PAGE
11
הוועדה למאבק בנגע הסמים

20.02.08

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 28
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום רביעי, י"ד אדר א' (20 בפברואר 2008), שעה 09:30

סמים - מה חסר לנו??? בחינת חלופות של תרבות פנאי.

חברי הוועדה: היו"ר – נסים זאב

ד"ר אילן שמש – מפקח ארצי בתחום קידום נוער, משרד החינוך

אביבה עטרי – מפקחת בנושא סמים באזור מרכז, משרד החינוך

ריקי צימר – עוזרת ראש תחום טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

מלכה כץ – מדריכה מחוזית לנושא סמים, משרד החינוך

פיני קבלו – סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי, השלטון המקומי

מעיין כהן – מועצת התלמידים והנוער הארצית

גלעד נתן – מ.מ.מ

בת-שבע פנחסוב

אתי בן שמחון


סמים – מה חסר לנו??? בחינת חלופות של תרבות פנאי

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.


אני מקדם בברכת ברוכים הבאים את בית הספר לשגרירים צעירים מפתח תקווה. אני שמח מאוד לראות אתכם, נעשה מאמץ להיכנס להילוך גבוה כדי שנוכל להספיק לענות על השאלות.

אני חבר בוועדות רבות בכנסת, כמו ועדת חוץ וביטחון, ועדת החוקה וועדת הכנסת. זו הוועדה השנייה שמבחינת התוכן והמשמעויות והמרכיבים שיש היא מספר שתיים אחרי ועדת חוץ וביטחון.

אנחנו עוסקים בתחומים רבים, לא רק התחום של הגמילה מסמים אלא גם נושא הגבולות ומעבר הסמים, השיטות החדשניות של אותם עבריינים שמנסים להחדיר את הרעל לתוכנו. ההתמודדות של משטרת ישראל בגבולות בתפיסת העבריינים, עושים כל מאמץ עם כל הטכנולוגיה החדשנית שיש, אבל צריך להגביר עוד יותר כי צריך להבין שצריך למגר את הבעיה מהשורש.

שאלתי איך קוראים לקבוצה הנכבדה שהגיעה, אמרו לי שגרירים, אני רוצה לומר שלשגריר יש תפקיד להעביר את הדברים הלאה כפשוטו וכמשמעו. כל אחד ואחד מכם צריך להעביר את המסרים האלה, להשפיע על חברה גדולה ומגוונת, ולהיות הלוחמים בנושא הזה. כל אחד ואחד צריך להבין שיש לו שליחות חשובה למדינת ישראל ולעם ישראל. ראש הממשלה שרון שיהיה בריא אמר שהבעיה היא אסטרטגית לאומית ממדרגה ראשונה, הוא רואה אותה לא פחות מבעיית הטרור שבה אנחנו מתמודדים יום יום. כל ההבדל בין הטרור לטרור של הסמים הוא בדבר אחד, כאשר יש פיגוע ונרצחים, ותהום כל העיר, מדינה שלמה זועקת. אנחנו מאבדים אנשים, הריסת בתים, הריסה של משפחות, וכאשר אנשים מתים מיתר צריכת סמים - אין עונה ואין מבקש. הרשויות עושות מעל ומעבר מאמץ, אבל אם אנחנו לא נרד לשורש הבעיה, לא נוכל לעשות שום דבר. לכם יש יכולות, אתם בני הנוער שיכולים לדבר אל הנוער, אל הצעירים, שחלילה וחס לא יירדו לסמים.

"וירא העם כי בושש משה לרדת מההר". משה רבנו התעכב, עם ישראל אמרו קום ועשה לנו אלוקים אשר יילכו לפנינו. עם ישראל ראה שיש צורך לעשות עגל, כי עם ישראל חיפש משהו, משהו להתעלות, משהו רוחני. כשלא מוצאים את הרוחניות, לא מוצאים את החלופות, אז חלילה וחס ההידרדרות ברורה.


אני רוצה לומר את הדברים כהווייתם, כפי שזה כתוב: "ומי שעמד על אופני הפגעים המפסידים את המעשים, יוכל לדעת להיזהר מהם". צריך לדעת את הפגעים כדי להיזהר, אם אדם לא יודע אז הוא לא יכול להיזהר. ומי שלא יידע כי אם הטוב לבדו, אבל לא יודעים מה רע, ולכן לא יכולים להישמר מהרע. ויוכל ולא יימלט ממנו, דבר לרוב הפגעים המשיגים אותו. אחד מן החסידים שציווה לתלמידים – "למדו הרע תחילה וייבדל ממנו", אחר כך – "למדו הטוב", כמו שכתוב: "ניר לכם ניר ואל תזרעו קוצים". אני רוצה לומר שאדם צריך לדעת מה כוח של הרע, מה כוח הסם כדי להישמר ולהיזהר. לפעמים זה נראה כמו חוויה שבני נוער גוררים אחד את השני, בואו רק נעשה נסיון כזה ואחר, סך הכל בדרך של כיף. אני לא מדבר רק על סמים, לצערנו הרב, הנושא של אלכוהול הולך ומתפשט במועדונים, וזה בעצם תחליף, אולי יש ירידה בצריכת סמים בקרב בני הנוער, אבל יש עלייה מאוד רצינית בשתיית אלכוהול, ולכן אנחנו צריכים להתמקד גם בבעיה הזאת שאתם השגרירים תוכלו לעזור לנו איך להעביר את המסר לבני הנוער האחרים. תודה רבה לכם.


אני פתוח לשאלות אשמח לשמוע לפי הסדר, או לפי מי שאתם תחליטו.

אנחנו מקדמים בברכה את תלמידי בית הספר שגרירים צעירים פתח תקווה. מקדמים בברכה את עצם הדיון, ובוודאי וודאי את עצם קיומה של הוועדה למלחמה בנגע הסמים, כפי שציין חבר הכנסת נסים זאב.

הסמים זה הטרור הלבן, חלק מהטרור הזה שמוחדר אלינו לא רק על ידי עבריינים, גם על ידי השכנים שלנו הערבים, אם זה ביהודה ושומרון, אם זה ערביי המדינות השכנות שלנו כחלק מהמלחמה, שקטה אבל מלחמה. לצערנו, כפי שציין חבר הכנסת, הנוער שלנו מתפתה לזה, ולו בכדי לנסות, זה מאתגר את עצמו, ואז ההתדרדרות היא כמעט מתבקשת מאליה. הנוער הזה שהוא נוער איכותי, שלומד בבתי הספר בפתח תקווה בשעות אחר הצהריים, מגיע אלינו למסגרת שלנו של בית הספר לשגרירים צעירים. הוא תמיד כועס על אלה שלא מאחרים, רק אלה שמאחרים לא נמצאים. המסר לחבורה הזאת שיושבת כאן, הוא לשגרר ולשגר את המסר איך מונעים. הבעיה הגדולה היא שתלמידים והחברים שלהם יכולים לקחת סמים כאתגר וככיף.

להערכתנו, המסר צריך לבוא גם מהנוער, גם מהמחנכים, גם מההורים, אסור לפתור את ההורים מזה. למרות שבגיל הנערות להורים מי יותר מי פחות, כמעט אין שליטה על הנוער לאן הוא הולך בערב. צריכה להיות התנהלות הסברתית יסודית של המדינה.

צריכה לאכוף את החוק הזה, להפעיל את הנהלות בתי הספר בחלק האכיפתי של הסיפור, ולא רק ההסברתי, כי נוער לא תמיד מבין, גם אם הוא מבין הייתי רוצה לנסות תהליך.

לכן משרד החינוך צריך למצוא את הדרכים לאכוף את הנוהל הזה, את החוק הזה, את ההתנגדות הזאת, לבטא אותה גם במעשים. אני לא מדבר על עונש כמו השעיית בית הספר, להביא את ההורים או דברים כאלה. זה לא המקום להתחיל לחלק עונשים, או לקבוע עונשים. אנשי משרד החינוך, אנשי הפדגוגיה של משרד החינוך ודאי ימצאו את הדרכים לאכוף את הנושא, וגם כמובן הסברה, הסברה מקיפה, כי מסתבר שהסברה בסופו של דבר עוזרת. אנחנו נחשפים להסברה למכירת מוצרי צריכה למיניהם, שתייה, וכל מיני חומרים. אין מה לעשות צריכים לשווק גם את האנטי סמים. יחד עם זאת לנסות להתגבר, זה כבר עניין של כוחות הביטחון וכדומה, לא להחדיר סמים מהביטוי הביטחוני של הסיפור, אבל יש ביטוי פלילי. שדות תעופה, בים, ביבשה, באוויר בעיקר, הברחות דרך הגבול. המדינה צריכה לעשות פעולות אכיפה מאסיביות כי זה טרור, טרור לבן, אבל זה טרור. דיברת על פיגוע טרור ביטחוני שזה מבחינת "ותהום הארץ", ועל לוקחי סמים שזה גם פיגוע טרור מסוג אחר, על זה צריך לדבר.

אני מפקחת מחוזית במחוז מרכז מטעם משרד החינוך בנושא של מניעת סמים, אלכוהול והתמכרויות לחומרים נדיפים.

אני יושבת כאן מטעמה של גליה שחם, שהיא בעצם המפקחת הארצית לנושא, יושבת לצידי מלכי כץ, שהיא המדריכה ומלווה את בתי הספר בעיר פתח תקווה.

ברצוני לספר על אותה מדיניות שחברי התייחס אליה. בעבר הגישה של משרד החינוך היתה גישה פאתלוגית. כלומר, בואו נבדוק מה רע, למה ילדים משתמשים, מה קורה, ללכת למקורות הבעיה. עם השנים, הגישה השתנתה לגישה סלוטוגנית, זוהי גישה על החיות, הויטליות, מקורות הכוח, בעצם עיקרון הבריאות, מקדמי בריאות. אנחנו רואים שרוב הנוער אומר לא לסמים, מי כמוכם יודע, שרוב הילדים קמים בבוקר, פוקדים את בתי הספר, מתפקדים, מגיעים להישגים, ומייצגים בכבוד, וחלק מאותו נוער נפלא יושב כאן. היום אנחנו עסוקים בלחקור מה יש שם בחלקים הבריאים, מהם החלקים שמאפשרים לנוער הזה להגיד לא לסמים, ולהיות שגריר לאותו חבר.


משרד החינוך משקיע תקציבים רבים ברמת מחוז מרכז, לדוגמה, אנחנו המחוז הכי גדול במדינה. אנחנו מקבלים תקציבים של 300 אלף שקלים, התקציבים האלה הם תקציבים שהולכים כולם לרמת התלמיד לבעלי תפקידים וכדומה. הכל להסברה, לסמינרים לעמיתים, לעבודות של תכניות מניעה וכדומה. אני יכולה להעיד על מחוז מרכז, אין בית ספר אחד בעל יסודי שלא מקיים
תכנית בנושא של מניעת סמים. לא כולם משתמשים בסמינרים לעמיתים, אנחנו כמובן שואפים להרחיב.

לגבי מה שחברי דיבר על אכיפה במשרד החינוך יכולים להשתמש בכלים חינוכיים. המטרה שלנו היא לגרום לכמה שיותר תלמידים להישאר בתוך המסגרת, לא להנשיר, ולמצוא את הפתרונות בלמידה, ובאמצעות קבוצת השבים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל, עובדים בשיתוף פעולה עם "אל סם", עם הרשות הלאומית במלחמה סמים, מודעים לבעיה, ואנחנו פתוחים להצעות וללמידה נוספת. תודה.

אולי מישהו מהתלמידים יכול לומר, מה המניע לזה שבני נוער משתמשים בסמים ובאלכוהול, איך אתם רואים זאת מהזווית האישית שלכם.

חלק מזה גם להיות אחד מהחבר'ה. אחד מהחברים שיזמינו אותם כל הזמן למסיבות וליציאות, אז לוקחים סמים ולא אומרים לא.

למה המסיבה צריכה להתלוות עם סמים, מה המניע?

להיראות גדולים יותר.

מישהו חושב שבאמת אותם בני נוער נראים יותר גדולים?

לגבי סמים אני לא יכולה להעיד אישית, לא נתקלתי אישית באנשים שמשתמשים. אבל לגבי אלכוהול, ראיתי דוגמאות של אנשים שמתחילים בשתיית אלכוהול מהבית. זה יכול להתחיל מאירוע משפחתי, ואז סתם בבית אם ההורים נותנים, או האחים הגדולים נותנים. זה נראה להם מאוד בוגר, ואחר כך מטבע הדברים זה נראה להם מאוד לגיטימי, ולא כמשהו אסור.

חוץ מהלחץ החברתי, למשל אני מהמגזר הדתי, לא פוגשת אלכוהול, לא פוגשת סמים, בקושי אלימות, אז זה דבר חדש, אף פעם לא ראיתי, אף פעם לא נתקלתי בו. אם חברה טובה, או אם מישהו אחד נחמד מציע אז למה לא.

גם אם את מודעת לבעיה של השימוש, את לא אומרת סליחה, אני לא רוצה לנסות או להתנסות.

ראיתי פעם תמונות על פגעים. אבל אם אני רואה פה מישהו מולי שנראה מאוד מאושר ובטוח בעצמו, אז למה לא.

זאת אומרת ההשפעה מהאינטרנט?

לאו דווקא מהאינטרנט. יכול להיות שההסברה לא נכונה, זה בסך הכל פעם אחת, מה יכול לקרות.

זאת אומרת יש כאן הסברה הפוכה. יש פה הסברה שאומרת כיף לשתות, אם הבנתי נכון. אז מה את רואה באינטרנט?

זו רק דוגמה שמראים תמונה של אנשים במקרים קשים, אם מראים את זה לעומת פעם אחת, זה לא אוי ואבוי, לא רואים את הסיכון קדימה.

מישהו יכול לומר לי למה צריך סמים וגם אלכוהול, בפאבים הולך ביחד שתייה וסמים. זו סכנת החיים והתדרדרות כפולה ומכופלת.

לדעתי בן האדם מחליט לפי היצרים שלו. אם הוא בן אדם שלא יכול לשלוט ביצרים שלו, הוא יכול להתדרדר. כרגע היצרים שלו אומרים לו שהסם טוב בשבילו, שהשתייה טובה בשבילו. אגב, ביין אנחנו משתמשים לצרכי קדושה, לקידוש ולברכות. יכול להיות שהסרטים שהם רואים בכל משקה, הפרסומות, כי רוב הפרסום בא כדי למשוך את הקהל.

אבל אתה יודע שבציבור הדתי, למשל אצלי בבית מקדשים ושותים יין כל ליל שבת. בקבוק ערק נמצא אצלי כל השנה, ועדיין אפשר להשתמש, השתייה זה עניין של תרבות. זאת אומרת, אם אני שותה יין לשם מצוות קידוש, אתה לא יכול לדרדר אותי ולמשוך אותי למצב של התמכרות. איפה אני יכול כן להתמכר, דווקא באותם פאבים שבאים לשתות כדי לשתות, ואז אין מגבלות, כי השמחה והעליזות והשאיפה להגיע ליותר היא בעצם מונעת מאותם בני נוער את המגבלה או החשיבה הנכונה, כמו שאמרת איפה הגבולות, כאן מאבדים את הדרך. אני לא חושב שכל כך משפיע העניין של הקידוש בערב שבת.

אמרתי איך המשקאות מיוצגים בדת שלנו. לגבי מה שאמרת לעניין התרבות של השתייה, זה בא מכל מיני מקומות שהאנשים שם שותים לשם כיף. לגבי הסמים, לדעתי במקומות שהמשטרה שומרת לא ייכנסו, אבל חברינו מהשטחים שם קשה לנו לשלוט על האזור ומשם מביאים את הסמים.

אבל הצרכנים בשטח הם יהודים. יכול להיות שהספקים, כלומר, בתי החרושת משם. הם מביאים מגבולות מצרים, לבנון. אבל כאשר נכנסים לתוך תחומי מדינת ישראל, האנשים שמוכרים לבני נוער, אלה אותם יהודים, אותם עבריינים שרובם יהודים לצערי הרב. אני מסכים שאין פה ערבים או יהודים, שניהם נמצאים באותה כנופיה, בדרך כלל אותם קבוצות פשע, תמיד הם קבוצות משולבות כי לאחד יותר קל להשתמש בערבי כדי לעבור להגדה, או מהירדן למצרים כדי להביא את הסחורה שהוא רוצה. בעצם מי שפונה לסוחר הראשי, יכול להיות דווקא יהודי, זה לא בהכרח.

לפי דעתי בני נוער משתמשים בסמים בגלל שהם משועממים ואין להם מה לעשות. יש לי פעילויות שאני עושה אחרי הלימודים. אין זמן לחשוב, אני לא חושבת לנסות סמים כן, או לא. צריכים למצוא תעסוקה לילדים האלה שכן משתמשים, משהו שמעניין אותם אחר בית הספר. כך אולי לא יהיה להם זמן לחשוב על העניין, וללכת למסיבות שמלוות באלכוהול, זה יכול לפתור את העניין.

בעצם נועה מתכוונת ליותר פעילויות אחר הצהריים.

תודה. שמענו פה דברים מאוד נכונים ויפים. לצערנו, קיימת התופעה הזאת במדינת ישראל כמו בהרבה מדינות בעולם. שמענו שיש להגביר את האכיפה, או להגביר את המניעה, או להגביר תחומים שונים. בנושא הזה אי אפשר להיאבק לבד, אנחנו צריכים כולם ביחד אם זה משרד החינוך, אם זו המשטרה, משרד הבריאות, משרד הרווחה להתאגד יחד. כי לא רק בית הספר יכול להתמודד, יש בית ספר ויש אחרי בית ספר בקהילה. יותר ויותר אנחנו למדים שהעבודה של כל הגורמים ביחד תורמת לצמצום הנגע הזה, ומגדירה גם את ההסברה ואת המניעה. אם כי הזכרתם דברים מאוד נכונים, כמו של תרבויות שונות, שאנשים באים מתרבות שונה ויש להם הרגלים מסוימים. שמענו שבתחום הטרור זה הגבולות הפתוחים. שמענו דברים מאוד יפים, אבל הסיבה העיקרית היא לא רק השיעמום, אלא הלחץ הקבוצתי והרצון להיות אין.

ובכל זאת, נוער שאנחנו לא מספיק שומעים אותו, שמענו פה שהוא יכול להעביר את המסר ששולל את תרבות הסמים והאלכוהול. אותו מסר של להגיד לו לא לסמים ולאלכוהול. אותו מסר שיכול להשפיע על החברים שלו. וכמו שמישהי כאן אמרה, שפתאום אני רואה חברה שלי, אז מה אני אעשה, איפה האחריות שלי לא רק כלפי עצמי, אלא כלפי החברה.

עולה העניין של תרבות הפנאי, אני חושבת שאותו נוער שבאמת נוצר אצלו חלל ריק, ואין לו מה לעשות, ומחפש את הדרכים בכל מיני צורות, אם זה מעודף תשומת לב, או מחוסר תשומת לב, ולא משנה מה המניע, אז יכול להיות שיותר ויותר אנחנו כגופים ציבוריים, כקהילה, כרשות, כל הגופים צריכים באמת לעודד באמת את תרבות הפנאי מגיל מאוד צעיר, ולדאוג לחלופות, ששוב החלופה עצמה היא לא מספיקה. אלא אם אנחנו עוסקים בפעילות ספורטיבית, או בקולנוע, או במוסיקה, באמצעות החלופה הזאת להעביר את המסרים שאנחנו רוצים, וליצור תרבות שצורכת יותר נכון ובאופן יותר יעיל את שעות הפנאי. זאת נקודה מאוד חשובה. תודה רבה לכם.

תודה שהזמנתם אותנו.

הבעיה העיקרית של אלכוהול, זה לא בני נוער, אני לא מאשים אותם. הם שותים, כנער אני רואה ילדים שהולכים למועדונים, שותים ונכנסים. צריכים לשאול את השאלה מאיפה הם קונים את השתייה. יש חוק שאסור למכור מגיל 18, המוכרים מוכרים לילדים,לא שואלים אותם בני כמה הם, ראיתי במו עיניי. בן 16 נכנס לחנות, קונה וודקה ויוצא. המוכר לא שואל אותו בן כמה הוא, יש צורך לפתור את הבעיה הזאת.

מבחינת הסמים, לא נתקלתי בזה ואני לא מבין בזה, אבל אני חושב שאתם צריכים לפעול כדי לתגבר את המוטיבציה של הנער הזה. כולם מכירים את התכנית שבה הנער סחר סמים, אחר כך הוא לקח את עצמו במו ידיו שהוא כן יכול להצליח בחיים. אתם צריכים לחזק את המוטיבציה של הנער הזה שהוא כן יכול להצליח בחיים.

אתה מסכים איתי שאי אפשר להעמיד שוטר בכל חנות, כדי לראות אם הוא מוכר לנער בן 16 או 18. יש חוק, לצערי הרב, כמו שיש עברייני תנועה, יש את אותם עבריינים שמוכרים אלכוהול לבני נוער. המשטרה מנסה לעשות, הפיקוח העירוני גם כן. אבל יש מגבלה של כוח אדם, כמו שאתה אמרת, המוסר והמצפון של האדם הוא שבעצם צריך באותו רגע לומר מה אני עושה. אני עושה טוב, אני מרוויח כמה פרוטות, ובעצם אני הולך לפגוע בילד שלא מבין את המשמעות ואת ההשלכות לאחר מכן.

רציתי להשיב על הדברים שנאמרו. נועה אמרה פשוט להראות את הדברים מזווית קצת אחרת. היא אמרה שבגלל שלאנשים יש המון זמן פנוי, הם מתחילים לשתות או לעשן סמים. אני רוצה לדבר מזווית אחרת, כי אני אישית מכירה אנשים שדווקא בגלל שהיה להם לחץ ועומס, ברגע הפנוי הם רצו להירגע, לשכוח מהכל אז הם מדליקים לעצמם ג'ויינט. זה ממש תלוי במינון ובאופי של הבן אדם.

גם אם מוכרים אלכוהול לבני הנוער, הם מוצאים דרך כאילו לעקוף את החוק. מבקשים מהאנשים שהם מעל גיל 18 שיקנו להם. חוץ מזה לגבי מה שהיושב ראש אמר, כן אפשר למנוע את המכירה, כפי שראיתי אצלי. אני באה מחיפה, ‏יום אחד לקחו נער שהיה סמוי, ביקשו ממנו לקנות.

המוכר מכר לו, השוטרים סגרו את הקיוסק. במשך חודש המוכר ישב במעצר, לאחר מכן, במשך קרוב לחצי שנה, ממש הקפידו באותו איזור ולא מכרו. אז מספיק פעם אחת כדי להרתיע.

אמרתי כמו בעבירות תנועה, פעם נתפסים, פעם לא נתפסים. לפעמים אותו אחד שנתפס, שוב חוזר ועושה עבירה אחרת שקשורה לתעבורה. זאת אומרת, טוב שעושים, יש פעילות של משטרה, אבל אי אפשר להעמיד שוטר בכל חנות ולעשות מארב, כי יש פה צורך בכוח אדם רב כדי לתפוס את כל העבריינים. לפעמים אותו נער למשל בשעה מסוימת ואין שוטר, ואין פקח.

אני ממשרד החינוך, מתחום שנקרא קידום נוער. אני רואה שגם משרד החינוך עושה המון בתחום של בתי הספר, אין מה להשוות למה שהיה לפני כן, זה כעין מהפכה, גם ברשות למלחמה בסמים בנושא של הסברה, גם המשטרה בנושא של אכיפה. תמיד אפשר לרצות לעשות עוד, וטוב שרוצים לעשות עוד.

אני רוצה לשים על השולחן של הדיון היום עוד אוכלוסייה, משהו בסדר גודל של 9% מהחטיבה העליונה שנשרה מבתי הספר. אלפי בני נוער שלצערי הרב נשרו מבית הספר. רואים אותם באחד מן השניים, או עם התפוח הרקוב, שהם הסכנה, הם אלה שמסכנים את האוכלוסייה החיובית, ואז לא רוצים שיבואו למתנ"ס, לא רוצים שיהיו בחבורה אחד כזה, זו סכנה. מצד שני, זו אוכלוסייה שהיא הכי במצב קשה. אין להם אפילו דבר אחד להתגאות שהם מצליחים בו. אתם יכולים להגיד אני מצליח בבית ספר, אתם יכולים להגיד לא רק שאני מצליח בבית הספר, אני גם מצליח אחר הצהריים בפעילות מאוד מיוחדת. אתם יכולים להגיד יש לי תחביב שאני מצטיין בו. הנוער הזה מה יכול להגיד, נכשלתי, נכשלתי, בעטו בי החוצה. בנוער הזה צריך להשקיע המון, היה לי חשוב לשים אותו פה על השולחן, כי לצערי הרב המחקרים מראים שהנוער הזה השתמש הרבה יותר, פי שתיים ופי שלוש ממנו משתמשים בסמים, מדווחים על שימוש בסמים. והכי חמור בעיניי, וזה בדיוק התפיסה שאתם התחלתם פה, דווקא בגלל שיש לו חולשות בתחומים הנוספים של חייו, הסכנה היא שהנוער הזה התדרדר מהר מאוד למצבים הרבה יותר קשים מאשר שימוש חד-פעמי מזדמן היא אדירה.

אני גאה להגיד, שבאיזשהו מקום משרד החינוך לוקח אחריות גם על האוכלוסייה הזאת, ומנסה לעשות דבר אחד. לתת להם לפחות נושא אחד שבו הם מרגישים שהם הצליחו, והם בטח עושים את זה. כמו כל דבר, תמיד אפשר לשפר, משרד החינוך גם מתייחס לאוכלוסייה הזאת.

קצת להתחבר למה שנאמר פה. בלי הרבה פסיכולוגיה, אנחנו יודעים שיש איזשהו רצון של המתבגרים בתהליך ההתבגרות לפרוץ גבולות. היום לא נשארו כל כך הרבה גבולות לפרוץ אותם. כלומר, אם פעם אני הייתי פורצת גבול בזה שהייתי מגיעה חצי שעה מאוחר יותר וממרה את פי ההורים שלי בזה, זו פריצת גבול. היום זה כבר לא גבול, כי אין הרבה גבולות, ואז הם מחפשים איפה לפרוץ, מה אני יכול לעשות, ובכך זה מוביל להתנהגויות סיכוניות, כמו שימוש בסמים.

נוצרה תחושת מציאות של ריקנות, של שיעמום. אחד הדברים שעשה משרד החינוך - אני רוצה לספר לכם שתחזרו ליועצות שלכם בבתי הספר, כי כמעט כל היועצות בפתח תקווה השתלמו בתכנית "משמעות". התכנית הזאת מיועדת לתיכוניים, שבעצם מדברת על משמעות החיים, על מה אני עושה עם ריקנות, מה אני עושה עם סקרנות, איך אני הופך את הסיכון לסיכוי. תכנית נפלאה, שאני יודעת שבבתי ספר מסויימים היא עוברת למשל בבית הספר ב"ברנר".

בכל הארץ.

בוודאי, אני מתייחסת לאזור שלי. בתיכון נעמ"ת, ב"אחד העם". אני חושבת שיש מקום לחזור ליועצות, לומר להם בואו ותעבירו לנו בכיתות. התכנית היא תכנית שמלמדת אותנו איך החיים, על משמעות החיים, ופחות להתעסק בריקנות.

בנוסף, יש גם את תכנית "אופי", תכנית שנבנתה ביחד עם הרשות למלחמה בסמים.

אני רוצה להוסיף, שבעצם הרשות הלאומית למלחמה בסמים ומשרד החינוך בנו לראשונה אסטרטגיה של כל הגילאים על מנת לתת מענה. ברור שלא עובדים בחלל ריק, אלא עם הקהילה ועם כל הגופים אחרים.

בוודאי, תמיד.

לצד מה שאביבה ציינה, הגישה הסלוטוגנית, שאנחנו לוקחים דווקא את הצד הבריא של בני הנוער, כן יש איזושהי תכנית "אופי" שראשי התיבות שלה זה אימון ופיתוח יכולות התמודדות. זה לקחת את אותם ילדים שמעשנים, ששותים, שמשתמשים בסמים, שזו כבר לא מניעה ראשונית, זו מניעה שיניונית ועושים תרבות חינוכית בתוך בית הספר בקבוצות קטנות. בדרך כלל היועצת היא זאת שמנחה את הקבוצה אחרי שעברה השתלמות, היא מפתחת את יכולות ההתמודדות של בני הנוער, של אותם בני נוער שהם כבר שותים, שמעשנים, שמשתמשים, מפתחת יכולות התמודדות, כישורים אישיים.
בעצם, המטרה היא בסופו של דבר להפסיק את ההתנהגות הלא רצויה הזאת.

רציתי להמשיך היכן שמר שמש הפסיק באשר לנושא של הנשירה. אחד הצלעות החשובות בנושא שימוש בסמים, אלכוהול, אלימות ונדליזם ונשירה כמובן זה ההורים. אי אפשר לפתור את ההורים. כאשר מדברים על הסברה לתלמידים, אני לא חושב שאיחרנו. זאת אומרת, ההסברה מאחרת, מפגרת אחר המציאות, זאת אני לא רוצה לומר. אבל אחת הבעיות המרכזיות זה ההורים. אני גם הורה, אני לא פותר את עצמי ואת הדור שלנו מהבעיה הזאת.

יש סיפור עממי שמספר על אשה הרה שעומדת ללדת, ובאה להתייעץ עם הרב על דרכי חינוך, איך אני אחנך את הילד שייוולד. הוא אומר לה, אני רוצה לומר לך שאת מאחרת כבר תשעה חודשים. היא עומדת ללדת, זאת אומרת, החינוך מתחיל ביסוד. החינוך מתחיל בבסיס. לדעתי, חלק ניכר מההסברה צריך להיות מופנה להורים. אני אומר הורים, אני מציע על עצמי לא על מישהו אחר. אני כן מדבר על קבוצות גיל, על גילאי 50 שיש להם ילדים גדולים יותר, גילאי 25-30 שיש להם ילדים קטנים יותר. צריכים להפנות את ההסברה להורים באיפיוני גיל שונים של ההורים.

שנית, אני פונה לתלמידים, אתם לומדים בבתי ספר שונים בפתח תקווה. האם אתם מכירים, אתם לא צריכים לגלות לנו ולהלשין, אבל האם אתם מכירים תלמיד, תלמידה אצלכם בבית הספר שצורך ולו לנסיון וכו'. השאלה השנייה שמתבקשת, האם אתם יכולים לאפיין תלמידים כאלה, בית הרוס, הורים קרייריסטים, הורים פרודים, גרושים, מצוקה כלכלית בבית. אתם יכולים לאפיין מתוך ההיכרות שלכם תלמידים שצורכים, לעדכן אותם לאיזשהו אפיק מסוים, כי בהתייחס לאיפיון הזה גם משרד החינוך וגורמים השונים יוכלו להפנות גם את ההסברה. מסבירים, אבל אולי מסבירים באוויר ולא נוגעים בשפיצים בדיוק למי שצריך להסביר.

אז שוב אני חוזר לשאלה, האם אתם מכירים מישהו בעיני רוחכם לא צריך לספר לנו מי ומה, והאם אתם יכולים לאפיין אותו.

אמרו שבתחום הסמים אין שום מידע או לא נתקלו.

לשמחתנו זה טוב, כי הם לומדים בבתי ספר איכותיים בתל אביב. אלמלא כן, לא היו מגיעים למסגרת שלנו.

אמרו שבנושא השתייה זה יותר נפוץ בגלל הכיף, בגלל המסיבה, בגלל החברה וטיעונים כאלה ואחרים.

אני רוצה להתייחס לנושא של האלכוהול. הילדים רוצים לפרוץ גבולות, בגלל שההורים לוחצים עליהם הם דווקא משתמשים, זה כעין התמרדות בכוונה נגד ההורים.

אני רוצה להתייחס לשעות הפנאי. אני מכירה מקרים של ילדים שיש להם שעות פנאי והם עמוסים, זה תלוי באופי של האדם. יש מקרים שהם שותים, אפילו שאחר הצהריים שלהם עמוס, הם עדיין משתמשים, הכל תלוי באופן של האדם וברצון שלו להיות מי שהוא ירצה.

יכול להיות שזה גורם לאכיפה. מרוב שהם רואים שזה אסור ושזה לא טוב, יכול להיות

שהם יתמרדו כמו שנאמר כבר.

אתה מציע שנפתח את השוק שיהיה חופשי בעניין. זאת אומרת שתהיה שתייה לכל דיכפין וגם סמים לכל דיכפין, ואז לא תהיה אכיפה.

אם אנחנו פותחים את השערים הפיתוי יותר גדול, עם כל המרדף שיש 24 שעות כדי למנוע עם הסברה, אולי ואולי והלוואי.

אני חושב שזה בעיקר בגלל שהם רוצים להראות את עצמם, ולהגיד זה אני. אלה האנשים שלא כל כך ברור מי הם. אין להם חוץ מזה שום דבר, זה לא שהם יכולים לומר אני משגרירים צעירים, אני מכך וכך. מה אני. זה הדבר היחיד שפונה אליהם, שאומר לכם הנה אתם רוצים לאפיין את עצמכם, בואו, תבואו אליי אני אתן לכם הגדרה. זה מאוד מפתה כאילו הנה אני.

היום רוב הילדים בגיל שלי, מרגישים כמו גדולים בקשר לשתייה אני מדברת. אני בת 16, בקשר לאלכוהול, מגיל 18 מותר. כבר נותנים ייחוס של גדולים, ילדים חושבים למה לא אלכוהול, מה ההבדל בין כל החובות שנותנים לנו בהיותנו גדולים, ואז בעצם מתחילים לשתות.

אני נותן תחושה לילדה שלי שהיום היא בת שמונה, שהיא גדולה אז לא צריך להשליך על דברים שליליים. זאת אומרת, טוב לתת תחושה שהילדה גדולה, שהילד גדול, שהוא בוגר שהוא אחראי. ואדרבא בגלל שהוא בוגר ואחראי, הוא צריך להיות עצמאי, לא צריך להסביר לו מה אסור ומה מותר, וההבחנה בין טוב לרע צריכה להיות ברורה.

רוצה להציע הצעה. לפי דעתי החברה כיום חושבת סמים פחות, אבל אלכוהול זה כאילו קול. הייתי חשופה למסגרת שונה של בית ספר, היו לנו פעילויות ספורט מטעם בית הספר, תלמידים השתתפו בקבוצות, אחרי בית הספר הם שיחקו. יש מגוון של ספורט שאתה יכול להשתתף בו. אז מה שנחשב קול אצלנו, כאילו למשל להיות טוב בספורט, אם יש הגדרה שונה להיות מקובע, זה גם משהו שיכול לעזור.

רציתי להוסיף שאולי הדרך שבה מתייחסים לזה, כאילו אולי מנסים למנוע בצורה אגרסיבית מדי. מנסים לעשות דווקא אחרי שאומרים להם, צריך לומר בצורה עדינה, לא לשבת עליהם לאורך זמן.

ברור, צריך הסברה. אבל אם מדובר בבוגרים שמנסים לשכנע ולשדל אחרים, מסכנים את בני הנוער, מרעיבים את בני הנוער. אי אפשר לדבר כל כך בכפפות של משי. מי שעושה את זה לצורך סחר, רוצה לעשות הון מאותם רעלים, צריך ללכת בצורה מחמירה ביותר, כי בעצם הוא מסכן אוכלוסייה גדולה ותמימה שלא כולם מודעים לסכנות ולהשקפות העתידיות. ההתמכרות זאת מחלה אנושה כמעט שקשה מאוד להיגמל. כדי להיגמל, כמה אדם צריך לעמול על עצמו, כמה צריך להשקיע. זה בדיוק כמו שאדם בא להרוס בניין, הוא לא צריך הרבה לתכנן, מביא את הטרקטור והורס ביום אחד. אבל לבנות, צריך עוד לבנה ועוד לבנה עד שהבניין הזה עומד.

השיקום של אותם המתמכרים קשה מנשוא. העלויות רבות גם למדינה. אבל האדם עצמו משלם בחייו הכי יפים, בשנים הכי זוהרות שלו, כל הזמן הולך סחור אבל גם מסוחרר. סחור אחרי סמים, הוא נמצא במעגל סגור, רוצה להיגמל. כל פעם אומר, פעם אחרונה שאני מעשן, פעם אחרונה שאני שותה. ממחר בבוקר אני אקום אדם חדש, מחר בבוקר הוא רק דוחף את התאריך, וכך זה נמשך שנים. אותו דבר כמו בדיאטה, אנשים אומרים זו הפעם הראשונה שאני אוכל לשובע, בכיף, ממחר אני מתחיל דיאטה. הוא מבטיח לעצמו ולכל הסובבים אותו, אבל מחר בבוקר הוא כבר שכח מה שהיה אתמול, וכך זה נמשך ונמשך.

אני שמח על בואכם לוועדה, לעונג רב הוא לי. אני מקווה שמיצינו בישיבה זאת את הדו-שיח בינינו, את השאלות. קחו את זה כמטען אצלכם, ותעשו בו שימוש, כל אחד יסיק את המסקנות שלו במה הוא יכול לעזור, במה הוא יכול לתרום לאחרים. זה מבחינת תופח על מנת להתפיח, זאת המטרה שלנו. חזקו ואמצו.

תודה רבה לכם שוב.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:00)