PAGE
30
ועדת החינוך, התרבות והספורט

27.8.2008


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 506

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום רביעי, כ"ו באב התשס"ח (27 באוגסט 2008), שעה 09:00

היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ט.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

זבולון אורלב

שכיב שנאן

משרד החינוך: שרת החינוך יולי תמיר

שלומית עמיחי – מנכ"לית

אדי הרשקוביץ – סמנכ"ל ומנהל מינהל כלכלה ותקציבים

אסף בר-שיר – מרכז הפיקוח

זאב מילר

גילור הדסה – מנהלת בי"ס בן-גוריון, קרית מוצקין

שכטר ברכה – מורה בבי"ס בן-גוריון, קרית מוצקין

פרומן אורלי – מנהלת מחוז תל-אביב

לינה ברסלה – מפקחת בי"ס

קפלן רפאלי אילנה – מפקחת

נמני נילי – מנהלת בי"ס

יצחקי גילה – גננת

שרה נעמן – מפקחת חינוך ממלכתי-דתי מחוז מרכז

בן-עמי יפה – מפקחת יסודי

ערוסי גילה – מנהלת בי"ס

אברהם צדקה – מנהל אגף בטיחות, ביטחון ושעת חירום

חג'ג' אילה

חסון אילנה

אלמוג אתי

ברעם לואיז

ריקי ארמן – רפרנטית חינוך, משרד האוצר

יונתן רגב – משרד האוצר

תנ"צ מאיר בן-ישי - רח"ט אבטחה, המשרד לביטחון הפנים

סנ"צ אלי ערוסי – רמ"ד מוסדות חינוך ותחבורה ציבורית, המשרד לביטחון הפנים

יעל גרמן – ראש עיריית הרצליה ויו"ר ועדת החינוך במרכז שלטון מקומי

יוסי נשרי – ראש עיריית קרית אונו

יוסי וסרמן – מזכ"ל

גד דיעי

יהודית אייזנר

מוטי סמט

עזרא גנור

גילה קליין

רן ארז – יו"ר ארגון המורים

סיגל פעיל, יועמ"ש, ארגון המורים

אתי בנימין – יו"ר הנהגת הורים ארצית

שלמה בן-שושן

אבי גור – ארגון הורים ארצי

יעל כץ – המועצה הישראלית לצרכנות

אהוד פלג – עו"ד, המועצה הישראלית לצרכנות

יהודית גידלי


היערכות משרד החינוך לפתיחת שנת הלימודים תשס"ט

בוקר טוב לכל המשתתפים בישיבה, לשרת החינוך, המנכ"לית ולאנשי המשרד שהגיעו בהמוניהם. אני יודע שכרגע עושים לילות כימים להכין את שנת הלימודים. יש הרבה סוגיות ובעיות של הרגע האחרון שצריך לפתור.


אנחנו נוהגים בוועדת החינוך, אפילו טקסית, לקיים שיחה מיוחדת עם השרה לפני פתיחת שנת הלימודים כדי לעבור על הדברים העיקריים לקראת שנת הלימודים הבאה. אנחנו עוסקים בשאלות הללו כל הזמן, גם פה בכנסת. גם פה עובדים קשה בכל מיני חזיתות כדי לעזור ולשפר ולתת גב לחינוך ולתרבות של מדינת ישראל. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. יש הרבה שאלות שעולות כל הזמן ואנחנו נמצאים בשיח מתמיד עם השרה, עם המנכ"לית ועם כל מי שהם מפקידים לכל נושא ונושא.


אני חושב שחשוב שכאשר פותחים את שנת הלימודים לעסוק בכמה שאלות מאוד רחבות, עקרוניות, שלא כולן בעלות אותו משקל. יש מספר שאלות שהייתי מבקש מהשרה להתייחס אליהן בפתיחה שלה. אני אציין כמה מהבעיות. אני בטוח שגם לחברי הכנסת ולאורחים יש שאלות וככל שיספיק הזמן נתייחס לדברים שיעלו.


אני אומר דברים רק בכותרות ולא אכנס לעומקם, כי זה לא השואו שלי היום. אני מבקש לשאול את השרה על דברים שמדאיגים אותנו. אני בטוח שהשרה תספר על היישום של "אופק חדש" ובוודאי נקבל סקירה על מה שקורה בתחום הזה.


קיבלנו נתונים באשר למצבם של מורים חדשים שרוצים להיכנס למערכת. על-פי הנתונים החדשים שקיבלנו מהלמ"ס לקראת הישיבה היום, תוך חמש שנים נהיה במחסור של מורים בכל המקצועות. חסרים יותר מ-10,000 מורים. זה מספר גדול מאוד ולפי מה שהספקתי ללמוד בשעות הקטנות של הלילה, המספר הזה אפילו נמוך ממה שבאמת צריך. כלומר, המספר האמיתי הרבה יותר גדול מזה. לפיכך אני רוצה לשאול איך המשרד נערך? מה האסטרטגיה בתחום הזה?

שאלה אחרת מתייחסת לסוגיה של השלטון המקומי. אני לא מתכוון רק לאיום ההשבתה, אלא לכל מה שקשור לתשלום בעבור החינוך במדינת ישראל. כנראה שיש שינוי אסטרטגי בנושא, שייתכן שצריך אותו, אבל לדעתי זה נעשה בהיסח הדעת ובלי שיח מעמיק. הייתי רוצה לדעת מה הערכת השרה באשר לאפשרות להגיע להסכמה עם השלטון המקומי? האם זה יהיה בשעה שתיים לפנות בוקר של יום שני? זה זורק את מערכת החינוך לאי-ודאות, למרות שהמערכת זקוקה ליציבות. אני מבקש את ההערכות שלך ואיך אתם מתכוונים להתקדם עם זה. היתה לנו ישיבה סוערת, אבל עניינית, בנושא הצו שאמור להגיע לשולחננו. הצו עדיין לא הגיע אלינו ואנחנו מאוד מודאגים בנושא הזה.


הנושא הבא שאני מבקש להזכיר הוא המצב בתיכוניים, בעיקר המצב עם ארגונים המורים. אני מבין, לפחות מהישיבה אתמול בה השתתף רן ארז וכן מהקשר המתמיד שיש בינינו, שההתחייבויות השלטוניות כלפי ארגון המורים בסיום השביתה, לא מקוימות. אני מודע לזה שלא בהכרח זה בגלל משרד החינוך, אבל אנחנו רוצים לדעת שהמחויבויות השלטוניות גם לגבי השכר והפיצוי הקטן שאמור היה להיות וכן הנושא של הקטנת הכיתות, אכן מקוימות. אם הסכמים קיבוציים ומחויבויות שלטוניות לא מקוימים, לאן אנחנו הולכים?

הנושא הרביעי שאני רוצה לדבר עליו הוא הנושא של החינוך המיוחד. על אף הישיבות שהיו לנו בשנה הקודמת, אנחנו מקבלים אין- ספור פניות על כך שיש בכל זאת כרסום רציני בלב של החינוך המיוחד. אני מכיר את הוויכוח בין הסייעות האישיות והסייעות הכיתתיות, ואני לא אכנס לזה היום כי דנו בזה בהרחבה. יש חילוקי דעות על כך וכבר אמרנו את מה שאנחנו חושבים בעניין הזה. זה לגיטימי שיש ויכוח בנושא. השבוע שמעתי – מהרבה בתי-ספר, ולכן כנראה שזה נכון - שיש פגיעה משום שמקבלים סייעת כיתתית אחת. כלומר, אם יש כיתת סי.פי. או כיתה מקדמת, בכל מקרה יש רק סייעת כיתתית אחת. נניח שיש כיתה עם 10 תלמידים עם סי.פי., במקום הסייעת האישית שהיתה לכל אחד, מעתה יש רק סייעת כיתתית. סייעת כיתתית זה תקן אחד של 33 שעות, אבל השעות האחרות בגין זה שכל אחד צריך סיוע אישי, נעלמו מהמערכת. זאת פגיעה רצינית.


נושא אחר שנוגע לחינוך המיוחד וחשוב להעלותו הוא הסיפור של ה-07, כלומר ילדים שעברו השמה וקיבלו בגין זה עזרה בשעות. מאחר והעזרה עברה עכשיו להיות עזרה כוללת לבית-הספר, היינו למספר שעות כולל לבית-הספר – יש פגיעה. בעצם עשו איזשהו ממוצע ולפיו נותנים לבית-הספר לפי ממוצע של 6 שעות, אבל בתי-ספר שיש להם הרבה ילדים שעברו השמה, לא מקבלים לפי מספר הילדים שיש להם. לכן היום לא כדאי לקחת ילדים – סליחה על הביטוי - עם צרכים מיוחדים. פשוט לא כדאי לקחת אותם. זאת פגיעה רצינית.

יש כל מיני שמועות על מה שהיה בישיבת הממשלה ביום ראשון. בכל זאת, התקציב אושר בממשלה וכרגע אני לא רוצה להיכנס לשאלה הפוליטית מי היה בעד ומי לא, אבל אנחנו מעוניינים מאוד לשמוע מה הוחלט. אם השמועות שיצאו אכן נכונות, האם נכון שהממשלה מתכוונת לסגור את משרד החינוך בשנה הבאה?

אתה מתכוון לסגירת הטלוויזיה החינוכית?

אני לא מתכוון לטלוויזיה. אני יודע שיש החלטה לסגור את הטלוויזיה החינוכית ועל כך כבר דנו אתמול. לפי מה שיכולתי לדלות על מה שנעשה בישיבת הממשלה, דובר על קיצוץ של יותר מ-10% ועל כך שהתוספת בעבור גידול טבעי תהיה רק בשיעור של שני-שלישים.

כל הזמן השרה אמרה שיש תוספות ואפילו חשבתי לברך אותה מעל במת הכנסת.

אתמול שמענו שתיק החינוך הוא אחד מהתיקים היוקרתיים ביותר במדינת ישראל. זה לא מסתדר עם כל הקיצוצים.

על אף שאני לא מאמין שהתקציב הזה יעבור בכנסת ולכן אנחנו לא מתרגשים, אנחנו בכל זאת מבקשים לקבל את התמונה האמיתית. אנחנו מבקשים לדעת איפה הדברים עומדים גם כדי לדעת במי להילחם ובמה להילחם.


נושא אחרון, שהוא בוודאי לא בסדרי הגודל של הנושאים האחרים שהזכרתי, אבל יש כאן מספר נציגים שביקשו לקיים על כך ישיבה מיוחדת ולכן אני אזכיר את זה. יש בקשה מיוחדת לגבי הילדים הקטנים שהולכים לבית-הספר עם תיקים גדולים. אנחנו מבקשים ליידע את המורים ואת ההורים שאסור להעמיס על ילדים ששוקלים 25-30 ק"ג תיקים ששוקלים 10-8 ק"ג.

לא צריך להביא כל יום את כל הספרים לבית-הספר.

עובדה היא שזה נושא שמעסיק את ההורים ולכן אנחנו רוצים לבקש משרת החינוך ומהמנכ"לית למצוא את הדרך ליידע את כלל ההורים במדינת ישראל על הכללים הקיימים. הכללים הללו לא מיושמים וגם את זה צריך לאכוף.


אני מבקש שבישיבה זו נתמקד בדברים שהזכרתי כדי לקבל תמונה כוללת לקראת שנת הלימודים הבאה.

אדוני היושב-ראש, לפי השאלות והנושאים שהעלית אנחנו נצטרך לשבת פה שש-שבע שעות.

שרת החינוך, אם התשובות טובות, אפשר לגמור בעשר דקות.

אצלך התשובות לעולם לא ישביעו את רצונך, כי את תפקידך כאופוזיציונר אתה ממלא בנאמנות.

אני לא אופוזיציונר של החינוך.

אני אנסה לתת תמונה מלאה של המצב. אני אתחיל מהדבר האחרון שהועלה, שהוא הקל שבהם. אנחנו מנסים לשכנע את ההורים וגם את התלמידים שלא צריך להביא לבית-הספר את כל הספרים של כל השבוע. אנחנו בהחלט נתדרך שוב את המנהלים ונזכיר להורים שאפשר לחשוב בצורה יותר מושכלת מה שמים בתיק של בית-הספר. הוא לא צריך להכיל יותר מספר אחד ושתיים-שלוש מחברות. לפי דעתי היום התיק יותר כבד מהספרים, כי יש לו גלגלים וכל מיני דברים אחרים.


אני רוצה להודות לשלומית עמיחי ולראשי המחוזות שנמצאים פה ולאלה שלא נמצאים פה וכן ללאה רוזנברג שהיתה אחראית להכנת פתיחת שנת הלימודים. מבחינת המשרד השנה פתיחת שנת הלימודים מאוד מסודרת וערוכה היטב. בשנה שעברה התחלנו יחד עם הסתדרות המורים ביישום של רפורמת "אופק חדש". בשנה שעברה התחלנו ב-313 בתי הספר והשנה נהיה ביותר מ-800 בתי-ספר בכל רחבי הארץ מצפונה ועד דרומה. לשמחתי, המשוב הראשוני – אני אומרת "ראשוני" כי התכנית יצאה לדרך באמצע שנה ולכן היא בשלבים כמעט עובריים שלה - מעיד שאנחנו עושים דבר שיש לו משמעות חינוכית עמוקה. במהלך השנה הזאת סיירתי בעשרות בתי-ספר בכל המחוזות. אני חושבת שנגענו בנושא שהוא לב ליבו של המעשה החינוכי והוא נותן לנו אפשרויות לגעת בבעיות שהמערכת מתמודדת איתן כבר שנים רבות. זה נכון גם לצורך לסייע לילדים חלשים, גם בשל הצורך לתת הזדמנות לילדים מצטיינים וגם ליצור בבתי-ספר אווירה של יצירה וגיוון שמאפשרים לבתי-ספר חיים ונשמה יתרה שבהיעדר זמן היו קודם בלתי אפשריים.

להזכירכם, זמן הוא המשאב העיקרי של מערכת החינוך. זה הדבר היקר ביותר במערכת. אנחנו משלמים על שעות לימוד וכשבוחנים את ההוצאה המשרדית רואים שלשם הולך עיקר תקציבנו. כמובן שזה בא לידי ביטוי בשכר למורים. אני שמחה מאוד שבעקבות "אופק חדש" השכר של המורים גם עולה. אני חושבת שעדיין זה לא מספיק, דווקא משום שאנחנו גם חרדים מאוד למחסור במורים. יש לכך עוד סיבות, אבל שאלת השכר אינה שאלה מבוטלת. עשינו קפיצת מדרגה אחת ואני חושבת שצריך לעשות קפיצת מדרגה נוספת. בסופו של דבר אנחנו צריכים להתייצב על שכר ראוי ומכובד למורים, כדי שאנשים טובים יבואו למקצוע הזה.

היתה לנו תקופה, שצריך לקחת בחשבון שהיא עברה, שלהרבה נשים האופציה היחידה לצאת מהבית היתה לעסוק בהוראה. זה עבר. היום נשים עומדות בפני מגוון רחב יותר של אלטרנטיבות והפנייה להוראה באה מתוך מבחר של מקצועות שנשים פונות אליהם. אז מה שהיה פעם תהליך שראינו אותו עם גברים – כזכור לכם, פעם מקצוע ההוראה היה אחד המקצועות המועדפים על גברים – קורה עכשיו עם נשים. לאט-לאט נפתחו אלטרנטיבות חדשות וגברים נעלמו מהמערכת. עכשיו זה קורה לנו גם עם נשים ודווקא עם הטובות והמוצלחות שבהן. לכן אנחנו, יחד אתכם, מודאגים מאוד משאלת היכולת שלנו לגייס אנשים איכותיים למערכת. הקפיצה שעשינו בזכות "אופק חדש" טובה, היא פריצת דרך אחרי הרבה מאוד שנים של קיפאון, אחרי הרבה מאוד שנים ששכר המורים נשחק ואפילו לא קיבל עדכון שחיקה. עתה צריך לחשוב הלאה. אנחנו יוצאים עם מגוון של תכניות בנושא ואני אשמח אם הוועדה תקדיש לכך ישיבה נפרדת.

הישיבה הבאה שנקיים תהיה על הנושא הזה. אני מניח שנשמע אז את התכניות.

עדיין לא חשפנו את התכניות. אני מבינה שהישיבה הבאה תעסוק בבעיה ואני אשמח אם תהיה עוד ישיבה אשר לקראתה נכין מצגת עם מספר פתרונות שאנחנו מחפשים כדי לגייס אנשים איכותיים וצעירים למערכת. זה דבר שהוא משמעותי מאוד בעבורנו. דרך אגב, התכנית שאושרה בממשלה - בפן הזה של התכנית הממשלתית תמכתי – אשר נותנת תיעדוף לפריפריה מחזירה את היכולת שלנו לתעדף מורים בפריפריה, מה שנלקח מאיתנו בעקבות הבג"ץ בנושא עדיפות לאומית. בעיניי זה דבר חשוב מאוד כי אנחנו זקוקים להביא לפריפריה את הטובים שבמורים. אם נוכל לתמרץ אותם ולתעדף אותם באופן חוקי, היכולת שלנו לפרוס נכון יותר את המורים תהיה משמעותית.

אני מרשה לעצמי לומר שיש לנו בעיה אחרת במגזר הערבי, במיוחד במגזר הערבי בצפון, של עודף גדול של מורים, יותר מ-8,000 מורים שממתינים להשמה, היינו ממתינים שימצאו להם מקומות במערכת. זה דבר שלא יכול להיות, כי דווקא שם המערכת רוויה. זו בעיה משקית ולא בעיה של מערכת החינוך, אבל זה מעיד עד כמה היעדר האפשרויות במגזר הערבי מפנה כמעט כל צעיר וצעירה משכילים לחינוך ועד כמה שפע ההעדפות הכלכליות במגזר היהודי, ובוודאי אצל נשים, גורע מהיכולת שלנו לגייס. אני מציעה שמעבר לאזכור של העניין עתה ננסה לקיים ישיבה נפרדת על המגמות שהעלה המשרד בניסיון לגייס מורים איכותיים וטובים למערכת.

אני רוצה לחזור לשאלת "אופק חדש" ואז לנושאים האחרים. כאמור, השנה המערכת התרחבה. אנחנו לא רק מתרחבים לבתי-ספר חדשים, אנחנו מתרחבים גם בשני אופנים שהם חשובים בעיניי מאוד: אנחנו מתחילים ניסוי, מבחינתנו מאוד משמעותי, של יישום "אופק חדש" בחינוך המיוחד. אנחנו מקווים שנלמד איך לנצל את "אופק חדש" במערכת שמראש בנויה אחרת. דרך אגב, אין עשרה תלמידים בכיתה. גג התלמידים בכיתה של חינוך מיוחד היא שמונה תלמידים, אבל במערכת הזאת השעה הפרטנית היא פחות משמעותית ממה שניתן לחשוב עליה במערכת הכללית.

לא דיברתי על בית-ספר של חינוך מיוחד, אלא על כיתות מקדמות ועל ילדי סי.פי. שהיום משולבים בכיתות רגילות.

אנחנו יוצאים לדרך בניסוי של יישום "אופק חדש" בחינוך המיוחד. אנחנו נכנסים עם חטיבות ביניים לניסוי, שלדעתי אף לו כדאי להקדיש מחשבה ובדיקה מיוחדת כי הוא איכותי, יקר ומשמעותי. בניסוי זה אנחנו נותנים בחטיבות הביניים שילוב של "אופק חדש" יחד עם תכנית שפותחה בבת-ים ונקראת "חינוך אישי". בהרצליה היתה תכנית דומה שגם ממנה למדנו. בעצם מעבר לשאלת השעה הפרטנית שניתנת בבתי-הספר של "אופק חדש", בחטיבות הביניים שנכנסו לתכנית אנחנו משלבים גם פיצול כיתת האם והכפלת מספר המחנכים, כדי לאפשר למחנכים – "החינוכאים", כפי שקוראים להם בפרויקט הזה - אפשרות להיפגש עם אותה קבוצת-אם, קבוצה של כ-13 עד 15 ילדים, וללוות אותה באופן אישי. אנחנו יודעים שחטיבות הביניים הם נקודות חולשה של המערכת, בגלל בעיות של ניקור, בגלל בעיות של מעבר מהמערכת התומכת והמוכרת של החינוך היסודי למערכת רחבה יותר ולא כל כך ברורה לתלמידים הצעירים. אנחנו עושים מאמץ לתת להם במערכת של חטיבות הביניים מקום שיש בו יחס אישי, ליווי, עבודה משותפת בין מורים לתלמידים. דרך אגב, גם בין מורים לתלמידים ולהורים. האמנה הבית-ספרית שמשלבת גם את ההורים היא בעיני חשובה מאוד בשלב הזה. שוב, יש פה צעד נוסף שאנחנו מיישמים ואני חושבת שהוא בעל סיכוי אמיתי - כפי שראינו במקומות בהם הוא כבר מיושם - לעשות שיפור במערכת.

ההקצאה התקציבית לרפורמה, כפי שסוכמה, היא נדיבה ביותר ולכן מבחינה זאת תקציב החינוך גדל. אם אינני טועה, לקראת השנה הבאה אנחנו עומדים על תקציב של 29.5 מיליארד. התקציב גדל על מנת לאפשר את קיום הרפורמה. אני מאוד שמחה, ואני חושבת שזה היה אחד ההישגים של הסתדרות המורים, שעיגנו את הרפורמה והסכם השכר, כדי שלא יהיה ניתן לבקש מהמורים לעשות רפורמה ולא לקבל את העלאות השכר שבאות בעקבות הרפורמה. הדבר הזה מבטיח לנו שהרפורמה ושינוי דרכי הלמידה וההוראה ילכו בד בבד עם שיפור שכרם של המורים. היום אין מורים שנכנסים למערכת בשכר הישן ואני חושבת שזה דבר שצריך לשמח את כולנו, במיוחד כשמדברים על גיוס מורים לשנים הקרובות.

הרבה מאוד מורים טוענים שכשהם לא נכנסים במשרה מלאה – והרבה נכנסים שלא במשרה מלאה – הם כבר לא נכנסים למסגרת השכר החדש.

גם מי שנכנס בחלקיות משרה נכנס בחלקיות משרה של השכר החדש. אין ספק שאחד היעדים שלנו יחד עם ההסתדרות הוא להשלים משרות. אנחנו עושים מהלך של השלמת משרות.

זו נקודה חשובה מאוד.

דרך אגב, יש הבדל גדול בין המגזרים. במגזר היהודי אנחנו מצליחים להשלים משרות. אני חושבת שזה חיוני גם כי מודל הצמיחה של המורים, שעכשיו מתאפשר לנו בעקבות הרפורמה, והעובדה שהם צריכים להשתלם ובעקבות כך הם זוכים לשכר נוסף, אכן עובד בצורה טובה ביותר לגבי מורים שעובדים במשרה מלאה. במגזר הערבי יש לחץ אדיר לפיצול משרות, בגלל היעדר מקומות עבודה. כאמור, ממתינים 8,000 איש לעבודה.

גברתי השרה, לפני יומיים עברתי במחוז הצפון וראיתי מחזה שהזכיר לי את ימי הביניים האפלים. כל ארבעת הקומות של מחוז הצפון היו מלאים באנשים שעמדו בתור בפרוזדורים. בחוץ ישבו משפחות שלמות על הדשא וחיכו. אסור שייקלטו מורים חדשים לפני שתושלם המשרה של המורים שכבר נמצאים במערכת. לא ייתכן שאדם יביא פרנסה חלקית למשפחתו. צריכה להיות הנחיה גורפת, חד-משמעית וברורה שקודם כל יש להשלים את המשרות של המורים הקיימים במערכת ורק אחר כך קולטים מורים חדשים.

דנו בהרחבה בסוגיה הזאת ואנחנו מכירים היטב את הבעייתיות.

חבר הכנסת שכיב שנאן צודק. אנחנו קודם משלימים משרות. זה בהחלט חלק מהתסכול, כי יש עוד שעות בעקבות "אופק חדש". אנחנו מפצלים את כל כיתות א'-ב' בצפון, למרות שניסו להפסיק את זה. הגענו להסכמה על כך ואנחנו ממשיכים. אנחנו מתחילים לפצל את כל כיתות א' ברחבי הארץ.

הפיצול היה לפי חוק.

הפיצול בצפון היה לפי מדיניות משרד. בשנתיים האחרונות התחלנו לפצל את כיתות א'-ב' בצפון. הפיצול הזה, שהיה בסכנה עקב החלטה שניסתה למנוע אותו, מתקיים לאור הסכמה עם האוצר. הפיצול של הכיתות בצפון נמשך והוא מתרחב לכל כיתות א' במדינה. זה אומר שיש עוד תקנים, אבל
מה שאמר פה חבר הכנסת שכיב שנאן בהחלט נכון. לצערי, למרות שהיום אנחנו מפרסמים מראש את המדרג של כל מורה במגזר הערבי – ויש הרבה מורים שכשהם נכנסים ובודקים את מקומם הם יודעים שאין שום סיכוי שהם ישובצו – הלחץ והמצוקה הכלכלית גורמים לאנשים לבוא ולבקש גם כשהם יודעים שהסיכוי הוא בעצם אפסי. זה קורע את הלב, אבל משרד החינוך – לא קל להגיד את זה - לא יכול להיות פתרון לבעיית התעסוקה. הוא חייב לחפש איכות והוא חייב לחפש משרות מלאות. זה אומר שגם במשרדים אחרים וגם בכלים אחרים צריך לחפש דרכים ליצור אלטרנטיבות לתעסוקה של אקדמאים מהמגזר הערבי.

צריך גם לשלב מורים ערבים טובים במערכת היהודית.

אנחנו עושים את זה והשנה אף נכפיל את המספר, אבל כשחסרים 8,000 מקומות השמה, 300 המורים שישתלבו לא יפתרו את הבעיה.


דבר נוסף שהשנה צובר תאוצה, גם בזכות "אופק חדש" , הוא הנושא של מכון המנהלים. זה בעצם שדרוג משמעותי מאוד של המנהלים. לדעתי גם זה ראוי לדיון נפרד. לדעתי מכון המנהלים, שמלווה את המנהלים ומלמד אותם איך לנצל את המשאבים, הוא דבר חדש, חשוב ומאוד משמעותי. אנחנו לומדים - לאורך כל הדרך אנחנו בוחנים את הנושאים, אנחנו מתרחבים ולומדים ומנסים ליצור מערכת לומדת. בחינוך לא בושה להשתפר, ללמוד ולנסות להצליח יותר.

באשר לדיאלוג שלנו עם ארגון המורים העל יסודיים - לאה רוזנברג ורן ארז ניהלו דיאלוג בנושאים חינוכיים. יש בינינו כמה הסכמות מאוד מעניינות, שאני מקווה שנציג אותן בעת הקרובה. אני חושבת שנגענו בסוגיות חינוכיות חשובות מאוד שנוגעות לחינוך העל-יסודי. אני מקווה שבנושאים האלה אכן נצא לדרך כבר בתקופה הקרובה.

למרות שהאוצר ביקש לדחות לחלוטין את שאלת צמצום מספר התלמידים בכיתות ותוספת השעות, במאמץ מאוד גדול הצלחנו להגיע איתם להסכמה - שהיא לא מה ששאפתי אליו, אבל היה לי חשוב לנטוע יתד ולא להביא להפסקת התהליך – שבשנה הבאה יוקצה לנו סכום של 60 מיליון שקלים לצרכים הללו.

אני מבין שלא מדובר בצעד חד-צדדי של הממשלה, שהרי היתה הסכמה עם ארגון המורים על יישום על פני מספר שנים והפחתה שווה. הבנתי שדובר על 130 מיליון לשנה הראשונה. זאת התחייבות של האוצר ולא נדבנות. זה חלק מההסכם שעשו עם הארגון.

למרות שאני חושבת שהסכום שהוקצה לא מספיק, כדי לדייק צריך לומר שהיתה התחייבות לעשות תהליך ולא לסכום מסוים. ישבנו בוועדה והגענו להסכמות. היתה פנייה לבקשה תקציבית ובסכום שקיבלנו נעשה שימוש לפי הוועדה ולפי ההסכמות שנגיע אליהן. הייתי שמחה מאוד לקבל את מלוא הסכום שביקשנו, כרגע אני יכולה לחלק רק את הסכום שיש בידי.

מותר לך לומר מה שאת חושבת על התהליך, כי אנחנו מרגישים שנעשה פה תרגיל. בעצם עשו הסכם לסיום השביתה, היתה התחייבות של ממשלה, של ראש ממשלה, של שר אוצר וכמובן של שרת החינוך.

אדוני יושב-ראש הוועדה, לא רק שאמרתי את דבריי מאוד בבירור, אמרתי אותם גם באופן מאוד חד-משמעי. כאשר בחוק ההסדרים היה ניסיון להסיר את ההחלטה הזאת לחלוטין, היינו לבטל את ההחלטה – להזכירכם, זה היה הנוסח הראשון של חוק ההסדרים – אמרתי שאני אעמוד עם רן ארז בבית הדין לענייני עבודה ואומר שהמדינה הפרה את ההתחייבות שלה. הסיבה היחידה שההחלטה הזאת לא ירדה מסדר יומה של הממשלה בחוק ההסדרים היתה האמירה הזאת שלי. כפי שאתה יודע, לאחר שזה חזר התחיל הוויכוח על הסכום. אני יודעת להבטיח רק את מה שיש לי ביד וזאת ההקצאה שקיבלתי. אני חושבת שההקצאה לא מספיקה ואם יקצו לי כסף רב יותר – אם בזכות הוועדה או בזכות איזשהו מהלך אחר – אנחנו נעשה את מלאכתנו נאמנה. בכל מקרה, מה שיש לי זה מה שאני אחלק.

השאלה היא אם את סבורה שבסכום זה הממשלה מקיימת את ההתחייבות השלטונית בהסכם שלה עם ארגון המורים.

באופן חלקי ביותר. אמרתי את דעתי – היה לי חשוב מאוד לא להיות במצב בו ההחלטה הוסרה כליל מסדר יומה של הממשלה, כי זה היה חותם את כל המהלך הזה. מהרגע שההחלטה לא הוסרה, בזה – כמו בדברים אחרים – אני נתונה בסד תקציבי שניתן לי ואיני יכולה לעשות מעבר למה שמאפשרים לי תקציבית.

מה לגבי הסכם השכר בתיכוניים?

המשא ומתן בין ארגון המורים למשרד האוצר היה אמור להסתיים כבר מזמן. אם איני טועה, נאמר לי שמבחינת האוצר הגיעו להסכמות ואין מניעה לחתום על ההסכם. לצערי, כמו בהרבה מאוד נושאים אחרים, המשרד אינו צד במשא ומתן. הלוואי שהיה לנו מעמד יותר מרכזי במשא ומתן על השכר, אבל לא כך המצב במדינת ישראל ומשרד החינוך הוא כמו כל המשרדים האחרים. אני בהחלט חושבת שלפני כל דבר אחר צריך לחתום את ההסכמה הזאת, כך שבאשר למה שכבר מוסכם אין טעם להתמהמה ולא לחתום.

התמונה שקיבלנו מרן ארז רחוקה ממה שאת מתארת.

כשאני אקבל רשות דיבור, תאמין לי שאני אפרט את כל מה שצריך.

בשנתיים האחרונות נושא החינוך המיוחד זכה גם לתגבור וגם לבחינה מאוד יסודית. מבחינה תקציבית – יש לנו מצגת בנושא ונשמח להעבירה לוועדה – בשנתיים האחרונות תקציב החינוך המיוחד עלה בסדר גודל ניכר, בכ-500 מיליון שקלים. במקביל, כפי שידוע לכם, עובדת ועדת דורנר ובוחנת את אותן סוגיות עקרוניות שבמשך הרבה מאוד שנים אנחנו מתחבטים בהן. בעניין החינוך המיוחד יש הרבה מאוד התלבטויות, הרבה מאוד כאב, כולם צודקים. למרות שיש לי הערכה עצומה לאגף שלנו ולמנהלות שלו שעושות עבודת קודש, חשבנו שראוי היה לעשות בחינה יחד עם גורם חיצוני, יחד עם גורמים שמייצגים את הארגונים השונים שעוסקים בחינוך המיוחד, על מנת לגבש מדיניות שקופה, ברורה ומוכרת.

ועדת דורנר תסיים עבודתה בשבועות הקרובים ותגיש לי את המלצותיה. אני בטוחה שאלה תהיינה המלצות מעניינות. יחד עם אנשי המקצוע נבחן את הדברים ונעשה כל מאמץ כדי שהמדיניות של החינוך המיוחד תהיה גלויה, שקופה, ברורה ומובנת. לומר לכם שאז כולם יהיו מרוצים? כמובן שלא. עדיין אנחנו נאבקים עם תהליך, שהוא כלל עולמי אבל אצלנו הוא מואץ יותר, של גידול משמעותי מאוד במספר הילדים של החינוך המיוחד. בתהליך העולמי, שקורה גם אצלנו, יש יותר ילדים – גם אוטיסטים וגם עם לקויות אחרות – ואף אחד לא יודע להסביר למה.

אצלנו יש גם תופעה אחרת, שאינה קיימת במדינות אחרות – יש לנו אוכלוסיות שלא עסקו באיתור ילדים לחינוך מיוחד והיום – לשמחתי – הן יותר ויותר פתוחות לבחינה אמיתית של הצרכים של החינוך המיוחד. זה נכון גם במגזר החרדי וגם במגזר הערבי ולכן צומחת מערכת משמעותית מאוד של חינוך מיוחד במקומות האלה. כתוצאה מכך אנחנו נחשפים לבעיה - מספר גדול מאוד של ילדים אשר מצטרפים למערכת ואשר עולה על הגידול הטבעי. אנחנו עושים מאמץ לחלק את המשאבים שעומדים לרשותנו באופן צודק ולתת מענה לצרכים של אותם ילדים.


באשר לשלטון המקומי - בחנו את שיטת התקצוב של משרד החינוך ובחנו לעומק את השאלה – שנידונה אף כאן מספר פעמים – אם ההשקעה של משרד החינוך היא דיפרנציאלית, ואם כן – לאיזה כיוון. לצערי, מסיבות שאני אפרט בהמשך, כאשר אנחנו בוחנים את ההשקעה שלנו כמערכת, לא רק שלנו כמשרד אלא גם ממקורות אחרים, מתברר שההשקעה שלנו באשכולות המבוססים גבוהה מההשקעה שלנו באשכולות הנמוכים.

זה גלוי וידוע. זה כך גם במשרד הרווחה.

ביקשנו לבדוק למה. אני מוכרחה לומר שהעניין הזה הטריד אותי מאוד-מאוד, כי אם אנחנו מגיעים למצב שלמרות שההקצאה שלנו פר תלמיד היא לטובת התלמיד החלש וההקצאה שלנו פר אשכול היא לטובת האשכול החלש, יש כאן משהו שמעורר תמיהה. כשקיבלתי את הנתונים לידיי בפעם הראשונה, החזרתי אותם ארבע פעמים בטענה שהנתון אינו בסדר, שכן אנחנו משקיעים יותר בתלמידים החלשים ולכן איך ייתכן שאנחנו משקיעים יותר בשכבות החזקות? לדוגמה, עלות שנתית לתלמיד בחינוך הרגיל לפי אשכולות למ"ס: באשכול 1, החלש ביותר, ההשקעה היא 10,248 שקלים לתלמיד. באשכול 10, החזק ביותר, ההשקעה היא 11,767 שקלים לתלמיד. מדוע? זה נובע מסיבה פשוטה: המורים באשכולות החזקים, חזקים יותר.

וגם בגלל שבאשכולות החזקים יש תלמידים חלשים.

זה נכון, אבל לא רק זאת הסיבה. אם ההטיה היתה פר פרופיל התלמיד, כיוון שפרופיל ההשקעה שלנו בתלמיד חלש גבוהה יותר מאשר בתלמיד חזק, לא יכול להיות מצב שבטבעון יש יותר תלמידים חלשים, גם אם יש כמה כאלה, ולכן אנחנו משקיעים שם יותר מאשר ברהט. אין שום דרך סטטיסטית בעולם שזה יקרה.

שם זה באמת בגלל שכר המורים.

הסיבה לכך היא הפרופיל של המורים. במרכז, ביישובים החזקים, שכר המורים משמעותי מאוד וכמו בכל מקום אחר הוא מושך את המערכת כלפי מעלה. המורים יותר מיומנים, יש יותר מורים עם תארים מתקדמים, וזאת הסיבה לכך שיש הטיה – שהיא חמורה בעיניי – של השקעה לא נכונה של תקציבי המערכת. "אופק חדש" חידד את הבעיה הזאת כי העלינו את שכר המורים. הנתון שהזכרתי הוא נתון ישן, עוד לפני "אופק חדש". עתה, כששכר המורים עולה, וב"אופק חדש" יש תמרוץ גדול למורים עם תואר שני ולמורים עם דוקטורט, הפער הזה יגדל עוד יותר.

וגם הדיפרנציאליות במפתח של שושני, שלא יושם, ובמפתח של שטראוס שאף הוא לא ייושם - - -

הוא מיושם.

אבל הדיפרנציאליות קטנה מדיי.

נכון, הדיפרנציאליות קטנה מאוד.

זה בולט מאוד במגזר הערבי. בכל מקרה ההבדל בין ה-X וה-Y קטן מדיי כדי לעשות תיקון.

אני מסכימה בהחלט ולכן אני אדבר גם על התיקון. כרגע אני נותנת תמונת מצב. אני מסכימה אתך שהדיפרנציאליות קטנה, אבל אמרתי גם דבר מרחיק לכת הרבה יותר – בסופו של דבר התקצוב הוא רגרסיבי ואינו פרוגרסיבי. אני מתקצבת את המורים וכשהמורים הם בפרופיל גבוה יותר במרכז, המרכז מקבל יותר.

אין לך ברירה, כי אחרת לא יהיו לך מורים במרכז, הם ילכו להיי-טק.

לא אמרתי שיש לי ברירה, אמרתי שיש לי הקצאת משאבים שאינה פרוגרסיבית מסיבה מסוימת שיש להכיר אותה. לא הצעתי להוריד שכר של אף מורה, להפך – הצעתי להעלות את השכר של כל המורים. דרך אגב, בהחלטת ממשלה שכן תמכתי בה – בהמשך אני אדבר על דברים שהתנגדתי להם ולכן הצבעתי נגדם – תמכתי בעקרון הפריפריאליות, היינו שמעבר לעליית השכר שנתנו ב"אופק חדש" ניתן גם תמריצים למורים שילמדו בפריפריה, כי חשוב שמורים טובים יבואו ללמד בפריפריה.


הסיבה השנייה לפער היא כל ההקצאות של ה- matching, וכאמור, זה בולט מאוד גם במשרד הרווחה. ממחקר שהזמנו מבית ברל על האופן של עבודת משרד החינוך עם המגזר השלישי עולה אותה תמונה. למעשה אנחנו משקיעים יותר ביישובים החזקים כי הם היישובים שמושכים אליהם פרויקטים – וטוב שהם עושים את זה – ואנחנו משתתפים בפרויקטים. התוצאה הכוללת היא שההשקעה של המשרד אינה עושה צדק עם השכבות החלשות.


לאחר מכן בדקנו גם את ההשקעה של הרשויות בחינוך. בהקשר הזה הפער גדול עוד יותר. ברור לכם שהפער בין רשות כמו כפר שמריהו שמשקיעה 6,195 שקלים לתלמיד או הרצליה שמשקיעה 5,356 שקלים לתלמיד לבין דימונה שמשקיעה 1,150 שקלים בתלמיד, הפער הזה הוא מאוד משמעותי.


בתמונה הכוללת זה אומר שההחלטה על דיפרנציאליות בתקציב ותיעדוף הפריפריה היא החלטה צודקת חברתית. אני יודעת שלא פשוט לרשויות לקבל את המתווה החדש שאומר שהמשרד מגדיל את ההשקעה שלו עקב "אופק חדש", דרך אגב, גם ברשויות החזקות. לדוגמה, עקב "אופק חדש" השקענו ברחובות עוד 6.5 מיליון שקלים ובתל-אביב השקענו עוד כ-17 מיליון שקלים. כל זה לא כולל את הבינוי ונושאים אחרים שבהם יש השקעה מסיבית מאוד בכל הרשויות, אבל במידה רבה גם ברשויות החזקות.


לכן, כאשר הנחנו שצריך לעשות מהלך של קיצוץ, עשינו אותו תוך בניית מדרג דיפרנציאלי. דווקא בשנה שהמדינה משקיעה הרבה יותר בחינוך ומעלה את רף ההשקעה באופן ניכר מאוד – השנה תוספת של 2 מיליארד שקלים וכן התוספת בשנה הקודמת – מותר לה לעשות תיקונים בכיוון שמקדם צדק חברתי.

עולות מזה מספר שאלות. שאלה אחת היא שאלת הדיפרנציאליות. אני לא יודע מה עמדת השלטון המקומי לגבי עצם השאלה של הדיפרנציאליות, אבל השאלות היותר בסיסיות הן: האם יש מדיניות שהשלטון המקומי צריך לשלם חלק גדול יותר מהחינוך הבסיסי במדינת ישראל? אני לא נכנס לשאלה מי אחראי על תיקון מפגעים וכו', אלא אם יש החלטה להעביר את עוגת התקציב ממס הכנסה לארנונה. זו שאלה עקרונית מאוד.


שאלה אחרת שנשאלה פה אם גם יישוב כמו רהט צריך לשלם עכשיו יותר ממה ששילם בשנה שעברה, זאת כאשר ידוע שלרהט אין. כלומר, מפילים פה על כלל הרשויות הוצאות שאין להן ממה לכסות. כתוצאה מכך עשוי להיות מצב שבו לא ישלמו ואז הרמה של החינוך במגזר החלש יותר תלך ותרד במקום שתעלה. אם היית אומרת שאת מחלקת את הכסף בצורה אחרת, זה דבר אחר, אבל את מפילה על כולם. אמנם את דורשת יותר מהחזקים, אבל כולם צריכים לשלם. זה אומר שכל החלשים ייפלו עוד יותר, כי הם לא ישלמו ואז החינוך במקומות אלה ידרדר עוד יותר.

באשר לשאלה על תקצוב החינוך - בשנה או בשנתיים שהמדינה מחליטה לקחת על עצמה הוצאה ניכרת מאוד לטובת החינוך, היא לא רק מעלה שכר אלא גם נותנת שירותים שבעבר לא ניתנו או שנקנו על-ידי הרשויות. הרשויות קנו במערכת שעות חינוך, תגבורים ופרויקטים שנכנסו לבתי-הספר. היום אנחנו אומרים שליבת החינוך כולה על המדינה. למעשה, היום בית-ספר שנמצא במסגרת "אופק חדש" ויש בו פיצול של כיתות א' ואחר כך גם יהיה בו פיצול כיתות ב', הוא רווי שעות ואין צורך שיקנו לו שעות נוספות, הוא לא צריך שיתנו לו פרויקטים. להפך, אני חושבת שהגיע הזמן שרוב הפרויקטים יעברו למעטפת, לאו דווקא בתוך בית-הספר. את השעות הפרטיות שהורים קנו בבית, היום בית-ספר כזה נותן לתלמידים בכיתה. הרי ברהט לא היתה שעה פרטית אחת לתלמיד ועכשיו יש שם 100 שעות פרטיות לתלמידים לשבוע במימון המדינה. זאת לא נסיגה של המדינה משירותי חינוך, זאת לקיחת אחריות של המדינה והעלאת הרף למה זכאי תלמיד ביסודי ובחטיבה. כשנגיע לזה גם בחטיבה העליונה נעלה את הרף גם שם.


על פרויקטים כמו "החינוך האישי" שעשה לחיאני בבת-ים או הפרויקט שעשתה יעל גרמן בהרצליה, שילמו הרשויות. עכשיו אנחנו אומרים שאנחנו, כמדינה, נשלם על זה ואז יהיה סיכוי שגם ברהט, דימונה או אופקים יהיה חינוך אישי. אנחנו לוקחים על עצמנו את זה כעיקרון. אני חושבת שנכון שזה יהיה כך, כי לא יכול להיות שיהיה מצב שכל ראש עיר יחליט על החינוך. זו לא רק שאלה של כסף, אלא תפיסה חינוכית וקדימויות ולא ייתכן שזה יהיה בידי ראש עיר. החינוך היסודי והחטיבה הם של המדינה ושם אנחנו מעלים את הרף באופן ניכר.


היתה לנו התלבטות אם לעשות את הדיפרנציאליות מאשכול 5 ומעלה. זה היה מפיל נטל כבר עוד יותר על הרשויות החזקות. לכן עשינו איזשהו מדרג וברשות הכי חלשה רק פחות מ-1% מתקציבה ישתנה, למרות שהיא קיבלה מאיתנו הרבה יותר. זה רק כדי לומר שהדיפרנציאליות הולכת לאורך כל השורה ולכן גם רשות חלשה תתרום את חלקה הקטן. אם הוועדה תאמר לנו לעשות דיפרנציאליות רק על חמשת האשכולות החזקים, אני אשקול את זה. בעיניי דיפרנציאליות היא דבר נכון. אם לוועדת החינוך תהיה הצעה לדיפרנציאליות קצת שונה, אני אשמח לבחון את זה. השנה עשינו דיפרנציאליות כמעט בכל תחום שאנחנו אמונים עליו. אנחנו עושים דיפרנציאליות בהזנה ובדברים נוספים. בעיניי זה ראוי, נכון וצודק.

אני פונה לחבריי בשלטון המקומי: מתוך ההשקעה של משרד החינוך לשלטון המקומי בסדר גודל של כ-2.4 מיליארד שקלים, מדובר בסכום פעוט יחסית שמסמל כיוון עקרוני. אני חושבת שהכיוון העקרוני הזה צריך להיות מקובל על כולנו. המצב הזה שכולם מדברים על צדק וברגע שזה נוגע בהם הם אומרים לי שזה בלתי אפשרי, צורם לי. לא יכול להיות שבכל כינוס, בכל מקום, מעל כל במה, השלטון המקומי תובע תביעות מאוד צודקות, כמו להגדיל את התקציב למגזר הערבי או לתת יותר לפריפריה, אבל קמה צעקה ברגע שאומרים שיש איזשהו מהלך של דיפרנציאליות.

שנינו, גם אני וגם אתה, אדוני היושב-ראש, מאותה סיעה ושנינו מאמינים שצריך להגדיל את מסגרת התקציב ולהעלות את המסים - - -

אבל לא התאמצתם מספיק.

הרגשתי שמאוד התאמצתי וגם הצבעתי נגד, אבל אני צריכה לפעול במסגרת נתונה. אני כבר מודיעה בזה שאם תחליט ממשלת ישראל להעלות את המס, אני אצביע בעד ואפעל למען זה. יכול להיות שכך אפשר יהיה אז לעשות דיפרנציאליות אחרת. עד אז, יש לי שנת לימודים ויש ילדים שהולכים למערכת שכרגע הם לא מקבלים בה הזדמנות שווה. עד שיתקנו את כל העולם, אני אתקן את המערכת שלי.


אני חושבת שתקציב 2009 הוא בלתי אפשרי. נכון שביד אחת קיבלנו בנדיבות כסף לרפורמה. דרך אגב, אם לא היתה הרפורמה, גם 2008 היתה נראית כמו 2009. בזכות הרפורמה היינו מוגנים ב-2008 מקיצוצים רוחביים וזה אפשר לנו לייצב את המערכת, ללכת לרפורמה ולעשות מהפך אמיתי. ב-2009 אנחנו צפויים לקיצוץ של 11% וזה בלתי אפשרי בעליל.

זאת החלטת הממשלה?

כן. לכן מפלגת העבודה הצביעה נגד.

כמה זה בכסף?

כ-350 מיליון.

איפה יהיה הקיצוץ?

זה יהיה על הפעולות, שכן את השכר של המורים אני לא יכולה לקצץ. דרך אגב, חשוב להדגיש שלא תקצבו את המשרד על דברים שהכנסת חוקקה, כמו יישום חוק לימוד חובה י"א-י"ב. הכנו את התכנית והצגנו אותה, אבל אנחנו לא מתוקצבים. אנחנו יכולים לעשות את כל מה שאפשרי מבחינת המשרד, אבל לא יכולים להציג בסיס תקציבי כשאין לנו. בעצם הכנסת מחוקקת, אבל האוצר לא מתקצב את החקיקה, כמו גם בחוק החינוך המשלב.

קיבלנו הבטחה ושר האוצר חתם על הצו.

אותי לימדו שהבטחה זו לא התחייבות.

אני אבצע את כל מה שיתקצבו לי.


דבר אחר, שבעיניי חמור ביותר – דיברנו על זה בעבר וייתכן שכדאי אפילו לעגן את זה בחקיקה - לא יכול להיות מצב שאנחנו לא מקבלים את הגידול הטבעי.

זו מדיניות כדי למחוק את "פרו ורבו ומלאו את הארץ"?

אולי כדי לעצור את הילודה.

עם כל בדיחות הדעת, אני חושבת שזה הדבר החמור ביותר, יותר חמור מכל דבר אחר.

באיזה סכום מדובר?

80 מיליון. צריך גם לומר שלא תקצבו במלואו את הגידול הטבעי בחינוך המיוחד.

לכמה מגיע החסר הכולל?

לכחצי מיליארד שקלים.

זה כולל 40 מיליון של שחיקת השכר שהמשרד לקח על עצמו?

לא הבנתי את השאלה.

בהסכם של החלוקה ב"אופק חדש" המשרד התחייב בשנת 2008 לשלם 170. משרד האוצר לקח על עצמו כחלק מהסכם הבוררות את עניין השחיקה. בשנת 2009 המשרד לקח על עצמו לשלם, מלבד ה-170 מיליון, עוד 40 מיליון שקלים נוספים.

מה שלקחנו על עצמנו אנחנו יודעים לנהל אותו. מה שמטילים עלינו מעל ומעבר לעניין הזה, ישתק את משרד החינוך לחלוטין. לכן לא הצבענו בעד התקציב. אנחנו צריכים להיאבק על התקציב וכרגע אנחנו רחוקים מהסכמות. אני חושבת שהשנה המאבק בכנסת על תקציב החינוך – גם בוועדת הכספים וגם בוועדת החינוך – הוא עקרוני ומהותי.


אני רוצה להזכיר שתי החלטות נוספות שגם להן התנגדתי וכרגע הן עדיין לא הוסרו: 1. החלטה שפוגעת בעניין ההסעות. זה דבר לא צודק, לא רגרסיבי ביותר. מדובר בהגדלת המרחק שמזכה בהסעה.

המשמעות של זה לשלטון המקומי היא בין 100 ל-200 מיליון שקלים. עדיין לא בדקנו את העלות המדויקת.

אני חושבת שההחלטה הזאת שערורייתית. ההחלטה הזאת רגרסיבית כי בערים הגדולות הילדים ממילא נוסעים באוטובוסים ציבוריים, אבל במצפה רמון או בכפרים הערביים, תהיה פגיעה משמעותית.


החלטה אחרת שהתנגדתי לה היא ההחלטה לבטל את אבטחת מוסדות החינוך. אמנם ההחלטה הזאת היא בתחום סמכותו של השר לביטחון פנים, אבל התרעתי נגד זה. אני חושבת שזו החלטה לא ראויה.

מדובר ב-127 מיליון שקלים.

צר לי מאוד שכשאנחנו, כממשלה, מחליטים לעשות מהלכים גדולים ומשקיעים השקעות גדולות בחינוך, עושים מהלך שבעיניי הוא פורץ דרך, בשוליים מזנבים בנו. אני מודה שוב ליוסי וסרמן וחבריו על השותפות וכן לאנשי המחוזות שלנו שעשו הרבה. אין לי די מילים טובות כדי לומר מה שאני חושבת על הנהלת המשרד, המנכ"לית ואנשי המערכת. הם נרתמו ועשו עבודה בלתי רגילה. אני חושבת שגם הם בעצמם לא האמינו שעד כדי כך המערכת תנוע והיא נעה ברצון ובאהבה לכיוון הנכון. בשוליים מזנבים בנו כל הזמן וזה גורם לנו קשיים גדולים מאוד. אני מקווה מאוד שהדיון התקציבי שיהיה בכנסת יאפשר לנו למתן את תהליכי הזינוב, להתמקד בעיקר ולאפשר למערכת לעשות את התהליכים שחייבים לעשותם, על מנת שנוכל לצאת לדרך ולהצליח.

תודה לשרה. אני מבקש לשמוע מספר התייחסויות. אני מבקש להצטרף לדברי השבח של השרה למנכ"לית ולצוות שלה שעשו עבודתם בתנאים בלתי אפשריים. אנחנו יודעים שאתם עושים עבודתכם נאמנה ורוצים לעודד אתכם גם לקראת שנת הלימודים הבאה.

אנחנו שותפים לניסיון לשנות את פני מערכת החינוך, דבר שלא נעשה במשך 60 שנות קיום המדינה. בשנת 2000 היה ניסיון להביא רפורמה למערכת החינוך. מסיבות שונות, שלא אכנס אליהן עכשיו, זה לא צלח. עכשיו אנחנו עושים ניסיון להביא לשינוי פני המערכת, להביא לכך שהמורים יהיו בעלי מעמד אחר, בעלי שכר אחר והתלמידים יקבלו הרבה יותר את אשר מגיע להם. אנחנו יודעים שאנחנו חייבים לעשות מאמץ להפסיק את הדשדוש של מערכת החינוך. יש לנו מורים מעולים במערכת החינוך, והנה יוצא כך שהמערכת הזאת אינה מוערכת מספיק. אנחנו רוצים לנסות להביא את השינוי, אנחנו שותפים לניסיון לעשות את השינוי. האלטרנטיבה לא לעשות שום דבר היא אלטרנטיבה רעה מאוד. לנסות לקבל 20% או 30% בלי רפורמה, זה אולי טוב, אבל יש לזה השלכות רוחב במדינת ישראל. יש עוד כמה ארגוני עובדים בראשות עופר עיני כך שבוודאי זה לא יקרה. אי לכך, החלטנו לעשות את הניסיון הזה והנהלת הסתדרות המורים החליטה להיות שותפה לממשלה.

פה אני רוצה להודות לראש הממשלה שבהיותו שר אוצר קיבל במאי 2007 את ההחלטה עם שרת החינוך להוביל את הרפורמה במערכת החינוך. פעם ראשונה שהמדינה מביאה למערכת החינוך כ-6 מיליארד שקלים במשך 6 שנים. אין זאת אומרת שכל מה שלא נעשה במשך 60 שנה, אפשר עכשיו לא לבצע. יש בעיה של מבנים וכל הבעיות שהוזכרו על ידי השרה ועל ידי ראשי רשויות של פגיעה גדולה מאוד בתלמידים.

אנחנו רוצים להוביל רפורמה, להיות שותפים לרפורמה - בעצם המדינה מובילה את הרפורמה, זאת לא רפורמה שלנו אלא של מדינת ישראל - אבל אנחנו לא נוכל להתעלם מכל הדברים האחרים. בהמשך אני אזכיר רק חלק קטן מהם.

אני רוצה להודות לשרת החינוך, למנכ"לית, למנהלי המחוזות ולצמרת המשרד וכן לחבריי בהסתדרות המורים. אני רוצה להודות בעיקר למורים ולמנהלים שמבצעים עם הרפורמה, שיצאו ראשונים לניסוי הזה, למאמץ הגדול הזה, לנסות ולשנות את פני מערכת החינוך. אני רוצה לבקש שהמדינה תשנה את היחס שלה למערכת החינוך. הממשלה הזאת – או כל ממשלה עתידית - צריכה לקבל החלטה שהחינוך עומד בראש סולם העדיפויות הלאומי וחייבים לתת לחינוך על מנת שנתקיים כאן כולנו, כי זהו הבסיס לקיום החברה. רפורמת "אופק חדש" היא רק תחילתו של הליך לשינוי קונספציות ולשינוי התייחסויות למערכת החינוך.

למרות הכל, ולמרות כל מה שקרה בחודשים האחרונים, אני חושב שרפורמה ושינוי בסדרי גודל כזה צריכים להיעשות במשותף על-ידי כל המורים, על-ידי שני הארגונים. זאת לא רפורמה של הסתדרות המורים. זאת רפורמה של המדינה ויש צורך ששני הארגונים יהיו שותפים לה, כל אחד על-פי המאפיינים אותו והצרכים של חבריו, זה ברור וזה גם מובן. אני חושב שגם חייבים לכבד הסכמים - אם הובטח לחברינו בארגון המורים לצמצם את מספר הילדים בכיתות ולהחזיר שעות, לא יתכן שלא לקיים הסכמים. חובה לקיים את זה. בכלל, כל מה שמשיג ארגון מסוים של מורים, הוא משיג את זה למורים, לילדים, למערכת, לעם ישראל. זה חשוב לכולנו.

חייבים גם להגיע להסכם עם מרכז השלטון המקומי. בעינינו, האחריות לחינוך במדינת ישראל היא אחריות ממלכתית, אחריות של מדינת ישראל. יש יישובים שאין להם יכולת ואסור להעניש את הילדים והמורים שם. לפיכך לא נסכים לפגוע ולמנוע אבטחה מילדי ישראל בגני הילדים ובבתי-הספר. אני רוצה להבהיר שלא נפתח מוסדות חינוך ללא אבטחה. אני רוצה להיות בהיר בנושא הזה: לא נפקיר את ילדי ומורי ישראל.

אני רוצה מאוד לפתוח את שנת הלימודים בחדווה, בשמחה, זה מגיע לעם ישראל, מגיע לילדים ולמורים. אני מאחל לכולם שנה טובה.

אני רוצה להודות גם ליושב-ראש ועדת החינוך, המאוד פעיל ואכפתניק, שיחד עם חברי ועדת החינוך עושה הרבה למען מערכת החינוך שלנו.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לפתוח בברכות לך בתור אחד מהמשפיעים על החינוך. אני חושבת שהמחמאות האלה היו צודקות. אני חושבת שבשנים האחרונות הוכחת שניתן מתוך הכנסת לשנות רבות בתחום החינוך. אני חושבת שכולנו, פה אחד, מודים לך על כך.

השנה, תשס"ט, היתה יכולה להיות אחת השנים הנפלאות. יכולנו להיכנס לבתי-הספר עם שיר בלב, עם התרוממות רוח. נעשתה עבודה נפלאה. לראשונה, אחרי עשרות שנים, יש לנו רפורמה אמיתית ויש לנו אופק חדש לחינוך. אבל מה? הסיטואציה שאנחנו עומדים בה מזכירה לי את הסיפור שכולנו שמענו כשהיינו ילדים קטנים על אותה חולבת שחולבת וממלאת את הכד ותוך כדי כך שהיא ממלאת את הכד היא חושבת איך היא תקנה בחלב עוד פרות ותקים לעצמה חווה ותבנה בית ותגדל ילדים. והנה היא נותנת מכה קטנה, החלב נשפך ועמו גם החלום. בשביל 85 מיליון שקל אנחנו לא נוכל לפתוח את שנת הלימודים. עם כל ההערכה הרבה מאוד שיש לי לעומדים בראש משרד החינוך - החל מן השרה, עבור במנכ"לית, מנהלי המחוזות ובוודאי מנהלת המחוז שלי אורלי פרומן - משרד החינוך נתן את הבעיטה.

כאשר דובר על הרפורמה, דובר על כך שמשרד החינוך יעשה את ההתייעלות. לא דובר על כך שישיתו את ההתייעלות על הרשויות המקומיות. משרד החינוך, בהסכם עם משרד האוצר, דיבר על כך שהוא יקצץ 20% - כ-900 מיליון – במהלך השנים של הרפורמה, עד 2013. לא דובר על כך שמשרד החינוך יעשה את ההתייעלות שלו על חשבון הרשויות המקומיות. והנה, בא משרד החינוך ומושיט יד לתוך הארנונה. שאף אחד לא ישלה את עצמו – אין פה שום רעיון חברתי ואין כאן שום פרוגרסיביות, מפני שמטילים את זה על הרשויות המקומיות ובסופו של דבר על הארנונה, שהוא המס הכי פחות פרוגרסיבי. הוא מוטל על שכונות העוני ועל שכונות היוקרה כמעט באותה מידה. מדוע בכלל לייפות את זה במילה "פרוגרסיביות"? אין כאן פרוגרסיביות, גברתי השרה, יש כאן בריחה מהאחריות שלכם, של משרד החינוך, והטלת עול שאתם הייתם צריכים לקחת על עצמכם על הרשויות המקומיות. זה לא בא בחשבון. יש כאן גם הפרה של בסיס, של עיקרון שמדבר על כך שהחינוך מוטל על מדינת ישראל. מדינת ישראל היא זו שצריכה לממן את החינוך ולא התושבים.

אני רוצה שכולם כאן יבינו מה המשמעות של ה-85 מיליון. המשמעות אינה שהחלשים יקבלו יותר והחזקים יקבלו פחות. דרך אגב, אני חושבת שצריך לחשוב גם על זה, אם רוצים גם לרדת מהמקום ה-27 באולימפיאדת המתמטיקה, אם רוצים שלא לחזק את החזקים ואם כבר יש רשויות שנותנות אז רוצים שיתנו פחות? צריך לברך את הרשויות שנותנות ולתת לאלה שלא נותנות כי אין להן. מה אנחנו רוצים, מדינה בינונית? הרי אנחנו נשענים על החינוך שלנו, החינוך הוא הכוח שלנו, החינוך הוא החוסן הלאומי שלנו. אם לא יהיו לנו ילדים מצטיינים, מאיפה יבואו כל המדענים? אנחנו רוצים שיבואו מדענים מרהט, אבל אתם צריכים לתת ולא אנחנו.

המשמעות של הקיצוץ הזה היא שבאותם מקומות שרשויות לא תוכלנה לשלם, לא יהיה מי שישלם. מי ישלם? ההורים. ומי הם ההורים? ההורים הם בדיוק אותה שכבה מסכנה שמשלמת מס הכנסה הגבוה ביותר, שמשרתת בצבא ובמילואים, שעליה מוטל כל העול, שעדיין יש להם משכנתאות, שעוד אין להם בסיס כלכלי וחברתי. עליהם רוצים להטיל את העול הזה של 85 מיליון? אני מבקשת להסיר את המילים "פרוגרסיביות" ו"צדק חברתי". זה אנטי צדק חברתי להטיל על הרשויות, על הארנונה וההורים.

גברתי שרת החינוך, מדובר ב-85 מיליון שקלים, 0.3% מתקציב החינוך. תמצאי בבקשה את המקור ותאפשרי את פתיחת שנת הלימודים.

קל מאוד לבוא למשרד החינוך ולומר "תתייעלו", "תמצאו" וכו'. אתם מכירים את תקציב משרד החינוך. אני מודה שהיו לי שבע שנים לשכוח אותו ונדהמתי לגלות שהתקציב הזה פחת ביותר מ-4 מיליארד שקלים בשל קיצוצים לאורך ארבע שנים, ביניהם 500 מיליון שקלים שקוצצו מהשלטון המקומי. אני מודה שכאזרחית כנראה פחות הקשבתי לרדיו ולא שמעתי את הצעקות מהסוג הזה. היה קיצוץ של יותר מ-1.3 בתקציב הפעולות של המשרד. רבותי, תקציב הפעולות של המשרד זה לא קמפינג ולא טיילות, אלא מועדוניות, "קרן קרב" וכל מיני פעולות שאף אחד מכם לא חושב שצריך לקצץ שם. אני מודיעה לכם שלקחנו על עצמנו לקצץ 250 עובדים ממשרד החינוך, מתוכם 200 מפקחים. זה לא משום שאני חושבת שלא צריך מפקחים. לצערי שמעתי אתמול את השר מופז בכנס בחולון מדבר על כך שצריך לבטל את הפיקוח, ואני הגבתי: כשאתה תבטל את שוטרי התנועה אני אשקול לבטל את המפקחים. אני חושבת שצריך מפקחים, מה גם שאנחנו מחויבים לזה גם לפי החוק. הכנסת הזאת דורשת מאיתנו עוד ועוד פיקוח. יושב-ראש ועדת ביקורת המדינה דורש עוד ועוד פיקוח. אנחנו זקוקים לזה ובכל זאת לקחנו על עצמנו לקצץ 250 משרות של מפקחים. אתם יודעים בוודאי כמה קשה לפטר בן אדם אחד.

אז למה אתם דורשים מאיתנו שאנחנו נפטר את הפסיכולוגים, את אבות הבית ואת המזכירות?

אנחנו עושים גם את ההתייעלות הזאת, והיא לא הראשונה. יש החלטת ממשלה על איחוד מחוזות ואנחנו נעשה את זה. לומר שזה חוסך? לדעתנו זה לא חוסך, אבל הממשלה אומרת לעשות את זה ואנחנו מבצעים.


אני חושבת שלומר שהקיצוץ הזה ברשויות המקומיות הוא דווקא על הארנונה ודווקא על האיש שאין לו, לא נכון. הקיצוץ הזה הוא גם בקשה לרשויות המקומיות שימצאו גם הן את הדרך שלהן להתייעל. אתם יודעים לעשות את זה, כנראה שעשיתם את זה בשקט רב בקיצוץ של 13%.

זו היתה טעות.

גם לכם מותר לקחת חלק בזה.


אפשר לא לעשות שום דבר וגם כשלא עושים כלום הממשלה מחליטה על קיצוצים וסיבותיה עמה. פה יש הזדמנות לרשויות המקומיות לקבל משמעות אחרת לחינוך. אני חושבת שהרשויות המקומיות צריכות לבוא איתנו ולומר שזה כואב ושנעשה את המכסימום שזה יכאב פחות, אבל אנחנו משקיעים הון בחינוך ורוצים לתת משמעות טובה להון הזה. תלכו איתנו ואל תצאו נגדנו.

הרשויות המקומיות לא אחראיות על החינוך. מדינת ישראל אחראית על החינוך ושהיא תיקח את האחריות על עצמה.

הרשויות שייכות למדינת ישראל.

שנים שאתם באים אלינו, בצדק, ואומרים שאתם מנהלים את החינוך. אתם מבקשים שיתנו לכם מקום, שתהיו חלק מקבלת ההחלטות, שישבו אתכם ליד שולחן הדיונים. פעם כבר היה רעיון במשרד שלא להעביר כסף לרשויות, אלא לאגם את הכסף שמועבר לרשויות בכספי המשרד.

זה מה שנעשה. אנחנו נמסור לכם את החינוך ויותר לא נהיה מוכנים להיות אחראים. אנחנו עומדים בפני המצב הזה, נמסור לכם את החינוך. היום אנחנו מממנים 2 מיליארד.

אני שמחה שנקבתם במספר, כי זה שם את הדברים בפרופורציה. מדינת ישראל מממנת את החינוך ב-29.5 מיליארד - - -

זה ב-2009. בינתיים היא מממנת ב-26.7 מיליארד.

כשאנחנו מדברים על הקיצוץ ל-2009 אנחנו מדברים על מדינה שמשקיעה 29.5 מיליארד שקל בחינוך ורשויות שמשקיעות קצת פחות מ-2 מיליארד שקל.

אבל זו חובתה של המדינה, לא חובתנו. יש חוק חינוך חובה חינם.

אני מתפלאת עליכם, הרי אתם נמצאים בתהליך הזה של שותפות עם המשרד, גם שותפות מימונית. הלא זה לא שהיום בבוקר קמתם וגיליתם שמשרד החינוך והשלטון המקומי מתקצבים חלק מהשירותים ביחד. זה דבר שקיים מאז ומתמיד, לפחות מאז הזיכרון הפוליטי והחינוכי שלי.

זו היתה שגיאה חמורה שלקחנו את זה על עצמנו. לפני 20 שנה היתה ועדת הרמלך שקבעה שצריך להפסיק עם זה.

היתה גם ועדת לנגרמן שקבעה שתשלומי ההורים צריכים לבוא מהביטוח הלאומי. המציאות לא מתנהלת על-ידי ועדות. המציאות מתנהלת על-ידי תקציב. יוסי וסרמן אמר קודם, בצדק רב, שבשותפות אתכם לא משקיעים פחות. בהרצליה למשל בשנה הבאה נשקיע יותר. אני בכוונה לא אקח לדוגמה עיר כמו תל-אביב שהארנונה בה מגיעה ל-2 מיליארד שקלים, שזה סכום מדהים, אבל מה עושה עיר שיש לה 500 מיליון שקל מהארנונה - - -

יש רק ארבע ערים כאלה.

יש 50 ערים בפשיטת רגל ועם ועדות קרואות ולכן אין להן כסף לחינוך.

הערים האלה מקבלות מאיתנו מעל ומעבר ואני לא מבקשת מהן כלום.

גברתי השרה, אתם לא עושים לנו טובה, זאת החובה שלכם.

אני חושבת שכולנו צריכים היום להתייצב אצל ראש הממשלה ולבקש ממנו שייתן את הכסף.

מה עושות הערים בכספי הארנונה בתחום החינוך? חלק אחד הוא חלק שכולם עושים, גם החלשים ביותר: משתתפים במימון כוח אדם היקפי של המערכת - מזכירים, מזכירות, מנקים, יועצים חינוכיים. רשויות עשירות, ואני מברכת על כך, עושות פרויקטים תוספתיים – עוד שיעור, עוד מגמה, עוד תמיכה, עוד פיצול כיתה. הכל טוב, אבל מה יקרה אם נלך בכיוון הפרוגרסיבי? רשויות חזקות שעשו פרויקטים מסוימים בחינוך אולי יאלצו לוותר עליהם, אבל בזכות הכספים שאנחנו משקיעים בחלשים, אלה שלא היה לה סיכוי לחצי פרויקט עכשיו תהיה להם מערכת שהמדינה מממנת בה את הפרויקטים שהחזקים מימנו לעצמם בעבר. זה פותח מידה של אפשרויות.

זו תפיסה שגויה. המדינה צריכה לתת יותר לחלשים ואסור שיורידו לחזקים.

אני חושב שהויכוח ברור. בסוף הרי תגיעו לפשרה לפני ה-1 בספטמבר.

שיתנו את הכסף. אם לא יתנו את הכסף, לא תהיה שום פשרה.

אני חושב שהרעיון של גברת גרמן להתייצב אצל ראש הממשלה נכון.

אני מקווה שהוא יציל את כד החלב.

צר לי שכל שנה אנחנו מוצאים את עצמנו בצל איומים לא לפתוח את שנת הלימודים. אני חושב שזה מוגזם שלפני כל פתיחת שנת לימודים התלמידים וההורים נמצאים באי-ודאות. הגיע הזמן לשים לזה סוף. אני קורא לממשלת ישראל לבנות תכנית מסודרת, כדי שלא נמצא את עצמנו בפינה לפני פתיחת שנת הלימודים. לא יכול להיות שזה מה שקורה כל שנה ושבוע לפני פתיחת שנת הלימודים התלמידים וההורים לא יודעים מה יהיה איתם בעוד שבוע, אם הם צריכים להיות בבית או אם לבקש ממקום העבודה להאריך את החופשה. איך ייתכן שדבר כזה קורה? תמצאו את הדרך ותסגרו את העניין הזה.

יש לכם אחריות לאומית למדינת ישראל. אתם לא יכולים להרשות שדבר כזה יקרה. צריך שמישהו ייקח אחריות ואם אתם לא מסוגלים לקחת אחריות, לכו הביתה. איך אפשר להשאיר את כל המדינה באי-ודאות?


גברתי השרה, אני מבקש לשמוע את התייחסותך לעניין האלימות ולפתרון הבעיה הזאת בשנת הלימודים הבאה. האם יש תכנית חדשה בנושא? העניין הזה עובר כל גבול.


הייתי שמח לשמוע את התייחסותך גם באשר לנגישות נכים ושילוב עולים במערכת החינוך.

כמובן שהייתי שמח לשמוע מהאוצר התייחסות לכל אותם סכומים שהוזכרו כאן גם על-ידי השרה וכן לגבי ההתחייבויות שהיו בהסכם עם המורים. אני מבקש לדעת מה הסכומים המדויקים.

אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, חברי הכנסת, אורחים נכבדים, שמחתי מאוד לשמוע שההרגשה הכללית של שרת החינוך היא הרגשה טובה, כי דברים קורים במערכת החינוך. לצערי הרב אני לא שותף להרגשה הזאת. אמרתי לעצמי שבישיבה הזאת אני אנסה להיות עד כמה שאפשר יותר מאופק ואני מקווה שאצליח, אבל יש לנו התנהגות ממשלתית - בלשון נקייה - לא ראויה בכלל. במשך שנה נאבקנו, שבתנו במשך חודשיים, השביתה הסתיימה כתוצאה מארבעה הסכמים קיבוציים, כאשר לגבי שלושה מהם – בנוסף להסכם הקיבוצי והחלטת ממשלה – היתה גם התחייבות שלטונית. חשוב שתדעו שהתחייבות שלטונית היא אפילו יותר חזקה. ההתחייבות השלטונית, מגובה על-ידי הסכם קיבוצי ופסק דין בבית-הדין הארצי לעבודה, היתה להחזיר 100 מיליון שקלים, כ-20,000 שעות לימוד לתלמידים, כבר בינואר 2008, אבל הם עדיין לא הוחזרו.

שרת החינוך אכן לא אשמה. שר האוצר אמר לי שהכסף תקוע בוועדת הכספים וחברי הכנסת סוחטים אותו, כל אחד רוצה את המעשר שלו ולכן לא מצביעים על התקציב. הוא אפילו ביקש שאני אלך לשכנע חברי כנסת, אבל זה לא התפקיד שלי.

התחייבות שלטונית של ראש הממשלה וכן הסכם קיבוצי להתחיל כבר מה-1 בספטמבר להפחית בהדרגה את מספר התלמידים בכיתות - על-פי ועדה שעבדה והחלטה משותפת של משרד החינוך ומשרד האוצר – למכסימום 32 תלמידים בכיתה ב-600 בתי-ספר בכל מערכת החינוך, עדיין לא קוימה ועד לרגע זה לא ידוע באיזה בית-ספר מתכוונים להפחית את מספר התלמידים כי משרד האוצר הורה לא לעשות את זה. לפני חודש נפגשתי עם שר האוצר ושאלתי אותו: נניח שאתה, אדוני השר, במקומי, מה היית עושה כשיש הסכמים שלא מבצעים אותם? הוא ענה: תצביע לי אתה, רן ארז, מאיפה אני מביא 200 מיליון שקל להפחתת מספר התלמידים בכיתות. אמרתי: אדוני, זה התפקיד שלך, אתה שר האוצר ולא אני. אתה חתמת, ידעת שזה עולה כסף ועכשיו אתה שואל מאיפה להביא את הכסף?

התחייבנו בהסכם קיבוצי עם שרת החינוך ושר האוצר לנהל משא ומתן על רפורמה בחינוך העל-יסודי במתכונת הרפורמה "עוז לתמורה" המוצעת על-ידינו. משרד החינוך רצה לקיים את המשא ומתן, אבל משרד האוצר לא רצה. התחייבנו בדצמבר ואמרנו שעד יולי צריך לגמור כדי להתחיל את שנת הלימודים במועד.

באיזו שנה?

2008. מר אורלב, הישיבה הראשונה של המשא ומתן האינטנסיבי הזה, שהוחלט עליו בדצמבר, היתה ב-18 במאי. לאחר מכן היו עוד שתי ישיבות בהן נציגי האוצר אמרו לנו במפורש שהם לא ידברו איתנו על חטיבות ביניים כי הם כבר סיכמו את זה עם הסתדרות המורים. נאמר לנו שנצטרך לוותר על חברינו בחטיבות הביניים. זה מה שדרשו מאיתנו כדי להמשיך את הדיון.


הדבר האחרון-אחרון – שזה ממש להתפוצץ – עשינו הסכם עם מנכ"לית המשרד, בידיעת משרד האוצר, לפיו המורים יעבדו עד 11 ביולי, יחזירו את ימי השביתה ויקבלו את הכסף בגין החזר ימי השביתה. עד היום לא שילמו למורים, למרות שהחזירו את הימים. שר האוצר אמר לי: שלחתי חוקרים לבתי-הספר והם גילו שהמורים לא עובדים והמנהלים מדווחים דיווחים כוזבים. אמרתי: אדוני, אם תפסת מנהל שמדווח דיווח כוזב, תתלה אותו "תליית רגליים", אבל אתה לא יכול להעניש את כל ציבור המורים. אמר שר האוצר: תגיש נגדי תביעה משפטית בבית הדין הארצי לעבודה, חודש, חודשיים, שלושה, ארבעה-חמישה חודשים, ואם תזכה נשלם לך גם פיצויים. אם לא תזכה – הכסף שלכם אצלנו. זה שר בממשלת ישראל. אמרתי לו: תשמע אדוני, אני גם אצא לקמפיין תקשורתי להצביע עד כמה אתה לא אמין. בחלק הזה הוא נתן לי תשובה שמאוד מצאה חן בעיניי: אני כמו אדם שעומד בגשם שעה וחצי, רטוב מלמעלה עד למטה, אתה חושב שאכפת לי שתשפוך עליי עוד כוס מים? תשובה יפה מאוד משר אוצר בממשלת ישראל.


חברים, אנחנו לא נשבית את פתיחת שנת הלימודים על אי-כיבוד הסכמים. אנחנו הולכים לבית-משפט, כי מה ששפיט לא "שבית", רק חבל שזה ייקח עוד זמן ואנחנו מפספסים שנה שלמה של רפורמה והפחתת מספר התלמידים בכיתות וכו'. זו פגיעה בילדים, זו פגיעה בחינוך.

יש לנו בעיות נוספות שאנחנו רוצים להתמודד איתן ושמטרידות אותנו מאוד: 66% ממוסדות החינוך במדינת ישראל לא יעמדו ברעידת אדמה. אין בדיקת בטיחות במוסדות הלימוד ואין אישורי בטיחות.

יש מכתב של השלטון המקומי לפיו צריך לבצע תיקונים בהיקף 2.3 מיליארד שקלים.

שרת החינוך אמרה: החינוך היסודי שלנו, של המדינה. אני חושב שכל החינוך הוא של המדינה, גם החינוך העל-יסודי. אלא מה? מפני שרואים את החינוך היסודי וחטיבות הביניים כעובדי מדינה, מגלגלים את כל שאר הצרות על החינוך העל-יסודי, שזה העיריות. בכל הקיצוצים האדירים שהיו בשש השנים שקדמו לכהונת השרה הנוכחית, מי בלע את כל הקיצוצים? החינוך העל-יסודי. 107,000 שעות שבועיות קוצצו רק מכיתות י'-י"א-י"ב, שזה העיריות. שם פוטרו מורים באלפים. היום, כאשר משרד החינוך צריך להקריב ולפטר 250 עובדים, הם אינם מפוטרים כמו המורים. מציעים להם תוספת של 20% לפנסיה, 90,000 שקלים ועשר משכורות הסתגלות. את המורים מפטרים כמו אסקופה נדרסת. בוודאי שאם היו מציעים למורים לפרוש בתנאים האלה או אפילו בחצי מזה, בוודאי שהם היו פורשים.


אותנו, ארגון המורים העל-יסודי, מעניין העתיד. אני לא מתכוון לתביעות המשפטיות, איך אמר בגין? "יש שופטים בישראל" והם יחליטו מה שיחליטו. יש דברים שאינם עולים כסף, גברתי השרה, ואת רמזת עליהם בשיחות שניהלנו עם לאה רוזנברג, ואנחנו מעוניינים מאוד לקדמם. מה זה "תלמידאות"? לתלמיד יש זכויות, אבל יש לו גם חובות. מה עם המסגרות? האם התלמיד צריך לבוא לבית-הספר? האם הוא צריך לבוא בזמן? האם הוא צריך לעשות שיעורים? האם הוא צריך להיות מחויב להליך הלימודי? מהם הסטנדרטים של התנהגות? מהן סמכויות המורה? איזה מעמד, איזה סמכות מורית נותנים למורה כדי שיקרין גם על הסמכות ההורית? כולנו, גם כהורים, יודעים מה קורה היום עם הנוער. כאשר אין גיבוי למורים, כאשר אין סמכות למורה, כאשר לא יודעים מה ההגדרה של "תלמידאות", מה חובותיו של התלמיד, ברור שאנחנו רואים את ההפקרות, את האלימות, את כל מה שלא טוב בחברה שלנו. אלה דברים שאינם עולים כסף. לא צריך פה את משרד האוצר, אנחנו יכולים להגיע לסיכומים האלה בינינו, וזה אפשר, עובדה שבדיבורים שלנו עם משרד החינוך יש התקדמות. צריך רק להוציא חוזר מנכ"ל והדברים האלה יתבצעו.


באשר למשא ומתן על הרפורמה - שמעתי אותך, גברתי השרה, יותר מפעם אחת, כמעט בכל מקום שאת מופיעה בו, מהללת את השעה הפרטנית, ובצדק. גם אנחנו עשינו זאת ב"עוז לתמורה". אני מסכים איתך שזה דבר חשוב מאוד לכל ילד וילד, אלא מה? משרד האוצר לא רצה לנהל איתנו משא ומתן על הרפורמה, כדי שבחודש יולי הוא יגיד שאנחנו לא הגענו לסיכום, כי לא ניהלנו משא ומתן, ולכן מבטלים בחינוך העל-יסודי את השעה הפרטנית. את הדבר שהוא כל חשוב לדעתך ולדעת כל המומחים, משרד האוצר – שהוא מומחה גם לחינוך, הוא מנהל גם את הרפואה וכו' – אומר שהשעה הפרטנית בחינוך העל-יסודי אינה חשובה ולכן לא ייתנו אותה. אני חושב שמשרד החינוך היה צריך – כמו שאומרים בשפת הרחוב – לעמוד על רגליו האחוריות, כי לקחו מילדי ישראל דבר חינוכי בעל משמעות גבוהה מאוד. על כך צריך להיאבק, כי גם החינוך העל-יסודי הוא של המדינה ולא של העיריות ולא של ההורים. גברתי השרה, אם תרצי להילחם על כך, אנחנו נהיה שותפים במאת האחוזים. אם נאבק על כך לבד, שוב יגידו: טוב, ארגוני המורים נאבקים, נאבקים תמיד וכו' וכו'.

אנחנו פותחים את שנת הלימודים בכל מקום שיש אבטחה, כי אם לא תהיה אבטחה אנחנו לא נהיה אחראים על הפקרת התלמידים.


המצב אינו טוב כל כך. פה ושם יש קרן אור, אבל עדיין המצב רע. אני מבקש מאוד: אם תמצאו לנכון לשתף איתנו פעולה לעתים יותר קרובות ובנושאים רבים יותר, נשמח. הדברים האלה תלויים ועומדים והם משפיעים מאוד על עתיד המדינה, על עתיד הילדים, למעשה על עתידנו כולנו במדינה הזאת. החינוך אפילו יותר חשוב מביטחון, כי ביטחון מבוסס על חינוך, על ערכים. רק כדי לסבר את האוזן, מלמדים בבתי-הספר מתמטיקה, אנגלית ופיזיקה וביולוגיה וכו', אבל יש גם מקצוע אחד שמלמדים בחינוך העל-יסודי שנקרא של"ח. בחינוך העל-יסודי יש 1,300 בתי-ספר ורק 600 מורים לשל"ח. של"ח הוא הנשמה היתרה של מערכת החינוך. זה שירות, זה לאום, זה אהבת המולדת, זה ללכת ברגל לטיולים ולהכיר את הארץ, למשש אותה, להריח אותה. מה שקורה שאנחנו יותר ויותר מסתגרים בין כותלי בית-הספר ומלמדים לבגרות, לא מחנכים יותר. יש השתמטות, יש אלימות, יש ונדליזם, יש כל התופעות השליליות, אבל אין לנו זמן לחינוך לערכים. אני חושב שמשרד החינוך היה צריך להוביל – וזה לא כל כך יקר – שבכל בית-ספר יהיה לפחות מורה לשל"ח, כי זו הנשמה היתרה.

רן ארז אמר את דבריו באיפוק רב ולכן גם אני יכול להיות מאופק. כל הדברים שאמר הם דברים חשובים, אבל הדברים שנוגעים להתחייבויות השלטוניות ולהסכמים הקיבוציים הם פשוט עזות מצח. אני מקווה שנציג האוצר יתייחס לזה. זו עזות מצח של אגף התקציבים לא לקיים את ההתחייבויות האלה. זה כאילו לא נעשה שום דבר, אין הסכמים ומה שרוצים זה מה שעושים. זה דבר בלתי נסבל שגם גורם לערעור כל אפשרות להגיע לסיכומים, להסכמים, ליחסים בין הגופים השונים. זה דבר בלתי אפשרי, אי אפשר לנהל חינוך במדינת ישראל וכל דבר אחר אם התחייבות שלטונית אינה עומדת בסלע.


נושא האבטחה מאוד מעניין אותנו. אני מבקש לשמוע מה עמדת המשטרה בסוגיה הזאת.

משטרת ישראל אחראית ישירות על אבטחת מוסדות החינוך. זה על-פי החלטת ממשלה. כלומר, יש החלטה שמייחדת את האבטחה למוסדות החינוך והיא אינה נכללת בתחום האחריות הכוללת של ביטחון הפנים. היינו, יש כאן צביעה של נושא מסוים.


עד תחילת השנה הזאת האבטחה התחלקה לשניים: אבטחה מרחבית של ניידות סיור, קב"טי מוסדות חינוך, ניידות מוסדות חינוך, פקחים של חברות האבטחה; אבטחה סטטית ב-4,420 בתי-ספר על-פי קריטריונים שנקבעו במשטרה, כאשר 3,700 מתוכם התבססו על התקציב שהממשלה נתנה כל שנה ו-720 אחרים התבססו על התקציב שהמשרד לביטחון הפנים ומשרד החינוך נתנו, 15 מיליון שקלים כל משרד.

מה היתה החלטת הממשלה?

הוחלט שממשלת ישראל לא תיתן את התקציב.

ההחלטה היא לבטל את כל האבטחה הצמודה של מוסדות החינוך?

כן.

המשמעות של ההחלטה היא שככל הנראה נבטל את המאבטחים הצמודים . ברוב מוסדות החינוך לא נוכל לממש את האבטחה הפיזית. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך גיוס, הכשרה ואימונים וכנראה כבר בקרוב נעצור את זה.

ההחלטה הזאת לא באה על בסיס המלצה מקצועית שלכם?

בשבועיים וחצי האחרונים המפכ"ל קיים שלושה דיונים בנושא אבטחת מוסדות חינוך, כולל ניתוח מודיעיני לפרטי פרטים. המסקנה שלנו היתה שהמצב הביטחוני מחייב אותנו לשים מאבטח צמוד.

כלומר, זו היתה החלטה מקצועית של אגף התקציבים ולא של המשרד לביטחון פנים.

היום אנחנו שמים מאבטחים גם במסעדות, בנקים וקניונים - - -

זה לא על חשבון המדינה.

ההשוואה הזאת אומרת שבסוף זה יוטל על ההורים.

בלי שום קשר להחלטה על 120 מיליון שקלים, עדיין לא קיבלנו תשובה ממשרד החינוך על ה-15 מיליון שמיועדים ל-720 מאבטחים, שאינם קשורים לתקציב הזה, ושהמשרד לביטחון הפנים נותן בהתאם. חשוב לציין גם את העניין הזה כדי להשלים את התמונה הכוללת. התקציב הזה מיועד לאשכולות גני ילדים.

אם לא תהיה אבטחה, לא נפתח את גני הילדים.

אנחנו מבקשים מוועדת החינוך ומשרת החינוך להבהיר את הנושא הזה היטב: ללא אבטחה, לא נוכל לקיים מערכת חינוך.

למרות שיש לי ביקורת קשה ונוקבת על ההתנהלות של שרת החינוך, כפי שהיא מנהלת את מערכת החינוך, היום אני לא רוצה להיכנס לכל הפרטים, מפני שנראה לי שעם ממשלה שכזאת, שאלה החלטותיה, לא צריכים להיות אופוזיציה. נראה לי שהממשלה היא האופוזיציה הקשה ביותר , הנוקבת ביותר, הפוגענית ביותר של מערכת החינוך. פשוט לא יאומן – התחייבויות לא מקוימות. דרך אגב, אני מציע לכל מי שקשור למערכת החינוך – שלטון מקומי, ארגוני הורים, ארגוני מורים – שאם פוגעים באחד מכם ולא מקיימים התחייבות, תתארגנו כולכם נגד הממשלה. זו לא בעיה של הגורם היחידי. היום לא מקיימים מול אחד, מחר לא יקיימו מול האחר. התרבות הזאת של קיום התחייבות היא דבר מאוד-מאוד בסיסי.


באשר לאבטחת מוסדות חינוך - לאורך כל דרכי אני שולל שביתות מורים ושללתי שביתות של הורים. אני שולל שביתות באופן עקרוני, גם כשיש את הסיבות המוצדקות ביותר. כעיקרון אמרתי שהילדים לא יכולים לשלם מחיר של שביתות, אבל במקרה של חוסר שמירה זו הפקרות לשלוח את הילדים למוסדות החינוך. אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, להחליט שוועדת החינוך קובעת שמוסדות החינוך לא יכולים להיפתח ללא שמירה מקצועית כפי שקובע הדרג המקצועי של משטרת ישראל. אם הדרג המקצועי, כפי ששמענו, הגיע למסקנה כתוצאה מדיונים מקצועיים שצריכה להימשך השמירה הצמודה, השמירה הצמודה צריכה להימשך.

הרשיתי לעצמי להקדים את ההחלטה הזאת ולומר את זה כבר אתמול מעל גלי האתר. אמרתי את זה בשם כולנו: אסור לפתוח שנת לימודים בלי אבטחה צמודה. זה דבר פשוט וחלק ולא יכול להיות שהידע המקצועי בנושא בטיחות ילדינו יושב באגף התקציבים.

אני חולק עליך. בעניין הזה אני לא מתנפל על אגף התקציבים, אלא על שר האוצר. יש לנו ויכוחים עם אגף התקציבים על כך שהוא לוקח לעצמו תפקידים לא לו, אבל בעניין הזה – לאור מה שדיווח לנו רן ארז על דברי שר האוצר – עם כל הכבוד יש לנו ויכוח פוליטי עם שר אוצר, ויכוח מפלגתי, ויכוח קואליציוני, ויכוח ממשלתי, ויכוח פרלמנטרי, וזה לא קשור לדרגים המקצועיים. מי נושא באחריות לשלומם של הילדים? מי נושא באחריות לרווחתם? מי נושא באחריות למערכת החינוך? אני אומר שוב, עם ממשלה כזאת כמעט לא צריך אופוזיציה.

אתם לא קולטים מה זה קיצוץ של 500 מיליון, תראו מה קורה עם קיצוץ של 85 מיליון. דרך אגב, זה לא קיצוץ של 85 מיליון, כי הקיצוץ הזה הוא על ארבעה חודשים. זה 177 מיליון שקל לשנה ועל זה מתווספים עוד 24 מיליון שקלים, שהם חלקן של הרשויות המקומיות בביצוע הרפורמה. על זה מתווספת סוגיית ההסעות, שלהערכתי זה נאמד במספר עשרות מיליוני שקלים.

רבותי, אנחנו נמצאים בנקודה מאוד-מאוד בעייתית. עם כל הכבוד לסוגיית "אופק חדש", ואם הסתדרות המורים ומשרד החינוך חושבים ש "אופק חדש" היא רפורמה מצוינת, אני תומך בהם שזו רפורמה מצוינת, אבל אי אפשר לפעול במערכת החינוך, שהיא כמו מכונית נהדרת, כאשר חסרים בה דברים מרכזיים – מנוע, גלגל, הגה – כי אז המערכת לא נוסעת.

אני לא רוצה להיות שותף לאמירה שמערכת החינוך קורסת וכד', אבל לצערי, גברתי שרת החינוך, עם ממשלה כזאת זו תמונת המצב. אסור להסתיר את זה, אחרת לא נתקן אותה. צריך להיאבק בחורמה נגד זה ועל כך אפשר לעשות קואליציה רחבה מאוד.

המזל שלנו שיש לנו מנהלים, מורים וגננות נפלאים שחרף כל הפגיעות של הממשלה הם איכשהו מצליחים לקיים את המערכת. אני מברך מקרב לב את אותם עובדי השדה שעושים מלאכתם נאמנה יחד עם הפקידות המקצועית של משרד החינוך.

ביום ראשון אישרה הממשלה את גג התקציב של משרד החינוך. נכון שעדיין יש פערים בין משרד האוצר למשרד החינוך. השרה אמרה שאנחנו רחוקים מהסכמות, לטעמי זה הפוך, לדעתי יש התקדמות רבה ובימים הקרובים נגיע להסכמות עם המשרד עצמו לגבי התקציב.

נכון לעכשיו יש החלטה של הממשלה על קיצוצים בתקציב החינוך בשיעור של 10%, היינו 270 מיליון שקלים, אבל עדיין יש משא ומתן.

המאבטחים מחכים לטלפון שלכם.

אני בטוח שנגיע להסכמה עם שרת החינוך.

ההתחייבות השלטונית – ולא הסכם קיבוצי – לתכנית להפחתת מספר התלמידים בכיתות ל-32. יש התחייבות שלטונית והיא תקוים. מעולם לא היתה הצעה של האוצר לבטל את ההתחייבות הזאת, כפי שאפשר היה להבין מדבריה של שרת החינוך. הצעת האוצר היתה לדחות את היישום בשנה, היינו לשנת הלימודים תש"ע.

אם יש התחייבות שלטונית להפעיל עכשיו את התכנית ורוצים לדחות את זה לשנה הבאה, זה ביטול ההתחייבות השלטונית. בכל דבר אפשר לומר שיעשו דחייה וגם בשנה הבאה אפשר לדחות בעוד שנה. אני מניח שהמצב הכלכלי של מדינת ישראל לא יהיה טוב יותר מהמצב השנה. לכן זה אומר שהשנה מבטלים את ההתחייבות השלטונית. אפשר לעשות עם מילים כל דבר שרק רוצים, אבל בעיני הבריות זה נקרא הפרה של התחייבות לכך שהשנה זה יופעל.

אני רוצה לתקן אותך – אין התחייבות שזה יופעל השנה.

יש התחייבות שהשנה זה יופעל, זה נאמר אפילו כאן בוועדה.

אין התחייבות כזאת. ההחלטה מונחת לפניי ואין התחייבות כזאת. בכל מקרה, הנושא נמצא בהתדיינות משפטית בבית הדין לעבודה וזו גם עמדת המדינה שהוצגה בתשובה לבית הדין. כמובן שעמדת ארגון המורים שונה לחלוטין ובית הדין יכריע. בהתחייבות השלטונית נאמר שתהיה תכנית ולא נאמר מתי זה יופעל.

תוך 45 ימים.

נכון, תוך 45 ימים תהיה התכנית, אבל אין התחייבות שהיא תופעל בתשס"ט או בתש"ע.

עמדת המדינה בעניין הזה לא תהיה זהה, כי אני חושבת שההבטחה היתה ברורה וחד-משמעית שיתחילו ליישם כבר השנה. בכל הדיונים שהתקיימו דובר על כך שהיישום יהיה השנה. יש כאן הפרה של הבטחה שהיתה ברורה לחלוטין. לא דובר על יישום בעתיד, אלא על יישום בשנת הלימודים הבאה.

אני לא אתווכח עם השרה, עמדתי שונה. אין ספק שההחלטה משנה החלטת ממשלה קיימת. אני לא מכחיש שהתקבלה החלטת ממשלה שדיברה על התחלת יישום בתשס"ט, אבל זה לא אומר שהיתה התחייבות שלטונית. מסיבות ברורות – שהסברתי גם ליושב-ראש ארגון המורים – הוחלט לדחות את היישום לתש"ע, כאשר בתשס"ט כן יהיו 30 מיליון לתחילת היישום. מעולם לא היתה הצעה לבטל את זה לגמרי.

זאת הפרה של התחייבות שלטונית.

כשמחליטים לדחות דבר, זה משום שזה היה צריך להיות, אחרת לא היה צריך לדחות.

נכון, ולכן אמרתי שהיתה החלטה - - -

כל מכבסת המילים לא תעזור לך. זו היתה התחייבות גם כלפי הציבור. בסיום השביתה שמעתי את מה שאמר ראש הממשלה וזו בהחלט התחייבות שלטונית.

אמרתי, וכנראה שלא הבהרתי מספיק, שהסיבה לדחייה היתה משום שהיתה החלטת ממשלה שאמרה את זה. אם אתה רוצה לקרוא לזה מכבסת מילים, אני מקבל את זה לחלוטין.

אני יודע שהחלטות ממשלה לא מחייבות אף אחד.

תרשה לי לא להגיב על זה. את ההתדיינות המשפטית עם עו"ד סיגל פעיל אני לא אעשה כאן. אני לא עורך-דין ולכן אני לא אגיב להערות שלה.

אתה צריך רק לדייק. זאת ועדה מכובדת מאוד, צריך לדייק בפרטים.

באשר ל-100 מיליון שקלים, כפי שציין יושב-ראש ארגון המורים - ועדת הכספים אישרה את הסכום הזה והם נכנסו לבסיס התקציב. הם יופעלו לפי החלטת משרד החינוך בתשס"ט. ניתן היה להבין כאילו הדבר תקוע ולא קוים, אבל ההתחייבות של שר האוצר ל-100 מיליון שקלים קוימה והכסף הועבר והוא בבסיס התקציב. זה ימשיך להיות בבסיס התקציב של 2009 וכן הלאה.

הטענה היא לגבי ההמשך ולא ל-100 מיליון האלה.

כפי שאת יודעת היטב, ביום ראשון עברה החלטת ממשלה על שנת תש"ע ואילך לפיה כל שנה יתווספו 30 מיליון שקלים נוספים לתוספת שעות לימוד. את מכירה את החלטת הממשלה וכן גם השרה.

ציינתי את זה בדבריי.

מן הדין היה להודיע לנו כי אנחנו שותפים להסכם.

לא, זה לא הסכם ואתה לא שותף. עם כל הכבוד, יש כאן החלטה של הממשלה שהתקיימה. הודענו שתהיה החלטת ממשלה ואכן ביום ראשון האחרון עברה החלטת ממשלה בנושא.


באשר לנושא האבטחה - החלטת הממשלה בנושא האבטחה מדברת על יישום החל מינואר 2009. אני לא מכיר את העניין של ה-15 מיליון ואיני בטוח עד כמה האוצר מעורב בו.

נשמח שתהיו מעורבים.

חשוב לי להדגיש שזה אינו נושא שקשור להחלטת הממשלה. באשר להחלטת הממשלה בנושא – לצערי זה אינו נושא שבתחום טיפולי . אני מתנצל שנציג האוצר שמטפל בזה אינו נמצא כאן כי לא חשבנו מראש שזה יהיה הדיון ולא נערכנו. הרפרנט הרלוונטי לא יכול היה להגיע כאשר הודענו לו על כך כי הוא נמצא מחוץ לעיר. אני מתנצל על כך ולכן ככל שיהיה דיון נוסף, יוזמן הנציג הרלוונטי. בכל מקרה, ההחלטה של הממשלה רלוונטית מינואר 2009 ולא מתחילת שנת הלימודים.

כשאומרים מינואר 2009 נוצר הרושם שבתחילת שנת הלימודים יהיו מאבטחים. לא יהיו מאבטחים שיבואו לשלושה חודשים, מה גם שכל חודש אוקטובר הוא חגים. לא יהיו חברות אבטחה שיממנו את ההכשרה לשלושה חודשים. זה אומר שלמרות שההחלטה היא מינואר 2009 אנחנו לא נוכל לממש את האבטחה בתחילת השנה.

נכון שיש החלטת ממשלה, אך כידוע חוק ההסדרים עדיין לא עבר. קודם למימוש ההחלטה חוק ההסדרים צריך לעבור בשלוש קריאות בכנסת. אין כל סיכוי שהדבר הזה יעבור בכנסת. לכן התכנון של המשרד לביטחון פנים בעניין כוח האדם לנושא לא צריך להיות לפי החלטת הממשלה. אל תיקח החלטה כזאת - שלדעתי היא פסולה, אבל מותר לממשלה להחליט מה שהיא רוצה – כהחלטה סופית, כי אין סיכוי שהדבר הזה יעבור.

אנחנו ממשיכים בהכנות.

השאלה היא אם לקיים חוזים. המשמעות היא שהרשות המקומית מבצעת חוזה משפטי מול חברת השמירה. האם בנתונים האלה ראש הרשות יוכל לקחת על עצמו אחריות להמשיך לקיים חוזה עד יוני 2009, כאשר יש סבירות גבוהה שזה יבוטל? אם ההחלטה אכן תמומש, מי יממן? אם ראש הרשות יבטל חוזים הוא צפוי להיתבע על-ידי חברות השמירה.

אנחנו חושבים שההחלטה תבוטל בממשלה.

אתה אומר דברים נכונים וזה חלק מהבעייתיות של צורת קבלת ההחלטות. נציג האוצר שנוכח כאן, יונתן רגב, אומר שהוא לא מוסמך לזה ולכן לא נתקוף אותו על זה. אנחנו בוועדת החינוך אומרים דבר חד-משמעי : אנחנו ממליצים שלא יהיו לימודים אם אין אבטחה. אנחנו לא סומכים על חוות הדעת של שר האוצר ואפילו לא של שרת החינוך, אלא על חוות הדעת המקצועית של המשרד לביטחון הפנים. שרת החינוך אמרה אתמול, ואני בהחלט תומך בזה, שיש לזה השלכות לא רק לנושא הטרור, אלא גם להרבה נושאים אחרים, כמו אלימות בבית-הספר, סמים, סכינאות וכו'. לביטול האבטחה יש משמעות רחבה על אווירת החינוך בתוך בתי-הספר.

בשנה שעברה לקחו כסף מבתי-הספר והעבירו להגנה המרחבית. בתי-הספר אומרים לנו שהם לפחות אינם מרגישים שההגנה המרחבית מהווה דבר משמעותי עבורם. אם היו מחזירים את כל הכסף שהיה בעבר במקום להעביר להגנה המרחבית, לא היתה לנו בעיה תקציבית ואפשר היה לאבטח את כל בתי-הספר. נדמה לי שההערה הזאת חשובה, כי ההגנה המרחבית - להוציא את מקרה שדרות, שם יש הגנה מרחבית מטעמים ברורים – אינה מורגשת בבתי-הספר. האבטחה באשכולות הגנים תיפתר עד ה-1 בדצמבר ואז כדין כל ההחלטה – שאני מקווה שתוסר לחלוטין – כך יהיה גם באשכולות הגנים.

אני מבקש לסכם. אנחנו רוצים לברך את כל מערכת החינוך – את התלמידים, ההורים והמורים – ליציאה טובה לשנת הלימודים. אנחנו רוצים לחזק את ידיהם של כל העושים במלאכה, השליחים, שכן גם עם "אופק חדש" אף אחד לא יוכל להאשים את המורים שהם הולכים ללמד בגלל השכר, אלא זו שליחות קדושה וחשובה ביותר. אנחנו רוצים לחזק את ידיהם של כלל המורים והמנהלים במדינת ישראל.


אנחנו קוראים לראש הממשלה להתערב מיידית ולתת את התקציבים הנחוצים, כדי לפתור את הפלונטר עם השלטון המקומי ולהסיר את איום השביתה. אני חושב שלא מדובר בתוספת גדולה ויש למצוא את המקורות, שלפי הבנתנו אינם במשרד החינוך. צריך למצוא את המקורות לזה כדי שכל מערכת החינוך תוכל לצאת לשנת הלימודים החדשה ברגל ימין. אני קורא לעשות את זה מייד, כדי לא לטלטל שוב את המערכת עד הלילה האחרון.

בעוד שעה אנחנו נפגשים עם ראש הממשלה.

אני קורא לממשלה לבטל מיידית את ההחלטה הפסולה לגבי השמירה והאבטחה. לא יהיו לימודים אם אין אבטחה צמודה על-פי חוות דעת מקצועית של המשרד לביטחון הפנים.


באשר להסעות - אי אפשר לבטל נושא בלי דיון ולהטיל את זה גם על השלטון המקומי וגם על משרד החינוך ובעקיפין עוד גזרות על ההורים. ההורים במדינת ישראל משלמים לחינוך החינם הזה הרבה יותר ממה משלמים במדינות ה-OECD. זה הולך ומחריף כל הזמן ולכל קיצוץ כזה יש משמעות, במיוחד באזורים שדווקא צריך לחזק אותם. ההיטל הנוסף הזה מגדיל את הפער הבלתי נסבל בין השכבות השונות באוכלוסיה.

אנחנו קוראים לממשלה לבטל את הקיצוץ בתקציב משרד החינוך. כבר קיצצו וקיצצו ואין יותר ממה לקחת. להטיל על משרד החינוך קיצוץ של חצי מיליארד שקלים אומר בעצם לסגור את כל הפעולות של המשרד. זה מעבר לכל פרופורציה, שכן עדיין לא ביטלו את הקיצוץ של ה-4 מיליארד שקלים. כנראה שבהחלטות ממשלה אפשר להחליט כל דבר, אבל בסופו של דבר זה לא רציני. צריך לעבוד ברצינות ולקיים משא ומתן. אני לא טוען שאין מקומות שאפשר לקצץ בהם עוד - - -

איפה? בחינוך מבוגרים, במכינות, בשירות לאומי?

את אלה כבר סגרתם ולכן אי אפשר לקצץ. סגרו כבר דברים משמעותיים מאוד במשרד ולכן גם ההחלטה הזאת היא החלטה שלא תקוים לעולם. אפשר להחליט כל דבר, אבל זה לא רציני וממשלה אחראית לא מחליטה כך. אנחנו חושבים שהממשלה אחראית ואנחנו רוצים לתמוך בה ולכן אל לה לעשות דברים כאלה.


צריך לקיים הסכמים קיבוציים והתחייבויות שלטוניות. אי אפשר לעשות צחוק מכלל המורים. אין כאן הבדל בין ארגון המורים להסתדרות המורים. גם הסתדרות המורים מבינה שאם לא מקיימים את ההסכמים עם ארגון המורים, מחר גם לא יקיימו את ההסכמים איתה. צריך לעמוד בהתחייבויות. זה לא סתם שמחליטים דברים בממשלה, קובעים דברים ועושים הסכמים ועל בסיס זה מפסיקים שביתה שמטלטלת את כל החברה הישראלית. צריך להקציב את מה שצריך לצמצום מספר התלמידים בכיתה ולא לעשות חשבונאות.

הרצון של מורים חדשים להיכנס למערכת צריך להדאיג את כולנו, כי בסופו של דבר זה המבחן האולטימטיבי גם לעבודה של משרד החינוך וגם לתכנית "אופק חדש". אם לא יהיו אנשים טובים שירצו ללכת לחינוך וזה ימשיך להידרדר במיוחד בתחום של מדעים, אנגלית ומתמטיקה ודברים שהם הליבה של החינוך, כל הדיונים שלנו לשווא. בישיבה הבאה נדון בנתונים החדשים של הלמ"ס, שהם נתונים מאוד מדאיגים על הצפוי לנו בנושא של המורים בישראל.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:40.