PAGE
21
ועדת המדע והטכנולוגיה

11.3.2008


הכנסת השבע עשרה




נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 79

מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שלישי, ד' באדר ב' התשס"ח (11 במרץ 2008), שעה 11:00

כנס לציון היום הלאומי למדע לשנת 2008

חברי הוועדה: בנימין אלון - היו"ר

שר המדע התרבות והספורט ראלב מג'אדלה

חה"כ מיכאל איתן

חה"כ אבישי ברוורמן

חה"כ אברהם מיכאלי

גיורא פורדס


-
ראש אגף קשרי ציבור של הכנסת

רון נחמן


-
ראש עיריית אריאל

פרופ' מנחם יערי


-
יו"ר האקדמיה הישראלית למדעים

פרופ' עודד אברמסקי

-
יו"ר המועצה הלאומית למחקר ופיתוח

ד"ר אשר עידן


-
מנהל התוכנית לניהול עתיד בפקולטה לניהול, אוניברסיטת תל אביב

יהודה זיספל


-
נשיא "ארד בינת"

פרופ' צחי וייסמן

-
הפקולטה להנדסת חשמל, הטכניון

אל"מ איילה חכים

-
מפקדת ממר"מ

מזל גלאור


-
סמנכ"לית שיווק ותקשורת IBM
אסיל בשארה


-
המרכז למחוננים טירה

רועי מאירמן


-
חטיבת הביניים "רשיש" פתח תקוה

ענת לוי

מירב ישראלי

איילה בנד - חבר המתרגמים בע"מ

כנס לציון היום הלאומי למדע לשנת 2008

אורחים נכבדים, גבירותי ורבותי, שר המדע, התרבות והספורט ראלב מג'אדלה יצטרף אלינו בהמשך ואני רוצה לברך את יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה חבר הכנסת בנימין אלון, חברי הכנסת שנמצאים באולם, ראש עיריית אריאל, רון נחמן, ברוך הבא, אורחים נכבדים.

הכנסת מציינת היום את היום הלאומי שמדע שחל ביום הולדתו של אלברט אינשטיין, המדען היהודי הדגול. בפתח אירוע מיוחד זה העומד בסימן תרומתה של ישראל למהפכת הטכנולוגיה והמידע, תרשו לי להביא ציטטה אחת מהגותו. "רק שני דברים הם אינסופיים, היקום והבערות". אלברט אינשטיין היה לא רק איש מדע בעל מוניטין עולמי, אלא גם יהודי חם שקשר את עצמו בקשר אמיץ לעמו ולמדינת ישראל, שתחילתו זמן רב בטרם נולדה.

המדע הוא מרכיב חשוב בחיינו, הוא בונה קשרים בין אנשים ובין עמים. היום וגם בעתיד עוצמתנו תמשיך להתבסס על צה"ל ועל קיומה של מערכת מחקר מדעית וטכנולוגית ברמה הגבוהה ביותר.

אני מתכבד להזמין את יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, חבר הכנסת בני אלון, לומר דברי ברכה.

תודה רבה מכובדי דובר הכנסת, גיורא פורדס, מכובדי, אני מאוד שמח שנפל בחלקי ובחלקה של ועדת המדע לארח כאן את קהילת ה-ICT, יחידת הממר"מ, יזמים ואנשים שמדינת ישראל גאה בהם, גאה בהישגיהם ולא תמיד יש לה את ההזדמנות לומר את זה. ואל יהא הדבר קל בעיניכם. זה לא דיון ועדה רגיל, בדיון ועדה אנחנו יכולים לשבת עם המדען הראשי שנמצא כאן, עם מדענים ראשיים נוספים, לבדוק תקציבים, כמה יש אצל המדען הראשי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, וכמה מתוך תקציבי מחקר ופיתוח מגיע לטכנולוגיית מידע והאם זה מספיק וכו', אבל כאן אני חושב שעיקר הטקסיות היא לא לשם הטקס, אתם אנשי מעשה ותכלית, עיקר הטקסיות היא כדי לומר לכם שאתם ראויים לאותה גאוות יחידה, שאתם שותפים לה. היתה לי הזדמנות ומאוד התרגשתי, נשארתי מרותק, לא תכננתי להישאר כל כך הרבה זמן, זה היה בארגון של "אנשים ומחשבים" ו-Air Port City, לראות את האחווה בין כל המנמ"רים למיניהם, קנאת סופרים תרבה חוכמה אבל שם ראיתי הרבה אחווה. את ההרגשה הגדולה הזאת שבסופו של דבר יבואו ההיסטוריונים ואנשי המחקר וינסו לראות איך זה קרה, מה היה הגורם לנס הזה שמדינת ישראל הקטנה מצליחה להיות נערצת על ידי כל המדינות בעולם כמובילה בתחום החדשנות במחקר ופיתוח אזרחי בכלל, צבאי, תוקף הנסיבות תגידו, ובתוך המחקר והפיתוח המקום המיוחד שיש לטכנולוגיית המידע.

אני משבח פה את רועי גולדשמיט ושרון סופר על דף המידע היפה שהם מביאים לנו ואני לא צריך תבן, לא באתי להכניס לעפריים, דברים שמוכרים לכם, יש פה דף יפה עם החדשנות הישראלית, המילים החדשות שתרמנו למילון, ה-ICQ של מירביליס, הדיסקונקי של מורן, של M. System, כל ענייני האבטחה של הצ'ק פויינט, אבל אלה דברים מפורסמים, יש הרבה דברים אחרים. איך זה שכל החברות העולמיות רוצות שכאן יהיה להם מרכז של מדענים ומחקר, וזה כולם, IBM שנראה חלק מהעשייה הקהילתית שלהם היום, לא יכולנו להביא את כולם ליום הזה, את אינטל, את מיקרוסופט, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, והם לא עושים את זה פילנתרופית, כולם רוצים שכאן יהיה להם מרכזי מחקר ופיתוח, יש כאן כנראה את מה שהם מחפשים. את החוצפה הישראלית, את המוכנות לחשוב מחוץ לקופסה, את היצירתיות, אולי את האחווה הזאת שדיברתי עליה, אולי את הקירבה לאקדמיה שהיא כל כך חשובה, ובואו לא נשכח שאנחנו תמיד צריכים להיות צעד אחד קדימה, עם כל הטקס, צריכים גם תמיד להכין את עצמנו עם צעד אחד קדימה. יהיו וכבר יש, יש הודו ועוד מדינות, ואין עינינו צרה באף מדינה, שיהיו שם מתכנתים טובים בכמות גדולה יותר ואנחנו תמיד צריכים להיות יצירתיים שצועדים צעד אחד קדימה. וכמו שהכל התחיל, עם החיבור אל המדע הטהור, המתמטיקה הטהורה שכבר כמעט נושקת לפילוסופיה, והאפשרות לחשוב שלא חייבים לספור דווקא בספירה עשרונית, יש שיטה בינארית ואז למצוא איך מחברים אותה לאותות דיגיטליים ולחבר את זה, או אם זה אלקטרוני או כל דרך אחרת, למחשב, זה דברים שכבר לא צריכים לעסוק בהם כי אנחנו כבר צריכים לעשות תכלס ולקדם עוד מחקר יישומי ועוד מחקר יישומי, זה לא נכון, אולי גם זה חלק מהסוד של ישראל, הקירבה, האחווה, בין המהנדסים והטכנאים שהם לא ראש קטן, הם ראש גדול. והקירבה שלהם לאנשי המדע ברמה התיאורטית הגבוהה ביותר והאחווה שביניהם וחבורות של יצירה ועשייה.

אינני איש מדע ואינני היסטוריון וקשה לי לנתח מה הוא הגורם, אם יש אחד, או מה הגורמים שנתנו לישראל את הפור הזה קדימה, ונשמע פה היום אנשים שמתמצאים בכך ויוכלו להצעיד אותנו ואני מקווה שגם אשמע מהם, מעבר למילות שבח והצדעה שבפירוש זה חלק נכבד מהכינוס של היום, הצדעה ושבח, אבל מעבר לזה גם את האתגרים שעומדים בפנינו ובואו לא נהיה שטחיים ולא נסתפק רק בזריקת הדבר אל האוצר של המדינה, בואו נדאג לעוד תקציבים. לא היינו מגיעים למה שהגענו על ידיכם ועל ידי היזמים שהובילו את הקהילה הזאת, אם כל הדיבור היה רק איך מוצאים תקציבים, ההיפך, יצירתיות, חדשנות, יחד עם מיומנות ומקצועיות, יחד עם אחווה וערכיות.

ואסיים במה שהתחלתי, בלי להתבייש, אני בטוח שגם אתם ציונים בלי בושה, יחד עם אהבת הארץ הזאת ואהבת המדינה הזאת, אפשר להסביר בהרבה הסברים למה מוחות בורחים, אבל אפשר בדרך אחת חיובית ויחידה לדאוג לזה ששום דבר לא יחליף את ההשארות כאן בארץ, גם של המוצלחים שבכולם. אני לא מדבר על שלבי התמחות ולימוד וכו', לזה השורשים, הערכיות, המורשת ולכן אנחנו כאן, כדי שתדעו כמה אתם חשובים לבית הזה, כמה אתם חשובים למדינה. הניירות יגידו לכם כמה אתם בתמ"ג וכמה אתם במספר כזה או אחר, תרשו לי לא להיות דיגיטלי, אתם בפירוש החלוצים של היום, חשוב לנו שתדעו את זה וחשוב לנו שנמשיך להיות יצירתיים ושנמשיך לראות את הערכיות ואת האחווה שמאפיינים את הקהילה שלכם, את קהילת ה-ICT.

אני ממש מתנצל, אתה מזכיר מישהו ולא מזכיר אחרים, נמצא כאן יהודה זיספל, וכרמי, הזכרתי דברים ויצירות ישראליות, לא צריך להסביר לכם מה זה בעולם כל הענין הזה של המודמים, היכולת לחבר את הדיגיטלי לאנלוגי ולחבר מחשבים, אני לא צריך לספר לכם מה עשו האנשים הנפלאים האלה, יהודה ואחיו, ומה עושה החברה הנפלאה הזאת ומה עושים כל האחרים כאן. אני פשוט זהיר, כי כל מה שאני נוגע אני יכול להעליב את זה שלא הזכרתי. אז הזכרתי את האחווה הזאת, חלק מהאחווה זה הפירגון והסליחה.

אני מודה לכל אלה שטרחו, תודה לכם שבאתם.

תודה לחבר הכנסת בנימין אלון. הצטרף אלינו חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ברוך הבא.

בשנת 2006 החליטה ממשלת ישראל על הקמת המשרד החדש, משרד המדע, התרבות והספורט. המכנה המשותף לכל מרכיבי המשרד הוא העיסוק בהישגיות, יצירתיות ובמצויינות. ביסודם של אלה ניצב הנכס היקר ביותר שלנו והוא האדם. אין תחליף לרוחו של האדם היוצר, המעז והמגיע להישגים בתרבות, במדע ובספורט. הישגים אלה הם אבני היסוד של חברה חזקה ובריאה. הם מעצבים את דמותה.

אני מתכבד להזמין את שר המדע, התרבות והספורט, השר ראלב מג'אדלה.

שלום לכולם. אני שמח וגאה להיות כאן היום ולהיות שותף לועדת המדע והטכנולוגיה באירוע מכובד וחשוב זה. אני רוצה להודות לך אדוני יושב ראש הועדה, חבר הכנסת בנימין אלון ולחברי שנמצאים כאן איתנו, פרופ' מנחם יערי, יושב ראש האקדמיה הישראלית למדעים, פרופ' אברמסקי, יושב ראש המועצה הלאומית למחקר ופיתוח, שעכשיו התמנה לאחרונה, ואנחנו מרגישים את הרוח החדשה שהוא מביא למוסד הזה, לארגון הזה, למסגרת הזאת שהיא חזרה לבית האמיתי שלה, למשרד המדע, התרבות והספורט ממשרד ראש הממשלה, וזה אחד ההישגים של המשרד לטובת המדע והמדענים. איתנו גם מנכ"ל משרד המדע, התרבות והספורט והמדען הראשי של המשרד. חברי חברי הכנסת שכיבדו אותנו בהשתתפותם ועוד גופים רבים ושונים ואנשים יקרים למדע ולטכנולוגיה שעושים נאמנה לטובת החברה הישראלית ולטובת המדע שאני האמנתי מהיום שנכנסתי למשרד שהשקעה במדע היא הערובה לתשובות החברתיות ולבעיות הכלכליות של החברה הישראלית שאנחנו עוברים, אם זה אבטלה ואם זה עוני, וגם היא המנוף הכלכלי לטווח ארוך של מדינה שרוצים וכמהים לחיות בה כחברה ראויה.

המשרד פועל מאז כניסתי למשרד בשנה האחרונה, יחד עם חברי במינהל המדע, בכל דרך אפשרית כדי לקרב את המדענים, כדי לפתח אפיקים שאנחנו מאמינים שבהם החברה הישראלית יוצאת נשכרת. אנחנו מאמצים באומץ ובנחישות את כל מה שנוגע לתוכנית התשתיות שהיא לדעתנו התוכנית היוקרתית, המעודדת הקמת המו"פים ואנחנו חושבים שהדבר הזה לא רק יתרום למדע אלא גם יקרב את המדע לאוכלוסיה שאנחנו חושבים ומאמינים שנוכל לבוא ולהתקרב לתקופה שכאשר תשאל תלמידים מה אתה רוצה להיות, נשמע יותר הליכה לכיוון, אני רוצה להיות, בנוסף לרוקח ולעורך דין ולרואה חשבון ולאדריכל, גם מדען. אנחנו מאמינים שאם נתחיל לדבר בבית על המדע ונתחיל לפתח את זה בבית הספר, אנחנו נגדל דור צעיר שירצה ללכת לכיוון היותו מדען בגאווה.

אנחנו מצליחים בסדנאות ופרוייקטים שונים ומגוונים להפיץ את החשיבות הקיומית של המדע והטכנולוגיה לנו כחברה ישראלית ובכלל לאנושות. עשינו את זה בדרכים שונות, באמצעים שונים, בכל מיני תמריצים ופעולות מודעות ואנחנו גאים לומר שרשמנו הישגים ואפילו לאחרונה נתבקשנו על ידי אונסקו לתת חונכות למדיניות מתפתחת במדינות שזקוקות לנושא של פיתוח איזורי בתחום המדע. אנחנו שמחנו לעשות זאת, אנחנו הבענו נכונות לעשות זאת ואמרנו לאונסקו בפגישה האחרונה עם המנכ"ל לא מזמן שאנחנו נהיה מוכנים לצאת לכל מדינה שרוצה את הסיוע הזה ולעשות הכל כדי שישראל תיראה גם מדינה שתורמת לעמים אחרים בפיתוח אחד התחומים החשובים בחיינו.

המשרד אמון על פעילות החלל האזרחי והשנה ישוגר לוויין "ונוס" שמגלם את יתרונותיה של התעשייה בחלל של ישראל שמתפתחת בנחישות בלוויינים זעירים ובמערכות תצפית מתוחכמות ואנחנו משיגים בדבר הזה שיתוף פעולה בינלאומי, דבר שמאוד חשוב לנו והשותפים שלנו יודעים לעמוד על יכולתנו ועל תרומתנו וזה חשוב לנו שאנחנו גם בזירה הזאת ניראה כמובילים, תורמים ומסייעים לאנושות.

אני מאמין שבעזרת ידידי בנימין אלון וחברי כנסת נוספים בוועדת המדע והטכנולוגיה נצליח לחוקק את חוק המדע והטכנולוגיה. הדבר הזה הוכיח את עצמו בתחום שהוא לא רחוק מאיתנו, הקולנוע. לאחר שחוקקנו בכנסת את חוק הקולנוע, הקולנוע הישראלי פרח. הגענו בשנתיים שלוש האחרונות להישגים שמעולם לא חלמנו עליהם כי חוק הקולנוע נתן יציבות, שקט ונתן רגיעה לעוסקים בתחום לייצר ולחשוב מבלי להיות מודאגים לתקציבים ועוסקים כל יום בשוטף. ולכן אני מאמין, אדוני יושב הראש, שבשילוב ידיים בינינו ובראייה מפוקחת בטובתה של ישראל, נצטרך לחוקק את חוק המדע ואני חושב שתהיה כאן פריצת דרך וגם בשורה שלנו לעולם המדע והמדענים. כך גם נוכל להגדיל את תקציב תוכנית התשתיות ואני בטוח שההישגים לא יאחרו לבוא וגם התרומה תהיה אדירה.

אני קורא להתארגנות לקראת לוויין נוסף שידגיש את יתרונותיה של ישראל בתחום ואני חושב שנוכל גם בהישג הזה לתת מענה לרצון שלנו להיות שותפים ומסייעים בתחום המדע והטכנולוגיה לסביבתנו ובכלל.

אני מאמין שהכנס הזה היום תהיה לו תרומה והשפעה ואני מאמין שגם היכולות שלכם והתרומה שלכם והעשייה שלכם במשך כל ימות השנה תניב פרי ותיתן לנו את האור בקצה המינהרה שאנחנו תורמים לחברה הישראלית בייצובה הכלכלי והחברתי ואנחנו חלק שיש לו חשיבות בחברה הישראלית.

תודה רבה לכולם.

תודה לשר ראלב מג'אדלה. האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים נוסדה על פי חוק בשנת 1961. חברים בה כיום 94 מדענים ומלומדים ישראליים מן המעלה הראשונה. מטרות האקדמיה ותפקידיה העיקריים הם לרכז בתוכה מטובי אנשי המדע תושבי ישראל, לטפח ולקדם פעילות מדעית, לייעץ לממשלה בענייני מחקר ותכנון מדעי בעלי חשיבות לאומית, לקיים מגע עם גופים מקבילים בחוץ לארץ, לייצג את המדע הישראלי במוסדות ובכינוסים בינלאומיים ולפרסם כתבים שיש בהם כדי לקדם את המדע.

אני מזמין את פרופ' מנחם יערי, נשאי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, לשאת את דברו.

אדוני שר המדע, התרבות והספורט, אדוני יושב ראש הועדה, חברי וידידי יושב ראש המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח, חברי הכנסת, מורי ורבותי חברי האקדמיה, אורחים נכבדים.

אתם רואים כאן שכתוב שאנחנו בכנס חגיגי ואני אשתדל לא להשבית את החגיגה, אבל אין מנוס מלומר כמה דברים בוטים ביום זה, או בשבוע זה, שהוא שבוע שבו נשלמת חצי שנה מאז הוגש לראש הממשלה דו"ח ועדת בייגה שוחט על מצב המדע וההשכלה הגבוהה בישראל ובדו"ח הזה המלצות רבות, ניתוח של המצב והמלצות רבות על מה יש לעשות ובאיזה דרכים יש להיערך והיום חצי שנה לאחר מכן אני שואל מה קרה מאז ואני עונה, לא כלום. לא קרה כלום, לא נעשה כלום, לא בממשלה ולא מחוצה לה והמצב דורש התראה וזה תפקיד שאני לא בשמחה מקבל על עצמי, אבל אני חייב אותו לכם ולציבור היום כאן.

אמרתי שלא קרה כלום, אבל זה לא לגמרי נכון, כי מה שקורה קורה במתמשך והוא קורה גם בחצי השנה האחרונה מאז הוגש הדו"ח. למשל סגל המדענים והחוקרים של ישראל משיך להזדקן, אנחנו כבר במדינת ישראל עם סגל המדענים והחוקרים אולי הזקן ביותר בעולם, תסתכלו עלי, אני דוגמה טובה, ובחצי השנה האחרונה הסגל הזה הזדקן בעוד חצי שנה לפחות, אולי הוא הזדקן ביותר מחצי שנה כי אלה שיצאו היו רבים יותר מאלה שנכנסו ולא היו מספיק צעירים כדי להצעיר את הסגל.

יחס מורה תלמיד או יחס תלמיד מורה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל הוא מהגרועים בעולם, למעלה מ-25 תלמידים למורה אחד וחלקם הגדול של המורים הם מורים שעושים את מלאכתם לחצאין ולרביע והיחס הזה הלך והורע במשך חצי השנה האחרונה, הולך ורע ככל שמתרבים הסטודנטים ומתמעטים חברי הסגל.

חוקרים בולטים וביניהם חוקרים צעירים מבטיחים נודדים לארצות הים, לחוץ לארץ. מי שקרא הבוקר, בעיתון "הארץ" יש כתבה מאוד מאלפת על הענין הזה ולא אוסיף על כך כאן. גם החוקרים שיושבים בארץ ומפארים כאן את מוסדות המדע שלנו, לי יש הזכות הגדולה להיפגש עם רבים מהם, לדבר עם רבים מהם ולהתרשם מתנאי העבודה שלהם, ואני רוצה לומר לכם שרבים מהחוקרים הבולטים ביותר בישראל עושים את מירב עבודתם המחקרית בחוץ לארץ. הם יושבים כאן, אפשר היה לומר שזה נהדר, אנחנו מקבלים את התהילה ומישהו אחר משלם את החשבון, אז זה לא בדיוק נכון, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו חוקרים מעולים שאת מירב עבודתם עושים בחוץ לארץ כי כאן לא ניתנת להם ההזדמנות, לא ניתנים להם הכלים המתאימים לעשות את העבודה שהם מורגלים בה, שהם מוכשרים לה והכשירו את עצמם לה במשך שנים רבות.

משאבי המחקר העומדים לרשות החוקרים בישראל הולכים ויורדים אם מחשבים אותם בחישוב ריאלי, משקללים במחיר של הציוד המחקרי ושאר הכלים המחקריים שהולכים ומתייקרים, מספר שקלים קבוע במונחים ריאליים של מחקר הולך ויורד וכל זה קרה גם בחצי השנה האחרונה. ויש עוד עובדות, אני לא אלאה אתכם, אבל התמונה עגומה ואני חייב מתוקף תפקידי לומר זאת כאן במפורש.

ומה קורה אצל האחרים, האמריקאים למשל, זה לא מכבר שני בתי הקונגרס העבירו החלטה להכפיל את התקציב של הקרן הלאומית למדע אמריקאי. בגרמניה החליטו שהגיע הזמן להשיק תוכנית מיוחדת למצויינות מדעית, מה שנקרא היוזמה למצויינות, בשני מיליארד אירו לתוכנית מיוחדת רק למצויינות מחקרית מדעית. בבריטניה תקציבן של מועצות המחקר הוכפל בעשר השנים האחרונות, אפילו בחבל קטן כמו קטלוניה בספרד לפני שנה וחצי הוחלט להשקיע כחצי מיליארד אירו במחקר של חבל שבגודלו ובתכונותיו לא שונה בהרבה ממדינת ישראל וכל זה בהשוואה למה שאמרתי על מה שקורה אצלנו.

מספרים לי שיש היום בטלוויזיה תוכנית מאוד נצפית בשם "הישרדות", מעשה ההישרדות המדהים ביותר היום בישראל הוא זה של נשיאי שמונה האוניברסיטאות בישראל, נכון שהם לא מתרוצצים חשופי שת על החופים באיזה אי קריבי, אבל מה שהם עושים זה אקט של הישרדות יומיומי. זה כבר לא שאלה של איך גומרים את החודש באוניברסיטה, זה שאלה של איך גומרים את היום באוניברסיטה וכל יום שעובר זה יום של חוסן אדיר שהאנשים האלה מראים אל מול אוזלת יד גדולה של המערכת שלא נותנת להם את הסיוע שמדינה שחפצה לשמור את עתידה צריכה לתת להם.

יושבים כאן נבחרי העם, יושבים כאן נבחרי הציבור, ואני חייב לשאול אותם, רבותי, מה עוד צריך לקרות. זה לא דברים שמצטלמים, כאשר נחרבת מערכת מחקר נכון שלא רואים חור בגג מטיל, אבל החורבן הוא אותו חורבן ואולי יותר גרוע. זה לא מצטלם, לא רואים את זה, אבל זה בנפשנו. אז למה אנחנו מחכים?

תודה רבה.

תודה לפרופ' יערי. לפני שנמשיך בטקס, ברצוני להזכיר לאורחים את התערוכה המרשימה אשר הוצבה בכניסה לאודיטוריום, תערוכת ה"ויקיפדיה", אשר על הפקתה עמלו עשרות מתנדבים. התערוכה מסבירה מה היא ה"ויקיפדיה", האנציקלופדיה האינטרנטית המבוססת על מהפכת המידע. הקרן העולמית של מיזמי ה"ויקיפדיה" מעבירה בזאת את בירכתה אל ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת על שנענתה לבקשתה לשלב את התערוכה באירוע היום הלאומי למדע.

לפני שנמשיך אנחנו נעשה אתנחתא קצרה בעזרת נועם בוכמן, חבר התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, אשר ינגן לנו קטע נגינה קצר בחליל צד.

תודה לנועם. המברך הבא, לפני שנשמע את ההרצאות המקצועיות, הוא חבר הכנסת מיכאל איתן. חבר הכנסת איתן המכונה גם בפי הכל "מר אינטרנט", היה, בין היתר, בעבר, גם שר המדע. יזם את הקמתו של אתר האינטרנט של הכנסת לפני קרוב לשמונה שנים ויזם את שיתופו של הציבור בדיונים המקוונים של ועדת המדע ולאחר מכן בועדות הכנסת השונות הפועלות עד היום.

אני לא ידעתי שאני "מר אינטרנט", אני חשבתי שאלגו הוא זה שהמציא את האינטרנט, אני מודה לך על הכוונה אבל לא צריך להגזים.

ברצוני, בשמי ובשם חברי הכנסת, לברך ראשית את השר ראלב מג'אדלה, אני חושב שהוא האדם הנכון במקום הנכון, צריך לשבת ליד שולחן הממשלה וכאשר היו כאלה שהטילו ספקות ואמרו רקע מקצועי כזה או אחר, בדקתי את שולחן הממשלה וראיתי שאם בודקים את הרקעים המקצועיים היה אפשר לעשות עוד כמה שינויים כאלה ואחרים, כולל גם כשמינו אותי, לא היה לי שום רקע מקצועי להיות שר המדע וכאשר אני פגשתי את השר בעבודתו, בצורה שבה הוא מגן על האינטרסים של המדינה ושל המדע, הייתי שמח ואני מאחל לו הצלחה בתפקידו שהוא תפקיד עבור כולנו.

אני רוצה לברך את יושב ראש ועדת המדע, חבר הכנסת בנימין אלון, שהיה מיוזמי וארגן את האירוע והוא שותף לעבודת המידע והאינטרנט בכנסת עוד משנות ה-90 כשהקמנו את אתר הכנסת והקמנו את הועדה הראשונה, וגם האחרונה, הציבורית הגדולה בדבר היערכות ישראל לעידן המידע, זה היה בשנת 1996-1997, כך שהאתר כבר קיים מהשנים ההן, ובנימין היה אחד מחברי הכנסת הבולטים כבר בתקופה ההיא ולא פלא שהוא גם היום כנראה הגיע לעדת המדע, למרות שבפוליטיקה המשקל של הרצון האישי הוא לא תמיד זה ששם אותנו בתפקידים.

אני רוצה בשמי ובשם חברי הכנסת לברך את כל המרצים ואת כל האורחים שהגיעו הנה היום ולהקדיש מספר מילים לנקודת המבט שלי על תרומתה של ישראל למהפכת טכנולוגיית המידע וזאת נקודת מבט ייחודית במובן הזה שהיא באה ממישהו שישב כאן בכנסת ודחף את הנושא הזה מהימים הראשונים בכנסת. יש לי איזה שהיא פרספקטיבה עוד מהימים ההם שאני באתי לא כאיש מקצוע אלא כפוליטיקאי שהבין את החשיבות של המהפכה שהולכת וממשמשת ובאה בימים ההם של תחילת שנות ה-90 וכשהלכתי אל אנשי המקצוע בסקטור הציבורי וביניהם היה גם מנכ"ל משרד התקשורת שאמר לי, תירגע, אל תתלהב כל כך מכל הענין הזה של האינטרנט, אם רוצים להגשים את כל החלומות שמדברים עליהם בענין האינטרנט, הכל יקרוס ויעלם, זה רק ענין של אופנה, אל תתלהב כל כך, אין לזה עתיד כפי שמדברים עליו. מסתבר שלפעמים פוליטיקאים יכולים להציל גם אנשי מקצוע מטעויות אסטרטגיות, אבל אני לא הייתי ממליץ על זה כשיטה לאורך זמן ובמיוחד שאפשר תמיד למצוא גם איש מקצוע שיגיד את ההיפך.

אני רוצה לשאול ושאלתי את עצמי, האם מדובר במהפכה או בתהליך אבולוציוני של התפתחות. ומנקודת הראות שלי, אני זוכר שבשנת 1996 כשהשלמנו את אותו דו"ח של היערכות ישראל לעידן המידע, זאת היתה תקופה נהדרת, אני הצלחתי אז לגייס כמאה איש מטובי המוחות שהיו בארץ שבגלל שזה היה ענין חלוצי, בגלל שזה היה ענין שהיה לו איזה שהוא שליחות, חלוציות, באו אנשים והיו מוכנים לעזור ולהשקיע זמן, שלא על מנת לקבל פרס, ועשו עבודה עצומה. ישבו בעשרה צוותים, כתבו מסמך גדול, עד היום אפשר לראות אותו באינטרנט ולראות את תקפותו וכשהשלמנו את הדו"ח ניגש אלי אריק בנדר כתב של "מעריב" ואמר לי, הוא אחד הבודדים שהיה אז מעורב באינטרנט וחיית אינטרנט, ואמר לי, כמה זמן לדעתך יצטרכו בכדי להגשים את החזון שאתם מביאים בתחומים שונים, כמה זמן יקח עד שישנו את שיטות החינוך, כמה זמן עד שנוכל לקבל את השירותים של הממשל הזמין, אמרתי לו, אני מעריך את זה בעשר שנים. הוא הסתכל עלי בבוז, ואמר לי, מה אתה מדבר, חמש שנים זה הכי הרבה, הרי כל הטכנולוגיה ישנה, מה צריך לעשות, לוקחים את הטכנולוגיה וצריך רק ליישם. מסתבר שזה לא הולך כל כך מהר, הענין של ההטמעה, הענין של הפוליטיקה הוא גורם לא פחות חשוב לקראת היישום מאשר עצם ייצור הטכנולוגיה.

עבור אריק בנדר ואולי גם עבורי, כשאני מסתכל על מה שכתבתנו אז, ועשר שנים חלפו ועוד לא השלמנו 50% ממה שכתבנו אז שצריך להתרחש כתוצאה מהיערכות ישראל לעידן המידע, אז לא מדובר על מהפכה, אלא מדובר אולי על התפתחות איטית, אבל כשאני מסתכל בראייה הגלובלית של טכנולוגיית המידע, על המרכיבים שלה, ואני חוזר אחורה לאותן שנים, 1995, ומנסה לראות מה קרה עד היום בכל מה שקשור ליכולת הקליטה והאיחסון של המידע, בכל מה שקשור ליכולת העיבוד של המידע, בכל מה שקשור למהירות העברתו ברשתו ובנגישות, אנחנו יכולים לעשות את ההשוואות ולראות שיכולת האיחסון גדלה בערך פי מאתיים ואולי יותר, עיבוד הנתונים פי שלושים, קצב העברת הנתונים ברשת היום אולי הוא פי חמש מאות וכל זה קרה מ-1995 עד היום. ואם אנחנו שואלים את עצמנו, אם מהפכה, והבדל בין מהפכה להתפתחות זה קצב השינוי במרחב זמן נתון, אז מבחינתי הקצב הזה הוא בהחלט קצב של מהפכה. אם אתם רוצים עוד פעם לבדוק את עצמכם, אנחנו יכולים לקחת מכל הנתונים האלה את אותו חוק, אותה נוסחה שמוכרת כנוסחת "מור", שאומרת שקצב המיחשוב גדל פי שתיים כל שנתיים. אז אם עברנו 12 שנה, עברנו שש פעמים מכפלות של הכפלה פי שתיים, היום אנחנו נמצאים בשתיים בשישית, אנחנו ב-64. קצב ההתפתחות והעוצמה של המיחשוב מ-1995 עד היום גדל פי 64. אם אני לוקח את המרכיב הזה לטכנולוגיה אחרת, על מנת להבין מה קרה פה, נאמר את טכנולוגיית הטיסה. ניקח את קו הטיסה בין ניו יורק לתל אביב ונעשה את ההשוואות ונראה מה היה קורה אם היתה התפתחות מקבילה בטכנולוגיית הטיסה, היינו מגיעים בהערכה גסה, היינו יכולים להגיע לניו יורק בעשר דקות, מחיר הטיסה היה יורד לחמישים דולר וכל מטוס היה מוביל 16 אלף איש. זאת היתה מהפכה, תחשבו מה אז היה קורה, איזה השלכות חברתיות, כלכליות, פוליטיות. זה מה שקרה לנו. זה מה שקרה לנו בתקופה הזאת בתחום המיחשוב.

מה היתה תרומתה של מדינת ישראל למהפכה הגדולה הזאת, הזכירו כאן, חברות ישראליות בשלבים של הזנקה, סטרט-אפ, היו בקידמת החזית הטכנולוגית העולמית. אני אזכיר כאן רק בודדות, "ווקלטק" למשל, עסקה בדחיפת אודיו-וידאו, היתה פריצת דרך, "RSA", כל הטכנולוגיה של ההצפנה והנוסחאות שפרופ' שמיר פיתח לצורך טכנולוגיות שונות, הצפנה סימטרית, "ICQ" בנושא המסרים המיידיים, "צ'ק פויינט", "גילת" על עליותיה ונפילותיה, בימים אלה אפשר גם להוסיף את "אלווריון" שהיא מובילה בתחום של ה-Y מקס שזה יהיה כנראה אחת הטכנולוגיות החשובות בעשור הבא. אבל לא רק בתחום הזה, ישראל גם סיפקה שדה או בסיס לחברות הגדולות ביותר בעולם ודווקא במעבדות שלנו בישראל פותחו חלק מהמוצרים או ההמצאות או החידושים הטכנולוגיים, שהחברות האלה התברכו בהם והפכו אחר כך למוצרים שנעשה בהם שימוש בכל העולם. אנחנו יכולים לדבר על המעבדים של "אינטל", על המעבדה של "IBM", על "מוטורולה", על "מיקרוסופט" ועל אחרים.

לעומת ההצלחה והשם המצויין שהסקטור הפרטי הצליח להעניק לישראל, ההתנהלות של הסקטור הציבורי מביישת ורצופת מחדלים. כשמסתכלים על מה שקורה במדינה שיש בה עוצמה כזאת לסקטור פרטי וחולשה כל כך גדולה לסקטור הציבורי. בשנות ה-90 אמרו שנעשה תוכנית שלכבוד חמישים שנה למדינת ישראל תהיה לנו במערכת החינוך קליטה סבירה של טכנולוגיית לימוד מודרנית באמצעות מחשבים, שתהיה הוראה באמצעות מחשבים, קראו לתוכנית הזאת "מחר 98". אנחנו כבר בשנת השישים לקיומה של המדינה והתוכנית הזאת לא יושמה ולא הצלחנו להגיע ליעדים שבתחילת שנות ה-90 קראנו להם "מחר 98". אנחנו היום כבר ב-2008 ועדיין לא הגענו ל"מחר 98".

אני זוכר שבשנות ה-90 יזמתי צוות לבדיקת קידום הנושא של תעודת זהות דיגיטלית חכמה, שזה המפתח לפיתוח שירותי ממשל זמין לטובת האזרחי, כי זה מייצר את המצב של ההזדהות והאבטחה כמו שכולנו מקבלים אותה באמצעות הכספומט שעושה שימוש גדול ונרחב גם לקבלת מידע וגם לפעילויות כספיות לא פחות חשובות כמו רישום הכתובת שלי במשרד הפנים. אם אני יכול דרך הסקטור הפרטי לקבל את התיק הרפואי שלי ואת הבדיקות במעבדה ולהעביר כספים באמצעות הכרטיס הזה, למה אני לא יכול להירשם במשרד הפנים, למה אני לא יכול לאחר שנרשמתי במשרד הפנים אני לא צריך להביא את הרישום הזה לעשרה משרדי ממשלה ובכל מקום מחדש לעמוד בתור ולעדכן אותם, וזה לא יכול להתעדכן אוטומטית. ב-1995 הוקמה הועדה הראשונה לתעודת זהות חכמה, הועדות עוד קיימות והמכרזים עדיין תקועים בהליכים בבית המשפט.

אני לא ארחיב את הדיבור על מפח הנפש שאני מרגיש כתוצאה ממה שקורה לנו בסקטור הציבורי, אבל אני אדבר על נשוא אחד שבעיני הוא מאוד רלוונטי ואני לא יכול לדבר באיזה שהוא פורום, באיזה שהוא נושא, בלי שאני אזכיר אותו. אני מדבר על הפער הדיגיטלי. מדינת ישראל לא עושה שום דבר, אני לא יכול להבין, זה דברים כל כך ברורים, כל כך פשוטים, אין לנו אוצרות טבע, בכדי לייצר אוצר טבע, לייצר זהב, נפט, פחם, מיליוני שנים, אז בטווח של המליון הקרוב כנראה לא יהיו לנו אוצרות טבע, אבל לפתח הון אנושי אנחנו יכולים בטווח של עשרות שנים. של 10-15 שנה. יש לנו בעיה עם אוכלוסיה במדינת ישראל שאינה מצליחה להשתלב וגם הדור הבא שלה הסיכוי שלו יותר חלש. יש לנו את ישראל האליטיסטית, שסוחבת איתה את הקידמה, את הטכנולוגיה ואת ההישגים, אבל מה אנחנו עושים עם 400 אלף ילדים שנמצאים מתחת לקו העוני והיכולות שלהם להשתלב בטכנולוגיית המידע ובמהפכת המידע הם לא רק צורך שלהם, הם גם צורך של כולנו. אם 200 אלף מהם היו מקבלים חינוך נכון במשך עשר שנים, בהשקעה של מיליארדים, היינו הופכים אותם ממקבלי שכר של 25 אלף דולר לשנה למקבלי שכר של 125 אלף דולר בשנה. זה עוד 20 מיליארד דולר בתוצר הלאומי שלנו, זה עוד כסף לממשלה לאפשר שירותי רווחה והשקעות נוספות בחינוך ופיתוח, זה עוד אזרחים מרוצים, זה עוד חברה יותר חזקה. זה לא בשמים, זה רק תלוי בנו ומשום מה זה לא קורה. אני יכול מכאן רק לומר לי ולחברי, מה שחסר במדינת ישראל היום זה מדיניות, זה מנהיגות פוליטית שתיקח את הדברים האלה ותפעל ליישום שלהם. אני לא מדבר רק על בעיית בריחת המוחות, אני מדבר קודם כל על ייצור מוחות, בואו נשקיע באנשים, אסור למוחות לברוח, אם כי נקיים פעם דיון על איך אנחנו צריכים לחיות עם מציאות של מוחות שחיים במקומות שבהם אפשר להשקיע במעבדות במחקר סכומים שאנחנו לעולם לא נוכל, איך חשוב שנשלח מוחות לחוץ לארץ, חשוב מאוד, אבל שנייצר מצבים שיהיה להם כייף לחזור ולהביא את מה שהם רכשו שם. המדע הוא לא אי בודד. לפני שאנחנו מדברים על כך אנחנו חייבים להתחיל עם הדור הצעיר שלנו ועם הצרכים של חברת המידע בפיתוח משאבי הון אנושי.

אני מאחל לכולנו יום מוצלח ושהצלילים ששמענו וגם האמירות שנאמרות כאן תשפענה על מה שקורה בבית הזה, כי לבית הזה יש אחריות למה שקורה עם כל אחד ואחד מאיתנו ועם כולנו כמדינה, מדינת ישראל.

תודה לחבר הכנסת מיכאל איתן. הגענו להרצאה הראשונה והיא הרצאתו של ד"ר אשר עידן, מנהל התוכנית לניהול עתיד בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, בנושא תרומתה של ישראל למהפכת טכנולוגיית המידע.

שלום לכם. אני אדבר על תרומה של ישראל למהפכת טכנולוגיית המידע, אבל קשה לא להתייחס גם לדברים שנאמרו פה על הפער הדיגיטלי ועל הבעיות של האקדמיה בעשור האחרון. לפני שלוש שנים התחילה מהפכה יותר גדולה ממהפכת האינטרנט, למהפכה הזאת קוראים מהפכת האינטרנט השניה, או מהפכת Web 2.0, וזאת המהפכה של הבלוגים, של ה"ויקיפדיה", שהיא עושה שינוי חברתי עמוק שהרבה חוששים מנו מפני שכמו שה"ויקיפדיה" הוציאה את המונופול על האנציקלופדיות מידי אנשי האקדמיה וחוקרים מטעם, אותו דבר קורה היום בתחום העיתונות כאשר הבלוגים מוציאים את המונופול מידי העיתונות, רשתות חברתיות הופכות כל דבר לשקוף, לממשל זמין, אני מתכוון לרשתות חברתיות כמו "Face book", "My space", ואני מציע שנתחיל לחשוב מה המשמעות של ויקי אוניברסיטה למשל, אם יש "ויקיפדיה" מה המשמעות של ויקי אוניברסיטה, מה המשמעות של "ויקי כנסת", מה המשמעות של "ויקי ממשלה", מה המשמעות של "ויקי בית משפט עליון". המהפכות הגדולות שקורות בשלוש השנים האחרונות, מאז שנת 2005, זה להביא את בשורת ה"ויקיפדיה" והבלוגים וה"יו טיוב" שזאת טלוויזיה פתוחה וה"לינוקס", את התרבות הפתוחה הזאת שמביאה תרבות של עולם מבוזר שעיקרו הוא שהמשתמשים הם יצרני התוכן. והדבר הזה כבר בשלוש השנים האחרונות עשה שינוי עצום מפני שעיתון חשוב כלכלי כמו "אקונומיסט" מראה שעיקר החדשנות לא באה ממרכזי המחקר והפיתוח העולמיים, היא לא באה מהאוניברסיטאות, היא באה מכולנו, אנחנו כולנו יצרנים של תוכן, כולנו, המשתמשים הם יצרני התוכן ובאמצעות המושגים האלה של המהפכה השניה של האינטרנט, שחבר הכנסת מיקי איתן תאר בצורה מאוד נכונה, איך שב-1993 היה חוסר אמון מצד גורמים רבים, אמרו שני אנשים מאוד מכובדים בכנס ב-1995 של נציבות שירות המדינה, יעברו עוד שלושים שנה עד שמישהו יעביר אגורה אחת דרך האינטרנט. אז היום מעבירים מיליארדים של מיליארדים ואלה שהבינו את זה לפני כולם, אולי אלה מדינות כמו הודו וסין, שלפי תזת העולם השטוח של תומס פרידמן, הם המדינות המובילות ביותר בעולם בקצב הצמיחה שלהן, כולל קצב הצמיחה המדעית שלהן, וזה בגלל שהן עובדות על שיטות פתוחות ושקופות לכל האזרחים, כאשר כל האזרחים יכולים לדעת מה קורה באקדמיה, מה קורה בבית המשפט העליון, מה קורה בממשלה, מה קורה בכנסת, הכל הופך ל"ויקי".

אולי התמונה המייצגת ביותר את מהפכת האינטרנט השניה שבאמצעותה נוכל לבדוק מה תרומתה הגדולה מאוד של ישראל לאינטרנט בטכנולוגיית המידע בעשור הקודם, אבל למה בשנים האחרונות אין לנו יותר "מירביליס" ו"צ'ק פוינט" והגיע הזמן לבדוק איך זה שכבר כמה שנים, משנת 2000 עד שנת 2008, שמונה שנים, באותן שנים ש"מחר 98" הפסיק לעבוד, ומערכת החינוך משותקת לחלוטין מהבחינה הזאת, אין "מחר 98", אין אפילו "מחר 2009", אין כלום. איך זה ששמונה שנים, כשאני מציג חברות כמו "יו טיוב", כמו "Face book", "My space", "ויקיפדיה", "גוגל", כל החברות החזקות האלה שחלקן שוות כבר בסביבות 150-250 מיליארד דולר, או "Face book" ששווה 16 מיליארד, כבר שמונה שנים אין לנו אף חברה שהיא בעשרת או אפילו בעשרים המובילות בעולם של Web 2, של כל הגורמים האלה שהזכרתי, זה כבר לא הסוגים שהיו פעם. והתמונה שמייצגת פה אולי את המהפכה הזאת מלפני שלוש שנים, שאליה אנחנו לא מצליחים להיכנס כמדינת ישראל, אין לנו שום הישג שם עדיין וצריך שוב לשאול למה. זה אותה תכונה שאתם רואים אותה פה בתוך התמונה הזאת.

אנחנו רואים פה ארבעה ילדים שמשחקים עם ארבעה עכברים על מחשב אחד. זה דבר מאוד מוזר. קודם כל זה ילדים, הם החוקרים העתידיים, הם המגלים העתידיים, כי הדברים החשובים שהתרחשו במהפכת האינטרנט, מהפכת המידע התרחשה על ידי חבר'ה בני עשרים. סטיב ג'ובס שהוא אולי האבא של המהפכנים של מהפכת המידע, החל מה"מקינטוש" דרך ה"איפוד" וה"איפון", הוא היה בן 19-20 כשהוא עשה את המהפכה הזאת. החבר'ה של "ICQ" ישבו בדהב ועשו את המהפכה, לא במעבדות מחקר. אנדרסן שפיתח את הבראוזר, הוא עשה את זה כשהוא היה בן עשרים, צוקרברג של "Face book", הוא כבר מיליארדר אבל עדיין ישן בדירת חדר עם מזרון על הרצפה. את האנשים האלה אנחנו לא מכירים, אלה לא אנשים מסוג שאנחנו מכירים, אלה אנשים מסוג אחר לחלוטין, שהם עושים את המהפכות האלה.

קודם כל יש פה ילדים וקודם כל יש פה שיתוף, Sharing. שיתופיות. אנחנו עדיין חושבים במושגים של אינדיבידואליות, ככה המבחנים בבתי ספר, ככה המבחנים באוניברסיטאות, ככה כל המערכת הפסיכומטרית שהיא מיותרת לחלוטין מאז המאה ה-19, ככה המערכת של מבחני הבגרות המיותרת לחלוטין מאז המאה ה-20, אנחנו עדיין משתמשים בכלים של המאות הקודמות ואנחנו לא מבחינים שעברנו כבר שתי קידומות ואנחנו כבר במאה ה-21, מאה שהתכונה שלה היא הצעירים והשיתופיות, את זה אנחנו לא מכירים.

מהפכות המידע הגדולות שהיו, היו עד עכשיו שלוש מהפכות מידע גדולות. אחת זה המעבר מטכנולוגיית מידע בעל פה, שזכרנו דברים בעל פה, לטכנולוגיית מידע בכתב, ולמשה רבנו היה תפקיד מאוד נכבד בפיתוח טכנולוגיית המידע, שפת התכנות הזאת שנקראת אלף בית. תחשבו על שפות התיכנות הישנות שהיו, כתב היתדות, האלף בית זאת טכנולוגיית מידע אדירה שעשתה שינויים גדולים מאוד.

לאחר מכן לפני כ-450 שנה היתה מהפכת טכנולוגיית המידע השני, המעבר מכתב יד לדפוס. תחשבו, חמישה חומשי תורה שלנו, שהם אחד מגה בייט, להעתיק אותם היום על קלף זה עולה 10,000 דולר, שלושה חודשי עבודה של סופר סת"ם, כמה עולה עולה היום להעתיק דיסק קונקי עם שמונה ג'יגה, איזה עלות יש לזה, 8,000 חמישה חומשי תורה מעתיקים אותם בחינם, בדקות או בשניות, תלוי במהירות המחשב. לפני מהפכת הדפוס, לפני 500 שנה, כדי להעתיק אחד מגה בייט היה צריך שלושה חודשי עבודת אדם ועלות של כ-10,000 דולר. תראו מה מהפכת טכנולוגיית המידע השניה עשתה, מהפכת הדפוס שאיפשרה את השכלה לכל, את הדמוקרטיה ועוד מושגים.

ב-15 השנים האחרונות, מאז 1993, המצאת הדפדפן, אנחנו במהפכה השלישית. נתמזל מזלנו שאנחנו חיים בתוך המהפכה הזאת. במהפכת המידע השלישית, המהפכה הזאת מתרחשת בעיקר בארצות הברית, קצת בצפון אירופה, קצת רסיסים בישראל, ואני חשוב שאם מסתכלים על עשר השנים האחרונות, על הסיקור של חברות ישראליות בעיתונות העולמית, כמו "ביזנס ויק", "אקונומיסט", "טכנולוגי רוויו", החזית של החדש, של החדשנות בעולם, הייתי מוצא שלוש חברות מאוד מייצגות של מה שקרה בין השנים 1995-2001 ומאז זה נעצר. חברת "מירביליס", חברת האבטחה "צ'ק פוינט" שהבסיס שלה הגיע למעל 125 מיליארד דולר וחברת "טופ טיר" של שי אגסי שנמכרה לחברת "SIP" והביאה אותו להנהלת החברה עד לא מזמן. כל זה קרה בתוך האינטרנט הראשון, בתוך Web 1.0. זה היה ה-Web שהיה משהו כמו טלוויזיה, כמו עיתון, קבוצת אנשים קטנה כתבה עבור כולנו. זה היה ה- Web הראשון כי חשבו שהאינטרנט זה טלוויזיה ועיתון על הרשת, אבל האינטרנט זה לא טלוויזיה על הרשת ולא עיתון על הרשת, זה משהו אחר לחלוטין. המשהו האחר לחלוטין, וזה לדעתי הדבר שאנחנו מתקשים להבין אותו, פה בישראל, שמבינים אותו היטב בארצות הברית, בפינלנד ובעוד כמה מקומות בעולם, שהאינטרנט השני הוא קודם כל שיתוף, זה גלובליזציה, אנחנו חיים בעידן גלובלי, כל מה שקורה פה שאין לו אימפליקציות להודו ולסין ולמצרים, אין לו משמעות. רב תרבותיות, אין יותר תרבות אחת דומיננטית, לא המערבית ולא המזרחית ולא שום דבר, כל מה שאתה עושה אתה חייב להתייחס למגוון עצום של תרבויות כדי להצליח בהודו או בפינלנד או בסין, אתה צריך להיות רב תרבותי. הופעת ה"פרוסיומר", מה שאלווין טופלר חזה כבר ב-1980. "פרוסיומר" הוא הצרכן, יצרן שהוא צרכן. כולם אמרו שזה חזון, ואמרו את זה בחינוך כבר לפני מאה שנים, קונסטרוקטיביזם, אולי זה פעם יהיה. מסתכלים בשלוש שנים האחרונות מאז ה"ויקיפדיה", הבלוגים, ה"יו טיוב", ה-"Face book", "My space" וכו', רוב התוכן שנוצר היום באינטרנט זה התוכן של אנחנו. "טיים מגזין", שמונים שנה בחר כל מיני גורבצ'ובים ובושים ואבו מאזנים וכל מיני מנהיגים, בשנה שעברה איש השנה זה You, זה אתם, אנחנו. We are the web, we are the world, אנחנו. הצנטרליזם נעלם, הבולשביזם התפרק עם נפילת ברית המועצות, השקיפות שהכל פתוח לכולם, אנחנו בעלי המניות של מדינת ישראל, אנחנו בעלי המניות של העולם, אנחנו כותבים את הדברים, אנחנו רוצים לראות את הדברים, זה נקרא תוכן המשתמשים, זה נקרא הופעת היצרן-צרכן, ה"פרוסיומר".

שילוב אסתטיקה עם טכנולוגיה, ההצלחה העצומה של "אפל", העיפו את סטיב ג'ובס מכל המדרגות, הוא חזר מארבעה חלונות אחוריים. הדבר המרכזי שהוא הביא לתוך הטכנולוגיה, זה לא הטכנולוגיה ולא ההנדסה הם העיקר, אלא האסתטיקה, האומנות, חוויית המשתמש, המעצב, העיצוב, ההצלחה של ,אפל" זה עיצוב, זה חוויה אומנותית, זה להתייחס לסלולר לא כעוד איזה מכשיר קומודיטי כזה, זה חוויה אסתטית, זה חוויית, משתמש, זה תפיסה אחרת לחלוטין. כל המהנדסים וכל הרופאים צריכים לעבור קודם כל קורסים באסתטיקה, זה קודם כל, כדי שידעו להיות בני אדם, ידעו לדבר, ידעו לעשות שיחה, ידעו לעשות דברים שכייף לעבוד איתם כמו ש"אפל" יודעת לעשות, כמו ש"גוגל" יודעת לעשות, תלכו למרכז המחקר והפיתוח של "גוגל" בתל אביב, זה נראה כמו גן ילדים, זה לא נראה כמו מעבדה באוניברסיטה, זה לא נראה כמו חדר הרצאות, זה לא נראה כמו בית חולים, כמו כל המוסדות הישנים, זה נראה כמו גן ילדים כי ככה הדברים צריכים להיראות. הדברים צריכים לדבר אל הלב של האנשים, ככה צריכות להיראות כיתות של בית ספר, אולי צריך לעשות את כל בתי הספר שיראו כמו גן ילדים, משהו יצירתי, דגש על חוויית המשתמש, מרכזיות הלקוח.

יזמות במקום בירוקרטיה, ואכן הסקטור הציבורי בישראל, כפי שאמר חבר הכנסת איתן, יש לו בעיה עצומה, במערכות החינוך, ממשל זמין, אשתי אמרה לי, אומרים שאתה מבין באינטרנט, תפסו אותי בלי רשיון כי לא שלחו לי אותו, נראה אותך עם הממשל הזמין, ישבתי שעה וחצי לא מצאתי כלום, איזה ממשל זמין יש היום, מבקר המדינה התחיל לבדוק את הנושא של פרוייקט הנמר במערכת הבריאות, איפה נתקעו שבעים מליון דולר עשר שנים, אף אחד לא יודע. יש לנו הרבה בירוקרטיה, אין לנו יזמות. היצרן-צרכן משנה את זה.

בואו נראה איזה חברה ישראלית התברגה לתוך הליגה הזאת, של "אפל", "גוגל", "My space", משהו חדש, "ויקיפדיה", משהו חדש, "Face book" משהו חדש, "פליקר", "יו טיוב", "דלישס", אין לנו שום דבר בדברים האלה. אנחנו חיים על זרי הדפנה של העבר, אנחנו מתכוננים למלחמת 67 אבל מלחמת 73 כבר התחילה ואנחנו עדיין אומרים איפה זרי הדפנה של שנת 67. זה לא זה, זה משהו אחר, כי המהפכה הזאת של 2 Webהיא מהפכה ערכית, היא מהפכה נפשית, היא צורת חשיבה חדשה לגמרי.

ולסיום, בזמן מאוד קצר, אני יכול לנסות להראות לכם קצת, לעבור קצת מהמנטליות של האינטרנט, האינטרנט מת, גמרנו, תשכחו מזה, 1 Web, פורומים, פסה. פורטל ארגוני, פורטל בית ספרי, פורטל אוניברסיטאי, פסה, נגמר. לפני שלוש שנים העולם כולו גועש, בקרב הילדים זה משתנה לחלוטין, אצלנו, אלה שמעל גיל 33, ה"בייבי בומרס", אלה שמתחת לגיל 33 קוראים לה דור ה-Y, הם כבר עברו מ-1 Web ל-2 Web, וזה עבר מ"בריטניקה" או האנציקלופדיה העברית הישנות האלה אל העולם של ה"ויקיפדיה" שזאת מהפכה תרבותית חברית. ה"ויקיפדיה" לא רק שזה חינם, ולא רק שזה מכל מקום וזה דרך לפתור את הבעיה של הפער הדיגיטלי, כי גם ילד בירוחם או ברהט שיש לו איזה מובייל כמו "איפון" או דברים דומים לו, יש לו גישה לידע יותר מאשר לפרופסור באוניברסיטה ברמת אביב. אני יכול לשאול פרופ' ברמת אביב מה זה בלוג, עד שהוא ילך לספריה ויזמין את כתבי העת, אותו ילד מירוחם או מרהט אם הוא יודע לחפש ב"גוגל" או ב"ויקיפדיה" הוא ימצא את זה הרבה יותר מהר. ה"ויקיפדיה" זה חינם, ה"ויקיפדיה" זה בכל מקום, ה"ויקיפדיה" כל אחד יכול לכתוב, וזה דבר שנורא מרתיח אותנו בני ה-33 ומעלה שאנחנו חשבנו בחשיבה צנטרליסטית שאנחנו המומחים, אנחנו יודעים, הם לא יודעים. תשאלו את עצמכם איך זה ש"ויקיפדיה", אנציקלופדיה שקיימת רק חמש שנים ייצרה שלושה מליון פריטי ידע והבריטניקה והאנציקלופדיה העברית וכל הישנות האלה ייצרו לא יותר מ-10% מזה. איך זה שכל הדיוט יכול לכתוב ואף על פי כן "נייצ'ר מגזין" שזה אחד המגזינים החשובים בעולם של מדעי הטבע, אומר שהאיכות שלה טובה לא פחות מאשר האנציקלופדיה העברית. יש פה איזה שהיא מהפכה ארגונית, מי יצר את ה"ויקיפדיה", איזה ארגון, איפה החברה הזאת, איפה המשרדים שלה, מי המנכ"ל שלה, מי הנשיא שלה, לא יודעים כלום. איך זה שהם יצרו שלושה מליון פריטי מידע. אם ה"ויקיפדיה" וה"לינוקס" ו"גוגל" שהופכים את כולנו לבעלי פוטנציאל להיות מפרסמים, והבלוגים, יש היום מאה מליון בלוגרים בעולם, היו לפני חמש שנים רק מאה אלף עיתונאים, איך זה פתאום כולם קפצו, מאיפה באה החוכמה הזאת של כל העולם, למה "טיים מגזין" אומר שאיש השנה זה לא איזה גיבור מדעי או מנהיג פוליטי, אלא אנחנו, כי יש מתחת לשטח שינוי מאוד עמוק, מאוד מקיף, שלנו קשה מאוד לראות אותו והמעבר שבו אנחנו נמצאים, רובנו משקבלים את ההחלטות, וודאי מקבלי ההחלטות, אנחנו עדיין נמצאים באמצע, אנחנו נמצאים במהפכה התעשייתית, מה שאלווין טופלר קרא הגל השני. עברנו את הגל החקלאי, את החברה המסורתית הישנה של פעם ואנחנו מודרניים, אנחנו מדינה מתועשת, זה פסה להיות מדינה מתועשת, זה פסה להיות מודרני, המודרניים של המאה ה-20 הם הפרימיטיביים של המאה ה-21, זאת הנקודה שאנחנו צריכים להתחיל לחשוב ממנה. לחשוב ממנה וללמוד מהילדים שלנו, מהתלמידים שלנו, הפרופסורים צריכים ללמוד מהסטודנטים שלהם, זאת המהפכה. אם נרצה להבין, אם לא, נמשיך להגיד שאנחנו ב-67 היינו גיבורים, נכין את 73 לפי הקווים של 67. אם אנחנו רוצים להבין את 73, זה קצת מאוחר כי זה היה לפני שלוש שנים, אנחנו צריכים להתחיל לחשוב אחרת, כמו הסיסמה של "אפל", כמו צורות החשיבה של "גוגל" וכל השאר. תודה רבה.

תודה לד"ר אשר עידן על הרצאתו האופטימית. אני מבקש להזמין את יהודה זיספל לשאת את הרצאתו בנושא מחקר ופיתוח תעשיות האלקטרוניקה ותוכנה, כמכשיר לצמיחה כלכלית חברתית. מר יהודה זיספל מייסד ונשיא קבוצת "ארד בינת" מכהן השנה כיושב ראש תעשיות האלקטרוניקה והתוכנה בישראל. "ארד בינת" היא קבוצה המונה מעל ל-20 חברות פעילות בכל התחומים של תקשורת מחשבים וטלקומוניקציה, מחקר ופיתוח, ייצור ושיווק, מכירות בארץ ובחוץ לארץ. יהודה רגיש לאיכות וכמות ההון האנושי הטכנולוגי בארץ, הוא ואחיו זוהר פעילים מאוד גם בתחום החינוך.

אני אנסה להציג היום את תעשיית ההי טק והטכנולוגיה. אני לא ארחיב את דיבורי על כל מיני נושאים שכבר דובר עליהם פה, שיבוח והישגי תעשיית ההי טק, שהיום אנחנו מעל 50% מהיצוא של המדינה ומהווים גורם מאוד חשוב וגם קצב הגידול שלנו יותר גדול מכל תעשייה אחרת טכנולוגית או כלכלית בארץ. אפשר לראות את המספרים, פרט לבעיית הבועה שהיתה לנו בשנת 2000 אנחנו כל הזמן שומרים על גידול וגידול מאוד מרשים.

כדי לבנות תעשייה או לפתח תעשיית הי טק צריך שוק, כמו כל תעשייה וצריך הון וצריך את ההון האנושי, הון קפיטל והון אנושי. לגבי השוק, אחת הבשורות שאפשר לראות זה ששוק הטכנולוגיה משנת 1960 גדל בקצב של יותר מ-4% לשנה ואני חשוב שכל המומחים יודעים שהמאה ה-21 תמשיך להיות המאה של הטכנולוגיה והמדע. מה שהיה עד היום הוא חלק מאוד קטן, המאה ה-20 עם כל ההישגים המרשימים בתחום הטכנולוגיה, המאה ה-21 תמשיך ובקצב מהיר.

אנחנו רואים כאן את ההשקעות בישראל ואפשר לראות ביחס לגודל המדינה, אנחנו די שומרים על ההשקעות כמו בארצות הברית, ההשקעות בנושא של הי אק בארצות הברית ברור שהן המובילות בעולם ביחס לכל מדינה.

מבחינת שוק אין מגבלה, בטח למאה ה-21, מבחינת כסף, גם כן אין מגבלה, כי מה שמניע את כל התעשייה הזאת זה ההון האנושי. בתעשיית ההי טק בארץ השקיעו לא הבנקים הישראלים, הממשלה השקיעה באמצעות המדען כסף מאוד חשוב, אבל זה כסף יחסית קטן לכסף שהניע את התעשייה. רוב הכסף הכבד הגיע מארצות הברית וגם מאירופה ואפילו מהמזרח הרחוק. מה הביא את הכסף הזה לכאן, הכסף הזה הגיע לכאן בעקבות רעיונות יצירתיים. אני לא מסכים עם ד"ר עידן שהתייבשנו וכל מה שהיה היה מ-1995 עד 2000, היום בתעשיית ההי טק יש אפילו הגברה של הרעיונות ויש המשך ואין כאן את העצירה של הדבר הזה. מה בכל זאת העננים, מה בכל זאת מעיב על התעשייה הזאת, אמרנו שההון האנושי הוא המפתח, ההון האנושי מביא את הכסף, ההון האנושי מביא את הרעיונות, ההון האנושי מניע את כל העסק. אם נסתכל על ההון האנושי, המקור שלו זה חינוך ונאמר כאן מספיק על חינוך ואני לא רוצה לחזור, זאת בעיה ומשבר רציני שלא מתייחסים אליו, אבל אם נסתכל על כמות הבוגרים, החל מ-1997 הבוגרים של שמונה האוניברסיטאות המובילות, כי אלה לא המכללות, מי שמוביל זה הרעיונות ואת הרעיונות מובילים הטובים ביותר ה"לידרים", ואלה הבוגרים של האוניברסיטאות. ומ-1997 הכמות היא 3,300 ואם מעל עשר שנים הכמות הזאת מוקפאת ברור שתעשיית ההי טק לא תוכל להמשיך לגדול, היא תגיע לאיזה שהיא רווייה כי המשאב הכי חשוב מוקפא.

מה שקורה במדינה, אני רוצה לשלב את הבעיה החברתית, הפער הדיגיטלי, רוב ההון האנושי שלנו הוא מהמרכז, אין לנו הון אנושי מהפריפריה, אם מסתכלים מאיפה רוב הבוגרים, מרבית הבוגרים הם מהמרכז ואת ההון האנושי במרכז אפשר אולי להגדיל ב-5%, הפוטנציאל העצום הלא מנוצל נמצא בפריפריה ואפשר להגדיל את ההון האנושי במאה אחוז. כדי ליצור המשך גידול ואפילו מהפכה אפשר ליצור בצורה חיובית, בהי טק, צריך להביא ולהשקיע בהון האנושי בפריפריה בחינוך. חינוך זה המפתח. ויש לנו את המודל הזה, הרבה מכירים את פרוייקט "עתידים", הצבא יזם אותו כדי לפתור את בעיית העתודה, לקח אנשים מהפריפריה ועשה את המהפך. לקח אנשים מהפריפריה ברמת החינוך שיש לה היום, ברמת ההישגים שיש לה, ברמה החברתית, בכל הרמות, לקח אותם לשנה מכינה ואחר כך עוד ארבע שנים ועשה את פרוייקט "עתידים" שהוא פרוייקט מוצלח. אותם ילדים שנכנסו לפרוייקט "עתידים" באוניברסיטאות הם בין התלמידים היותר טובים, הם בשכבה העליונה של התלמידים, הם לא בפריפריה, הם המובילים.

אני רוצה להציע תוכנית, אני מדבר על תוכנית במודל "עתידים", שהוכיח את עצמו, לפריפריה, ולהכשיר 1,500 מהנדסים כל שנה. זה אפשרי. דיברתי עם האוניברסיטאות ויש לי אישור מהן. בתשתית הקיימת, מהיום למחר, לא לעשות פרוייקט חדש עם מינהלות, יש לי הסכמה מהאוניברסיטאות לגבות את התוכנית בתשתית הקיימת ולהכשיר 1,500 מהנדסים מהפריפריה. 1,500 מהנדסים שהכשרת הבאדג'ט שלהם זה בערך 16.5 מליון דולר שנה ואחרי חמש שנים 82.5 מליון דולר, זה כסף קטן, אבל הם יוסיפו להי טק לפחות עשרה מליון דולר כל שנה. הם יגדילו את התעסוקה של כוח האדם. תמיד חושבים שתעשיית ההי טק זאת תעשייה של שכבה מאוד קטנה, תעשיית ההי טק היא תעשייה עתירת כוח אדם יותר מכל תעשייה אחרת. היא יוצרת מקומות עבודה גם בתוכה אבל הרבה באאוט סורסינג, ויותר מכל תעשייה אחרת, אי אפשר להשוות אותה לכל התעשייתיות המסורתיות או לתעשיית הבניה שתמיד חושבים שהיא יוצרת כוח אדם. תעשיית ההי טק ביחס לתעשיית הבניה היא יוצרת פי עשר מקומות עבודה באיכות וברמה גבוהה.

כאן אנחנו יכולים לראות כמה נייצא יותר, כמה נמכור יותר, נוסיף מאה אלף מקומות עבודה תוך עשר שנים, זה מספר שמרני, זה יכול להיות גם 200 אלף מקומות עבודה רק על ידי התוכנית הזאת שאני מדבר עליה. אחרי שהם יסיימו, תוך שנה אחת, רק אם הם ישלמו את מס ההכנסה שלהם, אני לא מדבר שהם לא יצרכו ביטוח לאומי, אני לא מדבר שהם יעשו אקזטים ודברים טובים אחרים שיקרו, רק על ידי מס ההכנסה שלהם הם יחזירו את כל ההשקעה תוך שנה. אין ספק שההשקעה הכי טובה שמדינת ישראל יכולה לעשות היום, מכל האלטרנטיבות שיש להם, לאין שיעור וללא פרופורציה, זה להשקיע בחינוך ובחינוך בפריפריה בפרוייקט שאני מציג לכם. פרט לזה שנביא את כל הנושא של תעסוקה, אנחנו נסגור את הפער הדיגיטלי או הפער החברתי בין המרכז לפריפריה. מה שקורה היום זה רק מקצין והבעיה מחריפה.

אנחנו הולכים לבצע את התוכנית הזאת מהיום למחר על ידי ארגון בוגרי הטכניון ומועדון המאה. הכסף הדרוש הוא יחסית כסף לא גדול, אני לא מדבר אפילו על התמורה, מה שאנחנו מנסים היום במסגרת תעשיות האלקטרוניקה זה לנסות להריץ את זה באמצעות הממשלה, אבל כמו הרבה דברים אחרים שלא זזים באמצעות הממשלה, ננסה לעשות את זה באמצעות פרוייקט עוקף ממשלה ונפנה לבנקים שקיבלנו מהם אישור ולתרומות כדי לקדם את הפרוייקט הזה. היה רצוי שהממשלה תצטרף בהתחלה אבל אין לי ספק שהממשלה תצטרף אחר כך. תודה רבה.

תודה למר יהודה זיספל. ההרצאה הבאה היא של פרופ' צחי וייסמן בנושא המדע שמאחורי הנדסת תקשורת וואיחסון המידע. פרופ' וייסמן הוא חבר בסגל הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ובאוניברסיטת סטנפורד שבארצות הברית. פרופ' ויסמן עוסק בנושאי מחקר הכוללים את תורת האינפורמציה ויישומיה, עיבוד אותות סטטיסטיים והקשר ביניהם.

תודה רבה על ההזדמנות להופיע פה בפניכם היום, זה כבוד גדול. אני רוצה להקדים ולומר שאת ההרצאה שלי בניתי וכיוונתי בעיקר לדור הצעיר, החיילים ותלמידי התיכון שאמרו לי שירכיבו את רוב הקהל, ומה שאני אנסה לעשות בדקות שעומדות לרשותי, זה לתת לכם לטעום על קצה המזלג ממגוון הבעיות שמעסיקות חוקרים, מדענים שכמותי, בתחומי תורת האינפורמציה ועיבוד אותות, ולתת לכם תחושה לאופן שבו המחקר הזה תורם ויש לו תפקיד מכריע במהפכת טכנולוגיית המידע.

הסתכלו בבקשה על התמונה הזאת, התמונה הזאת היא משל בעיני, היא תמצית לכל העיסוק של תורת האינפורמציה ועיבוד אותות והנדסת תקשורת וקריאת מידע, כי מה שיש לנו פה זה אינפורמציה מושחתת. ברור שמסתתרת מתחת לתמונה הזאת אינפורמציה רצוייה אבל יש פה גם הרבה רעש. מה זה הרעש, זה כל אותו חלק ממה שאנחנו רואים פה שלא מעניין אותנו ולא רלוונטי ומפריד בינינו לבין מה שאנחנו רוצים לקבל מהתמונה הזאת, לבין האינפורמציה הכן נקייה וכן מעניינת שמתחבאת למטה. מה שאני אראה לכם עוד מעט זה תאור של אלגוריתם, סכמה, שתדע להסתכל על הדבר הזה, לקחת את הדבר הזה כקלט ולהוציא את הדבר הזה, להסתכל על זה ולהוציא את זה. התמונה הזאת היא לא רק משל, זאת תמונה שלקחתי אותה מאפליקציה אמיתית שאני לא אכנס לפרטים שלה, שאנחנו רוצים להסתכל עליה ולחלץ ממנה את האינפורמציה הנקייה. לפני שאני מתאר לכם את הסכמה הזאת, אני רוצה לתת לכם עוד כמה דוגמאות לסוגי אינפורמציה וסוגי מקורות להשחתת אינפורמציה, לרעשים שנהיים יותר רווחים ויותר חשובים וימשיכו להיות יותר חשובים בעתיד הנראה לעין.

ביטים, סדרות של ביטים, היום במהפכה הדיגיטלית רוב האינפורמציה נפרטת לפרוטות של סדרות ביטים, סדרות שבהן כל רכיב מקבל אחד מתוך שני ערכים שבאופן שרירותי אנחנו מכנים אותם אפס ואחד, זה נכון לגבי כל האינפורמציה שנמצאת על המחשב שלכם או על הדי.וי.די והסידירום שלכם או על האיפוד שלכם ואפילו מחשבה לא כל כך מרנינה למי שלא שומר את הכסף שלו מתחת לבלטות, כל הכסף שלכם בחשבון הבנק הוא סידרה קטנה של כמה ביטים בזיכרון של מחשב. האתגר הוא לשמור על הסדרות האלה בצורה אמינה. יש כל מיני מקורות להשחתה, אם זה רעשים של קרינה אלקטרומגנטית ורעשים טרמיים ושריטות על הדי.וי.די שלכם שבגללן מדי פעם יש רכיבים בסדרות האלה שהופכים את סימנם מאפס לאחד או אחד לאפס ומה שהיינו רוצים זה דרך להסתכל על הסדרה המושחתת הרועשת וממנה לעבור לאינפורמציה הנקייה, הגולמית, המקורית.

דוגמה נוספת שנהיית מאוד רלוונטית היום בהקשר של אינטרנט וחיפוש באינטרנט, היא טקסט. יש לכם למשל קובץ של טקסט שמושחת מאותן סיבות שהזכרתי קודם אבל בנוסף למשל סיבות של הקלדה לא נכונה או שגיאות כתיב והיינו רוצים להיות מסוגלים להסתכל על הגירסה המושחתת ומנה לחלץ את הטקסט הנקי המקורי.

דוגמה אחרונה שאני אציין היא דטה או נתונים ביולוגיים. בעוד בין חמש לעשר שנים לכל היותר לכל אחד מאיתנו, נלך לרופא, יהיה לו על המחשב, כמו שהיום יש לו מחשב ויש לו נתונים עלינו, ההיסטוריה הרפואית שלנו למשל, בעוד לא הרבה זמן תהיה לו גם סדרה של כל הרצף הגנטי שלנו. סדרה שאורכה בערך שלושה ביליון שכל רכיב שלה מקבל ערכים בתוך אלף בית שגודלו ארבע והסדרה הזאת תהיה נתונה לכל מיני מקורות של השחתה, אם בצורה שבה אנחנו מודדים אותה, או מעבדים אותה, או שומרים אותה והאתגר יהיה למצוא איזה שהוא מכניזם שמסתכל על הסדרה הרועשת ועובר לסדרה הנקייה.

תנו לי לתאר לכם בקצרה איזה שהוא אלגוריתם שיודע להסתכל על סדרות מושחתות ולנקות אותן. האלגוריתם נקרא DUD, Discrete Universal De noisier הוא עובד על נתונים שהם דיסקרטיים, מקבלים ערכים סופיים, הוא מנקה מרעש והוא אוניברסאלי שזה מושג שאני אתייחס אליו בהמשך. וכל הרעיון הוא שמסתכלים על הסדרה הרועשת שלכם, נתמקד ברכיב אחד שאותו אנחנו רוצים לנקות, לדעת אם לשנות אותו ואם כן אז למה, אנחנו מסתכלים על הקונטקסט של הסימבול הזה, אם זו סדרה אז מסתכלים על כמה סימבולים משמאל וכמה מימין, זה הקונטקסט שבו הסימבול הזה מופיע ואנחנו מחפשים את כל המופעים של הקונטקסט הזה בתוך הסדרה המושחתת ובתוך המופעים האלה אנחנו סופרים כמה פעמים הופיע כל אחד מהסימבולים השונים. ואז אנחנו חוזרים לאותה נקודה שרצינו לנקות ומחליטים אם לשנות את הערך או לא, ואם לשנות אז לאיזה ערך לשנות בהתאם לספירות שמצאנו בתוך הקונטקסט. אני יודע שזה היה קצת טכני אז אני אדגים. אם למשל יש סדרת ביטים שרוצים לנקות, מה שהסכמה הזאת תעשה, היא תסתכל על איזה שהוא ביט שאתם רוצים לדעת אם להפוך או לא, להסתכל על הקונטקסט שלו, לראות איפה הוא עוד מופיע, לראות מתוך המופעים של הקונטקסט איפה הופיע ערך הביט הזה מול ערך הביט המשלים ואם היחס בין המספרים האלה הוא קטן מאיזה שהוא סף מסויים, היא תתקן, היא תשנה את ערך הביט, אחרת לא. יש נתונים שהם רב מימדיים ואז הקונטקסט הוא רב מימדי ויש איזה שהיא סכמה, אם באופן כללי הנתונים יהיו יותר גדולי, יאפשרו לקחת סביבות יותר גדולות ועשירות, אז למשל הנה תמונה מושחתת שקיבלתם אותה בפקס', זה בצד שמאל, נפעיל עליה את האלגוריתם שעכשיו את העיקר שלו תיארתי, ותקבלו את התמונה שנמצאת מימין.

דוגמה בהקשר של טקסט, אם נפעיל, מה האלגוריתם הזה יעשה, הנה הטקסט המקורי, זאת איזה שהיא פיסקה ממאמר של שאנון מ-1948 שפתח את התחום של תורת האינפורמציה, והנה הפיסקה המושחתת אחרי שאני ניסיתי להקליד אותה, ואם ננסה להפעיל את האלגוריתם שעכשיו תיארתי לכם על הפיסקה הזאת, נסתכל על ה-m בירוק, נניח שאותו אנחנו רוצים לנסות לתקן, מה שנעשה זה נסתכל על הקונטקסט שלו, נניח שהקונטקסט בנוי משני הסימבולים מימין ושני הסימבולים משמאל, הקונטקסט מורכב מ-he ו-re, נסתכל על כל המופעים שמסומנים פה בכחול של he ו-re, נספור בתוך המופעים האלה כמה פעמים למשל הופיע ספייס וכמה פעמים הופיע m וכמה פעמים הופיע o, ובהתאם למספרים האלה נחליט אם צריך לשנות את הערך של ה-m או לא. ואם כן אז למה. במקרה הזה רוב המופעים פה הם כאלה שיש ספייס באמצע ולכן התיקון במקרה הזה יהיה תיקון לא נכון כי ה-m הזה צריך להיות o אבל האלגוריתם יתקן אותו לספייס. זאת היתה דוגמה על פיסקה קטנה, את הדבר הזה בדרך כלל נפעיל על טקסט גדול, למשל על ספר, ואז זה גם יאפשר לנו לקחת קונטקסט הרבה יותר גדול ועשיר. למשל אם נפעיל את האלגוריתם הזה על הספר "דון קישוט", בגירסה האנגלית שלו, ותכניסו שם כל מיני רעשים, אם זה הקלדה ושגיאות כתיב וכל מיני רעשים מסוגים אחרים, הוא ידע לנקות את כל הטעויות. הבאתי משפט אחד שבו אני מראה שהוא אפילו מנקה דברים כמו שמות, את השם "דון קיחוט" שיש לו כתיבה, באנגלית, כתיבה לא קונבנציונאלית, האלגוריתם הזה ידע לתקן וזה בניגוד לכל מיני אלגוריתמים לתיקון שגיאות שנמצאים למשל בוורד שהם מבוססי מילון שיתייחסו לכל דבר כזה כשם ולכן לא ידעו לתקן אותו. ה-DUD שמתייחס, לומד לפי הקונטקסט בדטה האמיתי, יודע לתקן את השגיאות האלה. ב"גוגל" כשמקלידים משהו שרוצים לחפש ועשיתם טעות בהקלדה או טעות כתיב, "גוגל" יגיד לכם התכוונת ל- ובדרך כלל גם "גוגל" יצדק. והדרך ש"גוגל" עושה את זה זה בדיוק שימוש באלגוריתם הזה כששם הוא מתייחס לכל הקבצים באינטרנט בתור האינפורמציה וגם למה שאתם הכנסתם כחלק מנה ומתקן אותה.

ואם כבר הזכרתי את "גוגל" ואנחנו ביום שמסמן את מקומה של ישראל במהפכת הטכנולוגיה, אני אציין שהיום, ממש ברגעים אלה, נחנך מרכז המחקר והשלוחה הישראלית הראשונה של ענק האינטרנט "יאהו", בחיפה.

אני לא אכנס לעוד פרטים על האלגוריתם הזה, מה שאני רק אגיד בקצרה זה שאפשר להראות, אפשר להוכיח מתמטית שהאלגוריתם שתיארתי, עם בחירה, עם מרשם נכון של הפרמטרים שמופיעים בו, של צורות הקונטקסט והאופן שבו משקללים את הספירות בתוך הקונטקסט, אפשר להראות שהסכמה הזאת היא אופטימלית, אין אף סכמה בעולם שתשיג ביצועים טובים יותר, היא אוניברסאלית, היא לא צריכה לדעת על איזה סוג של נתונים אתם עובדים, לא משנה מה זה, תמונות, קבצים, טקסט, זה אותה סכמה והיא תפעל והיא תשיג את הביצועים האופטימליים, היא מאוד פרקטית ופשוטה למימוש וגם בפועל היא עושה את העבודה. כשהיא מופעלת על דטה אמיתית היא מנקה אותה.

אני אנצל את ההזדמנות הזאת להסביר באיזה יומרה אני טוען שאין אף סכמה בעולם שעושה יותר טוב מהסכמה שעכשיו תיארתי. מה שמאפשר לי לטעון טענות מהסוג הזה, היא תורת האינפורמציה, שזה מדע שחוקר את הפעולות הבסיסיות שכרוכות בטיפול במידע, כמו דחיסה, כמו איחסון, כמו שידור, כמו סילוק של רעשים, והמדע הזה מתעסק בשני סוגים של שאלות. שאלות חיוביות, מה כן אפשר לעשות, איזה ביצועים כן ניתנים להשגה, אבל גם שאלות שליליות, שאלות על מגבלות היסוד, מה אנחנו לא יכולים להשיג, איזה ביצועים גם אם נעשה שמיניות באוויר לא נוכל להשיג וההתמודדות עם שני סוגי השאלות האלה זה מה שבסופו של דבר מאפשר לנו לאפיין את הביצועים האופטימליים ולדעת איך אנחנו מסתדרים ביחס אליהם.

דוגמה נוספת בהקשר של דחיסה, דיברנו על סילוק רעשים, מה זה דחיסה, זה הייצוג היעיל של אינפורמציה. נניח שיש תמונה במחשב וזה קובץ גדול ורוצים לדחוס אותו, לייצג אותו עם קובץ הרבה יותר קטן שאפשר יהיה לשלוח הרבה יותר בקלות ובמהירות. הרוב מכיר את ה-ג'יזיפ שמאפשר לקחת קובץ של תמונה שהוא יכול להיות מגות רבות, להפעיל את האלגוריתם הזה ולקבל קובץ הרבה יותר קטן. בבסיס ה-ג'יזיפ יש אלגוריתם שפותח על ידי שני מדענים מהטכניון בסוף שנות ה-70, יעקב זיו ואברהם למפל, ומה שהם הצליחו להראות, ברמה התיאורטית הם הצליחו להראות שהסכמה הזאת היא אופטימלית, היא דוחסת לאנטרופיה של מקור האינפורמציה שזה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות, היא אוניברסאלית, היא לא צריכה לדעת מלכתחילה את סוג הנתונים שעליהם היא עובדת, מאוד פשוטה למימוש והיא עובדת על דטה אמיתי.

נחזור לאותה תמונה שאיתה התחלנו, התמונה הזאת קטנה יחסית, 510 על 514, תמונה שחור לבן שזה בסך הכל שמונה ביטים לפיקסל אבל אם עושים את החשבון מדובר ב-267 קילו. מפעילים את ה-ג'יזיפ וזה מוריד את זה לעשרים קילו. זאת תוכנה שנמצאת בכל המחשבים האישיים בעולם. לאחר ששולחים את זה ניתן לפתוח את הקובץ הקטן בעזרת ג'יזיפ ואז מתקבלת התמונה המקורית.

ניתן להסתפק בקצת פחות מהתמונה המקורית, שתהיה גירסה בערך התמונה המקורית בעד זה שהקובץ שישלח יהיה הרבה יותר קטן. וזה הנושא של דחיסה עם עיוות, אם זה ג'ייפג לדחיסת תמונות, אם זה אמפג לדחיסת קבצי וידאו אבל בניגוד למצב בדחיסה ללא עיוות ששם יש אלגוריתם שאפשר להראות שהוא עושה את העבודה בצורה אופטימלית, המצב בדחיסה עם עיוות הוא נורא. אנחנו היום נמצאים רחוקים בסדרי גודל מהביצועים שתורת האינפורמציה יודע להבטיח לנו שהם ניתנים להשגה. תורת האינפורמציה יודעת לאפיין את הטרייד אוף האופטימלי שבין יעילות הדחיסה לעיוות שבין מה שתצליחו לפתוח לבין התמונה המקורית. תורת האינפורמציה עוד לא במצב של לשים את האצבע על איך אפשר להשיג את הביצועים האלה, אבל היא יודעת לאפיין אותם והיא יודעת להגיד לנו שמה שנעשה היום זה בסדרי גודל רחוק ממה שניתן להשיג.

אני רק אסיים באיזה שהוא אתגר קונקרטי טכנולוגי לעתיד, זה חיפוש של סכמה שיהיו לה תכונות שהן אנלוגיות לזו של אמפל זיו שאפשר להראות עליה שהיא תהיה אופטימלית ואוניברסאלית וקלה למימוש ועובדת על דטה אמיתית, ומציאת סכמה כזאת תהיה קריטית להמשך התפתחות רשת האינטרנט בכל מה שקשור להעברת וידאו וטלוויזיה באיכות של וידאו וטלוויזיה שזה משהו שהיום אנחנו מאוד רחוקים ממנו.

מה שניסיתי להעביר דרך ההרצאה הזאת זה אולי זה שלושה מסרים, אחד שהוא אוניברסאלי כללי, לא מיוחד דווקא לישראל, זה לגבי תפקידו הגורלי של המחקר הבסיסי במהפכת טכנולוגיית המידע, המסר השני הוא יותר מקומי והוא לגבי התרומה של הקהילה המדעית הישראלית למחקר הזה, ואני יכול להעיד על תחומי המחקר שלי שבהם החוקרים הישראליים הם לא רק בשורה הראשונה אלא הם ממש מובילים את התחום ברמה העולמית, והמסר השלישי הוא איזה שהיא פניה נרגשת לדור הצעיר והנמרץ, שאני מאוד מקווה שלפחות חלקו בבוא הזמן יצטרף למאמץ של העבודה במחקר הבסיסי על בעיות שהן גם מרתקות אינטלקטואלית אבל גם מאוד חשובות ומאוד מועילות לתחום הזה למהפכת טכנולוגיית המידע ובפרט למובילות של ישראל בתוכה.

תודה לפרופ' צחי וייסמן על הרצאתו. המרצה הבאה היא אל"מ איילה חכים, מפקדת מר"מ, הרצאתה תהיה בנושא ה-IT בצה"ל, האתגרים והעשייה וסקירתה תתמקד באתגרי העשייה והטכנולוגיה הניצבים בפני העוסקים בתחומי ההי טק והטכנולוגיה בצה"ל לנוכח הדרישה והציפייה של הארגון מתחום התיקשוב כמכפיל כוח בעשייה הצה"לית.

אדוני יושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חברי הוועדה, חברי כנסת, אורחים נכבדים, מכובדי כולם. בדקות הקרובות אבקש לדבר איתכם מספר מילים על טכנולוגיית המידע בצה"ל ואתגרי העשייה.

צה"ל הוא צבא מתוקשב. סוגייה מרכזית הינה האפקטיביות הארגונית בצה"ל שהינו ארגון גדול, מורכב, אינו אי בודד ומקיים שיתוף פעולה הדדי עם תעשיות בטחוניות והתעשיות האזרחיות וחשוף לכלל ההשפעות הרווחות בתחום. אלמנט התיקשוב ותחום המיחשוב בפרט הינם חלק אינטגראלי בפעילותו ומשפיע באופן ישיר על האפקטיביות הארגונית, המבצעית. המשמעות המעשית לכך באה לידי ביטוי בדרישה לספק מענים הן לצרכים קיימים והן לניצול הטכנולוגיות לפריצות דרך עתידיות.

תוכנית האב המוכרת בשם "צה"ל ברשת" נולדה מתוך ההבנה וההכרה בחשיבות התיקשוב בצה"ל. המטרה המרכזית בה היא לאפשר פעילות מבצעית מבוססת רשת בכל עימות ולהוות מכפיל כוח. אנו פועלים בצורה משולבת להשמשת היכולות והכשרת פעילויות אשר יהוו בסיס לשעת חירום לעבודה ברשת בזמן חירום, אך בו זמנית אנחנו עובדים על מנת לאפשר ניהול שוטף של הארגון הגדול במדינה, צה"ל. מימוש תפיסת צה"ל ברשת נועדה להביא ולהשיג את העליונות במידע. התפיסה מאפשרת שילוב של כלל הזרועות לכלל כוח אחד. קישור המידע ושיתופו מאפשר יצירת מודעות לתמונת מצב משותפת ובאמצעות כך להשיג את אותה עליונות במידע.

לתיקשוב יש משימה, מטרתנו להביא את המידע למפקדים ולמקבלי ההחלטות בכל מקום בהם הם נמצאים ובכל רגע נתון. לשם כך עלינו לרתום טכנולוגיות לא מועטות לצד יישומים מרובים. המטרה העומדת בפנינו היא לצמצם את הפער המתהווה בין תמונת המצב בשטח לבין זאת המתהווה אצל מקבלי ההחלטות. תמונה אחת אינטגרטיבית משותפת לכולם.

התקציב המוקצה לצה"ל לתוכנית "צה"ל ברשת", אשר הינו חלק מתקציב ההתעצמות הצה"לית הינו לא מבוטל. צה"ל מאמין ב-IT ומאמין ביכולותיו ובתועלת שבו. תכנון התוכנית הרב שנתית הצה"לית אשר הסתיים לא מכבר גילם בחובו תיגבור לתקציבים בנושא התיקשוב. ביטוי נוסף למיצוב התיקשוב בצה"ל ניתן למצוא גם בהכווני הרמטכ"ל לקראת תוכנית העבודה 2008. מערכות התיקשוב משולבות כיום באושיות הארגון שלנו ומכאן גם נובעת האחריות ורמת הציפיות הגבוהה שעולה מאיתנו.

מהפכת המידע שדובר עליה קודם לא פסחה גם על צה"ל. המגמות הקיימות בעולם התוכן לא פוסחות גם עלינו. כל אחד מאיתנו מודע לכמויות העצומות של המידע שאנחנו נזקקים לו ונחשפים לו היום על מנת לקבל החלטות ובכלל לנווט את כל העשייה שלנו. כך גם בצה"ל. הדרישה והאיסוף של מקורות שונים שמייצרים מידע מטיפוסים שונים, מסוגים שונים, בנפחים עצומים, לצד דרישה בלתי פוסקת ליישומים בכל תחום עשייה בצה"ל, החל מהאיזורים הקלאסיים של ישות רפואה, לוגיסטיקה, עובר דרך מערכות שו"ב, חוצה למערכות משובצות ועוד רבות אחרות שתקצר היריעה מלפרטן. לצד זה יש דרישה הולכת וגוברת להתחדשות טכנולוגית מתמדת, למימוש המשימה והיכולות לתמוך את צה"ל במילוי משימותיו. לצד זאת גוברת מגמה נוספת, אופי המשתמשים באותן מערכות. המשרתים היום בצה"ל שייכים לדור שאנחנו נוטים לתת לו את השם הדור המחובר. דור אשר רוצה להיות ברשת ואינו רואה בכך כורח. הוא תובע מאיתנו להיות מחובר כל הזמן ולהיות מוזן ממערכות מקוונות. שילוב פיתוחים טכנולוגיים, העברת תמונות, שמע, אודיו, וידאו, טקסט, ועוד, שיפרה לאין ערוך את האפקטיביות המבצעית בצה"ל. קיימת תובנה כי כולנו ברשת. אנחנו מדברים, אנחנו מתכתבים, אנחנו מקבלים מידע, אנחנו מעבירים החלטות, אנחנו נותנים הנחיות, הכל ברשת. על מנת להיות רלוונטי, אתה אמור להיות היום ברשת.

ההשלכות של המהפכה הזאת הדוחפת את מימוש חזון צה"ל ברשת, מציבות בפנינו, אנשי התיקשוב בצה"ל, אתגרי עשייה מרובים ומגוונים. האתרים בתחום הטכנולוגי ומקצתם. יש כלל עתיק, לא נולד אתמול, מערכת שעובדים לא ממיתים אותה. הוא מוכר לכולם, אבל הוא תופס גם אצלנו. אבל מהצד השני קיימים גם דחף וצרכים לא מבוטלים להכנסת טכנולוגיות ומערכות חדשות ומתקדמות. המשמעות היא השקעה מרובה הן בשימור והן בהקניית ידע, להחליף טכנולוגיה זה לא ספורט לאומי. זה עולה ולא רק כסף, זה הרבה מאוד משאבים, הרבה מאוד מאמצים ואם נוסיף לכך את רמת המורכבות של הקשרים והאינטגרציות שיש לבצע בין הרבה מאוד מערכות, הרי זה מכפיל את המאמצים שאנחנו נדרשים לשימור הידע הנתבע מכך.

קביעת מדיניות וסטנדרטיזציה בתחומי העשייה השונים, בחתך כל השכבות, החל מחומרה, עבור לתשתיות וכלה ביישומים, הוא אחת הדרכים להתמודדות עם אתגר ריבוי הטכנולוגיות, הקטנת העלויות ופישוט ההליכים ליצירת שילוביות בכלל צה"ל. אך למען הסר כל ספק, כל העשייה המתחייבת מאתגר ריבוי הטכנולוגיות, אינו מבטל ואינו מחליף את האתגר לשמר את מעמדנו בחזית התיקשוב. ומכאן, חובה עלינו לשמר את הדורש שימור ובמקביל הצורך לחדש ולהתחדש. בהקשר הזה יפים דבריו של הרב קוק זכר צדיק לברכה, הישן התחדש והחדש התקדש.

אתגר נוסף בא מתחום התשתיות. האתגר המרכזי הוא להכין את התשתיות מבעוד מועד ולחזות את הדרישות האפליקטיביות בעידן של אי וודאות. אנחנו לא יודעים מה ידרשו מאיתנו מחר, אנחנו רק יודעים שידרשו מאיתנו והרבה. חובה עלינו להיות ערוכים מבעוד מועד. ההשקעה היא השקעה מסיבית בטכנולוגיות, טכנולוגיות התשתית.

האתגר הנוסף הוא שימור המתאם בין הדרישות ההטרוגניות של לקוחות לבין ההכרח לראות ראייה כלל ארגונית. דובר על זה על ידי קודמי, הטכנולוגיה היא אחד האמצעים, אך היא לא כסות הכל. יש לנו אלמנטים של תרבות ארגונית. התרבות הארגונית צריכה לתת את המרחב ואת המענה לייחודיות, לצד לדעת לשמר וליצור רבדים משותפים ועל ידי כך ליצור את המנוף לזריזות ולגמישות אל מול מצבים מתהווים. לצד זאת אנחנו צריכים לשים דגש כיצד מטמיעים טכנולוגיה חדשה וכיצד מטמיעים את קצב היישומים ליכולת הספיקה הארגונית. כולם רוצים הכל, אתמול, אבל כשאנחנו באים לבדוק מה בסוף מיושם ובמה משתמשים, האחוזים נעים לא בגבולות המאה וגם לא בגבולות התשעים וזה לא בגלל שמישהו רע ולא בגלל שכולם חולמים חזיונות שווא כשהם מאפיינים את הדרישות. לא פשוט להטמיע טכנולוגיה, זה ענין של תרבות, חבר הכנסת איתן דיבר קודם על פוליטיקה, צריך להכשיר את החברה הקולטת על מנת לקלוט ולשנות, זה ענין של תהליכים, זה ענין של חינוך, זה ענין של התארגנות אחרת שקשה לנו לעשות אותה הרבה יותר מאשר להביא את הטכנולוגיה. וגם על כך אנחנו חייבים להשגיח.

אתגר נוסף, שאולי ממרומי טכנולוגיית ההי טק אנחנו נוטים לשכוח אותו, אבל הוא קיים גם בבסיס של ההי טק, והוא הלואו טק של ההי טק. הגידול בצריכת יישומים, הגידול במספר המשתמשים, כל זה גורם גם לגידול ולעליה חדה בצריכת משאבי אנרגיה. אנחנו דורשים הרבה יותר מיזוג היום, אנחנו דורשים שטח רצפה, אנחנו דורשים חשמל, אנחנו דורשים הרבה יותר מה שהיה לנו קודם וזה מתפתח לאומית ובעיה בכלל העולם. לשם כך אנחנו נעזרים בכל התפתחות טכנולוגית התומכת בהתמודדות במגמות אלה. החל בוירטואליזציה, המשך בקירור מים, הקטנת השטחים הנדרשים לאיחסון, ומענה לתיגבור מקורות אנרגיה עם הרבה מאוד התייחסות לתיקשוב הירוק.

אם עד עתה סקרתי אתגרים כבדים ביותר שהם מנת חלקנו אנשי ה-IT בצבא, ברצוני למקד את תשומת הלב לשלושת האתגרים שהם אתגרי הליבה שלנו. האתגר הראשון הוא בטחון מערכות המידע. צה"ל מחוייב בצורך בסיסי לשמור על המידע שלו, לצד זאת אנחנו מתמודדים עם הפיתוי הקיים, האמיתי והנכון, לאמץ טכנולוגיות אזרחיות. הצורך הזה שמונע מתוך רצון ליהנות מפרי שעות רבות שכבר הושקעו בפיתוח, לצד הצורך שלנו לשמור את נכסינו, מביא אותנו לעסוק באופן מתמיד כיצד לשלב מוצרים מסחריים מבלי לסכן את הרשת. התנאי של שמירה על במ"מ מקבל חשיבות עליונה בכל תנאי ובכל בחינה של פתרונות אפשריים.

אתגר שני הוא הצורך בזמינות ובשרידות. התלות ההולכת וגוברת במערכות המידע וברשת מחייבים אותנו לתיפקוד רציף של המערכות. רציפות הפעולה והתאוששות מהירה בזמן תקלה או אסון משפיעים עלינו בכל אחד משלבי פיתוח המערכת. אנחנו דואגים היום לפיתוח פרוייקטי תשתית נרחבים על מנת שאנחנו נדע כיצד לתת מענה וגם כאן יש לנו היבטים תרבותיים ולא מספיק טכנולוגיה. ארגון צריך לשאול את עצמו, אם חלילה קרתה תקלה, אם חלילה קרה אסון, איך ארגונית הוא נערך, כי לא מספיק שאני אצליח להעמיד שרתים עם יישום, האם יהיו אנשים שיעבדו על היישום הזה, האם יש להם היכן לשבת, האם הארגון יודע כיצד הוא עובר לתפקד במצב כזה. אני רק חלק מהפתרון. צריך לחשוב על זה ויפה שעה אחת קודם.

אתגר האתגרים הוא ההון האנושי שלנו, הבסיס לכל העשייה. היחידות הטכנולוגיות הצה"ליות נחשבות למוקד הכשרת כוח אדם מהטובים בעולם. ההוכחות לכך ניתנו מזמן. טיבו של התיקשוב שהינו מאפשר מקדם פעילויות צה"ליות ומתבסס על יכולות טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות, את חלקן ניתן להשוות למהפכות של ממש. ראינו הרבה מאוד אמירה על מהפכות, גם אנחנו מחוללי מהפכה. אני שמחה כי חלק לא מבוטל מהיכולות הללו הומצאו ופותחו על ידי משרתי ובוגרי מערכת ההי טק הצבאית אשר היו ערש תעשיית ההי טק בצה"ל ועד עצם היום הזה מהווים, לאחר סיום שירותם, עמודי איתן בתעשייה זו. המצאות אלה הינן תולדה של צורך מתמיד להתמודד עם סוגיות ייחודיות אשר במקרים לא מבוטלים אין להם פתרונות מהמדף. כושר ההמצאה הישראלי, המוח הקודח, מספק אותם, אותו מוח אשר מוביל את תעשיית ההי טק בישראל להיות מדורגת במקום גבוה ביותר בדרוג תעשיית ההי טק בעולם.

הייחודיות הנוספת שלנו, כל העם צבא. התעשיות הבטחוניות, תעשיות ההי טק, שלובות בתעשיית ההי טק הצה"לי היומיומי. מהווים שותפים אמיתיים ומלאים לעשייה שלנו ולעמידה באתגרים. האנשים עימם אני עובדת יום יום מבריקים ביצירתיות שאנחנו לפעמים עומדים ונדהמים איך לא חשבנו על זה קודם, איך יכול להיות שעוד לא היה. היכולת הזאת אינה מייחדת גיל מסויים או דור מסויים, אבל מה שאפשר להסתכל כדבר מייחד זה אותה טביעת אצבע ייחודית של בית הגידול והחינוך הטכנולוגי הצה"לי במקצועות ההי טק. אותה טביעת אצבע המובילה בערכיה למקצוענות, ליצירתיות, חדשנות ומחוייבות. אלה הערכים שאנחנו מחנכים לאורם. אנשים אלה וכל מה שיסדו קידמו ועשו, הם התרומה האמיתית של מהפכת טכנולוגיית המידע בישראל.

האתגר הייחודי שלנו הוא להתמודד עם סוגיית שימור ההון האנושי. אני מסכימה עם חבר הכנסת איתן, אני לא אוהבת את נושא בריחת המוחות, קשירת המוחות וכל המינוחים האלה, אני מדברת על שימור הון שהוא הון, אנחנו צריכים להמשיך לפתח אותו, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו דואגים שהוא ימשיך להתפתח ושירצה להשאר איתנו, לא לקשור אותו, שישאר איתנו מרצונו ויתרום לנו הלאה.

השיטות והכלים אשר עובדו בעבר משמשים אותנו גם היום גיבושן של דרכים נוספות, על ידי העצמת היכולות, על ידי הגברת האחריות הרבה אשר אנחנו מטילים עליהם כבר מגיל צעיר. זה מה שיש לנו. הם צעירים, האחריות גדולה, אנחנו חולקים אותה יחד איתם תוך מתן הכשרות תומכות על מנת שידעו לשאת באחריות הזאת. אנחנו מגבשים היום מנגנונים המשתפים אותם ונותנים להם את האפשרות להשפיע על הנעשה ועל כל העמידה באתגרים אותם ציינתי.

מצוקת המשאבים מחד ומצב שוק ההי טק מאידך, מחייבים אותנו לבחון באופן מתמיד מה היא הדרך הנכונה למיצוי המשאב האנושי שלנו.

לסיכום, מהפכות מטבען אינן נגמרות. גם היום אנו ניצבים בפני אתגרים מורכבים במגוון תחומים אשר להם השפעה בלתי מבוטלת על צה"ל. עיסוקינו מרובים ומגוונים. זמינות המערכות, שרידותן, אבטחת מידע, דליברי של תפוקות נדרשות בעיתוי רלוונטי, מיחשוב ירוק ועוד.

סקרתי רק חלק קטן ומצומצם של האתגרים שעמיתי, פקודי ואנוכי חווים מדי יום ומדי שעה. העובדה שהמשאבים חסרים לנוכח הצורך הגובר מחייבת אותנו להשכיל לנצל את העושר שבטכנולוגיה, למצות את הקיים בתעשייה האזרחית ולהתמקד ביצירת הפתרונות הייעודיים לבעיות הייחודיות רק לנו.

לצד זאת כאשר אני נוכחת יום יום במחוייבות וביצירתיות הבלתי נלאית ובלתי נגמרת של אנשינו, של לובשי המדים, מערך ההי טק בצה"ל, בטוחה אני ביכולת שלנו לעמוד באתגרים אלה בהצלחה ובכל מה שיציבו בפנינו. שיהיה לנו חג שמח ותודה לכולם.

תודה לאיילה. דובר פה היום בבוקר על ההון האנושי, על דור העתיד. דור העתיד נמצא פה, מייצגים אותו היום נער ונערה, אסיל בשארה, תלמידת חטיבת הביניים ממרכז המחוננים בטירה ורועי מאירמן מחטיבת הביניים "רשיש" בפתח תקוה ואיתם הגברת מזל גלאור סמנכ"לית שיווק ותקשורת של IBM, שיספרו לנו על התוכנית "ילדים למען ילדים", פיתוח תוכנות על ידי ילדים יהודים וערבים למען ילדים חולים בבית החולים "שניידר", פרוייקט ייחודי של חברת IBM.

הייתי רוצה לספר לכם על פרוייקט שמשלב נתינה, טכנולוגיה ושיתוף פעולה. אני אתחיל מהשיתוף פעולה. שותפים לפרוייקט הזה חברת IBM, המכון הטכנולוגי בחולון, בית חולים "שניידר", בית ספר "רשיש" ומרכז המחוננים בטירה.

הפרוייקט הזה מאפשר לילדים יהודים וערבים לשבת ביחד וללמוד פיתוח של לומדה. הלקוח שלהם הם הילדים החולים בבית חולים "שניידר" שבאמצעות הלומדה הזאת מתאפשר להם להתגבר טוב יותר על המחלות שלהם, כי הלומדה הזאת מלמדת אותם על המחלות.

מי שמלמד את הילדים האלה את פיתוח הלומדה אלה סטודנטים נבחרים במכון הטכנולוגי בחולון שמקבלים מילגה מ-IBM.

מה מיוחד בפרוייקט הזה, ואני מניחה שבגלל זה קראו לנו לכאן, זה פרוייקט שיש בו זוכים בלבד. אנחנו קוראים לזה "Win win win win" מרוויחים בלבד. מרוויחים הילדים בבית חולים "שניידר" שמקבלים תוכנה שפותחה על ידי ילדים, שיודעת לדבר אליהם ועוזרת להם להתמודד עם המחלות, מרוויחים הילדים במרכז המחוננים בטירה ובבית ספר "רשיש" שניתנת להם האפשרות לעשות פרוייקט מההתחלה ועד הסוף, החל משלב האיפיון, התכנון, הפיתוח וגם ההטמעה, כי אותם ילדים שיושבים כאן היום הולכים לבית חולים "שניידר" ומלמדים את הילדים להשתמש בתוכנת הלומדה, הם עושים גם את ההטמעה. וגם אותם סטודנטים ששותפים לכל החווייה הזאת נהנים ממלגה ומצליחים ללמוד טכנולוגיה במכון הטכנולוגי.

אתם יכולים לראות כאן חלק מהדוגמאות שיש, למשל המסע בעקבות האלרגיה, לומדים על אלרגיה, מה זה אלרגיה, איך מתמודדים עם זה, עוזרים לילד לעשות את כל אותם דברים שמבקשים ממנו לעשות בעטייה של המחלה. הרגלי נקיון, התקפי אסטמה, על גוף האדם, ולכן מי שמפתח את זה הם הילדים וחשבנו שהכי נכון זה שתשמעו את זה ממקור ראשון, מה החוויה שהם עוברים. אני מזמינה את רועי ואת אסיל לספר לכם.

אני תלמידת כיתה ח' בבית ספר למחוננים בטירה. אני השתתפתי בפרוייקט הזה "ילדים למען ילדים" בשנת 2007.

אני תלמיד כיתה ט' בכיתה למחוננים בבית הספר "חטיבת רשיש" פתח תקוה. השתתפתי בתוכנית בשנת 2006.

בתוכנית זו נפגשנו כל יום רביעי בבית IBM בפתח תקוה, תלמידי בית הספר למחוננים ותלמידי בית ספר "רשיש", ללמוד לפתח תוכנה בעזרת תוכנת "פוטושופ" ו"פלש". בפיתוח התוכנה השתמשנו בתכנון גרפי ולימוד שפת מחשב. תוכנת אלה לא נלמדות בבתי הספר, מה שנתן לנו גם ידע נוסף שלא היינו מקבלים בשום מקום אחר.

מטרת הקורס היתה לפתח תוכנה אשר תשמש כמעין ספריה רפואית לילדים המאושפזים בבית החולים "שניידר". מטרת ספריה זו היא הסברה ועזרה לילדים המאושפזים בהבנת המחלות והטיפולים שעליהם לעבור בבית החולים. העבודה נערכה בקבוצות של 2-3 תלמידים כאשר כל קבוצה עבדה על נושא שונה כגון רנטגן, סי.טי, MRI, כליה מלאכותית, דיאליזה ועוד.

לגבי מה שאנחנו מרגישים, מבחינתי זאת היתה חוויה בלתי נשכחת. במהלך הקורס עבדנו בקבוצות מעורבות, תלמידים יהודים ותלמידים ערבים. השילוב בקבוצה יצר בינינו קשרים גם מעבר לשעות הקורס כאשר דיברנו על נושאים שונים, המשכנו להתכתב במיילים, נחשפנו לתרבות אחרת והגדלנו את מעגל החברים שלנו. עכשיו אני יודעת שיש לי גם חברים בפתח תקוה.

לצד הלימודים היתה גם הנאה וסיפוק מעצם הנתינה. היתה הרגשה של נתינה בדרך שונה. עצם ההגעה לבנין IBM בפתח תקוה נתן לנו תחושה שאנחנו חלק ממשהו גדול, חשוב ומכובד ובנוסף פתח בפנינו עולם טכנולוגי ומקצועי שלא הכרנו. היחס של המדריכים מהמכון הטכנולוגי בחולון היה מקצועי ואישי כאחד, הוא נתן תחושה שיש למי לפנות.

עם המבט קדימה, אני מקווה שבעתיד כשנגדל נהיה נציגים של חברת IBM וחברות הי טק אחרות ונראה למדינה שאפשר גם אחרת. הילדים של היום יכולים לשנות.

הקורס העניק לי כלים להשתמש בתוכנות ובהחלט ארצה לעסוק בנושאים אלה בעתיד. הקורס פתח לי אפשרות התנדבות נוספת.

לסיום אנו רוצים להודות לחברת IBM על פתיחת הדלתות לעבר העולם הטכנולוגי, על האירוח המקסים והטעים ולמדריכים מהמכון הטכנולוגי בחולון על היחס האישי והחם שנתן הרגשה שכייף להגיע לשם.

וכמובן לילדי בית החולים "שניידר" שבזכותם למדנו להעריך דברים, לקחת הכל בפרופורציות ולא לקחת דברים כמובן מאליו.

תודה למזל גלאור מ-IBM ולאסיל ורועי. לפני שנסיים אני מבקש מחבר הכנסת בנימין אלון לומר מילת סיכום.

לא סיכום, רק להודות. אני אתחיל באחרונים, לתלמידים על מלוויהם מבתי הספר השונים, מפרוייקט חברת IBM, תודה רבה לכם. תודה רבה למפקדים ולחיילי ממר"מ תחת פיקודה של אל"מ איילה חכים, כל קהילת ICT שנמצאת כאן, הצוות שלנו, המרכז למחקר מידע, שרון סופר ורועי גולדשמיט, צוות אתר האינטרנט של הכנסת, עמנואל פילו, אתי אברהם, ליהו מנזין, ענת מנהלת הוועדה ואיילת מהוועדה, עמותת "ויקימדיה" שעשתה לנו פה תערוכה מרשימה שמחכה למי שעוד לא הספיק לראות, של ה"ויקיפדיה" שהוצבה בכניסה לאודיטוריום, אנשי משרד המדע, השר התנצל, הוא עדיין תחת הוראות הרופאים והיה צריך לצאת, אז גם להם שהם עזרו הרבה, האקדמיה הלאומית למדעים, פרופ' יערי, אנשיו עזרו לנו בייעוץ ובהכנת היום הזה, המדענים שנמצאים כאן, לא כולם יכלו לחלוק את החוכמה שלהם בהרצאות, עובדי הכנסת, חברי הכנסת, מחלקת הטקסים והאירועים בכנסת, הסדרנים, כמובן המנחה שלנו גיורא.

אני מודה לכולם. יש לנו היום בהמשך כיום מדע בכנסת, יהיו הצעות לסדר יום במליאה, בשבוע הבא במסגרת היום הלאומי למדע יהיה טקס חגיגי בבית נשיא המדינה, במעמד נשיא המדינה, אני מקווה שמעבר לטקס החכמנו, אני בכל אופן למדתי הרבה. תודה רבה.

תודה לכם על היום הנפלא הזה, תודה לילדים ולהתראות בפעם הבאה, בשנה הבאה בכנסת.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30