PAGE
10
ועדת הכספים

30.7.2008


הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס'

מישיבת ועדת הכספים

יום רביעי, כ"ו בתמוז התשס"ח (30 ביולי 2008), שעה 10:20

המשבר ברשות השידור

חברי הוועדה: אבישי ברוורמן – היו"ר

חיים אורון

יצחק בן-ישראל

שי חרמש

יעקב ליצמן

ניסן סלומינסקי

ראובן ריבלין

חיים פרננדס, סגן הממונה על התקציבים, משרד האוצר

אורי ישראלי, אגף התקציבים, משרד האוצר

משה גביש, יו"ר רשות השידור

מוטי שקלאר, מנכ"ל רשות השידור

ערן הורן, סמנכ"ל כספים וכלכלה, רשות השידור

עו"ד מרסיה צוגמן, הלשכה המשפטית, רשות השידור

רן אפרתי, יו"ר ועד הטכנאים, רשות השידור

פני ביטון, ועד משולב מטה, רשות השידור

יעקב לוי, יו"ר ועד הנדסה, TV
איתן אורגד, חבר ועד הטכנאים, רשות השידור

מרק מי-רז, יו"ר חברת אינפומושן בע"מ

יובל בן-נון, מנכ"ל חברת אינפומושן בע"מ

אחיה גינוסר, יו"ר אגודת העיתונאים, ירושלים

צגה מלקו, ועד אגודת העיתונאים

נילי בן-גיגי, מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

מטי גרינברג, הסתרות עובדי המדינה

סמדר אלחנני

טמיר כהן

אהובה שרון – חבר המתרגמים בע"מ

המשבר ברשות השידור

אני פותח את ישיבת ועדת הכספים כשעל סדר היום המשבר ברשות השידור. הדיונים כאן היו רבים ובישיבה האחרונה ביקשנו לעקוב אחר ההתקדמות. רשות השידור היא נכס לאומי ואסור שאנחנו נגיע למצב שלא תהיה כאן רשות שידור איכותית והכל יישאר לשידור המסחרי.

שלום אדוני היושב-ראש, תרשה לי לברך אותך על המינוי ליושב-ראש ועדת הכספים.


בשבועות האחרונים התקדמנו מאוד במשא ומתן עם העובדים. עם ההסתדרות לא תחזור בה, ואני לא חושב שהיא תחזור בה כי יושב-ראש ההסתדרות היה מעורב בזה אישית, הגענו להסכמות והבנות על תנאי הפרישה של העובדים שיצטרכו לפרוש. אני מזכיר שאנחנו מדברים על פרישה של 700 עובדים מהרשות. הגענו להסכמה על תנאי הפרישה.

עם העובדים.

עם העובדים.

עם ההסתדרות.

עם ההסתדרות. אני אדווח על הכל. הגענו עם ההסתדרות להסכמה על תנאי הפרישה, שזה הישג באמת לא פשוט, ועל מספר הפורשים ברשות, שגם זה הישג גדול. עם העיתונאים אנחנו קרובים להגיע להסכמים. הגענו לא רק לגבי תנאי הפרישה של הפורשים אלא לגבי העובדים שמיוצגים על ידי ההסתדרות גם לתנאי השכר של העובדים הנשארים, שגם זה דבר לא פחות חשוב כי הרי גם העובדים שנשארים צריכים לעבוד בתנאי ודאות ובתנאים הוגנים. אנחנו לא רחוקים עם ההסתדרות בנקודה השלישית – הראשונה היא תנאי פרישה של פורשים, השנייה היא תנאי השכר של הנשארים – שהיא הסדרי העבודה ברשות. אנחנו לא מוכנים שהסדרי העבודה יהיו כפי שהיו, שבעצם העובד או הוועד מכתיבים מי יעבוד איפה, מתי ובאיזה תנאים. גם שם אנחנו לא רחוקים. כמובן שיש כמה נקודות ששנויות במחלוקת.


אני באמת צריך לציין כאן את המעורבות הישירה של יושב-ראש ההסתדרות באופן אישי בישיבות ליליות ויומיות, קודם כל בהגנה על העובדים אבל גם בראייתו שהרשות צריכה להתייעל.


עם אגודת העיתונאים אני לא יכול לומר שאנחנו באותה נקודה אבל אנחנו לא מאוד רחוקים.


אני חושב שפעם ראשונה בוועדה אני מדווה דיווח כזה.

בין ה-700, מה מספר העיתונאים?

אחת הנקודות שלא סגורות והיא במחלוקת. ברור לכולם שמספר העובדים שצריך לפרוש הוא 700 עובדים. עכשיו יש כאן ויכוח שנצטרך איכשהו להגיע אליו. עמדת ההסתדרות היא שהעובדים שפורשים צריכים לפרוש על פי משקלו היחסי של כל ארגון יציג.

זה בערך חצי-חצי?

לא. זה בערך 55 אחוזים עיתונאים. הפער הזה הוא הפער שהוא במחלוקת. הפער הוא 10 אחוזים.

70 אנשים.

כן. סדר גודל כזה. אני מאמין שנוכל לגשר על הפער הזה. הוויכוח הוא האם אנשים צריכים לפרוש לפי חלקם היחסי או – ויש משהו גם בטענת העיתונאים – חלק מהעובדים הפורשים פורשים כי אנחנו מכניסים שינויים טכנולוגיים. יש הסכם עם האוצר שאם הרפורמה מתקיימת, האוצר נותן לנו – אני לא נכנס עכשיו מה הלוואה ומה מענק – מקורות שחלקם אנחנו נחזיר כמובן, ב-330 מיליון שקלים. אנחנו היום בתשתיות בפיגור של 20 שנים אחרי כל הרשתות, רדיו וטלוויזיה, אחרות. בוודאי שחלק משחרור העובדים מותנה בשיפורים הטכנולוגיים ושם העובדים שיפרשו באופן יחסי יותר, כתוצאה משיפורים טכנולוגיים, ודאי אלה לא העיתונאים אלא מי שמתחזק את התשתיות. יש על זה ויכוח. אני מאמין שנגיע לזה ויהיה עצוב בראש ובראשונה לעובדים ואחר כך לשידור הציבורי אם על הפער הזה לא תתקיים הרפורמה.

מתי אתה חושב שאתם מסיימים?

אני מאמין שכל הדברים אנחנו יכולים – ואף פעם לא אמרתי את זה, לא כאן ולא במקום אחר – וצריכים כמובן לסיים בתוך חודש עד חודשיים. אם לא נסיים את זה עד אז, לפחות דעתי תהיה להביא לפירוק הרשות. אני אומר את זה כאן בגלוי.

האוצר מסכים לממן מימון ביניים כדי לאפשר משא ומתן?

אני מגיע לזה עכשיו.


אני לא בא לבקר אלא להציג את המצב הקיים. המצב היום של הרשות, אנחנו בחודש יולי, משכורות יוני, לא שילמנו לעובדים הבראה. כל העובדים במשק קיבלו הבראה, אבל אנחנו כ-6 מיליון שקלים, לא שילמנו. ב-1 באוגוסט העובדים יקבלו משכורת חלקית. גם העובדים כבר מבינים שזה לא איזה ספין או טריק שאנחנו עושים אלא פשוט אין כסף. בין היתר אין כסף, אמרתי את זה בפעם הקודמת, כי אנחנו מחזירים עכשיו 3.5 מיליון שקלים לחודש למשל למענק שקיבלנו בשנה שעברה שהפך להיות הלוואה כי לא התקדמנו ברפורמה. אנחנו משלמים היום כל חודש לבזק או למשרד התקשורת על אגרת תדרים, מה שלא שילמנו בשנה שעברה כי ניסינו אז כן לשלם את כל המשכורות.


מבחינתנו לחודשיים האלה שאמרתי – ואני באמת אומר זאת פעם ראשונה ולא באיום ולא בכלום – שאם בתך חודשיים לא נגמור, לדעתי אין תוחלת ואפשר, אנחנו ממש קרובים. אנחנו עכשיו במצב שנצטרך בערך 30 מיליון שקלים לכסות את התזרים במשך החודשיים האלה. נצטרך פחות גם אם האוצר יסכים לוותר או לדחות לנו את ההחזר של 40 מיליון של הפעם הקודמת כי זה כשלעצמו בחודשיים נותן 6-7 מיליון ונצטרך לקבל מהאוצר 20 ומשהו מיליון.


לדעתי זה סכום ששווה לחשוב עליו. אתם יודעים שאם הרשות תגיע למצב שלא נשלם משכורות וילכו לבית דין לעבודה ולא נשלם לספקים וילכו לבית המשפט המחוזי, אז תהיה קריסה לא מבוקרת כי יהיה מרוץ של נושים על הרשות וירצו כינוס. האלטרנטיבה לזה, אם לא נקבל שום סיוע, זה ללכת להבראה בחסות בית משפט. השר פרידמן אמור להוציא צו בעניין זה - שהוא עוד לא מביא להליך אלא נצטרך לפנות – אלא לתת את המסגרת המשפטית.


משרדי ראש הממשלה, האוצר והשר הממונה על ביצוע החוק הודיעו לשר פרידמן – האחרון בהם שלשום בכתב – שאם אין ברירה אחרת הם לא יתנגדו להוצאת הצו על ידו. זאת חדשה טרייה.

מה תפקידו של השר פרידמן בעניין?

המשמעות של הגנה על ידי בית המשפט היא שלא יבואו נושים ובהליך בלתי מבוקר יעשו עיקולים על חשבונות בנקים וכולי.

זה הכל פרק 11?

בדיוק פרק 11. פרק 11 חל רק על חברות. רשות השידור היא לא חברה אלא היא תאגיד סטטוטורי. כדי להחיל את דיני החברות בעניין הזה של פרק 11 על תאגיד שהוא לא חברה, שר המשפטים צריך להוציא צו. הצו לא מביא עוד להליך. עדיין הוועד המנהל צריך לפנות לבית המשפט אבל אני צריך קודם כל את המסגרת. אם נגיע למצב שנושים ועובדים יסתערו על הרשות וכל אחד ירצה את חלקו לא בהליך תחת בית המשפט, זאת קריסה ואין מה לעשות. לכן גם הדבר הזה הוא אלטרנטיבה אבל אלטרנטיבה פחות טובה מאשר לעשות את זה בהסכם. אין סיבה ש-2,000 עובדים עכשיו יהיו תלויים בכל מיני דברים. מה שהם יקבלו, הרבה פחות ממה שאנחנו מציעים, אם נגיע למצב של כינוס-פירוק או אפילו הבראה בסחות בית משפט.

הם לא תמיד בעדיפות נושים ראשונה?

לא. בוודאי לא.

המדינה עדיפה על כולם.

אם יהיה המצב הזה ואם הרשות קורסת, אלה לא 700 עובדים. אם הרשות קורסת בפירוק, בכינוס או בהבראה בחסות בית משפט, הולכים 1,800 עובדים הביתה ולא 700.


הציע להם האוצר – וכאן אני חייב לשבח את האוצר, שבסופו של דבר הגיע לזה שהוא מחיל על העובדים הפורשים את ההסכם הכי טוב שהיה בשירות המדינה, משהו בסגנון הסכם מע"צ שהפך ממחלקה במשרד התחבורה לחברה ממשלתית – שהם מקבלים הרבה יותר ממה שהחוק מחייב. בכינוס, פירוק או הבראה בחסות בית משפט, העובד יקבל את מה שהחוק מחייב.

השאלה מתי הוא יקבל את זה.

ראינו ברשויות המקומיות. זה לא מאזן תיאורטי.

האוצר מלווה את המשא ומתן.

בוודאי. לא רק שהוא מלווה אלא בעניין השכר הוא המוביל. אנחנו עובדים יחד אתו אבל הממונה על השכר הוא המוביל בענייני השכר.

חשוב שהאוצר מלווה את התהליך כי רק הוא יכול לשלם.

מר גביש אמר את הדברים כפי שאנחנו רואים את התהליך. אנחנו באיזשהו הליך התדיינות גם לעניין הסיוע שלנו לרשות, למימון הרפורמה, מימון בצורה של מענק או בצורה של הלוואה.


דבר אחד שאני רוצה להעיר הוא שככל הידוע לי משרד האוצר לא העביר התייחסות לעניין פירוק ההליכים.

הייתה לי שיחה אישית עם הממונה על התקציבים, רם בלניקוב, והוא דיווח לי שהוא דיבר עם שר המשפטים ואני מניח שרם בלניקוב עושה את זה בסמכות וברשות. הוא דיבר אישית עם שר המשפטים ומסר לו שדעתו היא – אני חשבתי שזאת עמדת משרד האוצר, אבל צריך כמובן לשאול אותו – שצריך לתת את המסגרת הזאת שכפי שאמרתי, היא לא מופעלת ביום ששר המשפטים מוציא את הצו אלא באותו יום שאני חושש שתהיה הסתערות נושים. אף אחד מאתנו לא יכול לשער בדיוק את היום הזה כי אנחנו עכשיו מתמרנים ומושכים את השמיכה מכאן ומכאן, אבל אם ביום שנחליט שאנחנו רוצים למנוע כינוס או פירוק לא מבוקר, לא יהיה הצו של שר האוצר, אז כבר לא צריך אותו. הצו שלו חייב להיות מראש כי אם אז רק אני אפנה אליו ואז הוא יוציא את זה ואז זה יהיה, הדבר הזה הוא של ימים. אם מישהו מכם ראה מה קרה לערוץ 10, לתבל, לקלאב מרקט, הבקשה לדבר הזה היא בקשה שהיא תוך שעות, לא תוך שבועות ולא תוך ימים. כל מה שאנחנו רוצים עכשיו זה את המסגרת המשפטית והבנתי מהממונה על התקציבים – אני שוב אומר, אני הבנתי ויכול להיות שהבנתי לא טוב, אני לא רוצה לחייב אותו - שהוא דיבר עם שר המשפטים והודיע לשר המשפטים שעמדת האוצר היא להוציא את הצו.


אני מדווח על הבנתי משיחה אתמול עם הממונה על התקציבים.

לי לא היה מוכר המידע הזה ואני כמובן אבדוק אותו.

אמרתי שוב שזאת הבנתי.

אני לפחות מציע לוועדה להמשיך בקו שנקטנו בו עד עכשיו. אנחנו לא יכולים להיות צד בתוך המשא ומתן כי אז אנחנו נסבך את העניין. אני בהרגשה שאנחנו מתקרבים עוד יותר קרוב אל התהום ואני מבין את המצב הזה שבמשא ומתן לקראת השלבים האחרונים קצת מותחים ומותחים. אני חושב שהמעורבות של בית המשפט בתוך סיטואציה כזאת, בסופו של דבר, אם זה יגיע, כל החלטה שנקבל, כל מי שיקבל כאן, בסוף תצטרך אישור של בית המשפט. אנחנו עסקנו כאן שמונה שנים בביקור חולים, שזאת מחלקה קטנה ברשות השידור. כל פעם שהיינו באים עם 400 אלף שקלים פנסיה, היה אומר לנו המפרק שהוא לא יכול כי בית המשפט הסכים רק ל-372, ואת ההפרש תעבירו לשם וכולי.


הדרך לא ללכת למקום הזה היא שהוועדה כן תאמר היום לאוצר שייתן מימון ביניים לחודשיים בדרך שמופיעה כאן. אל תגבו. אנחנו נהיה שותפים. אני הייתי שותף - ולא רוצה לברוך לזה – לזה שהתחייבנו עד פברואר על הכסף הזה.

47 מיליון.

אם כולל מדווחים, וגם אתם אומרים, שזה מתקדם, ואם כולם מבינים שהאלטרנטיבה מבחינה כספית היא סדרי גודל אחרים, כי מה יקרה אז? נניח לצורך העניין שזה חס וחלילה קרה, אז האנשים האלה לכו עם 1,800 שקלים פנסיה הביתה או עם 2,000 שקלים פנסיה?

זה מה שיקרה אם זה יהיה בבית המשפט.

בסדר, אבל הכל יתפוצץ. אני יודע מה יקרה כאן. הם ישבו כאן ואנחנו נבוא ונאמר שזה לא יכול להיות. הרי בסוף זה יעלה לכולנו יותר. אני מבין שמנהלי משא ומתן מתוחכמים – אני לא אומר את זה כלפיך, אנחנו לא מכירים – חושבים שעוד סיבוב בבורג עוזר, אבל אני מרגיש שהפעם, כולל המכתבים שאני מקבל וכולם מקבלים על המשכורות, לא משתפרת האווירה במשא ומתן.

בהחלט לא.

יש פה רצון טוב ואין מקור כספי אחר. אני לא לוקח על עצמי התחייבות שבעוד חודשיים אין שירות ציבורי בארץ. עם כל הכבוד למשה, אנחנו במקום אחר, אבל אני חושב שהולכים לשם, אז למה עכשיו סתם להיכנס להיסטריות? תנו לו את מימון הביניים, ישלם את המשכורת המלאה לעובדים, רצון הטוב נשמע מכל הכיוונים, כי אחרת אני יודע מה יהיה כאן עכשיו. יתחיל כאן עכשיו דיון שיעלו הטונים. נמסר לי שישיבה הקודמת בעצם תרמה להתקרבות.

מאוד. הישיבה הקודמת תרמה גם לזה שהעובדים הלכו לקראת ואנחנו הלכנו לקראת.

לכן ביקשתי את רשות הדיבור מוקדם. אני כבר שומע מה יאמרו על הרשות ומה יאמרו על האוצר. תנו את הכסף הזה עכשיו - זה כסף קטן בתוך כל הדיון הזה – למימון ביניים ותנו לו לסיים את המשא ומתן. בזה נמלא את תפקידנו. אם תביאו את זה היום בצהרים, יהיה לכם אישור בוועדת הכספים להעביר את הכסף.

חבר הכנסת אורון אמר דברי אלוהים חיים.

בעקבות הדברים של חבר הכנסת אורון, אני רוצה לומר שהתוצאה ברשות השידור תהיה אותה תוצאה כפי שהיה בביקור חולים וגאידמק יקנה אותה.


אנחנו יודעים שכסף הוא הדבר הכי זול. נניח שעופר עיני הסכים למתווה ויכול להיות שיעקב ליצמן לא מסכים. אני לא בטוח שכל מה שעופר עיני מסכים, זה, חלילה וחס, דברים אלוקים. דבר אחד ברור, האוצר, אם יש לו שכל, ואני אומר את זה כוותיק בוועדה, הוא צריך לתת כסף וכמה שייתן יותר, יהיה הרבה יותר זול מאשר מה שיהיה בסוף.


תעביר לרמי בלניקוב שזה נכון שטוב להיות עקשן ויכול להיות שלא צריך לתת את הכסף, אבל אם הוא לא רוצה לתת מחר שני שקלים, שייתן היום את השקל.

בסך הכל האוצר הולך לקראתנו בהיבט הזה שהוזכר קודם. אנחנו מחזירים את החוב ואני לא יודע אם כולם יודעים, אנחנו משלמים מדי שנה למעלה מ-20 מיליון שקלים בחזרה לאוצר מהאגרה שאנחנו מקבלים על דמי תדרים. אגב, גלי צה"ל לא משלם.

בטלוויזיה החינוכית, האוצר שילם עבורה 80 מיליון שקלים.

אנחנו משלמים למעלה מ-20 מיליון שקלים דמי תדרים והאוצר מתעקש לקבל את זה, ואם לא, הוא מעקל. לפני שנה הוא עיקל את סכום הכסף הזה.


אנחנו הלכנו בעצה אחת עם האוצר לשכור חברה ונשכרה חברה עבור בניית הרפורמה. האוצר התחייב לתת כסף אבל הוא לא נותן בשל מחלוקת בין החשב לבין רמי.

רמי בלניקוב כבר הסכים אבל עכשיו החשב הכללי מעכב את זה.

כלומר, לפני ה-40 מיליון שקלים יש את הדברים המאוד טריביאליים.

כרגע אתה מעוקל בכסף?

כן.

כמה?

זה מאות אלפים. זה לא כסף גדול. בשבילי למשכורות כל 500 אלף שקלים, זה כסף.

היה תיקון בחוק רשות השידור שפוטר אתכם מתשלום אגרה. אתם לא יכולים להיות פטורים על פי רצונו של אדם.

לא, שר התקשורת והאוצר צריכים להחליט.

או הממשלה על פי חוק הבזק.

מה שעשתה כאן הטלוויזיה החינוכית, האוצר תקצב את יולי תמיר והעביר לה את הכסף.

מה גובר על מה, חוק הבזק או חוק רשות השידור? אם אתם אומרים שחוק הבזק, אנחנו נדבר אתכם גם על תוכן, חס וחלילה. המזל העצום הוא שלא רואים את זה כל כך הרבה, אבל לפעמים להזדעזע.

את הרדיו שלנו עדיין שומעים יותר מכל רשת אחרת.

נקודה נוספת. אני אומר גם לוועדים וגם לכל מי שיושב כאן. חבר הכנסת אורון דיבר על כך שאנחנו נמצאים על פי תהום. אנחנו נמצאים על פי תהום בעוד מישור. תבינו, כל יום שעובר, ואני לא מייצר תוכן היום לאוקטובר, נובמבר, דצמבר, זה אומר שבאוקטובר, נובמבר, דצמבר אין לי תכנים. אם ערוץ 1 לא ייצר תכנים היום, לא יישארו לו צופים. אנחנו יכולים לדבר על רפורמה, אבל אם לא יהיו תכנים ואני אתחיל לשדר שידורים חוזרים, אז החודש יש לנו את האולימפיאדה אבל לאחר מכן אין תכנים ולא יישארו צופים, ואם כן, עבור מי אנחנו עושים את הרפורמה? לכן הזמן כאן הוא זמן שאול. גם ברדיו אגב זאת אותה בעיה וגם את זה כדאי לקחת בחשבון.

אני רוצה לחלק את הדברים לשניים. לדברי היושב-ראש שאמר שאנחנו קרובים להגיע להסכם ושאפשר להגיע אליו תוך חודש-חודשיים, אני רוצה לומר שאני מאמין שבאמת ניתן להגיע להסכם תוך חודש-חודשיים ואני אומר את זה כיושב-ראש האיגוד המקצועי. אני גם רוצה לומר שבתנאים האלה שאין שכר ואין תשלומי החובה על פי חוק, קשה מאוד להגיע להסכמות. הלחץ הזה הוא בלתי נסבל, ההרגשה היא שההידברות הופכת למשהו שהוא תחת לחץ אטומי שמבחינת איגוד מקצועי זה לא ניתן לנהל משא ומתן בתנאים האלה. פשוט, לא מתוך איום ולא מתוך מחשבה של אתה עושה לי, אז אני אעשה לך.

העובדים מתפרקים.

פשוט אי אפשר לנהל משא ומתן בתנאים כל כך נחותים במובן הזה שאתה רעב. כשאתה רעב, קשה מאוד לנהל משא ומתן. אני מבקש את חברי הוועדה המכובדת הזאת, וכמובן גם את האוצר, לקחת את זה בחשבון. אם הייתה לנו סבלנות במשך זמן כל כך ארוך, אז עוד חודשיים-שלושה בוודאי שלא ישנו לכאן ולכאן. אני מבקש לתת לנו לנהל את המשא ומתן כשאנחנו בעמדה לפחות שווה במידת האפשר, כך שהוא באמת יוכל להסתיים. אני אומר שוב שאני מאמין שהמשא ומתן יכול להסתיים בתקופה שהיושב-ראש הקציב.

אני חושב, כמו חבר הכנסת אורון, שאסור לנו להתערב במשא ומתן. יחד עם זאת, מה שאנחנו צריכים לראות הוא האם משא ומתן מתנהל בתום לב ומתוך כוונה להגיע להכרעה. אם אומר יושב-ראש אגודת העיתונאים עוד חודשיים ועכשיו זה נהייה חודשיים-שלושה, ובשנה שעברה שמענו יומיים-ארבעה וכך זה נמשך. אם יש כאן כוונה לגרור רגליים, זה לא תפקידי לברר. אם אומרת ההנהלה, והשאלה המרכזית האם ההנהלה תנהל או האם המצב ימשיך להתקיים, זה דבר שהוא צריך לדעת ולומר לנו. להערכתי האמירה של יושב-ראש רשות השידור היא כזו שהיא מחייבת אותו. הוא אדם רציני.

אני שאלתי שאלה ואני חוזר עליה ומדגיש את התשובה. האוצר הוא שותף למשא ומתן כי האוצר הוא זה שיצטרך לממן את תוצאות המשא ומתן ואת ההסכם שייחתם ובלעדיו לא יתקיים שום הסדר בין העובדים לבין רשות השידור על כל המערכת העתידית הצופה פני עתיד. אם האוצר הוא שותף במשא ומתן ועוקב אחריו והוא חלק ממנו, אני חושב שהאוצר צריך להחליט שהחודשיים-שלושה האלה הם דבר הכרחי וחיוני ולכן הוא צריך לממן.

אני רוצה להביע את תסכולם ואת הרגשתם של עובדי רשות השידור, במיוחד בדירוג המשולב, ששכרם הממוצע מאוד נמוך, כ-5,000 שקלים בחודש ומתכוונים להוריד משכרם – לאלה שמקבלים בין 6,000 ל-15 אלף שקלים – 68 אחוזים משכרם. ההרגשה מאוד מאוד קשה. דווקא בימים אלה שיש התקדמות במשא ומתן ויש הבנות, כפי שאמר כאן משה גביש, ואנחנו מקבלים את הסיכומים והעובדים אפילו לא מבקשים לצאת ולהפגין מול הנושא של ההורדה בשכר כי הם מבינים את זה, אבל לא יתכן שישתמשו בכלי הזה. חובה על רשות השידור לשלם את שכרם של העובדים. יש אימהות לילדים, ילדים קטנים, יש הוצאות למעונות, יש משכנתאות, ולמה לעשות את הצעד הזה? הרי זה שוט פסיכולוגי כדי להכות בעובדים האלה והרי באיזשהו שלב ישלמו להם.

האם ברור לך שבסופו של דבר המשא ומתן צריך להסתיים?

בוודאי. הוא יסתיים.

הוא לא אין סופי.

הוא לא אין סופי ואנחנו במשא ומתן ופועלים בתום לב שני הצדדים ואנחנו מאמינים בזה, אבל לא יתכן שבתקופה כה קשה 26 מיליון שקלים יוצאו לספקים ונאמר שספקים היו אפילו תמהים לקבל את הסכום הזה כי בדרך כלל מחלקים אותו לתשלומים אבל היום נותנים להם את הכספים. יכול להיות שיש כאן איזושהי פעולה שהיא לא בתום לב.

הספקים הם חלק מהמערכת.

הספקים הם חלק מהמערבת וצריך לשלם את שכרם אבל שכרם של העובדים לפני הכל כי הם עושים את המלאכה.


אני מבקשת מהוועדה להתחשב בעובדים האלה שבדירוג המשולב השכר שלהם יחסית הוא מאוד מאוד נמוך ולא להוריד את שכרם ולשלם את משכורתם המלאה מיידית.

אנחנו תומכים בקיומו של השידור הציבורי, אנחנו מאוד מברכים על ההתקדמות במשא ומתן אבל אני מצטערת להיות כאן כנראה בדעת יחיד, ועל אף כל האמפתיה אנחנו מביעים התנגדות להזרמת כספים נוספת.

בתור מה אתם אומרים את זה?

אני רק מביעה את דעתי ואתם תעשו אתה מה שאתם רוצים. כל פעם שבעבר הוזרמו כספים, זה נתן אוויר מדומה לנשימה וכך הגענו שוב ושוב במשך השנים לכאן. במשך שנים שמענו את הסיפור הזה. כיוון שביקשו ממני לקצר בדבריי אני לא אומר איפה עוד אפשר לקצץ ועוד לא קוצץ. כל הזרמת כספים במצב הנוכחי תיתן אורך נשימה מדומה ותיתן את האשליה כאילו כביכול המצב יכול להימשך והוא ייגרר וייגרר.

לגבי משכורת יולי שמשולמת באוגוסט, בניגוד למה שנאמר כאן, עובדים שמרוויחים עד 6,000 שקלים אין להם שום פגיעה במשכורת. גם את זה אנחנו עושים מדורג. הפגיעה, אם תהיה, העובדים שמרוויחים עד 6,000 שקלים לא ייפגעו ומעליהם גם כן אנחנו עושים את זה באופן מדורג. אנחנו מנסים לעשות במסגרת הכסף שיש לנו וזה לא חל על כולם במידה שווה אלא באופן פרוגרסיבי.


המשכורת תשולם במהלך חודש אוגוסט כי נכנסים לנו כספי אגרה באוגוסט. זה לא שמשכורת יולי לא תשולם בכלל.

איפה ההבראה והביגוד? לנו אין משכורת.

למה לכם לריב אתו? הוא עובד בנושא הזה בלי משכורת.

אנחנו עובדים עם משכורת.

אנחנו אתכם.

איפה ההבראה והביגוד? מגיע לנו הבראה וביגוד.

עד 6,000 שקלים לא נפגעים. שנית, המשכורת תשולם עם כניסת האגרה להערכתנו בסביבות 8 באוגוסט או 10 באוגוסט, אז אנחנו מקווים שהיא תושלם ובכל מקרה במהלך אוגוסט הפעם היא תושלם. בספטמבר המצב יהיה יותר גרוע ולכן מה שהוצע כאן על ידי חברי הוועדה, אני חושב שלחודשיים האלה, אני לא ממליץ על יותר מחודשיים כי גם מה שנאמר כאן הוא נכון. הרשות קיבלה הרבה פעמים כספים כולל בשנה שעברה שהיא קיבלה 40 מיליון ולא עשינו בהם שימוש מושכל כי לא הגענו להסכמות. לכן אני חושב שכן צריך לקצוב את זה בזמן בדיוק כפי שנאמר כאן. צריך לקצוב את זה בזמן, ולזמן הזה אם אנחנו נקבל ל 30 מיליון שקלים או 22 מיליון שקלים, אם יוותרו לנו על החזר החוב לחודשיים ולא יותר, כי אחרת שוב אנחנו הולכים כמו בשנה שעברה, אני חושב שזה הכרח ואני מצטרף לכל מה שאמרו כאן חברי הכנסת.

אני רוצה לסכם את הישיבה. אני חוזר על מה שאמר חבר הכנסת אורון ויתר חברי הכנסת. זה הזמן לנצל את האווירה הטובה, כמו שאמר גם מר גינוסר, כדי לסיים את הנושא. אני פונה כאן גם לאוצר. מימון הביניים בסופו של דבר הוא הכרחי. אנחנו לא נכנסים, כמו שאמר חבר הכנסת אורון, למשא ומתן אבל יש כאן הרבה אנשים שיש להם ניסיון במשא ומתן, כולל אני, ויש נקודה שצריך לגמור ולגמור ברוח טובה כי לפעמים האסקלציות לקראת הסוף רק פוגעות. לכן אנחנו נעקוב בדריכות ושוב, אנחנו מחזקים את כל הצדדים לסיים.

רוח טובה לא תהיה. צריך אחריות.

הוועד הסכים והוועד מוכן. אנשים רעבים ולכן שיקול הדעת שלהם הוא לא הגיוני. הכל יכול להתפרק.

אני אומר שאנחנו נעקוב. שוב, אני פונה לאוצר כדי שיעזור בנושאים האלה כדי לגמור את מימון הביניים.


תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.