PAGE
34
ועדת החינוך, התרבות והספורט

12.10.2008

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 514

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום ראשון, י"ג בתשרי התשס"ט, (12 באוקטובר 2008), שעה 09:00

המשבר באוניברסיטאות – ישיבת חירום

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - היו"ר

זאב אלקין

שמואל הלפרט

שלמה מולה

אלכס מילר

יוחנן פלסנר

ריקי ארמן, משרד האוצר, אגף התקציבים רפרנטית חינוך

סטיבן סתיו, מנכ"ל מל"ג ות"ת, המועצה להשכלה גבוהה

יובל לידור, ממונה תחום הסברה ודוברות, המועצה להשכלה גבוהה

יניב רוזנברג, דובר, ועד ראשי האוניברסיטאות

דן מאיר שטיין, נשיא המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

בועז טופורובסקי, יו"ר התאחדות הסטודנטים

אדיר ינקו, דובר אגודת הסטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב

אפרת ברוסילובסקי, דוברת התאחדות הסטודנטים

שי מלצר, מ"מ יו"ר הפורום המתאם של ארגוני הסגל הזוטר באוניברסיטאות

ד"ר מיכל אלון לבנת, חברת ועד, הפורום המתאם של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר באונ'

פרופ' רקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון

שרה סטרונזה, רקטורית האוניברסיטה העברית

פרופ' צבי הכהן, יו"ר המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי

פרופ' יקיר שושני, יו"ר מועצת ארגוני הסגל במכללות ובאקדמיות הציבוריות

ד"ר ענת פלדמן, סגנית יו"ר מועצת הסגל של מוסדות ההשכלה הגבוהה

מנהל/ת הוועדה: יהודית גידלי

אסתר מימון

המשבר באוניברסיטאות – ישיבת חירום

בוקר טוב, אנחנו פותחים את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, ישיבה שתוכננה ברגע האחרון, מטבע הדברים. האמת היא שקיימנו מספר ישיבות במשך הפגרה בנושא של השכלה גבוהה, ואולי משום שקיבלנו דיווחים חיוביים יחסית בישיבה האחרונה חשבנו שהכול יגיע אל מקומו בשלום.


אנחנו מבינים שגם אם יפתחו את שנת הלימודים כסדר זה לא אומר שפתרו את הבעיות של ההשכלה הגבוהה בישראל, אבל בינתיים אני רוצה להסתפק במועט, אני לא רוצה לדבר לא על ועדת שוחט, לא על פתרון לחמש שנים ואיך אנחנו מחזירים את כל תקציבי המחקר והפיתוח וכל מה שראוי שיהיה במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. בדיון הזה היום, בדיון החירום, אני רוצה להסתפק בנושא של פתיחת שנה הלימודים והעברת הכספים הנחוצים כדי ששנת הלימודים תוכל להיפתח כסדר, וכשיהיה קצת זמן, אז ננהל את שאר המשא-ומתן כדי להגיע להסדרה של מערכת ההשכלה הגבוהה בצורה אחרת לגמרי.


לפעמים יש לי תחושה שמתייחסים להשכלה הגבוהה כאילו שזה עוד איזה מוסד – יהיה, לא יהיה, לא נורא, איכשהו נסתדר. לא מבינים שפה מדובר על התשתית של תרבות, השכלה, חינוך, כלכלה, רווחה, מדע וכל מה שיש במדינת ישראל. זה לא עוד איזה נושא שאפשר לעשות לגביו את התרגילים הרגילים של האוצר. אי אפשר להתייחס בצורה כזאת להשכלה הגבוהה. ולכן ראיתי לנכון לכנס את הוועדה, גם אם זה ערב חג. אנחנו בוועדת החינוך לא יכולים לשבת מנגד. אנחנו נפעיל את כל מה שאנחנו יודעים להפעיל. אנחנו לא ננהל את המשא-ומתן במקום הממשלה, זה לא תפקידנו ולא עשינו את זה גם בעבר.


הוועדה הזאת התריעה לפני הקמת ועדת שוחט, במהלך הקמת ועדת שוחט, ובמשך עבודת ועדת שוחט, שזה הולך לכיוון הלא נכון, ובדיוק כיוונה לפלונטרים שהיו מאז. אנחנו לא נביאים ואפילו לא בני נביאים, אבל כל התסריט היה ידוע מראש. לכן זה כואב מאוד שאנחנו רואים את התפוררות המערכות, ויש כאלה שכנראה שמחים בכך.


אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו עוד פעם לא לפתוח שנת לימודים. זה פשוט לא בא בחשבון. אחרי המלחמה שהיתה, שפגעה בלימודים, אחרי השביתה של הסטודנטים עם ההסכמים שנעשו אחרי השביתה, ואחרי השביתה הגדולה של המרצים הבכירים בשנה שעברה והמשברים שהיו עם הסגל הזוטר, וכל מה שההשכלה הגבוהה עברה במשך שלוש השנים האחרונות, פשוט אי אפשר. פתאום נתעורר יום אחד ונראה שאין השכלה גבוהה. מי שילך לפרטי – ילך לפרטי, מי שיכול להרשות לעצמו, והמצב ימשיך להידרדר.

אי אפשר להחזיק את כולנו בני ערובה למצב שנוצר בעקבות ועדת שוחט, וזה מה שאני מרגיש. עם זאת, אני מקבל גם דיווחים אחרים בימים האחרונים, שאולי כן יש התקרבות, ואולי כן אפשר לפתור את הבעיה.


אני מאוד מבקש שנתרכז בדיון הזה במצב הנוכחי, באפשרות להגיע לכך שההשכלה הגבוהה תקבל 480 מיליוני שקלים, מה שפחות או יותר הבנתי גם בישיבה הקודמת שמוסכם שצריך לעבור. איך יקבלו את הכסף הזה, ואיך יוכלו לבטל את איומי השביתה, ולפחות להתחיל את שנת הלימודים כסדרה. אחר כך כמובן לא נרפה, לא בזה נבוא על סיפוקנו.


אני רוצה להזכיר שבוועדה הזאת כבר אישרנו לקריאה הראשונה את הצעת החוק, אם נצטרך אותה. אני מקווה שלא נצטרך אותה, אבל גם זה נמצא בקנה, ובעוד שבועיים כבר אפשר להעביר אותה בקריאה הראשונה, בקריאה השנייה ובקריאה השלישית. אפשר להעביר אותה מהר מאוד בכנסת, אם זה מה שדרוש. אני מאוד מקווה שלא נגיע לכך, ובצורה מסודרת, במשא-ומתן סביר, יגיעו להסכמות.

יש לנו פה נציגים בכירים של ור"ה. יושב-ראש ור"ה התנצל בפני שהוא נמצא בקוריאה, כנראה צריך לגייס כסף להשכלה הגבוהה בישראל, אבל יש כאן נציגים בכירים של ור"ה, ואנחנו כמובן נשמח לשמוע. אולי נתחיל ברשותכם לשמוע את ות"ת שאחראים על ניהול המשא-ומתן. יושב-ראש ות"ת, פרופסור גרוסמן, גם התנצל, הוא הרגיש מאוד לא טוב, ולכן לא בא. אנחנו מאחלים לו כמובן החלמה מהירה. אני מקווה שהוא לא לוקה יותר מדי בגלל המצב של המשא-ומתן. יושב פה סטיבן סתיו, המנכ"ל, שבדרך כלל בעניינים. נשמע סיקור. אחר כך נשמע את נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, רקטור האוניברסיטה העברית ואחרים ממכללות שהגיעו לפה, כמובן את הסטודנטים, ואני מאוד מקווה שלאוצר יהיו תשובות מספקות. אני מקווה שנקבל תיאור מדויק.

קודם כול, תודה רבה. קיימנו דיונים מספר עם האוצר, אבל לא הגענו לסיכומים. הפערים לא כה גדולים, הם הצטמצמו מאוד ולדעתנו ניתן היה לסגור את הפערים האלה, כי הם עקרוניים מבחינתנו ולא מהותיים מבחינת העלויות הכלכליות-תקציביות. לדעתנו, עם מעט גמישות מצד האוצר, ניתן היה לסגור את הפערים האלה.

עקבתי יום-יום אחרי המשא-ומתן, אבל בכל זאת אני מבקש ממך פירוט.

היתה סוגיה שהתייחסה לתשס"ח, כאשר קיבלנו על חשבון דוח ועדת שוחט סכומים אשר היו מותנים בכך שהממשלה תאמץ את הדוח. מאחר שהממשלה לא אימצה את הדוח, האוצר ביקש חזרה את אותם סכומים אשר ניתנו, וכבר כמובן חולקו בתחילת השנה למוסדות.

מה הסכומים?

153 מיליוני שקלים. וכנגד הבעיה הזאת האוצר עיכב כ-700 מיליוני שקלים על ידי כך שיש סכומים שהם נמצאים ברזרבה, הם מוקפאים, לא ניתן להוציא ולהשתמש עד אשר יוחזרו הסכומים האלה שהאוצר דורש חזרה. אנחנו מניחים שעם הגעה לפתרון גם הסכומים האלה יופשרו, אבל בינתיים לקראת סוף השנה יש לנו בעיה של תזרים מזומנים במוסדות, בשל היעדר יכולת למשוך מאותם סכומים.

150 מיליוני שקלים, לפי מה שזכור לי, כבר הועברו בתחילת תשס"ח. כנגד זה האוצר הקפיא 700 מיליוני שקלים?

מלכתחילה הם היו ברזרבות, דהיינו, בסעיפי תקציב שלא ניתן למשוך מהם לטובת המוסדות, כך שעד אשר לא נסדיר את העניין של 150 מיליוני השקלים, האוצר לא יפנה לוועדת הכספים כדי להפשיר את אותם סעיפים על מנת שנוכל למשוך מהם לטובת המוסדות, דבר שמקשה מאוד על תזרים מזומנים כעת. בגלל חוסר יכולת שלנו לבקש מהחשכ"ל להעביר מאותם סעיפים למוסדות, , יש לנו כבר שתי אוניברסיטאות ומספר מכללות עם בעיות תזרים לא פשוטות. לכן הבעיה היא אקוטית, לא רק מההיבט הציבורי הכללי, אלא גם מהבעיה הפיננסית העכשווית.

האם ברור ש-700 מיליוני שקלים, כחלק מההסדר, יופשרו ויגיעו לאוניברסיטאות?

כן, האוצר גם כתב לנו מכתב ואמר לנו שהוא מחזיק את אותם כספים ברזרבה, מוקפאים, כל עוד לא נגיע להסדר בעניין ה-150 מיליוני שקלים, לכן ברור לנו שיש קשר בין השניים. זה היה רק כדי לתאר את המצב הקשה במוסדות. זאת סוגיה ראשונה.


מלבד זאת, לגבי תשס"ט, כדי להעמיד סכומים שדרושים למערכת אנחנו במשא-ומתן עם האוצר, כאשר חלק מהסכומים שהאוצר מציע לנו הם סכומים שמותנים בכך ששכר הלימוד יעלה. דהיינו, אם שכר הלימוד יעלה, הסכום שהאוצר ייחד לצורך השיפוי בגין הפחתת שכר לימוד, יעמוד לרשותנו.

אנחנו כבר יודעים ששכר הלימוד לא יעלה.

לכן אנחנו דורשים שהסכומים שהציע האוצר יעמדו ממקורות האחרים ולא מהמקורות האלה.

גם הממשלה החליטה על כך ששכר הלימוד לא יעלה, גם אנחנו החלטנו כך.

עדיין אין החלטת ממשלה.

זה לא נכון, יש הסכם בין הממשלה לבין הסטודנטים.

ההסכם היה לגבי התשס"ח, לא לגבי התשס"ט.

כתוב בהסכם שלא תהיה העלאה של שכר הלימוד בלי משא-ומתן והסכמה עם הסטודנטים. האם כתוב שם רק לגבי תשס"ח?

לא. רשום באופן עקרוני, הקפאה על תשס"ח. רשום שלא יהיה שינוי בשכר הלימוד לפני שיהיו הסכמות.

לא בהחלטת ממשלה.

כשהממשלה עושה הסכם זאת החלטת ממשלה, זאת הסכמת ממשלה. זה לא מישהו פרטי, שר אוצר או מזכיר ממשלה או ראש ממשלה, או איזה אדם פרטי.

את זה עשה ראש ממשלה לשעבר.

האוצר הוא גורם ממשלתי, האוצר טוען שיש להעלות את שכר הלימוד ב-6%. יש מכתבים מפה ועד להודעה חדשה.

אתה אומר שיש סכום שמוחזק בן ערובה להעלאת שכר לימוד.

כן, אבל עם האוצר הגענו כבר להבנה שבחצי מזה הם יסייעו לנו ובחצי האחר הם מחפשים מקורות יחד איתנו כדי לגשר.

מה זאת אומרת "מחפשים מקורות"? איפה מחפשים מקורות?

למשל, במשרד החינוך. שר האוצר הציע לשרת החינוך שהיא אולי תממן את 40 מיליוני השקלים החסרים.

זה נשמע רעיון נפלא...

זה רעיון של האוצר, יש להם שם רעיונות נפלאים...

אולי מהבורסה...

זה גם רעיון טוב.

לא נהיה ציניים הבוקר. אני מבין שיש פער של 40 מיליוני שקלים.

גם לגבי ה-150 מיליוני שקלים, ייאמר לטובת האוצר שהוא מוכן לחלוק את ההפרש הזה, ומדובר על 75 מיליוני שקלים. יש לנו 75 מיליוני שקלים משנה קודמת ו-40 מיליוני שקלים.

75 מיליוני שקלים הסכימו לתת, ו-75 מיליוני שקלים זה הפער.

נכון לגבי השנה הקודמת.

בינתיים יש פער של 75 מיליוני שקלים ועוד 40 מיליוני שקלים.

נכון מאוד. זה 115 מיליוני שקלים.


הסוגיה השלישית שהסכמנו עליה היא, שבשנה הזאת, בגלל הקשיים שיש, נעכב תקציבי פיתוח.

איזה קשיים יש?

אנחנו שומעים על קשיים גם כלכליים כלליים וגם הקשיים של האוצר, כפי שהוא מספר לנו על הקשיים שלו, ולנו במשא-ומתן יש קושי להגיע להבנות עם האוצר, וברקע יש לנו המוסדות.

בגלל זה הסכמתם לעוד 100 מיליוני שקלים לפי מה שידוע לי.

להסיט מתקציבי פיתוח לשוטף, בתנאי שזה יהיה רק שנה, דהיינו, נעכב תקציבי פיתוח ובינוי.

בשנה הבאה יגידו לכם שיש קשיים כלכליים עוד יותר גדולים.

מאוד יכול להיות. אנחנו אומרים שאם זה רק שנה, יכול להיות שזה אפשרי.

מה זה פיתוח? האם פיתוח זה בנייה?

פיתוח זה בנייה פיזית.

האם זה לא קשור למחקר?

לא, בנייה פיזית.

האם זה כולל גם בניית מעבדות?

זה כולל כל תקציבי הבינוי של המערכת – החלק הממשלתי. צריך לציין שהחלק הממשלתי, דהיינו, חלקנו, מהווה עד 30% מהעלויות הכוללות. יש עוד מקורות, בדרך כלל אלה תרומות, ואלה מיועדים רק לתשתיות ולמחקר.

בטוח שהתרומות יעלו חזק במצב של הפילנתרופיה בעולם. אפשר להגיד שנעלה את זה מ-70% ל-100% ואז פתרנו את הבעיה...

שתי הערות לגבי הנקודה של הפיתוח. קודם כול, צריך לציין שור"ה לא בעמדה כזאת, ור"ה חושב שלא צריך לוותר על תקציבי הפיתוח האלה, ולדעתו צריך לשמר את המומנטום בפיתוח ולא לעצור, וה-100 מיליוני שקלים הם סכומים נוספים שור"ה היה רוצה לראות, שהאוצר ימצא להם מקורות ממקורותיו הוא, ואז הפער הוא גם 100 מיליון אליבא דור"ה, אליבא דוועד ראשי האוניברסיטאות.


מלבד השאלות הסכומיות האלה, שאלה עיקרי הדברים, יש שאלות עקרוניות, ועדיין אנחנו בדיונים עם האוצר, והם סביב השאלה של אופן כיסוי עלויות הסכמי השכר של הסגל הבכיר והנגזרות.

בישיבה הקודמת שני הצדדים דיווחו לנו שעל זה יש הסכמה.

יש הסכמה עקרונית, אבל יש שאלות הנוגעות לעתיד לגבי זחילת השכר, כמה הם משפים אותנו, המדדים שלפיהם נקדם את השכר.

זה לעתיד, לא לעכשיו.

לא לשנת המעבר, אבל הם רוצים להסדיר זאת השנה, כדי שיהיה להם איזה מתווה לעתיד. הם היו רוצים לסכם את זה איתנו. אנחנו רוצים ועדה מקצועית יחד איתם, כדי לבחון את השאלה יחד עם הממונה על השכר וגורמים מקצועיים מקבילים אצלנו.

יש גם ויכוח עקרוני בקשר לשליטה על הכספים האלה. יש איזה רצון, איכשהו קיבלנו רמיזות, זה משהו עדין, שיש איזה רצון להגביל את האפשרות של האוניברסיטאות להוציא את הכספים כראות עיניהם.

הרעיון של התוספות האלה, כפי שהיה בוועדת שוחט, על רקע המשבר הקשה שהיה, היה לשקם את המערכת בגין כל הבעיות שהיו בעבר. שיקום המערכת מחייב שיהיה באפשרותן של ההנהלות של המוסדות לקבוע איפה בדיוק לשקם, או מה בדיוק לעשות, על מנת שאפשר יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, לפחות בחלקו. לדעת האוצר, עבור כל תוספת שהוא מקצה, הוא היה רוצה לראות את התוספת הזאת מסומנת, שמצדה יש או הוצאה חדשה או שהכספים האלה לא מיועדים למוסדות, אלא כמו לקרן הלאומית למדע, שזה דבר חשוב, לטובת החוקרים, שזה דבר חשוב, אבל זה לא מגיע ישירות להנהלות המוסדות, כדי לשקם את מה שניתן.

סטיבן סתיו, אתה מנוסה במשא-ומתן. הרבה זמן אני שומע על 115 מיליוני שקלים פלוס ה-100 מיליוני שקלים. איפה ההתקרבות פה?

אם אני מבין נכון כל מה שתיארת, אני לא מבין על בסיס מה אתה אומר שהתקרבתם מאוד.

הם ויתרו על 100 מיליוני שקלים, כך מתקרבים.

לא. האוצר בהתחלה דרש שכל ה-80 יהיו מותנים בהעלאת שכר לימוד, היום הוא מסכים ל-40 מיליוני שקלים.

הוא נתן חצי מהכסף של השנה שעברה.

זה היה 153 מיליוני שקלים, חצי מזה הוא מוכן לממן, דהיינו, התקרבנו בשני המובנים האלה מצד האוצר, ב-40 מיליוני שקלים וב-75 מיליוני שקלים שלהם, נותרו עדיין 40 מיליוני שקלים ו-75 מיליוני שקלים שזה החצי השני, ו-100 מיליוני השקלים שלנו, של הפיתוח, אם זה באמת רק שנה, ואפשר לעכב תוכניות, בתנאי שיהיו לנו תוכניות המשך.

מה ההערכה שלכם? יש לנו שבועיים עד לפתיחת שנת הלימודים. בינתיים כולם נסעו לחוץ-לארץ, ויש חג סוכות.

האם נקבעו פגישות לדיון?

לא נקבעה פגישה נוספת, אבל בנקל נוכל לקבוע. יש לנו אפשרות לקבוע פגישה רק אחרי החג.

אנחנו במצב חירום. אפשר לשבת היום כל היום, אפשר לשבת מחר כל היום , אפשר לשבת כל יום רביעי, יום חמישי ויום שישי. יש לי קושי להבין. יש פה סוג של שאננות. ראינו את השאננות הזאת גם במשא-ומתן עם המרצים, זה עלה לקופת המדינה הרבה כסף.

זה לא מצידנו, כבוד היושב-ראש.

זו בעיה עם ממשלת מעבר, אתה לא יודע מה יהיה מחר.

קודם כול, זה לא מצדנו, אנחנו מוכנים בכל עת, בכל שעה, בכל יום. אין לנו בעיה, אנחנו עושים את זה. ביקשנו, יזמנו, כתבנו ונפגשנו. אני מבין שהממונה על התקציבים באוצר נמצא בחוץ-לארץ, רמי בלניקוב, הוא לא יהיה עד לאחר החג.

עד אחרי איזה חג? עד אחרי שמחת תורה?

חג סוכות.

אני מניח שיש לו אנשים שמנהלים מטעמו את המשא-ומתן.

אנחנו מוכנים בהחלט, אין שום בעיה.

התמונה ברורה ולא מאוד מעודדת, כי אני שומע את זה הרבה זמן. עכשיו אני מבין יותר טוב אולי את ההכרזה של ראשי ור"ה. נשמע את פרופסור כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון.

בוקר טוב, חג שמח. אני רוצה לפתוח בתודה, להודות לוועדה ולהודות לך, העומד בראשה, על כינוס הישיבה הזאת. יש פה איזה שידור, כמו שאמרת קודם לכן, שלא משודר, על איזה חירום ואיזה לחץ שצריך להיווצר במערכת על מנת שיבינו מה קורה לנו.


אני בכלל רוצה לומר, שזאת ועדה שעושה עבודה חשובה מאוד למען ההשכלה הגבוהה. אני לא אומרת את זה רק בשביל לקבל את הסימפתיה שלכם. אם יש איזה פרוטוקול שנרשם, שזה יירשם, כיוון שאם יש מישהו שחותם על החותם במובן הזה של ההשכלה הגבוהה, זאת הוועדה הזאת.


אני לא רוצה להיכנס למספרים. סטיבן דיבר על מספרים, ואני חושבת שהבעיה היא בכך שאנחנו מדברים על מספרים. אתה אמרת שאנחנו רוצים להיות קונקרטיים מאוד ולדבר בישיבה הזאת על השנה הבאה, אבל תרשה לי בכל זאת, שלוש דקות, לדבר על התמונה הכללית.

בסיטואציה הזאת היינו לקראת שנת הלימודים תשס"ז. בדיוק בסיטואציה הזאת, של אחרי שש שנים, כמעט שבע שנים, של קיצוצים מתמשכים, וכולנו יודעים מה היו סדרי הגודל שלהם – אגב, בדיוק באותה תקופה, ב-OECD היו העלאות. עשיתי את החשבון בדיוק. שיעור ההעלאה בהשקעה בהשכלה הגבוהה ב-OECD בתקופה הזאת היה שיעור ההורדה במדינת ישראל – אמרנו שאנחנו לא מסוגלים לפתוח את שנת הלימודים תשס"ז. להתייעל כבר סיימנו, הורדנו משמנים, אם היו, הורדנו בשר, שהיה, אולי קצת, הגענו לעצם – צמצמנו כיתות, סגרנו חוגים, הורדנו את מבחר הקורסים, העלינו שיעור מורים פר סטודנטים, כבר גירשנו כמעט את כל הדור הצעיר שלנו למדינות הים, להישאר שם אחרי פוסט-דוקטורט, לא לחזור, עשינו כבר כל מה שאפשר לעשות כדי לשרוד, אבל זה הורס את המערכת. אנחנו לא מוכנים לפתוח את השנה.


הקימו את ועדת שוחט, ועדה שחתומים על כתב המינוי שלה ראש הממשלה, שר האוצר ושרת החינוך. לבקשתך, לא ניכנס לוועדת שוחט, אני לא רוצה להיכנס.

לא כדאי, כי זאת היתה מלכודת הדבש.

אני לא רוצה לוועדת שוחט מסיבות שונות. מאותה סיבה אני גם לא רוצה להיכנס לוועדת וינוגרד הקודמת שדיברה על שכר הלימוד לסטודנטים, אז לא ניכנס לשום ועדה.

הוועדה ההיא קיבלה החלטת ממשלה, זאת לא.

לא נדבר במובן של איך זה נעשה, איך זה הוקם, מה היה המנדט – לא ניכנס לזה.

גם בוועדת וינוגרד הקודמת יש התחייבות מוחלטת לשיפוי מלא לאוניברסיטאות על הורדת שכר הלימוד.

נכון מאוד. לכן לא ניכנס לא לכאן ולא לשם, אבל נאמר שהוקמה ועדה ממשלתית שעבדה עבודה טובה, ויש הרבה מאוד ביקורת על המנדט שלה.

אני לא רוצה להיכנס לזה, כי זה גם טיעון של האוצר. האוצר אומר: בבקשה, הקמנו ועדת שוחט, כולם הסכימו לזה. זאת מלכודת הדבש שמלכתחילה היתה טמונה בפני הוועדה, ועכשיו אומרים באוצר: תעלו את שכר הלימוד, מחזיקים את האוניברסיטאות כבני ערובה, ועכשיו ראשי האוניברסיטאות שלא הבינו את זה בתחילת הדרך, עכשיו מבינים איזה מלכודת זאת היתה, כי זה לא בידי ראשי האוניברסיטאות, לא לכאן ולא לכאן, ובינתיים רומסים והאוניברסיטאות קורסות, בגלל הדבר הזה.

הזכרת בצדק את הנושא של בני הערובה כאן. לכל אורך הדרך לוקחים בני ערובה – בני ערובה בהצהרות, בני ערובה במשאבים. בכל פעם מתנים שחרור של דברים שמגיעים ממילא,
ומגיעים ממילא משנים, בהתקדמות כזאת או אחרת. זאת צורת התנהלות בלתי מקובלת לכל דבר ועניין.


מה שוועדת שוחט קבעה בסעיף ההוצאות, ונניח עכשיו לסעיף ההכנסות שהוא הסעיף הבעייתי בינינו, ולא ניגע בו, בסעיף ההוצאות קבעה ועדת שוחט שיש להחזיר להשכלה הגבוהה 2.4 מיליארדי שקלים, להחזיר את מצבנו ל-2001, לא להוסיף תוספת, לא להתייחס לעלייה בכל המדדים. עכשיו אני לא מדברת על העלייה כתוצאה מהעלייה בשכר של סגל בכיר וזוטר, לא על זה, אלא על עלייה בארנונה, בביטחון, בפנסיה, להחזיר את מצבנו ל-2001, לא להוסיף להשכלה הגבוהה. את זה אני רוצה לחדד, כי כאשר בעוד חמש שנים נקבל את ה-2.4 מיליארדי שקלים, נחזור 12 שנה אחורה. שאף אחד לא יחשוב שיש כאן איזו תמיכה מסיבית ורצינית בהשכלה הגבוהה, זה לא מה שיחזיר את ההשכלה הגבוהה למה שהיינו רוצים להביא אותה.

זה גם הסכום בלי העלאת שכר הלימוד שהיה כלול בצרכים של האוניברסיטאות.

נכון מאוד. אתה אמרת את זה. אני לא הזכרתי, כי לא באנו לדבר על מספרים. זה בדיוק כך.


לכן אנחנו, כנשיאי האוניברסיטאות, רוצים תוכנית רב-שנתית. אני קוראת עיתונים ואני יודעת שהבורסות נופלות בכל המקומות, השמים כבר כמעט מונחים על הארץ. אבל תמיד, לאורך כל השנים, היו היסטריות גדולות, מצוקות ודרמות כאלה שתמיד דחו ודחקו את ההשכלה הגבוהה. אגב, היתה ביקורת גדולה מאוד על הנשיאים – מה קרה לכם שבע שנים? איפה הייתם? למה לא יצאתם לרחובות? אמרנו: כי היו דברים יותר חשובים, היו דברים מאוד-מאוד קריטיים, ואנחנו הבנו. אנחנו צריכים לחיות איפה שאנחנו חיים, אבל להסתכל גם על התמונה הגדולה.


היום אנחנו בסוף הדרך. כל האוניברסיטאות נמצאות בגירעון תקציבי. נקודה. אין ועד מנהל אחד של אוניברסיטה שמרשה לה לפתוח את שנת הלימודים לאור העובדה שהתקציב היום הוא גירעוני.

מה יהיה הפתרון שיאפשר לכם לפתוח את שנת הלימודים הקרובה?

אם ההחלטה תהיה ללכת למתווה הרב שנתי של העברת המשאבים המומלצים, של 2.4 מיליארדי שקלים, כאשר חמישית מזה מגיעה לשנת הלימודים תשס"ט, זה מביא אותנו, את כולנו, אחורה לאיזה איזון. זה לא איזון טוטלי, אבל מצב שבו אפשר יהיה להוסיף משהו ממקורותינו כדי לאזן את התקציב, ולא דיברתי על תקציב פיתוח.


הפורום הזה חייב להבין שאנחנו מדברים על תקציב הפעלה שוטף בלבד. אתם יודעים בדיוק מה המשמעות – 75%-70% מהתקציב זה משכורות. כל הפיתוח באוניברסיטאות, כולו או רובו הגדול, מגיע מתרומות. כשיש "מטשינג" כפי שאמרנו, ולא תמיד יש "מטשינג", זה בסדר גודל של שליש. הכול מתרומות ומעט פירות מה-endowments שהמוסדות האלה השכילו לאסוף במשך השנים, חד וחלק.


בתשס"ט הבדלי המטבע, הירידה המאוד-מאוד דרסטית גם בהשקעות הכי קונסרבטיביות, וכל האוניברסיטאות שלנו מושקעות מאוד קונסרבטיבי, כל ה-endowments, כל הצמותות ירדו בצורה משמעותית. אתה אמרת בצדק שגיוס התרומות צפוי בשנה הבאה לרדת בצורה דרסטית. בשנה הזאת, אם לא יוזרם המינימום הדרוש, שהוא חמישית מההמלצה של ועדת שוחט, חמישית מ-2.4 מיליארדי שקלים, ללא כחל וסרק, ללא צביעה, ללא התחכמויות, ולא חצי מזה, רבע מזה, שליש מפה, ותלוי בזה ובזה, לא נוכל בשום פנים ואופן לפתוח את השנה, לא כמחאה, לא כשביתה, לא כאיום – לא נוכל לשלם משכורות, לא נוכל להפעיל את המערכת, שהיא כבר ממילא, רבותי, אתם חייבים לדעת, אנחנו על עברי פי פחת – גודל הכיתות, מספר הקורסים, החוגים שאנחנו סוגרים כמעט מדי שנה. פקידי האוצר מייצרים איזו אמירה שאנחנו מגזימים כאן – אין כאן שום הגזמה, רבותי. כולנו – איך אומרים? – על הקרשים.

דברים קשים. אני חושב שהתמונה מאוד ברורה. אני מציע, לפני שנשמע את האוצר, שנשמע את הסטודנטים קודם.

קודם כול, תודה על הכינוס, הוא מאוד חשוב. אני מקווה, בשונה ממה שקורה בדרך כלל בעניין התוצאות האופרטיביות, וזה תלוי הרבה בממשלה, כמו שאנחנו יודעים, ובשונה מוועדת שוחט, ועדת וינוגרד קיבלה תוקף של החלטת ממשלה. בהסכם שנחתם לפני שנה בין הסטודנטים לממשלה יש שני פרמטרים מרכזיים: האחד זה שכר הלימוד, ואני מבין שכבר ברור לכולם שהוא לא ישתנה ללא הסכמת הסטודנטים. השני זה נושא התקציבים של ההשכלה הגבוהה. אנחנו, הסטודנטים, מרגישים על הבשר שלנו את הקיצוצים שהיו מ-2001, היצע הקורסים קטן באופן משמעותי, מספר הסטודנטים בכיתה עלה באופן משמעותי, ואני שמח שסוף כל סוף יכול להיות איזה שיתוף פעולה בין ראשי האוניברסיטאות לסטודנטים. אני יודע שהסגל הבכיר בהחלט מסכים עם העניין הזה, ובוודאי הסגל הזוטר.

אנחנו נשמע.

הסטודנטים סבלו בשנים האחרונות משביתה כמעט בכל שנה, או של הסטודנטים או של הסגל הבכיר, או שהיתה מלחמה, ועכשיו יש איום באי פתיחת שנת לימודים. ההבדל הוא שהאיום הוא לא רק באי פתיחת שנת הלימודים, אלא גם, לאחר מכן, בכלל בסגירת אוניברסיטאות. אנחנו לא שמחים מעצם זה שאין לימודים, אבל אנחנו מבינים שאין ברירה. אם לא תהיה איזו פעולה ברורה מאוד והחזרת תקציבים מסיבית להשכלה הגבוהה, עוד פעם, בשביל להחזיר את הגלגל אחורה, אפילו לא בשביל להתפתח, אנחנו מבינים שאי אפשר כך לקיים את מערכת ההשכלה הגבוהה.


אנחנו משתפים פעולה עם ועד ראשי האוניברסיטאות. אני מקווה מאוד שלא נגיע למצב שמגיעה פתיחת שנת הלימודים, ב-2 בנובמבר, ועוד פעם אין לימודים, ויש כל מיני פעולות כאלה ואחרות של הסטודנטים. ההשכלה הגבוהה קורסת, זאת לא אמירה סתמית. היא קורסת, אנחנו מרגישים את זה על בשרנו, ואני מקווה מאוד שנוכל לשנות את זה כמה שיותר מהר. אני גם מקווה שהממשלה, סוף כל סוף, תעמוד גם בהסכמים שהיא חתמה איתנו, גם בנושא של התקציבים, שזה הסעיף השני שנחתם איתנו לפני שנה.

אני מקווה שלא יעלה על דעתך שהממשלה לא תעמוד בהסכמים שהיא חתמה איתכם...

לא יכול להיות...


חייבים לעשות הפרדה. תמיד מציגים את שכר הלימוד כתנאי לכל דבר אחר, ותמיד עושים איזה תנאי של הפרטה מסוימת במערכת ההשכלה כתנאי להחזרת תקציבים בטווח הקצר. אני מקווה שתהיה סוף כל סוף התפתחות בכלל במערכת ההשכלה הגבוהה, שצריך לעשות מעשה מאוד-מאוד ברור, ובלי תנאים כאלה או אחרים.

מה אתה חושב שיקרה? אם תהיה שביתה עם פתיחת שנת הלימודים, מה יקרה? הסטודנטים, אין סכנה שילכו להשכלה הפרטית?

יש תהליך מאוד ברור של סטודנטים שזולגים להשכלה הפרטית, שזה תהליך איום ונורא, במיוחד במדינה כמו מדינת ישראל. הבעיה הרבה יותר אקוטית, שבסופו של דבר ההשכלה הפרטית גוברת ברמתה על ההשכלה הציבורית. צריך לקיים על זה דיון קצת יותר עמוק.

אולי יש כאלה שרוצים שכך יהיה. יש הרבה סטודנטים שלא יבואו ללמוד.

יש הרבה מאוד סטודנטים שכבר עכשיו לא מגיעים ללימודים בגלל הבעיות הכלכליות. שכר הלימוד הוא לא המכשול היחיד בשביל להגיע להשכלה גבוהה, צריך לממן את כל החיים תוך כדי הלימודים.

התמונה ברורה, זאת לא ישיבה ראשונה שלנו בעניין. יש פה הרבה מאוד שביקשו זכות דיבור. אני רוצה לשמוע גם את האוצר, וכמובן, נשמע גם את חברי הכנסת.

בימים אלה שהכלכלה קורסת חשוב לזכור, שזה שהכלכלה הישראלית עוד מחזיקה מעמד יחסית למדינות אחרות, במידה רבה זה בגלל מה שההשכלה הגבוהה עשתה במדינה הזאת, שאנחנו לא רפובליקה של תפוזים, לא מוכרים טקסטיל היום, אלא השכלה גבוהה והיי-טק, ולכן הכלכלה שלנו מחזיקה מעמד. אבל פה, במדינה הזאת, לוקחים את ההשכלה הגבוהה כמובן מאליו, לא צריך לטפח, לא צריך לתחזק. פרופסור כרמי ציינה שבכל מדינה בעולם מגדילים את התקציבים, ופה מקטינים את התקציבים, וחושבים שהפירות יצמחו מאליהם.


אני שומע כאן בתדהמה אנשים מדברים כלאחר יד ומזכירים שהאוצר לוקח בני ערובה. הפעם האחרונה שאני שמעתי את המושג "בני ערובה" זה היה עם החמאס. אני לא מבין איך במדינה שלנו יכול להיות שהאוצר לוקח בני ערובה. אולי צריך להביא להם איזו סיירת.

סיירת המרצים הבכירים...

אולי, אם לא תהיה ברירה.

כבר לימדתם אותם שיעור בשנה שעברה.

אתה אמרת.

אני גם לא מסוגל להבין את ההתניה של האוצר במשא-ומתן בהעלאת שכר הלימוד, כאילו שהאוניברסיטאות קובעות את שכר הלימוד. יש להן בכלל איזו אמירה בנושא של שכר הלימוד? שכר הלימוד מוסכם על כולם, פרט לאוצר, שזה דבר שצריך להיסגר בין הממשלה לבין הסטודנטים, והאוניברסיטאות הן לא צד לעניין הזה בכלל, ולכן אי אפשר להגיד להן: אם יעלה שכר הלימוד תקבלו יותר. מה זה עניין שלהם בכלל? באותה מידה יגידו, אם תעלה הבורסה או אם יהיה שלום עם סוריה. מה זה עניין שלהם בכלל? הקיצוץ המתמשך הזה שנה אחרי שנה – היה כבר צריך לסגור את האוניברסיטאות לפני שבע שנים, ולפני שמונה שנים. אסור בשום אופן לוותר, מפני שהמדיניות של האוצר היא לסגור את הברז בהדרגה, ואם בסופו של דבר אתה נופל, אז האוצר נכנס פנימה ואומר: צריך לטפל בך, כמו שהוא עושה לקופת החולים, לקרנות הפנסיה ולכל מיני אחרים שהוא זה שגרם לנפילה שלהם.

הצעת התקציב בשנת 2009 גבוהה בכחצי מיליארד מהתקציב המקורי ל-2008, כשיש תוספות משמעותיות, והדיונים מול ות"ת אפילו מעבר לסכומים האלה.

האם חצי מיליארד כולל את הכסף בגלל ההסכם עם המרצים?

זה כולל גם את זה.

כשאומרים שבישראל התקציב רק יורד, אל"ף, זה לא נכון, ובי"ת, גם כשעושים השוואות בין-לאומיות, מובן שסופרים גם סכומים שבסוף הם בגין שכר.

ריקי ארמן, אני רוצה לדבר תכל'ס. בישיבה הקודמת שהיתה לנו בנושא, הרי כל אחד יכול לחזור לסכום אפס. אני רוצה לחדד את השאלה. היה ברור בישיבה הקודמת שמה שאנחנו מדברים כאן כמינימום, אני שוב מדבר רק על שנת הלימודים הקרובה, הוא 400 מיליוני שקלים שעלו הסכמי השכר, ו-480 מיליוני שקלים שזה התוספת, בלי התוספת עבור העלאת שכר הלימוד, זאת אומרת, התוספת המקוצצת, שגם לא מובן איך האוניברסיטאות יכלו לוותר על זה, אבל בסדר, הם נדיבים. היה ברור שמדובר על 400 ו-480 מיליוני שקלים. זה היה המתווה. בישיבה הקודמת קיבלנו תיאור גם של האוצר וגם של ות"ת שיש התקרבות גדולה ומאמינים שהדברים יסתדרו. זאת היתה תמונה חד-משמעית שקיבלנו מכם. אני רוצה להבין, מצדכם, מה קרה? למה זה לא שם, והאם הכול צריך להיגמר בהסכמים פוליטיים ולא במשא-ומתן?

במהלך המשא ומתן ישבנו עם ות"ת וגם ור"ה היתה נוכחת. ות"ת שינתה את העמדות המקוריות שלה, ובכל פעם הגדילה את הדרישה שלה ביחס לדרישה המקורית, למרות זאת, הפערים אכן הצטמצמו.

מה היתה הדרישה המקורית?

אני רוצה להתייחס למספרים- - -

אני מכיר את פרופסור גרוסמן טוב, לא נראה לי שבכל פעם הוא מעלה את המחיר.

ות"ת הגדילה את הדרישות שלה, ובישיבה האחרונה ור"ה נסוגה מהבנות שהיו מול ות"ת, והפערים גדלו.

לגבי ה-100 מיליוני שקלים?

לגבי סך הדרישה. ור"ה הגדילה את הפערים. זה המצב כרגע.


אני רוצה גם להתייחס לשכר הלימוד. אמר כאן פרופסור צבי הכהן, שלאוניברסיטאות אין בכלל נגיעה לשכר הלימוד ואין להם השפעה. עוד פעם אני מדגישה שהחלטת הממשלה הרלוונטית מדברת על שיפוי של 20%, האוניברסיטאות באופן חד-צדדי הודיעו ששכר הלימוד לא יעלה, למרות שאין החלטת ממשלה כזאת, ולכן האוניברסיטאות כן התערבו. אני מדגישה שאין לקביעה הזאת של האוניברסיטאות ואין להודעה הזאת של האוניברסיטאות גיבוי תקציבי.

יש הסכם.

ההסכם עם הסטודנטים מדבר על העלאת שכר הלימוד בהתאם למתווה של שוחט. החלטת הממשלה שמדברת עליו היו ידועות, השיפוי של ה-6%- - -

ממש לא נכון.

הייתי די מעורב במשא-ומתן הזה ובכל מילה בהסכם. זה לא מה שכתוב. זה פשוט לא נכון.

שיפוי שכר הלימוד עמד על 20%, כשה-6% היו חד פעמיים, ולכן השיפוי הרלוונטי כרגע הוא 20%, וכמו שאמרתי, האוניברסיטאות באו והודיעו שהשיפוי הוא 26% ולא 20%, ואין לזה גיבוי תקציבי.

גם ראש הממשלה הודיע.

אני לא מכירה את הודעת ראש הממשלה, אני לא יודעת על מה מדובר.

היתה ישיבה על הצעת התקציב, וגם ראש הממשלה הודיע ששכר הלימוד יוקפא, פשוט עוד לא היתה על זה הצבעה רשמית. הגיעו להסכם שחתום עם הסטודנטים.

קראתי את הפרוטוקול של ישיבת הממשלה, ולא שמעתי דבר כזה.

האם יש לך מה לבשר פה? האם יש סיכוי שהדברים ייפתרו כבר בימים הקרובים?

אני מקווה שור"ה תחזור בה, והדיון יהיה על הפערים המקוריים שהיו בינינו לבין ות"ת.

אתם יכולים לקיים דיונים מרתוניים במהלך חול המועד לנסות ולבדוק איך לגשר על הפערים?

להבנתי, אין מניעה.

מה הבעיה עכשיו?

בישיבה האחרונה ור"ה הקצינה את עמדותיה והגדילה את הפער, אני לא יודעת אם ב-100 מיליוני שקלים או למעלה מ-100 מיליוני שקלים.

זה ה-100 מיליוני שקלים של הפיתוח.

זאת לא הצגה מדויקת. לא היתה שום הקצנה בשום רגע נתון. היתה אותה דרישה.

מה שריקי ארמן אומרת, שהיתה הסכמה של ות"ת לוותר על 100 מיליוני שקלים השנה כחלק מהחבילה של 480 מיליוני שקלים.

ור"ה גם היתה נוכחת בדיונים עם ות"ת, כך שאי אפשר לומר שהיתה כאן אי הבנה, כי פרופסור מגידור היה חלק מהדיונים האלה.

זה לא שיש הסכמה עם ות"ת ורק עם ור"ה אין הסכמה.

הפערים מול ות"ת הם הרבה יותר נמוכים.

אפשר לבוא לקראת האוניברסיטאות?

להבנתי, הדרישה הזאת בעייתית מאוד, אין מקורות תקציביים לדבר הזה. שוב אני אומרת, שהם באו והקצינו את עמדותיהם.

מתוך התוספת שכרגע דיברת עליה לתקציב 2009, שזה 500 מיליוני שקלים לפי מה ששמעתי ממך, כמה מתוך הכסף הזה זה ההסכם עם המרצים? אני רוצה לדעת כמה הוספתם לתקציב ההשכלה הגבוהה. זאת שאלה ראשונה.


שאלה שנייה. לפי מה שדיברת עכשיו פה מסתמן, שכנראה לא הולך להיות שום שינוי, לא בתקציב 2009 בנושא של שכר הלימוד וגם לא בחוק ההסדרים. זאת אומרת, ההכרזות של שרת החינוך ומזכיר הממשלה על כך שיהיו שינויים, על כך שתהיה החלטת ממשלה, הכול בלוף, ואנחנו היום נמצאים באותו המצב שהיינו לפני הצבעת הממשלה על הקריאה הראשונה של תקציב המדינה. האם זה נכון או לא?

נושא שכר הלימוד היה ידוע מראש, הוא לא היה חלק מחוק ההסדרים.

אני מבקש ממך להתייחס למה שהצהירו חברי ממשלת ישראל, שרת החינוך ומזכיר הממשלה. הם הצהירו בתקשורת, בפומבי, שהנושא של שכר הלימוד הולך להיות מטופל. נציגת האוצר, אני רוצה לשמוע איך זה מטופל, הרי אי אפשר לטפל בזה בשיחת טלפון.

צריך לשאול אותם. להבנתי, וכמו שאמרתי, השיפוי בגין שכר הלימוד לשנת הלימודים הקרובה עומד על 20% ולא על 26%, גם אין ל-6% האלה מקור תקציבי.

נציגת משרד האוצר, את מדברת איתי כפוליטיקאית.

בנוגע להסכם עם המרצים, הכול תלוי בסכום המדויק, בהתאם למודל המימון שלנו עם ות"ת, אבל זה כ-300 מיליוני שקלים.

זאת התוספת למרצים?

אני לא יודעת לתת סכום מדויק, אני נותנת סדר גודל.

בסוף, אין שום תוספת משמעותית למערכת ההשכלה הגבוהה. אדוני היושב-ראש, עם כל הכבוד, הנזק שנגרם בשנתיים האחרונות למערכת הזאת הוא בלתי הפיך, ובמקום לשבת ולהסתכל איך להשקיע במערכת הזאת ולשפר אותה, אנחנו רואים שבסופו של דבר אין שום מדיניות. מתייחסים למשרד הזה כמו אל כל משרד אחר, כשבלונה, לא מתייחסים למשברים שהיו. מדברים כאן על עניין של בריחת הסטודנטים למגזר הפרטי, ללימודים במוסדות פרטיים בחוץ-לארץ, הרי זה לא רק העניין של שכר הלימוד.


עכשיו שמענו, ואני גם רוצה "לברך" את האוצר על כך שיש להם הישג אדיר, עצרו את כל הנושא של התקצוב של פיתוח ובנייה במערכת ההשכלה הגבוהה. זה הישג? אפשר להגיד שזה הישג--

זאת לא פעם ראשונה. דרך אגב, זה הישג של כמה שנים.

--אם מסתכלים על הסטודנט הפשוט, שיושב היום בבית ומסתכל היכן הוא הולך ללמוד. הוא שומע קודם כול שמצמצמים בקורסים במוסדות, כי אין תקציבים לסבסד את הקורסים. אחר כך הוא שומע שיש זליגה של המרצים מהציבורי לפרטי, כי משלמים שם יותר, שם לא צריך לבנות, לא צריך מחקר, לא צריך מעבדות ומשלמים שם יותר. בסופו של דבר , הוא מסתכל להיכן ללכת ללמוד, והוא יעדיף ללכת לשם, כי שם המרצים יותר טובים, כי שם פחות סטודנטים בכיתות.

שם אין שביתות.

נכון. גם מדברים על העלאת שכר הלימוד, אז בסופו של דבר גם הפער מצטמצם, אז הוא ילך לשם, עדיף לו. זה מה שקורה.


ממשלת ישראל, עכשיו זאת ממשלת מעבר, אני מקווה מאוד שבסוף תבוא ממשלה שהציבור ייתן לה מנדט למשול ולא המפלגה שבחרה אחרי שראש ממשלה התפטר.

לא. לא.

לא, לא, לא.

למה לא?

גם אתה הצטרפת למפלגה הזאת קודם.

למפלגה הזאת לא הצטרפתי, עם כל הכבוד.

לממשלה.

לממשלה כן הצטרפנו בעבר, בשותפות, עם ראש ממשלה אחר.

תיזהר שלא תצטרפו עוד פעם, ואז מה תעשה?

אם תרצה הסבר שלי למה הצטרפנו ולמה יצאנו, אני יכול להסביר לך.

אולי עכשיו נדבר על ההשכלה הגבוהה ולא על הפוליטיקה הגבוהה.

השאלה שעומדת היום, וזה הדבר החשוב, זה עניין של קבלת החלטות. ואם רוצים לקבל החלטות, צריך להעביר תקציבים, שמשרד האוצר יודע שצריך להעביר. הוא יודע מה העלות של השקעה במערכת הזאת בכדי שהיא תאזן את עצמה ותחזור למסלול. ואם הכסף הזה כל הזמן יהיה מותנה בדבר כזה או אחר, בסופו של דבר נמצא את עצמנו ללא מערכת השכלה גבוהה ציבורית. תודה.

אדוני היושב-ראש, קודם כול, אני רוצה להצטרף לאלה שמודים לך על קיום הדיון היום. הבעיה היא שבמשרד האוצר לא מצליחים להפנים, אפילו הקריאה הטרומית לא עשתה זאת. היה קונצנזוס רחב מאוד בכנסת, וזה היה איתות לבקש מהאוצר ומכל המעורבים לשבת ביחד ולפתור את הבעיה כדי ששנת הלימודים תיפתח. עברנו את הקיץ, אנחנו נמצאים בתקופת החגים, זמן קצר לפני פתיחת שנת הלימודים, ולא מגיעים להסכמות. מספר חברי כנסת נפגשנו עם שר האוצר, יחד עם חבר הכנסת יוחנן פלסנר ואחרים, והבטיחו לנו להגיע להסכמות. ואני מצטער לשמוע שאין התקדמות. זה מאוד מצער אותי. זה דבר אחד.

דבר שני. התפיסה שכל מה שהוא ציבורי, משחיתים. בסופו של דבר, מה שקורה, שמי שיש לו כסף, מי שעשיר, מי שלא עני, רוכש לימודים בחוץ-לארץ, רוכש השכלה באוניברסיטאות הפרטיות בארץ. והאוניברסיטאות הפרטיות, לא בטוח שבהן האיכות הטובה ביותר שהמחקר והפיתוח יכולים לקבל. זה מתווסף לאסכולה הקפיטליסטית האומרת, שכל דבר ציבורי נפריט, כל דבר ציבורי נשחית. זה מאוד מאוד מצער אם התפיסה הזאת לא תשונה. היום אנחנו עוסקים בהשכלה הגבוהה, מחר נעסוק בעוד דבר ועוד דבר. זה חבל מאוד. המדינה הזאת נראית כמו שהיא נראית בגלל ההשכלה הגבוהה, בגלל המחקר והפיתוח. פרופסור צבי הכהן אמר שתרמנו את תרומתנו ליציבות כלכלית היום וכן הלאה, והוא לא סתם אומר. מי שלא מפנים את זה, חבל מאוד.


אנחנו יכולים לומר בנושא של שכר הלימוד, שהוא לא יעלה. יש קונצנזוס על זה, יש הבנות על זה, לא רק בגלל העובדה שהסטודנטים מפגינים או עושים שביתות וכן הלאה, אלא שיש צורך אמיתי בתקופה הזאת לא להעלות את שכר הלימוד. מי שייפגעו מהעלאת שכר הלימוד יהיו עוד פעם הסטודנטים שידם אינה משגת. אי אפשר לקשור חבל בחבל ולהגיד שלא נתקדם. אנחנו דורשים להתגמש בעמדות, גם עם ות"ת תתגמשו. לא נוכל להרשות לעצמנו לא לפתוח את שנת הלימודים. יש לנו בעיות חינוך ביסודי ובתיכון, ועוד פעם נבוא ונגיד שגם האוניברסיטאות לא ייפתחו, ועוד פעם נפגע בהשכלה הגבוהה. יש קונצנזוס שצריך לתקצב את ההשכלה הגבוהה בצורה משמעותית, לא בצורה קוסמטית, אלא לפתור את הבעיה בצורה יסודית. נכון שאי אפשר לעשות את זה ביום אחד, צריך לעשות את זה בצורה מדורגת וצריך להתגמש בעמדות. צריך להציג עמדות ריאליות שאפשר לעמוד בהן גם מבחינה תקציבית וגם מבחינה עניינית.


אני רוצה להגיד לחבר הכנסת אלכס מילר, שתהיה ממשלה. אני בטוח שממשלה תהיה, ויושב-ראש מפלגת העבודה הכניס את הנושא של ההשכלה הגבוהה למשא-ומתן הקואליציוני. עובדים על זה, ואני מקווה שהנושא הזה גם יקבל ביטוי בממשלה החדשה שתקום. ובכל זאת כולנו צריכים להיות שותפים להסכמה ששנת הלימודים חייבת להיפתח. לא שאולי תיפתח, היא חייבת להיפתח. בצורה כזאת או אחרת צריך להגיע להסכמה. עוד פעם הסטודנטים ישלמו את המחיר של אי פתיחת שנת הלימודים, החברה הישראלית תפסיד, הכלכלה הישראלית תפסיד, המחקר והפיתוח יפסידו, לא נוכל להרשות לעצמנו את זה. תודה רבה.

בוקר טוב, ושוב תודה. אני רוצה להבהיר שתי עובדות שאולי לא כל היושבים כאן היום מחוברים אליהן ולהציג עמדה מאוד ברורה להמשך.


קודם כול, אחת הנקודות שאולי השתנתה, לפחות בחודשיים-שלושה האחרונים, בכל הקשור לתקציב זה משהו שבאמת הפורום קשור אליו. אחרי משא-ומתן ארוך ודי מתיש, שות"ת היתה מעורבת בו באופן ישיר וליוותה גם את ור"ה וגם את הפורום ברמה הארצית, סוף-סוף הגיעו לאיזו הבנה לגבי תנאי העסקה בסיסיים, הן של תלמידים לתארים מתקדמים באוניברסיטאות, גם מסטרנטים וגם דוקטורנטים במשרות הוראה ועזרה בהוראה, וגם לגבי כל הנושא המאוד אמורפי ומאוד טעון של מורים מן החוץ, שחייב הסדרה זה שנים רבות, וסוף-סוף הגענו לבסיס משותף.


מה שאולי לא כולם מודעים לו, שההסכם הזה, אחרי שור"ה כבר נכוותה בהסכמי שכר חודשים לפני כן, כולל בתוכו תנאי לקיום ויישום, שהוא אישור ומימון של ות"ת את ההסכם. אינני יודע אם זה קשור ל-100 מיליוני שקלים או לא קשור, מה שאני כן יודע, שזאת דרך נכונה להסתכל על הסכמי שכר. אני לא אוהב להיות בצד המפסיד של ההבנה הזאת, משום שאין כרגע אישור ואין כרגע מימון, וההסכם הזה, נכון להיום, לא מיושם, למרות שברוב האוניברסיטאות, נכון להיום, יש הבנות לגבי יישום ספציפי באוניברסיטאות. ההסכם כללי, הוא לא פונה לכל אוניברסיטה וכל ארגון וארגון. אני יושב-ראש הארגון בירושלים, ורק בשבוע שעבר הצלחנו להגיע להבנות ליישום ההסכם בירושלים. לצורך העניין, כולנו יושבים סביב השולחנות ויודעים שאנחנו מגיעים להסכמות שאין להן כרגע כיסוי. למרות שאני, בזמן יחסית קצר, הצלחתי להגיע להבנות איך צריך להעסיק עמיתי הוראה, דוקטורנטים ומסטרנטים באוניברסיטה העברית, גם אני וגם אגף משאבי אנוש שיושב מולי יודעים שההסכמות האלה כרגע חסרות בסיס, ונכון להיום אנחנו לא פותחים את שנת הלימודים מבחינתנו, משום שמול ור"ה, ובעניין הזה יש קונצזוס ארצי של ארגוני הסגל הזוטר, לא ניתן להמשיך ולהעסיק מורים מן החוץ כפי שהועסקו. היו כמה תנאים
שקשורים להעסקת עוזרי הוראה, שגם בהם אי אפשר היה להמשיך, ועד שלעניין הזה אין כיסוי, השנה מבחינתנו, וזאת היתה ההחלטה עוד לפני החלטת ור"ה בשבוע שעבר, לא ניתן לפתוח את שנת הלימודים, וזה כסף הרבה הרבה יותר קטן ממה שאנחנו שומעים עליו היום.

כמה?

100 מיליון משאיר כסף לדלק. מדובר בסכומים קטנים, ואני מדבר על פריסה רב-שנתית.

משהו כמו 60 מיליוני שקלים.

60 מיליוני שקלים זאת היתה הערכה ראשונית.

מה זה אומר "רב שנתית"?

זה אומר שיש פה הסתכלות לשינוי דרכי ההעסקה. זה לא החזרים של קיצוצים. מדובר בשינוי דפוסי העסקה עם מורים מן החוץ.

אנחנו יודעים מה דפוסי ההעסקה. אנחנו מכירים את ההסכמים השונים, לפחות איך שזה צוין בפנינו.


60 מיליוני השקלים זה השנה, זה לא רב שנתי.

ההסכם מדבר עד סוף 2009, כולל, כך שזה כבר נכנס לשנה שאחריה, שגם היא מתוקצבת לכל השנה. אינני יודע בדיוק איך הולכים לתקצב את זה, אבל זה ההסכם הקיבוצי, ואף אחד לא חושב, מההסכם הזה, ללכת אחורה.

כמה כסף דובר על שנת לימודים אחת?

60 מיליוני שקלים.

זה האוניברסיטאות, אבל יש עוד כמה מוסדות שמעסיקים עובדים בארץ.

הם לא בהסכם.

איפה 60 מיליוני השקלים נכללו בהסכמים כאן?

זה מתוך הסכמי השכר, זה בדרישות של השכר.

האם ברור לאוצר שמעבר להסכם עם הסגל הבכיר צריך לתת שיפוי?

זה באותו סטטוס בדיוק.

זה גם בסטטוס של הסכמה שיהיה על זה כיסוי?

יש הסכמה עקרונית, אבל לא ביררנו את הפרטים, אנחנו לא יכולים לתת למוסדות אישור תקציבי עד אשר לא סגרנו עם האוצר.

ריקי ארמן, האם גם לך זה ברור?

ההסכם עם הסגל הזוטר לא הוצג לנו, אני לא יודעת אם הוא עבר את הממונה על השכר.

הוא כבר הוגש, זה אצלו.

הוא הוגש וקיבלנו הערות.

אני לא זוכרת שדיברנו על זה במשא-ומתן מול ות"ת.

זה לא נורמלי. אתם חייבים לדבר על זה.

לא סתם העליתי את זה.

מה שאתה אומר לנו שההסכם הזה לא נכלל, טוב שהארת את עינינו לעניין הזה. הייתי משוכנע שזה נכלל.

לא סתם העליתי את זה. אני לא יודע אם הוא לא נכלל, משום שאני לא חלק מהדיונים האלה.

עכשיו הארת את הנקודה, ואנחנו מבינים שות"ת חושב שהוא נכלל, והאוצר לא בדיוק חושב כך.

למה זה לא מפתיע אותי? משום שכל הנושא של תשלום לדוקטורנטים, מסטרנטים, מורים מן החוץ ועמיתי הוראה, סוף-סוף יוקם הסטטוס המבורך הזה, הוא חלק מההוראה, רק שהתקציבים שם אמורפיים.

אתה אומר שגם אם זה יקוים לפי ההסכם הקיצובי שנחתם, גם כך לא תפתחו את שנת הלימודים?

לא, אם יש אישור ומימון ות"ת להסכם, בחדווה רבה אנחנו רצים לפתוח את השנה, משום שהגיע הזמן להתחיל לעבוד מסודר, מה שלא קרה בחמש השנים האחרונות. זה דבר אחד.


אני רוצה להביא עוד עובדה אחת קטנה, רק כדי להבין לאן הגענו מבחינת המצב. בתל-אביב, למיטב ידיעתי, יש החלטה תקדימית מסוכנת מאוד להוריד מלגות קיום המחיה של דוקטורנטים שעוסקים במחקר. זה צעד שלא נעשה עד היום. עצם העובדה שלא מעלים אותן גורם לשחיקה ריאלית בתמיכה באנשים האלה, והיום יש הורדה נומינלית של הסכומים. אם הבנתי נכון את המצב שם, זה מחזיר אחורה את האנשים בקרוב ל-10% ריאלית יחסית לשנה שעברה. אני לא צריך להגיד לכם, במצב הכלכלי היום, מה זה אומר.

אני מודע לזה, היו לנו שיחות על מה שקורה בתל-אביב. זה באמת דבר חמור מאוד. הורידו חד-צדדית.

בהודעה שלא יצאה רשמית לאנשים בשטח. ההודעה הזאת יורתה לצורך העניין באופן מאוד לא רשמי. אנשים, החל מנובמבר, היו אמורים לקבל קרוב ל-10% ריאלית פחות ממה שהם רגילים, זה כולל אנשים שלא מועסקים, אנשים שגם כך מגרדים את היתרה שלהם כדי להמשיך לבוא יום-יום למעבדות, כדי להמשיך ולבוא יום-יום לכיתות הלימוד שלהם ולסיים את התארים.


בעניין הזה אני רוצה להצטרף לדבריה של פרופסור כרמי לגבי כל הנושא של רב-שנתיות: רבותי, אי אפשר מדי שנה, כמנהגנו, להתכנס, לדבר על מרתונים, על דיונים דחופים, על כיבוי
שריפות ופתיחת השנה בכל מחיר. התפיסה חייבת להשתנות בכל מה שקשור לפחות בהעסקת סגל זוטר ועמיתי הוראה, וצריך להחליף תקליט. המילה היא רב-שנתיות. חייבים לאמץ גישה של רב-שנתיות.

זה מקובל. אני מסכים איתך. אני מסכים לגמרי עם נשיאת אוניברסיטת באר-שבע, אין שום ספק בכך, אני לא מבין איך פתחו את שנת הלימודים הקודמת. אני לא מדבר על תשס"ז, אני מדבר על תשס"ח, כי גם אז היה אותו סיפור, ואז הגיעו 150 מיליוני שקלים. אם יש הסכמה של 480 מיליוני שקלים בגדול, זה אומר שנמצאים בכל זאת תחת מתווה שלפחות הסכום של 2.4, ברור שזה חלק מהעסקה, לכן יש בכל זאת בהסכמה. אם אכן יש הסכמה כזאת, יש בכל זאת איזו התקדמות גם רב-שנתית.

סליחה, אדוני, זה לא כולל שינוי תפיסתי, שפוגע היום בציבור גדול מאוד של אנשים.

מקובל.

אני רוצה לחזור על הדברים של חבר הכנסת מולה שהזכיר את המלים שצריך לשנות גישה. היושב-ראש שאל בהתחלה מה צריך כדי שהמשבר הזה ייגמר. מה שצריך זה שינוי גישה. ברור שבכל פתרון של חילוקי דעות, חייבים לפרק את זה לגורמים ולהגיד שכאן יש קצת פער, כאן יש קצת פער, אבל מרוב הפירוק לפירורים התמונה כאן הולכת לאיבוד.


הפער בינינו הוא לא הפער הקטן שמוצג, הפער הוא הפער של 480 מיליוני שקלים, שבלעדיהם לא נוכל לפתוח את שנת הלימודים. ואני רוצה להסביר את הדברים האלה. זה לא ששנה אחת היה סכסוך עבודה מול הסגל, ושנה אחת סכסוך עבודה מול הסגל הזוטר והיה משבר עם הסטודנטים, ועכשיו יש עוד משבר מול עוד איגוד מקצועי שזה ראשי האוניברסיטאות, ואז אפשר לבוא ולתקוע טריז בין ראשי האוניברסיטאות לבין ות"ת ובין ראשי האוניברסיטאות לבין הסגל הבכיר, הסגל הזוטר והסטודנטים. זה לא מקרה שאנחנו יושבים כאן כולנו ביחד. הבעיה היא הבעיה של האוניברסיטאות של מדינת ישראל וההשכלה הגבוהה של מדינת ישראל.


אנחנו מדברים על שלוש שנים שבהן שנת לימודים לא נפתחה והסטודנטים נפגעו. הסטודנטים נפגעו גם כשהיא נפתחה בשלוש השנים האחרונות, ואת זה חייבים להבין. בשלוש השנים האחרונות ההשבתה- - -

תיארתי בתחילת הישיבה את כל הנקודות.

אני בכל זאת מבקשת לחזור עליהן. אני מבקשת לחזור על זה שאנחנו מדברים כאן על הקצבה למחקר של האוניברסיטאות, והרעיון לצבוע את התשתית ולפתוח את שנת הלימודים, זה לקטוע את יד ימין כדי שיד שמאל תוכל לתפקד. אנחנו בכיוון של קיצוץ מתמשך, ופרופסור כרמי הזכירה את זה, בניגוד למדינות של ה-OECD, ואנחנו בכיוון של חזרה לתקופת האבן. על כן התיאור של שיפוי כזה ושיפוי אחר מוחק את התמונה המרכזית מהמסך. התמונה המרכזית היא שאנחנו חייבים לשנות את הכיוון.

בהמשך לדברים שלך ושל הנשיאה כרמי אני חושב שהפתרון ארוך הטווח הוא די ברור. יש מתווה שוחט ויש התוכנית הרב-שנתית שצריך לסכם עם הות"ת, כשבעצם התוכנית הרב-שנתית הקודמת הסתיימה וצריך תוכנית רב-שנתית חדשה של חמש שנים. מובן שאם לא יעשו את זה, תהיה זאת טעות. זאת בעיה, זה מלמד על תרבות קלוקלת של ניהול, אבל זה לא יקרה בשבועיים הקרובים. בשבועיים הקרובים לא יחליטו על הסכם חומש חדש שיכלול את המתווה ליישום שוחט, שיש בתוכו גם את בעיית שכר הלימוד. לכן הפתרון הנכון הוא ללכת בכיוון של המשאבים שמוגדרים בשוחט, שזה 2.4 או 2.5 חלקי חמש, זה מה שצריך לתת השנה. צריך לתת את זה בלי למצמץ. אני גם לא חושב שאנחנו מדברים כאן עם הגורם הרלוונטי. עם כל הכבוד, מי שנמצא כאן אלה לא הגורמים המחליטים, מקסימום מדווחים, וגם הדיווח שקיבלנו כל כך אמורפי, ומספר כזה ומספר אחר, ותלוי איך מחשבים, שזה לעשות צחוק מהעבודה.


הסיפור ברור מאוד, כ-500 מיליוני שקלים. אם ממש רוצים לבוא לקראת, זה 450 מיליוני שקלים. מובן שזה לא קשור לסיכום עם המרצים. צריך להעביר את זה מיד, וות"ת יודעים מה לעשות עם הכסף, והאוצר יכול לדרוש, וות"ת והאוניברסיטאות ייענו, שזה יהיה בהתאם להמלצות של דוח שוחט – השקעה בתשתיות מחקר, במצוינות. הפתרון ברור, כמובן, תוך שמירה על החופש האקדמי, בלי כל הדברים חסרי השחר על זה שהאוצר ייכנס, וייכנס לרמות של סעיפים, שיגיד לאיזה קרן למדע או לאיזה תקציב בדיוק ילכו אילו תקציבי מחקר. זה לא התפקיד של האוצר. עם כל הכבוד לפקיד כזה או אחר, הם לא מוכשרים לזה, יש גופים שנועדו לזה, ובזה צריך לסכם את הדיון, זו בכלל לא השאלה.


ברמה הפוליטית, אני כן רוצה להתייחס, לא לוויכוחים בין מפלגות, דווקא למפלגה שממנה אני בא, למפלגה שממנה אתה בה- - -

גם אני.

גם אתה וגם שלמה מולה. אין פה אמירה פנים מפלגתית. דווקא חברי מפלגת העבודה וקדימה צריכים לבוא בקריאה ליושבי-ראש המפלגות שלנו, לבני וברק, לא לסכם את המשא-ומתן הקואליציוני מבלי- - -

רק למען הפרוטוקול, אני ודאי כולל את עצמי בתוך זה, אבל מעולם לא הייתי חבר מפלגת העבודה.

חבר בסיעת העבודה.


הלוואי שחברי סיעת העבודה האחרים היו מתנהגים מבחינת המשמעת הקואליציונית והקוליגיאליות כמוך.


אני מקווה שהסיכום המשותף שלנו דווקא, חברי הקואליציה, וחברי הקואליציה המתגבשת לגברת לבני וליושב-ראש מפלגת העבודה, אהוד ברק, יהיה לא לסכם את המשא-ומתן הקואליציוני מבלי שיינן פתרון גם לקריסה במערכת. זאת בעיה מידית, הפתרון צריך להיות מידי, וכמו שראינו, הפתרון אפשרי, המספר ידוע, זה לא משהו שפקידים צריכים להחליט פה, זה דרג של מקבלי החלטות וקובעי סדר עדיפות, וזאת הקריאה לסיכום שאני מקווה שייצא מכאן.

אנחנו נמצאים כאן כמדינה בפרשת דרכים. המיתון מתקרב, בינתיים המשבר הפיננסי מכה במקומות אחרים בעולם, זה יתורגם כנראה למיתון, כנראה שהמיתון הזה גם יגיע אלינו, ובמקום שזה ירפה את ידינו מלהשקיע בהשכלה הגבוהה, ברור לגמרי שזה מחולל הצמיחה המשמעותי ביותר שאנחנו יכולים להשקיע בו – תשתית הידע האנושי, תשתית ההון האנושי. דווקא עכשיו אנחנו צריכים לייצב את הגזרה הזאת, שתאפשר לנו בסופו של דבר לצאת מהמיתון לצמיחה בריאה. דווקא בזמן הזה של חוסר ודאות, דווקא בזמן של מיתון מתקרב, דווקא בזמן שהאוניברסיטאות על סף קריסה, הנחישות שלנו צריכה להיות הרבה יותר משמעותית, במיוחד שאנחנו קרובים לפתרון המשבר. זאת הקריאה שצריכה לצאת מכאן.

דברים כדורבנות.

אפשר לסגור את הישיבה בזה.

זה רעיון שלא שמענו משום מדינה אירופית או מדינה אחרת, שבעקבות המיתון והמשבר וכן הלאה, עומדים לקצץ בהשכלה הגבוהה. זה רעיון שעוד לא שמענו בשום מקום בעולם.

באתי לדווח על מה שקורה במלגות, ושי מלצר כבר דיבר על זה. אני רוצה להגיד לכולם שיש לי הרגשה חזקה של דז'ה וו. אתמול בערב הייתי בסינימטק, בסרט על שוד בנק, היה שם גנגסטר שכיוון אקדח לראשו של מישהו, וכשהוא לא קיבל את הדרישות שלו, הוא ירה. יש לי הרגשה שהאוצר עומד עם אקדח לראשה של ההשכלה הגבוהה. כולנו כל כך מנומסים ותרבותיים- - -

ונמשיך להיות כאלה.

הנציגה של משרד האוצר שהגיעה, או שאין לה נתונים או שהיא לא מעוניינת למסור נתונים, ואנחנו עוברים על זה לסדר-היום. היא אומרת דברים שהם פשוט לא נכונים, המספרים לא מדויקים, ואנחנו ממשיכים להיות כל כך מנומסים. המצב הוא באמת על סף קריסה.

הדברים שנאמרו פה הם חד-משמעיים. זה נכון שהם נאמרו בנימוס, והם ימשיכו להיות בנימוס פה. כך אנחנו מתנהלים. זה לא אומר שאי אפשר לומר דברים במלוא החריפות. אנחנו נעבוד, כפי שעשינו כל הזמן, כדי להשיג את המטרות שאנחנו רוצים. זה לא שאנחנו לא מבינים מה חומרת העניין, אבל נמשיך להיות מנומסים. זאת הדרך שלנו, מה לעשות.

אני חבר סגל במרכז האוניברסיטאי באריאל, אני גם סגן יושב-ראש של המועצה המתאמת במכללות ובאקדמיות. כמה הערות שקשורות, ואולי קצת מסבירות את המצב שהגענו אליו היום. המועצה שלנו פנתה לוועדת שוחט לפני אי אלה שנים, כאשר הוועדה דנה בנושאים שהיא דנה בהם. הגשנו לוועדה מסמך מפורט מאוד על התיקונים שהיו צריכים להיעשות, לפחות במוסדות שלנו. התייחסות למסמך הזה כמעט שלא היתה. לכן, לצערי, בין השאר נוצרה בעיה שההסכם, או המתווה של ועדת שוחט, נהיה בלתי מקובל ציבורית. אנחנו רואים שיש בו הרבה בעיות, ואני מיצר על כך. אם היו מתייחסים ברצינות למה שכתבנו אז, לא היינו מגיעים לעברי פי פחת כמו שהגענו היום.


בישראל קוצצה אוניברסיטה שלמה, קוצצו 700 תקנים, והגיע הזמן להחזיר אוניברסיטה לישראל, אותה אוניברסיטה שקוצצה, אם רוצים לחזור למצב של 2001.


נקודה נוספת שאני רוצה להעלות היא היחס בוועדת שוחט לאנשים שהחליטו להישאר בארץ. אנחנו יודעים שהרבה חברי סגל החליטו לא להישאר בארץ, גם פרופסור כרמי ציינה זאת בדבריה. היחס למי שנשאר והחליט להסתפק כאן בתנאים קצת פחות טובים, צריך להיות מועדף, וצריך לתקן את התנאים של החוקרים במוסדות שמתוקצבים כמכללות.


הנקודה הרביעית, לגבי נושא המורים מהחוץ באוניברסיטאות. דיבר כאן נציג המורים מהחוץ. אנחנו יודעים שהרבה מאוד מכללות ומוסדות שמתוקצבים כמכללות מחזיקים צוות רחב מאוד של מורים מהחוץ בתנאים לא מקובלים, בתנאים של מעין חברת כוח-אדם, וצריך לשים לזה סוף בכל המערכת, וכמובן, צריך לתקצב את זה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. גם אני מרגיש בדז'ה וו, לא בגלל הדוגמה שהבאת. אגב, אני לא מסכים עם התיאור שלך. כשאנחנו מדברים על מצב של השכלה גבוהה, האוצר לא מכוון את האקדח, המצב האמיתי, שהאוצר כבר ירה מספר פעמים מהאקדח הזה, אם אנחנו מסתכלים על התמונה הרב-שנתית, וכולנו עכשיו מתחננים למשרד האוצר שירוץ וינסה לתפוס את הכדור כל עוד הוא בדרך. לפי התמונה שאנחנו רואים כאן, אף אחד לא מתכוון לעשות זאת.


אני זוכר, והיושב-ראש בוודאי זוכר, את דיוני החירום שהיו בוועדה הזאת בדיוק באותה שנה שפרופסור כרמי הזכירה. למעשה כשהכנסת הזאת היתה יחסית בראשית דרכה, בתחילת שנת הלימודים תשס"ז, גם אז נאמר שבלי אישור של תקציב ותמונה רב-שנתית, האוניברסיטאות לא יוכלו לצאת לדרך, ובסופו של דבר הושגה פשרה. אולי זה מיליטנטי מדי, אבל היום, בדיעבד, אני מצטער מאוד על הפשרה הזאת. היתה טעות אז להסתמך על ההבטחה שהיתה, ובסופו של דבר כולנו רואים מה נשאר ממנה, מי שזוכר את לוחות הזמנים של אותה הבטחה – מתי היתה צריכה לקום ועדת שוחט, ומתי היתה צריכה להניח על שולחן הממשלה את המסקנות שלה, והממשלה היתה צריכה לאשר, היינו היום, נדמה לי לוח-הזמנים ההוא, כבר שנה שנייה לביצוע ועדת שוחט, לא שנה שנייה להמתנה לאישורה. כולנו רואים לאן הגענו.

גם את זה ידענו אז.

לא עד כדי כך. אפילו אתה לא שיערת שהבטחה שלטונית כל כך ברורה, לוח-הזמנים שיופר יהיה של שנים ולא של חודשים.

אתה זוכר היטב שידענו שברגע שלא הזמינו את הסטודנטים להיות חלק מהוועדה- - -

זה נכון, אני מדבר על משהו אחר. אז בדיון עוד לא היתה בכלל הוועדה, אז עוד החטא הקדמון של אי הזמנת הסטודנטים לא היה. הממשלה התחייבה באופן ברור מאוד בפני המערכת להשכלה הגבוהה לפעולה בתוך חודשים. בזמנו, כשנפתחה שנת הלימודים, דובר על סמסטר. כולנו זוכרים מה קרה מאז. זה היה בדיוק לפני שנתיים, ועברו השנתיים האלה.


הרבה דברים עברו מאז, שרק הכבידו על המערכת. דיברנו כאן על הסכם שכר אחד שהיה חשוב מאוד, דיברנו על הסכם שכר שני שתיקן עוול של שנים רבות, אבל בסופו של דבר כרגע אין לזה כיסוי. דובר כאן על העלאת שכר הלימוד, אמר חבר הכנסת מולה ידידי, שלכולם ברור ששכר הלימוד לא יעלה. זה מאוד יפה שלכולם ברור ששכר הלימוד לא יעלה, רק שנכון לעכשיו מי שישלם את אי העלאת שכר לימוד, זה שוב הסטודנטים. זה המצב הנתון. לפי מה שאנחנו שומעים, שמשרד האוצר אמר שהוא לא מתקצב את ההפרש – מה המשמעות של זה? זה אומר שהסטודנטים- - -

זו החלטה של ממשלה.

זה המצב. אנחנו כרע מדברים על תקציב שעוד מעט יובא לאישור הכנסת, והתקציב הזה לא כולל את הפיצוי על אי העלאת שכר הלימוד. אם זה כך, בסופו של דבר מי משלם אי העלאת שכר לימוד? הסטודנטים, רק שלא בצד של הארנק, אלא בצד של התוצר. האוניברסיטאות יבטלו חלק מהקורסים, והסטודנטים יקבלו פחות השכלה גבוהה באותו כסף. בעיני זו גם העלאה של שכר לימוד, רק מוסווית. לכן אני פחות רגוע מידיד חבר הכנסת מולה, אפילו לגבי העניין הפשוט הזה כביכול, שכולם כבר מסכימים ששכר הלימוד לא יעלה.


לאן הולכים מכאן? בקצב כמו שהדברים מתנהלים כבר מזמן אמרתי שלא יהיה מנוס אלא שהכנסת תתערב. בדיעבד, אחרי כל מה שקרה, אני שמח מאוד שהייתי ביחד עם עוד שני חברי מפלגתי, מנחם בן-ששון ומרינה סולודקין, שלא סמכנו על הבטחת ראש הממשלה והצבענו בעד הצעת החוק שמנסה לעגן את מסקנות ועדת שוחט בחקיקה בקריאה הטרומית. בסופו של דבר, יכול להיות שיוחנן פלסנר יודע, אבל נדמה לי שניתנה אז הבטחה של ראש ממשלה שבתוך חודש הממשלה תדון ותאשר את דוח ועדת שוחט. לפי חשבוני החודש הזה עבר לפני חודש וחצי- - -

יש לך אולי מושגי זמן אחרים מעולם הפיזיקה.

אני רוצה להזכיר שהוועדה הזאת, לא רק שהצבענו במליאה, גם הצבענו פה אחד על המשך החקיקה כאן בוועדה.

בסופו של דבר אני מאוד סקפטי, לצערי, מהתיאור ששמענו. קראת לישיבה הזאת "ישיבת חירום". אני זוכר שכאשר היתה השביתה והיו ישיבות חירום, היו כאן גם שרת החינוך וגם שר האוצר, ואני לא רואה אותם כאן היום. לכן, לצערי, כרגיל במדינתנו עד שלא תהיה שביתה ולא יהיה אסון, אף אחד לא יתכנס ואף אחד לא ידון בזה כנוהל חירום, בוודאי בימים של הקמת ממשלה. בסופו של דבר אני מאוד חושש, לצערי, שהאיום יהפוך למציאות. דרך אגב, לא הייתי מציע לאוניברסיטאות להתגמש, כי אני כבר לא רואה לאן להתגמש. אם לא יבוא פתרון מערכתי ברור וחד-משמעי, בסופו של דבר המוות הזה והניסיון לחתוך את הזנב בשלבים, יגרום נזק בלתי הפיך למערכת ההשכלה הגבוהה, ובסופו של דבר נחזור לזירה הזאת, לזירה בכנסת. ומכאן אני רוצה לפנות לחברי, גם בוועדה וגם מחוץ לוועדה, להיות פחות תמימים בסיבוב העתידי ולהבין שהבטחת הממשלה לא תמיד מקוימת, ואם לא נהיה מספיק עקביים בהצבעה ובקידום החקיקה, זה אולי בסופו של דבר יחייב את משרד האוצר לחתום ולהתחיל לבצע את הדוח. אם הכנסת לא תגיד את דברה, עדיין נהיה בפינג-פונג הזה, וניכנס לישיבות חירום בכל שבוע, ושום דבר לא יתקדם. רק איום מאוד ברור ומגובה במעשים של חקיקה יכול לסיים את הסגה הזאת, כנראה תוך כדי שביתה.

יש גם תקציב מדינה בקרוב.

אני מבקש דברים מאוד קצרים, כי הדברים נאמרו, ונאמרו בחריפות. אני לא רואה בין חברי הכנסת אפילו הבדלי ניואנסים.

אני יושב-ראש ארגוני הסגל במכללות הציבוריות. קודם כול אני מצטרף לקודמי בברכות ליושב-ראש על ההתעניינות שלו, על המרץ ועל המאמץ שהוא משקיע לקידום ההשכלה הגבוהה. אנחנו נמצאים במצב משברי קשה מאוד, וחייב להיות פתרון.


אני מצטער שאין פה נציג של ראשי המכללות- - -

יש.

סליחה. הייתי שמח לשמוע מה שיש לך להגיד.


אנחנו, המרצים במכללות, סובלים באופן מיוחד מהיעדר התקציב למכללות. כמו שאתם יודעים הופענו כאן בוועדת החינוך פעמיים או שלוש, דיברנו על ועדת שוחט, היו לנו ההסתייגויות שלנו מוועדת שוחט, כל מה שקשור למחקר במכללות. אלה דברים ידועים, והם נרשמו. למרות כל ההסתייגויות האלה אנחנו חושבים שאין שום ברירה, וחייבים להעביר את הכסף ומיד, ובכך אני מצטרף לקודמי. יש לי הרגשה שבמשרד האוצר המטרה היא לא לדון על הכסף הזה, אלא להוביל תהליך של הפרטת המערכת של ההשכלה הגבוהה בישראל, וההפרטה הזאת יכולה להיות חמורה ביותר, כי הפרטה כזאת רואה מה שיש לה מתחת לאף, ולמוסדות המופרטים לא יהיה שום עניין לקדם מחקר בסיסי ותשתיתי, שזהו הכוח האמיתי שיש למדינה שלנו.


לגבי המכללות, זה אולי יהיה המשבר הבא במערכת ההשכלה הגבוהה. בין כל הסקטורים בחינוך – יסודי, תיכון, אוניברסיטאות, מרצים, מורים מן החוץ, הסקטור היחיד שאין לו הסכם העסקה קיבוצי זה הסקטור של המרצים במכללות. זה לא יימשך כך, לא ניתן לזה להימשך. אם אנחנו עכשיו נמצאים במשא ומתן מתקדם מאוד, ואם לא ילכו לקראתנו בהקשר הזה, גם למרצים וגם למורים מן החוץ במכללות, זה כנראה יהיה המשבר הבא.


יש נכונות מטעם ועד ראשי המכללות להיכנס איתנו למשא-ומתן, יש נכונות של ות"ת. מה שעוצר את הדבר הזה, אלה תקציבים. למרות ההסתייגות שלנו מוועדת שוחט, אין ברירה, חייבים להעביר את התקציבים האלה מה שיותר מהר.

לא נפתח את הסוגיה הזאת עכשיו. אתם נמצאים עכשיו בעיצומו של משא-ומתן, ואני מבקש ממך לדווח לנו על התקדמות או אי התקדמות במשא-ומתן הזה, כי אתה צודק לגמרי, זו סוגיה שבאמת צריך לתת עליה את הדעת, אבל לא נרחיב בזה עכשיו.

לא התכוונתי, אדוני היושב-ראש, להרחיב בזה עכשיו.

אני לא בא בטענות, אתה עושה את עבודתך.

יש תלות קשה בין היעדר תקציבים מצד אחד, לבין אי היכולת של הנהלות המכללות וות"ת – יש רצון טוב לכולם – לקדם הסכם כזה. הדבר הזה הוא דבר חמור מאוד. באתי לפה כדי להדגיש את העובדה הזאת.

אני מייצג את הגופים שאינם אוניברסיטאות המחקר, לא שמישהו מינה אותי, אבל אני כנראה היחיד מהגופים האלה. נדמה לי שהמשבר שם לא פחות חמור מאשר באוניברסיטאות. כשאני שומע על זליגה של סטודנטים למכללות פרטיות, אני יכול להגיד לכם שרוב הסטודנטים שלומדים ברוב המוסדות האלה לא מסוגלים לזלוג למכללות הפרטיות, רוב הסטודנטים שלומדים אצלי הם מהעשירון הרביעי, החמישי והשישי מבחינה כלכלית.

דיברנו על זליגה של אלה שמסוגלים. ברור לגמרי שהרוב לא מסוגלים.

אני מקבל מהוועד המנהל שלי הוראה לא לגייס יותר סטודנטים, שלא יהיו יותר סטודנטים מהשנה הקודמת. הם אומרים שכבר בשנה הקודמת היו 60% יותר מהמתוקצבים, תפסיק לגייס סטודנטים. אנחנו מפסיקים. דרך אגב, גם סטודנטים להנדסה ולמדעי הטבע לעולם לא יזלגו למכללות הפרטיות. פשוט אין שם.


דבר שני. אני מקבל הוראה, שוב מאותו גוף שמנהל אותי: אל תגייס סגל, תפסיק לגייס סגל. מה יקרה למצב האקדמי של המוסדות האלה? אנחנו נמצאים במצב שאם הצלחנו בדרך זו או אחרת בקושי לשרוד את השנים האחרונות, ברור לנו לחלוטין שאי אפשר לקיים את שנת הלימודים הקרובה. רק תוספת השכר לסגל הבכיר היא 10 מיליוני שקלים במוסד שאני בא ממנו. פשוט אין. זה בלי הצמדה למדד, שאני לא יודע אם תהיה או לא תהיה, ולי אומרים: תקצץ כל דבר – יהיו פחות סטודנטים, אז תצטרך פחות מורים, תגדיל את מספר הסטודנטים בקורס, תפסיק כל פעילות של מלגות, חס וחלילה שתקנה משהו נוסף לספרייה – כל הדברים האלה שהם במהותה של המערכת גם במוסדות שאינם אוניברסיטאות מחקר נמצאים על עברי פי פחת. צריך להבין שזה לא רק האוניברסיטאות.

היושב-ראש דיבר על חיזוי העתיד על מה שהיה לפני שנתיים. אני פונה בשם אגודת הסטודנטים של תל-אביב לסטיבן: אל תפתחו את שנת הלימודים ב-100 מיליוני שקלים. זה מיותר לחלוטין. שאלה מרכזית, וציינו אותה כאן כמה לפני, היא לא האם פותחים את שנת הלימודים, אלא איך פותחים את שנת הלימודים. מאז 2005 היו שלוש שביתות, כנראה שצפויה עכשיו שביתה רביעית. אין טעם עכשיו להגיד: בואו נתפשר על 100 או אפילו על 200 מיליוני שקלים ונפתח משא-ומתן ארוך. זה לא עובד. ניסיון העבר מלמד אותנו את זה. אין טועם. עדיף לא לשלם משכורות למרצים, עדיף לסגור את האוניברסיטה, עדיף לשים את כל הקלפים על השולחן. אני אומר כמישהו שרוצה להיות באקדמיה בעתיד ולא רואה אפשרות כזאת, בתור מישהו שהאח שלו הוא מבריחת המוחות שכולם מדברים עליה, הוא הלך לעשות דוקטורט בחוץ-לארץ. חבל לנו, אני מסכים עם כל הדברים שנאמרו כאן לפני. זה לא רק שאין טעם שתתפשרו, אלא אם לא פותחים את שנת הלימודים, נעשה את זה כמו שצריך. זה קרב בין שתי אידיאולוגיות, לא על איזה תקציב כזה או אחר, בין אידיאולוגיה שאומרת שהמדינה צריכה לספק שירותים לציבור לבין אידיאולוגיה שאומרת שהמדינה לא צריכה לספק שירותים, אלא צריכה לא להתערב בכל מה שקורה לאזרחים כאן. אין טעם לעשות עוד פגיעה על חשבון הסטודנטים, בשביל שתהיה עוד שביתה בסמסטר ב' או בסמסטר א' של השנה הבאה. אין טעם לעשות שביתה על משהו קטן כל כך, עדיף כבר לצאת למשהו שהוא יותר כולל ויותר רחב. אנחנו רק דוחים את הקץ למאבק הכולל הזה.

אתה רוצה שביתה עד ש"תגייר" את כל פקידי האוצר והם יהפכו להיות חסידי ההשכלה הציבורית.

אדוני היושב-ראש, בנושא הזה משרד האוצר כבר מזמן "מגויר". עד כמה שאני זוכר בדיונים קודמים משרד האוצר דרש התערבות יתר, הוא רק לא רוצה לשלם. מבחינת מעורבות בנושא הזה הוא "מגויר"...

זה מצב אבסורדי. אני מתחיל את השנה השלישית שלי, היו שלוש שביתות. אמרתם שכבר לפני שנתיים חזיתם את זה. כולנו יודעים מה הסיפור. מה שיקרה, שור"ה יקבלו מינוס פלוס כל מה שהם רוצים מהאוצר בשלב זה או אחר- - -

לא הפעם.

לא הפעם, לכן לא צריך לקרוא לזה שביתה. אנחנו לא מדברים על שביתה, אנחנו לא שובתים, זה לא איגוד מקצועי ששובת. אנחנו מחכים לכך שיתנו לנו אפשרות לפתוח שנת לימודים.

במידה שייתנו את 100 מיליוני השקלים האלה, הם יפתחו את שנת הלימודים?

לא 100 מיליוני שקלים, 480 מיליוני שקלים.

מה יקרה בשנה הבאה?

--זה נגזר מהסכום של חמש שנים. 480 מיליוני שקלים זה לא סכום לשנה הזאת בלבד.

רן לבנה, אידיאולוגית, אני מאוד מסכים איתך, אבל עדיין אם יתנו את ה-480 מיליוני שקלים, שכולם מסכימים שזה מה שדרוש כרגע- - -

מעבר להסכמי השכר.

ברור שזה מעבר לכל הסכמי השכר, של הסגל הזוטר, הסגל הבכיר וכן הלאה, וברור שזה גם ויתור גדול- - -

מעבר לשיפוי של שכר לימוד.

נכון.

ומעבר לתשתיות.

ברור לגמרי שיש אז הסכמה עקרונית של הממשלה או של האוצר, לפחות לקבל את העיקרון של 2.4 מיליארד שקלים. לא תשנה את השקפת העולם. זה מאבק פוליטי-ציבורי שראוי לנהל, אבל אתה גם מייצג סטודנטים, הם לא יכולים לחכות עד שהמאבק האידיאולוגי הגדול של החברה הישראלית, או לא רק הישראלית, בכלל בעולם, עד שהמאבק הזה יסתיים. לא יהיה הגון להחזיק את הסטודנטים עד שהדבר הזה יסתיים.

בסיבוב הקודם עניתי על שאלות, עכשיו אני יכול להגיד משהו כללי יותר. מערכת ההשכלה הגבוהה אצלנו ידעה בשנים האחרונות גריסה תקציבית מתמשכת, ורק פתיחת שנת הלימודים במועד תוכל להחזיר את האמון של כל הגורמים המעורבים, לכן זה כל כך חיוני. עלות אי פתיחת שנת הלימודים למשק ולחברה היא הרסנית, היא אופציה רק כמוצא אחרון, וזה תלוי כמובן במוסדות ולא בנו, אפשר אולי לחשוב כך. צריך להחזיר את האמון של כל הגורמים שמעורבים במערכת ומחוצה לה. מדובר על כולם – על תורמים, על מדענים מצטיינים, חוקרים איכותיים שמוכנים לחזור לארץ וכמובן לסטודנטים ולחברי הסגל, שהם חלק מהמערכת היום.


דווקא על רקע המצב הכלכלי העולמי, ובעיקר בארצות-הברית, יש לנו כעת הזדמנות שמאפשרת לנו להחזיר לאקדמיה הישראלית את המוחות המבריקים שנטשו אותנו בשנים האחרונות, על רקע הקיצוצים בהשכלה הגבוהה. המגמה בעולם היא בדיוק הפוכה, שמענו משרת החינוך הצרפתיה ובארצות-הברית על חיזוק מערכת ההשכלה הגבוהה, דווקא על רקע המשבר הזה.


אכן הגשנו לפני כמעט חודש, ריקי ארמן אולי זוכרת את התאריך, לממונה על התקציבים ולאנשים אחרים באגף התקציבים תוכנית להחזרת אותם מדענים. פרופסור יוטנר מאוניברסיטת תל-אביב סייע לנו בהכנת התוכנית. אנחנו מחכים לתגובות האוצר לגבי תוכנית כזאת שהיא נפרדת. מלבד הפעולות השוטפות הרגילות גם לזה צריך לתת מענה.


למרות העובדה שקיימים פערים אולי מאוד מהותיים, אנחנו מאמינים שרק בסיוע המערכת הפוליטית ניתן יהיה לגשר על הפערים. אני לא רואה את משרד האוצר בעצמו יוצא מתוך המצב כשהוא מתדיין איתנו על מיליונים בודדים או עשרות מיליונים, ודיברו כאן על המספרים, וזה לא העניין. העניין כאן הוא מאוד עקרוני וארוך טווח.


השנה הזאת היא שנת גישור, אנחנו רוצים לנצל את השנה הזאת כדי לחבר את הכוחות של כולנו ולהכין תוכנית רב-שנתית לעתיד, והמערכת הפוליטית יכולה לסייע לנו לגשר על פני הפערים, קודם כול שהיא תאפשר פתיחת שנת הלימודים, ושלא נפגע בציבור הסטודנטים.

אני עוד פעם מודה ליושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת מלכיאור, ולחברי הוועדה על זימון הישיבה הזאת ולכל הגורמים. תודה רבה.

תודה. אני רוצה לעשות סיכום, אני מקווה על דעת כולנו, על דעת רוב היושבים מסביב לשולחן כאן.


אנחנו נמצאים ברגע של חשבון נפש אחרי הרמיסה הממושכת, על פני שבע השנים האחרונות, של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. ברור לנו לגמרי שמה שדובר פה זה לא על עוד איזה מוסד. דובר פה על המערכת המרכזית שצריכה לחולל את כל השינויים החיוביים שנחוצים לחברה הישראלית – בכלכלה, במדע, בהשכלה, בתרבות – הכול נובע מתוך המערכת הזאת. אי אפשר להתייחס לזה כעוד משהו שיחכה עוד חודש, עוד חושיים ועוד שלושה חודשים. אי אפשר לסבול את זה יותר. אי אפשר לסבול שלא תיפתח שנת הלימודים כסדרה אחרי לפחות הסדרת הנושא של התקצוב השוטף של המערכת לשנה הקרובה כפתיחה להסדרה קבועה, אני מקווה, של השנים הקרובות. אין לנו מחולל שינוי, אין לנו מחולל כלכלה כמו המערכת להשכלה הגבוהה. גם שמענו מה קורה במכללות ומה יש בשולי הדברים.


מדינת שיראל איבדה למעלה מ-40% מהסגל הבכיר שהיה צריך להיות פה היום וללמד את הדור הבא. היא איבדה בגלל אובדן דרך בתקצוב של ההשכלה הגבוהה בישראל. כשבאירופה איבדו 2%, היו ישיבות חירום בכל אירופה. אנחנו איבדנו 40%. יש אפשרות לשנות את הדברים. גם ההסכמים שנעשו עם הסגל הבכיר ועם הסגל הזוטר הם לפחות פתיחה של אפשרות להשאיר את החוקרים כאן בארץ, לפתח את ההשכלה הגבוהה, אם לא יהיה כרסום נוסף מכל מיני כיוונים אחרים, אבל חייבים להזרים את בסיס התקציב שגם האוצר מסכים שזה מה שצריך בשביל מינימום של הפעלה של הדברים. לכן חייבים יומם ולילה לשבת ולהגיע להסכמים, לפחות שהכסף הזה יועבר, כדי ששנת הלימודים תוכל להיפתח כסדרה.


אנחנו נפנה באופן רשמי לממשלה עכשיו, היום, לקחת אחריות על מה שהם כבר הבטיחו לנו כל כך הרבה זמן שייקחו על זה אחריות, אבל זה לא קורה. זה דבר ראשון.


באופן פרטי אני לא מציע שנעשה את זה כהחלטת הוועדה, אבל נפנה גם לגורמים שמנהלים היום את המשא-ומתן הקואליציוני, מה שהציע חבר הכנסת פלסנר. זה לא יהיה כהחלטה פורמלית, כי זה יעשה כל אחד לסיעות ולראשי הסיעות שלו, כדי שבהסכם שאולי יהיה, ואני מקווה, כמו חבר הכנסת פלסנר, שיהיה, הדבר הזה ייכלל. שלא יחכו עד שתהיה ממשלה, זה דבר שאפשר לבצע מידית כדי ששנת הלימודים תיפתח כסדרה.


אם יש תוכנית לשבור את מערכת ההשכלה הציבורית במדינת ישראל, באמת אפשר לברך ולהגיד שהצליחו בתוכנית הזאת. אני רוצה לקוות שזה ודאי לא דעת הרוב הגדול של הממשלה, וודאי זו לא דעת הכנסת.


חד משמעית אנחנו נמשיך ונגמור את החקיקה בנושא הזה. ריקי ארמן, כדאי שתרשמי את זה. אם אתם לא מסוגלים לעשות מה שראוי לעשות. אני לא רוצה ללכת לכיוון הזה, אבל אם אתם לא מסוגלים, נגמור את החקיקה הזאת. אין לנו ברירות אחרות. יש גם רצון קולקטיבי של הבית ושל החברה הישראלית, וזה מה שדרוש מבחינת כל הצרכים במדינת ישראל. מבינים את זה בכל העולם, מבינים את זה גם פה, ולא יכול להיות שאתם לא מצליחים להזיז את המערכת כדי להגיע לנקודה הזאת. זה לא אומר שאי אפשר להגיע לפשרות, אבל הדברים הבסיסיים שעברו 480 מיליוני שקלים, מעבר לשיפוי על העלאת השכר, זה צריך להיות הדבר הבסיסי, ולא לעשות משחקים על שנה שעברה, על ה-75 מיליוני שקלים, ושילמתם 150 מיליון. אם לא הייתם משלמים בשנה שעברה 150 מיליוני שקלים לא היתה נפתחת שנת הלימודים בשנה הקודמת. זה לא איזה נושא למשא-ומתן, וזה לא בגלל האוניברסיטאות שלא קיבלו את דעת ועדת שוחט, זה מסיבות אחרות שהממשלה אחראית להן, לא ראשי האוניברסיטאות, לא האוניברסיטאות וכל מערכת ההשכלה הגבוהה. צריך את זה גם בשביל המכללות ובשביל כל המערכת.

זאת לא השעה למסמס את הטיפול ולנסיעות ארוכות לחוץ לארץ, עכשיו השעה לפעול ולגמור את הדברים, עוד השבוע, כדי שאפשר יהיה לסיים את הדברים שנוכל להיות אנשי בשורה.

נמשיך ללחוץ על המערכת, לעקוב יום-יום, ונדבר עם כל מי שצריך לדבר כדי שההחלטות שלנו ייושמו, יעברו את הכספים הבסיסיים שחייבים לעבור ונוכל לפתוח את שנת הלימודים, ואחר כך, מידית, צריך לבסס את הדברים בהסכמים רב-שנתיים כדי שנוכל לתת קצת יציבות למערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. תודה רבה לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55