הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 120

מישיבת הוועדה לפניות הציבור

יום שלישי, כ"ו תמוז תשס"ח (29 ביולי 2008), שעה 12:00

1. פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים מפוני אלי סיני שאמורים לעבור לתלמי יפה.

2. פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים תושבי הישוב הזמני של מפוני אלי סיני בקיבוץ אור הנר.

חברי הוועדה: סופה לנדבר – היו"ר

צביה שמעון
- ראש מנהלת סל"ע

איציק עוזר
- סמנכ"ל מנהלת סל"ע

חיים לוי
- מנהל תחום התיישבות מזרח לכיש, מנהלת סל"ע

עו"ד איתי אהרונסון – יועץ משפטי, מנהלת סל"ע

עו"ד עמית פורת – יועץ משפטי, מנהלת סל"ע

אליעזר יעקב
- סגן ראש מועצה חוף אשקלון

אילנה מבורך
- מנהלת קהילה, תלמי יפה

סיגל ברדה
- מפונה מאור הנר

יוסף ברדה
- מפונה מאור הנר

אילנה בן שושן
- ועד הקבוצה

דורון בן שלומי
- מנהל ועד ישובי גוש קטיף

רינה גרמן
- מפונה מאור הנר

חמוטל כהן
- ועד מתיישבי גוש קטיף

משה עדשה
- ועד הקבוצה

שושנה שץ
- יו"ר הקבוצה, תלמי יפה

דפנה סידס
- מ.מ.מ.

מירב שמעון

נוגה לנגפור - חבר המתרגמים בע"מ

1. פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים מפוני אלי סיני שאמורים לעבור לתלמי יפה.

2. פניות הציבור לגבי הבירוקרטיה בה נתקלים תושבי הישוב הזמני של מפוני אלי סיני בקיבוץ אור הנר.

רבותי, צהריים טובים. אנחנו נתחיל את הישיבה. כרגיל נעשה סבב הכרות.

(סבב שמות)


אני אמרתי בישיבה הקודמת שאנחנו נתחיל להיות יותר נקודתיים כדי לעבור את התהליכים ולעזור לאנשים, ואני רוצה לעזור לאנשים תכל'ס. אני אעלה היום כמה נקודות ואני רוצה לקבל תשובות יותר ברורות מהמנהלת. אני מאמינה שיש רצון במנהלת להתקדם ולקדם את הדברים ואני גם רוצה לעקוב אחר ההתקדמות. הנקודה הראשונה שאני רוצה להעלות, מי שעובר מאלי סיני לתלמי יפה, החוזה שלהם פג תוקפו. אני רוצה לדעת איך אנחנו מחדשים את החוזה ואני רוצה שבחוזה שמחדשים לא יהיו שינויים. זאת אומרת לפי כל הגיון צריכים להאריך את החוזה ואני רוצה לקבל על זה נתונים ואת הצעדים הבאים, ומתי בעצם אתם מקדמים את העניין הזה?

אני גם רוצה להבין את החלטת המשקם, יש או אין. המנהלת ביקשה עוד ריבית והצמדה על החזר כספים, אני רוצה לדעת אם קיימים ריבית והצמדה, ואם לא אז לפרוטוקול שזה לא קיים כדי שאנשים יירגעו. יש לי עוד כמה שאלות אבל השאלות האלה יהיו אחר כך. בואו נתחיל בבקשה על העברה מאילי סיני. מה קורה עם זה?

הדיון הקודם נקטע באמצע. התחלנו לתאר את ההסכם, איך הוא בנוי, מה הם התנאים המתלים, היתה שאלה מה זה פג תוקף. הסברנו מה המשמעות. ברגע שיש תנאים מתלים בשביל שההסכם יקרה צריכים לקרות כמה דברים, בשביל לא להשאיר את האנשים תלויים באוויר תמיד קובעים מועד שעד אליו זה צריך לקרות כי אחרת אנשים לא ידעו, יש הסכם או אין הסכם, זה עדיין לא התקיים. אז תמיד נקבע מועד לתנאים מתלים ומכאן בכלל הרעיון של תוקף של הסכם.


כמו שאמרנו היו שלושה תנאים. (1) ת.ב.ע (2) אישור סוכנות (3) אישור משקם ונושים והסרת השעבודים כאשר הת.ב.ע באופן כללי המדינה הריצה אבל כמובן זה תלוי במוסדות התכנון. אישור הסוכנות ואישור המשקם והנושים אלו דברים שברמה העקרונית האחריות להביא אותם מאחריות של הישוב, מכיוון שזה נובע מבעית החובות של הישוב, אבל כאשר המחויבות שלנו להביא את אותו מיליון שקל כנגד האישורים האלה.


ברגע שראינו שדברים מתנהלים בעצלתיים, פנינו כבר כמה חודשים לפני אישור הת.ב.ע פנינו לישוב על מנת שיביא את האישורים, וכשראינו שהדברים מתנהלים בעצלתיים, פנינו בעצמנו גם לסוכנות וגם למשקם ולבנקים של בעלי החוב בשביל לגמור איתם את העניין הזה. מהסוכנות קיבלנו אישור. מנהל מקרקעי ישראל אישר שהאישור הזה בסדר. הפנייה לבנקים, בשלב מסוים דברים טכניים לחלוטין, הבנקים ביקשו עוד כסף, הצמדה בלבד למעשה, בעניין הזה אנחנו צריכים את אישור ראש הממשלה אבל הסכמנו שאנחנו נבקש את אישור ראש הממשלה. ממילא אנחנו צריכים לבקש את אישורו להארכת תוקף ההסכם אז באותה הזדמנות נבקש ממנו גם הצמדה על אותו מיליון שקל שצריך לשלם לבנקים.


מאיזושהי סיבה הדברים ממש לא היו מחויבים המציאות. על עניין טכני התעכבנו עכשיו תקופה של שבועיים או שלושה.

אתה יכול לשתף אותנו מה?

מכיוון שנכון לאתמול הודיע לנו נציג הבנקים שהעניין נפתר, לפחות ברמת הבעל פה, הודיע לנו שהעניין נפתר, והוא לקח על עצמו להעביר את זה עכשיו לניסוחים אז אני חושב שאפשר לחסוך לוועדה את הצורך לפרט מה העניין הטכני שעליו זה נתקע. אותה דרישה שתקעה את העניין, הם הבינו שזו טעות להתעקש על זה, כי זה דבר שהוא לא ניתן ליישום וזה טכני לחלוטין ואפשר להגיע לאותה תוצאה בדרך אחרת, הדרך שאנחנו התווינו מלכתחילה. נכון להיום אני לא רואה שום מחלוקת או בעיה. אתמול נציג הבנקים ביקש שהוא זה שינסח ולא אנחנו ננסח כחלק מהירידה מהעץ, אם אפשר לקרוא לזה ככה. שוחחנו איתו אתמול. הבוקר חיפשנו אותו לראות אם כבר יש נייר. נמשיך להיות בקשר. הוא בקשר איתנו על בסיס יומיומי. אז אם באמת אנחנו נקבל את הנייר ותהיה בקשה למשקם, אני מקווה באמת שזה יקרה תוך ימים, שגם תהיה פנייה למשקם ובמקביל אנחנו מכינים את הפנייה לראש הממשלה כי ברגע שיש הסכמה אנחנו כבר יודעים מה לבקש מראש הממשלה. אז במקביל גם תהיה פנייה למשקם, כי הפנייה שלנו לראש הממשלה, ועוד פעם, אני לא יכול להתחייב על זה כי זה דברים שלא תלויים בנו. מבקשים ממני לתת הערכות של זמנים. אני חושב שזה יהיה בתוך שבועיים.

הפנייה שלכם לראש הממשלה אתם מבצעים בה שתי בקשות. אחת זו תוספת הכספים שהבנקים ביקשו והשנייה זה הארכת תוקף החוזה?

נכון.

ואתם מעריכים שתוך שבועיים כל העניין יסודר כולל האישור של ראש הממשלה?

אפשר יהיה לעמוד בזה כן. כמו שאמרתי חלק גדול מהדברים לא בידינו.

מה מונע כרגע? ניתן אור ירוק בחוף אשקלון להתחיל.

ברגע שבהסכם אילו התנאים המתלים אז אי אפשר לשחרר כסף תקציבית כל זמן שלא מתקיימים התנאים לקיום ההסכם.

אז איך אתה מסביר את זה שבקבוצות שלא היה הסכם יש תשתיות כבר והתחילו.

זה את חתמת. זה לא אני חתמתי.

לא ניכנס כרגע לסוגיה הזאת. אני חתמתי כי הייתי ילדה טובה וסמכתי בקטע המשפטי גם עליך בעיקר. כי כשאני יצרתי קשר עם מנהלת סל"ע שבהווייתה ובהגדרתה הוקמה כגוף על ידי הממשלה כמסייע למפוני עזה, ופני שחתמתי שאלתי אותך, איתי זה בסדר? והיו לנו עוד 3 עורכי דין. בתחומים שבהם אני עוסקת אני מקצוענית. בקטע של המשפטים לא נכנסתי לזה.

אני לא הייתי בעת החתימה. היתה עורכת דין אחרת באמת.

אני אגיד לך מתי גיבשנו את ההסכם סופית ושאלתי אותך. אני אגיד לך איפה בדיוק. במשרד של מוקה בתל אביב למעלה, שאלתי אותך, איתי זה נראה לך בסדר? אמרת לי, כן. שאלתי את בועז העורך דין שלנו, אמר לי כן. ואז אישרנו את זה. אז אתה לא היית במעמד עצמו.

לא שאלת אותי אבל לו הייתי נשאל אז הייתי אומר שההסכם הוא סביר והוגן. שאלת אותי למה אי אפשר? עניתי לך.

אחרי שבועיים הם מסוגלים לעלות על הקרקע?

בתוך שבועיים. אני לא יודע להתחייב על המועצה מתי היא עולה על הקרקע. זה תלוי בראש המועצה.

המועצה מחכה לאור ירוק מכם.

מבחינת תקציבים התנאים על פי ההסכם לשחרור התקציבים תוך שבועיים.

תוך שבועיים. אני אגיד מה הגיוני במה שהוא אומר. אנחנו העלינו כאן איזשהו נושא אחר לגמרי. והיה כאן ראש העיר אשדוד. זה היה על בית חולים באשדוד. והיה משהו דומה על הכשרת קרקע ועלו כאן דברים מקצועיים שאמרו שזה בלתי אפשרי, ובגלל זה אני חושבת שכאשר הסתדרו דברים.

לפני חודש נאמר תוך שבועיים. הסוגיה הזאת של המשקם אם אני אראה לך פרוטוקולים במחברת שלנו.

בואי נעשה ככה, מה שהיה לפני נעזוב. אני מאמינה שאנחנו מתחילים לפתוח דף חדש. אחרי שבועיים אני אעקוב אחרי זה.

אפשר לצאת מפה לא עם האמירה של שבועיים כי אנחנו קיבלנו אותה הרבה פעמים, עם תאריך שבתאריך הזה הם מחויבים לעלות עם טרקטורים לשטח?

יש הסכם.

אני שאלתי את חברת הכנסת סופה לנדבר. מבחינת המערכת פה, הבית הזה, הפוליטיקאים, את חברת הכנסת, יש לך סמכות. הם סוכני הביצוע. עוד פעם, אני לא רוצה לקחת את זה לפן האישי. אני מדברת על הקטע של איך מתנהל המנהל. יש לך אפשרות לחייב ולקבוע תאריך שבתאריך הזה הם נותנים אור ירוק לטרקטורים לעלות? הרי במקומות אחרים עוד אין הסכם אפילו והטרקטורים כבר עובדים, ויש תשתיות. אז נכון שהקבוצות הן יותר גדולות משלנו, אבל הן קבוצות שיש להם הסכמה.

יש קבוצות כאלו שהם עובדים בלי אישורים?

לא. אין שום מקום שבו שחררנו כסף בניגוד להסכם.

לא דיברתי על שחרור כסף. דיברתי על עבודה של תשתיות. אין שום מקום שאין בו תשתיות בלי הסכם חתום? יש כמה מקומות איתי, תבדוק את עצמכם.

איפה?

בניצנים.

בניצנים יש הסכם חתום.

עכשיו. מתי התחילו התשתיות? שלוש שנים ההסכם חתום?

כן.

ביד בנימין?

בטח שיש הסכם.

יש הסכם חתום עכשיו. מתי התחילו התשתיות?

ביד בנימין מנהל מקרקעי ישראל ביצע שם תשתיות לפני כן. לא נתחיל להסביר. ביד בנימין היה פרויקט קיים שבאנו אליו וביקשנו מהמנהל תעצור את שיווק המגרשים במכרזים שלך. במקום זה אנחנו רוצים להביא אנשים בהסכם העתקה.

במזרח לכיש הטרקטורים עובדים. יש שם הסכמים חתומים.

אנחנו עכשיו באים מישיבה על כך שהטרקטורים לא עובדים במזרח לכיש. שוש אין בסיס לדברים האלה.

אני יושבת בישיבות של ועד המפונים ולא קבוצה ולא שתיים. יש כמה קבוצות שכבר יש תשתיות. גם בגולף התחילו לפני שהיה הסכם.

בוא תגיד דבר אחד. לפני שבוע וחצי כשישבנו כאן בוועדה הזאת אמרתי לך שבועיים, אמרתי לי אין שבועיים. הייתי מוכן להפסיד ואני מוכן עדיין להפסיד על כל דבר ואני אמרתי לך אני אביא לך את הפרוטוקול. הפרוטוקול כאן מולי מודגש כאן שבועיים. לא אני, אתה. שמך רשום. אתה אמרת ששבועיים עבודה הדבר יסתיים וזה רשום שחור על גבי לבן.

אמרתי שבעבודה מאומצת, אמרתי מה שאמרתי שמה וזה גם מה שאמרתי בדיון הקודם כשאמרתי מה שאתה אומר לא מדויק. מה שאמרתי שבעבודה מאומצת של שני הצדדים אפשר יהיה להגיע להסכמות תוך שבועיים. כיוון שצד אחד עלה על עץ שבועיים לא הספיקו. אבל זה לא שהתחייבתי על שבועיים.

אחרי שלוש שנים אני שואל אותך.

אז לך לישוב ולך לעורך דין של הישוב שאחריותו לטפל בדבר הזה ותשאל אותו למה זה לא טופל עד היום. מה אתה רוצה ממני? אני בא לעזור לך ואתה בא אלי בטענות?

גברתי, אני רוצה רק להפנות את תשומת ליבכם. הדבר האבסורדי שצועק לשמיים, הדבר הכי אבסורדי כאן שהיום אתה ואני, יוסי ומנהלת סל"ע, מנהלים מה שנקרא דין ודברים שהוא לא ברור לי בהיבט ההגיוני. אתה אמור לדאוג ולרוץ אחרי הזנב לא שלי, של עצמך כדי שלי ייפתרו הבעיות ואני היום רודף אחריך. זה נשמע לך הגיוני?

אתה לא רודף אחרי אתה מקשה עליי.

אני מקשה עליך. שלוש שנים אני מקשה עליך. מה אתה אומר?

כיוון שאני במקום לטפל בדברים צריך כל הזמן להגיע לכנסת.

לכנסת הגענו רק לאחרונה. היה לכם 3 שנים לתת לנו פתרון. 3 שנים אני לא יכולה להגיד לבן שלי מתי נראה אור בקצה המנהרה. מה אני מבקשת? אני חוזרת לקרווילה המסכנה הזו.

איתי לפני שנה ישבנו אצל צביה במשרד ואתה הבטחת לפתור את הבעיות של המגורים הזמניים. פתרת אותם בשנה? שנה היתה לך לפתור בעיה של מגורים זמניים שלי אצל צביה ישבנו במשרד. ותקן אותי אם אני טועה. פתרת לי את הבעיה. קרווילה ריקה שנה שלמה שימשה כמשרד.

גם היום אתה גר בקרווילה.

אבל החוזה שלו נגמר.

גם היום הוא גר בקרווילה וגם המדינה דאגה להם לפתרון אחר.

בואו נעשה סדר. אני מבינה שיש פה סערת רגשות. בואו נצעד צעד אחרי צעד. איתי אני אתן לך את מספר הפלאפון שלי. אני עד 16 בחודש אהיה בחו"ל אבל אני רוצה לקבל ממך דיווח שכל האישורים כבר אחרינו. ואני אתן לך טלפון של העוזרת הפרלמנטרית שלי, אלנה. אני רוצה לקבל דיווח שכל האישורים הושגו ואז נוכל להעלות את הטרקטורים על השטח.


תסבירו לי בבקשה המשפחה הזאת שעכשיו דיברה, שגרה בקיבוץ בקרווילה והחוזה שלהם נגמר עכשיו באמצע החודש הבא. מה אנחנו עושים איתם? אתה אמרת שיש פתרון.

המשפחה הזו למרות שהחוזה שלהם הוא לקיבוץ המנהלה דאגה להם, הציעה להם פתרון אחר. שוש כאן יודעת כמה שיחות טלפון, היא היתה נוכחת לדעתי בחלק מהן, המנהלה כולל ראש המנהלה, אני ועובדים בשטח עשו כדי לדאוג שלמשפחה הזו תהיה קרווילה מגורים בקיבוץ כרמיה. הבנתי שזה סודר. עדכנו אותי גם הבוקר שיש סיכום לגבי זה.

אי אפשר להשאיר אותם באותה קרווילה?

לא. יש פתרון למשפחה הזו בקרווילה בכרמיה.

הבעיה היא הרבה יותר מורכבת. הבעיה היא כרגע לא של המשפחה הזו. הבעיה היא של כול האתר בכרמיה כרגע כי יש "מרד" של המפונים כרגע בכרמיה. הם אפילו לא מעודכנים כי זה מאתמול בערב של קבוצה של אנשים.


עכשיו לפני שנה הגענו להסכם עם הקבלן בעזרה של חיים ואנשי מנהלת סל"ע שמשפחת ברדה, כי האיום הזה היה בדיוק באותו תאריך, ב-15 באוגוסט לפני שנה, תקבל את הקרווילה הראשונה ברחוב הראשון שהיא צמודה לקבוצה. כי היא חלק מקבוצה של תלמי יפה. קבוצת תלמי יפה זו הקבוצה היחידה בכרמיה שגרה ברחוב אחד, כולם ביחד, כי אנחנו ממשיכים לקיים חיי קהילה וחינוך ושותפות. היה הסכם שהם יקבלו את הקרווילה הראשונה ואנחנו להארכת ההסכם בכלל לעוד שנה, למרות שההסכם לא נראה לנו כי יש שם המון דברים שמבחינתנו זה לאנוס אותנו לחתום על דברים שלו היינו אזרחים במקום אחר לא הייתי נכנסת לדירה שיש הסכם כזה. אבל פה בשביל להישאר יחד כן חתמנו, בגלל שהבטיחו לנו שיקבלו אותם והם יצטרפו לקבוצה חתמנו.

היום באים אלינו ואומרים, תחתמו שוב. אמרתי להם, טפשה פעם אחת. אני את כל האנשים שלי שכנעתי, מצאנו פתרון לברדה, חתמו אנשים. עכשיו עד שאנחנו לא נראה בעיניים חותמים ראשונים וקובעים את הקרווילה אנחנו לא חותמים. עכשיו מעבר לזה, אחרי שחתמנו, מה שהקבלן עשה ביום שהוא קבע איתם, והנה חיים פה, כמה שיחות טלפון באותו יום ניהלנו. ביום שהם היו צריכים, באחת בצהריים להיפגש עם אשתו של הקבלן לקבל את המפתח הוא מהבןקר לא ענה לטלפונים. חיים רץ, אני רצתי. העביר את כל הציוד כי הוציאו לו צו פינוי, כי הבניין של הקרווילות שטח חקלאי בלי אישורים, העביר כל המשרד שלו לקרווילה שהם צריכים לגור בה. לא משנה שזו עבירה על החוק במדינה כי זה מיועד למגורים ואין שם אישור לעסק. המשרד שלהם היום זה הקרווילה שהם ב-15 באוגוסט שעבר היו צריכים לגור בה.

באו ואמרו לנו, יש קרווילה למטה. השכונה היתה על גבעה. אנחנו גרים ברחוב הראשון למעלה. יש קרווילה בשורה למטה, הם יעברו לשם. הסברתי גם לקבלן, גם לכרמייה וגם לחיים, הוא בתמונה. לשם הם לא יכולים לעבור. אני לא רוצה לפרט. יש בעיה אישית עם הבת שלהם. אנחנו לא רוצים לחשוף אותה לבעיה. אנחנו שומרים על הילדים שלנו, מחנכים אותם , דואגים להם, הם לא יכולים לעבור לשם. אמרה לנו אשתו של הקבלן, אמר לנו הקיבוץ, אנחנו מבטיחים לדאוג לכם לפתרון לקרווילה יחד עם קבוצת תלמי יפה.

עברה שנה מאז. בשבועיים האחרונים התחיל מסע של הקבלן והקיבוץ לשכנע אותנו שוב לחתום על הסכם. באתי ואמרתי להם, אנחנו לא חותמים. ברדה עדיין באור הנר. כמו שיולי אוגוסט היה חודש שחור שנה שעברה גם עכשיו הוא חודש שחור בשבילם. עד שאין להם פתרון אנחנו לא חותמים. ישבנו והגענו להסכם שהם מסדרים להם. הם שלחו אותי. אני כל הזמן עושה את העבודה לכל העולם ואחותו. שלחו אותי לדבר עם המשפחה שכבר היתה צריכה לפנות כי הבית שלהם בבית הדר מוכן כדי שהם יוכלו להיכנס.


הלכתי ודיברתי איתם. הם לא מוכנים לצאת לפני ה-30 באוגוסט. והקבלן מוכן להגיד שהוא יעשה מאמץ לתת להם את הקרווילה והקיבוץ לא מוכן להתחייב שזו תהיה הקרווילה. זאת אומרת יחד איתנו. בכל מקרה, כיוון שבכל זאת הם הבטיחו לי והם כן יעבירו אותם לרחוב יחד איתנו הלכתי ושכנעתי את האנשים שלי, קבענו איתם ביום חמישי בשעה 6, שמשפחת ברדה יבואו יחתמו ואחרי שהם יחתמו הקבוצה שלנו תחתום.


בינתיים קמו כוחות אחרים בשכונה שלאו דווקא מהקבוצה שלנו. התחילו להריץ ועד, הם התייעצו עם עורך דין, שההסכם הזה הוא מסוכן לנו לחתום עליו. הוא מסוכן לנו כי זה אומר שאנחנו עוד פעם באותה מלכודת כל הזמן.האבסורד הוא שהשכונה הזו נבנתה כפתרון זמני למפונים. האבסורד הוא שמהרגע הראשון, ואני יכולה להראות לך מכתבים גם של העורך דין שלנו וגם של יונתן בשיא, יש לי העתקים, לקבלן ולקיבוץ שההסכם הוא דרקוני, שהוא לא אנושי, שהוא חד צדדי שהוא פוגע בזכויות יסוד שלנו, והם מבקשים לשנות אותו, עוד לפני ההתנתקות. אני אראה לך מכתבים גם של יונתן וגם של העורך דין שלנו.

במה זה מתבטא?

למשל דוגמה, אנחנו חותמים שם שברור לנו שאנחנו מעבר לתאריך שכתוב שם שזה אוגוסט, אנחנו לא נזכה להארכת שכירות כי הם מוכרים את הקרווילות והקיבוץ רוצה משפחות חדשות. מעבר לזה אני יכולה להגיד לכם שכבר עכשיו השבוע באה משפחה שהיא שוכרת בכרמיה כמה שנים ואמרה לאחת המשפחות אצלנו, קנינו את הקרווילה הזו והבטיחו לנו שבאוגוסט הבא אנחנו נכנסים אליה. זאת אומרת שאם אנחנו חותמים להם עכשיו על ההסכם אנחנו באוגוסט הבא באותה נקודה. ראיתם פה לפני כמה דקות. אף אחד לא יכול להגיד לי תאריך מתי אני יכולה להתחיל לבנות. תגידו לי תאריך. לקבוצה שלי יש את הכסף שמור. שלא נבנה בית כמו שהיה לנו לפני חצי. כי המחירים הם לא אותם מחירים. אבל הכסף של הבית אצלנו בקבוצה, היינו מספיק חכמים את המקסימום שלו לשמור.

אבל אתם לא יכולים להגיד לי תאריך מתי אני יכולה להתחיל. תגידו לי מתי אני יכולה להתחיל אני יודעת שתוך שנה, חצי שנה, אני עומדת במשימה. והיום אנחנו במצב שאנחנו צריכים לחתום על הסכם וגם האנשים שלי שאתמול סגרנו שביום חמישי חותמים, אתמול אחרי שסגרתי איתם, בתשע וחצי בערב באו ואמרו לי שוש, אל תזמיני את ברדה, אנחנו לא חותמים. כי פתאום עורכי דין האירו את עיניהם שיש שם כמה סעיפים שאחר כך זה גול עצמי עוד פעם. אז עכשיו אנחנו בבעיה גם בכלל עם כרמיה וזה מראש אתר, נבנה על ידי המדינה כדי לעזור לנו, כדי למצוא לנו פתרון. ואנחנו כמו שהיינו לפני ההתנתקות, כמו שהיינו שנה שעברה, כמו שאנחנו השנה נמשיך להיות עד שלא יהיה לנו בית שלנו.

יש פה עוד כל מיני סעיפים. אם זה מעניין אתכם אני אגיד לכם אבל זה סתם דוגמה הקטע של התאריך. הם רוצים ערבות, בסדר. גם בדירה רגילה שאתה שוכר אתה משאיר ערבות אבל מפה ועד הסכום של שהם נתנו.

מה שעורכי הדין שלכם אמרו זה גול עצמי. זה עוד דוגמה.

אני אקריא לך פסקה שהם ניסחו שם. "ככל שנוקף הזמן רוכשים אנשים מחוץ לקהילה את הקרווילות בזמן שהקיבוץ מתחייב בפני הרוכשים החיצוניים שהבתים יפונו בעוד שנה בדיוק. הקיבוץ מסתמך על החוזים עליהם אנו אמורים לחתום. מציג אותם כראייה בפני הרוכשים החיצוניים, ראייה שמעידה על הסכמת החותמים לצאת מן הקרווילה בעוד שנה. שיווק מסיבי של הקרווילות מחוץ לגבולות הקהילה מהווה סיכון של מעמדנו וניגוד אינטרסים מוחלט בין יצוג הקהילה ליצוג הקבלן והקיבוץ."

מה הדרישה שלכם למעשה? שהמקום לא ישווק לבחוץ כל זמן שאתם גרים שם?

במילה אחת, שמדינת ישראל תיקח אחריות חזרה על ההחלטה שהיא קיבלה לפנות אותנו ושכבר תיתן לנו. כל מה שאנחנו רוצים, אתם צריכים לתת לנו מגרש מפותח, תנו לנו אותו. אנחנו משנים את עצמנו מהר, בזק, חיש. נראה לכם מה זה התייעלות, מה זה עבודת צוות, מה זה שיקום יעיל. כל החטא שלנו שאנחנו רוצים להישאר יחד. זה החטא.


יש רגעים שאני קמה בבוקר ואני אומרת, מטומטמת, כבר היית קונה בית, הילדים שלך כבר היו במקום אחר, כבר היית ממשיכה לחיות את החיים שלך. החטא היחידי הוא שאנחנו רוצים להישאר קהילה ולחיות יחד. זה החטא היחידי שלנו.

כמה דברים. ההסכם הוא לשנה בלבד אז הארכת ההסכם היא לשנה עם אופציה לעוד שנה. והאופציה היא חד צדדית. אם נניח שוש תאמר לקיבוץ אני מבקשת להאריך את האופציה זה מותנה בזכאות לשכר דירה על פי סיכום חברי הכנסת. יש 15 חודש. אתם מכירים את כל הנוסח. בעיקרון מרגע שאפשר לבנות הבית אם זה משלב התשתיות אז זה 15 חודש, אם שלב קבלת המגרש זה 18 חודש, לפי הארוך מהשניים.


בואו נחשוב במונחים של שנה וחצי לבניית הבית, זו הזכאות העקרונית שקיימת לפי ההחלטות הכלליות. אני לא מדבר על משהו ספציפי. לכן בעצם בהסכם נקבע שההסכם הוא לשנה עם אפשרות להאריך עד עוד שנה נוספת כאשר התקופה המדויקת תלויה בזכאות העקרונית של כל משפחה ומשפחה.


שוש תכתוב מכתב לקיבוץ. אני מבקשת להאריך את ההסכם.

ואוטומאטית חייבים להאריך לה? או הקיבוץ יש לו את שיקול הדעת שלו?

אין לקיבוץ שיקול דעת. מה שהיא כן צריכה לעשות במקביל זה לקיים כמה תנאים. זה לבוא למנהלת סל"ע להגיד, אני מבקשת שתקבעו לי זכאות. על מנת שאנחנו נעביר את שכר הדירה לקיבוץ היא צריכה שתהיה לה זכאות. הזכאות כמו שאמרתי, תחשבו במונחים של שנה וחצי, יש לזה ניואנסים, אבל תחשבו במונחים של שנה וחצי סדר גודל מרגע שיש לה את המגרש, אם באמת האופטימיות של שבועיים שלושה, שאנחנו כבר יכולים לרוץ קדימה, והמנהל היה פה בישיבות קודמות והוא אמר שמבחינתו הוא ערוך מהר מאוד להקצות את המגרשים, אז אם אנחנו מדברים במונחים של זמן קצר שהמגרשים בידיהם והמועצה תרוץ מהר עם הפיתוח, אז זה אומר ששנתיים זה פרק זמן מספיק די והותר בשבילם לסיים את בניית הבית. ולכן הקושי של שנה הוא לא קיים כי על פי ההסכם זה שנה עם אופציה חד צדדית לשוש, לשנה נוספת.

מה אני עושה מי שרכש ברחוב שלי של אנשים שלי שכתוב לו בהסכם, הוא הראה למשפחת ששון אצלנו, כתוב לו בהסכם שבאוגוסט הבית בבעלות שלו. זה כבר לא סוגיה של הקיבוץ.

מדובר באנשים שהשכירו עצמאית מהקיבוץ. הקיבוץ רשאי להוציא אותם בתום שנה בשביל למכור את הבית. מדובר רק לגביהם. חד משמעית.

יש בית ברחוב שלנו שנקנה.

אני חוזר ואומר מדובר רק על אנשים ששכרו עצמאית.

יש פה עוד שתי סוגיות. יש פה סוגיה שבעצם לא שיש לנו בעיה, אין לנו בעיה חברתית, אנחנו אנשים מסבירי פנים ומחבקים וקולטים, אבל יש פה בעיה בעצם שהמרקם שלנו כקהילה יתחיל להשתנות ברגע שיתחילו להיכנס אנשים חיצוניים.

יש אבל אנשים חיצוניים אצלכם.

בקבוצה שלנו אין חיים ואתה יודע כי אתה מסתובב בשכונה, איזה סגנון דיבור לילדים יש בצד ימין ואיזה סגנון דיבור לילדים בצד שמאל.

בסדר. אבל יש אנשים חיצוניים. יש.

האם אותם מפונים מאילי סיני שהיום מתגוררים בדיור הזמני, בקרווילות, בתוך שנה מהארכת החוזה הנוסף, אפשר למכור את הבית שלהם? הקיבוץ יכול למכור את הבית שלהם?

חד משמעית לא. וזה כתוב בחוזה. יש עד אוגוסט 2010.

למה אני צריכה לשכור את הבית מהקיבוץ? למה אתם לא עושים את זה?

כי זה הבתים של הקיבוץ. לא שלי.

אתם כמנהלת שצריכה לדאוג לנו, תשכירו את זה מהקיבוץ, תשברו את הראש איתם. כל פעם מחדש אנחנו צריכים לקרוא את ההסכם, אני צריכה לבדוק מה בציציות. אני לא עורכת דין. אני לא אישה שיודעת לבדוק את הדברים הקטנים. תעשו את זה. וכשאנחנו נמצאים שם תדאגו לעניינים. אני לא מבינה. אני צריכה למצוא ערב. אני צריכה למצוא כל מיני דברים.

ככה זה היה צריך להיות. כאשר משרד הקליטה היה באותה סיטואציה או בסיטואציה דומה השכירות היתה עם משרד הקליטה ואנשים שברו את הראש מול משרד הקליטה. לפי ההיגיון כאן הסיטואציה דומה מאוד. אתם כמנהלת הייתם צריכים לשבור את הראש מול הקיבוצים ומול השכירות ולאנשים היה יותר קל ויותר מכובד ויותר אנושי שהעסק הוא עם המנהלת ולא עסק עם קיבוצים.

אתם צריכים להבין דבר אחד, עבור הקיבוץ כל העניין של הקרווילות זה עסק נדל"ני כלכלי. הם מה שמעניין אותם זה להשכיר דירות. אני מוכנה לקחת אותך לראות, יש לנו המון שוטרים ואנשי ביטחון. הם משכירים לעבריינים שהשתחררו מהכלא, אפילו פדופיל היה לנו, שלולא היו לנו שני שוטרים שזיהו שזה פדופיל שיצא מהכלא אז אנחנו היינו ממשיכים לתת לו להסתובב בין הילדים שלנו. האינטרס שלה הוא אינטרס נדל"ני. ומה יותר שהקרווילות הן בשוליים של הקיבוץ, אז כאלה פדופילים או עבריינים משוחררים שולחים אותם לשם שיהיו עם המפונים, שלא יהיו עם הילדים של הקיבוץ.


אני יש לי עניין אחד. אנחנו קבוצה שמה שמאחד אותנו זה עניין הקהילתי וזה העניין של החינוך כערך עליון. אנחנו משקיעים בילדים שלנו יותר מחצי משכורת שלנו בלי לקחת מאף אחד. אני בטוחה שגם אתם עושים את זה לילדים שלכם כי בן אדם שחשוב לו העתיד של הילדים שלו מבין שהחינוך זה הערך. אני בסכנה כפולה, ברגע שאתם פורצים את זה שכל אחד יכול לבוא לגור שם אם זה פדופיל או אם זה ילד שסגנון הדיבור שלו אני לא רוצה שהילד שלי ייחשף אליו.

צריך לשכור את כל הדירות, את הדירות של כל המפונים בתוך האתר הזה, גם את הדירות בקיבוץ כרמיה וגם את הדירות בישובים הסמוכים שאנשים הולכים לבתי ספר עם הילדים. גם חברת הכנסת לנדבר כשהיא נתנה את הדוגמה במקרה של עלייה, לא באה לומר שמספר דירות ששכרה המדינה עבור עולים חדשים בבניין מסוים אז המדינה שכרה את כל הדירות בבניין לוודא מה איכות האנשים שמתגוררים בבניין. אז בוודאי שהמדינה לא אחראית לזה.


לגבי המתכונת. זו המתכונת. מלכתחילה המחוקק חוקק חוק, פה בכנסת, החוק שבא ואמר נכבדי, קחו סכום בגין שכר דירה בסכום כזה וכזה, קחו את הכסף הזה, תמצאו לכם דירה, תסתדרו לבד.

אתה שוכח שיש סעיף בחוק שנוגע להעתקה קהילתית.

על מנת לסייע באנו במקרה הזה לקיבוץ כרמיה ואמרנו, אנחנו מציעים לך משהו שכל הצדדים ירוויחו ממנו. אתה תבנה שכונה שבמסגרתה יהיה אפשר לתת פתרון לקבוצות של מפונים, על חשבונך ונביא לך אנשים, אתה תשכיר לאנשים את יחידות הדיור. עכשיו, הוא לא בנה את זה עבורנו. הוא בנה את זה עבור האנשים. הרי החוק בא ואמר לאנשים, קחו שכר דירה במקום שבו הנכס הוא של המדינה, המדינה היא זו שמשכירה את הנכס. נניח אתר ניצן. זה לא שיש מישהו אחר שהוא הבעלים של הנכס ואז המדינה שוכרת את זה ממנו ומשכירה למפונים. במקום שבו הנכס שייך למדינה באמת המדינה היא זו שמשכירה כי היא הבעלים. אבל במקום שהבעלים זה הקיבוץ הבעלים הוא זה שמשכיר למפונים. כלומר אין מהבחינה הזאת הבדל. אלא מה אומרת לנו שוש שץ במרומז. היא אומרת לנו, המצב הזה שבו המדינה היא המשכיר הוא מצב שיותר נוח לנו כי אז אנחנו תופסים את המדינה במקום שכואב לה. כי ככה אנחנו לא יכולים לא להתפנות.

אני רוצה להזמין אותך לשתות קפה אצלי שלא תשמע ממני יותר ולא תכעס עלי יותר. אני רוצה את הביטחון של הילדים שלי.

שוש, אנחנו צריכים להתקדם. יש דברים הגיוניים שאני יכולה לבקש ולדרוש. יש דברים שהם לא הגיוניים. אנחנו נפגשנו בשלב מסוים. אני רוצה שבשלב הזה עד כמה שאני יכולה להקל עליכם אני אקל, ואני מבינה שהיום המנהלת, אתם רואים מה המצב.

אני רק מבינה שיש לי משפחה שחשבתי שמצאתי לה פתרון. את צריכה להבין גם כמנהיג אנשים סומכים על מה שאתה אומר והולכים אחריך עד נקודה מסוימת. כי אם אני באה ואומרת זה לבן ומישהו אחר בא ואומר זה מאוד שחור, אז עם כל ההערכה שלהם אלי הם לא ילכו אחרי כי השחור מאוד דומיננטי. והיום אני בבעיה שחשבתי שמחר בשעה 6 בערב נפתרת, אני בבעיה שיש לי שתי משפחות שעוד 3 שבועות צריכים להתפנות.

אני יכולה להגיד במסגרת המעט כוחות שנותרו לי. אני לא רציתי להגיע היום כי כבר ביזו אותי בפעמים קודמות שהגעתי. אני מצטערת. לפני שנה אני לא רציתי לעבור. אני הגעתי לאור הנר בידיעה שמשם אני עוברת לבית שלי. ונוצרה המציאות הזאת. ולא היה לי קל בבית כי הילדים עברו, אני לא צריכה לספר, כל אחד עבר דברים עם הילדים שלו. נקודת האור היחידה שהיתה בכול הסיפור הזה זה שבאמת אני חוברת לקבוצה שלי. אז אמרתי, אוקיי, אני עוברת לשם. אני אהיה עם הקבוצה, ומשם אני כבר אעבור לבית שלי. אבל לא האמנתי ששנה שלמה אני אהיה בדין ודברים עם המנהלת ואני פשוט בחוסר ודאות. כל פעם אומרים לי הקרווילה פנויה עוד חודש, יצרו איתך קשר, יתקשרו אלייך, יהיה בסדר.

שנה שלמה. עד שאני מקבלת מכתב ועוד מכתב שאני ב-15 לאוגוסט זהו, אין לי לאן ללכת. אני ב-15 עוזבת. אז נכון שדיברתי עם חני לא פעם ולא פעמיים ונדנדתי לצביה לא פעם ולא פעמיים אבל לא קיבלתי תשובה. בבית שואלים אותי, נו אימא. ה-15 לאוגוסט זה עוד מעט. מתי?

אי אפשר שהיא תישאר בינתיים עד שהיא תיכנס לבית איפה שהיא נמצאת? אי אפשר?

לי אין בעיה שהיא תישאר.

למה קיבלתי מכתב מעורך דין אם אין בעיה? ב-28 לאוגוסט הילדה שלי חוזרת לספסל הלימודים. הילדה הזו לפני 3 שנים התרסקה. איבדה את הכול ביום אחד. כנגד כל הסיכויים הילדה הזו חזרה למסלול, בנתה לה חברים, תלמידה מצטיינת, יוצאת עם משלחת בית הספר לחו"ל, כנגד כל הסיכויים עם טיפול פסיכולוגי צמוד. כל הבקשה שלה שכול נושא המעבר שהוא כל כך קשה לה וטראומטי לא יתבצע בזמן שנת הלימודים. אז באים ואומרים לי בסוף אוגוסט הקרווילה רק תתפנה. אני לא יכולה לפגוע יותר בילדים שלי. אם היתה איזושהי נקודת אור בכל הסיפור הזה, איתי הגעתי לכאן, זה כי אני התרשמתי מהרצינות שלך ומהנכונות שלך לעזור. בכל פעם שאני עומדת מולם אני מרגישה מושפלת. אני רוצה פתרון ועכשיו עד ה-15 לאוגוסט.

רק בשביל שנבין, מה שקורה היום זה שכולכם עברתם לאור הנר ויתר הקבוצה עוברת לקיבוץ כרמיה?

לא. לא. כל הקבוצה בכרמיה, שתי משפחות שהילדים שלהם היו בתקופה של בגרויות הועברו לאור הנר. כיוון שאמרו שהקרווילות באור הנר יהיו מוכנות לפני ואצלנו הבנו שהקרווילות בכרמיה יהיו אחרי, הם אמרו אנחנו לא לוקחים את הילדים, שחלק מהם בבחינות וחלק מהם בתיכון, לא לוקחים אותם למלון, אנחנו הולכים על בטוח שהילדים תהיה להם יציבות. אז שתי משפחות הלכו עם הילדים לאור הנר, ושאר הקבוצה יחד ברחוב אחד בקהילה אחת בכרמיה. עכשיו עם הבעיות שהתעוררו באור הנר, וזה לא עכשיו, זה לפני שנה התחיל שהמנהלת פנתה אלי שיש להם בעיה עם אור הנר, שאני אשכנע אותם. כי גם עליה בתחילת הדרך היא לא רצתה לעבור לכרמיה. היא אמרה לי אני את הילדים מפה מזיזה רק לבית.

עכשיו, מה הפתרון האידיאלי מבחינתך?

אני כבר הבעתי הסכמה לעבור לכרמיה. הילדים כבר הכינו את עצמם שעוברים לכרמיה. פשוט להצטרף לקבוצה באותו מתחם שהם גרים, זו כל הבקשה שלי. עד ה-15 באוגוסט.

היא רוצה ב-15 באוגוסט והדירה מתפנה לקראת סוף אוגוסט. זה שבועיים.

איך זה שהחוזים שלנו הם עד ה-15 באוגוסט ופתאום חוזה אחד של משפחה בודדת הוא עד ה-30 באוגוסט?

זו משפחה שהבית שלה כבר גמור.

אני ישבתי עם המשפחה והגעתי איתם להסכמה שכנראה ב-20 הם יעזבו. עכשיו אתמול עוד פעם ישבתי איתם. אני מנסה לשכנע אותם בכל זאת לעזוב עד ה-15 באוגוסט. אבל אני לא יכול לגרש אותם משם.

אתמול היא אמרה לי, הכי מוקדם זה ה-25 בחודש והשיקול שלה שיש קייטנות של הילדים, שיש בתי ילדים.

זו משפחה של מפונים אחרת שנצטרך לשחרר אותה.

אני לא בא בטענות בקטע הזה. יש תקשורת, יש נכונות, ואני אתחיל מחיים שהוא איש השטח ואני מגיע עד צביה ואני לא אגיד לרגע שלא היתה נכונות ולא היתה כוונה חיובית ורצינית ואמיתית. אין אפס. מתי שהרמתי טלפון לצביה אם היא לא היתה פנויה אז היא חזרה אלי והרבה פעמים שהיא לא התקשרה אז אני התקשרתי והיא דיברה איתי. והיא מנהלת את כל המערך הזה. אני רוצה להגיד לך איתי, בשנה האחרונה הרי את ההסכם אני קיבלתי שאני אוכל לחתום עם אור הנר אחרי דין ודברים שלכם עם אור הנר/כרמיה באותו נושא. לא היה חוזה. הגעתם לאיזשהו הסדר עם כרמיה ואור הנר. אני חייב לציין את זה. מה אתה רוצה להגיד לי? הגעתם להסכם נכון? ההסכם לא בא בחינם. הוא בא תמורת תשלום מסוים. זאת אומרת שהיום אתם אנסתם את החוק תרצה או לא תרצה, כי אם עבור שכר דירה אני מקבל 450 דולר וזה מה שאמור בחוק כמו שאתה אומר כאיש שאמור לתת הצעות חוקיות, אתם אנסתם את החוק ובאתם ונתתם לכרמיה ולאור הנר. לא רציתי לערב את זה. מה שאני בא ואומר לך, קח את החבילה חזרה אליך. אל תחתים אותי על חוזים. אתה תגיע להסכם עם כרמיה, תעביר אליהם. אתה לא צריך את החתימה שלי כדי להעביר את ה-450 דולר לחודש שמה שהחוק מאפשר ואחר כך את מה שאתה מעביר בלי חתימה שלי, תעביר הכול און ליין.

אני לא יכול.

אתה לא יכול. יש לך בעיה. אני לא אמור לשאת בבעיות האלה. זה מה שאני רוצה. אני רוצה לפשט את העניינים.

אם לא חותמים על הסכם אני לא יכול להעביר אותה לכרמיה.

מה הכסף שלי? חוץ מהכסף שלי כמה עוד נתת? תן לי אותו, אני אשכור דירה במקום אחר, בקיבינימט, אבל תתחייב אליו. אני רוצה לעבור לקבוצה אבל אתם לא מאפשרים לי אם שנה שלמה. מה אתה מאפשר לי?

לא מאפשרים לכם להגיע לכרמיה? אתם לא אמורים להגיע לכרמיה?

אתה יכול להעביר אותי עד ה-15 בחודש לכרמיה?

מי שמטפל בדבר הזה זה חיים.

נכון ואני יכול לציין שחיים אני מדבר איתו בשעות גם לא שעות. לא בשביל משהו. את שמעת את זה ממני אלף פעם. אבל אני רוצה להגיד לך איציק, ישבתי אצל צביה וגם איתי טיפל בזה, לפני שנה, סיגל אמרה את זה, אני חוזר על זה אולי בפעם החמישים שלי כאן, לפני שנה, אל תגיד לי לא מטפלים בכם בצורה של היתממות, כדי שתבין את העניין. אני לא מאלה שיש להם את הזמן או לחילופין גם אם יש לי את הזמן אני מעדיף לעשות אותו על חוף הים ולא כאן כדי להתעסק בזוטות האלה. תן לי מחר לבנות את הבית. אני אשים בלוק על בלוק. זה מה שאני רוצה לעשות. האמת שבאמת אני רוצה להתנתק אתה יודע ממה? מכל הנושא הזה. עזוב אותי, תן להמשיך את החיים קדימה. עברתי את אמצע החיים ואני מתעסק עם שטויות. אתם חושבים שיש לנו כוח לזה? אין לנו כוח.

מה הבקשה כרגע שנראה מה אפשר לעזור.

תן לי לעבור בצורה נורמלית זו הבקשה.

אני מאוד מבקשת שב-1 לספטמבר, פתיחת שנת הלימודים הבת שלי תעשה בצורה חלקה בכרמיה.

עכשיו אתם רוצים לפנות את הבית מתי? אנחנו רגע מנסים להבין.

הם רוצים לעבור עד ה-1 בספטמבר.

לא. הם רוצים עד 15 בחודש. עד ה-1 זה מסודר.

אתם רוצים כבר ב-15 באוגוסט להיכנס לכרמיה ואתם יכולים לתת להם את זה רק ב-20 לחודש.

אני עוד יושב עם המשפחה ההיא. מנסה לשכנע אותם. לא יודע אם אני אצליח.

תפנו את המשרד.

חברים אלה לא דירות שלנו. אנחנו לא יכולים להכריח אותם לעשות שום דבר.

בואי אני אתן לך פתרון. אתם נציגי ממשלת ישראל. אנחנו מדברים עם אנשי חוק. יש חוק במדינה?

החוק אומר שהדירות שהם שלו והוא יכול לעשות איתם מה שהוא רוצה. את לא מבינה כמה התחננתי אצלו ואיימתי עליו שאני אפוצץ את כל הסיפור של כרמיה אם הוא לא יתן למשפחת ברדה את הדירה. גם עכשיו.

הנה יש פה שני משפטנים ועסק בבית מגורים בלי אישור זה חוקי? תמצא את הפרצה בחוק.

זה לא ייצר דירה ב-15 לחודש. מה נעשה? לא ייצר דירה.

תמצא את הפרצה בחוק שמחייבת אותו כממשלה לעמוד בחוק ולפנות עסק מבית מגורים.

עד מתי הקייטנה?

הקייטנה בקיבוץ כרמיה היא עד ה-28 באוגוסט. יומיים חופש יש להם.

אז למה היא אמרה לך ב-25 בחודש?

היא אמרה אני מוכנה ב-25. שלושה ימים אני אסיע אותם.

אני באמת לא רוצה להתמודד איתם כי הם לא ה-issue. אני גם לא רוצה להסתכסך איתם.

מה הפתרון?

רק לשבת עם המשפחה ולנסות לשכנע אותם. מה שאני עושה כבר כל ערב.

מול הקבלן, אין איזושהי פרצה בחוק כי הוא מפעיל עסק במקום מגורים?

אם אני אשכיר דירה באופן פרטי, אתם תממנו לי אותה?

כן.

אני אנסה למצוא באחד המושבים בית פנוי ואני אעבור. אני רוצה אבל אני לא יכולה לעמוד מול המכתבים של הקיבוץ, מול המבטים של הקיבוץ. אם יעבור הזמן הזה אני לא אפגע בבת שלי. אני לא אפגע בבת שלי. רק בדקה ה-90 אנחנו קיבלנו אישור שהיא תהיה פה, אז היא לא הצליחה להתארגן. אבל היא רצתה להיות פה להגיד את הדברים שלה. אני לא אפגע בה בשום פנים ואופן. אני עברתי מספיק בשלוש שנים האלה. מה הנפש שלה לא נחשבת? כמה אני יכולה לפגוע בה? כל מה שהבטחתי לא קיימתי בשלוש השנים האלה. הבטחתי להם שיקום מהיר. איזה שיקום מהיר? וגם לא נלחמתי על הבית. אז אני אשאר באור הנר. תוציאו אותי בארון משם. בארון אתם תוציאו אותי משם.

הבעיה היא לא שאור הנר מעמידים להם תאריך.

יש. הבחור מחכה. הוא עובד איתי. הבחור שצריך להיכנס לקרווילה שלי קולגה לעבודה שלי.

זה לא משנה. היא לא רוצה לעבור אחרי תחילת שנת הלימודים.

כל כך חוששים מהמעבר הזה. זה מעבר כפוי, זה מעבר לא קל.

מה הפתרון?

אני לא יכולה להכריח את הקבלן. אני יכולה לבקש, להתחנן, לאיים, אני לא יכולה להכריח אותו.

בסדר, אז לתת להם כסף לשכירות בינתיים.

צריכים לראות על איזה סכום הם מדברים. הם זכאים לסכום מסוים. למעשה את הסכום שהם זכאים לו אנחנו מעבירים לכרמיה. אז אפשר להגיד, אל תעבירו את זה לכרמיה, תנו לנו. תעבירו את זה למישהו אחר שהם שוכרים ממנו. זה אפשרי. זה דרך המלך. אין בעיה עם זה. לא צריך אפילו לבקש.

התשובה היא שהחוק אומר כמה כסף הם יכולים לקבל בשביל השכירות וזה מה ששאלה אותי סיגל והתשובה היא אני לא יכולה יותר ממה שהחוק מתיר. זה מה שמקבלים כל המפונים.

יש לכם ועדת חריגים?

ודאי שיכול להיות חריג. אבל למה המשפחה הזאת ולא משפחה אחרת? יש 1800 משפחות.

השאלה אם אתם מכירים עוד משפחות עם רקע כזה?

כן. יש משפחות שיושבות באשקלון. כל אלה שהולכים לגור, כבר שלוש שנים יש לנו היתר.

והמנהלת מממנת את זה?

לא.

הם אוכלים את כספי הפיצויים ואז כשהם יצטרכו לסיים את הבית לא יהיה להם. אני לא אגע בכספי הפיצויים כי זה מספיק לי לבית בקושי. אני לא אגע. מה גם שאני לא יודעת מתי אני אתחיל לבנות. הנה משפחת גרמה שרוצה לעבור לאשקלון. שלוש וחצי אלף שקל כשהמדינה נותנים אלפיים חמישים. מאיפה אני אשיג את המימון הזה. אני ירדתי לחצי משרה כי אני לא מסוגלת לעבוד. אני כבר יומיים בבית כי אני לא מסוגלת להגיע לעבודה.

נוכח עליית מחירי הנדל"ן והשכירות האם המנהלת פנתה לגורמים למעלה לשנות את מה שנקבע בזמנו בחוק כשהמחירים אז היו אחרים כדי להעלות את שכר הדירה להעביר למפונים?

התשובה היא בשני מישורים. אחד, כלכלנים בעולם התיאורטי יענו את התשובה הבאה. ברגע שמישהו קיבל את הכסף עבור הבית שלו, יש כסף לצורך רכישת בית. הוא דוחה את רכישת הבית במקרה זה את התחלת ההשקעה בבנייה אז הכסף ששוכב בבנק נושא תשואה והתשואה הזאת היא שוות ערך.

היא לא שוות ערך. היו התייקרות בניה ולנדל"ן. אנחנו בדקנו את זה עם המחלקה לפיקוח תקציבי אצלנו בכנסת. אנחנו בדקנו את ההפרשים.

לא זה מה שאמרתי. התשואה בעולם הכלכלי הטהור התשואה צריכה להיות שוות ערך לשכר הדירה האלטרנטיבי. לא אמרתי לעליית מחירים, אמרתי לשכר הדירה. עכשיו למרות שזה מה שהכלכלנים התיאורטיים אומרים באנו ואמרנו גם תחזיקו אצלכם את הכסף וגם תקבלו סיוע בשכר דירה. יוצא בעצם שהם מקבלים סיוע בשכר דירה פעמיים. פעם אחת, הם מחזיקים את הכסף שנושא תשואה, ופעם שנייה, אתם מקבלים סיוע בשכר דירה.

מה זה התשואה?

כלכלן תיאורטי יאמר לך את הדבר הבא. ברגע שאתה מחזיק למשל מיליון שקל בגין הבית התשואה של הבית היא שוות ערך לשכר דירה. כל זמן שלא עברת לבית.

ובמקביל לשמירת הערך של הכסף.

עזוב את ההתייקרויות. כלכלה תיאורטית. למרות שבעצם לכאורה בעולם הכלכלי הטהור לא היה צריך לתת פה סיוע בשכר דירה אמרו ניתן להם את הסיוע בשכר דירה שבעצם הם מקבלים את התשואה של הכסף וגם מקבלים סיוע בשכר דירה. בתקופה הזאת, מאז הפינוי, באמת היתה עלייה גדולה בתשומות שזה בעצם כמה עולה לקנות מלט וכמה עולה לקנות בלוקים וכל מיני דברים.

יש חומרי בנייה ויש שכר עבודה.

ויש שכר עבודה. המלט עלה. הדברים האלה. ואז במסגרת ההידברות שהיתה בשעתו בין חבר הכנסת אורי אריאל ואביגדור יצחקי לבין צוות של מנכ"ל משרד ראש הממשלה וצביה וגורמים ממשלתיים נוספים סוכם שבגין ההתייקרות ובגין עוד טענות, יינתן מענק סיוע נוסף לזכאים שהוא תלוי בגודל המשפחה והוא מגיע עד ל-180 אלף שקל.

שאותם הם היו מקבלים בלי שום קשר למתי הם התחילו לבנות. כלומר גם אם לפני שנה וחצי הם היו בונים את הבית הם היו מקבלים את הפיצוי הזה.

במפורש הוא מכסה על ההתייקרויות. עכשיו, אלה התשובות שלנו. יש 180 אלף שקל נוספים מעבר לפיצויים על פי החוק שאנשים יהיו זכאים לקבל וזה יכסה את ההתייקרות.

זה כדי שאני אחתום לכם שאני לא אתבע אתכם יותר. לצורך זה באתם ונתתם את הכסף הזה. זה לא מכסה. אני לא יכולה להשלים מהכיס שלי היום אלף, אלף חמש מאות שקל לשכר דירה. אני לא יכולה. אני ירדתי בהכנסות שלי מאז הפינוי.

מה שאתה אמרת כרגע והסברת יפה, מה שאתה אומר שמשפחת רביבו שנכנסה לביתה ברוך השם, השבוע מקבלת את אותו סכום שיוסי ברדה יקבל כשהוא יבנה כשאינני יודע מתי, וגם אתה לא יודע לתת לנו תאריך. אם אתה תגיד לי שבעוד שבועיים יעלו טרקטורים ואנחנו נלך ככה תיאורטית אז מה שקורה בין 18 ל-24 חודש כולנו בתקווה שנהיה בבית, זאת אומרת עוד שנתיים. זאת אומרת שיעברו להם שנתיים עד שאני אסיים את ביתי ואני ומיכה, ועיני לא צרה במה שמיכה מקבל, רק לצורך ההשוואה, אנחנו מקבלים את אותו סכום. לא הגיוני מה שאתה אומר כי בשנתיים האלו כאילו מבחינתך נעצרה הכלכלה, נעצרה ההתייקרות, נעצר הכול. זאת אומרת שאני אחרי 5 שנים אחרי שיצאתי מביתי, לא אני אשם בזה שכול התהליך מתעכב, כי אם אני רוצה קצת לחדד את העניין, אתם עשיתים הדיל עם אור הנר וכרמיה, ואני בכוונה מחזיר את זה לשנתיים, כי האמנתם שתוך שנתיים אנחנו בבית. אם זה היה רק שנתיים דיינו. היו נפרדות דרכינו לצורך העניין. אבל כראייה זה לא שנתיים זה כבר שלוש. ואלוהים יודע מתי זה ייגמר.

הסיכום עם חברי הכנסת היה לפני שנה. הוא היא אחרי עם תום השנתיים.

יש פה החלטות ממשלה. זה קיים. העניין הוא כזה גברתי יושבת הראש. אני רוצה רק לחדד בפני הוועדה שני דברים. יש רצון טוב ממנהלת סל"ע ובאמת שהתקבלו סיכומי הדברים מחברי הכנסת אני מאמינה שבאמת לא ידעתם כמה זמן זה יימשך, כאשר קבעתם את הפיצויים והכול, במחשבה שתוך שנה שנתיים דברים יסתיימו אבל עדיין הם לא הסתיימו.

דפנה את מניחה הנחה לא נכונה. ידענו שלחלק מהקבוצות זה ייקח זמן. גם לפני שנה ידענו את זה.

בכול מקרה לעניין הפיצויים שמנהלת סל"ע הציגו כרגע. גם אם משפחת ברדה היתה מסיימת לבנות את הבית שלה כבר לפני שנה בכל מקרה היא היתה מקבלת את אותו פיצוי שהגיעו עליו להסכם מול חברי הכנסת. ככה שזה לא מפצה על התייקרויות למרות שרשום שם שזה בגין התייקרויות. ראוי לשנות את ההסכם. זה מה ששאלתי מלכתחילה. האם אתם פניתם לאיזשהו גורם לשנות את ההסכם כדי לפצות אותם מעבר. יש לי פה החלטת ממשלה. יש לי פה את הדברים. אני יודעת שכן למשפחה הם כן נתנו עד 180 אלף שקלים אבל זה לא משנה הם היו מקבלים את זה גם ככה אם הם היו מסיימים לבנות את ביתם לפני שנה. הם לא סיימו עדיין לבנות את הבית שלהם. איך מפצים אותם הלאה על תשומות הבנייה, הרי תשומות הבנייה בשנה וחצי האחרונות עלו הרבה יותר מאשר אותה ריבית בנקאית שהוא מדבר עליה שהפיצוי שהם קיבלו שוכב בבנק. הריבית שהם מקבלים בבנק לא מפצה בעבור תשומות הבנייה.

אנחנו מתחילת המשא ומתן ואיתי נכח עוד לפני ההתנתקות לא רוצים לדבר על כסף. באמת רוב הקבוצה שלנו מאמינים שכסף זה אויב החברה, לא רוצים לדבר על כסף ותמיד מגיעים לדבר על הכסף. אמרנו לכם לפני ההתנתקות קחו את התוכניות של הבית, תבנו לנו בית, אל תתנו לנו כסף. הוצאנו לכם מכתבים לפני ההתנתקות. אל תעבירו לנו את הכסף עד שלא יהיה. עוד פעם חוזרים לכסף.


אני ככה מנתחת בצורה אקדמית את כל הבעיות שעולות פה ורוב הבעיות מתמרכזות לעניין שהחשיבה היא לא מספיק ארוכת טווח בכל הסוגיות. אני רוצה שלפחות מהדיון של היום שכשמחפשים פתרון שלא יחשבו על החודש הקרוב, על ה-15 באוגוסט, על ההתייקרות של החצי שנה. הגיע הזמן להתחיל לחשוב חשיבה ארוכת טווח. כי הדינמיקה מראה לנו כל פעם שאנחנו נופלים באותו דבר. לחשוב לא איך אנחנו פותרים עוד חודש, לחשוב איך אנחנו פותרים במחשבה שעוד שנתיים שלוש אנחנו לא בבית שלנו. כך שזה כן ייתן מענה. כי עובדה היא שה-180 אלף שקל שחשבו לפני שנה לא נותן מענה היום למי שרק עוד שנתיים יהיה בבית.

זה דיון לאיזשהו הסכם שזה לא במקום.

זה חשוב שזה יישב פה כשאתם מקבלים החלטות.

אני מקווה שתוך שנתיים תהיו בבית. אתם יודעים אני לפני כמה שנים הייתי חברת מועצת העיר והתחילה עלייה מסיבית ממדינות חבר העמים ואני גרה בעיר אשדוד ואני באתי אז לאחראי על האדמות ואמרתי לו, לבן אדם הכי חשוב שהוא מגיע למדינה בית, גג, זה הכי חשוב לכל בן אדם. ובן אדם שעובר ממקום למקום זה פי כמה יותר חשוב. כי בית זה קושר אותך עם המדינה ועם כל הדברים שקורים בחיים. ואז החלטתי לבנות, אז עמדתי בעיר אשדוד באזור שהיום הוא אחד האזורים הכי יפים ואמרתי, כאן תקום העיר אשדוד. תוך שנה בניתי. אני קלינאית תקשורת במקצוע. מה שעברתי אני לא רוצה לתאר. אבל תוך שנה אם רוצים לבנות בית זה אפשרי. עכשיו אנחנו נתקדם יחד, אני מבטיחה לכם. כל עוד אני כאן אני מבטיחה שאני אלווה אתכם כל צעד וצעד. בואו, איך אנחנו פותרים את הבעיה של המשפחה?

הנה עכשיו דיברנו בשקט שתלך לראות בית שהרבה יותר קל אבל יש בעיה של מדרגות.

כמה מדרגות יש שם?

שלוש.

הלכתי לראות אתמול. הבעיה היא לא הקטע של המדרגות. יש שם שיפוע גבוה. בדקתי אתמול בערב.

ואין מצב להאריך את הרמפה?

אני מוכנה ללכת לראות. אימא שלי היא נכה.

חלק גדול מהזמן היא בבית. זו לא הסוגיה. אבל אם כבר זה עלה זה עלה. היא שוהה אצלנו המון. היא על כסא גלגלים.

אז שהקבלן יעשה רמפה. אם בסדר מבחינתכם, אני אדבר עם הקבלן.

אין לי בעיה. אני מוכן ללכת לראות.

נלך ביחד היום. תגידי לי שכן.

אני רוצה לראות. אני לא יכולה להגיד מפה כן.

במידה וזה יהיה סביר כדי שהיא תעלה, אין שום בעיה.

אז בבקשה, תלך תראה ותגיד לי. מתי זה תשעה באב? אני מעריך יומיים אחרי זה.

התקדמנו. עכשיו תסבירו לי. ביקשו מאנשים עוד ריבית והצמדה על כסף שהם החזירו. כן. מה זה?

ההסכם פה לא שונה מהסכמים אחרים. וההסכם אומר את הדבר הבא, עד מועד חתימת ההסכם אתם צריכים להביא את הכסף בגין קרקע, אנחנו מדברים על 225 אלף שקל. הרי אתם מקבלים מגרש. כנגד המגרש אתם מחזירים את הפיצוי בסכום של 225 אלף שקל עם הצמדה למדד מהיום שאתם מקבלים את ההצמדה למדד שזה יום חקיקת החוק פברואר 2005. אז אתם מחזירים את הכסף עם ההצמדה. זה ביום חתימת ההסכם. היה וביום חתימת ההסכם אתם לא מחזירים את הכסף אז יש איזה סוג של הפרה של ההסכם. גם אם נוותר לכם ונתעלם מזה שהחזרתם את הכסף באיחור אז אתם מחזירים אותו עם ריבית. עכשיו למה הריבית? הריבית היא גם ריבית סבירה, היא לא איזה ריבית רצחנית.

למה הריבית? לא בגלל שהמדינה עוד שני שקלים האלה זה ישנה את המצב התקציבי של מדינת ישראל. כיוון שנוצר פה מצב לא שוויוני בין האנשים שמחזירים את הכסף לבין האנשים שהחזיקו את הכסף. האנשים שהחזיקו את הכסף לקחו אותו ואולי השקיעו אותו וקיבלו תשואה כזאת או אחרת. אלה שהחזירו את הכסף יגידו אנחנו פראיירים. על מנת להעמיד את כולם על איזשהו בסיס שוויוני באנו ואמרנו מי שלא מחזיר את הכסף בזמן צריך לשלם ריבית על מנת שלייצר תמריץ להחזיר את הכסף ושכולם יהיו שווים. גם פה זה הסיפור. אין פה משהו שהוא שונה.

הם טוענים אבל דבר אחר שכל ההערכה להחזיר את הכסף חזרה למנהלת כולל ההצמדה והכול היה הכול בהנחיית המנהלת. שכל פעם אמרו להם היום עדיין אל תפקידו את הכסף. חכו רגע. חכו רגע.

עד שהגיע לחשבות. חוץ משתי משפחות שהן באמת מבחירה שלהם של תחנות עצירה בבנק, לגביהם אין לי חילוקי דעות איתכם. ואני אמרתי להם, אתם משאירים את הכסף, מתעכבים, זה עניין שלכם. אחר כך יהיה כאן עניין של ריבית. כל השאר כולל אנוכי ביום שבו אמרנו באותו יום הכנו את הצ'קים ובתיה הגיעה לשכונה לתת להם. זאת אומרת זה לא עוכב בגללנו. אנחנו מראש לא רצינו לקבל את הכסף. אני אראה לך מכתב שבו אנחנו מראש אמרנו, אנחנו הולכים להסכם העתקה קהילתי. אל תעבירו לנו את הכסף של המגרש. לא רוצים אותו. בכלל לא רצינו שיעבירו לנו כסף, לא של הבית ולא של המגרש.

זה לא אותו דבר.

מה סוכם בישיבה הקודמת? כדי שיהיה לזה המשך והשאלה של דפנה, שאתה אמרת שאתה צריך לבדוק האם למישהו במנהלת באמת בשיחות הטלפון אמר להם, עוד לא עכשיו, עוד לא עכשיו. עמית מיד חזרה למחרת לשוש. ואמר לה שוש תספרי לי את הפרטים שאני אדע לברר אצל האנשים שלנו.

חברים, הנה פה בכנסת, אם זו טעות שלנו הם לא ישלמו ריבית.

יש שני סוגים של טעויות. צריך לברר מה מהם. עניתי על זה גם בוועדה לביקורת המדינה. יש את האמירה שהחשבות בטעות הוציאו חישוב שהוא לא כלל ריבית. זה לא טעות שלנו. החשבות במקרה דרשו מהם סכום שהוא לא מספיק אז הם צריכים להשלים את מה שצריך.

אבל אם הם שמו צ'קים ואנחנו אמרנו להם לא עכשיו.

החשבות היא לא של המנהלת?

כל אחד כמו שאמר איתי קודם כל אחד צריך לשלם הצמדה וריבית.

והם אומרים שהם שילמו את הפיצוי פלוס הצמדה.

אם החשבות הוציאה להם את ההצמדה ולא את הריבית אז צריך להוסיף את הריבית, כמו שכולם משלמים. אם שוש שץ נתנה צ'ק ומישהו אמר לה, לא עכשיו, זאת בעיה שלנו.

אני אמרתי חתמנו על ההסכם. אמרנו יופי. עכשיו צריך להכין את המגרשים. אני אראה לך פרוטוקולים, את המגרשים על שמנו. הם עדיין לא רשומים על שמנו. זו עוד סוגיה שמתעכבת. את יודעת כמה פעמים את נתת הוראה לסגור את זה לפני שנה ולפני שנה וחצי.

אני יודעת שהתיקים במנהל מוכנים אחד אחד.

זה לא עוזר. במבחן התוצאה גם את האופטימיות הזו לאנשים שלי שיש להם מגרש עוד אין. אני אומרת עוד הפעם ואני אגיד מה שאמרתי קודם, כשנחתם ההסכם אמרנו אוקיי, עכשיו רושמים את המגרשים, אנחנו צריכים להעביר את הכסף. אמרו לנו, הנה חיים פה, גם הוא וגם בתיה, אנחנו מחכים שיגידו לנו כמה בדיוק כי אתם לא אמורים להחזיר 225 אלף שקל, אתם אמורים להחזיר יותר כי יש תוספות. אמרתי אוקיי. ביום שהוא התקשר אליי שיש. אני למשל קיבלתי 225 אלף שקל, החזרתי 232 אלף שקל. אחרים כל אחד בסכום שלו.

כמה זמן עבר בין הרגע שאת ביקשת לשלם ובין הרגע שאת אמרת על הסכום?

אני לא יודעת. בכתובים יש לי את זה.

חודש? אנחנו מדברים על שנתיים, על תקופה של שלוש שנים.

בואו נבדוק מקרה מקרה ונראה איפה הם, איפה אנחנו.

מה ששוש מספרת זה סיפור שכשהגענו ליישום של הנושא של מזומנים רק אז הם ביקשו לשלם אבל כל הזמן הזה הם לא החזירו את הכסף למרות שהם היו צריכים להחזיר את הכסף.

סליחה, מישהו ביקש מאיתנו להחזיר את הכסף? אנחנו ידענו שאנחנו צריכים להחזיר?

זה כתוב בהסכם שוש.

כשנחתם ההסכם אני יכולה להראות לך שחור על גבי לבן.

אתה מדבר על הסכם אחר, היא מדברת על הסכם אחר.

הסכם העתקה שנחתם בתאריך ב-28 ביוני 2006. באותו הסכם כתוב שצריך להחזיר את הכסף.

שוש, אני חושבת מה שצביה אמרה זה בסדר גמור. כל עניין צריך לשבת מול המנהלת ואם יש טעויות, צביה אומרת וזה רשום בפרוטוקול, אם באשמת המנהלת הם לא ידרשו כספים.

יש קהילה אחרת שלא החזיקו לה את הכסף. הרי אתם מחזיקים את הכסף בהסכמה.

מי שאני מחזיק לו הוא לא צריך לשלם ריבית. כל מקרה ונסיבותיו.

האם קרה מקרה שאנשים שילמו עם ריבית?

כן. כל מקום שאנשים פיגרו. תמיד החשבון נמצא עם ריבית.

תן לי להתקדם. מספק אותי שאתם תדווחו לוועדה על התקדמות ועל כל מקרה שבדקתם מה נעשה שם. יש עוד שאלות שאנחנו צריכים לדון בהן?

אני רוצה להתייחס לנושא הראשון ברשותך. שהמנהלת פנתה בחודשים האחרים לגבי הנושא הזה של פרויקט תלמי יפה למועצה לחברה הכלכלית שלה, עשינו הכול כדי שהעסק הזה יעמוד ויהיה מוכן. למעשה יש כבר קבלן זוכה, לפי דעתי כבר חודש וחצי, קרוב לחודשיים. אתם יודעים שקבלנים במדינת ישראל בפרק זמן מסוים מוכנים להמתין ובשלב מסוים הם מתחילים לבעוט. ואני חושש מאוד שזה מה שיקרה כאן. עכשיו לפני שבועיים אמרו עוד שבועיים, אמרו בואו נסחב את זה, ואני מלטף את הקבלן כל יום ואומר לו, קיבלנו ברוך השם מחירים סבירים, אבל זה יכול להשתנות כל רגע. אני רוצה להציע הצעה, אם אתם די משוכנעים שבעוד שבועיים ראש הממשלה וכולם יחתמו, אני אומר לך עכשיו, אני הרי לא הולך לשלם בעוד שבועיים לקבלן. אם תיקחו אחריות ותעשו את הבדיקה שלכם, תוציאו לי מכתב מסודר שמנהלת סל"ע אחראית על כל העניין הזה ולא לעוד שבועיים אלא לעוד חודש וחצי מנקודת מבט שלכם אני עדיין יכול לתת מחר צו התחלת עבודה. זה אומר שהוא נכנס עם הכלים, מתחיל לעבוד, עד שמגיע חשבון ראשון.

עד יום ראשון אני חוזרת אליך עם תשובה. הגיוני שאם תוך שבועיים אנחנו לא גומרים את כל הסיפור אנחנו ניתן איזשהו אוקיי לפחות לתחילת עבודה. מקסימום לא יצא לפועל מאיזו סיבה שהיא, כוח עליון, אנחנו אומרים עצור ואנחנו משלמים לו על מה שהוא עשה עד אז.

הנושא של משפחת גרמן. לא דיברנו על זה. בכל הלהט של כל הדברים.

בכלל לא ידענו איזה סכום אנחנו צריכים להחזיר. לא חשבנו שיפקידו על חשבון הבנק שלנו את הסכום עבור המגרש. לא ידענו מה זה הסכום הזה ופתאום דורשים מאיתנו את הסכום. ביום שאמרו לנו להחזיר את הכסף אני חושבת שהחזרנו. יכול להיות שהיינו קצת מבולבלים עם עניין הגירוש. אני לא טיפלתי בכסף בכלל. בעלי טיפל בזה. ברגע שהוא קיבל הודעה משוש, צריך לשלם הוא הלך והחזיר את הכסף. לא ששמנו את הכסף באיזה חשבון סגור. לא קנינו נכס. כלום. עכשיו מתברר שאנחנו חייבים 11 אלף שקל עבור הסכום שלא החזרנו בזמן ולא רק שאנחנו חייבים את הכסף אני עוד חייבת 22 אלף שקל לקיבוץ עבור שכר דירה השלישית. חתמתי הכול. מה שאומרים לי אני חותמת. מה שאומרים לי לשלם, אני הולכת, לא שואלת, אני משלמת ופתאום אני חייבת וחייבת וחייבת ופתאום בערב פסח הקיבוץ אומר לי, גברתי מתי את מפנה את הבית? קיבוצניק אחד אמר לי בערב פסח, רינה אני מחכה לבית שלך. מתי? לאן את זזה? אני נפלתי. איזה זזתי. אני נפלתי במקום בערב פסח. הבנתי שאני בלי בית. למחרת הלכתי למנהלת סל"ע. דבר ראשון לא הצלחתי בפעם הראשונה להיכנס לבניין. אני מצלצלת, אף אחד לא פתח לי את הדלת. הלכתי מהצד השני, הלכתי שם לאיבוד. התיישבתי על המדרגות. בכיתי. אני הבנתי שאף אחד לא יעזור לי. נסעתי לעבודה. אחרי העבודה חזרתי, מצאתי, דיברתי עם אילן. אמרתי לו, אני לבד עם 3 ילדים. מה אני אעשה? אני חייבת לקיבוץ. אני חייבת לשמה, מחכים לבית שלי כבר. אמצע אוגוסט אמרו לי תמצאי פתרו. שאלתי, אני יכולה להישאר בקיבוץ? הוא אמר בקיבוץ לא. אם אני אשכיר דירה אתה מתחייב בפני שאתה משלם לי? הוא אמר עד אוגוסט אני אשלם לך. מה יהיה אחרי אוגוסט אני לא יודע.

שאלתי בכרמיה, יש קראוונים? אני עכשיו אאסוף את כל הדברים אני אעבור לכרמיה. לא. אין בתים בכרמיה. מה יכולתי לעשות? הלכתי לאשקלון, מצאתי דירה של 5 חדרים, סגרתי עסקה, חתמתי על חוזה, אמרתי, זהו, ילדים שלי יבואו לבית יפה מול הים, כל אחד יקבל חדר מה שהיה באילי סיני, זהו, אני אעבוד כמו שאני עכשיו עושה, מהעבודה אני לא זזה. הילדים שלי חולים. לאחד יש סוכרת, שני יש לו אסתמה. ככה אני לבד עם שלושה ילדים. אין פתרון. אין. אני אעבוד אני אשלם עבור הדירה. אני אשלם עבור הסעות לבית ספר כי הילדים לא מוכנים לעזוב את בית ספר.

כמה שנים את בארץ?

18 שנה.

מאיפה הגעת?

מאסטוניה. האמת שאור הנר זה המקום השלישי.

באיזה בית חולים את עובדת?

אני בחברה פרטית.

מה אנחנו עושים?

אין לכם פתרון בעניין של ההסעות. כי הילדים שלה הם בי"א?

קודם. אני חייבת לקיבוץ 22 אלף שקל. אני מקבלת כל הזמן מכתבים מעורך דין. לא אני מקבלת את המכתבים. הילדים שלי מקבלים אותם. הם אומרים, אמא מה נעשה? אנחנו חייבים.

בעקרון אישרנו את הכסף. אני אבדוק אם זה כבר עבר. למה שולחים לך את המכתבים.

אני ביקשתי גם מהקיבוץ לא לדבר איתך.

אני מפחדת להיכנס לבריכה של הקיבוץ. הקיבוצניקים מסתכלים עלי כאילו מה את עושה פה עדיין. באמת אני מרגישה זרה בקיבוץ.

אני דיברתי עם מזכירת המשק שם והסברתי לה.

אתה תוציא מכתב עם העתק לנו?

והעתק מכתב אלינו, בסדר?

עכשיו 10 אלף אני חייבת בגלל שלא החזרנו בזמן.

זו בעיה של כולנו. גם אני.

עכשיו היא עוברת לאשקלון. אמרתי לה שתגיש בקשה לוועדה המיוחדת.

מה שאנחנו יכולים לעשות נעשה. נדבר עם משרד החינוך בקשר להסעות. נראה, ניתן לך תשובה. יכול להיות שכדאי שתפעלי במשרד החינוך.

אנחנו במקביל גם נפעל.

שחברת הכנסת, היושבת ראש תפנה למשרד החינוך ותבקש תשובה.

מבחינת התקציבים. עד ההגעה לישובי הקבע, אנחנו דיברנו עכשיו עם שרת החינוך. עקרונית היא אמרה שהיא הולכת על שנה הבאה גם כמו השנה. היא אמרה לפני כמה חודשים. מאז המנכ"לית עוד לא הורידה הנחיות לביצוע. אנחנו נשמח מאוד ללחץ גם שלכם על הדבר הזה.

יש לנו איזשהו תקציב שלנו שיושב שם ומיועד לדברים האלה אז גם אנחנו נלחץ. אבל לומר לך עכשיו שהכול בסדר אני לא יכולה. אנחנו נבדוק.

מסכמים. יהיה בסדר. אני מבטיחה שיהיה בסדר. גם אני עברתי דברים מסוג זה. לא תאמינו מה שאני עברתי. אני אקיים ישיבת מעקב. אני לא אכריז על תאריכים. אני חוזרת ב-16 ואחרי זה נהיה בקשר. אני אודיע מתי תתקיים הישיבה הבאה. תודה רבה לכל הצוות, תודה רבה לכולם. התקדמנו. נעשה עוד כמה צעדים.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30