PAGE
13
ועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים

18.2.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 46
מישיבת הוועדה לבחינת בעיית העובדים הזרים

יום שני, י"ב אדר א' התשס"ח (18 בפברואר 2008), שעה 9:30

דיווח על מצבם של העובדים הזרים

חברי הוועדה: רן כהן- היו"ר

שרה מרום- שלו

סיגל רוזן, מוקד סיוע לעובדים זרים

רן כהן, מנהל מחלקת חסרי מעמד, רופאים לזכויות אדם

אייר בלומברג, רכזת פניות בענייני ביטוח רפואי- מח' חסרי מעמד, רופאים לזכויות אדם

גלעד נתן, מרכז המחקר והמידע של הכנסת

בת שבע פנחסוב

אורית חלוצי – חבר המתרגמים בע"מ

דיווח על מצבים של העובדים הזרים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הוועדה.

הישיבה הזאת כולה מיועדת לקבל דיווח על מצב העובדים הזרים בישראל מנקודת הראות, מנקודת המגע, שהיא בעצם הכי אינטנסיבית של הארגונים החברתיים שעוסקים בענייניהם ובקשר איתם.

אני רציתי להעלות שני נושאים. הנושא הראשון, קראנו בעיתון ששוב הולכים לקצץ קיצוץ דראסטי במספר האשרות ושוב---

אגב, זה מאוד מעניין שרוצים לקצץ במאה אלף בשעה שיש אשרות רק לשמונים אלף, אני מבין שיהיו מינוס עובדים זרים.

יש פה צוות והפעם זה משרד האוצר, בסיוע בנק ישראל, יושבים להם כל מיני צוותים שאין להם מושג מה נעשה בשטח ומוציאים כל מיני המלצות. ופה אנחנו רואים, שעובדי הסיעוד הזרים יוחלפו בישראלים ושוב אף אחד לא בדק איך אפשר לעשות את זה. מי יהיו אותם ישראלים שיהיו מוכנים להתגורר בבתי קשישים ונכים 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע, זה פשוט לא ריאלי. יש ענפים שבהם יותר קל יהיה להחליף מהגרי עבודה בעובדים ישראלים, אבל בענף הסיעוד אנחנו פשוט לא רואים את זה קורה.

אחת הבעיות המרכזיות כיום זה בעצם השמיים פתוחים. נתחיל את זה בעצם מאותם חברות כוח אדם, שיש להם אינטרס להביא הנה מהגרי עבודה לענף הסיעוד כדי לזכות בעמלות השמנות שאותם מהגרי עבודה מוכנים לשלם והם מביאים לכל מי שרק מצליח להשיג אשרה כדי להעסיק עובד זר בענף הסיעוד. כתוצאה מכך נוצר מצב שבו כל הזמן נכנסים עובדים חדשים, עובדים עוזבים את המעסיקים החוקיים שלהם ועוברים לעבוד כאופר או במשק בית---

על פי התוכנית הזאת זה יעקוב גנות?

לא את הכול אפשר לתלות בגנות.

לא, כי הוא יהיה פה בדיוק ביום שני הבא בישיבה אחרת לגבי הנושא של הפליטים מאפריקה.

כן, זה דווקא צוות של משרד האוצר שאני מניחה שישב תקופה ממושכת, אנחנו לא הוזמנו.

אני נפגשתי עם פרופסור צבי אפשטיין, הוא מוביל את העניין הזה ביחד עם עמנואל טרכטנברג. אז אולי באמת הדבר הכי נכון שיהיה זה שאנחנו נזמין את מי שעומד בראש התוכנית הזאת, אולי טרכטנברג עצמו.

מדברים פה על צמצום מספר האשרות, ומה שקורה זה שבענף הסיעוד מספר האשרות הולך וגדל כל הזמן ולא רק בגלל שמספר הנזקקים הולך וגדל אלא בגלל שכשאנשים נפטרים או עוברים לבתי אבות, לחברות כוח האדם אין שום אינטרס לשים את אותם עובדים במקומות עבודה חליפיים והעובדים האלה נפלטים לשוק העבודה הבלתי חוקי בעל כורחם אחרי שהם הגיעו לפעמים חודשים ספורים לפני כן ארצה, שילמו עמלות מאוד גבוהות, והם פשוט נפלטים משוק העבודה החוקי וחברות כוח האדם מביאות חדשים במקומם שמוכנים לשלם עמלות גבוהות.

טוב, זה חלק מאותו דבר שצריך לעסוק בו.

אנחנו בעבר הגשנו עתירה נגד חברת המזל"ר ונגד המדינה שאפשרה בעצם העסקה של 800 עובדים באותם עסקה שקרויה תורכים תמורת טנקים.

זה היה שש מאות אם אני לא טועה.

שמונה מאות. בכל מקרה, היו דיונים במשך שנים ארוכות בבג"צ ובסופו של דבר העתירה שלנו נדחתה בספטמבר 2007 בטענה שתכף נגמרת השנה. ממילא הפרויקט היה לחמש שנים, והנה הדיונים בבג"צ נמשכו עד סוף הפרויקט וזה כבר לא רלוונטי. והנה עכשיו אנחנו מתבשרים שהולכים לחדש את ההסכם ורק השבוע, לא מספיק שהולכים לחדש את אותו הסכם עם אותה חברה שכבר נתפסה פעמים כה רבות בהפרות של זכויות בסיסיות של העובדים שלה, אז גילינו השבוע, קבוצה של חמש מאות עובדים סיניים במנהרות הכרמל, בחיפה---

שהם עובדים כאילו בחברה סינית.

אני רואה שאתה יודע.

בוודאי.

פנינו למשרד הפנים בשאלה, ביקשנו לדעת האם אותם עובדים סיניים יכולים לשנות את מקום עבודתם כפי שאמורים להיות יכולים מהגרי עבודה בענף הבניין ונאמר לנו שלא. הם מועסקים על ידי החברה הסינית. כל סטודנט מתחיל למשפטים יודע לומר, שחוקי העבודה בישראל הם טריטוריאליים. הם חלים על כל מי שעובד בשטח מדינת ישראל. גם על אותם עובדים סיניים שיש להניח, אבל יש להניח שהם מרוויחים משכורות סיניות.

מי אחראי על העניין, משרד הביטחון?

בזמנו זה היה אביגדור יצחקי---

אבל הוא היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

נכון, וההסכם נעשה בעצם בין משרד ראש הממשלה לבין אותה חברה תורכית.

גם פה נצטרך לפנות למשרד ראש הממשלה ולשאול מי מייצג אותם לגבי הסוגיה הזאת.

מסתמן שהפעם תידרש, בכל זאת זה החלטת ממשלה לאישור העניין הזה ואנחנו מאוד מקווים שהיא לא תאושר.

אני מניח שהיא תאושר, אבל אנחנו ככנסת חייבים לפקח על העניין הזה. ואני מתכוון בהחלט לעשות את זה. התורכים אגב, אני חייב לומר לכם מניסיוני, הם מאוד נוקשים, בזמנו, בתקופתי כשר התעשייה והמסחר. היה להם ממש אגרסיביות של כניסה למשק הישראלי עם פלדה, והם הורידו את מחירי הפלדה מ- שלוש מאות ל- מאתיים דולר כדי למוטט את כל ענף הפלדה בישראל. הדבר הראשון שקרה לי זה שמול המשרד שלי פתאום באו פועלי הפלדה להפגין, אני פתאום מצאתי את עצמי לא בצד של הפועלים אלא בצד של השר. אמרו לי שאסור לצאת מהמשרד, בקיצור לקחתי מיקרופון וניגשתי לעובדים, אמרתי להם, לא יקום ולא יהיה. ואז נכנסתי פה לעימות טוטאלי עם התורכים והם עמדו על זכותם למכור באיזה מחיר שהם רוצים, ואמרתי להם שאני לא אתן להם לייבא.

וכך היה בעצם עימות מאוד גדול. בסוף התפייסנו, המחיר חזר להיות נורמאלי וענף הפלדה בישראל ניצל פחות או יותר. הם מאוד אגרסיביים, וכשהם רוצים לעשות משהו הם עושים את זה מאוד קשה. הם עושים זאת כי הם פשוט בתמורה לתיקון הטנקים, התקנה והשבחה של הטנקים הם משלמים כסף והם רוצים תמורה לזה לקבל עובדים זרים.

העניין הוא שזה לא שמונה מאות. כשפנינו למשרד הפנים התגובה שלהם הייתה, של עובדים מאוד מקצועיים ומיומנים שנמצאים בארץ למעלה מחמש שנים ואלמלא היו עובדים של אותה חברה תורכית הם כבר מזמן היו מגורשים כי הם פה למעלה מחמש שנים ממילא. אנחנו יודעים בוודאות שאותה חברה מגרשת את העובדים שלה לעיתים קרובות לאחר חודשים ספורים, מקסימום לאחר שנה, מכיון שמשתלם לה להביא כל הזמן עובדים חדשים. אם היום יעשו בדיקה שמית בחברה, הם יגלו שרק המנהלים נמצאים בה.

אני חושב שההתחייבות הנכונה צריכה להיות. אני מתחייב לעזור לכם להעביר את האחריות למדינת ישראל.

בזה אתה צודק, זו הייתה ההתחייבות הראשונה שהתחייבתי. אבל מאחר שאני מכיר את ממשלת ישראל, אני מניח שממשלת ישראל לא תעמוד בזה.

בכל מה שקשור לבריאות, באמת קולו של שר הבריאות לא נשמע, אולי הגברת מרום שלו תוכל---

לאחרונה התקיים דיון לגבי ביטוחי הבריאות של עובדים, ואני לא יודע אם אני צריך להרחיב בעניין למרות שעכשיו מכיוון שאין כאן נציגים של חברות ביטוח, אז אולי כן אפשר---

עשינו ישיבה במיוחד איתכם כדי לשמוע את הדברים נטו, זה לא שאתם באים להגיב למשרדי ממשלה או להטיף לפניהם.

אז באמת בכל מה שקשור, אם מדברים על זה שסדר הקבילה בוטל בשנה שעברה בכל מה שקשור לבריאות, אז סדר הקבילה חי וקיים. ביטוחי הבריאות של מהגרים שייכים למעסיקים מהתחלה ועד הסוף. מהרגע שהמעסיק בוחר באיזה חברה לבטח אותו, דרך התשלום שהם מעבירים, ודרך הביטול בכל רגע נתון שהמעביד יבחר לעצמו, זאת אומרת לעובד אין כאן למעשה שום אמירה, שום בחירה, כל השיטה בנויה על זה. כבר פרטתי בעבר שלמעשה החוק מבוסס לא על זכותו של העובד אלא על חובתו של המעסיק ולכן התחרות בין חברות הביטוח זה לא על הטבה של התנאים או הרחבה של התנאים, אלא על הוזלה של הפוליסה עבור המעסיק. המעסיק בוחר את הפוליסה הזולה ביותר ואם בעוד חודש תהיה פוליסה זולה יותר הוא יעביר את העובד מכאן לשם.

בכל מעבר כזה העובד מאבד את כל הזכויות שלו, זאת אומרת שאם הוא חלה במשהו אחד ולמחרת המעסיק שלו מחליט להעביר אותו, הוא לא יקבל את הטיפול הזה בביטוח הבא. אין רצף ביטוחי, בניגוד לישראלים שלפחות בישראל יש נוהל של מעבר בין ביטוח לביטוח. ישראלי שעובר יודע מה יש לו, מה הוא מרוויח, מה הוא מפסיד והוא יכול לעשות את שיקול הדעת. אין נוהל כזה, כתוב מפורשות בתקנות שהנוהל של מעבר בין ביטוח לביטוח לא חל על עובדים זרים.

אין רצף ביטוחי, הם נדרשים לחתום שוב מחדש כל פעם על הצהרת בריאות, כמו שפירטתי הצהרות הבריאות בדרך כלל ניתנות בשפה שהם לא מבינים, זאת אומרת עובדים סיניים, רומנים או תאילנדים חותמים על הצהרות בריאות מגוחכות בעברית או באנגלית בלי לדעת מה כתוב שם, מתוך הנחה שהרבה פעמים היא נכונה, שאם הם לא יחתמו על הצהרת הבריאות, לא יעסיקו אותם. ועובד סיני ששילם שבעה עשר עד שמונה עשר אלף דולר כדי להגיע לישראל, הוא יחתום גם על הצהרה שהוא נגדי אם הוא צריך רק בשביל שייתנו לו לעבוד.

חברות הביטוח משתמשות, אבל משתמשות פחות או יותר בכל דרך אפשרית בשביל להתנער מאחריות. השלב הראשון זה באמת ההתנערות הטלפונית דרך המוקד, המוקדים מופעלים בעברית ובאנגלית, עובד מתורכיה שלא מדבר לא עברית ולא אנגלית ומתקשר למוקד הטלפוני---

מתורכיה הוא מסתדר, מסין בטוח שהוא לא מסתדר.

אז מסין, או מתאילנד, וגם לא כל התורכים מסתדרים.

אפילו ברומניה, וברית המועצות לשעבר, זה נחסם במוקד. מגיעות אליי הרבה פניות שלאנשים יש כרטיס ביטוח אבל הם פשוט לא יודעים איך להשתמש בו, לפעמים על כרטיסי הביטוח אין את הטלפון של חברת הביטוח, כך שהכרטיס הזה פשוט לא שימושי, אין להם טלפון להתקשר, הם מגיעים לפעמים שהם מצליחים להשיג את הטלפון---

למה אין להם את זה במדינה שלהם?

אבל פה אין להם את זה, הבעיה שפה מביאים אותם ואם אין לו כרטיס שהוא יכול לטלפן, אומרים לו, אתה חולה, תטלפן לטלפון וכולי---

מה שאנחנו צריכים לעשות, בכל זה לא העובד אשם. אלא רק האדם שמביא אותו. חייבים, גם הדברים שסיגל אמרה הם מאוד נכונים, זה הכול---

זה החברה שמביאה אותם והמעסיק.

כבר נתקלתי בכמה אנשים מבוגרים, שהלכו למושב זקנים. בכלל לא אכפת להם מהעובד שלהם, אחרי ששילם להם כל כך הרבה כסף. לכן אני גם לא מתפלאת אם העובדים אחר כך מתנהגים כפי שהם מתנהגים. צריך באמת לבדוק מה השורש של העובד, אני לא חושבת שכל אדם אלים בצורה כזו, אבל צריך לבדוק את השורש למה האלימות הזו, איך הוא הגיע לאלימות הזו. מפני שאחרי שהוא עוזב צריך לחפש לו מקום עבודה לבד.

שורש העניין הוא למעשה בהחלטה משנת 91' לחוק עובדים זרים ואחר כך משנת 2001 בצו עובדים זרים שאז היה ניסים דהן שר הבריאות שהייתה לו בעצם את הבחירה האם זה יהיה במערכת הציבורית או במערכת הפרטית, והוא בחר לשים את העובדים במערכת הפרטית. המערכת הפרטית גורפת מידי שנה עשרות מיליוני דולרים על גבם של עובדים זרים. התשלום הממוצע הוא משהו כמו מאתיים שקלים בחודש בתמורה לסל מאוד מצומצם שמתבטל---

זה מה שהולך להיות בקופת חולים מאוחדת, נכון?

לא, מאוחדת זה ילדים. אני מדבר על מבוגרים---

צעירים ובריאים.

חבר הכנסת יודע. והסל הזה מתבטל שוב כשיש אובדן כושר עבודה. כשיש מצב רפואי קודם, כשעוברים מביטוח לביטוח הרבה פעמים מאבדים את כל הזכויות. ושוב, אני חוזר ואומר שיש פה איזה שהיא הזדמנות למדינת ישראל בסופו של דבר להעביר מאה אלף, גם אם אנחנו מדברים רק על החוקיים, מאה אלף עובדים שהגיל הממוצע שלהם הוא שלושים וחמש והם לא מזדקנים בישראל והם נבדקים לפני שהם מגיעים לישראל, למערכת הציבורית, הם לא צרכני בריאות גדולים, כשצריך אז צריך, אבל כשלא צריך ורובם לא צריכים, אבל אפשר לקבוע מס אחיד שאותו העובדים ישלמו. ובמקום חברות הביטוח תהיה להם נגישות לקופות החולים כמו לכל אדם בישראל והם יקבלו את הטיפול הזה במשך חמש שנים וכשהם הולכים הביתה הם הולכים הביתה, הם לא הגריאטריים, הם לא מזדקנים כאן ובאמת המקרים האלה הם בודדים.

איך אתם מעריכים שהנושא של העובדים הזרים יעבור את גל הקור הזה של היום, מחר? זה נראה לי באמת מדאיג גם לגבי העובדים הזרים, וגם לגבי הפליטים, שראינו אותם גם במצבים מאוד קשים. מה את צופה סיגל, ואחרי זה נשאל את אייר, מה את מעריכה שיהיה בסוגיה הזאת? עובדים זרים שיעברו את גל הקור הזה, יש להם מקורות חימום? יש להם מקורות מכסה? יש לילדים שלהם יש, את מעריכה שיש פה רמת סיכון גדולה שלהם?

יהיה להם קר כמו לכולנו. ברור שהפליטים, במיוחד אלה שאין להם מכסה, מצבם הרבה יותר קשה. אנחנו מצרים על כך שמדינת ישראל---

יש הערכות של עיריית תל אביב, של משרד הרווחה, של מישהו?

לא משרד הרווחה, עיריית תל אביב מנסה בכוחותיה להתמודד עם המשימה וגם לא ממש מצליחה.

הצפיפות שאני ראיתי שם במקלטים האלה, לא צריך תנורים כי זה פשוט תנור אנושי אחד צפוף, דחוס.

אדוני, למשל בגני הילדים קשה לי להעריך. אני מקווה שיעברו את החורף בשלום, הם עוברים אותו מידי שנה, אבל תופעת גני הילדים הפיראטיים זה גם משהו שרציתי לדבר עליו שקשורה קשר הדוק למהגרים. אולי אני אפתח בשאלה, סיירתם פעם בגני הילדים הפיראטיים?

כן, בטח, ראינו את, איך נקרא לזה?---

יוניטף.

יוניטף זה הגן של מסילה, ראינו את יוניטף אל מול גן פיראטי כזה, מין בית חרושת לילדים שכל אחד מהם חי באיזה כלוב כזה כל היממה עד שהוא מתאבן ועד שהוא נהיה מטומטם, תסלחו לי על הביטוי, זה פשוט תמונת זוועה, ילד נורמאלי לא יכול לצאת מזה.

אז אני אספר שאנחנו לאחרונה נמצאים בקשר עם גן עירוני שאליו הילדים מגיעים אחרי גיל שלוש, זאת אומרת בין אפס לשלוש הם נמצאים בגן פיראטי---

אגב, יש בירושלים ילדי עובדים זרים?

הרבה פחות. אין תופעה כזאת של גנים---

הם ברחו מהשלג.

לא, ברחבי הארץ, אז אם יש משפחות אז הם מוצאים פתרונות פרטיים.

הגנים בסופו של דבר מובילים. היום שאנחנו מסתכלים על גנים עירוניים ואנחנו גם יודעים כי הרופאים שלנו בודקים אותם, לפחות 30% מהילדים שזה עצום, סובלים באיזה שהיא רמה מפיגור התפתחותי. הפיגור ההתפתחותי נובע, אפשר להגיד, אבל זה בעיקר העובדה שהם יושבים שלוש שנים ראשונות לחייהם, שזה השנים החשובות ביותר, בתוך לולים, בתוך מחסן, ליד בלוני גז, עם גננת אחת, שמעולם לא הוכשרה, כל המקום הזה הוא לא חוקי, ואם הסטנדרטים הישראלים זה שמונה ילדים לכל מטפלת אז שם זה שלושים או ארבעים ילדים למטפלת, היא לא מדברת איתם, היא לא משחקת איתם, הם לא יוצאים החוצה, הם לא לומדים ללכת, הם לא לומדים ליצור קישורים חברתיים, הם לא לומדים בעצם שום דבר, ואז בגיל שלוש שהם מגיעים לגן עירוני, יחסית לילדים ישראלים, הם מפגרים בהרבה. ואז הם מגיעים לגיל שש מקבלים מעמד---

מה אתם יודעים על הבנייה של היוניטף השני? איך קוראים לאישה שעומדת בראש העניין הזה?

עופרה.

לאה מחברת טיב טעם. אז היא אמרה לי שהיא בונה עוד גן בצד השני של הרחוב.

אני הבנתי שהיא עוד לא מצאה מקום. אבל יש ניסיון.

ישראלים שיש להם ילדים בין הגילאים אפס עד שלוש, אז או שיש להם אלפיים ומשהו שקלים לשלם מידי חודש למטפלת או שיש להם נגישות לשירותי הרווחה ושם מפנים אותם למעון של ויצ"ו או נעמ"ת והם מקבלים---

או שגם בשירותי הרווחה הם נמצאים, תאמין לי גם זה יותר טוב.

אבל תראה, אתה לא יכול לומר שיש ילדים ישראלים---

אין השוואה בין הילדים האלה לבין הילדים האלה, זה נכון, גם הכי העניים בישראל הם במצב של גן עדן לעומת הילדים האלה ששמים אותם בלולים, כל ילד בבית סוהר נפרד.

נכון, ויש כבר תשתיות של ויצ"ו ונעמ"ת ואם להורים הייתה נגישות בסיסית לשירותי הרווחה הם היו יכולים לקבל 45-50% הנחה, מייעדים את הילד, וזה פחות או יותר תשלום שאני מניח שהורים כן היו יכולים לעמוד בו. בסופו של דבר גם למדינת ישראל זה ישתלם, כי הילד הזה מגיע לגיל שש, ומקבל מעמד, ואז צריך להשקיע בו עשרות אם לא מאות אלפי שקלים על כל מיני טיפולים מיוחדים בזמן שזה יכול היה להיפתר קודם לכן.

בערד הגיעו להסדר כזה. מחנות העולים שם הגיעו להסדר כזה דרך העירייה, ושם זה עובד. זאת אומרת, ילדים בגילאי אפס עד שלוש הולכים למעונות של ויצ"ו ונעמ"ת ובוחנים את מצבם הכלכלי של ההורים שהם כולם עובדים במלונות פטאל, זאת אומרת זה כבר נעשה, זה לא איזה משהו שלא יכול להיעשות.

אייר תשלימי לי לגבי הנושא של הביטוחים.

הפניות שמגיעות אלי, זה נע בין הרבה דברים. בין כמו שאמרתי קודם פניות מאוד ראשוניות של אנשים שיש להם כרטיס ביטוח ופשוט לא מצליחים לגשת אליו, התקשרו ואמרו להם ישר לא.

מה אומרים לכם על זה משרד הבריאות?

זה לא קשור למשרד הבריאות, זה קשור למשרד האוצר, הוא מפקח על הביטוח, המפקח על הביטוח יש להם נציבות קבילות. המענה שלה הוא משהו כמו שלושה חודשים בממוצע, אתה נדרש לעקוב באינטרנט אחרי תהליך, הם שולחים את הבקשה לביטוח, והביטוח מחזיר, כשאתה ישראלי ומבוטח ויש לך קופת חולים, אין בעיה, אבל כשאתה צריך טיפול מחר, אתה לא יכול לחכות שלושה חודשים שנציבות הקבילות של משרד המפקח על הביטוח, תגיד לך אם זה בסדר או לא בסדר שהחברה מסרבת.

אנחנו פשוט לא פונים בגלל שרוב המקרים שלנו הם של דחיפות רפואית ואז אנחנו לא פונים לגוף הזה בכלל.

אוקיי, אני חושב שבנוכחות הזאת אנחנו מיצינו את העניין, אני רוצה לומר שני דברים---

אני רוצה רק עוד איזה זרקור על תוצאות של הגרוש המאסיבי שהיה בשנים האחרונות. כולנו כאן יודעים שאבות גורשו על ימין ועל שמאל, ילדים ואימהות לא גורשו, מה ההשלכות? ההשלכות היום שיש בתל אביב בעיקר,וגם במקומות אחרים בישראל, אימהות עובדות מהגרות, חד הוריות שנשארו כאן עם הילדים ואת האבא גרשו, זאת אומרת הם נשארו לבד. המצב הסוציו אקונומי שלהם התדרדר מאוד, הם איפה שהוא נאבקות בין לעבוד לבין לטפל בילד, ולשלוח כסף לאבא ולילדים שנשארו שם. אין לי מספרים אבל יש להערכתנו מאות אימהות חד הוריות מהגרות שהאבות גורשו והם נשארו פה לבד עם הילדים, עכשיו, כולנו יודעים כמה קשה לאם חד הורית ישראלית, בואו נתאר כמה זה למישהי שהיא מצד אחד לא חוקית---

הפתרון הכי טבעי לעניין הזה הוא להגיד, בואו תכניסו עוד פעם את הבעל כדי שיוכל בכל זאת גם לעבוד ולפרנס את הילדים שלו, אבל מצד שני זה אומר בעצם למקמם את המשפחה בישראל ולזה קרוב לוודאי שהממשלה תתנגד בצורה מאוד קשה, נכון?

אני מניח שאתה צודק.

או לסייע לאישה הזאת לחזור עם הילד שלה לבעלה בחוץ לארץ, אבל זה מחייב איזה שהוא פתרון---

חלקם קיבלו פה מעמד. זאת אומרת בכל זאת יש פה חמש מאות משפחות שרובם מפורקות שכן קיבלו מעמד בגלל הילדים. הילדים קיבלו מעמד של תושבי קבע, אותם ילדים שזכאים ואז האימהות הם במעמד של תושב ארעי עד שאותו ילד יתגייס ואז גם הם יגורשו.

אז אולי באמת נציב את הסוגיה הזאת גם ליעקב גנות כשהוא יבוא לכאן בשבוע הבא או בעוד שבועיים כדי לשמוע באמת מה הפתרון לגבי הסוגיה הזאת של המשפחות החד הוריות שהבעל שלהן נמצא בחוץ לארץ, בעצם אין לו פרנסה שם כי אין לו עבודה, וקשה להם לחיות פה מכיוון---

ועוד מפרנסות אותו שם.

בדיוק, אז אנחנו נעלה גם את הסוגיה הזו.

אני רוצה להגיד משהו כללי על הכבילה. נגעתם בנושאים הבוערים להיום ואני חושבת שאי אפשר לסכם כזאת ישיבה בלי לומר שבמרץ 2006 הכריז בג"צ שהכבילה של מהגרי עבודה למעסיקיהם לא חוקית והיום אנחנו נמצאים אוטוטו במרץ 2008 והקבילה עדיין שרירה וקיימת.

רן הזכיר את נושא הקבילה בכל מה שנוגע לביטוח רפואי, אבל עובדי חקלאות עדיין כבולים בדיוק כפי שהיו כבולים בעבר, עובדי סיעוד זה בשלבים אבל גם הפתרון המוצע מאוד לא מקובל, ועובדי בניין עכשיו כבולים אמנם לתאגידים ולא למעסיקים פרטיים ואכן חל שיפור, אנחנו מודים, אבל עדיין הכבילה קיימת ומרבית העובדים הזרים עדיין כבולים למעסיקיהם למרות שלפני שנתיים שופטי בג"צ הכריזו על הכבילה כבלתי חוקית, כעבדות מודרנית והשתמשו במילים קשות כדי לתאר אותה.

אני רוצה ברשותכם לסיים בשאלה שמעניינת אותי, ואני רוצה לשאול את זה גם את סיגל, גם את רן וגם את אייר. תראו, הרושם שלי על פני שנים, ואתם יודעים שאני כבר עוסק בנושא הזה המון שנים, שמתקופה שהייתה באמת איומה ונוראה, משטרת ההגירה רדתה בעובדים האלה, רדפה אותם בכנסיות, בגני ילדים, בכל המקומות, הצלחנו איך שהוא לשים יד על משטרת ההגירה וגם על האכזריות של משרד הפנים. איפה להערכתכם נשארה אותה אטימות ואלימות ישראלית כלפי העובדים האלה?

שוב, בנושא של הכבילה---

עדיין מה שלא נפתר לחלוטין זה שדה התעופה שבשדה התעופה זה ממש עדיין נשאר תחנה איום לגבי העובדים הזרים שעוברים שם התעללות בכניסה, בגרוש, בכל הדברים האלה. אבל איפה אתם רואים בכל זאת, למשל התנאים של העבודה, או הזכויות שלהם כעובדים, יותר נשמרות? אנחנו בכל זאת עסקנו בהם פה הרבה מאוד שנים כדי להגדיר את הזכויות שלהם, שלא ייקחו להם את הדרכונים, שישלמו להם את הזכויות שלהם, אתם מרגישים שבכל זאת חל שיפור?

בתחומים מסוימים חל שיפור, בתחומים מסוימים חלה הרעה. שוב, עדיין עובדים זרים, מהגרי עבודה, מרווחים סכומים נמוכים משמעותית משכר המינימום, בענף החקלאות, צר לי, אבל הסכומים מדברים על עשרה עד שלושה עשר שקלים לשעה, בזמן ששכר המינימום עומד היום על עשרים שקלים לשעה. והמצב עדיין מאוד קשה, זה שעובדים תאילנדים מוכנים לבוא לעבוד פה במשך שנים, לעבוד שתיים עשרה שעות ביום, בניירת החקלאי מציג את זה כאילו הם עבדו שמונה שעות---

אחרי שהם כבר שילמו חמשת אלפיים דולר, או עשרת אלפים דולר בארצם, כדי להחזיר את זה, הם מוכנים לעבוד בשביל שני שקלים, רק שיהיה להם כסף כדי להחזיר את זה.

בשני שקלים הם יצטרכו לעבוד הרבה יותר מידי שנים מכפי שמשרד הפנים יאפשר להם לעבוד פה באופן חוקי.

נכון, השאלה היא למה אנחנו, ישראל מרשה את זה, זאת הבעיה בעצם.

בסופו של דבר למרות שאפשר במקומות מסוימים להגיד, יש שיפור, עדיין בולטת מאוד העדר המדיניות. השנים עברו ויש כאן אנשים, הם הקימו משפחה, התחתנו, ואין כאן שום מסלול שמאפשר להם להגר. מצד אחד הם לא רוצים, יש הרבה מאוד אנשים שלא רוצים לבלוט, זאת אומרת לא רוצים לבלוט מעדיפים לרדת למטה, למחתרת, להישאר בשקט ויש תמיד, אצל כולם יש איזה שהיא תקווה שיום אחד משרד הפנים ירשום את כל מי שכאן עשר שנים, אתמול קיבלתי טלפון, האם זה נכון שכל מי שכאן שתיים עשרה שנים ניגש להירשם במשרד הפנים? השמועות מתרוצצות בלי סוף. אנשים בשקט, אבל המצב הסוציו אקונומי, לדעתי הוא התדרדר מאוד גם עקב הגרוש ועקב הפחד ועקב העובדה שאנשים חלק גדול מהם, אנחנו צריכים לזכור שיש עדיין מאה אלף שהם לא חוקיים---

זה לא עדיין מאה אלף, זה מאה אלף חדשים וכל הזמן מגיעים.

הם לא מתחלפים הרבה דרך אגב.

הם מתחלפים, אותם אנשים שרן מדבר עליהם הם ותיקים.

אני רוצה לסכם את הישיבה הזאת באמירות הבאות, אנחנו נהיה חייבים להזמין את הממשלה לכאן כדי להסביר באיזה אופן היא מתכוונת להוריד אישורים של מאה אלף עובדים, בענפים שעד היום טענו שאי אפשר, כמו הסיעוד, כמו החקלאות, הממשלה רק עכשיו הגדילה את המכסה ב- שלושת אלפים עובדים חדשים לחקלאות והיא כבר אומרת שהיא הולכת להוריד, אז באיזה אופן הדבר הזה יעשה.

אנחנו גם נבדוק את הסוגיה של התורכים והסיניים שעובדים כאן ללא זכויות עובדים, דבר שהוא באמת נראה לי אבסורד. אני חושב שלא תהיה לנו ברירה אלא להתריע בפני משרד המשפטים שסדר הכבילה עדיין חי וקיים ונדרוש משר המשפטים בעניין הזה להיכנס לעובי הקורה, כדי שגם את שאריות הכבילה שזה עדיין שאריות כבדות ודרקוניות, נצטרך לבטל.

אני מתכוון לעסוק בסוגיה הזאת של הבעלים שגורשו ונשותיהם וילדיהם נשארו כאן. באיזה אופן נוכל לפתור את זה עם משרד הפנים ועם משרד התמ"ת ביחד? נראה באיזה אופן נוכל לטפל בזה.

אני מתכוון להכין תזכיר לשר הבריאות לגבי הסוגיה הזאת של העברת הביטוח, על ההכרח להעביר את הביטוח לעובדים הזרים למערכת הציבורית. הדבר הזה נראה לי בלתי נסבל, שכל מערכת הביטוח הבריאותי הוא בכלל באיזה מין הפקרות, באיזה מין דבר שבעצם עובד לא יודע, מה שניתן לו ביד לא נותן לו אפשרות באמת ללכת, אפילו להרים טלפון למקום שבו הוא צריך לקבל את הסעד הזה, לדבר בשפה שהוא מבין אותה. הדברים האלה לא נראים לי ואני חושב שלא תהיה ברירה אלא להכין תזכיר בעניין הזה. גלעד אני אודה לך מאוד אם תוכל לעזור לי וגם אתה רן, או אייר, תוכלו לעזור לנו בהכנת התזכיר הזה לשר הבריאות כדי שנוכל להעביר את זה.

אני חושב שחלק מאוד גדול מלשכנע את שר הבריאות וגם את משרד האוצר שהם תמיד מכשול מרכזי, זה להוכיח שהתוכנית הכלכלית של המעבר לביטוחים הציבוריים היא גם אפשרית---

אולי אפילו חסכונית, חלק מהתזכיר שנכין הוא גם הפרק הכלכלי.

הישיבה ננעלה בשעה 10:30