PAGE
57
ועדת הכלכלה

6.2.2008

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 484

מישיבת ועדת הכלכלה

יום רביעי, ל' בשבט תשס"ח (6 בפברואר 2008), שעה 9:00

הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן (התנתקות משירותים מתמשכים), התשס"ח-2007, של חברי-הכנסת גלעד ארדן ואלי אפללו (פ/3179).

חברי הוועדה: גלעד ארדן
- היו"ר

ישראל חסון
- מ"מ היו"ר

רוברט אילטוב

עו"ד ראומה אופק ששון
- הממונה על השירותים לצרכן, משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה

עו"ד רוני נויבאור
- משרד המשפטים

מיכל שוורץ

- משרד המשפטים

עו"ד דולי דדון

- ממונה פיקוח שירותי ציבור, משרד התקשורת

טל רוזנפלד

- לשכה משפטית, משרד התקשורת

עו"ד פאדיה זידאן
- משרד התקשורת

עו"ד אלכס נתנזון
- רשות ההגבלים העסקיים

לירן מאיר

- מנהלת הסדרת השידורים, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין

מילי דובין

- מתמחה לשכה משפטית, איגוד לשכות המסחר

עו"ד איילת כהן-מעגן
- לשכה משפטית, חברת בזק

יורם מוקדי

- סמנכ"ל אסטרטגיה וקשרי ממשל, חברת HOT
עו"ד זהבית שחף
- מחלקת משפטית, חברת YES
לירון גולדנברג

- מנהל תחום רגולציה, מירס

עו"ד דור ליאונד

- הארץ

אסף בקר

- מנכ"ל ידיעות מנויים

דוד קיסוס

- מנכ"ל הקבוצה הרפואית, או.אר.אס שירותי רפואה וסיעוד

עו"ד עינת ברכה

- אמון הציבור

עו"ד יעל כהן-שאואט
- נציגת המועצה הישראלית לצרכנות

עו"ד אריאל מלאכי
- יועמ"ש, רשות הסתדרות לצרכנות

מיכל אוגולניק

- אחראית רגולציה, חב' פז

יוליה מרוז

- אגף הרגולציה, פלאפון

איתי עצמון

ליענה מאור

לאה ורון

תמר פוליבוי
הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן (התנתקות משירותים מתמשכים), התשס"ח-2007, של חברי-הכנסת גלעד ארדן ואלי אפללו (פ/3179)

בוקר טוב לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן (התנתקות משירותים מתמשכים), של חברי-הכנסת אלי אפללו ושלי. אני אסביר בקצרה את מהות הצעת-החוק. אני מניח שרבים בציבור נתקלים בפער מאוד משמעותי בין הקלות להתחבר ולהיות לקוח של חברה כלשהי, בין אם זאת חברת תקשורת, חדר-כושר או כל חברה אחרת שמספקת לאזרחים שירות מתמשך, ובין הניסיון שלנו לנצל את התחרות, ככל שזאת עוד קיימת, בתחומים נוספים ולהתנתק מהחוזה המתמשך שלנו באותה חברה ולעבור לחברה אחרת. אנחנו מגלים שפה כבר דרושה סבלנות מרובה ואורך רוח, וזה תהליך הרבה יותר מורכב, בין אם הנציג שעונה לך בשירות הלקוחות טוען שאין לו סמכות לנתק אותך והוא צריך להעביר אותך למחלקת שימור לקוחות, שבאופן מקרי תפוסה באותו רגע ואמורה לחזור אליך כדי לדבר אתך ולשכנע אותך, ואם היא לא חוזרת, אתה צריך עוד פעם לנסות ולהגיע לשימור לקוחות, ובין אם נוצר צורך לתאם עם טכנאי, כי עד שטכנאי לא יגיע לביתך – במידה שיש צורך באיזשהו ניתוק שגם דורש טכנאי – לא תנותק. לאחר מכן אנחנו מגלים שיש חיובים, הרבה מעבר למועד שבו האזרח ביקש להתנתק.

כבר בכנסת הקודמת אני ניסיתי לקדם הצעת חוק שתפתור את המצב הזה או תפשט אותו. לצערי, זה לא הסתייע. בכנסת הזאת – ואני גם רוצה להודות לארגון "אמון הציבור", שנעזרתי בו בניסוח הצעת-החוק – הממשלה החליטה לתמוך בהצעת-החוק, כמובן אחרי התחייבות שלנו, של המציעים, לתאם את הנוסח הסופי עם המשרדים הרלוונטיים.

הצעת החוק שמונחת על השולחן קובעת כמה עקרונות מאוד פשוטים. אם נתמצת אותם, העקרונות הם שבכל עסקה שמוגדרת כעסקה מתמשכת, כלומר שבה העוסק מספק לצרכן באופן שוטף שירות או מוצר לפי העניין, כבר בעת ההתקשרות הלקוח יהיה חייב לדעת, כלומר העוסק יהיה חייב להבהיר ללקוח מה היא הדרך שבה מודיעים על הרצון להתנתק מהשירותים של אותה חברה.

יש כאן כמובן כמה דברים שצריכים לתקן בהצעת-החוק, כי כמובן שאין ברצוני להרע את מצבו של הצרכן, אלא להקל על תהליך ההתנתקות. אני עברתי בינתיים על הצעת החוק. אין ספק שצריך לתקן בה כמה דברים, שמייד נעמוד עליהם, כי כמו שהסברתי, המטרה היא להפוך את תהליך ההתנתקות משירותי החברות לתהליך פשוט וקל. מרגע שהצרכן מודיע על רצונו להתנתק, החברה, בדרך שנקבעה והוסכמה בין הצדדים, לא תוכל לחייב אותו בחיובים כספיים, אלא אם כן – למרות הודעתו שהוא מבקש להתנתק – הוא המשיך לצרוך את שירותיה. זה העיקרון שמגלמת את הצעת החוק. אני הייתי רוצה לשמוע קודם את נציגי משרדי הממשלה לגבי הצורך בשינויים או בתיאומים, ולאחר מכן נשמע את נציגי החברות.

אני רוצה לומר שאנחנו סבורים שהצעת החוק מאוד חשובה, ואנחנו באמת מברכים עליה. אנחנו רואים כאן את הדבר המרכזי במתן האפשרות לצרכן לתבוע פיצוי לדוגמה על סמך הצעת החוק. באופן כללי אנחנו תומכים.

עוד לא הסברתי שמי שיבקש להתנתק והחברה תמשיך לחייב אותו למרות זאת, ההצעה גם קובעת שניתן יהיה לתבוע את אותה חברה ולקבל פיצויים לדוגמה, בהתאם להצעת חוק הממשלתית שעברה בוועדה.

זה החידוש שהוא מצוין. אנחנו בסך הכל מסכימים, יש כמה שינויים. יש גם דברים שאנחנו עוד לא לגמרי סגורים לגביהם מבחינת הממשלה, אבל באופן עקרוני אנחנו בהחלט תומכים בהצעה.

זאת אומרת שאת מציעה שכאשר נתחיל לקרוא, אתם תעירו הערות לגבי כל סעיף וסעיף.

כן, זה אפשרי.

יש כמה נושאים, שאנחנו חושבים שהם יותר מהותיים. במהלך ההקראה נוכל לעמוד על כל מיני ניואנסים שאנחנו חשבנו שנכון יותר או פחות נכון לציין כך או אחרת. אין לנו הערות עקרוניות ברמה התיאורטיות, כלומר: כשנגיע לדברים לגופם, אנחנו נבקש להעיר.

אנחנו גם תומכים וחושבים שיש צורך להסדיר את כל ההתנתקות מעסקה מתמשכת. אנחנו גם עושים תיקוני רשיונות בעניין, ועל כל סעיף אנחנו נעיר בהמשך.

הובא לידיעתי לפני הישיבה, לא משנה כרגע באיזה תחום, שיש נושאים שבהם יש כבר תקנות שמסדירות את תהליך ההתנתקות, כאשר יש היבטים נוספים. אני צריך להגיד במה מדובר - לצורך העניין, מדובר בהתנתקות משירותי גז ביתי לדוגמה. השאלה האם לממשלה יש עמדה בעניין הזה, האם החוק אמור לבסס איזושהי נורמה שגוברת על התקנות או שצריך להכפיף – אבל האמת שנשמע את הנציגים של התחומים העסקיים השונים, ואז אולי נגלה איפה יש פה בעיות. חשבתי שאתם מודעים כבר לזה.

משרד התשתיות שהוא גם הממונה על הגז לא פנה ואמר שהוא רואה קושי בהצעה הזאת. למיטב הבנתי וידיעתי הוא גם לא הביע התנגדות בוועדת שרים.

יכול להיות שזה עקב חוסר ידע.

כן, אבל סדר-היום של הכנסת מחולק למשרדי הממשלה.

לפעמים אני מגלה שנציגי משרד התשתיות לא בדיוק מתארים את המציאות כפי שהיא.

אני מקווה שהם מתארים, אבל ככל שצריך התייחסות ספציפית, משרד המשפטים מוכן בשמחה לקחת על עצמו להפנות את תשומת לבם.

אם כך נפתח את הדיון.

במוקד התלונות אצלנו הצטברו אלפי תלונות על הנושא הזה של התנתקות. זאת הייתה אחת הבעיות הצרכניות, מבחינתנו, שמזוהה כאחת הכואבות ביותר. מדובר באנשים מאוד מתוסכלים ומאוד ממורמרים, שהרבה פעמים לוקח להם חודשים לעשות פעולה פשוטה, אלמנטרית, מובנת מאליה. נציגי השירות, שהם מאוד נחמדים ומאוד אדיבים ונותנים תחושה מאוד בטוחה בשעת ההתחברות משנים את עורם בשלב של הניתוק, כאשר אחת הבעיות - מעבר לבעיה הטכנית בכלל להשיג את הגורם הנכון ולהתנתק - זה המשך חיובים שלא כדין, גם חודשים אחרי שהתנתקת. הרבה פעמים הבעיה היא שבין המתחרים החברה שאליה אתה עובר לוקחת עליה את האחריות לנתק אותך, ובסופו של דבר הפעולה הזאת לא מתבצעת. לפעמים אחרי חודשים אתה מגלה המשך חיובים משמעותי במשך חודשים, כשלקבל חזרה את הכספים האלה זה מסע מאוד מתיש ומתסכל. לכן ההתערבות הרגולטורית של קביעה שברגע שהודעתי שאני מתנתק, לא צריך לחייב אותי, ויחד עם זה האפשרות להשתמש בנושא של פיצוי לדוגמה, זה משהו שבהחלט יכול להיות משמעותי מאוד. זה יתרום גם לרווחת הצרכנים וגם יתרום מאוד לתחרותיות. מדובר בענף, שלפי נתונים משנת 2004, ההיקף שלו הוא 14 מיליארד שקלים. היום ההיקף צמח באופן משמעותי. מדובר בבעיה בהחלט אקוטית וכאובה.

בעיקרון, אנחנו בעד הצעת החוק. האמת שגם לגבי מרבית הדברים הקבועים בה, הדברים כבר מתקיימים בלאו הכי, בטח לגבי הודעה מראש לצרכן על הפרטים המוזכרים בהצעה במעמד ההתקשרות. יחד עם זה, יש לנו שלוש הערות מהותיות.

דרך אגב, בשבוע האחרון התפרסמו כמה ידיעות שדווקא יש קשיים לעבור בין החברות במסגרת רפורמת הניידות, זה דווקא לא תואר כמשהו כל כך פשוט וקל. אולי בפלאפון אין בעיה.

דווקא בתהליך הניוד יש כללים מאוד ברורים שסוכמו לפני שיושמה תוכנית הניידות, איך ניתן להתנייד מחברה לחברה. שם לא מתקיים תהליך התנתקות רגיל, אלא פונים לחברה שאליה אתה רוצה להיקלט, והחברה הקולטת פועלת מול החברה הננטשת. הצרכן בכלל לא נמצא במעמד שהוא צריך להתעסק בהתנתקות שלו מהחברה הננטשת. הדבר היחיד שהוא צריך לסגור זה את אותם חובות או את יתרת ההתקשרות שנותרה לו מול החברה הננטשת, אבל בעיקרון הוא לא נמצא במעמד שהוא רוצה להתנתק וקשה לו כי מישהו אחר מבצע את זה עבורו.

לעניין הצעת החוק הנוכחית, ההערה הראשונה מתייחסת לסעיף שקובע את אופן היידוע לגבי כל הפרטים – משך העסקה, זכות הצרכן להפסיק את העסקה ותנאיה וכולי. נקבע שהדברים צריכים להיאמר ולהיכתב גם בהסכם ההתקשרות וגם בחשבונית שנשלחת לצרכן מדי חודש.

לא כתוב מדי חודש.

כתוב "כל חשבונית".

לא כולם שולחים כל חודש חשבון.

בסדר גמור, אבל המצב הרווח, לפחות בתחום התקשורת ובתחום הסלולר, הוא שהחשבונית נשלחת לצרכן מדי חודש. כרגע בתחום הסלולר הנושא של החשבונית מטופל בכמה ערוצים מקבילים. יש מספר המלצות, שכבודו הציע במסגרת ועדת המשנה לוועדת הכלכלה שדנה בנושא התחרות בתחום הסלולר. במסגרת הזאת דנת בנושא השקיפות והצעת שם מספר הצעות בוועדה הזאת - שינויים בחשבונית למען השקיפות. במקביל קמה ועדה מקצועית של משרד התקשורת.

במקביל ובאופן מפתיע קמה פתאום ועדה מקצועית בנושא במשרד התקשורת.

יש ועדה מקצועית שדנה במבנה החשבונית בסלולר, ואני יודעת שהיא מגבשת כל מיני המלצות על תוספות ושינויים למען השקיפות, וזה בעיקר תוספות, אגב, כך אני מתרשמת, גם הדברים שהוצעו בוועדת המשנה לוועדת הכלכלה. בנוסף יש הצעת חוק שמתקדמת של חברת-הכנסת אורית נוקד בנושא של עסקה קצובה, שגם קובעת כללים שונים לגבי יידוע במסגרת החשבונית, ולזה נוסיף עכשיו את מה שנאמר בהצעת החוק הנוכחית. האמת, אנחנו קצת לא מוצאים את הידיים ואת הרגליים. לא מדובר כאן בהתנגדות עקרונית לנושא בכלל, אבל יש קצת בעיה כי זה יוצר טלאי על טלאי ולא כל כך ברור למה אנחנו צריכים להיערך.

יש עוד שימוע לעסקה קצובה, ארבעה דברים במקביל - - -

כן, יש שימוע שכולל תיקון רשיון שמציע משרד התקשורת ממש בעת הזאת, שאנחנו צריכים להתייחס אליו. בכל הדברים האלה יחד, יש במסגרתם קביעות שונות לגבי החשבונית. אנחנו קצת בבעיה פה. הייתי ממליצה אולי, או להתייחס ספציפית לתחום התקשורת או הסלולאר במסגרת הצעת-החוק הזאת או לעשות איזשהו יישור קו מול הוועדה המקצועית של המשרד. יש פה בלגן.

אני כבר לא זוכר מה הייתה ההערה הראשונה שלך, אבל כשנקרא את הצעת החוק ותעירי אותה, נקיים לגביה דיון. ההערה הראשונה נשמעה לי הגיונית.

לגבי החשבונית.

הסכם התקשרות זה מסמך גדול, ארוך עם הרבה עמודים. אגב, הכל כתוב שם, וגם אם יבקשו ממנו לכתוב עוד משהו, זה פחות אסון. החשבונית זה משהו שגם אסור בסופו של דבר לסרבל אותה.

לא ידעתי שהוא כזה ארוך. נתת רעיון גם לגבי גודל אותיות - - -

אני מדברת על חשבונית שבסוף הקיבולת של הנייר הזה שנשלח לצרכן, וגם השאיפה בסוף שהוא יהיה שקוף, בהיר וברור היא מוגבלת. כרגע מעמיסים עליה מכל הכיוונים, גם באופן לא מתואם, ולדעתי התוצאה בסופו של דבר עלולה להיות - - -

אני לא חושב שהתוצאה הסופית תהיה שמעמיסים עליה מכל הכיוונים, אלא הכוונה היא ליצור איזושהי סטנדרטיזציה במשק, לדוגמה שאדם יוכל להבין מה הממוצע ליחידת צריכה באותו תחום ונושאים נוספים שמקלים את ההבנה.

דרך אגב, לוועדה שלי רק חלק קטן מהחברות העבירו התייחסות בכלל לבקשה, ולכן קשה לי מאוד להתייחס ברצינות גם לפניות שלכם בנושא, כי גם אתם לא כל כך התייחסתם ברצינות לפנייה של הוועדה. עד עצם היום הזה, לאחר שעברו מספר חודשים - - -

קיבלת מכתב חתום על-ידי מנכ"ל פלאפון.

לא דיברתי דווקא על פלאפון. אמרתי שלא כל החברות העבירו התייחסות לבקשה.

הצעת-החוק פה לא קובעת מתי יועברו החשבוניות, איך יועברו, מה יהיה כתוב בהן. כיוון שהצעת-החוק עוסקת בענייני ההתנתקות משירותים מתמשכים, היא רק קובעת שככל שנשלחת חשבונית, ולא משנה באיזה מבנה, היא תכלול גם את ההבהרה ללקוח כיצד מתנקים כאשר הוא רוצה להתנתק, לאיזה טלפון, לאיזה פקס או לאיזה אי-מייל.

כתוב כרגע בסעיף שצריך למסור לצרכן מידע מלא בנוגע לכל אל, מידע מלא למשל על דרכי ההתנקות וכל התשלומים שיהיה על הצרכן לשלם בשל ההתנתקות.

ככל שצריך לשלם, לא חייבים.

זה יכול להיות הרבה מידע. יש הבדל בין לכתוב בחשבונית "על מנת לברר את דרכי ההתנתקות" - - -

זה לא בחשבונית, זה טרם ההתקשרות.

אבל אתה בסוף בסעיף (ב) כותב "וכן מידע בדבר משך הזמן שנותר עד תום ההתקשרות, אם ההתקשרות בעסקה...יימסר לצרכן בכתב במסמך ההתקשרות ובכל חשבונית".

את צודקת, אנחנו נצמצם את זה. אין רלוונטיות בכל חשבונית לכתוב לו כמה הוא יצטרך לשלם אם הוא יתנתק.

אפשר לכתוב לו למי הוא צריך לפנות כדי לברר את כל הדברים האלה. זאת הכוונה.

קיבלתי.

אבל משרד התקשורת כן יעסוק גם בעניין של יידוע הצרכן בכל חשבונית לגבי מועד סיום העסקה והתשלומים הנותרים.

לא אמרתי שאני מוותר על זה. לגבי מה הוא יצטרך לשלם אם הוא - - -

גם זה כנראה ייכלל בחשבונית החדשה.

הם עוד יטענו שהשימוע הוא לא בלב פתוח ובנפש חפצה, אם את גם יודעת מה תהיה ההחלטה בסוף.

אנחנו נעסוק בזה, אמרתי שנעסוק בזה, לא אמרתי שזאת ההחלטה.

אתם לא מחויבים לי, אני לא מחויב לכם, אתם תחליטו מה שאתם רוצים, בסדר גמור.

זה בעניין החשבונית והמידע שאנחנו נדרשים למסור במסגרת החשבונית.

הנושא השני קשור לסעיף 4ה, שמדבר על דרכי ההתנתקות האפשריות. כבר היום אנחנו מחויבים, על-פי הרשיונות שלנו, בכל פנייה בכתב לענות ולנתק את הלקוח על-פי בקשתו. פה נוספה דרך נוספת, שהיא דרך הטלפון. לפחות כפי שזה מתפרש כרגע מנוסח ההצעה, בטלפון הוא מתקשר ואומר שהוא רוצה להתנתק וצריכים אז לנתק אותו.

בצירוף קוד אישי.

זה לא כתוב כאן.

זה כתוב. אם זה לא כתוב, זה כתוב בדברי ההסבר, אבל זה כתוב.

לא כך נכתב בנוסח. מהנוסח אפשר להבין חד-משמעית, שאחת הדברים שאני חייבת לספק לצרכן כדי להתנתק, זה באמצעות טלפון.

את צודקת, זה לא כלול בנוסח, אבל אם תסתכלי לקראת סוף דברי ההסבר, תראי שכתוב "מוצע כי צרכן ייחשב למנותק מעסקה...ובלבד שהצרכן צירף פרט מזהה לגביו הידוע לעוסק", זאת אומרת פרט שהוסכם מראש.

זה גם מופיע בחוק בסעיף 4ו(א) "ובלבד שהצרכן צירף לבקשה פרט מזהה לגביו, הידוע לעוסק".

אבל עדיין לא משתמע מכאן, חבר-הכנסת ארדן, שמדובר בצירוף פרט המזהה בכתב, שהוא צריך להעביר לי אותו בפקס, פרונטלית, או באיזושהי דרך כדי שאני באמת אזהה אותו.

הוא לא יכול להגיד לך בטלפון?

ניתוק הלקוח משירות סלולארי זאת פעולה די דרמטית.

רק שאם הוא יבקש ממך שירות נוסף שיחייב אותו בתשלום נוסף, את זה הוא יכול בטלפון.

אבל אם זאת תהיה בקשת סרק או התחזות ואני לא אעשה זיהוי כמו שצריך, אני אהיה בבעיה, למשל בין היתר כשמנתקים אותו, הוא מאבד את המספר שלו לפעמים.

זאת אשמתו אם הוא איבד גם את הקוד האישי שלו. באותה מידה גם יכולים לעשות לו עוד הרבה דברים לא טובים.

כפי שזה מנוסח כרגע, משתמע מנוסח החוק, שהוא יכול להתקשר אלי ולומר לי בטלפון שקוראים לו משה כהן, תעודת הזהות שלו היא כזאת וכזאת, ואני צריכה לנתק אותו.

תשתדלו להעיר הערות כלליות. כשנגיע להקראה, נשמע הערות נוספות.

ההערה האחרונה מתייחסת לפנייה לבית-משפט, כשעושים החרגה לגבי עסקה מתמשכת ואומרים, שיראו את הפנייה של אותו לקוח שמבקש להתנתק כהודעה לפני פנייה להליך משפטי. גם פה אנחנו לא לגמרי מבינים את הצורך בהחרגה הזאת, כי מה שיכול לקרות למשל, זה שאחרי שהוא פונה אלינו ומבקש ניתוק, ומאיזושהי סיבה טכנית או תקלה טכנית, ההודעה שלו לא התקבלה או שהניתוק לא בוצע – ויכול להיות שיש לזה סיבות לגיטימיות - הוא הולך להליך משפטי בלי שקיבלנו הודעה נוספת אולי כדי לפעול בעניין ולתקן מייד את הטעות.

את רוצה שאחרי שאני ביקשתי להתנתק והמשיכו לחייב אותי, לפני התביעה תצטרך להיות עוד פנייה לחברה "למה המשכתם לחייב אותי?" ולדרוש להחזיר את הכסף.

חזקה עליי אחר-כך להוכיח מה קרה, אבל שלפחות הוא יודע לפי שהוא פונה לבית-משפט, כי יכול להיות שבאמת הייתה תקלה אפילו בהעברת ההודעה שלו. הוא חושב שהוא העביר את ההודעה באופן סביר, שלח לי בפקס, ואני לא קיבלתי, מה לעשות?

בחוק פיצוי לדוגמה, אנחנו קיבלנו אז את הטענה הזאת לגבי הסעיפים האחרים.

לכן אני מדברת פה על החרגה של דווקא עסקה מתמשכת. זה לא להמציא את הגלגל מחדש, זה פשוט לוותר על ההחרגה הזאת.

נחשוב עוד אם יש בזה הצדקה. תודה.

אנחנו במועצה תומכים בהצעת-החוק, שבאה להביא פתרון, אני מקווה, לכשל ולמכת מדינה אפשר לומר. כדי להמחיש את המלכודת בה נמצא הצרכן שבסך הכל מבקש להתנתק משירות שבו הוא לא מעוניין יותר ולגיהינום שהוא צריך לעבור, אני מביאה את פסק הדין של השופט טננבוים בבית-משפט לתביעות קטנות בירושלים, שניתן נגד אינטרנט גולד קווי זהב. בפסק-הדין השופט תיאר היטב את המצב הבלתי נסבל בו נמצא הצרכן, כאשר הוא מבקש להתנתק מהשירות. בית-המשפט פסק לטובת הצרכן במקרה הזה 2,500 שקל פיצוי ולא החזר כספי – אני מציינת פיצוי - לטובת הצרכן בגלל שהוא המתין במקרה הזה כמה ימים. לצערי הרב, אנחנו מקבלים במועצה הרבה מאוד תלונות דומות. אני חייבת לומר שגם אני בעצמי חוויתי על בשרי אותה בעיה, כשביקשתי לנתק קרובת משפחה משירותים של חברת הוט, וגם הטכנאי קבע אתי כמה פעמים וגם לא חזרו אלי לטלפון. יש כאן בעיה אמיתית. אנחנו כמובן מברכים על הצעת-החוק.


יש לנו הערות לגבי סעיפים ספציפיים בחוק, ואנחנו נעיר אותן כשנגיע לשלב ההקראה.

גם לנו יש הערות. בהמשך למה שיוליה אמרה לעניין החשבונית, את החשבונות שלנו שולחים לפי תקן חשבונות טלפון שנקבע והוכנס לרשיונות של המפעילים. אנחנו מפרטים מדד ליחידה. המטרה היא לפשט את החשבון, לעשות אותו קריא ולא מסורבל. יש בעיה עם העמסת יתר על החשבון. יש גם הבדל בין חשבונית לבין חשבון. יש היום פרטים מאוד בהירים ושקופים ללקוח, לפחות כשמדובר בבזק, בחשבון הטלפון.


לעניין סעיף 4ו, ברורה לנו המטרה כמובן לא לחייב צרכן בשירות או מוצר אחרי שהוא התנתק, אבל אנחנו לא חושבים שהייתה פה כוונה שגם לא נוכל לחייב אותו במנגנוני יציאה או בהתחייבויות שלו על פי ההסכם, ולכן צריך לתקן פה את הנוסח כך שזה בטעות לא יכלול את זה.

איפה כתוב שאי אפשר לחייב אותו?

כתוב ש"עוסק לא יחייב צרכן בתשלום בעד שירות או מוצר...לאחר שקיבל הודעת התנתקות". זה עלול להשתמע כוללני יותר ממה שהייתה הכוונה, ואנחנו יודעים שלא הייתה לזה כוונה גם לפי ההוראות שלמעלה.

הייתה לזה כוונה.

אם נאמר שהחוזה קובע עסקה שלפיה צרכן - - -

אם הלקוח מחויב לחצי שנה ויש קנס יציאה, זה לא גובר על זה, זה ברור.

לכן צריך לעשות איזשהו תיקון קטן בנוסח.

לגבי דרכי ההתנתקות, כמו שאני מבינה, צריך לסכם ולהודיע על הדרכים מראש, והצרכן צריך לדעת ושתהיה לו כתובת ברורה איך להתנתק. זאת צריכה להיות אחת מהדרכים האלה, וכמובן שאת האותנטיקציה אני יכולה לעשות.

חבל על הזמן, כשיגיעו לדרכים - - -

יש לנו הערה קטנה, שבזמן ההקראה אעלה אותה.

התגעגעתי...יש כמה הערות פרטניות, אבל אני רק רוצה להזכיר שיש רגולציה די נכבדה על כל נושא שידורי הכבלים והלוויין בישראל. יש רגולטור יהודי, שקוראים לו "המועצה לשידורי כבלים ולוויין", שקבע הרבה מאוד הוראות ברשיון, ויש הסכם מנוי שמאושר על ידי המועצה ואחרי זה עובר הליך של אישור בבית-הדין לחוזים אחידים. זה אומר שיש הרבה מאוד הוראות פרטניות מפורטות, שחלילה אנחנו לא רוצים שהחוק הזה או יתנגש איתן או יפגע בפירוט שנדרש, כי מה לעשות, ההתייחסות צריכה להיות פרטנית. המועצה לשידורי כבלים ולוויין לפני כשנתיים חייבה את הוט ויס להודיע על סיום מבצע. מבלי להחמיא לרגולציה שלה, אני אומר שזה בסך-הכל היה תהליך שעשה טוב לחברות האלה, גם מנקודת מושבי היום, כי באיזשהו מקום לקוח צריך לדעת מתי הוא הולך, ואני חושב שצריך גם לדעת להיפרד יפה. בשוק כזה תמיד יש אפשרות שהלקוח יחזור אליך בטעות, וצריך לדעת להיפרד. לפחות בחוויה האישית שלי מחברות סלולר מסוימות שעזבתי, זה שהיה כיף להיפרד מהן, וזה אומר שכיף גם לחזור אליהן. לכן רוח החוק כמובן מקובלת עלינו, אבל חייבים להקפיד שזה לא יפגע במהות הסדרים מפורטים שנעשו בהרבה מאוד מחשבה ושכל בהסכמי המנוי ועוברים הליך מאוד מפורט מול בית-הדין לחוזים אחידים, אלא אם כן הכנסת תחליט יום אחד שההליך הזה לא נחוץ, אבל כרגע הדבר הזה חי וקיים. כמובן שהערות פרטניות נעביר בהמשך. תודה.

אנחנו לא רוצים שזה יתנגש, אבל ככל שזה מוסיף על הדרישה, אין מניעה, זאת אומרת אין בעיה עם הרצון של הכנסת להוסיף על דברים שקבעה מועצת הכבלים והלוויין.

נכון, אבל קודם כל העקרונות הם פה. כל העקרונות הבסיסיים פה, אבל אם נדבר על שירות כבלים, יש הבדל בין ניתוק של לקוח דיגיטלי לבין ניתוק של לקוח אנלוגי שטכנאי צריך להגיע אליו, ואז יש פרק זמן שנקבע גם ברשיון והסכם המנוי שהוא פרק זמן קצוב עם גבולות מאוד ברורים, שתוך חמישה ימים חייבים לנתק את הלקוח. בדיגיטלי זה יומיים. כל הדברים האלה יכולים להתנגש, אלא אם כן יהיה ברור פה שהוראות פרטניות ברשיון ובהסכם המנוי כמובן יחולו ושזה לא מתנגש.

עד שהטכנאי לא נכנס הביתה, אי-אפשר לנתק אותו מצפייה?

הלקוח הוא מנוי אנלוגי, ולכן הוא צופה בטלוויזיה. לגיטמי לגמרי שבהתקשרות כזאת הוא מודיע, ותוך פרק זמן סביר – ואני אז חשבתי שחמישה ימים זה נהדר, אתה לא מתנתק מהיום להיום. אם החלטת לעבור דירה או החלטת שאתה לא רוצה יותר לראות יותר טלוויזיה, חמישה ימים זה פרק זמן סביר שבמהלכו החברה צריכה לשלוח אליך טכנאי. בשירות הדיגיטלי זה לוקח יותר זמן, אבל גם שם כתוב יומיים, ויומיים זה לא סוף העולם.

ונניח שלא הצליחו לתאם אתו מועד נוח לשני הצדדים בחמישה ימים האלה, האם הם יכולים לגרום לכך שהוא לא יוכל לראות טלוויזיה?

חייבים לנתק אותו פיסית.

אתה לא עונה לשאלה של היושב-ראש. האם יש מצב שאפשר לנתק צופה מלראות כבלים או לוויין למרות שלא ביקר טכנאי בביתו?

בשירות האנלוגי לא, בשירות הדיגיטלי כן.

מה עושים אם מישהו מפסיק לשלם בשירות האנלוגי?

צריך להגיע טכנאי לארון שלו ולנתק אותו, ויש הרבה מאוד לקוחות שלא משלמים ויש לקוחות שגונבים וכל מיני צרות אחרות. אתה יודע, העולם הזה סימטרי, יש גם לקוחות שהם לא בסדר.

אפשר לנתק אותו גם מחוץ לבית?

לא תמיד, לפעמים צריך את אישורו ולפעמים צריך שהוא יהיה שם.

אם אתם רוצים לנתק מישהו שהפסיק לשלם והוא לקוח אנלוגי ולא נותן לכם להיכנס לביתו, מה תעשו?

לפעמים יש בעיה, אבל אלה המקרים הפרטניים. הם לא צריכים לפגוע בכלל הציבור ובחברה, כשבסך-הכל עם מרבית הלקוחות אלה יכול לתאם מועד ושעה והרשיון קובע גם פרק זמן שמותר לחכות והוראות שהוועדה הזאת מכירה, שאם הטכנאי לא מגיע, אתה מקבל פיצוי וכל מיני צרות אחרות. לכן אני אומר שבסך הכל ההסדר הפרטני הזה הוא סביר, הוא בא ואומר פרק זמן סביר להתנתק. זה כמו לקוח שלא מחזיר סלולר. חברת הסלולר יכולה לנתק אותו ובזה זה נגמר, ואחרי זה היא צריכה לרוץ אחריו לגבי המכשיר. בשירות האנלוגי, עד שלא נסיים אותו, יש לנו בעיה.

אז מה אתה מציע?

אני מציע שעד שנסיים את השירות האנלוגי, ואני מקווה שיום אחד זה יקרה, תהיה הוראת הרשיון שיש לנו מועצה שיושבת לנו על הראש – וזה כיף להגיד את זה - - -

אתם עושים כמיטב יכולתכם כדי שהשירות האנלוגי יסתיים.

לא ממש.

אתם מצמצמים בו את הערוצים.

ההשקעה באנלוגי גברה, ואני אשמח לפרט על זה בדיון אחר.

דווקא אחרי שעזבת הם התחילו לצמצם את הערוצים.

בסך הכל השירות האנלוגי חשוב לחלק גדול מהציבור ומרבית הציבור לא רוצה אותו ויש גם את החסרונות שלו, גם לציבור, ולכן אני מניח שיהיה תהליך בנושא הזה, אבל זה כמובן לא נושא הדיון. יש בעיות של גניבות סיגנל בשירות האנלוגי.

מה אתה מציע? שנכפיף בחוק בנושא שירותי כבלים ולוויין למה שכתוב ברשיונות שלהם? אני באמת מנסה להבין.

אני אומר שיש רשיונות פרטניים שאי-אפשר להתעלם מהם. ממילא החוק הזה צריך להתייחס לרשיונות. אני אתן דוגמה, יש מעל ל-900,000 לקוחות כבלים שחתומים על הסכם מנוי שקובע דרכי התקשרות. מה אתה עושה עם הסכמי המנוי האלה, שתקפים, חייבים ומחייבים את שני הצדדים, אם אתה עכשיו בחוק רוצה לשנות את ההסדר? יש הסכם. אני כפוף להסכם כמו שהצרכן כפוף להסכם, ולכן צריך להתייחס לזה ולקחת את זה בחשבון כדי שלא תהיינה לנו בעיות כאלה. הסכמי המנוי האנלוגיים האלה יעברו מן העולם, אבל הם קיימים, ולכן אני מציע להתייחס לזה כמו גם לעובדה שיש רשיון שמחייב ויש הסכם מנוי. ברגע שתהיה סתירה, יש הסדר פרטני. אגב, לפעמים הוא מכביד יותר מהחוק, לא תמיד הוא מקל, אבל יש הסדר פרטני.

הוועדה תידרש לנושא כשנדון בסעיף התחולה של הצעת-החוק לקראת הסוף.

אני לא חושב שזה קשור כל-כך לתחולה. אם אני הצטרפתי לכבלים ואין לי מועד סיום להתקשרות איתם, אין לי מועד סיום ולא נכנסתי לשום מבצע, מה זה יוסיף ומה זה יגרע התחולה של החוק?

השאלה אם זה חל על הסכמים שנעשו לאחר שהחוק נכנס לתוקף או הסכמים שנעשו לפני.

יש לי תחושה שזה יחול גם על הסכמים שנעשו לפני, כי אחרת החוק הזה לא יהיה שווה דבר.

הוועדה תחליט.

הוועדה תחליט? נראה לי שהיא החליטה...אני אשמח אם יבואו אחרים ויסייעו לחברות בעניין הזה לא להחיל את זה אחורה. אני לא אשמח, אבל אחרים ישמחו. זהו? בסך-הכל לא היו הרבה הערות. אם כך, נתחיל לקרוא את החוק.

אני קורא את הצעת חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן (התנתקות משירותים מתמשכים), התשס"ח-2007:

תיקון סעיף 1
1. בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, אחרי

"עסקה מתמשכת" – עסקה שבה עוסק מספק לצרכן באופן שוטף שירות או

מוצר, לפי העניין, לרבות כל שינוי בעסקה כאמור;"


לדעתי, אולי כדאי לאמץ הגדרה אחרת "עסקה לרכישת שירותים או טובין באופן מתמשך", במקום ההגדרה. אני חושב שהסיפא "לרבות כל שינוי בעסקה כאמור" לא כל-כך מוסיפה הרבה, ויתקנו אותי נציגי הממשלה אם אני טועה.

במקום כל ההגדרה?

במקום כל ההגדרה.

למה לא לרבות כל שינוי, אם רוכשים שירות נוסף במסגרת ההתקשרות?

זה ברור שזה כולל כל שינוי.

זה לא ברור.

הנושא של משמעות של שינוי בעסקה מאוד מאוד חשוב מסיבה מאוד פשוטה. יכולה להיות עסקה מאוד מאוד בסיסית,, שבה הצרכן יקבל שירותים מינימליים כאלה ואחרים ועליה יחול החוק, ואם חודש לאחר מכן הוא יבקש להרחיב את העסקה באופן שיוסיף המון שירותים ויכול שיוסיף לו גם קנסות יציאה ודברים דומים, אם לא יהיה מופיע במפורש ששינוי בעסקה ייחשב לצורך תיקון החוק הזה כעסקה חדשה שבה הוא צריך לקבל מחדש את הנתונים המדויקים איך הוא ייצא מאותו שינוי בעסקה, אזי לא תהיה משמעות לכל תיקון החוק.

אני חושב שזה כלול. מה משרד המשפטים אומר בעניין?

אנחנו מבחינתנו חושבים שברוב המקרים זה ייפול בגדר עסקה חדשה, במובן הזה שאז זה ייכנס מלכתחילה, אבל אם אדוני סבור שזה - - -

השאלה היא האם נצטרך ללכת לבתי-משפט כדי שיתנו פרשנות האם מדובר בעסקה חדשה ושינוי בעסקה.

בכל מקרה החוק הוא תמיד בפרשנות, אין מה לעשות.

נכון, אבל צריך לצמצם כמה שיותר.

אין לנו הסתייגות, אנחנו לא רואים בזה בעיה.

אנחנו גם חושבים שבגלל המורכבות של השירותים בתחום התקשורת ובשירותים אחרים, נכון להבהיר שהצטרפות לשירות נלווה, שירות חלקי או שירות נוסף במסגרת הזאת הוא עסקה חדשה.

מה אתה מציע שתהיה ההגדרה?

אם כך, זה יהיה "עסקה לרכישת שירותים או טובין באופן מתמשך, לרבות כל שינוי בעסקה כאמור".

אולי כדאי להוסיף לא "כל שינוי בעסקה כאמור", אלא תוספת של שינוי נלווה, פשוט לומר ברחל בתך הקטנה. "שינוי בעסקה כאמור" מתייחס כאילו לעסקה ראשונית, מבחינתנו זו עסקה חדשה. אם מחר אני מחליטה שאני מצטרפת לתא טלפוני של בזק, זה תא טלפוני של בזק, זה שירות אחר. מבחינתי זאת לא אותה עסקה.

מה זאת אומרת "כל שינוי בעסקה כאמור"? מה זאת אומרת "כל שינוי"? זה נראה לי רחב מדי. הסיפא הזאת כאילו פותחת את ההגדרה. לא כל-כך ברור העניין הזה.


שאלה נוספת – האם עסקה לתקופה קצובה נכללת בתוך ההגדרה הזאת?

הצעת החוק כוללת גם עסקאות לתקופה קצובה וגם לתקופה בלתי קצובה?

לרבות עסקה קצובה?

זה כולל כל עסקה. עסקה כוללת גם עסקה קצובה וגם לתקופה בלתי קצובה.

לכן חשבנו שאולי נכון לכתוב "לתקופה קצובה ובלתי קצובה".

מקובל עליך שנוסיף הבהרה? אני חושב שזה כלול. מדובר גם על עסקה לתקופה קצבה וגם על עסקה לתקופה בלתי קצובה. אפשר לכתוב את זה בנוסח במפורש, "בין אם לתקופה קצובה ובין אם לתקופה בלתי קצובה".


עורכת-הדין נויבאור, לא הבנתי את ההערה שלך לגבי תוספת נלווית. השאלה היא האם מדובר על עסקה חדשה או לא.

אני אתן דוגמה. אם יש לי תא קולי של בזק, לעניין החוק של חברת-הכנסת אורית נוקד לעניין של עסקה לתקופה קצובה, אני מתייחסת לזה כעסקה נפרדת מהעסקה המקורית. אני אומרת שזאת עסקה לאספקה של שירותים של תא קולי, שהיא אגב השירות העיקרי שהם נותנים. אם ייאמר "לרבות כל שינוי בעסקה כאמור", אבל זה עניין טכני של נוסח, זה תמיד מתייחס כאילו הייתה עסקה מקורית ואנחנו משנים אותה. אם אנחנו מוסיפים שירות נלווה, זה לא בהכרח שינוי של העסקה המקורית, זאת פשוט עסקה נוספת. זאת שאלת נוסח מבחינתנו.

מה ההצעה שלך, עורכת-הדין נויבאור?

הם דיברו על שירותים נלווים או שירותים אחרים שנמכרים.

אבל לא רק, אם משדרגים סלולארי ובמסגרת השדרוג אתה מתחייב לתקופה החדשה למשל.

זאת גם עסקה מתמשכת.

כל שינוי - - -

"או תוספת בעסקה כאמור".

אתה יודע, יש לי אולי הצעה חלופית. המטרה היא שדרך ההתנתקות שהובהר לצרכן בהתקשרות כיצד הוא צריך להתנתק תמשיך ותחול גם אם הצרכן עשה שינויים בעסקה המקורית, זאת אומרת אם הצטרפתי לחבילת בסיס ואחרי זה אמרתי: לא, הציעו לי מבצע שכולל הרבה יותר ערוצים ועוד קצת כסף, לקחתי את זה, שלא יגידו לי לא. הכוונה ב"לרבות כל שינוי בעסקה המקורית" שדרך התנתקות, זאת שחתמו אתי כשהצטרפתי, תמשיך ותחול לגבי כל שינוי בעסקה המקורית. זאת הכוונה, כל עוד לא מדובר בביטול מוחלט.

אולי כל שינוי שאין בו כדי לשנות את אופייה של העסקה או אופיו של השירות.

כל המוסיף גורע. יש פה עסקה, זה ברור שאם משנים את מהות העסקה לעניין ההתקשרות, זאת עסקה חדשה, אבל בכל החברות האלה החיים הם כאלה שאם אתה מזמין ערוץ, מזמין שירות וכולי, הכל במסגרת החוזה המקורי. הבעיה הזאת של הלקוח – וכפי שאני מבין את מטרת החוק – היא כאשר חיבוק הדוב, לפעמים החיבוק החזק מדי, זה שלא נותנים לך ללכת, ללכת בכלל.

אנחנו בהכנה לקריאה ראשונה. ההתפלפלות המשפטית לא רלוונטית. צריך להבהיר שכל שינוי בהתקשרות המקורית לא משנה את דרך ההתנתקות שנסגרה אתו והובהרה לו בתחילת ההתקשרות, בין אם זאת עסקה קצובה ובין אם היא לא קצובה.

נכון, אז למעשה יהיה "עסקה לרכישת שירותים או טובין באופן מתמשך, בין אם העסקה קצובה או בלתי קצובה, לרבות כל שינוי או תוספת בעסקה כאמור".


אני ממשיך:

"תיקון סעיף 2
2. בסעיף 2 לחוק העיקרי, בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (20) יבוא:


"(21) תנאי ההתנתקות משירות בעסקה מתמשכת."


אם זה גם טובין, אני חושב שאולי עדיף לכתוב "תנאי הביטול".

אני מציעה שיאשרו את סעיף 1 תחילה.

מי בעד אישור סעיף 1? אבל זה עוד לא הנוסח.

אלה העקרונות. הוועדה מצביעה על העקרונות.

מי בעד אישור סעיף 1?

הצבעה

בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 1 נתקבל.

סעיף 1 אושר.

סעיף 2 מדבר על תיקון לסעיף 2 בחוק הגנת הצרכן לעניין איסור הטעיה. למעשה, מוסיפים כאן פסקה (21) שמדברת על עניינים שיהיו מהותיים בעסקה. אולי כדאי לכתוב תנאי הביטול של העסקה, כלומר לא רק העסקה המתמשכת, אלא בכלל תנאי ביטול של עסקה.

מה ההבדל?

אנחנו תומכים.

למעשה, אנחנו מדברים על תנאי הביטול של העסקה, שלא יהיה ניתן להטעות את הצרכן בכל הנוגע לתנאי ביטול של עסקה.

צריך לכתוב "לרבות תנאי התנתקות מעסקה מתמשכת". זה לא תמיד אותו דבר. אתה מבטל - - -

להפך, ביטול זה הביטוי היותר נכון.

למעשה, אין אחידות. בסעיף 2 כתוב תנאי התנתקות. בסעיף 4ד(2) "זכות הצרכן להפסיק את העסקה" ובסעיף (3) עוד פעם "התנתקות".

כשננסח את הצעת החוק, אנחנו נעשה את התאמות הנוסח הנדרשות, זה ברור.

לצורך העניין, אני מציע שיהיה רשום "תנאי הפסקת עסקה מתמשכת" ולקרוא לזה הפסקה לכל אורך הדרך, כך שזה יהיה הרבה יותר ברור. התנתקות רלוונטית יותר לשירות, פחות למוצר, וזה לא בדיוק הנוסח שיכול לכלול את כל העניינים יחד.

בסדר. זה ישונה ל"תנאי הביטול של העסקה". מי בעד סעיף 2?

הצבעה
בעד – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 2 נתקבל.

אני ממשיך לקרוא:

"הוספת סעיפים 4ד

3. אחרי סעיף 4ג לחוק העיקרי יבוא:

עד 4ח




"חובות גילוי
4ד. (א) בעסקה מתמשכת, חייב עוסק לתת לצרכן, טרם




בעסקה מתמשכת
התקשרות בעסקה, מידע מלא בנוגע לכל אלה:

(1) משך העסקה;

(2) זכות הצרכן להפסיק את העסקה ותנאיה;
(3) דרכי ההתנתקות, וכל התשלומים שיהיה על הצרכן לשלם בשל ההתנתקות;
(4) פרטים מלאים בדבר אמצעי ההתקשרות עם העוסק לצורך ההתנתקות".
לעניין פסקה (3) יש לי הערה, אם אפשר לקבל אותה, בעניין התשלומים – "ככל שנקבעו תשלומים", או אולי אפילו עדיף לוותר על הסיפא ולא לעגן את זה בחוק.

ואם מוסכם שיש?

אולי לומר "ככל שנקבעו".

אני מעדיף לרשום "ככל שנקבעו בין העוסק לצרכן". בכל זאת יש להם אפשרות להגיד לא, רק שיידעו את זה מראש.

ככל שקיימים, על פי תנאי העסקה.

לגבי ההתנתקות וההפסקה, שוב יהיה בלגן, כי ההתנתקות רלוונטית יותר.

יש לנו הצעה לשינוי הנוסח: "(א) בעסקה מתמשכת יגלה עוסק לצרכן, טרם התקשרות בעסקה, את הפרטים הבאים,

(1) משך העסקה;

(2) זכות הצרכן להפסיק את העסקה ותנאיה;
(3) דרכי ביטול עסקה מתמשכת וכן פרטי המען, הטלפון, מספר הפקסימיליה וכתובת הדואר האלקטרוני של העוסק;
(4) כל התשלומים שהיה על הצרכן לשלם בשל ההתנתקות, אם ישנם".

בסעיף (3) לא ברור שהטלפון, הפקס והאי-מייל הם לצורך הודעת ביטול העסקה.

זה בוודאי.

לא אמרת את זה. אני שוב מזכיר שאנחנו רוצים לטפל בבעיה, שבה לקוח מתקשר לשירות לקוחות של חברה X ואומרים לו: פה אנחנו לא מוסמכים. אני רוצה שכאשר הוא יתחבר לחברה, הוא יידע איפה הפקס, הטלפון והאי-מייל שבהם מודיעים על התנתקות, שהוא לא יחכה שעה על הקו, שיעבירו אותו כן בהצלחה או לא בהצלחה, או שיהיה תפוס באותו רגע בשימור לקוחות. כל הדברים האלה, אני רוצה שיעברו מהעולם.

אנחנו רוצים שיצוינו ספציפית כל דרכי ההתנתקות. אנחנו גם רוצים אחר-כך לחייב את הפרסום באתר האינטרנט של החברות השונות. אנחנו רוצים שהמידע יהיה כמה שיותר גלוי ונגיש לצרכן.

אני מאיגוד לשכות המסחר. אנחנו מייצגים את מכוני הכושר.

את כל מכוני הכושר?

לא את כולם, את רובם.

כי המכון שלי מסכים...

יש לנו אופציה להוסיף אולי תת-סעיף נוסף כמו בחוק הגנת הצרכן להחזרת מוצרים, שאם מישהו לא מסכים לעשות הפסקת עסקה, הוא צריך לגלות את זה, זאת אומרת חובת גילוי על אי-הפסקת העסקה כתת-סעיף נוסף. אם מכון כושר מסוים אומר שהוא רוצה עסקה לשלושה חודשים, אי-אפשר להפסיק אותה. אותו מכון כושר צריך להודיע את זה בהתחלה לצרכן, ואם הוא כבר מסכים לזה, אותה עסקה קבילה, הוא לא יכול להתנתק עד שלושה חודשים.

זה ברור מאליו, אף אחד לא אמר שהחוק הזה גובר על ההסכמים שנקבעו בין הצדדים. אני אמרתי את זה בהתחלה. אם שר התקשורת יוציא שינוי ברשיונות, שאי-אפשר לחייב יותר מ-18 חודשם, זה בסדר, אבל אני לא מתכוון להודיע לכל המשק דרך החוק הזה או לחייב אותו, שאי-אפשר למנוע מאדם להתנתק בלי קנס. אני רק רוצה שאדם יידע מראש מה הקנס ושהוא יחתום על זה בהסכם ההתקשרות. אם אנשים נכנסים לעסקאות שאין להם דרך לצאת מהן בלי קנס, הם בוגרים, זו זכותם, אנחנו לא מכריחים.

הרי אנחנו לא באים דרך החוק הזה לשלול כל אפשרות, כי זו גם פגיעה בצרכנים. יש מקומות שבהם חברה מוכנה לתת תנאים טובים לאדם, אם הוא מוכן להגיד שהוא נשאר איתה X חודשים. אני לא רוצה למנוע את האפשרות הזאת באופן כולל.

שקיפות, לא יותר - - -

אדוני, הנוסח לא אומר את זה. הנוסח אומר רק לגלות את הפרטים האלה בהתקשרות. אם מגיעים למכון כושר, מכון הכושר יגיד שבשלושה חודשים אין זכות להפסיק.

אומר היועץ המשפטי שחוק הגנת הצרכן קוגנטי.

הוא קוגנטי, אבל אתה תגיע למכון הכושר, ומכון הכושר יכתוב: משך העסקה שלושה חודשים, זכות הצרכן להפסיק את העסקה – אין זכות כזאת, אתה תתכבד ותשלם לי עבור שלושה חודשים, ולכן דרכי הביטול בכלל לא רלוונטיים בסיטואציה הזאת, כי אין דרכי ביטול.

מלבד העובדה שבסעיף (3) הסכמנו לומר "ככל שהם קיימים", ובכך גילינו את דעתנו שיכולים להיות קיימים.


אני יוצא ל-10 דקות.

אני רוצה לשאול את משרד המשפטים, איך מסתדרת הכפילות הזאת בין הצעת החוק ואותן הוראות שמופיעות בחלקן בהצעת החוק ההיא, ואתה לא יודע לאן לפנות כשאתה בעסקה קצובה? מה עם סעיף 14 למשל, עסקאות מכר מרחוק?

דרך אגב, אנחנו לא רואים שום כפילות. הצעת החוק של חברת-הכנסת אורית נוקד עוסקת בשלוש סיטואציות, והזמן קצר מלמנות אותן, אבל היא עוסקת בשאלה האם ניתן לאפשר סעיף ביטול אוטומטי בחוזה, והתשובה של הצעת-החוק היא לא, מה הדין של סיום הטבה, והתשובה היא שבסיום הטבה צריך לבקש הסכמה מחודשת, אלא אם כן פירטת את תנאי ההטבה מלכתחילה.

ולגבי פירוט התנאים שם?

בסוגיות היותר אזוטריות - אני לא רואה מה הקשר. ההצעה הזאת פשוט אומרת לך, שבחוזה תפרט את דרכי ההתנתקות.

גם עסקה קצובה אומרת את זה.

זה לא אומר לך.

הצעת חוק עסקה קצובה מונה פטורים ממשלוח הודעה, ואחד התנאים - - -

במחיר. מבקשים את הסכמת הצרכן למחיר, מה הקשר לדרכי התנתקות? ההצעה אומרת שהוא זכאי לבקש – בסדר, אבל זה יחול בלי כל קשר למה שאתה קובע בתנאי המבצע שלך.

אתם תעבירו אלינו את הנוסח שקראתם?

אנחנו נעביר את הנוסח, ואדוני יקריא.

אולי קודם תקריאי אותו בקול רם, כדי שכולם ישמעו?

אני אקרא שנית את הנוסח:


"4ד. (א) בעסקה מתמשכת יגלה עוסק לצרכן טרם התקשרות בעסקה את הפרטים הבאים,

(1) משך העסקה".

בעסקאות מרחוק הכתב בא אחרי זה - - -

זה מה שכתוב בהצעת החוק.

זה לא מה שכתוב פה בהצעת החוק.

"בעסקה מתמשכת, חייב לצרכן, טרם התקשרות בעסקה, מידע מלא".

מידע מלא יכול להינתן טלפונית, והמסמך נשלח יומיים אחרי. זה מקובל. השיחות מוקלטות.

גם בנוסח שלנו כתבנו "טרם התקשרות בעסקה את הפרטים הבאים, וכן ימסור לו מסמך בכתב הכולל את הפרטים".

ימסור לו מסמך בכתב גם אחרי, לא טרם ההתקשרות. אתם מחסלים את כל ההתקשרויות מרחוק.

עורכת-הדין מעגן מתייחסת להצעה של מסמך התמ"ת.

אני חושב שההערה הזאת היא נכונה.

אפשר להבהיר את הנקודה. לגבי "כן ימסור לו מסמך בכתב" אנחנו לא מדברים על טרם ההתקשרות, אפשר להתאים את זה לנוסח הקיים.

סעיף (ב) קובע את זה במפורט: "יימסר לצרכן בכתב במסמך ההתקשרות". זה עונה גם על החשש פה.

אנחנו לא אמרנו אחרת.

אין צורך בכפילות. אם בסעיף (א) נאמר "מסמך בכתב", זה כבר כתוב בסעיף קטן (ב).

אנחנו אמרנו: בעסקה מתמשכת, יגלה עוסק לצרכן, טרם התקשרות בעסקה את הפרטים הבאים וכן ימסור לו מסמך בכתב הכולל - - -

סעיף (ב) - - -

ההערה הזאת נכונה. תעבדו אחרי זה את הנוסח.

אנחנו מקבלים את ההערה. אם זה לא היה מספיק ברור, אנחנו נבהיר את זה.

סעיף (ב) - - -

אנחנו כבר התגברנו על זה.

מסמך גילוי בנפרד להסכם ההתקשרות - - -

אם הסכם ההתקשרות נכרת בכתב, ממילא שיגלה את זה בהסכם ההתקשרות.

אבל יכול להשתמע שלמעשה אתם מדברים על שני דברים, גם על מסמך גילוי ואחר-כך - -

אם הוא יגלה, הוא יכול לגלות גם במסמך.

אם מדובר בחוזה שנכרת בעל-פה, הכוונה היא שתהיה חובת גילוי בעל-פה.

נכון, יש הרבה עסקאות שנעשות בטלפון - - -

אם העסקה נעשית בטלפון, אתם רוצים שבנוסף יהיה מסמך בכתב על הסוגיות האלה.

זה צריך להיות בכתב לפני החשבונית.

למעשה, זה חלק מההוראות שלכם מרחוק - - -

זה למעשה לא פוגע בנוסח הקיים, מאחר שגם היום בהוראות חוק הגנת הצרכן צריך את כל התנאים - - -

לא כתבת טרם.

קיבלנו את ההערה הזאת. לא כתבנו, הניסוח לא ברור, אז קיבלנו את ההערה. נשנה את הנוסח שזה יהיה תואם להוראות בנוגע למכר מרחוק.

יש עסקאות שהן גם לא מכר מרחוק, צרכן שסתם, לא בעקבות שיווק מרחוק, מתקשר מיוזמתו לחברת הכבלים או לחברת הסלולר ומבקש שינוי מסלול.

זאת עסקת מכר מרחוק.

זאת לא עסקת מכר מרחוק, כי היא לא בעקבות שיווק מרחוק. זאת עסקה טלפונית בעל-פה, אבל היא לא כהגדרת החוק עסקת מכר מרחוק, וכאן יש לי קושי. אין לי חובה למסור טופס גילוי לא לפני העסקה ולא אחרי זה.

אז יהיה לך כאן טופס גילוי, אבל טופס הגילוי לא יגיע טרם העסקה. הוא יגיע אחרי, אבל תהיה חובה לגלות בעל-פה. אני חושבת שהעקרונות ברורים.

העקרונות ברורים, אבל צריך להבין על מה מדובר. אתם הוספתם כאן על הנוסח שהונח בפני הוועדה. הנוסח שהונח בפני הוועדה מדבר על הסכם ההתקשרות, כשבהסכם ההתקשרות מפרטים.

לא, הוא לא מדבר.

בוודאי שכן, אומרים "מידע כאמור... יימסר לצרכן בכתב במסמך ההתקשרות". אני מפנה אותך לסעיף קטן (ב)

בסדר, זה חייב להיות בחוזה, כי זה חלק מהתנאים שאמרתם שהם תנאים מהותיים, אז ממילא חייבת להיות פה חובת גילוי, הוא חייב לגלות את הפרטים האלה.

אם אני עשיתי עכשיו חוזה בעל-פה, לפי הנוסח שלכם אתם רוצים שישלחו לי גם מסמך גילוי בכתב עם הפרטים האלה. על זה אתם בעצם מדברים. צריך להבין על מה מדובר, כי זה שינוי לעומת מה שהוא הציע.

כן, בוודאי, הרי נראה לי שזאת הייתה הכוונה שזה יהיה בכתב, שהרי איך אפשר להוכיח שכל הפרטים האלה התגלו לצרכן, ואיך הצרכן יכול לזכור מידע שניתן לו בטלפון לאן לשלוח את מכתב הביטול, אם המידע הזה לא ניתן לו בכתב? יש חובה לתת את זה בכתב בכל זאת, אחרת הצעת-החוק תהיה אות מתה.

אני חושב שאתם מסבכים משהו שהוא מאוד מאוד ברור. עלתה פה הערה מאוד פשוטה, שאומרת: עשיתי כל עסקה מרחוק, לא משנה עכשיו סוג העסקה, כל עסקה שהיא, יש לה גיבוי שאתם דורשים בכתב – נכון שאחרי ביצוע העסקה זה צריך להיות תואם את מה שאמרנו בטלפון. במידה שלא, זה גם מסלול שהוא מאוד פשוט וברור. תקנו בבקשה את הניסוח הזה וקדימה.

רק שיובהר שמדובר על מסמך נוסף להסכם ההתקשרות.

אם יש הסכם, לא צריך להוסיף.

לעשות את זה בכתב גם בהסכם ההתקשרות וגם במסמך הגילוי - - -

לא.

זה יכול להיות בהסכם ההתקשרות או במסמך הגילוי. אם אין חובה - -

- - למסמך התקשרות, זה יהיה בהסכם גילוי.

- - ולא למסמך גילוי, במקרה כזה חייב להיות מסמך מיוחד.

נוציא נוסח שיהיה בחוזה, שבמקום שאין חוזה בכתב, זה יהיה במסמך גילוי.

אני קורא את סעיף קטן (ב):

"(ב) מידע כאמור בסעיף (א), וכן מידע בדבר משך הזמן שנותר עד תום ההתקשרות, אם

ההתקשרות בעסקה הייתה לתקופה קצובה, יימסר לצרכן בכתב במסמך ההתקשרות ובכל

חשבונית; המידע יצוין בצורה מודגשת ובאותיות ברורות וקריאות".

לא מזמן אושרה בקריאה ראשונה הצעת-חוק של חברת-הכנסת אורית נוקד בעניין עסקה לתקופה קצובה וחובה על משלוח חשבוניות. אני מציע לוועדה להתאים את הנוסח לנוסח שהוסכם באותה הצעת-חוק. באותה הצעת-חוק דובר על כך, שהעוסק יחויב לשלוח לצרכן עמו התקשר בעסקה שיש בה תשלומים אחת לשישה חודשים העתק מהחשבוניות על כל התשלומים שהוא שילם באותה תקופה.

עוד לא נסגר - - -

זה לא רק שזה לא נסגר, גם חבר-הכנסת ארדן דיבר על זה בוועדה בזמנו.

אתה מציע רק פעם אחת בשישה חודשים?

ההערה שלי היא לא כנציג הוט, אלא כצרכן וגם כצרכן של סלולר. אני רוצה לקבל חשבון פשוט, שאני אוכל גם לקרוא אותו, ולכן מה שיקרה בעקבות יותר מדי פרטים זה שיהיו לנו את הדיסקליימרים של החברה ואת ההוראות ואת הפרטים כפי שהם מופיעים בהסכם כל חודש בחודשו. הייתה פה הערה שנאמרה בתחילת הדיון על-ידי נציגת פלאפון ובצדק, שצריך באיזשהו מקום לעשות סדר. לכן לגיטימי לגמרי שאם מישהו בעסקה מתמשכת, יש לו תאריך שהוא יכול להשתחרר מהמסלול או נגמר לו המסלול, אפשר להוסיף את זה בחשבונית, אבל לא את כל הפרטים ואת דרכי ההתקשרות ואת כל ההוראות, כי מה שיקרה לי בתור לקוח, שגם אם ירצו להגן על עצמם, הם יוסיפו לי את הסעיפים הארוכים האלה שאין בהם צורך.


הערה נוספת - לא לדבר על משך הזמן שנותר, כי זה יוצר בעיות במערכות הבילינג, אלא פשוט לנקוב בתאריך.

מועד סיום העסקה.

בדיוק.

יש פה בעייתיות מסוימת בצמצום הזה. עם כל הכבוד, אני לא רואה איך ארבעת הסעיפים האלה יכולים לקחת יותר משלוש שורות בחשבונית, אבל הנקודה המרכזית היא שבעיקר בחברות הסלולר - - -

איזה שלוש הערות?

אני מדבר על הסעיפים שיופיעו בכל חשבונית שמגיעה, זאת אומרת (1), (2), (3) ו-(4) בסעיף 4ד. זה לא אמור לקחת יותר משלוש שורות.

ראית איך החשבונית נראית כבר היום?

העובדה שכבר היום יש לה 200 שורות לא אומרת דבר. אנחנו מדברים על הנושא הזה. הנושא הזה הוא לא יותר משלוש שורות.

אם יש 200 - - -

אני אסביר מה הנקודה הבעייתית. לפעמים תשלומי היציאה משתנים מדי חודש בחודשו, כי אם יש לי למשל התחייבות לשלוש שנים ואחרי שנה הסכום שלי ליציאה הוא סכום X ואחרי שנה וחודשיים הסכום הוא Y, ברגע שהצרכן לא יודע כמה הוא אמור לשלם כדי לצאת, נוצר אותו מצב שהוא צריך להתקשר לחברה שתגיד לו כמה עולה לו היום לצאת, ואז הגענו לאותו מצב. הרי המטרה של תיקון החוק הזה הייתה שאני לא צריך להתקשר עד שאני תופס אותם, אז ממילא נוצר לי הצורך לתפוס אותם בטלפון כדי לדעת מה אני משלם כדי לצאת מהעסקה.

יש לך התקשרות - - -

בנייר ההתקשרות יש לי סכום מסוים, שהוא משתנה במהלך התקופה.

קודם כל, זה לגמרי לא שלוש שורות. "זכות הצרכן להפסיק את העסקה ותנאיה", אני לא יודעת למה "תנאיה" מתייחס, אבל זה עצמו כבר חצי חוזה, ודרכי ההתנתקות והתשלומים שהוא צריך לשלם – ופה יש לי גם הערה על הנוסח, שזה לא התשלומים במובן הסכומים, אלא דרכי החישוב, כי אנחנו לא יודעים מתי הוא יתנתק.

אני את הסעיף הזה רוצה להשאיר לחבר-הכנסת גלעד ארדן, משום שזאת נקודה שהיא מהותית, אבל אני אשאל אתכם שאלה פשוטה, משך הזמן ודרכי ההתקשרות, את זה אפשר להכניס לחשבונית – את משך הזמן שנותר והיכולת לברר את זה?

לא, מועד הסיום, לא משך הזמן.

מועד סיום והכתובת לניתוק כן.

מועד הסיום ודרכי ניתוק. אפשר וזה גם מקובל עליכם?

כתובת לניתוק.

כתובת לבירור של דרכי ניתוק - - -

מה לגבי הסכום? הסכום הוא ארבע, חמש או שלוש ספרות.

לא, כי אם יש לך עסקה עם התחייבות נניח לשנתיים, ויש איזושהי נוסחה שקובעת מה קורה אחרי חצי שנה וכולי, אני לא יודעת מתי אתה תתנתק. כל פירוט הנוסחה הזאת בתוך חשבונית לא רלוונטי.

החשבונית נכון לאותו יום. אם אני מתנתק בחודש X שבו מגיעה החשבונית, זה חישוב פשוט.

זאת בעיה של מערכות בילינג.

בעניין ההצעה לכתובת לבירור, אני חושב שעדיף לא כתובת לבירור, אלא לאן אני יכול לשלוח את הודעת הניתוק שלי.

בסדר גמור.

יש הערה נוספת, שקודם יוליה דיברה עליה, לגבי תיקון כל חשבונית - שלא כל הפרטים יהיו בכל חשבונית, כי סעיף (ב) אומר "מידע כאמור בסעיף (א)" יופיע בכל חשבונית ויישלח שוב כל המידע.

אם אני מבין נכון, הוועדה החליטה שמדובר על משך הזמן שנותר, מועד הסיום, דרכי הניתוק והכתובת אליה ניתן לשלוח את הודעת מועד סיום העסקה.

מועד הסיום.

אבל אמרת שזאת לא בעיה לכתוב את משך הזמן.

אני באמת חושב שהקהל הוא מספיק אינטליגנטי כדי לדעת באיזה תאריך הוא נמצא ולחשב מה מועד הסיום. מספיק להיתקע על כל דבר כזה. אני רוצה שיושב-ראש הוועדה יאמר את דעתו בעניין כשיחזור. זאת הצעת-חוק שלו, ולכן אני חושב שמן ההגינות לתת לו את האפשרות לומר את דברו בעניין.

למעשה, אם אני מבין נכון, מדובר על כך ש"המידע כאמור בסעיף (א), וכן מידע על מועד סיום העסקה, אם ההתקשרות בעסקה הייתה לתקופה קצובה, יימסר לצרכן בכתב במסמך ההתקשרות ובכל חשבונית". דובר על כך שמועד סיום העסקה, דרכי הניתוק והכתובת אליה ניתן לשלוח את הודעת הניתוק יופיעו בחשבונית.

מועד הסיום והכתובת לניתוק, בלי דרכי הניתוק.

מועד הסיום ודרכי ההתקשרות להתנתקות.

הכתובת להתנתקות.

כשאני אומר "דרכי", אני מתכוון לאמצעי התקשורת, אתה לא מכניס לו עכשיו את הפרטים של החוזה, כי היא העירה הערה מאוד נכונה. אתה לא יכול לשלוח לו חצי חוזה. מועד סיום וכתובת ביצוע ההתנתקות.

הוועדה רוצה להשאיר את המשפט "המידע יצוין בצורה מודגשת ובאותיות ברורות וקריאות"?

זה סעיף קריטי וחשוב מאוד, כי הרבה פעמים באופן פורמלי בהסכמי התקשרות – וצוין כבר שהם ארוכים ורווים בסעיפים - אפשר לכתוב מידע שהוא לא נגיש לצרכן, גם לא לצרכן מתוחכם, ולכן חשוב מאוד להוסיף - - -

גודל האותיות בחוזה - - -

כתוב "המידע יצוין בצורה מודגשת". הלאה.

אמרנו גם קודם שחשבנו להוסיף סעיף קטן (ג), שיאמר: העוסק יחויב לפרסם באתר האינטרנט שלו את המידע האמור בסעיף 4ד(א)(3). סעיף 4ד(א)(3) שהוספנו מקודם כולל את כל הדרכים שאפשר להתקשר עם העוסק כדי להודיע על ההתנתקות.

כדאי לציין מה המשמעות של המילה "כתובת" ומה היא כוללת, האם היא כוללת מייל.

אמרתי שצריך לקבוע טלפון, מספר פקסימיליה וכתובת דואר אלקטרוני.

היושב-ראש מדבר על המידע שצריך להימסר ללקוח.

אני רוצה להבהיר מה המטרה שלי. נראה לי שזאת גם מטרת הממשלה. המידע שצריך להימסר בעת ההתקשרות, ועל כך הלקוח גם צריך לחתום, זה המידע בקשר למשך העסקה, התנאים להפסקת העסקה; לגבי דרכי ההתנתקות, כיוון שאני רוצה לשנות אחר-כך את סעיף 4ה, בדרכי ההתנתקות צריך להיות כאן פירוט, כיוון שאני לא מתכוון להשאיר בחירה בידי העוסק להחליט עבור הלקוח, האם להודיע על זה בפקס, בטלפון או במייל, כשבמקרה באותו יום המייל נפל. אני רוצה שהוא יהיה חייב לתת לו גם פקס, גם טלפון, גם אי-מייל וגם אפשרות להודיע לנציג, אם הוא בא בעצמו, וכתובת שבה ניתן להודיע בה פיסית בהודעה בעל-פה. אלה ארבע הדרכים שאני רוצה שיופיעו בסעיף 4ד. האם זה סותר במשהו את מה שהממשלה רוצה?

לא.

לגבי ארבע הדרכים, אם עוסק מודיע מראש לצרכן מה תהיה הדרך והוא נותן כתובת – כתובת לא במובן של דואר, אלא מען - וזה מה שסוכם עליו מראש, זו יכולה להיות אחת מארבע הדרכים האלה, אבל אני רוצה רגע להסביר משהו ביחס לפער בין דרכי התחברות לבין דרכי התנתקות. קודם כל, לא תמיד יש פער כזה. יש רצון ומגמה של עוסקים לאפשר התחברות פשוטה יותר, שהיא גם אינטרס של הצרכן פעמים רבות, כאשר הסיכון הוא שאם מישהו התחזה, הצרכן מזוכה. התנתקות זה אקט הרבה יותר קיצוני, ואם חלילה – ואנחנו ראינו את הדברים קורים בתהליך הניידות - עסק אחד מחליט לנתק את העסק המתחרה שלו, אני צריכה אותנטיקציה.

הבנתי את הטיעון, אני יכול לקצר את דבריך? אני אקל עליך.

דרכי ההתנתקות שלי ידרשו שהוא ישלח לי פקס עם תעודת הזהות. אני אודיע לו על זה מראש, הוא יידע שכך הוא מתנתק ממני, אני לא אפיל את הפקס הזה, אני אתן את דרכי ההתנתקות שהודעתי שאני אתן, והם יהיו ברורים ואנחנו לא נעביר אותו מאחד לשני, אבל זאת הדרך, כי אחרת אין לי דרך לאמת את זה.

מה זאת אומרת אין לך דרך? אם כשהוא התחבר מראש, הוא קיבל קוד אישי והוא מתקשר בטלפון ותדרשי ממנו בטלפון גם את תעודת הזהות ואת הקוד האישי?

לא לכולם יש קוד, ומי יזכור אותו? אני אישית לא זוכרת שום קוד אישי שלי. מערך הקוד האישי הוא לא משהו שפועל במשק עם מיליוני הלקוחות באופן נפוץ כרגע. אני גם לא בטוחה – ואני אומרת את זה באמת מעמדה צרכנית, כמי ששכחה את כל הקודים האישיים שלה מלבד הכספומט – האם זה משהו שיקל עליו, ומה יקרה אם אין לו קוד אישי.

את הקוד האישי נדרוש רק ממי שרוצה להתנתק בטלפון, לדוגמה.

אני אומרת במלוא הכנות, בתור חברה שנדרשת לזה מדי יום - - -

אבל זה מה שאתם עושים היום. כל החברות דורשות פקס כדי להתנתק?

כמו שפירוט שיחות לא יינתן אף פעם על סמך בקשה בעל-פה.

פקס יכול אף פעם לא להגיע, גם אם ישלחו אותו 30 פעם.

זה ממש לא כך. בתהליך הניידות יש דרך שלא כתובה פה, אתה פונה לבעל הרשיון שאליו אתה רוצה לעבור, והוא זה שעושה את הפרוצדורה למשל, וזה חייב להיות עם טופס. גם ראינו מה קורה כשהדברים לא מסודרים, לקוחות מתנתקים.

הם מסודרים, הם רק לא מקיימים את הוראות הניידות. אתם חוזרים - - -

מי זה אתם?

אני לא מדברת על בזק, אלא על כמה חברות אחרות.

לקוחות מוצאים עצמם מנותקים בגלל חוסר סדר בעניין הזה.

הם לא מוצאים, את מעריכה שהם ימצאו, כי היום אתם מבקשים פקס.

זאת סאגה אחרת. כיום נדרש פקס בשביל האותנטיקציה. לא רק בגלל שכחברה קל לי יותר לחבר מאשר להיפרד כלקוח, אלא משום שכאשר אני מחברת מישהו לשירות תא קולי והוא לא באמת רצה והשכנה חמדה לצון והיא חיברה אותו, הוא יזוכה, זה משהו שהוא הרבה יותר הפיך עם נזק הרבה יותר קטן מאשר לקוח שינותק בגלל העסק המסחרי שלו.

אם הוא ינותק, הוא יראה שאין לו קו, הוא יתקשר מחברו וישאל למה ניתקתם אותו, ואז תגידו לו שקיבלתם ממנו הודעת ביטול והוא יגיד שזה לא נכון.

אנחנו רואים מה קורה היום, זה קשה והרבה יותר קשה. אם הודעתי על דרך ההתנתקות מראש, היא זאת שצריכה לחול.

זה מסכל את כל מטרת החוק.

למה לא לאפשר הסכמה בין הצדדים? מה הבעיה?

יש פה ממש שני צדדים שווים...אם לא בזק, אני אלך להוט, ואם גם הוט לא, אלך לאופציה שלישית – אה, אין אופציה שלישית? נחשוב על ההצעה הזאת בקריאות הבאות.

לגבי מייל למשל, אני לחלוטין לא בטוחה שהחברה ערוכה לקבל מיילים. זה עניין שכל חצי שורה פה, כל מה שמחייב פה בילינג או איזושהי היערכות מול כזה קהל של לקוחות ומול המון סניפים וכו' וכו', הוא מערך שלם שאני לא בטוחה שמיילים שהחברה יכולה לעמוד בו.

כמו שהתחברות היא דרך אינטרנט או דרך מייל.

היא לא תמיד דרך אינטרנט ומייל. זה תלוי, היא לא תמיד.

אפילו הממשלה מאפשרת לשלם במייל.

הרציונל פעם היה למנוע מצב שבו לקוחות, במיוחד כשמתנדנדים בין חברות, וזה קורה – כלומר, אתה רוצה להתנתק ואחרי זה יש לך מחשבה שנייה ובסוף החלטת לא להתנתק, ויש הרבה מאוד לקוחות שקורה להם מצב הפוך, הם לא ביקשו להתנתק ומנתקים אותם. לצד כל תלונה, לפחות מהיכרותי, מגיע טכנאי יום אחד, דופק לך בדלת או מנתק אותך.

אני מקבל הרבה מכתבים מהציבור. עוד לא זכיתי לקבל מכתב, שבו אדם התלונן שהוא לא רצה להתנתק וניתקו אותו.

יש מקרים. חלק מזה אלה מתחרים שמנסים להעביר או מטפלים בנושא הזה, וכמובן לקוחות שנופלים בין הכיסאות.

אני חוזר להערתי הקודמת. פעם המדינה חייבה בהסכם המנוי סיום התקשרות בכתב, וצריך להתייחס לזה. אני חשוף למנויים האלה.

הנה, המדינה כאן. המדינה חושבת שכנראה היה ניצול לרעה.

אני חתום מול המנויים. תפתרו לי את הבעיה בחוק, אין לי בעיה.

יתקן אותי חברי, אנחנו מכירים את חוק החוזים. חוק החוזים מדבר על כריתת חוזה, והוא מדבר על אותן הוראות ביחס לכריתת חוזה והוא מדבר ביחס לכל פעולה משפטית שהינה בבחינת חוזה. ביטול של חוזה הוא פעולה משפטית חד-צדדית. מה המשמעות של העניין הזה? שהיום לפי הדין הכללי, אם לא סוכם אחרת בחוזה, אפשר לבטל בכל אחת מהדרכים שאפשר לכרות חוזה, וזה אומר שאפשר לעשות את זה בכתב, אפשר לעשות את זה בעל-פה, או שאפשר לעשות את זה בדרך אחרת, כשבדרך כלל דרך אחרת מתפרשת שזאת התנהגות, ואלה הכללים וכך הם חלים. אנחנו חיים איתם יופי.

אני חושבת שזה לא נכון לבוא אגב חוק הגנת הצרכן ולצמצם את זה אך ורק לדרך מסוימת ולומר לעוסקים: עכשיו אתם תכתיבו באופן חד-צדדי את זה שזה נעשה בכתב. אני יכולה לחיות עם זה במקום שבו העוסק בא ואומר: אני מתנהל אך ורק בכתב, ומאחר שאני מתנהל אך ורק בכתב ואת כל האופרציות שאני מנהל אני עושה בכתב, ניחא, אולי באותו מקום אני אומר בבנקים למשל, שזה לא חוק הגנת הצרכן, פותחים חשבון בצורה מסוימת, אז אפשר גם לבטל את החשבון ויש לזה גם השלכות אדירות לסגירת חשבון, אבל במקרה הרגיל אנחנו סבורים שהנוסח של הסעיף כרגע הוא ממעט מדי. צריך לאפשר ללקוחות את אותם דברים שחוק החוזים מאפשר להם, וככל שלעוסקים יש קושי, שיסבירו: אנחנו בינתיים לא השתכנענו באופן עקרוני שקיים קושי לאפשר לצרכנים ביטול בעל-פה למשל או ביטול אגב שיחת טלפון.

באשר לטענה שצריך לוודא מי הוא הלקוח, אני מציעה לאדוני אולי שיציע לעוסקים - במקום קוד אישי, יש הסכם שלוקחים היום פריטים שנוגעים להיסטוריה הספציפית של אותו אדם, שקשה לזייף אותם, למשל: בית-הספר היסודי שלמדתי בו או בית-הספר התיכון שלמדתי בו או כאלה דברים שהם יחסית יותר טריוויאליים ולא צריך לנהל מערך של קוד אישי עבורם. כשלעצמנו, אנחנו לא תופסים את זה כתנאי לניתוק במובן הזה שאנחנו לא רוצים שהצעת-החוק תתנה את הניתוק בזה שצרכן יוודא שהעוסק יוכל לומר: אני צריך לוודא, ולכן אנא שלח לי את צילום תעודת הזהות שלך, אבל אז היא יצאה מטושטשת וכולי, כי אנחנו רואים בכך פתח לצרות. מבחינתנו, העוסק צריך לוודא שזה הצרכן. שיעשה את זה בדרכיו שלו, הוא מתוחכם, הוא יודע לעשות את זה. אני סבורה גם שאם אדוני חושב שיש כאן בעיה של שימוש לרעה בניתוקים כמו שאני מבינה שזו הטענה, אולי שהחברות יביאו לדיון הבא את הנתונים שיש להם בדבר שימושים לרעה, כי אני כשלעצמי סבורה שלהזמין אמבולנס לאשם, שזה דבר שלא ייעשה, אפשר לעשות יותר בקלות מאשר לנתק אותו מהוט. אם זאת באמת בעיה שקיימת בשטח, אני מציעה שיסבירו ויראו שיש כאן בעיה.

- - - פעם מישהו חייב אותי שהסיום יהיה בכתב. עם חוזים כאלה, אני צריך הגנה של המחוקק, שיגיד שאני לא חשוף.

החוק היום קובע בצורה מפורשת שאפשר להתנתק בשלוש הדרכים, וכאן אני גם אתייחס למה שאדוני אמר קודם. אדוני דיבר קודם על בית-הדין לחוזים אחידים ועל ההכשר שנתן בית-הדין לחוזים אחידים להסכמי מנוי. בית-הדין לחוזים אחידים וחוק החוזים האחידים חיים על-פי מסגרת נורמטיבית קיים, הם חיים על-פי המצב המשפטי הקיים, ושם בתוך כל ההקשר מה שסוטה מהמצב המשפטי הקיים, יכולה להיטען לגביו טענת קיפוח. טענת הקיפוח הזאת יכולה גם להיות מופרכת, כי יכול להיות שבאותה סיטואציה באה חברה מסוימת והוכיחה שאצלה הפרקטיקה היא באופן כזה, למשל לבנק על אף חוק החוזים – ושוב אני חוזרת לדוגמה של הבנק - אין מה לעשות, סגירת חשבון תיעשה בכתב, כנראה בגלל ההשלכות שלה. ההשלכות שלה הן אקוטיות, העמדה לפירעון מיידי של הלוואות באותו חשבון, יש לזה השלכות אקוטיות. יכול להיות שבאותו דיון כשבבית-הדין לחוזים אחידים נשאלה השאלה, האם סיום החוזה והודעת הביטול צריכה להיות בכתב, חיו על-פי מסגרת נורמטיבית מסוימת, שהיא חוק החוזים שניתן להפנות אליו. אם אדוני רוצה, הוא יכול לשנות מבחינתנו את המסגרת הנורמטיבית במובן הזה שחוק החוזים הוא גם זה שיחול בדיני הגנת הצרכן מחמת הגנת המחוקק, ולא מחמת זה שזה חוק שניתן להתנות עליו. אנחנו לא רואים בזה שום פגם. לא ברור לי, חברה מתנהלת במסגרת הנורמטיבית שבה היא חיה.

מבחינת החוזה שאני חתום מול הלקוח, האם כשעובר חוק כזה, אני יכול להתעלם מהסעיף שאומר שההתקשרות תסתיים בכתב? אני שואל את זה בקול רם. אם התשובה של המדינה היא נחרצת חד וחלק - - -

אני חושבת שבאופן עקרוני, ברור שלהבא, וכאן נכנסים לדיון בסעיף התחולה – אם אדוני רוצה לסייג את זה לגבי חוזים קיימים, שיטען את זה כשנדון בסעיף התחולה. אם אתה טוען שיש כאן פגיעה באינטרס של לקוחות, שמגן על לקוחות - - -

לא, יש לי בעיה משפטית.

אני לא רואה מה הבעיה המשפטית.

עורך-הדין מוקדי, אני מתפלא קצת על השאלה. אם החוק יקבע שהוא חל על חוזים קיימים, הוא חל על חוזים קיימים, גם אם כתוב בהם שאפשר להתנתק רק בכתב. נראה לי שאדוני בוודאי יודע את זה אפילו בלי ההבהרה שלי. אני נותן לאדוני את הקרדיט שהוא יודע את זה.

אני צריך את ההבהרה הזאת.

בהקשר של מה יכול לחול כשיש התנתקות, זה לא רק ניתוק משירותים, אלא גם אם הייתה התחייבות, זה מחיל מייד את תשלומי היציאה וכו'. אני לא יודעת עד כמה צרכן רוצה לאפשר את היכולת למישהו להודיע בשמו או שלא תהיה אותנטיקציה שהוא זה שאכן הודיע על הביטול, וזה חל אצלנו גם בהתחברות בהרבה מאוד מקרים. כמובן שגם כאשר צרכן מבקש פירוט שיחות, הוא לא יקבל אותו על סמך אמירות בעל-פה ובשורה שלמה של דברים שנראים אקוטיים.

אני מבין, אני באמת מתרשם מהדאגה שלכם לצרכנים.

זאת דאגה לקריסת המוקדים.

אני הייתי מציע שאתם כחברות שתזרים המזומנים שלהן הוא גדול יותר משל הצרכן הבודד, לפני שאתם גובים קנסות יציאה, תעשו כל שיש ביכולתכם לוודא שההודעה שניתנה לכם היא אכן הודעה אותנטית מטעם הצרכן האמיתי, כי אחרת שמכם גם עלול להיפגע, אם אתם תגבו קנסות מאנשים שמתחזים התנתקו בשמם. יש אינטרסים לשני הצדדים.

אבל אתה מאפשר להם בטלפון להתנתק, איך אתה רוצה שנעשה זיהוי?

אני הצעתי שתזהו אותו כפי שאתם מזהים אותו בדרכים אחרות.

אבל ניתנה דוגמה.

הבנתי, אין צורך לחזור על זה. עד הקריאה השנייה והשלישית אני מוכן להיפגש אתכם ולהמשיך לחשוב על זה. אני מאוד חושש שהצורה הזאת תסכל את מטרת החוק, אבל אני מוכן לשקול את זה שוב. אם הבנו נכון, בנוסח שהממשלה הציעה ושאני מוכן לאמץ, הדרישה שהממשלה מציעה היא שבעת ההתקשרות מסמך הגילוי של ההתנתקות יהיה מסמך נפרד מחוזה ההתקשרות?

מסתבר שהניסוח שלנו גם לא היה מספיק ברור. אנחנו נשמח להעביר הצעה מתוקנת, אבל אנחנו רוצים להבהיר שזה תלוי איך נעשתה העסקה. אם מדובר בעסקה שנעשתה בעל-פה, הגילוי צריך להיעשות בעל-פה ואז יינתן מסמך גילוי בכתב. אם מדובר בעסקה בכתב, הגילוי ייעשה במסגרת ההתקשרות בכתב.

זאת אומרת לא צריך מסמך נפרד.

בדיוק. אנחנו נשמח לקבל את הנוסח המתוקן לפי דיוני הוועדה ולהעביר בהתאם את התיקון שלנו.

אבל כרגע הוועדה החליטה שבעסקה בעל-פה יינתן מסמך בכתב, ואם יש כבר חוזה התקשרות, אין צורך במסמך נוסף.

אבל אנחנו צריכים לעבוד על הנוסח, אבל זה הרעיון.

המסמך בכתב הזה יכול להיות מאוחר להתקשרות.

אנחנו כמובן לא נפגע בהסדר שקיים לגבי מכר מרחוק, כשהאספקה של המסמך היא מאוחרת יותר.

אני חוזרת קצת אחורה בנוגע לדרכים להודיע על ההתנתקות. ראשית, דואר – שזה בדואר רשום.

כן, אני מקבל את זה, דואר רשום.

שנית, בנוגע לדואר אלקטרוני, יש לי קצת בעיה אם ישלח לי מר יוסי כהן מייל "אני רוצה להתנתק – יוסי כהן".

אני מסכים אתך. לכן אני שוב אומר, שבחלק מהדרכים כן צריך להיכלל פרט מזהה נוסף, מעבר לשם האדם. כמו שהיא אמרה, התקבל אי-מייל מיוסי כהן ויש במאגר 80 אנשים בשם יוסי כהן, לכל הפחות צריכים תעודת זהות ופרט מזהה שהוסכם עליו בין הצדדים בעת ההתקשרות או במועד מאוחר יותר.

אנחנו מדברים על סעיף 4ו? עוד לא קראנו אותו.

זה הולך ביחד, כי מה שייקבע פה אחר-כך צריך להחיל אותו בשלב ההתנתקות. ככל שההודעה ניתנת בעל-פה – לא בעל-פה, בטלפון - -

אמרנו גם בעל-פה, אם מגיעים לשם, זאת אומרת שזה יכול גם להיעשות בעל-פה, אם אתה מגיע למקום העסק.

הם רואים אותי, הם לא יודעים מי אני, אבל אני יכול להציג את עצמי כמי שאני רוצה. לא הבנתי אם רוני הסבירה שהיא מתנגדת לכך שיהיה פרט מזהה.

היא התנגדה לכך שיקבעו את זה בהצעת-החוק. היא אמרה שהעוסק יבדוק מה שהוא רוצה, יש לו זמן קצוב, שבתקופה הזאת הוא יבדוק מה שהוא צריך, אבל היא לא רוצה שזה ייקבע בהצעת-החוק.

זאת אומרת שהם לא יכולים להתנות את זה בפרט מזהה? אם זה לא יופיע בהצעת-החוק, משמע שהם לא יכולים להתנות את הניתוק, משמע שאם אדם פנה, הם חייבים לנתק אותו. מספיק שהוא יגיד שהוא משה כהן, בלי תעודת זהות ובלי דבר?

היא אומרת שלפי החוק הם צריכים לנתק את הצרכן.

אני מבין מה היא אומרת, אני רק שואל אותה איך אני מתמודד עם ההשלכות של זה, כי זה רחב מדי.

יש הגדרה לצרכן לפי החוק. במשרד המשפטים חושבים שהעוסק יתכבד לבדוק, אם מי שפונה הוא הצרכן באמת.

איך אני אבדוק? לפי מיתרי קול? הרי אם אני אבקש לחייג אליו, תגידו לי שאני מעכבת אותו, אז איך אני אבדוק?

לפי הנוסח שלהם, אסור להם גם לבדוק את זה. מה זאת אומרת לבדוק? אם אני אומר: שלום, אני משה כהן, נא לנתק אותי מהטלפון או מהוט. כשישאלו אותי מה תעודת הזהות שלי, אני אומר: לא רוצה להגיד לכם.

הנוסח שלנו לא אומר שאי-אפשר, הם יכולים לבדוק את זה - - -

לפי הנוסח שלהם, אין להם זכות לדרוש ממנו מעבר לשם שלו ובקשת ההתנתקות עוד פרטים מזהים. הם קודם כל צריכים לנתק אותו.

אני חושבת שמה שרוני ממשרד המשפטים התכוונה אליו זה שגם אם הם לא מציינים שיש קוד אישי, יש להם חובה לברר ולוודא.

מה זה גם? מאיפה את לומדת את זה שיש להם חובה? כל הרצון של הצעת-החוק הזאת היא להקל על הניתוק. אם זה לא מעוגן בחוק, הם ידרשו פרט מזהה, ואני אז אתקוף אותם ואתם, ובצדק, מה פתאום אתם דורשים פרט מזהה, אין לכם פה שום זכות על-פי החוק הזה, ברגע שאדם ביקש, אתם צריכים לנתק אותו.

יש תיקונים אחרים ברשיונות התקשורת, שגם שם נדרשים לזהות.

אבל אני לא רוצה להכפיף את עצמי לרשיונות.

שצריכים לזהות את הלקוח בזיהוי אמין וסביר, ואנחנו באמת גם לא קבענו איך הזיהוי ייעשה. זאת החובה של החברה ולכל חברה יש דרך שלה. כמוש היא הסבירה, לבנק יש דרך של בית-ספר וחיית מחמד. כל אחד ייצור לעצמו מנגנון איך הוא מזהה באופן סביר. אני לא אמנע מאותה חברה להתקשר ללקוח ולשאול אותו פרטים מזהים כדי לדעת שאכן הלקוח הוא זה שביקש להתנתק ולא מישהו אחר, לא נמנע מהם את זה.

לא, את תגידי שאני עיכבתי אותו.

לא, אם תעשי את זה תוך יומיים או לפי הזמן שייקבע, אז את לא מעכבת אותו.

איפה כתוב יומיים?

לא יודעת, חמישה ימים, שמונה ימים.

אין שום זמן פה.

זמן סביר. אני אומר את זה כשנגיע לסעיף הבא.

בתיקון של ספקי אינטרנט כתוב שספק האינטרנט יפסיק את השירות אחרי בדיקת אמינות הבקשה. זה מה שכתוב ברשיונות, ועם זה אנחנו יכולים לחיות גם בחוק הזה, אבל זה גם תלוי במשרד המשפטים, ועורכת-הדין לא נמצאת פה. צריך לתאם את זה גם לקראת הישיבות הבאות, אבל אנחנו במשרד התקשורת קיבלנו את הנוסח של בדיקת אמינות.

יש תיאוריה ויש פרקטיקה. בתיאוריה אפשר לחוקק הרבה חוקים. אם בפרקטיקה אפשר לעקוף אותם, הם לא שווים דבר. אני לא רוצה שום מגע בין אנשי שירות הלקוחות או האנשים שצריך לחכות להם בתור כתנאי לניתוק. זאת בדיוק מטרת החוק.

אני רוצה שאדם יידע מראש, שברגע שהוא שלח לטלפון הזה, לפקס הזה או לאי-מייל הזה את שמו, את בקשתו להתנתק ועוד פרט מזהה שהוסכם עליו בעת ההתחברות עם הספק, הוא מאותו רגע ינותק ולא יהיה חייב יותר בתשלום. כל דבר נוסף שיהיה ברשיונות או כל דבר שיישאר באוויר שאומר מה זאת בדיקת אמינותו או הגדרתו, זה דבר מאוד מעורפל. יש חברה אחת שרוצה שהוא יגיד לה את מספר הסיומת של כרטיס האשראי שהיה לו בעת שהוא התחבר ומאז הוא החליף אותו כבר פעמיים ואין לו דרך לאתר את זה עד שהוא לא ייצור קשר עם הבנק שלו. אני לא יודע, זה מאוד בעייתי. הצרכן צריך לדעת מראש גם מה הפרט המזהה שהוא יצטרך לתת כשהוא יצטרך להתנתק. גם כשבא אדם להתחבר אליהם, הוא לא אומר: שלום, אני משה, תחברו אותי. כמו שמראש הוא נדרש להציג משהו, הוא גם יידע מראש מה הוא צריך להציג כדי להתנתק, אחרת אפשר יהיה לעקוף את זה ב-1,001 דרכים, אתם לא רואים את זה?

נצטרך לתאם את זה גם עם משרד המשפטים, כי רוני נאלצה לצאת.

היושב-ראש מתכוון להקים איזושהי חזקה, ברגע ששלחתי הודעה איחשב כמנותק מהשירות.

הודעה שכוללת גם את הפרט המזהה.

כמובן.

אנחנו נצטרך לתאם את זה עם משרד המשפטים.

סעיף 4ו מדבר על זה, ש"הודעת התנתקות תיחשב כאילו נתקבלה...תוך זמן סביר...ובלבד שהצרכן צירף לבקשה פרט מזהה...הידוע לעוסק". זה כבר כתוב.

אני יודע שזה כתוב.

אנחנו לא צריכים יותר.

אתה צריך את זה, כי אנחנו עוסקים כרגע בשלב ההתקשרות.

אתה אמרת לי בטלפון ואמרת לי גם שיש דרכי התנתקות וגם אפשרת לי לבקש פרט מזהה. זה כתוב לי בחוק.

בסדר, אבל אני רוצה שהפרט המזהה יהיה ידוע מראש כשהתחברתי.

אני לקוח של בזק משנת 1990. איך אני יודע - אני בטוח שהם לא יודעים - - -

כאשר מדובר בחוזים קיימים ובלקוחות קיימים, הפרט המזהה יהיה תעודת הזהות, וכאשר מדובר מעתה ואילך בחוזים חדשים, ייקבע פרט מזהה.

אתה לא מתכוון לקוד, אלא לפרט מזהה?

זה יכול להיות קוד, זה יכול להיות שם הכלב שלו. הפרט המזהה שנקבע ביניהם מראש בעת ההתקשרות. ככל שמדובר בחוזים קיימים, נקבע את תעודת הזהות כפרט המזהה שלו, אין ברירה אחרת.

אני רוצה לשאול פה גם את המפעילים האחרים וגם את משרד התקשורת - בניידות נקבע איזשהו אופן פעולה מאוד מסודר, שפועל היום לגבי האופן בו מתניידים. התניידות משמעותה התנתקות מחלק מהשירותים לפחות או מכולם. כיום מה שלקוח צריך לעשות זה להודיע לחברה שאליה הוא רוצה לעבור, שהוא מעוניין לעבור אליה – או שהיא יצרה אתו קשר, לא משנה איך - ושם יש למלא טופס והחברה מודיעה. זאת לא אחת הדרכים שמנויות פה.

אבל שכחת עוד שני תהליכים באמצע, כשהלקוח בא לחברה שהוא מבקש להתנייד אליה, הוא צריך להזדהות ולהציג מסמך שמוכיח שזה הוא – או תעודת זהות או ח"פ אם זה עסק, ואחרי זה ליצור את הזיקה בינו לבין אותו מספר. דרך אגב, גם היום זה לא מבוצע בצורה - אבל תהליך הניידות הוא תהליך שונה, נכון שזה ניתוק, אבל זה תהליך שונה מניתוק משירות.

נניח שעכשיו אני לקוח טלפוני שרוצה להתנתק מחברת הטלפוניה הקיימת שלי ולעבור לאחרת, עם המספר כמובן. התהליך קובע נוהל עבודה מסוים. צריך לאפשר בדרכים האלה לכלול גם את מה שנקבע תחת ההנחיות של הרשויות המוסמכות וכולי. היה שם איזשהו תהליך שלם. לא ברור לי איך זה פרקטית יחיה ביחד.

בקריאות הבאות כל תחום שיש בו סתירה, והסתירה יוצרת קשיים ביישום, ננסה לפתור אותם, אבל אתם לא הבאתם כרגע דוגמאות קונקרטיות.

זו הדוגמה הקונקרטית.

אבל מה זה קשור? הוא לא צריך לתת איזושהי הודעה שהוא מבקש לעבור?

כן, הוא נותן אותה לחברה שאליה הוא עובר, והחברה שאליה הוא עובר נותנת את כל הפרטים לחברה שממנה הוא עובר. ככה זה עובד, וזה עובד, יש אינטראקציה ממוחשבת אוטומטית.

במקרה הקונקרטי הזה יכול להיות שצריך לעשות החרגה, כאשר ההודעה נמסרת לא על-ידי הלקוח עצמו. אולי שם כן צריך דרישת כתב לדוגמה, אבל אני מציע שנעשה את זה יותר לעומק בקריאה הבאה.

משהו טכני – מפנים לסעיף 4ב(א)(3) ו-(4), וזה צריך להיות 4ד.

אני ממשיך לקרוא:

"דרכים ואמצעים
4ה. עוסק יאפשר לצרכן להודיע לו על התנתקות מעסקה בדרך שצוינה

להתנתקות

בהתאם להוראות סעיף 4ד(א)(3) ו-(4)".

אני מציע לא לכתוב "ובלבד שהיא תהיה אחת מאלה", כי זה עלול לגרוע.

ברור, "כל אחת מאלה".

זאת אומרת שאפשר גם בדרכים אחרות. מה לגבי ההערה שנשמעה ממשרד המשפטים, שאפשר גם בעל-פה?

כן, הודעה בעל-פה בהתייצבות אישית.

כן, הוספתי את זה.

יש מקום להבהיר, שלצרכן יש יכולת לבחור בין הדרכים האלה.

כל אחת מאלה.

כן, אבל שתהיה אפשרות לצרכן לבחור, כי לפעמים כותבים בהסכם שהדרך להתנתק היא בכתב בלבד.

אני לא רוצה שהוא יחליט מראש בעוד ארבע שנים איך הוא מתנתק. הוא לא צריך לבחור.

כשהוא חפץ בכך, הוא יכול לבחור, שיהיה ברור שזה לבחירתו.

תעשו קמפיין הסברה. אני אומר "כל אחת מאלה".

השאלה היא מי יקבע, העוסק או הוא.

אף אחד לא יקבע, הוא יכול להתנתק בכל אחת מאלה, הם רק יתנו את המספרים הספציפיים.

בהמשך למה שעורכת-הדין נויבאור אמרה קודם, מבחינת הנוסח אנחנו מעדיפים שיהיה כתוב שצרכן זכאי להודיע על ביטול עסקה מתמשכת בכתב, בעל-פה או בצורה אחרת, לתת את הדגש של הזכות של הצרכן, לא "עוסק יאפשר", כי מדובר בזכות של הצרכן.

"צרכן זכאי להודיע על ביטול עסקה מתמשכת בכל אחת מאלה:

(1) הודעה בכתב;

(2) הודעה בדואר רשום;
(3) הודעה במקום העסק;
(4) בפקס;
(5) בדואר אלקטרוני;
(6) בטלפון".

אין סיבה לצמצם את זה. אנחנו אמרנו: בכתב, בעל-פה או בצורה אחרת. כך נאמר בחוק החוזים לגבי כל פעולה משפטית.

מה זה צורה אחרת? יונת דואר? בהתנהגות? אם הוא עבר ליד החברה והוא זרק אבנים?

למשל ביטול הוראת קבע.

באמת, אז אם חזרה לו פעם אחת הוראת קבע, זאת לגיטימציה עבורם לנתק אותו? זה מה שאתם רוצים? זה לא מה שאתם רוצים. אנחנו רוצים לעבוד לטובת הצרכן, לא נגדו.

"צרכן זכאי להודיע על ביטול עסקה בכל אחת מאלה:

(1) טלפון;

(2) הודעה בעל-פה במקום העסק;
(3) דואר רשום;
(4) דואר אלקטרוני או פקסימיליה".
למעשה, בהודעה הזאת יצוין גם פרט מזהה, שזה יהיה או תעודת זהות או כפי שהיושב-ראש הציע, ארבע ספרות אחרונות של כרטיס האשראי.

במידה שהוא משלם אתו.

או – או.

ואם זאת הוראת קבע?

זה לגבי חוזים קיימים. לגבי חוזים שתחילתם אחרי חוק זה, הם יכולים להסכים ביניהם על כל פרט מזהה בעת ההתקשרות.

הוועדה החליטה על מסמך גילוי במקרה שאין - - -

היא לא החליטה, אתה קראת את זה.

קראתי את זה, אבל עכשיו הוועדה צריכה להצביע גם על זה וגם על סעיף 4ה.

אנחנו עכשיו מצביעים על סעיפים 4ד ו-4ה בכל השינויים - -

נכון מאוד.

מי בעד סעיפים 4ד ו-4ה?

יש לנו בקשה מבחינת הממשלה. אנחנו הבטחנו כאן לשנות איזשהו נוסח. האם אפשר להעביר לנו טרם ההעברה לקריאה נוסח לפי כל מה שנידון היום?

אתם בטח תשבו גם עם עורך-הדין עצמון ותהיו שותפים להכנת החוק.

מי בעד סעיפים 4ד ו-4ה, בשינויים שהוקראו על-ידי היועץ המשפטי של הוועדה?

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיפים 4ד ו-4ה נתקבלו.

אושרו. אנחנו עוברים לסעיף 4ו.

אני רוצה לחזור קצת אחורה לגבי האפשרות לבקש התנתקות בטלפון. אני רוצה לציין שלפי הרשיונות שלנו, זה אפשרי רק בכתב מהסיבה שאנחנו רצינו שאם יהיה צורך לפנות לבית-משפט, שיהיה תיעוד בכתב של הלקוח או של הצרכן שהוא באמת ביקש התנתקות.

אני מציע שאתם תתקנו את הרשיונות ותבקשו בנוסף לדרוש מהחברות גם לשמור תיעוד בכתב. אה, אבל אי-אפשר להכריח את הצרכן לשלוח את זה בכתב.

אפשר לבקש אסמכתה בטלפון. במסגרת השיחה בטלפון תינתן אסמכתה לצרכן, כמו שמשלמים בטלפון וניתנת אסמכתה.

תרשומת שיחה?

מספר אסמכתה.

יכולות להיות עוד הרבה התנגשויות. יהיו לכם כמה שבועות לחשוב איפה זה מתנגש ולבוא אלינו עם ניסיונות לפתור את ההתנגשויות האלה, כל עוד הן לטובת הצרכן.

אני קורא את סעיף 4ו: "הפסקת חיוב

4ו. (א) עוסק לא יחייב צרכן בתשלום בעד שירות או מוצר, לפי העניין,

הצרכן לאחר קבלת
לאחר שקיבל הודעת התנתקות מהצרכן, אלא אם כן הוכיח העוסק,

הודעת התנתקות

שהצרכן המשיך להשתמש במוצר או בשירות כאמור לאחר מועד קבלת

ההודעה לעניין זה; הודעת התנתקות תיחשב כאילו נתקבלה בעסק תוך

זמן סביר ממועד מתן ההודעה מהצרכן לעוסק, ובלבד שהצרכן צירף

לבקשה פרט מזהה לגביו, הידוע לעוסק".

השאלה איך אפשר לסייג את זה, לדוגמה אם אני מבטל מנוי בעיתון וממשיכים לשלוח לי את העיתון.

שלא יהיה מצב שהוא מעביר שירות למישהו אחר, לדוגמה בכבלים או בתדלוק.

אני מציע אולי לוותר על כל הסיפא.

יש לנו נוסח מוסכם: עוסק יפסיק את מתן השירות לצרכן וכן את חיוב הצרכן בתשלום בעד העסקה המתמשכת במועד שציין הצרכן בהודעה שניתנה באחת הדרכים המנויות בסעיף 4ה, או תוך שני ימי עסקים - -

זאת אומרת שאחת מהשתיים, אם הצרכן ציין ממתי הוא מבקש להיות מנותק, מאותו מועד, ואם לא תוך שני ימי עסקים.

שני ימי עסקים ממועד מתן ההודעה, למעט אם ההודעה ניתנה בדואר, ואז זה יהיה תוך חמישה ימי עסקים.

לפי המאוחר.

לפי המאוחר.

חמישה ימים זה אומר מה? ממתי שהוא שלח את הדואר?

אם זה בדואר.

אם זה בדואר רשום, זאת חזקה.

איך אני מתמודדת עם מצבים, שבהם הצרכן לדוגמה מכר את הרכב, אנחנו מייד מנתקים אותו מהשירות, אבל הוא צריך לדאוג שייקחו ממנו בחזרה את ההתקן, והוא לא עושה את זה.

אני לא מבין את הטענה. גם אתמול לא הבנתי אותה. תקבעו בחוזה ההתקשרות, שמי שלא מחזיר את הדלקן או הפזומט יחויב ב-1,000 שקל.

הוא יכול בחלק מהפעמים בדרכים לא דרכים להמשיך ולהשתמש בזה, למרות שהמדיניות שלנו היא לנתק אותו מהשירות.

אתם חוסמים לו את זה.

אבל יש דרכים שמשתמשים בהן אנשים, וזה קורה.

יש גם דרכים לראות כבלים בלי לשלם.

אם הוא המשיך להשתמש בשירות - - -

אבל לפעמים הוא מעביר את זה לצד שלישי, אז זה הצרכן או מישהו מטעמו.

אבל אני בכלל מוחק את כל הסיפא ומקבל את הצעת הממשלה. אני חושב שהיא טובה מאוד.

לפי הנוסח פה גם אין קנס ואני לא יכול לחייב אותו בדבר.

זה לא נכון, כתבתנו בהתחלה ככל שקיימים תשלומים.

פה זה מאוד יעזור פה.

אם אתה מקבל את זה, אין חזקה, אתה מוותר עליה פה.

לא, הם קבעו שהחזקה היא חמישה ימים לגבי הדואר הרשום.

אנחנו קבענו שיומיים, אלא אם כן זה בדואר.

יומיים אם הוא לא קבע מועד בהתנתקות. דרך אגב, זה מקל עליכם.

אני חוזר על ההערה שלי, יש לנו בעיה אמיתית – מהרגע שאתה מקבל מכתב עם חזקה, ואתם יודעים שהדואר עדיין לא עובד תוך יומיים – שאני צריך לשלוח טכנאי שינתק אותו ויתאם אתו. יש לנו בעיה פה. אם הטיפול הוא שתוך שני ימי עסקים אני צריך לתאם מול הלקוח, זה דבר אחד, אבל להגיע ולנתק תוך יומיים זה לא יעבוד.

אפשר להפסיק - - -

אבל הוא צורך את השירות הזה, הרי מה קרה פה?

אז הפסדתם יומיים שהוא צרך ולא חייבתם.

לחבר הם יודעים תוך יום אחד, וזה גם דורש שליחת טכנאי.

כשהכבלים והלווין רוצים להגיע באותו יום ללקוחות מסוימים, הם יודעים לעשות את זה מצוין.

ראשית, לא מגיעים באותו יום. בתור לקוח של חברות, לא הגיעו אלי תוך יום, לוקח זמן וזה מוגבל. שנית, אתה שולח לי מכתב בדואר ומצפה שתוך יומיים אטפל בזה ואשלח טכנאי אחרי שתיאמתי אתך?

תנתק אותו מחוץ לדלת, מבחוץ. בדיגיטלי אפשר גם לנתק מרחוק. באנלוגי יש בעיה, אבל עדיין אפשר לנתק את זה מחוץ לבניין.

אני לא יודעת אם בכל השירותים אפשרי ניתוק מרחוק, זה משהו שאנחנו צריכים לבדוק.

כל תחום שיש לו בעיה והתנגשות עם הרשיון שלו, שיגיש את זה בכתב במועד סביר לפני הישיבה הבאה, כך שאוכל להיפגש, לעשות שיעורי-בית ולראות איך מתאימים את הצעת-החוק לבעיה הספציפית.

מחקנו את כל הסיפא מ"אלא אם". אימצנו את הצעת הממשלה.

אתה מוריד גם את ה"אלא אם כן", גם אם הוא ממשיך להשתמש, אתה לא תגבה ממנו? הצעת הממשלה התייחסה ל"הודעת התנתקות תיחשב כאילו", לא ל"אלא אם כן".

אני מודיע כאן שהיום אני מוחק את זה. ככל שיש מקומות שבהם ניתן להשתמש וזה יוצר בעיות ספציפיות, תגישו לי בבקשה בכתב. אתה ממירס, לך אין בעיה לנתק. ככל שיש בעיות ספציפיות שמתנגשות עם רשיונות, גם אם הן לא מתנגשות, כדי שלא יהיה ניצול לרעה של הצרכנים של העניין הזה, אני מבקש להגיש לנו את זה בכתב ואנחנו נדון בזה ספציפית בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית, ואם צריך, נכניס גם התאמות.

לפי איזה נוסח?

אני אקרא אותו:

(1) עוסק יפסיק את מתן השירות לצרכן וכן את חיוב הצרכן בתשלום בעד העסקה

המתמשכת במועד שציין הצרכן בהודעה שניתנה באחת הדרכים המנויות בסעיף 4ה (להלן -הודעת ההתנתקות) או תוך שני ימי עסקים ממועד מתן הודעת ההתנתקות, למעט אם ניתנה הודעת ההתנתקות בדואר, אז יופסק השירות והחיוב כאמור תוך חמישה ימי עסקים ממועד מתן הודעת ההתנתקות, הכל לפי המאוחר.

לא, צריך או תוך שני ימי עסקים, במידה שהוא לא ציין מועד. מה זה או - או? אם ציין מועד - המועד, ואם הוא לא ציין, הוספתי לכם יומיים לבדוק את אמינות ההודעה מול החוק שלי. החוק שלי היה מיידי.

בהמשך להערה שפתחתי בה וגם להערה שנאמרה כאן, צריך להבהיר שכאשר אומרים שלא נחייב אותו יותר בגין העסקה, במיוחד לנוסח הזה, אני יכולה לחייב אותו על-פי תנאי העסקה, זאת אומרת מבלי לגרוע מזכותו של העוסק לחייב צרכן.

לא על הניתוקים. הם חוששים ממצב שבו התחייבת לשישה חודשים, התנתקת אחרי ארבעה, וידעת כשהתחברת שאם תתנתק לפני, יגבו ממך 300 שקלים קנס, כי נתנו לך תנאים מיוחדים בתקופת העסקה. אז הם מבקשים הבהרה מבלי לגרוע, בכפוף לתנאי ההתקשרות.

מבלי לגרוע מזכותי לחייב בתשלומים על-פי תנאי העסקה.

בכפוף לתנאי העסקה.

זה לא בגין ההתנתקות. "מבלי לגרוע מזכותו של העוסק לחייב צרכן בתשלומים על-פי תנאי העסקה".

אבל זה יכול לכלול המון דברים.

בסדר, בכפוף לתנאי העסקה.

גם בשל ההתנתקות. מותר לי לגבות כסף בשביל ההתנתקות.

אם זה נקבע ביניכם בתנאי העסקה, כן. בכפוף לתנאי העסקה. כל מה שצריך להוסיף כאן זה "בכפוף לתנאי העסקה".

אבל בעסקה אפשר להתנות על זה שזאת דרך ההתנתקות.

זאת אומרת שעד שלא משלמים לא ינתקו.

לא, רק לגבות את התשלומים.

אין צורך, העקרונות ברורים. ניתן לגבות תשלומים, אם זה נקבע מראש, אבל אי-אפשר להתנות את הניתוק בגביית התשלומים האלה.

אדוני היושב-ראש, מליאת הכנסת התחילה, ולפיכך אתה חייב לסיים את הישיבה.

אני מייד מסיים, תודה על ההבהרה.

במהלך שני ימי העסקים, מוטב שהעסק יחזור לצרכן ויבקש אישורו לגבות את התשלומים אלה, כי הרבה פעמים יש אי-בהירות בכל מה שקורה בתשלומים, כלומר הוא יודיע לו מה הקנסות.

זה בחוק אחר, זה לא בחוק הזה.

הבהרנו מה יהיה בסעיף 4ו(א).

אבל יש גם - - -

הדאגה היא מוצדקת. ברגע שאתה אומר "בכפוף לתנאי העסקה", בעסקה הם יכולים להכניס סעיף, שעד שלא שילמת את הקנס, אתה לא יכול להתנתק. בכפוף לתנאי העסקה זה עיקרון אחד. עיקרון שני זה שהעסקה לא יכולה להתנות את ההתנתקות בתשלום הקנס או בתשלומים. ביטול הוא ביטול, אי-אפשר להכריח אותך להישאר.

אני קורא סעיף (ב):

"(ב) חויב הצרכן בתשלום בניגוד לסעיף קטן (א) יהיה זכאי, בנוסף לפיצוי בהתאם

להוראות סעיף 31א, גם להשבת החיוב האמור".

לפי הדין, יש חובת השבה.

זה מיותר, תמחק.

הפרט המזהה בסוף לא נמצא?

הוא נמצא. את תראי את הנוסח שאישרנו.

"(ג) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) לא יחולו אם עוסק לא ביצע את הניתוק בשל נסיבות

שאינן תלויות בו, אשר מנעו ממנו לבצעו, וכל עוד התקיימו אותן נסיבות, ובלבד שמסר

לצרכן הודעה על כך".

בעניין הזה אני מציע קודם כל להבהיר שמדובר גם על כך שהפיצוי לדוגמה לא יחול, זאת אומרת לא רק (א) ו-(ב). אז אני אומר כך: "הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ב) וכן סעיף 31א(א)(1א) – זאת אומרת התוספת – לא יחולו אם העוסק לא הפסיק לספק את השירות בשל נסיבות שלא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש ולא יכול היה למנען, וניתוק הצרכן מהשירות היה בלתי אפשרי עקב נסיבות אלה". אני שואב את הנוסח הזה מסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות).

נוסח חוק החוזים מחייב. על איזה מקרים מדובר?

לא מדובר כאן על הפרת חוזה, אלא על מצב בו ביקשתי להתנתק והוא לא ניתק אותי בשל מצב של שלג בירושלים.

בחוק החוזים יש הוראת - - -

לגבי ההפרה. זו לא הפרה.

אני שמרתי את ההצעה הכללית שלי להערה הספציפית, אז אני אומר בהערה כללית שזאת הצעה חשובה, מקדמת תחרות ומורידה את חסמי המעבר. לגבי סעיף (ג), אני רואה בו פתח וסיכון לאיון מטרת החוק בכך ש"נסיבות שאינן תלויות בו" היא הגדרה מאוד רחבה.

לכן הכנסנו תיקון. קראתי עכשיו תיקון לסעיף הזה.

היועץ המשפטי צמצם את זה.

קראתי הרגע נוסח ששאבתי אותו מסעיף 18 לחוק החוזים:


הוראות סעיפים (א) ו-(ב) וכן סעיף 31א(א)(1א) לא יחולו אם העוסק לא הפסיק לספק את השירות - או לא ביטל את העסקה בעצם – בשל נסיבות שלא ידע ולא היה עליו לדעת עליהן, או שלא ראה ולא היה עליו לראותן מראש ולא יכול היה למנען, וניתוק הצרכן מהשירות היה בלתי אפשרי עקב נסיבות אלה.

אני חושב שזאת עדיין הגדרה מאוד רחבה.

תצמצם גם את חוק החוזים...זה בדיוק מה שמאפשר לך גם להפר חוזה בחוק החוזים, אם הבנתי אותך נכון, בשל סיכול. אנחנו נאשר את זה כך. אם לרשות להגבלים עסקיים יש דרך טובה יותר לצמצם את זה לקריאה השנייה והשלישית בשל הפערים בכוח בין הצרכן החלש לחברה הגדולה, אני מוכן שתעבירו נוסח, אבל תחשבו על זה, גם אנחנו נחשוב.

אנחנו נקבל את הנוסח?

בוודאי.

בהוראת הסיכול יש עוד הוראה שמדברת על חלוקת הנזק, כלומר הנזק שם לא נופל דווקא על צד אחד.

נכון, אני ביקשתי לקראת הקריאה השנייה והשלישית שיעביר נוסח שמצמצם. נקבל את זה אחרי הקריאה הראשונה. אם יש להם נוסח מצמצם יותר, הם יגישו לנו, כי חוק החוזים הרגיל בדרך כלל לא עושה הבחנה בין התקשרות בין שני אנשים או בין אדם לקונגלומרט. פה יש איזה שהם פערי כוחות בדרך כלל. תנו את דעתכם. אם יש לכם רעיון איך לצמצם את זה בלי לאיין את מטרת החוק, בבקשה.


אנחנו מצביעים כעת על סעיף סעיף 4ו, עם כל השינויים שקיבלנו ושקרא היועץ המשפטי של הוועדה. מי בעד?

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 4 נתקבל.

אנחנו עוברים לתיקון סעיף 31א.

"בסעיף 31א לחוק העיקרי –

(1) בסעיף קטן (א), אחרי פסקה (1) יבוא:

"(1א) ביקש צרכן להתנתק מעסקה מתמשכת באמצעות הודעת התנתקות שמסר לעוסק לפי סעיף 4ד, והעוסק המשיך לחייב את הצרכן עבור העסקה בניגוד להוראות סעיף 4ו".

מדובר על תיקון לסעיף 31א בעניין פיצויים לדוגמה.

סעיף 4ה - - -

נכון. אני ממשיך לקרוא: "(2) בסעיף קטן (ב), במקום "לעניין" יבוא "לעניין פסקה (1א), די אם הצרכן מסר הודעת

ביטול כאמור בסעיף 4ה".

אני אייצג אתכם, אתם מבקשים שתינתן הודעה נוספת לפני פנייה לבית-משפט בתביעה לפיצוי לדוגמה. אני שואל את נציגי הממשלה.

עדיין אין לנו כאן עמדה מגובשת. אנחנו צריכים לדאוג לאחידות מבחינת הוראות חוק הגנת הצרכן.

האמת שגם אני לא מגובש בעניין הזה.

אנחנו רוצים עוד קצת להרהר על זה.

בשלב זה נשאיר את הנוסח הזה, אבל תרשום בדברי ההסבר שהוועדה לקראת הקריאה השנייה והשלישית תיתן את דעתה לשאלה, האם יש להתנות את האפשרות לתבוע פיצויים לדוגמה בהודעה בכתב שתינתן, כמו שמדובר בכל שאר הסעיפים בפיצוי לדוגמה. אני רוצה להבין מה המשמעות כשמדובר על עסקה מתמשכת מול עסקה חד-פעמית ולחשוב על זה לעומק.

מה לגבי מקרה, שאנחנו מדברים על ביטול טלפוני - - -

יכול להיות שאולי אפשר לעשות הבחנה, צריך לחשוב על זה לעומק. תשאיר את זה כך, רק תכלול את זה בדברי ההסבר.

במועצה לצרכנות אנחנו נגד ההחרגה.

עוד לא החרגנו.

אני יודעת, אבל בכל זאת היינו רוצים להביע את העמדה, כי אנחנו חוששים משיטת מצליח. אנחנו מנסים להימנע מניתוק ולזכות, וכאשר נקבל מכתב התראה, אז ניתן לצרכן את מה שהוא ביקש. לכן אני חושב שלחוק יהיו הרבה יותר שיניים אם לא יהיה צורך.

אבקש שתעבירו את העמדה הזאת בכתב לקראת הדיון הבא, אבל היום אנחנו עוד לא החרגנו. אבל אנחנו נקיים על זה דיון מעמיק בפעם הבאה.

יש הבדל בין מכתב רשום למשל שמתקבל, שהוא מכתב רשום ויש אסמכתא לכולם, ואז נופל הקנס הזה שהוא קנס משמעותי, לבין אי-הבנות בפלאפון או במייל.

אני מבקש גם מהממשלה לתת את דעתה, האם אפשר לעשות הבחנות או להחריג הכל, אבל נעשה את זה בקריאה הבאה. אני מצביע על סעיף 4. מי בעד תיקון סעיף 31א, שנקרא כאן סעיף 4 בנוסח שהוקרא על-ידי היועץ המשפטי ובהבהרות שהבהרתי?

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

סעיף 4 נתקבל.

תודה, הוא אושר. אנחנו עוברים לסעיף תחילה.

אני מציע שמועד התחילה ייקבע על-ידי הוועדה בעת ההכנה לקריאה שנייה ושלישית.

מה לגבי הגופים שיש בהם תקנות מאוד מוסדרות לגבי התנתקות של צרכנים?

אפשר להשאיר כך את התחילה?

עם קו. אנחנו רושמים: מועד התחילה ייקבע בעת הכנת הצעת-החוק לקריאה שנייה ושלישית.

אז מוחקים כרגע את הסעיף הזה?

לא מוחקים, אלא כותבים: תחילתו של חוק זה _____ ומוסיפים כוכבית.

איך זה יופיע בקריאה הראשונה? עם קו?

עם קו, אנחנו עושים את זה הרבה, זה מאוד שגור.

אנחנו מאשרים את סעיף 5.

יש עוד שאלה של תחולה, מה לגבי חוזים תקפים? התייחסנו לכך בסעיפים הקודמים, צריך לומר מה לגבי חוזים שתקפים כיום ומה לגבי חוזים שייכרתו לאחר מכן.

בשלב הזה אני מבקש שהחוק יחול גם על חוזים קיימים. אני מבקש – ואני אתן התראה לדיון הבא של כמה שבועות מראש - שכל חברה או כל תחום, גם רגולטורים, שיודעים שיש סתירה שיוצרת בעיות ספציפיות, יעבירו התייחסות כתובה לוועדה, כדי שנוכל לשקול לפני כן איך אנחנו מסדירים, מחריגים או עושים את ההבהרות הספציפיות לגבי ענף מסוים שמוסדר בצורה אחרת, כמו ההתנתקות מגז בישול שיש לו היבטים בטיחותיים.

זה כך גם - - -

נתתי את זה כדוגמה, זה לא מכלל הן אתה שומע לאו. כרגע אנחנו מאשרים את זה לקריאה ראשונה עם החלה על חוזים קיימים, ובדברי ההסבר נא לציין שאנחנו נדון ספציפית, ככל שקיימת סתירה בין רשיונות או הסדרים אחרים.

אני מעמיד להצבעה את כל הצעת-החוק לקריאה הראשונה, בהתאם לכל הסעיפים הפרטניים וההבהרות שאישרנו והבהרנו כאן. מי בעד?

הצבעה

בעד – 1

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת-חוק לתיקון חוק הגנת הצרכן (התנתקות משירותים מתמשכים), התשס"ח-2007 נתקבלה.

אני לא רואה פה את נציג האוצר, את אורן משה, ולפיכך אתה מקציב לנו כמה ימים על מנת שנשאל את האוצר האם ההצעה כרוכה בעלות לתקציב המדינה.

אני מבקש שמשרד האוצר יעביר תוך ארבעה ימים לוועדה, האם החוק כרוך בעלות תקציבית.


תודה רבה, אני נועל את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:20