PAGE
25
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

27.1.2008


הכנסת השבע עשרה
נוסח לא מתוקן

מושב שלישי









פרוטוקול מס' 361

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום ראשון, כ' שבט התשס"ח, (28 בינואר 2008), שעה 15:00

מעון לנוער בסיכון "נופית" בחדרה

חברי הוועדה: יצחק גלנטי – היו"ר


חיים אמסלם

מיכאל מלכיאור

נחום איצקוביץ – מנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

מנחם וגשל – משנה למנכ"ל משרד הרווחה והשירותים החברתיים

נחום עידו – משרד הרווחה והשירותים החברתיים

רחל שרביט – חברת ועדת ביקורת הפתע, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דר' יצחק קדמן – המועצה לשלום הילד

ד"ר אביטל מולד – ממונה ארצית על תחום הנוער, הסניגוריה הציבורית משרד המשפטים

עו"ד הילה שפרלינג – סגנית סנגורית מחוזית וממונה על נוער, סניגוריה ציבורית משרד המשפטים

עו"ד דוד ויצטום – הסניגוריה הציבורית משרד המשפטים

ליאת שוסטרי – הרשות לשיקום האסיר

גיל בר – מנהל מעון "נופית"

מרים גולן – מעון "נופית"

חיה גרינברג – יו"ר העמותה מעון "נופית"

איוון – נער חוסה במעון "נופית"

בן – נער חוסה במעון "נופית"

עליזה – אמא לנער חוסה במעון "נופית"

אביטל – נערה חוסה במעון "נופית"

איתמר– נער חוסה במעון "נופית"

וילמה מאור

מעיין מכלוף – חבר המתרגמים בע"מ

מעון לנוער בסיעון "נופית" בחדרה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אנחנו נפתח היום את הדיון בנושא של מעון לנוער בסיכון בשם נופית בחדרה. אני אשמח מאוד אם כבוד יושב ראש ועדת החינוך יציג את הנושא.

אני מבקש להודות ליושב ראש הוועדה, לא רק על זה שהוא מקיים את הדיון אלא על הזריזות בעניין. אני הגשתי הצעה דחופה לסדר בנושא אחרי הפרסומים האחרונים שהיו בעיתונות. זה היה צריך לעלות כבר ביום רביעי שעבר, אני מניח שהתוצאה מהדיון היתה שזה היה עובר לוועדה הזאת, זה יעלה רק ביום רביעי הבא כי שר הרווחה ביקש ממני במיוחד לדחות לשבוע, אבל מאחר ויש פה איזה תאריך באמצע של השלושים ואחד בחודש שאני מבין שגם איזה סיום של מכרז או דבר כדומה, תקשורת עם העמותה, התקשרות עם העמותה, אז אני חושב שהיה ראוי לקיים את הדיון הזה לפני השלושים ואחד, לא היה טעם אחרי זה, זה כבר היה בטל קורבנו. לכן אני מאוד שמח על כך. זה דבר ראשון.


כמה דברים לגבי הנושא הזה. אני קיבלתי הרבה מאוד פניות מגורמים שונים. ואני אומר פה לידידי מנכ"ל משרד הרווחה, מעט מאוד נושאים היה כזה פער בין גן עדן לבין גהינום, כמעט כך, בתיאורים שקיבלתי, ותיאורים ממש מהרבה מאוד מקורות. לא יכול להיות הכל מתוזמן. הרבה מאוד מקורות. יש פער יותר מידי גדול בעובדות.

לכן אני חושב שחשוב מאוד שהדיון הזה מתקיים, נשמע מה הן העובדות. האנשים שמעורבים בזה, הסניגוריה הציבורית, מנכ"ל משרד הרווחה, הם לא אנשים שחשודים בעיניי כנוטים לכיוון כזה או אחר, אנשים מכובדים ורציניים, אז אין לי סיבה, יחד עם זה שאני לא יכול להתעלם באמת מההיקף של גורמים, לא רק ילדים והוריהם וקבוצות שתמכו בהם במשך השנים שביקרו שם כל הזמן, ושוב, לא מכירים את התיאורים האלו שמתוארים מביקור הפתע שהיה או מה שדווח לנו מהתקשורת.


בדיון הזה, אני בטוח שהיושב ראש פה ינהל ויברר את העובדות ונוכל להסיק את המסקנות. אבל אני רוצה להגיד משהו על רמה יותר עקרונית, וזה ויכוח קבוע שיש לנו פה בבית הזה עם הממשלה, לאו דווקא עם משרד הרווחה. אולי עם איזה משרד אחר שלא יודע אם יש פה נציגות של המשרד הזה. הרי מה הבעיה פה, הבעיה פה זה הכוונה של המדינה, שהמדינה אומרת אנחנו לא מסוגלים לנהל מוסדות בשביל ילדים שהכי צריכים את זה. פה זה חלופת מעצר, לא צריכים לשכוח על איזה ילדים אנחנו מדברים. ודאי שזה היה דבר שהיה ראוי ונכון שיהיה באחריות המדינה. אבל מה לעשות, המדינה לא חושבת שהיא מסוגלת לעשות דברים.

לפי התפיסה הזאת של ההפרטה, יש כאלה שקוראים לזה הפרטה לדעת, אז נותנים לעמותות, עמותות טובות, עמותות פחות טובות, במקרה הזה מלכ"ר, ללא מטרות רווח, נותנים להם לנהל את זה. אבל אז צריך להיות בידי המדינה את הפיקוח השוטף של כל הדבר הזה. ופעם אחרי פעם אנחנו נתקלים במשברים כאלה בגלל שאין, המדינה לא עושה מה שהיא צריכה לעשות. וזה להיות שם קבוע, לדעת קבוע מה הולך שם. במשך שמונה שנים שהמוסד הזה קיים אני מניח שהיו שם ביקורים, לא קיבלתי ממצאים של הביקורות של התקופה הזאת, אבל ודאי שלא היתה ביקורת צמודה ועקבית.

לא היו צריכים גם להגיע למצב שהגענו, וזה תוך יום בהיסטריה, להודיע. קודם כל ככה לא מתנהלים עם ילדים, עם ילדים עם צרכים מיוחדים. לא צריכים ככה להתנהל. אתה מודיע מהיום עד מחר בשעה שתיים כולם בחוץ. לא ככה. זה ילדים שמחוברים למקום, ואני חושב שטוב שהם מחוברים למקום, או לא מחוברים למקום, אבל חלק מהילדים מחוברים למקום.

עד שעה שתיים זה יוצר פאניקה, היסטריה, ולא ככה צריכים להתנהל דברים. אם יש פיקוח שוטף ורואים שיש פה בעיה, אני מניח שיש בעיה אחרת לא הייתם עושים את זה, אבל אם יש פה בעיה אז מטפלים בבעיה. ואם לאורך זמן לא מצליחים לטפל בבעיה בביקורות אז יכול להיות שצריכים להגיע למצב של סגירה של מקום, אבל אז עושים את זה על פני זמן, אבל לא בצורה כזאת. ולכן כל הטיפול פה לדעתי היה טיפול כושל, והשאיר קודם כל את הילדים במצב הזה.

מה שאני אומר פה לגבי מעון נופית, אני טיפלתי בזמנו גם בעוד מקומות דומים, וגם כן הכל התנהל בערך באותה דרך. וגם כן עם משברים גדולים, ופתאום באים, הכל לסגור. ולכן אני מאוד מאוד הייתי אומר ומציע גם ליושב ראש, אני יודע שמנכ"ל המועצה הלאומית לשלום הילד פנה כבר לפני שנה ליושב הראש שידון בזה בצורה ראוייה וסבירה. עכשיו היושב ראש לא היה יושב ראש אז, אז אי אפשר להפיל עליו את כל האחריות של שרוני, אמנם זה חבר סיעה בינתיים לפחות. אז אני לא רוצה להפיל, אבל אני רוצה להציע לכבוד היושב ראש שמעבר לדיון פה, ואני מניח שלא נספיק פה, שיהיה דיון שוטף על מה שהולך בכל המוסדות.

מחר יש דיון בוועדת השרים לביקורת המדינה, בנושא הפיקוח.

אדרבא, זה יכול להיות זה. אבל המצב בכלל, ברשות חסות הנוער של משרד הרווחה ומה שקורה כתוצאה מכך לגבי הילדים האלו, שאנחנו מופקדים עליהם, אני חושב שראוי לדיון יותר רחב. אבל הדבר הזה בודאי מתקשר למצב הספציפי פה, כי אם היה דיון ואם היה פיקוח שוטף ואם כל הטיפול היה כמו שצריך לא היינו מגיעים אף פעם למצב כמו שהגענו. אני רק רוצה לציין שכל הדברים שאמרתי זה כמובן על פניו לפי התיאורים שקיבלתי אותם ואני אשמח מאוד לשמוע שהיה פיקוח שוטף והכל נוהל כמו שצריך, אני מדבר על הפיקוח השוטף של העניין, שאז לא היו מגיעים לנקודת משבר עם מה שקרה.

תודה רבה ליושב ראש ועדת החינוך מלכיאור. אני חייב לומר שהיום אנחנו לא נצליח ולא נפתור את כל הבעיות של המוסדות מהסוג הזה. צר לי לומר שבסך הכל הישיבה הזאת באה על מנת לכבות שריפה או להציל נקרא לזה את הסימפטום כפי שהוא מופיע היום במערכת הזאת. אני הייתי מבקש ממנכ"ל משרד הרווחה להציג בפנינו קודם כל עובדות.

ברשות יושב הראש וברשות הנוכחים אני רוצה לומר בראש ובראשונה שכל שיקול, גם בעבר, גם בעתיד וכמובן גם היום, שעומד לנגד עינינו, בראש ובראשונה טובת הילדים, כולל הילדים בנופית. ואנחנו נחפש את הפתרון ואת המענה שייקח קודם כל, לפני כל שיקול אחר, את טובת הילדים. כך שבלי שום תיאוריה ושום סיבה ושום הסטה, מה שעומד לנגד עינינו, מה שעמד לנגד עינינו זה טובת הילדים. אני ברשותכם אתאר כאן את השתלשלות העניינים בקצרה, אחר כך נדבר גם על מה אנחנו חושבים בהמשך.


עמותת נופית זכתה במכרז להפעלת חלופת מעצר לקטינים, חלופת מעצר אמורה להוות מסגרת חלופית להחזקתם של קטינים במעצר לתקופה קצובה, עד סיום ההליכים המשפטיים ומתן גזר הדין. המכרז שבו היא זכתה קבע שיהיו שם שישה עשר איש בתוך החלופה. בשישה עשר לינואר 2008, ואני רואה כאן את נציגת הסנגוריה, הוגש לשר הרצוג על ידי הסנגוריה הציבורית מסמך המכיל תלונה חמורה של קטינים ומדריכים אודות התנאים הפיזיים, התברואתיים, הבריאותיים השוררים במקום. התלונה נסבה על מזון בלתי מספק, רעב, מחסור בחימום, מחסור במים חמים, תנאי סניטציה ירודים, טיפול רפואי לקוי.

אני המנכ"ל של המשרד, ובהתייעצות עם השר, מיניתי באותו יום ועדה, שחבריה הם שלושה מנהלי אגפים בכירים, לא עובדים מן השורה, שלושה מנהלי אגפים בכירים במשרד, והטלתי עליה את ביצוע ביקורת הפתע במקום לבדיקת התלונות. אני רוצה לומר כאן, מעולם לא שמעתי על נופית, אני מנכ"ל חדש במשרד, לא ידעתי מה זה נופית, ועד שזה הגיע לשולחני גם לא התעניינתי, שכן המשרד הוא ענק וגדול ויש אלפי יחידות ומערכות שמתנהלות על ידי המשרד.


בשבע עשרה לינואר 2008, בשעת בוקר מוקדמת, בשעה שש ארבעים וחמש, הגיעה הוועדה למקום כדי לבדוק את בסיס התלונות, כולל סוגייה שנגעה לארוחת הבוקר, לכן הם הקדימו, שכן חלק מהתלונות היו היעדר ארוחות בוקר. הביקורת נמשכה עד שעות הצהריים המוקדמות. ממצאי ביקורת הפתע העלו כי יש בסיס עובדתי לתלונות וכי המקום אינו מספק תנאים פיזיים, תזונתיים, תברואתיים ובריאותיים מתאימים להחזקת הקטינים.


במהלך הביקורת קיבלה הוועדה לידיה יומן התקשורת הנכתב על ידי עובדי המסגרת ומיועד להעברת משמרות ובו נמצאו דיווחים וסימוכים המחזקים את התלונות. כאן ברשותכם אני אעשה הפסקה ואבקש מנחום עידו להציג בפניכם מספר תמונות נבחרות, באמת לא נעים, לא נוח, אבל התבקשתי על ידי היושב ראש, אני אעשה את זה. ואני אבקש אולי מרחל שרביט שהיתה במקום והיא מנהלת אגף התקו"ם, היא עובדת סוציאלית ותיקה, היא קצינת מבחן ותיקה ומנהלת שירותי המבחן לנוער בעבר, להסביר מה ראו עיניהם, זה צילומים שצולמו באותו יום.

בתמונה כאן, אנחנו רואים את האסלה אבל אין אפשרות ללחוץ על הניאגרה וילדים אמרו שהם צריכים לשפוך דליי מים כשהם מסיימים את הצרכים. אני רוצה לדבר בתור חברת ועדת ביקורת הפתע שהמנכ"ל מינה. למדנו את העדויות שנמסרו לנו על ידי הסנגוריה והחלטנו שאנחנו מגיעים למקום ובודקים קודם כל את העובדות, דברים מופיעים בשטח כפי שהם נאמרים. לגבי הילדים אנחנו לא קבענו אם אנחנו נשוחח איתם או לא, אמרנו קודם נתמקד במה שנראה במו עינינו, ולקחנו איתנו מצלמה על מנת שנוכל גם להראות את הדברים ולא רק לדבר עליהם.


הגענו בשעה שש וחצי בבוקר כפי שביקורת פתע עושה, משום שהילדים התלוננו שאין ארוחת בוקר והם רעבים. מצאנו שיש עוגה בכל אחד מן הבתים, והילדים התלוננו שזה לא מספיק להם. ראינו ילדים שהולכים כשהם עטופים בשמיכות כי הם טענו שקר להם. במהלך השהות שלנו בשני הבתים, שארכה בערך שעה וחצי כי אחר כך הלכנו לבית השלישי, הילדים הסבירו שאסור להפעיל את החימום יותר משעה ביום. אני מצטטת רק מדברי הילדים, לא רשמנו כל ילד כי זאת לא היתה ועדת חקירה אלא להתרשמות. הילדים התלוננו על קור בשני הבתים, וגם אני הרגשתי קור אימים למרות שהמזגן דלק, ושאלתי אותך גיל האם יש חימום, אז לא בכל חדר יש חימום.

יש מזגן מפוצל בכל הקומות בבית.

הילדים התלוננו על כך שאין חלונות ולא תיקנו את החלונות תקופה ממושכת, יש על כך תלונה וזה מופיע גם ביומן. הם הראו לנו צואת עכברים, ורצו שנצלם. בכלל כשאנחנו נכנסנו המגמה שלנו היתה להסתכל על הדברים, אבל הילדים עטו עלינו, לא ילד, לא שניים, הרבה מאוד ילדים, המספר עלה על עשרה, והם פשוט לקחו אותנו ואמרו תצלמו את זה, תראו את זה, ולא איפשרו לנו אפילו להתבודד ולעשות את זה לבד. הם התלוננו על קור ואמרו שמחממים שעה ביום.


לגבי עזרה ראשונה, שזאת היתה אחת התלונות, לא מצאנו בכלל באף אחד מהבתים, עדות לעזרה ראשונה. בבית אחר, מצאנו שיש מגירה שיש בה אקמול. אני ביקשתי לראות את הדברים.


לגבי תנאי ההחזקה של האוכל, היה ארגז של ירקות, של אוכל, זה במרכז למצויינות, הסיר הגדול מימין זה סיר ענק של תפוחי אדמה, עליו היה סמרטוט ריצפה מונח, השעה היא תשע בערך, אולי שמונה וחצי, התמונה לא משקפת את זה אבל זה מתחיל להעלות קצף והתחלה של ריקבון, והם אמרו לנו את זה אנחנו הולכים לאכול היום. הסיר הבא הוא אורז, שככה הוא היה גלוי ופתוח, ובעלי חיים בכל זאת מסתובבים בסביבה.


הילדים לקחו אותנו ופתחו לנו מקררים, שהיו מחלידים, אני לא יודעת אם זה בדיוק ג'וק, אבל זה היה אחד החרקים הגדולים בתוך המקרר, כשהמקרר עצמו, או שכבת הבידוד, יוצאת החוצה. היה בחוץ ארגז ירקות, שהוא פשוט אתה רואה שהוא ארגז של קבע שמחולק למדורים, בהחלט היו ירקות, בתוך אחד החדרים שבו מאוכסן האוכל. הילדים אמרו לנו לפתוח ולראות איך שזה נראה. בוודאי שלא נגענו בזה.


לאורך כל הדרך הילדים טענו שהם רעבים, שמביאים לחם פעם בשבוע ומה שנשאר נשאר. שערו בנפשכם שוודאי לא המצאתי את זה, מזה שלושים ושלוש שנה שאני קצינת מבחן, ואני אמונה על אמירת האמת שעיניי רואות ואוזניי שומעות ולא להוסיף עליה.


הדברים שהיו במקרר היו מועטים. אני חושבת שדי בדיווחים האלה, שאר הדברים מופיעים בדו"ח הוועדה. אלה הן העובדות. לגבי הפרשנות איש איש ופרשנותו.

ברשותך היושב ראש, לא חיפשנו את הדבר הזה, נמצא בידי עותק של יומן המבצעים מה שנקרא של המקום. אני אקריא רק מעשירי בינואר, אני יכול להקריא לכם הרבה מאוד דברים. אני לא אקריא שמות, זה יומן שהעובדים כותבים כאשר הם מעבירים את המשמרת ומתארים את המשמרת. זה יומן מתאריך עשירי לינואר 2008. אני לא אגיד מי כתב את זה, זו אחת מהעובדות: "בלילה איקס וואי ישנו בסלון. עכברים בחדר קפצו על ואי בלילה וחירבנו לו על המיטה."

אנחנו יכולים לעבור כאן בתוך הדו"חות עצמם, אני יכול לספק את זה גם לוועדה וגם לחברי הכנסת, דברים מאוד קשים שלא תוארו על ידי הוועדה ולא תוארו על ידי הסניגוריה, הם תוארו על ידי עובדי המקום, על תנאים מאוד קשים של חשמל ומים זורמים וסכנות ובעיות בטיחות וכן הלאה וכן הלאה. אנחנו באמת לא באנו בשביל למצוא את הדברים הללו. אני לא היה לי מושג, כמנכ"ל, מה הולך להתרחש שם. קיבלנו את התלונה מהסניגוריה, החובה שלנו היתה לשלומם, בטחונם, בטיחותם ובריאותם המלאה של הילדים.

ההגדרה של ילדים בסיכון היא לא רק הגדרה של ילדים שנמצאים בחלופת מעצר. כל ילד שנמצא בסיטואציה כזו מבחינת משרד הרווחה, מבחינת מדינת ישראל, הוא בהגדרה של ילד בסיכון. החובה שלנו היא לפעול בנחישות כדי שהוא לא יימצא בתוך המצב הזה. אני לא רוצה להרחיב בתיאורים, אנחנו יכולים להרחיב, אני חושב שכדאי לתת לסניגוריה שפעלה והביאה את העובדות בפנינו גם לומר את דברה. ועוד פעם, אני חוזר ואומר, מעבר לתיאורים הקשים כאן, בסופו של יום טובת הילד צריכה לעמוד לנגד עיני כולנו ולא טובת גורם זה ולא גורם אחר וגם לא טובת משרד הרווחה, שכן למשרד הרווחה אין עמדה של מצע משל עצמו, אלא רק טובת הילד.

כתוצאה מהעובדות הללו, הקשות, שבין היתר גם מדברות לא רק על נושאים סניטריים אלא גם על בעיות של פינוי רפואי, גם על בעיות של תרופות, גם בעיות של טיפול אחר, יש לנו ממצאים ברורים, אם מישהו ירצה הוא יקבל אותם, על ילד ששבר רגל וכמעט שמונה שעות או שבע שעות שהה במקום עד שפונה לבית החולים, ועוד כהנה וכהנה עובדות שני מניח שעו"ד מולד תאמר את הדברים האלה, לא נותרה לי ברירה אלא כפי שנאמר על סמך הביקורת והתייעצות מקיפה עם אנשי מקצוע, ואני אינני איש מקצוע בקטע הזה, עם כל גורמי המשרד המקצועיים, על רקע העובדה שהמשך השארת הקטינים במקום עלולה לסכן את שלומם.

מכיוון שהם שוהים במקום על פי צווי בית משפט, לא על פי החלטה של המשרד אלא צווי בית משפט, ביקשתי לפנות לבתי המשפט ושהם ידונו מה לעשות. לא אנחנו, זו לא סמכותנו. בכל הנוגע לחלופת מעצר אלטרנטיבי או המצב הקיים. ולכן אני חושב שהחובה שלי היתה להביא את העובדות בפני בית המשפט, ולכן ביקשתי שהעובדות הללו תובאנה כמה שיותר מהר, ואני רוצה לומר תודה לבית המשפט שנעתר, למרות שזה היה יום שישי, עד שעה מאוחרת, על מנת לשמוע והחליט מה שהוא יחליט. כי הוא קבע את הקביעות הללו.


כמובן שצריכים להזמין את הקטינים לבתי המשפט לפי הנוהל. הקטינים וההורים הגיבו בהתנגדות קשה, אני מבין את זה, הסתגרו בבית בנופית, מנעו את כניסת עובדי המשרד ובהם קציני מבחן, דרשו שינוי החלטה וסירבו להתייצב בפני בית המשפט, ואני לא מעביר עליהם ביקורת, אני יכול להבין לרגשותיהם, בהחלט. אני יכול לומר, ואני אבקש אולי מקצינת המבחן הבכירה.

אני יושב פה חצי שעה והרבה דברים לא מובנים לי, ועליהם אשאל אחר כך שאלות, אבל רק הייתי רוצה להבין מה הבנת בהתנגדות של ההורים.

אני מציע שאנשי המקצוע ישיבו בעניין הזה יותר טוב ממני. רחל ומנחם שהם אנשי המקצוע ישיבו לך על השאלות המקצועיות ברשותך.

יחד עם זה אני חייב לומר לכולם, לחברי הכנסת ישנה הזכות לומר את דבריהם וגם להתפרץ באמצע דברי אחרים, אבל הזכות הזאת מותנית אך ורק לחברי הכנסת.

אנחנו ניסינו להסתייע בצוות המסגרת ולצערנו, לשכנע את הנערים, גם זה לא הסתייע. דבר אחרון, כיוון שטובת הקטינים עמדה בפני כל גורמי המשרד המליצו הגורמים המקצועיים אדוני היושב ראש לבתי המשפט בשום אופן לא להוציא צווי הבאה ולא להסתייע במשטרה. אני אומר את זה כאן, זו היתה המלצה ברורה ,וגם זו עמדתנו היום. אני רוצה לומר את זה.

אדוני היושב ראש, מה בתי המשפט החליטו בסופו של דבר עם הנערים?

אני מבקש שוב, אני לא ארשה התפרצויות. תרשום, וכשיגיע הזמן שתקבל רשות דיבור, תאמר את כל מה שיש לך. אין בעיה.

אני אחראית על תחום הנוער בסניגוריה. אני רוצה לפתוח ולומר, נמצאים כאן הקטינים, חלקם לקוחותינו, אנחנו בפני בתי המשפט ובפני כל הגורמים הבאנו את עמדת הקטינים כמו שהם כי חשוב לנו שעמדת הקטינים תישמע ולכן בכל דיון התייצב סניגור שהביע את התנגדות הקטין לעזוב את המקום.


יחד עם זאת, בגלל חומרת האירוע והחריגות שבו, מצאנו לנכון להביא גם עמדה מוסדית של הסניגוריה כגוף שאמון על טובת הקטינים בכלל. ואכן כפי שתיאר המנכ"ל לסניגוריה הגיעו דיווחים ממספר גורמים, לא רק מהקטינים אלא בעיקר מאנשי צוות והורים על מצב קשה מאוד ששורר במקום. אני אומר בכנות, לתדהמת כולנו. אנחנו שולחים את הקטינים לשם כבר מספר שנים, לא היינו ערים להיבטים הקשים האלה ולמצב הקשה ששורר שם. אבל הדיווחים שנגעו בצרכים הפיזיים הבסיסיים של הקטינים היו מזעזעים.

קיבלתם בבת אחת את כל הפניות? אני פשוט רוצה להבין פה את התהליך.

מכיוון שהמידע הגיע דרכנו, אני אתייחס בקצרה לשאלה שהופנתה, כי המידע נמצא בידיי. המידע הגיע אלינו במקרה, כאשר עסקנו בנושא אחר לחלוטין. הגיעו אלינו מספר קטינים, לצורך דיון בעניין אחר לחלוטין.

אני מבין שיש כאן נציגות נרחבת מאוד של המטופלים או הקטינים במוסד. הייתי רוצה לשמוע, אבל אנא, שלושה קטינים בלבד כי לא נספיק לשמוע את כולם. לאחר שנשמע את דעתם של שלושת הקטינים הראשונים, כל הקטינים יתבקשו לקום ולצאת. מעבר לזה, כל קטין יאמר את שמו הפרטי בלבד, לא את שם משפחתו, זאת מטעמי חיסיון.

אני בן שמונה עשרה וחצי, ושוהה בנופית כבר שנה. אני רוצה להתייחס לדברים שרחל שרביט אמרה, בנוגע לניאגרה שראיתם. אני יודע על מה מדובר, זה בסך הכל נשבר כמה ימים לפני שאתם צילמתם. כמו שאמר אדוני פה המנכ"ל של משרד הרווחה, שיש להם אלפי עניינים לתקן, אני מאמין שגם לגיל יש מאות עניינים לסדר ולנהל לפני התנאים הפיזיים, שלפי דעתי בראש ובראשונה המנהל שלנו גיל, התנאים של השיקום ושל התהליכים שהנערים צריכים לעשות זה בראש הפסגה ורק אחר כך, כמובן שגם זה חשוב לו מאוד, רק אחר כך התנאים הפיזיים.


בנוגע לאוכל, ביום חמישי אתם פתחתם את כל המקררים והלחם, כאשר יום חמישי זה היום שאנחנו צריכים לקבל אספקה של לחם, ירקות, ומזון קפוא. בנוגע למחסן שאתם הראיתם שם של האוכל, עם האורז, התמונה הזאת פוברקה. חבל שהנער פה לא נמצא, אבל יש פה נער שראה אתכם מצלמים, אני מאמין שיודעת ענבל במי מדובר, כשאתם הזזתם את השקים של האורז והפלתם, בקיצור התמונה פוברקה.


בנוגע לעכברים, בכל בית אם זה שלי, שלכם, ובכל מבנה ציבורי יש עכברים. לפני חודש חודשיים אמא שלי המסכנה השאירה את הדלת פתוחה חמש דקות, נכנס עכבר ובמשך שבוע היא לא יכלה לישון כי העכבר היה בבית שבוע, לא יום ולא יומיים, שבוע היה אצלי בבית. אני מאמין שלכל אחד בבית יש עכברים וג'וקים וכל דבר אחר וכל החיות או חרקים.

סליחה בן, האם אתה היית בין אלה שפנו והתלוננו על התנאים במוסד?

לא, אני הלכתי בדיוק לעבודה כשהם הגיעו.

עד עכשיו הבינותי שמספר לא קטן התלוננו, אתה לא נכלל ביניהם .

לא.

האם נמצאים פה באולם גם כאלה שהתלוננו וידוע לך שהם התלוננו?

לא ידוע לי, אני לא הייתי באותו יום, אני הלכתי לעבוד בכל אותו יום. אני לא יודע, אין לי מושג. בקיצור מה שאני רוצה להמשיך בנוגע לעכברים שבכל בית יש עכברים ובמקום לדאוג אם יש עכברים או לא תדאגו, מי שצריך לטפל בזה שידאג לא שלא יהיה עכברים, שהילד ימשיך בשיקום שלו ובתהליך שהוא עושה, שלא יגיע לבתי סוהר.

תודה על ההערה.

אני רוצה לדבר קצת על נופית ועל מה שנופית העניקה לי. אני הייתי נער שההורים שלי גרושים, אני לא אפרט הרבה על מה שעבר עלי במשפחה, אני רק אגיד שמגיל תשע אני גר עם אבי, עכשיו אבא שלי ביום ראשון הולך לעבודה, עד יום שישי הולך לעבודה, כל השבוע הוא לא נמצא בבית והייתי גר לבד. הייתי נער שבמשך חמש שנים גדלתי בלי גבולות, בלי מי שיציב לי אותם, הייתי עושה הכל לבד, אוכל, מביא כסף לבד, מכבס לבד, בקיצור הייתי גר ממש לבד בבית משלי. הייתי את אבא שלי רואה בשישי שבת. בגיל שש עשרה כבר נכנסתי לבית סוהר, הייתי שם שמונה חודשים, הייתי מעורב בכל סוג של עבירה כמעט, אם זה באלימות, גניבה, פריצה, שוד, הכל, בכל סוג של עבירה.

עד גיל שבע עשרה, עד שהגעתי לנופית, כל הגורמים שיש, אם זה גורמים ממשלתיים או אפילו כבר משפחה, הרימו ממני את הידיים, התייאשו, כבר לא ציפו ממני יותר. האחרון שנשאר לי זה אמא שלי, שתמכה בי, ובגיל שבע עשרה וכמה חודשים נעצרתי עוד פעם לארבעה חודשים. וזה כבר בשלב הזה כבר החלטתי בחיים שלי שאני לא רוצה יותר לחיות בעולם של עבריינות ונורמות עברייניות ופשוט את ההחלטה היתה לי אבל את הכלים לא היו לי.

כשנעצרתי עוד פעם, שמעתי על מקום שנקרא נופית, זה חלופת מעצר ששם יש שיקום. ביקשתי מאמא שלי ומהעורך דין שלי שתשלח אותי למקום שלי, שתנסה. היה מאוד קשה אבל בסוף נופית קיבלו אותי, וגם הבית משפט נתן לי והוועדות שליש, כל הגורמים נתנו לי.

הגעתי לנופית, ובמשך חמשת החודשים הראשונים זה היה לי רק ריבים איתם, הייתי עושה רק בעיות ובלגנים איתי כל הזמן והרכז שלי היה צריך להתעסק איתי כל הזמן והמנהלים היו צריכים להתעסק איתי וכל הזמן ישיבות עלי ורק בלגן. הם עוד לא הרימו ידיים ממני, בניגוד לכל הגורמים הממשלתיים שבשלב מסויים הרימו ידיים ממני, חלק מהגורמים אחרי פגישה שתיים כבר הרימו ממני ידיים, הם אחרי חמישה חודשים עדיין לא דיברו איתי בכלל על להעיף אותי מהמקום או משהו כזה.

אחרי חמישה חודשים, בגלל שלא התאמתי לאחד הבתים שבנופים העבירו אותי לבית השני, וזה הרכז שלי כיום. ושם כל בית זה תהליך משלו. עברתי לבית של חדרה, ושם לאט לאט התחלתי להתחיל להפנים את מה שמנסים להכניס לי, את הגבולות, את הנורמות שאני צריך להפסיק עם הנורמות העברייניות. והתחלתי לקבל מה שהם נותנים לי ולא לנסות לדחות אותם כל הזמן. כשאני הגעתי לנופית אז אמא שלי בהתחלה ביקשה ממני, אמרה לי בן, תתנהג יפה. לא משנה עכשיו הלימודים, לא משנה עבודה, אני נער שלא ציפו ממנו שהוא יצליח בלימודים, ובכלל עבודה אין על מה לדבר למה אני התביישתי בכלל לעבוד.

בדיוק לפני שבועיים, באותו שבוע שקרה מה שקרה, אני עשיתי כבר שתי בגרויות באותו שבוע, באנגלית, בשתיהן קיבלתי מאה, חודשיים לפני זה עשיתי עוד בגרות בהיסטוריה, למדתי חודשיים, עשיתי בגרות בהיסטוריה וקיבלתי שבעים, וכנגד כל הציפיות לפני שבוע התחלתי גם לעבוד. עכשיו נקטע כל התהליך של העבודה בגלל כל מה שקורה אבל בכללי התחלתי לעבוד. וגם אחרי שנה מה שאני רוצה להגיד לכם, גם אחרי שנה, שאין ספור בעיות עשיתי לנופית ומה הם לא נתנו בשבילי, עשיתי להם הרבה בעיות והם אף פעם לא ויתרו עלי. מה שאני רוצה להגיד שבנופית קיבלתי יחס שלא קיבלתי באף מקום אחר, שזה אהבה ויחס אנושי, שזה מאוד חשוב, ויחס בלי אינטרסים. לא היה שם אינטרסים. אני כל החיים שלי גדלתי אני על אינטרסים. תן לי ככה, תקבל ככה. תתנהג אלי טוב, תקבל ככה. בנופית לא היה את זה. בנופית פשוט תיקח, תיקח, לא רוצים ממך כלום, לא צריכים ממך כלום. רק תיקח ורק תתחיל להגיע לאן שאתה צריך להגיע.

בן, התרשמנו מדבריך, ואני חושב שאתה בחור שמבין עניין ואינטליגנטי, אני רוצה לשאול אותך שאלה, מה ההסבר שלך לתופעה, להתכנסות הזאת. מה אתה מבין?

אני לא אתחיל להסביר לך כל דבר.

לא כל דבר. תראה, על פניו זה נשמע כך, אני אתן לך התרשמות שלי, אני יושב כאן שלושת רבעי שעה, לכאורה על פניו נראה שיש פה תופעה נוראה וחמורה, בלתי מתקבלת, בלתי מסתברת, ופתאום אנחנו שומעים קודם כל שהמקום תרם לך ועשה ממך בנאדם, אתה אמרת את זה בפה מלא, ואת כל מה שהתרשמנו מהתמונות דחית במחי יד, זה היה מקרה, זה היה פה, זה היה שם. אז מה אתה מסביר, אז מה קרה? מישהו כאן ייצר פה איזה קונספירציה נגד המוסד הזה? מה הסיפור?

הרב אמסלם, הוא לא יכול לענות על זה. הוא מבין אבל הוא לא יכול לענות על זה.

אני לא אומר שעשו קונספירציה נגד המקום או משהו, אבל בכל בית יש ליקויים, אבל גם הנערים שפנו אני לא מאמין שפנו בכוונה לסגור את המקום. יכול להיות שיש אמת בדבר, אני לא הרגשתי אף פעם לא מחסור.

אתה רוצה לומר שזה לא כצעקתה, היו תלונות כאלה ואחרות והן נופחו אולי למימדים הרבה יותר גדולים.

כן, הן הוקצנו.

שלום, אני איוון, אני רוצה לבקש סליחה על העברית שלי, אני שש שנים בארץ בסך הכל. אני רוצה לספר קצת על עצמי. הגעתי לפני שש שנים עליתי לארץ מבלה-רוס. עליה היתה קשה, לא היה לי אבא מגיל שש.

בן כמה אתה איוון?

תשע עשרה. גדלתי לבד עם אמא, אני לא מבין איך התדרדרתי לפה, התדרדרתי עם חברים ועשיתי המון שטויות. הואשמתי על הפרת תנאים, הייתי במעצר בית, הכל, ולא שמתי לב איך נכנסתי לבוץ עד האף ואחרי ששמתי לב היה כבר מאוחר מידי. כשחשבתי איך אני יוצא מזה, מצאתי פתרון כשמצאתי את נופית.

התחלתי לצאת, קודם ללמוד, היה קשה לי, להתרגל שאסור להסתובב בלילה, אסור זה, אסור זה, היה קשה לי, כי פעם הייתי בלי תנאים, לא הייתי עם תנאים ילד. פתאום עשו לי תנאים, וחשבתי מה אני צריך, מה אני צריך את זה. אחרי זה הבנתי שזה לצאת לחיים, זה להיות בנאדם. אני שמונה חודש במסגרת וכבר כמעט יצאתי מהבוץ. כמעט. נשאר לי ככה טיפה אני יוצא מהבוץ. אז זה סוגר את התיקים, וזהו. ואני בנאדם נקי, אני ניתקתי קשר עם חברים ישנים, עם כולם, אני כל הזמן בנופית. אני אפילו לא רוצה לחזור הביתה, כי טוב לי בנופית.

אני לא רעב, אבל אם היה סטייק אנטריקוט היה יותר טוב כמובן. כל אחד רוצה לאכול סטייק אנטריקוט. גם תשימו אותי עכשיו במלון חמישה כוכבים באילת, אני אתלונן גם שם אני יודע כי אני מכיר את עצמי.

איוון, האם לא נבהלת לרגע מהמסקנות שזה באמת עשויים לסגור את המקום?

מאוד נבהלתי, ואם ראו בחדשות ראו את אמא שלי גם, אמא שלי גם הגיעה לפה.

האם זה יהיה נכון לומר שאם אלה שהתלוננו היו יודעים שמהתלונה שלהם יצא דבר כזה גדול, היו חושבים פעמיים?

היו חושבים פעמיים אם היו יודעים. כי אחרי זה כולנו ,כל הנערים, ישבנו וחשבנו מה עשינו.

שתדעו שבמשרדים, בחלונות הגבוהים, מתייחסים ברצינות לתלונות. וכשאתם מניעים תהליך אז זה תהליך שמונע, ואני מבין בצדק את המנכ"ל ואת הצוות במשרד הרווחה שמקבלים תלונות של נערים, שעל פניו אומרים אנחנו רעבים, קר לנו, לא מטפלים בנו, יש עכברים, זה נשמע נורא. אחר כך אתה אומר, כמו שאמר חבר שלך, תשמע, בכל בית יכולים לפתוח דלת ויעבור שם עכבר. יש הבדל גדול בין עכבר שנכנס מהדלת לבין עכברים ששורצים שם.

פעם גרתי בבית שהיו לי שם עקרבים. אני גר בערד, זה מדבר, היו נכנסים לי עקרבים בבית.

אני הייתי מבקש שהנציג השלישי יהיה מתחת לגיל שמונה עשרה, לא מעל גיל שמונה עשרה.

ברשות כולם אני רוצה קודם כל להתחיל מההערות.

בלי נייר, דבר את מה שאתה רוצה מהלב, לא מהנייר.

אני רוצה לומר לקצינת המבחן, אם היא אומרת שיש חולדות וג'וקים, אני רוצה שתוכיחי לי, אם זה באמת נכון אז תראי לי שיש פה תמונה. אני רוצה לומר לה גם, שאני נמצא במקום חמישה חודשים ואף פעם לא ראיתי שום חולדות ושום ג'וקים. כל מה שאומרים זה שקר וכזב, יש לי עוד תלונה להגיד לקצינת המבחן, לגבי המים החמים במקלחת, גם אם היה בעיה אחת זה נמשך יומיים וזה תוקן כבר.

האם הרגשת במשך חמשת החודשים האלה ולו יום אחד תחושה של מחסור אוכל, מים, רעב?

לא.

חוסר התייחסות?

לא, תמיד ההתייחסות אליי היא טובה, כולם אוהבים אותי כל הצוות. ואני רוצה לומר גם, לציין על עצמי שאיך שנכנסתי לנופית ועברתי את התהליך הזה אני רואה כל הזמן נותנים יחס טוב ואני מרגיש שהשתקמתי במקום.

תודה. לפנים משורת הדין, שלא יבואו אחר כך ויגידו שהכנסת פה מפלה, תדבר נערה אחת.

קוראים לי אביטל ואני נמצאת במקום כבר שנה וחצי.

בת כמה את אביטל?

שש עשרה וחצי.


ביום חמישי, בסביבות שש אם אני לא טועה, קיבלנו ממש בום חזק לפנים, כי אני זוכרת שבאותו בוקר שהיתה הבדיקה, אני זוכרת מה הם בדקו, מה הם ראו ומה הם חיפשו, כל מה שהם צילמו גם אני הייתי שם. אני לא הבנתי מאיפה זה הגיע לנו, כי אני בנאדם שאני תמיד מסתובבת עם שמיכה, מסיבה אחת, יש לי בעיה של כוויות קור, זה לא קשור להוסטל, זה גם בבית היה לי ואין לזה שום קשר. עלתה גם סוגייה שחסר חלב, גם בבית שלי לפעמים אני באה בבוקר ונגמר החלב. אז מה? זה משהו מוזר, משהו חריג? ג'וקים זה משהו חריג? אני גרה קומה שלישית ועדיין יש לי ג'וקים? זה משהו חריג? זה לא נראה לי.

תודה. אני מבקש כעת את כל החבר'ה הצעירים מהמוסד לקום ולצאת. תודה. אני שואל את מנהל המוסד, כבודו, אתה מוכל לאשר לי שאף אחד מהחוסים לא נשאר פה?

כן.

אני אשמח עכשיו לשמוע אותך.

לפני שאני אספר ואדבר אני רק רוצה להתחיל במה שהנערים פה סיימו. דובר על הביקורת שנעשתה שתים עשרה שעות לאחר אותה ביקורת שהיתה בבוקר. יום למחרת הביקורת הגיעה ביקורת נוספת של קציני מבחן מאוד מאוד בכירים, מנהלי מחוזות של שירותי מבחן, ואני רוצה להקריא מהדו"ח שלהם, כולל הפיקוח של משרד העבודה והרווחה, חסות הנוער, מר ראובן יעקב, שמשום מה הוא לא נמצא פה, לא המפקחות שלנו שמלוות אותנו במשך השנים לא נמצאות פה, ומוזר למה, וצריך להעלות את השאלה הזאת, ותיכף אני אפנה גם לכבוד המנכ"ל לשאול ולקבל תשובה.


אני רוצה להקריא כמה שורות, אני מבקש שתתנו לי את הזמן גם להתייחס, אנחנו במשך שבועיים פשוט סתמו לנו את הפה, אני מרגיש כאילו מאשימים אותי ברצח ושמו לי יד על הפה. ממש, זאת התחושה שלי ושל הצוות, אני מזועזע מכל מה שקורה ומההתנהלות הפזיזה הזאת, מקבלת תלונות שבעצם באופן חד צדדי מקבלים תלונות ולא מוכנים לשמוע גם את הצד השני.

בין השעות ארבע לחמש סיירו אתי, דליה, (אלה קצינות המבחן המחוזיות הבכירות) בליוויו של שרון רכז המקום. הבית נראה נקי ומסודר, חדר הכניסה, חדרי הנערים מטופחים, האמבטיה והשירותים נקיים. במטבח תנועה חופשית של נערים המכינים אוכל ושתייה. אחד הנערים נכנס לחדר ביוזמתו ותוך כדי בכי חזר על זה שלא יעזוב את המקום בשום אופן, ציין כי נמצא כאן שמונה חודשים, זה המקום היחיד בו הסתדר, שמשתקם. לאחר תקופות ארוכות ששהה במסגרות אחרות. איוון התחנן על נפשו וביקש מראובן ומאתנו לעזור לו להישאר במקום. רק כאן הוא רואה את עתידו. דיבר על היחס החם של המדריכים. איוון סיפר, וזה פה חשוב לציין, כי כשהוועדה הגיעה נמסר לחניכים כי המטרה היא לשפר, לשדרג את המקום. ולכן סיפרו שאין מספיק אוכל. זה כותבים קציני המבחן על מה שנאמר להם גם מהנערים.


אני רוצה לציין שנעשתה ביקורת בשש וחצי בבוקר. עד לאותו רגע לא היה לנו שום מושג על מה מתנהל מאחורי גבנו. עד לרגע זה לא היה לנו שום מושג על איזה שהן תלונות של נערים ושל הורים כמו שצויין, ותיכף אני גם אדבר על זה. בשש וחצי בבוקר מתקשרת אלי מדריכה מבוהלת, טוענת שנכנסו שלושה אנשים הביתה, אין לה מושג מיהם, יש קבוצה של נערים שנמצאת בבית, מתוכם שלושה נערים שאמורים לעבור למסגרת אחרת, למסגרת נעולה, מעון נעול שנקרא גילם, שאנחנו בעצם המלצנו על אותם נערים שיעברו לאותו מקום, ואותם נערים למרות שביקשו ורצו להישאר במקום החלטנו שלא יישארו בגלל חוסר התאמה.

כשאותם נערים ראו את הביקורת, וזה בדיקות שאני עשיתי במהלך השבוע ושמעתי וראיתי, ואני אומר הלוואי שתקום איזושהי ועדת חקירה ותבדוק את הנושא הזה, טענו ועשו רעש והוציאו כנקמה את כל הכעסים שלהם כלפי המסגרת. הביקורת הזאת, כמו שציין המנכ"ל, היתה עד לשעות הצהריים. אני לא מבין מה זה שעות הצהריים אם בתשע וחצי אחרי שערכו ביקורת של שעה וחצי שעתיים בקושי, ביקורת שבאה לחרוץ גורלות של נערים ושל ילדים ושל צוות ושל מקום מפואר כזה שקם במשך שמונה שנים, בשעתיים באים וסוגרים מקום כזה, אני לא מבין איזו מן התנהלות נפשעת זאת.

סליחה, אני מבקש, אנא, להתבטא בכבוד, גם אם הדברים מסעירים אותך באיזה שהוא מקום.

אני מצטער, אני מאוד נסער.

מעבר לזה, ישנן תמונות מסויימות שמעידות על עצמן. אם אנחנו רואים למשל ניאגרה או כלי הדחה מה שנקרא שהוא הרוס, הרי אי אפשר לבוא ולטעון שהביקורת באה והרסה אותו כדי לצלם את זה במצב הרוס. כלומר אתה רואה שהדברים הם לא נעשו כעת ועכשיו ולא מתוך איזו שהיא מטרה של אנטי, וכמובן שביקורת בדרך כלל, ביקורת פתע, יש לה משמעות הרבה מעל ומעבר מאשר ביקורת יזומה. הייתי יחד עם ידידי יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת בביקורת יזומה בבתי ספר במזרח ירושלים ובביקורות פחות יזומות, כולל גם בבתי סוהר, ויש הבדל רב.

אני מצטער לומר, אבל יש הבדל רב בין ביקורת יזומה, כאשר המוסד יודע שהנה באים לבצע אצלו ביקורת, לבין ביקורת, איך לומר, מעכשיו לעכשיו. אז לא שאני רוצה לומר שפה היה איזה שהוא ניסיון לחפות, בסך הכל המטרה היתה לראות כיצד הנערים האלה חיים במציאות היום יומית שלהם, וזה כמובן על בסיס של תלונות שהיו. זו לא היתה המצאה רגעית של מישהו שקם והתחשק לו לבדוק. מעבר לזה יש פה דברים שנמצאים בכתובים, גם את זה צריך להסביר. האם סתם נער עולה בדעתו לשבת ולכתוב יומן ולתאר שם את התנאים שבהם הוא חי. אני מבקש התייחסות לדברים האלה.

אגב אחד הדברים, אם אתה גם יכול להתייחס, זה היה על היעדרות של המנהל מהמקום. בכל הדו"חות פה יש ביקורת מאוד קשה.

אני אדבר על זה. היומן תקשורת זה יומן שנועד להעביר את המסר לרכז שמגיע בבוקר. רכז שלא נמצא בשעות הלילה, לא ער לאירועים שמתרחשים בלילה. היומן הזה נועד כדי שאותו רכז יבוא בבוקר וידאג לטפל בעניינים האלה. נכון שקפץ הפקק של החשמל, נכון שיש פה ניאגרה אחת שהיא שבורה, מתוך שתים עשרה ניאגרות דרך אגב, שהיא שבורה. נכון שיש כל מיני נזקים, כשמדובר בבית של שבעה עשר נערים שחיים בבית אחד, נערים שבדרך כלל הם חסרי גבולות, נערים שבדרך כלל לא היו רגילים לשום הרגלים, לצחצח שיניים בבוקר בקושי הם ידעו לעשות, אז הם מגיעים למקום, יש פה אלבום תמונות שאני באמת מבקש שתסתכלו בו, זה תמונות של הבית, ולא רק הניאגרה השבורה אלא באמת איך הבית נראה, ולפי זה גם אפשר לראות איזו שהיא תמונה עד כמה אנחנו לא לא שומרים על הנערים או לא נותנים להם תנאים. אני מבקש, אנחנו לא באנו מוכנים עם מצגת ותמונות, זה האמצעים שיש לנו אז אני הייתי מבקש שתראו את זה. זה לגבי יומן האירועים.


לגבי כל נושא החימום, הרעב, מים חמים כמו שתואר, חלונות שבורים. חלון אחד מתוך חמישים שישים חלונות ששבור, אני לא חושב שזה סיבה לבוא ולסגור מקום. אני לא חושב ששקע של חשמל, שהוא לא חשמל, אם מישהו היה בודק איתי הייתי גם אומר לו, זה לא חשמל. מישהו בדק אם זורם שם חשמל, לא זורם שם חשמל, זה שקע שמנוטרל כבר מספר חודשים בכלל, ויש עוד שניים שלושה כאלה. חשמלאי, יש לנו פה דו"חות של אנשי מקצוע שמגיעים למקום באופן קבוע, מתקנים את הנזקים, מטפלים בנזקים, תמיד יש נזקים, יש בית שאין בו נזקים? יש בית שלא קופץ בו הפקק? יש לנו דו"חות, יש לנו פה קבלות, באתי עם ערימה של קבלות של אנשי מקצוע שבאים, מתקנים, בלי הפסקה, עם עלויות מטורפות, וזה נעשה בצורה הכי שוטפת שבעולם.


צילמו שם בריכת שחייה. יש לנו שם בריכת שחייה וג'קוזי בחוץ לנערים, בתוך הבית גם דרך אגב יש ג'קוזי לנערים, אפשר לראות את התמונות. צילמו שם בריכת שחייה מלאה במים בתקופה של חורף שאולי חודש ירדו הגשמים, התמלאה הבריכה, עפו שקיות לתוך הבריכה הזאת. הבריכה הזאת מנוקזת אחת לחודש וחצי, יש איש מקצוע שמגיע באופן קבוע, בודק, מטפל בה, וככה אנחנו מתנהלים עם הדברים האלה.


לכל דבר, כולל אוכל, טענו שאין אוכל, אני מוכן, אם הייתם באמת פועלים בצורה הגיונית, תבואו תבדקו את מגוון המוצרים שאנחנו מזמינים. יש לנו מקומות מסויימים שאנחנו מקבלים מהם אספקה שוטפת, אספקה שהיא נקנית. אספקה שאפשר לראות, הכל שקוף. בואו תראו מה הילדים האלה אוכלים. טענו שאין שם בשר. לא היה ולא נברא. אם יום אחד הנערים האלה לפחות לא אכלו פעם אחת ביום בצהריים, וגם בהרבה מקרים גם בערב הם אכלו.

הייתי מבקש ממך להתייחס גם לנושא של הטיפול בבריאות של הנערים.

אני אשמח. בכל בית יש מדריך שעליו מוטלת האחריות הרפואית במקום. מדריך מוסמך, ואני יכול לתת שמות של המדריכים האלה, אפשר לבדוק את זה. אותו מדריך מטפל לא רק כשנער נופל או מקבל נקע באצבע או שיש לו כאבים אלא גם בנושא השיניים שלו, נערים שלא טיפלו שנים בנושא השיניים מגיעים אלינו מטופלים.

סליחה על ההפרעה, בתור נערה בהוסטל, הגענו להחלטה וזה לא נראה לי הגיוני שזה דיון עלינו בעקרון.

גבירתי, זו לא שאלה של היגיון, יש פה ועדה, יש פה יושב ראש ועדה והוא זה שמחליט. אם את רוצה לשנות את החוק תפעלי בכיוון בהתאם. כעת אני מבקש לצאת החוצה.

לגבי הנושא הרפואי התחלתי ואמרתי שבכל בית יש מדריך שהוא אחראי ומטפל ודואג לנערים וזו אחריותו, כמו שיש חלוקת תפקידים בין אנשי הצוות יש גם חלוקת תפקידים בנושא הרפואי. אנחנו ערים לנושא הרפואי, אנחנו מטפלים בנושא הרפואי, אין שום הזנחה של שום נער מהבחינה הבריאותית. אם היתה איזו שהיא תלונה על נער שנלקח לאחר כמה שעות, אותו נער, מדובר באחד הנערים.

אני עוד פעם אומר, אני מקווה ומבקש שתהיה פה בדיקה מעמיקה לנושאים האלה, אותו נער, אמא שלו גם, באחד הדיונים, אמרה לנו לאחר שבאמת רצתה להישאר במקום, שהבן שלה יישאר במקום והחלטנו שלא, אמרה לנו במפורש, ויש עדים ועדויות לזה, אני עוד אראה לכם ואני עוד אוכיח להם ואני עוד אסגור לכם את המקום, במלים האלה. היא אמרה את זה לא רק בנוכחותי, היא אמרה את זה בנוכחות קציני מבחן, מפקחת שלנו ואנשי צוות שהיו במקום. אז אני מניח שאותה אמא גם הרבתה והתלוננה בנושא הזה. אני רוצה לומר עוד יותר מזה.

אתה יכול להתייחס למה ששאלתי לגבי תפקוד המנהל?

אני מנהל של ארבע מסגרות, שהן מחולקות לארבעה מבנים, יש לנו שני מבנים גדולים, של שני בתים, שיש בתוכם בין שישה עשר לשבעה עשר נערים, דירת בוגרים, שהיא קמה ואנחנו הקמנו אותה מכוחותינו כדי לאפשר לנערים בשלב מתקדם להתגייס לצבא ולבנות חיים עצמאיים, עם עבודה ועם מסוגלות לימודית, ויש את בית הספר, שהקמנו את זה, גם ביוזמתנו, מהעמותה, מכספי העמותה, מאנשים טובים שבאו, ללא שום עזרה ממשרד הרווחה, למרות שהנערים האלה גם מחוייבים בלימודים. הקמנו את ארבעת הפרוייקטים האלה.

בנוסף, אני נמצא שם באופן שוטף. יש פעמים רבות שאני גם נמצא בכל מיני פגישות למיניהן כדי לקדם יזמות עסקית לנערים, לדוגמא שהקמנו לאחרונה, כדי לקיים נסיעה לפולין לנערים, בעוד חודש וחצי הנערים האלה אמורים לטוס לפולין, כמובן לא הנערים שנמצאים בחלופת מעצר, כאלה שמתאפשר להם מבחינה משפטית, דבר שלא היה ולא נברא בשום מקום בחסות הנוער ובארץ, קבוצה, משלחת של נערים שיוצאת לפולין שהתחילה כבר את התהליך, את ההדרכה עם מלווה מוסמך לזה, יש להם כבר כרטיסי טיסה וזה עוד משהו שנשבר באמצר.

בכל בית יש רכז שהוא המנהל, רכז שהוא המנהל בפועל של הבתים האלה והוא מנהל את הצוות, את הנערים, את כל מה שקורה בבית מכל הבחינות ומכל ההיבטים. יחד עם עובד סוציאלי.

אתה ציינת קודם שיש מפקחות שמלוות את המוסד שהן לא נמצאות כאן. אתה יכול לומר לנו מיהן המפקחות, מה התפקיד שלהן?

בודאי. מפקחת אחת היא מפקחת השמה ארצית, קוראים לה הגברת עדנה שמש, היא מלווה אותנו מהיום הראשון, שנתיים, לפניה היתה אביבה פליס. מלווה אותנו כבר מספר שנים, עד התקופה האחרונה, באופן צמוד, אפשר לומר אחת לשבוע וחצי היא נמצאת אצלנו.

הפיקוח הוא חינוכי או שיקומי?

זה פיקוח מכל ההיבטים של הפיקוח, כל מה שאומר פיקוח, זה פיקוח וזה אנשים של משרד הרווחה. בנוסף אני רוצה להוסיף, יש פיקוח נוסף של מפקחת מחוזית, הגברת נאוה רחמים, שהיא מפקחת מחוז מרכז, נמצאת אצלנו גם לפחות אחת לשבועיים. ישיבות מנהלים של כל המחוז במרכז נמצאות אצלנו בנופית. שקיפות כזאת, יותר גדולה מזה, אני לא חושב שקיים נמצאת אצלנו גב' ד"ר מרים גולן מהאוניברסיטה בתל אביב. זאת אומרת שאם יש איזו שהיא בעיה או יש איזו שהיא תלונה יש לנו פיקוח, שיפנו לפיקוח וימצו איתם את הדין. אני לא מבין למה המפקחות האלה לא נמצאות פה היום להגיד, להביע את דעתן, לדעתי לפחות מה ששמעתי, אני לא יודע אם מותר לי או אסור לי להגיד, אבל נאסר עליהן גם להגיע לפה.

אני אתן לד"ר מרים גולן לדבר, אני מבקש רק שהסניגורית תמשיך את דבריה שהיא הופסקה באמצע.

אני רוצה לפתוח במשהו אחר. אני חושבת שצריך לעשות קצת סדר מבחינה משפטית. אנחנו כסניגוריה בודאי לא חשודים בדבר אחר זולת טובת הקטינים, ומבחינתנו נופית או כל חלופת מעצר אחרת היא תחנת ביניים. זה לא הבית של הקטינים, זה לא העתיד של הקטינים.

הם יושבים שם שנתיים ושלוש.

זו שאלה שצריכה להיבדק , במסגרת השאלות שצריכות להיבדק.

זו לא אחריות שלכם?

לא.

אני רוצה להבין את התהליך. קצין נעצר, בית המשפט מחליט שהוא צריך להיעצר עד תום ההליכים נגדו ואז חלופת מעצר מפנים אותו לנופית, שזה אמור להיות בעצם פרק זמן קצוב. עד שנה בממוצע, הליך משפטי. ואנחנו רואים נערים שיושבים שם שנים, כמו מקום שיקומי.

זו בעיה.

אולי זו בעיה אבל יחד עם זאת זו אינה בעיה כי אין מקום אחר וזה המקום שעושה את העבודה.

במיוחד זו בעיה כי המוסד לא תוקצב לטיפול. המוסד תוקצב רק לאחזקה פיזית ולא לטיפול, והנערים בעצם לא מקבלים שם שום טיפול. ומתקשרים אלי השבוע הורים של ילדים שכבר עזבו ואומרים לי הילדים או שיחקו קלפים או צפו בטלויזיה. חשוב לי לומר שהעמידו פה את הקטינים קצת במצב לא נוח, וגם אני הרגשתי לא נוח. כי אני רואה עצומה שנשלחה לבתי משפט, ועל העצומה חתומים הקטינים שדיברו איתנו. ואלי, תוך כדי ההתמרדות וההתבצרות מתקשרים קטינים לשאול איך הם יכולים לצאת לבית משפט בלי שידעו שהם יצאו.

מתקשר קטין לעורכת הדין שלו ואומר לה 'כל כך נאבקת בשבילי שאני אשתחרר ממעצר ולא היה לי נעים להגיד לך שאני הולך לישון רעב. הדברים מזעזעים. הדינמיקה שנוצרה שם עכשיו, שהיא בהחלט דינמיקה לא בריאה, אפשר להסביר את השינוי עמדות של הקטינים בכל מיני דברים, אבל אי אפשר לשנות את העובדות שהיו עד עכשיו, וזה שביום חמישי היתה ביקורת, ובשישי שבת עבדו בלי הפסקה לתקן את כל הכשלים.

שוב, קטינים בשיחות איתנו, קטינים ששוהים וקטינים ששהו שם, ואני לא מקבלת את ההשלכה הזאת על שלושה קטינים כי הדיווחים הם בעיקר מיומן משמרת. מדריכים, אנשי סגל מדווחים על פעם ועוד פעם ועוד פעם שהם התריעו על זה שצריך הדברה, על זה שאין מים חמים. אז ילדה אומרת לי בלילה, לא לי, לסניגורית מטעמי שנשלחה למקום, אומרת נכון, אז אין מים חמים. מה זאת אומרת, חורף שלם אין מים חמים?

שקר וכזב, עד כאן.

כולם משקרים מלבד נופית, יכול להיות.

יש לי שאלה, האם קיים במערכת עוד נופית כזאת?

לא, זה המוסד היחיד.

אז את מבינה שאם נגיד מעלים את הכורת על נופית אין פתרון.

כבוד היושב ראש, אני אומר את זה גם לאנשים של נופית. תראו, באנו פה גם קיבלנו דיווחים, גם דיווחים מאנשים של נופית. זה לא מוסיף לכם לשים, כל החשדות וקונספירציה מול הסנגוריה הציבורית. יש להם בעינינו, ואין לנו שום סיבה אחרת, יש להם בעינינו אמינות גמורה. וזה שיש מקהלה כל פעם שמישהו פותח את הפה, מקהלה אומרת כך או כך זה לא מוסיף. אנחנו שמענו והתרשמנו, גם חלק מהדברים שמענו מנופית. לכן אני ביקשתי להעלות את העניין. אבל המקהלה לא מוסיפה לכם.

עוד משפט אחד, אני חייבת דווקא לאנשי נופית להבהיר שהמידע שהגיע לידינו היכה אותנו בתדהמה עזה. באמת בתדהמה עזה. אנחנו שנים שולחים לנופית קטינים. לא עלה על דעתנו, ממש לא עלה על דעתנו שדבר כזה יכול להתרחש לנו מתחת לאף.

איפה היתה הביקורת עד היום?

באמת שאלה מצויינת. כשהלכנו עו"ד דוד ויצטום ואני, ישבנו בחדר ושוחחנו עם קטינים ושוחחנו אחרי זה עם אנשים אחרים, כי המידע הגיע אלינו כבדרך מקרה, אגב טיפול בדבר אחר, ואחרי שהרחבנו את הבדיקה שלנו, אנחנו יצאנו מהחדר ושאלנו את עצמנו אם אנחנו קוראים או שמענו עכשיו פרקים מספרו של דיקנס או שאנחנו מדברים על מוסד בישראל של 2008. את יכולה לעשות איזה קולות שאת רוצה.

יכול להיות, אבל יכול להיות שאת לא שואלת את השאלות הנכונות כמו שאני לא שאלתי קטינים שנמצאים בנופית את השאלות הנכונות. אז בואי תשמעי מה שאני שמעתי. ואני שמעתי את זה מכמה וכמה מקורות, כולל כאלה שאת לא מעלה על דעתך כנראה. כי כשאני שמעתי בנופית שילד נחתך בנופית שמים לו את היד בקפה שחור כי אין שם יוד ואין אקמול, או ילד שובר את הרגל בנופית בשעה שתיים בצהריים.


הם שואלים את עצמם, למה שאנחנו נזעיק מדריך באמצע משמרת, מחכים עד שעה אחת וחצי בלילה ואז מפנים אותו לטיפול. בין שתיים בצהריים לאחת וחצי בלילה. מחכים שהמדריך יסיים משמרת. כשהמידע שיש בידינו הוא שקטינים שמקבלים כדורים לפי מרשמים פסיכיאטריים מפסיקים את הטיפול בהם, שזה דבר שהוא דבר אסור וחמור ביותר, כי לא קונים להם תרופות, זה דבר שלא יעלה על הדעת, זה מידע חמור מאין כמותו. אם יש במידע הזה רבע אמת אז שיקול הדעת של האנשים שמנהלים את המקום פגום בצורה מאוד מאוד קשה. עכשיו אם יש במקום הזה אנשים שמרשים לעצמם לקבל לחם מתרומות ולהביא אותו פעם בשבוע ולהגיד למדריכים שלהם בסדר, אז תרטיבו את הלחם ותשימו במיקרו, ואם הם מרשים לעצמם להביא פירות פעם בכמה חודשים ולא להביא חלב.


בדקתי זאת, יש לי מידע מוצלב מכמה מקורות, זה מספיק וזה חמור מאוד.

לאור הדברים שהגיעו לאוזנייך, הלא שמענו כאן שיש מפקחות שמלוות את המוסד, ניסית אצלן לעשות תיאום בין המידע שקיבלת לפיקוח? ניסית להצליב את זה? זה נשמע לי מאוד הזוי, ממש כמו שהגדיר הרב מלכיאור, זה לבן ושחור, גהינום וגן עדן.

המידע הגיע לסניגוריה הארצית בו ביום שבו נודעו הדברים. אנחנו חשבנו שהדברים הם עד כדי כך חריפים, עד כדי כך מזעזעים שלא לנו להמשיך בחקירה, ולכן פנינו לגורמים האמונים במשרד הרווחה כדי שהם יתנו את הדעת על התמונה המזעזעת שנוצרה שם.


יש משהו שאני חייבת להגיד מהסתכלות מהצד. אני לא יודעת לגבי דרך קבלת החלטות לא דרך קבלת החלטות. נגיד שהיה בא מנהל המוסד ואומר טעיתי, הזנחתי את זה, וזה לא תוקן וזה לא תוקן, כי הדברים הרי נגלו לעיני המפקחת, והייתי שמחה מאוד אם היא באה לביקורת וחוזרת ואומרת לי לא היו דברים מעולם, כל הדברים שהבאת לנו המצאה, עלילה. ולצערי הרב התמונה שנגלתה לעיניה היתה חמורה יותר מהדיווחים שלנו. היו באים ואומרים טעינו, נתקן, תנו לנו הזדמנות, זה דבר אחד. אבל מה שקורה זה שבמשך שבוע מתנהל על גבם של הילדים ולעיני הילדים מאבק שלא היה צריך לקחת אותם אליו.


המצב שנוצר, כאילו כל הגורמים שאמונים על הטיפול בילד, משרד הרווחה, שירות מבחן לנוער, חסות הנוער, סנגוריה הציבורית, בתי משפט לנוער, כולם העלילו עלילה ומחפשים את רעת הקטינים, ורק נופית לוחמת לטובתם.

סליחה, אני הייתי מבקש לשאול אותך רק שאלה פשוטה. נניח, שאני סתם זורק משהו הזוי בשלב זה, נניח שסוגרים את נופית, מה האלטרנטיבה שיש לנערים האלה?

אנחנו כבר במהלך דיונים משפטיים. כל קטין והסיפור שלו, כל קטין והחלופות האפשריות לגביו. יש קטינים שכבר נמצאו להם חלופות. ממילא אנחנו צריכים למצוא לקטינים האלה המשך טיפול. זה לא מצב שהוא מצב סופי שהקטינים עכשיו נשלחים לשנתיים.

ברשותך אדוני היושב ראש אני רוצה לקחת לרגע את הדיון למחוזות אחרים לגמרי. אני חושב שאנחנו טועים שאנחנו עושים פה, שלא בטובתנו, איזה שהוא דיון או ויכוח מי בעד נופית, מי נגד נופית, ובסוף נעשה פה, כמו בתכנית ריאליתי, ניתן לקהל להצביע ונראה מי יהיה הרוב בעד זה או בעד מקום אחר. בעיניי זאת לא השאלה בכלל.


אני רוצה להזכיר לאדוני היושב ראש, בשנתיים שלוש האחרונות התקיימו בוועדת העבודה והרווחה אין ספור דיונים, פעם על מכורה שנסגר, פעם על מצפה ים, פעם על גלעם, פעם על צופיה, פעם על מסילה, והדיון הזה על נופית לא יהיה אחרון, אני יכול להבטיח לך את זה. יהיו דיונים נוספים. יש פה משהו מאוד לקוי בדרך הטיפול בנוער עובר חוק או נוער שנמצא על סף עבירה על החוק. הכל פה נעשה באופן מקרי.

אני רוצה בכלל לשאול שאלה אחרת, איך יכול להיות שיש בכל הארץ חלופת מעצר אחת, אני לא מבין את זה, זה לא הגיוני. נניח שיסגרו, נניח שלא יסגרו. בכל הארץ יש חלופת מעצר אחת, אפילו לא בחלוקה לפי אזורים גאוגרפיים, כמה קשה להורה מאילת לבוא לחדרה לבקר את הילד שלו, זה נשמע לכם נורמלי? והכל פרי יוזמה מקומית.

אני רוצה לשאול עוד שאלה, איך יכול להיות שחלופת מעצר, שכשמה כן היא, היא שלילת חירות של קטינים, עוברת לידיים פרטיות. האם היתה על זה החלטה? נכון שהמדינה עכשיו מחליטה גם את בתי הסוהר להפריט, אני יודע, זה טירוף בפני עצמו, אבל אני שואל האם זה מקרי או שמישהו קיבל החלטה רצינית, בדוקה, להבין לאן אנחנו הולכים. הכל פה אילתור על גבי אילתור על גבי אילתור.

אגב, מה שנראה לכם גהינום וגן עדן ושמים וארץ, אני מציע לכם לא להתפעל מזה יותר מידי, מפני שיכול מאוד להיות שגם זה היה בנופית וגם זה היה בנופית. זה לא בהכרח סתירה. גם תמונות שיביאו לי אפשר לצלם זווית אחת שרואים משהו מקולקל וזוית אחרת שרואים שיש מאוד מפואר. וזה נכון וזה נכון. אז לא צריך להתפעל שיש כזאת סתירה.

אני רוצה עוד שניים שלושה משפטים לתהליך שהיה פה כי הוא מאוד חשוב, ולנסות אולי שהוועדה תציל עכשיו את התהליך, למרות שאנחנו באיחור. קודם כל אני רוצה לומר, אני מבקש כשאני אומר את הדברים אל תקפצו כי אני אומר דברים שלא יהיו נעימים אולי לכל הצדדים. אני רוצה לומר קודם כל, וזה קשה לי, תאמינו לי, המנכ"ל יודע כמה שזה קשה לי, להגיד כל הכבוד למשרד הרווחה. זה עולה לי בבריאות. אבל אני רוצה לומר את זה כדי להמריץ אותם שהם יקבלו להבא תלונות, שיעשו בדיקה מיידית. הכי קל היה לשבת בשב ואל תעשה. וכבר היו מקרים כאלה. המנכ"ל יודע על מה אני מדבר. זה לא פשוט. אני מתאר לעצמי שאם הם לא היו עושים את הבדיקה באופן הנחרץ ביותר היתה לנו פה ישיבה, בוועדה הזו או ועדה אחרת על מחדלי משרד הרווחה שלא בודק כשלונות וטענות ותלונות. מבחינה זאת אני רוצה לשבח אתכם, שלא חיכיתם רגע.

יחד עם זה אני חושב שהתהליך היה פה לא נכון. מפני שצריך לזכור, אני לא מעניין אותי לא מנהלי המוסד ולא המפקחים, מעניין אותי הנערים שנמצאים שם, שאגב אלה שדיברו פה מאוד הרשימו אותי, אני מוכרח לומר, מישהו עבד עם הנערים האלה, אני לא מחלק פה שבחים לאף אחד כי אני לא יודע מי, אבל מגיע להם את השבחים. טוב שיש נוער כזה, שהוא במצוקה גדולה מאוד ובכל זאת יודע לבטא את עצמו. אבל שכחו שיש פה נערים. והנערים הם לא רהיטים שאפשר להזיז מכאן לשם מהיום למחר.

עוד משפט אחד, אני חושב שגם אם היתה צריכה להיות, ואינני יודע, החלטה לסגור את המקום, אי אפשר מבחינת הנערים לעשות את זה מהיום למחר. זה תלוי כחרב על צווארם. אחרי כל כך הרבה מעברים ומשברים וחוסר בטחון וחוסר יציבות לבוא כרגע לנער כזה ולהגיד לו אתה הולך, גם אם זה מוצדק, חבר'ה, תחשבו על מה מדובר. אתם רוצים לזרוק את מנהל המוסד, תזרקו אותו. הוא איש מבוגר, הוא יודע לקיים את עצמו. אבל בשביל הנערים איום כזה זה משהו שהוא יכול להביא נזק עצום, והתהליך מבחינת הנערים לא היה נכון. אני שמח שהמנכ"ל החליט לא לפנות בכוח אף אחד, וטוב עשית כך. אני מציע שאם כרגע יש עוד אפשרות לחשוב מבחינת הנערים איך בונים את ההליך נכון מבחינתם, איך אנחנו לא מאבדים אותם, איך אנחנו לא מאבדים את האמון שלהם בעולם המבוגרים.

הייתי מאוד רוצה לשמוע את נציגת הרשות לשיקום האסיר.

למען הגילוי הנאות, אני ממלא מקום יושב ראש רשות לשיקום האסיר.

אני קרימינולוגית במקצועי ואני יועצת של הרשות לשיקום האסיר בכלא אופק. זה הכלא שבעצם נמצאים הקטינים שלנו, הכלא היחיד לקטינים בארץ, ואני למעשה אמונה על בניית תכניות שיקום לנערים לאחר שהם משתחררים, מה שנקרא בתקופת שליש, על מנת להחזיר אותם לתפקוד נורמטיבי.


עכשיו אני רוצה לומר משהו, ואני רוצה גם להתחבר למה שאתה אמרת ד"ר קדמן. הנערים של כלא אופק הם נמצאים בקצה קצה קצה הרצף, היו באמת בכל התכניות של חסות הנוער, אני בוגרת של חסות הנוער, וכשהם משתחררים בקיצור של מאסר שום מסגרת, אני כשהתקבלתי לעבודה בשיקום האסיר אמרו לי עכשיו חסות הנוער יקבלו את כל הנערים שלך לשיקום. שום מסגרת של חסות הנוער, לרבות כל ההוסטלים שאני מכירה ועובדת אותם, ואני מכירה אותם כי חלקם חברים טובים שלי, לא מקבלים את הנערים שלנו. כי מדובר בנערים מאוד מאוד קשים. היחידים שמוכנים לקבל את הנערים, עם כל טלפון שלנו מוכנים גם לבוא לכלא ולבדוק ולעשות ראיון קבלה לנער כמו שצריך זה נופית.


אני מוכנה גם לומר שגם הנערים עצמם בכלא אופק, אם תדברו איתם ותשוחחו איתם, החוויה שלהם מנופית בדרך כלל, ושוב פעם, אני גם עובדת עם נערים ואני יודעת שלפעמים אוהבים אותנו, לפעמים קצת פחות, החוויה בדרך כלל, בתשעים אחוז מהמקרים זה חוויה חיובית של מקום שעזר להם, שבנה אותם, שתמך בהם. אין עוד מקום כזה. זאת אומרת נערים שלנו שמשתחררים, מלבד מסגרת של שיקום האסיר אין מקום שמקבל אותם

אני הייתי מבקש להתחיל להתקדם לקראת פתרון, נפסיק לעסוק בהיסטוריה. לא שההיסטוריה היא, איך לומר, כל כך טובה, אבל אני רוצה להגיע לאיזה שהן תוצאות.

אני חושבת שבגלל שברור לנו שאין מסגרת כזו היום בארץ ואנחנו זקוקים למסגרת כזו עבור הנערים שלנו, אז קודם כל חשוב לעשות חושבים ולראות, אם היו הדברים והיו התמונות, אני לא יודעת, לבדוק אותם, לבוא, לבדוק את הדברים, לדבר עם הצוות ולשמור על המקום הזה שהוא פנינה אצלנו. אסור לנו לוותר עליו, הנערים צריכים אותו. זה מה שאני חושבת.

הייתי רק רוצה לשתף את הנוכחים ויושב ראש הוועדה בתחושה האישית שלי, שהיא באמת תחושה בלבד והיא לא מחייבת, לאור הדברים ששמענו מד"ר קדמן, וגם מנציגת הגוף לשיקום האסיר. אני מניח שישנם בנופית ליקויים. כמו בכל מוסד כזה שמתעסק עם בני נוער קשים מטבעם. עם הרבה אנרגיה, דברים נשברים, דברים מתקלקלים. אולי לא הכל שלם. אולי היה ראוי שמדינת ישראל והמוסדות היו הם עומדים מאחורי מוסד כזה ולא עמותה, שמטבעה היא עמותה. אני אפילו רוצה לחשוב שיכול להיות שגם התקציבים שמועברים אפילו לא מספקים. יתכן, גם זה נכון. ויתכן שהם צריכים ללכת לקושש ימינה ושמאלה ותרומות. זה לא משנה.


יחד עם זאת, יש להיזהר לא לשפוך את התינוק עם הכביסה המלוכלכת. יכול להיות שיש ליקויים, יכול להיות שצריך לשפר, יכול להיות שצריך להדק את הפיקוח, ולכן טוב ויפה שנמצאים כאן מנכ"ל המשרד. יכול להיות שהיינו אמורים לשמוע יותר על המפקחות שמלוות מה הן אומרות ומה הן לא אומרות. אבל צריך לזכור, אני תמיד נזכר באיזה משפט כזה שכתוב בספרים הקדומים, מן הזהירות שגם לא תרבה להיזהר יותר מידי. צריך פה להבין, אנחנו עוסקים פה ממש במצב מאוד רגיש, בנערים שצריך לדעת לפעמים ללחוץ, לפעמים לשחרר, זה לא פשוט. ולכן זה מה שאני רוצה לומר לכל החברים, בבואנו לחשוב הלאה מה לעשות צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר, כי חלופה אין למוסד הזה נכון להיום, ואין אלטרנטיבה אחרת. ויכול להיות שיש ליקויים, יכול להיות שצריכים לתקן, אז אני חושב שצריכים לחשוב איך לפקח יותר, איך לתקן יותר. זו דעתי.

שמי עליזה, הבן שלי זה היה הילד הראשון שדיבר. הבן שלי היה פושע, גנב, מסתובב ברחובות, לא היה לו, שום דבר לא עניין אותו. רק הוא עצמו. הוא הגיע לנופית ונופית נתנה לו בית מה שאמא שלו ואבא שלו לא נתנו לו. דרך אגב הבן שלי חי בבית של אחד עשר חדרים, וילה שלוש קומות. כסף בשפע, רק מותגים של אלפיים ושלושת אלפים שקל. זה הבן שלי אצל אבא שלו. לא היה חסר לו. עכשיו הוא בא לנופית, אנחנו לא רוצים את האוכל של נופית, אנחנו לא רוצים את החשמל של נופית, אנחנו לא רוצים כלום של נופית. הילד שלי התחנך.

הילד שלי היום חזר אלי. בזכות נופית, שאני רואה את האנרגיות של המדריכים האלה, זה לא משהו אמיתי, אני הולכת הביתה ואני אומרת אלוהים, אני לא נתתי את זה לבן שלי, בעלי לא נתן. והיום לקחת את זה ולסגור את זה? הבן שלי היום היה מתבייש לעבוד, היום הבן שלי עובד. הבן שלי עבר בגרויות. הבן שלי היום מכבד אותי, היום הבן שלי מקשיב לי. הוא עזב את כל החברים העבריינים שלו, היום הוא יושב בבית. מה אני רוצה יותר מזה? אוכל? אוכל יש לו בשפע. היה לו פריזר רק שלו. אני לא מבינה למה צריך לסגור מקום כזה.


עוד מילה, הבן שלי קיבל מבית המשפט ללכת הביתה. אני לא רוצה שהבן שלי ילך הביתה, אני רוצה שהבן שלי יישאר בנופית. אני רוצה שנופית תמשיך והבן שלי יהיה שם.

תודה רבה. אני מבקש את המנכ"ל, האם יש לך תשובה לדברים?

אני רוצה לומר ככה, כל התשובה שלנו בסופו של דבר תיקח בחשבון לא את נופית וגם לא את המשרד וגם לא את הפיקוח וגם לא אותי אלא רק את הילדים. באשר לפיקוח עצמו, אני לא מכחיש, אני מנכ"ל חדש אמנם, היתה כאן בעיה של כשל. היה פיקוח, בעשירי לחודש כמדומני, שלושה ארבעה ימים לפני כן, ציין שהכל פיקס. אנחנו נבדוק האם זה כשל נקודתי או כשל מערכתי. אני לא מתכוון לטייח כלום. אני מודיע כאן, אני אינני מתכוון לטייח כלום. ולכן אני סבור שלא היה מקום להזמין את מי שמעורב בעניין הזה, כי זה היה הופך להיות בית משפט שדה, ואני לא חושב שזה ראוי. זה ההסבר שלי, דווקא מפאת כבודם של הנשים ולא מפני שרצינו לטאטא משהו.


באשר לנושא עצמו, צריך לעשות אבחנות מאוד ברורות בטיפול בילדים. צריך לעשות אבחנה בין חלופת מעצר לבין מערכת טיפולית, ששם צריך להשקיע יותר כסף מאשר לחלופת מעצר, לבין מערכת של בנים לבין מערכת של בנות. יש שם מספר בעיות שגם אלה ייבדקו, ואנחנו מחוייבים, מדינת ישראל מחוייבת לתת מענה, והצוות המקצועי שנמצא כאן ימצא את המענה ארוך הטווח, הוא מחוייב בכך, גם אם יש בעיות לא פשוטות כמו שד"ר קדמן תיאר אותן כאן. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו על מנת לייצר, ויש תשובות.


עכשיו באשר לפתרון עצמו, כיוון שטובת הילדים עומדת לנגד עינינו, אני מבקש מהמשנה למנכ"ל, ממנחם, שטיפל בעניין הזה, גם הוא אישית וגם רחל, להציע ולומר למה אנחנו יכולים על מנת שהילדים, קודם כל בראש ובראשונה ימצאו את מקומם ולא ייפגעו. שכן כל שאר השיקולים הם שיקולים שאנחנו מחוייבים בהם, אבל אנחנו יכולים לדלג עליהם כאשר טובת הילדים בשעה זו היא לנגד עינינו. בבקשה מנחם.

אדוני היושב ראש, יש לי הרבה מה לומר על העניין, כולל מה המשמעות של חלופת מעצר ומה המשמעות של עירוב אוכלוסיות שאינן צריכות את חלופת המעצר, וזה לא בהכרח בעיה של נופית. אמר המנכ"ל, ואנחנו נבדוק את הדברים, איך התנהלו הדברים עד היום.


אבל עדיין יש שם קבוצה של ילדים שהצליחו, לפי דיווחי ההורים, לפי דיווחי המסגרת, לפי הדיווחים שיש לנו, להגיע למקום שאליו הם הגיעו. תפקיד חלופת מעצר היא קודם כל להקנות לילדים את הבטחון הפיזי, הבטחון התזונתי, הבטחון שהם נמצאים במקום שבו מדינת ישראל הוציאה אותם מהבית והפנתה אותם למקום שבו הם נמצאים ומקבלים את כל התשומות שצריך לתת להם.

ולפי דעתנו אחרי שנשמעו דברי הסנגוריה הציבורית ונאמרו כאן בקול צלול מאוד, ואחרי שבדקנו את יומני האירועים, ואחרי שבדקנו את הדו"ח של הביקורת שיצאה מטעמנו, ואין לנו צוות יותר בכיר מהצוות שהיה שם, אי אפשר שלא לצרף את הדברים ולהתעלם מהדברים ולעמוד מנגד. ויחד עם זה, ואני חוזר לתחילת הדברים, נמצאת כאן קבוצה של נערים, שנמצאת שם במקום, שהגיעו לאן שהגיעו, ואנחנו חלילה איננו רוצים לפגוע בהם.

ולכן נפגשתי עם הנהלת העמותה, ונפגשתי עם מנהל המסגרת היום, והצענו להם, הצענו להם קודם כל להבטיח שאותם נערים שנמצאים במסגרת, שההורים שלהם חושבים שהמסגרת הזאת היא טובה בשבילם, אני מדבר על אותם נערים שנמצאים בחלופת מעצר, לזה נועדה המסגרת, ולזה היא זכתה במכרז. שאותם נערים יישארו במסגרת הזאת, ויסיימו את התהליך כפי שיחליט בית המשפט. ברגע שבית המשפט יסיים את התהליך המשפטי הנערים האלה יעברו לאן שיקבע בית המשפט. אבל בשלב הזה לא נוציא את הנערים. ואמר המנכ"ל קודם, אנחנו המלצנו לפני בתי המשפט שלא להוציא צווי הבאה. אנחנו איננו רוצים לפגוע בנערים פעמיים. אם הנערים נפגעו בפעם הראשונה כפי שהם נפגעו אין לנו עניין לפגוע בהם פעם נוספת.

ולכן אנחנו מציעים שהנערים שנמצאים כרגע בחלופת המעצר יישארו במסגרת, הייעוץ המשפטי של המשרד ימצא את הדרך איך להכין הסכם שיבטיח שהנערים האלה יסיימו את תקופתם במסגרת הזאת כפי שיקבע בין המשפט במסגרת חלופת המעצר.

לגבי היתר אנחנו נצא למכרז כדי לבחור חלופת מעצר. בכל רחבי הארץ. כולם יוכלו להתחרות במכרז.

אז כמה מוסדות יהיו?

שניים או שלושה מקומות. אנחנו בשלב הזה, באותו שלב שבין ההסכם לגבי קבוצת הילדים לבין התהליך של בחירה במכרז קיבלנו על עצמנו, והודעתי את זה להנהלת העמותה, אנחנו נעשה את כל הבדיקות שאנחנו צריכים לעשות. והעמותה תקבל מאתנו את כל המידע מה עלה בבדיקה. כי איננו רוצים במצב הזה לבוא ולחרוץ דין לפני שעשינו את כל הבדיקות. יש לנו שאלות כבדות מאוד שאינן נוגעות רק לעמותה. הן נוגעות לכל דרך ההתנהלות. אנחנו נבדוק את כל התהליך הזה, אנחנו נביא לעמותה בסופו של דבר את דברנו, אחרי שהבדיקה הזאת תסתיים, ובהליך המכרזי ייבחר מי שייבחר. אני מניח שנסיק את כל המסקנות, נפיק את כל הלקחים מצורת ההתנהלות, ואותה אנחנו נכניס למכרז. אני מאוד מקווה שהנהלת העמותה, מתוך טובת הילדים, תקבל את ההצעה שלנו.

סליחה, יש לי שאלה אליך מנחם, לפי מה שאני מבין נופית מחזיק ארבעים ושניים נערים. בפועל כמה נערים הם בחלופות מעצר?

עשרים ושבעה מתוך הארבעים ושניים הם חלופות מעצר.

וכמה נערים שזקוקים למסגרת של חלופת מעצר בכלל, האם יש איזה קנה מידה לדעת?

אנחנו, כמו שאמרתי, מעוניינים לצאת למכרז כדי לבחור חלופות מעצר אלטרנטיביות. יחד עם זה חבר הכנסת אמסלם כדי ליצור מצב שלא יהיה מצב, עד שנגמור את כל התהליך, שילד לא יוכל לקבל חלופה, הצענו, במכון לאבחון ומיון שלנו, שהוא מוסד פתוח בחדרה, הכשרנו שלושה מבנים שבהם ניתן יהיה לקלוט נערים וגם אושר לנו צוות, כולל מדריכים ועובדים סוציאליים כדי להבטיח שבתקופת הביניים, ואני אומר בתקופת הביניים בלבד, לא יהיה מצב שילד יהיה במעצר ולא נציע לו איפה להיות.

רבותיי, פה היתה הצעה של המשנה למנכ"ל מנחם, אשר על פיה הייעוץ המשפטי יכין איזה שהוא סיכום, איזה שהוא הסכם שכבר סוכם בראשי פרקים. מנהלת העמותה תקבל גם את זכות הדיבור, אין שום בעיה. אם זה לא מוסכם עליה, אז זה ברור שזה לא מוסכם. כי פה נאמר כאילו שכבר יש איזה שהוא גיבוש של משהו. אז אם הדברים עדיין לא מוסכמים אבל יש איזה שהוא, נקרא לזה כיוון, בסיס לדיון, כי אני חושב שבאמת לנגד עינינו צריכה להיות קודם כל טובת הילדים עצמם. כי כל פתרון אלטרנטיבי כפי שהוא נראה נכון לרגע זה הוא לבוא לסגור את המוסד, לשלוח אותם לתנאים בלתי אפשריים. זה לא פתרון. מצד שני אני לא התרשמתי באמת שהמוסד הוא כל כך, איך לומר, גרוע. אז היו שם פגמים, בסדר.


יחד עם זה, רבותיי, אני רוצה שתבינו, לא יכול להיות שזה יהיה מוסד יחיד במדינת ישראל ולא תהיה לו שום אלטרנטיבה. לכן אני בהחלט מקבל את הגישה של משרד הרווחה שיש לצאת למכרז, וזכות העמותה הזאת להשתתף באותו מכרז, ומה טוב והלוואי שגם תזכה במכרז. אז סך הכל כעת אני מבקש להתייחס, האם יש דרך לשבת ביניכם, בין משרד הרווחה לבין הנהלת העמותה, או שפה נצטרך אנחנו פה לחתוך את הדברים. כן בבקשה.

אני יושבת ראש העמותה. האמת היא שאני מאוד נרגשת והחלטתי, כי אני עדיין לא התאוששתי מהשוק שנחת עלי באותו יום חמישי שהתבקשתי שהיתה פלישה, אני מנסה ככה גם לדבר בלשון דיפלומטית כדי לא לפגוע באף אחד. האם מישהו יעלה על הדעת שאם אני אדע שיש ילד רעב הולך לישון אנחנו לא נספק לו אוכל. אני חושבת שאתם צריכים לעשות את המאזן, כל מה ששמעתי לא שמעתי מילה אחת רעה על תפקוד העמותה, על תפקוד ההוסטלים. יתרה מזאת, אנחנו אמורים רק לטפל בשלושים ושניים נערים ואנחנו היום מחזיקים ארבעה מבנים, בית ספר, אנחנו נותנים את כל הטיפולים, שלוש עובדות סוציאליות, שזה בכלל המכרז לא מבקש את זה.

כשאני באה, ויעיד מר מנחם וגשל שנפגשנו פעמים ומכתבים אין ספור, וכשאני אומרת, ואני מקבלת במלים אחרות אף אחד לא ביקש ממך, ובסוף עוד אומרים שלילדים אין מה לעשות ואין שעות פנאי, הרי אני לא אמורה לתת את שעות הפנאי האלה. וללכת ולגזור את גורלם באותו יום חמישי שאוטובוסים חיכו לקחת אותם, ואני פגשתי את הסניגורית בבית המשפט כשרצתי בבוקר, מצאתי את העורך דין כדי שיבוא ויעצור את רוע הגזירה ואמרתי אל תעשו את זה לנערים, הרי מה באתי, לקבל את התמורה הכספית של שלושת אלפים שש מאות שקל בחודש, שאפילו זה לא מספיק למשכורות? אז מדוע רצתי לבית משפט, מדוע, בשביל המשכורת?


לפני כמה חודשים היתה לי ביקורת של ניהול תקין, ואני לתומי בנאיביות שלי חושבת שזה בטח עליתי על איזה שהוא מדגם. אבל מה מסתבר, כנראה, ואני בסדר, עמדתי בזה בגבורה, יש לי פה דו"ח מעמיק של איזה עשרים עמודים, שבא רשם העמותות, בזכוכית מגדלת בדקו מסמך מסמך, הוצאות הנהלה וכלליות של העמותה זה שני אחוז מתוך עשרים ושניים אחוז שנותר לי. אני עובדת בהתנדבות מבוקר עד לילה, פותחת בית ספר על חשבוננו. ילדים נוסעים לפולין, איפה, אין לזה אח ורע בכלל בנוף העמותות. אז באים ובגלל אסלה שבורה, נכון שיש אסלה שבורה, נכון שיש קצר, יש לי פה חשבון חשמל אחרון, חמשת אלפים שבע מאות שקל חשבון חשמל. האם שלחתי לעזה את החשמל? למה החשמל, אם לא לחימום ולא לדוד שמש?

גבירתי, אני בהחלט מבין את ההתרגשות שלך, אבל אני בטוח.

עכשיו לגבי הפתרון, אני חושבת שזה עלבון לאינטליגנציה שלו, שיבוא, וישבתי עם מנחם וניסינו, כי אנחנו באמת טובת הנערים לנגד עינינו, ואני מאמינה שגם הוא רוצה את טובת הנערים, אבל הוא גם רוצה שמשרד הרווחה ייצא באור חיובי. כי ברגע שהוא בא עם פתרון כזה, במלים אחרות אנחנו נייבש אתכם, לא נשלח נערים חדשים, יבואו המשפטים ומשום מה באמת פתאום הזמן יתקצר, למה הזמן לא התקצר קודם כשהיו אצלנו לכמה חודשים, פתאום הזמן יתקצר, לא ישלחו נערים. במלים אחרות לייבש. אני כבר לא מדברת על הנזקים הכספיים של ארבעה מבנים, ששכר דירה, אתם יודעים מה שהרווחה עשתה לנו?

סליחה גבירתי, אני לא מבין, אף אחד לא אמר שלא תהיה לכם זכות להשתתף במכרז.

באמת, באמת יתנו לנו להשתתף, באמת יבחרו בנו.

למי הבטחתם את המכרז? אם לא היה המכרז לא היה קורה כל הסיפור הזה.

זה זלזול באינטליגנציה שלנו.

רבותיי, אתם חייבים לצאת מתוך הנחת יסוד אחת, שלא יכול להיות שבמדינת ישראל יהיה אך ורק מוסד אחד שיטפל בזה. זה לא יכול להיות. לכן יהיה צורך למצוא פתרון זמני, נקודה.

לתושבי שדרות לא מצאו פתרון זמני שבע שנים. היום אני מתפרצת, סליחה, אני תושבת שדרות, אני סובלת שבע שנים מקסמים. הבן שלי תשעה חודשים נמצא בנופית. את השינוי הדרסטי שהבן שלי עשה אף אחד לא ייקח. לא על הגב של הנערים שלנו.

גבירתי, אני מבין גם את התרגשותך. גבירתי, את מערבת פה מין שאינו במינו. אני מבקש ממך, אני רק מודיע לך שזה שלושה חודשים שהתנדבתי, לא יצאתי לעיתונות, לא עשיתי מזה שום סיפור, התנדבתי ועברתי לנחל עוז, לא לשדרות. תודה רבה. ואני לא הולך עם זה עם סמל על הכובע ואני לא הולך לבוא עם זה לנגח דברים אחרים. אז אנא, תשאירי את שדרות עם הבעיות של שדרות ואת הבעיות של נופית תשאירי לנופית. ואף אחד לא סוגר את נופית. אז אנא, כל מה שאנחנו מנסים, רבותיי, זה להגיע לכלל הסכם שיהיה ניתן לבצע אותו במהלך הזמן הקרוב, וכל זה אך ורק על מנת לאפשר המשך אשר על פיו נופית תוכל להשתתף במכרז כמו כל גוף אחר. נקודה. מה רע בזה? נופית רוצה להיות מונופול, זה בלתי אפשרי.

כבוד היושב ראש, אני חושב שדברי היושב ראש היו ברורים, כדאי גם לחדד אותם. אף אחד לא הולך פה לסגור את נופית, זה דבר ראשון. דבר שני גם נופית מסכימה שהיא לא יכולה להיות בלבדית ובלעדית כי צריך כמו נופית אולי עוד ארבעה מקומות. אני מבין את מה שאמר מנכ"ל משרד הרווחה ומה שאמר מנחם שבעצם המשרד ייכנס לעבודה על מנת לתת מעטפת, קריטריון מסודר לכל המוסדות שירצו בעצם לעשות את אותה פעולה של נופית. אני גם מעריך שצריכה להיות תפזורת. לא יתכן שמישהו מאילת יצטרך להגיע עד לנופית או מישהו מהצפון כנ"ל.


לכן אני רוצה שיהיה ברור, היו ליקויים, ייתכן וישנם ליקויים, אבל הם יתוקנו. נופית תתקיים במסגרת שכל המוסדות האחרים בדומה יוכלו להתקיים. אני חושב שזו הבשורה שצריכה לצאת מכאן, ולא צריך לראות שחורות, ואנחנו גם מבינים שצריך מקום כזה.

רגע, סליחה, לא סיימתי את דבריי. כשאתה אומר נופית לא תיסגר זה סמנטיקה וזה לעג לרש. מכיוון שבעוד שבועיים, עוד שבוע, בסוף השבוע, בשבוע הבא מסתיים ההסכם של השנה, ולא מחדשים לנו אותו.


אבל יותר מזה, אתם יודעים שגם משרד הרווחה ביקש לחלוט ערבות שלנו, של מאה שבעים אלף שקל באופן חד צדדי, מצלצלים אלינו מהבנק, אז הרצחת וגם ירשת, לא מספיק שלא נותנים לנו תקציבים ומודים שהם עשו טעות, אז עוד גם לוקחים לנו.


אני אגיד לכם מה הפתרון, אני אומרת דבר כזה, קודם כל טובת הנערים על זה אין ויכוח. דבר שני, השם שרמסו עד עפר את השם של גיל, את השם של אלה, את צוות המדריכים המסור, את הנערים, רמסו אותם עד עפר, אני רוצה להחזיר את הכבוד האבוד הזה. כי לא מגיע להם, אנשים שנתנו כמעט עשרים וארבע שעות.

גבירתי, זה לא חלק מהפתרון מה שאת מציעה.

הפתרון שהוא מציע לא מקובל, ואני אגיד לכם למה. בפתרון שהוא מציע יופי, טובת הנערים, משרד הרווחה מחפה על כל המחדלים שהם פתאום מגלים שזה לא היה צריך להיות, אבל אנחנו נשארנו. אני מבקשת למשוך לפחות עד סוף השנה, לתת לנערים את התחושה הזאת של סיום בית הספר, לעשות להם מסיבת סיום. לא לצאת בהכרזות כאילו אנחנו לא נשלח יותר נערים לנופית. אם יהיה מכרז חדש או לא, אני כבר אחליט אם אני רוצה להשתתף במכרז כזה.

לקראת כניסתנו לדיון הזה, וכך דיווחתי ליושב ראש, אנחנו הסכמנו בינינו שאנחנו מדברים על קבוצת הנערים הקיימת. תקופת השהות שלהם במקום היא תקופת השהות שקובע אותה בית המשפט ואם בית המשפט יסיים את התהליכים לפני כן הם יעזבו. יחד עם אז אנחנו נמצא את הדרך, וזה נעשה לא בתוך הדיון, אחרי הדיון, כדי להבטיח שבלי קשר למה שאמרתי כרגע, שהנערים מסיימים לפי מה שמחליט בית המשפט, התקופה שאנחנו נעשה את ההסכם החדש היא עד הקיץ. ביקשתם ממני את זה, אני דיווחתי על זה למנכ"ל, קיבלתי את ההסכמה שלו, נצטרך לנסח את הדבר הזה משפטית.


דיווחתי למנכ"ל שמה שאתם כרגע מבקשים, אנחנו לא נכנסים כרגע להצהרות על הפניות או לא הפניות. מה שאנחנו כרגע אומרים שאנחנו הולכים באינטנסיביות לעשות בדיקה של כל מה שהיה, בין בתוך המערכת שלנו, בין במערכת שלכם, והבטחתי לכם שלא יהיה מצב, כדי שזה לא יהיה עינוי דין, שלא יהיה מצב שיגיע התאריך של פתיחת מעטפות המכרז ואנחנו לא נהיה מוכנים עם דעה ברורה מה דעתנו על נופית, שלא יהיה מצב שלא תוכלו להתחרות במכרז. את הדברים האלה התחייבתי, בדברים האלה נעמוד.

אני רק רוצה לומר לכם דבר אחד, ברשותכם, אתם גרמתם נזק, הנערים יאבדו את האמון בשרות המבחן, שממליצים לנופית, יאבדו את האמון בשופטים, שנערים נמצאים שם בצו של שופטים. איך השופט יסתכל מול הנער. קורבנות של המדינה.

רבותיי, אני מודיע פה על הצעת סיכום, והצעת הסיכום היא תהיה על בסיס מה שמקובל בוועדות הכנסת, בהצבעה של חברי הכנסת.


הוועדה קוראת למשרד הרווחה לא לסגור את המקום. כמו כן הוועדה קוראת להמשיך את הדיונים בין הצדדים כדי להגיע לפתרון שבמרכזו נמצאת טובת הילדים. את הסיכומים האלה יש להביא לידיעת הוועדה בתוך השבועיים הקרובים.


יחד עם זאת, הוועדה תקיים בנפרד דיון עקרוני על כל המתרחש בחסות הנוער.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 17:00