PAGE
17
ועדת החינוך, התרבות והספורט

27.10.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב רביעי
פרוטוקול מס' 516

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

מיום שני, כ"ח תשרי התשס"ט, (27 באוקטובר 2008), שעה: 11:00

תקציב הקולנוע

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

אליהו גבאי – מ"מ

חבר הכנסת דב חנין

אתי כהן – ממונה על תחום הקולנוע, משרד המדע, התרבות והספורט

גיא אטיאס – ממונה על תקצוב המשרד, משרד המדע, התרבות והספורט

גיורא עיני – מנהל קרן רבינוביץ', משרד המדע, התרבות והספורט

יעל מבורך – רפרנטית מדע, משרד האוצר

עו"ד אפרת בן אברהם – רכזת המחלקה לקידום היצירה, שח"ם – איגוד שחקני המסך

מיכה חריש – יו"ר מועצת הקולנוע, מועצת הקולנוע

יובל שמיר - מנכ"ל איגוד עובדים בקולנוע ובטלוויזיה

כתריאל שחורי – מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי

מרק רוזנבאום – חבר הנהלת איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה בישראל

אסף אמיר – חבר הנהלת איגוד מפיקי קולנוע וטלוויזיה בישראל

יהודה ביטון – חבר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטאריים, פורום היוצרים

ערן קולירין – במאי ותסריטאי, איגוד הבמאים והתסריטאים

אסף כרמל – אחראי יצירה מקורית, איגוד הבמאים והתסריטאים

יהודה סקר – הנהלת ארגון הורים ארצית

רבקה מושיץ

אושרה עצידה

תקציב הקולנוע

רבותיי וגברותי, אני כבר מתנצל על האיחור. אנחנו לקראת סוף קדנציה של הכנסת. פשוט היינו חייבים לגמור את הצעת חוק המכונים הפסיכומטריים שעבדנו עליה כל כך הרבה. גמרנו את הצעת החוק בהצבעה בקריאה שלשית, והגענו להסכמות עם כולם. אנחנו בשידור, ובאמת אנחנו שוב מתנצלים גם בפני הצופים. אבל, קודם כל בפני האורחים המכובדים מאוד לדיון בנושא תקצוב הקולנוע.


אני רוצה לומר מילים כמה מילים כהקדמה. אין לי ספק שהחוק, ובעקבות זה גם ההסכם שנעשה עם הקולנוע, הביא את הקולנוע הישראלי למקום אחר לגמרי, גם בתוך מדינת ישראל, גם באיכות, גם בפיתוח של דור חדש של אנשים שעוסקים בקולנוע. אני יכול להעיד שגם ברחבי העולם, גם בתחרויות הבין-לאומיות, הקולנוע הישראלי תופס מקום טוב. גם בשבוע האחרון היו הישגים מאוד גדולים לקולנוע הישראלי. כמו כן, גם בפריפריה, אוכלוסיות שונות, למשל עולים חדשים. ראיתי כי השבוע קיבלו פרס עולים מאתיופיה. הרבה מאוד דברים משמעותיים קרו בעקבות החוק הזה.


רק לפני כמה ימים נפגשתי עם שר התרבות של גרמניה שהיה בביקור קצר בארץ. הוא אמר לי שהיתה ביקורת חזקה מצד ממשלת רוסיה על זה שבפסטיבלים המרכזיים בברלין יש כל כך הרבה סרטים ישראלים, ואין שם בכלל סרטים רוסיים. הוא אמר לי שהוא ענה לשר התרבות, או מי שזה היה מטעם ממשלת רוסיה, שזה לא בגלל יחסים מיוחדים שאכן יש, וחייבים להיות גם בין גרמניה לישראל, אלא זה פשוט בגלל איכות הסרטים מישראל, ופחות איכות של הסרטים שהוא מקבל מרוסיה, ואין לי שום עניין חזית לפתוח עם רוסיה. בשבילי זו היתה עוד אינדיקציה לדברים שראיתי ברחבי העולם בשנים הללו.


לפי מה שהבנו, ישנה מגמה של הממשלה לקצץ, ולהרוס את ההישג הגדול הזה. אין ספק שיש קשר בין ההשקעה לבין התוצאה. זה מפתיע מאוד, אבל ישנו קשר כזה. לפי מה שנאמר לי, הרצון הוא גם לקצץ בסכום. במקום להגדיל ולתת לתעשיית הקולנוע וליוצרים הצעירים את הגידול הנחוץ לפיתוח התעשייה, רוצים לקצץ. אני הבנתי שמדובר מ-58 מיליון ל-50 מיליון, אנחנו נשמע את זה גם מאנשי המשרד האוצר. כמו כן, גם פתאום להחיל את קיצוצי הרוחב. זה ודאי בניגוד לרוח החוק בכל קנה מידה. אני מקווה שאנחנו באחידות דעים בכנסת על העניין הזה. לפחות לפי מה שהצלחתי לדבר עם כמעט כל המפלגות, זה דבר שלא מקובל על אף אחת מהן.


הדבר השני הוא דבר שצריך פורמליסטיקה. הוראת השעה שהיתה מן הסכם שנעשה בעקבות הקושי שבפרשנות החוק, ומה זה בדיוק אומר היחס עם התמלוגים וכל מה שיש בחוק, עומדת לפוג. לכן, חייבים להגיע לאיזשהו הסדר. מה שלא יהיה אנחנו חייבים להגיע להסדר חדש שגם צריך לעבור חקיקה בכנסת, כי בכל זאת אי אפשר להתעלם מהחוק ולהגיע להסדרים אחרים מבלי שהם מובאים לכנסת. אנחנו נמצאים בתקופה קשה בשביל לעשות את זה מבחינת הכנסת, ומבחינת תהליכי החקיקה. לכן, הישיבה הזאת. אני מאוד שמח שלישיבה זו הגיעו גם בכירי מפיקי הקולנוע והטלוויזיה בישראל. אני בהחלט אומר חד משמעית שהמגמה שלי היא שאנחנו בכנסת ניתן את מלוא הגיבוי למי שמפיק את הקולנוע במדינת ישראלי כדי שלא להרוס את המפעל האדיר הזה שנבנה בהרבה שנים, אבל בעיקר בשנים האחרונות בעקבות חקיקת החוק.


עד כאן דבריי. עכשיו נשמע קצת את דברי האורחים. אנחנו קצת בצמצום של זמן, ולכן אני מבקש גם לצמצם בדיבור. יש לנו שעה מעכשיו. אני גם רוצה להגיע למסקנות כדי שנוכל לעבוד הלאה, ובאמת להבטיח את הדברים שאמרתי. מר מיכה חריש, אולי אתה תתחיל.

אני הייתי מציע שאולי האוצר ימסור את העמדה הפורמאלית שלו כדי שנהיה על מכנה משותף מבחינת המידע.

בסדר, וזאת על מנת שכולנו נוכל להתייחס לדברי האוצר. יעל מבורך, בבקשה.

בסך הכול, אני חושבת שהמצב ידוע לנוכחים. חוק הקולנוע הוא למעשה בתוקף.

כל חוק הוא בתוקף.

אמרת קודם שהחוק לא בתוקף, ויש צורך לעשות שינוי חקיקה. יש חוק קולנוע והוא בתוקף.

לא אמרתי שהחוק לא בתוקף - חס ושלום. אני מנסה לפעמים להגיד לאוצר גם שחייבים לקיים חוקים בישראל. הרבה פעמים חושבים שזה אופציונאלי, לכן אני מאוד מדגיש. אני התייחסתי להוראת השעה שם שהיתה מוגבלת לחמש שנים לפי מה שקבעו.

כמו שאמר אדוני היושב ראש, סעיף 11ב שנוגע לתקציב שהוא גוזר 50% מתמלוגים כאלו ואחרים, הוקפא עד סוף שנת 2008. במקביל, נחתם הסכם משולש - זה היה אז משרד החינוך שקבע שהתקציב יעמוד על 58 מיליון לחמש שנים - גם פג תוקפו בסוף 2008. ההסכם הזה גם אומר שלא יקודמו שינויי חקיקה, או כל הסכמים אחרים בתוך התקופה האמורה, ושם אנחנו עומדים. אנחנו כרגע מנהלים משא ומתן, יותר נכון משרד המדע, התרבות והספורט מנהל משא ומתן בעזרה ובסיוע שלנו עם הגופים. אנחנו מנסים לקדם הסכם רב שנתי חדש.

אם יהיה הסכם רב שנתי אז ההקפאה של סעיף 11ב תמשיך.

נכון, או לחלופין החוק שנכנס אוטומטית לתוקף.

איפה עומד המשא ומתן כרגע? האם הסכומים האלה ששמעתי הם מופרכים או שיש בהם מידה של אמת? אני מקווה שהם מופרכים.

המשא ומתן מתקיים.

מה עמדת האוצר?

אין עמדת אוצר למספר כזה או אחר, יש משא ומתן. כרגע אין אף מספר, כי אנחנו כרגע לא מדברים. כשנשוב לדבר, אנחנו נוכל לחזור ולדבר על מספרים כאלו או אחרים.

איך יש משא ומתן מבלי שאתם מדברים?

אנחנו נפגשנו כמה פעמים. דיברנו על כל מיני - - -

אני רוצה להבין. האם עמדת הממשלה - ואני מניח שבמקרה זה אתם חלק מהממשלה – היא שמה שקרה בשנים האחרונות הוא חיובי, וצריך לפתח, להגדיל ולהאדיר את זה, או שצריכים לצמצם?

אין צמצום, יש חוק. החוק נכנס לתוקף. יש אפשרות אחרת של הליכה להסכם.

אני לא מדבר על החוק, ברור שיש חוק. אבל אני שואל, האם המגמה שלכם במשא ומתן, מגמת המדינה והאוצר, היא שאתם רואים בחיוב את מה שהיה ורוצים לפתח את זה עוד, ואני חושב ש-120 מיליון הם יעד רצוי לתעשיית הקולנוע - 120 כמניין שנות חיים של אדם, או אולי כמניין מספר חברי הכנסת - או שאתם רוצים לצמצם ולהרוג את התעשייה? את מבינה את השאלה.

אני מבינה את השאלה, ובעניין זה אני רק אומר עוד דבר אחד.

האם את גם מוכנה לענות על השאלה?

אני אענה על השאלה. ההערכה שלנו לגבי התקציבים לקולנוע לפי החוק בנוסח הנוכחי, הם 25 - 30 מיליון שקל בשנה לפי חישוב התמלוגים.

לפי חישוב התמלוגים שירדו בשנים האחרונות.

לפי חישוב התמלוגים שירדו בשנים האחרונות, לפי הערכה של משרד האוצר. במשא ומתן מכיוון שאנחנו הולכים למתווה של הסכם ולא ל-default הזה של החוק, אנחנו כבר מציעים סכומים גבוהים יותר. לכן, לא מדובר בקיצוץ. מדובר בהרחבה מהמצב הנוכחי.

לא, המצב הנוכחי זה 58 מיליון.

המצב הנוכחי זה כרגע החוק.

לא. טוב, הבנתי את המגמה. מר מיכה חריש, בבקשה.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, אני אתן את התמונה מלמעלה לגבי ענף הקולנוע, ונכניס לזה את הדבר הזה. כפי שאמר היושב ראש, חמש שנים היה תקציב של 58 מיליון שקל על פי אותו הסכם בין האוצר לבין בזמנו משרד החינוך, התרבות ומועצת הקולנוע. זה בא לתקן את הסעיף שהתבסס על התמלוגים. חשוב לזכור ששנתיים קודם, ב-2001, תקציב הקולנוע שניתן על-ידי האוצר היה 73 מיליון שקל. כלומר, ה-58 מיליון שקל היו קיצוץ כדי להגיע להבנה של הבטחת השקט לטווח ארוך, ואני חושב שזה היה הסכם נכון. מתוך ניסיוני אני יכול לומר כי עדיף תמיד לעבוד בהסכם האוצר ולא כנגד האוצר, כי אז הדברים מתבצעים והולכים באופן חלק, ועובדה היא שחמש שנים היה לענף בסיס כלכלי ידוע שאפשר תכנון קדימה. חלק גדול מההצלחה בארץ וגם בעולם, נבע מהשקט התעשייתי הזה.


אדוני היושב ראש, כשר המסחר, התעשייה והמסחר בעבר הייתי ממונה על ענף הקולנוע. לפעמים, בשנות התשעים היו חסרים 10,000 דולר כדי לגמור סרט, ואי אפשר היה לעבוד כך. אי אפשר היה לפתח את הענף מבחינה זו. העובדה שהחוק חוקק, נתנה את המסגרת הזאת, וזה הבסיס להצלחה הגדולה של הקולנוע הישראלי המקומית, והבין-לאומית. אם כן, אני מציע לזכור את המספר הזה של 73 מיליון.


ההצעה הראשונה כפי שאני קיבלתי אותה מהממונה באגף התקציבים על משרד המדע, התרבות והספורט, ועל נושא הקולנוע, היתה 50 מיליון שקל, כפוף לקיצוצי רוחב שלא נמצאים בהסכם הקודם. להיפך, ההסכם הקודם הבטיח שלא יהיו קיצוצים.

כמו אגב בכל תקציב התרבות, גם לפי החלטת הממשלה אין קיצוצי רוחב.

קודם כל, הקולנוע נבדל כי הכנסת ראתה לנכון לחוקק חוק קולנוע כדי להבטיח את הבסיס לקולנוע, ואני חושב שלזה צריך להתייחס קודם כל. ב-1999 הכנסת קיבלה החלטה לייחד את הקולנוע על-ידי חוק מיוחד בגלל המשבר שהיה בשנים שלפני 1999. ולכן, אני לא חושב שראוי להכניס את זה כאילו לתוך התחום התרבותי הכללי שהוא ראוי לדיון כשלעצמו, וכאן לדעתי הדיון הראשון במשא ומתן. ההצעה היתה 50 מיליון כפוף להסכמי רוחב. לפי מה שאני מבין, לאחר דיונים נוספים באגף התקציבים, הדרישה לקיצוצי רוחב לא עומדת יותר.

אני לא מכירה את ה- - -

יש פרוטוקול, ואני מוכן שראובן קוגן יגיד אם אני אמרתי דברים נכונים.

לא רק פרוטוקול, אתה גם משודר.

אני מוכן שראובן קוגן יגיד אם אמרתי דברים מדויקים מהשיחות שהיו לי איתו. אני מאוד מכבד אותו, הוא עושה את עבודתו. אני שם על השולחן פה דברים שהם מקצועיים מבחינת ההשקפות השונות שיש בעניין הזה.


בתקציב שהוכן לקראת 2009 במשרד המדע, התרבות והספורט – ופה תתקנו אותי – יש בערך 25 מיליון שקל לקולנוע. זה תואם את התמלוגים שהיו צריכים להגיע ב-2009 שהולכים ונשחקים. סעיף התמלוגים איננו מבטיח יותר רשת ביטחון לקולנוע.

הוא איננו רלוונטי. כי בזמן שחוקק החוק, התמלוגים היו במקום אחר לגמרי.

אדוני היושב ראש, סליחה. הוא רלוונטי כי במשרד האוצר העמדה האלטרנטיבית היא סעיף 11. אם אין הסכם יש סעיף 11. גם את זה צריך לקחת בחשבון.


לפי מה שאני שמעתי, במגעים שונים היתה נכונות לשקול מחדש להגיע לסביבות 58 – 60 מיליון שקל. אני בערך כשנה בתפקיד יושב-ראש מועצת הקולנוע,ואני רוצה לספר מה היה בתקציב 2008 על 58 מיליון שקלים. כבר ב-2008 קיצצנו בפסטיבלים, בסינמטקים, בארכיונים, קרוב ל-40%. זה דבר קשה מאוד. מדוע? כי להצלחה יש צרכנים חדשים. היו חמישה פסטיבלים ב-2001, והיום יש 12 פסטיבלים שמתחלקים באותו סכום. אותו הדבר לגבי ארכיונים. ההקרנות עדיין מקבלות את אותו הסכום על פי הקריטריונים הקיימים מה-58 מיליון שקל. אבל, מספר הסרטים הולך וגדל, מספר התלמידים בבתי הספר לקולנוע הולך וגדל - הרי זו היתה מטרת החוק, ומטרת הממשלה. המטרה של הצלחה הושגה, וכדאי להמשיך לעודד את ההצלחה הזאת מבחינת הראיה הממלכתית.


שיהיה ברור - 58 מיליון שקל יהיו קיצוץ עמוק. ההערכה של הענף היא שהצרכים הם בערך 120 מיליון שקל. אבל, בין 120 מיליון ל-58 מיליון אני רואה הפרש גדול מאוד. אני מזכיר עוד הפעם, את ה-73 מיליון שקל.

חוץ מה-73, גם ה-58 של שנת 2003 הם לא 58 היום.

גם זה נכון. אדוני היושב ראש, ישנו עוד אלמנט אחד שאני רוצה להוסיף, ואחר כך נתון אחרון. גם אתה וגם אני דיברנו, אבל יש הסכמה בענף שאת ההצלחה הזאת צריך למנף כדי להגיע לפריפריה. זה אומר לחבר להצלחה הזאת אוכלוסיות במדינת ישראל שלא מחוברות להצלחה של הקולנוע הישראלי, ושהן תהיינה חלק מההצלחה הזאת. זה לא מתוקצב ב-58 מיליון, זה דורש אמצעים.


כדי לסבר את האוזן אני אומר רק דבר אחד – יש עשרות יישובים במדינת ישראל שאין בהם בית קולנוע ושהאוכלוסייה בהם לא יכולה ללכת ולצפות בסרט. זה דבר אלמנטארי.

היה דיון על זה. לא רק זה אלא שגם סוגרים את מה שיש.

אחת המטרות היתה הרי להרחיב את זה. קולנוע מביא תרבות למקומות שבהם התרבות הזאת היא בעלת השפעה הרבה יותר גדולה מבמקומות אחרים.


כשנעשה ההסכם בין האוצר, תקציב המדינה ב-2003 היה משהו בסדר גודל של מעל ל-200 מיליארד שקל. תקציב המדינה השנה, ב-2009, שאושר בממשלה הוא 319 מיליארד שקל. אחד הדברים שאני טוען כלפי האוצר הוא שלנתון הזה של סעיף הקולנוע בתוך תקציב המדינה אין שום משמעות מקרו כלכלית. זה לא תקציב ביטחון, זה לא תקציב חינוך, זה לא תקציב רווחה. זה פסיק בטעויות הסטטיסטיות, פסיק במשא ומתן קואליציוני כדי להבטיח את אישור התקציב. לכן, הנימוק הכלכלי לא נופל על זה, אלא השאלה היא כיצד רואים את הקולנוע ואת עתידו.


עד לשבוע שעבר חשבתי שאני אצטרך פה לדבר רק על מה שדיברתי עכשיו. אבל, אני רוצה להזכיר את העובדה שאתם מודעים אליה יותר ממני, והיא שבתקופת בחירות יש סכנה שלא תהיה תקציב ל-2009 בזמן. אני הייתי אומר שישנה סבירות גבוהה ביותר שלא יהיה תקציב. ואז, אנחנו נכנסים למשטר של אחד חלקי שנים עשר מהתקציב הקודם. נוצרות שתי בעיות ואני הולך לדון בהן במועצת הקולנוע היום. עולה השאלה איך נערכים במצב כזה כשלענף הקולנוע אין את השקט ואת הביטחון של התקציב העומד לרשותם? התחלה של הקרנות או הזמנת סרטים היא לא החלטה מהיום וביצוע היום, אלא זה תהליך שבו צריך לדעת איך אפשר להתחייב. אחד הפסטיבלים שנקרא "דוק-אביב" כבר נמצא בסכנה שהוא לא יתקיים בשנה הבאה בגלל אי הוודאות. צריך להתחיל ולחתום על הסכמים, אבל אף אחד לא יודע איך לעשות את זה. זוהי בעיית החירום שנוצרת כתוצאה מההתפתחויות של הבחירות. תודה.

אולי חבל שלא התחילו קודם. אם היו עושים את ההסכם לפני שנה אז היה יותר קל.


חבר הכנסת דב חנין, אתה צריך לעשות קמפיין בתל-אביב?

כן. אני עושה קמפיין בתל-אביב, אבל אני משתדל שזה יהיה מחוץ לשעות העבודה.


אדוני היושב ראש, אני קודם כל רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה. אני חייב לומר שמצד אחד כאשר מסתכלים על תעשיית הקולנוע הישראלית אפשר להתעודד ולהתברך, כי קורים הרבה מאוד דברים יפים, מעודדים, מרשימים שגם אנחנו נהנים מהם כקהל של צופים. אבל, הם גם מגיעים לזירה הבין-לאומית, וזוכים להערכה מאוד רבה ומוצדקת. מצד אחד, יש צד חיובי מעודד ואופטימי. מצד שני, כשאנחנו רואים את הקשיים העצומים שצריכים לעבור יוצרי הקולנוע - החל מהמפיקים ועד ליתר המעורבים בתהליך הקולנועי - אנחנו נחרדים ונעשים מאוד מודאגים. הישגי תעשיית הקולנוע הישראלית לא מובטחים. אנחנו יודעים שבעולם כולו – וזה גם נכון לגבי מעצמות קולנוע הרבה יותר גדולות ומבוססות מישראל – שתעשיית קולנוע בלי עזרה, התגייסות ומימון ציבורי, לא יכולה להחזיק מעמד, אלא אם כן מדובר בתעשייה ההוליוודית. אבל, זה בוודאי לא המצב שלנו.


אני רוצה לנצל את ההזדמנות של הדיון הזה כדי לפנות למשרדי הממשלה, וקודם כל למשרד האוצר. אני רוצה לומר לכם שפה אנחנו באמת עוסקים בסוגיה שבה השקעה כספית יחסית קטנה לתקציב המדינה ולסכומים שנמצאים בתקציב המדינה, יש לה השפעה ומשמעות חברתית ותרבותית מאוד מאוד גדולה.

גם הסברתית. כלומר, הרבה מאוד דברים.

בוודאי, הסברתית, תרבותית - מכל הבחינות. לכן, אני הייתי פונה למשרד האוצר ומציע לו לראות את הנושא הזה באמת במבט רחב. יכול להיות שהשקעה קצת יותר גדולה, וקצת יותר נדיבה בתחום הזה, תהיה לה השפעה הרבה יותר גדולה ויותר משמעותית לחברה הישראלית ולתרבות בישראל לעומת הכסף שיוצא. אני מאוד מקווה שהדיון הזה והמסקנות שיהיו בסופו יעודדו גם את משרדי הממשלה ללכת בכיוון הזה.

תודה. אני בטוח שדבריך נכנסו ללבבות האוצר.


אני רוצה לשמוע את נציג משרד המדע, התרבות והספורט.

אני אומר איך המשרד רואה את הדברים, ומה הוא היה מעדיף שיקרה. ראשית, כמשרד ממשלתי אנחנו מחויבים לעמוד בחוק. אם ניאלץ אנחנו נפעל לפי החוק. אבל, אנחנו חושבים שזוהי תהיה טעות מאוד קשה לענף הקולנוע. יכול להיות שאחר כך כדי לתקן את הנעשה, אנחנו, או המדינה, או החברה הישראלית, אולי יצטרכו לשלם סכומים הרבה יותר גדולים.

בהנחה שיהיה מישהו שירצה לתקן.

אני מסכים, זו גם הנחה שצריך להניח. לכן, אנחנו כן חושבים שההסכם שהיה הוא הסכם טוב, הוא נתן יציבות. אני חושב שיציבות גם אם היא במחיר נמוך יותר, היא טובה יותר. כי ברגע שיש לך יציבות, יכולת התכנון שלך היא יכולת תכנון אופטימאלית. ההסתכלות שלך וההתחייבויות שאתה יכול ליצור ביכולת תכנון לטווח ארוך, הן הרבה יותר טובות והרבה יותר בריאות ויעילות לכלל הציבור. במקרים האלה, היעילות של הכסף היא יותר גדולה.

איפה אתם חושבים שזה צריך להיות?

אנחנו חושבים שהמגמה הזאת צריכה להימשך. אנחנו חושבים שהקולנוע צריך סכום כסף שהוא ידוע, שהוא מותנה.

זה טוב אם הוא ידוע אם הוא מספיק גדול. ידוע בציבור זה לא דבר שהוא תמיד מספיק.

לזו היתה כוונתנו.

באיזה סדר גודל אתם מדברים?

לגבי סדר הגודל - אין כרגע סכומים שאנחנו יודעים לבוא ולומר אותם. יש איזשהו צוות שהקים מר מיכה חריש, ובצוות דובר על הסכום שמר מיכה חריש הציג אותו.

איזה סכום הוא הציג, האם מדובר על 73 מיליון? אנחנו רק רוצים סדר גודל.

אני לא סתם הזכרתי את ה-73 מיליון. לפי דעתי, זה דבר שגם האוצר יכול.

זה נכון, האוצר יכול.

לא, יכול להסביר. הרי אחד הדברים שהעלו הוא איך אנחנו מסבירים שהם מקצצים בדברים אחרים. אני אמרתי ש-73 מיליון זה לא קיצוץ, אלא זה חזרה למקורות.

יש דברים שמקצצים, ויש דברים שמרחיבים. אני לא חושב שתהיה כזאת ביקורת על האוצר כך שנצטרך להיות מערך הסברה לאוצר אם יתנו 73 מיליון. אני חושב שכל עם ישראל, וכל הכנסת יברכו על זה. אני לא חושב שאתה צריך לדאוג פה, הם יודעים להסביר טוב. לא זאת הבעיה. השאלה היא מהי עמדת משרד התרבות, ואת זה אני רוצה להבין.

זה מגובש בצוות המשא ומתן שאנחנו שותפים בו.

האם אתם מעלים את זה לממשלה? מה אתם עושים? איך השר פועל כדי להעלות את הנושא?

זה קצת בעייתי בימים אלה להעלות את זה לממשלה. אנחנו מקיימים דיונים, אני באופן אישי וגם המנכ"ל.

אני קצת לא מבין למה לא עשיתם את זה לפני שנה, אני באמת לא מבין. עכשיו אתה בלחץ כפול, לא רק הלחץ של סדר היום הפוליטי וכל זה, אלא גם בזה שמנפנפים עם החוק ועם התמלוגים, ובצדק מבחינת ראיית האוצר.

אל תטיל את זה על פקיד של המדינה.

הוא פקיד חשוב, הוא אחראי על הקיצוץ של המשרד.

בוא תבדוק כמה שרים התחלפו ובאיזו תקופה במשרד המדע, התרבות והספורט בשנים האחרונות, איך הקולנוע עבר ממשרד החינוך למשרד המדע, התרבות, ותבין. כשאני נכנסתי לתפקידי כיושב ראש מועצת הקולנוע, לא היתה כמעט מועצה, והקריטריונים פגו בגלל שלא היה אחריהם מעקב.

האם זאת עמדת השר?

כן.

מאחר ואני דברתי עם השר כמה פעמים, אני יכול לומר שעמדתו היא עמדה תומכת בדרישות הענף. הוא ביטא זאת באירוע של חלוקת פרסי "אופיר" של האקדמיה לקולנוע באופן ברור. מבחינתו, הוא תומך.

הוא אחראי, הוא לא רק צריך לתמוך. הוא זה שקובע, לא שר האוצר קובע. זה כמובן הממשלה בכלל, אבל הוא הקובע, הוא המייצג את הממשלה. תודה.


חבר הכנסת גבאי, בבקשה.

אני מברך את ועדת החינוך על כך שהחליטה לדון בחוק הקולנוע. חוק הקולנוע הוגש בכנסת על-ידי חבר הכנסת זבולון אורלב ועל ידי יורי שטרן ז"ל.


החוק מתייחס בעיקר לצדדים הטכניים של הסרטים שיהיו בישראל. למשל, כמה שעות, ומה מסריטים. אבל, הוא לא מתייחס לתכנים של הסרטים שהם לב ליבם של הסרטים. אי אפשר להתייחס רק לצדדים הטכניים של הסרטים כמו כמה שעות ומי הסריט. זה לא המהות שצריכה להיות לחוק עצמו כדי שהוא יקבל כסף.


אין ספק שהסרטים מייצגים תרבות, ותפקידם לשקף גם את חיי החברה, את ערכיה, את מגוון הדעות בישראל, את מגוון התרבות בישראל, את מגוון העדות בישראל, את הפריפריה, את ההיסטוריה של עם ישראל, את מאבקה של מדינת ישראל כאן בארץ ישראל. אבל, אנחנו לצערנו רואים כי חלק גדול מהסרטים מייצגים קו אחד בלבד של הצד של המאבק הפלסטינאי על מדינת ישראל.

איזה סרטים ראית?

סליחה. חלק גדול מהסרטים האלה מייצגים את ישראל באירופה, וכאשר הם מייצגים אותה באירופה הם דלק על האנטישמיות ועל עצם קיומה של מדינת ישראל. חלק גדול מהסרטים מייצגים את הגוון של המאבק הפלסטינאי.


רבותי, מדינת ישראל היא לא ככל המדינות. היא נאבקת על עצם קיומה בדעת הקהל. ישנם אנטישמיים, ישנה הסתה איסלאמית, והסתה נאצית, וכשאתה נותן לכל הגוונים האלה גם סרט שמהווה שמן על המדורה הזאת של שנאת ישראל, זה מעמיד את מדינת ישראל במצב ישראל, כי זו לא האמת. ישנם עוד נושאים במדינת ישראל שהסרטים צריכים לייצג אותם.


לכן, אני הגשתי הצעת חוק, ואני רוצה לבקש ממועצת הקולנוע לתמוך בה. לצערי, קוצרה תקופת המושב של הכנסת. אבל, אני בטוח שהחוק הזה יעבור במוקדם או במאוחר. הצעת החוק באה להגיד כי תינתן עדיפות לסרטים - זה לא בא לשלול מסרטים אחרים, אבל לא יכול להיות שרוב התקציב ירוכז בסרטים שמציגים את ישראל בצורה גזענית ובצורה של שנאה לישראל. אל תשכחו שמדינת ישראל היא לא מדינה ששופעת בכסף, וכאשר מדינת ישראל מקציבה סכום של 58 מיליון, היא מורידה במקום אחר. במקום לתת לנוער בסיכון, או לשעות לימוד לפריפריה או לעיירות פיתוח והגברת הזכאות לבגרות, במקום לתת לתרופות מצילות חיי אדם, במקום לקנות עוד מכשירים רפואיים שיכולים להציל חיי אדם, אנחנו באים ונותנים מכספי משלמי המסים 58 מיליון שקל לתעשיית הקולנוע. צריך לתת גם העדפה לחלק מתעשיית הקולנוע שישקף וייצג את חיי המדינה ואת עברה לנוער ולדור הבא. אני אתן לכם דוגמה: שיקוף חיי המדינה, מאבקה, יצירת והישגיה, טיפוח אזרחות טובה, אהבת האדם, העם והארץ - האם זה צריך להפריע למישהו? הנחלת עקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל וערכיה כמדינת יהודית ודמוקרטית, העמקת הקשר לתולדות ארץ-ישראל כמדינת ישראל, תולדות העם היהודי, חיזוק הקשר עם המורשת היהודית, הציונית וערכיה, כבוד התא המשפחתי, שיקוף חיי ונכסי התרבות של שבטי ישראל, הנחלת תודעת זכר השואה והגבורה.


בואו נסתכל לאן יצא רוב תקציב קרן הקולנוע לעומת שאר המטרות שמדינת ישראל צריכה להציב. המטרות האלה הן לא מטרות שאני המצאתי, אלא אני לקחתי אותן ממטרות רשות השידור. כך הוקמה רשות השידור. האם מישהו בא להתלונן על רשות השידור שהיא חד גונית, או שהיא מייצגת רק גוון מסוים? בסך הכול אני צילמתי את רוב הדברים האלה שנכתבו פה ממטרות רשות השידור.


לכן, אני רוצה לבקש שנעביר את הצעת חוק זו. נפגשתי עם מר מיכה חריש היושב ראש, יחד עם גיורא עיני. דובר שנביא את החוק הזה למועצת הקולנוע מתוך כוונה שהם יגלו הבנה שזה מה שצריך להיעשות. כמדינה שנלחמת על עצם קיומה אסור לנו לשפוך עוד שמן למדורת האנטישמיות כלפי מדינת ישראל. אני לא בא לשלול את כל הסרטים, ישנם סרטים טובים. אבל, אם נסתכל על המינון של רוב הכספים, ולאן הם הולכים, אנחנו נראה שהם באים לייצג רק את העמדה הפלסטינאית, כאילו שאין עוד בעיות חברתיות וחינוכיות למדינת ישראל. תודה רבה.

תודה. אני קצת רואה את המציאות אחרת. כשחבר הכנסת דב חנין דיבר אני גם הוספתי את הפאן של הערכים ההסברתיים כשהוא אמר הערכים התרבותיים. אני יכול להגיד לך שהיום באירופה, בקוריאה, באוסטרליה, ובכל מקום שאליו מגיע הסרט הישראלי, לא רק שזה לא מוסיף חס ושלום לאנטישמיות – ולא צריכים להיות חילוקי דעות בפסילה המוחלטת של האנטישמיות, אני הקמתי את הפורום הגלובאלי במלחמה באנטישמיות – אלא זה נותן הסברה ישראלית חינם ממש בצורה נפלאה, יחד עם עוד תופעות תרבותיות ממדינת ישראל כמו: מחול, מוזיקה ובלט.


יכול להיות ויכוח על סרט כזה או אחר, וזה חלק מהחופש התרבותי שיש לנו. אבל, לחשוב שתעשיית הקולנוע היום במדינת ישראל היא מוסיפה לאנטישמיות בעולם - מהיכרותי גם של העולם היהודי, וגם קצת מעבר ליהודי, אני יכול לומר שזה פשוט לא נכון. אני רציתי לציין את זה, מותר לנו גם להיות בחילוקי דעות. אבל, אני חושב שחשוב לציין זאת.


אני רוצה לחזור לסוגיה שבה אנחנו דנים - וזה לא החוק של חבר הכנסת גבאי – ולקבל עוד עמדות ודעות של אנשי תעשיית הקולנוע שבאו לפה. בבקשה.

אגב, בקנדה העבירו חוק שהוא דומה לחוק הזה. אם תרצו לראות אני אוכל להראות לכם בהזדמנות.

תיקון טכני - רובי ריבלין, יונה יהב, ודדי צוקר יזמו את חוק הקולנוע, ולאחר מכן יורי שטרן וטומי לפיד החתימו בשנת 2001 את 61 חברי הכנסת שהפעיל את החוק בפועל. אני חושב שאם נעשה חוק הקולנוע כמו חוק רשות השידור, נקווה שהקולנוע לא יסתיים כמו רשות השידור. מצבה של רשות השידור ידוע לכול.


לעצם העניין - הכנסת קבעה בשנת 2001 תוך בדיקת מצב, שכדי שהקולנוע יתאושש ויחיה הוא זקוק לסדרי גודל של 73 מיליון שקל. ירדו מאז מחצית מהתמלוגים. בערכים של היום 73 מיליון שקל זה הרבה יותר מ-100 מיליון שקל היום.


אני מזכיר עוד עובדה, ההסדר שנעשה של 58 מיליון שקל נעשה בשנת 2003, השנה הגרועה ביותר למשק הישראלי בשנות האלפיים, שנת הפיגועים, ושנה של הירידה ב- - -, והאוצר השתמש בזה. אני הייתי במשא ומתן, וחלק מהטיעונים מהאוצר היו שצריך לצמצם כי אין כסף.

אגב, זה יגידו לך גם היום.

אומרים לנו את זה גם היום, זה בסדר. אבל, שנת 2003 באמת היתה שנה איומה, ואני רק מזכיר.

ידוע שזו היתה באמת שנת הקיצוצים.

שנת הקיצוצים הקשים, ואז נעשה ההסדר.

ההסדר נעשה גם בגלל שהיה החוק, והיו מוכרחים לעשות הסדר.

כן, והסכמנו להסדר שהוא הסדר נומינאלי? תקציב המדינה, אינפלאציה, הכול קרה. אנחנו חושבים שתקציב המדינה גדל במשך חמש השנים האלה ביותר מ-30%. זה אומר שכל הגופים הנתמכים מתקציב המדינה בממוצע גדלו ב-30%. תקציב הקולנוע לא קיבל שקל נוסף במשך חמש שנים. לכן, אנחנו חושבים שדרישה שייערך איזשהו שיערוך של הדבר הזה היא מינימאלית. גם כשאנחנו מדברים על 75 – 80 מיליון זה בקושי מפצה על מה שהפסדנו במשך חמש השנים האלה.


יש גם מחיר להצלחה, והמחיר הוא שיש יותר ויותר במאים צעירים מצליחים, כמו ערן קולירין שיושב לצידי שעשה את הסרט " ביקור התזמורת" שמאוד הצליח. ברור שבלי חוק הקולנוע לאנשים בכלל לא היה סיכוי כי לא היינו מצליחים לתת להם את הסיכוי הזה, וברור שלאחר ההצלחה צריך לתמוך בהם כדי שיעשו סרטים נוספים. הדרך היחידה להמשיך ולהתפתח זה לקחת את האנשים שמצליחים ולהמשיך לתמוך בהם. בעקבות חוק הקולנוע צמחה פה כמות לא קטנה של במאים צעירים ומצליחים מאוד. אנחנו צריכים למצוא עוד אנשים כמו ערן קולירין בשנה הבאה או כמו דובר קוסאשווילי, כדי להמשיך ולהתפתח, כי אם לא נמצא אותם, ולא נוכל לתמוך בהם פשוט נדעך.


זה המקצוע שלי, ואני כמעט רואה את כל סרטי בתי הספר בארץ. אני עושה בממוצע שני סרטים של במאים ראשונים בארץ כמעט כל שנה. אני אומר לכם שיש הרבה כשרון, ואם לא ניתן לחמישה-שישה אנשים בשנה הזדמנות לעשות סרט עלילתי לא נמשיך להתפתח. כדי שזה יקרה, ובמקביל נוכל לפתח את הכישרונות שגילינו בשנות האלפיים – ויש לא מעט כאלה – 58 מיליון שקל פשוט אינם מספיקים, נקודה. גם 75 מיליון שקל לא מספיקים. אבל, זה הסכום שאנחנו חושבים שאולי נתפשר איתכם כדי לצאת לדרך באיזשהו הסדר רב שנתי כדי שיהיה שקט, וכדי שניתן יהיה לעבוד.


אני חושב שזה דבר שיכול לבוא לתיקון, ושהכנסת יכולה לדאוג לזה גם היום. כי אני חושב שאם כתוב בסעיף 11א בחוק שזה 50% מהתמלוגים, אז אפשר גם לכתוב: ולא פחות מ-. הכנסת יכולה לקבוע שבחוק יהיה כתוב: לא פחות מ-. האוצר קיצץ את התמלוגים, התמלוגים עמדו על 73 מיליון שקל בשנת 2001. הם קוצצו. אני חושב שהאוצר היה מאוד לא מרוצה מההסדר הזה שנעשה חוק נקודתי ספציפי, לכן היה קל מאוד לוותר על תמלוגים לאוצר. הכנסת יכולה לבוא ולומר: קיצצתם אז זה יהיה לא פחות מ-. בסעיף 11 יהיה כתוב: 50% מהתמלוגים ולא פחות מ-X כסף.

עשיתי דבר דומה בחוק הספריות.

אני חושב שזה ניתן לביצוע, וניתן לצאת לדרך בשקט
ובהסדר נורמאלי להרבה שנים.

אני מפורום היוצרים הדוקומנטאריים, ואני רוצה לענות לחבר הכנסת גבאי. חבר הכנסת גבאי, בהמשך לדבריך שעושים סרטים שהם ברובם פלסטינאיים, אני חייב לציין - אם תסתכל על תעשייה הדוקומנטארית אז אתה יכול לראות שהתעשייה הדוקומנטארית שולטת על כל הנושאים ועל כל המרחב הגדול במדינת ישראל, ובפנים במה ששייך לעם ישראל. אני אתן דוגמה קטנה. אני עושה היום סרט על גולי אריתריאה שהמשטר הבריטי זרק אותם מהמדינה, וזאת בתמיכה של קרן רבינוביץ' של גיורא עיני. אם לא היה לי את קרן רבינוביץ' הסרט הזה לא היה. על האנשים האלה לא עשו שום דבר עד היום.

אני מחזק את ידיך, אני בעד. אתה בא לתקן. אני מעריך, ומכבד, ואני שמח על מה שאתה עושה.

אבל, חוץ מזה עוד סרטים במדינה הזאת.

אני שמח. לזה אני מתכוון, שעל זה צריך לשים הדגשים.

אני מנכ"ל קרן הקולנוע הישראלי. אני לא אכנס לדיון הזה למרות שאני יכול בהחלט להתמודד בעניין הזה. אין ספק שאם היו לנו תקציבים ראויים היינו גם יכולים לעסוק הרבה יותר במורשת ישראל, כי ברגע שאתה מגיע לסרטים שהם תקופתיים, וכשרוצים לספר פרקים מההיסטוריה של מדינת ישראל או של ארץ-ישראל, זה דורש תקציבים בסדרי גודל שאפילו סכום כפול מ-58 מיליון לא יאפשר לנו לעשות את זה. אני מצר אפילו יותר ממה שאתה מעלה בדעתך, על כך שאנחנו לא מסוגלים בכלל תקציבית לסייע לסרטים בעלי אופי תקופתי. אנחנו עושים סרטים שהם בעיקר עכשוויים, שקורים בימינו אלה, מתוך כורח ולא מתוך החלטה, כי אין לנו עם מה לצאת לדרך לסרטים תקופתיים.

אבל, למה ההדגשה על הפלסטינאיים?

אדוני, אין פה שום הדגשה. יש פה מציאות של שמיכה שאונסת אותנו לסוג מסוים של סרטים מבחינת התקופה שבה הם מתרחשים.


אני רוצה להציג פה אדם שאולי יש לו את הזכות הגדולה ביותר לבוא ולדבר פה בשם כולנו, וזה הבמאי והתסריטאי ערן קולירין שעשה השנה את אחת ההצלחות, אולי ההצלחה הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות, וזה הסרט "ביקור התזמורת". אני מרשה לעצמי לומר בשמו שהסרט הזה הביא למעלה ממיליון וחצי צופים ברחבי העולם. כל המערך ההסברה הענק והנהדר של מדינת ישראל, וכל המסבירים, לא מתקרב לקצה קצהו של ההישג הזה אם אנחנו מדברים על האינטרסים הרחבים יותר של המדינה. אני חושב שכדאי באמת שנשמע את דברו, ונשמע את המערכת שהוא עבר עד שהוא עשה את הסרט, ומה קרה מאז הסרט.

בבקשה.

אני הובאתי לכאן על תקן ההצלחה. אבל, גם לו הייתי כישלון וגם לו הסרטים נכשלים, אני לא חושב שאתם באים לבחון פה את ההצלחה או הכישלון, מפני שיש פה השקעה אמיתית בתרבות, ביצירה, באנשים שכותבים בשפתם, מצלמים את החיים שלהם, מייצרים אותם פה. למרות שההצלחה הזאת נותנת לנו פה מנוף מאוד נחמד בדיון הזה, אבל עדיין צריך לזכור שמה שיש פה הוא הרבה יותר מהותי, והרבה יותר חשוב בסופו של דבר ממספר הצופים, וזה היכולת לתת לאנשים. מרק רוזנבאום דיבר קודם על הסטודנטים שיש פה. לא מזמן שפטתי בתחרות הסטודנטים, וישנם כישרונות מדהימים. זוהי האפשרות לתת לאנשים להתבטא וליצור בשפתם, ובמדינתם, וזה הדבר היותר חשוב מכל ההצלחות האלה שהוזכרו שהן נחמדות כשלעצמן.

אפשר להגיד שגם זה חשוב וגם זה חשוב.

זו דעתי, אני חושב שיש פה משהו גדול. היצירה העברית והיצירה הישראלית הוא דבר שלא התחיל היום, לא אתמול, ולא התחיל עם חוק הקולנוע. זה שמדינת ישראל תומכת בו הוא דבר גדול, וחשוב כשלעצמו. אנחנו מקשיבים פה לדעת האוצר מהצד, ואני מבין שיש פה איזה דעה שנפתח איזשהו חריץ בדלת כי הסתיימה הוראת השעה, ואז בואו נתווכח איתכם לא על 60 מיליון שהוא כשלעצמו אחוז זעום כמו שנאמר פה, אלא בואו נתווכח איתכם על ה-20 מיליון האלה בגלל שאנחנו יכולים להתווכח. ראוי אולי להעיר לאוצר כך - כשיש לך דירה שבה מתגוררים דיירים טובים שמשלמים את שכרם בזמן, לא צריך בכל שנה לרוץ ולראות אם אפשר לקחת מהם עוד קצת, אלא אפשר להסתפק בזה שהם דיירים טובים, וזה טוב לכולם.

אולי בכל זאת תספר קצת מהסיפור האישי. אתה לא רוצה לדבר על ההצלחות, אז תדבר על הביטוי העצמי שלך.

אני לא אספר על הצלחותיי. יש משהו נורא זול, כי מחר יכול להיות כישלון, ויכולה להיות שנה שהיא תהיה רעה, אז מה? האם נשב פה כולם ונגיד: "נתנו לכם כסף, זה לא עבד ולכן עכשיו נקצץ?", לא. זה דבר שצריך להסתכל עליו לאורך שנים, ולראות שבאופן כללי יש פה יכולת ביטוי. זה אומר שאדם שמחר מסיים בית ספר חוץ מלעבוד בבנק ולהיות עורך דין, הוא יכול גם להיות במאי, הוא יכול לכתוב במדינתו, הוא יכול לספר על מה שעובר עליו. אני חושב שזה הייצוג הגדול ביותר לאנשים במדינה, ולא צריך לקבע את זה בשום חוק, או באיזושהי הוראה שאדם צריך לייצג את החיים במדינה. זה שהוא חי וכותב, מיניי וביי זה הייצוג שלו.

אגב, ראיתי את הסרט שלך.

תודה.

אגב, זה שייך לרוב הסרטים או שזה - - -

אני יכול להקריא לך את הרשימה: גן עדן עכשיו, המחסומים, השאהידים, - - -

לא, לא.

יש פרופורציה. יש לי רשימה ארוכה שהכנתם.

רבותי, אני חושב שאנחנו בהסכמה רחבה מאוד. אני באמת לא בא בטענות כלפי האוצר. אני חושב שהאוצר עושה מה שהוא צריך לעשות. אני בא בטענות כלפי הממשלה שמקבלת את הדעה של האוצר, דעה מאוד מצמצמת, רומסת את כל מה שהיה ברצון המחוקק והעם לראות. כאילו "חיים בסרט" שם בממשלה, ולא מוכנים לתרגם את הסרט במונחים של מה שבאמת דרוש היום לחברה הישראלית. אני מאוד מצטער על כך, אבל זה דבר קבוע בהרבה מאוד מהדיונים שלנו שמתווכחים אפילו בכספים באמת פעוטים של פעוטים, באמת על כמה עשרות מיליונים פה, כשיש לך תעשייה כל כך גדולה ורחבה ומצליחה - סליחה על הביטוי.


זה לא אומר שאנחנו נתנה את החוק במיקומים בפסטיבלים הבין-לאומים. בוודאי שיש בזה גם חלק גדול מהביטוי התרבות של מדינת ישראל, אבל בכל זאת אנחנו לא עושים את זה בכל ענפי התרבות שהם כולם ביטויים של יוצרים. אנחנו עשינו דבר מיוחד בקולנוע, והרצון של הכנסת היה לעשות דבר מיוחד בקולנוע. אבל, אני מרגיש שפה נתלים במציאות שנוצרה בעקבות זה שהכנסת חוקקה את החוק הזה בזמן שהתמלוגים היו במקום אחר, ואז: "תפסנו אתכם במילה", כדי לנהל משא ומתן שלא ראוי, שלא מכבד לא את הממשלה, ולא את התרבות במדינת ישראל, ולא את משרד האוצר, ודאי לא את הממשלה, ולשים את הבמאים ואת היוצרים האלה במקום שבו הם באים כמבקשי נדבות, זה קצת "שנור" פה. זה בשביל לעשות את המינימום של המינימום שאנחנו מדברים.


אין לי ספק שאנחנו צריכים לפחות להיות במקום של ה-58 מיליון שנקבע כפי שגם נאמר בצדק בשנה הכי קשה של כלכלת מדינת ישראל, בוודאי בעשרים השנים האחרונות. כתוצר קיבלנו הרבה הרבה מעבר מההשקעה שלנו. הלוואי שהאוצר ישקיע בכל דבר ושהוא יקבל כזה תוצר. הם לא יכולים לקבל את כל תאוותם בידם, אף אחד מאיתנו לא יכול לקבל זאת. אבל, במקום להגיד: בואו נלך צעד אחד קדימה, לפחות נעדכן את זה לתקציב של שנת 2009, ונעדכן את זה לפי המחירים, אומרים: לא, ניקח קצת פה, וקצת קיצוצי רוחב, וקצת זה, ונעשה 15%. למעשה, אז לא יישאר שום דבר. לא תהיה יציבות של המערכת, לא יהיה פיתוח של המערכת. כשאתה עומד במקום או כשאתה נסוג, אתה בוודאי לא יכול להתקדם. בעולם מבינים יותר ויותר שצריכים להשקיע כדי לקבל תוצאות.


לכן, אני באמת רוצה להגיד פה חד משמעית שאנחנו מצידנו מצפים מהממשלה להיכנס לשיח אינטנסיבי עכשיו עם כל תעשיית הקולנוע דרך משרד התרבות. אנחנו מצפים להראות לפחות את אורך הרוח כדי שהדבר הנפלא הזה שקרה במדינת ישראל בשנים האחרונות יוכל להתפתח, לפרוח, ושהדור החדש של יוצרים, במאים ושחקנים יוכל באמת לקבל תנאי מינימום - לא תנאי מקסימום - כדי שיוכלו לפתח את התעשייה הזאת. אני חושב שזה יהיה לכבודה של המדינה ולכבודה של התרבות במדינה. אני רוצה לקבוע מצד הכנסת שכך אנחנו דורשים ממשלת ישראל, זה דבר שמחייב את כלל משרדי הממשלה.

אני אוסיף ואומר שאנחנו גם נעקוב. יש פה עניין בעייתי מבחינת התזמון. אני לא בטוח שאם אנחנו ניכנס למשטר של אחד חלקי שתים עשרה, שזה יהיה אחד חלקי שתים עשרה של ה-58. האם אתה בטוח שזה כך?

כן, כן.

אני לא בטוח, מאחר והוראת השעה נגמרת. אני באמת לא יודע, אני צריך לבדוק את זה חוקית.

יש מקום לגמישות. האחד חלקי שתים עשר הוא לא איזשהו דבר שהוא מקובע עד הסוף, כי דרך ועדת הכספים האוצר יכול לבוא ביוזמות של העברות כספים וכדו', כך שזה נתון לשינויים. אבל, פורמאלית יכול להיות שאם יתייחסו לחוק שהציעו ב-25 מיליון, אז זה יכול להיכנס לתוך המסגרת הזאת.

יכולה להיות עוד יותר בעיה מחוסר היציבות, וכל הדבר הזה.

גם אם זה אחד חלקי שנים עשר, הענף צריך לדעת לאן זה הולך.

זה ברור. ברור שהממשלה יכולה להחליט לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. החוק קובע מינימום, לא מקסימום. אבל, אני חושש ואנחנו צריכים לבדוק את זה. נכון, התיקון הרצוי בחוק היה באמת לעשות את מה שהוצע פה - שיהיה כתוב 50% מסכום התמלוגים, ולא יופחת מכך וכך. זה מאוד נדיר שמקבלים חוקים שבהם כתובים סכומים. אפשר אולי לתרגם - אני לא יודע, אני לא מכיר מספיק את המונחים כדי להגיד. לצורך הוויכוח, אני יכול לתרגם את ה-73 מיליון למשהו אחר מהסכום - התקציב של שנת כך וכך בהצמדה. ישנה אפשרות לעשות כזה דבר בחוק, עשינו את זה עכשיו במספר חוקים . למשל, בחוק המכינות הקדם צבאיות סגרנו את זה מכל הכיוונים כדי שלא יוכלו להביא שום טריקים. זה בסדר, הם יודעים לעשות את מלאכתם באוצר. זו העבודה שלהם, ובשביל זה הם מקבלים משכורת.


הבעיה היא שאין זמן לזה. כלומר, גם אם נוכל לפטור מחובת הנחה, ולהעביר מהר מאוד קריאה טרומית, ראשונה, שנייה ושלישית - ואין לי ספק שיהיה לזה את הרוב, וגם אם הממשלה מתנגדת יהיה לזה רוב של 50 ו-60 בתוך הכנסת – אני לא חושב שיש לנו זמן לעשות את זה מבחינת סדרי החקיקה עם פיזור הכנסת. ולכן, אני קצת נבוך מבחינת השאלה איך אנחנו עוזרים לתעשייה חוץ מהקריאה שלנו לממשלה. הדרישה שלנו מהממשלה היא באמת לפתור את זה בלי זה, ואז נצטרך בכנסת הבאה לחוקק בצורה מסודרת כדי שהסיפור הזה של התמלוגים לא יעמוד כרועץ להמשך הפיתוח, גם הכלכלי, של הענף.

צריך כרגע ללכת בשני מסלולים. בהנחה שיש בחירות, ומה שמתחייב מזה אם אין תקציב של 2009 - - -

אני חושב שזו ההנחה היום.

זו ההנחה ההגיונית והסבירה במצב הזה. צריך לנסות לראות איך דואגים לקראת 2009 במצב הביניים, וזה צריך להיעשות בהידברות בין האוצר לענף.

היה לי חשוב לבטא פה את עמדת הכנסת בוויכוח הזה, שאני מקווה שייקחו בחשבון גם באוצר.

זה לגבי תקופת מצב הביניים הזה עד שיהיה תקציב 2009. במקביל, צריך להתמודד עם השאלה היותר בסיסית וארוכת הטווח, כי דווקא הקדמת הבחירות יוצרת מצב שב-2009 הממשלה והכנסת יעמדו בפניו – אני לא מאמין בארבע שנים, אבל שנתיים וחצי-שלוש – שאפשר עליו לבנות תהליך יותר מסודר גם לענף הקולנוע וגם להרבה דברים אחרים בכלכלה. בעניין הזה, אני מקווה שגם הדיונים בתוך האוצר יהיו חיוביים לקראת העניין. אני מניח שגם באגף התקציבים, וגם מעבר לזה, הנושא עוד לא הגיע לסיכומו הסופי.

אני אכן מצטרף לתקוות. אנחנו למעשה סיימנו, אבל אם יש איזושהי הערה אז בבקשה.

---זה אחד חלקי שתים עשרה מה-58, או שזה אחד חלקי שתים עשרה מה-25 מיליון?

זה יועצים משפטיים, זה לא אגף התקציביים.

האם יש תשובה ממישהו, או שאנחנו נשמע על זה רק - - -

יבדקו את זה במשרד התרבות.

זה משהו שדחוף לנו לבדוק. כי אם לא נדע את זה אז - - -

לכן, אני העלאתי את הסוגיה כי אני חושב שראוי לקבל תשובה מוסמכת לדבר הזה. אתם תקבלו תשובה ממשרד התרבות בצורה מסודרת איפה הדברים עומדים כי כדאי לדעת גם על מה להילחם, איפה להילחם.


אני באמת רוצה להודות לכל האורחים, לחברי הכנסת, ולנציגי הממשלה. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:25.