PAGE
14
ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

30.3.2008


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 53

מישיבת ועדת המשנה של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

לקליטת ילדים, נוער וצעירים עולים במערכת החינוך

יום ראשון, כ"ג אדר ב התשס"ח (30 במרץ 2008), שעה 13:30

המשך דיון ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים במערכת החינוך, בנושא שיתוף פעולה בין משרד החינוך לבין רשתות חינוכיות של עולים חדשים במגזר השלישי

חברי הוועדה: זאב אלקין - היו"ר

אברהם מיכאלי

מיכאל נודלמן

אודי בהט

-
מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך

ליאור נדר

-
ממונה על המחלקה לקליטה בקהילה של מחוז תל אביב והמרכז,

משרד הקליטה

אסתי בן דוד

-
יועצת קליטה בקהילה, מחוז תל אביב, משרד הקליטה

גילה קלדרון

-
מנהלת המחלקה לחינוך על יסודי בעיריית תל אביב יפו

דלית שטאובר

-
מפקחת משרד החינוך

אנג'לה סקלר

-
סמנכ"לית ומנהלת פרוייקטים, האגודה הישראלית למען ילדים עולים

ג'ני קושנסקי

-
עמותת גשר חינוכי

אלה ברצ'נסקי

-
פסיכולוגית חינוכית וחברתית, מנחה קבוצות לנוער עולה

לנה רחוטין

-
מנהלת מרכז לאומנויות ומנהלת שכבה בבית ספר "שבח מופת"

אלכס שרידבר

-
מפקח קליטת עליה, מחוז תל אביב

אילנה ליטבק

-
פרוייקט עולים מחבר העמים, שתיל

עופרה פאר

-
סטודנטית להכשרת מנהלים ומתמחה אצל דב אורבך

אלון מור

-
מנהל מחלקת הדרכה של גשר

רחל שפירא

-
יושבת ראש עמותת גשר חינוכי

ד"ר דב אורבך

-
מנהל בית הספר "שבל מופת"

ריקי קובריגרו

-
מנהלת חטיבה, בית הספר "שבח מופת"

אמירה שלזינגר

-
מנכ"לית עמותת מפ"ת

דנה גורדון

עידו עשת

איילה בנד - חבר המתרגמים בע"מ

המשך דיון ועדת משנה לקליטת ילדים, נוער וצעירים במערכת החינוך, בנושא שיתוף פעולה
בין משרד החינוך לבין רשתות חינוכיות של עולים חדשים במגזר השלישי

אנחנו עוברים לשלב של הדיון כאשר הדיון יתנהל בשני מישורים, מישור אחד הוא שאלות והערות בעקבות הביקור ב"שבח מופת" והמישור השני הוא המשך דיון שכבר קיימנו אותו בוועדת המשנה עם אנשי משרד הקליטה ומשרד החינוך על עצם שיתוף הפעולה בין משרדי ממשלה לבין רשתות מהסוג הזה, קראנו להם אז רשתות עולים, הם לא כאלה, אבל הם במידה רבה קיבלו כרטיס זיהוי כזה. אלה הם שני מישורי הדיון.

אני מנהלת המחלקה לחינוך על יסודי בעיריית תל אביב יפו. בתל אביב ישנם 24 בתי ספר על יסודיים, מ-ז' עד יב', "שבח מופת" הוא אחד מהם. רוב אוכלוסיית בית הספר אינה מתושבי תל אביב יפו, רק כ-40%-45%, ואנחנו רואים חשיבות רבה מאוד בקיומו של בית ספר כזה, אני חושבת שהוא מהווה דוגמה לקליטת עליה. בבית הספר הזה כמעט ואין נשירה, תלמידים מתחילים פה ב-ז' וכמעט רובם ככולם מסיימים כיתה יב' עם אחוזי זכאות מאוד גבוהים, אחוז הגיוס לצה"ל הוא מאוד גבוה והייתי שמחה אם בעוד כמה מקומות בארץ היו קמים בתי ספר כאלה שיקלטו בדרך הזאת את האוכלוסיה ויתווכו להם את המעבר והקליטה לחברה הישראלית. אני חושבת שהבוגרים של "שבח מופת" הם לגאווה לכולנו גם בהשתלבות שלהם בצבא וגם בהמשך בלימודים גבוהים ואני בטוחה שמדינת ישראל תיתרם הרבה מאוד מבית הספר הזה. כעיר שמשקיעה הרבה כסף בבתי ספר אנחנו רואים בזה מעשה ציוני של עיר מבוססת, מטרופולין שמחזיק בית ספר כזה וזאת התרומה שלנו למדינת ישראל. בית ספר "שבח מופת" הוא בית ספר לא פשוט ולא קל וזול להחזיק כזה בית ספר אבל הוא חשוב לנו ואנחנו משקיעים בו הרבה מאוד משאבים מתוך אמונה שגם עיר גדולה כמו תל אביב צריכה לתת דוגמה לערים אחרות וגם להשקיע בעתיד של מדינת ישראל.

בענין המשאבים, ההקצבה לבית ספר כמו "שבח מופת" חורגת בהשוואה לבית ספר תיכון רגיל, האם אתם משקיעים כאן משהו מיוחד מעבר להשקעה הרגילה?

בהחלט. אנחנו משקיעים בתיגבור לימודי.

את יכולה לתת סדרי גודל של השקעה בתקציב השנתי?

הרבה כסף. לא ניכנס כרגע לפרטים אבל זה הרבה כסף. ההשקעה במערכת החינוך התל אביבית היא מעל ומעבר, אין לזה אח ורע במדינת ישראל, אנחנו משקיעים הרבה מאוד כסף במערכת החינוך שלנו וזה גם מותאם לצרכים. אם יש ילדים שהם חלשים וצריכים עזרה וצריכים סיוע, אין ילד שצריך עזרה וסיוע ולא יקבל. אין מצב כזה.

אני שואל בכוונה, הרי יש פרוטוקול לדיון.

לכן אני לא רוצה לפרסם כאן.

לפי החוק את חייבת.

אין לי את זה איתי, אם תרצה אני אתן לך.

הוא לא רוצה, אנחנו רוצים. אני אגיד לך למה הוא שואל את השאלה הזאת. אנחנו מברכים אתכם כעיריית תל אביב שמוכנים לטפח את סוג בתי הספר האלה, אבל יחד עם זאת אני לא ידוע אם שמעת על רשת "שובו".

כן, יש בתל אביב גם בית ספר כזה.

בדיונים האלה אנחנו נתקלים בעויינות שיש בין רשות ספציפית, אני לא מדבר כרגע על עיריה מסויימת,

לא בתל אביב.

השאלה היא איך אתם מתמודדים בתחרות בין בתי הספר הכלליים בעיר שהם אומרים למה אתם נותנים ל"שבח מופת" עזרה כזאת ולא לנו.

אין אצלנו דבר כזה. יש סולידריות בין בתי הספר, המנהלים עובדים בשיתוף פעולה.

אני לא מאמין לסולידריות הזאת, מי שיכול לקבל תקציב נוסף לפתח מעבדה של רובוטיקה איך הוא יקבל את זה אם את נותנת ל"שבח מופת", איך אתם מתגברים על זה?

אני מפקחת משרד החינוך. אני מפקחת העיר תל אביב יפו, אני אחראית על כל בתי הספר העל יסודיים בתל אביב יפו. תל אביב יפו עובדת בדגם מאוד מיוחד של צוות עיר, של שיתוף פעולה בין הרשות המקומית למשרד החינוך, של איגום משאבים לאותה קופה של המשרד ושל הרשות עם חלוקה שווה ושקופה לפי צרכי בתי הספר ולכן לא יכול להיות המצב שאתה מתאר אותו. מאחר וגילה מצטנעת אני כאשת משרד החינוך יכולה לומר שהעיר תל אביב שמה בקופת החינוך קרוב ל-50% ממשאביה לחינוך. בעיר תל אביב המקום של משרד החינוך הוא חצי ושל העיר חצי, זה סדר הגודל.

ובבית ספר כזה?

בית ספר כזה הוא אחד מכלל בתי הספר. האוכלוסיה שפגשתם ב"שבח מופת" והייחודיות של בית הספר היא באה פה מאוד לידי ביטוי אבל "שבח מופת" הגדולה שלו והאטרקטיביות שלו היא בזה שהוא קודם כל בית ספר בעיר תל אביב יפו והוא עובד מול אותם קדימויות חינוכיות של כל שאר בתי הספר בתל אביב יפו ועם אותם יעדים כאשר הוא מחזק ומתגמל על פי צרכי האוכלוסיה. זה משהו שאנחנו דורשים במקום אחר וכאן זה בא לידי ביטוי במדעים שהאוכלוסיה דורשת את זה וצריכה לקבל מענה כזה לכלל האוכלוסיה מה שבבית ספר אחר רק קבוצה דורשת את זה וזה בא לידי ביטוי במה שדב הזכיר בצורה כל כך מפורטת במתן מענה, יש פה תוכניות מיוחדות שהייתי רוצה שדב ירחיב עליהן בהמשך, לחיזוק השורשים, למורשת היהודית, הישראלית, לתת השלמה למה שהילדים אולי לא חווים בבית, לקשור אותם למדינת ישראל ולמחוייבות שלנו כאן, מצד אחד שיהיה אזרח משכיל, תרבותי שיוכל להתחרות בגלובליזציה, אבל גם שיראה את עצמו קשור למדינת ישראל ואוהב את מדינת ישראל.

אני אסביר למה שאלתי דווקא בתחילת הדברים של גילה שהיתה מעדיפה לראות עוד בתי ספר כאלה במקומות אחרים, אחת מהשאלות הראשונות שיעלו במקומות אחרים זה איזה סדר גודל השקעה מצד העיר זה דורש מעבר להשקעה השוטפת.

כמו שמשקיעים בכל בית ספר. בענין הזה כל בית ספר על יסודי יודעים בדיוק כמה הוא צריך לעלות, מה עולה ההשקעה, לא יתכן שבעיר מסויימת יזניחו בית ספר אחד ויטפחו בית ספר אחר. איפה שזה יוקם עצם ההחלטה להקים כזה בית ספר היא מספיקה, זה לא צריך בפריפריה הקרובה, זה צריך להיות רחוק, מחיפה לא יכולים להגיע אלינו, מבאר שבע לא יכולים להגיע אלינו, כאלה מרחקים שהוא ישרת פריפריה מספיק רחבה ואפשר מבחינת משאבים אם יש בעיה ניתן לפנות למשרד החינוך, יש היענות לצרכים. אם הרשות היא קטנה וענייה או בעייתית ובמצוקה זה לא מקום להשוואה, להקים בית ספר יודעים כמה זה עולה. אם יש לבית הספר תלמידים הוא יכול להתקיים, אם יש צרכים מיוחדים אז המדינה צריכה להתגייס במקום הזה. בתל אביב בגלל שזאת עיר גדולה ויש לה אפשרות אנחנו תומכים בבית הספר. בגלל זה לא צריך להחליט שלא מקימים בית ספר במקום אחר, כי בתל אביב זה עולה כך וכך, בית ספר אפשר להקים בכל מקום כי יש מדינה ויש תקציב ויש משרד החינוך ואם צריך עוד אז משיגים עוד תקציבים. זה לא צריך לרפות את ידינו אם אנחנו מאמינים בגישה.

אני לא ראיתי את התוכנית בערוץ 9 אבל אני מכירה את הגישה שאומרת שזה גטו ואני מאוד מחזקת את הגישה של דב. אני באה מסינגלובסקי אז אני מכירה את הימים של סינגלובסקי שעמדו בתור ובאו בחמש בבוקר כדי לקבל מספר להירשם, אני הייתי שם בימים האלה ואני הייתי גם בימים שסיגלובסקי קלט עליה ואני התעקשתי גם בסינגלובסקי שאנחנו נקלוט אותם בכיתה מיוחדת. הם היו אצלנו בכיתה של עולים ורק בשלב הרבה יותר מאוחר הצלחנו להכניס אותם לכיתות הרגילות, כי אם הכנסת אותם ישר לכיתה רגילה הכנסת ילדים שלא ידעו את השפה וזה היה נסיון מועד מראש לכישלון וכשהם היו בכיתה ויכולת לתחזק אותם ולתגבר אותם, היו להם דומים שהתמודדו עם אותן בעיות ואותן מצוקות ואחר כך אחרי שהם התחזקו, גיבשו לעצמם זהות והרגישו יותר בטחון עצמי, שלטו בשפה, החממה הזאת זה לא גטו, זאת חמה שמאפשרת לילדים האלה לצמוח ולהתחזק ואחר כך לפרוח.

נמצא איתנו מר אודי בהט שהוא אחראי על קליטת תלמידים עולים במשרד החינוך. גילה אמרה שהיא חושבת, בתשובה לשאלה אם צריך מתכונת כזאת של קליטה או לא, שזאת הקליטה
הנכונה, קליטה בכיתה מיוחדת אם זה לא בית ספר מהסוג הזה, של ילדים עולים שיהיו שם ביחד בשלבים הראשונים.

אני אמרתי שהקליטה הראשונה צריכה להיות במסגרת מוגנת, בין אם זאת כיתה או זה בית ספר, בתל אביב יש גם מתכונת של אולפן שהיא מאוד מצליחה ויש לנו הוכחות שהילדים לא נושרים, הילדים מתחזקים ורק בשלב יותר מאוחר אם רוצים לשלב אותם בבית ספר שהוא לא כמו שבח, אפשר אחרי שנה שנתיים לשלב אותם בכיתות רגילות, אבל קודם כל ברוב המקרים זה מועד לכישלון ואנחנו היום רואים את זה עם ילדים אתיופיים. אם פותחים להם מסגרות שיודעות לתת להם מענה לצרכים,

אין בתל אביב אף ילד אתיופי הוא עולה חדש.

אתיופים הם עולים חדשים הרבה זמן.

זאת עוד נקודה לדיון המתמשך בינינו לבין משרד החינוך כבר כשנה וחצי מאז הוקמה הוועדה, שאנחנו סברנו ובאחת הישיבות הראשונות קיבלנו החלטה ופנינו למשרד החינוך בקשה לעודד אולפנים לחצי שנה ראשונה וזה קורה לאט לאט אבל קורה וגם בקשה לעודד בתי ספר או כיתות מיוחדות לקליטת עולים וזה חוזר לאותה נקודה ואומרת את זה כאן האחראית על החינוך התיכוני בעיריית תל אביב.

ברוב המקרים מי שאחראי על הנושא הזה זאת הרשות המקומית ולא משרד החינוך. אם רשות מקומית מפנה ילדים לבית ספר קולט עלייה זה במסגרת סמכותה. גם בתל אביב עולים חדשים נמצאים בשאר בתי הספר בפיזור לא פחות מאשר בשאר המקומות בארץ.

הדגשתי את זה שבתל אביב התלמידים בוחרים את בית הספר ולא בית הספר את התלמידים ואנחנו מאוד מאמינים בזה, אבל במקומות שיש קבוצה קטנה, התיקצוב של העולים הוא פונקציה של מספר ילדים, אם אין לך קבוצה מינימלית אתה בהכרח תלוי בטוב ליבו של המנהל לגייס את המשאבים ואז אין מענה הולם מבחינת שפה ומבחינת ליווי להצלחה בבגרות. אני יודעת שהמנהלים שלנו שהם אנשים מאוד ערכיים, הם הופכים עולמות שהילדים יקבלו גם כשהם לא קבוצה כזאת, אבל זה משאיר בתי ספר במצבים בלתי אפשריים מול צרכים שלא מתוקצבים וזאת האחריות שלנו כמדינה.

בתל אביב יש אולפן עולים שאודי בהט שותף שלנו באולפן הזה יחד עם אלכס המפקח, בתיכון ביאליק רוגוזין מחטיבת הביניים ואם תרצו נשמח לארח אתכם, כי אני חושבת שזה בית ספר מרתק לכשעצמו עם כל האוכלוסיה שהוא קולט, האולפן מאוד מצליח ותלמידים אחרי האולפן יכולים לבחור לאן הם רוצים ללכת ללמוד. חלק באים ל"שבח מופת", חלק מתפזרים בעיר, אבל יש להם כבר איזה בסיס של אולפן.

כמה זמן פועל האולפן?

משנת 1991.

יש לנו גם בבת ים ובחולון. האולפן בתל אביב הוא לחצי שנה, שני מחזורים בשנה, אבל השחרור הוא על פי כשירות לשונית.

אנחנו כן רוצים לבוא לסיור כי אנחנו מנסים לשכנע את משרד החינוך לעשות את זה ברמה הארצית.

אני רוצה לציין נקודה אחת, אנחנו כרגע עושים עם האגף לתלמידים עולים של משרד החינוך פרוייקט שנקרא זהות יהודית ישראלית, שזה פרוייקט ארצי שמיועד לעזור לתלמידים עולים בחטיבה העליונה לבנות את זהותם כאזרחים בארץ תוך כדי זה שאנחנו מתמקדים ברוב הבעיות. הרבה בתי ספר נענו לבקשתם של המפקחים של האגף ושלחו את הטפסים שהם כן מעוניינים לקיים את הסדנאות האלה. כשבאתי ל"שבח מופת" לדבר על הסדנאות וסך כל ההקצבה שלנו היתה עשר קבוצות ברמה הארצית, סגנית המנהל אמרה לי תעשי אצלי את כל עשר הקבוצות. כאן כל הצוות, כל ההנהלה לוקחים כל משאב שאפשר, מברכים עליו ועושים איתו כמיטב יכולתם.

אני מנהלת מרכז אומניות בבית הספר "שבח מופת" ומנהלת שכבה. אני שמחה שמארגנים בבית הספר שלנו את המפגש הזה, כי דווקא כאן ניתן ללמוד לא רק על הצלחתם של תלמידים, כאן ניתן ללמוד דברים על לימוד מורשת ושורשים, על חיזוק הזיקה הישראלית של התלמידים לחברה הישראלית.

בתשובה לשאלתך לגבי השתלבותם של התלמידים בחברה הישראלית ובשירותם בצבא, אחוז התלמידים שלנו המתגייסים לצבא הוא גבוה ביותר, יותר מ-90% מהבוגרים שלנו מתגייסים לצבא והרבה מהם משרתים ביחידות קרביות.

מה הדינמיקה של הנתון הזה בשנים האחרונות ?

עולה. אנחנו במגמת עליה. הממוצע הארצי הוא סביב 70.5% מכל שנתון, אנחנו השנה עמדנו על 89.5%.

גם תלמידי המגמה לאומנות הולכים לצבא?

אין לנו מגמה רשמית, אבל הולכים. יש לנו מרכז אומנויות וכולם מתגייסים.

בתל אביב הנתונים של בתי הספר לאומנויות הם גבוהים ביותר.

מבית ספר לאומנויות בתל אביב מתגייסים 90% מהתלמידים.

אני בבית ספר שבח כבר 22 שנה, הייתי גם בשבח הישן וגם בשבח החדש. אחד הדברים שאותי עדיין מרגשים זה לקבל את הילדים בבוקר כשהם באים לפה עם מוטיבציה גדולה מאוד, מגיעים לכאן מכל רחבי הארץ והרבה פעמים זה בא על חשבון מחיר חברתי די כבד שהם משלמים באיזור שהם גרים בו ואחת השאלות שאני שואלת אותם היא האם זה כדאי, זה שווה, והתשובה שלהם היתה כן.

לגבי הגיוס לצה"ל, הרבה דיברו על הצד הפדגוגי והציונים אבל אני חושבת שדבר ראשון אנחנו עושים עבודה קשה אבל מאוד מבורכת דווקא בצד הערכי, בצד של הזהות. בית ספר שבח הוא אחד מבתי הספר בתל אביב שעובד באופן אורכי עם כיתות ז' עד יב' עם תוכנית שדב בנה בקשר לזהות יהודית ישראלית שבנויה משלושה חלקים, ארץ ישראל מדינת ישראל ועם ישראל וקיבלנו משובים נהדרים מהתלמידים על התוכנית הזאת. אני יודעת מתוך הצגת הנושא בפני בתי ספר אחרים, שהם היו שמחים לאמץ את התוכנית הזאת.

אתה יכולה לספר איך זה קרה, שלב המעבר, איך בית ספר שבח כפי שהוא היה הפך לבית הספר במתכונת הזאת, איך הנהלת בית הספר אז קיבלה את ההחלטה ולמה ומה קרה בתהליך בשנים הראשונות.

אני חושב שעל השאלה הזאת אני צריך לענות.

אני הבנתי שאתה יחסית חדש פה ולכן לא שאלתי אותך.

אני למדתי את השורשים לעומק כחלק מהתפקיד שלי. בית הספר הזה היה בית ספר מקצועי שהלך וירד ברמה שלו ובמספר התלמידים מפני שלימדו פה מקצועות שהיום עובדים בהם ערבים מהשטחים. מסגרות, פחחות, נגרות, איזה יהודי ישראלי היום הולך ללמוד מקצוע כזה. ולאט לאט הלך בית הספר והידרדר והגיעו לכאן תלמידים פחות טובים. וכשנפתחו שערי ברית המועצות הגיעו לכאן המוני עולים ובשנת 1991 הגיעו 195 אלף עולים בשנה. כמות כזאת של אנשים זה משבר מבחינת המדינה הקולטת ואז בית הספר הזה הבין שהמשבר הזה הוא מנוף להתפתחות. היתה פה מנהלת שהיום היא מנהלת בית הספר היהודי במקסיקו, רבקה צוף, היא הבינה שזאת הזדמנות לשנות את בית הספר והיא קיבלה מורים שחלק גדול מהם היו התלמידים של יאשה במוסקבה והתלמידים האלה באו לכאן עם ההורים ואמרו אנחנו נלמד פה, אבל תלמדו את מה שאנחנו רוצים. אמרו ההורים שבאו מברית המועצות ואמרו, אנחנו רוצים פיזיקה ומתמטיקה ומדעים ותרבות. קומבינציה של תרבות ומדעים זה מה שיהיה פה. ומופת בהגדרה זה מדעים ותרבות. כך זה לאט לאט התחיל לעבוד והתלמידים שהגיעו לכאן היו יותר ויותר תלמידים מברית המועצות לשעבר והם משכו איתם מורים והיום בצוות המורים 80 מתוך 150 המורים הם מברית המועצות לשעבר ונבנה כאן בית ספר שהיום אתם רואים אותו.

כמה תלמידים יש בסך הכל היום?

סך הכל יש כ-1,300 תלמידים מכיתה ז' עד יב' והם ישראלים לכל דבר. באוריינטציה של הילדים שראיתם פה, וזאת היתה קבוצה מקרית שנאספה, הם חושבים כמו ישראלים, הם חושבים על הצבא, הם לא חושבים האם להתגייס או לא אלא הם מתלבטים לאיזה יחידה ללכת.

אני מנכ"לית עמותת מפ"ת, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם בית הספר "שבח מופת", אנחנו מתמקדים בעיקר בפעילות אחר הצהריים, לא רק בתל אביב אלא בעוד 12 ערים ולגבי השאלה למה הילדים בוחרים את בית הספר הזה, אז אנחנו מתחילים את הלימודים, קולטים תלמידים מגיל 6 אחר הצהריים, פה בבית הספר בתל אביב ויש היענות רבה מאוד מצד ההורים שמגיעים מכל מיני ערים מסביב לתל אביב אף על פי שיש פעילות שלנו גם בבת ים ובחולון ובראשון לציון, בעפולה, באריאל, באשדוד, קריית גת, אשקלון ובעוד מקומות. הענין של החברה של היחס של תשומת הלב, להורה זה מאוד חשוב. ההורים מרגישים חופשיים לבקש מאיתנו עזרה ולשאול שאלות שחשובות להם. אנחנו עובדים גם במספר פרוייקטים על זהות יהודית למשפחה במועדוני משפחה שפתחנו בשש ערים בתמיכה של פדרציית ניו יורק, אנחנו מעבירים את מחנות המדע והאומנויות לזוכי האולימפיאדה בקיבוץ שדה יואב, אבל בענין האולפנים לקליטת העולים הייתי רוצה להרחיב.

מי העולים שמגיעים במסגרת הפעילות שלכם, דווקא עולים מברית המועצות?

עולים מחבר העמים בעיקר.

מה עם עולים ממדינות אחרות שחשוב גם לשלב אותם?

אנחנו פתוחים לכולם. באריאל למשל כמעט 50% הם עולים שעלו לפני 12-15 שנים, בבת ים נתקלתי בעולים ממש טריים שהם 3-4 חודשים בארץ שחיפשו את האולפנים ובסופו של דבר הגיעו אלינו התלמידים האלה וטענו שבבית הספר שהם מתחילים ללמוד בהם הם לא מרגישים בנוח וההורים ביקשו לקלוט אותם, כל המורים שלנו הם דו לשוניים אז מלמדים אותם מתמטיקה לכיתות ז' ח' שהם בכלל לא מבינים בכיתות הלמידה.

בית הספר לא יכול לתת את מה שנותנת פעילות אחר הצהריים.

אי אפשר כל הזמן להיות באולפן, ילד שיושב באולפן הוא לא מתקדם בתחומים אחרים.

אנחנו נותנים גם מתמטיקה ואנגלית באולפנים ושעת מחשב, כדי שהם יהיו בתמונה. יש בעיה אחרת עם פעילות אחר הצהריים, ברמת גן לפחות נתקלתי בזה, הילדים מייחסים את המשמעות הרצינית יותר ללימודים דווקא בשעות אחר הצהריים וזה בא על חשבון הפעילות של לפני הצהריים. אני שמעתי שהורים אומרים לילדים, אם לא הבנת לפני הצהריים, אם המורה לא הסבירה טוב, אל תשאל או אל תעשה שיעורים כי אתה תקבל את החומר אחר הצהריים, וזאת בעיה רצינית.

משרד החינוך מיוצג כאן על ידי אודי וגם על ידי המפקחת ועם העיריה הבנתי שהכל מצויין אז אני לא שואל אותך מה אתה רוצה מהעיריה, השאלה אם יש דברים ספציפיים שהייתם רוצים ממשרד החינוך ואתם לא מקבלים, במיוחד בכל מה שקשור לתפיסת העלייה. זאת שאלה ברמת בית הספר. שאלה שניה היא, איך משכפלים את זה. איך לוקחים את הנסיון של "שבח מופת" ומנסים להקים "שבח מופת" כזה בחיפה, באשדוד, בבאר שבע, מקומות שהם טבעיים לפרוייקטים מהסוג הזה, עם סוג אוכלוסיה דומה, כי זה לא קורה. כיתות מופת שזאת עמותה אחרת היתה בדיון שלנו בפעם הקודמת, זה קיים, אבל זה עדיין כיתות בתוך בית ספר וזה לא מתכונת כזאת של הקמת בית ספר שקולט ילדים מכל האיזור שמעוניינים בסוג החינוך הזה. אז מה צריך לעשות כדי לשכפל את זה.

אני חושב שבעיריית תל אביב יש מודל של עבודה שראוי שיעתיקו אותה מקומות אחרים, של שיתוף פעולה מלא, בין משרד החינוך, המחוז שמייצגת אותו דלית, לבין מינהל החינוך בעיריית תל אביב. עובדים ביחד, משלימים אחד את השני ואנחנו מקבלים את מה שאנחנו צריכים גם מעיריית תל אביב וגם ממשרד החינוך ואנחנו מקבלים הרבה מאוד. הלוואי בכל הארץ היו מטפחים בכלל את החינוך ובמיוחד את העולים החדשים כפי שמטפחים אותם פה. אנחנו אומרים לתלמידים שלנו ולמורים עכשיו לקראת בחינות הבגרות, שאנחנו רוצים שכל תלמיד, מאה אחוז יצליחו בבחינות הבגרות, ולמורים אני אומר, תבואו אלי עם כל הדרישות שאתם רוצים, כמה שעות שאתה רוצה, כל מה שאתה רוצה אני אחראי לתת לך. ולא היה מורה שבא אלי ואמר, אני צריך עוד שעות לימוד, עוד מעבדה, ולא נתתי לו. כל מה שהם רוצים כדי להגיע להצלחה מירבית, הם מקבלים פה. וזה תודות למודל הכל כך מוצלח של עבודה משותפת של המחוז ועיריית תל אביב. עיריית תל אביב נותנת המון כסף לבתי הספר ולחינוך ואני חושב שזה לא במקרה. ראש העיר היה מנהל בית ספר, הוא מבין מה זה חינוך, אצלנו במדינת ישראל כולנו מדברים בזכות החינוך אבל עושים מעט מאוד ופה מדברים ועושים ואני חושב שאתם יכולים לראות איפה אתם יושבים, יש פה אווירה חינוכית. יכולתם להתרשם מהילדים שאלה ילדים שיושבים במוסד חינוכי. אתם שומעים פה הפסקות, לא שמעתם רעש, לא שמעתם צרחות, וזה לא שהבנין מפואר, זה בנין ישן, הוא בן 64 שנים ובכל זאת. אני חושב שמהבחינה הזאת אפשר להגיד רק דברים טובים, הלוואי והיה להם יותר משאבים לתת לנו, אנחנו יודעים מה היינו עושים איתם, אבל את המשאבים שיש הם מחלקים בצורה נכונה וראויה ואנחנו מאוד מברכים ומודים להם.

לגבי השאלה השניה. אני חושב שזאת טעות גדולה שעד היום לא שיכפלו את "שבח מופת" והיה מאוד ראוי שהוא יהיה בבאר שבע, בכרמיאל ואולי אחד באיזור חצור הגלילית. כי שם זה יותר קריטי. בתל אביב יש בתי ספר מצויינים חוץ משבח, יש בתי ספר טובים מאוד, בתי ספר תיכוניים שעולים חדשים היו יכולים למצוא את עצמם שם ולהתפתח יפה. בבאר שבע בפריפריה הערך המוסף של בית ספר כזה יכול להיות הרבה יותר גדול מאשר פה וצריך לעשות את זה. איך לעשות, לקחת בית ספר, לשים בו מורים טובים מאוד והבסיס לכל בית ספר טוב זה לא מבנה ולא תקציב, זה קודם כל מורים טובים מאוד. מורים שיובילו את המחנה. לשים מורים טובים מאוד עם אנשים שמאמינים בענין הזה ולבנות את זה. בבאר שבע זה יכול להיות נהדר, בצפון זה יכול להיות נהדר ואני חושב שליזום כזה דבר זה המקום.

אנחנו עמותה בלוד ויש לנו שם פרוייקט די דומה למה שאתה אומר שמשתתפים בו כמאה תלמידים שהם מקבלים עזרה כוללת, גם ההורים מקבלים עזרה, יש שם אולפן בנוסף לאולפן שמתקצב משרד החינוך והם לומדים גם רוסית לבגרות וזה די דומה למה שאתה אומר. מיני שבח בבית ספר מקסים לוי בלוד ויש הצלחות רבות בפרוייקט הזה. הפרוייקט הזה קיים בעוד מספר ערים.

אם יש הצלחות אני מברך עליהם אבל מה שאתם מדברים עליו זה משהו אחר, זה תוספת לשעות אחרי הצהריים, אני מדבר על קומפלקס שלם.

זה גם בשעות בית הספר וגם אחר הצהריים. מתחילים עם משהו קטן כי אנחנו כעמותה לא יכולים לפתוח בית ספר ואנחנו מנסים לשכפל משהו ברמה שלנו.

אני רוצה לומר שיש כאן מודל שאפשר לכתוב אותו ואפשר ללמוד אותו, המודל כאן מאוד ברור והוא ניתן לתיעוד ואפשר ללמוד מההצלחה שלו. אני חושבת שההצלחה היא לא משהו חלקי, יש כאן מהבית מהבוקר עד הלילה לילדים ולמשפחות שלהם. יש כאן אנשים שקולטים את הילדים כשהם מגיעים לכאן בשש וחצי בבוקר, הם לא פוגשים מקום ריק, יש כאן ארוחה חמה לכל מי שצריך, יש כאן כמה פעמים בשנה ערב תרבות שכל מי שרוצה מההורים המורים והילדים, שזה לא חובה, ששומעים הרצאה על אומנות ועל מוסיקה והאודיטוריום מפוצץ ואנשים באים אחרי יום עבודה, כי זה מקום שמכבד את האוכלוסיה הזאת באופן כוללני וזאת ההצלחה של זה. יש כאן הכל לילדים האלה להרגיש שייכים ולדעת שמה שהם צריכים יש להם כאן מענה. בהחלט ניתן, וזה לא על רגל אחת, לתעד, לצייר את המודל ולנסות לראות איך מעבירים אותו לעוד מקומות.

איפה המדינה כאן, שהיא אמורה ליזום את הפרוייקט הזה?

אנחנו ממליצים לפתוח עוד שני בתי ספר כאלה.

אנחנו נפנה לשרת החינוך כתוצאה מהביקור הזה.

אנחנו נמצאים בתוך מציאות קיימת ומתוך מציאות קיימת כזאת אנחנו רואים את העבודה המדהימה שנעשית פה. יש פה צירוף מנצח של הרבה מאוד דברים ביחד, לא בטוח שבכל מקום בארץ אפשר לחזור על המודל הזה. אין ספק שיש פה צירוף של קבוצה גדולה מאוד של מורים שהם מהווים מודל ומהווים חיבור לתלמידים עולים. שמונים מורים שהם בעצמם יכולים להוות גשר חי ונושם ומוכשר ומקצועי לתלמידים שהם או הבתים שלהם נמצאים באיזה שהם דפוסים או ציפיות שבאות לידי מימוש.

זה קרה פה בהדרגה, אני מניח שזה לא היה פה ב-1991.

ב-1991 היו פה שני דוברי רוסית.

אבל היו מספיק תלמידים ואפשר היה לקלוט עוד מורים כי היה גל עלייה שאיפשר פה קליטה מאוד מסיבית של מורים. זה קרה במקומות אחרים גם אבל פה זה קרה באופן מאוד בולט ופה זה התחבר לאוכלוסיה. אנחנו ראינו כאחד מהמודלים את בית הספר קולט העלייה, המדינה לא מקימה בתי ספר על יסודיים באופן יזום,

היא יכולה לבוא בדברים עם הרשויות.

אני אומר שזה לא יכול לקום בכל מקום לא מכיוון שאין עולים, כי אנחנו רואים פה עולים ובני עולים וזאת חגיגה רב תרבותית מאוד מעניינת, וגם המפגש של דור עולים עם בני עולים הוא כבר גם איזה שהוא סוג של אינטגרציה. יחד עם זה למשל בכרמיאל יש שני בתי ספר מקיפים וכל העיר הזאת היא עיר של עולים ובני עולים ולרוקן אותם לטובת הקמת בית ספר שלישי לא בטוח שראש עיריית כרמיאל ירצה את זה.

שבח הוא לא בית ספר חדש בתל אביב, הוא לקח בית ספר קיים, שינה את אופיו ומשך אליו תלמידים בעלי אופי מסויים מכל העיר.

כרמיאל זאת עיר שקצת יהיה קשה לעשות את זה שם.

אז תיקח את חיפה.

אמרתי שיש מקומות, בייחוד בערים הגדולות, שיכול להיות שרשות מקומית יכולה להיות מאוד קואופרטיבית בכיוון הזה של ההקמה. יש מקומות שבהם זה יפרק מערכות קיימות מבלי שזה יתן מענה יותר טוב מה שקיים עכשיו.

גם בבתי ספר מקיפים שיש בהם מאות ילדים שהם עולים ובני עולים, באשדוד ובכרמיאל ובנצרת עילית, ישנם מציאויות מאוד יפות ואפשר לפגוש פנלים כאלה ואחרים של עולים, אני לא הייתי רוצה לצאת מפה באיזה שהיא תחושה שיש "שבח מופת" אחד וששאר המערכת נמצאת באיזה שהוא פאנל שונה. תבואו לאשדוד, תבואו לנצרת עילית ותראו שם תלמידים בכיתות יא'-יב', תשמעו אותם, אז אני לא אומר שכל הצירוף הוא אותו צירוף, אבל צריכים לראות את הדברים גם באור הכולל יותר של מערכת החינוך כי בסופו של דבר ישנם הישגים, ישנם ציוני בגרות מאוד טובים בהרבה בתי ספר מקיפים ממלכתיים שיש בהם יוצאי חבר העמים לשעבר, לצידן של הרבה מאוד אכזבות, אני לא מתכחש לשום דבר, אבל צריך לראות את הדברים בצורה פרופורציונאלית.

האם אתם מוכנים כאגף להוביל יוזמה, ואנחנו כמובן נתמוך בזה, מול כמה רשויות.

בעוד כשבועיים יש לי פגישה עם ראש מינהל החינוך באשדוד כדי לטפל בנושא האולפן העירוני, אני רוצה לקדם את זה ואפשר לבדוק גם את הנושא הזה. סביר להניח שבית ספר כזה יבנה משהו מאוד אטרקטיבי ומצד שני לא יקלקל וישאיר חורבות סביב לו.

אם יהיה בית ספר כזה בכל מקום זה יהיה בסדר גמור. ישנם בתי ספר שאין בהם תנאים ראשוניים. יש בתי ספר שלא נותנים אישור לדבר בהפסקות ברוסית.

אנחנו כרגע דנים בסוגיה ספציפית, אנחנו לא דנים בסוגיות האחרות של הקליטה, הם קיימות והם נידונו, אבל אנחנו לא נפתח כאן את מכלול מערכת החינוך הישראלית, אנחנו פה במטרה ספציפית ללמוד מהדגם הזה ולחשוב איך ניתן ליישם אותו כדי שהתלמידים מאשדוד לא יצטרכו לנסוע לפה אלא יהיה להם דבר כזה בעירם, ויש עוד מקומות שזה יכול לעבוד שם. לוד זאת גם אופציה, כי המקבץ של לוד רמלה זה מקום עם אוכלוסיית עולים גדולה.

ישנם מקומות שיש בהם תיכונים טובים שלא רוצים לרוקן אותם. אנחנו צריכים להתמקד כוועדה וללמוד מהייחודיות של "שבח מופת" שלדעתי יש עוד כמה מודלים דומים. קודם הזכרנו את "שובו", אנחנו דווקא ראינו התנגדות ברשויות לכל מיני גוונים של בתי ספר מהסוג הזה, נציגת עיריה מסויימת אמרה לנו, אנחנו לא רוצים שבית הספר יהיה בית ספר סגור. טוב שאנחנו רואים שעיריית תל אביב תומכת במודל הזה. אנחנו רוצים להצביע על כמה רשתות מהסוג הזה שקיימות, יש רשויות שמתנגדות באיצטלה של עולים מרוסיה או עולים כקבוצה ומתנגדים בסוף לבתי ספר דתיים. הטייטל של רשת "שובו" הוא חרדי במובן של מי שמתקצב בתרומות, הרי רוב התקציבים שם מגיעים מתרומות. אנחנו את ההון האנושי החיובי והחשוב הזה שרואים בבית הספר, אותה מוטיבציה גדולה שיש בילדים האלה באה מההורים. אותם ההורים שזה חשוב להם והם הביאו את ההבנה החשובה הזאת מברית המועצות. אנחנו צריכים לצאת מפה עם איזה שהוא מסר או הבנה שכן ניתן להעתיק את זה, כן ניתן לקחת את המקומות האלה שילדים לא הגיעו לבתי ספר כאלה ולאסוף אותם לבית ספר כזה.

בלי לפגוע צריך לראות את המורכבות של הענין הזה, יש צד שני לענין הזה ואלה הם הילדים שלא הגיעו לכאן בגלל חוסר מוטיבציה, חוסר שותפות של הורים, אז הם נשארים באותם מקומות.

אבל אני כן רוצה לקחת אותם. אני רוצה לעודד אותם להגיע לבית הספר הקיים, אם יש מגמה בלוד אז לטפח את המגמה בלוד ואם אין מקומות כאלה שאין שם מספיק משיכה לגרום לזה.

אדוני הישוב ראש, מה עם ילדים אתיופים בתוך כל המערכת הזאת?

אם יבואו ילדים אתיופים אנחנו נתייחס אליהם במלוא הכבוד וההערכה.

תל אביב התחילה לקלוט עליה מאתיופיה לפני שלוש שנים, כל העלייה מאתיופיה היא עלייה טרייה שנמצאת בארץ בין שנתיים לארבע שנים כיוון שהיא יוצאת מרכזי קליטה. אין בתל אביב אוכלוסיה אתיופית ותיקה. נכון לרגע זה כל הילדים האתיופיים בתל אביב לומדים בחינוך הדתי על פי בחירתם. מכיוון שהם נמצאים בפרק מאוד התחלתי שלא כמו המצב במדינת ישראל כולה שבה קרוב ל-50% מבני הקהילה האתיופית לומדים במערכת החינוך הממלכתית ולכן יבוא יום והשאלה הזאת בתל אביב תהיה מאוד רלוונטית.

אתה אומר שיש פה סינון טבעי שילדים לא יכולים להתחרות עם רמת הלימודים פה. מכיוון שאתם קולטים הרבה ילדים מהפריפריה של תל אביב, השאלה אם יש לכם, זה לא שלוש ארבע שנים, איך הנסיון שלכם עם זה.

אין לנו נסיון כי לא הגיעו ילדים, אבל באופן עקרוני אם תגיע קבוצה של 30 ילדים אתיופים והם ירצו ללמוד כאן, נקבל אותם בכבוד ונעשה את כל מה שאנחנו יודעים כדי שהם יצליחו. הם לא מגיעים, הם מחפשים בתי ספר דתיים.

מבחינת הצהרת הוועדה אנחנו אומרים שאנחנו מעודדים, שלא ישתמע שאנחנו כעולים מרוסיה מעודדים רק בתי ספר כאלה.

אני רוצה בשם כולנו, ועדת המשנה, להודות לצוות בית הספר על הסיור, היה מאוד חשוב לראות את זה ואני מקבל את ההצעה של חבר הכנסת נודלמן, אנחנו נפנה כתוצאה מהסיור לשרת החינוך ולמנכ"לית המשרד בהצעה לקחת את הדגם ולחשוב על שיכפולו לפחות בכמה מקומות שהם מרובי אוכלוסיית עולים כי כבר הוכח שהדגם הזה עובד והביא לתוצאות מצויינות ואני שמחתי לשמוע שהאגף לקליטת עלייה במשרד החינוך כבר אמר שהוא ישמח לשתף פעולה בנסיון לקחת את הנסיון שלכם ושל עיריית תל אביב ולהציע אותו בעוד כמה מקומות וכולנו מבינים שזה לא הדגם היחידי לקליטת תלמידים עולים, אבל באותם כמה מקומות שיש פוטנציאל הדגם הזה יכול לעבוד. אם נצליח אפילו להביא לשיכפול אחד כזה או שניים שלושה בשנים הקרובות אז הסיור הזה בוודאי עשה את שלו.

שכחת להגיד שתעזרו לנו בענין של הרשויות המקומיות.

בוודאי. אנחנו גם העלינו את זה מספר פעמים ואם תהיינה בעיות מול רשויות מסויימות שזה מנוגד לחוק והם ינסו להצר את צעדיכם אתם מוזמנים לפנות נעשה את זה במסגרת דיון או במסגרת השוטפת, איפה שאפשר.

בהזדמנות הזאת אני רוצה לבקש עוד דבר קטן. ילדים מגיעים לכאן מאשקלון מחדרה, מאריאל ומכל רחבי הארץ, המשפחות משלמות את הוצאות הנסיעה מכיסן. לפעמים מדובר במשפחות קשות יום, האם אפשר איכשהו, באמצעות חקיקה אולי, לסדר שהם יקבלו.

זה בעיה של קריטריונים, אתה לא יכול לפתור בעיה כזאת רק עבור "שבח מופת". זה לשנות את כל שיטת תיקצוב הנסיעות בכל המדינה. אפשר לפנות לאודי במסגרת תלמידים עולים בשנים הראשונות בארץ, פה אולי במקומות מסויימים האגף יכול לחשוב על משהו, אבל אל מעבר לזה. אני לא חושב שניתן לשנות את כל שיטת התיקצוב.

אני רוצה לומר שזאת היתה ישיבה מעניינת, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:40