PAGE
22
ועדת הפנים ואיכות הסביבה

3.3.08


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול
מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

שהתקיימה ביום שני, כ"ו באדר א' התשס"ח – 3 במרס 2008 – בשעה 09:30

הצעת חוק הרשויות המקומיות (ממונה על תלונות הציבור), התשס"ח-2008, של חה"כ יעקב מרגי (פ/1231) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר

זבולון אורלב

משה גפני

נאדיה חילו

דב חנין

אסתרינה טרטמן

סטס מיסז'ניקוב

יעקב מרגי

דני רייף, אחראי – אגף הביקורת במשרד הפנים

עו"ד איתיאל מלאכי, לשכה משפטית, משרד הפנים

עו"ד הראל גולדברג, לשכה משפטית, משרד המשפטים

נטשה אפשטיין, רפרנטית פנים ואיכות הסביבה, משרד האוצר

הלל שמגר, מנהל נציבות תלונות הציבור, משרד מבקר המדינה

נועה בן אריה, יועצת משפטית, מרכז השלטון המקומי

שלמה קלדרון, נשיא לשכת המבקרים הפנימיים

עו"ד מרדכי שנבל, יועץ המשפטי, לשכת המבקרים הפנימיים

דני שוורץ, מבקר עיריית קריית אונו, לשכת המבקרים הפנימיים

אייל לוי, מבקר קריית ביאליק, לשכת המבקרים הפנימיים

ישראל עריף כץ, מנהל עמי"ל, לשכת המבקרים הפנימיים

אריק משיח, יו"ר איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל

מאיר טלמור, חבר הנהלה, איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל

גמליאל אריאל, חבר הנהלה, איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל

ביריה גרנות, יו"ר העמותה לממונים על תלונות הציבור ברשויות המקומיות

עו"ד אסתר בן חיים, יו"ר העמותה לקידום וטיפול בפנ"צ במגזר הציבורי והעסקי

יצחק קאופמן, איגוד מבקרי הרשויות המקומיות בישראל

יהודית אסולין, מנהלת היחידה לפניות הציבור - הרצליה

שלומית רובין, מבקרת עיריית ירושלים

תומר רוזנר




גלעד קרן

יפה שפירא

הדס צנוירט

הצעת חוק הרשויות המקומיות (ממונה על תלונות הציבור), התשס"ח-2008, של חה"כ יעקב מרגי (פ/1231) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר היום הצעת חוק הרשויות המקומיות (ממונה על תלונות הציבור), התשס"ח-2008, של חברי הכנסת זבולון אורלב, סטס מיסז'ניקוב ויעקב מרגי (פ/1231) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית.


יש נוסח שהוצבע במליאה בקריאה הראשונה. על פי הכללים הנהוגים בכנסת, נקריא את הנוסח לקריאה שנייה ושלישית ונשמע הערות על הנוסח. הצעת החוק היא די ארוכה, אז נקרא אותה בשלבים. אני מבקש לקרוא את סעיפים 1 ו-2, בבקשה.

קורא סעיפים 1, 2.

הערות לסעיפים האלה? חבר הכנסת אורלב שאל אם חוק זה יחול גם על המועצות האזוריות.

התשובה היא כן. מועצה אזורית היא מועצה מקומית לפי פקודת המועצות המקומיות. ההגדרה כאן היא רשות מקומית, כוללת עירייה ומועצה מקומית ואיגוד ערים. מועצה מקומית היא גם מועצה אזורית.

מה גם שאנו הולכים לחוק העיריות, שאני מקווה שנחוקק אותו, שם כולם הופכות להיות עיריות.

הפיטורים או העברה מתפקיד, זה רוב רגיל במועצה? אנו עכשיו עושים מבקר ברוב של שלושה רבעים, לפי חוק העיריות.

רוב רגיל.

ההצעה שלנו מלכתחילה לאחד את שני התפקידים- -

ברור שאם מבקר העירייה יעסוק גם בזה, ממילא מעמדו מובטח מתוקף היותו מבקר העירייה.

אפשר לגזור ממנו חזרה- -

אנו חושבים שזה צריך להיות מבקר העירייה, אך עירייה שתרצה ויש לה משאבים, תוכל למנות בעל תפקיד נפרד לשם כך.

לגבי האמור בסעיף 2(א) ו-(ה), הכלל צריך להיות שמבקר העירייה הוא שיהיה הממונה על תלונות הציבור ולא לתת למועצת העירייה אפשרות קלה כל כך למנות בעל תפקיד אחר למלא את התפקיד. יש איזון הדדי בין שני התפקידים; מבחינת המבקר, זה מקור מידע בלתי נדלה לליקויים.

מה שאת אומרת זה מה שכתבנו. כתבנו שבררת המחדל היא שמבקר העירייה הוא יהיה הממונה על תלונות הציבור. זו דרך המלך.

זה לא מונע את מועצת העירייה. אני חושבת שצריך לחזק את העובדה שבאופן טבעי המבקר הוא שצריך להיות הממונה על תלונות הציבור. רק במקרים יוצאים מן הכלל, מנימוקים מיוחדים, מועצת הרשות תבחר מישהו אחר. הכלל צריך להיות שיש איחוד של התפקידים האלה. אחרת זה נוגס בתפקיד המבקר. אני יכולה להביא שתי דוגמאות מתלונות שקיבלנו; חשפנו לפני כמה שנים פרשת שחיתות בפיקוח על הבנייה בעיריית ירושלים. זה הגיע מתלונות הציבור. אם יש מישהו אחר שנבחר אמנם על ידי המועצה, אבל אין עליו אותם כללים שיש לגבי המבקר, גם לגבי אופן הבחירה שלו והתכונות שמכשירות אותו למלא את התפקיד, אני לא בטוחה שהתלונות האלה יגיעו למבקר ויטופלו כפי שצריך.

מצד שני יכול להיות שקנאת סופרים תרבה חכמה, ופתאום תראי שיש תחרות בין המבקרים. אולי נרוויח מזה.

תחרות זה תמיד טוב, אך ברגע שהציבור שמתלונן יודע שהתלונות נבדקות בכלים של ביקורת, זה גם מגביר את אמון הציבור.

אנו צריכים לקבוע, אם זה לא המבקר, מה הכישורים שהממונה על תלונות הציבור צריך שיהיו לו. זה צריך להיות אדם עם כישורים כמו מבקר.

עיריית ירושלים למשל הקימו לפני כארבע שנים יחידה לשיפור השירות שגם מקבלת פניות מהציבור ומנסה לטפל. אם אני משווה דוח שאנו מוציאים כמורשה לטיפול בתלונות, לדוחות השוטפים שהיחידה מוציאה, ביחידה הזו הכל טוב, הכל במגמה חיובית, עושים הרבה סקרים ומראים כמה שהציבור מרוצה מהעירייה, אך זו לא התמונה. בדוח האחרון שפרסמנו ל-2006 זו לא התמונה. הדוח שלנו הוא יותר אובייקטיבי.

הבנתי את החשש. אנו גם בחוק התנינו את הפונקציה הזו בכך שהפונקציה הזו לא תהיה תלויה בראש העיר. לכן החשש שלך שמבקר פנים של העירייה הוא פונקציה בלתי תלויה, לכן הוא גם צריך להיות נציב תלונות הציבור, זה נכון, אך גם אם זו תהיה פונקציה אחרת, היא תהיה בלתי תלויה.

הצעת החוק באה בשים דגש, אם יש ראש רשות, אל"ף, להעצים את המושג של ממונה על תלונות הציבור. אני מתאר לעצמי שלשכת המבקר בעיריית ירושלים, זו לא פונקציה אחת. האזרח צריך לדעת שיש לו כתובת. העבודה די רבה למבקר, זה לא מצמצם, לכן אני חושב שעירייה שרוצה, ראש רשות שירצה להעצים את נושא תלונות הציבור, תעמוד לו הזכות לעשות כן.

אני לא רוצה להקיש מההיבט הלאומי גם להיבט של הרשויות המקומיות. ההסדר הלאומי שלנו שלמבקר המדינה יש שני כובעים – הוא גם מבקר המדינה וגם נציב תלונות הציבור אלא שלצורך עניין תלונות הציבור החוק קובע שימונה מנהל תלונות הציבור תחת המבקר. הרציונל של החוק הוא לתת השראה ממעמדו של מבקר המדינה גם לעניין תלונות הציבור. אם רוצים שתלונות הציבור יזכו לתשומת לב ראויה, ראוי שהממונה על נושא זה יהיה אדם בעל מעמד בעירייה.


היום למבקר יש מעמד בעירייה, הוא אחד מבעלי התפקידים שקשה מאוד לפטר אותם, לכן לדעתי האינטרס הציבורי הוא שמי שעומד מאחורי הטיפול בתלונות הציבור יהיה מבקר העירייה. אני מסכים שאי אפשר לקבוע כלל ברזל, לכן צריכה להינתן אפשרות שיהיה גם אדם אחר, והייתי מוסיף בסעיף 2(א): ואולם היא רשאית במקרים מיוחדים, או במקרים מיוחדים שיצויינו, למנות מישהו אחר, אך ברור שזה היוצא מן הכלל. אם נעשה כן, גם מועצת עיר שתידרש למנות ממונה שהוא לא המבקר, ישאלו חברי המועצה: יש לנו נימוקים מיוחדים לכך? אם הטענה תהיה: המבקר עמוס, כמו שרמז בצדק חברי, חבר הכנסת מרגי, הרי הטענה הזו לא תעמוד כי אם רוצים למנות ממונה בנוסף למבקר, זה שוב כוח אדם, אז במקום לתת את הכוח אדם לממונה, תן את הכוח הזה למבקר. אני בהחלט מסכים גם עם הניסיון שיש שימוש במידע, מגיעים ריבוי תלונות פרטניות של אנשים בנושא מסוים, אומר מנהל תלונות הציבור: זה לא בעיה פרטית, זה בעיה מערכתית.

תודה. אני מוסיף שני דברים: אולם היא רשאית מנימוקים מיוחדים למנות לתפקיד זה עובד בכיר אחר ובלבד שלא יהיה לאותו עובד בכיר ניגוד עניינים מתוקף תפקידו, כי הוא בעצמו בדרך כלל בעל תפקיד אופרטיבי בעירייה.


בנוסף, אם אכן ימונה בעל תפקיד אחר, נצטרך לקבוע מהם הכישורים הנדרשים למילוי תפקיד זה. מהם הכישורים המיוחדים למבקר פנים בעירייה?

מפורט בפקודת העיריות.

צריך להיות אקדמאי, בעל ניסיון בביקורת, ניסיון מונציפלי.

הנחנו גם דף לפני חברי הוועדה המכובדים, שבו אנו רוצים להציג צד אחר לעניין הזה בעד ההפרדה בין שתי הפונקציות. לעניין מבקר המדינה, זה המקום היחיד בעולם שבו הפונקציה הזו משותפת. אין מקום שבו מבקר המדינה ופניות ציבור הוא אותו איש. גם בית המחוקקים הזה כבר ראה צורך בהפרדה ויש היום נציב תלונות ציבור ברשות השנייה ברדיו ובטלוויזיה, בקופות החולים, במשרד הבריאות, במשרד המשפטים, בצבא, במשטרה ועוד.

יש לך עוד עבודה בעירייה?

לא.

עוד לא שמעת את משרד האוצר, את משרד הפנים.

ברוב הערים בארץ, בעיקר הגדולות, גם בחיפה, גם בתל אביב, גם בחולון וגם בחדרה, ברעננה, גם במועצות הערביות יש. אני לא אומרת שבמשרה מלאה. הייתי מבקשת לשקול את ההפרדה הזו כי ההבדל בתפקיד מהותי. אנו רואים עצמנו מייצגים את התושב. המבקר לא מייצג את התושב האישי.

מה דעתו של מבקר עיריית- -

הוא בעד ההפרדה בצורה טוטלית. אנו עובדים בשיתוף פעולה מלא. אני מעבירה לו נושאים שאני חושבת שצריך לבדוק, הוא מעביר אליי תלונות שהוא חושב שאני צריכה לבדוק.

נאמר שהמצב אינו כמו בהרצליה, שאפשר להקדיש תקנים לתפקיד כזה, זה לא המצב שמאפיין את רוב הרשויות המקומיות במדינת ישראל. ואז אני שואל, במצב שבו מדובר בבעל תפקיד אחר בעירייה, שהתפקיד של ממונה תלונות הציבור יתווסף לתפקידו, כלומר הוא היום מנהל אגף חינוך או רווחה או שיפור פני העיר, ועכשיו יגידו לו: גם תלונות הציבור, או זה מבקר הפנימי, מה היית מחליטה? אם זה תפקיד נוסף.

אני מסכימה אתך שיש מקצועות בעירייה שיש ניגוד אינטרסים, אבל לזה התייחסתם בחוק.


אני לא חושבת שמבקר במקרה הצורך לא יכול להיות, אבל אני לא חושבת שהוא צריך להיות בררת המחדל. קודם כל זה המבקר.

אני קראתי את נייר העמדה שלכם. מעבר לשאלה של היו"ר, איני מבין את העמדה. לפי הבנתי את תפקיד הביקורת, דווקא טוב שמבקר יהיה האיש שמקבל פניות מהציבור וקשוב לציבור. אני לא חושב שראוי שהמבקר יתפוס את תפקידו באמת מידה מאוד צרה וטכנית של כללי חשבונאות וכדומה. פניות הציבור הן חלק ממערכת ביקורת, ברמה העקרונית.

גם במשרד שלי אנו גורמים לשינוי נוהלים אם אנו נתקלים באוסף דברים, ומשנים דברים.

בעיריית קריית ביאליק בשנת 2006 היה לנו בסך הכל לממונה על פניות הציבור 600 פניות, שזה כשלוש פניות ליום. קריית מוצקין פחות מ-300 פניות. בנשר היו פחות מ-100 פניות. האם לצורך 100 פניות בשנה צריך תפקיד בכיר? להערכתי, זה בזבוז כסף לציבור. מבקר העירייה וממונה על פניות הציבור יחזק את מעמד המבקר בתוך הגוף שבו הוא מבוקר. אני בעצמי הבאתי לחיסכון של 500 אלף ₪ כתוצאה מפנייה של תושב שפנה אליי על בזבוז מים, ועשיתי בדיקה מתוקף תפקידי כמבקר העירייה. העמדה של "במקרים מיוחדים" היא נכונה לדעתי.

אם אנו קובעים שזו בררת מחדל, אין צורך שמועצת הרשות המקומית תמנה באופן אקטיבי את מבקר הרשות המקומית לממונה על תלונות הציבור. אפשר לקבוע שמבקר הרשות המקומית למעט המקרים החריגים שציינת, אדוני היו"ר, יהיה ממונה על תלונות הציבור. ברגע שמבקר הרשות המקומית הוא בררת מחדל לממונה על תלונות הציבור, בלאו הכי לא צריך את התערבות השר בסעיף (ג), כי ברגע שהסתיימה העסקתו של ממונה על תלונות הציבור, אם זה מישהו אחר, במקרים מיוחדים, אוטומטית זה חוזר למבקר העירייה. אנו מציעים לקבוע את זה בחוק, אך בתור בררת מחדל שבה המבקר הוא הממונה על תלונות הציבור. מדוע - אנו חושבים שיש ממשק ברור בין התפקידים משלוש סיבות; ראשית, אופי התפקידים מאוד דומה, מדובר בשני בעלי תפקידים שהחשיבה שלהם עצמאית, מצד שני כלי מקצועי לקידום הרשות המקומית באמצעות ביקורת. הסיבה השנייה, מגוון הסמכויות שניתן לממונה על תלונות הציבור מאוד דומה למגוון הסמכויות שניתן למבקר, דרישת מסמכים וכדומה. דבר שלישי, עלול להיווצר פלונטר בין שני בעלי התפקידים כי לא ברור תמיד מתי מסתיימת עבודת הממונה על תלונות הציבור ומתי מתחילה עבודת מבקר העירייה. אם אנו בכל זאת חושבים על מקרים חריגים שבהם אנו רוצים להפריד בין שני התפקידים, צריך להיות ברור שהממונה על תלונות הציבור עוסק אך ורק בפניות שעוסקות בטיפול בפרט, לא בדברים כלליים של הרשות המקומית, כאשר מבקר העירייה מטפל בכל הדברים האחרים.

אני גורסת אחרת. אני חושבת שפה מתבקשת הפרדת הפונקציות. אנו רוצים למצות את התפקיד, והפונקציה הבסיסית של פניות הציבור היא חיצונית של אזרח מול כל המנגנונים הפונקציונליים. 50 או 100 פניות זה לא מדד. אם הציבור יודע שיש פונקציה כזו, לדעתי, זה עדיין לא משקף אי שביעות רצון לפעמים מהמנגנונים. הרבה פעמים אנשים לא פונים, מכל מיני סיבות. כשיש פונקציה מוגדרת, בכלל, כשהגישה היום אומרת לתת יותר מקום לפן האזרחי, לתושבים, דווקא בעידן שכולנו מדברים יותר על חופש הפרט, מדברים על כיוון של אזרחות, עדיין המספרים שהתקבלו היום לא משקפים.


מבקר שכל עניינו הוא פנים, מערכות תפקוד פנים, הוא פונקציה אחרת מחוץ של תושבים כלפי המנגנון, לכן יש להפריד, לדעתי.

הממשלה מינתה לפני שלוש שנים ועדה ציבורית בראשותו של כבוד השופט המחוזי בדימוס זיילר שבדקה את מעמד המבקרים הפנימיים ועסקה גם בשאלת איחוד התפקידים בין המבקר הפנימי לממונה על תלונות הציבור. בניגוד לנאמר, עמדת הממשלה כפי שאימצה את מסקנות ועדת זיילר היא להותיר בידי הגוף חופש פעולה מלא לבחור אם למנות אדם פנימי לנושא הזה או למנות אדם אחר. מהצד השני של הנימוקים שהוצגו לאיחוד התפקידים, קיימים גם נימוקים רבים מעבר לאלה שהוצגו, והנימוק המרכזי שאני יכול לחשוב עליו הוא מצב שבו גורמי הביצוע בעירייה, ושמענו את זה ממספר מבקרים פנימיים במקומות רבים ובעיקר במועצות הקטנות והבינוניות, עלול להיווצר מצב שבו יציפו את המבקר בנושא של טיפול בתלונות ציבור ולא יאפשרו לו לטפל בענייני הביקורת. כך למשל במועצות האזוריות נקבע לאחרונה שבמועצות קטנות, וזה גם קיים במועצות מקומיות קטנות, היקף משרת המבקר הפנימי הוא חצי משרה ומטה.

נדאג שזה ישתנה. נושאי משרה יהיו חייבים להיות במשרה מלאה. אני רוצה להוסיף את זה להצעת חוק העיריות.

מכל מקום, שמענו את זה גם ממבקר עיריית מודיעין וגם ממבקרים אחרים, שקיים חשש גדול שהעירייה שממילא לא מקצה משאבים למבקר הפנימי, תציף אותו בטיפול בתלונות ציבור ותחום הביקורת לא יוכל להתבצע.

חשוב לי לומר לתומר שדווקא ברשויות הקטנות והבינוניות זה עוד יותר קשה להפריד את התפקידים ולקבוע נושא משרה בכיר לתלונות הציבור, זה נטל בלתי אפשרי.

הצעות החוק האלה קיבלו את תמיכת הממשלה בתנאי שהחקיקה תיעשה בתיאום עם הממשלה. אני לא אומר שאין גם טענות או הערות לגבי אופרציות אחרות באשר להפעלת התפקיד הזה - ונאדיה, את יכולה להגיש הסתייגות.

סיימנו את הפרק הזה, הנוסח הוא כפי שאמרתי, נישאר בהצעה המאוזנת שאומרת "מועצת רשות מקומית תמנה... רשאית מנימוקים מיוחדים למנות בעל תפקיד בכיר". אני מבקש שייכנס כאן סעיף כישורים - אמרנו, תואר BA וניסיון בתפקידים בכירים בשלטון המקומי, 5 שנים לפחות בתפקיד ניהולי. ובלבד שלא יהיה ניגוד עניינים בין תפקידו וכו'.


שיהיה ברור שהחוק אינו רטרואקטיבי. מי שהיום הוא בתפקיד עצמאי, לא מאבד את תפקידו מחר בבוקר. אין לי עניין להדיח אנשים שעושים תפקידם נאמנה רק כי יש חוק.

לגבי משאבים הולמים, עו"ד גוטרמן אמרה בזמנו שמבחינתה, לא לתקצב את זה בכלל.

אני מצטרף לדברים הקודמים שנאמרו פה- -

הבנו שזו עמדה ממשלתית. הלכנו לקראתה עד קצה היכולת, אך השארנו גמישות איפה שזה ברור מאליו.

אבל אולי נגביל את זה בגודל הרשות? ברשויות קטנות של 10,000 איש, אין סיבה שהציבור יממן שתי משרות בכירות.

את רואה צל הרים כהרים. אני שומע שדווקא בעיריות הגדולות יש הפרדה.

אתן לך דוגמה שגם ברשות של 20 אלף תושבים צריך להפריד – ברשות הזו יש מבקר, והוא יכול לעבוד משיקולים שלו רק חצי משרה. הוא לא רוצה להגדיל את משרתו. עכשיו הרשות צריכה להחליט אם לפטר אותו, והוא מנוסה ומרוצים ממנו, כדי לקבל מבקר חדש שימלא את שני התפקידים, או להטיל את הממונה על המוקד. החכמה לא כולה נמצאת פה. יש גם חכמים ברשות המקומית, תאפשרי להם. קבענו פה כלל מאוד ברור. כתוב שהכל במסגרת התקציב המאושר. אז מה הבעיה?

בעניין הזה אני לא חושב שיש בעיה. אך אם נעשה את זה, אם נגיד למשל עד 50 אלף זה חובה, מ-51 אלף זה יהיה טרנד לעשות את ההפך.


אני מבקש לעבור לסעיף הבא. מי שיש לו הסתייגויות יכול להגישן.

קורא סעיף 3, 4.

ב-4, לצורך ביצוע תפקידיו, זה גם אם הוא אדם נפרד מהמבקר, שהוא יכול גם דברים סודיים להעביר לידיעת המבקר. האם זה במילוי תפקידיו?

אפשר להבהיר את זה.

יש סעיף דומה לכך בחוק מבקר המדינה עצמו, אין בהוראות החוק שמדברות על נציב תלונות הציבור כדי לגרוע מסמכותו של מבקר המדינה להיעזר בפעולותיו בחומר שהגיע לידיעת נציבות תלונות הציבור.

לגבי סעיף 2, המקרים המיוחדים, התכוונת שזה בסעיף (א) וסעיף (ב) יורד?

סעיף (ב) הוא למקרים המיוחדים, וחלקו צריך לעבור להוראות המעבר. כלומר מקום שהיום ההסדר הזה קיים, אנו לא מבטלים אותו בחוק הזה. סעיף (ב) – למקרים המיוחדים ולהוראות המעבר. החוק הזה לא יגרום לפיטורי מישהו שהעירייה החליטה שהוא עושה זאת כתפקיד עצמאי.

להפך. החוק הזה, לא תהיה סיבה למועצת הרשות לשלול ממנו את התפקיד הזה.

ברור, כשנגיע להוראות המעבר נעסוק בזה.

סעיף 3, הסעיף הזה מקובל בעיקר במשרות שיפוטיות. מקרים חריגים לכך ובודדים ביחס לשאר התאגידים הציבוריים בארץ זה ברשות השנייה וברשות השידור. הסעיף הזה מתאים לתפקיד שיפוטי ולא לתפקיד של ממונה על תלונות הציבור, שהוא אורגן בלתי נפרד מהרשות המקומית.


אם אנו נוטים לממונה על תלונות הציבור ברשות סטטוטורית, אולי כמו רשות השידור, כמו הרשות השנייה, זה תאגידים גדולים, יכולים גם לדאוג לכך שהממונה על תלונות הציבור הוא נושא תפקיד עם כישורים מיוחדים, בעל תנאים ודרגה מיוחדים. אני חושב שסעיף זה הוא מאוד בעייתי. צריך לחשוב על ניסוח אלטרנטיבי.

תחשבו עד סוף הישיבה.

לגבי סעיף 4, בדרך כלל צריך לכתוב "לפי כל דין". אם זה מוגבל רק לחוק הזה, רגולטור שבודקים אותו לא יוכל להעביר את החומר.

הוספנו סעיף שיוכל להעביר את החומרים למבקר העירייה.

אני מציע שיהיה כתוב: "לפי כל דין". יש דוגמה בחוק הביקורת הפנימית, לגבי מידע חסוי, למשל.

השתכנענו. נוסיף את זה.

קורא סעיף 5, 6, 7.

מדובר פה בעירייה, במועצה הדתית ובכל גוף אחר שהעירייה משתתפת בתקציבו.

מבקר העירייה או המורשה לטיפול בתלונות בעירייה לא מוסמך לטפל- -

תאגיד המים הוא תאגיד פרטי.

הוא לא תאגיד פרטי. הוא ב-100% עירייה.

אני מבקש לשנות את החוק בעניין הזה בהזדמנות הזו. משרד המשפטים, משרד הפנים, אני לא רואה שום סיבה שתאגידי מים לא יהיו תחת ביקורת ותחת תלונות הציבור.

כוונת חוק תאגידי מים וביוב היא להפריט את משק המים והביוב לגורמים פרטיים לחלוטין, ויש שלב ביניים שבו העירייה או רשות מקומית אחת או כמה רשויות מקומיות מקימות תאגיד- -

אנו מדברים על השלב הזה, שיימשך שנים ארוכות. נוסיף את זה בהצעת החוק. נתקן פה לקונה.

האם רק אותו אדם ספציפי יכול להתלונן? לאחרונה תיקנו את חוק מבקר המדינה לאחר שהגענו למסקנה שדווקא אותו עולה חדש מאתיופיה שלא יודע לכתוב מכתבים, דווקא הוא לעתים זקוק מאוד לממונה על פניות הציבור ולא יכול לפנות. יש נוסח- -

אפשר להוסיף אותו, זה גם מקובל בדברים אחרים. אני מציע גם את הנוסח שמאפשר למשל לארגונים סביבתיים להתלונן על נושאים- -

לא, זה לא תפקידו של נציב תלונות הציבור. אם רוצה ארגון סביבתי להתלונן על כך שהעירייה לא מטפלת במפגעים סביבתיים, הוא יפנה למבקר הפנימי.

השאלה, מי רשאי להתלונן. אנו אומרים: לא רק הוא אלא גם ארגון שמסנגר על הציבור, למשל מנהל המתנ"ס יכול להתלונן כי הובא לידיעתו. אני מציע שנוסיף את הסעיף שתיקנו.

טוב.

לגבי תלונה אנונימית, אין פה התייחסות, וגם במבקר המדינה אין, והם בעצמם נתקלים בבעיות, איך להגיב.

כתוב פה שאין תלונות אנונימיות. תלונה חייבת להיחתם בידי המתלונן. תלונה אנונימית אינה נוגעת לפרט.

אולי בסיפא של סעיף 7 להוסיף את הנושא של תלונה אנונימית. אני מציע שהמבקר או תלונות הציבור, יהיה לו החופש להתייחס או לא.

למבקר אין שום מגבלה להתייחס למה שהוא רוצה. לממונה יש מגבלה, רק על תלונה- -

ההסדר הוא סביר לדעתי.

לגבי סעיף 5(ב)(2), זה לא דבר שצריך להישאר אצל הממונה על תלונות הציבור אלא זה המבקר, כי זה לא בהכרח נוגע לפרט.

סעיף (ב)(2) הוא תנאי מצטבר ל-(ב)(1). המבקר לא יכול לברר כל תלונה, אם ראש העיר העליב את הפרט. צריך להתקיים תנאי נוסף, שהמעשה שנעשה נגד הפרט נוגד את החוק או את המינהל התקין או את ההסדרים או את הצדק.

טוב, תודה.

הניסיון בכל מערכת הבריאות מצביע על כך שההפרדה בין המבקר לבין המטפל בפניות הציבור היא בהחלט הפתרון. פה כתוב שהחוק הזה דומה לחוק הרשות השנייה ולטלוויזיה ורדיו ולחוק נציב תלונות הציבור לשופטים, דבר שאינו נכון, שהוא מהותית שונה. החוק הזה רק דומה לחוק מבקר המדינה, הנוסח המשולב, ושונה מהותית לכל יתר החוקים וכל החוקים שנוגעים למערכת הבריאות. את זה יש להבהיר בדברי ההסבר.

כרגע אנו בהערות ספציפיות.

לסעיף 7(א)(5), אני לא מבינה אותו, משום שכשתלונות מגיעות לנציב תלונות הציבור ומבקר המדינה, הוא קודם כל בודק את זה אתנו, ואנו צריכים לברר את התלונה. וחוץ מזה, לא תמיד אנחנו יודעים, כי יש אנשים, ואני כל הזמן רואה את התושב הפרט, לא את החוקים, שפונים לכולם בלי העתקים, ואתה לא יודע מי פנה למי. הרבה פעמים פונים גם אליי, גם אליו, ואני לא יודעת אם ההגבלה הזו מועילה למשהו.

צריך לתת גם לפרקטיקה לעשות את שלה. יש מקרים שברור שאדם לא מיצה את ההליכים, יש מקרים שברור שההעתק הוא לידיעה בלבד, והוא עותר לפעולתו של מישהו אחר. אם יש ספק, במקרה הזה נוצר קשר בין הגופים המטפלים, ומחליטים מי מטפל בנושא הזה.

האם סעיף 7(א)(5) לא יגרום לכך שברגע שתקבל תלונה שקשורה ברשות מקומית ותפנה לממונה על פניות הציבור באותה רשות, יאמר לך אותו ממונה: אני מנוע מלטפל בתלונה?

לא, משום שזו תלונה שהוגשה לי, לא לו. אני פונה אליו כמנגנון עזר.

נמחוק את (5).

להפך, הרעיון כאן נכון. אם מבקר המדינה כנציב תלונות ציבור מטפל בתלונה, לא יברר אותה באופן עצמאי הממונה על פניות ציבור באותה רשות מקומית, אבל אם נציב תלונות ציבור פונה אליו- -

טוב, נשאיר.

לעניין 7(ב), אני חושבת שזה חשוב ביותר, משום שלא פעם נתקלתי בפונים שהגיעו אליי שנה וחצי אחרי שהם חושבים ששילמו ביתר או דברים כאלה ואחרי בירור מאוד מעמיק בהיסטוריה גיליתי שהם צודקים ועשינו החזרים, כלומר התלונה שלהם היתה צודקת. לכן אני מציעה שלא להגביל. אני כל הזמן רואה את האדם הפרטי שיושב מולי.

יכול להיות שיגיע אחרי שנה?

אדם בן 80 הגיע אחרי שנה וחצי שמכר את דירתו ושילם הרבה כסף ובדקתי את התלונה והוא קיבל כסף- -

אז יש נסיבות מיוחדות.

לא, זה בסדר.

לגבי התלונות אנונימיות, אני חושבת שצריך לאפשר לממונה לבדוק לפי שיקול דעתו גם תלונות אנונימיות. אם יש למשל שכן שמתלונן על עברת בנייה, אני לא צריכה את שם המתלונן.

כמבקרת, תטפלי.

כמבקר אני מטפלת בנושאים מערכתיים, אני פחות מטפלת בנושאים פרטניים.

אז תעבירי את זה למבקר שמטפל בנושאים פרטניים.

אני מציע להשאיר את זה לשיקול דעת. יש פה שתי עמדות, ואני שם הסתייגות.

לגבי 7(ב), לא יהיה בירור וכו' - אלא אם יש סיבה מיוחדת. לגבי נציב תלונות הציבור נקבע גם שתלונות בעניינים שאפשר על פי דין להגיש בהם השגה, ערר או ערעור, גם בהם לא יהיה בירור אלא מסיבה מיוחדת. בשלטון המקומי יש לא מעט נושאים שבהם על פי דין מוסדרת דרך הגשת השגה כמו על ארנונה וכו'. נראה לי שלא לקבוע טיפול מגביל בפניות כאלה אלא אם יש סיבה מיוחדת, ואם אדם פונה בנושא שהוא יכול להגיש עליו השגה לרשות שפועלת ומתמחה בנושא הזה ברשות המקומית, שיהיה שיקול דעת לממונה על תלונות הציבור. חריג נוסף של תלונות שבירורן מצריך סיבה מיוחדת.

נמשיך.

קורא סעיף 8.

על מי חל סעיף 8(ד)? אני יכול לקבל יום אחד צו מגברת רובין כי אני אזרח ירושלים להתייצב בעירייה?

זה קיים אצל מבקר פנים?

לא.

לגבי מבקר, זה קיים, לא בניסוח הזה. הוא רשאי לדרוש כל מסמך.

אם מדובר באדם שהוא עובד הרשות המקומית, או עליו חל החוק הזה, אני מסכים שיהיה רשאי להתייצב – עובד מועצה דתית, עובד עירייה.

ומה עם ראש העיר?

זאת שאלה שצריך לברר אותה. 8(ד), צריך להגביל אותו לעובדים האמורים בגופים 5(א).

יש מצבים שבהם התלונה לא נוגעת ליחסים בין הנדון למתלונן דווקא, למשל מצב של בית משותף שיש בו חריגות בנייה, מתלונן אדם על שכנו והממונה על תלונות הציבור זקוק לקבל עדויות מהשכנים האחרים. הוא רוצה לקבל מהם מסמכים ודברים כאלה. יש מצבים שבהם הממונה על תלונות הציבור צריך לשמוע עדים או לקבל ראיות מעדים או מאנשים אחרים שנוגעים לתלונה.

זה לא בית משפט. האויב של הטוב זה הטוב ביותר ואי אפשר להגזים בזה. לא מדובר בהליך משפטי. הממונה על תלונות הציבור מוגבל בתפקידיו. הוא לא היועץ המשפטי של העירייה, הוא לא מבקר הפנים בתפקידו כמבקר הפנים, הוא לא המשטרה, הוא לא בית משפט. הוא לא בהכרח משפטן. אני מבקש להיות זהיר בזה.


לגבי 8(ד) קבענו שהוא יוכל לראות ולדרוש כל מסמך. באשר לזימון, הוא יכול לזמן את הגופים המבוקרים. הוא לא יכול לזמן ראש עירייה, נבחרים. הוא יכול לבקש מהם להגיע. מסמכים – מכולם.

סעיף 8(ב) מכסה את כל המקרים גם בסעיף 8(ג) וגם 8(ד), אז אפשר בסעיף (ב) לרשום: יביא את התלונה לידיעת הנילון, ואנשים רלוונטיים ברשות, ואז אנו מייתרים את (ג) ו-(ד).

הרעיון הוא שמעבר להתייחסות בכתב לעתים יש צורך לזמן את האנשים, לשמוע אותם.

אם אנו מקבלים את ההערה לגבי סעיף (ד) ומגבילים את זה לעובדים ולכל מסמך, צריך לתקן בהתאם גם את סעיף (ג) כשהנילון למשל הוא נבחר ציבור. כלומר בכפוף לאמור בסעיף (ד).

סעיף (ג) בא להוסיף ולהגן על הנילון למעשה. אם הנילון הוא ראש העיר למשל והוא רוצה להופיע, הוא יכול.

זה בסדר שאם הוא רוצה להופיע, הוא ודאי יכול. אך סעיף (ג) צריך להיות גם בכפיפות להוראה החדשה של סעיף (ד), כי עדיין תהיה לו מגבלה. מחר יראה לנכון אותו ממונה על תלונות הציבור לעשות שימוש דרך סעיף (ג) ולהזמין.

חסר לי פה סעיף שכל הגורמים המבוקרים חייבים בשיתוף פעולה עם הממונה על תלונות הציבור. למשל, רוצה הממונה על תלונות הציבור לקבוע ישיבה עם ראש העיר על תלונה, ראש העיר מסרב לראות אותו. אין דבר כזה.

לכן יש כלים למשרד הפנים.

צריך לחשוב על סנקציה או על גורם אחר שאוכף את זה. אני חושב שהממונה על תלונות הציבור, אם לא יהיה לו שיתוף פעולה של גורמי העירייה, לא יכול לבצע תפקידו. נגיד, אני קיבלתי תלונה קשה על הממונה על החינוך בעירייה על תפקוד, והוא ענה לי תשובה שלא הניחה את דעתי ואני רוצה להיפגש אתו והוא מחרים אותי, אז זהו? התלונה עלולה להגיע למבוי סתום, והמתלונן אומר: תראו איזו עירייה, לא אגיש יותר תלונות. עניין שיתוף הפעולה הוא מהותי.

מעבר להיבט המשמעתי, יש היום חוקים שמסדירים את פעולתם של נציב קבילות סוהרים, שם נקבע סעיף שאומר שאדם לא יעשה שום דבר שיש בו כדי למנוע, לעכב או להפריע לבירורה של תלונה, וזה חל לגבי כל אדם. היינו שמחים אם זה היה קיים גם לגבי נציב תלונות הציבור.

כאן ועכשיו נעשה תיקון עקיף. אני מציע לאמץ את הסעיף הזה ולעשות תיקון עקיף.

אני רוצה לראות את הנוסח.

נראה את הנוסח המדויק, אבל אנו שומרים לעצמנו את היכולת, אם הנוסח הוא כפי שתואר, זה משקף תשובה לבעייתיות פה.

לגבי 8(ה), אני חושבת שצריך להגדיר, אולי לקבוע את היועץ המשפטי, אך לא להשאיר את זה באופן עמום.

היועץ המשפטי לעירייה. קיבלנו את ההערה. ממשיכים.

קורא סעיף 9, 10.

לגבי סעיף 9, גם אם מתברר שמתקיימים תוך כדי הבירור עילות שמופיעות בסעיף 7, כלומר אם בסעיף 9 תוך כדי בירור, כשהגיש את התלונה לא פנה לבית המשפט, ואחר כך הוא הגיש תלונה לבית המשפט, אם כל העילות האמורות ב-7 מתקיימות גם תוך כדי הבירור, אז צריך בירור התלונה להיפסק.

התקבל.

הסעיף ב-9(ב) לדעתי מיותר. ניתן לפנות אוטומטית לנציב תלונות הציבור שהוא מבקר המדינה, זכות ערר ניתנת כאשר אי אפשר ישר לפנות לבית משפט מחוזי, לפני שעוברים דרך ערכאת השלום, לכן אין צורך בזכות ערר זו, לכן אני מציע להוריד את (ב) ו-(ג).

טוב.

בסעיף 10(א)(3), אני מציע להכניס מילה אחת: "על הצורך בתיקון הליקוי, ועל הדרך והמועד המוצעים לכך". שיהיה ברור שהוא רק מציע להם את הדרך לתיקון הליקוי.


בסעיף 10(ב), חובת הדיווח מאוד חשובה, רק אני חושב שחובת הדיווח במקרה שבו מדובר בגורמים שממונים עליו. ראש רשות מקומית לא יכולה להיות כלפי הממונה על תלונות הציבור, בהחלט צריך אולי חובת דיווח למנכ"ל המועצה, למנכ"ל הרשות המקומית או לראש הרשות המקומית ככל שלא מדובר בתלונה נגד ראש הרשות המקומית.

לא. הוא יכול גם לפני המועצה. הממונה צריך לפרסם דוח שנתי. ירצה ראש הרשות לדווח גם למועצה – אדרבא. ירצה למנכ"ל – שידווח למי שהוא רוצה.

9(ב) הוא מצוין, כי הוא מתווה דרך לאופציה נוספת. אסור להוריד אותו.

אי אפשר לכתוב את זה בחוק.

אין יותר מדי שיניים לממונה, כל הזמן כתוב "רשאי".

סמכויות של נציב תלונות ציבור בכל מקום בעולם, גם בארץ, אינן ניתנות לאכיפה. זו המלצה שהולכת לגוף הנילון, ואם הוא לא מבצע אותה, כי אז מדווחים על כך במקרה הזה למועצת העיר. כמובן, גם אם יפנה אדם שניתנה המלצה בעניינו, יפנה לבית משפט, נאמר כבר בפסיקה שתהיה מוטל נטל כבד מאוד על הרשות להראות מדוע לא פעלה בהתאם להמלצה.

משמיטים את סעיף 9(ב) ו-(ג).

ביקש משרד המשפטים להוסיף את המילה "המוצע" בסעיף 10(א)(3). המינוח המקובל בכל החוקים שנוגעים לנציבי תלונות הציבור הוא המינוח הנהוג כאן. כפי שאמר מר שמגר, המבקר מצביע על הליקויים.

קורא סעיף 11, 12, 13.

הסעיף הזה הוא הסעיף ששומר את האפשרות של המתלונן לפנות גם לבית המשפט. יחד עם זאת, יש לו זמן קצוב- -

מה אם הסעיף הזה לא יהיה כתוב?

אז ייתכן מצב שבו יגידו למתלונן שהוא מיצה את הדברים, בייחוד שסעיף כזה מופיע בחוקים אחרים.

לגבי סעיף 12, בסעיף כתוב: "אין יסוד". הייתי מציע לומר: "כי התלונה אינה מוצדקת".

טוב, נשנה את הנוסח.

קורא סעיף 14.

1 ביוני נראה לי רחוק מדי.

אני מבקש לאחד את זה עם נושא המבקר הפנימי, שזה 1 במרס, אחר כך חודשיים ועדת ביקורת, ואחר כך מועצת עיר. 1 באפריל.

נעשה את זה ב-31 במרס.

למה שלא יהיה מאוחד?

אנו רוצים את זה בנפרד.

1 ביוני הוא תאריך מתאים, כי לוקח זמן לסגור את התלונות של השנה שעברה.

אז 1 במאי. ממשיכים.

קורא סעיף 15.

ציטוט הסעיף הוא כפי שמופיע בחוק מבקר המדינה לגבי ממונה על תלונות הציבור. לעומת זאת, בחוקים המדברים במבקר פנים, הדוח של מבקר ומסמכים שהוציא יכולים לשמש ראיה בהליך משמעתי, ועדיף לאמץ פה שזה יכול לשמש ראיה בהליך משמעתי, כי נעשתה חקירה, נעשתה בדיקה ברשות המקומית. כדי לעשות את זה להליך משפטי, צריך למנות שוב ממונה- -

תזכור שבחלק מהרשויות המקומיות הממונה לא יהיה עם כישורים של מבקר. אתה הולך לתת אפשרויות, ואני לא מציע לעשות את זה.

זה ראיה.

מאחר שההחלטה של הממונה על הפניות זו המלצה, הרעיון הוא פה לברר בצורה פרקטית, יעילה, מהירה תלונה, ולזכות בשיתוף פעולה של הגורמים. אם יידעו פקידים ברשות המקומית, שמה שהם אומרים יכול לשמש ראיה נגדם, יכול להיות שזה יעכב את כל הטיפול. לכן הכלל היה שבמקרים אלה זה לא ישמש ראיה.

אני חושב שהנזק עולה על התועלת.

אני נוטה להסכים לזה.

אז לא מתקנים.

קורא סעיף 16, 17.

יש דרכים נוספות, לגבי סעיף 16?

אנו מפרסמים ברוב הדוחות לתושב, באתר האינטרנט- -

אתר האינטרנט לא נגיש לכל אחד. דווקא אלה שהיינו רוצים שיתלוננו, האינטרנט לא נגיש להם. בעיריית ירושלים למשל עד לפני כשנתיים היה מקובל, עכשיו הפסיקו עם זה משום מה, אבל בהודעות חיוב לארנונה היה פרסום.

ופתאום הפסיקו את זה, משום מה.


אני בעד שיהיה כתוב בהודעות הרשות לאזרח שיש ממונה על תלונות הציבור. אני לא צריך את מעורבות השר פה.

גם הדוחות יתפרסמו באתר האינטרנט של הרשות המקומית.

בשביל זה צריך לעשות שימוע.

אם מפרסמים עם שמות.

החוק הזה תופס נפח הרבה יותר ממה שהיה אמור להיות.

לעניין הפרסום, (1) ו-(2) יהיו. נוסיף: חובה באינטרנט לפרסם את הדוח עצמו. ב-14 תכתבו במפורש שהרשות תהיה חייבת להעלות את הדוח על אתר האינטרנט ברגע שהממונה מפרסם את הדוח.


לגבי 16(3), אנו מוחקים את השר וכותבים: "המועצה".


נוסיף (4): הודעות הרשות לתושבים, בכל הודעת ארנונה.


צריך תקנות לחוק הזה?

לא נשאר מקום לתקנות.

לגבי המשאבים אולי- -

יש תקציב המדינה ויש תקציב העירייה, ואל תכניס פה עניינים. תאבק על התקציב שלך במועצת העיר, אדוני.

לי יש, לא לכולם.

כתבנו: תקציב הולם, לא יהיה מעבר לזה, ואני גם לא רוצה תקנות על זה. צריך תקנות בחוק הזה?

לצורך העניין, גם אם תכתבו, חוק יסוד הממשלה קובע שהשר הממונה על ביצועו של חוק רשאי להתקין תקנות לביצועו.

אני מבקש שלא יהיה כתוב הסעיף הזה, כי הוא מובן מאליו. ברור ששר הפנים ממונה על ביצוע חוק זה.


אני לא רואה שום סיבה להתקין תקנות בחוק הזה. עשינו עבודה מאוד מסודרת, עמוקה, אני לא רואה שום מקום להתערבות שר, אני גם לא רוצה להטיל עליו נטל שהוא לא נטל אמיתי. אני לא אוהב סתם שיהיו פה קשקושים.


הוראות מעבר. אני מציע שהדברים האלה, כל הוראות החוק יחולו מעתה ואילך במובן הזה שברשות מקומית שאין, תהיה חייבת למנות, תוך כמה זמן אתם מציעים?

אחרי הבחירות.

או זה יהיה תוך שלושה חודשים או אחרי הבחירות. בסמוך לבחירות זה שטות מוחלטת. נקבע: תוך שלושה חודשים במקום שאין. במקום שיש, אנו לא נוגעים במה שיש. כשאנשים ייצאו לפנסיה, יבואו למועצה.

הוראת המעבר היחידה שחשובה היא שאם יש ממונה שאינו עומד בקריטריונים של הכישורים הדרושים כאן, יש שתי אפשרויות; אחת, שלא תהיה שום מגבלת זמן והוא יוכל להמשיך בתפקידו, והשנייה, להגביל בזמן שבו יצטרך לרכוש את ההשכלה. בהוראות המעבר שאני מכיר, מגבילים בזמן. נותנים זמן הוגן מפאת חופש העיסוק. אני חושב שחמש שנים זה זמן הוגן כדי שכל מי שצריך להשלים השכלה וכדומה יוכל לעשות זאת.

איני מתנגד לזה.

המצב היום הוא שאין הליך פורמלי של מינוי ממונה על תלונות הציבור. לעתים ממנה אותו ראש העירייה, לעתים המועצה. אנו צריכים להגדיר מצב, למשל יש מצב שבו ראש העיר מינה מישהו- -

מי שמונה כדין, מונה כדין.

האויב של הטוב זה הטוב ביותר. אנו משפרים שיפור עצום כלפי ההווה והעתיד. במחצית הרשויות המקומיות בישראל אין שום סוג של ממונה על תלונות הציבור. במחצית כנראה יש סוגים שונים. אנו יוצרים שיטות עבודה, עשינו פה הליך חקיקה מאוד משמעותי שישפר מאוד את יכולת התושב לקבל סעד ברשות מקומית שבדרך הרגילה הוא נתקל בכשל תפקודי חמור.


לגבי הוראות המעבר, אני מציע, תוך שלושה חודשים בכל רשות מקומית בישראל המבקר יהיה ממונה על תלונות הציבור למעט אם המועצה מטעמים חריגים החליטה אחרת.


שתיים, אלה שבתפקיד והם אינם אקדמאים, נאפשר להם חמש שנים לרכוש תואר אקדמי לצורך מילוי תפקידם. אם לא יעשו כן - תואר רשמי ומוכר של מוסד להשכלה גבוהה – יצטרך לסיים תפקידו.

נאמר כך: עובד רשות מקומית אשר שימש בפועל כמברר של תלונות ציבור, יראו אותו כאילו מונה לפי חוק זה ולא יצטרך אישור של המועצה. עובד כאמור שאין לו ההשכלה האקדמית הנדרשת ולא השלים אותה תוך חמש שנים, יסיים את תפקידו.

נרשום: מונה כדין?

בסדר.

כשהרשות המקומית רוצה למנות מישהו שהוא לא מבקר העירייה, ואנו נכנסים לתקופת בחירות, מה אנו עושים אז?

תפנה את תשומת לבו של מנכ"ל משרד הפנים, שצריך להוציא הוראות בדבר מינויים בתקופה שלפני- -

הוציאו.

אני יודע שיש הוראות שמוציאים לפני בחירות, גם כלליות וגם מונציפליות, באשר למינויים, ואני מציע לקחת את זה בחשבון.

אמרת שנחזור לסעיף 3. אין לי נוסח מוצע אחר.

נתתי לך יותר משעה להגיע לפתרון. משלא הגעת לפתרון- -

אני חושש מאוד מניצול לרעה של הסעיף הזה.

גם בעיניי הסעיף נשמע מרחיק לכת, אך מצד שני אנו רוצים שאנשים שעוסקים בדברים האלה, שיהיה להם חוט שדרה, שיניים, כוח.

לגבי סעיף 2(ה), "הולמים", אי אפשר לכמת את זה.

בהחלט אפשר לכמת את זה. נכתוב את הסעיף הזה אחרת, נבהיר שהוא אינו כפוף בעצם לאף בעל תפקיד אחר בעירייה, זו המשמעות.

הנוסח הזה, למרות שלכאורה מרחיק לכת, הוא נלקח- -

אגב, על מבקר העירייה אין מרות?

מועצת העיר.

אז תכתבו שיהיה כפוף למועצת העיר. שיהיה ברור שהממונה הוא עצמאי בתפקידו ונותן דין וחשבון למועצת העיר.


אני מבקש להביא את הצעת החוק הזו לקריאה שנייה ושלישית, מי בעד? מי נגד? מי נמנע? פה אחד. יש לי הסתייגות, אני חושב שצריך להשאיר שיקול דעת לממונה על תלונות הציבור בכל הקשור לבירור תלונות אנונימיות, אסור לזרוק אותן לפח.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:25.