PAGE
36
ועדת הכלכלה

29.1.08

הכנסת השבע-עשרה






נוסח לא מתוקן

מושב שלישי
פרוטוקול מס' 474

מישיבת ועדת הכלכלה

מיום שלישי, כ"ב בשבט, התשס"ח (29 בינואר, 2007) בשעה 11:00

הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007

של חבר הכנסת היו"ר גלעד ארדן

(פ/2267)

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכב משומש), התשס"ו-2006

של חבר הכנסת אמנון כהן

(פ/930)

חברי הוועדה: היו"ר גלעד ארדן

אורי אריאל

צבי הנדל

אבשלום וילן

יצחק וקנין

אמנון כהן

יעקב כהן

משרד התחבורה והבטיחות בדרכים: עו"ד שרית זוכוביצקי

משה ימיני

רן פינקל

לי דגן

ליאור ניסמן

עו"ד דנה נויפלד

עו"ד רני נויבארו

עו"ד חנה טירי

נמרוד הגלילי

עודד שטמר

טל בר לב

אורי דיגמי

יעקב אנוך

יהודה רודד

שמואל מלכיס

עו"ד נסים מזרחי

שמואל טננבאום

עודד שאולוף

מנשה פרידמן

רונן לוי – יו"ר האיגוד

אילן מלמד

עו"ד אינגריד הר אבן

יעקב חלווה

ליאורה מזור

דורון אובזינק

שוקי שדה – מנכ"כל ארגון חברות ההסעה

אבי גלנצר

יניב לנצר

חיים סבן

ניר ימין

לאה ורון
הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007

של חבר הכנסת היו"ר גלעד ארדן, (פ/2267)

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכב משומש), התשס"ו-2006

של חבר הכנסת אמנון כהן , (פ/930)

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום – שתי הצעות חוק שאוחדו להצעה אחת: הצעת חוק מידע אודות רכב משומש (גילוי נאות), התשס"ז-2007 והצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לעניין רכב משומש), התשס"ו-2006.


בדיון הקודם שהתקיים בנובמבר 2007 הוחלט למזג את שתי ההצעות להצעה אחת. חבר הכנסת כהן הביע מרחוק את הסכמתו למיזוג. היום נדון בהצעות במשולב. אני אזכיר בקצרה את העקרונות שמגולמים בהצעת החוק הממוזגת. העיקרון שחבר הכנסת כהן ביקש לקדם בהצעת החוק שלו זה שמי שישכור –מכירת רכבים משומשים יהיה איזשהו סטנדרט שלפיו כאשר הוא מוכר רכב משומש לפרוס את כל הדברים הרלבנטיים למצבו של הרכב. הצעת החוק שלי עסקה בכך שבעל רכב שרכש רכב משומש, יחד עם רכישת הרכב הוא רכש את הזכות לקבל את ההיסטוריה של כל הטיפולים שהרכב הזה עבר וזאת כי היום בגלל הגנת הפרטיות הוא לא יכול היה לקבל את זה, וזה שוב – יביא לחובת גילוי מוגברת או לחשש מהיתפסות של מי שינסה להוליך שולל קונה של רכב משומש וידע שיש לו אפשרות מאד קלה ופשוטה לגשת למוסכים בהם טופל הרכב ולגלות לגביו פרטים היסטוריים שאולי יסתרו את המצג שהוצג בעת המכירה.


במהלך הדיון הקודם העלה איגוד המוסכים את הצורך שגם אני תומך בו שגם המדינה – תנהל, כפי שקיים בארצות הברית וכפי שהיום כל אזרח יכול לקבל מרשם החברות או מהטאבו פרטים לגבי רכישות שהן לגביו משמעותיות מאד, ההיגיון היה צריך להיות שגם לגבי רכישת רכב – אדם יכול היה לשלם אגרה למשרד התחבורה ובמחשב לראות את כל הדיווחים שיש לגבי הרכב הזה, בין אם זה נתונים על תאונות או על כך שהוא עבר שיקום, אבדן להלכה או – מי היה הבעלים הקודמים שלו, לפחות אלה שכן היו רשומים. אני מניח שברוב המקרים זה היה מעורר תמרורי אזהרה.


בכל מקרה, אני חושב שלתוספת הזו יש התנגדות של משרד התחבורה ואנחנו תכף נשמע את העמדה העדכנית ביותר. נותרו מספר שאלות נוספות – כיצד מגדירים מי הוא עוסק במכירת רכב משומש, נותרה השאלה שמשרד המשפטים צריך להשיב עליה – האם המשרד מסכים להרחיב את החובה שהצעת החוק של אמנון כהן מבקשת להטיל גם ברמה זהה או פחותה גם במכירת רכב משומש שלא על ידי עוסק בתחום מכירת רכב משומש. ושאלה אחרונה שאני זוכר זה האם אותו פירוט היסטורי על הטיפולים של הרכב יהיה כרוך בתשלום.

יוציאו ספר טיפולים כמו שהיה פעם – וכל פעם שנמכר הרכב, אתו עובר ספר הטיפולים.

ואם ספר הטיפולים לא מעודכן?

אדוני מניח שספר הטיפולים מעודכן או שבעל הרכב לא איבד אותו. אין הכוונה, חבר הכנסת כהן, להטיל עכשיו חובה על רישום. הרצון הוא להביא למצב שמי שיש לו רישום על כל מה שהרכב עבר, או שיש לו מוסכים מסודרים שמנהלים רישום כזה – אז זה ייחשב יתרון כשהוא מוכר את הרכב, כי הקונה יוכל לראות בנקל את כל מה שהרכב הזה עבר, ומי שלא יוכל לספק את זה – זה אמור להדליק איזושהי נורת אזהרה.


לגבי התשלום – אם אנחנו מדברים רק על מי שכבר רכש את הרכב ובא עכשיו למוסך, אומר שהוא הבעלים החדש, והוא רוצה לוודא האם מה שנאמר לו בקניה הוא נכון, והוא מבקש את היסטורית הטיפולים, מה שאתם טיפלתם ברכב הזה. בסך הכל לא יהיה מדובר על הרבה מאד מקרים. אבל אם אנחנו רוצים להרחיב את זה – שכל מי שמתעניין ברכב, לפני הרכישה - -ברור שכבר מדובר על להטיל על המוסכים משהו בהיקף גדול יותר. אם מטילים חובה כזו – האם מכניסים את המחיר למחיר של פיקוח מקסימום ? כי אם לא כך – מוסך שירצה לא לשתף פעולה יוכל לנקוב במחיר גבוה.

ומה המידע שמתקבל תמורת התשלום.

רק המידע שיש בידי המוסך.

השאלה היא מה הצרכן מקבל תמורת אותו תשלום.

יכול להיות שתיגש לאיזה מוסך ויהיה לו מידע חלקי. האם בגלל זה הוא יגבה את מלוא המחיר?

לכן אני אומר שצריך להיות מחיר מקסימלי. תכף תשמע מחברות הליסינג כמה הן חושבות שזה צריך להיות.

אני בטוח שהן חושבות – לא יותר ממה שעולה לך כשאתה הולך למנהל מקרקעי ישראל ורוצה להוציא דף לגבי הזכויות שלך בבניין כזה או אחר.

אבל שם זה מתנקז במקום אחד, פה מדובר לפעמים בעשרה מוסכים.


דבר שני, אדוני היושב ראש, ההצעה שלי מתייחסת גם לסוחרי רכב. אתה מתקשר לאדם לפי הודעה בעיתון והוא מוכר לך רכב. זה בסופו של דבר לא הרכב שלו, והוא נתן לך אינפורמציה שגויה בכלל.

בשונה ממה שרוב הציבור חושב, מי שרשום במרשם כבעל הרכב הוא לא על פי החוק בעל הרכב. הרישום הוא רק דקלרטיבי. זאת אומרת – מכרתי לך רכב, הוא הפך להיות שלך, אבל ברישום הוא עדיין רשום כשלי, ואתה מדבר על התופעה הזו של אנשים שמציגים לך - -

אתה מדבר על מי שלא עשה העברת בעלות. אני מדבר על משהו אחר: אני המוכר, הרכב שלי, ואני לא רוצה להתעסק במכירה. ואז בא סוחר ורוצה למכור בשבילי את הרכב.

הסוחר הופך להיות הבעלים - -

כן. בלי לחתום, בלי כלום. הוא יודע להציג את הדברים, הוא מוכר את הרכב ובסוף הקונה מגלה שהוא קנה את הרכב לא מבעל הרכב.

כמה עולה היום בדיקה במכון הרישוי?

בדיקה כזו עולה בין 400 ל – 500 שקל.

וזה מחייב אתכם.

בוודאי . זה גם מחייב אותנו.

כמובן – עם כל מיני החרגות. זה לא פשוט כמו שזה מוצג. דרך אגב – איך זה שכל המחירים במכוני הרישוי הם בין 400 ל-500?

כמו בעמלות הבנקים.

אין מכונים טובים הרבה יותר וטובים פחות?

יש גםמכונים טובים יותר וטובים פחות. המחירים הם לא קבועים בין כל המכונים. כל מכון קבע את המחיר לעצמו. שאלתם שאלה לגבי טווחים.

אנחנו יודעים את זה מהמציאות. בסך הכל המחירים דומים מאד.

אם תשווה באחוזים – יש פער כלשהו. בכל מקרה – אין על זה צו פיקוח על מחירים. דבר שני – אני גם לא חושב שצריך להיות. כל אחד בוחר לעצמו, זה שוק חופשי. כל אחד צריך, לדעתי, לבחור לעצמו את המכון שבו הוא רוצה לבדוק את הרכב. .

עוד נגיע לזה. בחוק שלי הבעיה היא שונה כי יש לך רק מוסך אחד, עיקרי, שטיפל ברכב שקנית, ואין לו תחרות.

לאו דווקא. אדם יכול לגשת לאיזה מוסך שהוא בוחר לעצמו.

לא הבנת אותי – אני קניתי רכב והוא מטופל במכון מסוים. היחיד שיכול לספק לי את המידע מה הרכב עבר זה המכון ההוא. אז אני לקוח שבוי. אם אני מאפשר לאותו מכון לגבות ממני כסף בעבור המידע, יש פה בעיה, אין פה תחרות על העניין הזה. בזה אני מתלבט כבר כמה ימים מה אני עושה עם העניין הזה. נשמע הצעות בהמשך.


קודם כל – אני רוצה לשמוע את עמדת משרד התחבורה לנושא של מאגר המידע הממשלתי. קראנו היום דווקא שמנכ"ל המשרד בעד.

אז אני אציג את העמדה העדכנית. אנחנו בעד ההצעה, בעד המהות, אבל לא נקדם את זה באופן שזה בוצע. בהחלט – מאגר מידע, ואני מצטרף לאיגוד המוסכים ולאנשים שנמצאים פה, הוא הדרך היעילה והמעשית ביותר למניעת רמאויות. שאדם יוכל לקבל את המידע העדכני בזמן לפני שהוא מבצע עסקה , יוכל לקבל את ההחלטה הנכונה בדבר אותה עסקה. אבל האופן שבו הדברים הועלו – אנחנו מתנגדים, וזו עמדת משרד התחבורה.

מה אתה מציע במקום?

אנחנו בעד המאגר אבל לא לפי ההצעה הזו שהובאה. ניהול מאגר דורש - -

הוא עדיין לא מופיע בהצעה.

נכון, אבל הוא עומד להופיע. מאגר מידע מחייב. הוא מחייב העמדה של נתונים מדויקים ביותר, נתונים מהימנים. צריך להחזיק את המאגר הזה. זה תקציבים,כסף, משאבים, וצריך לזכור – אלה לא דברים באוויר.

אבל זה שירות שהמדינה נותנת לאזרחים משלמי המסים.

נכון, אבל צריך להיערך לזה, וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בוועדת השרים לחקיקה, שם עברה הצעת החוק המקורית בחודש יוני 2007 זה לא בא לידי ביטוי. אם אנחנו רוצים להקים מאגר מידע כפי שהביע את עמדתו מנכ"ל משרד התחבורה אתמול בערב, וכפי שהופיע היום בעיתונות, אנחנו צריכים להיערך מבחינת תקציבים, כוח אדם. בדקנו. מנכ"ל משרד התחבורה נפגש עם מנכ"ל משרד המשפטים אתמול, בדקנו איך זה עובד בטאבו, ואני אגע בזה.

בוא נקצר הליכים היום כי זה כבר דיון שלישי בהצעת החוק הזו - אם בגלל שבחוק הזה יוקם מאגר מידע משרד התחבורה יבקש מהממשלה לחזור ולהתנגד להצעת החוק, אז אני מסיר את ההצעה הזו.

תודה על ההערה. אני מתואם גם עכשיו עם משרד האוצר, אגף התקציבים, אודי אדירי. במידה ויעלה העניין של מאגרי מידע אנחנו מבקשים - - -

אבל נאמר לך – מוותרים על העניין - -

אבל אני אומר שאם זה יעלה, אנחנו מבקשים להחזיר את זה לוועדת השרים לחקיקה. זו לא עמדת הממשלה.

ויתרנו על זה. הכל בסדר?

תנו לי להשלים – הדבר הזה דורש תקציבים. אני לא סתם שולף דברים באוויר.

יש שר מוכשר במשרד התחבורה, הוא ידאג לתקציבים. אנחנו לא דנים בזה.

יש 600 אלף העברות בעלות בשנה. אתה לוקח עוד איזושהי דלתא -תגיע למיליון דרישות בשנה שירצו את המידע הזה. אם אני אקח אגרה, ואולי אני כן אאשר את זה בוועדת השרים לחקיקה, כמו שהטאבו לוקח 41 שקלים לבקשה, וזה מה עולה היום לטאבו, ומעסיק כ- 100 תני כוח אדם לטובת המאגר שלו, של הטאבו.

מי היום עונה לטלפונים כשאני מתקשר למשרד הרישוי? עובדי משרד התחבורה?

לא. עונה חברה פרטית. .

אז היית יכול לבוא היום לוועדה ולהגיד – תנו לי שנה להקים את המאגר, אני אצא למכרז בשנה הזו. אני מבטיח לך שיגשו מספיק מציעים, יקימו לך את המאגר הזה, ותן להם רק את האגרה או 80% מהאגרה. אבל אמרנו כבר בהתחלה – לא נקיים היום על זה דיון. אתם לא רוצים את זה? תתחפרו בדברים שלכם.

משרד הרישוי זו דוגמה רעה מאד. אני במקרה הייתי צריך לסדר שם רשיון בקיץ. את מה שראיתי שם בעולם השלישי לא ראיתי – 300 איש יושבים אצל 2-3 פקידים.

הוא דיבר על מרכז השירות הטלפוני - -לא היית צריך להגיע, כנראה, למשרד הרישוי. היום יש מרכז שירות טלפוני.

לא ראיתי דבר כזה – 300 איש גודשים שם על דברים אלמנטריים. זה היה פשוט נורא.

גם את זה נוציא למיקור חוץ.

- - כשאתה מתקשר בטלפון למשרד הרישוי משרת אותך המגזר הפרטי. הם הפריטו את השירות הטלפוני של משרד הרישוי. אם תתקשר בטלפון תראה באיזו מהירות עונים לך.

אני מוכרח להגן על מנהל מקרקעי ישראל. נזקקתי להם לפני כחודש ימים והייתי בטוח שאני הולך ושורף יום שלם. שם היו 7 אנשים מקבלי קהל. נכנסים כולם במכה, תוך 1/4 שעה סיימתי שם. לא האמנתי, אבל זה מה שקרה.

אל תרוץ כל כך מהר לפאר את מנהל מקרקעי ישראל.


יש לי שאלה - אי אפשר לקבל את כל הפרטים בחוק ללא מאגר? איפה כתוב שצריך מאגר?

ירדנו מזה.

המודל הזה מיושם בהצלחה בארצות הברית כבר - -

שמעתם מה הוא שאל? הוא שאל האם בלי להקים מאגר אי אפשר לקבל את כל המידע הזה ממילא. תסביר לו לאן צריך ללכת ולהתקשר.

אם הרכב הוא של חברת ליסינג – צריך להבין מהמוסך שעבד אתם מה עשו שם, להבין את הפירוטים עצמם, חברות הביטוח, שמאי - -

צריך גם ללכת לרשם החברות ולרשם המשכונות - -האם יש עליו שיעבוד – צריך ללכת לגורמים שונים.

תעבור עוד שנה עד שהוא יקנה את האוטו.

כדי לסבר את האוזן – השיא של כל הזמנים במכירת רכב חדש היה בשנה האחרונה. נמכרו 191 אלף רכבים חדשים. באותה שנה היו בין 500 אלף ל - 600 אלף העברות בעלות, עסקאות של יד שניה. שתבין כמה צריך לשפר פה את השקיפות.

פורמלית, אם בעל הרכב שאתה קונה ממנו לא רוצה לספר לו - אין לך מושג מה ההיסטוריה של הרכב.

העובדות מוכיחות שלאנשים אין את היכולת לבדוק, הם כבר לא בודקים, הם קונים ויש המון רמאויות בשוק הזה.

הולכים למכון רישוי, מפרקים אותו כמו שצריך – לא קונים חתול בשק, ועל זה אנחנו מתכוונים להוציא הסברה לציבור.

אי אפשר לקבל את השירות הזה בטלפון?

כפי שהתחייבנו בדיון הקודם – אנחנו מתכוונים להעמיד מידע טכני לטובת האזרחים, כאשר אדם יוכל לראות באינטרנט.

מה זה מידע טכני?

אתם יודעים בדיוק מה זה- זה מידע שמופיע ברשיון הרכב.

אני לא יודע מה זה.

צבע, צמיגים, סוג הנעה. זה הרבה דברים טכניים שנמצאים. מספר בעלים קודמים, מספר שילדה.

איפה זה יופיע?

זה יהיה באינטרנט, כניסה דרך שאילתא. כמו כן – מספר כולל, סוג דלק, מספר מקומות וכו'

אם עבר תאונות – דברים כאלה גם יופיעו?

לא.

שכחתי דבר – בישיבה הקודמת עלתה הדרישה שכאשר אדם מגיע לעשות טסט, מכון הרישוי גם יקליד את הקילומטראז' שהוא הגיע אתו. האם גם לזה המשרד מתנגד?

לא. המשרד בעד, המשרד נערך לעניין הזה. יושב פה לצדי אבי גלנצר, יושב ראש איגוד מכוני הרישוי. אנחנו פועלים לקישור מחשובי של מאגר משרד התחבורה למכוני הרישוי ודרך זה גם נהיה פחות חשופים, גם המידע יהיה אמיתי יותר , והבדיקות תהיינה אמינות.

אני יכול להכניס את זה לחוק ולקבוע תאריך תחילה עוד חצי שנה?

אני מעדיף – ראה מאגרי פסולים, המשרד לביטחון פנים – אני מעדיף לעשות את זה בלי תאריכים, כאשר אני מתחייב בטווח השנה הקרובה לעשות את זה.

מכוח מה תחייב אותם אם הם לא חייבם לעשות את זה מכוח החוק?

את מכוני הרישוי? מכוח כתב ההרשאה שניתן להם.

אבל פרק זמן של שנה לא מספיק לכם?

לא, יש פה עניין טכני.

כרגע אמרתם שחצי שנה זה קצר לכם אבל בשנה תגמור את זה.

כשאני גומר את הטסט – יש היום כבר קישור ממוכן בין מכון הטסטים ומשרד התחבורה.

לא on line.

אז יום אחרי. יום אחרי הוא יקליד את הקילומטראז' שהרכב עבר אתו את הטסט. מה צריך לשנות בזה, בכלל?

אין שום בעיה.

אז למה צריך שנה?

אני צריך שנה לטובת המחשוב. .

אני לא מדבר על מחשוב. אני מדבר על הקלדת הקילמוטראז/ כדי למנוע זיופים. אנחנו מדברים על משהו מאד ספציפי.

אנחנו כרגע נמצאים - -

אבל זה אינטרס שלכם, אני לא בא בטענות למכונים, זו פרנסתם. זו לא האחריות שלהם למנוע זיופי קילומטראז'. זו אחריות של משרד התחבורה.

עד כמה זה עניין של משרד התחבורה –אני לא רוצה לפתוח את זה פה, עכשיו. לכן גם תמכנו בכל התהליך של גילוי נאות.

אם זה לא עניין שלכם. המשרד לביטחון פנים נמצא פה? אני אכניס את זה לחוק, אם משטרת ישראל תתנגד לרעיון הזה - -

יש פה עוד בעיה - אין בחוק שאמור להיות שמד האוץ- מד המרחק הוא תקין.

אני ראיתי הרשעות בבית המשפט של אנשים שזייפו קילומטראז'.

זה בקטע פלילי. זה קטע אחר. זו רמאות.

שם הורידו את מספר הקילומטרים.

בואו נעלה את רמת הדיון. תתיחסו אלינו כאל אנשים נורמליים, אנחנו מתייחסים אליכם בכבוד. בואו נבין על מה מדובר. כל מה שמדובר זה שהקישור הממוכן שממילא קיים היום בין מכוני הטסטים– תתווסף לו רובריקה שזה שמקליד לכם שהרכב עבר טסט ביום X גם יוסיף עם כמה קילומטרז' הוא הגיע לטסט ובכך תהיה הרתעה כלפי כל אותם זייפני קילומטראז' כי הם יידעו שניתן ללכת ולראות במכון הטסטים מה היה.

אני פשוט חושב, אבל תחליטו אתם לקבוע את זה בכתב ההרשאה, אין מניעה לשים אתזה גם בחוק.

אני חושב שהדברים יותר פשוטים – אנחנו נמצאים כבר בדיונים עם אגף המידע לחבר אותנו, לא למחרת, אלא שהכל יהיה on line מול מכוני הרישוי. דרך אגב, הדבר הזה גם יכול לעזור כמאגר מידע. אין לנו בעיה שאם יגיעו אלינו בעלי הרכב יוכלו לקבל את המידע הזה במכוני הרישוי בזמן אמת.

מי זה מכון המידע?

קריאה;


אגף שירותי המידע במשרד התחבורה.

אם נהיה מחוברים אליהםon line אז כמובן שנוכל את המידע אצלנו, באישור משרד התחבורה, למסור מייד לבעלי הרכב של קונים ומוכרים. זה אחד הרעיונות על מנת לפתור את הבעיה ולעשות את זה בזמן הקצר ביותר. אם אגף המידע ישתף פעולה אתנו- אנחנו מוכנים לעשות את זה במהירות, ותוך שנה בוודאי נוכל להגיע לזה.

מה הקשר למה שביקשתי?

מה שביקשת זה דיווח היום לאגף המידע על מספר הקילומטרים שהרכב עבר. זאת אומרת – אנחנו צריכים היום, לפני שאנחנו מקבלים את ה – on line - - -

On line זה on line

On line זה שידור דו כיווני.

אני לא ביקשתי שהמשרד יגיב גם על הקילומטראז' שאתם הזנתם, שהרכב היגיע. מה זה קשור לדו כיווני?

אז אני אסביר - ברגע שאני מקליד את מספר הרכב אני מקבל את כל פרטי הרכב אלי למסופים של מכון הרישוי. באותו רגע אני יודע אם הרכב הזה תואם לרשיון שהוצג לפני, אם יש זיופים ברכב. כך, כמובן, גם בשעה שרכב יעשה בדיקת קניה. זאת אומרת, אני אוכל לבדוק במפורש - -

אבל עדיין לא ביקשתי ממך את כל זה. זו לא השאלה. אתה יכול להתייחס לשאלה –מה הבעיה שלך היום להקליד את הקילומטראז'.

זה שינוי תוכנות של מכוני הרישוי לשנות את התוכנות, להוסיף את האפשרות להקלדת הקילומטראז', דבר שאני חושב שהיום לא כדאי לעשותו כי אנחנו מחליפים את כל התוכנות בגלל ה – on line, וזו הסיבה העיקרית.

תחליף גם את זה. לתכנת את זה, לעשות רובריקה, אני לא מבין –בעולם המחשב, העולם המתקדם - -

לא צריך חקיקה בשביל זה.

בלי חקיקה זה לא יקרה. ראיתי כבר פה מקרים של משרד התחבורה שמדברים כך ועושים בדיוק אחרת. צריך לחוקק. אתכם צריך לחוקק חוקים.

היום, ברשיון הידני – אתם מטביעים חותמת שהרכב עבר טסט?

כן, בוודאי.

אז אולי נעשה לכם משהו זול יותר – במקום להחליף במחשב תחליפו את החותמות ובחותמת גם יהיה מוטבע לכמה קילומטראז' הוא הגיע בטסט.

אז הוא ייגש למשרד הרישוי ויחליף רשיון.

אז נותרנו עם העניין הממוחשב.

אין לנו בעיה עם זה. דיברת על שנה?

אני לא דיברתי על שנה. בשביל להוסיף רובריקה? אפשר גם לקבוע 10 שנים וב- 10 שנים האלה לעשות משהו הרבה יותר טוב.

אני אומר לך כי אני רוצה להיות מעשי. אנחנו אלה שבשטח. אנחנו יודעים מה זה להזיז משהו במשרדי הממשלה.

אתה מדבר על משרד התחבורה?

כן. לצאת למכרז. זה לא כמו שרונן לוי יוצא למכרז ומתקשר עם מי שהוא רוצה.

מה אתה מבקש לומר, שמשרד התחבורה לא יעיל?

חלילה. אני אומר שההליכים במשרדי הממשלה יש להם - -ולכן, שנה זה זמן סביר לעשות את זה.

אפשר, בבקשה, לתת פתרון פרקטי לוועדה? במקרה, בהשכלתי, אני מהנדס מחשבים של מייקרוסופט. יש לי תואר מביל גייטס. אני דובר פורום ארגוני הרכב ודובר איגוד המוסכים. אני מסכים עם מה שאומר אבי גלנצר על שינויי התוכנה, ואם הולכים לעשות את זה לא כדאי כלכלית יש פתרון חלופי מאד חשוב שאפשר להרים אותו תוך חודש. אני יכול לעשות אותו בעצמי לבד, ולתת לכם אותו במתנה, בלי הוצאה של שקל. עושים אתר אינטרנט, ובכל רגע שנכנס הרכב, המכון יקליד את מספר הרישוי ויעדכן את אגף המידע. לא צריך תכנה חדשה, לא צריך עדכוני תוכנה לקיימים. צריך חיבור אינטרנט ואפליקציה פשוטה שלוקח בערך שבועיים לבנות אותה.

איך זה יתקשר למספר רכב? זה יהיה קשור למאגר המידע שלנו.

הוא יכניס מספר רכב וקילומטראז'.

אבל הז צריך לבוא מאיפה שהוא. הוא מטעה אתכם, זה לא ישים.

הוא מטעה אותנו? הוא מציג מצג שווא?

לא מצג שווא, אבל מצג לא יישומי.

אני הבנתי שכדי להחיל חובות מעבר לקילומטרז' על מכוני הטסטים אתם צריכים שנה כדי להיערך לנושא . התיקון הזה שאני מבקש לבצע לא מבקש להטיל את כל החובות המוגברות, שאין לי ספק שאתם תקדמו אותם בחודשים הקרובים. הוא מבקש להוסיף דבר אחד קל ופשוט – שבעת הקלדת האישור שהרכב עבר טסט, וגם היום זה לא מוקלד on line - - האישור הזה עובר במערכת המחשוב ממכון הטסטים למשרד התחבורה, יתווסף עוד מספר שמייצג את מספר הקילומטראז' שהרכב עבר אתו. אני מודיע לאדוני שאני מעלה את הסעיף הזה להצבעה במסגרת החוק שלי, במסגרת חובות מכוני הטסטים. אדוני ישכנע את הוועדה – ואם הוועדה תפיל את הסעיף הזה, אז כמובן נכבד את ההחלטה. המשרד ירצה, בגלל הסעיף הזה, לבקש דיון חוזר מוועדת השרים לחקיקה כדי למנוע את הקלדת הקילומטרז'. הממשלה תדון בנושא הזה ותקבל הכרעות כבדות משקל. כמובן – הקואליציה תפעל כפי שתמצא לנכון. התוכנה מאפשרת, אנחנו בדקו את זה. גם הם לא אמרו שאי אפשר.


שאלה אחרונה, מר יצחקי, שלא התייחסת אליה – לגבי הרצון של הוועדה שברשיון הרכב יירשמו בעלויות קודמות שלא נרשמות היום, כמו חברת ליסינג או רישום של אובדן להלכה. האם למשרד יש עמדה בנושא הזה?

החל מה- 1.1.2008 – תיקון צו הפיקוח במסגרת הרפורמה בליסינג – נרשם החכר.

זה כבר מבוצע?

נמצאים פה יבואני הרכב שהם אלה שמוציאים את הרשיונות לרכבים חדשים. הוא יכול לבשר - -

יתחיל להתבצע ממחר –

מה יתבצע ממחר?

רישום רשיון רכב בבעלות ליסינג. .

- - -

כמו שהיום רכב השכרה - כשהוא עובר בעלויות, ההשכרה נשארת לעולמי עד, החל מימים אלה יירשם גם רכב ליסינג תחת הכותרת "השכר".

זה נכנס ב – 1.1. ועד היום זה לא בוצע.

זה היה אמור להיכנס לתוקף ב- 1 לספטמבר,

- - -

אז הוא יגיד לי שבשביל זה הוא צריך לגייס עכשיו 40 עובדים וזה ייקח 16 שנה, ואין לי כוח לזה. זה תלוי אם זו רובריקה שהמשרד רוצה או רובריקה שהוא פחות רוצה.

- - -

זה היה אמור להיכנס ב – 1 לספטמבר. זה נדחה ברשומות.

- -להצעת החוק, ישבנו, משרדי הממשלה יחד והגשנו נוסח, הערות ליועץ המשפטי של הוועדה, וניסינו לבקשתו של יושב ראש הוועדה להציע תיקונים שיאפשרו יישום של ההצעה של אדוני ושל חבר הכנסת אמנון כהן וזה - - בהצעה שמונחת לפני הוועדה שוודאי היועץ המשפטי לוועדה יבקש להציג לכם.

ומה שמופיע כאן זה נוסח שהוא גם על דעתכם?

למעט כמה נקודות - -

רק יש לי שאלה: ראיתי את ההצעה. לגבי עוסק ברכב – אין פה הגדרה.

העניין של העוסק התייחסה להצעה של אדוני. הרי היו שתי הצעות שמוזגו לאחת. השאלה שאתה העלית וביקשת בפניי היתה לעניין ההצעה של אדוני. ואכן אין פה הגבלה . אם תראה את סעיף 2, שתכף היועץ המשפטי יציג – אין פה הגבלה לעניין עוסק. זו היתה הפניה שהפנית אלינו ואנחנו אכן הסכמנו.

נקרא סעיף סעיף – ונשמע הערות.

אפשר הצעה לסדר? לא נוח לי מהדיון הזה. אני רוצה להציע לאדוני שלדיון הבא, אם נמשיך לדון בהצעת החוק הזו, נזמן את שר התחבורה ומנכ"ל משרד התחבורה שיבוא ויראה איך מתנהל המשרד שלו. שיהיה שותף אתנו בלבטים שלנו ובקושי שלנו לקבל החלטה, מפני שמשרד התחבורה לא מתנהל, מתבדר, או כל מיני דברים מהסוג הזה.

זו הצעת נוסח של הממשלה להגביר את ה - -המידע הנחוץ למי שרוצה לרכוש את הרכב. (קורא את הצעת החוק – סעיף 1 – עד הגדרת "רכב משומש".

למה חשוב להיגד "מי שרשום כבעליו" ואם הוא נמכר על ידי מי שלא רשום כבעליו אלא מי שמוכר לי אותו, זה לא יחול עליו? גם יכול להיות שהוא הבעלים האמיתיים רק שהוא לא עשה העברת בעלות.

הרישום הוא לא מהותי.

לכן אמרתי –לכן לא משנה אם קניתי את זה ממי שרשום כבעליו.

פה זה אולי החוק שלי שמדבר על כך שהסוחרים לא ישתמשו - -לא שהבעלים מוכר.

אז אני אומר – ההגדרה צריכה להיות רחבה יותר. הרישום לא מלמד על הבעלות.

- - -

ואם הוא נמכר על ידי מי שיש לו יפוי כוח?

זו היתה ההצעה המקורית של אדוני בהצעתו - -

· - -

אבל לרכב חדש אין היסטוריה.

הרעיון היה – שתהיה מכירה. פה אחנונ מדברים על רכב שאנחנו מעבירים אותו יד נוספת. זו היתה הכוונה.

זה מה שהצעתי.


כיוון שמדובר מצד אחד על הצעה שרוצה לשמור על זכויות הצרכנים, שלא יטעו אותם ויוליכו אותם שולל, ומצד שני יש לה גם משמעויות בטיחותיות – נשמעה כאן השאלה האם השר שאנחנו רוצים שיהיה השר האחראי יהיה שר התחבורה, שר התמ"ת או לא להגדיר.

בנושא של רכבים –זה משרד התחבורה.

- - -

יש להצעה היבטים צרכניים והיבטים של בטיחות בתחבורה. מה אתם מציעים ?

- - -

אפשר להשאיר את זה לסוף. הגדרת שר היא רלבנטית למקום שבו עושים שימוש בהגדרת השר. הוחלט קודם שיהיה שימוש בסמכויות השר ואז יהיה ויכוח איזה שר זה יהיה. ממילא – לקבוע סעיף שהשר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצוע – זה סעיף מיותר היום, בחקיקה. אין צורך בסעיף כזה, כי תמיד בממשלה יש שר אחד שהוא רלבנטי. אז מבחינה זו זה לא משנה.

נראה. נחליט בסוף.

לגבי העניין של המידע אנחנו רוצים להוריד "ובלבד שאין בו כדי לזהות אדם". זאת אומרת, לא לקבע את זה שפתאום, חוק הגנת המידע והיסטורית רכב –הוא מתחיל להפריע. זאת אומרת, אנחנו רוצים להגיד שהיסטורית רכב, באשר היא – היא לטובת הציבור. לתת אותה לאנשים היא עניין של טובת הציבור. לכן, לא רוצים לקבע את זה שהיסטורית רכב וזיהו אדם זה איזושהי עבירה, שזה פוגע בהגנת הפרט.

אדם יודע ממי הוא רכש רכב ביד הנוכחית. הוא לא מכיר אישית את אלה שהיו הבעלים לפניו.

לא נותנים את ההיסטוריה של היד הראשונה אלא רק את ההיסטוריה של היד השלישית, למשל, אם עכשיו הוא בעל הרכב. ואז אנחנו בעצם זכאים לתת, לפי הפרשנות המשפטית היום היסטוריה רק של אותה יד שאנחנו מטפלים בה. למרות שיש לנו נתונים של ההיסטוריה - -

אתה יכול לתת את המידע רק למחוק את השם. מה סודי, פה, בעניין הזה? איזה צנעת פרט יש בזה? למה כשאני קונה בית אני יכול לראות מי היו הבעלים, ורכב, שזה עוד חשוף – אדם נסע בו בציבור - -

אנחנו לא סבורים שיש פגיעה בפרטיות.

אני לא מקבל היסטוריה של בית שקניתי מיד שניה?

מה שאתה רואה זה את הרישום הרלבנטי הנכון בטאבו. כלומר, אם השטח הוא שטח פרטי ונקנה על ידי מישהו – אתה תראה את הבעלים הקודם, אבל לא את הבעלים שלפניו. אתה לא תראה את ההיסטוריה.

אני מצטער לומר לך – מניסיון, קניתי בית לא מזמן - הלכתי למנהל והוצאתי את כל ההיסטוריה של מיש היה בבית.

אבל לא את כרטיס האשראי שלו.

- - -

הסעיף הזה מגדיר מידע מה הוא. זה המידע שיוכלו אחר כך ה- - המבטח או המוסך להעביר. אין שום סיבה – יכול להיות שגם בידי המוסכים יש מספר תעודות זהות, מספר כרטיסי אשראי וכו'. אין שום סיבה להעביר את המידע הזה.

מה הקשר בין התשובה לשאלה? השאלה היה – בהגדרה שלך כתוב: "מידע אודות תיקונים או טיפולים". זה ברור שלא צריך להעביר את מספר כרטיס האשראי, אל את הכתובת של בעל הרכב הקודם. ההבהרה הזו היא מיותרת, ובגלל שהיא מיותרת היא גם תיצור אחר זה בעייתיות בהבנת החוק אצל בעלי מוסכים. ואז היא תפגע במטרת החוק. ההגדרה שאומרת "מידע אודות תיקונים או טיפולים" היא ברורה מאד והיא מובנת.

אז מה הבעיה עם התוספת?

כי התוספת עושה את זה ההגדרה כבר לא ברורה. למה צריך את התוספת הזו? אתה צריך לתת לי, כבעל מוסך, מידע על התיקונים והטיפולים. לא כרטיס אשראי, אמצעי תשלום עבור הטיפול, ולא – איפה גר זה שהביא את הרכב לטיפול, לא הטלפון שלו ולא כלום. רק את המידע על הטיפולים.

כולנו מסכימים על אותו רעיון שאין שום סיבה וטעם להעביר מידע מעבר למידע על התיקונים והטיפולים שעבר הרכב. אם זה מפריע – לא אכפת להוריד את זה מההגדרה. ולכתוב אחר: מבלי לגרוע מהוראות חוק הגנת הפרטיות. כל הכוונה היא להבהיר כאן שאין פה להעביר מידע שלא קשור לתיקוני או טיפולים שעבר הרכב.

אז נכתוב "בלבד". הכוונה שמה שמעבירים לו זה מידע אודות תיקונים או טיפולים שעבר הרכב, בלבד. כל ביטוי שיש בו תמרור אזהרה שהוא המובן מאליו –

זה תמרור אזהרה גם לחברות הביטוח שיש בידם הרבה מידע שהוא מזהה והוא אישי, ואתה לא רוצה שהוא יעביר, ואין שום סיבה שהוא יעביר - -

אבל הן יודעות. אגב זה – שהם גם לא יעברו באור אדום. אבל זה לא קשור, אני לא מבקש מהם לעבור באור אדום ואני לא מבקש מהם לעבור על חוק הגנת הפרטיות. אני אומר: יש חוק ספציפי שנחקק ברגעים אלה, פה, שאומר שלהעביר מידע על תיקונים או טיפולים – זו חובה של המוסכים. וזה גובר על החובה הכללית של הגנת הפרטיות שהיא ידועה להם מחוקים אחרים. ככל שהיא קיימת.

אנחנו לא תופסים את זה כגובר. חוק הגנת הפרטיות חל על מידע הנוגע לאדם. אנחנו חושבים שמידע שנוגע לרכב הוא לא מידע שנוגע לאדם, אבל אני, מבחינתי, אומרת בצורה מפורשת שחוק הגנת הפרטיות חל לצד החוק הזה, והוא ממשיך לחול הלאה, וזה – מבלי לגרוע בהוראות, כי אנחנו לא תופסים מידע הנוגע לרכב כמידע - -

זו הבעיה - -

כל החוקים חלים על ה - -

- - זה ברור, אבל הבנתי כרגע שאתה חושב שזה - -

אז אין לך קושי ובעיה עם זה.

כל עוד זה ברור שזה בסדר.

לי לא ברור.

החוק הזה, מבחינתנו, לא גובר על חוק הגנת הפרטיות. יש חוקים שהם חריג - -

אבל יש לך קושי עם החוק הזה?

לי אין קושי ובלבד שזה ברור שזה כך.

אני לא מבינה מה הקושי להוסיף - -

אני לא מבין מה הקושי לא להוסיף.

כי יש בידי הגופים האלה, כמו חברות הביטוח, הרבה מידע שהוא אישי ופרטי.

והיום מותר להם למסור אותו?

לא, ממש לא.

אז למה אני צריך לחזק את זה.

כי בחובת העברת המידע אנחנו יוצרים פה - - חדשה, סעיף 2, כל מה שזה נועד להיות זה תמרור אזהרה, שייזהר מי שמעביר את המידע.

חוקים הם לא תמרורי אזהרה. חוקים הם חוקים, ואם יש חוק היום שאוסר עליהם למסור את פרטי כרטיס האשראי, ואני, בחוק הזה, לא ביקשתי להתיר את זה – אז לא מותר. אבל למה אני צריך לחזור על זה, פה, בחוק? אני לא מצליח להבין.

זה גם זהות של האדם האחר. הבעלים הקודם.

- - -

לא לכל המוסכים בא לשתף פעולה עם זה. תכך תשמעי מחברות הליסינג שלא בא להם כל כך לשתף פעולה עם העניין הזה – זה עולה להם הרבה כסף, זה אולי יפגע להם בהיקף המכירות או במחירים בהם נמכר הרכב המשומש, ואולי לא. לא כל חברות הליסינג, אני לא רוצה לעשות הכללה. כל תוספת שהיא מיותרת ומציבה תמרורי אזהרה שממילא אסורים בחוקים אחרים, תפתח עוד פעם פתח להגיד לאזרח – יש פה בעיה, זה עלול לחשוף, אני לא חושב שאני חייב לתת לך את זה. אני לא מבין. אם אני מבקש בחוק הזה לחייב אותם למסור את המידע על התיקון או הטיפול בלבד, שהרכב עבר, למה את צריכה לחזור ולומר פה שכל דבר אחר שהוא בגדר פגיעה בפרטיות – אסור להם למסור? אנחנו יודעים שאסור להם למסור, בגלל חוק הגנת הפרטיות. מה ההבהרה הזו מוסיפה?

אני אסביר לך. אני לא אומרת שזה חייב לבוא בהכרח בנוסח שבהגדרה, אבל יש מקרים שהם חריגים לחוק הגנת הפרטיות ולא כתוב שם "...על אף הוראות חוק הגנת הפרטיות מותר..." כתוב שמותר.

את יכולה לתת דוגמה אחת?

חוק נתוני אשראי, לדעתי, שזה החריג הכי גדול. לא כתוב שם "אל אף הוראות חוק הגנת הפרטיות" ומביאים חוק אחר. זה ברור שהמידע שיש בו מידע אישי והוא רלבנטי ואלה דברים מאד דיסקרטיים שאמורים להיות, והם יופצו.

שם מהות החוק היא אחרת לגמרי. מהות החוק היא לתת את כל המידע.

אז פה, כדי שלא יהיה ספק, אני הייתי מציע אולי נוסח – דווקא בסעיף ה -- לומר : "מבלי לגרוע מהוראות כל דין" וזה ברור, וזו הכוונה. הוויכוח שמתרחש בינינו לא כתוב בחוק. מחר מישהו יקרא את החוק והוא לא יראה את הוויכוח שכאן, ויצטרך ללכת לדברי הכנסת. אם חברי הכנסת סבורים שיש משהו בעמדה העקרונית שברור שזה לא גובר על חוק הגנת הפרטיות, אז צריך למצוא לזה איזה ביטוי. אני חושבת שזה לא פוגע.

לפי עמדתכם, למסור היום את הטיפולים בלבד – שהוחלף קרבורטור ברכב הזה לפני שקניתי אותו – זו היום פגיעה בפרטיות?

לא.

זאת אומרת, החוק בכלל, בעיניכם, הוא מיותר בכלל.

לא.

במידה מסוימת, הוא לא צריך לבוא כחריג מבחינה חקיקתית כי ממילא היום אף מוסך, כנראה, לא יכול להתכסות באיצטלא שיש חוק שאוסר מסירת מידע.

אבל את מודעת לזה שהתופעה הזו קיימת? אחרת – למה תמכה הממשלה בחוק?

לא. הם טוענים את זה. אז אין לנו קושי שזה ייאמר במפורש. אבל עדיין, אני חושבת שאדוני מסכים שלא צריך להעביר פה מידע אישי ולכן - - -

הדברים שאמרת עכשיו בדיוק מחזקים את ההתנגדות שלי. כי את אומרת בעצמך שגם היום זו לא פגיעה בפרטיות למסור לאדם שהוא היום הבעלים של הרכב שלפני שנתיים הוחלף בו קרבורטור במוסך. למרות זאת, בעלי המוסכים, כדי להתנער מכאב הראש הזה אומרים לאנשים שזו בעיה והם לא יכולים להוציא את זה. באנו לחוקק את זה כדי שיהיה ברור שיש להם חובה למסור את זה. אם את תכניסי עוד פעם אמירות בעניין הזה שכאילו יש פה בעיות – מה שאסור לך, אסור לך – חובתו כבעל מוסך לדעת - -

אדוני צודק, אבל בעצם, היום הדין אומר כך: אנחנו לא תופסים את חוק הגנת הפרטיות כאוסר אבל ברור שאין חובה על המוסכים להעביר את המידע הזה. גם היום אתה יכול לבוא ולהציע להם כסף.

אבל פה אני מעוניין לקבוע חובה.

- - -

אז מרגע שאתה כותב את החובה, אז שיהיה ברור שזה מבלי לגרוע מהוראות כל דין. היום אתה בא ומטיל עליהם חובה. אתה אומר – יבוא אדם ויבקש, הם לא יכולים לטעון כלום. ואז הם שואלים: מה היקף המידע שנצטרך להעביר? אז היקף המידע זה קלקולים מכניים. ולכן אני חושבת שחשוב להבהיר שזה - - לצד חוק הגנת הפרטיות, מבלי לפגוע בחוק הגנת הפרטיות.

אני דווקא מוטרדת מההערה של רונן לוי. אם הוא חושש מזה שזה יהיה כתוב עכשיו, אז יכול להיות שהוא חושב שאם זה לא יהיה כתוב הוא יוכל למסור את המידע.

יש לו מזה המון - -

אולי הוא לא רוצה להשקיע את המאמצים בלהוציא חלק מהמידע שהוא לא אמור להעביר? אולי הוא רוצה להקל על עצמו ולהעביר מידע הרבה יותר שלם ולהוציא תדפיסים שלמים?

אבל אז זו תהיה הפרה של החוק. גם אם אני - -

אבל אם זה לא כתוב אז אפשר לבוא ולטעון ולחשוב, ותהינה כל מיני פרשנויות. ולכן, למען הסר ספק, נכון שזה יירשם. בדיוק בשל הדברים האלה.

זאת אומרת, שאם אני מוסר מידע שחלקו מותר וחלקו אסור – אז אני פטור מהחוק? – יפה. אז לא תהיה שום בעיה פרשנית עם זה. אז אנחנו נכניס – לא ספציפית על הגנת הפרטיות אבל את הנוסח שעורכת הדין נויבאור אמרה: "מבלי לפגוע בהוראות כל דין".

כשאתם מגדירים משפטית: "שעיסוקו מכירת רכב משומש", הכוונה היא שעיסוקו היא גם מכירת רכב משומש, או – עיסוקו העיקרי הוא מכירת רכב משומש? כי ראיתי שכאן מחקו – "הן כעיסוק יחיד ובין כאחד מעיסוקיו".

אנחנו חושבים שזה ברור שזה גם בין אם אתה עושה את זה כאחד מעיסוקך – כלומר, אם אתה עוסק גם בזה וגם בשעות אחרות דברים אחרים. אני חושב שהנוסח הזה תופס גם את זה - -

אני מדגיש, כיוון שבישיבה הקודמת, כשהחליף אותך חבר הכנסת טל אני אמרתי ש – 95% מסוחרי הרכב שמתעסקים בסחר מכוניות ומוכרים מכוניות בצורה אנונימית, דרך מודעות בעיתונים, דרך מספרי טלפון שאי אפשר להגיע אליהם – הם סוחרים, בעצם, אבל עיסוקם הוא לא מסחר ברכב. הם לא רשומים בשום מקום. השאלה אם זה מכסה, ובעצם – חובה עליהם בסופו של דבר לפעול על פי החוק.

אני חושב שכן, כי לא כתבנו פה – שעיסוקו העיקרי מכירת רכב - -

אז בהתאם לגישתך וגישת משרד המשפטים אני מבקש להחזיר את הסיפה כדי שיהיה ברור שגם אם זה רק אחד מ - -

הסיפה התווספה בין אם הוא עושה את זה כאדם יחיד ובין אם כתאגיד. היא לא התייחסה דווקא ל "חלק מעיסוקם..." - -

יש לנו הגדרה בחוק הגנת הצרכן, ואת זה חברתי ממשרד התמ"ת יותר מבינה ממני – שעוסק זה דרך עיסוק. חשבנו שזה דווקא עלול - - וזה אומר: כל עוסק, בכל אופרציה שבו הוא עושה משהו דרך עיסוק. ולכן לא חשבנו שזה דווקא עלול להכניס אי בהירות, שכאילו אתה אומר שיש כאן כמה אפשרויות. הדבר הזה מבחינתנו הוא מוחלט: "עוסק" זה מישהו שעושה דבר דרך עיסוק, וזו ההגדרה הכי - -

מה זה "דרך עיסוק"?

זה אומר שאתה בעצם עושה את זה כעניין מסחרי, שאתה, לדוגמה - -

מה המבחן, מבחני רשויות המס?

מבחן מהותי – מה הבן אדם הזה עושה. אם הוא עושה עוד מיליון דברים אחרים, מבחינתי זה לא בסדר.

הוא יגיד – אני לא עוסק, הוא "מאעכר". הוא מרוויח את הכסף והולך.

וגם אין על זה דיווח לרשויות המס.

זה לא משנה אם הוא רשום, זה לא משנה כלום. זה מבחן עובדתי אם מה שהוא עושה זה מוכר רכבים. זהו. זה, מבחינתנו, המקסימום שאפשר.

מכור רכב בשבוע. הוא חי מזה. מה?

מוכר רכב בשבוע – זה בסדר.

כי זה מה שהוא עושה. הוא קונה ומוכר.

אבל איך אני יודע לגלות אותו? איך יודעים שהאדם הזה מכר רכב, נתן אינפורמציה שגויה, בא לבעל הרכב – ואומר לו : אני אתן לך את מחיר המחירון. ואז הוא מוסיף רמאויות,. איך אני סוגר את האפשרות הזו? איך אני תובע אותו? איך אני יודע מיהו? אני לא יכול למצוא אותו בכלל.

החוק לא נותן פתרון איך למצוא אותו.

אני אומר – טופס זיהוי. אם אני קונה ממישהו, שיהיה טופס שהוא חותם עליו, נותן את כל הפרטים שלו, אולי – עם תצלום של תעודת זהות. משהו שיסגור את האפשרות שהאזרח הפשוט לא ייפול בפח.

העניין הוא שבעסקות של רכב משומש – זו גם יכולה להיות עסקת אקראי של הזדמנות חד פעמית שבה המוכר הוא לא באמת זה שהשתמש ברכב בעבר, אלא הוא זה שמכר אותו, בפועל. ולצורך העניין, כדי ליצור את חובת הגילוי המוגברת שחבר הכנסת כהן רצה להחיל, צריך לחשוב אולי על הגדרה רחבה יותר מה זה נחשב "עוסק ברכב", במכירת רכב משומש.זו הבעיה שבתחום הזה יש מיליון הנחיות על מי שמייבא רכב ומוכר רכב חדש, ויש אפס הנחיות על מי שיש לו מגרש לרכב משומש. אנחנו נמצאים באיזשהו חלל שעכשיו אנחנו מתחילים קצת למלא אותו

מי שיש לו מגרש זה פחות בעיה, כי אני יודע ממי קניתי.

- - כרגע להפריד אותנו מכל האחרים. אני חושב שהנושא הוא הכי גרוע במקרה של אמנון כהן. מי יהיה אחראי על הגילוי הנאות – זה שמכר, שנעלם, או שיחזרו למי שהרכב שלו והוא יהיה האחראי על הגילוי הנאות, ולא אשם ברמאות. צריך פשוט להוריד את זה, ויהיה בחוק שמי שקנה רכב לא מבעליו הרשום של הרכב ברישיון – חוק גילוי נאות לא יחול עליו. אז שאנשים לא יקנו מאחד שהרכב לא רשום על שמו. מה פתאום אנשים קונים אוטו ממי שהוא לא רשום על שמו? אצלי בעסק כל המכוניות רשומות על שמי.

מה זה "החוק לא יחול עליו"? חובת הגילוי המוגבר צריכה להיות קיימת על מי שמוכר רכב שהרכב לא רשום על שמו. אני מוכר רכב שלא רשום על שמי – יש עלי חובת גילוי מוגבר. ואם אני לא נחשב כעוסק במבחנים של רשויות המס או על פי ההגדרה ואני מוכר רכב. אז תכתבו "לרבות מי שמוכר רכב שאיננו רשום על שמו ברישומי משרד הרישוי".

ואז – על מי תהיה החובה, על זה שמכר, או על זה שזה רשום על שמו?

זו בדיוק התופעה שאנו הולכים לטפל בה.

לא ברור לנו איך אתם רוצים להגדיר את העוסק – למשל, אם אב רוצה למכור את הרכב של ביתו, הוא יהיה "עוסק" לפי ההגדרה?

לא, ממש לא. החוק לא מתכוון להפוך לעוסקים אנשים שהם אינם עוסקים. החוק רק רוצה להרחיב את חובת הגילוי. חבר הכנסת כהן ביקש להחיל חובת גילוי על אלה שמוכרים רכבים כדי להרוויח מזה כסף, לא כדי לשדרג לרכב אחר, כדי להרוויח כסף ממכירת הרכב. כיוון שהתחום הזה הוא מאד בעייתי, לקבוע מי זה בדיוק עוסק ברכב כזה, וכיוון שמה שמאפיין את אלה שעושים את זה כדי להרוויח כסף שפעמים רבות הרכב שהם מוכרים לא רשום על שמם. הם עושים את זה כמתווכחים. מתווכחים של מגרש, מתווכחים של אדם פרטי – זה לא משנה. אז אנחנו מדברים על החלת חובת גילוי מוגברת לגבי או מי שעושה את זה כעוסק או מי שמוכר לך רכב והרכב בכלל לא רשום על שמו, שעליו חלה חובת גילוי מוגברת. חובת הגילוי המוגברת, כפי שגברתי ודאי זוכרת, מדברת על כך שהוא יצטרף למלא טופס שבו הוא יכתוב שלמיטב ידיעתו – זה כל הדברים שהוא יודע על הרכב הזה. ובלי שהוא ימלא את זה, העסקה תהיה ניתנת לביטול.

- -אם אנחנו קובעים שכל מי שמוכר רכב שאינו בבעלותו אנחנו עלולים לתפוס אנשים שאנחנו לא רוצים לתפוס.

מה זה "לתפוס"? אנחנו מדברים על חובת גילוי מוגברת.

לא. להכניס בהגדרה אנשים שאנחנו לא רוצים להכניס אותם בהגדרה, כמו חבר שמוכר את הרכב של חברו, אב שמוכר את הרכב של בתו וכן הלאה. שמוכרים רכב שלא רשום בבעלותם – הם ייכנסו בגדר העוסק הזה, שיהיו חייבים בחובת הגילוי.

אם אתה רוצה להיות פטור מחובת הגילוי המוגברת, תקרא לו בעת מועד המכירה, ושהוא יוכל לענות על שאלות. אבל אם אתה רוצה לתת למישהו למכור רכב, ורכב זה דבר שיש לו אלמנטים בטיחותיים, ואדם שמוכר את הרכב הוא לא האדם שהשתמש בו, וזה גם לא רשום על שמו- אז האדם שמוכר יצטרך גם לחתום על כמה הצהרות. בסך הכל מבקשים את האמת. אתם מציגים פה כאילו איזו דרישה מה מבקשים – בסך הכל חבר הכנסת כהן ביקש שתגיד כל מה שאתה יודע על הרכב הזה.

אבל יש בעיה –שאותו אדם שני, שמוכר רכב של חבר, היות ורשום "למיטב ידיעתו" באמת ובתמים יכול להיות שלמיטב ידיעתו הרכב לא עבר תאונה, והוא ימלא על פי הכרתו, ידיעתו והבנתו.

אם אני נתתי לחבר שלי למכור לי את רכבי, הסתרתי ממנו את העובדה שהרכב עבר תאונה, והוא הלך וחתם לקונה - הרי בעצם אם לא נעשה את זה, אתם מאפשרים לכל אדם להתחמק מחובת הגילוי על ידי מסירת הרכב לחבר שלו כדי למכור אותו. בדיוק זה מה - -

- - -

לפי דעתי – צריך לתת את זה ברשומות, שחוק גילוי נאות לא תופס במידה וקנית אוטו לא מבעליו הרשום של הרכב. מכרת את האוטו של הבת שלך? אין שום בעיה. שהבת תחתום על החוזה שהיא מכרה את האוטו. קנית מסוחר? שהאוטו יהיה על שמו.

אני לא רוצה לחייב כל בעלים. ואם הבעלים נסע לחו"ל?

שישלח יפוי כוח נוטוריוני, כמו שאני הולך בשבילו לפעול בכל משרד ממשלתי. אם אני בא למשרד הרישוי לבקש רישיון לאוטו –יש יפוי כוח נוטוריוני שאפשר לשלוח מכל שגרירות. כמו שעושים במכירת דירה. אין מצב כזה. פה, במדינה, 95% מהסוחרים לא משלמים מס הכנסה, אין להם תו סוחר, אין להם ביטוחים, אין להם כלום. המכוניות לא על שמם. הכל פה מתנהל בצורה שלומפרית. הם באים למכונים – אמר את זה גלנצר, הוא רואה אותם במכונים כל יום. קנית רכב לא מבעליו הרשום של הרכב? קנית חתול בשק. ברגע שאנשים יידעו את זה, שהחוק לא מגן עליהם, יבקשו – תעביר בעלות על שמך ואז אקנה ממך את הרכב.

לא צריך. מה הוא מפסיק עוד יד בשביל המכירה?

לא. למה? תו סוחר, אנחנו לא מפסידים יד. יש חוקים, קיבלנו רשיונות, אנחנו משלמים על זה מסים. יש לנו אגרות, יש לנו שלטים במבחן שזה עולה לנו עשרות אלפי שקלים בחודש.

אני רוצה להסביר עוד פעם – החוק הוא מאד פשוט: על אדם שמוכר רכב חדש יש הרבה חובות מכוח החוק. לדוגמה – אם אדם יעביר רכב חדש ולא יגלה שהרכב הזה נפגע בזמן ההובלה, תהיה לו בעיה קשה מאד מול מי שקנה את הרכב, גם מבחינת החוק והחובות הקיימות עליו. תקן אותי אם אני טועה. לעומת זאת, בשוק הרכב המשומש, וכולנו יודעים את זה - הרבה מאד אתה קונה רכב לאו דווקא מהאדם שהשתמש בו, או לאו דווקא מהאדם שרשום כבעלים שלו. כל מה שביקש חבר הכנסת כהן לוודא זה שהמידע שאתה מקבל מאותו אדם יהיה מידע מלא ושלם ולא אחר כך יסתתר אותו אדם תחת הטענה שהוא לא ידע מזה שהרכב עבר תאונות. אז אנחנו רוצים ליצור גם ב- linkage בין זה שנתתי לו למכור עבורי את הרכב, שבעל הרכב שמוסר יידע שאחר כך, גם אם הוא יטעה גם את זה שמוכר עבורו, וגם זה שמקבל ממנו את הרכב למכירה, ידרוש לדעת את כל המידע הזה, ולא יסתתר תחת זה שכאילו נותק הקשר עכשיו עם בעלי הרכב. אז הוא אומר:ברגע שאתה מוכר לא באמצעותך ישירות, אלא באמצעות אדם אחר, תהיה חובה מוגברת לגבי הגילוי הנאות: אתה תצטרך למלא טופס ולכתוב את כל הפגיעות שהיו ברכב ואתה יודע עליהן, וכל הבעלים הקודמים שאתה יודע עליהם. אני לא כל כך מבין ממה אתם חוששים כל כך.

זה לא חשש.

תמצא מינוח כזה שזה יפתור את הבעיה הזו.

אני עוד לא מבין מה הבעיה כל כך.

בשוק הרכב קיימים הרבה מאד אנשים, לא סוחרים מורשים. יש גם מאעכרים שקונים מקליינטים ומוכרים את הרכבים שלהם. הרי העיסוק המשני - - מה שיהיה צריך להוסיף פה: "עיסוקו העיקרי או המשני". אם הוא מוכר אחד בחודש זה עיסוק משני.

אין הגדרה מה זה "עיסוק משני". אולי זה תחביב שלו? אין הגדרה בחוק. ואם הבת סיפרה לאבא שלה שהרכב עבר תאונה, והאבא שמכר עבורה את הרכב לא סיפר את זה. אז האבא בסדר? רק הבת עכשיו לא בסדר? אני שואל שאלה – כיום, על פי החוק, האבא בסדר?

- - -

הנחת החוק של חבר הכנסת כהן היתה שכאשר אדם ממלא באופן מסודר – לא כל מי שקונה רכב כל כך מבין בכל השאלות שצריך לשאול. יש חובה, ייזהר הקונה – זה נכון. במקרה הזה, חבר הכנסת כהן רוצה לעזור לקונה לעזור לעצמו והוא מבטיח את זה על ידי שהוא יוצר סטנדרט מכירה גבוה יותר. לא גבוה כמו במקרקעין, אבל גבוה יותר, שמחייב מסמך שבו המוכר, שהוא מוכר את זה כעסק שלו, שמוכר רכב שהוא לא הרכב שבבעלותו או שלא רשום על שמו, יצטרך להתייחס כחובה, בכתב, לדברים שהוא יודע על הרכב הזה. ולא יגידו אחר כך – שכחתי, לא שאלו אותי. זה הסטנדרט שאם אתה רוצה למכור רכב באמצעות מישהו אחר – תעמוד בו מבחינת החוק. זו מטרת החוק.

חוזה אחיד?

- - -

חוזה אחיד, כן.

זה לא חוזה אחיד כי זה המינימום של הפרטים שצריכים להיכלל. מעבר לזה הם יכולים - -

האם על פי ההצעה החדשה זה יחול רק על עוסק וזה לא יחול על אנשים פרטיים, צרכנים פרטיים שמוכרים רק את - -

על פי הנוסח שמונח כרגע על שולחנכם זה יחול רק על עוסקים. על פי ההצעה שלי, ונראה לי שחבר הכנסת המציע מסכים אתה, זה יחול גם על אזרח פרטי שמוכר רכב שהוא לא רשום על שמו.

- - -

אני רוצה לחזור עוד פעם על ההסבר – אם אדם מרמה את חברו ומסתיר ממנו תאונה שהרכב עבר, גם בלי הצעות החוק – הוא רמאי, וניתן להעמיד אותו לדין ולתבוע אותו,
גם תביעה אזרחית וגם בתביעה פלילית. לשם כך לא צריך את החוק. כיוון שבתחום מכירת הרכב המשומש מדובר על מאות אלפי עסקאות בשנה, מדובר גם על אנשים שלפעמים קשה להגדיר אותם כעוסקים בנושא הזה דרך קבע, וכדי להגביר את הזהירות של הרוכשים – דיברתם קודם על תמרור אזהרה? אנחנו מציבים תמרור אזהרה בפני רוכשי הרכב ואומרים: כשאתה קונה רכב מאדם, בין אם עיסוקו למכור רכבים ובין אם זה אדם שמוכר לך עכשיו רכב שזה לא הרכב בהכרח שהוא ישתמש בו, כי זה רכב שרשום על שם מישהו אחר, אז כתנאי לקיומה של העסקה צריך להתקיים ביניכם גם מסמך שהמוכר יצטרך להתייחס בכתב לכמה פרמטרים ולכתוב אותם בכתב. זה יחסוך הרבה מאד עבודה לבתי המשפט בעתיד, כי כאשר לפעמים, ואנחנו יודעים הרבה מאד שלפעמים אדם נראה לך אמין ואתה סומך עליו, ולא תמיד אתה עושה את החוזה בכתב, כאשר אתה רוכש רכב, אנחנו נחייב פה מסמך בכתב, ואחר כך זה יחסוך הרבה שאלות, כי אם פתאום הקונה יגלה שהרכב הזה כן עבר פעם תאונה, אבל המוכר של הרכב אמר לו שלמיטב ידיעתו ניתן יהיה להוכיח שבקלות אפשר היה להבין שהרכב הזה עבר תאונה, אז זה יחסוך הרבה מאד עבודה בבתי המשפט וגם יצמצם את ההטעיות במהלך תהליך המכירה, שמי שמוכר רכב כדי להרוויח כסף. זאת המטרה של החוק. וגם תהיה כאן התרעה כלפי מי שמוכר את הרכב, שהוא עצמו יהיה חשוף לקנס במידה והוא יכתוב שם דברים שהם לא נכונים. לא נכונים בהתאם לידיעתו.

אם כך, אם אני מבין נכון – אחריות של חברות שמנהלות ציי רכב תחול אך ורק כלפי הרוכש הישיר ולא תחול כלפי רוכשים עתידיים של הרכב.

זה שני דברים שונים.

אתה צודק. במקרה הזה- אם חברת ליסינג מסוימת נתנה למגרש מסוים למכור את כל הרכבים שלה, אז קודם כל – אם היא הסתירה ממנו מידע, ודאי שגם היא עוברת עבירה. אבל הוא, כאשר הוא ימכור רכבים, הוא יצטרך למלא לפחות את הפרטים האלו ולחתום עליהם. אם הוא יחתום שלמיטב ידיעתו לא היו לרכב שום פגיעות, אבל אנחנו יודעים שהוא באופן קבוע מוכר את הרכבים של "אלבר" ויש לו גישה מאד פשוטה אל היסטוריית הטיפולים של הרכבים, והוא היה יכול בקלות לראות שהרכב דווקא כן עבר תאונות, אז תהיה לו מאד בעיה לחתום על הנושא הזה. הוא לא יוכל לעצום את עיניו בנושא הזה.

אני חושבת שהבנתי את אדוני אבל אני רוצה להסביר מה אנחנו עושים פה, עכשיו. עד עכשיו, ההצעה של אדוני היתה לתקן את חוק הגנת הצרכן במובן זה שזה יחול רק על עוסק. כרגע אני מבינה שזה יחול על כל אדם.

זה לא יחול על כל אדם.

אם זה היה בגדר עוסק – אז על עוסק מטילים חובות מיוחדים בגלל הנחיתות האינפורמטיבית שיש לקונה , והפער בכוחות בין העוסק לבין הקונה. עכשיו אתה מבקש לבוא ולהרחיב. לא רק לעוסק, אלא גם למצבים אחרים – לדוגמה: אדם שמוכר רכב שלא בבעלותו, בשביל אחר.

ולמה, לדעתך הוא עושה את זה? הוא לא עוסק, והוא רוצה להרוויח נקודתית, רק בעסקה הזו. אז זה בסדר שהוא יעבוד עליו?

הבנתי שאתה מנסה להתגבר, אתה הולך עוד צעד – ואומר – גם אנסה להתגבר על הבעיה שהוא מעביר את אקט המכירה למישהו נוסף. ואז אני שואלת: אם אני מעבירה את זה לאבי, שימכור, אז נחיל עליו את החובה המוגברת, אבל אם אני מוכרת את זה בעצמי, לא חלה עלי חובת גילוי מוגברת?

חלה עלי החובה כמו שהיתה עד היום חלה עליך.

זה קיים כבר בחוק. אם אני מוכר רכב פרטי שלי לאדם פרטי - גיליתי? הכל גיליתי. אם הסתרתי מידע מסוים, שזה מאד משמעותי לגובה המחיר, ובדיעבד הוא מגלה את זה. אנחנו לא יודעים מי זה המתווך. לא החתמנו אותו. הוא ביצע את העסקה והלך. עכשיו אני לא אדע את מי לתבוע.

במקרה שקניתי ישירות מבעל הרכב והוא הסתיר את הפגיעה שהיתה, אני אצטרך להוכיח בבית המשפט שהוא הסתיר ממני והוא ידע שהיתה פגיעה. אבל אם הוא מכר לי רכב שהוא לא בבעלותו, או שהוא לא רשום על שמו, והוא הסתיר ממני את הפגיעה ולא מילא את המסמך בכתב, אני אוכל לבטל את המכירה רק על בסיס זה.

אנחנו מציעים להגדיר עוסק ברכב כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, אלה באמת מי שעושים את זה כדרך עיסוק, וכן – "מי שמוכר רכב שאינו בבעלותו, לצורך עשיית רווח". אנחנו מוסיפים גם את הסיפה כדי שבאמת לא ייכנסו להגדרה אותם הורים שמוכרים את הרכב לצורך ילדם. פה אנחנו אומרים – גם מי שעושה את זה כדרך עיסוק, וגם מי שמוכר נכס שאינו בבעלותו, לצורך עשיית רווח. לדעתי, לדעתנו, זה מגלם גם את ההצעה שאדוני רוצה.

זה ממש לא. ואם הוא הפסיד בעסקה. הסוחר עשה עסקה גרועה והוא נתקע עם רכב? מה איכפת לכם שאם אני מוכר את הרכב – לבן שלי או לבן דוד שלי, אבל הרכב לא רשום על שמי ולא היה בבעלותי, אני אצטרך גם לכתוב בכתב מה אני יודע על הרכב הזה, כדי שיידע הקונה להיזהר מזה שאני לא הייתי בעלים ואני לא יודע לגמרי את זה, ואני צריך למלא את כל הפרמטרים. מה הבעיה? כל כך איכפת לכם שהוא ימלא מסמך? על מי משרדי הממשלה רוצים להגן פה?

אנחנו לא רוצים להטיל חובות מוגברים על אנשים פרטיים.

למה? למה לא? למה אתם לא רוצים להגן על מי שקונה רכב ממי שמוכר לו רכב שיקר שהוא לא השתמש בו? למה אתם לא רוצים להגן עליו? למה אתם רוצים להגן על המוכר דווקא? תסבירי לי.

יש כאן בעיות שלאנשים יש כשלון אינפורמטיבי, זה העוסקים. שמנו בצד. יש לנו בעיה עם אנשים שקרנים שבאופן פתולוגי פועלים שלא כפי שצריך לעבוד. הם לא בסדר, הם רמאים. אנחנו גם אותם מכניסים. ואז אדוני אומר – וזה שאני מוכרת את רכבה של בתי, זה, כשלעצמו, גורם לי חובת גילוי מוגברת.

כן, כי לא השתמשת ברכב הזה בעצמך, אז איך את יכולה למסור מידע לאדם שקונה ממך?

אנחנו לא חושבים מהותית שצריך להטיל על אנשים פרטיים מעבר למה שכתוב בסעיף 14 ו – 15 לחוק החוזים, שזה חובות הגילוי הכלליות, גם אם זה רכב שלו. זה לא הופך אותו אוטומטית ללא בסדר. הוא נותן את הפרטים כמו שהוא היה צריך. חלים עליו דיני החוזים ודיני הנזיקין הכלליים, וזה בסדר. אדוני יגיע בסופו של דבר לסופה של ההצעה וגם יגיד מה עונשו של אותו אדם שעשה את זה, ואני, כמשרד המשפטים, קשה לי לומר שאני - -לעבירה פלילית על אנשים שמוכרים את הרכבים של החברים שלהם ובכלל לא יודעים שאדוני חוקק חוק - -

אתם הצעתם את זה.

מבחינתי זה לא ראוי.

אני מסכים אתך שזה לא ראוי . לדעתי – הסנקציה היתה צריכה להיות היכולת לבטל את העסקה, ולא סנקציה פלילית על אותו אדם. סנקציה פלילית צריכה באמת להיות על עוסק - -

זה כבר קיים היום מכוח הדין הכללי – היכולת לבטל את העסקה, אם יש הטעייה במשהו מהותי אז אפשר לבטל את העסקה. זה סעיפים 14 ו – 15 לחוק החוזים.

האם גברתי מבינה שזה קשה מאד להוכיח שאדם שלא השתמש ברכב ידע דברים מסוימים, כדי להוכיח הטעיה?

אבל אדוני אומר בעצם שהתוצאה שהוא מבקש להגיע אליה שאותו אב שמוכר את הרכב של בתו שהיא בחו"ל – הוא לא עשה את זה ב - - ומחר יבוא אותו אדם ויאמר שלא אמרו לו פרט שהוא חשוב שזה פרט חשוב. נניח – הוא אמר שמספר הבעלים הקודמים היה שלושה, אבל לא נתן את זה בכתובים. מחר יבוא אותו קונה ויבקש לבטל את העסקה כי לא כתבו לו בנייר שלושה אנשים. אז אני חושבת שזה לא ראוי, פשוט לא ראוי.

אבל למה לחייב עוסק בזה? למה עליו צריך להטיל לברר את זה?

בתור עוסק יש לו אחריות מוגברת. יש לו פער בידע, פער כוחות - -

יש לו פער יותר גדול בידע מהאב ובתו. לאב קל לברר עם בתו מה היה עם הרכב.

כעוסק זו אחריות שאתה לוקח על עצמך שאם אתה מוכר רכבים כדרך עיסוק, זו האחריות שלך להשיג את המידע ולהעביר אותו הלאה. את האחריות הזו אני לא בטוחה שאני רוצה להטיל בצורה של חוזה - -

האם גברתי מודעת לכך שחוץ ממגרשים שהם ברורים לעין, הרבה מאד מהעוסקים - אין לך שום דרך להוכיח שהם עוסקים, והאזרח הסביר גם לא יוכל להוכיח שהם עוסקים? הוא לא ייקח חברת חקירות וינהל עליהם מעקב. האם אתם מודעים לזה? אתם מכירים את התחום הזה? יש פה מישהו שמכיר את התחום הזה, שבדק אותו לקראת הישיבה?

- - את השוואה של חוק הגנת הצרכן.

אבל מי יצליח להוכיח בהגדרה שלכם שהוא נכנס לתוכה? הם לא מדווחים לרשויות המס. אין מס הכנסה על הפער שהם הרוויחו בין המכירה לבין הקניה. איך בדיוק אזרח רגיל שרומה על ידי אדם כזה יוכל להוכיח שהיתה חובת גילוי מוגברת ולמלא את החוזה הזה? אני לא יודע מי האדם הזה. בא אדם לאישה תמימה בת 65. היא התקשרה בעקבות מודעה בעיתון. בא אליה אדם לבוש בחליפה ועניבה – אמר שהוא מוכר את זה לדוד שלו.

אנחנו מציעים שנהפוך את הנטל: נכתוב הוראה מפורשת שאומרת שחזקה שאדם הוא עוסק בגדר החוק הזה וחלים עליו החובות, אלא אם כן הוא יצליח להוכיח אחרת. אין לנו קושי עם זה. אז הוא בא לבית המשפט, הנטל הוא עליו להוכיח שהוא לא עוסק ושהבת שלו היא אכן הבת שלו.

זה מרחיב אפילו הרבה יותר ממה שאני הצעתי.


את מוכנה לקרוא לי את ההגדרה שאת מבקשת לכתוב?

"העוסק ברכב – כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן וכן מי שמוכר רכב שאינו בבעלותו" ואז נאמר – חזקה על מי שמוכר רכב שלא בבעלותו, שהוא עוסק.

מניסיון שלנו של עשרות שנים – לרוב אותם סוחרים מבקשים להתחמק מהזהות שלהם. אם הם ימלאו טופס עם פרטים – אף אחד לא יגיע אליהם. אנחנו ניכוונו בעניין הזה.

אם הקונה לא מבקש לראות תעודה מזהה – אם אדם קונה רכב ממישהו ולא רוצה אפילו לראות תעודה מזהה, זה כבר באמת על אחריותו, עם כל הכבוד.

אחר כך נשב על ההגדרה.

העיקרון ברור.

לא הבנתי את הנקודה – אם זה מכסה את מה שביקשתי.

מכסה. אתה סומך עלי?

כן.

(קורא את סעיף 2)

ומכל מבטח שביטח את הרכב בביטוח מקיף כנגד נזקי רכוש - -אחרת יטרידו את חברות הביטוח גם במקרים שהרכב מבוטח, למשל, בביטוח חובה, ואין שם שום ידע - - כל מבטח שביטח את הרכב בביטוח מקיף - -

לא ברור לי למה צריך לעשות את זה.

מה זאת אומרת "לא בהכרח".

לא בהכרח אתה יודע את כל פרטי הנזק שנגרם.

אבל מה שאתה יודע אתה יכול להעביר.

יודעים שהיתה תאונה.

בסדר. אם אתם יודעים – אז בסדר.


ממילא לא נצביע היום אני רואה. אז אנחנו יכולים לקבל עמדה עד לדיון הבא למה יש להחריג את ביטוח החובה בעניין הזה. לי זה לא ברור כל כך, האמת.


אני מבקש התייחסות של משרדי הממשלה לעניין גביית התשלום בעד המידעץ

השאלה שלנו היא למה הוא לא יכול לקבל מידע לפני שהוא רכש.

אתה מציע להרחיב את האפשרות לקבל מידע גם למי שמתעניין ברכב. אומרת עורכת הדין ליהי דגן – שייקח יפוי כוח מהמוכר הפוטנציאלי ויקבל את זה. זו שאלה טובה.

גם אדוני לא הבהיר למה כוונתנו. לא ברור חד משמעית שזה לא אמור לחול על טרם קניה.

אני רוצה לסיים כאן את הדיון אבל אני מבקש לדיון הבא – התייחסות של משרדי הממשלה לגבי השאלה האם יש לגבות תשלום או לא, ואם כן – איך נוודא שבתנאים כאלה התשלום לא יסכל את כל כוונת החוק.

בינתיים אף אחד מהסעיפים לא אושר.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:55