הכנסת השבע עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 96

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום ראשון, כ"ד בתמוז התשס"ח, (27 ביולי 2008), שעה 14:30

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון מס' 3) (תנאים לזכאות למעון יום שיקומי), התשס"ו-2005

של חה"כ משה גפני, חה"כ מיכאל מלכיאור (פ/2235)

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור - מ"מ היו"ר

רן כהן

אוהד ריפן

- משרד האוצר

אשר אור-נוי

- מנהל המחלקה להתפתחות הילד ושיקומו, משרד הבריאות

עו"ד טליה אגמון
- יועצת משפטית, משרד הבריאות

אסף אורן

- משרד הבריאות

איה דביר

- מתמחה, משרד המשפטים

עו"ד אדי וייס

- סגן יועצת משפטית, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

דר' שלמה אליישר
- מנהל אגף שיקום, משרד הרווחה והשירותים החברתיים

ולרי זילכה

- פורום מעונות יום שיקומיים

ענבל דגן-אביב

- פורום מעונות יום שיקומיים

דר' רות ליתצ'ר

- שירותי בריאות כללית

דר' בני גליק

- יועץ אגף רפואי נוירולוג ילדים, קופת חולים מאוחדת

רחל סעדה

מירב ישראלי

סמדר לביא, חבר המתרגמים בע"מ

הצעת חוק מעונות יום שיקומיים (תיקון מס' 3) (תנאים לזכאות למעון יום שיקומי), התשס"ו-2005

של חה"כ משה גפני, חה"כ מיכאל מלכיאור (פ/2235)

רבותיי, אני קודם כל מאוד מודה לכם שהגעתם לישיבה הזאת. אני עוד יותר מודה לכם שהגעתם, על אף שאני מצטער להגיד שיכול להיות שהגעתם לשווא. אני אסביר מה היה בימים האחרונים, כדי שיהיה ברור לכולם. אנחנו קיבלנו החלטה בשבוע שעבר והצבענו, כולל שתי הסתייגויות שאנחנו לא קיבלנו אותן. אחת, הסתייגות של האוצר ועוד הסתייגות שלי, שלא קיבלנו. זאת אומרת, טכנית, עשיתי הסתייגות על עצמי, ליתר ביטחון. מישהו צריך לעשות את זה.

אני גם אומר מה ההסתייגויות. האוצר הגיע לפה בצורה מאוד לא ראויה, אני אגיד את זה בזהירות, בישיבה הקודמת, ובעצם אמרו שהם חוזרים בהם גם מכל כאילו הסכמה, שאם אני מקפיא את החוק ויש ניסיון מוצלח של הפיילוט, לעגן את הפיילוט בחוק אחר כך. אני חושב שעמדתי בצד שלי, לא רק לשנה, אלא לשנה ו-4 חודשים, ובאמת ביושר כל הצדדים הלכו לזה, אפילו פרופסור אור-נוי שהיה טיפה סקפטי, אני זוכר, לפני כן, אבל בכל הלב ואני חושב שהסקפטיות ממנו והלאה---

המספרים היו כמו שחשבנו.

כמו שחשבנו, נכון. הם משהו בין 120 ל-130 ילדים, זה סדר הגודל.

מכסות.

מכסות, כן, כי זה יותר ילדים. נכון. ומשום מה לא היה ככה שכל עם ישראל רצה להכניס את הילדים שלהם לתוך מעונות היום השיקומיים, מה שחשבו אולי שיקרה, אבל זה לא קרה. סיפר גם השותף שלך לביצוע, דר' אסף, ואני מוכרח להגיד שהוא סיפר בצורה מאוד מרגשת על איזה ילדים אנחנו מדברים ומה הצורך שלהם ושאם היינו רואים, ואנחנו לא, אבל חלק מאיתנו ראה בעבר, אם היינו רואים על איזה ילדים מדברים, לא היינו יושבים בכל הדיונים האלה פה בכנסת. אנחנו השתכנענו מהעמדה הזאת. לא היה כל כך קשה לשכנע אותנו וקיבלנו את מה שקיבלנו.

מה שקרה אחר כך, שהאוצר בא בגישה יותר אוהדת ופרקטית ובעצם חזר ל'הסכמת אנטה', אם אני יכול להגיד ככה, שהוא מוכן כן לשקף את הניסוי, את הפיילוט, את הניסיון שהיה, בחוק. אני הערכתי את זה ואמרתי שאני מוכן אז גם, אם נגיע להסכמה, לעשות רוויזיה של החוק וההסכמות תהיינה בתוך החוק והיה משא ומתן אמיתי וכן, גם מצד האוצר וגם הפורום, בתיווך שלנו וגם המועצה לשלום הילד עזרו קצת בכמה רעיונות, וכולם באמת ניגשו לזה ברצון טוב.

זה נגמר בפיצוץ, לצערי הגדול, לפני כמה דקות ואני אסביר מה הנקודה. הנקודה היא שבאוצר -הם בטח יגידו את זה בצורה אחרת, אבל אני אגיד את זה כמו שאני בוחר להגיד את זה- יש איזה פחד יסודי שהדבר הזה יפתח סחף גדול ושעל אף ההגדרות, ואני הייתי מוכן גם להכניס עוד הגדרות שקיבלנו השבוע, תיקונים של פרופסור אור-נוי וכל מיני דברים, על אף ההגדרות הקשוחות מאוד, יהיה פתאום הרבה מאוד ילדים שיגיעו ופתאום במקום הוצאה נוספת של 8, 9 מיליון שקלים, שזה בערך מה שעלה הפיילוט, תהיה הוצאה של 30 ו-50, הרבה יותר כסף, מה שלא היה כמובן כוונת המכוון ולא כוונת הפורום ולא כוונת אף אחד, אבל זה הפחד באוצר. אפשר להבין, או לא להבין, זה לא משנה. ניסינו לעגן או בכספים או במספרים איזה שהוא סוג של גבול, שלא יהיה קשוח מדי. אני מוכרח להגיד שהאוצר היו בדיונים האלה הגונים, ואפילו כשדיברנו על אחוזים, הם אמרו שהם מוכנים להוסיף 2%, משהו, כדי שאם יקרה משהו... הסיפור הזה נפל על רקע משפטי. זאת אומרת, אני אמרתי שאני מוכן ללכת לכל פשרה שמקובלת על הפורום ומקובלת על הדרגים המקצועיים, אבל בתנאי שזה יעמוד משפטית, ופה, מאחר ויש לנו משפטנית שהיא באמת לעילא ולעילא ומאחר והיא מקפידה על יושב ראש הוועדה כמו שהיא מקפידה על משרד האוצר ועל כולנו, באמת זהב טהור, ומאחר וזה המצב וכל הניסוחים שהביאו באוצר -אני חשבתי שאת המשא ומתן הזה היה צריך לעשות ביום חמישי וביום שישי ולגמור את זה- כל הדברים שהביאו מהאוצר, לא רק שעורכת הדין מירב ישראלי לא יכלה לקבל, אלא גם היועצת המשפטית של הכנסת, וכל מי שמופקד על העניין הזה, הם אמרו שזה פסול מכל וכל. כמובן דבר שהוא פסול מכל וכל, גם אם המשפטנית של משרד האוצר חושבת אחרת, אני לא יכול לתת את ידי לעניין הזה.

אגב, יש לזה השלכות לא רק לחוק הזה, אלא לכל מיני חוקים אחרים, כולל חוקים של עמיתי, לא רק לוועדה, אלא לעניין ולמאמץ התמידי למען הילדים האלה, חבר הכנסת רן כהן, שבאמת מצטיין בתחום ובאמת לכבוד לי להיות שותף שלו במאבקים האלה. אם יש לזה השלכות כאלה, אנחנו לא יכולים לאפשר את זה וזה שם אותנו במצב שצריך להחליט אחד משניים, או שהאוצר מוכן ללכת איתנו על החוק שאני חושב, החוק כמות שהוא. אני מוכן לעשות גם כמה שינויים בחוק, אבל בלי הדברים הפסולים. אני מוכן לעשות על זה רוויזיה וללכת על החוק, כמות שהוא, עם השינויים של פרופסור אור-נוי ועוד כמה דוברים, ואם צריך אותם, אני מוכן לעשות את זה. מאחר ואני מניח שהאוצר לא יסכים לזה, אז אין לנו בררה אלא פשוט להשאיר את החוק כמות שהוא, כפי שקיבלנו אותו כבר בשבוע שעבר, עם שתי ההסתייגויות שקיבלנו בשבוע שעבר, ואז להעלות את זה כך למליאת הכנסת. אני מקווה שהממשלה תתמוך, אבל אני מניח שלא, ואז נצטרך להעביר את זה ב-50 חברי כנסת, כדי שזה יהפוך להיות חוק, כי זה חוק תקציבי ואין לזה הסכמת ממשלה.

אני חושב שזה מאוד לא ראוי שנושא כזה, במיוחד אחרי שהממשלה כן אישרה את זה בקריאה ראשונה ולרציפות. פורמלית, אני מניח שעוד האוצר יצטרך להגיש ערעור על הממשלה, או מה שהם צריכים לעשות, אבל הם ימצאו, הם יודעים לעשות את המלאכה הזו, אני סומך עליהם, הם יידעו להביא את ההתנגדות של הממשלה ואז נצטרך לעשות מאבק על זה ואני מאוד לא רוצה. אני חושב שראוי לילדים האלה שאנחנו נוכל בהסכמה לפתור את הבעיה שלהם. אני חושב שהחוק מבטא את זה כמות שהוא, אבל אני מבין את הטיעונים ואני מוכרח להגיד שחוץ מאיזה ביטוי אחד שאני לא רוצה לחזור עליו, הם הלכו ביושר במשך כל המשא ומתן וזה באמת נפל על דבר אמיתי, זה הפחד התמידי של האוצר שנמצא שם, שכל הילדים רוצים לנצל, או ההורים רוצים לנצל לרעה את החוק ולזכות בדבר שלא היו צריכים לזכות בו. אני חושב שהם טועים בזה, אני חושב שגם הפיילוט הראה את זה.

מאוד הייתי רוצה לשמוע את פרופסור אור-נוי, אני רואה שאתה כבר יושב בשקט כל כך הרבה זמן, זה לא דבר פשוט.

אני יוצא מתוך הנחה שמה שיש לי להגיד, אני עוד אגיד, אז אני מנומס. אני לא חבר כנסת, אני מנומס.

אולי אתה תצליח לשכנע את האוצר, אני הרמתי ידיים, אבל בסופו של דבר כל הילדים עוברים או מתחתיך, או אצל דר' אסף, או מי מטעמכם, אז אנחנו יודעים שזה בידיים שלכם, לכן הייתי רוצה לשאול אותך, האם אתה חושב שיש חשש שפתאום יהיו מאות מכסות או הרבה יותר ממה שיש היום? אולי תוכל להרגיע את האוצר והם ייתנו את הסכמתם לדבר שראוי שיגיעו להסכמה? בבקשה.

אני רוצה להתחיל קודם מהתיקונים שאני הצעתי---

אבל אני לא יכול להכניס אותם. ברגע שאני לא עושה רוויזיה, אני לא יכול לעשות שינוי, אלא אם כן אנחנו נסכים שזה שינוי---

השינויים---

היה לך הרבה זמן להגיש את התיקונים האלה וקיבלת הרבה פעמים את הטקסט הזה ועברת על זה עוד פעם ועוד פעם.

לצערי לא עברתי עליו, אני מודה. מודה באשמה. יש פה נקודה עקרונית---

אל תגיד עקרונית, תגיד שזה ניסוחית, אז אני יכול לשנות את זה.

את הנוסח שהיה בתחילת הדיון שעבר אנחנו קיבלנו בתחילת הדיון שעבר. את הנוסח שעלה לדיון בפעם הקודמת, אנחנו ראינו בפעם הראשונה בתחילת הדיון הקודם.

זה לא משנה, עורכת דין אגמון, היתה הצבעה. אם לא תהיה רוויזיה, אי אפשר להכניס את זה. זה לא משנה. הוא לא אמר 'דו צדדי' ועכשיו אני לא יכולה להכניס 'דו צדדי', אין מה לעשות.

לא, אבל אין לזה שום משמעות אחרת, רבותיי.

אם אין לזה משמעות אחרת, אז ככה תפרשו את זה.

אז זה 'זקוק למעון יום שיקומי'.

לא, אם זה לא דו-צדדי, אין לזה משמעות. אם ילד שומע שמיעה מלאה באוזן אחת ובשנייה יש לו ירידה, נגיד של 50 דציבלים. איזה משמעות יש לזה? הוא שומע. גמרנו.

אז למה לא אמרת את זה בישיבה הקודמת?

אז הוא זקוק למעון יום שיקומי?

לא.

אז זה כתוב.

לא כתוב.

זה כתוב בתנאי, שהוא זקוק למעון יום שיקומי.

התנאי המקדמי, שהוא זקוק---

התנאי המקדמי הוא שהוא זקוק לטיפול.

לא.

כתבנו את זה בסעיף, בדיוק בגלל מה---

מי קובע את התנאי? החוק קובע.

אתה.

'נדרשת השמתו במעון יום שיקומי', גם ב-4 וגם ב-5.

אבל ברגע שאתם מדברים על חוק, החוק קובע מי נכנס, לא אני. אם אני יכול לקבוע, אז אני עושה את זה כמו החוק.

שיקול הדעת, כתוב, 'מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו לכך קבע כי הוא עיוור או שיש לו לקות ראייה', ואז אתם אמרתם שלא כל עיוור ולקוי ראייה צריך מעון יום שיקומי, אז הכנסנו, 'ונדרשת השמתו במעון יום שיקומי', זה אמור לתת לכם את התשובה.

אבל מי קובע שנדרשת?

אתה, או נציג משרד הרווחה. אין בעיה פה, לדעתי.

אז אין לי בעיה.

אין לך בעיה. אני מוכן גם עוד דבר, כדי שזה יהיה ברור לגמרי, בנאום כשאני אציג את החוק, אני אדגיש בהדגשת יתר את הנקודה הזאת כדי שזה יהיה ברור. לא באים פה בשביל להביא מישהו שלא צריך את זה.

ברשותך, אדוני היושב ראש, להדגיש כאן שתי נקודות בעניין הזה. קודם כל, כשאתה אומר שנדרשת השמתו במעון יום שיקומי, אז כשאתה אומר 'נדרשת השמתו', זה עניין של שיקול דעת מקצועי של ועדת השמה.

נכון.

זה דבר ראשון, אז צריך לומר את זה במפורש.

אמרנו.

דבר שני, מתוך זה גם נובע בבירור ובאופן חד משמעי, וזה גם נאמר כאן בדיון הקודם, שישנם ילדים שייפלו לקטגוריות האלה, אבל הם לא זקוקים למעון יום שיקומי---

נכון, לכן שינינו את הטקסט.

לכן היתה התוספת.

אנחנו לא רוצים שאף ילד שלא זקוק מאוד לעניין, ייכנס.

אני מוכרח לומר שאני חשבתי, בשיחה שהיתה לי עם האוצר לפני פחות משעה, שהעניין סגור, מפני שקיוויתי, בדרך כלל אני מתבטא מאוד ברור, שהדברים היו ברורים. איתך דיברתי? אני פשוט לא יודע.

כן, איתי דיברת.

וסיכמנו את השיחה, נכון?

נכון.

אוקי. מה שאני רוצה להציע - איפה כאן החשש? החשש לא יהיה, לא בסי.טי ולא בשמיעה ולא בראייה, כי הדברים הללו, בישלנו אותם, אנחנו עשינו את זה שנה וחצי, אפשר להמשיך בפיילוט עוד חצי שנה---

אבל להם יש חשש בסעיפים האלה, הוא כל הזמן אומר לי. הם לא סומכים על---

איפה החשש? החשש, לדעתי, ויכול להיות שאני לא קולט את האוצר נכון, אבל החשש לדעתי הוא מהפִּסקה של ילדים בגיל חצי שנה עד שנה, ששם יכול להיות, נֹאמר, זרם של ילדים. הפסקה הזאת, אנחנו התנהגנו לפיה, אלא מה? אנחנו התנהגנו לפיה רק לגבי אותם ילדים שהביטוח הלאומי אישר להם גמלה והיות והם עכשיו בני חצי שנה והביטוח הלאומי מתחיל לשלם רק בגיל שנה, אישרנו אותם באותה תקופת מעבר של חצי שנה. זה מגביל אותם בצורה דרסטית. זה כמה עשרות ילדים בקושי. אם מוסיפים את הסעיף הזה, האם זה יהיה מקובל עליכם? כי אני חוזר, כל הדברים האחרים, לא השתנה שום דבר. אם אנחנו מגבילים את זה, אז גם זה לא משתנה, מפני שזה בדיוק מה שהיה. אם אנחנו הולכים על זה, אמרתי לך שאנחנו מדברים בערך על 120 מכסות לשנה, שזה בערך 150, 160 ילדים, כי חלק מהילדים נכנסים ל-3, 4, 5 חודשים. הילדים מגיל חצי שנה עד שנה, נכנסים למקסימום חצי שנה, חלק מהם לשלושה חדשים---

חלק מהם, לא כולם.

לא, אם הם מאושרים על ידי הביטוח הלאומי, אז זה המקסימום.

זה נכון.

אז למעשה, אני חוזר, אם אי אפשר לעשות את השינוי הזה... אני מוכרח לומר, אני לא אוהב לתת ערבויות, אבל בדרך כלל, ועדים פה לפחות אנשים שמכירים אותי גם בכנסת, כשאני מדבר על מספרים מסוימים, אין סטייה, הסטייה היא מינימלית, ואני אומר, על סמך הניסיון שלנו, שלא יהיו יותר מאשר 120 מכסות לשנה, אלא אם כן מספר הילדים הכולל יגדל, זה סיפור אחר.

לא, אבל לזה הוא לא מתנגד ש---

הוא לא מדבר על בייבי-בום.

אנחנו מדברים על משהו כמו 10% עד 12% מכלל הילדים.

זה לא הפריע לו, הוא היה מוכן גם לעשות הצמדה ל---

אחוזים, נכון.

מספר הילדים לא גדֵל, הוא קטֵן.

אחרי ששמעת את הדברים האלה, מר אוהד ריפן.

אני אגיד קודם כל את העמדה הרשמית שלנו והעמדה הרשמית שלנו---

אני אמרתי את העמדה שלכם.

נכון, שכל עוד אין מגבלה תקציבית אפקטיבית על כלל הסעיפים, אנחנו לא נוטים להסכים לחוק הזה.

אחרי שאמרתי את זה, אני מנסה להבין מה אתה אמרת, שישנו את הצעת החוק כך שלא ייכנסו ילדים מגיל חצי שנה עד שנה, אלא אם כן הם קיבלו---

אלא אם כן הם אושרו על ידי הביטוח הלאומי.

זה לא מה שכתוב. תקנו אותי אם אני טועה, זה לא מה שכתוב היום בחוק.

אני יודע ולכן זה מה שמטריד אתכם.

נכון.

אותי פחות, אבל כדי להרגיע אותך... אותי פחות, מהסיבה שמעט מאוד ילדים מאובחנים מתחת לגיל שנה. dq לא יכול להיקבע מתחת לגיל שנה, למשל, שזה אחד הסעיפים. ליקוי ראייה קשה וליקוי שמיעה קשה, מספר קטן של ילדים, ואז הביטוח הלאומי במילא מאשר אותם.

נכון.

כמה ילדים עם תסמונת דאון יש בשנה?

לא נפתח דברים---

תסמונת דאון, אני יודע שאני אישרתי מתחת לגיל שנה אולי עשרה ילדים.

בשנה? אבל יש יותר. כמה נולדים בישראל?

בסביבות 80 ילדים.

אז כבר יש לך תוספת של 80 ילדים.

לא שמונים ילדים מבקשים עד גיל שנה להיכנס למעון יום שיקומי.

הם יבקשו.

ממש לא.

אין שום הגבלה של הביטוח הלאומי, אז לא כולם נכנסים.

עוד פעם, אם הביטוח הלאומי מאשר אותם, והעובדה היא שלא מאשרים אותם---

הם אוטומטית מקבלים אישור.

אבל אני אומר לך עוד פעם, אני מדבר על סמך ניסיון של שנה וחצי---

בסדר, אבל הם יבואו, הם יבואו.

לא, מפני שההורים מחזיקים אותם.

אי אפשר לבנות על זה שההורים יחזיקו אותם. אם יש זכאות, הם יכולים להביא אותם מחר.

בוא ננסה להבין אותו נכון. מה אתם אומרים בפורום על ההסתייגות הזאת?

אנחנו אומרים שאין לנו שום כוונה להרחיב את הפיילוט ואם פרופסור אור-נוי אומר שאלה הנתונים של הפיילוט, אנחנו נסכים לזה.

אני רוצה רק להבין, הכוונה היא שהכל יהיה שנה מלבד מספר 2, נכון? זה מה שאתה אומר.

נכון, אלא אם כן ילדים אושרו על ידי הביטוח הלאומי.

אני רוצה לשאול את פרופסור אור-נוי, להיות בהירה, האם סעיף 6, אותו סעיף שמדבר על---

לא, סעיפים 1, 3, 4, 5 יהיה משנה עד שלוש, 2 - מחצי שנה עד שלוש.

ומ-55 ומטה זה מגיל שנה.

לא לזה אני מתכוונת. לגבי הסעיף שאומר שעקב מוגבלות ניכרת ונסיבות משפחתיות נדרשת השמתו במעון יום שיקומי, הסעיף הזה לא חל מגיל חצי שנה? הסעיף שאומר ששר הרווחה ושר הבריאות, עקב המוגבלות הניכרת ונסיבות משפחתיות, נדרשת השמתו במעון יום שיקומי, על מנת למנוע פגיעה משמעותית. זה גם שנה או חצי שנה?

את מדברת על מה שאנחנו קוראים הסעיף הסוציאלי?

כן.

אני לא יודע. אני לא חושב שהיתה פנייה לילד -אני לא זוכר- מתחת לגיל שנה בסעיף סוציאלי. אישרנו בסעיף סוציאלי אולי 20 ילדים, עד כמה שאני זוכר.

זה אומר שמה? בפועל? באיזה סעיף אנחנו צריכים להכניס?

את הסעיף של מגיל חצי שנה.

תיקח את החוק. אני אתן לך אחד אם אין לך. זה בכלל של חבר הכנסת אורון, הוא לא יודע שזה קיים בכלל. היתה רשימה של אנשים ואני חושב שחבר הכנסת אורון הבא בתור, אני הצעתי והוא היה רשום משום מה, הוא לא היוזם, אבל הוא---

הוא ירש את זה. אבל אני זוכר שאני הייתי חתום על זה.

כנראה על החוק הזה היית רק חתום יותר למטה.

אני אגיד לכם. חבר הכנסת נסים דהן נמחק, חברי הכנסת חיים אורון, אזולאי, ארדן, בניזרי, גפני, נסים זאב, יחיאל חזן כבר לא, דוד טל.

רן כהן רשום שם?

איתן כבל. רן כהן לא, בחוק הזה לא. זה מה שהוחל עליו רציפות.

לא יכול להיות.

פרופסור אור-נוי, יש לך את החוק בפניך? תגיד בדיוק מה שצריכים לעשות כדי לקיים את רצון האוצר.

לא את רצון האוצר, את רצון משרד הבריאות.

רצון משרד הבריאות, אוקי.

אני עובר על זה עכשיו - ילד הזקוק לטיפול, שמלאו לו לא שישה חודשים, אלא שמלאה לו שנה. נתחיל מזה. בסעיף בהגדרה עצמה. זה בעצם הדבר המרכזי, מבחינה זו.

סעיף 1 נשאר כמו שזה. 2, 'משתלמת בעדו גמלת ילד נכה לפי סימן ו' בפרק ט', בחוק הביטוח הלאומי', רק לגבי הסעיף הזה מגיל חצי שנה.

צריך להיות בסעיף זה, מגיל חצי שנה. ננסח, בסדר.

אוקי. זהו.

אבל אם כבר מתקנים, אני מבקש להוסיף, שתי עיניים, שתי אוזניים ולסי.פי - שתי גפיים, כי זה מאוד חשוב, שיתוק מוחין.

בסדר, אם הוא פותח---

אבל צריך לקבל את ההסכמה של האוצר, אם כבר עושים את השינוי.

אתה רוצה לדחות את הרוויזיה?

לא, אז לא יהיה לנו זמן השבוע.

אדוני היושב ראש, אני מבקש---

אם זה מקובל על כל הגורמים, אני---

אני מבקש להגיש את זה כהסתייגות שלי.

אבל בשביל זה אנחנו צריכים לעשות רוויזיה. אז קודם נצביע על הרוויזיה. מי מצביע בעד הרוויזיה?

אני נמנע.

1 הצביע בעד. מי נגד? אוקי. מי נמנע? אוקי. הרוויזיה עברה.

הרוויזיה עברה

1 בעד, 1 נמנע.

עכשיו אני מבקש להגיש את מה שהציע פרופסור אור-נוי כהסתייגות שלי.

לא צריך הסתייגות, אפשר להכניס את זה לחוק.

לא, הסתייגות.

לא, את הדו-צדדי והשאר.

את הדו-צדדי נכניס בחוק, אבל את הסיפור של פרופסור אור-נוי, זה יהיה ככה שיהיה כלי בידי מר אוהד ריפן לבוא למשרד ולהגיד---

לא, זה---

כלי, כדי שיבוא לאוצר ויגיד להם שעבר דבר ראוי.

כרגע עוד יש לכם את ההסתייגות ההיא.

יש עדיין הסתייגות אחת של האוצר, שעדיין עומדת כהסתייגות. ההסתייגות שלי, אני מסיר. יש פה שלושה שינויים.

ההסתייגות שלי.

אנחנו עוד נפיל את ההסתייגות שלך. תגיד את השינויים שאתה מציע.

אני חוזר, פעוט עם מוגבלות, סעיף 2, שורה 3. ילד שזקוק לטיפול שמלאה לו שנה, עד שמלאו לו שלוש שנים. פה מוחקים את הששה חודשים.

לא, זו ההסתייגות. אני אמרתי לפני ההסתייגות, קודם את השינויים בטקסט, מה שגם במשרד הרווחה בדאגה לנושא הזה, אני רואה.

אני אחזור עליהם. בסעיף 4---

'דו צדדית', זה כבר כתוב פה בנוסח שיש פה.

כן, אני הכנסתי, כי הכנסתי את ההערות שלכם לצורך הרוויזיה.

זה חשוב שהוועדה תשמע.

'מי ששר הרווחה והשירותים החברתיים הסמיכו לכך, קבע כי הוא עיוור או שיש לו לקות ראייה דו צדדית ונדרשת השמתו במעון יום שיקומי'. אחר כך יש להם את אותו דבר על השמיעה.

יש לי שאלה. אנחנו התלבטנו בזה בניסוח, צריך כמו בעיוור או לקות ראייה להגיד 'חירש או לקות שמיעה'? או שמספיק לקות שמיעה, כי אתם כתבתם רק לקות שמיעה.

חירש זה מובן מאליו. גם לקות ראייה כוללת, אבל---

לכן אני שואלת, כי יש אי התאמה בין 4 ל-5 בניסוח.

אני חושבת שעיוור זה מונח שהוא קיים, יש תעודת עיוור ו---

גם חירש. אני שואלת מבחינה מקצועית, אין לי בעיה.

'הסמיכו לכך, קבע כי הוא חירש או שיש לו לקות שמיעה דו-צדדית'.

לקות ראייה, קל וחומר עיוור, כבד שמיעה, קל וחומר חירש.

אין לי בעיה, רק תגידו לי מקצועית מה נכון להגיד ניסוחית, כי זה קצת מוזר שיש הבדל.

וגם מבחינת משפטית, זה עדיף מבחינת האמנה של שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות. לא לכנות אדם, לא ליצור זהות בין המוגבלות לאדם, אלא אדם עם לקות.

אז להוריד גם עיוור?

אני הייתי מוריד את שניהם, בהחלט.

כן, עיוור וחירש מורידים, יש לו לקות ראייה ויש לו---

5, אמרנו 'לקות שמיעה דו צדדית', ו-6 זה בסדר. 7, כמו שכתוב כאן, היה כתוב---

היא הכניסה את הדברים שלך, אני ביקשתי ממנה.

כן, נכון. בשתי גפיים לפחות.

אוקי. ויש את ההערכה ההתפתחותית. רציתי לדעת אם זה ניסוח או לא ואם יש מישהו ש---

זה ניסוח מיוחד כי זה לא אדם אחד. ההערכה היא על ידי כמה אנשים.

אז לא מבחן התפתחותי מלא, אלא הערכה התפתחותית מלאה.

נכון.

אז גם את זה קיבלנו.

עם השינויים האלה, יש עוד מישהו שברגע האחרון, לפני---

היתה הצבעה, לא?

היתה הצבעה, אבל אתם רוצים לשנות, אז אני עושה שינויים. הכל מגביל פה, אני מקווה שרושמים את זה באוצר, הכל מגביל. השינויים האלה הוכנסו. עכשיו באה ההצעה של---

הם הוכנסו, אבל לא הצבעת.

הוכנסו, נצביע בסוף. הוכנסו להצעה, כמו תמיד כשאנחנו מדברים על חוק. עכשיו באה ההסתייגות של חבר הכנסת רן כהן, שרוצה לאמץ את ההסתייגות של פרופ' אור-נוי וזה לשנות בהתחלה, כשכתוב 'ילד שמלאו לו שישה חודשים', לכתוב 'שמלאה לו שנה עד שמלאו לו שלוש שנים'. זה שינוי אחד. ובסעיף 2, שם כן לכתוב מגיל ששה חודשים וזהו. מקובל? אוקי.

עכשיו מצביעים קודם על ההסתייגות שלך, חבר הכנסת כהן. זו הסתייגות של חבר הכנסת רן כהן.

עכשיו אנחנו מצביעים על החוק כמות שהוא, עם התיקונים, אבל בלי ההסתייגויות.

מבחינת ההגדרה הרפואית של לקות הראייה ולקות השמיעה, זה מובן פה שזה לפי ההגדרות של המוסד לביטוח לאומי למתן קצבה?

לא, ממש לא.

אני לא רציתי להכניס את הדציבלים.

אנחנו מדברים על ירידה דו-צדדית של 45 דציבלים.

זו ההגדרה של המוסד לביטוח לאומי.

על פי ההגדרה הרפואית, לא?

אני רציתי להיות בטוחה שזה מוגדר כך, כי אחרת זה פתוח...

לא, השאלה אם לא להכניס את זה להצעה.

זה לא נכנס ב-2? זה משהו אחר?

לא, לא, לא.

אם הולכים לפי המבחנים של הביטוח לאומי בלבד, אז למעשה הוא ייכנס למשבצת של 2.

בדיוק. אנחנו הולכים לפי... בדיוק מה שאת אמרת, לא הולכים לפי ההגדרה של---

זה עניין של שיקול דעת.

אני חוזר לאיפה שהיינו. עכשיו אנחנו מצביעים על החוק כמות שהוא, בלי ההסתייגויות. מי מצביע בעד? 2 בעד. זה אומר שאין מתנגדים הפעם ואין נמנעים. אני בטוח, אגב, שכל הכנסת, אם היו יושבים פה, כולם היו מצביעים אותו דבר. אבל זה כרגע מי שהגיע בשעה זאת של יום ראשון אחר הצהריים.

החוק עבר

2 בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים

אדוני היושב ראש, אני מבקש שכן נגיד שאם האוצר יואיל לתמוך בהסתייגויות שאני הגשתי, אנחנו נכלול אותם בהצעת החוק ונבוא איתם למליאה.

כן, אני חושב שהאוצר יודע את זה.

אני רוצה ממש מכל הלב קודם כל להודות למשרדי הממשלה הרלוונטיים שבאו לפה בגישה קונסטרוקטיבית וברוח ההסכם. אני רוצה לבקש מכל הלב ממשרד האוצר, קיבלתם פה את הדעה הכי מוסמכת שיש במדינת ישראל, אולי בעולם כולו, אני לא יודע מה יש מעבר לגבולות, אבל אין לכם מה לחשוש ואנחנו הגבלנו את זה פה בכל הגבולות והיה שיתוף פעולה מלא גם של הפורום שדואגים על כל ילד ויודעים מה המשמעות של כל ילד וילד, וברוח הטובה שהיתה ביחסים בינינו במשך השבוע, אני מאוד מבקש מכם שנוכל לעשות את זה בהסכמה ובצורה הראויה ביותר, כפי שנהגתם, אגב, במשך השנה של הפיילוט גם ובמשך הימים האחרונים של המשא ומתן.

אני מודה לכולכם על הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:05