PAGE
42
ועדת החוקה, חוק ומשפט

13.3.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 499

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום חמישי, ו' באדר ב' התשס"ח (13 במרץ 2008), שעה 11:00

הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 31), התשס"ד-2004

הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון – היו"ר

אברהם מיכאלי

דוד רותם

עו"ד דפנה גלוק, משרד המשפטים

עו"ד עמי ברקוביץ, משרד המשפטים

עו"ד דרור ארד-איילון, לשכת עורכי-הדין

עו"ד יעל גויסקי-אבס, לשכת עורכי-הדין

איתמר גלבפיש

דורית ואג

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון מס' 31), התשס"ד-2004

הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אני פותח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט.

לפניכם יש כמה מסמכים. יש את הנוסח לדיון שהוא כולל הערות, אבל לשם הנוחות מרוכזות הנקודות להכרעה במסמך נפרד.

קיבלתי אותו רק הבוקר ולכן עוד לא קראתי אותו.

אני יודע. גם אני קיבלתי את ההערות הסופיות שלכם רק אתמול בערב.


נתחיל לעבוד על הנקודות שנשארו פתוחות לדיון על מנת לסיים את החוק. אנחנו בתיקון סעיף 17א לחוק, סעיף 6 להצעת החוק.


הוועדה בזמנו הביעה את רצונה שהשעיה זמנית של חברות בלשכה תגרור פקיעה של חברות בבית הדין המשמעתי. העיר דרור שלכאורה הסעיף מיותר מכיוון ששירות בבית הדין בוועדת האתיקה היא פעולה ייחודית לעורך דין וממילא אי אפשר לעשות אותה בזמן השעיה זמנית או קבועה. לכן לכאורה זה מיותר מכיוון הוא לא יוכל לזמן כדיין בזמן שחברותו מושעית. לכאורה אפשר לוותר על הסעיף ואז לא נידרש לכל השאלות האם אחרי כן צריך בחירה מחדש או שהוא פשוט ישוב לכך, אלא צריך להכריע בזה.


לי נראה שהסעיף באמת מיותר ואפשר לוותר עליו. אז גם לא נצטרך להכריע בשאלה.

אין בעיה.

הוחלט לוותר על הסעיף.


סעיף 9 להצעת החוק מתקן את סעיף 18 לחוק העיקרי, עניינו בחירת נשיאות בתי הדין. לפי גרסה א' נדרש אישור של ועדת המינויים למינוי יושב-ראש של כל בית דין מחוזי וארצי, לפי גרסה ב' נדרש אישור רק במחוזי. אני אזכיר את מה שעלה כאן בדיון שנערך, אז לשכת עורכי-הדין התנגדה לשינוי המוצע.

אני אסביר. אני חושב שאישור ועדת המינויים במובן מסוים הוא מיותר. אם ועדת המינויים מאשרת או בוחרת את חברי בית הדין, מן הסתם היא לא תאמר שאחד מהם יכול להיות חבר בית דין אבל לא יכול להיות יושב-ראש נבחר על ידי חבריו. העמדה שלנו הייתה במקום אחר, שיושב-ראש בית הדין הארצי לדעתנו לא צריך להיות מינוי קולגיאלי אלא צריך להיות מינוי חיצוני. הלשכה רוצה אדם מסודר שיהיה לתפקיד הזה. היא רוצה לצורך העניין את נתן רוטנשטרייך המנוח לתפקיד הזה, היא לא רוצה שבמקרה צריך יהיה לשכנע את החברים כי הוא הבחירה של הלשכה לתפקיד יוצא הדופן הזה.

אם ממילא נדרש אישור של ועדת המינויים מלכתחילה למינוי שלו?

בתור דיין.

בתור דיין.

אבל לבחור מבין הדיינים בארצי מי יהיה הנשיא של המערכת.

יותר מזה, זה גם אחרת. נתן רוטנשטרייך כדוגמה, הוא אדם שלא היה בדיפולט, עם פוטנציאל אפילו להיבחר, כי מינו אותו אחרי כן על ידי ועדת מינויים, כך שבשיטה שלך יכלו למנות אותו לתפקיד. קודם כל תמנה אותו ואחרי כן הוא יקבל אישור בחירה במקרה הזה, כי הוא לא היה חבר.

אין לי בעיה שיהיה אישור. לא, אני מניח שאם נאמר מחליטים, צריך להבין מה יקרה בפוליטיקה. מורידים את הפוליטיקה, מחזירים אותנו אחורה. הרי תהיה פוליטיקה והיא תהיה סמויה מעין. בסוף הלשכה רואה אדם מסוים כמתאים מאוד להוביל את המהלך הזה. עורכי-דין מהשורה הראשונה, בולטים, ידועים, עם מוניטין מוצלחים מאוד לתפקיד הזה. הלשכה נהנית מהעובדה שהם מסכימים לקחת תפקיד כזה. הם לא בהכרח יסכימו להיכנס לבוכלטריה שיבחרו בי. היא רוצה אדם כזה שיוביל את המערכת עם אג'נדה מסוימת של איך למלא את התפקיד, היא תמנה אותו להיות דיין, היא תמליץ לוועדת המינויים שהוא יהיה דיין, ואם הוא יעבור להיות דיין, היא תרצה להיות זאת שקובעת שהוא אב בית הדין.

תראו את הנוסח הכחול. שם רק ועדת המינויים ולא חבר באישור. זאת כבר פשרה גדולה.

אני חשבתי שוועדת המינויים.

שוועדת המינויים תמנה. אנחנו הסכמנו לזה שהוא יתמנה על ידי בית הדין. אני חושבת שזאת הייתה הצעה בתוך הוועדה.

נכון, אני או מישהו אחר הציע פשרה. הייתה הצעת פשרה שזה יהיה חבר באישור.

איך אתם רוצים היום לראות את זה? מהי הפשרה אליה הגעתם?

מה שכתוב כאן, שהמינוי מתוך בתי הדין באישור ועדת המינויים.

שזאת פשרה, כי במקור נדמה לי זה היה רק ועדת המינויים ולא חבר.

ודאי אתה צריך אותו לאדם שמגיע ממערכות חוץ.

כולם מגיעים ממערכות חוץ.

חלק הוא לא עורך דין אפילו.

לא, אני מדבר על רוטנשטרייך שהיה עורך דין.

בכחול זה היה חברי בית הדין.

מה שיש לך כאן, זה פחות או יותר הכחול.

לא. סעיף קטן (א) - במקום "חברי כל בית דין משמעתי יבחרו מביניהם" יבוא "ועדת המינויים תמנה מבין חברי כל בית דין משמעתי".

אתם שיניתם מהחוק ועכשיו אתם מוכנים לחזור.

אנחנו מוכנים לחזור.

אתם עושים משהו שהוא ביניים.

כן, זאת הייתה פשרה שלכם. אני מבין שמוסכם על גרסה א', שגם בארצי יהיה באישור ועדת המינויים.

כן.

אנחנו עוברים לסעיף 10. סעיף 10 להצעת החוק המתקן את סעיף 18(א) המוצע לחוק העיקרי, עניינו כשירות חברי ועדות האתיקה.

הרעיון המקורי של תנאי כשירות הוא חשוב. אם תשאלו אותי – אני לא רוצה לפתוח הכל מחדש – את שאלת הגיל הייתי מוריד. ישבתי אתמול בוועדה הארצית, יש שם אחד שהוא 50 שנים עורך-דין ויש שם חבר'ה יותר צעירים. יש מגוון יפה בלי חסמים פורמליים. תנאי הכשירות הם חשובים כי זה היעדר הרשעות.

זה ברור. הגדרנו ותק.

עם 3 ו-5 אפשר לחיות.

בנוסח שמונח לפניכם יש שתי גרסאות שכתובות. האחת היא גרסה ששומרת את הקיים, היינו, 8 ו-5.

יותר מדיי.

הגרסה השנייה היא לא 3 ו-5 אלא היא היעדר דרישת גיל בכלל. אני חשבתי ש-3 ו-5 זה קצת מגוחך ואני לא יודע עד כמה זה מהווה חסם. אולי עדיף כבר לוותר.

אני אומר שבהיעדר דרישת גיל, אף אחד לא יסבול מזה.

ממילא תמנו סניוריטי.

אומר לכם מה יקרה. הבעיה האמיתית היא במחוזות. הארצית עובדת כבר בשיטה שאנחנו עכשיו מחוקקים. במחוזות היום אלה הם נבחרי ציבור. זה ישתנה וזה ישתנה בשתי דרכים: האחת, ועדת המינויים תצטרך לאשר את החברים, ושנית, אנחנו נעביר החלטה – זאת היא התוכנית לפחות ואני מקווה שאני אצליח – שתהיה קווטה של נבחרי ציבור בוועדות המחוזיות, שהן לא יהיו מורכבות על טוהרת נבחרי הציבור אלא הם יהיו בצלם הוועדה הארצית. הן יהפכו להיות ועדות של אנשים שאתיקה היא העניין שלהם ולא העיסוק בוועד המחוז. זה גם יהיה טבעי.

השאלה עכשיו היא שאלת הגיל. אם אתם ממילא חיים בסדר עם הגילאים, לא צריך לשנות.

הגילאים כאן הם גבוהים מדיי. אני יכול בלי גילאים ואני חושב שזה יהיה בסדר.

אז תוריד את הגילאים.

משרד המשפטים?

אין בעיה.

אנחנו מקבלים את גרסה ב'.

דרישות אחרות, חשוב שיהיו.

"שלא נתקיימה בהן אחת הנסיבות האמורות בפסקאות (1) ו-(2) בסעיף 16(א)". זה אומר ההרשעות.


סעיף 10 הוא לא פרה-רולינג. סעיף 18ג המוצע, שבנוסח המונח לפניכם נשמט בו שם הסעיף, הנוסח של השם יהיה כנראה ועדת אתיקה ארצית, ועדות אתיקה מחוזיות.

בסדר גמור.

18ג בנוסחו כעת אומר כך: "ועדת אתיקה מחוזית לא תפעל בסתירה להחלטת ועדת אתיקה ארצית".


היו לי הערות לסעיף הזה כי לא כל כך הבנתי את משמעותו. מתחום הפרה-רולינג יש לנו סעיף ספציפי בסעיף 61(א)(ג), בתחום הקובלנות אמרנו שאנחנו לא רוצים עיכוב הליכים. העיר דרור – זה כתוב בהערות לדיון – שיכולה להיות לסעיף משמעות בכל-זאת בתחום המדיניות הכללית של העמדה לדין והייתי רוצה להבין את המשמעות.

המודל שאני רואה מול העיניים הוא היחס בין פרקליטות מחוז ופרקליטות מדינה.

את זה כבר אמרת אז.

פרקליטות המדינה לא יכולה להיכנס לנעליו של פרקליט מחוז שחתום על כתב אישום ולקחת אותו. היא לא יכולה. הוא עצמאי מכוח החוק ויש לו סמכות לחתום על כתבי אישור ולנהל את הדיון. היא כן יכולה ברמה אחרת לקבוע, בדברים האלה זאת היא המדיניות, יש לה משקל, אם יש החלטה בפרה-רולינג או במדיניות כללית, ההחלטה של פרקליטות המדינה קובעת לכל המחוזות. מן הנדון אל הראיה, הפוך. יש עכשיו למשל דיון על שעות נוספות, וועד מחוז אחד רוצה לקבוע סטנדרט חדש בהעמדה לדין. זה לא סביר שבתל-אביב ובירושלים יהיו סטנדרטים שונים של העמדה לדין בנושא מסוים.

מה זה סטנדרט העמדה לדין?

למשל להעמיד לדין על דברים שעד היום חשבנו שהם לא מגיעים כדי צורך להעמיד לדין. מעביר לא משלם שעות נוספות לעובד שלו, אין פסק דין נגדו. לא יכול להיות שנאפשר לוועד מחוז אחד לקבוע כמדיניות העמדה לדין שונה.

במקרה כזה אתם מוציאים הנחיה?

אם ועד מחוז מסוים יחליט מחר להעמיד לדין אנשים שלא עברו את הכביש במעבר חציה ונחשוב שזה לא במקום.

ממה אתם חוששים?

לא חוששים. אני פשוט רוצה להבין.

אם אתה רוצה את זה, יש לך את זה.

הייתה לי עוד שאלה לגבי המשמעות של זה במובן התקציבי.

אין לזה משמעות תקציבית.

איך יפעלו התקציבים של ועדות העתיקה? בנפרד.

נכון להיום כל מחוז מאשר את התקציב השנתי שלו במועצה הארצי. הוא קובע תקציב, מביא אותו לאישור המועצה הארצית והיא מאשרת לו בשינויים כאלה ואחרים את התקציב שלו. ועדת האתיקה המחוזית היא חלק מהתקציב. בכלל הכפיפות היא לא כפיפות מינהלית.

למרות שהם עכשיו יהיו מוסד נפרד?

אבל הם יהיו גוף נפרד של ועדת המחוז.

ועד המחוז מנהל את התקציב של כל המחוז.

גם בית הדין המחוזי.

כן.


אתיקה הוא הסעיף התקציבי הכי גדול. אתיקה היא הסעיף העיקרי בתקציב. היא לא רוב התקציב אבל זה הסעיף הבודד הכי גדול.

כמה?

אני לא זוכר, אבל מיליונים רבים.

אם כן, הוחלט לקבל את הסעיף בנוסחו עם התיקון המוצע.

גם אצלכם יש מישפטיזציה? איזו הפתעה.

אתה טועה. המשפטיזציה היא לא בלשכה כי בדרך כלל חברי לשכה לא מגישים תלונות אחד נגד השני ואם זה קורה, זה מעט מאוד. קליינט שלא מוצא חן בעיניו שאתה ביקשת דחייה של הדיון שלו כי אתה חולה, הוא מגיש תלונה לוועדת האתיקה. כל תלונה בוועדת האתיקה, קודם כל מבררים אותה בדיון של ועדת האתיקה.

אתה מכין את החומר, אתה מדפיס וכולי.

נכון. בדרך כלל גם מבקשים ממך תגובה כי הלשכה לא רוצה שיאמרו שהיא סוגרת את התיקים. אז תמיד תהיה תגובה.

אבל אי אפשר לקנוס אותך על זה שהטרדת אותם?

לא. בית הדין מוסמך.

יש רעיון ישן להטיל אגרת כניסה לתלונות אתיות. אני אישית לא בעדו, אם כי יש חברים נכבדים שהם כן בעדו.

אני מאוד בעדו.

אתה יודע מה יקרה. יקרעו אותם בכל העיתונים ויאמרו שמאחר שהם רוצים למנוע תלונות, הם אומרים שישלמו.

אזרח מתלונן, אבל גם עורך דין מתלונן.

האגרה לא תמנע את עורך הדין מלהתלונן.

עורכי דין גומרים את העניינים בדרך אחרת והם לא צריכים את המשפט.

לסעיף 18 המוצע, ועדת המינויים תהיה בת שבעה חברים ואלה הם:

סעיף קטן (1) עוסק ביושב-ראש והוא אומר: שופט בדימוס של בית המשפט העליון או נשיא בדימוס של בית משפט מחוזי שימנה נשיא בית המשפט העליון והוא יהיה היושב-ראש.


בדיונים שהיו כאן עלתה גרסה נוספת של חבר הכנסת לוי וחבר הכנסת מיכאלי לפיה המינוי של נשיא בית המשפט העליון יהיה בהתייעצות עם ראש לשכת עורכי-הדין או גורם אחר שתחליט עליו הוועדה.

אני מבקש שזה יהיה בהסכמה.

זה לא יעבור.

איפה זה לא יעבור?

כאן.

גם זה לא יעבור כאן, אם אתה רוצה להצביע עכשיו.

חבר הכנסת רותם, אני מסב את תשומת לבך שיש ללשכה נציגים רבים.

זה נכון.

עמדת הלשכה הייתה שזה בכלל צריך להיות מינוי של הלשכה ובהתייעצות.

זאת ועדת אתיקה של הלשכה.

אין לי שום בעיה. על הסעיף הזה לא מצביעים היום. יש מחלוקת. אני חושב כך וחבר הכנסת חושב כך.

למה אתה חושב שצריך להיות נשיא בית המשפט העליון?

לא, זה אני לא חושב. מבחינתי לא איכפת לי שהוועדה תמנה אותו.

התפיסה הייתה שמתוך הרצון לעשות את התהליכים של הלשכה כמה שיותר, נקרא להם, טהורים ולו מבחינת מראית עין ולא מבחינת מהותם, למנות מינויים חיצוניים. ההתייעצות עצמה היא נסיגה ממה שביקש משרד המשפטים שדיבר על מינוי של נשיא בית המשפט העליון, מתוך תפיסה שוועדת המינויים, שהיא רק ממנה ולא מחליטה כמעט שום דבר מהותי לגופן של החלטות הלשכה, היא רק ממנה את האנשים.

ממנה ומדיחה.

בסדר, אבל היא לא מחליטה החלטות. הסכמתם שוועדות האתיקה ייכנסו בנעליהן של ועדות האתיקה הקיימות. נדמה לי שהמצב לא עומד להשתנות יותר מדיי, אם יורשה לי לומר. לא הייתי מגזים בהשפעה של הדבר הזה.

זה איזשהו נדבך אחרון במבנה.

חבר הכנסת רותם, מסיבותיו שלו, רוצה לתת סמכות יתר לראש הלשכה. לגיטימי.

לא, מסיבותיו הוא רוצה שיהיו פחות סמכויות לנשיא בית המשפט העליון.

אנחנו ביקשנו שזה יהיה מינוי של שר המשפטים.

אני מסכים. אני חושב שזה דבר שלא יעלה על הדעת שהרשות השופטת תמנה.

זה בסדר, לזה אני מסכים. אז אתה משאיר בהתייעצות עם ראש לשכת עורכי-הדין.

כן.

בכחול זה שר המשפטים. חברי הוועדה ביקשו בזמנו שזה לא יהיה שר המשפטים כדי להפחית את ההשפעה הפוליטית של משרד המשפטים על הוועדה. לכן הם אמרו שייקחו עוד רשות. הרכב ועדת המינויים הוא 7 חברים כאשר 4 מתוכם של לשכת עורכי הדין, 2 משרד המשפטים משירות המדינה ו-1 בוחר נשיא בית המשפט העליון והוא שופט בדימוס, שבכחול בחירת השופט הייתה של שר המשפטים. אבל אמרו לא שר המשפטים, רוצים להקטין את ההשפעה של משרד המשפטים. הלשכה טענה שזוהי התערבות פוליטית. זה היה אחד הדברים המרכזיים שלכם, שזאת התערבות פוליטית.

לא מעניינת אותי עמדת הלשכה. אני החזרתי את הרשיון שלי ואני לא חייב לקבל את עמדת הלשכה.

זה יהיה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש הלשכה.

אם מחזירים את שר המשפטים, נחזיר אותו בלי התייעצות עם ראש הלשכה.

למה? בהתייעצות עם ראש הלשכה.

אני רוצה שיתייעץ עם ראש הלשכה. כך אני מבקש.

ההחלטה שמחליטים עליה אומרת: שופט בדימוס של בית המשפט העליון או נשיא בדימוס של בית משפט מחוזי שימנה שר המשפטים.

בהתייעצות עם ראש לשכת עורכי-הדין. רק עם ראש הלשכה ולא עם גורם אחר.

והוא יהיה היושב-ראש.

זאת גרסה נוספת?

לא, זוהי הגרסה.

אני רציתי שזה יהיה יושב-ראש בית הדין הארצי, אבל זה לא התקבל.

בהתייעצות עם יושב-ראש בית הדין הארצי?

בהתייעצות עם ראש הלשכה.

הנוסח שנקרא הוא כדלהלן ואני אקריא אותו: "שופט בדימוס של בית המשפט העליון או נשיא בדימוס של בית משפט מחוזי שימנה שר המשפטים בהתייעצות עם ראש לשכת עורכי-הדין והוא יהיה היושב-ראש".


אני עובר לסעיף (2). "שני חברי הלשכה המשמשים בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי בשירות המדינה שימנה שר המשפטים". הנוסח הכחול כלל את התוספת שהמשפטנים הללו יכולים לבוא גם מרשות מקומית ומתאגיד סטטוטורי. חברי הכנסת ביקשו למחוק את זה, וזאת גם המלצת הייעוץ המשפטי, לצמצם את המאגר ממנו באים האנשים וככל שנצמצם אותו לאנשים יותר מוכרים, חשבנו שיש ערובה טובה יותר.

חבר הכנסת מיכאלי ביקש להשאיר.

אני רוצה להרחיב את הפורום שאפשר לבחור. אני לא רוצה שאלה יהיו שלושה עובדי מדינה. אתה אומר לעובדי הרשויות המקומיות, ליועצים המשפטיים ברשויות המקומיות שלמדינה יש נציגים שהם ממנים. התלונות לפעמים הן נגד אלה ולפעמים נגד אלה.

אני רואה את זה מסיבה אחרת שיכול להיות שגם אתה התכוונת אליה. עולם התוכן של איש מדינה הרבה פעמים יכול להיות מאוד מצומצם. אני חלילה לא מדבר על היועצים המשפטיים. אני חושב שבמקרה הזה אתה פותח את אופק ההשכלה. ההתנסות של האנשים האלה היא התנסות ראויה ואני הייתי רוצה את זה. חלק מהדיונים שלכם באמת פוגעים בסוגיות הללו.

אני רק אסביר למה הדבר נעשה. המחשבה הייתה מתוך רצון למנוע מעורבות פוליטית. ככל שאנחנו מרחיבים את המעגל, כך יש סכנה שיותר אנשים מקורבים לשר ופחות מליבת השירות המקצועי יהיו נציגי השר לעניין הזה וכך יכולה להיות השפעה לא ראויה בתוך ועדת המינויים.

השירות המשפטי הוא לא רק משרד המשפטים אלא גם משרדים נוספים.

אתה אומר שאתה חושב שהיועצים המשפטיים במשרד המשפטים הם פחות נגועים פוליטית מאשר היועצים המשפטיים ברשויות המקומיות.

לא. אני אומר שאפריורית האפשרות לכך היא קטנה ככל שאתה בתוך ליבת השירות הציבורי.

אני לא מסכים בכלל. אני חושב שבתוך ליבת השירות הציבורי הפוליטיזציה הרבה יותר גדולה.ש ראה מלחמת שר המשפטים בנשיאת בית המשפט העליון.

אני אקרא את הסעיף כפי שהחלטנו עליו.


סעיף (2): שני חברי הלשכה המשמשים בתפקיד מתפקידי השירות המשפטי בשירות המדינה, ברשות מקומית או בתאגיד שהוקם בחוק, שימנה שר המשפטים".

אומרים בשלטון המקומי ולא ברשות המקומית.

זה הנוסח שבכחול.


יש כאן הצעה של חבר הכנסת אלקין לעניין שלושת החברים שאינם חברי הלשכה ואופן מינויים.


הוא אומר ששלושת החברים שאינם חברי הלשכה ימונו באופן הבא: הם יהיו שלושה חברי הלשכה שאחד מהם ימונה על ידי שר המשפטים, אחד על ידי היועץ המשפטי לממשלה ואחד על ידי נשיא בית המשפט העליון. זה נוסח שהוצע בזמנו על ידי ועדת אלוני. הם יבחרו מביניהם את יושב-הראש.

גם היועץ המשפטי לממשלה, גם שר המשפטים וגם נשיא בית המשפט העליון, אלה שלושה אנשים שיכול להיות מצב שהם אף פעם לא היו עורכי-דין.

היועץ המשפטי, נדמה לי שזה בתנאי הכשירות.

לא, להפך, היועץ המשפטי לא חייב להיות עורך-דין. הוא יכול להיות משפטן. הוא צריך להיות חבר לשכה.

זה לא יעבור. החברים לא רוצים בתוספת הזאת.

הוחלט לדחות את ההצעה של חבר הכנסת אלקין לגבי סעיף 18ה(א).


לסעיף 65א המוצע שעניינו פומביות הדיון. בדיון האחרון ביקש חבר הכנסת לוי שהיה ממלא מקום יושב-ראש הוועדה להשוות בין העילות המצויות בחוק בתי המשפט לעילות המוצעות כאן בחוק לשכת עורכי הדין לעניין פומביות הדיון. אכן הוספו עילות המודגשות לכם שהיא עלה מספר 2 לשם הגנה על המוסר, עילה 4 לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירות מין או בעבירה על פי חוק למניעת הטרדה מינית, עילה 5 לשם הגנה על עניינו של מתלונן או ניזוק בעבירה לפי סעיף 377א לחוק העונשין.


נעיר רק כי עילה 8 שמופיעה בכחול שעניינה שהדיון הפומבי עלול לפגוע בצנעת הפרט, היא עילה רחבה יותר שאינה מופיעה בחוק בתי המשפט אבל מקורה בחוק בתי הדין המינהליים, כך שיש פה איזה שוני.


עניין נוסף בעילות נובע מבקשת הלשכה. בדיון הקודם ביקשה הלשכה להוסיף להצעת החוק עילה נוספת כללית ורחבה יותר. הנוסח האחרון שהועבר לי, עניינה אומר שהדיון הפומבי עלול לפגוע במידה ממשית במטרותיו של הדין המשמעתי . חבר הכנסת לוי שהיה אז יושב-ראש הישיבה דחה את בקשת הלשכה ואמר לה שככל שיגיעו לנוסח מוסכם עם משרד המשפטים, הם יכולים להביא את זה שוב. אני מבין שאין נוסח מוסכם.

לא כך הוא אמר. הוא הציע להגיע לנוסח מוסכם.

אנחנו עוד לא שם. לפני שאני מגיע לבקשת הלשכה, אני רוצה להגיע לתוספות. האם התוספות האחרות המבוקשות, יש לך בעיה אתן?

כן.

עם התוספות הללו.

כן.

לכם יש בעיה אתן?

ודאי שלא.

אני מדבר עד 8, ללא 8.

בלי צנעת הפרט?

בינתיים לא. אני רוצה לפרק את זה אחת לאחת. אין לכם בעיות.

אני אומר לכם מה הבעיה. עורך דין בדרך כלל אין לו כלום חוץ משם טוב וזה במקרה הטוב. אני רוצה לומר משהו ואני אומר את זה בכאב מניסיוני. נגדי הוגשו תלונות ללשכת עורכי הדין, אף פעם לא ענייניות. הוגשו נגדי ארבע תלונות ב-35 שנות כהונתי וכולן היו על רקע פוליטי טהור. על זה שאני מייצג גם את גוש אמונים וגם את הרשות המקומית, גם את הבונים וגם את המאבק הבלתי חוקי, גם את העבריינים וכולי וכולי וכולי. לשכת עורכי הדין, בוועדת האתיקה הייתה להם גישה מאוד מעניינת שאומרת למה אנחנו צריכים להסתבך ולומר שאנחנו לא דוחים, לכן, לך לבית הדין. ברגע שאתה משאיר את הדלתיים פתוחות, הדברים האלה מתפרסמים, אחרי שנה אני יוצא זכאי, זה מופיע בשורה האחרונה למטה. זה דין משמעתי. זה לא בית משפט פלילי. אין פה זכות לציבור לדעת שהוגשה נגדי תלונה. כאשר מוגש נגדי כתב אישום, זכות הציבור לדעת שהוגש נגדי כתב אישום. אני לא מוצא כאן בשום מקום איזושהי הגנה עלי. הגנה על המתלונן, יש.

תמשיך לסעיף מאפשר סגירת דלתיים.

מה כתוב? עלול לפגוע בצנעת הפרט, אבל זה לא עלול לפגוע בצנעת הפרט. באיזשהו מקום אני רוצה גם להגן על עורכי הדין. זה דין משמעתי ובדין משמעתי אתם יכולים לחסל עורך דין רק בעצם ניהול הדיון.

אני רוצה לתת את ההסבר לרקע ההוראה. היום הדיונים הם אכן בדלתיים סגורות, כך מקובל בכלל בדין משמעתי מקצועי. ההחלטה לפתוח את הדלתות הייתה חלק מאיזושהי פשרה, איזשהו איזון שנעשה עם לשכת עורכי הדין בשלבי עבודה להצעת החוק. כיוון שמלכתחילה משרד המשפטים רצה להכניס נציגי ציבור לבתי הדין של לשכת עורכי הדין ולשכת עורכי הדין התנגדה נחרצות לנציגי ציבור. כדי להמשיך את הקו של הגברת השקיפות, האיזון היה שאם אין נציגי ציבור, פותחים את הדלתות. ברגע אנחנו פותחים את הדלתות, אנחנו רוצים שהעילות יותאמו לעילות של חוק בתי המשפט עם הסטייה של צנעת הפרט שנמצאת בחוק בתי הדין המינהליים, כיוון שזה בכל זאת בית דין מינהלי במהותו ובאופיו.

הכנסתם נציגי ציבור.

הכנסנו לוועדות האתיקה אבל לא הכנסנו אותם לבתי הדין.

אני זוכר שהייתי בדיון בוועדת האתיקה ושאלתי מה החדר הסגור כאן.

אמרו שזה בית הדין. האם יש איזושהי דוגמה של בית דין משמעתי, עובדי המדינה?

עובדי המדינה, כמוסדי וגם הדלתות שלו הן פתוחות.

לא בדיוק בי דין משמעתי במובן הזה.

זה סגנון אחר. בתי הדין המוסדיים מתנהלים בדלתיים פתוחות אבל יש להם כל מיני מאפיינים שהם טיפה שונים.

תאמרו לי איזה בית דין משמעתי קיים שיש בו דלתיים פתוחות.

הדלתיים הן לא פתוחות בבתי הדין המשמעתיים המקצועיים. זו גם עמדתנו המקצועית.

למה כאן אתם מסכימים שהן יהיו פתוחות?

בתי הדין המשמעתיים המקצועיים האחרים, יש להם אדם שאינו מתוך המקצוע והוא מהווה חלק מהם.

בואו נחלק את הנושא לשניים. אם עמדתכם המקצועית שבית דין משמעתי מקצועי צריך להיות בדלתיים סגורות, כאן צריך לסגור את הדלתות. אחר כך את רוצה לדבר אתי על נציגי ציבור, נדבר עליהם. אי אפשר לומר שאתם לא מסכימים לזה, אז נתקע אתכם כאן. לדעתכם המקצועית, ואני מדבר על דעתכם המקצועית.

יש פה שאלה של איזון מסוים.

בוא נוריד את זה, נסגור את הדלתות ונכניס נציגי ציבור.

תן לי לתת לך את הזווית שלנו. התיאור שמתארת עורך דין גלוק הוא נכון. הדרישה המקורית הייתה נציגי ציבור. אנחנו חשבנו שזה לא נכון, שעצמאות הדין המשמעתי היא חשובה ואין צורך להכניס משפטנים כי יש משפטנים. הייחוד של הדיינים תהיה הא-פוליטיות שלהם והיא מוגנת על ידי העובדה שהם מינוי של ועדת המינויים. לא שהיום יש בעיה בעניין הזה, אבל היא מוגנת בהסדר החדש. פומביות הדיון היא במחלוקת גדולה בלשכת עורכי הדין אבל יש אנשים חושבים שיש בה יתרון ולא חסרון.


בגדול, אני רוצה לא לשנות לגמרי את המצב אלא לשנות את החזקה. החזקה צריכה להיות דיון בדלתיים פתוחות. אנחנו לא 4,000 עורכי דין אלא אנחנו 40 אלף עורכי דין או 30 אלף עורכי דין פעילים. יש לנו גם חשיבות בידיעות האלה. זאת כבר לא קבוצה קטנה שאנחנו יודעים מה קורה ורק הציבור לא בהכרח חייב לדעת. אני כשלעצמי, ואני מייצג את עמדת הלשכה, אם כי אני מוכרח להודות שלא כל נציגי הלשכה חושבים כך אלא זאת עמדת רוב הנציגים ואנחנו בעד פומביות הדיון. הבעיה היא אחרת ואתה מעורר דבר אמיתי ולדעתי נוגע בשורש העניין וכך גם הצלחנו להעביר את הרוב במוסדות של הלשכה. את הרוב במוסדות הלשכה העברנו על ידי כך שקבענו שעמדת הלשכה תהיה שהחזקה תהיה שהדיון הוא פומבי אבל לבית הדין תהיה סמכות לסגור אותו יותר מאשר הקריטריונים של חוק בתי המשפט. בית המשפט פסק תמיד שבגלל שחוק בתי המשפט מתנהל בבתי משפט שהעיקרון שלהם האמיתי המהותי הוא פומביות, סגירת הדלתיים היא בצמצום רב מאוד.

העיקרון ברור. יש לך שמונה סעיפים.

אני צריך את סעיף 9. "הדיון הפומבי עלול לפגוע במידה ממשית במטרותיו של הדיון המשמעתי". זה סעיף סל שבא לאפשר לבית הדין לומר שהמקרה הזה הוא קל מדיי, המקרה הזה הוא גבולי מדיי.

הבעיה שלי היא שבית הדין שמורכב מחברי הלשכה יסגור דלתיים על נקלה כי המועקה שאמר חבר הכנסת רותם היא נכונה וקיימת. השאלה מי יאזן את זה. אני מוכן לחשוב על הסעיף שלך, על סעיף 9, שעליו יהיה צריך אישור של איזה גוף.

לא, יש לך פתרון אחר.

מטעמים שיירשמו אחר כך.

הכל מטעמים שיירשמו, אבל יש לך פתרון פנימי. על סגירת הדלתיים יש זכות ערעור עד לבית המשפט, לא רק לבית הדין הארצי אלא גם לבית המשפט המחוזי. שנית, זכות הערעור הזאת ניתנת גם ליועץ המשפטי לממשלה ויש חובה להודיע לו, וזה כאן כבר קיים בחוק, על כל סגירת דלתיים. לכן זה יגיע לשולחנו, לרפרנט המתאים, תראה את זה עורכת-הדין גלוק או מי שישב שם ויאמר שהמקרה הזה הוא מוגזם. שתי החלטות של בית משפט מחוזי שיהפכו את הדיון ויקבעו הלכה. זה בית דין והוא פועל עם קריטריונים משפטיים. אם תהיה הלכה כזאת, כולם יכבדו אותה וייקבע איזון. יהיה איזון נכון בדבר הזה תוך זמן קצר, אם בכלל יהיה ניסיון לפרוץ את הגבולות.

מה אתה רואה כמטרותיו של הדיון המשמעתי? מטרות הדיון המשמעתי הוא להגיע לחקר האמת. איך הם יסגרו דלתיים על שמו הטוב של דוד רותם כשהם לא רוצים לסגור דלתיים?

אתמול אמר פרופסור זנד בטלוויזיה שעם המחקר ההיסטורי גם נגיע לחקר האמת. המשפט עוסק, בניגוד ליחסי הציבור שלו, בחקר האמת.

ברור לי שחבר הכנסת רותם לא מוצא סעד בפתרון שנתתם לו.

נכון.

הוא חושב שאילו הוא היה עורך-דין, אתם נציגים רעים.

אנחנו כאילו מציגים – מאחר שחבר הכנסת רותם הוא גם חבר לשכה ותיק מאוד – שתי השקפות פנימיות בלשכת עורכי הדין. אני מציג השקפה הרבה יותר מודרנית, נקרא לה כך, שלא רוצה סגירת דלתות בעיקרון. אני רוצה איזון פנימי.

תכף תראה שההצעה של דרור היא עוד מתונה.

אני רוצה שיהיה כתוב שהדיון הפומבי עלול לפגוע במידה מהותית בעניינו של הנאשם, הגנתו ופרנסתו.

תחשוב רגע. נניח שבסוף הדיון יחליטו שהאיש לא ראוי להיות עורך דין, שזאת פגיעה די מהותית.

מתי בית המשפט אוסר פרסום שמו של חשוד? כאשר אומרים לך שיש עורך דין שמנהל רומן עם אשתו של התובע, את שמו של עורך הדין מותר לפרסם, אבל את שמו של האחר אסור לפרסם.

אם היושב-ראש ירשה לי, אני אציע לחבר הכנסת הצעה שחשבתי עליה וירדתי ממנה וזאת פגיעה ממשית בנאשם, במתלונן או באדם אחר ששמו מוזכר בהליך.

זה צנעת הפרט.

אם יש מצב שבו עד מסרב להעיד משום שהוא חושש שייחשף משהו שהוא לא מוכן לחשוף.

זה מופיע.

אבל הפרשנות של זה היא מצומצמת בדרגה שבתי המשפט כמעט לא משתמשים בזה.

יש לנו הצעה אחת שאומרת שנשכח מכל הסעיפים האלה, יהיה דיון סגור, תוסיפו לנו נציגי ציבור וזה יפתור את כל הבעיה. זה לא פותר לכם את הבעיה הזאת, ולכן אנחנו מגיעים למפרט. במפרט נראה לי שאי אפשר לסרב אותו בבת אחת, כל שכן כאשר מדובר בשלושה אנשים שבאים מאותה מסגרת, אפילו אם היועץ המשפטי לממשלה יודע במה מדובר.

לא הבנתי את עמדת היושב-ראש.

עמדתי היא שלא צריך את זה. עמדתי כעמדת הרב לוי, שלא צריך להוסיף את זה, אבל תסביר לי עכשיו דברים אחרים. אני לא רוצה לסגור.

אני רוצה לציין לשבח את הישגי לשכת עורכי הדין בהצעה הזאת ואת הרגשתי אחרי שישה דיונים. אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת את המסלול שעברנו ואני חושב שההכללה של עילה נוספת כאן היא שינוי משמעותי נוסף. הוועדה ויתרה למשל בוועדת המינויים על החלטות של זכות וטו של המדינה על המינויים.

הוועדה לא ויתרה.

הוועדה ויתרה גם על ההכללה של נציגי שירות המדינה בוועדות האתיקה. בהתחלה היו גם נציגי ציבור וגם נציגי שירות המדינה וגם חברי הלשכה. ויתרו על נציגי שירות המדינה. היו עוד דברים בדרך שלא אמנה את כולם. הוועדה ויתרה על חלק נכבד מהפרקליטים והעוזרים שלהם. למעשה אני לא יודע מבחינה משפטית מה הנוסח שתאשר הוועדה היום ישנה בהרבה לבד מהפרקטיקה בלשכת עורכי הדין.
לגבי העילה, עוד הפרה של ההצעה המקורית.


כל אחד ודעותיו, אבל אני רק מציג בפני חברי הכנסת את ההיסטוריה.

אני לא מעונין להוסיף את הסעיף הזה ואתה כן. אנחנו נצטרך להצביע עליו.

אם יוחלט להוסיף את הסעיף, המדינה שומרת זכות להסתייג.

אני אסתייג. גם המדינה תסתייג וגם אני, אבל אנחנו עוד לא שם.

אם לא יוסיפו אותו, אני אסתייג.

המליאה תחליט.

את ההסתייגות שלי, גם אם אני אציע שצריך נציגי ציבור, היא לא תעבור.

אני מבקש לקבל נוסח של עילה כדי שנוכל להצביע עליה.

הדיון הפומבי עלול לפגוע במידה משמעותית או מהותית. לשמור על פרנסתו של עורך הדין.

ומטרותיו של הדיון המשפטי.

אתה לא יכול להכניס גם את המתלונן וגם עד אחר.

העד האחר נמצא כבר בסעיף 6.

אני אתן לכם את הדוגמה המובהקת.

הדיון הפומבי עלול להרתיע עד.

אני רוצה לומר לכם מה עומד לנגד עיניי. הדוגמה המובהקת ביותר היא כאשר אדם חושף את סודותיו הפרטיים. עורך הדין חושף את סודותיו של הלקוח שלו כדי להתגונן. בדין הכללי, ברגע שהגשתי תביעה אני כלקוח, עורך הדין פטור במידה מידתית מהסודיות המקצועית ככל שהיא דרושה לו כדי להתגונן וזה המחיר שמשלם מי שמגיש תביעה. אני לא רוצה שזה יהיה המחיר של מי שמגיש תלונה. אני רוצה שמי שמגיש תלונה, ועכשיו התבררו כל הסודות המקצועיים של כאן בפני בית הדין, עדיין בית הדין יוכל לומר, אולי אפילו לבקשתו, שהוא מטיל איסור פרסום.

שכנעת אותי. זה כתוב בצורה מסוימת בסעיף 7 ו-8.

הפרשנות הנוכחית של הסעיפים האלה לא מכניסה את זה.

אתם אב בית דין, אתם תחליטו שאתם לא נותנים ואחרי כן יערערו ויביאו את זה ליועץ המשפטי. אני אומר שוב, אין צורך בזה. לגבי הסעיף הרחב, זה סוגר את הדלתיים.

פותח את סגירת הדלתיים.

רוצים לסגור את הדלתיים, תנו לי משהו במקום כנציגי ציבור. לא נותנים נציגי ציבור, זה לא יעבור.

צריך להחליט.

אין קואורלציה בין נציגי ציבור ופתוח. אני לא יודע למה אתה קושר את זה.

הקואורלציה היא לא זאת אלא היא אומרת שאתה רוצה, נעשה את זה כמו הדיון המשמעתי. אתה לא רוצה כמו הדיון המשמעתי, גם זה אפשר אבל אתה לא יכול גם לעשות את זה כמו הדין המשמעתי בסגירת הדלתיים וגם לא כמו הדין המשמעתי שאין נציגי ציבור. נציגי ציבור הם פתרון מסוים. אתה יכול לומר שזה מס שפתיים.

נציגי ציבור זה פתרון כי אתה בדרך כלל צריך להכניס לבתי הדין האלה איזשהו משפטן.

באוניברסיטה יושבים משפטנים בוועדות משמעת ויש גם נציג ציבור. בוועדת ביקורת יושבים משפטנים ויושב גם איש ציבור.

באוניברסיטת באר-שבע לא יושב נציג ציבור אלא פרופסורים.

אלה הם אנשי הציבור.

הדין המשמעתי הסטטוטורי של מקצועות, בכולם יושב משפטן שממלא שני תפקידים, נותן את האופי המשפטי של הדיון והוא גם מתפקד כנציג ציבור. לצורך העניין, לשכת עורכי הדין היא חריגה במקרה הזה והמניע של הצעת החוק הזאת היה בין השאר להגביר את השקיפות של ההליך המשמעתי ולכן אלה הן האופציות שעמדו לפנינו. כאשר האופציה של הוספת נציג ציבור ירדה, הלכנו על פתיחת הדלתות.

כל הדין המקצועי הפרופסיונאלי בארץ, ולדעתי בעולם, הוא בדלתיים סגורות. אנחנו עושים חידוש לדעתי דרמטי ברצוננו הטוב ופותחים את הדלתיים. אנחנו רק רוצים שהמושכות יהיו בידינו.

אני מוכן מיד שלא תצטרכו חלילה להשקיע רצון טוב וכאן תיתן לי רק להכניס נציג ציבור.

בדין המשמעתי של רופאים, נציג הציבור הוא משפטן?

זה לא בדיוק כך כי הדין המשמעתי של הרופאים לא הולך בוועדת משמעת. ההחלטה הסופית היא של השר. יש להם ועדה מקצועית.

איפה יש דין משמעתי שיש לו נציג ציבור?

באף מקום.

שמאי המקרקעין.

זה לא משמעתי.

כתוב שם שנציג הציבור יהיה משפטן?

כתוב שהוועדה תהיה מורכבת ממשפטן ומשני שמאי מקרקעין. המשפטן ממלא שתי פונקציות.

יוצא מן הכלל. אני מוכן להסכים שבדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, הוא יהיה מורכב משני משפטנים ורופא. אתם רוצים איש ציבור? אני רק לא רוצה איש ציבור שהוא עיתונאי בנושא הזה, כי משפטן אמון על שמירת הסודיות המקצועית ולכן אני סומך על אי ההדלפה. בואו ניקח איש ציבור שהוא לא קשור לתחום המשפטי כי אנחנו לא צריכים שם משפטן נוסף, אלא הוא האדם ההגון. מה איכפת לי שישב רופא בבית הדין המשמעתי?

אישית לא איכפת לי. זה לא עמדת הלשכה.

אני לא מייצג את עמדת הלשכה.

נכון, אבל אני מייצג אותה. לשכת עורכי הדין היא דין מאוד מיוחד, הוא דין של אוטונומיה משמעתית ויש בזה יתרון עצום כי אנחנו בסופו של דבר צריכים להיות מסוגלים להילחם גם במערכות השלטון. עורך הדין הפרטי לא יכול להיות כפוף באתיקה שלו לא במישרין ולא בעקיפין למעורבות של השלטון. הטענה נגד לשכת עורכי הדין היא שסוגרים תיקים לחברים. זאת הטענה שהלהיטה או נגיד הדליקה את התהליך הזה או הובילה את התהליך הזה אבל היא מתבררת עובדתית כטענה לא נכונה גם לפי חוות דעת של אלוני וגם לפי חוות הדעת של מבקר המדינה גולדברג. לא סוגרים תיקים לחברים. עדיין רוצים בקרות פרוצדוראליות על התהליך. אנחנו בעד, כולל פתיחת הדלתיים. אנחנו לא מוותרים. בעיניי אנחנו מרוויחים מפתיחת הדלתיים. זה לא איזה ויתור שאנחנו עושים. ב-40 אלף עורכי דין אני רוצה דלתיים פתוחות ברוב ההליכים. עדיין יש הליכים שלא נכנסים לעילות הספציפיות של חוק בתי המשפט ונכון יהיה – ואני לא יודע לקבוע את הקריטריונים מראש – שבית משפט, בית דין יחליט שפה הוא רוצה דלתיים סגורות. אגב, יכול להיות שהוא יאמר דלתיים סגורות בתהליך ויתיר פרסום בסוף ההליך של הכל או של הרוב, אבל את הכלי הזה הוא צריך ביד. אם הוא ישתמש בו לרעה, יש בית משפט מחוזי. יש ערעור ישיר לבית המשפט המחוזי באמצעות נציגי היועץ המשפטי לממשלה, וזה יפעל. תוך שלוש שנים יהיה דין ברור מתי סוגרים דלתיים, מתי לא סוגרים דלתיים, לא יהיה שימוש לרעה. זאת מערכת שקופה מאוד וכולם יתחילו לקרוא את פסקי הדין שלה. אנחנו עושים צעד מהפכני ולא צריך את המהפכה לעשות ישר עד הסוף, את כל התרבות הסינית גם להרוס באותה הזדמנות. צריך לעשות זאת לאט לאט. אם יהיה שימוש לרעה, אפשר יהיה לטפל בזה בכלים משפטיים.

אני חושב שעילת הסל הזאת נותנת תשובה טובה לדברים שמטרידים, בצדק, את חבר הכנסת רותם בצורה מידתית יותר. בלי עילת הסל הזאת, אנחנו נופלים לפרשנות מצומצמת מאוד של סגירת הדלתיים כי היא נבנתה על בתי משפט אזרחיים רגילים או פליליים רגילים, והיא לא תתאים לדבר הזה.

לא בהכרח אותה פרשנות.

יגיעו לבית משפט מחוזי ויאמרו שצריך הרמוניה חקיקתית. בואו נפתח את הפתח. אני לא רואה למה שהוא יהפוך להיות הסטנדרט. הוא יהיה סעיף 9 ולא סעיף 1.

זה ההיפוך של הכלל.

אנחנו ראינו שבחלק נכבד מהמקומות יש שופטים שיושבים בדין של עורכי הדין או נציגי ציבור. הדיל ההיסטורי בין משרד המשפטים לבין הלשכה בעניין הערובות הפרוצדוראליות לתקינות ההליך היה לא נציגי ציבור, אבל שקיפות.

בשקיפות העמדה שלנו כבר אז הייתה.

לא אמרתי שאמרתם משהו אחד ונסוגותם.

אני לא מעונין להיענות לבקשת הלשכה לגבי סעיף 9. אני מקווה שחברי הכנסת יאשרו לי את זה ואתה תבקש הסתייגות.

למה? אני רוצה להצביע על הסעיף הזה. אתה רוצה להצביע היום?

אני אתייעץ עם חבריי.

אני אקריא את הנוסח שסיכמנו. הנוסח של עילה 9 אומר: "הדיון הפומבי עלול לפגוע באופן מהותי בשמו ובפרנסתו של עורך הדין ובמטרותיו של הדין המשמעתי".


סעיף קטן (ה) אומר: "הדיון בפומבי והדיון בדלתיים סגורות לפי סעיף זה יחולו הוראות בדבר איסור פרסום שבסעיף 70(א), (ב), (ד), (ו) לחוק בתי המשפט". זו סוגייה שעלתה בדיון הקודם ונשמט מכאן סעיף קטן (ג) לאיסור הפרסומים בחוק בתי המשפט.

מה זה (ג)?

דיברנו על זה בדיון הקודם: "לא יפרסם אדם בלי רשות בית המשפט שם קטין שלא מלאו לו 18 שנים והוא נאשם או עד במשפט פלילי או מתלונן או ניזוק במשפט בשל עבירה לפי סעיפים אלה ואלה ולא את תמונתו, מענו ופרטים אחרים העשויים להביא וכולי".


זה סעיף שחל על המשפט הפלילי והוא רלוונטי רק להליך פלילי.

אגב, זאת הוראה שלא קיימת היום. היום למעשה אין הוראת איסור פרסום על ההליכים אלא רק סגירת דלתיים.

היו לנו הרבה חוקים שחילקנו בין סגירת דלתיים לבין פתיחתן.

לאחרונה גילינו שיש בעיה בחלק מהחוקים בנושא הזה.

אנחנו בסעיף 17 להצעת החוק המוסיף את סעיף 69ב ועניינו העמדת פסק דין לעיון הציבור.


בדיון הקודם הציע היועץ המשפטי לוועדה אפשרות לשקול להוסיף על חובת העמדה לעיון גם חובת פרסום לפחות באתר האינטרנט של הלשכה. יושב-ראש הוועדה דאז הרב יצחק לוי, ביקש ממשרד המשפטים להציג בפני הוועדה סקירה של הוראות דומות במקומות אחרים, את המצב המשפטי, כדי שהוועדה תחליט.

זאת אולי תשובה לשאלה.

בבתי המשפט יש הוראה שאומרת שאפשר לקבוע בתקנות את דרכי הפרסום אבל תקנות כאלה אין.

בפועל אין, חוץ מלהיכנס לפרוטוקול.

עכשיו הם שמו באתר האינטרנט.

היה פרסום של חלק מפסקי הדין.

היא מודיעה לך שאין חקיקה.

זה לא מוסדר בחקיקה.

בהסתייגות שלנו, בפעם הקודמת התלבטנו למה לחייב את הלשכה בפרסום כל ההחלטות וכל פסקי הדין כאשר בתי המשפט לא מחויבים.

למעשה אין בשום מקום הוראה שמחייבת.

אם כן, צדקתם.

אי אפשר לחייב.

יש מקרים ספציפיים שחייבים לפרסם אבל לא בצורה מלאה.

אפשר לחייב, אם אתה מאוד רוצה, אבל תתאפק.

ברור שביטולים והשעיות מתפרסמים.

זאת חובה.

בוועדת האתיקה הם מוציאים חוברות.

אני רוצה להתייחס לעוד נקודה שעלתה בוועדה, בעניין האגרה. סעיף קטן (ב) אומר: "המועצה הארצית רשאית באישור שר המשפטים לקבוע בכללים את משך הזמן, המקום והאופן שבהם תעמיד הלשכה פסק דין כאמור בסעיף קטן (א) לעיון הציבור ורשאית היא לקבוע בכללים כאמור אגרה או תשלום בעבור קבלת העתק מפסק הדין".


אני מעלה את זה כי אני זוכר שהייתה איזושהי הסתייגות בוועדה לעניין בקשת האגרה.

זה בסיסי.

אני לא מביע דעה.

עלות צילום, זה סוג הדברים שקובעים.

בפעם הקודמת דיברנו על המחשוב. אתם לא מנהלים היום דיונים במחשוב.

זה נושא כאוב.

השאלה מאיפה ייקחו את פסקי הדין האלה. כותבים אותם בכתב יד?

לא. כולם מודפסים וממוחשבים, אבל אין לנו מערכת מודרנית של ניהול. עובדים על זה.

איפה יצלמו ואיפה יעתיקו?

בא אדם, יהיה נוהל, הוא יאמר שהוא צריך פסק דין מסוים, יעמידו אותו לעיונו.

סעיף 19 מתייחס לסעיף 71 לחוק ויש פה שני דברים. עניינו, ראשית, ההחלפה, שמה שצריך להכריע זה שהיום הערעור מוגש לבית המשפט העליון, מוצע שהערעורים על בית הדין הארצי יוגשו לבית המשפט המחוזי והתעוררה שאלה לאיזה בית משפט.

הרעיון שזה יהיה בית משפט אחד שידון בכל הערעורים?

כן, כיוון שזה תמיד גם באותו מקום, בבית הדין הארצי. זה תמיד ערעור על הארצי וזה שייך לבית משפט אחד.

ההצעה שלי הייתה בירושלים.

מבחינה פרקטית הרבה יותר נוח בתל-אביב. 70 אחוזים מפסקי הדין שלנו הם בתל-אביב.

ממילא עד היום הזה עליתם לירושלים לבית המשפט, ושנית, המרכז הפורמלי שלכם הוא בירושלים. שלישית, מספיק פגענו בירושלים.

מבחינה פרקטית צריך להבין שמדובר על כך ש-70 אחוזים מהתיקים הם בתל-אביב.

הפרקטיקה הפעם תידחה לכבוד ירושלים.

מה היקף הערעורים?

אין לי מספרים.

החלטנו על ירושלים.

"בית המשפט המחוזי בירושלים".


גם בחוק הנוטריונים צריך להכריע באיזה בית משפט ונדמה לי שזה יהיה באותו בית משפט.

קבוע שיש בקשת רשות ערעור לעליון על פסק דין כזה?

לא נראה לי שצריך לקבוע.

זאת רשות ולא זכות.

אנחנו בחוק הנוטריונים.

אני רוצה לשאול את משרד המשפטים האם הוראות סגירת הדלתיים חלות גם על בית המשפט האזרחי שדן בערעורים.

אתה משאיר את זה אותו הדבר. היום הרי אין אחידות.

מה ההסדר היום?

היום אין אחידות.

לדעתי צריך שאותו הסדר יחול על בית המשפט שדן בערעור.

אתה רוצה להחיל על בית המשפט המחוזי את ההוראות של חוק לשכת עורכי הדין?

היום הדיון המשמעתי הוא בדלתיים סגורות ואחר כך הם מגישים ערעור והדלתות נפתחות מאחר שבית המשפט דן בפומבי.

לא הבנתי מה יהיה השוני עכשיו, חוץ מצנעת הפרט.

צריך לקבוע שאותן הוראות, לא משנה מה יהיה כאן, יהיו גם כאן.

אני לא יכול לחייב את המחוזי בהחלטה שלכם.

אתה לא מחייב אלא נותן לו את הכוח. אתה אומר שאותם סעיפים לסגירת דלתיים חלים על כל בתי המשפט שדנים. יכול בית המשפט להחליט שהוא פותח את הדלתיים וזאת סמכותו.

אותם סעיפים חלים.

לכן שאלתי האם מותר לבית המשפט האזרחי למשל בערעור בירושלים, אם מתקבלת עילה חדשה, האם מותר לו לפי סעיף 9 לסגור את הדלתיים, האם יש לך סמכות כזאת? זאת השאלה שלי.

יש לו סמכות של שיקול דעת ושל סבירות.

צריך להבהיר את הסמכויות שנקבעות.

חוץ מהסמכות הזאת, מה עוד חסר?

לא חסר.

מה המצב היום?

אצלנו בבתי הדין הפנימיים זה סגור, אתה מגיע לבית הדין האזרחי, לעליון, זה פתוח.

אנחנו לא נוגעים בזה.

כל שינוי הוא בערכאה. אתם רוצים להוריד עומס מבית המשפט העליון ורוצים להעביר את זה לבית משפט מחוזי ואמרנו בית משפט אחד. לדעתי לא צריך לשנות כרגע את הכללים ולהתייחס לבית המשפט המחוזי כבית משפט עליון לגבי הפרוצדורה.

אני אומר לך מה המשמעות המסוכנת יותר. אני רואה בעיה שעכשיו יצרתי לבית משפט מחוזי הוראות סגירת דלתיים שהן רק לנושא זה ומחר בבוקר ינסו לגזור מהן לכל מיני נושאים אחרים. זה הדבר האחרון שאתה רוצה בו, כאזרח.

אדם שעניינו נפגע בבית הדין, הוא הורשע, הוא רוצה לערער או שאולי אפילו הלשכה רוצה לערער, המחיר של הערעור הוא שכל הסוד המקצועי נחשף.

לא, בית משפט סוגר דלתיים.

אין לו את סעיף 8 ו-9.

היום זה הרבה יותר גרוע.

נכון, אבל זאת אנומליה מה שקורה היום.

אני אתקן את חוק בתי המשפט באמצעות חוק לשכת עורכי הדין?

אתה תקבע שבית דין שדן בערעור, יש לו אותן סמכויות שהיה לבית הדין.

אני השתכנעתי הפוך.

סעיף קלאסי בתורת הערעור שלבית המשפט של הערעור יש את כל הסמכויות שהיו לבית המשפט.

הוא תמיד יכול כשופט להחליט ולומר שבסבירות הוא הגיע למסקנה כזאת וכזאת והוא יסגור דלתיים.

אולי צריך הוראה אחרת, הוראה שאומרת שלבית המשפט של הערעור יש את כל הסמכויות שהיו לבית הדין.

זה לא קיים בכללי סדרי הדין בערעור על בית הדין בבית המשפט. אם אני לא טועה.

הסמכות צריכה להיות. השימוש בסמכות תהיה לפי שיקול דעת בית המשפט.

אין בעיה להכניס סעיף כזה, ככל שהוא לא קיים למרות שמשום מה יש לי הרגשה שהוא כן קיים, שלבית המשפט בערעור יש את אותן סמכויות שיש לבית הדין.

זה דבר טבעי.

כמובן שזה טבעי.

זאת לא טריוויה?

זאת טריוויה אבל היא צריכה להיות כתובה.

אז תוסיפו.

אני לא רוצה לפרט את זה.

בלי לפרט.

אנחנו נבדוק עם זה קיים.

אם זה קיים, זה פתר לנו את הבעיה.

יש לי כאן את הכללים של הערעור.

אם אתם לא רוצים שאני אצביע, אני לא אצביע.

לא, אני רוצה שתצביע אבל אני רוצה שתעשה את התיקונים. אני מעדיף שלא תצביע כי אני מאמין שאני אשב אתך ואני אוכל לשכנע אותך.

אני אתן לך אפשרות לרביזיה. אני רוצה להעלות את זה בשבוע הבא.

אני מבקש שיתייעצו אתם.

מתייעצים אתם. שר המשפטים עם ראש הלשכה.

למה לא בהסכמה?

כי אני לא רוצה בהסכמה.


לקראת ההצבעה, אני אעשה חמש דקות התייעצויות סיעתיות.

מה הנוסח שאתם מציעים?

לבית המשפט בערעור יהיו אותן הסמכויות הנתונות לבית הדין.

לבית דין או לבית משפט בערעור יהיו אותן סמכויות שיש לבית הדין. זה צריך להיות רצוף.

בארצי יש, כי כתוב בית דין משמעתי. אין הבחנה.

למה לבית המשפט העליון לא הייתה הוראה כזאת?

מי ייתן הוראות לבית המשפט העליון?

לא הייתה הוראה. החליטו יום אחד בסיפור ספציפי להחמיר. הגיע בחור שערער.

אם הסעיף הזה קבוע, אין צורך לכלול אותו בנוסח. אם אני אראה שהוא לא כלול בשום מקום, אני כן אכלול אותו בנוסח.

אנחנו מסתכלים עכשיו על פסק דין עליאש שבו יש את תקנות הפרסום של בית המשפט העליון.

לפי דעתי הן לא תקפות.

כאשר אנחנו נהיה בהתייעצות סיעתית, אתם תחליטו על הסעיף הזה.


חוק הנוטריונים – בירושלים.

בסדר.

לא קראנו את חוק הנוטריונים, אז נאמר מה הוא עושה. אנחנו בסעיף 24 לחוק וכאן אני צריך להתחיל לקרוא כי לא קראנו עד עכשיו את הסעיפים האלה.

בחוק הנוטריונים התשל"ב-1976 –
(1)
בסעיף 41

(א)
בסעיף קטן (ג) , במקום "בית המשפט העליון" יבוא "בית המשפט המחוזי בירושלים".

על פסק דין של בית דין משמעתי ארצי לפי סעיף זה, רשאים הנוטריון, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו לערער בפני בית המשפט העליון תוך 30 יום וכדומה. זה יהפוך לבית המשפט המחוזי בירושלים.

(ב)
תיקון סעיף (ד). סעיף קטן (ד) בטל.

סעיף קטן (ד) אומר: "פסק דין לא יבוצע אלא אם עברה תקופת הערעור ואם הוגש ערעור עד שהוחלט בו ואין ערעור". מכיוון ששינויים בחוק לשכת עורכי הדין, תחילת ביצוע, הכלל של ביצוע מיידי, אלא אם יש השעיה – הסעיף הזה מתבטל.

כך גם סעיף 42(ד) – בטל.

יש הוראה שאפשר לבקש עיכוב ביצוע.

יחול עכשיו מה שחל בחוק לשכת עורכי הדין.

שיש אפשרות לבקש עיכוב ביצוע.

ודאי. זה תיקון 72(א) לחוק לשכת עורכי הדין.

זה בסדר.

אני אקריא את הסעיף שאנחנו מבטלים אותו: "תימשך הרשעה עד לביטולו של פסק הדין או עד לביטולו בערעור". הסעיף הזה בטל מכיוון שהוא לא רלוונטי מרגע שהכלל התהפך.


אנחנו עוברים להוראת מעבר ואולי קל להבין אותה לפי המסמך שמצורף לכם ולא לפי הנוסח.


זה מינוי לראשונה והוראת מעבר. באופן כללי סוכם שוועדות האתיקה וחברי בית הדין המשמעתי ימונו תוך שנה מיום תחילת החוק, זה לפי הנוסח הנוכחי. לפי גרסה ב' אולי כדאי לקבוע יום ספציפי ולא תוך שנה מיום פרסום החוק.

15 ביוני.

אי אפשר לעשות 15 באפריל. נניח שהחוק הזה לא יעבור במליאה אלא רק בעוד שנה?

ההנחה היא שהוא יעבור. שנית, קבוע גם במקום אחר. הדברים מסוכרנים עם הבחירות של הלשכה.

תכתוב 15 ליולי שזה תום שנת המשפט.

אני אזכיר לדרור למה הוא רצה 15 ביולי. אתה רצית 15 ביולי לפרקליטים כדי שלפני כן יתחילו לפעול ועדות האתיקה ויהיו שותפות בבחירה של הפרקליטים. לכן יש מרווח של שלושה חודשים בין תחילת הפעולה של הוועדות. לכן נתנו לכם מרווח של שלושה חודשים.


סעיף 25(א) המוצע: "חברי בית הדין המשמעתי הארצי ובתי הדין המשמעתיים המחוזיים ימונו לראשונה לפי סעיפים 14 ו-15 לחוק העיקרי כנוסחם בסעיפים 2 ו-3 לחוק זה עד תום 12 חודשים מיום תחילתו של חוק זה" – או בגרסה ב', עד ליום כ"א בניסן התשס"ח, 15 באפריל 2009 - "בסעיף זה, המועד הקובע ויתחילו לכהן בתפקידם במועד הקובע". כלומר, תוך שנה. "עד למועד הזה, עד למועד הקובע, ימשיכו לכהן בתפקידם חברי בית הדין המשמעתי הארצי ובתי הדין המשמעתיים והמחוזיים מכהנים ערב תחילתו של חוק זה, ולעניין כהונתם ימשיכו לחול ההוראות לפי החוק העיקרי כנוסחו ערב תחילתו של חוק זה".


הוראת המשך הכהונה נובעת מכיוון שבעוד 4 חודשים מסתיימת הכהונה שלהם, אם אני מבין נכון, ולכן נדרשת הוראה מיוחדת להמשך הכהונה.


"חברי ועדת האתיקה הארצית וועדות האתיקה המחוזיות ימונו לראשונה לפי סעיף 18ב לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 10 לחוק זה עד המועד הקובע" – כלומר, תוך שנה – "ויתחילו לכהן בתפקידם במועד זה". כלומר, יש פה כניסה ביחד של הוועדות המחוזיות ושל חברי בתי הדין המשמעתיים. הפרקליטים מכניסה מדורגת באמת כמו שאמר היושב-ראש. "הפרקליטים ימונו לראשונה לפי סעיף 18ד לחוק העיקרי כנוסחו לפי סעיף 9 לחוק זה עד ליום כ"ג בתמוז התשס"ט, 15 ביולי 2009".

בדקתם אם התאריכים לא נופלים בשבת?

בדקתי. אני אישית בדקתי את 15 באפריל.

תקבע מועד לוועדת מינויים.

אנחנו לא צריכים מועד לוועדת מינויים כי יש לנו את הסד של המינויים האחרים. אנחנו יודעים שאנחנו צריכים למנות כמה שיותר מהר.

אבל תחייבי מינוי.

ועדת מינויים תקום עד ה-1 בינואר כדי שיהיה לה זמן.

היה לנו סיפור של ועדת מינויים אחרת. שבעה אנשים, זה הדבר החדש. הייתה לי בעיה מול משרד המשפטים, עם כל הכבוד, בדיוק בסוגיה של ועדת מינויים ואחרי כן מערכות נתקעו תקיעה גדולה.

במקרה הזה עמדת הלשכה מתקבלת.

חברי ועדת המינויים ימונו עד 1 בינואר 2009.


זה המון זמן.

למה לא שלושה חודשים מיום כניסת החוק לתוקפו?

הדבר היחיד שאני יכולה לומר הוא שזה יהיה יותר פשוט מאשר בוועדה ההיא.

שלושה חודשים מיום כניסת החוק לתוקפו?

כן.

העיקר שיהיה תאריך.

מכיוון שלגבי הפרקליטים קבעתם תאריך ספציפי, אפשר לקבוע גם לזה תאריך ספציפי או לחילופין לקבוע להוא תאריך של 3 חודשים לאחר המועד הקובע.

רצית תאריך כי רצית שזה יסתדר לך עם התקציב. אפשר לומר שלושה חודשים לאחר המועד.

הסכמתי לכל. אני לא רוצה שהמועדים יהיו מכשול. אני רק רוצה שיהיו מועדים.

סכמו ביניכם ותודיעו לנו.

זה מסוכם.

לא, זה לא מסוכם. אני לא הבנתי מה אני כותב ולכן זה לא מסוכם.

דרור, אתה רצית שהפרקליטים יהיו במועד שיוכלו להיכנס לתקציב.

אני בדקתי את זה ואני לא חושב שתהיה בעיה תקציבית עם העניין הזה. אני לא רוצה להפוך את זה למכשול. אם תהיה לי בעיה אחרי כן כשאני חוזר ללשכה ויאמרו לי שלא מספיק הזמן, יש לנו זמן לקריאה שנייה ושלישית. אני רוצה לבוא עם נייר סופי של הוועדה.

אני כותב תוך שלושה חודשים מהמועד הקובע? על איזו גרסה אנחנו מחליטים?

כן. תוך שלושה חודשים מהמועד הקובע ואם יש בעיה, נחזור ונבקש הוראת שעה.

בסעיף (א) המוצע, יהיה למעשה סעיף (ב) עוד מעט כי ועדת המינויים תבוא לפניו, אנחנו הולכים על גרסה א' שעניינה עד תום 12 חודשים מיום תחילתו של חוק זה ולא על גרסה ב'. בסעיף (ג) המוצע, שיהיה אחרי כן סעיף (ד), הפרקליטים ימונו לראשונה לפי סעיף 18ד לחוק העיקרי כנוסחו עד שלושה חודשים לאחר המועד הקובע".

תוך שלושה חודשים מהמועד הקובע.

"תחילתם של סעיפים 61א, 63, 70 ו-71 לחוק העיקרי כנוסחם בסעיפים 12, 13, 18 ו-19(3) לחוק זה בהתאמה במועד הקובע".


סעיף 61א זה חוות דעת של ועדת האתיקה, זה הפרה-רולינג, סעיף 63, 70 ו-71 הם החלפת הסמכויות של הוועד המחוזי בוועדות האתיקה הארציות כקובלים. סעיפים 62, 65א ו-69(ב) לחוק העיקרי, שזה פומביות הדיון וסגירת הדלתיים, יש כאן שתי גרסאות. גרסה ראשונה אומרת ש"יחולו על קובלנות החל ביום התחילה", היינו, מיידית, זה מה שאתם הצעתם וזה לא היה בכחול אלא בכחול זה היה במועד הקובע. גרסה ב', שאותה למעשה אני מציע ונראית לי הגיונית יותר היא על קובלנות שהוגשו לאחר יום התחילה, מכיוון שאם התחלנו בהליך, לא נראה לי לשנות את הכלים תוך כדי, מה עוד שיש גם עניין של הסתמכות לפי דעתי.

אתה צודק.

הם כבר הגישו ראיות מסוימות בהסתמכות על כך שזה לא פתוח. זה נראה לי הגיוני להכניס את זה רק מעתה ואילך.

תחשוב על מקרה גבולי. ועדת האתיקה יכולה להחליט רק בגלל שזה יהיה בדלתיים פתוחות ולא להגיש תיק גבולי.

נכון.

זאת גם ההגינות הפרוצדורלית. יש הסכמה ואין ויכוח.

"סעיף 71 לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 19(1) ו-(2) לחוק זה או סעיף 41(ג) לחוק הנוטריונים כנוסחו בסעיף 24(1)(א) לחוק זה לפי העניין יחולו על קובלנה החל ביום תחילתו של חוק זה". אלה הסעיפים שמחליפים את בית המשפט העליון בבית המשפט המחוזי. "אם במועד זה טרם חלפה תקופה להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי בעניינה ולא הוגש ערעור כאמור".

ערעור שהוגש ולא התחיל בו הדיון?

ילך לערכאה. ילך לעליון. אם הגשת ערעור, זה ילך לערעור. אם טרם חלפה ולא הגשת, ילך למחוזי.

לעליון אסור לערער?

מותר.

לא, הוא לא יכול.

סמכות ייחודית.

אם הערכאה המחוזית הופכת לערכאה שווה?

לא, היא לא יכולה להוריד את זה. אין בכלל סמכות.

סעיף 78 המפורסם.

לא, שם זה משהו אחר. שם זה העברת תיקים. אגב, זה קרה בעבר.

אם העליון יחליט שהוא מפרש את זה כאילו יש לו סמכות, הוא יחליט כך. לדעתי אין כל כך הרבה מקרים.

הוא תמיד יכול לתת אורכה להגשת ערעור ואז לומר שיגישו את זה למחוזי.


"סעיפים 72 ו-78 לחוק העיקרי כנוסחם בסעיפים 20 ו-21 לחוק זה, וסעיפים 41(ד) ו-42(ד) לחוק הנוטריונים בנוסחם לפי סעיף 24 לחוק זה" – אלה הסעיפים שמשנים את הכלל של דחיית ביצוע ועיכוב ביצוע אפשרי – "יחולו על קובלנה החל ביום תחילתו של חוק זה, אם ביום התחילה טרם ניתן פסק דינו של בית דין משמעתי ומחוזי בעניינו".

אתה לא רוצה רק על קובלנות חדשות?

לא. נראה לי שזה כלל פרוצדורלי.

זה לא כלל פרוצדורלי.

כל עוד אין פסק דין?

המצב היום הוא אנומליה, אבל יבוא אדם ויאמר שכאשר הוא הועמד לדין, הוא ידע שיש לו שהות עד לערעור, עד שישעו אותו. זה שינוי כללי המשחק תוך כיד משחק.

זאת השאלה. אני חשבתי שזה נותן לך יותר מרחב כבית דין.

כך היה לך עיכוב ביצוע אוטומטי.

עם אפשרות להשעיה זמנית לפי סעיף 68א.

גם בת הדין תמיד יוכל להחליט שהוא נותן במקרה הזה עיכוב ביצוע.

זה בדיוק מה שאמרתי קודם.


הסעיף האחרון בחוק הזה הוא סעיף שמעגן את העברת הסמכויות, העברת הלפיד מוועדות המחוז לוועד הארצי כקובלים לוועדות האתיקה החדשות.


"לעניין קובלנות שהוגשו טרם המועד הקובע, יראו את ועדת האתיקה הארצית וועדות האתיקה המחוזיות כאילו באו במקומם של הוועד הארצי או ועד מחוזי כקובל או מערער לפי העניין החל במועד הקובע".

תרשמו לי את נקודות המחלוקת, חוץ מסעיף 9, או שאין.

דומני שאין.

תשלום לנציגי ציבור.

זה הוכרע.

זה הוחלט. אני העליתי היום נקודות שנשארו להכרעת הוועדה.

אני לא הייתי בדיון, אבל התקבל סיכום.

החלטנו שכן ישלמו.

אפשר אבל לא חובה.

אמרנו שהסעיף קובע את האפשרות לקבוע את הכללים בעניין הזה. הוא לא קובע חובה אלא הוא קובע את האפשרות שלפעמים בלי הסעיף אתה יכול לאשר.

הסעיף מאפשר לשר המשפטים לקבוע כללים לתשלום.

המחלוקת נשארה לגבי סעיף 9.

המחלוקת היחידה היא לגבי סעיף 9, 65א(ב).

שלושתנו ניכנס לחדר אחר כדי לא להפריע לכם וננסה להגיע לסיכום. אתם צריכים לגמור לנסח את סעיף הערעור של בית המשפט המחוזי.

הישיבה נפסקה בשעה 12:15 ונתחדשה בשעה 12:40

אנחנו מחדשים את הישיבה. אני מקווה שסיימתם את ניסוח הסעיף. בהיוועצות של חברי הכנסת של הקואליציה והאופוזיציה, חברי הוועדה, אנחנו מבקשים להחזיר את הגלגל וללכת לפי הצעת משרד המשפטים. קרי, בית הדין יהיה כוועדות משמעת, הוא יהיה בדלתיים סגורות אבל שייכנס בו נציג ציבור. הצעתי היא שנציג הציבור ייבחר על ידי ועדת המינויים בה יש איזונים לכל מיני גופים והיא תעסוק גם במינוי הזה.


אני מבין שלשכת עורכי הדין רוצה להתייעץ.

עמדת לשכת עורכי הדין שהתקבלה עוד בשלב המוקדם התנגדה לרעיון הזה. אני שומע את ההצעה המשותפת של הוועדה.

קשה לי לפתוח עוד סעיפים של סגירת דלתיים.

אני מבקש שתהיה לי הזדמנות להציג לפחות את עמדת הוועדה לוועד המרכזי ואם הוא מתנגד, לפחות נדע שהוא מתנגד אד-הוק.

אני מאוד מבקש לקבל עמדה במהלך השבוע.

אני מקווה. ביום שלישי יש לנו ישיבה ואני אדבר עם ראש הלשכה כדי להעלות את זה בישיבה. נעביר לכם את התשובה בכתב.

החלטנו להוסיף סעיף חדש לחוק, סעיף 71א שיאמר: "בית המשפט של ערעור רשאי לתת כל הוראה שבית דין משמעתי מוסמך לתת אותה". זה יכסה גם את העניין הזה לכל ההוראות האחרות שאפשר לחשוב עליהן.

בית המשפט ובית הדין.

לא. לבית המשפט ממילא יש את הסמכויות.

אין לנו מחלוקת על כל סעיפי החוק, חוץ מאשר בסעיף אחד. נשמע עמדה ונחליט.


תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45