PAGE
20
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

04.03.2008


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 394

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ז אדר תשס"ח (04.03.2008), בשעה 11:00

1. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – רישוי קבלני שירותים), התשס"ו-2006, של חה"כ יוסי ביילין, חה"כ רן כהן, חה"כ חיים אורון, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ זהבה גלאון (פ/1251).

2. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – קבלני שירותים), התשס"ז-2007, של חה"כ דב חנין, חה"כ רן כהן, חה"כ דוד טל, חה"כ אליהו גבאי, חה"כ מרינה סולודקין, חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ חנא סוויד (פ/2110).

חברי הוועדה: יעקב גלנטי

רן כהן

חה"כ יוסי ביילין

חה"כ יעקב כהן

עו"ד דבורה אליעזר – לשכה משפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

רבקה מקובר – מנהלת אגף הרישוי, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

איתן קשמון – סגן בכיר לחשב הכללי, משרד האוצר

יובל יעקובי – אגף תקציבים, משרד האוצר

ירון שטיינברג – משרד האוצר

חגי פדר – מרכז בכיר כלכלה ומחקר, מינהל הרכש הממשלתי, משרד האוצר

אבי כהן – משרד האוצר

עו"ד דן אורן – משרד המשפטים

עו"ד שי סומך – מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד שרון אברהם וייס – האגודה לזכויות האזרח בישראל

עו"ד דבי גילד-חיו – מקדמת מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח בישראל

עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת ירושלים

עו"ד שירי לב רן לביא – יועצת משפטית האגף לאיגוד מקצועי, הסתדרות העובדים הלאומית בישראל

מאיר אסרף – נציג לשכת יו"ר ההסתדרות העובדים הלאומית בישראל

מרים עמית – עובדת סוציאלית, מנהלת תחום סיעוד בחברת מ. עמית, עמותת חברות הסיעוד הפרטיות

עו"ד אבישג שחם – מנהלת תחום ענפי, איגוד לשכות המסחר

עו"ד ערן גולן – ועד המנהל, קו לעובד

חזקיה ישראל – התאחדות התעשיינים

עו"ד יפעת סולל

נועה בן שבת

וילמה מאור

מיטל בר שלום


1. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – רישוי קבלני שירותים), התשס"ו-2006, של חה"כ יוסי ביילין, חה"כ רן כהן, חה"כ חיים אורון, חה"כ אבשלום וילן, חה"כ זהבה גלאון (פ/1251).

2. הצעת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון – קבלני שירותים), התשס"ז-2007, של חה"כ דב חנין, חה"כ רן כהן, חה"כ דוד טל, חה"כ אליהו גבאי, חה"כ מרינה סולודקין, חה"כ מוחמד ברכה, חה"כ חנא סוויד (פ/2110).

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני רוצה להזכיר לכם, כי בישיבה האחרונה התחלנו לקרוא את סעיפי החוק. אם חה"כ ביילין ירשה לי, נמשיך מנקודה זו ואילך.

אנחנו נמשיך מפסקה (2): מספר עובדי המעביד המוצבים אצל הזולת לשם מתן שירותים, עולה על מחצית מכלל עובדי המעביד שהיקף משרתם דומה. לעניין סעיף קטן זה, "עובדי המעביד" - לרבות עובדים של קבלן כוח אדם כהגדרתו בסעיף 1 או לפי סעיף זה, המועסקים אצל המעביד.
הרעיון היה להבהיר שאנחנו מדברים על מעביד, שהצבת עובדים אצל אחרים היא עניין מרכזי בעבודתו. לא מדובר בעובד אחד או במשהו שאינו מהותי בעסק שלו. אם הבנתי נכון, ההצעה מדברת על אותם אנשים שנמלטו מהגדרת קבלני כוח אדם לתוך ההגדרה של קבלני השירותים, ולא על כל אדם שנותן שירותים באמצעות עובדים.

זו הכוונה.

כאשר אנו מדברים על ניקיון ושמירה, אני מהרהרת מחדש בהצעה של הפסקה הזו.

אני מבין מדיווח שקיבלתי, שכבר הצגנו פה את עמדת הממשלה שהיא להתנגד להצעת החוק. כיוון שהדברים נאמרו קודם, אני לא רוצה לחזור עליהם. דברתי עם חברי ממשרד האוצר, ולו יש מה להוסיף מבחינת העלות התקציבית של הצעת החוק. אני מזכיר את זה בפתיח.


כיוון שמחובתנו להתייחס באופן מקצועי לסעיפים של הצעת החוק, ככל שהצעת החוק הזו מתקדמת, בניגוד לעמדת הממשלה, לנו לא נראה נכון כל מה שכתוב פה לגבי ההגבלה במספר העובדים. אנחנו חושבים, שאם יהיה פה משטר של רישוי הוא יצטרך לחול על כל קבלן, אם זה באמת המקצוע שלו. בפסקה ב נאמר, שיש להוציא אנשים שזה לא העיסוק הקבוע שלהם להיות קבלן שירותים. ברגע שיש הגדרה של קבלן שירותים, שהיינו מציעים לאמץ מהצעת החוק הממשלתית שעברה בקריאה ראשונה, שזה מי שעיסוקו במתן שירותים באמצעות עובדיו אצל זולתו. זה נראה לנו מספיק כדי להחיל עליו משטר של רישוי, גם אם יש לו 2-3 עובדים. אנחנו חושבים, שההבחנות בין אלה שיש להם 2-3 עובדים לבין אלה שיש יותר, תהינה מאוד קשות ליישום בפועל. בנוסף, אנחנו חושבים שהמחוקק לא צריך להוציא את הקבלנים הקטנים מהמסגרת הזו. זה בעייתי מבחינת חופש העיסוק. גם להם צריך לתת הזדמנות לפעול כקבלני שירותים, תחת הפיקוח של קבלני הרישוי. אם הם מפרים זכויות עובדים, יש אפשרות להגביל את הרישיון שלהם.

איך אנו יכולים לדעת, שאכן העובדים שלהם נפגעו ועל סמך זה נוכל להגביל או לפקח עליהם באיזושהי דרך כך שהם לא יפגעו באותם עובדים? מה דינו של קבלן שירותים כזה, שבא ואומר שהוא מעסיק את אשתו או אחיו? האם הוא באמת קבלן שירותים? האם אלה עובדים?

כן.

כעקרון, זה אותו דבר כאשר יש יחסי עובד-מעביד. גם הוא צריך להיות תחת המשטר של הרישוי. השאלה הראשונה שלך, איך יודעים אם מפרים זכויות עובדים, זו שאלה נכונה גם לגבי קבלן גדול וגם לגבי הסכנה שהוא יפגע בעובדים. הנחת היסוד שעומדת מאחורי החקיקה הזו, היא שכמו שהיום אם קבלן כוח אדם מפר את הזכויות של עובדיו אז יש אפשרות להגביל את הרישיון שלו או לקחת את הרישיון שלו, אותו דבר צריך להיות לגבי קבלן שירותים. זה עוד כלי לאכוף את חוקי העבודה, כאשר זה האתגר הכי קשה שעומד בפנינו היום.

אני רוצה לדעת, האם עמדת משרד המשפטים ומשרד התמ"ת היא נגד החוק הזה, או שהיא מתיישרת עם דעת הממשלה.

אדוני יודע, שאנחנו באים לכנסת על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה כממשלה אחת.

שאלתי, האם אתם מתיישרים עם עמדת הממשלה או שזו עמדתכם.

בוודאי שאנחנו מתיישרים עם עמדת הממשלה. עם זאת, אמרתי קודם שלפי תקנון הכנסת יש לנו חובה לסייע לכנסת בניסוח הצעות החוק, גם אם הצעות החוק האלה הן בניגוד לעמדת הממשלה. במסגרת הסיוע המקצועי הזה לא נראה לנו בכלל, שיהיה פה איזשהו קריטריון של מספר עובדים. יכולה להיות איזושהי דיפרנציאציה. חלק ממשטר הרישוי, לפי חוק קבלני כוח אדם היום, זה שדורשים ערובות, שהן פונקציה של מספר העובדים. אנו היינו מציעים לתת גמישות לשר התמ"ת, כאשר הוא יקבע תקנות לגבי קבלני שירותים. כפי שזה מנוסח היום, התקנות לגבי ערובה שחלות על קבלני כוח אדם, יחולו גם פה. בפועל, הן יוציאו את הקבלנים הגדולים בגלל הסכום הגבוה של הערובה. מדובר בתקנות שבאות לאישור הוועדה הזו, ולכן אנו מציעים שבשלב הזה תהיה אפשרות לשר התמ"ת, להתקין הוראות ותקנות אחרות, כולל העניין של הערובה, מכוח ההוראות שמחוקקים עכשיו. כלומר, הוא שלא באופן אוטומטי כל התקנות של קבלני כוח אדם יחולו גם פה. קבלן שירותים זה ייצור קצת אחר. יש הבחנות שנעשו בפסיקה בין קבלן שירותים לבין קבלן כוח אדם. לכן, צריך לאפשר לשר להוציא תקנות אחרות, או לעשות התאמה לתקנות הקיימות.

אני רוצה לשאול לגבי מספר העובדים. הבעיה של הרישיון היא לא בעיה רק של גובה הערובה. גובה הערובה אינו קבוע בחוק אלא רק בתקנות. אפשר לקבוע, כפי שציינת, גובה משתנה לסוגים שונים של מעסקים. הבעיה היא, שאלת הרישוי עצמו. מה קורה אם אדם שרוצה לתת שירותי ניקיון באופן עצמאי ולא כעובד של אדם אחר, והוא רוצה להיעזר באדם נוסף, בבן משפחה? האם אתה לא חושב שיש פגיעה, שהיא קצת מעל המידה הראויה לתכלית החשובה של שמירה על זכויות העובדים, כאשר אתה מתיר רישוי מכל מספר של עובדים, אפילו אם אדם נעזר בבן משפחה לצורך ביצוע העבודה הזו? והוא לא רוצה לעשות את זה כעובד של אדם אחר ורוצה להתאגד. הוא יכול להיעזר בבן משפחה. כאשר אנו מדברים על מספר מאוד מועט של עובדים, האם אנו לא פוגעים בהם? האם ברגע שאתה מטיל עליהם את חובת הרישוי, כולל הבירוקרטיה הכרוכה בזה וכולל הפקדת ערובה, אתה לא פוגע בחופש העיסוק שלהם?

יכול להיות שצריכה להיות נוסחה יותר פשוטה. אני מודה, שאנחנו עוד צריכים לחשוב על זה. אבל אם הכוונה היא לעסקים המשפחתיים, אפשר לשאוב השראה מסעיף 21 מחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ששם יש הוראת אי תחולה על מעסקים קטנים של 6 עובדים, ויש הוראה נוספת לגבי עסק משפחתי. זו הוראה יותר פשוטה ליישום. אני מודה, שאנחנו צריכים לחשוב על זה. החשש שלנו הוא מהכיוון השני. דווקא בגלל שאנו דואגים לעסקים הקטנים של קבלני שירותים, אם אנו מוציאים אותם ממשטר הרישוי זה יוציא אותם מכל מיני התקשרויות. אם יהיה חוק כזה, אז גוף ממשלתי, גוף ציבורי, יקבע הנחיות שלפיהן מתקשרים רק עם קבלן שירותים רשום.

עד 6 עובדים.

אבל מי שיכתוב את אותו המכרז יציין, שהוא צריך להיות מורשה על פי חוק או פטור.

לא. אולי הוא ירצה דווקא לעבוד עם קבלנים שחל עליהם משטר של פיקוח.

אבל בגלל זה אנו עלולים לפגוע באנשים, שהחליטו שלא להיות מועסקים אצל אדם אחר כעובדים, אלא להיות חלק מעסקים מאוד קטנים.

בשמירה יש כבר היום רישוי. בשמירה יש רישוי מוחלט, גם אם מדובר בעובד אחד.

בשמירה יש כבר רישוי מבחינת משרד המשפטים, אבל מה קורה בתחומי ניקיון?

אני קשוב לדברים שאת אומרת, ואני מודה שאנו צריכים לחשוב על זה. אני רק חרד לאפשרות ללכת לקיצוניות השנייה, ולהוציא יותר מדי קבלנים. יכול להיות שצריכה להיות הוראה דומה לסעיף 21 בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, לפי מספר עובדים.

של 6 אנשים.

יכול להיות שזה הכי הגינוי. אני לא יודע אם צריך לקבוע שזה יעמוד על 6.

נדמה לי, שזה יותר מדי. מה יקרה? יהיו כמה אנשים שיקימו באופן פיקטיבי הרבה מאוד חברות, שהן בעלות 5 עובדים.

אולי 4 עובדים?

יכול להיות. להעסיק 3 עובדים זה כבר יותר מסובך.

זה גם מתאים גם לחלק ההגנות, הניתנות למזמיני שירות בתחום האזרחי, לפי הצעת החוק הממשלתית.

בסדר. 4 עובדים.

אם כך, אנו מורידים את פסקה (2) ומשאירים את המילים: מספרם של כלל עובדי המעביד הוא 4 לפחות.

אני מצטערת אם אני אחזור אחורה.

אני לא הייתי מציע לעשות זאת. אנחנו לא חוזרים אחורה. יכולת לומר את מה שהיה לך לומר בישיבות הקודמות, ואם זה לא התאפשר לך, אני מצטער. אנו מתקדמים עם הצעת החוק.

אני עוברת לסעיף קטן (ב): (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מעביד שהוכיח כי השירותים לאותו אדם ניתנים על ידו באופן חד פעמי. לעניין זה יראו גם שירותים שמבוצעים אצל אותו אדם באופן חוזר, במשך לא יותר מ – 10 ימי עבודה מצטברים בתקופה של 6 חודשים רצופים, כאילו ביצועם חד פעמי.

אם יש את ההוראה שמדברת על 4 עובדים, זה מייתר את ההוראה הזו.

זה מייתר. אני מסכים.

מה קורה אם אנו מדברים על שירות פוליש. נניח שיש חברה בעלת 10 עובדים, והיא נותנת שירותי פוליש. הם מגיעים למקום ועובדים בו יומיים. מדובר על שירות חד פעמי, ואפשר להוציא אותו במסגרת הפטורים בסעיף (ג)

זה בהגדרה של השירותים.

אם אנחנו נלך להגדרה דומה לזאת שהצענו בהצעת החוק הממשלתית: "מי שעיסוקו במתן שירות באחד התחומים הללו", אז הנושא של החד פעמיות יכול לעמוד כפטור שהשר נותן, אבל לא כאי תחולה. בסופו של דבר, אם עיסוקו הוא מתן השירות אז זה לא חד פעמי. יכול להיות שהפעם הוא נותן שירות חד פעמי, ובפעם הבאה השירות לא יהיה חד פעמי. אנחנו נותנים רישוי לעסק ולא לשירות שהוא נותן.

מיד נגיע לסעיף הקטן שעוסק בפטורים. סעיף קטן (ג): "השר רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי סוגי מעבידים, וסוגי שירותים".

אני מבקש שזה יהיה באישור ועדת העבודה והרווחה.

אז נאמר: "השר באישור ועדת העבודה והרווחה יהיה רשאי לפטור מעביד".

אחרת, זה נותן לו חופש פעולה מוגזם.

הפטור פה הוא מאוד משמעותי.

אני עוברת לסעיף קטן (ד): השר רשאי לפטור מעביד כאמור בסעיף קטן (א), מתחולת הוראות פרק ב', כולן או מקצתן, באופן זמני או קבוע, לגבי שירותים הניתנים לאדם אחד או לזולת בכלל, ובתנאים שיקבע, אם מצא כי התחום שבו ניתנים השירותים הוא תחום עיסוקו העיקרי של המעביד, וכי התקיים אחד מאלה:

(1) הצבת עובדיו של המעביד אצל אותו אדם טפלה למטרתם העיקרית של השירותים.

(2) מתן השירותים מחייב, לפי טבעם של השירותים, מומחיות, ידע, או אחריות שיש למעביד ושאינם בידי מקבל השירותים, המצדיקים הצבת העובדים בידי מעביד.
(3) נסיבות העניין מצדיקות מתן פטור, וזכויות עובדי המעביד מובטחות להנחת דעת השר.
אנו מדברים על שני סוגים של פטורים: פטור בתקנות ופטור עד הוק, למעביד מסוים.

אין לי בעיה עם הפטורים. אני חושבת, שמה שנעשה כאן, בהתייחס לנוסח הראשון של ההצעה ולשינויים שנעשו במהלך הישיבות האלה, הופך את ההצעה לאבסורד. ההצעה הזו הוגשה על בסיס של רישוי קבלני שירותים, מבלי להתייחס לתחומים ספציפיים. היתה התייחסות לכך, שאם תהיה הסכמת ממשלה לחוק, המציעים יהיו מוכנים להסכים על כך שההצעה תעבור בשלב הזה רק עם תחומים ספציפיים. לאור מה ששמענו היום, שאין הסכמה לגבי התחומים הספציפיים, אני בספק לגבי הנוסח הזה. אם משאירים לשר את האפשרות לתת פטורים מתחומים מסוימים ולמעבידים ספציפיים, אז אין שום סיבה מראש להגיד שהחוק לא יחול אלא על תחומי ניקיון ושמירה. בישיבה הקודמת כבר דובר על תחומים נוספים שבכל מקרה צריכים להיכלל גם כן. מה גם, שאנחנו יודעים שמיום ליום ומשבוע לשבוע יותר ויותר עסקים, בתחומים שונים, מעסיקים עובדים בדרך של קבלני שירותים. לכן, נדמה לי שבשלב הזה אנו מוציאים יותר מדי עובדים שמועסקים בדרך הזו מתחולת החוק. מבחינתי, אפשר להשאיר את הסייגים, כל עוד החוק מוחל על כל קבלני השירותים.

אני רוצה להבהיר, שהנושא של ההכרח של הפטור גם בסעיף הזה חל באישור ועדת העבודה והרווחה. בהמשך לדברים שלך, השאלה היא מה את מציעה.

או שהשר לא יוכל לבטל כל מה שהוא רוצה באישור הוועדה, או שלא מתייחסים באופן ספציפי לענפים מסוימים.

תחום הניקיון נכלל פה בכל צורה שלא תהיה. כאשר אנו מדברים על פוליש, אנחנו יכולים לומר שמתן שירותי פוליש הוא לא בתחום העסקים החייבים ברישיון, ולכן מדוע לשלול את האפשרות להתקנת תקנות?

אני לא מבין את ההצעה של עו"ד סולל.

הסוגיה היא מאוד פשוטה. אומרת עו"ד סולל, שצריך לבחור באחת מהדרכים: או שהממשלה מסכימה לחוק, ואז נסכים לכל המגבלות עם הפטורים, או שהממשלה לא מסכימה לחוק ואז כדאי להשאיר את הנוסח המקורי. אז אני פונה למשרד התמ"ת ושואל, מה אתם מעדיפים.

אנחנו עכשיו דנים בגופה של ההצעה. אני חושבת, שללכת על כל תחומי השירותים שיש במשק, זה לבקש ממשרד התמ"ת לעזוב את מעט האכיפה שהוא יכול לבצע בתחומים לא פחות חשובים, ולבקש ממנו להקדיש את כולו לנושא של רישוי עסקים. הנושא הזה כבר עלה בעבר בחוק שירות התעסוקה בתחילת דרכו, כאשר כל המעסיקים היו צריכים לבוא ולהירשם בשירות התעסוקה. הנושא הזה כשל בשירות התעסוקה, ואני לא חושבת שזה ראוי שזה ייעשה. אנחנו רוצים לטפל בבעיות ספציפיות מדויקות, וזה לא יהיה חכם לבוא ולומר שזה יחול על כל תחומי המשק.

אם כך, למה לא תיענו לפנייה של עו"ד סולל ולא תכניסו פטורים בכלל.

אני אומרת הפוך. אפשר לדבר על פטורים, אבל לאור העובדה שאין הסכמה אז אין שום סיבה מראש להחיל את זה רק על שמירה וניקיון.

יש סיבה מעשית, שאנחנו לא נעמוד בזה.

אבל זו חקיקה.

הבעיה היא בתחומים ספציפיים, ולא בכל תחומי המשק. אנחנו רוצים לטפל בבעיה הספציפית.

היום יש קבלני שירותים בעיקר בתחומים האלה.

אבל בואי נתחיל עם משהו.

מה זה נתחיל ממשהו?

70% מהמשק זה שירותים. על מה אתם מדברים בכלל?

למעשה, היום אנו מדברים על תחומים ספציפיים: שמירה, אבטחה וניקיון, כאשר בהצעת החוק המקורית דובר על כל התחומים. בסעיף קטן (ג) אנו מדברים על סמכות לפטור בתקנות. אומרת עו"ד יפעת סולל, שאם אנו מאפשרים לשר לפטור בתקנות, בואו נכניס את כל מרחב התחומים הקיימים, שבהם אפשר לתת שירותים: אם זה יהיה ראיית חשבון, עריכת דין או כל תחום אחר, והשר יקבע בתקנות איזה תחומים מוצאים מגדר החוק. אפשרות אחרת, שאנחנו נגיד שזה חל רק על תחומים מסוימים, ואז לא ניתן סמכות לשר לפטור שום תחום. אני מבינה שהחשש הוא, שהצעת החוק תישאר בלי תוכן בכלל. מצד אחד היא מצומצמת רק לשני התחומים האלה, ומצד שני יש לשר סמכות לתת פטורים. אני מקווה, שהסברתי נכון את דברייך.

חוץ מההיסחפות הקטנה של רואי חשבון ועורכי דיין.

למה? אם אנחנו פותחים את זה לכל תחום שירותים, זה יכול לכלול גם את התחומים האלה.

עדיין מדובר בקבלנים, ולא כל תחום השירותים.

אם אני נותנת למישהו שירותי ראיית חשבון באמצעות עובדיי, זה נכנס להגדרה.

זה לפי ההגדרה שלך.

אני רוצה לשמוע, מה חה"כ רן כהן מציע.

אני הייתי מציע, לראות איזה תחומים אתם יכולים להוסיף לסעיף הראשון, כדי שתהיה הרחבה של העניין, מבלי להגיע לפריצת דרך שתגיע עד רואי החשבון.

חה"כ בילין, האם זה מקובל עליך?

הסיטואציה כאן מוזרה. אנחנו מגיעים לפשרות עם הממשלה על ענפים, כאשר בסוף היא תתנגד לכולם. נטיית הלב שלי, היא ללכת על הרחבה כל עוד הממשלה לא אומרת שהיא תומכת בזה. אם הממשלה תתמוך בזה, זה דבר אחר. כרגע, אני מציע לפתוח את כל הענפים, ולתת לשר את האפשרות לפטור.

השר יכול להרחיב את התחומים. נאמר: שירותים בתחומי ניקיון, שמירה אבטחה, או כל תחום אחר שקבע השר לעניין זה. פה הוא יכול להרחיב, אבל השאלה היא האם אנחנו לא רוצים לומר בשם המפורש עוד תחומים, כמו הסעדה. דבי, איזו סיבה יש לכך שתחום ההסעדה לא ייכלל כאן?

הנושא של ההסעדה הובא גם בוועדת ההיגוי וגם בהצעת החוק הממשלתית, אבל לגבי נושא הרישוי הייתי רוצה לבחון את הנושא ברצינות לקראת קריאה שנייה ושלישית. אנחנו לא פוסלים מבחינה מהותית הכנסה של תחומים אחרים. אני מבקשת לבחון את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אני מבקש להכניס את תחום ההסעדה כבר עכשיו.

שיאמר: שמירה, ניקיון, אבטחה והסעדה.

זה נותן מרחב.

אני מבין, שהבעיה של משרד התמ"ת היא תקנים של פיקוח.

הבעיה של משרד התמ"ת, זו התנגדות הממשלה. משרד התמ"ת צריך להיות האינטרסנט הראשון לקיים את זה.

אנחנו רוצים להתמקד בבעיה של עובדי הקבלן אם אנחנו הולכים על הצעת חוק שכזו. אנחנו יודעים שיש תחומים יותר בעייתיים. כדי שהעבודה תיעשה ברצינות, צריך להתמקד בתחומים האלה.

אם משרד התמ"ת מבין מה תפקידו, זה היה צריך להיות אינטרס שלו שהחוק הזה יתקיים.

מדוע אותם מפקחים לא יכולים לפעול בו זמנים בשני המישורים ולפקח גם על השירותים וגם על הקבלנים?

זה לא בו זמנית, כי קבלן כוח אדם הוא לא קבלן שירותים בהכרח.

ברישוי חובת הפיקוח היא חובה, שלאחר שאתה עושה רישוי אתה גם מפקח. קודם כל יש את הליך הרישוי עצמו, שהוא הליך שאינו ארוך מבחינת זמן אבל יש בו פרמטרים שיש לבדוק אותם. לאחר שאתה בודק את כל המגבלות שהחוק מציב, כדי שתהיה קבלן כוח אדם יש את נושא הערובה שעומד בפני עצמו. אחר כך, מבלי קשר אם אתה מחליט לעשות פיקוח יזום באמצע השנה או לא, אתה חייב לקבל את הדוחות ולבדוק איזו הטלת ערובה חדשה קיימת.

הוועדה איננה מסדרת את העבודה של משרד התמ"ת.

אבל אתה שואל אותי למה אי אפשר לפקח. הרישוי הוא לא פיקוח, אלא תפקיד נוסף. אתה לא יכול להגיד, שאותם אלה שעושים רישוי ל-200 חברות יעשו מחר רישוי ל-1,200 חברות. צריך אנשים שיעשו את זה, אם אתה רוצה שזה יהיה טוב.

החקיקה בכנסת היא לא פונקציה של מספר העובדים במשרד זה או במשרד אחר. החקיקה באה לסתום פרצות ולהיטיב עם העם, ולא לבחון את מידת היכולת של משרד התמ"ת לעשות כך או אחרת.

כאשר יהיה חוק, יוכל לבוא משרד התמ"ת ולבקש מהממשלה תוספת תקנים.

אין לי חילוקי דעות על כך. אני השבתי על השאלה, למה אותם אנשים לא יכולים למלא את שני התפקידים. כאשר יש כוח אדם אפשר לעשות הכל.

הצעת החוק הזו באה לתקן עוול. לפני 12 שנה עברה הצעת החוק המקורית בעניין קבלני כוח אדם. מבחן המציאות הוכיח, שהשטח מקדים את המחוקק ב-12 שנה. בשטח הצטמצמו חברות כוח אדם, ופרחו קבלני השירותים. היום מחוקק בפיגור רב מנסה לתקן את העוול הזה.

אני נבוכה בשביל משרד האוצר, שבא ואומר שבגלל סיבות פרוצדוראליות הוא לא יכול להיטיב עם העם ולהגן על העובדים. עמדת הממשלה המקצועית, כפי שמציגים כאן נציגי משרדי התמ"ת והמשפטים, איננה מתנגדת למהות המוצעת פה.

המשרד האוצר מתנגד, כי הוא המעסיק הכי גדול של עובדים.

משרד האוצר אומר, שהוא לא יכול לכבד את זה.

בואי נשאיר לנציגי משרד האוצר את הזכות לומר את דברם.

לא, זה חשוב.

זה חשוב, כי זו המהות של עמדת הממשלה. מבחינה נושאית, אין פה התנגדות. הנושא התקציבי שהוסף עכשיו ישפיע על כל החוק, הוא מביך מבחינה מהותית והמחוקק לא צריך לשתף פעולה עם זה. כרגע יש בעיה, כי אנחנו חוששים לגלוש מנושא לנושא. אנחנו יודעים שתגובת הנגד מהשטח תיצור שעטנז חדש. לא יקראו להם קבלני שירותים אלא בשם אחר, כאשר המחוקק יצטרך לרדוף אחריהם ולעשות את עבודתו נאמנה. אני בטוחה, שיש פתרונות לזה, כמו שדן הציע בהתחלה. השורה התחתונה, היא שהחוק הזה חייב לעבור כדי לשפר את מצב העובדים הגרוע.

האם את מסכימה שזה צריך להיות לתחומים ספציפיים או לכל התחומים במשק.

אפשר יהיה להתפשר לפי המצב הקיים, אבל המחוקק וגם הרשות המבצעת יצטרכו לא לחכות 12 שנה כדי ליישר קו עם זה, אלא לעשות את זה קודם לכן.

אבקש את התגובה של משרד האוצר.

משרד האוצר תומך באכיפת חוקי עבודה. אני רוצה להזכיר לכולם, שמשרד האוצר היה חלק מוועדת ההיגוי המשותפת למשרדי הממשלה, ההסתדרות והמעסיקים, והוא הגיש הצעת חוק ממשלתית בנושא שעברה בקריאה ראשונה.

אנחנו מתנגדים להצעת החוק הזו, ואני פרטתי את הנימוקים להתנגדות שלנו בדיונים הקודמים. אנחנו חושבים שבסופו של דבר היא לא תשיג את מטרתה.

מה כן אתם מציעים? אם אתה בא ואומר שזה לא ישיג את המטרה, מה אתה חושב שכן ישיג את המטרה?

במסגרת הצעת החוק הממשלתית בנושא אכיפת חוקי עבודה, הצענו להטיל עיצומים כספיים על מזמין שירות שהזמין שירותי קבלן.

אתה מדבר על שירותי קבלן.

אני מדבר על כל סוגי השירותים, גם קבלני שירותים וגם קבלני כוח אדם. בהצעה שלנו קבענו עיצומים כספיים, אחריות פלילית ואחריות אזרחית. לגבי המחאה שהיתה פה על עמדת משרד האוצר - לפי חוק יסודות התקציב צריך לקבוע הערכה של עלות כספית לכל הצעת חוק. בהתאם לעבודה שנעשתה על ידי אגף התקציבים והועברה למנהלת הוועדה, עלות הצעת החוק הזו מוערכת בלפחות 12,000,000 שקלים.

על מה?

על מה שהם לא משלמים היום. היום הם גוזלים 12,000,000 שקלים, והם רוצים להמשיך את המצב.

אני מבקש לשמוע מנציג האוצר לגבי ההערכה של 12,000,000 שקלים.

12,000,000 השקלים האלה נובעים מכמה מרכיבים. אל"ף, ייקור העלות למעסיקים.

המעסיק זה אתה, זו הממשלה.

אני מתכון לקבלן השירותים. כיוון שהחוק מטיל עליו עלויות מסוימות, ובין היתר הפקדת ערבות, העלויות האלה יתגלגלו בסופו של דבר למזמין השירות.

כאשר אומדים את העלות של החוק, לא באים לשאול כמה זה עולה למעסיק במשק.

בוודאי שכן.

כמה זה עולה לאוצר.

כל פעולה בנקאית עולה לבנק כסף. הכסף מחליט איך לגבות את הכסף, אבל אי אפשר להעמיס את מה שעולה לבנק ולומר, שזה שייך לאוצר. אני מבקש להבין, מאיפה נגזרה ההערכה התקציבית של 12,000,000 שקלים.

זה מה שנקרא עלות תקציבית.

כאשר אנחנו בודקים את העלות התקציבית, אנחנו מתייחסים לעלות הכלכלית של הצעת החוק.

אדוני, אתה לא יכול לנהל את העסק של בעל העסק.

בהתאם לסעיף 138א בתקנון הכנסת צריכה להינתן הערכת עלות תקציבית להצעת חוק. כאשר מדובר על הערכה תקציבית, מדובר על תקציב המדינה ולא תקציב הבנק, עורך הדין או רואה החשבון. היו"ר שואל, מה זה עולה לתקציב המדינה.

ברגע שאיזו הצעת חוק מטילה מחויבויות מסוימות על מי שעושה עסקים עם הממשלה ומייקרת את ההתקשרות, אז יש לכך משמעות תקציבים.

כנראה שאני יהודי קשה הבנה. אני לא מוכן לקבל את זה, שאתה מנהל את החשבונות של מגיש השירות ואתה אומר, שזה יעלה לאוצר המדינה.

אני רוצה לבקש, לפנות למחלקת מחקר ומידע שתיתן הערכת עלות תקציבית לחוק הזה.

הצעתך מתקבל.

בהערכה תקציבית צריך לקחת בחשבון גם, שאם התקנות יהיו שונות ממה שיש לכוח אדם אז העלויות עוד מופחתות. זה מה שהציע משרד המשפטים כדי להוזיל, כדי שהממשלה תתמוך.

בנוסף לעלות שמתגלגלת לממשלה בהתקשרויות שלה עם קבלנים, יש כאן גם עלויות של העסקת עובדים במסגרת יחידת רישוי קבלנים. סך כל העלויות מגיעות לפחות ל-12,000,000 שקלים.

הייתי מקבל ברצון את הערכות של האוצר גם לכל החוקים האחרים, כאשר אם העלויות יותר נמוכות העלויות יוגדלו עד לאותה רמה שהאוצר קבע. כלומר, אם העלויות יהיו יותר נמוכות מ-12,000,000 שקלים, העודף ילך לחשבון שיאפשר את הקטנת העלויות.

עמדתנו היא כעמדת ועדת ההיגוי. חזרו ואמרו כאן שהעמדה המהותית של התמ"ת היא לתמוך בהצעת החוק, וזה לא ממש מדויק.

תבהירי, האם העמדה שלכם היא לתמוך או להתנגד.

עמדת התמ"ת כעמדת הממשלה, היא להתנגד החוק.

זו חרפה. תתביישו. אתם משרד ממשלתי שממונה על העבודה בישראל. אתם צריכים להתבייש. אתם רוצים שיהיה פה שוק עבדים ולא עובדים.

כיוון שאנחנו ממונים על יחסי העבודה במשק ועל שוק העבודה, אנחנו יזמנו את ועדת ההיגוי לאכיפת חוקי העבודה. 4 גורמים היום חברים בוועדה הזו: הסתדרות, מעסיקים, משרד האוצר ואנחנו. המסקנות גובשו להצעת חוק ממשלתית. הנושא הזה נבחן על ידי הוועדה והוועדה החליטה לדחות את הנושא בשנתיים, כיוון שרוצים לבחון כלים יותר רכים, כמו הנושא של העיצומים הכספיים. הוועדה עשתה המון, וזה בא לידי ביטוי בהצעת החוק הממשלתית.

אנחנו עוזרים לכנסת לחוקק חוקים יותר נכונים, חוקים שאנחנו יכולים להוציא אותם לפועל ושאנחנו חושבים שנוכל לאכוף אותם כרשות מבצעת. לגבי הנושא של הפטור, אם הולכים לנושא של הפטור פר מעביד, אני לא חושבת שזה אפשרי לקבוע שכל קבלן שירותים שיפנה ויבקש פטור, אנחנו נבוא לוועדת הכנסת שתאשר את זה.

לא זאת היתה הכוונה של חה"כ רן כהן. הוא התכוון, שהתקנות יהיו באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

עם זה אין לנו בעיה. אם זו לא תביעה פרטנית, אז זה בסדר. יש התייחסות לאישור הוועדה גם בחוקי העבודה האחרים.

אני הייתי רוצה לקבל הבהרה. אני שואל, מה קורה עם המזמין מתקשר עם חברה קבלנית שתיתן לו שירותי ניקיון, שירותי שמירה. נניח שהוא מבקש עובדים כשרים כי הוא רוצה לעבוד לפי החוק. האם הוא יצטרך לקום כל יום מוקדם כדי לראות איזה עובד שלחו לו?

זה לא החוק.

פנה אלי מעביד ששכר חברת ניקיון. בחוזה שהוא חתם איתה, נאמר כי היא חייבת לתת לו רק פועלים כשרים, שמותר להם לעבוד כאן כדין. משטרת ההגירה הגיעה יום אחד למקום, וראתה שאחד העובדים הוא עובד זר שאסור לו לעבוד שם. הטילו על המוסד הזה קנס של 20,000,000 שקלים, ולא עזרו כל תחנונים. המוסד שילם את הקנס. שואל המוסד, מה אנחנו מצפים ממנו. הוא כתב את זה בהסכם, המעביד הביא לו תעודות שהעובדים הם כשרים, אבל כאשר לא הגיע אחד העובדים הוא שלח לו עובד אחר. מה אנחנו מצפים, שמנהל המוסד יקום כל יום בבוקר כדי לבדוק איזה עובד שלחו לו? בסופו של דבר המוסד שילם 20,000 שקלים ולא עזרו מכתבים או התערבות של חברי כנסת. איזו עוולה נעשתה למוסד.

הצעת החוק הנוכחית לא דנה באחריות של מזמין השירותים, אלא בחובה של נותן השירותים לעבור הליך של רישוי.

זה הקבלן ולא המוסד. זו הצעת חוק אחרת.

ככל שאנו מתקדמים בהליך החקיקה, אנו שוכחים מה היתה נקודת המוצא של החוק הזה. נקודת המוצא היתה, לקחת את כל הענפים שבהם מתחמקים מקבלנות של שירותי כוח אדם וקוראים להם שירותים, ולהגיד שמחילים את כל התנאים כאילו מדובר בחברת כוח אדם. בין היתר, התנאים האלה כוללים חובה של השוואת תנאים לתנאי העבודה הקיימים באותו מקום עבודה. הצעת החוק המקורית אמרה שהדבר היחידי שלא יחול, הוא שאחרי 9 חודשים העובד הופך לעובד של המזמין. למעשה, הייעוץ המשפטי השמיט את החלק הזה, ונשארנו רק עם חובת הרישוי כאשר אנחנו מדברים רק על החלק של הערבות. החלק היחידי שנשאר כרגע הוא החלק של הערבות, וגם אותו אנו מצמצמים רק לתחום של שמירה, ניקיון והסעדה. בתוך שלושת התחומים המצומצמים האלה אנחנו רוצים להציע מנגנון שלם של פטורים. אם הענפים האלה הם בעייתיים מראש והם קבלנות שירותים אוטנטית, לא צריך להיות שום מנגנון של פטור. אם יש ענפים המתחזים להיות קבלני שירותים, אנחנו בהליך החקיקה מאבדים את כל הענפים האלה.

כותרת ההצעה, כמו גם דברי ההסבר שלה, התייחסו לנושא של הרישוי. כאשר אתה מדבר על השוואת תנאים, יש שתי בעיות. אנחנו מכירים את שני המסלולים האלה, שהפסיקה הכירה בהבדלים ביניהם. יש קבלן כוח אדם, שלגביו אנחנו דואגים להשוואת תנאים, שאדם שמגיע מקבלן כוח אדם ויושב אצל מעביד מסוים לא שונה מהעובדים האחרים שנמצאים אצל אותו מעביד. השוואת התנאים זה לב לבו של העניין בכל הנוגע לקבלני כוח אדם. לעומת זאת, הכירו בכך שכל השירות שנותן קבלן שירותים יוצא. לכן, אנחנו לא יכולים לדבר על השוואת תנאים. השוואת תנאים היא הרבה פעמים לא רלוונטית. אני הוצאתי את כל שירותי הניקיון, ולכן אין שום משמעות להשוואת התנאים במובן הזה. בישיבות הקודמות דובר על כך שהרישוי עשוי לסייע לפיקוח, להבטחת זכויות העובדים בצורה הרבה יותר משמעותית. אם אנחנו מדברים על הבטחת זכויות העובדים, מה לנו פה השוואת תנאים שאתה מעלה עכשיו.

זה לא מדויק. כרגע יש לי חבורה של עובדים, שעובדים ברשות העתיקות. נניח שרשות העתיקות התקשרה בהתחלה עם חברה שנקראת "בריק שירותי כוח אדם", והחברה הזו סיפקה שירותי כוח אדם של עובדים שעובדים בחפירות. יום אחד "בריק שירותי כוח אדם" הפכה להיות "בריק שירותים", ועכשיו היא נותנת לרשות העתיקות שירותי חפירות. העובדים נשארו אותם עובדים, החברה נשארה אותה חברה, רק שהיא הפכה מחברת כוח אדם לחברת שירותים. שום דבר לא השתנה.

מה קרה לזכויות העובדים?

אפשר להעמיד את זה למבחן משפטי. הרי ההבחנה קיימת בפסיקה היא בין מצב שבו הקבלן מספק שירותים לבין קבלן כוח אדם. למשל, אצלנו במשרד יש עובדי ניקיון, אבל אני כעובד משרד המשפטים לא נותן הוראות לאותם עובדי קבלן השירותים. אם אני לא מרוצה מרמת הניקיון, אני חוזר לקבלן השירותים עצמו. לעומת זאת, כאשר קבלן כוח אדם מציב אצלנו מזכירה, בפועל אני נותן הוראות לאותה עובדת. אתה מדבר על מצב של פיקציה, שבגלל שקבלן כוח אדם נמצא בפיקוח ולא קבלן שירותים, משנים את השם. בכל מקרה, אנחנו מדברים על חוק שצריך ליישם אותו. במקרה הזה צריך להעמיד את הפיקציה הזו במבחן משפטי. אם בפועל עובדי החפירה האלה מקבלים הוראות ממקום העבודה, הם ממשיכים להיות עובדי קבלני כוח אדם. כל מה שצריך לעשות, זה להעמיד את זה במבחן משפטי.

אחד מן העיסוקים ההיסטוריים שלי הוא חפירות ארכיאולוגיות. צר לי לומר לך, שנתת דוגמא מאוד גרועה. כאשר קבלן כוח אדם נותן לי עובדים לצורך ביצוע חפירה ארכיאולוגית, הוא איננו מבצע את העבודה, הוא איננו אחראי על החפירה הארכיאולוגית. מבחינת החוק הוא מנוע מלבצע חפירה ארכיאולוגית. חפירה ארכיאולוגית יכול לבצע אך ורק ארכיאולוג שמונה לצורך זה. לכן, אני כארכיאולוג שממונה על החפירה מקבל את העובדים ונותן להם הוראות. הוא איננו מגיש לי שירותי חפירות, אלא נותן לי בסך הכל כוח אדם. התרגיל שאתה הצגת הוא לא רק בלתי חוקי, אלא הוא בא בעליל לעוות את הכל.

זה מה שהממשלה עושה בכל שירות.

על מנת לצמצם את האפשרויות האלה, באה הצעת החוק הזו. הצעת החוק הזו באה לסתום עוד חור בתוך המערכת הזו.

זה מקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת". מה שאנחנו רוצים, הוא שהתופעות שהארגונים העידו עליהם, שלא מקיימים את הזכויות הבסיסיות של העובדים, ייעלמו. בזה יש תמיכה ממשלתית, אבל לא במנגנון הזה. אנחנו רוצים שהחוקים ייאכפו. אנחנו אומרים, שיש הבחנה, שהפסיקה הכירה בה, בין קבלן שירותים לבין קבלן כוח אדם. לכן, לגבי קבלן שירותים זה לא נכון להחיל את כל חוק קבלני כוח אדם, אלא רק את פרק הרישוי. קבלני שירותים במשרדי ממשלה, הם באמת קבלני שירותים.

חה"כ ביילין, מה היית מציע לגבי המשך הדיון?

אני הייתי מציע, שהיום נאשר את החוק לקראת הקריאה הראשונה. נפנה למחלקת המחקר והמידע, כדי לקבל מהם חוות דעת שתבוא מול חוות הדעת של משרד האוצר. אם יסתבר שזה לא מחייב חתימות של 51 חברי כנסת, נניח את זה על שולחן הכנסת. אם יסתבר שזה מחייב חתימות של 51 חברי כנסת, נשיג את החתימות.

עדיין הוועדה צריכה לקבוע את העלות. כלומר, נצטרך לקיים ישיבה נוספת רק לנושא קביעת העלות. גם לגבי מסמך של מחלקת המחקר והמידע צריך לקבוע כיוון. האם המסמך יצטרך להתייחס גם לעלויות שקשורות בהשוואת התנאים, או שאנחנו מבקשים לדעת רק לגבי הנושא של הרישוי.

אני מדבר על ההוצאה התקציבית הישירה. אם יש הערכה ששירות מסוים יתייקר, בסיס ההנחה הזו היא מצב שוק מסוים. מצב שוק של תעסוקה מלאה הוא אחד, ואבטלה זה מצב אחר. איך אנחנו יכולים לדעת מראש, מה יהיה מצב השוק בעתיד? לכן, כל הדברים האלה הם ספקולציות.

כל הערכה היא ספקולציה.

דבר אחד הוא לא ספקולציה – מה זה יעלה לממשלה באופן ישיר מתקציבה.

כלומר, את הנושא של השוואת תנאים אנחנו כרגע לא מכניסים להצעת החוק.

אני מציע, שנלך בדרך הזו שבה הצעת החוק כפי שהיא כרגע תונח על שולחן הכנסת. אני מציע שנקבל את העלות התקציבית הישירה למדינה. בנוסף, אני מציע לפנות לממשלה ולבקש דיון מחודש בתמיכת הממשלה בחוק.

כלומר, אתה לא מציע להצביע על כך כעת.

אני כן מציע. אני מצטרף להצעה של חה"כ בילין. במקביל, אני מציע שנפנה לוועדת שרים לחקיקה בבקשה לאשר את זה.

לקראת קריאה שנייה ושלישית אנחנו נרצה להעלות את הנושא של תחילת החוק, כי אנו חייבים זמן היערכות.

יש עוד הערה לגבי הנוסח. אנחנו דיברנו קודם על כך שהנושא של שירות חד פעמי יבוא לידי ביטוי בנושא הפטורים. אני מציעה, שבסעיף (ג) ייאמר: "השר באישור ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה לא יחולו לגבי סוגי מעבידים בסוגי שירותים, לרבות בהתחשב במועדי מתן השירותים". אני רוצה לתת ביטוי לחד פעמיות.

אולי הוועדה תיתן לנו הסמכה לנסח את זה בסעיף קטן (ב).

אבל אני הבנתי שאנחנו מורידים את סעיף (ב) ומחליפים אותו בסעיף הפטור.

נכון.

זה ייתן סיבה לממשלה לתמוך בחוק.

אנחנו מבקשים הסמכה להוסיף סעיף שמסמיך את שר התמ"ת לקבוע הוראות שונות לגבי הערובה, מאשר ההוראות לגבי קבלני כוח אדם.

לא רק לגבי ערובה, בכלל. אם הנוסח כמו שהוא, זה אומר שאוטומטית חלות התקנות מכוח חוק קבלני כוח אדם על קבלני שירותים. נתנו דוגמא את העניין של הערובה, שיכול להיות שהוא לא תמיד מתאים. לכן, אנחנו מציעים זה לא לחייב את השר להתקין תקנות אחרות, אבל לאפשר לו להתקין תקנות אחרות לגבי קבלני שירותים. נמצא את הניסוח בעצה אחת עם היועצת המשפטית. בכל מקרה כל תקנה חדשה תובא לוועדה הזו.

אם אתה מתחייב ששר המשפטים יצביע בוועדת שרים לחקיקה בעד הצעת החוק הזו, אז זה בסדר.

אחרת אפשר לדון בזה לקראת קריאה שנייה.

זאת הצעתנו לגבי האפשרות להתקין תקנות שונות מהתקנות הקיימות היום.

ולפתור את הבעיה של העסקים הקטנים.

השאלה היא, האם צריך את זה. בסעיף 3(2) בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם נאמר: "הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר ובסכום שיקבע, בהתחשב בהיקף עסקו, והכל בהתאם לתקנות שיתקין...".

הבעיה היא, שזה מכיל באופן אוטומטי את התקנות הקיימות לגבי קבלני כוח אדם על קבלני שירותים, וזה נטל גדול מדי על העסקים הקטנים. זה יהיה סכום ערובה גדול מדי. תקנות הערובה הקיימות לגבי קבלני כוח אדם, יחולו על אותם עסקים קטנים שאתם דואגים להם.

ההבחנה היא לא מהותית, אלא ניסוחית.

פרק ד' הוא הפרק שעוסק בפיקוח ובסמכויות הפיקוח. ההכנסה רק של פרק ב', שהוא הנושא של הרישוי, מוציא מפה חלק גדול מהדברים שדיברנו עליהם היום. בפרק ג' יש חובת עריכת הסכם עבודה בכתב, שזה נועד להקשות על קבלן שירותים לעומת מעסיק אחר. זה גם סעיף שצריך לחול. בנוסף, איסור על קבלן ומעסיק בפועל לחייב עובד בתשלומים, גם צריך לחול.

האם אתם רוצים לעבור על הסעיפים בפרק ג', ולראות מה צריך להיכנס להצעת החוק?

לדעתי, צריך להכניס את זה.

בפרק ג' יש הוראות שונות אחת מהשנייה, וצריך לבחון אותן אחת אחת.

יש את סעיפים 12א ו-13, שאפשר לדון בהם.

אבל את שמה בסל אחד דברים, שהם שאלות של ניסוח. את שוב חוזרת לפרק ג'.

אולי כדאי להמתין עם זה לעוד ישיבה נוספת, על מנת ללבן את כל הדברים.

אני מציע, שנכין נוסח שיכיל את התיקונים האלה.

הוראות העונשין והפיקוח חייבות לחול.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני מבקש מכל הנוגעים בדבר להגיע עם המציעים של החוק לניסוח יותר מקובל. יחד עם זה, אנו נמתין עד שנקבל את הערכת העלות ממחלקת המחקר והמידע של הכנסת. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45