PAGE
23
ועדת הכלכלה

29.7.08

הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 660

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ו בתמוז התשס"ח, (29 ביולי 2008), שעה 08:30

הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007

של חבר הכנסת רן כהן, חבר הכנסת יורם מרציאנו (פ/581)

בקשה לדיון מחדש מאת חבר הכנסת גלעד ארדן ודיון מחדש

חברי הוועדה: משה כחלון - היו"ר

צבי הנדל

יואל חסון

רן כהן

יורם מרציאנו

אורית נוקד

חנא סוייד

עו"ד אמיר פז

- לשכה משפטית, משרד הבינוי והשיכון

דר' ישראל שוורץ
- סמנכ"ל אכלוס, משרד הבינוי והשיכון

יעל מבורך

- רפרנטית שיכון, משרד האוצר

ראובן קוגן

- משרד האוצר

אליעזר במברגר

- משרד האוצר

חביב קצב

- מנהל אגף בכיר לדיור, משרד העלייה והקליטה

שוש


- דיירת בדיור הציבורי

לאה ורון

אתי בנדלר, ניר ימין

סמדר לביא - חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון מס' 3), התשס"ז-2007

של חבר הכנסת רן כהן, חבר הכנסת יורם מרציאנו (פ/581)

בקשה לדיון מחדש מאת חבר הכנסת גלעד ארדן ודיון מחדש

אני פותח את ישיבת ועדת הכלכלה. על סדר היום הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה). יש פה בקשה לדיון מחדש של חבר הכנסת גלעד ארדן. החוק אושר לקריאה שנייה ושלישית ב-14.7.08 וכאן אנחנו מתכנסים לדיון מחדש, לשם הבהרה של מספר סעיפים ובהם הגדרת זכאי.

אני מבקש רק לאשר את הבקשה לדיון מחדש. מי בעד? מי נגד? אושר פה אחד.

אנחנו מתחילים בדיון. בבקשה, גברתי היועצת המשפטית של הוועדה.

כן. תודה אדוני היושב ראש. מי שליווה את הטיפול בהצעת החוק הוא עורך דין ניר ימין ובתום הישיבה האחרונה שבה אושרה הצעת החוק הזאת לקריאה שנייה ושלישית, הוא דיווח לי על מספר שינויים שנעשו במהלך הישיבה. ההצעות לשינוי, שהובאו כנראה על ידי נציגי האוצר או משרד הבינוי והשיכון, אינני יודעת, הובאו קודם לעיון הלשכה המשפטית, או לעיון חברי הכנסת, וכתוצאה מכך נוצרה תקלה חמורה, כי הוועדה אישרה תיקונים שבעצם גורמים לסתירות פנימיות בתוך החוק. וזו הסיבה שאנחנו ביקשנו דיון מחדש. אני אציג רק את הסתירה הראשונה, לאחר מכן עורך דין ניר ימין ימשיך.

תסבירי גם מי נותן למי, את הסטירה. רק המסכנים חוטפים את הסטירות.

ובכן, חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) מקנות לזכאי זכות לרכוש דירה שבה הוא מתגורר, בתנאים הנקובים בחוק. הגדרת זכאי כפי שהיא קיימת היום בחוק העיקרי היא 'מי שמתגורר כדין, או על פי חוזה תקופה של חמש שנים לפחות בדירה ציבורית ואין ולא היו בבעלותו או בבעלות קרובו במשך חמש שנים שקדמו למועד הגשת בקשתו לפי סעיף 2 דירה או מקרקעין אחרים ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים'.

בדיון שנערך, הדיון האחרון, אישרה הוועדה שינוי ההגדרה. שינוי מאוד קטן, במקום מי שמתגורר, יבואו המלים 'זכאי, כהגדרתו בחוק הלוואות לדיור, המתגורר'. סך הכל שינוי מאוד קטן, זכאי הוא מי שזכאי לפי חוק הלוואות לדיור. בשינוי הקטן הזה טמונים מספר פגמים. הדבר הראשון הוא שזכאי לפי חוק הלוואות לדיור הוא מחוסר דיור והוא זכאי לסיוע בדיור לפי הכללים. מה הם הכללים? כללי משרד הבינוי והשיכון לעניין הזכאות לסיוע בדיור שייקבעו בתיאום עם משרד האוצר. קרי, כל החוק, בהתאם לנוסח החדש שאושר, כפוף היום לכללים שנקבעים בתיאום עם משרד האוצר, דהיינו אפילו לא בחקיקת משנה, אלא בנהלים ובהנחיות. אני חושבת שזה חמור ביותר. אני מתנגדת לכך בתוקף שחקיקה ראשית של הכנסת---

מה הבעיה המשפטית עם זה?

הבעיה המשפטית היא בעיה קטנה, שהכנסת מחוקקת חוק והמשרדים הרלוונטיים, אפילו לא בחקיקת משנה, אלא בנהלים, יכולים לעקר את החוק הזה לגמרי ממשמעותו.

זה מה שהוצג לוועדה, זה בדיוק מה שהיה הסיכום.

לפיכך פותחים את הנושא מחדש.

אם אפשר להתייחס, זה הייעוץ המשפטי של משרד האוצר. זה דבר בעיניי מאוד מאוד, הייתי אומר, שינוי גמור בכנסת, כי כל חקיקה ראשית שממנה השרים לוקחים את סמכותם, הסדירה את העניין הזה, קיבלה החלטה---

וזה להיפך. מה שפה, שיש חוק, ועל פיו מוציאים תקנות, לא מוציאים חוק שאומר 'התקנות ישנו את החוק'.

אבל זה רצון החוק. יש פה אמירה מפורשת---

מר במברגר, אני רוצה לומר לך, אני מסתכלת עליך ואני מכירה את דמותי במראה. נדמה לי שיש לי קצת יותר שנות ותק ממך, בטח ובטח ותק מקצועי. זה לא תקין וזה לא ראוי ולא מקובל עליי לחלוטין שבאמצעות חקיקת משנה, וקל וחומר באמצעות נהלים פנימיים של משרדים, ניתן יהיה לעקר חוק שהכנסת מחוקקת מתוכנו, ללא בקרה פרלמנטרית בכלל על הכללים. ואני לא מכירה, חוץ מאשר בחוק הלוואות לדיור---

אני מאוד מכבד את הניסיון וכולי, אבל אני רק רוצה לומר, בימים אלה אני כותב את הצעת חוק 'אזורי עדיפות לאומית', דבר לא פחות דרמטי מחוק הלוואות לדיור וכל הקונספט של החוק הזה אומר, אגב בעקבות פסיקת בג"צ, שהחוק יסמיך את הממשלה לקבל החלטה, כממשלה, לא ככנסת, מה הם אזורי עדיפות לאומית, איפה הממשלה רוצה להשקיע. זו דוגמה לדבר מאוד דומה בעיניי.

אם אתה רוצה שנדבר על אזורי עדיפות לאומית, אז קודם כל, אולי נגיד שהבג"צ פסל את המצב החוקי הנוכחי שאִפשר, בלא קביעת אמות מידה ראויות, לא בחקיקה ראשית וללא קביעת אמות מידה ברורות וללא הסדרים ראשוניים, למחוקק-משנה לקבוע מה הם אזורי עדיפות לאומית ולכן אתם מתקנים עכשיו, מציעים לתקן את החוק.

מה שהפריע לבג"צ זה שלא היתה אמירה מפורשת בחוק, אפילו לא פעם אחת ש---

אין טעם שאנחנו נתווכח עכשיו על העניין.

אני מודה לך. יש פה סדר, חבר הכנסת הנדל ביקש לדבר.

אני חושב שהדברים הם מאוד ברורים. אני יכול עכשיו לנאום חצי שעה, כל אחד יגיד מניסיונו, הסוגיה מאוד פשוטה. הרצון של האוצר, אם הוא לא קיים, הייתי בודק להם את החום. כל הכבוד להם, כל הכבוד להם שהצליחו לסובב אותנו. אז אוקי, עלינו על זה, צריך לתקן. חבל על הוויכוח.

אדוני היושב ראש, קיימת בעיה בסוגיה שהעלתה היועצת המשפטית אתי בנדלר, בצדק, שזו בעיה באמת מהותית מבחינת החקיקה. אבל קיימת גם בעיה מהותית לגבי המחלוקת בין הצעת החוק של חבר הכנסת מרציאנו ושלי, לבין הנוסח שנכנס וישנה הסתירה הזו בתוך החוק כיום, יש בה כפילות. אני אתמול קיבלתי טלפון מהמנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון,מר חיים פיאלקוף, נמצא כאן סגן המנהל הכללי של המשרד, מר ישראל שוורץ, שאני הבנתי שלהם יש הצעת מוצא, אולי באמת אפשר ל---

עוד רגע. לפני זה בוא נאפשר ליועצת המשפטית---

לא, להגיד מי הוא זכאי, כי יש פה---

רגע, בוא נאפשר ליועצת המשפטית לסיים את כל ההבהרות.

יש לי תחושה שאנחנו עכשיו נכנסים לתוך תהליך של בדיקה מי הוא זכאי. את זה כבר עברנו, אנחנו יודעים מי הוא זכאי.

אני לא יודעת מי הוא זכאי, זה בדיוק מה שאני אומרת.

אז אולי מר ישראל שוורץ יפתור לנו את הבעיה, אולי כל הוויכוח הזה הוא מיותר. מר שוורץ יגיד לנו מי זכאי.

אני מבקש לאפשר ליועצת המשפטית לסיים את דבריה, לאחר מכן נתחיל, נצביע ונסכם.

מעבר לכך שהפנו לכללים, כתוצאה מכך נוצרו שלוש סתירות שהוועדה צריכה להכריע לגביהן, ואז אולי תבוא ההצעה של משרד הבינוי והשיכון.

בהתאם להגדרה הקיימת היום, כפי שקראתי, מדובר על כך שלא היתה בבעלותו של הזכאי דירה במשך חמש השנים האחרונות שקדמו למועד הגשת הבקשה לרכישה. בהתאם לכללים, מדובר על כך שלא היתה בבעלותו דירה החל מ-1 ביוני 1971.

בעיה שנייה, נוסח החוק היום מתייחס לדירה ששווייה עולה על 350,000 שקלים חדשים, בכללים אין מיון בכלל.

דבר שלישי, השאלה מי נחשב לבעלים. יש סעיף 7 בחוק שמונה את סוגי הבעלויות שנחשבים לצורך חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) ויש הוראות אחרות בכללים.

אלה שלושת הנושאים שצריכים להתייחס אליהם כדי שאנחנו נוכל לדעת מי הוא זכאי בעניין החוק שלנו.

זה באמת סגן המנהל הכללי של משרד הבינוי והשיכון.

אנחנו דנו בנושא הזה. נכון שהדיון היה גם סוער מכיוון שלחלק מההסכמות הגענו תוך כדי הדיון, מכיוון שיושב ראש הוועדה וגם המציעים התעקשו לסיים את המהלך הזה באותו דיון. הסכמנו לזה, ומן הסתם אני חושב שההבנות היו מאוד מאוד ברורות בינינו לבין המציעים, והם גם עוגנו אחר כך גם בסיכום בין המציעים לבין שרי הממשלה, שר האוצר ושר הבינוי והשיכון, לכן רוח הדברים היתה מאוד מאוד ברורה. אני אישית הזהרתי גם אז שבגלל שאנחנו עושים את זה במהירות כזאת, עלולות להיות בעיות נוסח כאלה ואחרות, מאחר ואי אפשר לעלות על כל יו"ד בחוק שכן הוא חוק מורכב, ומבחינתי הבעיות הן בעיות נוסח שלא דרשו כינוס הוועדה והיה אפשר לפתור את זה ברמה המשפטית, בין יועצים משפטיים.

סליחה שאני עוצרת אותך, לוועדה יש יועצת משפטית רבת ניסיון ואני מציעה שבנושאים האלה, מתי לכנס את הוועדה, מתי לא לכנס את הוועדה, תשאיר את זה לנו.

אני מאוד מכבד את הניסיון שלה. אני מבין, כבר התכנסנו, מה שנקרא, אז אין מה להתווכח על זה. התכנסנו ואנחנו כבר פה וכולנו קמנו מוקדם.

אני רק רוצה להגיד שמבחינת הכוונה, הכוונה היתה שאנחנו נלך לפי ההגדרה של חוק ההלוואות לדיור, מכיוון שיש---

למה נכתב חמש שנים?

כי זה היה בנוסח המקורי.

ושכחו למחוק את זה?

נכון. זה היה בנוסח הצעת החוק וכשהגענו לסיכום---

זה קיים בחוק.

ברור שזה קיים בחוק, כי זה היה בנוסח המקורי.

היתה החלטה מפורשת של הוועדה לבטל את החמש שנים?

מר קוגן, אנחנו צריכים להתקדם.

אני מבין. אבל אנחנו לא נוכל להתקדם אם כל פעם יקטעו---

אפילו הודעתי באותה ישיבת ועדה שאני מוותר על התיקון מחמש שנים לארבע שנים, יישאר חמש שנים. הודעתי.

זאת אומרת, זה לא סתירת נוסח, זה לא עניין של נוסח.

לא סתם כתבנו שזה יהיה כהגדרת חוק הלוואות לדיור, מכיוון שההגדרה הזו של הלוואות לדיור היא הגדרה שמשמשת אותנו גם בדברים האחרים, וחוץ מזה, יש גם מחלוקת בין המשרדים האם צריך להיות כן ב-71', לא ב-71', ואני מציע שאנחנו לא ניכנס לתוך המחלוקת הזאת אלא נשאיר את זה לפי הגדרה של חוק ההלוואות לדיור כי זו ההגדרה שמוכרת. ברגע שאנחנו מתחילים לסבך---

מה זה קשור לדיור ציבורי? אני לא מבין.

מר קוגן, הבנו. אתה רוצה לסכם במשפט או משהו?

אני רוצה להשאיר את זה ברוח הסיכום שיש בין הממשלה לבין המציעים וברוח הדברים שנאמרו גם בוועדה הזאת לפני פחות משבוע.

הדברים ברורים.

אני מציעה אולי שהוועדה תאשר את מה שאתה מציע, ואתם תשנו את זה אולי ל-1951 ואז בכלל---

זה לא החוק הראשון, לפי מיטב ידיעתי ויש לי לא פחות ניסיון מהיועצת המשפטית, שהחוק מסמיך את הממשלה לעשות כל מיני תיקונים ושינויים.

כל מה שהיה ב-60 שנות קיומה של המדינה, אי פעם---

מר קוגן, תודה רבה.

קודם כל עניין הבעיה המשפטית של ההסמכה. נראה לי שאם אפשר להגיע להגדרת זכאי שתהיה מוסכמת, אפשר לכלול אותה כמות שהיא. יש גם נוסח שהעברתי. דרך אגב, מהותית אני חושב שהחשש הוא לא משמעותי, כי אני מעל עשר שנים במשרד ועוד לא ראיתי שנגעו בהגדרה של זכאי שבכללים, לאיזה שהוא צורך, כי זו הגדרה מאוד כללית ועקרונית, אבל אולי אפשר להכניס אותה לחוק, מעבר לזה יש את השאלה מה התוכן שלה באמת. השאלה של שנת 71', או את החמש שנים. אני חושב שבמהות אם מדברים על מה בעצם אנחנו מחפשים, לדעתי מה שאנחנו מחפשים זה מה שיש במבצעי הממשלה לפחות בשנים האחרונות, וזה מי שיכול לקחת דירה בבעלות מאז שהוא נכנס לדיור הציבורי. כי הרי כל הרעיון הוא שלא יעלה על הדעת שמישהו ייכנס לדיור ציבורי, ירכוש או יקבל מתנה או בירושה, או אני לא יודע מה, דירת מגורים, ושוב אני מדבר רק על דירת מגורים, והכל טוב, והוא יוכל לקנות בהנחה כזאת או אחרת את הדירה הזאת למרות שיש לו דירת מגורים אחרת. שוב, אני מדבר לא ברמה של מה הוסכם או לא הוסכם, אלא מבחינת, מה שבעצם הבנתי, המטרה.

מעבר לזה, בנושא שהוזכר, של הבעלות, הדבר המהותי העיקרי שמפריע לנו הוא הפער בין מה שכתוב בכללים למה שכתוב בחוק. זה שבחוק, בעלות זה מי שיש לו מכוח הסכם וכולי דירה אחרת. חסר שם מכוח צוואה או ירושה, שזה מופיע בכללים, וזה, לעניות דעתי, משהו די טריוויאלי. כלומר אם למישהו יש דירת מגורים אחרת, זה לא כל כך מעניין אותי אם מישהו קיבל אותה במתנה או שהוא ירש אותה. אני לא חושב שגם היתה כוונה, בשנת 98', כשזה נעשה ככה, למיטב זיכרוני, גם אז ליוויתי, אני לא חושב שהיתה כוונה מפורשת בעניין הזה.

יש לי גם הערות לסעיפים אחרים, אבל זה לפי הסדר שהוועדה תחליט.

אתם מוכנים להישאר עם רשימת הבעלויות שיש בסעיף 7 היום, ורק להוסיף את העניין של צוואה, ירושה ומתנה?

כן, אבל עדיין יש את שאלת התקופה, כמה שנים אחורה.

הבעיה שיש כאן מוקש, המוקש של הקרקע הוא מוקש, כי כל אחד צריך להביא ממינהל מקרקעי ישראל הודעה שאין לו קרקע, ואנחנו לא מוכרים לו את הדירה כי אין לו הודעה שאין לו קרקע. זה היה המוקש שהיה ב-1998 והוחלט לבטל אותו.

אנחנו מסכימים שיש פה גם בעיה פרקטית, אין שום דרך לוודא מקרקעין באשר הם, שהם לא דירות, שדווח עליהם לרשויות המס, זה גם לא מופיע בהגדרה שפה. השאלה המהותית שנשארה זה כמה זמן אחורה לא היתה לו דירה.

אין מחשב? אין להם שום אפשרות---

עורך דין ניר ימין, בקיצור התשובה היא כן, מה שנשאר זה שאלת כמה זמן אחורה לא היתה לו דירה.

במבצעי המכר הנוכחיים, אני חושב ששם יש היגיון. זה אומר, אם לפני שאוכלסת היתה לך דירה או אין לך דירה, מחול לך, לא מעניין. כך גם נהוג במבצעי המכר הנוכחיים, אם לפני שאוכלסת בדירת עמידר, היתה לך דירה ואיננה, ואוכלסת בדירה, כל העבר שלך נמחק והוא לא רלוונטי יותר. אבל אם אחרי שאוכלסת, זכית בדירה, זה כבר סיפור אחר. אתה לא אותו עני שזכאי להנחות הגדולות. ברמה המהותית, זה הפתרון שהוא נכון וגם אפשר לחיות איתו.

אתה אומר שמי שמקבל זכאות---

חבר הכנסת כהן, אנחנו צריכים לסכם.

אני אומר לכם את האמת, אנחנו, גם חבר הכנסת מרציאנו וגם אני, ומר ראובן קוגן היה שם ואחרים היו שם, הגענו ברוח טובה עם שר האוצר ועם שר הבינוי והשיכון להבנה. אני מודה על האמת, שאני לא שמתי לב למוקש הזה שנמצא שם ושחוק ההלוואות לדיור נותן ב-1971, דבר ארכאי. למה לא להחליט שכל אדם שהיתה אי פעם בבעלותו חלקית של דירה, מאז הקמת המדינה, לא יהיה זכאי, אבל אחר כך אם הוא נפל לבור גדול ומשרד הבינוי והשיכון הכיר במצבו, הרי מי גר בדיור הציבורי? רק מי שמשרד הבינוי והשיכון מכיר שמצבו הוא כל כך קשה שהוא נותן לו דירה בדיור הציבורי. אגב, אם הוא זוכה, זה שהוא יקבל דירה בדיור הציבורי, זה כבר אחרי שהוא המתין וחיכה והכל והוא היה במצב עד כדי כך גרוע, גם בין הזכאים, שרק כך הוא קיבל דירה. אז עכשיו באים ואומרים, אבל אם היה ברשותו ב-1971, זה הרי ממש ארכאי.

אני הצעתי משהו אחר.

אני יודע. אני מבקש לקבל את התיקון שמשרד הבינוי והשיכון מציע. נדמה לי שההגדרה, כפי שאמרתם, מר ישראל שוורץ ומר אמיר פז, היא הגדרה סבירה, שאומרת שאדם שאם היתה בבעלותו אי פעם דירה או חלקיק דירה, מלפני שהוא קיבל את האכלוס, מוחלים לו. הוא קיבל הרי אחרי זה זכאות, על פי הכללים של המדינה, ולכן הוא זכאי. אני אומר את זה לאנשי האוצר, אני רוצה עדיין להמשיך עם ההסכם. אני לא רוצה לפוצץ אותו. מר ראובן קוגן, אני אומר לכם ברצינות, כי אני רוצה ללכת איתכם ביחד, וגם חבר הכנסת מרציאנו רוצה ללכת ביחד. אתם לא רוצים לקבל את ההגדרה הזאת? אתם תילחמו עליה? נפריד בין המבצע לבין החוק. החוק הוא שלנו, הוא בכלל ב-2011, אז במבצע תעשו כמו שאתם רוצים, שהדיירים ישנאו אתכם, שיקללו אתכם, תסבלו כל מה שאתם רוצים, אני חושב שההגינות היא גם במבצע ללכת על פי הכללים האלה.

ודבר אחרון. אני כן מבקש, בהמשך לדברים של מר אמיר פז, להוריד את הנושא של הקרקעות, אדוני היושב ראש, מסיבה מאוד פשוטה. בסעיף 7 בחוק המקורי של 98', גב' אתי בנדלר ואני, במידה מסוימת, סליחה שאני משתף אותך, נאלצנו להכניס את העניין של הקרקעות, כי אמרו לנו 'מה קורה אם דייר בדיור הציבורי יש לו קרקע ואתה גם נותן לו דירה?' אני אומר, תיקחו את שוש, נגיד. שוש גרה 25 שנה, 27 שנים בדיור הציבורי. לשוש יש קרקע? אין לה בלטה שלה, אז יש לה קרקע?

יש לה דונם בכיכר המדינה, נכון?

זה בצחוק.

אם לא הייתי זכאית, אז לא הייתי מקבלת.

אני מוכרחה להודות על האמת שאני לא כל כך הבנתי. אם כך אתה מציע שההגדרה תישאר כפי שהיא היום בחוק וזה יהיה 'מי שמתגורר כדין או על פי חוזה תקופה של חמש שנים רצופות לפחות בדירה ציבורית ואין ולא היו בבעלותו, או בבעלות קרובו', במקום במשך חמש השנים שקדמו למועד הגשת בקשתו, מאז שהוא מתגורר בדירה בדיור הציבורי, דירה או מקרקעין---

לא, בלי מקרקעין, דירה ששווייה עולה על 350,000 שקלים. רק דירה, את המקרקעין להשמיט. ואז את סעיף 7 לחוק המקורי, לבטל את סעיף 7 בחוק המקורי.

ההיגיון הוא מאוד פשוט. צריך לצאת מתוך הנחה---

אי אפשר לבטל את סעיף 7, צריך לתקן אותו.

צריך לבטל אותו.

לא, לא צריכים לבטל אותו. צריכים להשאיר.

הוראות לעניין בעלות.

להיפך, צריכים להוסיף לו גם הוראה ואני חושבת שבנושא הזה---

אז למחוק שם את הבעלות על קרקע.

הנושא של מקרקעין, זה נושא חדש, זה נושא שלא עלה לדיון במודל שלנו והוא לא נובע מתוך איזה שהיא בעיה משפטית שעלתה---

הוא נובע בשל חוסר התאמה בין ההוראות לעניין זה בכללים לבין הוראות סעיף 7 שלא הוצע לתקן אותם. אבל ברגע שהכנסתם את הכללים, נוצרה חוסר התאמה. אני לא הצעתי לבטל את המקרקעין, הוא הציע.

חבר הכנסת כהן, אתה הכנסת עכשיו נושא חדש של מקרקעין. השאלה אם זה הדיון. לי, מבחינתי, אין בעיה, אני מוכן להמשיך עם זה. אתם רוצים כרגע לדון בנושא של מקרקעין? זה על פניו נראה לי צודק לחלוטין, חבר הכנסת רן כהן צודק במאה אחוז, אבל זה נושא חדש. אנחנו התכנסנו לכאן לצורך הדברים שהבהרתי בתחילת הישיבה, הגדרת זכאי ומספר הבהרות. אתם רוצים להרחיב?

יש לי הצעה אולי לחברי הכנסת, אם ירצו לקבל אותה. אני מדבר על הגדרת זכאי ואני מדבר גם על סעיף 7, על הנושא החדש של מקרקעין. אנחנו כן מפרידים בסופו של דבר בין נוסח החוק, כפי שהוא עכשיו יעבור, ויוקפא עד סוף 2010 לבין המבצע שאנחנו הולכים להוציא ארבעה שבועות מיום האישור במליאה. לכן אני מציע שהגדרת הזכאי בסעיף 1 תהיה כמו שהצעתי, לפי חוק הלוואות לדיור. מבחינת המבצע, מאחר וגם היום המנגנון הזה עובד כך במבצעים הקיימים וזה גם המנגנון שיעבוד כך במבצע החדש שייכנס לתוקף בעוד ארבעה שבועות. הוא ייכנס כמו שהמציע רוצה. ברגע שאנחנו פותחים את נוסח החוק, אל"ף, זה הרבה יותר קשה לשנות אחר כך, ובי"ת אנחנו אחרי זה לא יודעים בכלל מה ההשלכות של זה ולכן אני מציע שברמה הפרקטית, שהרמה הפרקטית זה המבצע, אנחנו נקבל את ההצעה של משרד הבינוי והשיכון, שזה אומר, כמו שמר שוורץ הציג אותה. ברמת החוק, אנחנו נישאר עם הסיכומים שהיו בוועדה לפני שבוע, שהגדרת הזכאי תהיה לפי חוק הלוואות לדיור, ובסעיף---

אני לא מבינה, יש רמת חוק ויש רמת סיכומים?

כן, בדיוק. יש חוק שעכשיו מוקפא עד סוף 2010 ויש מבצע שייכנס לתוקף בסוף ב-2008.

לא חוק וסיכומים. רק נחדד. יש חוק שייכנס לתוקף ב-2011 ויש מבצעי מכר שהם החיים.

במבצעי מכר, עד 1 לינואר 2011 החוק לא נכנס לתוקפו, תעשו מה שאתם רוצים.

יש לי תחושה שאנחנו הלכנו פה על חוק שכולנו שמחנו ובירכנו עליו ובסוף נישאר בלי כלום. נכון שיש פה את עניין החוק ואני מבין את היועצת המשפטית, אך יחד עם זאת היה פה איזה שהוא הסכם שנחתם עם שני שרים ואני אומר לכם, מתוך ידיעה, גם משיחות שעשיתי עם הקואליציה, ברגע שאנחנו נתקדם עכשיו עם הצעת החוק על מנת לתקן את זה, ואני מבין אותך, גברתי היועצת המשפטית, אנחנו נישאר בעוד 4 שבועות בלי כלום, ואני מעדיף במקרה הזה---

למה?

כי אנחנו נישאר בלי כלום, הם יצביעו נגדנו אם אנחנו נלך ונשנה פה סעיפים בניגוד להסכמות שהיו.

אתה לא משנה שום סעיף, יש לך פה איזה טעות טכנית, שהיא לא הגיונית.

הם לא רואים את זה כטעות טכנית. אני מאוד פוחד שאני נשאר בסוף עם---

חבר הכנסת מרציאנו, קודם כל זה חוק שלך ואני לא נותן---

אז אם יש לי מבצע בעוד ארבעה שבועות שאני מוציא---

למי הם עושים טובה עם המבצע? היה מבצע ויהיה מבצע. סלח לי שאני מתערב בחוק שלך.

החוק לא נכנס לתוקפו עד 2011.

אין מבצע והמבצע הוקפא ואין מבצע ואין מכירות של דירות.

חבר הכנסת מרציאנו, החוק ייכנס לתוקפו רק ב-1 לינואר 2011. עד אז הם יכולים לעשות איזה מבצעים שהם רוצים.

יש הסכם, נו, מה לעשות?

אם המציעים מסכימים, בסדר.

אתה רוצה שבחוק יהיה שמ-1971 מישהו היה לו רבע דירה, הוא לא יהיה זכאי לקנות?

חבר הכנסת כהן, זה מה שסיכמנו. סיכמנו שבחוק זה יהיה ככה וסיכמנו שבמבצע זה יהיה כמו שמר ישראל שוורץ אומר.

סיכמתי שבחוק יהיה מה שיש במבצע, ובמבצע יהיה מה שבחוק.

לא.

זה מה שסיכמנו. ההסכם אומר שמוכרים בעוד ארבעה שבועות על פי מה שיש בחוק.

ולפי כללי משרד השיכון, זה נאמר אלף פעמים לפרוטוקול. חבר הכנסת כהן ומרציאנו, אני מציע שאנחנו לא נפתח את אשר סוכם בוועדה לפני שבוע ואם יש את הסתירה הזאת בין חוק ההלוואות לדיור לבין החקיקה, אני מציע שאנחנו נאמץ את ההגדרה של ההלוואות, כמו שאמרתי במבצע, שזה התכל'ס של הדברים וזה המכירות בפועל. זה ילך לפי התנאים שמשרד הבינוי והשיכון הציג כרגע. זו ההצעה שלי.

אני אגיש הסתייגות.

זו זכותך, כמובן, אבל אנחנו לא הגענו להסכם עם האוצר ועם משרד הבינוי והשיכון---

אז תתנגדו.

אני אתנגד לחוק שלי?

להסתייגות, תתנגד. אני מגיש הסתייגות שאני רוצה שהחוק ייכנס לתוקף ב-1.1.09.

בסדר, אבל אני מבקש שיירשם שזה בניגוד מוחלט לכל ההסכמות שהגענו, גם עם המציעים וגם עם הוועדה לפני שבוע.

רגע, איתי יש איזה הסכמה? יש הסכם? יש איתי איזה הידברות?

לא, אבל אני לא יכול לעשות הסכם עם כל אחד ואחד. בסדר, אז לא יהיה הסכם---

רגע, חבר הכנסת מרציאנו, אני לא מבין מה אתה רוצה. אני רוצה להגיש הסתייגות. אני חבר בוועדה, אני רוצה להגיש הסתייגות. נפתח דיון מחדש. כל זמן שהדיון היה סגור וזה עבר שנייה ושלישית, בסדר, אבל---

הגענו למה שחשבנו שנגיע.

אני רוצה לומר משהו.

תפילו את זה במליאה.

אני לא יכול להגיד לך לא להגיש או כן להגיש.

אתם ממשלה, תפילו את זה במליאה.

אדוני היושב ראש, אני אוותר על התוספת שהוספתי בנושא של המקרקעין. זה נושא חדש, נוריד את זה, זה יישאר, אתה רוצה שזה יישאר? יישאר, אולי---

אוקי, אז אם ככה, אז כבר---

אני לא יכול לוותר על ההגדרה הזאת כאן, משום שפה מצאנו נתיב ש... אני גם לא מבין את ההיגיון, אני חייב לומר. אם האוצר טוען שממילא בעוד ארבעה שבועות מוכרים על פי הכללים שלי, של חמש שנים, אז מה אכפת להם שבחוק בעוד שלוש שנים יהיה כתוב הכללים שלי. הם רוצים שבעוד שלוש שנים יגידו לאנשים ב-2011, מה עשית ב-1971? 40 שנה אחורה יצלמו לאנשים מה היה להם? אתם נורמלים? אתם לא נורמלים, תסלחו לי.

בחוק הלוואות לדיור, הגדרת המושג חסר דירה במשרד הבינוי והשיכון היא רלוונטית להרבה נושאים, היא רלוונטית לקבל משכנתאות, היא רלוונטית כדי לקבל כל סוגי הסיוע והמימון, ביניהם גם הזכות לרכוש דירה בדיור הציבורי.

לא רק בעניין הזה, את החלטת---

סליחה, יש גם כאלה שלא נולדו עשירים, יש כאלה שפשטו רגל, הם נכים---

חלק מהאנשים פה נופלים כלכלית, והם פנו למשרד השיכון, שאין להם כלום.

גם אם היו שבעה אחים, הוא קיבל דירה 1 חלקי 7 בזה, אחר כך, בגלל מצב כלכלי קשה צריך לקבל הלוואה או סיוע בדירה, הוא לא מקבל.

הגדרת חסר דירה רלוונטית לסוגים שונים של סיוע. קבעה הוועדה בשבוע שעבר שההגדרה לרכישת דירה תהיה גם לפי ההגדרה הזו של חסר דירה במשרד הבינוי והשיכון, וכך גם סוכם עם המציעים. עכשיו במבצע, בגלל שעולה פה איזה שהיא בעיה ומתוך רצון לסכם את הדברים, אומרים כללי המבצע יהיו שונים ולכידים יותר. לגבי שינוי בחוק, יש לזה השלכות בנושאים שונים, לא יכול להיות שחסר דירה לרכישת דירה בדיור הציבורי---

שאלה, מה לגבי ההצעה של מר שוורץ?

למבצע, היא תהיה רלוונטית למבצע.

אתם נצמדים, שזה יהיה צמוד לחוק הלוואות לדיור.

בתוך החוק זה יהיה בתוך חוק הלוואות לדיור, במבצע זה לפי ההצעה של מר שוורץ.

בשום פנים ואופן. חברי הכנסת, אתם יכולים להחליט מה שאתם רוצים, אני רוצה לומר לכם שאם אתם מכפיפים את חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) לכללים של משרד הבינוי והשיכון, אני חושבת שאתם יוצרים כאן חוק עקר, חוק לא טוב, חוק לא ראוי. לא יכול להיות שהכנסת, בחקיקה ראשית, תכפיף את עצם החוק לכללים שנקבעים בצורה מנהלית ללא פיקוח פרלמנטרי.

חוק הלוואות לדיור הוא חוק עקר ולא יעיל? הוא גם צמוד לאותם כללים.

אני רוצה לומר לך, חוק הלוואות לדיור, אם הוא היה היום נחקק בכנסת, אין שום סיכוי שהוא היה עובר בצורה כזאת.

הוא עובד שנים והוא עובד בצורה טובה.

אני לא יודעת, זה אתה אומר, אני לא בחנתי את הדבר.

אפשר לבדוק.

אולי, אבל עדיין זה לא ראוי.

אנחנו נלך על ההצעה של מר ישראל שוורץ.

אז נביא את זה להצבעה?

אני אקרא את הנוסח המוצע ויש עוד שאלה אחת שאני מבקשת שתתנו לי תשובה לגביה. הגדרת זכאי תהיה 'זכאי הוא מי שמתגורר כדין או על פי חוזה תקופה של חמש שנים רצופות לפחות בדירה ציבורית ואין ולא היו בבעלותו או בבעלות קרובו מאז שהוא מתגורר בדיור---

מאז שחתם חוזה שכירות. מתגורר זה כזה אמורפי. חתם חוזה שכירות בדירה.

מאז שחתם על חוזה שכירות בדיור הציבורי. אני תיכף אגיד לך משהו על זה, אני לא מתעכבת על זה, אני רק לא בטוחה שאתם... כי יש כאלה שנכנסו בלי לחתום חוזה, זה אני זוכרת עוד מהדיונים בעבר. אז תחשוב על זה אם זה מה שאתה רוצה. על כל פנים, 'ולא היתה בבעלותו דירה או מקרקעין אחרים' ומשאירים את המקרקעין האחרים, והשאלה שהוועדה צריכה להתייחס אליה עכשיו, 'ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים'. דהיינו מי שיש לו דירה, או היתה לו דירה בתקופה הרלוונטית ששווייה עד 350,000 שקלים חדשים, הוא נחשב כמי שאין בבעלותו דירה, והשאלה באמת אם זה ראוי. הכללים לא מסייגים את זה בצורה כזאת ועקרונית יכול להיות מי שיש לו דירה בבעלותו, ששווייה היום 100,000 דולר, שהוא ייחשב כמחוסר דיור לצורך החוק. זו החלטה שהוועדה צריכה להחליט האם להתאים לכללים ולמחוק את הסייג הזה או לפחות לקבוע סכום יותר נמוך, או להשאיר את זה כפי שזה היום.

אני מבקש להשאיר את זה כפי שזה.

שר האוצר מסתייג מהדבר הזה.

מה ההסתייגות של שר האוצר?

שר האוצר רוצה שההגדרה תהיה כהגדרתו בחוק ההלוואות לדיור בשנה הרלוונטית.

אני מבקשת לקבל בכתב, עוד היום, עד הצהריים, בחתימת השר, כי אנחנו רוצים להניח את הצעת החוק ואני חייבת לקבל את זה בחתימת השר.

מקובל עליכם, מציעים? חברי הכנסת פה? אז אנחנו מצביעים על הנוסח שהקריאה היועצת המשפטית של הוועדה. מי בעד? מי נגד? שלושה בעד. פה אחד למעשה מחברי הוועדה.

ההצעה התקבלה פה אחד

אני מבקש להירשם להסתייגות סעיף 7, תיקון במקום 1 בינואר 2011, יבוא 1.1.09, וכמובן התאריך העברי בהתאמה.

סעיף 7, צריך להזמין את רשימת הבעלויות שקיימת שם.

הדבר היחידי שחסר זה צוואה וירושה.

אף אחד לא אמר לנו שזה... היה כתוב בתמימות 'חוק הלוואות לדיור'.

זה היה במודע לגמרי.

אף אחד מכם לא אמר שזה בא להחזיר אותנו ל-1971. לא אמרתם, יכול להיות שאני אשם, כי אני לא הלכתי לראות מה כתוב בחוק הלוואות לדיור.

אני מציע לך, אנחנו גם אנשים פוליטיים, אנחנו גם עובדים עם שר האוצר ועם שר השיכון, אנחנו נדע לדבר איתם ותאמין לי שנגיע איתם בסוף לסיכומים. אומרת היועצת המשפטית, ואני בטוח ששר האוצר יקבל את דבריה של היועצת המשפטית, כי הוא גם מכיר אותה והוא עבד איתה והוא יודע שהדברים שנאמרים פה בסוף באו לתקן את העניין. יש פה טעות טכנית. לא צריך להיתלות על הטעות הטכנית הזאת כדי להרוס את החוק.

אתם בעצמכם אומרים שאתם---

אתה אומר שאתה הולך גם לפי הכללים.

אם אתה הולך בעוד ארבעה שבועות למכור לפי זה, אז מה אכפת לך שזה יהיה בחוק ב-2011?

חבר'ה, בואו לא נשים מקלות בגלגלים.

רק בהמשך להגדרת זכאי, בסעיף 7 צריך לתקן את פסקאות 1 ו-2 שאומרות מי ייחשב בעל מקרקעין. פסקה 1 אומרת 'הבעל הרשום הוא הזכאי על פי הסכם בכתב' ופסקה 2 עניינה בחוכר או חוכר המשנה, או מי שזכאי על פי הסכם בכתב. אז צריך להגיד שלעניין פסקאות 1 ו-2 גם צוואה וירושה ייחשבו כהסכם בכתב, או משהו כזה.

רגע, מתקנים את סעיף 7.

מי בעד תיקון סעיף 7 כפי שהקריא אותו עורך דין ניר ימין? מי נגד? 1 נגד

התיקון התקבל – 2 נגד 1

יש עוד תיקונים.

עניין מהותי נוסף זה עניין אזורי העדיפות הלאומית שהחליטה הוועדה ששר הבינוי והשיכון יקבע, על פי אמות מידה. אנחנו חושבים שאל"ף, שכמו יתר התקנות שקובע שר הבינוי והשיכון, אלה תקנות שדורשות אישור ועדת הכלכלה, והעניין השני, שאת אמות המידה נקבע בחוק, כמו שיש בחוק אזורי פיתוח למשל, שזה על בסיס ריחוק מהמרכז או מצב כלכלי של היישוב וכן הלאה. שאמות המידה יהיו ברורות בחוק.

כדי להשלים את דבריו של עורך דין ימין. כך וכך כל התקנות לפי החוק הזה טעונות אישור ועדת הכלכלה, גם קביעת אזורי עדיפות לאומית, בהתאם להצעת החוק, אם תאושר, ככל שזה ייכנס לחוק, הקביעה הזאת תהיה טעונה אישור ועדת הכלכלה. מה שמציע עורך דין ניר ימין, וכאן ברמה של שאלה, האם לא היה ראוי לקבוע את אמות המידה או את הקריטריונים לקביעת אזורי עדיפות לאומית?

אני אתייחס לסוגיה הזאת. כשדיברנו על הבחנה בין מרכז ופריפריה, הדו שיח התבסס על הרשימה הקיימת במשרד הבינוי והשיכון, לאזור עדיפות לאומית א' ו-ב'. מכיוון שיש בעיה משפטית להכניס את אזורי העדיפות לאומית כפי שהם היום, אז נמצא איזה שהוא ניסוח משפטי, כך אמר עורך דין ימין, שלא נכניס את א' ו-ב' ונקרא לזה אזורי עדיפות לאומית. אין כוונה לפתוח את מפת אזורי העדיפות הלאומית ולהגדיר מפה ספציפית לנושא החוק הזה. יש את שר הבינוי והשיכון, הוא מגדיר את המפה, על פי האזורים הקיימים.

למה לא לקבוע, שייאמר, אזורי עדיפות לאומית א' ו-ב', על פי כללי משרד הבינוי והשיכון, בסוף יולי 2008?

אני חושבת שזה יהיה עוד פחות טוב ממה שמוצע כרגע.

נשאיר ככה.

אם כך, אין שינוי, אז תעבור לנושא הבא.

רק יש עוד כמה נושאים שלדעתי ידרשו הבהרה בעקבות הישיבה האחרונה. העניין הראשון זה הרחבת התחולה לגבי נכים. החוק היום קובע שנכה מרותק לכיסא גלגלים, הצעת החוק דיברה על נכה הזקוק לכיסא גלגלים, משרדי הממשלה אמרו שהביטוי הזה עמום מבחינתם וקשה להם לאכוף אותו, אז השאלה אם המציעים רוצים להישאר עם הנוסח של מרותק לכיסא גלגלים, או להגיד שזקוק יהיה מי שרופא מוסמך לפי---

יש עוד משהו. יש שם עוד מנגנון של ועדת חריגים.

כן, אבל ועדת החריגים זה מי שלא עומד בתנאי הזכאות.

נכון, הבסיסיים בחוק.

אבל זה לא יפתור את הבעיה של מי זקוק.

מי שהוא מרותק, ואם יהיה מישהו שהוא זקוק, אז יעבור לוועדת חריגים.

מרותק זה משהו מאוד ברור, אין מה להסביר, יודעים מה זה מרותק. זקוק, אנחנו לא יודעים מה ההגדרה של זקוק, שעתיים ביום? זקוק פעם בשבוע? זקוק במצבים מסוימים?

אוקי, אנחנו מבטלים את ה'זקוק', נשארים עם 'מרותק'.

מי בעד השינוי? מי נגד? עבר פה אחד.

השינוי – עבר פה אחד.

עניין נוסף זה ההתייחסות שגם זה הופיע בהצעת החוק שפורסמה, המועד שבו תקום החובה להתקין את התקנות. בהצעת החוק נאמר שזה יהיה חודשיים מיום פרסום החוק, ומשרד הבינוי והשיכון העלה מטעמו בעיה שהם לא יצליחו להיערך במועד הזה והם מבקשים שזה יהיה חודשיים ממועד תחילת החוק.

לא, זה לא בא בחשבון.

סליחה, זה לא היה הנימוק שלנו. החוק המקורי אמר תוך חודשיים מפרסום החוק, כי ההנחה היתה... וזה היה החוק המקורי, שעכשיו נכנס לתוקף. החוק, כנוסחו המוסכם, ייכנס לתוקף ב-2011, להתקין היום תקנות, אין בזה היגיון, לחוק שייכנס לתוקף ב-2011, יש עם זה בעיה. מה גם---

ניתן לכם עד סוף 2009? זה בסדר? שנה וחצי כאילו.

אוקי, לי אין בעיה. אבל יש עוד נימוק---

אז תהיה לנו שנה של התנסות---

בדיוק, זה יהיה הרבה יותר יעיל לתת לעניין לרוץ ואז לראות.

עד סוף 2009.

אז תקנות ראשונות יובאו לאישור הוועדה עד 31 בדצמבר 2009.

עניין אחרון זה ההבהרה של הוועדה לגבי תקרת המענק המותנה לנכים. בישיבה הקודמת של הוועדה הוחלט שבאזור עדיפות, תקרת המענק תהיה 90% ובאזור אחר היא תהיה 82.5%. היום חוק הדיור הציבורי קובע שתקרת המענק היא 85% למי שאיננו נכה ו-90% לזכאי שהוא נכה. בהצעת החוק שפורסמה הוצע להוסיף עוד 5% גם לזכאי שהוא לא נכה וגם לזכאי נכה, כלומר שהיא תעלה ל-95% לנכים. השאלה אם רוצים לעשות את ההתאמה, או שזה משהו שבמסגרת הסיכומים---

לא, זה בתוך תקרות הגג. לא הפרדנו בתקרת הגג.

אני רוצה פה לפנות לאנשי משרד האוצר. אני יודע שפה גם פישלנו. למרות שדיברנו על זה בישיבה ואתם עדים, על זה שנכים על כיסא גלגלים, פלוס העיוורים 100%, שהם רצו לבטל את ה-100% ואני הטרחתי עם העיוורים כדי שזה כן יישאר בהגדרה הזאת, היה ברור לגמרי שאנחנו רוצים שזה יהיה 95% כמו שזה במבצעי המכירה כולם, הם היו 95% למיטב ידיעתי.

לא היה הבדל בחוק.

עכשיו נכים 100% על כיסאות גלגלים---

היה 92%.

אתה יודע מה? על דבר אחד אני יכול להגיד לך באלף אחוז, במבצע זה היה 95%, מאה אחוז. אין מחלוקת, היתה החלטת ממשלה, אני העברתי אותה, אז אני יודע את זה. אני זוכר. זו החלטה שאני העברתי, הייתי אז שר בממשלה ואני מכיר את זה. אני רוצה לבקש מכם, הנכים האלה הם נכים שבדרך כלל צריכים דירה קצת יותר גדולה ולכן גם יותר יקרה, ובי"ת, יש להם הרבה פחות אמצעים כדי לקנות את הדירה. למה עשינו את ה-90% ל-95%? זה נראה לא הבדל גדול, בואו נשאיר 95% במקסימום, כדי שהנכים האלה יוכלו לכלכל את חייהם בצורה אלמנטרית. מה אכפת לנו להעלות ב-5%? אבל היושב ראש של הוועדה, חבר הכנסת ארדן, הוא זה שפישר ואמר בואו נעשה אחוז על כל שנה וכמעט זה צילם מצב. בואו נצלם את המצב גם במצב הזה. עכשיו זה שוב חוק, אתם תרצו במבצע להיות יותר קשוחים, תלכו במבצע. חבר הכנסת יורם מרציאנו ואני לא נוכל לריב איתכם, אבל בחוק נשאיר את זה 95%. אני מבקש.

אני לא יכול לקבל החלטה כזאת. אתם רוצים, אני אחזור למשרד האוצר, לשר האוצר.

אז אני מבקש שיהיה 95% ואם משרד האוצר ירצה להגיש הסתייגות? יגיש עוד הסתייגות.

אתם הופכים את זה לישיבה ללא סיכום, אבל אין בעיה. אנחנו כן רוצים להיות דבקים במה שכן סוכם ולא במה שלא סוכם, ומה שכן סוכם זה שהתקרה האחידה לנכים וללא נכים. הנכים מקבלים את ההטבה---

לא, זה לא נאמר במפורש ככה. זה לא נאמר.

אני חושב שכן, אבל הם כן מקבלים את התוספת בתוך התקרה, הנכים, לכן אני חושב שזה כן מענה שמעביר את הנכים---

תקרת מענק מואצת. זה נכון.

נכון, כל פעם על כל שנה---

הם מקבלים אחוזי נכות יותר מהר מאשר אחרים, אבל הם לא מגיעים ל-95%.

נכון, לכן אני אומר שאני לא יודע, לבוא ולשנות עכשיו את הדברים שסוכמו, אתם רוצים, אני יודע לחזור למשרד האוצר ו---

אני מבקש, אדוני היושב ראש, שזה יישאר 95%. אם שר האוצר ירצה להגיש הסתייגות, יגיש.

מה שסיכמנו, סיכמנו. ישבנו עם שר האוצר, ישבנו עם שר הבינוי והשיכון, סיכמנו סיכום, זה סיכום. עשינו טעות טכנית, בואו נוציא לעצמנו כרטיס צהוב, נלמד להבא. אני מצטער. אני סיכמתי. מחר אני ארצה לשבת עם שר האוצר, יחד איתך, רן---

אולי האוצר מוכן ותוגש הסתייגות בעניין הזה?

כל ההסתייגויות שיש היום כאן, מבחינתי זה הליך שלא אמור לקרות, התהליך הזה. אני מבחינתי סיימתי את הדיון בחוק הזה, לא אני אישית, אלא משרד האוצר סיים את הדיון בחוק הזה לפני שבוע ובסיכום שנכתב עם המציעים.

הדברים ברורים. המציעים?

אני מציע להישאר כפי שהיה, סיכמנו, סיכום זה סיכום וצריך לכבד אותו.

מאחר ואני קולגה של חבר הכנסת מרציאנו וזאת עמדתו, אז אני---

טוב, תקרת המענק גם לגבי נכים תהיה 90%.

92.5%.

שאר העניינים שלא דיברנו עליהם הם בהתאם לטיוטת הנוסח שהפצתי היום. אני מבין שהיא מקובלת על כולם, כי לא היו הערות.

אני הבנתי שאדוני רוצה להגיש הסתייגות על התחילה. אני רוצה להגיד---

על מנת למנוע מצב שלא תהיה תכולה, אז הגשתי הסתייגות על התחילה.

אז אני מבקש ממך לא להגיש את ההסתייגות הזאת, כי בסך הכל כל המהלך הזה היה מהלך שנעשה בהסכמה, נחתם הסכם, הדברים נעשו באווירה טובה, שאני אומר שהיתה לי זכות להיות מעורב בדבר הזה. אני באמת חושב, אדוני היושב ראש, ואני מבקש שגם המציעים יגידו משהו בעניין, שבאמת ראוי שלא תהיה הסתייגות על הדבר הזה, כי אז זה מייתר את---

אני ביקשתי ממר כחלון, יושב ראש הוועדה, לבטל את ההסתייגות, אבל הוא צודק, הוא חבר כנסת. אני ביקשתי ממנו, אני לא יכול להכריח אותו.

אז הזעיקו את יושב ראש הקואליציה לצורך זה.

לא הזעיקו כלום, אני תכננתי לבוא לכאן, אף אחד לא הזעיק אותי.

אני כל כך מכיר את התכניות שלך, בבקרים במיוחד.

יש משהו שאנחנו לא יודעים?

אני שמעתי את זה.

אני רוצה לומר, בעקבות הדברים של חבר הכנסת חסון, עליי מקובלת הבקשה שלך. אני אומר את זה ואני מצטרף בעניין הזה לחבר הכנסת מרציאנו, לפנות לחבר הכנסת כחלון לבטל את ההסתייגות, אבל צריך להמתין למה שיקרה עם הסתייגות של שר האוצר.

לגבי זכאי.

אני אומר את זה פה, גם לחבר הכנסת חסון. תראה, לא היה עולה על הדעת, לא שלך, ודאי לא כשישבנו בחדר הקטן והגענו להסכמה, שמי שהיתה לו דירה ב-1971, חלק דירה, לא יהיה זכאי לרכוש. אז זה הוכנס לתוך הסיפור. עכשיו אומרים לנו ששר האוצר יכניס את זה לתוך החוק. תסכים איתי שזה לא היה בהבנות ובהסכמות. זה נכנס בפורמולה שאומרת שמי שזכאי על פי חוק הלוואות לדיור, או על פי כללי הלוואות ודיור של משרד הבינוי והשיכון. אתה לא ידעת מזה ואני מוכן להישבע שאתה לא ידעת מזה. אני נשבע לך שאני לא ידעתי מזה, ותאמין לי, חוק הדיור הציבורי, אני מכיר כמעט כל גרם בו. זה לא סביר. אז עכשיו אומרים במשרד האוצר ששר האוצר מגיש הסתייגות שבאה להגיד שאדם שהיה לו חלק דירה... ותאמין לי אני מכיר משפחה שהיו 8 ילדים, ההורים נפטרו והיתה להם דירה שהם ירשו אותה, אגב, מדוד. עכשיו כל אחד מהם קיבל שמינית דירה, זה היה ב-1975, אומרים להם עכשיו 'אתם לא זכאים'. הם עניים מרודים, אין להם כלום, השביעית דירה הזאת אולי תעזור להם לרכוש את הדירה שעכשיו הם רוצים לקנות, אז מה יגידו להם? משרד האוצר כפה, 1971 - לא זכאי. לכן אני מפציר בך שגם תפציר בשר האוצר שיוותר על ההסתייגות הזאת ואז אנחנו ננסה לשכנע את חבר הכנסת כחלון שיוותר על ההסתייגות שלו ונגיע לעמק השווה ונרוץ בדרך הזאת הלאה.

תודה רבה, הדיון נעול.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30