PAGE
10
ועדה למאבק בנגע הסמים

5.2.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 27

מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים

יום שלישי, כ"ט בשבט התשס"ח (5 בפברואר 2008), שעה 12:00

דיון מקדים בהצעה להקים תחנות מתדון ברשויות מקומיות

חברי הוועדה: ניסים זאב - היו"ר

רונית תירוש

ד"ר פאולה רושקה
- בריאות הנפש, משרד הבריאות

ד"ר חיים מהל
- ראש תחום טיפול ושיקום

פיני קבלו

- סמנכ"ל לקשרי המרכז לשלטון מקומי

תמי דיסקין
- מנהל מרכז התמיכה בעיר רמלה, המרכז לשלטון מקומי

גלעד נתן

- מרכז המחקר והמידע של הכנסת

בת שבע פנחסוב

עו"ד דפנה ברנאי

אורית חלוצי – חבר המתרגמים בע"מ

דיון מקדים בהצעה להקים תחנות מתדון ברשויות מקומיות

אני רוצה לפתוח את הישיבה. הדיון הוא בעצם בהצעת חוק בתיקון פקודת העיריות בהקמת מוסדות לטיפול בנפגעי סמים ושיקומם. כולנו יודעים מהמקרה המזעזע שהיה השבוע, שאותו מתדון עבר לתינוק בן שנה וחצי והשאלה אם היינו יכולים למנוע, אם היו תחנות מסודרות בכל עיר, בכל מקום שצריך להקים, האם היינו יכולים בעצם לתת מענה לאותם אנשים שאינם יכולים להגיע למקומות רחוקים. ואני חושב שיכול להיות שאנשים שאין להם אפילו את הכספים לנסוע ולהגיע לאותם תחנות בגלל המרחק, ואני אומר לכם, אני מכיר מקרים מאוד מזעזעים שלאו דווקא בסמים, יש מקרים שאמהות לא יכולות להגיע לראות את התינוק שלהן כאשר בהסדרי ראיה זמניים נותנים להם אפשרות להגיע, והאם נמצאת בירושלים והתינוק משום מה שמו אותו בנתניה והיא צריכה לנסוע ולחזור וזה עולה שישים שקלים כל פעם. אז נותנים לה ארבע פעמים בשבוע לראות שעה או שעה וחצי כל פעם, אבל היא אומרת לי, אני הולכת שעתיים, חוזרת שעתיים ועולה לי שישים שקל ואין מי שישלם לי אותם.

אני אומר, על אחת כמה וכמה בנרקומנים שבאמת נמצאים במצבים כלכליים קשים כל כך, אין פה חולק. הלא כדי להשיג את הסם הם עושים את הכול ומגיעים לכל מקום, גניבות, פריצות, מה שאנחנו רק רוצים. ואני חושב שיש חובה על כל עיר ועיר להיות שותפה ולקחת חלק בנטל, כי בסופו של דבר זה בומרנג, אם לא תקים להם תחנה מסודרת שיכולה לתת מענה, אז הנרקומנים חוזרים לעצמם. זאת אומרת יש עוד סיכוי כלשהו שאותו נרקומן שאין לו יכולת להגיע לאותה תחנה, ימצא את הסם הרבה יותר קרוב ליד הבית שלו, הרי העניין הוא בתוצאה להגיע למצב של גמילה, אולי לא גמילה מוחלטת אבל בשמונים אחוז, ושהוא לא יגיע לסמים בחזרה.

ואני חושב שכל עיר חייבת לשאת בנטל, כמו שיש טיפות חלב, כמו שיש מרפאות, כמו שיש שירותי בריאות כאלה ואחרים, יש צורך. ולכן אמרנו לא בכל ישוב קטן או כל כפר קטן, באנו ואמרנו אוכלוסיה שמונה מעל כך וכך מספר נפשות וידוע לנו שבאותה עיר יש כך וכך נרקומנים, אין שום סיבה שירושלמי ייסע לתל אביב כדי להביא את התרופה שלו, או מישהו שנמצא בנתניה ייסע לתל אביב. ולכן באנו לשמוע קודם כל את עמדת משרד הבריאות בעניין, מה הם חושבים. אנחנו כבר קיימנו דיון מקדמי קודם לכן לגבי הצורך, האם זה כן חיוני או לא חיוני והגענו למסקנה מתוך ישיבה ארוכה וממושכת, שצריך בהקמת תחנות נוספות קודם כל, אבל גם שהתחנות יהיו באופן כזה שיקלו, הייתי אומר, במידה מסוימת על אותם נרקומנים שלא יצטרכו לנסוע רחוק. בבקשה דוקטור פאולה רושקה.

אז קודם כל אנחנו ישבנו במחלקה וחשבנו כיצד בעצם לפעול בכיוון הזה, זה מאוד חשוב שיהיו מרפאות, אני קוראת לזה לא תחנות בכוונה, אלא מרפאות. אני רוצה שוב לומר ששימוש בסמים והתמכרויות זה מחלה רפואית, אז זה חשוב מאוד פה גם לקרוא לזה לא תחנה אלא מרפאה. ואנחנו עשינו קצת חישוב כמה זה עלות של מרפאה כזאת ואנחנו חשבנו גם שמרפאה כזאת יש לה מספר פונקציות. אחד זה איתור ואבחון של כל אוכלוסיה של נפגעי התמכרויות, דבר שני טיפול גמילה אמבולטורי, וזה דבר מאוד חשוב כי מרפאה כזאת תוכל להוריד אחר כך את העלויות של האשפוז בהרבה מקרים.

פה אתם דיברתם על מתדון. אני רוצה להזכיר שמרכזי מתדון יש להם עלות יותר גבוהה מאשר מרפאה רפואית שאנחנו חשבנו עליה ויכול להיות שמרכזים כאלה צריכים להיות אזוריים, ושלפחות יהיו שם 150 מטופלים ולא פחות מזה, כי אחרת זה לא יהיה כלכלי במובן של עלות מול תועלת. ואולי במרפאות שיוקמו בערים יותר קטנות, עד חמישים אלף תושבים, אולי טיפול בתרופות חדישות יותר כמו סובוטקס, שזה גם יותר קל שלא דורש גם שהמכור יגיע כל יום לקבל את התרופה אלא פעם פעמיים בשבוע, גם פחות בדיקות שתן, פחות צוות, אמנם התרופה עולה יותר יחסית, אבל תהיה הוזלה משמעותית של עלויות של הצוות וגם של עלויות הכוללות אשפוז למען גמילה.

כשאנחנו מדברים על 3200 מנות, תחליף סם, יש 13 מרכזים, נכון? וזוכים לטיפול מכורים לסמים כ- 3200 מנות?

לא זה 3200 איש. וכל אחד מקבל 365 מנות.

אז יש פה אולי טעות. השאלה היא כזאת, האם יש צורך, במצב הקיים היום, הם באים אחת לשבוע או אחת ליומיים? כי את מדברת על 150 איש התחנה תצדיק את עצמה שלא תפסיד.

נכון, למרכז מתדון מגיעים רוב המטופלים כל יום, אלא מי שכן מגיע פחות, לפעמים פעם פעמיים בשבוע, זה אנשים שכבר מאוזנים מאוד, שמתחילים לעבוד, שהם הוכיחו שהם נקיים מסמי רחוב ולכן ניתן לסמוך עליהם ולתת להם בקבוקים של מתדון לבית. אבל בגלל שרוב המטופלים מגיעים באופן יומיומי פרט לשישי שבת, נגיד שנותנים להם בקבוקים לבית, זה עלויות מאוד גבוהות של צוות, של אחים. לכן אנחנו חשבנו שבמרכזי מתדון, יש צורך להוסיף עוד כמה בכל המדינה. ברור אבל שיהיו מרכזים יותר אזוריים, יותר גדולים, שאז העלות תרד. ושבערים הקטנות יהיו מרפאות רפואיות עם התרופות החדישות יותר, שאמנם התרופה עולה יותר, אבל העלות של המרפאה תרד כי לא צריך להגיע לשם כל יום. פעמיים בשבוע ויכול להיות שבצורה כזאת תהיה נגישות והרבה יותר שירות.

3200 זה הרשמי, אבל ההערכה היא כפולה כמעט.

לפי ארגון הבריאות העולמי במדינה כמו ישראל צריכים להיות בטיפול כ- 6000 איש.

אני רק רוצה לחדד, אם היו יותר מרכזים והיה להם יכולת להגיע אליהם יותר, היינו מגיעים למצב של 6000 ולא 3000.

אני רוצה להוסיף כמה מילים., אל"ף אתה צודק, אם הם היו יותר זמינים, גם יש היום תור המתנה, שזה דבר לא הגיוני. בא בנאדם ואומר, אני רוצה להפסיק לקחת הרואין, ואומרים לו מצטערים, תחכה שנה עכשיו, זה משהו שהוא לא סביר. אבל דבר שני זה כמו שאתה אומר המרחק, היה לי לא מזמן טלפון ממישהו מכרמיאל שהוא רוצה להתחיל לקבל טיפול במתדון והמקום היחידי שהוא יכול לקבל זה חיפה, עכשיו הוא בנאדם שאמנם הוא על הרואין אבל הוא עובד, מה לעשות, הוא אומר אם אני צריך כל יום לנסוע לחיפה לקבל את המתדון אני חייב להפסיק לעבוד, אבל אני צריך את הפרנסה הזאת, יש לי אישה וילדים. אז מה אתה אומר לו, אתה אומר לו תפסיק לעבוד בשביל שתפסיק להשתמש, אין פה היגיון.

אני חושב שהצעת החוק היא פנטסטית ואני לא חושב שאיזה שהיא מוועדות השרים של הכנסת עשו משהו בסדר גודל כזה. צריך לחשוב לגבי הדקדוקים האם זה 50 אלף או להתחיל בהתחלה עם 100 אלף.

אולי נתייחס גם למרחקים ברשותכם, יכול להיות נגיד עיר כמו כרמיאל, היא אמנם רחוקה מחיפה אבל למשל, גם אם הייתי שם את זה בעכו, זה לא היה נותן תשובה ופתרון.

אבל יש לנו פתרון ביניים. לערים הגדולות, לערים של 100 אלף אתה חייב שתהיה תחנה, אין בכלל שאלה, יש מספיק אנשים שיבואו. לערים קטנות, אני תושב עפולה, אני אומר למר קבלו כי אנחנו מהאזור, מגיעה ניידת, זה פתרון לא כל כך טוב כי היא מגיעה פעמיים שלוש בשבוע, זה יותר טוב ממה שאין בכלל. אתה יכול להגיד שערים קטנות יחויבו בהקמת איזה שהוא מקום שהניידת יכולה לעצור. בעפולה בנו מקום עם שירותים וכן הלאה, שניידת מגיעה, מקום סביר. אתה בא, יש מקומות שהם אומרים שזה לא מעניין אותם, נצרת עילית, אמרו שיסעו לעפולה, למה שייסעו לעפולה? יושבת פה עובדת של עיריית רמלה, למה שלושים רמלאים צריכים לנסוע לתל אביב, למה בתל אביב צריכים לרכז את כל האנשים האלה.

ניידת הייתה נותנת תשובה לרמלה?

ניידת הייתה נותנת תשובה לרמלה, אבל רמלה ולוד לא הסכימו שניידת תעצור שם.

למה?

ככה, אצלם אין נרקומנים, התשובות הן לא הגיוניות.

אני רוצה עוד לחדד את זה. צריך להיות ישר ולהגיד, אני כבר 18 שנה עובד בתחום הזה, 80% מהמכורים להרואין לא נגמלים לחלוטין, זה עובדה, מה לעשות. אז אנחנו את כל המשאבים משקיעים בעשרים אחוז שמגיע להם טיפול לאלה שמצליחים להיגמל לחלוטין, והשמונים אחוז האחרים אנחנו מזניחים בעצם. עכשיו, לו היינו יכולים עוד כמה אלפי אנשים להכניס למסלול הזה של מתדון, יש היום תרופה בשם סובוטקס שאיתה הם מתפקדים עוד יותר טוב, לו היינו מצליחים להכניס אותם למסלול הזה, אנחנו עוזרים להם ואנחנו עוזרים גם לסביבה. הרי זה עובדה שבאשדוד מרגע שעלו מספר מטופלי המתדון, ירד שם הפשע, יש שם פחות תיקים פליליים.

מכיוון שאנחנו רוצים להגיע בסופו של יום לאותם נקודות ולאפשרויות הקיימות, הייתי רוצה שנקרא את החוק בעיון אחרי שנשמע את ידידנו פה, ואז נוכל אולי לבוא לאיזושהי החלטה על דעת כולנו. אני לא הייתי רוצה חלילה שאנחנו נמצא ונאמר אין אפשרות, אין יכולות, ובסופו של דבר אנחנו נקבור את הרעיון. או שאנחנו נביא את זה בצורה של לכפות, אני לא רוצה לכפות, אני רוצה מתוך הבנה, מתוך ראיה שצריכים לעזור פה לאותו ציבור שהוא זקוק לעזרה, הוא זועק לעזרה, הוא משווע לעזרה, אבל הוא אומר תעזרו לי, תצילו אותי, ואנחנו בעצם אומרים, אנחנו מוגבלים לא יכולים להגיע אליך. זה כמו מישהו שתובע, אבל צריכים להביא את המציל מאיזה עיר אחרת. אז אנחנו לא יכולים להיות במצב הזה. אתם רוצים להוסיף משהו?

רק לנושא הזה של מקום לניידת, זה חשוב שהמקום יאפשר גם שיחה.

לעניינים האלה אפשר להיכנס יותר מאוחר.

אבל זה חשוב, אחרת יתנו איזה שדה רחוק ואי אפשר יהיה לקיים שיחה נורמאלית.

פאולה, אפשר גם להביא ניידת, הייתה לנו ניידת אחת שבתוכה גם אפשר היה לשוחח עם אנשים.

בסדר, אני רציתי להדגיש את זה כדי שלא יפתרו את זה בלתת איזה שדה רחוק. זה מאוד חשוב.

מר קבלו.

אני מאוד מודה ליושב ראש על הנושא הזה, אני מכיר אותו, אני טיפלתי בו, אני זוכר שזה פשוט אנשים שאין להם את הכוח אפילו להקים את הזעקה וכל מה שהם מטילים עליהם הם הולכים בשביל לקבל את הסם. ואני זוכר אצלי בעיר, זה היה באיזה עליה שם לכיוון מחנה גדעון, היו באים ומקבלים ואחר כך היה צריך שירותים בשביל לתת שתן ופעם היינו נוסעים בכלל לטבריה. יש בעיתיות עם העניין, מצד אחד צריך לטפל, צריך לעשות את זה בחכמה, כי כמו שאני קיבלתי פה תגובות, כל אחד מברך על הרעיון אבל שזה לא יהיה אצלי בעיר, שיהיה אצל מישהו אחר.

ולכן אם אני מסתכל על התגובה של עיריית תל אביב, עיריית תל אביב באמת הכי סובלנית כאן שהיא בעצם מקבלת את כל תושבי האזור, כ-900 איש. וזה מהווה בעיה מאחר ברגע שאתה גם מקים כזה מרכז ואתה נותן לו לגיטימציה ואנשים נכנסים, גם מבחינה חינוכית לאותם תושבים או תלמידים שעוברים בסביבה, הם בעצם אומרים, אפילו המדינה נותנת סם. לפעמים גם אנחנו יודעים שאותה מנה מחלקים אותה לכמה מנות וסוחרים בזה. ולכן אנחנו בעיקרון מתנגדים שזה יהיה במרכזי אוכלוסיה, אנחנו בעד לעשות את זה ברמה האזורית כאשר צריך לקבוע, למשל גבעתיים טוענת כאן שיש לה 55 אלף תושבים אבל אין אצלה אנשים שצורכים, אולי היא לא יודעת, ולכן אין לה סיבה שהיא תקים כזה מרכז.

למרכז הזה צריכים להיות שירותים נוספים מעבר לאיפה לקבל את הסם, איפה לעשות בדיקת שתן, אלא יש טיפול נוסף שניתן וזה אני רואה כאן שבעיריית תל אביב עושים את זה. למשל בנתניה יש להם את המרכז שהם הולכים לקבל את הסם בחדרה, והם חוזרים לנתניה לקבל את ההמשך. אנחנו גם יודעים שהחבר'ה האלה אין להם כסף ולכן לפעמים בגלל הנסיעות הם מחלקים את המנה או סוחרים בה בשביל שיהיה להם כסף לנסיעות. לכן אנחנו בעד לעשות חשיבה ואדוני אם יורשה לי, לדעתי משרד הבריאות צריך לשבת עם הרשויות המקומיות, אנחנו מוכנים בעיקרון לתת את האכסניה, ברמות האזוריות יש גם מועצות אזוריות, והיום אנחנו עדים בקיבוצים, לא פחות צורכים, במיוחד בקיבוצים.

אני מסכים איתך בהחלט שאסור שזה יהיה במרכז אוכלוסין, אבל אני חושב שבכל עיר יש לה את הפריפריה.

אזורי תעשיה אפילו, יש שם עובדים. משרד הבריאות צריך לחלק את הארץ. במשרד הבריאות כאשר אנחנו מוכנים לתת, אם זה מקלט גדול באזור תעשיה ויש מקלטים גדולים שם, אפשר לתת מקלט, הכוונה היא שאנחנו כרשויות מוכנים לתת את המיקום, כאשר מישהו צריך גם להתחייב לתחזק את זה. אם משרד הבריאות מוכן לקחת על עצמו את כל התחזוקה של העלויות של הנושא הזה. צריך לפעול במהירות כי עיריית תל אביב קורסת תחת העניין הזה, זה יוצר לה בעיות מאוד קשות, וכבר היא הודיעה לי פה במכתב שאם תוך פרק זמן קצר לא ימצא פתרון ורמלה וכפר סבא ואחרים לא ייקחו על עצמם, הם הולכים לצמצם ולא ייתנו יותר.

תראה, אני רוצה שתבין, הצעת החוק בעצם באה ואומרת, אנחנו רוצים לחייב את הרשויות המקומיות. אני לא רוצה שזה יהיה בכפיה, אבל אי אפשר שלרשות מקומית כלשהי תתנער מאחריותה.

אני מסכים איתך, אמרתי לך את זה.

אני קודם כל מברך על כך שאתה מסכים.

אני חושב שצריכה להיות איזה בדיקה, לעשות איזושהי מפה מרחבית כאשר משרד הבריאות ייקח על עצמו את התחזוקה של העניין.

שני דברים הייתי רוצה ברשותך. אנחנו ניקח בחשבון את המרחקים בין הערים, את מספר המטופלים בכל אזור ואזור, ואז כאשר אנחנו מדברים על עיר שמונה 50 אלף תושבים, כאשר נאמר יש כך וכך מטופלים, לא יכול לבוא ראש עיריית גבעתיים או ראש עירייה אחר ולהגיד אצלי אין נרקומנים, אצלי אין מטופלים. צריך להבין שיש כאן אחריות כללית של המערכת ואם יש צורך בין שתי ערים כאלה ולהחליט, אנחנו נקיים את ההחלטה פה בוועדה הזו.

אני רוצה להעיר משהו. לדעתי הצעת החוק הראשונה היא יותר טובה ממה שמתפתח פה עכשיו, מדוע? ברגע שמתחילים לדבר על אזוריות ותסלחי לי, אתה פותר מאחריות, אז שזה יהיה באזור, אבל לא אצלי בעיר. ועל כן צריך להיות ברור שערים מעל גודל מסוים חייבות שיהיה אצלם.

אבל יש לי שאלה והיא תשובה לכל. לפי החלוקה היום, אני שואל דווקא את דוקטור פאולה, הייתי רוצה את תשובתך.

צריך גם לתת הסעות לעניין הזה, יכול להיות שהאחריות תהיה שכל רשות לאזור תעמיד הסעה מסודרת. אבל עוד פעם, זה הכול עלויות תקציביות, אנחנו מוכנים להיכנס, אנחנו לא מתנערים, זה בעיה שלנו, היא פנימית שלנו, היא יוצרת בעיות, ולכן בואו נעשה את זה מסודר ונמסד את העניין הזה בצורה מסודרת.

אבל עד היום לא שיתפנו ולא חייבנו בהוצאות נסיעות אף רשות, כל אחד בא בכוחות עצמו. אנחנו באים ואומרים, מי שגר בכרמיאל ואין לו אפשרות להגיע לחיפה, הוא לא יכול לבזבז את כל היום שלו בנסיעות ואז גם אם הוא עובד הוא יפסיק מהעבודה שלו, זה הדוגמה הקלאסית שהוא הביא לך שאדם אומר, אני עובד, אני בא מכרמיאל עד חיפה ואני מפסיד את העבודה שלי כדי לקבל את המנה הזו. ולכן אנחנו רוצים פשוט למנוע, איך אומרים, שכר כנגד הפסדם. מצד אחד אתה עוזר לו, מצד אחד אתה משבית אותו מעבודה. ולכן יש כאן שני פרמטרים, יש לנו את העניין של גודל האוכלוסייה וגם לקחת בחשבון את המרחקים בין עיר לעיר.

לכן אם כשאתה אומר בת ים-חולון, לדעתי המרחקים שם הם לא רציניים ואפשר לצרף. לא חייב שתהיה תחנה גם בבת ים וגם בחולון, אפשר להסתדר בעניין הזה ואנחנו נחליט אם זה יהיה בבת ים או בחולון. כמו שאתה אמרת, כל עיר תאמר לי אין נרקומנים, אני לא צריך להקים את התחנה אצלי, שהתחנה תהיה במקום אחר, אבל אני חושב, עיר כמו חולון שיש לה אזור תעשיה ואפשר הרבה יותר בקלות למצוא את המיקום, אנחנו נקבע את המיקום ונחייב אותם, זוהי מטרת החוק שאני הצעתי. ואני רוצה את שיתוף הפעולה, מר קבלו אני מודה לך, אני מאוד שמח לומר שקיבלתי תשובה חיובית ממך, ואני רואה את זה בחיוב ואני שמח על שיתוף הפעולה.

אני מוכן אם משרד הבריאות מוכן. נשב עם אדוני ונגבש פחות או יותר איזושהי מפה, ונגבש גם עלויות תקציביות, אנחנו ניתן את המבנים, הם יתחזקו את המקום.

למה אדוני חושב שיש פה עלויות תקציביות, אם אנחנו מדברים לתת מבנה, הלא בעצם משרד הבריאות, הוא נותן---

משרד הבריאות יצטרך להגדיל את התקציב לנושא הזה.

אבל אני רוצה שתדע מר קבלו, הצוות זה צוות של משרד הבריאות, זה לא אתם. אתם נותנים רק את המבנה, אני רוצה שתהיה תחנה מסודרת, אז אולי חשמל, מים.

אנחנו נתחייב.

מבנה ותחזוקת המבנה, לא יותר. אנחנו לא דורשים מי יודע מה. זה לא מי יודע איזה מבנה גדול או איזה תחנה גדולה. באמת זה המינימום המתבקש כדי לחסוך בעלויות באמת של אותם מסכנים הייתי אומר, שצריך לעזור ולסייע להם.

הנה גם כפר סבא. הוא טוען כאן שיש לו מזערית של אנשים.

דרך אגב, כהגדרה, אם יש שתי ערים שאתה רוצה לשים בהם מרפאה, אני תמיד הייתי הולך על העיר היותר גדולה, כי האמונה הזאת שבגבעתיים אין או ברמת גן אין, זה קשקוש. זה פשוט, כמה שיש יותר תושבים יש שם יותר מכורים.

אבל הם טוענים שהאוכלוסייה שונה, מבוססת יותר.

איך אמר מר קבלו, אני תושב עפולה, פונים אליי מקיבוצים בעמק, אתה לא מצפה לזה, וגם שם יש אנשים שמתמכרים.

היום כל הקיבוצים מלאים בשוכרים בתים.

הייתי רוצה להעיר שתי הערות. אחת באמת לעניין, לנסות גם שהדבר הזה יהיה פרקטי, הרי אם הוא יעלה יותר מידי כסף, יהיה קושי להעביר אותו. נצטרך חמישים חברי כנסת כדי שיצביעו עבורו. אם זאת תהיה הצעת חוק תקציבית שלא תקבל את הסכמת משרד האוצר, צריך לקחת את זה בחשבון.

למה זה יותר, למה העלויות יותר גבוהות?

כי יש יותר מטופלים.

אני לא יודעת, נעשה איזה חישוב של העלות, יותר מטופלים עולה יותר כסף לקנות מתדון.

את אומרת שהנתונים שהיו בפנינו עד היום הם לא נכונים, אז אם כתוב 3200 ויש 6000 בפועל, אני רוצה שה- 6000 יגיעו לתחנות. שיהיה ברור, אנחנו כרגע יוצאים מתוך הנחה שכרגע אנחנו מדברים על 3200, והיה ויוכח שאכן יש יותר מטופלים או כפל של מטופלים. צריך להביא את זה לתקציב ל- 2009.

ולא מדובר בסדרי גודל כאלה גדולים.

אני אומר, אין לי בעיה עם זה, הלוואי שבמהלך השנה, אנחנו נראה שיותר ויותר אנשים רוצים לקבל עזרה וסיוע, זה דבר מבורך.

ולצורך זה אפשר אולי באמת כמו שאמרת בתחילת דבריך, לנסות לעשות איזשהו מהלך הדרגתי. זאת אומרת שבשנה הראשונה להפעלה של חוק ,או איזה שהוא הסדר רשויות מעל איקס תושבים, יצטרכו לספק איקס מנות לאיקס אנשים, ואחרי שנה נעלה את זה. והיום עושים את זה הרבה, למשל חוק ארוחה יומית לתלמידים, קודם כל מחילים את זה בישובים שהם יותר נצרכים, נזקקים, שבהם יש צורך אמיתי.

אבל העיקרון של החוק, זה העיקרון, אני לא אשנה אותו.

השאלה אם אפשר להחיל את החוק על ערים מעל 100 אלף תושבים.

אני אומר אפשר ביישום של החוק. אפשר לומר שבשלבים, אם זה באמת יגיע לעלויות, אני מבקש שהעלויות של הרשויות המקומיות זה לא יחושב בכל מקרה בהצעת החוק. זאת אומרת שאם אנחנו מדברים על מטופלים שזה בעצם מכפיל את עצמו בהוצאה, אני מסכים עם מה שאמרת. אבל אני רוצה שיהיה ברור, אם אנחנו מדברים על עלויות של להקצות מבנה או איזה שהוא שטח לצורך העניין, זה לא חלק מהעלויות.

זה עלות חד פעמית.

וזה בעצם השתתפות של הרשויות המקומיות ותרומתם לעניין. יש למישהו עוד הערות בעניין.

זה הצעה חשובה מאוד.

יש לך חברת הכנסת משהו להוסיף בעניין?

לא. אבל ישר כוח על הצעת החוק שלך שהיא מאוד חשובה.

תודה. את רצית לומר משהו?

אני רוצה להתייחס לרמלה שכן יש מערך שירות טיפול בעיר שנותן מענה מיידי לאנשים שמבקשים להיגמל. מבחינת האנשים שלא מקבלים, רוצים מתדון ולא מקבלים, יש לנו חמישה כאלה שהם בהמתנה ועוד שלושים שמקבלים את השירותים. ככל הידוע לי המרחק לא היווה חסם בקבלת השירות. יש משתנים אחרים שהיו משמעותיים בהחלטה של אדם אם ללכת לכיוון הזה של מתדון. אני רוצה להזכיר שמתדון מתאים לחלק מהאוכלוסייה, חלק קטן שצורך באמת

רק אופיאטים ולא מסוגל להיגמל. אני חושבת שצריך לעשות את המיפוי כמה אנשים כאלה יש בכל עיר, זאת אומרת מעבר לנתון המספרי של כל עיר.

תודה רבה, אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30