PAGE
35
ועדת הכלכלה

17.3.2008

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 526

מישיבת ועדת הכלכלה

שהתקיימה ביום שני י' באדר ב' (17 במרס 2008) בשעה 9:00

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – גילוי נאות של כמות פריטים המוצעים במכירה

מיוחדת), התשס"ח-2007.

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

יצחק זיו

אמנון כהן

רונית תירוש

עו"ד חנה טירי – לשכה משפטית, משרד התמ"ת

עו"ד יצחק קמחי – הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת

עו"ד רני נויבאור – משרד המשפטים

מיכל שוורץ – משרד המשפטים

רז הילמן – איגוד לשכות המסחר

נמרוד הגלילי – מנהל תחום רשתות השיווק, איגוד לשכות המסחר

ראובן קמחי – איגוד לשכות המסחר

עו"ד עירית פיליפ – איגוד לשכות המסחר

עו"ד שוש רבינוביץ' – לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר

אברהם בירנבאום – יו"ר ארגוני הסוחרים

עו"ד יורם מוקדי – מנהל המחלקה לקשרי גומלין עם הכנסת, חברת HOT
עו"ד עופר ויסוקר – יועץ משפטי, חברת YES
מיכל רפאלי-כדורי – סמנכ"לית רגולציה, חברת YES
חיה מיינר – יו"ר ארגון איגוד הצרכנים

תקוה חוה נוימן – חברת הנהלה, איגוד הצרכנים

עו"ד עינת ברכה – סמנכ"לית ארגוני הצרכנים

עו"ד ירון לוינסון – מנכ"ל רשות ההסתדרות לצרכנות

עו"ד אהוד פלג – מנכ"ל המועצה לצרכנות

עו"ד זאב פרידמן – יועץ משפטי, המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד עמנואל וייזר – לשכת עורכי הדין

עו"ד חגית כפרי חדש – לשכה משפטית, חברת אל-על

שרון אוהד מולכו – חברת אל-על

עו"ד ליאת קרפ – לשכה משפטית חברת, אל-על

מיכל אוגולניק – אחראית רגולציה, חברת פז

אתי בנדלר

לאה ורון

שרון רפאלי

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – גילוי נאות של כמות פריטים המוצעים במכירה

מיוחדת), התשס"ח-2007

בוקר טוב לכולם. אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – גילוי נאות של כמות פריטים המוצעים במכירה מיוחדת), התשס"ח-2007, של חברת הכנסת רונית תירוש ושלי.

זה הזמן לציין שהיום חל יום הצרכן הבינלאומי. הוא חל בשבת, אבל מדינת ישראל, כמובן, התאימה את היותנו מדינה יהודית לכך, והחילה אותו היום. לכן כל הדיונים של ועדת הכלכלה היום עוסקים בהצעות חוק שמטרתן לשפר את מצבו של הצרכן מול רשתות השיווק והסוחרים. כדאי לציין שעל אף השיפור בשנים האחרונות במדינת ישראל, אני לפחות מרגיש, לצערי, שהצרכן עדיין רחוק מרמת השירות המקובלת במדינות המערב. לא בטוח שהכול יכול להיפתר בחקיקה, אבל הרבה מאוד יכול להשתנות בשיפור התרבות שלנו והיחסים וגם, כמובן, בשיפור התחרות. את חלקנו בוועדה ננסה לתרום בקידום חוקים ותקנות שמסייעים לאזרח הקטן בוויכוחים ובמאבקים שלו מול הסוחרים או מול הרשתות, הארגונים והחברות שהם בדרך-כלל חזקים יותר ממנו. לכן נתחיל להתקדם היום בהצעת החוק.

הצעת החוק שמונחת כעת על השולחן אושרה במליאה בקריאה הטרומית ביום 9 בינואר 2008, ולפני שנתחיל להכין אותה לקריאה הראשונה אני רוצה להסביר מהי מטרת הצעת החוק.

הצעת החוק קובעת שכאשר סוחר, רשת שיווק או כל גוף שמעוניין למכור מוצר לציבור רוצה לקיים איזושהי מכירה מיוחדת שבמסגרתה יש הטבה שהיא הנחה במחיר או מתן שי בתמורה לרכישה או כל מבצע אחר שכולנו מכירים מהפרסומים, יצטרך העוסק גם לפרסם לגבי כמה מהפריטים יחול המבצע. המטרה בכך היא להגביר את השקיפות ואת הגילוי הנאות באותו מבצע ולוודא שלא תתבצע הטעיה של הצרכנים. אני מודע לכך שההצעה הזאת לא פותרת את כל הסוגיות שמתעוררות; יכול להיות שאם עוסק מסוים פרסם שהוא מוכר 2,000 פריטים בהנחה של 40%, כולם יימכרו תוך שלוש שעות, ועדיין מי שיבוא בסוף אותו יום לא ימצא מה לקנות, והפרסום לא יסייע לו.

אנחנו המציעים חשבנו שהפרסום יסייע למנוע הטעיות שכולנו מכירים, כמו לדוגמה כאשר חברת תעופה מסוימת מפרסמת טיסה לניו-יורק במחיר מבצע של 599 דולר, וכשאתה מנסה לרכוש את הכרטיס תמיד התשובה היא שהמושבים במחיר הזה כבר תפוסים, ואף פעם אי-אפשר לדעת האם מדובר במבצע שנמכרו בו 10 כרטיסים, אבל היה פרסום יפה בהרבה עיתונים, וכולם התרשמו שאותה חברה מוכרת כרטיסים במחיר מאוד נמוך לניו-יורק, ואתה כבר על הקו עם הנציג שלה, אז כבר תרכוש כרטיס אחר במחיר גבוה יותר. הצעת החוק הזאת תסייע לשקיפות ואולי תגרום לחברות לעשות מבצעים יותר רציניים וגם להתחרות ביניהן בהיקף של המבצע. אין הכוונה שלאחר כל יום שבו נמכרו בו איקס מוצרים למחרת צריך יהיה להיות עדכון של מספר הפריטים שנותרו, אלא כוונת המציעים הייתה שכאשר המבצע התחיל יהיה פרסום לגבי מספר הפריטים במבצע. זאת הייתה כוונת המציעים, כמובן, נשמח לשמוע שיפורים.


נקודה שנייה שאני סבור שיש לדון בה היא האם הצעת החוק הזאת תחול על כל מוצר, גם אם מדובר על מבצע למכירת כפתורים ב-70 אגורות במקום ב-80 או שצריך להחיל מחיר מינימלי שרק מעליו יחול המבצע, כי אחרת יכול להיות שהיקף הפרסומים הנדרשים יהיה גדול מדי. כעת אני פותח את הדיון להערות המוזמנים. מר בירנבאום, יש לך מקום של כבוד ביום הצרכן הבינלאומי.

אני מאוד מודה ליושב ראש. ארגוני הסוחרים בישראל, שלא כמו היושב ראש, חושבים שחוק הגנת הצרכן בישראל ותקנותיו הם המתקדמים ביותר בעולם לטובת הצרכן, והכשל הוא במשרד התעשייה והמסחר. השר הרב אלי ישי אינו אוכף כראוי את החוק ואת התקנות שהוא עצמו מציע חדשות לבקרים.

למעשה יש ענף אחד בישראל שבו קיימת תחרות חופשית משוכללת – ענף המסחר הקמעוני. במדינת ישראל בייבוא הגדול שולטים מונופולים ואוליגופולים. חוק הגנת הצרכן ותקנותיו אינם חלים כמעט על אותם מונופולים ואוליגופולים שבהם יש כשל שוק. לכן אלה שפוגעים יום-יום שעה-שעה בצרכן מתרכזים במסחר הקמעוני ששם הסוחרים מתחרים ביניהם זה ליד זה, זה מול זה על כיסו של הצרכן, והצרכן מצביע ברגליים, והוא אינו זקוק להגנת היתר של המחוקקים ומחוקקי המשנה.

אשר להצעת החוק, ברור לי, אדוני היושב ראש, שאתה נחוש להעביר את הצעת החוק מכיוון שהבאת את זה ביום הגנת הצרכן. אני חייב להצביע על עובדה אחת: ישנם שני סוגים של סוחרים במסחר הקמעוני. ישנם אלה שיש להם קופה רושמת, וכל מה שהיא עושה זה לרשום את המכירה, לא מציינת מה נמכר, והסוחר עצמו אינו יודע מה המלאי שלו, אלא כאשר הוא עושה עושה בסוף השנה ספירת מלאי לצורכי מס הכנסה. ישנם הסוחרים האחרים, שיש להם קופה משוכללת או קופות משוכללות, כמו המשביר לצרכן, והם עובדים בשיטת הקוד, ועושים ספירת מלאי יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע. מנהלת הוועדה ודאי זוכרת כיצד הופיעו רשתות השיווק כאשר הם לא רצו להטביע את המחיר על כל מוצר, והציגו לנו מצגת – ולא רק פעם אחת – של הצגת מחיר באמצעים אלקטרוניים; על המדף תהיה תצוגה אלקטרונית, וכאשר מעודכן המחיר בקופה כל רגע, יופיע המחיר החדש. אלה יכולים, אם הם רוצים בכך, ואם הם לא חוששים שזה יפגע במכירותיהם, להציג יום-יום, שעה-שעה, רגע-רגע באמצעות המצגת האלקטרונית הזאת את המספר של כל אחד מהפריטים שיש להם.

אדוני הקשיב לי כמו שאני מקשיב לאדוני?

כן.

כי אני הבהרתי במפורש שאין הכוונה שיהיה עדכון של מספר הפריטים- -

אבל כתבת דבר אחר בהצעת החוק.

אבל אדוני יודע שבשביל זה יש הדיון הזה. אז אם הודעתי כבר בהתחלה שיש להבהיר שלא מדובר בעדכון שוטף של המספר שנותר, אז הערתך בעניין הזה, לפחות, מתייתרת; אדוני יכול לעבור להערות הבאות.

חזרת בך ממה שכתוב בהרצאה שמונחת לפנינו- -

חזרתי בי, טעיתי, שגיתי.

אנחנו מקבלים את התיקון באהבה, ומציעים רק תיקון נוסף.

זאת לא הטעות היחידה שעשיתי, דרך-אגב.

אין לי ספק, ואני יושב כאן לעיתים קרובות.

זאת אחת הטעויות שלי.

את מספר הפריטים כמעט בלתי אפשרי להציג כאשר מתקיימות מכירות סוף-עונה שכוללות כמעט את כל הפריטים בחנות. לכן אנחנו מציעים תיקון, שכאשר מתקיימות מכירות סוף-עונה בענפי ההלבשה וההנעלה – ואנחנו מוכנים להציע תאריכים שחלים מדי שנה - -

זה מעניין. אתם מוכנים להציע תאריכים שרק בהם אפשר יהיה לקרוא למכירה "סוף-עונה"? כי זה חידוש. אני מקבל תלונות מאזרחים, אבל אפילו אני לא העזתי לתחום לכם את זה. הרי היום סוף-עונה זה כל השנה.

היו שנים רבות שארגוני הסוחרים בישראל קבעו את המועדים של מכירות סוף העונה, וזה היה בדרך כלל בקיץ מ-1 באוגוסט במשך חודש ימים, ובחורף מ-1 בפברואר גם כחודש ימים. עד שבאו רשתות השיווק, דווקא הקטנות שבהן; הקדימו את מכירות סוף העונה לתחילת העונה, ורבים מחבריי הסוחרים כבר הפסיקו לעשות מבצעים של מכירות סוף-עונה. הם מציגים מחירים ולא מציגים שלט של מכירת סוף-עונה כיוון שרשתות השיווק הגדולות והקטנות גרמו לזילות מכירות סוף-העונה.

מאחר שיש כוונה להחיל את זה על הכול, ואין כל דרך טכנית לסוחר קטן להציג, לא בחלון הראווה ולא בכל מקום אחר, את סך-כול הפריטים שיש לו, אנחנו מציעים שזה לא יחול בתקופה של מכירת סוף-העונה.

אתה רוצה להחריג ביגוד והנעלה?

כן. יש גם תיקים, אבל זה בעיקר ביגוד והנעלה.

בתקופה של סוף-עונה.

כן.

חבר הכנסת זיו, בבקשה.

אני מתייחס למילים "חוק הגנת הצרכן". בתקופת המחשוב אין שום בעיה להוציא רשימת פריטים עם המחיר הקודם ומחיר המבצע. הדברים האלה נעשים היום בשליפה. היום לכל עסק אין שום בעיה להוציא בכל דקה את העדכון.

לעסקים הקטנים אין אפשרות.

גם הפריטים הקטנים.

לפריטים, כן; העסקים הקטנים שאין להם קופה שרושמת מלאי לא עובדים בשיטת הקוד.

אז איך אותו צרכן יידע שהדבר הזה במבצע?

היושב ראש הציע תיקון להצעה שלו.

יכול להיות שאני אפילו אלך עד כדי כך לקראתך יותר ממה שביקשת; אני שוקל שהחוק יחול רק על מבצעים שמפורסמים בכלי התקשורת, ולא על חלון ראווה של חנות בלבד.

מקובל עלינו.

אז הסוחרים הקטנים שלא יודעים לספור- -

הם יודעים לספור- -

אתה מציג אותם בצורה מעוררת רחמים,שעד סוף השנה הם בכלל לא יודעים מה נשאר להם במחסן.

נכון.

כלפי מי הם לא יודעים?

אפילו כלפי עצמם.

הם יודעים הכול כלפי עצמם, הם יותר מתוחכמים ממה שאתה חושב.

אני מכיר אותם עשרות שנים.

אני משוכנע בזה.

אבל מהות ההצעה, חבר הכנסת זיו, הייתה שאנשים לא יוטעו בבית מהעיתון, ויגיעו עד החנות, ושם ינצלו את זה שאם הם כבר שם כבר אין להם ברירה, הם קונים משהו אחר.

זאת בדיוק הנקודה, שאדם שנכנס לעסק יידע בדיוק לקראת מה הוא הולך. ואם המוצר נגמר אותו בעל עסק יכול לפרסם שמוצר כלשהו אזל. כמו שהוא ידע לפרסם שהמוצר קיים, הוא ידע גם לפרסם שהמוצר אזל. אם זה כרטיסי טיסה, כשאדם מצלצל שלא יגידו לו שיש עוד כרטיס, ובעצם כבר אין כלום. השיטה הזאת כדי למנוע הטעיה, חייבת להיות ברורה. כל עסק, כמו שהוא יודע לפרסם על המבצע הוא יידע לפרסם על סיום מבצע או על מוצר שאזל.

הוא רושם "מכירת סוף-עונה". הוא שם שלט.

הנה שיטה של הטעיה.

כך זה בכל העולם.

צריך לפרסם ולא לפרסם עד 70%. זאת גם שיטה נהדרת.

בזה אני מסכים איתך.

הפרסום של "עד" הוא פרסום מטעה שצריך בכלל להוריד אותו מהפרק.

אני מסכים איתך, זה כן.

יושב ראש הוועדה, לבטל את הפרסום "עד".

השאלה שאדוני מעורר עכשיו היא שאלה מאוד ראויה, ואני באמת רוצה לשאול גם את משרד התמ"ת בעניין הזה. מה קורה במצב שבו חברת תעופה – או לא משנה, נטפלתי דווקא לחברת תעופה – או כל גוף שרוצה לצאת במבצע, עושה קמפיין בעיתונות, ומספר הפריטים שהוא הקצה למבצע הזה הסתיימו כבר אחרי יום – האם הוא יכול להמשיך לפרסם את המודעות? נדמה לי שלגבי בנק דיסקונט היו תלונות בעניין הזה שהם יצאו במבצע של משכנתא מסובסדת, וביומיים הראשונים כבר הסתיים הסכום שהם החליטו לסבסד, אבל הקמפיין הפרסומי המשיך להביא אנשים לסניפים, רק שאמרו להם שכבר הסתיימה הסובסידיה בעניין הזה מטעם הבנק. השאלה היא האם זאת הטעיה להמשיך את הפרסום אם כבר אין פריטים במחיר המבצע.

בעבר משרד התמ"ת הגיש כתבי אישום נגד עסקים שניצלו את אותה סיטואציה שהחוק בא להוסיף ולתקן. העיוותים קיימים במספר תחומים: עיוות אחד הוא שמנסים לפתות את הצרכנים לרכוש מוצר כמו פלאפונים בעשרה שקלים, וכשמגיעים לשם כבר אין, כמובן, פלאפונים בעשרה שקלים- -

אם בכלל היו.

אם בכלל היו. אבל יש ב-5,000 אם אתה רוצה.

היו סיטואציות נוספות. בנושא כרטיסי טיסה, ואני שמח שנתפסת אליו, כי הוא בעייתי. יש שיטת תמחור מדורגת של חברות התעופה, והם מציעים מספר מצומצם מאוד במחירים מאוד מוזלים, אבל כמובן, הכמות היא מאוד מצומצמת, ואתה אף פעם, כנראה, לא מגיע לאותם כרטיסים. כנראה, לא אתה וגם אני לא הגעתי לאותם כרטיסים.

פעם הצלחתי. בחמישה לשמונה ענו לי בטלפון.

אשריך.

יש מקום לבוא ולהגביר את השקיפות לצרכנים בכל הפרסומים האלה. אני לא יודע אם צריך להגיד את המספר המדויק של הפריטים, תלוי על איזה סוג מוצרים מדובר. על כרטיסי טיסה, במידה מסוימת בוודאי יכול להיות מקום למספר המסוים של כרטיסי הטיסה. במכירות סוף-העונה, התיקון שמשרד התמ"ת מציע לנושא הזה הוא להתייחס למלאי סביר. המלאי הסביר
הזה ייקבע לפי היקף הפרסום. כי מי שמפרסם בעיתון של המדינה בסוף השבוע ב-double spread, ולמחרת אתה לא מוצא מושבים- -

"הארץ".

לזה התכוונתי.

- - ומחזיק שני מוצרים במלאי לצורך העניין הזה, אז בוודאי שלא עמד בדרישה שזה בוודאי סביר, ואנחנו נראה בזה הטעיה- - -

הדרישה להחזיק מלאי סביר קיימת כבר משנת 91' לפחות, אם לא לפני-כן. אבל בפועל העסק לא עובד.

הסעיף בתקנות הוא גם לא סעיף פלילי.

זה לא רלוונטי כרגע הפליליות של העניין.

אנחנו לא אוכפים את ההוראה הזאת- -

אתם לא אוכפים רק מכיוון שזה לא פלילי?

דרך סעיף ההטעיה ניתנת ההוראה הספציפית הזאת. לכן אנחנו כן חשבנו לקחת את ההוראה הזאת שקבועה היום בתקנות והותקנה, כנראה, מכוח סעיף 37 שהוא לא סעיף פלילי, אלא סעיף כללי להתקין תקנות, להעביר אותה להצעת חוק, ולהפוך אותה לפלילית. יחד עם זה שמדובר גם בעבירה של הטעיה יש פה עבירה נוספת שהוא לא החזיק מלאי סביר.

- - - להשתמש.

קודם כול, יש טעם במה שאתם אומרים בעניין הזה, אני רק שואל למה לא לאחד את שני הדברים גם יחד. כלומר, גם להעלות את עניין הסבירות כדי שיהיה ברור שאין פה רק עניין ההטעיה, אלא גם שיקול דעת לעניין הסבירות. שנית, מי ששם פרסום על חלון הראווה, בסדר, את יכול להתווכח איתו, אבל מי שהוציא אותך מהבית למקום מסוים, ואז מנצל את זה שאתה כבר שם – זה הדבר שאני רוצה שייפתח בפני הציבור – כמה מינימום פריטים הוא מעוניין למכור. אני קיבלתי פנייה שכדי לא לחשוף סודות מסחריים אז לא להגיד את המספר המדויק, אלא את המספר המינימלי, כי אני רוצה להביא למצב שהם יתחרו גם על היקף המבצע ולא רק על המבצע. כי חברת תעופה אחת תגיד שהיא מוכרת כרטיסים לניו-יורק ב-600 דולר, והשנייה תגיד שהיא מוכרת ב-500, אבל זאת של ה-600 מוכרת 200 כרטיסים והשנייה רק עשרה כרטיסים, ברור שהמבצע שלה יותר רציני מהמבצע של השנייה. עצם החובה להגיד כמה פריטים יימכרו במחיר הזה יש לה אפקט תחרותי.

אם תצמצם את ההצעה לכיוון פרסום או הודעה ברבים שתמנע את הגעת הצרכנים לחינם, זה בסדר.

אנחנו לא נתנגד לשינוי כזה.

השאלה האם אתם צריכים כלי בחקיקה כדי לדרוש ולקבל נתונים מהחברה שהם באמת מכרו- -

יש לנו.

זה קיים- - -

עורך דין אהוד פלג, מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות. בבקשה.

לגבי פרסום על חלון הראווה. אמנם הצרכן לא מגיע מהבית לחלון הראווה; הוא עובר ברחוב, ויכול להיות שהוא עובר במכונית, וצריך לחפש חנייה כדי להגיע. אבל הפרסום בחלון הראווה שהכי קל למוכר בחנות להוריד אותו במקרה שאינו משקף יותר את מצב הדברים לאשורם. לכן יש מקום לעמוד על כך שגם פרסום בחלון ראווה לא יטעה צרכנים.

אם זה כבר לא משקף את מה שיש, זה נכנס למסגרת ההטעיה. זאת לא מהות החוק הזה.

אנחנו רואים חשיבות בתיקון המוצע בעיקר מבחינת היכולת של הצרכנים לא להיות מוטעים מראש. העובדה שהדברים ניתנים לאכיפה בדיעבד לא מורידה מהחשיבות הזאת. הדברים תופסים גם לגבי הצבת פרסום בחלון הראווה.

אז מה ההצעה הקונקרטית?

לא להחריג את חלונות הראווה.

אני לא מחריג אותם לעניין שאסור להם או מותר להם להטעות, אלא החוק קובע שכאשר יוצאים למבצע צריך לכתוב מה מינימום הפריטים שיימכרו באותו מחיר מבצע.

בסדר, אז שזה יופיע גם על חלון הראווה, וברגע שאין יותר פריטים במבצע – להוריד את השלט.

זה קיים כבר היום גם על אלו וגם על אלו, זה לא עניין של הורדת השלט כדי שהוא לא יטעה.

אבל האם מישהו בדק האם יש בכלל מוצר שנמכר בהנחה של 70% כשכתוב "עד 70%". האם מישהו בדק את הנושא הזה אי פעם?

- - -

תכף.


לפנייך, עורך דין עמנואל וייזר, לשכת עורכי הדין.

עקרונית החוק נכון ותורם. יחד עם זה אני רואה כאן בעיות בנושא האכיפה. לדוגמה ברשת שיש לה הרבה סניפים משום-מה הפריט בהנחה אינו נמצא בסניף בתל-אביב, אלא בסניף זרנוגה תחתית אם אתה רוצה לנסוע. כך שזה לא יפתור לנו את הבעיה.

האחד בהקשר שנאמר כאן אף על פי שמשהו דומה קיים, שמסע פרסום באמצעי תקשורת יופסק לאחר שנגמרים הפריטים- -

הם אמרו שכבר היום זה מתחייב מהחוק.

יש הבדל בין מתחייב.

מישהו שכר מספר ימים שטח מסוים בעיתון, ונגמרו הפריטים- -

זאת בעיה שלו. זה לא אומר שמותר לו להטעות את הצרכן מכיוון שהוא מכר מהר את הפריטים. הוא צריך להפסיק את הפרסום. לצורך העניין זה נכון גם לגבי בנק מסוים שמתלוננים שהוא פרסם ובאותו יום הוא גם סיים- -

הבנק לא אצלנו, אבל בסדר.

מצד שני, אני יכול לומר שמישהו מתקשר בעסקה עם עיתון, מפרסם כך וכך ימים, העסקה בוצעה כאשר היו פריטים, ויגידו לך, גמרנו. אני עשיתי את זה קודם, לא ידעתי תוך כמה ימים זה ייגמר, וזה נגמר קודם, והפרסום נמשך מכוח העסקה שהתקיימה לפני שנגמרו הפריטים.

הם גם טוענים שלא הטעו, כי רשמו בפירוש שזה נמצא "בתוקף עד תאריך מסוים או עד גמר המלאי".

נכון.

אתם רואים טעם להוסיף הבהרה לעניין הזה. אני מוכן לכך, אבל שהמשרד יבחן אם יש טעם בעניין הזה.

שיגידו את זה ברחל בתך הקטנה, זה בסדר. זה לא מוסיף על קיומה של הבעיה קודם.

אבל הם אומרים שזה בתוקף עד גמר המלאי, אז הוא אמר, אני לא הטעיתי, אני בפירוש אמרתי שזה עשוי להסתיים.

הוא הודיע מראש שהוא מקצה 2,000 כרטיסי טיסה, והמבצע הוא עד גמר המלאי.

הרשה לי לתת דוגמה ממקום אחר שאולי תבהיר גם את הבעייתיות שיש בשני הכיוונים. בעבר בהגרלות חיש-גד פרסמו פרס ראשון – 100 אלף שקל. אני לא יודע כמה עשרות אלפי כרטיסים יוצאים. את הפרס הראשון כבר גזרו אחרי הבן אדם המאה, ועדיין הפרסום ממשיך ומוכרים את כרטיסי ההגרלות, עדיין אנשים מצפים ל-100 אלף שקל שהם יזכו בחיש-גד, ועדיין אין להם שום סיכוי בעולם לזכות ב-100 אלף שקל. הבעייתיות קיימת.

יש מקום לדרוש מעסקים שברגע שהמלאי נגמר גם הפרסום חייב להיגמר. בעקבות הפרסום זה הרבה יותר קל מאשר להקים פרסום חדש. אם צריך להוסיף את זה אנחנו נקבל את זה בשמחה אף על פי שלנו זה נראה מובן מאליו, כי אחרת זה באמת מטעה.

בפרסומים של סופר-פארם או של הום-סנטר מפרסמים מבצע מסוים, אבל כותבים שהמבצע מתקיים בסניף אחר, שאת השם שלו בקושי אפשר לקרוא באותיות הקטנות. זאת שוב הטעיה.

נשמח לראות דברים כאלה. רק כשהמבצע הוא לא כלל ארצי ומוחרג לסניף אזוטרי, זה אכן יכול להיות הטעיה. אני אשמח אם תעביר לי את התלונות בעניין הזה. יש מקום לבוא, ואת אותם חריגים קטנים שאנחנו טוענים לחשיבות הגדולה שיש להם- - -זאת אותה שקיפות שדיברתי עליה קודם, גם בפרסום וגם בחוזים.

הנושא השני שרציתי להציע הוא שבאותם מסעות פרסום שנעשים במדיה תהיה חובה על המפרסם למסור דוח למשרד: כך וכך פריטים הוצעו למכירה ביום זה וזה, כך וכך פריטים נמכרו במחיר המוזל, ואת מועד סיום המלאי. זה יאפשר למשרד לבחור איפה הוא יעשה אכיפה.

ועכשיו המשרד יגיד לך שהוא גם צריך תוספת של 10 תקנים.

לא, אתה תגיד בדיוק כמה עסקים יש ותחלק את זה לכמה שצריך.

אני לא בא בטענות, להפך, אני אומר שאני לא מקבל את זה.

הייתי מאוד שמח, אבל- -

אם אין תקנים גם במצב הנוכחי לא יוכלו לעשות אכיפה. כשמקבלים את הדוחות האלה יוכלו להחליט איפה באים לבדוק.

עורכת הדין עינת ברכה, אמון הציבור.

לשאלתו של חבר הכנסת זיו על מבצעים עד 70%. ארגון אמון הציבור ערך תחקיר מאוד מקיף על מבצעים "עד 50%, 70%", ובדקנו עשרות נקודות מכירה. הכלל הבסיסי היה מאוד שמרני – האם כשאתה מפרסם מבצע עד 70% הנחה, האם לפחות 5% מהפריטים שהכרזת שהם במבצע הם עד 60% משיעור אחוז ההנחה המקסימלי. הממצאים היו ששיעור זניח מהעסקים הודו בכלל הזה שגם הוא כלל מאוד מינימלי ושמרני. הכלל האמריקני קובע שכשעושים מבצע עד 70% הנחה, לפחות 10% מהפריטים צריכים להיות עד 90% ממחיר ההנחה המקסימלי. לכן נכון גם במסגרת התיקון הזה לקבוע כלל שעושים מבצע עד אחוז מסוים, אחוז מינימלי מהפריטים שמכריזים שיהיו במבצע, יהיו בשיעור אחוז ההנחה המקסימלי. זה בהחלט נראה לי נכון להכניס הוראה מהסוג הזה במסגרת התיקון הזה.

ההוראה עצמה מטפלת בשתי פרקטיקות שיש עליהן הרבה מאוד תלונות: האחת היא פרסום-פיתוי, כלומר שמפרסמים מבצעים ומוצרים שלא קיימים בכלל, שאופיינית יותר לענף התיירות או המכר מרחוק; והאחרת שאופיינית יותר לרשתות השיווק כי מפרטים מוצרים שלא קיימים במלאי. לדעתי, נכון להכניס עיקרון שמחייב את העסק לרמה של התאמה וכשיוצאים
למבצע יודעים מה המכירות שלך, אתה יכול להעריך בכמה המבצע יגביר את המכירות. לשמור על עיקרון של התאמה מראש של הסבירות ולקבוע אותו בחקיקה- -

בסדר, אני אמרתי שאנחנו נוסיף גם את מה שמשרד התמ"ת ביקש שעניין הסבירות ייכנס גם לחקיקה ראשית.

נכון גם שאם אדם הגיע לעסק על סמך הפרסום, שיהיה פרסום בעסק שאומר שכרגע המלאי הזה אזל מראש כי יש הרבה מאוד תלונות מצרכנים שמסתובבים ברשת שיווק ומגיעים לסכום מסוים של קנייה על סמך מבצע שיקבלו, ורק קופה אחרי שהם השלימו את תהליך הרכישה, אומרים להם שהפריט אזל או שיבואו בעוד כמה ימים. אם הם הגיעו לחנות על סמך המידע הזה, זה מידע שחשוב שיידעו מראש.

אם יהיה סעיף הסבירות, ועוסק מסוים לא יעמוד בו מבחינתכם, למה יהיה חשוף?

להטעיה ולעבירה על אותו סעיף. אם קובעים בחוק עצמו שיש כאן עבירה פלילית, נוכל גם לאכוף את זה. לכן במקרה שצרכן מגיע לחנות בעקבות פרסום על מבצע ורואה שהמבצע אזל ומתלונן אצלנו, אנחנו יכולים לפתוח בחקירה ולבדוק מה היה לו קודם במלאי, מה היה היקף הפרסום- -

הבנתי. אם הוחלט בסוף שזה לא סביר, לאיזה קנס הוא יכול להיות חשוף? אולי זאת עבירה פלילית, אבל מה התחליף שלה, לפי איזו רמת קנס?

לסעיף 23 הפלילי לחוק הגנת הצרכן יש מדרגים. עבירה על סעיף 15 הוא המדרג השלישי – קנס פי שלושה מהקנס כאמור בסעיף 61(א)(2), זה 26 אלף, ולכן זה פי שלושה מזה.

עד 80 אלף שקל.

זאת גם עבירת הטעיה.

זה בדרך כלל מצטבר לעונש של עבירת הטעיה, שזה פי שבעה.

איזה מלאי היה צריך להיות לו היו בודקים את המבצע המסוים? איך אפשר לדעת?

תלוי בהיקף הפרסום. מבחינתנו זה מלאי סביר.

תלוי כמה פריטים הוא מתכוון למכור במחיר המבצע.

אז כשמגיעים יום אחד הוא אומר שזה אזל לו.

אבל אם הוא פרסם בכל כלי התקשורת, ובסוף הסתבר שיש רק עשרה פריטים, הם יכולים לקבוע שזה לא היה מלאי סביר, וזה עולה לכדי הטעיה.

הוא שואל מה המינימום.

אי-אפשר לקבוע בצורה חד-משמעית. כל מקרה לגופו ייבחן, זה תלוי בהיקף הפרסום.

מה זה סבירות?

בהתאם לסוג הפריט.

זה יהיה נתון גם לפרשנות משפטית, בסופו של דבר.

קשה לאמוד את זה.

החוק המקורי שלי רק קבע שהוא צריך לפרסם מספר מינימלי של פריטים שהוא מתכוון למכור במחיר המבצע. המשרד הוסיף את עניין המלאי הסביר, ולדעתי, המשרד צודק בעניין. נכון שזה במקרים יותר קיצוניים התחום של "הלא סביר", אבל כדאי שגם העניין הזה ירחף מעל. עורך דין לוינסון, בבקשה.

בירנבאום הזכיר האם ישימו את השלט או לא, ולצערי, בסקר שעשינו רק בשבוע שעבר לקראת יום הצרכן הבינלאומי קרוב ל-50% מהחנויות אין בכלל הצגת מחירים על חלונות הראווה, אז על שלט זאת דרישה יותר גדולה כי אין מחירים, לא מסמנים מחירים- -

אז אתה מסכים איתי שמשרד התמ"ת- -

אני מבקש מאדוני, לאחר שכל הצעותיו התקבלו, שיאפשר לי לנהל את הדיון.

כך גם השלט הקטן שאנחנו מצפים ממדיניות החזקת מוצרים – ברוב החנויות השלט הזה לא קיים. יש חקיקה, והכול בסדר, אבל יש בעיה של אכיפה.


גם בכנסת 64% אמרו שאין מספיק חקיקה, אז כולכם יכולים להמשיך בקו הזה עם החקיקה.

יש לי הרבה טענות לשר ישי ולמשרד התמ"ת, אבל בעניין חוסר האכיפה אני מציע לבוא בטענות לראש הממשלה- -

לא באתי בטענות לאף שר.

בסוף זאת לא רק בעיה של משרד התמ"ת, אלא של כל משרדי הממשלה. הכלים שממשלת ישראל מעניקה להם כבר שנים רבות הם מגוחכים אל מול המשימות. זה גם משרד התחבורה, הבריאות – כך הרשות המבצעת מתייחסת להקצאה של תקני כוח אדם. אי-אפשר לבוא בטענות דווקא לעובדי המשרד או לשר בעניין הזה. אני יכול לתת לכם דוגמות של הרבה נושאים אחרים שאפשר לבוא בהם בטענות לשר.

ההערה מקובלת, אבל הטענה היא כללית, אין פה עניין לפגוע במשרד זה או אחר.

בזה בלית ברירה הולכים לפיצוי לדוגמה ולתקנות של החזרת מוצרים כדי שהצרכן יעמוד על זכויותיו.

שאין כדוגמתם בכל העולם.

אתה מכריח אותי- -

אני רוצה לבשר בשורה לרגל יום הצרכן הבינלאומי שבשעה טובה ומוצלחת הגיעו מטעם השר התקנות של החזרת מוצרים, ובקרוב נקיים דיון- -

ואנחנו נעתור נגדם לבג"ץ.

אז אם אתם עותרים על זה, אז אפשר לא להזמין את זה לדיון, מר בירנבאום.

אתה כבר יודע שאתה הולך לעתור על דבר שלא ראית בכלל?

אני כבר ראיתי.

עוד דבר קטן: 70% מהציבור בארץ סובר שאין הוגנות של הסוחרים כלפי הציבור- -

ו-70% מהסוחרים סבורים שאין הוגנות של הציבור.

99% מהעובדים בחנויות לא מאורגנים בהסתדרות. זאת עובדה. אבל אתה מדבר.

לא ניכנס לעניין.

לא ניכנס? אתה נכנסת.

אני שמעתי את המונולוג שלך במשך רבע שעה, והיינו שקטים כולנו.

אנחנו בהחלט תומכים בהצעה, גם אם זה יהיה רק לגבי הגבלה עם פרסום. זה בהחלט מקובל כי היום גם הרשתות עשו מבצעים, ולפי החוק, ברוב המקרים שיש מבצע צריכים לציין את המחיר הקודם. מעטים עושים את זה היום. טוב שההצעה באה- -

מה זאת אומרת?

כאשר עושים היום מבצע של מוצר, חייבים, לפי החוק הנוכחי, לכתוב גם מה היה המחיר הקודם.

לפי החוק הקיים.

כן. בכל עיתון שתפתח היום תראה שיש הפרה של החוק הזה. אמרנו שיש בעיה של פיקוח ושל אכיפה, אבל טוב שיהיה עוד חוק שאולי יעלה את הנושא לסדר היום ויאלץ את הגורמים לטפל בזה. כבר היום יש בעיה של אכיפה, ובכל עיתון יש מבצעים, והמחיר הקודם כמעט לא מצוין.

כמה צרכנים אתה מייצג, עשית פעם סקר?

כמה סוחרים אתה מייצג, עשית סקר?

בעצם אדוני צודק. כל המודעות של רשתות השיווק מנוגדות לחוק.

לא כולן, חלקן.

הרבה. אני קורא את סעיף 15: "עוסק שהודיע ברבים או במקום העסק על מכירה מיוחדת, יבהיר אלו טובין או שירותים כלולים בה, ואלו טובין או שירותים אינם כלולים בה, את מחירם אצלו לפני המכירה ואת שיעור ההנחה או המחיר לאחר ההנחה".

נכון. הם כותבים - - -

יש כאלה שעושים את זה ככה- -

אני הייתי שמח אם אדוני היה- -

תיקח עיתון ותסתכל. יש ויש.

יש כאלה שכותבים את המחיר הקודם, מוחקים אותו וכותבים את המחיר החדש.

זאת באמת בעיה. אחת הבעיות הקשות שצריך לפתור גם בחקיקה היא שהרשתות מוצאות לעצמן חירות שלא לעמוד בדרישות החוק בטענה שהמחירים בכל אחד מהסניפים טרם התחלת המבצע היה שונה, ולכן הם לא יכולים לתת את המחירים של כל הרשתות כולן. אם זאת הטענה שלהם, שלא יפרסמו את המבצע בדרך שבה הם עושים, אלא שיפרטו בדיוק כמה זה עולה, וגם באותן נקודות מכירה, לכל הפחות שיפרטו. הם לא עושים את זה.

עורך דין לוינסון גנב את העיתון מידיי- -

מילה לא יפה.

- - רציתי להראות לאדוני היושב ראש- -

אני רואה שהגניבה הושבה. אני שמח.

כן.

שווה בטרם נכנסים לעניין לדפדף בכל עיתון. זה עיתון של סוף שבוע, ואפשר לראות שם עשרות הפרות, במיוחד בנושא המבצעים. כי הישראלים מאוד אוהבים את המילה "מבצע", זה כמעט מילת קסם. זה רק מדגיש את נושא האכיפה ולהגביר אותה.

אם אפשר להוסיף להצעת החוק, לדעתי, זה יהיה מבורך: יש לדעתי, חובה להציג את הסייגים לאותם מבצעים אף על פי שאם לא יפורטו סייגים זה ייכנס למסגרת של הטעיה. אבל עסקים מוצאים את הדרך כיצד בכל זאת לפרסם מבצע בלי להיכנס לגדר ההטעיה ולהכניס סייגים. כמו למשל, על מבחר ג'ינסים – הנחה של עד 90%, וכשנכנסים לחנות כל המותגים וכל העונה החדשה, לא במבצע. מה שנשאר במבצע זה מה שאיננו מותג או נשאר לפני 5 שנים וכדומה.

או לחלופין, הכול ב-20% ולא ב-90%.

בכל מקרה כאשר יש סייגים על המלאי צריך לבדל את המלאי, לומר על מה המבצע ועל מה לא מקבלים את המבצע – לא על מותגים ולא על קולקציה – כדי שהצרכן בטרם ייצא מביתו יוכל להחליט אם לצאת לשם, אם לאו.

תודה. יכול להיות שצריך לשקול להוסיף את חלק מהנושאים שקשורים למבצעים לחוק של הפיצוי לדוגמה. נחשוב על זה עוד לעומק.

עורך דין ויסוקר, יועץ משפטי, חברת YES.

מדברים פה על חנויות ועל רשתות שיווק, אבל אני לא יודע אם כולם מבינים שההצעה הזאת חלה גם על שירותים ועל השכרה. לכן זה חל גם על חברה כמו YES או HOT שנותנות שירותי תקשורת.

עצם העובדה שאני מחר אציין בפרסום שלי שיש לי 10,000 יחידות YES, ללקוח זה לא ייתן קנה מידה מתי המבצע עומד להסתיים; הוא לא יודע מה הביקוש, הוא לא יודע כמה נמכרו, הוא לא יודע מתי זה התחיל, ומתי זה נגמר. השאלה היחידה הרלוונטית בעניין הזה, לטעמי, היא אם יש לי מלאי כשאני מפרסם את זה, ואם אני יכול למכור.

כבר היום אתה חייב, על-פי החוק, לפרסם את מועדי המכירה.

נכון, ואת זה אני עושה. אם אני אפרסם היום כאשר אין לי מלאי, אז עשיתי הטעיה ועברתי על החוק. לעומת זאת הלקוח לא מקבל שום תוספת מידע לבד מהמידע שהיה בידיו קודם כי הוא לא באמת יודע מה זה אומר לגבי כמות המלאי ברגע שהוא יתקשר; המתחרה שלי שגם הוא יושב כאן, מקבל את התוכנית שלי בדיוק להמשך השנה.

אחת הבעיות שקיימות בחוק הגנת הצרכן היא בעיית האכיפה. יש בחוק הגנת הצרכן כלים מסוימים גם באיסור הטעיה, גם בסימון מחירים שכולנו יודעים שזה לא נאכף. זאת הבעיה האמיתית – עצם ציון כמות הפריטים לא תיתן ללקוח עצמו מידע יותר אינטליגנטי להתמודד עם המבצע, וקיימים היום בחוק הכלים להתמודד עם הטעיה, כשלמישהו שפרסם מבצע, ואין בכלל פריטים וכל מטרתו הייתה פיתוי.

הבעיה האמיתית היא לא אכיפה, אלא התנהגות של אותם סוחרים - - - על החוק.

מה בקשתך, בעצם?

אנחנו מתנגדים להצעת החוק.

חשבתי שההצעה היא במקום לחייב את המספר הכולל שיימכר לכתוב מהו המספר המינימלי שיימכר. זאת הייתה אחת הפניות שהגיעו אליי. אתה מבין למה אני מתכוון?

לא הייתי פה בהתחלה, לצערי.

מבחינתי אתה יכול למכור במחיר מבצע 100 אלף ממירים, אבל בפרסום אני רוצה שתתחייב מה מינימום הפריטים שאתה מתכוון למכור במחיר המבצע. זה בהחלט לא עונה על כל המידע כי אם הייתי רוצה שזה יענה הייתי צריך לחייב אותך לפרסם כל יום כמה אפשר. אני לא רוצה להגיע לזה כי זה בלתי סביר בהוצאות שזה יטיל על העוסקים, אבל כדי לאזן את זה הסברתי שזה יגרום לתחרות בין העוסקים גם בעניין המבצעים. כלומר אם מחר תמכור 20 ממירי מקס, אבל אתה מוכר אותם במחיר מבצע, והוט ייצאו במבצע דומה בדיוק באותו מחיר, והם יפרסמו באותו היקף פרסום, אבל הם מוכרים רק 20 ממירים כאלה ליחידי סגולה. זה מאוד יכעיס גם אותך, דרך-אגב, כי זה לא הוגן שהם מפרסמים באותו היקף כאילו זה אותו מחיר, אבל מוכרים רק 20 כאלה. זה המצב שרק 20 כאלה – שמבצע יהיה מבצע אמיתי בעניין הזה. להגיע להוכיח את חוסר הסבירות זה גם אפשרי, אבל זאת תוצאה הרבה יותר קשה להשגה, היא מצריכה אכיפה, העמדה לדין, הוכחה, ויכוחים משפטיים. בעניין הזה קודם כול תעמוד בתנאי הבסיסי, תודיע לציבור כדי שהוא יוכל להתרשם האם המבצע רציני.

אם ההצעה שעלתה פה היא כמות המינימום, זה דבר שאפשר לחיות איתו.

זה מה שאמרתי בתחילת הדיון.

אתה צודק, HOT אכן עשתה בעניין ה-HD, כשהוא הודיע שיש HD, כשלמעשה לא היה.

נאפשר כעת לסמנכ"ל הרגולציה של HOT, יורם מוקדי.

יש בעיה עם זה שאני אדע מה המלאי של המתחרה שלי. לא אכפת לי לדעת. כשהוא ייצא למבצע אם הוא יספר לי מה מינימום המלאי שלו זה ייתן לי מידע.

לשמחתי הרבה, גם HOT וגם YES, רוב המוצרים שהם מוכרים הם מוצרים שאין להם הגבלה במלאי, ולכן אין לנו בעיה עם החוק הזה. אבל אני התרשמתי שהדיון בוועדה הוא על אותו לקוח שמוציאים אותו מהבית, והוא מגיע לאיזשהו מקום ונתקל בעיה של מלאי, ולא לקוח שמרים טלפון או עסקה כזאת, כי בסך-הכול לא יקרה שום דבר אם הוא ירים טלפון, והמלאי נגמר לעומת המצב הקיים בחוק הזה. נהיה כנים, אם אני אספר ללקוחות שלי שיש לי 2,000, 10,000 או 20 אלף ממירים, זה לא יעזור להם לקבל החלטה אם להרים טלפון או לא, כי הם לא יודעים איפה הם בסטטיסטיקה של מספר האנשים שהרימו טלפון בתקופת המבצע. אני לא עוזר להם, אני נותן יתרון למתחרה שלי – או להפך – כדי לדעת כמה פריטים יש במלאי הזה. לכן אם הבעיה היא אותו לקוח שמוציאים אותו מהבית, תצומצם הצעת החוק הזאת ללקוחות שמוציאים אותם מהבית, ולא לכאלה שהרימו טלפון.

למה מספר הפריטים שיש לך במלאי זה מלמד? זה מלמד כמה אתה מוכן למכור במחיר מבצע. אני לא מבין.

הוא עכשיו יצא במבצע אמיתי- -

מה שאתה אומר יותר גרוע, אתה אומר לי לתת את האפשרות גם לעשות טריקים כי לך בעצם אין הרבה כאלה. אני רוצה להיראות חברה זולה, אז אני אעשה פרסום. זה מה שאתה אומר.

מה ההבדל אם לקוח יוצא מהבית או יושב על הטלפון במשך שנה כדי לנסות להשיג כרטיס טיסה מוזל?

אם הבעיה היא בכרטיסי טיסה, נטפל בה בכרטיסי טיסה.

לא, זה גם במבצעים של HOT.

אם הבעיה היא שאני אדע - - - לשים מספר מינימלי, אני אדע איזה מספר הוא שם.

נו, אז מה אם תדע איזה מספר הוא שם?

השאלה היא איזה יתרון נתת לצרכן- -

נתתי יתרון לחברה שיוצאת למבצע תצטרך לעשות מבצע אמיתי ולא מבצע "דרדלה" שלא באמת מצדיק את הדימוי שהיא יוצרת לעצמה כחברה זולה שמפתה את הצרכנים להגיע לשעריה ולרכוש בה דברים.

מעולם לא יצא מבצע, לפחות בחברות האלה- -

אני לא דיברתי על זה, החוק לא כתוב על HOT ו- YES.

יש בעיה בכך שאתה בוחר במספר שהתקבל. הוא יכול לצאת במבצע, והוא גם יכול ללכת על 200 אלף ממירים או 100 אלף ממירים. אני חייב לציין בפניכם את הבעייתיות בדבר הזה כי זה כן מגלה לי דברים שהוא יעשה ולהפך. אם המספר הוא מינימום ולא המספר האמיתי – אז בשביל מה?

הסברתי בשביל מה. כדי שכשאתה יוצא במבצע תתחייב גם כמה מינימום פריטים אתה תמכור במחיר המבצע. זאת בדיוק מהות הצעת החוק.

יש לזה מחיר, כמו לכל דבר אחר. במקום לאכוף את זה במקומות שזה פועל ומוצאים את הלקוח, אתה שם בפני אלה שבקושי מצליחים לאכוף עכשיו משימה יותר מדי רחבה.

מר נמרוד הגלילי, בבקשה.

אני מדבר בשם איגוד רשתות השיווק המזון שנמצאות באיגוד לשכות המסחר. אנחנו בהחלט חושבים שהכמות המינימלית היא תנאי הכרחי.

האחת היא שזה צריך להיות מוחרג למחירי מוצרים ממחיר מסוים. אחרי הכול, אני לא חושב שמישהו הגיע לסוּפֶּר אחרי שראה מבצע על שני גביעי קוטג' ב-10 שקלים במקום ב-11.

אשתי מגיעה. אני חשבתי שזה לזכותה.

יכול להיות. אבל היא לא מגיעה במיוחד. תקן אותי, כבוד היושב ראש, המטרה שלך הייתה שמי שראה מבצע על וידיאו בחנות מסוימת במחיר של 100 שקלים במקום ב-300, והוא הלך לחנות בשביל זה. המטרה היא לא על מוצרי מזון.

אתה דיברת מתי יהיה שקל הפרש או שני מוצרים? כי עד שנגיע זה לא יהיה- -

הרי הוא לא מגיע בשביל מוצר אחד, הם מפרסמים הרבה מבצעים.

- - -

יש לזה משמעות, הוא אמר "שני מוצרים".

נראה לי שאדוני יצליח לשכנע אותי ההפך ממה שחשבתי לפני הדיון.

חשוב מאוד להחריג קודם כול את כל מוצרי המזון, כי מוצרי המזון הם לא מוצרים שאתה הולך לקנות אותם בדרך-כלל. לפעמים כן, אבל זה לא כמו מוצר חשמלי או שירות מסוים. כשאתה הולך לסופר, אתה קונה קנייה מסוימת וניזון מהפרסומים- -

אתה מחליט אם ללכת לקו-אופ- -

אדון בירנבאום, אני גם לא הפרעתי לך, תודה.

אתה הולך לסופר לקנייה מסוימת, אתה יודע שיש מבצעים כאלה וכאלה, ולכן לדרוש ממני לפרסם את כל הכמות המינימלית של כל קופסאות הטונה ושל כל שקיות הבמבה- -

טונה במים או בשמן?

לא יודע, זאת גם שאלה.


לכן צריך להחריג את כל נושא המזון- -

הכוונה הייצוגית היא על שנינו.

יש כבר בשלושה סוגי שמן.

ההצעה צריכה לחול רק על מבצע שהמחיר של המוצר שבו עולה על 500 שקל.

אתה אומר שזאת הצעת חוק מצוינת, אבל "רק לא עלינו".

אז גם על הוידיאו שדיברת קודם היא לא צריכה לחול.

אנחנו גם מוכרים מוצרי חשמל, אז זה כן חל עלינו.

לפני הדיון שמעתי את הטיעון הזה ולא פסלתי אותו על הסף – מבחינתי לפחות, אני לא רוצה לדבר בשם כל חברי הכנסת – כי חשבתי שזה עלול ליצור עומס רב מדי על הצרכנים בפרסומות. אבל אני שומר לעצמי את הזכות לקראת הקריאה הבאה לדון בזה, אני רוצה לראות פשוט פרסומים ולהתרשם. כי אם כבר היום רשתות השיווק מפרות ממילא את החוק, כפי שנטען כאן לכאורה, אני רוצה להתרשם מזה, ובקריאה הבאה לראות אם יש צורך להחריג מוצרים במחירים זולים, ועד כמה זה באמת ייצור עומס על הפרסום.


עורכת הדין פיליפ, בבקשה.

אני רוצה להרחיב את מה שנמרוד אמר. המטרה של החוק היא לדבר על מוצרים מהותיים- -

אני רק רוצה להוסיף שמצד אחד יש עומס, אבל מצד שני כשהוא נתן את הדוגמה חשבתי לעצמי שיש הרבה מאוד נשים עם ילדים שמכיוון שבריבוע הכחול מוכרים השבוע סימילאק או מטרנה במחיר מוזל, בהחלט יכול להיות שהן הולכות לשם אף על פי שהכמות היא אפסית במחיר המוזל.

אני מסכימה עם הטענה שבאמת באים לזה, ובניגוד למקומות אחרים אנחנו באמת מצטיידים לקראת מבצעים כאלה. מי מכם לא ראה את ערמות החיתולים שנערמים בכניסה לחנות כשיש מבצע של חיתולים, ולא מסתפקים במוצרים שיש על המדף.

אם נדבר בכלל על רשת שיווק מזון, לא הגיוני שעל כל מוצר ועל כל מבצע נפרסם את כמות המינימום. את הלקוח לא מעניין אם יש 100 אלף קופסאות טונה במבצע בשמן או במים או שיש טונה עגבניות במבצע. מדובר על מוצרים שכמות המלאי שלהם היא ממילא מצומצמת ולא בהיקפים שאנחנו מדברים עליהם.

אם אני עושה שוק ביום שלישי, וכבר בשבת אני מפרסמת שיש לי שוק ירקות ופרות, המבצע יורד כבר ביום רביעי לעיתונות. אני ממילא לא אדע אף פעם ביום רביעי מה כמות המלאי שיהיה לי במבצע שיוצא ביום שלישי.

למה? את לא משריינת את זה?

בסופר אני לא משריינת כמויות, להפך – אני רק מצטיידת ומעלה את המלאי. זה מוצרי מכולת. במלאי יש לי כל הזמן מוצרי מכולת.

בגלל זה בעניין הזה ההתחייבות היא למספר מינימלי של פריטים שיימכרו במחיר המבצע.

מינימלי זה משהו חדש, אבל גם כשמדברים על מינימלי הכוונה היא לעשרות אלפי מוצרים, לא מדובר על אלף פריטים או אלפיים פריטים. אני לעולם לא אדייק במספר המוצר. יש כניסות ויציאות אין-סופיות. גם מערכת המלאי שלנו, שאולי מעודכנת יותר ממערכת המלאי שמדבר עליה מר בירנבאום עדיין לא מסוגלת לעדכן לי כל הזמן את כמות המלאי.

מה את רוצה לומר בשורה התחתונה, שבמבצע מעניין אותנו החיסכון הכספי שלנו או מספר הפריטים?

בסופר מעניין בהחלט הסכום הכספי, ולקוחות באים בשביל ההנחה גם אם היא נראית הנחה מזערית לכאורה שאני מוכרת שלוש קופסאות טונה ב-10 שקלים כשהמחיר הרגיל שלהן הוא 4.20 ₪. אבל להטיל עליי לציין על כל מוצר את המלאי זה נטל שלא נוכל לעמוד בו.

יכול להיות שאם תהיה אכיפה של המחיר הקודם יתברר שהמבצע הוא לא בדיוק מבצע.

כשמוצר עולה 4 שקלים, אתה לא יכול לקבל הנחה של 5 שקלים. במוצרי מזון ההנחות הן לפעמים גם של עשרות אגורות.

זה לא מה שטענתי, גברתי. טענתי שכבר היום לשון החוק אומרת שבפרסום צריך להופיע גם המחיר הקודם. אם זיכרוני אינו מטעני, ופה הוא לא מטעני, אני כמעט לא זוכר שבפרסומים של רשתות השיווק ראיתי שמופיע גם המחיר הקודם. אומרים, כל המוצרים האלה יימכרו ב-10 שקלים כל אחד – אולי לדיון הבא אני אביא מספר דוגמאות להפרות- -

לא נכון להגיד שאף פעם לא, אבל זאת אולי נקודה לדיון אחר. אבל זה לא אומר שעכשיו בכל מבצע אני צריכה לפרסם את כמות המלאי שיש לי- -

זה לאו דווקא לדיון אחר, כי אם אתם מבקשים הקלה בסעיף, אבל את הסעיף הכללי שממנו אנחנו יוצאים אתם לא מקיימים, אנחנו אמנם לא בג"ץ שמבקשים תום לב מוחלט, אבל משהו בסיסי בקיום של סעיפים החוק היינו רוצים לראות.

אנחנו בדרך-כלל מקיימים, ומר יצחק קמחי יכול להעיד שיש לנו בעיה עם הובלה של מוצרים כי אנחנו צריכים לפרסם גם את מחיר ההובלה, ואחרים לא. מחיר ההובלה צריך להיות במוצר, אם כי מר קמחי יעיד שפנינו אליו כי התעוררה בעיה בנושא הזה. אנחנו לא נגיד שלא צריך לקיים את החוק.

אני אחזור על ההמלצה לקבוע מחיר מינימום שרק מעליו אפשר לפרסם.

אני מקבל את ההמלצה, אבל אני רוצה לסכם. מכיוון שאין לנו מספיק ידע כרגע כדי להכריע האם יש להחריג את הסכומים ומאלו סכומים, אני מציע שהוועדה עדיין לא תחריג סכומים, אבל ייכתב בדברי ההסבר שלקראת הקריאה השנייה והשלישית הוועדה תדון בצורך, ככל שהוא קיים, להחיל את החוק רק לגבי פריטים שמחירם מעל סכום מסוים.

היית רוצה שהסכום ייקבע בחוק או שהשר יקבע את זה בתקנות?

אני אמרתי שאנחנו לא נכריע, אבל אני משאיר לעצמנו את האפשרות לדון ולהכריע בזה לפני הקריאה השנייה והשלישית.

אני רוצה להעביר את התחושות שמן הסתם גרמו לך לחוקק את החוק הזה. צרכן שהגיע לחנות בגלל הבדל של שקל בקוטג' יתאכזב במידה רבה יותר אם המבצע הזה לא יהיה קיים- -

אבל זה קיים.

כך שמבחינת עוגמת הנפש לצרכן במקרה של מבצע שלא קיים, אין זה משנה אם ההנחה היא של שקל, שני שקלים או חמש מאות שקל. זה לא קשור – עוגמת הנפש נשארת אותו דבר, כי מה שהובטח לו, למעשה, לא קוים.

אבל אדוני שוכח שהחלטנו כבר בצער רב שהחוק לא יפתור ממילא את כל המצבים האלה, לא משנה מה סכום העסקה. בסופו של דבר גם אם המחיר שלה הוא 5,000 שקלים במקום 10,000, יכול להיות שמההתלהבות כולם רכשו כבר באותו יום את המוצר שעולה 5,000 במקום 10,000, וכבר למחרת הפרסום יבוא מישהו שראה אותו אתמול – ואין, וזה לא משנה מה מחיר המוצר.

השאלה שאנחנו מעוררים היא לגבי העומס בפרסום. בשונה מחברות שמפרסמות שניים-שלושה-ארבעה-חמישה הם מפרסמים לפעמים עשרות מוצרים. זה הטיעון היחיד לצורך העניין. אני מצטער שאני נאלץ לייצג אתכם בעניין הזה, נמרוד, כי הדוגמה שנתתם היא גרועה מאוד, וכמעט שכנעה אותי להפך. זאת השאלה היחידה – האם הפרסום לא יהפוך להיות מגוחך בעניין הזה כשיש 50 סוגי פריטים, ויהיה כתוב: 70 אלף טונה במים, 65 אלף טונה בשמן זית, 15 אלף קוטג' 3%, ו-70 אלף קוטג' 9%.

זה בדיוק הסיבה להצעה שלנו בנושא של החזקת מלאי סביר. אנחנו מודעים לבעייתיות- -

אז עכשיו אתה לוקח את זה לקיצון השני. אני לא רואה אתכם מנהלים משפט- -

ניהלנו בעבר.

אנחנו עושים את זה.

איך ניהלתם? לפני שנייה עורכת הדין טירי אמרה לעורכת הדין בנדלר שלא אכפתם את זה כיוון שהתקנות לא- - - נאמר או לא?

דרך סעיף ההטעיה זה נאכף, לא דרך סעיף 15.

אז אני אומר, למה לחכות עד ההטעיה, נקבע גם רף מינימלי של חובה לפרסם. אז יהיה לכם הרבה יותר קל להוכיח שהוא הטעה.

החובה לקיים מלאי סביר קיימת בתקנות וצריכה להישאר. בכל מקרה, פשוט פחות מעניין במלאי המספר 50 אלף קוטג', אז אולי המקום לתקן את זה הוא במספר המינימלי שאני מציע. אבל שיהיה ברור שכל עסק חייב להחזיק מלאי סביר.

בלי קשר ל- - -

זה מה שהצעתי מלכתחילה.

היושב ראש מציע שני תנאים מצטברים: גם פרסום של מספר הפריטים שנמצאים במלאי וגם חובת החזקת מלאי סביר.

אבל מחיר המינימום יהיה רק לגבי ההיבט הפרסומי. זה אולי פחות משנה שיש שני טון עגבניות, ומצד שני הוא חייב להחזיק מלאי סביר של עגבניות כשהוא פותח במבצע.

זאת בדיוק ההבחנה שהתכוונתי אליה. ההבחנה לעניין הסבירות לא קיימת. בין אם זה מוצר זול או לא זול, הסבירות צריכה להתקיים. לעניין הפרסום- -

חובת החזקת מלאי סבירה.

- - בעניין הפרסום בכלי התקשורת אנחנו נדון לעשות הבחנה על-פי מחיר המוצר; האם השר יוכל להחריג בתקנות או שכבר נקבע בחוק, המשרד גם יתייחס- -

אני מבינה שכל ההצעה מתמקדת כרגע על פרסום בתקשורת לגבי מבצעים מיוחדים, אם הבנתי נכון את דבריך בתחילת הדיון ובמהלכו.

הבנת מצוין. אבל בתוספת ההעלאה של הסבירות מהתקנות לכאן. זה לא קשור לפרסום; הוא חייב להחזיק מלאי סביר בכמות סבירה. אלה היו שני הסעיפים.

גברת חיה מיינר, יושב ראש ארגון איגוד הצרכנים. בבקשה, גברתי.

יש עכשיו דבר יותר חמור. העיתונים מלאים בפרסומות של הרשתות הגדולות, שהמוצר השני בשקל, אבל לא כתוב כמה עולה המוצר הראשון. צריך להסדיר את זה כי זה מטעה מאוד את הצרכנים.

בנוגע למספר המוצרים, מי יכול לבדוק כמה יש לו וכמה מותר – לפי דעתי, זה אפשרי.

הזכרת קודם את כרטיסי הטיסה. היו הרבה תלונות שאנשים קנו כרטיס חודשים למפרע במבצע וכשבאו לקחת את הכרטיסים אמרו להם שאין מבצע, והם צריכים להוסיף עוד כמה מאות שקלים. אני מבקשת לתקן את שני הדברים האלה – כמה עולה המוצר הראשון כדי לדעת האם יש לנו באמת הנחה כפי שצריך; ובנוגע לכרטיסי טיסה – יש בעניין זה אנדרלמוסיה גדולה, ויש לנו המון תלונות.

אני שמח שאנחנו רואים עין בעין את הצורך בהצעת החוק.


אנחנו נעבור להקראת הסעיף בהצעת החוק. נקרא את העקרונות שיעוגנו.

אני אקרא את הדברים כפי שסיכמתי לעצמי כדי שאפשר יהיה לתקן את זה.

סליחה. יש עוול בכל העניין הזה שאם אני קונה מוצר שפורסם, ואני רוצה להחליף אותו, אני משלמת את המחיר הקודם; אני לא מקבלת את אותה פריבילגיה שהייתה לי בקנייה של המוצר בעת הפרסום. לעניין הזה הייתי גם מבקשת תשומת לב.

לא נשמע הגיוני.

לא הבנתי.

אם אני למשל קניתי משהו שהיה בפרסום, ואני מחזירה אותו, על המוצר השני אני כבר משלמת את המחיר המלא.

המוצר השני גם במבצע?

הוא גם במבצע, אבל כבר מחייבים אותי לשלם את המחיר המלא הקודם.

אי אפשר לקנות את המוצר הראשון חינם, ואת השני בשקל.

לא, אף אחד לא רוצה לקנות אותו בחינם.

זה מה שהגברת מסבירה כאן.

לא. אתה משלם, אבל כשאתה בא להחליף את המוצר אתה צריך לשלם לפי המחיר המלא. הדברים האלה נעשים.

אבל גברתי, זה לא קשור כל-כך להצעת החוק הספציפית שכרגע נדונה.

לדעתי, אפשר גם להגדיר את עניין מספר הפריטים גם בימים מסוימים. כשאתה מגדיר אותם בימים מסוימים אתה יודע שבימים האלה אתה בא, ועדיין יש לך המוצר.

אבל אני לא יכול לכפות על העוסקים אם המספר המינימלי של הפריטים שהם התכוונו למכור- -

אתה יודע פחות או יותר כמה אתה מוכר ביום, אז אפשר לחלק את זה עד תאריך מסוים לימים.

מה שכן, ואת זה נכניס בחוק כי המשרד הסכים, שיהיה ברור שאם העוסק יודע שהפריט שבמבצע הסתיים, ויהיה פרסום מטעה באותו יום ברדיו או במקום אחר שעדיין מזמין את האנשים לבוא לאותו מבצע, ייקבע איסור מפורש שהוא חייב להסיר את הפרסום הזה. זה היה העיקרון השלישי שדיברנו עליו. עורכת הדין טירי, את רוצה לנסח את זה אולי עבור הוועדה?

כן. אנחנו נציע נוסח.

תעבירי אותה לעורכת הדין בנדלר.

מאה אחוז.

אלה שלושת העקרונות שחלקם סיכמתי, ונשמע אחר-כך השלמות ותיקונים:

"עוסק המפרסם הודעה בכלי תקשורת על מכירה מיוחדת של טובין או של שירותים" – משום-מה הצעת החוק מדברת גם על שירותים, ואילו הצעת משרד התמ"ת מתייחסת רק לטובין, וזה דבר שצריכים להגדיר.

זה צריך להיות גם על שירותים.

גם על שירותים. בסדר.

"עוסק המפרסם הודעה בכלי התקשורת על מכירה מיוחדת של טובין או של שירותים יכלול בפרסום את המספר המזערי של הפריטים הכלולים באותה מכירה".

"עוסק המודיע ברבים או במקום העסק, לרבות בפרסום, כמובן, על מכירה מיוחדת של טובין או של שירותים, יחזיק מלאי סביר של הפריטים הכלולים במכירה המיוחדת, אלא אם כן ציין העוסק בהודעתו, אחרת". לעניין זה "מלאי סביר", צריך לדון האם זה בהתחשב במהות ובהיקף ההודעה ברבים, כפי שמשרד התמ"ת הציע או שזה צריך להיות רחב יותר באופן שזה יהיה בהתחשב במהות הטובין או השירותים, בהיקף העסק אולי, ובהיקף ההודעה ברבים. כי זאת שאלה איך קובעים מהו מלאי סביר לצורך העניין.

זה די דומה.

לא, כי משרד התמ"ת הציע ש"המלאי הסביר ייקבע אך ורק בהתחשב בראות ובהיקף ההודעה ברבים", ואני חושבת שזה מצומצם מדי.

לא.

זה לטובתכם מבחינת שיקול הדעת. ההגדרה שהצעתם ש"סביר" נבחן בהתאם להיקף הפרסום עצמו. מציעה עורכת הדין בנדלר שתהיה לכם אפשרות גם לקבוע סבירות בהתאם לסוג המוצר שמדובר בו.

כתוצאה מהיקף העסקים- -

לדוגמה, מושבים בטיסה זה דבר שמסתיים, אבל יש מוצרים אחרים שאם הם נגמרים אפשר להזמין עוד מהספק ולמכור אותם.

אפשר להכניס את זה כחלופה נוספת.

מי יקבע מה זה "סביר"?

היועצת המשפטית של משרד התמ"ת.

ואם היא תפעיל את שיקול דעתה בצורה לא ראויה, אז בית המשפט.

וכל בית משפט יפסוק אחרת ויריץ את הסוחרים לבית המשפט.

זה מין תחביב כזה.

במקרה זה ההצעה המקורית של משרד התמ"ת- -

מר בירנבאום, חשבתי שאתם רוצים שיריצו אתכם לבית המשפט כי אין מספיק אכיפה, אז מה קרה פתאום?

שהם לא יריצו אותנו לשווא.

הערה לדבריה של עורכת הדין בנדלר?

כן.

אני מאל-על.

אתם חברת תעופה?

אנחנו חברת תעופה. חשוב לומר שאנחנו בהחלט מכירים בחשיבות של ההגנה מפני - - - צרכנית, וגם בסך-הכול - -

אני לא הזכרתי את שמכם היום, כמו ששמת לב.

נכון.

בהצעת החוק כפי שתתוקן, זאת אומרת, שיושם הנושא של העדכון שהוא בלתי ישים וגם הנושא של המזערי – בסך הכול אנחנו מברכים על זה. מה שכן, צריך לזכור שיש פה אחריות פלילית, כמו שאמרתם. לקבוע מדד לא מדיד של "סביר" ולתחום אותו בצורה כל-כך מצומצמת זה מאוד בעייתי. צריך להתחשב גם במוצר ובשירות וגם בנסיבות. למשל, במקרה שלנו לא לגבי כל יעד המלאי הוא אותו מלאי. העניין של "סביר" פותח פתח רב לפרשנות, ולכן הוא עלול להיות מאוד בעייתי, וכשאתה שם אותו בסעיף יש עליו גם אחריות פלילית.

אבל הפרשנות מתחילה בזה שאתם מפרסמים את זה בצורה כזאת. אתם יוצרים את הפרשנות או את הציפייה לכמות מסוימת.

לא, הציפייה מטופלת בנושא כמות הפריטים שעלינו לפרסם, וזה מוסדר כבר. העניין הוא להוסיף את החובה שיהיה מלאי סביר, כשבעצם אתה פותח פתח לפרשנות רחבה מאוד. צריך לזכור שההגדרה של מכירה מיוחדת היא מאוד רחבה בחוק. זה חל כמעט על כל דבר שהוא לא בעסקים השוטפים של החברה. אז להגיד שאנחנו צריכים להחזיק מלאי סביר – מה זה אומר מלאי סביר? הזמן? המוצר? השירות? יש המון פרמטרים שיכולים להשפיע על מה שזה אומר "סביר". כמו-כן כל שוק, ומה שמאפיין אותו; האם יש באמת אפשרות לבחון כל ענף וענף? אני לא בטוחה שזה יוכל לעמוד בזה, וזה מטיל עלינו הכבדה מיותרת, לדעתי, כי החוק כבר בסעיף 2, 4 ו-7 מגן מפני הטעיה. בסעיף הזה הוא יוצר הכבדה נוספת לעניין כמות הפריטים. לייצר הכבדה נוספת של "המלאי הסביר", שאנחנו פותחים פה פתח נרחב לפרשנות – זה נראה לי בעייתי.

רק כדי להיות בטוח שאני מבין את מה שאת אומרת. את אומרת שאם את מפרסמת טיסה לאמסטרדם ב-300 דולר ורושמת ליד "שלושה כרטיסים", אין צורך יותר בסבירות כי אמרת כמה כרטיסים את מפרסמת, ובזה זה אמור להיגמר.

כן. ניתן מענה כבר בחלק הראשון.

זה לא יהיה בעיתון, זה יופיע לך בשלטי החוצות- -

כל הקודם, זוכה.

- - וכמובן באותיות שתוכל לראות רק עם טלסקופ מתוך המכונית בכביש מהיר, תוכל לראות שזה באמת רק שלושה כרטיסים.

לצורך העניין אפשר בקריאה הבאה גם לדון האם גודל הפונטים של מספר הפריטים צריך להיות כגודל המחיר.

מעולה. זה בכלל נושא שצריך להסדיר אותו.

יכול להיות שצריך לקבוע גם את זה, אני לא שולל את מה שאמרת.

זה קיים אגב בהצעה ממשלתית שנמצאת על שולחן הוועדה בדיוק בנושא של גודל אותיות בפרסומים.

זה נמצא על שולחן הוועדה. היה דיון אחד, ואנחנו ממתינים לדיונים הבאים.

היה דיון אחד? זה תיקון 22?

משהו כזה. יכול להיות שעם הזמן כבר עברו הצעות חוק פרטיות אז זה כבר לא 22, אבל אנחנו ממתינים לדיון.

בשלב זה נשאיר את זה על-פי הצעת התמ"ת, שהיקף הפרסום בלבד ישליך על הסבירות. אם משרד התמ"ת חושב שיש צורך נדון בזה בקריאה הבאה.

מה הכוונה "בהיקף הפרסום"?

- - - אז את שואלת מה הכוונה? זה כבר קבוע היום בתקנות. אני מקווה כיועצת משפטית שם את ודאי מכירה את התקנות, ואתם ודאי פועלים לפיהן כבר היום.

בהחלט.

אז אנחנו בסך-הכול מעלים רמה את התקנות לחקיקה ראשית.

העיקרון השלישי קובע שאם הסתיים מלאי הטובין או השירותים הכלולים במכירה המיוחדת, לא ימשיך העוסק להודיע או לפרסם את דבר קיום אותה מכירה.


העיקרון הרביעי מסמיך את השר לקבוע בתקנות שהוראות הסעיף הקטן הראשון שדיברנו עליו, דהיינו פרסום המספר המזערי של הפריטים הכלולים באותה מכירה מיוחדת לא יחולו על טובין או על שירותים שמחירם לצרכן אינו עולה על סכום שקבע או "על סוגי טובין או שירותים", אני מציעה להוסיף. השאלה היא גם אם אתה רוצה את אישור ועדת הכלכלה של הכנסת על התקנות האלה.

בוודאי.

אתה אומר "בוודאי"? זה הפוך מהאינטרס שלך, אדוני. מה שהקריאה היועצת המשפטית הוא שהחוק יחול על כולם, ושר התמ"ת, באישור ועדת הכלכלה, יוכל לקבוע מחיר מסוים שאם המוצר זול ממנו, החוק לא חל עליו.

לא החוק- - -

אני הצעתי להחיל את זה או "על סוגי טובין או שירותים"

אני כבר ציינתי שצריך את האישור של הוועדה.

זה מסלול ארוך יותר להחרגה.

בסדר. אבל אי אפשר לתת סמכויות בלתי מרוסנות לשר שהיום הוא שר, ולפי רצונו – ואני מניח שגם רצונך בקרוב, הוא עלול לא להיות שר.

הוא עשוי. לצערי, הוא לא "עלול" ולא "עשוי".

מאחר שזה יום הצרכן, היה רצוי שהוועדה תשים לב למספר השינויים בחוק הגנת הצרכן ובתקנותיו שמשרד התמ"ת מציע ושהוועדה מציעה. בשנתיים האחרונות מספר השינויים גדול יותר מכלל השינויים בחוקי הגנת הצרכן בכל מדינות האיחוד האירופי.

על מה זה מעיד? זה מעיד שחברי הכנסת מקבלים הרבה מאוד תלונות מהציבור, אדוני. זה הדבר היחיד שזה מעיד עליו.

זה מעיד על מה שאמר עורך דין לוינסון. זה מעיד על כך שהסוחרים ופקחי משרד המסחר והתעשייה, וכמובן, הצרכנים כבר לא מצליחים לעקוב אחר השינויים התכופים, וזה גורם לזילות החוק ולזילות התקנות.

אדוני צודק חלקית, לכן צריך לתת יותר כלים בידי צרכנים ולהגביר את ההרתעה על הסוחרים. לכן אמרתי שבקריאה הבאה נדון גם על ענייני פיצוי לדוגמה בהקשר החוק הזה.


עורכת הדין פיליפ, בבקשה.

אני לא מבינה למה לא לקבוע מלכתחילה בחוק את ההחרגה שיש סכום מינימום שעליו זה לא לא יחול, כי אחר-כך עד שיותקנו תקנות הכלל יחול, ואם תהיה הסכמה שזה לא סביר – ועד שיותקנו תקנות, ואם יותקנו תקנות- -

הבנתי את טענתך, הרשי להשיב. כיוון שהטענה הזאת הועלתה בפניי בימים האחרונים וטרם הספקתי לבחון אותה לעומק, בשלב זה כדי שלא תיטען טענת נושא חדש, כבר הכנסנו איזשהו מסלול ביניים שמאפשר לשר להוציא תקנות. אמרתי במפורש שנדון בהרחבה, ועד אז נבחן לעומק את עניין החרגת תחומים מסוימים או מוצרים ושירותים על-פי המחיר שלהם. אבל בשלב זה כבר הכנסנו איזשהו מסלול. זה לא "כזה ראה וקדש", ואפשר יהיה גם לשנות אותו לסוג כזה של החרגה בקריאה הבאה. זה לא הדיון האחרון בחוק הזה.

נציג האוצר, אוהד רייפן, רפרנט מסחר התעשייה והמסחר, באגף התקציב באוצר מוסר כי ההצעה אינה כרוכה בעלות מתקציב המדינה. אני מניחה שעל אף השינויים שעשתה הוועדה עדיין ההצעה לא כרוכה בעלות תקציבית.

המדינה עושה משהו במבצע?

- - -

יש למשרד המשפטים והתמ"ת עוד הערות?

מסכימים לכל מה שאמרת.

אם כך, אני מעמיד להצבעה לקריאה הראשונה את הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – גילוי נאות של כמות פריטים המוצעים במכירה מיוחדת), התשס"ח-2007 בהתאם לעקרונות שנוסחו סופית, אך הוקראו כבר על-ידי עורכת הדין בנדלר. מי בעד? הצעת החוק אושרה פה אחד. תודה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה ב-10:35