PAGE
18
ועדת הכספים

15.9.2008

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ט"ו באלול התשס"ח (15 בספטמבר 2008), שעה 11:35

ההשלכות הציבוריות בגין המשבר בחברת הבנייה 'חפציבה'

חברי הוועדה: אבישי ברוורמן – היו"ר

שלי יחימוביץ

אמנון כהן

יעקב ליצמן

סטס מיסז'ניקוב

יורם מרציאנו

אורית נוקד

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

יצחק מולכו

- עו"ד המנהל את תיק 'חפציבה' מטעם, האפוטרופוס הכללי

יונית הררי רפול

- עו"ד, האפוטרופוס הכללי

יעל מבורך

- רפרנטית שיכון ותרבות

ישראל שוורץ

- סמנכ"ל בכיר אגף אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

שרה צימרמן

- מנהלת אגף נכסים ודיור, משרד הבינוי והשיכון

עפרה שורקי

- נציגת נפגעי 'חפציבה' בהר חומה, מטה המאבק לנפגעי חברת הבנייה




'חפציבה'

מלי סירוטה

- נציגה, מטה המאבק לנפגעי חברת הבנייה 'חפציבה'

מרים נחמיה

- נציגה, מטה המאבק לנפגעי חברת הבנייה 'חפציבה'

יהודה צפירה

- פרויקט מצליח, מטה המאבק לנפגעי חברת הבנייה 'חפציבה'

דוד קשאני

- פורום הדיור הציבורי, תנועת קול בשכונות

אורית מלכה

- נציגה

ששון ברזאני

- נציג נפגעי 'חפציבה'

אריאל בן עזרא

- נציג 'חפציבה'

יוסי צ'ונה

- נציג נפגעי 'חפציבה'

מצליח כהן

- נציג נפגעי 'חפציבה'

עינת הצמרי שביט
- נציגת נפגעי 'חפציבה'

נגה ספקטור

- נציגת נפגעי 'חפציבה'

יולנדה נסים

- נציגת נפגעי 'חפציבה'

רפי מור


- נציג נפגעי 'חפציבה'

שאול תייר

- נציג נפגעי 'חפציבה'

אורלי אברו היילו
- נציגת נפגעי 'חפציבה'

מוטי ספר

- נציג נפגעי 'חפציבה'

עו"ד זוהר גרינברג



סלעית קולר

- יועמ"ש, המועצה הישראלית לצרכנות

עודדה פרץ

- בנק ישראל

בועז רדאי

- בנק הפועלים

טמיר כהן

שגית אפק



מרב תורג'מן

סמדר אלחנני

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

ההשלכות הציבוריות בגין המשבר בחברת הבנייה 'חפציבה'

הנושא הבא שעל סדר היום – ההשלכות הציבוריות בזמן המשבר בחברת הבנייה 'חפציבה'. חברי ועדת הכספים, כולנו, עקבנו אחר הנושא הזה. גם חבר הכנסת מרציאנו, שאיננו חבר ועדת הכספים הצטרף, מכיוון שיש נושאים שלא רק קרובים ללבו, אלא גם קרובים למקומו בלוד ואני שמח שעורך דין מולכו נמצא איתנו. אני פותח את הדיון. מי מציג? עורך דין מולכו, בבקשה, איפה אנחנו נמצאים היום?

סליחה, עם כל הכבוד, אדוני היושב ראש. קודם כל, אני מאחל לך הצלחה בתפקיד. זה דיון שאני יזמתי אותו, אני ביקשתי אותו, אז אני חושב שמן הסתם ראוי שמי ש... ולא עורך דין מולכו, עם כל הכבוד.

אני חושב שעורך דין מולכו יסכים, ואל תכעס, חבר הכנסת מרציאנו.

מה זה 'אל תכעס'? אני מבקש דיון, אולי אני רוצה להאיר את עיניך בדברים נוספים שאתה לא יודע אותם?

אז אתה מקבל, הלוא זה רק שאלה של סדר.

אני תמיד השתגעתי להיות חבר בסיעת העבודה, כדי להשתתף בחגיגה, וסוף סוף זכיתי.

אין כמו סיעת העבודה.

אדוני היושב ראש, אתה זכית לביקור של חבר הכנסת מרציאנו אצלך בוועדה.

חבר הכנסת מרציאנו, אתה יודע כמה אני מחבב אותך ולכן אנא, פתח לנו ואמור את דבריך.

צודק במאה אחוז. הוא העיר הערה נכונה ביותר.

יש לך גיבוי מחברת הכנסת יחימוביץ.

עם כל הכבוד, אני גם מחבב אותך ואני מציע שלא נעסוק בענייני חיבה. אני חושב שהנושא היום הוא נושא יותר מדי רציני מכדי שנעסוק בנושא החיבה ביני לבינך ואני חושב שהנושא יותר מדי רציני מכדי שנהפוך אותו לבדיחה.

אנחנו כמעט שנה אחרי נפילת 'חפציבה'. לצערי הרב, אני קובע באופן חד משמעי, מתוך היכרותי את העניין, המדינה מאוד השתדלה, גילתה הרבה מאוד סימפטיה, ועדת הכספים ישבה, בהיות סטס מיסז'ניקוב יושב ראש, כמה ישיבות. אני יודע שחבר הכנסת ראובן ריבלין וחבר הכנסת ליצמן, יחד עם חברי כנסת נוספים, העלו את העניין, ליוו את העניין, אבל לצערי הרב, עם כל הסימפטיה שגם גילו אנשי האוצר, לא קרה עם זה שום דבר. הדבר היחידי שקרה מאז זה שמר בועז יונה חזר לארץ, קיבל עסקת טיעון מפוקפקת, שאף אחד עדיין לא מבין אותה.

הבנקים, שהנציגים שלהם יושבים כאן, אני יכול לומר שבסופו של דבר, תוך כדי שמר יונה חזר לארץ, הצליחו לסגור בכמה מקומות, דבר שגם אצלי מעלה שאלות ותהיות רבות, גם לגבי ההתנהלות של הבנקים ולגבי העסקה כולה כפי שהיא באה לידי ביטוי בעונש שקיבל מר יונה.

אני רוצה לומר לך עוד דבר, אדוני היושב ראש, ולשאר חבריי - הגיעו להסכמים, אנשים התחילו לאכלס את הבתים, אבל מי הצליח להיכנס לבתים? מי ששילם את כל הכסף, מי שהיה לו את הכסף, אבל עדיין אנחנו מדברים על מאות משפחות, בעיקר אלה שלא הצליחו לעמוד במקטע השלישי, כשמדובר שם, אצל חלקם, בעשרות אלפי שקלים ואצל חלקם מאות אלפי שקלים. אני יודע בזמנו היתה הצעה של חברי הכנסת ריבלין וליצמן, יחד עם שר האוצר, לתת איזה שהוא מענק של 15 מיליון שקלים.

בהסכמה, הבטחה.

היתה הבטחה, שהוסכמה על ידי הכונס, מר מולכו. מר מולכו דיבר על 30 מיליון שקלים, הוא אמר שב-15 מיליון שקלים הם יקימו ועדה מיוחדת כדי לבדוק את העניין, חלק יילך למענקים, חלק יהיה להלוואות. הוועדה תבדוק את זה מבחינה סוציו-אקונומית, למי מגיע ולמי לא מגיע. בשורה התחתונה, ויושב פה מר ישראל שוורץ, סגן מנהל כללי במשרד השיכון, נשארנו עם מצב שהמדינה תוציא את הכסף הזה בכיס האחורי. מה יקרה? אותן משפחות יבואו אלינו ויבואו למשרד השיכון משום שידם לא משיגה את האפשרות להגיע לבית שלהם שאותו הם רכשו, שהם קנו במלוא כספם. אני מכיר פה סיפורים של אנשים שהבנק, ביום האחרון, כשידע ש'חפציבה' פושטת את הרגל, הלך ועשה הסכמי משכנתאות עם רוכשים ולקח את הכסף בלי לתת להם את הדירות, בלי לתת להם את הערבויות. יש פה מספיק אנשים שיכולים להעיד מקרוב על מקרים שקרו להם. מה שיקרה הוא שאותם אנשים מחר יבואו אל מר ישראל שוורץ, לקבל פתרונות בדיור הציבורי.

רבותיי, למה פניתי לוועדת הכספים? הוועדה הזו יושבת מבוקר עד ליל, שעות רבות, על מנת לאשר כספים כשבאים לפה פקידי האוצר להתחנן בפניכם לאשר להם כל מיני כספים, קל וחומר אם היתה התחייבות, ידידי וחברי היקר ראובן ריבלין, של שר האוצר. צריך לדעת לכבד את ההתחייבות הזאת.

מעל במת הכנסת הוא נתן אחר כך לחבר הכנסת ליצמן---

ואחר כך הוא התחייב לחבר הכנסת ליצמן. אני חושב שהוועדה הזו בהחלט לא רק יכולה לפקח, היא יכולה להטיל סנקציות על משרד האוצר בכל מיני דברים, כשמשרד האוצר בא לפה לאשר, על מנת לכבד את ההתחייבות הזאת. רבותיי, 15 מיליון שקלים שייתנו פתרונות למאות משפחות שמחר יבואו למשרד השיכון, ואנחנו בלאו הכי נצטרך לממן את הדירות האלה. אני חושב שאנחנו צריכים לעשות יותר מפעולה של לבוא ולבקש. אני חושב שאנחנו צריכים להטיל סנקציות על משרד האוצר ולהגיד להם 'רבותיי, אנחנו לא נאשר לכם דברים, תלמדו את זה בדרך הקשה'.

יותר מזה, אני גם רוצה לומר לך, אדוני יושב ראש הוועדה, שעסקת הטיעון מדברת על 4 מיליון שקלים, שחשבתי שהם יילכו לרוכשים. פניתי עכשיו לפרקליט המדינה, הכספים הולכים לקופת המדינה וקופת המדינה לא יכולה להתוות אותם לרוכשים, יש שם בעיה. לפחות אם בעסקת הטיעון הזאת, ב-4 מיליון השקלים שהצליחו להוציא ממר יונה, היו פותרים עוד בעיה של עוד עשרות משפחות, לא מאות, הייתי מבין, הייתי אומר,'תשמע, נעשה משהו', טיפה בים, אבל גם הכסף הזה, בסופו של דבר, הולך לקופת המדינה.

לא טיפה, מ-4 מיליון, 40 משפחות היו יכולות ל...

הוא הולך לרוכשים.

אני מציע שחבר הכנסת מרציאנו יסיים.

הכסף לא הולך למקום הנכון. אני דיברתי גם עם פרקליט המדינה ודיברנו גם עם גב' אביה ואני מבין שיש קושי רב להעביר את הכסף הזה לרוכשים ואני אומר לך, אחרי שדיברתי איתם ואחרי שביררתי את העניין הזה.

אנחנו מדברים פה לא על מספרים גדולים. חבריי, חברי ועדת הכספים, אתם מאשרים פה מאות מיליוני שקלים, שעוברים דרך הצינור הזה. אני חושב שאתם יכולים היום באמת, אחרי אין ספור של דיונים ומידה רבה של רצון טוב, ואני משוכנע שלכולנו יש רצון טוב, לנוכחים פה, שהגיעו כאן היום, לבוא ולומר... וגם הבנקים אגב יכולים להשתתף בכסף הזה. הבנקים היו נחמדים, הם חתמו בסוף את ההסכמים עם החברות כדי שימשיכו, אבל על ה-30% של המקטע השלישי אף אחד בבנקים לא מוכן לדבר על זה. הם נתנו את הכסף שהיה להם ערבויות, שהרוכשים כבר שילמו. הבנק לא נתן שום דבר, לא נתן שום מתנה לטובת העניין.

מה אתה רוצה שנעשה?

אני חושב שאנחנו צריכים לפנות גם לשר האוצר, למשרד האוצר, גם לבנקים, לפתור את העניין של 15 מיליון השקלים, שאני מבין על ידי הכונס שיפתרו את כל הבעיות של כל הרוכשים ובא לציון גואל, נכניס את האנשים האלה הביתה במקום שיתדפקו על הדלתות של משרד השיכון בדיור הציבורי.

אני אבקש עכשיו מעורך דין מולכו לתאר את המצב, כפי שהוא רואה אותו ונפתח את זה לדיון.

אני רוצה להכניס את הדברים לפרופורציות. אנחנו התחלנו את פרשת 'חפציבה' עם למעלה מ-4,500 בעיות דיור. אני יכול לומר שכ-4,500 מהן נפתרו. מדברים פה על הישג בממדים שאנחנו לא מכירים במדינה. כשעושים הסדרים מהסוג הזה---

אני לא מבין. 4,500?

יחידות דיור, זה בערך 25,000 איש, כדי שנבין את הממדים. לכל האנשים האלה יש הסדרים ואני מוכרח לומר שכשהבנקים, קצת בעידודה של הוועדה הזאת, אולי הרבה בעידודה של הוועדה הזאת, הגיעו למסקנה שזה ראוי לעלות על המתווה שהתווינו בבית המשפט, הבעיות הלכו ונפתרו וכל הפרויקטים היום נמצאים או בשלבי אכלוס או בשלבי בנייה. אולי פה ושם יש איזה שהוא עיכוב קטן, אבל כולם נמצאים היום בתוך תהליכים.

נכון שכשאתה עושה הסדר רוחב כזה עצום, יש כיס בסוף שהוא כיס פרובלמטי, והכיס הפרובלמטי נובע מזה שסכומים שהמשתכן נתן לחברה ולא הגיעו לחשבונות הליווי של הבנקים. אנחנו קראנו להם 'כספי המקטע השלישי'. הכספים האלה חסרו בחשבונות הליווי. מה שסוכם עם הבנקים היה שהבנק יספוג 70% מהסכומים האלה של כל משתכן ומשתכן, והמשתכן עצמו יצטרך לתת 30% מהסכומים האלה. במצב הרגיל הסכומים האלה הם 10,000, 15,000, 20,000. במצבים הקיצוניים, שחבר הכנסת מרציאנו דיבר עליהם, ויש לנו בין 50 ל-100 משפחות כאלה, הסכומים הם גבוהים, לפעמים גבוהים מאוד מאוד. ניקח דוגמה של מישהו ש-600,000 מהסכומים שהוא הפקיד לא הגיעו לחשבון הליווי. הוא היום צריך לשלם 180,000 שקל כדי לשלם את ה-30% שלו, ובוודאי שהוא לא יכול לעמוד בזה.

אז מה קרה? את הבעיה הגדולה פתרנו וייצרנו, בהכרח, בעיה קטנה מאוד קשה וכדי לקבל וכדי להציל את האנשים האלה, ההערכה שלי בתחילת הדרך היתה שאנחנו זקוקים ל-30 מיליון שקלים. הבנקים כבר מיצו את מה שהם היו צריכים לעשות, אני כמובן לא אתנגד אם הם ייתנו יותר, או אם תביאו אותם לתת יותר, אבל מנקודת מבטי הם עשו את שלהם. המדינה ברגע זה, שהתחייבה לעשות משהו לטובת הקבוצה הקשה הזאת, לא עשתה את מה שהיא היתה צריכה לעשות והמדינה היא זו שהיתה צריכה להתעורר ולהגיד, הרי אם לא נפתור את הבעיה שלהם, יצטרכו לבנות להם דיור ציבורי. הדיור הציבורי לא יעלה 15 מיליון שקלים, הוא יעלה 100 מיליון שקלים. אז עכשיו במטותא, תעמידו את הסכום הזה, הוא לא גדול, הוא 15 מיליון שקלים---

אתה פונה במטותא למשרד האוצר.

למשרדים, לכל המשרדים כולם, לממשלת ישראל. אני הרי נציגו של בית המשפט, אני לא נציגה של המדינה. אני אומר, תעמידו את הסכום הזה, אנחנו נקים ועדה קטנה שתקבע על פי המצב הסוציו-אקונומי של האדם מי זכאי לקבל וכמה מזה מענק וכמה מזה הלוואה ארוכת טווח וניתן את הכסף הזה בצורה מסודרת ואני מאמין שאז גם החוליה הרכה בשרשרת החזקה שלנו, נוכל לחזק אותה ולפתור את הבעיה.

עורך דין מולכו, הסכום הוא 15 מיליון שקלים?

נכון.

תודה. אני פותח את זה לדיון.

תודה, אדוני. כמה דברים. חבר הכנסת מרציאנו אמר שיש הרבה סימפטיה מהממשלה. שום סימפטיה.

סימפטיה פה בוועדת הכספים.

לנו יש סימפטיה, לממשלה לא היתה שום סימפטיה, אני חייב להגיד, לא שר זה ולא שר אחר וחייבים לשים את הדברים על השולחן.

אני, בניגוד למה שנשמע, אין לי טענות לא לעורך דין מולכו ולא לבנקים. הוועדה עשתה, לחצו, הם באו לקראתנו, אפשר יותר, אבל רבותיי, זה לא הדיון כאן. כרגע אנחנו מדברים על ה-15 מיליון שקלים. אני רוצה להזכיר לחבריי שזה התחיל ב-25 מיליון וזה פתאום ירד ל-15, כי אז שר האוצר אמר ש-15 הוא מוכן, הסכמנו לזה. זאת אומרת הדיון בכלל לא היה על 15.

רצינו, 'תפסת מרובה, לא תפסת'.

כן. אתם זוכרים שאני צועק כל הזמן 'למה בבנק למסחר העבירו כסף, 230 מיליון שקל, או יותר, ורק כאן לא רוצים לעשות', אז אמרתי ששם זה האליטה, אני אחזור על זה בוועדה, שם מדובר על אנשים אחרים, אליטה שבאליטה, אני הייתי יושב ראש ועדת הכספים, הממשלה אמרה 'לא בא בחשבון, בנק פרטי אנחנ ולא מכסים' ולאט לאט זה השתנה. כאן פתאום זה חומת ברזל. לכן, עם כל הכבוד, לדיון כאן היה צריך להזמין את רמי בלינקה ולא את מר מולכו. מר מולכו מכובד, אני שמח שהוא בא, אבל זה דיון אחר.

אדוני, אנחנו מדברים כרגע על סוף שנת התקציב ומעבר לסנקציות שאמרנו כל הזמן שנעשה ורוצים לעשות, אני אגב בעד לעשות את זה, יש סעיף משכנתאות במשרד השיכון, שיש שם הרבה כסף. גברתי, אולי תגידי לנו כמה נשאר כרגע בסעיף הזה, חצי מיליארד שקל?

כרגע לא נשאר שום דבר.

כי רוקנתם את זה. איך זה יכול להיות פתאום? כל שנה נשאר 2 מיליארד שקל.

זה הערכות.

אין ביצוע. רבותיי, אני לא יודע מה שאתם לאחרים, אין ביצוע ב-250%.

מתקנים את ההערכות ויש שם הלימה בין התקציב לצרכים.

כן, זאת אומרת שיש ביצוע השנה משהו-משהו, מדהים, 250% מכל שנה.

לא, יש תיקון בתקציב.

כמה יש כסף במשכנתאות? כמה נשאר כרגע, כמה יש כסף? יש כסף שמה, למה שלא ייתנו למי שצריך? מה הפרוטקציה הזאת? אני יכול להגיד לכם שהם עשו את זה כבר פעם. היה אותו סיפור עם חברה באשדוד, הם עשו את זה. אין שום סיבה שלא יעשו את זה. לא צריך פרוטקציה, לא צריך אישור של ועדת כספים, שום דבר לא צריך. רק 'כן' של שר השיכון ושר האוצר.

מי זאת היתה החברה באשדוד?

חברה שפשטה את הרגל, לא יודע בדיוק מה, עורך דין מולכו היה הכונס גם אז, והממשלה העבירה משכנתאות לכל אחד. מה זה הסיפור הזה שלא רוצים?

רבותיי, אל תעבדו על אנשים, אפשר להגיד שלא רוצים, אבל אל תגידו לי שאין, ואל תגידו שאין כסף ואל תגידו שביצעו את הכל. רבותיי, יש כסף שם.

לכן אדוני, ברור שהדרישה הראשונה היא על הכסף, לא 15, 25. ירצו לבוא לדיון איתנו, נראה לפי המצב בקופה.

אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, כפי שיש לי טראומה של הפריימריז, אז אני רוצה להגיד דבר אחד – הולכים להיות שינויים בממשלה, בכל זאת, לא משנה מי ינצח בבחירות. אני אומר שאני מוכן להעלות את זה כדרישה, אני לא אגיד כתנאי ממש, אבל הנושא הזה חשוב לכל הציבור---

חבר הכנסת ליצמן, זה פיצ'יפקס, 25 מיליון שקלים ואתה מצטרף?

אני חושב שכל המפלגות, לא משנה אם נצטרף או לא נצטרף, יעלו את הנושא הזה. אני לא יכול להבטיח שבלי זה, כי אני צריך לשאול את חבריי ואת הרבנים, ואני רוצה להיות הוגן, לא רוצה להכניס אשליות, אבל ברור לי שאני מוכן להעלות את זה, בהחלט. אני חושב שזה נושא חשוב וצריך להתלכד סביב הנושא הזה.

אנחנו צריכים עוד פעם לשקול. הצלחנו עם הנושא של התרופות. חבר הכנסת ראובן ריבלין הוביל את זה אז---

לא, אתה ואני---

נעזוב את הקרדיטים כרגע, אני חושב שהנושא של 'חפציבה' צריך להיות הדבר הבא בסדר היום שנצטרך לעמוד עליו ולראות מה עושים כדי להחזיר.

אני רוצה רק להיות רגוע, אדוני עורך דין מולכו, שאם נביא כסף, שהכל יילך אליהם. זה הדבר היחיד שאני רוצה להבהיר. לא רוצה ספקים, לא רוצה, עם כל הכבוד, חשוב ספקים, אבל אני רוצה שהכסף---

הם לקחו ועדה שתבדוק את זה.

לא אכפת לי איך הוועדה תבדוק, אני לא רוצה להיות חבר בוועדה, אני רוצה רק דבר אחד, שכל הכסף יילך למטרה, למשתכנים.

בניגוד להבטחת הממשלה ולמעשי האונס שאנחנו אנסנו אותה, למטרות טובות, החובה שחייבנו אותה, ואני רוצה לברך את חבר הכנסת מיסז'ניקוב, שעמד על כך, אנחנו הצלחנו להחזיר את ה-75 מיליון לסל התרופות. אמנם 37.5 מיליון השנה ו-37.5 מיליון נוספים בשנה הבאה, אבל הדברים היו על סדר היום באותה שעה, על שולחן אגף התקציבים.

גם אנחנו, כאשר דיברנו על חורבן 'חפציבה' וחורבנם של רוכשי 'חפציבה', לא של החברה, והבאנו את העניין לפני השרים הנוגעים בדבר. גם שר השיכון וגם שר האוצר הבינו שצריך ללכת לקראת עניין זה, עד כדי כך היה הדבר שגם הכונס, עורך דין מולכו, קיבל הודעה שאכן מדינת ישראל מתכוונת להעביר לו, לאחר שהבנקים יעמדו בהתחייבויותיהם, 15 מיליון שקלים. התבקשו 27 מיליון, חבר הכנסת מיסז'ניקוב דרש 25 מיליון, ואנחנו, לאחר התייעצות עם עורך דין מולכו, הבנו שצריך לצמצם את החובה שאנחנו מבקשים להטיל על המדינה, וקיבלנו הבטחה שלטונית מובהקת, גם ממשרד האוצר, מעל במת הכנסת, בשאילתה בעל פה ששאלתי אותו, ושר האוצר אישר את העובדה שהוא התחייב, ולאחר מכן בשאילתה בעל פה לשר השיכון, אמר שר השיכון מעל במת הכנסת, בתשובה לשאלת חבר הכנסת ליצמן ובהתייחס ליושב ראש הוועדה מיסז'ניקוב ואמר '15 מיליון תשתתף הממשלה בהסדר 'חפציבה', לאחר שהבנקים יעמדו בהתחייבותם'.

ואז בא אליי שר האוצר והודיע לי בהאי לישנא, 'אני מודה בכך שאנחנו התחייבנו, אבל אנחנו לא יכולים להתעלם מהרמה המקצועית של אגף התקציבים האומר בצורה מפורשת שאם המדינה תשתתף בנושא 'חפציבה', פירושו של דבר שכל מפעל פרטי וכל עוסק פרטי בארץ אשר ייפול בעסקיו, הוא יבוא למשרד האוצר על מנת שזה יממן את אותם פיצויים שהוא צריך לתת, או את אותו חסר שקיים לגבי האנשים שבאו איתו במגע'. זה דבר שאומר לי שר האוצר, 'אינני יכול לעמוד בפני הסמכות המקצועית ואינני יכול לעמוד בפני הממונה על התקציבים' ואני מוכרח לומר שיש היגיון בדברים שהם אומרים, אבל אין צדק.

אנחנו צריכים, חבר הכנסת מרציאנו ואדוני היושב ראש, לבוא ולמצוא את ההנמקה מדוע אנחנו יכולים לייחד את עניין 'חפציבה' לעומת עניינים אחרים. קודם כל, את ה-4 מיליון המגוחכים שלקחו מבעלי 'חפציבה', אני לא יודע למה 7 שנים ו-4 מיליון. אולי היה 4 שנים ו-7 מיליון, אולי שניהם יחד. אני לא נכנס עכשיו לשאלה השיפוטית, אני רק לא מבין האם פה מקבלת המדינה קנס על איזה עוול שנגרם לה? קודם כל, אחרי שהמדינה גבתה את ה-4 מיליון, הם מחויבים לבוא ולייחד אותו קודם כל לנושא 'חפציבה'.

חבר הכנסת ריבלין, אם תרשה לי לתקן – אנחנו לא היינו מעורבים בעסקת הטיעון, שיהיה ברור, זה הפרקליטות עשתה. ה-4 מיליון הם פיצויים. זה דרך אגב הפיצויים הכי גבוהים שאי פעם נפסקו במדינה. פיצויים לנפגעים. איפה הבעיה? הבעיה היא אם יש לך ספק גדול, יש פה שתילים רכים ושתילים חזקים ואתה תזרוק עליו מטר מעוקב מים, הוא יתפזר ותבוא השמש בבוקר, זה כמו טל, הכל יתנדף. אם תיקח את המטר המעוקב ותשקה את השתילים הרכים, אנחנו נציל אותם וכל השדה יהיה בסדר. אז זאת הבעיה בעסקת הטיעון שהמדינה עשתה.

בינתיים לא הרכים ולא הכבדים, אף אחד לא מקבל. כאשר יש דילמה, לפי דעתי צריך לתת אותו לכונס הנכסים ולקבוע שזה למקטע השלישי, או על פי שיקול הדעת של הוועדה. קודם כל המדינה חייבת להחזיר את ה-4 מיליון.

עכשיו צריך לבוא ולהוסיף ולומר שאיננו מבינים מדוע דרשתם בעסקת טיעון רק 4 מיליון. אם החסר הוא 15 מיליון, זה דבר ראשון שצריך לבוא ולמצוא מאיפה מביאים אותו, ואם המדינה הסכימה לוותר עליו, יש הצדקה מפורשת להשלים אותו היום מקופת המדינה. המדינה בחרה להתעסק בעסקת טיעון כזו, אנחנו רואים את הייחודיות של נושא 'חפציבה' בכך שכך היה וכך נעשה וכך נעשתה עסקת הטיעון ואנחנו דורשים היום מהמדינה לעמוד מאחורי ההבטחה השלטונית שניתנה, פעם אחת בישיבה שבה שר האוצר בא ואמר לחבר הכנסת ליצמן ולי 'אני נותן לכם 15 מיליון', ולאחר מכן מעל במת הכנסת, בתשובה ובמענה לשאילתא, אחת שלי לשר האוצר, ואחת שלו לשר השיכון. חבר הכנסת מיסז'ניקוב היה כל הזמן בתמונת העניינים, אני מוכרח לומר שהוא דרש 25 מיליון, אמר אחרי שאני אקבל 15 מיליון אנחנו נדון, אבל עמד על 25 מיליון ועל כך שכל ההסדר עם הבנקים יבוצע ככתבו וכלשונו ואין יותר מניעה, ואני חושב שאנחנו צריכים לעמוד מאחורי הבקשה לסדר שהביא חבר הכנסת מרציאנו ולהודיע לממונה על התקציבים ולמשרד האוצר שהיום, לאחר עסקת הטיעון, אנחנו חושבים שקמה בהחלט הצדקה לראות בעניין 'חפציבה' עניין ייחודי והמדינה צריכה לעמוד מאחורי ההבטחה הפוליטית שניתנה, בניגוד לעמדה המקצועית שאני מוכרח לומר שיש בה היגיון ברזל, אבל אין בה שום צדק ואנחנו צריכים למצוא את הדרך עכשיו איך להביא לידי מצב שבו נייחד את עניין 'חפציבה' והמדינה תעביר את אותם 15 מיחליון, שכבר הסכימו לתת לנו.

הכל כבר נאמר. אני רוצה להשלים כמה דברים. אל"ף, אני רוצה להגיד לכם – קודם כל, שר האוצר הטעה את הוועדה הזאת פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם. זה צריך להיאמר. שר האוצר, מר רוני בראון, הטעה את הוועדה הזאת הרבה מאוד פעמים בעניין 'חפציבה', ולא מילא את מה שהוא הבטיח פה, אפילו בשידור חי, שהוא שלח אס.אמ.אסים ושהוא בודק, והוא בטח ישלם, רק שהוא ימצא דרך משפטית לעשות את זה. כולם זוכרים את זה. אבל אני רוצה שתבינו שזה היה תרגיל של האוצר שגם חוזר פעם אחר פעם.

הרי מה עושה האוצר? אנחנו היינו כרוטוויילרים. חבר הכנסת מרציאנו, מה אתה מציע לנו? אתה מוצא תרגיל חדש, להקפיא את כל ההעברות הכספיות. למה לא חשבנו על זה קודם באמת? הרי הקפאנו את הכל. היינו כרוטוויילרים בקטע הזה של לא לשחרר לאוצר ולמשרד השיכון שום כסף, עד שהגיע מר רמי בלינקוב ושחרר 75 מיליון שקלים לסל התרופות. זה דבר חשוב ביותר, אני אומר את זה בלי ציניות, אבל אנחנו פה צריכים כל הזמן להיות בני ערובה ולשקול מה יותר חשוב, לשחרר לסל התרופות לאותם נזקקים, או לשחרר 15 מיליון שקלים לאותם אנשים שעד עכשיו נמצאים ללא קורת גג.

בשבוע שעבר, אני מחזיר אותך, אדוני היושב ראש, שר האוצר שוב פעם קשר בין שני דברים שאי אפשר לקשור ביניהם, בין ההתחייבות שלו לניצולי שואה, שהוא חייב לשלם, על פי דוח השופטת דורנר, לבין קיצוץ רוחבי. ושוב פעם חברי הכנסת, שאני מכבד אותם ואוהב אותם, כמו חבר הכנסת ריבלין, הלכו אחרי מצפונם והצביעו על כך שניצולי השואה עד ראש השנה יקבלו את הכסף, למרות שידעו שזה תרגיל מסריח ממדרגה ראשונה של האוצר.

אז אל"ף, מאותו קיצוץ רוחבי שהוועדה אישרה בשבוע שעבר, אני בטוח שיש עודפים על מנת למצוא 15 מיליון שקלים מסכנים ולשלם סוף סוף לאנשים האלה שמיולי 2007 מחכים לבשורה. בי"ת, אני מציע לחברי הוועדה, לא בגלל שאני באופוזיציה, אני גם הייתי יושב ראש לוחמני מספיק כדי להציע את זה גם מכיסא היושב ראש, להפסיק את התרגיל הזה של האוצר לקשור דבר בדבר. אי אפשר. ברגע שייתנו לי שיקול ביטחוני של להעדיף עוד טנק מרכבה אחד, על פני קיצוץ במטפלים בנוער בסיכון, אין לי דרך להחליט. זה צריך להיות סדרי עדיפויות של הממשלה, כשהם באים לוועדת הכספים ואומרים, 'יש לנו סדר עדיפות ביטחוני ואנחנו מקצצים בכל הדברים החברתיים והסוציאליים' ואז אנחנו אומרים, כוועדת כספים, אם זה מתאים לנו או לא מתאים לנו. אני לא יכול ככה, באמצע השנה, להחליט אם זה טנק מרכבה או מטפל בנוער בסיכון. אם זה 25 מיליון ל'חפציבה', או 75 מיליון לסל התרופות. מה, אני קוסם? לא יכול להחליט את זה.

אתה חושף את כל הרעה הגדולה של שנים רבות של דיוני תקציב.

אז את הנוהל הפסול הזה אנחנו יכולים להחליט שאנחנו מפסיקים בדיוני התקציב 2009.

לעצם העניין, אני חושב שוועדת הכספים באמת עשתה עבודה מדהימה, לרבות כל החברים פה. הבנקים הלכו איתנו בקטע של המקטע השלישי ואין שום טענה כלפי הבנקים.

מאה אחוז.

להיפך, הם הקפיאו את המשכנתאות.

אפשר אפילו לשבח את הבנקים בעניין הזה.

אני משבח את כל הבנקים. חבר הכנסת מרציאנו, חברי, שאין פה ספק לגבי החיבה שלי אליך, עשה מעשה נוסף והקים שדולה לנפגעי 'חפציבה'. קודם כי היה כינוס גדול של אנשי לוד ושל מושב מצליח ואנחנו פתרנו את הבעיה הזאת. אני חושב שפתרנו את הבעיה הזאת טוב מאוד עם בנק לאומי ושוב פעם 'שאפו' גם לבנק לאומי, אבל גם בנק הפועלים ובנק דיסקונט היו מעורבים. כל אחד פתר את הבעיה בנושא שלו.

מה נשאר? 15 מיליון השקלים היתומים האלה, המסכנים האלה? אז בואו, עשינו קיצוץ, 80 מיליון שקלים קיצצנו, כמה הלך לניצולי שואה? 230, איפה הדלתא? למה זה הלך? 15 מיליון שקלים עכשיו או שאללה כרים.

אללה כרים זה הסוף? זה ברוסית.

תודה, אדוני היושב ראש. ראשית אני רוצה להודות לעורך דין מולכו על עבודתו המסורה ולכל אחד ואחד, לכלל ולפרט, ואני גם משבח את יושב ראש ועדת הכספים לשעבר, חבר הכנסת מיסז'ניקוב, וחבר הכנסת מרציאנו שהקים את השדולה. כל אחד ואחד מאיתנו מעורב באופן אישי בדברים האלה ואנחנו מתחילים לקבל את אי הביצוע של משרדי הממשלה במקרים מסוימים ואז הם מסיטים את זה לסעיפים גירעוניים של אותו משרד. אני חושב שפה שיקול הדעת שלנו יכול לבוא בחשבון. אני לא חושב שצריך לעכב את הכל, אבל ספציפית במשרדי האוצר והשיכון, לעקוב אחרי הסעיפים הללו ואיפה שהם מעדיפים לגמור את הגירעון שלהם, אנחנו נאמר 'לא, אנחנו רוצים לגמור את הגירעון הזה כרגע פה, את הגירעון של ה-15 מיליון שקל'. האחרונים שנשארו, החוליה הכי חלשה שנפגעה כתוצאה מהמפולת של 'חפציבה', שיבואו על פתרונם.

אני חושב, אדוני היושב ראש, שאם היום היה מגיע לפה ראש אגף התקציבים, מר בלניקוב, ואני מכיר אותו ברגישותו גם, וגם אחרי הקיצוץ הרוחבי שעבר בשבוע שעבר, אני חושב שהוא היה מוצא את הפתרון. אני חושב שחבל שהוא לא הגיע ואני חושב שכדאי להוציא אליו פנייה. אני חושב שבמסגרת הקיצוץ הכולל הוא ימצא את הנישה המתאימה. אני גם לא מכתיב לו מאיפה, אבל אם הוא לא יידע מאיפה, אז אנחנו פה נעשה את העבודה שלנו ונגיד להם מאיפה לקצץ את זה.

אני גם לא שולל את הרעיון של חבר הכנסת ליצמן שבקונסטלציה של הממשלה החדשה, יכול להיות שתהיה ממשלה חדשה וכל אחד שמייצג סיעה כזו או אחרת, שיכניס---

אני לא אוכל להיכנס לממשלה, אבל אני אעזור לכם.

אתה לא יכול לדעת.

אני יכול לדעת, אלא אם כן חבר הכנסת ביבי נתניהו ירכיב את הממשלה.

אני חושב שכל אלה שמייצגים סיעות, כל אחד בסיעה שלו, ואני מתכוון להוציא מכתב ליושב ראש התנועה שלי שבכל קונסטלציה שיבואו להסכמים קואליציוניים כאלה ואחרים, שיעלו את הנושא של ה-15 מיליון שקלים, פתרון בעיית 'חפציבה', ושהנושא הזה יהיה על-מפלגתי, ענייני, לטובת התושבים, לטובת אלה שנפגעו.

תאמר, קיום ההבטחה שניתנה.

הבטחות אני לא מקבל, תכל'ס רוצים לגמור את הבעיה הזאת, לכן, אדוני היושב ראש, אנחנו צריכים קודם כל פנייה למר בלניקוב מטעם ועדת הכספים שהיתה החלטה שהוא יפתור את הבעיה. אופציה שנייה, שיש לנו היום, בהסטה התקציבית של משרדים רלוונטיים, אנחנו נקבע להם איך לעשות את זה, ואופציה שלישית שיש לנו, שבקונסטלציה החדשה של הקואליציה, שכל אחד מהסיעה שלו, כבודו יכתוב למר אהוד ברק, אני למר אלי ישי, כל אחד יכתוב ליושב ראש הסיעה שלו במידה וייכנסו, שזה יהיה ההסכם, שנפתור את הבעיה של 'חפציבה'.

אדוני היושב ראש, יש פה נציגים של הדיירים.

כולם ידברו, יש לנו את הזמן.

אני רוצה לשמוע קודם כל את עמדת האוצר, אחרי שחברי הכנסת דיברו.

בסך הכל הדברים נאמרו פה על ידי חבר הכנסת ריבלין, כפי שהתגלגלו העניינים. בבדיקה שעשיתי לפני הישיבה, אין הבטחה של שר האוצר שעלתה פה כמה פעמים לנושא, לא 25 מיליון ולא 15 מיליון.

השר אמר לך את זה?

אני אפילו שומר אס.אמ.אס.

רגע, השר אמר לך את זה?

לא באופן אישי.

אבל לי הוא אמר באופן אישי, אז את צריכה להחליט מי יותר חזק. השר אמר לי באופן אישי, לחבר הכנסת ריבלין הוא אמר באופן אישי.

היא לא אומרת שאנחנו משקרים. היא אומרת שהשר אומר דבר שאנחנו לא אומרים אותו.

השר לא זוכר.

לי הוא אמר, הוא לא אמר למישהו אחר.

היא אומרת שבהתאם---

תנו לי להשלים. חלילה אני לא אומרת מה אמר השר ולא אמר השר לחבר הכנסת ליצמן בשיחה פרטית. אני אומרת, העמדה הרשמית של משרד האוצר היום, לפי בדיקה לקראת הישיבה הספציפית הזאת, שאין התחייבות. אני שמה בצד את שאלת המקור התקציבי. כמובן הדברים כרוכים אחד בשני, כי יש תמיד מקורות---

כמו שאמר, 15 מיליון שקל זה לא סכום גדול בתוך התקציב הגדול.

זאת שאלה בפני עצמה, אבל אני שמה אותה כרגע בצד. השאלה היא כמובן השאלה העקרונית של השלכות רוחב, של תפקידה של הממשלה להתערב בסוגיה כזאת שהיא סוגיה של פשיטת רגל, או כניסה לפירוק של חברה---

אני לא רוצה להתחיל לתת לכם הרצאות על פשיטות רגל בארצות הברית והתערבות, שלא נגיע לכך. אבל זו תהייה אחרת.

למה? היום אחד מהבנקים נרכש---

אני אמרתי את זה רק מסיבה אחת, שלפני ארבעה-חמישה חודשים בדיונים שישבו פה ודיברו על השווקים הפיננסיים ושלעולם ממשלה אסור לה להתערב. היום, תסתכלו, הדרך היחידה למנוע את התמוטטות הכלכלה האמריקאית והעולמית זה התערבות שלא היתה מאז שנות ה-30 ולכן כשאני אומר, כשמדברים על ה-15 מיליון שקל האלה, אנא, אל תשתמשו בדבר הזה שזה יגרום לאיזה שהיא בעיה, אנא.

אני חושבת שהם לא ברי השוואה מבחינת סדרי הגודל, וזה לא המקרה שלפנינו---

מבחינה עקרונית.

תפקידו של משרד השיכון ותפקידה של הממשלה בעניין זה הוא רגולטור. פה נעשו שינויים מרחיקי לכת על ידי הוועדה בחוק המכר, כדי שלא יישנו מקרים כאלה בעתיד, כדי שערבות המכר שניתנת תהיה ערבות מספיקה, אם נעשתה עבירה על החוק, אז באמת יש מנגנונים שמטפלים בנושא הזה, זה בתי המשפט.

גב' מבורך, אני רוצה לומר פה משהו.

תעזבו, אנחנו אנשים, אין לכם נשמה? זה צורך, הרגולטור הזה שאת מדברת עליו.

רבותיי, סליחה. אני אתן לכם זכות דיבור. גב' מבורך אומרת מה שאמרו לה להגיד. אל תאשימו את הפקידים.

היא לא פקידה.

אני מבין אתכם. רבותיי, יש לכם זכות דיבור.

למה הוא לא מגיע לפה? למה?

למה לא הלכתם אליו? הוא היה ברמלה אתמול, בכנס של ציפי לבני. למה לא הלכתם לשם? היה לו זמן ללכת לשם.

חבר הכנסת מרציאנו, אני מבקש ממך. אנחנו תיכף נדבר. מה שאני אעשה, גם לאחר שאתם תדברו, אני אעשה הפסקה של חמש דקות, אני אפנה לממונה על התקציבים ושר האוצר ואציע להם לתת את הגיבוי ל-15 מיליון עכשיו, אם לא, אנחנו נפעל בכל הדרכים כדי לקבל את זה ואנחנו נקבל את זה, כי זה פשוט לא מוסרי, לא הגיוני וגם לא כלכלי, לאור כל המצב, כשאנחנו מסתכלים בכלל על כל המערכות בעולם. אי אפשר להסביר את זה. אמר את זה ידידי, חבר הכנסת ליצמן, מה פתאום ממציאים פה סיפור שבשביל ה-15 מיליון שקל שיעזרו לקבוצה קטנה של אנשים, שהם קשי יום, פתאום יהיה פה איזה moral hazard שכל המערכת הבנקאית פתאום תתפורר. אלה דברים שאין להם לא בסיס, לא כלכלי ובטח לא מוסרי ולא לפני ראש השנה.

אדוני היושב ראש, הערה. אתה גם יכול להסתמך בשיחה שלך עם הממונה על התקציבים---

תן לנו לדבר.

בבקשה, אני אתן קודם לטעונים.

אני כבר שנה לא מצליחה להירדם בלילה. ההסדר של מר מולכו היה הסדר מאוד טוב להרבה מהרוכשים ונשארנו מעט, כשההסדר הזה מאחורינו ושנישאר בלי בתים. אנחנו נישאר מחוסרי דיור, זה משפחות, זה ילדים, זה אנשים שעובדים למחייתם ולא מבינים מאיפה הם יביאו את הכסף. מצד שני, אנחנו רואים את המדינה יוצאת מגדרה לעזור למר בועז יונה ולמשפחתו. עסקת הטיעון הזאת – הוא גנב מאות אלפי שקלים, מיליוני שקלים---

ורהיטים נותנים לו ובתים נותנים לאשתו, איפה לגור. לי אין איפה לגור.

הם עושים איתו עסקה, הוא משלם טיפה בים ואנחנו, שכל החטא שלנו היה שהיינו תמימים, הוא רימה אותנו, הוא וכל החברה שלו רימו אותנו. אז במדינה שלנו על תמימות, כמו שאנחנו היינו תמימים, משלמים הרבה יותר מאשר על גניבה. אנחנו משלמים 30%, הוא משלם פחות מאחוז. אנחנו נידונים למאסר עולם, כי אנחנו נצטרך לקחת משכנתאות של 25 שנה, אחרי שכבר אנחנו משלמים, אנחנו 25 שנה נצטרך לשלם, לעבוד יום ולילה, לא לראות את הילדים שלנו, הוא ייצא בעוד כמה שנים, בעוד 4 שנים, הוא יראה את הילדים שלו. אנחנו נצטרך לעבוד יום ולילה, לא לראות את הילדים, לעבוד כמו מטורפים כדי להחזיר כספים שהוא גנב לנו. אני לא מבינה. מצד שני, את הריהוט מחזירים להם. מחזירים להם את הווילה. מחזירים לו את הווילה. לו יהיה בית ולנו לא יהיה? על מה? הוא גנב. אנחנו היינו תמימים, והמדינה יוצאת מגדרה לעזור לו, עושה איתו עסקאות כאלה. איזה מסר אנחנו מעבירים?

אני רוצה להסביר פה דבר אחד למשרד האוצר ולמשרד השיכון. אני קניתי דירה בהר חומה ואני חייבת לתת 130,000 שקל. אני התחתנתי לפני שנה ולקחתי משכנתא ואת כל ההלוואות האפשריות. כרגע אין לי מאיפה לתת 130,000 שקל. אנחנו נמצאים כרגע בבעיה. כל אותם אנשים נמצאים בבעיה, הבעיה הזאת, אם אתם לא תפתרו אותה בדלת הראשית, היא תבוא לכם מהדלת האחורית. אנחנו נבוא כנתמכי סעד, אנחנו נבוא לביטוח לאומי. המדינה תוציא את הכסף עלינו בכל מקרה. אין לנו את הכספים האלה.

אנחנו פונים אליכם. ישבנו פה באין ספור ישיבות, ואני פונה גם לחבר הכנסת מסז'ניקוב, באמת תודה רבה לך על הכל, על כל הישיבות, על היחס שהקשבת לנו, ולחבר הכנסת יורם מרציאנו, אני פונה אליכם שתבינו, בשביל הממשלה ה-15 מיליון זה פינאטס, אתם אומרים שזה יגרור... חבר הכנסת ריבלין, אתה אמרת שיש היגיון בדברים האלה, נושא 'חפציבה' לא יחזור על עצמו יותר, חוקק חוק 'חפציבה', זה לא יחזור על עצמו יותר. בעיות קבלניות אחרות, פרטיות, לא יחזרו על עצמן. תעזרו לנו, רטרו, שאנחנו סובלים מזה ואנחנו נסבול מזה כל החיים אם לא נקבל את העזרה הזאת, והמדינה בסופו של דבר תיתן את הכסף לנו. אם לא עכשיו, ב-15 מיליון האלה, אז בדלת האחורית אנחנו נקבל את זה, כנתמכי סעד, ולמה שנהיה נתמכים? אנחנו לא גנבנו ולא פשענו עם הכסף הזה.

אני רוצה להשלים משהו. כל פעם יוצא לי שאני מדברת פה ואני מתחילה לבכות, אז אולי הפעם אני רוצה להעביר את מה שכתבתי בעוד לילה בלי שינה. הפנים שלי בוודאי מוכרות לכם, ראיתם אותי כמעט בכל ועדה שדנה בנושא 'חפציבה' השנה. התעקשתי להיות נוכחת בכל ועדה מכיוון שאני אדם שמאמין בצדק ובכל ועדה קיוויתי שימצאו לנו פתרון צודק ולא ישאירו אותנו להתמודד לבד מול העוולה הנוראית הזאת שיצר בועז יונה בחסות המדינה והבנקים. חוויתי הרבה מפח נפש השנה, החל בכך שבאוגוסט אשתקד, כשקרסה 'חפציבה', התנפץ בפניי חלום ילדות לבית החלומות וכל כספנו הלך לשווא. מאז נכנסנו למרתון מטורף, אני מסתכלת על בעלי, הבחור הצעיר ומלא שמחת החיים שהתחתנתי איתו, ואני רואה בן אדם עייף וזקן, מאוכזב ומוטרד, שכל מה שמעניין אותו זה כסף ואיך להשיג אותו. אני רואה את בני אורי, בן 3.5, שכבר יודע מושגים רעים כמו גניבה וגזל, ולא יוכל ליהנות ממשחקים שלו כיוון שאין מקום לאחסן אותם ושעדיין מצפה לגינה שהבטחנו לו, ורואה הורים עייפים ומתוסכלים. ואני רק יכולה לקנא בבועז יונה ובילדיו ובאשתו שבעוד שנתיים-שלוש, כאשר ישתחרר, יוכל להמשיך בחייו כרגיל, ועלינו נגזר חיים של עבדות והישרדות. אני יודעת שזו אולי הוועדה האחרונה בנושא ושגם הוועדה הזו בקושי התקיימה, כי הנושא ירד מסדר היום, ואני עומדת בפניכם ופשוט מתחננת 'אל תתנו למשפחת שורקי ולעוד משפחות יקרות וחשובות להתפרק בגלל כסף ובית'. נשארה בי טיפת אמונה ואופטימיות במדינת ישראל שלא תיטוש אותנו, שהרי כל משפחה זה עולם ומלואו.

אני מציע, אדוני, מה שתכננת לעשות קודם, לעשות הפסקה.

אני עושה כרגע הפסקה.

אני רוצה להתייחס כאן לצד המשפטי. אני עורך דין ואני מייצג קבוצה של רוכשי דירות שכבר נכנסו להסדר וביניהם יש משפחה אחת, מבין ה-11 בהסדר המסוים, שכספי המקטע השלישי שלהם, כ-600,000 שקלים. הם צריכים לשלם כ-180,000 שקל, ה-30%, ועוד סכומים נוספים שנקבעו בהסדרים, עוד כ-20,000 שקלים, סך הכל כ-200,000 שקלים. הבעל הוא שוטר במג"ב, האישה עובדת, הם שניהם עובדים, לא נמצאים כאן היום, וכמוהם יש באמת כמה עשרות. אין להם אפשרות להתמודד. הבנקים אמנם תרמו 70% מכספי המקטע השלישי, כנגד ויתור על תביעות נגדם. הם עשו עסקה, עסקה כדאית ונכונה, ואני המלצתי לאנשים שייצגתי ללכת עם העסקה הזאת. משרד הבינוי והשיכון, המפקח על ביצוע חוק המכר, שלא הגיש אף אישום פלילי במשך עשר שנים לפני כן, שהיה מודע בצורה מוחלטת לבלגן ולאי הסדרים, הוא כתובת. זאת המדינה. המדינה צריכה לעשות הסדר, באישור בית המשפט, וזה ניתן לביצוע, ואין לו השפעות רוחב, הוא קביל משפטית. היא תקנה, כנגד הוויתור על התביעות נגדה, ב-15 מיליון שקלים, מאנשי המקטע השלישי.

הנושא של חברות קבלניות מתמוטטות הוא לא חדש, אני עוסק בו כ-25 שנים. בכל השנים האלה נעשו הסדרים פרטניים, מעדיפי רוכשי דירות, בבתי המשפט המחוזיים, אני לוקח את תל אביב, הן על ידי הנשיא וינוגרד, הן הנשיא אבנור שהיתה, השופט לוי. כל ההסדרים האלה נעשו בלי שום בעיה ולא היו להם שום השפעות רוחב, אם כי מבחינה עיונית אפשר היה לטעון שיש בזה העדפת נושים. פקודת החברות מאפשרת לעשות הסדרים פרטניים, זה לא בלתי חוקי. ההפחדות האלה של האוצר הן הפחדות חסרות שחר.

הן אינן רלוונטיות במיוחד בעולם שאנחנו חיים בו כרגע. זה ממש בדיחה זולה, ה-15 מיליון שקלים.

אני מבקש מהוועדה להסתכל על ה-80 או 100 משפחות. לכל אחת מהן זה חורבן אמיתי.

מה שאומר מר גרינברג לחברי הוועדה, שיש אחריות של המדינה, הרגולטור שנכשל, או החוקים שלא היו, הם אחריות המדינה.

רבותיי, אנחנו נעשה הפסקה.

תזמינו את שר האוצר לכאן, פעם אחת שיגיע.

אנחנו כבר הזמנו אותו והוא גם הגיע. אנחנו ננסה לפתור את הבעיה הזאת.

(הפסקה בהקלטה).

רבותיי, אני רוצה לדווח לכם עכשיו. רבותיי, אני שוחחתי כרגע עם הממונה על התקציבים, שיש לי כבוד והערכה רבים אליו, רם בלינקוב. לצערי הוא סירב להעביר את ה-15 מיליון שקלים, אף על פי שהבהרתי לו שזו דרישה חד-משמעית של כל חברי הוועדה. הסברתי לו גם שבמשברים שקורים היום בארץ ובעולם, להתייחס ל-15 מיליון שקלים האלה, לאחר שהבהיר גם עורך דין גרינברג שמבחינה עניינית הממשלה צריכה לכסות את זה, שפה נשארו האנשים החלשים ביותר, כאשר אנחנו רואים איך דואגים כשיש קריסה של מוסדות גדולים, תמיד דואגים גדולים. אני ביקשתי ממנו, הוא כרגע סירב, לכן אני מודיע לכם שאני הודעתי שבשבוע הבא אנחנו נכנס את הוועדה לדיון נוסף בעניין הזה, הוועדה תדון. אני מזמן בזה גם את שר האוצר וגם את שר השיכון, שיבואו לכאן, כולל ראש אגף תקציבים, אנחנו ניאבק כדי לפתור את הבעיה הזאת ואני אומר לכם, אנחנו נמצא פתרון. אינני מוצא פה לא סיבה כלכלית, לא סיבה מוסרית, והנימוק הזה שיש פה השפעת רוחב, שאם אנחנו נדאג לאותן משפחות שיושבות כאן, זה יגרום להתמוטטות הגופים הפיננסיים שיהיו במשק, אני לא רואה בזה, לא נימוק כלכלי, ואני בטח לא רואה בזה נימוק מוסרי.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45