1
ועדת המדע והטכנולוגיה

28.1.2008
PAGE
18
ועדת המדע והטכנולוגיה

28.1.08

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 75
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה

יום שני, כ"א בשבט התשס"ח (28 בינואר 2008), שעה 11:30

חינוך, מחקר ופיתוח מדעי בתחום החלל, כמפתח לחברת העתיד

ישיבה מיוחדת לציון יום השנה החמישי לפטירתו של אל"מ רמון ז"ל

חברי הוועדה: בנימין אלון – היו"ר

יצחק בן ישראל

אלכס מילר

שר המדע, התרבות והספורט ר'אלב מג'אדלה

דר' צבי קפלן

- מנהל סוכנות החלל הישראלית, משרד המדע, התרבות והספורט

הדסה גרינברג-יעקב
- דוברת, משרד המדע, התרבות והספורט

ניקול מורנו

- מנהלת מחלקת קשרי חוץ-חלל, משרד המדע, התרבות והספורט

אילנה לוי

- ראש אגף קשרי חוץ, משרד המדע, התרבות והספורט

תא"ל פרופ' חיים אשד
- ראש תכנית החלל במערכת הביטחון, מפא"ת (מנהלת המחקר, פיתוח




אמל"ח ותשתית טכנולוגית) משרד הביטחון

רות רבינוביץ ברויר
- קצינה במנהלת הלוויינים, משרד הביטחון

יפית כהן

- חוקרת, מינהל המחקר החקלאי, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

רבקה ליקריץ

- מנהלת המחלקה לנוער שוחר מדע, משרד החינוך

עליזה מויאל

- מפקחת ומרכזת מדעים, מינהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך

טל ענבר


- ראש המחקר לחקר חלל וכלי אוויר בלתי מאוישים, מכון פישר למחקר




אסטרטגי אוויר וחלל

אלכסנדר קצ'קו

- סגן מנהל מפעל חלל, התעשייה האווירית

דר' גבי סרוסי

- סמנכ"ל, מנהל חטיבת מודיעין חזותי-אוויר וחלל, חברת אל-אוף,




תעשייה בתחום החלל

עמיצור רוזנפלד

- מנכ"ל חברת מיקרוסאט, תעשייה בתחום החלל

עמרי ארנון

- סמנכ"ל פיתוח עסקי, חברת חלל תקשורת, תעשייה בתחום החלל

דר' דפנה גץ

- חוקרת בכירה, מוסד שמואל נאמן, הטכניון

פרופ' ארי לאור

- הפקולטה לפיסיקה, הטכניון

דר' ערן ורדי

- מנהל הרשות למחקר ופיתוח, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' צבי פירן

- מכון "רקח" לפיסיקה, האוניברסיטה העברית בירושלים

דגנית פיקובסקי

- עמית מחקר, אוניברסיטת תל אביב

אנה הלר

- אחראית תחום חינוך, העמותה הישראלית ללוויינות זעירה

דר' דניאל פורטנוי
- חבר ועד, העמותה הישראלית ללוויינות זעירה

דר' יגאל פת-אל

- יו"ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה

דניאל רוקברגר

- מהנדס מכני, העמותה הישראלית ללוויינות זעירה

דר' זהר גורי

- עורכת ראשית, מגזין "ראש גדול" (ירחון מדע לצעירים)

אבי בליזובסקי

כתב Information Week ישראל, מקבוצת "אנשים




ומחשבים"

רונה רמון

- אלמנתו של אל"מ רמון, ז"ל

סוזן אן גולדברג

- מלווה המשלחת מטעם האמריקאים

מרטין גולדברג

- מלווה המשלחת מטעם האמריקאים

גרי דניאל גולדברג
- מלווה המשלחת מטעם האמריקאים

גרהרד טיאלה

- אסטרונאוט ESA, נאס"א גרמניה

קרין טיאלה

- אשת האסטרונאוט

קמרון מק'קול

- בנו של אסטרונאות מהחללית קולומביה

לני מק'קול

- אלמנת אסטרונאוט מהחללית קולומביה

דר' ג'ונתן קלרק

- אלמן אסטרונאוטית מהחללית קולומביה

סוניטה וויליאם

- אסטרונאוטית, נאס"א

מיכאל וויליאם

- אסטרונאוט, נאס"א

נג'ין קוקס

- מדענית, נאס"א

דברה קורמן

- ידידת משפחת רמון

סקוט קורמן

- ידיד משפחת רמון

ענת לוי

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

חינוך, מחקר ופיתוח מדעי בתחום החלל, כמפתח לחברת העתיד

ישיבה מיוחדת לציון יום השנה החמישי לפטירתו של אל"מ רמון ז"ל

שלום לכם. אני מתכבד לפתוח ישיבה מיוחדת זו של ועדת המדע, לציון יום השנה החמישי לפטירתו של אלוף משנה אילן רמון, שהיה בצוות של ספינת החלל קולומביה, ואנחנו כולנו זוכרים את האירוע הזה. רונה, רעייתו, נמצאת איתנו.

יש לנו הכבוד לארח את אלמנתו של הטייס ויליאם מק'קול, לני מק'קול כבוד הוא לנו שאת כאן ובנו קמרון מקקול, ואני מבין שנמצא גם דר' ג'ונתן קלרק האלמן של לואל קלרק שהיתה בצוות של האסון והטרגדיה המזעזע והבלתי נשכח הזה.

אנחנו כמובן בוועדת המדע, בבקשה קבלו את התנצלותי, אנחנו צריכים לעשות זאת בשפה העברית, הפרוטוקול, ויש לנו כמה עוזרי תרגום. בינתיים אתם תוכלו לשאת את דבריכם ותהיה לנו הרצאה מיוחדת של מדען מנאס"א שתהיה באנגלית ואז אולי כנגד. לכן, ברוכים הבאים ושוב על הפער בשפה אני מתנצל אבל זה המצב.

רבותיי, אנחנו "מנצלים" את האירוע העצוב ההוא כדי לקיים ישיבה כאן, בכנסת, בוועדת המדע. נמצא איתנו שר המדע, מכובדי מר מג'אדלה, וחברי כנסת שנמצאים כאן, אלכס מילר, חבר הוועדה, וכמובן פרופ' איציק בן ישראל שכיום איתנו כאן בכנסת והוא גם יזם את הדיון הזה וגם בעל זכויות רבות רבות במדינת ישראל בתחומים רבים, וזה לכבוד לנו כאן למועדון שלנו, של חברי הכנסת, שהצטרפת אלינו. אתה לא שומע את המחמאות וטוב שכך. בכל אופן, מספרים קצת שבחו של אדם בפניו.

הנושא שאני הייתי שמח באמת להעלות פה בהזדמנות הזו, במלים הקצרות שלי של ההקדמה, ואינני מתכוון להאריך, כי בסך הכול אני פותח, יש לנו פה מרצים שידברו, ישראל, ברוך ה', צעד קדימה בהרבה תחומי מדע, גם בתחום של המחקר והפיתוח היישומי של היי-טק ושל תחומים אחרים, וגם בתחום התיאורטי. לישראל יש כוח אדם מדעי מעולה שהיא יכולה באמת להתגאות בו ולבנות עליו, יש לנו ידע טכנולוגי והתחום הזה של החלל הוא תחום שיכול להיות שאצל חלק נתפס עדיין כאיזה מן אגדה מרתקת על דברים שהם לא ישימים וכולנו יודעים שזה לא כך.

ובאמת האתגר מוטל גם על כתפיך, אדוני שר המדע, ועל כתפי כולנו, איך לקדם את המחקר בנושא של חלל בשני התחומים שלו, גם במדע הטהור וגם במחקר היישומי. הרי כולנו יודעים שישראל זכתה והיא מהווה אחת מאם אני לא טועה שבע המדינות וזה למרות גודלה הקטן של המדינה שלנו כמותית, שיש להן את היכולות של לוויינים בחלל, קטנים אבל ממזרים, כמו שאומרים אצלנו, חכמים ויודעים להיות קיימים בצורה משמעותית ולהשפיע גם על החיים המעשיים שלנו ואני באמת חושב שאנחנו צריכים לעשות כל מאמץ גם בהגברת התודעה הישראלית וגם בגיוס המשאבים הנכונים כדי להסביר כמה תחום המדע הזה הוא תחום מעשי, אבל אני לא מתכוון רק לצד המחקרי הפיתוחי של המחקר והפיתוח, אלא כמו בכל תחום אחר, אנחנו תמיד חייבים להיות צעד אחד קדימה, גם במחקר הטהור, גם בשביל הדורות הבאים, גם בשביל עצמנו.

אני מודה מאוד לכל אלה שתמכו והגיעו לכאן מהארץ ומחוץ לארץ. אני רק אציין, ובזה אסיים את דברי הפתיחה שלי, שנמצאים איתנו כאן גם.

יש לנו אורחים מכובדים אורחים מיוחדים שבאו במיוחד לא רק לאירוע זה, אלא גם לכנס בהרצליה. בכל מקרה, יש לנו פה את האסטרונאוטים,גב' סוניטה וויליאם לעונג ולכבוד לנו לארח אותך, את בעלך שנמצא כאן ומר מייק לופז אלגריה אסטרונאוט מנאס"א, נמצא איתנו גם אסטרונאט מנאס"א שבמקור הוא מגרמניה סר גרהרד טיאלה ואשתו אף היא כאן. תודה רבה לכם וכמו שאמרתי קודם נג'ין קוקס מנאס"א שתרצה אחר כך. שוב ברוכים הבאים.

אלה הם דבריי, לפתיחה. אני הייתי מאוד מודה לשר שלנו, שר המדע, אם יאמר כמה מלים.

צהריים טובים לכולם, כבוד יושב ראש ועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה, חבר הכנסת בני אלון, חבריי חברי הכנסת שמכבדים אותנו, יצחק בן ישראל ואלכס מילר, גב' רונה רמון ובני המשפחה, אורחים נכבדים מחוץ לארץ ומנאס"א, אנשי מכון פישר, שנמצאים איתנו וחבריי ממשרד המדע, התרבות והספורט.

אני קודם כל מצטרף לברכותיו ולדבריו של כבוד היושב ראש, חבר הכנסת בני אלון. עברו מאז אסון המעבורת קולומביה מספר 107, חמש שנים. יצא לי גם בשנה שעברה, ממש לפני תחילת התפקיד, להיות באירוע לזכרו של אילן רמון. אילן רמון, כולנו הצדענו לו ומצדיעים לו וזכרו יקר לכולנו, האסטרונאוט הישראלי הראשון. אני מקווה שבעקבותיו יבואו אחרים ונוספים.

אנחנו במשרד המדע, התרבות והספורט, כבוד היושב ראש, רואים חובה כל שנה להעלות את זכרו באירוע מדעי. אנחנו נשמח לעשות זאת תמיד, בשיתוף כל הנוגעים בדבר, נשלב איתם ידיים, כי המעבורת, כפי שהיא סיימה, והצוות שהלך לעולמו, הם יקרים, הם עשו עבודה טובה, הם היו בשירות האנושות כולה.

אני אומר גם בהזדמנות זאת, כפי שאמרתי גם קודם, שאנחנו מוסרים את תנחומינו לצוות כולו ולמשפחת רמון בוודאי, בראש ובראשונה. אנחנו נמשיך לקדם כל פרויקט כדי להעלות את זכרו של אילן רמון.

אדוני היושב ראש, אני רוצה לנצל את האירוע ולומר לך, משרד המדע, התרבות והספורט רואה במדע ובהשקעה במדע השקעה במדע היישומי הנכון, השקעה נכונה במדע האזרחי, התשובה והמנוף הכלכלי של מדינת ישראל לטווח הארוך. אנחנו רוצים שיושקע במדע האזרחי. זה המענה לבעיות הכלכליות והחברתיות של מדינת ישראל, כאשר כמעט 50% מאזרחי המדינה מתחת לקו העוני. אנחנו מאמינים שהמדע הוא התשובה. מדינת ישראל היא אחת מתוך 4, אדוני היושב ראש. מדינת ישראל היא מדינה שהגיעה להישגים עצומים, ברמה של העולם, ואנחנו חייבים לגייס את כל ההישגים האלה כדי להחזיר את 3,500 המדענים שנמצאים בחוץ לארץ, המדענים הישראליים, ועוד 20,000 אנשי היי טק. נדמה לי שזו המשימה הלאומית מספר 1 של מדינת ישראל.

אני לא רוצה להאריך, אני מסתפק בדברים האלה. אני מודה לך על כינוס הוועדה ואני בטוח שאנחנו נמשיך לעשות זאת גם בעתיד. ואנחנו פתוחים גם לתת ביטוי לאירוע הזה, שהוא יקר לכולנו, בכל דרך אפשרית. כמו למשל מלגות שאנחנו נותנים על שם אילן רמון ואנחנו רוצים להמשיך ולהנציח את זכרו בכל דרך אפשרית.

אני מודה לכולם ולאורחים שהגיעו מחוץ לארץ, אני מודה, גם למדענים, גם מנאס"א באופן אישי. תודה רבה.

תודה רבה, אדוני השר. ידידנו, חבר הכנסת, פרופ' יצחק בן ישראל, יושב ראש סוכנות החלל הישראלית, בבקשה.

כבוד היושב ראש, אדוני השר. אני חושב שאנחנו כולנו צריכים לשמוח שאנחנו מתכנסים באירועים כאלה שאנחנו בעצם נותנים כבוד למדע ולחלוציות. היום החלל הוא מתחומי המדע שהם התגשמות אחד התחומים האחרונים שנשארו בחזית שבהם צריכים חלוצים, ויושבים איתנו כאן החלוצים, שלושת האסטרונאוטים שהזכיר אותם קודם יושב ראש הוועדה. אני לא אחזור על שמותיהם, אבל רק שתדעו שאחד מהם היה שבעה חודשים בתחנת החלל הבינלאומית שמסתובבת מעלינו, והשנייה, הגב' וויליאם היתה ששה חודשים. אלה פרקי זמן מאוד מכובדים, אבל רציתי את כמה מלות ההקדמה האלה לייחד דווקא לחלוץ הפרטי שלנו, לאילן רמון.

אילן, תולדותיו היום ידועים לכל, מכיוון ששירתתי לצדו בחיל האוויר הרבה שנים, אז זה לא סוד בשבילכם שהוא היה טייס קרב, הוא היה מאלה שתקפו את הכור בבגדד בזמנו ולא היה מתאים יותר ממנו. יצא לי אחרי כן, כשהייתי ראש מפא"ת, להיות בצוות שבוחר, לא היה מתאים יותר ממנו להישלח להכשרה הזאת ביוסטון ואחרי כן למשימה המדעית שעליה הוא עלה לטיסה לקולומביה, שלצערנו הרב הוא לא חזר ממנה.

בכל שנה אנחנו מקיימים כנס מדעי בחסות מכון פישר למחקרי חלל ואוויר של עמותת חיל האוויר, או סמוך לעמותת חיל האוויר, ואני שמח מאוד שיושב ראש הוועדה נענה שהטקס הזה פה שאנחנו עושים פה היום, והדיון שאנחנו עושים היום בענייני חלל יהיה מן פתיחה לכנס הזה, כדי שזה לא יהיה רק זיכרון, אלא כמו שכולנו רוצים, זה יהיה בעצם איזה שהוא מנוף להמשך העיסוק והפיתוח של תחום החלל בארץ שאני חושב שאין כמוהו. הזכיר השר את משיכת הישראלים המדענים חזרה ארצה, אין הרבה תחומים שיכולים להיות כל כך אטרקטיביים וכל כך מושכים את הדמיון האנושי ואת הלב האנושי כמו תחום החלל הזה. תודה רבה.

אבקש מד"ר צבי קפלן, שהוא מנהל סוכנות החלל הישראלית, מה שנקרא אצלנו סל"ה, להשלים את הדברים של יושב ראש הסוכנות.

אחר צהריים טובים, תודה לכם על ההזדמנות להשתתף בועדה זו. כבוד רב הוא לי להיות כאן היום.

יש לנו הזכות במידה מסויימת להיות כאן השבוע כדי לחגוג ולהנציח את ההשגים של קולומביה ולשוחח על כמה מהבדיקות שהאסטרונאוטים עשו כמו סוניטה, מייקל וגרהרד ואנחנו חוזרים לשלוח אנשים חזרה לירח ולמאדים. מה שד"ר קפלן ביקש ממני לדבר עליו היום הוא מעט על השיתוף בין חקירה ממוכנת וחקירה אנושית וכיצד משימות מסויימות מחודשות תלויות למעשה באופן שאנחנו מניעים את הסטודנטים שלנו ובחינוך הגבוה.


הסיפור שאני הייתי רוצה להתחלק בו אתכם מאד בקצרה היום הוא על רכב חלל למחקר המאדים שהופעל לראשונה ב-2003 יש כיום עדיין על המאדים שני רכבי חלל האמורים במיוחד לגלות אם היו אי פעם מים במאדים. כך שאנחנו התחלנו לבנות משהו, התחלנו לבנות חללית זאת ב-2000 והפעלנו אותה לראשונה ב-2003 זה היה אתגר תכנוני במידה מסויימת.


ארצות הברית שלחה שתי משלחות רובוטים ב-1999, גשש למאדים ורכב נחיתה קוטבי במאדים, שתי המשלחות לא הצליחו להגיע למאדים ב-1999 כך שאנחנו בשנת 2000 ניסינו לפתח משלחת שתהיה מוכנה לטוס למאדים ב-2003.


חזרנו בחזרה לשיטה שהשתמשנו בה ב-1997 כשהנחתנו גשש על פני מאדים. זה היה רכב החלל הראשון שנשלח כך שמה שאמרנו היה, בואו נעשה את אותו דבר רק שהפעם נשלח רכב חלל גדול יותר. זהו תרשים רכב חלל לחקר המאדים שהתפקיד שלו היה להיות כמו גיאולוג מכני על פני מאדים ובמיוחד למצוא אם היו אי פעם מים על מאדים.


התהליך של הנחתת רכבי החלל הללו היה בשש דקות מאומצות מהרגע שהם נכנסו לאטמוספירה העליונה של המאדים עד שהם נחתו. את ארבע הדקות הראשונות בכניסה לאטמוספירה של המאדים בעוד שאנחנו התחלנו בתאוצה של 15 אלף קמ"ש בכניסה. כוח ההתנגדות של האטמוספירה האט אותנו לכאלפיים קמ"ש. אז השתמשנו במצנחים כדי להאט עד כמאה וחמישים קמ"ש ואז פרסנו את כריות האוויר. כריות אוויר אלה דומות לאלה שאתם מוצאים במכוניות והן הגנו על רכב החללית כשהוא עמד לנחות על פני מאדים.


חיברנו את המושכות לכריות האוויר וכיסינו את רכב החלל ואז הצתנו את הטיל כדי להנחית את החללית בהתקרבה לפני השטח, חתכנו את המושכות ואז הרשינו לרכב ליפול על פני השטח ולנתר בתוך כריות האוויר הללו. הוא ניתר מאד גבוה, גבוה יותר מהבניין הזה וכל אחד מרכבי החלל ניתר כ-28 פעמים. כל זה ארע בשש דקות. ברגע שהגענו לפני השטח הרכב היה צריך לשחרר את עצמו כך שאנחנו הוצאנו את האוויר מהכריות שחררנו את הכלי הנוחת ואז פרסנו את רכב החלל. לאחר שכל זה נעשה יכולנו סופסוף לדבר אל רכב החלל.

אחרי שלוש שנים של עבודה מאד קשה לפיתוח רכבי חלל אלה 24 לינואר 2004 היה יום השיגור, יום שאני אף פעם לא אשכח. היה מאד קשה להכין את רכבי החלל במשך תקופה כזו ואנחנו היינו מאד מתוחים לקראת יום השיגור. אנחנו עבדנו מאד קשה. נשיא ארצות הברית תכנן בדצמבר 2003 להודיע על התוכנית לחזור ולשגר אסטרונאוטים לירח ולמאדים אבל הוא החליט לדחות את ההודעה עד אחרי השיגור שלנו כדי לראות אם השיגור עבר בהצלחה.


אנחנו היינו מאד מודעים לקולומביה כי איבדנו את קולומביה קודם בפברואר 2003. המשלחת האירופאית, המשלחת הבריטית לנחיתה על מאדים היתה אמור לנחות בחג המולד של 2003 אך נכשלה. כך שאנחנו היינו מודעים מאד לכך שדברים עלולים להשתבש. אנחנו היינו אמורים לקבל צלצולים לא שדרים בגלי רדיו שיתנו לנו סימן איך הדברים מתנהלים. כך שקיבלנו את הצליל שהסוכך האחורי נפרד, קיבלנו צליל שאמר שהמצנח נפתח, קיבלנו צליל שאמר שהרדאר מצא את האדמה; צליל שכריות האוויר התנפחו, שהטיל הוצת, שהמושכות נחתכו ושכלי הרכב מנתר על פני השטח רק אז נרגענו.


חמש דקות עברו, עשר דקות עברו. כולנו ישבנו בחדר הבקרה חושבים על כל מה שעשינו בשלוש השנים האחרונות. חמש עשרה דקות עברו ואין איתות. שני שליש של משלחות רובוטים למאדים נכשלו. אנחנו יושבי ם שם חושבים על כל דבר, אתה יכול לעשות כל דבר בסדר ועדיין יש יום רע על מאדים אבל זה לא היה יום כזה במאדים. באותו יום קיבלנו איתות שבע עשרה דקות אחר כך שהרובוט מנתר, שהרובוט הגיע בביטחה למאדים. זה חדר הבקרה, שני הצוותים השונים שהיו מעורבים בהנחתת הרובוט.


מספר שעות אחר כך קיבלנו את התמונות הראשונות שלנו ממאדים וזו היתה התמונה הראשונה של מאדים שאיתי ולא הרגשתי שזו משימה מכנית, נראה היה לנו שאנחנו רואים מאדים באמצעות העיניים שלנו. אני צעקתי "מאדים" "מאדים" ואי אפשר היה לשמוע אותי כי כולם צעקו. אנחנו היינו נרגשים מהדמויות האלה ממאדים וזה היה השכן החדש שלנו. זה היכן שאנחנו היינו אמורים לנסוע סביב מאדים ובמרחק ממנו ראינו את הגבעות האלה ידענו שהן צריכות להקרא גבעות קולומביה לכבודו של הצוות של קולומביה במרחק אליו הגענו אחר כך עם שני הרכבים.

שלושה שבועות לאחר מכן רכב חלל אחרי נחת על מאדים. כך שעתה היתה לנו שתי הזדמנויות בשני צידי מאדים ושניהם תוכננו למשימה בת שלושה חודשים. הם נחתו ב-2004 עתה 2008 ושני הרכבים עדיין במצב מצויין ועדיין פועלים על מאדים.

אני עזבתי את משלחת רכב החלל בסוף 2004 ואחד מהתפקידים שלי מאז הואיל ועבדתי בכל המשלחות היה לשכור מהנדסים חדשים לנאס"א ולצוות המבצע את המשימות האלה. הם מגיעים למשרדי לראיונות והם יושבים ומספרים על ההשראה שיש להם מתמונת רכב החלל והדמויות המגיעות חזרה ממאדים אבל זו לא התמונה היחידה שהם מדברים עליה, הם מדברים על תמונה זו.

הסטודנטים מספרים שהם ראו אותנו קופצים משמחה ועליזות בראותנו מה השגנו בהביאנו את רכב החלל למאדים. זה מה שהסטודנטים זוכרים בראותם צוות של אנשים העובדים ביחד במשך שלוש שנים ואז הם רואים מה באמת קורה, רואים את רכב החלל נוחת על מאדים. זה מה שהם זוכרים והם מדברים על כך בעת שהם מספרים על ההשראה שהם קיבלו מכך לעבוד בתוכנית החלל.

זוהי תמונה של מעבדת ההנעה הסילונית, מרכז נאס"א, הבונה את הרובוט ואנחנו עוברים דרך מבצע הרובוטיקה המרובה של נאס"א המבוסס על מערכת הסולר כאן בצד ימין. כשאנחנו ממשיכים ומבצעים משימות אלה וככל שאנחנו בונים משימות חדשות מה שאנחנו מחפשים ביוצאי אוניברסיטאות ובתי ספר תיכון הוא יצירתיות, דמיון והתלהבות לא רק ציונים טובים מאד. אנחנו מחפשים סטודנטים שהיו מעורבים בפרוייקטים כמו בניית לווינים קטנים .

זה הופך להיות למעשה דבר מאד נפוץ בארצות הברית. יש מספר אוניברסיטאות שמתמחות בכך שיש להן סטודנטים הבונים לוויינים קטנים בעודם בבתי הספר. תוכניות אלה הן מקום טוב עבורנו ללכת אליו ולחפש מהנדסים ומדענים עתידיים כי יש להם כבר נסיון בשלב מסויים. זהו אחד השיעורים האחרונים שלמדנו כיצד להניע סטודנטים לגלות התעניינות במשימה כגון זו. צריך להתחיל איתם מוקדם, לגרום שהאוניברסיטאות יעשו פרוייקטים משלהם, יבצעו את המשימות שלהם.

ואז אנחנו מוכנים לקראתם כשהם באים ומתחילים לדבר על עבודה בנאס"א או חברי החלליות האחרים בעולם, אלה הם סוכנות החלל העולמית, התוכנית הישראלית, הסינית, היפנית וההודית. סוכנות החלל האירופאית שלכולם יש תקווה לעתיד. למחקר אנחנו זקוקים לאוניברסיטאות ולמוסדות אחרים להשכלה גבוהה בעולם כדי שיוציאו מקרבן סטודנטים כאלה עם התלהבות ויצירתיות ובעלי עניין להיות חלק מצוות. כך שאתם תתנו לנו סטודנטים אנחנו ניתן לכם מערכת סולרית. תודה רבה לכם.

תודה רבה. אני מתנצל. הבנתי שבסיום ההרצאה של הגב' נאגין קוקס יצטרכו האורחים שלנו ללכת להמשך הכינוס שלהם. אנחנו ניפרד. אני מבין שלאור הנסיבות אנחנו צריכים להפרד ולומר שלום לכל הדברים הנדירים האלה. יש לכם סדר יום המאלץ אתכם לעזוב אותנו כאן בירושלים. אנחנו נמשיך רונה תודה רבה לך.

אני רוצה באמת להביע את הערכתי לכל הנוגעים בדבר במשרד המדע, לשר המדע, לראש סוכנות החלל ובכלל לכם על האירוח, לכבוד הוא לנו להיות פה. אנחנו מצדנו נתרום את מה שאפשר לקידום. תודה רבה.

האם אני יכול לשאול שאלה אחת אחרי הרצאה כזאת? אנחנו ראינו באחד העיתונים בשבוע שעבר תמונות מסויימות, צללים, האם שמעתם על כך? על מה זה, מה קורה? היה לי פעם ספר שטען שהנשים הם מונוס והגברים ממאדים.

הדיון הוא על תמונות של רוחות שהוחזרו לאחרונה ורוחות נוחתות בלוע הר געש מנוצל והיה שם ויכוח האם זה אפשרי שאחד הסלעים שהרוח צילמה יכול להיות בן ברית ואת זה אנחנו לא יכולים לראות במידת מה בגלל המרחק. ככל שזה מעניין ומרתק ונפלא כפי שזה למעשה אנחנו מאד משוכנעים שזה למעשה רק סלע משום שהמרחק לרוח הוא מאד נמוך מפני השטח והמרחק לסלע אינו כל כך גדול. כך שלמעשה למרות שהצללים מעניינים סלע הוא עדיין סלע. זה רק עוד אחד מהסלעים המעניינים.

בתנ"ך שלנו שאנחנו מתחלקים בו יחד אנחנו יודעים גם שיש לנו האנשה של הסלע. משה קיבל את עשרת הדברות בדברו אל הסלע כך שמי יודע? מכל מקום בהצלחה.

תודה לך.

אנחנו נמשיך. אבקש ממכובדנו, דר' צבי קפלן, מנהל הסוכנות החלל הישראלית, לומר את דבריו.

צהריים טובים. (מצגת): על קצה המזלג, שימושי החלל בהווה ומה למדנו מהם, נקדיש זמן לחזון סל"ה וכמה מלים על פרויקט ונוס שבלב העשייה היום של סל"ה ומה ההזדמנויות. רק להזכיר שכל עידן החלל הוא בסך הכול 50 שנה ולמדנו הרבה דברים. החלל הוא יותר ויותר מובן כעוד אמצעי להגנה על החיים בכדור הארץ, הבנה איך נולד היקום, איך הכרנו אותו. החלל מזרז הרבה טכנולוגיות. החלל משולב בצורה מאוד חזקה בחברת הידע ומה שאמרה גם גב' קוקס, החלל מטייב ומושך את כח האדם הטוב שלנו.

אנחנו אוהבים לפלח את שוק החלל לפי המשתמשים, הצרכנים, הממשלות והמגזר העסקי. מאחורי כל קובייה כזאת יש סיפור שלם שלא תמיד הציבור, אפילו המשכיל, יודע, אבל רק כדוגמה אחת, היום התעופה האזרחית בקצב ההנחתות וההמראות, בלתי אפשרי לעשות אותן מול החלל ויכולתי מאחורי כל ריבוע לחשוף סיפור דומה.

מה למדנו במשך ההיסטוריה הקצרה של החלל? החלל הוא מרכזי בנושא התקשורת, הניווט, תצפיות כדור הארץ. החלל אמנם התחיל כתכניות פיתוח לצרכים צבאיים, אבל הטכנולוגיות חלחלו למגזרים האזרחיים והעסקיים. מה שמאוד בולט זה מראשית תכנית אפולו והתחרות הרוסית-האמריקאית ועד היום זה הפוליטיזציה של החלל. המרוץ לחלל שואף אינסוף אנרגיה מתחרות, בהחלט גם חיובית, בין המעצמות, כולל אלה שבמזרח אסיה, אירופה, ארצות הברית ומדינות ששואפות להיחשב בגדר מעצמות לעתיד, יפן, קוריאה ואחרות. החלל ניזון ומזין הרבה פעמים גם מחקרים בסיסיים, אם זה באמצעים האלקטרואופטיים או בשעונים האטומיים.

לגבי מדינת ישראל, מה למדנו מהתכנית? התכנית התחילה יחסית מאוחר, רק בתחילת שנות השמונים, אבל ישראל השכילה (יושב פה מר חיים אשד, מאבות התכנית), לגשת בצורה מאוד אפקטיבית לנושא החלל והיא מוכיחה את עצמה גם היום ככיוון מנצח. כמובן אנחנו צריכים תמיד לדאוג, כי אדם ירא תמיד.

ראשית, ההתייחסות לחלל, גם אם הוא לא צבאי, היא ערך אסטרטגי, ערך התרעתי. אנחנו יודעים שהתעשיות בכל העולם נסמכות על שולחנות ממשלתיים. זה מאוד נדיר שתעשייה מצליחה לפלס את דרכה ואת קיומה לבד. הכשרות כח אדם, המתקנים מאוד מאוד יקרים. החלל מאוד חזק בנושאים של שיתוף פעולה בין לאומי, בילטראלי וגם עם ארגונים רב מדינתיים וכבר ציינתי את המקום המכובד של ישראל, המתמשך, ואולי בשנים האחרונות אפילו קצת מתגבר, בתחום הזה.

פרופ' בן ישראל, שהתחיל את התפקיד באמצע שנת 2005, לקח על עצמו לעשות עבודת מחקר על נושא החזון ולמדנו יחד איתו, ועדה מנחה, מה חושבים האחרים, והצבנו את חזון סוכנות החלל הגאה במקום החמישי בעולם, לא שהיינו כל כך רחוק משם, אבל איפה שהוא בין צרפת ליפן, כי בלי השאפתנות הזאת, המשמעות היא תמיד נסיגה אחורה ואנחנו חושבים שלמדינה במצב הגיאופוליטי של ישראל, החלל הוא אמצעי פנטסטי לקידומה בהרבה זירות.

כשאנחנו גוזרים את המטרות, אנחנו רוצים להישאר מובילים, אנחנו רוצים להרחיב את קשת הקשרים הבינלאומיים ואנחנו רוצים גם להסתכל לאן הולך העולם ולהקדים אותו וליזום פרויקטים חדשים והנושא של הדיון הזה הוא הצמיחה הכלכלית. ביכולתנו להגיע למוצרי חלל של מכירות של ביליון דולר בשנה, בכפוף להתניות שמופיעות כאן. היינו רוצים להגיע להכרה בתקציב משמעותי לסוכנות. אנחנו יודעים מה לעשות בכסף.

רציתי לציין, ההרצאה הזאת נותנת רק תגים, לא נושאים, את שיתוף הפעולה המצוין שלנו עם צרפת, של לוויין סביבתי, מדעי, בשיתוף עם התעשיות בישראל. יש פה גם מהטכנולוגי, של מערכת הנעה, והדיונים היו מאוד ממושכים, אבל בשנת 2003 הוטמעה התכנית ומאז היא מתמשכת והיקפה מגיע, יחד עם הצרפתים, למעל 70 מיליון דולר ואני חושב שהסכום הוא לא הממד היחיד, אבל כמו ששיתוף הפעולה הזה מתקדם, אנחנו רואים ברכה לעמלנו.

אולי רק דוגמה לתוצרי הלוויין. אנחנו רואים כאן את מזרח הים התיכון, כשהלוויין המיוחד שלנו והמצלמה שלו יוכלו לאתר את אזורי השפכים או אזורים של משקעי הדלתא של הנילוס וזה אומר שאנחנו נמצאים ברף טכנולוגי יותר מתקדם מהתמונות השחור-לבן. העולם הולך לכיוון הזה, התכניות העתידיות שלנו וזאת כמובן הדוגמה לחדשנות שמביא איתו נושא החלל.

אפשר לראות את השקף האחרון. הפרויקט הוא win-win, גם חיזוק הקשר הבינלאומי, גם השתלבות בפרויקט אירופי רב היקף סביבתי, הפרויקט המרכזי היום אחרי גלילאו באירופה, גם חשיפה של טכנולוגיות ישראליות לאירופה, שזאת זירה שיחסית פחות הצלחנו בה עד היום, וגם איסוף מידע רב על מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לדר' קפלן, ותודה גם שסייעת בארגון כל המפגש הזה.

מה לוח הזמנים של הלוויין?

2010 ו-5 שנים ניצול.

שני מסרים קצרים, כהשלמה למה שהציג מנהל סוכנות החלל. בשביל להתקדם בחלל צריך משאבים, צריך כסף. המשאבים האלה לתחום הצבאי, בלחץ, פחות או יותר ניתנים, כי שם ההכרח הוא אבי המציאות, ולתחום האזרחי, המדעי, הכלכלי, כל התחומים האזרחיים למיניהם, הם כמעט שלא ניתנים.

אפשר לדבר פה על שני דברים שאותם אני רוצה להגיד. אל"ף, הכספים קטנים יחסית, לא גדולים ממש, שאנחנו זקוקים להם למחקר המדעי. מר צבי פירן, שידבר פה תיכף, אני מניח שפרופ' פירן ידבר על המחקר המדעי, אבל אלה כספים לא גדולים, שאפילו אותם אין לנו בשביל המחקר המדעי. ישראל היא במקום לא רע בו בכלל, אבל במשך השנים הולך ומידרדר מקומנו בגלל אני מדבר באמת על סכומים שהם גרושים, וכספים גדולים יותר, הוזכר פה המספר בשקף של דר' קפלן שדיבר על בין 100 ל-150 מיליון לשנה, שלהערכתנו יאפשרו כניסה ישראלית כלכלית.

במישור אחר, לתחום החלל היקף מכירות שעם הסכום הזה אפשר להגיע בקלות, אני חושב, לביליון, אולי אפילו לשני ביליון דולר בשנה של מכירות.

הדברים הללו מחייבים עבודה ותמיכה מצדנו גם, לא רק מצד האנשים שיושבים בצד הזה של השולחן, שהם בדרך כלל או החוקרים, או הבונים, אלא עכשיו אני מדבר על הצד של הכנסת והממשלה. תודה רבה.

הייתי באמת לוקח את זה כאתגר, אם היית מזכה אותנו, חבר הכנסת בן ישראל, בדיון נוסף, יותר ספציפי, גם במישור הזה. אני חושב שאנחנו לא יכולים להתחרות בארצות הברית כמובן, בכמות ההשקעה הכספית שלה, אבל לנו היה את היתרון שההכרח הוא אבי כל ההמצאה, וההכרח הביטחוני נתן לנו נקודת זינוק שכבר הושקעו דברים, ובאמת יש תחומים שאני חושב שיש לנו, כמו שהוצג כאן, יתרון יחסי לא רע ביחס לעולם כולו. התקדימים שאנחנו יודעים מתחומים אחרים של מדע, למשל מתוך ה-24 חממות של מחקר ופיתוח שיש לנו, 23 מופרטות. כלומר הן עלו פעם כסף למדינה, אבל מוקדם מאוד הן הפכו להיות חי נושא את עצמו. אין שום ספק שביכולות של המדע הזה להגיע לרמות כאלה, כך שבאמת צריך פה יותר מודעות, יותר פנייה אל הפוליטיקאים והפוליטיקאים כמובן פונים גם אל דעת הקהל. כמו שנאס"א עושה תרגילי פי.אר לאורך כל הדרך, כולל האישה במאדים, שאין לי ספק שגם נועד קצת לחזק את הפי.אר של נאס"א. וגם לכם אני פונה, סוכנות החלל הישראלית, לא יזיק לכם פי.אר ובאמת יותר ערנות שלנו בנושא שלנו. אין לי שום ספק שהשקעה בגרעין הזה תניב, כמו שאמרת, הרבה הרבה פרי בעתיד ואני משוכנע שאנחנו צריכים לעשות לזה הרבה יותר מאשר נעשה.

אני בשמחה ארים את הכפפה ואם נייחד דיון נפרד רק לנקודה הזאת, אני חושב שאנחנו יכולים בקלות לעשות טוב וזה יעזור.

נזמין את המדען הראשי של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, נזמין מדענים ראשיים מקבילים, כולל כמובן משרד המדע, סוכנות החלל וכולי.

בשמחה רבה.

מכובדיי, שמענו כאן על האדם בחלל, תפיסת החלל, שימושים בלוויינים לצפייה בכדור הארץ ולימוד מה קורה בכדור הארץ וגם מחקר, אבל שמחתי שהזמנתם אותי לדבר כאן, מכיוון שרצינו לדבר על אספקטים שונים לגמרי של חקר החלל וזה חקר החלל החיצון.

החלל רק מתחיל כאשר אנחנו יוצאים מהאטמוספרה. אנחנו נוסעים באטמוספרה, האטמוספרה מגינה עלינו, אבל כאשר אנחנו יוצאים מהאטמוספרה, נפתח אלינו חלון שאנחנו יכולים לראות דברים על החלל החיצון שאנחנו לא מסוגלים לראות מתוך כדור הארץ.

לפני כשלושים שנה, יותר משלושים שנה, ג'ון בקרון, שהיה מנחה הפוסט דוקטורט שלי ואחר כך חבר בווינסטון, התחיל מסע שכנוע של הקונגרס האמריקאי, לשגר טלסקופ לחלל החיצון. כיום הטלסקופ הזה, טלסקופ האבֶל, זה הלוויין המפורסם ביותר שקיים ובארצות הברית וגם בארץ אני לא חושב שיש ילד שלא יודע את השם האבל. התמונות שהאבל שולח הן מהיפות ביותר שאנחנו רואים מבחינה ויזואלית, היופי הוא יופי אסתטי, אבל מעבר לזה, שנה אחרי שנה, פעם אחרי פעם, הן יוצרות מהפכות שלמות בהבנה שלנו של היקום. יותר מכל גורם אחר, ההאבל הזה הפך להיות גורם שמושך בני נוער, לפחות בארצות הברית, לעיסוק במדע. מחקרים שנעשו בארצות הברית מראים שלמעלה ממחצית המדענים, בכל תחומי המדע, החלו את התעניינותם במדע כבני נוער, בעיסוק באסטרונומיה.

ההצלחה של האבל ביססה את המהפכה הטכנולוגית המדעית בחלל, וכיום האבל מלווה בעוד שני טלסקופים ענקיים, צ'דר ושפיצר, ועוד מספר עצום של טלסקופים ולוויינים קטנים יותר שמתבוננים כולם בחלל החיצון.

אלה רק הטלסקופים של נאס"א וצריכים להוסיף להם את טלסקופי החלל של סוכנות החלל האירופאית והיפנית והרוסית וכולי. הלוויינים שכאמור עוברים בשנים האחרונות מהפכות שלמות בהבנתנו את היקום בו אנחנו חיים.

ישראל לא היתה שותפה פעילה בשיגורים האלה. באף אחד מהלוויינים האלה לא היינו שותפים מעשיים, עם זאת לחוקרים ישראלים חלק נכבד ומרכזי, ממש מרכזי, בפעילות הקשורה בניתוח התצפיות האלה ובהבנתן. לעתים חוקרים ישראלים מקבלים אפילו זמן תצפית שהוא יקר מפז, עשרות אלפי דולרים לשעה על הטלסקופים האלה. אנחנו מקבלים אותו בחינם, כי אנחנו יודעים לעשות את זה יותר טוב מאחרים. ובאופן מפתיע, ואולי ללא יד מכוונת, צמחה בישראל קהילה אקדמית מהטובות בעולם, העוסקות בחקר האסטרונומיה והאסטרופיזיקה , חקר החלל החיצון.

קשה לאמוד הישגים של קהילה אקדמית, אבל ישנו מדד אחד פשוט שזה מספר הציטוטים של עבודת מחקר, ולפי מדד זה, דורגה ישראל לאחרונה כמדינה השלישית, רק אחרי אנגליה והולנד, ולפני ארצות הברית, במספר הציטוטים פר מאמר בנושא חקר המאמר. בארץ רק תחום אחד, תחום מדעי המחשב, משיג אותנו. בתחום הזה אנחנו ראשונים. האוניברסיטה שאני שייך אליה, האוניברסיטה העברית, דורגה במקום השני בעולם, מכל האוניברסיטאות, לפי המדד הזה. במאגר הנתונים האקדמאי של ה-high site בפילדלפיה שלושה חוקרים ישראליים בתחום חקר החלל, בין רשימת ה- highly site שלו, כלומר רשימת 250 החוקרים המשפיעים ביותר בתחום.

אני אתן דוגמה אחרונה. לאחרונה חילקה הקהילה האירופאית כ-300 מענקי מחקר, כל אחד של מיליון יורו, לחוקרים מצטיינים צעירים. לקול הקורא פנו כ-10,000 מועמדים מכל אירופה, מתוכם נבחרו 300, מן ה-300 האלה ישנם 24 ישראלים, קצת אחרי אנגליה ובשורה אחת עם גרמניה, צרפת ואיטליה. מתוך אותם חוקרים, שניים הם בנושא חקר החלל. 2 מתוך 15 חוקרים בכל אירופה בחקר החלל, זה מה שאנחנו זכינו.

חקר החלל החיצון עוסק בבעיות הבסיסיות ביותר המעסיקות את המין האנושי מאז ומעולם, מה קורה בשמים האלה שאנחנו רואים אותם ואנחנו לא יכולים להגיע אליהם, כיצד היקום החל, כיצד החלו החיים, וכיצד והאם כל זה ייגמר. השאלות האלה רחוקות מחיי היומיום, אבל הסקרנות האנושית מחייבת אותנו לחקור ולעסוק בהן. הטכנולוגיה המתפתחת בצעדי ענק ושגם אנו תורמים ישירות לפיתוחה, מאפשרת לנו לצפות ביקום בדרכים שלא התאפשרו קודם ולענות על שאלות שרק לפני זמן לא רב לא חלמנו שנוכל עליהן.

אני לא אתחיל לסקור עכשיו את כל המחקרים שאנחנו עשינו ושנעשו בארץ, אבל המחקרים קשורים לקיום של פלנטות סביב מערכות שמשחררות, עובדה שמצביעה יותר מכל דבר אחר על האפשרות שכנראה קיימים חיים נוספים ביקום. או דוגמאות אחרות על העובדה שכוכבים מתפוצצים וכשכוכבים מתפוצצים הם זורקים חומר לחלל החיצון ומהחומר הזה שנזרק לחלל החיצון, נוצרים כוכבים חדשים. כולנו כאן בחדר בעצם שרידים של כוכב שהתפוצץ פעם. אנחנו נוצרנו מכוכב שהתפוצץ פעם. אפשר להגיד שכולנו עשויים מאבק כוכבים ואפשר במלים אחרות להגיד שאולי זה פירוש מודרני למשפט 'כי מעפר באת ואל עפר תשוב', אנחנו בעצם עפר של כוכבים.

ייתכן שאתם תוהים מה לנו ולכל זה, מה לדברים האלה שרחוקים כל כך מחיינו, וקשה להתאפק ולשאול את השאלה הישראלית כל כך, אך הלגיטימית לחלוטין, מה יוצא לי מזה? דווקא בישיבה חגיגית זאת של ועדת המדע המוקדשת לחינוך, מחקר ופיתוח, נראה לי שהשאלה הזאת מיותרת, שהרי לא ניתן לדמיין חינוך מודרני ללא הבנת היקום שבו אנו נמצאים. כיום מחקר זה מהווה את אחת מחזיתות המחקר החמות ביותר בעולם, חזיתות הדוחפות הן את הידע האנושי והן את הטכנולוגיה. וחזית שמרתקת יותר מכל תחום אחר את הדמיון שלנו. אבל למרות זה, אנסה להשיב על השאלה הזאת. חקר המחקר החיצון שייך למחקר הבסיסי, מחקר הנעשה לשמו, ללא כל מטרה מעשית, בעתיד הנראה לעין. לכאורה בזבוז כלכלי, למעשה השקעה כלכלית הטובה ביותר של האנושות. אתן מספר דוגמאות. הטלפון הזה שאנחנו רואים כאן מתבסס קודם כל על גלי רדיו שגילה אותם ארז, בכלל במקרה, הוא לא ניסה לבנות טלפון, ובפנים ישנם מיליוני טרנזיסטורים שהמציאו אותם שוקלי וברדי בשנות הארבעים. הם בכלל לא חלמו שפעם ישתמשו בזה בשביל טלפון אלחוטי כזה ומאחור ישנה כאן מצלמה. המצלמה הזו מבוססת על CCD. ה-CCD הזה פותח בעיקר על ידי אסטרונומים בשנות השבעים, כשניסו להחליף את הפלטות, לוחות הצילום, שמשתמשות בפילים לדבר יותר משוכלל. זה רק כמה תרומות של מחקר בסיסי שאחרי עשרות שנים אנחנו לא יכולים בכלל לחיות בלעדיהם.

באופן אישי אני עוסק, בין השאר, בחורים שחורים. אולי התופעות המופלאות ביותר שקיימות ביקום והרחוקות ביותר שקיימות מאיתנו. אז מה לנו ולכל זה? אני יכול להגיד לכם שהמקום הקרוב ביותר ש אנחנו יכולים לדמיין עליו על לבנות מכונת זמן זה באמצעות חור שחור, ולדעתי הבנייה של מכונת זמן זה האתגר הטכנולוגי הגדול ביותר שקיים בפני האנושות. אז אולי פעם, בעוד מאה שנה, מישהו יבנה מכונת זמן שמבוססת על אותה טכנולוגיה, על אותם רעיונות שאנחנו מדברים עליהם עכשיו.

זאת התחלה, אבל זה לא מספיק. כיום קיימת קהילה מדעית ענפה ותוססת בתחום הזה בארץ. אני חושב שהממסד חייב לטפח אותה, כי אם הוא לא יטפח אותה, היא תדעך ואנחנו כולנו שומעים על בריחת מוחות וכולי.

ישנם שני דברים מיידיים שעל ישראל לעשות, זה להצטרף לאיס"א, סוכנות החלל האירופאית, ולהצטרף לאיס"ו, ארגון חקר האסטרונומיה האירופאי. שני ארגונים שיכולים לחזק את חקר החלל הישראלי בצורה הכי משמעותית שאפשר לצפות.

מה מעכב את הצירוף הזה?

בראש ובראשונה כסף.

לאיס"א אנחנו פחות או יותר מצטרפים. לא יכולים לקבל אותנו, כי אנחנו לא חברים באירופה, אנחנו לא אירופאים, אבל הצלחנו איכשהו להתקבל באיזה מעמד---

בכדורסל זה הלך.

כן, בכדורסל זה יותר קל כנראה. הצלחנו איכשהו להתקבל במעמד מיוחד, כמו הקנדים, שפרצו לנו את הדרך, גם הם חברים שם. דר' קפלן, אתה יכול לעדכן אותנו קצת באיפה זה עומד?

כן, אני מקווה שב-2008 זה נקרא הסכם מסגרת והצד החלש שלו, שכל צד בא עם כספו, זה התרבות בחלל.

אחר כך, אחרי שנתקבל, תעלה הבעיה שפרופ' פירן מעלה, שזה גם עולה כסף, זה מועדון שאתה גם משלם בו דמי חברות, אבל עם זה נתמודד. מה שעיכב אותנו עד היום זה עוד לא היה הכסף אלא בכלל ההתקבלות, שהאירופאים יסכימו לקבל אותנו ואת זה פחות או יותר פיצחנו.

ואיס"ו, זה נגזרת של איס"א?

לא, איס"ו זה ארגון אחר, זה European Observatory, זה ארגון של מדינות אירופה שמפעילות את הטלסקופים המשוכללים ביותר בעולם, יותר טובים ממה שיש לאמריקאים היום. אם אנחנו נצטרף אליהם, אנחנו נשדרג את המחקר האסטרונומי שלנו לדרגות שנחלום עליהם כאן. זה גם עניין של כספים. גם כאן הנכונות עוד לא הוסדרה, אבל קשה לשכנע אותם ולדפוק על הדלתות ולהגיד להם 'תקבלו אותנו', אני בטוח שהם יקבלו אותנו מבחינת האיכות המדעית שלנו, אבל אנחנו נצטרך להביא גם את דמי החבר.

חיפשת דוגמאות מעשיות לתחום הזה. בשבת האחרונה הייתי עם משפחתי בפקיעין, ונסענו עם ה-GPS. זה פשוט מדהים. בתוך הכפר. נסעתי ביום שישי וחזרתי במוצאי שבת. אבל בשבת, כשהיינו כל השבת בפקיעין. יש שם אכסניה יפה מאוד, אני מנצל את ההזדמנות לומר לכם, מאוד יפה שם, אבל הניווט בתוך פקיעין, אתה לא רואה שזה כביש בכלל, אני לא רוצה לפגוע, והוא אומר לך וזה פשוט מדהים כל פעם מחדש ודווקא במקומות הקטנים האלה, איך היכולת באמת לעשות דברים יישומיים ושימושיים.

ותחשוב על זה שאתה צריך את תורת היחסות של איינשטיין בשביל שה-GPS יביא אותך בדיוק למקום הנכון, אחרת היית מפספס בכמה עשרות מטרים.

תודה אדוני היושב ראש, אורחים נכבדים, משפחת רמון. חמש שנים אזרחי מדינת ישראל חיים את הטרגדיה שזעזעה את כל המדינה. החיים לוקחים מאיתנו את הטובים שבטובים, אנחנו נמצאים כאן וכאשר, אם תוכלו לראות, יש לנו פה גם גלריה לזכרו של חבר הכנסת יורי שטרן, שהיה בין הפרלמנטרים הטובים והחזקים בכנסת ישראל.

אני גם כמובן רוצה לברך את הסוכנות על ההישגים, כל התעשיות של ישראל שלוקחים חלק בתעשיית החלל. אנחנו מובילים בתחום הזה, אנחנו נמצאים באחת משבע המדינות שמובילות בתחום החלל בעולם, אז כמובן שחייבים לשמור את זה ולפתח ולהשקיע, ואין ספק שגם בנושא הזה למערכת החינוך שלנו, הגיע הזמן שתידלק הנורית האדומה, נורית האזהרה, כשאנחנו רואים את התוצאות של המבחנים ואנחנו רואים את הירידה במקצועות המדעיים, ואם אנחנו רוצים שגם בעוד עשרים שנה מדינת ישראל תשמור על התחום הזה, אז חייבים לעשות משהו בנדון.

בשבוע שעבר הייתי בבית ספר שאני בוגר שלו, ויצא ככה שגם אילן רמון היה בוגר בית הספר הזה, בית ספר מקיף ג' בבאר שבע, אני הרציתי שם מול התלמידים במסגרת הפרויקט של יושבת ראש הכנסת, ופגשתי שם תלמידים שנמצאים בתכנית משותפת עם נאס"א, תכנית לתלמידים שראינו גם באחד העיתונים שעולה, שעכשיו נמצאת בישראל שלוש שנים, כבר נוסע מטעם התכנית הזאת לארצות הברית להשתתף בתכנית, וראיתי גם ומאוד התרשמתי מהפינה שעשו לזכרו של אילן.

כמו שאמרתי, חשוב שתהיה תכנית. כמובן אני לא נכנס לתכניות שבונה אותן הסוכנות, אבל מבחינת המדינה, מבחינת משרד המדע והאוצר, חשוב שתהיה תכנית רב שנתית, חשוב שהתלמידים יהיו חלק מזה, חשוב שהאקדמיה הישראלית תשקיע בזה את המקסימום שהם יכולים, כי חבל להפסיד את התחום הזה. היתה לנו עלייה, הגיעו הרבה מאוד מדענים, כמובן שהאנשים שצמחו בישראל צמחו מחינוך אחר, ואותם אנשים יוצאים לפנסיה והמדינה שלנו חייבת לשמור בעצם על הציר של אותם מדענים שיבואו וימשיכו להשקיע ולא יברחו למדינות אחרות, כי שם כמובן אנחנו יודעים איך בתחומים האלה משקיעים מבחינת הנושאים הכלכליים.

אז כמובן ברכות לכם והגיע הזמן שנתחיל לחשוב על זה הרבה יותר ממה שקורה היום. תודה.

שלום לכולם. כבוד היושב ראש, פרופ' בן ישראל. אני מבקש לנצל את השנה החמישית בעקבות אילן רמון כדי למנף את נושא החלל במדינת ישראל. כאיש אקדמיה וכאיש מערכת הביטחון, אני מבקש להתייחס לנושא החלל הן מהצד של החינוך למדע וטכנולוגיה, שחקר החלל מביא בעקבותיו, והן לתרומה שיש לחלל לצד הכלכלי והביטחוני של מדינת ישראל וכמובן לנסות לשלב ביניהם.

המדע והטכנולוגיה שימשו כלי פיתוח במדינת ישראל לאורך שנות קיומה והכלכלה הפורחת במדינת ישראל כיום, לעומת המצב בשווקים בארצות הברית ובאירופה, הוא תוצאה של החינוך למצוינות. אין לנו משאבים אחרים. יש הון אנושי. הטכנולוגיות החלל הן ברובן טכנולוגיות מידע. זה המשאב המרכזי בכלכלה העולמית כיום, זה הוא גם המשאב המרכזי של מדינת ישראל, האינטלקט וכוח היצירה.

משיגור הלוויין הישראלי אופק 1, בשנת 1988, ובמשך שני העשורים האחרונים, הגיעה מדינת ישראל להישגים מרשימים בתחום החלל בקנה מידה עולמי בנישות מסוימות. הצניעות גם ראויה בנקודה הזו. שוגרו 11 לוויינים, מהם 8 עדיין פעילים בחלל, הוקמה תשתית אקדמית בטכניון, באוניברסיטאות שונות, מכוני המחקר. כמו כן הוקמה תעשיית חלל מכלום. אני הייתי מהאבות המייסדים, לא היה כלום, שבה כ-20 מפעלים כיום מהמובילים במדינה, פועלים בנושא חלל, עם צבר הזמנות במאות מיליוני דולרים, והשאלה היא איך לנצל את מה שהוקם לעתיד, ואיך לשמור על הקיים.

כידוע, החלל הוא תחום תובעני של מצוינות טכנולוגית ומדעית. זה הוא תחום שדורש תשתית לאומית, עם הדגשה על הלאומית ומחייב השקעות ממשלתיות. מה לעשות? זה חלק מהעניין. ההשקעות חייבות להיות בעלות משמעות, כפי שאנו רואים בצורה מובהקת השקעות כאלה בארצות הברית. השקעות לאומיות בארצות הברית ובצרפת ובהודו. אבל אצלנו עדיין לא, משום מה.

מדינות בעולם רואות בנושא החלל אמצעי לקידום במספר היבטים, ביניהם חיזוק היכולת הטכנולוגית של המדינה מתוך הבנה שהטכנולוגיה היא פרמטר של עוצמה. ובנוסף, שיפור המעמד הבינלאומי והאזורי בממד הביטחוני. וכמובן שיכולת חללית, כאשר מתלווה אליה יכולת פיתוח עצמאית, מגדילה את היכולת האסטרטגית של מדינת ישראל וחייבים לזכור את זה.

זה אינו סוד שהצרכים של מדינת ישראל בתחום הביטחוני קידמו בצורה משמעותית את הטכנולוגיה ואת תעשיית ההיי-טק. תעשיית ההיי-טק קידמה את החינוך ואת האוניברסיטאות ובהמשך נדרשו יותר מדענים ומהנדסים ואלה, בתורם, קידמו את תעשיות ההזנק, מה שנקרא הסטרט-אפים שהם הסמל המסחרי, אני חושב, של ישראל בעולם. כפי שהתבטא לפני שבוע בכנס הכלכלי בדבוס, המנהל הכללי האגדי של חברת התקשורת סיסקו, ג'ון צ'מברס, הוא אמר, ישראל היא השפיץ של חוד החנית הטכנולוגי בעולם. אז בואו נזכור את זה. הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לזה גיבוי.

אני יכול לומר לכם, כמי שעסק שנים רבות בתחום החינוך הטכנולוגי, בעיקר בנושאי חלל, שאין כמו חלל כדי לעורר התעניינות וסקרנות, במיוחד אצל הדור הצעיר, אבל גם אצל הדור הבוגר. כל הרצאה בנושא חלל, אם זה באוניברסיטת תל אביב או בטכניון, מביאה בעקבותיה מאות מאזינים שאני לא ראיתי בשום תחום אחר, ועסקתי גם בתחומים אחרים.

ממחקרים שבוצעו על ידי חברת מורי באנגלייה, שהיא חברת מחקרים, מחקרים נוספים על ידי מכון נאמן בטכניון, וגם על ידי דגנית פייקובסקי, שהיא הדוקטורנטית שלנו לנושאי מחקר, עולים הנתונים הבאים, וזה בהמשך למה שפרופ' פירן אמר. ראשית, החלל הוא גורם מרכזי ליוקרה והכרה בעולם לגבי יכולתה של מדינה. שנית, שישראל מדורגת במקום החמישי בעולם בממד איכות המאמרים בתחום, ואני מדבר על התחום הטכנולוגי. פרופ' פירן דיבר על התחום המדעי, אז גם הטכנולוגי, שהוא תחום שממנו אנחנו חיים, אנחנו במדד האיכות החמישה בעולם, לפני ארצות הברית ולפני אירופה, ובמקום ה-13 מבחינת מספר המאמרים. תשוו את האוכלוסיות שעוסקות בנושאים האלה, זה הרי ללא פרופורציה בסדרי גודל, ובחמש השנים, 2001 עד 2005 פורסמו כ-163 מאמרים ישראליים בתחום החלל וישראל מדורגת במקום הראשון בעולם במספר הפרסומים לנפש. אני מתכוון בחלל הטכנולוגי. תוסיפו את זה לתחומים שהוסיף פרופ' פירן, ואנחנו פי שניים מהאמריקאים הבאים אחרינו בתור.

ולגבי העתיד, כי בעצם זה היה השקעות של העבר. באיזה שהוא מקום שכחנו את זה, ומקבלים את מה שקיים כמובן מאליו. אסור לנו לשגות באשליות, מה שהושג נבע, כפי שציין פרופ' בן ישראל, מהשקעות מערכת הביטחון בעבר. ותאמינו לי, זה לא היה קל. אין ביכולתה של מערכת הביטחון היום לתמוך יותר במחקר הבסיסי, זה גם לא תפקידה של מערכת הביטחון. זה תפקיד ממשלה, זה לא תפקיד אחת הזרועות של הממשלה בלבד. אמנם ההישגים הם מרשימים, אולם הם ייעלמו אם לא תהיה השקעה ממשלתית מסיבית, ואני מדבר על סכומים שדיבר פרופ' בן ישראל, שזה זניח לעומת המכפיל הכלכלי שאפשר להוציא מהתחום הזה. צריך להשקיע בתשתית, בחינוך, באוניברסיטאות, במחקר הבסיסי בנושאי חלל. אנחנו צריכים להשקיע יותר בצד הטכנולוגי במחקרים בתחום החומרים החדשים לחלל, בנושאי מבנים מסתגלים לחלל, בתחומי התקשורת לחלל ובחלל, בהיבט המורחב יותר, וכמובן בחומרי הנעה שמשמשים לשיגורים לחלל. בכל אחד מהתחומים האלה אנחנו משקיעים היום סכומים זעומים בלבד. בטכניון בנושא מחקרים יש 4 מחקרים, בכל אחד יש ממש פרוטות, כי זה מה שיש למשרד המדע. אין לי ספק שבתוספת לא גדולה אפשר ליצור ולמצוא דרך, כמו שאנחנו עושים בנושא הסטרט-אפ.

אני חושב שעל הוועדה הזו מוטלת אחריות כבדה. אין לי ספק שללא תמיכה ממשלתית כעת, נושא החלל במדינת ישראל יתרסק, ואנא תרשמו את מילותיי, ואיתו כל ההישגים שהגענו אליהם. זה תחום שמחייב השקעות, חברים. יש ארצות הברית, יש צרפת, יש הודו. ההודים משקיעים מיליארד ורבע לשנה. איפה אנחנו? פשוט הסתתרה בינתנו. ואם יש משהו שהוועדה צריכה לדאוג לו, ובהקדם, הוא שממשלת ישראל תאמץ את החלל, כפי שנאמר, כקטר מוביל למצוינות מדעית, טכנולוגית וכלכלית, וזו יכולה להיות גם תרומתנו הצנועה לטובת האנושות. תודה.

אני מאוד מודה לך, פרופ' אשד. מלים ברורות ובאמת כדורבנות. אני שוב מבקש, חבר הכנסת בן ישראל, שניקח על עצמנו את הדבר הזה. אתם יודעים שאנחנו לא אקזקוטיבה, זו הכנסת, אבל הכנסת מפקחת על הממשלה ולכן בוועדה הזאת יש ניקוז של המדענים הראשיים של כל המשרדים, כי משרד המדע, לצערנו, הוא דל תקציבים. דווקא רוב התקציבים נמצאים או במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אצל המדען הראשי, או במשרדים אחרים, ובישיבה שמאוד אודה לכם, הדוברים שדיברו כאן, פרופ' פירן, פרופ' אשד, ודר' קפלן, שתתאמו יחד ישיבה שאנחנו נזמן, עם הכנה, עם הזמנת השרים, או הגורמים הממשלתיים המתאימים, לדיון ספציפי על הנושא הזה, כי באמת אסור לנו להפוך את ההישגים ואת מדע החלל, שבאמת עם כל ההישגים שהיו, כמו שאמרת, אסור לנו לקחת את זה על בטוח שזה יישאר כך, צריך לעבוד קשה ולהשקיע את המעט, כדי לקצור הרבה הרבה פירות. לא דובר פה לא בתרומה ולא בצדקה, מדובר פה בהשקעה נבונה שאין שום ספק שתחזיר עשרות מונים למשק הישראלי וודאי וודאי לכל מוצרי הלוואי שדיברת עליהם, בריחת המוחות והאיכות האנושית וכל שאר הדברים שאנחנו נרוויח מהדבר הזה, מעבר ליישומים הכלכליים.

לא נותר הרבה זמן, וכמו שאמרתי, אנחנו נקיים דיון מיוחד בנושא הזה של התקציבים ואיך המדע הזה הופך להיות מדע מושקע.

רציתי באמת רק להוסיף שתי מלים באופן מעשי איך אפשר לקדם, אני חושב, כבר בטווח קצר יחסית את הנושא חקר החלל ובאופן ספציפי לגבי ההצטרפות לאיס"ו.

אז אם נסתכל באופן היסטורי באיזה שהיא פרספקטיבה יותר רחבה, כל האסטרו פיזיקה, מחקר החלל, חקר החלל בישראל לא היה קיים עד לפני סדר גודל של שלושים וכמה שנים ומה שהתחיל את הכול זה היתה יוזמה של פרופ' יובל נאמן, שהקים את מצפה הכוכבים במצפה רמון, כשלמעשה לא היתה כאן פעילות בכלל בתחום. היה לו את החזון להקים את המצפה הזה. בעקבות זה התחילה פעילות תצפיתית. קמה קבוצה בתל אביב, בהמשך התרחבה וגדלה קבוצה בירושלים, בווייצמן, בטכניון, וכל הפעילות הזאת התחילה מאותו מצפה כוכבים. היום המצפה הזה הוא כבר לגמרי קטן, טלסקופ בקוטר מטר זה כבר רמה שהיום חובבים מתקדמים כבר מגיעים אליה ולכן כל ההצטיינות של ישראל שבאמת פרופ' פירן פירט אותה, שהיא באמת יוצאת דופן גם בהשוואה לתחומים מדעיים אחרים, היא מבוססת כמעט אך ורק על מחקר תיאורטי.

דיברת קודם על יחסי ציבור. לנו באסטרופיזיקה יש בעיה מסוימת של יחסי ציבור, כי מה שמקבל הרבה חשיפה בתקשורת זה בדרך כלל תגליות ותגליות נעשות באופן ניסיוני, על ידי טלסקופים, וכשמסתכלים על נפח הפעילות הניסיונית לעומת התיאורטית, במקומות אחרים בעולם, רואים שהחלק הניסיוני הוא בערך פי שתיים, פי שלוש, או פי ארבע מהחלק התיאורטי. כך שלמעשה, אם לישראל תהיה גישה לטלסקופים נוכל לפתח כאן, יש להעריך, פעילות שהיא גדולה בפקטור של כמה---

נדמה לי שאת התהילה העולמית שאלברט איינשטיין שהזכרת זכה לה, הוא בא מן התיאוריה, אבל זכה עוד בחייו שבמצפה הכוכבים, נדמה לי ביוסטון---

לא, הניסוי נעשה באפריקה, בקו המשווה, אדינגטון עשה אותו, אבל בכל אופן אחד כמו איינשטיין זה קשה לייצר.

הוא זכה בחייו שהוא הגיע לרמה האמפירית, אז אני מצפה, אחרי איינשטיין, גם ממך ומכל המדענים שעוד בימי חייהם יזכו שהתיאוריות שלהם יוכחו אמפירית כנכונות. אבל אסור להיות לחוצים, גם אם זה ייקח 100 שנה, 200 שנה, אנחנו נקבל.

לא, היו דברים נבואיים שהוכחו, רק שזה לא היה ברמה של איינשטיין מבחינת החשיבות, אבל אני חושב שיש לנו בעצם בסיס, תשתית של חוקרים מאוד איכותי ויחד עם הטכנולוגיה אפשר, על ידי הצטרפות לאיס"ו, בעצם לתת גישה ולפתח כאן תחום של אסטרונומיה תצפיתית, של חקר חלל ניסיוני, והדבר הזה מאוד מושך סטודנטים. כמו שהרבה אנשים כאן ציינו, יש לזה אפקט מאוד גדול. כשהייתי בקלטק וב-JPA ובמכונים שנמצאים על יד למשל, תיאורטיקאים יש שם פחות מ-10 והמאסה הגדולה של סטודנטים וחוקרים הולכת לתחום הניסיוני ואני חושב שיש כאן אפשרות לעשות קפיצת מדרגה עצומה אם ישראל תיכנס לארגון.

אני יושב ראש האגודה לאסטרונומיה ומנהל מצפה הכוכבים. אני מצטרף למה שנאמר פה. הכול מתחיל מהחינוך. אני יכול להעיד. שתי אנקדוטות, למשל מר לייזר וולפרמן, ז"ל, אביו של אילן רמון, היה חבר באגודה לאסטרונומיה עשרות שנים, כמעט עד יום מותו. אני לא יודע כמה הילד, אילן רמון, הושפע. סתם דוגמה. המצפה בגבעתיים, שקיים 4 שנים לפני מצפה רמון, הוציא מקרבו, רק בעשרים השנה האחרונות, אני חושב, למעלה מ-20 איש, PhD ומעלה. אני לא חושב שיש הרבה מוסדות שיכולים להתגאות בזה. רוב האנשים שקיבלו את ה- PhD, פרופסורה, לא נמצאים פה בישראל, נדמה לי רק 2/3 נמצאים פה ליד השולחן, שנמצאים בארץ, והבעיה כמו שאני רואה, ואני עובד עם בני נוער, ואני עובד עם מצפים. עכשיו הקמנו כמה מרכזים בבאר שבע, במעלה אדומים הוקם, אגב, בית ספר לתעופה וחלל שמתחיל לפעול. זאת אומרת המצפה שם מתחיל לפעול השנה ואנחנו מאוד גאים בזה, אבל זה צריך להתחיל מאפס. חבר'ה, זה צריך להתחיל מהחינוך וכל שנה שאתה מגיע יותר לבני נוער, העניין שלהם במדע, בחוגים, הולך ויורד, ואם אנחנו לא נשכיל, כלומר, בוא נגיד, עד לפני 3, 4, 5 שנים, יכולנו לגייס את הדור הבא של מדריכים, אנשים שאחר כך אתה רואה אותם עושים את המאסטר ואת ה- PhDבאוניברסיטאות, מהצוות שבא למצפה ולאגודה, היום אתה כמעט לא מוצא אותם. זה גם בגלל שבמערכת החינוך יש בעיה, גם בגלל שלמשל עבודות גמר של תלמידים שעושים בשביעית, שמינית, בנושא חלל, אין מנחים. הנה, אתמול התקשר אליי בערב תלמיד ממרום הגולן, שרוצה לבוא לגבעתיים שאני אנחה אותו, כי אין מנחים אחרים.

אני חושב שבאמת צריך לבוא ולשבת, כל הגופים, לשבת ולטכס עצה. גם האוניברסיטאות וגם משרד המדע, גם הצבא, כי סך הכול זה גם אינטרס של מערכת הביטחון, מה אנחנו עושים עם בני נוער, איך אנחנו ממשיכים שיאהבו את העסק, להביא אותם לזה, להשקיע אולי באמת בחינוך האפור, תקראו לזה, בחינוך הפורמלי.

חבר'ה זה בדמנו, אנחנו רוצים להביא 30,000 מדענים חזרה. לפי דעתי החזון שלנו שיהיו לנו מדענים ולא לתת להם לצאת החוצה, כי לא חוכמה לבקש מאלה שהיו פה כבר ויודעים מה יש לנו להציע להם, אנחנו צריכים לספק שאלה שגומרים את ה- PhD ורוצים לגמור PhD ובכלל רוצים לעשות PhD.

אגב, אצלי בחוג לגיאופיזיקה בתל אביב, וגם בחוג לפיזיקה, היתה עלייה אדירה במספר הנרשמים בעקבות מה שקרה בקולומביה, אילן רמון, האסטרונאוט הישראלי הראשון. היום יש ירידה חזרה. אני חושב שאנחנו רואים את זה בכל האוניברסיטאות, יש ירידה חזרה, וחבר'ה, זה בדמנו, כי זו השקעה לטווח ארוך. זה לא העניין, אתה יכול לשים הרבה כסף, אבל אם אין לך אנשים... צריך להשקיע את זה בהון האנושי, ואם לא יהיו אנשים, אנחנו נראה את זה בעוד חמש, עשר שנים. האנשים פה ליד השולחן, אנחנו לא נהיים צעירים מיום ליום ואני רואה את זה אצל בני הנוער, יש בעיה רצינית וצריך לחשוב על זה.

אני מהנדס בתעשייה האווירית, אבל היום אני מייצג עמותה ישראלית ננו לוויינות. גב' יוג'ין קוקס פה דיברה בהרצאה שלה על פרויקטים שהם יחסית זולים ופשוטים של אוניברסיטאות.

יש עמותה שלמה ללוויינות זעירה?

לוויינות זעירה שבונה ננו לוויין היום בעזרה ומימון של מפא"ת, התעשייה האווירית. אנחנו אפילו בונים אותו והולכים לשגר אותו בסוף השנה הזאת. הרבה מהפרויקטים שלנו בתוך הלוויין הזה אנחנו הוצאנו החוצה, גם לסטודנטים באוניברסיטאות וגם לתלמידי בית ספר אפילו, של מעלה אדומים וגם בהרצליה. יש פה את דר' אנה הלר ודר' דניאל פורטנוי, שהם חלק מהעמותה, ויחסית בעלות נמוכה אפשר לבנות לוויין, לשגר אותו לחלל.

ישראל מתמחה במזעור של הרבה דברים ולכן בתוך לוויין קטן אפשר לעשות הרבה וזה עוד איזה שהוא תחום שאפשר להשקיע בו, גם בבתי ספר תיכוניים, גם באוניברסיטאות, אפשר לבנות לוויינים ולשגר אותם לחלל בעלות אלפית מלוויינים גדולים וזה מה שאנחנו עושים בלוויין הראשון ויש לנו כבר את הפרויקט הבא בדרך, גם עם אוניברסיטה מחוץ לארץ והפרויקטים רק יילכו ויגדלו.

מה גדלו מעשיך ה', מה קטנו.

אני דר' לאסטרופיזיקה במקצוע, חברה בעמותה של לוויינות זעירה ואני יכולה לדבר בשני צדדים של המטבע, גם בחלק של האסטרופיזיקה וגם בחלק של הטכנולוגיה, ואני רוצה להגיד לכם שלפי הניסיון שלי, ואני מלמדת בבית ספר תיכוניים, מלמדת את הנושא הזה של חלל וטכנולוגיה, אני רואה שזה לא מספיק ללמד אותם אסטרונומיה, זה בכלל לא מספיק, ואתה צריך לתת לילדים גם אתגרים נוספים ולבנות דברים. הם נורא אוהבים לבנות דברים וחשוב שדווקא הנושא של ננו טכנולוגיה, שאנחנו מציעים עכשיו לצעירים ללכת לקראת זה, זה סוגר את כל הנושא, גם את הרומנטיקה של החלל ואת כל הנושא של האתגר ולפרוץ גבולות, וגם את החלק הטכנולוגי. זו נראית לי הדרך, שילוב של שני הדברים, גם מדע וגם טכנולוגיה.

אני גם מהעמותה הישראלית ללוויינות זעירה. בנוסף למה שדר' אשד אמר, אני הגעתי למסקנה שיש נתון מדהים. יש 8 לוויינים בחלל של ישראל, ויש לוויין לפחות ממיליון אנשים. זאת אומרת, אני חושב שאין כזה דבר בעולם שלפחות מכל מיליון אנשים יש לוויין אחד.

אני ממינהל, מדע וטכנולוגיה ממשרד החינוך. אני רציתי לציין שהשליחות של אילן רמון היוותה גורם מאוד מאתגר במערכת החינוך לקידום הנושא של החלל ובזמנו אילן עצמו, וסוכנות החלל הישראלית, בשיתוף פעולה איתנו, הפעילו את המערכת בפרויקטים בין לאומיים, כמו הניסוי שאילן ביצע על המעבורת והיינו מעורבים, בתי ספר רבים, בתכנון הניסויים, בפרויקטים אחרים של סטאר שיין שהיו לנו. אנחנו מאז ממשיכים במסורת גם של קיום תחרויות וחידונים ואולימפיאדה של אילן רמון שבה מעורבים אלפי תלמידים מחטיבות הביניים ומחטיבות עליונות והנושא, כמו שאמרו כאן, הוא מאוד מסקרן ומלהיב את התלמידים ולכן מאוד חשוב לנו כל הזמן לשמר את ההתלהבות הזאת ולפעול מעבר למסגרת הלימודים הפורמלית שבה הנושא הוא חלק מתכנית הלימודים, נושא מדעי כדור הארץ והיקום, גם בפרויקטים ובפעילויות מיוחדות ואני מזמינה את האנשים שיושבים פה ואת האנשים שעוסקים בתחום החלל לבוא ולהביא לנו רעיונות שיכולים להלהיב את התלמידים ולהפעיל אותם בתוך הנושא.

אנחנו ננעל את הישיבה, ואני מודה מאוד מאוד לכל אלה שהשתתפו ומתחייב בזאת, בתיאום איתך, שנקיים ישיבה שבאמת תיקח על עצמה את האתגר הזה של להכניס את הממשלה ואת הגורמים המממנים ברמה הציבורית, הראשונית, עד שהכספים הגדולים יגיעו מהגורמים הפרטיים. תודה רבה לכולם ושלום.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00