PAGE
4

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 544
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, ו' בחשוון התשס"ט (04.11.2008), בשעה 09:45

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 115) (הקרן לפיתוח שירותים לילדים ולבני נוער בסיכון), התשס"ח-2008, של חה"כ דב חנין, רן כהן, נאדיה חילו, יצחק גלנטי (פ/3086).

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר

חה"כ דב חנין

מרים זינגר – עובדת סוציאלית, בריאות הנפש, משרד הבריאות

עו"ד רון אשכנזי – הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח הלאומי

רמי יפרח – המוסד לביטוח הלאומי

שמוא בר דאנזאן – המוסד לביטוח הלאומי

ברנדה מורגנשטיין – אגף מחקר ותכנון, המוסד לביטוח הלאומי

עו"ד עופרה בן מאיר – הלשכה המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

אייל לב ארי

וילמה מאור

מיטל בר שלום


הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 115) (הקרן לפיתוח שירותים לילדים ולבני נוער בסיכון), התשס"ח-2008, של חה"כ דב חנין, רן כהן, נאדיה חילו, יצחק גלנטי (פ/3086).

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה.

הקרן לילדים ולנוער בסיכון, כפי שאמרנו בדיונים הקודמים, היא אחד המכשירים היפים, החשובים והטובים ביותר שהומצאו לאורך הדרך להתמודדות עם הבעיה הקשה של ילדים ונוער בסיכון.


אנחנו מדברים על קרן שהמימון הציבורי שלה הוא מאוד מצומצם, אבל עדיין היא עושה מערכת אדירה של פעילויות מגוונות לתמיכה בילדים ובנוער בסיכון. הקרן הזו קיימת היום במוסד לביטוח הלאומי, והיא נמצאת באיום. אני שומע את עמדת משרד האוצר מפי אנשי משרד האוצר, והיא שהביטוח הלאומי צריך להתעסק רק בקצבאות. מדהים לשמוע מאנשי האוצר את האמירה: מה פתאום הביטוח הלאומי נותן חכות, שייתן דגים. זה רק מעיד שכל התפיסה של האוצר היא תפיסה מתוך הצרכים והאינטרסים של הרגע. הרי הביקורת על הביטוח הלאומי ועל הקצבאות תמיד היתה הפוכה: למה אתם נותנים דגים, תתנו חכות. עכשיו שהביטוח הלאומי נותן חכות אומרים להם: מה פתאום אתם נותנים חכות, זה לא תפקידכם לתת חכות.


הקרן הזו נותנת חכות. היא עוזרת לילדים ולבני נוער. במדינת ישראל אנחנו נמצאים במציאות עגומה, שבה שיעור הילדים הנמצאים מתחת לקו העוני הוא הגבוה ביותר בארצות המערב. למעלה משליש מילדי ישראל נמצאים מתחת לקו העוני. זה נתון מדהים. הסיכון שבו בני נוער וילדים כאלה נמצאים בו הוא קשה ביותר. מגוון האמצעים שהקרן נוקטת בהם לעזרה ולתמיכה בבני נוער בסיכון, הוא מרשים וגדול. כאמור, בעזרת מימון ציבורי מאוד מצומצם הקרן הזו מצליחה למנף בתחומים רבים ומגוונים אוכלוסיות שונות של בני נוער וילדים.


הראייה של הקרן היא רחבה ושוויונית. היא נותנת הזדמנות שווה לארגונים ורשויות בכל המגזרים. אני יכול להמשיך ולנמק מדוע הקרן הזו כל כך חשובה וחיונית, אבל נדמה לי שאף אחד לא יעיז לבוא ולטעון אחרת. לכן, אני אקצר כאן. אם הכל כל כך יפה ומקובל, אני שואל מדוע אנחנו נדרשנו לחקיקה בנושא הזה. אנחנו נדרשנו לחקיקה בנושא הזה, כיוון שהמפעל הנהדר הזה הנקרא הקרן לילדים ונוער בסיכון גם הוא נמצא על הכוונת. מדינת ישראל מקצה 15,000,000 שקלים לקרן לטיפול בילדים ונוער בסיכון, וגם זה נמצא תחת המתקפה של מדיניות אנטי חברתית איומה ונוראה. לכן יזמנו את החוק הזה. ב-21 ביולי השנה הכנסת הזו אישרה את החוק הזה ברוב של 95 חברי כנסת אל מול אפס מתנגדים, עם התנגדות של האוצר. זאת תעודת בגרות לכנסת הנוכחית. אני מצטער שמשרד האוצר התנגד, ואני מצטער שמשרד האוצר עד עצם היום הזה ממשיך להתנגד.


אנחנו נמצאים כרגע במצוקה. בכנסת ישנה הסכמה, שדברים עוברים רק באישור של ועדת הסכמות. אני מקווה, שנוכח הפתיחה המשכנעת של הדברים שלי ונוכח עמדת נבחרי הציבור – בכל זאת 95 חברי כנסת הצביעו בעד, וזה לא קורה כל יום – אני מקווה שנשמע עכשיו מנציגי משרד האוצר שהם אכן מסכימים להעברתו של החוק הזה בקריאה שנייה ושלישית. אחר כך נעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית, ויבוא לציון גואל.

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין, המועמד לראשות עיריית תל אביב-יפו. אני מבקש לשמוע את נציג האוצר.

הממשלה רואה חשיבות רבה בבואה להתמודד עם בעיית ילדים ונוער בסיכון. יהיה זה לא נכון לחשוב, שה-15,000,000 שקלים האלה הם ה-15,000,000 שקלים חדשים שהממשלה רוצה לבטל, ושאין עוד כספים המיועדים למטרה זו. בשנה שעברה ממשלת ישראל אמצה את דוח ועדת שמיט. מדובר בדוח שייתן תוספת של 255,000,000 שקלים חדשים על פני 5 שנים. בשנת 2008 ניתנו לצורך העניין הזה 85,000,000 שקלים לצורך פעילויות לילדים ונוער בסיכון ברשויות המקומיות. חשוב מאוד להדגיש את הנקודה הזו.

הצעת החוק הזו מבקשת לבטל את הוראת השעה, ולקבוע שבאופן קבוע הקרן לילדים ונוער בסיכון תתוקצב מתוך הכספים של ביטוח לאומי. ביטוח לאומי כגוף האמון היום במדינה על העברת כספים לאוכלוסיות מסוימות מתוקף סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי והסכמים אחרים. זה עיקר ייעודו. מעבר לזה הוא מתעסק באוכלוסיות נוספות. יש לו את אגף השיקום.

אני מבקש להתייחס באופן ספציפי לחוק. אני מבקש לדעת, האם ניתן להגיע להסכמות על מנת שניתן יהיה להעלות את ההצעה לקריאה שנייה ושלישית.

במדינת ישראל משרד הרווחה הוא הגוף העוסק בנשא של ילדים ונוער בסיכון. ההוכחה לכך היא, שהתקציבים של דוח שמיט, 255,000,000 שקלים חדשים יועדו למשרד הרווחה. על כן, משרד האוצר מבקש לבדוק את הנושא. אנחנו לא אומרים לבוא ולבטל את הקרן, אלא להאריך את הוראת השעה בשנה נוספת. זה על מנת להגיע להבנות, על מנת להבין האם ה-15,000,000 שקלים הוא הבית הנכון. עובדה שעד היום רוב הכספים שהועברו לנושא הזה הגיעו ממשרד הרווחה. יש פה מקום לבדוק, האם יש מקום לכפילות הזו.

האם זה מקובל עליך, חבר הכנסת דב חנין?

אני אומר בצער – ואני מניח שגם אתה שותף לצערי - שכרגע אנחנו במציאות כזו שאין לנו ברירה.

כלומר, האלטרנטיבה יותר גרועה מהצעת הפשרה הזו.

בדיוק. בהעדר הסכמה של האוצר, אין לנו יכולת להביא דברים למליאה. אם לא מביאים את הדברים למליאה, אין חוק. כרגע משרד האוצר יכול להשתמש בזכות וטו. אני אומר את זה בצער. אנחנו נאשר את החוק הזה, כך שהכותרת תישאר אותו דבר, אבל התוכן שלו יהיה הארכת הוראת השעה בשנה נוספת. לפחות נדע שבתקציב הקרוב הקרן לילדים ולנוער בסיכון לא תהיה עוד פעם בת ערובה של דיוני התקציב. אני אומר את זה בצער, אבל בגלל הכללים בכנסת אין לי חלופה כרגע.

מאחר ואנחנו נמצאים במצב בו הכנסת הכניסה עצמה להליך בחירות מוקדם מהצפוי, האלטרנטיבות הן מצומצמות מאוד. היכולת להעביר הצעת חוק כלשהי היא רק בהסכמות. המציאות היום היא כזו, שהאוצר הוא זה שמכתיב את רוב הנושאים, בייחוד שהם תקציביים. 15,000,000 שקלים הופכים את הצעת החוק לתקציבית. לכן, אני מעלה את ההצעה להצבעה.

הצעת החוק משתנה, כיוון שהוראת השעה תישאר בתוקפה. בסעיף קטן (ה) במקום השנה "2008" תבוא השנה "2009".

אבל החוק נשאר בנוסח הקיים.

לא. הכותרת נשארת, אבל בסעיף קטן (ה) במקום "2008" יבוא "2009".

האם זה מקובל עליך, חבר הכנסת חנין?

בלית ברירה.

אם כן, אני מעלה זאת להצבעה.

לי אין זכות בחירה.

אם כן, ההצעה מאושרת על ידי כפה אחד. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00