PAGE
19
ועדת החינוך התרבות והספורט

29.07.08

הכנסת השבע-עשרה





נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 490

מישיבת ועדת החינוך התרבות והספורט

יום שני כ"ו בתמוז תשס"ח (29 ביולי 2008), שעה 10:00

בית הספר יד המורה בירושלים.

חברי הוועדה: היו"ר – מיכאל מלכיאור

ד"ר חיים רובינשטיין – ס' מנהלת מנח"י, משרד החינוך

יאיר מעיין – מנכ"ל העירייה – עיריית ירושלים

ניר ברקת – יו"ר האופוזיציה העירונית

הדס קרני – עוזרת אישית ניר ברקת

יפית שרר – מנהל קהילתי פסגת זאב

זאב צרולניק

תמי יונה – בן דוד – יו"ר אלו"ט ירושלים

צבי שמיר

חגית צור

אילנה אוחיון – ועד הורים יד המורה

גלעד אוחיון – תלמיד יד המורה

איריס צרולוק

יונתן צרולניק

גלעד אמין

יגאל ישעיהו

יעקב בוחיס

אנה גורן – מנהלת יד המורה

אתי בנימין – יו"ר הנהגת הורים ארצית

שלמה קרפ

ברוך שחם – ועד הורים ביה"ס יד המורה

יהודית גידלי

אתי בן שמחון


בית הספר יד המורה בירושלים

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הישיבה השנייה של הוועדה בנושא של ירושלים. פשוט אספנו את נושא ירושלים יחד, אמרתי גם בפתח הישיבה הקודמת שיכול להיות שגם הנושא השלישי שיש לנו הבוקר נושא התרבות מדבר על ירושלים, אף על פי שיש הרבה מאוד תרבות זה חשוב מאוד בירושלים. אגב, אין לי שום עניין לא להסתכסך ולא להתווכח ויש לי שיתוף פעולה בהרבה מאוד תחומים עם העירייה, אבל היא לא מצאה שום דבר לגבי התרבות של בתי הספר לצערי, התרבות של התלמידים בבתי הספר. כל עירייה מצאה או במסגרת ארצית או במסגרת פרטנית, לפי המחקר של המ.מ.מ. של הכנסת זה לא כך.


אני שמח שד"ר רובינשטיין נמצא פה. קודם נדון בבית ספר "יד המורה" ואחר כך נדון על התרבות.


קיבלנו מספר פניות וחשבתי שראוי שנעלה את הסוגייה. אני מציע שנשמע את מנהלת בית הספר.

מכובדיי בוקר טוב, בית ספר "יד המורה" שוכן ברמת אשכול בירושלים, בית ספר ותיק בירושלים. מזה 11 שנים מתקיים בו פרוייקט של שילוב תלמידים עם אוטיזם בתיפקוד בינוני נמוך שלומדים תחת אותה קורת גג. לומדים ביחד את כל מה שמתאים, והפרוייקט מצליח. מזה כחמש שנים הפך למקור משיכה לקבוצות שבאות ללמוד את הנושא מהארץ ומחוץ לארץ, מחקים את הדגם ואין דגם כזה, זה מודל ייחודי נכון להיום.

אני מבין שזה מצליח גם כלפי הילדים האוטיסטים וגם לגבי הילדים האחרים בבית הספר.

נכון. זה יכול להצליח רק אם כולם מרוויחים, אם כל חברי קהילת בית הספר מרוויחים, אם לא זה לא יילך, את זה למדנו בדרך הקשה. כדי שימשיך להצליח אנחנו חייבים לשמור על איזון. איזון זה יחס מסויים בין תלמידי הכיתות הרגילות לתלמידי כיתות התקשורת. תלמידים עם האוטיזם לומדים בכיתות תקשורת. כשהפרוייקט יצא לדרך דיברו על אחד לעשר, בשנה שעברה הגענו למצב של אחד לארבע. השנה לשמחתנו היות וזה מצליח אנחנו במגמת עלייה, יש יותר ויותר דרישה לבית הספר. שנת הלימודים תשס"ט – עוזבים את בית הספר 55 תלמידים, 5 תלמידים מכיתות תקשורת, 55 מהחינוך הרגיל. בתשס"ט נרשמו רק לכיתות א' 57 תלמידים, ושישה תלמידים לכיתות תקשורת. תלמידי תקשורת נקלטו, מסיבות כאלה ואחרות העירייה איפשרה לנו לקלוט נכון להיום 33 תלמידים.

לא הבנתי. אנחנו לא קולטים כל כך מהר, לפחות חלק מאיתנו.


מספר התלמידים ירד?

מספר התלמידים אמור היה לעלות, היות והפרוייקט מצליח, והיות ויש תוצאות כמו שאמרת לכל האוכלוסייה גם לחינוך הרגיל וגם לחינוך המיוחד יש לנו דרישה, וזה יוצא מן הכלל במיוחד לאור ההרשמות בכל צפון ירושלים. אנשים מצביעים ברגליים באים ונרשמים, מאמינים בפרוייקט, מאמינים ברעיון, מאמינים בדרך.

(10:25 יושבי הראש מתחלפים)

אחזור אחורה. הרעיון של בית הספר, הרעיון של השילוב של קבלת השונה, של סבלנות, של סובלנות, בית ספר ערכי בהחלט שואף גם להישגים, ואכן ההישגים גם טובים, טובים מאוד, אבל קודם כל הפן. בזה אנחנו חושבים שאנחנו תורמים גל קטן לחברה.

שנת תשס"ט – עוזבים את בית הספר 55 התלמידים של החינוך הרגיל.

כשאת אומרת עוזבים, הם נרשמו קודם ועכשיו הם צריכים לעזוב?

לא, עוזבים. מסיימים וגם תלמידים שעוזבים את ירושלים, בעיקר מעלה אדומים, מודיעין ומבשרת.

בעצם התלמידים האלה למדו בשנת תשס"ח קודם?

חלק סיימו, כיתה ו' עוברים לחטיבה, וחלק עוזבים את העיר. סך הכל 55 בוגרים.

זה נתון שונה ומיוחד מאשר בעבר מבחינת היחס?

ילדי כיתות תקשורת 5 עוזבים. נרשמו לתשס"ט 57 תלמידים לכיתות רגילות, 6 לכיתות תקשורת. לכיתות חינוך רגיל אושרו לנו כרגע 33 תלמידים. מה זאת אומרת, זאת אומרת שכרגע שנה הבאה היחס יעמוד בין ילדי כיתות תקשורת לילדים הרגילים על אחד לשלוש וחצי, זה לא נורמלי, זה יביא לפיצוץ הפרוייקט, זה יהפוך אותנו לבית ספר לחינוך מיוחד, כאלה יש מספיק בירושלים, בשביל זה לא צריך אותנו וחבל על כל המשאבים. את מה שאנחנו עושים, אנחנו עושים טוב ואין בית ספר אחר שעושה את זה. לילדים עם אוטיזם אין אפשרות אחרת, לטעמי גם ילדי חינוך רגיל שרוצים לחוות חברה הטרוגנית יותר אין דוגמה דומה. אבל בטוח שילדים עם אוטיזם שרוצים להשתלב ברמת התיפקוד הזאת, ברמת תיפקוד נמוכה אין אלטרנטיבה.


מצד שני, אנחנו לא יכולים להמשיך לקלוט ילדים עם אוטיזם אם לא נותנים לנו לקלוט ילדים רגילים. בעבר לא היה ביקוש של בית הספר, עד שהפרוייקט לא עלה על דרך המלך והתחיל לצעוד נכון ולא ראו תוצאות אנשים לא הגיעו. בחמש השנים האחרונות יש שינוי, הגרף במגמת עלייה אנשים מבקשים את בית הספר.

(10:30 חילופי יושבי ראש)

לגבי השנה הקרובה מה קורה?

24 תלמידים נדחו. זה מוריד את היחס, במקום 170 תלמידים שהיו לנו השנה בחינוך הרגיל, בשנה הבאה יהיו לנו 148 תלמידים. בשנה הבאה יהיה יחס אחד לשלוש וחצי. בשנה שעברה היינו ביחס של אחד לארבע שכבר היה מעט. התכנית יצאה לדרך עם אחד לעשר, אז אחד לארבע עוד איכשהו, להמשיך ולהוריד את היחס נהפוך לבית ספר לחינוך מיוחד. מי יעשה את המודלים לחינוך הרגיל?

יונה:

אני אמא לבוגר בבית הספר שגמר בהצלחה גדולה מאוד את בית הספר "יד המורה" וכיום ממשיך בחוות הנוער. הוא אוהב בית ספר זוכר לטובה. יש מספר נקודות שאני רוצה לחזק.

העבודה שנעשית בבית הספר זה דבר שלא מובן מאליו, כי אנחנו מדברים על אוטיסטים בתפקוד מאוד נמוך. הילדים האלה בעבר אותם ילדים, אותה רמה יצאו בגיל שמונה, תשע מהבית כתוצאה מהעבודה בפרויקט הזה, כתוצאה של שילוב שלהם בחברה רגילה, היציאה שלהם מהבית נדחית בשנים רבות. כשאנחנו מדברים שאם הם היו יוצאים מהבית לדיור חוץ ביתי, אנחנו מדברים על 11 אלף שקל לחודש. אם היציאה שלהם נדחתה בכמה שנים כתוצאה שהם גדלו מגיל קטן בשילוב, אז מדובר בהרבה מאוד כסף והדברים האלה בדוקים.

הדבר הנוסף שאני רוצה להזכיר, כשהפרוייקט הזה התחיל, יצא לדרך, רצו ליישם אותו רק קרן רש"י השקיעה כדי לממש את הפרויקט הזה, כדי להתחיל אותו 400 אלף דולר, ומשרד החינוך הוסיף ועיריית ירושלים הוסיפה כדי להקים את הפרויקט הזה.

מהי נקודת ההצלחה של הפרויקט הזה, למה זה מצליח?

אנחנו מדברים על ילדים שפעם האמינו שלא יכולים לגדול בחברה רגילה, בית הספר הזה הוכיח עם הילדים האוטיסטים בתיפקוד הנמוך ביותר שזה אפשרי, שאתה יכול לגדל ילדים אוטיסטים בתיפקוד נמוך בחברה רגילה. ומה שגיליתי כהורה, כמי שמתעסק בתחום, שמסתבר שהילד האוטיסט בשביל להיות עם ילדים רגילים מוכן להתאמץ יותר ממה שהוא מוכן להתאמץ בשביל המורה שלו או בשביל אמא שלו. זה כל כך מדהים, שאנחנו באלו"ט מקבלים בקשות לביקורים בבית הספר הזה מכל העולם. בחודש האחרון ליוויתי דוקטור שהגיע מניו-יורק, הוא שהה פה חודש ימים. הוא ביקש לראות את העבודה בירושלים כי הוא שמע עליה, וסיפרתי לו על מספר בתי ספר, והוא עבד בבית הספר הזה וזה יצא מדהים.


אני רואה בזה שיש שלושה בתי ספר רגילים באזור ודווקא לבית הספר הזה נרשמו מספר התלמידים הגדול ביותר, זו ההצלחה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים להוכיח שזה מצליח. הבן שלי השתתף בשנה הראשונה כשהפרויקט הזה התחיל בערך בשנת 1999. כשאני נכנסתי עם הילד האוטיסט שלי לבית הספר, ההורים עם הילדים שלהם נדבקו לקירות מרוב פחד שלא יידבקו במחלה, מכאן התחלנו. היום הגענו למצב שהשנה נרשמו לעומת בתי הספר האחרים באזור, נרשמו מספר התלמידים הגדול ביותר למרות שבבית הספר ישנן שש כיתות של ילדים אוטיסטים זו הצלחה הערכית הגדולה ביותר. ההצלחה של העבודה עם הילדים עצמם, וההצלחה של הילדים הרגילים שעוזבים את בית הספר עם כל הערכים וראינו את זה, אנחנו מרגישים את זה, ויש פה חלק וההישגים הלימודיים שלהם של הילדים הרגילים, זאת אומרת זה לא פוגע בהישגים הלימודיים של הילדים הרגילים, הם רק מרוויחים, כל הצדדים מרוויחים, זה מה שהשכילה לעשות מנהלת בית הספר הזה.


אני חושבת שלא משנה מי האוכלוסייה, אבל לבוא ולפגוע בפרויקט כזה או להזיז אותו למקום אחר בגלל איזשהם אינטרסים אחרים או צרכים אחרים...

בכיתות התקשורת ילדים עם האוטיזם היות ובית הספר הוא בית ספר רגיל, בהגדרות, במשאבים הוא בית ספר רגיל, אנחנו דורשים התנהגות נורמטיבית. מה זאת אומרת, אם בבית ספר שהוא כוללני לילדים בעלי אוטיזם ויש כאלה בירושלים או בארץ, בונים תכנית גמילה והילד כבר לא עושים את הצרכים בכיתה אלא במסדרון זה הצלחה הוא בדרך לשירותים. אצלנו זה לא יכול לקרות. כל הזמן ההסתכלות היא על הנורמה, על הנורמה, וילדים מפנימים את זה. בשורה התחתונה בעניין של הוצאה מהבית, בתי ספר מקבילים לנו כוללניים, מדברים על זה ש-80% מילדים בגיל שמונה, תשע לא בבית. אצלנו בתשע השנים האחרונות, עברו 63, כולל הילדים שהיו לומדים בבית הספר והבוגרים שלנו, 63 תלמידים, שניים לא נמצאים בבית אלא בהוסטלים, כל שאר התלמידים בבית. בטוח שהמשפחות מדהימות ויש פה נציגים של המשפחות. אבל גם החיים האלה בתוך הנורמה משפיעים.


מהחטיבות אנחנו מקבלים כל הזמן פידבק שילדים שמגיעים לבית הספר הם ילדים טובים יותר. נרשמה תלמידה לכיתה א', האבא שלה הוא מורה בבית ספר סמוך, והוא אמר שקשה לו להגיע אלינו, גיאוגרפית קשה לו, אבל הוא כמחנך את הבוגרים שלנו רוצה שהבת שלו תתחנך ברוח זו ולכן הוא רשם אותה אלינו.

אני אמא של גלעד, אנחנו דווקא מהחינוך הרגיל בבית הספר. אני חושב שקולנו צריך להישמע. לי יש ילדה בוגרת, אבל מתוך בחירה אני מגיעה מפסגת זאב לרמת אשכול ולא מרגישה בכלל שזה קשה. אני באתי בגלל השילוב. רציתי שהבן שלי יהיה חשוף לילדים אחרים. דווקא בימים שמדברים על חינוך ועל ערכיות, בית הספר הזה ומה שהילדים האלה נחשפים אליהם ומקבלים ולומדים להושיט ילד, ויודעים להיות רגישים לסביבה, ולקבל ולאהוב את השונה זה משהו מאוד גדול.


אני חושבת שניר ברקת מכל היושבים פה, חוץ מ"יד המורה" הוא היחיד שמגיע אלינו בטקסים, במסיבות ורואה גם את האירועים ואת המסיבות המשולבות. אני חושבת שיש לזה משקל. אני כאמא לילד רגיל חושבת שזה משהו ערכי וחינוכי.

אשמע את הבן שלך גלעד.


מה נשמע גלעד?

בסדר.

אתה מתרגש להיות פה בכנסת?

כן.

ברוך הבא זו ועדת החינוך של הכנסת. באיזה כיתה אתה לומד?

אני השנה עולה לכיתה ה'. ממש כיף להיות עם התלמידים מהחינוך המיוחד, אנחנו כל הזמן משחקים איתם במיוחד בבקרים, הם ממש ילדים נחמדים.

מה אתה מרגיש שאתה לומד מזה שאתם משחקים ביחד?

אני מרגיש שאני לומד איך להסתדר ולקלוט עם אדם שהוא קצת שונה יותר ממני ושיש לו מגבלות.

אתה לומד להסתדר?

רוב הילדים בכיתה מאוד מסתדרים איתם.

לא קשה לך לפעמים?

ממש לפעמים, אבל רוב הזמן הם ממש נחמדים.

אמרת קודם שזה כיף לשחק איתם, למה זה כיף?

כי אנחנו כל הזמן משחקים איתם וצוחקים איתם.

אתם מרגישים שזה אנחנו והם, או שאתם משחקים יחד כמו כל הילדים.

משחקים יחד אין הבדל בינינו.

אני עולה לכיתה ז'.

ברכות על כך.


תספר לנו איך אתה רואה את הדברים.

זו הרגשה טובה שאתה יודע שאתה עוזר לילדים עם בעיות, שאתה עוזר להם להמשיך ולהצליח, ולא שהם ימשיכו להיות עם הבעיה. יש להם את הבעיה, אבל אתה יודע שאתה עוזר להם קצת.

אתה חושב שהם גם עוזרים לך בעצם במשהו?

אתה אומר כאילו תודה על החיים שכך, אתה יודע שזו מתנה.

תודה רבה.


דיברתם יפה אמוד אין מה להוסיף.

אני מחזיק את תיק חינוך המיוחד בארגון ההורים. כמו שכבודו יודע שאנחנו נלחמנו הרבה בתור אנשים עם מוגבלות גם ברחובות רק שיקבלו אותנו כשבים ובני שווים. עד עכשיו עבר החוק שגם נוכל להיכנס לעבודה כחלק מהמניין. אני חושב שבית הספר "יד המורה" מוכיח וגם מגדל דור שיעשו את העבודה שלי כשאני אצא לגמלאות, שיישב ויילחם את הצעקה של החלשים. אם לא נעשה זאת אז נהיה חלק מהצד. לפחות עכשיו כאשר רואים את הנכה בקניון כבר לא רצים למעלית אלא באים לשאול אם הוא צריך עזרה, וזה מה שעושה "יד המורה". הוא לוקח את התלמידים הטובים ביותר, הרגילים, עם החינוך המיוחד והוא בעצם בונה את דור המתנדבים הבא של ירושלים, שגם אלה שיילכו והתנדבו ב"שלווה" ויירתמו לילדי צמי"ד - אני בעצמי מוגבל מאה אחוז נכות ויש לי גם ילדה עם פיגור. אנחנו נלחמנו שייראו את הילדים האלה לא כמעמסה אלא כמקור השראה. ואם יש מקום שמלמד מגיל צעיר לראות בן אדם עם מוגבלות לא כמפלצת אלא כהשראה זה "יד המורה".

אפשר לציין שמשתדלים לעשות אותו דבר גם בכנסת.

נכון מאוד, זה בזכות הרבה אנשים טובים בכנסת.

משתדלים בכל העבודה של הכנסת וכל העבודה היומיומית בצורה הראויה לציון.

ילדים אוטיסטים עובדים בשכר בכנסת.

18 הילדים קיבלו קביעות בכנסת, למרות הכל. יישר כוח ליושבת ראש הכנסת.

רוצה לשמוע את הנציגים של העירייה, יכול להיות שנוכל לפתור את בעיה.

כל מה שנאמר עד עכשיו הכל נכון. אני חושב שזה הישג בלתי רגיל לבית ספר ומקור גאווה לעיר. זה בית ספר ייחודי שמאפשר את החיים ביחד והלימוד ביחד לאוכלוסיות שונות. העיר ירושלים יש בה הרבה מאוד סוגים שונים של אוכלוסיות מכל הדתות והמגזרים, וגם הרבה מאוד אוכלוסיות מצוקה שהעיר משתדלת לסייע להם וגם העיר ידועה בזה ומכל הארץ עוברות לגור פה משפחות בזכות ההשקעות שהעירייה עושה בתחום החינוך המיוחד.

אני חושב שזה גם ראוי לציון. בסך הכל הפרויקט הזה עובד עשר שנים.

זה נכון שזה אופייני לעיר שבעיר הזאת מגדלים את הילדים האלה ביחד, זה מה שאופייני לירושלים בהחלט. "מציון תצא תורה".

אני מצטרף לכל מה שנאמר כאן על בית ספר. ואני רוצה להוסיף יותר ויותר על בית הספר ועל המנהלת אנא שהיא מסורה ועושה עבודה נפלאה, אנחנו מאוד גאים בה. מוצע כאן כאילו שיש פה מלחמה בינינו לבין האוטיסטים, זה בכלל לא הסיפור. הסיפור הוא אחר לגמרי ושונה לגמרי. מנח"י ומשרד החינוך השקיעו בבית הספר הזה, הרימו אותו מבית ספר שעמד להתפרק לפני 12 שנים לבית ספר שהוא מבוקש, זה עושה עבודת קודש בנושא של האוטיסטים והחינוך המיוחד. גם אנחנו מביאים ביוזמתנו את מנכ"לית המשרד. כל מי להתגורר בירושלים אנחנו אותו לבית הספר הזה, כי אנחנו מאוד גאים בפנינה הזאת. אגב, בית הספר נמצא בסטטוס מיוחד, הוא מקבל ממשרד החינוך למעלה ממאה שעות שלא מתוכננות בשום תקנה. הכל כתוצאה מהעבודה המשותפת שלנו עם משרד החינוך כדי להרים את בית הספר הזה ולהרים את המודל הזה. ובעקבות המודל הזה יש עוד נסיון בבית ספר בירושלים שהכניסו כיתות של אוטיסטים בתוך בית ספר, כמו בית הספר "אפרתה" בית ספר "לוריא" ועוד בתי ספר, ואנחנו בהחלט גאים מהעניין.

אבל לא תיפקוד נמוך כמו ב"יד למורה".

זה נכון, ב"אפרתה" יש גם תיפקוד יותר נמוך, אבל מה כל הסיפור. כל הסיפור הוא שבשנים האחרונות המחזורים של כיתה א' בירושלים הולכות ומצטמצמות, וניר גם מדגיש את זה בכל הזדמנות.

זה לא מה שהדובר של עיריית ירושלים אומר. אני שמח לשמוע אותך.

סליחה ניר, המחלוקת בינינו היא על אחוזים. אתה מדבר על חמישים אחוזים, אנחנו מדברים על 12 אחוזים, אבל זה כל המחלוקת. אין ספק שבחינוך הממלכתי אין הכחשה שבחינוך הממלכתי המחזורים הולכים ויורדים. בחמש השנים האחרונות בממוצע עירוני ירצו בשנים עשר אחוז. אני חמש שנים פחות חודש בתפקיד.

רק לסכם, הויכוח ביניכם אם המספר ירד בחמישים אחוז או בשנים עשר אחוזים. איך זה יכול להיות!

זה תלוי איך אתה מסתכל על זה. אם אתה מסתכל ספציפית על בית ספר מסוים ואומר שבשכונת גאולים בבית ספר מסוים ירדו בחמישים אחוז, אז אתה עושה מזה - - -

אין נתון אחד שאני ציטטתי לא ממך, הכל ממך. לא המצאנו שום דבר.

אני כאן רק בשביל להבהיר. מה שאומר פה חיים שהנתון לפי המספרים שלו, 12% אחוז ירידה, ממוצע עירוני. נתון עיריית ירושלים כפי שאמר חיים 12%.

אם אתה מתמקד בבית ספר מסוים אתה יכול לראות גם ירידות דרמטיות, למשל ברמות יש כמובן ירידה מאוד דרמטית. אנחנו משתדלים להתמודד איתה. דרך אגב, הדמוגרפים טוענים שהסיבה הראשונה היא מחירי הדירות, הסיבה השנייה מקומות עבודה, ורק הסיבה השלישית זה חינוך.

כבוד הרב, יש הרבה ילדים שרוצים להגיע לבית הספר ממודיעין ומעוד מקומות ומשם נסגר הרישום, מנח"י לא נותן לילדי חוץ - - -

יש במדינה הזאת חוק, משרד החינוך לא מאשר לי לקבל ילדים ממודיעין בלי אישור של המועצה של מודיעין.

אבל כשרצו להרים בית ספר כי לא היו מספיק תלמידים אז לקחו מבית שמש, ממודיעין ומכל מיני מקומות.

בחמש השנים האחרונות שאני בתפקיד, כל שנה אני משקיע עשרות שעות בשביל לגרום לזה שבתי הספר בשכונות של רמת אשכול, גבעה צרפתית, לא התנוונו. ומצד שני, לשמור על מספר תלמידים מתאים בפסגת זאב. אם אני פותח את השערים לגמרי, יכול להיות שבפסגת זאב אצטרך לסגור שלוש, ארבע כיתות לעומת כיתות שאני פותח כאן. זאת אומרת, יש פה עבודה מאוד עדינה של ויסות מאוד עדין לגרום לזה שגם בתי הספר "יד המורה" "קורצ'ק" "פרנקל" יחזיקו מעמד וישרתו אוכלוסייה וגם בפסגת זאב האוכלוסייה לא תרד, נצטרך שם לסגור כיתות ולסגור בתי ספר.

זה לא המצב בפסגת זאב.

מי שיודע את הנתונים ומי שרואה את המצב ומי שמסתכל על זה במבט עירוני ולא במראה הפרטי של הילד שלך זה אני. אז עם כל הכבוד - - -

גם אני.

הורים באים אליי, יושבים לפניי, ולפעמים בוכים שהם רוצים בית ספר מסוים, ואני

צריך להיות הקשוח כי זאת אחריותי, זאת סמכותי ואני פועל במסגרת של האחריות שלי בשביל לשמור גם על פסגת זאב שבתי הספר שם לא ייסגרו. עכשיו זה יותר גרוע מזה, הרי מי האוכלוסייה שעוברת מפסגת זאב ל"יד המורה", זה מי שיש לו אוטו, ומי שיכול לבחור.

מר רובינשטיין זה לא נכון. אותה אוכלוסייה מגיעה לפרנקל לקורצ'ק וליד המורה. אתה נתת להם לפתוח שתי כיתות ול"יד המורה" לא נתת. ודווקא "יד המורה" צריך לקבל יחס מיוחד.

תמי, אני מבין את האיכפתיות שלך בנושא, אבל אנחנו לא דנים כך פה. אנחנו נותנים לאנשים לדבר פה, כי אחרת לא נגיע לשום מקום. קודם כל זה לא תרבותי, ודבר שני לא נגיע גם למסקנות אולי נוכל להגיע כן להסכמה פה.

לפי החוק לכל בית ספר אזור רישום שלא מוגדר. אנחנו הלכנו לפני כמה שנים לקראת ההורים ופתחנו אזורי רישום בצורה מסוימת. למשל, כל שכונת גילה יהיה אזור רישום אחד, כל אחד יכול לבחור איפה שהוא רוצה.

כל הטיעונים מובנים. צריך איזונים בדברים.

האם לסגור כיתות בגבעה הצרפתית - -

יהיה פה דיון על הגבעה הצרפתית - - -

יש יו"ר ועד הורים של - - -

מייד אענה.

כל הדברים במסגרת האיזונים והכל מובן. אני שואל אותך, יש לך פה הזדמנות ב"יד המורה", לא מדובר במספר גדול של תלמידים. איפשרת תוספת כיתות במקומות אחרים, אני לא מבין, קשה לי להבין למה אתה לא יכול לאפשר ולשמוע. מדובר פה בסך הכל על מספר מאוד מצומצם של ילדים. אני מציע להיות קשוב למה שנאמר מסביב לשולחן הזה.

הממונה על החינוך המיוחד בעיריית ירושלים זה לא אני זה יואל - - -

הוא בכמה ישיבות גם אצל שמואל שקדי, גם אצל מנכ"ל העירייה הבהיר שאפילו ילד אחד מהחינוך המיוחד לא ייפגע. בית ספר נמצא בתקן המלא של החינוך המיוחד, לא ירד אף ילד, אפילו יש יותר ילדים ממה שהתקן - - -

זה בדיוק מה שלא בסדר.

אני לא יודע מה יואל אמר. אני יודע מה שאתה אמרת.

אני אומר בשמו.

זה בדיוק מה שלא בסדר.

חיים, אני רוצה להבין דבר אחד. אתה שומע מנהלת בית ספר שציינתם לפרוטוקול, שומע דבר שהוא לדעתי נקודה קריטית, כאשר מספר הילדים לא הילדים של האוטיסטים, גם הילדים הנורמטיביים שהיחס הזה יורד לנקודה קריטית מבחינת תפקוד בית ספר, אחרי שבנית דבר לתפארת אז במו ידיך אתה עלול להיות במצב שאתה הורס את זה. אני שואל אותך, האם אתה יכול לשקול, מה שזה אמר הוא אמר זה בסדר, לא משנה. יש כנראה כאלה שחובים שזה כן ייפגע אני לא יודע. אני שואל אותך, בעקבות מה שאתה שומע פה מסביב לשולחן, האם אתה יכול לשקול מחדש לאפשר לילדים האלה, מדובר על קבוצה כל כך קטנה של ילדים שיכול לבית הספר יד למורה לשמש כדוגמה ולפנינה שירושלים מגיעה לה.

קודם כל זה לא מספר כל כך קטן. כי ילדים מאזור הרישום של בית הספר יש בסך הכל 11. בשביל להיות שתי כיתות זה למעלה מארבעים ילדים, כבר היום העברתי כ-20 ילדים מפסגת זאב לבית הספר.

מדובר ב-59 ילדים.

על זה אנחנו חיים. לפני שנה לדוגמה, בית ספר בפסגת זאב ירדו מספר התלמידים מארבעים לשלושים ושמונה, ההורים שם השביתו את בית הספר כי במקום שתי כיתות של 20 ילדים, היו צריכים לשים כיתה אחת של 38 ילדים. הרי זאת מדינת ישראל זה לא אני קובע את הדברים הללו.

תשנה את זה.

אולי ועדת החינוך תעזור פה לגבי התקנים, זה מראה על התקן לא רק על הילדים.

עד היום לא שמעתי כאלה מספרים של אחד לשלוש, אחד לעשר. פעם ראשונה שאני שומע.

אתה לא שומע כי אין דיון בעירייה. אין ועדת חינוך היא לא מתכנסת, היא לא דנה בעניינים האלה.

ישבתי עם ההורים האלה במסגרות שונות לפחות חמש פעמים, אל תגיד לי שלא היה דיון.

בדיון פתוח ועדת חינוך?

כיתה ו' כיתה ה' כל השנים היתה רק כיתה אחת, רק שנה שבה אני אישרתי לפתוח שתי כיתות כנראה זה החטא הגדול שלי, כי אם לא הייתי מאשר שתי כיתות לא היה תקדים לזה ולא היו באים השנה. אני אישרתי מרצוני שתי כיתות, זה היה ברגע האחרון.

מדובר בעוד עשרה ילדים זה הכל, לא מדובר ב-55 ילדים.

אמר יואל לוטפי בדיון של המנכ"ל, בחיים לא היה בבית הספר הזה חוץ מהשנה שעברה למעלה מ-40 תלמידים במחזור של ילדים רגילים. עד היום לא עלתה כזאת טענה במשך כל השנים של האיזון. אם ירדו ילדים מכיתות ד' ה' ו' אני מוכן, הבעיה שלי זה כיתות א'. אם ייכנסו ילדים מכיתות ב', ג', ד' ה' להשלים את החסר אני מאפשר.

אתה מאפשר 50 תלמידים בכיתה א'.

לא, אני סוגר שתי כיתות בפסגת זאב.

למה נתת ל"פרנקל" ול"קורצ'ק"?

אלה אותם כמות ילדים

"קורצ'ק" קיבלו ארבעה ילדים.

למה נתת להם שתי תקנים לכיתה א'?

תמי, כל השנים "קורצ'ק" היו שתי כיתות "פרנקל" היו שתי כיתות.

המפקחת אמרה בחדר שלך שבשנה קודמת היא אילצה אותנו לאחד כיתות, היא אמרה את זה בחדר שלך. בגלל שהיתה בעיה עם איזון של בנים ובנות אז עכשיו אתה משתמש בזה?

אבל אותו דבר קורה בפסגת זאב גם כן.

זה לא נכון, תמי היו שתי כיתות ויש הבטחות בכתב.

כמה כיתות יש בכיתות ו' עד ט'?

בסך הכל אנחנו מדברים על עוד שבעה תלמידים.

תעני על שאלה פשוטה, בכיתות ב' עד ו' כמה כיתות יש בשיכבת גיל?

אני לא יודעת, זה לא תפקידי, אבל לא מדייק - - -

זה אומר שמבחינתך אתה לא מוכן לשקול שום - - - בפסגת זאב?

אני לא יודע כמה פעמים אני בדקתי את זה, ראיתי מה שזה עושה בפסגת זאב.

אם ועדת החינוך תפנה למשרד החינוך שיוסיפו תקנים, זה יאפשר לנו לעשות את זה?

בבקשה.

זאת אומרת הבעיה זה הכסף והתקנים.

זאת המסגרת שאני עובד איתה.

אבל תגיד שהבעיה היא כסף ותקנים. זו הבעיה, נכון.

ניר, אם אני הייתי יכול לפתוח בכל בית ספר כיתות של 15 ילדים - -

זו אותה כמות ילדים בעיר, לא שינית את כמות הילדים בעיר ירושלים.

אבל זאת התקנה של משרד החינוך, מה, אני קובע?

כמה דברים, אנחנו במשא ומתן מול מנח"י.

מי זה אנחנו?

ועד ההורים של בית ספר "יד המורה". במשא ומתן מול מנח"י כבר מדצמבר. לפני שלושה שבועות ישבנו בלשכה של המנכ"ל והעברנו את כל הנתונים המספריים למר בנצי נמט, שאמרו שלפני שנתיים למדו בחינוך המיוחד 32 ילדים מול 148 בחינוך הרגיל. ברגע שאתה החזרת לנו עוד פעם שתי כיתות א', המספר עלה ל-39 ילדים בחינוך המיוחד מול 170 בחינוך הרגיל, כן יש קשר בין המספרים. יש קשר בין המספרים הוא קשר ברור, כמות הילדים בחינוך המיוחד נגזרת מתוך כמות הילדים בחינוך הרגיל, ועל מצפונכם יהיה. ב-1 לספטמבר לא ייכנסו 40 ילדים אוטיסטים לבית הספר כשיש בו רק 150 ילדים בחינוך הרגיל. אתם פוגעים. לשבת פה ולהגיד שהנתונים לא נמסרו לכם זה פשוט שקר.

יש קיבעון חשיבתי במערכת העירונית בנושא מדיניות. הרי בסך הכל מדובר על אותם כמות ילדים בעיר. אם מחלקים אותם בצורה כזאת, בצורה אחרת, כלי המדיניות שבחרה עיריית ירושלים, אנחנו שומעים את זה באופן ברור, זה להחליט כמה כיתות ייפתחו איפה.

זו לא הסמכות שלנו והאחריות שלנו.

זה אחריותך, אתה לא חייב להפעיל את הסמכות אם היא עושה נזק. אתה יכול לפעול עם השכל ולא עם הסמכות.

מה אתה אומר על הטיעון?

שמעתי את הטיעון.

אני מבקש שתענה. מה שאתה עונה על הטיעון, שברגע שמאשר מנח"י לאפשר עוד כיתה פה, זה אומר נסגרו שתי כיתות בפסגת זאב.

מספרית זה לא הגיוני.

המדיניות העירונית חייבת להשתנות, ממדיניות שבה העירייה מגדירה כמה כיתות ייפתחו איפה, להיענות לביקושים של התושבים. מה זאת אומרת להיענות לביקושים, אם יש איכות חינוכית מוכחת מוסכמת עם מערכת שילוב יפהפייה, אתה לא אומר משיקולים טכנו-קראטיים לחלוטין של רגע יהיה לנו בעיה בבית ספר אחר וכו', זו לא מדיניות, זו עסקנות וזו חשיבה טכנו-קראטית במקום חשיבה שמעודדת איכות בית ספרית.


הייתי בשני בתי הספר שטוענים שאם יאפשרו שתי כיתות נורמטיביות בבית הספר "יד המורה" תיאורתית ייפגע בית הספר ברמות ותיאורתית ייפגע בית הספר בפסגת זאב. הלכתי לשני מנהלי בתי הספר האלה, ואמרתי להם חברים בואו נקשיב. אם אנחנו רוצים איכות בית ספרית גם אצלכם, אל תגבילו אחרים. תבקשו מעיריית ירושלים להשקיע השקעה חינוכית בבתי הספר הנוכחים והיא מבחירה. יביאו איכות חינוכית גם מבתי ספר אחרים, בבקשה. עיריית ירושלים צריכה לבוא עם משאבים ולפתח איכות חינוכית בתוך בתי הספר כמוקד לויסותים אבל לא לכפות, זו לא מיטת סדום שאנחנו אומרים תראו במיטה הזאת צריך לקצץ, ותושבי פסגת זאב שרוצים בית ספר משלב אתם לא מתאימים לנו לצרכים העירוניים, אתם תישארו בפסגת זאב. זה לא עובד כך, זו מדיניות קלוקלת.


יותר מזה, אני פניתי לשרת החינוך - - -

אבל אתה לא יכול להגיע למצב של סכנה בבית הספר פסגת זאב.

יש שישה בתי ספר בפסגת זאב.

שבעה תלמידים יסכנו את פסגת זאב?

אם למשל יש 45 תלמידים - -

עכשיו פה המפתח לפתרון. יש לי הצעה אחרת לבעיה הטכנוקראטית של העירייה. אנחנו יודעים שבירושלים יש התמעטות תלמידים בחלק מהשכונות. הפתרון זה לא לצמצם אם יש מספר של צמצום כיתות, זה לא לאנוס תושבים ללמוד בבתי ספר שלא מעוניינים. אלא לאפשר גם אם יש חריגה זו החלטה של משרד החינוך, ראש הממשלה ושרת החינוך שצריך בירושלים ספציפית בעיר שיש בעיה של הגירה שלילית, לשים משאבים שיאפשרו גם אם בבית ספר פסגת זאב יש ירידה קטנה ברישום תלמידים, לא לקטוע להם את התקציבים, ההיפך, להשקיע בהם ולהפוך אותם ליותר אטרקטיביים. הדבר יצריך להגדיל את הקופה הציבורית בעיר.

שרת החינוך אמרה - - -

הם עדיין לא נתנו תשובה.


אבל לא שמעתי אף אחד בא, ואם תבוא מפה קריאה מוועדת החינוך של הכנסת שאומרת ראשית אסור לפגוע באיכות חינוך משיקולים טכנו-קראטיים. שנית, עיריית ירושלים ולא שמעתי אותם באים ודורשים, או אפילו שמים קצת יד בכיס, קצת לא הרבה, הרי בסופו של דבר זו החלטה של איך מחלקים את הכסף. זה אותם כמות ילדים בעיר ירושלים. אין שום סיבה בעולם שזה לא יקרה.

יושב ראש ועדת החינוך אם יוכל לסייע לנו מול משרד החינוך לתקן נוסף בפסגת זאב, שם הכיתה שצריכה להיסגר וגם נפתח פה כיתה ונקבל עוד תקן ממשרד החינוך, אז במצב כזה אין לנו בעיה לעשות את הדבר הזה.

משרד החינוך מביא משלחות מכל העולם - - -

הבנו שזה רק בעיית תקן.

דרך אגב, תקציב עירייה הוא תקציב שמאושר במועצת העיר, תקציב העירייה מאושר על ידי מנכ"ל משרד הפנים ואין לנו אישור לחרוג מהתקציבים. אין לנו אישור לחרוג מתקציב מאושר. את התקנים קובע משרד החינוך אנחנו לא יכולים לחרוג מזה. אם אנחנו נסגור את בית הספר האחרון ברמות יהיה פה הרי מלחמה ויהיו פה יותר הורים שיבואו להפגין.

הבנו את הרעיון, אני בהחלט מוכן לדבר עם שרת החינוך על זה. הבעיה שהיום זה לא חל על משרד החינוך כמו שמישהו יושב ומחליט במשרד החינוך שזה משרד האוצר, היום האפשרויות לעשות חריגות הם - - -

בירושלים זה אפשרי.

יש תקציב מענק ירושלים, יש להם כלים. 100 שעות הם כבר נתנו.

אם אתה מוכן מתוך תקציב מענק ירושלים - - -

על כמה שעות מדובר?

אני רוצה לפתור את הנושא, ואני חושב שהטיעונים פה הם אמיתיים.

יש ירידה דמוגרפית דרמאטית בצפון ירושלים. אין שום ספק שיש ירידה דרמאטית בהרשמה לחינוך הציוני בירושלים. עד כדי כך שד"ר איציק תומר אמר והתבטא לפני כשבועיים שתוך עשר שנים לא יישאר חינוך ציוני בירושלים. זה היה בעיתונים, התגובה של בנצי נמט לנושא הזה היתה כן אבל הנתונים הדמוגרפים הולכים להשתנות. ראשית כל, הנתונים הדמוגרפים לצערנו לא הולכים להשתנות. אבל כדי לפחות לעצור את התהליך הזה, אתה לא יכול לכפות על הורים להירשם לבתי ספר שהם אינם רוצים להירשם בהם.


אני נפגשתי עם חלק גדול מהאנשים שהעירייה בכוח מנסה לרשום אותם לבית ספר ברמות. אומרים, מה אתם רוצים, מבריחים אותנו מירושלים. מה, יכפו עליי להירשם לבית ספר שאני לא חפץ בו?


יותר מזה, בהקמת בית הספר היה הסכם מסודר שנחתם בין עיריית ירושלים לבין ועד ההורים עם משרד החינוך, גם משרד החינוך חתום עליו. מה היה רשום שם, שיהיו כיתות קטנות בנות 20 עד 22 תלמידים ו-3 תלמידים בחינוך המיוחד כי זה היה יחס אחרי ועדה מיוחדת שקמה וקבעה את היחס הזה.


למעשה העירייה ומשרד החינוך לא עומדים בהתחייבויות שיש להם. מבחינת תקציבים העירייה ומשרד החינוך יכולים לקבל את התקציבים האלה עקב חוק חינוך המשלב. אז מה, לא מנסים אפילו. יותר מזה, יש הכרזה מפורשת, אני רוצה אולי גם להסביר עוד דבר אחד שהוא קריטי. יש הכרזה מפורשת של חיים רובינשטיין בוועדה זאת שבית ספר עם כיתה אחת לא יהיה לו עתיד, והוא חזר גם על ההכרזה הזאת גם בפנינו, גם המפקחת אורה פלקס חזרה על ההכרזה הזאת.

אבל יש שם שתי כיתות, אחת רגילה ואחת חינוך מיוחד.

כל מה שאנחנו מבקשים, ואני רוצה להסביר, אנחנו מבקשים למעשה שיעלו אותנו למסלול שבו יש 2 כיתות. במהלך כל השנים היו 2 כיתות. אמנם ד"ר רובינשטיין לא היו 2 כיתות והוא גם כן צודק ברמה מסוימת. הרמה המסוימת היו 2 כיתות לא תיקניות זה נכון. אבל היו 2 כיתות עד לפני שלושה שנים שביקשו מאתינו להתאחד מכל מיני נסיבות שונות. בשנה שעברה חזרנו עוד פעם לשתי כיתות.


מבחינה סטטיסטית מבחינת נתונים של ד"ר רובינשטיין. נכון הוא שבבית ספר יאנוש קורצ'ק במהלך השנים היו 2 כיתות זה נכון. אבל תראו, השנה נרשמו לבית הספר "יד המורה" 57 תלמידים, השנה נרשמו לבית ספר יאנוש קורצ'ק 22 תלמידים.

38 תלמידים כולל תלמידי חוץ.

אני רוצה להסביר, ההבדל בין הנתון שלי לנתון של ד"ר רובינשטיין - -

שאתה לקחת אותו פעם מהאינטרנט לפני מספר חודשים.

אתה הכרחת ילדים - - -

ההבדל בין הנתון שלי לנתון של חיים רובינשטיין הוא הנתון של ענתות. למעשה אמרו להם ולא איפשרו להם, למרות שמספר רב של תלמידים מענתות פנו.

היה מקרה של ילד אחד שבסוף קיבל אישור כי באותו רגע שהוא פנה לפני הרישום או בתחילת הרישום לא היה מקום אצלכם, זה היה ילד יחיד מענתות. אני קובע לענתות לאן לשלוח את הילדים? כל מי שבא ברוך הבא. אני קובע לענתות ללכת לקורצ'ק?

מר רובינשטיין לי יש ואני גם ציינתי, תצהירים והקלטות של הורים, אפילו ציינתי את שם הפקידה, הוא לא ציין את זה בפורום הזה שבכוח עודדה את האנשים להירשם ליאנוש קורצ'ק. התוצאה של הדבר הזה שלבית ספר שנרשמו 57 תלמידים מנסים לפתוח כיתה אחת גדולה, כאשר לבית ספר שנרשמו 22 תלמידים מאזור ירושלים - -

אתה חושב שאם תחזור על המספר 22 הוא ייקלט בתור אמת.

אבל הנתון לא נכון.

אני אישרתי ארבעה ילדים מפסגת זאב לעבור לקורצ'ק ובזה יש לו תקן.

ממודיעין מסיעים ילדים מבית שמש.

עצוב מאוד לראות בעלי תפקידים שעושים הכל למחוק את בית הספר. אי אפשר לשבת ולהיות אדישים שבעלי תפקידים - - -

סליחה, אי אפשר כך. אני אוציא אותך מהחדר אם את לא מסוגלת לשבת. מה זה צריך להיות? לא מקיימים דיון בצורה שמפריעים לכל אחד שמדבר.

אני עובדת עם תמי יונה כבר עשר שנים. אני מלווה את כל הפרוייקט הזה של האוטיסטים מהיום שהוא התחיל, כמובן אני זוכרת את אותם תגובות של תלמידים מבית הספר ביום הראשון שהאוטיסטים נכנסו לשם. אני חושבת שהוא פרוייקט מוביל, פרוייקט ששמו הולך לפניו בכל עולם ואסור לנו לפגוע בפרוייקט הזה.


מצד שני, יש לנו את שכונת פסגת זאב שיש בריחה לצערי מהשכונה לבתי ספר אחרים. הגיע הזמן שבעיריית ירושלים יבינו שצריך לשים את מערכת החינוך בסדר עדיפויות תקציבי אחר בעיר הזאת, כי אם לא באמת נישאר בלי תלמידים בעיר.


אני קוראת לך יאיר, אני פונה אליך יאיר אנא ממך, אני חוזרת לבקשה שלי כבר מלפני שנתיים, שימו את החינוך בסדר עדיפויות אחר, תקצו משאבים נוספים לפסגת זאב ולשכונות נוספות ששם חלש ואל תמנעו מהילדים ללכת לאן שהם רוצים. ברגע שתקצו את התקציבים הילדים לא יברחו.

יש לי שתי בנות עם בעיה של אוטיזם. אחת מהן עברה בשנה שעברה לבית ספר בירושלים בית ספר אחר. לצערי הרב לא בית ספר משלב כי אין מסגרת משלבת המשכית בירושלים מכיתה ז'. ניסינו לשלב אותה במקום יותר נורמטיבי, בית ספר "אלונים", היא עברה שם התעללות מאוד קשה, לאור זאת העברנו אותה לבית ספר בית רחל שטראוס, ואנחנו רואים אחרי שש שנים שהשקיעו בה ביד המורה, אנחנו רואים שהילדה שלי היום הולכת לשירותים ואני צריך לחזור אחריה ולנקות אותה.

בתי היא הילדה השנייה, נאלצתי להשאיר אותה עוד שנה ב"יד המורה", גם היא היום במסגרת משלבת, מסגרת מיוחדת. כל מה שאנחנו רוצים היום כהורים זה לא את הקשיחות של חיים רובינשטיין שאמר אני חייב להיות קשוח. מדברים פה על תקציבים להעביר, מדובר פה באנשים. 40 משפחות שהפער בין להיות משפחות מחוקות, גמורות מבחינה נפשית רוחנית, מכל בחינה שבה ילד כזה בתיפקוד נמוך הביתה ולא יודע איך לאכול או ללכת לשירותים, על זה מדובר. לא מדובר על קשיחות, מדובר פה בעוד שבעה ילדים שלהעביר אותם לבית הספר "יד המורה" ולהמשיך את המסגרת המשלבת המדהימה המצליחה הזאת. למה אני צריך שבתי תעבור התעללות בבית ספר "אלונים" כדי להבין שהמסגרת המשולבת שהיתה בה היתה מצליחה, על מה על קשיחות, על מה אנחנו מדברים.

אני רוצה לסכם. קודם כל אני רוצה לברך ולשבח ולהלל את בית הספר, אני חושב שזה הדבר שהיה מוסכם מסביב לכל השולחן הזה, מברך את המנהלת ואת הנהלת בית הספר, המורים של בית הספר, גם את התלמידים שהגיעו לפה. לשלוח את ברכת ועדת החינוך של הכנסת, למעשה החינוך הנפלא והשילוב שמהווה דוגמה גם בארץ וגם בעולם, כמו שראוי לעיר ירושלים.


אני התרשמתי שעלול להיות פספוס גדול אם אתם תצמצמו את מספר הכיתות שבעבר כנראה כן עמד על שתי כיתות שם. אני לא יודע למה כל כך מקפידים על שתי כיתות שם, אבל לא רוצה לעשות זה מול זה אף על פי שאני מבין שיש שיקולים כוללים שבמנח"י חייבים לקחת את זה. זה לא רק עניין טכנו-קראטיים אלה בהחלט שיקולים לגיטימיים.


יחד עם זאת, כשיש ביקוש כל כך גדול ויפה בבית הספר הזה, וטיעון שאני חושב שהוא הטיעון שצריך להיות משכנע ומכריע בעניין הזה, היחס בין האוכלוסיות השונות, שזה קודם כל דבר ייחודי בבית ספר הזה של השילוב, אנחנו יודעים ברחבי הארץ על עוד נסיונות בתחום הזה שמצליחות. אם משנים פה את היחס, אז פשוט או שזה יגרום לכך שבית הספר לא ימשיך בהצלחה השנה, או שיגרום לכך שהרבה פחות ילדים עם אוטיזם קשה יבואו לבית הספר כי זה לא הולך ביחד.


לכן אני מבקש מכם, ממש כהחלטה של ועדת החינוך, להיות פתוחים וקשובים לדרישה הזאת, ולנסות כל מאמץ כדי שיהיה אפשר לפתוח כיתה נוספת בו. אני גם מוכן לקבל הצעת מנכ"ל העירייה ולדבר עם שרת החינוך ולראות אם ניתן להיות גמישים עם המספרים, זה לא אתם ממציאים את המספרים האלה זה בא ממשרד החינוך, וגם משרד החינוך לא חופשי עם זה, אף על פי שיש החלטה כן ללכת להפחתת מספר תלמידים בתי הספר, אבל עד שזה יקרה, כנראה אני אולי גם לא אתם תהיו בתפקיד שלכם. אבל זו בהחלט המגמה, בוודאי פה בוועדה אנחנו מאוד מעודדים, קיבלנו חוק בנושא הזה לגבי כיתות א' ו-ב' שבהחלט משנה את המציאות עשינו בקדנציה הנוכחית.


אני אומר פה חד-משמעית, אם כולנו נעשה מאמץ לפתור את הבעיה, אז נביא עוד כיתה פה וזה ממש יהיה לברכה, לפי מה שאני שומע פה זה מרגש אפילו. בראייה הכוללת צריך למצוא את הגמישות, לפעמים זה יורד גם לנושא של כספים. יש תקנת ירושלים ואולי נוכל למצוא את הדרך, אנו ודאי נשמח לתרום את חלקנו בעניין בפנייה לשרת החינוך, אבל תהיו גם אתם גמישים וקשובים לבקשה לגיטימית וראוייה של של בית הספר "יד המורה".


אני מודה לכולכם על דיון קונסטרוקטיבי ופורה.

תודה לך.

(הישיבה ננעלה בשעה 10:15)