PAGE
44
ועדת החינוך, התרבות והספורט

1.9.2008

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 508

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, א' אלול התשס"ח (1 בספטמבר 2008), שעה 09:00

פתיחת שנת הלימודים באור יהודה וכפר סבא - סיור

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - היו"ר

חיים אמסלם

מזור בהיינה

אלכס מילר

יוסף שגל

עמיהוד בהט

- מנהל האגף לקליטת עלייה, משרד החינוך

תמר צלניקר

- מפקחת, אגף קל"ע , משרד החינוך

טלי אלבז

- אגף קל"ע, משרד החינוך

יצחק שיובץ

- מפקח על החינוך הדתי

אסתר אורנבוק

- מחמ"ד, מנהלת החינוך הממ"ד במחוז ת"א

חננאל מרטין

- מנהל אגף חינוך

תמר חכימי

- מנהלת אגף החינוך

איתן מורן

- מנכ"ל האגודה לקידום החינוך

זיוה דקל

- האגודה לקידום החינוך

שושי סלע

- האגודה לקידום החינוך

דוד יוסף

- ראש העיר אור יהודה

אבי מספין

- דובר האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה

שושי מוגילנר

- מרכז היגוי, האגודה לקידום החינוך

דוד מהרט

- מנהל מרכז ההיגוי

דינה פטגו

- מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה

רחל אלמיהו

- מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה

רונית אלבז

- מנהלת בית ספר סעדיה גאון באור יהודה

אביבה מקונן

- מגשרת חינוכית חברתית, מרכז ההיגוי ליוצאי אתיופיה

מזל אלזם

- מורת עולים, פרויקט משעולים

סמדר דהב

- מורה לחינוך גופני

נטלי


- מורה לאנגלית, כפר סבא

יעל ויזמן

- יועצת בית הספר, כפר סבא

הדר עזרא אהרן

- מרכז היגוי ליוצאי האגודה, האגודה לקידום החינוך

שרה נגה

- חברת מרכז ההיגוי

איוורקן יאיס

- חבר מרכז ההיגוי

רויטל סיסו

- מנהלת אגף המכינות הקדם אקדמיות, אגודה לקידום החינוך

פנינה שרצר

- חברת ועד מנהל, האגודה לקידום החינוך

יוסי אשכנזי

- יו"ר הוועד המנהל, האגודה לקידום החינוך

דוד מייזלמן

- גמלאי, לשעבר מנהל פנימיית שטיינברג

דר' עדנה קלין

- מפקחת, המינהל לחינוך התיישבותי, עליית הנוער

חיים אדף

- האוניברסיטה העברית

דב רקוביץ

- מנהל אגף החינוך, כפר סבא

שוש שובל

- מנהלת המחלקה לרווחה חינוכית, כפר סבא

מהרטה ברוך

יהודית גידלי

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

פתיחת שנת הלימודים באור יהודה - סיור

בוקר טוב. בית הספר מתכבד לפתוח את שנת הלימודים עם חברי ועדת החינוך של הכנסת. כבוד הוא לנו, לבית ספר סעדיה גאון ולרשות המקומית אור יהודה לארח אתכם ביום כה משמעותי בחיי כל ילד במערכת החינוך במדינת ישראל. ההתרגשות בשיאה, גם לכבודכם וגם לכבוד היום הראשון ואנחנו נפתח עם תלמידים שמנגנים בקלרינט. בבקשה.

(הופעה של חוג הקלרינט ומקהלת בית הספר)

קולות של מלאכים. תודה למקהלה שלנו, לז'אנה הנהדרת, שהמחוז מאפשר לנו אותה כבר שנה שנייה. אין מלים, מקצוענית. תודה.

המקהלה תיפרד מאיתנו. תודה שוב לילדים המקסימים, שלא ניכר שעברו חודשיים של חופש בכלל, נכון? מנגנים ושרים.

אפשר להמשיך את החופש.

אני רוצה להזמין את כבוד ראש העיר לפתוח בברכה.

אני מתנצל, יש לי 7,000 תלמידים לפגוש היום ואני בסבב בתי ספר. אני מקדם בברכה את ועדת החינוך של הכנסת. אני חושב שבאתם למקום הנכון ובדיוק בעיתוי הנכון כדי לעמוד על ההישגים של בית הספר הזה בקליטה של עולי אתיופיה והשתלבותם בתוך בית הספר. אני מאוד מקווה שאתם תתרשמו לחיוב ותוכלו לסייע בידנו גם לבאות. תודה רבה ובהצלחה לכולם.

תודה לראש העיר, מר דוד יוסף, שאכן מעמיד את החינוך כאן בעיר על סדר היום הציבורי. עכשיו הוא הגיע לאחר שהוא קיבל ספרים לילדי כיתות א'. זו כבר שנה שנייה שהוא עושה זאת והוא מעודד את הקריאה ובד בבד מעלה את הרמה השפתית של הילדים פה בעיר.

אני מנהלת בית הספר, 22 שנה כאן בעיר. התחלתי כמורה לאנגלית, המשכתי כרכזת חברתית, סגנית מנהלת והיום זו השנה השמינית שלי בניהול בית הספר.

בית הספר זה בעצם המערכת הראשונה שקולטת את הילד העולה. כאן הוא נפגש עם החברה הישראלית, בבית הספר, ובית הספר מצייר לו את החלום, עוזר לו לצייר את החלום שלו, עוזר לו לפתח תחומים שאולי הוא לא חשב עליהם קודם, עוזר לו לממש את היכולות, את הקשרים ואת הקישורים כאן בבית הספר. זה המקום החברתי הראשון שקולט אותו ועל מנת שיתקיים דיאלוג משמעותי בין הילדים עם הסביבה ועל מנת להבטיח שתושג תחושה של אוטונומיה, שייכות ומסוגלות עצמית, אנחנו כאן, המורים, זה התפקיד שלנו, זה התפקיד של המערכת, לאפשר לילד לצמוח.

בית הספר החל לקלוט עולים מ-2002, כאשר בשנה הראשונה היינו באופוריה, קלטנו 7 תלמידים. פעם ראשונה שאור יהודה קולטת ילדים יוצאי אתיופיה. עברו כאן עליות שונות במהלך השנים, אבל ב-2002, תשס"ב, אור יהודה התחילה לקלוט עולים יוצאי אתיופיה. התחלנו ב-7 והיום בית הספר מונה 104 עולים מתוך 288 תלמידים, מכיתת גן עד כיתה ו'.

בית הספר במהלך השנים התמקצע בתחום קליטת העלייה, גם הודות לאנשים שעבדו איתנו במהלך השנים. מפקח בית הספר, דר' יצחק שיובץ, גב' תמי צלניקר, מפקחת קליטת עלייה, ועוד אנשים טובים ורבים שעבדו איתנו במהלך השנים להטמיע את הסטנדרטים בקליטת עלייה, כאשר הסטנדרט הראשון הוא בעצם הפלטפורמה הארגונית שבית הספר עובד עליה, שזה תכניות הלימודים, שזה כח האדם, כל ההתארגנות של בית הספר לקלוט עולים. לקלוט עולים זה אתגר, זה אתגר לא רק לעולים, זה אתגר גם לקולטים, גם לנו, אנשי הצוות. אנחנו קולטים אנשים, תלמידים, מתרבות שונה, ממקום אחר, הרגלים אחרים. לשלב אותם בכל התחומים, גם בתחום הלימודי, גם בתחום החברתי, בטח ובטח בתחום הרגשי, זה אתגר. זו לא משימה קלה והיו קשיים בדרך, עליהם נעמוד אחר כך, ואכן חברותיי לצוות, יחד איתי, התמקצענו במהלך השנים בתחום הזה, למרות שיש לנו עוד הרבה מה ללמוד. לאחרונה ביום ההיערכות היתה כאן אנתרופולוגית, חוקרת העדה, גב' רווית כהן, שעם כל הלמידה שלנו ועם כל הניסיון שלנו היא עוד הוסיפה והעשירה והעשירה ופשוט לא רצינו לתת לה ללכת, עם כל השאלות שהיו לנו לשאול והבטחנו לה שהיא תגיע לכאן להרצאה נוספת.

אנחנו כל הזמן לומדים, אנחנו לא נמצאים במצב סטטי. לקלוט עולים, צריך לדעת, צריך ללמוד, זה לא קורה ביום אחד, אבל מה צריך? את הלב. צריך לב גדול ונשמה גדולה כדי לקלוט אותם, כדי להבין אותם. זה לא רק אותם, זה גם את המשפחות, זה את ההורים, את האחים, את האבות, להיות מודעים למצוקות שהם חיים איתן.

אני רק רוצה לספר אנקדוטה. בשנה שעברה, מפרויקט ספרא רש"י חילקו חדרי ילדים, ספריות ומיטות. בית הספר מאוד נזהר לא להיכנס, ואכן הגיעה הרכזת והיא פשוט חזרה ואמרה, 'וואו, זה ממש נס מה שעשינו פה', יש ילדים שלא היו להם כונניות ולא היתה להם מיטה, אז איך מצפים שהם יגיעו לבית הספר ויתפקדו כאחד התלמידים ויגיעו להישג המיטבי שלהם?

הסטנדרט השני מדבר על קליטה בהיבט הלימודי, ואכן בית הספר נהנה מתקציבים, משעות שגב' אסתר אורנבוך, מחמ"ד מחוז תל אביב, תמיד עומדת לצדי, תמיד מזרימה לי. גם השנה בזכותה הצלחתי לפצל שתי כיתות. יש לי כיתת א' של 38 תלמידים, אי אפשר לפתוח כיתה של 38 תלמידים, כאשר מתוכה כמעט 50% עולים חדשים, יוצאי אתיופיה, והחלטתי לפצל את הכיתה לשתי כיתות ועוד שתי כיתות נוספות, לא תקניות, על מנת לאפשר לכל ילד באמת באמת באמת להגיע ולמצות את היכולות שלו בתחום הלימודי, הרגשי והחברתי. ילד בכיתה של 38 תלמידים נעלם.

יש לי את תכנית מיל"ת שכבר פועלת שנתיים, בבית הספר, שמוסיפה תגבור של קרן ספרא רש"י, שהוסיפה תגבור של 160 שעות שאפשרו לנו ללמד את הילדים קלרינט, שאפשרו לנו להרים מקהלה לתפארת, שהופיעה בכל רחבי הארץ. המקהלה הזאת הופיעה בבסיסי צה"ל, בהיכל התרבות בבת ים, יחד עם דוד ד'אור. שעות מיל"ת באמת אפשרו למצות יכולות של ילדים בתחומים לאו דווקא לימודיים. בלימודים בוודאי ובוודאי, אבל ג'אגלינג ונגינה ואמנות וכדרות, בתחומים שלבית הספר אין אפשרות להגיע אליהם.

יש לנו את תכנית משעולים, תודה לאל. מר עמיהוד בהט, שנותן לנו אותה גם שנה שלישית כבר. וגב' מזל אלזם, מורת משעולים, עשר שעות של קבוצות אישיות, רק של עולים. למרות שבתפיסת העולם שלי, האישית שלי, של רונית, אני לא מאמינה בהפרדה, אני מאמינה בלמידה משותפת של כל הילדים בתוך הכיתה ואני לא עושה הפרדה על בסיס עולה חדש או לא, כדי לתת להם את התחושה שיש להם את היכולות והם לא מתויגים, אז זו אחת הנקודות המשמעותיות. מורה מתחייבת להגיש מיפויים תקופתיים, מיפויי קריאה, ממש עם יד על הדופק כל ילד וילד איפה הוא נמצא ברמה הלימודית שלו.

בד בבד גם בצד הרגשי. אנחנו מאתרים משאבים לתת תרפיה באמנות, טיפול בבעלי חיים, ממקורות לא מקורות, אם זה קר"ב, אם זה מיל"ת, אם זה כל גורם שיכול לעזור לקדם את הילדים, אנחנו מגייסים אותו לטובת העולים ולטובת ילדי בית הספר בכלל.

יש לנו בנות שירות לאומי, שמאוד עוזרות לנו. שלוש בנות שירות לאומי ובסך הכל יש פה המון רגישות לצרכים של הלומדים.

אני רוצה רק להדגיש בפלטפורמה הארגונית, בדברים הקודמים שאמרתי, יש לנו את המגשרת, אביבה, שאחר כך היא תספר על העבודה שלה, אבל בהחלט, וזו אמירה מאוד חד משמעית, אסור לבית ספר לקלוט עולה אחד, אם אין מגשרת בבית הספר. תחשבו על עצמכם שאתם מגיעים ללמוד במקום בחוץ לארץ, לא מכירים את השפה, לא מכירים את התרבות, ואף אחד אפילו לא יודע לקלוט אתכם שם. מגשר זה אחד התפקידים הכי משמעותיים בתוך בית ספר קולט עלייה, ולא משנה מאיפה.

הסטנדרט השלישי מתייחס לשילוב החברתי של הילדים. העולים, כמו שאמרתי, מתוך תפיסת עולמי, אין פעילות לעולים בנפרד ופעילות לוותיקים בנפרד. כמו שראיתם, כל הפעילויות הן בשיתוף פעולה מתוך הבנה שלכולם יש את אותן יכולות ואפשר להצמיח את אותן היכולות ולפתח יכולות טובות.

יש לנו את מוזיאון יהדות לוב. כשנכנסתם, אם שמתם לב, יש לנו מוזיאון, פנינה יפה באור יהודה, מוזיאון יהדות לוב, שמאמץ את בית הספר. הוא מאפשר לילדים להגיע לשם גם לקבל תגבור בכלי הנגינה וגם תגבור במקהלה. הם מממנים הרבה מן הדברים וזה שיתוף פעולה נפלא, שתורם גם להם וגם לנו.

אז בהיבט החברתי, זה הפסקות פעילות, זה פעילות חברתית, זה ועדות, זה מועצת תלמידים ויושבת ראש מועצת התלמידים שלנו משנה שעברה, אג'בוש, היא תהיה הפרלמנטרית הבאה שלכם בכנסת. היא הלכה להריץ מערכת בחירות פה, יש לנו מה ללמוד ממנה.

יש לנו גם תכנית שפועלת גם בהיבט החברתי וגם בהיבט הלימודי שזה מרק"ם. את זה קיבלנו ממט"ח, ממר עמיהוד בהט. כל שנה אנחנו מתחדשים בתכנית הלימודים. אם שנה אחת עבדנו על תערוכת תמונות של יוצאי אתיופיה, שנה אחר כך סיפורי לצים בתרבויות השונות, בשנה שעברה סיפורי עמים. השנה נעבוד על חקר שמות, חקר פתגמים. כל שנה אנחנו משדרגים את הנושא השפתי יחד עם הנושא החברתי.

הסטנדרט הרביעי מדבר על הקניית ערכי התרבות, תרבות ישראל, והילדים שלנו. ושוב אני אומר, כמו שאני מקנה את זה לילדים העולים, אני מקנה את זה גם לילדים הוותיקים באותה מידה, באותה רמת אנרגיה, באותה רמת התלהבות. זו הדת שלנו, הדת היהודית, ואנחנו מחויבים, וזה בראש ובראשונה.

משהו אישי. כשנכנס חבר הכנסת מלכיאור, אמרתי, גם אני בת להורים עולים חדשים וגם מערכת החינוך ידעה לקלוט אותי ולמדתי בבית ספר נצח בפתח תקוה, בית ספר שהיה הטרוגני. ההורים זכו לקנות דירה במרכז העיר, זכיתי ללמוד בחברה מאוד הטרוגנית ולצמוח למה שאני היום, אמא לארבעה, אקדמאית, מנהלת בית הספר. אני תפילה שגם הילדים שלי פה, יצמחו להיות אזרחים במדינת ישראל, אזרחים טובים, יזכו להיות אקדמאים, להקים משפחות במדינת ישראל, ומה אני רוצה? שהם יהיו אזרחים טובים, זה מה שאני רוצה.

אז שיהיה לכם ביקור נפלא, המשך נפלא.

אני רוצה להזמין את אביבה, המגשרת. אביבה היא יד ימיננו בנושא של קליטת עלייה. בואי, אביבה. ספרי.

אני המגשרת החינוכית של בית הספר, שנה שלישית שלי בבית הספר הזה. באתי מכל מיני בתי ספר, מנתניה, חדרה, כפר סבא. בשלוש השנים האחרונות אני באור יהודה. אני גרה בהוד השרון ואני מגיעה לפה יום יום.

אני רוצה לספר על התפקיד שלנו, של המגשרים. קודם כל המטרה של מרכז ההיגוי ומגשר חינוכי וחברתי זה להביא את התלמידים העולים להישג הלימודי כמו התלמידים בחברה הישראלית. אני דווקא מעדיפה להשתמש בדוגמאות שאנחנו עושים יום יום. העבודה שלנו מתחלקת – עבודה מול ההורים, עבודה מול צוות בית הספר, עבודה מול התלמידים ועבודה מול הקהילה, מתנ"סים, מרכזי קליטה, הרווחה. אני מכירה את כל העובדות הסוציאליות של המשפחות, אני כל הזמן בקשר איתן, ועם יעל היועצת.

הרבה פעמים התפקיד של המגשר זה לא תפקיד פשוט. זה תפקיד קשה, אי אפשר להגדיר את תפקיד המגשר א', ב', ג', ד' וזהו. לפעמים אני יכולה להתחיל בשמונה בבוקר ויכולה לחזור בשמונה בערב ולפעמים אני יכולה לחזור בעשר בערב.

העבודה שלי מול המשפחות, להביא את המשפחות, לשתף אותן, לעשות את הלמידה, מה היה בחוץ לארץ, מה מערכת החינוך בארץ, לשתף אותם בכל מה שקורה עם הילדים שלהם. יש לנו חוג הורים, אנחנו 15 קבוצות, עשרה מפגשים בשנה שעברה, השנה אמרו לי שיהיו שמונה מפגשים. אנחנו מלמדים את ההורים מול בית הספר, מול הצוות, להכיר את הצוות. יש דברים קשים, שאנחנו מתמודדים, יש משברי קליטה, יש משבר נפשי, היום אני רואה משפחות, יש הרבה שנשברו נפשית ואנחנו לא יכולים להתעלם, שבית הספר פה וההורים שם, שהם יתמודדו. לא, אנחנו מלווים את ההורים. לדוגמה יש איזה אמא שהתמוטטה נפשית. בשנה שעברה היא הגיעה לבית הספר, היא הגיעה לרונית, אלינו, אמרה שהיא רוצה להתאבד, לא רוצה לחיות. ואת הדבר הזה ללוות, אנחנו בקשר. אם יש משהו, אני מרימה טלפון לדוד ולאינה, למרכז ההיגוי ואנחנו מתמודדים עם זה.

מכל העבודה הזו, אם אני אומרת מה הסיפוק שלי? כשעבדתי בכפר סבא, היה לי תלמיד שליוויתי אותו מכיתה ג' עד כיתה ו'. ליוויתי אותו, בית קשה, מצב כלכלי קשה, אחים, אמא חולה, אבא לא עובד. אני בשבילו תמיד הייתי שם. עכשיו הוא סיים את בית הספר, הוא התגייס לצבא, לחיל האוויר, והבת שלי התגייסה לחיל האוויר והיא פגשה אותו בדרך לחדר האוכל, ואז הוא אמר לה 'את מוכרת לי? הבת של מי?' היא אמרה לו 'הבת של אביבה', היא אומרת 'לקח אותי לחדר האוכל, הציף אותי שם, תגידי לאמא שלך שהיא צריכה לפתוח קליניקה, להיות פסיכולוגית'. הוא אמר לה 'אם אביבה לא היתה מלווה אותי שם, אני היום לא הייתי בצבא' וזה מה שנותן לי את הסיפוק. העבודה שלנו מול ההורים, מול התלמידים.

אם אני נותנת דוגמה את העבודה בבית הספר, אני בשיתוף פעולה בכל מה שקשור לתלמיד העולה, אני קשורה לשם, אני עובדת מול הפסיכולוגית, אם זה אבחונים, אם זה ועדות השמה, אם צריך ועדת ערר, עבודה מול הצוות. לתת את המנטליות, את התרבות, את אותו ילד שלא כל כך רוצה לדבר, שיחות אישיות לתלמיד, לקחת את התלמיד ולדבר איתו. לפעמים היו ילדים שהגיעו בלי הורים, ואז כאבה לי הבטן. כשהגעתי לקחת את הילד וישבתי איתו לשיחה, ואז אנחנו, בשיתוף פעולה עם הצוות, אנחנו עושים את העבודה ואני חושבת שהעבודה שלנו היא מאוד מאוד משמעותית, כמו שרונית אמרה. בדרך כלל בבית הספר הזה אנחנו גם עושים את ביקורי הבית. זה משהו חוקי, שעושים לכל ילד ביקור בית. לפעמים יש ילדים שאנחנו עושים ביקור בית פעם בשנה ולפעמים יכול להיות כל שבוע, יוצאים לביקור בית.

אם אני אומרת היום שהמגשר לא יהיה בבית ספר, אני חושבת שזה משהו שכאילו לקחת חלק מהלימודים שלו ולהגיד לו ש'אלה ואלה תלמד ואת זה אתה לא תלמד'.

דרך אגב, את העבודה שלנו, עבודה של המגשרים, אני לא חושבת שזה משהו שמחפשים עבודה ומוצאים אותה, זה בא מאיתנו. מי שעוסק בגישור, מי שעוסק בחינוך, זה בא ממנו. זה משהו שבדם שלו. וזו העבודה שלנו.

אם יש שאלות, אני מאוד אשמח לענות.

כל הכבוד.

אביבה סיפרה רק במעט ממה שהיא עושה, ואני אומרת שבכל התהליך של קליטת העלייה, בית הספר עטוף. אם זה במפקחת, תמי צלניקר, שמלווה אותנו, צמוד צמוד, אם זה טלפונית ואם זה בקשרים. המפקח הארצי, אודי, ביקורים אחת לשנה והתעניינות גוברת בבית הספר, מה קורה, איך קורה, מה קורה עם כספי העולים, קיבלת, לא קיבלת. אני כל הזמן בקשר איתו, שולחת, מעדכנת והדברים, אני מקווה, שגם השנה יסתדרו, כמו כל שנה. באמת הטיפול הוא טיפול עוטף, הוא טיפול מכיל, מקיף.

כמובן אני חייבת לציין את גב' יעל ויזמן, יועצת בית הספר, שהיא לא יד ימיני, אני יד ימינה בתחום של קליטת עלייה, היא מובילה פה את כל התהליך הרגשי. לפעמים אני אומרת לה 'יעל, מספיק, הגזמת', 'רונית, אין להגזים בתחום הזה'. היא טוענת שאין להגזים. היא באה מתחום הייעוץ, היא באה מהתחום של הלב, של הנשמה, של הרגש. אני לפעמים באה מהתחום של הניהול, של הצבת הגבולות, של 'בואי נראה איך רואים את כולם', אבל באמת יעל עובדת עם הלב, עם הנשמה, עם הרגש. רק עכשיו היא היתה בטיול בצפון, היא דיברה עם איזה ילדה שהולכת לחטיבת ביניים במקום אחר. היא לא חשבה שהיא במים והטלפון נפל למים, וזו יעל. אני אומרת לה 'אבל את במים, מה, את מדברת עכשיו עם תלמידים? את בחופשה, תסגרי', היא אומרת 'רונית, לא סוגרים טלפון בחופשה, כשתלמידים צריכים אותי', וזו יעל. זה הצחיק אותי, אבל זה כל כך התאים לה וזה בסדר.

אני לא לבד פה. יש אתי צוות נפלא. אנחנו במקום הראשון במחוז, בתחום של ספורט. הילדים שלי מביאים גביעים. אני אומרת להם 'אין לי איפה לשים אותם, מספיק'.

אני רוצה להציג את המורות שלי, חלקן אתם תפגשו בכיתות, אבל יש פה תלמידים ומורות שישמחו לענות לשאלות שלכם. יש את סמדר דהב, מורה לחינוך גופני. הזמנתי את את גף ניסוי לפה בשבוע הבא, אני רוצה לנסות לחשוב, אולי אפשר להוביל פה איזה שהוא תהליך ניסוי בתחום של העלאת הישגים ושילוב חברתי של העולים באמצעות החינוך הגופני. לעשות את זה ממש מקצועי. זאת סמדר, שמביאה אותנו להישגים נפלאים. זו מזל אלזם, היא מורת משעולים, היא מורה של העולים, היא מובילה את התחום בצורה מאוד מקצועית, מתודית ממש. כל ילד יודע איפה הוא נמצא, איך הוא מתקדם. זו נטלי, המורה לאנגלית להוראה מתקנת שלנו. היא תספר קצת על השיטה. אני גם מורה לאנגלית. לא הבנתי למה קשה להם, עד שקלטתי שקשה להם הארגון המוטורי של השפה האנגלית. הם לא מסוגלים לחזור. אני אומרת, 'תחזרו: a chair', אר-אר-אר, לא הולך. היה להם קשה עם זה בהתחלה, אז נטלי מצאה שיטות גם מהתרבות. לדוגמה האות I את מלמדת עם אינג'רה, נכון? וזאת נטלי. וזאת יעל, שסיפרתי לכם, יעל ויזמן היועצת. מרים דואני תצטרף אלינו עוד מעט, היא רכזת הנושא של תקשוב, מחשבים. ויש לי פה את התלמידים המקסימים. בואו. מרים דואני, מחנכת כיתה ו', היא רכזת כל נושא התקשוב כאן בבית הספר. מוטש רנטי, מורה למדעים, רכזת מדעים. טקלה, תלמיד יהלום, הולך לבית ספר לילדים מוכשרים בקרית אונו. בנימין, מוכשר בזכות עצמו, מבריק. בנצ'י המדהימה, טלקידן. סרנש. רבקה. נעמה אדבוש ואנמש המקסימה. בבקשה.

בוקר טוב, ברוכים הבאים. בשלב הזה אני רוצה להגיד שאני מאוד מתרשם ומתרגש מהמפגש הזה.

אחרי ששמענו, אני חושב שאולי אפשר להגיד, לשאול, אולי יושב ראש הוועדה, הרב מלכיאור, אנחנו---

אנחנו באמת גם מודים למר דוד מהרט, שהציע לי שנבוא לבקר פה בבית הספר סעדיה גאון, כי אנחנו עוסקים הרבה בכל הנושא של קליטת עלייה. זה נושא חשוב לנו בכנסת בכלל ובוועדת החינוך בפרט. גם כל ארבעת חברי הכנסת שיושבים פה, הם כולם עולים חדשים. אז אני אומר את זה גם לתלמידים, שיידעו, שגם אנחנו עולים חדשים ואנחנו גם נקלטים לאט לאט בחברה הישראלית.

יש לנו הרבה שאלות לשאול, וכמובן גם עמיתיי ישאלו, רק שתכירו אותם. זה חבר הכנסת אלכס מילר, שהוא מהצעירים בכנסת, הצעיר ביותר בכנסת. חבר הכנסת הרב אמסלם, שקצת פחות צעיר, אבל גם מלמד בעצמו ועולה חדש, וחבר הכנסת שגל. ושוב, כולנו עולים וכולנו מאוד מתעניינים. אנחנו גם רוצים עכשיו להעביר חוק של שילוב עולים בחינוך בישראל. אני מקווה שנכניס הרבה תקציבים לחוק הזה, זה מאוד חשוב, לכן אנחנו נשאל קצת גם על נושא כסף. על אף שהמנהלת דיברה על הלב ועל הנשמה, אני מבין שנתנו הרבה מאוד לב ונשמה וגם הרבה מאוד שעות. אז גם על זה אנחנו רוצים לשאול, למה נתנו ולא נותנים ויש לנו גם שאלה, אני ראיתי את השלט של אופק חדש, בכניסה פה ואני רוצה לשאול גם את המורות, מה הן אומרות על העניין של אופק חדש, האם זה טוב, האם זה לא טוב. זה מתחיל מהיום, אבל בכל זאת הגישה לעניין, זה משנה את סדר היום של המורות פה, לשאול. אחר כך נשאל בעוד שנה איך זה היה. זה חשוב לנו לשמוע.

אז קודם כל נשאל לגבי תכנית מיל"ת שאני מבין שהיתה ואיננה עוד, אז מה הסיפור?

הרב מלכיאור הציג את כולם, אבל אני רוצה להגיד מלה עליך, אם מותר לי. הרב מלכיאור מלווה את נושא קליטת עולי אתיופיה באמת הרבה שנים לפני ועדת החינוך.

הרבה לפני שהייתי פוליטיקה וגם אחרי שאני אהיה בפוליטיקה.

וגם אחרי. אני רוצה להזכיר שאחד המפעלים החשובים בנושא קליטת עולי אתיופיה, שקיימים בארץ, הם בתי צפורה באשקלון ובקרית מלאכי. הוא מוביל את כל תהליך ההקמה שלהם ואני חושב שיש לו בהחלט זכויות רבות. אני בטוח שלכל חברי הכנסת, אבל בכל זאת לרב מלכיאור, בעניין הזה רציתי להדגיש את הדוגמה הזאת, בהחלט יש לו עשייה רבה בנושא שלנו.

זו גם הסיבה שבחרתי לבוא לפה היום, כי היו לנו עשרות מקומות שרצו, בכל זאת אנחנו כוועדת חינוך יכולים רק לבחור נושא אחד ומקום אחד, ובחרנו בנושא הזה וזה באמת חשוב לנו מאוד.

בואו נשמע קודם לגבי התכנית. את רוצה להסביר, בבקשה? אני גם אומר, זו ישיבה רשמית של הכנסת. הכנסת עברה לפה היום וכל מי שמדבר, הדברים נקלטים, וכל דבר שאתם אומרים, זה כתוב בדברי הימים של כנסת ישראל וכל אחד יכול להיכנס לאתר של הכנסת ולראות את כל הדברים שאתם אומרים בישיבה הזאת. זאת אומרת, זו ישיבת ועדה מן המניין.

בראשית שנת הלימודים תשס"ז, בית הספר קיבל ממשרד החינוך, בשיתוף קרן רש"י, תקציבים מאוד גדולים להפעיל את תכנית מיל"ת, אלה הן שעות תוספתיות, 160 שעות לבית הספר, שאפשרו פיצול כיתות, עבודה בקבוצות קטנות.

מה זה אומר 160 שעות? תסבירי.

160 שעות נוספות, שבועיות, שזה אומר שבית הספר יכול לתת שעות אמנות, נגינה, עבודה בקבוצות קטנות, תגבורים, העשרה, והתכנית כולה מומנה על ידי משרד החינוך וקרן רש"י. בית הספר זכה במשאבים כי הגיעו הרבה מאוד עולים לבית הספר והיו זקוקים לתת תמיכה וכדי להרגיע פה את הרוחות. היו פה טענות די גדולות שאוכלוסייה גדולה הגיעה לבית הספר ולבית הספר יהיה קשה להתמודד. הגיעו ילדים לכיתות גבוהות, שעדיין לא רכשו את הקריאה, והיה צריך לתת משאבים. בראשית תשס"ח התבשרנו שהתקציב מקוצץ. אחרי מאבקים, משרד החינוך הסכים לתת לנו את התכנית, בהשתתפות של 15% לרשות. התכנית עבדה בתשס"ח בצורה מאוד יפה. מה שראיתם פה, את המקהלה, את המנגנים, את הנשמה היתרה שדיברו עליה.

אני מבין שכל ילד בבית הספר, יש לו---

איזה שהוא חוג. רונית יכולה להרחיב, כל אחד מנגן במשהו, או אמנות אחרת כלשהי, טיפול אישי.

וארוחת צהריים חמה.

גם ארוחת הצהריים זה מכח ה---

הזנה, בוודאי.

ההזנה, לא קשור ל---

זה בתוך מיל"ת, הזנה ויום לימודים ארוך. הרשות ממול מימנה את ההסעות לכל ילדי בית הספר, בבוקר ואחר הצהריים. השנה התבשרנו ש---

הילדים כולם מהישוב?

כולם מהישוב. השנה התבשרנו שהסבסוד לא יימשך ואנחנו נצטרך להשתתף ב-45% שזה לא תוקצב. פנינו למשרד החינוך, למר הלפרין, הגשנו בקשה, ראש העיר פנה למנהלת הכללית של משרד החינוך. טרם קיבלנו תשובה, אבל בעל פה נאמר לנו שאנחנו לא נקבל את הסבסוד, מה שאומר שלא נוכל להמשיך את תכנית מיל"ת, כי התקציב הנדרש הוא קרוב למיליון שקל.

יש פה נציגים של משרד החינוך, אני בטוח---

אני מאוד מקווה שהם יעבירו את המסר, כי ההתחייבות היתה לשלוש שנים ואנחנו מאוד חושבים שזה נכון להמשיך את זה, וחייבים להמשיך את זה, כי בית הספר עובד בצורה נאותה. אל"ף, כי הצוות החינוכי פה באמת עובד עם הנשמה ואני מבחוץ יכולה להעיד, וגם כי יש להם את האפשרות.

רגע, ההתחייבות היתה לשלוש שנים ועכשיו זו רק השנה השלישית.

זו השנה השלישית. יש כנראה קשיים תקציביים. אנחנו נאבקים על זה, עוד לא ויתרנו, עוד לא חתמנו שאנחנו מוותרים. אני מאוד מקווה שיימצא המשאב, כי אסור---

אולי נשמע מנציגי משרד החינוך, שיסבירו לנו את העניין.

לצערי הרב, כמפקח במחוז, אין לנו משאבים מעבר למה שאנחנו נותנים בשמחה כבר לבית הספר, ורונית הזכירה את זה בתחילה. מדובר פה בכסף גדול, בשבילנו זה כסף גדול.

גם בשביל בית הספר.

כן, אבל אין לנו שום אפשרות, למשרד החינוך במחוז, לתקצב מעבר למה שהוא מתקצב את השגרה.

אני לא מבין, אז למה התחלתם בשנה שעברה?

כי היה כסף מהמטה בירושלים. היתה פה גב' רוזנברג והשיגה לנו תקצוב מעבר למה שהיא נוהגת לתקצב במקומות אחרים, באותן תכניות, ואין עכשיו את התקצוב הנוסף הזה וצריך להשיג אותו. כרגע עוד לא השגנו אותו.

אני אוסיף רק שגב' לאה רוזנברג בחרה את בית ספר סעדיה גאון כמודל להתמודדות נכונה של תושבים ותיקים ועולים חדשים ואז היא אמרה שהיא מעוניינת להקצות משאבים רבים וכך הגיע 100% הקצאת מיל"ת בתשס"ז.

כמה מהתכנית זה תרומה של קרן רש"י?

הכל. אנחנו לא יודעים, אבל זה הגיע דרך המטה.

כל העלות היא של קרן רש"י.

לא, המטה משתתף. המטה וקרן רש"י. לצערנו כבר בתשס"ח, 15%, השנה 45% של השתתפות הרשות. השתתפות הרשות 45%, 55% השתתפות המטה. לצערנו, עד כמה שאנחנו מכירים את המצב הכספי, הכלכלי, באור יהודה, אין סיכוי שהרשות תתקצב את מיל"ת ב-45% ולכן יש חשש שמיל"ת יפסיק, יחדל. אנחנו כן נתנו מהמשרד שעות תקן בשעות הבוקר להרחבה, להעשרה, אבל עדיין מהצהריים יש בעיה.

אני רוצה להבין. קודם כל, על זה מגיעים בהידברות עם הרשות על דבר כזה.

יש פה חשב מלווה, אין על מה לדבר בכלל.

חשב מלווה? אז עוד יותר. אז אם יש חשב מלווה ויודעים מראש שהם לא יכולים לתת 45%, אז הדרישה נשמעת לי לא הגיונית. זו דרישה של משרד החינוך. זה לא הגיוני לדרוש מיישוב שיודעים מראש שהם לא יכולים לשלם את ה-45% שישלמו 45%. אפילו נגיד, בוא נגיד, אני לא אומר, אבל אפילו אם נגיד שמשרד החינוך לא יכול לשלם את ה-85% של שנה שעברה והמשרד יכול רק לתרום 55%, אם זו ההחלטה, ואני לא אומר שזו החלטה מתקבלת על הדעת, עוד נטפל בזה, אבל גם אם נגיד שזה נכון, ושהיישוב ייתן את ה-15%, אז בכל זאת נשאר עדיין 70% של התכנית. אבל לבוא ולהגיד 'אם אתם לא נותנים 45%, שאנחנו יודעים שאתם לא יכולים, ובלי זה אנחנו לא ניתן את ה-55%', זה דבר לא הגיוני, זה אפילו משרד החינוך לא יכול לבוא ולהגיד.

ככה זה הולך, זה מאטצ'ינג.

אבל זה מאטצ'ינג שאתה יודע מראש שהמאטצ' לא יכול ל... אז אתה עושה דבר לא מוסרי. אני אומר את זה בעומק, לא מוסרי כלפי היישוב כשאתה יודע שיש חשב מלווה והוא לא יכול לתרום את זה. לכן מה שאני מציע, בינתיים, אני אדבר עם המנהלת הכללית ועם גב' לאה רוזנברג על זה, בהמשך. היום הם גם קצת עסוקים, אבל מחר, כשלא יהיה להם מה לעשות, אז נדבר על זה, כי זו דרישה לא הגיונית. אני יכול להבין שהמשרד אומר, אני קצת מצמצם. אני גם את זה צריך להבין, מה קרה שנה שעברה שכן והשנה שלא, מה הקיצוץ הזה.

עדיין התחשבו. בשנה שעברה עדיין התחשבו.

מה זה התחשבו? והשנה אנחנו לא מתחשבים?

השנה זה המצב, זו המציאות ואנחנו מאוד נודה אם תעבירו את הדברים. גם אנחנו פועלים.

בואו נשמע את מר עמיהוד בהט, הוא מכיר את זה טוב, הוא יושב על הקופה.

אני לא יושב על הקופה הזאת. הקופה הזאת היא נחלתו של מר חיים הלפרין. אני כן יכול לומר שני דברים. ישנו באמת מאטצ'ינג של המיל"ת, שהמשרד הוא חלק ממנו, בדרך כלל חלק גדול ממנו והרשויות, בשני מרכיבים, הם החלק השני שלו. שני המרכיבים זה הרשות עצמה וההורים. אני יכול לומר רק על מה שאני מכיר, מתוך התחום של קליטת עלייה, אבל זה לא מה שקשור לבית ספר סעדיה גאון, כי בסעדיה גאון מדובר על תכנית מיל"ת לכלל תלמידי בית הספר, מהראשון ועד האחרון, ולכן אמרתי שזה לא בנחלתי שלי בקופה. אבל מה שכן, הגעתי לאיזה שהוא סיכום עם חיים הלפרין, סיכום שדורש עוד אישור של ועדת הרכישות של המשרד, אבל המנהלת הכללית כבר אישרה את זה, שיהיו איקס מסגרות מיל"ת שייוחדו לעולים, כאשר גם במסגרות האלה יהיו איזה 20% שהם לא עולים, כדי ליצור אינטגרציה, אבל בעיקרון יהיו מסגרות לעולים בלבד, שבהן חלק המשרד יהיה 75% רק, והרשות תצטרך לשלם, אבל היא תהיה משוחררת מלדאוג לכספי ההורים, כאשר מדובר על עולים.

גם כך אנחנו לא גובים פה מהעולים את החלק, אנחנו מסבסדים את זה.

אין לי ספק. אני אמרתי משהו אחר. אמרתי שבסיכום עם מר חיים הלפרין, לא רק באור יהודה, אלא בכל הארץ, תהיינה איקס מסגרות של מיל"ת לעולים, כאשר במסגרות האלה יהיו הרשויות פטורות מגיוס הכסף מההורים, מה שנותן את חלק המשרד, 75% ומעלה, ולא 50% כמו בשאר המיל"תים. זה מה שאני יכול לומר כרגע. בעניין של אור יהודה אמרתי קודם, מדובר פה על מיל"ת גורף, שנעשה בעקבות צעד שהיה מאחוריו מר שמואל אבוהב, כשהיה מנהל כללי של המשרד, לאור מציאות שהיתה באור יהודה, כזכור, כאשר כל בית הספר הזה קיבל מעטפת של משאבים יוצאי דופן, כמו שאסתר כאן הזכירה, ובתוך כך גם מה שלא מקבלים במקומות אחרים, זה מיל"ת של 100%.

רק הערה אחת. אני רוצה שתבינו. אמנם לא כל האוכלוסייה בבית הספר היא אוכלוסיית עולים, אבל מדד הטיפוח של בית הספר הוא גבוה מאוד, זה אומר שגם האוכלוסייה הקולטת היא אוכלוסייה נצרכת.

הרשות קיבלה החלטה אסטרטגית, שכשאני עומדת בנעליים של גב' תמר חכימי, אני מסוגלת גם להבין אותה, רק בנעליים שלי, כמנהלת, קשה לי להתמודד איתה - הנושא שהילדים שלי לא ישולבו במועדוניות של העיר, מה שאומר שהילדים גם לא זכאים להשתתף במועדוניות רווחה או מועדוניות אחרות, כך שבאיזה שהוא מקום מפסידים מאוד הילדים הנזקקים את הנושא של מועדונית, שזה מענה אחר לגמרי ממיל"ת. מיל"ת נותנת מענה להארכת יום לימודים, עד 15:15, ארוחת צהריים 4 פעמים בשבוע. מועדונית רווחה זה משהו אחר לגמרי ואני מבינה את הקושי הכלכלי שמוביל לקבלת ההחלטה, אבל הילדים שלי באיזה שהוא מקום לא נהנים מכך.

אני רוצה רק להגיד פה שהצטרף אלינו עוד חבר כנסת, חבר הכנסת הרב מזור. אתם רואים, חבר הכנסת מזור גם מהעלייה של בית ישראל והיום חבר כנסת שמדבר ומוביל הרבה מהלכים בכנסת, בכל הנושאים, במיוחד בנושא של העלייה, ואנחנו שמחים גם שהצטרפת אל הסיור שלנו.

הצטרף פה אבי, הוא מנהל מוזיאון יהדות לוב, אוהב את הילדים, בחום רב מאמץ אותנו אל לבו. סיפרתי לכם על הפעילות הברוכה עם המוזיאון. זה הכל אבי.

תודה. אז בואו נמשיך פה מהנקודה הזאת. אנחנו נעשה בירור, אני אומר את זה כבר כחלק מהחלטה שלנו, המשך תכנית מיל"ת של בית הספר. נעשה בירור עם המנהלת הכללית. אי אפשר להיכנס ולצאת בצורה כזאת. יכול להיות שאפשר בשוליים לקצץ, אם יש סיבה לקצץ, אבל לא לקצץ את כל התכנית. אין לזה שום הסבר ואי אפשר לעשות הסכמי מאטצ'ינג עם מי שלא יכול.

אני רוצה להוסיף. צריך לזכור שבאמת ההבטחה הזו של מעטפת של מיל"ת, ניתנה גם... צריך לזכור שלפני שלוש-ארבע שנים באור יהודה, בית ספר סעדיה גאון, ביחד עם ועד ההורים, היו לנו הרבה דיאלוגים איתם, באמת היו מוכנים לקלוט את העלייה, כי יש פה בתי ספר אחרים שלא בדיוק פותחים את שעריהם ואני כרגע לא רוצה לקלקל את החגיגה, לא רוצה להזכיר את השמות, אבל בהחלט זו הבטחה שניתנה ואני חושב שזה מקרה מבחן באמת שבהרבה רשויות מקומיות, לצערנו, בני הקהילה נקלטים ברשויות לא חזקות כלכלית, וכל המדיניות הזו של שותפות של הרשויות לא עומדת במבחן המציאות ברשויות. דווקא הערים היותר חזקות, שיש להן את המשאבים, הן יכולות ליהנות מהתכנית הזו, כאשר ההיגיון אומר שדווקא הרשויות המקומיות היותר חלשות צריכות ליהנות מהתכנית.

אכן, אכן. זה רק מחזק את הדברים. את רצית להוסיף?

אני רוצה להעלות סוגיה נוספת. בית הספר נהנה מתכנית קר"ב, קרן קר"ב, זו גם תכנית תוספתית שקיימת בכל העיר.

אנחנו מכירים טוב את התכנית.

יש לנו בעיה כיוון שהאוכלוסייה של העולים מאתיופיה---

גב' תמר חכימי מעלה פה סוגיה מאוד חשובה, ששווה דיון, אבל הילדים פה---

לא צריכים להיות.

כן, הם גם צריכים ללכת לכיתה. אני רק רוצה לשאול את יושבת הראש מועצת התלמידים פה, ששמענו. אנחנו עוד מעט הולכים לבחירות לכנסת ואנחנו מאוד רוצים ללמוד ממך
איך את עשית מערכת בחירות, איך שכנעת את התלמידים להצביע בשבילך? מה אמרת להם? כי אנחנו צריכים ללמוד איך לשכנע את כל אזרחי המדינה להצביע בשבילנו.

אם צריך תרגום, אני יכול לתרגם. כך אני אבין יותר את התעמולה.

הבטחתי להם דברים.

אוקי. איזה דברים הבטחת להם?

שאני אעשה להם פעילויות.

איזה פעילויות?

של הפסקות.

פעילויות בהפסקות? מה אתם עושים?

משחקים ותחרויות.

את מקיימת גם את ההבטחות שהבטחת להם? כן? יפה מאוד. מה עוד אמרת להם?

שאני אעשה להם טיולים, שאני אארגן להם טיולים.

טיולים? אוקי. וגם זה את מקיימת?

קצת.

זו תכנית עבודה, זה מצע. היא לא מחלקת ג'ובים. מה עוד?

להחליף את הצלצול, אבל זה לא הולך.

זה לא הסתדר? מה את רוצה שיהיה במקום צלצול? איזה מוזיקה יפה, משהו?

כן.

תשתדלי לומר את ההישגים שלך, בסדר? זה חשוב מאוד.

כמה קולות קיבלת?

אני לא זוכרת, אבל החלק שלי הכי הרבה.

יפה מאוד.

(שאר התלמידים מציגים את עצמם).

העיקר שתלמדו טוב ושתהיה לכם שנה מוצלחת ותודה לכולכם, תודה רבה לכם.

(התלמידים יוצאים).

היינו באמצע הבעיה השנייה. בבקשה.

תכנית קרן קר"ב זו תכנית עירונית, העיר כבר הרבה שנים בתכנית. יש שם סכום של גביית הורים, משהו כמו 240 שקלים לשנה לילד. בגלל המצב הכלכלי של אוכלוסייה גדולה, יש בעיה של גביית כספים. העירייה, בגלל העובדה שיש חשב מלווה, כל שנה מתקשה לסבסד את הילדים. המלגה שמגיעה ממשרד החינוך לכל ילד משמשת, ורונית תגיד----

בראש ובראשונה לרכישת ספרים, סל תרבות, טיולים. רוב הילדים שלי זכאים לכ-400 שקלים מלגה שנתית. לסבר את אוזניכם, אנגלית ומתמטיקה לבד זה 200 שקלים. ספרי לימוד, חוברות, עלויות מאוד גבוהות של ספרים, אנחנו נעזרים בעמותות חיצוניות שעוזרות לנו עם נושא הספרים. טיולים, עלות הטיולים. אנחנו לא מוותרים לילדים, הילדים משתתפים, אבל בהשתתפות סמלית. פעם אמא אמרה לי, 'כשאת מבקשת 10 שקלים, תזכרי שבבוקר אני צריכה לקנות לחם וחלב', אני לא מוותרת, זה לא אומר שאני מוותרת על השתתפות של ההורים, כי זה חלק מההתחייבות שלהם לחינוך של הילדים שלהם, אבל אמירה כזו עושה לי ככה איזה קרנץ' בלב ואני אומרת לעצמי 'באמת קשה להם. ההורים לא עובדים. מה אני באה עם הדרישות?' אז אני נמצאת במלכוד הזה, אבל מצד שני אני לא יכולה לא לאפשר לילדים ספרי לימוד, אני לא מוציאה טיול של כל הילדים באופן---

אני רוצה להבין, מה בדיוק נתנה קרן קר"ב?

חוגי העשרה.

וגם נושא של ספרי לימוד?

לא, לא.

בית הספר אמור לתרום לילדים. הילדים אמורים לרכוש ספרים ולשלם את דמי ההשתתפות של ההורים. אצל הילדים העולים מאתיופיה אי אפשר לגבות מההורים, זה אומר שמלגת משרד החינוך משמשת לספרים, לטיולים והתקציב שמגיע לא מספק לכל הצרכים. נוצר מצב שאנחנו, העירייה, שוב, עם חשב מלווה, עם תקציב מסוים, אמורה לסבסד את החלק של ההורים עבור התלמידים האלה. ויש לי קושי. היום אני במאבק מאוד קשה בגזברות שבית ספר שלא מגיע ל-80% אחוזי גבייה, לא ניתן לקיים קרן קר"ב ואני בבעיה קשה בבתי הספר מהסוג של סעדיה גאון, אני בבעיה. זו גם סוגיה קשה שלא מצליחים להתמודד איתה.

נשמע מהמשרד.

שוב, אותה בעיה שלא מתחשבים ברשויות יותר חלשות ויש פה איזה שהוא מעגל מאוד מעניין. האתיופים מגיעים ליישובים החלשים ביותר, במחוז שלנו הם נקלטו באזור יפו, בתל אביב, באזור רמת עמידר, בבת ים, באזור פרדס כץ בבני ברק וכאן באור יהודה. אלו המקומות החלשים ביותר, ומצד שני, המטה במשרד עומד על כך שיהיה מאטצ'ינג בכל מיני תכניות. זה לא הגיוני, זה לא בר ביצוע ואנחנו עומדים באותה בעיה ובאותה סירה.

זה לא רק מאטצ'ינג. פה העירייה לוקחת על עצמה לממן את חלק ההורים. זה לא מאטצ'ינג, כי המאטצ'ינג של העיר ניתן, לזה אנחנו לא מתכחשים. הבעיה היא מה עושים עם בית ספר שאחוז הגבייה שלו 30% לקרן קר"ב, כי האוכלוסייה קשה והוא לא יכול ואנחנו לא רוצים שהוא ייצא מהתכנית. ההיפך, כאן צריך לתת יותר, לא פחות. זה קיים גם בבתי הספר האחרים, יצחק.

זו המדיניות של המשרד בכל הנושא של הטיפול באוכלוסיות חלשות.

אנחנו בזה, באותה מסגרת, נטפל גם בשאלה הזאת.

תספרו לנו קצת על אופק חדש. כל היישוב באופק חדש?

היה לנו ניסיון פה עם שני בתי ספר השנה, שיזף ובית ספר הדרים. היתה התנסות מאוד מאוד מוצלחת. אני יכולה להגיד לך שהעיר התחילה להוביל בשנה שעברה, בראשותו של דר' יצחק שיוביץ, נושא של שביל ההצלחה, כדגל עירוני, ורונית קצת נגעה ביעדים, שזה היעדים לטפח אצל הילד תחושת מסוגלות עצמית, יכולת, לקיחת אחריות, אוטונומיה, ואנחנו רואים באופק חדש, בשעות הפרטניות, מסגרת---

הבנו. מה המורות אומרות על העניין?

אנחנו נכנסים לתכנית, אני כבר אמרתי למורות, אני מעבירה פה תהליך שינוי, שלישי כבר, בתוך בית הספר. בהתחלה זה היה מיל"ת, שגם למורות היה קשה להכיל את תהליך השינוי, כי בעצם יום הלימודים התארך אצלן, אבל מבחינת היקף המשרה, היא נשארה אותו היקף משרה ותמיד היה קיטור, למה בבתי ספר אחרים מורות מסיימות ברבע לאחת ואת מכריחה אותנו עד 15:30 להישאר. עברנו את המשוכה הזו.

אז זה קטן עליכם.

אז אופק חדש קטן עלינו, בדיוק.

הבנתי.

אני חושבת שאופק חדש מחזיר את בית הספר לתלמידים, רואה את טובת התלמידים, מקווה מאוד שכל---

אבל חשוב לי גם לשמוע את המורות בעניין.

אני פשוט בלחץ, כי המורות מחכות לנו בכיתות.

האמת שמבחינתנו אופק די עמום, אנחנו לא כל כך יודעים מה זה. אני חושבת ששווה לתת לזה צ'אנס בשנה הזאת ולראות.

אתם תקבלו משכורות הרבה יותר טובות?

לא יודעת.

לא?

לפי התחשיב, לא משמעותי.

אף פעם לא עבדנו פה בגלל המשכורות, אבל אנחנו ננסה ואנחנו נראה. לא יודעת.

אוקי. אז אם אנחנו אמורים להגיע לכיתות.

האמת אנחנו זכינו השנה, במקצוע שלי באנגלית, שעבדנו בשלוש קבוצות לפי יכולת התלמידים וזה באמת היה דבר שבראייה שלי הוא ממש זכייה. אני, שעבדתי עם הקבוצות החלשות, הקבוצה הקטנה, הצלחתי להגיע לתלמידים שנחשבו non readers, שנחשבו ככאלה ש'טוב, הם לא יצליחו לקלוט את הקריאה' ובאמת אפשר לומר שהצלחנו להגיע לרמה שפחות או יותר לא יצא תלמיד שהוא לא יודע לקרוא ולכתוב.

זה גם באופק חדש אמור להיות, השעות הנוספות האלה.

אני לא יודעת, אני רק מדברת על מה שעשינו---

כי כל הרעיון של אופק חדש זה לתת לך קבוצות קטנות. יש לך עוד בשבוע 5 שעות---

למורות לאנגלית, בגלל גודל בית הספר, יש משרה קטנה יותר, חלקית, בדיוק בתחומים החשובים.

אגב, זו הבעיה באופק חדש, המשרות החלקיות.

כן, המורות המקצועיות הן פחות ממשרה ואז השעות הפרטניות לא באות לידי ביטוי בעצם. יש מורות שאני מתחלקת עם בית ספר אחר בשעות הפרטניות.

אוקי. בית הספר הזה מקבל עוד 80 שעות, אומר המפקח פה. זה דבר משמעותי.

ללא ספק, אבל לא בתחום האמנויות ובתחומים המשלימים.

עוד נקודה מאוד משמעותית בקליטת העלייה זה הנושא של המעטפת הטיפולית. לפי קופת חולים ילד זכאי עד גיל 6 לטיפולים משלימים, תרפיות בדיבור, בעיסוק. להורים בדרך כלל אין מודעות לתחומים האלה, הגנים בדרך כלל גם לא קולטים את הילד, הוא מגיע לכיתה א', בגיל 6, 7, הוא לא קיבל את המענה הטיפולי ואז מבחינת קופת חולים הוא כבר לא זכאי, אלא אם יש לו מושלם וכדי להיכנס לתור ולסבב ולהפנות הורים בכלל לכל התחומים האלה, זה מאוד מאוד קשה. לכן מאוד חשוב שבית ספר שקולט עלייה, חייב שגם ייתן מענה טיפולי, טיפולי לאו דווקא במובן הלימודי, אלא תחומים שמחזקים את תחומי הלמידה, וילד שזה חסר לו, קשה לו מאוד להתקדם.

אני רק רוצה לשמוע. המועדוניות שדיברת עליהם, דוד, ומה שאת דיברת, הם לא משתתפים אחרי בית הספר בשום פעילות אחרת, הילדים פה?

מה שקורה בחלק מהמקומות, למשל כשיש תכנית מהסוג הזה, שממשיכה ב... אני רוצה להניח שפה, בסעדיה גאון, היתה מיל"ת וכל הילדים השתתפו, אז לא היה צורך בהשתתפות ב---

לא, אל תבין את זה ככה, בהחלט לא, כי ברגע שילד סיים ב-15:15, עדיין הוא בבית ספר. ללכת לתכנית משלימה, זו חוויה מסוג אחר.

אז למה הם לא הולכים?

כי יש 75 מקומות בכל העיר. המועדוניות, גם הן מסובסדות על ידי העירייה ואגף שח"ם ואז מי שנהנה פה ממיל"ת, אי אפשר לתת לו עוד הנאה, כי יש ילדים אחרים---

אבל עכשיו כשרוצים לקצץ במיל"ת, אז---

אז עוד יותר.

זה בדיוק מה שעמדתי להגיד. מה שקורה---

ייצאו קירחים מכאן ומכאן.

כשיש מקום שיש, מכוסים, אז המקומות האחרים כבר תפוסים, כי הם אומרים 'הם מכוסים, יש להם את מיל"ת פה ואת המקומות האחרים ניתן לילדים אחרים שלא מקבלים' ואז שאר המקומות כבר תפוסים ב---

זה לא נשמע לי הגיוני.

ברשות היושב ראש הנכבד, שעושה עבודה נאמנה, לפי מה שאני מכיר אותו בוועדות, במיוחד בוועדה החשובה. חינוך הוא מאוד ערכי ועליוני, הכל מתחיל מהחינוך, ובעזרת ה' יהיה לנו חינוך בריא וטוב. בלי ספק, כל עם ישראל, בעזרת ה', ישתלב בדברים הכי טובים שיכולים להיות.

אז ברשות האורחים היקרים, כל אחד ואחד לפי מקומו וכבודו, התחושה, כל מהלך הדרך כשבאתי, באתי בתחושה של מה הבעיות בחינוך. זה הבעיה בכסף, בתקציב?

לא רק. לפעמים עודף משאבים גם גורם לכך שאתה לא יודע איך להתנהל אתו.

אני מנסה לחזור לשנות הקליטה של שנות החמישים או השישים, ולראות האם בכל זאת ניתן באמת לעשות לשם, חלילה וחס, בשביל לעשות רברס אחורה ולראות, לחשוב קצת כמה כספים הושקעו אז בעליות הקודמות ומה היו התוצאות אז, ואז לראות באמת מה הבעיה. אם הבעיה היא תקציבית, אז צריך לדעת לתקוף את הבעיה, ולהפנות את מרב הכוחות והמאמצים והמאבקים מול המשרדים הרלוונטיים. לנסות לראות. זה אל"ף.

בי"ת, הייתי רוצה לבדוק בבית ספר כמו פה, אני מבין שיש פה אחוז לא קטן מבני הקהילה---

בערך שליש מהתלמידים.

למעלה מזה ,40%.

104 מתוך 280.

כשאתה מגיע לאתיופים, אז מסתכלים על זה בשני אופנים. אל"ף, אתה אתיופי, לא משנה כמה זמן אתה בארץ, 60 או 100 שנה, בי"ת, והדבר מוצדק, מדובר פה בעולים חדשים. איך בית ספר פה מתמודד, עם 30% או 40%, עם החיבור הזה בין ישראלים צברים ובין עולים חדשים. מוריי ורבותיי, זה לא קצת, זה המון תלמידים. לא מדובר פה באנשים מבוגרים שאפשר להשתלט. איך מתמודדים?

שנית, אני לצערי שומע, ומסתמא כמוני גם אתם שמעתם, שבפתח תקווה מתקיימת עכשיו שביתה, או שאיך תקראו לזה. חלק אומרים שמדובר שם על 40 ילדים שאין להם בית ספר, אני התקשרתי לגורם המוסמך שם, הוא אמר לי שזה שבעה או שמונה ילדים. אחת הסיבות, שמעתי שם, ראש העיר הלך לרב עמר ולרב עובדיה ואומר לו 'מה אתה רוצה ממני? בבית ספר שיש שם לבני הקהילה, באים הורים, רוצים להוציא את הילדים שלהם'. כואב לי להגיד את הדברים האלה, הדברים האלה נהיים כך ואם כך, איך בית ספר אמור להתמודד עם דבר כזה?

לא. הבעיה גם, הרב מזור, היא... אנחנו דווקא טיפלנו בזה, גם בוועדת החינוך, אני רואה את זה ואני מאוד מאוד גאה במנהלת של בית הספר וכל הצוות שלה, כי לעומת בתי ספר אחרים, שאני גם ביקרתי בהם, בית הספר הזה לא רואה את האוכלוסייה של העולים כנטל על בית הספר, אלא להיפך, כהעשרה של בית הספר. לוקחים את האתגר, גם השילוב בין כל התלמידים ומגיעים גם להישגים יוצאים מן הכלל במקום הזה. אני מבין שזה גם קשור למקום הזה, אני לא אדבר על בתי ספר אחרים, אבל הבעיה שבמקום שכולם יזכו במצווה הזאת, למשל בפתח תקווה מה שקרה, שמספר בתי ספר דתיים אמרו 'אנחנו לא רוצים', היה בית ספר שאמר שהוא רוצה, אבל רק מעט מאוד, ועשו כל מיני דברים ממש של אפליה בתוך בית הספר הזה, אבל אחרים צחקו עליהם 'למה בכלל לקחתם?' ואז על בתי הספר המעטים, וזה שוב נופל על המערכת הממלכתית הדתית הכללית, ובתי הספר החרד"לים לא לוקחים וכל מיני, אז במקום לחלק ושיהיה הרבה יותר קל לעשות אינטגרציה נכונה ושילוב אמיתי, אז יש מצב כזה שאחוז התלמידים הוא גדול מאוד של עולים, ואז ההורים האחרים אומרים 'אנחנו לא רוצים'. אז יש בית ספר, כמו פה, שעל אף כל הדברים, עם הסיוע גם של התכניות המיוחדות של המשרד, וצריך גם לשבח את המשרד, לא רק לגנות על לקיחת הסיוע, אבל התחלת במצווה אז אומרים לו להמשיך, אז מה שקורה שפה במקום כזה, אז לפה כולם רוצים לבוא כי זה בית ספר מצוין. אז כולם מבינים שזה בית ספר מצוין ומושקע ומודל וכולי.

אבל עדיין---

כן, ברור לי. התמונה מאוד ברורה. ולכן חייבים לתגבר, וזה כן עניין של כסף, בסופו של דבר. גם אם אתה שופך כסף זה לא תמיד מצליח, אבל פה יש אנשים שיודעים לנתב את הכסף למקום הנכון, אז אתה צריך להראות דוגמה ומודל ולהראות 'ככה ייעשה לאיש שעושה קליטה נכונה ונותן העשרה והשכלה ולב ונשמה בחינוך', אבל ברגע שאתה לוקח את זה, את הנשמה היתרה שיש בתקציבים הנוספים, אז עלול להיות מצב שהפער יגדל ואז אנשים יגידו 'טוב, אז בשביל מה לנו את הדבר הזה?'. זו הנקודה המרכזית, לפחות איך שאנחנו תופסים את העניין. בפתח תקווה זה בהחלט נבע, סליחה שאני אומר את זה פה, מזה שבתי ספר אחרים לא רצו, לא רצו ולא לקחו את חלקם.

איפה משרד החינוך פה? כשבית ספר מעליב בצורה גסה---

אז שוב אני אומר, אני ישבתי עם ראש המינהל לחינוך הדתי, הרב שמעון אדלר, ועם שרת החינוך, בעקבות הישיבות שהיו לנו בנושא, ואני תבעתי שיפסיקו בכלל לתת שום תמיכה לבית ספר שעושה אפליה במדינת ישראל. אגב, עקרונית, גם הרב אדלר וגם שרת החינוך הסכימו לגמרי לעניין. השאלה אם עושים את זה בפועל, זו שאלה אחרת.

השאלה האם קרה, על מנת לקרוא לזה למען ישמעו וייראו, האם יש דוגמה אישית למה שקורה, וזה דבר שמתבקש. אני זוכר בוועדה לפני אחרונה שהיה העניין של חוק החינוך החרדי, פתחנו את הסעיף של החוק האפליה, ואז קראנו שבית ספר שהוא מפלה אזרח על רקע עדתי, על רקע מוצא, או חולשה, אז ההלכה קובעת שם, הצו הוא לסגור את בית הספר. האם היה לדבר הזה תקדים?

לא היה ולא יהיה גם.

אנחנו עוד נעבוד על העניין, אל תגיד שלא יהיה, הרב אמסלם. צריך קצת אופטימיות היום, ראש חודש אלול, שערי התשובה פתוחים לכולנו.

ראשית, אני רוצה לברך את התלמידים, המורים, סגל ההוראה, הנהלת בית הספר וכל מי שעוסק בחינוך בפתיחת שנת הלימודים ולאחל שנה פורייה ומוצלחת. אני רוצה להגיד כל הכבוד לעבודה שאתם עושים, אני גם רואה שחוץ מההישגים הלימודיים שיש פה בבית ספר, יש לכם גם הישגים בספורט ואני מקווה שבצד הפרלמנטרים העתידיים שאתם רוצים לגדל פה, יהיו גם מדליסטים ואולימפיסטים.

אגב, ספורט אופייני לאתיופים.

ואני מקווה מאוד שבאולימפיאדות הבאות ההישגים שלנו יהיו הרבה יותר גדולים מהאולימפיאדה האחרונה.

כמובן, אדוני היושב ראש, ללא השקעה, לא נראה את ההצלחה. אני רואה בחקיקה שלנו, של חוק שילוב עולים במערכת החינוך, שאנחנו מקדמים אותו לקריאה שנייה ושלישית, חשיבות רבה. באמת מדינת ישראל וממשלת ישראל בסופו של דבר רוצים שיהיה לנו פה חינוך שווה, חינוך שיודע לשלב, שיודע לקלוט, וצריך להשקיע כסף. וכמו שבניו יורק, ג'וליאני, שבא לפתור את בעיות האלימות והפשע, השקיע תקציבים אדירים במשטרת ניו יורק, אני חושב שגם העניין הזה צריך להיות פה. בשביל שמערכת החינוך שלנו תתחיל לגדול ולפרוח, צריך להשקיע ולא לעשות תכניות ששנה אחת זה עובד ובשנה הבאה מקצצים, ואז צריכים לחפש פתרונות לאותם הילדים שהיו רגילים לכך שיש תכנית והם חלק מהתכנית הזאת, ופתאום מוצאים את עצמם מחוץ לתכנית.

אז אני מקווה מאוד שנצליח לקדם את הצעת החוק ולהעביר אותה ואני מקווה מאוד לעזרה של משרד החינוך סוף סוף בעניין הזה. תודה.

תודה.

רציתי להודות לכם שבאתם לאור יהודה ואני מקווה שיהיה לנו המשך שיתוף פעולה ונקווה שתעזרו לנו.

פתיחת שנת הלימודים בכפר סבא - סיור

אני רוצה לומר שאני אולי קצת מקדים את המאוחר, אבל פנימיית שטיינברג היא פנימייה בתוך עיר ומעורבת באופן מלא בעיר.

קודם כל זו ישיבה שמוקלטת גם, זו ישיבה רשמית של ועדת החינוך של הכנסת, שתדעו את זה.

דבר שני, שתכירו את חברי הכנסת הנמצאים פה. הרב אמסלם והרב בהיינה והרב מילר, שעוד לא קיבל הסמכה, אבל אנחנו עובדים על העניין, וגב' יהודית גידלי, שהיא המנהלת של כולנו. היא היתה הרבה לפנינו ותהיה הרבה אחרינו.

יושבים איתנו פה, מנהל אגף החינוך בעיריית כפר סבא, מר דב רקוביץ, ושוש, שהיא מנהלת חטיבות הביניים ורווחה חינוכית בעיר, ולפני שאני מעביר, אני רק רוצה לומר שלכבוד הוא לי שכולם נמצאים איתנו פה ופותחים את שנת הלימודים, כחלק מפתיחת שנת הלימודים ב-1 בספטמבר, ועושים את זה פה בפנימיית שטיינברג. ברוכים הבאים.

ברשותך, הרב מלכיאור, אני אבקש את דר' יחיאל שילה לפתוח. הרב, הייתי מבקש מיו"ר הוועד המנהל של האגודה לקידום החינוך, מר יוסי אשכנזי, גם לפתוח וגם לברך ואם ייוותר לנו זמן, ואני מקווה שייוותר, הייתי מבקש מפרופ' חיים אדלר לתת לנו סקירה קצרה.

אני גם רוצה לקדם בברכה את חבר הכנסת מלכיאור. אם יורשה לי לומר, אני לא נוהג לומר את הדברים האלה, נוכחתי כמה פעמים בישיבות, שמנוהלות ביד רמה ובצורה מקצועית.

דברים כאלה, אתה חייב להגיד בקול רם.

המינהל לחינוך התיישבותי כבר כמה שנים, למעלה מעשור, שהתחבר עם עליית הנוער, עליית הנוער היתה מחלקה בסוכנות היהודית והיא עברה עם כל החינוך הפנימייתי למינהל ההתיישבותי. זה כולל היום בעצם את כל המסגרות של החינוך הפנימייתי במדינת ישראל, שעכשיו במשרד החינוך, בכל מיני היבטים כאלה ואחרים, כמו האגודה לקידום החינוך שהיום תחת הפיקוח שלנו, נעל"ה וכמובן עליית הנוער. בסך הכל אנחנו בסדרי גודל של 70,000 תלמידים ב-120 בתי הספר האזוריים ועוד כ-24,000 תלמידים שממומנים על ידי המשרד, לגווניו השונים, במוסדות הפנימייתיים ובסך הכל לומדים בחינוך הפנימייתי קרוב ל-40,000 תלמידים ב-280 פנימיות.

וכל הפנימיות הן תחתיך?

כל הפנימיות תחתינו. אנחנו פנימיות חינוכיות, שלצערי מפעם לפעם עולה השאלה של קיומו של החינוך ההתיישבותי.

זה הדבר יחידי שאני יכול להבטיח לך שלא ייפגע. דווקא בגלל שכל הזמן הם רוצים לסגור אותם.

וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ב-2004 עשינו את כל המהלך של כל האיגום של כל החינוך הפנימייתי ובעצם המענה החינוכי היום נותן מענה לכל האוכלוסיות, אני אומר מגור ועד יגור. יש לנו את החרדים, יש את הציונים הדתיים הלאומיים ויש לנו את הבית"רים ויש בעצם כל סוגי הפנימיות. המוטו שלנו זה פנימיות חינוכיות, למרות שיש לנו בשוליים פנימיות אחרות.

יושב כאן פרופ' אדלר שהיתה לו הזכות להקים את כפר הנוער מנוף קדמה, שזה דוגמה של כפר נוער שקלט ילדים, ועד היום קולט ילדים ונוער עם בעיות כלכליות קשות, סוציאליות, וגם לפעמים על גבול העבריינות, והם מצילים לא מעט ילדים. המוסד הזה נמצא תחת פיקוחנו. כדוגמתו יש עוד כמה מוסדות, עמו נווה עמיאל, כמו קדמה, באזור הדרום, כמו מסגרת קטנה אחבר, אבל בדרך כלל הפנימיות שלנו הן פנימיות חינוכיות.

כמחצית מהאוכלוסייה שלנו הם ישראלים ותיקים, המחצית האחרת הם יוצאי אתיופיה. אני חושב שאם עליית נוער צריכה לקבל היום את הגדולה ונדמה לי פעם אחת פרס ישראל, על מפעל חיים של החברה, ואם היא צריכה היתה לקבל עוד פעם פרס ישראל, היא היתה צריכה לקבל על הטיפול שלה ביוצאי אתיופיה.

כפי שאנחנו יודעים מדינת ישראל, מערכת החינוך קלטה כמות גדולה של תלמידים. מאז בואם, אני מדבר על מ-1979, למרות שהעלייה הגדולה התחילה ב-83' וב-84', מבצע משה, וב-91' מבצע שלמה. אבל אנחנו מ-1979 התחלנו לקלוט את האוכלוסייה הזאת ואני יכול לומר שבערך סדרי גודל של 14,000, 15,000 בוגרים יוצאי אתיופיה שבגרו את המערכת בכל מוסדות החינוך,
אם זה בעליית הנוער, בישיבות, באולפנות, כפרי הנוער. לשמחתי הרבה אני יכול לומר שבשנים האחרונות, עם עליית הפלשמורה, וכמובן על פי בקשתם ודרישתם, נקלטים רובם המכריע בישיבות תיכוניות ובאולפנות הכי יוקרתיות. בזמנו פתחו את המערכת, רק במקומות חלשים, היום נמצאים באולפנת בהרן, והשנה הזאת יתקבלו בישיבה נתיב מאיר קבוצת תלמידים ובכפר הרואה ובכפר פינס קרוב ל-100 תלמידים, ובאבן שמואל. כלומר בכל הישיבות ובכל האולפנות. ואם קראתי בזמנו על 7% שמצליחים לקבל תעודת בגרות, מגיעים היום ל-40%, 45%. כמעט היום סדרי גודל של האחוזים במדינת ישראל. יש מקומות עם הצלחות של 100%. יש קבוצה של---

זה לפני שקיצצו את התכנית הלאומית עכשיו.

יכול להיות, אבל היום יש לנו במערכת כ-4,200 תלמידים יוצאי אתיופיה. בשיא היו כמעט 6,000, במחזוריות, אני מדבר על מספר שכמעט קיים, קבוע, מאז 1984, מבצע משה. כך שזה לאורך כל השנים, עד עצם היום הזה. בכל שנה קולטים קרוב ל-400 ילדים, ישירות ממרכזי הקליטה אחרי חצי שנה, מאולפנים, גם מהוותיקים וגם מהחדשים. אנחנו לא עושים הבדלות. הילדים החדשים, הפלשמורה, נקלטים ישירות מהאולפנים, וכפי שציינתי, גם מכפרי נוער, אבל רובם המכריע רוצים חד מיני לבנים, חד מיני לבנות, הם נקלטים בישיבות ובאולפנות הכי יוקרתיות שבמערכת שלנו. זה מהלך שנעשה כבר בשבע-שמונה השנים האחרונות.

אני יכול להעיד שמרבית הבוגרים שנמצאים באוניברסיטאות, קצינים, יוצאי אתיופיה, הם בוגרי המערכות שלנו, וכשאני אומר המערכות שלנו, זה כולל גם את מוסדות האגודה לקידום החינוך, את מוסדות עליית הנוער, בעצם כל המוסדות הפנימייתיים, גם כפרי הנוער, גם של התיכון וגם חברות נוער וקיבוצים.

נדמה לי שלא מעט בוגרים יוצאי אתיופיה נמצאים היום בקהילה של המנהיגים של יוצאי אתיופיה.

החלק השני, המשמעותי, זה יוצאי חבר העמים. ונדמה לי שיוצאי חבר העמים נמצאים איתנו גם, בערך בסדרי גודל של איזה 2,500, 3,000 ילדים. אנחנו ממשיכים לקלוט גם ילדים מהתפוצות. כלומר עליית הנוער יחד עם נעל"ה ובעצם זה ההון המרכזי של הקמת עליית הנוער לפני 75 שנה. נמצאים היום איתנו סדרי גודל של 1,200 תלמידים, לצערי, משום שנעל"ה היה 3,700 תלמידים, 4,000 ילדים, זה הולך ופוחת בשנים האחרונות.

כמה יש עכשיו?

1,200, 1,250 תלמידים, בנעל"ה. יש פחות היענות. קודם כל גם העלייה פחתה, זו גם פונקציה של העלייה הגדולה. זאת אומרת כשהגיעו 90,000, 100,000 בשנה, אז הגיעו גם כמה אלפים בנעל"ה.

כמה יש במחזור השנה?

השנה, 400 ילדים, שהתקבלו, מתוך 800 הרשמה. הבוקר שמעתי מאיזה שהוא מנהל מוסד, שיזם איזה שהיא יוזמה בגרמניה דווקא, היתה שם קבוצה גדולה מאוד של יוצאי חבר העמים, איכותיים, יהודים, באמת מכל הכיוונים, יכול להיות שתיעשה גם איזה שהיא עבודה שם, שנוכל לקלוט את הילדים. יש קבוצה נוספת בארצות הברית.

זה 400 בשכבה.

אתה צודק.

מתוך ה-400 כמה מחבר העמים?

כ-75%. בנוסף לכך, עליית הנוער ממשיכה להביא גם ילדים מהתפוצות. יש לנו שתי קבוצות מברזיל, שתי קבוצות מארגנטינה. יש לנו קבוצה גדולה מצרפת, שממשיכה להגיע. לצערי השנה חלה ירידה. כל שנה מגיעים 120, 130 תלמידים. כל מיני סיפורים, גם התקופה של סרקוזי נותנת, יש להם איזה שהיא הרגשה מאוד מאוד יציבה, ליהודים, והשנה כמעט 50% פחתו מספר התלמידים מצרפת. זו תכנית שמגיעים קבוצת ילדים לגבעת וושינגטון, לכפר מימון ולחוות הנוער הציוני. כל שנה מגיעים 120, יש לנו בערך סדרי גודל של 200---

בעיקר לחוות הנוער הציונית.

נכון, אבל יש קבוצה גדולה ומשמעותית---

כן, זה בעיקר דרך משרד חינוך.

נכון. אז סך הכל הזרוע הזאת של הבאת ילדים מחוץ לארץ, אנחנו ממשיכים לקיים אותה, ואגב, הגענו לזה עם כל מיני תכניות, גם אפילו לחצי שנה, לעשרה חודשים, לשנה, כל קהילה שתהיה מוכנה לשלוח קבוצה כזו או אחרת שתטעם את הטעם הישראלי, הטעם היהודי, אנחנו מוכנים לעשות כל תכנית. למרות שיש כאלה, גם בתוך המשרד, שאומרים 'מה, אתה מביא לחצי שנה?', 'כן', אני חושב שמדינת ישראל חייבת להמשיך לקיים את הזרוע הפתוחה הזאת. זה באשר לנושא של יהדות התפוצות.

במסגרת הפנימיות יום זה 1,200 תלמידים שהם פנימיות יום, כלומר ילדים במצוקה, ממשפחות מצוקה, אבל הם לא כל כך רוצים לבוא לפנימייה, להתנתק לגמרי, אז באותם מקומות שיש לנו פנימיות קהילתיות, כלומר לילדים שגרים באזור, וגם ילדים שמגיעים מהסביבה הקרובה. הם לומדים מהבוקר עד הערב, מקבלים כמובן גם ארוחות, סיוע לימודי וכולי וכולי, ובסופו של יום הם הולכים הביתה. יש לנו גם תכנית של אחת לכמה פעמים, שיש גם מפקחת שמרכזת את הילדים האלה, ה-1,200, אנחנו מדברים בערך 34 מוסדות. אגב, זו תכנית שמתוקצבת על ידי המינהל, מתקציבו הייחודי של המינהל וכספים של משרד החינוך.

מוסדות האגודה לקידום החינוך יש 5 מוסדות, אם אני לא טועה, בערך כ-1,000 תלמידים שלומדים וכולם גם מתוקצבים על ידינו, וכמובן בניהולה של האגודה. העובדים הם עובדי האגודה לקידום החינוך וכמו, יש לנו 14 מסגרות, 7 משפחתונים. כאן מדובר בילדים מאוד מאוד קטנים, מגן ילדים ועד 14, ילדים ממשפחות מאוד מאוד מצוקתיות.

אמרתי, עליית הנוער עם סדרי גודל של 14,000, 15,000 תלמידים, מתן, החרדים, 2,850 ונעל"ה עם 1,250 ועוד 67,000 תלמידים שלומדים בבתי הספר האזוריים שלנו, של המושבים והקיבוצים, מרמת הגולן ועד אילת.

יש לנו לא מעט תכניות ייחודיות חינוכיות פדגוגיות שאנחנו מעבירים בעניין הזה. אני חושב שהמנהלים והתלמידים מעידים על כך שזה אחד המחוזות שרוצים להיות בו, כי יש שם אווירה מאוד מאוד משפחתית, אנחנו קוראים למערכת הזאת מערכת משפחתית, אבל באמת יש מערכת לא היררכית. יש לנו סיירת של מנהלי חינוך מצוינים ואני מזמין את ועדת החינוך בהזדמנות הזאת לבקר בעוד מוסדות של כפרי הנוער.

אני רוצה להודות לכם על העבודה הטובה שאתם עושים, גם כאן. שוב, כאן זה מודל ייחודי. בדרך כלל בכפר הנוער, קיים שם בית ספר ופנימייה, וכך גם ביישובים חקלאיים. יש 33 כפרים שהם גם יישוב חקלאי, גם פנימייה וגם בית ספר. במוסדות האגודה לקידום החינוך ובמוסדות המפעל של בית ישראל, המודלים הם קצת שונים. הילדים גרים בתוך פנימייה, אבל הם לומדים בבתי ספר שונים בקהילה. יש לכל מודל את היתרונות ואת החסרונות.

מלה אחרונה, אני רוצה לשבח את העבודה שעושה המרכז להיגוי. אני מאוד מאוד מבקש מוועדת החינוך של הכנסת לעשות כמיטב יכולתה כדי שהמפעל המבורך הזה, יישאר באגודה לקידום החינוך.

עסקנו בזה גם בישיבה פורמלית. אני ישבתי עם המנהלת הכללית והיא הבטיחה לי הבטחות מפורשות בתחום הזה, שזה כך יהיה.

אני רק הוספתי את ברכתי.

אני חושב שהמלצתו של דר' שילה מתקבלת על ידינו בחום, להמשיך להפעיל את המרכז ההיגוי לעולי אתיופיה באגודה לקידום החינוך, היא חשובה, במיוחד לאור ההסתבכות המוזרה לגבי גורלו של עידן ההפרטה. היום פורסם המכרז להפעלת מרכז ההיגוי לעולי אתיופיה. אנחנו כמובן ניגש---

פה זה עמותה, נכון?

זה מרכז היגוי, זה לא עמותה. הוא בעצם חובר עם האגודה והאגודה בשמו ניגשת למכרז.

טוב, תסבירו את כל העניין, אבל זה בידי הממשלה ועכשיו עושים מכרז כאילו שכל אחד יכול להיכנס לעשות את העבודה שלכם. 70 אנשים שפותחו, שיודעים את המלאכה, שלמדו, ואז נותנים את זה לסתם מישהו, שייתן להם מחיר של שקל פחות מהם, אבל בנו את המכרז, לפחות כך הבטיחו לי, שבנו את המכרז בצורה כזאת שיכולה להתקבל תוצאה אחת, אבל לא בטוח.

שני משפטים. אני בא מפתיחת שנת הלימודים. פתחנו שנת לימודים השנה ללא שביתות, ללא תקלות, אצלי לפחות בחינוך ההתיישבותי, פרט לבית ספר בעוטף עזה, שכרגע יש בעיות עם איזה שהיא בנייה של בית ספר מוגן ויכול להיות שתהיה הפסקה בשבוע הקרוב של הלימודים. סך הכל פתחנו שנת לימודים טובה, גם בבתי הספר האזוריים, גם בפנימיות, ללא תקלות, ללא שום בעיות, ונדמה לי שהאופק החדש פתח איזה שהוא אופק למערכת החינוך. אני רוצה בהזדמנות הזאת גם לשלוח מכאן ברכה לשרת החינוך ולמנהלת הכללית על התכנית, בזה שבשנה הקרובה 800 בתי ספר נכנסו לאופק חדש.

ובית הספר שלכם?

לנו, מאחר ואנחנו לא עסקנו ביסודיים, אז השנה, שנה ראשונה, ניכנס עם שלוש חטיבות עצמאיות. אנחנו לא רצינו חטיבות בתוך השש שנתי, שלוש חטיבות עצמאיות.

אז לכן אין לזה כמעט השפעה עליכם. הבנתי.

אבל אני צריך לכוון להנהלת המשרד, להאדרת המשרד.

אהה, זה חלק מהעבודה שלך. הבנתי. רק להבין עוד דבר, התכנית הלאומית ליהודי אתיופיה, כמה מהמוסדות שלכם, רק ל---

החינוך הפנימייתי כמעט ולא נהנה מזה. כמעט ולא, ואם הוא נהנה, נהנה בשוליים.

אפשר להגיד יותר מפורט? כמה בתי ספר מקבלים את ה---

מהתכנית הלאומית. למיטב ידיעתי---

כי למעלה מ-50% מהילדים... אולי מר עמיהוד בהט, אתה יודע? כמה מבתי הספר הפנימייתיים נהנים מהתכנית הלאומית?

רק של עתידים.

בשוליים, שניים-שלושה בתי ספר, אולי, ממש בשוליים.

אוקי.

אני מודה ליחיאל שילה על תביעתו להמשיך את מפעל מרכז ההיגוי בבתי ספר באגודה לקידום החינוך. אנחנו כמובן נעשה כל מה שאפשר להמשיך להפעיל את המכרז במתכונתו הנוכחית ובכלל זה שמירה על כבודם של העובדים, על שכרם הבסיסי והלא גבוה, אבל כמו שאדוני היושב ראש ודאי יודע, בעידן ההפרטה גם חברות כח האדם מתמודדות על מכרזים חינוכיים וכך עשויים כ-70 בעלי משפחות למצוא את עצמם מתמודדים עם שכר מינימום, דבר שבאגודה לקידום החינוך לא ייעשה.

אני מבקש מפרופ' חיים אדלר לסקור קצת את מפעל האגודה לקידום החינוך. יוסי אשכנזי יברך במליאה עצמה ואחריו אולי מר דוד מייזלמן, שהוא, מבחינתי, הוא והפנימייה חד הם, הוא ממייסדי הפנימייה, הוא ייתן כמה מלים על הפנימייה, ואם ייוותר לנו הזמן, אז גם הגב' רויטל סיסו תיתן את הזווית של התרומה של האגודה לקידום החינוך באמצעות מפעל המכינות לבני הקהילה.

תודה רבה. אני בטוח שחברי ועדת החינוך כבר יודעים. אני חושב שחשוב לציין שהמודל של הפנימייה שאנחנו יושבים בה הוא במידה לא מבוטלת לא רק ייחודי בארץ, אלא הוא ייחודי אפילו בעולם. מפני שכאן מדובר על הפרדה בין מקום המגורים והטיפול האישי, החינוך החברתי של בני הנוער, לבין מקום הלימודים שהוא בחינוך העל-יסודי של העיר כפר סבא והזדמן לי בשנה האחרונה להכיר את המערכת הזאת קצת יותר מקרוב ואני חושב שהשידוך הזה הוא אחד מהשידוכים החיוביים ביותר שאני מכיר במדינת ישראל. מערכת החינוכית של כפר סבא היא אחת המערכות הטובות ביותר, התלמידים מתפזרים בתוך המערכת הזאת ונספגים בה כאחד העם, חברים בארבעה תיכונים, או בארבע חטיבות ביניים, בלי להיכנס לפרטים, אני חושב שבויאר בירושלים, בראשית דרכו, היה דומה לכך והדבר לא צלח, כי בירושלים התפזרו לכל מיני בתי ספר לא בראש ובראשונה למובילים ביותר. כאן בכפר סבא הם לומדים בבתי הספר הטובים ביותר, כמעט הייתי אומר בין הטובים ביותר במדינה.

אני חושב שאם כבר ניתנה לי ההזדמנות, הייתי רוצה לומר שקשה לדמיין את תהליך קליטת העלייה בישראל, לא רק של יוצאי אתיופיה, בכלל, ללא המערכת של החינוך הפנימייתי. לא מפני שהחינוך הפנימייתי מרחיק את הילדים ממכורתם או ממשפחתם, כמעט להיפך, אבל מהעדויות שיש לנו לגבי מרבית הילדים הלומדים בפנימיות, היחסים בין בני המשפחה, אם יש משפחה דרך אגב, לא לכל אחד יש משפחה מתפקדת, אבל אם יש משפחה, היחסים מתהדקים והולכים. אגב, בסוגריים, האלימות הנוראה ביותר במדינת ישראל היא האלימות בתוך המשפחה ולא בתוך מערכת החינוך. מתנפלים על מערכת החינוך בכל בוקר, על כך שמתרחשת בה אלימות, האלימות המסכנת חיי אדם היא, לצערי, בחלק ממשפחותינו. והחינוך הפנימייתי מציל מספר לא מבוטל של ילדים או בני נוער מן הסכנה שנשקפת להם בתוך הקהילה. הסיפור של השנה האחרונה של 'עם הפנים לקהילה' שזה נשמע טוב לפקידי האוצר, הוא בלתי משמעותי לחלוטין לגבי חלק מהאוכלוסייה הנכנסת בחינוך הפנימייתי, מפני שהחלק הזה הוא קטן, אבל יש חלק קטן כזה שבא מקהילה שאיננה קהילה וממשפחה שאיננה משפחה והפנימייה היא קרש ההצלה והכיוון שלהם.

אבל יחד עם זאת, ודווקא האגודה לקידום החינוך היא אחת הדוגמאות המאלפות, לחינוך פנימייתי של ילדים ובני נוער יוצאי השכבות החברתיות המבוססות. לא אגיד שכל בני הנוער המתחנכים במסגרת האגודה לקידום החינוך הם כאןלה, אבל האגודה לקידום החינוך היא דוגמה, ולא הדוגמה היחידה, לקיומו של חינוך פנימייתי אפקטיבי מאוד לילדים ובני נוער מן השכבות המבוססות, דבר שכמעט ואיננו קיים בעולם כולו. בעולם כולו יש חינוך פנימייתי לאליטות כמו נזירים וכאלה, או לעבריינים צעירים. המיינסטרים הוא איננו חינוך פנימייתי. גדולתו של החינוך הפנימייתי בישראל, בלי להיכנס כעת להיסטוריה של העניין, היא בכך שהוא חלק מן המיינסטרים ואני שמחתי מאוד לשמוע שיושב ראש ועדת החינוך מתייצב לימין המינהל. מדי שנה בשנה יש ניסיון של האוצר לסגור.

אני חושב, אם מותר לי בהזדמנות הזאת, החוק החדש של חינוך חובה לגילאי 16 – 18, אין לו סיכוי, לעניות דעתי, להתממש, אלא בהסמכות מרבית על החינוך הפנימייתי שהרי בני נוער בגיל 16, 17, שאינם לומדים, על אף שהחינוך הוא חינם, הם אינם לומדים מפני שהם נזנחו, מפני שהקהילה ו/או המשפחה ו/או הסביבה האינטימית לא היתה מסוגלת, ואני לא אומר את זה בביקורת, בעובדה, לא היתה מסוגלת להעניק להם את מה שנחוץ כדי להתמיד בבית הספר רמז בחולון ועל כן הם בבית. עכשיו, אם אנחנו רוצים להחזיר אותם ואני מאוד מחייב את המהלך כמובן, אנחנו רוצים להחזיר אותם למערכת, אני חושב שאנחנו נמצא את עצמנו לא בשנה הזאת אולי, אבל בעתיד הנראה לעין, נמצא את עצמנו מסתמכים מאוד על החינוך הפנימייתי במימוש של הדבר הזה.

אבל צריך להוסיף, זה מאוד יקר. כלומר לקבל החלטה שכולם... החלטות קל לקבל, אבל אם אין בצדה התחייבות שאולי צומחת לאט לאט של המממנים, שזה האוצר, אני חושש מאוד שהסיכוי... אני רואה בחינוך הפנימייתי בישראל מסגרת מסייעת מאוד למימושו של החוק בעתיד הנראה לעין. לאו דווקא פה, אבל בכלל, ואני מוכרח לציין שזאת, נדמה לי, הזדמנות נדירה, ראשונה שאני זוכר, ששנת לימודים נפתחת כשוועדת החינוך של הכנסת והיושב שלה מבקרים בחינוך הפנימייתי, וזה מאוד מאוד מאוד חשוב וסמלי. תודה רבה.

אני מבקש להצטרף למברכים ולהודות שהואלתם להגיע לכאן, מה שמעיד על חשיבות הנושא גם בעיניכם.

אני רוצה להגיד כמה מלים ובקצרה מנקודת ראות אישית. המפעל הזה שנקרא האגודה לקידום החינוך עומד להשלים כמעט יובל שנים לקיומו ונפלה לידי הזכות להיות במסגרת של המחזור הראשון. ואני יכול לומר, גם בראייה אישית וגם מהכרת עמיתיי ושורה ארוכה של בוגרים שמניינם מגיע היום לכדי אלפים, שהאגודה היא זאת שמינפה אותם. כלומר האגודה הביאה מהפריפריה אלפי תלמידים שאולי בנסיבות חייהם הרגילות לא היו מגיעים למימוש עצמי, אילולא היו מגיעים לפנימיות של האגודה. לכן גם היום חשיבותו של הנושא עומדת בעינה, אולי במשנה תוקף, כי פריפריה קיימת והיא לא רק גיאוגרפית ועדיין אנחנו צריכים לחזק את הנערים והנערות שבאים משם.

המשימה נראית קשה יותר. חיים דיבר פה הרבה שבעצם המצוקה קיימת, או האלימות קיימת יותר במשפחה מאשר במוסדות, אבל חלק גדול מהילדים שאנחנו מקבלים כבר מגיעים חבולים במידה רבה והמוסדות שלנו נדרשים לטפח ולגדל אותם וזה לא פשוט, כי לא תמיד עומדים האמצעים הראויים בידנו כדי לבצע את המטלה הזאת, כי אנחנו בסך הכל לא מוסדות טיפוליים, אלא מוסדות חינוכיים. ולא אחת אנחנו עדים לסיפורים קשים מאוד, שראשיתם בעבר ובינקות של הילדים הללו, וקיים קושי, שהולך וגובר, לעמוד בנטל הזה, שהוא, שוב, אנחנו מערכת חינוכית בעיקרה ולא מערכת טיפולית.

בכל מקרה, אני מודה לכם שוב שבאתם.

אני רוצה לכבד את מר דוד מייזלמן, כמה מלים קצת על האכסניה הזו. בבקשה.

אני הגעתי לפני 40 שנה לכאן, אחרי שעבדתי 5 שנים בבויאר, עוד לפני שהיה בויאר, ואנחנו גילינו אז את הפריפריה ואת הנוער הנהדר שהגיע, שלא כל כך האמינו בהתחלה ביכולות שלהם והגעתי לכפר סבא להקים את הפנימייה, לעיר שבהתלהבות וברגישות ובאהבה קיבלו את הילדים, עיריית כפר סבא, מחלקת החינוך, בתי הספר, ומהיום הראשון קיבלו את הילדים בלב פתוח, לא ויתרו להם, אבל היתה מספיק רגישות בשביל להבין שהילדים האלה זקוקים לעוד משהו ומה שאני יכול להגיד, כמי שעוקב אחרי הילדים, שההישגים שלהם היום הם עולים על כל הישג של כל אוכלוסייה אחרת. יש לנו מאות קצינים וקצינות ואקדמאים באלפים, רופאים, מהנדסים, עורכי דין ואני מוכרח להגיד שהצירוף הזה, שפרופ אדלר אמר, שזה ייחודי, אנחנו הרגשנו את זה, כי לא יכול היה המקום הזה להיבנות מבלי בית כל כך תומך. שר האוצר היה פנחס ספיר, זאב גלר ראש העיר, בבית הספר התיכון כצנלסון, אחר כך כל בתי הספר בעיר, היו באמת בית חם. יושבת פה דר' פנינה שרצן, בהדסה ירושלים, והיא בוגרת המחזור הראשון שלנו. בקהל יושבת אמא, מגשרת, של אחד הבוגרים שלנו, שהוא שחקן קולנוע, הוא קיבל מלגה, הוא יושב בארצות הברית ועושה חיל. וגם לעניין של האוכלוסייה---

צריך לעשות חיל בארץ, לא בארצות הברית.

הוא עושה חיל שם, הוא יגיע. ויש לנו בוגר שלנו, אתיופי, שלא האמינו כל כך ביכולותיו, אבל קלטו אותו פה יפה בכפר סבא, והיום הוא מהנדס בתעשייה האווירית, עושה תואר שני בטכניון, אחרי שעשה תואר ראשון בטכניון וזה רק דוגמה. שירק סבת הוא בוגר שלנו וזו רק דוגמה. זה כבר מובן מאליו שהבוגרים שלנו מגיעים לפסגות שבאמת רק ליהנות מזה, ותודה לעיר, אני אומר. דב נמצא כאן, מנהל אגף החינוך, שהוא גם היה מנהל בית הספר. ראש העיר יגיע ב-12:00, שידעו בתבונה וברגישות לקלוט את הילדים שלנו. באמת כל הכבוד.

תודה, דוד. אני מבקש מרויטל לסקור את תרומת המכינות ואת ההתייחסות הייחודית לקהילה האתיופית, במכינות הקדם אקדמאיות. בבקשה, רויטל.

שלום. המכינות מטפלות בתלמידים שבמסגרות שונות ומגוונות לא יכלו להביא את הפוטנציאל הלימודי שלהם לכלל מימוש. במכינות למדו 1,100 תלמידים אתיופיים, במסלולים השונים. המכינות פזורות למעשה מתל חי ועד אילת, במכללות אקדמיות, סמינרים ובאוניברסיטאות.

איזה מכינות?

קדם אקדמיות.

זאת אומרת אחרי צבא.

יכול להיות אחרי צבא וגם יכול להיות לפני. יש אנשים שיש להם פטור מסיבות שונות ואז הם יכולים להיכנס לפני, במקום.

עקרונית זה לפני השכלה גבוהה ואחרי צבא.

נכון מאוד. יש מצב שהתפרסם בתשס"ד, לגבי תלמידים יוצאי אתיופיה, שהשתלבו במערכת ההשכלה גבוהה ושם דובר על 95% מהם שעברו דרך המכינות הקדם אקדמיות.

הייחוד של המכינות הקדם אקדמיות עם יוצאי אתיופיה, זה מעטפת הסיוע הנוספת שהתלמידים מקבלים. למעשה המדינה מממנת, משתתפת במימון קורס הכנה לבחינה פסיכומטרית, ספרי לימוד, מעונות, נסיעות, הכוון מקצועי אקדמי. יש ניסיון לבנות חליפה פרטנית לכל תלמיד בהתאם למצב הבגרות שאיתו הוא הגיע, בהתאם ליכולות שלו.

למעשה אנחנו קולטים גם יוצאי אתיופיה שהם עולים חדשים ממש. יש לנו קבוצה של כ-200 תלמידים שהם נקראים קבוצת קדמה, שהם הגיעו לפני כחצי שנה עד שנה מאתיופיה והם נכנסים באמת לפני השירות הצבאי, משום שלאחר שהם יסיימו את המכינה, חמישה סמסטרים של לימודים, רק אז הם יגיעו לצבא ויתחילו לשרת. ההישגים שלהם מדהימים, הם יוצאים עם בגרות, למעשה בגרות מלאה. אנחנו רואים סימנים מאוד מאוד יפים.

אנחנו בזה עסקנו באינטנסיביות ואנחנו כל פעם ישבנו עם המנהלת הכללית של המשרד וכל פעם היא אמרה 'לא, אי אפשר לקצץ בזה, אני נותנת הוראה' ושום הוראה לא עברה, לא רצו לקבל את זה בסוף, אבל בסוף זה הסתדר.

הנתונים הם מדהימים, הם מגיעים לבגרויות.

לפני שהתכנית הזו היתה, אנשים שבאו לארץ בלא השכלה פורמלית בגילאי 16, 17, הם נפלו בין הכיסאות. היום יתחיל מאל"ף בכיתה י"ב, או י', זו היתה בעיה. אני אומר, בשנים האחרונות הרבה ילדים נפלו בין הכיסאות והתכנית הזו, אני חושב, שהיא מתאימה לנישה---

בעניין ההסברה. אנחנו רואים שיוצאי אתיופיה זקוקים להנגשה הנוספת לעניין ההשכלה הגבוהה, זקוקים לידיעה שזה לא נמצא מרחק רב, זה יכול להיות קרוב יותר, והפעילות שלנו עם מרכז ההיגוי, היא בכנסי הסברה, חוברות שאנחנו יוצאים ביחד. הם בעצם השגרירים שלנו בתוך הקהילה והעבודה המשותפת, תחת הדגל של האגודה לקידום החינוך בקידום האוכלוסיות המוחלשות, שיש את שני האגפים האלה, זה משהו מדהים.

את עובדת רק עם בית הספר הזה?

לא, עם כלל התלמידים---

כמה יש בכלל המכינות?

יוצאי אתיופיה מהווים כ-10% מכלל הלומדים. יש קצת יותר, כ-11,000 תלמידים, 1,100 יוצאי אתיופיה, זה סדרי הגודל. הם משולבים בכל המסלולים, ממסלול שבאמת בסמסטר אחד, של תלמידים מאוד חזקים, ועד מסלולים שהם יותר איטיים והם מביאים לתוצאות יותר מדורגות.

כל מי שמגיע, אנחנו בונים לו תכנית ייחודית עבורו. מבחינתנו, אין מועמד שלא ילמד במכינה. כל מועמד שיגיע למכינות הקדם אקדמיות ימצא את המקום. הוא יכול להיות גם אנאלפבית.

אבל לא כל העולים נכנסים לתכנית לימודים של שנה.

נכון.

בקהילה האתיופית אנחנו מדברים על בערך 10% פחות. זאת אומרת 40% שהם זכאי בגרות ובערך 30% שיש להם בגרות שהיא מזכה להשכלה גבוהה, כשהמכינות עושות את האוכלוסייה הזאת ונותנת להם את האפשרות, כמעט כולם, אחר כך להשתלב בהשכלה גבוהה וזה באמת דבר חשוב ביותר.

רק שני משפטים על תכניות להשכלה גבוהה. אנחנו הכנסנו שתי תכניות. אחת, אקדמיה בראש שקט, יזמנו פרויקט במשרד הקליטה בשנה הקרובה, 100 סטודנטים שסיימו לימודים בפנימיות, רק בוגרי פנימיות, שסיימו צבא ואומרים להם 'בוא תלמד באחת המסגרות הכי קרובות לפנימייה, אתה תקבל דמי קיום וכלכלה חינם ושכר לימוד, מינהל הסטודנטים, יחד עם דמי כיס'. שלוש שנים, הוא נותן חונכות ארבע-חמש שעות לתלמידי פנימייה. זו תכנית שהשנה יוצאת לפועל, עם 60 סטודנטים, בשנה הבאה יהיו 120 סטודנטים. תכנית נוספת, ישנם קרוב ל-300 תלמידים יוצאי אתיופיה, לומדים בכיתות י"ג, י"ג, טכנאות והנדסאות.

אני שב ומברך את חברי הוועדה. באמצעות הסרט הזה ניסינו קצת להראות את פעילות מרכז ההיגוי שבהחלט היא פעילות עניפה. אני מקווה שהספקתם להתרשם. והחלק הזה שראינו ממגוון הפעילויות שמרכז ההיגוי עושה. אני רוצה להגיד שמבחינה היסטורית מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה הוקם באמת באחת התקופות שהרגשנו בהן, במדינת ישראל, במערכת החינוך ובכלל בכל המערכות, נכונות לשנות גישה, לשנות דרך בנושא קליטת עולי אתיופיה, ואני חושב שזה לא היה של מה בכך ולא היה מובן מאליו שמערכת החינוך, פרופסור, אולי גם היתה לו את הצניעות הראויה בתור פרופסור להגיד שהוא לא הכל יודע, כי פרופסור, אף אחד לא חושב שהוא לא יודע, אבל הוא יכול להגיד שהוא לא הכל יודע ולהגיד שאנחנו רוצים לשתף את בני הקהילה בתהליך הקליטה של עצמם, כי המערכת, כשהלכה לבד, ההישגים של אותם ימים לא ממש החמיאו, לא למערכת ולא לבני הקהילה.

מאז כמובן עברנו כברת דרך ואני רוצה להגיד שיש לנו פה צוות, חלקו לא היה יכול להשתחרר, נמצא בבתי ספר, חלקו נמצא כאן. אני יכול להגיד לכם שהצוות שנמצא כאן, אולי זו
קבוצת האנשים המנוסים, אני לא רוצה האיכותיים ביותר, כי לא ערכתי מבחן איי.קיו לאנשים פה, אבל בהחלט אנשים מקצועיים, ותיקים, שעושים את העבודה שלהם נאמנה ואני גאה לעמוד בראש הצוות הזה.

בשנה הזו חלק מהפעילויות שראיתם מתקיימות, חלק מהפעילויות לא מתקיימות, לצערנו חלקן בגלל קיצוצים תקציביים.

תפרט בבקשה.

אני אציין למשל נושא של המועדונים השכונתיים. אנחנו הפעלנו מועדונים שכונתיים אחרי הצהריים בשכונות שבהן יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, שם יש שוטטות רבה בשעות אחרי הצהריים ולצערנו השנה ניאלץ להפסיק את זה. היתה לנו תכנית שקראו לה 'חושבים קדימה', תכנית שרצינו לעודד ילדים בבתי ספר יסודיים, ביחד עם עמותת מופת. בעצם מה שקורה לחלק מבני הנוער, יוצאי אתיופיה, שכשהם מגיעים לחטיבת הביניים, הם מגיעים עם חסכים במקצועות כמו מתמטיקה, עברית, אנגלית ובאמת עשינו כמה קבוצות הכנה ובזכות זו אני רוצה להגיד לכם שכבר לא מעט ילדים הצליחו להשתלב במסגרות איכותיות שללא זה לא היו מגיעים. אנחנו יודעים שכשאתה מגיע לכיתה ז', האם אתה ב-ז'1, או 2, 3, או 4, בסופו של דבר אנחנו יודעים לאן זה יוביל, אם תצא עם בגרות או לא תצא עם בגרות. וילד שמגיע לחטיבת הביניים צריך להגיע עם המיומנויות החיוניות שמאפשרות לו השתלבות.

אנחנו פועלים רבות בעניין של טיפוח מורשת. אנחנו רואים את הנושא של טיפוח מורשת כחלק חיוני ליצירת זהות בריאה, שלמה, אדם שגאה קודם כל במה שהוא. אדם שלא גאה במה שהוא, שלא גאה בעבר שלו, עתידו מוטל בספק, כך שמגוון דברים בשנה הזו יצטרכו להצטמצם.

יחד עם זאת, אני רוצה להגיד, כל מה שראיתם וכל מה שסיפרנו ומה שלא סיפרנו, נעשה במימון מלא של משרד החינוך. להבדיל מעמותות ומקרנות שחיות מתרומות, אנחנו חיים מתקציב משרד החינוך. אולי מישהו תרם לנו כמה אלפי דולרים ככה בדרך, אבל אנחנו לא מגייסים תרומות, אנחנו עושים את הפעולות שלנו מתקציב משרד החינוך, מתקציב מדינת ישראל. מבחינתנו אנחנו רואים בזה גם כאמירה. בסופו של דבר, לאחרונה, למדנו אולי באופן קצת קשה, קשה לבנות על תרומות תהליך קליטה נכעון. תורמים ירצו, יהיה להם, יתנו, כשאין להם, כשנגמר להם, הם יכולים להפסיק אותו. אז מה שהתורמים נותנים, זה צריך להיות---

ובממשלה זה תמיד יציב.

אתה יודע מה? הוא לא יציב, אבל אני אומר שכשהמדינה נותנת, או לוקחת, אני יכול גם למחות מול המדינה. על תורמים אפשר לבנות את הקינוח, אבל את המנה העיקרית צריך לבנות על ידי תקציב.

אנחנו לגמרי בהסכמה על זה, זה גם חובת המדינה. זה לא איזה חסד שהמדינה עושה.

חוץ מזה, אני רוצה להגיד לך, שכשהייתי במסגרת לימוד של חודש בארצות הברית, לפני שנה, אני רוצה להגיד לך איך שבני הקהילה מוצגים בקהילות בארצות הברית, בשביל לגייס כסף, לא הייתי רוצה שבאופן הזה אנחנו נוצג שם. המצב, כפי שאחנונ מוצגים שם, אגב, אני רואה במידה מסוימת גם הוצאת דיבה רעה על המדינה ועל החברה, כי איך שאנחנו מוצגים שם, זה באופן מאוד מאוד שלילי.

אגב, זה נכון מאוד, אבל זה נכון לא רק לגבי ביתא ישראל, זו הדרך שכל המדינה הזאת מוצגת שם. אנחנו מוצגים שם לצורך גיוס כספים כמדינה עלובה, ענייה, מסכנה, מסוכנת ולכן אתם, הבני דודים העשירים, צריכים לפתוח את הלב ואת הכיס כדי להעביר תקציבים, אז זו הדרך. באמת, אני זוכר כשהתחלתי אחת מהתכניות, לדעתי החשובות יותר שנעשו אי פעם בממשלת ישראל, תכנית תגלית של הבאת נוער. התקשרו אליי מכל מיני קהילות בעולם, אמרו 'מה זה צריך להיות? אתה שובר לנו לגמרי את הדימוי'. מה זה אתם צריכים לשלם בשביל נוער מהעולם להתחבר לזהותם היהודית? מה זה צריך להיות? אז ככה אתם לא עלובים ומסכנים וזה, אתם יכולים לתרום. זה שבר את ה... זה לצערי נכון, אבל זה במיוחד כמובן נכון לגבי העדה ביתא ישראל. אני גם השבוע הייתי בארצות הברית, דיברתי עם כל ראשי הקהילות שם על הצמצום הגדול שעושים בתכנית הזאת של התכנית הלאומית, עושים צמצום מאוד גדול, אגב, גם בגלל שממשלת ישראל לא עשתה את חובתה כלפי התכנית, זה הפירוש שלהם והם צודקים, אבל ככה, אם אתה בונה את זה על פילנתרופיה, ולפני שנתיים היתה התגייסות של כל הפילנתרופיה, השנה לא ואז כל הפרויקט, עכשיו 8,000 תלמידים בתיכונים בישראל, זורקים אותם החוצה.

תודה, כבוד הרב. אנחנו נמשיך בדיון, אני רק רוצה לבקש מראש עיריית כפר סבא, בעל האכסניה, מר יהודה בן חמו, לברך את הבאים ואת חברי הוועדה ואחר כך אני אבקש ממר עמיהוד בהט ואחר כך ניכנס לדיון. בבקשה.

תודה, דוד. צהריים טובים לכולם, ברוכים הבאים לעיר כפר סבא. אני מקדם בברכה חמה את חברי ועדת החינוך, שזו לא הפעם הראשונה שלה כאן בעיר בשנה האחרונה. היו עוד מספר אירועים ואת הרב מלכיאור בראשם ואת כל חברי הכנסת. אני רוצה לברך את חבר הכנסת מזור שנבחר לא מכבר לכהן כנציג הקהילה האתיופית מטעם סיעת ש"ס. אני מאחל לך הצלחה רבה.

אני אמנם ראש העיר, אבל לא בעל האכסניה פה, יש פה ארז, שהוא מנהל המקום, שהחליף את דוד, שגם נמצא פה, ולא במקרה הוא נמצא פה, מכיוון שהשניים הללו הטביעו את חותמם לעבוד ולפעול למען ילדים ונוער בכלל, ולמען ילדי הפנימיות בפרט והפנימייה הזו ידועה כפנימייה שמשלבת ילדים מכל הארץ במערכת החינוך העירונית.

אני רוצה ברשותכם להתמקד מעט באשר לנעשה, יחד עם הקהילה האתיופית, כאן בעיר כפר סבא. אני יכול לומר ולציין בגאווה, ואני אתחיל דווקא מהצד האישי שלי. אני יכול לציין בגאווה רבה שיש לנו נציג במועצת העיר לקהילה האתיופית. בכפר סבא יש כ-130 משפחות. קהילה לא גדולה בעיר. יש כ-750 תושבים ובכל זאת לקחנו על עצמנו כן לעשות מאמץ ולשלב במנהיגות העירונית נציג מקרב העדה האתיופית, אח של שלמה מולה, אברהם מולה, שהוא פעיל מאוד, ועשינו זאת מהטעם הפשוט. ככל שאני מכיר ומעמיק יותר בפעילות ובהיכרות עם בני הקהילה האתיופית ובטרם נבחרתי לראשות העיר הייתי עובד קהילתי הרבה מאוד שנים, אני יכול להעיד פה שבעיר כפר סבא האוכלוסייה די מופנמת, אוכלוסייה די ביישנית, אוכלוסייה בלי מרפקים חזקים, וסברנו שלתת ביטוי בראש ובראשונה למנהיגות העירונית שיהיה במועצת העיר אדם מבין הקהילה, זה מעשה שייתן ביטוי לקהילה. לכן הביטוי הזה בא תוך כדי עבודה משותפת. מי שמכיר פה את הפעילות בעיר, יכול לראות עד כמה שהקהילה גדולה, כך העשייה היא כל כך מרובה. יש כ-10 עובדים מסביב לעבודת ילדים ונוער בקהילה האתיופית כאן בעיר. לא מזמן חנכנו מועדון, הוא מועדון ותיק, אבל קראנו אותו על שמו של מנהיג הקהילה האתיופית בעלייה, יונה בוגלה ז"ל, והמועדון יונה פועל למעשה בקהילה, אבל אי אפשר להתעלם מהרצף החינוכי שקיים בין החינוך הפורמלי לבלתי פורמלי בכלל בעיר, אבל בפרט בקרב הקהילה האתיופית.

דיבר פה קודם דוד על הנושא של המעבר מחטיבות הביניים לתיכוניים. בכפר סבא יש לנו גאווה עצומה שאין אפילו ילד אחד מבין הקהילה האתיופית שהוא נושר במעבר הזה. כולם עוברים מחטיבות הביניים לתיכונים.

עוד גאווה שאנחנו בהחלט מבליטים אותה, זה שבכל בתי הספר העירוניים יש תלמידים מקרב הקהילה האתיופית. בתי הספר העיוניים, הטכנולוגי הגבוה. בכלל, בכל בתי הספר בעיר, בכל מוסדות החינוך, ישנה נציגות של הקהילה האתיופית והם משתלבים בצורה יוצאת מגדר הרגיל.

אני יכול להעיד על מעורבות מאוד מאוד גדולה של תושבים אתיופיים ולאו דווקא בתוך הקהילה, אלא בכלל נטמעו באופן כללי. אני יכול להעיד על השתלבות של עובדים מקרב הקהילה, עובדים מקצועיים לחלוטין. הם נבחרו לתפקידים ולאו דווקא העירוניים והציבוריים, אלא בכלל, על בסיס מקצועי לחלוטין, ובהחלט אפשר לומר בגאווה שבני הקהילה האתיופית משתלבים הרבה בזכות עצמם.

יחד עם זאת, אני מודע לכך, אמרתי קודם שהייתי עובד קהילתי ועובד נוער, אני מודע לכך שלא אחת אנחנו נדרשים לתת את החיזוקים המשמעותיים באותן חוליות חלשות שבין המשפחות האתיופיות ישנן גם כאלה, ואנחנו, באמצעות גם אגף החינוך, גם מחלקת הנוער, שביניהם הם מתקשרים בצורה בלתי רגילה, מערבים גם את אגף הרווחה ולמעשה שלושה גופים שיודעים לדבר בשפה אחת, עם אותם עובדים מקצועיים, שיודעים לתת את המענה הדרוש לטובת ילדי הקהילה.

שאל אותי קודם חבר הכנסת אם יש כאן בית כנסת לבני העדה האתיופית. לא רק שיש בית כנסת, יש גם את המועדון הקהילתי, כמו שציינתי, לבני הנוער. יש את המועדון הקהילתי לגמלאים. נמצאת פה איתנו גב' עליזה רגב, שהיא הממונה על כל הפעילויות של הקשר בין קולומבוס שבאוהיו לבין כפר סבא ובכלל, גם על פעילות של חברת ספיר, והיא תוכל לספר לכם על הדרך שהיא פועלת על מנת לסייע באופן משמעותי, לא רק ברמה כספית, כי צדק בהחלט, אני מתחבר לכל מלה שנאמרה פה על ידי יושב ראש הוועדה, הרב מלכיאור, לפעמים כשמגייסים כספים, התרומות הללו הן זמניות, ופרויקטים היא מלה מאוד זמנית. בכלל אני מעדיף את המלה תכניהת ולא פרויקט על מנת לקיים את זה לאורך זמן, ומי שנשען רק על פילנתרופיה, בסופו של יום יכול למצוא את עצמו מחוץ ליכולת לקיים את הפעילות ובהחלט צריך ליצור את הרצף עם תמיכה עירונית. כמובן שלא יזיק אם גורמים נוספים יהיו מעורבים, אבל בהחלט הרשות המקומית, אני מקווה מאוד שגם באיזה שהיא צורה, גם ממשלת ישראל תדע לתת את העוגן ואת הפעילות המרכזית.

אני אסיים את דבריי בדברי תודה. לא בכדי השארתי אותו לסוף, פרופ' חיים אדלר, שהוא לא זר לנו, כפר סבא השנה, הייתי אמור לפתוח עם זה אפילו, מקדמת אתכם בברכה ככלת פרס החינוך הארצי, ופרופ' אדלר מתחבר לכך שהוא כותב לנו את תכנית האב לחינוך. היו הרבה מאוד לפניי ואני מקווה שזה ימשיך הרבה מאוד אחריי, זו עיר עם מסורת של השקעה במערכת החינוך העירונית ולקחנו את אחד האנשים היותר מוערכים בתחום החינוך ואני שמח מאוד שבימים אלה פרופ' אדלר מסיים למעשה לכתוב את ההצעה הראשונית לתכנית האב, והתכנית הזו למעשה תצטרך להוות בעבורנו את המצפן החינוכי לעשור הבא ואולי גם יותר מכך. אם כך אני מקדם גם את פרופ' אדלר בברכה בתוכנו ומאחל לכם, אני לא חלק מהפאנל, אני התבקשתי לבוא ולברך, מכיוון שיש לי עוד מחויבויות נוספות, לכן אני אסיים את דברי ואאחל לכם המון הצלחה, יום עיון מעניין. אנחנו מאוד מאוד נשמח לארח אתכם בפעילות העירונית שלנו, כך שנוכל לקיים את הלמידה ההדדית, נוכל ללמוד מכם, תוכלו לראות מה נעשה כאן בעיר ואולי גם לקחת משהו מכאן למחוזות אחרים. שיהיה בהצלחה.

תודה למר יהודה בן חמו, אנחנו בהחלט יכולים להבין ביום פתיחת שנת הלימודים שאתה נפרד מאיתנו.

אני רוצה לבקש ממר עמיהוד בהט להגיד בבקשה כמה מלים. עודי, בבקשה.

כמה מלים קצרות באמת, כי הדברים די מוכרים, גם האנשים מוכרים ואהובים וחביבים. עצם החיוניות של מרכז היגוי ליוצאי אתיופיה, כמו קודם, גם עכשיו, איננה מוטלת בספק וצדק מי שאמר שגם אם יש צרכים שבחלקם משתנים, עבודת התרגום היא פחות אולי רלוונטית כרגע, אבל עבודת הגישור מול הורים והעבודה בהיבטים הרגשיים, גם בהיבטים הלימודיים ובהרבה מאוד זוויות חדשות, בהחלט מצריכה ומחייבת את המשך פעולת מרכז ההיגוי.

הביטוי לחיוניות הזאת, ואני מוכרח לומר בצידם של ההערות על קיצוצים וכדומה, אם אני סוגר איזה שהוא מעגל, אז אני יכול לומר שכשאני פגשתי במרכז ההיגוי בפעם הראשונה הוא היה עם 20 משרות מגשרים בערך ותקציבים הרבה יותר קטנים. היום אנחנו כפולים במספר המגשרים של מרכז ההיגוי ולכן אני יכול במרחב היותר היסטורי של העניין, בהחלט ל\ראות התפתחות, גדילה ובצדק, כי גם הקהילה גדלה וגם הצרכים גדלים ואני חושב שחובת המדינה בעניין הזה, יושב ראש הוועדה אמר קודם שזה חובת המדינה ולא חסד של המדינה, וזה נכון, חובת המדינה במקרה זה לפחות נעשית בצורה מאוד מאוד מתוך הנאה גדולה ומתוך תחושה של רצון אמיתי לעשות את הדברים. אני מכיר אישית חלק גדול מאוד מן המגשרים, ראיתם אותם בסרט, זה אנשים נפלאים, זאת מנהיגות אמיתית שמתפתחת לא רק כאן, אבל גם בפורום הזה, ולכן גם תענוג וגם חשוב לעבוד ולעשות את העבודה ביחד. אני מאחל באמת שכל התשומות שנעשות, בראש ובראשונה על ידי החברים עצמם, בתוך השטח... אנחנו יודעים מה קורה כשמגשר אחד מסיבה זו או אחרת לא נמצא בבית הספר, או פעילות אחת לא מתקיימת, קמה מיד קול זעקה של מנהל בית הספר עד כמה אז החסר ניכר ואז החשיבות אולי גם מורגשת פי כמה וכמה.

אני בטוח שיש מה להרחיב ואם היה ניתן היינו גם רוצים עוד ועוד להרחיב את הפעולה החשובה הזאת, שבראש ובראשונה היא חשובה כיוון שהיא נעשית, וזה ברור לגמרי וכך היא צריכה להיות וכך היא תיעשה גם תמיד, על ידי בני הקהילה עצמם. זה אבן היסוד של כל העניין הזה וכך צריך להיות וכך גם יימשך. תודה רבה.

עודי, אני רוצה להגיד ככה- קודם כל עודי בהחלט ידיד נאמן של מרכז ההיגוי ומלווה אותנו ובהחלט אני יכול להגיד שבתקופה של עודי מרכז ההיגוי הגיע לפוטנציאל מאוד גדול ואנחנו גם מקווים לממש את הפוטנציאל הזה. בצד של התקציב, אני לא רוצה כרגע לעורר ויכוח, אבל בהחלט בשנה האחרונה ניכר פיחות בתקציב קליטת עולי אתיופיה, אבל אנחנו לא נתווכח כרגע. בסדר, כבוד הרב? אני לא רוצה כרגע לפתוח את הדיון הזה. אתה מסכים איתי.

יש לנו פה את צוות מרכז ההיגוי. אגב יש פה חמישה תלמידי שטיינברג. נמצאים איתנו כאן, אז כמובן שאנחנו נפתח ככה ואם אתה רוצה לשמוע אותם, אז אתם מוזמנים לשאול אותם.

ברשותכם, חשבתי שאולי מזה שאני אדבר יתר על המידה על מרכז ההיגוי, חשוב שהאנשים שעושים את המלאכה בשטח ידברו, אז אני רוצה לבקש מכמה מהצוות שלנו, מהמגשרים, שתשמעו מפיהם מה הם עושים וכמובן שאם יהיו לכם שאלות, אתם מוזמנים לשאול אותם.

אני רוצה לפתוח באיוורקן. איוורקן יאיס הוא אחד המגשרים הוותיקים במרכז ההיגוי. הוא מגשר בבתי ספר בנתניה. אגב, הוא בעצמו איש בעל השכלה, כרגע סיים את לימודי המשפטים שלו, כך שכשאנחנו מדברים על מגשרים, אנחנו מדברים היום בהחלט על אנשים בעלי השכלה רחבה, השכלה אקדמית רובם, תואר ראשון, תואר שני. אז איוורקן, אם אתה יכול בבקשה לעמוד וקצת לספר לחברי הוועדה ולאורחים על הפעילות שלנו.

תודה. ברשותכם אני מודה לכם, נציגות נכבדה, על כך שטרחתם ובאתם על מנת בעצם לשמוע אותנו. כמו שדוד ציין, אני עובד בבית ספר רמב"ם בנתניה ושוב, גם לחברים הנכבדים שנמצאים כאן, עמיתיי לעבודה. אני רוצה להתמקד באיזה שהוא נושא, בנושא הזה של תפקיד המגשר, אני מבין ששמעתם ועוד תשמעו גם בהמשך, אני רק נישה קטנה, אמנם היא גדולה, ניקח את תפקיד המגשר בעניין של הטמעת התרבות בקרב לא רק קהילת יוצאי אתיופיה או התלמידים של יוצאי אתיופיה, אלא גם בתוך צוות בית הספר. כחלק מהפעילויות של המגשר, אני יכול לספר לכם סיפור שקרה לי לפני ארבע שנים והסיפור הוא כזה. כשהגעתי לבית ספר ממלכתי שבעצם קלט תלמידים יוצאי אתיופיה, כשהגעתי לשם, הדבר הראשון ששמעתי זה שיש התגודדויות ואין חיבור בין תלמידים יוצאי אתיופיה לתלמידים בכלל ואז אחד הדברים שאמרתי, מה התלמידים האלה,ף או מה הצוות כן יודע על קהילת יוצאי אתיופיה, ונושא הדגל שלי זה בעצם שימור המורשת של יהודי קהילת יוצאי אתיופיה. אז אמרתי, טוב רבותיי, שני דברים בבית הספר צריכים להנחיל אותם כדברים מאוד מהותיים וחשובים. אחד זה נושא של חג הסיגד, שחל בכ"ט בחשוון, כמדי שנה. דבר שני, כ"ח באייר אנחנו בעצם עומדים---

אתה יודע שהכנסת עכשיו העבירה חוק שחג הסיגד נכנס עכשיו כחג רשמי בלוח השנה של מדינת ישראל.

זו בשורה משמחת. אני אשמח מאוד לראות אותה ביומנים של ההסתדרות המורים וארגון המורים. ובאמת, הנושא הזה של יום הזיכרון לנספים הוא גם חלק שאני, כמי שחווה חלק מחוויית עליית סודן, חשוב לי גם כן להנחיל את זה בתוך מערכת בית הספר ואני יכול להגיד לכם שהיה מאוד קשה, כשבאתי למנהלת בית הספר ואמרתי לה 'תשמעי, יש נושא של חג הסיגד בקרב קהילת יוצאי אתיופיה' היא שאלה אותי, 'יש חגים באתיופיה?', זו השאלה, ואחר כך באותו חדר מורים, שבעצם הייתי אמור לעמוד ולהסביר מה זה הנושא של חג הסיגד, גם שם אותה שאלה, אבל בשנה הראשונה אני חושב שעבדתי קשה מאוד, גם על מנת שצוות בית הספר יכיר את הנושא הזה של חג הסיגד ומורשת יהודי אתיופיה ויותר מאוחר בעצם גם להביא את זה גם לתלמידים ולא רק לתלמידים יוצאי אתיופיה, אלא לכלל תלמידי בית הספר.

סך הכל בשנה הראשונה עבדתי קשה. אחד הדברים שהמנהלת שאלה אותי 'תשמע, איוורקן, אתה רוצה עכשיו להכניס לי 400 תלמידים באולם ספורט והם ישמעו משהו שהם לא מכירים?' אמרתי לה 'כן'. אז היא אמרה 'תשמע, אתה לא נורמלי, הילדים האלה, 40 דקות מקסימום הם יכולים לשבת', אמרתי לה 'יכול להיות ששעה הם יישבו'. בסופו של דבר הילדים האלה ישבו שעה וחצי, כל קבוצה בעצם ירדה ושמעה בנושא של חג, מה זה חג סיגד, עשינו איזה שהוא טקס קטן, שבסופו של דבר המורים אמרו לי 'תשמע, איוורקן, זה היה משהו מיוחד, הילדים ישבו שעה וחצי בלי לעשות שום דבר ובלי להפריע', אמרתי 'בטח זה היה מעניין, זה היה משהו חדש' ובסופו של דבר, אל"ף התלמידים יוצאי אתיופיה הכירו בערך שיש להם ובכבוד התרבותי שלהם בתוך בית הספר, והדבר השני, שזה לא רק נחלת קהילת יוצאי אתיופיה בלבד, אלא זה גם עבר לנחלת הכלל. היום נושא הדגל של אותו בית הספר, אני אומר לכם, זה הנושא של חג הסיגד. כל מורה וכל תלמיד, כל שנה, בכ"ט בחשוון, כל בית הספר לוקח את החומר על הנושא הזה של חג הסיגד ומורשת יהודי אתיופיה, מלמד אותם בכיתה, בוחן אותם והראייה שבסופו של דבר עשינו בנתניה תחרות בין עשרה בתי ספר, תחרות בנושא של חג הסיגד ומורשת יהודי אתיופיה. עשרה בתי ספר התמודדו ובסופו של דבר מי שהיה במקום ראשון ונכח באותו טקס באותו יום של החידון, היה לא יוצא אתיופיה. הוא לקח את המקום הראשון. אז יועצת בית הספר באה אליי, אומרת לי 'תשמע, איוורקן, אתם נכשלתם', אמרתי לה 'לא, לא נכשלנו שמישהו אחר לקח את זה', אמרתי לה 'תשמעי, עצם זה שילד שאיננו יוצא אתיופיה למד והכיר את הנושא של התרבות של יוצאי אתיופיה ולקח במקום ראשון, אנחנו זכינו ולא הפסדנו'. אז הראינו שבסופו של דבר להטמיע גם את הנושא הזה של מורשת וליצור גאווה תרבותית בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה, שבעצם זה יותר אינטגרציה מלאה. כשמכירים את התרבות של א' ואת התרבות של ב', החיבור הוא מצוין. ואני אומר לכם, כמי שגם חי את השטח ואת החברים כאן, יש דבר אחד, מדי ארבע שנים בעצם מעיק עלינו, כמגשרים חינוכיים. מדי ארבע שנים אנחנו נמצאים באיזה שהוא חוסר ודאות של הנושא של המכרז, אני אעלה את זה ככה בחטף, אבל זה דבר שמעיב על התפקיד שלנו כמגשרים ואנחנו נמצאים באי ודאות. הראייה שב-1 לדצמבר 2008 אנחנו בעצם אמורים אולי לקבל מכתב פיטורין, כאשר בסופו של דבר ב-1 לינואר 2009, אנחנו לא נהיה בתוך בתי הספר שזה משהו שבעצם הוועדה והנציגות הנכבדת גם צריכה לקחת את זה בחשבון. תודה רבה.

אגב, התלמיד שבחידון העירוני בנתניה בנושא חג הסיגד שזכה זה היה תלמיד עולה חדש מחבר העמים, כך שבהחלט זו היתה הצלחה גדולה.

אני יודע שיש עוד כמה אנשים שידברו, אבל חברי הכנסת, אם אתם רוצים לשאול או להגיד משהו, כבוד הרב מלכיאור.

אנחנו באנו פה לשמוע. אנחנו מדברים כל היום, כל הזמן. אני רק רוצה להגיד, בנקודה האחרונה, אני מכיר את מרכז ההיגוי לפני שהמרכז נולד והייתי מהיום הראשון בקשר, הרבה לפני הפוליטיקה, הצד הפוליטי שלי, הייתי מעורב בקליטת יהודי ביתא ישראל, מאתיופיה, ואני יכול להבטיח לכם שאנחנו, לפחות מצדנו, אנחנו לא הזרוע הביצועית, אבל מצדנו הבהרנו חד משמעית למשרד החינוך, לא רצינו בכלל את המכרז הזה, אבל אם צריך מכרז, יכולה להיות, מבחינתנו, רק תוצאה אחת של המכרז. קבוצת כזאת איכותית של מגשרים, גם חברות כח אדם, שהן בוודאי הגופים הכי איכותיים שיש במדינת ישראל, לא יכולים להתחרות עם זה. אני מקווה שאתם מבינים שאני מדבר באירוניה ואין לי שום ספק שכך זה חייב להיות. זה גם ברור למשרד החינוך ואחרי הישיבה שהיתה בינינו, העליתי את הנושא עם המנהלת הכללית, וזו גם הסיבה שחברי הכנסת באו היום לחזק את זה, ולמה בחרנו לבוא לפה היום ולא למאה מקומות שהיינו יכולים ביום הראשון של הלימודים להיות? זה בשביל לחזק את העבודה הזאת, והדבר המרכזי היום של מרכז ההיגוי זה המגשרים. אנחנו באמת באנו רק לחזק את ידיכם היום.

הרב מזור בהיינה. כפי שהציג אותו, הרב מזור בהיינה הוא בן הכפר שלי. אני בינתיים מתגאה בחבר כנסת בן הכפר שלי. ברוך ה' השנה התברכנו בזה שיש לנו שני חברי כנסת, בני הקהילה, חבר הכנסת שלמה מולה, ידיד טוב שלנו, שהיום בגלל שהוא חבר בוועדת הכספים, נאלץ לא להגיע לפה, אבל אנחנו מאוד שמחים להיות ליד חברי כנסת אחרים שעשו במסירות את העבודה הזו, אז היום יש לכם, הרב מלכיאור, תגבורת מבני הקהילה, ואני מאמין שעכשיו מצבנו בכלל יהיה טוב יותר. הרב מזור, בבקשה.

תודה רבה. לא לסמוך עלינו יותר מדי, הרב מלכיאור, תמשיך את עבודתך כפי שהתחלת פעם. מוריי ורבותיי, ברשות היושב ראש, חבריי חברי הכנסת היקרים, ברשות מנהל המרכז, דוד מהרט, אנחנו אמנם קרובים מחוץ לארץ, אני רוצה לשכנע אותך שלא בגלל זה באתי. אני באתי כי מלאכתכם היא ניכרת. אני רוצה לומר לכם שאת מרכז ההיגוי, קירות בתי מדרש, בתי ספר, הקהילה, יכולים להעיד עליו ועושים מלאכה נהדרת שבוודאי ובוודאי שלא ביום כזה קצר, עם המלאכה מרובה, שניתן להעלות את כל המלאכה המרובה שהם עושים. דרך אגב, הם עושים עבודה יפה למדינת ישראל. מעבר לזה שתרומה כתרומתם היא ניכרת ונפלאה, אין לי ספק שהיא חוסכת המון המון כסף למדינת ישראל, המון המון כסף, המון הפסד, הפסד עתידי שאמור להיות. אם היה ניתן לראות, אני לא יודע אם אפשר לעשות תקציב צפי מה היה קורה אם ארגונים כאלה, כמו ארגון מרכז ההיגוי, עושים בגישור, בהבאת המודעות לציבוריות הישראלית, לבתי הספר, כמו שהציג ידידי היקר מנתניה, איוורקן, שאני גם מכיר אותו, על פעילותו הנפלאה והנמרצת, שהוא עושה את זה בצורה הכי יפה, הכי משכנעת. עכשיו בשיחה שלו הוא שכנע אותי מאוד מאוד שחבל שלא ידעתי, הייתי מתמודד לחידון שהיה, מה שבטוח הייתי נופל שם, לא הייתי עובר את המבחן. הם עושים מלאכה יפה מאוד. רק לשבח אותם. אני כבן קהילה רואה את עבודתם בבאר שבע. יש לנו מגשרים נפלאים שבהחלט ניתן לסמוך עליהם. אחת המגשרות, בעלה מתפלל איתנו, משפחה מוכרת, עושה עבודה יפה בבאר שבע.

אני רוצה לומר לכם, לא בשביל לשכנע אתכם, ליידע אתכם, שארגון מרכז היגוי עושה בבתי ספר, בקהילה, מה שבתי הספר לא יכלו להצליח. הם מצמצמים את הפערים בצורה ניכרת, מביאים את בני הקהילה ומגשימים את החלום שלהם ואת האמביציה ואת היכולת שלהם. אין לי ספק, משרד החינוך הוא נפלא, מצוין, הוא עושה את עבודתו, אבל מה לעשות שבקרב הקהילה יש דברים שאי אפשר להגיע אליהם, כפי שהציג הנציג היקר מנתניה. זו עובדה, זו עובדה קיימת ואני שמח אגב שהיושב ראש בישר את הבשורה הזאת, שיום הסיגד הולך להיות מוכר כיום בחירה, זה נקרא, הרב מלכיאור?

כן, זה בחירה בשביל כל מי שרוצה לקחת את היום הזה, אבל מה שלא בחירה, שכלל בתי הספר במדינת ישראל חייבים ללמוד על היום הזה. זאת אומרת, לא כולם יהיו בחופש באותו יום, אבל זה חייב להיות הנחלה בכל בתי הספר, ללמוד מה זה היה יום הסיגד באתיופיה ומה המשמעות של העדה פה במדינת ישראל היום.

אני רק לא מבין את הווירוס הזה שקוראים לו מכרזים. אין לי מושג, אני כל כך חלש בקטע הזה.

עדיין עולה חדש.

אני תמיד מרגיש עולה חדש. אמרתי לאלי ישי פעם 'תשמע, אני לא מדבר באמהרית פה', אז הוא אומר לי 'אז מה אתה עושה כנציג שלנו? אם אתה לא מדבר אמהרית?' אז כדאי תמיד לקחת את התחושה של עולה חדש, לפעמים הוא כדאי.

להגיד לכם מה היתרון בזה, מה הרעיון בזה, מה הכיוון, מה המחשבה, עכשיו להתחיל להפוך את המערכת, לקשקש ולבלגן, לתת תחושה כזאת, תחושה של אי ודאות לארגון מבוסס, לעובדים נפלאים שעובדים במסירות, הניסיון והלימוד וההשקעה, אין לי את ההסברים ואני מקווה שהווירוס הזה ילך לו על ידי איזה אקמול או אנטיביוטיקה. ואין לי ספק, בעזרת ה', שגם אם יהיה על הצד הגרוע ביותר שיכול להיות, גם אם יהיה, אין לי ספק שבעזרת ה' המרכז הזה יצליח וייכנס בזכות ולא בחסד.

לא נותר לי אלא לומר לכם אלא עלו והצליחו בדרככם זו ויישר כח, תמשיכו ככה.

תודה רבה לרב מזור בהיינה.

אחת התכניות שאנחנו מפעילים לבני הקהילה, לדור הצעיר, יש פה צעירים שיושבים איתנו, אנחנו גילינו שיש בעיה של מוטיבציה בקרב חלק מהתלמידים, כחלק ממה שקורה בתהליך הקליטה, לצערנו גם כל הפרסומים של בתי הספר שרוצים לקלוט, לא רוצים לקלוט---

אני רק רוצה להגיד לך שזה לא רק עולים שלפעמים יש בעיית מוטיבציה. זה קורה מדי פעם גם---

אני אגיד לך מה. אל"ף, יש פה שאלה של היקפים, אבל אני רוצה להגיד לך עוד דבר. אני נתתי את ההקדמה הזו, כבוד הרב, כדי להגיד שמה שאנחנו יזמנו בעצם להביא דמויות מהקהילה שהגיעו להישגים, שיפגשו את בני הנוער ואחת הדמויות שלדעתי זכתה להערצה, אני רוצה להגיד, למרות שפה אנחנו לא בדיוק אוהבים את המושג להעריץ אדם, אבל בהחלט להרבה כבוד בקרב הקהילה וגם בציבור הישראלי, מהרטה ברוך, שיושבת איתנו כאן, בזכותה היותה שחקנית תיאטרון אבל גם בזכות התכנית 'שגריר' שההישג שלה היה שם פנטסטי, שהרבה בני נוער בקהילה מאוד התגאו בו. אתה יודע, פעם היינו באיזה בית מלון, כשהבאנו את הדמויות האלה לאיזה השתלמות, וכשהמלצרים עמדו שם ואמרו 'מהרטה' והם לא בני הקהילה, ביקשו ממנה חתימה, אמרתי 'ברוך ה', שיש לנו אחת כזו שמישהו רוצה ללכת הביתה ולהגיד מהרטה ברוך חתמה לי'. יכול להיות שלו קוראים ברקוביץ' אבל החתימה שמתנוססת על הדף שלו היא מהרטה ברוך. אז מהרטה, אני רוצה לבקש ממך, אם תוכלי להגיד לנו בכמה מלים על המפגש שלך עם בני הנוער ועם בתי הספר שאנחנו מבקשים ממך ומעוד חברים נוספים להגיע.

שחקנית, לא שחקנית, גם למדתי באוניברסיטה ויש לי שני תארים, אבל כל זה לא מעניין אף אחד, כולם מכירים אותי כי השתתפתי בתכנית ריאליטי, השגריר, וכן, זה---

לפחות זה תכנית ריאליטי אחרת מאלו שרצות עכשיו.

אומרים ככה, כן. היא יחסית היתה איכותית, נכון. והיום אני פה, אני חושבת, כאמא, וגם כאחת הדמויות שמשתתפת בתכנית המדהימה הזו שנקראת תכנית ממני. כאמא בצפון תל אביב, לפעמים אני מסתכלת על המעורבות של ההורים בבתי הספר, בגנים, המעורבות היא ברמת הפרטים הכי הכי קטנים, החל מתכניות הלימודים ועד האם הילד שלי קיבל יחס אישי מהמורה או לא, ואני לפעמים מסתכלת על זה ואומרת לעצמי 'מי יהיה שם בשביל התלמידים יוצאי אתיופיה', כדי לדבר בשמם, כדי לעודד אותם, כדי לראות שהמורה באמת מתייחסת אליהם, כדי לראות שהצרכים שלו מתמלאים ואני נמלאת דיכאון, אבל אז אני נזכרת בפרויקטים האלה של הגישור, של המגשרים, שהם מבחינתי האבא והאמא של הילדים האלה, בבתי הספר השונים ברחבי הארץ.

אני רוצה קודם כל להגיד לכם תודה, מגשרים יקרים, על העבודה הנפלאה שאתם עושים. ויצא לי, כאחת המשתתפות בתכנית הזאת של ממני, שמפגישה דמויות מהקהילה עם תלמידים, ולאו דווקא תלמידים יוצאי אתיופיה, אלא עם כיתות שאם שם יש 20% אתיופים ו-80% לא אתיופים, אז גם מזמינים אותנו לדבר עם הכיתה, ויצא לי לבקר בהרבה בתי ספר ובאמת אני רואה את המשמעות ואת המקום החשוב של המגשרים בבתי הספר.

לפני חודשיים, נדמה לי, התארחתי בבית ספר במגדל העמק, והיה שם ערב שורשים. כלל התלמידים עשו עבודות שורשים והיה ערב של מאכלי עדות ובערב הזה, למרות שאחוז התלמידים בבית הספר הספציפי הזה היה יחסית נמוך, אני לא זוכרת כמה, אבל אחד הנמוכים, הנושא או הערב היה בסימן יוצאי אתיופיה, בסימן התרבות האתיופית. הוזמנתי לדבר ויצא לי לדבר לתלמידים שהם לאו דווקא אתיופים ויצא לי לראות שהעבודה של המגשר בבית הספר הזה כבר שינתה גם את התפיסה וגם את סדר היום בבית הספר הזה. כך שמהבחינה הזאת העבודה שלכם באמת באמת היא עבודת קודש.

מה אנחנו עושים, הדמויות של ממני, כשאנחנו פוגשים את התלמידים בבתי הספר? כל אחד בעצם מנסה לשתף אותם בהישגים שלו וגם הרבה בקשיים שלנו, בקשיים שאנחנו חווינו, בדרך להצלחה שבזכותה אנחנו באים ומדברים בפניהם. ובאמת אני מנסה לעשות את זה בצורה הכי גלויה.

אני רוצה לומר שמתחילת הסיור היום אני במסע לימודים די מרגש. אני אמנם בדרך כלל עוקב אחרי מה שקורה במסגרת העדה האתיופית, גם בכלל תהליך קליטתם, לפעמים בוועדת הקליטה או בוועדות אחרות ולפעמים אני נדהם. אנחנו ראינו כאן את הסרטון שרק מצביע, ממש בבחינת אפס קצהו, על הפעילות המיוחדת של מרכז ההיגוי לעדה האתיופית ובוודאי, אני מתאר לעצמי שישנם כהנה וכהנה פעולות שאולי הן לא מאורגנות ומסודרות, אבל הן אינדיבידואליות ונדרשות נקודתית במקרה כזה או אחר. ומה שלפעמים אלה שיושבים על הברזים, קברניטי האוצר, אם אפשר לקרוא להם כך, לא מבינים שחיסכון בחינוך עולה לפעמים אחר כך בריבית דריבית. הוא עולה ביוקר. ולכן זה ברור ומובן מאליו שאנחנו כאן היום על מנת להביע תמיכה בפעולות שלכם, לחזק אתכם ונמשיך ללוות אתכם בפעולת הקודש שלכם.

אני רוצה לומר עוד דבר. כמו כל גלי העלייה, מדינת ישראל היום מתמודדת עם קליטתם והשתלבותם של עולי אתיופיה בארץ ישראל, והשתלבותם תהיה מושלמת כאשר בכל הרבדים של החברה, בעולם הרבנות, בעולם הטכנולוגיה, בעולם הרפואה, בעולם המשפט, בכל המגזרים, בכל הרמות נמצא שם אנשים יוצאי העדה האתיופית. זו תהיה הצלחה. זו תהיה הצלחה קודם כל שלכם, אבל גם הצלחה שלנו והצלחה של מדינת ישראל. תודה רבה.

מבחינת לוח זמנים אנחנו אמורים ברגע זה לסיים, אבל אם יש לכם קצת זמן, הייתי שמח שתשמעו עוד אחד או שניים.

אז אני רוצה לבקש משרה נגה, שהיא מגשרת בבאר שבע, לדבר.

קודם כל אני רוצה לברך את חברי הוועדה שבאתם לכבד אותנו. כמו שנאמר כבר לפניי, אמרו שהעבודה שאנחנו עושים זו עבודת קודש ומה שאני רוצה להגיד לכם זה שאנחנו כעולים, אנחנו עכשיו קולטים עולים. בעבודה שלי אני קולטת הרבה עלייה שישנה כרגע. אם זאת אומרת אני עכשיו צריכה להסתכל על הקשיים שהיו לי, איך להקל על העולים שנמצאים עכשיו, שבאים לארץ, שהקליטה שלהם תהיה קלה. כידוע, הקליטה של עכשיו, של העולים, זה עוד פן שהם אמורים גם ללמוד שפה וגם ללמוד על היהדות, כשהם שקועים בפן האישי שלהם, שבמעט הם יכולים לשכוח את הקשיים של הילדים שלהם.

אני יכול להשחיל שאלה? את רואה בעולים שעולים עכשיו, ממש עכשיו, יש הבדל בבעיות אצל הילדים ובצרכים של הילדים שעולים עכשיו לעומת כשאת עלית?

יש הבדלים. אני לא רוצה להעמיק בזה, אבל יש הבדלים. זאת אומרת, אנחנו באנו כי הציונות היתה בנו והלמידה והבנייה, והעלייה עכשיו היא קצת שונה וגם ההורים מתבקשים ללמוד יהדות, שזה לוקח מההורות שלהם עוד זמן שהם צריכים להשקיע גם בעצמם, אז אני חושבת שבעבודת הגישור אנחנו מנסים להגיד להורה 'נכון, יש לך את העניינים שלך שאתה אמור לעשות את הדברים בשבילך', אבל יחד עם זה איך לעזור לילדים שלהם כדי שההשתלבות שלהם תהיה קלה בארץ, שהם לא ייפלו בין הכיסאות, אז מאוד חשוב שאנחנו שם בשביל לעזור להם, להכניס אותם יותר בקלות לחברה הישראלית. להגיד שזה קל? זה לא קל, זה מאוד קשה.

עוד אני מקשה עלייך – יש עכשיו דור שני, דור שנולד בארץ, את רואה שם הבדלים בעבודת הגישור שלכם כלפי ילדים שנולדו בארץ ואת השפה העברית קיבלו בכל זאת בצורה אחרת, כמו כל העולים, או שזה בערך אותן שאלות ואותם אתגרים כמו שהדור הראשון שהגיע לפה?

האתגרים הם בשני המתרסים הם אותם אתגרים. יש את הקשיים, אפילו שהם ותיקים וילדים שנולדו בארץ, שאין להם את השפה לפעמים לתקשר עם ההורים שלהם, שלפעמים המגשר יושב עם אבא ואמא שיושבים שם והוא צריך גם לעשות את הגישור ביניהם, מאחר והם לא תמיד מבינים אחד את השני. יש גם מצבים כאלה קריטיים שלפעמים אני אומרת זה מצב שכואב, שהילד לא יכול להגיד להורה שלו את מה שהוא מרגיש. שזה הפן של העלייה הוותיקה יותר. העלייה של עכשיו, זה אנחנו לא רוצים להגיע למצב הזה שהילד לא יכול להגיד את מה שהוא מרגיש להורה שלו, אלא לתת להם את החיזוקים הנכונים כדי שהילדים שבאים עכשיו הם כן יוכלו להשתלב ולהיות בקשר טוב עם ההורים שלהם. את מה שאני מרגיש, אני אוכל לגשת לאבא שלי ולספר לו, כדי שהוא יוכל לתת לי מענה. אם ילד עומד באמצע ואומר 'אני לא יכול לספר לאבא שלי, כי אין לי את המלים והאמצעים לספר לו' ואז מה שקורה זה חס וחלילה כפי שאנחנו רואים, שהילדים לא מוצאים את עצמם ונמצאים במקומות לא נכונים, ולי מאוד חשוב שהילדים שלנו, העתיד של מדינת ישראל, שהם יגדלו כמו כל אחד במדינת ישראל, שיידעו לבטא את הרגש שלהם, את השמחה שלהם, את העצב שלהם, כדי להגיע ולהגשים את החלום שלהם ושיהיה להם טוב כמו כל אחד במדינת ישראל.

תודה לשרה.

לפני שהיושב ראש מסכם, אני רוצה להגיד משפט אחד או שניים, ברשותך. אחד, הצוות שלנו מורכב, אכן, מכ-50 מגשרים, אבל יש שמונה אנשים שעובדים ברמה המחוזית, שמלווים את נושא הקליטה גם ברמה העירונית. כל אחד מהם אחראי על כשמונה יישובים, שהוא גם אחראי על המגשרים, אבל גם הוא מסתכל על כל מה שקורה. למשל יש לנו את הדר אהרן, שהיא מלווה את נושא קליטת עולי אתיופיה, במיוחד בפתח תקווה, אתם מכירים את כל הבעיות. ויש לנו את נורה, באזור ירושלים, שושנה באזור באר שבע, וזהבה וצוות גדול שמלווה את הפעילות שלנו גם ברמה המחוזית.

עבודת המגשר, חוץ מאשר העבודה שלו בבית הספר, בין המורים לבין התלמידים, היא בעצם בתוך הקהילה, במשפחות, באמצע הבעיות של המשפחות?

תראה, הצוות שלנו בנוי בזה שיש מטה, יש אנשים ברמה המחוזית שמסתכלים ברמת-על על כל מה שקורה, ומלווים את התכניות ואת המגשרים וגם מסתכלים על כל הנושא של הקהילה. התפקיד של המגשר הוא להיות בבית הספר ולהיות מתווך בין תרבותי ופה אני גם רוצה לסייג ולהגיד שהמגשרים הם לא ההורים של הילדים, הם לא המורים שלהם, הם לא הילדים שלהם, אני קורא להם 'במאים', הם צריכים לאפשר למורים לתפקד כמו שהם צריכים לתפקד, שהרבה פעמים המורים לא מתפקדים בגלל בעיות של שפה, הבדלים תרבותיים. גם להורים יש את אותו דבר, וכפי שאמרה שרה, הרבה פעמים צריך גם לתווך בין הורים לילדים. כבוד הרב, הבעיות של ילידי הארץ הן שונות, אבל לפעמים הן אפילו קשות יותר. אנחנו קוראים לזה 'בעיות תוצרת כחול-לבן', הן מורכבות יותר. אנחנו מתמודדים עם בעיות שהן בתחום הפלילי, בתחום הרגשי. כלומר יש שם בעיות מורכבות יותר, כך שהמגשר עוסק, אבל כשיש בעיה, אם צריך ללכת לבית, מבקר, אם צריך להזמין את ההורים, אבל ידאג שילך ביחד עם המחנך, בדרך כלל, כמו שאמרתי, לא מחליף, אבל בהחלט נכנסים לנישות בתחום, אפשר להגיד הפסיכולוגי, בתחום הסוציולוגי. כן, בהחלט אפשר להגיד.

יש קשר בין המגשרים הללו לבין הקייסים של הקהילה?

תראה, הקייסים שלנו הרבה פעמים, לא בכל המקומות יש קייסים, אבל בחלק מהמקומות שיש, הם נדבך מאוד חשוב בקהילה. גם בזהות. אם יש חג הסיגד, למשל, האדם הכי מתאים לבוא לבית הספר ולספר, זה הקייסים, כך שבהחלט יש שיתוף פעולה.

כבוד הרב, אני אגיד רק ברשותך. אנחנו משתדלים לעשות את העבודה שלנו, ואני חושב שאנחנו מצליחים, ואני רוצה להגיד, שהעניין של המכרז, לא רציתי לדבר עליו, אבל היום פורסם, אני לא יודע אם אתם יודעים, הודיעו לי היום שהמכרז על מרכז ההיגוי יצא היום לפרסום בעיתונות. אני רוצה להגיד – תראו, אנחנו לא חרדים לעניין של הפרנסה שלנו, אנחנו יכולים למצוא עבודה, אני מאמין, אבל אני רוצה להגיד שהשירות שהאנשים האלה נותנים, האמון שהאנשים האלה יצרו בקרב ההורים, זה לא... העניין של המכרז זה לא סתם להחליף אנשים ולהגיד 'טוב, בואו, אנחנו פיטרנו אתכם, יבוא זכיין אחר, יביא אנשים אחרים', זה הקשר, האמון שאנשים יוצרים עם אנשים, בזיעה רבה הוא נרכש. הידע, המיומנויות שמרכז ההיגוי במשך 13 שנים ייסד ואגם אותו במסגרת האגודה לקידום החינוך, אם יבוא כל ארבע שנים זכיין אחר, כלומר הכל מתחיל מבראשית. כך שאני רוצה להגיד שאנחנו רוצים לעשות באמונה ובהתלהבות, אבל אנחנו רוצים שהנושא של המכרזים אם אפשר שיעבור מהעולם.

אגב, אני מבין שמשרד החינוך בעיקרון מסכים לזה שהמכרזים יעברו, כנראה, הבעיה היא מול האוצר, אבל זה דבר שבהחלט היינו מאוד רוצים שיעבור, כי אני גם רוצה להגיד שלא הייתי רוצה בהחלט שאנשים שעובדים יום ולילה יעבדו בתנאי שכר מינימום ובתנאי עבדות, כי בכל זאת הם אנשים משכילים, מנוסים, שעושים את העבודה, ראוי שיתוגמלו ולא שמי שיפעיל את המגשרים יהיה מישהו שמציע את השכר הנמוך ביותר.

אז, שוב, תודה רבה לכם שבאתם אלינו וכבוד הרב יסכם.

אני רק אתן שני משפטים לחבר כנסת שהגיע זה עתה, חבר הכנסת שכיב שאנן, שהוא גם חבר כנסת חשוב שמייצג את הכלל, אבל גם מייצג במיוחד את העדה הדרוזית במדינת ישראל.

תודה, כבוד היושב ראש. אני פשוט רוצה שהחברים יידעו שאני מצדיע להם. עצם העובדה שאני יושב פה ורואה קבוצה כזו גדולה של מגשרים שנקלטו כל כך יפה והם כבר החלק שמייצר את הקשר בין הקהילה הישראלית הטיפוסית, שקלטה את החברים האלה, הם כבר קולטים את הבאים, ואני יודע כמה היה קשה לסגור את הרשימה של החברים שנשארו וכיום מתחילים לעלות מאתיופיה. הייתי שותף לריכוז של אותה רשימה כשהייתי היועץ הבכיר של שר הפנים.

אני מכיר את החברים האתיופים משנת 1983, 1984. כשהייתי סטודנט באוניברסיטת תל אביב, יצא לי לגור עם אחד החלוצים שהגיעו באותה תקופה להיות סטודנטים, ללמוד עברית, במעונות של אוניברסיטת תל אביב ומשם למדתי ועקבתי לאורך כל השנים אחרי ההתקדמות של הקליטה של הקהילה האתיופית. אני שמח שהם איתנו ואני רוצה להגיד להם שיש להם יותר מ-2 נציגים בכנסת. גם אני מרגיש נציג שלכם, כי אתם יודעים, תחושות הקיפוח שהבן אדם חש מקופח, יש הזדהות מקופחים, אז לבי לבי איתכם ואני באמת אוהב אתכם ומאחל לכם שגם החברים החדשים שיגיעו, שלא יעברו בקליטה שלהם מה שאתם עברתם. תדאגו להם שייראו אחרת. תהיו בריאים.

תודה על הדברים החשובים.

כיוון שרצינו להיות פה הרבה יותר, אבל זה תמיד הגורל, לפחות שלנו כחברי כנסת. אתם יכולים להעמיק ולהרחיב, אבל אנחנו תמיד עובדים, אני מקווה לא שטחית, אבל בלחץ של זמן.

אני קודם כל רוצה להודות למר דוד מהרט ולכל הצוות שלו על היוזמה, גם של היום הזה, באמת כל הכבוד לך. אני זוכר גם את העבודה בינינו, הרבה לפני שהיית בתפקידך הנוכחי, ובאמת גדלת והגדלת וגידלת גם דור של מנהיגים ראויים לחיקוי וזה בעצם הסוד של כל הנושא, החינוך. היום, היום הראשון של הלימודים, וזה הסוד.

לגבי החלטות פורמליות – קיבלנו כבר החלטות במקום הקודם שהיינו. אני רק רוצה לקבל החלטה משותפת של ועדת החינוך, קודם כל לחזק את ידי העוסקים במלאכה, באכסניה הזאת, גם האכסניה של האגודה לקידום החינוך ושל כל העבודה הנפלאה שנעשית בשילוב בין הפנימייה לבין בתי הספר, גם במקום הזה, שזה שילוב ייחודי מאוד, ואנחנו כולנו רוצים לחזק את ידי מרכז ההיגוי. אתה לא יכול להחליף, זה לא עניין של חברות כח אדם. גם אם יביאו אנשים מהעדה, זה לא הסיפור. זה ההשקעה, השקעה אמיתית בחינוך, שאתה מפתח מנהיגות, אין לזה תחליף.

בתוצאות שהיו של כל המבחנים הבין לאומיים, כשכולם היו עצובים, אני הייתי שמח. באו, שאלו אותי בתכנית טלוויזיה 'למה אתה כל כך שמח שמצאנו את עצמנו במקום אחרון בעולם המפותח?' אמרתי 'אני שמח, כי זה מראה שיש תוצאה ישירה בין השקעה לבין התוצאה, גם בחינוך' וכשההשקעה כל כך ירדה בשנים של הקיצוצים הקשים בחינוך, אז יש לזה תוצאה. מה הפלא? אני למדתי את זה גם מהעבודה עם הקהילה האתיופית ביתא ישראל, שאני אוהב מאוד את השם גם, שהתחילה הקהילה ואנחנו עבדנו בבית ציפורה, אחרי שבנינו את המרכזים, ראיתי שהילדים האתיופים, מה הפלא באמת? כשאתה משקיע, נותן חינוך ראוי ומצוין, אז הם התלמידים המצטיינים בכל מקום. כמו כל הילדים האחרים. זה באמת פלא גדול? זה לא שונה מכל הילדים האחרים.

ויש לנו חובה באמת של מדינת ישראל. עשינו באמת צעד גדול, שאני חושב שהוא צעד משמעותי, היסטורי, ציוני, יהודי, כלל ישראלי, באמת דבר עצום, שהגיעה העלייה הזאת אלינו. לא רק עלייה מצפון, אלא גם עלייה מדרום, ואנחנו נפגשנו פה. אני בא מהצפון, מסקנדינביה, כל אחד פה בא, ואנחנו נפגשנו פה, במדינת ישראל ונפגשנו פה ואנחנו נקלטים פה ביחד, בתוך החברה הישראלית וההשקעה הזאת והניסיון של מרכז ההיגוי, אין תחליף. זה לא עניין להוריד את הסטנדרטים שלכם כדי לזכות במכרזים המטופשים האלה. באמת שניצחון הביורוקרטיה על האמת והערכים ואנחנו לא נאפשר את זה, אני אומר את זה מראש. אנחנו לא נאפשר את זה. כבר נפגשנו עם ראשי משרד החינוך על זה, הוועדה לא תאפשר את זה. אם זה רק לצאת ידי חובה, כדי להשביע את רצון אי אילו פקידים במשרד האוצר, אז מילא, נצא ידי חובה, אבל ברגע שבאים ומסכנים מפעל כל כך חיוני, אנחנו לא נאפשר את זה מצד הכנסת, אנחנו איתכם.

ואני מודה לכם, לכולכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30