הכנסת השבע-עשרה

PAGE
14
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

18.02.2008


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 380

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, י"ב באדר א התשס"ח (18.02.2008), בשעה 09:00

הצעת חוק תרומת ביציות, התשס"ו-2007

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר

אריה אלדד

נאדיה חילו

רן כהן

סופה לנדבר

אורית נוקד

חה"כ זהבה גלאון

חה"כ דב חנין

חה"כ מרינה סולודקין

עו"ד ליאורה אברמוביץ – לשכה משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עו"ד מירה היבנר – יועצת משפטית, משרד הבריאות

הרב ד"ר מרדכי הלפרין – הועודה לביו אתיקה, משרד הבריאות

עו"ד טלי שטיין – משרד המשפטים

עו"ד רינה נשר – לשכה משפטית, משרד הפנים

עבד אלרחמאן כבהא – מנהל המסגדים, משרד הפנים

עו"ד שרון בסן – מחלקה משפטית, הסתדרות רפואית

עו"ד אדווה פרי – מחלקה משפטית, ההסתדרות הרפואית

פרופ' מיכאל פיינגולד – מנהל המחלקה למחקרים רפואיים בקהילה, שירותי בריאות כללית

עו"ד עירית גזית – אחראית מערך הסיוע המשפטי, ויצו"ו ישראל

שאנה שכטרמן – ויצ"ו ישראל

סטלה אבידן – ויצ"ו ישראל

ד"ר אדריאן אלנבוגן – מנהל מחלקת הפריה חוץ גופית, בית חולים הילל יפה חדרה

ד"ר יעקב לבנין – יועץ לפריון, קופת חולים מאוחדת

שמחה רב נוף – עוזרת מנהל אגף רפואה, קופת חולים מאוחדת

ד"ר רחל בכר – ראש תחום רפואת נשים, מכבי שירותי בריאות

עו"ד מאירה בסוק – יועצת משפטית לדיני עבודה נעמ"ת ירושלים

חדווה אייל – רכזת עמותת "אישה לאישה"

נילי קרקו אייל – עמותת "אישה לאישה"

יאלי השש – עמותת "אישה לאישה"

יהל אס קורלנדר – עמותת "אישה לאישה"

עדינה מרקס – יו"ר האגודה לזכויות החולה

עופרה בלבן קשטלנסקי – עמותת חן לפריון

הרב מנחם בורשטיין – יו"ר מכון פוע"ה-שירות פוריות ורפואה על פי ההלכה

סמדר דניאל גדסי – זכות להיות הורה

ד"ר ענת כהן – חברת ועדה האגודה הישראלית לחקר הפוריות

תמר לוי – פורום תרומת ביציות ב"תפוז"

ע.ד. – פורום תרומת ביציות ב"תפוז"

יעקב ישראלי

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

מיטל בר שלום

הצעת חוק תרומת ביציות, התשס"ו-2007

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני חייב לציין, כי הצעת החוק הזו היא מאוד טעונה ומחייבת הרבה מאוד שיקול דעת. אנחנו נקיים ישיבה ראשונה, כאשר תהיינה ישיבות המשך. אני מבקש מהיועצת המשפטית של משרד הבריאות להציג את הנושא.

אמר נכון היו"ר, כי הצעת החוק הזו היא סבוכה, קשה וטעונה. זו גם אחת הסיבות שניסוח החוק לקח הרבה מאוד זמן. זה לא היה בשל העובדה שלא רצינו או שלא עבדנו מספיק טוב, אלא בשל העובדה שגם משרדנו וגם משרד המשפטים שאיתו עמלנו צמוד, הבינו שהחקיקה הזו מאוד סבוכה, מאוד חדשנית ומאות מהותית.

ואמיצה.

אני ברשותכם אפתח בכמה מילות פתיחה. כיום במדינת ישראל יכולת קבלת תרומת ביציות מעוגנת בתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית). תקנות אלה יונקות את סמכותן מפקודת בריאות העם, ולא אחת קיבלנו מבית המשפט העליון הערה, כיצד דבר כל כך מהותי תלוי תקנות נסמך על דבר חקיקה שאינו תואם. על כן חשבנו שראוי לעגן נושא זה בחקיקה.

לפני מספר שנים ארעה פרשה מאוד לא נעימה בישראל, ששם נלקחו על ידי רופא גניקולוג ביציות מנשים מבלי שהדבר היה מוסדר כראוי, וזה הביא לכך שנלקחו עשרות ביציות מאישה אחת וניתנו למספר מאוד גדול של נשים, מבלי שהתורמת היתה מודעת לעובדה.

לא נעימה, זה בלשון המעטה. זו מילה עדינה.

אני נזהרת במילותיי. מאותו רופא נלקח רישיונו. אני רק מסבירה איך הגענו לאן שאנחנו מצויים בו היום.

האם זה לא נוגד את חוק זכויות החולה?

משהתפוצצה פרשה זו, קרה דבר בישראל. אותן נשים מעטות שהיו מוכנות במסגרת טיפולי ההפריה שהן עברו לתרום ביציות, נמנעו מלתרום ביציות. התוצאה הישירה של זה, היתה שהתרומות של ביציות במדינת ישראל שאפו לאפס. על כן, כשלב ביניים, אפשרנו בחקיקה לקבל ביציות מחו"ל לאותן הנשים שעומדות בקריטריונים. כיום מצאי הביציות שמצוי במדינת ישראל, מורכב מביציות שנתרמות מנשים מחו"ל. חשבנו שמן הראוי, שגם במדינת ישראל אנו נסדיר את העניין. שתי הסיבות האלה הביאות אותנו לחקיקת החוק שמונח כרגע לפניכם.

התקדים של הצעת החוק, הוא שלא רק נשים שבעצמן עוברות טיפולי הפריה, ששואבים מהן ביציות, יכולות לתרום. גם נשים שאינן עוברות טיפולי הפריה, נשים מהיישוב שמצבן הבריאותי נאות, תוכלנה לתרום ביציות לזולתן. זה הדבר התקדימי. זה במקבילה לתרומת זרע, אבל זה כרוך בדברים הרבה יותר רציניים, ולכן אנו מעגנים את הדברים אחד לאחד בחוק.

איך זה מקביל לתרומת זרע? הרי זה פולשני.

האפשרות לתרום. אני לא אמרתי שזה אותו דבר. אני אמרתי, שכשם שיש לנו היום תרומת זרע אנונימי, אנו רוצים להסדיר גם את תרומת הביציות האנונימיות. אין מה להשוות בין תרומת זרע לתרומת ביצית. זו גם הסיבה שהחקיקה המונחת לפניכם, היא מאוד מסודרת ומאוד עקבית.

נקודה שנייה שהיא תקדימית בחוק הזה, היא שיהיה רישום מרכזי של כל התורמות ולמי זה הלך. כמובן שהרישום יהיה אנונימי בהמשך, כדי שנדע בהמשך מהי ההיסטוריה הגנטית של אותה תורמת. בנוסף, יוקם על פי החוק הזה גם מרשם ילודים, שלפיו נדע מיהי האמא הביולוגית של הילד הנולד, על מנת שנוכל למנוע בעתיד נישואי אח ואחות.

בנוסף, החוק הזה מסדיר מי יכולה להיות תורמת, ובאיזה תנאים תתאפשר התרומה, מי זכאית לקבל תרומה ובאיזה מצבים. הדבר הנוסף שמוגדר על פי החוק, הוא ועדת חריגים שתוכל לאשר גם דברים שכביכול אסורים בחוק. היות וקבענו שתרומת הביציות היא תרומה אנונימית, יהיו מקרים שאנו נאפשר שהתרומה לא תהיה אנונימית, מסיבות דתיות, חברתיות ואחרות. הוקמה כאן ועדת חריגים שתיתן מענה לכל מיני בעיות, שאנו צופים שיעלו עם הזמן.

מעבר לכך שאנו מעגנים את הנושא של תרומת ביציות להולדה, אנו גם מעגנים את הנושא של תרומת ביציות למחקר. כאן שמנו כמה סייגים. התרומה למחקר תעבור רק לאחר שנשים נתנו 51% מסך הביציות שנשאבו מהן להולדה. זה התנאי הבסיסי. אחרי שייקחו 51% מסך הביציות שנשאבו לתרומה, ניתן יהיה להעביר את היתר למחקר.

גברתי ודאי יודעת שאנו מקיימים כעת דיונים בנושא של ניסויים בבני אדם. אני סבור, שהנושא של מחקר צריך להיות כלול בחוק הנוגע לניסויים בבני אדם.

אנחנו חשבנו, שלמסגרת המחקר מתאים להיות כאן. הבחירה של התורמת היא במאת האחוזים למי היא נותנת וכמה היא נותנת. הרופאים והחוקרים שבינינו יאמרו, שהעת לא בשלה לגמרי, אבל כבר היום נוכל לבוא לתורמת ולומר לה ש-51% מהביציות ילכו להולדה, כאשר שאר הביציות תוכלנה ללכת למחקר או להקפאה עבור עצמך כדי שתהיה בטוחה שכאשר יגיע היום ולא תוכלי ללדת יהיה לך במאגר ביציות שאת הקפאת עבור עצמך. הקפאת ביציות כיום, היא תהליך שנמצא בתחילתו. היא הוכיחה את עצמה, אבל אין עדיין מספיק ידע או ניסיון.

עד עכשיו לא אמרת את לב העניין. לא מדובר על תרומת ביציות, אלא על מכירת ביציות.

זו תרומה עם פיצוי עבור אובדן זמן.

כאשר נגיע לסעיף הזה, נדון אם זה אכן פיצוי או תשלום.

אדוני היו"ר, מירה עכשיו מציגה את לב החוק, וזה אחד מאבות החוק הזה.

אני נותנת את הקווים המנחים לפי סדר הופעתם. הנושא של הפיצוי מגיע קצת יותר מאוחר, אבל אני אגע בזה. בכל מקרה, נתנו את האפשרות לתורמת להחליט לאן ואיך היא רוצה שהביציות שנטלו ממנו יחולקו. בנוגע לפיצוי – התורמת תהיה זכאית לפיצוי כשם שתורם זרע מקבע פיצוי עבור מנות הזרע שהוא תורם. יש פה מנגנון של פיצוי.

תורמי הזרע מקבלים את זה בתור שכר ולא בתור פיצוי.

בין תרומת זרע לתרומת ביציות המרחק הוא גדול.

זה פיצוי עבור חודש שלם של טרטור.

הנושא של הפיצוי לא נקבע כאן. הוא יקבע לכשיבואו לידי הסכמה משרדי הבריאות והאוצר. התמורה עבור התרומה איננה כסף, אלא פיצוי עבור מה שהאשה עוברת.

ככה קוראים לזה.

גברתי, אני מסתכל על דברי ההסבר של סעיף 41 ושם נאמר: כדי לעודד נשים לתרום ביציות נקבע פיצוי.

אתם נותנים תמריץ לסחר.

מה האוצר רוצה פה? האם הוא רוצה להטיל מס על הביציות? האם האוצר מומחה לשחלות?

האוצר רוצה לעשות הון.

האוצר מתנגד לכל העניין הכספי פה.

גברתי, השאלה שלי נוגעת לאופן בו אתם בחרתם להסדיר את הסוגיה של הפיצוי בסעיף 41. אתם קיבלתם כמה החלטות, שכדאי לדון עליהן. כמו שאמרתי, בדברי ההסבר אתם רואים את מנגנון הפיצוי כמנגנון של עידוד, תמריץ. זו שאלה מאוד משמעותית וערכית. בנוסף, בסעיף עצמו אתם לא מגדירים את הפיצוי כפיצוי על נזקים, על אי נוחות, אלא אתם בונים מהלך מאוד פתוח. אתם אומרים שיהיה פיצוי, ושר האוצר ושר הבריאות יחליטו. השאלה היא, למה בחרתם בניסוח שהוא הכי פתוח.

זה הניסוח הכי מסחרי.

בדיוק. ככה זה נראה.

המצוקה של נשים במדינת ישראל, היא קשה מאוד. מימוש ההורות הוא ערך נשגב במדינת ישראל. משרד הבריאות, משרד המשפטים והממשלה כולה חשבה שלערך ההורות יש מחיר. מאותו רגע נקרא לזה פיצוי, אנו נפתח את הסעיף לדיון, אבל אנחנו צריכים להבין שכאשר ממשלת ישראל אישרה את הצעת החוק הזו ראתה לנגד עיניה, את מימוש ההורות של נשים שלא תוכלנה לעשות זאת ללא תרומת ביציות.

זה ערך חשוב, אבל יש ערכים מתנגשים. כאשר אתם מביאים הצעה כוללת, אתם צריכים לקחת בחשבון ערכים מתנגשים ולמצוא את נקודת האיזון. החוק הזה הוא לא מאוזן.

אני מוכנה לקבל את הביקורת, אבל אני אומרת שהרעיון של הצעת החוק הזו הוא רעיון מרכזי שמוביל את מדינת ישראל לאורך הרבה מאוד חוקים, וזה מימוש הורות. ברגע שהחלטנו שזהו הערך, ניסינו עד כמה שאפשר שלא להתנגש עם ערכים אחרים. אם לא צלחנו במאת האחוזים, אני מקבלת את הביקורת. אני רוצה לומר מהו הציר המרכזי של הצעת החוק הזו. אני מקבלת את הביקורת, ויכול להיות שביחד עם חברי הכנסת המכובדים אנחנו נוכל למצוא איזון אחר. אני רוצה להדגיש, שהציר המרכזי הוא מימוש הורות למי שאין באפשרותה לעשות זאת היום.

אני מודה ליועצת המשפטית של משרד הבריאות. כעת הייתי מבקש מהאחראי לצילום שלא להפנות את המצלמה לדוברת הבאה מטעמים של צנעת הפרט. אני מעביר את רשות הדיבור לדוברת של פורום תרומת ביציות בתפוז.

אני עקרה 10 שנים. הייתי לירושלים ביום של סערה צפויה, כדי שאולי הסערה שאני אביא פה גם תרעיד את אמות הסיפין ותגרום לבית הזה לחלוק את הכאב שלנו, ולנסות לעשות את מה שאנחנו מאמינים שבשביל זה אתם יושבים כאן.

החשיפה קשה לי. התווית של עקרה מכאיבה לי, אבל אני יודעת שאני לא עומדת בזה לבד. עומדות איתי אלפי נשים, שותפות לגורל, גורל שלא מבחין בין דת, לאום, גיל או ארץ. מדובר בכל אלה שנמנע מהן פרי בטן וזקוקות לחסדי אישה אחרת כדי להרות. כולנו הגענו לשלב הזה אחרי תלאות וייסורים. כולנו שבעות הזרעות, הפריות, טיפולים, צילומים, ניתוחים ופרוצדורות רפואיות כאלה ואחרות, מכאיבות יותר או פחות. את מחסום הבושה לפני הרופאים מזמן עברנו. יש בינינו שהגיעו לשלב הזה אחרי טיפולים כימותרפיים, שגרמו לפגיעה במערכת הרבייה שלהם. יש בינינו שנושאות מחלות גנטיות כאלה ואחרות, גם צעירות מאוד, שלא רוצות להנציח את הפגם בהמשך. יש נשים שמערכת הרבייה שלהן פגומה. יש נפגעות גיל ויש נשים שיש להן כשל שחלתי מוקדם.

כולנו כמהות לילד משלנו. לצערנו, זה קו הסיום שלנו. זאת הדרך היחידה שנותרה לנו כדי לשאת את הילד ברחם שלנו, ולהרגיש שהוא נוצר מעצמנו ובשרנו. הממשלות השונות יושבות על המדוכה הזו כבר הרבה זמן. הזמן שלנו עובר, ובמקום לכרוע בלידה אנו כורעות תחת הנטל. אנחנו חושבות שהפתרון שניתן בארץ אינו מספק. אם אנחנו נאלצות להיעזר בביציות עודפות שיש לתורמות שמוכנות לתת, בלי קשר למקרה שקרה, קשה מאוד לסנכרן בו זמנית את התורמת והנתרמת, להשאיר אותה מוכנה גופנית לרגע הקליטה של אותן ביציות, להשאיר אותה עם המוני הורמונים שמא אולי תהיה ביצית של מי שתהיה מוכנה לוותר עליה ולא להקפיא. אותה תורמת יכולה להקפיא את העוברים שלה, אז למה שהיא תיתן אותם? היא בעצמה מטופלת פריון, והיא יודעת איזה תהליכים צריך לעבור. יש תור המתנה של המון שנים. גם כאשר יש נשים שרוצות לתרום, יש רופאים שמסרבים לעשות זאת. לא נעים לי להגיד, אבל יש פרנסה מאוד טובה להרבה מאוד רופאים טובים ומכובדים. אני כבר פעם עשירית הולכת לתרומת ביצית. אני מוצאת את עצמי ביחד עם חברותיי מתרוצצת על גבי הגלובוס, בכל מיני מקומות במזרח אירופה, עם כל מיני מסלולים, בכל מיני קליניקות ועם כל הכבוד לבדיקה שהרופאים שלנו עושים, הזכויות שלנו לא נשמרות ואנו לא בטוחות איזה פיקוח רפואי ראוי או אחר נמצא שם, אבל מי תוותר על החלום?

תרומת זרע קיימת בארץ. הבעיות האתיות שמלוות את תרומת הביצית או הזרע הן מאוד דומות. החומר הגנטי בא מכאן ומכאן. הבעיות האתיות קיימות לגבי רישום יילודים וכו', אבל זה לא מה שצריך לעכב. העניין הכספי הוא חשוב מאוד, אבל לא זה מה שצריך להוביל אותנו. אסור שהקטע הכספי יעכב אותנו. זה נכון שיש איזונים, אבל הערך של רבייה, בייחוד אחרי הטלטלות שהעם שלנו עבר, הוא ערך חשוב. אני חושבת שצריך לעודד את זה. אני בטוחה שאנשי המקצוע פה הם עם לב רחב, והם ימצאו את הדרך המתאימה לעשות את זה.

אני רוצה לסיים את הדברים במה שנאמר על אסתר המלכה. אנחנו לקראת פורים. מרדכי אמר לאסתר המלכה: "ומי יודע אם לעת כזו הגעת למלכות". אני מקווה שתיקחו את המסר הזה. יש לכם פה הזדמנות לעשות שינוי, שיש לו ראייה רחוקה לעתיד. אני מקווה שתיענו לבקשה שלנו, ותקדמו את זה מהר.

כמו כל החוקים שיש בהם התנגשות ערכים, אלה החוקים הקשים ביותר והמעניינים ביותר המונחים על שולחן הבית הזה. עסקנו בכמה חוקים כאלה בעת האחרונה. אנחנו באמת יכולים למצוא שביל זהב, שהוא לא נקי מביקורות מכל כיוון ערכי אבל הוא עדיין יכול להיות שביל זהב, בהתאם למקובל במדינת ישראל היום. לאור השקפות הלכתיות ולאור מה שמקובל במערכת האתית הרפואית בעולם, ניתן למצוא שביל זהב.

הדבר שצריך להנחות אותנו בעבודה שלנו – ואני אומר את זה ללא ספק לאור צלקות שאני נושא מדיונים קודמים בנושאים דומים - הוא שהדברים שיסוכמו בחדרי הוועדה ויובאו בסופו של דבר להצבעה במליאת הכנסת צריכים להיות נקיים וחופשיים משיקולים של קואליציה ואופוזיציה. כאשר נסיים את הדיונים בחוק הזה ונגיע לשביל זהב כלשהו, ויבוא מישהו ויטיל כובד משקל קואליציוני ויעשה דיל, אני לא ארצה להיות חלק מזה. אני לא ארצה להיות חלק מתהליך, שבו אחרי שהתווכחנו והתעמתנו בנושאים ערכיים חשובים, מישהו קונה או מוכר את העקרונות האלה תמורת הצבעה אחרת על משהו אחר.

האם אתה יכול להרחיב את הסוגיה? נראה לי שאנשים לא מבינים על מה אתה מדבר.

אני מדבר על לקחים, שאני אישית הפקתי מחוק ההשתלות, שיש בו התנגשויות ערכיות דומות של פיצוי תמורת תרומת איברים. לאחר שהגענו לכל ההסכמות ולניסוח מקובל על רוב חברי הוועדה ומשרד הבריאות, היתה התערבות של מישהו שהצעתו לא התקבלה, שגייס את הקואליציה. הקואליציה היום עוצרת את החוק.

האם אתה מתכוון לחבר הכנסת רביץ?

אני מתכוון לחבר הכנסת רביץ וליו"ר הקואליציה אלי אפללו. אני לא רוצה שיוצר מצב שבו אנחנו במשך זמן רב, תוך מעורבות רגשית ואינטלקטואלית, נדון בדברים האלה ולאחר מכן מישהו בשלוש דקות, מבלי להכיר את המטריה ולדעת במה מתעסקים כאן, יבוא ויעשה דיל. זה צריך להיות מוסכם כבר בתחילת הדיון. לא ניתן לשיקולים כאלה לדרוך בחדר הזה, דווקא מתוך חרדת הקודש של הדברים ששמענו מהגברת שרוצה לקבל תרומה, ומהשיקולים האתיים שאנו יודעים שמונחים לפתחנו בנושא איסור סחר איברים מטעמים מוסריים, דווקא מתוך הגנה על כבוד האישה, דווקא מתוך הגנה על קדושת החיים ודווקא מתוך אמונה אמיתית בזכותה של אישה ללדת את ילדיה שלה. אסור לנו שבסוף השיקולים שינחו אותנו יהיו שיקולים פסולים או לא מן העניין. אני לא רוצה להיכנס כרגע להערות שיש לי לגופו של החוק ולגוף העקרונות שלו, אבל אני מניח שאוכל לעשות את זה במעלה הדרך כאשר נגיע לסעיפים השונים.

אי אפשר להישאר אדישים למשמע הדברים המרגשים של האישה. הם מרגשים ויוצרים הזדהות. קשה להישאר אדישים לכמיהה והשאיפה להיות אמא, להיות הורה. לנו כחברי כנסת יש אחריות לאזן בין הכמיהה שאת ביטאת באופן מרגש, בין נקודת המוצא שמדברת על מימוש הזכות להרות – שבעיני היא זכות, אבל אני צריכה להסתכל על התמונה הכוללת- לבין זכויות אחרות. כאשר אנחנו חושבים איך ניתן לסייע לנשים לממש את הזכות הזו, אנו צריכים לקחת בחשבון זכויות נוספות שעומדות על הפרק. אנו צריכים לחשוב, איך לפתור עוול אחד מבלי לגרום לעוול אחר. האיזון שקיים בין הזכויות האלה לא בא לידי ביטוי בהצעת החוק הזו.

מונחים על שולחן הוועדה מספר מסמכים. יש מסמך שנערך לבקשתי על ידי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, שמסכם באופן ברור את הסוגיות שעומדות לדיון. יש מסמך מקיף של ארגון "אישה לאישה", שגם לוקח בחשבון את כל ההיבטים שמדברים על הזכות של האישה להרות, ועל הנזקים הבריאותיים העשויים להיגרם לנשים. לא סתם הגבתי לגבי ההשוואה בין תרומת הזרע לתרומת הביציות. כל התהליך הזה הוא אחר. זה תהליך פולשני, שיש לו השלכות משמעותיות על בריאותן של נשים. אין לי ספק, שרופאים אמונים לא רק על המחקר אלא אמונים גם לדאוג להגנתן של נשים, אבל היו דברים מעולם. שמענו על אותו מקרה, שאמרת שהוא לא נעים. לא נעים? מדובר ברופא שהורשע. זו נורת אזהרה.

אנו הולכים לחוקק כאן חוק כל כך מקיף ורחב, שייתן חופש פעולה לרופאים לצורכי מחקר. דיברת על הסייג של 51%, אבל יש כאן השלכות מאוד גדולות. הנקודה שבה אני רוצה להתרכז, זו ההערה שהעיר חבר הכנסת חנין. בדיון אחר, דנו בהצעת חוק מקיפה שדיבר עליה חה"כ אלדד, שמבקשת לעגן את סוגיית ההשתלות. אני מודה שיש לי בעיה עם החוק הזה, מכיוון שאי הסדרת סחר באיברים לא מקבל ביטוי נאות בהצעת החוק ואני חוששת, שהדבר הזה יקבל ביטוי גם כאן. ברגע שלא קבעתם את גובה הפיצוי ואת אופן הפיצוי, בעצם יהיה כאן תמריץ לנשים לתת תרומת ביצית. אני חוששת, שזה ייצור מצב מעוות, מפלה מבחינה חברתית. זה יצור אפליה בין נשים שידן משגת לרכוש ביציות, לבין נשים שתמכורנה ביציות תמורת תרומה שתאפשר להן רווחה כלכלית. הדבר הזה ייצור תמריץ לנשים מוחלשות כלכלית. הדבר הזה הוא מסוכן ביותר. לכאורה, אנו באים לנסות להסדיר מצוקה, כאשר אנו יוצרים מצוקה אחרת. הדבר הזה צריך להטריד אותנו.

האם ללכת לחו"ל זה יותר טוב?

אני לא מציעה את זה בתור פתרון. אני רק אומרת, שכאשר הולכים לחוקק חוק כל כך רגיש עם כל כך הרבה השלכות, גם על מעמדן של נשים בחברה בכלל, צריך להסתכל גם על היבטים מגדריים, גם על היבטים של זכויות החולה. הסוגיה הזו היא הכי מהותית, כי היא זו שתקבע בסופו של דבר אם החוק הזה ייצא לפועל או לא.

אדוני, אני רוצה להציע הצעה. מכיוון שהנושא הוא כל כך סבוך ומורכב וכולל בתוכו כל כך היבטים – ואני לא נכנסת לסוגיות כמו מה תפקידה של אישה במדינת ישראל, איך הופכים רחם להשכרה כי רוצים להילחם כאן בדמוגרפיה - צריך לדון בנושאים האלה לא כקידום הצעת חקיקה, אלא כנושא לדיון לפני שזה מגיע לגיבוש של חקיקה. צריך לקיים פורום התדיינות עם נציגי הארגונים.

לפני 9 שנים הצעתי את הצעת החוק הזו.

אני מבינה את הרגישות. אדוני, יש כאן כל כך הרבה סוגיות מורכבות, שנויות במחלוקת, שיוצרות רגישות. אני מבינה את הרגישות שנוצרת. אני חושבת, שבגלל שזה נושא כל כך מורכב שיש לו כל כך הרבה היבטים רפואיים וחברתיים, לא צריך לקדם את החקיקה אלא לקדם את הדיון ורק אחר כך לגשת לחקיקה.

זוהי המטרה, אשר לשמה אנו מקיימים את הדיון הזה ודיונים נוספים בעתיד. תהיינה עוד הרבה ישיבות לפני שנגיע לדיון על סעיפי החקיקה עצמה. אני מעביר את רשות הדיבור לרב בורשטיין.

קודם כל אני רוצה לברך את כל מי שהשקיע בנושא של החוק: משרד הבריאות וחברי הכנסת. אני רוצה לציין, שהנושא שחה"כ גלאון העלתה נדון כבר בוועדה המקצועית. ישבנו במשך דיונים רבים, כאשר כל הדברים שנאמרו עלו בדיונים של הוועדה. את ההערות עצמן אני אשלח לאנשי החוק, אבל אני רוצה לומר שלוש הערות.

לגבי המידע – ילד בגיל 18 יוכל לשאול אם הוא מתרומת ביצית או לא. בתור רב אני רוצה לומר, כי זה יכול לגרום צרה גדולה לילד. אין הכרעה הלכתית לגבי מי האמא, ולכן זה יגרום סבל קשה לילד. אפשר להשאיר את זה ביד ההורים. אנו עובדים בשטח עם מאות זוגות, ואנו רואים את המצוקה הזו. אני בעצמי מנעתי לפני 4 חודשים מבית הדין הרבני הגדול, להוציא אחד שהודיעו שהוא מתרומת ביצית. רצו להטיל סימן שאלה כבד על המעמד שלו. אני מציע, שלא לפתוח את האפשרות לדעת מי האמא.

לגבי תרומות מיועדות – לפי ההלכה אין בעיה באנונימיות. מבחינת הזוג ומבחינת הילד זה דבר מאוד חשוב. עד כמה שהבנתי, זה מיועד למגזר הדרוזי. אני רוצה להגיד, שאנחנו משרתים גם את המגזר הערבי והדרוזי ללא תשלום. אנחנו ערכנו תרומת ביצית אנונימית, באישור אנשי הדת הדרוזית. אני רוצה לבקש, לבדוק את זה יותר לעומק, כי הרעיון שוועדת החריגים תוכל לערוך תרומות מיועדות ייצור מצב שאחת תגיד שאין לה כסף ותבקש כל מיני דברים מהוועדה. כך כל האנונימיות לא תמומש.

לגבי החצי פיצוי שניתן לתורמת שעוברת טיפולים – אני מעדיף שכמה ביציות שהיא תוציא היא תזריע את זה עם הזרע של בעלה. יש ילדים שיצאו מביציות אחרי 9 שנים. ככה תהיינה הרבה תרומות ונשתדל לפתור את הבעיה האישית של הזכות להורות. חשוב שיאפשרו לשמר את הביציות. אם היא תורמת, אז לפחות היא תקבל פיצוי כמו אישה אחרת. אני בעד לבקש את התרומות מנשים שמוכנות לעשות את זה, ולמנוע לחצים. כיוון שיהיה היצע ביציות מנשים שלא עוברות טיפולים, חבל שאישה שעוברת טיפולי פוריות לא תשמור לעצמה את הביציות ותימצא בלחץ נפשי ומנטאלי לתרום ביציות.

אני שוב מברך את כולם על ההשקעה הגדולה. עבורנו זה חסד גדול מאוד. בשטח אנחנו רואים את האושר הגדול שיש לנשים שעוברות את התהליך. אני מבקש, שכמה שיותר מהר החוק הזה ייכנס לפעולה.

אני מעביר את רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין.

אדוני היו"ר, החוק הזה בא להתמודד עם בעיה מאוד קשה ורצינית. אני חש את המצוקה של אותן נשים וגברים, שלא יכולים להביא ילדים למרות שהם רוצים. אני חושב, שזו מצוקה שצריך להינתן לה פתרון כולל באמצעות חקיקה של הכנסת. הבעיה היא בעיה קשה, ולבעיות קשות אין פתרונות קלים. זה כלל חשוב. אני רוצה לומר, מה מטריד אותי בהצעת החוק הזו.

בהצעת החוק הושקעה עבודה רצינית, ומבחינה זו אני בטוח שנשקלו דברים. הזמן הארוך הוליד הצעת חוק מאוד מקיפה. מה שמטריד אותי קשור להשקפת העולם שלי, שהיא השקפת עולם חברתית מאוד מסוימת. אני מוטרד ממצב שבו הדבר הזה יתגלגל לעולם המסחור, שהוא העולם ששולט על חיינו בהרבה מאוד תחומים. אנחנו צריכים לעשות את הכל שהוא לא יתפשט. ביציות הן חלק מהגוף של האישה, ואם לא נפעל בצורה מאוד שקולה ורצינית אנו עלולים להגיע למדרון חלקלק, שבו מתוך הרצון לתת מענה לבעיה הקשה, שאת גברתי הצגת, אנו נחליק באותו מדרון חלקלק שיביא אותנו למקום שאנחנו לא רוצים להיות בו. אנחנו לא רוצים לחיות בעולם, שבו אנשים עניים מוכרים את גופם או חלקים מגופם כדי לפתור בעיות של אנשים אחרים. אנחנו לא רוצים לחיות בעולם כזה.

יש שני מודלים עקרוניים שלפיהם ניתן לפתור את הבעיה. מודל אחד הוא המודל של המסחור. הוא אומר, שאם אנו רוצים שתהיינה ביציות בואו נייצר תמריצים כלכליים. לא במקרה שאלתי את עו"ד היבנר לגבי הניסוח של דברי ההסבר, שאותי מאוד מטריד. הניסוח הזה בעצם אומר: בואו נייצר תמריץ ואני מזה פוחד. אני לא רוצה תמריץ כלכלי לאנשים לסחור באבריהם, למרות בעיות קשות שקיימות. יש את הבעיה הזו, ויש בעיה של אנשים שהם בסכנת חיים אם לא יקבלו כליה. למרות זאת, מבחינה חברתית אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה, בו אנשים סוחרים באיברים מהגוף שלהם. אנחנו לא רוצים להגיע למקום הזה.

הפתרון האחר, היא השקפת העולם החברתית. השקפת העולם החברתית אומרת, שאנחנו צריכים לייצר מעטפת חברתית מסביב לאותן נשים שמוכנות לבצע תרומה של ביציות: לתת להן תמיכה, לתת להן ליווי, לתת להן הגנה משפטית, הגנה של אינפורמציה, ליווי מקצועי. אנחנו צריכים להבטיח הגנה חברתית מכל הסתבכויות אפשריות בעתיד לילדים שייוולדו. אנחנו צרייכם לייצר פתרון של מעטפת חברתית אמיתית, שתאפשר לנשים שרוצות לעבור טיפול תרומת ביציות את מקסימום המעטפת וההגנה החברתית כדי שהן תוכלנה לעשות את זה בצורה בטוחה, בצורה ראויה, בצורה נכונה. זה פתרון שמכוון אותנו לכיוון אחר, לא לכיוון של פתיחת סחר אלא לכיוון של לקיחת אחריות אמיתית על ידי החברה לאותן בנים ובנות שאנו רוצים לתת פתרון לבעיה שלהם.


בדיון המקדמי הזה אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל אני הייתי הולך בשני כיוונים במקביל. הייתי מצמצם וסוגר לחלוטין את כל האפשרויות של סחר בביציות מצד אחד, והייתי מרחיב בצורה מאוד דרמטית את כל המנגנונים החברתיים של ההגנה על התורמות, התמיכה החברתית בהן, הליווי החברתי שלהן וההבטחה לפתרון נכון ומאוזן לכל הסוגיות הקשורות בעתיד של הנשים ושל הילד שייוולד.

אני קורא בעניין את כל החומרים המרתקים שהוכנו לקראת הדיון. אחד מהם הוא מסמך שהוכן על ידי "אישה לאישה", ואני מניח שנשמע אותן במהלך הדיון.

בלהט הדיבור לא באו לידי ביטוי שני דברים. הראשון - הצעת החוק הזו נולדה לאחר שוועדה ציבורית ישבה על המדוכה, והופיעו בפניה כל המגזרים, כל הנציגים וכל הדעות.

הנוסח מתעלם מכל המלצות ועדת הלפרט, שגם הן לא מקובלות עלינו. גם הן שיש בהן איזושהי הגנה ואיזשהו פיקוח לא נמצאות בהצעה הזו. כאילו לא היו האנשים שדיברו בוועדה.

אני לא אמרתי שהצעת החוק הזו היא תמונת ראי של מסקנות הוועדה. אמרתי, שהצעת החוק הזו נולדה לאחר שוועדה ציבורית ישבה, שמעה את כולם והחליטה, מה היא מכניסה ומה היא מוציאה. ללא ספק היה דיון ציבורי מעמיק מאוד בנושא.

אגב, יכול להיות שבאותה תקופה היתה פחות מודעות לנושא של הסחר.

זה דווקא היה אחרי הפיצוץ של המקרה שהיה. אני רוצה שיהיה ברור, שתורמת ביציות לא יכולה להפוך את זה לעסק. תורמת ביציות יכולה לתרום 3 פעמים בהפרש של 180 יום מתרומה לתרומה, כאשר כל תרומה תינתן ללא יותר מ-3 נשים. כלומר, אנו מדברים על מקסימום 9 נשים מאותה תורמת. היות והיינו ערים לרצון של החברה לא להפוך את זה לעסק, עשינו רישום. אם אישה תבוא בפעם הרביעית, מישהו יגיד לה שהיא מיצתה.

3 פעמים זה די והותר.

את זה ועדה ציבורית קבעה. זו לא גחמה של אף אחד. אני רוצה גם להגיב לגבי דברים של דב חנין, לגבי הביטוח לאישה. יש לנו דוגמא מצוינת, שאולי גם עליה יש ביקורת, וזה חוק הפונדקאות. בחוק הפונדקאות הוועדה שיושבת ודנה במקרים מגינה מאוד על האם הנושאת. יש ביטוח, יש עזרה פסיכולוגית וכו'. הקו המנחה של החוק לא נגע בזה, אבל זה ייכנס לתקנות ולנהלים.

אבקש מנציגת עמותת "אישה לאישה" להציג את עמדתם.

תודה על ההזדמנות לדבר בפני הוועדה. הנושא הוא מאוד חשוב, ואנחנו עוקבות אחריו מזה זמן. לגבי תהליך שאיבת ביציות – כאשר אנחנו מדברים על נשים תורמות, לפני הכל צריך לשאול האם תהליך שאיבת הביציות כרוך בטיפול הורמונאלי מאוד פולשני בחודש ימים.

לא בהכרח.

אז איך מייצרים ביציות?

אני אסביר אחר כך.

תהליך שאיבת הביציות, כפי שהוא מוכר לנו היום, כרוך בטיפול הורמונאלי לא פשוט, הוא כרוך בשאיבת ביציות, שכיום מתבצעת בהרדמה מלאה. צריך לשאול, מדוע שאישה צעירה בגילאים 18-25 תרצה לבוא ולעבור את התהליך הזה, אם זה לא לשם אישה שהיא מכירה או לשם תרומה עבור חברה או אישה קרובה אליה. התשובה היא פשוטה. היא תעשה את זה עבור הכסף שהמדינה מציעה לה, שיאפשר לה לעזור את החשמל שניתקו לה או שיעזור לה לממן טיול להודו. אם זה לא עבור כסף, זה לא דבר שנשים יעשו, אלא אם כן הן עושות את זה אחת עבור רעותה. הצעת החוק שאנו מציעות, היא שתורמת ביציות מנשים שאינן עוברות טיפולי פריון תתאפשר רק במידה ואישה עושה זאת עבור אישה שהיא רוצה לתרום לה באופן אישי. זה לא אומר שדווקא את הביציות שלה היא תקבל, היא יכולה לקבל ביציות אנונימיות, אבל זה רק אחרי שהיא בעצמה תיתן ביציות עבור חברה, אחות או בת משפחה.

החוק הזה מהווה התלכדות של שני תהליכי חקיקה נפרדים, ובגלל זה החוק הזה נדון 9 שנים. תהליך אחד התחיל בסוף שנות ה-90, חוק תרומת ביציות, שדיבר על ביציות לפריון. במקביל התחילו תהליכי חקיקה לגבי חוק השיבוט, חוק איסור התערבות גנטית. חוק השיבוט הניח שעל מנת לבצע מחקרי שיבוט יש צורך בכמות מאוד גדולה של ביציות. בשלב מסוים הדיון בחוק תרומת בציות יצא מהוועדה לקידום מעמד האישה, והועבר לוועדת מדע וטכנולוגיה. בוועדת מדע וטכנולוגיה חוק תרומת ביציות נדון מתוך הצורך והלחץ הלא נאות של נציגים בקהילה המדעית ובעלי אינטרסים כלכליים ואישיים, שישבו בוועדה. יו"ר הוועדה אמרה, שהיא לא ראתה בחיים לחצים מהסוג הזה. מדובר בלחצים מאוד קשים שהופעלו, כדי לנסח חוק שיאפשר שאיבת ביציות גם לצורכי מחקר, באופן שלא מייצר שום ביקורת ושום פיקוח על הרופאים השואבים.

הנושא שאת מעלה הוא במסגרת חוק ניסויים בבני אדם.

אבל הוא מנוסח בחוק תרומת ביציות. כאן מדוברת על הקצאת ביציות למחקר, כאשר ההקצאה הזו נעשית ללא כל פיקוח מרכזי. גם לו היה משרד הבריאות מנסח פיקוח בתוך החוק, לא היה לו שום מנגנון באמצעותו יכול היה לפקח. זה אומר שפרשת בן רפאל היתה משהו חריג, אבל החוק מציע שהוא יהיה נורמה.

החוק לא מציע שהוא יהיה נורמה.

החוק מאפשר את זה, מכיוון שהוא מכניס מגוון גדול של אינטרסים ללא שום מערכת מפקחת, ללא שום מנגנון שקיים.

החוק לא מכניס מגוון של אינטרסים.

הוזכרה כאן ועדת הלפרין. חשוב לציין, כי המלצות ועדת הלפרין אינן נמצאות בחוק הזה, כך שזה מגוחך להזכיר את כל הדיון הציבורי שנעשה. המקומות בהם דיון ציבורי היה צריך להיעשות בסוגיות האלה, זה ועדות של המעוצה הלאומית של ביו אתיקה. אלה ועדות שלא הגישו דוחות, למרות שהן מחויבות לעשות זאת על פי חוק. אלה ועדות שלא באמת ערכו דיון ציבורי אמיתי. לגבי הסוגיה ההלכתית – גם בשאלת השיבוט וגם בשאלה הזו התעסקה בעיקר במעמד העובר ובקשרים האישיים בין העובר לבין התורמים. לא היתה התעסקות רצינית בסוגית הסיכון לאישה שצריך לשאוב ממנה ביציות, והסיכונים הם רבים. המחקרים הישראלים האחרונים מצביעים על קשר הדוק בין סרטן השד לבין תרומת ביציות. יש בעיות של גירוי יתר שחלתי, שהוא חמור כאשר מדובר על ניגודי אינטרסים, כאשר יש רופא שמעוניין לייצר כמות גדולה של ביציות ואין פיקוח על כך. הוא יכול להיות מעוניין לעשות זאת גם לצורכי המחקר שלו.

אני יוצאת מעורי לשמיעת גבב המילים הלא נכונות האלה שנשמעו.

החוק חשוב, ונותן תקווה לאמהות שרוצות לממש את זכות ההורות שלהן. אני לא אוהבת את העובדה שעברו 9 שנים ואין תזוזות. אני לא אוהבת דשדוש בנושאים הכרחיים. אני קראתי את החומר של אישה לאישה, ואני מבינה שיש סכנות אבל אין לנו זכות לעצור את התהליכים של החוק. לאחר שקראתי את החומר של "אישה לאישה" גם לי יש חששות שיהיה ניצול לרעה, כי החברה שלנו לא מושלמת וגם הרופאים לא מושלמים. אנו צריכים לחזק את מנגנון הפיקוח בחוק, ולא להפריע לאלפי נשים לקבל את הטיפולים שהן רוצות.

אני שמחה על הדיון, ומודה רבות ליו"ר ולמנהלת הוועדה, על הכינוס הזה ועל נקודת התחלה לתקווה. 6,000 נשים מחכות לתרומת ביצית. תרומת ביצית בחו"ל עולה בין 5,000 ל-8,000 דולר. קרוב ל-3,000 נשים בשנה לא יכולות לעמוד בכך. אנחנו צריכים להזדרז בפתרונות. אנחנו רואים את עצמנו כנציגי הפיות שלא יכולים לדבר.

כאשר באנו בשנת 1998 לחה"כ אלול ביקשנו שינוי, שכל אישה תוכל לתרום מביציותיה לפי מגבלות גיל, מצב בריאות ואנונימיות. רבותיי, הדבר הזה נמצא בהצעת החוק. זה פשוט מתורגם עם עשה ואל תעשה. אנחנו צריכים לשמור על האנונימיות, לאפשר שהפרוצדורה תהיה פרקטית, ולאפשר הקמה של ועדת חריגים שתיתן פתרונות עתידיים. מה זאת אומרת להקפיא את החוק? 9 שנים אנחנו עובדים על החוק. אנחנו מקבלים המון טלפונים מנשים שאומרות: אין לי כסף לממן, ואני לא אהיה אמא. אנחנו נהיה.

ואם אישה צעירה לא תהיה אמא, כי היא עברה את הטיפולים האלה?

אישה תורמת פוטנציאלית תישמר על ידי הרופאים שלה.

גם הרופאים לא יכולים לדעת מה תהיה ההשפעה על הפוריות שלה.

את נולדת עם חצי מיליון ביציות, ואף אחד לא מפריע להן להישאר בשחלות שלך. אל תדאגי, לא יחסר. בנוסף, תרומת ביצית היא הרבה פחות מסוכנת מכל הריון. יושב פה ד"ר אלנבוגן, שיעיד על כך. אנחנו מדברים על תהליך שהפך לפחות ופחות מסוכן. לכן, יש צורך דחוף לאפשר זאת. בסביבה של כל אישה שצריכה תרומת ביצית, יש מישהי שמוכנה לתרום לה. אני אמא לשני ילדים מתרומת ביצית. צריך לאפשר זאת בחקיקה. אם אין לה מסביבה אישה כזאת, יש לאפשר לה לקבל ביצית ממאגר התורמות. לכן, החוק הזה מאפשר תרומה מאישה שלא עוברת טיפולים. הדרישה שלנו, היא לקדם עד כמה שניתן את הצעת החוק. אנו מבקשים להיות נציגים בכל שאר הישיבות, כדי שנוכל לקדם ולתת את התשובות כמו התשובות שאני נותנת כרגע.

רבותיי, החוק הוא אנושי, הומאני וגורלי. זה נושא קשה, ובמדינת ישראל כל דבר גורם למחלוקת ציבורית ומחלוקת דתית. לדעתי, אסור לגרום לזה שדילים יקבעו לנו כאן בכנסת ישראל את הגורל של 6,000 הנשים האלה. אם הן יכולות לנסוע לחו"ל ולקנות ביציות, אז הן צריכות להיות מסוגלות לעשות זאת גם בארץ. גם "אישה לאישה" אחראית על גורל נשים אלה. רצוי שהגורל של הנשים האלה ישונה דרך החקיקה.

מובן שאסור לעשות דילים, אבל אנו יודעים שבמדינת ישראל הופכים כל דבר לפוליטיקה. שבוע שעבר עשו דילים בחוק נישואים אזרחיים. מדובר ב-300,000 אנשים שנמצאים במדינה, והגורל שלהם בידיים של אלה שחושבים שאלוהים שלח אותם לפתור את הבעיות של האחרים.

בהצעת החוק הזו יש אינטרס ציבורי רחב. אני חושבת, שאנונימיות היא דבר חשוב שצריך לשמור עליו. אנחנו לא יכולים להיות שליחים של מישהו, שיכול להגיד לילד בגיל 18 שיש לו אמא שהולידה אותו ואמא אחת שגידלה אותו. אם אנחנו נותנים לנשים האלה פתרון, אנחנו חייבים לשמור על האנונימיות.

אדוני, אני חושבת שאנו צריכים לחוקק את החוק הזה במהירות. הנשים האלה מתבגרות, ואנו יודעים מהו הגורל של אישה מתבגרת. אם אנו נחוקק במהירות את החקיקה הזו, זה ייתן אפשרות להרבה נשים להפוך לאמא. סוף-סוף יהיה להן אושר וחיוך על הפנים. אני בעד החקיקה, ובעד זה שאנו לא נרפה ונעשה הכל כדי שהחוק הזה אחרי סיבובים של בירוקרטיה ומחלוקת יעבור כאן.

בנוסף להיותי מנהל היחידה להפריה חוץ גופית בבית חולים הלל יפה, אני מייצג כאן את האגודה הישראלית לפוריות. מאחר וזו ישיבה דקלרטיבית, אני אשתמש במילות דקלרציה ולא אכנס לויכוח זה או אחר על סעיפי החוק. כמו שעופרה אמרה קודם, ישנן היום 3,000 נשים שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית בכל מיני מדינות ברחבי אירופה המזרחית. מהם הקריטריונים? איך הדברים האלה מבוצעים? ביחידות שחלקן מוכרות למשרד הבריאות, וביחידות שאינן מוכרות כלל על ידי משרד הבריאות. מה הפיקוח על היחידות האלה? מהו הפיקוח על הנשים שתורמות במדינות האלה? ישנן סימני שאלה מאוד גדולים. השאלה הנשאלת היא, האם אנו כמדינה רוצים להפסיק את התופעה שאזרחיות ישראליות שרוצות להרות מסתובבות בעולם, במקומות שחלקם אינם ראויים לטיפול אנוש.

האם היו מקרים שבהם ישראליות עברה טיפול במדינה זרה, ובריאותה נפגעה קשה?

אני מכיר מקרה אחד.

גם בארץ.

מה שקורה בארץ ניתן לשליטה. אבל במה שקורה בחו"ל אין לנו יכולת שליטה.

אני מכיר לפחות מקרה אחד כזה. פה זו הנקודה העקרונית. האם אנחנו כמדינה מעוניינים לחוקק חוק, שיאפשר בצורה ברורה לבצע את תרומת הביציות ולמנוע את כל מה שקורה היום באירופה המזרחית. אני דיברתי על 3,000 נשים שעוברות טיפולי הפריה מדי שנה, כאשר בתור יש עוד כ-6,000 נשים. המספרים הולכים ועולים, וצריך לתת על זה את הדעת. בעיני, החשיבות של החוק היא למנוע את התופעה. צריך לעגן את זה בקריטריונים ברורים, שיוכלו למנוע שיהיה מסחר. רבותיי, הטכנולוגיה משתנה. היום הסכנה פוחתת.

השנה מתה מישהי ברמב"ם.

היום ניתן לקבל ביציות מבלי לתת כל טיפול הורמונאלי. ניתן היום לקבל ביציות במחזורים טבעיים ללא כל מתן חומר כלשהו. ניתן לשאוב ולקבל ביציות מבלי לתת טיפול הורמונאלי, ולהבשיל את הביציות בתנאי מעבדה. כך שכל התופעות הלוואי שאת מציינת וכל הסיכון שאת מציינת לא קורה יותר.

אתה מדבר על ביצית אחת.

אני מדבר על ביצית אחת בטיפול טבעי. מדובר בהבשלה בתנאי מעבדה, וזה אצל נשים שניתן לשאוב מהן עשרות ביציות ללא כל טיפול הורמונאלי. אני מודה לחברי הכנסת, שהקדישו מזמנם וקראו את החוק. אני חושב, שאנחנו כמדינה צריכים לחוקק את החוק במהרה, כך שהוא יהיה ישים ונוכל לחיות איתו. אם יהיה חוק שלא ניתן יהיה לחיות איתו, כל מה שקורה היום ימשיך לקרות. קל מאוד למצוא פגמים, וקל מאוד לתקוע אותו.

אני רואה יותר דמיון לתרומת מח עצם לחולה אנוש, מאשר לסחר באיברים. אם הייתי יודעת שתרומת מח העצם שלי תציל חיים של מישהו, למרות שיש סיכון ואני צריכה להכשיר את עצמי לאותה תרומה, הייתי עושה את זה. אין השוואה בין סיכון בתרומה כזו לבין סיכון לגבי ההשראה ההורמונאלית של הביציות.

הויכוח שהחל לפני 9 שנים לא יסתיים היום, ולא יסתיים עם חקיקת החוק. מדובר פה בשני ערכים מאוד גבוהים: הכמיהה למימוש האמהות והגנת הפרט. הערכים האלה ימשיכו לעמוד במרכז הויכוח הציבורי גם לאחר קבלת החוק.

אני חושבת, שיש מקום לבצע מספר תיקונים, שכל מטרתם להרחיב את יריעת ההגנה והפיקוח. מצד אחד יש לדאוג לכך שהנושא הזה לא ינוצל ולא יהיה פתרון לנשים מוחלשות, ומצד שני לדאוג למנגנוני פיקוח שהם הרבה יותר נוקשים. בחוק כזה אי אפשר להגיע לריצוי של קבוצה אחת במאה אחוז. הנושא הזה הוא בסופו של דבר פשרה. התפקיד שלנו כמחוקקים הוא דבר לא קל. הלוואי שיכולנו להתייצב לצד זה או אחר. יש מן הצדק בדבריו של כל מי שדיבר כאן.

צריך לשאוף להגיע לאיזון הכי נכון, שישאיר חוסר ריצוי גם באחוזים. אנו צריכים לדאוג לכך שהמרווח הזה יהיה כמה שיותר מצומצם. החוק הזה הוא מסוג החוקים הקשים לנו. העוצמות של הערכים פה והמציאות הם בדרגה הכי גבוהה. מצד שני, אני גם יודעת שהמציאות היום היא כזו שהרפואה היא מאוד מתקדמת. זו לא רפואה שהיתה לפני 10 שנים, ובעוד 10 שנים גם כן לא תהיה אותה רפואה ואותה טכנולוגיה. אנחנו לא מחוקקים חוק רק להיום, אלא
מחוקקים חוק שאמור לתת מענה בעתיד להתפתחויות טכנולוגיות. לכן, החלק השני של הפיקוח וההגנה נחוץ כאן מאוד. ככל שהרפואה מתפתחת יש את הביטחון שהטיפול יצליח, אך מצד שני יש את החשש של שימוש בצורה סיטונאית.

אני כיו"ר הוועדה לזכויות הילד חייבת להתייחס לילדים. בחלק הזה של החוק יש שלוש אוכלוסיות יעד: יש את הנשים שאמורות לקבל את התרומה, יש את הנשים שתורמות ויש את הילדים. צריך להגן עליהם בצורה הכי טובה, בל נפשם הצעירה תיפגע מגילוי כזה או אחר. על זה צריך לקיים דיון.

אני רוצה לסכם את הדיון. על מנת להפרות את חברי הוועדה להמשך דיון פורה ומעמיק, אני פונה לכל המשתתפים להעביר אלינו את הערותיהם להצעת חוק זו בכתב. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30