PAGE
12
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

30.3.2008


הכנסת השבע עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 188

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום ראשון, כ"ג אדר ב התשס"ח (30 במרץ 2008), שעה 12:30

סיור הוועדה בבית-הספר "שבח מופת"

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן - היו"ר
זאב אלקין

ד"ר דב אורבך
-
מנהל בית ספר "שבח מופת"

מורים ותלמידים

דנה גורדון

עידו עשת

איילה בנד - חבר המתרגמים בע"מ

סיור הוועדה בבית-הספר "שבח מופת"

בוקר טוב. אני שמח לארח אתכם בבית ספר "שבח מופת". אני מנהל את בית הספר שלוש וחצי שנים. בכמה מילים אני אספר על בית הספר, אנחנו נצא לסיור קצר לראות איך ומה, אנחנו נתרכז אחר כך בחדר אחר שבו אנחנו נפגיש אתכם עם מעט מהתלמידים שלנו, תוכלו לשמוע מהם, לשאול, בדרך כלל זה מאוד מעניין, מפני שהם מייצגים את ציבור העולים שהגיע ב-15.5 שנים האחרונות לארץ, על כל הדברים שמאפיינים את העלייה הזאת.

אנחנו מייצגים לא רק את ציבור העולים, אנחנו מייצגים את ציבור הישראלים.

בסדר גמור, אני מביא למפגש הזה עולים חדשים, כי רוב התלמידים שלנו הם עולים חדשים.

בבית הספר לומדים כ-1,300 תלמידים, הרוב המכריע הם ילדים של עולים חדשים מברית המועצות לשעבר. הילדים, בעיקר בכיתות הנמוכות, ז', ח', ט', נולדו, ברובם המכריע בארץ, אבל הם נולדו לתוך משפחות ששפת האם שלהם היא רוסית וכל האוריינטציה הי אוריינטציה שמאפיינת את העלייה שהגיעה מברית המועצות לשעבר.

יש לך סטטיסטיקה, איזה אחוז מכלל תלמידי בית הספר הם עולים?

יש לי נתונים מדוייקים, אבל הנתונים הם מסובכים כי זה לא משהו דיגיטלי. ההורים הגיעו כעולים חדשים והילד נולד בארץ, הוא לא עולה חדש אבל הוא שמע בבית בעיקר רוסית וההתנהלות היא התנהלות עם אוריינטציה שדומה למה שהיה שם. לכן אין כל כך משמעות לענין הסטטיסטי. בגדול, במסדרונות פה אפשר לשמוע ילדים מדברים רוסית, בכיתות מלמדים רק בעברית, אלא אם כן לומדים את הרוסית כשפה.

בית הספר מיוחד בתוכנית הלימודים שלו, הוא בעבר הרחוק היה בית ספר מקצועי, היתה כאן מנהלת שהבינה שהעלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר היא הזדמנות להפוך את בית הספר למשהו אחר ויחד עם ההורים של הילדים והתלמידים החדשים בנו כאן בית ספר שמתמקד בשלושה דברים מיוחדים, שלושה דברים שבגללם ילדים מגיעים לכאן מכל רחבי הארץ. ילדים מגיעים לבית הספר מחדרה, דרך אריאל וכפר סבא, פתח תקווה, רמלה, לוד, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות, חולון, בת ים, אשדוד וגם אשקלון. הילדים מגיעים ואף אחד לא מחזיר להם את הכסף של הנסיעות שהם משלמים ואני חושב שהם יודעים למה. הם באים ללמוד כאן את מה שהם רוצים. הם רוצים ללמוד הרבה מאוד מדעים והם מקבלים את זה פה, בעיקר פיזיקה ומתמטיקה, ביולוגיה, מחשבים וכימיה ויש לנו הישגים גבוהים מאוד בתחומים האלה, כל שנה הילדים שלנו משתתפים באולימפיאדות בינלאומיות וכל שנה הילדים זוכים במדליות וחוזרים עם מקומות ראשונים ואין בתי ספר רבים בארץ שזוכים בכאלה הישגים. גם השנה, בשבוע שעבר קיבלנו תוצאות של אולימפיאדה ארצית בכימיה ו-13 ילדים עלו לשלב הגמר.

[ הסיור ]

אנחנו נמצאים במעבדה שנקראת מעבדה רב תחומית. היא נקראת כך מכיוון שיש כל מיני תחומים שאנחנו החלטנו, ילדים לומדים פיזיקה בנפרד, כימיה בנפרד וביולוגיה בנפרד, צריך להיות מקום שיאחד את כל התחומים האלה ביחד ויראה מה נכנס לתוך מה ואיך אפשר לעשות את הדברים הכל ביחד. זאת מעבדה שמאפשרת לעשות את זה.

בפנים יש דגם מבנה של ארץ ישראל, יש אודיטוריום שניתן להעביר שם הרצאות, אתם רואים שם מורה שמסבירה על אקולוגיה, שזה מקצוע מורכב שאי אפשר להגיד שהוא ביולוגיה נטו או כימיה נטו, זה משהו מורכב.

החדר הזה זה חדר המשך, יש עוד חדר אחד, יש כאן מעבדות ספציפיות, מעבדות לביולוגיה, מעבדות לכימיה ויש חללים. למשל כאן יש דגם של טורנאדו. זה לא דגם מפואר, לא קנינו כלום, היתה כאן ונטה ישנה שהפכו אותה, זה מושך למעלה את כל החלקים, הילדים והמורים בנו את הדגם הזה. יש כאן עוד דגם שמורכב ממשהו ישן מהמקלחת, זה דגם עובד של גייזר. מצד שני יש תמונה של הגייזר הזה בטבע, זה הקטנה עם כל התהליכים הפיזיים שקיימים.

אני רוצה להראות לכם משהו. זה רובוט שבנו התלמידים שלנו במסגרת תחרות בינלאומית שנקראת First, תחרות שמארגנת ג'נרל מוטורס בארצות הברית ומשתתפים בה כ-2,000 בתי ספר מהעולם כולו. מישראל השתתפו 50 בתי ספר שהם בחרו ומקבלים באינטרנט אינפורמציה מה לעשות ואיך לעשות ובתי הספר בונים את הרובוט, חודש לפני התחרות לוקחים את הרובוט, בודקים אם הוא עומד בכל הקריטריונים ואז נכנסים לזירה שזה האיצטדיון ביד אליהו, ומתמודדים שם כשהשופטים הם אמריקאים. השנה קיבלנו פרטנרים לא מוצלחים ולכן זכינו במקום שלישי בארץ. הרובוט הזה לדעת כל אנשי המקצוע הוא הרובוט היותר טוב שהיה שם, למרות שהרובוט הזה נבנה כולו בעשר אצבעות של הילדים שלנו, אף מפעל לא בנה לנו ויש רובוטים אחרים שבנו מפעלים. האחים סטשין היו אלה שהובילו את הענין והיו איתם עוד ילדים.

אנחנו זכינו במקום שלישי, הרובוט היה מכונה שעד היום פועלת, חזרנו ביום שלישי מהתחרות, לא היתה לנו אף תקלה איתו, עשינו הכל בעצמנו ואנשים התפלאו איך זה שאין לנו מפעל תומך. אני אעשה לכם הדגמה של מה שהוא עושה.

בכל יום של תחרות היו שמונה משחקונים ואחרי כל משחק אתה יורד עם תיקונים כמו בתחרות של מכוניות, הם כמעט לא תיקנו.

קיבלנו פרס על הרובוט הכי יפה, בגלל שהוא ורוד ובגלל שהיינו לבושים יפה, עם עניבות ואנשים אהבו לראות אותנו. פה אתם רואים קבוצת נהגים, אחי אנטון היה הקפטן של הקבוצה ואני הייתי אחראי על מצב אוטונומי.

אנחנו לומדים במגמת רובוטיקה, אני היחידי תלמיד מגמת מחשבים, בניתי את התוכנה, במכניקה אני לא מבין שום דבר אז התלמידים עזרו לי, אני חשוב שזה אחד הדברים הכי מספקים שאפשר לעשות בחיים. אני אדגים לכם מה הוא עושה.

השתתפתם בתחרות במסגרת מדענים צעירים?

אנחנו לא השתתפנו. הדבר הזה לא מתאים להם, הם לא מסכימים שאותו דבר ישתתף בכמה תחרויות. אנחנו משתתפים ברובונר, היו לנו שלושה רובוטים.

רובונר זאת תחרות בינלאומית שבה צריך לבנות רובוט שרץ בין חדרים. מקבלים את המבוך של החדרים על פי התחרות הנוכחית.

זכינו בנסיעה אבל בגלל שמשרד החינוך לא ארגן את זה בצורה טובה, ההורים פחדו לשלוח את הילדים. יש עוד תחרות שאנחנו משתתפים שהיא לצעירים. השתתפו בה ילדים מכיתות ז', הם בנו רובוט קטן.

אתם נמצאים במעבדת מחשבים שתלמידי כיתות יב' ו-יג' עושים כאן פרוייקטים בגרפיקה ממוחשבת ופרוייקטים במינהל עסקים. נמצאים כאן שני תלמידים שמחר יש להם מבחן חיצוני על מבנה נתונים, אתם יכולים לראות כאן פוסטרים חדשים וישנים משנת 1998 שאז התחלנו, אלה כל הפרוייקטים בגרפיקה ממוחשבת. הפרוייקטים הם לומדות למקצועות שהתלמידים לומדים כאן בבית הספר, משחקים דידקטיים וכו'.

זאת מגמה מקצועית?

זאת מגמת מחשבים.

היא עיונית אבל יש בה מרכיב טכנולוגי. במדינת ישראל יש בעיה שהחינוך הטכנולוגי הולך וגווע ובחברה מודרנית בלי חינוך טכנולוגי אין עתיד. חברה מודרנית היא חברה עם ידע טכנולוגי, פעם חברה עשירה היתה נמדדת בכך שהיו להם יהלומים באדמה או נפט, היום מה שעושה חברה למתקדמת זה ההון האנושי הטכנולוגי, בלי מהנדסים אין עתיד לחברה הזאת.

את החדר הזה קיבלנו כתרומה ממשפחת קראסו, זה חדר שבנוי בצורה של חלל פתוח כמו בחברות הי טק. התלמידים ישובים כאן בזוגות, הם מאוד אוהבים את המעבדה הזאת, עובדים כאן בכל שעות היום, לא לפי מערכת, תלמידים עובדים על הפרוייקטים שלהם, הספרות שהם זקוקים לה נמצאת פה. את זה קיבלנו כתרומה מחברה אחרת, אנחנו בקשר עם העולם הטכנולוגי. אלה דוגמאות של פרוייקטים, זה לא סתם פרוייקטים שאפשר להוריד מהאינטרנט, זה לדוגמה מבנה ממוחשב של בית הספר שנבנה על ידי התלמידים, זה תלת מימד, מסתובב, סימולטור למירוץ מכוניות עם מבט מאחור ומשחקים, ספר מחזור תלת מימדי, יישומים של ביולוגיה, זה הכל פיתוח של התלמידים שלנו. זה פרוייקט של תלמיד שזכה בשנת 2007 במדליה באולימפיאדה בינלאומית למחשבים, שזה הישג בלתי רגיל, פעמיים הוא זכה בארד ובכסף והשנה כנראה הוא יזכה בזהב, אם יתנו לנו להיכנס למצרים כי השנה האולימפיאדה היא במצרים. אלה פרוייקטים של הבוגרים שלנו משנים קודמות.

איפה הם עובדים עכשיו, אתם יודעים?

התלמידים האלה עובדים בתחום ההי טק.

יש לנו תלמידים שהיום עומדים בתפקידים מרכזיים במשק. יש לנו תלמיד שסיים את בית הספר, הוא עוד לא בן 24, הוא בצבא, הוא קצין במודיעין, הוא קיבל השנה פרס לבטחון ישראל, זה הפרס הכי גבוה שיש במדינת ישראל. הוא פיתח משהו עבור חיל המודיעין שאין לזה דוגמה, עוד לא היה בהיסטוריה של מדינת ישראל שבחור צעיר כזה קיבל פרס לבטחון ישראל, פרס כזה מקבלים אנשים בני שישים ומעלה.

בבתי ספר אחרים יש גם מגמות כאלה?

יש, אבל מבחינת הצלחות אין מי שמגיע להצלחות כמו שלנו.

לפני שבועיים היה טקס בבית הנשיא וראינו שם ילדים נפלאים שכל אחד הציג את היצירה שלו וזה חשוב לתת לילדים את העידוד הזה להופיע בתחרויות.

אנחנו לא יכולים להשתתף בכל התחרויות בעולם, כי זה אקסטרה, זה לא הלימודים.

בבית הנשיא עשו להם כבוד גדול, חילקו להם פרסים, וזה מבחינת המדינה הוקרה.

אנחנו נלך לחדר הבא לפגוש תלמידים. כל ילד יגיד מאיפה הוא בא, אם הוא יליד הארץ ומאיפה באו ההורים שלו, איפה הוא גר וכמה מילים על עצמו.

אני נולדתי ברמת גן, אני גר כרגע בלוד, נולדתי בארץ שבועיים אחרי שההורים שלי עלו ארצה מאוזבקיסטאן.

למה הגעת לבית הספר הזה?

היתה לי ברירה בין ללמוד בבית ספר חדש בשכונה שלי, שהיא שכונה של עולים חדשים, לבין להגיע לפה והמון ילדים נוסעים מהשכונה שלי לבית הספר הזה, בית ספר טוב, לומדים כימיה, פיזיקה, מחשבים, מתמטיקה.

נולדתי בישראל, ההורים שלי באו מאוקראינה, אני גר בברקן.

נולדתי בארץ, ההורים שלי עלו מרוסיה, אני גרה באותה שכונה שאבי גר בה.

נולדתי במולטבה באוקראינה, אני בארץ 11 שנה, אני מקריית אונו ולומדת בכיתה יב'.

עליתי בשנת 1991 מברית המועצות, היום אני גר באזור ואני תלמיד כיתה יב'.

נולדתי במוסקבה ועליתי בשנת 1994, גר בפתח תקוה ולומד בכיתה יב'.

נולדתי בישראל ב-1990, ההורים שלי עלו שנה לפני שנולדתי מליטא, גר בראשון לציון, לומד בכיתה יב', הלכתי לבית הספר הזה בגלל הרמה הגבוהה של לימודי פיזיקה ומתמטיקה שפה הרמה יותר גבוהה מהרמה בבתי הספר בראשון לציון.

אני תלמידת כיתה י', נולדתי בארץ, גרה בראשון לציון, ההורים שלי עלו ב-1991 ממולדובה.

אני תלמידת כיתה י', נולדתי בארץ וגרה בתל אביב, ההורים שלי הגיעו מרוסיה בשנות ה-70.

נולדתי באוקראינה, עליתי לארץ בשנת 1994, אני תלמיד כיתה י' ובאתי לפה כי ההורים שלי החליטו על כך כיוון שהם שמעו מידע טוב על בית הספר הזה.

לפני שלושה ימים, ביום חמישי, ערוץ 9, הערוץ שמשדר בשפה הרוסית, קיים דיון גדול על בתי ספר ודי תקף את בית ספר "שבח מופת" היו שם דעות לכאן ולכאן, כבית ספר רוסי, הטענה של חלק מהמשתתפים היתה שילדים שהולכים לבית ספר מהסוג הזה ש-90% בו תלמידים עולים או בני עולים, אחר כך קשה להם להשתלב בצה"ל ובחיים בכלל. זאת היתה טענה אחת וטענה נוספת היתה שיש המון מתח בין התלמידים בתוך בית הספר עצמו, מה שהיה מקובל ברוסיה ביחסים בין ילדים וזה קיים כאן. מה יש לכם להגיד על זה.

אני כבר כמה שנים בבית הספר הזה, אח שלי סיים את לימודיו בבית הספר הזה ועכשיו הוא במערכת הצבאית, לאח שלי וגם לחברים שלו אין להם שום בעיה להשתלב במערכת הצבאית, הם משתלבים יפה מאוד בתפקידים עתודאיים ותפקידים בכירים ביחידות קרביות ומבחינת המתח בבית הספר, אני אישית לא מרגיש שום מתח, אני מרגיש שאני בחברה מאוד תומכת, קל לי להיות בבית הספר הזה, לפני שהגעתי לפה כמעט ולא דיברתי רוסית אז יש פה יתרון ששיפרתי את הרוסית שלי, למרות שרוב הזמן אני מדבר בעברית. זה בית ספר לכל דבר, בית ספר שמעניק תכנים אקסטרה בחטיבה ומרגיל אותך ללמוד. חברים שלי שלמדו בבתי ספר מקבילים בראשון לציון היה להם קצת יותר קשה להסתגל לרמה הלימודית בתיכון ולי לא היה את זה.

אני חושב שהשאלה היא למה להגיע לבית ספר כזה, אני הגעתי לכאן כי אח שלי למד פה, אז השאלה למה הוא הגיע, זה לא בגלל שהיתה פה חברה דוברת רוסית, זה בגלל הרמה הגבוהה של בית הספר. אני לא מכיר הרבה בתי ספר שרוב המורים הם עם תואר שני ומעלה. בעוד מסגרות שאני נמצא בהם אני עוזר לחברים שלי במתמטיקה ופיזיקה. זה מה שבאמת חשוב. ולגבי ההשתלבות בצבא, אח שלי היה מפקד בנ"מ ואני מועמד לאחד הקורסים היותר נחשקים שיש במודיעין אז אני לא חושב שיש פה בעיה.

איפה המפגש שלכם עם החבר'ה הישראלים האחרים שלא באו מרקע של הורים עולים או חלק מהם גם עולים, המפגש הראשון הוא רק בצבא או כבר בבית הספר.

כשהגעתי לפה בהתחלה די חששתי כי אני לא יודעת רוסית, ההורים שלי בבית לא מדברים בכלל רוסית. חששתי מהקטע שאמרו לי שכולם בבית הספר הם רוסים. חשבתי בהתחלה שזאת תהיה בעיה. כשהגעתי לכאן ראיתי שזה לא כך, זה מאבד את כל הסטיגמות שיש, בית הספר משולב לגמרי, מסתדרים פה מעולה כולם, ממש לא רואים את ההבדלים האלה. כולם מרגישים פה ביחד, הקטע של הרוסית ועברית לא מהווה מכשול ליצירת חברויות וקשרים, אני לא רואה בזה בעיה.

זה תלוי באנשים שמגיעים וביחס שלהם. לכל אחד יש אופי משלו והוא יכול להתייחס בצורה שונה.

בהפסקות יש אפשרות לדבר ברוסית?

מדברים גם רוסית וגם עברית.

שפת האם שלי היא עברית למרות שבבית אני מדברת רוסית, אני מדברת עם כולם עברית גם עם אלה ששפת האם שלהם היא רוסית, בבית הספר אני לא מדברת רוסית. זה כמו בבית ספר ישראלי, לרוב מדברים פה עברית.

אני חושבת שהאווירה של הרוסית בבית הספר זה יותר תורם לעולים החדשים, יש תלמידים שהם עולים חדשים, יש לי חברות שהן עולות חדשות וזה עושה להם מעבר יותר מתון לחברה הישראלית. בהתחלה הם נמצאים בסביבה שבה הם יכולים לדבר ולאט לאט להתאקלם וזה תורם לעלייה הרוסית.

רובנו נמצאים במסגרות מקבילות מלבד בית הספר עם חבר'ה ישראלים, ואין הבדלים תרבותיים וחברתיים, אנחנו באותו ראש, מדברים על אותם נושאים. אין הבדל שאני בא מבית ספר שבח והוא בא מעירוני.

השאלה לא צויירתם בחברה הכללית כאיזה רוסים אליטיסטים שמחפשים בתי ספר משלהם ואחר כך משדרים כלפיכם איזה שהיא עויינות.

אני משתתף במסגרות נוספות ויש לי חברים ישראלים, אני לא מרגיש עויינות מאנשים או שמסמנים אותי כאדם שמחפש מסגרת נפרדת. לא באתי לכאן בגלל הרוסית, באתי לכאן בגלל הרמה.

היו לכם התלבטויות לפני שבאתם או שזה היה די ברור?

רוב החברים הולכים לתיכון קרוב לבית ואתה נוסע לתל אביב, זאת התלבטות.

אנחנו מפתח תקווה וזאת באמת התלבטות כי להגיע לכאן צריך לנסוע שעה הלוך ושעה חזור. אבל שמענו שבית הספר ברמה גבוהה וזה השפיע.

אם היה בית ספר כזה בפתח תקווה היו חברים נוספים שלך שהיו לומדים בו?

אם הרמה היתה אותה הרמה והחברה אותה החברה, כי לא משפילים אותך פה ואתה מרגיש שאתה שייך לקבוצה הזאת, אתה לא מישהו מבחוץ. היתה לנו בעיה להשתלב עם הישראלים ופה אין את הבעיה הזאת.

השאלה הזאת חוזרת ואני רוצה להתייחס אליה. הרבה פעמים באים אלינו בטענה כאילו בית הספר הזה הוא רוסי וטוב לכם פה כי אתם לבד. ויש לזה תשובה חד משמעית וברורה אבל אנשים לא רוצים להקשיב לה. הדוקטורט שלי בפסיכולוגיה עוסק בהסתגלות ואני אומר לכם שתהליך של הסתגלות של בני אדם מחברה אחת לחברה שניה, מתרבות אחת לשניה, זה תהליך איטי ומתמשך. הוא לא לוקח שנה או שנתיים וגם לא חמש, טוב שהתהליך הזה הוא מדורג ולא בנפילה אחת. הלוואי וכל הקליטה של העלייה הזאת היתה מדורגת כמו הקליטה בחינוך באמצעות שבח או בבתי ספר אחרים שיש תמיכה ועזרה לעולים. זה לא נכון ולא טוב לעשות את
זה בבת אחת, מדובר בבני אדם, בתהליך פסיכולוגי איטי ומסובך, ולכן לברכה הענין הזה וכל מי שאומר שאנחנו בועה זה שטויות, טוב שממתנים את התהליך של הקליטה ובסופו של דבר נקלטים מצויין. הבוקר היה לנו פה פאנל של בוגרים שלנו שנמצאים עכשיו בצבא, היה תענוג לראות, החדר היה מלא עם חיילים וקצינים מיחידות קרביות, עם כומתות אדומות, באו וסיפרו לתלמידים פה מה קורה בצבא, איך מסתדרים, ככה קולטים עלייה, זה המודל הכי טוב שיש.

לגבי ההתלבטות, אני גר בברקן וזה באמת קשה להפוך את זה לשיגרה, לקום כל בוקר מאוד מוקדם, אני קם ב-5:20 כל בוקר וחוזר מאוחר, במיוחד שרוצים להספיק עוד דברים מלבד רק להיות בבית הספר ולעשות אתה שיעורים, זאת התלבטות מאוד קשה כאשר למשל שיש באריאל אלטרנטיבות, אז זאת התלבטות מאוד קשה. אני מכיר הרבה מאוד תלמידים שרצו ללכת ל"שבח מופת" אבל בסוף ויתרו על זה בגלל כל הסיבוכים. אני החלטתי להגיע לפה גם בגלל שאח שלי למד פה ויצא מרוצה מפה ועכשיו הוא השתלב במערכת הצבאית, אז החלטתי שפה זה המקום הנכון.

לתלמידי חוץ העיריות עושות המון בעיות ומבקשות כל מיני אישורים.

כל עיריה עושה את הבעיות האלה כי הם רוצים את הטובים אצלה. חוקית אסור להם אבל הם עושים.

בזה אתם צריכים לעזור לנו. חוקית אנחנו בית ספר על איזורי וראש רשות לא יכול לפעול בניגוד לחוק וילדים לא מקבלים תשובה שלילית, הם אומרים תן לי תשובה שלילית ואז אנחנו יודעים מה לעשות, כי יש פרוצדורה שמסדרת את זה, אבל אפילו תשובה שלילית הם לא רוצים לתת כדי שהם לא יוכלו לערער.

שמעתי שיש פה ילדים מלוד. ראשי לוד, ראש העיר הקודם והנוכחי מתגאים במערכת החינוך שלהם. אתה אומר לו תשלח לי את הילדים האלה, תעביר אותם אלי, הוא יערים את כל הקשיים כדי שהילדים האלה ישארו אצלו. הוא רוצה לשפר את הבגרויות שלו כלפי משרד החינוך.

אחוז ההצלחה בבגרויות נחשב על תלמידים על פי מקום המגורים, אני נותן לו פה את הבגרות באחוז גבוה וזה נחשב ללוד.

מבחינת בית הספר זה לא נחשב לו. אני בעד החוק והחוק איתכם, אבל הוא נשים אותך כרגע בלוד ונראה מה היית עושה.

אני אגיד לך מה היא התשובה שאנחנו נותנים לראשי הרשויות וחלק משתכנעים. בחולון למשל הוא השתכנע. אנחנו אמרנו לו שאנחנו חושבים שילד צריך ללמוד על יד הבית, זה הכי טוב, אם יש לו אלטרנטיבה ראויה. אתה רוצה שהילדים ילמדו בחולון, תבנה להם בית ספר שיהיה מתאים לאמביציות שלהם ושל ההורים שלהם. אם יהיה בית ספר טוב בלוד הם לא יבואו לכאן.

אין ספק שאתם יותר מוכשרים מההורים שלכם, אתם ידועים עברית יותר טוב, אתם יודעים מחשבים יותר טוב, ראיתי את המעבדות שלכם, אני לא למדתי בתנאים כאלה ואני בטוח שההורים שלכם גם לא למדו בתנאים כאלה. איך זה מסתדר בבית?

זאת הסיבה שההורים שלנו שולחים אותנו לפה. הם לא קיבלו את כל התנאים שאנחנו יכולים לקבל כאן אז הם רוצים שאנחנו נהיה יותר טובים מהם.

אין ספק, אבל אני שואל איך היחס שלכם להורים.

אנחנו מודים להם על זה. הם גם מדרבנים אותנו שנלמד יותר טוב ונצליח.

אני בטוח שההורים רוצים שאתם תהיו כאן, אני שואל איך אתם עוזרים להורים, עם השפה, עם הטכנולוגיות החדשות.

אין ספק שהידע שלנו בתחום העברית והמחשבים הרבה יותר גבוה מאשר של ההורים שלנו ואני בטוח שזה ככה אצל רוב האנשים בארץ בגלל שהתחום הזה הוא מאוד חדש. ברור שאנחנו עוזרים להורים שלנו אם יש להם קשיים וגם תוך כדי הם לומדים, ההורים שלי יודעים להשתמש במחשב ולגבי העברית אם יש להם טעויות אני מתקן אותם אבל יש להם עברית יחסית טובה.

אצלנו עד לפני שנה ההורים שלי ביקשו ממני לשלם את החשבונות דרך האינטרנט, באיזה שלב נמאס לי ולימדתי אותם להשתמש במחשב. מחשבים אני יודע יותר טוב אבל בפיזיקה אבא שלי שולט יותר טוב אז הוא עוזר לי.

לגבי התוכניות לעתיד, אמנם אתם עוד צעירים, מי מכם היה שולח את הילדים שלו או היה מליץ לאחים הצעירים שלו לבוא לפה?

תלוי מה תהיה הרמה פה בעתיד ומה תהיה הרמה במקום אחר. אם הרמה תישאר כמו עכשיו שבבתי ספר אחרים הרמה יותר נמוכה אז כמובן שהייתי שולח את הילדים שלי לפה.

המורים נהיים יותר מבוגרים ועוזבים ובאים מורים חדשים, זה לא שהרמה של המורים עולה וההכשרה שלהם נהיית יותר טובה, בשנים שאני לומד פה אני רואה שההכשרה של המורים כאן היא מאוד גבוהה, הם עם תואר שני ושלישי והם יכולים ללמד אותי, הם גם אוהבים את המקצוע שהם מלמדים.

במערכת החינוך המורים נשחקים ופה זה להיפך, הם נהנים ללמד כל פעם מחדש.

הרמה של בית הספר כל הזמן משתנה, אני לא יודע מה יהיה פה מחר, אני שש שנים פה ועברתי את התהליך עם בית הספר, לפעמים הרמה עולה ולפעמים קצת יורדת. אם בעוד עשר שנים בית הספר יהיה ברמה מאוד מיוחדת ויקום ליד הבית שלי בית ספר יותר טוב מזה אני לא אשלח לכאן. נכון לעכשיו בית הספר הוא ברמה גבוהה.

דיברתם על המורים, יש פה מישהו מכם שהיה חושב לחזור לכאן ללמד?

הם למדו לקבל החלטות טובות, הם בוחנים את הפלוסים והמינוסים של כל מצב.

בערים שלכם בטח יש לכם חברים, הם מקנאים בכם, רוצים לבוא לפה, מה מונע מהם לבוא חוץ מהסיבה של אלה שגרים רחוק שצריכים לקום מוקדם בבוקר, יש כאלה שגרים קרוב, למה הם לא מגיעים?

ענין של עצלות, כשהגעתי לכאן לא ידעתי שזה בית ספר של עולים, אנשים אמרו שהם לא רוצים לקום מוקדם ולנסוע לכאן, כשהייתי בכיתה ו' מה שעניין אותי זה כדורגל, אבא שלי דירבן אותי ופה המורים עזרו ותמכו בקטע של הלימודים. חברים שלי עד החטיבה ואפילו עכשיו הם לא משקיעים, הם לא מבינים את החשיבות של הלימודים וזה מה שמונע מהם, כי אם היו יודעים שהרמה פה גבוהה יותר וזה מה שיביא להם את הכלים להצליח בעתיד יכול להיות שהם היו מגיעים לכאן.

יש כאן גם תלמידים שהם לא משפחות עולים?

כ-10%, אבל יש כאלה שההורים עלו בשנות ה-70.

יש כאן תנאי קבלה מיוחדים?

על פי חוקי מדינת ישראל אי אפשר בתיכון למיין ילדים ולכן כל מי שנרשם מגיע, גם ילדים בינוניים מגיעים וגם חלשים מגיעים ואנחנו שמחים עם כולם.

יש לך מקום לכולם?

יש לנו סדר גודל של 5-6 כיתות בשכבה וזה מה שאנחנו פותחים. בדרך כלל אנחנו יודעים לווסת את זה וגם יש קשר לא פורמאלי בשכונות הרלוונטיות לנו וילדים יודעים מתי זה מלא ומתי לא. אנחנו לא ממיינים ילדים ושמחים על מי שבא. הרבה מאוד ילדים מגיעים לכאן אחרי מיון עצמי, הם יודעים שפה יש הרבה שיעורי בית ולומדים עד מאוחר ויש משמעת יותר קשה אז לא כולם באים.

זה מה שמונע מתלמידים אחרים להגיע לפה, פה מחזיקים אותך במסגרת ומוציאים ממך את הכל רק שתלמד, יש כאלה שזה לא מעניין אותם, זה לא מסגרת שמתאימה להם, קל להם יותר במסגרת שיש בה פחות הקפדה.

איך אתה מתמודד עם האינטגרציה שכופים עליך?

לא כופים כי אנחנו מאמינים שזה הדבר הנכון לעשות. אחת מהמטרות של מערכת החינוך זה ליצור חברה שיש לה מכנה משותף רחב והאינטגרציה היא כלי ליצור חברה כזאת שאנשים יוכלו לדבר אחד עם השני ויבינו אחד את השני, שיהיה להם איזה שהם ערכים בסיסיים שכולם יאמינו בהם.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30