PAGE
20
ועדת החינוך, התרבות והספורט

12.8.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 503

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"א באב התשס"ח (12 באוגוסט 2008), שעה 12:45

קיצוץ התקציבים לפרויקט הלאומי של יהודי אתיופיה.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

אודי בהט – מנהל אגף קליטת עלייה, משרד החינוך

תמי ויצמן – מנהלת תחום תקצוב חינוך לא פורמלי, משרד החינוך

דוד יאסו – מנכל מחלקת קליטת עולי אתיופיה, המשרד לקליטת העלייה

דמוזה קסאי – רכזת קליטה, המשרד לקליטת העלייה

ד"ר נגסט מנגשה – מנכ"ל פרויקט לאומי

נחמן שי – מנכ"ל קשרי חוץ UJC ישראל

וונדה קסהון – קשרי חוץ, ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

אברהם נגוסה – יו"ר נציגי הארגונים של יוצאי אתיופיה, חבר הנהלה של הפרויקט הלאומי

מרים כהן-נבות – חוקרת בכירה, מכון ברוקדייל

יואב בוקאי – עמותת "דרור"

שלומי מויאל – עמותת "דרור"

גדי טרקיי – עמותת "דרור"

אסתר עזרא – עמותת "דרור"

לימור טסמה – מרכז נא"ה באר שבע

מורן אסייה – מרכז נא"ה באר שבע

ריקי ארגאי – מנהלת תכניות נוער והורים, עלמי"א

נתי שנקור – מרכז נא"ה באר שבע

ניבה חסון – מנכ"ל מכון ברנקו-וייס

ד"ר מאיר פרשטמן – רכז מכון גולדמן להשבחת הוראה, "אורט"

דני קסהון – מנכ"ל נציגות הארגונים של קהילת יוצאי אתיופיה

רוקח שלמה – ראש מטה מינהל החינוך, עיריית נתניה

דני יאסו – רכז פרויקט לאומי ב"ש, שדרות וערד

טספאי מדי – רכזת חוגים בירושלים

נח מנטסנוט

ממו אלימלך

יעקב אנגדאו

רדה אמבצ'ו

נוגה קסאי

שלמה רוקח

יובל אלמו

אפרת מקונן

אפרים אווקה

דניאל נדאו

שרה פרישמן

שלמה אקלה

אלונה איזיאייב

רבקה אווקה

אושרה מקונן

מהרט בת-אל

שושנה אלמו

אריאל ויזל – מוביל פרויקט "אחרי לדרך"

שמואל לבנון – מוביל פרויקט הכנה לצה"ל

גלעד נגל – מנהל מרכז למנהיגות נוער, ויצ"ו ירושלים

רויטל ג'רפי – מגשרת חינוכית, "פידל"

מלקו איריס – מגשרת חינוכית, "פידל"

קאסה ציון – מגשר חינוכי, "פידל"

אצ'נפה גובזה – מנהל מגשרים חינוכיים-חברתיים, "פידל"

מנדרה זריהון – מגשרת חינוכית, "פידל"

אבי אבבה – מגשר חינוכי, "פידל"

יהודית גידלי

חנה כהן

קיצוץ התקציבים לפרויקט הלאומי של יהודי אתיופיה

שלום לכולם, אני מתנצל על האיחור בפתיחת הישיבה. התבקשתי לקיים את הישיבה הזאת בדחיפות כי יש קיצוצים רציניים בתכנית הלאומית. הדבר הזה הזעיק אותי. נאמר לי שגם הממשלה וגם יהדות העולם מקצצים בתכנית הלאומית לעלייה האתיופית. כינסתי בדחיפות את הישיבה הזאת, על אף שהכנסת בפגרה ובעצם אסור לנו לקיים מעבר למכסת הדיונים המותרת לנו. אנחנו מתייחסים לנושא הזה ברצינות רבה. בישיבה זו אני מבקש להגיע גם לפתרונות, כמובן בדגש על הצד החינוכי, כי זה עיקר עיסוקנו בוועדה. אישית מעניין אותי כל דבר שנוגע לעלייה בכלל והעלייה מאתיופיה בפרט, אבל אני מבקש להתמקד בהיבטים החינוכיים. אברהם נגוסה, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך על כך שנענית לבקשתנו ומקיים את הדיון בפגרה.

הפרויקט הלאומי הוקם בתחילת 2001 על-פי החלטת ממשלת ישראל, כאשר אהוד ברק היה ראש הממשלה.

הוחלט אז על 660 מיליון דולר לעשר שנים. ראש הממשלה דאז ביקש את חוות דעתי בנושא והמלצתי על כך בחום. ראש הממשלה שרון אמר שהוא מאמץ את ההחלטה במלואה. הממשלה ויהדות העולם קיבלו על עצמן לעשות את הפרויקט הזה במשך עשר שנים.

הממשלה התחייבה לתת 50% ואת היתר יהודי העולם. על ההסכמה הזאת הוקם הפרויקט הלאומי והתחיל את פעילותו. כמובן שהממשלה לא עמדה אף פעם בהתחייבותה - -

לי זה לא מובן.

גם אם לא נתנו את ה-50% שהתחייבו, במשך שנתיים לפחות נתנו 9 מיליון שקלים כל שנה. התקציב של הפרויקט הלאומי הוא כ-16 מיליון דולר והממשלה נתנה כ-3 מיליון דולר ולכן זה לא מגיע ל-50% שהיא התחייבה.

נדמה לי שהיקף הפרויקט היה 66 מיליון דולר.

זה היה החזון, החלום.

זה ממש לא נכון ואסור להציג את זה כך. זאת היתה החלטה של הממשלה יחד עם יהדות העולם. זה לא היה חלום ולא חזון, זו היתה החלטה וכולם קיבלו על עצמם את הדבר הזה. כל מי שלא נותן את ה-66 מיליון דולר לשנה לא מקיים את החלטת הממשלה.

אמרתי שזה חלום, מכיוון שבמציאות לא הגענו לזה. גם יהדות ארצות הברית לא העבירה את הסכום שהתחייבה לו.

יהדות ארצות הברית יכולה לומר, בצדק, שזה היה בתנאי שהממשלה תיתן את חלקה.

ככל שהממשלה מראה נכונות לתת ולשתף פעולה עם ארצות הברית, זה יכול לגרור את יהדות ארצות הברית לתת יותר. עכשיו זה להיפך, דווקא יהודי התפוצות הם אלה שדוחפים והממשלה שלנו הולכת אחורה.

כתוצאה מאותה הסכמה הפרויקט התחיל ומאז הקמתו עשה פעילות ענפה בתחום מערכת החינוך והעצמת הקהילה. היום אפשר לראות את התוצאות. מכון ברוקדייל יציגו בהמשך הישיבה את התוצאות של הפרויקט הלאומי במשך ארבע שנים מאז הקמתו.

היום 8,000 ילדים מקבלים סיוע בלימודים. כ-4,000 נערות ונערים מקבלים שירות במרכזי הנוער ברחבי הארץ.


יהדות ארצות הברית גייסה כספים לשיקום הנזקים בצפון בעקבות מלחמת לבנון השנייה. גיוס הכספים אכן עלה, אבל עתה – לטענתם – הכסף שהם גייסו נגמר ולכן הם מורידים את התקציב של הפרויקט הלאומי. הצורך הוא 19 מיליון, אבל אנחנו מקבלים רק 9 מיליון, היינו ירידה של 10 מיליון דולר.

זה בגלל הצלחת התכנית?

זה בדיוק האבסורד.

19 מיליון דולר זה התקציב לשנה הנוכחית?

זה התקציב לשנת הלימודים 2009-2008.

מי קבע שזה התקציב שצריך להיות?

כל שנה מצטרפים יותר ילדים מכיתה ו' לכיתה ז' מאשר אלה שמסיימים את הלימודים.

מה היה התקציב ל-2008-2007?

16 מיליון.

בשנתיים האחרונות, כתוצאה ממגבית החירום, התקציב של הפרויקט הלאומי האתיופי גדל כל שנה ב-10 מיליון דולר. בשנים הראשונות התקציב היה 6-5 מיליון דולר ובשנתיים האחרונות הוא עלה עד 16 מיליון ו-18 מיליון דולר, בגלל שהיו לנו סכומים שנאספו במגבית החירום. לאחר שמגבית החירום נסתיימה וחזרנו למגבית רגילה, אנחנו יורדים בתקציב, ל-8-7-6 מיליון דולר המקוריים שהיו לנו. זה מקור הצמצום בצד האמריקני.

כל הסכום הזה הוא לחינוך?

הרוב המכריע שלו. יש עוד שני תחומים שמקבלים תקצוב: ילדים ונוער בסיכון והעצמת הקהילה.

כלומר, כל הצמצום פה הוא מצד יהדות ארצות הברית?

אנחנו העלינו ואנחנו מורידים. הממשלה לא זזה מהמקום שהיא עמדה בו מתחילת הדרך והיא מעמידה לרשותנו סכום ששווה ל-2 מיליון דולר. זה יפה, אבל זה לא עומד ב-50% שהובטחו.

מה כל כך יפה בזה? בשביל זה יש לנו מדינה. לא רק שזה לא יפה, זה אפילו מכוער שיש התחייבות ויש החלטות ממשלה ולא עומדים בהן. זה לא יפה, אלא מגונה.

במציאות הזאת אנחנו נחזיר את הקהילה 20 שנה אחורה. היום אנחנו מתקדמים לקראת צמצום הפערים בקרב הקהילה.

כמה ילדים טופלו בשנה האחרונה?

8,000 ילדים קיבלו סיוע בלימודים.

האם זה כולל את כל שאר התוכניות של העמותות השונות?

אני מתמקד רק בפרויקט הלאומי.

מאיזה גיל משתתפים בתכנית?

ילדים מכיתה ז' עד י"ב מקבלים סיוע בלימודים.

איזה אחוז מכלל הילדים האתיופיים השתתפו בשנה שעברה בתכנית?

8,000 ילדים מתוך 16,000. אם היה לנו כסף, היינו מעניקים סיוע לכל ה-16,000.


אני מבקש להתמקד בהשלכות של הקיצוצים האלה, אם לא נמצא 10 מיליון נוספים: 3,500 נערים ונערות ימצאו את עצמם מחוץ למסגרת ויסתובבו ברחובות; 3,363 ילדים ימצאו את עצמם ללא סיוע לימודי.

16 מרכזי נוער מתוך 32 מרכזים ייסגרו. מרכזי הנוער נתנו מענה לכל הנערים. אנחנו מעריכים שכ-3,500 נערים ימצאו את עצמם ברחוב ולא יהיו בשום מסגרת.

485 הורים שהיו במסגרת של סדנאות הורים, גם להם לא תהיה מסגרת. הפרויקט הלאומי פעל על אידיאולוגיה הוליסטית, היינו לשתף גם את ההורים ולהכינם להיות שותפים בחינוך ילדיהם.

אני מנהלת המרכז לילדים ונוער במכון ברוקדייל וגם חוקרת אחראית על מחקר הערכה שאנחנו עושים ללוות את הפרויקט הלאומי, לתמוך בהמשך הפיתוח של התכנית וגם לבדוק את התוצאות.

הפרויקט הלאומי ותכנית הלימודים קמו על רקע הפערים הלימודיים הגדולים שיש לאוכלוסיה של התלמידים יוצאי אתיופיה. לדוגמה, בזכאות לתעודת בגרות בשנת 2006 ישנו פער גדול מאוד בין תלמידים יוצאי אתיופיה לאוכלוסיה הרגילה.

המספרים שאת מציגה בשקף הזה אינם נכונים. אין 64% זכאות לבגרות.

זה מקרב התלמידים היהודים ולא ביחס לקבוצת הגיל הכללית.

ההשוואה צריכה להיות עם כלל הילדים במדינת ישראל.

הפערים היו משמעותיים מאוד.


פריסת תכנית הלימודים התרחבה והתפתחה מהר בשלוש השנים הראשונות להקמתה. התכנית מיועדת לכל התלמידים יוצאי אתיופיה בכיתות ז' עד י"ב באותם בתי-ספר שהתכנית נכנסת אליהם. כ-75% מהתלמידים יוצאי אתיופיה הם בתכנית. התכנית מתבצעת תוך שיתוף פעולה מאוד הדוק עם בתי-הספר, עם מעורבות רבה של מנהלי בתי-הספר והצוותים השונים. התכנית מופעלת על-ידי מספר גופים פדגוגיים מובילים.


תגבור הלימודים ניתן בקבוצות קטנות, בשעות שלאחר הלימודים, בעיקר במתמטיקה ובאנגלית. חשוב לומר שהתכנית כוללת גם תמיכה אישית, ליווי אישי ופעילויות חברתיות וכו' לתלמידים. כלומר, לא מדובר רק בלימודים נטו, אלא יש גם ליווי וחיזוק לתלמידים.


מנהלי בתי-הספר מדווחים על שביעות רצון רבה מהתכנית. מוצגים לפניכם נתונים מסקר טלפוני שנעשה בקרב כל מנהלי בתי-הספר שמשתתפים בתכנית. אפשר לראות שהם מביעים שביעות רצון מאוד גבוהה מהתכנית.

בוודאי, אתם עושים את העבודה שלהם.

התכנית תורמת גם להישגים הלימודיים של התלמידים, גם למוטיבציה וגם למוטיבציה של התלמידים, פחות לנושא של חיזוק הקשר עם הורי התלמידים, שאנחנו יודעים שגם זה צורך.


קיבלנו קבצים מנהליים של משרד החינוך ביחס לתוצאות כלל התלמידים בישראל בבגרות במשך מספר שנים. השאלה שנשאלת היא מה היו התוצאות של אותם תלמידים יוצאי אתיופיה אילו לא היתה התכנית. כדי לעשות את הניתוח הזה עשינו ניתוח רב-משתנים שבעצם תאם בתי-ספר, כלומר עשה זיווג בין בתי-ספר בתכנית לבין בתי-ספר אחרים שאינם בתכנית אבל הם בעלי מאפיינים דומים מבחינת בית-הספר, התלמידים וגם הישגים קודמים של התלמידים. מתוצאות הניתוח הסטטיסטי עולה שבאנגלית למשל 75% מהתלמידים יוצאי אתיופיה בבתי- הספר בתכנית עברו את מבחן הבגרות באנגלית, לעומת 61% מהתלמידים בבתי-ספר דומים. גם במתמטיקה יש פער – 68% מהתלמידים בבתי-הספר בתכנית לעומת 56% מהתלמידים בבתי-ספר שאינם בתכנית. גם בזכאות לבגרות יש תוצאות דומות.

איך יכול להיות ש-78% עוברים את המבחן במתמטיקה ובאנגלית ורק 33% זכאים לתעודת בגרות?

כי הם נכשלים במקצועות אחרים או שהם לא ניגשים למספיק יחידות.

יש בזה לקח – אתה מתגבר אותם בשני תחומים אלה ויש תוצאות טובות. אם תתגבר אותם גם בתחומים אחרים, הם יגיעו להישגים יותר גדולים. המסר הכי חשוב הוא שבמקום שאתה משקיע ומתגבר, אתה מקבל תוצאות בהתאם.

זה לא בדיוק. גם בתוצאות של שאר בתי-הספר, היכן שלא השקעת, האחוזים של ההצלחה היו יותר מ-60%. יש כאן משהו שאיני מבין, משהו לא הגיוני. בשאר בתי-הספר היו 56% הצלחה במתמטיקה ו-61% באנגלית. אם בתי-הספר מגיעים ל-60% במקצועות האלה, איך זה יורד למספר כזה נמוך כשזה מגיע לזכאות לבגרות?

אני חושבת שבתי הספר בתוך התכנית כללו את כל התלמידים ולא בודדו את התלמידים שהיו רק בתכנית. בתי-הספר שהיו בתכנית לא בהכרח כל תלמידיהם היו בתכנית.

אבל ההשוואה היא בין בתי-ספר דומים שלא היו בתכנית לבין בתי-הספר שהיו בתכנית.

לדעתי התשובה היא שגם בבתי-ספר שלא בתכנית יש ירידה במקצועות אחרים לעומת מתמטיקה ואנגלית. כלומר, המתמטיקה ואנגלית קיבלו תגבור בבתי-ספר בתכנית ולכן באופן כללי הזכאות עלתה בבתי-ספר בתכנית, אבל יש איזושהי נפילה במקצועות אחרים.

זו נפילה קטלנית שעושה את כל ההבדל. כל התכנית משפרת באחוזים משמעותיים, אבל פה זו נפילה לחצי. יש פה משהו לא הגיוני.

יש גם בעיה במקצועות אחרים.

אבל לא צריך את כל המקצועות כדי שתהיה זכאות לבגרות.

הפרויקט הלאומי לא בא לחזק את הנושא של מתמטיקה ואנגלית, אלא לחזק את הרמה הלימודית ולהביא אותם ככל האפשר להצלחה בבגרות. אם תגברתם את לימודי האנגלית והמתמטיקה ובמקביל ירדה רמת הלימודים שלהם במקצועות אחרים, מה הועילו חכמים בתקנתם?

אני חושב שתלמידים שמתקשים בלימודיהם לרוב לא משובצים בכיתות שהולכות לבגרות מלאה. כשנכנסנו לעבודה עם התלמידים הללו פגשנו תלמידים רבים שמתקשים במספר מקצועות. הפרויקט מאפשר לנו לסייע להם בשני מקצועות שנראים כמקצועות חשובים, אם כי לדעתנו השפה חשובה לא פחות. התלמידים הללו לא מצליחים להגיע לבגרות מלאה ולצבור את כל יחידות הלימוד בכל המקצועות. לכן מספיק שבמקצוע אחד הם נכשלו, אם זה באזרחות או בתנ"ך שבעבורם הם מקצועות קשים לא פחות, ואז הם לא זכאים לתעודת בגרות, אבל יכולים להיות קרובים לתעודת בגרות.

זה לא מסביר איך היו במקצועות בבתי-ספר דומים שלא בתכנית. אם זה הלקח, היו צריכים לפזר מייד את האמצעים שיש כדי לאפשר סיוע גם ביתר המקצועות. אם באנגלית ובמתמטיקה המצב כל כך טוב, היו צריכים לתת סיוע גם במקצועות אחרים כדי להגיע לאחוזי זכאות יותר גדולים.

יש מיפוי של הילדים והפער הלימודי שלהם נבדק בכל מקצוע ומקצוע. הילדים מקבלים לא רק סיוע במתמטיקה ואנגלית, אלא סיוע גם במקצועות רבי-מלל.

את לא מסבירה את הפער הזה שילדים מגיעים להישגים של 75% במתמטיקה ואנגלית ורק 33% זכאים לבגרות לקבלה לאוניברסיטה. אם עושים, אז לא עושים טוב.

התכנית התחילה באמצע תשס"ה. הנתונים שמוצגים בפניכם מתייחסים לתשס"ו. זה אומר שיש ילדים שנכנסו לתכנית בתשס"ו כשהיו כבר בכיתה י"ב. אין ספק שהתכנית לא הצליחה לעשות פלאים וקסמים בשנה אחת.

לא זו השאלה. לא באתי בטענות להישגים.

אנחנו צריכים להכין עבודה על כך.

חשוב להבין שאנחנו בודקים לאחר חשיפה מאוד חלקית לתכנית. כלומר, רוב התלמידים שנבדקו פה עשו הרבה מאוד מבחנים עוד לפני שהתחילו בתכנית. הם היו בתכנית בסך הכל שנה או שנה וחצי.


דבר אחר, הרבה מאוד מהילדים שלא זכאים לבגרות – הרי הזכאות לבגרות היא משהו דיכוטומי – חסרות להם יחידה אחת, שתיים או שלוש. מה שמוצג בפניכם אלה נתונים ראשוניים. העלית נקודה נכונה וחשוב שגם אנחנו נבדוק את הנתונים וגם בשטח.

אני לא מעיר כדי להקשות וגם לא בא לומר שהתוצאות של התכנית אינן טובות. אני מקשה רק כדי להבין. כשיודעים את הנתונים יודעים יותר טוב מה להמליץ או מה צריך לעשות.

אוכלוסיית היעד של מרכזי הנוער הם בני הנוער יוצאי אתיופיה ובמיוחד בני נוער בסיכון. המטרה של התכנית היא לתת מסגרת משמעותית לפעילות בשעות הפנאי, למנוע התנהגויות סיכון, פעילות ערכית חינוכית ותמיכה אישית. אנחנו מנסים גם לאתר ילדים במצבי סיכון שאינם בשום מסגרת אחרת.


מרכזי הנוער מופעלים על-ידי ארגונים שונים. כל המרכזים פועלים בשעות אחר הצהרים, רובם במשך רוב ימות השבוע. הנתונים שמוצגים בפניכם נאספו לפני שנתיים ועתה סיימנו סיבוב נוסף של איסוף מידע ב-14 מרכזים ובקרוב יהיו לנו ממצאים מהמרכזים האלה. בתחילת הדרך בני הנוער הגיעו ארבע פעמים בשבוע בממוצע למשך יותר משלוש שעות כל פעם. כלומר, מי שהגיע, שהה הרבה זמן. זה אומר שמדובר בשירות משמעותי בעבור אותם בני נוער.


כמעט כל בני הנוער במרכזים הם יוצאי אתיופיה. זה לא דבר של מה בכך, כי הרבה פעמים מכינים שירותים לאוכלוסיה מסוימת ובסוף זה לא קורה, אבל כאן זה בהחלט קורה. מחצית הילדים הם ילידי אתיופיה ומחציתם ילידי הארץ. כמעט כל בני הנוער שמגיעים לומדים ורק מעטים נושרים. מחצית בני הנוער דיווחו על בעיות בלימודים וחלקם גם על בעיות בעברית. שוב, אנחנו רואים שהשירות מאוד משמעותי בשבילם, כי רובם לא מגיעים לשום מסגרת אחרת.

יש פער משמעותי בין ילידי אתיופיה לבין ילדים ממוצא אתיופי?

לא. יש כמובן הבדל בנושא העברית, כי העולים החדשים יודעים פחות עברית.

זה כישלון גדול מאוד של מערכת החינוך.

לא ראינו הבדלים גדולים גם בתוצאות הבגרות, מלבד הנושא של העברית אצל העולים החדשים. רוב בני הנוער לא היו בשום מסגרת אחרת קודם לכן וזו המסגרת הראשונה שהם מגיעים אליה לפעילות פנאי.

הם היו בקניונים, במקומות אחרים שלא היינו רוצים שהם יהיו.

אחוזים משמעותיים מבני הנוער דיווחו על התנהגויות סיכון, כמו למשל שהחברים מעודדים אותם למעשים אסורים או מסוכנים, לשיכרות, מכירים אנשים שהשתמשו בסמים, מכות, נשיאת נשק וכו'.


במרכזי הנוער יש חוגי העשרה – מחשבים, ספורט, דרמה ועוד. יש פעילות חופשית, פשוט כדי להיפגש ביחד ולהיות במסגרת חברתית מעשירה וגם מוגנת. יש סדנאות לפיתוח אישי וחברתי ופיתוח מנהיגות.

בעצם הצגת לנו שבחינוך, גם חינוך של ילדים אתיופים, יש שכר ועונש. כלומר, אם משקיעים – מקבלים תוצאות.

לפעמים זה לא קורה – משקיעים ולא מקבלים.

אם משקיעים נכון, מקבלים תוצאות, בעיקר בחינוך. יש קוסמים בבית הזה שחושבים שהם יכולים להוריד תקציבים ולהחליש את החינוך ויהיו תוצאות יותר טובות. אם משלמים כסף ועושים את הפעילות הנחוצה, אז גם אצל הילדים האתיופים יש הישגים יפים.

בדיוק כך. מדובר בתכנית ממוקדת, מאוד החלטית.

התמונה ברורה ולא צריך להוסיף לשבח התכנית. אני מבקש לשמוע מה משרד החינוך אומר על התכנית הזאת ומה הוא מתכוון לעשות כדי לעזור תקציבית לתכנית.

אני חסיד גדול של הפרויקט הלאומי האתיופי. אני חושב שמאז הקמת הפרויקט, לפחות בשנים האחרונות, משרד החינוך התגייס לכל דבר ועניין שמתרחש בפרויקט ושותף מלא למה שקורה, לא רק בהחלטות תקציביות של ועד מנהל, אלא גם בפעילות החינוכית פדגוגית שלו, בוועדות המקצועיות שלו.


בדיון פדגוגי - באווירה קצת פחות "חירומית" מזו שמתנהלת כאן היום בוועדה, ובצדק- כשנשאלה השאלה איך אפשר בארבע שעות לקבל תוצאות כל כך נפלאות, התשובה של הגורמים המפעילים היתה שאי אפשר היה לעשות כלום בארבע שעות אילולי התשתית הפדגוגית היתה ניתנת בשעות הבוקר וארבע השעות הללו היו מין חידוד של צוואר בקבוק שכתוצאה ממנו ובזכותו אפשר היה למצות את מה שנעשה 40 שעות בשבוע בבוקר. כדי שאני לא אהיה חשוד, אני אומר שלא אני אמרתי את הדברים האלה ולכן אני אומר את זה כמי שמרחיק עדותו. בארבע שעות בשבוע ללא עבודה שנעשית במערכת, אי אפשר היה לעשות הרבה.

אני כל כך חולק עליך, אבל אם אתה רוצה לחיות בעולם של אשליות, בבקשה. הצרה הגדולה היא שברוב המקומות 40 שעות לא נותנות כמעט כלום וזו הסיבה שמצליחים לעשות בארבע שעות את מה שלא מצליחים לעשות ב-40 שעות. התירוץ שלך נשמע כל כך רחוק מהמציאות. אני עצמי עסקתי הרבה בתכנית העשרה גם של ילדים יוצאי אתיופיה. הרבה שעות ומרץ השקעתי בעניין הזה. אם מה שאתה אומר נכון, זה עוד יותר פשע שמשרד החינוך לא מוכן להקציב את ארבע השעות הנוספות שהן אלה שיביאו לכאלה תוצאות לכל ה-40 שעות.

אני לא חושב שהמשאבים שהמשרד משקיע באוכלוסיה הזאת מועטים.

אתה הסברת לנו שארבע השעות הנוספות האלה הן אלה שגורמות לכך שכל ה-40 שעות הופכות להיות אפקטיביות.

אמרתי שבלי הפלטפורמה שנעשית כל הזמן אי אפשר להגיע לדברים כאלה. אני אומר את זה כחסיד גדול של הפרויקט ושותף לו.

אני שמח שההערכה שלך כמו מכון ברוקדייל וכמו כל המומחים שיושבים מסביב לשולחן זה. עכשיו אנחנו במצב חירום ויש חשש שכל המפעל האדיר הזה שנבנה בעמל רב ובלא מעט כסף, עלול לרדת לטמיון. השאלה שלי מאוד פשוטה: מה אתם, במשרד החינוך, מתכוונים לעשות בגלל הדבר הזה?

צריך לקחת בחשבון שמשרד החינוך עומד בכל ההתחייבויות שלו, היינו הוא מעביר 3 מיליון שקלים כל שנה. הקיצוץ בפרויקט לא חל בגלל קיצוץ כלשהו במשרד החינוך, על אף הקיצוץ שיש בתקציב משרד החינוך. כרגע איני יכול לומר שמשרד החינוך יכול לגייס סכומים נוספים לטובת הפרויקט. יש הרבה חשיבה, גם אצלנו וגם במשרד הקליטה, איך בכל זאת לעזור. כרגע איני יכול לומר דברים ברורים.

אני מוכן לשמוע אפילו דברים מעורפלים. האם יש לך דיון כן להוסיף את התקציבים האלה?

לא.

אם כך, זה אפילו לא מעורפל.

אמרתי שגם משרד הקליטה וגם משרד החינוך חברים בוועד המנהל של הפרויקט ואנחנו רואים את עצמנו כחלק מהעניין הזה ולא מין אאוטסיידרים שבאים רק לשפוט דברים. כמי שנמצא בעשייה עצמה אנחנו יושבים על המדוכה ומנסים למצוא פתרונות. הצענו מספר פתרונות פדגוגיים – לא תקציביים – שיביאו לחיסכון של כ-2 מיליון דולר. זו היתה אמירה פדגוגית, לא אמירה תקציבית. ישבנו בדיונים רבים מאוד עם מנכ"לית הפרויקט ואנשיה כדי למצוא פתרונות שנראים לנו נכונים פדגוגית ועשויים למזער במידה מסוימת את הנזק. אני מודה שזה לא במידה רבה, אבל עשינו כמיטב יכולתנו בהיבט הזה. בהיבטים אחרים זה יותר קשה, אנחנו צריכים לראות את הממשקים עם תכנית החומש האתיופית האחרונה שאושרה, שגם היא פועלת אפרופו כיתות י"א-י"ב.

אתה יודע שתכנית החומש נשארה רק בכותרת והיא לא בוצעה.

תכנית החומש מתוקצבת במשרד החינוך.

יש תכניות בתוך המשרד, כמו ביטול הנשירה – לפי החוק שהצעתי ל-12 שנות לימוד חובה - והמשאבים לשם כך הם בין 40 ל-50 מיליון שקל תוספתיים. ברור שחלק מהיישובים כן מכסים חלק גדול מהאוכלוסיה האתיופית.

היינו בפגישה עם שרת החינוך בנושא הזה וזה בדיוק הכיוון שהשרה הציעה, דהיינו לבדוק מערכות קיימות בתוך המשרד ולחבר את האוכלוסיה של יוצאי אתיופיה לתוך המנגנונים האלה.

פרויקט הסיוע ללימודים והכנה לבגרויות אינו רק ארבע שעות. בנוסף לזה יש סיוע אמוציונלי רגשי, פעילויות חברתיות, הכנה לצה"ל ומגשרים חינוכיים-חברתיים שנותנים מענה לאותם נערים. נכון שניתנות לילדים האלה ארבע שעות לימודיות, אבל מעבר לזה יש פעילויות חברתיות שמחזקות את התלמידים, משחררות אותם מלחצים חברתיים וכלכליים. זה נותן גיבוי גדול לאותם ילדים.

אנחנו במשרד הקליטה, כמשרד מתכלל של האוצר ומשרד החינוך, מכינים את כל ההסכמים ומעבירים את התקציב. משרד הקליטה עומד בהתחייבות ל-3 מיליון כפי שהיה בשנים עברו.

אבל אתם לא מוסיפים כלום על המצב הנוכחי.

אין שינוי מבחינתנו, כי גם תקציב משרד הקליטה קוצץ. כרגע אין כוונה להוסיף תקציב לפרויקט.

כלומר, לא ממש אכפת לכם מזה.

זה לא נכון שלא אכפת לנו, אכפת לנו מאוד. התכנית הזאת מאוד-מאוד חשובה.

זו לא אחריות פרטית שלכם, אבל אני מזכיר לכם – משום מה משרד האוצר החליט לא להגיע דווקא לישיבה זו – שיש התחייבות שלטונית גם כלפי יהדות העולם וגם כלפי העולים על סכומים לגמרי אחרים. אני מבין שמתוך התקציב שלך אתה לא יכול לתת יותר, אבל עכשיו אתם יושבים בדיוני תקציב לשנה הקרובה, יש לכם בכלל דרישה כלפי האוצר וראש הממשלה שייתנו את ה-6 מיליון דולר שהתחייבו להם ועכשיו חסרים לתכנית? יש לכם דרישה כזאת או שזה בכלל לא אכפת לכם?

נכון לעכשיו אין לנו דרישה כזאת, כי התכנית שאני מכיר מדברת על 3 מיליון שקלים ממשרד הקליטה, 3 מיליון שקלים ממשרד החינוך ו-3 מיליון ממשרד האוצר, סך הכל 9 מיליון. אנחנו פועלים כבר שלוש לפי ההחלטה על תקציב ממשלתי של 9 מיליון.

מה שהיה בשנתיים האחרונות היה בגלל שידעו שיהדות העולם מביאה את הכסף. עכשיו יש מצב אחר, יהדות העולם לא מעבירה את הכסף. יש מצב חירום, התכנית שכולם מברכים עליה, כולם חושבים שהיא נחוצה, כולם יודעים מה תהיינה התוצאות אם זה לא יהיה, עומדת בסכנה ולכן אי אפשר להתנהל כתמול-שלשום. אי אפשר לומר שכך היה בשנה שעברה ולכן זה יימשך כך. נכון, כך זה היה בשנה שעברה, כאשר היה Sugar Daddy שהיה מוכן לשלם את החשבון. עכשיו זה נופל על הממשלה, על מדינת ישראל. אז הברירה עכשיו היא בין לתת לתכנית ליפול לבין להמשיך ולכן אי אפשר לומר שבשנה שעברה זה היה כך. לפחות אתם צריכים להעלות את הדרישה כלפי הממשלה. אם אתם לא דורשים אז אל תבואו בתלונות שמתלוננים כלפיכם, כי אתם לא דורשים את זה בכלל. אני מבין שאי אפשר לקחת מהתקציבים המקוצצים שלכם, אבל יש מצב חירום ואחוז גבוה מהילדים האלה עלולים להיות ברחובות. במצב חירום לא צריך להתנהל כתמול-שלשום, אלא כפי שמתנהלים במצב חירום.

אני יכול להביא את זה בפני הממונים עליי.

יש לכם שר חדש מאוד נמרץ ונראה שמאוד אכפת לו. תדבר עם השר ואם אתה לא מצליח, אני אדבר איתו.

אני אציג את הבקשה הזאת בפני הממונים עליי. כפי שהציג אודי בהט, יש תכנית חומש שפועלת ואי אפשר להתעלם ממנה.

תכנית החומש פועלת? כמה שנים אתם מתכננים את זה?

אין תכנית חומש. כשאתה עובד עם תכנית ופתאום המימון משתנה בצורה קיצונית, אי אפשר להמשיך. הסכום של UJC היה מתוקצב בתכנית החומש?

זה בלי שום קשר. תכנית החומש מתייחסת לאוכלוסיה מגיל אפס עד 35 כאשר לנושא החינוך יש נתח מאוד נרחב שמועבר דרך אודי בהט. שאלת מה נעשה מחר בבוקר כאשר כל ילדי הפרויקט הלאומי יצאו החוצה ולכן ציינתי את תכנית החומש.

ישנו תקציב במשרד החינוך שהוא תקצוב בפועל של תכנית החומש ל-2008. במשרד החינוך הכסף הזה מיועד לכמה תחומים, שהם תחומי תכנית החומש ולא הפרויקט הלאומי. בתוך אחד הפרקים האלה יש סכום שעומד לרשות תלמידים בכיתות י"א-י"ב יוצאי אתיופיה. אמרתי שאנחנו בוחנים את הממשק הזה בין הסכומים האלה לבין הבעיה שנוצרה בפרויקט הלאומי, כדי לראות אם אפשר לעשות חיבור נכון בעניין הזה ואולי למזער נזקים.

מר נחמן שי, אחד מהדברים שאני טוען כבר הרבה שנים כלפי הפילנתרופיה וגם כלפי ה-UJC – אמרתי את זה בכמה וכמה מפגשים ואולי בגלל זה לא מזמינים אותי יותר – שהפילנתרופיה עושה הרבה פעמים עוול. אתה נכנס לתחום ובזה אתה פוטר את הממשלה מלעשות את מה שהיא צריכה לעשות, ואחר כך, כשזה לא טוב לתורמים, אתה נסוג ואתה משאיר שם חלל שהוא אולי יותר גרוע אם לא היית נכנס לתחום מלכתחילה. לדעתי זו פילנתרופיה לא חכמה, לא נכונה. יש מעט מאוד פרויקטים כמו העלאת ביתא ישראל. זה אחד הדברים הנחוצים ביותר וכל יהודי העולם מבינים את זה ולכן יש גם לחץ גדול על ממשלת ישראל לא להשאיר מאחור את היהודים שנשארו שם. זה באמת לחץ מוצדק, אבל אחר כך לא יכולים להשאיר את החלל הזה. זה מה שנוצר במקרה הזה.

השאלה היא אם אי אפשר לעשות משהו. אני מדבר גם על הרמה הפילוסופית הכללית – אתה מכיר את עמדתי בנושא הזה לא מאתמול – וגם על הדוגמה הפרטנית, כדי לפתור את המשבר הנוכחי. אני יודע כמה אתה מעריך את התכנית הזאת ולכן אני מרשה לעצמי לשאול אותך את זה.

יש שאלה פילוסופית כמעט אם נכון לתמוך בפרויקט הזה כשאתה לא יודע משנה לשנה מה ההיקף שלו, ואז באמת נוצר הקושי שאולי, כשהוא מצטמצם, יישארו נערים או תחומים מקופחים. זו היתה האלטרנטיבה לפני שלוש שנים כשהחלטנו להגדיל את הפרויקט וידענו שכשההגדלה תיפסק ייווצר בדיוק מה שקורה כאן עכשיו. כשהכסף היה זמין העדפנו להגדיל ולקוות ולצפות שיקרו שני דברים: 1. שממשלת ישראל תעמוד בהתחייבות המקורית שלה של 50%, מה שהיא לא עמדה בו מהרגע הראשון.

אבל לא עמדתם על כך שהיא תקיים את התחייבותה.

זה לא נכון, עמדנו על זה. צריך להזכיר קודם כל את האמת הפשוטה: אילולי UJC גם המעט לא היה נעשה. אילולי UJC דוחף מהרגע הראשון את ממשלת ישראל, בעשרות פגישות, אפילו לעמוד ב-2 מיליון דולר האלה, גם זה לא היה. גם הסכום הזה הושג בלחץ שלנו. היום אנחנו דורשים מהם להגדיל את זה בהתאם לפרופורציה שאנחנו מציעים כי אנחנו רוצים להמשיך בפרויקט הזה בכל האילוצים הקיימים.

שמנו על השולחן הזה ועל שולחנות אחרים הצעה לפרויקט לאומי אתיופי של 10 מיליון דולר לכל שנה משלוש השנים הקרובות. בהצעה החדשה אנחנו תובעים מהממשלה להעמיד 5 מיליון דולר ואנחנו נעמיד 5 מיליון דולר וזו תהיה מסגרת התקציב. זה לא יענה על כל הדרישות, אבל לפחות זה ייצב את הפרויקט הזה שבשנים האחרונות התנועע, עלה וירד.

זה עלה ועכשיו זה יורד.

אנחנו נעמיד 5 מיליון דולר, אבל אנחנו תובעים מהממשלה להגדיל במקביל ל-5 מיליון דולר.

כמה נתתם בשנה שעברה?

כ-14 מיליון דולר.

אתם רוצים להוריד מ-14 ל-5?

אין לנו מקור אחר. השנה צמצמנו את כל תכניות החירום שלנו. אני צריך להזכיר שבשנת 2006, כתוצאה ממצב החירום, UJC אסף 350 מיליון דולר ונתן לעשרות ואולי למאות תכניות באמצעות הסוכנות והג'וינט. כל התכניות האלה הסתיימו השנה. הכאב הזה הוא כאב משותף להרבה אנשים בצפון ובדרום.

זה לא אותו דבר. כשאתה נכנס לצפון במצב חירום, אתה עושה עניין נקודתי ומסיים בזה. מה שאתה אומר רק מחזק את עמדתי - זו פשוט לא דרך נכונה לעשות פילנתרופיה.

זו שאלה שראויה לדיון נפרד, אם נכון לפתוח תכנית כשאין לך עתודות מלאות לעשר-עשרים שנה קדימה.

אני גם מזכיר לך, מעבר לכל ההשגות שלי לגבי התנהלות הממשלה, שהיתה גם התחייבות של יהדות צפון אמריקה ל-330 מיליון דולר במשך עשר שנים.

אם הממשלה תגיע ל-33 מיליון, אני אומר לך ש-UJC יגיע אף הוא לסכום הזה. זה לרגע לא עמד על סדר היום, אפילו לרגע הממשלה לא התכוונה לעמוד מאחורי ההתחייבות שלה. דחו אותנו בלעג כשבאנו למנכ"ל משרד ראש הממשלה וביקשנו ממנו להתחיל לממן. שאלו אותנו מאיזה כוכב ירדנו. היה ברור שהם לא מתכוונים לזה.

הלכנו לשני השרים – גם שר הקליטה וגם שרת החינוך – ומצאנו הרבה רצון טוב. המפתח הוא בידי האוצר.

לכן אין כאן את הנציגים שלהם.

הם הודיעו שהם לא קיצצו בכסף ואין להם יותר מה לתת.

שני השרים אמרו שאם משרד האוצר ייתן שליש מהסכום החדש, גם הם ייתנו. כלומר, משרד האוצר צריך להסכים שמשרד הקליטה ומשרד החינוך יגדילו את החלקים שלהם.

זה הכי קל לומר את זה. זה אומר שהשרים לא מוכנים לראות אצלם קיצוצים לצורך הדבר הזה. זה שיש רצון טוב שלהם שמישהו אחר ישלם, זה לא חוכמה גדולה. לכולם יש רצון טוב שמישהו אחר ישלם.

אנחנו נעשה כל מאמץ להגדיל את החלק שלנו ולשמור ככל האפשר על המסגרת.

איזו מסגרת?

הכי גדולה שאפשר, שכן כרגע היא לא קיימת. אנחנו מקיימים עכשיו מסע התרמות מיוחד בארצות הברית לנושא של הפרויקט הלאומי האתיופי. דרך אגב, יש לנו עוד שותפים. העולם היהודי לא מתחיל ונגמר באמריקה. יש עוד שותפים שאנחנו לא מקבלים מהם את מה שצריך. אנחנו נוסעים לקהילות ומנסים לשכנע אותם להגדיל את התרומות שלהם לפרויקט הלאומי האתיופי. זה גם נוגע למצב התרומות בכלל שהוא בעייתי. בכל מקרה אנחנו מגויסים לעניין הזה ומחויבים לו ומתכוונים לשמור אותו.

מעבר לסוגיה של הקיצוץ יש גם את שער הדולר הנמוך.

נכון ותוסיף לזה את המשבר הכלכלי בארצות הברית. אנחנו מתכוונים להמשיך, אבל אנחנו זקוקים לכך שהשותפים שלנו ילכו איתנו, כי לא נוכל להרחיב ולהגדיל כשהממשלה נשארת במקום שהיא נמצאת בו.

האם יש לכם מענה לבעיה של סגירת המרכזים בפרויקטים? המרכז שאני פועלת בו עומד להיסגר ב-1 בספטמבר ואף הוציאו מכתבי פיטורים לעובדים. האם יש לכם תשובה לזה?

כל הישיבה הזאת היא ניסיון לשאול את השאלה הזאת. השאלה בהחלט מוצדקת.

יש כאן נקודה שבכלל לא התייחסתם אליה - כל מה שקשור למעורבות התקציבית של הרשויות המקומיות. אם סכום מכובד ניתן ומוקצה להפעלת מרכז, אין שום סיבה שבעולם שהרשות המקומית, עם כל הקשיים שלה, לא תהיה שותפה פעילה בהפעלת המרכזים האלה. אי אפשר לסמוך רק על האוצר ועל כספי פילנתרופיה אם אנחנו לא רואים כמשאב עירוני-יישובי שהרשות עצמה מחויבת אליו, גם אחרי מספר שנים כשהתקציבים נגמרים. זאת נקודה שצריך להתייחס אליה.

אני אשתדל להיות פחות אמוציונלי ויותר הגיוני. יושבים פה עובדים של הפרויקט הלאומי וגם גופים מפעילים ומהללים את התכנית הזאת, אבל בסופו של דבר אין שום החלטה בנושא הזה. נוצרה כאן פלטפורמה מאוד מתאימה לקהילה ולצורכים את התכנית הזאת. בסופו של דבר נצטער עליה בעוד מספר שנים. מה שנעשה הוא כפשע. זו תכנית מצוינת והלוואי שיכולנו לתת אותה לכל 16,000 הנערים האתיופיים.

עיריית נתניה קלטה את המספר הגדול ביותר של אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל. יש לנו כ-1,000 ילדים יוצאי אתיופיה שנהנים מהפרויקט הלאומי. אני רוצה לומר אמירה ברורה וחד-משמעית: הפרויקט הלאומי אכן עושה שינוי במערכת החינוך והוא חלק מרכזי בעשייה החינוכית.

כמה ילדים מתוך ה-1,000 הללו יישארו בשנה הבאה בתכנית?

637 ילדים.

מתכוונים לקצץ משמעותית. חשוב לומר שזה לא רק בפרויקט הלאומי.

העירייה תורמת לפרויקט?

העירייה משקיעה מכספי הרשות כספים רבים ומשמעותיים וזה בנוסף להיעדר יכולת לגבות כספים של ארנונה וכו'.


הקיצוץ לא קורה רק בפרויקט הלאומי. זה קורה לנו עם פרויקט "עתידים" ועוד פרויקטים רבים שלאחר פרק זמן אנחנו נדרשים לקצץ, כאשר במקביל מדברים על פרויקטים חדשים לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה. אני לא רוצה לחשוב במושגים של חינוך על אי-רצף חינוכי, אל אי-השקעה לטווח הארוך. יש בזה הרבה אבסורד וזה מצריך לעשות חשיבה מחדש. אני חושב שחייבים להמשיך ולתמוך בפרויקט הלאומי. התוצאות של הפרויקט ברורות וגם הצפי לעתיד מאוד מעודד. יהיה זה עוול ופשע להפסיק את הפרויקט.

הייחודיות של הפרויקט הלאומי היא בכך שהשותפים האמיתיים לפרויקט היא הקהילה עצמה. במסגרת העצמת הקהילה ההורים שותפים למהלך וכן העובדים האקדמאיים שדוחפים את הילדים וההורים, כדי שהפרויקט הזה יצליח. עובדה היא שהפרויקט הביא להצלחה של 70%-80%.


הפסקת הפרויקט הזה היום תהווה פגיעה מאוד קשה בקהילה. הגיע הזמן שהמדינה תיקח אחריות ותיתן מענה.

באשר להישגים - חשוב לומר שההישגים הם הרבה יותר גבוהים ממה שהוצג פה. בדקנו ילד-ילד - מתוך 299 ילדים בוגרי י"ב בתשס"ז, 73% - 219 ילדים - החזיקו תעודת בגרות ביד. לא פיצחנו את הבגרות האקדמאית, אנחנו עוד קצת נמוכים בזה – אנחנו ב-37% - - -

זה פער עצום.

הפער עצום, אבל אני מעריכה שבתשס"ח אנחנו כבר נראה תוצאות אחרות. הפרויקט הזה הוא תהליך.

כמה יהיו בשנה הבאה?

גדלנו גם במספר ילדי י"ב. אני מעריכה שלא נרד מ-73%.

כמה ילדים יהיו בפרויקט?

בשנה הבאה יהיו 3,000 ילדים בפרויקט שאנחנו מפעילים. חשוב לומר שאנחנו יוצאים לדרך עם פרויקט מקוצץ.

הפרויקט בבית-שמש קיים כבר שלוש שנים. השוני אצלנו הוא שהפרויקט מתחיל כבר בבית-הספר היסודי, מתוך חשיבה שכשיש בסיס טוב, ההצלחה גדולה יותר.


כאחת שבאה מהקהילה עצמה ורואה אותה יום-יום, אני עדה עד כמה הפרויקט עוזר וחשוב. כל שיעור שנותנים שווה זהב. לכן אני חושבת שהקיצוץ הזה יכול להפיל הרבה ילדים, לא רק שלא יגיעו לבגרות, אלא תגרום לילדים צעירים להגיע לרחוב, לפשע. אני לא אסלח לעצמי ומן הסתם גם הממשלה לא תסלח לעצמה.

בזכות הפרויקט הלאומי הרבה מיוצאי אתיופיה אקדמאים, בוגרי תואר ראשון ושני, שהיו שומרים בקניונים, קיבלו עבודה. הם שימשו כמודל לחיקוי לילדים וגם נתנו שירותים בתוך הקהילה. בעקבות הקיצוץ יותר מ-250 עובדים יוצאי אתיופיה, אקדמאים, יפוטרו ממקומות העבודה, חלקם כבר קיבלו מכתבי פיטורים.


מדיווחי המשטרה ניתן ללמוד שאנחנו צמצמנו את רמת הפשיעה בקרב ילדים יוצאי אתיופיה שהיו מסתובבים בשעות הערב ברחובות ובקניונים.


חשוב להזכיר שבעקבות התכנית יש ירידה משמעותית במספר הנושרים מבתי-הספר.

אני רוצה לסכם. אני רוצה לשבח ולהלל ולפאר את התכנית, את הישגי התכנית. לפי כל העדויות ששמענו, אין ספק שיש פה תכנית שפוגעת בדיוק איפה שצריך – העצמה של כל ילד וילד, עם תוצאות מאוד יפות. ההשלכות של הדבר הזה ברורות גם לגבי פיתוח הילדים, גם לגבי קליטת כל הקהילה וגם המשמעות לכלל החברה הישראלית.


נראה לי שזה פשע – "פשע" היא מילה קלה בהקשר הזה – ללכת ולהרוס תכנית כזאת או אפילו רק לצמצם אותה. זה הרס מוחלט, מה גם שאנחנו יודעים מראש את התוצאות. לא מדובר רק בפיטורי 250 אקדמאים, אלא 3,500 ילדים שיגיעו לרחוב ועוד 3,500 ילדים אחרים שלא יגיעו לתעודת בגרות. אחר כך יצטרכו להוסיף תקנים במשטרה, להגדיל את מספר המקומות בשירות בתי-הסוהר ולהגדיל את תקציבי הרווחה.

זה ממש פשע ולכן אני תובע מהממשלה לשנות את מדיניותה. זה לא עניין של משרד החינוך, כי אנחנו יודעים את המצוקות התקציביות של המשרד. יש בכל זאת ממשלה בישראל וכל השרים חלק מאותה ממשלה. אני קורא לממשלה - ואנחנו גם נפעיל את כל הכנסת בעניין הזה – לעמוד בהתחייבותה. יש התחייבות של הממשלה ויש לה אחריות. אי-עמידה בהתחייבות הבסיסית, היא פשע לאומי. סליחה שאני אומר את זה במילים כל כך חריפות. זה פשע כלפי העלייה. אחר כך הממשלה מספרת לנו שלא רוצים להביא את שאר העולים, כי אנחנו משקיעים את כל המאמצים הנוספים בעולים שכבר עלו. זה חוכא ואיטלולא – לא עושים לא את זה ולא את זה. פעם היינו מדינה ציונית והציונות היתה בבסיס.

אני אכתוב את זה לשר האוצר ולראש הממשלה ואני גם אדבר עם שר הקליטה בעניין. יש שר קליטה חדש, נמרץ, הוא רוצה גם להראות שהוא יכול לעשות דבר משמעותי למען הקליטה. אני קורא לשר הקליטה לקחת אחריות על קליטת העולים. אי אפשר לתת לתכנית הזאת ליפול.

אני אהיה במגע גם עם הגורמים השונים, כדי לנסות להפעיל לחץ. לוועדה אין סמכות חקיקתית, אבל להפתעתי הרבה פעמים דווקא שומעים להמלצות שלנו.

אני רוצה לקרוא מפה, מהכנסת, ליהדות ארצות הברית ולשאר יהדות העולם להמשיך בתכנית. גם אם ההסכמים דרשו מהממשלה להקציב את מה שהיא צריכה, צריך להבין שהממשלה משקיעה הרבה מאוד כספים בהבאת היהודים ובקליטתם. יהדות ארצות הברית לא יכולה להשאיר אותנו עם חלל כזה אחרי שהיא עשתה דבר כל כך יפה בשנתיים האחרונות. אי אפשר להשאיר אותנו עם החלל הזה. זו תהיה נפילה של כל המחויבות והאחריות ההדדית בין יהדות העולם לבין מדינת ישראל. אני יודע כמה הנושא הזה מרכזי ליהודי העולם ויהדות ארצות הברית בפרט, ולכן אני קורא למצוא את כל האמצעים, לא רק כדי להגיע ל-5 מיליון, אלא כדי להגיע לסכומים שהיו בשנתיים האחרונות לתכנית הספציפית הזאת. זו תכנית לאומית, היא של כלל העם היהודי.

אני מוכן לתרום את מה שאני יכול לתרום במגעים עם ראשי יהדות ארצות הברית. אני מבקש מהשליח הנאמן, נחמן שי, להעביר את הדברים כמו שהם, מכל הלב. אנחנו יודעים שהם יכולים לומר שממשלת ישראל לא עשתה את מה שהיתה צריכה לעשות והם יהיו צודקים במאה אחוז, אבל להיות צודקים לא פותר בעיות. לכן אני ממש קורא לנסות להגדיל את הסכומים, כדי להתקרב לסכומים שצריכים כדי להפעיל את התכנית הזאת. אחר כך נצטרך לבוא ליהדות ארצות הברית ולנדבנים אחרים לשלם פי עשרה אם לא יעשו את התכנית. הדברים ידועים ומגובים במחקרים ולכן זאת המסקנה.

אני מודה לכולכם על השתתפות ערה בישיבה. אני מקווה שנוכל להביא בשורה בעקבות הדיון הזה.

תודה רבה על ההיענות.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15