PAGE
28
ועדת החינוך, התרבות והספורט

29.7.08

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 492
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ו בתמוז התשס"ח (29 ביולי 2008), שעה 14:00

תוצאות האולימפיאדה במתמטיקה

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר


זאב אלקין


ליאון ליטנסקי


מרינה סולודקין

חנה פרל
- מפמ"ר מתמטיקה, משרד החינוך


ריבי לקריץ
- ממונה נוער שוחר מדע במינהל מדע וטכנולוגיה,

משרד החינוך


שי גירון
- מלווה המשלחת מטעם האקדמיה


אופיר גורוצקי
- משתתף במשלחת


ליר בהק
- משתתף במשלחת


עמרי בן אליעזר
- משתתף במשלחת


אולג זלידנקו
- משתתף במשלחת

יהודית גידלי

רויטל יפרח

תוצאות האולימפיאדה במתמטיקה

שלום לכולם. הישיבה הזאת היא ביוזמתו של חבר הכנסת זאב אלקין, שהוא גם יו"ר סוג של ועדת משנה שהקמנו לנושא המדע ופיתוח המדע ועידוד המדע ומתוך המדע, במיוחד המתמטיקה, שזה הנושא האהוב עליו במיוחד. לכן, הוא יזם, יחד עם כולנו, קראנו ונהנינו מההישגים שלכם באולימפיאדה, כי קראו לזה פעם "אולימיפידע"...

לא, זה משהו אחר. יש גם היום "אולימפידע" רק שזה ממומן היום על ידי המוזיאון למדע וזה משהו אחר.

אז פה מדובר על האולימפיאדה הבינלאומית. בפעם הקודמת יצא שמנו לשמצה, לפי מה שהיה כתוב בעיתונות.

ממתי אנחנו, בבית הזה, מאמינים למה שכתוב בעיתונות?

נכון. הפעם מאוד שמחנו לראות שהצעירים שלנו באו ולא רק התמודדו אלא גם הביאו הישגים ומדליות יפות, ושיפרו את המיקום הכללי של המדינה. כיושב ראש הוועדה אני רוצה מאוד לברך אתכם וכמובן, אנחנו רוצים לשמוע מה היה ואיך היה וכולי, וגם איך אנחנו יכולים להרחיב בדברים. נשמע גם ממפמ"ר המתמטיקה, חנה, שבאה לכאן יחד אתם ולשמוע איך אנחנו יכולים לדאוג לכך שההישגים האלה לא יהיו חד פעמיים אלא יתרחבו, ושבפעם הבאה יחזרו עם הישגים עוד יותר טובים.

יושבת כאן גם חברת הכנסת סולדקין, שכל נושא ההשכלה והמדע הם נושאים מאוד קרובים לליבה. חבר הכנסת אלקין, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני מצטרף לברכות שלך למשלחת הישראלית וגם לפרופסור שי גירון, שעד כמה שהבנתי מלווה תקופה ארוכה את המשלחת הזאת ולכן - -

איך נותנים לך להיות פרופסור בגיל הזה, אני לא מבין. במדינת ישראל אמורים להגיע לפרופסורה בגיל 60 או משהו כזה.

לא...

שמעתי שבחוג למתמטיקה זה קצת שונה. זה לא מקרה שיש לנו את הגיל המבוגר ביותר בעולם, אבל עד שמגיעים לפרופסורה במדינת ישראל, זה המבוגרים ביותר בכל העולם המערבי. כמה שנים אתה פרופסור?

10 שנים.

כאמור, ברכות לפרופסור שי גירון שהוביל את הצוות ושחווה משנה לשנה את העליות והירידות, אז יש לו מבט ממעוף הציפור על הישגי הנבחרת, ונשמע על כך ממנו. ברכות למשתתפים. אני מבין ש-4 מתוך 6 כאן אתנו, ואנחנו מודים לכם על ההיערכות המהירה ועל כך שלמרות החופשה הצלחתם להתארגן ולבוא לכאן, והברכות מגיעות כי לאחר השנה שעברה כולנו שמחנו שהמשלחת הישראלית שפרה מאוד את מיקומה.

כשיזמנו את הישיבה רצינו לעשות 2 דברים: 1. פתחנו בזה ואולי נמשיך עוד כמה דקות להגיד "יישר כוח", לברך אתכם על ההישג כי אני חושב שגם זה חשוב. אחת מהבעיות של העיסוק במתמטיקה או במדעים היא שהם בדרך כלל נשארים בצל של תשומת הלב הציבורית. כשיש הישגים כאלה או אחרים למדינת ישראל בתחומים שונים, למשל בספורט, אנחנו בדרך כלל נקרא על זה בכותרות הראשיות בכל העיתונים, ודווקא בתחומים שבהם מדינת ישראל מצטיינת לא פחות ואולי יותר, ושמבחינת המשך הפיתוח של המדינה הם עומדים בראש סדר העדיפויות, בוודאי בלי ההישגים של האקדמיה הישראלית במתמטיקה ובמחשבים ובמדעים, ההי-טק הישראלי לא היה קיים וחלק גדול מהכלכלה הישראלית המודרנית לא היה מתקיים, הדברים האלה נשארים בצל. ככה מקובל, ככה באופנה ואנחנו החלטנו לשבור את האופנה. כשמגיע ברכות צריך לעשות את זה כאן, בכנסת, כי לדעתנו ההישגים שלכם חשובים לא פחות ואולי יותר מכל מיני דברים אחרים שנכנסים לעמודים הראשונים של העיתונים. אגב, אני שמח שגם יושב ראש הכנסת סברה כך והקדישה מזמנה לפגישה עם המשלחת כי אני חושב שהגעתם להישגים ראויים ביותר ומגיע לכם ולפרופסור גירון יישר כוח. נשמח לשמוע את החוויות שלכם.

חבר הכנסת זאב אלקין גם מבקש שתעשו לו מבחן במתמטיקה.

אני לא מסתכן. בתור מי שיודע מה הרמה באולימפיאדה הבינלאומית, ואני בא קצת מהרקע הזה, בזמנו, בגילאי התיכון השתתפתי בתחרויות בברית המועצות ברמת הרפובליקה. לארצי ולבינלאומי לא הגעתי - -

בתחרות הערים השתתפת?

לא, בתחרות ערים לא כי אז היא לא היתה מפסיק מפותחת, אבל השתתפתי בתחרות של אוקראינה בעיקר בפיסיקה וקצת במתמטיקה. זה היה בעבר, מאז החלפתי כמה מקצועות בדרך.

אני אחראית על כל התחרויות והאולימפיאדות הבינלאומיות והלאומיות מטעם המינהל למדע וטכנולוגיה. בינתיים, מאז ששי חזר חזרו עוד שתי משלחות. חזרה משלחת של התחרות הבינלאומית בכימיה והתחרות הבינלאומית בפיסיקה. הם זכו במדליות כסף, ארד וציון לשבח, והתקשורת היתה מאוד מתונה, וזה כראיה לדברים שלך.

לצערי זה כך, ולכן אני אומר שיש חשיבות לביקור שלכם כאן, בכנסת, בהפניית תשומת הלב של חברי הכנסת ושל המשכן הזה לתחום ולהישגים.

יחד עם זאת, ואני רוצה להגיע לחלק השני שהוא בעיניי העיקר. כמו שציין היו"ר, המפגש הזה מתקיים כחלק מסדרת ישיבות שוועדת החינוך מקיימת בחצי השנה האחרונה וחנה, כמו אסירת ציון בוועדה הזאת, בנושא של הוראת המתמטיקה במערכת החינוך הישראלית. בדרך כלל, כשהוועדה מקדישה לתחום מסוים הרבה תשומת לב או מעין ועדת משנה או סדרת דיונים, זה בדרך כלל לא מהחיים הטובים. זה בדרך כלל כשחברי הכנסת סבורים שיש מה לשפר והרשות המבצעת, הממשלה או המדינה, זקוקה לזריקת עידוד מהכנסת לביצוע השינויים. המצב לא פשוט היום בהוראת מתמטיקה בבתי ספר בישראל. התפיסה שלנו היתה, כשיצאנו לדרך, שהכל קשור בהכל. שההישגים של מדינת ישראל בתחרויות ובאולימפיאדות במתמטיקה קשורים לתכניות לימודים וקשורים לספרי לימוד ולמה שקורה בבית הספר, לא רק עם תלמידים מצטיינים אלא עם כולם. יש כאן תחום על היבטיו השונים, ומכל ההיבטים יש בו לא מעט ממה שראוי לשפר. מלכתחילה רצינו לקיים דיון כזה גם בנושא הישגי מדינת ישראל באולימפיאדות וגם בהקשר יותר רחב, עבודה עם תלמידים מצטיינים ואיך נכון לקדם את התחום. לכן, הביקור שלכם הוא הזדמנות ראויה לפתוח שיח בנושא הזה, כפי שאתם רואים את זה ומה צריך לעשות כדי שזה יהיה יותר טוב וברור שיש לאן להתקדם. מקום 27 הוא עוד רחוק ממקום ראשון, וכל מי שמכיר ועוקב אחרי ההישגים יודע שהישגי המדינות, ואני לא מדבר על רוסיה או סין או ארה"ב, ששם מבחר התלמידים שמשתתפים הרבה יותר גדול. לא קל לנו להתחרות גם במסורת ארוכת שנים, אבל גם מדינות בסדר גודל כמו שלנו, כמו שתי הקוריאות, וויאטנאם ותאילנד ואיראן. איראן זה לא סדר גודל שלנו, אבל זאת מדינה שאנחנו עוקבים בדאגה אחרי ההישגים שלה. הם עוברים אותנו משנה לשנה ולכן, השאלה החשובה היא למה, ומה צריך לשפר בכל המערכת, גם בעבודה עם תלמידים מצטיינים וגם בכלל. חשוב גם ההיבט שלכם על בכלל, כי זה גם אינדיקאטור. אני מאוד מקווה שנצליח לקיים את השיחה הזאת מעבר לפן החיובי הטקסי כי אני חושב שחשוב לשמוע איך אתם רואים את זה ואיך פרופסור גירון ומשרד החינוך רואים את זה.


עד כאן דברי הפתיחה שלי. מרינה, את רוצה לומר כמה מלים?

אני רוצה לשמוע ואחר כך אדבר.

אנחנו מעבירים את השרביט אליכם. אני מציע שפרופסור גירון ינצח על הסדר מי ידבר קודם.

בהזדמנות ראשונה אני רוצה להציג עוד שני תלמידים שהשתתפו בתחרות ואפילו זכו במדליות ולא יכלו לבוא: אחד מהם הוא תלמיד שזכה במדליית הזהב והוא יצא לתחרות אחרת, ואחד אחר פשוט חולה.

אני רוצה להתייחס לנושא: אני חושב שהכותרות הגדולות ביותר שאי פעם ההישגים של ישראל זכו להם זה היה ב-2007, כשהיה ההישג הגרוע ביותר אי פעם. כל הזמן התלוצצתי עם התלמידים מי האידיוט שלקח את התלמידים האלה, הלא מוצלחים. מדובר באותם תלמידים שהיו לפני שנה, הם התאמנו, ואותם 4 תלמידים שהצליחו להשיג את המדליה הם התלמידים שהיו לפני שנה. זאת אומרת, אותו בכי גדול שהיה לפני שנה היה דבר שלא במקום ולדעתי גם גרם נזק לכל התהליך הזה, וטוב שתוקן השנה.

אני העברתי מסמך שסקר את כל ההישגים של ישראל באולימפיאדה, אז אפשר לראות היכן אנחנו נמצאים. אני רוצה להתייחס לגבי השאלה איך יכול להיות שמדינה כזאת או אחרת עברה אותנו. אז אני שואל: באיזה מקום אנחנו צריכים להיות לדעתו של הדובר? צריך לזכור לגבי אותן מדינות מובילות, שזה תמיד אותן מדינות. מדינות עם תרבות שונה לחלוטין מהתרבות שלנו ואני לא חושב שאנחנו יכולים להנהיג כאן כזאת תרבות, ואני גם משוכנע שאנחנו לא צריכים להנהיג כזה דבר - -

זאת תרבות כללית של מדינה או תרבות שקשורה לטיפוח של המחוננים?

לטיפוח של המחוננים. יש מדינות שבהן אפשר להגיד לתלמידים: אתם תעשו כך וכך בצורות כאלה ואחרות והם עושים. אצלנו זה לא עובד.

אני עדין חוזר לשאלה. האם זו תרבות כללית במדינה לגישה למתמטיקה או שזה רק תרבות של טיפוח של השכבה של העלית של המחוננים.

זה טיפוח של השכבה של העלית של המחוננים בכל התחומים.

יש לנו הצעת חוק בנושא המחוננים, שמאוד מרחיבה ולצערי הגדול הממשלה מתנגדת, אבל אנחנו כן מתכוונים להמשיך...

בגלל שהם עצמם לא מחוננים אלא מאוד בינוניים ולכן יש לנו קצת בעיות.

אבל זה לא תרבות של לימוד מתמטיקה כללית.

זה גם וגם. יש זיקה בין השניים.

אני לא חושב שיש קורלציה ישירה בין הרמה הכללית של לימודי המתמטיקה במדינה מסוימת שהשיגה הישגים טובים באולימפיאדת המתמטיקה לבין מדינות אחרות. יכולות להיות מדינות כמו צרפת למשל, שהיא מדינה שיש לה תרבות מתמטיקה עשירה ורמת החינוך שם גבוהה מאוד ובכל זאת, הם לא מצליחים באולימפיאדת המתמטיקה. אז אין קשר ישיר.

אני כן רואה את התרבות של המוטיבציה. תמיד שואלים אותי כמה עולים חדשים מרוסיה יש בנבחרת. השנה יש רק אחד כזה וגם הוא לא עולה חדש בדיוק.

בנבחרת שלנו יש 3 מתוך 4. הצטרף אלינו חבר הכנסת ליטנסקי.

כל אדם שאני פוגש והוא עולה מרוסיה, הוא יודע מה זה אולימפיאדת המתמטיקה בין אם השתתף בה ובין אם לא. הוא יודע שיש דבר כזה ושזה דבר ראוי ומכובד. זה אחד ההבדלים שאני רואה כאן ואם אפשר לשפר במשהו, אם יש דרך לשפר, זה בדיוק להגביר את המודעות לרעיון הזה שיש תחרויות במדע ולא רק במתמטיקה, ושהדברים האלה ראויים וחשובים, ושאלה שזוכים בתחרויות ראויים לכבוד המתאים, וזה בדיוק מה שקורה השנה לשמחתי. זה קרה גם בשנה שעברה כשהיה כנס מצטיינים בארגון שרת החינוך והיא נתנה תעודות ופרסים לתלמידים שהיו בתחרויות שונות, אפילו במוסיקה. זה מה שאנחנו רוצים - -

למה "אפילו"? כי התרגלנו שמתמטיקה ואנגלית ויש תחרויות.

יש הרבה דברים שאפילו לא ידעתי על קיומם. אני אומר שזה מה שאנחנו צריכים לעשות אם ברצוננו לשפר משהו, זה להגביר את המודעות שכל התלמידים ידעו שקיים דבר כזה ושזה מכובד לזכות באולימפיאדה ושיגידו: הלוואי והייתי יכול לעשות זאת. במקום זאת, היום זאת אוירה תרבותית שאנשים לא כל כך אוהבים להתאמץ ולהשקיע. קשה לגייס היום תלמיד ולהגיד לו: עכשיו תתאמן שנתיים ואולי אקח אותך בעוד שנתיים לאולימפיאדה, ואז אולי יש לך סיכוי להצליח. אבל דע לך שאם חלילה לא תצליח, אתה תופיע בכל העיתונים. הלוואי והייתי צריך כל שנה להתמודד עם 100 מועמדים יוצאים מן הכלל שדופקים אצלי בדלת, ואני צריך מתוכם לבחור רק 6 בצער רב. אולי בשנה הבאה, בזכות ההד התקשורתי של השנה, יהיו לי פי 10 יותר מועמדים. הלוואי שזה יקרה.

לדעתך אין קשר בין ההישגים של התלמידים לרמה הכללית של הוראת המתמטיקה והדינאמיקה שלה במדינה מסוימת? השאלה אם הידע המקדים שהתלמידים מגיעים לתהליך הזה, של ההכנה ומיומנויות בפתרון בעיות ייחודיות יותר לא משפיע בסופו של דבר?

כאן אני רואה שינוי לצערי. במשך השנים אני רואה שתלמידים שמגיעים, ואני מנסה לנתב אותם כמה שיותר צעירים, בכיתות ט' ו-י', הם לא יודעים הרבה דברים. כל שנה הם יודעים פחות ופחות אבל זה אולי בגלל שאני מזדקן.

את שומעת, חנה?

אני יודעת ואני נלחמת לא בקלות.

יש נושאים שלמים שילדים לא נחשפים אליהם בכלל, לא יודעים שזה קיים. אז כשאני לוקח כזה תלמיד, אפילו מוכשר מאוד, הוא צריך לעשות השלמה יותר גדולה ממה שהיה בעבר, ודאי יותר גדולה ממה שאני זוכר כתלמיד בבית ספר.

ממתי אתה מלווה את המשלחות?

בפעם הראשונה שליוויתי משלחת זה היה ב-1988, ואז הייתי הסגן של פרופסור גיליס ממכון ויצמן. ב-1993 הוא נפטר ולקחתי את זה על עצמי, ואז הקמתי את הפרויקט הזה, את הרעיון שיש תהליך סינון מסודר ויש אימונים בכתב, ומתכנסים לסדנה ומחנה אימונים. אני רואה בגאווה שהעסקים השתפרו באופן יחסי, וזה מראה באופן חד משמעי שאימון של הדבר הזה מקדם את הנושא, אבל גם במדינות אחרות עשו אותו דבר.

אולי אח"כ נמשיך, כי אני מניח שיהיו שאלות לעמיתיי ואולי גם לי, אבל אולי נשמע קודם את חברי המשלחת עצמם על החוויות מהמפגש וגם אם אתם יכולים לתת מבט כולל על הדברים.

אני זכיתי בהישג הגרוע מכל מחברי הנבחרת, רק 8 נקודות מתוך 42 ואני מקווה להשתפר בשנה הבאה, זאת השנה הראשונה שלי.

מאיפה אתה בארץ?

מכפר סבא.

מה אתה עושה?

אני תלמיד תיכון "אוסטרובסקי" ברעננה. הסיבה שאני לומד ברעננה היא שברעננה החליטו לפתוח כיתת מחוננים. בכפר סבא הם בגישה היותר שמרנית, שצריך לשלב את התלמידים בתוך המסגרת הרגילה, ואם אנחנו נותנים להם העשרה ומסגרת ייחודית זה נחשב אליטיזם, ואני מתנגד לגישה הזאת בתוקף.

לשאלה שהעלית קודם, וברור לי שזה יהיה דיון אחד מיני רבים ולא נותנים לי לתת תשובה מוחלטת לשאלה. איך קרה הדבר שבמדינת ישראל, למרות כל הפדגוגים המעולים שיש לנו כאן, ישראל אפילו מייצאת תכניות לימודים במתמטיקה לארצות אחרות, למרות שאנשי האקדמיה מתגייסים בהמוניים למערכת החינוך, למשל פרופסור דן עמיר, שהיה רקטור אוניברסיטת תל אביב והתגייס רבות למען שיפור מערכת החינוך הישראלית במדעי המתמטיקה - -

עד שהוא התפטר מרוב ייאוש...

איך זה שהמערכת הזאת נתקעת ואנשים טובים לא מצליחים לשפר אותה, ולמרות כל המוטיבציה והאנשים המעולים שיש, אנחנו תקועים ורק מתדרדרים. המצב עגום בכל המובנים, גם מבחינת הרמה של המתמטיקה עצמה, מה שהילדים מסוגלים לפתור, גם מבחינת הרמה התודעתית של המתמטיקה, האם מתמטיקה היא תחום נחשב או לא, האם אתה רוצה ללכת לזה או לא רוצה ללכת לזה, וגם בגישה הכללית של תלמידים לחשיבה מחוץ למסגרת, שזה בכלל איום ונורא. בעיניי, ההסבר הכי טוב שאני יכול למצוא זה הגישה הכללית של מערכת החינוך. הגישה שואפת לעבור את המבחן הקרוב. כל מה שצריך זה רק שנצליח להציג הישגים נאים לבוחר, שאחוזי הבגרות עלו.

אמרנו שכמו בממשלה, זה רק לעבור את זה.

ואז קורה מצב שמורה שיש בכיתה שלו מספר ילדים מוכשרים במתמטיקה, מתייחס להשכלה הרחבה שלהם, מעבר לתכנית הלימודים, כאל מותרות. הם ממילא יצליחו במבחן הקרוב אז למה דחוף לי לשפר אותם? למה האחריות שלי לדאוג להם? תלמידים מחוננים יכולים לבד להצליח. ואז בכל פעם שתכף יש את המבחן השכבתי הקרוב, שצריך להכין אליו את החלשים ושהכל יהיה בסדר, אף פעם אנחנו לא מגיעים לתחומים של מעבר לטכניקה שאנחנו צריכים לפתור בעיה מסוימת, אף פעם לא מגיעים לתחומים של חשיבה כללית של הבנה כללית של הבעיות, שלמבחן הקרוב הם לא יעזרו לי לפתור אותו יותר טוב אבל לאורך זמן הם בפירוש יעזרו לי, הכלים של ההבנה של הניתוח ולא רק התרגול והשינון כמו רובוט. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד אצל התלמידים המחוננים שכן יש להם את הפוטנציאל והוא פשוט לא ממומש. אני מסתכל על חברים שלי בכיתת המחוננים, אנחנו מוצאים ילדים מאוד מוכשרים אבל מתייחסים למתמטיקה כתחום משעמם בהגדרה. זה מוכיח יותר מכל שהם לא באמת יודעים מה זה מתמטיקה, ואם לכם יש רקע במתמטיקה, שבאמת אתם יודעים מה זה, אתם יודעים שזה התחום הכי מרתק שיש. אולי לא פיקנטי כמו פוליטיקה אבל בהחלט הכי מרתק שיש, וזה חבל.

לדעתי, הדרך היחידה שאנחנו יכולים לשנות את המצב זה לשנות את הגישה הכללית. מתמטיקה לא צריכה להיות אותו מסנן קריטי שכולם צריכים לעבור וכולם צריכים להיות בדיוק באותה רמה של ה-5 יחידות, ולפי זה אנחנו נסנן אותם אם לוקחים אותם לפקולטה להיסטוריה או לפקולטה למשפטים. צריכה להיות רמה בסיסית, שכל אדם במדינה צריך לדעת אותה ולאו דווקא שהיא תהיה מורכבת מחשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי ודברים מורכבים אלא יותר מתמטיקה של חיי היומיום, נניח 3,4 יחידות ובנוסף, לעשות רמה מיוחדת נוספת שלא תהיה מסנן קריטי לאוניברסיטאות, בדיוק לאותם תלמידים שכן מתעניינים בזה, שלא עושים את זה בשביל - -

גם לא מסנן קריטי למי שילמד מתמטיקה?

זה כן קריטי.

כאן חבר הכנסת מלכיאור רומז לנתונים שהתפרסמו כאן, שבמדינת ישראל, בבית הספר היסודי, כולל כיתות ה',ו', כ-80% מהמורים למתמטיקה אין להם שום השכלה מתמטית מעבר לתיכון, ולרובם 3 יחידות בגרות במתמטיקה.

די עצוב שבחטיבה העליונה רק ל-44% יש תואר אקדמי במתמטיקה.

בחטיבת הביניים.

אני מבכה על זה.

ואז, באותה רמה חדשה שהקימו, אפשר יהיה לתת מענה לתחומים של חשיבה ולא רק של שינון כמו רובוט למבחן. אפשר יהיה לעשות שאלוני בחירה, שתהיה בחירה ושהמורה יוכל ללמד בהתאם להעדפות שלו ושל התלמידים בכל מיני תחומים שהם לא מתמטיקה קלאסית של תיכון.
הוא יוכל לבחור בין תורת הקבוצות לתורת המספרים, שזה נושאים מאוד מרתקים ואפשר לחשוף אליהם את התלמידים המחוננים וזה יהיה רק הצלחה.

לרכז אותם ביחד? בהמשך למה שאמרת, אתה חושב שזה נכון לרכז אותם יחד?

אני חושב שלפתח את המחוננים זה לא אליטיזם. אני רואה בזה סוציאליזם משתי סיבות: ראשית, מהסיבה שילדים מחוננים הם גם בעלי צרכים מיוחדים, שאם לא יינתן להם מענה בדיוק כמו הילדים בקצה השני, הם יאבדו את עצמם. אנחנו שומעים על הרבה מקרים של ילדים מחוננים שנושרים מהמערכת כי הם לא מוצאים בה אתגר. אני חושב שהם גם ילדים בעלי צרכים מיוחדים ואסור שיהיה מצב שרק שמי שידו משגת ישלח את הילד שלו ומי שלא - סתם יידפק.

סיבה שניה שאני חושב שהשקעה בנוער המחונן זה דבר סוציאליסטי היא שצריך לזכור שהפיתוח הכלכלי והטכנולוגי של המדינה, העתיד שלנו, תלוי באותם ילדים. זה שאנחנו נשקיע בנוער המחונן זה לא יבוא על חשבון החלשים אלא בדיוק להיפך. הם יהיו אלה שיניעו את המשק וההשקעה בהם משתלמת לטווח רחוק, לא רק להם אלא בכלל לכל אזרחי המדינה.

ניסית להשתתף גם בתחרויות רטוריקה?

אני חבר במועדון "דיבייט" של אוניברסיטת תל אביב.

יש תחום נורא נחמד של עבודות גמר שלא מפותח מספיק, שבו הילד בוחר את התחום שהוא רוצה ובו הוא חוקר. האפשרות המופלאה הזאת הרבה פעמים נותרת סמויה מהעין והתלמידים בכלל לא יודעים עליה, וזה דבר שלא צריך שום חקיקה אלא לפתח את המודעות לזה שבתי הספר יתחילו לשלוח את התלמידים המצטיינים שלהם גם לעבודות חקר ולדברים מהסוג הזה. תודה.

תודה. איך שמעת על הדבר הזה?

במקרה. כאמור, מערכת החינוך הוציאה שם די רע למתמטיקה. אני למדתי בבית ספר שמתמטיקה זה משעמם. דרך אנשים וחברים התחלתי לקחת קורסים באוניברסיטה הפתוחה ושם הכרתי עוד סטודנט שהיה בתחרות תארים ובתחרות גרוסמן אמר לי: בא אתי. מאז, אני עמוק בתוך הקהילה הזאת.

אני גר בבאר שבע. סיימתי תיכון לפני שנה, הייתי די מרוצה ממנו. אני לא חושב שבתיכון יכולים ללמד כך שימצאו מספיק תלמידים ללמד אותם ברמה המתאימה מתמטיקה. אני למדתי במועדון למתמטיקה בדרום, ארגון שיש בבאר שבע עד כיתה ז, והתחלתי להשתתף בתחרויות, ובשלב כל שהוא הגעתי לתחרות הבינלאומית.

כמה שנים אתה בתחרות הבינלאומית באולימפיאדה?

שנה שלישית.

אגב, אפשר להשתתף גם אחרי תיכון או שיש הגבלת גיל?

ההגבלה היחידה היא גיל 20.

בהזדמנות זאת אני רוצה לספר על אולג וגם אוהד, שהם נציגי הדרום שלנו. אלה תלמידים שמגיעים מאזור באר שבע, והם משתתפים בפעילות ברוכה שנקראת "המועדון המתמטי בדרום". זו פעילות שמניבה תוצאות. הם התחילו בקטן ובכל שנה אני רואה אותם תופסים יותר ויותר מקומות בתחרויות. עכשיו הם תופסים חלק מכובד בתוך הנבחרת, והנה דוגמה לפעילות שלא במרכז הארץ שמביאה תוצאות. זה לוקח שנים וצריך להשקיע והרבה סבלנות, ועובדה שזה מביא תוצאות. כל פעם שאני רואה את התלמידים האלה מגיעים באוטובוס לתחרות או לטקס חלוקת פרסים והם מקבלים הרבה פרסים, אני גאה בדבר הזה ואני מקווה שיהיו עוד עשרות פעילויות כאלה בכל מקום בארץ.

עכשיו יש משהו כזה בראשון לציון.

נכון, מנסים לעשות גם משהו כזה ביפו. הייתי שמח לראות בכל מקום בארץ כזה מועדון מתמטי, שיביא את התלמידים האלה ולראות אותם מצליחים.

ממתי זה פועל בבאר שבע?

10 שנים, זה ביוזמת מירי עמית.

היוזמה האמתית היא של החברה הרוסית בבאר שבע.

ההצלחה היא של כולם.

מירי יזמה והיא מובילה את זה.

המורים הרוסיים שהגיעו דחפו ונעזרו בה כדי לקדם את הדברים אבל אני אומרת שוב שהתרבות של האולימפיאדות הגיעה מהם.

ממש לא, סליחה.

את יודעת שלהבדיל בין תל אביב לבאר שבע זה גיאוגרפיה גרועה.

אולימפיאדת מתמטיקה היתה בישראל כבר מ-1963 בערך. עשו דברים כאלה ואי אפשר להתכחש לזה שבארצות מזרח אירופה זה חלק מהתרבות. כל ילד יודע שיש דבר כזה.

אני חושבת שזו התרבות הסוציאליסטית של מדינה גדולה שמשקיעה בדברים מסוימים בגלל שזה גם סינים, זה לא יהודים, שגם להם יש הישגים.

אני מחיפה וזו השנה השנייה שלי באולימפיאדה. אני רוצה לדבר על מספר נקודות: מה שהזכרנו עכשיו, שהאולימפיאדה לא מספיק מופצת ויש הרבה אנשים מוכשרים שמפספסים הזדמנות להשתתף בה. יש אולימפיאדות כמו פיסיקה, ששלבי המיון הראשוניים מתבצעים באופן אחיד בכל בתי הספר. באולימפיאדת הכימיה יש פרסום בכל כיתת כימיה. ברוב כיתות המתמטיקה בכלל לא מספרים על התחרויות האלה, ואני שמעתי עליהן רק בגלל שהייתי בכיתה מתמטית.

מה זה?

כיתה שיש בעירוני ה' בחיפה ובעוד בית ספר, שלומדים בה רק מתמטיקה מוגבר. לומדים בכיתה רגילה ולא פרידים, כמו בתיכון של ליר, בין הילדים הרגילים למתמטיקאים. לומדים מתמטיקה מורחב וניגשים לבגרות בכיתה י'. ואז, בכיתה י"א ו-י"ב, בגלל שנוצר זמן פנוי בגלל שלא לומדים מתמטיקה, אנשים לוקחים קורסים בטכניון למשל. לדעתי זה מאוד פשוט לפרסם את "אולימפיאדת גרוסמן" ולא עושים את זה, ואני לא יודע למה.

חנה, יש לך תגובה על זה?

יש תחרויות מקומיות בכל מיני מקומות, אני מודה ומתוודה, אבל זה פועל יוצא של המורים שלנו. אי אפשר לנתק את זה מענין המורים. בכל מקום שיש מורים טובים הדברים ידועים.

אומר אופיר שבפיסיקה וכימיה זה מגיע לכולם.

זה לא מגיע לכולם. תיכנס לפיסיקה ותראה שההבדל בין המורים לפיסיקה למורים למתמטיקה הוא תהומי. תבדוק את המורים לפיסיקה, לא תמצא שם מורה שאין לו תואר שני בפיסיקה. לצערי, מורים לא יכולים להתמודד עם התלמידים הטובים. במקומות מסוימים שזה כך אתה מוצא את הילדים. בבאר שבע ובאזור הזה אתה כן מוצא ובאזורים שמנסים אתה גם רואה ניצנים של הדברים האלה. גם בתל אביב, באוניברסיטה, פרופסור בן ארבל גם הוא מגדל נבחרת צעירה של תלמידים, אבל אני מכירה את הענין.

חנה, יש הבדל. את כרגע מציינת כמה יוזמות שקמו בכמה מקומות כיוזמות של אנשים או יוזמות של מסגרות.השאלה כאן היתה, ההערה של אופיר שהיא מאוד נכונה, שיש מערכת ממלכתית מעבר ליוזמות ברוכות של אנשים כאלה או אחרים. יש את משרד החינוך ולכן, מורה שאין לו השכלה מתמטית לא יכול לעזור לתלמידים להתכונן לתחרויות במתמטיקה זה ברור, הוא בקושי יכול לעזור להם ללמוד את החומר וכבר ציינתי את זה כמה פעמים בוועדה הזאת. הבאתי דוגמאות מהחיים שמורה למתמטיקה ניגש למורה למתמטיקה אחר בכיתה ה' או ו' ואומר: אני צריך להיכנס לכיתה ואני לא מבין איך פותרים את זה אז תסביר לי, כדי שאוכל להסביר לתלמידים. זה לבושתנו המצב הקיים. כאן מדובר על איתור תלמידים מצטיינים ואחר כך, המערכת תדע לעבוד אותם. אין שום סיבה בעולם שמשרד החינוך, על זרועותיו הרבות, לא יפיץ את המידע. אחר כך, אם יהיו תלמידים שבגלל שלא הכשירו אותם יגיעו להישגים נמוכים - אז יגיעו, אבל בסופו של דבר, עצם היכולת לדעת שיש דבר כזה ולהשתתף, זה בעצמו יוצר כיוון של התעניינות ובסוף יאתרו את הטובים ביותר וישקיעו בהם.

אנחנו מתחילים עם פרויקט של להיכנס לתוך בתי הספר, מה שאנחנו קוראים "מיצוי ומצוינות" ומאתרים את החלשים ואת הטובים, ואנחנו מרחיבים את זה כפרויקט של המשרד.

אבל כאן זה משהו אחר. את התייחסת לנושא שאולי גם ניגע בו, של השאלה האם נכון לאסוף תלמידים טובים במתמטיקה לכיתות מיוחדות בחלק מהזמן.

מתחילים בכיתה ז' עוד לא לכיתות מיוחדות. בודקים וצריך לדעת לאתר אותם. ברגע שאפשר יהיה לאתר אותם, ניתן יהיה למצוא להם פתרונות. יש עוד דרכים - -

השאלה אחרת ואנסה לחדד את השאלה: אני אשתמש בדוגמה שלי. לפני שהגעתי לבית ספר מתמטיקאי שאותו סיימתי בעיר שלי, למדתי בבית ספר רגיל, דווקא בשכונה שלא נחשבה לשכונה אליטיסטית של העיר. ידעתי, בתור תלמיד בבית הספר, שהמורה למתמטיקה קיבלה הוראה ממשרד החינוך שיש תחרות של אזור בתוך העיר, והשתתפתי עם הישגים כאלה ואחרים. לא היה בית ספר בברית המועצות לשעבר שמורה למתמטיקה לא ידע שיש תחרות. לאיזה הישגים הגיעו התלמידים, זאת שאלה אחרת. היו בתי ספר שהצטיינו ובאופן מסורתי בכל שנה שלחו נציגים אפילו לתחרות בינלאומית, והיו בתי ספר פחות, תלוי בהשקעה של המורים, ברמה וביכולות של התלמידים. אבל לא היה דבר כזה שבאחד יודעים ובשני לא. למה שמשרד החינוך לא ייקח על עצמו את הדבר המינימאלי הזה להפיץ מידע. זה בונה רשת שאחר כך מתוכה אפשר לסנן את הטובים וגם יוצר התעניינות בעצמו. בדרך כלל, כשיש תחרות ובית הספר יודע על כך, הוא בעצמו מעוניין להשקיע בהכנת תלמידים ואחר כך זה יוצר דינאמיקה מתגלגלת ברמות השונות.

אני חושב שהשנה הזאת, שיש לזה הד תקשורתי חיובי, זאת תנופה והזדמנות, ואני בטוח - -

אנחנו, כוועדה, נפנה למנכ"לית ולשרת החינוך, ונגיד את דעתנו אחרי הפגישה החשובה הזאת.

צריך לתת את היכולת והאמצעים.

זה במכתב, חנה.

זה לא מכתב.

מניסיוני, אני יודע שהרבה פעמים אני שולח מכתב, אבל לאן הוא מגיע? זאת הבעיה. צריך לעשות את הדבר הזה לאט לאט. השנה זה סוף סוף זכה לתהודה חיובית וגם ב-2004 היתה מדליית זהב ואף אחד לא שמע עליה. השנה, במקום להסתכל ולבכות על העבר, צריך לנצל את התנופה החיובית הזאת כדי שבשנה הבאה יהיו יותר תלמידים, וזה ייתן תנופה חיובית והתקווה שלי היא שבסופו של דבר באמת יהיה בכל בית ספר ולכל תלמיד אפשרות לדעת שהדבר קיים.

אני מוכרחה לציין שזה קיים בתחרויות אחרות, בפיסיקה ובעיקר בכימיה. הנגישות של כלל בתי הספר הרבה יותר גבוהה ויותר ילדים נרשמים. זה משהו שניתן לבצע.

אני רוצה להחזיר את זכות הדיבור לאופיר, אבל חנה, אני מציע לך לחשוב על זה.

אין ספק.

זה לא בשמים...

הערה: אפילו שבפיסיקה וכימיה יש פעולה יותר רחבה, עדין השנה היו לנו הישגים יותר טובים יחסית מההישגים בפיסיקה וכימיה. כך שאם תהיה קבוצה רחבה אפשר רק להרוויח מזה.

אני מאוד מעריכה את ההישגים הפעם, אבל אני יכולה להגיד שבדרך כלל, לאורך השנים, מביאים גם מדליות כסף באותה מידה - -

התחרויות הן אחרות...

לא נעשה השוואות כי זה לא המקום, אבל אני מוכרחה לציין שמביאים הישגים יפים.

אנחנו מדברים על מתמטיקה ונחזור לאופיר.

אני רוצה לחלוק על מה שליר אמר, שהוא הציע לעשות לימודים ברמה של 3,4 יחידות והרחבה למתמטיקה, לאנשים שמתעניינים. הבעיה היא שלבית ספר זה לא כדאי ללמד את התלמידים וגם לתלמידים לא כדאי ללמוד בבית הספר מבחינת ההרחבה. יש פרויקטים כמו של שי או הפרויקט של אוניברסיטת בר אילן, שזה מספר פרויקטים שנותנים יותר מענה לתלמיד מאשר מה שבית הספר יכול. המורים לא יכולים לענות על הצרכים של תלמידים מתקדמים, ובשביל זה יש תחרויות או דברים אחרים.

ענין נוסף הוא שבבית הספר יש הרבה סלידה. מתמטיקה זה כל כך יפה, איך אפשר לסלוד מזה? אז זה מאוד פשוט: כשיש תכנית לימודים כל כך משונה יכולים לקרות כאלה דברים. הענין הוא שתכנית הלימודים לא מייצגת באמת מה זה מתמטיקה. מתמטיקה זה לא רק חישובים. אני רואה תלמידים שיוצאים משיעור מתמטיקה ומתחילים לגדף את המקצוע. באוניברסיטה זה לא קורה אלא להיפך. ולמה? כי באוניברסיטה אתה בוחר מה ללמוד, ופה יש עוד נקודה חשובה, שיש הרבה תלמידים שלומדים 5 יחידות במתמטיקה וגם בפיסיקה, הם לא אוהבים את זה, הם לא נהנים מזה והם עושים את זה רק כדי לקבל קרדיט באוניברסיטה. שאלתי פעם מישהו, ראיתי איך הוא סובל בשיעורים ומקבל ציונים טובים ושאלתי אותו למה הוא לומד? הוא אמר כדי להתקבל לטכניון, שפה יש נקודה יותר רחבה, למה הוא רוצה להתקבל לטכניון כדי לעשות תואר במשהו שהוא לא אוהב.

לדעתי, אחד הדברים שצריך זה פחות לדחוף להגיע ל-5 יחידות אם אתה לא צריך את זה ושאנשים באמת ייהנו מהמקצוע, ולבסס יותר על הנאה ופחות על שינון. יש כל כך הרבה ספרים של שינון, של תרגילים, שקשה להבדיל ביניהם של מתמטיקה 5 יחידות. חשוב שאנשים ייהנו, אפילו של תכנית מצומצמת. ברור שצריכים להשאיר את הדברים החשובים כמו גיאומטריה או קומבינטוריקה. אנשים לא יודעים מה זה נגזרת. אומרים לך זה הצ'ופצ'יק על הפונקציה.

- - -

זה לא נכון.

כשמבינים את התיאוריה מבינים גם את החלק המעשי. ואז זה ייצור מצב שאנשים נהנים בשיעורים, שתכנית הלימודים נורמאלית ואמרתי שאנשים צריכים ללמוד מה שהם אוהבים ולא סתם 5 יחידות כי זה מה שמכתיבים להם.

אתה יכול לספר איך הגעת לנושא הזה?

דחפו אותי דרך הכיתה המתמטית.

אגב, לא אמרנו, אבל אתה זוכה במדליית הכסף.

נכון, שזה שיפור לעומת שנה שעברה, שזכיתי בציון לשבח, וזה מראה שבאמת הפרויקט הזה עובד.

היתה לי, למזלי, מורה בכיתה המתמטית, שהיתה הרכזת של הכיתה, והיא הודיע לי וגם לעמרי שהיה באולימפיאדה שנה שנייה, וכך הגענו לתחרויות. יש גם עוד מספר תחרויות בארץ וכך קפצנו על המציאה, נהנינו וזהו.

לגבי דברים שהוזכרו: עיקר המדיניות של בתי ספר, למשל נגד אליטה, אבל האמת שבמיוחד במדעים אליטה זה די טבעי. כל מיני תיאוריות במדעים לא פותחו על ידי אלפי אנשים ממוצעים אלא על ידי יחידים שמעבר. אני לא יודע אם היה משהו בבית ספר, כבר נתנו לדוגמה את המועדון המתמטי, שזה לא חייב להיות שינוי במדיניות של בית הספר אלא לחלוטין משהו מחוץ לבית הספר. אם כבר דואגים לגבי בתי ספר, הוזכר פרויקט המצוינות, זה לא כל כך נוגע לתחום הזה. אני הייתי בפרויקט מצוינות וזה בערך אותו יחס כמו לימודים רגילים אלא שלומדים שם יותר מהר. בכל מה שנוגע לתחרויות קיבלתי במהלך 3 שנים שהייתי בפרויקט מצוינות רק מכתב אחד מהמורה לגבי תחרות, בערך שבועיים אחרי ששמעתי על זה במועדון המתמטי.

מה שאתה אומר, שגם בכיתות למצטיינים, לתשומת לבך חנה, אפילו לשם המידע מגיע לא תמיד מגיע. הערה לפרוטוקול, כי אני לא חושב שנפתח את זה כאן, בהרחבה, אבל בוועדה הזאת, כשהתקיימו דיונים בהצעת החוק שהזכיר חבר הכנסת מלכיאור, עבודה עם תלמידים מצטיינים ומחוננים היה ויכוח די נוקב בין שתי שיטות: שיטה אחת אמרה שיש דבר כזה כמו מצטיין, מחונן כללי וכדאי להמשיך בשיטה המקובלת במדינת ישראל לעבוד אתם כשכבה, והיתה גישה אחרת שאמרה שמגיל מסוים ומעלה כדי לחלק את זה לתחומי מקצוע וענין, ולנסות לרכז ביחד נערים שמעוניינים. לדוגמה: מתמטיקה ומדעים לעומת תחומים אחרים. הויכוח הזה עוד לא נגמר.

התמקצעות זה הרבה יותר הגיוני. לא היה אדם שלחלוטין תרם להרבה תחומים מאז ג'ון פון ניומן. אין הרבה דברים כאלה. התמקצעות זה הרבה יותר טובה.

מאיפה אתה, גם מבאר שבע?

כן.

איך שמעת אל המועדון המתמטי?

המחנכת בכיתה ו' נתנה לי מכתב... פנו למחנכות בבתי ספר בדרום וביקשו מכל מורה להביא 2,3 תלמידים הכי טובים בכיתה.

המועדון פנה. למה משרד החינוך לא יודע לעשות את זה?

הוא יודע רכב צמוד, שעות, ארגונים...

סליחה....

את הרכב הצמוד של חנה לא ראיתי.

זה לא על חנה. מה שאנחנו שומעים כאן בוועדת החינוך זה תמיד ארגון המורים, הסתדרות המורים - -

פה לא שמעת לא ארגון ולא הסתדרות. זה לא רלוונטי לדבר הזה.

אני רוצה לומר שאני לא שייך למשרד החינוך ואין לי כאן אינטרס אבל אנחנו נגררים לדבר שלא מועיל לנושא הזה. אז להצטיין באולימפיאדות המתמטיקה זה יפה וראוי, והלוואי שיהיו עוד, אבל זו לא המטרה העליונה שמדינת ישראל צריכה לגייס את כל משאביה למען זה. צריך לקחת את הדברים בפרופורציות. רצוי לעשות שינוי תדמיתי, ויכול להיות שהשנה זה יקרה. אם התלמידים האלה יחזרו לבית הספר, ובבית הספר המנהל יגיד במסדר הבוקר של פתיחת שנת הלימודים: כל הכבוד לאוהד שהיה באולימפיאדה, ויהיו עוד 10 תלמידים שיגידו "גם אני רוצה"...

אני רואה חיוך ספקני על שפתיו של אוהד...

אני לא יודע מאיפה המרירות הזאת, הטענות האלה. הדבר היחיד שאני הייתי רוצה לראות מתקדם זה את השיפור של המודעות, אבל זה חלק מהתרבות. הרבה ילדים רוצים להיות כוכב נולד מהר, אבל אין כוכב נולד, זה לוקח שנתיים לפחות ואז אולי תצליח. אם נשנה את ההתייחסות, וגיבורי התרבות יהיו הילדים האלה, ויספרו עליהם, והם יופיעו בעיתון ויהיו עוד ילדים שירצו להופיע בדבר הזה, התנופה החיובית הזאת תעודד מורים לתפוס את התלמידים ולעודד אותם, כי אחרי זה הבית ספר מתגאה בתלמיד.

זה נכון שלדעת הקהל הכללית יש הרבה משקל. לגיוס לכוכב נולד לא צריכים את משרד החינוך, הוא מסתדר לבד. עדין אני לא רואה שום סיבה בעולם שמשרד כמו משרד החינוך לא יהיה חלק מהיוזמה הזאת לא רק בתמיכה במשלחת כשהיא נוסעת אלא בהפצת המידע ובניסיון לגייס כמה שיותר תלמידים שיחשפו לזה. יכול להיות שאחר כך זה יביא את המשרד ליוזמות נוספות. כשהוא יראה שיש תלמידים מחוננים מעבר ל-2,3 מקומות, אולי הוא גם ירצה לכנס אותם ביחד, לעבוד אתם, ובסופו של דבר כשתצטרך לבחור את הטובים ביותר לתחרות, יהיה לך מאגר הרבה יותר גדול של בחירה. עם כל החשיבות של דעת הקהל, עדין יש מה לעשות גם בכלים ממסדיים. אם גוף וולונטרי, שהוא לא מי יודע מה חזק ועשיר כמו אותו מועדון בדרום, יודע לשלוח את המכתב, וזה נכון שאולי ב-50% מהמקומות המורים זרקו את המכתב הזה, אבל אולי עוד 50% לא וכך אנשים נכנסים. כשזה מערכת שלמה, מלמעלה עד למטה, בסופו של דבר כשאתה נכנס לתוכה וזה מתאים לך, כי זה לא מתאים ולא מענין אף אחד, אתה נשאר.

אין סיבה שמשרד החינוך לא ייתן כתף, ואני לא חושב שזה דורש משאבים גדולים או מאמצים גדולים. לא זה מה שיעצור את מאמצי המשרד לשיפור הוראת המתמטיקה בכל בתי הספר בארץ. אני לא חושב שאנחנו מבקשים מעבר לכך, בשלב הזה, אבל זה דבר מינימאלי שאפשר לעשות.

אני מקווה להצליח לארגן כבר בשנה הקרובה תחרות שישתתפו בה אלפי תלמידים. זה דורש מכל בית ספר להקצות מורה שבמשך שנתיים ישגיח על התלמידים האלה.

יש תחרויות שיש בהן מרכזי בחינה בערים, ומגייסים את כל התלמידים. היום הכל עובר דרך האינטרנט.

אני כמעט מוכן להסתכן.אתם הייתם שם ואני לא, ולא שוחחתי עם הנבחרות האחרות אבל אני כמעט בטוח שבאותן ארצות שמצליחות, זה דבר ברור מאליו. בסופו של דבר התלמידים מגיעים לתחרות הבינלאומית אחרי התחרות הארצית, ולתחרות הארצית מגיעים אחרי השלבים הקודמים. בברית המועצות זה בוודאי נבנה כך. היתה מסננת שכמעט לא יכולת לפספס אותך והיא הקפיצה כלפי מעלה - -

גם כאן זה כך. הם לא הגיעו מהבית אתמול בבוקר.

אבל לא כולם נכנסים לתוך המסננת. הרי מה שעולה כאן פעם אחר פעם, שבשונה מפיסיקה וכימיה, שם יש מבחר יותר קטן של תלמידים.

זה אותו דבר אלא ששם החשיפה יותר גדולה.

זה לא אותו דבר. מתמטיקה היא מקצוע חובה בבית הספר ופיסיקה וכימיה לא. ולכן מראש, התלמידים שמתוכם מחפשים מועמדים לתחרויות בפיסיקה וכימיה זה פחות תלמידים ופחות מורים.

זה לא קשור אחד בשני. אם סטטיסטית אתה מסתכל על תחומי המדע בכלל, אנחנו מחפשים ילדים סקרנים ומתעניינים במדע. אני יכולה להגיד לך שממחקרים שנעשו במשך עשרות שנים עולה שבכלל, בקרב כלל האוכלוסייה, ישנם 25% מכלל האוכלוסייה שמתעניינים במדע. מתוכם יהיו כאלה שיתעניינו בפיסיקה, יהיו כאלה שיתעניינו במתמטיקה ונכון, שאם תחבר למה שאמרו הילדים שמכריחים את כולם ללמוד מתמטיקה 5 יחידות, זה עדין לא אומר שאלה המתעניינים. אם אתה מדבר על פוטנציאל המתעניינים, אני חושבת שפוטנציאל המתעניינים והסקרנים הוא די דומה.

זה נכון, אבל למצות ולהגיע אליו יותר קשה.

אז פה אנחנו הולכים למיצוי, ופה אתה מדבר לכלל התלמידים שנחשפים, אז אם יש לך כלל נחשפים גדול יותר סביר להניח שאתה תוכל לאתר יותר תלמידים. לשי יש את היכולות והכישרון לגרות אותם ולאתגר אותם.

ראשית, זה תענוג להיות בוועדת החינוך ולדבר על דברים אמיתיים, על חינוך, על מתמטיקה. יש לי היסטוריה משפחתית. אמא היתה מורה למתמטיקה וזה היה מקצוע מאוד מכובד במוסקבה ובברית המועצות. היא היתה מורה לשוטרים מבוגרים, ואני זוכרת שבסוף שנות ה-50 לא היו רמזורים אוטומטיים, עם איש שמפעיל את הרמזור. כשאמא הלכה תמיד היה אור ירוק. זה היה כבוד והיה מאוד קשה לשוטרים ללמוד מתמטיקה בבית ספר למבוגרים. המתמטיקה היתה מאוד מכובדת.

דבר שני, מה שאנחנו רואים כאן זה הצטברות וצירוף של גורמים שונים, וזה מאוד טוב. אוניברסיטה, משרד החינוך, מתנדבים בדרום. לשמוע על 3 אנשים מבאר שבע, זה אומר משהו.

2 אנשים.

כל הכבוד למתנדבים שבמועדון הדרום. אני חושבת שעם קצת השקעה של מחשבה איך לארגן את זה, איך לסנן את האנשים, אפשר לעשות הרבה. אנחנו באנו משיטה קצת אחרת, שיטה של מדינה גדולה שהיתה מעצמת-על. אתה אמרת שאתה מבית ספר למתמטיקה...

זה משהו דומה.

אני מבית הספר האנגלי במוסקבה. כשאני השתתפתי בילדותי בתחרויות באנגלית, עכשיו אני רואה בטלוויזיה הרוסית שחלק מהילדים שהשתתפו אתי הם אילי הון ברוסיה, כי היו שמות משפחה מסוימים שראיתי בתחרויות. גם האוניברסיטאות עשו. אני השתתפתי באולימפיאדה של בלשנות מתמטית. היה דבר כזה, זה היה מאוד קשה וראיתי שאני לא גאון אבל ראיתי לידי אנשים שהיו גאונים. אני חושבת שכאן, במדינת ישראל, דיברנו על מה זה ערכים בחינוך. טוב מאוד שערך של לימודים והשקעה בלימודים ופיתוח של מצוינות ואנשים מחוננים זאת אחת
המטרות של החינוך הישראלי. אני מאוד מאמינה בזה ואני לא יודעת מה להמליץ לכם. אם משרד החינוך צריך לקחת איש יחסי ציבור כדי שהתלמידים יוכלו לתת ראיונות בעיתונות או - -

איש יחסי הציבור עסוק עם הרפורמה כבר תקופה ארוכה.

אני אומרת שלחנך את הציבור זה גם מאוד חשוב, שיעריכו מה אתם עושים כי הגעתם לדברים מאוד נכונים. אני עוקבת בדאגה אחרי מה שקורה באולימפיאדות כי אנחנו יודעים שיש לנו זכות לשרוד כאן אם אנחנו הכי טובים. אם אנחנו מפסיקים להיות הכי טובים, אני לא יודעת איזה סיכוי יש לנו. לכן, המקום של איראן בתחרויות המתמטיקה והמקום שלנו בהשוואה זה מאוד חשוב.

חייבים לציין וזה גם נתון מענין ששובר סטיגמה, ויש מיתוס כזה, שפעם מדינת ישראל היתה במקומות גבוהים מאוד באולימפיאדה - -

אבל אתה יודע שזה לא נכון.

אני רוצה להגיד את זה לפרוטוקול כי זה גם הופיע בחומר שלכם שהופץ ואני חושב שחשוב להגיד את זה. יש מיתוס שפעם מדינת ישראל היתה במקומות גבוהים יותר וירדה, וזה לא מדויק. מי שמסתכל על הטבלה רואה שהיו עליות וירידות במקום היחסי שלנו, ודווקא בשנים האחרונות היו כמה שנים של הישגים גבוהים ביותר, אם מודדים את זה באופן יחסי. מה שכן, מספר המדינות הולך וגדל ויש מדינות שמצליחות לטפס כלפי מעלה באופן עקבי.

סינגפור.

לאו דווקא סינגפור.

סינגפור הגיע השנה למקום שלושים ומשהו.

אני חושב שאיראן זה די עקבי. שתי הקוריאות - -

סין אלופה, זה אני יכולה להגיד. טייוואן, הקוריאות, וויאטנאם.

להגיד שבוויאטנאם זה אוכלוסיה בסדר גודל כמו ישראל זה לא נכון. יש שם 80 מיליון איש.

אבל תשוו את זה גם להישגים ולמחקר אחר כך. כלומר, הקשר בין האולימפיאדה למה שקורה אחר כך. הדוגמה של צרפת שממש לא כזאת. איראן היא המובילה במתמטיקה בעולם?

לא.

זה מוקדם.

השנה בפיסיקה השגנו את איראן. זה מאתמול.

זאת שאלה מעניינת האם יש קשר או לא, ומה קורה עם הבוגרים, פרופסור גירון, כי אתה מלווה כבר שנים רבות.

אני יכול להגיד על ההיסטוריה של התלמידים, ראיתי את זה כבר 20 שנה. אלה שהגיעו הם היום חברי סגל באוניברסיטאות. הם מראש היו מוכשרים בצורה יוצאת דופן והם ממשיכים בזה. הם כולם באותה יחידה בצבא, זה נכס למדינה ואחרי זה כולם, הרוב המכריע, מגיעים לדוקטורט ואחרי זה הופכים להיות חברי סגל.

אז יש קשר.

בוודאי.

אני לא רוצה לנקוב בשם אבל יש אחד שהיה גרוע מאוד באולימפיאדת המתמטיקה והיום הוא אחד מהכוכבים במתמטיקה בכלל. להישגים במתמטיקה ברור שיש קורלציה. מדובר בקבוצת איכות יוצאת דופן, וברור שיש קורלציה בין ההצלחה שלהם עכשיו להצלחה שלהם בעתיד.

אבל זה של הילדים. אני שאלתי על המדינה כמעצמה מדעית.

איראן לא מעצמה מדעית במתמטיקה.

היום. אנחנו לא יודעים מה יקרה בעתיד, ויכול להיות שאפשר להתווכח אם יש קשר בין הקורלציה לבין מקום של מדינות באולימפיאדות במתמטיקה בצורה סטטיסטית לבין הרמה של הידע האקדמי. בדבר אחד ברור לי שיש קשר, בין הרמה הכללית של ידע במתמטיקה במערכת החינוך הישראלית לבין ההישגים האקדמיים. לכן, הדור הבא של האקדמיה, אם ההישגים שלנו בידע המתמטי יראו כמו שהם היום, הדור הבא של האקדמיה ישלם על זה.

אין ספק, על זה אין ויכוח.

אפילו פרופסור גירון אמר שכשהוא מקבל תלמידים עם פחות ידע, הוא צריך להשקיע יותר מאמץ להביא אותם לרמה שהם היו פעם. אותו דבר יהיה גם באוניברסיטה.

אתה לא שומע דברים אחרים ממני, אני אומרת את זה.

כדי להיות מתחרה מצטיין צריך המון כישרון. אבל תלמיד כזה צריך הרבה מאוד התמדה, עקשנות, מוטיבציה ואהבת המקצוע. אלה הן תכונות נוספות לכישרון המולד.

זה ברור.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת אלקין, שהזמין אותי לישיבת הוועדה. אני לא חבר ועדה באופן קבוע, אבל נורא מעניין אותי מה הוועדה עושה ואני, כח"כ החדש רוצה להודות למרינה ולזאב, כי אני יודע שהם עושים כמיטב יכולתם בנושא הזה. בקצרה, רציתי לשאול את החבר'ה פה, את ליר, יש לך קשר למשפחת זרנקין בכפר סבא?

לא.

למה זה מכובד לזכות או להשתתף באולימפיאדה במתמטיקה מבחינתכם?

את זה אנחנו צריכים להגיד.

אני רוצה לשאול דווקא אותם, ואתה מבין למה אני חותר. אתם חושבים שזה מכובד? בשבילכם, להשתתף באולימפיאדה בארץ או בבינלאומית, האם זה מכובד?

כן. זו הדרך שאני יודע להפגין את אחת היכולות שאני הכי מכבד.

מול מי?

לעצמי וגם להוכיח לחברה.

אתה מתחרה עם אנשים ברמה שלך, זה נותן לך את הריגוש שאתה צריך.

אני מסכים אתם. זה להשוות ולראות איך אתה עומד מול אנשים אחרים שמתעסקים באותו מקצוע ומנסים להשיג אותן תוצאות.

אני אישית דווקא לא הרגשתי שהכבוד הוא כלפי פנים. זה לא שאני מרגיש שאני חכם יותר בזה שהשתתפתי באולימפיאדה אלא זה בעיקר כבוד כלפי חוץ, שאני מקבל מאחרים. אנחנו צריכים לזכור שיש 540 משתתפים לערך מכל העולם, ואם אתה אחד מהם - -

בשבילך זה גם כבוד שאתה רואה מבחוץ כלפיך אם אתה משתתף או זוכה. למה שאלתי את זה? תסלחו לי, מכובדי, הפרופסורים ואנשי משרד החינוך. אני פונה לחבר'ה כי לפי דעתי להשתתף בתחרויות מתמטיקה זה לא רק להוכיח לעצמכם אלא אנחנו, כחברי כנסת או אנשי משרד החינוך או פרופסורים באוניברסיטאות, האנשים המבוגרים, אכפת לנו כי ההשתתפות זה כבוד למדינה ועתיד למדינת ישראל. לא רק במתמטיקה, בכל התחומים, אבל דווקא בראש וראשונה במתמטיקה. השאלה השנייה שלי היא לעצמי ואין לי תשובה, מה קורה עם אותם תלמידים שזוכים? האם הם מקבלים חשיפה תקשורתית או חשיפה אחרת בארץ? האם הם גם חשופים אחר כך לאנשי תעשיה, היי-טק או סטרט-אפ בארץ? האם הם מרגישים שאחרי שהם השתתפו ואחרי שזכו, האם יש אהדה מהציבור וגם מהסלב הישראלי, תסלחו לי. אני רוצה להזכיר לכם שסלבאדור דאלי פעם אמר: אל תפחדו מהמילה "מושלם", ממילא בחיים לא תגיעו לזה. בואו לא נפחד מהמילה "אליטה" או מבתי ספר לאנשים ברמה קצת אחרת. אני לא מפחד מזה כי אני חושב שליר או אולג אמרו שאם יש שכבה כזאת, היא לא נפרדת מהשכבות האחרות אלא נותנת מוטיבציה לאחרים להגיע אליהם. זה מושך את האחרים להגיע לשם. כך אני חושב, ויכול להיות שאני טועה, תתקנו אותי. לכן, יש פה חברי כנסת שמכירים את הנושא טוב ממני, הם הרבה יותר ותיקים בתחום ובוועדה - -

אתה מוזמן להצטרף לסדרת הישיבות.

תודה רבה. - - אני תמיד אומר שאחרי ביקורת ודיון, אני, באופן אישי, אומר לעצמי מה אני יכול לעשות ומה אני יכול לתרום. אני מתחייב שאם יש אירוע שבו משתתף, ואולי נדון בזה אחר כך, אם יש אירוע שבו אתם חושפים את אלה שהשתתפו או זכו באולימפיאדה או אלה שיהיו בשנה הבאה שם, אני מאמין שגם מרינה וזאב מוכנים לבוא כחברי כנסת. לצערי, אני לא חושב שבכל אירוע כזה משתתפים חברי כנסת.

אני יכולה לספר לך שאנחנו עושים אירועים כאלה, פנינו לתקשורת, ואף אחד לא בא.

כדי לתת להם מוטיבציה ולהראות שמדינת ישראל מכבדת את זה ורוצה לקדם את זה, אני באופן אישי מוכן לבוא ואני בטוח שגם אחרים יבואו. תזמינו אותנו או אותי, אנחנו נבוא ברצון. ואז אחרים יגידו: ואלה, הוא זכה, תבוא לברך אותו.

אולי זה יתחיל להביא תקשורת.

האירוח האישי של יושבת ראש כנסת שלו זכיתם היום, זה בדרך כלל ברמה כזאת. היתה כאן נינט וכולי, אתם יכולים להרגיש עצמכם כסלב.

לא רק חברי כנסת. אפשר להזמין אנשים מהאקדמיה, שאולי פחות ידועים אבל גם מהטלוויזיה, מהתיאטרון והקולנוע, וזה ייתן דחיפה לדעתי. דבר אחרון, אני חושב שבמקרה של מדינת ישראל, שאין לה את ההיסטוריה של בית ספר קדם-אולימפי, זה היה בספורט ובכל דבר אחר. זאת אומרת, מכינה - -

זה בקונוטציה אחרת.

היתה רשת של בתי ספר שההתמחות שלהם היתה לעבור בגני ילדים או בבתי ספר ולמצוא כישרונות ולהביא אותם לרשת בתי ספר מיוחדת, אך ורק לספורט או לדברים אחרים. אין לנו את זה כרגע, ושמעתי מה אמר זאב ומרינה והם התכוונו שאולי כדאי שזה יהיה.

יש לנו פנימיית מחוננים בספורט בוינגייט.

בארץ אין.

אין לנו את זה כרגע ואני בספק אם משרד החינוך יכול לתת היום משאבים לזה, אבל אולי במדינת ישראל, בנושא המתמטיקה באופן מיוחד, הכמות תהפוך גם לאיכות. ברגע שיהיו הרבה
יותר תלמידים שירצו להשתתף בתחרויות ובאולימפיאדות, ותהיה כמות רבה יותר גדולה, אולי אז זה ימשוך תשומת לב של גופים ממשלתיים להפוך את זה למשהו אחר.

גם היום, כששי עושה סדנאות, אחד הזמנים היחידים שיש לו זה בחופשות פה ושם, כשאפשר.

אני לא אומר שמה שעושים היום זה "פסה". בעתיד, ברגע שזה יתרחב - -

אם בכל עיר יהיה מועדון כמו המועדון המתמטי זה ישלש את מספר האנשים. יכול להיות שזה מספיק אבל גם את זה אין.

תודה רבה. אני מציע שננסה לסכם.

אנחנו צריכים לעשות אבחנה בין ארגונים נקודתיים לבין ארגונים ממלכתיים. למשל, מועדון המתמטיקה בדרום הוא יוזמה נקודתית. פרויקט התחרויות של שי הוא די נקודתי. אנחנו אוספים אליטה מהרבה בתי ספר בכל הארץ, אבל - -

הייתי נזהר במקומך.

זה לא דברים מדויקים.

אם בחדר הזה היו אומרים רק דברים מדויקים, יכול להיות שהמדינה היתה במצב הרבה יותר טוב.

אני חושב שזה כן יוזמה נקודתית, את יכולה להתווכח אתי, וזה לא באמת מחובר לקרקע של מערכת החינוך והוא בסך הכל די מנותק. כחבר באותה קהילה מתמטית אני יכול להגיד שהגעתי אליה דרך האוניברסיטה. למדתי כמה קורסים ובמקרה התחברתי עם עוד תלמיד וכך הגעתי לשם. לא דרך מערכת החינוך מערכת החינוך לא היתה חלק בזה. הקרקע של מערכת החינוך ושל אותם ארגונים נקודתיים מופרדת. זה מערכות שונות לחלוטין.

ליר, אולי זה נכון שסביב האוניברסיטאות יש שטח - -

אני לא בטוח שזה נכון. אני חושב שלמערכת המרכזית יש מקום.

מה שרציתי לחדד בנקודה הזאת זה שיש שתי גישות, האחת שראיתי באגף הזה, שמקדשת את היוזמה הנקודתית של לחזק עוד תחרויות ועוד מועדונים ולהביא לעוד פרסום כדי שעוד יצטרפו לאותם מועדונים. מצד שני, שמעתי מחברי הכנסת את הגישה מהכיוון הממלכתי, הכלים שעומדים לרשות המדינה, כמו שציין חבר הכנסת אלקין, שאמורים להיות הרבה יותר גדולים מיוזמה פרטית כמו מועדון הדרום בבאר שבע. זו לא טענה שאני רוצה להביע בפניכם, אני הרגשתי שמערכת החינוך, אוזלת ידה משוועת. אלה שעדין לא התנסו במערכת מקרוב, חברי הכנסת, כל הזמן באים ביוזמות ואלה שיושבים מהצד הזה, שהם למודי ניסיון, קצת יותר אדישים. אני מסתכל על חנה, שהיא אדם שאני מאוד - -

לא, כי הם יודעים מה המשאבים שעומדים לרשותם.

הם מכירים את המערכת מבפנים והם די מאוכזבים כי הם רואים ששוב ושוב, כל יוזמה חדשה - -

ליר, אתה מדבר כל כך הרבה, כמו במדעי החברה ולא במתמטיקה.

אני רוצה לסכם: מכל היוזמות האלה בסוף הן נגמרות באיזה מכתב, ולפעמים גם זה לא. אז לא שאני נגדכם, חס וחלילה - -

לא, סליחה, יש גבול לכל תעלול. ילד, עם כל הכבוד, ואני מאוד מכבדת ילדים, יש גבול לכל דבר. הוא לא נפל לפה מהשמיים.

בדיוק כמוך.

ריבי, אני מצטער, אבל בינתיים מי שמנהל את הישיבה זה אני ונדבר לפי התור. תכף ליר יסיים. בבקשה תסיים. היו בקשות לשתי תגובות, ריבי אתן לך להגיב וגם אופיר ביקש להגיב, ונסכם.

אני אסכם בדבר הכי חשוב: כולם צריכם לפעול ביחד, אני לא נגדכם ואני משוכנע שאת לא נגדי גם אם את כועסת עלי כרגע. הדבר שצריך לעמוד לנגד עינינו זה איך אנחנו מתעלים מעבר ליוזמות נקודתיות, שאם נסתכל על המגמה הכללית אז לצערי בארץ התרבות של המתמטיקה נמצאת בשקיעה. העולים מרוסיה הביאו תרבות מופלאה אבל ככל שהם השתלבו יותר, במקום
שנלך ל"צברים", הרוסים איבדו אותה ואף אחד לא נהנה ממנה. כולנו צריכים להתכנס ולדאוג לזה שנתעלה על יוזמות נקודתיות ונצליח להביא ליוזמות ממלכתיות.

כמו שאמרנו, בינתיים אין מספיק יוזמות נקודתיות וגם אין מספיק יוזמה רחבה. יש את האוניברסיטאות שהרבה אנשים פונים אליהן. כולם יודעים שיש דברים כמו האוניברסיטה הפתוחה, שאין תנאי קבלה וכל אחד יכול להצטרף אליה ואפילו לעבור לאוניברסיטה אחרת אחריה. כל מיני פרויקטים של "בר אילן", שבגלל שאין את המענה הנקודתי הולכים לאוניברסיטאות. יש לזה חסרונות וגם יתרונות. אני יודע ששי לא מתלהב מהרעיון שתלמידים צעירים לומדים אבל כבר קיים סוג של מענה, שזה מענה מאוד מתגמל כי יהיו תחרויות שזה משהו יותר אישי שאתה עושה להנאה.

ראשית, אני מוכרחה לציין שעם כל הכבוד לילדים, לא יכולה להיות להם ראיה מערכתית ואין להם שמץ של מושג מה זה יוזמה כללית, מה זה יוזמה פרטית, מה זה יוזמה ממלכתית. מערכת החינוך היא זאת שעומדת מאחורי כל התחרויות הבינלאומיות והארציות. יש כאלה 11 רק בתחומי המדע והטכנולוגיה, ויש עוד מספר שלא ידוע בתחומים אחרים כמו אמנות, מוסיקה וכולי. כך שאי אפשר להגיד שזו יוזמה נקודתית, ממש לא. דבר שני, מערכת החינוך היא זאת שעומדת מאחורי כל היוזמה הזאת, כולל הביצוע, כולל התמיכה המלאה, כולל העסקת כל המומחים, כולל סיפוק התשתיות האוניברסיטאיות האקדמיות, שאנחנו מאוד דואגים שתהיינה ותמשכנה ברמה מאוד גבוהה ודאגנו לא להפריט את זה ולהפוך למשהו מוזל וכולי, כדי לשמור על האיכות ולתת את המושכות למובילים המקצועיים ביותר במדינה שעושים זאת מזה זמן רב כמו שי. מאוד מרגיז אותי לשמוע ילד ששייך לפרויקט הזה, שנהנה ממנו, שיש לו ראיה צרה והוא חושב שהוא צנח מהשמים, והנה אני פה ומגיע לי. למערכת החינוך אין יד וחלק וזה יוזמה קטנה ומצומצמת.

לא על זה הוא דיבר. חבל שאת תופסת את זה ככה.

אם רוצים לדבר על תקציבים, אפשר לדבר על זה אבל אלה לא הדברים שנאמרו. כך שחייבים לראות את זה בהיבט המאוד כללי. תמיד יש מה לשפר, תמיד חסרים תקציבים. אין לי ספק שאנחנו יכולים לעשות יותר, אין לי ספק ששי יכול יותר להתאמץ, אין לי ספק שלחנה יש עוד הרבה מה לעשות בתחום המתמטיקה וגם לאחרים. אבל בין המקום הזה לבין המקום האחר, עם כל כבודו של המשכן, שיסלחו לי, צריך להעמיד דברים על דיוקם.

שמענו. לא מסכימים, אבל שמענו.

אתן לשי לסכם. למה היית מצפה מאתנו? ליאון כבר יצא והנאום שלו הסתכם במשפט אחד: במה אני יכול לעזור. אז אני מאוד מצטרף לזה ואשמח לשמוע איפה אנחנו יכולים לעזור ואחר כך, אני אסכם.

שי, ראשית כוועדה, ואחרי כן כחברי כנסת ודבר שלישי כמדינה.

אני מסתכל קדימה. מה שצריך לעשות זה לקדם את המודעות, החשיבות של ההצטיינות בנושאים האלה. אם בפעם הבאה שיש טקס ומארגנים טקס לכבד את התלמידים שזכו בפרסים ויבואו 10 ח"כים ושרים יחלקו לזה את הכבוד, זה ייצור מומנטום חיובי לדבר הזה. לא חסרים תקציבים, אין בעיה של תשתיות. הבעיה של מודעות ושכל אחד ידע שיש דבר כזה והוא חשוב וראוי ויעביר את זה לתלמידים והם יראו שהדבר הזה מקבל את הכבוד הראוי, זה ייצור את התנופה החיובית שאנחנו מייחלים לה וזה מה שיקדם את המצב שלנו. אם היו מתדפקים על הדלת 100 תלמידים יוצאים מן הכלל כל שנה, המצב היה יותר טוב.

יש טקסים כאלה בכנסת אבל לא לחתני פרס באולימפיאדות.

מאוד נשמח.

על זה בדיוק אני מדבר. זה הסיוע של אותם אנשים שמובילים בהתייחסות, בנתינת הכבוד להישגים האלה, זה מה שאנחנו צריכים ולא שום דבר אחר. אני קצת התפלאתי על הדיון ולאן שהוא נגרר, זה לא מה שהתכוונתי אליו.

כי יש מאבק פוליטי בנושאים חינוכיים.

אני לא חלק מהמאבק. אני רואה את הדברים האלה ואני יודע איפה אנחנו נמצאים יחסית ומה אנחנו יכולים לעשות ומה לא. הדבר החשוב ביותר, שלא עולה שום דבר, זה הגברת המודעות. אני רוצה לקוות שבשנה הבאה, כשיהיה עוד פעם טקס לכבד את כל זוכי האולימפיאדות כי יש כל כך הרבה, שיבואו 10 חברי כנסת ויתנו לזה את התנופה. שכל אחד בקהילה ידע - -

יהיו אלה שזה מעניין אותם, וראית את מי שזה מעניין אותו.

למי צריך לפנות?

לוועדת החינוך.

אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שיושבת ראש הכנסת קיבלה אנשים מהאולימפיאדה.

אני שמח על כך ואני מקווה שתהיה לזה תהודה חיובית כזאת, שבשנה הבאה נראה פי שניים תלמידים.

אני חושב שהכפפה נמסרה והיא ברורה ונצטרך לעמוד בה. גם אתם תציעו ותזמו, שאלה ריבי למי לפנות, אז באופן טבעי לוועדת החינוך. יהיה שכרנו מהמפגש הזה שנוצר במחשבה חד פעמית, שאולי תיווצר מסורת חשובה. אגב, יהודית היא מנהלת הוועדה כבר תקופה ארוכה, אז היא יודעת. מי שבא כאורח, זה פחות ידוע לו שבשעות כאלה 4 חברי כנסת זה מכובד. בדרך כלל נושאים של עשרות מיליוני שקלים לא היו זוכים לנוכחות בסדר גודל כזה. ולכן, אני מודה לחבריי, למרינה ולמיכאל ולליאון שכבר נאלצו לצאת על ההשתתפות. המטרה היתה לכבד אתכם על ההישגים היפים ולקיים את השיח, שבמסגרתו יכול להיות שנשמעו דעות שאחד מסכים והשני לא, אבל בדיוק בשביל זה הכנסת קיימת והדיון היה בהחלט בגבולות השיח הפרלמנטארי.

אני מודה לכם על זה שהטרחתם את עצמכם, אתם באים מחלקים שונים של המדינה לירושלים. לנו זה היה מפגש מרתק וגם חשוב, לצורך העבודה שלנו. חנה, בסדרת הישיבות של ועדת החינוך נחזור לא פעם ולא פעמיים לתובנות שאני לפחות למדתי מהמפגש הזה, ונחזור לחלק מהנושאים וההצעות שהועלו כאן.

שוב, לכם אנשי משרד החינוך, שמנסים לקדם את זה ומלווים שנים רבות, גם לכם מגיעה ברכה.

צריך לתת את הכבוד למינהל למדע וטכנולוגיה, הם האחראים. לא אצלי האחריות.

למדנו בחדר הזה לחבר מחלקות באותו משרד. זה חשוב כדי שזה יעבור לכולם. אנחנו נשמח לתת כתף ובראש וראשונה, לך שי יישר כוח, כמי שבתוך העסק הזה הרבה שנים. נשמח להיות לעזר גם מה שביקשת וגם מה שתחשוב לעתיד. תודה רבה לכם.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

(הישיבה ננעלה בשעה 15:50)