PAGE
25
ועדת הכספים

17.8.08


הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול

מישיבת ועדת הכספים

יום ראשון, ט"ז אב התשס"ח (17 באוגוסט 2008), שעה: 12:30

המשבר ברשות השידור

חברי הוועדה: אבישי ברוורמן – היו"ר

חיים אורון

אמנון כהן

יעקב ליצמן

אורית נוקד

ראובן ריבלין

ברק שטרוזברג – סגן הממונה על השכר, משרד האוצר

אייל הננברג – כלכלן באגף הממונה על השכר, משרד האוצר

אורי ישראלי – אגף התקציבים, משרד האוצר

משה שלם – משרד החשב הכללי, משרד האוצר

מוטי שקלאר – מנכ"ל, רשות השידור

ערן הורן – סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור

רן אפרתי – יו"ר ועד הטכנאים, רשות השידור

תמנה עורב – רשות השידור

אחיה גינוסר – יו"ר, אגודת העיתונאים

שייקה קומורוניק – חבר ועד, אגודת העיתונאים

רחמים לניאדו - ממלא מקום יו"ר, הסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות החדשה

יאיר אלגאוי – מזכיר ארצי הסתדרות עובדי המדינה, ההסתדרות החדשה

מרדכי אברהם – יו"ר מחוז ירושלים, הסתדרות ההנדסאים והטכנאים, ההסתדרות החדשה

ליאור רמתי

טמיר כהן

דרורה רשף

המשבר ברשות השידור

אנחנו מתחילים את הישיבה, גם הנהלת רשות השידור והעובדים נמצאים כאן, ומספר חברי כנסת מכובדים נמצאים כאן. הקצרנית איננה ולכן אני מבקש שכל אחד יזהה את עצמו לפני שהוא מדבר, בגלל שהקצרנית איננה.

או.קי אנחנו חוזרים לנושא שעל הפרק, למשבר ברשות השידור. הישיבה האחרונה הייתה לפני כשבועיים, ב-30 ביולי. פנינו למשרד האוצר בבקשה שיתנו את תשלומי הביניים. הבנו גם מהיושב ראש וגם מהמנכ"ל שיושב כאן וגם מנציגי העובדים שהעסק מתקרב, יש אווירה לקראת סיום. הפנייה שלנו הייתה למשרד האוצר להעביר את הסכום, כמדומני – כמה זה היה?

30 מיליון שקל.

30 מיליון שקל לתשלומי ביניים.

אז רצינו 40, עכשיו שלושים.

לתשלומי ביניים למשכורות כדי לסיים את זה ברוח טובה, כי לעיתים אני יודע – תמיד משא ומתן לקראת הסוף מעצימים את המשבר. אבל לפעמים זו טעות גורלית, כי אז זה מעכיר את היחסים. וכדי לגמור את זה, וזאת ההמלצה של ועדת הכספים, ביקשנו את הדיווח. אני מציע שאת הדיווח הזה אנחנו נתחיל, אני חושב, דווקא מהאוצר, אולי זה המקום הראשון להתחיל בו.

אני דווקא מציע – שמי ברק שטרוזברג, סגן הממונה על השכר באוצר.

אתה מציע שנפתח עם ההנהלה?

אני מציע שרשות השידור תעדכן מה הסטאטוס, מה תשלומי המשכורות ואיפה הם עומדים. ואז אני אעדכן.

בבקשה, מנכ"ל רשות השידור, מוטי שקלאר.

אני אסקור, ברשותכם, סקירה קצרה איפה אנחנו עומדים מול העובדים, איפה אנחנו עומדים מול האוצר ומה מצבנו התזרימי, כי בלעדי שיפור העניין הזה יהיה מאוד קשה להתקדם. עכשיו בכל מה שקשור לעובדים אני חושב שיש התקדמות ניכרת, יש הסכמה על מספר העובדים והיקף הפרישה, גם מהמקומות המסוימים, אם היו מחלוקות כמה עובדים מתוך התחום - - -

גם סוגי עובדים?

כן. לא שמית, אבל בעיקרון כן, הגענו לסיכום בעניין. מדובר על 700 עובדים, אנחנו יודעים בדיוק מהיכן, פחות או יותר. גם בכל מה שנוגע לתנאי הפרישה יש הסכמה. תנאי השכר – אני חושב שברק אחרי זה יעדכן, יש התקדמות ניכרת.

דבר חשוב לא פחות מבחינתנו, דרכי העבודה העתידיים. דבר שבעינינו מאוד משמעותי איך להפעיל את העובדים בצורה יעילה וכל מה שכרוך ונגזר מכך, גם בזה יש התקדמות ניכרת.

בכל מה שנוגע לאוצר, גם אתם - בכל מה שקשור לממונה על השכר, פה מותר לי להגיד מילה טובה לברק, הוא עושה עבודה מצוינת, עם רצון עצום, עם מאמץ כביר ואני לא יודע אם היינו מגיעים לאן שהגענו אלמלא מעורבותו של ברק.

יש לנו עוד אנשים בשם ברק שעושים תפקידים אחרים.

אובאמה.

קצת חוש הומור אנחנו לא יכולים?

בעניין הברקים אין לנו חוש הומור.

ידוע, האוצר על אגפיו השונים וגם כל מה שקשור עם אגף התקציבים, גם איתם יש התקדמות מאוד משמעותית. נשארו רק מספר נקודות שבעינינו הן מחלוקות עקרוניות. אני אגיד את זה ככותרת – נראה לנו שבתחום השידורים חייבים לשמור על אוטונומיה. יש מספר נקודות בעייתיות מול אגף התקציבים - - -

לא אמרת איפה אתם עומדים עם העובדים. אמרת בכל יש התקדמות, איפה לא?

עוד לא הסתיים המשא ומתן שקשור לתנאי השכר העתידיים. כלומר יש התקדמות ניכרת ואני מניח שברק אחרי זה, הוא מנהל את המשא ומתן, הוא יפרט בעניין. סיכמנו, כמו שאמרתי, את היקף הפרישה. זה סגור. תנאי הפרישה גם הם הוסדרו. כפי שידוע וגם דובר על זה לא מעט, זה תנאי מע"ץ לצורך העניין.

מול האוצר, בכל מה שקשור לאגף התקציבים, אמרתי: נשארו לנו מספר מחלוקות בתכנית העסקית. עיקר הוויכוח על ההיקף התקציבי שמיועד לתוכן. נדמה להם שעם היקף מסוים אפשר לייצר טלוויזיה ראויה. אנחנו חושבים אחרת.

אחרי מערך הציפיות, עם כל מה שקשור לרפורמה, אם בסופו של דבר לא - - -

כשאתם מדברים על המבנה אתם מדברים גם על תוכן?

על תקציבים.

על תקציבים.

מה פירוש תקציבים? מועצת רשות השידור צריכה להחליט על התקציבים.

לא, אם זה 700 או 800 או 600 מיליון שקל.

התכנית העסקית כוללת החל מתשתיות, עבור לשכר ועבור לתוכן. כלומר האוצר דורש לראות את התכנית העסקית לפני שהוא נותן את הסיוע. אפשר להסכים או לא להסכים.

בסדר, אבל אם אתה נכנס לתוכן זה דבר שהוא - - -

לא, האוצר כן אומר.

הוא רוצה לראות כמה מהתקציב הולך על תוכן.

על זה יש לנו ויכוח עם האוצר, אני מקווה שנגיע איתם להסכמה בנושא הזה. המרחק לא גדול מידי.

הם לא שואלים גם מה התוכן? כי יכול להיות שבאמת הם מעדיפים פחות תקציב מתוכן.

ברוך השם - - -

לפי דעתי הפוך, יותר תקציב מתוכן.

או כך או כך, זאת התערבות מפורשת בתוכן. זה דבר שהוא – למרות ההערה. טוב, בסדר.

את המסגרת הם צריכים לתת.

את המסגרת, כן. המבנה, המבנה התקציבי.

אין לזה גבול.

אני רק אומר, במאמר מוסגר: לצערי לא תמיד יש סנכרון בין האגפים השונים באוצר. כי, אפרופו אם מדברים על האוצר, למשל, למה יש ויכוח באשר לסיוע לכל הרפורמה, והגענו לסיכום עם אגף התקציבים והגענו לסיכום עם כל הגורמים האחרים? לצערי, אגף החשב כמו שקוראים לזה, החשבות הכללית, שם יש מחלוקת. אין לי מחלוקת עם שוקי, החשב הכללי, אלא אנשים שנמצאים מתחתיו, להערכתי, שוכחים שבאוצר צריך לעבוד בצורה מסונכרנת ולא יכול להיות שאני סוגר משהו עם אגף התקציבים ויבוא אחרי זה אגף אחר ויגיע לסיכום לא מקובל עלינו. זו רק הערה וכדאי שנדע על כך.

פה אחד לאוצר. כן.

בקיצור, אנחנו במידה רבה הגענו כבר אל השוקת.

הגעתם אל?

לשוקת. והחשש הגדול שלי - - -

יש מים?

יש מים. כן. יש סוס שמוכן לבוא ולשתות.

הסוס מוכן להמשיך לסחוב.

כן, אבל בסחיבה האחרונה, כדי להביא אותו מול הדברים הבאים של לסגור את התכנית העסקית. לסגור את הפן המשפטי, להגיע להלוואות מהבנקים. אחרי שיהיה לנו הסכם הבנקים יוכלו לתת הלוואות, יש כברת דרך. בהנחה האופטימית– ברק אחרי זה יפרט אם ירצה – שבספטמבר או בסוף ספטמבר אנחנו, אני מקווה, נמצא את עצמנו עם טיוטות.

זאת אומרת: לראש השנה טיוטה.

כן, זו השאיפה שלנו. השאלה מה קורה עד אז.

מה שקרה בינתיים, מאז הישיבה האחרונה לישיבה הנוכחית, בית הדין לעבודה התערב. בית הדין לעבודה קבע נחרצות שרשות השידור חייבת לשלם את השכר בעדיפות ראשונה, מעל כל דבר אחר. מעל תוכן, מעל תשלום לספקים וכן הלאה.

זה אומר שמעכשיו את הכסף המועט שיש לנו צריך לתת למשכורות. זה אומר שלא ניתן לספקים. החשש הגדול שלי הוא שלא נקבל מימון ביניים, התרחיש האימתני בעיני הוא להגיע לכונס לצורך העניין. אם נרצה או לא נרצה נאבד שליטה ונמצא את עצמנו מול כונס. כי יבוא בזק ויבוא הספקים האחרים ויגידו: רבותיי הנכבדים, אותנו לא מעניין. כל עוד שחשבנו שאתם יכולים לשקלל בין השכר לבין הספקים אנחנו עם סבלנות רבה - - -

זה 30 מיליון שקל לתשלום ביניים למשכורות, שפותר את הבעיה הזאת.

בדיוק. אני לא מדבר על ההיבט המוראלי שלקראת החגים לא מקבלים שכר וכן הלאה. אגב, גם הכסף הקיים לא ברור שיספיק לשכר, זה במאמר מוסגר. אני אומר כרגע, נכון לעכשיו, הספקים עלולים לבוא. ואחרי הפסיקה של בית דין לעבודה אין לי בכלל אלטרנטיבה, חייבים לשלם.

החשש הגדול שלי מהמדרון החלקלק הזה הוא, שאף אחד לא יודע אם הוא ייעצר. הוא בעיני מאוד מוחשי היום.

מי ביקש את הצו מבית הדין לעבודה?

העובדים, בוודאי. לא?

הוועדים.

מה יהיה אם האוצר עכשיו לא ייתן כסף? הוא אומר: אין בעיה תיקחו ותנו להם כסף. מה יהיה אם עכשיו האוצר יבוא ויאמר אין כסף? בתקופה שבה אנחנו מנסים למצוא פיתרון לא טוב שהולכים לבתי משפט, זה גם כן צריך להסביר לעובדים, עם כל הרצון שלנו לעזור להם.

אבל אין להם ברירה.

אף אחד לא שומע להם.

רבותיי, תראו אם המשכורות ימשיכו להשתלם ולא יגיעו לידי איזשהו מצב, והאוצר לא יפתח את ברזיו, לא יהיה למערכת מאיפה לתת את הכסף.

במערכת יש סדרי עדיפויות.

סדרי עדיפויות – תמיד המשכורת.

היא העדיפה את הספקים על העובדים.

ומה אם הספקים לא יתנו?

תראה, חבר הכנסת ריבלין, זה מאחורינו. הם כבר הלכו.

או.קי. בסדר.

זה כבר קרה.

בסדר.

אני רק רוצה להשלים עוד משפט.

מה היינו צריכים? לוותר על השכר? אני שואל אם היינו צריכים לוותר על השכר, פשוט להרים ידיים ולהגיד או.קי אל תתנו לנו שכר.

לא.

אז מה היינו צריכים לעשות?

אבל הויכוח הוא עקר. זה כבר מאחורינו. בית הדין עבר.

אפשר להמשיך לעשות כמו שהיה עד היום.

אנחנו רוצים לעזור לפתור את הבעיה הזאת כדי שתקבלו את התשלומים ואנחנו ממשיכים הלאה. מוטי, אתה מסיים?

כן, עוד נקודה אחת. אני רוצה להבהיר לכולם, אני יודע שיש כאלה שהאישונים שלהם מאד מתרחבים כשהם שומעים כינוס. סוף סוף יהיה אפשר לעשות סדר במקום הזה. אבל כדאי לזכור, בעיני מוכרחים להימנע מהעניין הזה. כי במקרה הזה התשלומים והפיצויים וכן הלאה ייגזרו ממה שסוכם כבר עם האוצר. כלומר זה יהיה תנאי מע"ץ עם התשלומים שיגזרו לעובדים.

גם מבחינה כלכלית זו תהיה מכה גדולה.

זו תהיה מכה גדולה, גם מזה אני מציע להיזהר.

צריך לגמור. ברק, אתה רוצה להוסיף משהו?

ערן, אתה רוצה להוסיף משהו? בקצרה.

ערן, סמנכ"ל כספים. רק להשלים במשפט אחד את המנכ"ל, להדגיש את זה שאנחנו בבעיית עיתוי, אנחנו היום בפיגור לספקים, חובות בפיגור של למעלה מ-20 מיליון שקל. התחזית שלנו עד סוף השנה מדברת על זה שזה יצמח ב-60-70 מיליון שקל כי בסוף השנה אין גביית אגרה.

תודה רבה, ברק.

כמה ביקשתם עכשיו ?

שלושים.

שלושים בשביל חודשיים להשלים.

רק ביקשתי שתתייחסו לשאלה אם שילמתם משכורת בחודש יולי ואוגוסט, אני מבין שכן. זו הייתה הבקשה.

שולם השכר, הביגוד וההבראה לא שולמו.

אבל השכר שולם.

כמה כסף זה ביגוד והבראה?

9 מיליון שקל.

למה לא שולם?

לא היה. אין.

למה לא ביקשתם את זה מיד? הרי ביקשתם - - -

ביקשנו והם לא קיבלו כלום.

רגע, הם ביקשו - - -

הם ביקשו 40.

אם אני זוכר טוב, הם ביקשו כסף, ביקשו כאן בישיבה הקודמת שרוצים מקדמה לחשבון כדי לשלם משכורות. האם אז ביקשתם גם הבראה וביגוד שמגיעים לפי כל דין?

בהחלט כן.

אז למה לא נתנו לכם?

לא נתנו כלום. הסיבה שההבראה והביגוד - - -

ליצמן, המספרים מסתדרים. עשרה מיליון של הביגוד פלוס ה-20 מיליון של הספקים זה ה-30 מיליון שקל שחסרים. הם רוצים לגלגל את זה לעוד חודש, עם הפערים הללו. הם בכל זאת גובים עכשיו אגרות ועל בסיס זה בנוי הסיפור. על חודש וחצי.

שם עיקול על האגרות.

אף אחד לא שם בינתיים.

לא שם, אין.

בינתיים, או.קי. בינתיים שייתן מקדמה.

אין לו.

אין, שהאוצר ייתן.

האוצר אני מדבר.

על זה מדברים.

השיחה הזאת חוזרת על עצמה, רק מדוע לא לתת מקדמה? מה זה יפגע במשא ומתן?

טוב, אני קודם כל ברשותכם אתייחס למה קרה בשנה האחרונה בסקירה קצרה, ואיפה אנחנו עומדים היום. המשא ומתן הזה התחיל לפני שנה כשיש שני שולחנות של משא ומתן נפרדים לחלוטין. אחד זה אגודת העיתונאים שהם לא תחת ההסתדרות ואחד של ההסתדרות שהוא שולחן נפרד. זה מסביר את הקושי במשא ומתן כזה כי אלה מחממים את אלה וכל מה שאלה משיגים אלה רוצים יותר, ובמשך תשעה-עשרה חודשים לא הצלחנו לזוז מילימטר.

אנחנו מכירים את זה, ברק.

אני גם שמעתי את מוטי ויש פה אי דיוקים ואני רוצה להעמיד דברים על דיוקם.

בסדר גמור, רק תבין דבר אחד. אני גם חדש פה קצת בוועדת הכספים, הנושא הזה נדון פה ומה שהיה בתשעה ירחי לידה האלה נגמר. השאלה היא איך מתקדמים.

אני גם אגיד מה אני חושב שצריך לעשות.

תודה.

בחודשיים שלושה האחרונים באמת הייתה איזושהי פריצת דרך, בעיקר בנושא הזה של תנאי הפרישה. עכשיו שנבין: תנאי הפרישה שקיבלו עובדי רשות השידור הם לא מהטובים שיצאו בשוק הציבורי, הם הכי טובים.

מע"ץ.

זה יותר ממע"ץ. זה תנאי הפרישה הכי טובים שיצאו בשוק הציבורי ולכן הם התרצו. בסדר, הסכמנו על זה. כשמוטי אומר שתנאי הפרישה סוכמו זה לא במאה אחוז נכון, כיוון שיש שלושה מסלולי פרישה: פרישה של פנסיה תקציבית, פרישה של פנסיה צוברת לגמלה מוקדמת והמסלול האחרון, שכולל 200 עובדים, שזה פיצויים ואין בו גמלה, לא סוכם. פה הדרישות הן מכאן ועד להודעה חדשה וצריך לדעת את זה.

עכשיו, אני לא יכול להגיד לכם – וזה המסר העיקרי שבאתי להגיד – שסיימנו את המשא ומתן. אני החלט לא חושב שעברנו את נקודת האל חזור, יש פה עוד הרבה עבודה, לא נסכים עם הבה חולאים ותחלואים שקיימים ברשות השידור שאפשר אפילו לקרוא להם אנרכיה ביחסי העבודה. אנחנו מוכנים – אנחנו זה משרד האוצר – מוכנים ללכת לסיוע ולרפורמה בהינתן שהדבר הזה יתוקן.

יש פה עמידה של העיתונאים ושל ההסתדרות על הרבה מאוד דברים שאם אשים אותם פה על השולחן הזה – ואני לא רוצה להיכנס לזה, בשביל לא לפתוח את זה.

מה עם מקדמה?

מתרחקים רבות מהסיכום שהיה בישיבה, אם לא ברור לעובדים שהמצב הוא מצב חדש ושצריך ללכת לרפורמה.

כן, זו הבעיה.

רגע, רובי, תנו לי רגע להציג את העניין.

אתה מרחיק אותנו.

אני לא מרחיק, אני מתאר את המצב כהווייתו.

או.קי.

לא יודע איפה הייתם, אני שם את הדברים על השולחן. אנחנו מאוד התקרבנו. הייתה פריצת דרך ומאוד התקרבנו, בעיקר בתחום הזה של תכנית הפרישה. בתחום של הסכם קיבוצי חדש הייתה התקדמות, אני לא חושב שעברנו את נקודת האל חזור. מבחינת העובדים יש דרישות שאנחנו לא מוכנים לחיות איתן, וגם את זה צריך לשים על השולחן הזה וכדאי שתשמעו את הדברים האלה.

אני רוצה להגיד: כשהתחיל המשא ומתן הזה לפני כשנה גם אז היה פה משבר תזרימי ואני הראשון שבאתי לאוצר ואמרתי: בלי לשים כסף ובלי שתהיה משכורת לא יהיה משא ומתן והעובדים מבחינתם צודקים. מה קרה? שלושה ארבעה חודשים אחרי שנפתחה המשכורת שלהם לא היה דיבור. או לפחות לא היה דיבור אמיתי.

אז המקדמה הזאת, אתה אומר, זה תנאי הכרחי?

אני לא אומר, אני אומר מה היה לפני שנה, כשניתנו ה-40 מיליון שקל.

האם העמדה שלך תואמת את אותה עמדה של אגף התקציבים?

אגף תקציבים פה הם תכף יגידו.

אתם מדברים בפה - - -

לא, אנחנו לא מדברים - - -

אנחנו רוצים פה אחד לאוצר ופה אחד לממשלה.

אנחנו מדברים באותו פה. העמדה של האוצר היא שיש פה תכנית סיוע שלמה ומקיפה תמורת רפורמה. אנחנו, מבחינתנו, מגבשים בעיקר בהובלת אגף תקציבים את הסכם המימון, שזה ההסכם בין רשות השידור – הנהלת רשות השידור – לאוצר, ומתקדמים עם זה. בצד זה, אנחנו רוצים לראות שחבילת הרפורמה והסדרי הרפורמה הם מלאים ושלמים. מה שבאתי להגיד פה זה שזה עוד לא שם, וצריך עוד לעשות עבודה.

אני רוצה להעביר מסר ולקרוא גם לעובדים, על שני הרבדים או על שתי האגודות, גם ההסתדרות וגם העיתונאים, להתכנס למשא ומתן שאנחנו – ואני אומר את זה בכל פורום – מוכנים לתת ימים כלילות בשביל להגיע ולהתכנס אליו.

אולי לילות כימים.

תיקנו אותי כמה פעמים בדבר הזה, והנה שוב. לילות כימים. יש הסכם סיוע שלם שכולל הרבה יותר ממקדמה, שאנחנו מוכנים ללכת לקראתו.

אז אתה כרגע לא מוכן לתת מקדמה?

אני בסוף – חברים, אני לא אגף תקציבים ואני לא שר האוצר.

ג'ומס, רק הערה אחת של אגף תקציבים.

לא, תן לי רגע. לפי דעתי רק מסבכים את העניינים.

בבקשה.

רק מסבכים, כל משפט, הרי אני רואה.

בבקשה, כן.

לא הייתי מבקש את הדיון היום אם לא הייתי בטוח – אחרי שדיברתי עם נציגים של ארבעה גופים – שיש התקדמות גדולה מאוד במשא ומתן. גם אתה מאשר את זה, ברק, ואגב אומרים עליך דברים מאוד חיוביים, אני מוכן להגיד את זה פה.

מה שנמנענו ממנו כל הזמן זה שהמשא ומתן יתנהל פה, אנחנו לא בתוך המשא ומתן. אנחנו רוצים לשמוע אחת לתקופה מסוימת שהמשא ומתן מתנהל ושהוא מגיע לסיכום. שלכאורה אין מחלוקת על הסיכום. המקום שבו נמצאים עכשיו – אני יודע, ודיברתי גם עם גביש, גם עם חייקה וגם עם עופר עיני, כולם אומרים אותו הדבר, זה מאוד מתקדם. כמו במשאים כאלה יש עוד נקודות לא גמורות, לכן עוד אין הסכם כי מההסכם לא יצא שום דבר.

חברים, תלכו לגמור. האפשרות לגמור את זה בתהליך ש-בוא נאמר עד ראש השנה, בעצם את לוח הזמנים – אם אני לא טועה, אתה אמרת שאתה צריך כחודש או חודש וחצי לסיים את כל המהלכים הללו. עכשיו, בתוך שוקת, ליצמן, כפי שנאמר כאן, יש מיליארד שקל. זה הולך הכול ליפול על ויכוח שאני לא מצליח להבין. אני דיברתי גם עם שר האוצר וגם עם רמי בלניקוב – על ה-30 מיליון שקל, שאגב אם לא נותנים אותם והכול מתפוצץ זה יעלה הרבה יותר כסף. כל התפקיד שלנו פה זה ליצור את המגרש לכולם, גם לעובדים וגם לכם. תגמרו את זה.

אני יודע את התסכול מ-44 מיליון הקודמים. הייתי שותף גם אז לעניין, רצינו שעד פברואר זה יגמר וזה לא נגמר. אני לא רוצה להאשים עכשיו אף אחד וכנראה שהאשמה לא נמצאת רק בצד אחד. יש היום סיכוי גדול שזה יגמר ואני חושב – אני לא רוצה להיכנס בכלל לזה האם כבר גמרו את ההסכם של דור בי"ת והאם כבר יש פירוט כמה שעות יעבדו הטכנאים. זה לא תפקידנו. תפקידנו להגיד לכם: חברים יקרים, אנחנו ניתן גיבוי להסכם שתגיעו אליו כולם, גם העובדים, אם תבואו אליו בחודש וחצי הקרובים ולכן צריך 30 מיליון שקל כי אין להם למי לתת.

עכשיו מה שמוטי הזכיר פה, וזה עמד גם בישיבה הקודמת, הסיפור שמישהו ייכנס בתוך הרשות ויכנס אותה, אנחנו – ופה אני חוזר על הדוגמא של ביקור חולים. יש פה שלושה חברים שמתעסקים עם ביקור חולים, כמה זה? ארבע שנים?

לפחות.

לפחות 4 שנים וכל פעם היינו תקועים עם בית המשפט ועם האפוטרופוס ולא יכולנו לעשות שום דבר גם כשכבר כולם רצו לעשות. במערכת המסובכת הזאת אם נגיע לנקודה הזאת, לפי דעתי, זו בעצם תהיה דרך אחרת להגיד שכולם בורחים הצידה.

אז גאידמק יקנה אותם.

אסור להגיע לשם. לכן אני בכוונה לא רוצה שניכנס עכשיו לפירוטים. אני לא מבין גם איזה לחץ מפעילים על מי. משום שיש כבר בית משפט שעובדים יקבלו את המשכורות שלהם. הספקים – יבוא מישהו ויגיד: תשמע, גם אצלי יש עובדים ואני לא יכול יותר לעמוד בזה. היינו בסרטים האלה באינסוף מקומות ואני מציע פשוט שתקבלו את הבקשה שלנו. זה לא מיליארד – הרי אחרי הסיבוב מונחים באמת מאות מיליונים. זה לא הכסף הגדול בסיפור הזה. לא צריך לחץ נוסף.

אמרת שבארבעת החודשים הראשונים היו 40 מיליון ואז כולם ברחו הצידה. מבחינה זאת, תשתמשו בנו. אם יבואו ויגידו: חברים יקרים מנצלים את ה-30 מיליון שקל לא להגיע להסכם, אני אומר לך פה לפרוטוקול: אני חושב שוועדת הכספים תגיד די. אנחנו לא מתערבים במשא ומתן אבל אל תתקעו את זה על 30 מיליון שקל.

ג'ומס, תודה. אני מעביר את רשות הדיבור לרובי. כשלפעמים אומרים שצריך להחזיר לפה את הכוח הבריטי, אז הבריטים יש להם משפט שנקרא: "penny smart and pound foolish". אתה חוסך בפני ומפסיד את הפאונד.

אני חושב שזו כל השיחה פה. צריך לגמור. רובי, בבקשה.

הסכמנו להתערב במשבר ברשות השידור מהטעם הפשוט שהבנו שקיים סיכוי שיש דרך לרפורמה ולהמשך השידור הציבורי בישראל. כל מה שעשינו בשלב אל"ף זה לשכנע את האוצר שאם יתנהל משא ומתן רציני, הם יממנו בשלב ביניים את אותם כספים שצריך כדי להחזיק את המערכת, שלמעשה נמצאת בפשיטת רגל כתוצאה מסיבות שונות. אנחנו גם ביקשנו להמשיך אם היינו משוכנעים, ולאחר ששוכנענו שאכן המשא ומתן ומתנהל ברצינות ומתקדם לקראת גיבושו הסופי, התרשמנו שכך היא עמדת האוצר, כפי שבאה לידי ביטוי על ידי אגף התקציבים. לא ביקשנו להתחיל את כל מערכת ההסברה לעובדים, העובדים גם קיבלו הסבר מובהק מאיתנו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים שאנחנו לא מתכוונים להתערב בתוכן המשא ומתן אלא רק, כפי שאמר ג'ומס, לתת את הפלטפורמה.


הבנתי שהעובדים – על כל פנים אלה מההסתדרות – הבינו את העניין. אנחנו גם יודעים על מקרים קודמים שהיו במשק הישראלי. אחת הדוגמאות הטובות זה אל-על. חשבתי בישיבה הקודמת שקיבלנו מהאוצר איתות ברור שרק היה צריך אישור של המערכת המחליטה להמשיך את המשא ומתן ולממן מימון ביניים ב-30 מיליון שקלים. כך הבנו. האמירה שלך מחזירה אותנו לראשית הדיון ומעלה את השאלה בכלל האם היה צריך לתת את המימון הקודם והאם באמת לא מתקיים משא ומתן. אני מוכרח לומר שהוצאת צו המניעה בשעה שיש משא ומתן אמיתי, בלי הסכמת ההנהלה, הוא דבר שיכול להתפרש בדרך כזו או אחרת לנסות לסחוב רגליים פעם נוספת. אבל אם יושב ראש ההסתדרות ויושבי ראש ועדי העובדים מאשרים את העניין הזה אין לי סיבה לפקפק בעניין.

אני מבקש לשמוע כרגע תשובה אחת, האם אתם חושבים שצריך להמשיך במשא ומתן והאם אתם מתכוונים לממן את תקופת הביניים ב-30 מיליון שקל? זה הדבר היחיד שמעניין אותנו. זה הכול. כל שאר הדברים הם דברים שמתחילים את הכול מלכתחילה כאילו השולחן הזה הוא שולחן התוכן, כמה תהיה החלוקה בין תוכן לבין שכר, מה יהיו דרגות השכר או דרגות החוזים הגבוהות ביותר. אלה הם דברים למועצת רשות השידור, הנהלת רשות השידור וכך הלאה.

דרך אגב, האוצר, אמרתי לכם כבר: אתם צריכים להיערך להשקעה רצינית בפיטורי העובדים, שכן הפיטורים יעלו כסף שלרשות השידור בשוטף אין את האפשרות לעשות זאת, להתחשבן איתם. אבל זה דבר שצריך לקחת בחשבון, שכן לא ייתכן להוציא אנשים שעבדו במשך עשרות שנים לפרק הבא בחייהם כאשר לא נותנים להם את האפשרות המינימאלית להתקיים.

תודה, רובי, אני מבקש מאורי ישראלי מאגף התקציבים.

טוב, אני אחזור בתור התחלה לתהליך שגם הכנסת הייתה מעורבת בו בערך לפני כשנה. לפני כשנה היינו במצב מאוד דומה למצב שאנחנו נמצאים בו היום. התנהל משא ומתן מול אגודת העיתונאים וההסתדרות ורשות השידור - - -

אורי, אני יכול רגע הערה קצרה?

בבקשה.

ברגע שאתה בא ואומר שהמצב הנוכחי דומה למצב שהיה שנה שעברה אתה משמיט את השטיח מתחת לרגליים של כולם. הרי ממה נפשך? אם באמת לא חלה שום התקדמות אז חבל על הזמן, אתה צודק. אבל אנחנו במסלול אחר היום.

יש משא ומתן.

לכן זה לא יחזור על עצמו.

יש משא ומתן אבל זה לא מצב בינארי. זה לא מצב שאם עכשיו אין כסף אין משא ומתן. יש תקופת ביניים, הם קיבלו את המשכורת שלהם לחודש יולי ואפשר לעשות עבודה בשבועיים הקרובים בשביל לראות איך מתקדמים. זה לא מצב של אפס אחד.

אנחנו כבר בסוף אוגוסט. אני לא מבין את זה.

ההערה כאן היא שאפשר להתקדם לסיום ויש את פרפורי הסיום, אבל מישהו צריך לשים את היד שלו, מישהו שהוא בעל הבית, ולגמור את זה.

אז אני רוצה להבהיר את מה שאמרתי קודם: אנחנו בטח לא נמצאים בדיוק באותה נקודה במשא ומתן שהיינו בשנה עברה. אנחנו כן נמצאים בנקודת זמן שיש לה מאפיינים דומים למה שקרה בשנה שעברה, בהיבטים הבאים: אנחנו במשא ומתן מול אגודת העיתונאיים וההסתדרות בעניין תנאי הפרישה. רשות השידור נמצאת בקשיים תזרימים כספיים ויש דרישה של רשות השידור למשרד האוצר, שגם הכנסת מצטרפת אליה, לבוא ולסייע לרשות השידור בשביל מימון ביניים.

באותה נקודת זמן בשנה שעברה משרד האוצר נעתר לדרישת רשות השידור ושל גורמים נוספים והעביר מימון ביניים של כ-50 מיליון שקלים. עכשיו ברור שאפשר להגיע, ברור שאפשר להיעתר גם השנה לבקשה הזאת.

אני חושב, זו גם העמדה הרשמית של משרד האוצר שגם אמורה בכתובים לרשות השידור.

את ה-50 מיליון שקל קיבלתם חזרה.

את רוב 50 מיליוני השקלים לא קיבלנו בחזרה.

אז איך זה מסתדר עם המספרים?

יש הסדר חוב.

היה הסכם. יש החזר חוב שהתחיל - - -

כמה? כמה מחזירים?

עד עכשיו הוחזרו כ-10 מיליונים שקלים אבל ערן מכיר יותר. זה סדר הגודל.

אנחנו מחזירים מדי חודש נדמה לי בסביבות - - -

אבל הוא ביקש שלפחות את זה יורידו, אז זה יחסוך להם את השבעה מיליון.

קח לו מהכיס כרטיס אשראי. השאלה אם מתקיים משא ומתן שיוכל להתגבש עד ספטמבר.

רבותיי, אורי ישראלי לא סיים את דבריו. בואו באמת. אורי, בבקשה.

אני חושב שלא נכון שתהליך שבו יש משבר מתמשך ברשות השידור שנמשך לאורך שנים וכל פעם נעשית פנייה חוזרת ונשנית למשרד האוצר כדי לסייע במימון ביניים, כדי להחזיק לכמה חודשים נוספים – אני רוצה שלא תהיה פה שום טעות, משרד האוצר מתגייס לרפורמה הזאת על כל האגפים שלו. ברק והממונה על השכר, החשב הכללי, אגף התקציבים, הלשכה המשפטית, אנחנו לא חוסכים זמן כדי לקדם את הרפורמה הזאת ורשות השידור מכירה את הדברים.


אנחנו יושבים, ישבנו ביום חמישי ואנחנו יושבים מחר בבוקר. אנחנו יושבים כל הזמן כדי לגמור את התהליך הזה. אנחנו נכונים לגמור את התהליך הזה בפרק זמן קצר.

מה השורה התחתונה?

רגע, שנייה. בפרק זמן יחסית קצר. כמו שברק אמר, אני חושב שאם יש פה נכונות של שני הצדדים – ואמרתי, הנכונות שלנו קיימת –אפשר לסיים את התהליך הזה תוך פרק זמן קצר.

כמה זה קצר?

כמה קצר?

מספר שבועות.

כמה זה מספר שבועות? הבנתי שמספר שבועות זה שישה שבועות ואז מגיעים לראש השנה, ואין להם אפשרות בלי 30 מיליון שקל להגיע לשם. זה כל כך פשוט. אם אתה אומר שאתה יכול לגמור את זה בתוך שבועיים אני מציע שלא נדון יותר, נתכנס בעוד שבועיים. אבל ברק לא אומר שהוא צריך שבועיים, הוא אומר, לפי מה שאני ביררתי, שהוא צריך שישה שבועות. אם אני טועה – שיגידו פה. בהנחה שכולם בנפש חפצה באים לדיון. אז כולם רואים שזה מה שיקרה. למה ניהול משברים כך שיש אקדח ברקה? הרי אם הם יפסידו את האמון שלנו פה, הם מבינים את זה גם, אנחנו לא נבוא פעם רביעית להגיד: חברים יקרים תבואו.

אלוהים אדירים, מה יותר מזה? תאמין לי, לא קל לי להגיד את זה, כי בסופו של דבר אני חושב שהתביעות הן צודקות. אני יודע את הסכומים הגדולים של הסכם מע"ץ פלוס, שנחשב חלום לפני שנה. של הסכמה על הפיטורין שנחשב בלתי עביר לפני חודש פה. היה פה ויכוח על ה-700 איך מחלקים אותם והגיעו להסכמה. ועל עוד כמה - על דור ב' היה ויכוח והגיעו בסופו של דבר להסכמה. יש פה נושאים שאפשר לעשות משא ומתן. למה אתם מתעקשים על ה-30 מיליון שקל האלה, אני לא מבין? פשוט לא מבין את הראש הזה.

אחר כך זה יעלה בעוד עשרה מיליון שקל.

אם אתה אומר שאתה גומר בשבועיים, בוא נקבע תאריך לעוד שבועיים. אבל אם אתה רוצה עד סוף ספטמבר הם לא יגיעו לסוף ספטמבר. אתם מהמרים.

אני רוצה להגיע לסיכום. יש פה עוד הערות חשובות, סמנכ"לית כוח האדם ונציג העובדים בקצרה ואני רוצה לסכם.

יש לי רק שאלה אחת.

בבקשה.

יש כאן ויכוח כמה זמן צריך. שישה שבועות בשם העובדים, בשם הממונה על השכר. אני רוצה להבין דבר אחד: נניח שלוקח זמן לסיים את המשא ומתן. לוקח זמן לגמור אותו. כמה זמן לוקח – שאנחנו נדע שיש התקדמות. אני רוצה לפרק את הוויכוח.

הם אומרים שיש התקדמות.

רגע, רובי - - -

הוויכוח הוא על מאתיים עובדים?

שנייה, תן לי רגע.

לא, את זה סיכמנו. גם זה סגור.

יעקב רוצה לחדד.

יש שתיים או שלוש נקודות בויכוח כאן, אני רוצה לדעת – מחר יושבים – האם זה בלתי אפשרי שאנחנו נקבל דיווח בעוד שבוע ימים? שום דבר, שבוע ימים. אני רוצה לדעת: אלה הנקודות, אל"ף, בי"ת, גימ"ל, אם מחר יושבים אני רוצה לדעת מה ההתקדמות באל"ף, בי"ת, גימ"ל בעוד שבוע ימים. אחר כך נחליט מה עושים הלאה איתם.

ברגע זה שהם אומרים שהם יושבים מחר בבוקר, אין שום סיבה שאנחנו לא נדע תוך יומיים או שלושה בדיוק איפה הבעיות.

אתה, שמפשט תמיד, הפעם מסבך. מה ששמענו, חיים צודק בצורה חד משמעית.

הוא צודק כי הם לא רוצים לגמור.

אם הם לא רוצים לגמור - - -

אני שמעתי כרגע שאגף התקציבים לא רוצה לגמור.

ליצמן, במערכת אי האמון - - -

באוזניים המוזיקאליות שלי - - -

לא, הבנתם בדיוק הפוך.

ליצמן, במערכת האי אמון הנוראית שהייתה אנחנו חוזרים אחורה.

הנה, חייקה הגיע, הוא יגיד לך.

מי זה?

נציג העיתונאים.

אם אנחנו צודקים, אין שום סיבה. אני מוכן לשבת עוד יומיים. אני אומר – לא יודע אם מותר לוועדת הכספים או לא, אבל אולי מותר לנו לשבת עוד יומיים רק לשמוע מה קרה אתמול בדיון, אם התקדמנו או לא התקדמנו.

ליצמן, אם שני הצדדים יחשבו שהם צריכים לשכנע אותך או אותי במקום לשכנע אחד את השני אנחנו הולכים במסלול נורא ואיום. לכן אני אומר לך: הגענו למצב, הגענו בפעם הקודמת - - -

ברגע שאנחנו לוחצים יגמרו. אם לא לוחצים - - -

אם לא יגמר לא יהיה תיאום, אז אולי זה ילחץ.

אבל את זה הם יודעים. וכאשר הם יודעים שיש להם פול בק שלנו, אוי לנו.

אבל הם לא יודעים, הנה עובדה - - -

תאמין לי, התרשמתי בשבוע הקודם שהם לא רק יודעים, וועדי העובדים יודעים היטב ונדמה לי שגם העיתונאים. הם יודעים. תשמע, גביש ושקלאר העבירו להם את זה, נדמה לי כפי שנמסר לנו, בצורה חד משמעית.

רבותיי, אני רוצה רק לסיים את הדיון ולהגיד מילה. קודם כל ביקשה סמנכ"לית כוח אדם ברשות השידור – מה שמך?

שמי ליאור.

ליאור, בבקשה.

אני רק רוצה לחדד פה משהו שאולי לא כל כך נהיר. אנחנו נמצאים בפתח הדיווח של בית הדין, לצערנו. בית הדין מבקש דיווח, אני לא רוצה להגיד חדשות לבקרים, אבל כל דיון בדיוק מה עשינו, איך אנחנו מתקדמים ולאן.

אני רוצה להגיד לאורי ופה לחבר'ה ולאנשים שיושבים כאן ושומעים, לא יכול להיות שאנחנו במצב של לפני שנה. מכיוון שאנחנו נמצאים כבר על טיוטות הסכמים, יש לנו שני מסלולים - - -

כך הבנו בפעם הקודמת.

וזה אכן נכון. במסלול היחיד, כמו שברק אומר, שאנחנו עדיין בדין ודברים זה עניין של פיטורים. זה בסדר, זה חלק מהמשא ומתן. אבל העניין של סיום העסקה אנחנו כבר בטיוטה ראשונית ועל איך אנחנו הולכים להעסיק את הדור החדש.

אם לא תגמרו את הפיטורין לא ייגמר כלום?

לא, אנחנו נעשה, וגם את זה נעשה. פשוט כשאתה עובד בשלושה מישורים, גם עם איגוד העיתונאים וגם עם ההסתדרות, הדברים מתקדמים באופן משמעותי. לפני שנה בכלל לא היה כלום.

רגע רבותיי לא להפריע. אנחנו רוצים לתת להם תרבות דיון. כן.

לפני שנה בכלל אף אחד לא דיבר פה על טיוטת הסכם, לא במישור הראשון, לא בשני, לא מול עיתונאים ולא מול הסתדרות. היום גם עופר עיני וגם חייקה שהיה פה בשבוע שעבר ואמר את דבריו על הנכונות ועל העובדה שקשה לו כאיגוד לשבת עם רובה ברקה ולהמשיך להתנהל, וגם אנחנו כהנהלה – אין לנו משכורות לחודש ספטמבר. אין פשוט אין.

ליאור, את שמת את הדברים יפה. קצת אור גם כן. אתה קודם ואחר כך חייקה ואנחנו מסכמים. כן.

לניאדו רחמים, ממלא מקום יו"ר הסתדרות עובדי המדינה. קודם כל, מכל הברכות – אני גם מצטרף לברכות, אבל מכל הברכות האלה אנחנו לא מתקדמים, ואני שמתי לב שכל אחד אומר מהרהורי ליבו. נשאלת שאלה אחרת: כל יום שדוחים העלויות הרבה יותר גדולות ובסופו של דבר מי שסובל זה ציבור העובדים עם כל המשמעות שבדבר. בינתיים, הם לא קיבלו מה שמגיע להם, למרות בית הדין, למרות כל הדברים האלה. לכן, לדעתי, חברי הכנסת הנכבדים הבינו את זה מצוין, אמרו דברים נכונים. לדעתי, האוצר היום צריך לפתוח את היד. זה הכול. פשוט ולעניין. אין מה לעשות, כל יום שדוחים העלויות הרבה יותר גדולות, ומי כמוני מכיר את הדברים האלה. אז לכן אני מבקש, באמת, אחד ולתמיד, לגמור את הדברים האלה. תודה רבה, זו עמדת ההסתדרות.

האם עופר עיני הגיע להסכם?

עופר עיני הגיע לפני – כולם אמרו את זה.

כן. כן.

דרך אגב, עופר עיני דחף את כל העסק הזה כל הזמן.

אחרת אתה חושב שהאוצר היה נותן אז.

אחיה, כן.

אני רוצה להתנצל על האיחור, אני גם מצטער שלא שמעתי את דבריו של ברק.

תגיע בזמן.

היה מסובך היום להגיע בזמן.

תראה, ברק בהתחלה אמר שהמצב משתפר ממש.

השוטר שלא נתן לי להתקרב לרדיוס של 10 קילומטר מהמקום הזה, אמר לי שחבר הכנסת רובי ריבלין הלך ברגל. זו הייתה הוכחה שאפשר להגיע.

זה נכון, אבל עשיתי זה בשביל בגלל הספורט ולא בגלל הוועדה.

זה ההסבר שלי לאיחור. אם אתה אומר שברק אמר קודם דבר אחד ואחר כך דבר שני - - -

לא, הוא בהתחלה התחיל בטון לא כל כך חיובי אבל הוא השתפר. כן.

השתפר. יש לו את זה, הוא יכול לעשות את זה, אני בטוח. תראו, אני רוצה לומר כך: בנושא המשא ומתן, לדעתי, ההתקדמות היא דרמטית. לא רק שהיא משמעותית, היא דרמטית. אני חושב שיעידו גם אנשי האוצר, גם ברק, יעידו על כך שאת החלק הדרמטי, הכואב, כמעט הבלתי אפשרי וקשה מנשוא שבכל הרפורמה הזאת, אנחנו בעצם כבר מאחוריו. מה שנשאר זה ממש דברים קטנים שאין לי ספק שאפשר לגמור אותם תקופה קצרה מאד.

מה זה תקופה קצרה?

תקופה קצרה, זה כפי שנאמר פה בישיבה הקודמת: חודש או חודשיים.

אז אנחנו את ראש השנה שמנו בתור ה-דד ליין. ראש השנה מתי זה?

בדיוק שישה שבועות.

אני לא יודע לומר ראש השנה.

אני יודע כמה אני צריך לסבול את קדימה. אני מציע לקבוע ל-24 לתאריך של הפריימריז בקדימה.

17.

הסיבוב השני.

רבותיי, נתחיל עם קדימה עכשיו – יהיו עשר דקות של שיחה. בבקשה תמשיך, אחיה.

במילים פשוטות אני חושב שכיוון שהאוצר, להערכתנו, רוצה את הרפורמה, מעוניין ברפורמה – כמו חברי הוועדה המכובדים כאן – אני חושב שכדי לממש, אם יש חיוניות בהעברת הכסף, ולפחות בזה – כשמדובר בכספים של הרפורמה מדובר פה ממש בכסף קטן. יש חיוניות לעשות את זה משום שבאמת אנחנו לא נוכל לנהל משא ומתן אם לא נקבל את שכרנו ואת המגיע לנו על פי חוק. אני חושב שאפשר לפתור את זה בקלות.

מוטי, מילה ואני מסכם ואנחנו עוברים לנושא הבא. כן.

שני משפטים, אחד לאוצר. אני אומר: ממה נפשך? זה מושג שלא מכירים אותו כל כך היום. אם גמרנו כל כך מהר, מה הבעיה? במקרה הכי גרוע? נתתם 20-30 מיליון שקל הרי זה לא יורד לטמיון. כסף שניתן מהאוצר בסופו של דבר לא יורד לטמיון, אז מה יש לכם להפסיד כאן? את הכשל הזה בהיגיון אני לא מצליח להבין. אלא אם כן, יש לכם רצון, ובוא נקרא לילד בשמו, ללחוץ על העובדים. אבל העובדים כבר מספיק לחוצים, הם ערים ומודעים למצב שבו אנחנו נמצאים. זה ההבדל המשמעותי בין השנה הזאת לשנה הקודמת. זה אחד.

שתיים , אני חושב שאתם לא מספיק ערים לכך שהמשכורות בספטמבר יהיו והספקים לא יקבלו שקל. להפוך אותנו להיות תלויים בספק כזה או אחר אני לא חושב שאתם מספיק חושבים על ההשלכות. בעיקר אם נגיע לכונס בהקשר הזה, שזה יוביל לכונס. אז כדאי גם להבין את המחיר במקרה ואתם לא נותנים את ה-20-30 מיליון שקל.

מוטי, תודה, אני רוצה לסכם. אני אומר את זה בעצם לשר האוצר, כי פה יש את הנציגים המכובדים שלו - את ברק ואת אורי. כל הנימוקים נאמרו פה, אנשים מדברים על זה כל הזמן, זה פשוט לא חכם. אם לא רוצים לגמור, בבקשה. מכיוון שפה כל האווירה היא בשביל לגמור – אתם שומעים את אחיה, את לניאדו, יש לכם גם הנהלה. גם משה גביש וגם מוטי אלה אנשי איכות בצורה בלתי רגילה. כל הוועדה פה רוצה את השידור הציבורי כי זה יהיה אסון אם לא יהיה שידור ציבורי בישראל, זה אסון. ולכן זו החלטת מפקד, זו החלטת שר האוצר. ייגמר פה המשא ומתן כמו שאמרה ליאור, לכו תבצעו את זה. אני פונה לשר האוצר לסיים את זה.

אני גם מסכים להצעה שהייתה של חבר הכנסת ליצמן או אורון – לא זוכר בדיוק. אנחנו נעקוב, לא נכנסים לפרטים. אני מוכן גם בשבוע הבא, אם יושבת ראש הכנסת דליה איציק תרשה לי, לכנס ב- 24 או 25 בחודש ישיבה. אם אין אישור כזה אני מבקש לקבל דיווח אישי. בכל מקרה באחד בספטמבר, יום שני בעוד שבועיים, שאז כבר העוצר נגמר - - -

מה הבעיה עם העוצר?

אין טקסים עכשיו.

חבר'ה, אסרו עלינו לקיים את הישיבות האלה בשבועיים הקרובים. לא חשוב, אני אומר במידה ואפשר נקיים את זה בשבוע הבא. אם לא, אני מבקש לקבל דיווח אישי ואנחנו נקיים ישיבה באחד בספטמבר. הבקשה שלנו משר האוצר, ברק ואורי, תגמרו את זה. אנחנו לקראת ויכוחים מאוד גדולים על התקציב ומיליארדים. יש לכם פה ציבור שרוצה לגמור, החוכמה היא תמיד בדבר קטן. תיקנו פה גם את הציבור וגם רשות שידור.

בהצלחה ותודה רבה.

עם כל הכבוד לסיכום, אני לא הבנתי. הסכמתם לתת את השלושים מיליון או לא?

רובי, הדיון הזה נסגר. הלאה.

הם מסכימים בתנאי. הם לא אומרים לא. בתנאי שתגמרו את המשא ומתן.

13:20.