כנסת פתוחה

PAGE
19
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

05.02.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 371

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ט בשבט התשס"ח (05.02.2008), בשעה 13:00

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): עליה בחולי האסטמה בישראל, של חה"כ משה גפני

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): העלייה בזיהום האוויר גורמת לעלייה חדה בשיעור חולי האסטמה בישראל, של חה"כ דב חנין.

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר

אברהם רביץ

חה"כ דב חנין

חה"כ משה גפני

ד"ר יחזקאל הורן – קופת חולים מאוחדת

ד"ר פאול בנדק – רופא מחוז ירושלים, קופת חולים מאוחדת

ד"ר גרשון פינק – יו"ר איגוד רופאי הריאה, ההסתדרות הרפואית

עו"ד רביב מייזל – ראש תחום מדיניות ציבורית

תמי שוחט – חטיבת אחיות הציבור

ענת אשל – לוביסטית, החברה להגנת הטבע

משה בלסנהיים – מנהל רשות לאיכות הסביבה, תל אביב

עו"ד עמנואל וייזר – לשכת עורכי הדין

ד"ר מנחם רותם - יו"ר האיגוד לאלרגיה ואימונולוגיה קלינית

יזהר רשף – רכז הקואליציה לבריאות הציבור

אילת- השחר וולף – לנשום-עמותת ישראלית לחולי אסתמה

מידד גיסין – צב"י – צרכני ישראל

משה חביב

גיא גולן

מאיה שדה

רות אסטרין

נורית פינק

יעל כפיר

וילמה מאור

מיטל בר שלום

1. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): עליה בחולי האסטמה בישראל, של חה"כ משה גפני

2. הצעה לסדר היום (דיון מהיר): העלייה בזיהום האוויר גורמת לעלייה חדה בשיעור חולי האסטמה בישראל, של חה"כ דב חנין.

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אני לא רואה כאן את חה"כ גפני, ולכן אני נותן את רשות הדיבור לחה"כ חנין.

תודה רבה, אדוני היו"ר, על כינוס הדיון החשוב הזה. אנחנו שמים היום על השולחן בעיה שהחברה הישראלית לא מרבה לעסוק בה, למרות שהיא בעיה שצריכה להעסיק אותנו. היא צריכה להעסיק אותנו, כיוון שיש לנו הרבה מה לעשות כדי להתמודד איתה. כאשר אנחנו מדברים על מחלת האסטמה, אנחנו מדברים על מחלת הילדים השכיחה ביותר, הנפוצה ביותר אצל ילדים בישראל. אנו מדברים על המחלה השנייה בשכיחותה אצל מבוגרים. אנחנו מדברים על מחלה שגורמת לקשיים אמיתיים, לפעמים אפילו קשיי תפקוד ואף מעבר לזה, לציבור מאוד גדול של אזרחים בישראל. אנחנו מדברים על 350,000 ישראלים המאובחנים היום כחולי אסתמה. זה מספר שהולך וגדל, וזו הנקודה הראשונה שבה אני רוצה לפתוח.

תחלואה באסתמה איננה גזירה משמים. אנו מדברים על תחלואה שיש לה קשר ישיר עם בני אדם, וקודם כל לזיהום סביבתי. כאשר אני מדבר בהקשר של אסטמה לזיהום סביבתי, אני מדבר קודם כל על זיהום אוויר. על הקשר בין זיהום אוויר לבין עלייה בתחלואת אסתמה יש מחקרים. השאלה הראשונה היא, שאלת המניעה. השאלה היא, איך אנו יוצרים מערכת סביבתית, שתפחית את הסיכון ואת שיעורם של מקרי התחלואה. זו נקודה מכרעת.

מעבר לכך, גם אלה שכבר חולים באסתמה אינם זוכים אצלנו לתשומת הלב הראויה ולטיפול המתאים בכדי להתמודד עם המחלה. אנחנו מדברים על מחלה, שהאופי שלה הוא אופי כרוני. למרות זאת, עם כל הבעיות והקשיים שהיא מייצרת, ניתן לחיות עם המחלה בצורה סבירה וטובה על ידי מערכת טיפולית מספקת, שמשפרת את היכולת של החולים לחיות בצורה טבעית וראויה.

לדבר הזה יש גם משמעות כלכלית. לא מזמן נחשף בכלי התקשורת מחקר כלכלי, שמצא שמחלת האסטמה עולה למשק הישראלי מיליארד שקלים בשנה. אני מעלה את הנתונים כאן, כי אני יודע שיש אצלנו גורמים, שחיים ואיכות חיים של בני אדם לא נספרים אצלם, אבל הם יודעים היטב לספור שקלים. אחרי שאמרתי את הדבר החשוב ביותר, שהוא איכות חיים, אני מגיע לדבר שהוא שני בחשיבותו בעיני, אבל יש גורמים שיודעים לספור אותו בצורה ברורה, וזו המשמעות הכלכלית של העלייה בתחלואת האסתמה. אנחנו מדברים על מיליארד שקלים בשנה, שזה סכום עצום.

מעבר לשאלה העקרונית של הפחתת זיהום אוויר, שזו שאלה אסטרטגית שהחברה הישראלית צריכה להידרש לה לא רק מהכיוון של האסטמה, אנחנו יכולים לנקוט במערכת של אמצעים לטיפול וסיוע לחולים, שהעלות שלהם היא קטנה בהרבה מאשר העלות הכוללת של מיליארד שקלים בשנה. אני רוצה להזכיר כמה צעדים כאלה.

האחד הוא הקמת מועצה לאומית לאסטמה ולמחלות ריאה, כגוף שייעץ למשרד הבריאות גם לגבי דרכי התמודדות עם המחלה, וגם פיתוח אסטרטגיה למניעת תחלואה באסטמה ושיפור חייהם של אלה שחולים במחלות ריאה בכלל. מועצה כזו קיימת בתחום הסוכרת והסרטן. האגודה למלחמה בסרטן הוא גוף שממלא תפקיד מאוד חשוב בתחום הזה.

נקודה שנייה שגם היא ראויה לטיפול, היא סל התרופות. אני לא רוצה להתייחס לתרופות ספציפיות, כי אינני מומחה בתחום. ממה ששמעתי ממומחים הפעילים בתחום הזה, הבנתי שתרופות מניעה חיוניות נמצאות היום מחוץ לסל התרופות, מה שמונע מחולים רבים את הגישה לתרופות האלה וגורם לזה שהטיפול המניעתי במחלה נפגם בצורה קשה.

האם אתה מדבר על מניעה של התפרצות המחלה, או מניעה מלחלות?

אני מדבר על תרופה שניתנת לאנשים חולים, עוזרת להסדיר את המחלה ומונעת התפרצויות של המחלה.

הנקודה השלישית, היא הכנסת האסתמה למדד הבריאות הלאומי, גם כדי להעלות את המודעות למחלה, גם כדי לרשום את החולים. זה יאפשר לנו ניטור יותר נכון ומדויק של התחלואה באסטמה. בנוסף, זה יאפשר גם העלאה של המודעות למחלה ולאפשרויות של טיפול במחלה באופן מעשי.

לכן, הייתי מציע לוועדה להתייחס למשמעויות הבריאותיות והסבל שנגרם לציבור גדול בחברה הישראלית כתוצאה מתחלואה באסטמה, וגם להתייחס לנתון המספרי הקשה של הנזק הכלכלי שנגרם היום למשק הישראלי כתוצאה מתחלואה באסתמה. בנוסף, הייתי מציע להציע כמה צעדים של בפעולה. הראשון, הוא התמודדות אסטרטגית עם בעיות זיהום אוויר. זו התמודדות שצריך לקדם אותה בכל המישורים, גם באמצעות חקיקה של הכנסת: חוק אוויר נקי וחקיקה אחרת, גם באמצעות פעולה של הממשלה, וגם באמצעות פעולה של השלטון המקומי. מעבר לזה, יש לשקול את אותם צעדים עליהם דיברתי: הקמת מועצה לאומית לאסטמה ולמחלות ריאה, הכללת טכנולוגיות קיימות בסל הבריאות, כך שנבטיח שאנו נותנים לחולי האסתמה אצלנו את הטיפול המיטבי.

ברגע זה נכנס המציע השני, חה"כ גפני, ואני נותן לו את זכות הדיבור.

אני באתי לשמוע, איך מטפלים במחלה. זו הנקודה החשובה.

כפי ששמענו, הטיפול שעשוי להיות הכי יעיל, זה קודם כל מניעת המחלה על ידי טיפול בגורם הראשוני – זיהום אוויר. אוויר נקי לנשימה יפחית את המספרים האמורים של 350,000 חולים מאובחנים, וזה מבלי לדבר על אלה שלא מגיעים לכלל אבחון.

השאלה היא, למה כאן זה יותר מאשר במדינות האחרות.

אני הייתי מבקש קודם כל לשמוע נציג ממשרד הבריאות.

לגבי שיעורי התחלואה – אין ספק שהאסטמה היא שכיחה בקרב ילדים ומבוגרים. לגבי מגמות התחלואה, אנחנו לא יכולים להצביע על עלייה בשיעורי התחלואה.

זה אחד הכשלים. אין רישום מסודר של חולי האסטמה.

נכון. אנחנו נשמח אם יהיה לנו תקציב לעשות סקר יותר מקיף. היום יש לנו סקר שנערך בשנת 1997 ובשנת 2003 בקרב בני נוער, כאשר מתוכנן סקר נוסף למאי השנה. הדגמנו שלא היתה עלייה ואולי אפילו מגמה של ירידה. עדיין מדובר במחלה שכיחה.

האם לגבי אותם מטופלים, שידוע עליהם והם נמצאים בטיפול קופות החולים, יש מעקב ורישום, כך שניתן להציג את התפלגות אוכלוסיית החולים לפי אזורים מסוימים בארץ, לפי חלוקה לנשים וגברים, לפי חלוקה לקבוצות גיל?

יש לי סטטיסטיקה מסקרים טלפוניים או מסקרים של פנים מול פנים, שבוצעו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה או על ידי משרד הבריאות דרך המרכז לבקרת מחלות. זה לא מספק. ייתכן ובידי הקופות יש נתונים נוספים. אני יכולה להציג את הנתונים בהתפלגות של גילאים, בהתפלגות של זכרים מול נקבות, בהתפלגות של ערבים מול יהודים.

ומה לגבי התפלגות לפי אזורים בארץ?

ניתן לשלוף את הנתונים גם לפי התפלגות לאזורים, אבל אני לא הבאתי אותם לכאן.

אני חושב, שלהתפלגות לאזורים בארץ עשויה להיות משמעות רצינית, בהתחשב בעובדה שיש אזורים המאופיינים ברמות זיהום הרבה יותר גבוהות מאשר אזורים אחרים.

אפשר לבחון את זה.

האם הסיפור של ערד הוא סיפור אמיתי?

מה הסיפור של ערד?

אם את לא יודעת, אז זה לא סיפור אמיתי. הסיפור הוא שטוב להיות בערד לחולי אסטמה.

אני יכולה לדבר על שיעורי התחלואה. בקרב ילדים שכיחות המחלה היא 7%, וכך לפי הסקר שהתבצע בשנת 1997 ובשנת 2003. זה לא יותר מארצות המערב האחרות.

לגבי מבוגרים – מדובר על 7% בקרב כלל האוכלוסייה. בסקרים שלנו שנערכו בשנת 2006-2007, סקרים טלפוניים, עם כל הבעיות שיש עם סקר טלפוני – זה דיווח עצמי ולא מרישומים של רופאים. שואלים את הנסקרים, האם הם אובחנו אי פעם על ידי רופא שיש להם אסטמה - דובר על 5.9%. יש עלייה בשיעורים עם העלייה בגיל. מעל גיל 65 מדובר על 10% מהחולים. המחלה נפוצה יותר בקרב היהודים מאשר בקרב הערבים. לגבי נשים גברים – שיעור התחלואה בקרב גברים הוא 5% ובקרב נשים הוא 6.7% בנשים. אנחנו נברך על האפשרות לעשות סקר יותר מדויק, עם שיטות מתודולוגיות יותר נכונות.

האם בתקציב משרד הבריאות יש סעיף המוקדש למחקר בנושא?

אני לא מכירה תקציב ייעודי לאסטמה. אנחנו במרכז לבקרת מחלות עושים את הסקר הזה בקרב בני נוער כל 7 שנים, וזה מהתקציב השוטף. אף פעם לא הוקצה תקציב למטרה זו.

האם את חושבת שיש מקום לתקציב מעין זה, על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר?

אם מדובר בעלויות שהוזכרו כאן, אז ייתכן ויש לכך מקום.

פה מדובר על מיליארד שקלים בשנה, הוצאה הנובעת מטיפול לא נכון בנושא, או חוסר התייחסות מספקת לכך.

אנחנו נשמח לבחון היבטים נוספים. כמובן שיש בעיה של תקציב. הסקרים האלה הם מאוד יקרים.

לגבי מועצה לאומית – יש במשרד הבריאות מועצות לאומיות שמטפלות בנושאים שונים כמו סוכרת, קרדיולוגיה, לילדים וכו'. בדרך כלל זו שותפות עם האיגוד המקצועי, ודבר כזה אפשרי לעשות. צריכה להיות יוזמה משותפת, ואם זה יעלה מהאיגוד המקצועי זה אפשרי.

לגבי סל התרופות – עכשיו יושב על המדוכה צוות שייקבע מה ייכנס לסל. התוצאות של כל הישיבות האלה יתפרסמו בסוף פברואר. ידוע לי, שהוגשו לסל השנה בקשות להכללת תרופות חדשות, וכן להרחבה של אינדיקציות של תרופות שקיימות בסל עם הגבלות מסוימות, למשל להרחיב קבוצות גיל שמטופלות בתרופות מסוימות. ועדת הסל נפגשה עם צוות של רופאי ריאות, והמסקנות של הוועדה יתפרסמו בסוף פברואר.

האם משרד הבריאות יכול לפנות ולבקש מקופות החולים, שיעבירו לו דיווח על מספר חולי האסטמה שנמצאים בטיפולן, בכל מחוז? זה לא נתון שיש איתו בעיה מיוחדת, תקציבית או אחרת. זה כמובן ממבלי לפגוע בסודיות הרפואית.

זה תלוי ברישומי הקופות השונות. אני לא אזכיר שמות של קופות, אבל יש קופות שעשו רשמים למחלות מסוימות. לא ידוע לי שלמחלת האסטמה יש רשמים. השאלה היא, האם הקופות ערוכות להגדיר מתוך הרישומים שלהן חולי אסטמה. אולי אפשר לעשות זאת לפי התרופות הניתנות. תיאורטית זה אפשרי.

יש פה נציגים של הקופות.

בכללית אין שום בעיה להוציא את הנתון הזה בלחיצת קופות.

ולהעביר אותם למחשב של משרד הבריאות.

בלי שום בעיה.

כנ"ל במאוחדת ניתן לקבל כל נתון לפי חתכים.

האם יש נציג של מכבי פה? אני מבין שלא.

מכבי הצהירו שהם הולכים להכניס רישום בנוגע לאסטמה.

כלומר, עד עכשיו אין רישום. בסיכום אנו נדרוש מהקופות לבצע רישום מדויק.

הבעיה היא עם הרצון של הקופות.

חשבתי שיש לכם כוח לכפות עליהן.

היות ואין כאן נציגים של כל הקופות, אז אי אפשר לענות בשמן. יכול להיות שבאמת אין שום בעיה. לא נראה לי שצריכה להיות פה בעיה.

הבעיה היא ברצון ולא ביכולת.

בדיוק.

יש קשיים בהעברת הנתונים מהקופות למשרד הבריאות.

במה? איפה הקשיים?

אין חוק שמחייב אותן לעשות זאת, ולכן לא תמיד הן נותנות את הנתונים.

הבעיה היא קודם כל רצון טוב. אם אין פנייה בכתב מטעם משרד הבריאות לקופות, אז יכול להיות שאין מקום להתלונן.

השאלה היא, מי במשרד הבריאות יקרא את הדוחות האלה ויעשה מהם חומר לעבודה.

זו שאלה אחרת. קודם כל שתהיה תקשורת. טובת הציבור צריכה להיות לנגד עיניהם של קופות החולים ומשרד הבריאות. לכן, כל מה שצריך לעשות זה לקשור את הקצוות של החוטים.

אין בעיה לפנות לקופות החולים ולבקש את הנתונים. יש שיתוף פעולה בינינו בהרבה נושאים אחרים, כמו סוכרת. יש מי שבמשרד הבריאות ייקח את הנתונים האלה, יעבד אותם ויעשה איתם משהו.

הייתי מבקש לשמוע עכשיו את נציגי קופות החולים.

אני נציג ההסתדרות הרפואית. לגבי המועצה הלאומית – לפני שנתיים, שבוע או שבועיים אחרי שהתמניתי ליו"ר האיגוד, פניתי במכתב לשר הבריאות והצעתי לו להקים מועצה לאומית למחלות ריאה. קבלתי תשובה מד"ר ברלוביץ, שהיה סמנכ"ל המשרד אז, שהוא רואה באיגוד את המועצה הלאומית. בכך הוא פטר עצמו מהקמת מועצה לאומית. זה עלה לפני שנתיים על ידי האיגוד, והתשובה היתה שהאיגוד משמש כמועצה לאומית.

כבודו הוא היו"ר של האיגוד. האם אתה מסכים עם הגישה הזו?

לא. אני פניתי וביקשתי להקים מועצה לאומית, וקיבלתי תשובה שלילית.

האם על שר הבריאות מקובל שאיגוד רופאי הריאה ישמש כמועצה לאומית?

זו היתה התשובה של ברלוביץ, שהיה סמנכ"ל המשרד.

האם הוא נתן לכם מינוי?

לא.

חה"כ חנין, האם התשובה הזו מספקת אותך?

לא, התשובה לא מספקת אותי. כמו חה"כ רביץ, גם אני חושב שלמינוי של מועצה לאומית למחלה מסוימת יש משמעויות מעבר לנימוס שבעניין. יש לזה משמעות כגוף מערכתי מייעץ, עם מעמד בשאלות של אסטרטגיה. כמובן שאני מעריך מאוד את איגוד רופאי הריאה. אני לא רוצה לפגוע בכבודכם ובמעמדכם. אתם צריכים להיות גורם מאוד מרכזי בתוך מועצה לאומית כזו, אבל חייבת להיות מועצה לאומית. זה גם ביטוי להכרה בקיומה של בעיה, והצורך להתמודד איתה.

בדרך כלל במועצות כאלה יש גם חולים ולא רק רופאים.

בוודאי.

אני הייתי מבקש להרחיב את ההצעה לגבי מינוי מועצה לאומית. מי לדעתך הגורם שאמור להקים את אותו הגוף, הכנסת או משרד הבריאות? צריך שיהיה מישהו, שבסמכותו להקים מועצה כזו.

כפי שהמועצות הקודמות הוקמו על ידי משרד הבריאות, אני חושב שגם המועצה הזו צריכה להיות מוקמת על ידי משרד הבריאות. צריכים להשתתף בה נציגים של הרופאים המומחים העוסקים בתחום, גם נציגים של החולים וארגוני החולים. בגלל האופי המיוחד של המחלה הזו, הייתי מציע להוסיף לוועדה הזו גם נציגים של ארגונים סביבתיים, כדי שגם היבטים שקשורים לזיהום אוויר ולמניעה חברתית יותר כוללת יילקחו בחשבון.

יש אצלנו מגמה מצערת של נתק בין בריאות לסביבה. יש שני משרדי ממשלה, שלא כל כך מכירים את הדרך ביניהם. צריך לעזור לתקשורת ביניהם על ידי חלוקת מפות, של איך עוברים ממשרד הבריאות למשרד להגנת הסביבה, ולהפך.

אני מכיר את הבעיה. אנחנו יחד באותה שדולה. האם יש נציג של המשרד להגנת הסביבה? אני רואה שאין.

המשרד להגנת הסביבה רואה שמדובר בדיון במחלה, ומיד הוא אומר שזה שייך למשרד הבריאות. זו בדיוק הבעיה.

האם יש נציגות של אדם, טבע ודין? אין. גם נציג של טבע אין. נשמע נציג של פורום ראשי ערים.

אני מייצג את עיריית תל אביב.

משה אכן מייצג נושאים סביבתיים.

אני מנהל הרשות לאיכות הסביבה בעיריית תל אביב, אבל אני לא תחת הכובע של המשרד להגנת הסביבה. אנחנו כחלק מהשלטון המקומי בחזית הטיפול. קשה מאוד לטפל בנושאים בהם מגדירים יעד להקטין את התחלואה,מבלי לקבל נתונים מדויקים, באיזה כיוון לטפל, מה הגורם המרכזי למחלת האסטמה, איפה למקד את המשאבים שלי, האם לטפל בתחמוצות חנקן, האם לטפל בחלקיקים, האם לטפל בגופרית? אני צריך לקבל הכוונה ממשרד הבריאות, מהגוף המקצועי שאחראי על המחלות. אנחנו פתוחים לכל שיתוף פעולה, על מנת שנכוון את המשאבים שלנו גם לטיפול בזיהום אוויר.

עם זאת, אנחנו לא שוקטים על השמרים. חה"כ חנין מלווה אותנו שנים. אנחנו כבר שנים מבצעים פעולות מאוד אינטנסיביות בטיפול בזיהום אוויר. נתוני זיהום האוויר מצביעים על ירידה מתמשכת וקבועה ברמות זיהום האוויר בכל המדינה, ובפרט בתל אביב. אנחנו רואים קורלציה בין הטיפול שנעשה לבין התוצאות בשטח. זו קורלציה מדודה ומדעית.

ישנה סדרה שלמה פעולות, שאני לא אפרט אותן פה. אנחנו כעיריית תל אביב עשינו תוכנית אב אסטרטגית ל-5 שנים. הצבנו יעדים ברורים, שמצביעים על המקום אליו אנו רוצים להגיע בעוד 5 שנים. בשבוע הבא, פורום 15 ערים חותם על אמנה משותפת, שבה כולם יעשו תוכנית משותפת של פורום 15 הערים הגדולות. אני מקווה, שלפורום הזה יתווספו עוד ערים, שיצאו בתוכנית חצי לאומית משותפת להקטנה של זיהום האוויר. זו התקדמות רבתית.

בשלטון המקומי הצעדים רצים. מתחת לפני השטח יש פעולות כל הזמן. אנחנו לא מחכים שידחפו אותנו. אנחנו מבינים את האחריות, אנחנו מבינים את המשמעויות. הדרישות מצד הציבור מופנות לא רק למשרדי הממשלה אלא גם אל ראשי הערים. האזרחים באים אלינו ואומרים: "תטפלו בזיהום אוויר", ואנחנו משתדלים לעשות את זה ככל שניתן. משרדי הממשלה האחרים לא מלווים אותנו ולא מתחברים אלינו בפעילות הזו. יש לנו קשיים מול משרדים מאוד משמעותיים בנושא של טיפול בזיהום אוויר, כמו משרד התחבורה. משרד הבריאות לא התחבר אלינו עד כה בכל הנוגע לטיפול בזיהום אוויר. אני מקווה, שהיום תיפתח הדלת והם יתחברו לתוכניות שלנו. בשבוע הבא אנחנו מציבים תוכנית חצי לאומית לטיפול בזיהום אוויר. משרדי הממשלה צריכים לקפוץ על העגלה הזו, ולהתחבר לתוכניות האלו.

אני רוצה להפנות שאלה למשרד הבריאות. האם משרד הבריאות יכול לאפיין את הגורמים המזהמים הספציפיים, שהם מחוללי אסטמה באיזושהי דרך, או שהוא דבר שלא ניתן להגדרה.

יש פה רופאים. בואו נשמע מה הם אומרים.

הגורם העיקרי להתפתחות של אסטמה, זו חיה קטנטונת, שאנחנו לא יכולים לראות אותה, שנקראת קרדית אבק הבית. קרדית אבק הבית נמצאת בריכוז גבוה מאוד באזור החוף. לשאלתו של חה"כ רביץ, אני רוצה לומר שהיא נמצאת בריכוז נמוך מאוד, עד לאפס, באזור של ערד. לכן, ערד טובה כל כך לחולי אסטמה. הריכוזים של קרדית אבק הבית, עם זיהום אוויר או בלי זיהום אוויר, ימשיכו להיות גבוהים וחולי האסטמה יסבלו מזה.

אני מברך על כל המלחמה בנושא זיהום אוויר, אבל כאן צריך לכרוך שתי מחלות, לא רק אסטמה אלא גם מחלה שמושפעת יותר מזיהום אוויר, מחלת ריאות חסימתית כרונית, שב-80% מהמקרים נגרמת על ידי עישון וב-20% על ידי זיהום אוויר. כאן המלחמה בזיהום האוויר תורמת לא מעט לטובת החולים הללו.

קודם אמרת במפורש, שהגורם הראשון במעלה הוא קרדית אבק הבית. האם אתה יכול לאפיין את הגורמים המביאים להתפשטות של מחלת הריאות החסימתית הכרונית?

זיהום האוויר נגרם מאדי דלק.

האם אדי הדלק הם אלה הגורמים לעלייה בתחלואה של מחלת הריאות החסימתית הכרונית?

הגורם העיקרי הוא העישון.

אני מנסה לשאול על אותם 20%, שהגורם למחלתם הוא זיהום אוויר.

אדי דלק הם לא רק ממכוניות, אלא גם מאזורי התעשייה. הרי אנחנו שורפים דלק בכל מקום שעובדות מכונות. אני מדבר על אדי הדלק ועל חומרים נוספים שנמצאים בתעשייה.

האם זה מקובל על משרד הבריאות?

אני לא יודעת למה אין פה נציג של המשרד להגנת הסביבה. מאז שהופרדו הנושאים האלה, הנושא הועבר למשרד להגנת הסביבה. כל הנושא של מדידות, השפעות, רמות וסקרי סיכונים, נמצא בידי המשרד להגנת הסביבה. משרד הבריאות יכול לתת את הנתונים, אבל הנושא הסביבתי צריך לבוא ממשרד להגנת הסביבה, כולל הנתונים. לגבי אסטמה, הקשר של זיהום אוויר הוא לא כל כך לתחלואה, אלא אולי להחמרה במצבם של חולים קיימים.

לגבי קרדית אבק הבית – האם מישהו יודע על דרך להילחם בה, אולי לוחמה ביולוגית כלשהי?

בערד, שהיתה עיר קיט לחולי אסטמה, היה חוק עזר עירוני שם שאמר לא לשתול דשא ועצי זית. זה הביא לשם תיירים חולי אסטמה, שנהנו מהאזור הזה בגלל שהריכוז של האלרגניים היה נמוך מאוד.

אני רוצה להתייחס למחלת האסטמה. האסטמה היא מחלה אימונולוגית-גנטית. גורמי הסביבה משפיעים על ביטויה.

היא גם גנטית.

למחלה יש רקע גנטי, אבל אנחנו לא יודעים מהם הגנים הגורמים לה. יש אנשים שיש להם נטייה לפתח אסטמה, כמו מחלות אלרגיות אחרות: אטופיק דרמטיטיס בעור, נזלת אלרגית וכו'. כל זה ביטוי של תהליך פנימי של הגוף, אשר בא לידי ביטוי בצורות שונות אצל אנשים שונים. 80% מחולי האסטמה סובלים מנזלת. 30% מחולי הנזלת יפתחו אסטמה. יש פה קבוצה גדולה, שהביטויים שלה הם ביטויים שונים, כאשר בחלק מהמקרים האסטמה היא לא על רקע אלרגי ספציפי.

כאן צריך להפריד בין שני דברים. צריך להפריד בין גורמים שהם גורמים לא ספציפיים, כמו זיהום אוויר ועשן סיגריות. למיטב ידיעתי, אנחנו לא יכולים היום לציין את הגורמים הספציפיים הגורמים למחלה, חנקן או דברים אחרים. אנו מדברים על מצב שבו התאים המרכזיים של הגוף שמתחילים את התהליך, הם מתפוצצים. הקבוצה השנייה הגדולה, היא קבוצה של אלרגניים. לאלרגניים יש שתי קבוצות עיקריות. האחת היא זו שנמצאת בתוך הבתים, כמו אבק הבית למרכיביו, כולל את קרדיות אבק הבית. לכן, אנו רואים חשיפה גדולה יותר. אנשים גרים יותר בבתים סגורים, בתנאי לחות, עם שטיחים מקיר לקיר, עם בעלי חיים, מקקים וכו'.

הקבוצה השנייה, היא קבוצה של אלרגנים שקשורים לסביבה: פריחת הדשאים והעצים. צריך להפריד בין שתי הקבוצות האלה. בערד אין בעיה של קרדית אבק הבית, כי האוויר נשאר יבש, אבל יש בעיה בגלל הצמחייה שמגדלים שם.

הבדואים בנגב לא סובלים מזה.

נכון.

אבל יש להם הרבה בעלי חיים.

למשל, הקבוצה האתיופית שהגיעה מאזור אדיס אבבה, אזור גבוה ויבש, לא סבלה מזה. ברגע שהם הגיעו לארץ, תוך שנתיים-שלוש הם חלו באסטמה קשה. כלומר, הרקע הגנטי בא לידי ביטוי בגלל שינוי בתנאי הסביבה. נושא ההגירה הוא נושא מעניין בפני עצמו, ואני מתעסק איתו.

אני הייתי אומר, שכאשר אנחנו מדברים על גורמי הסביבה, צריך להתייחס גם לזיהום האוויר וגם לגורמים האלרגניים, ולשאול מהם ההנחיות לרשויות התכנון. שאלה נוספת, היא איך ההנחיות האלה צריכות להיות מעוגנות, על ידי חוק או לא על ידי חוק. אני חושב שהן צריכות להיות על ידי המלצות ולא על ידי חוק.

בנוגע להקמת המועצה – אני חושב, שהקמת המועצה הוא צורך חשוב. יש כאן בעיה לאומית בשווי של מיליארד שקלים, ו-7%-10% סובלים ממנה. אין ספק שצריך מועצה לאומית. אני הייתי מגדיר את המועצה הלאומית כמועצה למחלת האסטמה ולא מתפזר ומכליל גם מחלות אחרות, בדיוק כמו שיש מועצה לסוכרת ולא מועצה למחלות מטבוליות אחרות. קבוצת מחלות הריאה כוללות הרבה מאוד מחלות, כמו מחלות סרטן ואחרות. לכן, אנחנו מדברים על מועצה לאסטמה, כי זו המחלה שאנו דנים בה היום מבלי להפחית בחשיבותן של מחלות אחרות. כמובן שההסתכלות על זיהום האוויר תטפל גם בשורה ארוכה של מחלות אחרות.

השאלה היא, איך ניתן להתמודד עם הבעיה. הטיפול הסביבתי על ידי הקטנת האלרגנים, שחלק גדול מהחולים סובל מהם הוא חשוב ביותר, אבל ייקח זמן. השאלה שעומדת בפנינו עכשיו, היא מה אנחנו עושים עכשיו מבחינת הטיפולים העומדים לרשותנו. כאן הייתי רוצה להרחיב ולדבר על מה שאני נתקל בו יומיום.

כרופאים שמטפלים באסטמה עומדות לרשותנו היום שלוש קבוצות עיקריות של תרופות, שהן בעצם שתיים. הקבוצה הראשונה, היא סטרואידים והשאפה, עם או ללא מרחיבי סמפונות. היום אנחנו לא יכולים לתת מרחיבי סמפונות לטווח ארוך ללא שהשתמשנו קודם בסטרואידים והשאפה, ולכן ניתן לכלול אותם בקבוצה אחת.

הקבוצה השנייה, היא חוסמים, כמו הסינגולר. שתי הקבוצות האלה נכללות בכל הקווים המנחים בעולם, כולל בארצות הברית, כולל באירופה, ועל פיהן אנחנו כרופאים מחויבים לפעול. התרופות האלה קיימות וזמינות בכל העולם המערבי כבר 10 ו-20 שנה.

מהי הזמינות של התרופות האלה בארץ? בניגוד למה שקורה בכל העולם, בארץ הסינגולר מוגבל לילדים עד גיל 18. זה מצב שאין בו שום הגיון.

למה?

כי כאשר הכניסו אותו חשבו שבגלל הרגישות לסטרואידים שקיימת אצל ילדים, יגבילו אותו רק לילדים. מבוגרים סובלים באותה מידה והם תלויים בסטרואידים, ואצלם המצב הוא עוד יותר חמור בהקשר הזה. אין בזה שום צידוק רפואי, אתי, חברתי או כלכלי. מה יעשה נער בן 18, יפסיק את השימוש בתרופה? כיום יש מצב שבו חצי מהאוכלוסייה לא יכול ליהנות מתרופה שהיא מאושרת וזמינה בכל העולם.

האם אתה יכול לתת לנו את העלות של תרופה כזו?

אני מייד אגע בשאלה הזו. אני אומר, שהאפשרויות הטיפוליות שלנו מצטמצמות בשתיים-שלוש קבוצות בלבד. אנחנו מדברים על 5,000 חולים בשנה, שמסתכמים ב-3,900,000 שקלים בשנה. כאשר אתה מסתכל על עלות פר חולה, העלות היא זניחה לעומת הרבה מאוד תרופות אחרות, שמיועדות לקבוצות הרבה יותר קטנות ויעילותן עדיין לא נבדקה.

האם התרופה הזו הופכת את האדם לאדם יצרני, לעובד, לאיש מן היישוב?

בהחלט.

אם כך לא מדובר בעלות, אלא ברווח.

האם אפשר לגייס אותו לצבא?

בהחלט. ישנם חולי אסטמה שהם שיאני עולם באולימפיאדה. התפקיד שלנו כרופאים ביחד עם החולה, הוא ליצור מצב שהוא יוכל לעשות כל פעילות שהיא. חולה אסטמה לא צריך להיות מוגבל. זהו המסר שאני רוצה להעביר. חולה באסטמה צריך לעשות כל פעילות. כאן יש רווח באיכות החיים של החולה, ורווח למשק. החולה נהיה יצרני, הילד לא מפסיד ימי בתי ספר, ההורים לא צריכים להפסיד ימי עבודה וכו'.

יש לנו כאן תרופה שמוכחת כבר 10 שנים. אנחנו לא מדברים על תרופה שרק עכשיו נכנסה לשוק, ואולי היא תעזור לתקופה קצרה. לכן, הרחבת הסל בעניין הזה היא חשובה. אגב, הפורום הציבורי של ההסתדרות הרפואית בישראל המליץ להכניס את תרופת הסינגולר. ניתן לטפל גם בתחום הסביבתי, ולהכניס גם את נושא האלרגניים דרך הנחיות, וגם בתחום התרופתי. עומדות לפנינו אפשרויות טיפול מעטות, אבל הן יעילות מאוד וצריך לאפשר אותן למרב האוכלוסייה.

אני חולת אסטמה. קשה לי לדבר, כי אני עכשיו מטפלת בהתקף אסטמה. אני מנהלת עמותה בשם "לנשום", שהיא עמותה לטיפול בחולי אסטמה. אני רוצה לספר לכם שאתם רואים איתי כאן עם שיער מאוד קצר, מפני שרציתי למשוך את תשומת הלב הלאומית למצב של חולי האסטמה בישראל. התחושה שלי בשנתיים בהן אני מנהלת את העמותה, היא שהמחלה הזו נדחקת כל הזמן הצידה, בעיקר מפני שבישראל יש חשיבות מאוד גדולה להצלת חיים ואסטמה לא נחשבת כמחלה שמתים ממנה אנשים. המחלה הזו נדחקת כל הזמן הצידה, ולכן לפני שבועיים הלכתי וקצצתי את שערי הארוך מול מצלמות הטלוויזיה, וזכיתי לדבר בחדשות על מחלת האסטמה.

יש אחת שעשתה מזה כסף.

זו א אני.

מה אמרו אלה שהיו בסביבתך לאחר שקצצת את השיער? האם האלרגיה שלהם פסקה?

האם מכרת את השיער?

אני מכרתי את השיער בשביל תשומת הלב שלכם ושל כל עם ישראל. אני חושבת, שזו מטרה מאוד ראויה. אני מייצגת פה ציבור של 350,000-400,000 חולי אסטמה, שזה ציבור ענק. כאשר התחלנו להתעסק עם המחלה הזו בעמותה, לא היו לנו שום נתונים. ד"ר שוחט, הקשבתי בעניין רב לדברייך. אני אומרת לך, שכאשר משה חביב ואני עבדנו על המחקר על עלות האסטמה חיפשנו נתונים מתחת לאדמה, כולל במרכז לבקרת מחלות ובלמ"ס, ולא מצאנו נתונים עדכניים. מצאנו סקרים משנת 1997. אני מאמינה לך שיש נתונים חדשים יותר, אבל לא מצאנו את הדוחות האלה. יכול להיות שהנתונים האלה נמצאים, אבל לנו לא היתה גישה אליהם למרות בקשות חוזרות ונשנות שלנו. יכול להיות שהנתונים האלה קיימים בקופות החולים או בלמ"ס ובמכון לבקרת מחלות, אבל הם לא עומדים גלויים בפני הציבור הרחב, בפני עמותת החולים הנדרשת להם. לכן, הנושא הזה עדיין מוזנח ונמצא בשולי התודעה הלאומית.

אני רוצה לבקש מדיניות אסטרטגית בנושא זיהום האוויר, מועצה לאומית שתטפל בנושא של התוויית אסטרטגיה כללית-לאומית למחלה הזו, כולל רישום ומעקב. אני מאמינה, שאם משרד הבריאות יפנה בצורה מסודרת לקופות החולים, כן תהיה לזה השפעה חיובית על הרישום והמעקב. מה גם שיש לנו משוב חיובי בעניין הזה. אני חושבת, שכאשר אנחנו מתעסקים היום בחיבור של סביבה ובריאות, זה צריך לבוא מלמעלה. עמותת חולים היא לא הגורם שצריך להציף את הנושא הזה. מי שצריך לעשות את זה, זו ממשלת ישראל. עם המחלה הזו עולה מיליארד שקלים בשנה, האוצר, משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה צריכים לדחוף להעלאת הנושא הזה למודעות הלאומית. זה נושא בעל חשיבות עליונה, עם השלכות רבות לבריאות הציבור. הסכום של מיליארד שקלים עליו אנו מדברים, הוא לפי הנחה שמרנית בלבד. בקלות רבה אנו יכולים להגיע גם להערכה של 3 מיליארד שקלים בשנה. אם אנחנו מדברים על הכללת כל התרופות לאסטמה, אנחנו לא נגיע אפילו ל-20,000,000 שקלים. אנחנו מדברים פה על פרופורציות שאי אפשר להעלות על הדעת.

מה יעשו 20,000,000 שקלים לתרופות למיליארד?

העלות העיקרית היא באשפוז ולא בטיפול. אם יאושרו התרופות, תהיה ירידה דרמטית באשפוז.

את זה אתם צריכים להגיד. האוצר מבין רק את המשפט הזה.

אני מצטער להגיד, שהם לא חושבים שני צעדים קדימה. הם רוצים לדעת רק מהי ההוצאה המיידית, ובה הם חוסכים. אף אחד לא עושה חשבון מה יהיה בעוד 5 שנים.

מדובר גם באובדן ימי עבודה.

אם 20,000,000 שקלים יכולים להקטין את הוצאות משרד הבריאות, יכול להיות שעדיף להשקיע פה ולחסוך את ההוצאה.

ועדת הסל נועדה בדיוק בשביל לבחון את הדברים האלה. התרופה הספציפית שהוזכרה כאן עומדת בדיון בוועדת הסל. ישנה ועדת מומחים, ועכשיו מתבצע הליך תעדוף. ישנם עוד מיליונים של חולים אחרים, והוועדה הזו דנה במצבם.

הקמתה של מועצה לאומית לנושא זה עשויה לתרום רבות לרמת הכדאיות של כל הטיפות.

אני רוצה לדבר על הסכום של המיליארד שקלים. הסכום הוא גבוה מאוד, אבל לא ראינו את הפילוח של הסכום. זה סימן שהמחלה הזו מטופלת, ואולי מטופלת בעודף.

את טועה. לא מדובר בסכום המיועד לטיפול במחלה, אלא בעלויות של המחלה.

נכון, וזה כולל גם תרופות.

לא. אני אגיד לך מה זה כולל. זה כולל נזקים ישירים ועקיפים: נזקים של אובדן ימי עבודה, אשפוזים וכו'.

יש בפנינו פירוט של הדוח.

אם אנחנו רוצים להיכנס לעובי הקורה, אנחנו צריכים לקבל נתונים לגבי אחוז החולים שיכול להימנע כתוצאה מטיפול בזיהום האוויר וכו'. שמעו כי זו מחלה שלא ניתנת למניעה, כי יש לה רקע גנטי. לא בהכרח טיפול בסביבה יוריד את הסכום.

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות. נקודה אחת שעלתה פה, היא בנוגע לאפשרות של ניטור על ידי קופות החולים. אני הייתי פה בדיון אחר בנוגע לחולים כרוניים. בדיון הזה ישבו 4 נציגי כל קופות החולים, והציגו לראווה את המחשוב המשוכלל שלהם והאפשרות שלהם לזהות כל מחלה, כל מרשם שחולה מקבל. כך שאין שום בעיה טכנית. אם תהיה דרישה רצינית של משרד הבריאות, זה יעזור.

הוזכר פה הפורום הציבורי. אני חבר של הפורום הציבורי, ונציגי החולים הופיע בפניו. הפורום אכן המליץ על שתי התרופות עליהן דובר, ואני מקווה שגם ועדת הסל הממשלתית תגיע למסקנה שצריך להרחיב את השימוש בסינגולר ולהכניס לסל את התרופה השנייה.

אני רוצה להסיט את הטיפול שלנו בוועדה. הנושא של הטיפול הסביבתי גדול עלינו. הוא גדול עלינו בהקשר של טיפול במחלה קשה, והוא גם נושא המטופל במקומות אחרים, הוא נושא שבו צריך לשנות את כל ערכי החברה, נושא שישפיע על התעשייה והאבטלה, וחשוב לעשות את זה. חשוב שהכנסת תיתן דעתה על כך.

אנחנו התכנסנו כאן לטפל במחלת האסטמה, שבסופו של יום כאשר כולנו נתנהג בצורה מכובדת ואנושית זה ישפיע גם על חולי האסטמה ומחלות אחרות. אני לא אומר שאנחנו לא נוציא אמירה בעניין, אבל אני חושש שהוועדה תיסחף ותתחרה עם ועדה שפועלת בנושאים של איכות הסביבה. גם שם אין מספיק כספים. תשאל את השר עזרא, ותראה מה הוא אומר. אני לא חושב, שזו מטלה שניתן להטיל על משרד הבריאות. זאת מטלה חברתית כללית, שכולנו צריכים לשאת בעולה.

אני רוצה לדבר על שני נושאים אחרים שדיברנו בהם. לגבי המועצה - יש לנו ניסיון דרך הוועדה הזו בטיפול ובהשפעה על הוועדה לסל הבריאות. כל נושא המגיע מהשולחן הזה הופך להיות לרועץ, וכשזה מגיע לאנשי הסל הם אומרים: מה אתם ממליצים על תרופה מסוימת? האם ראיתם את כל ה-1,500 התרופות או הטכניקות החדשות הנמצאות על שולחננו? מי שמכם? מהי התרופה לכך? אנחנו יודעים שגם בוועדת סל הבריאות לא יושבים מלאכים, אלא אנשים שגם הם מושפעים מתוך עצמם, מתוך מאמרים ומתוך לחץ ציבורי. לנו כחברי כנסת אסור לעשות את זה כאילו. לכן הפתרון לכך זה הקמת המועצה. אני מטפל בנושאים של סוכרת, וגם שם יש המון המצאות, תרופות וטכניקות שונות למחלות ספציפיות. אנחנו כאן לבנו רך מאוד, וכאשר מגיע לכאן ילד והוא בוכה, לבנו רך, אנחנו ממליצים והוועדה הופכת לציניקנית, כי כל כך הרבה מקרים כאלה מגיעים לשולחנה. לכן, זה קריטי להקים מועצה. אגב, לא כל היוזמות להקמת המועצות היו של משרד הבריאות. היוזמה להקמת מועצה לסוכרת היתה של מספר רופאים, והיא היום מועצה שיש להתחשב בה. אני שומע שיש גם מועצה כזו לסרטן, מועצה שבה יושבים הרופאים האחראים ביותר, הטובים ביותר שיש לנו. כאשר הם ממליצים לסל הבריאות, יש לזה צורה אחרת. המועצה היא קריטית כדי להזיז משהו.

נקודה נוספת, היא הלחץ הציבורי. מי יעשה את הלחץ הציבורי? החולים לא יכולים. מועצה יכולה להוות לחץ ציבורי וחברתי, ויכולה דרך הוועדה שלנו לפנות למשרד האוצר. בסופו של יום אנחנו יודעים כי הכתובת רשומה על הקיר שלהם, אבל הם לא מסתכלים על קירות אלא על כיסים. לכן, התפקיד של המועצה הוא חשוב. אם מדובר על כך שיש תרופות שיכולות לשפר משהו ולגרום לאיכות חיים אחרת, צריך לדחוף את אישורן.

אני זוכר, שמעל במת הכנסת זעקתי פעם אחר פעם שיכניסו לסל את הסימוביל. זה היה ברור שהסימוביל מוריד את מחלות הלב באחוזים עצומים. אותו דבר קיימנו מאבק על הלנטוס. אנחנו מדינה מטורפת, כיוון שההוצאה הכספית היתרה היא הכנסה כספית למדינה. אנחנו בוועדה הזו עוסקים בימים אלה בנושא של השתלות איברים. יש הסתייגויות כאלה ואחרות, אבל מצאו שכדי לבצע את מה שאני מציע – שזה יהפוך להיות ממלכתי במדתיות מתאימה – זה יעלה למשק המדינה 4,000,000 שקלים כאשר מדובר על 210 תורמים בשנה, ויכניס למשק המדינה, בגלל חיסכון בדיאליזה ובתרופות, והחזרה של האדם לעבודה, 20,000,000 שקלים לפחות.

לכן, מועצה היא דבר חשוב. כולם צריכים להתאגד, שיש להעדיף את אותן התרופות, שאולי לא מצילות חיים, אבל חוסכות למשק המדינה בטווח הארוך.

בפתיחת דבריי אני חייב גילוי נאות – אני ייצגתי עמותה בשם "אוויר לנשימה" בתביעה משפטית נגד עיריית תל אביב בנוגע לאחריותם בנושא זיהום האוויר. נאמרו כאן דברים על ידי נציגת משרד הבריאות בנוגע לשאלה, עד כמה הטיפול בזיהום אוויר ישפיע על תחלואת האסטמה. אומרים שאין עשן בלי אש. מחלת האסטמה היא העשן. ככל שמתקרבים למוקד האש מוצאים את ה-C.O.P.D, מוצאים מחלות של כלי דם, מחלות לב, פגיעה בעוברים וסרטן, מגוון שלם של מחלות. לכן, כאשר בוחנים באיזה צעדים יש לנקוט, לא מספיק לבחון רק את נושא האסטמה, כי יכול להיות שאז ניתן לומר שאין כדאיות וכי זה זניח. כאשר בוחנים את ההשפעה הכוללת על הבריאות, התמונה משתנה.

בניגוד למה שניסו להציג לנו כאן, הרשויות המקומיות לא מטפלות בזה, במיוחד לא עיריית תל אביב. הוזכר כאן נושא האמנה, שעומדת להיחתם בשבוע הבא. זו האמנה השלישית שנחתמת בנושא הזה. מעבר לנושא האמנה, לא נעשה הרבה. כבר בשנת 1998 המשרד להגנת הסביבה פרסם דוח, שבו נאמר שאם לא ייעשה שום דבר תהיה ירידה של 10% ברמת הזיהום בגלל שיפורים טכנולוגיים, וזה בדיוק מה שקרה ולא יותר מזה.

ישנו חוק עזר עירוני בתל אביב למבנים מסוכנים, שכולם מקשרים אותו לבדיקה של מהנדס. מה שלא מכירים, זה שאותו חוק מחייב עריכת בדיקות על ידי רופא כדי לבדוק האם הבית נמצא במצב תברואתי שמאפשר לגור בו. מאז שנחקק חוק העזר הזה בתל אביב בשנת 2001, לא נעשתה אפילו בדיקה אחת כזו.

אתה כבר נכנס לדברים אחרים. אני מבקש להתמקד בנושא של מחלות ריאה.

אני מעלה את הנושאים האלה, כי המועצה עם כל חשיבותה לא תוכל לטפל בזה. פה נדרשת פעילות אינטגרטיבית. אמר נכון חה"כ רביץ, כי את הזעקה צריך להשמיע בכל מקום, כי רשויות הממשלה לא מתייחסות לזה בדחיפות הראויה. צריכה להיעשות כאן פעולה, שתגייס את כל המערכות למנוע מחלות כאלה, למנוע מוות של מאות אנשים בכל שנה. אי אפשר להשאיר את הדברים ברמה של ועדה שתיתן תרופות. זה לא יפתור את הבעיה.

אנחנו ערכנו את המחקר. את הנתונים אספנו מן הגורן ומן היקב, משיחות חתך עם רופאים, נתוני השוואה מחו"ל וכו'. לקח לנו למעלה מחצי שנה לאסוף את הנתונים הללו. ראוי לציין, כי הסכום של המיליארד שקלים זו הנחה שמרנית ביותר. לא נכלל בו כל נושא איכות החיים, שמדינות אחרות נחשב כמדד מקובל גם בערך הכספי. אני יודע למדוד איכות חיים על ידי מדדים, שזה הכסף האמיתי של חולי האסטמה. לא נכללו נתונים הקשורים לנזלת אלרגית ומחלות נלוות אחרות. לא נכללו מספר נתונים, כמו קצבאות ביטוח לאומי על נכות תעסוקתית. כלומר, הנתונים הם נתוני בסיס שאנו מצאנו. להערכתי, העלות האמיתית גבוהה בהרבה ממיליארד שקלים.

לעניין חתך העלויות - הטיפול התרופתי מהווה 35%-38% מסך העלות של הטיפול, כולל טיפול תרופתי מניעתי וטיפול תרופתי נוסף. האשפוזים עצמם מהווים 15%, הפניות למיון מהוות 6%-7%. חשוב לציין, כי יש מוות של חולי אסטמה בישראל. על פי הנתונים מדובר על 150-200 חולי אסטמה שמתים בשנה.

אבל את זה אתה לא מתמחר.

מוות חולים מתומחר על פי כל מתודולוגיה כערך חיי אדם ממוצע, לפי הכנסה או התוצר שאותו אדם מייצר. זה בהחלט הפסד למשק. מוות חולים מהווה 17%. הפסד ימי עבודה של אותם חולים מהווה 10%-12%, והפסד ימי עבודה של הורים מהווה עוד 6%-7% מסך העלות. העלות הממוצעת של חולי אסטמה בישראל מסתכמת ב-3,000 שקלים בשנה. כאשר עשינו מדד אומדן למחקרים בינלאומיים בספרד, בפורטוגל, בקנדה ובארצות הברית, הגענו לרף התחתון של אומדן העלויות. אומדן העלויות בספרד הוא כפול משלנו. בפורטוגל הוא פי 1.5 משלנו. כלומר, מרב העלויות שלא הצלחתי להגיע אליהן עוד לא מתומחרות.

האם תוצאות המחקר נמסרו למשרד הבריאות?

תוצאות המחקר פורסמו בכלי התקשורת. נערכה מסיבת עיתונאים לפני חודשים.

אנחנו נשמח, אם תעבירו לנו את המסמך הזה עוד היום.

בשמחה. עוד היום.

האם אפשר לכמת את החיסכון אם ייעשו דברים?

עצם זה שאני מוסיף טיפול מניעתי, זה בעיקר חוסך בהפסד ימי עבודה ובעלויות אשפוז ופניות למיון.

האם אפשר לכמת את זה ולדעת את הסכום?

המחקר שלנו לא הגיע לזה עדיין.

אני יכול לעשות את זה.

אנחנו נשמח לצרף אותך אליהם.

לא הגענו לשלב הזה במחקר הזה, אבל יש מחקרים שמראים שככל שרמת השליטה במחלה יותר גבוהה, שמצב החולה הוא מאוזן, רמת ההוצאות יורדת. כלומר, אם אנחנו נלך בדרך הזו של להשיג שליטה במחלה על ידי כל האמצעים שדיברנו עליהם עכשיו: טיפול בזיהום אוויר, תרופות, מועצה לאומית שתדאג להעלאת מודעות בקרב החולים ובקרב מקבלי החלטות, רמת השליטה שלנו במחלה תעלה ורמת ההוצאות תצנח.

אני רוצה לסכם את הדיון. אני חושב שליבנו את הנושא. אני מבקש לקרוא את סיכום הישיבה: הוועדה רשמה לפניה הנתונים לפיהם כ- 400 אלף ישראלים סובלים ממחלת האסתמה וכי עלות מחלת האסתמה למשק הישראלי הינה כמיליארד שקלים בשנה. הועדה רואה צורך להתמודד עם מחלת האסתמה בכמה מישורים:

1. הועדה קוראת לממשלת ישראל לגבש תוכנית אסטרטגית לצמצום זיהום האוויר המהווה גורם מרכזי לעלייה בתחלואת האסתמה בישראל.

2. הועדה קוראת למשרד הבריאות להקים מועצה לאומית לאסתמה ולמחלות ריאה. מועצה לאומית זו, תתווה מדיניות לטיפול נכון וראוי לחולי האסתמה בישראל, תגדיר מדדים למחלה ותערוך רישום נתונים ותיעוד התפתחותה.

3. הועדה קוראת להכללתן של כל הטכנולוגיות הקיימות לטיפול באסתמה בסל התרופות – כיום ישנן מספר תרופות מניעה חיוניות שאינן כלולות בסל. הדבר מונע מחולים רבים את הגישה אליהן ומוביל לכך שהטיפול המניעתי נפגם ומכאן העלות הגבוהה למשק הישראלי – כמיליארד ₪ שנובעת בעיקר ממספר האשפוזים של החולים ומאובדן ימי מחלה.
4. הוועדה קוראת למשרד האוצר להקצות משאבים למשרד הבריאות ע"מ שיוכל לערוך סקרים ומחקרים שיתוו את מדיניות המשרד לטיפול ראוי בחולים ובצמצום ממדי המחלה.
5. עד להקמת המועצה הלאומית לאסתמה ולמחלות ריאה דורשת הוועדה מקופות החולים להכין רשימה של חולי אסתמה ולהעבירה למשרד הבריאות, תוך שמירת הסודיות הרפואית המתחייבת, ע"מ שניתן לקבוע את ממדי תחלואת האסטמה בישראל.
6. הוועדה קוראת למשרד להגנת הסביבה, למשרד התחבורה ומשרד הבריאות להגביר את שיתוף הפעולה עם מרכז השלטון המקומי בתוכניות הפעולה של הרשויות - להקטנת זיהום האוויר. תודה רבה, הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 14:30