PAGE
15
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

13.8.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 235

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום רביעי י"ב באב התשס"ח (13 באוגוסט 2008), שעה 11:00

מצב היהודים ופעילות הסוכנות היהודית ומשרד החוץ באזור המלחמה בגאורגיה

חברי הוועדה: מיכאל נודלמן – היו"ר

שלמה מולה

אברהם מיכאלי

הסוכנות היהודית: זאב בילסקי – יו"ר הסוכנות היהודית

ראובן שלום

אלי כהן – מנכ"ל המחלקה לעלייה וקליטה

ולנטין (בני)לידסקי

אלכס סלסקי

ילנה קוברסקי

אלכס מרשון

הלנה הילה כהנוב

שמואל בן שמואל

גרי קורן

פיני אביבי – סמנכ"ל מרכז אירופה ואירו-אסיה

חנוך צמיר

חנן אחיטוב

ואז'ה ממיסשווילי – עולה מגאורגיה

אירינה קוקיטקו

ניקולוז ממיסשווילי

דוד ממיסשווילי

רומן גורביץ

דנה גורדון

לאה קיקיון

מצב היהודים ופעילות הסוכנות היהודית ומשרד החוץ באזור המלחמה בגאורגיה

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. הדיון הוא על מצב היהודים ופעילות הסוכנות היהודית ומשרד החוץ באזור המלחמה בגאורגיה. אני מברך את יושב ראש הסוכנות, זאב בילסקי, את נציגי משרד החוץ והסוכנות, ואת נציגי "נתיב". אתן זכות דיבור ליוזמי הדיון.

אני ביקשתי לקיים את הדיון כאן היום. חשבתי לנכון שוועדת העליה, הקליטה והתפוצות תשבח את עבודת הסוכנות ומשרד החוץ, ואת עבודת "נתיב". אנחנו אמנם בזמן של פגרה, ואני רוצה להודות לך על קיום הדיון. אני ביקשתי שנקבל דיווח על מה שקורה באמת ליהודים. האם הפעולות שביקשתם ורציתם לעשות התבצעו? האם היו קשיים בדרך? אני יודע להגיד, על פי מה ששמענו בתקשורת, למשל, שיהודים – דווקא שלא קשורים לסוכנות, תיירים שנתקעו, והיתה על כך ביקורת. מי שראה אתמול את המשפחות כשירדו מהמטוס – הם טענו ששכחו אותם. מה היו הסיבות לעיכוב, אם אכן היה עיכוב. אני לא בצד המבקרים אלא בצד המבררים, ואני חושב שנרצה לשמוע תחזית, האם כתוצאה מהמלחמה והמצוקה של האנשים יהיה תגבור של עליה מהאזור הזה. אם לא – איך אפשר לדאוג לכך שיותר יהודים מהאזור הזה יגיעו לכאן. האם משרד הקליטה יכול להיערך אם תהיה עליה מתוגברת של אנשים? בנוסף לכך – איך אפשר באמת להשקיע ביהודים שנמצאים שם בזמן המצוקה הזה,גם בתחום הסיוע הראשוני. אני לא אומר שאנחנו צריכים להחליף את ממשלת גאורגיה, אבל בכל זאת – מה אנחנו עושים, כיהודים? לכן ביקשתי שנקיים את הדיון, לברר את הדברים. אני כאן יותר כדי לשמוע מאשר להשמיע. תודה רבה.

קודם כל, תודה על הדיון המזורז. לצערי, במלחמות אין פגרה. כשיש מלחמות יש מצב חרום. לצערי, אני בקטע שלי קצת קשור לעניין האישי. מעבר לתפקידי כיושב ראש אגודת הידידות ישראל –גאורגיה אני כבר מיום חמישי בלילה עסוק בטלפונים, וכמעט עד הרגע הזה אני מנהל מלחמה על פרטים מול הגורמים הנפלאים האלה, שעוד מעט אשבח אותם. אני יכול להעיד על מה שהם עשו והם ודאי יוסיפו את מה שהם יודעים מהשטח.


מצבים כאלה קורים בכל מיני מדינות. כשאתה כבר מעורב ומכיר את קבוצת האנשים שפונים אליך – מתחיל מהפרלמנט שם, ומתחיל מהיהודים שלנו, שזה דבר שמטריד אותנו. הבעיה שלנו היא שאנחנו גם לא יכולים לומר הכל. אנחנו מוגבלים במגבלות האינטרסים של מדינת ישראל בהתבטאויות. אני אילו עוצר את הקהילה שלי בארץ לא לעשות כל מיני אקטים של מחאה כדי גם לא לגרום נזק תדמיתי למדינת ישראל. במגבלות האלה- חדר המצב של משרד החוץ מאז יום שישי, חדר המצב של הסוכנות היהודית ובאמת – גם בארץ וגם בחו"ל מדובר בצוות חברים נפלא שעושים מעל ומעבר.

המשפחה שנכנסה לכאן עלתה הלילה מגאוגרגיה. למדינה הם עלו בקלות, להיכנס לכנסת היה יותר קשה.

הקושי הראשוני במצבים כאלה זה קודם כל לאסוף נתונים בשטח. אני מבין שזה קשה ובקטע הזה עזרו החברה שאני קורא להם "השושואים" של "נתיב" והחברה של הסוכנות שעשו גיוס של רשימות. כמובן שאחרי זה הרשימות רוכזו, ואני משבח את שיתוף הפעולה שהיה בין משרד החוץ והסוכנות היהודית בקטע הזה של העברת נתונים. בכל פעם כשהתקשרתי, הייתי בקשר עם גרי, והוא כל פעם אמר לי שיש לו קשר עם בני לידסקי שנמצא פה. אני יודע שהקשר ביניכם היה טוב. אני ער לביקורת שיש, על כל מיני דברים מהשטח, על כל מיני מצוקות. אנחנו יושבים פה בשביל ביקורת בונה כדי לשפר דברים, כי לצערי אני לא רואה שהבעיה שם הסתיימה. הבעיה ממשיכה. אתמול היה מבצע יפה שנעשה של העלאת כמעט 800 ישראלים ויהודים, ואני אפילו השתתפתי יחד עם פיני באחת מקבלות הפנים בשדה התעופה. זה מרגש, אפילו כשאתה יום יום עובר חוויות כאלה ואחרות. צריך לשבח על זה.


ודאי שאפשר לדון בזה היום – איך זה קרה, למה דחינו את זה ביומיים. לפעמים אנחנו נפגעים תדמיתית אחרי השהיות ואחר כך מגיעים לאותה תוצאה, ובסוף הציבור רואה את מדינת ישראל, שכביכול היא לא מוכנה להתמודד עם בעיה. נדון על כך בהמשך, אחרי שנשמע את הפרטים והשיקולים. בפורומים רחבים אני לא אומר את זה, אבל – היתה שיחת ועידה שהייתה באמצע הלילה ביום שני בלילה, עם שרת החוץ. רציתי כבר את ראש הממשלה לערב, כי ראיתי שהחברה' רוצים לעזור ולא נותנים להם כלים, כי הגענו לאיזושהי בעיה כלכלית – לחכור מטוסים זה עולה כסף. בסוף, בשיחת ועידה שעשינו יחד עם סגן ראש הממשלה אני מבין שהשרה קידמה את העניין והצוות המקצועי בסוף, תוך שעה אחרי זה כבר הוציאו את ההודעה. בסוף אנחנו מגיעים לתוצאות טובות, ויש באמת לשבח את המדינה שלנו, שאנחנו היחידים שנחתנו בגרוזיה. אפילו האמריקאים לא הנחיתו שם מטוסים. עם משרד החוץ הישראלי, בשיתוף פעולה - -

האמריקאים פחדו מהרוסים?

לא, אבל בסוף ישראל הגיעה, בהסכמה עם רוסיה, ואני מבין שהחברה' יימסרו פה את הנתונים. זה מראה שאנחנו, עדיין, כמדינה, באמת יש לנו במה להשתבח, במסירות שלנו ובעשייה שלנו. אם היתה לנו אתמול קבוצה קטנה של עולים – אני מאמין שיש סיכוי שקבוצה נוספת תעלה.


חברים, ישבנו עם שר השיכון ודנו בבעיות של דיור לעולים. אני מתאר לעצמי שלחדשים שיגיעו יהיו בעיות יותר גדולות. נצטרך לחשוב איך למצוא פתרונות. אני היום מאד מוטרד מהבעיה שעדיין קיימת בגרוזיה. מדברים על הפסקת אש, אך בעיניי זה לא הפסקת אש, והבעיות שתיווצרנה עוד יומיים או שבוע – אני כן רוצה לגבש עמדה מדינית לגבי סיוע הומניטרי, ואני מבין שמשרד החוץ עושה כבר מבצע ראשוני. אלה דברים שמטרידים אותי – גם כלפי היהודים וגם כלפי הגאורגים,שלא יחשבו שאנחנו נטשנו אותם, עזבנו אותם וכבר לא איכפת לנו מהם.

פה יש משפחה, אני רוצה שהם יספרו לנו מה יש שם.

(מתרגם אלכס מרשון מנהל אגף עלייה בסוכנות היהודית: אני רוצה להודות לכם. אנחנו משפחה מעורבת. אני נולדתי ואני מתגורר בטביליסי, ואשתי ילידת אוקראינה. ממשלת ישראל לא שאלה פעמיים מאיפה באנו ואם אנחנו יהודים, באו והצילו אותנו. אני רוצה להודות לסוכנות היהודית. במצב כל כך קשה ומסובך כאן הם עשו את זה בצורה יוצאת מהכלל. הם עשו הכל כדי שלא נרגיש בכל חוסר או בעיה בדרך לארץ. תכננו עליה מזמן, אבל המצב כפי שקרה שם נתן לנו פוש אחרון והיה הקטליזטור לעליה שלנו. אני פשוט רוצה למסור את תודתי העמוקה לשליח העליה גריגורי ברודסקי, שיושב בטביליסי ושעושה עבודת קודש על מנת להעלות עולים לארץ.

אתה מבין שיש שם עוד הרבה יהודים שצריכים לעלות לארץ?

(מתורגם): יש הרבה יהודית שרוצים לעלות אבל יש לא מעט יהודים שיש להם בעיות עם המסמכים שצריך לסדר ולארגן. גם שגרירות ישראל בטביליסי הולכת לקראת כל האנשים.

זה צוות של "נתיב" שמתחשב במצב הנוכחי, בהיעדר מסמכים.

יושב ראש הסוכנות, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, לפני שאני מתייחס למשפחה ולמה שהיה בימים האחרונים אני רוצה להודות ליושב הראש ולוועדה על יוזמה שלכם שעזרה לנו בצורה בלתי רגילה. זה הבית שלנו, פה, בוועדה הזו. אנחנו היינו בזימון שהיושב ראש זימן על הנושא של דרום אפריקה, ובניגוד להרבה מאד ועדות שאני לא רוצה לנקוב בשמות שלהן – פה, בוועדה הזו, אם מחליטים משהו אז גם מבצעים. היה פה דיון, והובאו נתונים, ויושב הראש פנה לראש הממשלה והסביר לו את הנושאים שנדונו פה ואת ההחלטות שהוועדה קיבלה, כדי לנסות ולעזור ליהודי דרום אפריקה במצב המאד מיוחד שבו אנו נמצאים עכשיו. הפלא ופלא. אני רוצה להגיד לכם שמספר ימים לאחר שיושב הראש פנה לראש הממשלה, אני קיבלתי טלפון ממנכ"ל משרד ראש הממשלה. תוך 24 שעות התארגנו עם סכום מאד משמעותי שהוקצב, גם על ידי לשכת ראש הממשלה וגם על ידי הסוכנות היהודית. כתוצאה מזה הבאנו טיסה מרוכזת של 100 עולים שהגיעו מדרום אפריקה, ואנחנו נכנסים עכשיו עם כוחות אחרים לגמרי כדי לנסות ולנצל את ההזדמנות שיש היום בדרום אפריקה להביא יהודים. אז אני באמת רוצה להודות ליושב ראש ולחברי הכנסת מיכאלי ומולה, כי כל פעם שאני פה – הם תמיד פה. לפעמים מגיע עוד מישהו, נכנס ויוצא, נכנס, שותה משהו והולך, אבל פה יש חברי כנסת שעושים את עבודתם נאמנה, ואני מודה לך, היושב ראש. זה רק מראה מה שקורה כשעובדים יחד.

עכשיו נעבור למה שקרה. כמה ימים לפני תחילת האירועים היה ביקור של גזבר הסוכנות היהודית שהתלווה אליו אלכס כץ, וממש יום לפני הגזבר חזר, אלכס עוד נשאר שם , ופתאום התחילו האירועים. אלכס הרים אלי טלפון ואמר לי – שמע, כדאי שאני אסתובב, ואסע לטביליסי. אמרתי לו שאם הוא מרגיש שזה מה שצריך לעשות, שיעשה את זה. הנסיעה הזו, אני חושב, שינתה את כל אופן הפעולה שלנו, של כל הגורמים שנמצאים כאן, כתוצאה מזה שזכינו בשליח, שהוא יחד עם אשתו – פשוט לא יאומן איך שליח ואשתו שבסך הכל צריכים לעשות שליחות רגילה של הסוכנות היהודית, פתאום הופכים לקרביים, למחלצים תחת אש, לאנשים שמכירים את השטח. מאותו רגע קרה פה דבר שאני חושב שמאד חשוב שאנשים פה יידעו. שיתוף הפעולה, שהוא המפתח להצלחה במקרים האלה, בין "נתיב", משרד החוץ, הסוכנות היהודית – היה המפתח להצלחה של מה שקרה כאן. תבינו. אנחנו הלא שבעים ממלחמות היהודים. תמיד - מלחמות של אגו ויוקרה. אני זוכר שאנחנו יזמנו כנס של שליחים, כשבא פיני, ולא הכרתי אותו לפני כן טוב, רק ידעתי עליו, וראיתי פתאום את המעורבות שלו בכנס שליחים של הסוכנות היהודית, ומזה גם כל השגרירים, וכשקם שגריר ומתחיל לדבר, ואומר- אנחנו עשינו, אני עובד, מצביע על שליח הסוכנות באותו מקום ואומר בחיוך: אני עובד בשבילו – אני הבנתי שפה קרה דבר. ולכן זה חשוב מאד. הלקח שאנחנו צריכים ללמוד ממה שקרה פה בימים האחרונים, שקודם כל, המפתח להצלחה הוא שכולנו נעבוד ביחד. אי אפשר, אנחנו עם קטן מדי, ממשלה קטנה מדי, כדי שכל אחד יתחיל לפתח פה דברים לבד. ואותו שיתוף פעולה בין חדר המצב של משרד החוץ, בין חדר המצב של הסוכנות היהודית, ובין הפעילות הנפלאה של החברה' שלנו שם היה מכריע. אני אתן לכם דוגמה: לפני שני לילות היה בלתי אפשרי לישון במלון. פליטים דפקו על הדלתות, הפחידו את האנשים. כל הצוות שלנו השתכן בבית של השגריר. השגריר הפך לאכסניית נוער של הסוכנות היהודית. שאלתי את החברה' – איפה ישנתם, בשקי שינה? אמרו לי: לא, יש לנו חדרים, הוא סידר לנו. הכל בקלות. לא קשה, לא מסובך, לא פרוטוקולים. אתמול בבוקר, מבלי שדיברנו עוד בינינו, אז ראש "נתיב", נעמי בן עמי, לוקחת את הרגליים, נוסעת לשדה התעופה, ומייד, כמה שעות לאחר מכן מדווחת למזכיר הממשלה ולי על מה שקורה שם. אין ספק שגילוי המנהיגות הזה, השיתוף פעולה, עזר מאד.

מה שקרה שם צריך ללמד אותנו משהו מאד חשוב. יש פה לקחים שאני בטוח שכל קובעי מדיניות החוץ של מדינת ישראל וכל מי שאמון על הדברים האלה צריך להבין מה קרה פה. קרה פה הרבה מעבר למה שקרה.אני חושב שזה ברור לכולם, יש פה היום סדר אחר של כוחות עולמיים. יש פה היום מצב חדש שנוצר. יש פה היום לקחים שאני חושב שכל אחד צריך להפיק אותם, אבל לא בזה ענייננו היום. מה שחשוב מבחינתנו זה המסר שאנחנו שולחים לעולם היהודי. ומהשבוע שעבר אנחנו לא מפסיקים להעביר מסרים לעולם היהודי בכל מקום שהוא: מכתבים שאנחנו מוציאים להם, שיחות ועידה שאנחנו עושים עם כולם, כדי להסביר לאנשים שהמקום היחידי שאתה יכול לחיות במדינה שלך, המדינה היהודית היחידה שיש לנו זה פה, במדינת ישראל. זה הביטחון היחידי שאנחנו יכולים לתת לכל יהודי באשר הוא. אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יקרה, אבל ברגע שזה קורה, לא יאומן, כל העיניים נשואות לישראל. זה מה שקרה פה.

ולכן, אך טבעי הוא שאנחנו מייד עשינו את כל המאמץ, ובאמת – אני חוזר ל "נתיב". אני משבח אותך ואתה בדיוק משוחח בטלפון.

בדיוק התקשרו אלי מטביליסי.

אני זוכר את הימים שהייתי חוזר מהאזור, הולך לראש הממשלה דאז, אריק שרון, ואומר לו – "נתיב" צריכים עוד קונסולים, צריכים אנשים, זו יבשת גדולה, לוקח זמן, חודשים. פה באו אנשים ומייד הוציאו את האשרות. מהירות העבודה היא מאוד חשובה. אנחנו צריכים לדעת את זה גם לעתיד. אנחנו צריכים ליצור מצב: אדם רוצה לעלות לישראל, סטודנט רוצה לבוא ללמוד פה, תוך 24 שעות מקבל ועולה. אין פה מי יודע מה חששות מפני אנשים. מי שכבר רוצה להגיע ככה, תאמינו לי שמגיע. לא צריך לענות את כל אותם אנשים שרוצים. אם מפה נפיק לקחים ונהדק את שיתוף הפעולה ואת העבודה המהירה – אדם רוצה לעלות? תן לו לעלות. יש לנו סטודנטים שהפסדנו אותם כי לקח שלושה חודשים עד שהתהליך לקח. הם כבר נרשמו לאוניברסיטה אחרת.

בסופו של דבר כמה עולים קיבלו בזמן קצר, כמו שאתה אומר?

לכן הדברים האלה הם מאוד חשובים להמשך.


צודק חבר הכנסת מיכאלי. אנחנו מדברים על משהו בין 10,000 ל – 12,000 יהודים שחיים ברחבי גאורגיה.

שזכאים.

שזכאים, כן.


אני מאמין שזו הזדמנות עכשיו – ועל זה דיברנו גם עם נעמי. אנחנו עכשיו נעשה מאמץ, מכאן ואילך, נוסף על כל המאמץ שעשינו, כדי לבוא לאנשים ולתת להם אפשרות על מגש של כסף לעלות לישראל. זה הזמן עכשיו, כי מה שקרה שם, כל אחד יזכור בראש שלו את כל מה שקרה שם. כל אחד מבין שזה היה מזל שזה נגמר כמו שזה נגמר, זה יכול היה להיגמר אחרת לגמרי. לכן אני, באופן אישי, מאד רוצה לנצל את ההזדמנות הזו, אדוני היושב ראש, קודם כל – להודות לך ולחברי הכנסת שלמה מולה ואברהם מיכאלי, על כך שיזמתם את הדיון הזה באמצע הפגרה. אני רוצה להודות לכל אותם אנשים – משרת החוץ, דרך מנכ"ל משרד החוץ שישב באופן אישי בחדר המצב וניהל את העניין, לך, פיני, לכל הצוות שלכם שהיה שם, לשגריר שבאמת – לראות אותו הולך ומנצח על ערב רב של ישראלים שהם - -

שים לב, שגריר שהגיע לשם בפעם הראשונה באותו יום. שגריר חדש.

פשוט לא יאומן, איך הוא לוקח את הרמקול ומתחיל לנהל את העניינים כמו מחנה – לחלק לאנשים רשימות. הוא קצת הרגיש כמו משה רבנו - רק הוציא את העם ממצרים, כבר בכו על השומים והבצלים. גם פה היה קצת קשה. אגב, זה גם מלמד עלינו, וכדאי שנזכור את זה. אנחנו עם מיוחד. כל ישראלי מרגיש את עצמו שהוא שליח רשמי של מדינת ישראל, שמדינת ישראל אחראית עליו. לכן, כדאי שאנחנו נזכור את זה מראש ובואו נחליט שאנחנו רואים בכל הישראלים אנשים שצריכים לעשות את העבודה הזו. לכן, המהירות – רמז על זה חבר הכנסת מיכאלי, המהירות פה משפיעה הרבה מאד. פתאום הציבור מסתכל ואומר: הפקירו את האנשים. בסך הכל אין אף מדינה בעולם שמדינת ישראל, המדינה שלהם, תשכור מטוסים, תביא מטוסים, תשלח מטוסי חיל אוויר, שר הביטחון ושר החוץ - כל זה בשביל מטייל שהגיע לשם. אנחנו מדינה מיוחדת.


לכן אני באמת חושב שיש פה משהו מאד מיוחד במדינה שלנו. זה גם בא לידי ביטוי בקליטת העליה וגם בטיפול בישראלים באשר הם שם, כשהם באים לשגריר הביתה הם מרגישים שהם באו לבית שלהם. כדאי שאנחנו נפנים את זה וננהג לפי זה.


תודה אחרונה גם לידידיי הטובים במשרד הקליטה, שר הקליטה מייד זימן פגישה אצלו, כשהיינו שם, חנוך נכנס לעניינים ומייד התחלנו לבדוק את כל האפשרויות – מה קורה אם יעלו 50 עולים או 500 עולים, ובעזרת השם – אם יעלו 2,000 עולים. הלוואי ויכולתי לומר לכם בשפה שלכם, לעולים פה: אני רוצה לאחל לך, ולחברה' הצעירים שהבאת הרבה מאד הצלחה במדינת ישראל. אנחנו נמשיך ונהיה אתכם לאורך כל הדרך.

(מתורגם): אני רוצה בזמן הקרוב כבר לדבר בשפה שלכם.

אני ראש המחלקה הקונסולרית ב "נתיב", לשכת הקשר. אל"ף, נעמי בן עמי, ראש "נתיב", שנמצאת עכשיו בטביליסי ביקשה למסור ד"ש לכולם.


אנחנו התארגנו די מהר. אנחנו לא מחזיקים שליח באופן קבוע בגרוזיה, ולכן היה עיכוב של יום אחד, ומייד היגיעו לשם, תוך יום, להתייצב מול האנשים. עבדו שם עד השעות הקטנות של הלילה, כאשר כל הקהל שהתאסף – התאסף בשגרירות. לא מוצו כל התהליכים. בשלושת הימים האחרונים הנפקנו 180 אשרות. מתוכם 34 עלו בימים האחרונים, כאשר חלקם הם אנשים שקיבלו אשרות כבר מזמן. האשרה שלנו היא בתוקף לחצי שנה ולכן כל אחד מחליט לעצמו מתי הוא רוצה לעלות. מתוך 30 עולים, אלה שהחליטו לעלות מיידית – אכן עלו על המטוס והגיעו לארץ .


אנחנו התחשבנו במצב המיוחד שנוצר בגרוזיה ולכן גם התעלמנו מחלק מהמסמכים, על אף שאנחנו מחויבים לבדוק את הזכאות של האנשים, שלא יעלו אנשים שלא מגיע להם. לכן, התחשבנו במצב המיוחד, וקיבלנו החלטות. היו גם אנשים שלא היו להם מסמכים, אבל קבענו את הזכאות שלהם, כי דוד בייניש – כולם מכירים אותו – הוא איש מקצוע.

מר אחיטוב, אני כחבר כנסת לקחתי אחריות והודעתי שאם יהיו בעיות כאלה ואחרות, אני, כחבר כנסת, אגבה אותו כדי שנדאג למסמכים האלה בדרך כזו או אחרת.

אנחנו התחשבנו במצב המיוחד כפי שאנחנו עושים בהרבה מקומות כאשר נוצר מצב חירום, ואנחנו פועלים בהתאם לנסיבות שנוצרות בשטח.


אנחנו גם חשבנו שאם לא יתאפשר להטיס את האנשים – נערכנו גם למצב שנפנה אותם בדרך אחרת. לא צריך לפרט. יחד, כמובן, עם אנשי הסוכנות שנמצאים בשטח. אנחנו נמצאים אתם, כפי שאמר יושב ראש הסוכנות – בשיתוף פעולה מלא, גם עם משרד החוץ. אנחנו נעשה כמיטב יכולתנו על מנת שכל האנשים מגרוזיה או מכל מקום אחר, שבאמת רוצים לעלות לארץ,יעלו לארץ ויקבלו את האשרה במועד הנכון.

משרד החוץ בבקשה.

אני רוצה להגיד קודם כל, שכל האירוע הזה בגרוזיה שכל כך הפתיע את כולם, את משרד החוץ הוא טיפה פחות הפתיע, כי למעשה אנחנו התחלנו לצפות שמשהו עלול לקרות באזור אל"ף, ברגע שהיתה הכרה בקוסובו. הבנו שזה עלול להיות פתיל שהצורה שיקבלו את זה הרוסים עלולה לפגוע גם במקומות אחרים, ובהחלטה של מדינות אירופה לנסות ולקבל את גרוזיה לנאט"ו. היה לנו ברור שהמשחק הזה באזור הרגיש הזה, ובצדק אמרת – שינוי כוחות, צריך לשים אליו לב. לכן אני רוצה שגם כשעזב השגריר הקודם שלנו, לא השארנו את המקום ללא שגריר, ולמעשה שלחנו מייד שגריר בכיר שיחליף אותו. לרוע מזלנו השגריר הבכיר הקודם עזב ביום חמישי, והיה צריך להגיע השגריר החדש ביום שני, את הקטע הזה לא צפינו.


בכל מקרה, בשניה ששמענו שמתחיל שם התהליך הזה, והיו לנו באותו רגע גם קשרים עם שגרירות רוסיה וגם עם שגרירות גאורגיה בארץ, אנחנו מייד נתנו הוראה לשגריר חדש לצאת למקום. לצערנו, בגלל בעיות של מטוסים הוא נסע על איסטנבול וחזר. בקיצור – 25 שעות עד שהצלחנו להביא אותו למקום. אבל צוין היום בבוקר במשרד החוץ בהרבה כבוד, שמהרגע שהוא נחת, כמו שטענו כאן – הוא ניצח על התזמורת כאילו שהוא עבד אתה במשך כל השנים. זה היה דבר נפלא. אני שותף גם לעניין של שיתוף הפעולה בין כל הגורמים, גם הממסדיים, באמת – לאורך כל הזמן. אנחנו תגברנו את הנציגות. אנחנו רואים את המצב כרגע לא כהפסקת אש, אנחנו רואים את זה כהפוגה, והפוגה זה time out, כאשר לא יודעים מתי חוזרים למשחק. לכן השגירות שלנו כרגע מתוגברת על ידי זה שיושב שם השגריר החדש, גם הקונסולית הקודמת והחדשה. צירפנו שגריר שאמור לצאת למדינה אחרת והוא בתקופת ביניים, את אלי שפירא, שיסייע להם, ואנחנו נערכנו גם בתוכנית חירום, במידה ויקרו דברים נוספים. כרגע אין בעיה עם ישראלים אחרים, יש בעיה כל השליחים.


אני רוצה לציין גם דבר נוסף בתשובה לשאלה של עיתונאי אתמול – הוא שאל אותי לפי מה אנחנו מחליטים מתי לשלוח או לא לשלוח מטוסים. אני אמרתי שבכלל, משרד החוץ והשליחים הישראלים פועלים פה לא לפי חוק ולא לפי תקנה, אלא לפי הקוד האתי של הדיפלומט והשליח הישראלי. אף אחד לא נתן לנו את הסמכות להעלות 4 מטוסים לאוויר ולשלוח אותם לשם, ולהוציא 300 אלף דולר. הרבה אנשים לקחו על עצמם אחריות גדולה מאד לקחת ולהוציא 300 אלף דולר בלי שאף אחד נתן לך סמכות – ולולא הקוד האתי ולולא האומץ היוצא מן הכלל – זה לא קיים. אנחנו פשוט לקחנו אחריות. למה אני אומר את זה? כי מחר, כאשר יעמדו התקציבים, תזכרו שלא מספיק לדרוש מאתנו לעשות דברים. צריך לתת לנו גם את האמצעי החוקי לעשות את זה. אנחנו פעם אחרי פעם לוקחים על עצמנו אחריות שאף אחד לא נתן לנו. אז בסדר, אנחנו שליחים, ושליחים נאמנים, אבל צריך לחשוב גם על הצדדים האחרים. המכניזם הזה צריך להיות בתקנות ובחוקים, ולא ברצון טוב של פקיד זה או אחר, ב "נתיב", בסוכנות, במשרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. הדברים לא נפתרים בצורה הנכונה. לא כך צריך לפעול.
התוצאות הן טובות, אבל לא המכניזם שמפעיל אותן,וחשוב לציין את זה.


אנחנו בהחלט חוששים שהמצב הזה עוד עלול לעבור תהפוכות, ומבחינתנו, כמשרד החוץ - -

אני רוצה להבין קצת מה שאתה אומר. אתה אומר שהמצב במשבר, ומצבי מצוקה – אין לכם קופה או כלי שיאפשר לכם לקבל החלטות מהירות בגלל לאקונות חוקתיות או תקנות? זה מה שאתה אומר לנו?

נכון. אני אומר שאנחנו פועלים על סמך המצפון ולא על סמך התקנות החוקים. וגם על סמך האומץ האישי, כי אם היה לנו חשב אחר, או סמנכ"ל אחר למנהל, הוא היה אומר – רבותיי, מי שם אתכם להגיד לי להוציא עכשיו 300 אלף דולר, ולמה את זה ולא ההוא? ואיך בדיוק אני מחליט את מי אני מעלה למטוס? אלה דברים שצריכים להיות מוסדרים בצורה הרבה יותר רצינית, לטעמי.

לא רק שאני מגבה אותך, שרת החוץ בעצמה אמרה לי – יש לי בעיה, איך אקבל החלטה כשהצוות המקצועי שלי אומר לי שאין סכנה בינתיים? בשביל זה ערבתי רמה כזו בממשלה – ואמרתי: אתם, כשרים, תחליטו החלטה, תעזרו לשרים האלה לקבל החלטות. ולכן באמת היתה החלטה ברמה גבוהה יותר – סגן ראש הממשלה והיא ביחד אמרו שנותנים הוראה להוציא את הכסף הזה.

אבל החלטה של שרים היא לא החלטה תקציבית.

החלטה של שרים מגבה אתכם בקטע של איך לדאוג לכם לאחר כך, הכיסוי של הכסף.

אנחנו צריכים להתקדם, להפיק לקחים מהדיון. אם יש נושאים שאתם כמשרד החוץ, כי הגבול הוא מאד בעייתי - מה קורה לאותו נער או צעיר שמטייל באותה מדינה, שהוא גם בבעיה? כמו שנאמר – אנחנו בכל זאת מדינה מיוחדת, מוסרית, ואולי הערכית ביותר שאני מכיר. אז גם את השאלות האלה, ייתכן שנצטרך להתמודד אתן.

יש כמה הצעות חוק, שדווקא למטיילים – בואו לא נדאג למי שלא דאג לעצמו לביטוח מראש. פיני אביבי מדבר על בעיה שאני מבין שכרגע התמודדתם אתה כי לא היה לכם כיסוי תקציבי להוציא מטוס.

היה פה עניין שקצת נעלם מהעיניים של הציבור מרכיב שהיה בסיפור הזה - המטוסים לא היו מצליחים לנחות בשלום שם לולא נעשתה גם עבודה נוספת, מקבילה, דיפלומטית, עם הגופים השונים, כולל עם הרוסים, כדי ליידע אותם מה אנחנו עושים, מתי, ולהבטיח שבכלל כל המבצע הזה יעבור בשלום. גם את הנושא הזה שווה שהוועדה תדע, כי במקביל לכל העבודה הרגילה, שכולנו עשינו יחד, היתה עבודה מקבילה מול הגורמים הבינלאומיים שיש לה משמעות רצינית מאד מבחינת הבטחתם של האנשים.


השלב האחרון, שאני רוצה לציין אותו, שגם הוא שווה דיון הרבה יותר מעמיק, וצוין כאן בשוליים – איפה בדיוק גבול האחריות שלנו כלפי האנשים? ברגע שאתה בא ואומר לאנשים: תתפנו, אנחנו מוציאים אזהרה, יש לזה גם משמעות חוקית. יש משמעות חוקית של אחריות כלפי אותו אדם. אם אדם בא לעשות שם עסקים, וקיבל את ההתראה הזו ובעקבות כך הוא ברח ועזב משם, הוא עלול להפסיד כסף. צריך לעשות דיון הרבה יותר מעמיק, הרבה יותר לגופו של עניין. אנחנו, במשרד החוץ, עם האגף המשפטי שלנו, מוכנים מתי שתרצו לשבת בצורה רצינית, ולדון באותם סעיפים, שהם אותם מכשירים שיאפשרו לנו לעשות עוד יותר טוב את העבודה עם כולם.

מאה אחוז, נעשה את זה.

וגם צריך לדון בזה ההיפך, כולל אלה שלא נשמעים לאותן אזהרות- יוצאים ומסכנים את עצמם, ובאים למדינה בדרישה להציל אותם.

אני אתן גם דוגמא אחרת. להעלות את המטוסים זו לא הבעיה היחידה. אתה צריך גם לקבל חברה שתסכים. אותה חברה שהסיעה את הנוסעים סירבה להחזיר אותם משם. "אל-על" שהיתה תמיד המוביל הלאומי הוכיחה את עצמה ברגע של אמת, כאותה חברה שמתנדבת – נכון שבתשלום, אבל עדיין מוכנה לצאת לאזור של סיכון. גם את זה שווה לקחת בחשבון. זה המון המון מרכיבים, שאת התוצאה שלהם אתם רואים.

נכון, זה שיעור.

מגיעה תודה ל "אל על", הרבה תודה.

מספר משפטים על הצד השני של המטבע, אבל בעצם זה אותו המטבע.אני רוצה להתייחס להיבטי הקליטה וההתארגנות שלנו, כמשרד, בתקווה שאכן גל העליה יגיע. איך שהאירועים התחילו להתגלגל הצענו לסוכנות היהודית לצאת ולחרוג מהנהלים הרגילים ולהוציא הוראת שעה מיוחדת שתעסוק בקליטת משפחות העולים שוב – בתקווה שהם יגיעו. באופן יותר קונקרטי, אנחנו כרגע מדברים על הקצאה מיוחדת שכבר עברה לסוכנות היהודית, בכל מה שקשור לעליה קהילתית. מי שמכיר את הפרויקט – חברי הוועדה כאן מכירים את הפרויקט, הוא מאד אטרקטיבי ואנחנו יודעים שהוא יכול למשוך אליו משפחות. אז מעבר להקצאה המיוחדת, כרגע מדובר על 20 משפחות, אבל אני יכול להודיע בצורה מאד מסודרת שלא תהיה בעיה תקציבית אם נגיע ל-30 ו-40משפחות. הלוואי שנגיע ונמצא את התקציב הזה.


אבל יותר מזה – אני חושב שעשינו שינוי שהוא משמעותי וגם הוא צו השעה. הבנו שנושא הדור השלישי, הקשישים, המבוגרים, מאד מושרש בקהילה הגרוזינית. מישהו התבטא ואמר – הם לא ישאירו את הקשישים מאחור, בעוד שהפרויקט הזה מיועד עד לגיל 50. לכן, באופן חד פעמי ויוצא מן הכלל פתחנו את הנקודה הזו, ומבחינתי, כל מי שיגיע ייכלל בפרויקט, מעבר למגבלה כזו או אחרת של גיל. הוראת השעה המיוחדת הזו תצא היום או מחר, ואנחנו רק מחכים לקליטת העולים. כרגע יש 20 משפחות, תגענה 50. – נטפל ב- 50.

מי טיפל בהם אתמול בלילה?

היחידה שלנו בנתב"ג.

אז בעצם – מה קרה אתם בפועל? נניח, אותם עולים שיושבים פה אצלנו כבר הופנו ליחידות דיור?

אני לא יודע להגיד מה קורה עם המשפחה. אני מדבר על תהליך, בלי לדעת מה קרה עם המשפחה. קיבלו אותם בשדה התעופה אנשי משרד הקליטה. הם קיבלו תשלום ראשוני על חשבון סל הקליטה. הם כנראה הלכו לדירות או למשפחות, או דירות שהמשפחות שכרו. הם הופנו ישירות ללשכות משרד הקליטה שיטפלו בזה.

אלי כהן יו"ר אגף עליה וקליטה בסוכנות.

אתמול בלילה קיבלתי את פניהם יחד עם אנשי משרד הקליטה. היגיעו 34 עולים אבל הגיעו במהלך הלילה עוד 11 מתוכם 3 צעירים בתוכנית נעל"ה. המשפחות נקלטו בחלקן - 4 משפחות בסידור פרטי, בבת ים, בירושלים, במרכזי קליטה. המשפחה שנמצאת כאן הולכת לבית ראשון במולדת, היא תגיע לקיבוץ. 3 ילכו למשפחות שיקלטו בקליטה קהילתית, באשדוד, כך שכל אחד- לפי התכנית שסגרנו וטיפלנו יחד עם משרד הקליטה. כל אחד מהם הגיע ובמקום היה צוות של משרד הקליטה, צוות של הסוכנות היהודית, וכל אחד מהם הופנה לאותו מקום, ואנחנו מקווים שכך יהיה.


שני הדגשים. אחד לגבי העבודה של "נתיב" וההתארגנות, שהיא באמת מעבר לכל דבר אחר. זה היה מאד חשוב, הטיפול הזה שנעשה, כיוון שהוא גם מקדם אפשרויות אחרות. יש הרבה אנשים ממקומות שבגלל בעיות של כוח אדם ל "נתיב" אותם קונסולים לא מגיעים, ויש קושי להגיע למקום הזה כדי לתת את השירות, ולפעמים הוויזה לוקחת הרבה יותר זמן ממה שהיא צריכה לקחת. אני מקווה שמה שהיה אתמול יאפשר לכולנו להבין על נחיצות הגעתם של הקונסולים לאותם מקומות, ולהגביר את אישורי הוויזה. זה בהחלט יתרום.


נקודה אחרונה, אני רוצה לומר שבימים האלה ממש, בשעות האחרונות, הולכת ונרקמת רשימה של יהודים, זכאי עליה, שבמקום להגיע לכיוון טיביליסי הם הולכים לכיוון הקווקז. הם בלתי מאותרים. כרגע נעשה מאמץ לאתר אותם, על מנת למצוא אותם ולנסות לראות מה מצבם האישי, לנסות לצרף אותם - -

תרחיב על כך – מה זאת אומרת "לכיוון הקווקז"?

יש מספר יהודים שאנחנו יודעים עליהם – רוב האנשים פונו לטיביליסי, מגורי, למשל. באזור הזה, אין לנו את השמות המדויקים, זה כרגע נמצא בעבודה - -

200 אנשים מגורי. כן.

הם פנו לכיוון טיביליסי, אל המשפחות באזורים האלה. אבל יש עוד אנשים שבמקום לפנות לטיביליסי פנו לכיוון הקווקז, ומנסים לאתר אותם, לראות מה שלומם, לנסות להגיע אליהם.

איך זה קורה? איך יש להם מעבר לקווקז? אולי מדרום אוסטיה הם עברו לקווקז, לצפון אוסטיה. אולי.

העניין הוא שכרגע נעשה מאמץ לאתר אותם, על מנת לקדם את הנושא הזה וגם להציע להם את העזרה של הסוכנות היהודית.

לגבי איתור, אני מתפרץ לדבריך, דווקא הנתונים שקיבלתי מבני, מחדר המצב שלכם, וגם לאנשי משרד החוץ דווח בימים של האיתורים – אני דווקא קיבלתי נתונים של אנשים שמכירים אנשים. שים לב, זה לא אנשים שלפעמים מדווחים אפילו לסוכנות היהודית שגרים בכל מיני מקומות נידחים, ואז התברר שאותם אנשים לא היו ברשימות. אני חושב שכאשר המצב יירגע טיפה צריך גם להגיע לאותם אנשים שהם חיים שם בכל מיני כפרים ואפילו לא חשבנו כרגע, בימים האלה, לפנות אליהם. אז ביקשתי מאותם אנשים שמכירים אותם שיעבירו את הרשימות ללשכת הקשר או לחדר המצב, כדי שנוכל גם להגיע אליהם. אולי זה חלק מהאנשים האלה שמרגישים שאין להם כתובת ולכן מטיילים לכיוונים אחרים.

אנחנו מטפלים בזה

הרעיון הוא שאנחנו לא מתכוונים לשקוט על השמרים. הצפי של הויזות תואם את מה שאנחנו צפינו. מדובר לפחות על עוד 100 ועוד 200 מיליון שיגיעו בתקופה הקרובה. אנחנו תגברנו את השליח בעקבות הנחיה של היושב ראש, הבאנו את השליח והוא כרגע הוא נמצא בדרכו, בשעות האלה, לטיביליסי,כדי לנסות ולאתר אנשים שרוצים ולאפשר להם את העליה לארץ. זה החלק שאנחנו בונים עליו במסגרת התוכנית שגובשה ביחד עם משרד החוץ.

אם תרשו לי להוסיף משהו מהעבר השני של הלחימה, בצד הרוסי – אני מתכוון לצחינוולי שהופגזה. כל אחד פה מתווכח מי הפגיז את מי, אבל זה לא משנה, לצורך העניין. אכן היו שם מספר יהודים – לא גדול, בסדר גודל של בין 10 ל – 12 יהודים. אנחנו, באמצעים שלנו, בדקנו האם הם עדיין נותרו שם. לפי המידע שיש בידינו, אין שם אף אחד. כמובן שהדברים קשים לבדיקה, אבל לפחות לפי המקורות, ומהאזורים הסמוכים שיש להם קשר עם צחינוולי נאמר לנו שבצחינוולי, למיטב ידיעתם, לא נותר ולו יהודי אחד. אבל יכול להיות שפה ושם - -

מדברים על מספר יהודים שחזרו לשם בדרך לא מבוקרת. יהדות גרוזיה בנויה ממגזרים שונים. יש שם יהודים גרוזינים שורשיים ויש גם יהודים אשכנזים שהגיעו מכל מיני מקומות, ואז, אלה, לפעמים, מתניידים לבד. הם לא קשורים לקהילה, ולא מחוברים אליה.

אבל בביקור האחרון שבוצע שם לפני כחודש, בחודש יולי, פחות או יותר, אז נספרו שם, לפי הרשימה של הקהילה, כ- 12 יהודים. כאשר ניסינו לבדוק מה עלה בגורלם, נאמר לנו שאין שם אף אחד, אבל שוב – המידע הזה, צריך להתייחס למידע הזה בעירבון מוגבל, כמובן. אנחנו עומדים בקשר עם האזורים הסמוכים שיש לנו שם מקורות משלנו – אנחנו בודקים מה קרה. האם הם התפנו לקווקז, או למקום אחר. לפי המידע שבידינו, אין בינתיים איתורים של אותם האנשים.

הייתי רוצה להעיר 2 הערות. תוך כדי זה שאתה מדבר, והקשר הטוב שלי עם נעמי: זה רעיון. את הנוהל הזה שעשיתם בימים האחרונים, בוא תהפוך את זה לקבע. ותראה, בסך הכל, בגלל כמה אנשים שמנסים - -

אבל זה כל הזמן. זה קיים בשטח כל הזמן - שיתוף פעולה.

התיאום הזה יהפוך לקבע. אני מבטיח לך.

באמצעות היושב ראש אני רוצה לשלוח החלמה מהירה לידיד טוב שלנו צדוק יחזקאלי, שנאבק על חייו בבית החולים "הדסה". עקבתי אחרי הנושא אתמול. האחראי אצלנו בשטח, אלכס כץ, דיווח לי מייד על הפציעה שלו, ולצערי הייתי זה שהיה צריך לבשר את זה גם ל "ידיעות אחרונות" ולכולם. אני רוצה להגיד לכם שאם כבר קורה לך משהו, כדאי שתהיה עובד של "ידיעות אחרונות". מה שהאנשים האלה עשו בשביל צדוק יחזקאלי, אף פעם לא ראיתי מבצע כזה. תוך דקות הם סרקו את כל האפשרויות, כל המטוסים הפרטיים, מייד יצרו קשר עם המומחה מספר 1, עם ראש יחידת הטראומה ב "הדסה", הטוב ביותר. מייד העלו אותו על מטוס, תוך שעתיים קיבלו אישור להמריא. הנחיתו אותו שם. האנשים שלנו לקחו את פרופ' ריבקין בבית החולים. כבר מפה דיברו עם בית החולים בטלפון, שם. כבר מפה התייעצו עם הרופאים וסיכמו. היה צריך לעשות לו ניתוח שני, שסיכן את חייו, ניתוח שהרופאים שם מאד פחדו לעשות, בעידוד של האנשים מפה, זה לא ייאמן – הם עשו את הניתוח השני, שהצליח. עשו שם עבודה טובה באופן יוצא מן הכלל.

אשת הנשיא באה בשתיים בלילה לבקר אותו.

על כל המבצע הזה ניצחו אנשי "ידיעות אחרונות". לפעמים יש לנו ביקורת על העיתונות. אנחנו אלה שבדרך כלל חוטפים. פה עשו פשוט מעשה בלתי רגיל. תוך מספר שעות האדם נותח, הוצב אמבולנס מעופף, הוא היגיע מונשם, ואני בטוח שכולנו מתאחדים - -

יישר כוח גם לזק"א. הם גייסו להם את האמבולנס באופן מיידי, כי לא ידעו מאיפה יאתרו אמבולנס תוך שעות.

והרב פירר. מה אני אגיד לך? זה היופי של מדינת ישראל. אז אנחנו שולחים לו איחולי החלמה מהירה ומקווים שיחזור לסקר במהירות. הוא עכשיו ללא סכנה לחייו אבל במצב קשה מאוד.

שלמה מולה, לסיכום.

זה הזמן להרגיש גאים ולהרגיש יהודים. אני מודה גם למשרד החוץ, גם ל "נתיב", גם למשרד הקליטה, לסוכנות היהודית. אני חושב שכמו שיושב הראש של הסוכנות אמר – אנחנו סייענו קצת לעידוד העליה מדרום אפריקה ואם התקווה שלנו שגם ה- 10-12 אלף יהודים שנמצאים באזור, אם הרבה ירצו לעבוד, אם צריך לבנות תוכניות מיוחדות, שיהיה צורך בסיוע שלנו, אני יכול להגיד בשם החברים – נשמח לסייע. אבל בסך הכל, זאת המיוחדות של המדינה שלנו, ההתגייסות ושיתוף הפעולה בזמן מצוקה. אני בהחלט מאמץ את הרעיון שלך, אדוני היושב ראש, ואני ואמר גם לנציג "נתיב" – אם כתוצאה משיתוף הפעולה אנחנו יכולים להגביר את העליה, אז יאללה, בואו נעשה את זה. למה לא? לכן אני מודה ומשבח – לכל אלה שבאו. אני רוצה לאחל למשפחה שנמצאת אתנו שתהיה להם קליטה טובה ומוצלחת בארץ.

תודה רבה.

לפעמים כמדינה אנחנו מרגישים גאים שאנחנו עושים דברים טובים. צריך להודות לכל האנשים שעושים את עבודת הנמלים. הישיבה היום נועדה גם לשמוע מהאנשים שעשו את העבודה הקשה, להפיק לקחים, בצורה החיובית, ולא חלילה למתוח ביקורת. הטלפונים שקיבלתי אתמול, מאנשים שמכירים אותי כבר אישית, שעוד בשדה התעופה קיללו כבר את ראש הממשלה והנשיא וכן הלאה, למה? – כי הם לא עלו על המטוס הראשון. כולם רצו לעלות במטוס הראשון ולא היה מקום. אז אני מבין שאנשים בלחץ מתפקדים לפעמים בהיסטריה. יחד עם זאת, אני חושב שהפתרון שאני יודע, נכון לעכשיו – ותעדכנו אותי: נותרו שם עוד ישראלים שלא פונו?

יש רק המשלחת הישראלית עצמה וגם לגביהם, אגב, אנחנו חושבים עדיין מה לעשות. יש מספר מטיילים שהחליטו על דעת עצמם שהם רוצים להמשיך.

רוצים לטייל ואחר כך יזעיקו אותנו שהם צריכים מטוס. זו בדיוק השאלה שצריך לדון עליה פעם אחת באופן עקרוני – איך אנחנו כמדינה אמורים להתמודד מול מצבים כאלה. אבל אני עדיין אומר: יהודי גרוזיה שנותרו שם, הם באמת פוטנציאל של כולם לעלות לארץ. אני כאחד שבא משם ואני באמת מעודד בכל דרך שנעלה אותם לארץ – בעליה של היום אי אפשר לכפות על אנשים לעלות בכוח. צריכים לעשות הכל כדי לנצל את ההזדמנות הזאת כדי לעודד אותם, כמו שאמרת. לשדר את המסר.


יחד עם זאת, אני עדיין חושש- כשהצרה עוברת, שוכחים, וממשיכים הלאה. היום סקאשווילי לא ישמח לשמוע את זה ממני, שאני מעודד את כל היהודים לעלות. הוא ישאל – מה, אתה נגד המדינה שלי? אני אומר שצריך לעשות הכל, אדוני היושב ראש, יחד עם הגורמים האחראים לכך, שאנחנו כן נעלה את היהודים האלה לארץ. יש לנו פה תשתית נפלאה של קהילה קולטת, יחד עם משרד הקליטה שכרגע כבר מדברים על תוכניות-גם חדישות יותר, וגם הקהילה הוותיקה, שיכולה לקלוט אותם בדרך טובה. זו הזדמנות.


דבר שני, אני עדיין חושש, אדוני, יושב ראש הסוכנות, שחלק מהאנשים שיישארו שם צריכים איזשהו עידוד וסיוע כדי להחזיק שם מעמד, כי היום גם המתח, שנוצר כרגע בתוך גאורגיה – כתוצאה מכך שהם ציפו שמדינת ישראל תעשה יותר עבורם, זה יוצר היום כבר מחלוקת בתוך העם הגאורגי. הם כל הזמן שידרו ביומיים – שלושה האחרונים שלא עשינו מספיק בשבילם. השולחן הזה הוא לא המקום להרחיב על כך, וצריך לשדר להם את מה שצריך לשדר, ואני שידרתי להם שעשינו מעל ומעבר בשבילם. לכן גם שרת החוץ ביומיים האחרונים עשתה מאמצים מעבר לזה, להיות אתם בקשר ישיר.


אנחנו כמדינה יכולים להיות גאים בכך שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו, במגבלות. אפילו אמריקה לא הצליחה הרבה לעשות נגד חברנו, פוטין, שכנראה רוצה להיות היום מלך העולם.

זה משתנה עכשיו.

אני שמח לשמוע ממך.

באמת מגיעות תודות – לשרת החוץ. אני יודע שכאשר התווכחנו אתה – ראיתי שגם היא התקשתה לקבל החלטה. בסוף, כשסגן ראש הממשלה אמר לה שהוא אתה בקטע הזה, איפה שצריך - אני יודע לשבח מי שעושה עבודה טובה. אני אומר מה שיושב ראש הסוכנות אומר: שיהיה פה שיתוף פעולה בין הגורמים החשובים האלה, כי אני חושב ששיתוף הפעולה שהיה בין שני חדרי המצב, כשכל אחד תפקד בנפרד, אבל היה שיתוף פעולה. ואני הייתי בקשר ישיר עם בני, בארץ, עם גרי קורן ממשרד החוץ וכל פעם אמרו שאנחנו מעודכנים אחד מהשני. לא עמדתי עם "נתיב" בקשר, אבל ידעתי שביניש הגיע לשם, וידעתי שהוא מתפקד. זה עזר לי מאד לשדר לקהילה ולומר להם - רבותיי, תדעו שמטפלים בזה האנשים הכי טובים.


אני באמת מציין לשבח, גם את חברת "אל על" שהתגייסה. היא עשתה פה באמת מעשה ציוני. הם יצאו לשטח והנחיתו שני מטוסים שם אתמול. אני רוצה לציין לשבח את השגריר החדש. אדם שהגיע לשם ביום הראשון שלו ותפקד כפי שהוא תפקד, וממשיך עוד לתפקד, אני חושב שצריך להתגאות בזה. ולכן, באמת, כל השליחים,כל הנציגים, צריכים לומר להם תודה. צריך לומר לשגריר תודה, כי יש לו תפקיד עם בעיה קשה שנוצרה לו, בגרוזיה. אני אומר לו תודה. תפקידנו לעשות את הגורם המתאם.

כך צריך לעבוד במקרים כאלה כל שגריר, כל שגרירה.

אנחנו, כוועדת העליה, הקליטה והתפוצות – אולי תפקידנו באמת להיות הגורם המתאם.

נקודה ששכחנו. לפרוטוקול. שאלת תיקון לאקונה חוקתית לגבי אזהרת מצב - של הוראת שעה. אני מציע שנעשה דיון אחרי שיהיה שקט יותר.

מילה אחרונה שלי. חברים, אני גאה בכם כי לא היו מקרים כאלה. היה מבצע אנטבה ולא היו דברים כאלה קשים שבזמן מלחמה, גורמים לא צבאיים אלא - אנשים מהסוכנות, ממשרד החוץ, מ "נתיב", שגריר חדש, באו לשם ועשו עבודה נפלאה. כל הכבוד. אני חושב שפה יש דוגמה שמתי שיש לעם שלנו סכנה, יש יכולת ארגון כמו ברזל.

כמו שאמר חבר הכנסת מולה – אני חושב שאנחנו צריכים לשבת יחד ולהגיע למצב טוב, לראות את התקנון שיש אצלכם, ואם יש צורך אנחנו מוכנים לנסח חוק שבמקרים כאלה – שיהיה ברור מה צריך להיעשות, כי אדם אחראי עושה את זה יותר טוב ואדם פחות אחראי עושה את זה אחרת, אבל שלא יהיו מקרים שהדברים תלויים באחריות של בני האדם. זו צריכה להיות אחריות של מדינה, של החוק, של התקנון. תודה רבה. אני רוצה לברך את המשפחה, אזרחים חדשים.

ואת דוד שבישיבה הראשונה שלו בכנסת הוא ישן.

תודה רבה.

תודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20