PAGE
42

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב רביעי

פרוטוקול מס' 523
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, ז' חשוון התשס"ט (5 בנובמבר 2008), שעה: 09:00

סגירת המגמה לתיאטרון במכללה למינהל

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

אלכס מילר

רונית תירוש

סיגל מורדוך, ממונה תחום מכללות, המועצה להשכלה גבוהה

שרונה אנגלנדר, רכזת בתחום המכללות, המועצה להשכלה גבוהה

פרופ' זאב נוימן, נשיא, המסלול האקדמי, המכללה למינהל

עו"ד אופיר כץ, יועץ משפטי, המכללה למינהל

ציפי מילגרום-פרוינד, מנהלת מרכז הרישום, המכללה למינהל

נעה שבתאי, דוברת, המסלול האקדמי, המכללה למינהל

רעיה קליין, מזכירה אקדמית, המכללה למינהל

אורית נבו, מערך הדוברות, המכללה למינהל

ד"ר אהובה בלקין

טלי יצחקי

אוהד ארד, התאחדות הסטודנטים

יפעת אהרוני

איילת אטלס

עודד ארליך

שירן גרוס

שירן דינור

נויה חכימי

טלי יצחקי

קארן ליפשטיין

רקפת מוזס

רונה נבון

שירי פדלון

נעמה רודריגז

איתי פידלמן, מחלקת מחקר ומידע, הכנסת.

מוריה כהן-בקשי

יהודית גידלי

דרורה רשף

סגירת המגמה לתיאטרון במכללה למינהל

רבותיי, בוקר טוב. התלבטתי רבות אם לנהל את הישיבה הזאת היום בגלל שהנושא עומד בפני בית משפט, אז יש בעייתיות של סוב-יודיצה לנהל דיון פה, ואנחנו לא רוצים לעבור על כללים של סוב-יודיצה, אבל אחרי התייעצות עם היועצת המשפטית שלנו, שגם ביקשתי שתהיה בישיבה הזאת – על אף שהיא לא בכל הישיבות – היא אמרה שהמגבלה שלנו בדיון החוקתי הוא שנדון קודם כל באספקטים הציבוריים, המוסריים ומה שקרה בחוג לתיאטרון, ולא על הדברים המשפטיים שעומדים בפני בית משפט, שזה כולל הנושאים שדובר בהם על מספר הסטודנטים ששנוי במחלוקת, וגם, אני מבין שמצד המכללה העלו דבר חדש – לא שמענו עד כה שגם אין סגל, או שיש בעיות עם הסגל – אז את הסוגיות הללו לא נעלה פה כי אסור לנו.


מצד שני – אז למה בכל זאת ננהל את הדיון? אחרי שדיברתי עם כמה מהסטודנטים, הבנתי את עומק הפגיעה בסטודנטים, ולכן חשבתי ככנסת שאנחנו לא יכולים סתם לעבור על זה לסדר היום.


אני מדגיש שהמכללה למינהל היא מכללה פרטית, היא לא מתוקצבת על ידי המדינה, ויש לה מתוקף זה – חוץ מזה שהיא נמצאת בפיקוח לגבי הרמה האקדמית של המל"ג, שכמובן מייצגת את המדינה, חוץ מזה היא חופשית לקבוע איזה חוגים היא רוצה לפתוח, מתי ואיך, וכל דבר שקשור גם למחיר של החוגים ולשכר שהיא משלמת למרצים שלה, תנאי העסקה וכל הדברים האלו, היא חופשית להחליט כל זמן שהיא עומדת בכללים של המל"ג. זה צריך להיות ברור, וזו אחת הסיבות שאני בעד השכלה ציבורית ואני באופן עקרוני חושב שזה דבר לא פשוט שאנחנו הולכים להפרטה עם כל המשמעות של זה של ההשכלה בישראל. על אף ההחלטה המבורכת השבוע של הממשלה לתקצב את ההשכלה הגבוהה ולהוסיף לתקציב הזה, זו בעייתיות אינהרנטית ועל זה לפחות אנחנו לא יכולים לבוא בטענות לאף אחד כי זו המסגרת שמדינת ישראל קבעה, וזו זכותה של המכללה לנהוג לפי המסגרת הזאת.


אבל – ופה אני רוצה להדגיש את האבל – יחד עם זה, גם המכללה הזאת, כמו כל שאר המוסדות במדינת ישראל, ודאי המוסדות של ההשכלה הגבוהה שמשלבים תוכניות רחבות של תואר ראשון, תואר שני, ודאי עומדת גם תחת פיקוח ברמה הציבורית והמוסרית של הציבור ושל כנסת ישראל. וכששמעתי את הסטודנטים ושמעתי איך הם תכננו את חייהם והתנהלו כשורה על פי מה שנאמר להם במכללה, ושמעתי איך שאנשים עזבו מקום מגורים ותכננו, ועזבו תכניות אחרות, הוציאו הרבה כספים ואחר כך, שלושה ימים לפני פתיחת החוג – זה אפילו לא שלושה ימים, כי זה מיום חמישי ליום ראשון לפי הלוח שלנו, וזה לא שלושה ימים, וברור שהאפשרויות מה עושים בשנה הזאת הן מאוד מצומצמות בעקבות הדבר הזה, בלי שאפילו רמז קל שבקלים, גם אם בתוך החוזה היה כתוב באיזשהן אותיות שכל אחד צריך לדעת שכל דבר יכול לקרות ואין אחריות, וכולי, שזה ברור – זה דבר כל כך, לפחות בעיני, בלתי סביר, שאני חשבתי ששוב, ברמה הציבורית ולא ברמה המשפטית, אנחנו מחויבים להזדקק לעניין גם אם זה היום האחרון שהכנסת פועלת פה בקדנציה הנוכחית. כי קודם כל, זאת החובה שלנו להגן על הציבור, במקרה הזה על ציבור הסטודנטים, וכמובן גם על המכללה. אבל יש פה פגיעה מאוד מאוד עמוקה, לפחות על פניו.


אנחנו נשמח לשמוע את הדברים. הייתה לי הזדמנות חוץ מלדבר עם סטודנטים וכמה מרצים, לדבר גם עם נשיא המכללה. יש ויכוח על עובדות שאיני יודע אם אנחנו פה יכולים ללבן – ואני לכן לא רוצה להיכנס לדבר הזה – אבל אין ויכוח על כך שללא כל התראה וללא כל רמז הפגיעה הזאת בסטודנטים נעשתה. זה לפחות, מהשיחה שלי עם הנשיא, לא שנוי במחלוקת.

אני חושב שברמה הציבורית אנחנו צריכים לדון בזה, האם דבר כזה יכול להיות במדינת ישראל שאנחנו מאפשרים לדבר כזה לקרות. אני משאיר את זה בסימן קריאה ומאוד אשמח כמובן לשמוע את האורחים המכובדים, גם מצד הסגל, גם מצד המל"ג, גם מצד הסטודנטים.

שוחחתי גם עם שרת החינוך, שעומדת בראש המל"ג, על הדבר הזה, והיא התבטאה מאד בחריפות לגבי עמדתה על מה שעשתה המכללה פה, ולכן אני חושב שזה ראוי לקיים את הדיון. יכול להיות אולי אפילו שאפילו אפשר להצמיח משהו מתוך הדיון הזה, בדרך כלל זה מה שאנחנו עושים פה בישיבות הכנסת אבל גם אם לא, אני חושב שראוי ללבן את הסוגיה הזאת.


אני מציע שקודם נשמע את הנשיא. נשיא המכלה, פרופסור זאב נוימן, בבקשה.

בוקר טוב, אני קודם כל רוצה לומר לצורכי הפרוטוקול שהשם הפורמאלי של המוסד זה המסלול האקדמי המכללה למינהל, כי יש גוף אחר שנקרא המכללה למינהל, זה לא אנחנו, זו עמותה נפרדת. דבר שני, שמדובר כאן לא על סגירת תכנית לימודים אלא אי פתיחת תכנית לימודים.

אני רוצה להבהיר שרצינו לפתוח תכנית בתיאטרון, אנחנו הרי יזמנו את העניין הזה ואלמלא היינו מעוניינים – זה לא נעשה לצורך תרגיל או פיקציה אלא רצינו לפתוח תכנית בתיאטרון. השקענו כ-700 אלף שקל בכל הפיתוח והשיווק, היה שיווק די מאסיבי ועשינו מאמץ עד הרגע האחרון כדי שהתכנית תיפתח והושלינו על ידי אנשי החוג.

עכשיו עוד תיקון, איננו מכללה פרטית, אנחנו מה שקרא בעגה של המל"ג "מכללה לא מתוקצבת". לפי חוק ההשכלה הגבוהה כל מוסד להשכלה גבוהה חייב להיות מלכ"ר אז אנחנו פשוט מכללה לא מתוקצבת, אין לנו בעלי מניות. במילים אחרות, אנחנו פשוט כמו כל מוסד אחר להשכלה גבוהה אבל איננו מתוקצבים. ולכן האחריות שלנו לקיום לימודים היא גדולה יותר ממוסדות מתוקצבים כי אין מי שיכסה לנו את הגירעונות. זו גם האחריות, אגב, כלפי 11,000 סטודנטים במכללה, שכאשר יש גירעונות שכר הלימוד שלהם צריך לממן את הגירעונות. במילים אחרות, במקרה של תכנית גירעונית, סטודנטים בתוכניות לא גירעוניות חייבים לסבסד סטודנטים בתוכנית גירעונית.


אני רוצה להזכיר מה שאמר יושב ראש הוועדה כבר, שאנחנו בעיצומו של הליך משפטי וכמובן, נכבד את החלטת בית המשפט. אני מסכים גם עם יושב ראש הוועדה, ואנחנו גם ערים לכך, שיש פה בעיה אנושית מוסרית כבדה ביותר. אנחנו ערים לכך.

כמה הדבר הזה היה משקל בהחלטה שלכם כשקיבלתם את ההחלטה?

משקל כבד מאד. מאחר שאנחנו מכירים בכך, פעלנו למציאת פתרונות וגם נמשיך לפעול בעצם ימים אלו. אני רוצה לציין את הפתרונות: הצענו לכל סטודנט שהתקבל לתכנית להתקבל ללא שום תנאי קבלה לכל חוג אחר במוסד שלנו, עם מלגה של 5000 שקל. פעלנו יחד עם האוניברסיטאות תל אביב וחיפה - - -

כמה מהסטודנטים רצו את זה?

שישה סטודנטים.

שישה?

כן. פעלנו עם אוניברסיטת תל אביב וחיפה לקבל סטודנטים מאלה שהתקבלו אלינו, לתכנית לימודים באותן מוסדות. יצרנו קשר עם בית צבי, שזה מוסד מאוד מאוד יוקרתי ולמרות שהסתיימה הקבלה שם והוא מקבל מכסה מצומצמת, הוא הסכים לקבל כל תלמיד שלנו שהתקבל אלינו. נדמה לי שהתקבלו לשם כעשרה סטודנטים, לאותו סידור הגענו גם עם סמינר הקיבוצים, שגם היא תכנית שמאוד מצומצמת, מקבלת 24 תלמידים בלבד לתכנית תיאטרון ומחול.

רגע, אז כמה התקבלו בחיפה?

בחיפה התקבל תלמיד אחד מהצפון.

אחד?

ובתל אביב?

תל אביב אחד.

סמינר הקיבוצים כמה?

עשרה.

לא, בית צבי.

בית צבי, סליחה.

סמינר הקיבוצים – לא התקבלו. לא הייתה אופציה כזאת.

אוניברסיטת תל אביב שניים, אומרים לי. אני רוצה לציין שאנחנו שבאמצע תהליך אנחנו מדברים עם כל סטודנט שמוכן לדבר איתנו. זאת אומרת המספר הזה שציינתי איננו מספר סופי.

אני מניח שאלו שילמדו במכללה הולכים לכיוונים לגמרי אחרים?

כן, ולא, למשל יש 3 שנרשמו לתקשורת, שגם כן עוסק למעשה ברדיו וטלוויזיה וזה חוג די קרוב.

אז אתה אומר שרדיו וטלוויזיה זה תיאטרון בעצם בישראל?

לא, זה לא מה שאמרתי.

לא, אני לא התכוונתי.

אתה שם מילים בתוך פי כי גם, אגב, תיאטרון, התכנית בתיאטרון היא לא רק תיאטרון אלא גם כל המקצועות שקשורים לתיאטרון, כמו – היתה שאיפה לפתח תכנית במחול שם. זאת אומרת, השם של התכניות הוא תיאטרון ואומנויות המופע. אז גם זה לא רק תיאטרון.

אנחנו מנסים עדיין, בעיצומם של ימים אלו, למצוא פתרונות ברמה האישית לכל תלמיד שמוכן לדבר אתנו על פתרונות. נקודה.

אין לכם שום מחשבה שנייה גם בעקבות התגובה הציבורית וגם – אין לכם שום מחשבה שנייה על הצדק בהחלטה שקיבלתם, כששמעתם את הסיפורים של הסטודנטים?

כן, אני פשוט מנוע מלענות לשאלה זה בגלל הדיון המשפטי. הייתי יותר חופשי אם - - -

האם יש לכם מחשבה שנייה, מותר לענות על זה? מוריה?

מותר לענות, מותר לא לענות.

אתה לא חייב לענות על שום שאלה פה, אנחנו לא – כי זה מאוד חשוב לנו, אם מסתמן שבכל זאת אפשר להגיע לפיתרון.

אני ציינתי שאנחנו נקבל כל החלטה של בית המשפט.

לא, זה ברור. זה אתה לא צריך לציין, אתה אדם הגון ואני מקווה שאתה אזרח מדינת ישראל, וזה שאתה מקבל החלטות של בית משפט על זה לא מגיעה לך תודה. זה ברור. מי לא מקבל את ההחלטה של בית משפט עליון? לא זאת השאלה. אני שואל על הרמה הכי לא מחייבת. האם יש לכם עכשיו, גם בלי שבית משפט יפסוק, אם אין לך איזשהן מחשבות בעקבות מה שאתה שומע מסטודנטים. בכל זאת, אתה רואה ש – אני לא זוכר בכל הקדנציה שלי ששמענו דבר כזה כמו שנעשה פה. יש סיבה למה כל כך הרבה אנשים, כולל ראש המל"ג ושרת החינוך וכולל יושב ראש ועדת החינוך וכולל כל כך הרבה אנשים, מגיבים כמו שמגיבים. אז איכשהו זה אולי גם מדבר אליכם.

תראה, זה בוודאי מדבר אלינו. אמרתי שאנחנו – אנחנו זה לא אני כי זה מוסדות החליטו – אנחנו מכירים באחריות, וכיוון שכך אנחנו פועלים למציאת פתרונות. אני גם ציינתי עוד דבר שצריך לזכור אותו, שחלק מהטעות נובעת מזה שבמהלך כל אותם חודשים שבהם נעשתה פעילות השיווק והרישום, הושלינו על ידי אנשי החוג. נקודה.

אבל אנשי החוג זה אתם. זאת אומרת אתם לקחתם את אנשי החוג, זה לא מישהו מבחוץ.

אמרתי לכם שאנחנו מכירים באחריות.

טוב. אני מציע שנשמע את הסטודנטים, לא יודע – מי שרוצה לדבר יכול לדבר.

אני אשמח לדבר.


קודם כל אני מאוד מודה לך ולכם על קיום הדיון הזה, זה מאוד חשוב לנו. ארצה בראש ובראשונה להתייחס לדברי הנשיא, פרופסור זאב נוימן. קודם כל אשמח לדייק בעובדות. למכללה נרשמו בפועל, ואני יודעת את זה בוודאות כי לצורך הדיון המשפטי הייתי צריכה לאסוף חתימות של אנשים, שני אנשים ולא שישה. יש עוד שניים שנרשמו שם, שתי בנות שנרשמו שם לשבוע התנסות, לא שילמו שכר לימוד.

לאיזה מכללה?

חוג חליפי.

במקום שישה יש שם שניים. שתי בנות שנרשמו באמת לחוג בתקשורת, עוד שתיים שאני יודעת שהן בשבוע התנסות, והן מעוניינות להשתתף בחוג, עוד שני אחרים אין לי מושג, אני יודעת שיש לי פה חתימות של רוב האנשים, ולכן אני מאוד בקיאה בעובדות. לגבי בית צבי – שמונה תלמידים, לא עשרה. אוניברסיטת תל אביב יש שם אחת שעושה בי.איי כללי ולא בחוג לתיאטרון, והיא הגיעה לזה דרך זה שאבא שלה הוא דוקטור ומרצה שם, לא דרך החוג. תלמידה שנייה לומדת בחוג לפיזיותרפיה ולא בחוג לתיאטרון, היא התקבלה אליו לפני כל הפרשייה הזאת והיא פשוט מימשה את הלימודים שלה שם. עוד אחד בחוג לחיפה. זה אומר שסך הכל אנחנו 13 תלמידים מתוך – אני לא אדבר כרגע על מספרים, אבל מתוך – עשרות תלמידים. המכללה טוענת מספר אחד, אנחנו יודעים על מספר שני, בכל מקרה אם הולכים על מספרי המכללה 64 תלמידים היו רשומים בפועל, מתוכם 13 ניצלו את פתרונות המכללה, שניים מהם ניצלו את זה לא דרך המכללה אלא באופן עקיף ואחרת. זה קודם כל דיוק העובדות וזה ודאי.


סמינר הקיבוצים – האופציה שהוזכרה פה. קודם כל, מעבר למכתב הרשמי שקיבלנו מהמכללה שבה צוינה האופציה, אני באופן אישי טלפנתי לסמינר הקיבוצים ויש פה עוד חברה שטוענת שגם היא עשו את זה, ונודע לנו שההרשמה שם נסגרה מזמן, הכיתות סגורות, הלימודים החלו והאופציה הזו לא פתוחה. לא היה להם כל כך מושג על מה אנחנו מדברים. אז זה קודם כל, בוא נדייק בעובדות, ואלה עובדות כרגע כי יש לנו דיון משפטי מחר והיינו צריכים לבוא מוכנים אליו. אז זה דבר ראשון שהייתי רוצה להגיב בקשר לפתרונות שהנשיא נוימן דיבר עליהם עכשיו.


מעבר לכך, פרופ' נוימן מדבר על אחריות. אני רוצה להגיד שביום חמישי, כשקיבלנו את הטלפון, לא קיבלנו שום הצעות לפתרונות, לא קיבלנו שום תשובה או תגובה ברורה מהמכללה. להפך, פרופ' נוימן סגר את הטלפון האישי שלו במשך כל סוף השבוע, והפתרון הזה של לקבל לימודים חלופיים בחוג – קודם כל, בוא נדבר על המלגה של ה-5000 שקלים, אנחנו היינו אמורים לשלם 24,000 שקל לשנה, כל חוג אחר משלם שכר לימוד של 29,000 אז הציעו לנו לשמר את שכר הלימוד הזה, זו לא בדיוק מלגה, אני מדייקת בעובדות. קיבלנו את ההצעה הזאת רק על דפי התקשורת. פנינו לתקשורת. זכינו לסוג של יחס מהמכללה, אחרי שאנחנו בכספנו האישיים כסטודנטים שכרנו שני עורכי דין, פנינו לתקשורת, בזבזנו זמן, אנרגיה, משאבים וכסף כדי לקבל איזושהי התייחסות או תגובה מהמכללה. אז זאת בעיני לא אחריות, אני לא קוראת לזה אחריות.

הם אומרים שהם הושלו על ידי אנשי החוג, גם אם הושלו על ידי אנשי החוג – ואני לא נכנסת לזה בגלל הדיון המשפטי– אין שום תירוץ או סיבה בעולם שנדע על כך ביום חמישי בשבע בערב שמבחינתי זה אפילו לא יום אחד לפני תחילת הלימודים. אנשים כבר עשו את כל ההסדרים ואת כל הסידורים שהם צריכים לעשות לפני זה. אם הייתה אחריות, מי שנושא באחריות למחדל הזה צריך לקום – ואני אומרת את זה בשיא הרצינות – לקחת את דבריו וללכת הביתה. לא יכול להיות שבמדינת ישראל בשנת 2008 קורה דבר כזה. ולכן אני מאוד מודה על כך שאנחנו עושים את הדיון הזה.


יושב ראש הוועדה בעצם דיבר על כך שהמכללה היא מכללה פרטית, נוימן טען שהם מכללה לא מתוקצבת, בכל מקרה מוסד להשכלה גבוהה. אתם נבחרי הציבור, אתם הכנסת בעצם נתתם את ההרשאה למכללות לתת תארים. אתם בעצם פתחתם את זה והעברתם את התארים מהאוניברסיטאות גם למכללות. בעיני, אם עשו דבר כזה, צריך לתת – זאת אומרת, לא יכול להיות שדבר כזה קורה ואין איזשהו פיקוח של המל"ג מעבר לתכנית. צריך לבקוע איזשהן נורמות חברתיות, מוסריות, התנהגותיות, שהמכללה תהיה חייבת לנהוג– כל המכללות, לא רק המכללה למנהל, תהיה חייבת לנהוג בכפוף להן אחרי מקרה כזה, כדי שמקרה כזה לא ישוב ולא יחזור על עצמו מעולם.

זה קודם כל חשוב לי מאד באופן אישי. מעבר לכך, אשמח להגיד שכל הפתרונות של המכללה – זה לא שאנחנו לא רוצים לדבר אתם – אני רוצה ללמוד תיאטרון, זה מה שאני רוצה ללמוד, תקשורת מבחינתי זה כמו ללמוד זואולוגיה או כל דבר אחר, ולכן הפתרונות הללו הם לא רלבנטיים. כנ"ל בית צבי, שזה מוסד שלא נותן תואר, ואני חושבת שמי שבקיא בתחום הזה מבין שהמוסד הזה הוא כבר מזמן לא מוסד שמוציא שחקנים עובדים לשוק, ולכן אין שום סיבה שנתפשר על לימודים במקום כזה.


אני רוצה להגיד בנימה האישית – אני בת 22, שרתתי בצבא במשך ארבע שנים, הייתי בקבע, באמת משהו בי באופן אישי די נשבר מכל הסיפור הזה, באמונה שלי במערכת החינוך הזאת, באמונה שלי במוסדות להשכלה גבוהה. אני כרגע בת 22 הייתי אמורה להתחיל ללמוד השנה והמכללה לא רוצה להציג את זה בתור פספוס שנה אקדמאית, מבחינתי זה פספוס שנה מהחיים. כי אני יודעת שעכשיו כל השנה הזאת אני פשוט יושבת בבית ושורפת שנה שלמה לקראת הלימודים. ויתרתי על אופציות ללימודים במקומות אחרים, ויתרתי על אופציות ללימודים אחרים בבתי ספר למשחק שנחשבים מאוד בשוק, עזבתי מקומות עבודה, שיניתי את כל מסלול החיים שלי. אז לא רק ויתרתי על שנה אקדמית, בעצם פספסתי שנה מהחיים שלי כי אם אני רציתי להיות אחרי לימודים בגיל 25, כרגע זה יקרה בגיל 26 וכך הלאה.

אז בואו נדבר קצת על אחריות, כי אני באמת לא חושבת שהמכללה יכולה לבוא לפה ולהציג את עצמה בתור מוסרית, בתור שיקולים שנעשו עם צדק ועם אחריות. כי אם היו עושים את זה, ,לא היינו צריכים לשבת פה היום בדיון הזה. אם היו עושים את זה היינו מקבלים מהם תגובה מסודרת מראש ולא דרך דפי העיתונות והתקשורת, ולא היינו צריכים להגיע לבית המשפט. זו ההרגשה שלי, אני חושבת שאני מבטאת פה את רוב הסטודנטים. אני בכלל לא מדברת על נזקים כלכליים, על אנשים ששכרו דירות, על אנשים שחזרו מחו"ל, על אנשים שעזבו את צבא הקבע, אני בכלל לא מדברת על זה – אני מדברת ברמה המוסרית האישית, של עוגמת הנפש שנגרמה לכל אחד ואחד מאיתנו. תודה.

תודה. אני חושב שאיבדתם כמה סטודנטים מצוינים.


בואו נשמע, יש עוד מי שרוצה להתבטא, או שהדברים האלו מבטאים את התחושה הכללית?

אני מעוניינת להוסיף.

כן, בבקשה.

שמי קארן ליפשטיין ואני בחרתי ללמוד תיאטרון כיוון שזו הדרך שבה אני בוחרת לבטא את עצמי.

לפני שאת מדברת, אולי תגידי מה היה המסלול שהייתם צריכם לעבור, מתי נרשמת וכולי.

מה, מבחינת המבחנים והדרישות?

כן, גם מבחינת מבחנים וזה, רק לספר בשביל הפרוטוקול.

אני אישית שמעתי על קיום החוג בסביבות יוני, ומאז בעצם התחילו תהליכים של אודישן ושיחות עם מייסד החוג, אבי עוז, ומגעים עם המכללה, רישום ראשון וכולי.

ובשום דרך לא נרמז לך שיכול להיות שלא ייצא מזה שום דבר?

לא במפורש, לא.

אבל ברמז?

היה איזשהו מכתב שציין שבמידה שלא נגיע למכסת תלמידים – אך לא צוין מהי המכסה. זאת אומרת, מבחינתי זה יכול גם להיות 200 תלמידים או 30 תלמידים.

הבנתי.

לכן גם לא הרגשתי שהחוג נמצא באיזו סכנה ממשית.


מה שאני בוחרת להגיב זה בקשר ליחס למקצוע. אני בחרתי בתיאטרון כי אני בוחרת להתבטא דרכו. זאת האומנות שלי וזה מה שאני רוצה ללמוד. ואני בטוחה שבחוג אחר, שהוא יותר ריאלי – כלכלי, נאמר מנהל עסקים או משפטים, לא היו מבטלים אותו כל כך מהר. זאת אומרת, יש פה איזשהו יחס לתרבות שלנו ולמקצוע הזה ופשוט לבטל אותו בהרף עין, יומיים לפני הלימודים, בשיחה שרירותית, יש לציין, ממזכירה שלא יודעת לענות לי תשובות – בעיני זה לא רק מזלזל בי ובחבריי הסטודנטים אלא גם באמנות הזאת ומה שהדבר הזה, תיאטרון, אומר בעצם.

או.קי תודה בבקשה.

שמי טלי יצחקי, אני הייתי אמורה להתחיל ללמד בחוג. אני נשואה לאבי עוז, פרופסור אבי עוז שייסד את החוג, יושבת על ידי פרופסור בלקין שהייתה אמורה להיות ראש החוג. שלושתנו ועוד צוות של קרוב ל-40 מורים – קודם כל פרופסור עוז ופרופסור בלקין אבל כל המורים המיועדים, השקיעו שלוש שנים של עבודה בהכנות לחוג, הכנות מפורטות מאוד שהגיעו לכל רמה אפשרית. החוג אושר במועצה להשכלה גבוהה תודות לעבודה של האנשים האלה.

זה גם תהליך ארוך, אני מבין.

זה תהליך ארוך, למרות שהוא היה קצר במיוחד, מה שמעיד בכל זאת על איכות הסגל. נעשו הרבה סידורים טכניים, נעשו סידורים של הסכמים עם מקומות שיש בהם תיאטרון כי במכללה בינתיים אין בניין תיאטרון. כמו שהסטודנטים ציינו, פרופ' בלקין ופרופ' עוז נפגשו עם כל אחד ואחד מהתלמידים. קבוצה מאוד גדולה של מורים השתתפה בבחינות הכניסה ללא תשלום. הרבה פעמים נערכו אודישנים, מבחני כניסה, שהושקע בהם הרבה זמן. כמובן הוכנו שיעורים, הוכנה תכנית הפקות, כולנו התפנינו מעבודות אחרות, מתוך שהיינו אמורים להתחיל ללמד.

בניגוד לסטודנטים, צוות המורים אפילו לא קיבל הודעה על זה שהחוג לא יפתח. כלומר רק פרופ' בלקין קיבלה הודעה, והיא תדבר על זה, אבל צוות המורים לא קיבל שום הודעה משום סוג שהוא. אנחנו יותר מבוגרים אז אולי אנחנו יכולים להתמודד עם אכזבה קצת יותר בקלות, אבל ברור שהכאב שלנו והנזק שנגרם לנו הוא מאד גדול.

ממה שדיברתי גם אני מבין שהשקעתם המון אנרגיה וזמן ויצירתיות - -

השקענו הרבה מאד זמן.

בבניית הקונספט של החוג, שהוא מאד ייחודי.

בהחלט. הקונספט הוא ייחודי והוא בא לענות על חוסר מאוד גדול. אין היום בארץ מקום שאנשים צעירים יכולים להכשיר את עצמם באופן מעשי למקצועות התיאטרון והמופע. רובם רוצים להיות שחקנים, אבל יש מקצעות אחרים: יש בימוי, יש עיצוב, יש כתיבה. לאף אחד מהמקצועות האלה אין אפשרות רצינית ללמוד אותם ולקבל הכרה בתואר. העובדה שנרשמו האנשים האלה – ששוב, בלי להיכנס למספרים, זה מספר גדול מאד במובן של בתי ספר לתיאטרון ולאמנות בכלל, מעידה שהצורך הזה קיים. האנשים האלה, כולם רוצים אמנם ללמוד אמנות, שזה לא אופנתי כרגע, אבל הם גם רוצים לקבל הכרה אקדמית על הלימודים שלהם כדי להיות יכולים להמשיך בתחומים אחרים. זה סוד גלוי שאחוז קטן מאד מהאנשים שלומדים אמנות ממשיכים להתפרנס ממקצוע האמנות. מכל בתי הספר לאמנות יוצאים מאות תלמידים בשנה, רק חלק קטן נקלטים על הבמות - -

בארץ.

בארץ.

אני חושב שחלק לא מבוטל בבמות בחוץ לארץ.

נכון.

אבל זו סוגיה יותר רחבה של התרבות.

בכל אופן, ברגע ששמענו את הדבר הזה משמועה, כי הודעה לא קיבלנו, התלמידים טלפנו אלינו, ובמצב שהיינו, הפגיעה האישית שלנו בכלל זזה הצידה כי אי אפשר להגזים בנואשות שנשמעה בשיחות הטלפון של תלמידים. באמת, אני לא רוצה לצייר את זה דרמטי אבל זה היה דרמטי. כמה מהאנשים נשמעו אבדניים. כמה מהאמהות של האנשים שטלפנו אלינו נשמעו בסכנה ממשית. אי אפשר היה שלא לדבר איתם. התגובה הראשונה שלי גם כן הייתה: בואו נסגור את הטלפון וניקח לעצמנו רגע לחשוב מה קורה, אבל כששמעתי את האנשים אחד אחרי השני, במשך שלושה – ארבעה ימים רצוף, באמת אמרנו: או.קי, בסדר, מה אנחנו נעשה בעניין, נחשוב אחר כך.

במובן הציבורי שקשה לחשוב עליו כשכל אחד פגוע, אבל במובן הציבורי, העניין הזה – המטרה שלשמה הוקם החוג – היא חשובה. עוד הפעם, כעת נשמעת האמירה הזאת שהושלינו. אנחנו לא יודעים מה המשמעות שלה אבל אף אחד לא דיבר איתנו מטוב ועד רע על שום דבר.

מה זה הושליתם? האמירה הייתה הפוכה.

שאנחנו השלינו מישהו.

כן.

שוב, האמירה הזאת לא – אף אחד לא בירר את זה איתנו, לא דיבר איתנו על זה. אף אחד מהמורים, כאמור, לא קיבל הודעה. המורים נשארים – מה שאמרנו לתלמידים, אמרנו לתלמידים: אנחנו מאמינים בצורך של מוסד כזה, אנחנו מאמינים - - -

אפשר, אם היום מחליטים – אולי פרופסור בלקין תענה על זה – אם היום כן המכללה תחליט בכל זאת לפתוח את החוג, אפשר עוד להביא את כל המרצים?

אנשים פינו לעצמם את הזמן לזה, דחו עבודות אחרות.

כן, אבל בינתיים עברו כמה שבועות.

לא, עבר בדיוק שבוע וחצי. אף אחד לא מצא עבודה אחרת אחרי התחלת הלימודים.

או.קי תודה. פרופסור בלקין.

טוב, אני לא אבזבז את הזמן של הוועדה ואחזור על דברים שנאמרו פה, גם על ידי נשיא המכללה בעצמו שאמר את הדברים כהווייתם. הוא מנסה למצוא פתרונות במוסדות אחרים, שאף אחד לא דומה אפילו במקצת לחוג שרצינו להקים, וגם טלי כבר ציינה את הצורך המיוחד שיש בחינוך לאמנות עם תואר אקדמי. אני רוצה רק לציין שזה לא רק עניין שלומדים אמנות ומקבלים תואר כמו איזה "ביי פרודקט", כמו בונוס לזה שאתה לומד לשחק. זו שיטת לימודים מיוחדת במינה שמשלבת את לימוד האמנות בלימוד האקדמי, כי אנחנו חושבים שאמן, מעבר לזה שזה פרקטי, כדי לקבל תואר אמן צריך להיות אדם חושב, אדם תרבותי. אי אפשר לדמיין במאי שאין לו תואר אקדמי, שלא קרא, שלא קרא דברים גם מעבר לכמה מחזות שהוא צריך לביים. צריכה להיות לו השקפת עולם וכולי.

לכן יזמנו – זה לא המכללה יזמה, זה פרופסור עוז יזם. זה היה הרעיון שלו - הקמת חוג כזה שחסר בנוף של המדינה שיש בו גם אמנויות המופע וגם תואר אקדמי. הדבר הזה לא קיים בשום מקום, באוניברסיטת תל אביב זה היה קיים פעם, היה באמת חוג מפואר, אבל סגרו את כל המסלולים האלה ולכן זה גם לא פיתרון. בסמינר הקיבוצים זה גם B.ED זה תואר טרמינלי, זה חינוך למשהו אחר. אין שום מוסד. בוודאי שלא בית צבי, שלא לומדים שם לימודים אקדמיים כמעט בכלל.


ולכן הפיתרון הוא לא פיתרון, כי כבר אמרו כאן הסטודנטיות,ואני לא חושבת שצריך להוסיף על מה שאמרה כל כך בתבונה שירי פדלון – וכאן נפתח סוגריים מרובעים, שנרמז לי על ידי נשיא המכללה שקיבלנו סתם אנשים, וקיבלנו כל אחד, והנה הנציגה של האנשים שקיבלנו סתם. כל עשרות האנשים שהגיעו אלינו הם ברמה בלתי רגילה. אני אומרת את זה באחריות של, לא רוצה להגיד כמה שנים באקדמיה, אבל עשרות שנים באקדמיה: באוניברסיטת תל אביב לא היה, לא הייתה שנה, שנרשמו אנשים ברמה כל כך גבוהה, גם מבחינה אישית וגם מבחינת הכישורים שלהם. למרות זאת אנחנו כמובן מיינו אותם, גם בהרבה ראיונות אישיים, כפי שהם יעידו, וגם עשינו להם אודישנס מפורטים.

לעניין של אם החוג יכול או רוצה להיפתח, רציתי רק לומר שכראש החוג המיועד – זה גם לא מיועד אבל לא ניכנס לענייני סכסוכי עבודה כאן כי זה לא המקום – קיבלתי מינוי כראש חוג. אני עד רגע הזה ניזונה משמועות. קיבלתי אמנם טלפון שהפתיע אותי לחלוטין, ב-23 באוקטובר כי הבנתי שעם 65 אנשים נפתח את החוג. קבענו בשלוש אחרי הצהריים פגישה עם היכל התרבות בראשון לציון, ששם קבענו לנהל את הפעילויות שלנו כי יש שם את כל המתקנים הראויים, קבענו שם פגישה אחרונה לקראת פתיחת שנת הלימודים, כן, הטקס החגיגי והסדרנים שיכוונו את הסטודנטים לכל מקום. לא העליתי בדעתי שהחוג עומד להיסגר. את ההודעה על כך קיבלתי בטלפון הנייד שלי מנשיא המכללה, הודעה קצרה ולקונית שכנראה לא ייפתח בסמסטר הזה. כלומר, יכולת לחשוב שזה ייפתח בסמסטר הבא. על העובדה שהחוג נסגר ולא יפתח בכלל, שמעתי שמועה, רכילות, מדיון שהיה בדירקטוריון. עד הרגע הזה אף אחד לא הודיע לי רשמית שהחוג לא ייפתח בסמסטר הבא. לעומת זאת, גם כן נודע לי מרכילות, שהמכללה מטלפנת, כתוצאה מדיון בבית משפט, לכל המורים של החוג. ושואלת אותם אם הם מוכנים לבוא ללמד, בלעדי, בלי פרופ' אבי עוז ובלי טלי שיזמנו את פתיחת החוג, עבדנו עליו מי שלוש שנים, מי שנתיים ומי שנה – אני מודה שנכנסתי לעניין יותר במרץ ובאינטנסיביות בשנה האחרונה. כל מה שטלי יצחקי תיארה כאן על העבודה שהשקענו זה אין ואפס לקצה הדבר. השקענו מאות רבות של שעות עבודה, הכנו תכניות מפורטות, השנה הייתה צריכה להתחיל, כולל רשימות ציוד, כולל חדרים, כולל סילבוסים למורים וכל מה שצריך כדי לפתוח את השנה.

לא שמעת שום רמז על זה לפני זה?

שמעתי הרבה רמזים לפני זה. אמרו לנו שהחוג לא ייפתח כי – לא לא יפתח אלא יש סכנה לפתיחתו – משום שהתחלנו מאוד באיחור, אישור המל"ג הגיע רק באפריל ואז הדירקטוריון של המכללה אישר את החוג. רק אז התחלנו לחשוב מאין נגייס תלמידים כי כל ההרשמה לבתי הספר נסתיימה כבר בפברואר. אף על פי כן - - -

אבל זה ידעו בטח גם בדירקטוריון.

נכון. עכשיו אנחנו נערכנו לקמפיין, שזה לקח מטבע הדברים עד שנערכים לדבר כזה, לא ניכנס לפרטים. הקמפיין יצא בחודש מאי, ורק אז התחלנו לקבל תגובות של תלמידים. אף על פי כן, למרות שהתחלנו באיחור, למרות שכל התלמידים כבר נרשמו למוסדות השכלה גבוהה, הצלחנו לגייס מספר עצום של תלמידים. אין לזה אח ורע בשום מקום, לא באוניברסיטת תל אביב ולא בשום בית ספר מהסוג הזה. תלמידים מצוינים, ולא עלה בדעתי שלא יפתחו את החוג. נכון שבאמצע הדרך הנשיא הביע ספקות, משום שבתחילה היו פחות תלמידים. אבל מיום ליום נרשמו יותר ויותר. גם השמועה עשתה לה כנפיים, גם הקמפיין התחיל לעבוד ויותר ויותר תלמידים נרשמו. ביום שהחליטו לסגור את ה – או לא יודעת מה החליטו, לפתוח בסמסטר השני או לסגור, אני לא יודעת מה כי לא קיבלתי שום הודעה מסודרת – נרשמה תלמידה בבוקר, ובמשרד הרישום לקחו ממנה את הכסף. באותה שעה עצמה. זאת אומרת שהייתה איזושהי אינרציה, הייתה אקטיביות, ותלמידים המשיכו להירשם כל הזמן.

יתר על כן, ב-22 בחודש בערב, יום לפני שקיבלתי הודעה טלפונית שזה ייפתח בסמסטר הבא, טלפן אלי נשיא המכללה שחזר מחוץ לארץ – אני הצעתי שאם יהיו לנו פחות תלמידים – אני כן אכנס פה למספרים. למכללה כל הזמן הייתה איזושהי מנטרה שצריכים להיות 80 תלמידים. המספר 80 נולד משיקולים תקציביים, והתקציב נערך על פי 80 תלמידים. זה לא שהחוג הזה צריך 80 תלמידים בשביל – אני כבר מסיימת - - -

לא, זה לא זה, היועצת המשפטית אומרת לא להיכנס לנושא המספרי.

בסדר, אבל הוא כן חשוב פה, כי המספר הוא מאוד קרוב לזה והתבקשתי ערב קודם - - -

זה סוב-יודיצה. אמרתי את זה בתחילת הישיבה.

ב-23 התקבלה אצלם ההחלטה, ערב קודם התבקשתי לעדכן את התקציב לפי מספר התלמידים, שאסור להזכיר אותו פה, שכן נרשמו. וזאת עשיתי. היות ואולי זה מטעות בחישוב או משהו כזה, החישוב התקציבי יצא שעם פחות תלמידים, מספר התלמידים הקטן החסר ל-80, יותר כדאי למכללה לפתוח כי יש עודף של 19,000 שח באיזון.

וזה היה ערב לפני?

ערב לפני ה-23 קיבלתי טלפון מנשיא המכללה שאמרתי לו מה מספר התלמידים שקיים, הוא אמר לי: זה נראה בבוקר, נספור, והוא אמר לי: תעדכני את התקציב לפי זה. אמרתי לו, אגב, שכבר עדכנתי.

זאת אומרת, לא נרמז בערב לפני זה?

לא. בשום אופן לא. בשום אופן לא.

תודה, אני רוצה לשמוע את נציג המל"ג פה. יש פה?

כן.

כן, בבקשה.

סיגל מורדוך, מהמל"ג. אני רוצה להקריא את תגובתו של פרופסור נחום פינגר, סגן יו"ר המל"ג, שבשל אילוצים קודמים הוא נאלץ להיעדר מהישיבה הנוכחית.

"הנושא הובא לידיעת סגן יו"ר המל"ג ערב פתיחת שנת הלימודים. ביום א', 26 באוקטובר, התקיימה שיחה עם נשיא המכללה, התקבלו הסברים למהלך, והובטח כי ייעשה כל מאמץ למצוא פיתרון הולך לסטודנטים שנרשמו. ב-28 באוקטובר בישיבת המל"ג דנה המל"ג בנושא והובעה דאגה רבה מהשתלשלות העניינים. הוחלט כי:

1. בטווח הקצר המידי ייעשה מעקב אחר פעילות המכללה לפיתרון הבעיה וזאת מתוך דאגה לסטודנטים שנרשמו לחוג החדש. התקבלה הודעתו של הנשיא כי מתקיים דיאלוג וטיפול פרטני בכל סטודנט, במטרה למצוא עבורו או עבורה חלופה הולמת. המעקב ממשיך וסגן יו"ר מל"ג מתעדכן אצל נשיא המכללה באופן שוטף.

2. בטווח הארוך הוחלט לחפש פתרונות באמצעותם תוכל המל"ג למנוע בעתיד הישנות מקרים דומים, כולל חיוב המוסד לקיים את התכניות במידה ואין הודעה על ביטולן בזמן. סידור זה יאפשר לנרשמים למצוא חלופות מתאימות. כן, תיבדק אפשרות אכיפת החלטות מל"ג בנידון, כולל סנקציות.
3. מל"ג תקבל דיווח בישיבתה הקרובה בשבוע הבא, ב-11 בנובמבר, בנושא."

זאת אומרת: חשבו במל"ג שהמהלך הוא בהחלט לא תקין.

זו התחושה, לכן זה עלה לדיון והתקבלו שתי החלטות.

לא, אם המל"ג בעקבות המקרה הזה רוצה להטיל סנקציות במקרים דומים, אז ברור שפה נעשה דבר שהוא בהחלט לא סביר ולא תקין. אני לא יכול להבין את זה אחרת, אלא אם כן יש לך משהו אחר להגיד.

לא, אני אומרת שבהחלט זה משהו שהוא חריג.

רק שאלה למל"ג, סליחה.

חבר הכנסת אלכס מילר.

תודה. שאלה: מבחינת פתיחת מסלול חדש במוסד פרטי, מה ההתחייבות של המוסד כלפי המועצה להשכלה גבוהה בפתיחת הקורס? מה בעצם המוסד מתחייב ברגע שאתם מאשרים לו פתיחת הקורס מבחינתכם, שהוא חייב לקיים, מבחינת הסטודנטים? מה הגבול שהוא חייב לפתוח? שמחובתו לפתוח? כי את יודעת, ברגע שאתם נותנים אישור, מתחיל גיוס סטודנטים ואז צריכה להיות איזושהי מחויבות מינימלית.

אז זה מה שהיא אומרת, שרק עכשיו בעקבות זה, כנראה שלא - - -

לא. מה פתאום, זה לא רק עכשיו. אני בעצמי עברתי כמה וכמה פעמים סוגיות של אי פתיחת מסלולים.

בסדר, אפשר, אבל בזמן סביר. ברור, אתה לא יכול להתחייב מראש שכל מסלול ייפתח אם לא יירשמו.

כן, אבל הגיע אולי זמן, אני לא יודע למה זה לא קיים, שברגע שמוסד מבקש אישור לפתיחת מסלול, שהוא יתחייב לפתוח אותו.

המוסד מציג, כשתוכנית נבדקת, גם מספר מסוים של סטודנטים שצפוי להיות בתכנית. אבל, שוב, זה עניינים שנתונים לשיקולו. שוב, כל הנושא – בעקבות התקדים נדרשו בדיקה ודיון מאוד מאוד מעמיק במל"ג.

זה ממש לא תקדים. אני לא רואה בזה תקדים.

זה תקדים שזה קרה יומיים לפני פתיחה, זה לא קרה כזה דבר אף פעם. זה התקדים.

תשמע, אדוני היושב ראש, זה קורה קודם כל הרבה מאוד במוסדות מתוקצבים, שהמוסד לא מצליח לפתוח שנה אל"ף בגלל שאין לו מספיק סטודנטים והם סוגרים את הקורס, ואז הם מפצלים את הסטודנטים. העניין הוא פה שזה מוסד פרטי ואת המועצה להשכלה גבוהה, בגלל שהם לא משתתפים תקציבית בסבסוד המוסד, זה לא כל כך מעניין. כי מבחינתם הם מסבסדים את זה, המוסד מסבסד את זה, הוא לא מבקש מהם שום תקצוב לטובת המסלולים האלה, ומבחינתם העניין הוא כסף. זאת אומרת: מוסד זה גוף רווחי. אם הוא לא מרוויח הוא לא פותח.

לא. לא.

לא נכון.

מה זה לא? תשמעו, חברים, לא ראיתי במכללה למינהל קורס לחינוך או דברים כאלה, מה שלא רווחי אתם לא פותחים, באמת נו, עם כל הכבוד. אתם פותחים מסלולים שמכניסים לכם כסף. אתם גוף שנועד להרוויח כסף. אני רק ראיתי בגוף שלכם ובשאר המוסדות להשכלה גבוהה שהם גופים פרטיים, ערך קצת יותר גדול משאר החברות. ואני חושב שהגיע הזמן שאם המצב הוא, אם מדברים שרק כסף ולא שום דבר אחר, אם לא יכולים לבוא ולהתחשב – ובאמת אני לא, אני ממש, זה ממש לא יוצא ככה יפה שבאים שלושה ימים ומודיעים לכמות, לא משנה כמה, שלא פותחים. אז אם אתם רואים שאתם לא מצליחים לפתוח – קצת אחריות אישית, פותחים, עושים, מסיימים את התואר ואפשר לסגור את החוג גם שנה אחר כך, אבל לא לגייס סטודנטים לשנה אל"ף ויומיים לפני להודיע להם שלא נפתח?

אז אם המצב הוא כזה, אז אין בעיה. גם אנחנו יכולים להתערב וגם אני יכול להגיד: תשמעו חברים, במדינת ישראל יש יותר מידי משפטנים, אז אני מכריז בתור מחוקק, רגולציה ללימודי משפטים במוסדות פרטיים. אני גם יכול להכניס רגולציה לנושא של מנהל עסקים. אין בעיה.

לא הבנתי מה אתה אומר.

אני אומר דבר כזה: תשמע, לא יכול להיות שגוף מקבל אישור ללימודים אקדמיים ובסופו של דבר מתברר שבסך הכל, אם זה לא משתלם, זה נסגר ולא מסתכלים על מי שנופל בדרך.

נכון. נכון.

אני אומר דבר כזה: אם זה ככה – תראה, אנחנו לא התערבנו. בחוק זכויות הסטודנט לא התערבנו. תראה, אנחנו לפני יומיים אישרנו חוק של פיקוח על מכוני פסיכומטרי, דיברנו על כל העניין שסטודנט מבטל ואז אפשר להחזיר לו את הכסף. לא נגענו בנושא שאם המוסד מבטל מה קורה. האם מגיעים פיצויים או איזשהו פיתרון אחר, זה דבר ראשון. ועדת שוחט לא נגעה במוסדות פרטיים, כי אמרו: תשמעו חברים, אנחנו לא נוגעים שם מבחינת הכסף, לא ניכנס לזה.

אני כן חושב שמדינת ישראל לוקחת חלק בסבסוד, כי רוב הסטודנטים שנכנסים לשם משלמים, לפחות חלק משנה ראשונה, מהפיקדון שמגיע להם מחוק חיילים משוחררים. כן יש פה כסף שקשור למדינה. זה דבר ראשון.

זה לא רק עניין של זה.

דבר שני – צריכה להיות פה אחריות. עם כל הכבוד, מוסד אקדמי זו לא פיצוחיה ולא קיוסק.

נכון.

וקצת אחריות אישית. פתחתם? - -

בסדר, תודה.

תפתחו כמו שצריך.

או.קי. בואו רק נשמע כמה תגובות אחרונות ונעשה סיכום. בבקשה, אדוני.

שמי אוהד ארד, אני יושב ראש אגודת הסטודנטים של המכללה למנהל. אני כאן מייצג גם את האגודה וגם את התאחדות הסטודנטים בישראל. אני משמש יושב ראש האגודה כבר שלוש שנים, פעיל באגודה מזה שש שנים, וכמובן בקשר אישי עם חברי הכנסת מילר, חסון, חברת הכנסת תירוש, שלא נוכחים כאן אבל הם ועדת החינוך, באופן די עקבי. מה שיכול לבוא ובעצם לספר על איפה אני עומד מבחינת הגנה או פה של הסטודנטים בשנים האחרונות. הכרתי את המקרה הזה כי בעצם נגררתי אליו. אני לא מטעם המכללה כאן ולא מטעם הסטודנטים כאן ולא מטעם החוג לתיאטרון כאן.

אתה לא מטעם הסטודנטים?

אז מטעם מי אתה? מטעם עצמך?

שנייה. לא, לא זומנתי על ידי הסטודנטים. אני כאן מטעם התאחדות הסטודנטים ואגודת הסטודנטים. רקפת – ובועז טופורובסקי ביקש שאני כאן אייצג אותו.

בסדר, תעזוב את כל זה.

זה בשביל הרקע.

או.קי.

לאורך השבועיים האחרונים, בעצם מהיום שבו הוחלט שלא לפתוח את החוג, אני משמש סוג של קולט מכל הכיוונים. גם הסטודנטים הפוטנציאליים, שדיברתי עם רובם ונפגשתי עם רובם, וחלקם לא כל כך אוהבים את מה שאמרתי. שמעתי כמובן גם את הצד של המכללה - -.

מה אמרת?

שנייה, אני מסיים. אני מתקדם.

בסדר, אבל זה לא פה – זה דיון בוועדת כנסת, זה לא - - -

נכון. וזה נבנה. זה נבנה ויש לי גם תגובות לכל.

או.קי.

נפגשתי עם כל הצדדים. כמו שזה גם פורסם בעיתונות, שימשתי סוג של מתווך, גם עם המכללה ולמדתי את כל הפרטים, גם עם הסטודנטים ולמדתי את כל הפרטים, וזה גם המקום להגיד שאני מאוד מאוד מתחבר אליהם, כי אין להם אשמה בכלום. הם באמת היחידים שניזוקים כאן.

זה ברור.

וזה ברור. אני כן רואה כאן אשמה בצד מסוים וזה בצד שתיווך בין המכללה למינהל, המסלול האקדמי, לבין הסטודנטים ולאנשי החוג, ויש בן אדם ספציפי – אני לא רוצה לנקוב בשמות, אבל יש בן אדם ספציפי שיצר מצג שווא בפני הסטודנטים כי הוא ידע לאורך כל הדרך שהדירקטוריון של המכללה - - -

אני אשמח לא להיכנס לזה בגלל הדיון המשפטי.

שירי, לא להפריע לי.

פשוט בגלל הדיון המשפטי לא להיכנס.

שירי, לא להפריע לי.

לא, זה לא קשור ללהפריע, זה קשור שזה פשוט לא נאות לדבר על זה כאן בגלל הדיון המשפטי.

יש צוואר בקבוק בין המסלול האקדמי לבין הסטודנטים בדמות בן אדם אחד, שלא נוכח בחדר, וזה לא משנה כרגע מי.

פשוט מתחיל ב-אל"ף ונגמר בזי"ן.

מתחיל ב-עי"ן ונגמר ב-זי"ן.

זה פשוט מבזה.

אנחנו כולנו יודעים – אני לא יודע מה זה צריך להיות.

מה זה משנה?

שנייה, אני אמשיך. המכללה למינהל הבהירה לאותו בן אדם לאורך כל הדרך – והייתי בישיבות הדירקטוריון של המכללה. אגב, הנשיא לא מקבל את ההחלטות לבד, יש לו - - -

אם היית למה לא אמרת לסטודנטים?

שנייה. כי נכנסתי לסיפור הזה ממש לפני שבועיים, ביום חמישי.

אה, חשבתי שהיית לאורך כל הדרך.

היית או לא היית?

חבר'ה, הייתי בישיבת הדירקטוריון שדיברו אם לפתוח או לא לפתוח, וגם שם הבעתי את דעתי. בכל אופן, המסלול האקדמי רצה להודיע כבר בין ראש השנה ליום כיפור לסטודנטים, באופן ודאי, שהחוג לא ייפתח.

וגם זה בחמישה באוקטובר.

רצה להודיע.

זה בכלל לא משנה מתי הוא רצה להודיע.

היה בן אדם שאמר: חבר'ה – אתם ממש מפריעים לי, אני מצטער שזה לא נעים, אבל אתם מפריעים לי, לא הפרעתי לאף אחד. אתם תשמעו אותי עד הסוף, גם אם זה ייקח שעתיים, כל עוד יושב ראש הוועדה לא יעצור אותי.

היה בן אדם שלקח אחריות ואמר למכללה: חבר'ה, תנו לי עוד קצת זמן, אני מתחייב, יירשמו 80 סטודנטים. זו הייתה הקביעה של הדירקטוריון. הקביעה של הדירקטוריון עמדה על 80 סטודנטים תחת הידיעה שיש כאן גירעון של 2.7 מיליון שקל, גם ב-80 סטודנטים. לאור העובדה שאותו בן אדם לא הצליח, כמעט עד הרגע האחרון - - -

כמה הגירעון במספר שיש?

אני אומר: ההחלטה הייתה לפתוח את החוג עם 80 סטודנטים, תחת הידיעה שיש - - -

ההחלטה הייתה תחת גירעון של 2.7 מיליון, כמה הגירעון?

אני לא נכנס לפרטים מספריים שאני לא יודע.

למה לא? נכנסת לפרטים.

אני לא נכנס לפרטים מספריים שאני לא יודע.

או.קי. אז תגיד: אני לא יודע.

קראתי את הפרוטוקול של הדירקטוריון והייתי נוכח בישיבות, בחלקן לפחות, ואני יודע את הפרטים האלה. היה בן אדם, אותו אחד, שאמר למכללה: תנו לי עוד קצת זמן, אני אדאג שיהיו 80 – ועל הדרך גם ניסה להגיד: אבל גם 65 זה בסדר – לאור העובדה שהוא לא הצליח – וזה פשוט דבר שכבר נחשף בבית המשפט לפני יומיים אז אני כן יכול להגיד – לאור העובדה שלא הצליחו להגיע לאותו מספר, אז הוא גם מימן מכיסו חלק מהסטודנטים בדמי הרישום, חלק בכרטיס אשראי וחלק בהעברות בנקאיות מכיסו הפרטי.

זה יפה.

זה יפה מאוד, זה מאוד וולונטרי אבל זה סוג של מצג שווא, כי הסטודנטים עצמם לא באמת חתמו על רישום, הוא רשם אותם.

מה זאת אומרת לא חתמו על רישום?

היו סטודנטים שהתעניינו והוא החליט שהם רוצים להירשם ושילם מכיסו. לא משנה. בכל אופן, אותו אדם שלח מייל בחמישה באוקטובר לסטודנטים - - -

חבר הכנסת מלכיאור, אתה לא שומע?

אני שומע כל מילה, מותר לי להתייעץ עם היועצת המשפטית.

כל ההתנהלות, אגב, בין המסלול האקדמי לסטודנטים היתה באמצעותו. מונתה ראש מינהל אדמיניסטרטיבית שלא ניתנה לה בעצם שום יכולת - - -

שזה לא ייאמר לזכותה של המכללה.

סליחה, אם אפשר רק לדבר יותר על העיקרון ולא להיכנס לפרטים אישיים של שיחה ברמה שגם נידונה בבית משפט וגם אישית מידי.

או.קי. אני אתקדם בזה, אני בטח שלא אפגע בדיון. הסטודנטים קיבלו מייל בחמישה באוקטובר, שאומר: דעו לכם שהמכללה יכולה להחליט על אי פתיחת החוג עד ה-23 באוקטובר אם לא יירשמו מספר מספיק של סטודנטים. אבל, ככל הידוע לי, כבר עברנו את המכסה ולכן אין לכם מה לדאוג, אלא אם יהיה צונאמי בראשון לציון שיסחוף חצי מהסטודנטים ורק אז לא ייפתח החוג. זאת אומרת: הוא לא נתן להם את הלגיטימציה לפנות אולי לעוד חברים ולעוד אנשים ולהביא אותם כדי לפתוח.

אני, כאגודת סטודנטים, מאד בניתי על החוג הזה מבחינת שיתופי פעולה, גם של הסטודנטים בפנים וגם של - - -

הבנו את התמונה. אני יכול לשאול אותך שאלה?

כל עוד אני יודע לענות עליה.

בסדר, אם אתה לא יכול לענות אז אל תענה. מה אתה עשית, כ - - -

תודה.

כראש אגודת הסטודנטים, למענם?

מה אתה עשית כדי לייצג אותם.

מול המכללה?

סליחה. אני לא בא, אני לא נכנס עכשיו לגופו של אדם, שאמרת: זה דבר זה או אחר. אני מניח שהדברים יבוררו. אבל סך הכול האנשים האלה מונו, לא על ידי הסטודנטים, לא הסטודנטים בחרו. המכללה בחרה גם באותו אדם שאתה מלא תלונות עליו, ו - - -

כי - - -

סליחה, סליחה, אדוני. אתה תיתן לי גם לדבר.

ודאי.

אוקי. אז המכללה בונה את הסגל, בונה את ראש החוג, בונה את הסגל ולוקחת את האנשים. זו אחריות של המכללה.

עכשיו אתה – לא יודע, בדרך כלל, אנשים בתפקיד שלך, היו אמורים להגן על הזכויות של הסטודנטים. עכשיו הזכויות של הסטודנטים, לדעתי הזכות הבסיסית היא, שהם מקבלים הודעה אחרי הודעות שהם קיבלו מהמכללה, כולל - - -

אני חושב שהם לא אשמים.

סליחה? מה זה לא אשמים? אני לא מדבר על אשם, ברור שהם לא אשמים.

חייבים למצוא פתרון לכולם.

סליחה, תן לי לגמור. לא, זה לא עניין של למצוא פיתרון. אני הייתי במקרה שלך, בשם כל הסטודנטים של המכללה, דורש מהם לפתוח את המסלול. זה מה שהייתי עושה, לא להגיד: הוא כתב אימייל זה והוא לא היה צריך לכתוב אימייל זה. זו לא הנקודה. לפחות, ככה – אתה לא קולט פה – זהו, אמרת אני שימשתי בשבועיים האחרונות כקולט שיחות, ברקים. קולט ברקים זה יפה, אבל אתה יושב ראש הסטודנטים.

נכון. ואני פה מטעם התאחדות הסטודנטים בישראל וזה עדיין – ותרשה לי, עם כל הרקע והניסיון שיש לי, וקצת יש לי, להגיע לשיקולים וההחלטות האלו. שוב, אף אחד מהסטודנטים כאן בוודאי שלא אשם. לכולם חייב להימצא פתרון ואני באופן אישי – רק תבין: הם עדיין אפילו לא סטודנטים ואני נתתי את כל מה שאפשר.

גם אם הפיתרון זה מסוג הפתרונות שפה שמענו?

נתתי את כל מה שאפשר לכל אחד באופן פרטני.

אגב, אני מניח שזה גם הולך ונסגר החלון הזה.

המכללה נתנה את הפתרונות שלה, אני הפעלתי את הקשרים והיכולות שלי.

זאת אומרת: לא חשבת בשום שלב לייצג את הסטודנטים ולדרוש מהמכללה לפתוח את החוג?

עד הסוף אני מייצג את הסטודנטים והייתי עם חלקם בפגישות אצל הנשיא ואצל המשנה של הנשיא.

אבל אתה לא מייצג אותי.

זה שהיית שם זה לא אומר שייצגת.

וניסינו להגיע לכל פיתרון.

טוב, או.קי. אני לא – תשמע - - -

שנייה, אני שמח שזה מה שאתה חושב. אבל האחריות שלי, וההחלטה שלי כיצד לפעול.

בסדר.

אני לא חושב שאפשר וצריך לחייב מכללה לפתוח, אבל כן צריך למצוא פיתרון לכל אחד עד הסוף, ואנחנו, אני באופן אישי לא מטעם המכללה, כמובן, עושה כל מאמץ כדי לעשות את זה.

אוהד, תשמע.

כן, סיימתי.

אתה לא נבחרת על ידי הכנסת ולכן אני לא יכול לדון בתפקוד שלך בעניין הזה. אני אומר כמישהו מהצד ששומע את הדברים: זה מפתיע מה שאתה אומר לי. הרי זה ברור לגמרי - - -

כדאי שתדע את התמונה בכללותה. פשוט.

אני, תאמין לי - - -

הוא יודע.

אני יודע את התמונה. תאמין לי.

שירי, את גם אמרת שכל סטודנט מימן מכיסו, אנחנו יודעים שלא כל סטודנט מימן מכיסו.

בוא, סליחה.

כל מי שחתום על יפויי כוח, מימן מכיסו.

סליחה, שירי ואוהד, אתם לא בזכות דיבור, תודה. אני רוצה להגיד לך שמה שאתה אומר אלה דברים מאוד מאוד קשים. דברים מאוד קשים. אני חושב שאתה תסכים, אם היית יותר כן, אתה תסכים שהפתרונות האלו – לא לזה באו הסטודנטים.

אבל - - -

סליחה, אתה לא בזכות דיבור. עכשיו רק אני. זו זכותי, בגלל זה אני נבחרתי, אתה נבחרת לייצג את הסטודנטים.

כביכול.

אבל אני אומר לך: זה בשביל הסטודנטים האלו, שבאו בשביל המסלול המיוחד הזה, ושעזבו כל דבר ועשו – כמו ששמעת רק חלק מהסטודנטים, דיברת עם כולם, אז אתה יודע מה הקריבו בשביל לבוא לשם. לבוא ולהגיד שלשלוח אותם לכל מיני דברים שלא עונים על מקצת של מקצת, וגם בהם הם לא מתקבלים, כי זה כבר מאוחר מידי – הרי זה פונקציה של התאריך שסגרו את זה – שמע, זה יותר ויותר נראה לי כתיאטרון אבסורד. אני מצטער להגיד את זה. אבל במקום להיות קולט ברקים, היית דורש את הדבר הבסיסי ביותר שמנהיג סטודנטים צריך לדרוש.

תשאיר את השיקול לי ולמועצה שלי איך לפעול.

אני משאיר לך את השיקול, אבל מותר לי גם להביע עמדה על השיקול שלכם.

בסדר גמור, אבל בשביל זה אני נבחרתי שם.

אתה נבחרת שם, אני נבחרתי פה. בסדר.

יום יבוא וניפגש. אולי.

אני בטוח.

אולי. לא, לא בטוח שאני רוצה להגיע, אבל בסדר.

אתה לא תרצה להגיע, זו זכותך. או.קי. בבקשה.

שמי רקפת מוזס. אני פניתי אליכם ואני שמחה שקיבלתם אותנו פה. רציתי להגיד לגבי הקשר שלנו עם המכללה לאורך כל הזמן, מאז שקיבלתי את התשלום למקדמה, את הטופס שמחייב לשלם את המקדמה, שזה היה ביולי, זה הקשר היחיד בעצם – טופס רשמי שהמכללה שלחה, התקבלת, איזה יופי, תשלמי את המקדמה. מאז בעצם הייתי כל הזמן בקשר במיילים עם אותו בן אדם מדובר, שאמר לכולנו שאין בעיה, אנחנו מתקדמים, הכול בסדר, יש לנו מיילים שמאשרים את זה.

עכשיו, אם המכללה באמת ראתה איזושהי סיבה שזה לא הולך להיפתח, הם היו צריכים לשלוח לנו איזשהו מכתב, ליצור איתנו איזשהו קשר אחר. מאותו יום שקיבלתי את התשלום למקדמה ושילמתי, לא היה לי קשר איתם שהוא שונה מהקשר במיילים עם נציג המכללה. אם יש איזושהי בעיה והייתי מקבלת מכתב מהם שאומר משהו, תיזהרו, יכול להיות שזה לא ייפתח, והייתי מקבלת מצד שני מייל שאומר: הכול בסדר, זה היה מדליק נורה אדומה. בהחלט הייתי חושבת ש-רגע, אני צריכה לבדוק פה משהו עם הנציג שלי. אבל לא קיבלנו שום דבר כזה. ולבוא ולהגיד עכשיו שאותו אדם הטעה אותנו, זה להסיר אחריות, כי אותו בן אדם הוא הנציג שלכם ואתם יכולתם בכל שלב לשלוח לנו טופס שאומר אחרת.

או.קי, אני מציע בואו לא נחזור על דברים שכבר נאמרו כי אנחנו חייבים גם להגיע לסיכומים. בבקשה.

אני רק רוצה לסכם להגיד, אני לא הולכת לחזור ואני לא הולכת להגיב לדברים שנדונים בבית המשפט, בעיני זה לא נאות לעשות את זה כאן.

גם אסור לעשות.

אנשים בחרו בכל מקרה לעשות זאת. אבל בכל אופן, מעבר לכך שבית המשפט – כרגע אנחנו מנסים לחייב את המכללה לפתוח את החוג. ואם מדברים על אחריות, המכללה בעצם מאיימת שגם אם היא תפתח את החוג החוג ייסגר אחרי שנה. אז אם כבר מדברים על איזושהי אחריות של המכללה, רק כדי לחזק, פרופסור אהובה בלקין טענה פה שאיתה דיברו על סמסטר ב'. באופן מאוד אבסורדי, כמו שאתה טוען: תיאטרון אבסורד, גם אני קיבלתי מכתב לביתי שבו היה כתוב: החוג אולי ייפתח בסמסטר ב', בכפוף למספר הנרשמים. שוב, המכללה ממשיכה עם חוש האחריות המאוד מפותח שלה כלפינו, שוב ממשיכים למשוך אותנו באף, שוב המספר של מספר הנרשמים נשאר משהו שהוא בערפל, אין לנו שום ביקורת או איזשהו דבר עליו.

לגבי מה שנטען פה, לגבי המורים. המורים התקשרו אלי, כי הם לא קיבלו איזשהם עדכונים מהמכללה. הבנתי, כמו שפרופסור בלקין אומרת, שהמכללה שאלה אותם האם הם מוכנים ללמד בלי פרופסור עוז ובלי פרופסור בלקין – שזה הרי דבר לא הגיוני כי בלי פרופסור עוז ובלקין צריך לחזור שוב לאישור המל"ג ולאשר את התכנית מחודש, מה שייקח עוד שנה או שנה וחצי, וזה רק עוד אחד מהניסיונות שלהם, למרות כל המאמצים שלנו לנסות באמת לפתוח את החוג. אז אם נשאלה פה השאלה האם המכללה אי פעם חשבה לעצמה אולי היא כן תפתח את החוג, בעקבות הנזק שנגרם, או איזשהם שיקולים של צדק ומוסר הועלו על דעתם, אז התשובה חוזרת על עצמה עוד הפעם ועוד הפעם בבירור, שלא.

או.קי. תודה. חברת הכנסת רונית תירוש שהיא גם, חוץ מלהיות מנכ"לית משרד החינוך לשעבר, דיברה איתי על הבעיה של מה שקרה פה, ולכן – אני אשמח לשמוע את דברייך.

תודה רבה. ראשית, אני מתנצלת אם אחזור על דברים שנאמרו כשלא נוכחתי כאן ובכל זאת אני רוצה להביע את דעתי. כל הדיון הזה סביב 8 תלמידים חסרים, 10, 16, עוד תלמיד פחות תלמיד, שני מיליון גרעון, שניים וחצי מיליון גרעון – אני חושבת שזה דיון הזוי, אין לו מקום כאן וזה בכל לא ממין העניין. זה לא צריך לעניין אף אחד במדינת ישראל, לא את הסטודנטים, לא את ועדת חינוך ולא אף אחד. זה עניינה הפנימי של המכללה.

אני חייבת לומר שלי אין אמון בכלל במכללה למנהל מיום זה ואילך. לא מיום זה ואילך אלא מיום ההודעה שלכם, ומדוע? אתם צריכים לשבת – פרופ' נוימן – אתם צריכים לשבת ולחשוב אם שווה לכם לפתוח חוג, ולחשוב ולעשות את זה שנה קודם ולא לחכות עד יומיים לפני פתיחת שנת הלימודים ולהודיע מסיבה זו אחרת. זה בכלל לא מעניין, זה לא מעניין באיזה גרעון אתם נמצאים, זה לא מעניין אף אחד. אלה חישובים שאתם צריכים לעשות, מינהל תקין מקצועי, מקצועני, צריך לחשוב על הדברים הללו חודשים מראש, וחודשים מראש לדעת: פותח לא פותח. אין מצב שיומיים – אם הבת שלי או הבן שלי היו נרשמים, אני מודיעה לכם שהייתי הופכת עולמות. אין מצב – וגם הילדים שלכם. לא הייתם מסכימים בחיים.

אגב, אני יכול להעיד שרונית באמת הייתה עושה את זה.

הנה, כבר אני מרגישה.

כן.

אין מצב בחיים שהייתם מסכימים שזה יקרה לילדים שלכם, וגם לא אתה. אתה בכלל לא מבין תפקידך, אבל זה עניין אחר.

זה אני לא מסכים איתך.

ושישפטו הסטודנטים להיום ולעתיד אם שווה לבחור אותך.

זה אני לא מסכים.

אתה צריך לדאוג לסטודנטים, נקודה - -

זה הוכח שלוש פעמים.

ולא להתלקק על ההנהלה של המכללה.

נכון.

לא ייעשה דבר כזה.

אני לא לוקח פה צד.

אתה מאוד לוקח צד.

אתה לוקח צד.

אתה לקחת צד.

לא לוקח צד, לא לוקח צד.

- - -

אבל זאת הבעיה, זה מה שמפתיע. זה מה שמפתיע, שאתה לא לוקח צד.

הוא קרוב לצלחת.

זה פשוט – אני המום. אני המום. אנחנו יושבים פה, אני יושב פה באינספור דיונים עם הסטודנטים. לא שמעתי אף פעם שמנהיג הסטודנטים לא לוקח צד.

אני לוקח פה צד שאומר: אני עד הסוף אעזור לכל אחד.

זאת לא הסוגיה.

תעזור? איך תעזור?

אתה לא הסוגיה פה, בסדר, עזוב. רונית בזכות דיבור, בבקשה.

ידעתי שהסטודנטים כל עוד פונים אלי ופונים עד היום, כולל היום בבוקר, אני עוזר לכל אחד.

אלה דיבורים בעלמא, כי אין לך שום מענה.

תודה. תודה.

זאת הערת אגב, ואתה לא העניין, אז נעזוב את זה.

אני שוב פונה לפרופסור נוימן ולראשי המכללה. מכללה שרוצה לשמור על שמה הטוב ועל אמינותה – אני לא יודעת, הנזק, בעיני, הוא כמעט בלתי הפיך. זאת אומרת: איזה אמון יש לי מידי שנה, כשאני רוצה להירשם לאיזשהו חוג, לחשוב שהוא יפתח או לא יפתח? אין מצב – אני גם אהיה תמהה מאד אם בית המשפט לא יפסוק שאתם חייבים – ואני דיברתי עם אנשים רציניים בתחום החינוך, הם אמרו: עם עשרה תלמידים היינו פותחים. זה בכלל לא משנה איזה טעויות עשינו בחישובים, אבל כשהגענו למועד המסוים הזה, שהוא קריטי, גם עם עשרה תלמידים היינו פותחים למען שמירה על אמינותנו ושמנו הטוב. אתם איבדתם את זה ותצטרכו לעמול קשה, אני, ככל שאוכל, אזכיר את זה כל שנה מחדש, את הסיפור הזה שלכם, כדי שאנשים ישקלו אם להירשם למכללה. אני חושבת שזה נזק בלתי הפיך לכם. אתם צריכים לבלוע את הרוק, לספוג את הגירעונות, למצוא מתחת לאדמה, אינני יודעת מאיפה.


עכשיו לעובדות עצמן, ככל שאני יודעת אותן – ואני אומרת את זה בצורה מסויגת כי ייתכן שאני לא יודעת הכול – אבל כשטלפנה אחת הסטודנטיות לעתיד – שהיא כנראה לא תהיה סטודנטית בקצב הזה – ואמרה לי שהתנאי היחיד שהעמידו בפניה זה שצריכים לקבל אישור ממל"ג שאכן יכירו בחוג כחוג, כתואר מוכר, זה התנאי היחיד - - -

עוד לא רשמו אותם לפני ההכרה בחוג.

לא, בסדר ואז אמרו להם שזה התנאי, ומשהודיעו להם שאין תנאי יותר – כלומר, זה אושר, לא העמידו בפניהם תנאי נוסף של – כן מספר תלמידים או לא מספר תלמידים. אתם אומרים ששלחתם מייל אני לא יודעת. לפחות זאת שדיברתי אתה לא שמעה ולא קיבלה שום מייל ולא ידעה על זה. אבל אני אומרת: גם אם הייתם אומרים את זה – יש עיתוי. לגיטימי שתעשו את החישוב הזה, מאוד לגיטימי וחשוב שתעשו, לא במועד הזה, מי מנהל כך מכולת? איך אפשר לעשות דבר כזה? יומיים לפני להודיע? לא יהיה, פשוט לא יהיה. אנחנו נעשה הכול על מנת שאתם תחויבו לפתוח ותאמינו לי, זה יעשה לכם רק טוב. תפתחו וזה יעשה לכם רק טוב כי אולי תצליחו לשקם את התדמית הגרועה שיצרתם לעצמכם.

אבל מסתכלים כרגע על בית המשפט.

סליחה. שנייה, את לא בזכות דיבור.

זאת הבעיה – אני סיימתי – זאת הבעיה.

עכשיו – אני אתן לך זכות תגובה כי נאמרו פה דברים קשים.

רק אם יש דברים חדשים שלא נאמרו עד עכשיו שחשובים להבנת הנושא.

אני רוצה אחרי זה להוסיף בסוף כמה מילים וזהו.

בבקשה.

חשוב לי שהוא ידבר קודם, ואז.

גם אני רוצה לציין משהו. שמי איילת אטלס. אני רק רוצה לציין, מדברים פה על חודש יוני, אני נרשמתי כבר במרץ. מכתב הקבלה שלי הוא מהארבעה במרץ. זה כל מה שרציתי לומר.

או.קי. תודה.

אני רוצה לציין משהו נוסף – אני אמתין, חשוב לי להמתין.

בבקשה.

אני נעמה רודריגז, הייתי מועמדת להירשם למכללה. יש משהו חשוב שלא ציינו, אני חושבת שלא ציינו, לא הייתי בחלק הראשון.

נרשמת למכללה, לא היית מועמדת.

לא, זהו. יש מספר מסוים של תלמידים – שישה, עד כמה שהבנתי– שעברו את הבחינות, היו מועמדים להירשם, מאחר שהיו כמה שביתות במשרד החינוך, הליכים בירוקרטים בשביל להשיג תעודת בגרות, נספח שאנחנו זכאים לתעודת בגרות, כל התהליך הזה, אצלי לפחות להתעכב וזה מה שגרם לי לפחות, לא להיספר על ידם. ברגע שרצו להגיע לבית המשפט ולהזכיר אותי, המכללה טענה שאני בכלל לא ניסיתי להתקבל, אני לא קיימת, לא הייתי שם.

עברת את כל המבחנים?

כן, כמובן. עברתי את כל המבחנים, הייתי בתהליכי רישום עם מרכז הרישום, כל מה שחיכו לו זו תעודת הבגרות שכבר אצלי, שכבר הייתי יכולה להירשם.

דרך אגב, זו בעיה בכלל המערכת של ההשכלה גבוהה, ש – מתי שהם מוציאים את התעודה - - -

שהרבה תלמידים איבדו שנת לימודים בגלל שהם לא קיבלו את תעודת הבגרות שלהם בזמן. יכולתי לעשות את זה.

אבל המערכת לא יכולה על בסיס תעודה שהיא לא קיבלה, היא לא יכולה – זו טעות של משרד החינוך ולא של המכללה.

נכון.

אבל, יחד עם זה אני אומר: מאחר שאנחנו מדברים פה באמת על צעד מאוד חריג, אם יש כמה סטודנטים במצב הזה כמו שלך, אז היה אפשר להתחשב בזה בשיקול אם פותחים. את יודעת שיש עוד תלמידים במצב הזה?

עד כמה שהבנתי יש עוד.

יש עוד חמישה.

ספרנו 71 תלמידים אז אומרים שיש 65 בפועל שנרשמו, זאת אומרת שיש שישה תלמידים שרוצים להירשם, הם חיכו לתהליכים הבירוקראטיים. הייתי תמיד בקשרים עם בית הספר שלי כדי שייתנו הוכחות שאני זכאית לבגרות ויש לי את כל מה שצריך, חסר לי ציון וכל התהליכים האלה, הבירוקראטיים, שמנעו ממני להירשם בזמן גרמו למכללה כאילו לא לספור אותי, כאחת שמועמדת להירשם, הייתי צריכה להיות שם.

או.קי. כן.

אז אולי את ה-80 או ה-79.

כלומר, מבחינה מספרית יש פה כמה אנשים שנפלו בין הכיסאות.

כן, הבנתי את זה. אני מודע לזה. זה חשוב, אם המכללה שוקלת כן לפתוח, אז חשוב לדעת שיש פה פוטנציאל של עוד מספר סטודנטים, שזה בוודאי בתמונה הכוללת של הדבר הזה יש לזה משקל, גם משקל כספי, אם זה השיקול המרכזי. בבקשה, פרופסור נוימן.

כן,אני אתייחס לכמה מהדוברים. קודם כל, חבר הכנסת מילר, הבהרתי בתחילת דבריי שאנחנו לא מוסד פרטי, וגם אם נחזור מאה פעמים על העובדה הזאת אנחנו לא מוסד פרטי אנחנו מלכ"ר, וככזה, כאשר אנחנו מלכ"ר – מכללה בלתי מתוקצבת – המוסד מגיש בקשה לתכנית לימודים חדשה, הבקשה עוברת דרך ות"ת, הוועדה לתכנון ותקצוב, אנחנו חייבים להכין תוכנית עסקית, להכין את התקציב וזה עובר תחת בקרה שלהם. זאת אומרת: זו לא החלטה שרירותית שלנו.


נקודה שנייה – אני חולק על העובדות של גברת פדלון וטלי יצחקי ופרופסור בלקין. אנחנו חלוקים על העובדות וכיוון שזה בדיון משפטי אני לא אפרט על מה חלוקים, אני רק אביא דוגמא אחת. אמרה פרופסור בלקין שאישור המל"ג הגיע רק באפריל. האמת היא, ויש כאן נציגים של המל"ג ואפשר לוודא את זה, בפברואר, שזה קצת לפני אפריל, כבר הדירקטוריון קיבל את ההחלטה לפתוח את התכנית. זאת אומרת שאישור של המל"ג הוא הרבה לפני פברואר. אחת מהסטודנטיות אמרה שהיא כבר נרשמה במרץ, אז אם היא נרשמה במרץ איך הגיע אישור המל"ג באפריל. מה גם שהיה יום פתוח בפברואר ובו נכחה פרופסור בלקין, פברואר הוא לפני אפריל. אז רק דוגמא למחלוקת על העובדות.


עכשיו נקודה שלישית – אמרתי שאנחנו רוצים למצוא פיתרון.

אגב, הדבר שאמרת עכשיו, זה נשמע הגיוני מה שאתה אומר, לא ניכנס לפרט הזה, זה נשמע הגיוני, אבל אני לא מבין למה זה – אז זה נתן לכם הרבה יותר זמן גם. אם הכול נעשה ברגע האחרון אז ברור שמבטלים אולי יותר מאוחר, אבל אם הרישום ניתן הרבה לפני זה ועוד לילה לפני הביטול היה הדיון על איך פותחים ואיפה פותחים ופרטים כאלה, אז זה עוד יותר לא הגיוני שמקבלים החלטה כזו כל כך מאוחר.

אל"ף רציתי להביא את זה כדוגמה למחלוקת על העובדות.

או.קי, אבל זה רק מחזק את הקביעה שלנו.

לא, אני אסביר את זה.

הבנתי את הנקודה שלך, אתה רצית להגיד שהיה להם הרבה זמן לרשום תלמידים. בסדר. הבנו טוב את הנקודה. אבל אני עדיין אומר: זה אומר שהיה לכם הרבה זמן להחליט על ביטול החוג ולא החלטתם.

סליחה, היה לנו הרבה זמן, היה לנו הרבה זמן. חלק נכבד מהסטודנטים נרשם בחודש החגים. זאת אומרת: אמרתי כבר, הושלינו על ידי אנשי החוג. הם כל הזמן אמרו: יבואו בספטמבר ויבואו - - - -

ובאו. באו, חודש החגים.

מה זה לא באו?

כאן אנחנו – זה בדיון משפטי, אני לא אתייחס.

אבל אתה אומר בדיוק שחלק ניכר נרשם בחודש החגים, אז כנראה שזה נכון מה שאמרו לכם.

אבל מה זה הושלינו? אתם צריכים לתת "דד ליין" לעצמכם, "דד ליין" מכובד. מה זה הושלינו? תעמידו להם אתם את התנאים, לא הם יגררו אתכם. תגידו: עד האחד בספטמבר.

מה זה אה? אלה תאריכים של המכללה, מה זה אה?

אם אוכל להמשיך אז אמשיך.

בבקשה.

או.קי. אני רוצה לציין את העובדה שיש הבדל בין נרשמים לבין מתקבלים לבין מממשים. זה שיש נרשמים בחודש החגים, זה לא אומר שכולם עומדים בתנאי הקבלה. עכשיו לגבי ההערה של גברת פדלון, היא לא באה אלינו להתדיין אתנו על אפשרות של פתרון. ואני חוזר ואומר: אנחנו מזמינים כל אחד, ועשינו את זה באופן פומבי והודענו לאנשים, לבוא ולדבר איתנו.

על מה?

אני מבקש לתת בכבוד לדבר.

מה יש לי לדבר איתכם?

לגבי הנקודה שהזכירה הגברת ליפשטיין כאילו יש כאן יחס – היא הושמעה כבר באימיילים שהופצו לתלמידים – כאילו יש כאן מזלזל לתרבות, לאמנות ותיאטרון. הרי אנחנו יזמנו את העניין, זאת אומרת: אי אפשר להאשים אותנו, אם זה היה יחס מזלזל לא היינו פותחים בכלל ברעיון הזה של לפתוח תוכנית.

נכון.

יתרה מכך, אני נמצא במכללה רק שנתיים, באתי באוקטובר 2006. התוכנית ניזומה על ידי השלטונות הקודמים והתחילה במגעים עם המל"ג לפני שהגעתי למכללה. אני חייב לציין: היה דיון ראשון הדירקטוריון ובדיון ההוא הדירקטוריון הצביע נגד פתיחת התוכנית. אני, כשהגעתי למכללה עשיתי את מירב המאמצים, כופפתי את הידיים לדירקטוריון, כדי לפתוח בתכנית .אז אי אפשר להאשים אותי שיש לי יחס מזלזל לתיאטרון, נתנו את מלוא הצ'אנסים.

אז מעשי ידיך טובים.

למי נתתם צ'אנסים?

נקודה חמישית: אמרה הגברת רודריגז, העלתה את טענותיה – היא לא התקבלה. יש הבדל בין נרשם לבין התקבל, היא לא התקבלה ללימודים. יש תלמידים – לא כל התלמידים שנרשמים ללימודים בכל מוסדות להשכלה גבוהה מתקבלים, לא כולם עומדים בתנאי הקבלה.

סליחה, פרופסור נוימן, אני רוצה להגיד לך, בוודאי מבחינה פורמאלית – גם ציינתי את זה – בוודאי מבחינה פורמאלית זה לגמרי נכון מה שאתה אומר, גם בנקודה הזאת זה נכון. אבל, כשאתה הולך ועושה צעד כל כך חריג, כפי שוודאי אתה מבין – ואתה צריך לעשות את החישוב הכולל, ואחריות, כמובן. אתה לא רוצה שהמוסד יהיה גירעוני, כי זה גם לא דבר שמתקבל. אז מותר לך במקרה הזה לקחת בחשבון שיש לך – והכול עומד על ויכוח וכמה סטודנטים לכאן וכאן – לקחת בחשבון שיש לך עוד שישה סטודנטים שבגלל בעיה טכנית של משרד החינוך – אם זאת הבעיה – עברו את כל התהליכים של קבלה ובגלל בעיה טכנית – ואני מכיר, הרבה מאוד פונים אלי, אינספור, יש בעיה במשרד החינוך בנושא הזה, רונית מכירה את זה. יש בעיה ואין ספור סטודנטים פונים אלי, בדיוק עכשיו טיפלתי בבעיה באוניברסיטה העברית והם התחשבו בזה. הם ידעו שהם יקבלו את תעודת הבגרות ומקבלים את זה באיחור, והתחשבו בזה. וזה כשלא היו במקום כל כך דחוק כמו שאתה נמצא. לכן הנקודה היא נקודה. כשישבת באותו בוקר וקיבלת מאוד מהר את ההחלטה שקיבלת, והיית צריך לעשות את החשבון הכולל לטובת המכללה שאתה הנשיא שלה, אז השיקול הזה בהחלט היה יכול להיות שיקול, והיה סביר במקרה הזה לקחת את זה בחשבון, זו הנקודה. פורמאלית אתה צודק, מי שלא התקבל אתה לא חייב להתחשב בזה. פורמאלית אתה צודק, אבל מוסרית אם אתה אומר האם פה נעשה דבר שהוא ראוי ומוסרי – אז כן היה ראוי ומוסרי לקחת את זה בחשבון.

חבל על דבר שאתה לחמת בשבילו. באמת על דבר – שמעתי המון על מה התוכנית הזאת הייתה אמורה לתת, וזה היה ברור שבשנה הראשונה היא תהיה גירעונית, וזה התקבל על ידי הדירקטוריון. אבל זה גם ברור שבשנה השלישית ובשנה הרביעית, עם מה שבנו פה, זה יהיה אחרת, זה יהיה ברווח.


לכן היה מותר להביא את הדברים הלאה בחשבון, זו כל הנקודה, פורמאלית אתה צודק.

אני יכולה להוסיף משהו קטן? מי שהטעה אותי הייתה המכללה שאמרה לי שבעצם – אם הייתם אומרים: לא התקבלת, הייתם אומרים את זה היה מהתחלה ולא עד הרגע האחרון, בואי נחכה לראות את הציונים שלך ואז. או.קי? אני חיכיתי לציונים שלי, חיכיתי לקבל את תעודת הבגרות שלי.

כן, אבל פורמאלית – זה תנאי קבלה שאת מביאה את זה, ולכן הם לא – הם רצו לבוא לקראתך ולתת לך אפשרות. אולי כן הייתה מתקבלת, אולי התעודה הייתה מתקבלת.

ברגע שהם נתנו לי את הצ'אנס, את הזמן הזה לתת להם את ההוכחה שאני זכאית, מבחינתי הם - - - אם ברגע האחרון הם אומרים שלא התקבלתי, כי כן התקבלתי ברגע שאמרתם שכן.

אני חושב שהנקודה הובהרה ופרופסור נוימן בזכות דיבור.

כן, אני מוכרח רק להגיד שאנחנו עדיין חלוקים על העובדות, ואומר ולא אוסיף.

דבר אחרון, יש לנו אחריות כלפי הסטודנטים שנרשמו לחוג, אנחנו מנסים למצוא פתרונות, אבל צריך להבין שיש לנו גם אחריות כלפי 11,000 סטודנטים אחרים, שאינם מסובסדים על ידי המדינה. תודה רבה.

אני מבקשת תשובות על השאלות שלי, או לפחות אחת מהן: מדוע המכללה חיכתה כל כך הרבה זמן כדי להכריע סופית?

אמרתי שניסינו עד הרגע האחרון להגיע למכסה שמאפשרת את פתיחת הלימודים.

זה ברור. זו המציאות שנוצרה, זו המציאות שאנחנו רואים אותה כרגע. מה חשבתם? שתודיעו יומיים לפני? אני באמת מנסה להיכנס לראש שלך.

אז אני אנסה לענות לך, אם תיתני לי. לפני בואך אמרתי שבין היתר הושלינו על ידי אנשי החוג.

זה כמו בגן, זה לא אני זה הוא. מה זה הושלינו, אתם אנשים בוגרים אחראים.

זו המציאות המרה.

טוב, אמרנו - - -

אני לא צוחקת.

אבל, רונית, אנחנו - - -

אני אגיד דבר מאוד חריף.

אבל דנו בזה.

לא, אני חושבת שנשיא המכללה צריך להתפטר. מה זאת אומרת הושלינו? לא ידענו? זו המציאות. אתה אחראי, קח את הזמן וזמן סביר ותודיע: כן או לא. מה זה עד הרגע האחרון? אז בואו נעשה עד שבוע אחרי. למה לא להתחיל שבוע אחרי? ניתן לשנה להיפתח, אולי אנשים יפלטו, אולי הם יתאכזבו, אולי הם לא יאהבו את המרצה שלהם באוניברסיטת תל אביב ויחליטו לבוא אליכם. מה זה יומיים לפני? באמת אני מתקשה להבין. לא מבינה את זה. היית רוצה שיעשו את זה לך או לילדיך? אני מבקשת תשובה על זה.

על מה?

על זה, ש – האם אתה מוכן שיעשו את זה לך או לילדיך?

התשובה היא לא. אבל לא הייתי מוכן שישלו אותי, גם כן.

אני רוצה להגיע רק משפט אחד.

סליחה, שוב, הסיפור של האשליה, שאנחנו לא יכולים לברר פה, הסיפור הזה לא נוגע לסטודנטים. פשוט לא נוגע להם.

אפשר מילה?

אבל מילה, אנחנו רוצים לסיים.

מילה, ממש מילה אחת .קודם כל, שאלת אותי קודם שאלה אם זה מעוות לא יתקון, אם אפשר עוד לעשות משהו.

כן.

לדעתי,לא ש – אתה רואה עם מי אנחנו צריכים לעבוד אז – אנחנו מתלהבים בדיוק כמו קודם, אבל לטובת הסטודנטים, אנחנו בהחלט - - -

גם פה, בכנסת, אנחנו עובדים עם אנשים שאנחנו לא מתלהבים מהם.

היינו מוכנים, אנחנו גם עכשיו מוכנים לפתוח. בגישה חיובית אפשר עדיין לתקן את זה. בקשר לאשליה, רציתי רק לומר: הבאנו למכללה הזו את היהלום שבכתר. אני אומרת את זה באחריות מלאה, הבאנו אישור מל"ג, המל"ג אישר את זה והוא אישר אותנו, שהוא רוצה עכשיו להוציא אותנו. התחייבנו למל"ג להיות קשורים בתכנית שלוש שנים לפחות ולהיות מעורבים בתכניות וחתמנו על זה, בזכותנו האישור התקבל, בזכות סגל המורים, הבאנו למכללה, מלבד אישור מל"ג, עשרות סטודנטים – אסור להגיד פה מספרים – עשרות סטודנטים, מעל ומעבר, מצוינים, אני לא צריכה להמליץ עליהם, אתה ראית אותם פה. הבאנו למכללה תוכנית מסודרת עם 22 המורים הטובים ביותר בארץ - - -

טוב, פרופסור בלקין. הדבר הזה ברור.

אם זאת אשליה, אז אני לא מבינה מה זאת אשליה..

תודה.

ממש משפט.

טוב, אני כנראה אצטרך באמת לצנזר את מה שרציתי להגיד, בהתייחס למה שאמרת. ראשית אני מרגישה דור נבוך מאד, אני מבכה את המקום שאני נמצאת פה ומר גורלי, וגם מ"נומך שנותי", אם אפשר להגיד את זה בשפה עברית לא תקנית, אני קצת תוהה על האנשים שמובילים את ההשכלה ואת החינוך במדינה הזאת. דבר נוסף זה שאני ככה תוהה איך זה שאנחנו עושים - - -

אל תתלי אשמה קולקטיבית.

שנייה, שנייה. אני רוצה משהו אחד אחרון.

זו ההרגשה.

יש בעיה לקבל אנשים – הייתה בעיה לקבל לאנשים תעודת בגרות, ציונים, אי אילו אנשים שלא עמדו בסף הקבלה, אבל עם זאת לא הייתה לקבל את רונה נבון עם ציון פסיכומטרי של 500 למשפטים. פה אני באמת תוהה על הסוגיה הכואבת הזו. אני יוצאת מכאן בלב כבד - - -

למה, את חושבת שמשפטים – זה דורש יותר?

לא, אבל - - - פסיכומטרי למשפטים והיא הסכימה לקבל אנשים בלי פסיכומטרי שילמדו שם בתור פיתרון.

אני רק רוצה להגיד שגם - - -

לא, בסדר, הבנתי מה את רוצה להגיד, אני רק – בסדר.

אני רק רוצה להגיד שאני יוצאת מכאן בלב מאוד כבד, במקום שבו אני צריכה להחליט אם לבנות כאן משפחה, ואני מדברת בשיא הרצינות, על מקום שבו ככה לוקחים נפשות – ולא שכר לימוד של 24,000 שקלים – ועל מקום שבו אני צריכה להחליט אם לחנך את הילדים שלי במסגרת ערכית כזאת. ואני חושבת שהדבר הכי חמור, או בעצם הדבר הטוב ביותר שיצא מזה הוא, שאני שוקלת אולי לעבור ללימודים בתחום החינוך כדי לשנות את פני המדינה הזו, בתחום הזה לפחות.

טוב, אם זאת המסקנה זה לא דבר רע כשלעצמו, אבל אני לוקח מאד קשה את הדברים שאת אומרת.

אני רוצה להגיד משהו.

משפט אחרון.

אחרון. הפתרונות של המכללה לא רלבנטיים מבחינת מקומות אחרים ללמוד בהם, הייתי באוניברסיטת תל אביב ועזרתי בגלל התכנית – לצערי הרב – המצומצמת מאוד. ולצערי הרב מכל הדברים האלה ומפסימיות שנולדה בשבוע וחצי האחרון אני שוקלת אישית – ואני מכירה אנשים נוספים ששוקלים – פשוט ללכת ללמוד לא רק במקום אחר, אלא במדינה אחרת. וזה רומז על בריחת מוחות לא קטנה שתהיה גם בתחום האמנות וגם בתחומים אחרים בסופו של דבר וחבל.

כן, אלכס.

אדוני היושב ראש, רק משהו לסיכום ולסיום. תשמע, אנחנו בתור כנסת ישראל מתערבים במערכת ההשכלה הגבוהה רק במידה שאנחנו רואים שהמערכת עצמה לא מסוגלת, לא פוליטית בפנים ולא רגולטיבית, לפתור בעיות כאלה ואחרות. אני אתן לך דוגמא, הצעת חוק שלך, שאתה הגשת, על העניין שהיה דווקא קשור למלכ"רים. אני קורא למוסדות שלא מסובסדים, אני קורא להם פרטיים. אבל אם נוח לכם שנקרא לכם מלכ"ר, אז שיהיה מלכ"רים.

זה לא עניין של נוחות.

אז כאשר המועצה החליטה שהלימודים חייבים להתקיים לפחות שלוש פעמים בשבוע באו המוסדות, ביקשו, התלוננו, אמרו: אנחנו לא יכולים ככה, אנחנו פה לטובת הסטודנטים, הוגשה הצעת חוק, פתאום העניין נפתר.

לא.

לא בדיוק אבל תשמע – בסופו של דבר.

הבטיחו, אבל לא עשו את זה.

אז יש הצעת חוק שגם יכולה להתקדם ובסופו של דבר לפתור את המשבר הזה. אבל, העניין הוא שכמו שאומרים, יש שני צדדים למטבע. אמרתי את זה קודם ואני גם אומר את זה עכשיו: אם אתם יוצרים פה תקדים שאתם לא יכולים לטפל, בפנים, ובעצם לכבות את השריפה הזאת בתוך המערכת שלכם, ואנחנו מוצאים את עצמנו פה בכנסת חושבים איך לפתור את העניין.

בחוק.

אחד מהפתרונות זה חקיקה. עכשיו תשמעו מה הולך להיות. אם עכשיו אין פיתרון מבחינתכם, אז אנחנו מתחילים לבנות חקיקה שהולכת לפתור את העניין. זאת אומרת: אחד מהסעיפים הולך להיות ברגע שמוסד פותח ומכריז על קיום החוג ועל קיום פתיחת שנה אל"ף, לפי החוק אסור יהיה לו לסגור והוא חייב להתקיים. זה אל"ף. אם יש צורך בביטול אז יהיו פיצויים ובחוק יהיה מוגדר מה הפיצויים.

תראו, חברים, אני ממש – גם אפשר להיכנס לרגולציה של אישור תוכנית לימודים כזאת או אחרת למוסד מלכ"ר. הרבה מאוד דברים. חבל. חבל באמת לתת לנו בעצם את העניין הזה לידינו, כי אתם אומרים שאתם בעצם נתקלתם במצב, שהטעו אתכם. המערכת הפנימית שלכם הטעתה אתכם – לא המועצה להשכלה גבוהה, לא הסטודנטים ולא אנחנו. המערכת הפנימית, פנימית שלכם, שאתם גם אומרים לנו שאתם לא מסוגלים להתמודד אתה. כי אנחנו יושבים פה ושנת הלימודים נפתחה. אז או שאתם פותרים את זה ואנחנו אומרים לכולם: הנה בבקשה המכללה למינהל היה לה תקדים, פתרו, עכשיו גם אתם תפתרו. אם יהיה מוסד אחר שתהיה לו בעיה מסוג כזה. או שאנחנו פשוט באים, לוקחים אתכם כדוגמה והולכים לחקיקה. ותאמינו לי אני בטוח שלחוק הזה יהיה רוב פה בכנסת. כי מבחינת חברי הכנסת חוק שרק עוזר לסטודנטים ולא לוקח שקל מהמדינה עובר פה בקלות. נכון?

אם הוא חוק צודק, כן.

טוב, רבותיי, אני רוצה לעשות איזה סיכום. אני שוב מדגיש – עכשיו גם אני מקבל את כל ההתראות ממי שיושבת לידי, אז לכן אני נזהר. אני לא דן בצד המשפטי, הצד המשפטי יוכרע בבית משפט. אני יכול להגיד מה אני מקווה שיוכרע שם, אבל זה לא משנה. גם אם בית המשפט לא יצדד בחיוב, אין לזה דבר ושום קשר עם הצד המוסרי והציבורי של העניין, שעל זה אנחנו אמונים פה בכנסת.


לכן אני רוצה להגיד חד משמעית, שגם לפי התיאורים שקיבלתי היום – כבר קיבלתי את התיאורים לפני זה – זה לא משנה אם יש תחושה של הנשיא או של הדירקטוריון שמאן דהוא הטעה או השלה או אמר משהו שלא היה צריך להגיד. זו לא הנקודה. הנקודה זו האחריות, שגם הנשיא פה התחייב לה היום, כלפי הסטודנטים שעשו כל מה שהם מחויבים לעשות. הם לא השלו והם לא רימו והם לא בגדו ולא שום דבר. הם עשו הכול. ונעשה להם עוול, ממש בצורה קיצונית. נעשה להם עוול – בפקיעה – בחיים שלהם ובציפייה שלהם, זו לא מכולת. מדובר פה על השכלה גבוהה, מדובר פה על מוסד לתפארת, לא מכולת. יש ציפייה למוסריות אחרת. גם אם אתם צריכים להרוויח כסף, יש בכל זאת ציפיות אחרות מכם.


לכן אני רוצה, כמובן בהסכמת חבריי פה, להגיד, אל"ף, שמה שהתברר לנו, ההתנהלות וקבלת ההחלטות במכללה, נראים לנו כתיאטרון אבסורד. פשוט כך. דבר לא ראוי. תיאטרון אבסורד זו מילה קשה, אבל אין לי מילה אחרת לתאר את הדבר הזה, דבר לא ראוי מבחינת כל קנה מידה ציבורית ומוסרית, כלפי איקס סטודנטים שתלו בכם את התקווה והחזון, את מה שהם רצו לתת בחיים שלהם. ולכן, אני מאד מקווה וקורא לכם, לדירקטוריון ולנשיא, דווקא בגלל מה שכן הושקע בתוכנית, חזון שאתם בניתם, דווקא בגלל זה, אל תראו את מעשי ידיכם טובעים בים בגל שיש עכשיו סכסוך עם כמה מאנשי הסגל – או לא. תעשו צעד אמיץ, מאד נכון ומאד מוסרי ובכל זאת תנו לסטודנטים האלה אפשרות להגשים את החלום שלהם. אני משוכנע שלא תצאו מופסדים מהדבר הזה ואני קורא, בשם ועדת החינוך, אני קורא לכם לשנות את ההחלטה שלכם. לשנות ולפתוח את החוג בצורה מסודרת. אני בטוח שאתם תראו ברכה בדבר הזה. זו קריאה אחת.


דבר שני, גם על הרמה הציבורית ולא על הרמה הפרטנית של המקרה. אני קורא למל"ג עכשיו, מיידית, לקבוע נורמות. כי כנראה לא מבינים את זה האנשים שאתם נותנים להם אפשרות לנהל מוסדות השכלה גבוהה. אז אם הם לא מבינים, אתם חייבים לקבוע נורמות. וברור שהדבר הזה לא ייכלל בשום נורמה. אז לקבוע נורמות שכל אחד שפותח תכנית, ושאושרה התכנית, ידוע שיש לו גם חובות כלפי הסטודנטים, וזה כולל לוח זמנים וכל מה שקשור לזה. ומאוד לא רוצה להגיע למה שחבר הכנסת אלכס מילר אמר – גם הוא לא רוצה להגיע לזה, כי הוא מעדיף שזה ייעשה בלי חקיקה – אף על פי שהוא אוהב לחוקק – אבל אנחנו לא רוצים להגיע לזה, כי זה שוב עניין של התערבות בחופש אקדמי וכולי – אבל אם אתם לא מסוגלים לנהל את העסק הזה כמל"ג, ואם אנחנו שומעים שדבר כזה יכול לקרות – ושוב, דיברתי עם ראש המל"ג, שרת החינוך, שראתה את הדבר הזה באותה חומרה – אז תעשו את העבודה שלכם ותקבעו נורמות ברורות, שגם הסטודנטים יידעו שגם אי אפשר להקריב אותם על כל מזבח, גם אם מדובר בלהרוויח כסף.


אני מצפה מהמל"ג להביא לנו חזרה את ההחלטות, מהן הנורמות למנוע שעוול כזה יקרה בעתיד. פגיעה כזו בסטודנטים, עם כל המשמעות של הדבר הזה.


אלו הדברים שאני חושב שראוי שנקבל כהחלטה. את הלכת עוד צעד, רונית, וזה יהיה על חשבון שלך, אם זה בסדר מבחינתך, שאלו ההחלטות. אלכס, מקובל?

כן.

או.קי. אלו ההחלטות, ואני מקווה שנשמע מהמכללה בקרוב על ההחלטות שיקבלו.

אולי משהו קטן ככה לחזק את הדברים של רונית. כבוד להרוויח – תראו, כבוד מרוויחים הרבה זמן ומאבדים אותו ברגע. אז אני חושב שעשיתם עבודה כל כך טובה במשך שנים, שהרווחתם כבוד של כל כך הרבה סטודנטים שלומדים אצלכם במוסד, שחבל שברגע אתם יכולים לאבד אותו. כי אתם יודעים, הנגטיביות תמיד תופסת ובסופו של דבר זה מה שיתפוס וזו תהיה התמונה של המוסד שלכם. תודה.

אני מאוד מודה לכולם.

תודה רבה, תודה.

10:45.