוללת של המדינה בשנת 2008 במונחי מענקי מדען ראשי הסתכמה ב-1.65 מיליארד שקלים. מתוך זה 80% מיועד למימון שכר עובדי מו"פ. קרוב ל-1.32 מיליארד שקלים מהווים מימון שכר עובדים ומממנים למעשה 15,000 עובדים ישירים. יש מחקרים, מודלים כלכליים שמצביעים שעל כל עובד מו"פ מועסקים בין 2-3 עובדים נוספים. דהיינו, במהלך שנת 2008 ממענקי מחקר ופיתוח הועסקו למעלה מ-45,000 עובדים.


התוספת התקציבית שניתנה ברבעון האחרון של השנה הביאה להעסקה של 2,800 עובדים ישירים וכ-9,000 עובדים נוספים אחרים במגוון רחב של מקצועות החל מהסעדה, מוסכים, אנשי תחזוקה, עורכי-דין, קבלני משנה וכדומה.


בשנת 2009 היקף התקציב עומד, לפי הנתונים שקיבלנו מאגף התקציבים, על 1.1 מיליארד שקל. התקציב נמוך מאוד ביחס לביקושים שאנו רואים כבר היום.

ומה הביקושים?

הביקושים ברבעון האחרון גדלו ב-20% ביחס לשנה הקודמת. אנחנו צופים שהיקף הביקושים יילך ויגדל. מטבע הדברים כאשר מקורות המימון החיצוניים הולכים ומצטמצמים מקור המימון היחיד שנשאר במשק הוא לשכת המדען הראשי. יש לנו דוגמה לכך גם מתקופת בועת ההיי-טק, שאז היתה צמיחה בביקושים מהתעשייה בהיקף של למעלה מ-50%. אנחנו צופים היום, בגלל מחנק האשראי, שהיקף הביקושים יעלה מעבר ל-60%.


בהתבסס על המחקר האחרון שנעשה בשיתוף עם אגף התקציבים ובוצע על-ידי פרופ' שאול לך, המחקר מצביע על שיעורי צמיחה וכדאיות של מעורבות ממשלתית בתמיכה במחקר ופיתוח, תמיכה שמביאה למעשה לצמיחה גבוהה מאוד שנעה בשיעורים שבין 473% ל-1,000%.


בקשת לשכת המדען הראשי לשנת 2009 – תוספת תקציב של מיליארד שקלים לכל הפחות. אנו משוכנעים שנוכל להקצות תקציב זה בצורה יעילה מאוד לבקשות איכותיות.

אולי צריך גם לחדד את הדברים ולומר שמרכיב התמיכה של המדען הראשי מכלל ההשקעה בתוכנית הוא 30%. המשמעות היא מינוף של פי 2.5 של הכספים של המדען הראשי על-ידי הגורמים המשקיעים האחרים המשתתפים, וגם שם עיקר השימוש הוא למימון כוח-אדם. המשמעות היא השפעה ישירה כמובן גם במעגל הישיר על תעסוקה וגם במעגלים הנוספים, על תעסוקה ישירה של עובדים בתחום הזה.


צריך להבין, זה לא תמיד יצירת מקומות עבודה חדשים אלא גם הרבה מניעת אבטלה. ברגע שגוף בתחום ההיי-טק מצליח לקבל תמיכה מהמדען הראשי, צוות הפיתוח שאולי קודם עבד על תוכנית אחרת ניתן להעביר אותו לטובת התוכנית החדשה במקום שאנשים יילכו הביתה. מדובר באלפי אנשים שמסוגלים להמשיך ולשמור על מקום העבודה שלהם.

מה קורה היום עם משרד האוצר בהקשר הזה? יש כאן נציגים של משרד האוצר? ניתן גם לכם לדבר. אני מבין שאין עדיין הסכמות ביניכם ובין משרד האוצר בנוגע לתקציבים ולמדיניות.

יש בסיסים לתקציב 2009, שכולנו מכירים אותם. אנחנו תמיד אוהבים להתייחס לסכומים שהם מעבר לבסיס ואלה עדיין לא סגורים. על זה דיברה גברת לידיה לזנס ועל זה אנחנו מדברים. למרות שבסך הכול הרצון והמוטיבציה הם לשתף פעולה ולהקצות תקציבים לכלים חשובים ומשמעותיים אנחנו עדיין לא רואים שמגיעים ליעדים שלדעתנו ראויים להיות מושקעים בעת הזאת, במיתון שאנו חשים היום.


אחד הכלים זה הכשרה מקצועית. ההכשרה המקצועית היא אחד הכלים היותר חשובים בדרך לסייע לעובדים ולמעסיקים בתקופה של מיתון. היכולת לשדרג את היכולות של העובדים, להשביח אותם לתחילת המעגל הבא של הצמיחה, כאשר המשמעות היא בדרך כלל שאתה מקבל מהם ערכים מוספים גבוהים יותר, ליצור תשתית במקצועות שלצערנו הרב מלאי כוח-האדם בהם הצטמצם מאוד – אחד הענפים המוכרים יותר בתחום הזה הוא ענף המתכת שבו יש היום בעיה קשה מאוד לתעשייה להשיג עובדים, כל הקשור להכשרות מקצועיות ברבדים הנמוכים ביותר – השבחת השכלה או שיפור יכולות של אנשים, כל אחד בתחום העיסוק שלו, בתוך המפעל שלו. אם מצרפים לזה את התוכנית שהוצעה ונבחנת – אפשר לאהוב אותה, אפשר לא לאהוב אותה – שנקראת חל"ת (חופשה ללא תשלום) – השתתפות במימון עלות העובד תוך כדי השהייה שלו אצל המעסיק לצד השבחת היכולות שלו באמצעות הכשרה מקצועית – אז אין ספק שמצד אחד משאירים את העובדים באותו מקום, משביחים את היכולות שלהם, וכאשר נגיע לסוף תקופת ההאטה יוכלו כמובן להפיק מהם תוצר הרבה-הרבה יותר משמעותי, לצד כמובן שיפור כושר התחרות של התעשייה או של כל עסק שמשביח את היכולות של העובדים שלו.

רק לסבר את האוזן של חברי הוועדה והיושב-ראש, כפי שניתן לראות מוקצבים 15 מיליון שקלים להכשרת מבוגרים. זה אפילו לא טיפה בים. למה אני אומר את זה? יש אמנם למטה שני סכומים שהם לכאורה גבוהים – 35 מיליון שקל ו-60 מיליון שקל. 60 מיליון שקל הם במסגרת תוכנית של 10 שנים בהיקף של 600 מיליון שקל, ו-35 מיליון שקל – שאני מקווה שבשנה הבאה יהיו 40 מיליון שקל כי התוכנית היקפה 200 מיליון שקל, 40 מיליון שקל כפול 5 שנים – נועדו לטפל רק בענף אחד, ענף המתכת.

המספרים מתייחסים לשנת 2008?

הם מתייחסים לשנת 2009. 60 מיליון שקל ניתנים כתוצאה מהארכת גיל הפנסיה, הכסף נועד לתמוך בעובדים במקצועות נשחקים ושוחקים שכנראה יהיה להם קשה להגיע עד לגיל 67 במקצוע. אמורים לסייע להם בדרך של הכשרה מקצועית וקצת סיוע במימון עלות השכר. כאן לדעתנו צריך לעשות הרבה יותר. צריך לתת הרבה יותר. אין לי ספק שגם משרד האוצר מודע לכך. אני מקווה שכרגע הם עובדים על איתור מקורות לטובת העניין הזה.


כלים נוספים שהייתי מעוניין להציג ליושב-ראש ולחברי הוועדה, וכאן נשמח מאוד להסתייע, אנחנו אומרים את זה גם לידידינו במשרד האוצר כל העת. בתקופה של מיתון הדבר הנכון ביותר לעשות הוא להשתמש בכלים ובמכשירים שמסוגלים לייצר תעסוקה בקצב המהיר ביותר. אדוני צריך לדעת, יש היום במרכז ההשקעות 370 בקשות. בהשקעה של קרוב ל-10 מיליארד שקלים מסוגלים לייצר קרוב ל-10,000 מקומות עבודה. אין לנו תקציב לזה. אדוני דיבר קודם על הסיור שלו ב-TOWER, סיפור מוכר וידוע. TOWER לא יכולה היום לעלות בכלל את בקשתה על השולחן של מינהלת מרכז ההשקעות כתוצאה מהתנאים החדשים שבהם פועלים.

הבנתי שגם את ההתחייבויות שנתתם לא קיימתם שם.

אינני יודע על אילו התחייבויות אתה מדבר.

נשמע את אנשי TOWER.

אני לא יודע על אילו התחייבויות מדובר, אך אני יכול לומר שזה אחד הכלים שלדעתנו צריך לייצר מאמץ להקצות לו משאב ולאפשר להפעיל אותו, לא רק ברובד של החברות שהיקף השקעותיהן עד 20 מיליון שקל אלא גם בחברות שהיקף ההשקעה שלהן גבוה יותר. מטבע הדברים מי שמתכנן תוכנית השקעה בהיקפים גדולים הוא גם מעסיק גדול יותר והמשמעות היא השפעה ישירה על התעסוקה. אנחנו סבורים שנדרשים לפחות 500 מיליון שקל לתגבור התקציב של מרכז ההשקעות. נכון להיום סיימנו את המימוש של כל התקציב שהיה ב-2008.


מסגרות נוספות לקליטת עובדים שאף הן נוסו בהצלחה ולדעתנו צריך לייצר עבורן מקור מימון, הן call centers (מרכזי שרות טלפונים). call centers לעובדים ברמת מיומנות נמוכה זה כלי נהדר להכניס אותם למעגל העבודה, לאפשר להם לקבל תעסוקה והעלות לא כבדה. היא עלות שניתנת לצמצום, שוב פעם באמצעות מכשיר של סבסוד עלות תשומת העבודה למעסיק כך שהמדינה תשתתף בהיקף של עד 20% מעלות השכר, ובדרך כלל רמות השכר של העובדים בשירותים הללו נמוכות, שכר מינימום או שכר מינימום + 15%. אין ספק שכאן העלות לא גבוהה יחסית אבל היא נותנת פתרון לאלפי אנשים שיכולים להשתלב בתעסוקה בפעילות הזאת.


פיתוח הון אנושי – גם כאן היתה בעבר תוכנית לפיתוח הון אנושי לתעשייה, תוכנית שהצליחה לאפשר לקורסים לבצע הכשרות בתוך המפעל וגם מחוץ למפעל לפיתוח מיומנויות של העובדים. התוכנית פעלה בשיטת ואוצ'רים.

יש לי שאלה עקרונית. היום חלק מן האנשים כבר מצאו עצמם מחוץ למעגל העבודה. יש צפי ל-4,000 מפוטרי היי-טק ועוד 8,000 שיוצאים מכל מיני מסגרות לימוד – מהנדסים, הנדסאים וטכנאים. אתה מדבר עכשיו על הכנסת אנשים למעגל העבודה, אלה שקיימים, ואתה רוצה גם ללמד אנשים ולהכשיר אותם. יש עכשיו קרוב ל-15,000 איש שמצאו עצמם בלי עבודה. מה אנחנו עושים בתחום הזה? לפי הנתונים שראיתי ההיי-טק והתעשייה עתירת הטכנולוגיה מניבים היום 50% מהייצוא הישראלי. זה המטבע, זה הכסף, זה המשקיעים.

אני מדגיש, לייצוא התעשייתי.

אתה מתכוון בלי יהלומים. אני מדבר רק על ההיי-טק. יש היום קרוב ל-15,000 איש שלא צריך לתת להם הכשרה מקצועית. מה אנחנו עושים איתם? מה התוכנית עבור האנשים האלה?

אחד הכלים שהוצגו כאן ואחת הבקשות שהוצגו כאן זה בדיוק מה שגברת לידיה לזנס אמרה על המדען הראשי. ברגע שאתה מגדיל את התקציב למדען הראשי אתה מאפשר לו להשתתף ביותר תוכניות פיתוח, שהמשמעות הישירה שלהן היא יותר אנשי פיתוח שנשארים בתעשייה ולא נפלטים ממנה.

בתוכנית שהצגתם למשרד האוצר מה הדרישה שלכם היום עבור המדען הראשי?

מיליארד שקל לפחות תוספת ל-2009 כך שתקציב המדען הראשי ב-2009 יעמוד על לפחות 3 מיליארד שקלים. זה חשוב בעיקר בעת מיתון. מי שעוקב, ב-10 השנים האחרונות שיעור ההשתתפות של המדינה במחקר ובפיתוח ירד בצורה משמעותית מאוד.

אם אתה רוצה להגיע ל-3 מיליארד שקל אתה צריך להוסיף לתקציב המדען הראשי ב-2009 1.9 מיליארד שקל. גברת לידיה לזנס, תתקני אותי אם אני טועה.

מדובר גם על ה-315,000 שהתווספו. זה כבר כלול. סך הכול התקציב ב-2008 יגיע למימוש של 1.6 מיליארד שקל.

ב-2008, כולל ה-315 מיליון שקל, המימוש הוא 1.6 מיליארד שקל.

תקצוב המדען הראשי קריטי. הוא חשוב מאוד לטובת המשך תמיכה במחקר ובפיתוח, באחד התחומים והענפים הכי חשובים ליציאה מהמיתון וליצירת צמיחה בעתיד כאשר הכלכלה העולמית תתייצב או אפילו תתחיל בגל ראשון של התייצבות. וכמובן חוק לעידוד השקעות הון, ואמרתי את זה בצורה ברורה וחד-משמעית.

נתחיל עם חברת TOWER. מאחר והנושא עלה כבר ניתן להם זכות ראשונים, ולאחר מכן נשמע את מר רן טוטנאור. בבקשה.

צהרים טובים. אני ממשרד יגאל ארנון, שותף במשרד בתל-אביב. אני מלווה את חברת TOWER מאז הקמתה בשנת 1993 ומייצג אותה בכל המהלכים שלה.


כאשר מנכ"ל המשרד דיבר חשבתי על הביטוי הידוע The devil is in the details. לְמה אני מתכוון? בשנת 2000 היתה הסכמה בכתב בין מדינת ישראל, דרך משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הבנקים הישראלים ומשקיעים בכל העולם להקים מפעל ב-TOWER שנקרא Fab2. מי שהסתובב אי-פעם בטאיוואן ומכיר את תעשיית הסמי-קונדוקטורים מבין שאחרי Fab1 יש Fab2, ואחרי Fab2 יש 3, 4 ו-5. המדינה התחייבה לתרום לעסק הזה 250 מיליון דולר במענק. מרכז ההשקעות התחייב לתרום רבע מיליארד דולר להקמת Fab2.

להשתתף. לא לתרום. הם לא תורמים כאן.

זה מתן מענק. אפשר להתייחס לזה כפי שרוצים. זה דבר שלא מחזירים. השתתפות, אתה צודק.
הבנקים חלקם בעסק 500 מיליון דולר, והמשקיעים חלקם בעסק עוד כמה מאות מיליונים.


מה לעשות, התקדמנו, התחלנו, בנינו, מייצרים. כל יתר השחקנים במהלך העשור הזה לא רק שנתנו את חלקם, אלא נתנו מעל ומעבר לחלקם. היחידים, וצר לי לומר את זה, שלא תרמו אפילו את חלקם זה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, ובעצם דרכו מדינת ישראל. אפילו הרבע מיליארד דולר שהובטחו לא הגיעו. עכשיו השאלה למה.


בשנת 2005 כש-TOWER לא סיימה את מלוא התוכנית במהלך 5 שנים, והחוק מגביל השקעות הוניות, השקעות עם מענק ל-5 שנים, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה אמר: אין שום בעיה, בדיוק כפי שהתייחסנו ל"אינטל" נתייחס גם ל-TOWER. תגישו בקשה להרחבת התוכנית והכול יסתדר. יש מכתבים מראש הממשלה ומשרים, יש אמירות הכי ברורות שהכסף הזה יגיע ועל בסיסן הבנקים הוסיפו כסף והמשקיעים הביאו כסף. אבל מה לעשות, עברו כבר 3 שנים, כמעט 4, והמדינה טרם מילאה את ההתחייבות הבסיסית להעברת רבע מיליארד דולר.


אני מחזיק בידי מכתב מהשר ישי שבו הוא אומר בעצמו שיש מחויבות ממשלתית שיש לקיים. כאשר השר כותב במכתב לראש הממשלה, מר אולמרט, שהתחייבות ממשלתית יש לקיים אנחנו בתור TOWER ואני בתור עורך-דין ואזרח שואל את עצמי: אז מה הבעיה? אם יש התחייבות שלטונית לקיים אז הבא נקיים אותה.

ומה קרה? 3 שנים של סחבת – תלכו למשרד האוצר, מן האוצר תחזרו לתמ"ת, מהתמ"ת לאוצר, מן האוצר לתמ"ת ובסופו של יום, אחרי שהמשרד שלי הגיש שני בג"צים כדי שמישהו בסופו של דבר יגיד לנו מה הולך לקרות עם הרבע מיליארד דולר האלה, אחרי כל ההתחייבויות סוף-סוף מרכז ההשקעות דן בבקשת TOWER.

נכון שבמשך 3 שנים הבטחנו, אבל שינינו את כללי המשחק. ב-2008 מרכז ההשקעות החליט לממן או להשתתף רק בפעילויות של עסקים קטנים. TOWER איננה עסק קטן אלא גדול. אז נכון שב-2005 אמרנו לכם שאין בעיה, שתתקדמו, שכולם ישקיעו עוד כסף ואנחנו נביא את חלקנו, אבל ב-2008 שינינו את כללי המשחק. ואז בתשובה מנומקת מאוד כתב משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה: מכיוון שעכשיו ב-2008 שינינו את כללי המשחק אתם לא עומדים בכללים החדשים.


נשאלת שאלה פשוטה מאוד. היתה התחייבות ב-2000 והתחייבות נוספת ב-2005, כאשר שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בעצמו אומר שיש התחייבות, והוא אומר את זה בכתב ובעל-פה, זה מופיע בתיקים. חבל על הזמן, לא חסרה כאן פרנסה לעורכי-דין. אז איך ייתכן שב-2008 מרכז ההשקעות אומר: שינינו את כללי המשחק, סליחה שלא אמרנו, אבל אתם בעצם לא עומדים בכללים החדשים? כל אזרח במדינה היה לדעתי מבין בפשטות שאלו כללי משחק לא סבירים.


מה המשמעות של התנהגות שלטונית כזאת? ראשית, חסר כסף, ועל כך ידברו אנשי TOWER. אבל אני רוצה להציג דווקא עוד פן קטן, ולדעתי זה רלוונטי לכל מה שנאמר כאן. היכולת של מדינת ישראל לצמוח בתעשיית ההיי-טק היא רק אם כלפי חוץ, כלפי העולם המערבי הנאור אנו כמדינה נפעל באופן שקוף ונעמוד במילתנו. התחושה של משקיעי TOWER הגדולים והקטנים היא שמדינת ישראל לא עומדת בהתחייבויותיה ולזה כחברה וכאזרחים אין לנו תשובה. המשקיע מחוץ-לארץ הכי גדול ב-TOWER, מר אלי הררי, המייסד ובעל השליטה בחברת Sandisk, איש ידוע בציבור ובעיתונות, טלפן לראש הממשלה ואמר לו: לא רק השקעתי את חלקי אלא השקעתי מעל ומעבר לחלקי כי הבטחתם להביא את חלקכם. אם לא תביאו, לא תהיה לי ברירה אלא להתפטר מהדירקטוריון.

אני מבקש מכולם לדבר בקצרה כי הזמן שלנו מוגבל מאוד ואני רוצה שכולם ידברו.

לא רק ש-TOWER נפגעה ולא רק חסר הכסף, אלא התדמית של TOWER כלפי העולם הגדול ולכן התדמית של המדינה כלפי העולם הגדול והנאור נפגעה. לכן יש נזק ל-TOWER ולצערי הרב יש גם נזק למדינת ישראל. אנחנו שואלים ותוהים למה כך אירע ומתי יגיע הכסף. תודה רבה.

אבקש ממר אורן שירזי, סמנכ"ל כספים בחברת TOWER, להתייחס בקצרה למה שעדיין לא נאמר.

מה שמר דיוויד שפירו אמר נכון. נפגשתי עם מר גבי מימון ב-4 השנים האחרונות בישיבות רבות עם היושב-ראש הקודם של הוועדה ויש מכתב התחייבות ממר אולמרט וממר חזי צייג מנהל מרכז ההשקעות, שאינני יודע מדוע לא הגיע לכאן היום אבל לדיון כזה מחובתו להגיע.

הוא הוזמן.

הגיע נציג אחר של מרכז ההשקעות.

היה מכובד אם מנהל מרכז ההשקעות היה כאן בדיון שבו מדברים על הנושא הזה. יש התחייבויות שלו ושל מר אולמרט, לפיהן מותנה בסקר של הבנק לפיתוח תעשייה אם תהיה תרומה למשק הלאומי מהתוכנית שהגשנו הרי התוכנית תאושר. הבנק לפיתוח תעשייה עשה את הבדיקה הכלכלית בשנת 2005 ומצא כי ל-TOWER תהיה תרומה חיובית למשק הלאומי של 387 מיליון דולר, ולמרות זה התוכנית לא עברה במינהלה.


היבט נוסף, בואו נחשוב על ממשלת ארצות-הברית שבזמנים כאלה עוזרת לחברות גם בלי שום התחייבות. עזרו עכשיו ל"פורד", "קרייזלר" ו"ג'נרל מוטורס" שהן חברות קצת גדולות יותר מ-TOWER, שיש להן הרבה כסף בבנק והזרימו לכל אחת מהן 4 מיליארד דולר בלי שום התחייבות ובלי שום צורך לענות על איזו התחייבות עבר. וכאן בארץ שלנו אפילו התחייבות עבר משרים ומראש ממשלה, התחייבות שיש בכתובים לא מקיימים.

לצערי אני מנוע מלהתייחס לנושא הזה מכיוון שתלויה ועומדת בבג"ץ עתירה של TOWER כנגד המדינה. לכן אני מנוע, על-פי עצת המשפטנים של המשרד, מלהתייחס לסוגייה.

כלומר במילים אחרות, עד שזה יוכרע בבג"ץ חברת TOWER יכולה לפשוט גם את הרגל?

הדיון הקרוב בבג"ץ נקבע לאוקטובר 2009.

הנקודה ברורה. התשובה גם ברורה.

יש דברים שניתן להתייחס אליהם ודברים שאי אפשר.

אפשר לרדת מן העתירה לבג"ץ, אני אומר את זה באחריות, ובתנאי שתהיה תשובה לשאלה הבסיסית היכן ומתי מקבלים את הצ'ק.

אנחנו כרגע לא במשא ומתן, אבל אם אוכל לסייע לכם אני מבקש שתפנו ואסייע. הנקודה ברורה.


אני יכול לבקש, בוודאי יש מפעלים נוספים שהגיעו להסדר עם המדינה. תבדקו, כי זאת לא תקופה נוחה להמתין לבג"צים. הדברים צריכים להיעשות הרבה יותר מהר. אם אתם יכולים לרדת מהבג"ץ, ואתם להגיע איתם להסדר, אז תמצאו דרך כי בסופו של דבר תצטרכו לשלם בדרך אחרת לאנשים שיפוטרו מן המפעלים האלה. מכאן או מכאן משרד האוצר יצטרך לשלם וחבל שלא תצילו מפעל שיכול להביא 200-300 מקומות עבודה.

אדוני היושב-ראש, בכל אופן עד הבג"ץ, היתה בוודאי תשובה של המשרד ואולי היושבים סביב השולחן יוכלו לשמוע אותה. שלא תוטח האשמה או תמיהה מסביב לשולחן הזה מבלי שניתנה לה כל תשובה. פרט לכך שב-2008 אמרו שהבקשה לא עומדת בקריטריונים על-פי כללי המשחק החדשים.

הם ביקשו לעמוד בהתחייבויות שהיו לפני שנים בהסכם מול המדינה והמשקיעים. המדינה לא עמדה בהתחייבויות ולכן הוגשה עתירה לבג"ץ.

עד לדיון בבג"ץ, האם המדינה ענתה תשובה כלשהי?

אילו תשובות קיבלתם מן המדינה?

פעם אחת הפנו למשרד האוצר ופעם אחת הפנו למשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, פעם לאוצר, פעם לתמ"ת. אם מישהו יודע להסביר לי – התשובה היא שאני לא יודע. אין תשובה ברורה, אין תשובה שניתן להסביר.

הנקודה ברורה ואני מבקש להתייחס אליה. אולי אפשר להגיע לאיזה הסדר בנושא הזה. בסופו של דבר אנשים שעובדים נפגעים מהסכסוך הזה.


מר רן טוטנאור, בבקשה תציג את התפקידים שלך לפרוטוקול ולחברי הוועדה.

אני מגיע לכאן בשלושה כובעים.
הכובע הראשון כתעשיין, דור שלישי למשפחת תעשיינים שהתחילה דרכה בירושלים בשנת 1925. אנחנו מייצרים מכשירי עיקור (סטריליזציה). כל מי שהולך לרופא שיניים או מבצע ניתוח חייב שהכלים יעברו סטריליזציה מן הסתם. אנחנו בין שלושת הכי ידועים בעולם. מונים כ-400 ומשהו עובדים בבית-שמש. המפעל משתרע על פני 30,000 מטר מרובע. החברה מייצאת ל-100 מדינות; הכובע השני, הייתי עד לא מזמן יושב-ראש התאחדות התעשיינים במרחב ירושלים, מרחב שמתחיל בירושלים ומגיע עד קריית גת; והכובע החדש שאכנס אליו בחודש הבא הוא יושב-ראש ועדת העבודה של התאחדות התעשיינים הארצית, יושב-ראש ועדת העבודה של הארגונים הכלכליים במדינת ישראל.


אני רוצה לתאר לכם בקצרה מה קורה היום עם מחנק האשראי. מצד אחד בנק ישראל מוריד ריבית, מצד שני לא מגיע לנו הכסף.

כי הבנקים רוצים להרוויח יותר. קיבלו עוד דלתא.

אבל זה עוד ניחא. אם יש אנשים שרוצים לשלם ויכולים לשלם עוד ניחא. אבל מצד שני הבנקים לא נותנים אשראי. גם עם ההעלאה הזאת של הריבית הם לא נותנים אשראי.

במקרה הזה המדינה באה כערבה לאשראים?

היא מעלה מרווחים, אבל גם אחרי שהעלתה מרווחים למספרים שערורייתיים עדיין הבנקים לא נותנים אשראי. צא ותקבל אשראי היום. אתה לא יכול לקבל אשראי. למה? כי בנק ישראל קבע להם תקרה של הון עצמי מסוים שצריך להיות להם וכל דקה שהם נותנים אשראי הם מורידים את ההון העצמי שלהם ויקבלו נזיפה מבנק ישראל. לכן בלתי אפשרי לתת אשראי;


היעדר ביקושים – עליכם להבין, העולם עצר מלכת. אין ביקושים, אין ביקושי סחורה. זה כמובן מביא לכך שהמפעלים המייצרים מפטרים עובדים;


שער הדולר – הבעיה שלנו התחילה לא היום אלא כבר לפני שנה או שנה וחצי.

דווקא שער הדולר השתפר בזמן האחרון.

שער הדולר השתפר ויורד היום, ראית את הגרף אתמול והיום, חבל על הזמן. אנחנו צריכים שער דולר של 4.20-4.30 כדי להרים את הראש. היום אתה יודע איפה הוא עומד. שנה וחצי-שנתיים היו לנו מאוד-מאוד קשות, לא שעו לבקשותינו, לא שעו לדברינו, לא היתה שום תוכנית של משרד האוצר, שום גרוש לא יצא לכיוון התעשיינים;


שער האירו התמוטט לנו במחצית השנה הזאת;


התחזקות המטבעות המקומיים בכל העולם מול הדולר הביאה לירידה האטרקטיביות של המוצר הישראלי בעולם.


זה הרקע.


הדבר הבא, אני מחזק את ידיו של מר מימון וכמובן את משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. יש תוכניות. אני רוצה להתמקד ב-4 תוכניות פשוטות.


ביקשנו תוכנית שנקראת חל"ת (חופשה ללא תשלום). אנחנו מבקשים שמשרד האוצר יאשר לנו את האפשרות לשלוח אנשים לחופשה כזאת כדי שלא ניאלץ לפטר את העובדים שלנו שהם מקצועיים. אנחנו חוששים שאם נפטר אותם לא יהיה לנו אותם בעתיד ואנחנו רוצים להשאיר אותם אצלנו. אנחנו מבקשים ממשרד האוצר, בואו נשחרר אותם, שהם יישבו בבית. אנחנו נשלם את ההפרשות הסוציאליות והמדינה תשלם את מה שמגיע להם, בערך 60% מן השכר כדמי אבטלה. אנחנו לא מעוניינים לאבד את העובדים שלנו מכיוון שלקח המון זמן להכשיר אותם ואם יפוטרו נאבד אותם.

לאיזו תקופה?

לתקופה של 3 חודשים. אך אנו נתקלים כמובן בסחבת.

כדאי להוסיף שזה מכשיר שנוסה בעבר בהצלחה.

תיכף נאפשר לנציג משרד האוצר לדבר כדי לאזן את הדברים.

הדבר השני שחשוב לנו מאוד זה לעבור ל-4 ימי עבודה בשבוע. אנחנו מבקשים, במקום לסגור את המפעלים בעקבות הירידה בביקושים לעבור ל-4 ימי עבודה. 4 ימים עלינו, יום אחד בשבוע על חשבון דמי אבטלה. כמובן שגם ההצעה הזאת תקועה איפשהו בבירוקרטיה.


הדבר השלישי, הכשרה. מר גבי מימון דיבר הרבה מאוד על הכשרה. אנחנו כבר שנתיים-שלוש עוברים ויאה דולורוסה בנושא ההכשרה. ביקשנו שהתאחדות התעשיינים תקבל כ-40 מיליון שקל לשנה. אנחנו נעשה את ההכשרות, אנחנו יודעים מה צריך, אנחנו ניקח את העובדים ונכשיר אותם. זה מתגלגל כבר שנתיים-שלוש, מדברים על 40 מיליון שקל לשנה למשך 5 שנים, כלומר 200 מיליון שקל, וההצעה מתגלגלת. איפה זה? מתגלגל.


הדבר הרביעי, מר גבי מימון דיבר על קרן מקצועות שוחקים. נחתם הסכם בין מר נתניהו כשר האוצר ובין מר עודד טירה – מר עודד טירה סיים את תפקידו לפני כמדומני כ-4-5 שנים. ההסכם הזה אושר בוועדת הכספים. הכסף מופיע בתקציב המדינה אך עד היום לא הועברה ולו אגורה. בהמשך לדבריו של עו"ד דוד שפירו מ-TOWER, יש כאן נוהג להבטיח ולא לבצע, להבטיח ולא לתת.

בעוד חודשיים תוכל לדרוש שוב את התשלום.

בדיוק, השלמנו מעגל של 5 שנים.


ונושא המחקר והפיתוח – על כך דיברנו.

אני מצטער, הסכמתי אתך עד גבול מסוים אך צריך לדייק באינפורמציה. צריך לומר בהגינות הראויה, אני דוחף את התאחדות התעשיינים כבר כמה חודשים להגיע אתנו לסיכום והבנה באשר להסכם להכשרה מקצועית. אני חייב לומר בגילוי-לב, מר שרגא ברוש אמר בצורה מפורשת: אני לא מסוגל להתחייב לך על השמות, כאשר המרכיב המהותי ביותר בתוכנית הוא התחייבות להשמות כנגזרת להכשרות. אני, אדוני היושב-ראש, מצאתי נוסחה להקל עליהם בתקופת המעבר כדי לאפשר להם לצאת בכל זאת לדרך. אני תקווה שהפעם הם יהיו קצת יותר גמישים.

איפה המעצור?

אני מקווה שאנו קרובים מאוד לגישור על פני כל המחלוקות. חשוב לי מאוד-מאוד לצאת עם התוכנית הזאת כי היא חשובה, היא ערכית וגם תתרום להעסקת כוח-אדם.

כל מילה שאמר מר גבי מימון נכונה. רק תזכור שאנחנו רבים על זה כבר שנתיים או 3 שנים והתקופה כעת קשה מאוד, כאשר מפטרים, כאשר יש ירידה בביקושים במפעלים. לכן יש בעיה קצת להתחייב. במקום בשנים הטובות אז מקבלים את זה בשנים הרעות.

אני חושב שלגבי ההתחייבות בימים האלה אפשר למצוא גמישות.

אנחנו יודעים שמשרדי התעשייה, המסחר והתעסוקה והאוצר עובדים קשה מאוד. אני מקווה מאוד שהכסף יגיע ושנסגור את זה מהר ככל האפשר.


דיברנו על מחקר ופיתוח; דיברנו על תקצוב של חוק עידוד השקעות הון. חוק עידוד השקעות הון הוארך עד 1 באוגוסט. אנחנו מבקשים לתקצב אותו. זה ידוע ומקובל.


לסיכום, אנחנו חייבים להתקדם משלב הדיבורים לשלב המעשים. שעון החול אזל, הזמן נקצב. אנחנו כבר בסיום אותו מיליגרם וחצי שנשאר לנו. אנחנו מבקשים להוריד את הבירוקרטיה, להוריד את החסמים, לשבת עד שייצא עשן לבן ולהוריד את זה לשטח, להעביר את הכסף הזה ולהתחיל לעבוד. המצב בכי רע. ב-2008 6,000 עובדים פוטרו מהתעשייה, עוד 14,000 איש הולכים להיות מפוטרים בשנה הקרובה. אנחנו מדברים על עוד 67,000 מובטלים בכל המשק. נגיע ל-253,000 מובטלים, ל-8.5 אחוזי אבטלה, והיום המספר עומד על כ-6 אחוזים. אם לא נעשה מעשים היום, מחר או מחרתיים נגיע למצב גרוע ביותר, ואנחנו לא רוצים להגיע לזה. אז בבקשה, אם יש לך השפעה, אדוני יושב-ראש ועדת הכלכלה, ואם אתה יכול לכנס את כולנו ביחד ולפתוח את הכספת הזאת שקוראים לה משרד האוצר, אודה לך.

תודה רבה. שקלתי למי לתת קודם את רשות הדיבור אבל החלטתי בסופו של דבר על נציג משרד האוצר. מה אתם אומרים על הנושא הזה? בעצם כל החיצים מופנים אליכם. החסמים בעת הזאת ממש פוגעים במשק. אנא תגידו לוועדה, לנוכחים ולתקשורת מה נעשה ואיך אתם רוצים לפתור את בעיית החסמים ובעיית התקציבים כי יש לכם תוכניות והן לא לגמרי ברורות לנו.

אני קצת חולק על הטענה שהתוכניות לא ברורות.

לי זה לא ברור.

אני רפרנט התמ"ת באגף התקציבים במשרד האוצר.


אקדים ואומר שבכל התוכניות בהקשר הזה אנחנו עובדים יד ביד עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שמקובל עלינו כגוף המקצועי שמוביל את התהליכים. במובן הזה, ומר גבי מימון יתקן אותי אם אני טועה, יש בינינו הבנה, הצורך מובן ואנחנו באמת עושים כל שביכולתנו כדי לעזור.


אזכיר ואומר שיש גם קצת מגבלות. תקציב 2009 החל ממחר הופך להיות תקציב המשכי. יש מגבלות חוקיות מבחינת חופש הפעולה שלנו. השתדלנו לפעול כמה שיותר מהר במסגרת תקציב 2008. יצאנו עם שלב ראשון, שאותו מר גבי מימון הציג, של תוכנית ההאצה וניתנו תוספות משמעותיות, בין במחקר ובפיתוח, בין בהכשרות מקצועיות. אגב, העבודה נעשית במשותף עם נציגי המעסיקים ועם נציגי המועסקים.

רק לא עבר שקל. כשתעבירו ...

אבל יש רושם שהכול בסדר.

תגיד לי אם שקל אחד עבר. אם תגיד לי כן, אני מוריד את הכובע. מתי אתם מעבירים את הכסף?

הסכומים מתוקצבים, הכסף קיים. יש תוכנית שהופעלה. אני חושב שגם מר שרגא ברוש יסכים איתי, אתם צריכים בסוף להגיע להסכמות. הדברים נמצאים במשא ומתן. הכספים נמצאים עבור עידוד תעסוקה, אשראי לעסקים, מרכזי מו"פ, מכוני מחקר, קרנות השקעה.

אבל על-פי מה שנאמר כאן, ועדיין לא שמענו את כל הנציגים, כבר בשלב הזה חסר 1.6 מיליארד שקל רק לנושא של היי-טק ומרכזי מו"פ וכל מה שקשור למדען הראשי. תתייחס לנקודות הקשות, לא לדברים שכבר נעשו.

תוספת ניתנה כבר ב-2008. ביצענו את כל מה שאפשר היה לבצע בשנת 2008, הכול תוקצב. ניתנה תוספת של 300 מיליון שקל. לגבי שנת 2009 – עכשיו אנחנו בוחנים שלב ב' של תוכנית ההאצה. אנחנו עובדים כאן בשיתוף מלא עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, בודקים את הכלים הנוספים שאנו יכולים. אנחנו עובדים גם ביחד עם המדען הראשי. גם אנחנו רואים חשיבות להשקעה במחקר ובפיתוח, גם כשלעצמה ובעיקר בתקופת משבר.

זה הקטר שיוציא אותנו מייד אחרי המשבר לשוק הגדול. אם לא נהיה מוכנים יהיו שם הסינים וההודים וכל האחרים. הם כבר שם.

במובן הזה אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אנחנו צריכים לבדוק, ונעשית בעניין זה היום עבודה, מה המגבלות הפיסקליות שבהן אנחנו יכולים לעמוד. לצערי יש לנו גם מגבלות חוקיות בשנה הזאת שמקשות מאוד על הממשלה את הפעולות שלה. הלשכות המשפטיות שלנו בודקות את זה בימים אלה. אני יכול לומר שכאשר אנו מבטיחים מחקר ופיתוח איכותי אנחנו בהחלט נבדוק את הנושא הזה לחיוב, כמובן בתיאום מלא עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ולשכת המדען הראשי.


מעבר לזה, בכל התהליך הזה חשוב שיהיה שיתוף פעולה מלא גם עם משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, גם עם נציגי המעסיקים והמועסקים וגם עם הכנסת היכן שצריך. עבודה נעשית. השלב הראשון יצא לדרך לפני כשבועיים ועל השלב השני אנחנו עובדים בימים אלה ממש וכמובן שאנחנו פתוחים להצעות. תהליכי העבודה לא נפסקים.

אני מנכ"ל איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה.

בעבר מר שלמה וקס היה מנכ"ל משרד התקשורת, לכן ההתנהלות התקציבית ברורה לו היטב.

בשנת 2001 או 2002, אני לא זוכר בדיוק, בשנה שלא עבר התקציב ניתנה הרשאה לתקציבי מדען ראשי לא להתנהג כ-1/12 מהתקציב השנתי הקודם אלא כאילו התקציב אושר. אני חושב שלפחות את ההחלטה הזאת צריך להעביר בוועדה, להמליץ לקבל את זה, לפחות את הקטע הזה, ואני לא מתייחס כרגע לסכום כי הסכום נתון לוויכוח.

זה מקובל. הפעולות נעשות. ממש הבוקר הסכום תוקצב. ההחלטה צריכה לעבור את ועדת החריגים שתיפתח בשנה הבאה. אני לא צופה בעיות.

נוסיף לבקשות של הוועדה מן השרים הממונים שהנושא יטופל כפי שביקשת.


רשות הדיבור למר דוד אסיא, נציג איגוד קרנות הון סיכון.

מר דוד אסיא מייצג גם את איגוד תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה. הוא נמצא כאן בשני הכובעים. אני רוצה להגיד רק מילה אחת על מר דוד אסיא. אם יש מי שהוא מראשוני ההיי-טק והצנועים שבהם, זה מר דוד אסיא. הוא הנפיק את החברה הישראלית הראשונה בנאסד"ק, חברת "מג'יק", והקים אותה. היום הוא חבר נשיאות איגוד תעשיות האלקטרוניקה ויש לו הרבה זכויות, ויש לו גם הרבה ידע.

תודה רבה על המחמאות.


אני מעריך מאוד את אנשי משרד האוצר אחד-אחד, אבל עם כל הכבוד לאנשי משרד האוצר הרושם שמתקבל, וזה נאמר גם קודם, שאתם לא חיים כרגע בשוק. אתם אוחזים בקונספציות מאובנות. אתם לא מבינים שהעולם רץ קדימה ומשתנה ויש צורך לפתוח את הארנק, להדפיס כסף כפי שכתוב בתורת קיינז, כפי שכתוב בכל המקומות. אין פרופסור בעולם או שר אוצר בעולם שלא מבין את זה, פרט למדינת ישראל. האסימון עוד לא נפל לכם. התזמון קריטי.


בשבועיים האחרונים הסתובבתי בעשרות סטארט-אפים, זה חלק מן העבודה שלי, וראיתי כמה הולכים להיסגר בתקופה הקרובה. על-פי ההערכה של האיגוד שלנו בנוסף ל-4,000 אנשי ההיי-טק שכבר פוטרו או במהלכי פיטורים עד לסוף היום הנוכחי, יפוטרו בשנה הקרובה עוד כ-10,000 אנשים. אם ניקח את המכפיל שדובר עליו קודם של בין 3-4 עובדי שירותים על כל איש היי-טק, 15,000 כפול 4 זה עוד 60,000 אנשים. אנחנו עלולים למצוא עצמנו אם לא נזדרז – והטיימינג קריטי – עם עוד 60-70 אלף מפוטרים בענף שהוא קטר הכלכלה, ענף שאמור לצמוח.


הכנו מצגת לפני חצי שנה, לפני שידענו על המשברים הללו, לשר האוצר, למנכ"ל וכולי והצגנו כאיגוד תוכנית איך להכפיל את הייצוא מ-17 מיליארד ל-35 מיליארד ב-7 שנים. כרגע הכול נעצר. העולם עצר ואנחנו לא עושים שום דבר בעניין. תוכנית ההאצה היא פחות מדי ומאוחר מדי. צריך לרוץ מהר. אחרת נימצא מול שוקת שבורה.


נושא המדען הראשי קריטי. אנחנו טוענים שצריך תוספת של לפחות 400 מיליון דולר.

מעבר למה שניתן עד כה?

התקציב כרגע בפועל, בתקציב 2009 רשום 1.1 מיליארד שקל בבסיס. תוספת של 300 מיליון שקל זה 1.4 מיליארד שקל. אנחנו חייבים להגיע ל-3 מיליארד שקל לפחות, אם לא יותר. אנחנו גם יודעים שעל כל דולר שמושקע במחקר ופיתוח על-ידי המדען הראשי רואים תשואה של 4, 5 או אפילו 6 דולר, לפי עבודה שנעשתה על-ידי פרופ' שאול לך. אנחנו יודעים שיש בזה תוספת לתוצר. אם רוצים לפגוע בקטר של המשק יימצאו כל מיני סיבות להעביר את הכדור מהאוצר לתמ"ת ומהתמ"ת לאוצר. ציפיתי לפגוש כאן את הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר ואולי את מנכ"ל משרד האוצר כדי שנוכל לצעוק ולעשות עליו את הרושם כי הוא לא מבין שהולכים להיות פיטורים המוניים. התקשרתי למר יוסי פרחי לפני שבוע כדי לראות מה אפשר לעשות. רשמתי במו ידי, רק מהמקומות שבהם הסתובבתי, 1,200-1,300 עובדים שהולכים להיות מפוטרים. הוא ביקש ממני את הרשימה. חיכיתי לישיבה היום אבל אשלח לך בקרוב את הרשימה. זה פשוט קטסטרופה וצריך לפעול מהר ולא לוותר.


יש תוכנית שלמה שהוכנה במסגרת האיגוד. אני מציע לראות אותה. ניסינו להעלות עכשיו את המצגת על המחשב שלכם אך לא הצלחנו.

התוכנית הוצגה גם לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה ולמר גבי מימון וגם לאנשי משרד האוצר.

אומרים שאין כסף. אני אומר לכם, קיבלנו ב-2003 מממשלת ארצות-הברית 10 מיליארד דולר הבטחה לערבויות. ניצלנו עד היום לדעתי חצי. אני טוען כבר כמה שנים בפני משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ובפני אגף התקציבים שאת נושא המחקר והפיתוח אנחנו צריכים לרשום לא כהוצאה אלא כתשתית. אם נרשום את זה כתשתית נוכל את הכסף הזה לקחת - - -

אדוני נציג משרד האוצר, האם הערבות הזאת עדיין רלוונטית, האם היא עדיין בתוקף?

זה נושא של מקרו. אבדוק את זה. אני לא מכיר את הניצול.

נכנס עוד ישיבה בנושא הזה, לא נסיים היום את הדיון.

הערבות היא ל-10 שנים.

כלומר יש עוד זמן.

בשיחה שהיתה לי עם החשב הכללי הבנתי שהיתרה הצטמצמה מכיוון שחלק מן היתרה של 4 מיליארד דולר משתמשים בה בין היתר לערבויות נוספות. יש מגבלה של 10% מתקציב המדינה שאפשר לתת כערבויות על-ידי החשב הכללי. הרבה ערבויות יוצאות – למשל לבנקים 6 מיליארד.

מר חגי עידו, נקיים ישיבה נוספת בנושא הזה עם גופים נוספים, אני מקווה שבעוד שבוע, ובטח יעלו כאן שאלות נוספות. אבקש לתת לנו נתונים בנושא הזה וגם להתייחס לבקשתו של מר שלמה וקס על מתן התחייבויות על כל הסכומים כבר כעת, לראות איך נוכל לקדם את ההיי-טק. אם נגיע למצב של 15,000 מפוטרים זה בעצם כמעט רבע מההיי-טק, וכמובן כל אלה שנותנים להם שירות מסביב, גם מן התעשייה הרגילה, זה עוד 4 אנשים על כל איש היי-טק. חבל למוטט את המערכת הזאת.

פרט למפוטרים, צריך לזכור שכתוצאה מלחץ של האיגוד לפני 10 שנים יש לנו היום ברוך השם כ-8,000 בוגרים מידי שנה, מהנדסים הנדסאים וכולי.

לא הנדסאים. בוגרים אקדמיים – מכללות, טכניון, אוניברסיטאות. יש 8,000 בוגרים. אם הם יברחו לנו, אוי לנו.

בנוסף, התעשייה כולה עברה שני גלים של משבר. הגל הראשון היה הפיחות – על זה הלכנו לבנק ישראל, נלחמנו במשרד האוצר ובבנק ישראל. בכנס קיסריה שהיה בירושלים הרמנו את קולנו כדי שיפעלו. לקח הרבה זמן אבל סוף-סוף פעלו, אבל המכה כבר ניחתה.

ואנחנו עדיין בתוכו של הגל.

ואנחנו עדיין בתוכו. אנחנו עדיין לא ב-4.20 אלא ב-3.70 היום. אנחנו בבעיה קשה עם שער הדולר. זה בעיה ראשונה.


פרט לכך, עכשיו כולנו חווים את המשבר העולמי.


אם אנחנו לוקחים את שני המשברים ביחד, לא נוכל לצאת מזה אם לא נתעשת, ומהר. צריך מייד לפעול ולמצוא את כל הדרכים כדי לפתור את הבעיה. אם אתה אומר לי, אדוני היושב-ראש, שאנחנו צריכים לעשות גם בוועדות אחרות לובי דומה אז אנחנו נעשה כי זה חשוב לנו מאוד.

מר אסיא, הייתי רוצה שתתייחס לשאלה מה נעשה במדינות אחרות. אתה הרי מעורה בכל מה שנעשה. איך הממשלות האחרות מתמודדות? אבל ממש בקצרה. הייתי רוצה שחברי הוועדה והנוכחים יידעו מה נעשה במדינות אחרות. אם ד"ר לי-בת נלסון תרצה להתייחס לזה, אשמח.

אשמח להתייחס. מר דוד אסיא העלה הרבה נקודות חשובות מאוד, בייחוד מתוך העובדה שההיי-טק הוא אכן הקטר שלנו ונרצה שהוא יוציא אותנו מהמשבר.


אני מקרן "פלנוס". אני דוקטור למימון מאוניברסיטת סטנפורד ומתמחה במימון התנהגותי שמתייחס להתנהגות של משקיעים ושל הציבור.


רציתי להגיד לגבי העולם, שאנחנו נימדד בסופו של דבר יחסית לעולם. העולם מגיב למשבר הזה. אירלנד הקימה קרן לעידוד היי-טק – 500 מיליון אירו; בריטניה השקיעה 1.2 מיליארד לירות שטרלינג בקרן לעידוד היי-טק והקציבה עוד 500 מיליון לירות שטרלינג רק עבור ביו-טק; לסינגפור יש רשות שלמה שבאה לעודד חברות היי-טק להקים שם מרכזי פיתוח. הם מוכנים למשל שסטארט-אפ יקים אצלם מרכז פיתוח והם יממנו את כל ההוצאה ויתנו הטבות מס לשנים רבות. כלומר יש מדינות שעושות משהו כדי שכאשר ייצאו מהמשבר הזה הן יובילו. והודו וסין, שהזכרת אותן קודם אדוני היושב-ראש, לא יישארו מאחור.


לעומת זה מדינת ישראל, אם אנחנו נחכה – הדבר הכי חשוב שמר דוד אסיא אמר זה עניין העיתוי. אי אפשר להתדיין על זה. צריך לפעול מהר מפני שאם מחכים והנזק כבר נגרם – המחזור בתעשיית ההיי-טק ארוך. ברגע שקוטעים אותו וצריך להתחיל מהתחלה, אנחנו נהיה בחיסרון ובמכשלה גדולה מאוד כאשר נצא מהמשבר הזה. לכן צריך לפעול מהר מאוד. להתדיין על זה – זה חשוב ויפה ונחמד, אבל זה יכול להיות מאוחר מדי ואז גם אם תהיה לנו תוכנית אופטימלית, מדהימה ונהדרת זה עשוי להיות מאוחר מדי. וחבל, כי יש כאן שכבה שלמה של עסקים שפשוט ימותו, ולהחיות את העסקים האלה כמעט בלתי אפשרי. יצטרכו להתחיל עסקים חדשים בעמדה נחותה יותר, מה שיוביל את המשק עוד אחורה, ובינתיים משקים אחרים פשוט מתקדמים קדימה ומשיגים אותנו ונוותר על העמדה הקדמית שלנו. היום אנחנו נחשבים, מחוץ לארצות-הברית, לשוק החדשנות הכי טוב בעולם, פשוט מאוד.

את אומרת שאנחנו עלולים להיפגע.

להיפגע גם בטווח הארוך, לא רק בטווח הקצר של המפוטרים, ולתקן את זה לוקח עשרות שנים, ולא ברור שבכלל אפשר. ברגע שאתה מאבד את הבכורה קשה מאוד להשיג אותה שוב.

אין ספק שהנושא הזה קריטי מאוד. אין ספק שאם מאות חברות ייסגרו היום אין סיכוי שהידע שיש בתוך החברות האלה ייוולד מחדש. הוא ימות וייתכן שנאבד עוד כמה חברות היי-טק שהיו יכולות להימכר במיליארדי דולרים ולהכניס המון כסף למדינת ישראל. כאן צריך לקיים דיון מעמיק יותר ומהיר. אין טעם לדחות את זה. צריך להוריד כאן את כל החסמים הבירוקרטיים.

לפי מה שנאמר כאן עד כה משתקף מצב עגום של החברות. כפי שאמר לי פעם יהודי חכם, מספיק ששניים-שלושה צועקים ויש רבים שלא צועקים, אבל אלה שצועקים בעצם משקפים את הרבים האחרים שלא באים להגיד את הדברים. במיוחד שנמצאים כאן גם ראשי איגודים שהם בוודאי נציגים של חברות רבות. התמונה עגומה מאוד.


מצד שני, שמענו ממך סקירה מאלפת ומקצועית מאוד. יש תוכניות רבות של המדען הראשי וכל אחת מהן חשובה כשלעצמה, אבל יש לי תחושה שנוצר איזה פער. כולם מבינים זה את זה, כולם מסכימים זה עם זה, אין כאן אפילו מחלוקות. קורה שיש הבדלים בהשקפות, בצרכים, בדחיפויות. כאן נראה לי שכולם מסכימים זה עם זה. אבל יש איזה פער, לאו דווקא פער בירוקרטי, בין הרצונות ובין הביצוע המעשי.


אנחנו בחודש כסלו. יש שאומרים שכסלו זה כיס ולב. לא תמיד יש חיבור בין הכיס והלב. אנחנו צריכים שיהיה חיבור הרבה יותר מהיר בין הרצונות ובין הביצוע המעשי. אני אומר את זה במיוחד למשרד האוצר. פרט לפן המקצועי צריך להכניס כאן הרבה יותר את הלב, להרגיש את המצוקה ואת הצעקה של כולם. כולם אומרים שהעזרה צריכה להינתן בדחיפות רבה מאוד, ולפעמים אולי אפילו על חשבון תוכניות רבות, אבל המענה צריך להינתן מייד.

ברשות היושב-ראש, אתייחס בשני משפטים ואני מתנצל מראש שאהיה חייב לעזוב לאחר מכן.


קודם כול אני מסכים, חודש כסלו – הכיס והלב: הכיס אצל משרד האוצר, הלב אצלנו. צריך לעשות את החיבור כדי שנוכל להיות פוריים יותר. אבל אני חייב להיות הגון גם כלפי ידידי ממשרד האוצר. אני כל-כך מסכים עם כל שנאמר על תחום ההיי-טק, ואני מסכים לחלוטין שההגדרה חייבת להיות תשתית.

חשבתי דווקא שיתקפו את משרד האוצר באופן הרבה יותר חריף. הוא יצא בזול.

גם הם מבינים. בסופו של דבר כולנו יודעים מה הגירעון הצפוי בתקציב המדינה לאור הירידה הצפויה בהכנסות ממסים בשנת 2009, סדר גודל של בין 3-4 אחוזי תוצר, ויש שמחמירים ואומרים שהירידה עשויה להיות אף מעבר לכך. המשמעות היא צורך בגיוס ומימון הגירעון הזה. עדיין לא הגענו למצב שהאג"ח הממשלתי שלנו הוא אג"ח אמריקאי שיש עליו קופצים מכל מדינות העולם. המשמעות היא כניסה של משרד האוצר, של החשב הכללי למערך צריכת האשראי שיעלה את הריבית ויפגע בתעשייה בסופו של דבר. כלומר יש בזה גם נזקים.


הייתי רוצה להמליץ לאנשי תעשיית ההיי-טק, כל העניין הוא בקביעת סדרי עדיפויות בשימושים שאמורים להיות בתוך המשחק של מימון שימושים על אף ירידה של כ-3-4 באחוזי התוצר. תשתית ההיי-טק היא תשתית, תשתית פיזית היא תשתית, תשתית רכבת היא תשתית. המדינה צריכה להחליט מה קודם למה. אני מסכים בהחלט שהתשתית של תחום ההיי-טק אמורה להיות בחלק העליון של סדרי העדיפויות, מסיבה פשוטה מאוד. גם מבחינת שיעורי התשואה על ההשקעה, וגם מן הבחינה שקטיעת עבודה על גשר שונה מאשר קטיעת עבודה על תשתית מחקרית שפותחה. האפשרות לחדש את זה שונה, מתחילים מנקודות קצה שונות לגמרי. זאת הגישה שצריכה להיות – סדרי עדיפויות שמודעים לבעיה, מודעים למחסור במקורות המימון, מודעים לגירעון הצפוי של מדינת ישראל. בואו נחשוב ביחד איך נכון יותר לבצע את השימושים במקור המוגבל שעומד לרשותנו. זה שֵם המשחק. אני מקווה שנשכיל כולנו להשתמש בזה בצורה המיטבית והחכמה ביותר. תודה.

מצד שני, בעת משבר שכזה צריך לפתוח יותר מאשר בכל יום אחר.

אבל גם את הכיס שלך כתעשיין וגם את הכיס הפרטי שלך אתה פותח עד גבול מסוים כי אתה חושב איך מחר-מחרתיים תממן את זה.

בזמן מיתון אתה משקיע הרבה יותר, תאמין לי.

אבל אתה קובע לעצמך גבולות.

זה פעולה נכונה של חברה, שבשיווק ובמכירות משקיעה הרבה יותר בתקופת מיתון.

מר מימון, התשתית שלנו כמדינה באופן כללי מבוססת לא על תשתיות נפט ולא על תשתיות כבישים ולא על תשתיות גז או מכרות יהלומים. התשתית שלנו היא תעשייה, היי-טק, הראש שיש לנו על הכתפיים – ההון האנושי. זה התשתית שלנו. אני לא רואה שום בעיה להגדיר את זה כתשתית. על זה בנוי המשק הישראלי, על ההון האנושי שלנו. מזה נובע הכול: הכנסה ממסים, כן להוריד את מחירי הלחם/לא להוריד את מחירי הלחם, כן לקנות/לא לקנות. כל זה הכנסות המדינה – רק מההון האנושי. לכן כאן התשתית היא בסדר עדיפויות עליון. לכן אני אומר שהדיון כאן הוא על נושא התשתית. אין לנו תשתית אחרת. אם לא יהיה לנו הון אנושי לא תהיה כאן מדינת ישראל. רק על זה אנחנו חיים פה. לכן אני קורא למשרדי הממשלה להתייחס לזה ברצינות כאל תשתית בלבד. אין כאן דרך אחרת.


הדובר האחרון היום הוא מר שלמה וקס. נקיים ישיבה נוספת ונבחן מקרוב את פעילות משרדי הממשלה בנושאים הללו. עוד מישהו רוצה לדבר?

רציתי לדבר. אני נציג ההסתדרות.

אתן זכות דיבור לשני אנשים, בקצרה בבקשה. עוד נדבר על הנושא הזה ואז אתן לכם להרחיב את הדיבור. בבקשה מר וקס.

אני רוצה לדבר בקצרה. אחרי הדברים של מר דוד אסיא ושל ד"ר לי-בת נלסון אני רוצה לגעת בכל זאת בעוד שתי נקודות. חבל שמר גבי מימון עזב, אבל אני מניח שמר יוסי פרחי חברי וידידי יעביר לו את הדברים ויעבירו לו גם הנציגים.


מה שמצביעים עליו כאן בתוכנית של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ושל משרד האוצר לסיוע בתחום האשראי, זה יעזור למפעלים אבל לא בתחום האלקטרוניקה ולא בתחום התוכנה. בקושי, אולי בשוליים. זה דבר אחד.

מלבד המדען הראשי.

דיברתי על האשראי ולא על המדען הראשי. אשראי זה דבר אחר.


אני מכיר חברה שמסיימת היום את שנת 2008 עם 50 מיליון דולר ייצוא. יש לה חוזים של 60 מיליון דולר לשנה הבאה אך היא לא מסוגלת לממש אותם. היא באה לבנקים, מראה את החוזים. בשנה שעברה הם התקבלו יפה מאוד. השנה יש לה חוזים עם מדינות – ולא אציין כאן את שמן, בחלקן "בולעות" את ישראל בלי להרגיש בכלל ואנחנו בכלל טעות סטטיסטית ביחס לגודלן – בהיקף של 60 מיליון דולר, והבנקים אומרים: המדינות האלו מסוכנות, אנחנו לא נותנים אשראי. כאשר אין אשראי – אין גלגול מחזור. אם לא תיפתר הבעיה הזאת מחר המפעל ייסגר וגם יפטר במקביל.


אנחנו נתקלים בבעיות אשראי.

של בסס"ח.

לא רק בסס"ח. בסס"ח זה חברה פרטית. נפגשנו עם "כלל ביטוח אשראי", גם להם יש בעיות של ביטוחי משנה שעושים צרות. אז בואו נבטח אשראי. אם מדברים על הלוואות אז בואו ניתן אותן. התוצאות של המכרז שיסתיים ביום שלישי עדיין לא התפרסמו, אבל אני אומר לכם מתוך ידע אישי – ואנחנו יודעים שיש דברים שאינם נסתרים במדינת ישראל, גם דברים הרבה יותר רציניים – שחלק מהתנאים שהולכים להציב בפני החברות כדי לקבל את מעט האשראי כפי שייקבע מחר במכרזים יגרמו לכך שהחברות לא יקחו הלוואות בתנאים האלה כי התנאים בלתי קבילים וגם לא ישימים.

רק לחזק את דבריו של מר שלמה וקס, הם הולכים לבחור בנק אחד. אתה מתאר לעצמך שכל החברות שיושבות טוב בכל הבנקים, או לא כל-כך טוב היום, יעברו לבנק אחד שלא מכיר אותן ולא יודע מי הן? ייקח שנה-שנתיים עד שהבנקאי יכיר בכלל את החברה. למה לא לפתוח את זה לכל הבנקים? אני רוצה לקחת את זה מבנק לאומי כי אני נמצא בבנק לאומי, הוא רוצה לקחת את זה מן הבנק הבינלאומי. למה רק בנק אחד?

הדיון הזה חשוב ואני מברך עליו. עלינו להמשיך בו כי אנחנו באמת בצוק העתים. המשבר של שער הדולר נמצא אצלנו. גם כשהוא הגיע לשער של 4 שקלים התקשרו אליי עיתונאים ושאלו: מה אתה אומר היום? זה אחרי יומיים ששער הדולר עמד על 4 שקלים. אמרתי: רבותי, התחלנו לצעוק כאשר שער הדולר עמד על 4 שקלים ואמרנו שאנחנו במצב חירום. אז מה השמחה שהוא הגיע ל-4 שקלים לרגע? והנה הוא חזר ל-3.7 שקלים.


תחברו את הדברים האלה. כפי שאמרת, יש לנו רק דבר אחד – הקלבסה שלנו, ואוי לנו אם היא תברח.

אני מנהל חממת JVP סטודיו בירושלים, ולפני שהצטרפתי לחממה הייתי במשך 14 שנים יזם ומנהל טכנולוגי של חברת סטארט-אפ שהקמתי ב-1989 והייתי שותף להנפקה שלה בנאסד"ק בשנת 2000, כך שאני מדבר כאן גם מנקודת ראות של יזם וגם מנקודת ראות של משקיע.


אני רוצה להאיר נקודה שלא דיברו עליה כאן, על החברות הקטנות מאוד שנמצאות בתחילת דרכן.


כפי שאמרו כבר כולם, שנת 2009 וכנראה גם שנת 2010 הולכות להיות שנים קשות מאוד. נראה ירידה בהשקעות, עצירה של השקעות. החברות שייפגעו הכי הרבה מהמשבר שצפוי לנו הן חברות ההיי-טק שנמצאות בתחילת דרכן, חברות שמעסיקות 10, 15, 20 ועד 50 אנשים. מאגר המזומנים שנמצא בקופת החברות הללו הוא הנמוך ביותר והן יהיו הראשונות להיפגע.


החברות הללו שיתחילו להיסגר, וכבר היום מתחילות להיסגר זו אחר זו, הן חברות שלא מייצרות כותרות בעיתון. הרבה יותר קל לקרוא בעיתון על חברה גדולה שמפטרת 200 או 300 אנשים. הרבה יותר מסובך למצוא את הידיעות על הרבה מאוד חברות קטנות שמפטרות 5 או 10 או 20 אנשים. החברות הללו הן התשתית להיי-טק הישראלי ב-2011, 2012 ו-2013 כאשר נצא מהמשבר. היום אנחנו רואים מחיקה שלמה של דור של חברות שהן חברות העתיד, שבהן תעשיית ההון סיכון תשקיע לאחר המשבר.


כסף של הון סיכון בעולם נזיל מאוד, זה כסף שקל לו מאוד לעבור ממדינה למדינה. אם היום גודעים את החברות הללו שהן הבסיס להשקעות הרי שבסוף המשבר, כאשר המשבר ייגמר מדינת ישראל תמצא את עצמה במשבר עוד יותר חמור כי כסף ההון סיכון פשוט יברח מכאן למקומות אחרים בעולם.


במסגרת המדען הראשי פועלת תוכנית מופלאה, תוכנית החממות הטכנולוגיות, תוכנית שמכל העולם מגיעים ללמוד איך היא מתנהלת. התוכנית הזאת צריך להגביר את הכוח שלה ולהגביר את הסיוע שהיא נותנת ליזמים. צריך לתת לה הרבה יותר כוח והרבה יותר כסף כי היום בעת המשבר זאת התוכנית היחידה שיכולה להוות מקור השקעה לחברות בתחילת הדרך. המשקיעים הפרטיים נעלמו מן השוק, הגופים המוסדיים וקרנות ההון סיכון הפסיקו להשקיע בחברות צעירות. תוכנית החממות הטכנולוגיות היא היחידה שמסוגלת היום להשקיע.


כאן יש שני דברים שצריך להתייחס אליהם. צריך לאפשר לתוכנית הזאת להשקיע בהרבה יותר חברות מאשר מבוצע היום, וצריך לאפשר לתוכנית הזאת להמשיך ולהשקיע בחברות שמסיימות את תוכנית החממה. אם בשנים רגילות חברה שסיימה את תוכנית החממה, שהיא תוכנית בת שנה וחצי, שנתיים, שלוש שנים, יכלה בקלות לגייס כספים נוספים, היום החברות לא מסוגלות לגייס כסף. תוכנית החממות היום מבצעת השקעות ומביאה את החברות עד לדרך מסוימת אבל אין מי שייקח את זה משם והלאה. צריך להוסיף השקעות ולאפשר לתוכנית הזאת להשקיע גם הלאה, עד שהמשק יוכל לעמוד על הרגליים.


רק אם נעשה את כל הדברים הללו נוכל למצוא את עצמנו עם תעשיית היי-טק בריאה בסוף המשבר. מבלי שנעשה את כל הדברים הללו, כאשר ייגמר המשבר כבר לא יהיה לנו כאן בְמה להשקיע והכסף פשוט יברח מהמדינה.

אני מנהל האגף להכשרה מקצועית במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה. יש לי שלוש הערות, ברשותך.


הערה ראשונה נוגעת לשיתוף הפעולה שלנו עם התעשיינים. אנחנו מעריכים שנחתום איתם על הסכם בימים הקרובים, גם ללא התחייבות שלהם על השמה, כדי שבמהלך השנה הקרובה נכשיר מספר גדול ככל האפשר של אנשים מתוך ידיעה שכל מי שיוכשר אל"ף לא יפוטר, ובי"ת כאשר יסיים את ההכשרה ייתכן שהמצב יהיה טוב יותר ואז נוכל להשביח ולשדרג אותו.


הערה שנייה מתייחסת לשאלה שלך על המפוטרים בהיי-טק ובקרב האקדמאים. יש מספר גדול מאוד של מפוטרים אקדמאים, כמעט 20,000 אנשים. שירות התעסוקה פילח אותם. ננסה לזהות בחודשיים הקרובים מי מהם בהיי-טק, בעיקר במקצועות המדעיים, שכבר לא יכול לחזור להיי-טק ונעשה להם הסבה. נעשה הסבה ל-1,000 אנשים במהלך 8 חודשים להוראה במקצועות המדעים – מתמטיקה, כימייה ופיזיקה לבתי-הספר ולמכללות.


הערה שלישית, יש לנו שיתוף פעולה עם התעשייה ועם היחידה להכוונת חיילים משוחררים. אני מקווה שבמהלך השנה הקרובה נכשיר בערך 1,000 חיילים משוחררים. במקום שיהיו מובטלים נכשיר אותם במקצועות ה-CNC (המתכת), במקצועות הבניין וכמחליפי עובדים זרים במטבח, בעיקר המטבח האתני. התחלנו כבר לעשות את הפעולה הזאת, יש כבר כ-50 שהתחילו הכשרה כזאת.

אני רוצה להתייחס למאפייני המשבר הנוכחי. המשבר הנוכחי לא מדלג על גדולים וגם לא על קטנים. כולם נפגעים מן המשבר הזה. מהניסיון שלי מול התעשייה, אני חשה שמרבית אנשי התעשייה, גדולה כקטנה, משקיעים את מרבית האנרגיה שלהם בהישרדות. תפקידה של המדינה לחשוב על המחר, והמחר זה הטווח הארוך. על המדינה לנקוט בהתנהלות אנטי מחזורית בכדי להשקיע ככל היותר דווקא ביום הזה ובעיתוי הזה ולא להמתין לשלבים מאוחרים יותר.

אני מבטיח שאנחנו נכנס דיון נוסף בנושא הזה עוד לפני הבחירות, נדון ונבחן את משרדי הממשלה ואת פעילותם.


אני רוצה במעמד הזה לקרוא לשרי האוצר והתעשייה, המסחר והתעסוקה להעביר לוועדת החריגים בדחיפות את תקציב המדען הראשי, להוסיף שם כסף ולהציל את התשתיות הטכנולוגיות המתבססות על הון אנושי, ההון היחיד שיש לנו.


אני קורא לשרים להוריד את כל החסמים. מיותר היום להוסיף עוד משקולת ועוד משקולת. צריך להוריד את כל המשקולות, להוריד את כל החסמים.


צריך לשמוע את נציגי התעשיות ולהשקיע, ולהאיץ בתעשיות למרות המשבר כדי שכאשר נצא מן המשבר לתעשייה הזאת תהיה יכולת להתחרות בשוק הגדול. אנחנו יודעים שהיום מדינות רבות משקיעות הון עתק כדי שהתעשיות שלהן ישרדו, ואנחנו חלק מן העולם הגלובלי הזה וחייבים כמובן להתנהל באותו אופן ולהציל את התעשיות. כפי שאמרתי, כל התעשיות שלנו מבוססות על ידע אנושי. אנו חייבים לשמור על זה, אחרת לא תהיה לנו כלכלה.


היום המשרדים, עם כל הרצון הטוב, מתנהלים לאט מדי. אני מקווה שלא נגיע לשיטה של החזקת שֶבֶר אלא נפעל לפי השיטה של החזקת מֶנַע ונמנע את כל המשברים העתידיים שיכולים להחריף את המצב.


אני מודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:50