PAGE
ועדת החוקה, חוק ומשפט
11
16/9/2008

הכנסת השבע-עשרה
נוסח לא מתוקן
מושב שלישי

פרוטוקול מס' 657

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
‏יום שלישי, ט"ז באלול התשס"ח (‏16 בספטמבר, 2008), שעה 13:00

1.
הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 (מ/125א') – אישור לקריאה שנייה ושלישית – הצבעות

חברי הוועדה: מנחם בן-ששון – היו"ר

זהבה גלאון

אברהם מיכאלי

גדעון סער

אופיר פינס-פז

דוד רותם

עתניאל שנלר

חה"כ זבולון אורלב

חה"כ אלחנן גלזר

חה"כ ג'מאל זחאלקה

חה"כ שלי יחימוביץ

עו"ד ארז קמיניץ
-
משרד המשפטים

עו"ד אילנה יעקב
-
אגף רישום והסדר מקרקעין, משרד המשפטים

עו"ד תמר קלהורה
-
משרד המשפטים

עו"ד איתיאל מלאכי
-
הלשכה המשפטית, משרד הפנים

רוני נויבואר
-
אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, משרד האוצר

עו"ד יעל קינן-מרקוביץ
-
סגנית היועמ"ש, מינהל הכנסות המדינה, משרד האוצר

זילפה גלינדוס
-
מנהלת תחום בכירה – מע"מ, רשות המסים

עו"ד דבי אליעזר
-
הלשכה המשפטית, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

פרופ' ישראל גלעד
-
האוניברסיטה העברית

עו"ד אסף פוזנר
-
לשכת עורכי-הדין + האוניברסיטה העברית

עו"ד יעקב קורן
-
לשכת עורכי-הדין

עו"ד יראון פסטינגר
-
לשכת עורכי-הדין

עו"ד יעל גויסקי
-
לשכת עורכי-הדין

מיכל רוזין
-
מנכ"לית איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד ענבר יחזקאלי-בליליוס
-
היועצת המשפטית, איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית

עו"ד רותי אלדר
-
מרכז נגה למען נפגעי עבירה

עו"ד עברי פיינגולד
-
היועץ המשפטי, החברה לאיתור והשבת נכסים של נספי שואה

דוד עוזר
-
עוזר מנכ"ל, שירותי בריאות כללית

עו"ד איתן האזרחי
-
הלשכה המשפטית, שירותי בריאות כללית

עו"ד דניאל ברמן
-
מכבי שירותי בריאות

יצחק קדמן
-
מנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד

עו"ד ורד וינדמן
-
היועצת המשפטית, המועצה הלאומית לשלום הילד

בועז כבל
-
ההסתדרות הכללית החדשה

עו"ד אורה ברנד
-
ההסתדרות הכללית החדשה

עו"ד צבי שפר
-
ההסתדרות הכללית החדשה

מילנה דובין
-
מתמחה, איגוד לשכות המסחר

עו"ד רביב מייזל
-
ראש תחום מדיניות ציבורית, ההסתדרות הרפואית

עו"ד יחיאל ברבן
-
בנק המזרחי-טפחות, איגוד הבנקים

עו"ד רן ונגרקו
-
איגוד הבנקים

עו"ד הדר ז'בוטינסקי
-
בנק לאומי, איגוד הבנקים

עו"ד רונית פרל
-
איגוד תעשיות הטקסטיל והאופנה, התאחדות התעשיינים

עו"ד מיכל חילי
-
מחלקה למשפט עבודה, התאחדות התעשיינים

עו"ד יפעת מצנר
-
היועצת המשפטית, שדולת הנשים בישראל

עו"ד רעיה טננהאוז
-
סגן היועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

עו"ד רועי קרת
-
סגן היועמ"ש, המוסד לביטוח לאומי

מיכל מזוז
-
מתמחה, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

נעמה תורג'מן
-
מתמחה, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

שרי בכר
-
מתמחה, הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

זאב אבן חן
-
מנכ"ל איגוד חברות הביטוח

שמואל מלכיס
-
מנהל המחלקה הכלכלית, איגוד חברות הביטוח

עו"ד ירון אליאס
-
אחראי תחום, איגוד חברות הביטוח

עו"ד דוד הררי
-
איגוד חברות הביטוח

עו"ד יוסי הלוי
-
איגוד חברות הביטוח

עו"ד ענת ליברמן
-
המחלקה המשפטית, הנהלת בתי המשפט

עמוס האוזנר
-
המועצה הישראלית למניעת עישון

מירב ישראלי

דורית ואג

אירית שלהבת
הצעת חוק ההתיישנות, התשס"ד-2004 (מ/125א')

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט. היום נצביע על הצעת חוק ההתיישנות. מי שירצה להגיד מידי פעם דברים קצרים יוכל. דנו בהצעת החוק הזאת זמן רב, יש גרעין קשה שנהנה מן העבודה המשותפת. אנחנו יכולים לעבור סעיף-סעיף ולהצביע. עו"ד מירב ישראלי, אני מציע שתובילי ובמקומות מסוימים אוסיף עוד מילה או שתיים, ואולי יוסיפו גם אחרים.

אני נמצאת כאן כנציגת הסתדרות העובדים הכללית החדשה. אני מבינה את הנזיפה בדברי אדוני. קראתי את הפרוטוקולים מן הישיבות שהתקיימו עד היום. נושא יחסי עובד ומעביד - - -

אנחנו בכלל לא בנושא הזה. אנחנו בסעיף 1. יש לך בעיה עם סעיף 1?

יש לי בעיה עם הצעת החוק בכלל.

אחרי שנגמור את ההצבעה בקריאה השנייה אתן לך להתבטא. נעבור על הסעיפים. אין צורך לקרוא אותם אלא נציין רק מה השתנה.

בסעיף 1 נוספה ההגדרה "נזק גוף" שתהיה רלוונטית רק אם נקבל את ה- - -.


כל השאר אלה דברים שכבר דיברו עליהם בוועדה.


גם על סעיף 2 דיברנו כבר.


בסעיף 3 היתה הסתייגות של חבר הכנסת פינס-פז שכבר לא רלוונטית כי בעצם קיבלנו אותה. היה כאן סעיף קטן (ב) שהורדנו אותו.


בסעיף 4, בעניין הליכי גבייה, רצינו להכריע. הוחלט שתהיה הוראה בחוק שתקבע שהחוק חל בשינויים המחויבים על הליכי גבייה לפי חוק. ההוראה הזאת תיכנס לתוקף בתוך 3 שנים, כאשר ב-3 השנים עד כניסתה לתוקף הממשלה אמורה לסרוק את כל הוראות החקיקה הרלוונטית ולהביא לוועדות הרלוונטיות כללים לגבי התיישנות בהליכי גבייה, שיתייחסו כמובן לא רק למשך התקופה אלא גם ממתי סופרים וכל הנושאים האחרים שעשויים להיות רלוונטיים.

איפה כתוב כאן 3 שנים?

בסיפה של סעיף 4 כתוב "ראה הוראת תחילה בסוף", ובסעיף התחילה (סעיף 44) נכתב בסעיף קטן (א): "... תחילתו של סעיף 4(ג) שלוש שנים מיום פרסומו של חוק זה".

חבר הכנסת רותם, אתה עושה מהפיכה לכל האורך. זה לא מספיק לך? תגיד לי מה אתה רוצה.

אני רוצה נוסח כדלקמן: "הוראות חוק זה יחולו, בשינויים המחויבים, על הליכי גבייה לפי חוק", ומציע כאן לשים נקודה. כאשר מוסיפים "אלא אם כן נקבעה במפורש הוראה אחרת" זה מוציא את כל עניין הגבייה המנהלית מכלל החוק.

אני לא רוצה לחזור להתחלה. אתה רוצה להשאיר את הנוסח עד המילים "לפי חוק". מה אומר על כך משרד המשפטים? מדוע אתם מבקשים להוסיף את הסיפה, החל מן המילה "אלא"?

אנחנו רוצים שתהיה הוראה שקובעת שאפשר בחיקוק לקבוע סייג.

ומה יקרה אחרי 3 שנים?

אם לא נקבע אז יחול חוק ההתיישנות.

אבל זה מופיע היום בהוראות החוק. היום ברשויות מקומיות למשל כתוב שלא תתן לאדם אישור לצורך ההעברה אלא אם כן שילם את חובותיו. אתה רוצה להשאיר את זה. זה גובר על חוק ההתיישנות. אני לא מוכן לזה.

שוחחנו על כך ממושכות במהלך הדיונים. בשל העובדה שלא מאפשרים ככלל הליכי גבייה מנהליים, גם לא של הרשות המקומית לפי פקודת המסים (גבייה), וגם בלי קשר להוראת סעיף 324(א) בפקודת העיריות [נוסח חדש], נשאלה שאלה בפסיקה האם הוראות חוק ההתיישנות חלות או לא חלות עליה. היינו, האם אפשר לומר שבחלוף תקופת התיישנות לפי הקבוע בחוק ההתיישנות לא ניתן לבצע את הליכי הגבייה, בין שהם הליכי גבייה אקטיביים, היינו לפי פקודת המסים (גביה), ובין שהם הליכי גבייה פסיביים, למשל על-פי סעיף 324(א)? באשר לשאלה שנשאלה בעניין הזה יש שתי אסכולות בבית-המשפט המחוזי. בבית-המשפט העליון זה עדיין לא נפסק בצורה חד-משמעית.


אמרנו שאנחנו מוכנים שהוראת הסעיף הזה תהיה הוראת סנקציה. אנחנו מוכנים שהממשלה תדע שאם לא תידרש לנושא ולא תקבע הוראות מידתיות לעניין הפעלת הליכי הגבייה לאורך תקופה כפי שייקבע, לאורך 3 שנים, המשמעות היא שחוק ההתיישנות יחול על הליכי הגבייה הללו. כלומר גם אם יש את הוראת סעיף 324(א), לצורך העניין הפרשנות שלפיה הוראות חוק ההתיישנות יחולו גם על סוג ההליך הזה לא תהיה יותר פרשנות אלא תהיה הוראת חוק.

יש לי הצעה. אולי נכתוב "אלא אם כן נקבעה במפורש הוראה אחרת בחיקוק שעניינה התיישנות הליכי גבייה אמור" כי מה שמטריד אותך זה לא ההוראה עצמה אלא הוראות ההתיישנות.

אם נכתוב "אלא אם כן נקבעה במפורש הוראה אחרת בחיקוק", בסעיף 324(א) יש הוראה אחרת.

זה לא הוראה לעניין התיישנות.

היא לא קובעת שחוק ההתיישנות לא חל.

אלא אם כן נכתוב הוראת התיישנות. לזה אני מוכן. אבל אני לא מוכן לקבוע 3 שנים.

בסדר. קודם כול נדבר על התוכן ואז נדבר על המחיר. אנו מדברים על התיישנות בגביית חובות בעיקר של רשויות מקומיות.

נניח שבמשך 20 שנה הייתי חייב 20 שקל.

כמה זמן אתה רוצה לקבוע, שנתיים?

18 חודשים.

זמן להתארגן הם צריכים?

18 חודשים מספיקים. הרי יש פסיקה שכבר הדליקה להם את הנורות האדומות. הם טוענים שבמילא הם עושים את זה. אני סבור ש-18 חודשים זה די והותר.

צריך לאפשר קצת יותר מ-18 חודשים, ואגיד מדוע. אנחנו צריכים לפחות שנתיים.

אני מסכים לקבוע שנתיים.

אני ממשרד הפנים. מעבר ליישום של הוראות החוק על הגבייה המנהלית, וזה נאמר כבר, מר ארז קמיניץ הזכיר את זה בדיונים קודמים וכך גם נכתב לוועדה, יש צורך בהתארגנות טכנית של הרשויות המקומיות עצמן, מעבר לחקיקה. הן צריכות לארגן מערך של גבייה, לשלוח הודעות.

לכן קבענו שנתיים. לממשלת ישראל יש דובר אחד. הוא הציע שנתיים. חברי הכנסת קיבלו את ההצעה שזה יהיה שנתיים.

אפשר להצביע עד סעיף 4. אנחנו מורידים את האופציה; מוסיפים התיישנות; ומקטינים את משך הזמן בהוראת התחילה לשנתיים. ההצבעה תהיה על הנוסח הזה. את נושא נזק הגוף נשמיט אם לא יהיה בו צורך.

מי בעד סעיפים 1-4 בנוסח כפי שקבענו? מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד סעיפים 1-4 בתיקונים שהוכנסו – רוב

נגד – מיעוט

נמנעים – אין

הסעיפים נתקבלו.

סעיפים 1-4 נתקבלו ברוב.

הגענו לסעיף 5, לתקופת ההתיישנות הבסיסית.

אני מבקש להבין מה קיבלנו ומה רוצים מאתנו. קיבלנו עילות שיהוי, או עילות השהיה. זה שינוי משמעותי מאוד ממה שקיים היום, לפחות מנקודת מבטו של התובע, קרי: הניזוק. מבקשים מאתנו קיצור תקופת התיישנות בסיסית. תסביר מה תמורת מה. מה המשמעות של הקיצור ואיך זה מגיע לפיצוי פרטני, מהותי ונדרש?

ברשותכם, אסביר בקצרה את מה שאני רואה כקונצפט העיקרי של החוק, שקובע כדלקמן: אם יש סיבה מוצדקת לכך שהתובע התאחר בהגשת התביעה הרי שמירוץ ההתיישנות לא רץ, נקודה. כלומר כאן יש החלטה עקרונית בעד התובע ונגד נתבעים. מה שהחוק הזה עשה בחלקים האחרים והמורכבים שלו, חיזק מאוד את הנקודה הזאת. הוא הוסיף מה שנקרא עילות השהיה ועילות הארכה למיניהן כדי שבשום מקרה אדם שיש לו בעיה אמיתית בהגשת תביעה מירוץ ההתיישנות נגדו לא ירוץ. זה הקונצפט.


מצד שני, במקרים שבהם אין מניעה מוצדקת מלהגיש תביעה ביקשו לקצר את התקופה מ-7 שנים ל-4 שנים בשל סיבות מובנות מאליהן. אל"ף, זה חיוני לבירור האמת ולעשיית הצדק. בי"ת, זה גם לטובת התובע. גימ"ל, זה חיסכון אדיר לכל המערכות כדי לא להיכנס כאן לנושא של ביטוחים ופרמיות וכן הלאה. דל"ת, זה מקובל בחקיקה החדשה. ב-20 השנים האחרונות החקיקה החדשה על אחריות למוצרים פגומים, הגנת הפרטיות וחוק חוזי ביטוח מדברת על תקופה של 3 שנים, שאותה יש כוונה להאריך. בחוק הגנת הפרטיות נקבע שנתיים ואני מניח שגם זה יוארך. וה"א, כך מקובל בעולם בהסדרים הדומים. בכל העולם מקובל לקבוע 3 שנים להסדרים דומים.


זה לב העניין. אם יש עיכוב מוצדק החוק מחזק מאוד את ההגנה על התובע. אני לא יודע אם יש טעם להיכנס לכל ההוראות. זה עיקר החוק. אם העיכוב איננו מוצדק הרי טובת התובעים, טובת המערכת, הגישה הכללית אומרת לייעל את הדיונים. חבל לאבד זמן. רוצים לברר את האמת, רוצים לעשות צדק, רוצים לפצות את התובע בהקדם – לכן קבעו 4 שנים וזהו. זה הקונצפט הכללי.

עכשיו נדון בשלוש האופציות.

אופציה ראשונה קובעת שיש להותיר את המצב כפי שהוא היום, כלומר 7 שנים.

אני רוצה להשלים בשני משפטים את האמירות הכלליות של פרופ' גלעד. ראשית, נקודת המוצא של הצעת החוק אינה לבחון איפה יש תובעים חלשים ואיפה יש נתבעים חזקים. הצעת החוק אדישה לגבי השאלה מי התובע ומי הנתבע במובן של זהות כקבוצות. כל אחד מאתנו יכול להיות בנקודת זמן מסוימת תובע ובנקודת זמן מסוימת נתבע.


בהצעת החוק הצענו לבוא עם איזון אחר לדיני ההתיישנות שיש בו מצד אחד, כפי שהוסבר, קיצור תקופה בסיסית, ומצד שני הארכה במקרים שבהם מוצדק להאריך את התקופה. זה נקודת האיזון הראויה והצודקת יותר שאנו סבורים שצריכה להיות. אם ניקח מתוך נקודת האיזון הזאת משהו, אם הוועדה תחליט למשל להשאיר את התקופות הבסיסיות על כנן הרי שנפגע בנקודת האיזון שאיתה באנו לוועדה. צריך להבין את זה. יש לנו מכלול.

אני מבקש לשאול שאלת הבהרה. אני מבין את מה שאמר מר ארז קמיניץ נציג משרד המשפטים ואת דבריו של פרופ' גלעד, שאם הוועדה תחליט לתמוך באופציה א' בעצם במידה רבה אין טעם להמשיך בהליכי החקיקה. אם היא תחליט להשאיר את תקופת ההתיישנות על 7 שנים הרי שכל הקונספציה של הגדלת החריגים אין לה כבר טעם, אלא אם כן אתם רוצים לקבוע 7 שנים ובנוסף להאריך את התקופה בשל חריגים. אני רוצה לדעת מה יקרה בראיית המציעים, דהיינו הממשלה, אם הוועדה תחליט להשאיר את תקופת ההתיישנות על 7 שנים.

ובהמשך לזה, אני מבינה שאז גם כל ההסתייגויות אינן רלוונטיות. תתקנו אותי אם אני טועה.

רק בעניין התקופה.

אם וכאשר תתקבל האופציה להשאיר את תקופת ההתיישנות הבסיסית על כנה לתביעות רגילות יש סיכון גבוה שאכן נמשוך את הצעת החוק.

ותשאירו את סעיף קטן 4(ג).

זה כבר שאלה אחרת.

חברי הכנסת סער ויחימוביץ, אני רוצה להגיד לכם במושגים שאני מבין ושאינם משפטיים. יש כאן הטבה משמעותית מאוד בעילות ההשהיה כי הן מאפשרות תקופת התיישנות מיטיבה בהרבה, ובמקרים מסוימים תקופה שאין לה אפילו סוף, לעומת המצב הקיים. כך הממשלה אמרה לנו לפני שנתיים כאשר באה אלינו עם זה. היא אמרה: רבותי, יש כאן איזו נקודת איזון.


עכשיו אני מגיע לתכלית. לכן אציע לחברים לא להצביע בעד אופציה א', אבל גם לא בעד אופציה ב', אלא לתמוך במשהו מרוכך באופציה ג'. כלומר משהו לגוף. תוכלו להצביע כפי שתרצו.

אפשר להציע 10 שנים במקום 7 שנים.

אפשר הכול, אבל זה לא הצעת החוק. אז לא יהיה החוק. ועדה עבדה במשך שנתיים על דבר מסוים, עם תפיסת איזון. בעניין הזמן אמרתי שאחכה ליום ההצבעה.

לא, אדוני. ועדה עבדה במשך שנתיים והתעורר ויכוח. לכן דיברנו על כך כבר בישיבות הראשונות והצענו להתחיל עם קביעת התקופה.

הסיכום שאליו אני מעוניין להגיע הוא באופציה ג' עם חלוקה בין שני דברים: נזקי גוף, בדומה לקיים היום, לעומת נזקים אחרים, שם תהיה משמעות מופחתת. אם נעשה מהלך כזה לפי דעתי נוכל בצורה כלשהי לבוא בתביעה הגונה, לפי הבנתי המועטה, ולומר: רבותי, קיבלתם סיגנל מאופק ומידתי. בנזקי גוף נקבע דבר מסוים, בדברים שאינם נזקי גוף נקבע דבר אחר, ואחר-כך נגיע לאיזונים.

אדוני היושב-ראש, יש לי שאלה על הגישה שלך. מה הרציונל של הארכה לעניין נזקי גוף? נדמה לי שבנזקי גוף יש משמעות ליום הגילוי. יש במילא חובה שמוארכת מתוקף העובדה שיום עילת התביעה מתחיל מיום גילוי הנזק.

זה חל לגבי כל התביעות, גם על נזקי רכוש.

למה צריך להחריג נזקי גוף?

רשות הדיבור למר פוזנר. מר פוזנר הגיע כאיש לשכת עורכי-הדין ולאחר מכן נשאר כיועץ. הוא מרצה על הנושא באוניברסיטה. חלק ניכר מגופי תורתו נמצאים בנוסח הצעת החוק לכל אורכה. הוא לא רק מרצה על הנושא, אלא גם עורך-דין שעוסק בתביעות רפואיות. בבקשה אדוני.

אסביר את ההבדל בין נזקי גוף ונזקי רכוש, או אדגיש את הייחודיות של נזקי גוף. בנזקי גוף יש לנו קבוצה של אנשים חלשים לעומת אנשים חזקים. צריך להבין את זה. בניגוד למה שנאמר כאן קודם, שכולנו יכולים להיות תובעים או נתבעים, התובע האופייני בנזקי גוף הוא חלש.


ויותר מזה, כאשר מדברים על גילוי נזק, נכון שיש הוראה שחלה על כל החוק ומאריכה במידה מסוימת מיום הגילוי, או מרגע שאתה יודע שיש רשלנות וכן הלאה, אבל הנפגע האופייני בנזקי גוף צריך קודם כול להתמודד עם הצרה שנפלה עליו. הוא לא איש עסקים שקרה לו איזה אירוע ויכול ללכת מייד לעורך-דין ולהגיש מייד תביעה. אם אדם נפגע בתאונת דרכים או ברשלנות רפואית או בכל נזק גוף אחר, קודם כול זה צרה איומה שנופלת על המשפחה. אנשים מטבע הדברים בוחרים את סדרי העדיפויות הנכונים, כלומר קודם כול מטפלים בילד הפגוע או באב הפגוע ורק אחרי כן מטפלים בתביעה. הם מגיעים לבירור התביעה בשלב מאוחר הרבה יותר, ולאו דווקא בגלל גילוי הנזק.

זה הסיבה לדיפרנציאציה. אתם יכולים להגיד שאתם לא מעוניינים בכך.

אני נציג שירותי בריאות כללית. דווקא במישור של נזקי גוף יש חובה להפחית את תקופת ההתיישנות. זה לא משחק בין חלשים וחזקים. מערכת הרפואה לא יכולה להתמודד עם תביעות אחרי 25 שנים כאשר חובת שמירת הרשומה שלה היא ל-20 שנים. המשחק הזה בבית-המשפט הוא משחק אבוד כמעט. תביעות שאינן מוצדקות מתקבלות בגלל תקופת ההתיישנות. אין שום סיבה שאדם לא ייערך לתביעה בפרק זמן של 4 שנים, או קטין בפרק זמן של 22 שנים.


רק לסבר את האוזן, בתביעות שאין בהן אפוטרופוס שממונה על-ידי המדינה אין התיישנות. יש תביעות לגבי אירועים שקרו לפני 50 שנים. איך נתבע יכול להתגונן מפני תביעה כזאת?

אני מבקש הערה לסדר. הוועדה סיימה לדון בהצעת החוק ואנחנו עכשיו בשלב ההצבעות. מדוע אנחנו מתחילים את הדיון כל פעם מחדש?

חבר הכנסת סער שאל שאלה ויש שתי תשובות, תשובה ראשונה ותשובה שנייה. אין דרך אחרת. אנחנו לא פותחים את הדיון.

אם חבר כנסת שאל זה דבר אחד, אבל לא צריך לפתוח את הדיון.

נכון. מן הבחינה הזאת ברור שכיוונתי לדעתך. כך הודעתי בתחילת הדיון. ההערה במקום. כך נעבוד.

1) לא לשנות 2) לקבוע תקופת התיישנות אחרת. אמליץ לא לתמוך בשתי האופציות הללו אלא לבחור באופציה שלישית שננסה להגיע אליה בהסדר.

את האופציה הראשונה, שקובעת שלא לשנות, לא צריך לקבוע בחוק. תצביע על אופציות ב' ו-ג'. אחרת ייתכן שאם אופציה א' לא תתקבל ולא יתקבלו אופציות ב' ו-ג' אז - - -

אבל אנחנו מבטלים את חוק ההתיישנות.

האופציה הראשונה היא לא לשנות את משך התקופה.


האופציה השנייה היא לשנות את משך התקופה, ואז יהיו שתי אפשרויות. אחר-כך נגיע לדון בשתיהן.


מי בעד אופציה א'? ירים את ידו. מי נגד אופציה א'? ירים את ידו.

הצבעה

בעד אופציה א' בסעיף 5 – 8

נגד – 3

נמנעים – אין

אופציה א' בסעיף 5 נתקבלה.

8 בעד, 3 נגד. אם כך לא צריך להצביע על אופציות ב' או ג'. אתה רוצה למשוך את הצעת החוק בנקודה הזאת?

אבקש לעשות הפסקה בדיון על מנת שנוכל להודיע לכם את עמדתנו.

בסדר. נצא להפסקה קצרה.


(הישיבה נפסקה ב-13:22 ונתחדשה ב-13:27)

מר קמיניץ, מה קורה לשנתיים של העבודה שלנו?

עם כל הצער, אדוני, אני מצטער שחברי הכנסת שהגיעו לכאן היום לא השתתפו בדיונים הרציניים בוועדה שנמשכו לאורך תקופה ארוכה.

אני מוחה על ההערה הזאת. זאת הערה בלתי מקובלת. חברי הכנסת יכולים לא להשתתף בדיונים. הם יכולים לקרוא פרוטוקולים.

אמרתי שאני מצטער.

את השקפת העולם שלנו לא נעצב אצלך.

ההערה הזאת לא במקום. איננו עומדים למבחן שלך. תיקח את הדברים שלך בחזרה, הם לא ראויים לישיבות של הכנסת.

אני חוזר בי מן הדברים אם נשמעה בהם עמדה שיש בה משום חוסר כבוד.


אני מבקש להודיע שבשלב זה נמליץ לדרגים הממונים אצלנו לא להמשיך בדיון. אין טעם בהמשך הדיון מבחינתנו. ככל שתצטרך להתקבל הודעה רשמית נעשה את זה כמובן לפי הפרוצדורה הראויה.

אני רוצה לומר מילה אחת בכל זאת. חברי הכנסת קראו גם את המשכו של החוק. חלקכם גם השתתפתם בדיונים. בוודאי לא בא לכאן אדם שלא יודע עד כמה הדברים שפתח בהם פרופ' גלעד, ואני רק החריתי החזקתי אחריו, הם בעלי משמעות למשל לחבר שניגש אליי עכשיו והעיר לי על מצוקתם של משותקים ושל אנשים עם מחלות חבויות ועוד כהנה וכהנה דברים שהחוק פתר. אני מניח שיהיה מסלול שחברי הכנסת יוציאו מתוך החוק - - -

אפשר להגיש הצעות חוק פרטיות.

רבותי חברי הכנסת, אנסה להגיד את דבריכם במילותי. החברים בוודאי יידעו להוציא מתוך החוק הזה את מה שטוב וחשוב ואולי אפשר יהיה להגיע להסכמות עם הממשלה על האיזון המתאים. אני מצטער מאוד על השלב שאליו הגענו כעת. אני נועל את הדיון. חופשה נעימה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30