הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדה משותפת כלכלה וחינוך, לעניין חוק הרשות השנייה

יום רביעי, ה באב התשס"ח (06.08.2008), בשעה 11:00

תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי), התשס"ח-2008

חברי הוועדה: גלעד ארדן – היו"ר

ישראל חסון

דוד טל

חה"כ לאון ליטינסקי

חה"כ שכיב שנאן

עו"ד דודי קופל – משרד התקשורת

עו"ד נוגה רובינשטיין – יועצת משפטית, משרד התקשורת

מנשה סמירה – מנכ"ל הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

נורית דאבוש – יו"ר הרשות השנייה

אלונה אריאלי להב – דוברת מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עו"ד דורון אבני – יועץ משפטי, מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו

עו"ד אלכס נתנזון – רשות ההגבלים העסקיים

מודי פרידמן – מנכ"ל ישראל 10

עו"ד דבורה קמחי – יועצת משפטית, ישראל 10

יואב הלצמן – סמנכ"ל כספים, ישראל 10

עו"ד הדס פלד – סמנכ"ל ויועצת משפטית רשת נגה

יוחנן צנגן – מנכ"ל רשת

עו"ד ניבה כובשי – יועצת משפטית, חברת קשת

טלי גורן – סמנכ"ל רגולציה, חברת קשת

אבי גור – ארגון הורים ארצי

יהודה סקר – ארגון הורים ארצי

ירמיהו קדושי – מפיק ותסריטאי, הפקות המזרח

נילי בן גיגי וולף – מנכ"לית האגודה לזכות הציבור לדעת

רואי מכנס – יו"ר אולפני הרצלייה והאולפנים המאוחדים

אתי בנדלר

לאה ורון

מיטל בר שלום

תקנות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (הארכת תקופת הזיכיון הראשונה בערוץ השלישי), התשס"ח-2008

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. אנחנו יושבים כאן בישיבה משותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך לעניין חוק הרשות השנייה. זו הוועדה הרלוונטית לעניין התקנות האלה על פי דרישות החוק.


אני רוצה להזכיר, שהרקע להגשת התקנות הוא העובדה שזיכיונו של ערוץ 10 כערוץ השלישי אמור לפקוע בינואר 2010. על פי החוק, לרשות השנייה יש סמכות, במידה והערוץ עמד במחויבויותיו, לדון בבקשה שלו להאריך את זיכיונו ללא מכרז לשתי תקופות זמן של שנתיים ועוד שנתיים. החוק קבע, שכדי להגיש את הבקשה הזו וכדי לדון בה השר יצטרך להגיש תקנות לאישור ועדת הכלכלה. זה הרקע להגשת התקנות.


היום אי אפשר לנתק את הדיון בתקנות האלה מהרקע הכללי של מצב ערוץ 10 ואי עמידתו במחויבויותיו לפי דוח ועדת תורג'מן, שאישרה מועצת הרשות השנייה. אני אבקש ממשרד התקשורת להציג את התקנות. אם תרצו להוסיף על תפיסתכם הכללית בנושא, זה בסדר. אולי השר גיבש בינתיים עמדה. אני אומר את זה בלי ציניות. הנושא הוא כבד משקל, ולא נושא פשוט. אני הייתי גם רוצה לשמוע את מה שקרה מאז הדיון האחרון, כפי שתסקור בפנינו יו"ר מועצת הרשות השנייה, ואז נשמע את עמדת ערוץ 10. לא נתנו עד היום לערוץ 10 הזדמנות להציג איך הוא רואה את המשך הפעילות שלו.

אני יזמתי פגישה עם הגברת דאבוש, ולמדתי עוד כמה דברים.

התקנות המובאות היום בפני הוועדה המשותפת הן תקנות טכניות בעיקרן, שמאפשרות לערוץ 10 להגיש את הבקשה להארכת הזיכיון, ולמועצה לקבל החלטה. מה שאנחנו ביקשנו לעשות במסגרת התקנות, הוא לקבוע לוח זמנים שמאפשר הגשת בקשה וקבלת החלטה, באופן שככל שהמועצה מחליטה לא להאריך את הזיכיון תהיה אפשרות אמיתית לפרסם מכרז ולבחור זוכה. המועדים שנמצאים בפניכם, אלה מועדים שנמסרו לנו בעמדה של הרשות השנייה, אחרי שהגורים המקצועיים שם בדקו את התאריכים.

האם בסד הזמן הזה אפשר יהיה לצאת למכרז?

כן. לפי העמדה שקיבלנו מהרשות השנייה, שהיא הגורם האמון על כל הנושא הזה, יש אפשרות לקיים את כל התהליכים.

תסבירי לנו מהם המועדים שקבעתם.

המועד להגשת בקשה להארכת תוקף הוא א' באלול, ראשון בספטמבר. אני מודעת לזה שהמועד קרוב, וככל שהוועדה תחליט לאשר את התקנות תצטרך להיות דחייה קלה כדי שתהיה אפשרות להגיש בקשה מלאה. סעיף קטן (ב) מתייחס כבר לתקופה הבאה. החוק מאפשר שתי תקופות הארכת הזיכיון, אבל תקופת הארכה השנייה, ככל שתינתן תקופת הארכה ראשונה, תצטרך בדיקה נפרדת. ההחלטה של המועצה צריכה להינתן עד יום ראשון בפברואר 2009, מה שנותן למועצה כמה חודשים לקבל החלטה. מהראשון לפברואר 2009, ככל שמישהו אחר אמור לעלות לאוויר ב-31 לינואר 2010, יתקיים מכרז וייבחר זוכה שאמור להיערך עד תקופת הזמן הזו.

תרשי לי לשאול אותך שאלה מקצועית. בין הראשון לספטמבר 2008 לראשון לפברואר 2009 יש 5 חודשים. לי זה נראה זמן ארוך להכריע בבקשה. לבקשה יכולה להיות תשובה שהיא כן או לא. אם התשובה היא לא, אז מהראשון לפברואר 2009 ועד לראשון לפברואר 2010 מדובר על שנה, שבה צריך להכין מסמכי מכרז, לפרסם מכרז, לאפשר הגשת המועמדויות, החלטה בהן, ערעור עליהן, ואז מי שזוכה – בהנחה שלא בהכרח יזכה מישהו שיש לו כבר אולפנים וכוכבים – הוא יצטרך לעלות גם לאוויר עד לראשון בפברואר 2010. האם לא היה כדאי לצמצם את משך הזמן שנותנים למועצה להחליט, כדי שלא יגידו אחר כך שאין ברירה אלא להאריך. אני שואל את זה מבלי לחוות דעה.

אנחנו ביקשנו את עמדת הרשות השנייה, וקיבלנו עמדה כתובה שמציינת אבני דרך לכל שלב. אולי נכון שהרשות השנייה תפרט את אבני הדרך שהיא ראתה לנגד עיניה, ולמה התאריכים המוצעים הם התאריכים הנכונים ביותר.

ערוץ 10 נבחן על ידי ועדת תורג'מן. ועדת תורג'מן גיבשה דוח, והדוח הוצג בפני ועדת הכלכלה של הכנסת. הדוח הצביע על שלושה דברים מאוד חשובים. הראשון הוא גובה החובות של ערוץ 10 בשנת 2004-2006. השני הוא שנעשתה חלוקה מאוד ברורה לגבי האחריות להחזר החובות האלה. אנחנו מדברים על חובות כלכליות, חובות של דמי זיכיון, תמלוגים וקולנוע ישראלי, שהרשות השנייה מסוגלת לאכוף היום על ערוץ 10 בלוחות זמנים מאוד קצרים את ההחזרה שלהם. החלק השני, הוא מחויבויות של תוכן. העמידה בהן פירושה שהן הגיעו למסך, והצופה הישראלי ייהנה מהן.

ועדת תורג'מן והמועצה השתכנעו, שבתוקף הזמן הזה עד 2010 אין שום אפשרות שאכן ערוץ 10 יוכל לעמוד במחויבויות שלו ושהצופה ייהנה מהן. שמענו את עמדת ערוץ 10 לא פעם אחת ולא פעמיים. הנהלת ערוץ 10 חזרה והדגישה ביושרה רבה, שהיא לא תצליח לעמוד במחויבויות האלה. שמענו גם את עמדת שוק היוצרים שהיתה מאוד ברורה ובהירה, ששוק היצירה הישראלי לא יוכל לספק את התכנים האלה בפרק הזמן הקצר הזה. הם ביקשו זמן נוסף.

ועדת תורג'מן החליטה לבחון את האפשרות להעניק זמן נוסף של שנתיים לערוץ 10, כדי לאפשר לו לעמוד במחויבויות התוכן. חשוב להדגיש, כי גם השנתיים האלה הותנו בדוח תורג'מן בכך שתקודם החקיקה בכל מה שקשור לכללי האכיפה והאמצעים שיועמדו לרשות הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו על מנת לאכוף את העמידה במחויבויות.

לצערי, במשך חודש וחצי מאז אישור דוח תורג'מן לא קרה שום דבר. המועצה מצאה לנכון להתכנס ביום ראשון האחרון, ולומר שעל בסיס הנתונים הקיימים כרגע לא נותר לנו אלא לקבל החלטה שאומרת: אנחנו קוראים לערוץ 10 לשימוע לפני נטילת זיכיונו. אנחנו לא רוצים שמישהו יבוא איתנו בדין ודברים בעוד כמה שנים. אנחנו יודעים להגיד היום, שבנקודת הזמן הזו ערוץ 10 בשנה וחצי האלה לא יחזיר את מחויבויות התוכן שלו. אנחנו יודעים להגיד את זה, ולכן הפתרונות הם אחד משניים. ניסינו פתרון אחד שמשמעותו היתה תקופה של שנתיים. הפתרון הזה לא צלח בידנו, ולכן עברנו לפתרון השני. הפתרון השני, הוא שכרגע אנחנו אמורים לקיים שימוע. להערכתי, עד הראשון באוקטובר אנחנו נוכל לקיים את השימוע ולקבל החלטות שהן אופרטיביות. אנחנו לא זקוקים ליותר מאשר חודש וחצי-חודשיים כדי להשיב על השאלה, האם צריך להאריך זיכיון או לא להאריך זיכיון. אני מקבלת את עמדת יו"ר ועדת הכלכלה, שפרק הזמן צריך להיות הרבה יותר קצר, ולאור העובדה הזו אני חושבת שצריך לשנות את התאריכים.

אני רק אדגיש, שהתאריכים ניתנו על יסוד מה שהרשות השנייה מסרה לנו.

חשבנו שדוח תורג'מן יעבור לחלק של החקיקה.

האם לא התכוונתם לעשות שום דבר במהלך החודש וחצי האלה? נדמה לי שהמשרד היה צריך לחוקק חוק אם הוא חושב אחרת. אני הבנתי מדבריה של גברת דאבוש, שדנו בכך לפני חודש וחצי ומישהו היה צריך להביא איזושהי הצעת חוק.

היתה פנייה שלי לשר התקשורת בעניין הזה, והדברים לא הגיעו לכלל מימוש.

לא היתה התייחסות של משרד התקשורת לדבר כל כך חשוב.

אני מבינה שהיתה פנייה, אבל אני לא ראיתי את הפנייה הזו ולכן אני לא יכולה להתייחס אליה.

מי ממשרד התקשורת יכול להתייחס לזה? מדבריה של הגברת דבוש עולה שהיתה צריכה להיות חקיקה כדי שאפשר יהיה להמשיך את הזיכיון של ערוץ 10. מישהו היה צריך להגיש את זה. חברי כנסת יכלו לעשות זאת, אבל זו לא אחריות שלנו אלא של משרד התקשורת. שר התקשורת היה צריך להגיש.

האם אני יכול להגן על שר התקשורת? מה זאת אומרת: הוא צריך להגיש? זו החלטה מקצועית-ערכית שלו.

אם זה עולה בקנה אחד עם השקפת עולמו, הוא היה צריך לעשות משהו.

גם אי הגשת תיקון חקיקה זה סוג של הבעת עמדה מסוימת.

ודאי. זה בסדר גמור.

לגבי לוחות הזמנים, שמעת מה היא אמרה.

כן. היא אמרה, שגם הרשות סבורה שניתן לקצר את לוחות הזמנים. היועצת המשפטית של הוועדה אומרת לי שלכאורה התקנות מיותרות כרגע. אם אני מבין נכון את החוק, גם אם יש תקנות אין אפשרות כרגע לדון בבקשה. הרי האפשרות לדון בבקשה היא רק כאשר יש קיום המחויבויות.

נכון.

עכשיו המסגרת הפורמאלית היא, שהמועצה תדע לקיים שימוע לערוץ 10 בנושא שלילת הזיכיון כחלק מנקודת הבדיקה שקבועה בסעיף 34 לחוק. אם הערוץ יצלח את נקודת הבדיקה בעקבות ממצאי השימוע, יהיה ניתן רק אז לדון בהארכת הזיכיון.

לכן עולה השאלה, איך נעשתה כבר פנייה להארכת הזיכיון בחקיקה עוד לפני שהיתה בדיקה שמחויבת קודם לכן. הלו"ז בחוק הרשות השנייה מחייב לבצע בדיקה של עמידת הערוץ בתנאי זיכיונו. רק לאחר מכן יש אפשרות להאריך את הזיכיון. נכון שיש אפשרות לתקן חקיקה, אבל יש סדר זמנים.

אם רוצים. אם לא רוצים, זה גם בסדר. אני לא רוצה שיוצר מצב בו לא מגישים הצעת חוק, ולעומת זה יבואו לפה היום ויגידו דבר הפוך. היתה אפשרות לשר להגיש הצעת חוק, כדי שאפשר יהיה להאריך את הזיכיון לערוץ 10.

לפני עמדת המועצה ביחס לעמידה בתנאי המחויבות של המכרז.

אבל המועד נגמר.

נעשתה בדיקה.

דורון, האם היתה בדיקה. יש סעיף בחוק שמחייב עמידה בתנאים.

למה את שואלת אותו? האם את לא יודעת את התשובה?

עוד אין החלטה.

היתה החלטה. את מדברת כאילו שאת לא יודעת שנעשתה בדיקה, ואת יודעת.

יש הבדל בין דוח תורג'מן לבין נקודת הבדיקה שהמועצה מחויבת לתת לגביה החלטה בתוך החוק. זה עוד לא נעשה, ולכן יצא גם השימוע.

זה מה שהבהרתי כרגע. יש את דוח תורג'מן, אבל המועצה השהתה את ההחלטה הסופית ונקודת הבדיקה כדי לראות אם הליכי החקיקה יצלחו.

בקיצור, היה חסר בחוק המקורי סעיף שאומר, שבהתקיים הבדיקה שאתם מדברים אליה בדוח תורג'מן שמראה שאין עמידה במחויבויות אי אפשר לעבור לשלב הבא של הגשת בקשה.

לא נכון.

זו הפרשנות.

זו לא פרשנות. זה נובע מקריאת החוק.

זו ממש לא פרשנות. זה כמעט "רחל בתך הקטנה" אי אפשר לומר את הדברים בצורה יותר ברורה בחקיקה.

יש הסכמה על הנקודה הזו.

בסדר. מר פרידמן, איך אתם רואים את המשך הדברים.

אנחנו די תמהים על ההתנהלות של רשות ומועצה, שמקימים ועדה, מגיעים להחלטה, הצבעה והסכמה ופתאום הדבר נתקע.

תרשה לי לקטוע אותך. אני מתפלא על ההתפלאות שלך. המועצה קיבלה עובדות מסוימות שהיא לא יכולה להתכחש אליהן, כתבה אותן בדוח שלה – אחרי חילוקי דעות, אבל עדיין העובדות מעידות על הפרה - ואחרי שהיא שקלה את השיקולים הציבוריים היא המליצה כן להאריך את החוזה. כיוון שאין לה סמכות להאריך את החוזה כאשר יש הפרות, היא המליצה לאפשר לכם לפרוש את ההפרות. למועצה אין סמכות לתקן חקיקה, כפי שהסבירה יו"ר המועצה. את זה או הכנסת יכולה לעשות זאת על ידי הצעת חוק פרטית, או הממשלה. כיוון שלא הממשלה ולא הכנסת הרימו את הכפפה והמועצה לא יכולה להשאיר את הנושא הזה באוויר בלי להשתמש בסמכויותיה, היא פנתה למסלול השני, היחיד שנותר לה כאשר יש הפרה ועומדת להסתיים תקופת זיכיון. למה אתה מתפלא?

אני אבהיר את הפליאה. אני מתפלא על כך שרשות שעובדת תחת משרד התקשורת הולכת למהלך מבלי למצות את התהליך הזה. התהליך הזה היה ידוע, התהליך הזה היה אמור להיעשות בתקופה מוקדמת יותר. בנקודת הזמן הזו, אנחנו מבינים לאיזה מסלול זה הולך. צריך שכולנו נבין אותו, ושלא נתפלא אחר כך שקרה כך או אחרת. עמדתי האישית היא מאוד עצובה. אני לא חושב שמישהו רוצה ללכת למסלול הזה. כולנו צריכים להבין היום את ההשלכות.

היום אנחנו עצובים על מה שהחלטנו בעבר.

מה החלטנו בעבר?

אתה ברוב טובך נטית להבין יותר מהרבה חברי כנסת אחרים את הרצון ואת הצורך בערוץ מסחרי נוסף, והשתמשת בכל הארגומנטים האפשריים כדי להסביר למה כדאי לאפשר לו להתקיים. לא בדקנו עד תום, האם יש מקום לערוץ כזה. עד אשר לא נקבל תשובות ברורות לא נוכל לפתור את הבעיה מהשורש, ונצטרך להתכנס פה פעם ועוד פעם מבלי לפתור את הבעיה.

לגבי הרגולציה, יכול להיות שהרגולציה כבדה והם לא יכולים להרים את זה. אני אז הייתי בדעה, שאם לא יקיימו את המחויבות שלהם צריך להפקיע מהם את הרישיון. לפני כן, צריך לבדוק אם מישהו יכול להקים את הרגולציה, והאם יש מקום לערוץ נוסף. יכול להיות שמדינת ישראל היא כל כך קטנה, עד אשר אין צורך בעוד ערוץ מסחרי.

מה אתה רוצה מונופול? מה זה אין צורך בעוד ערוץ?

למה אדוני מפריע לי? היו"ר יאפשר לך לדבר כמה שתרצה. בזמנו דיברו על כך שצריך לאשר אופק עסקי. אנחנו נותנים את האופק עסקי, וכל דבר טעון עוד פעם אופק עסקי. אנחנו לא מסיימים עם זה. לכן, אני טוען שעד שלא תיעשה בדיקה מאוד יסודית, בין אם על ידי אנשי משרד התקשורת ובין אם על ידי אנשי האוצר, ונקבל את התשובות והנתונים, יהיה לנו קשה לומר באופן אבסולוטי שיש לשלול מהם את הזיכיון.

אני לא חושב שוועדת כלכלה טעתה בעבר כאשר היא אישרה הקלות או עזרה לערוץ 10 לעמוד על רגליו. אני חושבת, שהתועלת שיש בתחרות בתקשורת המסחרית היא ברורה לכולנו. אני לא צריך הערות מיוצרים, מפיקים או פרסומאים. יש בכך תרומה לכלכלה, למקומות עבודה, להוזלת מחירי הפרסום, למרות שאומרים שהעמלות של משרדי פרסום גדלו כתוצאה מקיומו של ערוץ 10. אני לא אכנס לויכוח הזה. אמורה להיות תועלת נוספת לציבור הצופים, והיא באה לידי ביטוי במחויבויות שהמחוקק והרשות קבעו. עם זאת, שום תועלת לא יכולה להיות בת ערובה של התועלת האחרת. זה לא קיים בשום מכרז. אם תבוא חברת דניה סיבוס ותגיד: זכינו ואנחנו צריכים להקים את כביש 431 אבל מחיר הברזל כל כך התייקר שזה כבר לא כדאי, ולכן אני אשים ברגים סוג ז', ברור שזה לא יהיה מקובל על אף אחד מאיתנו. זו בעצם גם הטענה העיקרית היום של ערוץ 10. אגב, אף פעם לא נכנסנו איתם לשאלה, האם היו כשלים ניהוליים והאם כן נחתמו חוזים כאלה או אחרים.

אני שאלתי כמה פעמים, האם הם לא מתנהלים בצורה ראויה.

אין לנו הבנה בזה, כמו שאין לנו הבנה ברמת הרגולציה. כיוון שהיתה אינתיפאדה שאחריה הציפיות לעוגת הפרסום מתבדות והיא קטנה במקום לגדול, המחוקק הכיר בזה והפחית משמעותית מחויבויות. היום אנחנו במצב אחר לגמרי. מאז תיקון החקיקה האחרון לא התשנה דבר שאי אפשר היה לצפות אותו. לא קרה כאן מצב בו כל המפרסמים נטשו את הטלוויזיה, וממשיכים לפרסם רק באינטרנט. זה לא קרה, וגם אם קרה היה צריך לצפות את זה. האינטרנט היה גם בשנת 2005. הוא לא הומצא בשנתיים האחרונות. לכן, אני מצטער שאתה, מר פרידמן, מציג את זה כאילו זה תהליך שאף אחד מאיתנו לא רוצה. מה זה תהליך שאף אחד מאיתנו לא רוצה? אנחנו גם לא רוצים שאנשים יזכו במכרזים של המדינה ואחרים יפסידו אותם, וזה שזכה במכרז לא יעמוד במה שהוא התחייב. גם את זה אנחנו לא רוצים, אבל אתם אלה שגורמים לתוצאה הבלתי רצויה.

בהצעה שהוצעה בדוח תורג'מן, היתה אמירה שהדברים יוחזרו, שהמחויבות שלנו תוחזר. זו היתה המטרה של דוח תורג'מן, ולא לוותר על המחויבות. אנחנו נמצאים במציאות, בה אני לא רואה שהחברים שלנו בערוץ המתחרה מסוגלים לעמוד במחויבות כזו. זה לא מצב בו הרגולציה כבדה על ערוץ 10 כאשר ערוץ 2 יודע להתנהל איתה. יש פה בעיה הרבה יותר משמעותית שאנחנו מתריעים עליה כבר הרבה זמן, ויש אדישות או חוסר אכפתיות להתמודד מול זה. הדבר הזה הוא מספיק כבד. אני מסכים עם חה"כ דוד טל, שלא נעשתה בדיקה. אנחנו לא יכולים להתעלם ממצב, שבו ערוץ הרבה יותר ותיק עם הרבה יותר ניסיון גם כן סובל מרגולציה שהיא לא הגיונית. אי אפשר להתעלם מזה. לא צריך לומר: אלה הבעייתיים והבעיה היא שלהם, והם לא יודעים להתנהל. חוסר ההתנהלות הזו עלתה לאלה שלא יודעים להתנהל מעל מיליארד שקלים. לפחות בואו נכבד אותם על כך שהם הוציאו מיליארד שקלים.

אבל ערוץ 2 לא טוען שיש לו רגולציה כבדה כל כך.

לא?

אני לא שמעתי. מר צנגן, האם אתם רווחיים?

ברגע שאקבל רשות דיבור, אשמח להגיב.

מודי, תדייק. אתם מדברים על המינימום בחוק, 50,000,000 שקלים, ואילו ערוץ 2 על התחייבויות של הרבה מעבר. כלומר, יש פה מדרגת חוק מינימאלית.

נניח שאני מקבל את טענתך שיש בעיה, שהיא עודף רגולציה ודרישות, כך שלקיים ערוץ מסחרי נוסף לא יכול גם לייצר רווח כלכלי למי שיקיים את זה, ולכן חייבם לדון ולשנות את הדרישות הרגולטוריות ולהקל בהן כך שתהיה כדאיות כלכלית לערוץ כזה. זה נכון לגבי העתיד, אבל אנחנו היום לא בעתיד. אנחנו בהווה. אתם אומרים שההווה הוא בן ערובה של העתיד, ואם אנחנו רוצים עתיד אנחנו צריכים לוותר לכם על מה שעשיתם לא בסדר בהווה מול ההתחייבויות.

אנחנו לא אומרים את זה.

זה בדיוק מה שאתם אומרים.

לא. דוח תורג'מן מביא לידי ביטוי החזר חובות עבר. כרגע ההתייחסות נעשתה כך, שמבחינה פרוגרמטית אתה לא מסוגל לעמוד בהחזר הזה בלוחות הזמנים האלה. אין לזה יכולת. אתה יכול להגיד לי: זהו, ואני לא מוכן להתייחס לזה. זה לא שאנחנו עכשיו אומרים שאנחנו לא נתייחס ל-60,000,000 שקלים ולא נחזיר אותם. זו לא התייחסות שלנו.

אז מה כן?

אתם לא יכולים להחזיר את ה-60,000,000 שקלים בפרק זמן קצר.

תרשה לי להציג את זה כמו שאני רוצה להציג: אם לא יהיו רישיונות בשנתיים הקרובות.

זו דרך מצוינת בשביל להתגבר על זה שלא צריך להחזיר חובות, עוברים מיד למשטר של רישיונות וזה כבר לנצח.

נניח שלא יהיו רישיונות בשנתיים הקרובות. תחת הנחת העבודה הזו, מה יהיה עם ה-60,000,000 שקלים האלו?

אני עצוב לשמוע את זה.

אני לא אומר שלא יהיו. אני באופן אישי תומך ברישיונות. אף אחד פה בחדר לא יודע להגיד לך, אם יהיו ומתי יהיו. גם אם זה יהיה בחוק ההסדרים, אף אחד לא יודע אם זה יעבור ואף אחד לא אומר שבין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית לא ייקח שנתיים וחצי או ארבע שנים לבדוק מה הרגולציה שצריכה להיות ברישיונות ומה הסנקציות שצריכות להיות ברישיונות. אף אחד לא יודע את זה. אלה תהליכים של כנסת וממשלה, שהם מאוד מהירים. אי אפשר לדעת כמה זמן הם ייקחו, אם בסוף בכלל הם יעברו.

אני רוצה לענות לך על הפליאה. זה מפתיע אותי שאתה הפכת להיות הדובר של דוח תורג'מן. בוא נחזור לעמדה המקורית של ערוץ 10. ערוץ 10 אמר שהוא לא מקבל את הדוח. אתה אמרת שאתה לא מסוגל להחזיר, ולכן זה קצת מפתיע שעכשיו אנחנו משתמשים בדוח. בעניין הזה אנחנו רוצים להבהיר, שאנחנו מרגישים מחויבות אמיתית לערוץ שלישי במדינת ישראל. אנחנו חושבים שזה חשוב לדמוקרטיה הישראלית. אנחנו חושבים שיש לכך תרומה לתרבות הישראלית, ודאי לשוק היצירה. ההחלטה שלנו לא נובעת מהרצון שלנו לסגור את ערוץ 10. בדיוק הפוך. ההחלטה שלנו נובעת ממקום שבו כאשר יש ערוץ שלישי שמשדר ויש לו מחויבויות, הוא צריך לעמוד בהן. אותו דבר אנחנו נעשה גם עם ערוץ 2. אתה יודע שבמקביל לפעולה הזו ולעקרון הזה שמנחה אותנו, ודאי במחויבויות הכלכליות ובטח במחויבויות התוכן, אנחנו מקיימים היום עבודת מטה מקיפה, משמעותית ויסודית לגבי השאלות והנהלים הנמצאים כרגע ברגולציה הנוכחית. יושב פה מנכ"ל הרשות השנייה שעושה זאת, ואחרי שהוא יקיים את כל העבודה הזו אנחנו נבוא ונציג לחברי הכנסת את עמדתנו לגבי הרגולציה כולה. אי אפשר היום לדבר על רגולציה קשה ביחס למחויבויות העבר. אנחנו מדברים על 2004-2006, 3 שנים שבהם לא נעשו הדברים וכרגע צריך להחזיר אותם.

הנושא של רגולציה קשה לא נולד היום. הדיון הזה לא נולד היום. אני כבר לפני 3 שנים אמרתי שחייבת להיעשות עבודה שמייצרת קשר בין גודל שוק לבין מחויבות. אי אפשר להתעלם מזה. הדברים האלה לא מטופלים. בסך הכל אני מסוגל להבין שאם אלה הבוכים ממשיכים לעבוד, אז כנראה אין בעיה. יש פה איזשהו כשל בעייתי. חבר'ה יש בעיה, והבעיה לא צצה אתמול או בדוח תורג'מן. זו בעיה שיש איזושהי אדישות או חוסר רצון בתחום התקשורת לרדת לרזולוציה כזו.

איזה קסם תעשה כך שתוך שנתיים תהיה מסוגל להגדיל את הנפח שלך, אלא אם כן אתה מתכוון לגלגל את החוב?

היכולת שלנו לייצר ולהחזיר תמיד גדלה, כי הערוץ גדל. הערוץ משנה לשנה מתפתח, המחזורים שלו גדלים והיכולת שלו גדלה. גם כצופים אתם יכולים לעקוב אחרי זה. הערוץ של היום הוא לא הערוץ שהיה לפני 4 שנים. הוא הרבה יותר משמעותי, יש לו יותר צופים, והיקפי ההכנסות שלו גדולים מבעבר. זה לא המצב שבו ישבנו פה לפני 5 שנים.

אבל אני הבנתי שצוואר הבקבוק הוא לא אתה, אלא יכולת היוצרים לתת את התפוקה הזו.

צוואר הבקבוק נובע גם מבעיה של יצירה בז'אנר שבו אנו חייבים. הבעיה השנייה שאיתה אנחנו מתמודדים, היא המודל של סוגי תוכניות שאתה שם בערב בצורה סבירה. אם אתה בז'אנר של דוקומנטארי חייב שעות רבות, אתה לא יכול להפקיע ערבים שלמים לשם כך. אנחנו כרגע עושים את זה, וכתוצאה מזה אנחנו נפגעים ברייטינג ובהכנסות. צריך לייצר קורלציה והיגיון. בסופו של דבר אנחנו עסק מסחרי.

בטווח הזמן הזה אי אפשר להחזיר את זה. עמדת המועצה היתה כזו. הם קיבלו את ההצעה, גם בזכות היוצרים שאמרו שליצור דרמה לוקח מעל שנתיים.

אם הוא היה מזמין את העבודות מהיוצרים לפני שנתיים, הוא לא היה יכול לומר היום שלוח הזמנים לא מאפשר זאת. לוח הזמנים היה ידוע. זה שהזיכיון מסתיים בשנת 2010 היה ידוע. העובדה שהיה צריך לעמוד במחויבויות היתה ידועה. ערוץ 10 הביא לכך שהיום הוא בהפרה כל כך גדולה, שאי אפשר לתקן אותה עד סוף לוח הזמנים.

אני הבנתי שבחוק אין מרחב גמישות.

כן.

אני חייב להציג את זה, כי אני חוקקתי את החוק. זה נכון שאין מרחב גמישות. אני הכנסתי את הסעיף כדי שלא יהיה מרחב גמישות. למה? כיוון שנעשו 3 תיקוני חקיקה לטובת ערוץ 10, בהתחשב במחדל ההתחלתי של העלייה לשידור, בהתחשב באינתיפאדה שגרמה לפגיעה בעוגת הפרסום. כאשר אני קידמתי את התיקון שיאפשר להם אופק של עוד 4 שנים, שאלו חברי כנסת: איך אפשר לתת להם עוד 4 שנים בלי מכרז אחרי שהם לא עומדים במחויבויות וכל הזמן מבטיחים? חה"כ כבל ודוד טל אמרו: הרי הם יבואו עוד פעם לקראת סוף הזיכיון, ויגידו שהם לא יכלו לעמוד בזה ועוד פעם יהיו חברי כנסת שירצו לעזור להם. לכן, החליטו להכניס סעיף בחוק, שאם הם לא עומדים במחויבויות עד לסוף הזיכיון המקורי הם לא יוכלו לקבל הארכה. בדיוק לשם מה שקורה כאן כרגע הכנסנו את הסעיף הזה. עכשיו הם מבקשים לתקן את הסעיף. אם יהיה רוב לכך בכנסת, בבקשה. אני בגלל ההתחייבות הציבורית שלי בעניין הזה אז, זו העמדה העקרונית שאני דבק בה.

כמה שנים עברו מאז שתיקנתם את החוק ועד היום?

3 שנים, ואלו 3 השנים בהן הצטברו ה-100,000,000 שקלים.

מר פרידמן, אתה טוען שפרק הזמן שתוכלו לעמוד בו הוא מעל שנתיים.

אם יאריכו להם את הזיכיון, הם יפרשו את זה על זמן יותר ארוך.

לפני שלוש שנים גם ידעתם את זה, ולא יכולתם להגיע ליעד.

הם לא ידעו. הם אמרו שהם יקיימו את כל המחויבויות. לפני שלוש שנים ישבו ושאלו אותם מפורשות: האם הפעם תוכלו לעמוד בכל המחויבויות. התשובה של מר פרידמן היתה ברורה – כן. בישיבה הקודמת היו"ר קרא לו את הדברים ושאל אותו איך הוא מסביר את זה, והוא אמר שהוא טעה. בעוד שנתיים שוב יבואו לכאן ויאמרו: טעיתי.

לכן, אני שואל מה ההבדל בין לפני שלוש שנים לבין היום?

מאחר ואין לי את הרקורד, אני יכול לומר לך שעל מצבה של כל היפוכונדר כתוב: אמרתי לכם. אני שואל מה מרחב הגמישות. אם הוא לא קיים, השאלה היא האם הרגולציה היא לקבוע שאם אני צריך להיות שני מטר בעוד שנה אני אכן אוכל להיות שני מטר. זו שאלה שחיונית מאוד.

השאלה השנייה שהיא מאוד חשובה, היא האם אפשר למצוא נוסחה שלא לתת להם ליהנות מההפקר גם אם לא משלמים.

הצעתי את זה בעבר, וזה לא משהו ששמעתי עליו התייחסות עד היום מצד ערוץ 10. אני קצת מוציא את עצמי מגוחך. כאשר רשות בונה את התמהיל שהיא רוצה לראות על המסך, היא לא מתכוונת שבכל שנה היא תצטרך להוסיף אליו הפרות. זה נכון שזה יעוות את המסך, כי הציבור צריך לקבל מפרט מסוים של שידורים. החובה לדחוס לאותו מסך השלמות על דברים שהחסירו מהציבור, יוצרת מעוות שהמחוקק והרשות השנייה לא התכוונו אליה. זו לא היתה אמורה להיות התוצאה המקורית. בהינתן כל השיקולים של המשך התהליך שאנחנו נמצאים בו עכשיו יביא לסגירת הערוץ ואין לי ודאות מלאה מי ואם בכלל יבוא במקומו, הייתי מוכן לשקול תיקון חקיקה כזה רק אם כל סכום ההפרה יוצא משליטת ערוץ 10. כלומר, עובר לשליטת הרשות השנייה. אני יודע שכל אותם 60,000,000-100,000,000 שקלים, בין אם הם יקבלו רישיון או לא יקבלו רישיון, הכסף ייצא לטובת סוגה עלית שבה יצפה הציבור בישראל. אז אפשר לשקול תיקון חקיקה, ועדיין זה ויתור ענק שיגרום לעיוות המסך לעומת מה שהתכוונו מלכתחילה. זה יכול להיות מרחב התמרון היחיד בעיני. ברגע שהמועצה הכריעה שאין אפשרות להשלים את זה, צריך יהיה החלטת מועצה שמשנה את העמדה הזו אם יתחוור שכן אפשר להשלים זאת. כרגע עמדת הרשות השנייה היא שאי אפשר להשלים את זה עד סוף תקופת הזיכיון. זו העמדה המחייבת.

נתח הפרסום שהולך לתעשיית הטלוויזיה מאפשר קיומם של שני ערוצים מסחריים עם רמת המחויבויות הקיימת היום. לגבי רמת המחויבויות - יש מקום לעשות עדכונים והתאמות, ואת זה אנחנו עושים. אני רוצה להדגיש, שרמת המחויבויות של ערוץ 10 היא רמת מחויבויות של המינימום בחוק. ערוץ 2 נמצא במקום אחר. ערוץ 2 הציע והתחייב במכרז הרבה מעבר לרמת המחויבויות בחוק.

כמה סוגה עלית הוא עושה בשנה, פי 4?

יש דברים שהיועצים המשפטיים יגידו לי שלא כדאי לחשוף. זה בבג"צ עכשיו. בעיקרון, הרבה מאוד. בתחום הסוגה העלית מדובר בלמעלה פי 3.

האם הוא עומד בכך?

במדרגת החוק בוודאי. יש מדרגה שנייה ושלישית. בשנת 2006 הוא לא עמד ב-40,000,000 מתוך 160,000,000 שהם היו צריכים לעשות. ערוץ 10 צריך לבצע 50,000,000, ובשנת 2006 הוא לא עמד ב-30,000,000 מתוך ה-50,000,000. הנקודה החשובה לכם ולנו, היא המינימום התרבותי שאנחנו רוצים לתת לצופים. עמד על כך חה"כ ארדן. אנחנו רוצים שיהיה מינימום של סוגה עלית, של תוכניות ראויות, מושקעות בערוץ ברוד קסט. זה נכון שמודי פרידמן חושב שזה יותר מדי, אבל עו"ד בנדלר אמרה נכון, שמודי פרידמן ידע שזה המינימום. יתרה מזו, החקיקה לא נותנת מרחב תמרון גם לנו.

אני לא מקבל את ההערה המקצועית שנאמרה כאן לגבי התוספות, שאי אפשר להעמיס. חברים, 50,000,000 זה חצי שעה בממוצע ליום של סוגה עלית לאורך 7 ימים. התוספת הנדרשת עליה קבלה המועצה החלטה תביא אותם לשעה ביום בממוצע. זה לא מצב שהוא בלתי אפשרי.

כלומר, שהוא אומר שהוא חושב שההחלטה של המועצה לא נכונה.

אני אומר שההחלטה של המועצה היתה סבירה ביותר.

אבל זה לא מסתמך רק על זה. היוצרים אומרים היום, בשונה מהעמדה הראשונית שלהם בפני ועדת תורג'מן, שהם לא יוכלו להפיק שידורים בכמות הזו עד סוף 2009. בכל מקרה, לא על כך הדיון.

זה לא הדיון. כבר דנו בכך בישיבה הקודמת.

אני רוצה להבהיר פה בצורה חד משמעית, שלרשות השנייה יש מנכ"ל מקצועי שעושה עבודתו נאמנה. לרשות השנייה יש מועצה ציבורית, שהיא קיבלה את ההחלטות. ההחלטות הן ברורות. אתם לא מסוגלים לעמוד במחויבויות התוכן עד ינואר 2010. הפתרונות צריכים לבוא ממקום אחר.

הם מודים בזה שהם לא יכולים לעמוד בכך.

אני מודה שהפרטים שנתת קצת בלבלו אותי. אתה אומר שהמחויבות היא ברמה של 50,000 של סוגה עלית, והיום החוב עומד על 60,000,000 שקלים.

החוב המצטבר בתחום הזה עומד על 60,000,000 שקלים עבור השנים 2004-2006, כאשר כל שנה הם צריכים לבצע עוד 50,000,000 שקלים.

האם 60,000,000 שקלים זה החוב לפי החוק או אחרי הפחתות?

אחרי התאמות.

אולי כדאי להבהיר, מה זה אחרי התאמות.

זה לא משנה.

זה מאוד חשוב שחברי הכנסת יידעו שהרשות השנייה כבר הפחיתה מהמחויבויות שנקבעו על פי החוק.

הרשות השנייה לא הפחיתה. הרשות השנייה הסכימה להמיר תת סוגה אחת מהסוגה העלית בתת סוגה אחרת.

זה לא מדויק. המועצה הפעילה את שיקול דעתה, והיא החליטה להפחית.

אבל למה היא היתה צריכה להפעיל אותו?

מסיבות מסוימות.

לצורך העניין החובות בתחום סוגה עלית שהצטברו בשנים 2004-2006 הם 60,000,000 שקלים מתוך 150,000,000 שקלים. כל שנה היו חסרים 20,000,000 שקלים.

המחויבויות שלא קוימו הם בסדר גודל של 100,000,000 שקלים, והמועצה החליטה לדרוש קיום 60,000,000 שקלים. האם זה מדויק?

לא. זה בניגוד לדוח הרשמי שנמצא באתר האינטרנט של הרשות.

אני רוצה להבין ברמה העובדתית, כמה מהסכום המקורי שנקבע במכרז בשנת 2004 לא מומש.

שאלת שאלה קשה. הסכום המקורי נקבע בשנת 2002, שאחריה נעשו שני תיקוני חקיקה.

המכרז הוא לא רלוונטי. אני הורדתי את המיליארד שקלים בחוק של שלום שמחון.

זה רלוונטי.

זה לא מצחיק. זה עצוב. תאר לך שכן היו צריכים לעמוד בסכום של מיליארד שקלים. הסכום הזה מנותק מכל מציאות. זה בדיוק הבעיה של הרגולציה.

העובדות הן פשוטות. ברגע שקמה ועדת תורג'מן הגיש מנכ"ל הרשות השנייה מסמך שאמר, שמחויבויות התוכן של ערוץ 10 הן על סך של 103,000,000 שקלים.

לשנתיים הללו.

לשלוש שנים.

שזה 34,000,000 שקלים בממוצע לשנה.

לזה מצטרפים דמי הזיכיון, התמלוגים.

גם את זה הם לא שילמו.

הוועדה ישבה, ושמעה את עמדת ערוץ 10 לפחות פעמיים. לערוץ 10 היו השגות מקצועיות על המספר הזה. שמענו את עמדת היוצרים פעמיים, וגם שם היו השגות מקצועיות. שמענו גם חוות דעת אחרות, ואחר כך גיבש המנכ"ל מסמך שאומר, שמחויבויות התוכן בהן חייב ערוץ 10 הן על סך 60,000,000 שקלים.

כלומר, זה 60,000,000 שקלים מתוך 103,000,000 שקלים.

נכון. הפחתנו את זה בכ-40,000,000 שקלים.

מדובר בחריגה של 60%. זה לא בשוליים. הוא חייב 60,000,000 שקלים מתוך 103,000,000 בהם הוא מחויב.

הוא חייב הרבה יותר. הטלוויזיה משדרת לא רק סוגה עלית. זה 60,000,000 מתוך 150,000,000. 50,000,000 שקלים בכל שנה. הוא ביצע פחות 60,000,000 שקלים.

זו הפרה של 40% בסוגה עלית.

צריך להגיד, שהם עשו את זה כאשר מועצת הרשות השנייה דאז אפשרה את זה. החוק אפשר את זה והמועצה אפשרה את זה, כדי שהערוץ הזה ימשיך לחיות. מבחינת החוק אפשרו לדחות מחויבויות מנקודת הזמן הזה.

האם נתקבלו החלטות במועצה בכל שנה? הרי עד עכשיו לא ידעתם בכלל שיש הפרות כאלה.

התקבלה החלטה עקרונית לדחות את מחויבויות 2004-2005 עד סוף תקופת הניסיון. גם בזה כרגע הם אומרים שהם לא עומדים, אז זה לא כל כך רלוונטי.

היתה החלטה של המועצה בשנת 2005 לדחות את מחויבויות 2004-2005 לשנת 2006.

עד לנקודת הבדיקה.

מתי נתקבלה ההחלטה הזו?

כמדומני בשנת 2006.

כלומר, היא נתקבלה באיחור של שנתיים וחצי.

מה אתה רוצה מהם?

נכון היה צריך לקחת להם כבר בשנת 2005.

אני בשלב של ההבנה. המועצה הכירה בכך שצריך לגלגל את החוב.

עד לנקודה מסוימת.

היא לא הכירה בכך שצריך. צריך זה עניין ערכי, שאפשר להם לגלגל את החוב. לא אמרו שזה טוב שזה יגולגל. זה רע מאוד.

הוא גורם מקצועי. אני לא גורם מקצועי. אני צריך לשמוע ולהבין. הוא אומר: אני בניתוח מקצועי שלי אומר לך: בוא נניח את החוק בצד.

אתה מציג את זה לא נכון. השאלה שלך מושתת על הצגה לא נכונה. הוא לא אמר שהוא ממליץ לדחות זאת מבחינה מקצועית. הוא הציב אותו בפני עובדה: אני הפרתי, ועכשיו אתה יכול להעניש אותי או לתת לי להשלים את החוב שלי בשנה הבאה. בהינתן הנתונים האלה, הם החליטו לאפשר לו לדחות את החובות. זה כמו שיבוא היום לווה לבנק, ויגיד שכיוון שהוא לא לקח לו את הבית בשנה הראשונה, עכשיו אל תיקחו לי בכלל את הבית. נתתם לי להגיע לחוב גדול. תמחלו לי על המשכנתא בכלל.

לא היתה פה בכלל שאלה מקצועית. היתה פה שאלה ציבורית. הנושאים עלו בדיוני המועצה דאז. היה רצון אמיץ של המועצה דאז לשמר את הערוץ השלישי. חשבו שזה חשוב, ניסו לתת פרק זמן שיצור מצב שבו בסופו של דבר הערוץ הזה יתייצב ויחזיר את המחויבויות.

ואז החוק אפשר את זה. עכשיו החוק לא מאפשר את זה יותר. הגענו לקצה.

אנחנו מדברים פה על שני היבטים: פן עסקי ופן ערכי. אני עכשיו מתייחס למה שצריכה מדינת ישראל, ולא ערוץ 10 או רשות השידור. מדינת ישראל צריכה לדאוג קודם כל לפן הערכי. בהתחלה הדרישות העסקיות היו ברורות, והערוץ הסכים לדרישות. כלומר, היו בדיקות מקצועיות של אנשי עסקים של הערוץ שאמרו שאלה הם הדרישות הערכיות.

בהנחה שכאשר איש עסקים רוצה לזכות בערוץ, השיקולים שלו הם רק עסקיים. אני לא בהכרח מקבל את זה.

אני רוצה להבין, האם זה נכון או לא. יש נוסחה שאומרת, שבסופו של דבר הכמות הופכת לאיכות. עד עכשיו היו כמה ניסיונות להציל את הערוץ. האם היום הגענו לנקודה שבה אנחנו אומרים, שדחייה נוספת או הצלה נוספת של הערוץ יגרמו לנזק לפן הערכי? אם התשובה היא כן, אז צריך להפריד חד משמעית בין שתי הדרישות. הדרישה להחזר חובות צריכה להיות נפרדת לגמרי מהנושא הערכי. אי אפשר לקשור אחד בשני. אם אנחנו נמשיך לקשור את זה, גם הערוצים הבאים שייכנסו ייפגעו מזה או יבנו על זה שיכול להיות תסריט כזה.

תכף תשמע שהם כבר בונים על זה.

יכול להיות שהם בונים על זה. השאלה האחרונה שאני רוצה לשאול, היא האם יש תקדים לאותו מצב בערוצים אחרים. האם את אותן דרישות הערוצים האחרים כן מבצעים? אם התשובה היא כן, התסריט הוא אחר לגמרי.

יש לי תשובה לגבי הפן העסקי והערכי. הסכום של ה-60,000,000 שקלים עליהם מדברים, מבטאים את זה שהעסקי הוא ערכי. זה לא כסף שמשלמים אותו לרשות השנייה או לאוצר. ה-60,000,000 שקלים אמורים להיות מושקעים בתוכניות איכותיות, סוגה עלית, על המסך. במקרה הנדון שני הדברים מצטלבים. הויכוח הוא על הדבר החשוב הזה. מה שמרוויחים מעבר, זה כבר סיפור אחר. זה המינימום שצריך להיות על המסך לטובת הציבור.

ובזה הם לא יכולים לעמוד.

ועכשיו אנחנו שומעים שהם גם לא יעמדו.

זה לא מדויק. כי בשנת 2008 אנחנו עומדים במחויבויות. הביזניס שלנו מסוגל לעמוד בזה בשנת 2008. יש לי ציפייה, שבצד המקצועי יהיו הבנה ורצון להבין כאשר השוק לא מסוגל להכיל את זה. זה לא מצב שצריך להידחות, אלא מצב שצריך לטפל בו. זה לא בסמכותה לשנות את החוק, והחלטה על 50,000,000 שקלים היא לא הפריבילגיה שלהם. מי צריך לבוא ולהגיד: "יש בעיה"?

הצד המקצועי בדוח אמר זאת.

אנחנו לא מדברים על היום. האם הדבר הזה השתנה ב-3 שנים האחרונות? האם הסכום של 50,000,000 שקלים הוא ריאלי או לא ריאלי בשוק בו אנחנו נמצאים? ההשוואה לערוץ 2 היא לא השוואה נכונה. ערוץ 2 הוא ערוץ הקיים כבר 13 שנים. ההשוואה בינינו לביניהם היא לא נכונה. גם היקפי הכסף שהם מגלגלים הם אחרים לגמרי.

אתה מתעקש ללכת לשאלה הכל כך משמעותית שאתה מעלה, במקום שבו אנחנו במגרש אחר. בשנים 2008-2009 יש לכם חובות ברורים וידועים. המחוקק, משרד התקשורת ומשרד האוצר אמרו: אין ברירה. אם נלך למכרז, אולי השאלה שאתה מעלה כרגע תהיה שאלה רלוונטית. נגבש מכרז, המכרז יובא לאישורו של כל מי שכרוך בזה ובזה נגמור את העניין. אי אפשר ללכת היום לשאלה הזו מבלי להיצמד לשאלה הבסיסית, האם אתה יכול להחזיר את ה-60,000,000 שקלים. זאת השאלה, ועל זה צריך לענות. אתם אמרתם שלא תוכלו לעמוד בכך, ושוק היצירה אמר שלא יוכל לעמוד בכך. אמצנו את העמדה שלכם, צעקנו את זה בקול רם וחטפנו ביקורת מכל הכיוונים האפשריים. שמענו את הקולות, חזרנו אליכם ואמרנו: מצטערים, זהו.

אני לא מתווכח איתך על נושא הדיון. יש פה רצון לנסות להבין מעבר למספרים היבשים, להבין מצב של שוק ולא רק אם עמדנו או לא עמדנו במחויבויות. השאלה היא, מיהו הצד המקצועי שצריך לבוא ולהגיד בנקודת זמן יומית ולא בטווח של שנים, שיש בעיה. אני לא מתווכח על מה שאת אומרת. אין ספק, שהדיון האמיתי הוא לגבי המשך קיומו או אי המשך קיומו של ערוץ 10.

הרשות השנייה צעקה שיש בעיה. עבודת המטה שעושה עכשיו המנכ"ל ביחס לכל ההגדרות האלה, היא בגלל שהרשות צעקה שיש בעיה.

מתי היא צעקה?

אנחנו לא צעקנו. אנחנו בודקים.

מתי היא צעקה?

מה זה מתי? אתה יודע שנעשית עבודת מטה.

אני מציע להגדיל את המטה, ואולי התהליך יתקצר.

הרבה יותר פשוט היה לעמוד במחויבויות באופן מלא.

אתה צודק.

הדיון הזה הוא אולי דיון חיוני וחשוב, אבל הוועדה דנה עכשיו בשאלה האם לאשר את התקנות ככתבן וכלשונן או לא, או בשינויים אחרים שתחליט עליהם הוועדה. היועצת המשפטית של משרד התקשורת כבר הצהירה, שאולי יש מקום לשנות את נוסח התקנות. צריכים לשקול אם יש מקום לאשר אותן, לאור הקביעה המאוד נחרצת של יו"ר הרשות השנייה, שאין סיכויי...

יש כבר הפרה ואי אפשר לשנות אותה בלי שינוי חקיקה. נניח שלא יהיו שינויי חקיקה. האם עדיין על פי דעתך המשפטית צריך בכל זאת לאשר תקנות כדי לאפשר להגיש בקשה ולדחות אותה אם אין עמידה במחויבויות? אם אין צורך להגיע לזה, אז אולי אין צורך שהוועדה אפילו תכריע בתקנות האלה.

הייתי אומרת שהדבר אינו מעלה ואינו מוריד אם תוגש בקשה והיא תדחה כי אי אפשר לאשר אותה לפי החוק, או אם נאמר מראש שאין סיכוי שניתן יהיה לאשר את הבקשה להארכת הזיכיון לפי החוק.

אני משפטן מאוד קטן, אבל כדי שלא יצטרכו להסביר את כל זה לבג"צ שהוא לא מכיר את המטריה, נראה לי שעדיף שיהיו תקנות ותוגש בקשה לפיהן.

אין לי התנגדות לעניין. למה אני חזרתי והזכרתי את זה? כדי להזכיר לחברי הכנסת שבפני הוועדה לא עומדת הצעת חוק המאפשרת דחיית קיום מחויבויות שלא קוימו. אין הצעת חוק כזו. בפנינו יש את התקנות בלבד. השאלה לגבי הנושא הערכי מתחלקת לשניים. השאלה הראשונה היא, האם המחויבויות, בעיקר בתחום התוכן והסוגה העלית, הן חשובות או לא. בנושא הזה הוועדה דנה לא פעם בהקשרים שונים, והגיעה למסקנה שהמחויבויות הקימות היום לפי החוק בתוספת השנייה אלה מחויבויות מינימום כדי להבטיח מסך איכותי לצופה. הויכוח הוא במה יתבונן הצרכן הישראלי שמדליק את הטלוויזיה. דובר על החשש מכך, שאם לא יושקע בז'אנר עליון אז תהיה לנו טלוויזיה דוגמת הטלוויזיה האיטלקית שהשם שלה הוא לא משובח.

עניין ערכי נוסף הוא, אם וככל שתוגש הצעת חוק שתאפשר בכל זאת הארכת תקופת הזיכיון אף בלא עמידה במחויבויות, אז מתעוררות הרבה מאוד שאלות ערכיות, שאלות שיש להן השפעות רוחב אדירות. אם השאלה תבוא לפתחנו, אין ספק שאני אשוב ואחווה דעתי בעניין.

מתי דנו על המינימום הערכי, והחליטו שזה המינימום?

בתיקון לפני שלוש שנים.

בתיקון 19 לפני 5 שנים.

4 שנים.

ביולי 2003 זה עבר קריאה שנייה ושלישית.

אבל המחויבות של 50,000,000 שקלים נכנסה לפני 5 שנים.

מחויבויות התוכן נקבעו בתוספת השנייה, שתוקנה ביולי 2003.

אבל ההפרות הן לגבי שנים 2004-2006.

זה חלק מהתמונה. אכן התיקון של התוספת השנייה נעשה ב-2003, אבל בעת הדיונים בתיקון 26 שבה ועלתה השאלה האם יש כאן עודף רגולציה או לא.

אבל זה לא משנה.

לא זאת השאלה היתה. השאלה היא, האם מאז נעשה התאמה עסקית למינימום הערכי?

ודאי.

אם כן, אז זה סיפור אחר.

מה זו התאמה עסקית? המחוקק קבע שהוא רוצה לפחות 50,000,000 שקלים לסוגה עלית. איזו התאמה אפשר לעשות לזה?

את מה שהם הציעו במכרז לעומת החקיקה הראשונה.

זה התבסס על חוות דעת כלכליות אז.

ברור. היתה ועדת יצחקי במשרד ראש הממשלה, שעשתה עבודה כלכלית.

זה נכון, אבל בוועדת יצחקי טענו שצריך להיות קשר בין ההכנסות לבין ההשקעה.

עשינו את הקשר, ואמרנו שזה לא יהיה פחות מ-50,000,000 שקלים. אם אתם תגיעו למצב שלא יהיו לכם בכלל הכנסות, אז לא תהיה לנו שום סוגה עלית על המסך? הרי ברור שצריך לקבוע רף תחתון.

אני חושב שבמדינות נאורות גם כשאין רף של מינימום ז'אנר עלי יש ז'אנר עלי על המסך.

יש לי הערה נוספת. אין מישהו שיושב כאן בחדר, שלא ברורה לו החשיבות של קיום הערוץ השלישי. עצם קיום הערוץ השלישי עם בעל הרישיון המסוים, יש בזה הטעייה. אם הרשות השנייה תחליט לבטל את הזיכיון או לצמצם אותו, זה לא אומר שהמסך יוחשך. הרעיון הוא, שיתפרסם מכרז חדש וייבחר בעל זיכיון חדש.

באותם תנאים? ממה נפשך?

זה לא רלוונטי. אם החוק מתוקן בתחום מסוים, זה לא אומר שמי שפעם עבר על החוק הקודם הופך להיות זכאי.

אותה תוספת קובעת מספר סוגים של השקעות. בהוצאה לשידורים ערוץ 10 עמד במלוא ההוצאה לשידורים והחזיר את כל החובות של שנים 2004-2006. מבחינת הכסף שהושקע, הושקעו מלא הכספים שנדרשו על פי החוק. רציתי קצת להעמיד בפרופורציה המתאימה את הסכום של ה- 60,000,000 שקלים בסוגה העלית, שחלקם כבר בשנת -2008 מוחזרים. להתקשרויות.

בואי לא נמשיך בשיח הזה, כי זה מגרה אותי לומר שאם היינו רוצים להקים ערוץ ריאליטי שמוציא את כל כספו על ריאליטי היינו עושים מכרז אחר. רצינו ערוץ ברוד קסט, ולכן מהות של החלוקה הפנימית היא לא טכנית אלא מהותית. זה שאתם מוציאים לפי החוק, שפו. החלוקה היתה חלוקה מהותית, ולא סתם הכניסו לחוק 50,000,000 מינימום בסוגה עלית.

אנחנו בעד התחרות, ואנחנו נהנים מהתחרות הזו. אנחנו לא נכנסים בכלל לשאלה, מה צריך לעשות עם ערוץ 10. זה לא ענייננו. הרגולציה היא מספיק מרובת ראשים: הרשות, המועצה, ועדת הכלכלה של הכנסת, ועדת החינוך, שר התקשורת ושר האוצר. יש מספיק אנשים שבוחשים בזה. לא צריך אותנו בעניין הזה. אני רוצה לומר, שכל דבר שיוחלט לגבי ערוץ 10 יושתת באופן שווה גם על ערוץ 2.

לא היית צריך לומר את זה. אנחנו מבינים את זה מדיונים קודמים.

אני רוצה להבהיר, שכל דבר שאתם לוקחים פה בחשבון תראו בו כאילו הוא חל גם על ערוץ 2 באותה מידה.

זה ברור.

לרבות הארכת זיכיון, ויתור על חובות עבר וכו'.

זה כי גם אתם קיבלתם בעבר הארכת זיכיון.

לא. החשבון התחיל מחדש אחרי המכרז. באשר לאמירתך לגבי אלה שהפסידו את המכרז - גם הם היו באים וטוענים את מה שאני הולך לטעון פה תכף. זה לא משנה מי זכה ומי הפסיד במכרז של ערוץ 2. הטענות הן אותן טענות. אנחנו נעמוד על זה שיהיה שוויון, ואנחנו קיבלנו על כך הסכמות מהגורמים הרלוונטיים ברשות השנייה שאמרו שהטענה שלנו נכונה וצודקת.

שוויון מהותי כמובן.

שוויון אחד לאחד בכל דבר, כפי שהיה בחקיקה הקודמת של תיקון 19. אני לא אתייחס לתיקון של התקנות. אין לי עמדה בעניין הזה. חה"כ ליטינסקי דיבר על הפן הערכי והפן העסקי. זו דוגמא טובה מאוד. אנחנו נמצאים באי שוויון מוחלט, חוסר איזון כרוני בין הפרמטר הערכי לפרמטר העסקי. הפרמטר הערכי כולל את כל עניין הרגולציה, המחויבויות, התשלומים החוקיים שאנחנו צריכים לשלם למדינה וכו'. אנחנו צריכים לשלם גם עוד עשרות מיליוני שקלים חוץ ממה שהולך למסך. אנחנו צריכים לממן את כל הפעילות של הרשות השנייה בעשרות מיליוני שקלים. אנחנו צריכים לשלם 4% מההכנסות שלנו תמלוגים למדינה.

היה מכרז.

אני לא מתלונן על כלום.

גם החשמל מתייקר בקרוב.

בנוסף לכל הדברים האלה, הרגולציה עצמה היא רגולציה כבדה, פולשנית, שאין לה אח ורע בכל יתר מדינות העולם. היא יורדת לפרטי פרטים של כל דבר שאנחנו עושים על המסך הזה. אני חושב שאתם לא מודעים לכך, וכדאי שתדעו. אני 15 שנה בערוץ הזה, ואני יודע שיש חוסר איזון בסיסי בין היכולת שלנו לעמוד בכל דרישות הרגולציה לבין מה ששוק הפרסום, שהוא מקור ההכנסה היחיד שלנו במדינת ישראל, מאפשר לנו לעשות. בא משרד האוצר ואומר: שוק הפרסום לא מספיק כדי שנקיים את הרגולציה, בוא ניקח ממנו עוד קצת לטובת הפרסום בכבלים ובלווין. זה על גבול מעשה על גבול ההתאבדות. זה בוודאי יובא לדיון בוועדה הזו במסגרת חוק ההסדרים, אבל זה ממש מעשה מטורף.

האם אתה יודע שזה יהיה בחוק ההסדרים?

יש לי השפעה על זה. זה בחוק.

לא הוגש עוד חוק ההסדרים.

יוגש.

יש טיוטה.

אני חושב שתדעו כבר עכשיו, שהעמדה הזו של משרד האוצר היא שערורייתית. אם יש משהו שיגרום לפער בין המצב הערכי למצב העסקי למוטט את כל המערכת הזו, זה בדיוק יהיה המהלך שימוטט את המערכת הזו. רק זה עוד היה חסר בשביל לחסל את המערכת הזו.

אני מבקש לכפור באופן נחרץ באמירה של מנכ"ל הרשות השנייה, כאילו שוק הפרסום הקיים יכול לקיים את שני הערוצים הקיימים עם כל המחויבויות הרגולטוריות שלהם. לא יושבים פה אנשים קוטלי קנים. יושבים פה אנשים שיודעים את העבודה. יושבים פה אנשים שעובדים בערוצים האלה כבר עשרות שנים. אנחנו לא נמצאים פה בשביל לחלוב את המדינה ולהביא כמה דיבידנדים לבעלי המניות שלנו. זה ממש לא המצב. תבדקו את הדוחות של ערוץ 10 ושל ערוץ 2, ותראו שזה ממש לא המצב. להפך. אני אומר לכם בוודאות, ששוק הפרסום לא יכול לממן את המחויבויות שיש לנו. חוץ ממחויבויות אנחנו צריכים גם לעשות טלוויזיה שתעזור לנו גם לממן את המחויבויות האלה: חדשות, תוכניות בידוק, תוכניות אקטואליה, ריאליטי, ספורט וכו'.

ממתי המצב שאתה מתאר?

מאז שערוץ 10 התחיל לשדר. בשנים הראשונות ערוץ 10 סבל מחוסר האיזון הזה לבד. אנחנו דיברנו על כך עוד הרבה לפני שהקימו את ערוץ 10, ואני במקרה הייתי כבר שם בעוונותיי.

האם למכרז האחרון ולהצעות הנדיבות שלכם בו אין קשר לרווחים?

אין שום קשר.

אם אחד מהזוכים נותן 300,000,000 שקלים במסגרת מכרז, האם זה לא משפיע על התוצאות העסקיות שלו אחר כך?

נתנו 300,000,000 שקלים, כי מי שכתב את המכרז הזה נתן לעניין הזה ציון מאוד גבוה, הרבה יותר מאשר למרכיב הערכי במכרז. בתוך כל הפרמטרים האלה זה היה חלק מהעניין. העניין של 300,000,000 שקלים הוא בטל בשישים. זה חלק מאוד קטן מההוצאה לתוכן שלנו בשנה אחת. לכן, זה לא עניין כזה מהותי. אם אתה פורש את זה על פני 10 זה לא העניין.

אני לא חושב שיש מקום וטעם במציאות שאותה תיארתי עכשיו לעבור לשיטה של רישיונות, כי אז זה יהפוך את העניין הזה לאנרכיה מוחלטת. האחריות לגבי מה שהצופה יקבל בבית, תהיה של מי שיקבל את ההחלטות האלה. אני מציע, שלא לקבל החלטות בעניין הזה, בטח לא בתקופה הקרובה.

בזה אני מסכים אתך.

הציע חה"כ טל, להקים ועדה שתבדוק את כל חוסר האיזון בשוק הזה. אני לא מאמין בוועדות האלה. כל מה שצריך זה לפתוח את הראש. אנחנו נתנו דוגמא בנושא הזה, כאשר הגענו ביוזמתי להסכם עם היוצרים. היוצרים הוא הגוף הכי מיליטנטי, שהיה יושב פה בשורות האחוריות של הוועדה שנים וצועק על ערוץ 2 וערוץ 10 שהם לא מקיימים את ההתחייבויות. אנחנו הגענו איתם להבנות, איך צריך להיראות שוק הטלוויזיה ברמה הערכית שלו מפה והלאה, עם השפעות על התרבות, היצירה, העשייה והעבודה. הגענו איתם להבנות, ויש לנו איתם הסדרים חתומים. לצערי, זה לא זז. אפשר לקחת את זה, למניף את זה, ולעשות מזה את הכלי לשיקומה של התקשורת המשודרת בישראל.

אני מייצג את ארגון ההורים הארצי שמייצג 2,200,000 תלמידים ו-3,900,000 הורים. אנחנו בעד הרעיון שאתה העלית. אתה אמרת שאתה בעד התקנות בהיבט של בג"צ כי זה לא יעמוד בפני בג"צ.

לא אמרתי שזה לא יעמוד בבג"צ. אמרתי שאני משפטן מאוד קטן, ובשביל לחזק את הוודאות רצוי לדון ולהכריע בתקנות. בכל מקרה, היום אני לא חושב שיש טעם לדון בהן, כיוון שהרשות השנייה והיועצת המשפטית של משרד התקשורת אמרו, שרצוי לקצר את לוחות הזמנים.

אולי נוכל להציע הצעה כבר עכשיו.

אני באמצע דבריי.

זאת היועצת המשפטית של משרד התקשורת.

אני יודע. אני במגעים עם השר שלה, והוא בעדנו. בשבוע שעבר זכינו בבג"צ בנושא של בטיחות. המדינה במשך שנים התעלמה, ולא ניהלה מעקב אחרי מבדקי בטיחות בבתי ספר. עכשיו תוך 20 יום נקבל זאת. זה אומר שהמדינה תתחיל לנהל.

היום אני מביא לכאן את ההיבט של החינוך. הטלוויזיה היום היא בית הספר השני של הילד. הוא מגיע מבית הספר ויושב בין 3 ל-5 שעות מול הטלוויזיה. אנחנו יצרנו מגע, ונהיה שותפים בדאגה שלנו למה שהילדים שלנו צופים. בשנה האחרונה עלה הנושא של משחקים. ילדים השתתפו במשחקים דרך טלפונים סלולאריים, ובזבזו שקלים רבים ללא ידיעת ההורים תוך כדי זה שחייבו אותם לעמוד בסטנדרט של זמנים. צריך לקחת בחשבון את כל האלמנטים האלה. אני מקבל את זה, שהדברים שלי צריכים להיות לגבי הרשתות, לכל סוגי השידור ולכל הערוצים בכבלים. העובדה שכל ילד צופה בין 3 ל-5 שעות ביום, ראויה שתיכנס גם לדיונים בוועדה הזו.

אני רוצה להגיב לדברים של יוחנן צנגן. מכרז ערוץ 2 נערך לפני 3 שנים. כל מה שמחויבים בו קשת ורשת היום, הוא מה שהם הציעו בעצמם במכרז. אף אחד לא כופה עליהם יותר ממה שהם הציעו בעצמם. מדובר פה באנשים מנוסים, ותיקים ומקצועיים, שקבעו את היכולות שלהם.

את אותו דבר אני יכול לומר על ערוץ 10. ביום שהם התמודדו על הזיכיון הם התחייבו לדברים רבים.

אבל ערוץ 10 היה הראשון שנכנס לשוק רווי.

הם ידעו את זה.

אם אנחנו מסתכלים על ההוצאה של רשת, קשת וערוץ 10 לשידורים בכלל, אנחנו מוצאים שהם עומדים בהוצאה. דובר כאן על הפן הערכי אל מול הפן העסקי. הקרב שמנהלת הרשות השנייה הוא קרב ערכי. השאלה היא, לא האם יוצא הכסף לשידור. הכסף יוצא, אבל השאלה היא לאיזה סוג של שידור אנחנו מכוונים. האם אנחנו מכוונים לתוכניות ריאליטי ושעשועונים שיש לנו בעיה חינוכית איתם, או שאנחנו מכוונים למקום אחר שייצור פה תרבות ישראלית. זה הויכוח בינינו לבין הזכיינים. זה הויכוח המהותי, וצריך להגיד אותו פעם אחת ביושרה. את ההוצאות הם מוציאים.

העמדה שלנו היא, כי על אף החרדה שלנו מפני מצב בו לא יהיה ערוץ מסחרי נוסף, יש עדיין גבול תחתון שמתחתיו אי אפשר להגיע. זה קצת כמו הכינרת, כל פעם ממציאים קו אדום תחתון חדש. נדמה לנו, שהגענו לקו התחתון הסופי.

לקו השחור.

לקו השחור, שבו אפשר לא לפחד, לקחת את הסיכון ולסיים הזיכיון במועד המתוכנן ולגשת למכרז חדש. עברנו את כל הגבולות מבחינת ההשפעות הערכיות והחינוכיות. הגענו לנקודה שבה צריך לסיים את הזיכיון הזה, ולשים קץ להתבזות שמתרחשת כאן מדי תקופה שבה באים ומבקשים עוד זמן. צריך ללכת למכרז חדש, ולתת אפשרות למישהו שכן יכול וירצה לעמוד בהתחייבויות שהוא עצמו נתן.

אני מייצג כאן את הפקות המזרח. אנחנו מפיקים עצמאיים. עד היום הפקנו 12 הפקות, ויש עוד יוצרים רבים בתחום התרבות שמפיקים הפקות עצמאיות ללא תמיכה של המדינה. זה עובד וזה טוב. דווקא כאן אני שומע, שהרגולאטור, הרשות השנייה והגברת דאבוש שנפגשה עם יוצרים אליטיסטיים, אומרת שצריכים לתת כסף להפקות האלה. אני חושב שכל זה מיותר. הפקות עלית משרתות ומפרנסות קבוצה מצומצמת של מפיקים ויוצרים, שלוקחים את הכסף ומפיקים הפקות לפי השקפת העולם שלהם, מייצגים את התרבות המערבית שלהם וגורמים לעוול רציני לעדות המזרח ולתרבויות אחרות להתקדם בשוק הכלכלה החופשי. אין פה שוק חופשי, אין כלכלה חופשית. לבוא ולהגיד לערוץ 10, שבגלל שהוא לא מטפח את הקבוצה הקטנה של היוצרים צריך לסגור אותו, זה אבסורד.

אף אחד לא אומר, שבגלל שערוץ 10 לא מטפח את המזרחים סוגרים אותו. אנחנו אומרים, שבגלל שערוץ 10 לא מילא את ההתחייבות שלו כפי שהוא התחייב, ייתכן ואין ברירה אלא להפקיע ממנו את הזיכיון. אז יבוא מישהו אחר, שייכנס לנעליים הגדולות של ערוץ 10 וינהל אותו.

הוא ינהל אותו כמו שערוץ 2 היה מנהל את הערוץ שלו, כך שהוא היה חי באיזו בועה ומנותק בכלל מיוצרים מסוימים הנמצאים בחרפת רעב, ומקדם יוצרים אליטיסטיים שעובדים איתו באופן קבוע. גם ערוץ 10 יצטרך להיכנס לקטגוריה הזו, לפרנס את הקבוצה הקטנה הזו ולמחוק את האולפנים הקטנים, את חברות ההפקה הקטנות ואת כל האנשים שלא חושבים כמוהו.

אני מאוד מעריך את מה שאתה אומר, ויכול להיות שזה שווה דיון נפרד. ארגוני היוצרים לא נמצאים כאן כדי להשיב. זה לא נושא הדין בכלל.

יש לי הצעה גם בנוגע לנושא הדיון. אמרו כאן, שהיוצרים באו ואמרו שאי אפשר להפיק סרטים בטווח הזמן הזה. יש פתרון. ערוץ 10 יכול להשקיע את הכסף הזה בהפקות קנויות. יש מספיק הפקות קנויות, שנמצאות היום ב-V.O.D ובמקומות אחרים שמעולם לא הוקרנו בטלוויזיה ולא שודרו. את הכסף הזה ערוץ 10 יכול לשלם למשרד האוצר שיחלק את זה לאנשים נזקקים. אין צורך להפיק הפקות עלית. אין צורך לחייב אותם להפיק את ההפקות האלה. ניתן לחייב אותם לקנות הפקות מהשוק הקיים, ויש הרבה הפקות בשוק שלא שודרו בטלוויזיה.

אני אסכם את מה שאתה אומר. ארגוני היוצרים אמרו בפני ועדת תורג'מן, שהם לא מסוגלים בתוך שנה להפיק בעוד 60,000,000 שקלים מעבר לקיים. אתה אומר שלא חייבים להפיק דברים חדשים, וכי יש דברים שהופקו ועדיין לא שודרו מעולם. השאלה היא, האם הרעיון הזה נבחן.

זה יכול להיות פתרון מצוין. אני רוצה שיודגש, שלא ייווצר מצב בו מישהו יחשוב שחברי כנסת לא בעד ערוצים טובים. לא כך הדברים. יש לנו רצון לשמור על הערוצים, אבל אי אפשר לדבר על התאמה בין עסקי לערכי על בסיס העבר. אנחנו הגענו לנקודה בה יש בעיה רצינית. אם עוד כמה ערוצים יצביעו על אותה בעיה, אני אתמוך בהחלטה להקים ועדה מקצועית.

הרשות היא בעלת הבית של הנושא הזה.

יכול להיות. לא אני מוסמך להגיד, מי זה שיגיד מה הבעיות.

הם יודעים שיש טענות, אבל הם לא יודעים עדיין שיש בעיה.

אני מבין שיש בעיה.

לי יש בעיה עם זה שמס הכנסה הוא גבוה מדי.

תגיש הצעת חוק להפחית את אחוזי המס.

אנחנו לא רוצים שייווצר מצב בו ישתמע, כאילו אנחנו מתנגדים לשיפור הרווחים של הערוצים. לנו חשוב הפן הערכי יותר מהפן העסקי. צריך להיות איזון. אי אפשר שהפן העסקי יתפתח מבלי שיהיה קיים הפן הערכי.

כדי שלא נצטרך לכנס את הוועדה שוב בעתיד, אני מציע שאנחנו נקרא את התקנות בשני שינויים מרכזיים.

אני מבקש 5 דקות הפסקה לשם התייעצות.

קודם תשמע מה אני מציע. בסמכותי גם כלל לא לקיים הצבעה היום. אני מציע, שכרגע התקנות יעסקו רק במועד הראשון להארכת הזיכיון.

זאת היתה הצעה שלי.

תוכלו בעתיד להגיש מועדים נוספים. מדובר על עוד שנתיים וחצי. למה כבר עכשיו להסדיר מועדים? לי זה לא משנה.

זה נראה חסר טעם בשלב הזה לעסוק בתוקפת הארכה הנוספת.

הסעיף בחוק מדבר על הסדרה של א ו-ב בכריכה אחת.

תוך שנה מיום קבלת תיקון 26.

נכון. בכל מקרה, זה נתון לשיקול דעתכם.

זה לא הדבר הקריטי. העניין של התאריכים הוא הקריטי. אנחנו מבקשים שהמועד להגשת בקשה להארכת תוקף זיכיון יהיה ראשון לאוקטובר במקום ראשון לספטמבר. הזמן שיינתן למועצה לדון ולקבל את ההחלטה יהיה עד הראשון בדצמבר 2008 במקום עד הראשון בפברואר 2009. אני מבין שזה מוסכם. חה"כ שאנן, האם אתה רוצה לעכב את ההצבעה או שאפשר לקרוא ולהצביע?

מומלץ להצביע.

אז אבקש לקרוא את הצעת החוק.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 37ג(ה) ו-139 לחוק הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, התש"ן-1990 (להלן – החוק) ובאישור הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

1. בתקנות אלה –

"בעל זיכיון" – בעל זיכיון לשידורי לטלוויזיה בערוץ השלישי.

2. המועד להגשת בקשה להארכת תוקף הזיכיון לפי סעיף 37ג(א) לחוק, הוא לא יאוחר מיום 1.10.2008.
3. הגיש בעל זיכיון בקשה להארכת תוקף הזיכיון כאמור בתקנה 2(א), תחליט המועצה כאמור לא יאוחר מיום 1.12.2008

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד אישור התקנות בנוסח שהקריאה עו"ד רובינשטיין?

ה צ ב ע ה

בעד – 3

נגד – אין

נמנע – 1

התקנות אושרו

התקנות אושרו. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:00