PAGE
8
ועדת לקידום מעמד האישה

20/02/2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 111
מישיבת ועדת לקידום מעמד האישה

שהתקיימה ביום רביעי, י"ד אדר א', התשס"ח (20/02/2008), בשעה 08:30

הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה בטרם דחיית בקשה), התשס"ח-2008, של חה"כ נאדיה חילו וחבר הכנסת גדעון סער (פ/3060), הכנה לקריאה שניה ושלישית.

חברי הוועדה: גדעון סער – היו"ר

נאדיה חילו

עו"ד מוריה בקשי – מחלקת יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

דינה אלגרבלי – עו"ס, משרד הבריאות

ענת ענבר – ממונה אזורית יחידות הסיוע, משרד הרווחה

אלון גילון – שופט, נשיא בית משפט שלום סגן מנהל בתי המשפט

רותי הורניק – עוזרת למנהלת הרשות, הרשות לקידום מעמד האישה

ליאת קליין – הקליניקה לסיוע משפטי לנפגעות אלימות, האוניברסיטה העברית

שירלי ויטנר - הקליניקה לסיוע משפטי לנפגעות אלימות, האוניברסיטה העברית

גילי ורון - הקליניקה לסיוע משפטי לנפגעות אלימות, האוניברסיטה העברית

עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת ירושלים, ארגון נעמ"ת

עמליה אוהלי – אמונה

רז משגב – מטה המאבק למען האב הגרוש

פיני זוהר – סמנכ"ל עיתון הירדן

תמי סלע

אריאלה אהרון

אתי אפלבוים

הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה בטרם דחיית בקשה), התשס"ח-2008, של חה"כ נאדיה חילו וחבר הכנסת גדעון סער (פ/3060),

הכנה לקריאה שניה ושלישית.

בוקר טוב. אני פותח את ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה. על סדר היום: הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון מס' 11) (חובת שמיעה בטרם דחיית בקשה), התשס"ח-2008, של חברת הכנסת נאדיה חילו ושלי, הכנה לקריאה שניה ושלישית.


נאדיה, את רוצה לומר משהו?

זה חוק חשוב. אנחנו כל הזמן חושבים איך אפשר להרחיב את יריעת ההגנה על נשים. זה לא בא לידי ביטוי בשטח ועדיין יש אלימות רבה נגד נשים אבל זה לא אומר שלא צריך לרכז את כל המאמצים ולחשוב איך אפשר להוסיף לחוק עוד סעיפים הגנתיים. אני מייחסת חשיבות מאוד גדולה לכל החלק של החינוך האזרחי, שבעיניי הוא לא פחות חשוב. אנחנו מחוקקים פה מתוך הנחה שהחוק ישפיע ויחלחל ויביא גם לאלמנטים האלה. בהמשך הדיון נתייחס לפרטי החוק.

גברתי היועצת המשפטית.

אנחנו מדברים פה על הוראה שתתווסף לסעיף 4 לחוק מניעת אלימות במשפחה, שמסדיר את סדרי הדין בבקשות למתן צו הגנה לפי החוק. בעצם ההוראה מעגנת גם את הנורמה הקיימת גם היום שלפיה דוחים בקשה למתן צו הגנה בלי ששומעים את הצד המבקש, אלא בנסיבות חריגות, שבהן דנו בישיבה הקודמת.


בשנת 1998 הוקם צוות בין משרדי שעסק בנושא של אלימות במשפחה והוא ניסה לחשוב על כל מיני תיקוני חקיקה. כנראה שהיו תלונות שהובאו לאותו צוות, שלא פורטו בדוח, ובעקבותיהם הם המליצו את זה כתיקון חקיקה שבא לשנות את המצב הקיים.

אגב, בבתי משפט לענייני משפחה הנורמה הזאת קיימת אבל בבתי משפט אחרים, כמו המחוזי, זה לא קיים ושם החוק נחוץ.

זה נכון שהחוק הזה חל גם על בתי הדין הדתיים, וגם שם אותן הוראות חלות. שמענו בדיון שאין תופעות כאלה.


שתי הערות לגבי הדיון הקודם. יש עוד חוק שלפיו ניתנים צווים מאוד דומים ומתקיימים בו דיונים מאוד דומים, וזה חוק מניעת הטרדה מאיימת. הוא לא חל בין בני זוג, כמו חוק מניעת אלימות במשפחה, והצווים שם לא מכונים צווי הגנה. הוא יכול לחול גם על בני זוג אבל לא רק. ההגדרה של הטרדה מאיימת היא קצת יותר רחבה אבל הצווים הם מאוד דומים, במובן זה שזה צו אזרחי שבא לתת מענה לבעיה באופן מיידי עם תקופה קצובה במעמד צו אחד ואז אחרי שבוע צריך לקיים דיון במעמד שני הצדדים, בדומה לחוק מניעת אלימות במשפחה. לא אגיד שבעבר כל תיקון שעשו בחוק מניעת אלימות במשפחה, עשו אותו במקביל, אבל היו מקרים, כשזה היה מתאים, תיקנו במקביל. נראה לי שיהיה מוזר שאותה נורמה, שחושבים שהיא נכונה ומשקפת את המצב הקיים לא תהיה גם שם.

כמה בקשות יש בשנה לפי החוק למניעת הטרדה מאיימת?

פחות, אני לא יודעת את המספר המדויק.

בבית משפט למשפחה נראה לי שלא הרבה.

הערה שניה היא לעניין התחולה. אני לא חושבת שזה דורש תיקון או הוראה בחוק אבל אם לא נכתוב כלום המשמעות היא תחולה אקטיבית. זאת אומרת שגם בקשות שתלויות ועומדות, שעוד לא הסתיים הדיון בהן, אני חושבת שזה נכון שזה יחול.

בעצם את מציעה לא לקבוע הוראת תחולה ספציפית.

נכון.

תודה. אני פותח את הדיון. לא ראיתי שמישהו נרשם.

לא קיבלתי הערות או התנגדויות.

נכון שהחוק למניעת אלימות במשפחה, שהוא יבוא מארצות הברית, בא להסדיר נושא של מניעת אלימות במשפחה. אבל, לצערנו, יש שימוש רב לרעה בחוק הזה, באופן שפוגע בזכויות יסוד של אלפי אבות בשנה. אני אתן נתונים מספריים. בממוצע מוגשות בין 8,000 עד 8,500 בקשות בשנה. אני מדבר על השנים 2003 עד 2006. סך הכל התקבלו 2,508 בקשות מתוך ה-8,000. מכיוון שאנחנו יודעים שברוב הבקשות שניתנות במעמד צד אחד, מוצע צו מיידי ל-7 ימים עד לדיון במעמד שני הצדדים, יוצא שכ-6,000 עד 6,500 אבות בשנה נפגעים באופן בלתי מדתי ובלתי חוקי בזכויות היסוד שלהם. מנתקים אותם מהבית ומהילדים. הם נזרקים לרחוב, כאשר השימוש בחוק בעצם נועד להשיג יתרון פסיכולוגי, משפטי ודיוני בהליכי הגירושין.


אורנית צור, פקידת הסעד הראשית, הודתה בוועדת הרווחה, שאכן יש שימוש לרעה. במשטרה יש על זה גם מחקרים ויש מאמר של ניצב ד"ר פיני יחזקאלי שמעריך שכ-50% מהתלונות הן תלונות כוזבות.


לפי הניסיון המצטבר שלנו במטה המאבק למען האב הגרוש, למעלה מ-90% מהתלונות הן כוזבות, כשמדובר בהליכי גירושין. אני עושה את ההפרדה בין מצבים של אלימות כאשר - - -

מר משגב, סליחה שאני מפריע לך באמצע הדברים. בינתיים גם ראיתי את נייר העמדה. ברגע זה אנחנו לא עורכים דיון בחוק באופן כללי ובסוגיה של תלונות על אלימות באופן כללי או היקף תלונות כוזבות. אני מבקש שתשתדל למקד את הדברים שלך בנושא התיקון המוצע. בדרך כלל חברי כנסת נוטים להגזים בחשיבות של תיקוני החוק שהם מציעים ולדעתי זה תיקון מינורי. זה לגיטימי לראות בתיקון תיקון מאג'ורי אבל תדבר לגוף הצעת התיקון.

אני חייב לתת את הרקע כדי להבין או להסביר מדוע אנחנו מתנגדים בכלל לעצם התיקון הזה. הניסיון מלמד שכאשר מוגשות בקשות לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, והבקשות הן ראשוניות והמבקשת לא מוכרת לבית המשפט, הבקשות מתקבלות ב-100%.


מתי בית המשפט דוחה בקשות כאלה? כאשר הוא מכיר את הצדדים וכאשר הוא רואה שבעצם מדובר בבקשה קנטרנית. מכיוון שבחוק יש בעיה, אין בו שסתום למנוע או להרתיע בקשות קנטרניות, הרי שכל תיקון בחוק שמחמיר את מצבו של המשיב בבקשה, זה שנגדו מבקשים את הצו, מרע את המצב.


אמנם אנחנו בוועדה לקידום מעמד האישה אבל היא גם אמורה לדאוג לאי אפליה בין המינים ולא ליצור מצב שבו הפרטים יוכלו לעשות שימוש לרעה בחקיקה בצורה הזאת.


מכיוון שבכל מקרה, כתוצאה מהפרקטיקה שהצטברה, בתי המשפט לענייני משפחה, שהם הסוברנים לטפל בנושא אלימות במשפחה, עושים את המיפוי הזה, לתיקון הזה אין מקום. מה עוד שכאשר חוקקו את החוק לקחו בחשבון שיהיו בערך 20% בקשות כוזבות או קנטרניות. כפי שאמרתי קודם, אחוז השימוש לרעה בחוק הזה הוא היום גבוה ביותר. לכן, צריך ליצור מצבים שבו השימוש לרעה יופסק, ומאידך, מי שבאמת זקוק לחוק, יקבל את כל הגיבוי הנדרש.

תודה, אני אתייחס בהמשך לדברים שהעלית.

לגבי החישובים שנמסר עליהם כרגע. אני חושבת שהסיבה שחלק מצווי ההרחקה לא מוצאים אחרי 7 ימים, זה לא רק בגלל שהבקשה כוזבת או קנטרנית אלא בגלל שבהרבה מהמקרים אנשים מגיעים להסכמות. בחלק מהמקרים הם מטופלים ביחידת הסיוע ואז לא צריך צו. בחלק מהמקרים הגבר מסכים לעזוב את הבית בגלל שזה הליך של גירושין. בחלק מהמקרים האישה גם מבטלת. המספרים שנתת לא אומרים שהאחוז הזה הם בהכרח כוזבים או קנטרניים. יש מקרים כאלה, הם זניחים וזה לא 90%. חלק גדול מהמקרים האלה מגיעים ליחידות הסיוע וזה לא 90%.

בוקר טוב לכם. אני סמנכ"ל עיתון הירדן. באופן אישי ולצערי גם אני נכנסתי להליך העצוב הזה של תלונות שווא וכל הנושא הזה של צו הגנה וצו הרחקה. דרך אגב, זה לא התקבל על ידי בית המשפט. הוכח כאן, מעבר לכל ספק, שהוגשה תלונת שווא. למרות הכל, ישנה היום מגמה, במשטרת ישראל במיוחד, לקבל תלונות שווא של נשים. המשטרה יודעת. אני מציין שנפגשתי עם ראש אגף החקירות, ניצב דנינו במספר ישיבות. ידוע שישנה בעיה ויש כשל מערכתי בהתנהלות, הן של משטרת ישראל והן של בתי המשפט.


זה לא סוד היום שבתי המשפט לענייני משפחה מפלים ונותנים צווים באופן גורף. באופן גורף ניתנים צווים. אני קורא לוועדה. ידוע שיש תלונות שווא, זה דבר ידוע, ריבונו של עולם. במאבקי גירושין ניתנים לא אחת צווים וזה מגיע לכדי 70%. הדבר בדוק ומשטרת ישראל מודעת לזה.


לכן אתם צריכים לראות את השבר החברתי הנוראי שקיים במדינה. אסור לנו להתעלם מזה. היום במדינת ישראל קיים משבר חברתי קשה, מסוכן, הן לכלכלת המדינה, הן לביטחונה. מדובר היום בכ-150,000 גברים שהוצאו מביתם. אנחנו יודעים שקרוב ל-70% מהתלונות הן תלונות שווא. משטרת ישראל מתנהגת כבת יענה. מגיעה תלונה, הם לא רוצים עיתונות וישר מוציאים מהבית. בתי המשפט רואים את התלונה במשטרה, מוציאים ולא מבינים את ההשלכות ואת המחקרים. ילדים קמלים, ילדים שנהרסים במאבקי הגירושין. אגב, הכל זה על כסף. הכל מדובר בכסף.


מנהל בתי הדין הרבניים, אליהו בן דהאן, שאותו ראיינתי לעיתון, אמר שגירושין זה לא מתכונת להתעשרותה של האישה. מערכת הגירושין הפכה היום לדבר כדאי מבחינה כלכלית. היום כדאי להתגרש. לנשים כדאי להתגרש, עם כל הצער. אני מבקש מהוועדה, תבינו את ההשלכות. למה זה יוביל בשנים הקרובות.


לענייננו אנו. אם ניתן צו הגנה לאישה ואפשר יהיה להאריך את הצו באופן חד צדדי ולא לאחר 7 ימים.

לא מדובר כאן בהארכה של הצו.

אני חוזר בי מזה.

אני רוצה להסביר מה מוצע.

אני רק רוצה לסיים. ישנו היום סעיף בחוק שקוראים לו סעיף 2(5) אותו כתבה השופטת עדנה ארבל, בהיותה פרקליטת המדינה. הסעיף אומר שבמידה ויוכח שהוגשה בקשה לצו הגנה או תלונה כנגד אלימות ויוכח שהתלונה שקרית, יש להימנע מלהעמיד לדין אלא במקרים קיצוניים שהדעת לא סובלת. אם זה סתם תלונת שווא, לא להתייחס ולא להעמיד לדין.


כלומר, זה הופך להיות היום מצב שאין פחד. לא אחת, במחקר ובתחקירים שעשיתי, עורכי דין מעודדים נשים להגיש תלונות שווא כדי להצליח במאבק. ההשלכות לכך הן מאוד קשות. לכן אני קורא לוועדה לבטל את ההנחיה 2(5) שקיימת במשטרת ישראל, שלא מעמידים לדין מגישות תלונות שווא במשטרה. כמו כן אני מבקש שבצווי הגנה ובצווי הרחקה, תהיה בדיקה מעמיקה. במקרה והתברר שהתלונה היתה תלונת שווא, להעמיד לדין ולשלוח לכלא גם נשים. אני מדגיש שמדובר בתלונת שווא. אם יש תלונת שווא והיא הוכחה כמשמעותה בחוק, להעמיד לדין במלוא החומרה ולקבוע עונשים קשים וחמורים כדי להפסיק עם זה.


ישנה אלימות, אנחנו לא מכחישים. אנחנו דוחים אותה מכל וכל, זה דבר חמור מאין כמוהו, אבל כשהאלימות לא קיימת, צריך להתייחס לזה בכובד ראש. תודה רבה לכם.

לגבי שני הדברים שתמי העלתה: לעניין התחולה המיידית זה נכון.


לעניין חוק הטרדה מאיימת, אין לי התנגדות עקרונית. אני לא מספיק מכירה אם יש בעיות בנושא הזה אבל צריך לשים לב שהעילות בחוק הטרדה מאיימת הן מורכבות יותר. יש סיטואציות מאוד ספציפיות שבהן אפשר לתת את הצו. השאלה מה קורה במצב שבו על פניו הבקשה לא מגלה את העילה בכלל. זאת אומרת, מישהו מגיש בקשה להטרדה מאיימת שעל פניה לא נכנסת לגדרים של החוק.

את מציעה לא - - -

אני מעלה את ההתלבטות, אין לי עמדה. עקרונית יש גם חריג ואפשר להשתמש בחריג. אולי לשופט גילון יש עמדה.

אני רוצה להתייחס למה שאמר האדון הנכבד בקשר לצווים גורפים שבתי המשפט נותנים. זה לא כך. בתי המשפט לא נותנים צווים גורפים. בתי המשפט שומעים. יושבת פה הגברת ענבר, שהיא חיה את זה כל יום. בדרך כלל בתי המשפט שומעים ורק אחר כך נותנים את הצווים והם לא נותנים צווים באופן גורף.

אני לא מסכים עם אדוני.

שוחחתי עם סגן הנשיא שנהב, שהוא השופט הראשי בבית משפט לענייני משפחה ברמת גן. הוא לא מכיר תופעה כזאת. אצלו בבית המשפט אין תופעה כזאת שדוחים בקשה בלי לשמוע את המבקש.


לנו אין התנגדות לתיקון. אם בית המשפט יחליט שהוא רוצה לדחות במקרים הבודדים, ויכול להיות שיש מקרים כאלה בבתי משפט שלום כי גם לבתי משפט שלום יש סמכות לדון בזה, אז במקרים כאלה שהשופט יחליט שהוא דוחה בלי לשמוע, אז הוא יכתוב מה היו הנסיבות שבגללן הוא החליט לדחות את הבקשה ללא שמיעת המבקש וינמק למה הוא עשה את זה. אני לא רואה שום סיבה.

האם סגן הנשיא חשב שזה מיותר?

להפך. הוא אמר שעכשיו הוא יוכל להשתמש בדבר שהוא לא השתמש בו אף פעם. זה מה שהוא אמר לי. במאמר מוסגר, זאת אופציה שהוא לא חשב להשתמש בה. עכשיו הוא אולי יוכל להשתמש בה. יכול להיות שיהיו עכשיו מקרים בהם הוא יכול לדחות על הסף. נכון שיש כאלה שמנסים לעשות "טיזינג" כדי לסחוט מהצד השני. הוא אף פעם לא היה דוחה מבלי לשמוע את המבקש. עכשיו יכול להיות שהוא כן יעשה את זה. אני לא רואה שום סיבה.


לגבי החוק למניעת הטרדה מאיימת. מוריה אמרה נכון שצריך באמת להיכנס לעומק של העילות ולראות אם זה – העילות בחוק מניעת הטרדה מאיימת שונות מחוק אלימות במשפחה. לפני תחילת הדיון אמרתי ליועצת המשפטית שאני לא רואה מניעה שזה יהיה גם פה.

אם אין בקשות נוספות אני אסכם את הדיון.


אני רוצה להתייחס לדברים שהעלו הדוברים השונים. החוק מתייחס למבקש למשיב. המבקש יכול להיות גם גבר. נכון שבדרך כלל זה לא המצב אבל החוק לא נוקט לשון מגדרית לגבי מבקש ומשיב.


התיקון המוצע, כלומר, המצב שהוצע במקור על ידי אותו צוות אליו התייחסה היועצת המשפטית, הוא באמת היה הצעה גורפת, במובן הזה שהיא חייבה חובת שמיעה במאה אחוז מהמקרים. הסייג שאנחנו הוספנו בישיבה הקודמת נועד להתמודד בדיוק עם התופעות של פניות שחוזרות על עצמן. כמו שאמרתם, יש לפעמים אבחנה בין מקרה ששופט מכיר את הצדדים או לא מכיר את הצדדים אבל באופן כללי, פניות שבית המשפט רואה שיש נסיבות חריגות, שאין צורך לשמוע את הצדדים לפני דחיית הבקשה.


ברור שהנורמה צריכה להיות ששומעים את המבקש או את המבקשת, אבל בהחלט יש פה גם סייג שהוא מאזן בין מצבים עובדתיים שונים שיכולים להתקיים. לכן ההצעה יצאה מאוד מידתית וצנועה.


אם זה מרע את המצב ואם זה הפרקטיקה הקיימת אז זה טיעון שקצת סותר את עצמו אבל בסופו של דבר אני חושב שהוא יוצר את המצב המשפטי הנכון.


בהערת אגב אני רוצה לציין שבחוק עצמו קיים סעיף 11 האומר שכאשר בקשה למתן צו הגנה נדחית, ובית המשפט קובע שהיא קנטרנית, אפשר להטיל על המבקש הוצאות לטובת המדינה ולטובת הצד השני וגם פיצוי לנפגע, שזה כלי יחסית חריג. אני רק מציין את זה כי אני חושב שהמחוקק, יצר כלי שמאפשר לבתי המשפט להתמודד עם סיטואציות של בקשות קנטרניות. אינני יכול כרגע לדון בשאלה האם עושים בכלי הזה שימוש או לא, או אם זה מוצדק או לא מוצדק. אינני נכנס לדיון.


אני מסתכל על התשתית החקיקתית של החוק כמכלול, אני מסתכל גם על הסעיף הזה, כדי לראות האם אנחנו כמחוקקים פועלים נכון. אני חושב שכמו שיצרנו את הסייג בנושא חובת השמיעה, בעקבות הערה נכונה שהועלתה בישיבה הקודמת, יש גם פה כלי לפיצוי במקרים מתאימים או להשתת סנקציה לאוצר המדינה ואני חושב שזה דבר נכון.


לנו אין את היכולת, אפרופו ההערה של מר זוהר, לבטל הנחיות מנהליות של המשטרה או של הפרקליטות. אנחנו יכולים לקיים דיונים במסגרת הפיקוח שלנו על הרשות המבצעת. אנחנו יכולים לתקן או לשנת רק בחקיקה.


בסופו של דבר לא נשמעו טענות של ממש כנגד ההצעה. קיבלנו את ההערה שהועלתה בישיבה הקודמת, לגבי יצירת אותו סייג בסיפה.


עלתה פה שאלה נוספת על ידי היועצת המשפטית. אני חושב שאם יש תואם בחקיקה באופן כללי, כדאי, כפי שאת מציעה, ליצור תואם גם בכלל הפרוצדוראלי ואני מאמץ את זה. גם לא שמעתי התנגדות מצד הדוברים, להחיל את אותו כלל גם על החוק למניעת הטרדה מאיימת שהוא חוק חדש.


אגב, אינני יודע כמה בקשות יש לפי החוק הזה. אני בטוח שהיקף הבקשות בחוק למניעת הטרדה מאיימת נופל בהרבה מהיקף הבקשות בחוק למניעת אלימות במשפחה. אבל, אני חושב שכלל שמעגן חובת שמיעה הוא כלל נכון, כי במקרים מסוימים הוא יכול למנוע תוצאות טרגיות. זאת אומרת, לקבלת הכלל יש תועלת אבל במקרה אחד שבו לא קיים הכלל וזה לא קרה, יכול לקרות נזק.


לכן אני מאמץ את זה. השאלה אם יש נוסח מוכן?

החוק עצמו נמצא על שולחן הוועדה. אותו ניסוח נכנס בסעיף 7.

את יכולה לקרוא לפני שנצביע?

"הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון 11) (חובת שמיעה לפני דחיית בקשה), התשס"ח-2008"


"בחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, בסעיף 4, אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:


(ד) בית המשפט לא ידחה בקשה למתן צו הגנה אלא לאחר שנתן למבקש או לבא כוחו הזדמנות להשמיע את טענותיו בעל פה, אלא אם כן ראה שמתקיימות נסיבות חריגות ומטעמים שיירשמו".


בחוק למניעת הטרדה מאיימת, בסעיף 7, אחרי סעיף קטן ד' יבוא סעיף קטן ה' שיהיה מנוסח באותו נוסח בדיוק. זה לא יהיה למתן צו הגנה אלא למתן צו מניעת הטרדה מאיימת. זה השם של הצו לפי החוק הזה, אבל חוץ מזה זה יהיה אותו נוסח.

גדעון, אמרת שאם בית המשפט יקבע שהתלונה היא קנטרנית הוא יוכל להפעיל את סמכותו בחוק. הם לא עושים את זה אלא במקרים נדירים במיוחד. הם לא רוצים להחמיר. באופן גורף לא נותנים הוצאות או החלטה שזאת הטרדה מאיימת. הם דוחים אותה. זה מה שקרה אצלי. פשוט העלילו עלי עלילת שווא ובית המשפט דחה את זה. העבירו אותנו לסיוע המשפטי ובזה נגמר. לא נקטו נגדה סנקציות.

זה באופן גורף במקרה שלך.

כבוד השופט. כעיתונאי אני עושה תחקיר והאמן לי שעשיתי תחקיר מדויק וזה באופן גורף. בודדים המקרים. זה חייב להיפסק. אדוני היושב ראש, אני מבקש שתתייחס לזה.

מר זוהר, הדיון הוא לא בסעיף 11 לחוק. אגב אורחה אמרתי שיש כלי שהמחוקק העניק למערכת על מנת להתמודד עם בקשות שהן בקשות קנטרניות. בית המשפט נדרש כאשר הוא דוחה בקשה לצו הגנה כדי לתת את אותו פיצוי, לקבוע שהיא קנטרנית. בהחלט זה נושא לגיטימי לדיון, על בסיס נתונים ולא אגב אורחה, עד כמה נעתר בית המשפט לבקשות למתן פיצוי או הוצאות לטובת המדינה או לטובת הצד שנפגע, על פי סעיף 11, רק שזה לא נושא הדיון הזה.


אני חושב שהסעיף נכון למאטריה ואני לא יכול להגיד בכל מקרה האם בית משפט נהג נכון או לא נהג נכון כאשר הוא לא נתן את אותו פיצוי.


על כל פנים, אנחנו מאשרים פה אחד, שזה אני כי חברת הכנסת חילו יצאה, את הצעת החוק לקריאה השניה והשלישית, בנוסח המתוקן, דהיינו, כולל גם את תיקון הצעת החוק למניעת הטרדה מאיימת.


אני רוצה להודות לכל מי שבא וגם על שהמתנתם בגלל האיחור שלי. חלק מכם נשארים לדיון הבא, אותו תנהל חברת הכנסת חילו.


תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:25