PAGE
13
ועדת החוקה, חוק ומשפט

20.1.2008


הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 426

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום ראשון, י"ג בשבט, התשס"ח (20 בינואר 2008), שעה 12:30

הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקונים שונים), התשס"ו-2006 של חה"כ קולט אביטל (פ/1027)

הצעת חוק האימוץ (תיקון – סייג לחזרת ההורים הביולוגיים מהסכמתם למסירת ילדים לאימוץ) התשס"ו-2006 של חה"כ זבולון אורלב (פ/1222)

חברי הוועדה: יצחק לוי-מ"מ היו"ר

קולט אביטל

זבולון אורלב

דוד רותם

אורנה הירשפלד- מנהלת שרות למען הילד, משרד הרווחה

ליאורה אברמוביץ- עו"ד, לשכה משפטית, משרד הרווחה

ד"ר פרץ סגל – משרד המשפטים

מוריה בקשי-עו"ד, משרד המשפטים

ורד שמחי – עו"ד, מנהלת הלשכה לסיוע משפטי – נצרת

נטע אלחלל

שרון ציונה

נועה ברודסקי-לוי-עו"ד, לשכה משפטית, המועצה לשלום הילד

אדווין פרידמן-עו"ד, לשכת עורכי הדין

תמי סלע

דורית ואג

יפעת שפרכר

הצעת חוק אימוץ ילדים (תיקונים שונים), התשס"ו-2006

הצעת חוק האימוץ ( תיקון – סייג לחזרת ההורים הביולוגיים מהסכמתם

למסירת ילדים לאימוץ), התשס"ו-2006

בוקר טוב, אני פותח את הישיבה.

אני רוצה להתייחס לסעיף 8א הסכמת הורה ומועד קבלתה (א) הסכמת הורה למסירת ילדו לאימוץ משמעותה הסכמה מדעת שניתנה לאחר שהובא לידיעת ההורה מידע כאמור בסעיף 8ב, באופן שיאפשר לו להחליט על מסירת ילדו לאימוץ בדרך של בחירה מרצון ואי תלות. זה מנוסח על יסוד ניסוח שקיים בחוק זכויות החולה. האפשרות לבוא ולבטל את ההסכמה בגלל שהיא לא הסכמה מדעת זאת אחת האופציות. יכולים לחזור לנוסח של החוק ולהגיד שההסכמה לא ניתנה באופן שאיפשר לקבל את ההחלטה תוך בחירה מרצון ואי תלות, שזה מעבר למסירת המידע שנעשתה לפי ההוראות של סעיף 8ב. צריך שיהיה ברור מה הדברים שצריך להסביר, לא משהו עמום שאחר כך יכול להכניס אי ודאות לתוקף של ההסכמה.

יש פה הבדל בין המסביר למוסבר. אני רוצה שאדם יבין את ההשלכות. פקיד סעד יכול להסביר לו, אבל אני רוצה להיות בטוחה שהאדם הבין.

זה נכון שצריך להפנות לסעיף 9 שמפרט את התהליך. מי שמסביר לא יכול להתחייב שהצד השני מבין.

אם שמים את הנקודה אחרי 8ב, אז המצב הוא שאחרי שהסבירו לו את מה שקיים והוא הסכים זאת תהיה הסכמה מדעת.

ברגע שהוא מסכים נגמר הסיפור.

בסעיף 9(ד) יש את תמונת הראי לא רק של ההסבר מכיוון של פקיד הסעד, אלא גם את זה שההורה יחתום על כתב ההסכמה מרצון חופשי. אנחנו נפנה ל8ב ול9.

אני כאן מחמירה משום שאני רוצה שיהיה ברור שאדם שמוותר לא יוכל לבוא 10ימים לאחר מכן ולהגיד שהדברים לא הוסברו לו עד הסוף.

ב9(ד) כתוב שההורה יחתום על כתב ההסכמה ויצהיר כי חתם מתוך הבנה ורצון חופשי ולאחר שהוסברו לו בשפה מובנת כל רכיבי כתב ההסכמה. אנחנו מסכמים שאנחנו מפנים ל8ב ו9.

בסעיף 8א מתייחסים להסכמת ההורה. השאלה אם אנחנו מבקשים את הסכמת שני ההורים. בהרבה מקרים לא יודעים מי האבא.

הכוונה היא לכל הורה. כמובן שבמציאות יש מצב שיש הורה אחד. זאת סוגייה אחרת.

אנחנו לא מדברים על מה שאתה מדבר. יש הליכים ידועים בחוק בעניין הזה.

מישהו יכול לבוא ולהגיד שכל עוד אין הסכמה של שני ההורים..

הוויתור על האבא זה רק בהליך מסודר של בית המשפט.

ברור שצריך הליך משפטי לגבי כל אחד מההורים. כך זה עובד.

קבענו חריג בסעיף קטן (ג) למצבים שיש סכנת חיים. קבענו שבית המשפט יהיה רשאי לקבל את ההסכמה אף אם לא חלפו שבעה ימים. השאלה שעלתה היא אם זה צריך להיות קבלת ההסכמה על ידי בית המשפט, או אישור של קבלת ההסכמה על ידי בית המשפט. לא בטוח שדווקא במצבים האלה אפשר להגיע לבית המשפט ולתת את ההסכמה. אולי יותר נכון לאפשר כאן קבלת הסכמה על ידי פקיד סעד ושההליך הזה יאושר בבית המשפט.

לפי הניסוח עולה שרק בית משפט יכול לקבל את ההסכמה, זאת אומרת לשמוע את ההסכמה. אני חושבת שהכוונה בניסוח הייתה לעניין של המועד.

אני חושב שצריך להיות כתוב על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא על אף האמור בסעיף קטן (א). אנחנו מתקנים את זה.

אפשר להפנות בסעיף קטן (ג) לסעיף 9 שקובע בפני מי אפשר להביע את אותה הסכמה.

ברור שזה לא המעמד של קבלת ההסכמה.

צריך להיות ברור שזה לא חייב להיות בפני בית משפט.

אני חושבת שההצעה שאומרת לאשר קבלה זה דבר שמבהיר.

מכיוון שאנחנו מדברים על 7 ימים, אז יש חשש שבאותם ימים יישאר תינוק בבית חולים או יעבור למשפחה נוספת לאיזו שהיא תקופה. גם אם לא מקבלים את ההסכמה של ההורה, עדיין צריך להיות איזה שהוא פתרון לתקופת הזמן הזאת.

הכנסנו תיקון לסעיף 12. שם זה הסעיף שמדבר על מסירת התינוק על ידי פקיד סעד.

יש לי קושי עם המינוח "לאשר קבלה". לאשר זה להזמין את בעלי הדין כדי שבית המשפט ייווכח שההסכמה ניתנה. אם הוא מאשר את זה בנוכחות הצדדים פירושו של דבר שהצדדים יכולים להגיע לבית המשפט. בית המשפט לא רק נותן אישור לתצהיר שנעשה. אני לא בטוח שהמינוח "לאשר קבלה" מוסיף משהו בעניין הזה.

אני הבנתי שלא מדובר על הבאת בעלי הדין, אלא על העברת המסמכים והנימוקים לקבלת ההסכמה טרם מלאו 7 ימים. הפרקטיקה של להביא את הבחורה לבית המשפט לא פותר את העניין.

אמרנו שאנחנו לא מעוניינים בכך.

אנחנו רוצים להבהיר כאן שההליך יכול להיות גם שלא באמצעות הבאת האב, האם או שניהם.

אם סומכים על פקיד הסעד, אז נסמוך עליו לפני 7 ימים או אחרי 7 ימים. בית המשפט צריך להשתכנע בדבר.

תכתבו שרשאי בית המשפט לקבל. למה לכתוב ניסוח לא מובן? תגידו לנו את מי אתה רוצים.

יש בלבול באיך הדברים עובדים. סעיף 8א מדבר על קבלת הסכמה במובן זה שבית המשפט רואה בזה הסכמה של הורה לאימוץ בשלב של צו האימוץ. בשלב של צו האימוץ בית המשפט רואה שהמסמך שהוא קיבל לידו הוא הסכמת ההורה לאימוץ. הוא לא מדבר על השלב של קבלת ההסכמה בשלב של לעמוד מול ההורה הביולוגי, אלא על צו האימוץ.

הכותרת של הסעיף זה הסכמת הורה ומועד קבלה, לא צו אימוץ. בא הסעיף ואומר שההסכמה לא תהיה פחות מ7ימים. בא סעיף (ג) ואומר שיש חריגים. אין פה צו אימוץ. אם את חושבת שמדובר פה בצו אימוץ, אז תוציאי את צו האימוץ מכאן.

בסעיף של דרכי הסכמת ההורים היה את הדיון אם זה צריך להיות בפני בית המשפט או לא. ההחלטה שהתקבלה בוועדה זה שאם זה לא נעשה בפני בית משפט או בפני בית דין, אז צריכים להביא את זה לאישור של בית משפט או של בית דין תוך 48 שעות. פה אנחנו מדברים על החריג לעניין המועד, לא באופן כללי על דרכי הסכמה.

יש כמה סעיפים שמדברים על מועד ההסכמה. מועד ההסכמה הוא לא פחות מ-7 ימים. אנחנו רוצים שבית המשפט ייתן את אישורו. אנחנו מבקשים שיהיה ניסוח שבמידה וההורים עצמם לא יכולים ללכת לבית המשפט בגלל סיבות של פיקוח נפש או בגלל סיבות אחרות, שיאמר שבית המשפט יוכל לקבל את זה בדרך אחרת.

זבולון אורלב

זה לאו דווקא פיקוח נפש.

כל סעיף 8(ג) יגיע לבית המשפט.

ההסכמה פה בוועדה הייתה שצריך מעורבות של בית המשפט לקבלת ההסכמה. אני מבקש שתנסחו את זה.

אנחנו ננסח את זה כך שנאפשר קבלת הסכמה.

אני מעדיף להרשות.

השופט הולך לפעמים מחוץ לבית המשפט.

אין לנו התנגדות לזה. אני מאוד מעריך שופטים שיוצאים למקום.

העירו לי שב8ב(א)(1) צריך לכתוב שהוא יביא לידיעתו של ההורה.

מה אם אותו הורה ישאל לגבי עזרה כלכלית וטיפולית סבירה?

אנחנו בוועדת ברנר חשבנו שצריך לעבות ולתת תוכן לסעיף של עזרה כלכלית סבירה. כיוון שלא הגענו לזה, השארנו את זה כמשהו שיפורט בעתיד לגבי שני הסעיפים.

מה התשובה תהיה כשהיא תשאל אם היא תקבל 500 שקל בשביל לקנות חיתולים ומזון בסיסי? התשובה תהיה שלילית או חיובית? היא גם תשאל לגבי עזרה טיפולית.

אחת הבעיות זה שבמדינת ישראל הטיפול בקהילה לא מוסדר.

צריכים לומר דברים ברורים.

העזרה הכלכלית והטיפולית משתנה מעת לעת. זה לא דבר קבוע. אנחנו מחוקקים את החוק ב2008. יכול להיות שב2010 יהיה משהו אחר. התשובה לשאלה הזאת לא צריכה לעכב את החקיקה בעניין הזה. תקנות בעניין הזה נצטרך להתקין כל שנה מחדש. השאלה אם זו הדרך.

האם העזרה הכלכלית היחידה זה הזכויות הניתנות לאם חד-הורית? אם היא לא חד הורית, אז יש את קצבת הילדים, לא מעבר לזה.

יש לפעמים סיוע מסוים שניתן, כמו מועדוניות, פנימיית יום.

אין שירותים קהילתיים לתינוקות.

אי אפשר להבטיח הבטחות ארוכות טווח. את לא יכולה להגיד לה שיש מועדוניות. מה, את מבטיחה לה שהבן שלה יהיה במועדונית?

למעון יום את לא יכולה להבטיח לה אם היא לא עובדת.

אני חושב שנכון לפרט מה שיש.

המילה "סבירה" מיותרת.

אני מסכים למחוק את המילה "סבירה".

הנערה הבדואית מגיעה בדרך כלל עם כאבי בטן כאשר המשפחה יודעת שיש לה ציסטה.

האם סוגיית הביטוח הלאומי כוללת גם את שירותי הרווחה?

הניסוח הזה נלקח מסעיף 13(7), שזה הסעיף של חוסר מסוגלות הורית. חסרה פה המילה "לשיקומו".

המילה הזאת לא מתאימה פה. קצבאות של הביטוח הלאומי זה חלק מהרווחה, זה חלק מהאינפורמציה שצריך לתת. אנחנו רוצים לתת את כל האינפורמציה לאימא או לאבא. הביטוח הלאומי זה חלק מהאינפורמציה שצריך לתת.

היא צריכה לדעת שאם היא חד- הורית היא תקבל כך וכך, אם היא נשואה היא תקבל כך וכך.

נשים לא חותמות על הסכמת הורה לאימוץ בגלל מניעים כלכליים. יש את האופציה שהנערה תגדל את הילד, אבל יש גם את האופציה שפקיד סעד יפנה לבית המשפט לנוער להוצאת הילד. להגיד לה שיש אפשרות להיעזר אבל לא להגיד לה שיש אפשרות שרשויות הרווחה יפעילו את חוק הנוער או את סעיף 13, בעיני יש בזה חוסר הגינות. חסר לי משהו בניסוח הזה.

אנחנו באים ואומרים שאת מה שנאמר היום בחוק צריכים להודיע מראש.

אני מציע שיהיה כתוב "לרבות באמצעות קבלת עזרה כלכלית וטיפולית כקבוע בדין וכמקובל בשירותי הרווחה".

פה מדובר בפקיד סעד שאליו פנה ההורה שמבקש למסור את ילדו לאימוץ.

זה לא ניסוח מתאים. אני מציע שיהיה כתוב כך: "פקיד סעד המטפל בעניין מסירת ילד לאימוץ יפעל כמפורט להלן".

האם תשאירו לבדואית את האפשרות לגדל את הילד בכוחות עצמה?

אנחנו מוסרים לה את כל המידע. אנחנו רוצים שכל מה שכתוב ב9 יתקיים. אני חושב שצריך להבהיר לה את הסכנות. אם העובד סוציאלי חושב שהיא בסכנה, אז צריך להבהיר לה את הסכנות.

זאת אומרת שאין אפשרות לגדל את הילד בכוחות עצמה.

אני לא חושבת שצריך להכניס את העניין של סכנות. אישה בסכנה יודעת שהיא בסכנה. לא צריך להכניס דבר כזה לחוק.

יש נערות שלא מבינות . אם לא נסביר לה ואחר כך ירצחו אותה זה ישב על המצפון שלנו.

הילדה הזאת לא הייתה מגיעה לבית חולים בטענה שיש לה ציסטה אם היא לא הייתה יודעת שהיא בסכנה. היא בוחרת לבוא וללדת ככה תוך כדי זה שהיא תעשה הכל כדי להיפטר מהילד כמה שיותר מהר.

יכול להיות שאישה שיולדת עוברת איזה שהוא שינוי ברגשות וברצונות.

אני יכולה להתקשר לילד הזה ולחיות בטרגדיה איומה. אני צריכה לבחור בין הילד למשפחה.

זאת הסיבה שצריך לומר לה. האם ב8ב קיימת האפשרות לבוא ולהגיד לאישה שבמצב כזה וכזה יוציאו את הילד בכוח?

כרגע זה לא קיים.

אנחנו נוהגים לתת לאישה את קשת האפשרויות. אחת האפשרויות שהיא תגדל. אפשרות אחרת שהיא תחתום על הסכמת הורה לאימוץ על כל המשמעויות של זה. אם מדובר על בחורה שהיא נרקומנית, אז חובתי המוסרית להגיד לה שיכולה להיות אופציה שהיא לא תבחר באימוץ אלא בית המשפט. חסרה לי האפשרות לתת לה את האופציה.

אסור לרמות אותה. אם תבוא פקידת הסעד ולא תגיד לה את האופציה הזאת ולמחרת היא תקבל פסק דין מבית משפט לקחת בכוח זאת תהיה הרמאות הכי גדולה.

בסעיף צריך להיות כתוב שאם לדעת פקיד הסעד יש אפשרות להפעיל את חוק הנוער, אז ראוי לומר זאת לאישה.

האם אי אפשר לכלול את הכל בנוסח כללי שאומר להביא בפני הנערה את כל האופציות הקיימות?

אנחנו מעדיפים לפרט, כי אנחנו רוצים לוודא שהעובד אמר לה שהיא יכולה לגדל לבד או שהיא לא יכולה לגדל לבד.

כל העניין של להסביר את הסכנות זה לא תפקידו של פקיד הסעד. בעניין הזה האישה מבינה את הדברים. תפקידו של פקיד הסעד הוא לא לבוא ולהגיד לה שיותר כדאי לה להסכים. אפשר לכתוב את הסעיף ולהגיד שהוא יסביר לה את האפשרויות שבית המשפט יכריז על הילד כבר אימוץ, אבל צריך לקחת בחשבון שיש לזה מחיר. עדיף שלא ייוצר לחץ של הסכמה. לבר אימוץ יש את העילות. בית המשפט בודק.

אני חושב שצריך להשאיר את זה לשיקול הדעת של פקיד הסעד. אנחנו כתבנו נוסח שעונה על הדברים.

סבר פקיד הסעד שהנסיבות מצדיקות זאת, יביא לידיעת ההורה את האפשרות שבית המשפט יכריז על הקטין כבר אימוץ.

לא בכל מקרה, אלא אם הוא סבר שהנסיבות מצדיקות.

הייתי מוסיף את המילה "מיוחדות".

אני לא חושב שבשלב מקדמי פקיד הסעד צריך להיכנס לשאלה הזאת.

לכן זה בסיבות מיוחדות.

הייתה אפשרות שבית המשפט יעשה את הדבר הזה. עכשיו זה לא יהיה ככה כי לבית משפט לא תבוא האם.

זה תלוי. יש גם היום מקרים שהיא לא באה.

זאת הייתה אופציה אחת שהוועדה לא בחרה בה. אמרנו שמי שייקח את ההסכמה יהיה פקיד סעד. השאלה אם רצוי שזה יהיה אותו פקיד סעד שמעוניין לקחת ילדים למטרת אימוץ, או שזה צריך להיות פקיד סעד נפרד. פה אנחנו מערבבים את שתי הפונקציות. יש את פקיד הסעד מרשויות הרווחה שיכול להגיד מה הסכנות, ויש פקיד סעד שלוקח את ההסכמה. אני לא חושב שאותו פקיד סעד צריך לעשות את שני הדברים.

אותו פקיד סעד מהשירות למען הילד מציג את הדברים. אנחנו לא רוצים להביא לאותה אישה 5 פקידי סעד שכל אחד יסביר את הקטע שלו. יש פקיד סעד אחד שמדבר איתה. המדינה קבעה שזה פקיד הסעד של השירות למען הילד. אנחנו צריכים לקבוע מה אנחנו רוצים שהוא ידבר איתה. אנחנו אומרים שיש בעיה בכך שאנחנו כאילו מקבלים את ההסכמה קצת באיום. כשאתה בא לנערה, שהיא נערה תמימה שלא מכירה את החוקים, ואתה אומר לה להסכים כי אם לא ייקחו לה את הילד, אז זה איזה שהוא לחץ. יש נסיבות מיוחדות שלדעתנו כן צריך לומר את זה. יכול להיות שיש כאן עניין של אמירה. הנוסח הנכון הוא שזה לא דבר בשגרה, אלא רק בנסיבות מיוחדות.

אני מאוד חוששת לגבי ההשלכות שיהיו אחר כך.

השאלה אם אנחנו סומכים על פקידי הסעד. בדרך כלל פקידת הסעד לא תגיד אלא רק בנסיבות מיוחדות. אם אנחנו כותבים שזה יהיה בנסיבות מיוחדות, אז פקידת הסעד תדע שאם זה יגיע לבית משפט היא תצטרך לפרט את הנסיבות המיוחדות.

מה ייחשב בעיניכם כנסיבות מיוחדות?

אנחנו לא מתיימרים להיות פקידי סעד. אתם תחשבו מה זה נסיבות מיוחדות.

סעיף 9 זה סעיף שמדבר על השלב של החתימה על כתב ההסכמה. זה השלב הפורמאלי שבו ניתנת ההסכמה. אנחנו דיברנו על מידע שפקיד הסעד נותן לגבי המשמעות של הליכי האימוץ. יש גם מידע בדבר המשמעויות המשפטיות והתוצאות המשפטיות של האימוץ. בגלל ההיבט הזה הוכנס העניין של המשפטן. בשלב של ההכנה המקדמית המשפטן לא נמצא. השאלה היא מתי ניתנים ההסברים המשפטיים. הבנתי שבפועל זה ניתן ברמה מסוימת של פירוט. השאלה אם
רוצים לפרט בסעיף 3 את כל המשמעויות המשפטיות, או לפרט בסעיף 9 ששם זה השלב שהמשפטן נמצא.

איך זה מתרחש? מה הפער בזמנים בין סעיף 8ב לסעיף 9?

מהרגע שאני מסבירה עד שאני מחתימה אני משתדלת שיעברו כמה ימים.

שאלתי כי חששתי שההליך הוא מיידי. את אומרת שעוברים כמה ימים. אני חושב שכדאי להשאיר את זה בסעיף 8ב.

חשוב שמעמד ההסכמה עצמו לא יהיה רק כשבאים לחתום.

במקרה של סכנת חיים צריך להגיד להורה שהוא יצטרך לקחת חלק באיזה שהוא תהליך רפואי שקשור לילד.

האם על הורה שלא מוסר את ילדו לאימוץ מוטלת חובה כזאת?

ההורה הביולוגי נשאר בתמונה.

הסבירות היא שההורה הביולוגי ייתן. לא צריך לכתוב את זה בחוק.

לא צריך לחייב אותו להסכים, אלא רק ליידע אותו.

האם צריך רשות בחוק לפנות אליו?

אנחנו בפרקטיקה עושים את זה.

לעניין סעיף 9 . הדבר שסוכם עליו בישיבה הקודמת זה שההליך לא יהיה בפני בית משפט או בפני בית דין, אבל הוא יצטרך להיות מובא לאישור תוך 48 שעות. קיבלתי הערות מהנהלת בתי המשפט לגבי כך שהזמן מאוד קצר. כתבנו שבית המשפט ימנע מלהזמין את ההורה לדיון בפניו אם יש חשש שהדבר יפגע בטובת המאומץ. הטענה הייתה שהופכים את בית המשפט לחותמת גומי.

איך ההכרזה על בר אימוץ מתנהלת היום? מה קורה כאשר יש הסכמה?

כשיש הסכמה מוותרים על כל ההליך ואז הפעם הראשונה שפוגשים את בית המשפט זה בבקשה לצו אימוץ.

פה אנחנו מחדשים הליך חדש. ההליך החדש אומר שצריך אישור הסכמה תוך 48 שעות.

זה חלק מהעניין שאנחנו אומרים שההורה לא יוכל לחזור בו.

אנחנו מסבכים פה את תהליך האימוץ בעוד שלב. לא רק שצריך להכין את האישה ולהביא משפטן שיאמר לה את כל הדברים, אלא לאחר כל זה צריך ללכת עם ההסכמה לצו אימוץ וכן הלאה. ההליך המשפטי הזה הוא הליך שמעמיס על המערכת, הוא הליך שלוקח זמן. השאלה מה הטעם בהליך הזה.

זה שההורה מסכים לתת את ילדו לאימוץ זה עוד לא מנתק מבחינה משפטית את המחויבות והאחריות ההורית שלו לגבי הילד. לילד יש אפוטרופוס טבעי. צריך קביעה שיפוטית.

זה הצו.

הצו לא מנתק, הוא מחבר את הילד להורים החדשים.

איך עד עכשיו ניתקת כשהייתה הסכמה?

המשמעות המשפטית היא שההורה יכול לחזור בו יותר, כי הוא אומר שאתמול הוא הסכים והיום הוא לא מסכים.

אני מציע להשאיר את ההליך הזה לעניין של החזרה מהסכמה. ההליך הזה קשור בצורה ישירה לחזרה מהסכמה, הוא לא תהליך בפני עצמו. כשנדבר על חזרה מהסכמה נראה אם יש מקום להליך הזה.

הטענה הייתה שהסכמת ההורים זה הדבר הכי מהותי בכל שלב האימוץ. המהות של העניין זה הסכמת ההורים. אמרנו שאנחנו מסכימים לדבר הזה בתנאי שזה לא יהיה מכשול בתהליך האימוץ. על פי הבקשה של אנשי המקצוע אמרנו שזה יהיה תוך 48 שעות.

רוב האימוצים לא הופיעו בפני שופט כי זאת בעיה. אנחנו באים ועוקפים את הדבר הזה ואומרים שבכל מקרה צריך ללכת לשופט. השופט יצטרך להגיד למה לא להזמין את ההורה. אני מבקש ש9(א)(2) יידון מחדש כשנדון על הסעיפים של חזרה מהסכמה.

נניח שבין ההסכמה לצו האימוץ ההורה המסכים נפטר. מה שווה ההסכמה שלו? מה קורה בתקופה הזאת? מה קורה עם הירושה?

מה קורה היום?

יש פה לקונה.

בואו לא נקשה על ההסכמה, בואו נקשה על החזרה. בואו נסכים שבהסכמה יש לקונה מסוימת של ניתוק הקשר. אנחנו לא רוצים להקל על החזרה.

הסיפא של הסעיף אומר שפקיד הסעד והמשפטן יאשרו בחתימתם שההורה חתם לאחר שהבין את כל ההסברים.

תכתבי שזה לאחר שהוא הסביר להורה כמיטב יכולתו ובשפה ברורה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15