PAGE
32
ועדת הפנים והגנת הסביבה

05.02.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 305

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

מיום שלישי כ"ט שבט התשס"ח-2007 (5 בפברואר 2008), שעה:09:00

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 15), התשס"ח-2007

חברי הוועדה: אופיר פינס-פז – היו"ר

אסתרינה טרטמן

משה כחלון

סרן עו"ד אלון כרמלי – רמ"ד חקיקה אזרחית, מפצ"ר, פרקליטות צבאית, משרד הביטחון

רס"ן עדי אברהם - מפצ"ר – קצין יעוץ, משרד הביטחון

גלית בנון – אמ"ץ, רמ"ד אבטחה, משרד הביטחון

ירון ליאור – הלשכה המשפטית, משרד ראש הממשלה

עו"ד אבי כהן – יועץ משפטי, משרד הפנים

יעקב עמית – ראש אגף לרישוי ופיקוח, משרד הפנים

רפ"ק שי וויגה – ראש תחום הכשרות, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד עודד ברוק – יועץ משפטי, המשרד לביטחון הפנים

דנה צ'רנובלסקי – עוזר ליועץ משפטי למשטרה, המשרד לביטחון הפנים

עו"ד גלי בן אור – ממונה ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

עו"ד אריאל כהאן – משרד המשפטים

יאיר דוידוביץ – מנכ"ל התאחדות הקליעה בישראל

רוני לושי – סמנכ"ל חברת השמירה בע"מ

ולדימיר סברדלוב – נציג שדולה, ארגון מאבטחים

שאול הונה – יו"ר הפורום לאבטחה וביטחון בישראל

תומר רוזנר


גלעד קרן


גילי רווה - מתמחה

יפה שפירא

אושרה עצידה

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 15), התשס"ח-2007

בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו דנים בחוק כלי ירייה (תיקון מס' 15), לקריאה שנייה ושלישית. אני מבקש מנציגי משרד הפנים להציג את החוק.

הצעת תיקון מס' 15 יש לה שלושה עניינים מרכזיים. האחד הוא נושא ביטול סעיפים שמדברים על שעת חירום כחלק מעבודה כללית על החקיקה של הכנה לביטול שעת החירום. שני הנושאים המרכזיים המהותיים בהצעת החוק הם: אחד, הסדרה של מעמד מדריך הירי שבניגוד לשאר המקצועות שמופיעים בחוק כמו מנהל מטווח, מפקח מטווח, סוחר וכו', לא הוסדר עדיין כמי שיכול לקבל רישיון. אנחנו רוצים להסדיר את העניין הזה. הדבר השלישי הוא רפורמה במערך השומרים, ולמעשה זהו לב ליבו של התיקון. עד היום שומר היה מקבל את ההרשאה שלו לשמור מחברת השמירה. אנחנו רוצים ששומר יקבל רישיון אישי מאיתנו. הרפורמה הזאת היא מסקנה של שתי ועדות קודמות של ועדת כהן וועדת ברינקר. אנחנו הבאנו את ההמלצות שלהן איתנו. הוועדה האחרונה שישבה היא ועדת ברינקר, היא ישבה ב-2005. זה גם המלצות של מבקר המדינה.

לידיעתך, זו ועדה שאני הקמתי.


אנחנו עשינו כמה תיקונים בנוסח, ואני מקווה שהם הועברו אליכם למרות שנראה לי שזה היה מאוחר. כמובן שתוכלו להעיר עליהם. אני מבקש לקרוא את הצעת החוק. תקראו את החוק בחלקים, קודם את החלק הראשון, בבקשה.

אני מקריא את הנוסח שאנחנו מציעים. "תיקון סעיף 1 בחוק כלי הירייה התש"ט-1949 (להלן-החוק העיקרי) "בחוק כלי הירייה התש"ט-1949, (להלן - החוק העיקרי). בסעיף 1 ההגדרה "שעת חירום" תימחק.


תיקון סעיף 4, בסעיף 4 לחוק העיקרי במקום "או10א" יבוא "10א או 10ג".


תיקון סעיף 5, בסעיף 5(ב)(4) לחוק העיקרי, במקום "או10א" יבוא "10א או 10ג".


הוספת סעיפים 5ד עד 5יב, אחרי סעיף 5ג לחוק העיקרי יבוא:


"רישיון מדרי יריך 5(ד)(א): לא יכשיר אדם, לא ידריך ולא יאמן, אדם אחר..."

האם יש למישהו הערות להתחלה? האם אפשר להסביר לנו מה נאמר בהתחלה בשלושת הסעיפים הראשונים?

הסעיף הראשון הוא ביטול שעת חירום כמו שאמר מר כהן ממשרד הפנים. אחד הנושאים העיקריים בהצעה הוא ביטול הוראות המיוחדות שנוגעות לשעת חירום. הגדרת "שעת חירום" שמופיעה בסעיף 1 הופכת להיות מיותרת בגלל שמבטלים את כל ההוראות שמתייחסות לשעת חירום.

למה מבטלים את ההוראות שקשורות לשעת חירום?

יש הנחיה להיערך לביטול מצב החירום במדינת ישראל, ובשביל להגיע לשלב הזה שבו אנחנו מבטלים את מצב החירום, אנחנו צריכים להתאים גם את כל החקיקה לקראת זה. כל העניינים שעוסקים במצב שעת חירום, אנחנו מבטלים אותם. זה יוסדר בצורה מרוכזת ברגע שיבוטל מצב החירום.

כלומר, אנחנו עכשיו עוסקים בביטול שעת חירום בישראל ברמת החקיקה?

היה מצב שהיתה חקיקה שהיתה תלויה בקיום שלה בזה שיש מצב חירום, והיה מצב חירום סטטי. היום זה לא כך, והכנסת כל פעם מכריזה מחדש.

זה שנים, מאז שאני חבר כנסת זה כך. את מדברת על רטרו חזק מאוד. נכון שרטרו באופנה, אבל בואו לא נגזים עם זה. עכשיו נזכרתם לבטל את זה?

לא, לא. יש עתירה שתלויה ועומדת בבג"ץ. זה נושא שנמצא בטיפול כבר הרבה מאוד זמן.

אני מבין ש-15 שנה.

כן. לאט לאט עוברים על כל דברי החקיקה.

יש איזה משפטנית שהיתה הרבה מאוד שנים במשרד המשפטים, ועכשיו היא עברה לנהל איזשהו דבר. עכשיו היא מבינה מה המשמעות של ניהול, ושניהול זה לפעמים יותר חשוב מהנושא המקצועי עצמו. אני ממש ממש ממליץ למשרד המשפטים לעבור קורסים לניהול משום שלדעת משפטים זה לא מספיק.

המלצתך מיושמת כבר עכשיו.

צריך לנהל, וחלק מהניהול זה לוחות זמנים. אי אפשר להתחיל דבר לפני 15 שנה, ולסיים אותו היום, ולנסות להסביר לנו שזה הגיוני. הבנתי שזה דבר שקשור ללפני 15 שנה שהבשיל היום - בסדר.

שני התיקונים האחרים שהוא הקריא הם תיקונים טכניים שנוגעים לתיקון שיבוא אחר כך כפי שהוא הציג לנושא השומרים.

בסדר, תמשיך בבקשה.

"הוספת סעיפים 5ד עד 5יב, אחרי סעיף 5ג לחוק העיקרי יבוא:


"רישיון מדריך ירי 5ד - (א) לא יכשיר אדם, לא ידריך ולא יאמן אדם אחר בשימוש בכלי ירייה, אלא על פי רישיון במטווח קליעה שניתן לגביו רישיון לפי סעיף 7, או במקום אחר שנקבע ברישיונו". אנחנו מבקשים להוסיף: "בכפוף להוראות סעיף 7ח, ובהתאם לתנאי הרישיון. פה אנחנו מציעים להוסיף סעיף(א1).

משרד הפנים מתנגדים להוסיף את תנאי הכשירות בחוק.

"(א1) לא יינתן רישיון לפי סעיף קטן (א) אלא לאדם שנתמלאו בו כל אלה:

(1) הוא בגיר.

(2) הוא אזרח ישראלי או תושב ישראל.
(3) הוא לא הורשע בישראל או מחוץ לישראל בעבירה פלילית או בעבירת משמעת שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה, אין הוא ראוי לקבל רישיון מדריך ירי.
(4) בידיו רישיון או תעודת הרשאה או היתר אחר לנשיאה או להחזקה של כלי ירייה לפי חוק זה.
(5) מנהל משרד הבריאות לא מסר הודעה לגביו כאמור בסעיף 11ב(ב), ומנהל משרד העבודה והרווחה לא מסר הודעה לגביו כאמור בסעיף 11א(ב)(2).
(6) עבר הכשרה בהדרכת ירי לפי תוכנית שקבע שר הפנים.
(7) עבר בהצלחה בחינה עיונית ומעשית בהדרכת ירי במועד ובמתכונת אשר קבע שר הפנים.

כמו שאמר תומר, יש לנו פה איזושהי מחלוקת לגבי הסדרת העיסוק. לא רק לגבי המהות, אלא עצם זה שזה יופיע בחוק.

לא, אני חושב שהבעיה העיקרית זה שאתם לא רוצים שזה יופיע בחוק. באיזה מקום אתם רוצים שזה יופיע?

בתקנות שכבר מוכנות שמסדירות את כל העיסוקים.

אני לא אוהב תקנות.

אני יודע. אבל, אם היה מדובר על חוק חדש היינו מסדירים הכול בחקיקה ראשית. מקובלת עלינו העמדה, זה גם העמדה של משרד המשפטים וגם שלנו. אנחנו מדברים על חוק שמסדיר חמש או שש מקצועות שקשורים לכלי ירייה. הלקונה שלנו היתה שמדריך ירי לא הוסדר. אם את מדריך ירי אנחנו נסדיר בצורה מפורטת, ולא כמו שעשינו עד עכשיו לתת את העיקר ואז את הפירוט בתקנות, אנחנו ניצור מן מצב מעוות שזה יגיע לבית משפט יתחילו לפרש לנו את זה מכלל הן שומעים לאו, ואם זה נכון לגבי ירי זה אומר שאפשר להבין אחרת לגבי מקצועות אחרים. זה יוצר לנו עיוות.


יש לנו תקנות שאני גם שלחתי אותן לתומר, שמסדירות גם מנהל מטווח, גם מפקח מטווח וגם מדריך ירי, כולל ההכשרה שלהם, כולל פירוט.

מתי זה יגיע אלינו, או שזה לא צריך להגיע?

אמרתי לתומר באוזן שאנחנו מוכנים גם לקצוב זמנים כי התקנות מוכנות. אנחנו מוכנים לקצוב זמנים, ואחד התיקונים שתומר הכניס לנו זה להגיע אליכם עם התקנות האלה.

כדי לענות לבקשה שלכם אני אצטרך לכתוב שכל התקנות האלה של שר הפנים יהיו באישור ועדת הפנים של הכנסת, ואנחנו נכתוב תוך זמן.

אני לא מבין את ההתניה בסעיף 4.

4 ירד, הורדנו עכשיו. טענותיך התקבלו לפני שנשמעו.

האם 7ב גם ירד? 7ב אומר: שר הפנים רשאי - - -

לא, עוד לא הגענו.

כל 4 ירד - ירד כל הנושא של התנאים, יעבור לתקנות באישור ועדת הפנים של הכנסת בתוך 60 יום. (א) נשאר, אנחנו עוברים ל-(ב).

"(ב) שר הפנים רשאי לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים לקבוע סוגים שונים של

רישיונות לפי סעיף זה, לסוגים שונים של הכשרה, הדרכה או אימון."

ואז כל השאר גם יורד כי הם רוצים שזה יהיה בתקנות.

אם אתם רוצים את הכול בתקנות, אז בואו נעשה בחקיקה ראשית. אם יש לכם את הכול מוכן - אני לא מבין. לפי מה זה?

(ב) זה בהצעה המקורית. מ-(ג) ואילך עד 5יב הם רוצים שזה יהיה בתקנות.

או.קי, הלאה.

אני עובר לתיקון סעיף 10ג.

גם העובדה ששר הפנים בהתייעצות עם השר לביטחון פנים ירד – סעיף (ב)?

(א), ו(ב) נשארים.

ב(ב) כיוון שכל נושא הרישיונות, וגם לנו יש סוגים שונים של מדריכי ירי, יש מדריך ירי לאנשים פרטיים, ויש מדריך ירי למי שמקבל רישיון לצורך שימוש בו כמקצוע, אנחנו מבקשים שזה לא יהיה בהתייעצות אלא בהסכמה איתם.

כשאני הייתי שר הפנים השר לביטחון הפנים היה גדעון עזרא. היה לנו סיכום שכל המחלקה הזאת עוברת למשרד לביטחון הפנים. לא קיימתם, אין לכם בהסכמה, רק בהתייעצות. תעבירו את המשרד יהיה רק השר לביטחון הפנים. אי אפשר לשחק משחק. אתם רוצים לעבוד, תעבדו. אתם לא רוצים לעבוד, אל תפריעו. התייעצות – ישמעו אתכם. תאמין לי שמשרד הפנים ישמע את המשרד לביטחון הפנים. אני משוכנע שההתייעצות תהיה אמיתית, נכון עמית? תהיה התייעצות אמיתית, יש הכרה בערך המקצועי של המשרד. אבל החובה וזה - אם אתם רוצים, תנהלו את זה. יש החלטות היסטוריות שלא מתממשות. תעבירו את זה, תנהלו את הכול ולא תצטרכו להתייעץ עם שר הפנים. אם שר הפנים אחראי ניתן לו את הסמכות לעשות.

הייתי רוצה להוסיף את המדריכים לצורכי ספורט. התאחדות הקליעה הגישה הצעה למשרד הפנים בנושא תקנות לצורכי ספורט. זה הגוף היחיד שלא מופיע לא בחוק ולא בתקנות, והכול נעשה בהסכמים שבעל-פה. אם מטפלים בחוק הזה אז זו הזדמנות להכניס את נושא הספורט לתוך התקנות.

מאה אחוז, איך עושים את זה?

לאחר התייעצות, לקבוע סוגים שונים של רישיונות, ויהיה רישיון מדריכי ירי כזה, ומדריכי ירי כזה.

בדיוק, צריך לקבוע סוגים שונים.

אם כבר אנחנו מדברים על ספורט, אני רוצה שתהיה התייעצות עם שר הספורט, לא עם השר לביטחון הפנים. אני רוצה שיופיע בתקנות: מדריך, מפקח ירי, מדריך ירי בכיר לצורכי ספורט. היום הכשרה של מדריך ירי זה עניין של שבוע עד עשרה ימים בעלות אדירה. מפקח מטווח - כנ"ל, קרוב לשבוע בעלות של כ-5,000 שקלים. מדריך ירי לצורכי ספורט או מפקח לצורך ספורט, התאחדות הקליעה יכולה להכשיר זאת ברבע זמן, ברבע עלות. למועדוני הקליעה אין את התקציב להוצאות הענקיות האלה. השימוש יהיה לצורכי ספורט בלבד, רובים ואקדחים 0.22, ורובים ואקדחי אוויר.

אתה רוצה לומר שזוהי פרוצדורה שונה.

לקצין הקליעה של המשטרה אין התנגדות לעניין הזה.

זה לא נכון.

אנחנו שמענו את ההערה שלך. משום שהדברים הספציפיים שאתה מדבר עליהם בסופו של דבר, יבואו בתקנות של שר הפנים לאישור ועדת הפנים, אז אל"ף, הם יחריגו אתכם בצורה כזאת או אחרת. כמובן שזה לא יהיה אותו רישיון ולא אותו סוג של התנהלות, ולא אותו סוג הכשרה. זה יבוא בפנינו, ואז נוכל לראות מה קורה עם זה. זה כרגע לא יהיה בחוק הראשי.

"תיקון סעיף ג – בסעיף 10ג לחוק העיקרי -

(1) בסעיף קטן (ב), במקום "מועסק מהמועסקים" יבוא ל"בעל רישיון לפי סעיף קטן (ג) המועסק".

(2) במקום סעיף קטן (ג) יבוא:
(ג) "רשות מוסמכת רשאית לתת לאדם רישיון לשאת ולהחזיק כלי ירייה על פי תעודת הרשאה שייתן לו בעל רישיון מיוחד כאמור בסעיף קטן (ב), ובלבד שנתמלאו לגביו ההוראות האמורות בסעיף 11ב, בשינויים המחויבים."

תיקון סעיף 11 – בסעיף 11 לחוק העיקרי במקום פסקה (2) יבוא:

"(2) לצורך סעיפים 3 עד 10ד – פקיד רישוי על-פי המלצת קצין משטרה בכיר, כהגדרתו

בפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971, שהוסמך לכך בידי המפקח הכללי

של המשטרה."

זה כל הרפורמה.

כן, כן.

תקריא את כל הרפורמה.

"תיקון סעיף 12, בסעיף 12(ג)(1) לחוק העיקרי, במקום 11(2)(א)" יבוא "11(2)".


תיקון סעיף 11ב, בסעיף 11ב(א) לחוק העיקרי, במקום "לכלי ירייה" יבוא "לפי חוק זה".


תיקון סעיף 17, בסעיף 17 לחוק העיקרי, המילים "או העובר עבירה על פי חוק זה בשעת חירום" – יימחקו.


תיקון סעיף 21, בסעיף 21 לחוק העיקרי – "

זה כבר נושאים כלליים.

לא, אתה צריך הסמכה לתקנות.

(1) בסעיף קטן (ב) במקום "ושר המשטרה" יבוא "והשר לביטחון הפנים".

(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:
"(ב1) שר הפנים רשאי לאחר התייעצות עם השר לביטחון הפנים, ובאישור ועדת הפנים

והגנת הסביבה של הכנסת, לקבוע הוראות בעניינים כמפורט להלן, ורשאי הוא

לקבוע הוראות כאמור דרך כלל, או לסוגים מסוימים של רישיונות או תעודות

(1) תנאי הכשירות וההכשרה הנדרשים ממבקש רישיון או תעודת הרשאה לפי חוק זה, או מהמבקש את חידושם (בפסקה זו-המבקש), לרבות בחינות מקצועיות שעל המבקש לעמוד בהן, וכן תנאים למתן פטור מתנאי
הכשירות וההכשרה שנקבעו כאמור.

(2) חובות שיוטלו על בעלי רישיונות ותעודות הרשאה לפי חוק זה.
(3) חובות דיווח לרשות מוסמכת שיוטלו על בעלי רישיונות לפי חוק זה, בעניינים שיקבע שר הפנים, ואופן הדיווח כאמור.
(3) בסעיף קטן (ג), אחרי "שר האוצר" יבוא "ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של

הכנסת", ובמקום "בעד מתן רישיון לפי חוק זה", יבוא "בעד הגשת בקשה לרישיון לפי חוק זה, לשינויו או לחידושו, בעד הגשת בקשה למתן תעודת הרשאה לפי חוק זה או לחידושה, ובעד הגשת ערר על החלטת רשות מוסמכת לפי סעיף 12(ג1)".

(4)בסעיף קטן (ד), במקום "שר המשטרה" יבוא "השר לביטחון הפנים".


תחילה – תחילתו של חוק זה, 30 ימים מיום פרסומו (בחוק זה – יום התחילה).


הוראות מעבר – (א) מי שהיה ערב יום התחילה, מדריך ירי כהגדרתו בתקנות כלי הירייה (הכשרה למתן רישיון ולחידושו), התשנ"ב-1992, יראו אותו כבעל רישיון לפי סעיף 5ד לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 3 לפי חוק זה עד מועד פקיעת תוקף רישיונו.



(ב) מי שהיה ערב יום התחילה בעל תעודת הרשאה לפי סעיף 10ג(ב) לחוק העיקרי כנוסחו ערב יום התחילה, יראו אותו כבעל תעודת הרשאה וכבעל רישיון לפי סעיף 10(ג)(ב)ו-(ג) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 4 לחוק זה עד מועד פקיעת תוקף תעודת ההרשאה שברשותו."

מה זה תעודת הרשאה?

כשאין לשומר רישיון מאיתנו, יש לו הרשאה מחברת השמירה.

זה הרישיון הכללי.

זה לא רישיון כללי. הרישיון הכללי זה מה שיש לבעל הרישיון המיוחד שמכוחו הוא נותן הרשאות לאנשים לשאת נשק.

האם את זה לא מבטלים?

זה הוראות מעבר. ברגע שתיגמר לו ההרשאה אנחנו לא נחתוך לו את ההרשאה באמצע. ההרשאה לשומר. כל עוד יש לו הרשאה בתוקף - ותוקף של הרשאה זה לשנתיים - הוא יוכל לעבוד עם אותה הרשאה.

הבנתי. אני מבקש לקבל הסבר על הרפורמה.

אנחנו הכנו איזושהי טבלה של לפני ואחרי.

תפיצו אותה לחברי הוועדה, בבקשה.

הדף הראשון זה טבלה מרוכזת, והדף השני זה המלצות ועדת ברינקר.

המצב שהיה קיים עד היום - לחברת שמירה היתה לה פונקציה שקראו לה בעל רישיון מיוחד. הוא היה מגיש רשימה של מוצעים למשרד הפנים, זוהי רשימה של שמות. משרד הפנים היה מעביר את זה למשטרת ישראל ולמשרד הבריאות, מקבל כן או לא. הוא היה מעביר את זה חזרה לחברת השמירה.

אני חייב להזכיר לך, כל הסיפור הזה נוצר על רקע מקרה רצח מזעזע של שומר שלקח את הנשק שלו ורצח אישה שהיתה מכרה שלו. אני בדקתי את העניין הזה, והסתבר שהאדם בכלל לא קיבל באופן אישי רישיון. זה איזשהו דבר שעובד דרך חברות שמקבלות רישיונות כלליים, והן מפריטות את הרישיון. הוא לא אישי, הוא קבוצתי. נראה לי שזה דבר לא תקין ולא סביר. ואז הקמתי את ועדת ברינקר שהיה ניצב במשטרה, שעשתה עבודה מאוד מאוד מקצועית, ואפשר לראות כאן את המסקנות שלה. אנחנו החלטנו לאמץ את המסקנות האלה. אני מבין שהצעת החוק הזאת מבוססת על הדבר הזה.

רוב תיקי הנזיקין שלנו עניינם שומרים. רישוי אישי זה לקחת אלינו חזרה את האחריות על הכשירות ועל ההכשרה של השומרים. מה שהיה עד היום בחברות השמירה והאבטחה זה שהן היו מכשירות, והן היו דואגות לבדוק את הכשירות של השומר. אנחנו לוקחים את זה אלינו, ובודקים אותו כמו שאנחנו בודקים כל אדם בעל נשק.

המצב הזה שבו חברת האבטחה אחראית גם על הכשירות ועל ההכשרה יוצר ניגוד אינטרסים, כי לה יש אינטרס למשל למעט באימון כי זה חוסך לה כסף.

נכון.

צריך לזכור, שהעיסוק של חברות השמירה זה הנשק. אנחנו מכריחים אותן לקחת אותם לרופא – הצהרות רופא. כאשר הם נתקעים במצוקות של כוח-אדם, לפעמים הם עוברים על הכללים, ולנו קשה מאוד לעלות על זה. לכן, רישוי אישי לוקח אלינו את האחריות, ומחזיר לנו את השליטה.


יש עוד כל מיני יתרונות שאנחנו ציינו כאן בטבלה. זה גם בנושא של יחסי עובד-מעביד שהם כשל מובנה בנושא הזה של חברות שמירה. עד היום כשההרשאה ניתנת מהחברה לשומר הוא קשור אליה, ומתי שהיא רוצה היא לוקחת לו את זה.

זה מזכיר קצת את העובדים הזרים.

כשיש לו רישיון אישי, יש לו שני כרטיסי פלסטיק. אחד הוא שומר אצלו כל הזמן, וזה מה שמאפשר לו להיות שומר. ויש לו את הספח אותו הוא נותן לחברת שמירה ומקבל את הנשק. מחזיר את הנשק, לוקח את הספח, יכול ללכת לחברה אחרת. לצורך העניין, הוא מסתובב בשוק, ויכול לבחור לעצמו את החברה שבה הוא עובד. הוא יכול לעבוד בבוקר בחברה אחת, ובערב בחברה אחרת, ואף אחד לא תופס אותו בצורה כזאת שמאפשרת עושק וכל מיני דברים כאלה.

יפה.

יש לזה עוד כמה יתרונות טכניים. יש לנו עומס גדול על המערכת.

כמה שומרים יש היום בכלל בהערכה?

יש 65 אלף, אבל בפועל יש הרבה פחות. למעשה, זה התחיל מ- 120 אלף. הם החזיקו בכוונה עודף עצום של אנשים שמוצעים. בגלל היצע וביקוש אפשר להוריד להם את המחיר לגמרי. כרגע אחרי שעשינו ניפוי ראשוני - עדיין לא עשינו את חידוש הרשוינות - זה 65 אלף. כלומר, כמעט חצי. אנחנו מניחים שאין יותר מ-40 אלף בפועל.

זה לפני הפיגוע בדימונה. האם היה חסר נשק?

אם היה לאזרחים נשק, אני מאמין שלא היו צריכים לחכות לקצין המשטרה שיירה במחבל. אבל, זה ויכוח.

זה ויכוח רציני. אני למשל ממש לא מסכים לעמדה שלך. זה פיגוע ראשון בדימונה אחרי שישים שנות מדינה, ואני מקווה שגם אחרון. יכול להיות שאם היה למישהו שם עוד אקדח אישי, הוא היה יכול לעשות משהו. אבל, אני גם בספק שהוא היה יכול למנוע את הפיצוץ הראשון.


אני מאוד שמח שבדימונה שישים שנה אנשים לא מסתובבים כולם כמו במערב הפרוע עם נשקים, כי זה היה עולה לנו בהרבה יותר קורבנות - בזה אין ספק. לכן, צריך לראות את כלל השיקולים. כשלאדם יש נשק צמוד, אז לפעמים לחלק מאיתנו יש אצבע קלה על ההדק, ולא תמיד שיקול הדעת עומד להם ברגעים של לחץ. לא תמיד הלחץ הוא לחץ של טרור. האם אתה יודע כמה אנשים קיפחו את חייהם על מאבק חניה במדינת ישראל, או על זכות קדימה ברמזור? קיפחו את חייהם, מתו, נהרגו בקטטות, במהלומות, בדקירות וביריות. לכן, הוויכוח הזה הוא יותר רחב ממה שנדמה.

יש מצב שאי אפשר להתעלם ממנו, ואני אומרת לך את זה מידע אישי. ישנה כמות גדולה של זכאים לשאת נשק אישי ברשות. אבל, ישנו עניין המיומנות שלהם ישנו המטווח שהם נדרשים לו מכוח החוק פעם בכמה זמן כדי שיחתמו להם שהם עשו את מכסת הכדורים המינימאלית, וירו, וכן פגעו או לא פגעו, כיוונו או לא כיוונו, יצאו ידי חובה, ואז הם מקבלים את המשך ההרשאה ברישיון. האנשים האלה במצב מסוים עלולים באמת מתוך כוונה טובה לפגוע במי שצריך, אבל המיומנות שלהם היא לא במיטבה, ויכול להיגרם נזק יותר מתועלת. אני לא מצביעה על כך שלא צריך לתת יותר נשקים לאנשים להסתובב איתם. אני מצביעה על כך שצריך יותר להקפיד על מיומנות יותר גבוהה של בעלי הרישיונות לשאת. אבל, זו כבר סוגיה לדיון אחר.

נציג משרד הביטחון, בבקשה.

העניין שלנו היא בעניין אחר לגמרי. הצעת החוק מבקשת בסעיף 5 להצעה לבטל סמכות בשעת חירום של נציג צה"ל שזה אלוף פיקוד או נציגו, לשמש כרשות מוסמכת לעניין מתן רישיונות לכלי ירייה. כתוב פה במקום סעיף 2 שנמצאת היום בחוק. היום סעיף 11(2) מדבר על רשויות מוסמכות ליתן כל מיני רישיונות, והסעיף מתפצל לשניים. אחד עוסק במצב שלא בשעת חירום, ואז נתונה הסמכות לפקיד הרישוי של משרד הפנים. הפיצול השני הוא סיטואציה של שעת חירום שאז בנוסף לפקיד הרישוי יש גם סמכות לאלוף הפיקוד ונציגו. זה מתוך ראייה של מצב קיצוני שבו יהיה צורך לצייד אוכלוסייה אזרחית ברישיונות כדי שיוכלו לשאת נשק כדי להתגונן.


אנחנו ערכנו חשיבה מחודשת בנושא בפרקליטות הצבאית ובאגף מבצעים, וסברנו שנכון כן לשמר את הסמכות הזאת. שוב, מדובר לא על שגרה, אלא על מצבים קיצוניים של חירום.

למה שלא תוסיפו את זה לתקנות שעת חירום שהכנסת מאריכה? תעבירו את זה לחוק ההוא.

כי הסעיף קיים בחוק. אנחנו לא חושבים שהסעיף הזה היה צריך למנוע את הביטול.

הוא יישאר בחוק, אבל בחוק אחר.

השאלה היא למה?

כי יש מדיניות לממשלה.

אנחנו טוענים שלא הסעיף הזה צריך למנוע.

למה אתם לא מדברים עם הממשלה? אתם משרד הביטחון, יש משרד המשפטים. זה הנוסח שהממשלה הביאה בפנינו.

יש לי הצעה. נציגי הפרקליטות הצבאית אמרו לנו את זה רק עכשיו לפני התחלת הדיון, ולא היינו מודעים לבקשה הזאת שלהם. אני מבקשת שאנחנו נבדוק את זה בינינו לקראת הדיון הבא ונראה.

צריכים גם להיות זהירים, הם יכולים גם לעתור נגדכם. בפרקליטות הצבאית יש נטייה לעתור בזמן האחרון.

זו סנגוריה צבאית, לא פרקליטות.

טוב שאתה מתקן אותי.

יקירתי אני רוצה להסביר לך. אני דיברתי איתך קודם על ניהול. אצלנו החוק הזה עובר היום. בדיון הבא תעסקו בנושאים אחרים, תזדרזו בנושאים האחרים. את ברניקר אני הבאתי, וכבר שכחתי מתי הייתי שר הפנים. תעבדו יותר מהר, כי באמת יש הרבה נושאים כבדים על סדר היום. אנחנו לא יכולים לדון בכל דבר שנים. יש פה הצעת חוק, היא מוסכמת וצריך להכריע. האם את רוצה להכריע, או שאני אכריע? תחליטו.

אני חושב שהמצבים שבהם מתייחס משרד הביטחון לצורך, זה באמת במצבי חירום קיצוניים. במצבים האלה כפי שאמר יושב-ראש הוועדה, מסמיך חוק-יסוד: הממשלה את השר להתקין תקנות לשעת חירום במקרה הצורך ולהפקיע. גם את הוראות החוק הזה אפשר יהיה להפקיע במצב שהוא באמת מצב חירום קיצוני כפי שעליו דובר. לכן, החלטת הממשלה, הן החלטת הממשלה שאישרה את החוק הזה, והן החלטת הממשלה מלפני 15 שנה, באמת אמרה שלא ראוי שבחקיקה ראשית קבועה יהיו הוראות חריגות לשעת חירום, ולהשאיר את זה למקרים שבהם יותקנו תקנות לשעת חירום.

הטענה היא אחרת. הטענה היא שלא הסעיף הזה צריך למנוע את מצב ביטול החירום, אלא שהסעיף הזה לא יהיה סעיף רדום, שהוא לא יהיה פעיל בשגרה ורק אם באמת יוכרז על מצב חירום הוא יופעל.

למה בחוק הזה? יש איזושהי מדיניות שאתם חייבים להיות מסונכרנים אליה.

זה לא המקרה הרגיל של חקיקה. למשל, חוק רישום ציוד וגיוסו שהסמכויות בו מופעלות בשגרה. ולכן, ביטול מצב החירום למעשה חותר תחת הפעלת הסמכויות האלה, ולכן מצריך תיקון בהפעלת הסמכויות כבר בשגרה. זה לא המצב. כלומר, אנחנו לא טוענים שבשגרה דווקא נדרשת הסמכות הזאת.

האם במשך שישים שנות קיומה של המדינה נעשה אי פעם שימוש בסמכות הזאת?

לא שאנחנו יודעים.

אבל, לא זאת הטענה.

כיוון שזאת הצעה שבאמת עברה את הממשלה וקיבלה את האישור שלה בנוסח הזה שמונח לפניכם, וכיוון שאני מבינה שאתם רוצים לסיים את התהליך כבר היום, נעביר את זה בנוסח המוצע. בימים הקרובים משרד הפנים אמור לקדם הצעת חוק נוספת שמסדירה גם אספקטים אחרים בעניין ביטחון. עד שההצעה הזאת תתקדם, אנחנו נעשה עבודת מטה מסודרת עם הפרקליטות. בכל מקרה, נראה שצריך להסדיר את זה בצורה יותר ברורה מכפי שזה היום במן סיפה לסעיף, ככל שיש בכך צורך נגיש את זה בהצעה הבאה.

בסדר גמור, ההצעה שלך מתקבלת. האם יש עוד הערות לנוסח?

אותי מעניין ההיבט הכספי של הצעת החוק. מעכשיו מאבטח משלם את כל הסכום עבור הקורס, האם אין שום אפשרות החזרה מחברת השמירה? אני רוצה שתהיה התייחסות.

מה היה עד עכשיו? תתייחסו לנושא התשלום. האם כתוצאה מהחקיקה הזאת מושתים תשלומים על השומרים שלא היו בעבר?

ברגע שהשומר מקבל רישיון הוא משלם עליו. עד היום חברת השמירה היתה מממנת להם את ההכשרה. היום הוא מכשיר את עצמו. כלומר, הוא משלם על הרישיון, וזה כולל את ההכשרה.

זה בעיה מאוד רצינית.

זה לא בעיה.

כי אתה לא משלם, אתה רק לוקח את הכסף?

כמו בכל מקצוע הכשרה אחר שדורש הכשרה אחר, החברה שרוצה להעסיק אותו יכולה לשפות אותו. אנחנו כבר בדיבור עם חברות השמירה, וזה גם מה שהם עושים בפרקטיקה. הם יכולים לשפות אותו.

כמה עולה ההכשרה הזאת?

בסביבות ה-500 שקל.

אתם יודעים שבשביל אדם שבא לעבוד בשמירה סכום של 500 שקל זה הרבה מאוד כסף.

אני מכיר את הנושא מקרוב. זה יוצר בעיה מאוד גדולה עכשיו כי עד היום התהליך היה ששומר היה מגיע, והיה עושה את כל הרישום, ורק אחרי שהוא היה מקבל את הרישיון לשאת נשק - כלומר, אנחנו היינו מקבלים את הרישיון - ואז היינו שולחים אותו להכשרה. מטבע הדברים אנחנו היינו משלמים את עלות ההכשרה.


בחוק החדש כרגע השומר צריך לבוא לחברה מוכן עם הרישיון האישי. אתם גם כותבים שהוא יכול לעבור לחברה מתי שהוא רוצה, ולכן אין לנו שום סיבה לשלם את העלות. נניח שאני קולט עכשיו שומר, אני משלם לו 500 שקל. אבל, אחרי שבוע הוא יכול ללכת לחברה אחרת. אני עוד לא התחלתי לעבוד איתו, ואני מפסיד את הכסף. לכן, היום הנטל הזה נופל על השומרים.

איפה עושים את הרישיון הזה?

במטווחים מורשים.

יש 54 מתקני הכשרה כאלה שפעילים ועושים את העבודה טוב.

איך אתה יודע שזה עולה 500 שקל?

זו העלות.

אולי זה עולה 300 או 600 שקל?

לא, לא. זה פחות או יותר.

האם אין תחרות? האם זה קרטל?

הוא מדבר על עלות, ואתה מדבר על המחיר. המחיר הוא 500 שקל. הוא אומר, אבל מה העלות? אולי העלות היא זולה יותר?

היות ואני מאמן אנשים, אני מכיר את העלות קצת יותר ממשרד הפנים כי אנחנו מנהלים משא ומתן. אנחנו מכשירים הרבה מאוד מאבטחים. הכשרה של מאבטח רכבת היא 15 אלף שקל, למשל. אנחנו מתמצאים באימונים האלה, ואנחנו יודעים בדיוק מה העלות של כל אחד. עלות ממוצעת זה 500 שקל. אם נכופף איזה מטווח הוא ייתן את זה ב-450 שקל, או ב-400 שקל. אני פה דווקא כן מייצג את הצד של המאבטחים. שומר או מאבטח שעוד לא התחיל לעבוד, עובד ברוב המקרים על שכר מינימום.

מה אתה מציע?

אני חושב שבחוק הזה הלכו רק לכיוון ראיית מתן הרישיון האישי, ולא ראו את כל ההיבטים. יש פה עוד היבט אחד. כתוב פה גם במפורש שהשומר יכול לעבור מחברה לחברה, והוא יכול לעבוד ביותר משתי חברות. ואז, יש פה בעיה עם ביטוח הנשק. שומר קיבל ממני נשק, והוא יכול עם אותו נשק ללכת מחר ולעבוד בחברה אחרת.

לא, לא.

אין לו ספח.

הוא הולך עם האקדח שלי ועובד - זה קורה. אתה לא יכול למנוע ממנו. חוקית הוא לא יכול, אבל מעשית הוא יכול. יש לו נשק, יש לו רישיון. אם תפתחו את העיתונים - לאחרונה התחיל להיות גם סחר ברישיונות נשק. אם אתה שם לב - ואני אומר לך את זה מידיעה אישית - היום חברות מתחילות להגיד: אם יש לך רישיון נשק ואתה עוזב את החברה השנייה, אני אתן לך כסף עבור הרישיון. מתחילות כל מיני תופעות שליליות. אני לא חושב שזו התופעה שאתם התכוונתם אליה. חופש העיסוק זה בסדר.

איך אפשר לעשות סחר ברישיון הנשק? הרי הרישיון הוא אישי. להיפך, אני חששתי שקודם יהיה סחר כי הרישיון לא היה אישי.

יש פה עוד נקודה אחת, ואתם לא התייחסתם לזה ברישיון הישן היה סעיף שאפשר לכתוב איפה הוא יכול להסתובב עם הנשק, ובאיזה אזור הוא יכול לעבוד. ברישיון החדש לא ראיתי את זה. כשהיה תופס אותו שוטר, והיה רואה אותו עם הרישיון היה כתוב שם בדיוק באיזה אזורים הוא יכול להסתובב גיאוגרפית.

לא, ההרשאה לא בטלה. בהרשאה שלך יופיע שהנשק הזה רק באתר X. כלומר, הוא לא יכול.

עמית, אני מדבר על הפרקטיקה. אם אני לקחתי היום בחור בכרמיאל, והוא החליט לנסוע לחופשה באילת. הוא רצה להיכנס לפאב ולהבטיח את עצמו, ולקח איתו את הנשק האישי. אם היה תופס אותו שומר באילת והיה מסתכל על הרישיון, הוא היה אומר לו שהוא יכול להיות רק בצפון.

גם פה, כי בספח שלך, ברישיון לנשק שלך, מופיע שזה שייך לחברה א' מסוימת.

אבל, אני עובד גם באילת איך אתה יכול לדעת? איך אתה יכול למנוע מהשומר לא להיות באילת? אין את הסעיף הזה.

אני חושב שההערה הזאת נכונה.

לא, אני רוצה להביא כמה דברים לפני. קודם כל, לגבי מה שאמרת שבעיתונים - זה הופיע גם מקודם. הרבה מאוד עיתונים קראו לאנשים עם נשק פרטי לבוא ולשמור בחברות שמירה - מה שאסור. אנחנו הכנסנו סעיף, ואנחנו למעשה פה עשינו אבטחה כפולה. אבטחה ראשונה בהוראות של בעל רישיון המיוחד, היום כשהוא מקבל רישיון הוא ממש נותן את אתרי השמירה שבהם הוא מבצע שמירה. בספח שהוא מקבל תמורת הספח שהוא מוסר, הוא מקבל את הספח של הנשק עליו רשום בצורה מדויקת בדיוק לאיזה חברה זה שייך, ואז יודעים בדיוק איפה מותר לאותה חברה לאבטח.

לגבי הספח - אני עכשיו שוטר, ואני ועוצרת את האדם הזה. אני רואה שם רק לאיזה חברה הוא שייך. אני צריכה לפענח עכשיו למה החברה הזאת מורשית.

על-ידי טלפון אלינו יודעים בדיוק.

למה לסרבל? יש טעם בהערתו.

אין שום בעיה להוסיף על רישיון הנשק באיזה אזור הוא שומר.

מה הרעיון בביטול ההליך הקודם?

כמו שיש תעודת סמכויות של המשטרה הנותנת, יש גם כן כתובת. על פי החוק נקבע שם שמותר לך לתת סמכויות אך ורק למקום העבודה שלו. אני חושב שגם כן פה אפשר לתת.

צריך לכתוב בצורה מסודרת שנושא הנשק הוא לצורכי עבודה. אני לא רוצה לראות שיתחילו עכשיו להסתובב כל מיני שומרים בכל הארץ עם נשק. שיהיה כתוב בתוך הרישיון גם אם צריך לשנות משהו. תמצאו איזשהו ניסוח שמבהיר את הדבר.

מה קיים היום?

על תעודת הכשרה הישנה שהתבטלה. היא לא התבטלה, אבל היא לא תופסת היום. מה שתופס זה רק הרישיון האישי.

אני מבקש להפנים את ההערה הזאת, ושברישיון יהיה ברור. אין לנו עניין לעודד שומרים לשאת נשק בכל קצוות הארץ, נקודה. אין לנו עניין כזה. זה דבר שצריך להבהיר אותו, תמצאו את הדרך להבהיר אותו. חזרנו לעניין הכסף.

איך פותרים את הבעיה הקריטית הזאת? אני רוצה שתקבלו מושגים כספיים. בחברה שלנו אנחנו מעסיקים כ-7,000 שומרים ומאבטחים, מתוכם כ-4,500 חמושים. התחלופה של השומרים נעה בין 2,000 ל-3,000 איש בשנה באופן טבעי. זה מכפלות אדירות.

האם ה-500 שקל הוא סכום חד-פעמי או שזה כל שנה?

זה חד-פעמי. אחר כך ברענון, אנחנו משלמים את זה.

כל שלוש שנים בחידוש הרישיון.

אבל, הוא צריך אחר כך לעשות רענון ואנחנו משלמים את זה.

גם העלות של אדם פרטי שמחזיק בנשק של אחזקת הנשק היא סביב אותו מחיר.

אבל, זה לא מקור פרנסתו.

האם זה מוכר במס? זה צורכי עבודה, למה זה לא מוכר במס?

לעובד זה לא מוכר, לנו זה מוכר.

מוכר לחברה.

אנחנו נדאג למימון חברה, והחברה שאצלה זה מוכר במס. העובד יצטרך משהו כמו שישה חודשים להיות.

את זה הם יכולים לעשות בצורה הסכמית. אני לא מבין למה הם לא יכולים לעשות את זה בצורה הסכמית?

מבחינת חוקי העבודה, יגיד לך משרד התמ"ת שאני לא יכול להתנות לעובד שאם הוא לא עובד אצלי שישה חודשים, אני מוריד לו את הכסף. אם אני מכשיר אותו - - -

האם נראה לך העניין של שישה חודשים התחייבות תמורת ה-500 שקלים?

אני לא מייצג את חברות השמירה, אני מייצג יותר את הקב"טים ואת הגופים שמעסיקים את האנשים האלה. ראשית, בנושא של ניוד שומר מחברה לחברה יש יתרון, כי קבלו את ידיהם לפני כן. לא נתנו להם.

זה העלה את השכר שלהם בסופו של דבר.

אני לא יודע אם זה העלה את השכר.

אני מניח שזה העלה את השכר, אחרת מה היתרון?

איך אפשר להעלות את שכר העובדים אם למשל החברה למשק וכלכלה שהיא מעסיקה גדולה מאוד כותבת 20 - 35 בכל הארץ? זה לא יעזור אם העובד יעבוד עכשיו במוסדות חינוך בתל-אביב או בכרמיאל, או בכל מקום אחר. הוא יקבל תמיד את ה-20 – 35 שזה השכר שהוא מקבל כמאבטח מוסדות חינוך שנקבע על-ידי החברה למשק וכלכלה. לקחתי סתם דוגמה של מוסדות חינוך שהם האנשים שמתניידים הכי הרבה.

ההוצאה הזאת נכון שהיא אחת לשלוש שנים, אבל זוהי הוצאה כבדה מאוד לאנשים שמשתכרים כ-2,500 לחודש. ניתן לחייב או להחתים את האנשים האלה אם חברת האבטחה או חברת השמירה מעסיקה אותם לפרק זמן מסוים בגין ההוצאות, כמו שחברות האבטחה מחתימות את המאבטחים לשנה אם הם עוברים הכשרה של שבועיים, והעלות היא X כסף.

האם אתה משלם או לא משלם?

אנחנו היום נותנים להם את התשלום של ה-500 שקל כהלוואה. אם הוא נשאר את הזמן שקבענו לו אז - - -

מהו הזמן שלכם?

כרגע בין 6 ל-9 חודשים. עוד אין לנו מספיק נתונים כספיים לעשות את זה.

ואם הוא עוזב הוא מחזיר את כל הסכום?

חברים, אין לנו הצעות. החוק לא יכול להסדיר את זה. אפשר להסדיר את זה אולי בצורה אחרת.

העלות בסך 500 שקל נובעת מזה שגם בעבר העלות של האימון היתה על החברה, אלא שהם עשו שעה אחת, או 45 דקות או 30 דקות. ואז, המחיר היה נמוך. כשאנחנו דורשים 9 שעות, המחיר עלה - זה כל הסיפור. המחיר עלה כתוצאה מהדרישה לאימון שהיא הרבה יותר גבוהה מכפי שהיא היתה בעבר.

עמית, בואו נדייק בעובדות. בעבר כשאני הוצאתי אותו, ואני שילמתי את זה, המעבר לחברה אחרת היה כרוך ולא תמיד הוא היה יכול לעשות זאת. היום הוא יכול להיקלט אצלי, אני אשלם לו 500 שקל. הוא התחיל לעבוד היום בחמישי לפברואר ולסיים את ההכשרה היום, ובשביעי לחודש הוא הולך לחברה אחרת, כך שהוא לא עובד אצלי אפילו יום אחד. האם עכשיו אני צריך להתחיל להחזיר את הכסף ולקנוס אותו, ואת כל התהליך?

בהסדר החדש אפשר לשלם את שני הדברים. גם אתה בעצמך אומר היום שאתה נותן לו את זה כהלוואה לפרק זמן מוגדר, ואם הוא נשאר את פרק הזמן הזה אז זה הלוואה עומדת. מדוע לא יכול שהוא באמת יעשה את ההכשרה לכאורה מכיסו, כשבעצם הוא מוצא אותך כמקום עבודה. בהסדרי ההסכמה אתה משלם לו את ההכשרה. זה לא נכון להעמיס על האנשים האלה שהולכים לעבוד בשמירה את העלות הגבוהה הזאת יחסית לרמת ההכנסה שלהם. 500 שקלים האלה כל שלוש שנים זה בכל זאת הוצאה, וזה לא נכון להעמיס את זה עליהם.


מאידך, אני מבינה את הרעיון מדוע עכשיו מתנים את זה ברמת הפרט ולא ברמת החברה. מדוע שזאת לא תהיה אצלך הוצאה מוכרת כהוצאה שאתה משלם את זה למאבטח, ותמורת ההחזר הכספי הזה, אתה באמת מגביל אותו בצורה לגיטימית באותם מספרי חודשים שאתה מדבר עליהם. איפה הבעיה בסיטואציה הזאת?

יש בארץ כ-300 חברות אבטחה, ויתקן אותי עמית אם אני טועה.

402.

אני יודע על 300 שהן פעילות. לא כל חברות האבטחה הן ברמה של החברה שלנו, עם משאבים כספים שהן יכולות לתת. יש הרבה מאוד חברות אבטחה עם 100, 150 עובדים, וזה מתנהל בצורה – ואני לא רוצה להתבטא בצורה חריפה.

החוק צריך להיות ענייני, ולא מתחשב ביכולות כספיות של חברות.

אני לא מייצג את כל חברות האבטחה. אני חברה עם בסיס כלכלי חזק, ואני יכול לעשות את זה. אבל, אני יכול להגיד לך שבהרבה מאוד חברות אחרות, ואני אומר לך את זה מידע אישי - - -

בצבא אתה יוצא לקורס, ואתה מחויב לשירות קבע.

אבל, זה לא כתוב בחוק.

לא חוקק שזה באחריות החברה.

האם אפשר לחוקק דברים כאלה?

לא.

אני יכול להבטיח לך שרוב החברות לא ישלמו את זה לעובדים, וזה מתחיל ליצור בעיה לעובדים. הם יגידו לו: לך לחברה אחרת שמשלמת לך, ואחרי שבוע תבוא אלינו ואנחנו כבר ניתן לך איזשהו תגמול, כמו שהתחיל הסחר של אולי ישלמו לו מחיר יותר גבוה בעבור זה.

אני רוצה להעיר הערה שנראה לי שהיא לא היתה ברורה לגבי ההערה הקודמת של נציג חברות השמירה.

אני לא נציג חברות השמירה, אני מציג רק את חברת השמירה.

האם יש לכם פורום של חברות שמירה?

יש ארגון של חברות השמירה.

למה הם לא פה? הוזמנו ולא באו.

הם דווקא ישבו איתנו על הנושא. אנחנו לא מייצגים אותם.


לגבי השיטה החדשה - היא לא מבטלת את אותה תעודת הרשאה שייתן בעל חברת השמירה, שייתן בעל הרישיון המיוחד. על אותו נייר שהוא נותן רשום בדיוק המקום, ובדיוק המטרה והתאריכים שבשבילם הוא נותן את הנשק. לכן לשאלתך, אם יבוא שוטר ויבקש אצל אותו שומר בכרמיאל אז הוא יראה אצלו את הרישיון. זה נקרא ספח. על תעודת ההרשאה אצלו רשום המיקום ורשומה החברה. לכן, זה נשאר אותו הדבר. אלו היו חששותיו.


לגבי ההערה השנייה של האדון לגבי התשלום – כמו שחברת תובלה לא מקבלת מונופול על רישיונות ג', אלא היא מאתרת אנשים עם רישיון ג'. היא לא מחפשת לא לממן להם את זה - זה בדיוק השחרור של השומר, והפיכתו לעצמאי. אין אפשרות להפקיע מהם את ההכשרה מבלי לנתק את הקשר הכלכלי. בצורה הסכמית אפשר לעשות הכול, בחוזה כזה או אחר אפשר לעשות את הכול. הוא יכול לחייב אותו לשישה חודשים וכו'.

האם ועדת הפנים חייבה את משרד הפנים להגיש את התקנות תוך 60 יום בנושא ספורט?

כן, ששים יום.

לעניין האגרות – אני רוצה להפנות את תשומת הלב לכך שהתיקון המוצע מבקש להכביד את נטל האגרות על מבקשי הרישיונות שהיום משלמים אגרה רק על זה שניתן רישיון. מבקשים פה לתקן שהם ישלמו אגרה בעד בקשה לרישיון. כלומר, גם מי שלא יקבל בסופו של דבר רישיון, צריך לשלם את האגרה.

אנחנו לא נאשר את זה.

מה שקורה הוא שהרבה פעמים אנשים עושים רישיון, ואחרי תקופה מסוימת מחליטים למכור את הנשק הפרטי. ואז, יש הרבה מאוד טיפול בהחזרה.

אבל, אנחנו לא מדברים על זה. זה לא החוק הזה. החוק עכשיו הוא על השומרים, ולא על בעלי נשק.

לא, הסעיף הזה לא מתייחס לשומרים. הסעיף הזה מתייחס לכלל הרישיון.

אבל, אנחנו לא רוצים להיות במקום הזה. אנחנו באנו לדבר על השומרים היום. אם אתה רוצה לטפל בכל נושא נשיאת נשק בישראל - אני מאוד בעד. האגרות מתייחסות לאוצר, לא אליך. אל תייצג את האוצר. האם האוצר פה? לא, תודה. סימן שהוא לא צריך את הכסף. אני נגד כל העניין של האגרות. אם לאוצר חשובות האגרות אז שיבוא. אם הוא יגיד לי שהאגרות ילכו לתקציב משרד הפנים, אני אאשר את זה. אם לא - אין לי עניין לאשר את זה. האוצר כל הזמן מייבש את משרדי הממשלה, מכניס את כל הכסף לקופה שלו. למה אני צריך להכביד את עולי על הציבור בשביל לממן כל מיני דברים הזויים של האוצר? אין לי שום עניין בדבר הזה. אם הייתי יודע לאן הולך הכסף, ושזה ישפר את השירות, ושיוסיפו עוד עובדים למחלקה לכלי ירייה כך שהשירות יהיה יותר טוב - מאה אחוז. האם לבור שחור אני צריך להוסיף כסף על חשבון הציבור? בשום פנים ואופן. זה יורד. לא רוצה לראות שלוקחים את הכסף מהציבור.

אנחנו כן בעד לקבל אגרות, ואני אתן דוגמה. לגבי ערר - סעיף 21 מדבר על האפשרות שלנו לגבות אגרות. יש לנו מבול של עררים, והיום יש פרקטיקה כזאת במדינה שכל ערר הופך להיות עתירה.

בעמוד 4 סעיף 10 להצעת החוק סעיף קטן (3) מתקן את הסעיף לעניין אגרות. כיום אפשר לקחת אגרה רק בעד מתן רישיון. הם רצו להוסיף מקרים נוספים.

אנחנו רוצים להוסיף, ונעשה את זה בתקנות שיעברו את הביקורת של כל מי שצריך לבקר את זה. אבל, אני אתן דוגמה אחת, לא ידעתי שזה יעלה פה בצורה כזאת נרחבת, כי זה עדיין לא המהות. נושא העררים הוא דוגמה אחת. היום כל אחד שרוצה להגיש ערר יכול, וזה בחינם. לכן, כל בקשה שנדחית הופכת להיות ערר. מדובר בערר על החלטה של פקיד רישוי. פקיד רישוי דחה של אדם לנשק או שדחה בקשה לחדש בהמלצת המשטרה, אפילו במקרים חריפים, מייד מוגש ערר. לפי החוק, יעקב באופן אישי יחד עם עוד אדם והמשטרה מטפלים בערר. זה כל הזמן בגרף של עלייה כך שאנחנו לא יכולים לעמוד במועדים. אנחנו מגיעים לחודשים של 300 עררים, ומתוך זה יוצא לנו לפחות 100 עתירות.

האם אתה חושב שאם תגבה זה יהיה אחרת?

זה ודאי. גם בתי המשפט בפסיקה לגבי אגרות קבעו שיש מטרה, וזו לא בושה להגיד את זה. האגרה מביאה את האדם לחשוב פעמיים.

תלוי באיזה סכום. אם תגבה א 1,000 דולר לזה אז - - -

לא 1,000 דולר, אבל סכום. יש לנו פרקטיקה מול האוצר, ועשינו את זה בנושאים אחרים. אנחנו יושבים איתם, ואנחנו מציגים להם כמה אנחנו מכניסים, ולפי זה אנחנו גם מקבלים תקנים. אפשר להוציא מהם תקנים על בסיס אותה הכנסה.

אבל, יש פה שני סעיפים. זה לא רק דבר אחד. אני עדיין מתייחסת לסעיף (3) לאותה סוגיה של האגרות. החוק מדבר פה במקום מתן - בשלב הבקשה, וזה דבר אחד. אחר כך מדובר על הערר, ובזה כרגע אני לא נוגעת. אני חייבת לחדד את העניין, אלו שני דברים שונים. קודם כל, מי שקיבל את הרישיון שילם את האגרה, וזה עושה שכל. אתם באים ואומרים שכל מי שמבקש רישיון, ולא חשוב אם יאשרו לו או לא יאשרו לו, עצם הבקשה תעלה כסף?. לאן נגיע?

ההגדרה של אגרה בחוק זה השירות שאתה מקבל. הרישיון, הזכות לשאת נשק היא לא שירות.

קודם כל, אנחנו לא מאשרים לשלב הפתיחה, אלא רק מה שהיה. זאת אומרת, בשלב הקבלה. לגבי העררים - אני משאיר את זה בתנאי. אם אני אקבל מכתב מהאוצר כיושב ראש ועדה שהאוצר מתחייב שהכסף הזה יבוא לשיפור השירות באגף כלי הירייה, אני אאשר את זה. אם לא – אנחנו - - -

כל בקשה של ספורטאי נדחית על הסף ועוברת לערר.

חלק גדול מהעבודה - - -

לפני שנתיים הצעתי הצעה בלתי חוזרת למשרד לביטחון הפנים. מרגע שלא קידמתם את ההצעה, אל תבואו לבכות.

זה משהו שונה לחלוטין.

מה היתה ההצעה?

שמשרד הפנים יעביר את כל נושא הירייה למשרד לביטחון הפנים. כולם אימפריאליסטים בממשלה. אני הסכמתי לוותר על חלק מהאימפריה הביזנטית של שר הפנים לטובת המשרד הקטן המשרד לביטחון הפנים. המשרד לביטחון הפנים – כן, לא, לא, כן, לא. לא-לא.

אני מהמשטרה, ואני רוצה לומר שעבודה רבה נעשית במשטרה.

אני רוצה לספר לך משהו על המשטרה. יש פה בוועדה הצעת חוק, אנחנו עושים פה מאמץ אדיר להגדיל את סד"כ (סדרי הכוח) המשטרה. כלומר, להוסיף שוטרים באמת בצורה מושכלת, אחראית, לאורך זמן, לא במכה אחת – דברים שאפשר לאשר. הממשלה בקריאה הטרומית אישרה את הצעת החוק כשהיא היתה היסטרית, כשהיא היתה ללא מגבלות. בהכנה לקריאה ראשונה, אנחנו מיתנו את הצעת החוק כי הבנו שיהיה קשה מאוד מבחינת תקציב המדינה של 2008 וכד', באמת ללכת עם מה שאושר בקריאה הטרומית. וראה איזה פלא, הממשלה כתוצאה מזה שמיתנו את הצעת החוק, החליטה להתנגד להצעת החוק בקריאה הראשונה - זה שר האוצר. אני בא לשר לביטחון הפנים, ואני אומר לו: בוא תילחם על הדבר הזה, אני לא השר לביטחון הפנים. זה עניין שלך, אנחנו באים לעזור לך ולמשטרה. אנחנו רוצים משטרה חזקה עם יכולות וכד'. עוד אין החלטה של השר לביטחון הפנים להילחם על הדבר הזה משיקולים שונים.

גם אין איתות לאן נושבת הרוח.

את באה לפה ובאמת מעלה נושא שהוא באמת בשוליים של השוליים מבחינת תקציבית. אני מדבר איתך על הבנק הגדול. אנחנו מנסים לגרום לזה שאלפי שוטרים יצורפו או יגויסו למשטרת ישראל כדי לחזק את כושר ההרתעה שלה, את כושר הלחימה שלה, את האגפים המדולדלים בכוח אדם לעומת המשימות האדירות והגדולות. על זה אני לא רואה שהממשלה מוכנה לעשות מעשה.

לזכותו של אגף התקציבים שהיה בדיון - נציג אגף התקציבים באותו דיון אמר בצורה הכי כנה ואמיתית שמבחינתה של ממשלת ישראל המשטרה היא לא בסדרי העדיפויות. הוא אמר שסדרי העדיפויות שניתנו השנה זה צבא וחינוך, כך נדמה לי. לא רק שהוא לא אמר, אלא הוא אמר במפורש לא משטרה. זה החלטה של הממשלה, זה לא החלטה שלו, זה לא החלטה של אגף התקציבים. לכן, יש בעיה. מכל מקום, יהיה תנאי. אין לי בעיה שהאגרות ילכו ל - - -

כמו ששיפור השירות צריך להיות במשרד הפנים בחיזוק הזה, גם אצלנו. העבודה רבה נעשית אצלנו.

אין לי שום בעיה, אתם לא ילדים חורגים לאלוהים, בוודאי לא לוועדת הפנים. אנחנו נבקש ממשרד האוצר. אם הם יתנו לנו התחייבות שתשלומי האגרות ילכו לטיפול ובאמת לשירות של העררים במשטרה ובמשרד הפנים, אנחנו נאשר את הדבר הזה. אם זה ילך לבור שחור שאף אחד לא יכול להגיד לנו לאן הולך הכסף, אנחנו לא נאשר את הדבר.

אנחנו מסכימים עקרונית, ואני מדבר עכשיו על ההערה הקודמת. אבל לגבי הנושא של בעת קבלת הזכות או לפני - בשום רישיון אנחנו לא רואים את האפשרות שאם בסוף התהליך הוא לא מקבל, אז יוחזר לו הכסף או שהוא לא משלם. כך זה בטסטים, אתה לא מתנה את התשלום בהצלחה או באי-הצלחה. מה גם שיש עוד מטרה לתשלום בבקשה.

עובדה שכך זה התנהל עד היום.

יש בעיות עם המצב כמו שהוא התנהל. אחת הבעיות שלהן היא שכיוון שזה לא עולה כסף להגיש בקשה, וזה לא עולה כסף להגיש ערר, אז אנשים מגישים בשיטת "מצליח". גם אם הבקשה שלהם מסורבת לרישיון, אז הם מגישים אחרי חודשיים ושלושה, או אחרי שנה עוד הפעם ועוד הפעם, כי אין לזה שום עלות. אבל, להם יש על זה הרבה מאוד זמן עבודה.

אני יודע. אני גם הופתעתי מאוד כשהייתי שר פנים כמה אנשים רוצים רישיון לנשק. זה דבר אובססיבי, זה דבר מוטרף - אני לא נתקלתי בדבר כזה. אנשים חושבים שהם חיים במערבון. אנשים ממש באובססיה להשגת רישיון הנשק. לכן אני גם אומר לכם שהאגרה שלכם לא תרתיע אף אחד, בתנאי שהיא כמובן לא תהיה בסכומים אסטרונומיים. אם היא תהיה בסכומים סבירים היא לא תרתיע אנשים. אתם לא מבינים מה זה, אנשים מאוד מאוד מאוד מעוניינים ברישיון לנשק, ולשאת נשק . זה חלק מהמאצ'ואיזם הישראלי ומהמיליטריזם הישראלי. אלו דברים שאני רואה אותם כדברים מדאיגים ומסוכנים. אבל, הם חלק מהתרבות הישראלית. ולכן, אני לא חושב שהעניין הזה הוא זה שירתיע, ואנשים יפנו פעם, ופעם ופעמיים.

יש לי הצעה. תומר בהערות שלו הכניס את ועדת הפנים כמאשרת את התקנות האלה. אנחנו לא יכולים לגבות שום דבר מבלי שאנחנו משפצים את התקנות ומביאים אותן אליכם.

זה ברור. אני מוכן שתשקלו איזשהו דבר, שבקשה ראשונה אדם לא משלם. אם קיבל - משלם. בקשה שנייה אחרי סירוב, אפשר לבקש. אם הוא לא סורב אז הוא משלם. אם הוא סורב הוא לא משלם. אבל, אם הוא מגיש שוב בקשה לאחר שסורב, אז הוא כבר צריך לשלם. זה אולי נותן איזשהו מענה לצורך שלכם שלא יהיו שם בקשות אין סופיות של אנשים אובססיביים.

אבל, צריך תיקון בחוק כדי לקבוע את זה. צריך את התיקון בחוק הגשת בקשה, ובתקנות הם יעשו את ההסדר.

לא, לא. בחוק יהיה צריך להיות כתוב שזה לא יהיה נתון לפירושים. זה לא הגשת בקשה, זה הגשת בקשה לאחר סירוב.

נוסח החוק צריך להשתנות בהתאם לזה.

הגשת בקשה לאחר סירוב, ואז בתקנות תכתבו כל מה שצריך – כמה שנים.

אנחנו ממילא לא נוכל לגבות אם אנחנו לא נביא את התקנות. נפנים את ההערות בתקנות.

אם אתה כותב הגשת בקשה אז זה עוד בקשה, ואין לנו עניין בדבר הזה. התקנות לא יכולות שלא להלום את החוק הראשי. אם יהיה בחוק הראשי כתוב כל בקשה, אז התקנות לא יכולות להגיד: לא כל בקשה.

בהחלט אפשר כמו שעשינו בנושאים האחרים. קודם כל, זה רשאי. זה הסמכת רשות לקבוע אגרות. במסגרת הזאת יכול גם לקבוע פטורים ומקרים שלא תיגבה אגרה, זה בהחלט אפשרי.

אם מציעים בקלות לשלם למאבטח 500 שקל, יכול להיות שישנה אפשרות לשלם גם עבור איזשהו ביטוח או הגנה משפטית במקרים שונים. למשל, במקרה שבו השומר ירה על איש מזגנים.

האם אין לכם ביטוח?

הביטוח הוא רק לחברות האבטחה, והנשק שהוא יורה בו בהתאם לחוק כלי הירייה. אם שומר שלנו תוך כדי עבודה ירה ופעל בהתאם לחוק כלי הירייה, אנחנו מכסים אותו. גם זה שהוא פגע בו, מבוטח על ידינו כי אנחנו גרמנו לו לנזק. יש לנו ביטוח גם כנגד שימוש בנשק.

זה קשור לחברת השמירה, וצריך לבדוק ברוב החברות.

הוא לא מייצג את חברות השמירה, הוא מייצגת את מה שיש אצלם. הוא טוען שלא כך קורה בכל החברות.

לחברת השמירה יש. אפשר לבדוק חברות אחרות, ויש חברות שאין להם את הדברים האלה.

האם יכול להיות דבר כזה? האם אתם בודקים את זה?

כן, כל נושא הביטוח לא מוסדר. למעשה, מוטל על החברות לדאוג לנושא הזה. זה חסר.

למה אנחנו לא יכולים לחוקק את זה ?

בזמנו היו כמה דיונים על הנושא הזה. זה עלה, ירד.

אני מבקש להוסיף סעיף עכשיו.

סוגיית הביטוח תהיה במסגרת חוק.

אני אסביר למה הוא התכוון, הוא אומר שהשומר לא פעל בתוקף תפקידו.

לא, הוא לא מדבר על זה. הטענה שלו היא שבתוך 400 החברות, יש חברות שהביטוח שלהן לא מסודר. אתה בטח לא יכול לגבות את זה - אני מקווה. הטענה היא שזה לא בניגוד לחוק. חברים, אנחנו נוסיף את הסעיף הזה. ולדימיר, תודה. זו תרומה חשובה ביותר. הוא צודק באלף אחוז. זה דבר שהוא לא ייאמן.

הוא צודק. גם שכר מינימום ולא תנאים סוציאליים - החברות הבינוניות והקטנות יותר לא משלמות לעובדים.

זו עבירה על החוק. חברים, אני מבקש להבהיר את הנוסח שאנחנו מצביעים עליו.

לגבי נושא של סעיף 21(ג) הנושא של בקשה לרישיון - אני מבין שזה נשאר.

בקשה לרישיון נשאר, אבל שיהיה ברור שמדובר רק בבקשה לאחר סירוב.

בתנאי שזו בקשה חוזרת.

לגבי הערר - האם אנחנו משאירים או לא משאירים?

תתחם את זה לפרק זמן.

אני רוצה שיהיה ברור - כל מה שאנחנו משאירים אנחנו משאירים על תנאי. אני רוצה שתדעו את זה, אדוני היועץ המשפטי. אנחנו בשבוע הבא מעלים את הצעת החוק למליאה. אם עד השבוע הבא אין לי מכתב מהאוצר שהאגרות האלה הולכות לשמש את המערכות שצריכות לטפל בדברים, שני הסעיפים האלה יורדים. אני רוצה שיהיה ברור - לא בהגשת בקשה, ולא בערעור, לא יהיה שום דבר. אני רוצה שיהיה ברור, תודיעו את זה למי שצריך להודיע את זה באוצר.

הבעיה עם נושא הערר.

אדוני, לא ביקשתי את התערבותך. אתה לא עובד בממשלה.

לפני שאתה מסיים את הדיון אני רק רוצה להפנות את תשומת הלב לנושא של הרפורמה הזאת שמתייחסת להעברת הרישוי של השומרים לרמה האישית. אני רוצה להפנות את תשומת הלב שבחוק הקיים יש לפחות שלוש קבוצות נוספות שבהן לא ניתן רישיון אישי למאבטחים עצמם, אלא במנגנון דומה לזה שקיים היום לגבי חברות שמירה, ואותו לא מבקשים לשנות. אני חושב שהוועדה צריכה לדעת את זה, וגם את הנימוקים - אם יש כאלה - להבחין בין הקבוצות האלה. הקבוצה האחת זה אנשים שמקבלים נשק ביישובים, בדרך כלל בישובי ספר. הם לא מקבלים רישיון אישי.

למה?

אני אומר מהן שלוש הקבוצות, ואז הוא יוכל להתייחס לזה. הקבוצה השנייה זה קבוצה שנקראת מפעלים ראויים. אלו חברות שמקיימות כנראה מתקנים באזורים מסוכנים, או במקומות כאלה, ואז הן מקבלות את הרישיון, והן מכשירות את העובדים שלהם לעניין הזה. הקבוצה השלישית היא עובדי מדינה שמקבלים מהקב"ט את הנשק מבלי שהם מקיימים רישיון אישי.

מה זאת אומרת עובדי מדינה?

יש בחוק כלי ירייה שלושה מנגנונים שקובעים מתן רישיון כלי ירייה לא באופן אישי, אלא דרך גופים. למשל, עובדי מדינה. הקב"ט נותן לעובדים מתוך המשרד שהוא חושב שהם צריכים. הרפורמה שמשרד הפנים מציע כאן מדברת רק על הנושא של שומרים בהם התגלו באמת הבעיות. בנושאים האחרים לא היו בעיות, לכן לא מוצע לתקן אותם במסגרת הזאת.

הסיפור הזה לא נראה לי ביישובים. האם אתה יכול לדעת מי גר בכל ישוב? האם אני יודע מה יעשו עם הנשק? האם אני יודע מיהו הקב"ט?

אני רוצה להפנות את תשומת הלב של עו"ד בן אור לזה שאפילו לגבי הנושא של היישובים, אפילו לא נאמר בחוק שהם צריכים לעבור בדיקה לפי סעיף 11(ב) של בריאות הנפש. זאת אומרת, יכול להיווצר מצב שבו יינתן נשק ביישוב ללא בדיקה.

תומר, ההערות שלך הן מאוד חשובות, אבל ממש לא בעיתוי הנכון. אתה היית צריך להעיר את ההערה הזאת בפתח הישיבה כשאני שאלתי על הערות כלליות, כדי שנוכל לדון בה במהלך כל הישיבה, ולא כשמסכמים את הנוסח. יש מתי אומרים את הדברים, אי אפשר להגיד בסוף הישיבה את הנושא שצריך ללבן אותו במהלך הישיבה - זו בעיה.

ההערות האלה הן באמת נכונות, ובחוק כלי ירייה יש מגוון רחב של בעיות שצריך להסדיר אותן. אבל, הנושא הזה של השומרים שמונח בפנינו כאן הוא באמת בעיה בוערת שהיה צריך כבר להסדיר אותה מזמן, וכדאי לעשות את זה. אני חושבת שמשרד הפנים צריך היום - - -


לגבי שעת החירום – הצבא העלה את ההערה.

למה החוק חל רק על השומרים?

כי הבעיות המרכזיות שהתעוררו, הטרגדיות עם נשק של שומרים, התגלו במקרים האלה, ולא במקרים של הקבוצות האחרות. היתה ועדה שבזמנו הקמתי כשר פנים בראשות ניצב ברינקר, והיא המליצה המלצות בתחום הזה שהן עכשיו מחוקקות. חבר הכנסת כחלון, זה לא אומר שאתה לא צודק.

נציגי הממשלה, נניח ומחר עובד המוסד לביטוח לאומי שיש לו צורך בנשק והוא לא עובר שום מנגנון - - -

כולם עוברים מנגנונים.

אל תגיד לי שכולם עוברים מנגנונים. אני עבדתי במשרד לביטחון הפנים, והגשתי בקשה. שלחו אותי לירות שלושה כדורים באיזשהו מקום פה, וקיבלתי את הרישיון. נניח שאותו אדם ביצע פיגוע פלילי שבו הוא "גמר" חשבון עם מישהו, האם נחזור לפה ונחיל גם עליו את החוקים האלה?

יש לנו פה פרטו גדול. ברגע שפתרנו את עניין השומרים, זה 90% מהבעיה של הרישוי הארגוני.

כן, אבל למה החלטתם לא לטפל ביתר? אם כבר - אז כבר.

שנית, אפשר לאבחן את השומרים מיתר הגורמים האחרים. זה הניידות שלהם כמו שאתה ציינת, זה זה שלא תמיד מכירים אותם, הקשר איתם. בדרך כלל, האסונות קורים גם לאדם ש - - -

אדוני, אתה לא צריך לשכנע אותנו למה עשינו את מה שאנחנו עושים. את זה אנחנו מבינים. שאלנו, למה אנחנו לא עושים את מה שצריך לעשות, ובזה שתשכנע אותנו. חברים, חבל על הוויכוח.

אני מבקש לבצע עבודת מטה במשרד הפנים. אנחנו רוצים את כל האוכלוסיות בפנים באותה מידה. אני מבקש להתחיל לעשות עבודת מטה: משרד הפנים, משטרה, משרד המשפטים, להחיל פנימה קודם כל בסדר עדיפות את השומרים ביישובים שאלוהים יודע מי הם ומה הם. אני מאוד מוטרד מזה . הדבר השני זה המפעלים, והדבר השלישי זה עובדי המדינה. אני לא חושב שעובדי מדינה צריכים להיות מעל החוק. הם לא מעל החוק, אבל זה לא נראה לי סביר. למה שלא יהיה לו רישיון אישי, ולמה שלא תהיה עליהם אותה פרוצדורה?

כשסיימתי את התפקיד לקחו לי את הרישיון.

יפה. אני מסכים שמבחינת סדרי עדיפויות השומרים זו המהפכה הגדולה, זה השינוי הגדול. בסדרי עדיפויות זה היה צריך להיות במקום הראשון, זו המסה הגדולה – אין בכלל ויכוח. אבל, זה לא אומר שלא צריך שכל המערכת תעבוד בצורה הזאת של רישיונות אישיים. ההמלצה היתה רישיונות אישיים, ולא רישיונות מערכתיים כשמדובר בבני אדם ובנשק. על זה ללכת על כל המגרש. התחלתם בדבר המרכזי, לא להזניח את המשך הקבוצות.

אפרופו מקומות עבודה - בנק יהב הוא בנק שהוא בחציו של מדינת ישראל. הוא הכשיר את הקב"טים מכוח סמכותו.

בקשה אחרונה לגבי המכתב של שר האוצר.

לא ביקשתי משר האוצר. אני מוכן לקבל מכתב מראש אגף התקציבים, הממונה על הכנסות המדינה. זה לא חייב להיות שר האוצר, לא צריך להטריח בזה את שר האוצר - גורם מוסמך במשרד האוצר.

אני רוצה להזכיר שאתם מבקשים להוסיף סעיף שתקנות לפי סעיף 21(ב)(1) המוצע, יובאו לאישור ועדת הפנים בתוך שישים יום.

כן, אמרנו. אל תשכח את סעיף הביטוח, תומר. לא תקבל חברה רישיון בלי שיש לה ביטוח, או משהו כזה. אנחנו נעשה תיקון עקיף לחוק חברות שמירה.

אבי, בנושא של הביטוח מה העמדה שלכם?

מקובל, מה זה?


מי בעד הצעת החוק לקריאה שנייה ולקריאה השלישית בנוסח הוועדה? מי נגד? מי נמנע?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק כלי הירייה (תיקון מס' 15), התשס"ח-2007 אושרה פה אחד להעלאה

לקריאה שנייה ושלישית כנוסח הוועדה.

אושר פה אחד, תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:25.