PAGE
23
ועדת הכלכלה

17.3.08


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 528

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום שני, י' באדר ב' התשס"ח – 17 במרס 2008 – בשעה 12:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24)(עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים), התשס"ח-2008, של חה"כ אורית נוקד (פ/181) – לציון יום הצרכן הבין לאומי

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

רוברט אילטוב

אבישי ברוורמן

יצחק וקנין

דב חנין

שלי יחימוביץ

יעקב כהן

אלכס מילר

אורית נוקד

יוסף שגאל

עו"ד חנה טירי, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

יצחק טגיסט, מתמחה, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד איציק קמחי, ממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת

עו"ד רני נויבאור, משרד המשפטים

דנה נויפלד, משרד המשפטים

עדי קאהן, אגף כלכלה, משרד התקשורת

ד"ר אסף כהן, סמנכ"ל בכיר אגף כלכלה, משרד התקשורת

ציון כהן, ממונה רישוי כללי, אגף הנדסה ורישוי, משרד התקשורת

אודי יואב, רכז ריגולציה, משרד התקשורת

עו"ד ליאת גלזר, לשכה משפטית, משרד התקשורת

עו"ד רונן ריינגולד, לשכה משפטית, משרד התקשורת

מיכל ברדור, מתמחה, משרד התקשורת

לימור שמרלינג-מגזניק, עוזרת בכירה למ"מ יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

מירב שטרוסברג, ממונה על פניות ציבור, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

לירן מאיר, מינהלת הסדרת השידורים, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

עו"ד יעקב זכאי, סגן סמנכ"ל, מנהל רגולציה וקשרי ממשל, חברת פרטנר

יהל בן-נר, מנהלת מחלקת רגולציה, חברת פרטנר

צ'יקו דורי, מנהל תחום ממשל, חברת סלקום

עו"ד יונתן חמו, לשכה משפטית, חברת סלקום

יוליה מרוז, מנהלת אגף רגולציה, חברת פלאפון

לירון גולדנברג, מנהל תחום רגולציה, חברת מירס

עו"ד עודד כהנא, יועמ"ש, חברות לחיוג בין לאומי וספקי אינטרנט

עו"ד איילת כהן מעגן, לשכה משפטית, חברת בזק

ליאת זק לינצ'בסקי, מנהלת אגף רגולציה, חברת בזק

יורם מוקדי, סמנכ"ל אסטרטגיה וקשרי ממשל, חברת HOT
עו"ד עופר ויסוקר, יועץ משפטי, חברת YES
ינון אנגל, משנה למנכ"ל ידיעות אחרונות

אסף בקר, מנכ"ל ידיעות מנויים

עו"ד דור ליאונד, הארץ

עו"ד זאב ליאונד, הארץ

עו"ד עמנואל וייזר, ועדת צרכנות, לשכת עורכי הדין

חיה מיינר, יו"ר ארגון איגוד הצרכנים

תקווה חווה נוימן, חברת הנהלה, איגוד הצרכנים

אהוד פלג, מנכ"ל המועצה לצרכנות

עו"ד זאב פרידמן, יועץ משפטי המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד שוש רבינוביץ, לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר

גיא בלנקשטיין, חטיבת מכוני כושר, איגוד לשכות המסחר

אברהם פרל, יו"ר ש.א.מ מרכז הגז

אהרן אביטן, מנכ"ל גז יגל

שלמה אביטן, נשיא גז יגל

עו"ד רונית פרל, יועצת משפטית, התאחדות התעשיינים

ארז גילהר, יועץ שדולה, חברת פרטנר

זאב שטח, יו"ר חברת קומסיין (גורם מאשר)

אתי בנדלר

לאה ורון

הדס צנוירט

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24)(עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים), התשס"ח-2008, של חה"כ אורית נוקד (פ/181) – לציון יום הצרכן הבין לאומי

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון מס' 24)(עסקה לתקופה קצובה ומשלוח חשבוניות בעסקה בתשלומים), התשס"ח-2008, של חה"כ אורית נוקד (פ/181) – לציון יום הצרכן הבין לאומי.


ננסה להתחיל ולסיים היום את הכנת הצעת החוק החשובה הזו לקריאה שנייה ושלישית. אבל ראשית, היועצת המשפטית של הוועדה רוצה להודיע הודעה, בבקשה.

הכנתי את הצעת החוק לקריאה ראשונה כפי שהתפרסמה ברשומות, כולכם ראיתם את הנוסח שפורסם ברשומות. הופנתה לאחרונה תשומת לבי לכך שבנוסח שפרסמתי נפלה טעות, אני מדברת על סעיף 13א(ד2), שתחילתו בעמ' 154. העולה מנוסח פסקה 2 כפי שפורסמה היא שאם מתקיימים שלושת התנאים שפורטו שם, אין צורך בהסכמה פוזיטיבית של הצרכן להארכת העסקה. התוצאה הזו אינה מתיישבת עם החלטת הוועדה, שהיתה שאם סכומי התשלומים בעסקה וסכומי התשלומים שיחולו לאחר סיום העסקה צוינו במפורש מראש בעת ההתקשרות ומועד סיום ההטבה תחול בתוך ארבעה חודשים, והצרכן יהיה רשאי לצאת מהעסקה הזו לאחר מכן ללא תשלומים בשל ההפסקה, לא תחול חובת מתן הודעה על מועד סיום העסקה הראשונית. אנו מדברים על שתי עסקאות שכרוכות אחת בשנייה, עסקה עיקרית שבתוכה יש תקופת הטבה. כשאני מדברת על מועד סיום העסקה, אני מדברת על מועד סיום תקופת ההטבה, דהיינו החלטת הוועדה היתה שאם ההטבה הזו מסתיימת בתוך ארבעה חודשים ממועד ההתקשרות, סכומי התשלומים פורטו מראש והצרכן רשאי לסיים את העסקה ללא כל תשלומים בשל יציאה ממנה לאחר תום אותם ארבעה חודשים או פחות מזה, כי אז לא חלה עליו חובת ההודעה.

אני מבקשת להתייחס מכאן ואילך בעת הדיונים להצעה כפי שאושרה בוועדת הכלכלה, ואם יש לכך הערות, להעיר אותן. אגב, להפתעתי, איש לא פנה אליי, רק אתמול אחר הצהריים הפנו את תשומת לבי לטעות.

תודה. הדיון פתוח.


עו"ד וייזר, בבקשה.

ראשית, נושא הגדרת עסקה לתקופה קצובה, סעיף (1), יש שם הגדרה מעגלית. המילים "עסקה לתקופה קצובה" מופיעים בהסבר עצמו של ההגדרה.

אפשר לומר: עסקה לתקופה מסוימת. ארשום את הערתך, וככל שאראה שיש צורך בתיקון, אתקן בהתאם.

שנית, אופן מסירת ההודעות על ידי הצרכן; אני רוצה להפנות את תשומת לב הוועדה, שלפי פקודת הראיות, גם תרשומת פנימית מהווה ראיה, לכן עצם העובדה שמוטלת כאן חובת ההוכחה על הספק עדיין לא מבטיחה את רצון הצרכן, כי ספק יכול לנהל "צ'ק ליסט", והטלפן
מסמן "וי", וזה מהווה ראיה בבית משפט שהצרכן אכן רצה להאריך את התקופה. לכן צריכה להיות לדעתי הודעה בכתב. זה מופיע בכמה מקומות בהצעת החוק.

אם אני נזכרת, איני בטוחה שהוועדה דנה בכך, היא לא רצתה להגביל את דרך מתן ההודעה דווקא בכתב, אבל לצורך כך נוסף סעיף (ה) בסעיף 13א, בעמ' 154, שאומר: "לעניין סעיף זה נטל ההוכחה שהצרכן - - להאריך את ההתקשרות בינו לבין העוסק מוטל על העוסק", דהיינו שאם אכן לעוסק יש הקלטה של הצרכן, דיינו.

אם אין הקלטה- -

אז יגיעו הצרכן והמוקדן לבית המשפט, ובית המשפט יחליט כמו בכל מקרה למי להאמין. במקרה הזה אני מניחה שיהיה קשה לאשש את דברי המוקדן, אם לא הקליטו, אין שום מסמך בכתב וגם לא דוא"ל וכו'.

אנו רוצים להקל על הצרכן.

הוועדה רוצה להתאים את עצמה להתנהלות של העסקים ולא לקבוע איך לנהל עסקים, מה גם שאין חובה לעשות כן. אבל ההחלטה היתה של הוועדה, הוועדה תחליט גם עכשיו.

לכן הפניתי את תשומת לב הוועדה, שבניסוח הקיים היום גם תרשומת פנימית על ידי הספק מהווה הוכחה, את אותה הוכחה שנדרשת בסעיף שהזכרת.

אנו לא רוצים להוסיף ערפול במצבים כאלה. אנו בדיוק מדברים על המצבים שבהם יש חוסר בהירות, האם באמת הלקוח רצה מעבר לתקופת המבצע להאריך או לא. אנו בדיוק מדברים על המקרים שלא נכנסים בגדר ההחרגה, כלומר שנדרשת הסכמה פוזיטיבית כדי להמשיך לחייבו במחיר הרגיל. מדוע לא נדרוש שהסכמה פוזיטיבית- -

אפשר לציין את הראיות שאנו דורשים, ולומר: או הסכמה בכתב או הקלטה.

הנקודה היא שלפעמים גם ההתחברות הראשונית לא מצריכה מסמך בכתב. זה קצת מגוחך שהארכה כן תצריך מסמך בכתב וההתחברות המקורית לא.

אבל בהתחלה אין עדיין את פרטי התשלום אצל הספק. לכן בהתחלה אין אותה אי בהירות. בעסקה הראשונית יש דברים נוספים, שאם הלקוח לא רוצה אותם באופן מוחלט, לא יכולים להתקיים – אם לא ימסור את פרטי התשלום שלו, לא יחתום על המסמכים הדרושים, ויש מסמכים, זה לא יתבצע. הרי גם היום שולחים בפקס מסמך ודורשים שיחזירו בפקס.

הבנתי. חבל שאתם מעוררים את זה רק עכשיו ולא מעבירים לוועדה לפני.

למיטב זיכרוני, הנושא הזה נדון, והעמדה שזה חייב להיות בכתב לא התקבלה אלא הוחלט על העיקרון הבא לידי ביטוי בסעיף (ה) של 13א.

לעניין הטעות שציינה עו"ד בנדלר, אותו סעיף החרגה, מקור הטעות לא בזה שנוספו תנאים מצטברים לנושא ארבעת החודשים. מקור הטעות הוא שבמקור היתה הוראה שמנותקת לגמרי מהסיפור של ארבעת החודשים וכל הטיעונים שעלו אז, שעסקה במקרה שבו מבהירים לצרכן מראש בצורה ברורה ומפורטת מה התשלומים שיצטרך לשלם, אזי לא תחול חובת ההתקשרות הפוזיטיבית, זה היה סעיף שהיה קיים בהצעת החוק- -

ובלבד שניתנה לו הודעה: דע שתקופת ההטבה מסתיימת.

נכון, כלומר היה סעיף נפרד מנותק מדרישה של ארבעה חודשים, שאמר שאם אתה אומר ללקוח מראש מה יהיו התנאים עד סוף ההתקשרות והתשלום ברור לגמרי, לא תחול חובת ההתקשרות הפוזיטיבית, חובת ההודעה חלה, ואני מברך על חובת ההודעה הזו, וכבר ציינתי בפני הוועדה שחברת HOT מודיעה למנויים שלה על סיום מבצע. לכן אותו סעיף שהיה קיים צריך לחזור – מה שקרה בניסוח, שקשרו את שני הסעיפים השונים האלה. אני רוצה לומר לוועדה שהלקוחות יותר אוהבים את ההודעה הטלפונית, הם רואים בזה יחס אישי גדול יותר, רק שזה כרוך בהתארגנות ועלות. לעתים ההודעה צריכה להיות טלפונית, כי אז יש יחס הרבה יותר טוב מול הלקוח ואתה תופס אותו. לעתים אתה לא תופס לקוח, ולכן אתה שולח לו הודעה בכתב. אבל שוב - הדיון כפי שהשתקף בפרוטוקול, כיוון שלא הייתי בדיון האחרון, קראתי היטב את הפרוטוקול, שהיה סעיף נפרד שקבע שאם התנאים ברורים לגמרי, אין חובת התקשרות פוזיטיבית בעסקה קצובה שבה ברור לגמרי כמה הלקוח משלם עד סופה, ולכן אין קשר לארבעת החודשים, וזה שני חריגים נפרדים, וצריך להפריד את זה חזרה, כפי שהשתקף בהצעת החוק הקודמת.

לכאורה, ניתן היה להבין לפי החלטות הוועדה בישיבה האחרונה שהאפשרות הראשונה אולי לא תקפה יותר, אלא רק האופציה השנייה, אך הדברים לא היו חד משמעיים. אני בהחלט מקבלת את הערתו של עו"ד מוקדי, שאם הסכומים נקבעו מראש וניתנה הודעה לצרכן במהלך תקופת ההודעה על כך שתקופת העסקה מסתיימת, לא יהיה צורך בהסכמה פוזיטיבית מטעמו, ואם העסקה הזו היא לתקופה של עד ארבעה חודשים והוא רשאי לצאת מהעסקה בכל עת ללא תשלום, גם אין צורך במתן ההודעה, כלומר יהיו שתי אפשרויות למעשה.

זה מה שאישרה הוועדה.

אני רוצה להבהיר משהו; יש מבצעים לשנתיים שבמסגרתם אני מתקשר עם הלקוח לשנתיים, נותן לו הטבה בשנה הראשונה. אני אומר ללקוח: במחיר הרגיל שתשלם, למשל 200 ש"ח לשנה, אם תתחייב שתהיה לקוח שלי, אתן לך את המחיר ב-150 ₪ בשנה הראשונה. בתום השנה הראשונה, על פי נוסח הצעת החוק, אני אמור להודיע לו שנגמרת לו ההטבה. במועד הזה עליי להודיע לו: נגמרת לך ההטבה ועכשיו אתה עובר למסלול הרגיל עד סוף ההודעה, ואני גם קורא דברים שאמרה עו"ד בנדלר בפרוטוקול הוועדה, שאם בחוזה המקורי כתוב בפירוש שבתום השנה המחיר יעלה, בעצם יש רק חובת הודעה וזה בהתאם להצעת החוק. כרגע נוסח הצעת החוק אומר שאני צריך לתת הודעה בתום ההטבה הראשונית ואני צריך לתת הודעה שזה נגמר, וזה לא אותו דבר. מפה צריך לתת כמה הודעות במהלך התקופה, וזה לא היתה כוונת המחוקק, אני חושב.

לא, הכוונה היתה בעיקר לגבי סוף התקופה, ואחר כך גם לגבי נושא מבצעים.

האם אני צריך התקשרות פוזיטיבית? אתם אומרים: לא, רק תודיע בתום השנה.

בתום השנה אתה יכול להודיע ובתום השנתיים, מאחר שזו תקופה קצובה, אין לך חריג, אלא אם כן אתה שירות חיוני.

האם במצב כזה החברה תצטרך להודיע גם כשהמחיר משתנה מ-150 ל-200 וגם כשה-200 עומד להסתיים?

כשהמחיר הראשון משתנה, הכלל אומר שאם גילית מראש את יתר המחירים, אתה יכול רק לשלוח הודעה ולומר: המחיר משתנה. אבל החריג הזה לא חל לגבי עסקה לתקופה קצובה. בתום השנתיים אתה צריך בכל מקרה לבקש הסכמה מפורשת, אלא אם כן אתה שירות שמנוי בתוספת, שזה שירותים שחשבנו שהם חיוניים. ההנחה היתה, שאם יש לך עסקת הטבה, וזה היה במקור הצעת החוק של חבר הכנסת שאול יהלום, שאם יש לך עסקת הטבה ואמרו לך מה המחיר מלכתחילה, מספיק שיודיעו לך שהמחיר עלה. אבל עסקה לתקופה קצובה בהגדרה של שנה לא ייתכן שעוסק יאריך את זה באופן חד צדדי. אם הוא רוצה להאריך את זה, הוא צריך הסכמה מפורשת. חוץ ממה שמוחרג בתוספת, שזה שירותים חיוניים.

האם מה שניסיתם לומר, שאם אני רוכש חבילה שבמסגרתה אני מקבל אחד מהערוצים לתקופה של שנה בחינם, ואחרי שנה הערוץ נהיה בתשלום, ואני אולי רוצה לבטל, יש לי אפשרות לבטל?

אם קיבלת מבצע, ערוץ אחד חינם לתקופה מוגבלת, הרי שמדובר בעסקה לתקופה קצובה, ולכן לקראת תום התקופה שבה אתה מקבל את הערוץ חינם עליהם להודיע לך, אם המחירים היו נקובים מראש בעסקה, שתדע שההטבה הזו מסתיימת.

יש הוראה בנוסח החוק כרגע, שהחוק הזה יחול על התקשרויות שנעשו לפני תחילתו, ואני רוצה לשאול לאור חובת ההודעה שבמילא אני נוקט במנויים שלי, מדוע יש נורמה חוקית שמגבילה את העיסוק שלי? נוסח החוק הזה התחיל עם הרבה כוונות טובות, במיוחד לעניין שקיפות וחובת גילוי, מסתיים בזה שבחלק גדול מהעסקאות צריך התקשרות פוזיטיבית עם הלקוח מחדש. זה לא בדיוק יעודד חברות לתת מבצעים, שהם יודעים שהם צריכים לרוץ אחרי הלקוח, למצוא אותו, ואם לא מוצאים אותו, לנתק אותו מהשירות. הנורמה הזו מאוד חריגה ובעייתית, להחיל את זה רטרואקטיבית קודם כל, היא בעייתית.


שתיים, חלק גדול מהמבצעים שאנו נותנים היום, אם אנו נדע שבתום המבצע אני צריך לא רק להודיע ללקוח אלא גם לקבל ממנו הסכמה פוזיטיבית ואחרת לנתק אותו, נחשוב שבע פעמים לפני כל מבצע. הוועדה הזו באה לברך והיא יוצאת מקללת, כי היא הגיעה בדיוק לאיזון הנכון והלכה צעד אחד מעבר לזה. מתן ההודעה עושה את כל העבודה. נאמרו דברים בישיבת הוועדה הקודמת שאני מסכים אתם. עסקה לתקופה קצובה היא עסקה טובה. אני כמנוי של כמה חברות, כשאומרים לי: אם תתמיד ותהיה אתנו שלוש שנים ניתן לך הנחה, ומקסימום, אם תצא, תשלם את ההפרש, זו עסקה לטובתי.

אז תהיה חברה אחרת שוודאי תסכים.

הסוגייה הזו כבר נדונה פה. הטענה כבר נטענה פה.

צריך להבין את ההשלכות של זה, וגם לעניין החריגים באופן שבו הם מנוסחים, יש להבין שבסך הכל אנו רוצים שיהיו עסקאות קצובות. השקיפות לצרכן היא דבר טוב.

החוק לא אוסר על עסקאות קצובות. הוא רק מגביר את הביטחון שהלקוח הבין מתי הוא עבר מאותה עסקת מבצע קצובה חזרה למחיר הישן.

יידוע זה דבר נהדר. לחייב אותי רטרואקטיבית לנתק לקוחות בסיום מבצע שכללי המשחק יהיו אחרים, היא נורמה שלא תעמוד במבחן, לטעמי, ואני אומר את זה בכובעי כמשפטן.

הוועדה עדיין לא החליטה לגבי תחולת החוק.

בינתיים החוק הזה נמשך ארבע שנים, אז כבר הרווחתם ארבע שנים, אני אומרת את זה בהכללה.

לגבי הנושא של ההתקשרות הפוזיטיבית והניתוק, מחובתנו להתייחס לסוגייה על אף שהיא כבר נדונה, כי זו הזדמנות להתייחס לסוגייה קריטית מבחינתנו. אמרת, אדוני היושב ראש, שהמטרה שלך היא ליידע את הצרכן לגבי השינוי בתנאים, אם הוא נמצא במסגרת חבילה או במסגרת התקשרות שהוא ביצע עם חברת תקשורת, כשהוא עובר מתנאי מבצע מוזלים לתנאים חדשים, יקרים יותר. לפחות לגבי עולם הסלולר, וזה נכון לגבי כל המפעילים, מרבית העסקאות שנופלות בהגדרה של עסקה קצובה כפי שמופיעה כרגע בחוק, זה אותן עסקאות שכוללות התחייבות לתקופה מסוימת, שעכשיו מתקצרת ל-18 חודש. ב-99.9% כשמסתיימים 18 חודשי התחייבות, נאמר, לא קורה כלום – הלקוח ממשיך באותו מסלול שהוא נמצא בו, רק שעכשיו הוא יכול לעבור מחברה לחברה, מתוכנית לתוכנית בתוך החברה בלי שמחויב בעמלת יציאה.


לעניין הניתוק, אתם אומרים – תיידעו אותו שהוא מסיים את תקופת ההתחייבות, וזה בסדר, ואנו תומכים בידוע, ואנו כבר עושים את זה, מסדירים את נושא היידוע גם ברשיונות שלנו, משרד התקשורת דואג לזה. אנו לא מתנגדים לזה כלל, אנו חושבים שיש לתת את השקיפות ואת היידוע ואף יותר אינטנסיבי ממה שכתוב בהצעת החוק, אבל לקבוע כבררת המחדל שאם לא קיבלנו באותו מצב שהוא נשאר, באותה רמה של תעריפים, הודענו לו – ההתחייבות נגמרה, תחליט מה אתה רוצה לעשות, התעריפים לא משתנים, אתם אומרים שאם לא קיבלת הסכמה פוזיטיבית, אתה צריך לנתק אותו מהשירותים, זה נראה לנו אקט מאוד לא שירותי, מאוד לא מתיישב עם אופי השירות שאנו מספקים.

אדוני היושב ראש, יש פה ניסיון לנהל מלחמת התשה דווקא ביום הצרכן הבין לאומי. דנו בנושאים האלה בצורה מאוד יסודית, גם בכנסת הנוכחית וגם בכנסת הקודמת.


כשמדברים על ניתוק או על רצון להתקשר, הדבר הכי פשוט זה דווקא אצלכם, אז מה הבעיה?

יש לנו מיליונים של מנויים. מספיק שמדובר באחוזים בודדים של מקרים שבהם אנו לא מצליחים ליצור קשר או לקבל מסיבות טכניות אפילו הסכמה פוזיטיבית של הלקוח- -

אם זה מפריע לאותו צרכן, הוא ייצור אתכם מייד קשר.

עוד הערה – פרסם משרד התקשורת לפני שבוע שימוע נוסף, שאני לפחות פירשתי את זה כהשלמה לשימוע הקודם שבו הוא דיבר על הנושא של עסקה קצובה ויידוע ושקיפות בכל הקשור למועד סיום עסקה קצובה, עכשיו הוא גם מטפל בנושא של תהליך ההתנתקות, שביוזמת המנוי. שם הוא מנסה להקל ולהבטיח שגם תהליך ההתנתקות במגבלות הסביר, כי לא רוצים לאפשר כל מיני הונאות, אבל שההתנתקות שהיא ביוזמת המנוי, תהיה קלה.


אז עכשיו כשהחוק קובע את כל הכללים כדי ליצור שקיפות לגבי התנאים שבהם נמצא המנוי או לגבי השתנות של אותם תנאים או לגבי סיום התחייבות, ומחדדים את סוגיית ההתנתקות שרוצים שתוכל להתבצע ביתר קלות שהמנוי יוזם, לא ברור למה צריך להשאיר את האקט הדרקוני הזה של הניתוק על ידי המפעיל באופן חד צדדי.

לא השתכנעתי.

ההצעה הנוכחית אומרת שאם נתתי הטבה לתקופה מסוימת, של שירות מסוים, אני מחויב בסוף אותה הטבה לנתק את הלקוח מכל יתר השירותים שלו. הואיל ובסלולר יש לי עסקה אחת ראשית והרבה מאוד עסקאות משניות, גם אם ההטבה נגמרת לעסקה משנית אחת, אני מחויב לנתק את העסקה הראשית. המצב הזה – לא ברור מה יתרון הלקוח מזה שנגמרת לו הטבה לשירות של ניווט סלולרי לזה שעכשיו לא יוכל להוציא SMS מהטלפון שלו בכלל. לא ברור למה ברגע שנגמרת לי ההטבה לא מתנתק השירות הרלוונטי להטבה.

אתה אומר: האדם קיבל לחצי שנה הראשונה חבילת גלישה חינם ובלבד שיתחבר לסלקום. אתה אומר: בסוף אותה חצי שנה, אם לא קיבלתם הסכמתו, צריך לכאורה לנתק אותו מהכל, למעט מה שמוחרג בתוספת. אם אתם רוצים רק למסור לו הודעה, אתם צריכים שהוא גם יידע את התעריפים שלו באותה חצי שנה וגם את התעריפים בתום אותה חצי שנה, ואז תצטרכו רק לשלוח לו הודעה: מחירך החדש הוא לא X אלא Y.

השאלה למה לא מעבר לזה. אפשרות אחת היא ליידע מראש. אפשרות אחרת, אם לא נתתי לו את כל המידע מראש, מה יקרה אחרי החצי שנה של שירות אחר לגמרי, הוא שאנתק את אותו שירות אחר לגמרי. כל יתר השירותים של הלקוח לא נפגעו פה. למה שלא אנתק את אותו שירות ובזה נגמר העניין? הרי הלקוח לא נפגע מיתר השירותים. הניתוק צריך להיות של השירות הרלוונטי שהיה קצוב, שניתנה לו הטבה.

זה יאפשר לכם לעשות כל מיני תרגילים, כמו למשל שהתנאים בעסקה שמשתנים – הוא קיבל גלישה ו-SMS חינם, ולאחר חצי שנה הוא מפסיק לקבל את הדברים האלה חינם. באופן עקרוני החבילה הכללית שלו של להיות מנוי לסלקום מתייקרת, כי יכול להיות שכשהוא לא מחויב לכם כבר, יש חברה אחרת שמציעה חבילה זולה יותר, והוא צריך לקבל החלטה מושכלת שהוא רוצה להישאר.

המחיר של הסלולרי של כל השירותים שנשארו לו לא ישתנה, יישארו לו בדיוק אותם מחירים.

היום אדם מקבל החלטה כוללת, לא רק על מחיר השירות.

אפשר לתאר את הפגיעות שדיברנו עליהן בדיון הקודם ואמרתם ששווה להעלות אותן בדיון לפני קריאה שנייה ושלישית; יש שירותים שבוודאות הצרכן יפגע בהם אם ינותק מהם, גם אם זה כי הוא לא שם לב, גם אם זה כי לא תפסתי אותו. למשל, נושא ביטוח ואחריות; לקוח משלם לי עכשיו במשך שנתיים ביטוח ואחריות.

אתה חוזר לדוגמה שבה צריך הסכמה. אני מזכיר שכדי שאתה תהיה מחויב בהסכמה, נדרש התנאי שהלקוח לא יודע מראש מה התעריפים החדשים שאתה עומד לחייב אותו.

נכון. הדוגמה זה לגבי שירות ביטוח ואחריות שהצרכן משלם במשך הרבה זמן עבור השירות הזה. כתוצאה מזה שנגמר לו שירות אחר לגמרי, שירות ביטוח ואחריות שלו יופסק אם הוא לא נתן הסכמה פוזיטיבית. אם הצרכן אחרי זה יאבד או יקרה משהו לטלפון שלו יום אחרי שהשירות הזה נותק, הוא כבר לא יהיה זכאי לשירות. הוא שילם משך שנים עבור משהו שהוא לא יהיה זכאי לו.

יש מצב כזה שמבטלים רק את הביטוח?

אתם אומרים: אנתק את כל השירותים, בלי קשר למה שהיה לתקופה קצובה. והביטוח זה רק דוגמה. דוגמה נוספת – לצרכן יש שירות של שמירת כל התכנים שלו, דברים ששילם עליהם בכסף.

אני חוזרת שוב על השאלה - אז הוא נותק, אז מה קרה?

אבדו כל השירותים. אם הוא שילם על תכנים – כולם אבדו.

אז תודיע לו, ותנתק אותו.

1% מלקוחות סלקום זה 30 אלף לקוחות.

אני לא מבינה למה הם אומרים שאם לא קיבלת הסכמה פוזיטיבית לגבי שירות מסוים, חייבים לנתק את כל העסקה. אפשר לראות בכל עסקת שירות כזו עסקה נפרדת, לכן אם למשל שילבו לי עסקה של אינטרנט עם SMS שהמחירים וההוזלות קשורים אחד בשני, אם הם לא קיבלו הסכמה פוזיטיבית לגבי האינטרנט, הניתוק לגבי האינטרנט לא מחייב ניתוק לגבי שיחות SMS. סביר לפרש את זה כך.

זו פרשנות שעומדת בניגוד לכל מה שכתוב פה מפורשות.

תראי את ההגדרה בפסקה 3.

עכשיו מציעים לי להתחבר לשנה לסלקום ב-40 אגורות לדקה ולקבל כל חודש מאה SMS חינם. מסתיימת השנה הראשונה ולא הודיעו לי, וכל SMS עולה לי כסף. לא קיבלו הסכמתי. האם עכשיו הם יכולים להמשיך לחייב אותי על כלSMS ולגבות 40 אגורות לדקה? עכשיו צריך לשאול אותי, האם כשאני לא מחויב, אני מוכן לשלם 40 אגורות לדקה בלי שאני מקבל SMS. כל העסקה היא חבילה אחת, אי אפשר לעשות הפרדות. זה ייצור פתח שיאיין את כל מטרת החוק. אם לא יהיה האיום הזה עליהם, שהם צריכים להפסיק לגבות ממך בכלל, הם תמיד יתחמקו מתחולת החוק בתחום ספציפי.

זה גם יאפשר לצרכן יותר נקודות יציאה או יותר אפשרויות בחירה.

האיום שהשירות יופסק לצרכן אינו משמעותי כי החברה תרצה לשמר את הלקוח אצלה ולכן היא תרדוף אחריו. קשה לראות ריבוי מקרים שהצרכן יישאר בלי שירותי טלפוניה והחברה תשב מנגד ותנתק אותו משירות שמירת מספרים וכן הלאה.

אגב, הטלפון עצמו, השיחה, זה נכנס לתוספת הראשונה. אנו מדברים על כל האקסטרות.

אבל האקסטרות הן שגורמות לך להיות בעסקה אתם.

אנו לא מתנגדים לכך שתחול חובת הניתוק, אנו סבורים שבמקום שיש לך למשל עסקה לשנתיים לקבלת שירותי הטלפוניה של חברה מסוימת ורוצים לתת לך מבצעים, חובת ההודעה וחובת הניתוק במקרה שלא התקבלה הסכמה פוזיטיבית תחול רק לגבי אותו מבצע, אחרת לא יהיה תמריץ לתת את המבצעים.

מעניין שרק ארגוני הצרכנים לא מבינים מה טוב לצרכן.

למשל, דוגמת ה-SMS, יש לך התקשרות ל-18 חודשים לקבלת מכלול של שירותים והטבה לששה חודשים SMS בחינם. המטרה בהטבה כזו היא לעודד את הצריכה שלך ב-SMS. אנו אומרים: תיידעו את הצרכן בתום ששה חודשים, תבקשו הסכמה פוזיטיבית. אם הצרכן לא ענה, הוא לא יוכל לשלוח עוד SMS, כי לא ביקש מפורשות, אך המצב הלא רצוי הוא שאם הוא לא נתן את ההסכמה הפוזיטיבית, לא יהיה לו יותר את כל השירותים שהתחייב להם ל-18 חודשים.

על פי החוק, אם איני טועה, הוא לא צריך הסכמה פוזיטיבית. כאשר העסקה למשל היא לשנה וחצי, כשבחצי שנה הראשונה הוא מקבל 100 SMS כל חודש, בתום חצי שנה רק צריך לשלוח לו הודעה.

אם הוא הודיע מראש מה יהיה התעריף בתום חצי השנה. נניח שהוא לא הודיע.

אז לא בטוח שהצרכן בכלל מעוניין להמשיך בעסקה. אי אפשר להמשיך ללקוח עסקה בלי שהוא יודע כמה הוא משלם.

אם הוא יודע, למה הוא צריך להיות מנותק?

אם הוא יודע, מספיק שתשלחו לו הודעה.

החריג שהיה וירד ואני מבינה שיוחזר זה חריג שאמר שצריך להודיע ללקוח בעת ההתקשרות מה יהיו התעריפים עוד שנתיים. לא כולם מסוגלים לעמוד בזה. אבל אם הלקוח מקבל הודעה שלושה חודשים לפני תום העסקה הקצובה, מה יהיו המחירים אחרי שהעסקה מסתיימת, הוא עדיין לשיטתכם מנותק.

כן, כי זו עסקה חד צדדית. אתם אומרים: אודיע לך מה יהיו התעריפים החדשים שלך, ובין אם הסכמת להם ובין אם לא, אני מסיים את ההתקשרות הראשונית שלנו ומתחיל עסקה חדשה על בסיס ההודעה החד צדדית שלי אליך. מה פתאום? בגלל שבעבר שכנעתם אותו בעזרת מבצע להצטרף אליכם, עכשיו אתם יכולים חד צדדית להודיע שהוא ממשיך להיות מנוי שלכם?

החוק חל גם על מצבים שבהם הוא היה מנוי שלנו, והחברה יצאה במבצע, ויוצא שהמבצע הזה גרם לחברה כאב ראש אחד גדול והוצאות כספיות גדולות.

אז אל תצאו למבצע. אתם מבקשים אפשרות לחייב אנשים להיות מנויים שלכם גם אם הם לא הסכימו. אין דבר כזה. אגב, כבר היום אם הם ילכו לבתי משפט, הם יזכו. אנו רק רוצים שזה יהיה ברור מראש, ולא להטריח אותם בזה.

זה לא המצב. המצב היה מנוי- -

הוא היה מנוי לשנתיים כי פיתו אותו וזה בסדר, במבצע, להצטרף. אין שום היגיון שבתום התקופה אליה הצטרף על פי שיקול דעתו, בגלל שהוא רשום אצלכם, ימשיכו לחייב אותו בתעריפים אחרים בלי שהביע הסכמה פוזיטיבית. זו כבר עסקה חדשה.

זה תופס גם מצבים שבהם הלקוח היה מנוי וקיבל הטבה באמצע התקופה שהוא מנוי.

למה נתנו לו את זה?

משום שחברה יוצאת במבצעים, נניח לאותו שירות משני.

זו החרגה אחרת, שאני חושב שיש טעם. אם תוך כדי, החברה רוצה לקדם את אחד השירותים שהיא נותנת ונותנת לגביו הטבה שמסתיימת והיא לא משפיעה על תנאי ההתקשרות הראשונית- -

כלומר במהלך תקופת ההתקשרות העוסק הודיע באופן חד צדדי ללקוח: אני נותן לך הטבה לתקופה מוגבלת.

יכול להיות שבזה יבקשו התחייבות נוספת.

אם הוא משתכנע באמצע עסקה קצובה לחתום על עסקה חדשה, לא אתערב לו בשיקול הדעת.

יש פה התעלמות בהצעת החוק משירותים בסיסיים שהצרכן צריך, וניתוק מהם באופן חד צדדי של החברה יפגע בצרכן יותר מאשר בחברה, ואני מדברת על שירותי מים, חשמל וגז.

במים וחשמל אין מבצעים. בואו נדבר על גז.

אם אנו לא מכניסים את השירותים האלה לתוספת שנמצאת בהצעת החוק, נימצא פוגעים יותר בצרכנים מאשר מועילים להם. אני מתייחסת לסעיף 13א, סעיף (ג1) ו-(ד) שמתייחסים לסעיף (ג1) ולתוספת, ולכן אנו רוצים להציע שהדבר יחול גם לגבי שירותי הגז, להוסיף אותם לתוספת השלישית שכרגע מונה רק את שירותי הטלפון הבסיסיים.

גם לעניין מתן ההודעה או רק לעניין ההסכמה הפוזיטיבית?

ההסכמה הפוזיטיבית. שירות הגז הוא קצת יותר חיוני מהטלפון.

כלומר אתם רוצים לעשות מבצע, אחת מחברות הגז – נניח שמטר קוב גז עולה לבניין 30 אגורות, לשנה הקרובה, בתום השנה אתם רוצים להעלות לו ל-50, ואם הם לא הסכימו, להמשיך לחייב, עד שהם ישימו לב בחשבונות שלהם שהמחיר עלה, כיוון שמדובר בשירות חיוני.

לגבי השירות החיוני – כבר דיברנו לפני ארבע שנים על אותו עניין. אדם שבלי GPS לא יכול לתפקד – מה יעשה אם ייקחו לו את זה? יש גבול, לאיפה לוקחים את זה.

כל הבעיות תיפתרנה בקלות ברגע שיגיעו לביתו של הצרכן. לפני הניתוק, אם ינקשו בדלת, ויגידו: באנו לנתק או אתה מאשר לנו להמשיך, או אתה רוצה לעבור לחברה מתחרה גם בתחום הגז תיפתר הבעיה. הרי כשחייבים להם שקל – הם מייד מוצאים אותך.

מנתקים לך את הגז, ואז זה כבר לא חיוני.

לא מנתקים כל כך מהר. אגב, יש לכם עדיין אפשרות לשכנע את שר התמ"ת.

לא השתכנענו.

הייתי שוקל את זה. יש שירותים שבאמת משפיעים על חיי בני אדם.

הוועדה שקלה את זה וקבעה מספר שירותים כאלו. אם אדוני רוצה להוסיף נוספים, יכול להציע הצעה והוועדה תצביע עליה.

אצלנו למשל, ב"גו אקטיב", אנו מחתימים אנשים על הסכם שהוא לאורח חיים. יש תקופת מחויבות, ולאחר מכן כבר ביום הראשון המנוי חותם על הוראת קבע, החל מהחודש ה-13, נניח, אם קנה תקופת מחויבות לשנה, שבה הוא מקבל רק הטבות, והן מוסברות לו ביום הראשון, כי זה רק הטבות, וזה אומר שהחל בחודש ה-13 יישמר לו המחיר שאותו הוא התחייב לפני שנה או שנתיים עבור אותם שירותים ואסור לי להעלות לו את המחיר ומותר לו להשתחרר חודש בחודשו. כלומר נניח שחבר התחייב לשנתיים – הוא עושה עסקה אחת לתקופת התחייבות לשנתיים ובנוסף, הוא חותם על טופס שהוא הסכם נפרד, להמשך הוראת קבע החל מהחודש ה-25, וזה שומר לו על אותו מחיר, אם הוא רוצה להמשיך. ניתנת לו הזכות לבטל את זה בהודעה של 30 יום. נשמרת לו הזכות להמשיך באותו מחיר שאליו התחייב לפני שנתיים. אם ירדו המחירים מאז, הוא תמיד יכול לבטל את העסקה בהודעה של 30 יום מראש ולקנות עסקה אחרת שקיימת בשוק. זו שיטה שנהוגה בעולם המערבי כולו, ויישמנו את השיטה הזו בישראל לפני שלוש שנים.


השאלה, מה אני אמור לעשות עם אותם לקוחות מעבר להודעה?

אתה אמור לבטל את כל המבנה הזה, כי הוא יהפוך להיות בלתי חוקי. בתום התקופה שלו אתה יכול להציע לו את אותו מחיר, למרות שעלו המחירים בשוק, והוא יישאר. ירצה – יחתום, לא ירצה – לא יחתום.

הוראת הקבע לא כובלת, כי ניתנת לו הזכות 30 יום מראש לבטל אותה. אנו בעד השקיפות. אנו בכל מקרה מיידעים אותו גם כשהסתיימה תקופה והוא ממשיך, רק בלי הבדל במחיר. זה עניין פסיכולוגי, וזה עובד בכל העולם. כשאדם חותם על הוראת קבע והתפיסה שלו - ביום שהוא חותם על זה ביום הראשון, בתפיסה שלו הוא הולך לאורח חיים בריא, ועובדתית הוא מתמיד יותר. אלה מחקרים שנעשו.

אז תחתים אותו על טופס אחד, שמסביר לו שהוא לא מחויב לשנתיים כי אם לשלוש, רק שבשנתיים הראשונות המחיר הוא X ויש לו הטבות כלשהן והוא לא יכול לצאת מזה, ובשנה השלישית הוא יכול לצאת מזה. תעשו את זה בטופס אחד.

בתום שנתיים לא תוכל להאריך את העסקה אוטומטית אלא אם כן תפנה לצרכן ותקבל ממנו הסכמה פוזיטיבית להמשך ההתקשרות.

אלא אם כן האדם נתן הסכמתו בהתקשרות הראשונית לשלוש שנים.

חברת קומסיין שאני מנכ"לה היא גורם מאשר לחתימות אלקטרוניות שמונתה על ידי משרד המשפטים, אנו בפיקוח משרד המשפטים. אני רוצה לדבר על חלק מסעיף 13ב שמדבר על משלוח חשבונית בעסקת תשלומים. אני רוצה להבהיר מראש שאני תומך בכך שחייבים לשלוח חשבונית גם בעסקת תשלומים. אבל בנושא של חשבוניות אלקטרוניות, אנו גם מדברים על העניין הירוק וגם על חיסכון, גם לתאגידים וגם למקבלי החשבוניות. הנוסח הנוכחי מחזיר אותנו לעידן הנייר ומחייב משלוח נייר למענו הרשום של העוסק. אני מניח שלא זו היתה כוונת המחוקק. היום מבוצעים על ידינו הרבה פרויקטים שיכולים לעניין אתכם, למשל עכשיו קיבלנו מתאגידי הבריאות, שלא נצטרך ללכת לרופא כדי לחדש מרשם, המרשם יחכה לנו בבית המרקחת וכך הרבה שירותים יכולים להינתן באופן אלקטרוני. היום משתמשים במחשב כמדפסת, וכל אחד מקבל הביתה הרבה מאוד ניירת. ההתנגדות תהיה יותר קטנה אם נאפשר להשתמש בחתימה אלקטרונית. חבר הכנסת מיקי איתן ריכז בזמנו את הנושא הזה, וגם משרד המשפטים בראשות הגברת טניה שפניץ, הם עודדו אותנו לקראת השימוש באינטרנט. הם אמרו: אנו מחוקקים חוק, תשתמשו בו. באיטליה למשל חוקק חוק עכשיו שספקים לא יקבלו כסף מהממשלה, אלא רק ספק ששולח חשבונית אלקטרונית יקבל כסף. זו גם חקיקה שמחייבת ממשלה למשל ללכת לכיוון הנכים, שנכה לא יצטרך לעמוד בתור או לסניף בנק, מחייבים גם את התאגידים, ובארץ לא החלה חקיקה בנושא, אבל אני מניח שהיא תהיה ותאפשר לנו לחתום אלקטרונית על טפסים.


חתימה אלקטרונית על מסמכים ועל חשבוניות יכולה לפתור בעיות. מקבל החתימה האלקטרונית בביתו יקבל את זה הרבה יותר באמפתיה. פלאפון היום שולח חשבונית באימייל, סלקום עושה זאת, פרטנר והרבה גופים אחרים.


אנו מבקשים להוסיף לסעיף 13ב פסקה שאומרת: באופן אלקטרוני ובאמצעות חתימה אלקטרונית מאושרת בחוק או למענו הרשום.

ובלבד שהצרכן נתן הסכמתו לכך.

ההסכמה יכולה להיות גם אלקטרונית. שואלים, מה אם למישהו אין מחשב. כמו שמחייבים את הספק לוודא, גם פה באחריות הספק לוודא. אם הוא רוצה להקל על עצמו ולא לשלוח נייר שעולה לו כדולר, שישלח, אבל אפשר להוסיף פסקה כזו. גם האישור יכול להתקבל באופן אלקטרוני.

בלבד שיש הסכמה של הצרכן, ולכתובת האישית שלו.

אזכור להציע את זה כשהוועדה תגיע לסעיף 13ב. מדובר על מסמך שנשלח בדרך ממוחשבת ושמאובטח בחתימה אלקטרונית.

צריך להיות כתוב: מאושרת בחוק. כשחשבונית נשלחת באופן אלקטרוני, היא לא שווה שום דבר אם היא לא חתומה באופן אלקטרוני. החשבונית, אם היא לצורכי ידיעה בלבד, אם אני רוצה להזדכות עליה במע"מ בתור עסק, אני חייב שהיא תהיה חתומה אלקטרונית. אני יכול לקרוא לכם דבר חדש שיוצא עכשיו, של רשות המסים, שמאפשר גם חיתום על דברים נוספים. ברור שהחשבונית חייבת להיות חתומה כחוק.

למה הכוונה ב"חתימה אלקטרונית"?

חתימה אלקטרונית פירושו שכשמגיעים אלינו אנשים, הם מקבלים קוד שלהם שהוא בכרטיס, למשל מי שצריך לדווח למשרד האוצר, לאגף שוק ההון, לרשות ניירות ערך, למכס, עורכי דין, שופטים, כל מי שצריך לחתום, מכניס את זה לקורא כרטיס ואז הוא לוחץ על החתימה. חשבונית חייבת להיות חתומה על ידי השולח, בניגוד לחשבונית נייר שאינה חייבת להיות חתומה.

הנוסח של סעיף 13ב שלא נדון ברוב הדיונים שהיו בהצעת החוק מתייחס לחשבוניות, והשאלה שלדעתי הוועדה צריכה להכריע, זה אם בכל זאת היא רוצה להתייחס לחשבוניות המע"מ, שהן פחות רלוונטיות לצרכנים שרוכשים שירותים, מאחר שצרכנים ממילא לא יכולים לקבל הוצאה מוכרת, אבל בהנחה שהיא כן תחליט שזה חשבוניות לעניין המע"מ, ברור שחוקי המע"מ יחולו עליה, וככל שנדרשת שתהיה שם חתימה אלקטרונית מאושרת וכו', זה סך הכל דרישות אבטחה, לוודא שמי שהוציא את זה, זה באמת אותו אדם שהוציא את זה. זה עניין של הבטחת מהימנות. אם רוצים להיכנס לדיני המע"מ, ולומר שזה חשבונית לפי דיני המע"מ, שיחול עליה כל דבר ועניין.


אפשרות אחרת, שלא להתייחס לחשבוניות מע"מ אלא לדבר על פירוטי חשבון. בזמנו אני כן חושבת שהוחלט על חשבוניות. אם רוצים לדבר על פירוט חשבון – העניין לא רלוונטי בכלל.

נציגי הממשלה, אני צופה שיעלה פה שהחובה לשלוח פעם בששה חודשים חשבונית, תהיה הצעה שכשמדובר בעסקה שבה החיוב אינו משתנה, למשל העיתונים, החובה הזו לא תחול. זה נכון? כיום יש חובה על משלוח חשבונית?

יש חובה להוציא.

הסעיף אומר שפעם בששה חודשים אם הוא לא שלח לו את החשבוניות, הוא צריך לשלוח פעם בששה חודשים ריכוז החיוב של הששה חודשים. תועלה ההצעה.

ריכוז החיובים לא בהכרח חייב להיות חשבונית לפי דיני המע"מ.

אבל כתוב: חשבוניות.

אפשר לתקן את זה.

אבל אז הלקוח לא יקבל חשבונית.

אני השתכנעתי שבאיזון בין הרצון לצמצם את הפגיעה ביערות הגשם ולחסוך במשלוח ניירת, מטרת החוק בעניין הזה, שהלקוח יהיה מודע לתשלומים שלו. כשמדובר על הצטרפות לעסקה קצובה שבה המחיר קבוע, הצורך מצטמצם, והייתי מעדיף להחיל את זה רק במקומות שהצריכה משפיעה על החיוב, לכן אפשר להוסיף סעיף שהלקוח יכול לבקש חשבונית- -

הוא לא יכול לבקש.

אסור שזה יהיה חשבונית שהיא רק לידיעה. זה חייב להיות משהו שגם יכול לשמש לצורכי מע"מ.

אבל זה לא בחוק הזה. זה חוק שיש לו מטרה צרכנית, רמת השקיפות- -

אז לא צריך לכתוב את המילה "חשבונית". "חשבונית" זה לצורכי מע"מ.

כן, עדיף להבחין בין המושגים.

פירוט החיובים.

אם יהיה כתוב רק פירוט, החשבונית נשלחת עם הפירוט. החשש הוא שיקרה אחד משניים – או ישלחו הכל בנייר, ואז לא פתרנו את בעיית הנייר, או ישלחו הכל באלקטרוני אבל לא חתום, כלומר כן צריך לכתוב שאם נשלחת חשבונית, היא צריכה להישלח כחוק.

החוק הזה אין מטרתו לקבוע כללים נוקשים של כללי שליחת חשבוניות.

אבל כתוב כאן: למענו הרשום.

מה שכתוב נתון לשינוי בוועדה בהתאם לרצון חברי הכנסת. אין לנו ימרה כאן להסדיר את הנושא הזה, כי אז צריך להזמין את רשויות המס ולשמוע את עמדותיהם בנושא הזה, וזה יאריך את סבלה של חברת הכנסת נוקד. אנו רוצים להסדיר רק השקיפות מול הצרכן בעניין החיובים שחויב חשבונו.

הלקוח, כשהוא מחויב בהוראת קבע, יידע על מה הוא שילם בהצעת החוק הזה. אני כלקוח רוצה שתהיה לי בחירה, או לקבל את זה בדוא"ל או בכתב. כרגע העולם הזה שאנו מקבלים את ערמת החשבוניות ונאלצים לתייק, לא עוזר לנו כלקוחות. לכן אם המחוקק אומר: שלח לי אחת לששה חודשים פירוט חשבוניות, לקוח שהסכים פוזיטיבית, אפשר לשלוח לו בדוא"ל. חברי מדבר על מי שצריך חשבונית מס לצורכי זיכוי ואחרים, שכרגע חברות לאותם עוסקים ממילא שולחת את זה בדואר. תנו לי כצרכן את הבחירה – מייל או דואר רגיל.

כבר קודם הסכימו חברי הכנסת שהוא יוכל להסכים פוזיטיבית לקבל את הפירוט בדרך ממוחשבת.

הצעת החוק עצמה עשתה שינוי גדול בהרבה מקומות ובהרבה עסקאות וגרמה לחברות להודיע ללקוחות ולהתייחס יותר לצרכן ולעיקרון הגילוי הנאות, אם זה מראש ואם זה סמוך לפני תקופת ההתחייבות. רוב החברות סביב השולחן הזה מודיעות לצרכנים, אולי למעט העיתונים, לפני תום התקופה הקצובה על כך שהעסקה מסתיימת, מה יהיו המחירים אחרי העסקה. הצרכן מיודע, ויש לו ההזדמנות הסבירה לומר שהוא רוצה או לא רוצה.


אפשר היה גם לחשוב על תקופת גרייס אחרי זה ולא על בררת מחדל שמחייבת את הניתוק. בררת המחדל שמחייבת את הניתוק יוצרת הרבה בעיות, ולכן התחילו להיווצר לה חריגים כאלה ואחרים כי קשה לחיות אתה, וזה לא רק אינטרס של החברות. אני מייצגת את האינטרס של החברה שלי, אבל זו חברה שיש לה הרבה מאוד צרכנים ואנו לא רוצים את התלונות שלהם במוקדי התלונות.

בנוסח לפני שעלה לקריאה ראשונה, לפני שהמדינה נשארה לבד לדון, היה חריג בתוספת לחוק, שהתייחס לתעריפים מפוקחים. משום מה, הוא נעלם בנוסח שעבר קריאה ראשונה.

הוחלט על ההשמטה הזו בישיבה שבה הוכנה הצעת החוק לקריאה ראשונה. כמובן, אפשר להעלות את זה שוב. לטעמי, יש צדק בעניין, אך בזמנו היתה התנגדות של משרדי הממשלה שהוועדה קיבלה.

ניסינו להסביר, שכשיש מצבים שבהם חברה לא יכולה לדעת מה יהיה המחיר של התעריף המפוקח שלה, כי הוא לא נקבע על ידה, ולא יכולה לפרסם אותו מראש, יוצא שאנו היחידים שלא יכולים ליהנות מהחריג והתוצאה היא ניתוק השירותים בהכרח.

צריך אולי לעשות הבחנה בין תעריפים שהרגולטור עצמו קובע לבין תעריפים מפוקחים.

אם המחיר נקבע על ידי הממשלה, איך יהיה מבצע?

יש אפשרות לתת מבצעים, קצובים בזמן, גם הם מאושרים על ידי משרד התקשורת. אני לא יודעת את התעריף שלי שייקבע בעדכון הקרוב. אני גם חברה בורסאית, וצריכה לדווח על הדברים. המדינה קובעת את המחיר, אנו רשאים לעשות מבצעים, קצובים בזמן, וגם הם עוברים אישור.

ובסוף המבצע המחיר חוזר להיות המחיר המפוקח הרגיל – אז אתם יכולים להודיע.

אבל אני לא יודעת מה יהיה המחיר - סביר להניח שהוא יירד, אך איני יודעת. אני מציעה לחזור, כפי שזה היה בהצעת החוק בנוסח הקודם.

המדינה אישרה להם לעשות מבצע. הצטרף אדם למבצע הזה וגם בזק יודעת שבשלב מסוים בעוד כמה חודשים, המחיר יעלה, רק בזק לא יודעת – לא הלקוח יודע, וגם העוסק לא יודע כמה יעלה. אגב, גם במקומות אחרים לא תמיד חברת הסלולר יודעת כמה היא תרצה לגבות, כי היא לא יודעת מה יהיה מצב התחרות בעוד כמה חודשים. מה זה אמור לשנות בצורך שלה כשפקע המבצע ותקופת ההתחייבות, לבקש הסכמה פוזיטיבית להשאיר אותו כלקוח? את מדברת על מבצעים של בזק לטלפון הנייח?

לא מדובר רק במבצעים, אגב, יכולה להיות התקשרות לעסקה קצובה שהיא לא מבצע בשירות עצמו.

אם זה לא קשור לנייח ולא משפיע מלכתחילה על מחירי הנייח, כפי שאמרנו, ביקשנו מהיועצת המשפטית להכניס סעיף שהתקשרויות כאלה, שלא משפיע על המחיר הראשוני, זה מבודד כעסקה נפרדת.

אני אהיה היחידה שלא אוכל ליהנות מהחריג שאם אני מודיעה מראש מה יהיה המחיר בתום העסקה הקצובה, המבצע וכו', אני לא חייבת לנתק.

זה לא נובע מהחוק של אורית נוקד, זה נובע מזה שהמדינה מטילה עליכם כמונופול מגבלות, וגם פה זה קצת פוגע בכם.

זה אבסורד, כי דווקא אני חברה מפוקחת שלא יכולה להעלות את המחירים שלי ב-40% כי התחרות מאפשרת לי. בעדכון תעריפים בד"כ המחירים שלי יירדו. זו המגמה.

יש אנשים עם טלפון נייח של בזק שמצויים בעסקה קצובה? זה רק על צירוף חדשים.

תלוי למה הם הצטרפו, יש אפשרויות להצטרף לסוגים של סלי תעריפים, ואנו מצפים שזה גם יקרה.

ברוב המקרים מדובר על לצרף לקוחות חדשים לשירותי בזק.

או לקוח קיים שהצטרף למסלול חדש.

אני לא מכיר אף צרכן שקיבל הצעה מפתה מבזק, להישאר בבזק ולא לעבור לטלפון הקווי של הוט.

מדובר על חבילות שאולי יתאפשר לנו לעשות, מדובר על שירותים שהם גם לאו דווקא גם טלפוניה. אין סיבה שבגלל שהתעריפים שלי מפוקחים, היכולת שלי מול הצרכנים תהיה נחותה מכל הבחינות.

גם אין סיבה שהלקוחות שלך יהיו נחותים במידע ביחס לאחרים.

יש לנו הצעה, עמדה ממשלתית – אנו סבורים שמקום שבו המחירים של העוסק נקבעים על ידי ממשלה או על ידי שר או משרד ממשלתי, אם העוסק יגיד שבתום התקופה המחיר יהיה המחיר הנקוב בתקנות שהיום עומד על מאה ₪, זה עומד בתנאי הסעיף, גם אם בדיוק יוצא שסוף המבצע זה אותו חודש בשנה שהמשרד משנה את התעריפים. כלומר אם העוסק מודיע שהתעריף בסוף התקופה יהיה התעריף המפוקח, הוא יציין את התעריף המפוקח בתקנות הנוכחיות לאותה עת, גם אם בדיוק ייצא עדכון תעריפים, זה עדיין חובת ההודעה כפי שמתבקשת לפי הסעיף. ואז לא יחול החריג של הניתוק אך תחול חובת ההודעה וזה מה שיצוין בה.

מקובל עליכם?

בסדר, למרות שמחירי התקנות ידועים.

אבל חריג לחובת הניתוק, לסעיף ד2.

אנו שוב רוצים לנסות לשכנע את הוועדה להחריג את שירותי הגישה לאינטרנט המהיר, שירותים חיוניים. זה שירות שהמחוקק קבע שהוא חיוני בחוק התקשורת בסעיף 13.

לאיזה צורך?

לצורך של יכולת להטיל עליי הוראות שעת חירום לא בשעת חירום, בשעת תקלה. משום שלקוחות, כשהם מנותקים מאינטרנט, הם מגיבים קשה. באותו תיקון הוחלט שאינטרנט הוא שירות חיוני, לכן אפשר להורות למפעיל מסוים, אפילו לייחד מהתשתיות שלו למפעיל אחר על מנת שהמפעיל האחר יוכל לתת את השירות החיוני הזה. המחוקק חשב שזה עד כדי כך חיוני, שאפשר לחייב את סלקום לייחד מתג שלה לטובת בזק אם המתג של בזק נפל.

לאיזה סעיף את מפנה?

13א לחוק התקשורת.

13ב לא קשור לשעת חירום, ומדובר במצב מאוד ספציפי, שהוא לא רלוונטי למצב הזה.

טענתי בוועדה הזו שזה לא קשור לשעת חירום ואתם הסברתם לי שזה כן, אבל ההוראות הן דמויות שעת חירום. לא מדובר במקרה של רעידת אדמה אלא מדובר בתקלה שקרתה, אולי גם בגלל שהמפעיל לא גיבה את הרשת שלו. גם כשהתקלה היא באינטרנט, צריך לעשות פעולות דמויות שעת חירום כדי להציל את המצב. גישה לאינטרנט היא שירות חיוני.

גברתי השתכנעה מהחרגת אינטרנט מהיר?

לא.

נתחיל להקריא, רק כדי להותיר את הרושם העמוק שסיימנו את ההערות, ובפעם הבאה יהיה רק הקראה והצבעות של סעיפים.

אנו עדיין מתנגדים לסיפור של ארבעה חודשים. נעיר על זה כשנגיע לזה בהקראה.

נקיים הצבעה ספציפית על ההחרגה שנתקבלה בדיון הקודם, ואם זה לא יתקבל, תגישו הסתייגות למליאה. אני תמכתי בגישה הזו.


בבקשה, אפשר להתחיל לקרוא.

קוראת סעיף 13א(א).

יש הערות? אין.


מי בעד אישור הסעיף? אושר.


תודה רבה, בישיבה הבאה שתתקיים תוך שבועיים שלושה נסיים את ההכנה לשנייה שלישית.


הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15.