PAGE
18

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול
מישיבת ועדת הכספים

שהתקיימה ביום רביעי, ז' במרחשוון התשס"ט – 5 בנובמבר 2008 – בשעה 09:00

השלכות המשבר הכלכלי על התעשייה ועידוד השקעות הון בתעשייה

חברי הוועדה: אבישי ברוורמן – היו"ר

חיים אורון

יצחק וקנין

יצחק זיו

שי חרמש

שלי יחימוביץ

שלמה מולא

אורית נוקד

ניסן סלומינסקי
ראובן ריבלין

חיים פרננדס, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

חגי עידו, אגף התקציבים, משרד האוצר

שי כהן, עוזר מנהל מרכז השקעות, משרד התמ"ת

רן קיויתי, מנהל תחום בלשכת המדען הראשי, משרד התמ"ת

איתי יחזקאלי, מרכז השקעות, משרד התמ"ת

ערן היימר, סגן מנהל, רשות החברות הממשלתיות

צפריר נוימן, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

רותי לירז, לשכה משפטית, משרד התמ"ת

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים

חזקיה ישראל, מנהל המחלקה לביטוח סוציאלי ולקשרי גומלין עם הכנסת, התאחדות התעשיינים

ראובן גינל, ר' אגף כלכלה, התאחדות התעשיינים

רפי מאור, מנכ"ל אי סי איי טלקום, התאחדות התעשיינים

רן טוטנאוור, טוטנאוור בע"מ, התאחדות התעשיינים

עמי דואק, אלביט מערכות בע"מ, התאחדות התעשיינים

עופר ינאי, מנכ"ל, שניב תעשיות נייר, התאחדות התעשיינים

דני לייש, דובר, התאחדות התעשיינים

ברנדט פסח, מנכ"ל, שניב תעשיות נייר, התאחדות התעשיינים

אורן הרמבם, מנהל המחלקה לכלכלת תעשייה ועסקים, התאחדות התעשיינים

דוד וולף, מצות אביב בע"מ, התאחדות התעשיינים

סיגל אבנרי, התאחדות התעשיינים

מילנה דובין, מתמחה, לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר

בועז בן דב, כלכלן, מחלקה כלכלית, איגוד לשכות המסחר

אורלי זאבי, נציגת מפעל זוגלובק

עמוס רבין, מנכ"ל איגוד התעשייה הקיבוצית

צאיט רז, מנהל מרכז ההשקעות

שגית אפיק

טמיר כהן

הדס צנוירט

השלכות המשבר הכלכלי על התעשייה ועידוד השקעות הון בתעשייה

אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


אפתח בשתי מילות הקדמה ואעבור לנושא. נבחר נשיא חדש בארה"ב, אובמה. כשאתה מסתכל על הפערים, הם לא כ"כ גדולים, הדבר המרכזי היה הכלכלה. בגלל שבארה"ב יש המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז שנות העשרים והשלושים שמחלחל בעולם, הנושא המרכזי הוא שינוי בדרך. לצערי, במדינת ישראל יש אי הבנה לגבי משמעות המשבר הכלכלי. כשבארה"ב ובאירופה יש מיתון, בישראל בשנה הבאה תהיה האטה משמעותית בצמיחה, עלייה באבטלה, וכרגע אין שום היערכות לנושא. יש דיבורים על תוכניות. תקציב, ואני חושב שהחברים שיושבים כאן – התקציב שהוגש אינו עונה על הצרכים. אף אחד כאן לא נוכל להסביר לציבור שיתחילו לסגור מפעלים ולפטר עובדים, מה עשיתם כאן כשהיה ויכוח על עוד חצי מיליארד או מיליארד ₪ שהם אפילו לא סטיית תקן ולא שייכים לגופו של עניין.


אני מזכיר כי פה יש אנשים כמו חבר הכנסת אורון, חבר הכנסת וקנין, שאמונים על המספרים. תקציב 2007 מול תקציב 2008 גדל ב-7 מיליארד ו-600 מיליון שקלים, פלאס 1.5% ששם היו תוספות.


בזמן האטה, כשכל העולם מתחיל להתמודד עם ההאטה הכלכלית בכל מיני צורות, תקציב 2008 ל-2009 גדל ב-500 מיליון שקלים, 1.7% זה 4 מיליארד, אבל גם כל יודעי סוד יודע שבאריתמטיקה 1.7%, שאתה מוריד מהם 1.5%, שאלה הקופסאות, זה 0.2%. לכן התקציב הזה הוא שגוי. במקום שיבינו שאם היה מצב מלחמה או מצב חירום, אז מציגים תוכניות שעושים אותן. רבותיי, כאן מנסים להעביר תקציב שאינו רלוונטי, אין שום התייחסות למשבר שקורה, והשלכותיו לישראל.


הדיון הזה הוא תחילתו של מאבק, שאומר שזה הזמן לחתוך את כל כבלי הבירוקרטיה שמפריעים להקמת פרויקטים. כבישים – צריך להמשיך את כביש 6, צריך בגליל לפתוח כבישים, להוריד מחסומים, לעשות את זה בכל מיני צורות, ואם זה עוד מיליארד או שניים או שלושה, מה זה חשוב? זה השקעה. הלא צמיחה בת קיימא בישראל היא בעייתית, גם הצמיחה שהיתה פה לא חלחלה – לא נבנה מפעל אחד בנגב, בגליל, בירושלים, ולכן הדרישה שלנו, ולכן זה תחילתו של דיון של מאבק. צריך להציג תקציב אלטרנטיבי עכשיו עם תוכניות, עם הרחבה משמעותית לפרויקטים שיושבים בצנרת לגבי כבישים, לגבי רכבות, ובמקביל לשנות את המדיניות לגבי עידוד השקעות הון. לתת עכשיו עזרה למגזר העסקי. נכון שיש לנו הרבה מאוד שיחות לגבי האג"ח הקונצרני, חבר הכנסת אורון העלה את זה, אני תומך בדברים האלה, יהיה דיון מאוד רציני ביום שני לגבי מה שקורה באג"ח הקונצרני ובקרנות הפנסיה עם התייחסות ספציפית לפתרונות שנציג, אם אחרים לא יציגו אותם, אבל היום אם אנו – בסופו של דבר האשראי שהולך לשחקנים הגדולים, 80% הולך לעשרה שחקנים, 12 שחקנים, אבל בסופו של דבר 80%, רוב התעסוקה קיבלו 20% מאשראי ויש מחנק אשראי, אין עידוד השקעות. אם מישהו חושב שכך מתמודדים עם בעיה, והוא חושב שישראל זאת מין וילה שתעבור פה את הכל, שום דבר לא יקרה, שרק נשב ולא נעשה שום דבר, ואז המשבר העולמי יחלוף על ידינו כי היתה לנו ועדת בכר, דברים כאלה, הגדלנו את התקציב ב-500 מיליון ₪, הלכנו למערכת בחירות שמתקוטטים על מי יהיה במקום זה או אחר במקום להתמודד עם הבעיות – אני חושב שזה הזנחה של אזרחי מדינת ישראל שמצפים לכלכלה אחרת, והבחירות הבאות, הדבר המרכזי יהיה הכלכלה. הכלכלה הזו, לא מטפלים בה עכשיו, ולכן המטרה כאן היא לפתוח את הדיון, שחבריי התעשיינים יגידו את דבריהם, חברי הכנסת, אבל אנו לא באים פה לדיון הצהרתי. מכאן עד אפריל, עד שתקום ממשלה חדשה, נעביר דברים, ואם צריך, נשנה חוקים ונכנס את המליאה, כי ההאטה שתהיה פה היא משמעותית, וחוסר ההתייחסות למדיניות כלכלית אלטרנטיבית הוא חסר אחריות לחלוטין. אני פותח את הדיון. יו"ר התעשיינים, ידידי שרגא ברוש, הבמה שלך.

תודה. בוקר טוב, תודה לך, אדוני היושב ראש וחברי הכנסת, על זימון הישיבה הזו, שמבחינתנו, היינו רוצים להציג את ההרעה בתנאים הסביבתיים שהתעשייה פועלת בתוכם, אך זה חלק ממה שקורה במשק ובכלכלה כולה.


התעשייה שלנו – כ-50% מהתפוקה התעשייתית מיועדת לייצוא, וזה שינוי שכבר התחיל לפני 10-15 שנה, אז היינו בכ-20% ייצוא. זה לא סקטור מסוים. 50% מהייצוא שלנו זה ייצוא הי טק, ו-50% מהייצוא זה ייצוא של כל התעשייה האחרת, החל מטקסטיל וגומי ופלסטיק ועץ, כולם מייצאים. אנו עושים זאת בהצלחה לא קטנה, בעיקר לאור העובדה שהתעשיינים הבינו שצריכים לשנות דיסקט, הפכנו להיות תעשייה בצורה מסיבית עתירת ידע, טכנולוגיה, חדשנות, השקעות עצומות במו"פ, שאנו רואים את התוצאות בהיקפי הייצוא.


לכן מתחילת השנה, כשהדולר ירד מתחת ל-4 שקלים, התעשיינים התחילו לאבד אחד אחרי השני את היתרון היחסי ואת כושר התחרות, ומה שקורה, בדיוק התופעה ההפוכה מזו שקרתה בארבע שנים שקדמו ל-2008, אז כושר התחרות היה נהדר, עם שערי דולר של 4.5 ו-4.2. התוצאה, כשאתה מגיע ללקוח, אתה צריך למכור לו מוצר ב-10 דולר ואתה יודע שאתה מביא הביתה 45 שקלים, ואתה מתחרה, אתה יכול להוריד 10% במחיר, לקבל רק 9 דולר ולקבל את העבודה, והאמריקאי שעמד על ה-10 דולר הפסיד את המכרז.


מה שקרה ב-2008, שהשער הממוצע היה 3.5 בממוצע, אתה עדיין צריך להביא את ה-40 שקלים, ואז אתה צריך למכור ב-11 דולר. אז אותו אמריקאי שהפסיד את המכרז כשהציע 10 דולר, קיבל את זה השנה ב-10 דולר, ולכן המספרים שהראו בתחילת השנה שאין ירידה בייצוא נובעים בעיקר מהסכמים ישנים, מהתחייבויות של יצואנים, אף אחד לא מתכוון להפר התחייבויות – עובדים בהפסד ומספקים, אבל לאט לאט במכרזים החדשים התחלנו להפסיד אותם אחד אחרי השני וכבר אנו רואים ברבעון השלישי, אפילו לפני, כבר באוגוסט, שחיקה מאוד משמעותית בהיקפים של 9% בייצוא, ולמעשה הענף הזה שהוא המנוע המרכזי של הצמיחה במשק – 45% מהצמיחה בארבע השנים האחרונות באה מהגידול בייצוא, והמנוע הזה הולך ונכבה, והתחזיות שלנו לשנה הבאה, בלי שום קשר למשבר הכלכלי, היתה אפס צמיחה בייצוא.


לזה נוסף המשבר הכלכלי. איני חושש כל כך שהמשבר יפגע בכלכלה הישראלית כתוצאה מקריסה של בנק ישראלי. המשבר הזה יבוא מהכיוון של השוק הריאלי. אתם יכולים גם לראות את זה בעיתונים, אנו יודעים את זה מספר שבועות. המערכת הבנקאית בארה"ב, מערב אירופה עצרה כמעט לגמרי את האשראי לעסקים. היום רואים בימים האחרונים שהממשל האמריקאי עכשיו מנסה ללחוץ על הבנקים לתת אשראי לעסקים, אך האמריקאים לקחו את הכסף שהממשל עזר להם, ושמו את זה כדי לשפר את המאזן שלהם. לעסקים קשה מאוד לקבל אשראי.


התוצאה, שהיות שהעסקים שם לא יכולים לקבל אשראי – ירידה בהיקף הפעילות, צמצום בביקושים ובקשה של אותם לקוחות שלנו אלינו, לספקים, להאריך אשראי. אנו עושים סקר מתגלגל כל הזמן, אבל תוכלו לשמוע את זה גם מהתעשיינים, גם אתמול היה סקר אובייקטיבי בעיתון, 51% מהתעשיינים מדווחים על זה שהלקוחות שלהם פונים אליהם בבקשות להארכת אשראי, ואז המשמעות של מצד אחד הצורך לתת ללקוחות רבים, שאנו עובדים אתם שנים רבות ומבינים את המצב שהם נקלעו לתוכו – הצורך להאריך להם את האשראי מצד אחד, ומצד שני ירידה בביקושים מביא אותנו לפנות לבנקים שלנו ולבקש להגדיל את האשראי להון חוזר.

הלקוחות שלי רוצים הארכת אשראי, למעשה במילים אחרות הם מפגרים בתשלומים, ומצד שני גם התחזיות שלנו שהמכירות יירדו - כשאתם באים לבנק לקבל ירושה ואתם מקבלים דמי קבורה, כי באותו רגע הבנק אומר: אם כך, בוא נתחיל לבדוק את כל מערך הביטחונות, בוא נבדוק את טיב הלקוחות, בוא נבדוק מה יקרה עם ההלוואות שכבר נתנו לך והיכולת שלך לעמוד בפירעון שלהם. לכן ברור שהתשובה של רוב הבנקים לרוב האנשים זה: תגיד תודה שאנו לא מצמצמים את האשראי הקיים.


לדבר הזה נוסף קושי נוסף – ביטוח האשראי. המכירות שלנו מבוטחות בד"כ או דרך הבסס"ח, שמופרטת, שזה בד"כ לטווח קצר, מכירות עד שנה, ועל ידי החברה הממשלתית אשרא לטווח ארוך. בביטוח לטווח קצר יש כוונה לצמצם, והם בודקים כרגע את כל תיקי האשראי של כל הלקוחות. הם גם מבוטחים אצל מבטחי משנה בחו"ל שהודיעו להם שהם באים לארץ בשבוע הבא ומתכוונים לצמצם, למשל רוסיה סגורה לגמרי, אנגליה בוחנים בשבע עיניים, לקוחות בארה"ב אחד אחד בפינצטה, לכן ברור שעם צמצום הביטוח אשראי, ודאי אתה מקטין את היכולת שלך לממן אותו בבנקים.


גם הביטוח של אשרא לטווח ארוך, עצם העובדה שאשרא הרוויחה כסף זו בעיה. הביטוח הזה נועד כדי לכסות סיכונים, כאלה שעסקים לא יכולים לקחת, בעיקר בשווקים מתפתחים. גם שם הביטוח מאוד מוגבל ולא עונה על הצורך להתפתח באותם שווקים.


נתון נוסף שחשוב שתדעו – 82% מהייצוא הישראלי מבוצע על ידי 3% מהיצואנים. 97% של היצואנים עושים יחד רק 17% של הייצוא, הם מעסיקים את הרוב המוחלט של העובדים בתעשייה, הם בפריפריה, ואז כשאתם מדברים על סדר גודל של 380 אלף עובדי התעשייה, שסביב כל עובד בתעשייה שלושה עובדים בשירותים, 97% מהיצואנים, שזה 12 אלף עסקים, מעסיקים סדר גודל של 300 אלף עובדים, ומהם הדיווחים שאני מדבר.


בעניין הזה פנינו לאוצר, ואתם זוכרים כולם את מה שהוועדה הזו עשתה בזמן מלחמת לבנון – אתם הייתם אלה שעזרתם לנו והמדינה נתנה סיוע ל-90 אלף עסקים בהיקף של 3 מיליארד שקלים, הצילה את כלכלת המדינה באותה שנה, אף צ'ק לא חזר, אף עסק לא נפל, אף משכורת לא היה שלא שולמה. וזה בדיוק היופי שהיה ב-2005. הצמיחה בדצמבר, 5.3%, כאילו לא היתה מלחמה.


אותם יצואנים, אותם 97% מהיצואנים בהיקף של 6.5 מיליארד דולר לשנה, המחזור החודשי זה כ-600 מיליון דולר, חודשיים מחזור, כמיליארד ו-200 מיליון דולר, שהמדינה תשים פיקדון בגובה של 25% מזה, כ-300 מיליון דולר בבנקים, בכל הבנקים. הבנקים ייתנו את ההלוואה הזו בגובה של חודשיים מחזור ייצוא לחמש שנים, שנה ראשונה גרייס, זו השנה הקשה להתמודדות, ועוד שנתיים. אומר הדבר שברגע שמקבלים חודשיים הלוואה של חודשיים מחזור, זה אומר 16%, כי חודש זה שמונה ושליש, 16.5%, אם אנו מדברים על ירידות שאנו צופים בהיקף של 20%, העסק מסוגל להתמודד לבד, אומר הדבר שאתה מקבל כזאת זריקה לתוך ההון החוזר שלך - לא רק שיש לך אפשרות לספוג את הירידה במכירות ולהיענות לבקשות הלקוחות, כי תזכרו שיש יום אחרי המיתון, זה גם מרגיע את המערכת הבנקאית כולה, שהיא בלחץ, ואולי מזווית הראייה שלהם בצדק, לגבי ההלוואות הקיימות. ברגע שעסקים מסוגלים להתקיים ולהמשיך, זה עושה שקט במערכת הבנקאית גם לגבי מה שקיים. בסך הכל מדובר על מיליארד ₪ פיקדון, שאני מאמין גדול בזה שבסוף החמש שנים הפיקדון יחזור למדינה עם ריבית והכל. אם נצליח לעשות את זה, זה לבד שווה חצי אחוז צמיחה.


הדבר הבא זה תשתיות. יש 80 מיליארד ₪ פרויקטים מאושרים על ידי הממשלה, 40 מיליארד מהם במימון של הסקטור הפרטי, שלא יוצאים לדרך רק בגלל בירוקרטיה, אם זה בתכנון, באישורים, במינהל. כרגע לדעתי אין מקום לזה. צריך לקחת 10-15 פרויקטים, תחליט הכנסת או הממשלה איזה פרויקטים, ישימו אותם בחוק כמו ששמו את כביש 6, את ניצנים, עם לוחות זמנים, והפרויקטים יוצאים לדרך. החשיבות של לקדם פרויקטים לתוך שנתיים שלוש הקרובות זה לבד צמיחה של עוד אחוז ורבע. כשאתם מדברים על תוספת של קרוב ל-2% צמיחה, על כל אחוז שלא יהיה, זה מאסט, וזה כסף קטן לעומת חס וחלילה מה יקרה אם נמשיך להתמהמה. ואנו באיחור. העובדה שזה כבר כתוב היום בעיתון, ש-50% מהעסקים פונים לבנקים, זה מאוחר. כל המשבר הזה הוא חודש וחצי. אם בחודש וחצי כבר לפה הגענו, תחשבו מה יקרה בעוד חודש וחצי, בגלגול של זה.


מעבר לכל הדברים האלה, שהם תוצאה של המשבר העולמי, יש דברים שקשורים בנו. היום הולכים לעשות בהצעת התקציב, שכרגע מונחת, שלל של הכבדות, שזה לא הזמן. תעריפי המים עולים לתעשייה פי שלושה, הארנונה 4.6, חשמל – אין חשמל במדינה, צריך להוסיף תשתית חשמל, אז הצרכנים צריכים לשלם את תשתית החשמל במקום המדינה. מה, לא מגיע כביש מירושלים לת"א? לא מגיע ביוב? לא מגיע תשתית חשמל? אז אנו צריכים לשלם עוד 5% בחשמל. רוצים לעודד שימוש בגז טבעי. תגידו לי לאיפה אני יכול להתקשר כדי לחבר למפעל גז טבעי. אז אין גז טבעי, אבל בלו כבר מתחילים עכשיו לשים כדי לעודד אותי להשתמש בגז הטבעי.

עברו משם לעובדי משמרות, זה שנים שעובדי משמרות נהנים מהקלת מס כדי לעודד אותם לעבוד, כדי להפעיל את הציוד בצורה יעילה יותר. האוצר מסורתית מתנגד לזה. פניתי לשר האוצר, אני מקווה שיאריכו את זה- -

מסורתית נופל.

אבל הבעיה, שהשנה הזו מוזרה קצת. ב-31 בדצמבר זה מת. לכן איני מבין למה עובד ילך לעבוד באמצע הלילה, אם הוא יכול אותו כסף להרוויח בבוקר.


על יד זה חוק עידוד השקעות הון, שזה בדיוק הזמן לעודד אנשים להמשיך להשקיע ולעשות, וחזי יכול לספר לכם רק מה הוא אישר אתמול, תשמעו אילו ישובים הוא אישר אתמול, מפעלים מאושרים – אף אחד לא בת"א, לא בר"ג, לא בראשל"צ, הכל בפריפריה, הכל מדוד בכמות עובדים שנוספים.


אם יש מנוע צמיחה מרכזי בתעשייה, זה השקעות במו"פ. בחמש השנים האחרונות התקציבים של המו"פ, של המדינה, קוצצו בקרוב ל-5 מיליארד שקלים. גם השנה האחרונה, שזה היה 1.1 מיליארד במקום 1.8 שהיה לפני חמש שנים, באמצע השנה המדען גמר לעבוד. הוא גמר לחלק את ה-1.1, וכל מי שבא אחר כך, אמר לו: תבוא בשנה הבאה. כשנצא מהמשבר, נבכה על הרגע שלא השקענו במו"פ ולא פיתחנו, כי תמיד התוצאה של הייצוא באה שנתיים שלוש וארבע מאוחר יותר.

תודה. אני פותח את הדיון, הוא יהיה לסירוגין – חבר כנסת, תעשיין. ראשון הדוברים חבר הכנסת אורון, בבקשה.

באופן לא מתוכנן הדיון של אתמול שהיה בפורום הרבה יותר מצומצם, הדיון של היום הוא המשכו של הדיון של אתמול. שם עסקנו בכמה תיקונים טכניים לכאורה בחוק עידוד השקעות הון, אבל תוך כדי עלה הנושא המהותי שלדעתי, מה תפקיד הממשלה בעניין זה? אני חושב ששלושת המעגלים ששרגא תיאר אותם הם הנכונים. באחד נצטרך לטפל במסגרת דיון של יום שני, משום ששאלת האג"חים ושאלת האשראי ושאלת מחנק האשראי וכל הסיפור הזה בסוף הולך לחבילה אחת. הרי הוא יגיד לנו: אתם באים אליי עכשיו במיליארד? אבל יש לי עוד מיליארד פה ועוד אחד פה. אפשר לדון, אבל זה לא יהיה רציני, ובמקרה הטוב תראו לנו את מה שהכנתם, ותגידו לנו מה. אתם רוצים ישיבה סגורה, תהיה סגורה, אתם רוצים ישיבה פתוחה, תהיה פתוחה. זה לא יכול להיגמר בעניין של סמוך. כי הגלים כבר מגיעים בלעדינו. לא אנו עשינו את הגלים, לא של האג"חים הקונצרניים ולא של מצוקת האשראי שתוארה פה וכל אחד מאתנו שקצת יותר מצוי בעניינים יכול לתאר אותה הפעם אפילו בצבעים יותר דרמטיים ממה ששרגא תיאר אותם בבוקר, כי יהיו מקומות שהמנויים יעצרו לגמרי, לא כי אין הזמנות, אלא כי שם לא שילמו או יש פיגורים, אנו יודעים איך הדברים מתחילים להיתקע. זה נושא שיש לתת לו תשובה.


אני מקווה שלא יקרה מה שקרה לאמריקאים, הממשלה תעביר כסף לבנקים, אבל הבנקים לא יעבירו אותו הלאה. לכן כל מודל הוא מוכרח להיות כזה, אני מבין את הקשיים, אבל אני מציע שבתוך המשבר שקרה נתחיל לשנות חלק מהדיסקטים, וחלק מהדיסקטים אומרים שזה לא נכון שהשוק עושה את זה הכי טוב, כי השוק יגיד שוב: הדירקטוריון שלי בבנק לוחץ עליי להקטין עוד יותר את רמת הסיכון, ואני להוא לא נותן, וגם למפעל שכל אמת מידה סבירה היתה אומרת שהוא כן יכול להמשיך, הוא ימות. היינו בכמה סיבובים כאלה, כל אחד מאתנו, במהלך חייו, שהיו אומרים לך: אם היינו עושים את זה ככה, יכול להיות שהיה אחרת. היום באים אליי אנשים שהיו מאוד מרכזיים בהסדר הקיבוצים של פעם, והוא היה אומר: אם היינו שמים עוד מיליארד, היינו מצילים עוד קבוצה של מפעלים שהיום, כשכולם פורחים ומשלמים מס הכנסה,
אנו יודעים שזה היה הכסף הכי טוב. תמיד יש הרי ויכוח על המיליארד האחרון. אגב, בלאשראי, פריסת חובות, לא מדובר- -

חלקם בסך הכל החליפו בעלות.

תכף אגיע לזה. לכן אחת הבעיות שלנו, גם בנושא אג"חים וגם בנושא הזה, זה גם אם הממשלה תשים אשראים או כסף, איך שיהיה ברור מה רוצים פה להציל ואת מי. זאת ביקורת שנשמעת בכל העולם על המהלכים שנעשו, ואנו עוד לפניה.


לגבי כל התפיסה שקשורה בחוק עידוד השקעות הון, במדען הראשי זה אותה תפיסה, האם המדינה לוקחת אחריות והיא שותפה לסיכונים הללו. הוויכוח הוא מעבר לוויכוח של פיתוח הפריפריה. מה זה נקרא החליפו בעלות? החליפו בעלות זה אומר שחלקים בתעשייה מחליפים בעלות בחלק מהמקרים לתעשיינים, בחלק מהמקרים להשקעות פיננסיות, שבסיבוב הראשון עושים אקזיט ומשאירים את התעשייה בפריפריה, ולפעמים כן ולפעמים לא. מול מה – מול אנשים שמוכנים לומר: אני רוצה להמשיך את המפעלים האלה, אין לי יכולת להתמודד עם כל היקפי ההשקעות והסיכונים שכרוכים בהם, תעזרו לי לקיים את המפעל בקריית שמונה או בצאלים או בכפר עזה, שעובדים בו אנשים מהאזור. תמיד אומרים: מה הבעיה? יש הטבות מס כמה שאתה רוצה. אגב, כל החוכמה הזו של הטבות המס, כשאנו באים פה לדרוש הטבות מס, אומרים לנו: זה כסף. אני, אגב, אומר את זה. אבל כשבאים מהצד השני, אז 200, 300, 400 מיליון ₪ הטבות מס בחוק עידוד השקעות הון זה בלי חשבון, אבל 200, 300, 400 מיליון ₪ בעידוד ובשיתוף של הממשלה בסיכון על הקמת מפעלים בפריפריה.


אני שומע בינתיים בשמועות ששר האוצר מסכים שהחוק יוארך בחצי שנה, והוויכוח יהיה בעוד חצי שנה. הוויכוח המהותי פה הופך להיות ויכוח אידיאולוגי, האם מדינת ישראל רוצה שהכוח הפיננסי שהוא בעצם היה הלידר של השנים האחרונות, וראיתם מה שקרה, על בסיסו תהיה התשתית התעשייתית, או הוא מוכן לתת גם ליזמים תעשייתיים שמוכנים לקחת סיכון, שמוכנים להשקיע בכל מקרה 30, 40 אחוז מכספם ואחר כך להשתעבד לבנקים, להיות אתו פרטנר בהקמת המפעלים האלה ובהרחבתם.


אני מקווה שירדו מהפטנט, שחוק עידוד השקעות הון התאדה, כי הוא לא יוארך, ונוצר מצב שלא הצליחו להעביר אותו בכנסת. אף פעם לא היה פה רוב לביטול חוק עידוד השקעות הון. יש לכם הצעה חליפית? תבואו לכנסת, יהיה לה רוב – יהיה לה רוב. אני במיעוט. אבל לא בתרגיל כזה, שבין השמשות החוק מתאדה ונתעורר בעוד שלושה חודשים, כשכבר אין חוק, ונחוקק אותו מחדש רטרואקטיבית. אני רציתי שזה יהיה לשנה, אני מבין את כוחי, אז אני מוכן להתפשר על חצי שנה, אבל יהיה ברור שהחוק ממשיך. צריך להיות ברור דבר נוסף – שהחוק ממשיך עם תקציב מותאם.

בשלב זה הוא ממשיך כמו שנה קודמת ב-1 חלקי 12.

לא ברור לי איך זה פה, כי חלק מזה היה תקציבים מיוחדים. כל הבטוחים – אני מציע לבדוק.

נבקש הבהרה מהאוצר.

זה לא בבסיס.

אם זה לא בבסיס, זה בעיה.

תודה. אני רוצה לעניין האידיאולוגי, הוויכוח הזה, אני זוכר, בזמן שמיכה חריש היה שר התעשייה והמסחר ואהרון פוגל היה מנכ"ל האוצר או מנהל התקציבים, בדיוק כשרבין עלה לשלטון, היה ויכוח כזה בב"ש, שניהלתי אותו, והמנטרה היתה, שלא השתנתה עד היום, שאמרה: אסור לתת עידוד השקעות הון, כי זה מעוות, כי המטרה שלנו – אנו בכספים שנחסוך נעביר תקציבי עתק לתשתיות פיזיות בפריפריה, לחינוך בפריפריה, להשכלה בפריפריה. זה 16 שנה – חבר הכנסת חרמש, ראית אותם תשתיות עתק שעברו לפריפריה? הוויכוח הזה, יש פה מנטרה שלא משתנה באוצר, ואומרת: לא ניתן את העידוד באמצעות מערכת המחירים, עידוד השקעות הון, אנו נעביר את זה באמצעות תקציבים. זה לא היה ולא נברא וזה ממשיך באותה צורה. לכן אני מסכים לחלוטין, אני חושב שלא רק מבחינה תיאורטית זה לא נכון, מבחינה אמפירית זה נכשל לחלוטין, לכן בצורה הברורה ביותר אנו צריכים כאן בכנסת הזו לתת את כל הגיבוי ולהיאבק ולהפסיק עם המנטרה הזו, שהיתה שקרית כבר 16 שנה. רפי מאור, בבקשה.

הייתי בוועדה מספר פעמים. תמיד היתה אמפתיה בוועדה- -

הוועדה היא לא הממשלה, ובישראל אין ממשלה, יש אוצר. בנושא של השכלה גבוהה ראש הממשלה החליט אבל האוצר החליט לא להעביר, ולכן אין תקציב להשכלה גבוהה.

אני מגיע גם מסקטור של חברות גדולות במשק, השנה נמכור בערך 800 מיליון דולר, אנו מעסיקים כ-2,000 עובדים ישירים בארץ, עוד אלפי עובדים בצורה לא ישירה ועובדים בחו"ל. אני רוצה לדבר על שני דברים שהיום לדעתי קיבלו קריטיות בצורה בלתי רגילה. אחד זה כל הנושא של ביטוח עסקאות ייצוא והשני זה נגיעה רק במדען, שכבר דיברו פה על תקציבי מדען ומו"פ.


בנושא של ביטוח עסקאות ייצוא קורה משהו מאוד דרמטי. כל האנשים שאנו מוכרים להם, אנו משתייכים למשפחה שבוחרת ציוד קפיטלי גדול ליצרני תקשורת מאוד גדולים בעולם. עשו סוויץ' בגלל מחנק האשראי גם בעולם, ובעצם פונים ללקוחות ואומרים: אתם היום תיתנו את האשראי. יש לנו שווקים גדולים, למשל השוק הרוסי, שוק בשבילנו של 170 מיליון דולר בשנה, זה שוק שאנו מוכרים לחברות שהן דאבל A מבחינת דירוג אשראי, חברות ממשלתיות. הבאתי פה לוועדה הודעה של סווזינווסט, שזו חברה שהיא בבעלות ממשלת רוסיה, פוטין נמצא שם, חברה שמשקיעה מעל 2 מיליארד דולר בשנה רק בציוד, אנו מוכרים לה כמה עשרות מיליוני דולרים, שמודיעה לעיתונות שהם מעבירים את האשראי לספקים. ברוסיה המתחרים שלנו כולם הביאו תוכניות אשראי משלוש שנים עד תשע שנים בריבית ליבור פלוס שתיים, בין המתחרים שלנו זה סינים גדולים שקיבלו את הכסף מהממשלה, שוודים, אריקסון, שקיבלו ביטוח או הלוואות שאפשרו להם לתת את האשראי הזה מהממשלה, ונוקיה סימנס הגרמנים שגם קיבלו סיוע דומה. לנו אין סיוע כזה, ואנו נכנסים היום למצב שבגלל שאין לנו הון חוזר, מספיק כדי לממן עסקאות כאלה לתקופות כאלה, אנו חייבים סיוע של המדינה. אנו לא צריכים הלוואות של המדינה, אנו חברה עם תזרים חיובי, אנו מקיימים את הפעילות השוטפת שלנו, אבל נפגשתי עם המנכ"ל של אשרא, שהיה מאוד סימפטי, כרגע עוד לא ראינו גרוש ממנו.


בסס"ח – אני מסכים לגמרי עם האינדיקציה שלך, שזה הולך לכיוון מאוד לא טוב, ואגב, זה לא רק ברוסיה. אנו עובדים בהרבה מאוד שווקים, ואני רואה את המגמה הזו בכל השווקים. אם המדינה לא תפתור את הבעיה, יקרה בדיוק מה שקרה בזמנו בנושא הפיתוח.


בנושא הפריפריה, אני היום המעסיק הכי גדול באופקים. אני מעסיק שם כ-600 איש. אם לא יהיה לנו ביזנס, נוציא את האנשים האלה, וסליחה שאני משתמש בביטוי חריף – זה רצח. אין באופקים שמונה מעסיקים אלטרנטיביים מחר שיקלטו 600 משפחות. על ה-600 משפחות האלה יש לפחות מאות, אם לא אלפים, שמביאים קייטרינג והסעות ועושים קבלנות משנה, ופשוט לא נוכל לממן את הפעילות הזו. נעביר אותה למקומות שאולי יהיה לנו יותר קל לעשות את זה.


מה שאני רוצה לבקש מיושב ראש הוועדה, זה אם מדינת ישראל תוכל לתת לנו אפשרות דרך מנגנונים כמו אשרא ומנגנונים דומים כדי שנשיג את המימון כבר מהבנקים שיודעים שיש לנו ביטוחי האשראי האלה. אנו לא באים לבקש פה כסף. אני בעד לתת את הכסף הזה לאותם 17% ששרגא דיבר עליהם. אנו רוצים רק שייתנו לנו אפשרות לעשות את הביזנס שלנו. זה מאוד קריטי, ושרגא היה אתי פעם אצל עיני, אמרתי משהו שאעשה ועשיתי, אני אומר לכם שוב – הבכי הכי גדול שלי יהיה- -

אמרת שתעשה במובן החיובי של העניין.

כן, אבל אני נולדתי בארץ, לביתי עשיתי כבר. אני לא רוצה להופיע פה שוב ולהיות אחראי למאות אנשים שיהיו חסרי תעסוקה.


לגבי המדען, בשנה וחצי האחרונה בהופעות שהייתי פה, אנו כבר יש לנו 400 אנשים בסין. אנו פותחים קמפוס באוקראינה. איזה אבסורד זה, שאנו שנולדנו בארץ, שבנינו פה חברה של מיליארד דולר, נותנים עסקים לסין ולאוקראינה, ואפשר לעשות פה את העסקים. היתה בעיה אדירה בדולר, אנו הצלחנו לעשות כמה פוזיציות טובות שהוא עלה ל-3.8. היום ארגיש קצת פחות לחץ, לפחות לששת החודשים הקרובים די סגרתי פוזיציות על המטבעות, אני במצב לא רע, אבל אתם חייבים להיות ערים לזה, כי אנו באותו צד. איני רוצה להעביר דברים לחו"ל ואני מרגיש שדוחפים אותנו החוצה, וכל המתחרים שלי זוכים לכסף – סינים ב-WTO נותנים כסף לחברות. אבל אנשים שב-WTO ומצייתים ל-WTO, נותנים קווי אשראי . אם לא תפתרו את זה, תהיה פה קטסטרופה, בעיקר בפריפריה. במרכז, בהרצליה פיתוח, אולי המהנדסים ימצאו דרך עבודה. אני באמת פונה אליכם לעשות מנגנון מיוחד ולראות איך לפתור את זה.

תודה על דבריך. אין פה אחד בוועדה שלא מסכים לכל מילה שלך. הממשל בישראל לא פותר את הבעיות, זה שנים, ראיתי את זה גם ממקומות אחרים, שראיתי את אי האפשרות בגלל הכשלים הבירוקרטיים, עכשיו לא דיברת בכלל על ענייני כסף, שדברים חדשים אי אפשר להקים בפריפריה, כשבמקומות אחרים יש לך שטיח אדום. יש פה אי הבנה. בשולחן יש לך כל הגיבוי, אבל לצערי, זה לא השולחן הקובע. אנו יכולים למחות, למנוע העברת תקציבים, להיאבק, אבל הבעיה היא חוסר התפקוד של הממשל בישראל ותפיסת עולם לא נכונה. הקולות האלה יצאו מהוועדה הזו בשנים האחרונות כל הזמן. אני זוכר אפילו שסגן ראש הממשלה, שר התעשייה והמסחר, אלי ישי, הופיע בוועדה המכובדת הזו כשיעקב ליצמן היה יושב ראש הוועדה, ונתן כמעט את הנאום שלך. הוא התחנן לקבל תקציב למדען הראשי- -

אבל במשא ומתן הקואליציוני על הממשלה העתידית לא היתה מילה אחת מדען ראשי. ולא היתה מילה אחת חוק עידוד השקעות הון. לכן זה דיבורים סתם, ואני לא רוצה את המשחק הזה.

אמרתי לאלי ישי: איך אתה בא בתור סגן ראש ממשלה, שר התעשייה ומסחר, ומתחנן לוועדה, כשכל התקציבים בידך ואתה ראש הממשלה? כלומר מה שקורה פה, באים לך שרים שיש להם אחריות, וזה אלי ישי כמשל, יש גם אחרים, מבקשים מהגוף הזה שייתן להם במקום בממשלה לעשות את סדרי העדיפויות. לכן הדבר הזה זה חלק מההפקרות של הממשל הישראלי, שלדעתי מבחינת התפקוד שלו הוא מהגרועים במערב, כי שרים לא מרגישים שהם אחראים למה שהם עושים, ואז פקידות עוצרת תהליכים בתפיסות עולם אי רלוונטיות, ואני לא מאשים אותם – אם יש להם תפיסה לא רלוונטית, צריך שתהיה ממשלה בישראל שתגיד: זו התפיסה ואתם מבצעים. אם לא יהיה פה זעזוע כבר עכשיו, מה שיקרה זה כמו שאתה אומר, רפי.


אני קיבלתי אתמול פנייה מאילת. אני לא בקיא בכל הפרטים. יש מפעל שהחליטו להקים בתמנע, חברה מקסיקנית, עשו שם טקסים, עכשיו שוב – כבר השקיעו, כבר יש עובדים, ועכשיו לא העבירו להם את הגיבוי של 30 מיליון, חוק עידוד השקעות הון. ילכו הביתה. מה יש באילת? מפעל אחד. מה יש באופקים? מפעל אחד-שניים. בבאר שבע לא מצליחים להקים גם כן שום דבר.


הממשל הישראלי לא מתפקד, ובאוצר – כל אחד פה שהיה בתפקיד הזה צריך להזיז את המערכות האלה. אני לא מבין, כי השנה הבאה תהיה כל כך קשה, ופה משחקים מי ייכנס פה בקואליציה במערכת הבחירות. יש פה דרמה נהדרת. האזרחים לא מקבלים תשובה לשאלות שלהם, ואני מצטרף לכל דבר שלך. אני אאבק, ג'ומס ייאבק, רובי ריבלין ייאבק, כל החברים כאן ייאבקו, וגם שי חרמש ייאבק. שי, בבקשה.

כדאי שפקידי האוצר יידעו על מה מדברים. לא מדברים על סיכון עסקי אלא על השקעות באזור סיכון ביטחוני. אתבטא בקיצוניות ואומר שמישהו יצא מדעתו.


בשנות השבעים תוכנית חוק עידוד השקעות הון נראתה אחרת. יצא לי באותו זמן להיות מי שטיפל בצד הפיננסי של הקמת מפעל באזור, היתה מציאות של 40% מענק, 40% הלוואה בלתי צמודה בערבות מדינה. בשנות השבעים היתה סדרת הקמת המפעלים האינטנסיבית ביותר בפריפריה. אם אנו חיים היום בפריפריה, מפעלי תעשייה, זה אותם מפעלים שקמו בשנות השבעים. מדינת ישראל אמרה: אני לוקחת אחריות על 80% מהסיפור הזה, ולקיחת האחריות היא גם לקיחת אחריות פיננסית, גם לקיחת אחריות של סיכונים נוספים וגם בעיית אשראי. ובאו לאותם גורמים שאין להם אשראי בפריפריה, באו לאותם מקומות שלא היה הון אבל היתה יזמות, היו יכולות, היה ידע והיתה נכונות להשקיע. ולהסתכל היום על אותה גזרה שהם קו עימות, גם בצפון, אותם מקומות שהון לא היה, ידע היה, יזמות היתה, חריצות ותבונה היו, אני לא יודע איך היה נראה קו העימות בצפון ובדרום בלי מפעלי התעשייה, כי מחקלאות לא מתפרנסים, ואת זה צריך לומר לפקידי האוצר. קיבוץ בארי לא חי מחקלאות וגם לא קיבוץ כפר עזה. מי שחי מחקלאות נראה כמו חקלאות. אז הקו היום של יזמות מעורבת בתעשייה זה ערבות היום לאכלוס, לדמוגרפיה, לאחיזה בקווי עימות, ואת רשת הביטחון המינימלית הזאת, פקידי האוצר הנכבדים, אתם מורידים - אני כבר מודיע, אני מצביע נגד ההצעה וסיכום האוצר. אגב, תמהתי שחבר סיעת קדימה נתן יד לרוויזיה.


חוק עידוד השקעות הון אינו פטנט מהסרטים. אני מכיר את התסקירים של פקידי האוצר מיום שהייתי גזבר של מפעל תעשייתי באזור ההוא. כל פעם מספרים לי על הדלת המסתובבת. משקיעים חמש שנים ובורחים, אז למה לתת הטבות?


כל חוק עידוד השקעות הון בא לטפל בעיוות במקורות. אני כבר חי את הטרמינולוגיה הזו שלושים שנה. זה לא ברור? לא צריך להתנצל על זה, לזה זה נועד.

החוק הזה בא לתת היום נושא של פיתוח תעשייתי, פיתוח של תעסוקה. אין תעסוקה בשדרות, לא יגורו בשדרות, אם תהיה אבטלה. בשדרות כמעט אין אבטלה, אגב, ומפעלים באזור שדרות מתקשים בגיוס כוח אדם. אז באנו לאוצר עם שרגא, עם התעשיינים, אמרנו: בואו נטפל בנושא עידוד לתעסוקה של אנשים מחוץ לאזור, באזור ההוא. גם זה נדחה על הסף.


על שולחן הכנסת היה אמור להיות מוצב חוק ביוזמה משותפת של התעשיינים, שלי ושל עוד כמה חברי כנסת, שבא להפוך את חוק עידוד השקעות הון לחוק לחמש שנים. הדבר היחיד שאפשר לעשות בחצי שנה במאמץ קטן זה לגדל תירס. תירס גדל ששים יום, אין בעיה. לא מכיר תעשייה ויזמות שמטפחים אותה בחצי שנה. אין חיה כזו. ומי שנותן היום יד פה לחצי שנה, בא להגיד שהוא לא רוצה את החוק.


היוזמה שצריכה לבוא פה במאי, זה נכון, ייחקק חוק לחמש שנים. אין תכנון בתעשייה לחודשים, אין חיה כזו. על איזו חצי שנה אנו מדברים? בבחירות הקודמות ב-2006 תקציב המדינה אושר ב-15 במאי. אנו מדברים היום על משחק בימים. אורך חיי הכנסת הוא כזה, שהחוק הבא לא יהיה בכנסת ה-18 אלא בכנסת ה-19. ועד אז ימציאו פטנטים נוספים.


אני מציע לחברים פה, אנו הולכים לקראת פיזור. לא יודע מה יהיה, מי יהיה. אני מקווה שהטובים יהיו. בוא לא נפקיר את התעשייה על האמון שהטובים יהיו או לא. אני מציע להתעקש לפחות על הדבר המינימלי, לפחות על השנה. זה טווח מינימלי, לכתוב נייר שהדיו לא ייבש בו.

החוק הוא לא שלנו. הממשלה יכולה למשוך אותו ואז אין כלום. אני התחלתי בשנה, אך אני מבין מה קורה. החוק לא שלנו. זה מקרה ראשון בכנסת שעל חוק ממשלתי התקבלה הסתייגות, לכן גם לא צריכים 50. ההסתייגות הפכה לחלק מהחוק. לכן לא צריך 50.


אם לא מקבלים את הפשרה, אני מוכן לכתוב חמש שנים, מה אכפת לי? חצי שנה נותנת לכנסת הבאה אפשרות מחודש אפריל עד 1 באוגוסט.

אני לא רוצה להתערב בשיחה שלכם, אבל שר האוצר שדיבר אתי בטלפון לפני כחצי שעה דיבר על חצי שנה.

חצי שנה זה 30 ביוני, וכל ההפרש הוא של חודש, תגיד את זה לשר, כי רצינו עד סוף המושב של הכנסת, כדי לתת לכם זמן לנסות להעביר את החוק שיש בחוק ההסדרים, שחלקנו מתנגדים לו, אבל שזה לא ייפול בגלל קוצר זמן. זה הכל. לכן הוויכוח פה עכשיו על 30 ביוני או 1 באוגוסט, כמו שכתוב פה, הוא רק במערכת הפרלמנטרית הפנימית.

אם יש בעיה, 1 באוגוסט, אין לי בעיה.

תודה. אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לעמוס רבין, אך לפני כן, הדברים העצובים לגבי הוויכוחים שמגיעים, שבסופו של דבר הקרב הוא האם זה יוארך ב-30 ביוני או ב-1 באוגוסט, ועל הדבר הזה יש הקרבות כאן. שי חרמש אמר: הדבר החשוב ביותר בכלכלה זה לא אם ההוצאות הציבוריות גדלות באחוז, 1.7 או 3%. אין לזה משמעות גדולה. הדבר החשוב ביותר, שכללי המשחק, מערכת התמריצים הם ברורים, קבועים, הם לחמש שש שנים, גם אם הם לא אופטימליים, לכן המערכת הזו שממחזרת כל ששה חודשים, מונעת את כל היכולת של אנשי
תעשייה וכך לקחת מדיניות לטווח ארוך. לכן זו הבעיה המרכזית, שהממשל מתייחס, הוא לא מעביר מדיניות ארוכת טווח, והתוצאה, שהוויכוחים האלה לא עוזרים לתעשיינים, כי כשנותנים להם הטבות בשוליים, הם גם לא מאמינים שההטבות האלה תמשכנה, ואז עדיף לעשות את זה בסין ובאוקראינה, כמו שאמרת. לכן הדיון הזה מצביע על הבעייתיות מבחינת הממשל והכלכלה הישראלית. עמוס, בבקשה.

שלום לכולם. התעשייה הקיבוצית מעסיקה 40 אלף עובדים, 300 מפעלים, מעל 200 נמצאים בפריפריה. הייצור לפני שנה היה 35 מיליארד ₪, מעל מחצית מהייצור מיועד לייצוא. התעשייה הזו יחד עם כל התעשייה בארץ נמצאת במשבר חמור.


אני רוצה לתת שלוש דוגמאות שמציגות גם את האפשרויות וגם את המשבר; לפני שבועיים נחנך מפעל בכפר גלעדי, מיקרוגיל, בהשקעה של 40 מיליון ₪, בסיוע של מרכז השקעות במסלול המענקים, שהוא כל כך מושמץ על ידי האוצר. מעסיק מעל חמישים עובדים. המפעל הוקם שם רק בזכות החוק. לפני מספר חודשים נחנך מפעל בקיבוץ שמיר, אופטיקה שמיר, בהשקעה של מעל 50 מיליון ₪, שמעסיק מעל 200 עובדים, רובם מהנדסים, שהוקם שם ולא הוקם במקום אחר בארץ ולא הוקם בארה"ב רק בזכות החוק הזה.


לעומת זאת, לפני שבוע היינו בביקור בעמק הירדן, במפעל שהוא המעסיק הפרטי הגדול ביותר בטבריה, מפעל באחד הקיבוצים בעמק הירדן, שהעסיק עד לפני חודש מעל 400 עובדים, והיום, תוך מספר שבועות, בגלל המשבר בעולם ובגלל הבעיה של שערי המטבעות, היום מעביר חלק מהייצור להודו, והוא פוחד שיגיע יום שהוא יצטרך לסגור כמעט את כל העיסוק בארץ בגלל שהוא לא מסוגל להמשיך לייצר כאן. עם הבעיות האלה אנו מתמודדים היום.


התעשייה היא התשתית העיקרית בפריפריה. סביב התעשייה הזו קיימת כל הפריפריה. ניקח את התעשייה בפריפריה, לא תישאר פריפריה, כי כל מי שעובד מסביב בונה על המשפחות שעוסקות בתעשייה, וסביבן החינוך והשירותים וכל הדברים האחרים. אם אנו לא נדע לשמור את התעשייה הזו בפריפריה ולשמור אותה בארץ, כי התעשייה הזו מתמודדת עם כל העולם. ההתמודדות היא לא רק בין המרכז לפריפריה. ההתמודדות היא בין ישראל לבין שאר העולם. ישראל היא בעצמה פריפריה אחת גדולה. אנו צריכים להתמודד מול מפעלים בהודו, בסין, באירופה ששם זה שוקי היעד שלנו, מפעלים בארה"ב. אם לא נדע לשמור את זה, נאבד את כל התעשייה, והיום התעשייה הזו במשבר שלא היה כמותו לפחות בעשור האחרון. אנו צריכים לעשות כל דבר אפשרי כדי להציל את התעשייה הזו, שזועקת לסיוע. האנשים האלה בסופו של דבר יצטרכו לעשות את החשבון, התעשיינים עצמם. אנו נצטרך לעשות את החשבון, אם יכולים להמשיך לקיים אותה או לא יכולים להמשיך לקיים אותה כאן. ומחובתנו, אנחנו ואתם והאוצר, לסייע לתעשייה הזו דרך חוק עידוד השקעות הון, דרך מחקר ופיתוח, דרך אשראי, אחרת בעוד שנה נשב כאן והתעשייה הזו לא תהיה כאן. אני מבקש מכולכם לעשות כל מעשה שיעזור לתעשייה הזו.

תודה. ערן טוטנאוור, בבקשה.

מפעל טוטנאוור, אנו מייצרים מכשור רפואי, ובתוכו אנו מייצרים מכשירי סטריליזציה, עיקור, נגד איידס, נגד צהבת נגיפית וכו', מרמת רופא שיניים, גניקולוג, וטרינר, בתי חולים, אוניברסיטאות וכו'. אנו ירושלמים, מ-1925, סבא שלי היה בין מקימי האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ומייצרים היום ל-110 מדינות. אנו מייצאים בעשרות רבות מאות של מיליוני דולרים, 450 עובדים, אנו המעסיק כמעט הכי גדול, אם לא הגדול, בבית שמש. אנו מייצאים לכל העולם.


אבל אני פה לא רק בכובע של טוטנאוור אלא גם בכובע של התאחדות התעשיינים בירושלים, הייתי היושב ראש עד לא מזמן, יושב ראש המרחב, והנציג של כל התעשייה הרפואית בישראל.


מה אנו עדים מהשטח – עדים לירידת ביקושים דרסטית, כלומר אנו רואים שאין ביקושים בעולם. בתחום שלי, אין בניית בתי חולים בעולם, אוניברסיטאות, מכוני מחקר, אין כסף, בנקים לא מלווים, וכך זה מתגלגל עד לטוטנאוור ולספקים שלו.


אנו רואים שיש קושי ענק לגייס כספים בבנקים. יש חשד גדול מהבנקים. בבנקים פוחדים מהצל של עצמם היום. הם לא נותנים אשראים, אשראים שאני צריך לתת כדי לפתח את המפעל, את השווקים וכו'. אנו רואים שבסס"חים ואשרא לא נותנים ופוחדים לתת ביטוחי סחר חוץ. החברות האלה הן חברות רווחיות. איך יכול להיות שבסס"ח חברה רווחית? הרי בסופו של דבר אם אתה נותן ביטוח, אם אתה נותן ביטוח למדינות המתועשות, לא צריך את הביטוח שלך, אבל זה מה שהם עושים, הם נותנים ביטוח רק למדינות המתועשות, הכבדות, החשובות, ולא למדינות שאנו יכולים להתפתח אליהן. כל הזמן אנו מדברים כרגע על שווקי יעד חדשים, שווקים שהם לא ארה"ב, לא אירופה שבמשבר, ללכת לסין, להודו, לדרום אמריקה, לאפריקה, ובסס"ח ודומיהם לא נותנים ביטוחי סחר חוץ, ואנו לא יכולים לקחת את הכסף הזה, לא יכולים למכור לאותן חברות, כי אותן מדינות לא מקבלות אשראי או לא מקבלות ביטוח באותן חברות.


אנו רואים שהמטבעות בכל העולם מתמוטטים. התוצר הישראלי מאוד יקר היום. המטבעות בצ'ילה, באוסטרליה, בברזיל, במקסיקו נפלו מול הדולר, כלומר כל היבואנים של טוטנאוור בכל העולם, עכשיו בעצם המוצר שלי התייקר מאוד. שער דולר נמוך מאוד, אנו בבעיה.


בסקר של כל התעשייה הירושלמית שמונה כ-25 אלף עובדים, אנו רואים ש-70% מכל המפעילים מעבירים קווי ייצור לחו"ל. הדבר הזה בלתי הפיך. אי אפשר להחזיר את הקווים האלה חזרה. רפי דיבר על 600, 400 אנשים בסין. סגרו מפעלים בירושלים. אנו מדברים על מצב קשה מאוד וכל מה שאנו מבקשים, וזה מה שאיני מבין, מדוע אנו התעשיינים, שאלה שמביאים את 80 מיליארד דולר למדינת ישראל ואי אפשר להתקיים בלעדינו, למה אנו צריכים לשבת פה ולהתחנן? למה אנו חייבים לדבר על מו"פ? למה אנו צריכים לדבר על השקעות הון? האם זה לא מובן מאליו לאוצר, לוועדת כספים, לוועדת כלכלה, האם זה לא מובן שאנו צריכים כל סיוע אפשרי כדי להתמודד בעולם? כנראה שמדינת ישראל זה לא מובן מאליו. כנראה שפה צריכים רק בקשות וכל ממשלה מביאה את המילה שלה וכל ממשלה אחרת מבטלת את המילה הקודמת. איך אפשר לעבוד? איך אפשר להקים מפעל שלוקח לנו ארבע שנים לתכנן אותו ועוד שנתיים להקים אותו על ידי זה שמשנים לנו כל הזמן עדיפות א', עדיפות ב', עדיפות ג'?


כל מה שאני מבקש, שיהיה לנו אי של שפיות כאן בוועדה.

כאן יש לך את זה. זה לא מספיק.

שגם אם צריכים לכופף את ידה של הממשלה, גם אם לא צריכים להעביר תקציבים, אפשר לעשות את זה, כי האוצר לא מבין מה קורה בחוץ. הלוואי שאנשי האוצר היו יורדים ליום אחד למפעל שלי, והיו מתמודדים עם מה שאני מתמוטט יום יום. תודה.

עופר ינאי, מנכ"ל שניב, בבקשה.

שניב תעשיות נייר זה חברה שמייצרת נייר. המפעל קיים עשרים שנה באופקים. אנו נתקלים בבעיות של בירוקרטיה מטורפת.

למי הוא שייך?

המפעל שייך לאנשים פרטיים, משפחת ברנדט, הנציג שלה נמצא פה, אנשים שבאו מתוך אסטרטגיה להשקיע בנגב ולפתח את התעשייה.


אחד הדברים שאנו צריכים במסגרת המפעל שלנו זה אנרגיה, והגשנו בקשה לצינור גז שיגיע למפעל. לצערנו, גילו במשרד התמ"ת שמישהו החליט באופקים להפוך את אזור התעשייה לשכונת וילות, לקראת ההכנה של הצינור.

איפה היציאה הכי קרובה אליכם, של צינור גז?

8 ק"מ מאתנו.

בבני שמעון אין, אמרו שיש יותר מדי יציאות.

אנו מדברים על 8 ק"מ מהמפעל, אנו מדברים על שיפור משמעותי באיכות הסביבה, אנו מדברים על מצב שהמפעל יקבל זריקת מרץ ועידוד רצינית מאוד בגלל הפרשי העלויות בצריכת האנרגיה. זה מפעל שמושקע בתשתיות כבדות וצורך הרבה מאוד אנרגיה. אגב, אני מזמין אתכם בהזדמנות זו לבקר ולראות את העניין הזה במו עיניכם. אנו רוצים להתפתח, מוכנים להשקיע, אנו יושבים כבר שלוש שנים במרכז השקעות עם בקשה לאישור של השקעה שעדיין מתמהמהת. אנו מוכנים לעשות הכל ולהתקדם. אנו מעסיקים מעל 200 עובדים באופקים, ועכשיו אנו מדברים על מצב של אל תפריעו.

כמו שאמר רפי, הבירוקרטיה הורסת את כל הסיפור. לא מבקשים אפילו כסף.

בדיוק. כבר כמעט שנה שאנו מתרוצצים מאחורי העניין של בירוקרטיה צינור הנפט, כאשר משרד הפנים, מתכנן מחוז הדרום צריך בסך הכל להסיר את ההקפאה התכנונית שיש על אזור התעשייה באופקים, כדי שנוכל לעשות את הפעולה הזו. אנו תכננו עוד דברים נוספים להקים, כרגע הקפאנו את כל התוכניות שלנו לגבי אופקים, ואנו שוקלים את המשך הצעדים שלנו בכיוון הזה, כי אי אפשר להגיע למצב שאנו הולכים ונחנקים על ידי בירוקרטיה שלא נותנת לנו לעשות את הפעולות הבסיסיות ביותר, שהן לטובה.

תודה. הדובר הבא, עמי דואק, נציג אלביט.

שמי עמי דואק מחברת אלביט מערכות. החברה בעלת היקף עסקים של מעל 2.5 מיליון דולר, כ-80% מהם מכירות בחו"ל, מעסיקה מעל 11 אלף עובדים ישירים, מתוכם מעל 8,000 עובדים בישראל. זה מעבר לעובדים העקיפים שהם ספקים וקבלני משנה ונותני שירותים. היא רחוקה ממרכזי הפיתוח והשיווק העולמיים, שזה בעיקר בארה"ב, נמצאת במזרח התיכון.

אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.

חברה רב לאומית, אבל היא ישראלית מהמזרח התיכון, כפי שנאמר. אנו נחשבים חברה גדולה, אך אנו מתחרים מול ענקי התעשייה שהם זוכים להעדפות מקומיות ולתקציבים מסיביים ממשלתיים. אנו משקיעים כ-8%-9% במו"פ, שזה כמעט פי שניים מהמקובל בתעשייה הדומה בארה"ב, למשל, כמו שלנו. אנו מלווים חברות קטנות, מעלים את רמתן הטכנולוגית, מפתחים את האזור שנמצאים בארץ, ואנו מעבירים כתוצאה מהזכיות שלנו במכרזים גדולים מול מתחרים בחו"ל תכולות עבודה משמעותיות שהיו אמורות להיות מבוצעות בחו"ל לישראל.


אנו נמצאים באזורי פיתוח ובאזור קו העימות מתל חי וקריית שמונה בצפון ועד שדרות וב"ש בדרום. תרומה לביטחון מדינת ישראל, כ-9 פרסים, ואנו יוצרים, וחלק מתהליך היציבות הפיננסית והכלכלית המשקית.


אנו מודים לחברי הוועדה שתמיד היו קשובים לתעשייה, ואם גורמים אחרים לא מובילים, אתם תובילו. היו מקרים שחברי הוועדה הובילו. מה שלדעתנו נדרש, ואתם יודעים את זה אפילו יותר טוב מאתנו, לזהות את מנועי הצמיחה והקידום, להציף אותם, כי לא תמיד הזיהוי מספיק להציף אותם, ולתמוך, לעודד, ללוות ולהשקיע בהם, כי התמורה וההשקעה במנועי הצמיחה והקידום היא הגדולה ביותר. זו ההשקעה הכי כדאית, לכן איני חושב שהשימוש במילה "לתת מענקים" או "לתמוך", זה לא נכון. זו השקעה ממשלתית הכי אפקטיבית, ולא לתמוך בפעולות שלכאורה תומכות במישרין ובעקיפין באבטלה, שימור הפסדים וכדומה. אנו חברה מרוויחה, וצריך לשמר, להמשיך להשקיע כדי שהתמורה המשקית תהיה מקסימלית. מצד שני, לא להפלות חברות גדולות, כי כיום מזהים אותנו כחברה גדולה ומפלים אותנו בחוק, וזה אבסורד. כי אם נראה את התנהלותנו למשל מול חוק המו"פ, לא החברה נדונה בוועדת המחקר אלא כל תיק ותיק שהוא בא לידי ביטוי על ידי מרכזי הרווח, שיש לנו עשרות ומאות כאלה בחברה, והם מתמודדים. כאשר אנו מתמודדים, זו לא החברה מתמודדת, הנושא מתמודד. יש לנו היום מוצר שהוא מוביל עולמי, הקסדה למשל, זה תודות גם להשקעה הממשלתית במוצר הזה, גם במרכז ההשקעות בתשתיות הייצור וגם בפעולות הפיתוח.

מה תפקידך בכוח באלביט?

אני נמצא באגף כספים, אחד ממנהלי הכספים של החברה, בחברה ובמטה של הקבוצה.


צריך להבין שעידוד הפריפריה נכון, אבל אסור לו להיעשות על ידי זה שיפגעו ביתרונות ובדברים שמשמרים אותנו בהתמודדות מול המתחרים שלנו בחו"ל. רומנים עשו מחקר מעמיק בנושא הזה, שאומרים: העיקר הבריאות, הם בדקו את כל נושא הטיטניק, וכולם היו בריאים. מה היה חסר להם? קצת מזל. אנו צריכים קצת מזל.

תודה. אורלי זאבי מזוגלובק, בבקשה.

אנו מהפריפריה. יש לנו ארבעה מפעלים, כולם בפריפריה – שניים בשלומי בצפון, אחד בנהריה ואחד בעוטף עזה, במועצה אזורית שער הנגב בקיבוץ ברור חיל, מפעל מאפה.


כשרכשנו את המפעל בברור חיל, זה לא היה פריפריה, ב-2003. אנו הופכים להיות פריפריה בעל כורחנו, בין היתר. כארבעה מפעלים בפריפריה, מהם שלושה בצפון, ששותקו במהלך מלחמת לבנון השנייה, הופתעתי מהאוזן הקשובה שיש לתעשייה והתעשייה בפריפריה בוועדה.

אנו תמיד פה עם העניין הזה.

הופתעתי לטובה מהאוזן הקשובה שיש לתעשייה הפריפריאלית בוועדה הזו. אני מברכת על כך.


התעשייה שלנו עברה מצבים מאוד קשים, ויכלה להם. במלחמת לבנון השנייה חודש היינו וייצרנו במקלטים. ואם את זה שרדנו, אנו מתכוונים לשרוד גם את המיתון. עם זאת, נצטרך לקבל כאן החלטות נכונות, בבית הזה, והחלטות שיתמכו ויעזרו לתעשייה לשרוד את הימים הקשים שמנבאים לה. שרגא ורן אמרו את כל שהיה לי לומר בעניין בסס"ח, בעניין המו"פ, בעניין שחזי מטפל בו, מרכז השקעות. הדברים הופכים להיות ידועים, תאגידי המים, התייקרות מחירי המים לתעשייה, דברים שיש לנו התמודדות לא קלה – התמודדות עם מתחרים, עם התחזקות רשתות השיווק, עם שערי מטבע, החלטות כלכליות ונבונות שאנו התעשיינים צריכים לקבל. רוח גבית בהחלט תתרום, רוח של לחזק את התעשייה הישראלית בכלל והפריפריאלית בפרט, וכולי תקווה שהחלטות הנכונות שהתקבלו כאן במלחמת לבנון השנייה ועזרו לנו לשרוד, ימשיכו ויהיו החלטות נבונות וביצועים, כי הרבה דברים נשארים אצלנו בדיבורים ועל הנייר, הרבה דברים נשארים ונחסמים, הרבה דברים שיכולים לתרום, למזער את הנבואה של ירידה בצמיחה. אנו יכולים לצמוח יותר, אנו יכולים לצמוח באחוזים דומים לאחוזים שצמחנו בשנים האחרונות.

תודה. חבר הכנסת יצחק וקנין.

רבותיי, אגיד דברים שאולי לא ינעמו לחלק מהחברים פה. אני ממעט לדבר בישיבות. משתתף ברוב הדיונים, ואני חושב שאם אנו צריכים להאשים מישהו בכל מה שקורה בנושא התעשייה, זה רק את עצמנו, חברי הכנסת, כי שימו לב – בארה"ב מבינים שיש משבר רציני ותוך חודש וחצי בית הנבחרים מקבל החלטה להזרים 800 מיליארד דולר למערכת, כי הוא מבין שאם לא, אנו נהיה במשבר פי כמה יותר גדול.


זה לא הדיון הראשון בנושא התעשייה. את שרגא ראיתי פה עשרות פעמים, ואת אותם דברים אנו אומרים. יש פסוק בתהלים שאומר: "נשכחתי כמת מלב". כולם באים לפה, אומרים, יוצאים, נחזור עוד ארבעה חודשים, אחרי הבחירות, "נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד". זאת המציאות של הרבה תעשיינים היום. אני נפגש עם הרבה מהם ויודע מה המצוקות הקשות שיש, והמשבר, אנו אפילו לא בתחילתו של המשבר. אני מעריך שבחודשים פברואר-מרס-אפריל נרגיש את המשבר הזה במלוא עוצמתו. אנו כוועדות הכלכליות – כספים וכלכלה – חייבים לקבל פה החלטות ברורות. אני לא הייתי מפסיק לדון יום ולילה, משתק את כל הדיונים בוועדה, רק בנושא תעשייה. האוצר לא יוכל פה לעשות כלום, אם לא ניתן לו. אנו יכולים לעשות את זה. לא משנה מי יהיה שר המסחר והתעשייה, הלא שרים מתחלפים פה כל חמש דקות. יש פה דבר שצריך להיות ברור, שאנו אלה שצריכים להכתיב את סדר היום. אנו לא יכולים לתת לזה לעבור. המשבר קשה. ויהיה יותר קשה. אנו מבינים שהבעיות קשות,אך מה אנו עושים אחרי זה? מתפזרים. אמרנו את הדברים וזהו זה.


אני זוכר שהיה הנושא של חפציבה. כמה דיונים היו בתוך שבוע אחד? יום אחרי יום. ככה צריך לעשות. התעשייה זה מרכז העניינים של המדינה, זה מה שמחזיק את כל המדינה. האוצר לא מבין את זה, אז אנחנו ניתן לו להבין את זה.

יש אילוזיה לגבי העוצמות האדירות שיש בכנסת. כשפולסון הגיש את ה-700 מיליארד דולר, אכן היה גיבוי. רבותיי, כל חברי ועדת הכספים לדורותיהם, לפחות בשנים האחרונות, תומכים בצורה ברורה בנושא התעשייה. אלא שאני כרגע אמרתי: לא תהיה העברה תקציבית אחת כרגע, בגלל שתקציב ההשכלה הגבוהה לא עובר. יש הנושא של אגרות בטלוויזיה גם כן עכשיו, לגבי הגמלאים שרוצים לקחת מהם. אנו היינו צריכים פה כולנו כבר לפני ארבעה חודשים לומר, מה שאני אמרתי אמרו פה חברי כנסת אחרים, שהתקציב שמוגש הרסני, הוא לא מתמודד עם שום דבר, ובמקום זה אנו ממשיכים בשיחות האלה. לכם יש ציפיות גבוהות, כי יש אנשים חדשים שמגיעים כאן, לפעמים מתחלפים. פה היו צריכים לעצור כל תהליך, כי הממשלה הזו, כמו הקודמת, לא עושה שום דבר להיאבק עם ההאטה בצורה משמעותית, ולכן המילים האלה, איציק, כאילו כאן אפשר לעצור הכל, זה גם חלק מהתיאטרון הזה בכנסות בשנים האחרונות, שמתווכחים בסוף על מיליארד או על ששה חודשים בחוק להשקעות הון, וזה הדיון ואתם מדברים, ואחרי שאני יושב פה שנתיים אני רואה את הנקודה, שהכשל הממשלי פה הוא הגרוע ביותר במערב. כי אם נבחר היום ברק אובמה והוא רוצה להיאבק בדברים האלה, והוא בוחר 15 שרים, והוא מעביר את הדברים, זה קורה. כאן ראש ממשלה אמר שהוא מעביר תקציב להשכלה גבוהה, וגרוש לא עבר. לכן הממשל פה, אם לא ישנו את הממשל – לא משנה מה תהיה מערכת הבחירות, וייתנו עוצמה פה גם לשרים, אתם תבואו אלינו – ואני אומר לכם: ניתן לכם את כל הגיבוי, כולנו פה אחד, נגיד שלא נעביר פה אגורה. ממילא כבר אמרנו שאנו לא מעבירים כלום. אתמול לא העברנו שום דבר בגלל התקציב של השכלה גבוהה, אך השיחה הזו, גם בעיתונים היא לא קיימת בכלל. פה צריכה להיות זעקה, בארץ הזו. האבטלה בשנה הבאה היא משמעותית. הצמיחה נעצרת. למה לחכות? למה לא לפתוח כבר את הבירוקרטיה הזו, לשחרר את עידוד השקעות הון? אבל למה – כי יש תיאטרון, ואחרי זה יהיה ויכוח אדיר על חוק ההסדרים. יהיה ויכוח, שרוב חוק ההסדרים זה חוק של עזים, שממילא מורידים אותו. במקום ללכת על הדברים המרכזיים, על התקציב, על ההשקעות, על עידוד השקעות הון. יגידו שלא מפריטים – אני יודע – בית חולים בעיירה זו וזו, שהאוצר הכניס את זה בתור עז, פה יהיה ויכוח של חודשיים שלושה, פקידי האוצר יצחקו והתקשורת תכתוב על זה. הדיונים המהותיים פה כבר שנים, מאז שאלי ישי – למה אני אומר אלי ישי כמשל? כי אותו דיון היה עם אלי ישי, והוא בא להתחנן לוועדת הכספים. אתה מכיר ממשלה אחת בעולם שסגן ראש הממשלה ושר המסחר והתעשייה בא לבקש עזרה מוועדת כספים, שהוא סגן ראש הממשלה? אין דבר כזה בעולם. לכן טעית, ותיקן אותך חבר הכנסת אורון – פולסון הגיש את ה-700 מיליארד דולר, והסנאט התעכב בגלל המאבק בין הרפובליקנים והדמוקרטים. אין ממשלה בישראל, לא מתמודדים בכלל עם ההאטה הזו, ולכן במקרה הזה האצבע לא במקום הנכון.

אם אתה לא יכול לצפות כלום מהממשלה הזו- -

אז אנו עוברים עכשיו לסנקציות, ונמשיך עם הסנקציות.

רק אם לא תעביר כלום ולא תיתן כלום – אין דרך אחרת.

כמה שרים יש בארצות הברית? 15. כמה בגרמניה? 12. כמה בצרפת? 12. כמה שרים יש פה? 28,29, בלי תיק, עם תיק, ארבעה שרי תיירות בשלוש שנים, שבעה שרי משפטים בשש שנים. למה אי אפשר שיהיו 14 שרים?

נושא התרופות – אני זוכר שפה ישבנו ולא עשינו העברות תקציביות.

חבר הכנסת ראובן ריבלין, בבקשה.

הערה לסוף דבריך; בחוקה, שהיתה חוק יסוד, חלק מהחוקה, קבענו שיהיו 18 שרים, אבל 18 שרים לא מספיקים רק למפלגת העבודה, אז נאלצנו... צריך שיהיה חוקה.


האשמת משרד האוצר ופקידי האוצר ונערי האוצר היא נראית בעיניי- -

אנו מאשימים את השרים והממשל.

האשמת האוצר – הוא מבצע מדיניות. שר המסחר והתעשייה, שהוא סגן ראש הממשלה וחבר אהוב שלי, הוא יכול לבכות כאן, אבל בממשלה הוא צריך לומר את דברו, לומר: אם עניין זה לא יתקבל, איני רואה עצמי חלק מהממשלה. לאוצר לא תהיה בררה, אולי לראש הממשלה נוח להבטיח הבטחה מתוך ידיעה שהאוצר לא יקיים. אם ראש הממשלה רוצה, הוא יכול להחליף את כל עובדי האוצר, אם הם לא מקיימים את המדיניות.


גם אותם אלה שנקראים פקידי האוצר – אנו, הפוליטיקאים, קובעים את סדרי העדיפויות, ואיפה שנכשלנו מבחינת הראות של אותו סקטור שנפגע, הם שולחים לפקידי האוצר. האוצר מסיים את תפקידו ברגע שהוא חילק את הכספים בין המשרדים בהתאם לסדרי העדיפויות שממשלה קובעת, ואנו חברים פה, כל אחד מאתנו גיבור, כאשר השר שלנו יבוא, ואלי ישי הוא השר שלי, וכשהוא יאמר לנו פה: צריך להצביע בעד, למרות שאני רוצה שתנסו להוציא בשבילי יותר, נאלץ לעשות מה שהם רוצים.


הנושא של עידוד השקעות הון והמרתו בהטבות מס, הוא יכול להיות כשמדברים על אלביט ועל להציל מפעל של 400 עובדים בירושלים או לחדש איזשהו קו ייצוא בירושלים. את זה עם אלביט אנו יכולים לעשות, ובירושלים, לא בפריפריה. חוק עידוד השקעות הון והנושא של המו"פ הוא דבר שבנשמת אפה לא רק של הכלכלה הישראלית אלא גם של החברה הישראלית.

קבוצה פוליטית שאני משתייך אליה תקיים דיון לפני הבחירות ותקבע את עמדתה, משום שאנו, אם בימים כתיקונם היינו צריכים לעשות מחשבה חוזרת לגבי כל הנושא של מו"פ והשקעות הון, ודאי שבימים כאלה, שבהם היתרון היחסי של ישראל שהנושא הפיננסי לא נפגע והצונמי לא פגע בו, אבל הנושא של האטה והנושא של יצירת מקומות עבודה הוא דבר שיכול להיות מנוף דווקא. דווקא המשבר העולמי יכול לתת יתרונות לישראל במצבה הנוכחי בגלל הגזרות שנגזרו בכל הפעולות שהביאו לידי מצב שבו החברה הישראלית סבלה סבל רב, אבל הכלכלה הישראלית ניצלה.


אני חושב ששרגא ברוש צריך להיפגש עם ראשי התנועות כדי שיאמרו בפירוש מה הם מתכוונים לעשות.

מה שאומרים לפני הבחירות הם לא עושים אחר כך. אפילו עם עניין ירושלים- -

אם עניין הכלכלה יהיה כמו עניין ירושלים, זה יהיה נורא.

אבל אתה יודע שהם מרמים. ביבי לא ינהל משא ומתן על ירושלים? אתה יודע שכן.

אני חושב שביבי יבוא לנשיא ארה"ב הנבחר, יעמיד אותו על מגדל דוד ויראה לו את ירושלים, ויאמר לו: תראה לי איך אני מחלק אותה.

הוא יראה לו.

ואנחנו נאמר לו: הכל אנו מוכנים לעשות בשביל ידידינו, אבל אנו לא מוכנים להתאבד. אפילו מרצ עד 96' אמר: ירושלים לא תחולק. עד 99' מרצ אמר: ירושלים לא תחולק.

לא צריך לחלק אותה, צריך להפריד אותה.

הבעיה של גוש קטיף – נפתור את ירושלים גם כמו בעיית גוש קטיף, בסך הכל אנו יכולים לפתור את כל הבעיות הכלכליות על ידי כך שנעזוב את הארץ...


אני חושב שאנו צריכים לומר, כל אחד מאתנו בתנועה שבה הוא נמצא, וגם לאוצר בכלל, שאנו לא יכולים בעניין זה לשמוע את התוכניות הסודיות ותוכניות המגרה. בעניין זה יש להפעיל מייד גם את נושא השקעות הון ברמה העקרונית, בעיקר בהתחשב במצב המתרגש עלינו, וגם את נושא המו"פ.

תודה. רבותיי, מה שנאמר פה על ידי כולנו זה לא שיש לנו ביקורת על פקידי האוצר. פקידי האוצר ופקידות האוצר הם המוכשרים מבוגרי האוניברסיטאות בישראל. אבל לא תפקידם לקבוע את סדרי העדיפויות ולנהל את המדינה. הביקורת היא על כשל הממשל הישראלי, שבלי שינוי שיטת משטר, מבנה הממשלה, שרים שמבצעים ורפורמות, לא תהיה פה צמיחה בת קיימא, ומה שקיים, גם ייצא מפה.


אני מאמץ שוב את מה שנאמר כאן, אני חושב שפה כולנו נמשיך להיאבק בנושא הזה, אבל יש פה מערכת בחירות. כמו שאמר חבר הכנסת אורון, יצהירו כאן כולם – כולם היום יהיו אובמה. אבל באפריל, שתהיה פה ממשלה חדשה, יישבו פה שוב.


אם הציבור לא יתעורר ויזעזע את המערכת הממשלתית הפוליטית הישראלית, אנו נפסיד את המפעלים. נעשה פה כל דבר, ואני הקטן, להיאבק עכשיו. לא נעביר תקציבים, לא נעשה שום דבר, כי עד היום אנו במסתורין – יש תוכניות מגרה. העסק כבר יצא, ההאטה יצאה לדרך, הגיע הזמן להפעיל את הכלים, ולכן נקיים פה חדשות לבקרים דיונים בנושא, ניאבק, לא נוריד את זה מסדר היום הציבורי, כי הציבור לא יסלח לנו על זה.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה.