PAGE
29
ועדת החינוך, התרבות והספורט

27.2.08

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 381

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"א אדר א' התשס"ח (27 בפברואר 2008), שעה 9:30

ביטול תכנית החיטו"ב לבנות הממ"ד בירושלים

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר


זאב אלקין

שמעון אדלר
- מנהל האגף לחינוך ממ"ד, משרד החינוך


הדסה בארי
- מפקחת בחינוך הממ"ד, משרד החינוך


חוה בר טוב
- מפקחת בחינוך הממ"ד, משרד החינוך


אילנית זווילי
- דוברות, משרד החינוך


בן ציון נמט
- מנהל מנח"י, עיריית ירושלים


אפרים גרינפלד
- הסתדרות המורים


יהודה סקר
- חבר ועדת הורים בביה"ס הימלפרב-פלך, ירושלים


גדעון בן דרור


אתי בנימין
- יו"ר הנהלת הורים ארצית


אורי כהן
- נציג הנהגת הורים ארצית


רחל גרינברג
- הורה, "אבלינה"

עודד גרינברג
- הורה, "אבלינה"

אביגיל ליפנר
- הורה, "אבלינה"

נועם עזרא
- הורה, "הרטמן"

רבקה לורן סילבר
- הורה, "אבלינה"

תרזה פרנקל
- הורה, "אבלינה"

מרטין פדר
- הורה, "אבלינה"

חנה גילת
- "הרטמן" בנות


דינה פיין
- "הרטמן" בנות


תמר בן שחר
- עו"ד, קליניקה לזכויות בחינוך

יהודית גידלי
ביטול תכנית החיטו"ב לבנות הממ"ד בירושלים

בוקר טוב וברוכים הבאים לכל האורחים. אני לא יכול לברך כרגע את חברי הכנסת אבל אני מניח שיצטרפו בהמשך. יום רביעי הוא יום עמוס במיוחד בגלל שעוד מעט יש חוקים ובזה הייתי צריך לעסוק עכשיו. כל הוועדות יושבות בשעה הזאת וחברי הכנסת מפוזרים ומפורדים מבין הוועדות. הסוגיה שאנחנו מעלים היום נוגעת בלב של הסוגיה של האינטגרציה בחינוך, בלב הסוגיה של מהות החינוך, ונוגעת במיוחד בחינוך הדתי אבל יש לזה השלכות רוחב ואורך לגבי כל סוגיות החינוך. אני מוכרח להגיד שהתחלתי ללמוד את הנושא וזה נושא מורכב מאוד ולא פשוט. אני מבין שהיה דיון גם בבית המשפט אתמול, בצו ביניים, ויהיה דיון גם בהמשך ואנחנו ניזהר כמובן, זהירות רבה, לא להיכנס למלכודת של סוביודיצה בענין שלנו. יחד עם זאת, חובתנו לקבוע קווים כללים לגבי החינוך וזו העבודה שלנו, ולכן אנחנו אכן נעסוק בדבר.


אני חושב שלפני שאנחנו תוקפים את הענין, שנשמע ממי שאחראי להסדר החדש הזה מה ההסדר, איך זה אמור להתבצע כי יש גם פה כל מיני סימני שאלה. יש לנו את הרב שמעון אדלר, שהוא מנהל מינהל החינוך התורני, ראש החמ"ד של מדינת ישראל ולצידו בנצי נמט, שהוא אחראי לכל החינוך בירושלים, מנהל מנח"י. אני לא יודע מי מכם אפתח וייתן לנו תאור של תמונת המצב הכללית ואיפה אנחנו עומדים היום ולמה כל כך הרבה הורים חוששים מהמצב החדש הזה.

תודה על האפשרות לפתוח בדברים. העיר ירושלים - -

יש הורים שעומדים בחוץ ולא נותנים להם להיכנס.

יהודית, תטפלי בזה בבקשה.

מבחינתו של החינוך הממלכתי דתי, בעיר ירושלים קיימת הקהילה הגדולה ביותר והמגוונת ביותר. יש בה הורים ותת-קהילות שהן מייצגות את כל הקשת האידיאולוגית שקיימת בציונות הדתית ומכאן, מה שקורה בירושלים הוא בעבורנו חשוב לא רק כי זאת ירושלים אלא גם כי מאפשרת לנו ללמוד ולהשכיל כיצד לנהל דברים בישובים אחרים. מה שמתרחש כאן, לאורך עשרות שנים, זה לב הבעיה שלשמה התכנסנו כאן. צירוף בין שני מרכיבים, שלכל אחד מהם עוצמות משל עצמו. הנושא האחד הוא הנושא האידיאולוגי. זאת אומרת, הורים שרואים את עצמם שייכים לקהילת "הר-המור", ומחפשים חינוך בהתאם לתפיסתם האידיאולוגית מצד אחד, והורים שמבקשים לשלוח את ילדיהם לבית ספר "דרור", שהוא בית ספר ליבראלי ובתווך, רבים וטובים. ואז, כל קבוצה להבטיח את החינוך הראוי מבחינתה וממילא קשה לה להסכים שילדיה ילמדו עם קבוצה אחרת. לצורך הענין נהיה פאסיביים לרגע ורק משרתי ציבור, מתפקידנו לנסות, עד כמה שניתן, לאפשר לכל אחד לקבל את האופי החינוכי שהוא מצפה בעבור ילדיו.

הנושא השני זה המבנה הסוציו-אקונומי. אולי זה פחות ידוע ובנצי יוכל להרחיב בכך, בעיר ירושלים יש ריבוי יחסי של קבוצות חלשות מבחינה סוציו-אקונומית. אם אינטגרציה אידיאלית מדברת על 30% עד 40% קבוצות חלשות שמתערות בתוך ציבור הורים בינוני-חזק, בירושלים המצב הפוך. ואז לאורך שנים יש כל הזמן מתחים כאשר ההורים הדעתנים יותר, האקטיביים, האידיאולוגים יותר לוחמים בעבור האמת של עצמם אבל בהזדמנות זאת גם מצליחים להשתחרר מקבוצות רחבות שנמצאות בעיר הזאת, שהן פחות יודעות לדבר וההורים שלהם לא יגיעו למפגש הזה אבל הן בוודאי משאת ליבנו, כי הממסד רואה את עצמו קודם כל מחויב לקבוצות הללו.

מזה שנים מנסה מערכת החינוך כאן להתמודד עם האתגר הזה, וזה לא המקום למנות את כל התהליכים שעברה העיר ירושלים. אני יכול לומר שבכל פעם מתעוררת קבוצת הורים אחרת מבין הקבוצות החזקות, שמבקשת לחבל במהלכים שהממסד מנסה לתקן. עד לשנה זאת העיר ירושלים התנהלה במעבר מכיתה ו' לכיתה ז' באופן שהיה קרוי חיטו”ב. רוב בתי הספר, לא כולם, היו מחוברים או משויכים לחטיבות ביניים מסוימות. לכאורה בכך היתה צריכה לבוא הבעיה לפתרון כי כל ילד אמור להיות לו אישור כניסה טבעי לחטיבה שאותה הם אמורים להזין. בפועל, מבלי להיכנס לפרטים, הדבר לא צלח. זאת אומרת, כמחצית מהילדים לא עוברים תהליך חיטו”ב, ואפשר להרחיב בכך אבל אני לא יודע אם זה חשוב כרגע כי יותר חשוב להסביר מהו השינוי שלגביו אנחנו מכונסים כרגע.

אבל צריך להסביר למה החיטו”ב לא צלח כי אולי יש פה כישלון של המערכת. אני זוכר שהיו לי ילדים באותו שלב והם הסבירו לכולנו, היו לי בכמה וכמה רמות, למה החיטו”ב זה חזות הכל וזה ימנע את המטרות שאתה מדבר עליהן. לא השלימו את החיטו”ב והמערכת לא אפשרה את החיטו”ב בצורה מלאה אבל אולי הפתרון היה לעשות את החיטו”ב כמו שצריך. חלק מבתי הספר לא רוצים - -

אני מבקש להמשיך. נוטים לבלבל במושגים. יש בירושלים החלטה לעבור למבנה 6 שנתי. זאת אומרת, מ-א' עד ו', ו-ז' עד י"ב.

ועדין בתי ספר בתוך הממ"ד, שפועלים 8 שנתי, וכל ניסיון לפצל אותם לחזור למודל האידיאלי הזה, שכבר הוחלט עליו לפני 14 שנה, נתקל בקשיים פוליטיים שלוחצים ומנהלי מנח"י התקפלו והסיפור לא הושלם לצערי. המגמה הזאת, להשלים את החיטו”ב, היא בין השאר להיות נאמן לאותה החלטה. מה זה החיטו”ב?

זה תלוי בהם להיות נאמנים לאותה החלטה. אני מסכים אתך, אז אל תיכנעו לכל הלחצים של קבוצה כזאת או אחרת.

על הפרק עומדת עכשיו בבית ספר "שטנייזלץ" "מקור חיים", להפסיק אותו בכיתה ז' ולהעביר אותו לחטיבת ביניים בתוך ישיבת ... במסלול של "שטיינזלץ". כמות האנרגיה שאנחנו משקיעים במהלך הזה היא עצומה. עם מוסדות "שטיינזלץ", עם הרב שטיינזלץ וכולי. כל מהלך כזה כולל בהר-נוף, כולל בעוד מקומות שבהם יש את המבנה ה-8 שנתי, כולל בנועם בנות, ומאוד קשה להצליח במהלכים האלה.


מכיוון שכך, קרה מצב שאנשים הצביעו ברגלים. במקום לבוא אל החיטו”ב שהצלנו אותו בירושלים, החיטו”ב הציבורי, בתי הספר נחלשו. כיצד זה קרה? במבנה החיטו”ב היתה נקודת מילוט אחת, במבנה שלה. יש כיתה על-אזורית בכל בית ספר. אזורים שלא רצו לבוא לחיטו”ב שלהם הלכו לכיתה על-אזורית, נבחנו בו והלכו למקומות אחרים. בעיה שניה, בתי הספר מחוץ לירושלים: אולפנות עפרה, אולפנות צביה במעלה אדומים, הישיבה "מקור חיים", המוסדות בגוש עציון. הם מקבלים מאתנו מאות ילדים בשנה שלא מרוצים מהמערכת בירושלים והם מצביעים ברגליים. תפקידי ותפקידנו לתת שירות מיטבי לתושבי ירושלים בתוך החינוך הציבורי. דעתי שהממסד הציבורי צריך להיות חזק מכולם.


מכיוון שההורים לא נתנו בנו אמון ועזבו את ירושלים, ומכיוון שהם ברחו לכיתות על-אזוריות, נאלצנו לעשות עבודה עמוקה כששאלת השאלות היא למה מודל החיטו”ב הזה לא מצליח ולשים את הדברים על השולחן. הגענו למסקנה שאם נמשיך במצב הזה, גם סגרגציה בתוך הציבור הדתי, פתיחה של עוד ועוד - -

אתם ויתרתם לגמרי על מודל החיטו”ב?

לא. שינוי מודל החיטו”ב.

גם אצל הבנים?

עוד לא, אנחנו זהירים. זה אומר שאנחנו מתחילים בפיילוט אצל הבנות כי שם הנקודה היתה רגישה. אנחנו רוצים להציע לתושבי ירושלים הישג גדול. בשנה שעברה ניסתה מדרשית "הרטמן" לקום. אנחנו עמדנו על הרגלים האחוריות, למרות לחצים אדירים שהופעלו עלינו, גם מגורמים פוליטיים, לאפשר למדרשית "הרטמן" לפתוח מוסד נפרד ולא הסכמנו לזה. הם נכנסו לתוך בית ספר ציבורי, "אבלינה" דה-רוטשילד, כי זאת התפיסה שלנו לחזק מוסדות ציבוריים. זה הביא תוצאות כי אנשים באים היום ורוצים להתקבל ל"הרטמן" בתוך "אבלינה", זה מסלול נהדר. כנ"ל היינו רוצים לנסות גם במקומות אחרים.

"הרטמן" היה מוכן לקבל את החיטו”ב של שאר בתי הספר?

"הרטמן" כמודל לחיטו”ב יקבל 20% תלמידות שהן חלשות, שלא היו מגיעות לעולם לשם לפי בחינה רגילה - -

אם לא היו בחינות, אם היה חיטו”ב, האם כל בנות "אבלינה" היו מתקבלות ל"הרטמן", "הרטמן" היה מוכן לקבל דבר כזה?

אין דבר כזה בית ספר אחד מזין בית ספר מחוטב. בית ספר מחוטב צריך להיות מוזן מ-3,4 בתי ספר. זה מודל החיטו”ב של משרד החינוך.

זה תלוי כמה - -

למשל בבית ספר "הימלפרב" זה מודל לא נכון והוא לא חייב לקבל את אפרתה אבל הוא חייב לקבל את - - עכשיו, ההורים מצביעים ברגלים או לוחצים על כיתה על-אזורית. זה לא שוויוני. אנחנו רוצים לחזק את החינוך הציבורי, להביא לתוכו בשורות, להכניס לתוכו מוסדות טובים שיצליחו. לצערנו, מדי פעם אנחנו אל מצליחים.


בשביל להגיע למצב שהמודל הזה מצליח, אנחנו צריכים להבטיח אינטגרציה כי המגמות ששמעון דיבר עליהן נכונות. 1. אידיאולוגיה וזה שהוא רוצה את "הרטמן" מסיבה אידיאולוגית לא יוצא שום בית ספר אחר. דווקא "הרטמן" ולא "דרור", שאולי הם דומים אבל "דרור" מתאים לאלה שרואים את עצמם לא מחויבים לאורתודוכסיה ו"הרטמן" מחויב לאורתודוכסיה - -

הייתי נזהר...

גם אני הייתי נזהר, אבל לולא שמעתי את זה מהורים שהסבירו לי בפלפולים לראות את ההבדלים, זה זכוכית מגדלת של שען עיוור. הם יודעים להבחין בכל האבחנות ואני מבין אותם. אגב, מה אני יכול להלין? בעבר הייתי סמנכ"ל של - -

זה חלק מהחטא של כל בתי הספר האליטיסטיים האלה, הם אלה שיצרו את המצב הבלתי אפשרי.

איך מתקנים חטאים? להחזיר את האמון של הציבור.

כדי שכולנו נבין, כי חלק מזה בא גם מתוך חוסר הבנה. הטיעון שבתי הספר יעשו את המיון הזה, אמנם יש מבחן אחיד אבל בתי הספר יעשו את המיון - -

זאת היתה הבשורה. במקום שבתי הספר יטרטרו את ההורים ב-4,5 מקומות בתשלום כפול ומכופל וההורים שותקים רק כדי לנסות לרצות את בית הספר, נבנה מקום אחד שבו יבחנו ב-100 שקלים ולא ב-500, ואנחנו ניתן את התשובה לכולם.

זה חשוב ולכן אני שואל: מי יחליט עכשיו על המיון? אתם תעשו מבחן אחיד והתוצאות מגיעות למנח"י - -

כמו במבנה הממלכתי, פרללי, מקביל לגמרי במבנה הממ"די שזה חידוש עצום. בתי הספר הממ"דים נתנו את הסכמתם לכך שכל התוצאות יגיעו למנח"י במבחן אחיד, ומנח"י תשבץ ולא בתי הספר.

זאת אומרת, לא "הרטמן" ולא אף אחד יראה את התוצאות. אתם מחלקים את התלמידים וגם את ה-20%, שאני מקווה שהם באמת 20%. אני מקווה שזה לא 15% וזה חשוב. יש הבדל. נגיד שבבית ספר מסוים יש 50%, אז הוא ייתן 5,6 מקומות למה שהם קוראים "בררה", ואנחנו ניקח בסוף, אחרי שכולם מחולקים יתנו באיזה חסד, וזאת תהיה האינטגרציה. במקום מה ששמעון אדלר אמר בהתחלה, שהבעיה של ירושלים שיש לך בשכבה סוציו-אקונומית גם בתוך החינוך הדתי 60% שבאים מרמה סוציו-אקונומית... אתה נותן בקושי 10%. זה חשוב כי חלק מהטיעונים היו דווקא לגבי הדבר הזה. השיפוץ יהיה כולו בלי אפשרות ללחוץ ובלי פרוטקציות כלפי בתי הספר. כמו כן, לפחות 20% - -

· - -

ההורה בוחר את בית הספר שהוא רוצה.

זה ברור.

אנחנו מביאים את תוצאות הבחירות לבתי הספר על פי הבקשה של ההורים. אני לא רוצה את בית הספר המסוים הזה - -

סליחה, אני רוצה לשאול, לצורך הויכוח ניקח את הדוגמה הזאת כי היא נזרקה על השולחן, בית ספר "הרטמן". נגיד שיש הם 300 בנות שרוצות ללמוד שם ויש רק 50 מקומות. מי ישבץ את ה-50 מקומות הללו, בית ספר "הרטמן" או בנצי נמט, זאת השאלה.

"הרטמן" רשאים לבחור מתוך הרשימה... הרב מלכיאור, אנחנו רוצים שבתי הספר ירצו את התלמידים שלהם. מה רע לי - -

אני שואל אותך: אתה מקבל את כל התוצאות ואתה מקבל את כל סדרי העדיפויות של ההורים. מה שאמרת לי לפני כן, ולכן חשבתי אחרת, שהכל חוזר לקריאה של העירייה ולא על פרוטקציות של בתי ספר ואליטיזם של הבית ספר יקבע אלא העירייה. למה שלא תעשה הסדר שאתה מקבל את סדרי העדיפויות של הילדים, אתה מקבל את התוצאות, אתה רואה את התמונה הכוללת של כל הצרכים של כל הילדים בעיר, ואתה משבץ לפי מיטב ההבנה שלך את התלמידים לכל מקום ולכל מוסד.

רצינו ליצור מצב של אמון ושל שקיפות. גם אצל המנהלים היה קשה להגיע למצב הזה וגם עם ארגון ההורים - -

כי המנהלים לחצו עליך.

כל מנהל היום בטוח שבית הספר שלו נמצא בסכנה של הכחדה והוא ממריד את ההורים נגדנו, הוא לא עושה שום דבר אלא רק מפעיל את ההורים נגדנו, שולח אותם לפה, ושולח אותם לפוליטיקאים והם מקימים עוד בתי ספר וזאת הבעיה. בשביל ליצור אמון בתוך מערכת צריך ליצור מצב שיש מנגנון מסודר ושקוף.

גם אם הוא יהיה הכי מסודר, אם הוא יהיה בשליטה מלאה של - -

לתת למנהל של בית הספר את רשימת האנשים שיגידו: הם רצו אותך, הם התוצאות - -

אנחנו נחזור לתקופה שלפני החיטו”ב, ובפרט אם אתה אומר שזה יהיה לכלל התלמידים. אני מסכים אתך שהחיטו”ב לא עמד במלוא מיטבו. יש פה טיעון מאוד חזק של בתי ספר שהם בכלל לא מחוטבים. אצל בנות יש 5 בתי ספר כאלה ומשאירים אותם בחוץ והם מופקרים לגמרי. לכן אני מבין שצריך לעשות הערכה מחדש, אבל אני עדין שואל אותך ולא הבנתי למה אתה נכנע לדרישות של הנהלות בתי הספר וכמה ועדי הורים, שהם רוצים לקבוע. הרי אנחנו יודעים בדיוק איך זה עבד לפני החיטו”ב, בדיוק כך. לקחו רק את הכי הכי טובים ואלה עם הקשרים הכי טובים, ואז השיבו ובסוף אתה אומר ש-20% ונאמר כבר 15% ובסוף זה יהיה 10% וזה אומר כלום. זה אומר שאין יותר אינטגרציה, ויתרנו באופן רשמי לגמרי על האינטגרציה.

אני שמח שנתת לי את רשות הדיבור אבל שמעון רוצה לומר כמה מלים.

הרי זה ברור שמה שמניע את השאלות שלך זו היתה המוטיבציה שלנו לעשות את השינוי. לכן, כל מה שמפריד בינינו זה שלך לא היתה הזדמנות שהיתה לנו, להתעמק במורכבות הזאת ולהבין עד כמה לא פשוט להיחלץ ממנה. אם נתחיל מזה שיש כאן ערבוב בין שני מושגים: הרקע הסוציו-אקונומי שדיברתי עליו, לא בהכרח שווה לקבוצת התלמידים שבמבחן קיבלה את הציון הנמוך.

זה ברור. הרי אנחנו מכניסים בנות בנות 11, והמשפחות שלהן, בתוך המרוץ המטורף הזה, נערות שלא היו - -

אני רוצה להסביר: המבחנים לא בודקים את שם המשפחה אלא את היכולת באנגלית, מתמטיקה וכולי. עכשיו מתחברים שלושת הדברים: הרצונות האידיאולוגים, שאי אפשר בלעדיהם. כלומר, ההורה שרוצה שבנו יקבל חינוך - -

רגע, הרב אדלר תאמין לי, אני מכיר את הסוגיה טוב. זה ידוע גם למי שיושב ומשבץ, הרי בגלל זה כל הורה שם את סדרי העדיפות שלו, כשזה מבטא את הרצון האידיאולוגי שלו.

זה בדיוק מה שעושים, אני לא מבין למה אתה שואל. הרי מה אנחנו מציעים לעשות? ההורה ירשום איזה בית ספר הוא מעונין. נתון שני, מה עלה בתוצאות המבחן. בית הספר יודע שיש לו מתוך הרשימה אפשרות לבחור 80% של הילדים ואת ה-20% הוא יקבל מאתנו ללא בחירתו. מי הם ה-20%? אותם ילדים שלהערכתנו לא יגיעו בסוף לשום בית ספר. ואז, אנחנו לוקחים את הקבוצה הזאת שנותרה, ולא הייתי קורא לה בהכרח קבוצה סוציו-אקונומית נמוכה, היא גם יכולה לבוא ממשפחות חזקות אבל הילד נכשל בלימודיו וכדאי להיות זהירים כאן, ואת הילדים האלה אנחנו משבצים. זאת אומרת, שום בת לא תקבל תשובה שהיא התקבלה לפני שאחרונת הבנות תהיה משובצת. באותו יום כל הבנות בעיר הזאת, שנרשמו לחינוך הדתי, תקבלנה תשובה אחת, לאיזה בית ספר היא התקבלה.

זה ברור שכל הבנות תקבלנה תשובות מבתי הספר, כי הם יהיו בקשרים - -

אני לא יודע. למה להטיל דופי במהלך שאמור להצליח?

שנה וחצי של דיבורים... הכישלון של כל המהלכים בעבר שגם היו אמורים להצליח, ולא בפחות שכנוע, אנחנו יודעים את החולשות של המערכות ומותר לשאול שאלות גם אם אנחנו מקווים שאנחנו טועים. תפקידי פה הוא גם כדי במקרה הזה להוציא את המיטב ממך.

עשינו את המקסימום. ישבנו עם המנהלים ובנינו בסיס-אם - -

הבנתי למה זה עם המנהלים. לא הבנתי למה זה - -

אני יכול לשתף אותך בחוויה שהיתה לי - -

לא הבנתי איך זה עובד.

יש בחירת בת. כל ההורים משתתפים בעדיפות ראשונה, שניה ושלישית. הנתונים מגיעים למנח"י, מנח"י שולח את הנתונים לכל אלה שרצו ללמוד בבית ספר x הם מקבלים. הם בוחרים לפי מיטב כללי האינטגרציה בתי הספר - -

הבחירה של בית הספר היא אך ורק על פי המבחן או שיש לו זכות - -

גם על פי ראיון. כולם יקיימו ראיונות וכל מה שהיה לפני החיטו”ב.

(לק)

בי"ת- הבנות שבעבר לא היו מתקבלות, בשום פנים ואופן, ה- 20% הללו, יתקבלו היום בדרך המלך, בלי שהם ידעו בכלל מה היה מאחורי הקלעים. לגבי המנהלים ולגבי ההורים – זה היה סיפור מאד לא פשוט להסביר את זה להורים. נעשו דיונים רבים מאד עם ארגוני ההורים על הסיפור הזה להסביר, למה החשדנות הזו לא במקומה.

אתם תומכים בזה? ארגוני ההורים תומכים בזה?

בהחלט.

ודבר שני – עם המנהלים זה לא היה פשוט. מנהלים מתחרים ביניהם.

- - -

עם המנהלים זה הרבה יותר מסובך. הם מתחרים אחד בשני על אוכלוסייה בירושלים שהולכת ולא גדלה. בסדר? בוא נגיד את זה "פוליטקלי קורקט" – לא גדלה. וכיוון שלא גדלה – התחרות על פלח השוק – יש יותר בתי ספר ויותר מקומות ממה שיש צורך, וזה חלק מהבעיה. וזה הולך ונפתח עוד, ונפתח עוד. התחרות היום בין המנהלים היא אקוטית. אנחנו פה מורידים את התחרות אחרי שדיברנו עליה שנה וחצי. אגב, לא שגררנו לסיפור הזה. זה המשבר הנורא שקרא לנו עם בית ספר "הרטמן". היה משבר אימון גדול מאד. - - . להכניס אותו לתוך המערכת, את בית ספר "הרטמן", לחייב אותו בתוך הכללים של החיטו”ב, להכניס את בית ספר - - אנחנו מצליחים, בעזרת השם, - - אני לא מצליח כי אין לי מבנה מתאים, לפתוח גם חטיבה, שאין - -

- - -

אני לא יכול עכשיו לפתוח חטיבה, למרות ש - -

למה? לפני חודש הם היו ברשימה שלך.

הם היו ברשימה שלנו, אבל כיוון שאנחנו יכולים ל - -רק מבנה אחד שבו יש אולפן עולים ברחוב - -ולהעביר את האולפן למקום אחר – זה לא הלך, בקיצור. אי אפשר לעשות את זה מהרגע לרגע. אבל פלך ייכנסו לתוך מודל החיטו”ב. יש לנו הסכמה, באופן עקרוני. יש על זה ברכה גדולה.

זה לא מודל חיטו”ב, זה מודל אחר.

מודל שבו ירושלים הופכת להיות אזור אחד, יש בחירה של הורים - -

יש שאלה אחת שלא הבנתי – איך ישתלב לתוך כל זה ירושלים רבתי, כי הרי התנועה היא לשני כיוונים. אתה אמרת שיש תנועה החוצה, ויש גם תנועה גדולה פנימה – גם מגוש עציון, גם ממעלה אדומים.

גם מגוש עציון תהיה כניסה לתוך מערכת החינוך הירושלמית, משתי סיבות - - -

אבל איך זה משתלב ב - -

לנו יש משימה ראשונה במעלה, המשימה שלי, כמנהל מנח"י, לדאוג לזה שפחות ופחות ילדים יצטרכו לחפש את מקומם מחוץ לירושלים. אל"ף, כי אני מאמין שלכל אחד מגיע בתוך ירושלים את המקום המתאים לו. בי"ת- אני, באופן אישי, ואני אומר את דעתי כאיש חינוך, אני לא אוהב את המודל של פנימיות, למרות שהייתי מנהל פנימיה הרבה שנים. היית מנהל פנימיה במשך 7 שנים, פנימיה באמת נהדרת. הבית הכי גרוע הוא בדרך כלל יותר טוב מהפנימיות הכי טובות. כך אני סבור, אבל זה נושא לדיון נפרד.


אנחנו נשמח מאד לקבל, במקומות הפנויים שיש לנו, אחרי שתושבי ירושלים ישובצו – גם ילדים מבחוץ. העדיפות הראשונה בתוך המוסדות תהיה לתושבי ירושלים. כך אנחנו גם נוהגים במודל החיטו”ב בממלכתי. אבל, כמו במודל הממלכתי שבו אנחנו מאפשרים כניסה – נאפשר גם כניסה לתוך המודל הזה של תושבים מחוץ לעיר.

אתה בטוח שזה נכון? אני אגיד לך מה מטריד אותי בתהליך הזה, שהעיר יכולה להפסיד. הרי יש נהירה דווקא של אוכלוסייה חזקה לפרפריה, לירושלים רבתי. אם תלכו במהלך שהמשמעות שלו היא שני תהליכי מיון מהסוג שאתה מתאר כרגע, רק על בסיס של מקומות פנויים, וכו' וכו' – מה יקרה? - בסופו של דבר הפרברים יבנו מערכת חינוך אלטרנטיבית. זה גם כך קורה. ואז היא תיסגר בתוכה, ואני לא בטוח שמערכת החינוך הירושלמית תרוויח מהתוצאה הזו.

התנועה הזו, הדו צדדית, היא תנועה ברוכה, בסך הכל.

נכון, כי היא מאפשרת לתת את הביטויים לכל אותם גוונים אידיאולוגיים וכו'. אם תסגור את זה כך, בסופו של דבר אני חושב שירושלים תפסיד.

אני לא סוגר את זה בכוח. תלמידה שתרצה להמשיך ללמוד בכפר עציון – אני לא סוגר אותה בכוח בירושלים. אני מאפשר לה, בדרך הנכונה, - -

אל"ף- לא, כי אם אתה אומר שאתה, בירושלים, מקבל אחרי כל התהליך על בסיס מקומות פנויים, אותו הדבר יעשו גם בגוש עציון. הרי זה יפעל הפוך. גוש עציון יצטרך לתת מענה לצרכים שלו, מעלה אדומים תצטרך לתת מענה לצרכים שלה, וכן הלאה. אז הם יחילו בדיוק את אותו כלל כמגננה נגד התהליך הזה.

- - יכול להגיד שה - - לא נתנה את דעתה בנושא.

אנחנו ניצלנו את השינוי שעשו בגוש עציון ברישום, ולמדנו מגוש עציון - - והעברנו את זה לירושלים.

אבל השאלה היא אם לא כדאי לבנות מערכת משותפת ירושלים רבתי. יש הרבה סיבות לחשוב שזו הדרך הנכונה, כי כך זה גם חי, נושם ופועל עד היום.

שאלה נוספת, שעולה מתוך הדיונים – לפי מה ששמענו יש כללים במשרד החינוך שכל העניין הזה של המבחן סותר את הכללים המשפטיים, אפילו, שיש בתוך משרד החינוך. איך אתם מתמודדים עם זה?

קודם כל, אתה מגיע, להערכתי, לאזור האדום של הסוביודיצה. כלומר, על זה היה הדיון בבית המשפט, ואני לא יודע עד כמה אנחנו יכולים - -

אבל אתה יכול להגיד מה מדיניות משרד החינוך, כי אתה פה מדבר בשם משרד החינוך.

בעיקרון, משרד החינוך, בחוזר מנכ"ל, קבע שאין לקיים מבחני מיון במעבר מכיתה ו' ל – ז'.

אז למה - - ?

קודם כל, ביקשנו לתקן את המצב הלא מתוקן שהיה. זאת אומרת, כפי שכבר אמר בן ציון נמט – נבחנו בעיר ירושלים לפעמים יותר מפעם אחת, כי כל בית ספר בנה לעצמו איזושהי סוללה של מבחנים. ההורה היה צריך לשלם פעם אחר פעם, וההתשה שעברה הבת מוכרת לכל מי שעבר את זה כחוויה קשה. אז אנחנו בדרך לשינוי מוחלט –

רוב הילדים בירושלים לא נבחנו, מאז החיטו”ב. רוב הילדים בירושלים. יכול להיות שרוב הבנות – כן, אבל רוב הסך הכל לא נבחנו.

אנחנו מדברים עכשיו על הקבוצה המדוברת הזו. זה בערך 500 בנות. זו שכבת הגיל המדוברת. רובן – נבחנו. גם צריך כאן לדייק – כי "צביה" עבד עם "נועם", - - למד עם "חורב" אז המילה "מבחן" היא תמיד בהלימה כי בנו את זה בצורה שזה לא נדרש. אבל באופן מהותי המבחנים האלה התבצעו והתישו. מעבר לזה שהם עשו דברים שאנחנו אסרנו, כפי שאמר בן ציון
נמט – ההורה רצה להתקבל לבית הספר, המנהל אמר – אני לא יכול לקבל את כל מי שפונה. אז הוא מיין. איך הוא מיין? – באמצעות המבחן. גם בממלכתי וגם בארץ עושים. לא מבצעים את מה שהמשרד הנחה, וזה בוודאי לא חדש לך.

זה קצת קשה לי שבא לפה נציג כל כך בכיר של המשרד ואומר: המשרד קבע שאסור לעשות את זה ולכן אנחנו עכשיו עושים - -זה בעצם מה שאתה אומר. אתה אומר שזה הרע במיעוטו.

אנחנו מבקשים לתקן את זה.

אז למה לא תקנתם את הנחיות המשרד, בחוזר מנכ"ל?

אנחנו מבקשים לתקן את זה, והתיקון הוא משום שהרעיון של החוזר הוא רעיון נכון. אנחנו לא רוצים את המיון הזה. מה עשינו? – אספנו את המנהלים. קודם כל נתנו להם את תחושת הביטחון, שהם יוכלו לשלוט במצב, ולא שבגלל השינוי הזה הם יאבדו את הניהול של בית הספר שלהם. המנהלים נענו למבחן אחד שהם בודקים אותו, והוא משותף לכל העיר. צריך לראות בזה הישג גדול - -

למה זה הישג? גם לפני כן היה - -. היה מכון אחד, ולא המנהלים ניהלו – אבל אחר כך קבעו לפי ראיונות ולפי פרוטקציות. הכל נוהל כך. הרי בכל זאת קצת אנחנו יודעים מה קורה בתוך עמנו, וזה בדיוק מה שאנחנו חוזרים – זה היה מבחן אחד, ועם המבחן הזה הגיעו לבתי הספר.

אני חוזר ואומר: ההסכמה של המנהלים ללכת על מבחן אחיד היתה חידוש. הדבר הבא שעל דעתם, אנחנו רואים בזה שלב מעבר למצב שבו נפסיק לבחון לחלוטין – כלומר, השנה הזו היתה לתקופת ביניים, מיועדת לאפשר למנהלים להרגיש יותר ביטחון שהם מקבלים אוכלוסייה שהיא לא דבר נעלם בשבילם - -

אני רוצה להבין- אם אתה אומר שזה רק לשנה הזו, אז איך תעשו את זה?

המנהלים, בינם לבין מנהלי היסודי יעסקו בארגון של תהליך המעבר, כאשר אנחנו רוצים להבטיח אותם עקרונות. זאת אומרת, אין הכוונה להחליש את בתי הספר. בית הספר מספיק קשה לו. הוא צריך להרגיש שיש לו אפשרות לעבוד עם התלמידים שמעונינים בו.

-- -

אני אסביר לכם. אנחנו פילחנו את האוכלוסייה במעבר הזה מ – ו' ל- ז', וזיהינו שיש שלו קבוצות: קבוצה אחת שרוצה בבית הספר ובית הספר רוצה בה. והיא הרוב, אגב. הקבוצה השניה היא - - -

בתי ספר שנהנים מיוקרה, וכולם מתמודדים - -

שמעון אדלר: אני מדבר אתכם על 500 בנות - -

- - ואין להם מבנה.

ה- 500 בנות, לפי ניתוח שעשינו – למעלה מ – 300 בנות מרוצות - -

לכלל השכבה? את מי זה כולל?

את כל הממ"ד.

אבל זה לא כולל נניח את "חורב" - -

רק את "חורב" זה לא כולל, ולא כולל את "מוריה" - --

מה שנקרא "ממלכתי דתי" בהגדרה.

וזה לא כולל את "פלך" - -

- -

- - זה טעות השנה ובשנה הבאה תהיה לו חטיבה. סליחה, אני מנסה לקבל נתונים ואני שואל.

הבנות שתגענה ל "פלך" נמצאות היום בכיתה ו', בתוך ה- 500. הן, אחרי ח', תנשורנה, תעזובנה את בית הספר שבו הן למדו ותלכנה ל "פלך".

כך זה גם מתוכנן גם לעתיד?

- -

- - אבל לשאלה של מלכיאור, עניתי. מתוך ה- 500 הללו, למעלה מ –300 מרוצות מבית הספר אליו הן התקבלו, ובית הספר שמח בהן. נשארו לנו עוד 200 או פחות מ- 200. הקבוצה הזו מפוצלת ל – 2. כאלה שבית הספר רוצה בהן, אך הן לא בחרו בבית הספר, וזו קבוצה מאד חשובה. היא לא גדולה. והקבוצה האחרת – כאלה שרוצות בבית הספר, ובית הספר לא רוצה בהן. והקבוצה הזו היא ה – 15-20% שעליהן נאלץ את בית הספר לקבל, בעקבות ההסדר החדש.

אז אני עדיין לא מבין – אז למה השנה הייתם צריכים - -

- - כדי לבנות אמון של המנהלים. הרי המנהלים שנים לא התחברו למהלך הזה.

תגיד את כל האמת. אני רוצה שכולם ישמעו את האמת, למרות שהיא לא נעימה לנו, מה לעשות. רבותיי, אתם חושבים שהציבור סתם איבד אמון במערכת הציבורית? זה לא קרה סתם. זה נקנה בעמל רב, מה לעשות? היו בעיות. היו בעיות, והדברים היו מתוך אינטרסים פוליטיים. כשאתה לוקח חבורה של נערים אתה מגלה בה אותה מידת חשדנות שיש בציבור כלפינו.

סביב לשולחן הזה אתה בדרך כלל אומר את האמת הפנימית שלך, ועומד בזה יפה מאד. אבל אני עדיין לא הבנתי איך זה יעבוד בשנה הבאה.

אני אסביר לך. אני לא איש משרד החינוך. אני מנהל מנח"י ואת משכורתי אני מקבל מהעיריה. אז אני משוחרר יותר לדבר, למרות שאני משרתם של אדונים נוספים. אני חושב שהיה נכון להמשיך בבחינות האלה גם הלאה. כך אני חושב. ולראיה – במשרד החינוך יש מקום - -

- - -

יש מקום לעשות את הבחינות האלה גם הלאה, במרכז בחינות מיוחד. אבל, יש תקנונים, וברור לי שעד שלא ישנו את חוזר המנכ"ל הזה אני לא אוכל לעשות את הבחינות האלה. ולכן, בשנה הבאה זה יצטרך לעבוד בלי מודל של בחינות. ויש שתי דרכים לזה - -

אפשר לשנות את החוזר?

תשכנע את משרד החינוך לאשר לנו לעבודה במודל של בתי ספר ייחודיים שלהם מותר לבחון. יש בתי ספר בירושלים שיש להם אישור לבחון, רשמי, למרות חוזר המנכ"ל. אז - או לשנות את התקנות ולהגיד: בתי הספר האלה - - בירושלים, מכיוון שבירושלים יש צורך לקבוצה אידיאולוגית בבית ספר ייחודי.


איך זה יעבוד בשנה הבאה? - אם לא נצליח לשנות את התקנות –

אז יש מחלוקת ביניכם, הצגתם פה חזית - -

אולי אפילו בינינו יש מחלוקת - -

אני לא מכיר שני אנשים במדינה שאין ביניהם מחלוקת, ממש. פה אנחנו רואים - - -. אף שהיתה ביניהם חברותא בעבר, ואני ניהלתי גופים אחרים, כל אחד ותפיסת עולמו.


לעצם העניין – אם זה לא יהיה כך, בשנה הבאה נצטרך להגיע למודל שיעבוד ללא בחינות. אחריות משותפת של בתי הספר היסודיים והעל יסודיים יחד עם התעודות – נצטרך להשתמש בתעודה כמסמך שעל פיו נחלק את העניין הזה.

וגם ראיון?

ראיון יהיה תמיד.

אז אם לא יהיו בחינות, מידת ה - -רק -

זה מה שאני חושב.

אני רוצה לשאול: אני רוצה לקבל את התמונה בגדול, כפי שאתם הצגתם אותה. אם אנחנו מדברים על 500 בנות בסך הכל, ו – 300 ממילא יהיו איפה שהם רוצות להיות, וששם בית הספר רוצה אותן, ה- 100 יהיו איפה שהן רוצות להיות אבל לא איפה שבית הספר רוצה אותן - -

אבל בטח - - אני את הקבוצה הזו לא הבנתי. יכול להיות - -. הן נמצאות בבית ספר שמן הסתם רצה בהן והן רצו בו. אז למה הם לא בתוך ה- 300, זה לא ברור לי.

יש קבוצה, היא קבוצה מאד חשובה, אני אביא שמות של בית ספר? – ב "עמליה" היו מבקשים שתהיינה בנות איכויות, אבל הן מעונינות ללכת ל "פלך". הבנות הללו – תפקידנו לעשות הכל שהן תרצנה, בסופו של דבר, לבוא ל "עמליה", כי העובדה ש "עמליה" מרגישה שאין לה את הקהל ה - -

חבר הכנסת אלקין שואל שאלה מתמטית: הוא אומר: אתה הגדרת אותן פעמיים. פעם אחת בתוך ה- 300 ואחר כך בתוך ה- 100. זה אותן בנות.

למה זה חשוב? – כי בסך הכל תכף נגיע לשאלה כמה בנות לא מגיעות למה שהן רוצות. אם אתה אומר – 300 זה בסדר, ומתוך 200 שיש 100 זה גם בסדר, רק בדרך אחרת - -

וגם ה- 100 זה בסדר, כי הם בתוך ה- 20%.

- - -

- - אבל אם יש 200 שלא הגיעו לבית הספר שהן רוצות, ולא 100- -

שאלת וגם השבת נכון. כל זה – הערכה. אני רוצה שנהיה זהירים, כי אף פעם לא נעשתה בדיקה - - אבל ההערכה שלנו היא כזו. זאת אומרת, ה- 80% בסופו של יום מוצאים את מקומם על דעת בתי הספר ועל דעת ההורים, ונשארנו עם קבוצה שאותה אנחנו צריכים לשבץ, והיא הקבוצה שהשארנו אותה לעצמנו - -

- - -

אם זה היה כך לא היינו יושבים פה, בישיבה הזו.

איך זה מסתדר שבסוף – 80% מרוצים מאיפה שהן משתלבות?

אדם לא שם את כל רצונותיו במקום אחד. ומכיוון שכך – גם אם אתה מקבל את מה שביקשת בעדיפות שניה, אתה עדיין מרוצה. וגם עדיפות שלישית. זה לא זר לנו. אנחנו עשינו את זה בחינוך הממלכתי בעקבות דו"ח ועדת לביא שהיה בירושלים. שונו אזורי הרישום בירושלים. בהתחלה היה פחד גדול – לאן זה יוביל. כשנפתח כל המודל הזה, בשנה שעברה הושלם המודל הזה, אנחנו רואים שרוב התלמידים מקבלים את העדיפות הראשונה או השניה. למה זה קורה? – כיוון שכמות המקומות שמוצעת בירושלים גדולה על הצורך הירושלמי. זה הסיפור.

נשמע עכשיו קצת מהטיעונים של ההורים שביקשו את הדיון.

קודם כל – לגבי ועדת לביא. בוועדת לביא כתוב שהחיטו”ב בממ"ד הוא דבר מעולה, ושאם רוצים לעשות שינוי צריך לעשות אותו עם ההורים. ואני רוצה לדבר לרגע על הורים. ההורים שיושבים כאן, וגם אחרים, שלא הגיעו לכאן, זה הורים שרוצים להילחם יחד אתכם למען החלשים. זה לא הורים שאתם כל הזמן רוצים לשרת אותם, ההורים החזקים שרוצים רק אליטיזם. כאן יושבים הורים שרוצים לעשות דברים. למשל, אני, אישית, רוצה שהילדים שלי ילמדו באינטגרציה, בשביל הילדים שלי, לא בשביל ילדים אחרים. אם אני פונה אליכם המון פעמים ואתם לא מוכנים לדבר אתי, כי אתם רוצים לשרת רק את האליטיסטים – אז יש כאן בעיה. זה שהביאו את אתי בנימין – היא לא מייצגת את "אבלינה" למשל. למה לא לקרוא לוועדי ההורים של "אבלינה" ושל כל האחרים, ולשאול אותם מה דעתם, או לפרסם בעיתונות? אנחנו עושים ערב על זה. אנחנו עושים כל מיני דברים. בואו נשמע את הדברים. זה הגיע לבג"ץ בגלל שלא הסכמתם לדבר.


דבר שני – לגבי מי מחליט. כבר דיברנו על זה - -

את פנית אלינו בבקשה להיפגש?

אליך, אישית.

בכתב?

בכתב.

אנחנו קיבלנו בקשה כזו, מהגברת פרנקל?

לא, להיפגש לא.

אני ממש מופתע לשמוע את זה.

אתה רוצה שאני אראה לך את תיקי המכתבים? הם נמצאים בג"ץ עצמו. ואחרי זה אני מדברת עם המזכירות שלך – פעם, עוד פעם ועוד פעם, ואז היא אומרת לי: בנצי מוסר לך שתהיי מרוצה כשתקבלי את התוכנית החדשה. זה לא נקרא לדבר אתי. אני חושבת שבמקום לדבר אחד מול השני יכולים לעבוד יחד, כי יש כאן אוכלוסייה גדולה – אני לא יודעת אם רוב או לא רוב, של הורים שהם בעד האינטגרציה והם רוצים לעזור לכם בזה, ושהחשש שלה והחשדנות שלה מהתוכנית הזו היא שאתם משתפים פעולה עם חוסר אינטגרציה. אז אפשר היה לדבר על זה כדי ללכת ביחד על הדברים האלה. זה דבר ראשון.


לגבי דבר שני, שדיברנו עליו, כל התוכנית שנעשתה בגוש – היא נעשתה מכיתות ט'. היא לא נעשתה בכיתה ו'. אני חושבת שיש נזק לדימוי העצמי של בנות, בעיקר חלשות, אבל אני יכולה להגיד ספציפית - -

זה ט' מול ז', זה לא ט' מול ו'.

כן, כן. סליחה. דרך אגב- אני גם לא אוהבת שעושים בכיתה ח' מבחן אינטליגנציה. אבל הבוקר, כאשר הבת שלי הלכה לבחינה לפי פסק בית המשפט, ויש לי בנות מצטיינות – הם בכל זאת קמו בבוקר ואמרו: אמא, מה זה יגיד עלינו אם נקבל ציון כזה או אחר? אני הלכתי ל "אבלינה" בכיתה א', כי ידעתי שעד כיתה ח' הם לא ייבחנו, כדי שהם לא ישאלו אותי מה זה יגיד עליהם.אם זה הבנות שלי, שהן בנות יחסית מצטיינות – אני לא רוצה להגיד מה זה אומר על ילדות חלשות. זו פגיעה בדימוי העצמי של ילדה. בכיתה ח' – זה לא טוב, ועל אחת כמה וכמה שבכיתה ו' זה לא טוב. לעשות את זה בשם מדינת ישראל, בעיניי זה דבר בעייתי. אתם דיברתם על זה שעושים בחינות פסיכומטריות באוניברסיטאות. נכון - -

- - בית המשפט - -

בית המשפט אמר שרק את המבחן היום יעשו, כי רוב הבנות כבר נבחנו.

אני משוכנע שקראת טוב את ההחלטה של בית המשפט אמש. תקראי.

אני שמעתי את משרד החינוך אומר שזה לא חוקי, ושרק בגלל שרוב הבנות נבחנו הוא מאפשר עכשיו את ההמשך. אם אני טועה – אשמח לשמוע משהו אחר. בבית ספר "אבלינה" היו 90 בנות. אני מכירה מחברים גם בתי ספר אחרים – בבית הספר "אבלינה" בערך 90 בנות כל שנה, חוץ מאשר בשנה שעברה, כאשר נפתח "הרטמן" ובאמת היתה פה תחרות. במשך השנים – רוב מוחלט של הבנות עברו מ "אבלינה" היסודי לבית הספר "אבלינה" העל יסודי בלי שום מבחן.

וב- ח'?

אני אמרתי שאנחנו צריכים לדבר על ח'. אחד הפתרונות יכולים להיות שיכול להיות שנאלץ להחזיר את זה ל- א' עד ח', כי למה לעשות את זה לילדות בכיתה ו'? תעשו את זה לילדות בכיתה ח'. מי אמר שזה יותר טוב לעשות את זה בכיתה ו'? למה את כל המסלול המטורף הזה של מבחנים תעשו בכיתה ו'? תעשו בכיתה ח', הבנות יותר - -

- - -

- - יכול להיות שבגלל שבכיתה ט' עשו מבחנים והיתה הנשרה גדולה. עכשיו עושים את זה בכיתה ו'?

אני מוועד ההורים של בית הספר "אפרתה". נתבקשתי היום לייצג גם עמדת רוב ההורים ב "יהודה הלוי" וברובע. אנחנו 3 בתי ספר שבעצם נכנסים כאילו לכל הקטגוריות שהיו קיימות עד עכשיו. בית הספר של הרובע אינו מחוט"ב כלל לאף בית ספר של חטיבת ביניים – לא של הבנים ולא של הבנות. הילדים שם חייבים להיבחן מדי שנה ולנסות ולמצוא את מקומם בין המקומות העל אזוריים הספורים שיש, בעיקר בשנה שעברה אצל הבנים. יש לי ילד שנכנס השנה בכיתה ז' ל "הימלפרב" ומה שעברו ההורים שהם לא בחיטו"ב ולא במעמד המיוחד שיש ל "אפרתה" – אני לא מאחלת לאף אחד. פשוט, לבנים לא היו מספיק מקומות בירושלים. הווה אומר – שבנים שהיו ב "שטיינזלץ" והיו אמורים להישאר עד סוף ח', ואז הם פשוט חשבו שלא יהיה מקום ב- ט', עברו כבר לקראת כיתה ז', בגלל מחסור במקומות בחיטו"ב.


בית ספר "אפרתה" – שם המצב קצת מוזר. במישור של הבנים זה קצת יותר מסודר, כשיש מעמד ביניים שאחרי שהחיטו"ב – של דוגמה, הבנים של "אפרתה" ו"ראשית" מתקבלים והעדיפות הבאה היא "הימלפרב". הבנות – אין מעמד של חיטו"ב. יש הסדר של רצון טוב עד השנה הנוכחית מול "אומנויות". בשנה שעברה, אחרי שרוב הבנות מ"אפרתה" החליטו ללכת למכון "הרטמן", המנהלת של ה "אומנויות" כבר הודיעה אז למנהלת "אפרתה" שהרצון הטוב נפסק, ומהשנה הבנות שלנו הן במעמד של לא מחוטבו"ת. אני אומרת מה שנאמר.


ויש את "יהודה לוי", שם הבנים מחוט"בים ל "הרטמן בנים". הבנות – מחוטבו"ת ל "עמליה". למעלה מ- 70% מהבנות ב "יהודה הלוי" מדי שנה נבחנות לכיתות העל אזוריות , לא הולכות ל "עמליה". מי שכן הולכת במסגרת החיטו"ב ל "עמליה", לא נשארת שם אחרי כיתה ח'.


אנחנו בעד המהלכים החדשים, שכולם נכנסים במעמד שווה להתקבל לכל המקומות בחטיבות בירושלים. כל אחד לפי הרצונות האידיאולוגיים של המשפחה, היכולות האקדמיות של הבת, ולפי אזור המגורים.

אם בן ציון נמט היה אומר היום שכל הבנות של בית הספר "אפרתה" היו מחוטבו"ת ל "הרטמן" בשנה הבאה, גם היית אומרת את אותו הדבר?

מצד אחד הייתי מאד שמחה, מצד שני – אני יודעת שזה לא נותן מענה לחלק גדול מהבנות שיושבות - -

שאלתי אותך שאלה לא בשביל פלפול. כי מה שאת מייצגת, ואני אומר לך בכנות: קודם כל, זה לגיטימי לגמרי, מה שאת אמרת פה, כי חלק מהפגם בשיטה שהיתה היא שהיו בתי ספר שלא היו מחוטבו"ת והם היו חלק מהמירוץ המטורף הזה להתקבל. וזה היה כשלון במה שנעשה עד עכשיו שדרש, אולי, ריענון של המערכת. לכן זה לגיטימי לגמרי. אני רק תוהה, וזו השאלה – אם היו עושים את החיטו"ב נכון, אם היו עושים את זה באופן עקבי ולא היו נכנעים לכל הרצונות של כל מנהל שרוצה שהמוסד שלו יהיה היוקרתי ביותר וכל ההורים שרוצים באותו בית הספר – כל הבנים רוצים ל "מקור חיים", וכל הבנות רוצות ל "הרטמן". ואז זה לא הולך. ואז, כל הלחצים הפוליטיים שמופעלים כדי להגיע לדבר שהוא לא בהכרח הנכון. לכן שאלתי את השאלה – אם באמת היה מצב ש "אפרתה" לא היה מחוט"ב – זה לא בסדר, אז הם היו במצב נחות, לא היתה שום שוויוניות במערכת. אז אולי "אבלינה" היו שבעות רצון, אבל "אפרתה" – לא. ובצדק.


אני רק מנסה לחשוב איך אפשר לעשות שיטה שבאמת תענה על הצרכים של כמעט כולם. זה בלתי אפשרי אם כל ירושלים רוצה ללמוד בשני בתי ספר. זה לא הולך. כולם מבינים שזה לא הולך.

יכול להיות שאישית, לבת שלי – נכון, "הרטמן" זה מקום שמתאים להשקפת העולם של המשפחה שלנו. עם זה, יש בנות שיושבות אתה בכיתה, והכל, שאם הבנות היו מחוטבו"ת ישירות ל "הרטמן" אז לפחות 30-40% אם לא יותר, גם בכיתה הנוכחית, בהרכבה הנוכחי, היו הורים שהיו מחפשים כיתות על אזוריות כי "הרטמן" אינו מתאים להשקפת העולם שלהם או שרמת הלימודים ב "הרטמן" אינה מתאימה ל - -

אבל רמת הלימודים ב "הרטמן" היתה גם שונה אם הבנות האלה היו לומדות ב "הרטמן". הבעיה שאנחנו צריכים גם - -

אני מדברת על השקפת עולם.

לא. את אמרת שני טיעונים. אני התייחסתי לטיעון השני. אני מקשיב היטב למה שאת אומרת. הטיעון השני הוא בדיוק הטיעון הבעייתי. אנחנו יוצרים מצב אליטיסטי. ולכן –

ביכולת של התלמיד, או ביכולת של הוריו?

זה הרבה פעמים תואם.

הבת הגדולה שלי לומדת בכיתה ח' ב "אבלינה" וזה היה באחת השנים שהיא היתה יכולה לעבור ל "אומנויות" ובהחלטה בחרנו ב "אבלינה", כאשר אחת הסיבות היתה האינטגרציה והרצון שהיא תמשיך עד י"ב. עם מה שקורה, והכל – היא לא תמשיך בשנה הבאה ב "אבלינה".


גם ב "אבלינה", איפה שיש את האינטגרציה, יש הקבצות ולומדים בשיטת ההקבצות. אין את העניין הזה של השקפת העולם.

ארגון ההורים בירושלים, שמייצג את רוב ההורים בירושלים, היה שותף מלא למהלך הזה. חשוב לי לומר שאנחנו היינו אלה שבעבר התנגדנו לתהליך החיטו"ב, כי ידענו שנגיע ליום הזה. ידענו שתהליך החיטו"ב במגזר הממלכתי דתי לא יעבוד. שמענו קודם את הגברת שאמרה שיש כאן השקפות אידיאולוגיות שונות בין ההורים, ולא כל אחד מוכן ללכת לאותו בית ספר שחיטב"ו לו.


אני חייבת לומר שכתוצאה ממהלך החיטו"ב שהיה, היו הרבה בתי ספר שדווקא את התלמידות החלשות לא קיבלו, ואנחנו, כארגון הורים, נאלצנו להיאבק ולהילחם מול המערכת, מול בתי הספר, עבור התלמידות החלשות האלה.

את בטוחה שהתלמידות החלשות עכשיו יתקבלו ל - -

אני בטוחה, ואנחנו נלך יד ביד עם המהלך הזה ואנחנו נעקוב אחרי המהלך הזה, צעד צעד, על מנת שכל תלמידה - -

זה דבר חשוב.

לא רק זה. אנחנו, כארגון הורים,נעקוב ונבדוק האם המערכת עומדת בדבריה. ואתה יודע שאני לא אדם שמאמין למערכת, ואתה יודע כמה אני נלחמת במערכת.


אני חייבת לומר – אנחנו נעמוד ונעקוב, שכל התלמידות יחד, חזקות כחלשות, יקבלו תשובה אחידה ממנח"י, ולא מבתי הספר.

אני מייצג פה את בית הספר "פלך" ובית הספר "הימלפרב".

למה אתה מייצג מישהו אחר פה?

- - מארגון ההורים הארצי שלא פורק - -

אז אם כך- למה אתה מייצג רק - -

כי הילדים שלי לומדים בבית הספר הזה –

אז זה עניין פרטי.

- - -

אני מעורה בדברים האלה, של ירושלים, כבר 9 שנים. התחילה הפעילות כשראש העיר התערב ו - - אני לא בא בטענות לבנצי, הוא לא אשם. יש עליו לחץ של הממונה. יש עליו ממונה מטעם משרד החינוך, יש עליו לחץ של השרה, של - -וגם של ההורים. ואז, עובדה היא שבנושא של "הרטמן" זה נושא שעמדתם על הרגליים האחוריות, ובסוף נכנעתם.

לא, אני לא רוצה לפתוח את זה. זה לא לגמרי נכון, כי "הרטמן" כן השתלב, בסופו של דבר, לא כבית ספר פרטי, אלא יחד "אבלינה". אבל "הרטמן" לא רצו את המהלך הזה, לפחות לא בהתחלה. אז זה לא בדיוק נכון, אבל לא ניכנס לכל ההיסטוריה של כל בתי הספר הירושלמים.

בכל מקרה, הבעיות קשות.

מה עמדתך ?

עמדתי? – אני בעד אינטגרציה למרות שיש לי שני ילדים שהם מחוננים, אני בעד קליטת כולם. אבל שיהיה מקום.

ולכן, בשאלה שלפנינו היום - -

אין מקום. גם בבית הספר "הימלפרב". אנחנו קיימנו דיון - אין מקום לקלוט את הילדים. אנחנו מוכנים בהסכמה לקלוט עוד ילדים . אם אנחנו פותחים 4 כיתות – אין מקום לכל הכיתות.

אתה אומר שהפתרון הוא תוספת מימון לבינוי לבתי ספר - -

נכון?

ואם מחר הביקוש יוסט למקום אחר? זה הרי משתנה - -

-- כי כל הילדים רוצים להיות היום בשני בתי ספר. אחר כך עוברים למקום אחר - -

- - -

זאת הבעיה המרכזית. אנחנו הסכמנו שתהיה חטיבת ביניים, אבל חטיבת הביניים לבנות לא תהיה, כי אין מקום. זה נכון?

אני מזכיר, רק, לגבי הבנים: לא עשינו שום שינוי.

אני רוצה לשאול אותך: יש שמועה שאתם הולכים לשנות גם את חטיבות הביניים של הבנים בשנה הבאה.

אז אנחנו רוצים לעשות פיילוט – עושים, השנה. אם נראה שהעסק הזה מצליח, וזה עובד נכון, והתוצאות טובות, גם להורים, ולמערכת הרגישה, שיש אינטגרציה, נשקול בגדול גם עם הבנים. לא נעשה את זה לפני שנהיה משוכנעים שזה לטובת הכל.

לגבי "הימלפרב" ו "פלך" – הבעיה היא שזה שני בתי ספר על אזוריים ואני לא רואה איך בחוסר מבנה, גם שם וגם שם – אפשר יהיה להרחיב.

לגבי בית הספר "פלך" יש כרגע דיון על אולם ספורט שהולך להיבנות, שיהיה משותף ל "פלך" ולבית הספר - -

אני מעורב בזה גם אישית. יש עוד ויכוח על המקום.

ובסוף הרי יסתבר, אחרי התכנון האדריכלי, שיהיה מקום, ואנחנו ניגשים למשרד החינוך ומבקשים תוספת בינוי ל "פלך" עבור חטיבת הביניים. זו התוכנית, זו -- "פלך" בית ספר יקר וחשוב. במהלך הכללי של החיטו"ב חובה שהוא ייכנס פנימה.

אבל גם "פלך" שזה בית ספר שאני מאד מעריך אותו, ושהוא באמת חשוב מאד בכל המערכת – חלק מהבעיה היא בגלל בתי ספר כמו "פלך", כי זה בית ספר פרטי, סופר אליטיסטי שהרס את המבנה של האפשרויות של בתי הספר.

- - -

-- הרי הם לא רצו לפתוח חטיבה. עכשיו, במערך החדש הם מוכנים לספוג את האינטגרציה.

- -

-- כי בית הספר חושש שמאחר ויש יותר מבחר היום, גם את "הרטמן" וגם את "תהילה" אז הם חוששים שפתאום כל התלמידים לא יעברו אליהם.

מה שלא מבינים בראש, מבינים דרך הרגליים. ניסינו להסביר את זה בראש, זה לא עבד.

אתה צודק, אבל עדיין, מה שיקרה – התהליך הזה, אולי אי אפשר למנוע את זה, קודם כל – מבחינת ההורה, עם המצב שיש יותר היצע וביקוש- מבחינת ההורים זה מצב טוב. מבחינת מי שצריך לתכנן את המערכת - - -אבל למי שצריך לתכנן את המערכת זה לא מצב רצוי. מבחינת ההורים זה לא כל כך רע. אין מקום שיש לציבור הדתי לאומי מבחר בכל זאת עשיר וטוב, כמו שהמצב כרגע, פה בירושלים. אני חושב שמבחינה זו – אני מבין את התסכול והמצוקה אבל אנחנו עדיין במצב לוקסוס לעומת האופציות שיש לילדים מחוץ לירושלים. אגב, לא רק בתחום הזה.

וכאשר - - עוד ציבור, זה בכלל מצב מושלם.

לגבי "פלך " – אני דאגתי, והשנה יש כיתת אתיופיות, עולות חדשות, של 20 בנות. פעם ראשונה ב "פלך". כן, יש.

למה כיתה נפרדת?

- - -

אני אם לבת ב "אבלינה". הילדה שלי היא דיסלקטית. היום היא באה להיבחן. אנחנו ביקשנו הארכת זמן, כי מגיע לה, על פי חוק – יש לה אישורים. אמרו לנו שאין הארכת זמן. אתם חשבתם על כל הילדים. ילדים דיסלקטיים – אין שניים בכיתה. יש הרבה יותר. אתם נתתם את הדין לגבי הבנות האלה?


דיברתם על זה שהמבחנים הם כאילו לתת למנהלים שיהיה להם כביכול משהו. אבל אם הם לא חשובים, למה אתם עושים את זה? אני יודעת, לפחות מהבת שלי, שהבוקר אמרתי לה – אין לך הארכת זמן, תעשי מה שאת יכולה, ואנחנו אחר כך נתמודד עם זה. נפעיל קשרים ולחצים על מי שצריך. זו ילדה מאד חכמה והיא מצליחה במה שהיא עושה, כשיש לה את הארכת הזמן שלה. אם אתם באים בצורה כזו – אז קודם כל אני יודעת שהבת שלי עכשיו בלחץ היסטרי. כל הנושא הזה – למה להגיע למצב הזה בכלל שבכיתה ו' אנחנו צריכים להתמודד עם בעיות כאלה שאנחנו לא אמורים להיות בהם, בכלל. כשאני למדתי ביסודי – זה היה עד כיתה ח'. הכל היה טוב ויפה. בסוף כיתה ח' התחלנו להיבחן. זה הרבה יותר קל. ילדות שעולות לט' הן הרבה יותר בוגרות. כבר יש להן רצון מה הן רוצות. בכיתה ו' ההורים מחליטים. בכיתה ז' כבר יש להם דעה משל עצמם. ההבדל בין ו' ל – ז' הוא מאד משנה מבחינה התפתחותית, בגיל שלהם. אז למה לעשות את המהלך הזה כל כך מוקדם, כל כך לא רצוי כרגע?

מה היתרון בשיטה של השש שנתי? מה היה רע בשיטה של 8-4?

תודה. האם תוכלו רק לענות לנושא של הארכת הזמן?

אל"ף, יש מקום לשאלה שלך. אני שמח שהיא עולה. יש עכשיו הזדמנות להסדיר את הדבר הזה, וטוב שאת שואלת. אני מבקש מחווה בר טוב, שהיא ממונה אצלנו על החינוך העל יסודי לתת את התשובה.

אני אתן את התשובה, אבל אני רוצה, ברשותכם, להתייחס לנושא קודם. על כל המהלך החדש של אופן החיטו"ב השונה –דנו בכך, ואני לא אכנס לכך שוב. אבל עלה יותר מפעם אחת הנושא של שני בתי ספר מאד מבוקשים בעיר, וכל היתר – נופלים. מכיוון שאני יושבת על מסד הנתונים של הבנות שבחרו את בתי הספר עכשיו אני יכולה לומר בגאווה, כי אני גאה להגיד שחזינו נכון את המהלך שהביקוש לבתי הספר מהשנה שעברה לשנה זו לא השתנה ברמות מדאיגות. הביקוש לבית הספר "הרטמן" אינו שונה מזה שהיה בשנה שעברה, למרות שהיתה פתיחה של האזורים, וכל בנות העיר יכלו לבקש את "הרטמן". הביקוש לבית הספר "צביה" אינו שונה ממה שהיה בשנה שעברה. זאת אומרת – כאשר הציבור בוחר ערכית, על פי אמונותיו ועל פי דרכו, הוא בוחר בבית ספר, וכשנפתחות האפשרויות הוא לא חורג ומשתולל למקומות שלא מתאימים לו.


לגבי הבחינה – נאמר כבר קודם שהליך הבחינה השנה היה הליך שנועד ליצור אמון של ציבור המנהלים במערכת.

מה עם האמון של הילדים?

אני אענה.


ולכן אמרנו שההליך הוא זמני ולא קבוע – לשנה זאת.

אבל לילדות שם זה השנה, זה לא בשנה הבאה.

אני אתן גם תשובה לגבי הבנות לקויות הלמידה. 1. כאשר התקיימו הבחינות בבית הספר היסודי על פי ההחלטה בהליך של מנח"י ניתנה הוראה שהבנות שזכאיות לתוספת זמן בגין לקויות למידה, קיבלו את תוספת הזמן. עכשיו, מכיוון שההליך הופסק, המנכ"לית הורתה להפסיק – הפסקנו, ובתי הספר מקיימים את הבחינות על פי החלטתם, על פי הדגם הקודם. אני מניחה ומאמינה - -

לא. ילדות ב "אבלינה" ביום שלפני, כשהיה צריך להיות מבחן – פנו לשאול, המורה פנתה לשאול אם יש הארכת זמן, גם לילדה שעדיין לא עברה אבחון. אמרו לה: מצטערים. זה מה שאמרו לה. אז אם אתם לא התארגנתם - -

אני רוצה להבטיח דבר אחד: אם המודל הזה יתקבל על ידי משרד החינוך, מה שאנחנו מציעים, בשנה הבאה – המודל של מקום אחד שבוחן, כל ההקלות תינתנה לכולם בצורה הכי מסודרת.

אבל מה הסיבה שזה לא ניתן השנה?

משרד החינוך הסביר לגב' חווה בר טוב – משרד החינוך הפסיק את התהליך הזה, למגינת ליבנו, ועכשיו - - בעצמן.

- - -

תגיד את האמת.

אני רוצה לומר שוב – כשהתקיימה בחינה בבית הספר "אפרתה" הבנות קיבלו תוספת זמן, קיבלו הארכה.

אני רוצה להבין – היום היה מבחן אחיד, או בתי הספר עשו אותו?

זה אותו מבחן.

זאת אומרת – בית הספר אין לו שום קשר למבחן: הוא לא רואה את המבחן, הוא לא מקיים את המבחן.

- - -

זה לא מה שהצגת לנו. מה זה משרד החינוך? משרד החינוך יושב פה. הצגתם לנו דבר בתחילת הישיבה.

על זה היה הבג"ץ.

אבל זה לא מה שהצגתם לנו. לא מעניין אותי מה שרצו. תראו, אתם באים כמערכת. זה שיש דעות שונות במערכת, זה בסדר. בסופו של דבר – המערכת עושה משהו. אתם הצעתם פה – בתי הספר אין להם שום קשר למבחן הזה.

מנכ"לית משרד החינוך חייבה אותנו - - . 70% מהבחינות התבצעו כבר במודל שאנחנו רצינו. משרד החינוך עצר אותנו. הסברתי את זה בהתחלה.

בגלל ההתנגדות של ההורים.

- - -

זה אותו מבחן. לא רק זה – אלא שבבית הספר, כשעשו את המבחן שהבת, אפילו שלא רוצה להגיע לבית הספר, ששינתה בינתיים את דעתה, חייבת להגיע לבית הספר כדי להיבחן.

אתם בבלגן, אתם לא יודעים מה הנהלים שלכם.

לשאלה של תוספת זמן – לפי המהלך החדש, הבנות נבחנו בתוך בית הספר שלהם, שהיה מצב הרבה יותר נוח לבנות. הבת שלי, שהיא גם צריכה תוספת זמן – פנתה למאבחנת, שהגיעה לבית הספר "אפרתה", והיא נתנה לה את תוספת הזמן.

המבחנים ביסודי.

- - -

אני מהקליניקה לזכויות בחינוך במכללת רמת גן. אני רוצה לומר מילה על כל השיטה של בחירת הורים. ישנה אפשרות לגיטימית של רשות מקומית לעבור משיטה של אינטגרציה, משיטה של חיטו"ב של חטיבות ביניים, למצב של בחירת הורים. השיטה של בחירת הורים היא שיטה שלגיטימי שרשות מקומית תבחר ללכת בה. בעיקר, אני חושבת – בציבור הדתי על גווניו, וזה הוצג בצורה יפה ומלאה. אני חושבת שהאפשרות הזו היא אפשרות לגיטימית. לרשות מקומית מותר לבחור בשיטה הזו. אבל ב- 10 השנים האחרונות, במקומות רבים במערכת החינוך עוברים לשיטה הזו, ולכן – ועדות מקצועיות ורציניות נתנו את הדעת על הדבר הזה והוציאו תקנות חדשות וחוזרי מנכ"ל שמתייחסים לשיטה של בחירת ההורים. זאת אומרת – אין כאן עניין טכני – נשנה את חוזר המנכ"ל שאוסר על בחינות. האיסור על בחינות נקבע דווקא מתוך שיקול של בחירת הורים. הרי קחו תלמידה חלשה, שרוצה להתקבל ל "הרטמן". זה מתאים מבחינת תפיסת העולם של המשפחה, זו משפחה ליברלית – היא רוצה ללמוד ב "הרטמן". מדוע היא צריכה להיות במצב נחות לעומת תלמידה מצוינת שרוצה ללמוד ב "הרטמן"? הרי אם הדבר הוא תפיסת העולם של המשפחה, אז הרי שתי התלמידות האלה צריכות להיות שוות.


האיסור על קיום בחינות כלליות במעבר לחטיבות הביניים נעשה משיקולים של שוויון. הצורה שבה החוק קבע- וזאת גם הסיבה שמנכ"לית המשרד אסרה על קיום הבחינות, היא משום שקיום בחינות כאלה מפלה בין תלמידות חלשות לבין תלמידות חזקות. מחקרים רבים, למעשה – כל המחקרים היום בפסיכולוגיה של מבחנים, מראים שתלמידים משכבה סוציואקונומית חלשה, ותלמידים מקבוצות שוליות בחברה, מצליחים פחות במבחני אינטליגנציה. האם אנחנו רוצים כך למיין את בתי הספר? תלמידות חזקות, ממשפחות עשירות, ממשפחות אשכנזיות בירושלים – יוכלו לבחור בית ספר שמתאים לזרם החינוך שלהן, ואילו משפחות מזרחיות מאזורים קצת יותר חלשים בירושלים יצטרכו להיות או בין ה- 15% האלה, או ללכת למקומות אחרים. הכללים נגד בחינות זה לא איזשהו כלל שנקבע כך או אחרת. יש מחשבה מקצועית מעמיקה. ועדת דברת, ועדת ענבר, ועדת לוי – ישבו ודנו בדיוק בדבר הזה, וקבעו שגם אם הולכים לגישה של בחירת הורים, השיטה שבה ממיינים היא שיטה שבה ההורים והתלמידות בוחרים את בית הספר ולא ההפך. ובמצב שיש יותר ביקוש ממקומות, שזה, כנראה, יקרה בבתי ספר מסוימים – השיטה צריכה להיות או בהגרלה, או בקביעה אחרת, ולא שבית הספר יבחר את התלמידות המצטיינות מהמשפחות הטובות. כך תיווצר סגרגציה מאד חמורה. אני חושבת שהרצון של עירית ירושלים לעשות מהלך חדש זה רצון מבורך. אני חושבת שכמו שתרזה אמרה: יכולנו ללכת בעניין הזה יד ביד, זה דבר מבורך. הבעיה היא שבמצב הנוכחי, בית הספר בוחר את התלמידות ולא התלמידות בוחרות את בית הספר, וזה נותן עדיפות אינהרנטית למשפחות חזקות.

לצערי, אסור לנו להמשיך את הדיון מעבר לשעה 11:00. יש פה הקפדה יתרה מצד נשיאות הכנסת. אנחנו כן עומדים בכללים פה, במקום.

אין ספק שהנושא מאד מורכב ושמענו פה בדיון הזה עמדות שונות. גם שני חברי הכנסת הנמצאים פה הם בדעות שונות לגבי עצם הגישה לאליטיזם או לא אליטיזם. אני סבור שהאליטיזם הרס את החינוך הדתי, בגדול. ההבדל בין נועם וחברותא – מה לעשות, אני פה בצד של חברותא. זה הרס. זה התחיל באליטיזם של החרדל"יות – שהיה בו מוטיב של אליטזים אחר, וזה התפשט לכלל הציבור הדתי לאומי. אני חושב שזה פגע, זה רע. בזה אנחנו בעמדות שונות.

אבל אין לך רוב כרגע, בוועדה, לעמדה הזו.

זה לא עניין כוחני. מה שכן הייתי מציע, לך, בן ציון – הייתי מציע לך לשבת עם ההורים, לא רק עם ועד ההורים אלא גם עם ההורים לילדים ב "אבלינה". אני זוכר בזמנו, כשנכנס החיטו"ב היו עשרות פגישות עם ראש מנח"י כדי לשכנע אותנו להסכים לחיטו"ב. לא רק עם כל ועד הורים של כל בית ספר אלא גם עם כל ההורים. הרי בסך הכל מדובר על 500, שמתוכם אני מניח – 400 לא רוצים. אז אם ניפגש - -

לכן אני מציע לך כן לשבת, גם כדי שזה לא ייראה מהלך כוחני. אנחנו מבינים את המורכבות של ההחלטה. אנחנו מבינים שהשיטה הנוכחית היא מלאת פגמים. גם לא ברור לנו לגמרי- אני מוכרח להגיד – מה יהיה פה בעתיד. לא לגבי הבנים, ולא לגבי המבחנים ואיך זה יחולק. יש פה תהליך שצריך לעבור של הבהרת הדברים. אני רק אומר – אני לא יכול מעבר לזה לקבל החלטה היום. אנחנו לא נצא נגד ההחלטה של מנח"י ולא בעד ההחלטה. אני לא רואה שאנחנו יכולים פה בנתונים שיש, ובמצב שיש – בוועדת החינוך לשנות את המצב הנוכחי. אבל אנחנו כן נעקוב בהקפדה על ההתפתחות הזו, ונהיה מדווחים. אנחנו בקשרים טובים, גם עם בתי הספר פה, גם עם ראש מנח"י ומי שאחראי על כל החינוך במשרד. נמשיך לעקוב, נהיה בשיח על הדברים האלה כדי שהם ייעשו במלוא השקיפות וכן במגמת האינטגרציה של כמה שאפשר מהתלמידים, כדי שייצא דבר הגון וראוי לכלל המערכת שלנו.


אני חושב שאם נסכם את זה בכך, עשינו את מלאכתנו, זה מספיק כדי שגם חבר הכנסת אלקין יצטרף לעניין.

בהחלט כן. אני רק מזכיר נקודת תרפה אחת שגילינו, וזה למחשבה נוספת אצלכם – זה השילוב בין ירושלים לירושלים רבתי, כאן. אני , לפחות, עוד לא קיבלתי תשובות, ואני רואה שגם אתם לעצמכם עוד לא נתתם את התשובות.

איפה אתה מתגורר, חבר הכנסת אלקין?

בירושלים.

אבל עדיין דואג. יפה. אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05