PAGE
15

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 37
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שלישי כ' בחשוון התשס"ט (18 בנובמבר 2008), 11:00

הטיפול באוכלוסיית המכורים לסמים קשים באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל-

אביב.

חברי הוועדה: נסים זאב – היו"ר

ד"ר לודמילה חלד – מפקחת משרד הבריאות המח' לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות

אורית נחמני – חטיבת המודיעין, מטא"ר, משטרת ישראל

רפי רגב – קצין משטרה, ת"א, משטרת ישראל

איתן גורני – סמנכ"ל הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול

יואב בן ארצי – ר' תחום טיפול ושיקום להתמכרויות, שיקום האסיר ודרי רחוב, עיריית ת"א

לודמילה שוביק – עמותת "אליס"

אירינה לווית – עמותת "אליס"

גלעד נתן – חוקר הוועד, מ.מ.מ.

בת שבע פנחסוב

רותי וייס


הטיפול באוכלוסיית המכורים לסמים קשים

באיזור התחנה המרכזית הישנה בתל- אביב.

צהריים טובים, אני מתכבד לפתוח את הישיבה של הוועדה למאבק בנגע הסמים. הדיון היום הוא דיון שני בכל מה שקשור לטיפול במפוני הבית ברחוב פין. בזמנו ראינו את הסרט, המראה היה זוועתי ביותר. התרשמנו לא רק שיש אוזלת יד אלא שהמצב כל כך חמור שהוא בגדר של סכנת נפשות. התייחסנו בעיקר לבעיה של אותן קבוצות שנמצאות שם שנגועות באיידס, שמדביקות אנשים, פצצה מתקתקת ואין פוצה ומצפצף ואין אפשרות באכיפת החוק לעשות פעולה, לעצור, בגלל שאותה אחת שנמצאת שם וברור שהיא גורמת נזק, זה לא דבר שהוא בסימן שאלה בכלל, אין משהו שמגביל, אין משהו שמחייב את הרשויות כדי לגרום לכך שיתנו להם טיפול בכפיה. זו סוגיה שקיימנו עליה דיון מאוד רציני, מספר ישיבות. הייתה ישיבת סיכום לפני מספר שבועות והוחלט בה שמשרד העבודה והרווחה ביחד עם משרד הבריאות ועם הרשות לסמים ימצאו את הדרך איך אפשר להגן לעגן את החוק. נכון שזה דבר מאוד בעייתי, אבל מה יותר בעיה? אם אני רואה אדם שמתאבד, רוצה לקפוץ ולהרוג את עצמו? אז מה אני אומר? זו זכות שלו? מה שהוא יעשה שיעשה, זה גופו? לא, אני מנסה להציל אותו. מה קורה כשאדם רוצה להתאבד אבל גם רוצה להרוג אחרים יחד איתו. זה לא טרור? זה טרור. אני אומר לכם שזה לא פחות מטרור מה שקורה בבניין הזה. דיברו על מאות, היום מדברים על עשרות. מה קרה לאותם שעזבו את הבניין? הם לא נגמלו, הם לא קיבלו טיפול. הם עדיין משוטטים בבניינים נטושים, דירות נטושות, פולשים לדירות. הם נמצאים בפריפריה, הם נמצאים באזור עצמו.

השאלה איך אנחנו יכולים לעשות כדי למגר את התופעה. אל"ף צריך לקבוע מדיניות. אני מבין שישנה סברה שאומרת שאולי הפיזור הוא יותר טוב כי ככל שאני מפזר יותר אני לא רואה את הנזק כל כך קשה וממשי ומאיים כמו פצצה אבל בסופו של דבר אותם אנשים מתמכרים שהם גם חולים לדעתי ונגועים מבחינה רפואית ויכולים להזיק לרבים - הבעיה קיימת. לא פתרנו אותה. אולי פתרנו את הבעיה של מישהו בבניין X אבל לא לזה אנחנו חותרים להגיע.

לכן אני פונה לכל הגורמים הנוגעים בדבר ולכל גורמי האכיפה כולל משרד הבריאות ומשרד העבודה והרווחה שהם גורם מאוד חשוב וחיוני בעניין הזה, איך לעזור לאותם אנשים, איך לשקם אותם, איך להעלות אותם לדרך המלך, איך לצמצם ולמזער את הנזק שקיים היום.

לכן זימנו גם את עיריית תל אביב כדי לומר לנו את המשמעות איך הם רואים והאם הם חושבים שמה שמשטרת ישראל עשתה בספטמבר האחרון שנקטה בפעולה נחרצת וכמעט הביאה לסגירה של המקום, כמעט, עדיין יש שם עשרות. אגב, אני רוצה לומר שכשהבעיה קיימת חבר מביא חבר. זה לא עוזר. היום יש שם עשרות, בעוד חצי שנה תראו שהמספר ילך ויגדל כי מה שקורה שאותם אנשים שמשוטטים במקומות האלה בסופו של דבר הם יודעים שהבניין הזה עדיין פתוח ואין להם היכן לישון, אין להם איך לשלם במקום אחר ולכן הם פולשים.

אני רוצה להתחיל דווקא במשרד הבריאות שזה גורם מטפל, מכיר את הבעיה. האם בדעתכם להמשיך ולעקוב? יש בכלל מה לעשות או שזו מחלה כרונית שאין לנו יכולת להתגבר על הבעיה, בבקשה.

בעניין הזה מנסים לפחות לצמצם את התחלואה ולתת מענה לנזקקים ועל זה עונה התוכנית של פרויקט לוינסקי שכוללת קודם כל החלפת מזרקים, זה בכל זאת איזשהו צמצום הנזק הסביבתי והציבורי לחולים עצמם. הפרויקט עובד, מגיעים אנשים לקוחות בשעה מסוימת. המראה לא נעים כל כך. הם מגיעים ברמה ירודה, במצב נפשי וגופני ירוד ומביאים את המזרק הישן ומחליפים למזרק חדש, זה איזושהי דרך לפחות קצת להקל על המצב.

איפה זה קיים?

זה בתחנה המרכזית הישנה מה שנקרא מתחם לוינסקי, זה מעגל רחובות שיש בו את הריכוז הגבוה ביותר של מכורים. יש גם בתים נטושים שהם מוצאים שם מקלט. יש גם אנשים שמנצלים את המצב ומשכירים להם את המתחם תמורת דמי הביטוח הלאומי שהם מקבלים. יש את מרפאת לוינסקי שנפתחה בחסות לשכת הבריאות המחוזית תל אביב שזו מרפאה למחלות זיהומיות, מחלות מין לרוב שרופאים עובדים שם.

יש לכם נתונים כמה מתוכם סובלים ממחלות אלה ואחרות, זיהומיות, שיכולות להדביק?

באופן כללי אין נתונים כאלה אבל ידוע מהניסיון שלנו שמכורים להירואין ולסמים אחרים - רובם סובלים מצהבת נגיפית D ו-C. את זה אנחנו רואים גם במרכזי הגמילה שלנו אחרי ששולחים אותם לבדיקות מעבדה. שחפת, אלו הנתונים אבל אי אפשר להגיד נתונים מדויקים. לרוב הם סובלים מצהבת D ו-C. אלה שברחוב המון דלקות מוגלתיות באזורי זריקות, לרוב במפשעות. לגבי נשים אין נתונים, אם הייתי מתבקשת מראש הייתי מכינה אותם דרך לשכת הבריאות המחוזית בתל אביב, להם יש את הנתונים בקרב נשים שעוסקות בזנות במתחם ומגיעות לבדיקות ומקבלות אמצעי מניעה. באיזשהו שלב יש התערבות רפואית בתוך המקום הזה.


בקשר לטיפול, בפרויקט לוינסקי הרשות למלחמה בסמים מממנת את כל הפרויקט. יש עובד שהוא בעצמו מכור נקי בשם אבנר שמגיע לרחובות ומגייס אנשים לגמילה ולשיקום. הוא מצליח לגייס אנשים ומעביר אותם למוסדות רפואיים שונים לגמילה. העניין הוא התוצאה. רמת המוטיבציה מאוד נמוכה אצל הנשים האלה. חלק מהן בעלות תחלואה כפולה שגם על הנושא הזה היה דיון בלשכה של הפסיכיאטר המחוזי בתל אביב. חלק מהנשים סובלות מבעיה פסיכיאטרית בנוסף להתמכרות. רמת המוטיבציה לגמילה ולשינוי מאוד נמוכה בקרב אנשים כאלה ולרוב הם זקוקים לקורת גג כמו בית חם כי אין להם אלטרנטיבה. לרוב הם עזבו את המקומות המקוריים שלהם והם מסתובבים בעיר הגדולה כי יותר קל לשרוד בה. מי ייקח על עצמו ובאיזה תקציב לטפל בהם?

אני רוצה שנתמקד בסוגיה הכי בעייתית. נעזוב את הנתונים האלה אבל איך אני יכול למנוע מצב שמי שנגוע במחלות זיהומיות קשות, מדבקות שמהווה סכנה לציבור, כי משרד הבריאות לא יכול לסמן אותו בX אדום אבל אולי לחייב אותו באיזשהו טיפול, הוא לא יכול לשוטט, הוא לא יכול להמשיך להיות נרקומן, אישה לא יכולה להמשיך לעבוד בזנות כאשר אני יודע שאותה אחת מהווה סכנה לכלל הציבור. איך משרד הבריאות מונע את זה?

זה בינתיים העזרה היא בהחלפת מזרקים ובהגשת עזרה רפואית לנשים שנמצאות במתחם. בכפייה, עד כמה שאני יודעת, מדובר על מחלות זיהומיות, רק כלפי שחפת אפשר להחיל חוק שאדם עם שחפת פעילה שמהווה סכנה לציבור - - -

הצהבת לא מהווה סכנה לציבור?

לא וגם איידס לא. אבל שחפת אני יודעת במאה אחוז, הייתי בדיונים ואפשר בכפייה לבוא ולקחת אדם ולהביא אותו בכפייה לטיפול בשחפת.

זה רק אם הוא משתף פעולה ומגיע לבדיקות האלה כי בדרך כלל הם לא משתפים פעולה ולא מגיעים לבדיקות.

בפרויקט לוינסקי רובם עוברים דרך הליגה לשחפת שיקוף ריאות. שורה תחתונה, אדם מתגייס, מגלה מוטיבציה, הולך למוסד גמילה שם הוא עובר את הבדיקה הרפואית, שיקוף ריאות וכו', הכל בסדר. אחרי כמה ימים הוא יכול לקום וללכת ואין שום חוק שמאפשר להשאיר אותו נגד רצונו במוסד. או שאחרי תקופת הגמילה שהיא כמה שבועות האדם מסרב לעבור למסגרת שיקומית כמו קהילה ציבורית ואז הוא חוזר לרחוב. יש תנועה כזאת שכנראה צריך מדיניות אחרת או שפשוט לתת להם תנאים מגבילים ושם להכניס אותם לפיקוח על בריאותם כי אפשר לגייס רק את אלה שרוצים להיגמל.

אם היינו לוקחים את הבניין ברחוב פין ומשפצים והופכים לחצי בית מלון. הייתי מפעיל את הפיקוח של משרד הבריאות, את חושבת שזה היה יותר נכון?

זה לפחות היה משפר את תנאי הקיום היום יומי של האנשים כי שם זה ממש זוועה.

זה ברור. אבל אני אומר, היינו מחייבים את הגורמים הרלוונטיים, כדי שנוכל לפקח אני צריך לדעת איפה האדם, איפה הבעיה נמצאת, איפה הזוהמה קיימת. כשאותה אוכלוסייה מפוזרת ואין שליטה עליה הם בעצם עושים את הנזק ואנחנו אולי לא רואים אותו.

יש דיור מוגן פסיכיאטרי, זה בדרך כלל האנשים שנפלטים מהמשפחות, המשפחות לא מסוגלות להחזיק אותן. יש דיור מוגן שיש בו פיקוח רפואי, יש עובדים סוציאליים שעוזרים. דרך אגב, הבעיה שם בדיור מוגן שהדרישה לשימוש בחומרים פסיכו אקטיביים כמו עישון חשיש, מריחואנה וכו' - אנשים גם נזרקים ברחוב לדיור מוגן. בכל זאת הסוגיה קיימת. גם בחדרה זה קיים. עיריית חדרה יזמה שהומלסים של חדרה יש להם דיור מוגן, יש שם כמה פציינטים שלי שנמצאים שם. שם בדיור המוגן התנאים סבירים ואנחנו רואים שאנשים מתאוששים. אין להם בעיות של תת תזונה. יש בחדרה התערבות של הרווחה שכן מחזיקים שם אלכוהוליסטים שנזרקו מהמשפחות ונרקומנים, לרוב בעלי תחלואה פסיכיאטרית כבדה מאוד - אנשים שמקבצים נדבות וכו'. לכן אולי לקחת משם דוגמא, אם אפשר לארגן אולי לא ריכוז גבוה של אנשים אבל פה ושם כמו בית חם ממש.

מה שמעניין אותי הוא מקור המימון. איזה גוף יכול להיות כדי לשקם, כדי לפקח, כדי למנוע נזק. אני עדיין לא מרוצה מהתוצאה. אני לא רואה שינוי מהותי ואני רוצה לחייב את המדינה, את הממשלה לשאת באחריות. אי אפשר לומר שהנושא של הסמים זו בעיה אסטרטגית ומצד שני אנחנו צריכים להתמודד על 11 מיליון ₪ שתקועים בגלל מדיניות כזו או אחרת. יש החלטה ורשות הסמים לא יכולה לטפל אם לא יהיו תקציבים ואם לא יהיו תשובות. סמנכ"ל רשות הסמים, בבקשה.

הפרויקט של לוינסקי זה פרויקט שהרשות למלחמה בסמים יזמה לפני קצת למעלה משנתיים כאשר אנחנו כחלוצים לפני המחנה, לא חיכינו לאף אחד, הקצבנו את ההקצבה, פתחנו את המקום, שמנו שם עובד שהתחיל להסתובב בשטח, לקרוא לאנשים לבוא. זה לא מישהו שיושב במשרד ומחכה שיבואו אליו. הוא מסתובב בשטח. הפרויקט הזה מכסה את התחנה המרכזית הישנה, התחנה המרכזית החדשה וכל האזור מסביב שהוא אזור נגוע.

מה שאנחנו עושים שם וחברו אלינו לשמחתנו גם משרד הבריאות וגם משרד הרווחה, חברו אלינו בהמשך העבודה ואנחנו מנסים בטוב להביא את הנרקומנים, הפרוצות הנרקומניות, להביא אלינו הביתה. כשהם מגיעים לבית הזה קודם כל מדברים איתם. הם יכולים להתרחץ, לקבל בגדים נקיים. מקיימים איתם שם שיחות מקצועיות ומנסים בשלב הזה, בטוב, להביא אותם לידי זה שהם יסכימו ללכת לגמילה. במשך השנתיים כבר העברנו מהאזור הזה למעלה מ-200 נרקומנים ונרקומניות לגמילה. לא כולם,כמו שנאמר כאן, נשארו נקיים אבל לפחות הלכו והתחילו איזה שהם הליכים של גמילה. במקרה כזה אנחנו לוקחים אותם ישר בציצית אוזנם לאישפוזית של משרד הבריאות. יש לנו הסכמים עם שתי אישפוזיות בארץ שהאיש שלנו בשטח מביא אותם ישר לשם. שם עושים להם את הבדיקות, שם דואגים להם לתעודת זיהוי, שם בודקים להם את השחפת, בודקים הכל. נותנים להם בגדים נקיים.

יש הענות מבחינתם?

יש הענות, לא כולם נשארים.

מה עם הדור החדש שצומח?

אותו דבר יש לנו שם קבוצות שמגיעות פעמיים בשבוע, מקבלות אפשרות להתרחץ, להחליף בגדים, לאכול, שיחה קבוצתית עם מומחה. חלק עברו לבית הגמילה שלנו בחיפה. יש כאלה שהפכו גם למדריכות בבית. כלומר יש תקווה, יש איזושהי קרן אור. יש מצב שבו אנשים שרוצים לקבל טיפול - באים ומקבלים טיפול. כמובן אתה מטפל, באים אחרים. זה לא דבר של זבנג וגמרנו, זה הליך מתמשך. זה טיפול שחייב להיות טיפול רב מערכתי. אנחנו עובדים בפרויקט הזה ביחד עם משרד הבריאות, משרד הרווחה וביחד עם עיריית תל אביב וכל אחד מהגופים האלה, גם עם ארגונים של מתנדבים שנמצאים שם במשרדים וכל אחד תורם את חלקו ואפשר לעשות משהו. למשל כעת אנחנו ביחד עם משרד הבריאות ומשרד הרווחה הולכים להתקין באותו אזור מתקן גדול שחלקו הגדול נממן מתרומות ומכספים ממקורות שלנו שבו יינתן טיפול לאנשים גם בעזרת - - - וגם בעזרת - - - . למטה בקומה הראשונה יהיה מועדון שבמקום שיסתובבו ברחובות ויטרידו את עוברי האורח ויגרמו נזק לסביבה ולעצמם - הם יוכלו לשבת במועדון, לשתות קפה, לקרוא עיתון, לשחק במשחקים וגם לקיים שיחות. כלומר אי אפשר להגיד שלא נעשה אבל כמובן זה טיפה בים גדול וכל אחד מהגופים האלה עושה כמיטב יכולתו ואפילו קצת יותר.

יש לך תחזית לתוכנית הזאת?

זה לא תוכנית, כבר התחילו. קומה אחת כבר עובדת, קומה שנייה עומדת לעבוד. עיריית ת"א חתמה על חוזה עם קבלן, התחילו כבר את השיפוצים להקים את כל הבניין. גייסנו לזה גם תרומות וגם תקציב שלנו. גם קרן החינוך שאתה מכיר. יש השתתפות של גופים, עריית תל אביב משתתפת. כלומר יש אור בקצה המנהרה אבל המנהרה ארוכה וקשה לי לומר שיש הבנה לצרכים שלנו, אין מספיק הבנה לצורך ולהתחשבות של הטיפול בנגע הסמים והאלכוהול.

ברמת האמירה, כמו שאמרת שזה אסטרטגי, הכל נהדר אבל ברגע שבאים לעניינים של תקצוב, אתן לך דוגמא. לפני כמה ימים היינו בדיון במשרד ראש הממשלה על הנושא של הטיפול באלכוהול שגם הוא מכה קשה מאוד, לא פחות מנגע הסמים. מדובר על סכום של כ-20 מיליון ₪ שצריך להוסיף כדי להגיע למינימום שכל המשרדים צריכים. אנחנו כבר מקיימים על זה דיונים אין סופיים ואין לדבר קצה ואין לדבר גבול ולכן גם את המאבק לשדרג את המאבק באלכוהול אנחנו גם לא מצליחים. אבל בסך הכל אני רוצה לומר שבאמצעים שיש נעשית עבודה על ידי כל הגופים, כמובן יש לי את הכבוד להיות בכסא סמנכ"ל הרשות אבל גם על ידי כל הגופים האחרים, נעשית עבודה שהיא מעל ומעבר לתקציבים שמתקצבים.

יישר כוח. יואב בן ארצי מעיריית ת"א, בבקשה.

אני אחראי על תחום הטיפול והשיקום בנפגעי סמים. ראשית אני מצטרף לדברים של איתן, בשנים האחרונות חברנו, ויצא לי הזכות להקים שולחן שעוסק בטיפול באנשי רחוב. השולחן הזה הוקם ביחד עם מרפאת לוינסקי והוא בעצם חובר לגוף של כל אנשי המקצוע שעוסקים בדיירי רחוב וכל אחד עם ההתמחות והערך המוסף שלו. אנחנו לא מתחשבנים מי נותן, כמה נותן, איך נותן. אנחנו עובדים ביחד, משקיעים הרבה מאוד שעות של הסתובבות, של יצירת דיאלוגים בין מטפלים ומטופלים, של שליחה למוסדות גמילה ושל הפנייה אחרי זה לקהילות טיפוליות למי שרוצה. לצערנו האחוז אינו גבוה אבל אנחנו עובדים על כל אחד ואחד וכל אחד נותן את הערך המוסף שלו. עיריית תל אביב באופן ספציפי נמצאת בשטח כבר 8 שנים. מדי שנה היא משקיעה לפחות 100,000 ₪ ויותר לגמילות מיידיות. המשמעות היא שאני פוגש את האנשים ברחוב, אומר המטופל: רוצה אני, באותו רגע בדיקה לשחפת וישר שליחה למוסד, גם לי יש הסכם עם שתי אשפוזיות, אחת בקריית שלום והשנייה בחדרה באופן פרטי והן 24 שעות פנויות לקבל אנשים. כלומר אדם שרוצה יוכל לקבל את הטיפול.


דבר נוסף כמו שהזכיר איתן גורני, המתחם של הרכבת 36 שאנחנו משערים שברגע שאותם אנשים שלא היה להם לפני כן תעסוקה ולא היה להם שום עיסוק אחר לבד מלקבל את הסם ולהסתובב ברחובות - יקבלו עכשיו תשומת לב באמצעות המועדון החברתי הזה. אני מקווה שנוכל גם שם לנהל דיאלוג, נהיה שם 8 שעות ואני מקווה שהתופעה תצטמצם ותמוזער.

חשוב להזכיר שאוכלוסיית נפגעי הסמים היא אוכלוסייה שמתחילה לעשות שינוי ולצערי חוזרים בחזרה לאותן התנהגויות. להבדיל מאוכלוסיית חולי הנפש, בנפגעי הסמים יש התמכרות מאוד פעילה, יש בעיות נפשיות שההתמכרות נשאבת אליהם ובעיקר יש סוחרים... מה שלא קורה בבריאות הנפש. כאן אני בעצם חובר למשטרה. אם לא נעבוד, האני מאמין המקצועי שלי זה עבודה אינטנסיבית, אולי סיזיפית בחבירה של אכיפה וגורמי טיפול 24 שעות. רק כך נוכל לעשות מעשה שיקדם יותר את הטיפול באוכלוסייה הזאת מעבר למה שראינו עד היום למרות ההשקעה האינטנסיבית של כל הגורמים שעוסקים בנושא.

לגבי השאלה שלך להקמת מבנה כזה או אחר שאפשר יהיה לעקוב יותר מקרוב אחרי הטיפולים, אני חייב לומר שמבנה יכול לשרת כמובן במובן התנאים שיהיו אחרים לגמרי ממה שקורה היום אבל המעקב הזה קיים. הבעיה שהפן החוקי לא מאפשר לעשות מעבר למה שעושים, כמו שאמרה ד"ר לודמילה, רק בשחפת אפשר לחייב תחת חוק להגיע לטיפול. הנשאים וחולים אחרים - אין שום חוק שמחייב אותם להגיע לטיפול.

אתה יכול לבדוק אותו בעל כורחו?

לא, אני יכול לבדוק אותו רק תחת רצונו.

אבל בדיקת שחפת אפשר.

הידיעה שלנו בהקשר לשחפת זה רק כשהוא הסכים ללכת לגמילה והבדיקה היחידה שעושים כדי לקבל מקום באישפוזית זה בדיקת שחפת.

זה מה שאני אומר שזו פצצה מתקתקת שאין עליה שום יכולת בקרה והגיע הזמן שלא נהיה כל כך יפי נפש ונאמר: זכויות אדם. יש זכויות לחולה אבל לא כשהוא עלול להוות סכנה לציבור.

אני מסכים איתך.

הציבור צריך את ההגנה שלו. כבר היו מספר דיונים בנושא והגבלנו את זה למספר חודשים שמשרד הבריאות ביחד עם משרד העבודה והרווחה עם רשות הסמים יכינו הצעת חוק. הייתה לנו כבר הצעת חוק מוכנה, הכנתי אותה ביחד עם גורמים מקצועיים ובאו ואמרו לי: תן לנו לעיין בזה, תן לנו מספר חודשים, אולי נוכל לעגל פינות כדי שלא יהיו בעיות ושתהיה הסכמה גם של משרד המשפטים כי משרד המשפטים בסופו של דבר צריך להסכים עם העניין הזה. אבל אני חושב שאנחנו לא יכולים לשבת מנגד כי הבעיה הולכת ומחמירה. אנחנו רואים את כמויות הסמים, את החדרת הסמים פה למדינת ישראל, זו פשוט מגיפה שאי אפשר לעצור. כל הכבוד למשטרת ישראל, היא עושה עבודת קודש, עוצרים בכמויות סוחרי סמים אבל מה שאנחנו לא עוצרים ברור שהמכוסה מרובה על הגלוי. הנגע קיים ואנחנו לא יכולים לעצור אותו.

ד"ר לודמילה חלד הזכירה את המודל שקיים בחדרה של בית חם. בעיריית ת"א יש 2 בתים חמים כאלו. אחד זה בית חם למשתמשים, מקבלים אותם כמות שהם, ובית אחד מקבלים אנשים נקיים מסמים. אנחנו עושים את זה באמצעות עמותת לשובע המופעלת על ידי עורך דין גלעד חריש ושרון חריש. אנחנו מנסים להביא כמה שיותר אנשים. אני חייב לומר שהפן הזה מאוד מתסכל כי חלק ניכר מהמטופלים שהם מקבצי נדבות ושוהי רחוב לא מוכנים להגיע לבתים האלה מסיבות כאלה ואחרות, אבל אנחנו עושים את זה כל הזמן. יש לנו בית אחד עם 60 מיטות ובית שני עם 15 מיטות. אנחנו לא מרפים את ידינו ממה שאנחנו עושים כל הזמן - - -

בחורף זה עולה יותר כי בקיץ אנשים יותר משוטטים - - -

נכון וגם יש אידיאולוגיה של שהייה ברחוב ויש בעיות נפשיות שחלקן מתורגמות לצורך להיות בחברת דיירי רחוב. מאוד קשה להסתגל לדיור בבית. הם אוכלוסייה בפני עצמה אבל היא ממשקית כי חלק מהם משתמשים בסמים ובאלכוהול. 34% משתמשים בסמים - - -

אתה מרוצה מהסגירה של המבנה ברחוב פין?

חשוב שסגרו את המקום הזה כי כמו שהוא היה הוא מטרד אקולוגי מאוד קשה עבור אותה אוכלוסייה. אין ספק שהמהלך של הסגירה הוא משמעותי מאוד. אבל לומר שהתופעה התחסלה? לא. הם פשוט עברו לפינות אחרות, יש עוד נקודות בתוך התחנה המרכזית שנמצאים שם וגם בתוך המתחם עצמו הם פתחו כל מיני חדרים מכל מיני כוכים, הסתובבתי שם וראיתי, אני נדהם כל פעם לגבי כושר היצירתיות שלהם, המקום נסגר אבל עדיין הפעילות רוחשת.

כי הם מחפשים מחסה בכל מחיר. יותר נוח להם היום, אז אולי הייתה מחויבות של מי שהיה אחראי על הבניין, היה גובה, היה צריך לתת את השירות, המים החשמל. היום אין מי שייתן להם את הטיפול המינימלי. המשטרה בבקשה, רפי.

לגבי רחוב פין אחד הוא נסגר ברובו למעט חלק קטן שבו בצד השני מתגוררת אוכלוסייה של עובדים זרים. לא מדובר באוכלוסייה נרקומנית. הפעילות שלנו היא כרגע לאתר לאן הייתה הזליגה של האנשים, לאן הם עברו. יש לנו אינדיקציות של מספר מקומות שהם עברו. חלקם נמצאים באזור התחנה המרכזית הישנה וחלקם עבר למקומות אחרים, לכיוון שכונת התקווה, דרך ההגנה וכו'.

זה מקשה עליכם?

בזמנו היו לנו הרבה דיונים כמו שנאמר פה, האם לשמור אותם שם או האם לסגור את המקום. היו יתרונות וחסרונות לכל דבר, בסופו של דבר החלטנו לסגור את המקום. בזמנו בכל פעם כשהייתה עבירה פלילית ידענו בדיוק לאן לגשת והיינו מוצאים את האובייקט שם. היום זה קצת יותר קשה אבל בכל מקרה נצליח לאתר אותם בזירה כי האזור עדיין אזור שקורץ לדמויות האלה, הן מגיעות לשם, פעילות שם וחיות שם וצורכות את הסמים שלהם שם. חלק מהפעילות שלנו היום נעשית גם בתחום הפשיעה של סגירת מכוני הליווי והעברה של הבחורות שעובדות שם בזנות מהמקום. בחודש האחרון בצענו מספר מבצעים, פשטנו על קרוב ל-30 עד 40 מכוני ליווי כאלה, סגרנו אותם. חלקם עדיין בתהליכים של סגירה. עדיין פועלים שם סוחרי סמים. חלק גדול מהבעיה היא שכשאתה לוחץ על הבלון במקום אחד כמו בלוד - הם מגיעים אלינו וכשיעזבו אצלנו הם ימצאו מקום אחר. כבר דיברנו על כך שהתופעה היא רחבה יותר מאשר התמקדות במקום אחד אבל אנחנו עדיין נלחמים בתופעה.

התופעה לא מצטמצמת בפועל?

אני לא רואה איזשהו צמצום. אין לי את המספרים, אולי למשרד הבריאות יש כמה חיים בסביבה וכמה נמצאים כל הזמן אבל התחושה שלנו היא שהם עדיין ברחוב.

המספר של הנרקומנים בארץ הוא פחות או יותר יציב והוא מוערך ב-12 וחצי אלף נרקומנים. אבל זה לא רק נרקומנים. יש גם מעבר לנרקומנים. יש משתמשים כבדים, נוער שמשתמש. אבל נכון מאוד מה שהוא אמר. צריכים לקחת בחשבון שאם לא עושים פיתרון כוללני רחב של כל הזרועות – אתה דוחף את הבעיה מהצד הזה לצד הזה. פעם היה לנו בית דגן, אז היום בבית דגן אין אז יש ברמלה לוד.

יש לי שאלה, האם פתיחת תיקים כנגד נרקומנים או משתמשים בסמים קשים יכולה להוביל אותם לשיקום? אתה לא רואה בזה דבר יעיל?

נפתחים תיקים.

שינוי החוק קצת הקל על נושא של שימוש עצמי. אנחנו נלחמים בתופעה. כל מי שמשתמש בסוג סם כלשהו נעצר, נחקר, מוגשים כתבי אישום. אני שוטר ותיק, קצין ותיק, לא ראיתי שפתיחת התיקים הפסיקה את התופעה אבל זה חלק מהמלחמה כי עבירות הסמים הן לאו דווקא עבירות בפני עצמן. מה שמתלווה אליהן זה גם מה שקשור, עבירות הרכוש, עבירות האלימות וחלק מהתקיפה של הנושא זה המלחמה בעבירות הסמים, תופעת הסמים.

פתיחת תיק יותר יעילה דווקא בקרב משתמשים תמימים. הנרקומנים הכבדים שלא יכולים לחיות בלי סם – תפתח להם תיק, לא תפתח להם תיק, הם ישתמשו והם באמת מסכנים, הם חולים. את התיקים צריך לפתוח לאלה שמתחילים, למנוע מהם שיגיעו למצב של נרקומנים. הנרקומנים שכבר הגיעו למצב הקשה, מגיעים אלינו ללוינסקי - הם כל כך מסכנים, הם כל כך עלובים שעוד לפתוח להם תיק לא יביא שום דבר. אין בבתי הסוהר ובבתי המעצר כלים לטפל בכאלה מקרים.

חלק יעדיפו לשבת בכלא מאשר לשבת ברחוב פין.

בחלק מהמקרים זה בדיוק כך. הרבה יותר קל להיות בכלא מאשר ברחוב.

יש הרבה עבריינים, הוא אומר: אני עושה עוד עבירה ואני יודע שאני הולך להיתפס ואני רוצה שיתפסו אותי ואפילו אקרא למשטרה כי אין לו היכן להתגורר.

אגב, פגשתי אדם שהכרתי בבית חולים, הוא בכלא, הוא כל כך אינטליגנט, מתווכח איתי על דברים, חשבתי, אתה באמת חולה נפש, מה אתה עושה פה בכלל. הוא אמר לי: איפה אני אלך, לפחות פה חושבים שאני משוגע, אני ישן, אוכל, טוב לי פה. אני נמצא פה שנים, אני אשאר, שיחשבו שאני משוגע. שאלתי: אתה לא לוקח כדורים? אמר: לא. כלומר אני אומר שישנם עבריינים שמעדיפים כלא מהרחוב. השאלה אם אנחנו יכולים לצמצם את הבעיה? אחרת אנחנו בפשיטת רגל.

אנחנו לא בפשיטת רגל. אנחנו יכולים לעשות יותר וכמו שאמרתי קודם, אם נשכיל לחבור כל הגופים ביחד כולל המשטרה, ומבחינתי היא הגוף האקוטי בעניין הזה, ולא נרפה ונהיה שם כל הזמן – טיפול ואכיפה, טיפול ואכיפה, אני מניח שנצליח למזער יותר אם לא לחלוטין. אגב, עיריית תל אביב החלה לפני חודשיים להפעיל את פרויקט סלעית. פרויקט סלעית הוא פרויקט שניתנה לו הזכות לעסוק בטיפול בנשים שהידרדרו לזנות שבדרך כלל גם מכורות לסמים. התחלנו לפעול בהקמה של 6 בתים, הוסטל, דירת חירום לאותן נשים ועוד מקום שיוכלו להיות בו במשך היום וכבר אותרו 30 נשים שעוסקות בזנות במתחם עצמו, אני מניח שזה יהיה ערך מוסף - - -

זה כולל עובדם זרים?

אנחנו מטפלים גם בעובדים זרים כי בעיריית ת"א הוקם לפני מספר שנים ארגון שנקרא מסילה שעוסק בטיפול בעובדים הזרים לכן גם בהם אנחנו מטפלים. אני חייב להגיד שבקרבם מעט מאוד משתמשים בסמים, מעט מאוד משתמשים באלכוהול וכמעט שלא עוסקים בזנות.

באתי לעזור לחברה שלי שהיא בעמותה של הורים עולים שהילדים שלהם משתמשים בסמים. דבר ראשון שרציתי להגיד הוא שצריך גם לקחת בחשבון ניסיון של מדינות אחרות. למשל, יש דוגמאות ששימוש בסמים זה סימן למשטרה לתפוס את האדם לבית הסוהר. ברגע שתפסו אותו הוא הולך לוועדה רפואית. הוועדה הרפואית מחליטה, לא חשוב הפסיכיאטר המחוזי או אנשים אחרים שיושבים שם, הם מחליטים באיזו רמה הוא מתחיל להשתמש בסמים או שהוא באמצע או בסוף. לפי ההחלטה של הוועדה הוא הולך לטיפול. אין לו ברירה, או שהוא יושב בבית סוהר או שהולך לטיפול. בתהליך הזה תופסים את האדם מהתחלה כשהוא רק מתחיל להשתמש בסמים ועוזרים לו לצאת ולא להיכנס עד הסוף.

מה ששאלתי לפני מספר דקות האם פתיחת תיקים עוזרת?

זה עוזר, אם ילד בגיל 14 רק מתחיל להשתמש בסמים בגלל שכל הילדים בסביבה משתמשים, אם הוא רק מתחיל ותופסים אותו - - -

בחוץ לארץ מחייבים אותם בטיפול?

כן.

זה לא עניין של רצון? זאת אומרת זה כולל טיפול בכפייה.

הכוונה טיפול בדיוק לפי המצב שלו. הוועדה רפואית בודקת את המצב שלו והיא מחליטה לאיזה טיפול. אם הוא לא מסכים ללכת לטיפול הוא יושב במעצר. לילד בגיל 14, 15, עם כל האמביציות של גיל כזה, ברגע שהוא יודע שיש לו רק שתי אפשרויות, אין לו אפשרות אחרת, הוא לא הולך בחזרה לרחוב להשתמש בסמים. הוא חושב טוב טוב. זה דבר ראשון. דבר שני, למשל בארצות הברית, כמו שיש לנו בית משפט בענייני משפחה, רבנות וכו', שם יש מסלול נפרד - - -

יש גם פה, יש בית דין לענייני סמים, אני חבר בו.

יש מסלול ממש בנפרד.

עשינו פעם סיור בת"א שיש שם בית דין לענייני סמים.

זה לא סתם, זה משהו אחר.

יואב יושב שם.

הוא יודע שאם הוא עושה עבירה פלילית הוא לא הולך לבית משפט רגיל, הוא הולך לבית משפט מסוים. הוא עובר שם ועדה רפואית ואין לו ברירה. הוא בחובה הולך לטיפול. ברוסיה, אם הוא הגיע לבית משפט וידוע שהוא נרקומן קודם בחובה הוא הולך לטיפול ואחרי הטיפול הוא הולך לשבת במעצר על פי מספר השנים שנתנו לו, אבל קודם טיפול. הוא חייב ללכת לטיפול הזה.


דבר שלישי שרציתי להגיד, קודם כל צריך להיות כמו שאמרת: מדיניות. כל הגופים ביחד שלא למשל כמו שאירנה נתנה לי דוגמא היום, המשטרה עשתה עבודה נפלאה אבל הגיעה למשטרה אישה שיש לה אמא זקנה בבית ובן נרקומן. הם פוחדים, במשטרה אומרים: לא רואים סימנים שקיבלת מכות. מה? צריך לעשות רצח במשפחה ואחר כך תופסים את האדם? זה לא יכול להיות כך. כולם חייבים לעבוד בשיתוף פעולה. בית חם זה דבר נפלא אבל זה לא צריך להיות סוף. בית חם צריך להיות קרוב יותר, לא בתוך קיבוץ או מושב, זה צריך להיות שטח על יד קיבוץ או מושב. בבית החם שמקבלים טיפול וכל מיני דברים הם הולכים לעבוד שם. הם מתחילים להרגיש שמישהו צריך אותם. כמו שאתם אומרים עכשיו שהוא מסתובב, בבית לא מקבלים אותו, אין לו מקום מגורים, אין לו מקום שהוא יכול ללכת, הוא חייב להיות בבית חם והוא חייב להתחיל לעבוד כדי שהוא ירגיש שהוא בן אדם, לא סתם לשבת בארבע קירות. ואם באמת לעשות את הדבר אני חושבת שזה עוזר מאוד. לא כל אדם שעובר גמילה - זה מזל אם יש לו מקום שהוא יחזור אליו. אם אין הוא חוזר לסמים. כמו ששמעתי מילדים שעברו את כל התהליך, יש לי קבוצת אנשים בגיל 25, 30 בחיפה, אני מכירה אותם שהם עברו את כל הטיפול הזה אבל המחשבה שאני משתמש בסמים ואני נרקומן זה יושב בראש והופה, הוא נופל עוד פעם. צריך לשנות קצת את הכיוון של הטיפול. אתה לא נרקומן, אתה לא משתמש בסמים, זה מחלה. נכנסת למחלה הזאת. אנחנו עוזרים לך לצאת מזה. נותנים לך בית חם, נותנים לך אפשרות, את החום של הלב שלנו ואפשרות להתחיל את החיים מחדש.

יש לנו היום כזה דבר?

לא, אין דבר כזה.

מי יכול להרים פרויקט כזה?

זה הפרויקט של עמותה של אמהות ואבות של ילדים עולים וזה החלום שלהם - לעשות בית חם לא סתם כמו בית לילדים עולים. יש גם את הפער התרבותי, אנחנו אומרים את זה בכל הוועדות בכנסת, ברווחה ולכל מיני גורמים שיש פער תרבותי גדול ועם ילדים עולים צריכים לעבוד אנשים דוברי רוסית שמבינים את המנטליות, שמבינים את הבסיס מאיפה הילדים גדלו, זה לא פשוט.


יש כמה נקודות מאוד חשובות. למשל כמות גדולה של ילדים עולים שמשתמשים בסמים הם ילדים שהגיעו בתוכנית נעל"ה של הסוכנות. ילדים שהגיעו בלי הורים, בלי אף אחד, הגיעו לכאן לבית ספר, גרו בפנימייה, אין להם אף אחד בארץ. ברוסיה כולם שתו.

יש שם תרבות של שתיה.

נכון. וכאן יש מדריכים אבל אם זה מדריך שיודע את השפה ואת המנטליות ויש לו כוח לעשות משהו – זה טוב, אבל אם לא - זהו, כולם הולכים לכיוון הסמים.

תודה רבה.

צריך להפריד בין נוער לבין מבוגרים. בין בני נוער המצב יותר קל מבחינת החוק. לגבי נוער אפשר לכפות עליהם, חוק הנוער, טיפול בהשגחה מאפשרים. הגישה של אי פתיחת תיקים נגד נוער וחיובם בטיפול, כאן קיימים לנו כמה גופים ובתוכם אל סם וגופים דומים. במאמר מוסגר, הגופים האלה סובלים מאוד ממצוקה תקציבית. אנחנו עוזרים להם כמה שאנחנו יכולים. כל הטיפול בנוער של אל סם ממומן על ידי הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול.

לגבי מבוגרים זו יותר בעיה, אי אפשר לכפות עליהם. אבל התחלנו בהליך בתל אביב של בית הדין המיוחד לסמים שאדוני היושב ראש סייר בו. התחלנו גם בחיפה, צריך להרחיב את זה.

הבעיה שאין תקנים לשופטים.

תמיד האידיאולוגיה נופלת על סלעי המציאות, סלעי הכסף. לגבי אוכלוסיות מיוחדות, יש היום טיפול ייחודי לאוכלוסייה הרוסית גם ברמה של הנוער וגם ברמה של המבוגרים. אנחנו עובדים בצורה מאוד רחבה עם מוסדות שכל הטיפול מתנהל בשפה הרוסית, יש לנו קבוצה של רכזים דוברי רוסית. התחלנו בטיפול מאוד אינטנסיבי באתיופים. הבעיה של שתייה וסמים בקרב נוער אתיופי היא קשה. התחלנו בטיפול וגייסנו השנה רכזי מניעה אתיופים. כרגע כבר קרוב לעשרה. אני מקווה שנוכל להמשיך את הפרויקט גם בשנה הבאה. אני מסכים עם כל מילה שאמרת אבל צריך גם לראות שאנחנו משתדלים לעמוד בסטנדרטים.

אתה נתת דוגמא, אדם מבוגר שמשתמש בסמים – אין לו פינה בחיים אבל אם יהיה בית חם על יד איזשהו מושב - - -

צריך לבנות בתי מלון לנרקומנים בתקציב המדינה.

הם זקוקים לעזרה והם יכולים לעבוד שם.

יש קהילות ייחודיות שאפשר לטפל בהן ואגב, אחוז המטופלים מקרב חבר העמים גבוה יותר משנה לשנה. אחרי שנה בקהילה המטופלים נשלחים להוסטל, מתחילים לעבוד ולקיים את עצמם והם נמצאים במסגרת של חצי שנה תחת פיקוח טיפולי, מבחינה זאת הבתים האלה קיימים, קהילה טיפולית קיימת. הנושא הוא מי רוצה. מהניסיון שלי של 15 שנים – מטופלים בשלב הראשון של התמכרות לא כך כך ששים ללכת לקהילה טיפולית. הם רוצים להישאר בקהילה פתוחה - - -

אתה מרוצה מהתפקוד של הקהילות?

מאוד.

יכול להיות שיהיה צורך להגדיל - - -

יכול להיות אבל הקהילות מצוינות.


נקודה נוספת לגבי הטרמינולוגיה. אמרת בצדק שבמובן מסוים כל הזמן נקראים נרקומנים גם כשעברו תהליך שיקום. אז לפחות כמה שאני יודע, הם לא נקראים נרקומנים כשהם משוקמים, הם נקראים מכורים נקיים. לא לחינם הם מכנים את עצמם "מכורים נקיים", הם דורשים לקרוא לעצמם כך, ולמה? בגלל שזוהי מחלה כרונית וכל הזמן הם צריכים להזכיר לעצמם שצריכים לשים גבולות בצורת התנהגות בכל מהלך חייהם כי אם הם לא יזכרו את זה הם יחזרו לסמים. לכן השימוש במושג "מכור נקי", הוא פונקציונלי ומאוד משמעותי לתהליך
השיקום. זה לא כדי להטביע עליהם חותמת, ההיפך. זה כדי להזכיר לעצמם שיש בעיה והם צריכים כל הזמן להיות דרוכים עם הבעיה.

לאדם אחד זה בסדר אבל לאדם שני זה מכה. אני חושבת שכולם ביחד צריכים להיות בתוכנית מדינית אחת. יש חוק במדינה ששימוש בסמים זו עבירה פלילית. יש חוק במדינה שלא משתמשים בו.

נכון, לא מספיק אוכפים את החוק.

(נושאת דברים בשפה הרוסית)

אני אתרגם את דבריה של אירינה. היא אומרת שיש עמותה של ההורים שילדים משתמשים בסמים והם לא רוצים מלחמה עם אף גוף. יש משטרה, יש רווחה, יש משרד הבריאות, יש המון גופים, מה שהם מבקשים זה עזרה ושיתוף פעולה בכל מיני דברים כדי לעזור לילדים שלהם לצאת מהבעיה.

בשביל זה יש גוף של רשות הסמים.

לדוגמא, היה להם כנס לא מזמן, הם דיברו עם דובר המשטרה. הגיע הרווחה, הגיע משרד הבריאות, רק המשטרה לא באה. יש להם המון שאלות למשטרה.

אצלנו ברשות יש אדם שקוראים לו ויקטור אפריים, את מכירה את ויקטור?

כן.

הוא מרכז אצלנו את כל התחום של הטיפול, תקימו איתו קשר.

(נושאת דברים בשפה הרוסית)

אתרגם את דבריה. היא אומרת שעם כל הבקשות של האמהות לילד ללכת לקהילה בגמילה - יש ילדים שנכנסים לשם כמה פעמים, שש, שבע פעמים ויוצאים ושוב נכנסים, הם מאוד דורשים את הבית חם וכל מיני דברים באמצע הדרך כדי שילד יוכל להבין שאין לו אפשרות אחרת אלא רק את הטיפול.

יש להם בערך 400 הורים בתוך העמותה וכולם מסכימים שצריך להיות שימוש בסמים עבירה פלילית. הם לא רוצים שהילד יישב במעצר אבל ברגע שתופסים אותו עם הסמים והוא הולך לוועדה רפואית - אין לו אפשרות, או שילך לטיפול או שהוא ישב במעצר. למנטליות של ילדים עולים זה פוש גדול לילד ללכת לטיפול בכפיה.

תודה רבה. אני רוצה לסכם. הרושם שלי שלא מיגרנו את התופעה, הבעיה עדיין קיימת, אולי פיזרנו אותה אבל לא צמצמנו אותה לצערי הרב. לכן אני חושב שיש לרכז את כל הגופים שנוגעים בדבר כדי לקבוע מדיניות אחידה שתטפל בנושא. אני חושב שחייבים לעקוב אחרי העניין ולדרוש מהמשטרה לעצור מכורים לסמים קשים, לפתוח נגדם תיקים ולא להתייאש, גם אם נראה לכם שבתי המשפט אולי קצת מקלים בעניין של ענישה או מעצר אבל המטרה לחייב אותם בטיפול. כפי שאמרנו המטרה היא כדי להקים ועדה רפואית שתקבע אפשרות אחת ויחידה: או טיפול או מעצר כי אחרת נאבד את הכיוון.

איזה ועדה?

חייבים להקים ועדה שמורכבת משר הבריאות, שר הרווחה, של כל הגורמים.

סוג של ועדת אבחון.

בנוסף רופאים מקצועיים למשל פסיכיאטרים כי אם לבחור שמשתמש בסמים יש מחלה - בוועדה יכולים לדרוש את כל הבדיקות וישימו את האדם במקום שמתאים לטיפול. לא לשלוח סתם.

יש לדאוג שבתי המשפט לא ישחררו מכורים לסמים קשים בלי לדאוג לטיפול ומעקב אחרי תוכנית הגמילה. אי אפשר לבוא ולשחרר לגמילה אדם שעדיין בטיפול על סמך הבטחה. צריך את המעקב. שוב, זה כוח אדם, אני לא מזלזל, אני יודע שזו בעיה. אבל רבותי, אם הגופים יתאגדו, חייבים לדרוש ממשרד ראש הממשלה לתת תקציב כולל לטיפול בבעיה ולא להשאיר את הנושא פתוח ובוודאי לא לערבב את התקציב של סמים בסעיפים אחרים. לא נכון ולא ראוי לעשות את זה. אני מתכוון לפעול עם חברי מוועדת הכספים ולפנות לשרים שלנו כדי לשחרר את התקציב הראוי לזה. נדרוש לבדוק תוצאות שאכן קיים שיפור במצב ובעזרת השם נקיים ישיבה נוספת, אולי בקדנציה הבאה, אבל לא נוריד את זה מסדר היום.

אני מודה לכל החברים שהגיעו לישיבה. בשם השם נעשה ונצליח, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30